ספר:ירושלמי מאיר/מסכת מגילה

פרק ראשון – מגילה נקראת

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי מגילה, פרק א, הלכה א

מתני’: מגילה נקראת, באחד עשר בשנים עשר, בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר, לא פחות ולא יתר. ^א_אכרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון, קורין בחמשה עשר. ^א_בכפרים ועיירות גדולות, קורין בארבעה עשר. ^א_גאלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה:

גמ’: רבי אילא° _אילעא ושמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כתיב (אסתר ט לא) לקיים את ימי הפרים האלה בזמניהם, מה תלמוד לומר בזמניהם? רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי. רבי יונה° אמר כשתקנו אנשי כנסת הגדולה לקרא מגילה בארבעה עשר ובחמשה עשר,הם נתנו רשות לחכמים ליתן להן זמנים אחרים. ועל פי זה חכמים בדורות מאוחרים קבעו שאפשר לקרא גם באחד עשר בשנים עשר ובשלשה עשר. רבי יוסה° _אסי אומר כל אלו הם זמנים שקבעו להם חכמים _{כנסת הגדולה} עצמן, ואלו הן, י"א וי"ב וי"ג וי"ד וט"ו. או אינו אלא י"ו וי"ז? אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת},כתיב (אסתר ט כז) ולא יעבור להיות עושים שני ימים האלה, וכתיב בתריה, וימי פורים האלה לא יעברו. כתיב ולא יעבר וכתיב לא יעבר שלא יאחר. _{וחזר פעמים לעכב.} וכן אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, לא יעבר ולא יעבר. או אינו אלא תשיעי ועשירי? אמר שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , ימים אין כתיב כאן, אלא כימים. תן ימים כנגד ימים, אחד עשר ושנים עשר, כנגד ארבעה עשר וחמשה עשר. או שנים עשר ושלשה עשר כנגד ארבעה עשר וחמשה עשר? אמר רבי חלבו° , יום שלשה עשר יום מלחמה היה, הוא מוכיח על עצמו שאין בו ניחה וכתיב כימים אשר נחו בהם מעתה אל יקראו בו? לפניו ולאחריו קורין ובו אינן קורין? או אינו

[דף א עמוד ב]

אלא תשיעי ועשירי? כימים, ימים שהן סמוכין לימים. ואם ימים שהן סמוכין לימים, אולי אינן אלא ששה עשר ושבעה עשר? לית יכיל, דאמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} כתיב (אסתר ט כז) לא יעבר ולא יעבר _{שלא יאחר.} וכן אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, לא יעבר ולא יעבר. תני בשם °רבי נתן , כל החדש כשר לקריאת המגילה, מה טעמא דכתיב (אסתר ט כב) והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו'. אמר רבי חלבו° , ובלבד עד חמשה עשר. דאמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, כתיב לא יעבור ולא יעבור, שלא יאחר. וכן אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} לא יעבר ולא יעבר. הדא דאת אמר, לקריאת המגילה. ^א_דאבל לעשות סעודה, אינן עושין אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר. ואין מחלקין לעניים, ^א_האלא בארבעה עשר ובחמשה עשר שאין עיניהם של עניים תלויות אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר. ויהיו אלו _{י"א וי"ב} לקריאה ואלו _{י"ד וט"ו} לסעודה? רבי חלבו° ורבי חונה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} כתיב (אסתר ט כח) והימים האלה נזכרים ונעשים, נזכרים בקריאה ונעשים בסעודה. מכאן שקריאה וסעודה צריכים להיות באותם ימים. זאת אומרת שמגילת אסתר ניתנה להידרש. מניין שהמגילה ניתנה להידרש ? רבי חלבו° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, נאמר כאן (אסתר ט ל) דברי שלום ואמת. ונאמר להלן (משלי כג כג) אמת קנה ואל תמכור. הרי היא כאמיתה של תורה. מה זו צריכה סירטוט, אף זו ^א_וצריכה סירטוט. מה זו ניתנה להידרש, אף זו ניתנה להידרש. אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , מגילה עם תוכנית המקדש שמסר שמואל לדוד, ניתנה להידרש. מה טעמא? דכתיב (דברי הימים א כח יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל. הכל בכתב , זו המסורת. מיד ה', זו רוח הקדש. עלי השכיל, מיכן שניתנה להידרש. רבי ירמיה° בעי, ולמה לית אנן אמרין שנתנה ברוח הקדש מדכתיב ותבנית כל אשר היה ברוח עמו? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, אי מהתם הוי אמינא _{אם משם הייתי חושב} מהו ברוח? ברוח פיו: תנן כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים, ותלו אותה מימות יהושע בן נון. ויקראו הכל בין אלו שיש להם חומה עכשיו בין אלו שהיתה להם חומה מימות יהושוע בחמשה עשר? אמר רבי אבהו° , דרש ישיבה ישיבה. נאמר ישיבה ביהושוע דכתיב (יהושע יג ו) כל יושבי ההר. ונאמר ישיבה במגילה דכתיב (אסתר ט יט) היושבים בערי הפרזות. מה ישיבה שנאמר להלן מימות יהושע בן נון, אף ישיבה שנאמר כאן מימות יהושע בן נון. ויקראו הכל בי"ד שהרי כיום אין להם חומה? אמר רבי יודה בר פזי° , דרש פרזי פרזות. נאמר כאן (אסתר ט יט) על כן היהודים היושבים בערי הפרזות

[דף ב עמוד א]

ונאמר להלן (דברים דברים ג ה) לבד מערי הפרזי הרבה מאוד, מה פרזי שנאמר להלן מימות יהושע בן נון, אף פרזות שנאמר כאן מימות יהושע בן נון קראים בי”ד, אף אם נוספה להם חומה אחר כך. והוא הדין מוקפות חומה מימות יהושוע יקראו בט"ו, אף אם כיום אין להם חומה. תני °רבי יהושע בן קרחה אומר, הכל תלוי אם היה להם חומה מימות אחשורוש, כמו שבשושן שהיתה מקפת חומה בימי אחשורוש קוראים בט"ו, אף שלא הייתה מוקפת חומה מימות יהושוע. כך בכל המקומות שמקפות חומה מימות אחשורוש קראים בט"ו, אף שלא היו מקפות בימות יהושע . אמר לו °רבי יוסי בי רבי יהודה . וכי מה ענין שושן הבירה לבא לכאן? אם משושן הבירה את למד להוכיח שערים מקפות חומה מימות אחשורוש קראים בט"ו, אין מכאן ראיה. כיוון שבשושן לא היתה ברירה. כי אם נאמר שלא יקראו בט"ו כיוון שאין להם חומה מימות יהושוע, מעתה בשושן הבירה לא יקראו בכלל. שהרי אף בי"ד לא יכולים לקרא בשושן שהרי לא נחו בו, ושאר כל המקומות יקראו. ואי אפשר לאמר כך, שהרי בשושן היה עיקר הנס. ואולי לכן קבעו שבשושן יקראו בט”ו. האם תלתא תניין אינון ? תנייא קדמייא סבר מימר, מימות יהושע בן נון. תנייא אחרייא _{°רבי יהושע בן קרחה} סבר מימר, _{גם מימות יהושוע וגם} מימות אחשורוש. תנייא אחרייא _{°רבי יוסי בי רבי יהודה} סבר מימר, עיר מכל מקום אפילו המקפות עכשיו. לא כך אלא נמצאת אומר, °רבי יהושע בן קרחה ו°רבי יוסי בי רבי יהודה , שניהם אמרו דבר אחד שגם עיר מקפת מימות אחשוורוש קורא בט"ו, אלא שזה למד מטעם אחד וזה למד מטעם אחד. °רבי יהושע בן קרחה למד משושן, ו°רבי יוסי בי רבי יהודה למד מגזרת הכתוב ממה שנאמר עיר. דכתיב, על כן היהודים הפרזים הישבים בערי הפרזות עושים את יום ארבע עשר. מכאן שהיושבים בערי חומה קראים בט"ו. תנן , ^א_זהסמוך לכרך והנראה עמו הרי הוא כיוצא בו. אמר רבי אייבו בר נגרי° בשם רבי חייה בר אבא° , כגון הדא חמתה. לא אמר אלא כגון חמת שסמוכה ורואה את טבריה, אבל גם בלי זה היו קראים בה בט"ו דהא חמתה עצמה, מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, מן הדא דכתיב לבני נפתלי וכ”ו (יהושע יט לה) וערי מבצר הצדים, צר וחמת רקת וכינרת וכ"ו. הצידים זה כפר חיטייא, צר דסמיכה לה _{צר זו העיר הסמוכה לכפר חיטים}. חמת זו חמתה. רקת זו טיברייא. כנרת זו גינוסר. התיב רבי לוי° , והכתיב (יהושע יב ג) והערבה עד ים כנרת וכ"ו ויתנה משה לראבני ולגדי. משמע שהיתה מעבר לירדן בצד המזרחי, וכאן אתה אומר שכנרת בתחום נפתלי שהיתה בצד המערבי?

[דף ב עמוד ב]

שני גינוסריות היו, או שלא היו אלא שני אבטוניות _{ערים צמודות} אחת ממזרח לירדן ואחת ממערב לירדן , כגון, בית ירח וצינבריי, ונקראו כנרות כיוון שהן מגדלות כינרים _{יש אומרים קנים ויש אומרים פירות מתוקים.} חרב הכרך או נעשה של עובד כוכבים ומזלות, מה דין הערים הסמוכות לה ? איתא חמי _{בא וראה}, בו אינן קורין ובחוצה לו קורין? חזקיה° ^א_חקרי לה בטבריה בארבעה עשר ובט"ו בו, חשש להיא דתני °רבי שמעון בר יוחאי , דתני °רבי שמעון בר יוחאי כתיב (ויקרא בהר כה כט) ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה, פרט לטיבריא ^א_טשהים חומה לה. וחשש אולי כשם שאינה עיר חומה לענין בתי ערי חומה, גם לעניין מגילה אינה עיר חומה. או שלענין המגילה מה שחשוב זה שהיא מוגנת, ואף טבריה מוגנת . רבי יוחנן° _{בר נפחא} קרי לה בכנישתא דכיפרא בט”ו ואמר, הדא היא עיקר טיבריא קדמייתא _{זו עיקר טבריה העתיקה}. ולא חשש להדא דתני °רבי שמעון בר יוחאי , דסבר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאף אם נאמר שלעניין בתי ערי חומה טבריה אינה כעיר חומה , קל היקילו בקריאתה. דתנינן תמן גבי בתי ערי חומה , כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה, חוץ מן השדות. °רבי מאיר אומר, אף השדות. אבל לדעת כולם מה שחוץ לחומה אינו בכלל הדין של ערי חומה. ואילו לגבי מקרא מגילה, גם מה שחוץ לחומה נידון כעיר חומה. ותני כן , הסמוך לכרך והנראה עמו הרי הוא כיוצא בו אף שהוא חוץ לחומה . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מגבית ועד אנטיפרס ששים ריבוא עיירות היו. והקטנה שבהן היתה בית שמש. מה כתיב ביה (שמואל א ו יט) ויך באנשי בית שמש שבעים איש וחמישים אלף כי ראו בארון ה' וגו'. ואילו מרוח אחת היו. וכדון _עכשיו אין את מבצע לה _{אם אתה מכניס לתוכה} קנים במספר הזה לא נסבה. אמר רבי חנינה° , התקווצה לה ארץ ישראל. איך רבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר שמגבת ועד אנטיפטרוס היו ששים ריבוא עיירות, והא כל העיירות שמנה יהושע בכל ארץ ישראל אפי' שלוש מאות אינן? רבי שמעון בן לקיש° אמר רק את המוקפות חומה מנה. רבי יוסי בר חנינה° אמר רק את הסמוכות לספר מנה. קרייא מסייע לרבי יוסי בן חנינה° דכתיב (יהושע יט לג טו) ויהי גבולם מחלף וגו' קטת ונהלל ושומרון ויראלה ובית לחם. מחלף זו חלף, מאילון זה איילון, בצעננים זו אגנייא דקדש, ואדמי זה דמין, הנקב זה ציידתה, ויבנאל זה כפר ימה, עד לקום זה לוקים, וקטת זו קטינית, ונהלל זה מהלול, ושמרון זו סימונייה, ויראלה זו חורייה, בית לחם זה בית לחם צרייה. רבי אחא° רבי יודה בן לוי° ורבי יהושוע בן לוי° אמרו בשם °רבי , לוד וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון , ולמה לא אמרן ואונו? בגין דכתיב ואין בזה חידוש שהרי אונו מפורשת בפסוק . והא כתיב לוד ואיתאמרת? אלא בגין דתנינן במשנה במקום אחר דתנן, ואלו הן בתי ערי חומה שלש חצרות של שני בתים מוקפת חומה מימות יהושע בן נון כגון קצרה הישנה של ציפורי וחקרה של גוש חלב ויודפת הישנה וגמלה וגדור והדיר ואונו וירושלם וכן כיוצא בהן. איך אתה אומר שלוד ואונו מקפת חומה מימות יהושוע בן נון

[דף ג עמוד א]

והכתיב (דברי הימים א ח יב) ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לוד ובנותיה? אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה° , בימי פילגש בגבעה חרבה, ועמד אלפעל ובנייה. הדא הוא דכתיב(שופטים כ מח) גם כל הערים הנמצאות שלחו באש. רבי חנניה° אמר בשם רבי פינחס° , _{באמת °רבי מנה את} לוד ואונו, _שאונו הן הן גיא החרשים. אמר רבי חלבו° , רב הונה° ורב° _{אבא בר אייבו} אמרו בשם רבי חייא רבה° , הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה. תנן התם, באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים. לא כן אמר רבי חלבו° , דרב הונה° ורב° _{אבא בר אייבו} אמרו בשם רבי חייא רבה° , הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה? ולמה הזכיר רק את יום ט"ו? התנא לא בא ללמד הלכות מגילה, אלא כל כוונתו ללמדך שכל המצות הנוהגות באדר שני, אינן נוהגות באדר ראשון. ולזה די בדוגמא אחת. וכיוון שעסק במנהגים שנוהגים בט"ו, הזכיר גם מקרא מגילה בכרכים שחל בט”ו. רבי יוסה° _אסי ורבי אחא° הוון יתבין . אמר רבי יוסה° _אסי לרבי אחא° , לא מסתברא שדברי רבי חלבו° , שאמר שאם קרא בי”ד יצא ואין צריך לחזור ולקרא בט”ו, זה דווקא לשעבר _בדיעבד שכבר עבר ט"ו. אבל להבא _{לכתחילה} לא וחייב לחזור ולקרא בט”ו. דהא תני מקום שנהגו לקרותה שני ימים מספק, קורין אותה שני ימים. ואם אפילו לכתחילה בן כרך יוצא בי”ד, למה לקרא יומים? הרי קראו בי”ד. אמר לו, אוף אנא סבר כן. אמר רבי מנא° _{בן יונה} ויאות, אילו בן כרך משקרייא בי”ד אינו חוזר וקרייא בט”ו, שמא שומעין לו? אם את אומר כן, נמצאת עוקר זמן כרכים בידיך. אמר נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמן° , כתיב (אסתר ט כב) והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה וששון . שמחה וששון, מיכן ^א_ישהן אסורין בהספד. ומשתה, מיכן שאסורין בתענית. ויום טוב, מיכן שאסורין בעשיית מלאכה. אמר רבי חלבו° , זימנין סגין יתבית קומי _{הרבה פעמים ישבתי לפני} רבי שמואל בר נחמן° , ולא שמעית מיניה הדא מילתא _{ולא שמעתי ממנו דבר זה}. אמר לו נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמן° , כל מה דהוה אבא אמר את שמיע? מילתיה ד°רבי פליגא. ד°רבי הוה מפרסם עצמו שני ימים בשנה, רוחץ בי"ז בתמוז לפרסם שהוא מותר ברחיצה,

[דף ג עמוד ב]

ונוטע נטיעות בפורים לפרסם שהוא מותר בעשית מלאכה. אמר רבי חביבה° בשם רבנן דתמן, בכל מקום שכתוב יום טוב, אין כתיב וקיבל, שמשמעו שקיבלו לדורות לעשות כן. _{אלא מעצמן עשו כן בשנה הראשונה שהגיע להם הבשורה טובה כדכתיב, ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב.} בכל מקום שכתוב וקיבל, ^א_יאאין כתיב יום טוב. וכאן בפסוק (אסתר ט כב) לעשות אותם ימי משתה ושמחה וששון ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות, לא כתיב יום טוב וכתיב וקיבל. כתיב (אסתר ט כח) והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר. אמר רבי סימון° בשם רבי שמואל בר נחמן° , משפחה ומשפחה, אלו הכפרים. מדינה ומדינה, אלו הכרכים _{ערים מקפות.} עיר ועיר, אלו העיירות. תני שמואל° _{בר אבא בר אבא}, מפני מה הכפרים מקדימין ליום הכניסה? כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים. רבי פליפא בר פרוטה° אמר קומי רבי יונה° , לית הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה? שאם לא כן איך הם מספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכים? אמר לו, אין מן הדא, לית שמע מינה כלום. שבמלאכות אלו הקלו חכמים. דהא חולו של מועד הרי הוא אסור בעשיית מלאכה, והם מספקין מזון לאחיהם שבכרכים. לית לך ראיה שהוא מותר במלאכה אלא מהדא ד°רבי , ד°רבי הוה מפרסם עצמו שני ימים בשנה, רוחץ בי"ז בתמוז, ונוטע נטיעות בפורים. _{קא סלקא דעתין שמרדכי ואסתר הם שתקנו שהכפרים יקדימו ליום הכניסה} רבי יוסטא בי רבי שונם° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. ולא ^א_יבעזרא תיקן שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה, ומרדכי ואסתר מתקינים על מה שעזרא עתיד להתקין? אמר לו, מי שסידר את המשנה סמכה למקרא (אסתר ט כח) משפחה ומשפחה ומדינה ומדינה ועיר ועיר

ירושלמי מגילה, פרק א, הלכה ב

מתני’: כיצד? ^א_יגחל להיות בשני, כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר. חל להיות בשלישי או ברביעי, כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר:

גמ’: תנן, כיצד? חל להיות בשני וכ”ו חל להיות בשלישי או ברביעי וכ”ו. כל הן דתנינן, חל להיות, בארבעה עשר אנן קיימין _{שחל ארבע עשר להיות ביום שני או בשלישי או ברביעי וכ"ו.} אמר רבי יוסא° , מתניתא אמרה כן דתנן, עיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר. אמר רבי יוסה° _אסי, לית כאן חל להיות בשני, ולית כאן חל להיות בשבת _{כמו שמופיעה בהמשך,} שאם י"ד חל להיות בשני, יוצא שצומא רבא יצא בחד בשובא. ואם י"ד חל חל להיות בשבת, צומא רבא בערובתא _{ביום שישי. ותמיד דאגו שיום הכיפורים לא יצא לא ביום שישי ולא ביום ראשון כדי שלא יהיו שתי שבתות רצופות משום מתיא שאסור לקבור ויסריחו ומשום ירקיא שיתיבשו הירקות ולא יהיו רואים לאכילה}

ירושלמי מגילה, פרק א, הלכה ג

מתני’: חל להיות בחמישי, כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר. חל להיות ערב שבת, כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום. ^א_ידחל להיות בשבת, כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה, ומוקפות חומה למחר

[דף ד עמוד א]

גמ’: בעון קומי _{שאלו את} רבי זעירא° , איתא חמי _{בא וראה}, חל להיות לכרכים ט"ו בשבת, קורין בערב שבת. חל להיות לעיירות י"ד בשבת, מקדימים ליום הכניסה ולמה בני כרכים לא מקדימים ליום הכניסה? אמר רב אילא° , מפני כבוד כרכים, שהרי גם הכפרים מקדימים ליום הכניסה , שלא יהו אומרים ראינו כרכים וכפרים קורין כאחת _{ויבואו לטעות ולחשוב שכפרים קראים ביחד עם בני כרכים.} מעתה לא ידחו בני עירות ליום הכניסה, שלא יהו אומרין ראינו כפרים ועיירות קורין כאחת? מעיקר הדין בני כפרים קראים בי”ד ביחד עם העירות, אלא שהקלו עליהם להקדים ליום הכניסה. שהרי כשחל להיות בשני או כשחל להיות בחמישי, בני כפרים קראים עם העירות בי”ד ולא חששו. חל ט"ו להיות בשבת, אשכח תני כפרים ועיירות וכרכים קורין כאחת ביום חמישי . וההן תנייה, לא נסב _{לא נושא פנים} לאף בירייה ואינו חושש לכבוד הכרכים . דאית ליה כל שהוא נדחה ממקומו ידחה ליום הכניסה, ולכן מקדימים בני כרכים ליום חמישי. ואית ליה שלא יקדמו כרכים לעיירות, לכן מקדימים גם את העירות ליום הכניסה. כד°רבי , ד°רבי אומר כולהם ידחו ליום הכניסה, דאית ליה שלא יקדמו כרכים לעיירות. ואית ליה, כל שהוא נדחה ממקומו ידחה ליום הכניסה. היך עבדין עובדא? אמר רבי יוסה° _אסי, כמתניתא שעירות ומוקפות יקראו ביום שישי דתנן, חל _י"ד להיות ערב שבת, כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום . בעון קומי רבי זעירה° , כמה דאת אמר כשחל להיות לכרכים בשבת קורין בערב שבת ולא מקדימים ליום הכניסה, כשחל להיות לעיירות בשבת, למה מקדימים ליום הכניסה? שיקראו בערב שבת?

