ספר:ירושלמי מאיר/מסכת מועד קטן

פרק ראשון – משקין

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה א

מתני’: משקין בית השלחין ^א_אבמועד ובשביעית, בין ממעיין שיוצא בתחלה בין ממעיין שאין יוצא בתחלה, ^א_באבל לא ממי גשמים, ולא ממי קילון. ^א_גואין עושין עוגיות לגפנים:

גמ’: ניחא שמשקין ממעיין שלא יצא בתחילה. אבל למה מותר להשקות ממעיין שיוצא בתחילה? ולא טריח הוא _{שמא יפלו קירותיו ויצטרך לחפור}? אלא כ°רבי מאיר שלא חושש לטרחה. ד°רבי מאיר אמר, משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר , דברי הכל היא, כשהיה מעיין אחד ונעשה שנים. שגם אם יפול החדש לא יטרח כיוון שיכול להמשיך להשקות מהישן. או _{שלא מדובר במעיין חדש אלא} במעיין שהיו מימיו מועטין ונתברכו _{ולכן נקרא חדש}: ותני כן, מעיין שיצא בתחילה, משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, אין משקין ממנו אלא שדה בית השלחין שחרבה. על דעתיה ד°רבי מאיר , משקין ממנו דבר שאינו אבד _{כמו בית הבעל}, ואפילו דבר שהוא טריח _{כמו מעיין שיצא בתחילה}. על דעתיה דרבנן, אין משקין ממנו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טריח. _{שהרי אפילו בית השלחין לא התירו להשקות ממי קילון}. לא אבד ולא טרח מה אמרי בה רבנן? נישמעינה מן הדא דתנן, כל שהוא פסידה והולכת _{אם לא ישקה} זו היא בית השלחין _{שמותר להשקות}

[דף א עמוד ב]

עמדה מלהכחיש _{שיותר לא תכחש אף אם לא ישקה} זו בית הבעל שעליה מחלוקת ד°רבי מאיר וחכמים _{מכאן שלשיטת חכמים כיוון שלא הולך לאיבוד אם לא ישקה אסור להשקות אפילו בלא טרחה} עד כמה תשהא ותיעשה בית השלחין שיש הפסד אם לא ישקה ומותר להשקות במועד? עד כדי שתשהא שנים שלשה ימים קודם לרגל או יותר ? נישמעינה מן הדא, חפריה _{תעלת המים שממנה היו משקים} נגב _יבשה קומי מועדא תלתא יומין וחזר במועדא. אתא עובדא קומי רב חונה° ואמר, אילין דאכחשין ישתיין. אילין דלא אכחשין לא ישתיין, שהכל לפי השדה. רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} הורון בהדה מקרת דצילייא _{שם מקום}, דהוון זריעה סערין מיחצדינון במועדא _{שדות שזרועים שעורה יקצרו בחול המועד קדם שירד עליהם גשם} דלא יפקען וייבדן _{שלא יתבקעו ויפסדו} כשירד גשם: תנן, אבל לא ממי גשמים ולא ממי קילון. ניחא מי קילון _{שזה בור מים שיש טרחה רבה לשאוב ממנו} אבל למה שיהיה אסור להשקות מכינוס מי גשמים? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, גזרו מי גשמים מפני שהן כמי קילון שילכו ויחסרו עד שיצטרך להביא מרחוק. אמר רבי ביסנא° בשם °רבי , לא שנו אלא במועד, הא בשביעית מותר. מה בין שביעית מה בין מועד? שביעית על ידי שהיא מותרת במלאכה, התירו בין דבר שהוא טריח, בין דבר שאינו טריח. מועד, על ידי שהוא אסור במלאכה, לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טרח. ואית דבעי מישמעינה מן הדא, דתנן, שביעית על ידי שזמנו מרובה התירו _{שקשה לאסור להשקות שנה שלמה}. מועד על ידי שזמנו קצר אסרו. אותן שבעה ימים האחרונים של השנה, לא מסתברא מיעבדינן כשבעת ימי הרגל ויהיו אסורין? אשכח תני, מרביצין בעפר לבן בשביעית אבל לא במועד דברי °רבי שמעון _{בן יוחאי} , ו°רבי אלעזר ברבי יעקב אוסר . ולא חילקו, אלא מי שמתיר מתיר אף בשבעת הימים האחרונים. רבי ירמיה° בעי, מי תמציות שלא פסקו, מה הן? נישמעינה מן הדא דתנן, אלו הן ^א_דמי תמציות, כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין _מים. פסקו גשמים, אף על פי שהרים בוצצין, הרי הן כמי תמציות. פסקו מלהיות בוצצין, הרי הן כמי גביים. עד איכן דינם כמי תמצית וממתי נקרא מעיין? אמר חייה בר בון בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, עד כדי שתפרח הכרית _{צמח ממשפחת החלמית שפורח בתחילת הקיץ כיום נקרא מעוג הכרית. שאם אף אחר שצמח ממשיכים המים לנבוע מההרים דינם כמעיין}. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° בשם רבי תנחום בי רבי חייה° , עד כדי שיעשו כרגלי האווז _{שכבר יגדל דיו ויצאו העלים העליונים שקדם הפרי וזה זמן מאוחר יותר}. רבי ירמיה° בעי, פרחה הכרית ולא פסקה, למפריעו הוא נעשה כמעיין? או מיכן ולבא? ליידה מילה? הטביל בו מחטים וצינורות לפני שפרחה הכרית, ואחר שטבל פרחה הכרית. אין תימר למפריעו הוא נעשה מעיין, טהרו. אין תימר מיכאן ולבא, לא טהרו. רבי אלעזר ברבי יוסי° שאל

[דף ב עמוד א]

אילין אגטרגטייא _{מתקן שאיבה מבור כמו בורג ארכימדס} מה את עביד לון? כמי קילון _{שגזרו על כל שאיבה מבור}? או אינן כמי קילון? בריכה שנתמלאת מן המעיין והפסיק המעיין מתוכה, מהו להשקות ממנה? נישמעינה מן הדא דתנן, אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון. מה אנן קיימין? אם בשעה שהגשמים יורדין, והלא כמשקין מהים הגדול הן. _{וכמו שכאשר מעין מחובר לבריכה מותר לשקות מהבריכה, כך כאשר הגשם יורד מותר שזה כאילו הבריכה מחוברת לים}. אלא כי אנן קיימין, בשעה שפסקו הגשמים. אם בשעה שפסקו גשמים, לא כבריכה שנתמלאת מן המעיין והפסיק המעיין מתוכה היא? ואת אמר אין משקין ממנה. הדא אמרה, בריכה שנתמלאת מן המעיין והפסיק המעיין מתוכה, אין משקין ממנה. בריכה שנתמלאת מן הקילון _{ששאב מהקילון ומילא אותה} והמשיך המעיין לתוכה, מהו להשקות ממנה? נישמעינה מן הדא, שדה ^א_הבית השלחין _{שמושקה ממעין} שניטופה _מטפטפת לתוך _{בריכת מי גשם שהיתה} בשדה בית השלחין אחרת _{כגון שהיתה השדה השניה נמוכה מהראשונה} משקין ממנה _{וזה דומה למעיין שנכנס לבריכה}. אמר רבי ירמיה° , רק בעודה מנטפת. וכי מחמת הניטוף היא יכולה להשקות? לא מחמת עצמה שהיא מליאה? ואת אמר משקין ממנה. _{משמע שלא אכפת לי איך הגיעו המים הראשונים, מה שחשוב זה שכרגע זה מחובר למעיין}, הדא אמר בריכה שנתמלאת מן הקילון והמשיך המעין לתוכה, משקין ממנה. ותני שמואל° _{בר אבא בר אבא} כן, הפוסקין והבריכה שמילאן קודם לרגל, לא ישקה מהן ברגל. ^א_ואם היתה אמת המים עוברת ביניהן _{אף שאין במים שבאים מהאמה כדי להשקות את השדה} משקה מהן ואינו נמנע: ואין עושין עוגיות לגפנים. אלו הן עוגיות? אלו הן הבדידין שבעיקרי אילנות _{תעלה שחופרים סביב העץ}, כיי דתנינן תמן, יד הבדיד _{המקל של הכלי שאיתו חופרים את הבדידין} ארבעה _{שאם נטמא הכלי נטמא היד עד ארבע טפחים}

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ב

מתני’: °רבי אלעזר בן עזריה אומר, אין עושין את האמה בתחילה במועד ובשביעית. וחכמים אומרים, ^א_זעושין את האמה בתחילה בשביעית, ^א_חומתקנים את המקולקלות במועד. ^א_טומתקנין את קילקולי המים שברשות הרבים. וחוטטין אותן, ^א_יומתקנים את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים. ועושין כל צורכי הרבים, ומציינין על הקברות, ^א_יאויוצאין אף על הכלאים

[דף ב עמוד ב]

גמ’: תמן תנינן, עושה אדם את זבלו אוצר, °רבי מאיר אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה. היה לו דבר מועט, מוסיף עליו והולך. °רבי אלעזר בן עזריה אומר. עד שיעמיקו או עד שיגביה שלשה, או עד שיתן על הסלע. פתר לה תרין פתרין _{הסביר את זה בשתי אופנים}. _{הסבר אחד} בשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו מערב שביעית ובשדה לא היה כלום. והוא מבקש להוציא מביתו לתוך שדהו בשביעית. שרבנן אמרי שיכול להוציא את המעט שיש לו והרי זה מוסיף עליו והולך משיפסקו עוברי עבירה _{כמו שאדם שיש לו עשרה משפלות, אינו מוציאם בבת אחת אלא כל פעם קצת} ו°רבי אלעזר בן עזריה אוסר. מה טעמא ד°רבי אלעזר בן עזריה ? שמא לא ימצא לו זבל _{שצריך לתת עשר משפלות בכל אשפה, ואם יתן רק מעט} ונמצא מזבל את אותו המקום. פתר לה פתר חורין _{הסביר באופן אחר}, כשהיה לו דבר ממועט בתוך ביתו בערב שביעית והוא מבקש להוציאו לתוך שדהו בשביעית למקום שכבר היה שם מעט זבל. הרי זה מוסיף והולך משיפסקו עוברי עבירה. °רבי אלעזר בן עזריה אוסר. מאי טעמא ד°רבי אלעזר בן עזריה ? שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל את אותו מקום. ולא כבר הוא מזובל מערב שביעית? רבי ירמיה° ורבי בון בר חייה° אמרו בשם רבי אבא בר ממל° , מפני מראית העין. שיחשבו שמוציא לזבל, לכן אסור עד שיוציא עשר משפלות כאחת. ולית לרבנן מפני מראית עין? אמר רבי אידי דחוטרא° , סלו ומגריפו מוכיחין עליו שהוא עושה אשפה. רבי יוסי ברבי בון° אמר, אילין שמועתא דהכא _{ההסברים שנאמרו כאן במסכת שביעית}, _{ש°רבי אלעזר בן עזריה אוסר משום מראית עין, כבר נאמרו במסכת מועד קטן}. דתנינן °רבי אלעזר בן עזריה אומר. אין עושין את האמה בתחילה במועד ובשביעית. אמר רבי ירמיה° מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה. רבי ירמיה° ורבי בון בר חייה° אמרו בשם רבי אבא בר ממל° , מפני מראית העין. הוון בעיי מימר, מאן דאמר תמן מפני מראית העין, ניחא. _{שזו שיטת °רבי אלעזר בן עזריה} , דאף הכא מראית העין, מאן דאמר תמן מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה, והכא מה אית לך הרי הטעם הזה לא שייך כאן? לית לך אלא כהדא דאמרינן, שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל את אותו המקום. מה נפק מן ביניהון? חפר לעשות אמה של בנין _{שמסלק את העפר}. הוון בעיי מימר, מאן דאמר תמן מפני מראית העין, אף הכא מפני מראית העין. מאן דאמר תמן מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה, הרי אינו מכשיר את צדדיה לזריעה. הכל מודין שאם היה לו שם אבנים, או צרורות, או סיד או גיבסס _{שברור לרואים שהקרקע לא ראויה לזריעה}, מותר לעשות שם את זבלו אוצר. תנן, ומתקנין את המקולקלות במועד. דבר שהוא לצורך המועד, אבל דבר שאינו לצורך המועד אסור. בשל יחיד, אבל בשל רבים, אפילו דבר שאינו לצורך המועד מותר _{כדי להוזיל את העלויות}.

[דף ג עמוד א]

כהדא דבני דסכותא איתפחתה במועדא _{המרחץ של סוכות התקלקל במועד}, ושרא לון _{והתיר להם} רבי אבהו° מעבדינה במועדא. אף ^א_יבבטריח וכיוני _{אף שיש טרחה ואפילו אם יכלו לעשות קדם וחיכו למועד}. האם לא סברון מימר שכל מה שהתירו מלאכת דבר האבד זה רק ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד? אמרין, לציבור התירו דאין לא מתעבדא כדון, לא מתעבדא עוד _{שאם לא יעשו עכשיו לא יעשו עוד שבמועד הפועלים מצוים בזול}. איירא _{תעלת המים} דציפורין איתפחת _{נתקלקלה} במועדא, חברייא סברין מימר, שרי _מותר מן הדא דתנן, ומתקנין את קילקולי המים. ואסר רבי ירמיה° . אמר רבי פינחס° , לא אסר רבי ירמיה° אלא משם הלכת הפטיש _{שעושה הרבה רעש ויש בזה זילותא של המועד}. בית עלמא _{בית עלמין} דבר מקטיא איתפחת _{נתקלקלה} במועדא. רב חונה° סבר מימר שרי מן הדא דתנן, ועושין כל צורכי הרבים. אמר לו רבי מנא° _{בן יונה}, לא תני שמואל° _{בר אבא בר אבא} שמותר , אלא להיות שפין את סדקיהן, אבל תיקון גדול כזה אסור. תנן, חוטטן אותן. מאי חוטטן אותן? גרפין לון, כיי דתנינן תמן, החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעית _{כיוון שחקק בו בית קיבול הופך את המים שזורמים בו לשאובים}. תנן, מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים. ועושין כל צורכי הרבים. אלו הן צורכי הרבים. ^א_יגדנין דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות. ^א_ידופודין את השבויין וערכים וחרמים והקדישות. ומשקין את הסוטה. ושורפין את הפרה. ועורפין עגלה ערופה. ורוצעין עבד עברי. ומטהרין את המצורע. ומפרקין את המנעל מעל גבי האימוס אבל לא מחזירין אותו. תמן תנינן, משקין בית השלחין במועד. ^א_טוומציינין על הקברות. לא כבר ציינו מאדר? תיפתר שירד שטף של גשמים ושטפו: ויוצאין אף על הכלאים _{בחול המועד פסח}. לא כבר יצאו באדר? ^א_טזתיפתר שהיתה השנה אפילה ואין הצמחים ניכרים. תנן, ומציינין את הקברות. מניין לציון? רבי ברכיה° _הכהן ורבי יעקב בר בת יעקב° אמרו בשם רבי חונייה דברת חוורן° , ואמרי לה רבי יוסה° _אסי ורבי יעקב בר אחא° אמרו בשם רבי חונייה דברת חוורן° , ואמרי ליה חזקיה° ורבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דברת חוורן° אמרו בשם רבי חונייא דבית חוורן° שנאמר (ויקרא תזריע יג מה) וטמא טמא יקרא. כדי שתהא טומאה קוראה לו בפיה ואומרת לו פרוש. אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי שמואל בר נחמן° מדכתיב (יחזקאל לט טו) ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. עצם, מכאן שמציינין על העצמות. אדם, מיכן שמציינין על השדרה ועל הגולגולות. ובנה, מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה. דאם אומר את על גבי אבן תלושה, אף היא הולכת ומטמא במקום אחר. אצלו, שלא יסמן על הטמאה אלא לידו במקום טהרה. ציון, מכן לציון. ^א_יזמצא אבן אחת מצויינת, אף על פי שאין מקיימין _עושין כן, המאהיל עליה טמא. שאני אומר, מת קמצוץ _{ראשו בין ברכיו} ואינו תופס הרבה מקום נתון תחתיה ואדם שלא בקיא בהלכה ציין על גבי הטומאה. היו שתים, המאהיל עליהן טהור ובניהן, טמא. אם היה חרוש בינתיים, הרי הן כיחידות ביניהן, טהור ותחתיהן טמא. תני ^א_יחאין מציינין על הבשר, שמא נתאכל הבשר. רבי יוסטא בר שונם° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}, ולא נמצא מטמא טהרות למפרע? אמר ליה, מוטב שיתקלקלו בו לשעה, ואל יתקלקלו בו לעולם

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ג

מתני’: °רבי אליעזר בן יעקב אומר, ^א_יטמושכין את המים מאילן לאילן, אבל לא ישקה את כל השדה כולה. זרעים שלא שתו לפני המועד, לא ישקם במועד. וחכמים מתירין

[דף ג עמוד ב]

בזה ובזה:

גמ’: רבי מנא° _{בן יונה} אמר לה סתם בלי לציין בשם מי נאמרו הדברים. רבי אבין° אמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, בסתם חלוקים. מה אנן קיימין _{מה הכוונה}? אם במרווחין, דברי הכל אסור. אם ברצופין? דברי הכל מותר. אלא כי אנן קיימין, בנטועין מטע עשר לבית סאה. °רבי אליעזר בן יעקב עבד לון כמרווחין. ורבנן עבדין לון כרצופין. גופא, רבנן אמרי, במרווחין אסור להשקות את כל השדה. מהו להמשיך מאילן לאילן? נילף _נלמד הדא דרבנן מן ד°רבי אליעזר בן יעקב . כמה ד°רבי אליעזר בן יעקב אמר במרווחין אסור להשקות ומותר להמשיך, כן רבנן אמרי במרווחין אסור להשקות ומותר להמשיך. ולא כן סברינן מימר במרווחין דברי הכל אסור אפילו להמשיך? והן עפר לבן, לא כמרווחין הוא _{שהרי יש בו מעט עצים} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר, וקימא לן דרבנן כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} אז למה רבנן אוסרים? אלא כאן בשביעית וכאן במועד. מה בין שביעית ומה בין מועד? שביעית על ידי שהוא מותרת במלאכה, התירו בין דבר שהוא טריח בין דבר שאינו טריח. מועד על ידי שהוא אסור במלאכה, לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טריח. ואית דבעי מימר נישמעינה מן הדא. שביעית על ידי שזמנה מרובה, התירו. מועד על ידי שזמנו קצר, אסור. אותן שבעת ימים האחרונים של השביעית. לא מסתברא מיעבדינון כשבעת ימי הרגל ויהיו אסורין? אשכח תני, ^א_כמרבצין בעפר לבן בשביעית אבל לא במועד דברי °רבי שמעון _{בן יוחאי}, ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר. ולא חילקו בין ימים אחרונים לשאר שנה: וחכמים מתירין בזה ובזה. מהו בזה ובזה? האם הכוונה שחכמים מתירים להשקות בין ששתו קודם לרגל, בין שלא שתו קודם לרגל? _{וקשה, אם לא השקו קדם הרגל הרי הזרעים שבאדמה לא יתקלקלו. ולמה חכמים מתירים להשקות במועד}? אלא כאן באילן כאן בזרעים

