ספר:ירושלמי מאיר/מסכת מעשר שני

פרק ראשון - מעשר שני

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי מעשר שני, פרק א, הלכה א

מתני’: מעשר שני. ^א_א אין מוכרין אותו, ואין ממשכנין אותו, ואין מחליפין אותו, ^א_ב ולא שוקלין כנגדו, ^א_ג ולא יאמר אדם לחבירו בירושלים, הילך יין ותן לי שמן. וכן שאר כל הפירות. אבל נותנין זה לזה מתנת חנם. ^א_ד מעשר בהמה. אין מוכרין אותו תמים חי, ולא בעל מום חי ושחוט. ואין מקדשין בו את האשה. ^א_ה הבכור. מוכרין אותו תמים חי. ובעל מום חי ושחוט, ומקדשין בו את האשה. ^א_ו ואין מחללין מעשר שני על אסימון, ולא על המטבע שאינו יוצא, ולא על המעות שאינן ברשותו:

גמ’: תנן, מעשר שני. אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו, ואין מחליפין אותו, ולא שוקלין כנגדו. אין מוכרין אותו, מפני שכתוב בו קדושה. שנאמר, קודש לה'. _{וכשמוכר אותו יש בזה בזיון קדושה.} אין ממשכנין אותו מפני שכתוב בו ברכה. שנאמר כי יברכך ה' אלקיך. _{וכשממשכן אותו סימן קללה הוא.} תנן, מעשר שני אין מוכרין אותו. _{ואפילו כסף מעשר שני אין מוכרים} כיצד? לא יאמר אדם לחבירו. הא לך את המנה הזה _{מאה זוז} של מעשר שני. ותן לי בו חמשים זוז של חולין. דכשנותן לו פחות משוויו, יש כאן זלזול בקדש. אבל אם נותן לו מעות בשוויו, הרי זה חילול ומותר. מאן תנא אין מוכרין אותו? °רבי מאיר . _{שסובר שמעשר שני ממון גבוה הוא.} ברם כ°רבי יודה _{שאומר שמעשר שני ממון הדיוט,} בדין הוא שיהא מותר למוכרו מקל וחומר. מה אם ^א_ז תרומה שהיא אסורה לזרים, מותר למוכרה. ^א_ח מעשר שני שהוא מותר לזרים, אינו דין שיהא מותר למוכרו? לא אם אמרת בתרומה שאינה טעונה מחיצה. תאמר במעשר שני ^א_ט שהוא טעון מחיצה? ביכורים יוכיחו. ^א_ישהן טעונין מחיצה ומותר למוכרן. לא אם אמרת בביכורים שאינן תופסין

[דף א עמוד ב]

את דמיהן. תאמר ^א_יא במעשר שני שהוא תופס את דמיו? שביעית תוכיח. ^א_יב שהיא תופסת את דמיה ^א_יג ומותר למוכרה. אמר רבי יודן° . מזו אתה רוצה להוכיח? מכירתה של שביעית היא חילולה. שקדושת שביעית עוברת לדמים _{שקדושת שביעית נתפסת בראשון ובאחרון גם במכירה.} רבי ירמיה° אמר, מאן תנא אין מוכרין אותו? °רבי מאיר _{הסובר מעשר שני ממון גבוה הוא.} ברם כ°רבי יודן , בדין הוא שיהא מותר למוכרו מקל וחומר. מה אם שביעית ^א_יד שאין פורעין חוב מדמיה, מותר למוכרה. מעשר שני שפורעין חוב מדמיו, אינו דין שיהא מותר למוכרו? היכא אשכחנן _{אפה מצאנו} שפורעין חוב מדמיו של מעשר שני? כיי דתנינן תמן _{כמו ששנינו שם}. משך הימנו מעשר בשתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד בסלע. נותן לו סלע מחולין, וסלע של מעשר שני שלו _{משמע שנותן לו ממעות מעשר שני לפרוע מה שנתחייב לו משעת משיכה.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. שנייא היא _{זה שונה}, שמשעה ראשונה, מעשר שני הוא חייב לו. שהרי משך ממנו מעשר שני. אילו היה חייב לו על חולין, ונתן לו מעשר יאות _{זו הייתה ראיה טובה.} אמר רבי יודן° . מתניתין אמרה כן שהוא אסור למוכרו, דתנינן תמן. המקדש במעשר שני, בין בשוגג בין במזיד לא קידש דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. מזיד קידש, שוגג לא קידש. משמע שלכתחילה אסור. אם את אומר שמותר למוכרו, יהא מותר לקדש בו. אלא ודאי ל°רבי יהודה _{בר עילאי} אסור למוכרו. וכל שהוא אסור למוכרו אסור לקדש בו. ותנינן כן. _{שמכירה וקידושין תלויין זה בזה, ואם מותר בזה מותר בזה} דתנן, ^א_טו אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית. ואם לקח, יאכל כנגדן. ואמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . זאת אומרת, ^א_טז שאסור ליקח אשה מדמי שביעית דאם לא כן, מה בין קונה אשה מה בין קונה שפחה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי זעירא° , ורבי יודן° אמר בשם רבי אילא° _אילעא. דברי הכל היא. אפילו ל°רבי יהודה _{בר עילאי שסובר שמעשר שני ממון בעלים} אסור למכור, מפני זילזולו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אחא° . דברי הכל היא. כדי שיהיו הכל זקוקים למחיצתן של החומות כדי לאכלם. ויהו הכל עולים לירושלים. כיצד אין ממשכנין אותו? הנכנס לתוך ביתו של חבירו למשכנו, ^א_יז אל ימשכן מעשר שני שלו. תני. ^א_יחולא מרהינין אותו _{שלא ישמש משכון בשעת הלואה,} ולא יתננו לחנווני שיאכל עליו.

[דף ב עמוד א]

עבר ומשכן, עבר והרהין האם קנסו אותו שיחזיר את המשכון? ייבא כהדא דתנן. האוכל מעשר שני שלו מחוץ לירושלים, בין שוגג בין מזיד. יצעק לשמים שימחלו לו, דברי °רבן שמעון בן גמליאל . °רבי אומר. שוגג, יצעק לשמים. מזיד, קונסים אותו ויחזרו דמיו למקומן ויאכל כנגדם בירושלים. ואם היו מעות והוציאם לחולין. שוגג יצעק לשמים, מזיד יחזרו דמיו למקומן דברי °רבן שמעון בן גמליאל _{דכיוון שהמעות קימות בעולם, יכול לחללם על מעות שלו בכל מקום שהם.} °רבי אומר. בין שוגג בין מזיד, יחזרו דמיו למקומן. אמר רבי זריקה° בשם חזקיה° . ^א_יט הלכה כ°רבי במעות. _{שבין בשוגג ובין במזיד קונסים אותו,} וכ°רבן שמעון בן גמליאל בפירות. _{שבין במזיד בין בשוגג לא קונסים אותו.} ואף כאן אם עבר והרהין או עבר ומישכן לא קנסו אותו _{הרהין פירושו שהלוה נתן כמשכון כדי לקבל הלואה ומשכון פירושו שנלקח כערבון אחר ההלואה.} אמר רבי אילא° _אילעא. מעשה היה, והורו כ°רבי במעות, וקנסו בין בשוגג ובין במזיד. או ייבא כהדא _{שרואים שלא קנסו אותו} דתנן. ^א_כ אין נוטעין, ואין מבריכין, ואין מרכיבין, ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה. ואם נטע או הרכיב או הבריך, יעקור. לא עקר, פירותיו מה הן? רבי אבא° ורבי אמי° _{בן נתן} הוון יתיבין _{ישבו בצור} בצור. אתא עובדא קומיהון _{בא מקרה כזה לפניהם}, והורי רבי אילא° _אילעא דישפכו פירותיו. אמר רבי אבא° . אני לא נמניתי עמהן בעלייה. ואיני יודע אם גזרו גם על הפירות להיאסר. נפקין ושמעון _{יצאו ושמעו} שרבי יונה° אמר שרבי יצחק בר טבליי° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אין מחדשין על הגזירה, רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר שרבי יצחק בר טבליי° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אין מוסיפין על ההלכה. _{וכיוון שלא גזרו על הפירות, הפירות מותרים.} אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירא° . מן מה דתני _{ממה ששנינו} אין ממשכנין אותו ולא תני אין מרהינין אותו. הדא אמרה _{זה אומר}, ^א_כא עבר ומשכן קונסים אותו, עבר והרהין, אין קונסין בו _{שלא גוזרים גזרה חדשה.} תנן, ולא שוקלין כנגדו מעות. ^א_כב אפילו סלע של חולין שרוצה לחלל עליו ולעשותו סלע של מעשר שני. היה לו סלע של מעשר שני, והיא מסויימת לו _{שיודע משקלה.} מהו שישקול כנגדו סלע של מעשר שני אחרת, ותהא מסויימת לו? ^א_כג האחין שחלקו במעשר שני, מהו שישקלו זה כנגד זה? תנן. לא יאמר אדם לחבירו בירושלים, הא לך יין ותן לי שמן, הא לך שמן ותן לי יין. אבל אומר לו, הא לך יין שאין לך יין. הא לך שמן שאין לך שמן. האם מותר להגיד, הא לך יין שאין לי שמן? הוון בעי מימר _{חשבו לאמר} אסור. אשכח תני מותר. ואין אסור משום חליפין? מכיון שאינו יכול להוציאו ממנו בדין, אין אלו חליפין. _{למה שיהיה מותר? הרי ברור שהתכוון למקח. שהרי אם לא כן} וליידא מילה אמר הא לך יין שאין לי שמן? אני אומר שאולי התכוון לאמר לו. אני מביא לך רק יין כי אין לי שמן, דאילו הות לי משח _{אם היה לי שמן}, הוינא מיתן לך _{הייתי נותן לך}. תנן, אבל נותנין זה לזה מתנת חינם. מתניתין ד°רבי מאיר ד°רבי מאיר

[דף ב עמוד ב]

אמר, אין מתנה כמכר ואינה חוזרת ביובל. וחכמים אומרים מתנה כמכר. והוא הדין למעשר שני, כשם שאין מוכרים מעשר שני, כך אין נותנים מעשר שני במתנה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. דברי הכל היא הכא _כאן. שלא מדובר כאן בנותן מתנה בפירוש, אלא כהדא דתני, היה אומר אדם לחבירו מה אכלת היום? והוא אומר לו, קיץ. והיה יודע שהוא אכל בכור. מה הקיץ נמכר בזול. אף הבכור נמכר בזול. היה אומר לו מן. והיה יודע שהוא אכל מעשר שני. מה המן ניתן במתנה. אף מעשר שני ניתן במתנה. מכאן שבדרך רמז, אפילו לחכמים מותר ואינו כמכר. התיבון. הרי מעשר בהמה, דברי הכל ^א_כד אינו נמכר ואף על פי כן את אמרת ניתן במתנה אפילו בצורה ברורה ולא רק ברמז, אף זה ינתן במתנה אפילו בצורה ברורה ולא רק ברמז. רבי מנא° _{בן יונה} לא אמר כן _{שהמשנה דברי הכל,} אלא רק כ°רבי יודה . ד°רבי יודה עושה אותו כנכסיו _{ממון בעלים.} אבל ל°רבי מאיר כיוון שאינו ממונו, אפילו במתנה אינו יכול לתת אותו. התיבון. הרי מעשר בהמה, דברי הכל ^א_כה אינו כנכסיו. ואת אמר ניתן במתנה, אף זה ניתן במתנה: תנן, מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי. הא שחוט, מותר. תני דבי רבי ינאי° _הכהן לא שנייא בין חי, בין שחוט, בין תמים, בין בעל מום. וליידא מילה _ולמה תנן אין מוכרין אותו חי, ולא תני לא חי ולא שחוט? בגין ניתני דבתרה _{בגלל מה שנשנה בהמשך}. הבכור מוכרין אותו תמים חי. ובעל מום חי ושחוט. וכיון שבכור תמים נמכר רק חי, כתב גם במעשר בהמה שאסור למכור אותו חי. אבל באמת מעשר בהמה אסור למכור בין חי ובין שחוט. רבי אבא בר יעקב° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נאמר כאן במעשר בהמה (ויקרא בחקותי כז לג) לא יגאל. ונאמר בחרמי כהנים, (ויקרא בחקותי כז כח)לא ימכר ולא יגאל. מה לא יגאל הנאמר בחרמי כהנים, אינו לא נמכר ולא נגאל. אף לא יגאל הנאמר כאן, ^א_כו אינו לא נמכר ולא נגאל. אבל בבכור נאמר (במדבר קרח יח יז) לא תיפדה. אינו נפדה להימכר באטליז. אבל הוא נמכר בין חי ובין שחוט. רבי יעקב דרומייה° בעא קומי _{שאל את} רבי יוסי° _{בר זבידא}. כלום כתיב בבכור חי לא תפדה תמים או בעל מום? הרי לא תיפדה נאמר בשחוט, ומניין שבכור בעל מום חי נמכר? בכור הוקש למעשר בהמה. מה מעשר בהמה לא חלקה התורה, בין חי בין שחוט, בין תם בין בעל מום שאינו נמכר. אף בכור לא חלקה התורה, בין חי בין שחוט, בין תם בין בעל מום שנמכר. תנן, _{מעשר בהמה.} אין מקדשין בו את האשה

[דף ג עמוד א]

אבל מקדשין בגידיו, ובעצמיו, ובקרניו, ובטלפיו. מנין? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} מפני שכתוב בו ברכה. שנאמר, (דברים ראה יד כד) כי יברכך ה' אלהיך, וזאת היא הברכה שמקדש בגידיו. אי הכי, ויקדש בבשרו? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . כלום למדו מעשר, אלא מחרמי כהנים. מה חרמי כהנים אין מקדשין בהן את האשה. ^א_כז אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה. מעתה, לא יקדשו לא בגידיו ולא בעצמיו ולא בקרניו ולא בטלפיו? הוי צורכה לההיא דאמר _{לכן צריך את מה שאמר} רבי אלעזר° _{בן פדת}, מפני שכתוב בהן ברכה. רבי יודן° בעי _שאל. לשיטת האומר שלא אסרה תורה למכור מעשר בהמה אלא תמים חי, אבל אם שחטו מותר למכרו ולקדש בו. אמר לאשה משכי לי מעשר בהמה זה, שתתקדשי לי בו לאחר שחיטה. מאחר שיש בידו לשחוט, מקודשת מכבר? או לאחר שחיטה? _{ונפקא מינא אם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר לפני ששחט.} אמר רבי זעירא° בשם רבי אבא בר ממל° . הגונב מעשר בהמה של חבירו. אם היה קיים, מחזירו לו בעינו. אכלו, מה שאכל אכל ואינו חייב לשלם, שהתורה אמרה לא ימכר. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי מנא° _{בן יונה}. אפילו היה קים, ^א_כח אין אומר לו שיתן שאין זה ממונו. מילתא אמרה. גזל פחות משוה פרוטה, אפילו הוא בעין, אין אומר לו שיתן לפי שאינו נחשב ממון, ואין בו חובת והשיב את הגזלה אשר גזל. אמר רבי חיננא° . ^א_כט הדא דתימא, כשאינו יפה שוה פרוטה מעיקרו. אבל אם היה יפה שוה פרוטה מעיקרו, אומר לו שיתן. תנן, הבכור מוכרים אותו תמים חי. אמר רבי יודה בר פזי° בשם רבי יהושע בן לוי° . חי ולא שחוט. תמן תנינן. ^א_ל המקדש בחלקו בקדשי קדשים ובקדשים קלים אינה מקודשת, דמשולחן גבוה קא זכו, ואינו שלהם לקדש בו. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר מקודשת. אמר רבי יודה בר פזי° , °רבי יודה יליף כל הקדשים מבכור. מה בכור מקדשין בו את האשה. אף הקדשים מקדשים בו את האשה. °רבי מאיר יליף כל הקדשים ממעשר בהמה. מה מעשר בהמה אין מקדשין בהן את האשה, שלומדים מחרמי כהנים. אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה. מחלפה שיטתיה דרבי יודה בר פזי° ? תמן הוא אומר, שבבכור מקדש בו בין חי בין שחוט. _{שהרי אמר כהן המקדש בחלקו, כלומר, אחר שחיטה.} והכא הוא אמר חי ולא שחוט? תמן בשם גרמיה _עצמו. והכא בשם רבי יהושע בן לוי° . ואפילו תימר כאן וכאן בשם גרמיה _עצמו. מה שנאמר שמקדש בחלקו, אין הכוונה שמקדש אחר שחיטה. אלא במקדש בעודו חי, בחלק הראוי ליפול לו ולאחר שחיטה.

[דף ג עמוד ב]

מה טעמא דרבי יהושע בן לוי° שאמר חי ולא שחוט? שנאמר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. מה חזה התנופה אין מקדשים בו שהרי ממון גבוה הוא, אף בכור לאחר שחיטה, ממון גבוה הוא ואין מקדשים בו. מאי טעמא דרבי יודן° שאומר בין חי ובין שחוט? שנאמר (במדבר קרח יח יח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. שהיה יכול לכתוב ובשרם יהיה כחזה התנופה. ולמה כתב יהיה לך? אפילו לאחר שחיטה. מה מקיים רבי יהושע בן לוי° יהיה לך כחזה התנופה? ריבה לך הויה אחרת. ^א_לא שיהא נאכל לשני ימים ולילה אחד. דאילו חזה ושוק של תודה נאכלים ליום אחד. וזה נאכל לשני ימים ולילה אחד. תנן, אין מחללין מעשר שני על אסימון. מתני' דלא כ°רבי דוסא , דתני. מחללין מעשר שני על אסימון דברי °רבי דוסא , וחכמים ^א_לב אוסרין. מה טעמא ד°רבי דוסא ? דכתיב (דברים ראה יד כה) וצרת הכסף. דבר שהוא נצרר מחבירו. _{שנפרד משאר החפצים ומשמש אפילו קצת להוצאה כמו אסימון. להוציא מטבע שנפסל שאינו יוצא כלל.} מאי טעמא דרבנן? שנאמר וצרת הכסף. כסף שיש לו צורה, ויוצא על גב צורתו. לאפוקי אסימון שאין עליו צורה ולאפוקי מטבע שניפסל שאינו יוצא על גב צורתו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לדברי °רבי דוסא , מחללין מעשר לא רק על אסימן אלא אפילו על ליטרא של כסף, שאף הוא יוצא קצת. ולמה אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ליטרא של כסף ולא אמר ליטרא כסף? אילו אמר ליטרא כסף. הוינן אמרין _{היינו אומרים} כשם שאמר כסף, כך אמר זהב. ואינו כן. שהזהב אינו נסחר כלל, ודינו כמטבע שנפסלה, ובזה גם °רבי דוסא יודה שאין מחללין עליו. אילו אמר כסף. הוינן אמרין, אף שברי קערות ותמחויין, ואינו כן. כי שברי כסף לא נסחרים כלל, לפי שאינו יודע מה שוויים. לכן הוי אמר ליטרא של כסף. תנן, אין מחללין על אסימון. הכל מודין שאין מחללין אותו על הנתונות לאולייר _{בלן בבית המרחץ} לסימן. הדא דתימר, בדרך שהן יפין רק אצל אולייר. אבל בדרך שהן יפין גם אצל התורמסר _{יש אומרים בעל המרחץ ויש אומרים מוכר תורמוסים}, מחלל. מטבע שנפסל ואינו נסחר בשוק, והמלכות מקבלתו במיסים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יונתן° , ^א_לג כאסימון שהוא במחלוקת. רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמר בשם רבי יונתן° , ^א_לד כמטבע של מלכים הראשונים, שאפילו °רבי דוסא מודה שלא פודה בהם.

[דף ד עמוד א]

נימר אם היה יוצא _{נסחר קצת} על גב צורתו, מחלל. ואם לאו, אינו מחלל. מטבע של מרד כגון בן כוזיבא. אינו מחלל _{שהמלכות מקפידה עליו.} היו לו מעות של יין נסך? אתא עובדא קומי _{בא מקרה כזה לפני} רבי אימי° _{אמי בן נתן} אמר, אסורות בהנאה ויוליך הנייה לים המלח וודאי שלא יחלל עליהן. היה לו מעות של דיסקניס _{מלך שבטלה מלכותו ועדיין יוצא בפחות משוויו,} אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° . מחללין כדרך שהן יפות אצל התורמסר _חלפן. היו לו מטבעות דיסקניס שכבר חילל עליהם מעשר שני כשעדין היו חשובות וביקש להוציאן בירושלים, מחללן כדרך שהוא מחלל עליהן עכשיו _{כפי שהן שוות אצל החלפן עכשיו.} תני, ^א_לה אין מחללין אותו לא על המעות שכאן בבבל _{היינו לא על המעות של ארץ ישראל בבבל בעומד בבבל. שהרי מטבעות של ארץ ישראל אינן יוצאות בבל} ולא על המעות שבבבל כאן בארץ ישראל, בעומד כאן. שהרי מעות של בבל אינם יוצאים בארץ ישראל. היו לו מעות של בבל הוא רוצה לחללן על מעות בבבל והוא עומד כאן?

[דף ד עמוד ב]

נימר אם היתה דרך פתוחה, מחלל. שכיוון ששיירות מצויות כאילו הכל אצלו. ואם לאו, אינו מחלל. וטב הוא כן? הרי אם יביא את מטבעות בבל אליו אינם יוצאים. שהרי הוא בארץ ישראל והמטבעות של בבל. אמר רבי אבין° . כל המטביעות היו יוצאות בירושלים. מפני מעות מעשר שני על שם (תהילים מח ג) יפה נוף משוש כל הארץ. יכול אם היו לו מעות בהר המלך ובקצרה _{מקומות שהרומאים אסרו כניסת יהודים לשם} מחללן עליהן? תלמוד לומר (דברים ראה יד כה) וצרת הכסף בידך. מהו בידך? ברשותך, וכיוון שאין גישה להר המלך, אין זה ברשותך. רבי יונה° בעי. ^א_לו נפל כיסו לבור, ובו מאה ריבוא. והיה יכול להוציא חמישים ריבוא לשכור פועלים ולהעלותן. אותן חמישים ריבוא _{שישארו לו} כמו שהן ברשותו?:

ירושלמי מעשר שני, פרק א, הלכה ב

מתני’: ^א_לז הלוקח _{בכסף מעשר שני} בהמה לזבחי שלמים, וחיה לבשר תאוה. יצא העור לחולין, אף על פי שהעור מרובה על הבשר. ^א_לח כדי יין סתומות. מקום שדרכן לימכור סתומות, יצא קנקן לחולין. ^א_לט האגוזים והשקדים, יצאו קליפיהן לחולין. ^א_מ התמד עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר. ומשהחמיץ נלקח בכסף מעשר. ^א_מא הלוקח חיה לזבחי שלמים, ובהמה לבשר תאוה, לא יצא העור לחולין. ^א_מב כדי יין פתוחות או סתומות. במקום שדרכן למכור פתוחות, לא יצא קנקן לחולין. סלי תאנים וסלי ענבים עם הכלי. לא יצאו דמי הכלי לחולין:

[דף ה עמוד א]

גמ’: תני, בן בג בג אומר כתיב (דברים ראה יד כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך אם נאמר בכל, למה נאמר בבקר ובצאן וביין? מלמד שלוקח הוא אדם פרה מפני עורה. וצאן מפני גיזתה. ויין מפני קנקנו. אמר רבי זעירא° . ^א_מג הדא דתימא כשהיה המוכר הדיוט. אבל אם היה המוכר אומן שהיה סוחר עורות או כדר, שודאי דעתו עליהם. נעשה כמוכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ואסור. אמר רבי זעירה° . מתניתין אמרה כן, דתנן. כדי יין סתומות. מקום שדרכן למכור סתומות, יצא הקנקן לחולין. אבל אם דרכן להימכר פתוחות, לא יצא לחולין. דכיון שדרכן למכור את היין לחוד, ודאי נותן דעתו על הקנקן. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. ומינה. כמה דתימר תמן _{כמו שאמרתה שם} שאם היה המוכר אומן, נעשה כמוכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. ודכוותה, אם היה הלוקח אומן, נעשה כלוקח זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. ^א_מד חותל של תמרים. או פטולייא _{סל של תמרים שעשוי מעלי דקל ומניחים בו את התמרים שיבשילו.} יצאו לחולין. ^א_מה קופות של תמרים. אית תניי תני יצאו. ואית תניי תני לא יצאו. אמר רב חסדא° . מאן דאמר יצאו, בדרוסות שהם זקוקות לקופה. ומאן דאמר לא יצאו, כשאינן דרוסות שאינם זקוקות לקופה. תנן, התמד עד שלא החמיץ, אינו ניקח בכסף מעשר, ^א_מו ופוסל את המקוה _{בשלושה לוגין כמים.} משהחמיץ, ניקח בכסף מעשר, ואינו פוסל את המקוה _{בשלושה לוגין כמים אלא בשינוי מראה כשאר מי פירות:} מתניתין ד°רבי יודה היא. דתנינן תמן. המתמד ^א_מז ונתן מים במידה ומצא כדי מידתו, פטור. ו°רבי יודה מחייב. אמר רבי אבהו° . זימנין _לפעמים אמר לה בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, וזימנין _{ולפעמים} אמר לה בשם רבי יוסי בי רבי חנינא° והוא שהחמיץ. _{ולרבנן שחולקים עליו, אפילו החמיץ דינו כמים ואם כך הברייתא שאמרה שהתמד משהחמיץ ניקח בכסף מעשר הולכת רק כ°רבי יהודה בר עילאי.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, דברי הכל היא. דאפילו חכמים שסוברים שאין התמד נקרא פירות ופוסל את המקווה כמים אפילו משהחמיץ. אפילו כן מודים שנקנה בכסף מעשר שני. שכן אפילו מי מלח ניקחין בכסף מעשר. תנן, הלוקח חיה לזבחי שלמים, ובהמה לבשר תאוה, לא יצא העור לחולין. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . לא קנה מעשר כלל, והדמים נשארו בקדושתם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . בקדמייתא הוינן אמרין _{בתחילה היינו אומרים}, הלוקח בהמה לבשר תאוה, על כרחו

[דף ה עמוד ב]

נתפס לשלמים. רק שלא יצא העור לחולין, וצריך להביא מאכלים בדמי העור ולאכלם בתורת מעשר שני. ולא הוינן אמרין כלום, מן הדא _{והתברר שטעינו,} דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} לא קנה מעשר כלל. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בהמת מעשר שני בעלת מום בירושלים. ל°רבי מאיר _{שאמר ממון גבוה היא,} פטורה מן הבכורה. ל°רבי יהודה _{בר עילאי שאמר ממון בעלים הוא,} ^א_מח חייבת בבכורה. אבל בכל מקרה הפדיון חל והדמים יצאו לחולין. רבי ירמיה° בעי קומי _{שאל את} רבי זעירא° . לשיטת °רבי יהודה _{בר עילאי} שחייבת בבכורה. ילדה בכור. אימוריו, מהו שיקרבו לגבי מזבח? ולא חל קדושת מעשר שני על אימוריו? והרי צריך להקריבם. ולא נמצא מבריחו מן האכילה? אמר לו. וכי הלוקח בשר בהמה לשלמים. לא חל מעשר שני על אימוריה? ולא נמצא מבריחה מן האכילה? אמר ליה. שאני התם, דבלקיחתה של בהמה לשלמים, פקעה ממנה קדושת מעשר. אבל כשקונה בעלת מום והמליטה בכור, לא פקעה ממנה קדושת מעשר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. ואנן לא הוינן אמרין שהקונה בהמה לשלמים יכול להקריב את האימורים בגלל שקדושת מעשר פוקעת. אלא אמרינן שיכול להקריב את האימורים כיוון שזה חלק ממצוות מעשר שני מדאוריתא. שלא התירה התורה ליקח בכסף מעשר, אלא שלמים בלבד. וחלק ממצות שלמים זה להקריב את האימורים. מה נפקה מביניהון _{איזה הבדל הלכתי יוצא בין שני הסברות}? קנה בהמה בעלת מום וילדה שאינו בכור והקדיש אותו לשלמים. מאן דאמר לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד, קריבה. שזה חלק ממצוות מעשר שני להקריב שלמים. מאן דאמר בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר, אינה קריבה. שהרי לא לקח חולין בכסף מעשר שני, אלא הקדיש את הולד שחל עליו קדושת מעשר שני לשם שלמים, ואינו קרב _{וצריך להמתין שיהיה בו מום.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. כל אילין מילייא אנן אמרין _{כל הסברות הללו אנו אומרים.} אבל מתניתין מסייעא לרבי זעירא° שבלקיחתה פקעה ממנו קדושת מעשר. דתנן, _{גבי המתנדב קרבן תודה.} האומר _{אביא קרבן תודה} היא ולחמה מן המעשר, ^א_מט לא יביא לחמה מחיטי מעשר שני, אלא ממעות מעשר שני. מה בין חיטין מה בין מעות? אלא בלקיחתה בכסף מעשר, פקעה ממנה קדושת מעשר כשיטת רבי זירא° . אמר רבי חיננא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. ומה בכך שיביא מן החיטין? הרי אף שישאר עליהם קדושת מעשר שני, בזה שמקדיש אותם ללחמי תודה לא ממעט מאכילתם, שהרי נותן את תרומת לחמי התודה לכהן, והשאר לבעלים, והכל נאכל. ומפני מה אינו מביא? אמר ליה. הגע עצמך שנשפך הדם, לא נפסל הלחם?