[דף ד עמוד ב]

אלא מתניתא כתרין תנייא, תניי קדמייא סבר מימר, כל שהוא נדחה ממקומו, ידחה ליום הכניסה. לכן הוא אמר שאם חל להיות בשבת, כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה . _{וגם בני כרכים אם יחול יום ט"ו בשבת יקדימו ליום הכניסה} ותנייא חורנא סבר מימר, כל שהוא נדחה ממקומו, לא ידחה ליום הכניסה. לכן הוא אמר שאם חל להיות י"ד בערב שבת, עיירות ומוקפות קוראים בו ביום . אמר לון, כן אמר רב° _{אבא בר אייבו} חד תנייא הוא. מפני מה אמרו, חל להיות לכרכים ט"ו בשבת קורין בערב שבת? דאמר רבי חלבו° אמר רב חונה° אמר רב° _{אבא בר אייבו} בשם רבי חייה רבה° , הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה. אם כך כשחל להיות לעיירות י"ד בשבת למה נדחים ליום הכניסה ולא ליום שישי שהוא יום י"ג. ואף שאמר רבי חלבו° , יום י"ג יום מלחמה היה, והוא מוכיח על עצמו שאין בו ניחה, הא אמרינן שקורין בו מקל וחומר, לפניו ולאחריו קורין ובו אינן קורין? ולמה מקדימין ליום חמישי ולא קורין בשישי? אשכח תני אם חל י"ד בשבת , כפרים קורין בערב שבת, ועיירות גדולות ידחו ליום הכניסה _{הגרסא הנכונה:: עירות קורין בערב שבת, וכפרים ידחו ליום הכניסה}, ומוקפות חומה לאחר השבת. היך עבדין עובדא? אמר רבי יוסה° _אסי, לית איפשר שיצא י"ד בשבת כיוון שאז יצא יום הכיפורים בערב שבת. ואין תאמר דאיפשר שיחול י"ד בשבת כגון כשקידשו על פי הראיה, במקרה כזה הלכה כמתניתה דידן. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה, כל שאמרו ידחה ממקומו, ובלבד בעשרה _{דשלא בזמנו אין קראים אלא במנין.} והא אנן חמיין _{והרי אנו רואים} רבנן קראים אפילו ביחיד? _{כגון כשחל ט"ו בשבת ובני כרכים מקדימים וקורין בשישי אף על פי שנדחו אינם מקפידים לקרא דווקא בעשרה?} אמר רבי אבינא° בשם רבי אסי° , מה שנאמר שכל שאמרו ידחה ליום הכניסה הכוונה לבני הכפרים שמקדימים ליום הכניסה,שרק עליהם נאמר ^א_טוובלבד בעשרה _{שחיבים לקרא במנין.} רבי חנניה° אמר, איפלגון רב חונה° ורב יהודה° _נשיאה. חד אמר , ובלבד בעשרה. וחורנה אמר אפילו ביחידי. מתיב מאן דאמר ובלבד בעשרה למאן דאמר אפי' ביחידי, אם יכול לקרא אפילו ביחיד, למה בני כפרים מתכנסים לעירות ? עד שהוא במקומו יקרא ביחיד ? _{נשאר בשאלה. יש אומרים שזה מה שאמר °רבי מיד אחר כך סלקת מתניתה יא יב יג יד טו, כי אם יכול לקרא יחידי לא צריך את כל הימים הללו.} אמר °רבי , סלקת מתניתה בסיפא _{בטל הסדר שהתחילה בו המשנה} שבתחילה מתניתה י"א י"ב וי"ג וי"ד וט"ו כסדר מנין ימי החודש, ובסיפא כשבא לפרש נקט סדר ימי השבת דתנן, חל להיות ערב שבת כפרים מקדימין ליום הכניסה הרי שלשה עשר. חל להיות בשבת הרי שנים עשר. חל להיות אחר השבת, כפרים מקדימין ליום הכניסה הרי אחד עשר. כיוון שאם היה אוחז ימי השבת לפי סדר ימי החדש יהו נהפכין לו, שהיה צריך לומר קוראים באחד עשר אם חל בשבת. בשנים עשר אם חל בערב שבת, והיה בא לטעות. להכי נקט סידורא דיומא .

ירושלמי מגילה, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_טזאיזו היא עיר גדולה? כל שיש בה עשרה בטלנין, פחות מיכן הרי זה כפר. באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין, אבל זמן עצי כהנים והעם וט' באב וחגיגה והקהל, מאחרין ולא מקדימין. אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין, ^א_יזמותרין בהספד ^א_יחובתענית ובמתנות לאביונים. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, ^א_יטאימתי? מקום שנכנסין בשני ובחמישי, אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא חמישי קורין אותה בזמנה.

[דף ה עמוד א]

גמ’: תנן, איזו היא עיר גדולה? כל שיש בה עשרה בטלנין, פחות מיכן הרי זה כפר . תני, עשרה בטילים ממלאכתן לבית הכנסת. °רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, כגון אנו שאין אנו צריכין אלא לתלמודינו _{ואינם עסוקים במלאכה אחרת לפרנסתם.} תני כפר שאין בו עשרה _אנשים, ^א_כתקנתו קלקלתו, דכיוון _{שקלקלתו} שאין בו עשרה אנשים, בטל מתורת כפר והרי הוא כיחידים _{היא תקנתו} שאינם מקדימים ליום הכניסה אלא _{הכפר הזה} נעשה כעיר וקראים בי"ד. באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין, קריאת מגילה ותרומת שקלים _{שבט"ו באדר מושיבים שלחנות לגבות מחצית השקל ואם חל בשבת מקדימים,} מקדימין ולא מאחרין. סעודת ראש חדש ^א_כאוסעודת פורים אם חל בשבת , מאחרין ולא מקדימין. רבי זעירה° בעא קומי רבי אבהו° , ויעשו אותן בשבת? אמר לו, כתיב (אסתר ט כב) לעשות אותם ימי משתה ושמחה. את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא זה _שבת ששמחתו תלויה בידי שמים _{שמצווה לשמוח ולעשות סעודות לכבוד שבת, ואם יעשו סעודות בשבת לא יהיה ניכר.} ^א_כבמגבת פורים לפורים. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ובלבד שלא ישנה ממנה העני רצועה למנעלו _{שלא ניתן לו אלא לצורך סעודת פורים.} ^א_כגאין מדקדקין במעות פורים, אלא כל מי שהוא פושט את ידו ליטול נותנין לו. אין משנין במעות פורים, הא שאר כל המעות משנין? אלא כל המעות, ^א_כדעד שלא ינתנו לגיזברין את רשאי לשנותן. משניתנו לגיזברין, אין את רשאי לשנותן: אבל זמן עצי כהנים: מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות? אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה ולא מצאו עצים בלישכה, עמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור ונקרבו מהן קרבנות ציבור. והיתנו עמהן הנביאים שביניהן, שאפילו לישכה מליאה עצים ועמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן, שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה. אמר רבי אחא° , המשנה שאמרה שעצים לקרבנות ציבור יכולים לבא מאדם פרטי, ד°רבי יוסה היא. דתנן, שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה _{אבל לא מהתנדבות של אדם פרטי שמא לא ימסרם יפה לציבור.} °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אף הרוצה מתנדב שומר חנם. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי אילא° _אילעא, דברי הכל היא. מה פליגין? בגופו של קרבן _{כמו העומר.} אבל במכשירי קרבן _{כמו עצים,} כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור. תני ^א_כההאשה שעשת, כתונת לבנה כשירה, ובלבד שתמסרנה לציבור. אמר רבי אחא° , ד°רבי יוסה היא. ד°רבי יוסה אומר, אף הרוצה מתנדב שומר חינם. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי אילא° _אילעא, דברי הכל היא. מה פליגין? בגופו של קרבן _{כמו העומר.} אבל במכשירי קרבן _{כמו בגדי כהונה,} כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור. מתניתא פליגא על רבי אחא° דתנן . אותן הימים, נוהגין בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אינן נוהגין אלא בשעת קרבן בלבד _{משמע שלא רק °רבי יוסי בן חלפתא אלא אף רבנן מסכימים שעצים לקרבנות ציבור יכולים לבא מאדם פרטי. וכל המחלוקת היתה רק האם אותם ימים נוהגים גם אחרי החרבן.} ועוד מן הדא דתני , אמר °רבי אליעזר בי רבי צדוק , אנו היינו מבני סנאה בן בנימין. וחל תשעה באב להיות בשבת, ודחינו אותו למוצאי שבת, ^א_כווהיינו מתענין ולא משלימין. _{ו°רבי אליעזר בי רבי צדוק ודאי נהג בשיטת חכמים:}

[דף ה עמוד ב]

^א_כזותשעה באב. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא° . בדין היה שיהו מתענין בעשירי, שבו נשרף בית אלקינו . ולמה מתענין בתשיעי? שבו התחילה הפורענות. ותני כן, בשביעי נכנסו לתוכו, בשמיני היו מקרקרים בו, ^א_כחבתשיעי הציתו בו את האור ובעשירי נשרף. רבי יהושע בן לוי° ציים תשיעי ועשירי. רבי אבון° ציים תשיעי ועשירי. רבי לוי° ציים תשיעי ולילי עשירי. אמר רבי אבא בר זבדא° בשם רבי חנינה° , ביקש °רבי לעקור ט' באב, ולא הניחו לו. אמר לו רבי אלעזר° _{בן פדת}, עמך הייתי ולא איתאמרת הכי . אלא ביקש °רבי לעקור ט' באב שחל להיות בשבת ולא הניחו לו. אמר, הואיל ונדחה ידחה. אמרו לו, ידחה למחר. וגזה ליה _{ושלמו לו במקרה דומה} ההיא דתנינן תמן °רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהם הוא אומר (בראשית בראשית א כח) ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינה° , הלכה כ°רבי יוחנן בן ברוקה אמר ליה רבי אבא בר זבדא° , עמך הייתי ולא איתאמרת, ^א_כטאלא אם היתה תובעת להינשא, הדין עמה, שיכולה לטעון שרוצה בנים שיסיעו בזקנתה . וקרא עליהון (קהלת ד ט) טובים השנים מן האחד . ^א_לובחגיגה: כתוב א' אומר (שמות משפטים כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך משמע שקוצרים בחג , וכתוב אחד אומר (ויקרא אמור כג ז) כל מלאכת עבודה לא תעשו, אמר רבי חנינה° הא כיצד יתקיימו שני כתובים? בשעה שהוא חל בחול את חוגג _{מביא קרבן חגיגה} ושובת _{שאסור במלאכה,} בשעה שהוא חל בשבת, _{שקרבן חגיגה נדחה} למחר _{ביום ראשון} את חוגג _{מקריב קרבן חגיגה} וקוצר _{שזה יום חול ואינו אסור במלאכה.} אמר רבי יוסה ברבי בון° אף על פי כן אינו מותר בכל מלאכה ובלבד שיבליע לעיסתה שכיוון שהקריב אסור במלאכה כל היום _{ורק מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש מותר,} כהדא דתני להן אינש דיהוי עלוי אעין ובכורין, כגון האומר הרי עלי עצים למזבח וגזירין למערכה, ^א_לאאסור בהספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום: ^א_לבובהקהל: ולמה לא יעשה בשבת? רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא° אמר, מפני התקיעה שהיו תוקעים להודיע לכולם לבא . רבי יצחק בי רבי חייה° אמר, מפני הבימה. ויעשו אותה מאתמול? שלא לדחוק את העזרה. רבי מתניה° אמר , ^א_לגעל שם (דברים שופטים טז כא) לא תטע לך אשרה כל עץ. תנן, אף על פי שאמרו _{מקרא מגילה בכפרים או אם חל בשבת} מקדימין ולא מאחרין, מותרין בהספד ובתענית. הא בפורים עצמו אסורים בהספד ובתענית. מתני' ד°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר, כל יום שכתוב עליו במגילת תענית די לא למספד , אסור להתענות. ואם כתוב עליו דלא להתענות, מותר בהספד. ודי לא סתם _{מה שנמנה ולא מפורש מה נאסר בו,} אסור בתענית . ומי שחולק על °רבי מאיר סובר, שכל מקום שכתוב דלא למיספד, מותר להתענות. ולכן בפורים שכתוב דלא למספד מותר להתענות. לכן המשנה שאמרה שאסור להתענות בפורים כ°רבי מאיר ולא כמי שחולק עליו. אמר רבי יונה° , כתוב במגילת תענית , אילין יומיא די לא להתענאה בהון, ומקצתהון די לא למיספד בהון. אמר °רבן שמעון בן גמליאל , מה תלמוד לומר בהון בהון ב' פעמים? אלא מלמד שלילה מותר והיום אסור.

[דף ו עמוד א]

_{וזה שהימים האלו אסורים והלילה מותר} כהדא דתני, להן אינש דיהוי עלוהי _{שקיבל עליו תענית} אסר בצלו, מאי אסר בצלו? אמר רבי יוסי ברבי בון° , שהוא צריך להזכיר מבערב ברכת ענינו בתפילת ערבית אף שעדיין רשאי לאכל . ואתיא כהיא דאמר רבי זעירה° בשם רב חונה° , תפילת ענינו אומרו כלילי שבת וכיומו _{כמו שבשבת מזכירים גם בלילה וגם ביום כך תפילת ענינו אף שעדין אוכלים מזכירים בלילה.} תנן התם, אף על פי שאמרו _{מקרא מגילה} מקדימין ולא מאחרין _{אותם ימים שאליהם הקדימו} מותרין בהספד ובתענית. ומקדימים פעמים לי”א פעמים לי”ב ופעמים לי”ג. וכיוון שי”ג הוא יום ניקנור שאסור בתענית, נמצא שהבריתא שאמרה שמתענים בהם, כוונתה או לי"א כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}, שהרי לפי °רבי יוסי _{בן חלפתא} י"ב אסור שהוא יום לפני יום ניקנור. או בי”א ובי"ב כ°רבי מאיר שסובר שרק י"ג אסור אבל לפניו ואחריו מותר . וקשיא על ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}, לא כן תני, בתרין עשרה, יום טיריון ואם כך גם י"א אסור שהוא יום קדם, אז איך אמרה הבריתא שמתענין בהם, הרי כל הימים הללו אסורים בתענית ? _{אבל על °רבי מאיר אפשר להעמיד שהבריתא חידשה שמתענין בי"א.} אמר רבי יעקב בר אחא° , בטל יום טיריון, שהוא יום שנהרגו בו לולניינוס ופפוס. בתלת עשרה יום ניקנור, מהו יום ניקנור? שלטון משל מלכות יון היה עובר לאלכסנדריאה וראה את ירושלים, וחירף וניאץ וגידף ואמר, בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה. ויצא אחד משל חשמוניי, והיה הורג בחיילותיו עד שהגיע לקרוכין _למרכבה שלו. וכיון שהגיע לקרוכין שלו, קטע את ידיו וחתך את ראשו ותחבן בעץ וכתב מלמטן, הפה שדיבר באשמה, והיד שפשטה בגאוה. יתלו בקונטס _בעמוד נגד ירושלים. על דעתיה ד°רבי יוסא ניחא שמנו והוסיפו את יום ניקנור כדי לוסר לפניו. על דעתיה ד°רבי מאיר מה בא לוסר הרי לפניו, לית ליה. והוא עצמו, אסור מפני פורים שהרי בי”ד נאמר דלא למספד ותנן, די לא למיספד, לפניו אסור . להודיעך שהוא אסור גם בהספד. שאם היה נאסר רק מפני שהוא יום קדם פורים, היה אסור רק בתענית . ואפי' על ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} לית היא קשייא? לא כן תני, בתרין עשרה יום טיריון? אם כן למה היה צריך למנות את יום ניקנור. הרי הוא כבר אסור מפני שהוא יום קדם פורים, וי"ב אסור מפני שהוא יום טיריון. אמר רבי יעקב בר אחא° , בטל יום טיריון, שהוא יום שנהרגו בו לולניינוס ופפוס. בי"ד ובט"ו פורייא, די לא למיספד. בשית עשרה שרון למיבנא שור _{התחילו לבנות את חומות} ירושלם, די לא למיספד. על דעתיה ד°רבי מאיר ניחא, כתבו אותו כדי לוסר עצמו. על דעתיה ד°רבי יוסה , מה בא לאסור ? לאסור שלפניו לית ליה _{לא צריך}, שהרי לפניו זה יום ט"ו. לאסור עצמו לא צריך, שהוא אסור מפני ט"ו . של°רבי יוסה גם לאחריו נאסר אלא בא להודיעך שהוא אסור בהספד. שאם היה נאסר רק מפני שהוא יום אחרי פורים, היה אסור רק בתענית. בשובעת עשרה , קמון עממיא על פליטת ספרייא במדינת בלקיס ובית זבדין, והוה פרקן לבית ישראל על דעתיה ד°רבי מאיר ניחא, בא לאסור עצמו . על דעתיה ד°רבי יוסה מה בא לאסור הרי הוא יום שאחר שישה עשר שבו התחילו בבנין חומת ירושלים? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, כל אילין מיליא, לא מסייען ולא תברן _{כל הדברים הללו לא מסייעים ולא סותרים}, לא על ד°רבי מאיר ולא על ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}. כי במסכת תענית לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן ניסים לישראל. תדע לך שהוא כן, דתנינן, בריש ירחא דניסן דיתקם תמידא, די לא למיספד. בלא כך אינו אסור משום ראש חדש? על כרחך לא בא אלא למנות ימים שנעשה בהם נס לישראל . אבל בשבתות ובימים טובים מתענין לפניהן ולאחריהן, מה ראיתה להקל באלו ולהחמיר באלו? שאלו דברי תורה, ואין דברי תורה צריכין חיזוק. ואלו דברי סופרים, ודברי סופרין צריכין חיזוק. הדא דאת אמר עד שלא בטלה מגילת תענית, אבל משבטלה מגילת תענית _{בגלל החרבן,} בטלו כל אלו. רבי חנינה° ורבי יהושע בן לוי° , תריהון אמרין, בטלה מגילת תענית. רבי אבא° ורבי סימון° אמרי, בטלה מגילת תענית. רבי יונתן° אמר, בטלה מגילת תענית. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אמש הייתי יושב ושונה, מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד, ואמרו עליו על °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שסיפר ועל °רבי יהושע _{בן חנניה} שרחץ, אמר להן °רבי יהושע _{בן חנניה}, צאו והתענו על מה שהתעניתם. ואת אמר בטלה מגילת תענית? אמר רבי אבא° , ^א_לדאף על גב דאת אמר בטלה מגילת תענית, חנוכה ופורים לא בטלו. מילהון דרבנן אמרין, בטלה מגילת תענית. ^א_להרבי אבון° ציים כל ערובת שובא. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ציים כל ערובת ריש שתא. רבי זעירה° צם תלת מאוון דצומין, ואית דאמרין תשע מאוון ולא חש על מגילת תענית. רבי יעקב בר אחא°

[דף ו עמוד ב]