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_כאצדין את האישות ואת העכברים, בשדה האילן ובשדה הלבן כדרכו, במועד ובשביעית. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, בשדה האילן כדרכו. ובשדה לבן שלא כדרכו. ^א_כבומקרין את הפירצה במועד, ^א_כגובשביעית בונה כדרכו:

גמ’: אישות זו חולדה. אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר דכתיב (תהילים נח ט) נפל אשת בל חזו שמש מכאן שאשת זו בריה שלא רואה כמו החולד. תנן, צדין את האישות ואת העכברים, בשדה האילן ובשדה הלבן כדרכו, במועד ובשביעית. ניחא שמותר לצוד אתם בשדה האילן שהנזק גדול. אבל למה התירו בשדה הלבן? אלא בשדה הלבן שהיא סמוכה לשדה האילן: כדרכו. צד במצודה. שלא כדרכו, תוחב בשפוד ומכה בקרדום ומרדד את האדמה תחתיה. תני, מחריבין חורי הנמלים במועד. כיצד הוא עושה? °רבן שמעון בן גמליאל אומר נוטל מאלו ונותן בצד אלו, והן מחנקין אלו את אלו

[דף ד עמוד א]

והוא שתהא אמת המים עוברת ביניהן _{שלא מכירים אלו את אלו}: תנן, ומקרין את הפירצה במועד. כיצד מקרין? אבן על גבי אבן וצרור על גבי צרור. ובשביעית בונה כדרכו, כיצד כדרכו? אבן על גבי צרור וצרור על גבי אבן אפילו עם טיט. ובפירצה שאינה סגה את העפר _{שאינה גודרת שדה לבן} אבל פירצה שהיא היתה סגה את העפר, אסור לגודרה בשביעית. ותני כן, ^א_כדכל פירצה שהיא סגה את העפר, אסור לגודרה בשביעית. ושאינה סגה את העפר, מותר לגודרה בשביעית. בשאינה מכשלת את הרבים אבל אם מכשלת הרבים אף על פי שהיא סגה את העפר מותר לגודרה בשביעית. כהדא דתני, ^א_כהאם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו. ויסתור ולא יבנהו? אמר רבי חנניה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, התירו סופו מפני תחלתו, שאם אומר את לו שלא יבנה, אף הוא אינו סותרו, ונמצא בא לידי סכנה

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ה

מתני’: °רבי מאיר אומר, רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר. וחכמים אומרים, ^א_כולא להקל ולא להחמיר. ועוד אמר °רבי מאיר , מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^א_כזאבל הוא לו. ^א_כחולא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום: _{רקע כדי שנגע יהיה טמא צריך שיהיה בו שיעור כגריס ושיהיה בו סימן טמאה או שער לבן או מחיה אם יש שיעור כגריס ואין סימן טמאה מסגירים לשבוע אם אחר שבוע נולד סימן טמאה או שהנגע גדל הרי הוא טמא ואם לאו מסגירים עוד שבוע ואם גם אז הנגע לא גדל ואין סימני טומאה הרי הוא טהור}.

גמ’: תמן תנינן, היתה בהרת כגריס, ופסת כגריס, ונולד לפסיון מחיה או שער לבן. והלכה לה האום _{הגריס המקורי} °רבי עקיבא _{בן יוסף} מטמא _{שיש כאן שיעור וסמני טומאה}, וחכמים אומרים, ^א_כטתיראה כתחילה _{שנגע חדש בא לכאן}. מאי נפקא מינא? הא, °רבי עקיבא _{בן יוסף} מטמא ומחליט, ורבנן אמרי, תיראה כתחלה, והרי נגע שבא אל הכהן שהיה בו גריס וסימן טומאה מחליטין אותו מיד ואין צורך בהסגר . ומה ביניהון? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ערב הרגל ביניהון. ד°רבי עקיבה אומר הי קדמייתא, ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר והוא נשאר טמא. ורבנן אמרי חורי היא, ואת פוטרו מן הראשונה ואינך רואה את השניה.

[דף ד עמוד ב]

והיידא היא _{במה מתקיים} מה שאמר °רבי מאיר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר? רואין את הראשונה להקל, ואין את נזקק לו לשנייה, לא להקל ולא להחמיר. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי אחא° , אתיא דיחידייא דהכא _{°רבי מאיר שאמר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר} כסתמא דתמן _{כחכמים שאמרו שתיראה כתחילה ובערב הרגל רואים את הראשונה לטהר ואין רואים את השניה}. ודיחידייא דתמן _{°רבי עקיבה שמטמא}, כסתמא דהכא _{כחכמים שאמרו שלא רואים לא להקל ולא להחמיר}. אתיא דיחידייא דתמן כסתמא דהכא, דתנן °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, היא קדמייתא, ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר. ודיחידייא דהכא _{°רבי מאיר שאצלנו} כסתמא דתמן דתנן, ורבנן אמרי, חורי היא ואת פוטרו מן הראשונה. ותנינן הכא °רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי אחא° . בין דיחידייא דתמן _{°רבי עקיבה} , בין רבנן דתמן, כלהון מודיי לרבנן דהכא שלא רואים לא להקל ולא להחמיר. שכאן הנגע קיים, לדעת כולם לא רואים בערב הרגל כלל, דאם אתה נזקק לטהרו אתה נזקק לטמאתו. אבל תמן בשהלכה לה האום. °רבי עקיבה סובר שזה אותו נגע ולכן לא רואים, וחכמים סוברים שהנגע שהיה נעלם ובודאי יטהרנו הכהן, ולכן רואים, ואת הנגע החדש לא רואים. אמר °רבי נראים דברי °רבי יוסי _{בן חלפתא חכמים שבמשנה שאומרים, שלא רואים נגעים לא להקל ולא להחמיר} במוסגר שאם יטמאנו הכהן יהיה משולח מחוץ לשלוש מחנות, ודברי °רבי מאיר _{שאמר שרואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר} במוחלט שאם יטהרנו, אמנם בשבעת ימי הספירה יהיה אסור באשתו, אבל יהיה מותר בשאר העולם, וצוותא דעלמה עדיף ליה. רבי זעירה° אמר, ימי הרגל ביניהון. ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, היא קדמיתא ואינו נכנס לעזרה. ורבנן אמרי, חורי היא, והוא נכנס לעזרה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר

[דף ה עמוד א]

פריחה _{כולו הפך לבן} ביניהון. _{הדין הוא שאם היה בו נגע טמא ואחר כך הצרעת פרחה וכולו הפך לבן טהור. אבל אם לא היה בו נגע טמא. וצרעת פרחה בכולו הרי הוא טמא}. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, היא קדמייתא, _{הגריס השני שנראה אחרי שהראשון נעלם הוא חלק מהראשון} והנגע טמא. ובפורח ^א_למן הטמא טהור. ורבנן אמרי, חורי היא, והנגע הראשון טהור ובפורח מן הטהור טמא. ואמרין בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, _{פעמים שיצא ההפך של°רבי עקיבה כשיפרח בשחין המורד יהיה טמא ולרבנן יהיה טהור} פריחה בשחין המורד ביניהון. שחין _{שעלה בו קרום אך לא נתרפא ולהלכה אינו מעכב את הפריחה שהדין בשחין או מכוה, כל עוד שלא הגליד אינו מטמא בטמאת נגעים. וכיוון שאינו ראוי לנגעים גם אינו מעכב את הפריחה כך שאם היה באדם נגע ופרח בכולו חוץ ממקום המכוה, הרי זה כפרח בכולו והוא טהור. אם אחר כך יגליד השחין והצרעת תפרח גם עליו. רבי יוחנן° בר נפחא אומר טהור כיוון שהפריחה על המכווה היא רק המשך לפריחה הקדמת וכולו הפך לבן טהור. רבי שמעון בן לקיש° אמר כיוון שקדם היה טהור, הרי זה כפורח מתוך טהרה והוא טמא}. וכאן שהיה גריס ופסת כגריס, ונולד לפסיון מחיה או שער לבן. והלכה לה האום _{הגריס המקורי} ופרח בכולו חוץ ממקום שהיתה בו מכווה, ואחר כך מקום המכווה הבריא והצרעת פרחה גם עליו. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר , היא קדמייתא, נמצא שהיה טמא ובפורח מן הטמא טהור וכשיפרח על המכווה שהגלידה נמצא שפרחה מן הטהור והוא טמא. ורבנן אמרי חורי היא, נמצא שהיה טהור ובפורח מן הטהור טמא. וכשיפרח על המכווה שהגלידה נמצא שפרחה מן הטמאה והוא טהור. כל הסיבה שחכמים טמאו זה בגין שהם סוברים דהוא חורי, הא אין הוא _{שהיה שם רק נגע אחד}, גם רבנן מודים שהיא טהורה. וכשיפרח על המכווה שהגלידה הרי זה כפורח מן הטהור והוא טמא. ואתייא כיי דאמר רבי שמעון בן לקיש° , דאיתפלגון, _{אם היה בו נגע ואחר כך פרח בכולו חוץ ממקום המכוה שהוא טהור. ואחר כך} פרחה בו בשחין המורד. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, טהור _{שזה המשך לפריחה הראשונה}. רבי שמעון בן לקיש° אמר טמא _{כיוון שקדם היה טהור והרי זה כפורח מתוך הטהרה שהוא טמא}: תנן, ועוד אמר °רבי מאיר , מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו. בראשונה ^א_לאהיו קוברין אותן במהמורות. נתאכל הבשר, היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן ברזים _כוכים. אותו היום היה מתאבל, ולמחר היה שמח. לומר שנינוחו אבותיו מן הדין. תני, המעביר ארון ממקום למקום, אין בו משום ליקוטי עצמות. אמר רבי אחא° , הדא דאת אמר שנקבר בארון של אבן שהוא כקרקע וכשמוציאים את הארון מהאדמה ומטלטים אותו אין זה נחשב כליקוט עצמות. אבל אם נקבר בארון של עץ, כשמוציאים את הארון מהאדמה ומטלטים אותו יש בו משום ליקוטי עצמות. אמר רבי יוסה° _אסי, ואפילו בארון של עץ אין בו משום ליקוטי עצמות. ואיזהו ליקוטי עצמות? המעבירן באפיקריסין _שקים ממקום למקום. אמר רבי חגיי° בשם רבי זעירא° , ליקוט עצמות כשמוען _{כמשמעות המילה} שאוסף העצמות ולא בנוטל הארון כולו, בין עשוי אבן ובין עשוי עץ ואפילו אם נוטלן כשהם בתוך התכריכים שלהם. ותני כן, ליקט עצמות, מלקט עצם עצם משיתאכל הבשר תני, אין שמועה לליקוט עצמות, אמר רבי חגיי° ^א_לבוהוא ששמע למחר, אבל אם שמע בו ביום יש שמועה לליקוטי עצמות. ויש שיעור לליקוטי, עצמות? תנא ניקומכי קומי רבי זירא° , אין שיעור לליקוט עצמות. כהדא דרבי מנא° _{בן יונה} הורי לרבי הלל דכיפרה° שהיה כהן

[דף ה עמוד ב]

, לקרוע ולהתאבל כרבי אחא° שאם היה קבור בארון עץ והעבירו את הארון הרי זה כליקוט עצמות. ^א_לגושלא להיטמות כרבי יוסי° _{בר זבידא} שאין ליקוט אלא כשאוספם אחד אחד בשק. תני ליקוט עצמות, ^א_לדאין אומר עליהן קינים ונהי קינות ויללות, ואין אומרין עליהן, לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים. אלו הן ברכות אבלים, מה שהן אומרים בבית הכנסת והיו חותמים בה ברוך אתה ה’ מנחם אבלים. אלו הן תנחומי אבלים, מה שהן אומרים בשורה. תני, אבל, אומר עליהן דברים. מהו דברים? רבנן דקיסרין אמרין קילוסין. תנן, ולא יעורר על מתו. אי זהו העירור? מזכירתו בין המתים _{בהספד של מת אחר}. ולא יספידנו. אי זה הוא הספד? שהוא עושה לו הספד בפני עצמו. הדא דאת אמר במת ישן. ^א_להאבל בחדש מותר. אי זהו חדש ואי זהו ישן? חדש בתוך שלשים יום. ישן לאחר שלשים יום. תני, לא תעורר אשה לווייתה במועד. אמר רב נחמן° בשם רבי מנא° _{בן יונה},לוייתה _הספד. כמה דתימר (איוב ג ז) העתידים עורר לויתן. תני לא ישא אדם אשה שיש לה בנים אפילו בקבר. אמר רבי ייסא° , מפני מעשה שאירע _{שבזבזה כספים שאסף בעלה לעלות לרגל להספיד בנה מהבעל הקדם}

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ו

מתני’: ^א_לואין חופרין כוכין וקברות במועד, אבל מחנכין את הכוכין. ^א_לזועושין נברכת וארון עם המת בחצר. °רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר, אלא אם כן יש עמו נסרים:

גמ’: איזהו חינוך קברות.? רבי יוסי בר נהוראי° אמר, סדו בסיד. רב חסדא° אמר, ^א_לחאם היה ארוך מקצרו. רבי יהושוע בן לוי° אמר. מאריך בו מצד אחד ומרחיב בו מצד אחד. תני רבי חייה° . מאריך בו ומרחיב בו בין מצד אחד בין משני צדדין. ועושין נברכת במועד. מאי נברכת? ^א_לטזה הבקיע _{קבר עראי}. דכל שהוא תושב _זמני נקרא בקיע. תנן, וארון עם המת בחצר. הדא דאת אמר, במת שאינו מפורסם. ^א_מאבל במת שהוא מפורסם, עושין לו ארון אפי' בשוק _{שהכל יודעים שזה לצרך המת}. כד דמך _כשמת רבי חנניא חברין דרבנן° , עבדין ליה ארון בשוקא. הכל מודין שלא יקוץ לו ארזים, ודכוותה ^א_מאלא יחצוב לו אבנים. היו חצובות אבל צריך להביאם, תפלוגתא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} ורבנן

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ז

מתני’: ^א_מבואין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות. ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו. אבל מחזיר את גרושתו. ועושה אשה תכשיטיה במועד. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה.

[דף ו עמוד א]

גמ’: תנן, ואין נושאין נשים במועד. אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני ביטול פריה ורביה שלא יתעכבו מלהתחתן עד המועד. בעון קומי רבי יסא° _אסי, העבד שפטור מפריה ורביה מהו שישא במועד? אמר לון נישמעינה מן הדא. מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו לשחררו, ואמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני ביטול פריה ורביה. הדא אמרה שהעבד מצווה על פריה ורביה. וכל שהוא מצווה על פריה ורביה אסור לו לישא במועד. רבי אילא° _אילעא ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי חנניה° , על שם שאין מערבין שמחה בשמחה. מניין שאין מערבין שמחה בשמחה? רבי אילא° _אילעא שמע לה מן הדא דכתיב (דברי הימים ב ז ט) כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים. רבי יעקב בר אחא° שמע לה מן הדא דכתיב (בראשית ויצא כט כז) מלא שבוע זאת. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, מפני הטורח שצריך להכין לכבוד החתונה ואסור לטרוח במועד. תני, ^א_מגאבל מתכוין הוא ונושא מערב הרגל. לית הדא פליגא על רבי אלעזר° _{בן פדת} שהרי הוא מערב שימחה בשימחה בשבעת ימי המשתה? לית הדא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} שהרי קים חשש שיתעכבו מלהתחתן עד ערב הרגל? ואפילו על רבי חנינה° לית היא פליגא שהרי הוא צריך לטרוח לשבעת ימי המשתה? אמר רבי אבא° , עלת כלתא נפקת טרחותא _{נכנסה הכלה לחופה יצא הטרחה שעיקר הטרחה זה עד החופה}: תנן, אבל מחזיר הוא את גרושתו. מפני שאינו שמחה היא לו. ^א_מדהדא דאת אמר במחזיר גרושתו מן הנישואין, אבל מן האירוסין אסור תנן, ועושה אשה תכשיטה במועד. ^א_מהואלו הן תכשיטי אשה, גודלת וכוחלת ופוקסת ונוטלת את שערה ואת צפרניה. ומעברת כלי חרש על פניה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה° , פניה של מטה שבלשון נקי היא מתניתא: תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, לא תסוד מפני שהוא ניוול לה. תרין אמורין, רבי חנניה° ורבי מנא° _{בן יונה}. חד אמר, בסיד שהוא מתרתו _{מורידה אותו} בתוך המועד נחלקו. אבל בסיד שהוא מתרתו לאחר המועד, דברי הכל אסור. וחורנה אמר, ^א_מובסיד שהוא מתרתו לאחר המועד נחלקו, אבל בסיד שהוא מתרתו בתוך המועד, דברי הכל מותר. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי חנינה° , דרבי יסא° _אסי אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ו°רבי יודה כדעתיה. כמה ד°רבי יודה אמר תמן, נפרעים מעובדי כוכבים ומזלות ביום חגם מפני שהוא מצטער , ואף על פי שהוא שמח אחרי כן שנפטר מחובו צרת שעה צרה. כן הוא אומר הכא, ניוול שעה ניוול. הוי דו אמר, בסיד שהיא מתרתו בתוך המועד נחלקו. אבל בסיד שהיא מתרתו לאחר המועד דברי הכל אסור