[דף ו עמוד א]

אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. גזרו על נקיבה בעלת מום, שלא יקחנה בכסף מעשר שני מפני וולדה. שהרי אם תלד בכור או רגיל ויביאנו שלמים ממעט את האימורים מאכילתו. וגזרו על זכר בעל מום, מפני נקיבה בעלת מום. ואמרין בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אפילו מה שאמרו חכמים שתמימה לא יקח אלא לשלמים, אין זה דין תורה, אלא גזירה. כדתני, בראשונה היו אומרין. ^א_נ לוקחין בהמה לבשר תאוה. והיו מבריחין אותו מעל גבי המזבח. חזרו לומר, לא יקחו אפילו חיה, אפילו עופות. כהדא דתני, אחד שביעית ואחד מעשר שני, מחללין אותו על נקיבה בעלת מום, ועל שאר בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^א_נא אין מחללין אלא על השחוטין בלבד. אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל ברבי יצחק° . הסיבה שאסרו ליקח בעלי חיים חיים, שלא ירעו אותן עדרים עדרים. וישהה מעשרותיו לאחר זמן הביעור, או שיבא לידי תקלה. קם רבי ירמיה° עם רבי זעירא° . אמר לו. עד כדון _עדיין רבי שמואל ברבי יצחק° קיים, ואתון תליון ביה מרטוטיבן _{תולין בו סברות רחוקות?} והא אמרין בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אפילו תמימה אסורה רק משום גזירה מפני שהיו מבריחין אותו מעל גבי המזבח. _{ולמה אתם מביאים סברות אחרות רחוקות כמו שמא יגדל מהם עדרים ויעבור זמן הביעור.} דילמא לא איתאמרא _{אולי סברא זו לא נאמרה על מעשר שני}, אלא על השביעית _{ששם לא שיך הטעם שלא יבריחו מעל המזבח.} אשכח _מצא תני על השביעית:

[דף ו עמוד ב]

ירושלמי מעשר שני, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_נב הלוקח מים ומלח, ופירות המחוברין לקרקע, או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים, לא קנה מעשר. ^א_נג הלוקח פירות _{בכסף מעשר שני} שוגג, יחזרו דמים למקומן. מזיד, יעלו ויאכלו במקום. ואם אין מקדש, ירקבו. _{שהלקוח בכסף מעשר שני אינו נפדה} ^א_נד הלוקח בהמה שוגג, יחזרו דמיה למקומה. מזיד, תעלה ותאכל במקום. ואם אין מקדש, תקבר על ידי עורה. ^א_נה אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני. ואם לקח, יאכל כנגדן. אין מביאין קיני זבין, וקיני זבות, וקיני יולדות, מדמי מעשר שני. ואם הביא, יאכל כנגדן. ^א_נו זה הכלל. כל שהוא חוץ לאכילה ולשתייה ולסיכה מדמי מעשר שני, יאכל כנגדן:

גמ’: תני לקח בהמה טמאה בין שוגג ובין מזיד יחזרו דמים למקומם. תמן תנינן. אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית. ואם לקח, יאכל כנגדו. והכא את אמר הכין שבבהמה טמאה יחזרו דמים למקומם אפילו במזיד? רבי יונה° אמר, איתפלגון _נחלקו רבי חייא בר רב יוסף° ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר, כאן דרך מכירה וכאן דרך חילול, שבמכירה לא רצו חכמים לקנוס את המוכר, ולכן הקונה יאכל כנגדן. אבל חילול שהבעלים הוא המחלל, גזרו שהחילול לא חל כלל ולכן הדמים חוזרים.

[דף ז עמוד א]

ואחרנא אמר. כאן שהמוכר קיים. וכאן שהלך לו המוכר. שאם המוכר קיים קנסו אותו להחזיר את הכסף. _{דלא עכברא גנב אלא חורה גנב.} אבל אם אין המוכר לפנינו יאכל כנגדן. ולא ידענא מאן אמר דא, ומאן אמר דא _{לא ידוע מי אמר את זה ומי אמר את זה}. מן מה דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, נקנה המקח _{על כרחך מדובר שהקונה לפנינו ואף על פי כן נקנה המקח.} הרי הוא דאמר, כאן דרך מכירה וכאן דרך חילול. הלוקח מים ומלח, ופירות המחוברין לקרקע, או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים, לא קנה מעשר. הא דגים וחגבים כמהין ופטריות, לוקחים מכסף מעשר שני. מתניתין ד°רבי עקיבה היא, ודלא כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דריש (דברים ראה יד כו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, כלל. בבקר, ובצאן, ביין, ובשכר. פרט. ובכל אשר תאוה נפשך. הרי כלל אחר. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. לומר לך. מה הפרט מפורש. ^א_נז דבר שהוא וולד וולדות הארץ _{דבר שגדל מהקרקע כולל בהמות}. אף אין לי להוסיף אלא דבר שהוא וולד, וולדות הארץ. °רבי עקיבה מפרש. מה הפרט מפורש. דבר שהוא פרי, וולד פירי ואף בקר וצאן שנולדים, ומכשירי פירי _{כגון תבלינים}. אף אין לי להוסיף אלא דבר שהוא. פרי, וולד פירי, ומכשירי פירי. מה נפק מן ביניהון? דגים וחגבים כמהין ופטריות, דל°רבי עקיבא _{בן יוסף} נקחין בכסף מעשר שני. ול°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אינם ניקחים. _{וכיוון שהמשנה אמרה שרק מים ומלח אינם ניקחים בכסף מעשר שני, יוצא שהמשנה כ°רבי עקיבא בן יוסף ולא כ°רבי ישמעאל בן אלישע.} תנן, הלוקח פירות _{בכסף מעשר שני חוץ לירושלים} שוגג, יחזרו דמים למקומן. אמר רבי חגי° _{ממה שנאמר הלוקח בלשון דיעבד} מתניתין אמרה שאין מחללין מעות על פירות בריחוק מקום, אלא רק בירושלים. אמרה קומי רבי אבינא° וקלסיה אמר את זה לפני רבי אבינא ושיבח אותו. אמרה קומי רבי ירמיה° , וקנתריה. אמר לו, והתנינן. _{היו לו} מעות בירושלים ופירות במדינה, אומר הרי המעות הללו מחוללין על הפירות ההם. משמע שלכתחילה מחללין מעות מעשר שני על פירות שבמדינה? שנייא היא, שהיה אחד מהם, _{הכסף או הפירות} במקום _{בירושלים} ששם ראוי לחלל על המעות. כד נפיק _כשיצא רבי חגי° , אשכח תני _{מצא בריתא}. אפילו מעות ופירות בירושלים, מעות ופירות במדינה. אמר. אין הוה שמיע רבי ירמיה° הדא מילתא, יאות קנטרי _{אם רבי ירמיה הכיר את הבריתא הזו אז הוא קינטר אותי בצדק}. בעי מיחזור ביה _{רצה לחזור בו}.

[דף ז עמוד ב]

אמר ליה רבי זעירא° . לא תיחזור בך. דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , _{המחלוקת בין °רבי מאיר ורבנן בדין חילול כסף על פירות} הא דתנן מעות מעשר שני מחללים אותו מחוץ לירושלים כסף על נחושת ונחושת על הפירות, ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות. דברי °רבי מאיר _{ואת הכסף יעלה לירושלים.} וחכמים אומרים, יעלו הפירות ויאכלו בירושלים. כל זה בדמאי, הא בודאי לא. רואים שאפילו לחכמים שמקלים בדמאי ובתנאי שאת הפירות יעלה לירושלים, אסור בודאי לחלל מעות על פירות מחוץ לירושלים. ולא היא. ממה שאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} שהמשנה שלנו שאומרת שאין מחללין על הפירות בריחוק מקום ד°רבי מאיר היא. הדא אמרה, שהמחלוקת היא בין בדמאי ובין בודאי. שאם לא כן היה יכול להעמיד את המשנה כרבנן בודאי. רבי זבידא° הוה יתיב מתני לבריה _{ישב ושנה לבנו}. הרוצה לחלל מעות על הפירות בזמן הזה. בין אילו בין אילו קדשו, כדברי °בית שמאי _{שהסתפקו האם מחללים מעות על פירות או לא והלכו לחומרה.} °בית הלל אומרים. מעות כמות שהן, ופירות כמות שהן. עבר רבי קריספא° אמר לו. לא תנייתיה כן. שהמחלקת בין °בית הלל ל°בית שמאי היא האם מחללים פירות על המעות בירושלים בזמן הזה. הא מעות על הפירות מחוץ לירושלים, דברי הכל לא קדשו. והתנינן, הלוקח פירות בכסף מעשר שני, אם אין מקדש ירקבו. משמע שגם בזמן הזה מחללים פירות על מעות? תיפתר שהקדיש את הפירות בשעת מקדש, וחרב המקדש. תני בן ביבי כתיב (דברים ראה יד כה) וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם כי יברכך ה' אלהיך: ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. ^א_נח בריחוק מקום אתה פודהו _{פירות על כסף.} בקירוב מקום _{בירושלים,} אין אתה פודהו. ונתת הכסף. בקירוב מקום _{בירושלים} אתה מחללו _{את הכסף על פירות.} ואי אתה מחללו בריחוק מקום. תנן, אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני. ואם לקח, יאכל כנגדן. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, נקנה המקח והדמים לא נתחללו _{והמעות שביד המוכר קדושים לכן יאכל כנגדם.} אמר רבי יוסי בן חנינא° , כפודה _{כמו שהכסף לא התחלל כך המקח לא קיים. ואם תאמר אם כך למה יאכל כנגדן? מדובר שהמוכר הלך.} רבי הילא° _אילעא אמר. מן מה דתנינן אין מביאין קיני זבין, וקיני זבות, וקיני יולדות, מדמי מעשר שני. ואם הביא יאכל כנגדן, הדא אמרה קדשו _{והכסף שביד המוכר נעשה חולין.} שאם לא כן, איך מתכפר בהן?

[דף ח עמוד א]

. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. כיוון שמשך נקנה המקח _{ומתכפר בהם.} מכאן ואילך, התשלום זה מקח אחר הוא _{וכששילם בכסף מעשר כאילו לא שילם וצריך לאכול כנגדם כדי שיצאו לחולין.} אמר רבי יודן° . בזמן שמחלל את העופות על הדמים צריך לחזור ולהקדיש את הקינין. שהרי קינין מתקדשות או בזמן קניין או בזמן עשית כהן. וכאן לא התקדשו בקניה שהוא סבור לומר, שקידשו בזמן נתינת הכסף ולא קידשו:

הדרן עלך פרק מעשר שני

פרק שני - מעשר שני ניתן

כולל שיעורי שמע

ירושלמי מעשר שני, פרק ב, הלכה א

מתני’: מעשר שני ^ב_א ניתן לאכילה ולשתייה ולסיכה. ^ב_ב לאכול כל דבר שדרכו לאכול. ולסוך כל דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן. אין מפטמין שמן של מעשר שני. ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם, אבל מפטם הוא את היין. ^ב_ג נתן בתוכו דבש ותבלין והשביחו, השבח לפי חשבון. דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו, השבח לפי חשבון. ^ב_ד עיסה של מעשר שני שאפייה פת והשביחה, השבח לשני. זה הכלל. כל ששבחו ניכר, השבח לפי חשבון. וכל שאין שבחו ניכר, השבח לשני:

[דף ח עמוד ב]

גמ’: תנן, מעשר שני ניתן לאכילה ולשתייה ולסיכה. ניתן לאכילה שכתוב בו אכילה. ושתייה, שהשתייה בכלל אכילה. מניין שהשתייה בכלל אכילה? רבי יונה° שמע לה מן הדא דכתיב (ויקרא אחרי מות יז יב) על כן אמרתי לבני ישראל, כל נפש מכם לא יאכל דם. מה אנן קיימין שהרי הדם הוא משקה ולמה התורה השתמשה בלשון אכילה? אם בדם שקרש. והתני ^ב_ה דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה. אלא כי אנן קיימין, כמות שהוא. והתורה קראה אותו אכילה. והא תני ^ב_ו המחה את החלב וגמאו. הקפה את הדם ואכלו. הרי זה חייב. משמע שדם שקרש חייב עליו משום אוכל. מה עבד לבריתא שהביא רבי יונה° _{שאמרה שדם קרוש אינו אוכל ואינו משקה?} כוונת הבריתא שאינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין. ולא משקה לטמא טומאת משקין. חזר רבי יונה° ושמעה מן הכא דכתיב (דברים ראה יד כו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר ואכלתה וכ"ו. והרי שכר זה משקה ונאמר בו אכילה. מה אנן קיימין? אם בנותן טעם יין בתבשיל. והלא הטעם לפגם הוא ואסור לתת יין של מעשר שני לתוך התבשיל. אלא מכאן שהתורה משתמשת בלשון אכילה גם לגבי שתיה. רבנן דקיסרין אמרין תיפתר באילין אורזנייה וגמזוזינייה _{מיני תבשילים} שהיין משביחם ומותר לתת ין מעשר שני לתוכם ונקרא אכילה, דכל הטפל לאכילה כאכילה. רבי יוסי° _{בר זבידא} שמע לה מן הכא דתנן, ^ב_ז שבועה שלא אוכל. ואכל ושתה, אינו חייב אלא אחת. מכאן ששתיה בכלל אכילה. אמר לון רבי יוסי° _{בר זבידא}. אמרין דבתרא _{אמרו את המשך המשנה ויהיה קשה לסברה הזו,} דתני, ^ב_ח שבועה שלא אוכל ואשתה ואכל ושתה, חייב שתים. ואם שתיה בכלל אכילה למה חייב שתים? אין מכאן קושיה, שכשאומר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה, הרי נשבע שני שבועות. אחת שלא יאכל ואחד שלא ישתה. אילו מי שהיו לפניו שני ככרים. ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה, וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה, שמא אינו חייב שתים? גם כאן כשאמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה, חייב שתים לפי שעבר על שתי שבועות. רבי חנניה° בשם רבי פינחס° שמע לה מן הכא דתנן. ^ב_ט שבועה שלא אוכל. ואכל אוכלין שאינן ראוים לאכילה, ושתה משקין שאינן ראוין לשתייה, פטור. הא אם שתה משקין הראויין לשתייה, חייב. לא בשבועה שלא אוכל הוא עומד? ולמה חייב? מכאן ששתיה בכלל אכילה. ניחא במתניתין דידן דאנן גרסינן שבועה שלא אוכל. ברם כרבנין דאינון גורסים שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. אין מכאן ראיה. רבי חיננא° שמע לה מן הדא דתנן. אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, ^ב_י אינו חייב אלא אחת. רבי אבא מרי° שמע לה מן הכא דכתיב (דברים כי תבא כו יד) לא אכלתי באוני ממנו. וכי יעלה על הדעת לאמר לא אכלתי אלא שתיתי? פשיטא שלא. אז מדוע לא צוותה תורה שיאמר לא אכלתי ולא שתיתי באוני ממנו? אלא ודאי שתייה בכלל אכילה. עד כדון בשאמר שבועה שלא אוכל, ושתה, ברם אם אמר שבועה שלא אשתה ואכל פטור. דשתייה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתייה.

[דף ט עמוד א]

וניתן לסיכה, אית דבעי משמע מן הדא דכתיב (דברים ראה יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך. תירושך זה היין. ויצהרך זו סיכה, והתורה קראה אותה אכילה. ואינו מחוור _{שאיסור סיכה מהתורה אלא קרא אסמכתא בלבד.} דאין תימר מחוור הוא, ילקה עליו אם סך חוץ לחומה. ואמר רבי יוסי בן חנינא° , ^ב_יא אין לוקין חוץ לחומה אלא על אכילה ושתיה. ועוד ראיה שאינו מחוור, כהדא דתני. בשבת. בין סיכה שהיא של תענוג, בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ^ב_יב ביום הכיפורים. בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. ^ב_יג בתשעה באב ובתענית ציבור. בסיכה שהיא של תענוג אסור. ושאינה של תענוג מותר. ותני, ^ב_יד שוות סיכה לשתייה לאיסור _{שזר אסור לסוך שמן תרומה.} ולתשלומין _{שזר שסך חייב חומש.} אבל לא לעונש _{שזר שסך במזיד אינו לוקה} ביום הכיפורים לאיסור, אבל לא לעונש _{שלא לוקים על הסיכה.} רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה. והתני _{גבי תרומה,} ^ב_טו לא יחללו. להביא הסך ואת השותה _{שאם היה זר לוקה?} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לית כאן סך _{שבטעות נשנה.} אמר רבי אבא מרי° . ואין לית כאן סך, אף שותה לית כאן. שהרי איסור אכילה כבר נאמר, ושתיה בכלל אכילה. דאי לא כן, אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן, איך אמרנו אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת? וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף? מניין שהוא מחוור בעשה? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי סימיי° דכתיב (דברים כי תבא כו יד) לא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין בכסף מעשר שני. הרי זה דבר שהוא אסור לחי, _{שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה.} לחי הוא אסור, כל שכן למת. אלא איזו דבר שהוא מותר לחי, והוא אסור למת? הוי אומר, זו סיכה: תנן, לאכול כל דבר שדרכו לאכול. ולסוך כל דבר שדרכו לסוך. כיצד לאכול דבר שדרכו לאכול? ^ב_טז אין מחייבין אותו לאכול. לא פת שעיפשה, ולא קנובת ירק _{עלים רקובים שמסירים וזורקים אותם,} ולא תבשיל שעיבר צורתו. וכן הוא. אם ביקש לאכול תרדין חיין, או לכוס חיטין חיין, אין שומעין לו. כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות? אין מחייבין אותו לשתות שמן שנפגם

[דף ט עמוד ב]

לא על ידי אניגרון _{מים שבישלו בהם סלק}, ולא על ידי אכסיגרון _{מים שבישלו בהם ירקות} למתק את הטעם המקולקל. ולא _{חייבו אותו לשתות} יין בשמרין. החושש בשיניו לא יהא מגמע חומץ ופולטו, אבל מגמע הוא בהן ובולע. ומטבל כל צורכו ואינו נמנע. החושש בגרונו. לא יערענו בשמן, אבל נותן הוא שמן הרבה לתוך אניגרון _{מים שבישלו בהם סלק} וגומע. לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן. החושש את ראשו או שעלו בו חטטין, סך שמן. ולא יסוך יין וחומץ. יין של מעשר שני שפיטמו, אסור לסוך בו. שמן של מעשר שני שפיטמו, מותר לסוך בו. מה בין יין לשמן? זה דרכו לכן. וזה אין דרכו לכן. רבי יודן° בעי. שמן של מעשר שני שנסרח ואינו ראוי לאכילה אבל ראוי לסיכה. האם פקעה ממנו הקדושה או לא? אמר רבי מנא° _{בן יונה} , ^ב_יז מכיון שנסרח פקעה ממנו קדושתו שהרי עיקרו לאכילת אדם. מה צריכה לי _{במה יש מקום להסתפק?} שביעית _{שהרי קדושת שביעית חלה אף על דברים שאינם לאכילת אדם.} האם אף על פי שנסרח בקדושתו הוא? אמר רבי שמעון בר אבא° בשם רבי חנינא° _{בר חמא} זה שהוא לוחש. נותן שמן על גבי ראשו ולוחש בשבת. ובלבד שלא יתן הלחישה לא כשהשמן ביד ולא בכלי שלא יראה שעושה לרפואה. רבי יעקב בר אידי° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם רבי ינאי° _הכהן נותן בין ביד בין בכלי שלחישה אינה כרפואה. מה ביניהון? מאיסה. מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי, כשהשמן על ראשו הלחש לא יעבוד שאין הלחש עובד על שמן מאוס. מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש, סובר שאינו מאוס ולכן יעשה כך שיהיה בשינוי. אמר רבי יונה° מעשר שני ביניהון מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי, מעשר שני אסור, שהרי במעשר שני כל רפואה אסורה. מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש, מעשר שני מותר. שסיכה מותרת במעשר שני. ואחר שסך קדם שלוחש כבר בטלה בגופו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} וכי כל שהוא מותר בשבת, מותר במעשר שני. וכל שאסור בשבת, אסור במעשר שני? והתני, מדיחה היא אשה בנה ביין מפני הזיעה. בתרומה אסור. היא תרומה היא מעשר שני. ואם כן גם לעניין לחש, אף על פי שבשבת רפואה כזו מותרת, אולי בשמן של מעשר שני אסור. מהו כדון? מה שהתירו ללחש בשבת על השמן _זה ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול. אבל במעשר שני אסור ללחש, שלא התירו אלא לסוך. תנן, דגים שנתבשלו בקפלוטות של מעשר שני והשביחו, השבח לפי חשבון. אמר רבי הושעיא° , מתניתין דלא כ°רבי יודה . דתנינן. בצל _{של תרומה} שנתנו בתוך עדשים חולין, אם שלם, מותר ואם חתכו, בנותן טעם. ושאר כל התבשיל, בין שלם בין מחותך, בנותן טעם. °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר בצחנה, שאינה אלא ליטול את הזוהמה. משמע של°רבי יהודה _{בר עילאי}, אין טעם לשבח של בצל וקפלוטות בדגים. רבנן דקיסרין בעיין _הקשו. והדא דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} כל האיסורים משערין אותן כאילו בצל כאילו קפלוט דלא כ°רבי יהודה _{בר עילאי}? שהרי ל°רבי יהודה _{בר עילאי} בצל וקפלוט אינם נותנים טעם אסור בדגים. מודה °רבי יהודה _{בר עילאי} בבצל של הקדש, ומודה °רבי יהודה _{בר עילאי} בבצל של עבודה זרה, שאפילו בדגים בצל וקפלוטות נותנים טעם אסור לפי שהם איסורי הנאה. _{ומה שאמר רבי יוחנן° בר נפחא שמשערים כמו בצל וקפלוט הכוונה לבצל וקפלוט של איסורי הנאה}

[דף י עמוד א]

תנן, כל ששבחו ניכר, השבח לפי חשבון. וכל שאין שבחו ניכר, השבח לשני. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^ב_יח כל שיש בו הותיר מידה על ידי התוספת חולין, השבח לפי חשבון. וכל שאין בו הותיר מידה, השבח למעשר שני. רבי שמעון בן לקיש° אמר כל שטעם שבחו _{של החולין במעשר שני} ניכר, השבח לפי חשבון. וכל שאין טעם שבחו ניכר, השבח למעשר שני. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן. עיסה של מעשר שני שאפייה פת והשביחה, השבח לשני. והרי הפת תפחה בתנור ולמה לא יחלקו בשבח? פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר, _{כגון שהעיסה לא תפחה.} מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו, השבח לפי חשבון. והרי כאן לא נוסף מידה ואף על פי כן השבח לפי חשבון? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי הושעיה° , תפתר שבישל שניהן כאחת והבצל נמחה בתבשיל והנפח גדל. אמר רבי יונה° , רב הושעיה° בעי. הגע עצמך שבישל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ועירבן. כלום יש בדגים אלא טעם קפלוטות. ובקפלוטות אלא טעם דגים. לפי רבי יוחנן° _{בר נפחא} השבח רק לשני?