מפקד לספרייה _{ציווה למלמדים}, אין אתת איתא מישאלנכון _{אם תבא אשה לשאול אתכם}, אימרין לה, בכל מתענין, ^א_לוחוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים. תנן התם, אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי, שלא להפקיע את השערים. אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני. ושלש שניות, חמישי שני וחמישי. °רבי יוסה אומר, כשם שאין הראשונות בחמישי, כך לא שניות ולא אחרונות. שמעון בר אבא° אמר , אתא עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} והורי כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}, שגם את השניות והשלישיות לא מתחילים בחמישי . והוה רבי אלעזר° _{בן פדת} מצטער ואמר, שבקין סתמא ועבדין כיחידייא _{עוזבים סתם משנה ועושים כדעת יחיד והרי רבי יוחנן° בר נפחא הוא זה שפסק שהלכה כסתם משנה?} אשכח _מצא דתני לה רבי חייה° _{את הסתם משנה} בשם °רבי מאיר . כד שמע דתני לה רבי חייה° בשם °רבי מאיר אמר, יאות סבא ידע פירקי גרמיה _{רבי יוחנן ידע לתרץ את עצמו שלא יהיו בדבריו סתירות}. רבי מנא° _{בן יונה} בעא קומי רבי יודן° , לא כן אמרו חזקיה° ורבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, כל מקום ששנה °רבי מחלוקת ואחר כך שנה סתם, הלכה כסתם? ולמה כאן ש°רבי שנה סתם לא נפסוק כמותו? אמר לו, כל הכלל זה כש°רבי עצמו למד מחלוקת ואחר כך שנאה בסתם. במקרה כזה הלכה כסתם. אבל דילמא חורן _{האם הכלל הזה נאמר גם כשאדם אחר שנה מחלוקת}? ולאו קל וחומר הוא? מה הן אין דאשכח °רבי מחלוקת, וחזר ושנה סתם, הלכה כסתם. אתר דלא אשכח °רבי מתני מחלוקת, אלא אחרים שנו מחלוקת, ו°רבי שנה סתם, לא כל שכן תהא הלכה כסתם? אתא חזקיה° ואמר , רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אפי' כשאחרים שנו מחלוקת ו°רבי שנה סתם, הלכה כסתם. ולמה כאן הוא _{רבי יוחנן° בר נפחא} מורה ליה כיחידייא? אמר רבי שמואל בר יונה° בשם רבי אחא° , מה שאמרנו שהלכה כסתם , הדא דאת אמר, כשאין מחלוקת אצל סתם, אבל אם יש מחלוקת אצל סתם, _{כמו כאן ש°רבי יוסה חולק על הסתם} לא בדא הלכה כסתם. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי אחא° . הדא דאת אמר יחיד אצל יחיד, אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא _{הלכה כסתם.} רבי יודן נשייא° , שלח לרבי הושעיה רבה° , חדא עטם וחד לגין דחמר _{ירך אחת וכד יין}. שלח ואמר לו, קיימת בנו (אסתר ט כב) ומתנות לאביונים. חזר ושלח ליה, חד עיגל וחד גרב דחמר _{עגל אחד וחבית יין}. שלח ואמר לו, קיימת בנו (אסתר ט כב) ומשלוח מנות איש לרעהו. תני, במקום שנכנסין _{לידי סכנה שהגוים אסרו לקרא מגילה אין הכפרים מקדימים ליום הכניסה אלא} קורין אותה בי"ד. רבי יוסה° _אסי בעי, אם במקום שנכנסין לידי סכנה , אל יקראו אותה כל עיקר

ירושלמי מגילה, פרק א, הלכה ה

מתני’: קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה, ^א_לזקורין אותה באדר השני. אין בין אדר הראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים:

גמ’: מתניתא כשעיברו ואחר כך קראו אותה, אבל אם קראו אותה ואחר כך עיברו לא בדא. מתניתא לא אמרה כן אלא קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה _{אחר שקראו,} קורין אותה באדר השני. אמר רבי סימון בן רבי יהושוע בן לוי° , כתיב (אסתר ט כט) לקיים את אגרת הפרים הזאת השנית , מה תלמוד לומר השנית? אלא מיכן שפעמים שהוא קרא אותה פעם שניה . שאם קראו אותה באדר הראשון ונתעברה השנה, קורין אותה באדר השני. אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , מה עשו מרדכי ואסתר? כתבו אגרת ושלחו לרבותינו שכאן _{בארץ ישראל} אמרו להם. מקבלין אתם עליכם שני ימים הללו בכל שנה? אמרו להן, לא דיינו הצרות הבאות עלינו, אלא שאתם רוצין להוסיף עלינו עוד צרתו של המן _{שהגוים יראו שאנו שמחים במפלתן וירצו לנקום בנו.} חזרו וכתבו להן אגרת שנייה, הדא הוא דכתיב (אסתר ט כט) לקיים עליהם את אגרת הפרים הזאת השנית. מה היה כתוב בה ששיכנע אותם ? אמרו להן אם מדבר זה אתם מתייראים, הרי היא כתובה ומעלה בארכיים, כדכתיב (אסתר י ב) הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , שמונים וחמשה זקנים ומהם שלשים וכמה נביאים, היו מצטערין על

[דף ז עמוד א]

הדבר הזה. אמרו, כתיב (ויקרא בחקותי כז לד) אלה המצות אשר צוה ה' את משה, אלו המצות שנצטוינו מפי משה, וכך אמר לנו משה, ^א_לחאין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה. ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר? לא זזו משם והיו נושאים ונותנין בדבר, עד שהאיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים. הדא היא דכתיב (שמות בשלח יז יד) ויאמר ה' אל משה, כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים . _{מכאן שצריך להזכיר עניין מחית עמלק בתורה בנביאים ובכתובים.} זאת, זו תורה כמה דתימר (דברים ואתחנן ד מד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. זכרון, אלו הנביאים דכתיב (מלאכי ג טז) ויכתב ספר הזכרון לפניו ליראי ה' וגו' בספר, אלו הכתובים דכתיב (אסתר ט לב) ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר. רב° _{אבא בר אייבו} ורבי חנינה° ורבי יונתן° ובר קפרא° ורבי יהושע בן לוי° אמרו, המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל. מה טעמא? דכתיב (דברים ואתחנן ה יט) קול גדול ולא יסף _{לא פסק.} רבי שמעון בן לקיש° אמר, ^א_לטאף מגילת אסתר והלכות _{תורה שבעל פה} אינן עתידין ליבטל. מגילת אסתר אינה בטלה , נאמר כאן קול גדול ולא יסף, ונאמר להלן (אסתר ט כח) וזכרם לא יסוף מזרעם. הלכות לא בטלות דכתיב (חבקוק ג ו) הליכות עולם לו. אמר רבי לוי° בשם רבי שמעון בן לקיש° , צפה הקדוש ברוך הוא שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל, אמר מוטב שיקדים כספן של בני לכספו של אותו הרשע, לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים. תנן, אין בין אדר הראשון לאדר שני, אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} כתיב (אסתר ט כא) בכל שנה ושנה. הקיש שנה שהיא מעוברת לשנה שאינה מעוברת, מה שנה שאינה מעוברת, מקרא מגילה באדר סמוך לניסן. אף שנה שהיא מעוברת, מקרא מגילה באדר סמוך לניסן. מאי טעמא? אמר רבי חלבו° כדי לסמוך גאולה לגאולה. אמר רבי לוי° בשם רבי חמא בר חנינה° , אותה השנה היתה מעוברת. מה טעמה? דכתיב (אסתר ג ז) מיום ליום _{משנה לשנה} ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר. וכי איני יודע שחודש שנים עשר הוא חודש אדר? אלא חודש אדר שברוב השנים הוא חדש שנים עשר אבל באותה שנה היה חדש שלושה עשר. ^א_מאדר הראשון תוספת או אדר השני תוספת? מה ביניהון? רבי שמואל בר רב יצחק° אמר, שני כבשים של עולת תמיד ביניהון, נולד בחמשה עשר באדר בשנה שאינה מעוברת, ונכנס לשנה שהיא מעוברת. אין תימר אדר הראשון תוספת, שנה ארוכה היא וכשר _{שרק כשיגיע ליום שבו נולד תסתים שנתו.} אין תימר אדר השני תוספת, אין לו אלא עד חמשה עשר באדר הראשון שכבר עברה שנתו . אמר רבי אייבי בר נגרי° , מתניתא אמר כן שאדר הראשון הוא התוספת , דתנינן

[דף ז עמוד ב]

תמן, ^א_מאהן העידו שמעברין את השנה כל אדר. שהיו אומרים עד הפורים. הן העידו ^א_מבשמעברים את השנה על תניי _{אם יסכים הנשיא,} הדא אמרה, אדר הראשון תוספת. דאין תימר אדר השני תוספת, לא קיים על שתא _{לא נמצא על השנה שהרי כבר סיים אותה} ומעבר לה? מר עוקבא אשכח תרין איגרן _{מצא שתי איגרות}, בחדא כתיב, ושפר באפיי ובאפי חבריי מוספה על שתא תלתין יומין _{טוב לפני ולפני חברי להוסיף על השנה שלושים ימים}. ובחדא כתיב, ושפר באפיין ובאפי חברייא מוספה על שתא ירח יומין _{טוב לפני ולפני חברי להוסיף על השנה חדש ימים}. מאן דאמר תלתין יומין, אדר הראשון תוספת. ומאן דאמר ירח יומין אדר השני תוספת. שהרי אדר ראשון תמיד מלא ואדר שני תמיד חסר כך שלברייתא שאמרה שמוסיפים שלושים יום אדר א הוא התוספת ולבריתא שמוסיפים חדש דהיינו עשרים ותשעה ימים אדר ב הוא התוספת. אין מן הדא, לית שמע מינה כלום. דאמר רבי יעקב בר אחא° ורבי יודן גזורי° , אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , ^א_מגלעולם אדר סמוך לניסן חסר. עשה שני חדשים מעוברין או שעיבר את הראשון ולא עיבר את השני, מה שעשה עשוי. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר, מצות הנוהגות באדר השני, אינן נוהגות באדר הראשון, ^א_מדחוץ מן הספד ומן התענית שהן שוין בזה ובזה _{שאסור בשניהם.} רבי אבא° ורב ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ורבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° , הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . רבי חונה רבה דציפורין° אמר, הנהיג רבי חנינה דציפורין° כהדא ד°רבן שמעון בן גמליאל . לא אמר אלא הנהיג, הא להלכה לא. אבל ^א_מהלעניין שטרות, כותבין אדר בראשון ואדר בשני , אלא שבראשון כותבין אדר סתם. ובאדר שני כותבים אדר תיניין _שני. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר באדר השני, כותב תי"ו ודייו _{ראשי תיבות תניין.} תמן תנינן, אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים, אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , אף שימוע שקלים וכלאים יש ביניהם. אמר רבי יוסה° _אסי , ויאות, כלום אמרו משמיעין על השקלים, לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן? אם אומר את שיכריזו באדר הראשון, עד כדון אית בשתא שיתין יומין. כלום אמרו יוצאין אף על הכלאים, לא כדי שיהו הצמחין ניכרין? אם אומר את שיצאו באדר הראשון, עד כדון אינון דקיקין.

ירושלמי מגילה, פרק א, הלכה ו

מתני’: ^א_מואין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד. ^א_מזאין בין שבת ליום הכיפורים, אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת:

גמ’: תני בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}, אף מכשירי אוכל נפש התירו. מה ביניהון? רב חסדא° אמר לחדד ראשו של שפוד שהתקלקל ביום טוב ביניהון. רבי חנינה בריה דרבי אבהו° אמר, להוציא אש מן העצים ביניהון. אבל לחדד ראשו של שיפוד אפילו לדעת חכמים מותר. תנא רבי יהודה בר פזי דברדלייא° , אכן זה הוא הדבר שבניהם. מה הוא הדבר? לחדד ראשו של שפוד הוא הדבר, או להוציא אש מן האבנים הוא הדבר? לית לך אלא כהדא _{נוכל לפשוט ממשנתנו} דתנן , אין משחיזין את הסכין, ^א_מחאבל משיאה על גבי חבירתה. ואמר רב חסדא° , ד°רבי יודה היא. רב יהודה° _נשיאה אמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, דברי הכל היא, כדי להעביר שמנונית שעליה. מכאן שהמחלוקת בין °רבי יהודה _{בר עילאי} לחכמים זה בלהשחיז סכין או שיפוד . כל אלו ביום טוב אין צריך לומר בשבת. תנן, אין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד. רק אילין אינון? והא אית לך חורנין

[דף ח עמוד א]

סקילה לעושה מלאכה בשבת ואין סקילה ביום טוב כרת בשבת ואין כרת ביום טוב מכות ביום טוב ואין מכות בשבת. אין תימר בדברים שיש בהן אוכל נפש אתינן מיתני שהמשנה לא באה למנות הבדלים בעונשים, אלא הבדלים באיסור מלאכות כמו שאמרה המשנה שאין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד . והא תנינן ^א_מטמשחילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת? _{ואין זה קשור לאוכל נפש.} ועוד מן הדא, שוחקין עצי בשמים למילה ביום טוב אבל לא בשבת. אמר °רבי יוסה ^א_נוהוא שמל. ועוד מן הדא, דתני, מודין חכמים ל°רבי מאיר ^א_נאבחותמות שבקרקע, שמפקפקין ומתירין וחותכין. ובשבת מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין. בכלים בשבת מותר ואין צריך לומר ביום טוב. תנן , אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם, וזה זדונו בהיכרת. הא בתשלומין, זה וזה שוין שפטור _{דקים ליה בדרבה מיניה.} שכשם שמיתה פוטרת מתשלומים אף כרת פוטר מתשלומים. מתניתא ד°רבי נחוניא בן הקנה . דתני, °רבי נחוניא בן הקנה אומר. יום הכיפורים כשבת לתשלומין . ו°רבי שמעון בן מנסיא אומר, כמחוייבי כריתות כך מחוייבי מיתות בית דין. מה ביניהן? הרי שניהם פוטרים יום הכיפורים מתשלומים. °רבי נחוניא בן הקנה מדמה יום הכיפורים לשבת, ו°רבי שמעון בן מנסיה לומד כריתות ממיתת בית דין. אמר רבי אחא° בשם רבי אבינא° . נערה נדה ביניהן. רבי מנא° _{בן יונה} אמר, אף אחות אשתו ביניהן . על דעתיה ד°רבי נחוניא בן הקנה . מה שבת אין לה היתר אחר איסורה אף יום הכיפורים אין לו היתר אחר איסורו, ואמרינן קים ליה בדרבא מיניה ופטור. אבל זו הואיל ויש לה היתר אחר איסורה, לא אמרינן קים ליה בדרבא מיניה ומשלם . ו°רבי שמעון בן מנסיא אמר שבת יש בה כרת, ויום הכיפורים יש בו כרת. ואמרינן בהם קים ליה בדרבא מיניה. אף זו , הואיל ויש בה כרת אמרינן קים ליה בדרבא מיניה ואינו משלם. רבי יודה בר פזי° בעי. לאוין _מלקות וכריתות, מה אמרין בה אילין תניי? האם אומרים קים ליה בדרבא מיניה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, צריכה לרבנן _{רבנן הסתפקו בדבר זה}. אמר רבי יונה° . ולמה לא שמע לה מן הדא דתני °רבי שמעון בר יוחאי , דתני °רבי שמעון בר יוחאי . °רבי טרפון אומר נאמר כרת בשבת, ונאמר כרת ביום הכיפורים. מה כרת האמורה אצל שבת, אין מלקות אצל מיתה, דלאו שניתק לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו . אף כרת האמורה ביום הכיפורים, אין מלקות אצל כרת. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. מה צריכין ליה? כרבי שמעון בן לקיש° , שסובר שלאו שיש בו חיוב מיתה פטור ממלקות . ברם כרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אם מכות אצל מיתה יש לו. לא כל שכן מכות אצל כרת? דאיתפלגון. ^א_נבהשוחט אותו ואת בנו לשום עבודה זרה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אם התרו בו לשום אותו ואת בנו, לוקה. לשום עבודה זרה, נסקל. רבי שמעון בן לקיש° אומר. אפילו התרו בו משום אותו ואת בנו, אינו לוקה מאחר שאלו התרו בו משום עבודה זרה היה נסקל. אמר לו ואף כרבי יוחנן° _{בר נפחא} צריכה ליה, הכא שני דברים. מלקות משום אותו ואת בנו, ומיתה משום עבודה זרה. והכא הסתפקנו בדבר אחד שיש בו לאו וכרת .

[דף ח עמוד ב]

על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° שחייבי מלקיות שוגגים פטורים מממון . מה בין אילין תניי לאילין רבנן? הרי גם °רבי נחוניא בן הקנה ו°רבי שמעון בך מנסיא סוברים שחייבי כריתות פטורים מתשלומים, וגם חכמים החולקים עליהם וסוברים שחיבי כריתות חייבים בתשלומים, הרי בכל כרת יש גם לאו. ולדעת רבי שמעון בן לקיש° אפילו בלא התראה אף שאין לוקים, לא משלמים . _תשובה °רבי נחוניא בן הקנה ו°רבי שמעון בך מנסיא סוברים שרק כשיש כרת פטורים מתשלום, שכרת שקול כמיתה. אבל בלאוין שאין בהן כריתות הם סוברים כ°רבי מאיר שחייבי מלקות לוקים ומשלמים. ולתנאים החולקים עליהם, אפילו אם יש רק מלקות פטורים מתשלומים. אמר רבי חנניא° . כגון המצית גדישו של חבירו ביום טוב ביניהן שיש בו לאו ואין בו כרת. אילין תניי _{שהם °רבי נחוניא בן הקנה ו°רבי שמעון בן מנסיא} סברין מימר , הואיל ואין בהן כרת, משלם. ואילין רבנן החולקים על °רבי מאיר סברין מימר, הואיל ויש בה מכות, אינו משלם. מעתה הא דתנן, אלו נערות שיש להן קנס. הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית וכ”ו. לשיטת רבי שמעון בן לקיש° שחייבי מלקיות שוגגים פטורים אפילו אם לא התרו בהם, והרי הבא על הממזרת חיבי לאוים. האם המשנה הזו דלא כרבנן ? _{שהרי לוקים ומשלמים.} אמר רבי מתניה° . אפילו כחכמים אתיא, בסיפא שנאמר שבממזרת יש קנס מדובר, בממזר הבא על הממזרת שאין בה לאו. תנן התם אלו נערות שיש להן קנס וכ"ו ואשת אחיו. ואשת אחיו לאו יבימתו היא? תיפתר שמת אחיו והיו לו בנים מאשה אחרת. ואירש אשה ומת ובא אחיו ואנסה. ולא הייתה זקוקה לו, ויש בה דין קנס כמו כל נערה בתולה

ירושלמי מגילה, פרק א, הלכה ז

מתני’: ^א_נגאין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל, אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש. ^א_נדאין בין נדרים לנדבות, אלא שהנדרים, מתו או נגנבו חייבין באחריותן. נדבות, מתו או נגנבו אין חייבין באחריותן:

גמ’: תנן, אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל , אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש. הא דבר שעושין בו אוכל נפש אסור _{אם נדר ממנו מאכל.} ולא ממאכל נדר _{ולמה אסור בכלים?} רבי שמעון בן לקיש° אמר, כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, אין בין המודר הנייה מחבירו, למודר הניית מאכל מחבירו. ותני דבי °רבי כן, ^א_נההמודר הניית מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה וכברה ריחים ותנור, תני, אבל משאיל הוא לו כוסות וקערות ותמחויין שאינן מהנין _מתקנים את האוכל, אלא מכניסים את האוכל. לפסין וקדירות אסור שהם משמשים לתיקון האוכל _{על ידי בישול.} כלים המשמשים לטחון ולדרוך אסור. לקצור צריכה, לבצור צריכה לפי שהנאתם רחוקה ואפשר להסתפק האם זה נקרא הניית מאכל שאסור או לא . תני, אבל משאילו הוא קורדום. הוינן סברין מימר, בקרדום של ביקוע ואף שהעצים לצורך בישול מותר. ואם כן גם לקצור ולבצור יהיה מותר . תיפתר ^א_נו בקורדום של ניכוש, ולית שמע מינה כלום. רבי אבונא° אמר רבי ירמיה° בעי, ההן זוסטה _{חגורה מבד}, מכיון שהוא מרחיק _{את חוטי השתי ונוצר מעין רשת} ואת חשר _מנפה ביה קימחא _{בשעת הדחק,} כמי שהיא נפה ויהיה אסור, או כיוון שעיקרו לא נועד לכך מותר . ^א_נזאי זהו נדר שאמרו? האומר הרי עלי עולה. ואי זו היא נדבה שאמרו? האומר הרי זו עולה. רבי חמא חבריהון דרבנן° בעי, אמר הרי עלי עולה וחזר ואמר על אותה בהמה הרי זו עולה. האם חייב גם משום נדר וגם משום נדבה ואם עברו שלושה רגלים ולא הקריב עובר על שני לאוים ?

