ספר:ירושלמי מאיר/מסכת מעשרות

פרק ראשון - כלל אמרו במעשרות

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי מעשרות, פרק א, הלכה א

מתני’: כלל אמרו במעשרות. ^א_א כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידוליו מן הארץ, חייב במעשרות. ועוד כלל אחר אמרו. ^א_ב כל שתחילתו אוכל וסופו אוכל, אף על פי ששימרו להוסיף אוכל, חייב קטן וגדול. ^א_ג וכל שאין תחילתו אוכל, אבל סופו אוכל. אינו חייב, עד שיעשה אוכל:

גמ’: כלל אמרו במעשרות כו'. כתיב (דברים ראה יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. עשר תעשר . הייתי אומר כל הדברים יהו חייבין במעשרות. תלמוד לומר, את כל תבואת זרעך. לא ריבה אלא כעין תבואה . וירבה שאר זרעוני גינה אף שאין נאכלין? כתיב עשר תעשר את כל, כלל . תבואת זרעך פרט. וכתיב (דברים ראה יד כב) היוצא השדה שנה שנה חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט אוכל ונשמר. אף כל אוכל ונשמר. יצאו זרעי גינה שאינם נאכלים . אית דבעי מישמיענה מן הדא _{יש שרצו ללמוד מזה}. עשר תעשר, כלל. את כל תבואת זרעך, פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. אין לי אלא תבואה. קיטנית מניין? תלמוד לומר (ויקרא בחקותי כז ל) וכל מעשר הארץ, מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא. וכל מעשר הארץ, לרבות קטניות. מזרע הארץ . לרבות זרע שום שחליים וגרגר. יכול שאני מרבה לוף העליון _שוטה. וזרע כרישין, זרע בצלים, זרע לפת וצנונות, ושאר זרעוני גינה שאינן נאכלין? תלמוד לומר (ויקרא בחקותי כז ל) מזרע הארץ, ולא כל זרע הארץ. פרי העץ, לרבות כל פירות האילן. יכול שאני מרבה חרובי שיטה, וצלמונה, וחרובי גדירה, _{אף שאינם נאכלים,} תלמוד לומר (ויקרא בחקותי כז ל) מפרי העץ, ולא כל פירות

[דף א עמוד ב]

האילן. ירקות מניין? איסי בן יהודא אומר. ^א_ד המעשרות לירקות מדבריהם. _{משמע שמעשר פירות וקטניות מהתורה} רב חסדא אמר. ^א_ה הבקיר קמה וחזר וזכה בה. אף על פי שפטור, אם עבר והפריש ממנה תרומה, הרי זו תרומה. הפקיר שיבולים וחזר וזכה בהם ועבר והפריש ממנה תרומה, אין תרומתו תרומה. מה בין קמה לשיבלין? קמה. עד שלא הבקירה, עבר והפריש ממנה תרומה, אינה תרומה. שלא חל חיוב מעשרות במחובר. נמצא שכשהפקיר, לא הפקיעה מהם חיוב מעשרות . שיבלין _{לעומת זאת.} עד שלא הבקירן, עבר והפריש מהן תרומה, הרי זו תרומה. נמצא שכשהפקיר, הפקיעה מהם חיוב מעשרות. אמר רבי חיננא° בשם רב חסדא° . אף בהקדש כן. שאם הקדיש וחזר ופדה, נפטר ממעשרות . מיליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. כתיב (דברים ראה יד כט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. ממה שיש לך ואין לו, את חייב ליתן לו מעשרות. ^א_ו יצא לקט, שידך וידו שווין בו. היא לקט היא שכחה היא פיאה היא הבקר. מכאן שהפקר פטור ממעשרות . ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. החבורה היתה מקשה. הרי הקדש. הרי ידך וידו שווין בו. _{שלשניכם הקדש אסור} וזה כמו שידך וידו שווין בו. אם כן למה הקדש חייב? ואמר רבי אילא° _אילעא מה אנן קיימין? אם בשנתמרח הכרי ברשות ההבקר או ברשות ההקדש, פשיטא שפטור . שהרי אמרה תורה (דברים שופטים יח ד) ראשית דגנך, ולא של הבקר. ראשית דגנך, ^א_ז ולא של הקדש, _{ודיגון היינו מרוח הכרי.} אלא כי אנן קיימין, בשהבקיר שיבלין, וחזר וזכה בהן. שבהבקר פטור ובהקדש חייב. בהבקר פטור מן ההיא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן כתיב (דברים ראה יד כט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. במה שיש לך ואין לו, את חייב ליתן לו. יצא הבקר שידך וידו שווין בו. בהקדש חייב מן הדא דתנן, ^א_ח הקדיש קמה ופדה קמה חייב. _{וזה חולק על מה שאמר רבי חיננא° בשם רב חסדא° . שאם הקדיש וחזר ופדה, נפטר.} מה בין הבקר מה בין הקדש? הבקר יצא מידי בעלים לגמרי, שאין להפקר שום בעלים . הקדש

[דף ב עמוד א]

לא יצא ידי הגזבר. אמר רבי אבין ° אפילו ידי בעלים הראשונים לא יצא. מאחר שאם באו כמה אנשים לפדות, אומרים לו פדה את ראשון, מכאן שבהקדש זיקת הבעלים הראשון קיימת ואין יד הכל שווה . רבי זעירא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. ^א_ט הזורע שדה הבקר, אף שאינו רוצה לזכות בקרקע, חייב במעשרות. רבי יונה° מפיק בלישנא בזכה בשדה הבקר וגידוליה, _{ואפילו אם רק בזמן הקציר התכוון לזכות גם בקרקע} חייב במעשרות . _{שהרי כשזכה בקרקע מתקיים התנאי ובה הלוי כי אין לו חלק. אבל אם לא התכוון לזכות בקרקע אפילו לרגע, פטור.} רבי חייא בר אדא° בעי קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כמהין ופטריות, מהו שיהיו חייבין במעשרות? אמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי סיסיי° . כתיב (דברים ראה יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך. דבר שהוא נזרע ומצמיח. יצאו כמהין ופטריות שאינן נזרעות ומצמיחות, אלא צומחות מעצמן . רבי יונה° מפיק לישנא, מפני שהארץ פולטתן _{שאין האדמה מקום גידולן ויונקים מהאויר,} ואינם צומחות ויונקים ממנה. תנן, כל שתחילתו _{כשהוא קטן} אוכל, וסופו _{כשהגדיל} אוכל , אף על פי ששימרו להוסיף אוכל, חייב קטן וגדול. הא אם אינו שומרו להוסיף אוכל, כגון שומרו שיתקשה לזרע , אינו חייב לא קטן ולא גדול. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° . זו להוציא מדברי °רבן גמליאל _דיבנה דאמר, אף הבא מחמת אוכל חייב במעשרות . דתנינן תמן, °רבן גמליאל _דיבנה אומר. תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן חייבות במעשרות _{קא סלקא דעתין שאף שאינם אוכל חיבות במעשרות כיוון שהם נלקטות עם האוכל והם טפלות לו.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} וכי מחמת האוכל °רבן גמליאל _דיבנה מחייב? מעתה אפילו ירקן יהיה חייב? אלא °רבן גמליאל _דיבנה אומר חשובות הן לאוכל _{כיוון שיש שאוכלים אותם,} ורבנן אמרי ^א_י אינן חשובות לאוכל. _{ועוד ראיה שהתמרות ראויות קצת לאכילה ולכן אסר °רבן גמליאל דיבנה,} מן הדא. דתני, אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} . מימי לא מלאני לבי לומר לאדם, צא ולקוט לך תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן ושלוק _{אפילו לעצמן ללא הזרעים הנאכלים,} ותהיה פטור מן המעשרות. שמא התמרות נחשבות אוכל כ°רבן גמליאל _דיבנה, ושלוק כמבושל ואסור באכילת עראי . תני, כל שתחילתו אוכל ואין סופו אוכל, כגון המקיים ירק לזרע. פטור אפילו בתחילתו . מה אית לך? כהדא דתניא, המקיים מלאה של אכרוע _{כמנון האניס} לזרע, בטלה דעתו וחייב שאין רגילות לזרוע שדה שלם של אכרוע לזרע. קלחים יחידין לא בטלה דעתו, ופטור מן המעשרות . אמר רבי יונה° הא דתני המקיים מלאה של אכרוע _{כמנון האניס} לזרע, בטלה דעתו וחייב במעשרות , והוא שליקטו _כשהוא ירק. אבל לא ליקטו כשהוא ירק _{אלא רק אחר שהתחיל להתקשות לזרע ועדין היו בו כמה עלים ירוקים} פטור. _{שאחר שהתקשה הרי הוא כעץ בעלמא.} וכי כך אנו

[דף ב עמוד ב]

אומרים, עצים חייבין במעשרות? תנן, וכל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל. מה אית לך? כהדא דתנינן דבתרה _{במשנה הבאה.} מאימתי פירות חייבים במעשרות? התאנים משיבחילו _{אבל קדם לכן אינם ראוים לאכילה:}

ירושלמי מעשרות, פרק א, הלכה ב

מתני’: ^א_יא מאימתי הפירות חייבים במעשרות? התאינים משיבחילו. והענבים והבאושין משהבאישו. האוג והתותים משיאדימו. וכל האדומים משיאדימו. הרמונים משימסו. התמרים משיטילו שאור. הפרסקים משיטילו גידים. והאגוזים משיעשו מגורה _{שהאוכל נפרד מהקליפה החיצונה.} °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, האגוזים והשקדים משיעשו קליפה. החרובים משינקידו. וכל השחורים משינקידו. והאגסים והקרוסטומלין והפרישין והחזרדין משיקריחו. וכל הלבנים משיקריחו. התלתן כדי שתצמח _{אם יזרע אותה} התבואה והזיתים משיכניסו שליש:

גמ’: תנן, מאימתי הפירות חייבים במעשרות? התאינים משיבחילו. מאי משיבחילו? בחילו _יבשילו רבי חייא בר ווא° אמר, חיתה _מלא כמה דתימר (זכריה יא ח) ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד ותיקצר נפשי בהם , וגם נפשם בחלה בי. רבי אבא בר יעקב° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, משיאדימו פניהם. וכל התאנים פניהם מאדימות? _{הרי יש גם תאנים שחורות ולבנות} אלא אמר רבי תנחום בר מריון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לוקח אחת ומניח. ^א_יב אם בשלה בתוך כדי מעת לעת, חייבות. ואם לאו, פטורות: תנן , הענבים והבאושין משיבאישו. אמר רבי זעירא° בשם רבי יסא° _אסי משיקראו באישה. רבי אייבו בר נגרי° ו°רבי תנחום בר עילאי אמרו בשם °רבי נחום בר סימאי , ^א_יג והוא שתהא חרצנה שלהן נראית מבחוץ. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. רכיב הוינא על כתפי דסבי. ושמעית קליה ד°רבי שמעון בן אלעזר יתיב מתני. מכניסין _{מטאטים ואוספים בשבת} מעי _{החלק הפנימי עם הגרעינים שנפכו לארץ} מלפפון _{שגם הם עומדות לאכילה} ואין מכניסין מעי _{החלק הפנימי עם הגרעינים} אבטיח _מלון. מה בין מעי מלפפון למעי אבטיח. אמר רבי שמעון בר ברסנא° מעי מלפפון עומד לאכילה ואינו מוקצה . מעי אבטיח עומד לזריעה. אם את אומר כן _{שמותר לטאטא מעי מלפפון} לא נמצאת מכבד את הקרקע בשבת? _{נשאר בשאלה} כל האדומין משיאדימו. מיישא תני. ^א_יד רימון שהגיעה בו אפילו פרידה אחת לשליש גידול , כולה

[דף ג עמוד א]

חיבור למעשר. ^א_טו אשכול שבישל בו אפילו גרגיר יחידי כולו חיבור למעשרות. אמר רבי חנינא° _{בר חמא} פשטו לי חכמים, שאם בשל גרגר אחד, לא רק האשכול חייב, אלא כל אותה הגפן וכל אותו הרימון. חזרו ופשטו לי, ^א_טזכל אותה הרוח. אמר רבי יוסי בי רבי בון° אומר כל אותו הכרם. היה כרם קטן ועשאו גדול _{כגון שקנה עוד קרקע שבה גפנים. האם גם הגפנים שנוספו נחשבים חיבור למעשר?} גדול ועשאו קטן כגון שמכר את הגפן שבה הבשיל הענב. האם כיוון שכבר התחייבו שאר הגפנים בגלל החיבור. אף אחר שהתבטל החיבור נשארו חייבים? אחד ועשאו שנים כגון שבנה מחיצה האם אלו שלא באותו צד של הענב חייבים? שנים ועשאו אחד כגון שהסיר מחיצה. האם אלו שנוספו חייבים? אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. דלעת שניקרה בבית אביה _{מחוברת לקרקע,} כל אותה הגומא אסורה מחשש ניקור הנחש . אף במכבדות תמרה כן? אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. שאל יונתן בן חרשא איש גינוסר את °רבן גמליאל _דיבנה וחכמים ביבנה. ניקורי רטב _{תמרים לחים} באביהן _{מחוברים לאילן} מה הן? אמרו לו, כל אותו הדקל אסור. אם כל הדקל אסור, למה נסתפקו במכבדות תמרה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. לכן צריכה _{במקרה זה הסתפקו}, בשניקרו כל התמרים שבמכבדת . שלא תאמר הואיל ואין דרך הנחש לעשות כן, אני אומר ענן של ציפורים שכן עליהן וניקרו ויהיה מותר, קא משמע לן שאסור . _{אבל עדין יש מקום לספק מה הדין אם רק אחת נוקרה.} אמר רבי יונה° בשם רבי שמעון חסידא° . ניקורי רטב _{תמרים לחים} באביהן _{מחוברים לאילן} אסור. והרבים נהגו בהן היתר ואינן ניזוקין: תנן, הרימונים משימסו. מאי משימסו? אמר רבי זעירא° בשם רבי יסא° _אסי. משיתמעך האוכל תחת ידיו. רבי יודה בר פזי° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° , משיכניסו מחצה _{מרימון בשל.} רבי יונה° בעי. דילמא מן רבנין דאגדתא הוא שמע לה. דכתיב (דברים דברים א כח) אחינו המסו את לבבנו, ומתרגמינן פלגין לבבינו. התמרים משיטילו שאור. רבי חייא בר ווא° אמר, משיתמלא החריץ. רבי יונה° בעי. מה אנן קיימין? אם כשיתמלא החריץ בקליפה והתמרה כולה תפתח, נובלת היא. ואם משתפרוש גרעינה מתוך האוכל, בשלה היא כל צורכה. רבנן דקיסרין אמרו, משישטחם ויהיו יפות לאכילה _{סימן שהביאו שליש וחיבות במעשרות:} הפרסקין משיטילו גידים. אמר רבי זעירא° בשם רבי איסי° _אסי, משיטילו גידים אדומים: תנן, האגוזים והשקדים משיעשו מגורה °רבי יודה אומר האגוזים והשקדים משיעשו קליפה. ^א_יז אמרו בקליפה התחתונה _{הפנימית} שהיא סמוכה לאוכל. מודים חכמים ל°רבי יודה באלצרין ובאיפסטקין ובאיצטרובילין משיעשו קליפה. תנן, החרובים משינקידו . תני רבי חיננא בר פפא° . חרובין שילשולן היא חנטן. תנן, וכל השחורים משינקידו . כגון ענבי הדס וענבי סנה. מאי משינקידו? תני רבי חיננא בר פפא° ^א_יח משיעשו נקודות נקודות שחורות. הפרישין. איספרגלין _חבוש. ולמה נקרא שמן פרישין? שאין לך מין אילן שהוא פריש לקדירה, אלא זה בלבד. וכל הלבנים כגון אילין מרפייתה. משיקריחו. רבי חיננא בר פפא° אמר ^א_יט משיעשו קרחות קרחות לבנות. תני °רבי שמעון בן יוחי משיזחילו מים. אתא עובדא קומי _{בא מעשה לפני}רבי חנינא, ובעא למיעבד _{וביקש לעשות} כרבי חיננא בר פפא. חזר ואמר. וכי מחמת האוכל הן מקריחות? הלא מחמת התולעת שיש בהן. תנן, התלתן משתצמיח. כיני מתניתא ^א_כ כדי שתזרע את הזרעים שגדלו ותצמיח. כיצד הוא

[דף ג עמוד ב]

בודק? אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . נוטל מלא קומצו ונותן לתוך הספל של מים. אם שקע רובה, חייבת. ואם לאו, פטורה. רבי יונה° בעי. מעתה, מה ששיקע יהא חייב, ומה שלא שיקע יהא פטור? אלא ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת. שאם שקע רוב גרעין הוא חייב . _{ומה שנאמר שאם הבשיל ענב אחד כל אותה הרוח חייבת, זה רק בענבים רימונים ושקדים.} אמר רבי יוסי בי רבי בון° . וכיני, ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת. תנן, והזיתים משיכניסו שליש. מנין? אמר רבי זעירא° . כתיב (דברים ראה יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך. דבר שהוא נזרע ומצמיח. יצא פחות משליש, שאינו נזרע ומצמיח. אמר רבי חיננא° בשם °רבי . ^א_כא זיתים וענבים שלא הביאו שליש, משקין היוצא מהן אינן משקים, ואף להכשיר אינן מכשירים. אמר רבי חייה ° בשם רבי חנינא° _{בר חמא} זיתים מאימתי חייבות במעשרות? משיבכר צמייא קייטא _{מן זית שממהר להתבשל וכשהוא מתבשל סימן שהאחרים הביאו שליש.} לא יכול לבדוק שביכר צמייא קייטא, _{כגון שאינם מצוים במקומו,} משביכרו בנות שבע. לא ביכרו בנות שבע _{שאינם מצוים במקומו,} משיורו מרויות שנייה שבמוקצה. _{היינו משיתייבשו התאנים שבמוקצה בפעם השניה.} אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° בשם רבי תנחום בר חייא° . _{מה שאמרנו שמשיבכרו בנות שבעה} דווקא בנות שבע הלבנות . אמר אמר רבי יוסי בי רבי בון° . ובלבד בנות שבע שבאותו מקום:

ירושלמי מעשרות, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_כב ובירק. הקישואין והדלועין והאבטיחין והמלפפונות התפוחים והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים. °רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר את האתרוגים בקוטנן. ^א_כג החייב בשקדים המרים, פטור מן המתוקים. החייב במתוקים, פטור מן המרים:

גמ’: תמן תנינן, ^א_כד הלוקח שדה ירק בסוריא עד שלא באו לעונת המעשרות חייב. משבאו לעונת המעשרות פטור, ולוקט כדרכו ולוקח ואינו חייב אף על התוספת שהוסיף ביד ישראל. משמע שבירק יש עונת מעשרות, והכא את אמר הכין שירקות חייבים גדולים וקטנים? אמר חזקיה° , מה שאמרה המשנה שבירק חייבים גדולים וקטנים, בשדה של קישואין ושל דילועין _{ושאר המינים שבמשנה} היא מתניתא. אבל שאר ירקות, יש להם עונת מעשרות . רבי זעירא° אמר. אפילו תימר שהמשנה בשדה ירק עצמו _{והמינים שנזכרו זה רק דוגמא} בכל זאת אין קושיה. כי מה שהמשנה אמרה חייבים גדולים וקטנים. אין הכוונה קטנים ממש שאין להם שיעור, אלא קטנים משליש. אבל עוד הוא יש לו גבול, משיביא שלש פתילות _עלים. תנן, התפוחים והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים. °רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר את האתרוגים בקוטנן . °נהוראי בר שיניא אמר משום °רבי שמעון _{בן יוחאי}. תפוחים קטנים פטורים. תפוחים גדולים חייבים. תפוחי מילי מילה _{סוג מסוים של תפוחים,} בין גדולים בין קטנים חייבים. ודא מתניתא דידן שאמרה שהתפוחים חייבים גדולים וקטנים כמי היא? מאן דאמר שהמשנה מדברת בתפוחים סתם. _{הרי מה שאמרה המשנה} שתפוחים קטנים חייבים _{זה לא דעת כולם אלא} במחלוקת. מאן דאמר שהמשנה מדברת בתפוחי מילי מילה, המשנה כדברי הכל. אתרוג הבוסר. °רבי עקיבה אומר אינו פרי, ואינו כשר לארבעת המינים. וחכמים אומרים פרי. רבי אילא° _אילעא ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אתיא ד °רבי שמעון _{בן יוחאי שאמר שאתרוג קטן פטור ממעשרות} בשיטת °רבי עקיבה רבו _{שאמר שאתרוג בוסר פסול ללולב.} כמה ד °רבי עקיבה אמר אינו פרי. כן

[דף ד עמוד א]