[דף י עמוד ב]

מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, ^ב_יט האשה ששאלה מחברתה ביום טוב תבלין ומים ומלח לעיסתה, הרי אלו כרגלי שתיהן _{ואי אפשר להוליך את העיסה אלא למקום ששניהן יכולות ללכת.} והרי תבלין אינו מוסיף מידה, ולמה יהיה כרגלי שניהם? אמר רבי אבא° . בתחומין עשו לפי מידת הדין, שהרי מבחינה ממונית כיוון שהתבלין שלה, ודאי שיש לה חלק בעיסה. תדע לך שהוא כן. דתמן _בבבל אמרין בשם רב חסדא° , ולא ידעינן אם מן שמועה אם מן מתניתא. אפילו אם שאלה מחברתה עצים הרי זה כרגלי שניהם. אף דסברינן מימר עצים אין בהן ממש: מתניתין פליגא על רבי שמעון בן לקיש° דתנן, תבשיל של מעשר שני שתיבלו בתבלין של חולין, השבח לשני. תבשיל של חולין שתיבלו בתבלין של מעשר שני לא יצא מעשר שני ידי פדיון. _{שאי אפשר לפדות טעם וחייב להעלות הכל לירושלים.} על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} השבח לשני, שהרי אין שם הותיר מידה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° , _{כדי שיתחלק לפי חשבון} צריך שיהא טעם שבחו ניכר

ירושלמי מעשר שני, פרק ב, הלכה ב

מתני’: °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אין סכין שמן של מעשר שני בירושלים. וחכמים ^ב_כמתירין. אמרו לו ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} . אם הקל בתרומה חמורה _{שמותר לסוך,} לא נקל במעשר שני הקל? אמר להן. מה אם היקל בתרומה חמורה, מקום שהקל בכרשינין ובתלתן. ניקל במעשר שני הקל, מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן? _{במה הקלו בכרשינין ותלתן} ^ב_כא תלתן של מעשר שני תיאכל צמחונין _{ירק קדם שיבשילו הזרעים. שאף שאסור לגרום הפסד למעשר שני כאן הקלו.} ושל תרומה, °בית שמאי אומרים, כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה _{לשם היכר שלא יבואו זרים לאכול.} ו°בית הלל אומרים, ^ב_כב כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה. ^ב_כג כרשיני מעשר שני. יאכלו צמחונים _{ירק קדם שיבשילו הזרעים}, ונכנסין לירושלים ויוצאין. נטמאו, °רבי טרפון אומר יתפרדו לעיסות _{ובכל עיסה יהיה פחות מכביצה אבל לא יפדם כיוון שהם מאכל בהמה ואין פודים קדשים להאכילם לכלבים.} וחכמים אומרים, יפדו. ושל תרומה. °בית שמאי אומרין, שורין ושפין בטהרה _{לשם היכר,} ומאכילין בטומאה. ו°בית הלל אומרים. ^ב_כד שורין בטהרה, ושפין ומאכילין בטומאה. °שמאי אומר, יאכלו צריד _יבש. °רבי עקיבה אומר, כל מעשיהן בטומאה:

גמ’: תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אין סכין שמן של מעשר שני בירושלים. וחכמים מתירין. אמרו לו ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} . אם הקל בתרומה חמורה, לא נקל במעשר שני הקל? איפה ראינו שהקילו בסיכת תרומה? כהדא דתני. ^ב_כהסך הוא כהן שמן של תרומה. ומביא בן בתו של ישראל, ומעגלו על גבי מיעיו ואינו חושש. תנן, אמר להן, מה אם היקל בתרומה חמורה, מקום שהקל בכרשינין ובתלתן. ניקל במעשר שני הקל, מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כאן השיבו דברי סופרים לדברי תורה. שהרי תרומת כרשינין אינה אלא מדברי סופרים

[דף יא עמוד א]

תנן, תלתן של מעשר שני תיאכל צמחונין _{ירק קדם שיבשילו הזרעים.} כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. ^ב_כו מותרת להיאכל אפילו צמחונין, וכל שכן אחר שתהיה בשלה וראויה למאכל. תנן, ושל תרומה, °בית שמאי אומרים, כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה. ו°בית הלל אומרים, כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה. מה ביניהון? שהרי שניהם מודים ששרייתה בטהרה ושחפיפתה בטומאה? אמר רבי יונה° שולה ממקום השריה ביניהון. °בית שמאי אומרים שולה בידים טהורות. ו°בית הלל אומרים, שולה בידים טמאות. תני, זו לדברי °רבי מאיר , אבל לדברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °בית שמאי אומרים, כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה. ו°בית הלל אומרים, כל מעשיה בטומאה חוץ משליתה. מה ביניהון? אמר רבי מתניא° . מגיגה ביניהון _{שאחר ששולה צריך לשפשף ולהסיר קליפתה.} °בית שמאי אומרים, מוגג בידים טהורות. ו°בית הלל אומרים, מוגג בידים טמאות: תנן, כרשיני מעשר שני יאכלו צמחונים _{ירק קדם שיבשילו הזרעים,} ונכנסין לירושלים ויוצאין. מה שהתירו לצאת זה רק כדי לעשות עיסה ולחזור _{דפעמים שמוצא ריחיים בזול מחוץ לירושלים.} מתניתא ד°רבן שמעון בן גמליאל . ד°רבן שמעון בן גמליאל אמר, אף הפירות נכנסין ויוצאין _{לעשות עיסה ולחזור.} אבל לדברי חכמים, כבר קלטוהו מחיצות ואינן יוצאים.

[דף יא עמוד ב]

דברי הכל היא הכא, קל הוא שהקילו בכרשינין שאינם אלא מדרבנן. תנן, נטמאו, °רבי טרפון אומר יתפרדו וינתנו פחות מכביצה לעיסות אחרות. וחכמים אומרים, יפדו. מה שאמר °רבי טרפון שינתנו לעיסות אחרות ^ב_כז ובלבד שיתנם בעיסה של כרשינין, ובלבד עיסה של מעשר שני. אבל לא בעיסות ממין אחר ולא בעיסיות של חולין, כי אם יערבנה במין אחר או בחולין, מבטל שם מעשר שני ממנה לפי שיתבטלו ברוב. ולמה שלא יפדה אותם? אמר רבי גוריון° בשם רבי יוסי בן חנינא° לדברי °רבי טרפון , אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים. אמר רבי יונה° . נראים הדברים שהראוי לאוכל אדם אין פודין אותו לאכול בהמה, ושאינו ראוי לאכל אדם פודין אותו לאכל בהמה. והרי כרשינין זה מאכל בהמה. ולמה שלא יפדה? רבי יצחק בר אלישב° בעי. אם כך למה רק בירושלים. אפילו בגבולין לא יפדו הכרשינים שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים? אמר רבי יונה° והן נוטי ניטומי? _{ולמה לא יפדו, וכי מדובר במעדנים? הרי אף קדם פדיון עמדו למאכל בהמה}

ירושלמי מעשר שני, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_כחמעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו. מה שליקט, ליקט למעשר שני, עד שישלים. והשאר חולין _{כדי שהמעשר לא יפסיד אם לא ימצא הכל.} אם בלל _{קדם שנפלו} וחפן, לפי חשבון. זה הכלל. המתלקטים למעשר שני, והנבללין לפי חשבון. ^ב_כט סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו. מביא בסלע מעות ואומר. סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו. ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה. מפני שאמרו ^ב_ל מחללין כסף על נחושת מדוחק _{אבל כסף על כסף אפילו מדוחק לא התירו.} לא שיקיים כן, אלא חוזר ומחללן על הכסף. °בית שמאי אומרים. לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב, ו°בית הלל ^ב_לא מתירין. אמר °רבי עקיבה . אני עשיתי ל°רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי יהושע _{בן חנניה} את כספם דינרי זהב:

גמ’: תני, מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו. מה שליקט, ליקט למעשר שני, עד שישלים. והשאר חולין. אמר רבי זעירה° , כדי לשכר שני. שאם יאבדו השאר, יהיו אלו שבידו תפוסין על השני. אמר רבי זעירא° . ^ב_לב וצריך להתנות ולומר, אם אלו שלמטן שני, יהיו אלו שבידי תפוסין עליהן. אמר רבי יונה° , ^ב_לג והוא שליקט

[דף יב עמוד א]

מיכן ומיכן. אבל אם ליקט על אומן _{במקום אחד,} כבולל וחופן הוא _{שהרי לא מסתבר שכל המעשר שני התאסף למקום אחד.} תנן, אם בלל וחפן, לפי חשבון. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי פדייה° , ורבי יונה° אמר בשם חזקיה° . אין בלילה אלא ביין ושמן בלבד. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, עד כזיתים הנבללים. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, אם בלל וחפן, לפי חשבון. פתר לה במעות קטנות עד כזיתים. תנן, המתלקטים למעשר שני והנבללין לפי חשבון. אמר רבי יוסי ברבי בון ° בשם רבי חונא° . סלקת מתניתא _{כך צריך לגרוס,} הנבללין והנחפנין לפי חשבון. תנן, סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו. מביא בסלע מעות ואומר, סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו. תני בן עזאי אומר, לא די שיחלל על מעות נחושת בשווי סלע אחד, אלא צריך לחלל על מעות נחושת בשווי שני סלעים. רבי זעירא° אמר. מה זה שראיתי עצמי בחלמה כד אנא מאכיל לעולא בר ישמעאל קופדא שמינה _{למה ראיתי בחלום שאני מאכיל את עולא בשר שמן}? למחר אתא עולא שאל ליה. למה שתים? אמר לו מתוך שאת אומר לו כן אף הוא דוחק את עצמו ופודה אותה חזרה על הכסף שלא יפסיד. _{והבין שזו הייתה כוונת החלום, שיענה תשובה יפה לעולה.} תנן התם. כמה תהא הסלע חסירה וכו' ונותנה למעשר שני ואינו חושש. אמר חזקיה° . כשהוא מחללה בירושלים על הפירות, עושה אותה כרעה _{כפי שוויה.} וכשהוא מחלל עליה פירות בגבולין, עושה אותה כיפה. והתנינן, בורר את היפה שבהן ומחללן עליה. ויבור את הרעה ויעשה אותה כיפה? אמר רבי יונה° . שאני אומר, אולי היא היתה מעשר שני.

[דף יב עמוד ב]

ומה בכך, מכל מקום, לא יצאת לחולין _{שהרי הוא מחלל על מעות נחושת?} אמר רבי יונה° , לא יתכוין לעשותה חולין ברורין _{בהמרה הראשונה למעות נחושת}. תדע לך שהוא כן דתנינן. לא שיקיים כן, אלא חוזר ומחללו על הכסף. תנן, הדמאי מחללים אותו כסף על כסף נחשת על נחשת כסף על נחשת ונחושת על הפירות, ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, יעלה הפירות ויאכלו בירושלם. רבי חגי° אמר קומי רבי זעירא° , רבי מנחם° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל שאמרו בדמאי מחללין, בודאי מחללין אותו מדוחק. והתנינן, מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק. לא שיקיים כן, אלא חוזר ומחללן על הכסף. הא כסף על כסף אפילו מדוחק לא והרי בדמאי מחללים כסף על כסף? אלא אמר רבי אבא בר כהן ° קומי רבי יונה° ורבי אחא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל שאמרו בדמאי מחללין, בודאי אם ^ב_לד עבר וחיללן מחוללין. וכן אמרו רבי יודן בן פזי° ורבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל שאמרו שבדמאי מחללין. בוודאי, אם עבר וחיללן מחוללין. תני °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר. כשם שמחללין כסף על נחושת שהוא יפה על הרע, כך מחללין זהב על הכסף. אמר לו, °רבי , אינו דומה. דמפני מה מחללין כסף על נחושת, שכן מחללין כסף על זהב. שאפילו גבי זהב שאינו מטבע חריף כל כך, הכסף נחשב פירות. וכל שכן גבי נחושת שהוא מטבע חריף שהכסף יחשב פירות לגביו ומחללים. אבל איך יחללו זהב על כסף, שהרי אפילו על נחושת אין מחללין זהב. שגבי זהב הנחושת נחשב פירות. ולא מחללים מטבע על פירות וכל שכן שלא יחללו זהב על כסף שהרי הנחושת יותר חריפה מהכסף? אמר לו °רבי אלעזר ברבי שמעון . _{אין זה נכון שאין מחללים זהב על נחושת.} שכן מעשר שני של זהב, מחללין אותו על מעות שבירושלים. וכיוון שמחללים זהב על נחושת, אין ראיה שלא יחללו זהב על כסף. מדברי שניהם, מחללין כסף על זהב, ואין מחללין זהב על נחושת חוץ מירושלים. וכל המחלוקת היא רק האם מחללים זהב על כסף תנן, °בית שמאי אומרים. לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב _{שלא יתעכב מלעלות עד שיתמלא לו דינר זהב של מעשר שני,} ו°בית הלל מתירין. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא אמרו °בית שמאי אלא בסוף, שאחר שפדה פירותיו על כסף, לא יחללם על זהב. אבל בתחילה, אוף °בית שמאי מודיי שיכול לפדות פירותיו על זהב. מה טעמא ד°בית שמאי ? כסף ראשון ולא כסף שני. _{דכתיב ונתתה בכסף. מכאן שמחלל את הפירות על כסף פעם אחת, ולא יחלל את הכסף על כסף פעם שניה.} והתנינן, הפורט סלע ממעות מעשר שני. וסברנן מימר, כיני מתניתא. המצרף סלע ממעות מעשר שני. משמע שמותר לחלל מעות נחושת על מעות כסף. מאי כדון? טעמא ד°בית שמאי כסף עד כדי כסף. _{יכול לחלל כמה פעמים עד שיגיע למטבע כסף. אבל אחר שהגיע לכסף אסור לחלל על מטבע אחר:} רבי שמעון בן לקיש° אמר. בין בתחלה בין בסוף °בית שמאי פליגין וסברי שלא פודים על זהב לא פירות ולא כסף. מאי טעמא ד°בית שמאי ? דכתיב ונתתה בכסף. כסף ולא זהב. אי הכי אימא _{אם כך אולי} כסף ולא נחושת? והתנינן הפורט סלע ממעות מעשר שני וסברינן מימר כיני מתני' המצרף סלע ממעות מעשר שני.

[דף יג עמוד א]

מאי כדון? טעמא ד°בית שמאי היא כסף היא נחושת _{ששניהם מטבע ביחס לזהב שאינו מטבע אלא פירות.} רבי שמעון בן לקיש° אמר בין בתחלה בין בסוף °בית שמאי פליגין. מה טעמא ד°בית שמאי כסף ראשון ^ב_לה ולא כסף שני. והתנינן הפורט סלע ממעות מעשר שני וסברנן מימר כיני מתניתא המצרף סלע ממעות מעשר שני מאי כדון טעמא ד°בית שמאי כסף עד כדי כסף:

[דף יג עמוד ב]

ירושלמי מעשר שני, פרק ב, הלכה ד

מתני’: הפורט סלע ממעות מעשר שני. °בית שמאי אומרים, בכל הסלע מעות. ו°בית הלל אומרים. ^ב_לו בשקל כסף, ובשקל מעות. °רבי מאיר אומר, אין מחללין כסף ופירות על כסף. וחכמים ^ב_לז מתירין. הפורט סלע של מעשר שני בירושלים. °בית שמאי אומרים, בכל הסלע מעות. ו°בית הלל אומרים, ^ב_לח בשקל כסף ובשקל מעות. הדנים לפני חכמים אומרים. בשלשה דינרי כסף, ובדינר מעות. °רבי עקיבה אומר. בשלשה דינרין כסף, וברביעית _{רק רבע ממנו יקח מעות.} °רבי טרפון אומר, _{בדינר יקח רק} ארבע אספרי כסף _{בדינר חמישה אספרים.} °שמאי אומר, יניחנה בחנות ויאכל כנגדה. ^ב_לט מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצת בניו טהורים, מניח את הסלע ואומר. מה שהטהורין שותין, סלע זו מחוללת עליו. נמצאו טמאין וטהורין שותין מכד אחד:

גמ’: תנן, °רבי מאיר אומר, אין מחללין כסף ופירות על כסף. וחכמים מתירין. רבי שמעון בן לקיש° אמר. מה פליגין °רבי מאיר ורבנין? בפירות שאין בהן כדי כסף. ואם לא יצרפם עם הכסף יצטרך לפדותם על מעות נחושת, בזה אומרים חכמים שעדיף לצרפם ולא לחללים על של נחושת, כי דרך מטבעות נחושת להתעפש. ^ב_מ אבל בפירות שיש בהן כדי כסף, אף רבנן מודיי _כיצד? היה לו חצי דינר כסף וחצי דינר פירות, מותר. דינר כסף ודינר פירות אסור. _{שהרי יכול לפדות את הפירות על כסף.} כל שכן שני דינרי כסף ושני דינרי פירות שאסור לפדותם על סלע: תנן, הדנים לפני חכמים אומרים. בשלשה דינרי כסף, ובדינר מעות. אלו הן הדנין, °בן עזאי ו°בן זומא . אלו הן התלמידים, °חנינא בן חכיניי ו°רבי אלעזר בן מתיא . עדה קדושה, אלו °רבי יוסי בן המשולם ו °רבי שמעון בן מנסיא : תנן, °שמאי אומר, יניחנה בחנות ויאכל כנגדה. מאי טעמא ד°שמאי ? שאם ישארו פרוטות בידו, שמא ישכח ויעשה אותן חולין: תנן, מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצת בניו טהורים, מניח את הסלע ואומר. מה שהטהורין שותין, סלע זו מחוללת עליו. נמצאו טמאין וטהורין שותין מכד אחד. מה אנן קיימין? אם באומר מכבר _מתחלה תהא סלע זו מחוללת כנגד חלק הטהורים שבכד, משקה מעורב הוא. וכשהטמאים ישתו, אולי ישתו מעשר שני

[דף יד עמוד א]

ואם באומר לכשישתה _{אחר שישתו} הטהורים יהיה מחולל, למפרע חולין שתו. אלא כי אנן קיימין באומר מכבר לכשישתה. _{וכשישתו, התברר למפרע שזה היה חלק המעשר} וכל זה כשהיו טמאין טמא מת והיין ממנו מערין לכוסם נתון בכלי חרס, ^ב_מא שאין כלי חרס מיטמא מאחוריו. אבל בטמאין טומאת זיבה, שהזב מטמא בהיסט לא בדא _{שהרי כאשר הטמאים ימזגו מהכד הם יטמאו אותו בהיסט.} כשאין אחר מערה. אבל אם יש אחר מערה, אפילו טמאין טומאת זיבה:

הדרן עלך פרק מעשר שני ניתן

פרק שלישי - לא יאמר אדם

כולל שיעורי שמע

ירושלמי מעשר שני, פרק ג, הלכה א

מתני’: ^ג_א לא יאמר אדם לחבירו, העל את הפירות האלו לירושלים לחלק. אלא אומר לו, העלם שנאכלם ושנשתם בירושלים. אבל נותנין זה לזה מתנת חנם:

גמ’: לא יאמר אדם לחבירו כו'. מה בין האומר שנאכלם ונשתם לאומר לחלק? אמר רבי זעירא° בשם רבי יונתן° , מהלכות של עימעום היא: תמן תנינן. ^ג_ב האומר לפועל הא לך איסר זה, ולקט לי ירק היום, שכרו מותר _{שהכסף שכר טירחה.} לקט לי בו ירק היום, שכרו אסור _{שהכסף תמורת הירק.} ^ג_ג לקח מן הנחתום ככר בפונדיון ואמר לו, לכשילקוט ירקות השדה אביא לך, מותר. לקח ממנו סתם, לא ישלם לו דמי שביעית, שאין פורעין חוב מדמי שביעית. מה בין האומר הא לך איסר זה, לקט לי, מה בין האומר לקט לי בו? אמר רבי אבין° בשם רבי יוסי בן חנינא° , מהלכות של עימעום היא. תמן תנינן. ^ג_ד שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן בשבת, ובלבד שלא יאמר לו הלויני. מה בין האומר הלויני, מה בין האומר השאילני? אמר רבי זעירא° בשם רבי יונתן° , מהלכות של עימעום היא. פיתן. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יונתן° , מהילכות של עימעום. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. קשייתה קומי _{שאלתי את} רבי יעקב בר אחא° . מהו מהלכות של עימעום? אני אומר במקום שאין פת ישראל מצויה, בדין היה שתהא פת עובד כוכבים ומזלות מותרת, ועימעמו עליה ואסרוה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. ויש עימעום לאיסור? הרי עמעום פרושו פיקפוק וזה שיך רק בהיתר. היינו שפקפקו באיסור והתירו. ועוד הרי פת לא כתבשילי עובד כוכבים ומזלות היא? וכי כך אנו אומרים, במקום שאין תבשילי ישראל מצויין שם, בדין הוא שיהיו תבשילי עובד כוכבים ומזלות מותרים ועמעמו עליהן ואסרום? אלא כן הוא, במקום שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת עובד כוכבים ומזלות אסורה ^ג_ה ועימעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש. רבנין דקיסרין אמרי בשם רבי יעקב בר אחא° . הלכה כדברי מי שהוא מתיר, ^ג_ו ובלבד מן הפלטור _{מוכר לחם ממאפיה}. ולא עבדינן כן אלא נהגו להחמיר. תני, לא יאמר אדם לחבירו בירושלים. העל חבית זו של יין ממקום למקום לחלק. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}

[דף יד עמוד ב]

ד°רבי יהודה _{בר עילאי} וד°רבי נחמיה היא. דתנן, לקח מן הנחתום ככר בפונדיון ואמר לנחתום לכשאלקוט ירקות השדה אביא לך, מותר. °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי נחמיה אוסרים שנראה כפורע חוב מדמי שביעית. _{אבל לדעת חכמים נותנים במתנת חינם ואין זה כפורע חוב. ואף אם אומר לחברו העל חבית זו של יין ממקום למקום לחלק מותר. אבל מה שנאמר במשנה שלא יאמר לחברו העל את הפירות הללו לירושלים לחלק אף לחכמים אסור כיוון שמדובר בטרחה יתרה} מה אנן קיימין? אם בההוא דאמר ליה הנחתום. הא לך כיכר, והב לי תמורתו ירקות. דברי הכל אסור. שזה ממש פורע חובו בפירות שביעית. אם הקונה אמר לנחתום הב לי ואנא יהיב לך _{תן לי ואני אתן לך} אם אמצא, דברי הכל מותר. שאם לא ימצא אינו חייב כלום. נמצא שגם כשנותן אין זה פורע חוב אלא מתנת חינם. אלא כי אנן קיימין. בההוא דאמר ליה, הב לי ובריא לי דאנא יהב לך _{תן לי ואני בטוח שאתן לך}. °רבי יודה ו°רבי נחמיה אוסרים. שאין ירקות השדה מצויין, וכיוון שהבטיח הרי זה כפורע חוב. ורבנין מתירין, שירקות השדה מצויין נמצא שהתשלום זה הטרחה והירקות זה כמתנה. תנן, אלא אומר לו, העלם שנאכלם ושנשתם בירושלים. משהעלה אותן. מהו שיאמר לו טול חלקך ואני חלקי? מהו שיאמר לו, טול חבית של יין זו, ואנו אוכלין חבית שמן שיש לי שם? אף במעשר בהמה כן? _{ואם תאמר} מעשר שני, על ידי שמכירתו מותרת, את אמר מותר. מעשר בהמה. על ידי שאין מכירתו מותרת, הרי את אמר אסור. הא ליתא, דאף מעשר שני מכירתו אסורה, אלא פשיטא לך דאף במעשר בהמה מותר. מהו שיאמר לו העל בהמה חיה זו, ואנו אוכלין בשר שחוטה שיש לי שם?

ירושלמי מעשר שני, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_ז אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט באכילתו. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר. אמר להן °רבי שמעון _{בן יוחאי} . אם היקל לקנות זבחי שלמים שהוא מביאן לידי פיגול ונותר וטמא, לא ניקל בתרומה? אמרו לו. מה ^ג_ח אם היקל בזבחי שלמים, שכן מותרים לזרים. נקל בתרומה שהיא אסורה לזרים?

[דף טו עמוד א]

גמ’: תני. אין לוקחים תרומה מכסף מעשר שני, שלא יבוא לידי פסול. מהו לידי פסול _{אזה פסול קים בתרומה שאינו במעשר שני?} אמר רבי יונה° , שנפסל בטבול יום. שאם לקח תרומה ונגע בו טבול יום. לאוכלו אין את יכול, שהוא טמא דבר תורה לפדותו אין את יכול, שהוא מצד מעשר שני טהור דבר תורה. הוי _{זה מה שאמרה המשנה} שלא יבוא לידי פסול. תנן, אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט באכילתו. מהו ממעט באכילתו? ^ג_ט תרומה אסורה לזרים, ^ג_י מעשר שני מותר לזרים. ^ג_יא תרומה אסורה בטבול יום, ^ג_יב מעשר שני מותר בטבול יום. וכשם שהוא ממעט באכילתו, כך הוא ממעט באכילתה. ^ג_יג תרומה מותרת, לאונן, ^ג_יד מעשר שני אסור לאונן. תרומה אינה טעונה מחיצה, ^ג_טו מעשר שני טעון מחיצה. אשכח תני. מפני שהוא ממעט באכילתו ובאכילתה. תני, ^ג_טז אין לוקחים שביעית מכסף מעשר שני שמביא את המעשר לידי פסול. שהרי חייב לבער כשיגיעה שעת הביעור. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} במחלוקת. °רבי שמעון _{בן יוחאי} שמתיר לקנות תרומה בכסף מעשר מתיר לקנות שביעית בכסף מעשר. אמר רבי יונה° , דברי הכל היא. שאפילו ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} שאמר שלוקחים תרומה בכסף מעשר שני, מודה הוא שאין לוקחים שביעית. דשאני אוכלי תרומה שזריזין הן. _{שרק לכהנים חברים נתנו תרומה.} התיב רבי חוניה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. והתנינן. נתערבו פסחים בבכורות. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אם חבורת כהנים, יאכלו. ותני עלה, יאכלו כחמור שבהן? והרי כאן לא מדובר רק באוכלי תרומה. אמר ליה. אוכלי פסחים בשעתן, זריזין הן כאוכלי תרומה. תדע לך שהוא כן, דתנינן. ^ג_יז אין צולין בשר בצל וביצה, אלא כדי שיצולו מבעוד יום. ותנינן ^ג_יח משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה. ואמרינן, מפני שאכלי פסחים זריזים הם. רבי יהושע בן לוי° אומר. ^ג_יט אין מוסיפין חומש אלא על תחילת הקדשות. _{שאם הקדיש בהמה ונפל בה מום, צריך להוסיף חומש. אבל אם נפל בה מום וחיללה על בהמה אחרת, וחזר ונפל מום בשניה. כשבא לפדותה, אינו מוסיף חומש.} אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ותני כן (ויקרא בחקותי כז כז) אם בבהמה הטמאה ופדה בערכך. מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחילת הקדש. _{שהרי אין לך בבהמה טמאה אלא תחילת הקדש.} אם בא לחללה, מוסיף חומש. אף כל שהוא תחילת הקדש, מוסיף חומש.

[דף טו עמוד ב]

אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה ° בשם רבי חנינה° . ^ג_כ שלמים שלקחן בכסף מעשר. הוממו ופדיין, מוסיף חומש _{שלגבי השלמים זה הקדש ראשון.} אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה ° בשם רבי חנינה° . שלמים שלקחן מדמי פסח שנפל בה מום ופדה אותו והוסיף עליו חומש. וקנה שלמים. הוממו ופדיין, מוסיף חומש _{שלגבי השלמים זה הקדש ראשון.} אמר רבי יודן° . חדא צורכה _{באחד משני הדינים שנאמרו יש חידוש,} וחדא לא צורכה _{ובאחד אין חידוש.} אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לקח שלמים מדמי פסח צורכה _{יש בזה חידוש,} שלמים שלקח מכסף מעשר שני לא צורכה _{אין בזה חידוש.} לקח שלמים מדמי פסח צורכה _{יש בזה חידוש,} שלא תאמר, הואיל ופסח משתנה לשם שלמים, כהקדש אחד הוא ואינו מוסיף חומש דאין מוסיפין חומש אלא על תחילת הקדשות. לפיכך צריך לומר קדושה אחרת היא. דלגבי שלמים תחילת הקדש היא ומוסיף חומש. אבל שלמים שלקח מכסף מעשר שני לא צורכה _{אין בזה חידוש.} דפשיטה ששלמים זה קדושה אחרת ממעשר. תנן התם, ממירים אחד בשנים, ושנים באחד, אחד במאה, ומאה באחד. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אין ממירים אלא אחד באחד, שנאמר (ויקרא בהר כז י) והיה הוא ותמורתו, מה הוא מיוחד, אף תמורתו מיוחדת. אמר רב הונא° . לשיטת °רבי שמעון _{בן יוחאי} דהוא אמר אין ממירים אלא אחד באחד, אין הפסח עושה תמורה ושונה. אבל אם הימר בו בעודהו פסח. מימר בו עודהו שלמים _{בשלמים שהמיר על הפסח} . אמר לו רבי מנא° _{בן יונה}. מה חידשתה? הרי כבר שמענו מרבי שמואל° _{בר אבא בר אבא} שהפסח והשלמים שתי קדושות הן. ולא דמויי הוה רבי מדמי לה _{אינך רואה את הדמיון?} כיוון שזה דומה למה שאמר שמאל ממילא ברור שיכול להמיר פעם שניה. רבי אבא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שלמים שלקחן בכסף מעשר שני. הוממו ופדיין. כספי הפדיון עוד אינן חוזרין לכמות שהיו להיעשות שני, שכיוון שקנה שלמים, פקע מהם קדושת מעשר שני.