[דף ט עמוד א]

רבי חיננא° בעי, לא מסתברא שבזה רבי חמא חבריהון דרבנן° הסתפק אלא במקרה כזה יש מקום להסתפק, אם אמר הרי זו עולה וחזר ואמר הרי עלי עולה. שהרי עלי חמור יותר מהרי זו. שכשאומר הרי עלי, מקבל עליו אחריות . איסור חמור חל על איסור קל. אין איסור קל חל על איסור חמור

ירושלמי מגילה, פרק א, הלכה ח

מתני’: ^א_נחאין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש, אלא קרבן. ^א_נטאין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, אלא פריעה ופרימה תגלחת וצפרים:

גמ’: תנן, אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש, אלא קרבן _{אבל לענין טמאה שניהם שוים ושניהם צריכים שבעה נקיים.} אמר רבי יודה בר פזי° ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר, אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן. שלדעת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אם ראה את השלישית מתוך אונס פטור מקרבן . ברם כרבנן, השנייה מאונס טהור, ^א_סוהשלישית אפילו מאונס טמא וחייב בקרבן . _{נמצא שלדעת רבנן יש עוד הבדל שבשניה בודקים אותו ובשלישית אין בודקים אותו.} דתנן, ראה ראיה ראשונה בודקין אותו, בשניה בודקין אותו, בשלישית אין בודקין אותו. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן. אמר רבי יוסה° _אסי, אין לית היא דרבנן, אף ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לית היא. שאף ל°רבי אלעזר _{בן עזריה} יש הבדל בין ראיה שניה לשלישית דתני, אמר °רבי אלעזר _{בן עזריה מה שאמרתי שאף בשלישית בודקים אותו ואם היה באונס אין זו ראית זיבה,} לא לסותרו אמרתי. _{שלענין לסתור שבעה נקיים אף באונס הראיה השלישית נחשבת כראית זיבה וסותרת. לא אמרתי} אלא שלא יביא קרבן. דלא אמרתי שאינו זב לסתור. זב הוא לסתור. לא אמרתי אלא שלא יביא קרבן. הדא אמרה דברי הכל היא, והמשנה לא השוותה לענין אונס. דאין תימר ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא, ניתני השנייה _{אם היתה באונס} אינה לא בסתירה ולא בקרבן _{שאינה כזיבה שסותרת את שמירת היום כנגד יום של הראיה הראשונה, ואינה מצטרפת כראיה שניה.} השלישית בסתירה _{שאף שהיתה באונס סותרת את השבעה נקיים,} ולא בקרבן. דעל דעתיה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ראה שתים בשופי ואחת באושי _באונס, סותרת ואינו מביא קרבן. אמר רבי יודן°

[דף ט עמוד ב]

מתניתא בשני בני אדם שאחד ראה שתים ואחד ראה שלוש. ואומרת המשנה שהנפקא מינא בין שניהם שזה חייב קרבן וזה פטור מקרבן . אמר רבי חנינא° _{בר חמא}, מתניתא אמרה כן, דתנן , אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה ותגלחת וציפרים. הדא אמרה בשני בני אדם אנן קיימין. דאין תימר באדם אחד שהיה מסגר ונחלט , ניתני אין בין _{הזמן שהיתה בו} בהרת קטנה _{שבגללה נהיה מוסגר, לזמן שבו היא הפכה} לבהרת גדולה _{שממנה נהיה מוחלט.} אלא על כרחך בשני בני אדם שאחד מוסגר ואחד מוחלט . היך מה דאת אמר תמן _במצורע בשני בני אדם אנן קיימין, אף הכא בזב בשני בני אדם אנן קיימין. תנן, אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, אלא פריעה ופרימה תגלחת וצפרים . _{שאם נטהר מתוך שהיה מוחלט טעון תגלחת וצפרים. ואם נרפא הנגע מתוך הסגר, או שלא פשה שבועים בהסגר, ניטהר ואינו טעון תגלחת ושני ציפורים.} פרחה בו _{שכולו הפך לבן} מתוך הסגר מהו ? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, טעון ציפרים, רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, אין טעון ציפרים. אמר רבי אבא בר ממל° , מתניתא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן. כתיב והנה נרפא הנגע מן הצרוע, להביא את שפרחה בכולו שיהא טעון צפרים. _{ואם תאמר למה צריך פסוק} והלא דין הוא, מה אם מי שטהר _{שנרפא מתוך החלט} ואין סימני מטמאיו עמו, טעון צפרים. מי שטהר וסימני מטמאיו עמו _{שכולו הפך לבן שהרי הצרעת על כולו,} אינו דין שיהא טעון צפרים? והלא מסגר שעמד בו שני שבועות יוכיח, שטהר וסימני מטמאיו עמו ואין טעון צפרים. אף אתה אל תתמה על מי שפרחה בכולו, שאף על פי שטהר וסימני מטמאיו עמו, אינו טעון צפרים. תלמוד לומר, מן הצרוע, להביא את שפרחה בכולו שיהא טעון צפרים. אם אומר את כרבי אלעזר° _{בן פדת} שהטהור מתוך הסגר על ידי פריחה לא יהא טעון צפרים. ויתיביניה פרחה בכולו מתוך הסגר יוכיח, שאף שסימניו עימו אינו מביא ציפרים . לא מוטב להשיב מפריחה מתוך הסגר על פריחות _{מתוך החלט,} ולא עמידה _{שבועים בתוך הסגר} על פריחות _{מתוך החלט?} אמר רבי חנניה חברון דרבנן° , סיפא דמתניתא מסייעא לרבי אלעזר° _{בן פדת}, דכך התנא מתיב לחבריה בסיפא . לא אם אמרת בזה _{שנטהר על ידי שעמד הנגע שבועים} שאינו נזקק לחליטה, תאמר בזה _{שהפך לבן מתוך חליטה} שהוא נזקק לחליטה? הואיל והוא נזקק לחליטה , יהא טעון צפרים. מכאן משמע שאף בפרחה בכולו שנטהר מתוך הסגר, כיוון שלא נחלט לא מביא ציפורים. אמר רבי יעקב בר אחא° , מתניתא מסייעא לרבי אלעזר° _{בן פדת}, דתנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, אלא פריעה ופרימה תגלחת וצפרים. שהטהור מתוך הסגר פטור מפריעה ומפרימה ומתגלחת ומצפרים. והרי הטהור מתוך הסגר הכוונה על כל מה דאנן קיימין הכא _{שנטהר בכל דרך,} אפילו בטהור על ידי פריחות . _{הדין הוא שמצורע שנטהר מביא ציפורים ומגלח וטובל ומותר להיכנס לעיר וסופר שבעה ימים ומגלח וטובל שנית ובערב מותר באכילת תרומה וביום השמיני טול בלישכת המצורעים מביא קרבן אשם מצורע} אמר רבי שמואל בר אבודמא° , מה פליגין? להביא צפרים. אבל להביא קרבן, כל עמא מודיי שאינו מביא קרבן. ותני כן, כתיב בשביעי יגלח _{פעם שניה} ובשמיני יביא. את שהוא טעון תגלחת, מביא קרבן. את שאינו טעון תגלחת _{כגון שנטהר או שפרחה בכולו מתוך הסגר,} אינו מביא קרבן. מניין שהמוסגר אינו טעון פריעה ופרימה? אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בר חנינה° דכתיב (ויקרא תזריע יג מו) כל ימי אשר הנגע בו יטמא. את שטומאתו תלויה בנגעו טעון פריעה ופרימה , יצא

[דף י עמוד א]

זה _המסגר, שטומאתו תלויה בספירות ימיו. עד כדון פריעה ופרימה. תגלחת וצפרים מניין שהנטהר מן ההסגר פטור? אמר רבי אלעזר דרומיא° בשם רבי שמי° (ויקרא מצורע יד ב) מדכתיב זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו , את שהוא מטמא ומיטהר ביום אחד שבאותו יום שמסתלק ממנו סימני הטמאה מיד הוא נטהר _{אחר שיראה הכהן,} יצא זה המוסגר שאינו מיטמא וניטהר ביום אחד. שאף אם הסתלקו ממנו סימני הטמאה, חייב להמתין עד סוף ימי ההסגר _{ורק אז יראה הכהן}

ירושלמי מגילה, פרק א, הלכה ט

מתני’: אין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ^א_סאותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית:

גמ’: כתיב (בראשית נח יא א) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}, חד אמר, שהיו מדברים בשבעים לשון _{שנאמר דברים אחדים. ואף שכל אחד דיבר בשפתו, כולם היו בקיאים בשבעים לשון והבינו איש את שפת רעהו.} וחורנה אמר, שהיו מדברין בלשון יחידו של עולם, בלשון הקודש. תנן, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון וכ”ו °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית . תני בר קפרא° כתיב (בראשית נח ט כז) יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם. שיהו מדברין בלשונו של יפת _{ל°רבן שמעון בן גמליאל דווקא יוונית ולרבנן בכל לשון} באוהלו של שם. (בראשית נח י ב) בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס. גומר זו גרממיה, מגוג זו גיתייא. מדי כשמועה _{כמשמעו אותה מדי של ימינו.} ויון אייסוס. תובל זו ויתנייה. משך זו מיסייא. תירס, רבי סימון° אמר פרס. ורבנן אמרי תרקא. (בראשית נח י ג) בני גומר אשכנז וריפת ותוגרמה. אלו אסייא והדיית וגרמניקיה (בראשית נח י ד) בני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים, אלו אלסטרסס אביה ודרדנייה (בראשית נח י יח) את הארודי, רודיס. את הצמרי, חמץ. את החמתי, חמת. (בראשית נח י יט) עד לשע, רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, עד קלרה. איתמר, יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם. שיהו מדברין בלשונו של יפת באוהלו של שם. אמר רבי יודן בר יודן בר שלום° , מיכן לתרגום. אמר רבי יונתן דבית גוברין° , ד' לשונות נאים שישתמש בהן העולם ואלו הן. לעז _יוונית לזמר, רומי לקרב _{למלחמה,} סורסי _{ארמית סורית} לאילייא _לקינות, עברי לדיבור, ויש אומרים אף אשורי לכתב. אשורי יש לו כתב ואין לו לשון. עברי יש לו לשון ואין לו כתב. בחרו להם כתב אשורי ולשון עברי. ולמה נקרא שמו אשורי, שהוא מאושר בכתבו. אמר רבי לוי° , על שם שעלה בידם מאשור. תני °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו, אלא שקדמו דור משה. אף על פי שלא ניתנה התורה על ידיו, אף הוא ניתן כתב ולשון על ידו דכתיב (עזרא ד ז) וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית (דניאל ה ח) ולא כהלין כתבא למיקרי. מלמד שבו ביום ניתן _{שלא הכירוהו.} °רבי נתן אומר, ברעץ _{בכתב עברי} ניתנה התורה, ואתייא כ°רבי יוסה . °רבי אומר, אשורית ניתנה התורה, וכשחטאו, נהפך להן לרעץ. וכשזכו בימי עזרא, נהפך להן אשורית היינו דכתיב (זכריה ט יב) גם היום מגיד משנה אשיב לך _{את הכתב שהשתנה אשיב לך} וכתיב (דברים שופטים יז יח) וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר, כתב שהוא עשוי להשתנות. תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי אלעזר בן פרטא , שאמר משום °רבי אלעזר המודעי , בכתב אשורי ניתנה התורה. ומה טעמא? דכתיב (שמות תרומה כז י) ווי העמודים, שיהו ווים של תורה דומים

[דף י עמוד ב]

לעמודים _{ורק באשורית האות ו דומה לעמוד.} אמר רבי לוי° , מאן דאמר בכתב רעץ ניתנה התורה, עי"ן מעשה ניסים. מאן דאמר בכתב אשורי ניתנה התורה, סמ"ך מעשה ניסים. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא° ורבי סימון° , תריהון אמרין, תורת הראשונים, לא היה לא ה"א שלהם נוגע בגג _{אלא כשלנו,} ולא מ"ם שלהן סתום, הא סמ"ך סתום. תנן , °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית, בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להיתרגם כל צורכה אלא יוונית. בורגני _{שומר כרמים} אחד בידא להם ארמית מתוך יוונית _{מתוך תרגום היונית תרגם את התורה לארמית.} אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא° , עקילס הגר תירגם התורה לפני °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ולפני °רבי יהושע _{בן חנניה}, וקילסו אותו. ואמרו לו (תהילים מה ג) יפיפית מבני אדם. רבי יודה בר פזי° אמר, רבי יהושע בן לוי° שאל, ולמה לית אנן אמרין יש בספרים מה שאין בתפילין ומזוזות, שהספרים נכתבין בשני דפין, ותפילין ^א_סבומזוזות אינן נכתבים אלא בדף אחד? התיב °רבי יצחק בריה דרבי חייה כתובה . דרבה _{חידוש גדול יותר} היה לו לאמר , שהספרים נכתבין אפילו בשתי עורות ותפילין ומזוזות אינן נכתבות ^א_סגאלא בעור אחד. אמרון חברייא קומי רבי מנא° _{בן יונה}, נאמר _{אולי גם תפילין מותר לכתוב} דף אחד בשני עורות ולית היא דרבה _{אלא שספר תורה נכתב בשני דפים בשני עורות ואילו תפילין בדף אחד בשני עורות ואין רבותה במה שנכתב בשני עורות לכן רבי יהושוע בן לוי° לא שאל על שני עורות.} אמר לון הסיבה שרבי יהושוע בן לוי° לא שאל על שני עורות. , שכן אפילו ספרים אינן נכתבים כן _{דף אחד על שני עורות} כל שכן תפילין ומזוזות . ^א_סדתולין מילים בספרים, ^א_סהואין תולין לא בתפילין ולא במזוזות. _{ולמה לא מנה גם חילוק זה?} אין זה חילוק שכן אף ספרים שכתבן כתפילין וכמזוזות _{בכתב קטן שאין מקום בין השיטין,} אין תולין בהן, ואילו תפילין ומזוזות שכתבן כספרים _{בכתב גדול וריווח של שורה בין שורה לשורה} תולין בהן. _{ודווקא שתוך כדי כתיבה ראה שצר לו המקום והחליט לתלות מילה כדי שיכנס הכל בשורה אבל אם אחר כתיבה גילה שחסר מילה פשיטא שבתפילין ומזוזות אסור משום דהוה שלא כסידרם, אלא אם כן פסל את כל האותיות ותלה וחזר ותיקנם.} אמר רבי זעירה° בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}, _{היה צריך לכתוב ויאמר משה אל העם} והיה כותב אלה עם. אם היתה הפרשה עשויה כן _{שכתב פרשה שלמה באותו צורה ויכול להקרא כך} כשר, ואם לאו פסול. אמר רבי זעירה° בשם רבי אימי בר חיננא° , ^א_סוככתב ספרים כן כתב תפילין ומזוזות. אמר רבי זעירה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ניקב ^א_סזנקב

[דף יא עמוד א]

ביריכו _{רגל ימין} של ה"א, אם גורדו כדי שיהיה מוקף גויל ונשתייר שם ירך קטנה כשר אף אם לא גרד , ואם לאו פסול. אמר רבי זעירה° בשם רב חסדא° , היה הגימ"ל ^א_סחמכלה את הגויל _{שנוגע בתחתית הדף} אם גורדו _{לחלק שנוגע בתחתית הדף} ונשתייר שם ירך קטנה כשר, ואם לאו פסול. אמר רבי זעירה° בשם אשייאן בר נידבה° , ^א_סטניקב נקב באמצע בי"ת, אם היה הגויל מקיפו מכל צד כשר, ואם לאו פסול _{אף אם האות עבה ויכול לגרור ויהיה מוקף גביל, אם לא גרר בפועל פסול.} אמר רבי זעירה° , אתיא דרב חסדא° כרב° _{אבא בר אייבו שדי בראוי להיות מוקף גביל שהרי לא אמרו לגרוד אלא שאם יגרור ויהיה מוקף גביל כשר,} ותריהון פליגין על שיטתיה דאשיין בר נדבה° _{שמצריך שיהיה מוקף גויל בפועל.} חבריא אמרי, מדובר שקדם היה נקב ועליו כתב את האות ב כך שמעולם לא היתה האות מוקפת גביל רק אז האות פסולה. אבל אם האות ב היתה מקפת גביל ורק אחר כך ניקבה באמצע הרי היא כשרה ואתיא דאשיין בר נדבה° כרבי יוחנן° _{בר נפחא} שסובר שאות שנכתבה כשיעור ואחר כך נגעה באות אחרת הרי היא כשרה. דתני , ^א_עעירב את האותיות _{שאות התחברה לאות סמוכה.} אית תניי תני, כשר ואית תניי תני, פסול. רבי אידי° אמר בשם רבי שמעון° _{בן לקיש}, שאמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מן דאמר כשר שהתחברו מלמטן _{שכבר נכתבה האות בכשרות שהיתה מקפת גביל קדם שנדבקה.} מן דאמר פסול מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו _{שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה ופסול או מלמטה וכשר,} אך אם החיבור באמצע אות, כגון ארצך _{שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’} צריכה _ספק. תפארתך צריכה _ספק אמר רבי אדא בי רבי שמעון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^א_עאלא יעמוד אדם ויתפלל במקום גבוה מאי טעמא? אמר רבי אבא° בשם רבי פפא° . דכתיב (תהילים קל א) ממעמקים קראתיך ה'. אמר רבי אדא בי רבי שמעון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} , לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו. מה טעם ? דכתיב (עמוס ד יב) הכון לקראת אלהיך ישראל ואמר רבי סימון° , התכוון לקראת אלהיך ישראל. אמר רבי אלכסנדרי° . מאי דכתיב (קהלת ד יז) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים . שמור עצמך מן הטיפים היוצאין מבין רגליך. הדא דאת אמר , בדקים. אבל בגסים, אם יכול לסבול יסבול. רבי יעקב בר אביה° אמר בשם רבי אחא° . שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים . שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים _{ביום המיתה,} שתהא טהור ונקי. אמר רבי אבא° כתיב (משלי ה יח) יהי מקורך ברוך. יהי מקראך לקבר ברוך שתהיה בלא חטא . אמר רבי ברכיה° _הכהן כתיב (קהלת ג ב) עת ללדת ועת למות. אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי אף בשעת מיתתו יהא נקי.

אמר רבי אבא° בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}, היה עשוי כחצי חליטה _{חצי עיגול} שורה העליונה _{הכוונה לשורה השלישית מלמטה} שיש למטה הימינה עוד שתים, צריך שיהא בה ג' תיבות , האמצעית אחת לפני האחרונה שתים, התחתונה אפילו כדי לכתוב על הארץ _{שזה סוף המזוזה ונחשב מלה אחת שנקרא כאחת.} אמר רבי זעירה° בשם רב חסדא° , ^א_עבהיה עשוי כמין סימפון, שורה העליונה שיש למטה הימינה שתים, צריך שיהיה בה ג' תיביות. התחתונה שתים, והאמצעית איני יודע. אמר רבי ירמיה° , אמר רבי זעירה° בשם רב חסדא° . ורבי יונה° ורבי יוסה° _אסי תריהון אמרין, אמר רבי זעירה° בשם אשיין בר נדבה° , חבריא אמרי , אמר רבי זעירה° בשם רב חננאל° , ^א_עגאם היתה הדיו יוצאה מבין הנקבים פסול, כיצד הוא עושה? לוחכה בלשונו והיא עומדת _{שהעור יתרכך על ידי הרוק וכשילחץ עליו כך יסתם.} טעה והשמיט את השם, אית תניי תני ^א_עדתולה את השם, אית תניי תני

[דף יא עמוד ב]

מוחק את החול, וכותב את השם, ותולה את החול. רבי זעירה° ורב חננאל° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כמי שהוא אומר מוחק את החול וכותב את השם ותולה את החול. רבי זעירה° ורב חננאל° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ואם היה כגון אני ה' אלהיכם, מותר. למה? מפני שהן שלש תיביות וכשתולה נראות כשורה בפני עצמה , או מפני שיש בו גם חול המילה אני? מה נפק מן ביניהון? אל אלהים ה', אין תימר מפני שהן שלש תיביות, הרי הן שלש תיביות. אין תימר מפני שיש בו חול, הרי אין בו חול. לה', צריכה. בה' צריכה _{כיוון שהקידמת חול אבל היא מחוברת ומשמשת לקדש.} רבי יושע' בריה דרב חננאל° אמר, צריך לכתוב ה' למטה מארכובתו של ל' מאן דאמר בפסוק (דברים האזינו לב ו) הלה' תגמלו זאת כדי שיראה כשתי תיבות _{כאילו כתוב,} הא לה' תגמלו זאת.