°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר אינו פרי. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. כל שהוא כשר ללולב, חייב במעשרות. וכל שאינו כשר ללולב , אינו חייב במעשרות. התיבון. ^א_כה הרי המנומר, הרי גדל בטפוס, הרי עשוי ככדור, הרי אלו פסולים ללולב וחייבים במעשרות? _{נשאר בשאלה} מסתברא °רבי שמעון _{בן יוחאי} שסובר שאתרוג קטן אינו פרי יודי ל°רבי עקיבה שהוא פסול ללולב . ו°רבי עקיבה שסובר שבוסר פסול ללולב לא יודי ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}. _{שאף אם °רבי עקיבא בן יוסף יסבור שאתרוג בוסר הוא פרי, יהיה פסול ללולב לפי שאינו הדר.} °רבי שמעון _{בן יוחאי} יודי ל°רבי עקיבא _{בן יוסף}. דכתיב ולקחתם לכם פרי עץ הדר, ואינו פרי לשיטתו . °רבי עקיבא _{בן יוסף} לא יודי ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}, שלא כל מה שפסול ללולב אינו פרי. דהרי המנומר הרי גדל בטפוס הרי עשוי ככדור הרי הוא פסול ללולב וחייב במעשרות. ומה שאמר °רבי עקיבא _{בן יוסף} שהבוסר אינו פרי הכוונה שאינו פרי הדר: תנן , החייב בשקדים המרים _{היינו שקדים קטנים שאז הם ראויים קצת לאכילה,} פטור מן המתוקים . _{שאין רגילות לאכלן קטנים ולהפסידן שהרי יכול לאכלן גדולים,} החייב במתוקים _{שקדים גדולים,} פטור במרים. _{שאינם ראויים לאכילה.} תני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי משום אביו. שקדים המרים הרי אלו פטורים אפילו אם לקטן כשהן קטנים . ומתוקים אינן חייבים עד שתפרוש קליפתן החיצונה. ^א_כו הורי רבי חנינא° _{בר חמא} בציפורין, כהדא ד°רבי ישמעאל בי רבי יוסי . במה הורי _{הרי °רבי ישמעאל בי רבי יוסי לימד שני דינים?} ציפוראי אמרי שפטור במרים אפילו אם לקטם כשהם קטנים . רבי זעירא° אמר במתוקים, שאינן חייבים עד שתפרוש קליפתן החיצונה . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שקדים מרים שהיו בציפורי וירדו לכאן לטבריה נתחייבו, שאני פוסק שחייבים. שקדים מרים שהיו בטבריה אם עלו לציפורי כבר נפטרו, שהם נוהגים כהוראת רבי חנינא° _{בר חמא} . הורי רבי פינחס° . שקדים שלקטם בקופה והניחם שיבשילו , כיון שראה שלשה שפירשה קליפתן החיצונה, שהוא תורם את כל הקופה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. ובלבד שלא יתרום מקופה על חבירתה:

ירושלמי מעשרות, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_כז ואיזהו גורנן למעשרות? הקישואין והדלועין משיפקיסו _{כשיוריד את הפרח שבקצה.} ואם אינו מפקס, משיעמיד ערימה. אבטיח משישלק כשיוריד את הפרח שבקצה. ואם אינו משלק, משיעשה מוקצה _{ערמה במחסן.} ^א_כח ירק הנאגד, משיוגד. ואם אינו אוגד, משימלא את הכלי. ואם אינו ממלא את הכלי, משילקוט כל צורכו. ^א_כט הכלכלה משיחפה בעלים _{לשמור שלא יתיבשו.} אם אינו מחפה, משימלא את הכלי. ואם אינו ממלא את הכלי, משילקוט כל צורכו. ^א_ל במה דברים אמורים? במוליך לשוק. אבל במוליך לביתו, אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו. ^א_לא הפרד והצמוקין והחרובין, משיעמיד ערימה. הבצלים, משיפקילו _{כשיסיר את השורשים הקליפות שאינם מהודקות.} ואם אינו מפקל, משיעמיד ערימה. ^א_לב התבואה משימרח. ואם אינו ממרח, משיעמיד ערימה. הקטניות משיכבור. ואם אינו כובר, משימרח. אף על פי שמירח. נוטל מן הקוטעים שלא נידושו, ומן הצדדים _{שנידושו אבל לא נתמרחו עם הכרי.} וממה שבתוך התבן _{שנידושו אבל עדין מעורבים במוץ.} ואוכל. ^א_לג היין, משיקפה _{כשיסיר את שכבת הפסולת מלמעלה.} אף על פי שקיפה, קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה. ^א_לד השמן, משירד לעוקה. אף על פי שירד, נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפצים ונותן לחמיטה _פיתה ולתוך התמחוי. ^א_לה אבל לא יתן לאלפס ולקדירה כשהן מרותחים _{שבישול קובע למעשרות.} °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר:

גמ’: תנן, ואיזהו גורנן למעשרות? הקישואין והדלועין משיפקיסו. מאי יפקסו? מן דהוא ירים פקסוסיה _{כשיוריד את השער או הפרח.} תנן, אבטיח משישלק. מהו משישלק? מן דהוא ירים שלקוקיה _{כשיוריד את השיער או הפרח.} ^א_לו היה מפקס ראשון ראשון _{אחד אחד.} משלק ראשון ראשון _{אחד אחד.} לא נטבלו גם אלו שכבר פיקס עד שיפקס כל

[דף ד עמוד ב]

צורכו, וישלק כל צורכו. פיקס ושילק ברשות הקדש, ופדיו פטור ממעשרות. תנן, ירק הנאגד, משיוגד . ^א_לז אוגדו צינוק _אגד גדול בשדה, אף על פי שבדעתו להתיר ולחזור לאגדו צינוק _אגד קטן לשוק, נטבל באגודה ראשונה שבשדה. רבי זעירא° בעי. אם כוונתו להתיר ולאגוד מחדש לאגודות קטנות, עדיין לא נגמרה מלאכת השדה, ואת אמר הכין שחייב? אלא כיני. אוגדו צינוק _אגד גדול בשדה והוא עתיד לאוגדו צינוק _אגד קטן לשוק, נטבל רק כשיאגוד צינוק קטן לשוק. תנן, ואם אינו אוגד, משימלא את הכלי. ואם אינו ממלא את הכלי, משילקוט כל צורכו . ^א_לח הייתה כלכלה אחת ובדעתו למלאות את חציה. כיון שמילא חציה, נטבלה. בדעתו למלאות את כולה, לא נטבלה עד שימלא את כולה. היו שתים ובדעתו למלאות שתיהן, לא נטבלו עד שימלא את שתיהן. במה דברים אמורים? במוליך לשוק. אבל במוליך לביתו, אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו. מה בין המוליך לשוק מה בין המוליך לביתו? ולמה אם דעתו להוליך לשוק, לא יכול לאכול ארעי עד שיגיע לשוק? בשעה שהוא מוליך לביתו, בדעתו הדבר תלוי. וכיוון שדעתו לאכלם בביתו, אינו נטבל עד שיראה פני הבית . ובשעה שהוא מוליך לשוק, לא בדעתו הדבר תלוי אלא בדעת הלקוחות הדבר תלוי. שבודאי גמר בדעתו שאם ימצא לקוחות שירצו לקנות בשדה, ימכור להם. לפיכך נטבלו מיד. תנן, הפרד והצמוקין והחרובין, משיעמיד ערימה . תני, ^א_לט משיעמיד ערימה בראש גגו. רבי יונה° בעי. הא אם העמיד בשדה לא? אמר רבי חיננא° . דרובה אתא מימר לך _{אמר את החידוש היותר גדול}. אפילו משיעמיד ערימה בראש גגו אף שעובר דרך הבית לא נקבע למעשרות. תנן , הבצלים, משיפקילו. ואם אינו מפקל, משיעמיד ערימה. מאי הבצלים משיפקילו? מן דו ירים פודגרה _{כשיסיר השורשים והקליפות.} תנן, התבואה משימרח. ואם אינו ממרח, משיעמיד ערימה. מאי משימרח את הכרי? אמר רבי חנניא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מן דהו ישפר אפוי דכריה _{היינו שמחליק ומיפה את הכרי.} והא תני רבי יעקב בר סיסין° מאימתי הוא

[דף ה עמוד א]

תורם את הגורן? משתיעקר האלה? _{הכלי שאיתו אוסף את החיטים לערמה.} כאן בשיש בדעתו למרח, וכאן בשאין בדעתו למרח. תנן, הקטניות משיכבור. ואם אינו כובר, משימרח . תני, ^א_מ אבל כובר הוא מקצת ותורם מן הכבור על שאינו כבור. ולא נמצא מפריש ממה שנגמרה מלאכתו על מה שלא נגמרה מלאכתו? אמר רבי אילא° _אילעא. שכן דרך בעלי בתים להיות מכניסין לתוך בתיהן אפילו כשאינו כבור, נמצא שאף כשאינו כבור נחשב כנגמרה מלאכתו קצת . מאי טעמא? כדתיב (ישעיהו ל כד) והאלפים _פרים והעירים _חמורים ועובדי האדמה, בליל חמיץ _{עם המוץ} יאכלו: כבר סינן ברשות ההקדש ופדיו. האם מאחר שקודם כיבור היה יכול לאכול ממנו עראי, ועכשיו אינו יכול לאכול ממנו עראי הרי זה כמו שעשה מעשה ברשות ההקדש ויהיה פטור? _{עונה הגמרא} כיוון שאין הכיבור תיקון גמור, שהרי יש שאוכלין כך, כמו שלא עשה מעשה ברשות ההקדש וחייב . התיב רבי חיננא° . והתני, המקדיש את הבור של יין עד שלא שילה וקיפה ובא הגזבר ושילה וקיפה ואחר כך פדאו, כיון שבזמן החיוב היה ברשות ההקדש, פטור אף שלא עשה מעשה גמור בגוף הפרי? אמר רבי יודן° . תמן, אי איפשר לו שלא ישלה ושלא יקפה שאין דרך לשתות כך. ברם הכא, איפשר לו שלא לכבור. דאמר רבי אילא° _אילעא ? כתיב (ישעיהו ל כד) והאלפים _פרים והעירים _חמורים ועובדי האדמה, בליל חמיץ _{עם המוץ} יאכלו. תני, אבל קולט הוא מתחת הכברה ואוכל. איך יכול לאכול הרי נגמרה מלאכתם? רב חסדא אמר _{עד שלא יפלו לארץ עדין לא נגמרה מלאכתן} שהן מחוסרים לרוח, _{שאף כשנופלים מהכברה מעורב בהם פסולת דקה וצריך לרוח, לכן כל עוד לא הגיעה לארץ לא נגמרה מלאכתו ויכול לאכול ארעי.} רבי אילא° _אילעא אמר בשם רבי יסא° _אסי שהן מחוסרים

[דף ה עמוד ב]

ניחה _{על הארץ, וכל זמן שלא נחו לא נגמרה מלאכת הכבירה.} והתנינן היין משיקפה אף על פי שקיפה, קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה. בשלמא למאן דאמר שהן מחוסרים ניחה ניחא שאף ביין כל עוד לא נח בבור התחתון יכול לקלוט מהיין ולשתות ארעי. אבל למאן דאמר שהן מחוסרים לרוח. הרי ביין לא מחוסר לרוח? מחוסר הוא שישקעו שמריו . התיב רבי בנימן בר גידל° . והתנינן השמן משירד לעוקה. אף על פי שירד, נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפצים ונותן לחמיטה _פיתה ולתוך התמחוי. בשלמא למאן דאמר שהן מחוסרין ניחה ניחא. שכל עוד לא ירד לבור, לא נגמרה מלאכתו ויכול לאכול עראי. אלא למאן דאמר שהן מחוסרין לרוח, הרי שמן לא מחוסר לרוח? מחוסר הוא להצליל. שכל עוד שהשמן עכור לא נגמרה מלאכתו. היה אוכל וחשיכה לילי שבת, או שנתנו לאדם אחר לא נטבלו. _{וקשה הרי שבת ומקח קובעים למעשרות?} רבי ירמיה° סבר מימר, בנתון בחמיטה _פיתה ובתמחוי _תבשיל שהשמן נבלע ואינו בעין , אבל בנתון בצלוחית נטבל. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אפילו בנתון בצלוחית לא נטבל. אמר ליה רבי ירמיה° . ^א_מא ואין שבת טובלת? ואין מקח טובל? אמר ליה, כההיא דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי זעירא° , ורבי יונה° ורבי זעירא° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אף מה שבלגין לא נטבל, מפני שהוא עתיד להחזירו _{את מה שישאר בלגין} לבור שעוד לא נגמרה מלאכתו ואין שבת ומקח קבעים בדבר שלא נגמרה מלאכתו. חייליה דרבי ירמיה° ששבת ומקח קובעים אפילו בלא נגמרה מלאכתו מן הדא דתנן. ועוד אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר, מיכן אני אוכל למחר. לא אמר אלא בשביעית, שפטור ממעשרות . הא שאר שני שבוע, לא _{כיוון שהשבת קובעת למעשרות אף שלא נגמרה מלאכתם ואינו יכול לעשר.} מה עבד ליה רבי יוסי° _{בר זבידא}? שם מדובר בתאנים וגרוגרות שלהחזירו למקומו אי אתה יכול בשבת , שהוא עושה את הפירות שמחזיר מוקצה _{וזה כמו מבטל כלי מהכנו שאסור.} לפיכך נטבל, שהרי אינו יכול להחזירו בשבת . מתניתא פליגא על רבי יוסי° _{בר זבידא} דתניא ^א_מב אין עראי לשבת. משמע שהשבת קובעת אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו . פתר לה _{העמיד את המשנה} ובלבד בדבר שיש לו מוקצה. _{שאי אפשר להחזירו למקומו בשבת, שהוא עושה מוקצה.} על דעתיה דרבי ירמיה° לא שנייא. היא דבר שיש לו מוקצה היא דבר שאין לו מוקצה. רבי מנא° _{בן יונה} בעי. היתה צלוחית מליאה ונגמרה מלאכתה . _{שהמתין לה עד שציללה,} והשאירה נתונה בין פצים לחבירו. נטבלה? או מאחר שהיא נתונה במקום שלא נגמרה מלאכתו, לא נטבלה? _{נשאר בשאלה} תנן, אבל לא יתן לאלפס ולקדירה כשהן מרותחים _{משמע אפילו שאינם על גבי האש.} שבישול קובע למעשרות וכלי ראשון מבשל . עד היכן? רבי יודה בר פזי° ורבי סימון° אמרו בשם רבי יוסי בר חנינא° . עד כדי שיהא נתון ידו לתוכה והיא נכוית. הכל מודים

[דף ו עמוד א]

בכלי שני שהוא מותר. מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . ^א_מג כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת. רבי יונה° אמר, כאן וכאן אין היד שולטת. אלא שאין בישול מהתורה אלא בכלי הנמצא על האש. אלא עשו הרחקה לכלי ראשון שלא על האש , ולא עשו הרחקה לכלי שני. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. ההין פינכא דארוזא _{סיר אורז} מסייע לאבא. ההין פינכא דגריסא _{סיר גריסים} מסייע לאבא. דאת מפני ליה מן אתר לאתר _{אתה מעביר אותו ממקום למקום} ואף שהוא בכלי שני עד כדון הוא רתח. מהו ליתן תבלין מלמטן ולערות עליהן מלמעלן מכלי ראשון? רבי יונה° אמר אסור. דעירוי מכלי ראשון ככלי ראשון הוא. חייליה דרבי יונה° מן הדא דתנן, ^א_מד אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו _{מכלי ראשון מרק קדשים} רותח, אותו כלי אם הוא של חרס, טעון שבירה. ואם נחושת, טעון מריקה ושטיפה. מכאן שעירוי כבישול. כיוון שזו משנה מפורשת שערוי כלי ראשון ככלי ראשון ומבשל למה הוא שואל הכין? _{האם מותר לערות מכלי ראשון על תבלין.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . תמן כלי חרס, דאפילו בעירוי כלי ראשון בולע. הכא תבלין. ואולי אינן מתבשלין בעירוי. התיב רבי יוסי בי רבי בון° . והתני אף בכלי נחושת כן. אית לך מימר כלי נחושת בולע? _{אלא כנראה שזה לא בגלל בליעה אלא מעלה בקדשים} מהו לערות על התבלינים בתוך הקילוח _{כשהקילוח עדין רותח ולא בקרקעית הכלי שהקילוח כבר התקרר קצת.} אמר רבי חנינה בריה דרבי הלל° . מחלוקת רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא}. רבי יצחק בר גופתא° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. עשה כן בשבת, חייב משום מבשל? עשה כן בבשר וחלב, חייב משום מבשל? אמר ליה. כיי דאמר רבי זעירא° . איזו חלוט ברור שאף אם אפה אחר כך פטור מחלה? כל שהאור מהלך תחתיו. אף הכא. איזו תבשיל ברור שחייב מהתורה? כל שהאור מהלך תחתיו. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר: על דעתיה דרבי יודה מלח כציר יין כחומץ:

ירושלמי מעשרות, פרק א, הלכה ה

מתני’: ^א_מה העיגול משיחליקנו. ^א_מו מחליקין בתאנים ובענבים של טבל. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר. המחליק בענבים, לא הוכשר. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, הוכשר. ^א_מז וגרוגרות משידוש, ומגורה משיעגל. ^א_מח היה דש בחבית ומעגל במגורה. נשברה החבית ונפתחה המגורה קדם שסיים, לא יאכל מהן עראי _{שכבר נגמרה מלאכתם של אלו שהיו בחבית.} °רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיר _{שאף הראשונות לא נגמרה מלאכתן עד שימלא את החבית שהאחרונות לוחצות על הראשונות:}

גמ’: תנן, מחליקין בתאנים ובענבים של טבל _{שמרסק אותם ומורח את הרסק על מה שרוצה להחליק.} ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר . רבי חנניא בריה דרבי יסא° אמר. מה פליגין°רבי יודה ורבנין? בטבל שנטבל מדבריהן. אבל טבל שנטבל דבר תורה, אוף רבנין מודיי שאסור . רבי מנא° _{בן יונה} אמר לה סתם _{בלי לציין את שם המקור,} רבי אבין° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי יהודה _{בר עילאי} כדעתיה, ורבנין כדעתון. דתני. ^א_מט זית שפיצעו _{כדי לרככו ולהסיר המרירות ויהיה ראוי קצת לאכילה} בידים מסואבות, לא

[דף ו עמוד ב]

הוכשרו. לסופגן במלח, הוכשרו. לידע אם יש בו מים, לא הוכשרו. °רבי יודן אמר הוכשרו. דרבנין אמרין, בגופו הוא בודק _{ואין לו ענין במשקה שיוצא.} רבי יודה אומר , במימיו הוא בודק. אף כאן. רבנין אמרין, בשיש _בתוכן שלו _{ברסק של הפרי עצמו} הוא מחליק. °רבי יהודה _{בר עילאי} אמר , במימיו הוא מחליק. °רבי אמר לרבי שמעון ברבי° בריה. עלה והבא לנו גרוגרות _{פירות מיובשים ודחוסים} מן החבית. אמר ליה, ואינו אסור משום מוקצה שהרי עדיין לא יבשו כל צרכם? אמר ליה, ועדיין את לזו? ^א_נ אין לך אסור משום מוקצה אלא תאינים וענבים בלבד. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר סיסרטאי° , מפני שהן מסריחות בנתיים. _{נמצא שגם דחה אותם בידים וגם אינם ראויות} רבי זעירא° בעי קומי רבי יסא° _אסי. לא מסתברא באילין פיצוליי תמרה הוה עובדא _{האם לא מסתבר שהמעשה היה בתמרים ששוחים אותם כדי שיבשילו}? _{שאף הם קצת נרקבים. שאם לא כן, איך יתכן ש°רבי שמעון ברבי הסתפק בהלכה ידוע כזו.} אמר ליה, אוף אנא סבר כן. אתא רבי יוסי בי רבי בון° ואמר, הכי אמר רבי יצחק בר ביסנא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, באילין פיצולייא דתמרה הוה עובדא. ואמר ליה, אין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° . הדא דתימא _{מה שאמרנו של°רבי שמעון בן יוחאי רק גרוגרות וצימוקים יש להם מוקצה,} לעניין שבת. דסבר °רבי שמעון _{בן יוחאי} אין אדם מקצה מדעתו דבר שראוי לו . אבל לעניין מעשרות, כל הדברים יש להן מוקצה ועד שלא יבשו כל צרכם לא נגמרה מלאכתן, ויכול לאכול מהן עראי. אמר °רבי מתניתא אמרה כן דתנן, גרוגרות, משידוש. ומגורה, משיעגיל. _{משמע שאפילו אחר שהתייבשו, כל זמן שלא דש ולא עיגל אותן, לא נגמרה מלאכתן ואוכל מהם עראי.} תנן, היה דש בחבית ומעגל במגורה. נשברה החבית _{קדם שסיים לדוש את כולה.} ונפתחה המגורה, לא יאכל מהן עראי. °רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיר . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לדברי שונה _תנא ראשון. העליון צריך לתחתון, ולא התחתון צריך לעליון. _{ולכן מה שכבר מהודק בתוך החבית, נגמרה מלאכתו ואסור באכילת עראי.} דברי שונה אחרון _{°רבי יוסי בן חלפתא.} אף התחתון צריך לעליון _{שכל שורה שמוסיף ולוחץ עליה, מהדקת גם את השורות התחתונות. נמצא שגם התחתונים לא נגמרה מלאכתן, לכן יכול לאכול מהן עראי.} אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , תנא קמא במשנה , ד°רבי מאיר היא. דלא תסבור מימר סתמא היא. וסתמא ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} הלכה כסתמא. לפום כן צריך מימר, ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} הלכה כ °רבי יוסי _{בן חלפתא}:

הדרן עלך פרק כלל אמרו

פרק שני - עם הארץ

כולל שיעורי שמע

ירושלמי מעשרות, פרק ב, הלכה א

מתני’: _{עם הארץ} היה ^ב_א עובר בשוק ואמר, טלו לכם תאנים. אוכלין ופטורין. לפיכך אם הכניסו לבתיהן

[דף ז עמוד א]

מתקנים ודאי. טלו והכניסו לבתיכם. לא יאכלו מהם עראי. לפיכך אם הכניסו לבתיהן, אינן מתקנים אלא דמאי. ^ב_ב היו יושבים בשער או בחנות ואמר, טלו לכם תאנים. אוכלין ופטורין. ^ב_ג ובעל השער ובעל החנות חייבים. °רבי יהודה _{בר עילאי} פוטר, עד שיחזיר את פניו או עד שישנה מקום ישיבתו _{כדעת °רבי נחמיה שרק חצר שאינו בוש לאכול בה קובעת למעשר. ואדם בוש לאכול בשער החנות:}