[דף טז עמוד א]

רבי זעירא° ורבי הילא° _אילעא תריהון אמרו בשם רבי יוסי בן חנינה° . חד אמר שלמים שלקחן בכסף מעשר, פקעה מהן קדושת מעשר. תרומה שלקחה בכסף מעשר, לא פקעה ממנה קדושת מעשר. משנה שוברת _סותרת. דתנן, אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט באכילתו, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר. אמר להן °רבי שמעון _{בן יוחאי}, אם היקל לקנות זבחי שלמים שהוא מביאן לידי פיגול ונותר וטמא, לא ניקל בתרומה. וכי משיבין דבר שפקעה ממנו קדושת מעשר, על דבר שלא פקעה ממנו קדושת מעשר? וחרנא אמר. אין המשנה שוברת _סותרת. דמשיבין דבר שפקעה ממנו קדושתו על דבר שלא פקעה ממנו קדושתו. שהוא אומר לו שלמים שאיבדתה קדושתו, אתה אומר קונים, תרומה לא כל שכן? _{דאם שלמים שמפקיעה ממנו קדושת מעשר אמרתה קונים. תרומה שלא מפקיעה ממנה קדושת מעשר לא כל שכן?}

ירושלמי מעשר שני, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ^ג_כא מי שהיו לו מעות בירושלים, וצריך להם. ולחבירו פירות. אומר לחבירו. הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך. נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה, והלה עושה צורכו במעותיו. ^ג_כב ולא יאמר כך לעם הארץ, אלא בדמאי. ^ג_כג פירות בירושלים ומעות במדינה. אומר. הרי המעות ההם מחוללין על פירות האלו. מעות בירושלים ופירות במדינה אומר. הרי המעות האלו מחוללין על פירות ההם. ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלים. ^ג_כד מעות נכנסות לירושלים ויוצאות. פירות נכנסין ואינן יוצאין. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הפירות נכנסין ויוצאין.

[דף טז עמוד ב]

^ג_כה פירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים, יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים. ושלא נגמרו מלאכתן.כגון סלי ענבים לגת, וסלי תאנים למוקצה. °בית שמאי אומרים. מעשר שני יעלה ויאכל בירושלים. ו°בית הלל אומרים, ^ג_כו יפדה ויאכל בכל מקום. °רבי שמעון בן יהודה אומר משום °רבי יוסי _{בן חלפתא}. לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על פירות שלא נגמרה מלאכתן, שיפדה מעשר שני שלהן ויאכל בכל מקום. ועל מה נחלקו? על פירות שנגמרה מלאכתן. ש°בית שמאי אומרים, יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים. ו°בית הלל אומרים, יפדה ויאכל בכל מקום. ^ג_כז והדמאי, נכנס ויוצא ונפדה:

גמ’: תנן, אבל לא יאמר כן לעם הארץ אלא בדמאי. הא בודאי, לא. ^ג_כח שאין מוסרים ודאי לעם הארץ. תנן, מעות נכנסות לירושלים ויוצאות. פירות נכנסין ואינן יוצאין. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הפירות נכנסין ויוצאין. לא שיוצאים סתם, אלא יוצאים כדי לעשות עיסה ולחזור _{כגון לטחון דפעמים שחוץ לירושלים היה יותר זול:} תנן, פירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים, יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים. והרי לא ראו פני הבית? אמר רבי שמעון בן לקיש° . זאת אומרת, ירושלים עשו אותה כחצר בית שמירה. מה ^ג_כט חצר בית שמירה טובלת. אף זו טובלת. אמר רבי יונה° . _{לא נוכל לדחות ולומר שמדובר שהגיעה לביתו בירושלים ולכן טובל.} דבדין היה שאפילו בתים ששם לא יטבילו, שהן של כל ישראל. אלא זאת אומרת ירושלים עשו אותה כחצר בית שמירה. מה חצר בית שמירה תופסת, אף זו תופסת. אמר רבי יונה° . מזה שאמרה המשנה שפירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים, יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים. משמע שכבר חל עליהם חיוב מעשר שני אף שעדין לא הפריש מעשר ראשון. הדא אמרה. כרי שהוא טבול לראשון ולשני. אם התרו בו משום שני, לוקה. ולא אומרים שלא חל חיוב שני אלא אחר שיפריש ראשון. התיב רבי מנא° _{בן יונה}. והתנינן אם לא נגמרה מלאכתן, °בית שמאי אומרים יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים. אית לך מימר _{האם אפשר לאמר} על ד°בית שמאי לוקה אף שלא נגמרה מלאכתן? אלא חומר הוא במחיצות. אוף הכא, חומר הוא במחיצות. _{והוא הדין ל°בית הלל כשנגמרה מלאכתו. דאף שקלטוהו מחיצות. כל עוד לא הפריש מעשר ראשון לא חל חיוב מעשר שני. וכרי שהוא טבול לראשון ולשני. אם התרו בו משום שני, אינו לוקה.} רבי זעירא° בעי _שאל. הפריש עליו מעשר שני ממקום אחר. נפטר, או כבר תפסתו מחיצה? רבי יונה° בעי _שאל. עשה כולו שני למקום אחר. כולו נתפש ולא יכול לפדותו, או לא נתפש אלא אחד מעשרה שיש בו? תנן, ושלא נגמרו מלאכתן. סלי ענבים לגת, וסלי תאנים למוקצה. °בית שמאי אומרים. מעשר שני יעלה ויאכל בירושלים. ו°בית הלל אומרים, יפדה ויאכל בכל מקום. הא סלי תאנים לאכילה, וסלי ענבים לאכילה, גמר מלאכה הן, ואף ל°בית הלל קלטו מחיצות אף שלא ראו פני הבית: תנן, °רבי שמעון בן יהודה אומר משום °רבי יוסי _{בן חלפתא}. לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על פירות שלא נגמרה מלאכתן, שיפדה מעשר שני שלהן ויאכל בכל מקום. ועל מה נחלקו? על פירות שנגמרה מלאכתן. ש°בית שמאי אומרים, יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים. ו°בית הלל אומרים, יפדה ויאכל בכל מקום. אמרו °בית הלל ל°בית שמאי אין אתם מודים לנו בפירות שלא נגמרה מלאכתן, שיפדה מעשר שני שלהן ויאכל בכל מקום? אף פירות שנגמרה מלאכתן כן. אמרו להם °בית שמאי

[דף יז עמוד א]

. לא אם אמרתם בפירות שלא נגמרה מלאכתן, שהוא יכול להבקירן ולפוטרן מן המעשרות. תאמרו בפירות שנגמרה מלאכתן, שאינו יכול להבקירן ולפוטרן מן המעשרות? אמרו להן °בית הלל . אף פירות שנגמרה מלאכתן, יכול הוא להבקירן ולפוטרן מן המעשרות. וכי סלי תאנים וענבים לאכילה, שמא אין יכול להבקירן ולפוטרן מן המעשרות קדם שראו פני הבית? הדא אמרה, סלי תאנים לאכילה וסלי ענבים לאכילה, גמר מלאכה הן. אמרו להן °בית שמאי . לא אם אמרתם בפירות שלא נגמרה מלאכתן שאפילו ניכנסו לירושלים ויצאו הוא יכול להוציא עליהן שני ממקום אחר. תאמרו בפירות שנגמרה מלאכתן, שאם נכנסו לירושלים ויצאו אינו יכול להוציא עליהן שני ממקום אחר? הדא פשטא שאילא דרבי זעירא° . דבעי רבי זעירא° הפריש עליו שני ממקום אחר. נפטר, או כבר תפסתו מחיצה? דמשמע מכאן שאי אפשר לפדות ממקום אחר. רבי חנינא° _{בר חמא} ורבי יונתן° ורבי יהושע בן לוי° עלו לירושלים. נתמנו להן פירות הפרישו מהן מעשר שני וביקשו להוציאם ולפדותן בגבולין. דסברי דלאחר החורבן אף שאסור לפדות בירושלים, כיוון שאין מחיצות מותר להוציא. אמרה לון חד סבתא. אבוכון לא הוון עבדין כן, אלא ^ג_ל

מפקן בטיבלם _{אמרה להם זקנה אחת אביכם לא עשה כך אלא הוציא בעודו טבל והפריש חוץ לחומה}, ופודין אותן שם. כשיטת °רבי שמעון בן יהודה שאומר שמחלוקת °בית שמאי ו°בית הלל בשנגמרה מלאכתן, והלכה כ°בית הלל שיפדה ויאכל בכל מקום. אבל אחר שהפריש אף שאין חומות, אסור להוציא מירושלים. סבתא הוות סברה מימר _{הזקנה סוברת} רואין את המחיצות כאלו עולות וקולטות. ואילין רבנן הווין סברין מימר _{וחכמים אלו סברו}, אין רואין את המחיצות כאלו עולות. סבתא הוות סברה מימר _{הזקנה סוברת} כ°רבי יהושע _{בן חנניה} דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא. ואילין רבנין הווין סברין מימר _{וחכמים אלו סברו}, כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא. רבי פינחס° מסאב לה, ופדה לה _{טימא את הטבל אח"כ הפריש ופדה}. דו חשש לדו ולדין _{שהוא חשש לזה ולזה} שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבא ורואים את המחיצות כאילו עולות, וגם כשיטה ראשונה שפירות שנגמרה מלאכתם גם ל°בית הלל קלטו מחיצות. תנן, °רבי שמעון בן יהודה אומר משום °רבי יוסי _{בן חלפתא}. לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על פירות שלא נגמרה מלאכתן, שיפדה מעשר שני שלהן ויאכל בכל מקום. ועל מה נחלקו? על פירות שנגמרה מלאכתן. ש°בית שמאי אומרים, יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים. ו°בית הלל אומרים, יפדה ויאכל בכל מקום. רבי יעקב בר אידי° ורבי יהושע בן לוי° אמרו הלכה כדברי

[דף יז עמוד ב]

התלמיד _{°רבי שמעון בן יהודה} שאמר משום °רבי יוסי _{בן חלפתא}, _{וכ°בית הלל שלא אומרים בטבל קלטוהו מחיצות.} תנן, והדמאי, נכנס ויוצא ונפדה אמר רבי זעירא° ובלבד ^ג_לא בפירות שהן טבולין לדמאי. הא מעשר שני שהפריש מדמאי עצמו, כבר תפסתו מחיצה:

ירושלמי מעשר שני, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ^ג_לב אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ. או עומד לחוץ ונוטה לפנים. מכנגד החומה ולפנים כלפנים. מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ, או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים. °בית שמאי אומרים, הכל כלפנים. ו°בית הלל אומרים. ^ג_לג מכנגד החומה ולפנים כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. ^ג_לד הלשכות בנויות בקודש ופתוחות לחול, תוכן חול וגגותיהן קודש. ^ג_לה בנויות בחול ופתוחות לקודש, תוכן קודש וגגותיהן חול. בנויות בקודש ובחול. ופתוחות לקודש ולחול. תוכן וגגותיהן, מכנגד הקודש ולקודש קודש. מכנגד החול ולחול חול:

גמ’: תנן, בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ, או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים. °בית שמאי אומרים, הכל כלפנים. ו°בית הלל אומרים. מכנגד החומה ולפנים כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} °בית הלל ^ג_לו לחומרין. רבי יוסה° _אסי בעי מהו לחומרין. אמר רבי יונה° כהדא דתנינן תמן _{כמו ששנינו שם} בתי הבדין שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ, מכנגד החומה ולפנים כלפנים _{שכיוון שגם הפתח וגם החלל בפנים נידון כבפנים שאוכלים שם קדשים קלים ואן פודים שם מעשר שני.} מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ לחומרה אין אוכלים שם קדשים קלים כלפנים, ולא פודין שם מעשר שני כלחוץ. פתחיהן לחוץ וחללן לפנים. מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ _{שכיוון שגם הפתח וגם החלל בחוץ נידון כלחוץ שאין אוכלים שם קדשים קלים ופודים שם מעשר שני.} מכנגד החומה ולפנים כלפנים _לחומרה אין אוכלים שם קדשים קלים כלפנים, ולא פודין שם מעשר שני כלחוץ. תנן, הלשכות בנויות בקודש ופתוחות לחול, תוכן חול וגגותיהן קודש. בנויות בחול ופתוחות לקודש, תוכן קודש וגגותיהן חול. בנויות בקודש ובחול, ופתוחות לקודש ולחול. תוכן וגגותיהן, מכנגד הקודש ולקודש קודש. מכנגד החול ולחול חול: אמר רבי יעקב בר אחא° , כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה} ^ג_לז בנויות בחול ופתוחות לקדש ולחול כולה חול. בנויות בקדש ופתוחות לקדש ולחול כולה קדש. בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול, כנגד הקדש קדש כנגד החול חול.

[דף יח עמוד א]

הן דאת אמר תוכן קודש, אוכלין שם קדשי קדשים ושוחטין שם קדשים קלים וטמא שנכנס לשם חייב. רב יהודה° _נשיאה אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} אין לוקין אלא על אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש _{שטח העזרה.} ותני לשכה שהיא בנויה בשיווי חומת העזרה אוכלין שם קדשי קדשים ושוחטין שם קדשים קלים וטמא שנכנס לשם פטור _{כמו רב° אבא בר אייבו.} והתני בנויה בחול ופתוחה לקדש תוכה קדש וגגה חול, אכלים שם קדשי קדשים ושוחטים שם קדשים קלים וחייבים עליה משום טמאה? תיפתר כהדא תנייא דתני אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא הבריתא שאמרה שטמא שנכנס לשם פטור} זו משנת °רבי עקיבא _{בן יוסף} אבל דברי חכמים הרי הוא ככל הלשכות וכל הלשכות הולכין אחר פתחיהן:

ירושלמי מעשר שני, פרק ג, הלכה ה

מתני’: מעשר שני שנכנס לירושלים ונטמא. בין שנטמא באב הטומאה, בין שנטמא בוולד הטומאה. בין בפנים בין בחוץ. °בית שמאי אומרים. הכל ייפדה ויאכל בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. ו°בית הלל אומרים. ^ג_לח הכל ייפדה ויאכל בחוץ, חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים:

גמ’: כתיב (דברים ראה יד כד) כי לא תוכל שאתו ונתתה בכסף. מה אנן קיימין? אם בריחוק מקום. כבר כתיב כי ירבה ממך הדרך. אם בקירוב מקום, _{לרבות שאפשר לפדות אפילו בירושלים} כבר כתיב (דברים ראה יד כד) כי ירחק ממך המקום. אלא מהו לא תוכל שאתו? לא תוכל לאכלו מאחר שנטמא. וכתיב ונתת הכסף. מכאן שמעשר שנטמא פודים אותו אפילו בירושלים. תנן, מעשר שני שנכנס לירושלים ונטמא. בין שנטמא באב הטומאה, בין שנטמא בולד הטומאה תני, בר קפרא° אמר, ^ג_לט מה שנאמר במשנה שנטמא באב הטומאה, הכוונה שנטמא בטומאה דבר תורה. מה שנאמר שנטמא בוולד הטומאה, הכוונה שנטמא בטומאה מדבריהן _{כגון כלים שנגעו במשקים.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. בין זה בין זה דבר תורה.

[דף יח עמוד ב]

וקשיא מד°בית שמאי על דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. ד°בית שמאי אומרים, הכל ייפדה ויאכל בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. מה בין וולד הטומאה בחוץ, ובין אב הטומאה בחוץ. זה וזה לא דבר תורה הוא? ועל דברי °בית הלל לא מקשייא? ד°בית הלל אמרין. הכל ייפדה ויאכל בחוץ. חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. מה בין ולד הטומאה בפנים, מה בין אב הטומאה בפנים. זה וזה לא דבר תורה הוא? באמת לרבי יוחנן° _{בר נפחא} קשה בין מדברי °בית שמאי ובין מדברי °בית הלל . מה שאמרו רבנן שקשה מדברי °בית שמאי , לא הוי בה רבנן, אלא על דבר קפרא° . וקשיא דבר קפרא° על ד°בית שמאי . ד°בית שמאי אומרים. הכל ייפדה ויאכל בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. מה בין אב הטומאה בין בחוץ בין בפנים. זה וזה לא דבר תורה הוא? _{שהרי אם הטומאה דאוריתא המחיצות לא קולטות, ולמה אם נטמא בפנים לא יכול לצאת?} לעולם גם אם נטמא בפנים יוצא, אלא גזרו שלא יצא. שלא יהו אומרים ראינו מעשר שני שנכנס ויוצא, ולא ידעו שנטמא בפנים. אבל כשנטמא בחוץ, הכל יודעים שלא קלטוהו מחיצות. מעתה כשם שלא יוצא כך לא ייפדה, שלא יהו אומרים ראינו מעשר שני נכנס לירושלים ונפדה? אלא, בשעה שניטמא בפנים, _{כבר קדם כשהיה טהור} מחיצה תופסתו. בשעה שניטמא בחוץ _ונכנס, אין מחיצה תופסתו. ואפילו על ד°בית הלל לית הוא מקשייא? ד°בית הלל אומרים. הכל ייפדה, ויאכל בחוץ _{אף אם נכנס.} חוץ משנטמא בוולד הטומאה בפנים. מה בין ולד הטומאה, בין בחוץ בין בפנים. זה וזה לא מדבריהן הוא? כשנטמא בולד הטומאה בחוץ כאילו התנה ^ג_מ שהכניסן על מנת שלא תתפשנו מחיצה. אמר רבי זעירה° . הדא אמרה, מעשר שני טהור שהכניסו על מנת שלא תתפשנו מחיצות, אין מחיצה תופשתו. רבי יונה° בעי. טהור דבר תורה ואת אמרת הכין? אלא כיני. קליטת מחיצות זה רק דרבנן ואם עבר ופדאו פדוי, והם אמרו שאם נטמא בוולד הטמאה כאילו התנא שלא יתפסו מחיצות והתנאי מועיל. אבל טהור אפילו התנא בפירוש אינו כלום וכבר תפסו מחיצות. רבי יעקב דרומייא° בעי קומי _{שאל את} רבי יוסי° _{בר זבידא}. _{את הקושיה שהקשנו על הסברא שאמרה שהסיבה של°בית שמאי שאם} נטמא חוץ לירושלים ונכנס, לא יצא. שלא יהו אומרים ראינו מעשר שני נכנס לירושלים ויוצא. מעתה לא יפדה? _{וענה לו רבי יוסי° בר זבידא.} קול יוצא ליוצא, ואין קול יוצא לפדיון. רבי חייה בר אדא° בעי קומי _{שאל את} רבי מנא° _{בן יונה}. לשיטת בר קפרא° לשיטת ד°בית הלל . ניטמא בולד הטומאה ופדאו שחייב לאכלו בירושלים, וחזר וניטמא באב הטומאה. מי אמרינן הואיל ועכשיו טמא באב הטומאה. יהיה מותר להוציאו לחוץ ואם כן אולי צריך לחזור ולפדותו, שהרי כשהיה טמא בוולד הטומאה אף שפדאו נשאר בו קשר למעשר שני שהרי היה אסור להוציאו מירושלים

[דף יט עמוד א]

נאמר אם היו המעות הראשונות קיימות, מחלל עליהן. ואם לאו, אינו מחלל עליהן. אלא על אחרות. ואין לוקין על המעות השניות. תנן, מעשר שני שנכנס לירושלים ונטמא. בין שנטמא באב הטומאה, בין שנטמא בולד הטומאה. בין בפנים בין בחוץ. °בית שמאי אומרים. הכל ייפדה ויאכל בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. ו°בית הלל אומרים. הכל ייפדה ויאכל בחוץ, חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. רבי יונה° בעי _שאל אף הלקוח בכסף מעשר שני כן? שאם קנה פירות בכסף מעשר שני ונטמא תהיה אותה מחלוקת? אמר רבי מנא° _{בן יונה} . מחיצה תופסת _{וחייבים לאכול בירושלים.} והלקוח בכסף מעשר שני תופס _{וחייבים להעלותו לירושלים.} כשם שנאמר במחיצה, כך נאמר בלקוח.

ירושלמי מעשר שני, פרק ג, הלכה ו

מתני' ^ג_מא הלקוח בכסף מעשר שנטמא ייפדה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר יקבר. אמרו לו ל°רבי יהודה _{בר עילאי}. מה אם מעשר שני עצמו שניטמא הרי זה נפדה. הלקוח בכסף מעשר שניטמא אינו דין שייפדה? אמר להן. לא אם אמרתם במעשר שני עצמו, שכן הוא נפדה בטהור ובריחוק מקום. תאמרו בלקוח מכסף מעשר שאינו נפדה בטהור ובריחוק מקום? ^ג_מב צבי שלקחו בכסף מעשר ומת, יקבר על ידי עורו _{שמעשר שני כקדשי בדק הבית וצריכים העמדה והערכה ואי אפשר להעמיד צבי מת.} °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר ייפדה _{שקדשי בדק הבית אינם צריכים העמדה והערכה.} לקחו חי ושחטו ונטמא ייפדה _{שאחר שחיטה הרי הוא כפירות שאינם בהעמדה והערכה.} °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר יקבר. לקחו שחוט ונטמא, הרי הוא לו כפירות. ^ג_מג המשאיל קנקן למעשר שני אף על פי שגפן, לא קנה מעשר. זלף לתוכן _{יין טבל} סתם _{ואחר כך קרא להם שם מעשר, אם קרא להם שם} עד שלא גפן לא קנה מעשר. משגפן קנה מעשר. ^ג_מד עד שלא גפן עולות באחד ומאה. משגפן מקדשות בכל שהן. ^ג_מה עד שלא גפן תורם מאחת על הכל. משגפן תורם מכל אחת ואחת. _{ואם בכל זאת רוצה לתרום מאחת על הכל} °בית שמאי אומרים מפתח ומערה לגת _{אף שאם היו פתוחות מתחילה היה יכול לעשר מאחת על הכל.} ו°בית הלל אומרים ^ג_מו מפתח ואינו צריך לערות. _{מה שאמרנו שאם קרא שם משגפן, קנה מעשר.} במה דברים אמורים? במקום שדרכן לימכור סתומות. אבל במקום שדרכן לימכור פתוחות, _{כשם שאם היה קונה חבית יין בכסף מעשר שני} לא יצא קנקן לחולין _{אף כאן לא קנה מעשר.} ואם רצה להחמיר על עצמו למכור במידה _{שמקפיד למכור יין במידה. אפילו במקום שדרכם למכור סתומות,} יצא קנקן לחולין _{ולא קנה מעשר.} °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אף האומר לחבירו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקניה, יצא קנקן לחולין:
גמ' תנן, הלקוח בכסף מעשר שנטמא ייפדה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר יקבר. מה טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? דכתיב ונתתה בכסף. כסף ראשון ולא כסף שני. _{שרק פעם אחת מותר לפדות. אם כן למה כשחכמים הקשו ל°רבי יהודה בר עילאי מקל וחומר. הוא לא ענה בפשטות שזו גזרת הכתוב?} אלא מן מה דאינון מתיבין ליה _{כיוון שהם הקשו לו} מקל וחומר הוא מותיב לון מקל וחומר. תנן, צבי שלקחו בכסף מעשר ומת יקבר על ידי עורו. מאי טעמא? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, צבי שנקנה בכסף מעשר שני, עשו אותו כקדשי בדק הבית ^ג_מז לטעון העמדה והערכה _{וכיוון שמת ואי אפשר להעמידו יקבר.} רבי ירמיה° בעי קומי _{שאל את} רבי זעירה°

[דף יט עמוד ב]

בהמה טמאה מהו שתיטען העמדה והערכה? _{כי אולי כל מה שאמרו שקדשי בדק הבית צריכים העמדה והערכה, זה רק בבהמות טהורות בעלות מום או חיות טהורות. שיש להם איזה שייכות למזבח. אבל בהמה טמאה שאין לה שייכות למזבח לא. אמר ליה אילולי דאמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי יוחנן° בר נפחא שחיה טהורה כגון צבי טעונה העמדה והערכה ולכן אם מתה תיקבר,} הייתי אומר שאף חיה טהורה אינה בכלל העמדה והערכה. אבל ודאי שבהמה טמאה אינה בכלל הערכה והעמדה. אמר רבי הילא° _אילעא ותני כן (ויקרא בחקותי כז כז) ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך. מה בהמה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה. אף אני ארבה את _{המקדיש את} המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה ומוציא את שאמר הרי זה הקדש ומתה, שלא שוות שעת פדיונה לשעת הקדישה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתא אמרה כן דתנן, חלב המוקדשים לא נהנים ולא מועלין. קדשי בדק הבית מועלין ^ג_מח חמורה מועלין בה ובחלבה. וחלב לאו כמיתה היא? _{שהרי פורש מהחי} ואינו בהעמדה והערכה ואף על פי כן פודים אותו. שהרי כל שהוא טעון פדיון מועלין בו. אין תיפתריניה לשם הילכות מיתה _{היינו שתטען שמדובר שהקדיש את החלב אחר שנחלב שהוא כמקדיש את המתה} לא יכיל דתנינן הקדיש חמורה. אמר רבי חנינא° _{בר חמא} קומי רבי מנא° _{בן יונה} תיפתר כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} . ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר קדשי בדק הבית אין טעונין העמדה והערכה. אמר ליה אין כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} , למה לי חמורה? אפילו שאר כל בהמה טהורה בעלת מום: אלא ודאי הבריתא כרבנן ובהמה טמאה אינה בהעמדה והערכה. תנן, המשאיל קנקן למעשר שני אף על פי שגפן, לא קנה מעשר. זלף לתוכן _{יין טבל} סתם _{ואחר כך קרא להם שם מעשר, אם קרא להם שם} עד שלא גפן לא קנה מעשר. משגפן קנה מעשר. מאי טעמא? אמר רבי זעירא°

[דף כ עמוד א]