הצורות של פתוחה וסתומה הן אלה:

אאאאאא פרשה פתוחה

בבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב

אאאאא פרשה סתומה בבבבב

פרשה סדורה

אאאאאאאאאאא

          בבבבבבבבב

פרשת והיה אם שמוע במזוזה , אית תניי פתוחה אף שבתורה היא פרשה סתומה, אית תניי תני ^א_עהסתומה. אמר שמואל בר שילת° משמיה דרב° _{אבא בר אייבו}, הלכה כמי שאומר פתוחה, שאין זה מקומה _{שבתורה אינה אחרי פרשת שמע.} ^א_עופתוחה מראשה _{שלא התחיל לכתוב מתחילת השורה אלא הניח רווח של תשע אותיות} זו סתומה , פתוחה מסופה. _{אם את הפרשה הקדמת לא סיים בסוף השורה אלא נשאר מקום תשע אותיות ואת הפרשה הבאה התחיל בתחילת השורה זה נקרא פרשה} פתוחה. פתוחה מיכן ומיכן _{שסיים פרשה באמצע שורה ואת הפרשה השניה התחיל תחתיה זו פרשה סדורה שדינה כפרשה} סתומה . טעה והשמיט פסוק א', אם יש בו _{שצריך למחוק} שתים שלש שיטין _שורות, מתקנו _{מוחק וכותב בצמצום} וקורא בו. ארבע, אינו קורא בו. אמר רבי זעירה° בשם רב חננאל° , אף ^א_עזבקרע כן. שאם הקרע עובר בתוך שלוש שורות יכול לתפור, אם הקרע עובר בתוך ארבע שורות אינו יכול לתפור. תני , ^א_עחספר שיש בו שתים ושלש טעיות בכל דף ודף. מתקנו וקורא בו. ארבע, אינו קורא בו. והתני, ספר שיש בו שמונים וחמש טעיות כפרשת (במדבר בהעלתך י לה) ויהי בנסוע הארון, מתקנו וקורא בו ואם בכל דף ישנם שלוש טעויות הרי יש יותר משמונים וחמש טעויות? אמר רבי שמי° , כאן בספר גדול שהכתב גדול וש בו הרבה דפים, אם יש יותר משמונים וחמש טעויות פסול אף שיש בכל דף פחות משלוש טעויות , וכאן בספר קטן שהכתב קטן ויש מעט דפים אם בכל דף יש ארבע טעויות אין קורא בו אף שיש בכל הספר פחות משמונים וחמש טעויות. תני ארבע אינו קורא בו, אמר רבי זעירה° בשם רב חננאל° , אם מצא בו דף אחד שלם מציל את כולו _{ויכול לתקן את כולו.} מהו שלם? שאין בו טעויות כלל, אבל אם היו בו אפילו שלוש טעיות אינו רשאי לתקן ? או ^א_עטשלם שאין בו ארבע טעויות, אבל אם היה בו שלוש כיוון שיכול לתקן את אותו הדף, חוזר אותו הדף מציל הכל ? חגרא אחוי דרבי אבא בר בינה° , יהב אורייתא _{נתן ספר תורה} לרב חננאל° , וקרא בה. אמר לו, הדא אוריתך, צריכה צלו _{דעת צלולה} איך להכשירה שהיתה מלאה טעויות . ובסוף מצא בה דף אחד שלם, והציל את כולה

[דף יב עמוד א]

מה שלם? שאין בו טעיות, או שלם שאין בו ארבע? רבי זעירה° ורב חננאל° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^א_פתיפורה שיתפור בגידים הלכה למשה מסיני. אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , ^א_פאקשרי תפילין, הלכה למשה מסיני. רבי ירמיה° אפסקת _נקרע רצועתה דתפילתה, שאל לרבי אבא בר ממל° האם יכול לתפור אותה? אמר לו אסור, וקשרתם כתיב , ^א_פבאפילו קשירה תמה. רבי זעירה° אפסיק _נקרע גידא דתפילין , שאל לרב חונה° ולרב קטינה° , ^א_פגושרון ליה _{התירו לו לקשור.} אפסיק זמן תיניינות _{נקרע פעם שניה}, ושרון ליה דלא מן אולפן התירו לו _{התירו אף שלא שמעו מרבותיהם מה הדין כשנקרע פעם שניה}. רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הלכה למשה מסני , זה שהוא תופר ספר תורה , ^א_פדצריך שיהא משייר מלמעלן ומלמטן כדי שלא יקרע. ומחי ליה על מוחא _{הקשו על דבריו שהרי הלכה למשה מסני היא הלכה שאין לה טעם ידוע,} אם הלכה למה לא יקרע? ואם לא יקרע, למה הלכה? הלכה למשה מסיני ^א_פהשיהו כותבין בעורות, וכותבין ^א_פובדיו, ^א_פזומסרגלין בקנה, ^א_פחוכורכין בשיער, ^א_פטוטולין במטלית _טלאי, ודובקין בדבק, ^א_צותופרין בגידין. וכשהוא תופר, יהא תופר כתפר הזה שישאיר למעלה ולמטה. וצריך שיהא משייר ^א_צאבין שיטה לשיטה כמלוא שיטה. בין תיבה לתיבה כמלא אות. בין אות לאות כל שהוא. בין דף לדף מלוא גודל. עשה סוף הדף שוה לתחילתו _{שהצמיד את הדפים. ויש אומרים שהכוונה שדף אחד סיים במקום מסוים ובדף השני לא התחיל בתחילת הדף אלא ממקום שבו סיים בדף הקדם שנראה כאילו הספר חסר,} פסול . צריך ליתן ריוח בספר, מלמעלן שתי אצבעות, ומלמטן שלש. °רבי אומר, ^א_צבבתורה, מלמעלן שלש, ומלמטן טפח. וצריך שיהא משייר ^א_צגבין ספר לספר, כמלא ארבע שיטין. ^א_צדובנביא של י"ב, שלש. וצריך שיהא גומר באמצע הדף, ומתחיל באמצעיתו כדי שלא יבא לחלק לשני ספרים _{שאסור לחלק ספר תורה.} ובנביא גומר בסופו, ומתחיל בראשו _{שמותר לחלק שיהיה כל נביא בספר נפרד.} ובנביא של י"ב, אסור _{שתקנו שיכתבו יחד שלא ילכו לאיבוד מחמת קטנם.} ^א_צהאין עושין יריעה פחותה מג' דפין, ולא יותר על שמונה. הדא דאת אמר בתחלה, אבל בסוף _{אם היה כדין ונפסל מותר להחליף אפילו יריעה של דף אחד,} אפי' כל שהוא. ובקלפים ^א_צולא נתנו חכמים שיעור כמה יהיה גודלן שהכל לפי הכתב . וצריך שיהא כותב ^א_צזעל הגויל, במקום השיער. ועל הקלף, במקום נחושתו _{מקום הבשר.} אם שינה פסל. ^א_צחלא יהא כותב חציו על העור וחציו על הקלף, אבל כותב הוא חציו על עור בהמה טהורה וחציו על עור חיה טהורה. ^א_צטאין כותבין אלא על עור בהמה טהורה. מאי טעמא? דכתיב (שמות בא יג ט) למען תהיה תורת ה' בפיך, ממה שאתה נותן בפיך. והא תני כותבין על גבי עור נבילות וטריפות? מינא _ממין דאת נותן בפיך. ועושין עמוד לספר נביא בסופו, ^א_קולתורה מיכן ומיכן. לפיכך גולל הספר לתחילתו, והתורה לאמצעיתה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי זעירה° אמרו בשם רב חייה בר יוסף° , _{אין צורך לגלול שחצי תורה יהיה בכל צד אלא} אפי' שתי יריעות על אחד והשאר בשני . רבי זעירה° ושמואל בר שילת° אמרו בשם כהנה° , ^א_קאובלבד שיהיה מקום התפר באמצע _{שאם יבא להיקרע,יקרע התפר.} אמר רבי אחא° בשם רבי שמואל בר נחמן° , ^א_קבספר שאין עליו מפה

[דף יב עמוד ב]

הופכו על הכתב כדי שלא יתבזה הכתב. כל האותיות הכפולים באל"ף בי"ת _מנצפ"ך, כותב הראשונים בתחילת התיבה ובאמצע התיבה, ואת האחרונים בסופה. ואם שינה, פסל. משם °רבי מתיה בן חרש אמרו, מנצפ"ך הלכה למשה מסיני. מהו מנצפ"ך _{למה לא אומרים לפי הסדר כמנפ"ץ?} אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רבי יצחק° , מה שהתקינו לך הצופים. מאן אינון אילין צופין? נביאים . מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הועד ונכנסו התינוקות. אמרין _{התינוקות} איתון נעביד בית וועדא דלא יבטל. אמרין, מהו דין _{שיש אותיות כפולות} דכתיב מ"ם מ"ם נו"ן נו"ן צד"י צד"י פ"ה פ"ה כ"ף כ"ף ממאמר למאמר _{הקדוש ברוך הוא אמר למשה שיאמר לישראל,} מנאמן לנאמן, מצדיק לצדיק, מפה לפה, מכף ידו של הקדוש ברוך הוא לכף ידו של משה. וסיימו אותן חכמים _{ציינו את שמם,} ועמדו כולן בני אדם גדולים. אמרון °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} הוון מינהון. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא° ורבי סימון° , תריהון אמרין, תורת הראשונים, לא היה לא ה"א שלהם ולא מ"ם שלהם סתום. הא סמ"ך היה סתום. רבי סימון° ורבי שמואל בר נחמן° , תריהון אמרין, אנשי ירושלים היו כותבין ירושלים ירושלימה ולא היו מקפידין. ודכותה, צפון צפונה. תימן תימנה _{בכולם כתבו בלי ה בסוף.} י"ג דבר שינו חכמים לתלמי המלך. כתבו לו (בראשית בראשית א א) אלהים ברא בראשית _{שלא יחשבו שבראשית זה שמו של הבורא} (בראשית בראשית א כו) אעשה אדם בצלם ובדמות (בראשית בראשית א כז) זכר ונקביו בראם (בראשית בראשית ב ב) ויכל בששי וישבות בשביעי (בראשית נח יא ז) הבה ארדה (בראשית וירא יח יב) ותצחק שרה בקרוביה לאמר _{שלא ישאל למה לאברהם הקדוש ברוך הוא לא העיר ולשרה כן} (בראשית ויחי מט ו) כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס _{שלא יאמר אבותיכם רוצחים} (שמות שמות ד כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושאי בני אדם (שמות בא יב מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובכל הארצות שלשים שנה וארבע מאות שנה (ויקרא שמיני יא ו) במקום ואת הארנבת כתבו את צעירת הרגלים. דאמו של תלמי המלך ארנבתא הוות שמה (במדבר קרח טז טו) לא חמד אחד מהם נשאתי (דברים ואתחנן ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים תחת כל השמים (דברים שופטים יז ג) אשר לא צויתי לאומות לעבדם. כל האותיות הכתובים עם השם ^א_קגמלפניו, הרי אלו חול ונמחקין. כגון, לה' בה' מה' כה' שה'. שכן מצאנו בציץ שהוא מובדל ממנו, ^א_קדקודש ל' מלמטן, והשם מלמעלן. כל האותות הכתובים עם השם מאחוריו, הרי אלו קודש ואינן נמחקין שכבר קדשן השם . כגון, אלהינו אלהיכם: אלו שמות ^א_קהשאינן נמחקין. הכותב את השם בארבע אותיות, ביו"ד ובה"א, באל"ף ובדל"ת, אל, אלהים, אלהיך, אלהי, אלהינו, אלהיכם, שדי, צבאות, אהיה אשר אהיה, כתב אל"ף דל"ת מה', אל"ף ה"א מאהיה, שי"ן דל"ת משדי, צד"י בי"ת מצבאות, הרי אלו נמחקין, ומוחק את טפילותיהם, לאלהים, מוחק את למ"ד, לה', מוחק את למ"ד. כתב יו"ד ה"א מארבע אותיות, ^א_קואל"ף למ"ד מאלהים, אינו נמחק. כללו של דבר כל שכיוצא בו שם מתקיים במקום אחר, אינו נמחק. תני °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, של

[דף יג עמוד א]

בית חגירה, כותבנים אומנים היו בירושלם, היו מוחקין צבאות, שכן הוא שם חול במקום אחר דכתיב (דברים שופטים כ ט) ופקדו שרי צבאות בראש העם. כל השמות הכתובים באבינו אברהם ^א_קזקודש, חוץ מאחד שהוא חול הא דכתיב(בראשית וירא כ יג) ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי _{הכוונה לעבודה זרה של בית אבי.} ויש אומרים, אף הוא קודש, שפירושו , ואילולי אלהים כבר התעו אותי. כל השמות הכתובים במיכה, אף על פי שהן כתובין ביו"ד ובה"א, הרי אלו חול. חוץ מאחד שהוא קודש, (שופטים יח לא) כל ימי היות בית האלהים בשילה. כל השמות הכתובים בנבות, אף על פי שהן כתובים באל"ף למ"ד, הרי אלו קודש. (מלכים א כא יג) ברך נבות אלהים ומלך. ^א_קחאבל חנון ורחום, ארך אפים ורב חסד, מלך מלכים, מרומם, וגדול, ונורא, ועליון, אדיר, צדיק, ישר, חסיד, תמים, גבור, הרי אלו חול. אלו שמות שאינן נחלקין, עמיאל, עמישדי, צוריאל, צורישדי, גמליאל, פדהצור, פדהאל. אלו שמות שהן נחלקין, בית אל, בית און, וחרה אף, וחרה אפי, פוטי פרע, צפנת פענח. הללויה, רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר הללו יה וחורנה אמר הללויה מאן דאמר הללו יה נחלק _{ויכול לכתוב בשני שורות} ואינו נמחק, מאן דאמר הללויה נמחק ואינו נחלק. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא _{מי אמר את זה ומי אמר את זה}. מן מה דאמר רב° _{אבא בר אייבו} שמעית מן חביבי _{מדודי רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אם יתן לי אדם ספר תילים של °רבי מאיר , מוחק אני את כל הללויה שבו, שלא נתכוון לקדשו . הוי דו אמר הללויה. מיליהון דרבנן פליגין , דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . בעשרה לשונות של שבח נאמר ספר תילים. באישור _אשרי בניצוח בניגון בשיר במזמור בהשכל ברינה בתודה בתפילה בברכה. המאושר שבכולן הללויה, שהשם והשבח כלולין בו. _{מכאן שאף שזה מילה אחת ואינו נחלק אסור במחיקה} רבי זעירה° בעי קומי רבי אבהו° מה נעני אחר מי שמקריא את ההלל ? אמר לו רבי אבא° , כיפה קומי _{תכופף עצמך לפניו וחזור על כל מה שהוא אומר.} רבי יונה° עני הכן והכן _{חזר על הכל}. רבי אלעזר° _{בן פדת} לא עני הכין והכין _{לא חזר על הכל אלא רק על ראשי פרקים.} תני. שמע ולא ענה, יצא. ענה ולא שמע, לא יצא. אמר רב° _{אבא בר אייבו} בשם רבי אבא בר חנה° . ואית דאמרין דרבי אבא בר חנה° אמרה בשם רב° _{אבא בר אייבו} מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שלא ענה על הכל. אבל ^א_קטוהוא שענה ראשי פרקים. רבי זעירה° בעי היילין אינון ראשי פרקים? אמר לו(תהילים קיג א) הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייה בר אבא° . מנין שאם ^א_קישמע ולא ענה יצא? אמר לון ממה דאנן חמי רבנן רברבייא עבדין כן _{ממה שאנו רואים רבנים גדולים נוהגים כך}. דאינון קיימין בציבורא ואילין אמרין ברוך הבא. ואילין אמרין בשם ה' ואלו ואלו יוצאין ידי חובתן. תני רבי הושעיה° . ^א_קיאעונה הוא אדם אמן אף על פי שלא אכל, ואינו אומר ברוך שאכלנו משלו , אלא אם כן אכל. תני, ^א_קיבאין עונין אמן יתומה, ולא אמן קטופה. ולא אמן חטופה . °בן עזאי אומר. העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו . קטופה תיקטף נשמתו. ארוכה יאריך ימים בטובה. אי זה הוא אמן יתומה? אמר רב חונה° , ההן דחב למברכה _{חייב לברך} והוא עני ולא ידע על מה הוא עני שלא שמע את הברכה. תנא . ^א_קיגעובד כוכבים ומזלות שבירך את השם, עונין אחריו אמן _{כגון שישראל ברך והגוי אמר אף אני מברך} אבל אם הגוי לבדו ברך בשם אין עונין אחריו אמן, אמר רבי תנחומה° אם בירכך עובד כוכבים ומזלות ענה אחריו אמן דכתיב (דברים עקב ז יד) ברוך תהיה מכל העמים. עובד כוכבים ומזלות אחד פגע בי °רבי ישמעאל _{בן אלישע} ובירכו. אמר ליה, כבר מילתך אמורה. פגע בו אחרינא וקיללו. אמר ליה , כבר מילתך אמורה. אמרין ליה תלמידיו רבי, כמה דאמרת להן אמרת להן? אמר לון. כן כתיב (בראשית תולדות כז כט) אורריך ארור ומברכיך ברוך.