[דף ו עמוד ב]

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ח

מתני’: ההדיוט ^א_מזתופר כדרכו, והאומן מכלב. ^א_מחומסרגין את המיטות. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ממתחין:

גמ’: דבית רבי ינאי° _הכהן אמרו, כדרכו, ממלא את המחט. מכלב אחת אחת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כדרכו אחת אחת, מכלב מפסיע _{תפירות גדולות}. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני, הרוצענין מכלבין במועד. אין תימר אחת אחת, כך היא אומנותן _{שהעור קשה ואי אפשר למלא את המחט}. אלא על כרחך כי אנן קיימין במפסיע. אי זהו הדיוט ואי זהו אומן? אמר רבי יוסי בן חנינה° , כל שהוא מזווג את האומריות _{שאינו יודע לתפור את שפת הבגד ישר} זה הוא הדיוט. רבי סימון° אמר , _{מכלב זה} תופר כיסין _{שבשעת התפירה נוצרים כפלים} היא מתניתא: תנן, ומסרגין את המיטות. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר , ממתחין. רבי יסא° _אסי אמר, איתפלגון חזקיה° ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. חזקיה° אמר, סירוג שתי וערב. מיתוח, או שתי או ערב. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, סירוג או שתי או ערב. מיתוח, אם היתה רפה ממתחה: אמר רבי חייה בר אבא° , הכל מודין בסירוג שהוא שתי וערב. מה פליגין? במיתוח. חזקיה° אמר, או שתי או ערב. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אם היתה רפה ממתחה. רבי יסא° _אסי הורי לשמואל ברבי חנינה° שסירוג שתי וערב. ולא ידעין אי סבר כהדא דחזקיה° , ואין כהדא דרבי חייה בר אבא° שאמר שזה לדברי הכל. אמר רבי בון בר חייה° קומי רבי זעירה° , מתניתא אמרה כן שסירוג, זה שתי וערב, דתנינן תמן. ^א_מטהחבל, מאימתי הוא חיבור למטה? משיסרג בה שלשה בתים. אית לך מימר שתי ולא ערב או ערב ולא שתי הרי בית זה גם שתי וגם ערב. מי שיש לו מיטה, מהו להערים ולסרג? בעי רב הושעיה° , במה זה שונה ממאן דאית ליה קמח _{שמותר להערים} ולטחן חיטין? רבי זעירה° אמר לרבי יונה° פוק זבון לן שיחורין _{לך תקנה לי דוחן שזה מין קטנית} לדוכנה _לטחון אמר ליה, אית לן פילחא דמועדא _{וכי יש לך רחים שמותר לטחון בהם במועד}? ואיקפד עלוי דסבר רבי זירא° שמותר להערים

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה ט

מתני’: ^א_נמעמידין תנור וכיריים במועד. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אין מכבשין. מנקרים את הריחים בתחלה:

[דף ז עמוד א]

גמ’: תנן, מעמידין _{מחברים לאדמה} תנור וכיריים במועד. תנא °רבי חלפתא בר שאול , ובלבד שלא יגדרנו בתחלה _{שלא יבנה חדש}. תני, ^א_נאתנור וכיריים חדשים, אין סכין אותן בשמן, ואין טשין _שפין אותן במטלית, ואין חוסמין אותן בצונין בשביל שיתחסמו. ואם בשביל לשפות עליהן את הקדירה, מותר. ותני, תנור וכיריים חדשים, הרי הן ככל הכלים המיטלטלין בחצר. רבי יודן בי רבי ישמעאל° הורי מדוחק להביא כירה חדשה מבית האומן לשפות עליה את הקדירה בתחילה ביום טוב

ירושלמי מועד קטן, פרק א, הלכה י

מתני’: ^א_נבועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן. ^א_נגשפין את הסדקין, ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל, אבל לא במחלציים. ^א_נדהציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנין אותן במועד. ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. ^א_נהכבשין שהוא יכול לוכל מהן במועד, כובשין
:

גמ’: תנן, ועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן. לגג _{שלא משמשים בו כלכך} שלשה טפחים, ולמרפסת עשרה: שפין את הסדקין. תנן, שפין את הסדקין, ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל. תני רבי חייה° , השף שף ברגל _{בשינוי שהדרך לשוף ביד}. והמעגל מעגל ביד _{בשינוי שהדרך לעגל ברגל}. והא תנן בין ביד ובין ברגל? מתני' במעגילה קטנה, ומה דתני רבי חייה° , במעגילה גדולה: תנן, הציר _{של דלת} והצינור _{חור שלתוכו נכנס הציר} והקורה והמנעול והמפתח שנשברו, מתקנן במועד. ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד. כהדא, רבי מנא° _{בן יונה} איתבר עוקא _{נשברה שליבה} דסולמיה. שאל לרבי יונה° אבוי, ושרא ליה _{והתיר לו}. אפילו כן אמר לו, פוק חמי חד סב וסמוך עלוי. נפק ואשכח רבי בון בר כהנא° , ושאל ליה ושרא ליה: תנן, וכל כבשין שהוא יכול לוכל מהן במועד כובשן. הא כבשין שאינו יכול לוכל מהן במועד לא. אמר רבי אבא° , הדא דאת אמר, בשאינן אבודין. אבל אם היה דבר אבד מותר. תני, לא יהא יוצא ומלקט עשבים ומוכרן בשוק, שאין דרכו לוכל מהן במועד _{כגון ירקות שצריך לכבוש ולא יהיו מוכנים במועד}. אמר רב הושעיה° , אם אומר את כן _{שמותר ולמכור} נמצאתה מתיר את האומנות במועד _{משמע אפילו שהם אבודים}. לא כן אמר רבי אבא° , הדא דאת אמר בשאינן אבודין, אבל אם היה דבר אבד מותר אף אם לא יספיק לאכלם במועד ולמה אסור ללקט ולמכור? מתניתא בשלקטן ברגל באיסור, שהרי כשהם מחוברים אינן אבודים לכן לא התירו לו למכור אף אם יאבדו. מה דאמר רבי אבא° , בשלקטן מערב הרגל:

הדרן עלך פרק משקין

פרק שני – מי שהפך

כולל שיעורי שמע

ירושלמי מועד קטן, פרק ב, הלכה א

מתני’: מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו, טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. ^ב_א°רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר

[דף ז עמוד ב]

זולף וגומר כדרכו:

גמ’: אנן תנינן מי שהפך את זיתיו, תני רבי חייה° , מי שהיו זיתיו הפוכין ושנויין _{שהפכן פעם שניה}. מתניתן צריכה לרבי חייה° , ודרבי חייה° צריכה למתניתן. אילו תנינן ולא תנא רבי חייה° , הוינן אמרין, לא אמרן אלא מי שהפכן פעם אחת, אבל אם הפכן ושניין, דברי הכל מותר וזולף גומר כדרכו. הוי צורכה למתניתין דרבי חייה° . או אילו תנא רבי חייה° ולא תנינן אנן, הוינן אמרין, לא אמרנן אלא מי שהפכן ושניין _{שאם לא יסחט יתקלקלו}, אבל אם הפכן פעם אחת, דברי הכל אסור. הוי צורכא למתניתין וצורכא למתניתא דרבי חייה° . אמר רבי פנחס בי רבי זכיי° , מתני' בעטיניס _{במעטן כלי סגור שהזתים נתונים בתוכו להתרכך} שאפילו אם הפך רק פעם אחת אם לא יסחט יתקלקלו, מה דתני רבי חייה° , בגרגרים _{שהזתים מפוזרים על יריעה} לכן רק אם הפך פעמים יש חשש שהתקלקלו. רבנן דקיסרין אמרין, מתניתן כ°רבי יוסה להראות כוחו ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} שאפילו בהפך פעם אחת הוא מתיר , ומה דתני רבי חייה° כ°רבי יודה להראות כוחו של °רבי יהודה _{בר עילאי} שאפילו בהפך ושנה הוא אינו מתיר אלא קורה ראשונה. ד°רבי יודה אומר, יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה. ו°רבי יוסה אומר אל יאבד דבר כל עיקר. אמר רבי יודה בר פזי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כשם שהן חלוקין כאן כך הם חלוקין בהלכות אבל. דתני, ^ב_באלו דברים שעושין לאבל בימי אבלו. דורכין את עבטו, וזולפין את יינו, וגפין את חביותיו. וזיתיו הפוכין ושנויין, טוחנן כדרכן. ומשקין בית השלחין שלו בשהגיע זמנו לשתות.

[דף ח עמוד א]

וזורעין את נירו פשתן ברביעה דברי °רבי יודה . אמרו לו. אם אינה נזרעת פשתן, תזרע מין אחר. אם אינה נזרעת בשבת זו, תזרע בשבת אחרת. מני אמרו לו _{מי חולק על °רבי יהודה בר עילאי}? °רבי יוסה . מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? תמן במשנה שלנו הוא אמר יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה _{ולכן לא התיר אלא קורה ראשונה}, והכא אמר הכין שמותר לזרוע לו פשתן? שנייא היא תמן במועד לפי שדרכו להערים לכן החמירו _{שמא ייכון מלאכתו למועד}. אי הכי כל שכן מחלפה שיטתיה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}, מה אם תמן שדרכו להערים, את אמר מותר. כאן שאין דרכו להערים לא כל שכן? אמר רבי חיננה° , מנו אמרו לו? חכמים שהן בשיטת °רבי יודה במועד שסובר שלהפסד מרובה חוששין ואין חוששים להפסד מועט, ואמרו לו כשם שלא התרתה במועד בהפסד מועט, אף כאן אל תתיר לזרוע פשתן

ירושלמי מועד קטן, פרק ב, הלכה ב

מתני’: וכן מי שהיה יינו בתוך הבור, ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו. ^ב_גזולף וגומר וגף כדרכו דברי °רבי יוסי _{בן חלפתא}. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, עושה לו לימודים _{מכסה בקרשים} בשביל שלא יחמיץ:

גמ’: אמר רבי זעירא° , לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור, הא בתחילה _{לבצור ולהכניס לבור} אסור. מה אנן קיימין? אם בשהגיע זמנו לבצור ולא בצר, הוא חטא על נפשיה. אם בשלא הגיע זמנו לבצור, יכול הוה קאים ואין צורך להתיר לבצור במועד. אלא כי אנן קיימין, בשהגיע זמנו לבצור, ^ב_דהוה סבר דו יכיל קיים ולא קם _{הוא חשב שהענבים יכולים להתקיים עד אחר המועד ובמועד התברר שלא יכולים להתקיים וחייב לבצור}. כהדא, רבי שמעון בי רבי יניי° ^ב_הקטף כרמיה במועדא, חמוניה _{ראו אותו} כל עמא וקטפון בתריה. בשתא חוריתאי, שבקיה ויבש _{בשנה אחר כך עזב אותו ויבש}. ילפון מקלקלתה ומתקנתה לא ילפון. תלמיד חכם צריך להזהר שדרך בני אדם ללמוד לקלקל ולא לתקן. אמר °רב חייה בר אשי בשם רב° _{אבא בר אייבו}

[דף ח עמוד ב]

^ב_והוהרא _{מצודת דגים} שרי מיעבדינה _{מותר לעשותה} במועדא לצוד בה דגים במועדא. °רבי יהודה _{בר עילאי} הורי באילין מהולייא _נפה שרי מעבדינן _{התיר לעשותם} במועדא לצורך המועד. רבי אמי° _{בן נתן} הורי באילין פומפיא _מגרדת שרי מיעבדינין _{מותר לעשותם} במועדא לצורך המועד. רבנן דקיסרין אמרי, ^ב_זמסיקין לפסין וקדירות לצורך המועד. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ^ב_חזפתין גרבא _{מזפטים חבית} ולא זפתין כוזתא _כד. זפתין גרבא דזיפתא דקדקירא _{שמזפתים שיכבה דקה ואין בזה טרחה יתרה}, ולא זפתין כוזתא דזיפתא גלידא _{שמזפתים בשכבה עבה} אית דמחלפין זפתין כוזתא ולא זפתין גרבא. זפתין כוזתא שהיא לשעה ויכול לשתות ממנה במועד, ולא זפתין גרבא שהיא לשהות

ירושלמי מועד קטן, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_טמכניס אדם פירותיו מפני הגנבים, ^ב_יושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד, ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד. וכולן ^ב_יאאם כיוונו את מלאכתן במועד יאבדו:

גמ’: תנן, מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים. ודלא כ°רבי יודה , ד°רבי יודה אמר, יושב ושומר _{אבל לא מכניס}. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבנן, ^ב_יבפרקמטיא אבדה, שרי מזבנא _{מותר למכור} במועדא. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי, הדא ^ב_יגשיירתא _{סוחרים שעוברים ממקום למקום ומוכרים בזול} שרי מיזבון מינה _{מותר לקנות ממנה} במועדא. הוה ידע דשיירתא מיעול ויש לו סחורה שרוצה למכור ואם לא ימכור להם מיזלא עיבידתיה ויצטרך למכור אחר כך יותר בזול ויפסיד יכול למכור לשיירה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, ^ב_ידאין ידע דאי לא מיזבן הוא פחת מן אגרא יזבין _{אם לא ימכור יפסיד מהרווח הרגיל ימכור}. ואי לא לא יזבין. אמר רבי יוסי בר בון° , אגרא וקרנא קרן הוא? _{הרי לא התירו למכור במועד אלא כדי שלא יפסיד מהקרן}. אלא אין ידע דאי לא מזבין הוא פחת מן קרנא יזבן. ואי לא לא יזבן. רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי, הורון בהדין לסוטה _{מחצלות לכיסוי סחורה} שרי מזבנתיה _{מותר למכרם} במועדא לצורך המועד. רבי יצחק בי רבי אלעזר° מפקד לרבי הושעיה בי רבי שמי° , דהוה פרוש _{שהיה מפליג למסחר}. אין את ידע, דאת מזבן ואילפא מורכא ואת אתי משתי גבן זבין _{אם אחר שתמכור בעלי הספינה יסכימו להחזיר אותך במועד בריווח תוכל להשתמש לשמחת החג} ואי לא לא תזבין. רבי יונה בוצריה° הוה ליה ספרים, שאל לרבי הונא° , מהו מזבנתין _{האם מותר למכור אותם} במועדא?אמר לו, מותר כי בריווח מחדי את מועדא ושתי את קינדיטון _{תשמח במועד ותשתי קונדיטון}. רבי חנינא חברין דרבנין° אמר, ^ב_טופרגמטיא _{סחורה שנתן אדם לאדם אחר למכור לו ומת אותו אדם} נגבית

[דף ט עמוד א]

מנכסי יתומים קטנים. הוון בעי מימר, בשיש עדים שנתן לו לשם פרקמטיה, הא אם אין עדים יודעים שנתן לו לשם פרקמטיא _{אבל יש עדים שנתן לו} לא. רבנן דקסרין אמרי בשם רבי אילא° _אילעא, דווקא לכן צריכא _{כל החידוש} בשיש עדים יודעין, דהא אם אין עדים יודעין, נעשית כפקדון. וכי כך אנו אומרים, פקדון לא יגבה מניכסי יתומין קטנים _{פשיטא שגובים}? מה בינו למלוה? _{למה באמת יכול לגבות פרגמטיא}? _{הרי זה כמו מלווה ומלווה לא ניתן לגבות מיתומים קטנים}. מלוה ניתנה להוצאה _{והוה כשל אביהם רק שהוא חייב לו חוב}, וזה לא ניתן להוצאה. אמר רבי אבא בר ממל° , אילו היה לי מי שיומנה עמי, היתרתי בשר בכור להישקל בליטרא, והיתרתי שיהו עושין מלאכה בחולו של מועד. כלום ^ב_טזאסרו בשר בכור להישקל בליטרא, לא כדי שיהו מוכרין אותו בזול? והן מערימין עליו ומוכרין אותו ביוקר. כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד, אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה. ואינון אוכלין ושתין ופחזין. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אם הזכירוך לבולי _עשירים ואתה ירא, יהא הירדן בעל גבולך _{אבל לא יצא מגבולות הארץ}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, קובלין לרשות להיפטר מבולי. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ב_יזלויין בריבית _{יש אומרים דווקא ריבית דרבנן} לחבורת מצוה ולקידוש החדש. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בצפרא הוה נחת לכנישתא _{בבקר היה הולך לבית הכנסת שבו קדשו את החודש}, והוה מלקט פירורין ואכל ואמר, יהא חולקי עם אילין דאכלין הכא רומשות _{בערב בסעודת קידוש החדש}

ירושלמי מועד קטן, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_יחאין לוקחין בתים עבדים ובהמה ואבנים אלא לצורך המועד, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל. אין מפנין מבית לבית לא עוברים דירה שזה טרחה יתרה, אבל אם היה דר בחצר חבירו מפנה הוא לחצירו, מפני ששמחה היא לו שעובר לגור בתוך שלו. ^ב_יטאין מביאין כלים מבית האומן. אם חושש להן מפנן לחצר אחרת:

גמ’: תנן, אין לוקחין בתים עבדים ובהמה ואבנים אלא לצורך המועד. ניחא כולהן אפשר שיהיה בהם צורך המועד אבל איזה צורך יש באבנים הרי אסור לבנות? כהדא דתנן, ^ב_כאם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו. ויסתור ולא יבנה? אמר רבי חנניה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, התירו סופו מפני תחילתו. שאם אומר את לו שלא יבנה, אף הוא אינה סותרו, ונמצא בא לידי סכנה. רבי יהושע בן לוי° שאל לרבי שמעון בן לקיש° , מהו ליקח בתים מן העובדי כוכבים ומזלות. אמר לו, אימת רבי שאל בשבת? ותני ^ב_כאבשבת מותר. כיצד הוא עושה? מראה לו כיסין של דינרין, והעובד כוכבים ומזלות חותם ומעלה לארכיים

[דף ט עמוד ב]