גמ’: תנן , היה עובר בשוק ואמר, טלו לכם תאנים. אוכלין ופטורין. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אמר, אין מתנה כמכר ואינה קובעת למעשרות . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, דברי הכל היא. אישתאלית לאילין דבי רבי ינאי° _הכהן ואמרין. נהיגין הוינין יהבין אילין לאילין בחקלא, ואכלין ולא מתקנין _{נהגנו לתת במתנה אחד לשני בשדה ולאכול בלא מעשר כיוון שמתנה אינה כמכר}. מיי כדון ולמה שיהיה הבדל בין מכר למתנה? כמאן דאמר, ^ב_ד מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות. והם אמרו מכר קובע, מתנה אינה קובעת. מה שאמרה המשנה _{עם הארץ} היה עובר בשוק ואמר, טלו לכם תאנים. שאוכלין ופטורין זה דווקא ^ב_ה במקום שרוב מכניסין לבתים _{וכיוון שלא ראו פני הבית לא נקבעו למעשרות ויכולים לאכול מהם עראי.} אבל במקום שרוב מכניסין לשוק, כבר בגורן נקבע למעשרות ומתקנן דמאי. אם במקום שרוב מכניסין לבתים, בדא תנינן טלו והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהן עראי? _{הרי הפירות לא ראו פני הבית שהרי עם הארץ בדרכו לביתו.} מכיון שאמר טול והכנס, כמי שאמר הכנסתים לביתי ועשרתי על ידך _בשבילך. אבל במקום שרוב מכניסין לשוק, אינו נאמן לומר לו עישרתי. ואינו נאמן לומר לו, לא התכוונתי להכניסם לשוק אלא תוך ביתי אני מכניסן. לכן אסור לאכול מהן עראי ומעשרן דמאי . ^ב_ו נתן לו דבר מרובה. אפילו אמר לו טול ואכול, כמי שאמר לו טול והכנס. ^ב_ז נתן לו דבר שאין דרכו להיאכל חי. אפילו אמר לו טול ואכול, כמי שאמר לו טול והכנס. היה אדם גדול ואין דרכו לאכול בשוק ואמר לו טול ואכול, כמי שאמר לו טול והכנס. ^ב_ח היו שנים. לזה אמר לו טול ואכול. ולזה אמר לו טול והכנס. זה שאמר לו טול ואכול, פטור. וזה שאמר לו טול והכנס, חייב _{שאני אומר לזה נתן פירות שהתחייבו ולזה נתן פירות שלא התחייבו.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. ולאו מתניתא היא? דתנן , אוכלין ופטורין, ובעל השער ובעל החנות חייבין, והרי זה כאומר לבעל השער ובעל החנות טלו והכניסו, ולאחרים טלו ואיכלו . אמר רבי יונה° , דברי הכל היא. כאן כשאמר לו טול והכנס, חיב משום דמאי. שאני אומר אולי עם הארץ הכניסם לביתו ולא עישר

[דף ז עמוד ב]

אבל כאן בעל השער או החנות חייב כודאי. שהרי שער וחנות קובעים למעשר. תנן , ^ב_ט צא ולקוט לך עשרים תאנים משלי, ואני ממלא כריסי משלך. הממלא את כריסו פטור. והאוכל במניין חייב. רבי בון בר חייה° בעי קומי רבי זעירא° . למה האוכל במניין חייב? ואין אדם אוכל אחת אחת ולדברי הכל פטור? _{דהא אפילו °רבי מאיר שסובר שחצר ומקח קובעים למעשר אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו, מודה שאם אכל אחת אחת פטור.} אמר ליה אין. אם כך הכא למה הוא חייב? אמר ליה מדובר במצרף שנים יחד . אם במצרף, אפילו הממלא את כריסו יהא חייב? וכי אינו אסור משום קנין חליפין _{שקובע למעשרות?} אמר רבי שימי° אין כאן חליפין. _{שהרי לא יתכן שאחד נתן עשרים תאנים והשני יאכל כמה שירצה. אלא ודאי נתן לו את התאנים במתנה,} שלא נתכווין האיש הזה לחליפין אלא להגיס את לבו שיאכל ולא יתבייש. אמר לו , ^ב_י צא ולקוט לך תאנים משלי, אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי . _{שודאי אינן מעושרות, שהרי בעל הבית אינו יודע כמה ילקוט, כדי לעשר עליו.} צא ומלא את הכלכלה אוכל מהן ארעי ומעשרן דמאי . _{שכיוון שבעל הבית יודע כמה ילקוט, שמא כבר עישר עליו ממקום אחר.} במה דברים אמורים? שהנותן עם הארץ. אבל בחבר, אוכל ואינו צריך לעשר דברי °רבי . °רבן שמעון בן גמליאל אומר, במה דברים אמורים? בעם הארץ. אבל בחבר, מתקן ודאי. שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. אמר °רבי רואה אני את דברי מדברי °רבן שמעון בן גמליאל . מוטב שיתרמו שלא מן המוקף, ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים. אמר רבי זעירא° . מדברי שניהם, ^ב_יא חבר שנתן רשות ללקוט לחבר צריך לעשר. הוון בעיין מימר, מאן דאמר שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. ואינם מעשרים אפילו אם המקבל עם הארץ, קל וחומר שהנותן לא עישר אם המקבל חבר והמקבל צריך

[דף ח עמוד א]

לעשר . ומאן דאמר מוטב שיתרומו שלא מן המוקף ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים זה דווקא כשהמקבל עם הארץ. אבל כשזה המקבל חבר צריך לעשר. שכיוון שהנותן יודע שהמקבל חבר, סומך עליו שיעשר בעצמו . רבי יונה° בעי. הכא את עביד ליה למקבל חבר . _{שהרי המשנה אמרה שאם אמר, טלו לכם תאנים ואיכלו עראי. אוכלין ופטורין. ואם הכניסו לבתיהן מתקנים ודאי. ואם אמר טלו והכניסו לבתיכם מעושרים דמאי. הרי כל הדין הזה שייך רק כאשר המקבל הוא חבר. שהרי עם הארץ לא ישמע לנו לעשר דמאי.} והכא את עביד ליה עם הארץ? _{שהרי אמר °רבי מוטב שיתרמו שלא מן המוקף, ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. כאן וכאן עם הארץ הוא. אלא אף שרוב עמי הארץ לא ישמעו לנו, המשנה פרטה את הדינים בשביל אחד שהוא מתקן, כאילו הוא נקרא חבר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רב ששת° , ורבי אלעזר ברבי יוסי° אמר בשם רבי אבין° . ^ב_יב האומר לחבירו, אני מעשר על ידך _בשבילך. אינו צריך לעמוד עמו. דחזקה שליח עושה שליחותו . תמן תנינן. השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן אינו עירוב. ואם אמר לאחר לקבל ממנו, הרי זה עירוב . ^ב_יג נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים, אינו עירוב. למטה מעשרה טפחים, הרי זה עירוב. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , וצריך לעמוד עמו ולשאול את השליח אם אכן קיבל את העירוב מהחרש שוטה וקטן. משמע מכאן שלא אומרים חזקה שליח עושה שליחותו. והכא את אמר הכין שאינו צריך לעמוד עמו כשמעשר שחזקה שליח עושה שליחותו? אמר רבי חייה בר אדא° . כאן בגדול כאן בקטן. רבי חנניה° אמר בשם רבי חנינא° _{בר חמא} אפילו תימר כאן וכאן בגדול, או כאן וכאן בקטן. תמן באומר לו ערב על ידי, דחישינן שמא לא באמת הסכים להיות שליח, ורק מבושה קיבל על עצמו. ובמקרה כזה אין אומרים חזקה שליח עושה שליחותו . ברם הכא, באומר לו אני מעשר על ידך. שכיוון שהתנדב להיות שליח, ודאי יעשה שליחותו. נמצא, שהמשנה במעשר והמשנה בעירובין אינם חולקים. ואם כך הדא ילפא מן ההיא, וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא, שאם אומר לו אני מערב על ידך, שאינו צריך לעמוד עמו. וההיא ילפא מן הדא. שאם אומר לו עשר על ידי, שהוא צריך לעמוד עמו. אמר לו צא ולקט לך עשרים תאנים משלי, אוכל _{עראי אחד אחד} והולך והוא פטור. צא ומלא את הכלכלה. °רבי אומר. אומר אני, שהוא צריך להראות לו את הכלכלה _{שלא יקח יותר מדעת בעל הבית.} ואם בעל הבית אינו בפנינו להראות לו כמה הוא שיעור הכלכלה? רבי שמואל בר נחמן° אמר בשם רבי יונתן° . _{אם אמר לו} סתם כלכלה

[דף ח עמוד ב]

ארבעת קבין. וגדולה סאה. וקטנה שלושת קבין. רבי יונה° בעי. האם השיעורים שאמרו חכמים בכלכלה , למעשרות איתאמרת, כדתנן, התאנים משיחפה את הכלכלה. לפיכך נתנו לנו חכמים שיעור לכלכלה, שאם חיפה פחות מכך, לא התחייב במעשרות? או למדת הדין שלא יקח יותר ממה שהתכוון בעל הבית? אין תימר למעשרות איתאמרת, כל שכן למידת הדין. אין תימר למידת הדין איתאמרת, הא למעשרות לא. רבי יוסי° _{בר זבידא} פשיטא ליה דלמעשרות איתאמרת וכל שכן למידת הדין _{שלא יקח יותר מד’ קבין.} תנן, היו יושבים בשער או בחנות ואמר טלו לכם תאנים. אוכלין ופטורין. ובעל השער ובעל החנות חייבים.

[דף ט עמוד א]

הדא אמרה שביתו טובל לו, אבל לא לאחרים. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} פוטר, עד שיחזיר את פניו או עד שישנה מקום ישיבתו. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} .°רבי יודה ו°רבי נחמיה , שניהם אמרו דבר אחד. דתנינן תמן. איזו היא חצר שקובעת למעשרות? °רבי נחמיה אומר, ^ב_יד כל שאין אדם בוש מלאכל בתוכה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הוינן סברין מימר, מה פליגין _{חשבנו לאמר במה חולקים} °רבי נחמיה ורבנין? בחצר שהוא בוש לאכול בכולה. הא מקצתה בוש ומקצתה לא בוש, קובעת אף ל°רבי נחמיה . מן מה דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , °רבי יהודא ו°רבי נחמיה שניהם אמרו דבר אחד. הדא אמרה, מקום שהוא בוש פטור. מקום שאינו, בוש חייב . _{שהרי ל°רבי יהודה בר עילאי אם החזיר את פניו או שינה מקום ישיבתו חיב אף שהוא באותו חצר רק שהוא במקום שאינו בוש חיב.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}, עשו אותו כייחור _ענף שהוא נוטה לחצר. דתנן, תאנה שגזעה עומד בגינה ונופה נוטה לחצר, אוכל אחת אחת _{שדינו כמו האוכל בראש התאנה שפטור,} ואם צירף חייב. אף כאן. כשהניח את התאנים לפני כל היושבים בשער, לא נקבעו למעשר. וכשבעל החנות נטל אחת לאכול הרי הוא טפל לאחרים, וכאילו לא נכנס לבית. רק אם יסובב פניו ויפרוש מהחבורה, אז החנות והשער קבעו לו. _{לפי זה} על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} לא נפטר, אלא כשאוכל אחת אחת, ואוכל כשהכלכלה ברשות כלם, ומשייר לאחרים, אבל אם הם סיימו לאכול ושיירו, נחשב השאר ברשותו וחייב. על דעתיה דרבי אלעזר שאמר ש°רבי יהודה _{בר עילאי} כ°רבי נחמיה שבחצר שהוא בוש לאכול בה פטור. אפילו אינו אוכל אחת אחת. אפילו אינו אוכל ברשות הכל ולא שייר _{הואיל והוא בוש לאכול שם אינה קובעת:}

ירושלמי מעשרות, פרק ב, הלכה ב

מתני’: ^ב_טו המעלה פירות מגליל ליהודה, או עולה לירושלים. אוכל עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך _{אפילו אם נכנס לכמה בתים,} וכן בחזירה. °רבי מאיר אומר, עד שהוא מגיע למקום השביתה _{שמקום שדעתו להיות בו בשבת נחשב כאילו ביתו וקובע מיד אפילו קדם שבת.} ^ב_טז הרוכלים המחזירין בעיירות, אוכלין עד שהן מגיעין למקום הלינה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, הבית הראשון _{בעיר שילון בה} הוא ביתו _{שקובע אפילו אם ילון בבית האחרון:}

גמ’: פירות שלקטן שלא לצורך השבת, וקדשה עליהן השבת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר, ^ב_יז השבת טובלת. רבי שמעון בן לקיש° אומר, אין השבת טובלת _{אלא בדבר שכוונתו לאכלו בשבת.} מתיב רבי שמעון בן לקיש° לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. על דעתך דאת אמר השבת טובלת אפילו בדבר שאין כוונתו לאכלו בשבת . והתנינן, המעלה פירות מן הגליל ליהודה, או עולה

[דף ט עמוד ב]

לירושלים. אוכל עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך וכן בחזירה, _{אם נמלך להחזירם.} ותני עלה. אפילו לן, אפילו שבת, לא קבעו, עד שיגיע למקום שרוצה ללכת? אמר ליה, אין הכוונה ששבת, אלא שרוצה לשבות. היינו שהגיע ביום חול למקום שרוצה לשבות בו, לא אומרים שהבית שבו הוא שובת, קובע. אלא הולך ואוכל עראי עד השבת . תדע לך שהוא כן. דתני עלה, אפילו שבת בשני. ויש שביתה בשני? אלא ברוצה לשבות. אף הכא ברוצה לשבות. הכל מודים בלינה שאינה טובלת. מה בין לינה מה בין שביתה? אדם מגלגל _{מזלזל ואינו מקפיד} בלינה, ואין אדם מגלגל בשביתה. דבכל מקום אדם לן, ואין אדם שובת בכל מקום. והא תני מעשה ב°רבי יהושע _{בן חנניה} שהיה מהלך אחר °רבן יוחנן בן זכאי לבני חיל. והיו בני אותן העיירות מביאין להם פירות _{שלא נקבעו למעשרות.} אמר להן °רבי יהושע _{בן חנניה} . אם לנו _{נלון הלילה} כאן, אנו חייבין לעשר. ואם לאו, אין אנו חייבין לעשר. משמע שלינה קובעת? אמר רבי זעירא° , °רבי יהושע _{בן חנניה} דעתו נקיה ומקפיד ולא ישן בכל מקום. לכן אצלו מקום לינה קובע . אמר ליה רבי מנא° _{בן יונה}. וכל עמא שטיי _{שוטים שאינם מקפידים היכן לישון?} אלא °רבי יהושע _{בן חנניה} דלווייתיה שכיחא ליה, _{שבכל מקום שהולך הרבה מלווים אותו, וכל צרכיו עימו ובכל מקום שמחליט לישון הוא מרגיש בנוח,} הוי דהו אמר הלינה טובלת. ושאר בני אדם, דלית אלווייתיה שכיחא לון _{ואינם מרגישים בנוח בכל מקום שישנים בו.} אין לינה טובלת. והתנינן, רוכלים המחזירין בעיירות אוכלין עד שהן מגיעין למקום הלינה. משמע שמקום לינה קובע? מהו מקום הלינה? ביתו. רבי שמעון בן לקיש° אמר בשם רבי הושעיה° . כגון אילין דכפר חנניה. דנפקין וסחרין ארבע וחמש קוריין עירות, ועיילין דמיכין בבתיהון _{וחוזרים וישנים בביתם}. ואם החליטו ללון מחוץ לביתם, ודאי במקום יפה לנו. שהרי אם לא כן, היו חוזרים לביתם. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, הבית הראשון הוא ביתו. מאי טעמא? תני °רבי חלפתא בן שאול . רוצה הוא אדם לפלח _לסיים עסקיו בבית הראשון שהוא פוגע בו וללון שם:

ירושלמי מעשרות, פרק ב, הלכה ג

מתני’: פירות שתרמן עד שלא נגמרו מלאכתן. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר מלאכול מהן עראי _{שתרומה קובעת אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו.} וחכמים ^ב_יח מתירין, חוץ מכלכלת התאנים. כלכלת תאנים שתרמה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר _{שתרומה אינה קובעת למעשרות,} וחכמים ^ב_יט אוסרים. האומר לחבירו. הילך איסר זה, ותן לי בו חמש תאנים. לא יאכל עד שיעשר, דברי °רבי מאיר _{שמקח קובע אף בפירות שלא נגמרה מלאכתם.} °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^ב_כ אוכל אחת אחת ופטור. ואם צירף, _{הוי כגמר מלאכה והמקח קובע} חייב. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה בגינת וורדים שהיתה בירושלים. והיו תאיניה נמכרות משלש ומארבע באיסר. ולא הפרישו ממנה תרומה ומעשר מעולם:

גמ’: תנן, פירות שתרמן עד שלא נגמרו מלאכתן. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר מלאכול מהן עראי. וחכמים מתירין, חוץ מכלכלת התאנים. מה אנן קיימין? אם בכלכלה של תאנים, _{הרי אמרנו שבכלכלה של תאנים} דברי הכל אסור. אם בזיתים על השמן _{שלא ירד לעוקה} וענבים על היין _{שלא ירדו לבור ולא נגמרה מלאכתם,} דברי הכל מותר, דתנן, אין תורמים מהענבים על היין ולא מהזיתים על השמן ואם תרם אין תרומתו תרומה _{ולדעת כולם התרומה אינה קובעת למעשרות.} אלא כי אנן קיימין, בתמרים והוא עתיד לדורסן. ובגרוגרות, והוא עתיד לדושן. _{שבדיעבד אם תרם תרומתו תרומה.} ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תרומה טובלת בפירות שלא נגמרו מלאכתן. ורבנין אמרין, אין תרומה טובלת בפירות שלא

[דף י עמוד א]

נגמרו מלאכתן. מעשר ראשון מהו שיטבול? מה אנן קיימין? הרי ודאי הפריש קדם תרומה גדולה. והיא כבר קבעה? אם בכרי שנתמרח, דברי הכל אסור _{שכבר נגמרה מלאכתן.} אם במעשר ראשון שהקדימו בשבלין, דברי הכל מותר _{שעדין לא נגמרה מלאכתן.} אלא כי אנן קיימין בתמרים והוא עתיד לדורסן בגרוגרות והוא עתיד לדושן. והפריש מהן תרומה גדולה _{שלרבנן לא קובעת שהרי לא נגמרה מלאכתם,} ונמלך להניחן כמות שהן, ועבר והפריש מהן ראשון. והשאלה האם מעשר ראשון קובע . אין תימר שכשנמלח , למפרע נטבלו, שנתברר למפרע שהתרומה טבלה . ואין תימר מיכן ולהבא, בזה יש מקום להסתפק האם ראשון הוא שטובל. הלוקח תמרים מעם הארץ והוא עתיד לדורסן, גרוגרות והוא עתיד לדושן. אסור לאכול מהן עראי, ומתקנן דמאי, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים. אוכל מהן עראי, ומתקנן ודאי, דברי רבי יוסי° _{בר זבידא}. ד°רבי מאיר סבר שהמקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו, ושמא עם הארץ עישר. וחכמים סוברים שאין המקח קובע ולא חוששים שעם הארץ הפריש שהרי לא נגמרה מלאכתו . רבי הילא° _אילעא ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם חילפיי° , ורבי יונה° אמר דאשכחון כתוב בפינקסיה _{מצאו כתוב בפינקס} דחילפיי° . אוכל מהן עראי, ומתקנן דמאי. וקשיא. אם הוא סובר שאוכל מהן עראי, משמע שלא חוששים שמא עם הארץ עישר, אם כך הרי היה צריך לגרוס מתקנן ודאי. ואם מקח קובע וחוששים שעם הארץ עישר ולכן מתקנן דמאי

[דף י עמוד ב]

יהא אסור לאכול מהן עראי, שהמקח קובע. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי הילא° _אילעא. אוכל מהן עראי משום שאין המקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו. ומתקנן דמאי, שמא עם הארץ מתוך שיודע שביתו טובל, אף הוא מפריש תרומה משעה ראשונה שתחול כשיראו פני הבית. תנן, וחכמים מתירין חוץ מכלכלת התאנים. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , לא מדובר כשמלא את כל הכלכלה בתאנים וחייב מפני שזה גמר מלאכתם. אלא אפילו כשיש רק מעט תאנים בכלכלה. כי לדעת חכמים אכילה מתוך הכלכלה נחשב קביעות וחייב לעשר. ואם כך לא רק בכלכלה של תאנים הדין כך, אלא בכלכלה של כל דבר היא מתניתא. תנן, כלכלת תאנים שתרמה, °רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר _{לאכול ממנה עראי,} וחכמים אוסרים . °רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר מקל וחומר. ומה אם קדם שהפריש תרומה בשעה שיש עליה זיקת שלשה מעשרות, את אמר מותר לאכול מהן אכילת עראי. אחר שהפריש תרומה, בשעה שאין עליה אלא זיקת שני מעשרות, ^ב_כא לא כל שכן? לשיטת °רבי שמעון _{בן יוחאי}. אם הפריש גם מעשר ראשון מהו שיטבול לשני? מה אם בשעה שיש עליה זיקת שני מעשרות, את אמר מותר. בשעה שאין עליה אלא זיקת מעשר אחד, לא כל שכן? תנן, הילך איסר זה, ותן לי בו חמש תאנים. לא יאכל עד שיעשר, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אוכל אחת אחת ופטור. ואם צירף, חייב. אמר רבי זעירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ורבי הילא° _אילעא אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. מה פליגין _{במה הם חולקים}? בלוקט בעל הבית ונותן לו, דרבנן סברי כל אחד הוי כמקח וקובע . אבל בלוקט המקבל ואוכל, כל עמא מודיי, שהוא אוכל אחת אחת ופטור. ואם צירף חייב. רבי הילא° _אילעא אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. כשם שהן חלוקין כאן אם מקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו, כך חלוקין בחצר בית שמירה האם חצר בית שמירה קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו . דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ב_כב מקח וחצר ושבת, אינה תורה. וחכמים תיקנו שמקח חצר ושבת קובעים, רק בדבר שנגמרה מלאכתו. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° . המחוור מכולן שקובע מהתורה, זו חצר בית שמירה. לכן אולי לגבי חצר המשתמרת כולם יודו שאין הבדל בין אם נגמרה מלאכתו או לא . חברייא אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כך משיב °רבי יהודה _{בר עילאי} את °רבי מאיר . אין את מודה לי בנותן לבנו שהוא פטור, דמתנה אינה קובעת? מה לי הלוקט ונותן לבנו. מה לי הלוקט ונותן לאחר? שאין _{זה דרך מקח אלא דרך עראי.} תנן, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה בגינת וורדים שהיתה בירושלים, והיו תאניה נמכרות משלש ומארבע באיסר, ולא הפרישו ממנה תרומה ומעשר מעולם. איתמר. אמר רבי זעירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי הילא° _אילעא אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} . מה פליגין _{במה הם חולקים}? בלוקט ונותן לו, שחכמים אומרים הרי זה כמקח וקובע. אבל בלוקט ואוכל, כל עמא מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב . רבי יודן° בעי. מה חמית מימר שבמעשה בגינת ורדים מדובר בלוקט ונותן לו? _{וקשה למי שסובר שצריך לעשר} אולי מדובר בלוקט ואוכל _{ובזה כולם מסכימים שפטור?} אמר רבי מנא° _{בן יונה}, אי אפשר להעמיד את המשנה בלוקט ואוכל, אלא בלוקט ונותן לו. מן הדא דתנן, גינת וורדין. אית לך מימר גינת וורדין בלוקט ואוכל? הרי ודאי מדובר בלוקט ונותן לו. דו אמר ליה אין את עליל _{אם תיכנס} את מקלקל וורדייה. מתני' פליגא על הראיה של רבי מנא° _{בן יונה} מדתנן

[דף יא עמוד א]

^ב_כג כרמא אני מוכר לך. אף על פי שאין בו גפנים הרי זה מכור. שלא מכר לו אלא שמו. פרדיסא אני מוכר לך, אף על פי שאין בו אילנות הרי זה מכור. שלא מכר לו אלא שמו. אף כאן אולי נקראת גן ורדים אף שלא היו בה ורדים ויכול היה להיכנס וללקוט .