ירושלמי מגילה, פרק א, הלכה י

מתני’: ^א_קידאין בין כהן משיח בשמן המשחה למרובה בגדים, אלא פר הבא על כל המצות. ^א_קטואין בין

[דף יג עמוד ב]

כהן ששימש לכהן שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה:

גמ’: תני, כהן משיח מביא פר ואין המרובה בגדים מביא פר. ודלא כ°רבי מאיר ד°רבי מאיר אמר אף המרובה בגדים מביא פר מאי טעמא ד°רבי מאיר ? דכתיב (ויקרא ויקרא ד ג) והביא הכהן המשיח מדם הפר. היה יכול לכתוב רק המשיח , מה תלמוד לומר כהן? לרבות את המרובה בגדים. מה טעמון דרבנן? משיח, יכול זה המלך? תלמוד לומר כהן. אי כהן, יכול אף מרובה בגדים? תלמוד לומר משיח. או יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה? תלמוד לומר המשיח. שאין על גביו משיח. מחלפה שיטתון דרבנן _{האם חכמים חזרו בהם}? הכא גבי עשירית האיפה כתיב משיח, והכא גבי פר הבא על כל המצוות כתיב (ויקרא צו ו טו) משיח. הכא גבי עשירית האיפה אינון אמרין לרבות מרובה בגדים, והכא אינון אמרין להוציא את המרובה בגדים? אמר רבי אילא° _אילעא, כל מדרש ומדרש בעניינו. תמן כל הפרשה אמורה באהרן דכתיב, זה קרבן אהרון ובניו ביום המשך אותו _{כך שאין מקום לטעות ולחשוב שמשיח זה מלך,} לאיזה דבר נאמר כהן? לרבות את המרובה בגדים. ברם הכא, אין הפרשה אמורה באהרן, אילו נאמר משיח ולא נאמר כהן, הייתי אומר משיח זה המלך. אין תאמר כבר קדמה פרשת המלך, הייתי אומר לעולם, שני הפרשות עוסקות במלך על העלם דבר מביא פר, ועל שגגת מעשה מביא שעיר. הוי צורך הוא שיאמר משיח, וצורך הוא שיאמר כהן. תנן, אין בין כהן ששימש לכהן שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} עבר והביא עשירית האיפה, כשר תנן התם , מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע לו פסול. מה מייחדין ליה עימיה _{ששניהם יהיו יחד בלשכת פרהדרין}? אמר רבי חגיי° , משה _{לשון שבועה,} אין מייחדין ליה עימיה דו קטל ליה. כתיב (ויקרא צו ו יג) זה קרבן אהרון ובניו אשר יקריבו לה’ ביום המשח אתו. המשח אותו , ^א_קטזאחד מושחין ואין מושחין שנים. מאי טעמא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף יד עמוד א]

מפני איבה. עבר זה _{כגון שנטמא הראשון} ושימש זה _{השני במקומו} לאחר שיחזור הראשון כל מצות כהונה גדולה עליו. השני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_קיזעבר ועבד עבודתו כשירה. עבודתו של שני _{פר ואיל של יום הכיפורים} משל מי? נישמעינה מן הדא. מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים , ונכנס בן אילם ושימש תחתיו בכהונה גדולה. וכשיצא אמר למלך, אדוני המלך . פר ושעיר של יום הכפורים משלי הן קריבים או משל כהן גדול? וידע המלך מה הוא שואלו _{שרמז לו שימנה אותו כהן גדול ואז התברר שכבר ביום הכיפורים הוא היה הכהן גדול הקבוע והפר והאיל משלו.} אמר לו, בן אילם, לא דייך ששימשתה שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם? וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערבי ערב יום כפורים עם חשיכה , ונתזה צינורה של רוק מפיו על בגדיו וטימאתו. ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה, וראת אימן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. שבעה בנים היו לה לקמחית וכולהם, שימשו בכהונה גדולה. שלחו חכמים ואמרו לה, מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להן יבוא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימי. אמרון, כל קמחיא קמח וקימחא דקימחית סולת. וקרון עלה את הפסוק (תהילים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. יכול יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה שלו? תלמוד לומר (ויקרא צו ו טו) והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה . את שבנו עובד תחתיו, מביא עשירית האיפה שלו. יצא משוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו. ומנין למשוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו? תלמוד לומר (שמות תצוה כט ל) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש . את שהוא בא אל אהל מועד לשרת בקודש, בנו עובד תחתיו. יצא משוח מלחמה, שאינו בא אל אהל מועד לשרת בקדש ^א_קיחאין בנו עובד תחתיו. ומנין שהוא מתמנה להיות כהן גדול? שנאמר (דברי הימים א ט כ) ופינחס בן אלעזר נגיד _{כהן גדול} היה עליהם, לפנים ה' עמו. ובימי משה היה משוח מלחמה . רבי יוסה° _אסי כד דהוה בעי למקנתרה לרבי אלעזר ברבי יוסי° _{שלא היה משקיעה בלימודים כמו בעבר} הוה אמר לו, לפנים עמו. מאי לפנים עמו. בימי זמרי מיחה ובימי פילגש בגבעה לא מיחה. מנין שהוא נשאל בשמונה? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (שמות תצוה כט כט) ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו. מה תלמוד לומר אחריו? אלא לגדולה של אחריו ומנין שהוא _{משוח מלחמה} עובד בשמונה? אמר רבי ירמיה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (שמות תצוה כט כט) ובגדי הקודש אשר לאהרן הכהן יהיו לבניו אחריו מה תלמוד לומר אחריו? אלא לגדולה של אחריו. אמר לו רבי יונה° . עמך הייתי ^א_קיטולא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} עובד אלא נשאל. ובמה הוא עובד? אייתי רב הושעיה° מתניתא דבר קפרא° מן דרומה ותנא. וחכמים אומרים, אינו עובד לא בשמונה של כהן גדול ולא בארבעה של כהן הדיוט. אמר רבי אבא° . בדין היה שיהא עובד בארבעה. ולמה אינו עובד בארבע? שלא יהו אומרים ראינו כהן גדול פעמים עובד בארבעה פעמים שהוא עובד בשמונה. אמר רבי יונה° , ולא מבפנים הוא עובד _בארבע ולא מבחוץ הוא נשאל _{בשמונה.}

[דף יד עמוד ב]

וטועין בין דבר שהוא מבפנים לבין דבר שהוא לבחוץ? וכי °רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא טעה בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן? דתני כתיב (במדבר בהעלותך י ח) ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות. תמימים ולא בעלי מומין דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר לו °רבי טרפון . אקפח את בניי אם לא ראיתי את שמעון אחי אימא חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה חצוצרתו בידו ותוקע. אמר לו °רבי עקיבא _{בן יוסף}. רבי, שמא לא ראיתה אלא בשעת הקהל, ואני אומר בשעת הקרבן אמר לו °רבי טרפון . אקפח את בניי שלא הטיתה ימין ושמאל. אני הוא שראיתי את המעשה ושכחתי ולא היה לי לפרש. ואתה דורש ומסכים על השמועה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו _{גבי עבודת יום הכיפורים} כתיב (ויקרא אחרי מות טז לב) וכפר הכהן אשר ימשח אותו. מה תלמוד לומר? לפי שכל הפרשה אמורה באהרן, אין לי אלא אהרן עצמו מניין. לרבות כהן אחר תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז לב) אשר ימשח אותו. לרבות משוח בשמן המשחה. המרובה בגדים מניין? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז לב) ואשר ימלא את ידו. מניין לרבות כהן אחר המתמנה אפילו רק לאותו כיפור? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז לב) וכפר הכהן. במה הוא מתמנה? שהרי יתכן שהכהן גדול יטמא אחר העבודות שנעשים בבגדי זהב והשני נכנס תחתיו לעבודות שהם בבגדי לבן _{שהם אותם ארבע בגדים של כהן הדיוט אם כן במה הוא מתמנה?} רבנין דקיסרין אמרו בשם רבי חייא בר יוסף° , בפה _{שאומרים לו שהוא מתמנה.} אמר רבי זעירה° הדא אמרה שממנין זקנים בפה. אמר רבי חייא בר אדא° , מתניתא אמרה כן. דתנן, אמרו ל°עקביא בן מהללאל חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין על ישראל _{מיד שתחזור בך תיעשה אב בית דין.}

ירושלמי מגילה, פרק א, הלכה יא

מתני’: אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים. זה הכלל, כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה. וכל שאינו לא נידר ולא נידב, אינו קרב בבמה:

גמ’: רבי יוחנן° _{בר נפחא} עבד תלת שנין ופלג דלא נחת לבית וועדא מן צערא _{שלוש שנים וחצי לא בא לבית המדרש מצערעל מותו של ריש לקיש}. בסופא חמא רבי אלעזר בחילמיה _{בסופם ראה רבי אלעזר בחלום שאומרים לו}, למחר סיני נחת ומחדת לכון מילה _{מחר רבי יוחנן יבא ויחדש לכם דבר}, עאל רבי יוחנן° _{בר נפחא} ואמר קומיהון, מאיכן קשט הקושט הזה _{מהיכן נתאמת הדבר הזה} שעד שלא הוקם המשכן שתהא עבודה בבכורות? מן הדין קרייה (במדבר בהעלותך ח יז) כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי. ועדין איני יודע לשם מה התקדשו , וכתיב (שמות בא יב יב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וגו'. כדי שידעו כי רק לה’ לבדו ראוי לעבוד. מכאן שקדושת הבכורות היתה לעבודת שמים . קודם לכן מה היו עושין _{מי היה עובד?} כתיב (בראשית תולדות כז טו) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית, מהו החמודות? שהיה משמש בכהונה גדולה. אמר רבי לוי° , כתיב (ישעיהו יד ה) שבר ה' מטה רשעים, אלו הבכורות שהקריבו לעגל תחילה _{לכן נלקחה מהם הכהונה.} הכל קרב בבמה, בהמה וחיה ועופות, גדולים וקטנים, זכרים ונקבות, תמימין אבל לא בעלי מומין, טהורים אבל לא טמאים, הכל קרב עולה, ואינן טעונין הפשט וניתוח. וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן. זכרים ונקבות מניין? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בר חנינה° דכתיב (שמואל א ו יד) ואת הפרות _נקבות העלו עולה לה'. תמימים אבל לא בעלי מומין מניין? אמר רבי יסא° _אסי, פשט רבי אלעזר° _{בן פדת} לחברייא מדכתיב

[דף טו עמוד א]

(בראשית נח ו יט) מכל החי מכל בשר, מכל החי שיהו שלימים באיבריהן. עופות מרוטים מנין שפסולים ? פשט רבי אלעזר° _{בן פדת} מדכתיב (בראשית נח ז יד) כל צפור כל כנף פרט מרוטים. טהורים אבל לא טמאים מניין? רבי אבא בריה דרבי פפי° ורבי יהושע דסיכנין° אמרו בשם רבי לוי° , הגה נח תורה מתוך תורה. אמר, כבר נאמר לי (בראשית נח ט ג) כירק עשב נתתי לכם את כל. מכאן שהותר לבן נח אכילת בשר גם של בהמה טמאה , לאיזה דבר ריבה הכתוב בטהורין _{שיקח שבעה שבעה?} לקרבנות. וגוי בזמן הזה ^א_קכרשאין לעשות כן. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה, אסור לישראל לסייעו, ואסור להיעשות לו שליח. אנטונינוס שאל ל°רבי , מהו לבנות מזבח? אמר לו, בניהו וגנוז אבניו _{אחרי שתקריב.} מהו לעשות לו קטורת? אמר לו, חסר בה אחת מסממניה. לא כן תני (שמות כי תשא ל לז) לא תעשו לכם, לכם אין אתם עושין, אבל עושין הם אחרים _גוים לכם. ולמה אמר °רבי לאנטונינוס שיחסר סימן? אמר רבי חנניה° , בגין °רבי רומנוס דשלחיה °רבי יעבדיניה ליה. אית מילין דאמרין דאתגייר אנטונינוס, אית מילין אמרין דלא איתגייר אנטונינוס. ראו אותו יוצא במנעל פחות _{ללא סוליה} ביום הכיפורים משמע שלא הקפיד שלא לנעול מנעל ביום הכיפורים אז כנראה שלא התגייר. מה את שמע מינה? אפילו יריאי שמים יוצאין בכך. אנטונינוס אמר ל°רבי מייכלתי את מחלקך מן לויתן לעלמא דאתי? אמר לו אין. אמר לו מן אימר פיסחא _{מהשה של קרבן פסח} לא אייכלתני, ומן לויתן את מייכל לי? אמר לו, מה נעביד לך ובאימר פיסחא _{בשה של קרבן פסח} כתיב (שמות בא יב מח) כל ערל לא יאכל בו. כיון דשמע כן אזל וגזר _{הלך ומל}. אתא לגביה אמר לו, רבי חמי גזורתי _{תראה את מלתי}. אמר לו, בדידי _בשלי לא איסתכלית מן יומוי, אלא בדידך? ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש, שלא הביט במילתו מימיו. ולמה נקרא נחום איש קודש הקדשים? שלא הביט בצורת מטבע מימיו. הדא אמרה _{זה אומר} דאיתגייר אנטונינוס. מיליהון דרבנן אמרין נתגייר אנטונינוס. דאמר חזקיה° אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אם באין הן גירי צדק לעתיד לבא, אנטונינוס בא בראשם. רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוסי בן חנינה° , רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר שלמים הקריבו בני נח. רבי יוסי בן חנינה° אמר, עולות הקריבו בני נח. התיב רבי אלעזר° _{בן פדת} לרבי יוסי בן חנינה° , והכתיב (בראשית בראשית ד ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן, משמע שהביא שלמים שרק חלבם קרב? מה עבד לה רבי יוסי בן חנינה° ? _{מחלביהן הכוונה} מן שמיניהון _{השמנים והמשובחים שבם}. התיב רבי אלעזר° _{בן פדת} לרבי יוסי בן חנינה° , והא כתיב (שמות משפטים כד ה) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה’ פרים? מה עבד לה רבי יוסי בן חנינה° ? שהקריבו עולות שלימין בגופן, בלא הפשט ובלא ניתוח. התיב רבי אלעזר° _{בן פדת} לרבי יוסי בן חנינה° , והכתיב (שמות יתרו יח יב) ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים? מה עבד לה רבי יוסי בר חנינה° ? כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו וכבר הותר להקריב שלמים. רבי חונה° אמר, איתפלגון רבי יהודה בי רבי° ורבי ינאי° _הכהן. חד אמר, קודם למתן תורה בא יתרו. וחורנה אמר, לאחר מתן תורה בא יתרו. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא _{מי אמר את זה ומי אמר את זה}. נישמעינה מן הדא כתיב (שמות יתרו יח א) וישמע יתרו כהן מדין חותן משה, מה שמע? חזקיה° אמר קריעת ים סוף שמע, רבי יהושע° אמר קריעת ים סוף שמע. רבי לוי° אמר, מלחמת עמלק שמע. רבי יהודה בי רבי° אמר מתן תורה שמע. הוי דו אמר, לאחר מתן תורה בא יתרו. רבי אבא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ודא מסייעה לרבי יוסי בר חנינה° כתיב (שיר השירים ד טז) עורי צפון ובואי תימן, עורי צפון, זה העולה שנשחטת בצפון. מהו עורי? דבר שהיה ישן ונתעורר _{שגם קדם מתן תורה הקריבו אותו ונתחדשו בו הלכות.} ובואי תימן, אלו שלמים שהן נשחטין בדרום

[דף טו עמוד ב]

מהו בואי? דבר שהיה של חידוש _{שקדם מתן תורה לא קרב.} מה עבד לה רבי יוסי בר חנינה° ? לכשיתעוררו הגליות שהן נתונות בצפון, ויבואו ויבנו בית המקדש שהוא נתון בדרום. רבי אבא בריה דרבי פפי° ורבי יהושע דסיכנין° אמרו בשם רבי לוי° , אוף דין קרייה _{גם פסוק זה} מסייע לרבי יוסי בן חנינה° דכתיב (ויקרא צו ו ב) זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה וכ"ו, היא העולה שהיו בני נח מקריבין. כד הוא אתי גבי שלמים אמר (ויקרא צו ז יא) זאת תורת זבח השלמים אשר יקריב . אשר הקריב אין כתיב כאן אלא אשר יקריב מיכן ולהבא. לפי הדעה שאף חובות שאין קבוע להן זמן כגון פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה היו קרבין בבמה גדולה שבגלגל ושבנוב וגבעון . פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין איכן הן נשרפין? אפילו על גבי הקבר _{שרק אם נעשו במקדש נשרפים מחוץ למחנה במקום טהור} מן מה דתנינן. אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים בלבד. אבל חטאות ואשמות אינם קרבים בין בבמה גדולה ובין בקטנה ודלא כ°רבי יודה , ד°רבי יודה אמר, חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה, אין חטאת ופסח ליחיד בבמה קטנה _{שהוא סובר שמקריבים חטאות בבמה גדולה לא כמו המשנה שלנו} תני, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, כל מה שהציבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל _{שבבמה גדולה הן היחיד והן הציבור מקריבים הכל,} וחכמים אומרים, כל מה שהציבור מקריב באהל מועד שבמדבר, הוא מקריב באהל מועד שבגלגל. _{אבל יחיד אף בגלגל אינו מקריב אלא נדרים ונדבות} מה בין אוהל מועד שבמדבר לאוהל מועד שבגלגל? אהל מועד שבמדבר, לא היה לו היתר במה. אהל מועד שבגלגל היה לו היתר במה. ובמתו בראש גגו ואין מקריב עליה אלא עולה ושלמים בלבד. מאי טעמא דרבנן _{שסוברים שאף בגלגל, יחיד לא הקריב אלא נדרים ונדבות} דכתיב (דברים ראה יב ח) לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו . לא תעשו בגלגל ככל אשר אנחנו עושים פה היום. מה תעשו שם? דבר שהוא בא לידי ישרות. ואיזו זו? זו עולה ושלמים. מה טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? _{שסובר שבבמה גדולה אף יחיד מקריב הכל ורק בבמת יחיד לא הותר אלא עולות ושלמים?} במקום שאיש הישר בעיניו יעשה _{במה קטנה,} לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום. ומה

[דף טז עמוד א]

תעשו שם? דבר שהוא בא לידי ישרות ואיזו זו? זו עולה ושלמים. אבל בבמה גדולה עושים הכל . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר היחיד הוזהר והיחיד הותר. הוזהר בבמתו שבראש גגו שלא להקריב בה חובות , והותר לעולה ולשלמים. רבנן אמרי הציבור והיחיד הוזהרו אף בבמה גדולה _{דלא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום הכוונה לא תעשו בגלגל} ציבור הותר מכללו _{אצל שמאל ואליהו} יחיד לן באיסורו ואף בגלגל אינו עושה אלא נדרים ונדבות . תני בשם °רבי שמעון _{בן יוחאי}, הציבור אינו מביא אלא מה שקבע עליו הכתוב _{חובות שקבוע להם זמן.} דסבר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, משנקבע מה שבכתוב , עוד לא פסק. מה ביניהון? רבי אבא בר ממל° אמר, פר העלם דבר ביניהן, של°רבי שמעון _{בן יוחאי} כיוון שלא קבוע לו זמן אינו קרב . רבי יוסה° _אסי אומר, נדבת הציבור ביניהן של°רבי שמעון _{בן יוחאי} כיוון שאינם חובה, לא מקריבים . תני אחד האיש ואחד האשה מקריבים בבמה קטנה . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כאן אשה. דאיש כתוב בפרשה דכתיב, איש כל הישר בעיניו. תנן, זה הכלל כל הנידר ונידב קרב בבמה . תני אף הנזירות קרבה בבמה . _{כנדרים ונדבות שאדם מתנדב נזירות.} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} לית כאן נזירות דנזירות חובה היא אחר שקיבל עליו את הנזירות. ואין מקריבין חובות בבמה _{ל°רבי יהודה בר עילאי דווקא בבמת יחיד לרבנן אף בבמה גדולה.} תני אף הנסכים, אמר רבי יוסה ברבי בון° , מאן תנא נסכים? דלא כ°רבי . דתני °רבי אומר, אומר אני, אף משנכנסו ישראל לארץ אין נסכיה קריבין אלא מבפנים בבמה גדולה . מה טעמא? דכתיב (במדבר פינחס כח ז) בקדש הסך נסך שכר לה', בקדש ולא בבמה קטנה . אין כתיב בלא תעשה על שחוטי חוץ, אלא בשהוקדשו להקריבם בפנים בזמן איסור במות , מניין שהוא עובר על שחוטי חוץ אפילו אם הקריב חובות בשעת התר במות בחוץ? נישמעינה מן הדא, דתנן מניין לשוחט פסח בבמת יחיד בשעת איסור במה ^א_קכאשהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר (דברים ראה טז ה) לא תוכל לזבוח את הפסח באחת שעריך. והרי הוא ענוש כרת כשאר שחוטי חוץ ואת אמר הכין שרק עובר בלאו ? רבי שמעון בן לקיש° אמר, בשוחט משש שעות ולמעלן שלא לשמו בשעת היתר במה. _{שבפנים הוא פסול ולכן אינו בכרת בחוץ} אם מדובר בשעת התר במות למה הוא אומר בשעת איסור במה? _{דתנן מניין לשוחט פסח בבמת יחיד בשעת איסור במה שהוא עובר בלא תעשה?} הכוונה בשעת איסור במתו, שהפסח אינו קרב בבמת יחיד .