שכן מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת דכתיב (יהושע ו ג) כה תעשה ששת ימים. וכתיב (יהושע ו ד) וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים וכתיב (דברים שופטים כ כ) עד רדתה ^ב_כבאפילו בשבת. תנן, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל. ^ב_כגהרי שאין לו מה יאכל, קוצר ומעמר ודש ובלבד שלא ידוש בפרה _{משום זילותא דמועד}. במספק ליחיד _{שאפשר לעשות כך}. ^ב_כדאבל במספק לרבים, דש ואפילו בפרה. תנן, אין מפנין מבית לבית. ^ב_כהאין מפנין מדירה נאה לדירה נאה. ולא מדירה כאורה לדירה כאורה. ולא מדירה כאורה, לדירה נאה ואין צריך לומר מדירה נאה לדירה כאורה. ^ב_כוומדירה של אחרים לתוך שלו, אפילו מדירה נאה לדירה כאורה מותר, ששמחה לאדם בשעה שהוא דר בתוך שלו. ^ב_כזאין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד. ולא מבזוי לבזוי. ולא מבזוי למכובד, ואין צורך לומר מן המכובד לבזוי. ומקבר של אחרים לתוך שלו, אפילו מן המכובד לבזוי מותר, שכן ערב הוא לאדם שהוא נינוח אצל אבותיו. תנן, אין מביאין כלים מבית האומן. אם חושש להן מפנן לחצר אחרת. הדא אמרה, פרגמטיא אבדה _{שמפחד שתתקלקל} ^ב_כח שרי מטלטלתא במועדא

ירושלמי מועד קטן, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ^ב_כטמחפין את הקציעות בקש. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אף מעבין. ^ב_למוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד. ^ב_לאהציידין והדשושות והגרוסות עושין בצינעה לצורך המועד. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, הן החמירו על עצמן:

גמ’: תנן, מחפין את הקציעות בקש. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אף מעבין. כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה} °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר מעבין אבל לא מחפין _{כי אם די בחיפוי קל כנראה שהגשם יכול להזיק לפירות רק מעט. אבל אם יש צורך בחיפוי עבה כנראה שהגשם יגרום נזק גדול ובמקרה כזה התירו}. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה. °רבי יוסה אומר אל יאבד דבר כל עיקר. כהנא° אמר, אית מילין במועד, דקשיין מן אהילות ומן נגעים. תמן אמר רב ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ב_לבפורסין מחצלת על גבי שיפוף _לבנים בשבת, והכא הוא אמר הכין שבחול המועד אסור לחפות קציעות בקש? רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי יעקב בר אחא° , לתלוש מן הקרקע ביניהן דאם היה לו קש תלוש לדעת כולם מותר, אלא שכאן מדובר שאין לו וצריך לתלוש. רבנן אמרי קוצר ומחפה. רב יודה° אומר, לא יקצור אלא יעבה. קיבלו עליהן חרמי טיבריה ודשושי עכו וגרוסי ציפורין, שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד. ניחא גרוסי ציפורין ודשושי עכו שהרי אפשר להם להכין הרבה לפני המועד. חרמי טיבריה? ואינן ממעטין בשמחת הרגל.? צד הוא בחכה צד הוא במכמורת. אפילו כן, אינן ממעטין בשמחת הרגל? רבי אמי° _{בן נתן} מיקל לון _{מבזה אותם} שהן ממעטין בשמחת הרגל

הדרן עלך פרק מי שהפך

פרק שלישי – ואלו מגלחים

כולל שיעורי שמע

[דף י עמוד א]

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה א

מתני’: ואלו מגלחין במועד. ^ג_אהבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורים, ומנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר, והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו:

גמ’: הא שאר כל בני אדם ^ג_באסורין. מאי טעמא? אמר רבי סימון° , גזרו עליהן שלא יכנסו לרגל מנוולין. תמן תנינן, ^ג_גאנשי משמר ואנשי מעמד, אסורין מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. הא שאר כל הימים אסורין. מאי טעמא? רבי יוסה° _אסי ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי אבון° אמר בשם חזקיה° , גזרו עליהן שלא יכנסו לשבתן מנוולין. תני בשם °רבי יודה , הבא ממדינת הים אסור לו לגלח במועד. °רבי יודה כדעתיה. ד°רבי יודה אמר, אסור לפרש לים הגדול, וכיוון שהפליג שלא ברשות אין מתירים לו. מעתה כהן שיצא חוץ לארץ הואיל ויצא שלא ברצון חכמים, יהא אסור לו לגלח במועד? חד כהן אתא לגבי רבי חנינה° . אמר לו מהו לצאת לצור לעשות דבר מצוה לחלוץ או לייבם? אמר לו, אחיו של אותו האיש יצא, ברוך המקום שנגפו. ואת מבקש לעשות כיוצא בו? אית דבעי מימר הכין אמר לו. אחיו של אותו האיש הניח חיק אמו _{ארץ ישראל}, וחיבק חיק נכרית וברוך שנגפו. ואת מבקש לעשות כיוצא בו? שמעון בר אבא° , אתא לגביה רבי חנינה° אמר לו. כתוב לי חדא איגרא דאיקר _{כתב המלצה}. ניפוק לפרנסתי לארעא ברייתא _{שאצה לפרנסתי בחו"ל}. אמר לו, למחר אני הולך אצל אבותיך, יהו אומרים לי, נטיעה אחת של חמדה שהיתה לנו בארץ ישראל התרתה לה לצאת לחוץ לארץ: תנן, והיוצא מבית האסורין. הוינן סברין מימר, כשהיה חבוש אצל העובדי כוכבים ומזלות _{שלא נתנו לו להסתפר}, אבל אם היה חבוש אצל ישראל לא _{שודאי התירו לו להסתפר לכבוד הרגל והוא פשע שלא התגלח}. אתא מימר לך, ^ג_דואפילו חבוש אצל ישראל, דאינו ערב לאדם לגלח בבית האסורין: תנן, והמנודה שהתירו לו חכמים. מה אנן קיימין? אם בשהתירו לו קודם לרגל, יגלח קדם הרגל. אם בשלא התירו לו קודם לרגל, אל יגלח _{שהרי הוא פשע שהיה צריך לבקש שיתירו לו את הנידוי קדם הרגל}. אלא כי אנן קיימין, כשהתירו לו קודם לרגל, וחל יום שלשים שלו להיות ברגל, שאין נידוי ^ג_הפחות משלשים, ואין נזיפה פחותה משבעת ימים. אין נידוי פחות משלשים יום, דכתיב (במדבר בהעלותך יא כ) עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם. ואין נזיפה פחותה משבעת ימים דכתיב (במדבר בהעלותך יב יד) הלא תכלם שבעת ימים. °רבי הוה מוקר _מכבד לבר אלעשא שהיה עשיר . אמר לו בר קפרא° לבר אלעשא, כל עמא שאלין ל°רבי ואת לית את שאל ליה? אמר לו מה נישאול? אמר לו, שאול _תשאל, _{מה זה} משמים נשקפה הומיה בירכתי ביתה _{רמז לעשירים שמסתכלים על כולם בגאוה ובוז}, מפחדת כל בעלי כנפים _{וכולם מפחדים מהם} (איוב כט ח) ראונו נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו _{פשוטי העם מפחדים מהם וגדולי ישראל מכבדים אותם} הנס יאמרו הו הו _{מי שיצליח לפתור את החידה יהיה מאושר שישתחרר מהכניעה לעשירים}, והנלכד נלכד בעונו. הפך °רבי וחמתיה גחיך, אמר °רבי , איני מכיריך זקן. וידע דלית הוא מתמנייא ביומוי _{הסתובב רבי וראה שהוא מגחך ואמר לו איני מכירך וידעשר לא יסמכו אותו בחיי רבי}. ביקשו לנדות את °רבי מאיר _{אחר המעשה שניסו להדיח את °רבן גמליאל דיבנה} אמר להן איני שומע לכם עד שתאמרו לי _{איני מקבל את הנידוי אלא אם כן אתם יודעים את כל דיני נידוי} את מי מנדין שאין _{מנדים נשיא אב בית דין או חכם}, ועל מה

[דף י עמוד ב]

מנדין אפילו אותם _{אם החטיאו את הרבים כירבעם בן נבט}, ועל כמה דברים מנדין _{רק על כ”ד דברים מנדים}. ביקשו לנדות את °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שחלק על חכמים בתנורו של עכנאי, אמרין מאן אזל מודע ליה _{מי ילך להודיע לו}? אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}, אנא אזל מודע ליה. אתא לגביה אמר לו רבי חביריך מנדין לך. נסתיה נפק ליה לברא _{לקח והוציא אותו לחוץ} אמר, חרוביתא חרוביתא אין הלכה כדבריהם איתעוקרין _תעקרי, ולא איתעקרת. אין הלכה כדבריי איתעוקרין, ואיתעקרת. אין הלכה כדבריהם, חוזרין _{תחזרי למקום} ולא חזרת. אין הלכה כדבריי חוזרין, וחזרת. כל הדין שבחא ולית הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? אמר רבי חנינה° , משניתנה, לא ניתנה אלא אחרי רבים להטות _{ולא בשמים היא}. ולית °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ידע שאחרי רבים להטות? לא הקפיד אלא על ידי ששרפו טהרותיו בפניו, וחשב שאין מעשיהם לשם שמים ואין להתחשב בדעתם. תמן תנינן, תנור של חרס חיתכו חוליות ונתן חול בין חולייא לחולייא. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מטהר, וחכמים ^ג_ומטמאין. זה תנורו של חכיניי _{כך היה שמו של עושה תנורים}. אמר רבי ירמיה° , חכך _כעס גדול נעשה באותו היום. כל מקום שהיתה עינו של °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מבטת, היה נשדף. ולא עוד אלא אפילו חיטה אחת, חצייה נשדף וחצייה לא נשדף. והיו עמודי בית הוועד מרופפין _{וביקשו ליפול}. אמר להן °רבי יהושע _{בן חנניה} אם חברים מתלחמים אתם מה איכפת לכם? ויצאה בת קול ואמרה, הלכה כאליעזר בני. אמר °רבי יהושע _{בן חנניה}, לא בשמים היא. רבי קריספי° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם °רבי , אם יאמר לי אדם, כך שנה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , שונה אני כדבריו. אלא דתניא מחלפין _{ואי אפשר לדעת מה באמת אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס} חד זמן הוה עבר רבי אליעזר בשוקא, וחמת הדא איתא, סחותא דביתא, וטלקת ונפלת גו רישיה _{פעם אחת עבר רבי אליעזר בשוק וראה אשה אחת שנקתה שפכה את הליכלוך ונפל על ראשו}, אמר, דומה שהיום חביריי מקרבין אותי דכתיב (תהילים קיג ז) מאשפות ירים אביון. רבי יהושע בן לוי° , שלח בתר חד בר נש תלתה זימני ולא אתא. שלח אמר לו, ^ג_זאילולא דלא חרמית בר נש מן יומי, הוינא מחרם לההוא גוברא. שעל עשרים וארבעה דברים מנדין, ^ג_חוזה אחד מהן. דכתיב (עזרא י ח) וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים, יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר° , אית סגין מינהון מבדרן במתניתא _{הרבה מתוך הכ"ד דברים שעליהם מנדים מפוזרים במשנה}. תמן תנינן, שלח לו °שמעון בן שטח ל°חוני המעגל אמר לו, צריך אתה לנדות, שאילו נגזרה גזירה כשם שנגזרה בימי אליהו, לא נמצאת מביא את הרבים לידי חילול השם? ^ג_טשכל המביא את הרבים לידי חילול השם, צריך נידוי. תמן תנינן, שלח לו °רבן גמליאל _דיבנה ל°רבי עקיבה , אם מעכב אתה את הרבים, נמצאת מכשלן לעתיד לבא. לא נמצאת מעכב את הרבים מלעשות מצוה? ^ג_ישכל המעכב את הרבים לעשות דבר מצוה, צריך נידוי. תני אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, תודוס איש רומי הנהיג את אנשי רומי שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים. שלחו חכמים ואמרו לו, אילולי שאת תודוס, לא היינו מנדין אותך? ומהו תודוס _{מה גדולתו}? אמר רבי חנניה° , דהוה משלח פרנסתהון דרבנן. אמרו לו, לא נמצאתה מביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ? ^ג_יאשכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ, צריך נידוי. תמן תנינן, את מי נידו, את אלעזר בן חנוך, שפיקפק בטהרת הידים. הדא אמרה, ^ג_יבהמפקפק בדבר, אפילו מדברי סופרים, צריך נידוי. תמן תנינן, °עקביא בן מהללאל אמר שאין משקין את הסוטות הגרות. אמרו לו, מעשה ב°שמעיה ו°אבטליון שהישקו שפחה משוחררת. ואמר להם דגמא השקוה. מהו דגמא? דכוותה _{כיוון שגם הם גרים כמותה} לכן השקוה. נידוהו, ומת בנידויו, וסקלו בית דין ארונו. ללמדך, ^ג_יגשכל המנודה ומת, סוקלים ארונו. הדא אמרה, ^ג_ידהמבזה זקן, אפילו לאחר מיתה, צריך נידוי. ביומוי דרבי זעירה° הוון מרחקין ומיד מקרבין. אמר לון

[דף יא עמוד א]

רבי אילא° _אילעא, השתא מרחקין והשתא מקרבין? אין נידוי פחות משלושים יום ואין נזיפה פחות משבוע. אמר רבי יוסה° _אסי, חזרו ונמנו, ^ג_טולכשיחזור בו יהו מקרבין אותו אפילו מיד. ^ג_טזהמנודה לרב, מנודה לתלמיד. המנודה לתלמיד, אינו מנודה לרב. המנודה לאב בית דין, מנודה לחכם. המנודה לחכם, אינו מנודה לאב בית דין. המנודה לנשיא, מנודה לכל אדם. עד כדון חכם שנידה, ^ג_יז ואפילו חבר שנידה? נישמעינה מן הדא, חדא אמהא _שפחה מן דבר פדא° , הוות עברה קומי חדא כנושא חמת חד ספר מחי לחד מיינוק, יתיר מן צורכיה _{עברה לפני בית כנסת ראתה מלמד שמכה תינוק יותר מהצורך} אמרה ליה, יהוי ההוא גוברא מחרם. אתא שאל לרבי אחא° , אמר לו, צריך את חשש על נפשך. הדא אמרה, העושה דבר שלא כשורה צריך נידוי. רבן שמעון בן לקיש° הוה מעייני תינין _{שומר תאנים} בברברית. אתון ליסטיא וגנבון מינהון בליליא, ובסופא ארגש בהון. אמר לון, ליהוון אילין עמא מחרמין. אמרון ליה, יהא ההוא גוברא מחרם. חש על נפשיה אמר, ממון אינון חייבין לי, דילמא נפשן? נפק פרי בתריהון _{יצא ורץ אחריהם} אמר לון, שרון לי _{תתירו לי}. אמרין ליה, שרי לן ואנן שריי לך _{תתיר לנו ונתיר לך}. הדא אמרה, ^ג_יחהמנדה את מי שאינו צריך, וחזר הוא ונידה אותו _{את המנדה} נידויו נידוי. מי שנידוהו ולא מצליח לאתר את המנדים ^ג_יטמי מתיר? לא כן תני, מת אחד ממנדיו, אין מתירין לו? אמר רבי יהושע בן לוי° , הדא דאת אמר, בשאין שם נשיא. אבל אם יש שם נשיא, הנשיא מתיר. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אבא בר ממל° , מעשה באחד שמת אחד ממנדיו, ולא התירו לו. ולא כן אמר רבי יהושע בן לוי° הדא דאת אמר בשאין שם נשיא, אבל אם יש שם נשיא הנשיא מתיר אז למה לא התיר לו הנשיא? וקמת _תרצו כמה דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אבא בר ממל° , בשלא חזר בו. _{שאם הוא מתחרט גם הנשיא יכול להתיר אבל אם אינו מתחרט רק המנדה יכול להתיר} אמר רבי יעקב בר אביי° בשם רב ששת° , נמנו באושא שלא לנדות זקן. ואתייא כיי דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי אבהו° , זקן שאירע בו דבר, אין מורידין אותו מגדולתו אלא אומרים לו (מלכים ב יד י) הכבד ושב בביתך. אמר רבי יעקב בר אביי° בשם רבי אחא° , זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, נוהגין בו כקדושת ארון. _{שאף שברי לוחות היו מונחים בארון} רבי אחא° ורבי תנחום° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ג_כזקן שנידה לצורך עצמו _{שהוא שונא שלו} אפילו כהלכה, אין נידויו נידוי. ביומוי דרבי ירמיה° , אתת עקא _{באה צרה} על טיברייאי. _{והיו זקוקים לכסף לשחד את הרומאים} שלח בעי מנרתא דכספא גבי רבי יעקב בי רבי בון° , שלח רבי יעקב בי רבי בון° , ואמר לו אדיין לא שב ירמיה° מרעתו ומבקש כסף מחכמים? וביקש לנדותו. והוה רבי חייה בריה דרבי יצחק עטושיא° יתיב תמן. אמר לו, שמעתי ^ג_כאשאין מנדין זקן אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחביריו. אמר לו, והא נידו ל°עקביא בן מהללאל על שאמר דוגמא השקוה וכי כירבעם בן נבט וחביריו עשה? ונדון אילין לאילין, וחשון אילין על אילין, וצרכון משתרייא אילין מן אילין _{נידו אחד את השני וחששו אחד לנידוי של השני וההצטרכו להתיר אחד לשני}: תנן, וכן מי שנשאל לחכם והותר. מה אנן קיימין? אם כשנשאל קודם לרגל, לא יגלח, שהיה לו לגלח קדם. אם בשלא נשאל קודם לרגל, אל יגלח שהרי פשע שלא ביקש שיתירו לו. אלא כי אנן קיימין, כשנשאל קודם לרגל, ולא מצאו פתח לנדרו אלא ברגל. כהדא רבי שמעון ברבי° לא מצאו פתח לנדרו, עד שבא אחד מזקני הגליל. ואית דאמרין °רבי שמעון בן אלעזר הוה אותו זקן, ואיך התיר לו?