אמרה תורה פורטיהו _{את כסף מעשר שני} במקדש _{בירושלים.} וכונסיהו בגבולין. ^ג_מט מה במקדש _{כשקונה חבית סתומה} יצא קנקן לחולין _{כיוון שהוא בטל ליין.} אף בגבולין _{כשמקדיש חבית סתומה} נתפס הקנקן למעשר _{שהוא בטל ליין} תנן, עד שלא גפן לא קנה מעשר. משגפן קנה מעשר. עד שלא גפן עולות באחד ומאה. משגפן מקדשות בכל שהן. עד שלא גפן תורם מאחת על הכל. משגפן תורם מכל אחת ואחת. אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. אם עד שלא גפן קרא שם, לא קנה מעשר קנקן. משגפן קרא שם, קנה מעשר קנקן. אם עד שלא גפן קרא שם, עולות באחד ומאה. אם משגפן קרא שם, מקדשות כל שהן. אם עד שלא גפן קרא שם, תורם מאחד על הכל. משגפן קרא שם, תורם מכל אחד ואחד. במה דברים אמורים? ^ג_נ בשל יין. אבל בשל שמן _{שהדרך להסתפק ממנו מעט מעט ודמיו יקרים. תמיד הקנקן בטל לשמן.} בין עד שלא גפן, בין משגפן קנה מעשר קנקן. בין עד שלא גפן בין משגפן עולות באחד ומאה. בין עד שלא גפן בין משגפן תורם מאחד על הכל: תנן, _{ואם בכל זאת רוצה לתרום מאחת על הכל} °בית שמאי אומרים מפתח ומערה לגת. אמר רבי חנניא° . וקשיא על ד°בית שמאי . מה בינה לחמשה שקין בגורן? אילו חמשה שקין בגורן שמא אין תורמין ומעשרין מזה על זה? רבי יהושע בן לוי° אמר על הראשונה _{הכוונה לשלישית} הושבה _{היינו למה אם נפתחו החביות לא יכול לעשר מאחד על הכל}

[דף כ עמוד ב]

רבי אבא° אמר אף על השניים האחרות. _{שכיוון שנפתחו החביות חזרו לדינם הראשון כאילו לא נסגרו שאם יקדש עד שלא יגוף פעם שניה לא יקנה מעשר. משגפן קנה מעשר. אם יקדש עד שלא יגוף פעם שניה יעלו באחד ומאה. משגפן מקדשות בכל שהן.} אם כשהקדיש אמר ^ג_נא רביעית חולין יש לי בחבית זו, יצא קנקן לחולין. אמר רבי חייא° _{בר אבא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מתניתא אמרה כן. דתנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אף האומר לחבירו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנה, יצא קנקן לחולין:

הדרן עלך פרק לא יאמר אדם

פרק רביעי - המוליך פירות

כולל שיעורי שמע

ירושלמי מעשר שני, פרק ד, הלכה א

מתני' ^ד_א המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול, או ממקום הזול למקום היוקר. פודיהו בשער מקומו _{שהוא עומד בו בשעת הפדיון}. ^ד_ב המביא פירות מן הגורן לעיר, כדי יין מן הגת לעיר, השבח לשני ויציאה מביתו. ^ד_ג פודין מעשר שני כשער הזול כמות שהחנוני לוקח, ולא כמות שהוא מוכר. כמות שהשולחני פורט, לא כמות שהוא מצרף. ^ד_ד אין פודין מעשר שני אכסרה _באומד. את שדמיו ידועין נפדה על פי אחד. ואת שאין דמיו ידועין נפדה על פי שלשה. כגון היין שקיסס ופירות שהרקיבו ומעות שהחליאו:
גמ' תנן, המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול, פודיהו בשער מקומו _{שהפירות עומדים בו בשעת הפדיון.} אמר רבי יונה° לא אמרו אלא המוליך _בדיעבד ^ד_ה הא בתחילה אסור _{להוליך מעשר שני למקום הזול שגורם הפסד למעשר שני.} ובפירות מעשר שני. אבל בפירות שהן טבולין למעשר שני, אפילו לכתחילה מותר. כהדא. רבי הוה ליה פירין הכא, ופירין בכותניין. והוה קבע מעשרות דהכא תמן, ומפרק לון בשערא דתמן _{לרבי היו פירות כאן ופירות בכותניין וקבע את המעשרות של הפירות שכאן על הפירות בכותניין ופדה אותם בשער ששם}. תני, ^ד_ו בין ביוקר והוזלו בין בזול והוקרו _{פודה בשער הזול.} ניחא ביוקר והוזלו. בזול והוקרו _{למה יכול לפדות במחיר הזול?} שנייא היא שהוא יכול להערים עליו ולפוטרו מן החומש. תנן, המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול, או ממקום הזול למקום היוקר. פודיהו בשער מקומו _{שהוא עומד בו בשעת הפדיון} תני, אבא בר חילפיי בר קרייא° אמר, במה דברים אמורים? בודאי. ^ד_ז אבל בדמאי בין ביוקר והוזלו, בין בזול והוקרו, מוכרו בזול. למה? האם משום שנראה להימכר בזול? או משום שהוא יכול להחזירו למקומו. מה נפיק מביניהון _{איזה הבדל הלכתי יש בין שני הסברות}? חזרו והוקירו _התיקרו במקומו. אין תימר משום שיכול להחזירו למקומו

[דף כא עמוד א]

הרי הוקירו. ואין תימר משום שנראה להימכר בזול אפילו כן נראה להימכר בזול. כהדא דרבי חייא בר ווא° הוה ברומי וחמתון מפרקין אילין ניקלוסיא דהכא תמן בשערה דהכא. אמר מאן דהורי לון כחילפיי בר קירויא אורי לון. _{וראה אותם פודים תמרים מארץ ישראל על פי המחיר בארץ ישראל. אמר, מי שהורה להם לעשות כך, כדעת חילפי בר קירויא הורה להם} תני משתכר הוא אדם עד שקל _{על שני סלעים} משתכר הוא אדם עד רביעית. _{שכיוון שיכול להיפטר מהחומש הקלו שיפדה בזול עד רבע מדמיו שזה ערך החומש.} היאך עבידא? דינרא הכא במאתים פרוטות. ובאדבאל במאתים וחמישים. והוא בעי מיתן חמשין ומיסוק _{והוא צריך להוציא חמישים כדי לקחת את הפירות} לאדבאל. _{התירו לו} דיהב ליה הכא _{שיפדה את המעשר שני כאן} במאתים וחמשין כמו השווי שם. תני ^ד_ח אין פודין מעשר שני לשם שני, _{שלא יאמר למעריכים כמה שווים פירות מעשר שני אלו. שדמיו פחותים לפי שצריך להעלותם לירושלים} אלא לשם חולין. _{ישאל כמה שווים פירות חולין כאלו.} רבי שאול° בעי _שאל. הגע עצמך שהיו הכל יודעין בו שהוא שני. אפילו כן?: תני ^ד_ט אין פודין מעשר שני אלא במין על מינו. פשיטא, דאי לא כן מה אנן אמרין פודין מן החיטים על השעורין ומן השעורין על החיטים? לכן צריכה ללמד שאפילו בשני מיני חיטים כגון מן האגדו _{מין חיטים לבנות} על השמתית _{מין חיטים חומות} ומן השמתית על האגדו אין מעשרין. אמר רבי חנניא° . °רבי היה לוקח קישואין בכורות למלכות וקובע מעשר שני שלהן על כל עוקץ ועוקץ. וכשהיה פודה, היה ראה אותן כאלו הן חתוכות. _{ששוות הרבה פחות מאשר אם היה משער אותם כשהם שלמות ופודה בעשירית משווים.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. שלימות ואת אמרת חתוכות? אמר רבי יונה° ויאות רבי יוחנן° _{בר נפחא} מקשה. אלו שנים שהיו שותפין בקישות אחת. לזה חלק אחד ולזה ט' חלקים. שמא הוא אומר לו טול חלקך ואני חלקי? אלא על ידי זה ועל ידי זה נמכר ביוקר _{ומהכל נותן לו עשירית.} אף כאן, על ידי זה ועל ידי זה נמכר ביוקר. ואיך פדה °רבי בשווי חתוכות?

[דף כא עמוד ב]

כהדא °רבי שמעון _{בן יוחאי} ברבי הוה מקפיד על אילין דרומיא דהוון מזלזלין בה _{במעשר שני} לפדותו בזול. נסתון _לקח בר קפרא° _{מהפירות} וקרטטה _{חתך עשירית שהוא חלק המעשר שני} קומוי. אמר לו, טב הוא כלום? אמר ליה, עד כדון הנחתה את דעתי במילה _בדבר מקרטטה ולא טבא _{שאם חותכים אותם אינם טובים כגון פירות.} אבל הם הרי עושים את זה גם במילה _בדבר מקרטטה וטבא _{שאם חותכים אותם הם טובים כגון חיטה.} רבי יהושע בן לוי° אמר, אין פודין מעשר שני, אלא בשוויו. ואמר רבי חזקיה° זה שהוא מחלל ^ד_י לא יהא מחלל על חצי פרוטה, שלא יהא כמחלל על אסימון אלא עד שוה פרוטה _{אלא אם כן כבר פדה על המטבע בשווי פרוטה שיכול אחר כך להוסיף ולפדות אף בפחות משווה פרוטה.} אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} כמה פעמים עלת קומי _{נכנסו שאלות} לרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , ואינון אמרי פוק ואישלם כהדין תנייה _{והם אמרו צא ופדה כמו התנא הזה שבמשנה שלנו שאמר} שפודין מעשר שני כשעת הזול ולא כשעת היוקר. כמות שהחנוני לוקח לא כמות שהוא מוכר. כמות שהשולחני פורט לא כמות שהוא מצרף. עד כדון דבר מרובה. היה דבר ממועט אפילו כן כמות שהחנווני לוקח לא כמות שהוא מוכר, כמות שהשולחני פורט לא כמות שהוא מצרף? תנן, את שדמיו ידועין נפדה על פי אחד. רב נחמן בר יעקב° מחוי חותל _{של תמרים} לנגרא ומפרק על פומיה _{הראה ארגז עם תמרים לנגר ופדה על פיו}. רבי ינאי° _הכהן מחוי רובע חיטין לחטוניא ומפרק על פומיה _{הראה רובע קב חיטים לסוחר חיטים ופדה על פיו}.. רבי חלקיה°

[דף כב עמוד א]

חווי פירין לגרוסה אמר לו בשוויהן _{הראה פירות לטוחן גריסים והעריך לו אותם בשווים}. אתיא לקמיה _{בא לפני} דרבי סימון° , אמר לו. אין פודין מעשר שני על פי השוטין שאינם יודעים שפודים כשעת הזול. רבי פינחס° חווי פירין לגרוסה אמר לו בשוויהן _{הראה פירות לטוחן גריסים והעריך לו אותם בשווים}. אמר לו הכי אמר רבי חלקיה° בשם רבי סימון° אין פודין מעשר שני על פי השוטים. מאי כשעת הזול? אמר רבי שמי° . כמה דבר נש בעי בטהרת טהורה בתקופת תמוז בתר בלני מסיק לזורזייה ומיתיה פריטין ומיפרקיניה _{כמו אדם שרוצה לקנות בשיא החום של תקופת תמוז כשהמוכר יוצא מהמרחץ וכשהוא מתלבש ומנסה להדק את החגורה שאז הוא דורש סכום נמוך ולא מתווכיח, סכום זה תביא ותפדה}. רבי ירמיה° אמר. כמה דבר נש בעי בערובתא בפתי רמשא מנשייא קלען ומעביר עליהן ומייתי פריטי ומפרקיניה. _{כמו אדם שרוצה לקנות ובא לחנות בערב שבת כשהמוכרת סיימה לחפוף ובאמצע שהיא קולעת שערה ומפסיק אותה ואז המוכרת לא מתמקחת דורשת סכום נמוך ולא מתווכחת, סכום זה תביא ותפדה} רבי יודן בר גדיא° ורבי יעקב בר בון° אמרו, מניחין עליו עד שיכמושו ויהיו שווים פחות ופודה אותן מוצאי שבת מיד _{שהמחיר אז יותר זול שלא מצויים קונים.} רבי מנא° _{בן יונה} הוי ליה משח ואחתיה לעכו _{היה לו שמן והוריד אותו לעכו}. אמר לו רבי חייא בר אדא° . אין ההוא מישחה דבית מעקה קיים, הא ענתך דיפרקניה _{אם השמן שהיה לך בבית מעקה עדין קיים זה הזמן שלך לפדות אותו שתעשה את השמן שבידך מעשר עליו ותפדה במחיר שנמכר עכשיו בעכו.} דלא טב שיתא מיניה _{שאינו שוה אפילו שישית מערכו}. תנן, ואת שאין דמיו ידועין נפדה על פי שלשה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^ד_יא פודין מעשר שני על פי ג' לקוחות, ואפילו אחד מהן גוי. ^ד_יב אפילו אחד מהן הוא הבעלים. רבי יונה° בעי. שניהם גוים לא. שניהם בעלים לא. אם אחד גוי ואחד בעל גם לא. אז למה אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} אפילו אחד גוי ואחד בעל? אלא לצדדין איתאמרת, שאחד מהם יכול להיות גוי או הבעלים:

ירושלמי מעשר שני, פרק ד, הלכה ב

מתני’: ^ד_יג בעל הבית אומר בסלע, ואחר אומר בסלע. בעל הבית קודם, מפני שהוא מוסיף חומש. ^ד_יד בעל הבית אומר בסלע, ואחר אומר בסלע ואיסר _{אחד מתשעים ושש מסלע.} את של סלע ואיסר קודם, מפני שהוא מוסיף על הקרן. ^ד_טו הפודה מעשר שני שלו, מוסיף עליו חמישיתו. בין שהוא שלו, ובין שניתן לו מתנה:

גמ’: תנן, בעל הבית אומר בסלע, ואחר אומר בסלע ואיסר. את של סלע ואיסר קודם, מפני שהוא מוסיף על הקרן. _{דבסלע ארבע דינרים, בדינר שש מעין, המעה ארבע איסרים. נמצא שבסלע תשעים ושש איסרים. כלומר, נמצא אותו אדם מוסיף אחד חלקי תשעים ושש יותר מההצעה של הבעלים.} ואין חומשו של זה מרובה על תוספתו של זה? אמר רבי אבין° . שנייא היא, שהוא יכול להערים עליו ולפוטרו מן החומש: אמר רבי יעקב בר אידא° בשם רבי סימיי° . כל מעשר שני שאין בקרנו שוה פרוטה, אינו מוסיף חומש. רבי יוסי ברבי סימון° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_טז כל מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה, אינו מוסיף חומש _{וצריך שיהיה בקרן לפחות ארבע פרוטות כדי שבחומש יהיה פרוטה.} התיב רבי אבא בר ממל°

[דף כב עמוד ב]

והתנינן חמש פרוטות הן. ונתני שש על דעתיה דרבי סימאי° , דאמר קרנו של מעשר שני בשוה פרוטה? ושבע על דעתיה ד°רבי יהושוע דאמר חומשו של מעשר שני שוה פרוטה. _תשובה לא מנו שם הכל ועוד ראיה שלא מנו הכל, מן הדא, דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי מנא בר תנחום° , ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_יז אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה. ועוד מן הדא דתנן, ^ד_יח מעשר שני שאין דמיו ידועין, _{ושווים פחות מפרוטה,} דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה. ואמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי קריספא° ורבי יונה° אמר בשם רבי זעירא° . בסלע של מעשר שני היא שכבר פדה בו עד שהתמלא היא מתניתא. דאי אפשר שיצמצם ושלא יהא שם חולין כל שהן ועליה יכול להוסיף ולפדות גם פחות משוה פרוטה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_יט הקדש שפדייו יותר על דמיו, תפס את הכל. ^ד_כ מעשר שני שפדייו יותר על דמיו, לא תפס את הכל _{לכן מסתמא נשאר בסלע חלק חולין שיכול לחלל עליו.} מה בין הקדש מה בין מעשר שני? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו. רבי זעירא° בעי קומי _{שאל את} רבי אימי° _{אמי בן נתן}. נבדק אותו האיש ואמר לא לכך נתכוונתי מהו? אמר ליה לכשיבדוק ויתברר שלא התכוון להרבות להקדש אלא שטעה, לא יתפוס ההקדש אלא את השווי. רבי יונה° _{לא שמע את החילוק שחילקנו בין מעשר להקדש} בעי _שאל. כמאן דאמר מעשר שני כנכסיו, מובן מה ההבדל בין מעשר שני להקדש. ברם כמאן דאמר אינם כנכסיו. מה בין הקדש ומה בין מעשר שני? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא כן כבר אתמר טעמא, שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_כא הקדש שפדאו ולא הוסיף חומש, הרי זה פדוי. ^ד_כב מעשר שני שפדייו ולא הוסיף חומש, הרי זה אינו פדוי. מה בין הקדש ומה בין מעשר שני? אמר רבי הילא° _אילעא . הקדש יש לו תובעין הגזבר. מעשר שני, אין לו תובעין. רבי יונה° _{לא שמע את החילוק שחילקנו בין מעשר להקדש} בעי _שאל. כמאן דאמר כנכסיו. ברם כמאן דאמר אינו כנכסיו הוא. מה בין הקדש מה בין מעשר שני? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. ולא כבר איתמר טעמא? הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין: תנן, הפודה מעשר שני שלו, מוסיף עליו חמישיתו. בין שהוא שלו בין שניתן לו במתנה. מתניתא ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אומר, אין מתנה כמכר. דאי כמכר, הרי לוקח מעשר שני פטור מהחומש. אמר רבי יונה° דברי הכל היא. תיפתר שלא נתן לו מעשר שני אלא פירות שהן טבולין למעשר שאף הקונה טבל והפריש מעשר שני חייב בחומש לדעת הכל.

[דף כג עמוד א]

והתנינן ^ד_כג הפודה נטע רבעי שלו, בין שהוא שלו בין שניתן לו במתנה, מוסיף עליו חמישיתו. אית לך מימר, בפירות שהן טבולין למעשר שני, הא תנינן לנטע רבעי? והרי נטע רבעי כולו קדש ואינו טבול למעשרות, ואי אפשר לתרץ שנתן לו פירות טבולים לנטע רבעי. אלא על כרחך לומר שהמשנה כ°רבי מאיר שמתנה אינה כמכר. ומדובר שנתן לו את המעשר עצמו. הוי סופך מימר דמתניתא ד°רבי מאיר היא שסובר שאין מתנה כמכר.

ירושלמי מעשר שני, פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_כד מערימין על מעשר שני. כיצד? אומר אדם לחבירו, לבנו ולבתו הגדולים, לעבדו ולשפחתו העברים. הילך מעות האלו, ופדה לך את מעשר זה. ^ד_כה אבל לא יאמר כן לבנו ולבתו הקטנים, לעבדו ולשפחתו הכנענים. מפני שידן כידו. ^ד_כו היה עומד בגורן ואין בידו מעות. אומר לחבירו, הרי הפירות הללו נתונים לך מתנה. וחוזר ואומר לו, הרי הן מחוללין על מעות שבבית:

גמ’: רבי אבון° אמר. איתפלגון _חלקו רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוסי בר חנינה° . חד אמר, למה מערימין עליו? מפני שכתוב בו ברכה. דכתיב כי יברכך ה' אלקיך. והברכה היא שבקל יכול להיפטר מהחומש. וחרנה אמר, למה פודין אותו בשער הזול? מפני שכתוב בו ברכה. והברכה היא שיכול לפדותו בשער הזול. תנן, מערימין על מעשר שני. כיצד? אומר אדם לחבירו, לבנו ולבתו הגדולים, לעבדו ולשפחתו העברים. הילך מעות האלו, ופדה לך מעשר זה. מה אנן קיימין? אם כשאמר לו צא ופדה לי, שלוחו הוא וצריך להוסיף חומש. אם אמר לו צא ופדה לך, שלו הן שהרי נתנן לו במתנה. ואיזו הערמה יש כאן? אלא כי אנן קיימין ^ד_כז כשאמר לו. פדה לי על מעות משלך _{שהקנה לו את המעות אבל הפירות נשארו ברשותו,} או פדה לך על מעות משלי. ותני כן. פדה לי משלך, פדה לך משלי _{שהקנה לו את הפירות אבל הכסף נשאר בידו,} אינו מוסיף חומש. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_כח כל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו, אינו מוסיף חומש. אמר רבי יוסי ברבי בון ° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. טעמא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (ויקרא בחקותי כז לא) ואם גאל יגאל איש ממעשרו, חמישיתו יוסיף עליו. _{שרק כל שמעשרו וחמישייתו שלו מוסיף חומש} כדי שיהא הוא ופדיונו משלו. תנן, אומר אדם לעבדו ולשפחתו העברים. הילך מעות האלו, ופדה לך את מעשר זה. מה אנן קיימין? אם בגדולה, ^ד_כט זכת _{משתחררת} בסימנים ואין היא שפחתו. אם בקטנה, קטן זוכה? אמר רבי יודן° בר שלום קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. תפתר כמאן דאמר, הקטן שהגיע לעונת נדרים תורם. אמר לו. ואפילו כמאן דאמר הקטן תורם, קטן זוכה?

[דף כג עמוד ב]

על דעתין דרבנין דתמן, ניחא. דתמן אמרין _{על דעת חכמי בבל אין קושיה לפי ששם אומרים} בשם רבי נחמן בר יעקב° . שלוש מידות בקטן כל שנותנין לו אגוז ומשליכו. צרור והוא נוטלו, המוציא בידו, כמוציא באשפה. אגוז והוא נוטלו, צרור והוא משליכו. גזילו גזל מפני דרכי שלום. אגוז וצרור, והוא נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן כשמבקשים ממנו, גזילו גזל גמור. וזכה לעצמו, אבל לא לאחרים. רב הונא ° אמר. כשם שהוא זוכה לעצמו, כך הוא זוכה לאחרים. הכל מודים שאין מתנתו מתנה. דכתיב (שמות משפטים כב ו) כי יתן איש. מתנת איש מתנה. ואין מתנת קטן מתנה, הרי שלדעת חכמי בבל יש קטן שיש לו זכיה דבר תורה. אבל לחכמי ארץ ישראל אין קטן שיש לו זכיה מהתורה. דאמר רבי יהודה בר פזי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, וכן אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לעולם אין גזילו גזל גמור, עד שיביא שתי שערות. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה שאמרו חכמי בבל שאם נותנים לו אגוז וצרור, והוא נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן כשמבקשים מהם, גזילו גזל גמור. הדא דתימא, להוציא ממנו בדין. אבל להביא קרבן שבועה, אם גזל ממנו וכיחש ונשבע והודה, כל עמא מודיי שאינו חייב עד שיביא שתי שערות, דכתיב וכיחש בעמיתו. איתמר הכל מודים שאין מתנתו מתנה. דכתיב (שמות משפטים כב ו) כי יתן איש. מתנת איש מתנה. ואין מתנת קטן מתנה. חברייא אמרי. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. מעתה אפילו לעצמו לא יזכה דכתיב כי יתן איש אל רעהו. עד שיהא כרעהו. _{הגמרא נשארת בשאלה.} על דעת חכמי בבל ניחא. ברם כרבנן דהכא שאמרו שאין גזלו גזל גמור עד שיביא שתי שערות, קשה. אם מדובר בשפחה קטנה, אין לה זכיה. ואם בגדולה, אינה שפחתו שיוצאת בסימנים? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . רב שמואל בר רב יצחק° פתר לה בשיטת תנא דפעוטות. דתנינן תמן. ^ד_ל הפעוטות _{גיל שבע שמונה} מקחן מקח, וממכרן ממכר במטלטלין _{לכן יכולה לזכות.} קשה על חכמי בבל דאמרי קטן יש לו זכיה לעצמו אבל לא לאחרים. והתנינן, גבי שיתופי מבואות. ומזכה לכל בני המבוי על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ועל ידי אשתו. ^ד_לא אבל אינו מזכה, לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, מפני שידן כידו. על ידי בנו ובתו הקטנים אינו מזכה מפני שידן כידו. הא על ידי קטן וקטנה אחרים, מזכה לאחרים? רבנן דקיסרין אמרין. כאן בקטן שהגיעה לעונת הפעוטות _{גיל שבע שמונה} שיש בו דעת _{ויש להם זכיה גם לאחרים,} כאן בקטן שאין בו דעת. תמן תנינן. ^ד_לב השואל את הפרה. ושילחה לו ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו בין של המשאיל, ובין של השואל, אם מתה בדרך פטור, ואם אמר לו שלח, השואל מתחייב באונסים. לית הדא אמרה _{האין זה אומר}, שעבד כנעני זכה מרבו לאחר? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. תפתר בעבד עברי. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אפילו בעבד כנעני. תיפתר באומר לו, פתח לה והיא באה מאיליה שאין העבד זוכה לבעלים אלא הבעלים שיעבד את עצמו להתחייב עליה באונסין. ותני כן. הנהיגה, המשיכה, קרא לה ובאת אחריו, נתחייב לה לשלם כשואל _{אף שלא עשה קנין שיעבד עצמו להתחייב באונסין.} רבי זעירא שמע לה שעבד לא יכול לזכות מיד רבו לאחר מן הכא דתנן. ^ד_לג אבל אינו מזכה. לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, מפני שידן כידו. לית הדא אמרה _{האין זה אומר}, שאין העבד זכה מרבו לאחר? תיפתר כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר עביד _{עושה את} יד העבד כיד רבו לגמרי. ואין קנין לעבד בלא רבו, אפילו אם אחר הקנה לו על מנת שאין לרבו רשות בו. אבל לרבנן, כמו שאחר יכול להקנות לעבד על מנת שאין לרבו רשות בו. כך יכול הרב להקנות לאחר על ידי העבד. והתנינן, גבי שיתופי מבואות. ומזכה לכל בני המבוי על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ועל ידי אשתו. אבל אינו מזכה, לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, מפני שידן כידו. וכאן אי אפשר להעמיד את המשנה כ°רבי מאיר . דאי כ°רבי מאיר , התני אשתו. והרי °רבי מאיר סבר יד האשה כיד בעלה. ואיך מזכה על ידה לאחרים? כך שחייבים להעמיד את המשנה כדעת רבנן. ומכאן שאף לרבנן אינו יכול להקנות לאחרים על ידי עבדו הכנעני. אמר רבי חנניה° בשם רבי פינחס° . _{נוכל להעמיד גם את המשנה הזו כ°רבי מאיר כפי שסובר °רבי שמעון בן אלעזר} תיפתר כהדין תנייה, דתני. אשתו אינה פודה לו מעשר שני _{בלי חומש שידה כידו.} °רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר , אשתו פודה לו מעשר שני _{בלא חומש שאין ידה כידו.} להדין תניה _{לדעת התנא הזה °רבי שמעון בן אלעזר} , °רבי מאיר עביד יד העבד כיד רבו, ולא יד האשה כיד בעלה: תנן, מערימין על מעשר שני. כיצד? אומר אדם לחבירו, לבנו ולבתו הגדולים, לעבדו ולשפחתו העברים. הילך מעות האלו, ופדה לך את מעשר זה. בראשונה היו עושין כן במעות. היו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהא עושין בפירות. אף על פי כן היו נוטלין אותן, ואוכלין אותן. התקינו שלא יתן את הפירות לידו _{של חבירו,} אלא שיהא מזכה לו אחד מעשרה אגב קרקע. רבי אינייא בר סיסי° סלק גביה רבי יונה° . נתן לו סלע ואמר ליה, פרוק לך בהדא סילעא _{פדה לך בסלע זה}. אמר ליה בתנאי שזו מתנה גמורה דאי בעי מינס נסא _{שאם ארצה לברוח אברח}. לאחר שפדה בסלע, חזר ונסתה _החזירה ליה.