[דף טז עמוד ב]

ולמה לי שלא לשמו _{הרי יכל לדבר על כל קרבן פסול?} שלא תאמר שלמים הן והן כשירין, שאף שפסח שלא לשמו קרב שלמים, ושלמים מותר להקריב בבמת יחיד בזמן התר במות, זה שבה מכח פסח בזמן הפסח נאסר . ועוד ראיה דפסח שלא לשמו בזמנו פסול מן הדא, דתנן יכול אם שחטו משש שעות ולמעלן יהא כשר משמע שהוא פסול. מה אית לך _נדייק מכאן שמשש שעות ולמטן יהא כשר. באיזה מקרה פסח קדם שש שעות כשר? לא שלא לשמו? מכאן שאחר שש שעות אם הקריבו שלא לשמו פסול. אמר רבי יוסה° _אסי, ממה שאמרה הבריתא שפסח שהקריב משש שעות ולמעלן בבמה פסול משמע שאחר הפסח, יהיה כשר . הדא אמרה, שלמים הבאין מחמת פסח, כשירים בבמה. עולה הבאה מחמת אשם, _{כגון מותר אשם של°רבי אלעזר בן עזריה מביא בהם עולות נדבה והם נדבת יחיד וסומך עליהם ומביא נסכים משלו. ולדעת רבנן מותר אשם הולך לנדבת ציבור.} על דעתיה ד°רבי אלעזר _{בן עזריה}, _{מצד אחד זה עולה שקרבה בבמת יחיד. מצד שני היא באה מכח אשם שאינו קרב בבמת יחיד} מהו שתהא כשירה בבמה? נישמעינה מן הדא דתנן , זה הכלל, כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה. וכל שאינו לא נידר ולא נידב, אינו קרב בבמה. וכיוון שזה אינו נידב, אינו קרב בבמה. אמר רבי יוסי בן חנינה° , בזמן איסור במות אין הבמה ניתרת _{אסור להקריב בה} אלא בנביא, מה טעמא? דכתיב (דברים ראה יב יג יד) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, כי אם במקום וגומר. ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות? אמר רבי שמלאי° בדיבורה נאמר לו _{בנבואה נאמר לו להקריב} כדכתיב (מלכים א יח לו) ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי

ירושלמי מגילה, פרק א, הלכה יב

מתני’: אין בין שילה לירושלים, אלא שבשילה אוכלין קדשים קלין ומעשר שני בכל הרואה. ^א_קכבובירושלים לפנים מן החומה. וכאן וכאן, קדשי קדשים ^א_קכגנאכלין לפנים מן הקלעים. קדושת שילה יש אחריו היתר, וקדושת ירושלים ^א_קכדאין אחריה היתר:

גמ’: מנין דקדושת אהל מועד ושילה יש אחריהן היתר? רבי יוחנן בר מרייה° שמע לה מן הדא דכתיב (יהושע ח ל) אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל. אין לי אלא הר עיבל, ומכאן שיש התר אחרי אהל מועד. אחרי שילה מניין? דכתיב (שמואל א ז ט) ויקח שמואל° _{בר אבא בר אבא} טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה'. אמר רבי אבא בר כהנא° , ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל° _{בר אבא בר אבא}. הוא ועורו _{דכתיב כליל,} ומחוסר זמן _{דכתיב טלה חלב משמע שרק נולד,} ולוי היה שמאל _{ולא כהן,} ומזה שלא הזכיר גם שהוקרב בבמה, משמע שהותרו הבמות . אמר רבי יוסה° _אסי אין מן הדא, לית שמע מינה כלום. שאולי לא היה זה אלא הוראת שעה, כמו שהקריב מחוסר זמן ועם העור. כדאמר רבי אבא בר כהנא° , ז' עבירות הותרו בפרו של גדעון. אבנים פסולות, ועצי אשירה, ומוקצה, ונעבד, ולילה, וזר, ואיסור במה. רואים שפעמים שמקריבים אף באיסור במות בהוראת שעה

[דף יז עמוד א]

מאן דבעי ישמעינן טבאות _{מי שרוצה ראיה טובה} מן ההיא, דרבי שמואל בר נחמן° מדכתיב (שמואל א ז יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה'. משמע שהקריב באופן קבוע אחרי חורבן שלה ולא כהוראת שעה. וכתיב (שמואל א ט כד) וירם הטבח את השוק והעליה, וישם לפני שאול וגו'. רבי שמואל בר נחמן° אמר, שקא ושופה _{השוק והירך שמעליו}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר שקא ואליה. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר חזה ושוק. דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} חזה ושוק לכהנים בבמה גדולה, ולבעלים בבמה קטנה. אמר רבי זעירא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, עור העולה לכהנים בבמה גדולה, ולבעלים בבמה קטנה. אמר רבי זעירא° בשם רבי ירמיה° , תרומת לחמי תודה לכהנים בבמה גדולה, ולבעלים בבמה קטנה רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי, לילה מהו שיהא כשר בבמה? התיב רבי אלעזר° _{בן פדת} והכתיב (שמואל א לג) ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים לה' לאכול על הדם וג"ו. וכתיב ויאמר בגדתם הביאו אלי היום אבן גדולה וכ"ו. משמע שדווקא ביום מקריבים. וכתיב (שמואל א יד לד) ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם וגו. משמע שהקריבו בלילה . הא כיצד? הלילה לחולין והיום למוקדשין. כד _כאשר שמע רבי יוחנן° _{בר נפחא} , אמר, יפה לימדנו רבי אלעזר° _{בן פדת}. אמר רבי פינחס° בשם רבי יוסה בי רבי אילעאי° , כתוב אחד אומר (תהילים עח ס) ויטוש משכן שילה אהל שיכן באדם. משמע שהיה אהל . וכתוב אחר אומר (שמואל א א כד) ותביאהו בית ה' שילה משמע שהיה בנין . הא כיצד? ^א_קכהבית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן, והיא היתה מנוחה. אמר רבי זעירה° , ובלבד _{היה בנין לפחות} י' טפחים כבנין בית _{שהרי נקרא בית.} והא תני , כשם שהיה אהל מועד נטוי כך אהל שבשילה נטוי משמע שהיה אהל ולא בנין ? אמר רבי יוסי ברבי בון° הכוונה שעל הקירות הבנויות העמידו (שמות פקודי לט לג) קרסיו קרשיו בריחיו ועמודיו ואדניו של המשכן. ותנן , והיו הקרסים נראין מתוכו ככוכבים ברקיע. רבי חייה רבה° אמר לרבי שמעון ברבי° , אני שמעתי מאביך, שכל חופות שהיו _{שילה נוב גבעון ובית המקדש,} לא היו אלא בתוך חלקו של בנימן. מה טעמא? דכתיב (דברים וזאת הברכה לג יב) ובין כתיפיו שכן. והא כתיב (תהילים עח סז סח) וימאס באהל יוסף, ובשבט אפרים לא בחר, ויבחר בשבט יהודה. משמע שמשכן שלה היה בנחלת יוסף ולא בנחלת בנימין . וכי ביהודה בחר הרי המקדש לא היה בחלקו של יהודה אלא בחלקו של בנימין היה. אלא דרש גזרה שוה , בחירה ובחירה. מה בחירה שנאמר להלן במקדש, אף שנאמר רק יהודה אף בנימן בכלל . _{שהמקדש נבנה בגבול בין שבט יהודה לשבט בנימין אבל בחלקו של בנימין.} אף בחירה שנאמר כאן במשכן שלה, אף שהוזכר רק אפרים אף בנימן בכלל . _{שמשכן שלה נבנה בגבול בין שבט אפרים לשבט בנימין אבל בחלקו של בנימין.} רבי יונה° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוסי בן חנינה° , בברכת יוסף כתיב (דברים וזאת הברכה לג טז) ורצון שוכני סנה _{כיוון שהיה שנואי זכה} שקדשים המרצין, נאכלין בחלקו של יוסף. משמע שמשכן שלה כן היה בחלקו של יוסף . אמר רבי אבודמה דציפורן° , כראש תור היה נכנס מתוך חלקו של יוסף לתוך חלקו של בנימן, והיה המזבח נתון עליו. מה טעמא? דכתיב גבי נחלת בנימין (יהושע טז ו) ונסב הגבול מזרחה תאנת שילה, עד איסכופיה _המפתן דשילה. ועליו נבנה המזבח אבל המשכן היה בנחלת בנימין . רבי יונה° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוסי בן חנינה° , ורצון שוכני סנה, ששרת שכינה בסנאיו של יוסף _{שהמקדש בנחלת יהודה שהציעה למכור את יוסף.} אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי הושעיה° , ממה שנאכלו קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, לא צריך השונה _התנא להזהיר על אכילתן, אלא על עלייתן שלא יקריבו אלא במשכן . מה טעמא? דכתיב (דברים ראה יב יג) השמר לך פן תעלה עולותיך, פן תעלה עלייתך _{קרבנותיך.} ולא אמר השמר פן תאכל כיוון שהאכילה הותרה בכל הרואה . רבי שמעון בן מיישא° בעי קומי רבי אלעזר° _{בן פדת}. תנן, ובשלה נאכל בכל הרואה, מהו צריך להיות רואה? שילה, או שילה ומשכן שילה? אמר לו, שילה ומשכן שילה

[דף יז עמוד ב]

כגון הדא בית מעון, שמהמקום בו היא נמצאת אפשר היה לראות את המשכן אלא שזה _{במעון לא אכלו כיוון שהיה קיר} מפסיק, _{שחסם את הראיה.} וזה _{מה שאמרה המשנה שאוכלים בכל הראה} זה _{כששום דבר} אינו מפסיק. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, זה הסימן , כל זמן שהארון מבפנים, הבמות אסורות, יצא, הבמות מותרות. _{כל זמן של הגלגל הבמות היו מותרות שהארון יצא עימם למלחמה. כל זמן של נב וגבעון הבמות היו מותרות לפי שהארון היה בקרית יערים.} רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא° _אסי, אפי' אם יצא לשעה כגון ההיא דעלי? _{נשאר בשאלה} מנין שבשלה נאסרו הבמות ? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} גזרה שוה שם שם. נאמר שם במקדש שלמה דכתיב (מלכים א ח ט) אין בארון רק שני לחות אבנים אשר הניח שם משה בחורב אשר כרת ה’ עם בני ישראל בצאתם ממצרים. ונאמר שם בעלי דכתיב, (שמואל א ד ד) וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות . מה שם שנאמר להלן במקדש הבמות אסורות, אף שם שנאמר כאן בשלה הבמות אסורות. רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. והא כתיב (דברים ראה יד כג) ואכלת לפני ה’ אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהריך ובכרת בקרך וצאנך . מעתה _{אם אתה דורש מהמילה שם,} אם אין ארון כמו בבית שני אין פסח ושאר קדשים _{שהרי גם בהם נאמר שם?} אמר רבי יוסי בי רבי אבא° , דרש אזכרה אזכרה _{שם השם. במקדש שלמה כתוב, אשר כרת ה’ עם בני ישראל. במשכן שלה כתיב, ברית ה' צבאות.} מה אזכרה שנאמר להלן הבמות אסורות, אף אזכרה שנאמר כאן הבמות אסורות. וכן היו °רבי יודה ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים , מעשר שני נוהג בנוב ובגבעון. ניחא כ°רבי יודה , ד°רבי יודה אמר, חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה, ואין חטאת ופסח ליחיד בבמה קטנה. והוא הדין שיכלו להביא מעשר שני לבמה גדולה. אלא כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, אף הציבור אינו מביא אלא מה שקבע עליו הכתוב _{קרבנות חובה שקבוע להם זמן.} איך הביאו מעשר שני לנב וגבעון ? סבר °רבי שמעון _{בן יוחאי} משנקבע המצווה להביא מעשר שני בשלה , עוד לא פסק וגם בנב וגבעון יכלו להביא . מניין שהכהנים ^א_קכויוצאין ידי חובתן בחלה ובתרומה וישראל במעשר שני למצה בפסח? תלמוד לומר (שמות בא יב יח) תאכלו מצות, ריבה. יכול יצאו ידי חובתן בביכורים? תלמוד לומר (שמות בא יב כ) בכל מושבותיכם תאכלו מצות, מצה הנאכלת בכל מושב יוצא בה ידי חובתו בפסח , יצאו ביכורים שאינן נאכלין בכל מושב שאין יוצא בהם ידי חובת מצה בפסח . התיבון, הרי מעשר שני, הרי הוא אינו נאכל בכל מושב ויוצא בו ידי חובתו בפסח ? ראוי הוא להיפדות ולהיאכל בכל מושב. רבי בון בר חייה° בעי מעתה, הלקוח בכסף מעשר ל°רבי יודה שסובר שאין לו פדיון מהו ? דתניא, לקוח בכסף מעשר שנטמא, יפדה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר יקבר. אמרו לו ל°רבי יודא , מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה, הלקוח בכסף מעשר שנטמא, אינו דין שיפדה ? אמר להן, לא אם אמרתם במעשר שני, שכן הוא נפדה טהור בריחוק מקום. תאמר בלקוח בכסף מעשר, שאינו נפדה טהור בריחוק מקום ? הואיל ואינו ראוי להיפדות ולהיאכל בכל מושב, אין יוצאין בו? רבי שמעון בן לקיש° בעי, מעתה, חלת עיסת מעשר שני בירושלים, הואיל ואינה ראויה להיפדות ולהיאכל בכל מושב, אין יוצאין בה? יכול יצאו ידי חובתן בחלות תודה וברקיקי נזיר? תלמוד לומר (שמות בא יב טו) שבעת ימים מצות תאכלו. בעינן מצה הנאכלת כל שבעה. ^א_קכזיצאו חלות תודה ורקיקי נזיר שאינן נאכלין כל שבעה. ותיפוק ליה משום שאינם נאכלות בכל מושב? אמר רבי יונה° בשם רבי שמעון בן לקיש° , ממה שנאכלו חלות תודה ורקיקי נזיר בכל ערי ישראל בזמן היתר במות , לא יכל השונה להוציאן ממושב. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי שמעון בן לקיש° , זאת אומרת, שנאכלו חלות תודה ורקיקי נזיר בכל ערי ישראל, לפיכך לא צריך השונה להוציאן ממושב, ניחה חלות תודה, אבל רקיקי נזיר, לא כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} לית כאן נזירות, דנזירות חובה היא. וחובות שלא קבוע להם זמן לא קרבו אפילו בנב וגבעון, קל וחומר בשאר במות יחיד . אמר רבי בון בר כהנא° , אפילו רקיקי נזיר , תיפתר שקרבה חטאתו

[דף יח עמוד א]

בשילה ועולתו ושלמיו בנוב ובגבעון. רבי חנניא° ורבי עזרה° בעון קומי רבי מנא° _{בן יונה}, לא כן אמר °רבי בשם רבי יוסה, שלמי חגיגה הבאים בבמה, כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה? מכאן שגם שלמים נחשבים קרבנות חובה. כך שגם אם הקריב את חטאתו בשלה, לא יכול להקריב את שלמיו בכל מקום. ולכן אי אפשר למנות רקיקי נזיר, שהרי אינם נאכלים בכל מקום. מה שאמר °רבי בשם °רבי יוסה שלמי חגיגה הבאים בבמה כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה זה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}, ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה ואין חטאת ופסח ליחיד בבמה קטנה. _{שאין מקריבין שלמי חובה בבמות.} לא אתיא אלא כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, ^א_קכחמכיון שנזרק עליו אחד מן הדמים, הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים. כך ששאר הקרבנות אינם בגדר חובה וקרבים בכל מקום . אית תניי תני, מנוחה זו שילה, ונחלה זו ירושלם. אית תניי תני, מנוחה זו ירושלם, נחלה זו שילה. מאן דאמר מנוחה זו שילה, דכתיב (דברים ראה יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה. נחלה זו ירושלם דכתיב (ירמיהו יב ט) העיט צבוע נחלתי לי. מאן דאמר נחלה זו שילה דכתיב (ירמיהו יב ח) היתה לי נחלתי כאריה ביער. מנוחה זו ירושלם דכתיב (תהילים קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד וגו'. משל לאחד שהיה מיטלטל בדרכים שעשה לו חבילה והיה נינח בה. כך באהל מועד נאסרו הבמות, בגלגל הותרו הבמות. בשילה נאסרו הבמות. בנוב ובגבעון הותרו הבמות. בירושלם נאסרו הבמות. משל למלך שאמר לעבדו, אל תשתה יין. לא מטבריא ולא מקיסרין ולא מציפורין. הא בינתיים מותר. ^א_קכטכך, באהל מועד עשו ארבעים חסר אחת. בגלגל עשו ארבע עשרה. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. בשילה עשו שלש מאות וששים ותשע. בנוב ובגבעון עשו חמשים ושבע. שלש עשרה בנוב, וארבעים וארבע בגבעון. ובירושלם עשו בבניין הראשון ארבע מאות ועשר, ובבניין האחרון ארבע מאות ועשרים. לקיים מה שנאמר (חגי ב ט) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון

הדרן עלך פרק מגילה נקראת

פרק שני – הקורא

כולל שיעורי שמע

ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה א

מתני’: הקורא את המגילה למפרע ^ב_אלא יצא. ^ב_בקראה על פה, ^ב_גקראה תרגום בכל לשון, לא יצא. אבל קורין אותה ללעוזות בלעז. והלועז ששמע אשורית ^ב_דיצא:

גמ’: תנן, הקורא את המגילה למפרע לא יצא. מאי טעמא ? דכתיב (אסתר ט כז) ככתבם בסדר שהם כתובים , קראה על פה לא יצא. דכתיב, ככתבם. קראה תרגום לא יצא, דכתיב ככתבם: בכל לשון לא יצא: דכתיב (אסתר ח ט) ככתבם וכלשונם שצריך שיקרא בלשון שמבין. גבי קרית שמע תנן התם, הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה° אמר תני רב נחמן בר אדא° . רבי יוסה° _אסי אמר תני נחמן סבא° , כתיב (דברים ואתחנן ו ו) והיו. כדרך הוייתן יהיו ותני, ^ב_האף בהלל ^ב_וובקריאת המגילה כן. ניחה. בקריאת המגילה דכתיב בה (אסתר ט כז) ככתבם. ברם בהלילא

[דף יח עמוד ב]

מנלן ? בגין דכתיב (תהילים קיג ג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו. אף אם הגאולה לפי הסדר , איך את שמע מינה שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר ? אמר רבי אבין° . עוד היא _{פרקי הגאולה} אמורה על סדר (תהילים קיד א) בצאת ישראל ממצרים, לשעבר. (תהילים קטו א) לא לנו ה' לא לנו, לדורות הללו. (תהילים קטז א) אהבתי כי ישמע ה' את קולי , לימות המשיח (תהילים קיח כז) אסרו חג בעבותים, לימות גוג ומגוג. (תהילים קיח כח) אלי אתה ואודך, לעתיד לבא. תנן, אבל קוראים אותה ללעוזות בלעז. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי אחא° , ורבי זעירה° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, והוא שתהא כתובה בלעז. מה אנן קיימין? אם כשהיתה כתובה אשורית ותירגמה בלעז, הא תנינן קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא _{הרי נמצא שקורא בעל פה.} אם כשהיתה כתובה בלעז ותירגמה, אפלו תירגמה אשורית _{אף דתנן, הלועז ששמע אשורית יצא כאן לא יצא מלבד מה שנמצא שקרא על פה,} הדא היא דתני, מה בין ספרים למגילת אסתר? אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ומגילת אסתר ^ב_זאינה נכתבת אלא אשורית. אמר רבי שמואל בר סיסרטי° , תיפתר, שהיתה כתובה גיגנטון _{יונית באותיות אשוריות. ויש אומרים שהיתה כתובה יונית והמשנה כ°רבן שמעון בן גמליאל שאומר שאף מגילה נכתבת יונית} תני שמואל° _{בר אבא בר אבא}, טעה והשמיט פסוק אחד ותירגמו המתרגם ושמע רק את המתרגם יצא. אנן אמרין בכל לשון לא יצא, ואת אמר הכין? שמואל° _{בר אבא בר אבא} כדעתיה, דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, היתה כתובה כהילכתה, הלעוז יוצא בה בלעז ואינו כקורא על פה שהרי קראה מהכתב. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, ^ב_חיודע אשורית ויודע לעז, אינו יוצא בלעז אלא באשורית. אינו מבין אלא בלעז, יוצא בה בלעז, יודע אשורית ויודע לעז , מהו שיוציא ידי אחרים בלעז? ייבא כהדא דתני , כל שאינו חייב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, וכיוון שהוא לא יוצא אינו מוציא

ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה ב

מתני’: ^ב_טקראה סירוגין, ^ב_ינתנמנם, יצא. ^ב_יאהיה כותבה, דורשה, ומגיהה. אם כיון לבו יצא. ואם לאו לא יצא. ^ב_יבהיתה כתובה בסם ובסיקרא. ובקומוס

[דף יט עמוד א]