[דף יא עמוד ב]

הוה נסיב ליה מן הכא ומקים ליה הכא. נסב ליה מן הכא ומקים ליה הכא. עד דאקימיה גו שימשא _{עד שהעמידו בשמש}, עד שהזיעה והתחיל מפלי מאנוי _להתגרד. אמרון ליה, אילו הויתה ידע דהדין סבא עבד לך הכין, נדר הויתה? אמר לון לא, ושרון ליה. וליה אמרין, הדא מנא לך _{החכמה להתיר כך מניין לך}? אמר לון, משרת °רבי מאיר הייתי בברחו שנים _{פעמים. פעם ראשונה ברח מפני הרומאים אחרי ששיחרר את גיסתו, ואחת אחר שהתבייש כששלח אחד מתלמדיו לנסות את ברוריה אשתו וכשנכשלה והתאבדה ברח}. ויש אומרים, מקלו של °רבי מאיר היתה בידו והיא היתה מלמדתו דעת. תני, כל אלו שאמרו מגלחין במועד, מותרין לגלח בתוך שלשים יום של אבל. אית תניי תני, ^ג_כבאסור. ואית תניי תני מותר. אמר רב חסדא° , מאן דאמר מותר, בשיש שם רגל סמוך לאבלות ולא יכל לגלח קדם האבלות בגלל הרגל והרי הוא כאנוס. מאן דאמר אסור, בשאין שם רגל. מתניתא פליג על רב חסדא° דתנן, הרי שתכפוהו אבליו זה אחר זה, הרי זה מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספריים. וייעשה אבל השני אצל הראשון כמי שהוא אנוס ויגלח? _{כמו שהרגל נחשב כאונס ומגלח באבל}. הוי מה שאמרנו _{שהרגל סמוך לאבילות} לא אתאמרת אלא מפני כבוד הרגל. ומדובר שהרגל אחרי האבלות _{ולא לפניו} ואם לא יגלח יכנס לרגל כשהוא מנוול. רבי שמואל בר רב יצחק° בעי, ניחא שאם תחפוהו אבליו בתוך ז' שזה עיקר האבלות לא הקלו אבל האם גם בתוך ל’ לא הקלו? התיב רבי חנניה חברון דרבנן° , והא תני, אלו דברים שאבל אסור בהן כל ז' וכ”ו בתגלחת וכ”ו. אם בתוך ל' הוא אסור, בתוך ז' לא כל שכן ולמה נאמר ? לא איתאמרת אלא כשתכפוהו אבלים שאפילו כן בתוך שבעה הוא אסור בתגלחת. הדא אמרה, שבתחפוהו אבליו בתוך שלושים שהוא מותר. אמר רבי מתניה° , מאן דאמר אסור, כדרכו במספריים. מאן דאמר מותר, בסכין ובמספרת אבל לא במספריים. שפם ונטילת צפורנים, אית תניי תני, ברגל מותר ובאבל אסור. אית תניי תני, ברגל אסור ובאבל מותר. מאן דאמר באבל מותר, בשיש שם רגל. ומאן דאמר באבל אסור, בשאין שם רגל. מאן דאמר ברגל אסור

[דף יב עמוד א]

בשיש שם הערמה _{כגון שהיה לו זמן לגלח קדם המועד}. מאן דאמר ברגל מותר , בשאין שם הערמה. אמר °רב חייה בר אשי בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ג_כגהלכה כדברי מי שהוא מיקל כאן וכאן. אמר רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יהושוע בן לוי° , הלכה כדברי מי שהוא מיקל בהלכות אבל. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, שפם כנטילת צפרנים בכל דבר. אמר רבי ירמיה° , ^ג_כדובלבד בנוטות על הפה _{ומפריעות}. אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}, זוג בא לפני °רבי בשפם ובנטילת צפרנים _{האם מותר לגזור באבלות}, והתיר להם °רבי . רבי סימון° אמר בשם רבי חנינה° , שני זוגות היו. אחד מעמתן, ואחד מידד, עלה אחד בשפם, ואחד בנטילת צפרנים, והתיר להן °רבי . כהדא רבי שמואל בר אבא° דמכת _מתה אחתיה, והוה יתיב מצמי טפרויי _{גוזר צפרנים}. סלק רבי אלעזר° לגביה ולא כסיתון _{בא רבי אלעזר לנחם אותו ולא הסתיר את מה שהוא עושה}, סלק רבי נתן בר אבא° לגביה וכסיתון _{בא רבי נתן לנחם אותו והסתיר את מה שהוא עושה}. אמר ליה מן קומי רבי אלעזר° _{בן פדת} לא כסיתינון, ומן קומי את מכסי לון? אמר לו ומה את סבר, דאת חביב עלי כרבי אלעזר° _{בן פדת}

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ואלו מכבסין במועד. ^ג_כההבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים. וכן מי שנשאל לחכם והותר. ^ג_כומטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג. ^ג_כזוכל העולין מטומאה לטהרה, הרי אלו מותרין. ושאר כל אדם אסורין:

גמ’: תני בלנרי נשים מותר לכבסן במועד. היא בלנרי נשים היא בלנרי אנשים. מהו בלנרי נשים? רבנן דקיסרין אמרי, אנטינייא _{סדין שהיוצאות מהמרחץ מתכסות בו}. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ג_כחמי שאין לו אלא חלוק א', מותר לכבסו במועד. אמר רבי יוסה ברבי בון° , ובלחוד תריי _{שיש לו שתים}, דיהא שלח _פושט חד ולבש חד. בעון קומי רבי יוסה° _אסי, ^ג_כטבגדי קטנים מה הן? אמר לון, כמי שאין לו אלא חלוק א'. בעון קומוי, תנינן _במועד ^ג_לאין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת. אם הוות מטלתיה זעירא, וקריבויי בען מיעול לגביה _{אם היה ביתו קטן וקרוביו רוצים לבא אליו} מהו דיתבון לאכול סעודת הבראה פלגון מן לגיו ופלגון מן לבר _{חלקם בפנים וחלקם בחוץ} ? אמר לון, ייעלון פלגון יומא דין ופלגון למחר _{יכנסו חצים היום וחצים מחר} ולא התיר להם לאכול סעודת הבראה בחוץ, שלא התירו אלא בצנעה בתוך ביתו. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, הן דהוינן סברין דו מקל לה הוא חמר _{לאכול בחוץ שחשבנו שהוא יקל הוא החמיר}. הן דהוינן סברין דו מחמיר לה _{לכבס בגדי קטנים שחשבנו שהוא יחמיר הוא הקל}, הוא מקל. תני מטפחות ספרים ^ג_לאאין מכבסין אותן במי רגלים, אבל מכבסין אותן בנתר ובורית מפני הכבוד

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ואלו ^ג_לבכותבין במועד. קידושי נשים, גיטין ושוברין, דייתיקי, ומתנה, ופרוזבולין. איגרות

[דף יב עמוד ב]

שום ואיגרות מזון. שטרי חליצה ומיאונין. ושטרי בירורין, וגזירות בית דין, ואיגרות של רשות:

גמ’: ואלו כותבין במועד וכ”ו גיטין, למה התירו במועד ואינו מיצר? אמר רבי זעירא° , מכיון שנתן דעתו לגרש, אינו מיצר. ושוברים זה אימולוגים _{קבלה על תשלום}. איגרות שום זה שום היתומים. איגרות מזון זה מזונות אלמנה. שטרי חליצה. ^ג_לגאלו הן שטרי חליצה? תמן אמרי שאחר החליצה כותבים שטר חליצה וזה לשונו. דקרבת קודמינא, ושרת סיניה מעילוי ריגליה דימינא, ורקת קודמינא רוקא דמיתחזי על ארעא, ואמירת _{שקרבה אלינו וחלצה את הנעל מרגלו הימנית וירקה לפנינו רוק שנראה על הארץ ואמרה} (דברים כי תצא כה ט) ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. ושטרי מיאונין. אלו הן שטרי מיאונין? שכותבים שאמרה בפנינו, לא רעיינא ליה, לא שוינא ליה, לא צבינא לאיתנסבא ליה _{אין רצוני בו ולא שוה לי ולא חפצתי להנשא לו} . ושטרי בירורין, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, קומפרומיסין _{הסכמות והבטחות} זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. וגזרת בית דין אלו גיזרי דינין. ואיגרות של רשות ^ג_לדזו שאילת שלום

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ^ג_להאין כותבין שטרי חוב במועד, אם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל, הרי זה יכתוב. ^ג_לואין כותבין ספרים ותפילין ומזוזות במועד, ואין מגיהין אות אחת, אפילו בספר העזרה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ג_לזכותב הוא אדם תפילין ומזוזות לעצמו, וטווה לעצמו תכלת לציציתו:

גמ’: ^ג_לחאין כותבין שטרי אריסות וקבלנות במועד. השם _{מעריך כמה שוה האריסות או הקבלנות} שם כדרכו. ובלבד שלא ימוד ושלא ישקול ולא ימנה. ומקבלין קיבולת במועד, לעשותה לאחר המועד. ואין מקבלין קיבולת במועד, לעשותה בתוך המועד. השם שם כדרכו, ^ג_לטובלבד שלא ימוד ושלא ישקול ולא ימנה. תנן, אם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל, הרי זה יכתוב. אמר רבי ירמיה° , אם אינו מאמינו ללוה, או שאין לו מה יאכל ללבלר. אמר לו רבי יוסי° _{בר זבידא}, אם אומר את כן, נמצאתה מתיר את האומנות במועד _{שהרי תמיד ימצאו לבלר שאין לו מה לאכול ויחתמו כל עסקה שירצו}. אלא, אם אינו מאמינו במילוה שעברה. שהלווה וחושש שלא יחזיר לו והוה דבר אבד. או שאין לו מה יאכל ללוה, במילוה הבאה _{שזקוק להלוואה}. חד בר נש אובד תפילוי במועדא. אתא לגבי רבי חננאל° , ושלחיה לגבי רבי אבא בר נתן° . אמר לו, הב לי תפילך וזיל כתוב לך. אמר לו רב° _{אבא בר אייבו} אין צורך בכך ^ג_מאיזיל כתוב ליה. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן כותב הוא אדם תפילין ומזוזה לעצמו. הא לאחר, לא. פתר לה, בכותב להניח. אבל להשתמש מיד מותר אפילו לאחר. וטווה על יריכו תכלת לציצתו. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, טווה ואפילו בפלך. רב° _{אבא בר אייבו} אמר טווה בפלך בין לו בין לאחר. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, וטווה על יריכו תכלת לציצתו, הא לאחר לא. פתר לה בטווה להניח. אבל להשתמש מיד מותר אפילו פלך אפילו לאחר

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ה

מתני’: הקובר את מתו שלשת ימים קודם לרגל, בטלו ממנו גזירת שבעה. שמונת ימים קודם לרגל, בטלו ממנו גזירת שלשים. מפני שאמרו ^ג_מאשבת עולה _{למנין שבעה}

[דף יג עמוד א]

ואינה מפסקת. ^ג_מברגלים מפסיקין ואין עולין:

גמ’: גזירת שבעה סנדל וספ"ר _{סיכה פוריה}=_{תשמיש ורחיצה} גזירת ל', איחוי וגיהוץ ותגלחת. ^ג_מגאי זה גיהוץ כלי צמר מגוהצין חדשים. וכלי פשתן מגוהצין לבנים. רבי חלבו° ורב חונה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ג_מדחל יום שמיני שלו להיות בשבת, מגלח ערב שבת. היך איפשר שהרי את השבעה מונים מהקבורה, ואם שמיני חל בשבת, הקבורה הייתה גם בשבת ואיך זה יתכן? תיפתר שגררתו חיה ונתייאשו בשבת מלבקש. ותני כן, הרי ^ג_מהמי שגררתו חיה. מאימתי מונים לו ?משנתייאשו מלבקש. מצאוהו איברים איברים, מונין לו משימצא ראשו ורובו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר השדרה והגולגולת הרי הם כרובו. רבי אבון° אמר , תיפתר שנסתם הגולל ערב שבת עם חשיכה. היך אפשר? אמר רבי אחא° , תיפתר שסתמו עובדי כוכבים ומזלות. אית דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת. רבי אמי° _{בן נתן} הוה ליה עובדא, וגילח יום ל"א _{שהוא סובר שלא אומרים מקצת יום ככולו באבלות}. °רבי הוה ליה עובדא וגילח יום ל"א, אמר רבי זריקן° , מן מתניתן יליף לה _{מהמשנה למד את זה} רבי אמי° _{בן נתן} שלא אומרים מקצת היום ככולו דתנינן תמן, ^ג_מומי שנזר שתי נזיריות, מגלח את הראשונה יום ל"א, ואת השנייה יום ששים ואחד. והא תני סיפא ואם גילח את הראשונה יום שלשים, מגלח את השנייה יום ששים, ואם גילח יום ששים חסר אחד, יצא. שיום שלושים ואחד עולה לכאן ולכאן. רואים שכן אומרים מקצת היום ככולו?. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, תמן לשעבר _בדיעבד והכא בתחילה. רבי ירמיה° הורי לרבי יצחק עטושייא° , ואית דאמרי לרבי חייה בריה דרבי יצחק עטושייא° , ^ג_מזלגלח יום ל' מן מתניתן דתנן, שמונת ימים קודם לרגל, בטלו ממנו גזירת ל', הוא שמיני הוא שלשים. _{כמו שביום השמיני שהוא ערב הרגל מתגלח לפני סוף היום מכאן שמקצת היום ככולו והוא הדין ביום שלושים}. אמר רבי יוסה° _אסי, שנייא היא תמן, שמפני כבוד הרגל התירו להקדים ולגלח לפני סוף היום. תדע לך שהיא כן, דאמר רבי חלבו° , אמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} חל יום שמיני שלו להיות בשבת, מגלח ערב שבת, אין תימר שלא מפני הרגל התירו, מעתה אפי' חל יום שלשים שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת? ועוד מן הדא דתני, ^ג_מחעל כל המתים הוא שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים. וישלול יום שבעה אחר שיעבור מקצתו, ויאחה יום שלשים? אמר רבי חגי° , זו מחלוקת תנאים די הוה _שיש שמעתא כן ושמעתא כן. תנן, הקובר את מתו שלשת ימים קודם לרגל, בטלו ממנו גזירת שבעה. תני זו דברי °אבא שאול . אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ג_מטהלכה כ°אבא שאול . ותני כן, הלכה כדבריו. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} לדברי °אבא שאול , בין ימים בין גזירות בטלו. אבל דברי חכמים, ימים בטלו גזירות לא בטלו. מה ביניהון? רב חונה° אמר, ערב הרגל ביניהון לדברי חכמים אם גילח ערב הרגל יגלח אחר הרגל. אם לא גילח ערב הרגל, אל יגלח אחר הרגל, דגזרת שלושים לא בטלה. °אבא שאול אמר ^ג_נאף על פי שלא גילח ערב הרגל, יגלח לאחר הרגל. רבי אלעזר° _{בן פדת} הורי לרבי שמעון בר אבא° לגלח לאחר הרגל אף שלא גילח קדם הרגל, ולא ידעין אם הוא סובר שיש מחלוקת והוא פסק

[דף יג עמוד ב]

כהדא ד°אבא שאול , ואין כהדא דרבנן שהוא סובר שאין בזה מחלוקת וזה כדברי הכל. רבי אלעזר° _{בן פדת} הורי לרבי שמעון בר אבא° ^ג_נאשהרגל עולה למניין שלשים. ואם נקבר המת ברגל מתחיל לספור שלושים מיד ואחר הרגל יספור שבעה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אם כן אשכחון _נמצא שדיני תלתין קודמין לדיני שבעה. תנן, קובר את מתו שלשת ימים קודם לרגל, בטלו ממנו גזירת שבעה. לא אמר אלא ג', הא שנים, לא. הדא דאת אמר בינו לבין עצמו. אבל הרבים, אין הרבים מתעסקין עמו. ותני כן, הקובר את מתו שלשת ימים בתוך הרגל, מונה שבעה לאחר הרגל, ^ג_נבשלשה ימים הראשונים,הרבים מתעסקין עמו. ד' ימים האחרונים, אין הרבים מתעסקין עמו, ומלאכתו נעשית באחרים, ^ג_נגועבדיו ובהמתו עושין בצינעה במקום אחר. מהו להראות לו פנים? אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי חנינה° , והלא אמרו אין אבל בשבת. מפני מה אמרו להראות לו פנים? לא מפני הכבוד? אף הכא מראים לו פנים מפני הכבוד. ודכוותה, יום אחד לפני הרגל, בטלו ממנו גזירת שנים _{לשיטה שלא מניחים תפילין גם ביום השני}. תני, אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין. מיום השני הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות הוא חולצן כל שבעה, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר ביום הראשון וביום השני אינו נותן תפילין. ביום השלישי הוא נותן תפילין. ואם באו פנים חדשות, אינו חולצן. והרי אם אפילו ביום השני אינו נותן תפילין צורכה מימר, שמי שמתו מוטל לפניו שאינו מניח? אלא בגין דתנא פטור מקריאת שמע, תנא נמי שפטור מתפילין. רבי זעירא° ורב ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ג_נדהלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בנתינה, שביום שני מניח. וכ°רבי יהושע _{בן חנניה} בחליצה, שאם באו פנים חדשות לא חולץ. רבי זעירא° בעי. נתן ביום השני כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מהו שיעשה כ°רבי יהושע _{בן חנניה} שלא לחלוץ? האם מה שאמר °רבי יהושוע שאינו חולץ, זה דווקא ביום השלישי. או של°רבי יהושוע , מיום ראשון שמניח אינו חולץ. ואפילו ביום השני? אמר רבי יוסי ברבי בון° .