ירושלמי מעשרות, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_כד האומר לחבירו הילך איסר זה בעשרים תאנים שאבור לי, בורר ואוכל _{עראי אחד אחד ופטור ממעשרות כ°רבי יהודה בר עילאי. שהמקח לא קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו.} באשכול שאבור לי, מגרגר ואוכל. ברימון שאבור לי, פורט ואוכל. באבטיח שאבור לי, סופת ואוכל. אבל אם אמר לו בעשרים תאנים אלו, בשני אשכולות אלו, בשני רימונים אלו, בשני אבטיחים אלו, אוכל כדרכו ופטור. מפני שקנה במחובר לקרקע ואין _{מקח קובע בדבר מחובר והרי הוא כבעלים שאוכל עראי כדרכו עד שיראו פני הבית} . ^ב_כה השוכר את הפועל לקצות בתאנים. אמר לו על מנת שאוכל תאנים, הוא אוכל ופטור _{כיוון שפועל אינו אוכל בגלל התנאי שהוא כמקח שקובע למעשרות, אלא מדין תורה. כדתנן, ואלו אוכלים מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר.} על מנת שאוכל אני ובני. או שיאכל בני בשכרי. הוא אוכל ופטור, ובנו אוכל וחייב. על מנת שאוכל בשעת הקציעה, ולאחר הקציעה. בשעת הקציעה, אוכל ופטור. ולאחר הקציעה, אוכל וחייב. שאינו אוכל מן התורה. זה הכלל. כל האוכל מן התורה, פטור. ושאינו אוכל מן התורה, חייב. ^ב_כו היה עושה בלבסים, לא יאכל בבנות שבע. בבנות שבע, לא יאכל בלבסים. אבל מונע הוא את עצמו עד שהוא מגיע למקום היפות ואוכל. ^ב_כז המחליף עם חבירו. זה לאכול וזה לאכול, זה לקצות וזה לקצות, זה לאכול וזה לקצות, חייב. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. המחליף לאכול חייב, לקצות פטור:

גמ’: תנן, האומר לחבירו הילך איסר זה בעשרים תאנים שאבור לי, בורר ואוכל. באשכול שאבור לי, מגרגר ואוכל. ברימון שאבור לי, פורט ואוכל. באבטיח שאבור לי, סופת ואוכל. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מגרגר אחת אחת, והולך ואוכל אפילו את כל האילן . אמר ליה רבי חייא בר ווא° , וכן °רבי הוה עביד _{כך רבי היה עושה}. תני בשם °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אבטיח שספת בו אפילו כל שהוא, קניו להיפטר ממעשרות. ואחר שאכל חתיכה אחת בספיתה, יכול לאכול את השאר כדרכו . רבי יונה° בעי, אף ברימון כן? _{נשאר בשאלה} תנן, השוכר את הפועל לקצות בתאנים. אמר לו על מנת שאוכל תאנים, הוא אוכל ופטור . למה לי על מנת? אפילו שלא על מנת שהרי אוכל מדין תורה. אמר רבי אבין° בשם רבי שמיי° . לא כן צריכה, אלא אפילו אמר לו על מנת, פטור. שלא תחשוב שהוי כמקח וקובע וחייב קא משמע לן שפטור . תמן תנינן. ^ב_כח היה עושה בידיו אבל לא ברגליו. ברגליו אבל לא בידיו. אפילו על כתיפו, הרי זה יאכל. ותני כן. בידו אוגד. ברגליו מסמיך את העץ שלא יפול. על כתיפו טוען. _{שבכל אלו עושה מלאכה רק בחלק מגופו.} °רבי יוסי בי רבי יהודא אומר. עד שיעשה בידיו וברגליו ובגופו כדייש. מה דייש, שהוא _השור עושה בידיו וברגליו ובגופו. אף כל דבר שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו. _{ועוד הלכות נלמדו מדייש. בתורה נאמר שפועל אוכל במחובר דכתיב כי תבא בכרם רעיך וכ"ו ומה שפועל אוכל בתלוש נלמד מדיש.} מה דייש, מיוחד שהוא בתלוש. אף כל שהוא בתלוש. ומה דיש דבר שהוא גמר מלאכה. אף מה שהפועל אוכל במחובר, זה רק בדבר שהוא גמר מלאכה . ^ב_כט יצא המנכש בשום ובבצלים, והמסמך בגפנים, והעודר תחת הזיתים. דייש. מה דייש מיוחד שגידוליו מן הארץ. אף כל דבר שגידוליו מן הארץ. ^ב_ל יצא החולב, והמגבן, והמחבץ. דייש. מה דייש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו. ^ב_לא אף כל דבר שלא נגמר מלאכתו. יצא הבודל בתמרים _{שמפריד אותם אחר הדריסה}, והמפרד בגרוגרות, והיין משיקפה, והשמן משירד לעוקה. דייש. מה דייש מיוחד דבר שלא בא לזיקת המעשרות. אף כל דבר שלא בא לזיקת המעשרות. יצא הלש, והמקטף, והאופה _{שכבר התחייבו בחלה משעה שערב את הקמח במים.} כתיב (דברים כי תצא כג כו) כי תבוא בקמת רעך. יכול בשאר כל אדם הכתוב מדבר? תלמוד לומר (דברים כי תצא כג כו) וחרמש לא תניף על קמת רעך. את שיש לו רשות להניף. ואי זה זה? זה הפועל.

[דף יא עמוד ב]

°איסי בן עקביא אומר, בשאר כל אדם הכתוב מדבר. מה תלמוד לומר וחרמש לא תניף? מכאן שאין לו רשות לאכול, אלא בשעת הנפת מגל. תני, °רבי שמעון בן יוחי אומר. בא ראה עד איכן דיקדקה התורה בגזל. שצריכה לדון בין אדם לחבירו, עד כדי הנפת מגל. _{שאם אכל קדם הרי הוא גזלן.} בתוך כן אתה למד כמה גדולה מלאכה, שלא חרב דור המבול אלא עד מפני הגזל. ופועל עושה במלאכתו ואוכל, ופטור מן הגזל. כתיב (דברים כי תצא כה ד) לא תחסום שור בדישו. אין לי אלא שור בתלוש דכתיב לא תחסום שור בדישו , ואדם במחובר דכתיב ואכלתה מלילות . אדם מהו שיאכל בתלוש? מה אם השור שלא מצאנו בתורה שאוכל במחובר, אוכל בתלוש. אדם שאוכל במחובר, אינו דין שיאכל בתלוש? אם כן מה תלמוד לומר לא תחסום שור בדישו? שור בלא תחסום, ואין אדם בלא תחסום. שור מהו שיאכל במחובר? מה אדם שאינו אוכל בתלוש, אוכל במחובר. שור שאוכל בתלוש, ^ב_לב אינו דין שיאכל במחובר? אי מה כאן בתלוש עובר בלא תחסום, אף כאן במחובר בלא תחסום. תלמוד לומר, לא תחסום שור בדישו. בדישו אין את חוסמו. אבל חוסמו את במחובר לקרקע. מיכן אמרו. ^ב_לג קוצץ הוא אדם על ידי עצמו _{שיקבל כסף ולא יאכל,} על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים, ועל ידי אשתו, מפני שיש בהן דעת ויכולים למחול . אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו, מפני שאין בהן דעת למחול. תנן, זה הכלל. כל האוכל מן התורה, פטור. ושאינו אוכל מן התורה, חייב . לא צריכה _{להיות פטור.} אלא האוכל מן התורה היה צריך להיות חייב. שהרי התורה זיכתה לו. והרי זה כמקח ויהיה חייב? אמר רבי יונה° , _{אף שלכאורה היה צריך להתחייב,} התורה פטרה אותו. דכתיב, ואכלתה ענבים כנפשך . _{כאילו אתה בעל הבית} מה בעל הבית אוכל ופטור, אף פועל אוכל ופטור . תמן תנינן. ^ב_לד היה עושה בתאנים, לא יאכל בענבים. בענבים, לא יאכל בתאנים. ותני עלה. היה עושה בייחור זה, לא יאכל בייחור אחר. ותנינן, היה עושה בבלוסים, לא יאכל בבנות שבע. בבנות שבע, לא יאכל בבלוסים. פשיטא אם מייחור לייחור אינו אוכל קל וחומר בשני מינים? לא כן צריכה, אלא אפילו שתיהן בייחור אחד _{שהרכיב שניהם בייחור אחד.} כתיב (דברים כי תצא כג כו) כי תבא בקמת רעך. יכול בשאר כל אדם הכתוב מדבר? תלמוד לומר ואל כליך לא תתן. אבל נותן את לכיליו של חבירך _{בעל הבית,} ואי זה זה? זה הפועל. כתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים. וכי אין אנו יודעין שאין בכרם לאכול אלא ענבים. מה תלמוד לומר ואכלת ענבים? אלא מיכן שאם היה עושה בתאנים, לא יאכל בענבים. בענבים לא יאכל בתאנים. כנפשך. כל דבר שהיצר תאב. כנפשך. כאילו אתה בעל הבית שהוא פטור מן המעשרות. ^ב_לה מה בעל הבית אוכל ופטור, ^ב_לו אף פועל אוכל ופטור. כנפשך. מיכן שלא יאכל הפועל יותר על שכרו. מיכן היה °רבי אלעזר חסמא אומר, לא יאכל הפועל יותר על שכרו. מניין

[דף יב עמוד א]

שנפשו קרוייה שכרו? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינא° . נאמר כאן נפשו. ונאמר להלן נפשו. דכתיב (דברים כי תצא כד טו) ואליו הוא נושא את נפשו. מה נפשו האמורה להלן, שכרו. אף כאן שכרו. שבעך. ^ב_לז שלא יהא אוכל ומקיא. שבעך. שלא יהא מקלף בתאנים _{ואוכל את הפנימי וזורק את החיצון,} ומוצץ בענבים. ^ב_לח רשאים הפועלים לטבל פיתן בציר, בשביל שיאכלו ענבים הרבה. ^ב_לט רשאי בעל הבית להשקותן יין, בשביל שלא יאכלו ענבים הרבה. ^ב_מ רשאי בעל הפרה להרעיבה בלילה, בשביל שתאכל הרבה בשעה שהיא דשה. ^ב_מא רשאי בעל הבית להאכילה פקיעי עמיר, בשביל שלא תאכל הרבה בשעה שהיא דשה. רבי אבהו° אמר, התריגו _{תנו אתרוגין} לבהמין לפני הדיש, שלא יאכלו את התבואה . רבי חנניא° מייכלין דבילה. רבי מנא° _{בן יונה} מיכלין איסטפניני. תני רבי חייה° . אוכל פועל אשכול ראשון, אף שעדין לא נתן לכליו של בעל הבית . תני, _{יכול לאכול} אף ^ב_מב מבאשכול אחרון אף שבו הסתיימה המלאכה. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי הילא° _אילעא. נתנו לאשכול האחרון לסל, אסור. שכבר נגמרה מלאכתו . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא צריכה, כשהיה הוא בוצר ואחר מוליך. אבל אם היה הוא בוצר והוא מוליך. בתחילה כשבוצר אוכל משום פועלים. ולבסוף _{אחר שהניח בסל} אוכל משום הלכות מדינה. דתנן, ^ב_מג הפועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן, ובחזירתן לגת, ובחמור שתהא פורקת. _{דאף שלא עובד באותו זמן, תיקנו חכמים שיאכל הפועל בזמן שאינו עובד ובזה חוסך זמן לבעלים והרי זה כהשבת אבידה.} תני, מערים אדם על פועליו להיות אוכלין תשע וקוצין אחת. _{שאם היה לו פועלים במלאכה אחרת והתחייב להאכילן ורוצה ולהיפטר מן המעשר. אומר להם שיאכלו תשע תאנים ויקצו אחת ובזה שקצו אחת לבעל הבית כאילו עבדו בתאנים.} אית תניי תני, קוצין תשע ואוכלין אחת. ניחא אוכלין תשע וקוצין אחת זה הערמה . קוצין תשע ואוכלין אחת איזה הערמה יש כאן, הרי באמת עושים מלאכה לבעל הבית? אמר רבי אבין° . כיוון שאוכלים את האחרון, שלא תאמר יעשה כלאחר גמר מלאכה, ויהא חייב. תנן, המחליף עם חבירו. זה לאכול וזה לאכול, זה לקצות וזה לקצות, זה לאכול וזה לקצות, חייב . ניחא לאכול חייב, שנגמרה מלאכתו. אבל לקצות למה חייב? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אמר, מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן, והחלפה כמקח. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. °רבי מאיר ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שניהן אמרו דבר אחד. כמה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תרומה טובלת בפירות שלא נגמרה מלאכתן. כן °רבי מאיר אומר מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן:

הדרן עלך פרק היה עובר בשוק

פרק שלישי - המעביר תאנים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי מעשרות, פרק ג, הלכה א

מתני’: המעביר תאנים בחצרו לקצות, בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין _{שחצר לא קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו.} והפועלין שעמו

[דף יב עמוד ב]

בזמן שאין להן עליו מזונות אוכלים _{מדובר שאינם אוכלים מהתורה.} אבל אם יש להן עליו מזונות, הרי אלו לא יאכלו. _{והרי זה מקח בדבר שנגמרה מלאכתו שהרי הם רוצים אותם לאכילה} ^ג_א המוציא פועליו לשדה. בזמן שאין להן עליו מזונות, אוכלין ופטורין. אבל אם יש להן עליו מזונות, אוכלין אחת אחת. מן התאינה, אבל לא מן הסל ולא מן הקופות ולא מן המוקצה. ^ג_ב השוכר את הפועל לעשות עמו בזיתים. אמר לו, על מנת לאכול זיתים, אוכל אחת אחת ופטור, ואם צירף חייב. ^ג_ג לנכש בבצלים. אמר לו, על מנת לאכול ירק. מקרטם עלה עלה ואוכל. ואם צירף חייב:

גמ’: תנן , המעביר תאנים בחצרו לקצות, בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין. הוא עצמו מהו שיאכל? רב° _{אבא בר אייבו} אמר הוא אסור לאכול . עולא ברבי ישמעאל° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, הוא מותר לאכול. רב° _{אבא בר אייבו} כ°רבי מאיר דמקח וחצר קובעים אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו, ורבי אלעזר° _{בן פדת} כרבנן . אין רב° _{אבא בר אייבו} כ°רבי מאיר , אפילו בניו ובני ביתו יהו אסורין? אלא רב° _{אבא בר אייבו} כ°רבי , ורבי אלעזר° _{בן פדת} כרבנין. דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , ורבי יוסי בן שאול° אמר בשם °רבי . ^ג_ד אין אוכלין על המוקצה _{משום מראית עין, שיחשבו שנגמרה מלאכתו} אלא על מקומו _{ליד המוקצה} שרק שם ניכר שלא נגמרה מלאכתן. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . לדברי חכמים אוכלין על המוקצה, בין על מקומו בין שלא על מקומו. מותיב רבי יוסי בן שאול° ל°רבי . והתנינן, ^ג_ה החרובין עד שלא כינסן לראש הגג, מוריד מהן לבהמה ופטור מפני שהוא מחזיר את המותר _{וקשה לדעת °רבי שהרי מותר אף לא במקום המוקצה?} אמר ליה, לא תתיביני חרובין. חרובין רכין מאכל בהמה הן. וכשמוריד ונותן לפני הבהמה, אין חשש משום מראית עין. שהכל מבינים שמדובר בחרובים רכים שלא נגמרה מלאכתם, כיוון שאחר שיבשו ונגמרה מלאכתם וראויים למאכל אדם. אין דרך לתת אותם מאכל לבהמה . על דעתיה דרב° _{אבא בר אייבו}, מה בין הוא מה בין בניו? הוא על ידי שבדעתו תלוי המוקצה, אסור. שאם יראו שאוכל, יחשבו שחזר בו ואינו רוצה להקצות. וכבר נגמרה מלאכתם ואוכל שלא כדין . בניו על ידי שלא בדעתן תלוי המוקצה , מותרין. ניחא שבניו אוכלים. אבל איך בני ביתו _אשתו אוכלת? וכי אין לה עליו מזונות? _{ונמצא שמה שהיא לוקחת נידון כמקח ולמה היא פטורה?}

[דף יג עמוד א]

כמאן דאמר אין מזונות לאשה דבר תורה. כהדא דתני, ^ג_ו אין בית דין פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית כי אסור לפרוע חוב מדמי שביעית . אבל ניזונת היא אצל בעלה שביעית. _{משמע שכיוון שאין הבעל חייב לזון אותה מהתורה, אין זה כפריעת חוב בשביעית. אלא כחסד כמו שנאמר אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת.} אפילו אם אינו חייב במזונותיה אלא מדרבנן. עדיין למה לא יעשו אותה כפועל שאינו יפה שוה פרוטה. שגם אותו בעל הבית חייב להאכיל רק מדרבנן ואף על פי כן נחשב כפורע חוב ואינו יכול לאכול ללא מעשר. אף באשה נאמר שאף שאינו חייב לזון אותה מהתורה אלא רק מדרבנן, עדיין יחשב כפורע חוב ותהיה אסורה לאכול מהפירות בלא מעשר. הדא אמרה שלא עשו אותה כפועל שאינו יפה שווה פרוטה. ומה שאדם נותן לאשתו מזונות אף שהוא מתקנת חכמים נחשב מרצון כחסד, שגם ללא תקנתם היה רוצה לתת לה מזונות. אפילו למאן דאמר אין לה עליו מזונות, וכי אין לה עליו בית דירה? וכיוון שיש לה בית דירה איתו, נמצא שלגביה הפירות ראו פני הבית ונקבעו למעשרות, ואיך היא יכולה לאכול בלא מעשר? אפילו הכי אין זה נקרא דירתה אלא דירתו . כהדא דתני. אנשים ששיתפו שלא מדעת נשים, שיתופן שיתוף. נשים ששיתפו שלא מדעת אנשים, אין שיתופן שיתוף. תנן, המעביר תאנים בחצרו לקצות בראש גגו, בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין . תני, וכולן _{תאנים שהיו במוקצה שבשדה} שנכנסו משדה לעיר דרך החצר נטבלו. מתניתא ד°רבי . דתני, ^ג_ז הביא תאנים מן המוקצה שבשדה לאוכלן אכילת ארעי בחצר שאינה משתמרת, ושכח והכניסן לתוך ביתו או שהכניסום התינוקות, הרי זה מחזירן למקומן ואוכל. לא אמרו, אלא שוגג, הא מזיד, אסור. מאן תניתה? °רבי . דתני, ^ג_ח הביא תאנים מן השדה והעבירן לחצירו לאוכלן בראש גגו _{מקום שאינו קובע.} °רבי מחייב כיון שעברו דרך החצר . °רבי יוסי ברבי יהודה פוטר, שחצר אינה קובעת אלא אם התכוון לאכול שם.