[דף כד עמוד א]

אמר רבי יונה° . כד שערית דעתיה דאלו נסתה, לא הוה אמר לי כלום. כך שהנתינה הייתה במתנה גמורה ולכן באמת יכולתי לפדות בלי להוסיף חומש, לפום כן יהבית יתה ליה _{לכן נתתי לו}. _{אבל אם לא היה נותן לי במתנה גמורה הייתי נעשה שליחו ולא יכולתי לפדות בלא חומש:}

ירושלמי מעשר שני, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_לד משך ממנו מעשר בסלע, ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים. נותן לו סלע, ומשתכר בסלע. _וסלע מעשר שני שלו. ^ד_לה משך ממנו מעשר בשתים, ולא הספיק לפדותו עד שעמד בסלע. נותן לו סלע מחוליו, וסלע של ממעשר שני משלו. אם היה עם הארץ, נותן לו מדמיו _{חולין או דמאי.} ^ד_לו הפודה מעשר שני ולא קרא שם. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, דייו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, צריך לפרש. ^ד_לז היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה. נתן לה קידושיה ולא פירש. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר דייו. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, צריך לפרש:

[דף כד עמוד ב]

גמ’: תנן, משך ממנו מעשר שני בסלע, ולא הספיק לשלם כדי לפדותו עד שעמד בשתים. נותן לו סלע _{תשלום המכירה,} ומשתכר בסלע, _{שאף שצריך להוסיף עוד סלע לפדיון,} מעשר שני שלו _{שמפריש סלע למעשר שני ונשאר בידו.} מתניתין דלא כ°רבן שמעון בן גמליאל . דתנינן °רבן שמעון בן גמליאל אומר. לעולם משיכתו של מעשר שני הוא פדיונו. ואפילו התייקר, כבר נתחלל בשעת המשיכה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אף שאחר שהלוקח משך, הפירות שלו. כשבא לשלם ולפדות, מוסיף חומש על הסלע שנשאר אצלו ואין מוסיפין חומש על הסלע השנייה שנותן למוכר. והיה רבי אלעזר° _{בן פדת} מסתכל ביה ותמה מדוע אינו מוסיף חומש. אמר ליה מה את מסתכל בי? אף רבי אילא° _אילעא מודי בה. כיי דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_לח כל מעשר שני שאין הוא ופדיונו משלו, אינו מוסיף חומש. והרי הפירות אחר המשיכה של הלוקח. לכן על הסלע הראשון שנשאר אצלו מוסיף חומש, אבל הסלע השני שיהיה אצל המוכר לא מוסיף חומש. תנן, היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה. נתן לה קידושיה ולא פירש. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר דייו. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, צריך לפרש. מהו צריך לפרש? שצריך לומר זה גיטיך או זה קידושיך. אף הכא צריך לומר זה פדיון מעשר שני. רבי זעירא° רבי חייא בר בון° ורבי אבא בר תחליפא° אמרו בשם רבי הושעיה° . מה פליגין _{במה הם חולקים}? כשהפליגו דעתן לעניינות אחרים. ^ד_לט אבל אם היו עסוקים באותו עניין, גט הוא. רבי חגי° בעי קומי _{שאל את} רבי יוסי° _{בר זבידא}. האם °רבי כ°רבי יהודה _{בר עילאי} שסובר שצריך לפרש, ו°רבי נתן כ°רבי יוסה שאינו צריך לפרש? דתנינן תמן. _{האישה שעשתה שליח לקבלה, אם רצה הבעל לחזור ולבטל את השליחות אחר שנתן לשליח, אינו יכול לחזור בו. ואם הבעל לא רצה שיהיה זה שליח לקבלה ואמר} אי איפשי שתקבל לה. אלא הא לך ותן לה. ^ד_מ אם רצה להחזיר, יחזיר. מתניתין ד°רבי . דמשמע שהבעל צריך לומר אי אפשי שתקבל לה, ולא די שיאמר לו הא לך גיטה ותהיה שליח להולכה. ואילו ל°רבי נתן , די שיאמר לו הא לך ותן לה כדי לבטלו משליחות הקבלה. דתני, אמרה _לשליח התקבל לי גיטי. והלך ואמר _לבעל, אשתך אמרה התקבל לי גיטי. _{ואמר לו הבעל,} הוליכו לה. _או תנו לה. _או זכה לה, _או התקבל לה, אם רצה להחזיר לא יחזיר, דברי °רבי . ד°רבי אומר. בכולן לא יחזיר, עד שיאמר לו איני רוצה שתקבל, אלא שתוליך לה. °רבי נתן אומר. _{אם אמר הבעל} ^ד_מא הוליכו לה, _או תנו לה, אם רצה להחזיר יחזיר. _{אם אמר הבעל} זכה לה, _או התקבל לה, אם רצה להחזיר לא יחזיר. דל°רבי נתן די שיאמר לו בלשון הולכה כדי לבטלו משליחות קבלה. וקשיא על ד°רבי , הולך

[דף כה עמוד א]

הרי הולך משמע מדבורי. היינו שתהיה שליח הולכה מכוחי, ולמה אם רצה להחזיר לא יחזיר? וקשיא על ד°רבי נתן . אם אמר הבעל הא לך, משמע תהיה שליח מדיבורא של האשה כמו שהיא התכוונה, ולמה אם רצה להחזיר יחזיר? רבי חונא° אמר. מכיון שהאישה אמרה התקבל לי, והבעל אמר הא לך, מספק נעשה שלוחו ושלוחה. ואמר רבי איסה° . כולהן דתנינן _{כל מקום ששנינו} שלוחו ושלוחה, מגורשת ואינה מגורשת. אמר ליה ומה בידך לדמות בין הדברים? והאמר רבי זעירא° אמרו רבי חייה בר בון° ורבי אבא בר תחליפא° בשם רבי הושעיה° . מה פליגין °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי יהודה _{בר עילאי}? כשהפליגו דעתון לעניינים אחרים. אבל אם היו עסוקין באותו עניין, גט הוא. והכא °רבי ו°רבי נתן אפילו הן עסוקין באותו עניין היא המחלוקת _{שהרי מדובר שהשליח אומר לבעל האישה אמרה לי התקבל לי גיטי ומיד הבעל אומר לו הא לך.} רבי עזרה בעי קומי _{שאל את}רבי מנא° _{בן יונה}. אף לעניין מתנה כן? שכשם שהאשה יכולה למנות שליח קבלה אף שהגט אינו שלה ומתקבל בעל כרחה, כך יכול אדם למנות שליח לקבל מתנה? או שאין המקבל מתנה יכול למנות שליח קבלה, לפי שאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו? אמר ליה תמן התורה זיכת אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה. אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו? ועוד מן הדא. דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. רבי יעקב בר זבדי° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_מב אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו, חוזר בו. קם רבי יוסי° _{בר זבידא} עם רבי יעקב בר זבדי° אמר ליה. ^ד_מג והיינו הין צדק? אמרין בשעה שאמר הין צדק הוה. שבאמת כשאמר התכוון בכל ליבו לתת:

ירושלמי מעשר שני, פרק ד, הלכה ה

מתני’: ^ד_מד המניח איסר ואכל עליו חציו, והלך למקום אחר והרי הוא _האיסר יוצא בפונדיון _{שני איסרים,} אוכל עליו עוד איסר. המניח פונדיון ואכל עליו חציו. והלך למקום אחר והרי הוא יוצא באיסר, אוכל עליו עוד פלג. _{פועל שראה את בעל הבית עם הארץ} המניח איסר של מעשר שני. אוכל עליו אחד עשר

[דף כה עמוד ב]

איסר ואחד ממאה באיסר. _{דנאמן על מעשר שני נאמן גם על מעשר ראשון. רק שעם הארץ מחזיר את המעשר ראשון אחר שהוציא ממנו תרומת מעשר ואת המעשר שני אחר פדיון. לכן אם הפריש איסר למעשר שני, הרי היה בפירות עשרה איסרים קדם שהפריש. וכדי לדעת כמה היה שם לפני הפרשת מעשר ראשון, נחלק ב0.9 ונקבל אחד עשר ואחד עשר מאיות. נוריד מזה עשירית לתרומת מעשר. שהרי המעשר היה אחד ואחד עשר מאיות, עשירית מזה זה בערך עשירית, ונקבל אחד עשר ומאית} °בית שמאי אומרים הכל עשרה. ו°בית הלל אומרים בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה:

[דף כו עמוד א]

גמ’: תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, יש שני איסרין בפונדוין. אמר רבי מתניא° . מתניתא אמרה כן. דתנן, המניח איסר ואכל עליו חציו _{היינו שחילל עליו פירות בשווי של חצי איסר.} והלך לו למקום אחר והרי האיסר יוצא בפונדיון. אוכל עליו עוד איסר. משמע שהחצי שאכל גם היה בשווי איסר, מכאן ששני איסרים בפונדיון. תנן התם (דמאי פרק ז ו) היו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרות של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת. מעשרותיה מעשרות כלכלה בחבירתה קרא שם: שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר לא מציא תניתה _{אי אפשר לשנות} במדויק. כי אם היו בכל כלכלה מאה תאנים. צריך להפריש מהם עשרה תאנים למעשר. אבל עכשיו שבא להרים מעשרותיה מחברתה אין יסב _{אם יטול} חדא לעשר היינו עשרה תאנים, זה לא יהיה מספיק,שהרי עשרה תאנים מכשירים רק תשעים תאנים. וכיוון שנשארו עשרה תאנים שצריך לעשר עליהם וצריך מיסב _ליטול חדא למאה. אין יסב _{אם יטול} חדא למאה, זה גם לא מדוייק שהרי תאנה אחד מתקנת רק תשעה תאנים, ונשארה עוד תאנה אחת לא מתוקנת וצריך מיסב _ליטול חדא לאלף שזה עשירית תאנה. אין יסב _{אם יטול} חדא לאלף, גם זה לא מדויק שכן עשרית מתקנת רק תשע עשיריות ונשארה עשירית אחת לא מתוקנת וצריך מיסב _ליטול חדא לעשרה אלפין, שזה מאית תאנה וכך הלאה: תנן, °בית הלל אומרים בודאי אחד עשר. ובדמאי עשרה. תני בר קפרא° . °בית שמאי אומרים ^ד_מה בודאי אחד עשר. ובדמאי עשרה. ו°בית הלל אומרים בין בדמאי בין בודאי אחד עשר הן. הורי רבי יודן בי רבי שלום° כהדא דתני בר קפרא° . °בית הלל כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר, ^ד_מו הנאמן על השני נאמן על הראשון. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . דברי הכל היא. דאפילו אם יסברו °בית הלל כרבנן שחולקים על °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} וסוברים שנאמן על השני אינו נאמן על הראשון, עדיין יכול לאכול אחד עשר בחזקת מתוקנים. דעשו אותו כתוספות הביכורים. מה ^ד_מז תוספות הביכורים נאכלת בטהרה ופטורה מדמאי. אף זה נאכל משום שאין הוא טבול לשני _{שהרי ראינו שבעל הבית הפריש מעשר שני,} ופטור מן הראשון _{שחכמים הקלו בפועל שיהיה פטור מדמאי אם ראה שהפרישו מעשר שני.} אתא רבי חנניה° ואמר בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}, ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא:

ירושלמי מעשר שני, פרק ד, הלכה ו

מתני’: ^ד_מח כל המעות הנמצאין, הרי אלו חולין. ואפילו דינרי זהב עם הכסף ועם המעות. מצא בתוכן חרש וכתוב עליו

[דף כו עמוד ב]

מעשר, הרי זה מעשר. ^ד_מט המוצא כלי וכתוב עליו קרבן. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אם היה של חרש, הוא חולין ומה שבתוכו קרבן. ואם היה של מתכת, הוא קרבן ומה שבתוכו חולין. אמרו לו. אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין בקרבן. המוצא כלי וכתוב עליו קו"ף, קרבן. מ"ם מעשר. דלי"ת דמאי. טי"ת טבל. תי"ו תרומה. שבשעת הסכנה היו כותבין תי"ו תחת תרומה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, וכולן שמות אדם הן. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} . אפילו מצא חבית והיא מליאה פירות וכתוב עליה תרומה, הרי אלו חולין. שאני אומר, אשתקד היתה מליאה פירות תרומה ופינה. ^ד_נ האומר לבנו מעשר שני בזוית זו, ומצאו בזוית אחרת. הרי אלו חולין. ^ד_נא הרי שם מנה, ומצא מאתים, השאר חולין. מאתים ומצא מנה, הכל מעשר:

גמ’: תנן, כל המעות הנמצאין, הרי אלו חולין. ואפילו דינרי זהב עם הכסף ועם המעות. שלא תאמר הואיל ואין דרך בני אדם לעשות כן לערבב מטבעות מכל הסוגים יחד, אלא כנראה שהם כספים שחילל עליהם מעשר, לכן יהא שני. לפום כן _לכן צריך מימר חולין. תני אל"ף דל"ת חי"ת טי"ת רי"ש תי"ו כל אלו סימן לתרומה. אל"ף קדמיתה. דלי"ת דמוע. חי"ת חלבו. טי"ת טובו. רי"ש ראשית. תי"ו תרומה. ביש"ין _{אות ב’} שני. פי"שן _{אות פ’} שני שצריך פדיון. יו"ד מעשר מ"ם מעשר. עיר או פורקן, הפירות בתוכו מעשר שני, שצריך לאכלם בירושלים. לשם יוסי לשם שמעון לעלות לאוכלן בירושלים, חולין. שאני אומר סיבולת _{הסכם שכל אחד מזמין את השני לסעודה בתורו} עשו ביניהן. תנן, אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} . אפילו מצא חבית והיא מליאה פירות וכתוב עליה תרומה, הרי אלו חולין. שאני אומר, אשתקד היתה מליאה פירות תרומה ופינה. עד כדון ישנות. אבל חדשות מה יטען °רבי יוסי _{בן חלפתא}? אני אומר אתמול היתה מליאה תרומה ופינה. כהדא דרבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} הוון שותפין בגרביה _{חביות יין}. כד דמך _כשמת רבי יונה° , אמר רבי מנא° _{בן יונה} בנו לרבי יוסי° _{בר זבידא}. כל גרב _חבית דכתיב ביה רבי יונה° דידי _שלי. אמר ליה, אשתקד הוה דידך, אשתא דידי _{פעם היה שלך כעת זה שלי}. מצא כתוב על מגופתה של חבית מעשר הרי זה מעשר אפילו ל°רבי יוסי _{בן חלפתא}. דכיוון שכשפותחים את החבית שוברים את המגופה. וכשחותמים אותה עושים לה חדשה. מודה °רבי יוסי _{בן חלפתא} שמה שכתוב עליה זה מה שבתוכה. נתן מעות מעשר שני בכיס אחד ונתחלפו לו ומצא מעות אחרים מהו?

[דף כז עמוד א]

תמן תנינן. ^ד_נב זימן _{גוזלי יונים} שחורים ומצא לבנים. לבנים ומצא שחורים. שנים ומצא שלשה, אסורין _{אף כאן בכיס, כיוון שמצא מעות אחרים אין אלו אותם שהניח.} שלשה ומצא שנים, מותרין. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי, ד°רבי היא. דתני, האומר לבנו הרי שם מאתים ומצא מנה. מנה מונח ומנה ניטל דברי °רבי . וחכמים אומרים הכל חולין. חזר ואמר דברי הכל היא. שנייא היא בגוזלין שדרכן לפרוח. והתני °רבי חלפתא בן שאול , היא הדבר בגוזלין היא הדבר בבצים. והרי אין דרכם של ביצים לפרוח, הוי ד°רבי היא. אפשר להעמיד אף כרבנן תמן הוא הניח, הוא מצא. ואם היו ביצים אחרות היה מכיר בהם. ברם הכא אביו הניח ובנו מצא. ואולי הם אחרות ולא הכיר בהם. רבי בון בר כהן° אמר קומי _לפני רבי יסא° _אסי בשם רבי אחא° . הורי רבי אבא בר זבדא° במעשר שני כהדא ד°רבי . הרי שהיה מצטער על מעותיו של אביו. נראה לו אביו בחלום ואמר לו כך וכך הם, ובמקום פלוני הם ושל מעשר שני הם. אתא עובדא קומי _{בא מעשה לפני} רבנין אמרין. ^ד_נג דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. רבי יונה° בעי _שאל. מצטער וחמי _וראה, ואת אמרת הכין? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} לא מסתברא דא אלא דווקא בההוא דלא מצטער וחמי, יש מקום לחשוב שמה שראה בחלום שהמעות מעשר שני זה אמת. ברם הכא, כמה דבר נש הוי מהרהר, הוא חלים. וכיוון שהצטער על מעות, אמרו לו שהם מעשר שני _{שלא יכול להשתמש בהם בקלות.} אמר רבי אבין° . מאן דעבד יאות, עבד כרבי יוסי° _{בר זבידא}. חד בר נש אתא אדם אחד בא}} לגבי ד{{תנא-ירו"מ _{רבי יוסי בן חלפתא}. אמר ליה. חמית בחילמאי דאיתאמר לי איזול לקפודקיא, ואת משכח מדלא _רכוש דאבוך _{ראיתי בחלום שאמ לי לך לקפודקיה ותצא רכוש של אביך}. אמר ליה, אזל אבוי דההוא גברא לקפודקיא מן יומוי _{האם הלך אביך לקפודקיה מימיו}? אמר ליה לא. אמר ליה אם כך, איזל מני עשר שריין גו בייתך, ואת משכח מדלא דאבוך תחות קפא דקוריא _{לך תמנה עשר שורות בבית שלך ותמצא את הכסף תחת הקורה העשירית}. חד בר נש אתא לגבי ד°רבי יוסי בר חלפתא . אמר ליה, חמית בחילמאי לבוש חד כליל דזית _{ראיתי בחלום שאני לבוש כתר מענפי זית}. אמר ליה, דאת מתרוממא _{תעלה לגדולה}. לבתר יומין אתא חד חורן _{אחרי כמה ימים בא אדם אחר}. אמר ליה, חמית בחילמאי לבוש חד כליל דזית _{ראיתי בחלום שאני לבוש כתר מענפי זית}. אמר לו דאת מלקי _{אתה עתיד ללקות}. אמר לו, לההוא גברא אמרת דאת מתרוממא, ולי אמרת דאת מלקי? אמר ליה. ההוא הוה חזי זיתים בנציא _{בעונת הפריחה}, ואת בחבטיא _{בשעת המסיק כשחובטים בהם}. חד בר נש אתא לגבי ד°רבי ישמעאל ברבי יוסי . אמר לו חמית בחילמאי משקא זיתא משח _{משקהת הזיתים שמן}. אמר לו תיפח רוחיה דההוא גברא, דלאימיה הוא חכים _{ידע את אימו}. חד בר נש אתא לגבי °רבי ישמעאל ברבי יוסי . אמר לו, חמית בחילמאי עיני נשקה חבירתה _{עיני נושקות זו לזו}. אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא. דלאחתיה הוא חכים _{ידע את אחותו}. חד בר נש אתא לגבי °רבי ישמעאל ברבי יוסי . אמר ליה, חמית בחילמאי אית לי תלתא עיינין _{יש לי שלוש עניים}. אמר ליה

[דף כז עמוד ב]

תנורין את עביד. תרתין עיניך, ועיניה דתנורא. _{שארובת התנור נקראת עין.} חד בר נש אתא לגבי °רבי ישמעאל ברבי יוסי . אמר ליה, חמית בחילמאי אית לי ארבעה אודנין _{ארבע אזניים}. אמר ליה. מלוי את ממלא _{אתה שואב מים.} תרתי אודניך, ותרתי אודני דגרבא _{של החבית}. חד בר נש אתא לגבי °רבי ישמעאל ברבי יוסי . אמר ליה, חמית בחילמאי ברייתא ערקין מן קומי _{אנשים בורחים ממני}. אמר לו, דאת מייתי איזייא _{אתה מביא אבוקה של אש}. וכל עמא ערקין מן קדמך _{וכל האנשים יברחו ממך}. חד בר נש אתא לגבי °רבי ישמעאל ברבי יוסי אמר לו חמית בחילמאי לביש חד פינקס דתרי עשר לוחין _{שאני לבוש פינקס שבו שנים עשר דפים}. אמר ליה איסטווא דההוא גברא _{האיצטבא שאתה ישן עליה}, אית בה תרי עשר מרקען _{יש בה שנים עשר מטליות}. חד בר נש אתא לגבי °רבי ישמעאל ברבי יוסי . אמר לו, חמית בחלמאי שאני בלע חד כוכב. אמר לו תיפח רוחיה דההוא גברא, יהודאי קטל _רצח. דכתיב (במדבר בלק כד יז) דרך כוכב מיעקב. חד בר נש אתא לקמיה ד°רבי ישמעאל ברבי יוסי . אמר ליה, חמית בחלמאי כרמיה דההוא גברא מסיק חסה _{בכרם שלי גודל חסה}. אמר לו, חמריה דההוא גברא מיפוק בסיס _{היין שלך יחמיץ} ואת מינסב חסין _{ותיקח חסה} וצבע כבסין _{ותטבול בחומץ}. חד בר נש אתא לגבי ד°רבי ישמעאל בי רבי יוסי . אמר ליה, חמית בחילמאי מיתמר לי הכין _{נאמר לי כך}, "זרק אצבעתך נחת". אמר ליה הב לי אגראי _{תשלם לי} ואנא אמר לך. אמר ליה חמית בחילמאי מיתמר לי הכין _{נאמר לי כך}, "תיהוי נפח בפומך". אמר ליה הב לי אגראי _{תשלם לי} ואנא אמר לך. אמר ליה חמית בחלמאי מיתמר לי הכין _{נאמר לי כך}, "זקיף אצבעך". אמר ליה, לא אמרית לך הב לי אגראי _{תשלם לי} ואנא אמר לך? כד דאיתמר לך הכין, נחת דילפא בחיטך _{ירד דלף על החיטים}. כד איתמר לך הכין, אינפחן. כד איתמר לך הכין, צמחין. חד כותיי אמר. אנא איזול מפלי בהדין סבא דיהודאי _{אלך ואצחק על היהודי הזקן הזה}. אתא לגביה אמר ליה. חמית בחילמאי ארבעה ארזין, וארבע שיקמין, מקניתא _קורות אדרא _נוצות תורתא _מקל, וההוא גברא יתיב מדרך _יושב עליהם. אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא. לית הדין חלם _{זה לא חלום}, אפילו כן לית את נפיק _{לא תצא} ריקן. ארבעתי ארזי ארבעת שיטתיה דערסא _{ארוכות המיטה}. ד' שיקמין, ארבעת כורעתא דערסא _{רגלי המיטה}. מקניתה, מרגלתא _{שרפרף למרגלות המיטה}. אדרא דרא דתיבנא _{הקש שעל המיטה}. תורתא, אצבעתא _{המקל שלמרגלות המיטה.} וההוא גברא יתיב מדרך. וההוא גברא רביע בגויה _{שוכב בתוכה} לא חיי ולא מיית. וכן הוות ליה. חדא איתא דאתיא לגבי רבי אלעזר° _{בן פדת} אמרה ליה, חמית בחילמאי, תיניתא דביתא מיתברא _{קורה של הבית נשברה}. אמר לה, דאת מולד בר דכר _{תלדי בן זכר}. אזלה וילדה בר דכר. בתר יומין אזלה בעיא ליה _{אחר זמן ביקשה אותו}. אמרין לה תלמידוי, לית הוא הכא. אמרין לה, מה את בעייא מיניה _{מה את רוצה ממנו}? אמרה לון ההיא איתתא _{אותה אשה}. חמית בחלמאי תיניתא דביתא מיתברא _{קורה של הבית נשברה}.. אמרין לה בעלה דההיא איתתא _{של אותה אשה} מת. כד אתא °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, תנון ליה עובדא _{סיפרו לו את המעשה}. אמר לון. קטלתון נפש. למה שאין החלום הולך, אלא אחר פתרונו. שנאמר (בראשית מקץ מא יג) ויהי כאשר פתר לנו, כן היה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל החלומות הולכין אחר פתרוניהון, חוץ מן היין. יש שותה יין וטוב לו. יש שותה יין ורע לו. תלמיד חכם שותה וטוב לו. עם הארץ שותה ורע לו. חד בר נש אתא לגבי °רבי עקיבה . אמר ליה, חמית בחילמאי רגלי קטינא _קטנה. אמר ליה, דמועדא מייתי ולית מיכל קופד _{המועד שנקרא רגל מתקרב ואין לך בשר לאכול}. אתא חד חורן לגביה. אמר, חמית בחלמאי רגלי מסובלא _שמנה. אמר לו מועדא מייתי, ואית לך קופד סגי _{המועד שנקרא רגל מתקרב ויש לך הרבה בשר לאכול}. חד תלמיד מן ד°רבי עקיבה הוה יתיב ואפוי משניין. אמר ליה, מהו כן? אמר ליה, חמית בחילמאי שאמרו לי תלת מילין קשיין. באדר את מיית, וניסן לית את חמי, ומה דאת זרע לית את כנש _{באדר תמות ואת ניסן לא תראה ומה שאתה זורע לא תאסוף}. אמר ליה, תלתיהון טבין אינון. בהדרא דאורייתא את מתרוממא _{בהדר התורה תתרומם}. וניסין לית את חמי _{לא תחלה ותזדקק לנס}. ומה דאת זרע לית את כנש. מה דאת מוליד לית את קבר:

הדרן עלך פרק המוליך פירות

פרק חמישי - כרם רבעי

כולל שיעורי שמע

[דף כח עמוד א]

ירושלמי מעשר שני, פרק ה, הלכה א

מתני’: כרם רבעי ^ה_א מציינים אותו בקזוזות של אדמה. ושל ערלה בחרסית. ושל ^ה_ב קברות בסיד, וממחה ושופך. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . ^ה_ג במה דברים אמורים? בשביעית. אבל בשאר שני שבוע, הלעיטהו לרשע וימות. והצנועין מניחין את המעות ואומר. ^ה_ד כל הנלקט מזה, מחולל על המעות האלו:

גמ’: תנן, כרם רבעי מציינים אותו בקזוזות של אדמה. זוגא° שאל ל°רבי . מה ניתני, כרם רבעי או ^ה_ה נטע רבעי? _{האם ערלה שייך רק בכרם או בכל העצים?} אמר לון, פוקון שאלון _{לכו שאלו} לרבי יצחק רובא° , דבחנת ליה כל מתניתא _{למדתי אותו להבחין בדיוק כל משנה}. נפקון ושאלון ליה. אמר לון רבעי נוהג בכל האילנות. אלא בקדמיא _{המשניות הראשונות של הפרק,} גרסו כרם רבעי, לפי שהדינים שם שיכים רק לכרם. ותיניינא המשניות הראשונות של הפרק, גרסו נטע רבעי שהדינים שם שייכים לכל האילנות. רבי זעירא° קובל לסביא דהוון ביומוי דרבי יצחק רובא° , דלא בחנון כל מתנייתא מיניה _{לא למדו ממנו לדייק כל משנה}. תני, כרם רבעי מציינים אותו בקזוזות אדמה, שהוא לשעה. ושל ערלה בחרסית. בחיוורא שהוא מחזיק יותר מיכן. ושל קברות בסיד דהוא יותר מיכן. תני °רבי תחליפא בן שאול . אם היו גפנים ערלה יחידות בתוך הכרם, תולה בהן אזני חביות. רבי זעירא° בעי. למה לית אנן אמרין את שאר הדברים שמנו חכמים כל אחד ואחד לפי מה שהוא? כהדא דתני. אילן של הקדש, סוקרין אותו בסיקרא. בתי עבודה זרה, מפחמין אותן בפחמין. בית מנוגע, נותנין עליו אפר מקלה. מקום הרוג, בדם. מקום עגלה ערופה, בחגורה של אבנים להורות שאסור בזריעה. תני אילן של הקדש, סוקרין אותו בסיקרא. וחש לומר שמא אילן שהוא מנבל פירותיו הוא? ולא כן תני, אילן שהוא מנבל פירותיו סוקרין אותו בסיקרא ומטעינין אותו אבנים ומבהתין ליה די עבד _{מבישים אותו שיעשה}. תמן ניכר שכבר עבר את שנות ערלה, כי צובעים אותו רק לאחר שהוא כבר גדול דלא יתיר פירוי _{ינשיר פירותיו}. ברם הכא דיעבד בתחילה שהאילן צעיר.