[דף יד עמוד א]

וכיני. נותן ביום השני כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ואינו חולץ כ°רבי יהושע _{בן חנניה}. אם כך, נימא הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בהנחה, ואני אבין שאין הלכה כמותו בחליצה. ולמה צריך לאמר הלכה כ°רבי יהושוע בחליצה? מכאן שביום שני מניח כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, ואם באו פנים חדשות חולץ כ°רבי יהושוע . ^ג_נהאבל שאין לו מה לוכל, ביום הראשון ובשני אינו עושה מלאכה. בשלישי הוא עושה בצינעה. אבל אמרו, תבוא מאירה לשכיניו שהצריכוהו לכך. בר קפרא° אמר, אפילו בשלישי לא יעשה כל עיקר. בר קפרא° כדעתיה, דבר קפרא° אמר, אין תוקפו של אבל אלא עד שלשה ימים. רבי אבא בריה דרבי פפי° ורבי יהושע דסיכנין° אמרו בשם רבי לוי° . כל תלתא יומין, נפשא טייסא על גופא _{הנשמה מרחפת מעל הגוף}. סבירה דהיא חזרה לגביה, כיון דהיא חמייא דאישתני זיויהון דאפוי היא שבקא ליה ואזלה לה. _{כשהיא רואה שפניו משתנות היא עוזבת אותו והולכת}, לאחר שלשה ימים, הכרס נבקעת על פניו ואומרת לו, הא לך מה שגזלתה וחמסתה ונתת בי. רבי חגיי° בשם רבי יאשיה° מייתי לה מן הכא דכתיב (מלאכי ב ג) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם, ואפילו פרש חגיכם. באותה השעה (איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. ^ג_נואריסיו וחכיריו וקבלניו של האבל הרי אלו עושין. ^ג_נזאיכריו וספניו וגמליו אינן עושין _{כי שמו נקרא עליהם}. רבי יהושע בן לוי° אמר היתה לו פרה מגמלת בעיר _{משכרת לחלבה}, הרי זה עושה. אמר לו רבי יוסה° _אסי, הדא דאת אמר, בהוא דחייב ליה _{שכבר השכיר אותה}, הא בתחילה אסור. שני אחין ^ג_נחשני שותפין, שני טבחים, שני חנוונים, שאירע לאחד מהן דבר, הרי אלו נועלין את חנותן. וחכיריו ופועליו עושין בצינעה במקום אחר. ^ג_נטאבל כל זמן שמתו מוטל לפניו, אוכל אצל חבירו. אין לו חבר, אוכל בבית אחר. אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. אם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו כנגד הכותל ואוכל. ואינו, לא מיסב ואוכל, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין. ואין מזמנין עליו, ואם בירך, אין עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, אינו עונה אחריהן אמן. במה דברים אמורים? בחול, אבל בשבת, מיסב ואוכל, ואוכל כל צורכו, ושותה כל צורכו ואוכל בשר ושותה יין, ומזמנין עליו, ואם בירך עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, עונה אחריהן אמן. אמר °רבן שמעון בן גמליאל , הואיל והיתרתה לו את כל אלו, חייבוהו בשאר מצותיה של תורה. חיי שעה היתרתה לו, חיי עולם לא כל שכן? אמר רבי יודה בר פזי° בשם רבי יהושע בן לוי° , הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל , נמסר לרבים, ^ג_סאוכל בשר ושותה יין. נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים. אבל, ^ג_סאבשבת הראשונה, אינו הולך לבית הכנסת. בשנייה הולך לבית הכנסת ואינו יושב במקומו. בשלישית יושב במקומו ואינו מדבר. ברביעית שוה לכל אדם. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אפשר לומר שמה שאמרה המשנה שבשבת ראשונה לא הולך לבית הכנסת הכוונה לשבת ראשנה של הקבורה. הרי פשיטא שלא הולך לבית הכנסת, שהרי בשבת הראשונה הרבים מתעסקין עמו? אלא השנייה היא הראשונה, השלישית היא השנייה, הרביעית היא השלישית. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אבל, בשבת הראשונה הולך לבית הכנסת ואינו יושב במקומו. בשנייה יושב במקומו ואינו מדבר. בשלישית שוה לכל אדם. רבי יהושוע בן לוי° אמר, הלכה כדברי מי

[דף יד עמוד ב]

שהוא מוסיף ימים. הרי שבא ומצא אבל בתוך ביתו, בשני ובשלישי משלים עמהן. וברביעי מונה לעצמו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אפילו ברביעי משלים עמהן _{ואפילו ביום האחרון}. רבי יהושע בן לוי° אמר, ^ג_סבהלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} בשאינו גדול משפחה. אבל אם היה גדול משפחה, מונה לעצמו. כהדא, רבי מנא° _{בן יונה} הורי לרבי ארמנייא° , מכיון שאת גדול משפחה, מנה לעצמך. מה שאמרנו שלדעת °רבי שמעון _{בן יוחאי} ,אפילו ביום האחרון משלים עימהם, זה דווקא בשלא הוראו לו רוב פנים _{לא ניחמו כבר רוב האנשים}, אבל אם הוראו לו רוב פנים _{אם כבר ניחמו רוב האנשים} מונה לעצמו _{שהרי אצל האחרים כבר נגמר האבלות} נוטלו למרחץ _{ויכולים כבר ללכת להתרחץ}. כהדא, רב הונא° הורי לאחיו דרבי יהודה בר זבדי° , ביום השביעי מכיון שהיראו לו רוב פנים, נוטלו למרחץ. ^ג_סגהרי שמוליכין אותו את המת ממקום למקום, כגון אילין דקברין בבית שריי _{בית שערים} אית תניי תני, אלו שכאן מונין משיצא המת, ואלו ששם מונין משיסתם הגולל. אית תניי תני, אלו ואלו משיסתם הגולל. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , הכל הולך אחר גדול המשפחה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אסי° , לחומרין. מהו חומרין? אם היה גדול המשפחה כאן, אלו שכאן מונין משיצא המת, ואלו ששם מונין משיסתם הגולל. אם היה גדול המשפחה שם, אלו ואלו מונין משיסתם הגולל. כהדא גמליאל זוגא דמכת _מתהאחתיה, סלק הילל אחוה עימיה. אמר לו רבי מנא° _{בן יונה} להלל, מכיון שגמליאל גדול המשפחה נשאר בבית, כד תהא סלק גב אחוך, הוי שלף סנדלך _{ותצטרף עימו לשבעה}. ^ג_סדהרי שמפנין אותו מקבר לקבר _{וכך תכננו משעה ראשונה}, אית תניי תני, משיסתום הגולל הראשון. אית תניי תני, משיסתם הגולל השני. רבי יונה° הוה ליה עובדא. שאל לרבי חנניה חברון דרבנן° , אמר לו משיסתם הגולל הראשון. רבי ירמיה° הוה ליה עובדא. שאל לרבי זעירה° ולרבי אמי° _{בן נתן}, אמר לו משיסתם הגולל השני. אתא לגביה רבי חנינה° לשאול כמו מי ההלכה, אמר ליה לחומרא הורו לך _{אבל מצד הדין מונה מהראשון}. רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי תריהון אמרין, הדא דאת אמר כשפינוהו בתוך שבעה, אבל לאחר שבעה, כבר עבר האבל. בשנתנו דעתן לפנותו משעה ראשונה, אבל אם לא נתן דעתו לפנותו, משיסתם הגולל הראשון. כהדא, גמליאל דיקונתיה _{שם מקום} קברוניה כורסאיי גבון _{קברו אותו אנשי כורסי אצלם}. בתר תלתא יומין אימלוכין מחזרא יתיה _{התחרטו בני המשפחה והחליטו לקבור אותו אצלם}, אתון ושאלון לרבי סימון° האם להתחיל שבעה מחדש, אמר לון רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , מכיון שלא נתתם דעתכם לפנותו, משיסתם הגולל הראשון. יישוע אחוי דדוריי הוה ליה עובדא, אתא שאל לרבי אבהו° , אמר לו משיסתם הגולל השני. אמר ליה רבי יעקב בר אחא° . עמך הייתי ושאלתינה לרבי אבודמא דמן חיפה° ואמר משיסתם הגולל הראשון ולמה הורתה לו שמשיסתם הגולל השני? אמר לו, אנא לא שמעית, אין שמעת פוק והורי. מניין לאבל מן התורה שבעה? דכתיב (בראשית ויחי נ י) ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ^ג_סגהולמידין דבר קודם למתן תורה? רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירה° שמע לה מן הדא דכתיב (ויקרא צו ח לה) ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים, ושמרתם את משמרת משכן ה' _{שישבו שבעה על נדב ואביהו שמתו ביום השמיני} כשם ששימר _התאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו שבעה

[דף טו עמוד א]

כך אתם שמרו על אחיכם שבעה. ומניין ששימר _התאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו שבעה? דכתיב (בראשית נח ז י) ויהי לשבעת הימים, ומי המבול היו על הארץ. ומתאבלין קודם שימות המת? אלא בשר ודם שאינו יודע מה עתיד להיות, אינו מתאבל עד שימות המת. אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע מה עתיד להיות, שימר _התאבל על עולמו תחילה. אית דבעי מימר, אלו שבעה ימי אבלו של מתושלח הצדיק. רבי הושעיה° אמר מדכתיב (ויקרא שמיני י ז) ומפתח אהל מעד אל תצאו פן תמותו כי שמן משחת ה' עליכם. כשם שנתרויתם בשמן המשחה כל שבעה, כך אתם שמרו _התאבלו על אחיכם _{נדב ואביהו} כל שבעה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (במדבר בהעלותך יב יב) אל נא תהי כמת. וכתיב תסגר שבעת ימים. מה ימי הסגר שבעה, אף ימי המת שבעה. חד ברבי, אמר הדא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} קומי דרבי שמעון בן לקיש° , ולא קביל עלוי. אמר, הכא עבד לה להסגר _{כאן רבי יוחנן° בר נפחא מתיחס לשבעת ימי הצרעת של מרים כהסגר והקישו למת שכמו שימי הסגר שבעה כך אבלות שבעה} והכא הוא עבד להחלט. _{כאן רבי יוחנן° בר נפחא מתיחס לשבעת ימי הצרעת של מרים כהחלט שהרי הוא למד דין מצורע מוחל ממת} דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן, אל נא תהי כמת, מה ימי המת אינן עולין לנזיר לימי נזירותו, אף ימי החלט אינן עולין לנזיר לימי נזירותו. רבי ירמיה° ורבי חייה° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° , רבי אבהו° °רבי יוסה בן חנינה אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° כתיב (דברים וזאת הברכה לד ח) ויתמו ימי בכי אבל משה. ימי, שבעה. בכי, שנים, אבל, שלשים. ואית דמחלפין, ימי, שנים. בכי, שבעה. אבל, שלשים. רבי יוסה° _אסי ורבי חייה° אמרו בשם רבן שמעון בן לקיש° , רבי יונה° ורבי חייה° ורבן שמעון בן לקיש° אמרו בשם רבי יודן נשייא° כתיב (עמוס ח י) והפכתי חגיכם לאבל. מה ימי החג שבעה, אף ימי האבל שבעה. אמר רבי אמי° _{בן נתן} לרבי חייה בר אבא° , אי מה ימי החג שמונה, אף ימי האבל שמונה? אמר ליה, שמיני, רגל בפני עצמו הוא. או מה העצרת יום אחד, אף האבל יום אחד? אמר ליה, מיכן לשמועה רחוקה. ותני כן, שמועה קרובה יש לה שבעה ושלשים. ורחוקה אין לה שבעה ושלשים. אית תניי תני, שמועה קרובה בתוך שלשים, ורחוקה לאחר שלשים. אית תניי תני, שמועה קרובה בתוך שנים עשר חודש, ורחוקה לאחר שנים עשר חדש. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ג_סוהלכה כדברי מי שהוא אומר, שמועה קרובה בתוך שלשים ורחוקה לאחר שלשים. הרי ששמע שמת לו מת ברגל, לא הספיקו ימי הרגל לצאת, עד ששלמו לו שלשים מהו? חברייא אמרי, מכיון ששמע בתוך שלשים, מונה שבעה לאחר שלשים. אמר לון רבי יוסי° _{בר זבידא}, מכיון ששמע בשעה שאינו יכול להתאבל, ^ג_סזכמי ששמע לאחר שלשים, ואין לו אלא יום אחד בלבד. אמר רבי אידי דקיסרין° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, באת לו שמועה קרובה בשבת ולמחרת תהיה רחוקה, קורע למחר ומתאבל. אמר רבי חנניה° , קורע ואינו מתאבל. אמר ליה רבי מנא° _{בן יונה}, ויש קריעה בלא איבול? יש קריעה בלא איבול, שכן ^ג_סחעל אביו ועל אמו אפילו לאחר כמה _שנים חייב לקרוע. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אפילו טפילה לטפילה _{קרובים של הקרובים} אסור בתגלחת. כהדא, רבי מנא° _{בן יונה} הוה בקיסרין, שמע דדמך בר בריה _{מת נכדו}, ואזל וספר. אמרון ליה, לא כן אלפן _למדתנו רבי, ^ג_סטאפילו טפילה בטפילה אסור בתגלחת? אמר לון, באינון דהוון גביה _{באלו שנמצאים עם האבל}, אנן לא הוינן גביה. אמר רבי אבודמי בר טובי° בשם רבי אבהו° , ^ג_עואפילו טפילה לטפילה _{קרובים של הקרובים} חייב לקרוע, דאמר רבי אבהו° כתיב (יחזקאל כד יז) האנק דום, מתים אבל לא תעשה, פארך חבוש עליך, ונעלך תשים ברגליך, ולא תעטה על שפם, ולחם אנשים לא תאכל, האנק דום, מיכן שהוא צריך לצווח. מתים אבל לא תעשה, מיכן שהוא צריך להתאבל. פארך חבוש עליך, אית דבעי מימר אלו התפילין. אית דבעי מימר זה הגיהוץ

[דף טו עמוד ב]

מאן דאמר אלו התפילין, אי מה התפילין לשני ימים, אף האבל לשני ימים והרי אמרנו שהאבל שבעה? מאן דאמר זה הגיהוץ, אי מה הגיהוץ שלשים יום, אף האבל שלשים והרי אמרנו שהאבל שבעה? ונעליך תשים ברגליך, מיכן שהוא אסור בנעילת הסנדל. ולא תעטה על שפם, מיכן שהוא צריך לכסות את פיו. ויכסינה מלרע _{רק מלמטה על הפה}? אמר רב חסדא° , דלא יהוון אמרין פומיה הוא חשש. ולחם אנשים לא תאכל, מיכן שהקטנים הולכין אצל הגדולים _{שלגבי יחזקאל הכל היו קטנים}. ומניין שהגדולים הולכין אצל הקטנים? אמר רבי שמואל בר רב יצחק° , כתיב (ירמיהו טז ה) כי כה אמר ה', אל תבוא בית מרזח _{בית אבלים}. מכאן שתמיד היה רגיל ללכת לנחם. תני, ^ג_עאאלו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה. ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדיל, ובתשמיש המטה, מלספר, ומלכבס, מלקרות בתורה, ומלשנות מדרש הלכות והגדות, משאילת שלום, ומלעשות מלאכה. מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה? °רבי נתן . רבי אמי° _{בן נתן} הוה ליה עובדא שהיה אבל, ושאל לרבי חייה בר אבא° והורי ליה כל שבעה כ°רבי נתן . רבי יוסי° _{בר זבידא} הוה ליה עובדא. ושלח לרבי אבא בר כהן° . על גבי רבי אחא° . אמר לו, לא כן אלפוך _{לימד אותך} רבי, דרבי אמי° _{בן נתן} הוה ליה עובדא. ושאל לריש לקיש° , והורי ליה כל שבעה כ°רבי נתן ? אמר לו דילמא תרין עובדין אינון _{האם היו שני מקרים כאלה}? אנן אמרין לה על דרבי חייה בר אבא° . ואתון אמרין לה על דרבי שמעון בן לקיש° . ועוד ראיה שאסור מן הדא. רבי חמא אבוי דרב הושעיה° הוה ליה עובדא, שאל לרבנן ואסרין. רבי יוסה° _אסי בעי היידן רבנן? רבנן דהכא בגליל או רבנן מדרומה. אין תימר רבנן דהכא ניחא. אין תימר רבנן דדרומא, רברבייה קומוי _{גדולים לפניו} והוא שאיל לזעירייא? ועוד אין תימר רבני הדרום. הרי אינון שריין, ואינון אסרין _{הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}? דתני. מקום שנהגו האבלים שעסקו בקבורה להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין. ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסה ברבי בון° . מאי טעמא דמי שהוא מתיר את הרחיצה כל שבעה? מפני שהוא עושה אותה כאכילה ושתייה שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר, הדא דתימר ברחיצה של תענוג. ^ג_עבאבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר. כהדא, דשמואל בר אבא° עלו בו חטטין. אתון שיילון לרבי יסא° _אסי מהו דיסחי _שירחץ? אמר לון יסחי. במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה. פשיטא, אין בעי אפילו בתשעה באב, אין בעי אפילו ביום הכפורים. אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה שרחיצה שאין בה תענוג מותר . רבי יוסי ברבי חנינא° ראו אותו טובל בימי אבלו. ולא ידעינן אם לקירויו. אם להקר גופו, וסבר שאין רחיצת צונן רחיצה. הורי רבי אבא° כהך תניא, שבמקום שנהגו מותר . הורי רבי אחא° בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצן במים. תני. ^ג_עגאבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור. תני. ^ג_עדבמקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא° אזל לחד אתר, וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון. אמר לון, אני איני יודע מנהג מקומכם. אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. °רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד°רבי מאיר קומי ציפוראי. אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע. חד זמן חמא אבילייא בשובתא _{פעם אחת ראה אבלים בשבת}, ושאל בון. אמרו לו, זה דאת מתני שבחיה? אמר לון, מה עיסקיה? אמרו לו, חמא אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון, בעי אתון מידע מהו חיליה _{רוצים אתם לדעת מה כוחו}? בא להודיעכם שאין אבלות בשבת. כהדא דכתיב (משלי י כב) ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה. עצב זו אבילות. כמה דתימא (שמואל ב יט ג) נעצב המלך על בנו:. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^ג_עהפח"ז חובה, נת"ר רשות. פריעת ראש, חזירת קרע, זקיפת המיטה, חובה. נעילת סנדל, תשמיש המיטה, רחיצה, רשות. חד תלמיד מן דשמואל° _{בר אבא בר אבא}, שימש מטתו. שמע שמואל° _{בר אבא בר אבא} ואיקפד עלוי ומית. אמר,להלכה איתאמרת, דילמא למעשה? רב° _{אבא בר אייבו} אמר בשבת, ח"ז, חובה. פ"ן, רשות. חזירת קרע, זקיפת המטה, חובה. פריעת ראש, נעילת סנדל, רשות.