[דף יג עמוד ב]

הוי אומר, מאן תנא המעביר תאנים בחצירו לקצות בראש גגו, כיוון שלא נגמרה מלאכתם, בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין. הא אם נגמרה מלאכתם ולא העבירם לגג לקצות אלא לאכול , חייב. °רבי היא. אמר רבי עולא בר ישמעאל° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. °רבי ו°רבי יוסי ברבי יהודה , היו מכניסין את הכלכלה לאחורי הגגות שלא דרך החצר כדי לפוטרן מן המעשרות . ראה אותן °רבי יודה בי רבי אלעאי , אמר להן. ראו מה ביניכם לראשונים. °רבי עקיבה היה לוקח שלשה מינין בפרוטה, בשביל לעשר מכל מין ומין. ואתם מכניסין את הכלכלה לאחורי הגגות להיפטר מן המעשרות . _{אם רצו להיפטר ממעשרות} מה לי _{למה היו צריכים} להכניסם לאחורי הגגות. הרי אפילו הכניסם בחצירו לאוכלן בראש גגו ואכלן בחצר פטור שהרי °רבי יוסי בי רבי יהודה הוא זה שפוטר בהעביר דרך חצר לאכול בגג ואכל בחצר? בגין °רבי דהוה עימיה ואוסר. חמתון חד סבא _{ראה אותם זקן אחד}. אמר לון, יהבון לי אתון _{תתנו לי מהם}?. אמרון ליה אין. אמר לון, לאבוכון דבשמיא לא יהביתון, אלא לי? רבי יוחנן° _{בר נפחא שסובר שאם ליקט שלא לצורך שבת, השבת קובעת.} כ°רבי _{שסובר שאם העבירם בחצר שלא לאוכלן קבעה החצר,} ורבי שמעון בן לקיש° _{שסובר שאם ליקט שלא לצורך שבת, השבת לא קובעת,} כ°רבי יוסי בי רבי יודה _{שסובר שאם העבירם בחצר שלא לאוכלן לא קבעה החצר.} אין הכרח לומר שרבי יוחנן° _{בר נפחא} כ°רבי , דאפילו אם יסבור כ°רבי יוסי בי רבי יודה _{שסובר שאם העבירם בחצר שלא לאוכלן לא קבעה החצר.} אף על פי כן יסבור רבי יוחנן° _{בר נפחא שאם ליקט שלא לצורך שבת, השבת קובעת.} חומר היא בשבת. שכן נשרים שנשרו מאיליהן בערב שבת השבת קובעת למעשר. ואם נפלו מהאילן לחצר, אין החצר קובעת. שהרי אפילו הכניס בשוגג החצר לא קובעת. נאמר שרבי שמעון בן לקיש° כ°רבי יוסי בי רבי יודה . _{אין חובה לומר כך כי אולי} אף על פי שרבי שמעון בן לקיש° סובר _{שאם ליקט שלא לצורך שבת, אין השבת קובעת} אפילו כן, יכול להיות שיסבור כ°רבי _{שאם העבירם בחצר שלא לאוכלן קבעה החצר,} חומר היא בחצר בית שמירה. דאמר

[דף יד עמוד א]

רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ג_ט מקח וחצר ושבת אינן תורה. ואמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° . המחוור שבכולן שהוא מהתורה זה חצר בית שמירה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוחי . היו לו שתי חצירות. אחת במגדלא ואחת בטיבריא. העבירו בזו שבמגדלא לאוכלן בזו שבטבריא. מכיון שהעבירן דרך היתר, מותר. _{כיון שכוונתו הייתה שלא לאכול במגדלא, נמצא שהחצר שבמגדלא לא קבע, לכן אף כשיגיע לטבריא יכול לאכול אפילו בחצר אף שדעתו היתה לאכול שם.} אתיא ד°רבי שמעון בן יוחי כ°רבי יוסי בי רבי יודה _{שאמר שאם העבירם בחצר לאוכלן בגג לא קבעה החצר,} ורובה מן ד°רבי יוסי בי רבי יודה . מה דאמר °רבי יוסי ברבי יהודה בעומד _{ומתכוון לאכלם} במקום פטור _בגג. והחידוש הוא שאף שהעבירן בחצר שהיא מקום חיוב לא התחייב . מה דאמר °רבי שמעון בר יוחאי בעומד _{ומתכוון לאכלם} במקום חיוב _{החצר בטבריא.} והחידוש הוא שאף שהתכוון לאכלם במקום חיוב _{החצר בטבריא} אם העבירן דרך חצר שהיא עצמה מקום חיוב _{החצר במגדלא} ולא התחייב בה _{כיוון שלא התכווין לאכול שם} מכיון שהעבירן דרך מקום בעל דרגת חיוב דומה בהיתר, גם כשיגיע למקום החיוב _{החצר בטבריא} יהיה מותר. וד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} רובא מן תרוויהון. דתנן, היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר . מכיון שהתחיל בהן דרך היתר, מותר. ש°רבי שמעון בר יוחאי לא התיר אלא כיוון שעבר בחצר שהוא מקום שראוי לקבוע ולא קבע לכן פטור. אבל ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אף אם התחיל לאכול במקום פטור _בגינה, יכול אחר כך להמשיך לאכול בלי לעשר אפילו במקום חיוב _בחצר. תנן, המוציא פועליו לשדה. בזמן שאין להן עליו מזונות, אוכלין ופטורין. אבל אם יש להן עליו מזונות, אוכלין אחת אחת. מן התאינה, אבל לא מן הסל ולא מן הקופות ולא מן המוקצה. ניחא שלא אוכלים מן הסל ולא מן הקופה שכבר נגמרה מלאכתם. אבל למה לא מן המוקצה? _{הרי לא נגמרה מלאכתו.} כמה דתימר תמן _{מן התאנה} מלקט אחת אחת ואוכל, ואם צירף חייב. אמור אוף הכא כן _שמותר? אמר רבי יצחק° _{בר אבא} . מוקצה כיוון שהכל מונח לפניו בערמה, גם כשאוכל אחת אחת עשו אותו כמצורף. תנן, השוכר את הפועל לעשות עמו בזיתים. אמר לו, על מנת לאכול זיתים, אוכל אחת אחת ופטור, ואם צירף חייב . תני דבי °רבי . אוכל כדרכו ופטור אפילו אם צרף. רבי יונה° בעי. מה אנן קיימין? אם כששכרו לעשות עמו בזיתים, כל עמא מודיי שהוא אוכל כדרכו ופטור שהרי אוכל מדין תורה . ואם ששכרו לעשות עמו בגופן של עצי הזיתים _{כגון לעדור שאינו אוכל מהתורה,} כל עמא מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור, ואם צירף חייב. אלא כי אנן קיימין, ^ג_י כששכרו לנכש _לדלל עמו בזיתים. _{להוציא חלק כדי לתת מקום לזיתים שנשארו לגדול.} דל°רבי הווה גמר מלאכה של מה שלקט ואוכל כדרכו מדבר תורה, ולתנא קמא כיוון שעושה לצורך אלו שנשארו ואצלם אין זה גמר מלאכה, אינו אוכל מהתורה אלא מחמת התנאי. והווה כמקח ולכן אוכל אחת אחת ופטור, ואם צירף חייב. וראיה שבזה מדברת המשנה . מן דבתרה _{ממה שנאמר אחריו.} דתנן, לנכש _לדלל עמו בבצלים אמר לו על מנת לאכול ירק, מקרטם עלה עלה ואוכל ואם צירף, חייב . _{משמע שאף ברישא מה שנאמר לעשות עימו בזיתים, הכוונה לדלל עימו בזיתים כמו בסיפא.} תנן התם, מצא קציעות בדרך, אפילו בצד שדה קציעות, וכן תאנה שנוטה על הדרך ומצא תחתיה תאנים, מותרות משום גזל ופטורות מן המעשר . _{שעם נפילתה נמאסת והבעלים מתיאשים.} רבי חגי° י שאל לחבריא. מהו אהן פטור ממעשרות דתנינן הכא? אמר לו, משום אוכל עראי בשדה שהוא פטור. אמר לון וכי צריך הכא אתינן מתניתין משום אוכל עראי בשדה שהוא פטור? הרי כבר למדנו שכל שלא ראה פני הבית, אוכל עראי ופטור . אלא משום הבקר. שאני אומר שוודאי הבעלים הפקירו אותם, ואפילו אם יכניסם לבית יהיה פטור . _{שאם לא היה הפקר היה חיב אף להחזיר.} וראיה שהסיבה לפטור היא משום הפקר . דתני, ^ג_יא מצא

[דף יד עמוד ב]

כלכלה מחופה בעלין, אסורה משום גזל וחייבת במעשרות. אסורה משום גזל, משום דבר שיש בו סימנין. וחייבין במעשרות, שעד עכשיו דעת בעלים עליה. עד היכין חייב לשמור עליהם? עד כדי שיכול לתרום מהם ויהיה מן המובחר _{שלא התקלקלו יותר מדי.} לא היה יכול לתרום מן המובחר, עושה אותה דמים ואוכלה. רבי יונה° בעי. אם עשה אותם דמים, מהו שיטבלו? האם זה כמקח וטובל, או מאחר שאם הבעלים יבואו מוציאין אותה מידו, אין זה מקח ולא נטבלה. רבי מנא° _{בן יונה} בעי. הגע עצמך שהיתה נתונה בפיו. לא נמאס הוא ואינו יכול הוא להחזירה? וכיוון שכך התברר שהיה כאן מקח . אם אומר את כן, לא נמצא אוכל טבל למפרע? שהרי עד שלא נתנה בפיו, לא יכול לעשר. שאינה שלו ולא היה מקח שיקבע למעשרות. וכשהתחיל לאכל, נהיה מקח ונקבע למעשרות, ונמצא אוכל טבל. הדא אמרה , _עשהה ^ג_יב דמים כמקח הן _{שודאי כך תקנו חכמים.} ^ג_יג מצא כלכלה. במקום שהרוב מכניסין לשוק _{שנטבל כבר בגורן,} אסור לאכול ממנה עראי, ומתקנה דמאי. במקום שהרוב מכניסין לבתים. מותר לאכול ממנה עראי ומתקנה ודאי. מחצה על מחצה, מתקנה דמאי _{שמא נפלה מאלו שמוכרים בשוק. ואם} מכניסה לבית מתקנה ודאי. רבי יונה° בעי הפריש תרומת מעשר על פירות דמאי שלקח מעם הארץ והתברר שהם ודאי _{וצריך להפריש תרומה גדולה.} מהו שיטבול לודאי _{כיוון שכבר הפריש תרומת מעשר כשחשב שהם דמאי, יהיה אסור לאכול מהם עראי?} אם אומר

[דף טו עמוד א]

את כן _{שאם הפריש משום דמאי ואחר כך נודע שהוא ודאי מה שהפריש הפריש ומפריש תרומה גדולה ונפטר.} הא דתנן, מחצה על מחצה, מתקנה דמאי. מכניסה לביתו מתקנה ודאי . לא נמצאת מקדים תרומת מעשר שכבר הפריש בדמאי לתרומה גדולה? _{ואיך חכמים יתקנו לעבור על הלאו שכתוב מלאך ודמעך לא תאחר?} אלא ודאי המעשרות שהפריש בתורת דמאי בטלים, ועכשיו מתקן את הפירות כראוי. ואף כאן מה שהפריש דמאי בטל, ויכול לאכול עראי עד שיראה פני הבית. אמר רבי יוסי בי רבי בון° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם שמעון בן יוצדק° . מה שאמרה הבריתא שמחצה על מחצה מתקנה דמאי, וכשמכניסה לביתו מתקנה ודאי. כשמתקנה צריך להתנות ולומר. אם מאותן שמכניסין לשוק היא, מה שעשיתי עשוי. ואם לאו, לא עשיתי כלום. וכשמכניסה לבית מתקנה ודאי חוזר ומתנה. והסיבה שמתנה, זה לא רק כדי לא להקדים מעשר ראשון לתרומה גדולה, אלא גם מפני החשש שמא תהא מאותן שמכניסין לבית, ונמצא מכשיל את הכהן. שנמצאת תרומת מעשר שנתן לכהן _{כשהפריש משום דמאי} טבולה לתרומה גדולה. לכן יתנה ויאמר לכהן, והכהן יקרא שם לתרומה גדולה שבה על תנאי. איתמר מחצה על מחצה. בשדה, מתקנה דמאי. מכניסה לבית, מתקנה ודאי. _{אם הכניסה לביתו ולא הפריש קדם משום דמאי.} וחש לומר שמא מאותה שמכניסין לשוק היא והרי היא דמאי, ולא היה צריך להפריש תרומה גדולה , ונמצאת תרומה גדולה שנותן לכהן טבולה לתרומת מעשר? אמר רבי מתניה° . אומר לכהן שהתרומה גדולה הופרשה מספק, והכהן קורא שם על מעשרותיו על תנאי ומתקנם. איתמר במקום שהרוב מכניסין לבתים. מותר לאכל ממנה עראי, ומתקנה ודאי . עד כדון ^ג_יד דבר שאין לו גורן _{כמו תאנים שמוליכים לבית ושם מתקנים הכל.} אבל דבר שיש לו גורן, מפרישין תרומת מעשר, ואין צריך להפריש תרומה גדולה, _{שנהגו להפריש בגורן.} כהדא דתני. ^ג_טו מצא פירות ממורחין בשדה. מכונסין, אסורין משום גזל. מפוזרין, מותרין משום גזל. בין כך ובין כך חייבין במעשרות, ופטורין מתרומה גדולה. שאי אפשר לגורן שתיעקר, אלא אם כן נתרמה תרומה גדולה. מעשרות היכן ניטלות לכתחילה? בבית או מן השדה? נישמעינה מן הדא דתנן , ^ג_טז חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות. אפילו בו ביום שמת הכניסן, הרי אלו בחזקת מתוקנים. ואם חייב לעשר רק אחר שהכניסם לבית, איך יש חזקה שעישר? הרי אפשר שהכניסם לבית ולא עישר משום שנטרפה דעתו שעה אחת קדם שמת ולא הספיק לעשר. אלא ודאי שתקנם בשדה . אמר רבי בון בר חייא° . תפתר שמת מתוך יישוב _{ואם לא היה מתקן ודאי היה מודיע.} רבי חנינא אמר, רבי פנחס° שמע לה _{שמפריש בבית מן הכא.} דתנן, מעשה ב°רבן גמליאל _דיבנה והזקנים שהיו באין בספינה _{והגיעה זמן הביעור} אמר °רבן גמליאל _דיבנה עשור שאני עתיד למוד נתון ל°יהושע _{בן חנניה} ומקומו מושכר לו. עשור אחר שאני עתיד למוד נתון ל°עקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} עשור שאני עתיד למוד נתון ל°אלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו. ונתקבלו זה מזה שכר. הדא אמרה שמעשר מן הבית . _{שהרי בזמן הביעור ודאי שהתבואה הייתה כבר בבית.} רבי חייא בר אבא° שמע לה מן הכא דתנן, מי שהיו פירותיו במגורה. ונתן סאה לבן לוי, וסאה לעני. הדא אמרה מן הבית. רבי אבא מרי° שמע לה מן הכא דכתיב (דברים כי תבא כו יג) בערתי הקדש מן הבית. ^ג_יז זו חלה. הדא אמרה שאת שאר המעשרות מפריש מן השדה:

[דף טו עמוד ב]

ירושלמי מעשרות, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_יח מצא קציעות בדרך, אפילו בצד שדה קציעות. וכן ^ג_יט תאנה שהיא נוטה על הדרך, ומצא תחתיה תאנים. מותרות משום גזל, ופטורות מן המעשרות. הזתים והחרובין חייבין. ^ג_כ מצא גרוגרות. אם דרסו רוב בני אדם, חייב _{שוודאי נפלו אחר גמר מלאכה, וכבר התחייבו קדם שנעשו הפקר.} ואם לאו, פטור. מצא פלחי דבילה, חייב. בידוע שמדבר הגמור. ^ג_כא החרובין. עד שלא כינסן לראש גגו, מוריד מהן לבהמה ופטור, מפני שהוא מחזיר את המותר:

גמ’: תנן, מצא קציעות בדרך, אפילו בצד שדה קציעות. וכן תאנה שהיא נוטה על הדרך ומצא תחתיה תאנים. מותרות משום גזל, ופטורות מן המעשרות . אמר רבי יונה° . לא אמרו אלא בתאנה שנוטה לדרך. שאני תולה שנפלו מהעוברים ושבים . הא בינו לבין חבירו לא. תנן, הזיתים והחרובים חייבין . אמר רבי יונה° ^ג_כב והוא שמצא זיתים תחת זיתים. וחרובין תחת חרובין. אבל אם מצא זיתים תחת חרובין, וחרובין תחת זיתים, לא בדא ויכול לקחתם שאני תולה שנפלו מהעוברים ושבים. תנן, מצא גרוגרות. אם דרסו רוב בני אדם, חייב . _{שוודאי נפלו אחר גמר מלאכה, וכבר התחייבו קדם שנעשו הפקר.} ואם לאו, פטור . ולא בבתים הן נדרסות? _{אם כך כיוון שמצא בשדה ודאי לא נדרסו.} אמר רב בון בר חייא° . תפתר שרוב דורסין בשדות. רבי זעירא° בעי. ואינה ניכרת אם דרוסה היא אם אינה דרוסה? אמר רבי שאול° . פעמים שהיא פוקעת תחת הגלגל. והיא דרוסה, והיא נראית שאינה דרוסה. פעמים שהרגל דורסתה. והיא אינה דרוסה, ונראית כדרוסה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . הדא דתימא במקום שהכל דורסים בשדות. אבל במקום שרק רוב דורסין בשדות, אותן שדורסים בבית ואותן המיעוט שעתידין לדרוס _{ועדין לא דרסו} מצטרפין. ופטור.

[דף טז עמוד א]

תנן, מוריד מהן לבהמה ופטור, מפני שהוא מחזיר את המותר . _{למה לא נאמר שמוריד לאדם ואוכל מהן עראי ופטור?} אית תניי תני, ^ג_כג שאין שבחו של תלמיד חכם להיות אוכל בשוק. כהדא. °רבי אלעזר בר רבי שמעון הוה אכיל בשוקא. חמתיה °רבי מאיר . אמר ליה, בשוקא את אכיל וביטל גרמיה מלאכול:

ירושלמי מעשרות, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ואיזה היא חצר שהיא חייבת במעשרות? °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר. ^ג_כד חצר הצורית _{שהיו מושיבים שם שומר,} שהכלים נשמרים בתוכה. °רבי עקיבה אומר. ^ג_כה כל שאחד פותח ואחד נועל פטורה. _{ורק חצר של אדם אחד קרויה חצר משתמרת.} °רבי נחמיה אומר. ^ג_כו כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה חייבת. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. ^ג_כז כל שנכנס לה _{אדם מהשוק} ואין אומר לו מה אתה מבקש בתוכה, פטורה. °רבי יהודה _{בר עילאי}. אומר ^ג_כח שתי חצירות, זו לפנים מזו. הפנימית חייבת והחיצונה פטורה. ^ג_כט הגגות פטורין, אף על פי שהן של חצר חייבת. ^ג_ל בית שער ואכסדרה ומרפסת, הרי אלו כחצר. אם חייבת, חייבין. ואם פטורה, פטורין. ^ג_לא הצריפין והבורגנין והאליקטיות פטורין. סוכת גינוסר. אף על פי שיש בה ריחים ותרנגולין, פטורין. ^ג_לב סוכת היוצרים. הפנימית חייבת, והחיצונה _{שבה מוכרים} פטורה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים, פטורה. סוכת החג בחג. °רבי יהודה _{בר עילאי} מחייב, וחכמים ^ג_לג פוטרין:

 

[דף טז עמוד ב]