[דף כח עמוד ב]

רבי יונה° בעי. ולמה לית אנן אמרין. שבאילן שהוא מנבל פירותיו, צובע את כל העץ. ואילו בעץ של הקדש די בחוט של סיקרא זכר למזבח. כיי דתנינן תמן. ^ה_ו חוט של סיקרא חוגרו באמצע. להבחין בין דמים העליונים לדמים התחתונים. תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} סוקרין עליו בסיקרא "הקדש": תנן, אמר °רבן שמעון בן גמליאל . במה דברים אמורים? בשביעית. אבל בשאר שני שבוע, הלעיטהו לרשע וימות. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבן שמעון בן גמליאל אמרו דבר אחד. כמה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר אין אנו אחראין לרמאין. דתנן, הנותן לפונדקית, מעשר את שהוא נותן לה, ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שחשודה לחלוף. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} אין אנו אחראין לרמאין, ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד. כן °רבן שמעון בן גמליאל אומר אין אנו אחראין לרמאין. מסתברא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} יודי ל°רבן שמעון בן גמליאל . °רבן שמעון בן גמליאל לא יודי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} יודי ל°רבן שמעון בן גמליאל , שאין אנו אחראין לרמאין. °רבן שמעון בן גמליאל לא יודי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא}. שאין דרך החבר להוציא מביתו דבר שאינו מתוקן: מניין לציון? אמר רבי ברכיה ברבי יעקב בר בת יעקב° בשם רבי חוניא דברת חוורן° ורבי יוסי° _{בר זבידא} אמר לה, כך אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי חנניא דברת חוורן° . רבי יחזקאל° ורבי עוזיאל° בריה דרבי חוניא דברת חוורן° אמרו בשם רבי חוניא דברת חוורן° שנאמר (ויקרא תזריע יג מה) וטמא טמא יקרא. כדי שתהא הטומאה קורא לך בפיה ואומרת לך פרוש. רבי הילא° _אילעא אמר בשם רבי שמואל ברבי נחמן° מדכתיב (יחזקאל לט טו) ועברו העוברים בארץ, וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. מכאן שמציינין על העצמות. אדם. ^ה_ז מכאן שמציינין על השדרה והגלגולת. ובנה. מכאן שמציינין על אבן קבועה. אם אומר את על תלושה, אף היא הולכת ומטמא במקום אחר. אצלו. במקום טהרה _{שלא מציינים על הטמאה אלא קרוב לה כדי שלא יפגעו בטומאה בטעות.} ציון. מכאן לציון. תני, ^ה_ח מצא אבן אחת מצויינת אף על פי שאין מקיימין כן, שאין מציינים על מקום הקבורה. אני אומר מת מצויין היה נתון תחתיה _{שהמסמן לא ידע את ההלכה.} היו שתים המאהיל עליהן טהור וביניהן טמא. ^ה_ט היה חרוש בנתיים הרי הן כיחידיות, וביניהן טהור וסביבותיהן טמא. תני, ^ה_י אין מציינין על הבשר שמא יתאכל הבשר. רבי יוסטי בר שונם° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. ולא נמצא מטמא טהרות למפרע? _{שהרי מי שיבא לשם לא ידע שיש שם מת ויטמא} אמר לו מוטב שיתקלקלו בו לשעה, ואל יתקלקלו בו לעולם _{שהרי אם יסמנו את אותו מקום שבו הבשר, גם אחרי שנים כשהבשר כבר לא יהיה קיים אנשים שיגיעו לאותו מקום יחשבו שנטמאו:} תנן, אמר °רבן שמעון בן גמליאל . במה דברים אמורים? בשביעית. אבל בשאר שני שבוע, הלעיטהו לרשע וימות. חברייא אמרי. יאות אמר °רבן שמעון בן גמליאל . וקשיא על דרבנין מה יעזור הציון? לא ביום הוא מציין. ולא בלילה הוא גונב ואינו רואה את החרסים? אמר לון רבי מנא° _{בן יונה} מביום הוא מסייר לראות מהיכן לגנוב. כיי דאמר רבי חנינא° _{בר חמא} נאמר (איוב כד טז) חתר בחושך בתים, יומם חתמו למו לא ראו אור. מיומם חתמו למו. כך היו אנשי דור המבול עושין. היו רושמין באפכולסמין _{מסמנים את המקום במיני בשמים} ביום, ובאין _{על פי הריח} וגונבים בלילה. כד דרשה רבי חנינא° _{בר חמא} בציפורין. איתעביד תלת מאה חתירין בתים _{שלמדו מהדרשה איך לגנוב:}

[דף כט עמוד א]

תנן, והצנועין מניחין את המעות ואומר. כל הנלקט מזה, מחולל על המעות האלו. ויציין? אם מצויין הוא היאך נקרא הוא צנוע? שהרי הוא רוצה להציל גם את אלו שלא אכפת להם שזה נטע רבעי. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} אתיא ד°רבי שמעון בן גמליאל דצנועין שאמר שהצנועים מניחים מעות ואומרים כל הנלקט יהיה מחולל על המעות _{היינו אחר שיקטפו יחול החילול.} כמאן דאמר לעיתותי ערב. דתני °רבי דוסא פעמים שהעניים לוקטים לקט שכחה ופאה יותר מהראוי להם, ונמצא שאוכלים טבלים, כיוון שרק לקט שכחה ופאה פטורים מהמעשר. וכדי למנוע מהם מכשול, עומד בעל הבית בבקר ואומר כל מה שילקטו העניים בין העומרים, יהיה הבקר. הרי הוא הפקר. כי יש ברירה. אבל אחר שיקחו העניים לא יעזור אם יפקיר, כיוון שאין אדם מפקיר דבר שאינו ברשותו. °רבי יודה אומר אין ברירה לכן אומר כך לעיתותי ערב אחר שכבר לקחו אותם העניים. וחכמים אומרים אין הבקר אנסין הבקר. שאין אנו אחראין לרמאין. ברם כמאן דאמר בשחרית, לא אתיא. כי לעניין פדיון נטע רבעי, אי אפשר לפדות אלא אחר שלקטו. שהרי ^ה_יאאין אדם פודה במחובר לקרקע. אמר רבי ירמיה° . אפילו כמאן דאמר בשחרית אתיא הוא. ולאו °רבן שמעון בן גמליאל היא? והרי הוא אית ליה משיכתו של מעשר שני הוא פדיונו. ואף כשמפריש מעות, אין הפדיון חל אלא בשעת משיכה, ואז כבר תלוש הוא. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} והיינו וקם לו? הרי בחילול מעשר שני נאמר ונתן הכסף וקם לו, משמע שכשנותן הכסף, הפירות עומדים ברשותו. אבל כאן כשמושכים את פירות, הנטע רבעי כבר אינו ברשותו, ואיך הוא מחלל על דבר שאינו ברשותו? אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום אמר? אמר רבי ירמיה° . עד דאת מקשי לי למאן דאמר בשחרית, קשייתה _תקשה את אותה שאלה למאן דאמר לעיתותי ערב איך הוא יכול לפדות אחר שאינו ברשותו. אמר ליה. מאן דאית ליה לעתותי ערב, לית ליה לאילין קשייתא. כי מי שסובר שמפקיר לעיתותי ערב, סובר שאדם יכול להפקיר דבר שאינו ברשותו. ולכן יסבור שיכול אדם לחלל דבר שאינו ברשותו. אבל °רבי דוסא שאמר מפקיר בשחרית, כי סובר שיש ברירה ואין אדם מפקיר דבר שאינו ברשותו. ולשיטה זו יהיה קשה, איך יכול לחלל דבר שאינו ברשותו?

[דף כט עמוד ב]

ירושלמי מעשר שני, פרק ה, הלכה ב

מתני’: ^ה_יב כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד. ואיזו היא תחומה? אילת מן הדרום. ועקרבה מן הצפון. ולוד מן המערב. והירדן מן המזרח. ומשרבו הפירות, התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה. ותנאי היה בדבר. אימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. משחרב בית המקדש היה התנאי הזה. ותנאי היה. אימתי שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, שיחזור הדבר לכמות שהיה. כרם רבעי. °בית שמאי אומרים, אין לו חומש ואין לו ביעור. ו°בית הלל אומרים, ^ה_יג יש לו. °בית שמאי אומרים. יש לו פרט ויש לו עוללות, והעניים פודין לעצמן. ו°בית הלל אומרים, ^ה_יד כולו לגת:

גמ’: תנן, כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד. ואיזו היא תחומה? אילת מן הדרום. ועקרבה מן הצפון. ולוד מן המערב. והירדן מן המזרח. אמר רבי אילא° _אילעא . בראשונה היו עושין יין בטהרה לנסכים, ולא היו ענבים מצויות. ^ה_טו התקינו שלא יפדה את הכרם רבעי בכל מקום, אלא שיהא עולה לירושלים מהלך יום לכל צד. והרי גם כשמעלה אותם לירושלים, לא ימצאו הרבה ענבים דאף הן מחלקין אותן לקרובין ולשכנין ולמיודעין ולא ישאר לעטר את השוק? אפילו דבר קל היה מעטר את השוק וזה היה מספיק: תנן, כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד. ואיזו היא תחומה? אילת מן הדרום. ועקרבה מן הצפון. ולוד מן המערב. והירדן מן המזרח. הדא פליגא. דתני, נקיי _{שם אדם} הוה שמש במגדל צבעייא _{ליד לוד שזה רחוק מהתחום שמופיע במשנה כמהלך יום.} בכל ערובת שובא מן דהוה עביד קנדילוי. הוה סליק שבת בבית מקדשא ונחית ומדליק לון. ואית דאמרין ספר בעל קורא הוה. בכל ערובת שובתא _{כל ערב שבת} הוה סליק פשט סדרוי לבית המקדש _{עולה ולומד לקרא את הפרשה בבית המקדש}, ונחית שבת בבייתיה _{וחוזר לשבות בביתו}. טרטירוי _{שם אדם} דמהלול _{מקום שהיה רחוק מלוד}, הוה סליק שבית לגו בית מקדשא. ואף על פי כן ביום ראשון לא הוה בר נש קרץ _משכים לתאינייא קדמוי מיניה _{לארות תאנים לפניו}. בנות צפורי, הוון סלקין שבתין בגו בית מקדשא, ולא הוה בר נש קרץ לתאינייא קדמוי מינהון _{לא היה אדם משכים לארות תאנים לפניהן}. בנות לוד היו לשות עיסתן, ועולות ומתפללות ויורדות עד שלא יחמיצו. חד בר נש הוה קאים רדי _{עמד וחרש}. פסקת תורתיה קומוי. הוות פריא _רצה והוא פרי _{רץ אחריה להשיגה}, פריא והוא פרי, עד דאשתכח יהיב בבבל. אמרו ליה, אימת נפקת _{מתי יצאתה}? אמר לון יומא דין. אמרין בהיידא אתיתא _{באיזה דרך הלכתה}? אמר לון בדא. אמרין ליה, איתא חמי לון _{בא הראה לנו}. נפק בעי מיחמייא לון, ולא חכים בהיידא דא _{יצא וביקש להראות להם ולא זכר}. מכלל דפליגא. אפילו תימר לית הוא פליגא, מחילות היו ונגנזו. הדא הוא דכתיב (איכה ג ט) גדר דרכי בגזית, נתיבותי עוה. אמר רבי יונה° בשם רבי זעירא° . אפילו כרם שהיה סמוך לחומה, היה נפדה: תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. משחרב בית המקדש, היה התנאי הזה. ותנאי היה. אימתי שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, שיחזור הדבר לכמות שהיה. שיהיה אסור לפדות כדי שיהיו ענבים לעטר שווקי ירושלים בפירות. אמר רבי אחא° . זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד. שהרי כשיבא המשיח לא יהיה מחסור בפירות

[דף ל עמוד א]

דכתיב (דברים האזינו לב יד) ודם ענב תשתה חמר, ואת אמרת הכין, שתחזור התקנה שיעלו פירות לירושלים כי יהיה מחסור בענבים? תנן, כרם רבעי. °בית שמאי אומרים, אין לו חומש ואין לו ביעור. תני, °רבי אומר. לא אמרו °בית שמאי _{שכרם רבעי אין לו חומש ואן לו ביעור,} אלא בשביעית. אבל בשאר שני שבוע, אף לדעת °בית שמאי יש לו חומש ויש לו ביעור. על דעתיה ד°רבי , לא למדו °בית שמאי נטע רבעי, אלא ממעשר שני. כמה דתימר ^ה_טז אין מעשר שני בשביעית, דכוותיה אין נטע רבעי בשביעית. מעתה אל יהא לו קדושה? קדושתו מאיליו למדו _{מפורשת בתורה} ולא ממעשר שני דכתיב (ויקרא קדושים יט כד) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים. ^ה_יז הרי הוא כביכורים שקורין עליו את ההלל. אי כביכורים, ויהא מותר לאונן? תני קודש. מגיד שהוא אסור לאונן, ויהא חייב בביעור כמו ביכורים? בגין _{המשנה בשיטת} °רבי שמעון _{בן יוחאי} שפוטר ביכורים מביעור. ויפדה במחובר לקרקע כביכורים? _{נשאר בשאלה} תני °רבן שמעון בן גמליאל . אחד שביעית ואחד שאר שני שבוע °בית שמאי אומרים, אין לו חומש ואין לו ביעור. על דעתיה ד°רבן שמעון בן גמליאל , לא למדו נטע רבעי ממעשר שני כל עיקר. מעתה אל יהא לו קדושה? קדושתו מאיליו למדו. דכתיב קודש הילולים, הרי הוא כביכורים שקורין עליו את ההלל. אי כביכורים, ויהא מותר לאונן? תני קודש הילולים, מגיד שהוא אסור לאונן. ויהא חייב בביעור? בגין _{המשנה בשיטת} °רבי שמעון _{בן יוחאי} שפוטר בביעור. ויפדה במחובר לקרקע כביכורים? _{נשאר בשאלה} רבי זירא° בעי קומי רבי אבהו° . מניין שהוא טעון חילול? אמר לו, דכתיב קודש הילולים. קודש חילולים. דלא מתמנעין רבנן להחליף בדרשותיהם בין ה"י לחי"ת. תני רבי אייבו בר נגרי° קמיה רבי אילא° _אילעא, ברייתא ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} שהיא כשיטת °בית שמאי . דתני, כתיב (ויקרא בחקותי כז לא) ואם גאל יגאל איש ממעשרו, חמישיתו יוסף עליו. פרט לנטע רבעי, שאין מוסיף עליו חומש. חזר ותני קומיה ברייתא שהיא כשיטת °בית הלל . דתני, כתיב (ויקרא בחקותי כז לא) ואם גאל יגאל איש ממעשרו, חמישיתו יוסף עליו. שתי גאולות הן. אחת למעשר שני, ^ה_יח ואחת לנטע רבעי: תמן תנינן. °רבי יהודא אומר, אין לנכרי כרם רבעי. וחכמים אומרים, ^ה_יט יש לו. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה}. °רבי יהודא אומר, אין לנכרי כרם רבעי בסוריא. אמר רב ביבי° . בעון קומי רבי זירא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. הרי °רבי יהודא אתיא, כ°בית שמאי על דעתיה ד°רבי . כמו שעל דעתי ד°רבי °בית שמאי לא למדו לנטע רבעי, אלא ממעשר שני ולכן הם אמרו שכמה דתימר אין מעשר שני בשביעית ודכוותיה אין נטע רבעי בשביעית. כמו כן °רבי יהודא אומר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר ^ה_כ אין מעשר שני בסוריא דכוותיה ^ה_כא אין נטע רבעי בסוריא. האם אף ל°בית שמאי יהיה הדין כן שלא יהיה נטע רבעי בסוריא? אמר לו חמי מה אמר °רבי לא אמר, אלא של°בית שמאי אין לו חומש ואין לו ביעור. הא שאר דברים יש לו אפילו בסוריה. ואילו °רבי יהודא אומר, אין לנכרי כרם רבעי בסוריא. שמואל בר אבא° בעי. על דעתי ד°רבי , הא °בית שמאי לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני. ולכן כמה דתימר אין מעשר שני בשביעית, ודכוותיה אין נטע רבעי בשביעית. האם כוותיה ^ה_כב שלישית וששית, הואיל ואין בהן מעשר שני. לא יהא בהן נטע רבעי? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. שלישית וששית, אף על פי שאין בהן מעשר שני. יש בהן מעשר עני. ^ה_כג שביעית, אין בהן מעשר כל עיקר. חיפה שאל, אמרינן דל°רבי יודא , לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני. ולכן כמה דתימר אין מעשר שני בסוריא, ודכוותיה אין נטע רבעי בסוריא דכוותיה הרי לא למדו שצריך לתת אחד מעשר לחלות תרומת תודה, אלא מתרומת מעשר. כמה דתימר, אין תרומת מעשר במדבר ודכוותיה, לא תהא תרומת חלות תודה במדבר? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . לא למדו ממנו אלא רק לשיעורן. תני °רבי יוסי ברבי יהודא . °רבי אליעזר ברבי שמעון אומר. לא נתחייבו ישראל בנטע רבעי, אלא לאחר ארבע עשרה שנה. שבע שכיבשו, ושבע שחילקו. אמר רב חסדא° . אתיא ד°רבי יוסי ברבי יהודא , בשיטת °רבי יהודא אבוי. כמה ד°רבי יהודא אמר, לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני. ולכן כמו דמעשר שני אינו נוהג בסוריא, אף נטע רבעי אינו נוהג בסוריא. ואף כאן כמה דתימר אין מעשר שני אלא לאחר ארבע עשרה שנה שכבשו וחילקו את הארץ. כוותיה, אין נטע רבעי, אלא לאחר ארבע עשרה שנה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. °רבי יהודה _{בר עילאי} בשיטת בנו. אבל לא בהכרח שבנו בשיטת אביו. דמצאנו שסוריה חמורה מי"ד, שהרי בסוריה חייב במעשרות ובי"ד היו פטורים ממעשרות. לכן סוריא שהיא חמורה למדה מי"ד הקל להחמיר שדבר שנהג בארבע עשרה ודאי ינהג בסוריה. ואם היה חייב ברבעי בארבע עשרה שכבשו וחילקו את הארץ, ודאי היה חייב גם בסוריה. ואם אומר °רבי יהודה _{בר עילאי} שאין רבעי בסוריה כיוון שהוא למד ממעשר שני, ודאי שלשיטתו לא היה בארבע עשרה. כפי שיטת בנו. אבל אין י"ד שנה הקל למדה מסוריא החמורה. כך שאף ש°רבי יוסי ברבי יהודה סובר שבארבע עשר שנים שכבשו וחילקו את הארץ לא היה כרם רבעי לא בהכרח שיודה לאביו שגם בסוריה אין כרם רבעי. תני, כתיב (ויקרא קדושים יט כה) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הילולים לה’. ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. מאי להוסיף? ל, הוסיף. מכאן לשלושים יום בשנה כשנה. רבי יוסי הגלילי° אומר. הרי את כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית. מה פירות חמישית, לבעלים. אף ^ה_כד פירות רביעית, לבעלים. מכאן שפירות רבעי כממון בעלים. רבי זירא° ורבי יוסי° _{בר זבידא} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אתיא ד°רבי יוסי הגלילי כ°רבי יהודא . כמו ד°רבי יהודא אומר נטע רבעי ממון בעלים. _{דלא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני.} כמה דתימר מעשר שני ממון בעלים, אף כרם רבעי ממון בעלים. כן °רבי יוסי הגלילי עושה אותו כנכסיו. רבי ירמיה° בעי קומי רבי זירא° . כדברי מי שהוא עושה אותו כנכסיו, מהו שיהא כרם רבעי חייב במעשרות? אמר לו, כיי דאמר רבי יהושוע בן לוי° . דאמר רבי אבון° בשם רבי יהושוע בן לוי° . לא סוף דבר הלכה זו, אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין, ואין את יודע מה טיבה. צא וראה מה הציבור נוהג, ונהוג כמותם. ואנן חמיין ציבורא ^ה_כה דלא מפרישין. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. הרי רבי ירמיה° שאל לדעת הסוברים שכרם רבעי זה ממון בעלים וזה שיטת °בית שמאי , דתנן °בית שמאי אומרים כרם רבעי יש לו פרט ועוללות. ומה שייך לראות איך נהגו העולם, וכי יש ציבור עושין כ°בית שמאי ? אמר רבי אבון° . הרי ל°בית שמאי כלום למדו נטע רבעי, אלא ממעשר שני. כמה דתימר גבי הקדימו בשיבולים, ^ה_כו אין מעשר שני חייב במעשרות. דכוותיה אין נטע רבעי חייב במעשרות. ולמה °בית שמאי מחייבים בשאר שני שבוע? רבי אבא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. עיסת מעשר שני בירושלים. ל°רבי מאיר שאמר ממון גבוה הוא ומשלחן גבוה כזכו, פטורה מן החלה ל°רבי יהודה _{בר עילאי} דאמר ממון בעלים הוא, חייבת בחלה. אמר רבי יונה° . ^ה_כז לא אמרו אלא בירושלים. אבל בגבולין, לא. דכל זמן שלא עלה לירושלים, דין ממון גבוה עליה דאסור לאכלה ופטורה מן המעשרות. רבי אבא בר כהן ° בעי קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. כדברי מי שהוא מחייב כרם רבעי בפרט ועוללות. מהו שתהא חייבת בחלה אם חילל על חיטים? אמר לו, ולא °רבי יהודה _{בר עילאי} היא? וסברינן מימר, כל הדא הלכתא °רבי יהודה _{בר עילאי} כ°בית שמאי , דסברי דממון בעלים הוא וחייב בפרט ועוללות. והוא הדין שחייבת בחלה.