[דף טז עמוד א]

תרין בנוי ד°רבי כשהיו אבלים נפקון בשבת, חד רישיה מגלי ושלח סנדלוי, וחד רישיה מכסי ולביש סנדלוי. _{מכאן שדי בדבר אחד שמראה שאינו נוהג אבלות בשבת}. רבי יונה° סלק לגבי רבי גוריין° , נפק לגביה לביש סנדלוי. אמר לו, מה את סבר דילפינן עובדא מינך _{שנלמד הלכה למעשה ממך} שמותר לאבל לנעול נעלים בשבת? לא ילפון _{לא לומדים} עובדא מן בר נש זעיר: תנן, ^ג_עוומלקרות בתורה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מדכתיב (איוב ב יג) ואין דובר אליו דבר. ואפילו דבר של תורה. אמר לו רבי שמעון בן לקיש° , כל גרמיה _עצמה של האבלות לא בא אלא בגלל ביטול תורה, שאילו הוה תנא לא הוה מיית. ואתה רוצה לאסור על האבלים ללמוד תורה? מאי כדון למה שתקו חברי איוב? כיי דאמר רבי יודה בר פזי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בשלא היו יודעין במה לפתוח לו, אם בגופו אם בממונו, אם בנפש בניו ובנותיו. חד תלמיד מן דרב חסדא° איבאש _{חלה למות}. שלח ליה תרין תלמידין דיתנון עימיה כדי להצילו ממלאך המוות. איתעביד קומיהון כמין חיוי ואפסקון ודמך _ומת. חד תלמיד מן דבר פדיה° איבאש _{חלה למות}. שלח ליה תרין תלמידין דיתנון עימיה, איתעביד קומיהון כמין כוכבא, ואפסקון ודמך. תני, אבל שונה הוא במקום שאינו רגיל _{שכיוון שצריך להתאמץ להבין אינה שימחה אצלו}. כהדא, רבי יסא° _אסי הוה ליה עובדא, שלח ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא} תרין תלמידין דיתנון עימיה. אין משום שרבי יוחנן° _{בר נפחא} סובר דשרי _{שמותר בלימוד תורה} לא ידעין, ואין משום דלא רגיל, לא ידעין. ורבי יסא° _אסי לא רגיל _{הרי היה רגיל בתורה כולה}? אלא, כגון אילין מיליהון דרבנן, דבר נש מישתאיל בהון _{שיש בהן הרבה סברות קשות כמו נגעים ואהלות}, וקיים ליה כמאן דלא רגיל. רבי יוסי בר פיטרס, חמוי דרבי יהושע בן לוי קדמייא° הוה ליה עובדא. שלח ליה בר קפרא° תרין תלמידין דיתנון עימיה. אין דשרי _{שמותר בלימוד תורה}, לא ידעין. ואין משום שהיה להוט אחר התורה, לא ידעין. ותנין כן, אם היה להוט אחר התורה והיה לו צער גדול אם לא היה לומד, מותר . על כל דבר האמור בתורה שכהן מיטמא ^ג_עזישראל מתאבל. ^ג_עחהוסיפו עליהם, אחיו ואחותו מאמו, ואחותו הנשואה. מתאבל ואונן, אבל לא מיטמא. ^ג_עטארוסתו, לא מתאבל ולא אונן ולא מיטמא. תני, ^ג_פכל שמתאבלין עליו, מתאבלין עמו. רב° _{אבא בר אייבו} דמכת _מתה אחתיה, ופקד לחייה בריה. אמר לו, כד תיסליק לגביי, הוי שלח סנדלך _{כשתגיע אלי תוריד סנדלים תנהג אבלות בפני דכל שמתאבלין עליו, מתאבלין עמו} רבי מנא° _{בן יונה}, הוון בנויי דרבי חנינה° אחוי, מייתין. אתון ושאלון לרבי יוסי° _{בר זבידא}, מהו לכפות את המיטה? אמר לון לא צריך. מהו לישן על גבי מיטה כפוייה, אמר לון, לא צריך. מהו לקרות את שמע ולהתפלל _{כשהולכים לקבור את המת}? אמר לון, נישמעינה מן הדא, דתנן הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיעה עונות קריאת שמע, פורש למקום טהרה, ולובש את תפיליו, וקורא קריאת שמע ומתפלל. מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר ^ג_פאמשיסתם הגולל. וכשמת °רבן גמליאל _דיבנה. כיון שיצא מפתח החצר אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לתלמידיו כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} כפו את המיטות. אמרו לו, כבר כפינום על פי הזקן. ^ג_פבבערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן. תני, ^ג_פגדרגש נזקפת ואינה נכפית. °רבי שמעון בן אלעזר אומר, שומט קלבינטרין _רצועות שלה ודיו. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי יהושוע בן לוי° , הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזר אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}. מיטה שניקליטיה _{מוטות ארוכים לכילה} עולין ויורדין בה _{שניתן להסירם}, שומטן וכופה. ואם הם קבועים, מטה על צידה ודיו. אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? אמר רבי ירמיה° . כל שמסרגין על גופה _{שהעור מתוח מעל הקרשים של המלבן של המיטה}, זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה _{שבקרשי המלבן באמצעם יש חורים. ובכל חור לולאה. ואף בעור יש לולאות. והקלבינטרין שהוא חבל ארוך, נכנס בלולאה של הקרש ושל העור ומותחו. ואין לה רגלים כך ששני הצדדים שוים}, זהו דרגש. והא תנינן המיטה והערסה משישופם בעור הדג. אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה הרי כל הקרש מכוסה? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}.

[דף טז עמוד ב]

תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא _{מטות שבקסריה} דאית להן נקבין ואין העור מכסה את כל הקרש. מניין לכפיית המיטה? אמר רבי קריספא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דכתיב (איוב ב יג) וישבו אתו לארץ. על הארץ אין כתיב כאן, אלא וישבו אתו לארץ. דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא° אמר משום, איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך, וגרמתני לכופפה. אף את כפה מיטתך. ואית דמפקין לישנא, כיוון דניכפה איקונין, כפה הסרסור, שהיא המיטה שעליה נוצרו החיים. רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} תרויהון אמרי בשם רבי שמעון בן לקיש° . חד אמר, מפני מה הוא ישן במיטה כפויה? שאם יהא נעור בלילה, יהיה נזכר שהוא אבל. וחרנה אמר, מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל. אמר איני כופה את המטה, והרי אני ישן על גבי הספסל, אין שומעין לו. מפני שאמר איני כופה את המטה. אבל אם אמר הרי אני כופה את המטה, וישן על ספסל שומעין לו. מתני' לא אמרה כן אלא רק לכהן גדול מותר לישב על הספסל דתני, וכשמברין אותו ^ג_פדכל העם מסובין על הארץ, והוא מיסב על הספסל. בכהן גדול, הא בכהן הדיוט לא. מה שאסור לכל אדם לישב על ספסל ורק לכהן גדול מותר, זה ברבים, הא ביחיד לא נאסר . ולא עבדין כן ואפילו ביחיד נהגו שלא לישב על ספסל. כפיית המיטות, פעמים עושה ו' ימים פעמים ה' פעמים ד' פעמים ג'. כיצד? מת בערב שבת, ששה. בערב שבת עם דימדומי חמה _{שאין בו כפית המיטה}, חמשה. _{ההמשך לפי השיטה שרק שלושה ימים לפני הרגל מבטלים גזרת שבעה} יום טוב לאחר שבת, ד'. שני ימים טובים של ראש השנה, ג'. חד תלמיד מן דרבי מנא° _{בן יונה}, הורה לחד מן קריביי דנשיאה, משהוא זוקפה שוב אינו כופה אף שנשארו עוד כמה ימי אבלות. כמה ימים היה לו לאותו קרוב להשלים? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי, שני ימים היה לו _{שצריך שיכפה רוב שבעה ובשבת לא כפה}. רבי אבא° רבי אמי° _{בן נתן} ורבי יעקב בר זבדי° אמרו בשם °רבי יצחק ג'. רבי חיננא בר פפא° ^ג_פההורי לכפותה אפילו אם נשאר עוד יום אחד. ואיתחמי _נראה ליה בחלמה (מלכים א יג כא) יען כי מריתה את דבר ה’ _{כיוון שחלק על כל האמוראים הקדמים}. ^ג_פותני, הדר בפונדק, אין מחייבין אותו לכפות, דלא יהוון אמרין חרש הוא. הרי שמת חמיו או חמותו, או אחד מקרובי אשתו. אינו כופה לא לכחול ולא לפקוס, אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת. וכן היא שמת חמיה או חמותה, או אחד מקרובי בעלה. אינה לא כוחלת ולא פוקסת, אלא נוהגת עמו כדרך שהוא נוהג. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^ג_פזלא שנו אלא חמיו או חמותו, הא אחד מכל הקרובים לא. רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, רבי יודה בר פזי° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מה שנוהג אבלות על חמיו וחמותו זה רק בדר עמו. קם רבי יוסה° _אסי עם רבי יודה בר פזי° אמר לו, אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא? אמר לו אבא לא הוה אמר כן, אלא אחוי דאיתתיה דבר נחמיה מית. אתון שאלון ליה מהו לכפות את המטה? אמר לון, לא צריך. מהו לקרות את שמע ולהתפלל _{בשעה שעסוקים בקבורה}? אמר לו, נישמעינה מן הדא, דתנן, הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיעה עונת קריאת שמע. הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש את תפיליו, וקורא את שמע ומתפלל: מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת, והרגלים מפסיקין ואינן עולין. אמר רבי סימון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, _{מה שנאמר שהשבת עולה ואינה מפסיקה בא ללמד שאפילו דברים שבצינעה מותרים} לומר שהוא מותר בתשמיש המיטה. קם רבי ירמיה° עם רבי יודה בי רבי סימון° , אמר לו, הכין אמרין כל תלמידיו דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, דלא שמע בר נש מיניה הדא מילתא. ואיך יתכן שאף אחד מהתלמידם לא שמע אלא אבוך? אמר לו רבי יעקב° _{בר אידי}, אין דאיתאמרת, לא איתאמרת אלא מן אילין מילייא, דהכין הכין _{אם דברים אלו נאמרו הם לא נאמרו להלכה אלא שרבי יוחנן° בר נפחא חכך בדעתו מה הדין ולכן שאר התלמידים לא קיבלו את זה ורבי סימון° חשב שזו דעת רבי יוחנן° בר נפחא}. מילתיה דרבי יהושוע בן לוי° אמרה שהוא אסור בתשמיש המיטה. דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושוע בן לוי° , והלא אמרו אין אבל ברגל ברבים, אבל נוהגין בו בצינעה. מהו בצנעה? שהוא אסור בתשמיש המיטה. התיבון, הרי הרגל, הרי הוא אסור בתשמיש המיטה ואינו עולה. ^ג_פחאף השבת אף שהיא אסורה בתשמיש המיטה לא תעלה? אמר רבי אבא° , איפשר לשבעה בלא רגל, אבל אי אפשר לשבעה בלא שבת _{ואם שבת אינה עולה אין מציאות של שבעה ונמצא שאבלות חלה שמונה ימים}

[דף יז עמוד א]

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ו

מתני':, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, משחרב בית המקדש ש_{אין קרבנות ואין תשלומין כל שבעה אחריו}, עצרת כשבת. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, ^ג_פטראש השנה ויום הכיפורים כרגלים. וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עצרת כרגלים, וראש השנה ויום הכיפורים כשבת:

גמ’: דבית רבי יניי° אמרי, עצרת עולה שבעה כרגלים. בעון קומי רבי יוסה° _אסי, _{לעניין שלושים} שלשה לפני העצרת, ועצרת שבעה, הרי עשרה? או שלשה לפני עצרת שבעה, ועצרת שבעה, ^ג_צהרי ארבעה עשר? אמר רבי יוסי בי רבי° , וכיני, ישב יום אחד לפני עצרת, מונה חמשה לאחר העצרת. שנים מונה ארבעה. שלשה בטלו ממנו גזירת שבעה. תני, אין מראין פנים _{באים להראות ולנחם} לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° , יום הכיפורים שחל להיות בשבת, מראין בו פנים. כהדא, חזקיה° הוה ליה עובדא, סלקין רבנן לגבי' מיחמייה ליה אפין בצומא רבא. אמר לון, כלום אמרו אין מראין פנים, לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים. לא מפני התפילה שהיא ארוכה וטרודים בה? וכי שנייא היא יום הכיפורים שחל להיות בשבת, שנייא היא יום הכיפורים שחל להיות בחול?

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ז

מתני’: ^ג_צאאין קורעין, ולא חולצין, ולא מברין במועד, אלא קרוביו של מת. ואין מברין אלא על מיטות זקופות. ואין מוליכין לבית האבל, ^ג_צבלא בטבלא, ולא באסקוטלא, ולא בקנין, אלא בסלים שלא יהיה פרסום כמו ביום חול. ^ג_צגואין אומרים ברכת אבילים במועד. אבל עומדין בשורה ומנחמין, ופוטרין את הרבים:

גמ’: תנן, אין קורעין, ולא חולצין, ולא מברין _במועד, אלא קרוביו של מת. אמר רבי ירמיה° , ובלבד קרובין שהן ראויין להתאבל. תניא חכם שמת הכל קרוביו, ואפי' קרובים שאינן ראוין להתאבל כהדא, דרבי אבון° דמך _מת במועדא, ולא גמל ליה רבי מנא° _{בן יונה} חסד. והוון ציפוראיי אמרין, עד דמית שנא אותו ולכן לא ספד לו. בתר מועדא עבד ליה איקריה _{עשה לו כבוד}. עאל ואמר קומיהון _{נכנס ואמר לפניהם}, הדא דתני ^ג_צדחכם שמת הכל קרוביו, באינון דהוון גביה _{באלו שהיו אצלו}, אנן לא הוינן גביה לכן לא הספדתי אותו במועד. ^ג_צההקורע מן המלל, מן השלל, מן הרדיד, אינו קרע. מן האיחוי, הרי זה קרע. אי זהו איחוי? אמר רבי אחא° , כל שאין מקומו ניכר. עשרה ^ג_צוקרעים אסורין באיחוי, ^ג_צזהקורע על אביו, ועל אמו, ^ג_צחועל רבו שלימדו חכמה, ועל הנשיא, ועל אב בית דין, ועל שמועות הרעות, ועל קללת השם, ועל שריפת תורה, ועל ירושלם, ועל בית המקדש. על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה מנין? דכתיב (מלכים ב ב יב) ואלישע רואה והוא מצעק, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. רבי מתון° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף יז עמוד ב]

ומאלישע אנו למידין תורה הרי אליהו חי? אמר לו מתון מתון _{לאט לאט אין קושי} מה המת משהוא מסתלק עוד אינו רואהו, כך זה משנסתלק עוד לא ראהו. כשם שקורעין על החכמים, ^ג_צטכך קורעין על תלמידיהן. אי זהו תלמיד חכם? חזקיה° אמר, כל ששנה הלכות ועוד תורה. אמר לו רבי יוסי° _{בר זבידא}, הדא דאת אמר בראשונה, אבל עכשיו אפילו הלכות. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו. תני, כל ששואלין אותו והוא משיב. אמר רבי הושעיא° , כגון אנן דרבבינן משגחין עלינן ואנן מתיבין לון _{שאנו עונים ורבותינו משגיחים}. אמר רבי אבא בר ממל° , כל שהוא יודע לבאר משנתו, ואנן אפילו רבבינן לא חכמין מבארה מתניתן. איזהו רבו? כל שפתח לו תחילה, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, כל שרוב תלמודו ממנו. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כל שהאיר עיניו במשנתו אפילו בדבר אחד. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} , הלכה כדברי מי שהוא אומר כל שרוב תלמודו ממנו. ולמה לא אמר כ°רבי יהודה _{בר עילאי}? כיוון דאית תניי תני ומחליף _{בין שמות התנאים}. רבי אלעזר° _{בן פדת} קרע על שפתח לו תחילה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} חלץ על שהאיר עיניו במשנתו. ומה האיר עיניו במשנתו? אמר רבי יוסי ברבי בון° , על הא דתנן, מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין וארבעה כלים בידם הטני והכוז ושתי מפתחות הטני דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק קבין וחצי והכוז דומה לקתון גדול של זהב ושתי מפתחות אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון. ושאל מהו יורד לאמת השיחי? והסביר לו שהיה שם חור והיה מכניס ידו ושוחה אמה עד שלא יפתח. ^ג_קעל הנשיא ועל אב בית דין ^ג_קאועל שמועות הרעות מניין? דכתיב(שמואל ב א יא) ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגו'. ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל בית ישראל כי נפלו בחרב. על שאול, זה הנשיא. ועל יהונתן בנו, זה אב בית דין. ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב, אלו שמועות הרעות. ^ג_קבעל קללת השם מניין? דכתיב (מלכים ב יט א) ויהי כשמוע המלך חזקיה את דברי רבשקה, ויקרע את בגדיו. מהו לקרוע על קללת העובדי כוכבים ומזלות? מאן דאמר רבשקה עובדי כוכבים ומזלות היה, קורעין. ומאן דאמר יהודי היה, אין קורעין. תני רבי הושעיה° , אחד ששמע קללת השם מישראל, ואחד ששמע קללת השם מן העובדי כוכבים ומזלות, חייב לקרוע. מה טעמא? דכתיב (ירמיהו לב כז) הנה אני ה' אלהי כל בשר, הממני יפלא כל דבר. מהו לקרוע בזמן הזה? רבי יוסי° _{בר זבידא} ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, משרבו הגדפנין פסקו מלקרוע. מהו לקרוע על הכינויים? נישמעינה מן הדא, רבי שמעון בן לקיש° היה מהלך באיסרטא. איזדמן ליה חד כותיי והוה מגדף, והוה קרע. מגדף והוה קרע. נחת ליה מן חמרא ויהב ליה חד מרתיקא גו ליביה אמר לו, רשע אית לאימך מאנון מספקא לי? הדא אמרה, ^ג_קגשקורעין על הכינויין וקורעין בזמן הזה. ^ג_קדעל שריפת התורה מניין? דכתיב (ירמיהו לו כג) ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה. מהו שלש דלתות וארבעה? תלת ארבע פסוקין. כיון שהגיע לפסוק החמישי דכתיב ביה (איכה א ה) כי ה' הוגה על רוב פשעיה, מיד יקרעה בתער הסופר וגו'. וכתיב (ירמיהו לו כד) ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם מכאן שהיה להם לקרוע. הרואה תלמיד חכם שמת, ^ג_קהכרואה ספר תורה שנשרף. אמר רבי אבהו° , יבא עלי אם טעמתי כלום כל אתו היום שבו שמעתי שמת תלמיד חכם. רבי יונה° הוה בצור כד שמע דדמך בריה דרבי אבהו° , אף על גב דאכל גובנא ושתא מיא, אסקיה צום ההוא יומא. רבי אבא° ורבי חונא בר חייה° הוון יתיבין, אתת נעמיתה וחטפת תפילוי דרבי חונא בר חייה° , צדה רבי אבא° וחנקה. אמר לו רבי חונא בר חייה° , עוד מעט והיינו באין לידי שריפת תורה. אמר לו ואדיין את לזו? כן אמר רב ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ג_קואין קורעין אלא על ספר תורה ששרפו מלך ישראל בזרוע, כגון יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה וחביריו. עולא בירייא° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי חנינה° , הרואה ספר תורה שנשרף, חייב לקרוע על הגויל בפני עצמו, ועל הכתב בפני עצמו. מה טעמא? דכתיב (ירמיהו לו כז) אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים. את המגילה, זה הגויל. ואת הדברים זה הכתב. רבי ברכיה° _הכהן, רבי חלבו° , עולא ביריא° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי חנינה° , עתיד הקדוש ברוך הוא ליעשות