גמ’: איזו היא חצר? תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. כל שהשומר יושב על פתחה ומשמר. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . כולהון מן הבית למדו. ומנין ^ג_לד שבית טובל דבר תורה? שנאמר, ביערתי הקדש מן הבית. מה בית משתמר אף חצר המשתמרת . שמעון קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} דאמר לון, ^ג_לה הלכה כדברי כולהון להחמיר. ולמה אמרינן שמעון קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ולא אמרינן ליה משמיה? כיוון שיש שמועה אחרת _בהמשך שסותרת את השמועה הזו. לכן אמרו ששמעו קמיה רבי יוחנן° _{בר נפחא} דלא תהיה מילתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} פליגא על מילתא. תנן, °רבי עקיבה אומר. כל שאחד פותח ואחד נועל פטורה. תני, °רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי עקיבה . כל שאחד פותח ואחד נועל פטור . בשני שותפין, ולא בשני דיורין _שוכרים. מה בין שותף מה בין דיור הרי כשם שהשותף ממחה, כך הדיור ממחה? אמר רבי יונה° . בבעל הבית ודיורו היא מתניתא. בעל הבית ממחה על ידי דיור, ואין דיור ממחה על ידי בעל הבית. עליה שמעון קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזר שאמר משום °רבי עקיבה . _{זו השמועה השניה שנאמרה בשם רבי יוחנן° בר נפחא שסותרת את הקדמת שהרי קדם נאמר שהלכה כדברי כולם להחמיר} רבי יונה° אמר רבי זעירא° ורבי אימי° _{אמי בן נתן} תריהון אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזר שאמר בשם °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. הורי רבי יוחנן° _{בר נפחא} באילין דבי רבי אימי° _{אמי בן נתן}. הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזר שאמר בשם °רבי עקיבא _{בן יוסף}. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי}. אומר שתי חצירות, זו לפנים מזו. הפנימית חייבת והחיצונה פטורה. רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זעירא° . מה בא °רבי יהודה _{בר עילאי} להוסיף על דברי °רבי עקיבה רבו? _{שהרי דבריו הם בדיוק תוצאה מדברי °רבי עקיבא בן יוסף. שהרי בגלל שבחצר החיצונה יש רשות לשני הדיירים לפתוח ולסגור לכן החצר פטורה.} אמר לו, לא כלום _{ו°רבי יהודה בר עילאי רק הביא דוגמא.} תנן, הגגות פטורין, אף על פי שהן של חצר חייבת. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, אפילו לגג מבוצר מוקף באויר חצר מארבע רוחות היא מתניתין. מכיון שהעבירן דרך חצר לא נטבלו? תפתר, אי כ°רבי יוסי בי רבי יודה _{שהמעביר לגג דרך חצר פטור.} אי כ°רבי _{שחצר לא קובעת בפירות שלא נגמרה מלאכתן,} בשהיה דעתו לעשותן מוקצה, ונמלך שלא לעשותן. אמר רבי אבין° . ^ג_לו והוא שיהא בגג ארבע על ארבע _{שאם לא כן הרי הוא בטל לחצר.} דמה ^ג_לז הבית אינו טובל עד שיהא בו ארבע על ארבע. אף הגג אינו פוטר עד שיהא בו ארבע על ארבע. דתני, בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות. ^ג_לח פטור מן המזוזה, ^ג_לט ומן המעקה, ^ג_מ ומן העירוב, ^ג_מא ואינו טובל למעשרות, ^ג_מב ואין עושין אותו חיבור לעיר _{אם נמצא בתוך שבעים אמה ושיריים אנו מצטרף לתחום העיר בכדי שיתחילו ממנו תחום שבת.} והנודר מן הבית, מותר לישב בו. ואין נותנין לו ארבע אמות לפני פתחו _{כשמחלקים את החצר.} ^ג_מג ואין צמית ביובל כבית עיר חומה _{אלא נידון כשדה שחוזר ביובל.} ^ג_מד ואינו מטמא בנגעים. ^ג_מה ואין הבעלים חוזרין עליו מעורכי מלחמה. תנן, הצריפין והבורגנין והאליקטיות פטורין . מהו שיטבלו לבעל הבורגנין שהרי הוא לן שם בקביעות ? מן מה דתני. ^ג_מו בית ספר ובית תלמוד טובלין. למלמד ספר ולמלמד משנה , אבל לא לאחרים. הדא אמרה, שהם טובלין לבעל הבורגנין. על איזה בית אמרו שהוא טובל? °רבי אומר. ארבע אמות, אף על פי שאין שם ארבע דפנות. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. ארבע דפנות, אף על פי שאין שם ארבע אמות. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. ארבע אמות וארבע דפנות. תנן, סוכת החג בחג. °רבי יהודה _{בר עילאי} מחייב . וכן היה °רבי יודה מחייב במזוזה. מסתברא, °רבי יודה יודי לאילין רבנין. דכיוון שאפילו סוכה שהיא עראי קובעת למעשרות וחיבת במזוזה, כל שכן אם יש ארבע דפנות או ארבע אמות של בנין. שאף שהם דירה גרוע, מהותם קבע . אילין רבנין לא יודון ל°רבי יודה . דאף על פי שיש שם ארבע אמות וארבע דפנות כיוון שסוכה במהותה היא עראי, יסברו שהוא פטור מן המזוזה ואינו טובל למעשרות:

ירושלמי מעשרות, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ^ג_מז תאינה שהיא עומדת בחצר, אוכל אחת אחת ופטור _{שנחשב כאוכל ברשות התאנה.} ואם צירף חייב _{שכיוון שמלקט לאכול נחשב כגורן וכגמר מלאכה.} °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר _{רק שנים בידו אחת נחשב כגורן לכן יכול ליטול.} אחת בימינו, ואחת בשמאלו, ואחת בפיו. עלה לראשה, ממלא חיקו ואוכל _{שנחשב כרשות אחרת.} גפן שהיא נטועה בחצר. נוטל את כל

[דף יז עמוד א]

האשכול, וכן ברימון, וכן באבטיח, דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבה אומר. ^ג_מח מגרגר באשכול, ופורט ברימון, וסופת באבטיח. ^ג_מט כוסבר שהיא זרועה בחצר. מקרטם עלה עלה ואוכל. ואם צירף, חייב. ^ג_נ סיאה ואיזוב והקורנית שבחצר. אם היו נשמרים, חייבין. תאינה שהיא ^ג_נא עומדת בחצר ונוטה לגינה, אוכל כדרכו ופטור _{שהכל הולך אחר הנוף.} ^ג_נב עומד בגינה ונוטה לחצר. אוכל אחת אחת, ואם צירף חייב. ^ג_נג עומדת בארץ ונוטה בחוץ לארץ. או עומדת בחוצה לארץ ונוטה לארץ. הכל הולך אחר העיקר. ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר _{לדעת °רבי מאיר שגם שדות נחלטות.} ^ג_נד ובערי מקלט הכל הולך _אף אחר הנוף _{לקולה שאם הגזע בחוץ והרוצח עליו והנוף בפנים אסור להרגו.} ^ג_נה ובירושלם הכל הולך _אף אחר הנוף _{לחומרה:}

גמ’: תנן, תאינה שהיא עומדת בחצר, אוכל אחת אחת ופטור. ואם צירף חייב . תני, נותנין לו שהות לפצע בה _{כדי לרכך את התאנה שתהיה ראויה לאכילה} פעם ראשונה שנייה שלישית. _{מה הכוונה?} אמר רבי יונה° בשם רבי זעירא° _הכוונה שאם ליקט את השנייה בתוך כדי שהות שלוקח לפצוע שלושה תאנים מהראשונה , נטבלו שתיהן. ואם לא, הראשונה פטורה _{שכבר נפטרה כשהיתה לבדה} והשניה חייבת . רבי ירמיה° בעי. זרק את הראשונה למעלה מאויר עשרה. לא הספיקה לירד למטה מאויר עשרה, עד שליקט את השנייה. נטבלו שתיהן? תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אחת בימינו, ואחת בשמאלו, ואחת בפיו. °רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר. שלש בימינו ושלש בשמאלו ושלש בפיו. °רבי אלעזר בי רבי שמעון על ידי דהוה אכלן, הוה משער גרמיה כן _{היה משער בעצמו שיעור גדול כזה}. °רבי אלעזר בי רבי שמעון , אזל לגביה רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא° חמוי. הוה מזג ליה והוא שתי. מזג ליה והוא שתי. אמר ליה, לא שמעת מן אבוך בכמה לגימות אדם צריך לגמות בכוס? אמר ליה. כמות שהיא לא מזוג, בלגימה אחת. מזוג בצונין בשתים. מזוג בחמין בשלש. ולא שיערו חכמים, לא ביינך שהוא נאה. ^ג_נו ולא בכוסך שהוא קטן, ולא בכריסי שהיא רחבה. והוה °רבי יהושע בן קרחה צווח ליה, חלא בר חמרא _{קורא לו חומץ בן יין}. לפי שהיה ממונה לתפוס גנבים מטעם המלכות . אמר ליה. למה את צווח לי כן _{למה אתה קורא לי כך} הרי אין לי ברירה שאני מצווה לעשות מטעם המלך? אמר ליה, היה לך לברוח עד דערקת ואזלית לך ללודקיא, ואל תמסור יהודים למלכות . אמר ליה. ולא טוב עשיתי שקוצין כסיחין כסחתי _{שאני מסגיר את הגנבים?} אמר ליה, לא. היה לך לילך לסוף העולם ולהניח בעל הגינה שיקוץ את קוציו. תנן, אוכל אחת אחת ופטור _{שנחשב כאוכל ברשות התאנה.} ואם צירף חייב. קטף תאנה ונפלה מיד מידו ונתגלגלה מאיליה לחצר מהו מחזרתה? האם כיוון שהייתה בחצר כבר התחיבה במעשר. או כיוון שכוונתו הייתה לאכול אחת אחת שפטור אף שנפלה למקום חיוב יהיה פטור, כמה דתימר תמן, הביא תאנים מן המוקצה בשדה לאוכלן אכילת ארעי בחצר שאינה משתמרת, ושכח והכניסן לתוך ביתו, או שהכניסום התינוקות, הרי זה מחזירן למקומן ואוכל. ואוף הכא כן אם חוזר ולוקחה בידו פטור. מי דמי? תמן במחזירן לחצר שאינה משתמרת שהוא מקום פטור. ברם הכא במחזירן לידו שהיא בחצר שהוא מקום חיוב _{ורק כשקוטף ישירות מהתאנה אחת אחת אומרים שהוא ברשות התאנה ופטור.} מה דמי לה? היה עומד בראש התאנה ונתגלגלה תאנה לחצר, ובכגון זה הדין הוא שיכול להעלות את התאנה לראש האילן, כיון שמחזיר למקום פטור. תנן. עלה לראשה, ממלא חיקו ואוכל . שהיא כרשות אחרת. גבי שיכחה מה את עביד לה? כעומד בעיר או כעומד בשדה? למאי נפקא מינא? ייבא כהדא. דתנן, ^ג_נז היה עומד בשדה ואמר, יודע אני שהפועלים שוכחין עומר שבמקום פלוני. ושכחוהו, אינה שכחה. היה עומד בעיר ואמר, יודע אני שהפועלים שוכחין עומר שבמקום פלוני. ושכחוהו, הרי זה שכחה. דכתיב, בשדה ושכחת, ולא בעיר ושכחת. והשאלה אם בעל הבית עומד בראש האילן. האם נחשב כעומד בצד שדהו ואין כאן שכחה. או כיון שעומד ברשות אחרת, הרי זה כעומד בעיר? תנן, גפן שהיא נטועה בחצר, נוטל את כל האשכול, וכן ברימון וכן באבטיח, דברי °רבי טרפון .

[דף יז עמוד ב]

תמן תנינן. היה אוכל את האשכול ונכנס מן הגינה לחצר. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, יגמור. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, ^ג_נח לא יגמור. רבי זעירה° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. או ד°רבי טרפון כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שסובר שכיוון שהתחיל בהיתר בגרגר ראשון יכול לגמור . או °רבי טרפון עבד עוקצת _קביעות האוכל מתחילתו. _{שקביעות האכילה נגררת אחר תחילתה,} וכיוון שגרגר ראשון נחשב אכילת עראי, אף כל האשכול יחשב עראי. רבי אילא° _אילעא ורבי איסי° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. או °רבי טרפון כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . או ש°רבי טרפון עבד אכילה של פרי אחד כגון אבטיח או אשכול, אפילו יש בו שתים ושלש אכילות, כאכילה אחת. מאי טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ? משום שהתחיל בו בהיתר. אמר °רבי נתן . לא ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר משום שהתחיל בו בהיתר, יגמור אפילו בחצר אפילו בשבת. אלא ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר , ימתין עד שיצא שבת, או עד שיוצא חוץ לחצירו ויגמור. תני בשם °רבי נחמיה . ^ג_נט חצר שהיא נעדרת הרי היא כגינה ואוכלין בתוכה עראי. אמר רבי שמלאי° , הלכה כ°רבי נחמיה . תני, ^ג_ס חצר שזרע רובה, פטורה _{שהופכת לגינה.} נטע רובה, חיבת. שאף בחצר דרך לנטוע אילנות לצל . אמר רב חסדא° והוא שנטעה לנוייה של חצר. הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא. זרע רובה פטורה, והוא שתהא נעדרת. אבל אם זרע סתם, לא ביטלה מתורת חצר . וההיא ילפא מן הדא. שאם היתה נעדרת שהיא פטורה _{אפילו בלא שזרע,} והוא שעידר רובה. תנן, תאינה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגינה, אוכל כדרכו ופטור. עומד בגינה ונוטה לחצר, אוכל אחת אחת, ואם צירף חייב . הדא דתימר שאוכל כדרכו ופטור, בעומד האדם בגינה. הדא דתימר שאוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב, בעומד _האדם בחצר. רבי ירמיה° בעי קומי רבי זעירא° . תאנה שעמדה בגינה והנוף נוטה לחצר, והאדם עמד בגינה ולקט מהעץ על ידי בדוקני _מוט. האם הולכים אחרי האדם והוא עומד בגינה ויהיה פטור, או הולכים אחר המקום שלוקט ממנו, והרי לוקט מהחצר וחייב? דלמא _{את זה מספרים}. רבי זעירא° ורבי אבא בר כהנא ° ורבי לוי° הוון יתבין. והוה רבי זעירא° מקנתר לאילין דאגדתא. וצוח להון, סיפרי קיסמי _{היה מקניט את דורשי האגדות והיה מכנה אותם קוסמים כי מוציאים את הפסוק ממשמעותו.} אמר ליה רבי אבא בר כהנא° . למה את מקנתר לון? שאל ואינון מגיבין לך _{והם יענו לך}. אמר ליה. מהו דין דכתיב (תהילים עו יא) כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור? אמר ליה. כי חמת אדם תודך בעולם הזה, _{שאם הקדוש ברוך הוא מביא פורענות על האדם בעולם הזה והוא מודה לקדוש ברוך הוא בזכות זה שארית} חמות תחגור לעולם הבא. _{הוא ניצול מן הכעס בעולם הבא.} אמר ליה או נימר כי חמת אדם תודך בעולם

[דף יח עמוד א]

הבא שארית חמות תחגור בעולם הזה? _{שבעולם הבא נודה לקדוש ברוך הוא שלא הביא עלינו פורענות בעולם הזה כפי חטאנו.} רבי לוי° אמר, כשתעורר חמתך על הרשעים. צדיקים רואין מה את עושה להן, והן מודין לשמך. אמר רבי זעירא° . שמענו שלוש פירושים , היא הפכה והיא מהפכה. ולא שמעינן מינה כלום _{שאין אנו יודעים מה הפירוש הנכון.} אמר ליה רבי זירא° לרבי ירמיה° . ירמיה בני. אזל צור צור בדוקינתך _{עסוק במה ששאלתה גבי אם היתה ניטלת בדוקניתא,} שהפלפול בהלכה היא טבא מן כולם. תנן, ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר . תמן תנינן. ^ג_סא כל שהוא לפנים מן החומה, הרי הוא כבתי ערי חומה, חוץ מן השדות. °רבי מאיר אומר, אף השדות. מה טעמא דרבנין? דכתיב וקם הבית. אין לי אלא בית. מנין לרבות בתי בדין בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ומגדלות? תלמוד לומר אשר בעיר. יכול אף השדות? תלמוד לומר בית. מה בית שהוא מיוחד, שהוא בית דירה. יצאו שדות שאינן בית דירה. מה טעמא ד°רבי מאיר  ? דכתיב (ויקרא בהר כה ל) וקם הבית. אין לי אלא בית. מנין לרבות בתי בדין בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ומגדלות והשדות? תלמוד לומר (ויקרא בהר כה ל) אשר בעיר. כתיב, אשר לו חומה. ^ג_סב פרט לבית הבנוי בחומה _{שאין לו חומה,} דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, כותל החיצון הוא החומה _{ואף בית הבנוי בחומה בכלל.} °רבי יהודה _{בר עילאי} דריש אשר לו חומה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} דריש אשר לא חומה _{אפילו אם אין לו חומה גמורה.} תנן, בערי מקלט הכל הולך אחר הנוף . אמר רבי חיננא° . מה שנוף לא קולט אם העיקר בפנים והנוף בחוץ, זה רק אם עלה הרוצח בשגגה דרך הנוף. אבל אם עלה דרך העיקר שבפנים, כבר קלטו העיקר. תנן, ובירושלם הכל הולך אחר הנוף. מתניתא ד°בית שמאי היא. דתנן, בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ, או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים , °בית שמאי אומרים הכל כלפנים _{לחומרה שמעשר שני שנכנס לשם לא נפדה. אבל אין אוכלים שם מעשר שני וקדשים קלים} אף כאן סוברים °בית שמאי שהולכים לחומרה אף אחר הנוף . תני _{אילן שהיה כולו עומד בחוץ} החזיר את הנוף מבפנים כולו כלפנים. _{אף העיקר נידון כלפנים, כי אומרים שדי עיקרו בתר נופו.} ואף בריתא זאת אית בהן תנייא _{מחלוקת,} והיא כקדמייא כ°בית שמאי :

הדרן עלך פרק המעביר תאנים

פרק רביעי - הכובש השולק

כולל שיעורי שמע

ירושלמי מעשרות, פרק ד, הלכה א

מתני’: הכובש, ^ד_א השולק, ^ד_ב המולח, בשדה חייב. ^ד_ג המכמין באדמה פטור. ^ד_ד המטבל בשדה פטור.

[דף יח עמוד ב]

הפוצע זיתים שיצא מהן השרף פטור. ^ד_ה הסוחט זיתים על בשרו פטור. ואם סחט ונתן לתוך ידו, חייב. ^ד_ו המקפא לתבשיל, פטור. ולקדירה ריקה, חייב מפני שהוא כבור קטן:

גמ’: הכובש השולק כו'. ^ד_ז אור טובל. מקח טובל. מלח טובלת. תרומה טובלת. שבת טובל. חצר בית שמירה טובלת. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_ח מקח ושבת וחצר אינן תורה _{וכל שכן שמלח אור ותרומה.} ורק ראית פני הבית דאוריתא. אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° . המחוור שבכולן _{שהוא מהתורה} זו חצר בית שמירה. הכובש, האם אינו קובע עד שיכבוש כל צרכו? השולק, האם אינו קובע עד שישלוק כל צרכו? נשמעינה מן הדא דתנן, המהבהב שיבלין באור נטבלו. וכי אינן מחוסרין מלאכה על ידי האור? _{שהרי הבהוב כבישול כל דהו ואף על פי כן קובע.} שנייא היא שהוא גמר מלאכתו. ויידא אמרה דא שגמר מלאכה קובע אף שאינה מלאכה גמורה _{כמו הבהוב?} דתנן, ^ד_ט המקטף שיבלין לאוכלן מלילות, ניטבלו. לעשותן עיסה, לא נטבלו. כבש ושלק שלא מדעת הבעלים, תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , דאיתפלגון. הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר נטבל. ורבי שמעון בן לקיש° אמר לא נטבל. אמר רבי יודן° . תמן מה שאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאם מירח שלא מדעת בעלים נטבלו, זה מפני שדודאי ניחא לבעלים במרוח, שהרי אי אפשר לו שלא ימרח. ואם הוא לא היה ממרח, הבעלים היו צריכים לטרוח ולמרח . הכא אפשר לו שלא לכבוש, ואולי הבעלים לא רצו לכבוש . שלקו ברשות ההקדש, פדאו והכניסו לחצר בית שמירה, מהו? על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° , נטבל. דזו _חצר תורה וזו _שליקה אינה תורה. הכניסו לחצר בית שמירה, פדיו, ושלקו מהו? דברי הכל נטבל. שאף שחצר קובעת למעשרות, אם נכנסה לחצר ברשות הקדש לא ניטבלה. דמתי אומרים שההקדש פוטר? רק אם עשה מעשה בגוף הפירות. אבל הכא אף שחצר קובעת לחיוב , וכי מה עשה מעשה ברשות ההקדש? הקדישו ושלקו, הכניסו לחצר בית שמירה _{לאו דווקא} פדיו ושלקו, מהו? דברי הכל לא נטבל _{שכבר נפטר ברשות ההקדש. ובלבד שלא יכניסו לחצר או לבית} שלקו פדיו וצימקו _{עשה צימוקים} מהו? אין תימר האור טובל בדבר שלא נגמרה מלאכתו, האור

[דף יט עמוד א]

פוטר. ואין תימר אין האור טובל בדבר שלא נגמרה מלאכתו , אין האור פוטר. רבי ירמיה° בעי. טיגנו בשדה מהו? בלא כך, אין האור טובל? אילו אפשר דלא מיתן גביה משח, בעיה הוה _{אם אפשר היה לטגן בלא שמן היה כאן שאלה}. אבל כיוון שאי אפשר לטגן בלי שמן, פשוט שזה כמו בישול גמור. אמר רבי יוסי בר כהנא° אמר רבי יונה° . תני °רבי חלפתא בן שאול . עשה היסב _סעודה בשדה, טובל. אם לא היסב, אינו טובל. איזה הוא היסב שהוא טובל? כל היסב שיש בו יין. קצב להיסב ולא היסב מהו? תני, ^ד_י השום והשחליים והחרדל ששחקן בשדה, נטבלו. עד כדון, בשום של טבל ששחקו בשמן של חולין. ותיקן על ידי כך את השום . שום של חולין ששחקו בשמן של טבל האם השמן נקבע למעשרות אף שבו לא נעשה התיקון ? רבי זעירא° ורבי חייא בר אשי° אמרו בשם °רבי . ^ד_יא אשכול שסחטו לכוס, נטבל. לתמחוי, לא נטבל. והרי התמחוי נמצא על האש , בלא כך אין האור טובל? תפתר ^ד_יב בתבשיל צונין. לקדירה חייב. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , לקדירה ריקנית היא. מתניתא אמרה כן, דתנן. המקפה לתבשיל פטור, לקדירה חייב, מפני שהוא כבור קטן:

ירושלמי מעשרות, פרק ד, הלכה ב

מתני’: ^ד_יג תינוקות שטמנו תאנים לשבת, ושכח לעשרן. לא יאכלו מוצאי שבת עד שיעשרו. כלכלת שבת. °בית שמאי פוטרין, ובית הילל ^ד_יד מחייבין _{אפילו קדם שבת.} °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף הלוקט כלכלה לשלח לחבירו, לא יאכל עד שיעשר _{שהיא חשובה בעניו ככלכלת שבת.} ^ד_טו הנוטל זיתים מן המעטן. טובל אחד אחד במלח ואוכל. אם מלח ונתן לפניו, חייב. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. מן המעטן הטהור, חייב _{אפילו לקח אחד אחד.} מן המעטן הטמא, פטור. מפני שהוא מחזיר את המותר. שותין על הגת בין על החמין בין על הצונן ופטור, דברי °רבי מאיר . °רבי אלעזר בי רבי צדוק מחייב. וחכמים אומרים. ^ד_טז על החמין חייב, ועל הצונן פטור:

גמ’: רב המנונא° אמר. תינוק שחיפה כלכלה לשוק, נטבלה. מקום שמחשבתו של גדול מתקיימת, שם מעשיו של קטן מתקיימין _{דמעשיו מוכיחים על מחשבתו.} רבי זעירא° בעי. כלום מחשבתו של גדול מתקיימת, עד שיוליך לשוק. _{אלא שבגדול די במחשבה. אבל בקטן שאין לו מחשבה, צריך שיעשה את המעשה שמעיד על המחשבה} ודכוותה אין מעשיו של קטן מתקיימין, עד שיוליך לשוק? מתניתא פליגא על רב המנונא° שאמר שבקטן צריך שתהיה מחשבתו מוכחת מתוך מעשיו. דתנן . תינוקות שטמנו תאינים לשבת ושכחו לעשרן. לא יאכלו למוצאי שבת עד שיתעשרו. וכאן איזה הוכחה יש שטמנו לשבת? אמר רבי זעירא° בשם רבי המנונא° . תפתר בשלקטום עם דמדומי חמה, והוכיח מעשה שלהן על מחשבתן. לית הדא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ד_יז השבת טובלת. ואילו מהמשנה מוכח שלא הוקבעו הפירות אלא מפני שלקטום לשבת, הא אם לקטום שלא לשבת, השבת לא קובעת. אמר רבי יונה° בשם רבי המנונא° . אפילו אם ליקטו שלא לצורך שבת, שבת קובעת למעשר. ומה שנקט במשנה תינוקות שטמנו תאנים לשבת, בא ללמדנו שאפילו ליקטום לשבת , אוכל מהן עראי קדם שבת. דלא ככלכלת שבת, שאמרו °בית הלל שנטבלה מיד, ואפילו קדם השבת אסור לאכול ממנה ארעי. דשאני כלכלה דחשיבה. אבל אם זה לא כלכלה, אינם טובלים אלא כשיגיעה שבת

[דף יט עמוד ב]

וכי על רבי שמעון בן לקיש° דאמר שאין השבת טובלת אלא למה שהוכן לשבת לית היא פליגא? ולא תינוקות אינון? והרי אפילו לקטום לשבת, כמי שלקטום שלא לשבת, שהרי אין להם מחשבה, ואף על פי כן השבת טובלת. משמע שהשבת טובלת אף במה שלא הוכן לשבת. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי הילא° _אילעא. תיפתר שלקטום עם דמדומי חמה, והוכיח מעשה שלהם על מחשבתן. תנן, כלכלת שבת. °בית שמאי פוטרין, ובית הילל מחייבין. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי הושעיה° . בכלכלה יפה של תאנים שיחדה לשבת היא מתניתא. דבי רבי ינאי° _הכהן אמרי, אפילו נצרה _{של נצרים. שעצם זה שמדובר בכלכלה, כבר נותן לזה חשיבות.} אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס° בשם רבי אלעזר ברבי ינאי° . תפתר ^ד_יח בתאינה המיוחדת _{שיחדו את העץ} לשבת. דלמא _{את זה מספרים}. רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} רבי אימי° _{אמי בן נתן} ורבי איסי° _אסי הוון יתבין. עבר חד טעין כלכלה דתאינים. אמר לו, ליזבון _תמכור. אמר לו, כלכלת שבת אינה מזבנה. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף הלוקט כלכלה לשלח לחבירו, לא יאכל עד שיעשר. אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. או שלא אמר °רבי יודא שהלוקט כלכלה לשלח לחבירו לא יאכל עד שיעשר , אלא בכלכלת שבת ששולח לחברו. או של°רבי יהודה _{בר עילאי} בליקט כלכלה לשלחה לחבירו אפילו בחול קובעת , שהוא מקפיד עליה ככלכלת שבת. תנן, הנוטל זיתים מן המעטן. טובל אחד אחד במלח ואוכל. אם מלח ונתן לפניו, חייב . _{קא סלקא דעתין שמדובר במעטן שבבית ואוכל עראי כיוון שלא נגמרה מלאכתו.} לית הדא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו}? דרב° _{אבא בר אייבו} אמר, הוא אסור לאכול _{דרב° אבא בר אייבו כ°רבי שאמר שאין אוכלין מן המוקצה משום מראית עין. ומותר רק על מקומו, שרק שם ניכר שלא נגמרה מלאכתן. אי נמי קשה על רב° אבא בר אייבו שסובר שחצר קובעת אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו.} פתר לה בעושה מעטן בשדה ולא ראה פני הבית . וקשיא. אם מלח טובלת, למה לי צירוף? ואם צירוף, למה לי מלח? אלא על ידי זה ועל ידי זה טובל _{שרק שניהם יחד טובלים.} תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. מן המעטן הטהור חייב. מן המעטן הטמא פטור, מפני שהוא מחזיר את המותר. תני, אמרו לו חכמים. אף על פי שאינו מחזיר למעטן זה, מחזירן למעטן אחר . מה אנן קיימין? אם כשיש לו שני מעטנין, דברי הכל מותר. אם כשאין לו אלא מעטן אחד, דברי הכל אסור. אלא כי אנן קיימין, כשיש לו מעטן טהור ולחבירו מעטן טמא. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר, אין אדם מחזיר על מעטן של חבירו. ורבנין אמרי, אדם מחזיר למעטן של חבירו. תנן, שותין על הגת בין על החמין בין על הצונן ופטור, דברי °רבי מאיר . °רבי אלעזר בי רבי צדוק מחייב. וחכמים אומרים, על החמין חייב, ועל הצונן פטור . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, על החמין חייב, שהוא קבע שהרי אינו יכול להחזיר מה שנשאר שלא יקלקל מה שבגת . על הצונין פטור, שהוא עראי דיכול הוא מחזרתיה. דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי זעירא° ורבי יונה° ורבי זעירא° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אף מה שבלגין לא נטבל. מפני שהוא עתיד להחזירו הרי הוא כדבר שלא נגמרה מלאכתו:

ירושלמי מעשרות, פרק ד, הלכה ג

[דף כ עמוד א]

מתני’: ^ד_יט המקלף בשעורים, מקלף אחת אחת ואוכל. ואם קילף ונתן לתוך ידו, חייב. ^ד_כ המולל מלילות של חיטים, מנפיח על יד על יד ואוכל. ואם ניפח ונתן לתוך חיקו, חייב:

גמ’: תנן, המקלף בשעורים, מקלף אחת אחת ואוכל. ואם קילף ונתן לתוך ידו, חייב . אמר רבי זעירא° . יכיל אנא מקלף תרתי תרתי. ותני כן. בשעורים. שנים פטור, שלש חייב. בחיטים. שלש פטור, ארבע חייב. הונא בר חיננא° ורב תחליפא בר אימי° , הוון יתבין קומי רבי אלעזר° _{בן פדת}. [מאמר מוסגר אמר רבי יונה° . אין בכל מקום גורסים רב תחליפי בר אימי° , ההן בר רב אימי. ואין זה אותו אדם. אין בכולהון צריך לגרוס בר רב אימי הרי זה אותו אדם] והויין ליה שעורין עד קישרי אצבעותיה והוון סבין מיניה _{והיו לוקחים ממנו}. והפך אפוי לכותלא _{והסתובב כלפי הקיר} שלא _{להעיף עליהם את המוץ,} וחוי לון מלא שיעלון _{הראה לנו כף יד מלאה.} ותני כן. ובלבד שלא ינפח לא בקנון ולא בתמחוי. ולענין שבת עד כגרוגרות. רבי חייא בר אדא° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. הכא את אמר בשעורין שתים פטור, שלש חייב והכא את אמר הכין _{שאפילו מלא ידו מותר?} אמר ליה שנייא היא הכא שמה שעשה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היה סמוך לגורן שהוא מחזיר את המותר. ותני כן. במה דברים אמורים? בזמן שאינו סמוך לגורן. אבל היה סמוך לגורן, אפילו יתר מכן מותר, מפני שהוא מחזיר את המותר:

ירושלמי מעשרות, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_כא כוסבר שזרעה לזרע, ירקה פטור. זרעה לירק, מתעשר זרע וירק. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. השבת, מתעשר זרע וירק וזירים. וחכמים אומרים. ^ד_כב אינו מתעשר זרע וירק, אלא השחליים והגרגר בלבד. °רבן גמליאל _דיבנה אומר. תמרות של תלתן, ושל חרדל, ושל פול הלבן, חייבות במעשר. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. הצלף מתעשר תמרות וקפרס. °רבי עקיבה אומר, ^ד_כג אינו מתעשר אלא אביונות, מפני שהן פרי:

גמ’: תנן, כוסבר שזרעה לזרע, ירקה פטור. זרעה לירק, מתעשר זרע וירק. זרעה לזרע ונמלח עליה לירק חזקיה° אמר. כיון שלקט ממנה שתים ושלש מורויות _{פעמים כפי שמקובל ללקוט,} באה במחשבת ירק. ואף לענין הזרע כן. כיון שמנע ממנה שתים ושלש מוריות _{שלא לקט את הירק בשלוש עיתים כמקובל, או שמנע מהן מים שלוש עיתים} באה למחשבת זרע. ^ד_כד זרעה לזרע, מתעשרת לשעבר _{שהולכים אחר שליש.} זרעה לירק, מתעשרת להבא _{שהולכים אחר לקיטה אפילו על הזרע.} זרעה לזרע ולירק. או שזרעה לזרע ואחר כך חישב עליה לירק _{ועשה מעשה שלקט ממנה שלוש מורויות. הזרע לא בטל לירק. ובזרע הולכים אחר שליש. ובירק אחר לקיטה. ואף על פי כן} מעשר מזרעה על ירקה, ומירקה על זרעה. בשלקט ממנה לפני ראש השנה, שגם הזרע וגם הירק שיכים לאותה שנת מעשר . אבל אם ליקט ממנה לאחר ראש השנה, זרעה מתעשר לשעבר, וירקה מתעשר בשעת לקיטתו עישורו. וכל זה דווקא כשהביא שליש לפני ראש השנה, אבל אם הביא שליש לאחר ראש השנה, בין ירקה בין זרעה מתעשר להבא כי שוב שניהם שיכים לאותה שנת מעשר . תני, ^ד_כה שבת שזרעה לזרע. מתעשרת זרע, ואינה מתעשרת ירק. זרעה לירק. מתעשרת זרע וירק, ואינה מתעשרת זירין. זרעה לזירין. מתעשרת זרע וירק וזירין. והא תנינן . אין לך מתעשר זרע וירק, אלא השחליים והגרגר בלבד? כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. אין לך דבר שזרעו לזרע, מתעשר זרע וירק. אלא השחליים והגרגר בלבד. תנן, °רבן גמליאל _דיבנה אומר. תמרות של תלתן, ושל חרדל, ושל פול הלבן, חייבות במעשר .

[דף כ עמוד ב]

מה פליגין _{במה הם חולקים}? כשזרעו לזרע. אבל אם זרעו לירק, אף רבנן מודיי שאף הזרין והתמרות בכלל ירק . ותני כן. דתני, נהגין בבת ניין _{שם מקום} בירקו _{של חרדל} בהיתר אף אם זרע לירק , דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . לא אמר, אלא דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . הא דברי הכל חייב. והא תני. ^ד_כו הפול והשעורין והתלתן שזרען לירק, בטלה דעתו, וזרען חייב וירקן פטור? אמר רבי ירמיה° . עוד היא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. קפרס אסור, משום קליפין. ותני כן (ויקרא קדושים יט כג) וערלתם ערלתו את פריו. דבר שהוא עורל את פריו. רב° _{אבא בר אייבו} מפקד לאילין דבי רב° _{אבא בר אייבו}. וכן כי אתי רב המנונא° מפקד לחברייא תיהוון מפקדין לנשיכון _{הורה לתלמידים תורו לנשיכם}. כד הינון כבשין הדא קפרס _{כשהן כובשות את הצלף} אם הוא עדיין ערלה, דיהוון מרימין אילין ביטיתא _{שיוציאו את ביטיתה שהוא פרי הצלף ונאסר משום ערלה} אבל הקפרס לא נאסר. וקשה הרי כל הקליפות אסורין, ואיך הקפרס שהוא קליפת הצלף מותרת? אמר רבי אבא° . אסברי רבי זעירא° . כל הקליפין גדילות עם הפרי. וזה כשהפרי גדל , פרי מלמעלן וקליפין מלמטן. הקפרס והתמרות מין אחד הן. מעשר מקפרס על התמרות, ומן התמרות על הקפרס. אבל לא מהן על האביונות, ומן האביונות עליהן. ^ד_כז אביונות, מספק נותנין עליהן חומרי אילן וחומרי זרעין. וליידה מילה? שאם היתה שנייה נכנסת לשלישית, שהוא מפריש ופודהו ונותנו לעני. הצלף. °בית שמאי אומרים, כלאים בכרם ואינו כלאים בזרעים. ו°בית הלל אומרים. ^ד_כח אינו כלאים לא בכרם ולא בזרעים. תני °רבי חיננא בר פפא . ^ד_כט את שהוא עולה מגזעו, מין אילן. משרשיו, מין ירק. התיבון הרי הכרוב עולה מגזעו? כאן בודאי כאן בספק: _{שלא אמר רבי חיננא° בר פפא, אלא אם לא ידוע אם הוא מין אילן או מין ירק. במקרה כזה נבדוק האם עולה משרשיו או מהגזע. אבל אם ידוע שהוא מין ירק, הכלל לא משנה}

הדרן עלך פרק הכובש השולק

פרק ה

פרק חמישי- העוקר שתילים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי מעשרות, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_א העוקר שתלים מתוך שלו ונוטע לתוך שלו, פטור. ^ה_ב לקח במחובר לקרקע, פטור. לקט לשלח לחבירו, פטור. °רבי אלעזר בן עזריה אומר

[דף כא עמוד א]

אם יש כיוצא בהן נמכרים בשוק, הרי אלו חייבין. ^ה_ג העוקר לפת וצנונות מתוך שלו, ונוטע לתוך שלו. לזרע, חייב, מפני שהוא גורנן. ^ה_ד בצלים שהשרישו בעליה, טהרו מלטמא. נפלה עליהן מפולת והן מגולין, הרי אלו כנטועין בשדה:

גמ’: תנן, העוקר שתלים מתוך שלו ונוטע לתוך שלו, פטור. אמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° , °רבי עקיבה היא. דתנינן תמן. ^ה_ה נוטל מן הגורן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח, דברי °רבי עקיבה . רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דברי הכל היא. מודין חכמים ל°רבי עקיבה בשתלים. מה בין חיטים מה בין שתלים? חיטים גמר מלאכה _{שנגמר הגידול שלהם.} שתלים, אינן גמר מלאכה _{שעדין צריכים לגדול.} תנן, העוקר לפת וצנונות מתוך שלו, ונוטע לתוך שלו לזרע, חייב מפני שהוא גורנן. מודה °רבי עקיבה לחכמים בלפת וצנונות, שהן פסידין _נרקבים בארץ. וחיטין אינן פסידין? חיטין יש להן גורן אחרת, שאף הזרע שיצא מהם חייב במעשרות . אילין אין להן גורן אחרת. שזרע צנון פטור ממעשרות. תנן, לקט לשלח לחבירו, פטור _{שמתנה אינה כמכר.} רב° _{אבא בר אייבו} אמר מה שהתירה המשנה זה רק לנטוע. אבל אסור לאכול אפילו עראי עד שיעשר . רבי שימי° ורבי יוסי° _{בר זבידא} אמרו בשם רבי אחא° . מה דאמר רב° _{אבא בר אייבו} שלאכול אסור _{אף שלא נגמרה מלאכתו,} בשהכניסו לחצר בית שמירה. דסבר כ°רבי מאיר , שחצר קובעת אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו . אמר רבי מנא° _{בן יונה} . מתניתא אמרה כן דתנן. לקח במחובר לקרקע, פטור. שמקח לא קובע במחובר . הא בתלוש, חייב אף שלא נגמרה מלאכתו . מאן אית ליה מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן? לא °רבי מאיר  ?

[דף כא עמוד ב]

תנן, °רבי אלעזר בן עזריה אומר. אם יש כיוצא בהן נמכרים בשוק, הרי אלו חייבין. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי יודה היא. _{שמתיר לשלוח טבל לחברו.} ותני כן. °רבי יודה אומר בשם °רבי אלעזר בן עזריה , אף השולח לחבירו עטנין _{זתים מהמעטן} ושתילין וחבילי תלתן, לא יאכל עד שיעשר. שכן דרך בני אדם משלחין לחביריהן טבלים בדברים הללו. רבי שמעון בן לקיש° אומר. ^ה_ו אפילו חבר ששילח לחבר צריך לעשר. חברייא בעיי. ניחא שהמקבל צריך לעשר אם השולח עם הארץ שחשוד. אבל אם המשלח חבר, למה צריך לעשר? וכי חבר חשוד? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. וכי עם הארץ גבי תרומה לאו כחבר הוא? ואף על פי כן מפריש גם תרומה גדולה כודאי . אלא כיני. נהגו בני אדם _{אפילו חברים} להיות משלחין לחבריהן טבלים בדברים הללו. תנן, העוקר לפת וצנונות מתוך שלו, ונוטע לתוך שלו לזרע, חייב מפני שהוא גורנן. ולא שנייא _{אם עקרן} בין לזרע בין להבקר בין לחוצה לארץ. דכיוון שאין להם גורן אחר חייב לעשר . תמן תנינן. ^ה_ז לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח. ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח. והכא את אמר הכין שאם עוקר להפקר, כיוון שאין לו גורן אחר חייב לעשר? תמן הוא מבקיר על _את הכל לכן פטור. ברם הכא הוא מבקיר על _את הגידולין אבל העיקר נשאר שלו . _{אלא שלבסוף הגידולים ירבו על העיקר או שהעיקר יירקב ויהיה פטור, נמצא שמפקיע את העיקר מהמעשרות, לכך אמרו שתחילה עליו לעשר. וכן כשעוקר כדי לזרוע לזרע, שכשעקר היו השתילים ראויים לאכילה וחייבים במעשרות, וכשיחוזר ויזרע אותם התבטלו מתורת אוכל ויפקע מעשר מהם. לכן אמרו לו לעשר תחילה.} וראיה שמדובר שמפקיר רק את הגידולים, דהא תנינן חוץ לארץ. והרי שנייא היא חוץ לארץ בין לעיקר בין לגידולין. שהעיקר שגדל בארץ נשאר חייב, והגידולים שגדו בחוץ לארץ פטורים. אף הכא שנייא בין עיקר לגידולים . על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° דהוא אמר טבל בטל ברוב, ניחא. שכיוון שהגידולים יבטלו את העיקר, חייבו אותו לעשר קדם . על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דהוא אמר אין הטבל בטל ברוב. למה חייבו אותו לעשר מיד? ימתין עד שיגדיל ויעשר לפי כולו?

[דף כב עמוד א]

או נימר _{אולי נאמר} מה פליגי רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , בטבל _{בדבר שנגמרה מלאכתו} שנטבל דבר תורה. אבל בטבל _{בדבר שלא נגמרה מלאכתו} שנטבל מדבריהן, כל עמא מודיי שהטבל בטל ברוב _{וכאן מדובר בירק שטבלו מדרבנן ואף לרבי יוחנן° בר נפחא בטל ברוב.} התיב רבי אבא בר כהן ° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. והא תנינן, ^ה_ח כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף. ענבי בציר עם ענבי עוללות. יפריש עליהן ממקום אחר לפי חשבון . ולא טבל שנטבל מדבריהן הוא? _{שהרי זתים עומדים לשמן וענבים ליין ולא נגמרה מלאכתם.} ולמה לא בטלים ברוב של זתי ניקוף או ענבי עוללות שהם פטורים? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. קיימתיה, _{שלא מדובר בזיתים לשמן, אלא} בשמן זיתי מסיק, שנתערב עם שמן זיתי ניקוף _{שכבר נגמרה מלאכתם וחיובם מהתורה.} תנן, העוקר לפת וצנונות מתוך שלו, ונוטע לתוך שלו לזרע, חייב מפני שהוא גורנן . אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא שנו אלא שזורעם לזרע. הא זורעם לאכול _{שיגדלו יותר} פטור. שהרי יש להם גורן אחרת. אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא שנייא בין לזרע בין לאכול חייב, מפני שהוא גורנן. _{מה הכוונה?} אמר רבי חנינה° . מפני שהוא מכניסן מן השני לעני, ומן העני לשני. שהרי בירק הולכים אחר לקיטה. ופעמים שהעקירה הייתה בשנה השנייה _{וחייב במעשר שני,} והלקיטה בשלישית _{וחייב במעשר עני,} וישכח ולא יעשר אלא אחד. לכן תקנו שיעשר כשעוקר. תנן, בצלים שהשרישו בעליה, טהרו מלטמא. נפלה עליהן מפולת והן מגולין, הרי אלו כנטועין בשדה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. ערימה של בצלים שהשרישה. התולש מהן בשבת פטור, שאינו רוצה בהשרשתן. הא לכתחילה אסור . _{כמו שאמרה המשנה שבצלים שהשרישו בעליה, טהרו מלטמא. משמע שהם נחשבים קצת שתולים.} אמר ליה רבי שמעון בן לקיש° . מאי איכפלה _{מה משווים} שבת גבי לטהרות? מי לא תנינן הטומן לפת וצנונות תחת הגפן , אינו חושש ^ה_ט לא משום כלאים ^ה_י ולא משום שביעית ולא משום מעשרות ^ה_יא וניטלין בשבת.