[דף ל עמוד ב]

ירושלמי מעשר שני, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_כח כיצד פודין נטע רבעי? מניח את הסלע על פי שלשה. ואומר, כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו. ומניח את המעות ואומר. כל הנלקט מזה מחולל על המעות הללו, מכך וכך סלים בסלע. ^ה_כט ובשביעית פודהו בשוויו. אם היה הכל מובקר, אין לו אלא שכר לקיטה. ^ה_ל הפודה נטע רבעי שלו, מוסיף עליו חמישיתו. בין שהוא שלו, בין שניתן לו במתנה: ^ה_לא ערב יום טוב הראשון של פסח, של רביעית ושל שביעית היה ביעור. ^ה_לב כיצד היה הביעור? נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעליה. ומעשר ראשון לבעליו. ומעשר עני לבעליו. מעשר שני והביכורים, מתבערין מן העולם בכל מקום. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. הביכורין נותנין לכהנים כתרומה. התבשיל. °בית שמאי אומרים, צריך לבער. ו°בית הלל אומרים, ^ה_לג הרי הוא כמבוער. מי שהיו לו פירות בזמן הזה, והגיעה שעת הביעור. °בית שמאי אומרים. צריך לחללן על הכסף ואין צריך לאבדו. ו°בית הלל אומרים. ^ה_לד אחד שהן כסף ואחד שהן פירות:

גמ’: תנן, כיצד פודין נטע רבעי? מניח את הסל על פי שלשה. ואומר, כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו _{צריך לגרוס כמה אדם רוצה} ליקח לו בסלע, ובשווי זה פודה. תנן, אם היה הכל מובקר, אין לו אלא שכר לקיטה. _{צריך לגרוס} אין לו אלא שכר עקיצה. _{שבירק שיך לקיטה ובפירות עקיצה.} רבי הושעיה° מפיק תלתא איסתוננסין _{מפונקים שמבקשים שכר גבוה על עבודתם} ומפריק _{ומחסיר את השכר שהם מבקשים עבור העבודה} על פומהון. כתיב (דברים ראה יד כח) מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההוא והנחת בשעריך. תנן, ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור. יכול פעם אחת בשבוע את חייב להוציא את המעשרות ולהוציא מעשר עני? תלמוד לומר מקצה שלש שנים. אחת לשלש שנים ולא אחת לשבע, אלא בשלישית ובשביעית שני פעמים בשבוע. כתיב מקצה שלוש שנים, קורא אני ראש השנה. יכול כיון שנכנס ראש השנה את חייב לבער את המעשרות ולהוציא מעשר עני? תלמוד לומר מקצה שלש שנים. אין מקצה אלא סוף. בסוף שנה את מבער. ואין את מבער בראש השנה. אי בסוף שנה, יכול כיון _בדיוק בראשה של רביעית את חייב לבער את המעשרות ולהוציא מעשר עני? תלמוד לומר (דברים כי תבא כו יב) כי תכלה לעשר את כל תבואתך. כשתכלה לעשר את כל הפירות, והרי הרבה פירות של שלשית לא נאספים אלא אחר סוכות. אי כשתכלה לעשר את כל הפירות, יכול אפילו בחנוכה? נאמר כאן מקצה ונאמר להלן (דברים וילך לא י) מקצה שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות. מה מקץ שנאמר להלן במועד _{זמן שיש בו חג,} אף כאן במועד. אי מה מקץ שנאמר להלן בחג הסוכות, אף כאן בחג הסוכות. תלמוד לומר כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך. אימתי הוא מכלה לעשר את כל הפירות? בפסח של רביעית. בשנה ההיא את זקוק לבערו, ואין את זקוק לבערו בשאר כל השנים. בשנה ההיא את זקוק לבער, ואין את זקוק לבער ירק שיצא מראש השנה הרביעית עד הפסח דראשונה שניה ושלישית מתבערים ברביעית. רביעית חמישית ושישית מתבערים בשבעית. חברייא אמרין שהכוונה שאינו מתוודה _{על הירק שגדל ברביעית בין ראש השנה לפסח} ברביעית, אלא בשביעית עם החמישית והשישית. רבי הילא אמר. _{הירק שגדל ברביעית בין ראש השנה לפסח} אינו מעכב ודוי שמתוודא ברביעית על פירות השנה הראשונה והשניה והשלישית. אלא את וידוי שמתוודא על פירות רביעית חמישית ושישית בשנה השביעית. מה נפק מביניהון? עבר ולא נתן המעשרות על מה שגדל ברביעית ונתוודה. על דעתיהון דחברייא פסול שלא אמרו אלא שאינו מתוודא עליו ברביעי אלא בשביעת. אבל ודאי אם לא נתן את המעשרות מעכב. על דעתיה דרבי הילא° _אילעא כשר: כתיב

[דף לא עמוד א]

מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא. בשנה ההיא את מוציאו מן הטמא על הטהור. ואין את מוציאו בשאר כל השנים מן הטמא על הטהור. _{מה הכוונה?} אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} כיני מתניתא. בשנה ההיא שהיא שנת מעשר עני, את מוציאו ממקום טומאה למקום טהרה, כדי שגם עניים כהנים יוכלו לקחת. ואין את מוציאו בשאר כל השנים ממקום טומאה למקום טהרה. שהרי מעשר ראשון ללוי ומעשר שני לבעלים שאינם מזהרים על טמאה. אתיא דרבי אלעזר° _{בן פדת} כמאן דאמר אין מוציאין מעשר לכהונה _{שאם היו נותנים מעשר גם לכהנים, היה צריך בכל השנים לעשות כך.} ביומוי דרבי יהושע בן לוי° ביקשו להימנות שלא ליתן מעשר לכהונה. אמרין מאן ייעול? רבי יהושע בן לוי° דוודאי דהוא מסייע לליואי שהוא עצמו לוי. עאל וסייע לכהנים. אמר בעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לוים וזה אחד מהן (יחזקאל מד טו) והכהנים הלוים בני צדוק. רבי בנימין בר גידול° ורבי אחא° הוון יתיבין אמרין והא כתיב (נחמיה י לט) והיה הכהן בן אהרן עם הלוים במעשר הלוים? _{משמע שהכהנים חלקו עם הלויים במעשר.} הכוונה שהלוי יתן לו תרומת מעשר. והכתיב (נחמיה י לט) והלוים יעלו את המעשר. _{שיתנו תרומת מעשר ממה שקיבלו לכהנים,} משמע שהפסוק הקודם דיבר על מעשר ראשון? רב חונא° וחברייא שניהם אמרו שנותנים לכהן מעשר. חד מנהון אמר מדכתיב, (במדבר קרח יח כא)ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה. היה יכול לומר לבני לוי. מה תלמוד לומר ולבני? אלא מכאן שנותנין מעשר לכהונה. וחרנא אמר. אפילו לית כתיב אלא לבני, נותנין מעשר לכהונה. דאילו מאן דאמר פלן ברי יסב מקמת פלן. ושאר נכסי ירשו בני, דילמא לא נסב עמהון? אף כאן זה שהתורה נתנה לכהנים עשרים וארבע מתנות, לא הוציאה אותם משבט לוי לענין קבלת מעשר ראשון. רבי יונה° יהב מעשרוי לרבי אחא בר עולא° _{שהיה כהן.} לא משום דהוה כהן _{ויש מצווה להקדים כהנים ללוים במעשר,} אלא משום דהוה לעי באורייתא. מה טעמא? דכתיב (דברי הימים ב לא ד) ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים, למען יחזקו בתורת ה'. רב הונא ° _{היה כהן} לא נסב מעשר. רבי אחא° _{היה כהן} לא נסב מעשר. סילני שאל לרבי חייא בר אבא° _{שהיה כהן} מהו שיהא מותר לעשות אשפה _זבלים על פתח חצירו בשביעית ושרא ליה. והוון אמרין שהוא פסק לו כך כיוון שהוא נותן לו את המעשרות. הורי על גרמיה לצאת לחוץ לארץ, בגין דלא מיסב מעשר. _{ולא רצה להישאר בארץ ולא ליטול מעשרות כי חשש שמא אם יסרב לקבל יש בזה משום חילול הקדש.} שאל בר נש לרבי שמואל בר נחמן° אזל שאל לרבי יונתן° מהו דנסב? אמר לו סב, ומה דנפל לשבטך נפל לך _{והכהנים נהגו לקחת מעשר.} רבי ינאי° _הכהן מפקד לקריבוי. כד תהיווין חכרין ארע, לא תחכרון אלא מן דחלונייא. ולא מכהנים שהם לוקחים לעצמם המעשרות שלא כדין. ולא היא, דאף על גב דאת אמר אין נותנין מעשר לכהונה. מודה ^ה_לה שאין מוציאין שלו מידו. מה טעמא? דכתיב (במדבר קרח יח כו) כי תקחו מאת בני ישראל, את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם, והרמותם ממנו את תרומת ה', מעשר מן המעשר. מאת בני ישראל את מוציא, ואין את מוציא ממכירי כהונה ולוייה. וכהן שלווה מישראל חבירו, יכול המלוה להפריש תרומה מפירותיו ולמכור לכל כהן שירצה וגובה את המעות בחובו. ואף שלא נתן את התרומה לכהן _{ואף שאין אדם מקנה דבר שלא בא לידו,} כיוון שרגיל ליתן רק לכהן הזה, כאילו נתן. ואתייא כיי דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר. מאת בני ישראל את מוציא, ואין את מוציא מן הגוי. _{ואף כאן דורשים כן, מאת בני ישראל את מוציא, ואין את מוציא מן הכהן.} רבי אבהו° אמר. איתפלגון °רבי יהושע בן חנניה ו°רבי אלעזר בן עזריה . °רבי יהושע בן חנניה אמר, אין נותנין מעשר לכהונה. ו°רבי אלעזר בן עזריה אמר, נותנין מעשר לכהונה. מתיב °רבי יהושע בן חנניה ל°רבי אלעזר בן עזריה . והא כתיב במעשר (במדבר קרח יח לא) ואכלתם אותו בכל מקום. מהו בכל מקום? וכי כהן בא ואוכלו עמו בקבר? אמר ליה מהו בכל מקום? לרבות שאוכלו בעזרה. אמר ליה והא כתיב (במדבר קרח יח לא) אתם וביתכם. ואשה נכנסת לעזרה? רבי אבא° הוה משתעי ההן עובדא. °רבי אלעזר בן עזריה הוה יליף מיסב מעשרא דחדא גינה. והיה לאותה גינה שני פתחים, אחד למקום טומאה ואחד פתוח למקום טהרה. נפק °רבי עקיבה לגביה דבעל הבית, אמר ליה

[דף לא עמוד ב]

פתח ההן וסתום ההן. אין אתא °רבי אלעזר בן עזריה אמור ליה, בא בדרך הזה. אמר ליה ואין °רבי אלעזר בן עזריה ישלח תלמידיה שאינו כהן? אמר לו, אמור ליה (במדבר קרח יח לא) אתם כתיב. ולא לשליח ואין אני נותן אלא ל°רבי אלעזר בן עזריה . שמע °רבי אלעזר בן עזריה אמר, מרצעה ד°עקיבה בן יוסף בא לכאן למנוע ממני ליטול את המעשר. באותה שעה החזיר °רבי אלעזר בן עזריה כל המעשרות שנטל. אמר רבי יצחק בר אלעזר° כשורתא בעיא מוליי _להצית סב קיסמה מיניה וביה תדליק. כל גומרה דלא כויה בשעתה לא כויה: _{כך מיד ש°רבי אלעזר בן עזריא שמע מה שאמר °רבי עקיבא בן יוסף החזיר את כל המעשרות ולא חיכה, כי אם היה מחכה, שוב לא היה מחזיר.} תנן, התבשיל. °בית שמאי אומרים, צריך לבער. °בית הלל אומרים הרי הוא כמבוער. הכל מודין בפת ושמן שהוא צריך לבער. ^ה_לו ביין ובתבלין שבתוך התבשיל שהוא כמבוער. מה פליגין? בתבשיל. °בית שמאי אומרים צריך לבער. ו°בית הלל אומרים אינו צריך לבער. תנן, מי שהיו לו פירות בזמן הזה וכו' °בית שמאי אומרים צריך לחללן על הכסף. °בית הלל אומרים אחד שהן כסף ואחד שהן פירות. מה טעמא ד°בית שמאי ? דכתיב וצרת הכסף. שהרי כבר אמרה תורה ונתת בכסף, והיה לו לומר וצרת בידך. למה נאמר וצרת הכסף בידך? בלבד בידך שברגע שהכסף בידך כבר אינו צריך ביעור. מה טעמא ד°בית הלל אפילו מחללו מהו מועיל? הרי הקדושה על הכסף וגם את הכסף צריך לבער:

ירושלמי מעשר שני, פרק ה, הלכה ד

מתני’: אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות. מהרו והתקינו פירותיכם עד שלא תגיע שעת הביעור. עד שבא °רבי עקיבה ולימד. ^ה_לז שכל הפירות עד שלא באו לעונת המעשרות, פטורים מן הביעור. מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו, ^ה_לח צריך לקרות להן שם. מעשה ב°רבן גמליאל _דיבנה והזקנים שהיו באים בספינה. אמר °רבן גמליאל _דיבנה. עישור שאני עתיד למוד, נתון ל°יהושע _{בן חנניה} ומקומו מושכר לו. עישור אחר שאני עתיד למוד, נתון ל°עקיבה שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו. אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} . עישור שאני עתיד למוד, נתון ל°אלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו. ונתקבלו זה מזה שכר:
גמ:' תנן, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות. מהרו והתקינו פירותיכם עד שלא תגיע שעת הביעור. עד שבא °רבי עקיבה ולימד. שכל הפירות עד שלא באו לעונת המעשרות, פטורים מן הביעור. אפילו באו לעונת מעשרות. ולא טבל הוא? ועל מה יחול דין ביעור? אמר רבי אילא° _אילעא בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. זאת אומרת, שהטבל קרוי קודש. וכשהתורה אמרה בערתי הקודש מן הבית, אף טבל בכלל. אמר °רבי יודה . מעשה ב°רבן גמליאל _דיבנה והזקנים שהיו יושבין על מעלות האולם בהר הבית. והיה יוחנן הכהן הסופר הלז יושב לפניהם. אמרו לו. צא וכתוב אחינו בני גלילא עילאה, ובני גלילא ארעיתא. שלמכון יסגא. מודענא לכון, דמטא זמן ביעורא. תפקון מעשריא מן מעטני זיתאי. לאחנא בני דרומא עילאה, ובני דרומא ארעיתא. מודענא לכון דמטא זמן ביעורא. תפקון מעשריא מעמרי שיבליא. לאחנא בני גלותא דבבל, ובני גלותא דמדי, ובני גלותא דיון, ושאר כל גלוותהון דישראל, שלמכון יסגא. מודענא לכון, דאימריא רכיכין, וגוזליא דקיקין, ושפר באנפיי ובאנפי חביריי, מוספא על שתא דא תלתין יומין. תנן, אמר °רבן גמליאל _דיבנה. עישור שאני עתיד למוד, נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. עישור אחר שאני עתיד למוד, נתון לעקיבה שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו. אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} . עישור שאני עתיד למוד, נתון ל°אלעזר, בן עזריה ומקומו מושכר לו. הדא אמרה, שאין נותנין מעשר לכהונה. שנייא היא, שהיה °רבי יהושע בן חנניה תמן, ורצה לתת גם לו. אמר רבי חנניה° . ומקומו מושכר לו. הדא אמרה

[דף לב עמוד א]

שהיה °רבן גמליאל _דיבנה צריך גם לזכות להם את הפירות בקנין סודר. דאילו קופתו של °רבן גמליאל _דיבנה נתונה לתוך ביתו של °רבי יהושע _{בן חנניה} , ואומר יזכה למעשר שבה, כלום עשה כלום? ודאי שלא, שהרי הם בתוך קופתו של °רבן גמליאל _דיבנה. לכן חייב להקנות את הפירות בקנין סודר. אם עשה קנין סודר למה היה צריך להשכיר להם מקומם? אמר רבי הושעיה° , בפירות המונחין על הקרקע: רבי רדיפה° אמר, איתפלגון רבי ירמיה° ורבי יוסי° _{בר זבידא}. חד אמר, הראוי ליטול זוכה. לפיכך עני זוכה לעני חברו בפאה שגם הוא ראוי ליטול כמותו. וחרנא אמר, הראוי ליתן זוכה. לפיכך עשיר זוכה לעני בפאה. מאן דאמר הראוי ליתן, כל שכן הראוי ליטול. ומאן דאמר הראוי ליטול, אבל הראוי ליתן לא מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליטול זכה. דתנינן תמן. אמרה לשליח התקבל לי גיטי. והלך ואמר לבעל, אשתך אמרה התקבל לי גיטי. ואמר לו הבעל, הוליכו לה. או נתנו לה. או זכה לה, או התקבל לה, אם רצה להחזיר לא יחזיר, דברי °רבי . ד°רבי אומר. בכולן לא יחזיר, עד שיאמר לו אי אפשי _{איני רוצה} שתקבל, אלא שתוליך לה. °רבי נתן אומר. אם אמר הבעל הוליכו לה, או נתנו לה, אם רצה להחזיר יחזיר. משמע שאותו אדם שהאישה מינתה לשליח קבלה, הבעל מינה אותו לשליח הולכה. והרי ממה נפשך. אם מדובר באשה שליחה, הרי אינה בתורת נתינת גט. ואיך הבעל יכול למנות אותה לשליח הולכה? ואם מדובר בשליח גבר, איך האשה יכולה למנות אותו לשליח קבלה? הרי גבר אינו בקבלת גט. האיש כן בקבלת גט, שכן ראוי לקבל גט בתו קטנה. תנן, ושטר שחרור זה לעבדי. ואיך יכול השליח לזכות לעבד הרי הוא בן חורין ואינו בקבלת גט שיחרור? בעבד שליח. שכן ראוי לקבל גט שחרורו. אי בעבד והתנינן ברישא, ^ה_לט התקבל גט זה לאשתי, או הולך גט זה לאשתי. אם רצה להחזיר יחזיר ^ה_מ והעבד ראוי להוליך את הגט? פתר לה לצדדין. גט בשליח בן חורין, שכן ראוי לקבל גט ביתו קטנה, גט שיחרור בשליח עבד, שכן ראוי לקבל גט שיחרורו. והא מתניתא פליגי על מאן דאמר שרק הראוי ליטול זכה. דתנינן תמן. עישור שאני עתיד למוד, נתון ל°עקיבה בן יוסף , ומקומו מושכר לו ו°רבי עקיבה ראוי הוא ליטול.? פתר לה, עד שלא העשיר. ואפילו תימר משהעשיר תפתר שהיה פרנס. ^ה_מא ויד הפרנס כיד העני. מילתיה דרבי יהושע בן לוי° אמרה, הראוי ליטול זכה. דאמר רבי יהושוע בן לוי° בבעל הבית עשיר נחלקו והלכה כ°בית הלל שבעל הבית לא יכול לזכות לעני. אבל בבעל הבית עני, מתוך שהוא ראוי ליטול, זכה.

ירושלמי מעשר שני, פרק ה, הלכה ה

מתני’: ^ה_מב במנחה ביום טוב אחרון של פסח היו מתודין. כיצד היה הוידוי? (דברים כי תבא כו יג) בערתי הקודש מן הבית. ^ה_מג זה מעשר שני ונטע רבעי. ונתתיו ללוי זה מעשר לוי. וגם נתתיו, זה תרומה ותרומת מעשר. לגר ליתום ולאלמנה, זה מעשר עני הלקט והשכחה והפיאה, אף על פי שאין מעכבים את הוידוי. מן הבית, זו חלה. ככל מצותך אשר צויתני. ^ה_מד הא אם הקדים מעשר שני לראשון, אינו יכול להתודות. לא עברתי ממצותיך, ^ה_מה לא הפרשתי ממין על שאינו מינו. לא מן התלוש על המחובר, ולא מן המחובר על התלוש. לא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש. ^ה_מו ולא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו. לא אכלתי באוני ממנו. ^ה_מז הא אם אכלו באנינות אינו

[דף לב עמוד ב]

יכול להתודות. ולא בערתי ממנו בטמא. הא אם הפרישו בטומאה, אינו יכול להתודות. ולא נתתי ממנו למת. לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת. ולא נתתים לאוננים אחרים. שמעתי בקול ה' אלהי. הבאתיו לבית הבחירה. עשיתי ככל אשר ציויתני, שמחתי ושימחתי בו. השקיפה ממעון קדשך מן השמים. עשינו מה שגזרתה עלינו, אף אתה עשה מה שהבטחתנו. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל, בבנים ובבנות. ואת האדמה אשר נתת לנו, בטל וברוחות ובמטר ובוולדות בהמה. אשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש, ^ה_מח כדי שתתן טעם בפירות. מיכן אמרו. ^ה_מט שישראל וממזרים מתוודין. אבל לא גרים, ולא עבדים משוחררים, שאין להן חלק בארץ. °רבי מאיר אומר. אף לא כהנים ולוים, שלא נטלו חלק בארץ. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. יש להם ערי מגרש. ^ה_נ °יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר. אף הוא ביטל את המעוררין ואת הנוקפין. עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי:

גמ’: תנן, במנחה ביום טוב אחרון של פסח היו מתודין. ויתודה ביום טוב ראשון של פסח? כדי שיהא לו מה לאכול ברגל. שאם יבער את המעשר שני ביום טוב הראשון, לא יהיה לו מה לאכול כשיגיע לירושלים. ויתודה בשחרית? עד כאן מצוה הוא לאכל. תני ^ה_נא והביכורים. מאן תנא ביכורים? רבנין. מאן לא תני ביכורים? °רבי שמעון _{בן יוחאי} . דתנינן ^ה_נב הביכורים חייבים בביעור, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר. נתתיו ללוי. מכאן שאין נותנין מעשר לכהונה: אמר רבי יונה° . מזה שחייב להפריש כסדר זאת אומרת, ^ה_נג נשרף טיבלו אינו יכול להתוודות. שאם כשלא עשה כסדר אינו מתוודה, אם לא הפריש כלל, קל וחומר שאינו מתוודה. אית תניי תני כל המצות שבתורה מעכבות. שהרי אומר עשיתי ככל מצותך אשר ציויתני. ואית תניי תני כל המצות שבפרשה מעכבות. רבי אחא בר פפא° בעי קומי רבי זעירא° . לאלו הסוברים שכל מצוה מעכבת, אפילו מצווה שאינה מפורשת כגון הקדים תפילה של ראש לתפילה של יד? אמר ליה אוף אנא סבר כן שמעכב. אמר רבי יוסי בי רבי בון° כשמפריש חלה צריך לומר הרי זו חלה על כל העיסה וכשמפריש תרומה יאמר הרי זו תרומה על כל הפירות. הגדתי לה' זה שם המיוחד, מלמד שצריך לברך על ההפרשה בשם השם. מניין שאם עשה כל העיסה חלה או כל גרנו תרומה, לא עשה כלום ^ה_נדעד שישייר מקצת? תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית. הסך מעשר שני חוץ לירושלים מניין שהוא עובר בעשה? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי סימיי° , דכתיב לא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין. הרי זה דבר שהוא אסור לחי _{שהרי לא הותר אלא אכילה ושתיה וסיכה.} לחי הוא אסור, לא כל שכן למת? אלא איזהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת? הוי אומר זו סיכה. אמר רב הונא בר אחא° בשם רבי אלכסנדרא° . בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצוה

[דף לג עמוד א]

שכל השקפה שבתורה, ארורה. וזה בלשון ברכה. אמר רבי יוסי בן חנינא° , ולא עוד, אלא שכתוב בו היום הזה. תניי יומא. _{שהקדוש ברוך הוא נותן לך ברכה זו שהוזכרה היום הזה דבר יום ביומו.} רבי יודה בן פזי° פתח בה (תהילים עא טז) אבוא בגבורות ה' אלהים. כתיב (זכריה ד יד) אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ. רבי אבהו° אמר, אתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . חד אמר, אלו שהן באין בטרוניא לפני הקדוש ברוך הוא. וחרנא אמר, אלו שהן באין מכח המצות ומעשים טובים לפני הקדוש ברוך הוא. רב° _{אבא בר אייבו} הוה ליה כיתן ולקת. שאל לרבי חייא רובא° . מהו מיכוס ציפור ומגבלא דמיה בזרע כיתן _{שזו סגולה להבריח התולעים.} בלא לכסות הדם? אמר לו אל תשחט אלא נבלה. ולמה לא אמר ליה לשחוט טריפה? בגין ד°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר, טריפה חייבת בכיסוי. לא כן אמר רבי אמי° _{בן נתן} משם רבי שמעון בן לקיש° . משעלו מן הגולה לא לקת פשתן, ולא החמיץ יין, ונתנו עיניהם בזכות רבי חייא הגדול° ובניו. ואיך לקתה פשתנו של רב° _{אבא בר אייבו}, הרי היה בימיו והיה בן אחיו ובן אחותו? רב° _{אבא בר אייבו} כהדא (ישעיהו מו יב) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. רבי אבהו° אמר, איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . חד אמר, שכל באי עולם באין בצדקה ואלו באין בזרוע _{בזכות מעשיהם.} וחרנא אמר, שכל טובות ונחמות הבאות לעולם, בזכותן. והן אינן נהנין מהן כלום. כגון מר זוטרא דמצלי על אוחרנין ומתעני, ועל נפשיה לא מתעני: תני, °רבי מאיר אומר. אף לא כהנים ולוים, שלא נטלו חלק בארץ. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. יש להם ערי מגרש. תני, למחלוקת ניתנו, _{לנחלה ככל ישראל} דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, לבית דירה ניתנו. אבל לא כנחלה. אתיא ד°רבי יודה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} וד°רבי מאיר כדעתיה. דתנינן ^ה_נה מעלות היו שכר ללוים. _{שהיו גולים לערי מקלט, משלמים ללויים שכר דירה על בתיהם שדרו בהם.} דברי °רבי יודה . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר לא היו מעלות להם שכר: תנן, יוחנן כה"ג העביר הודיית מעשר. רבי ירמיה° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה. שלא יכלו לומר וגם נתתיו ללוי. הדא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} בחדא, ופליגא עלוי בחדא. פליגא עלוי דתנינן וכן בת כהן ללוי, לא תאכל בתרומה ולא במעשר. ניחא בתרומה לא תאכל שהרי יצאה מהכהונה, אבל למה לא תאכל במעשר? מה נפשך, כהנת היא תאכל. לוייה היא תאכל. אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כמאן דאמר אין נותנין מעשר לכהונה.

[דף לג עמוד ב]

מכלל דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר נותנין מעשר לכהונה. מסייעא ליה דו אמר, כולן לשבח. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ה_נו °יוחנן כהן גדול שלח ובדק בכל ערי ישראל, ומצאן שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד. אבל מעשר ראשון ומעשר שני, מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין. אמר, הואיל ומעשר ראשון במיתה, ומעשר שני בעון טבל. יהא אדם קורא שם לתרומה ולתרומת מעשר, ונותנו לכהן. ומעשר שני מחללו על המעות. והשאר מעשר עני _{אינו נותן לעני אלא קורא לו שם ודיו.} שהמוציא מחבירו עליו הראייה. מדוע העביר הודיית מעשר ויתודה ומה בכך? אמר רבי אילא° _אילעא. כעס הוא לפני המקום מי שהוא אומר עשיתי ולא עשה. מעתה _שיתקן שמי שהוא מפריש מתודה. מי שהוא אינו מפריש לא יתודה. ומדוע העביר לגמרי? כהדא דתני שגם קדם לתקנה, עד השקיפה היו אומרין בקול נמוך כדי שלא לבייש את מי שאינו יכול לומר עשיתי ככל מצותך אשר צויתני, מכאן ואילך היו אומרין בקול גבוה. ובא רבי יוחנן° _{בר נפחא} כה"ג וביטל את הוידוי שלא לבייש את מי שאינו יכול להתוודות: אף הוא ביטל את המעוררין. מאי המעוררין? אותן שהיו אומרין (תהילים מד כד) עורה למה תישן ה' הקיצה ואל תזנח לנצח. וכי יש שינה לפני המקום? והלא כבר נאמר (תהילים קכא ד) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל? ומה תלמוד לומר (תהילים עח סה) ויקץ כישן ה'? אלא כביכול כאלו לפניו שינה בשעה שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה. וכן הוא אומר (איוב יז ב) ובהמרותם תלן עיני: את הנוקפין. מאי נוקפין? אותן שהיו מכין על גבי עגל בין קרניו כדי לעלפו שיהיה קל לשוחטו. אמר להן °יוחנן כהן גדול . עד מתי אתם מאכילים את המזבח טרפות? ועמד ועשה להם טבעות. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. טבעות עשה להם. טבעות רחבות מלמטן, וצרות מלמעלן: עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. עד תחילת ימיו. אבל לאחר שתיקן שוב לא היה מכה: ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי, שהעמיד זוגות משגיחים וממונים לעשר את הפירות. מילתיה דרבי יהושע בן לוי° אמרה, דמהן לגנאי ומהן לשבח. דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי תנחום בר חייא° . חזקיה° ורבי אלעזר ברבי יוסי° ורבי תנחום בר חייא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . בראשונה היה מעשר נעשה לשלשה חלקים. שליש למכירי כהונה ולוייה, ושליש לאוצר במקדש ומשם הכהנים והלויים היו לוקחים, ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלים. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . מן דהוה סליק למיידן בירושלים לפני ב"ד. עד דתלת איגרין _אגרות הוה יהב מדידיה. מכאן ואילך _{אם היו צריכים לשלוח עוד איגרות לזמן עדים ובעלי דין,} משל אוצר. משבא אלעזר בן פחורה ויהודה בן פתורה, היו נוטלין את המעשרות בזרוע. והיה ספיקן בידו למחות ולא מיחה. והעביר הודיית מעשר וזו לגנאי: את המעוררין לשבח, ואת הנוקפין לשבח. עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים, עד תחילת ימיו. רבי חסידא° שאל לרבי חזקיה° . לא מסתברא עד סוף ימיו _{שרק בסוף ימיו תיקן שאף זה לגנאי?} אמר ליה אוף אנא סבר כן. מאי דמאי? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אבהו° . וחזקיה° אמר בשם רבי יודה בן פזי° פרוש המילה דמאי. דמי תיקן. דמי לא תיקן:

הדרן עלך פרק כרם רבעי וסליק לה מסכת מעשר שני

תפילת הדרן לסיום מסכת מעשר שני

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מעשר שני וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מעשר שני וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת מעשר שני וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת מעשר שני כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)