[דף יח עמוד א]

ראש חולה _מחול לצדיקים לעתיד לבא. מה טעמא? כדכתיב (תהילים מח יד) שיתו לבכם לחילה. לחולה כתיב. והצדיקים מראין אותו באצבע ואומר (תהילים מח טו) כי זה אלהים אלהינו עולם ועד, הוא ינהגינו עלמות. עלמות בעלימות עלמות בזריזות. עלמות כאילין עולימתא. תירגם עקילס אתנא סירא _{כך שמו}, עולם שאין בו מות. והצדיקים מראין אותו באצבע ואומר, כי זה אלהים אלהינו עולם ועד, הוא ינהגנו עלמות. הוא ינהגנו בעולם הזה, הוא ינהגנו לעולם הבא. ^ג_קזועל ירושלם ועל בית המקדש. כדכתיב (ירמיהו מא ה) ויבואו אנשים משכם ומשילה ומשומרון, שמונה אנשים מגולחי זקן וקרועי בגדים. אחד ששמע שחרבה ירושלם, ואחד הרואה את ירושלם בחרבנה, חייב לקרוע. הרואה את ירושלם מן הצופים, חייב לקרוע. אית תניי תני, מוסיף על הקרע טפח. אית תניי תני, תחילת הקרע טפח, ותוספת כל שהוא. ואית תניי תני, תחילת הקרע טפח, תוספתו שלש אצבעות. רבי יוסה° _אסי ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי חייה בר אבא° , חזקיה° ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ג_קחהלכה כמי שאומר, תחילת הקרע טפח תוספתו כל שהוא. מהו להבדיל קנה שפה? רבי ירמיה° ורבי חייה° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° כתיב(שמואל ב א יא) ויחזק דוד בבגדיו. אין חזקה פחות מטפח. ויקרעם, שתהיה הקריעה נכרת. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , ^ג_קטמיכן שהוא צריך להבדיל קנה שפה. מת לו מת, קורע. מת לו מת אחר, אפילו ששמע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה, קורע קרע אחד לכולן. °רבי יהודה בן תימא אומר, קורע על זה _{על אביו ואמו} בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו. ובלבד שלא יעשה של אביו ושל אמו תוספת. ולא דא היא קדמיתא _{ואין זה כמו הקודם}? אלא לא רק שלא יעשה _יקרע תוספת על אביו ועל אימו אלא גם שלא יוסיף, לא על של אביו ולא על של אמו. רבי חלבו° רב מתנא° ויוסי בר מנשיא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ג_קיהלכה כ°רבי יהודה בן תימא . מת לו מת, קורע. מת לו מת אחר, מוסיף על הקרע וקורע. עד איכן? אמר רבי חנינה° , ^ג_קיאעד שהוא מגיע עד טיבורו. תנא חד סב קומי רבי זעירא° , _{אם לא היה לו בגד} אפילו נתמנה לו בגד כל שבעה חייב לקרוע. אמר ליה רבי זעירא° , הדא דתימר ^ג_קיבבשאר הקרובים. אבל על אביו ועל אמו, אפילו לאחר כמה, חייב לקרוע. מת לו מת, קורע. מת לו מת אחר, מרחיק שלש אצבעות וקורע. שלמו מלפניו, ^ג_קיגמתחיל מאחריו. שלמו מלמעלן, מתחיל מלמטן. שלמו אלו ואלו? רבי חייה בריה דרבי אדא דיפו° אמר, נעשה כפוחח _{שאין לו בגד שפטור מקריעה}. רבי חיננא בר פפא° סלק גבי רבי תנחום בר חייה° , נפק לגביה לביש סנטיריה, מהו סנטיריה? מאנין דלא חפיתין _{בגד שאין בו תפירה}. אמר לו, הדא מנן לך שבגד כזה פטור מקריעה? אמר ליה, הכין הוה רבי סימון° רבי עבד. אמר לו, התפלל עלינו. אמר ליה, יסוג תורעתך _{המקום יגדור פרצותיך}. שכל אותה השנה הדין מתוח כנגד המשפחה. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כל שבעה, ^ג_קידהחרב שלופה. עד שלשים היא רופפת, לאחר שנים עשר חדש, היא חוזרת לתערה. למה הדבר דומה? לכיפה של אבנים. כיון שנתרערעה אחת מהן, נתרערעו כולן. ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, אם נולד בן זכר באותה המשפחה, נתרפאת כל אותה המשפחה. מנין שאבל חייב לקרוע מעומד? דכתיב (איוב א כ) ויקם איוב ויקרע את מעילו ויגז את ראשו. ואמר רבי יודה בר פזי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} מיכן שאבל ^ג_קטוצריך לקרוע מעומד. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הורי רבי יסא° _אסי לשלול למחר. כד דמך _כשמת רבי יסא° _אסי, הורי רבי חייה בר אבא° לנעול בו ביום _{שעל רבו די במקצת היום}. אמר רבי זעירה° , ולא פליגין. מאן דאמר ישלול למחר, ינעול למחר. ומאן דאמר ינעול בו ביום, ישלול בו ביום. אמרו לו מת ראובן וקרע, ואחר כך אמרו לו, שמעון מת. הרי כבר יצא ידי קרעו. אמרו לו מת ראובן וקרע, ואחר כך אמרו לו, קיים היה ומת. אית תניי תני, יצא ידי קירעו. אית תניי תני, לא יצא ידי קירעו. מאן דאמר יצא ידי קירעו, שכבר קרע. מאן דאמר לא יצא ידי קירעו, שהרי על חי קרע. ועוד מן הדא דתני

[דף יח עמוד ב]

^ג_קטזקרע וחזרה בו נשמה, אם על אתר, אינו צריך לקרוע. אם לאחר זמן צריך לקרוע. כמה הוא על אתר? כדי דיבור. כמה הוא כדי דיבור אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו. אמר אבא בר בר חנה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו, שלום עליך רבי. רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי° , והוה רבי אלעזר° _{בן פדת} חמי ליה ומיטמר מן קומוי _{רואה אותו ומתבא}, אמר, הא תרתין מילין הדין בבלייא עבד לי _{שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן} חדא דלא שאל בשלמי, וחדא דלא אמר שמועתא מן שמי. אמר לו, כן אינון נהגין גבון בבל דזעירא לא שאיל בשלמיה דרבה _{קטן לא שואל בשלום הגדול משום כבוד}, דאינון מקיימין (איוב כט ח) ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו. מי מהלכין, חמי ליה _{הראה לו} חד בית מדרש. אמר לו הכין היה °רבי מאיר יתיב ודרש, ואמר שמועתא מן שמיה ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע}, ולא אמר שמועתא מן שמיה ד°רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר לו, כל עמא ידעין ד°רבי מאיר תלמידיה ד°רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר לו, וכל עמא ידעין דרבי אלעזר° _{בן פדת} תלמידי דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. ומה מיעבור קומי אדורי צלמא _{האם מותר לעבור לפני פסל שעמד על הדרך}? אמר לו, ומה את פליג ליה איקר _{מה אתה חולק לו כבוד בזה שאינך עובר לידו זה מראה שאתה מתיחס וחולק לו כבוד}? עבור קומוי ואסמי עיינוי. אמר לו, יאות רבי אלעזר° _{בן פדת} עבד לך דלא עבר קומך. אמר לו, רבי יעקב בר אידי° , יודע את לפייס. ולמה רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים, אמר (תהילים סא ה) אגורה באהלך עולמים. רבי פינחס° ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, וכי עלת על לב דוד שהוא חיי לעולם? אלא כך אמר, אזכה שיהו דברי נאמרים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ומה אניס ליה _{מה זה נותן לו}? בר טירא° אמר, האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות בקבר. מאי טעמא? דכתיב (שיר השירים ז י) דובב שפתי ישינים. ככומר זה של ענבים שהוא זב מאליו. רבי חיננא בר פפא° ורבי סימון° , חד אמר כהן דשתי קונדיטון. וחורנה אמר, כהן דשתי חמר עתיק. אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים. ומה היו פריצי הדור עושין? היו מהלכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים, אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר, אף על פי שהן מתכוונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי כדכתיב (תהילים קכב א) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. כתיב (דברי הימים א יז יא) והיה כי ימלאו ימיך ללכת עם אבותיך. אמר רבי שמואל בר נחמן° , אמר הקדוש ברוך הוא לדוד. דוד. ימים מליאים אני מונה לך, אין אני מונה לך ימים חסירין. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בתוכו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאת עושה, יותר מן הקרבנות מה טעמא? כדכתיב (משלי כא ג) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ח

מתני’: ^ג_קיזאין מניחין את המטה ברחוב, שלא להרגיל את ההספד. ^ג_קיחולא של נשים לעולם, מפני הכבוד. נשים ^ג_קיטבמועד מענות אבל לא מטפחות. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר, הסמוכות למטה מטפחות:

גמ’: על כל המתים כולן, הוא ^ג_קכדוחה במטה _{ממהר לקבור} ואינו מרבה בעסקיו _{של הקבורה}. על אביו ועל אמו מרבה בעסקיו ואינו דוחה במטה. אם היה שעת דוחק או עונות גשמים, אפילו על אביו ועל אמו מרבה בעסקיו ודוחה במטה _{ממהר לקבור}. שכל המרבה בעסק על אביו ועל אמו, הרי זה משובח. על כל המתים אינו מבדיל קנה שפה שלו, אלא על אביו ועל אמו, ^ג_קכאדברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה, הרי זה קרע של תפלות. רבי יוחנן° _{בר נפחא} פליג עם °רבי יודה בתרתיי. _אחד ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר שאין קורע אלא על רבו מובהק ורבי יוחנן° _{בר נפחא} קרע אף על מי שלא היה רבו מובהק דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שמע דרבי חנינה° תשיש, סלק בעי מבקרתה, גו איסרטא שמע דדמך _{בדרך שמע שמת}. נחת מן חמריה, ואפיק מנא טביי דשובתא, ובזעין _{ירד מהחמור והוציא את בגדי השבת שלו וקרע אותם}

[דף יט עמוד א]

_{והדבר השני} כיי דתנינן תמן, ^ג_קכבכהן גדול פורם מלמטן _{שכיוון שעל בגדי כהונה שלו נאמר ובגדיו לא יפרום גזרו חכמים שגם על בגדים פרטיים לא יקרע כמו כולם}, וההדיוט מלמעלן. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם כהנא° , למעלן. למעלן מקנה שפה. למטן, למטן מקנה שפה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, למטה ממש. ואתיא דרבי אלעזר° _{בן פדת} בשם כהנא° , כ°רבי יודה . אין כ°רבי יודה לא יפרום כל עיקר שהרי ל °רבי יודה למטה אינו כלום? מאי כדון? באמת רבי אלעזר° _{בן פדת} לא סובר כ°רבי יהודה _{בר עילאי} אלא גם שלא למטה מקנה שפה נקרא קריעה וחומר הוא בכהן גדול שאינו מבדיל קנה שפה _{כדי שיהיה שינוי ממה ששאר אנשים עושים}. ^ג_קכגעל כל המתים הוא שולל לאחר שבעה, ומאחה לאחר שלשים. על אביו ועל אמו, אינו מאחה עולמית. תני בשם °רבי נתן , האשה שוללת מיד, ומאחה לאחר שלשים. על אביה ועל אמה, אינה מאחה עולמית. אי זהו איחוי? כאריג. הסולם _{תפירה כשיני כלב} והקפש _{שקיפל את הבגד במקום הקרע ותפר} אין מעכבין _{ומותר אחר שבעה כמו שולל}. ^ג_קכדעל כל המתים אינו קורע אלא העליון בלבד. על אביו ועל אמו, אפילו עשרה זה על גבי זה. אין אפיקרסין _גופיה מעכבת. האשה אינה קורעת אלא העליון בלבד. תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר, ^ג_קכההאשה קורעת את הפנימי והופכתו לאחוריה, וחוזרת וקורעת את השאר. ^ג_קכועל כל המתים הוא אסור בגיהוץ עד שלשים. על אביו ועל אמו עד שנים עשר חדש. אי זהו גיהוץ? כלי צמר מגוהצין חדשים, וכלי פשתן מגוהצין לבנים. ^ג_קכזעל כל המתים הוא אסור בתגלחת עד שלשים. על אביו ועל אמו, עד שישלח פרע, או עד שיגערו בו חביריו. רבי שמואל בר אבודמי° , דמכת _מתה אימיה קומי מועדא תמניא יומין, אתא שאל לרבי מנא° _{בן יונה}, אמר ליה, כל דבר שהוא תלוי בשבעה ושלשים, הרגל מפסיק. ברם הכא _{על אביו ואימו}, ^ג_קכחעד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו _{והרגל לא מפסיק}. ^ג_קכטעל כל המתים אינו מגלה את לבו, אלא על אביו ועל אמו דברי °רבי מאיר . מאי טעמא? אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי אבודמי בר תנחום° , מפני שבטלת ממנו מצות כבוד. ^ג_קלעל כל המתים אסור לילך בסחורה עד שלשים יום. על אביו ועל אמו, עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו צא עמנו. ^ג_קלאעל כל המתים הוא אסור לילך בסעודה עד שלשים יום. על אביו ועל אמו עד שנים עשר חדש. אם היתה חבורת מצוה, או קידוש החדש, מותר. ^ג_קלבהרי שהיה מחליף בגדים כל שבעה, חייב לקרוע את כולן. רבי חייה רבא° ו רבי חמא אבוי דרבי הושעיה° תריהון אמרין, כולהן אסורין באיחוי. בר קפרא° אמר, אין לך אסור באיחוי אלא יום הראשון בלבד. אמר רבי חונא° , פלוגתא אחרת ביניהון. מאן דאמר כולהן אסורין באיחוי, עושה שאר הימים כיום הראשון. שאפילו יש עליו כמה בגדים, חייב לקרוע את כולן. מאן דאמר אין לך אסור באיחוי אלא יום הראשון בלבד, עושה שאר הימים תוספת, שאפילו יש עליו כמה בגדים אינו קורע אלא העליון בלבד

ירושלמי מועד קטן, פרק ג, הלכה ט

מתני’: ^ג_קלגובראשי חדשים בחנוכה ובפורים, מענות ומטפחות בזה ובזה, אבל לא מקוננות. נקבר המת, לא מענות ולא מטפחות. ^ג_קלדאי זה הוא העינוי? שכולן עונות כאחת. וקינה? שאחת מדברת וכולם עונות אחריה, שנאמר (ירמיהו ט יט) ולמדנה בנותיכם נהי, ואשה רעותה קינה. אבל לעתיד לבוא מהו אומר (ישעיהו כה ח) בלע המות לנצח, ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגומר:

גמ’: °רבי תנחום ברבי עילאי דמך _מת בחנוכתא. °רבי דוסא דמך _מת בריש ירחא דניסן. עבדין ליה איברייא. סברין מימר, מן דעתון דרבנן. ובדקו ואשכחון _ומצאו דלא מן דעתון דרבנן. רבי קרוספי° דמך _מת במועדא, ועבדון ליה איברייא. סברין מימר, מן דעתיה דרבי אמי° _{בן נתן}. ובדקון ואשכחון _ומצאו, דלא מן דעתיה דרבי אמי° _{בן נתן}. תנן, אין מניחים מיטה של המת ברחוב, לא במועד ולא של נשים אפילו לזמן קצר רבי חלבו° ורבי אבא בר זבדא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}

[דף יט עמוד ב]

אפילו לשעה. מן הדא דכתיב (במדבר חקת כ א) ותמת שם מרים ותקבר שם. תנן, אין מניחים מיטה של המת ברחוב, לא במועד. ואנן חמי רבנן ענין בדבר _{והרי אנו רואים חכמים מתעכבים במועד}. אמר רבי ירמיה° חבירים זריזין הן ואינן באין לידי הספד. תני אין מוליכין חלילין לבית האבל אבל מוליכין. חלילין לבית השמחה ולבית המשתה:

הדרן עלך פרק אלו מגלחין וסליקא לה מסכת מועד קטן וכולא סדרא דמועדא

תפילת הדרן לסיום מסכת מועד קטן וכולא סדרא דמועדא

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מועד קטן וכולא סדרא דמועדא וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מועד קטן וכולא סדרא דמועדא וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת מועד קטן וכולא סדרא דמועדא וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת מועד קטן וכולא סדרא דמועדא כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)