[דף כב עמוד ב]

אמר רבי זעירא° לרבי אבהו° . חמי _ראה מה אמר. לא אמר אלא מאי איכפלה _{מה משווים} שבת גבי טהרות. הא גבי שביעית איכפלא _{יש מקום להשוות.} שאפילו אם לא רוצה בהשרשתן אסורים משום ספיחים. והתנן, ולא משום שביעית? אין כוונת הבריתא שמותר לכתחילה לעשות כן, אלא שאם רוצה בהשרשתם, אסורים משום ספיחין. ואם אינו רוצה בהשרשתן, אינו אסור משום ספיחין. אבל לכתחילה אסור לטמון בשביעית אפילו אם לא רוצה בהשרשתן . אמר רבי מיישא° לרבי זעירא° . ודא היא דרובא? _{ולא קל וחומר הוא?} אם שבת שהיא בסקילה מותר. שביעת שהיא בלאו, לא קל וחומר שיהיה מותר? _{נשאר בשאלה} אלו היה רבי יוחנן° _{בר נפחא} תני בבצל יחידי יאות, ואפילו רבי שמעון בן לקיש° היה מודה שלכתחילה אסור. שכל ההיתר שנאמר בבריתא זה רק באגודה שנראה שלא ניחה לו בהשרשה. תנן, בצלים שהשרישו בעליה, טהרו מלטמא. נפלה עליהן מפולת והן מגולין, הרי אלו כנטועין בשדה . השרישו בקופה, הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית. ואם היו טמאים לא עלו מידי טומאתן. השרישו בעלייה, הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית. _{שהם כתלושים.} ואם היו טמאין, עלו מידי טומאתן. אמרתה שאם השרישו בעלייה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית, משמע שהם כתלושים , ואת אמר עלו מטומאתן? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אילא° _אילעא. התורה ריבתה בטהרת זרעים. מאי טעמא? דכתיב (ויקרא שמיני יא לז) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. תמן תנינן טמן לפת וצנונות, לכתחילה לא יתלוש. עבר ותלש, אית תניי תני חייב. אית תניי תני מותר. אם היה אחד אומר אסור, ואחד מתיר. או אחד אומר חייב, ואחד אומר פטור ניחא. אבל שאחד יאמר חיב ואחד יאמר שמותר לכתחילה? לא צורכה דא אלא אית תניי תני חייב, אית תניי תני פטור, ורבי יוחנן° _{בר נפחא} סובר כמאן דאמר פטור, ורבי שמעון בן לקיש° אמר חייב:

ירושלמי מעשרות, פרק ה, הלכה ב

מתני’: ^ה_יב לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות, למי שאינו נאמן על המעשרות. ולא בשביעית, למי שהוא חשוד על השביעית. ^ה_יג ואם ביכרו, נוטל את הבכורות _{שהגיעו לעונת המעשרות} ומוכר את השאר. ^ה_יד לא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו ואת זגיו, למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין. ואם הוציא, חייב במעשרות

[דף כג עמוד א]

ופטור מן התרומה. שהתורם, בלבו על הקוטעים ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן. ^ה_טו הלוקח שדה ירק בסוריא. אם עד שלא באו לעונת המעשרות, חייב. משבאו לעונת המעשרות, פטור. ולוקט כדרכו והולך. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף ישכור פועלין וילקט. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . ^ה_טז במה דברים אמורים? בזמן שקנה קרקע. אבל בזמן שלא קנה קרקע, אף על פי שלא באו לעונת המעשרות פטור. °רבי אומר. אף לפי חשבון:

גמ’: תנן, לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן על המעשרות. ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית . כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. לא ימכור אדם את שדהו משבאה לעונת המעשרות . °רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר מפני שהוא אומר לו לכהן, הרי מכרתי את שלי. צא ותבע את שלך מיד הקונה . _{לרבנן שאוסרים למכור} עבר ומכר מעשר ואוכל. ואינו מעשר מה שהוא מוכר, שאין אנו אחראין לרמאין. תנן, התורם ליבו על המקוטעים. תני, הלוקח לא יתרום על מה שנשאר בתוך התבן ובגפת ובזגין, שהרי כשתרם המוכר היה לבו על המקוטעין . עבר ותרם מה הדין? רבי ברכיה ° _הכהן אמר, יפה כחו. רבי מנא° _{בן יונה} אמר, לא יפה כחו. דאותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשר. שהרי תרומה גדולה כבר הופרשה, וצריך היה להפריש מעשר. ועכשיו כשמפריש לכהן תרומה גדולה, נמצא שנתן לו טבל למעשר . רבי חנניה חברון דרבנין° בעי. תרם בדיוק אחד בששים מהתבואה. נמצא שהיא אחד מששים ואחד על הקוטעין ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן. האם גם במקרה כזה התנאי מועיל? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} , ולא מתניתין היא? דתני, התורם בלבו על הקיטעין, ועל הצדדין, ועל מה שבתוך התבן. כלום צריכה בהפריש יותר עבור המקוטעים? _{הרי אם הפריש יותר כדי לפטור את המקוטעין פשיטא שפוטר. אלא ודאי כיוון שחיטה אחת פוטרת מדאוריתא לא חייבו אותו חכמינו זכרונם לברכה להוסיף עבור המקוטעים.} תני, שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה

[דף כג עמוד ב]

ממנו ישראל. °רבי עקיבה אומר, התוספת פטור. וחכמים אומרים, ^ה_יז התוספת חייב. רבי אבינא° ורבי עולא בר ישמעאל° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אף חכמים שחייבו בתוספת, לא חייבו אלא לפי שנה שעברה שבה התבואה הביאה שליש _{אף שאז הייתה תחת יד הגוי והיתה פטורה.} שאם היה שני שני, עני עני. תני, °רבי יונתן בי רבי יוסי אומר. מניין ^ה_יח לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה, שכונס אותה בשביעית ואין בהם קדושה? תלמוד לומר (שמות משפטים כג י) ואספת את תבואתה ובשביעית _{תשמטנה ונטשתה.} פעמים שאתה אוסף בשביעית. רבי אבינא° ועולא בר ישמעאל° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אתיא ד°רבי יונתן בי רבי יוסי , בשיטת °רבי עקיבה רבו. כמה ד°רבי עקיבה אמר, אחר שליש הראשון את מהלך, וכיוון שהביאה שליש אצל הגוי פטור על הכל. כן °רבי יונתן בי רבי יוסי אומר אחר שליש הראשון את מהלך. וכיוון ששליש ראשון גדל בשישית ולא היה בקדושת שביעית, אף בתוספת שגדלה בשביעית אין קדושת שביעית. אבל לשיטת חכמים שחייבו על התוספת ולא הילכו אחר הבאת שליש, אף כאן על מה שגדל בשביעית יהיה קדושת שביעת . אמר רבי זעירא° לרבי אבינא° . תרתין מילין אתון אמרין, ואינון פליגין הדא על הדא _{שני דברים אתם אומרים והם חולקים אחד על השני}. הכא אתון אמרין, אף חכמים לא חייבו _{בקונה מן הגוי בסוריא אחר הבאת שליש,} בתוספת, אלא לפי שנה שעברה _{שבה התבואה הביאה שליש.} שאם היה שני שני, עני עני. והכא אתון אמרין אתיא ד°רבי יונתן בי רבי יוסי בשיטת °רבי עקיבה רבו. והרי לדבריכם לדעת כולם הולכים אחר הבאת שליש. אלא אם אתם רוצים להביא ראיה דאתיא ד°רבי יונתן בי רבי יוסי בשיטת °רבי עקיבה רבו. כך היה עליכם לומר . כמה ד°רבי עקיבה אוסר ספיחין תורה, כן °רבי יונתן בי רבי יוסי אוסר ספיחים תורה, שהרי דרש מהפסוק ואספת את תבואתה ובשביעית. ומכאן למד שהולכים בתבואה אחר שליש, ואומרים תבואה של ששית היא והתבואה מותרת משום ספיחים. משמע שאם הייתה של שביעית הייתה אסורה משום ספיחים מהתורה . ^ה_יט תבואה שהביאה פחות משליש לפני שביעית, ונכנסה שביעית, אסורה משום ספיחים _{שבתבואה תחילת הגידול נחשב משהביאה שליש. אבל ירק אם השריש קרם שביעית אין בו משום ספיחים,} ואם לקטה לפני שהביאה שליש לא חלה עליה קדושת שביעית, שכבר היו עשבים _{בשישית והרי הם כירק} ולא חלה עליהן קדושת שביעית. הביאה פחות משליש לפני שמינית ונכנסה שמינית, מותרת משום ספיחים. _{שבתבואה תחילת הגידול נחשב משהביאה שליש} ואם ליקט קדם שהביאה שליש, חלה עליהן קדושת שביעית דכיוון שקצר קדם הבאת שליש, דינם כירק שהולכים אחר השרשה . רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין. מודים חכמים ל°רבי עקיבה שעל התוספת מפריש אחר שליש בסדרן של שנים. שאם היה שני שני, עני עני. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הבקר והקדש וסוריא, בכולם מחלוקת °רבי עקיבה וחכמים. שאם הביא שליש בהפקר או בהקדש או בסוריה ולאחר מכן באו לרשות הבעלים. ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} פטור, ולחכמים חייב על התוספת . אמר רבי שמעון בן לקיש° . מודי °רבי עקיבה לחכמים, בדבר שהולכים בו אחר חנטה _פירות והשרשה _{כגון אורז}, שאף אם חנט והשריש כשהיו הפקר או ברשות הקדש, חיבים על התוספת .

[דף כד עמוד א]

זרע בחורבה והביאה שליש, וסיכך על גבה. שעכשיו פטור מן המעשרות דכתיב (דברים ראה יד, כב) עשר תעשר כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה, לא חייב אלא היוצא השדה ולא הגדל בבית . על דעתיה ד°רבי עקיבה , התוספת חייב. ועל דעתייהו דרבנן, התוספת פטור. זרע בבית והעביר הסכך שסיכך על גביו. על דעתיה ד°רבי עקיבה , התוספת פטור. ועל דעתין דרבנן, התוספת חייב. ואף בחלה כן? כגון שהביא שליש בחוץ לארץ ותוספת בארץ. האם גם כאן מחלוקת °רבי עקיבה וחכמים? או מאחר שזמן החיוב של החלה הוא בשעת גלגול העיסה, יודה °רבי עקיבא _{בן יוסף} לחכמים. מה את בעי מ°רבי עקיבה  ? הרי °רבי עקיבה אמר שפירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ אפילו שהכל גדל בחוץ לארץ , חייבין בחלה. אין יסבור °רבי עקיבה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , שפירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ פטורים , יאות את מקשי. רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זעירא° . זרע בעציץ שאינו נקוב, ונקב אחר שהביא שליש מהו? אמר ליה, ^ה_כ עכשיו נקב, ועד עכשיו היה פטור. והרי זו מחלוקת °רבי עקיבא _{בן יוסף} וחכמים: תנן, אמר °רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שקנה קרקע. אבל בזמן שלא קנה קרקע, אף על פי שלא באו לעונת המעשרות פטור . אמר רבי אבין° . אתיא ד°רבן שמעון בן גמליאל , בשיטת °רבן גמליאל _דיבנה זקינו. דתנינן תמן. ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא למחצה שליש ורביע, והקרקע של הגוי . °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב פירותיהן למעשרות ולשביעית. ו°רבן גמליאל _דיבנה ^ה_כא פוטר מפני שאין להם קרקע. תנן , °רבי אומר, לפי חשבון. על מה זה נאמר? על ראשה דתנן, הלוקח שדה ירק בסוריא. אם עד שלא באו לעונת המעשרות, חייב על הכל. על זה חולק °רבי וסובר כחכמים שחייב לפי חשבון _{רק על התוספת}.

[דף כד עמוד ב]

ירושלמי מעשרות, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_כב המתמד ונתן מים במידה ומצא כדי מדתו, פטור. °רבי יהודה _{בר עילאי} מחייב. מצא יותר על מדתו. מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון. ^ה_כג חורי הנמלים שלנו בצד ערימה החייבת, הרי אלו חייבין. שידוע שמדבר הגמור היו גוררין כל הלילה. ^ה_כד שום בעל בכי, ובצל של רכפא, וגריסים הקילקין, ועדשין המצריות. °רבי מאיר אומר, אף הקריקס. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אף הקרטנים פטורים מן המעשרות, ^ה_כה ונלקחין מכל אדם בשביעית. שהם באים רק מחוץ לארץ ^ה_כו זרע לוף העליון _שוטה, זרע כרישין, זרע בצלים, זרע לפת וצנונות ושאר זירעוני גינה שאינן נאכלין, פטורים מן המעשרות, ^ה_כז ונלקחים מכל אדם בשביעית. ואף על פי שאביהן תרומה, ^ה_כח הרי אלו יאכלו:

גמ’: תנן, המתמד ונתן מים במידה ומצא כדי מדתו, פטור. °רבי יהודה _{בר עילאי} מחייב . אמר רבי אבהו° . זימנין _{כמה פעמים} אמר לה בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. וזימנין _{וכמה פעמים} אמר לה בשם רבי יוסי ברבי חנינא° והוא שהחמיץ. תמן תנינן. ^ה_כט התמד עד שלא החמיץ, אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה. משהחמיץ, ניקח בכסף מעשר ^ה_ל ואינו פוסל את המקוה. מתניתין ד°רבי יהודה _{בר עילאי} היא. דתנינן. המתמד ונתן מים במידה ומצא כדי מידתו, פטור. °רבי יהודה _{בר עילאי} מחייב. אמר רבי אבהו° . זימנין _{כמה פעמים} אמר לה בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. וזימנין _{וכמה פעמים} אמר לה בשם רבי יוסי ברבי חנינה° . והוא שהחמיץ. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. דברי הכל היא _{שאפילו חכמים שפוטרים מן המעשר יודו שנקנה בכסף מעשר.} שכן, אפילו מי מלח ניקחין בכסף מעשר. תנן, מצא יותר על מדתו, מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון. מהו מוציא? מעשרות. הא תרומה, לא. ^ה_לא שהתורם, בלבו על הקוטעין ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן.

[דף כה עמוד א]

הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ^ה_לב נטבל. ורבי שמעון בן לקיש° אמר לא נטבל. מתיב רבי שמעון בן לקיש° לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. והא תנינן, וכן ^ה_לג נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור. אם אין בשל אחת מהן כשיעור, פטורה מן החלה. והרי בשל כולהון יש כשיעור. ולמה פטור? האם לא בגלל שצרף את הכל שלא מדעתם? ואף כאן הממרח כריו של חברו צריך להיות פטור . אמר ליה _{הסיבה שהאופה פטור מחלה אם צרף את העיסות זה לא מפני שלא עשה מדעתן אלא} שכן _{כוונתו אחרי הלישה לחלק את העיסה בניהם} ^ה_לד והעושה עיסה על מנת לחלקה לעיסות שאין בכל אחת כדי חלה , פטורה מן החלה. והתנינן, ^ה_לה נחתום שעשה עיסה לחלקה חייב בחלה? אמר ליה, לא תתיביני נחתום. נחתום לא בדעתו הדבר תלוי, בדעת הלקוחות הדבר תלוי. שמא ימצא לקוחות שירצו עיסה שיש בה כדי חיוב חלה ויטבול מיד. אמר ליה. והא תני חורי הנמלין שלנו בצד הערימה החייבת, הרי אלו חייבין. הא בצד ערימה פטורה, פטורין. למה לא יהיה מה שבחורים חייב שהרי שנגמרה מלאכתם בחורי הנמלים? _{אלא כנראה בגלל שהם לא הבעלים ומרוח שלהם אינו מחייב.} אמר רבי יונה° אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף כה עמוד ב]

מה שבחורי נמלים פטור זה משום יאוש בעלים. שמואל בר אבא° אמר. מה שאמרנו שמה שבחורי הנמלים בצד ערמה פטורה פטורים , והן שגיררו ראשי שיבלין ולא הוציאו את הגרעינים ואין כאן מרוח . מתיב רבי יוחנן° _{בר נפחא} לרבי שמעון בן לקיש° . והתנינן, ^ה_לו הקדישן עד שלא נגמרו, וגמרן הגיזבר ואחר כך פדיין, פטורים. הרי הגיזבר כאחר הוא, ואת אמרת מה שעשה עשוי? אמר ליה. תפתר כמאן דאמר גיזבר כבעלין ודלא כרבי יוסי° _{בר זבידא}. דרבי יוסי° _{בר זבידא} אמר גיזבר הוא כאחר. תנן התם. וכן נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור. אם אין בשל אחת מהן כשיעור, פטורה מן החלה . רבי חנניה חברון דרבנין° בעי. ואפילו יש בכולהון כשיעור, יעשה כדבר שלא נגמרה מלאכתו. _{שהרי את השאור שיקבלו מהאופה הם מצרפות לעיסה ולשות הכל כאחד. אם כך לא נגמרה מלאכתו} ויהא פטור? דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי זעירא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו בדבר שלא נגמרה מלאכתו? _{נשאר בשאלה} איזו שום בעל בכי? כל שאין לו אלא דור שורה סובבת אחד מקיף את העמוד האמצעי. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . כל שאין לו אלא קליפה אחת. איזו בצל של ריכפא? כל שעוקצו נמעך לתוכו. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, כל שאין לו ארס. אילו הן גריסין הקילקין, אילו המרובעין. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין מרובע מששת ימי בראשית. התיב רבי ברכיה° _הכהן. והתנינן ^ה_לז גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע? אמר רבי ביסנא° . כל גרמא אמרה, דלית הוא מרובע. שאם הוא _{גריס הקלקי} מרובע למה צריך לומר מרובע? די היה לאמר כגריס הקילקי . ולמה תנינן מרובע? דירבענה היא. והא נגעה _{מן ירק מרובע} מלא קיטרין _{מלא קשרים.} והא אביבא דפילא. עגול הוא מלמטן.

[דף כו עמוד א]

אית דבעי מימר _{יש שרצו לאמר} שלא אמר °רבן שמעון בן גמליאל אלא בבריות. ותני כן מרובע באוכלין ואין מרובע בבריות. אילו הן עדשין המצריות, כל שגלגליהן חדין. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. כל שאין להן צרורות _{שהם חלקים.} אילו הן הקריקס, כל שעוקציהן מעוטין והלקטיהן _שערות מרובין. מה דמי לה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. כגון אילין קונייתא. רבי ירמיה° בעי. כרכמין, מהו שיהו מותרין משום ספיחין? האם כיוון שאינו אוכל גמור, אין בו איסור ספיחין? או כיוון שהוא נשמר, יש בו איסור ספיחין? התיב רבי תנחום בר ירמיה° . והתנינן ^ה_לח והחשוד על השביעית אין לוקחין מהן פשתן אפילו סרוק. ופשתן לאו קיסמין הוא? אמר רבי חיננא° , מפני זרעה שנאכל. רבי מנא° _{בן יונה} אמר. אם מפני זרעה, והתנינן החשוד להיות מוכר תרומה לחולין, אין לוקחין ממנו מים ומלח? אית לך מימר מים ומלח מפני זרעו? לא משום קנס? אף הכא משום קנס. מנחם בר מבסימא אחוי דיונתן קיפא אמר בשם רבי אמי° _{בן נתן}. פשתן נלקחת מכל אדם בשביעית. ^ה_לט הדא דתימר, כשאינו יודע אם חשוד הוא אם אינו חשוד. הא דבר בריא שהוא חשוד, אסור. זוגא, קריביה דרבי אבא בר זבדי° אמר בשם רבי אבהו° . ביקייא נלקחת מכל אדם בשביעית. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מתניתה לא אמרה כן דתנן, _{אלו דברים שנקחים מכל אדם.} זרע לוף העליון, זרע כרישין, זרע בצלים, זרע לפת, וצנונות, ושאר זרעוני גינה שאינן נאכלין. ותני עלה. זרע אסטיס, וזרע קוצה, וזרע

[דף כו עמוד ב]

ביקייא. הא ביקייא עצמה _{לא ניקחת מכל אדם.} דילמא דלא איתאמרת אולי לא נאמר שביקיא נלקח מכל אדם, אלא כשאינו יודע אם חשוד הוא אם אינו חשוד הוא. הא דבר בריא שהוא חשוד, אסור ליקח ממנו ביקיא. תני, זרע לוף העליון . כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. זרע הסיליון שוטה של לוף. חדא איתא הוה לה ירבוזין דתרומה גו כפתה _{לאשה אחת היו ירבוזין בסל}. נפלון לגינתא וצמחון. אתא עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} ושרא _{בא המעשה לפני רבי יוחנן והתיר שמה שגזרו שגידולי תרומה תרומה, זה רק בדבר הנאכל. אבל דבר שאינו נאכל גידוליו מותרים ולא גזרו.} אמר ליה רבי חייא בר ווא° . ולא מתניתא היא? דתנן, זרעוני גינה שאינם נאכלים אף על פי שאביהן תרומה, הרי אלו יאכלו. אמר ליה, בבלייא. מן דגליית לך חספא, אשכחת מרגניתא _{בבלי אחרי שהגבהתי את החרס גיליתה את המרגנית שתחתיה} ואת אמר ולאו מתניתא היא:

הדרן עלך פרק העוקר שתלים וסליקא לה מסכת מעשרות

תפילת הדרן לסיום מסכת מעשרות

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מעשרות וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מעשרות וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת מעשרות וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת מעשרות כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)