ובקנקנתום, על הנייר ועל הדיפתרא, לא יצא. עד שתהא כתובה אשורית, על הספר בדיו:
גמ':תני, קראה סירוגים _{בהפסקות} יצא, סירוסים _{לא לפי הסדר} לא יצא, סירוגין _פירושו קיטועין. סירוסים _פירושו חד פרה חד _{פסוק אחד קרא אחד החסיר וקרא אותו אחר כך,} אמר רבי חגי° , מה פירוש סירוגים וחלוגלוגות, ומי גדול ממי לענין כיבוד מי שגדול בחכמה או מי שגדול בשנים. ומאי וטאטאתיה במטאטה השמד. כל אלה איצורכת לחברייא. אמרין, ניסוק נישאול _{נלך ונשאל} לבית °רבי , סלקין מישאול ואמרון _{הלכו לשאול ואומרים} שיצאת שפחה משל בית °רבי אמרה להם , היכנסו לפי השנים _הגיל אמרון ייעול פלן קדמא ייעול פלון קמי פלן. שרון עלין _{התחילו נכנסים} קטעין קטעין. אמרה להם למה אתם נכנסין סירוגין סירוגין? חד רבי הוה טעון פרחינין ונפלין מיניה. אמרה ליה שפחה של בית °רבי . רבי נתפזרו חלגלוגיך. ושמעוה דאמרה לה לחברתה אתייא מטאטא, ואייתת אלבינה _{והביאה מטאטא} רבי מנא° _{בן יונה}. אמר בשם רב יודה° , שאמר משום רבי יוסה הגלילי° . אם הפסיק בקריאת שמע כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא° ורבי ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כרבי מנא° _{בן יונה}, שאמר בשם רב יהודה° _נשיאה, שאמר משם °רבי יוסי הגלילי . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר בשם °רבי שמעון בן יהוצדק , אף בהלל ובמגילה כן. אבא בר רב הונא° ורב חסדא° הוון יתבין אמרין, אף בתקיעות כן. כד סלקון _{כאשר הלכו} לבית רב° _{אבא בר אייבו} שמעון לרב חונה° דאמר בשם רב הונא° . ^ב_יגאפילו שמען עד תשע שעות יצא. אמר רבי זעירא° . עד דאנא תמן צריכה לי _{עוד כשהייתי בבל הסתפקתי} אם הפסיק בין התקיעות יצא . וכד סלקית להכא _{כשעליתי לארץ ישראל}. שמעית רבי יסא° _אסי דאמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אפילו שמען כל היום יצא. והוא ששמען על הסדר. רבי יוסה° _אסי בעי. היה זה צריך לפשוטה ראשונה כגון של תקיעה שברים תקיעה, וזה צריך לפשוטה אחרונה. ^ב_ידתקיעה אחת מוציאה ידי שניהן? רבי אבון בר חייה° בעי. הא דאמרן אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה, הכוונה לקריאת שמע וברכותיה. או היא ולא ברכותיה, הפסיק בברכות. היא וברכותיה או ברכותיה ולא היא. הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה מי מצטרפי? בקורא משערין, או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא° מסתברא ^ב_טובקורא משערין. תנן, נתנמנם יצא . מנשה הוה יתיב קומי רבי זעירה° _{שיקרא לפניו את המגילה} ואינמנם. אמר לו רבי זעירה° , ^ב_טזחזור לך דלא כוונית _{שלא יצאתה ידי חובה כיוון שהתנמנמתה שרק אם הקרא התמנם יצא אבל אם השומע התנמנם לא יצא.} תנן , היה כותבה _{שהיה קרא מילה מילה וכותב ובלבד שקרא ממגילה אחרת שלמה,} דורשה, ומגיהה. אם כיון לבו יצא. ואם לאו, לא יצא .

[דף יט עמוד ב]

הדא אמרה שפורים מותר בעשיית מלאכה שהרי הוא כותב . נאמר _אולי בארבעה עשר בכרכים _{כגון שחל ט"ו בשבת שהכרכין קורין בי"ד, י"ד מותר בעשית מלאכה לבני כרכים.} ודורשה. ^ב_יזובלבד שלא יפליג עצמו לעניינות אחרים _{שאם ידרוש בענינים אחרים הוי הפסק:} ומגיהה: תני ^ב_יחאין מדקדקין בטעיותיה. רבי יצחק בר אבא בר מחסיה° ורב חננאל° הוון יתיבין קומי רב° _{אבא בר אייבו}. חד אמר יהודים, וחד אמר יהודיים, ולא חזר חד מינהון. רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוה קרי כולה יהודים _{גם אפה שכתוב יהודיים,} רבי חלבו° ורב ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} כתוב אחד אומר (אסתר ט לב) ספר, וכתוב אחר אומר (אסתר ט כט) איגרת, הא כיצד? קל היקילו בתפירתה, ^ב_יטשאם תפר בה שנים או שלושה תכים _{תפר למעלה תפר למטה ותפר באמצע} שהיא כשירה:

ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_כבן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהם:

גמ’: ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר _{שיך לאמר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו.} בן עיר שהלך לכרך ואין זמנו מוקדם? _{ומה שיך לאמר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו הרי הוא עומד בט"ו?} אמר רבי יודן° , לית כאן בן עיר שהלך לכרך, ותני דבי °רבי כן. בן כרך שהלך לעיר ולא שנו בן עיר שהלך לכרך. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} אוף הגרסה שלנו נכונה, שאפשר להעמיד בבן עיר שנמצא בכרך בי”ד. אם כוונתו לחזור לכרך קורא בי”ד. ואם עתיד להשתקע עמהן יקרא עימהם בט”ו ואינו קרא בי"ד. אמר רבי יוסה° _אסי והוא שיצא _{הבן כרך לחזור למקומו ביום ט"ו} קודם לשהאיר מזרח. אבל אם יצא לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר. רב נחמן בר יעקב° בעי, מעתה גר שמל לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר _{מקריאת מגילה}?

[דף כ עמוד א]

רבי בון בר חייה° בעי, בן עיר שעקר דירתו לילי חמשה עשר נתחייב כאן וכאן? בן כרך שעקר דירתו בליל ארבע עשר _{ולא יגיע לעיר עד עלות השחר של י"ד ואין כוונתו לחזור לכרך עד אחר ט"ו} נפטר מיכן ומיכן? בן עיר מהו שיוציא בן כרך ידי חובתו? ייבא כהדא דתני, כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. _{וכיוון שהוא כבר נפטר בי"ד אינו מוציא} בן כרך מהו שיוציא את בן עיר ידי חובתו? ייבא כהדא דתני , כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן ואינו מוציא , או ייבא כהיא דאמרו רבי חלבו° ורב חונה° בשם רבי חייה רבה° הכל יוצאין בארבעה עשר שהיא זמן קריאתה, ומוציא ? רבי יודן° בעי. בן עיר שנתן דעתו לעקור דירתו לילי חמשה עשר האם אף שעדין לא עקר מהעיר, כבר חיב לקרא בליל ט"ו ? לא מתניתא היא? דתנן , בן עיר שהלך לכרך קרא עימהם מתניתה כשהיה בכרך. מה צריכה ליה כשהיה בעיר _{רק שכוונתו לעבור לכרך.} ^ב_כאאבל מפרשי ימים והולכי מדברות קוראין כדרכן בי"ד. אמר רבי מנא° _{בן יונה} אפילו בבן כרך שעתיד לחזור למקומו. קרא בים או במדבר בי”ד. מאי טעמא? אמר רבי פינחס° דכתיב (אסתר ט יט) על כן היהודים הפרזים. פרוז היה באותה שעה:

ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה ד

מתני’: מאיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו? °רבי מאיר אומר ^ב_כבכולה. °רבי יודה אומר (אסתר ב ה) מאיש יהודי, ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר (אסתר ג א) מאחר הדברים האלה:

גמ’: אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} מאן דאמר כולה שנאמר (אסתר ט כו) על כן על כל דברי האגרת הזאת. מאן דאמר מאיש יהודי, שנאמר ומה ראו על ככה _{ממקום שבו מתחיל הנס.} מאן דאמר מאחר הדברים האלה, שנאמר ומה הגיע אליהם _{שמתחילים מתחילת הגזרה.} רבי סימון° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי° . מאן דאמר כולה משום שנאמר וכל מעשה תקפו וגבורתו. מאן דאמר מאיש יהודי, ופרשת גדלת מרדכי. ומאן דאמר מאחר הדברים האלה, אשר גדלו המלך. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי° כתיב את כל תוקף. ודרשינן תוקף, כל תוקף, את כל תוקף . תוקף זה תוקפו של המן _{וקרא מאחר הדברים האלה.} כל תוקף זה תוקפו של מרדכי _{וקרא מאיש יהודי.} את כל תוקף זה תוקפו של אחשורוש _{וקרא את כולה.} תני °רבי שמעון בן יוחי אומר, מבלילה ההוא. ממקום שהיתה מפלתו של המן משם היתה גדולתו של מרדכי. רבי אבא° ורבי רמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כ°רבי מאיר דהוא אמר כולה. אמר רבי זעירה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בעירובין ובתענית ציבור נוהג הכל כ°רבי מאיר בעירובין, שצריך גם עירוב וגם שיתוף. ובתענית ציבור, שכהנים נושאים כפים גם במנחה ובנעילה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אף במגילת אסתר נהגו הכל כ°רבי מאיר שצריך לקרא את כולה . רבי חלבו° רב מתנה° ויוסי בר מניישא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} בין כמאן דאמר כולה בין כמאן דאמר מאיש יהודי בין כמאן דאמר מאחר הדברים האלה, ובלבד שיקרא מספר שלם. רבי חלבו° רב מתנה° ויוסי בר מניישא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} בשבת בשני וחמישי אם היתה התורה כתובה חומשין, ^ב_כגאין קוראין בה ברבים. מאי טעמא ? אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}

[דף כ עמוד ב]

מפני ההדיוטות _{שלא יחשבו שזו כל התורה.} עולה בירייה° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי חנינה° . מי שרגיל _{שיודע לקרא} צריך ^ב_כדלקרותה בלילה ולשנותה ביום. הוינן סברין מימר לשנות משנתה ביום . אמר רבי אבא מרי בבלייה° לשנות קרייתה. רבי ברכיה° _הכהן רבי חלבו° עולא בירייה° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי חנינה° . עתיד הקדוש ברוך הוא להיעשות ראש חולה _{ראש בריקוד של שימחה} לצדיקים לעתיד לבא. מה טעמא? דכתיב (תהילים מח יד) שיתו לבכם לחילה, לחולה כתיב. והצדיקים מראין אותו באצבע ואומרים (תהילים מח טו) כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות עלמות. מאי עלמות ? בעלומות בזריזות. עלמות כאילין עלמות. תירגם עקילס אתנאסירא, עולם שאין בו מות. והצדיקים מראין אותו באצבע ואומרים כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות. הוא ינהגנו בעולם הזה הוא ינהגנו לעתיד לבוא. רבי חלבו° ורב חמא בר גוריא° אמרו בשם רב חמא בר עוקבא° שאמר בשם רבי יוסי בן חנינה° כתיב (אסתר ט כח) משפחה ומשפחה. מיכן למשמרות כהונה ולויה ^ב_כהשיהו בטילין ובאים לשמוע מגילה. אמר רבי חלבו° , מיכן לבית הוועד שיהא בטל. אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} כתיב (אסתר ט כח) וזכרם לא יסוף מזרעם. מיכן _{על הפסוק הזה הסתמכו} שקבעו לה חכמים מסכת:

ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה ה

מתני’: הכל כשירין לקרות את המגילה ^ב_כוחוץ מחרש שוטה וקטן, °רבי יהודה _{בר עילאי} מכשיר בקטן. אין קורין ^ב_כזאת המגילה ^ב_כחולא מולין ^ב_כטולא טובלין ולא מזין ^ב_לוכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר:

גמ’: תנן, הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן. אמר רב מתנה° , מתניתין ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הוינן סברין מימר _{חשבנו לאמר}, מה פליגין °רבי יוסי _{בן חלפתא} ורבנן? בקריאת שמע. דכתיב בה שמע הא שאר כל המצות, לא. מן מה דתנינן הכל כשרים לקרא מגילה חוץ מחרש שוטה וקטן. ואמר רב מתנה° ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא. שמע מינא, הוא הדין בשאר כל המצות. מאי טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? דכתיב (שמות בשלח טו כו) והאזנת למצותיו. ישמעו אזניך מה שפיך מדבר

[דף כא עמוד א]

אמר רב חסדא° . אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על °רבי יוסי _{בן חלפתא}. ולאמר שמודים רבנן שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. ואף שפשיטא שאינו מוציא שהרי אינו מדבר. לית כאן חרש. שלא היה צריך להיכתב, ורק השגרת לשון כיוון שהוזכרו שוטה וקטן הוזכר אף חרש . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מסתברא דיודה רב חסדא° דהא דתנן בתרומה, ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא דתנן, חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום. ואם תרם תרומתו תרומה. ואכן אמר רבי חנינא° _{בר חמא} בשם רב חסדא° , ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא. ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות . אמר רבי יוסי ברבי בון° . על כרחיך איתמר דהיא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}. דלרבנן אפילו לכתחילה יצא. דתנינן חמשייתא קדמייתא דתנן, חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה. החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל , ולא תניתא _{לא נשנה} עמהן חרש המדבר ואנו שומע. וכי תימא משום שכל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה. ולכן חרש המדבר ואינו שומע לא נימנה עימהן לפי שבדיעבד תרומתו תרומה . והא תנינן חמשה אחרנייתא, דתנן חמשה לא יתרומו, ואם תרמו תרומתן תרומה. האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי . ולא תניתה _{ולא נשנה} אף עמהן. מכאן שלרבנן אפילו לכתחילה תורם . הוי סופך מימר, דהא דתנן, חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה, ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא. ומודה °רבי יוסי _{בן חלפתא} שבדיעבד יצא. תנן , °רבי יהודה _{בר עילאי} מכשיר בקטן. אמר °רבי יודה קטן הייתי וקריתיה לפני °רבי טרפון בלוד. אמרו לו קטן הייתה ואין עידות לקטן. אמר °רבי , מעשה שקריתיה קטן לפני °רבי יהודה _{בר עילאי} באושה. אמרו לו אין זו ראייה היא שהוא מתיר. מיכן והילך נהגו הרובים _נערים לקרותה בבית הכנסת. אמר בר קפרא° , צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים ^ב_לאשאף הם היו בספק _{של גזרת המן של להרוג להשמיד ולאבד} רבי יהושע בן לוי° ^ב_לבעבד כן, דהוי מכנש _{שהיה אוסף} בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון _{וקרא לפניהם}. תנן, אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין ולא מזין וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה . אין קורין את המגילה עד שתנץ החמה דכתיב (אסתר ט א) ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם. ולא מלין דכתיב (ויקרא תזריע יב ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ולא טובלין דכתיב (במדבר חקת יט יח) והזה וטבל. מה הזייה ביום אף טבילה ביום. מניין שההזיה ביום? דכתיב (במדבר חקת יט יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי. כל מחוייבי טבילות ^ב_לגטובלין כדרכן ביום, חוץ מן הנידה ויולדת שאינן טובלות אלא בלילה. נידה שעיבר זמנה, טובלת בין ביום ובין בלילה. דרשה רבי חייא בר אבא° לצורייא, נידה שעיבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה. תמן אמרין אפילו עיבר זמנה אינה טובלת אלא ביום . ^ב_לדמפני חמותה ומפני כלתה שלא יודעות שעברה זמנה ויגידו שטבלה ביום קדם זמנה . אשה אחת משל רבותינו ראו אותה טובלת כדרכה ביום. מכאן שמותר לטבול ביום. אין מכאן ראיה, שיתכן שכבר טבלה בזמן לנדתה, וטובלת טבילה נוספת לאכול בטהרות . נידה שנאנסה וטבלה _{כגון שנפלה מן הגשר.} אמר שמי בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ב_להטהורה לביתה, וטמאה לטהרות. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר בשם רבי חנינה° . טמאה בין לביתה בין לטהרות. ומאי טעמא? דכתיב גבי מצורע (ויקרא תזריע יג נח) וצוה הכהן וכבסו וכ”ו, וכתיב וכובס שנית וטהר. מה טבילה הראשונה לדעת, אף השנייה לדעת מניין שהראשונה לדעת? דכתיב (ויקרא תזריע יג נד) וצוה הכהן וכבסו לדעת _{שנעשה על פי ציווי הכהן.} אמר רב נחמן° בשם רבי מנא° _{בן יונה}, נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה, ואף שיכולה לטבול גם בלילה מצוה להקדים כדי לזרז במצות. אף אם יש חשש מפני כלתה וחמותה. וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה _{שהיו מתאספים לעיבור החדש.} אף שיהיו כמה אנשים שיחשבו שהם כבר קדשו את החדש יום קדם .

[דף כא עמוד ב]

ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה ו

מתני’: כל היום כשר לקריאת המגילה ^ב_לוולקריאת ההלל ^ב_לזולתקיעת שופר ^ב_לחולנטילת לולב ^ב_לטולתפלת המוספין ^ב_מולמוספין ^ב_מאלוידוי פרים ^ב_מבולוידוי מעשר ^ב_מגולוידוי יום הכיפורים ^ב_מדלסמיכה לשחיטה לתנופה ולהגשה לקמיצה להקטרה למליקה לקבלה להזייה ^ב_מהולהשקיית סוטה ^ב_מוולעריפת העגלה ^ב_מזולטהרת מצורע:

גמ’: כל היום כשר לקריאת המגילה דכתיב (אסתר ט א) ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם. לקריאת ההלל דכתיב (תהילים קיח כד) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. לתקיעת שופר דכתיב (במדבר פינחס כט א) יום תרועה יהיה לכם. לנטילת לולב דכתיב (ויקרא אמור כג מ) ולקחתם לכם ביום הראשון. לתפילת המוספין ולמוספין דכתיב (ויקרא צו ז לח) ביום צותו את בני ישראל וגו'. לסמיכה לשחיטה לתנופה להגשה לקמיצה ולהקטרה למליקה לקבלה להזייה דכתיב ביום צותו את בני ישראל:

ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה ז

מתני’: כל הלילה ^ב_מחכשר לקצירת העומר ^ב_מטלהקטר חלבים ואיברים. זה הכלל, דבר שמצותו ביום כשר כל היום. ושמצותו בלילה כשר כל הלילה:

גמ’: תני , כל הלילה כשר לספירת העומר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ד°רבי אלעזר ברבי שמעון היא. ד°רבי אלעזר ברבי שמעון אמר, כתיב (דברים ראה טז ט) מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות. כשמתחיל לקצור יתחיל לספור. על כרחך חייב אתה לאמר שכל הלילה כשר לקצירת העומר שאם תאמר שרק תחילת הלילה כשר, הרי אפילו אם תאמר יצא לו חוץ

[דף כב עמוד א]

לתחום למקום השעורים וכיון שחשיכה יתחיל מיד לקצור וכי איפשר לו לכווין? הרי יש זמן שהוא בין השמשות שהוא ספק . לפיכך על כרחך שכל הלילה כשר תנן , היה מקריב מנחת העומר וניטמאה בידו, אומר ומביאין לו אחרת ואם לאו _{שאין אפשרות להביא אחרת} אומר לו הוי פיקח ושתוק דברי °רבי . °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לעולם אומר לו הוי פיקח ושתוק, שאין עומר שנקצר שלא למצותו כשר דסבר °רבי אלעזר ברבי שמעון שאין העומר בא מן העלייה קצור אמר °רבי . אתיא ד°רבי אלעזר ברבי שמעון שאמר שאין העומר בא מן העליה , בשיטת °רבי עקיבה רבו של אביו דתנינן תמן. כלל אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}. ^ב_נכל מלאכה שאיפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת. וכל מלאכה שאי אפשר לה להיעשות מערב שבת דוחה את השבת. ואם היה מותר להביא את העומר מהעליה, לא היה דוחה שבת . והא תנינן מעשה שעברו יותר ממ' זוג ועיכבן °רבי עקיבה בלוד. מפני שהיו מ' זוג, אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבו. והרי מקדשים את החדש אף בלא עדים. אם כן אפילו זוג אחד היה צריך לעכב ולמה דוחה שבת? מכאן שמה שבדיעבד כשר לא נחשב שאפשר לעשותו. הביא את העומר מקצירת היום. ל°רבי אלעזר ברבי שמעון מה את עבד לה? כקצירת הלילה או כבא מן העלייה. אין תימר כקצירת הלילה, אשכחת אמר חדא פלגו _{נמצאתה אומר מחלוקת אחת} בין °רבי אלעזר ברבי שמעון ובין רבנן. דרבנן אמרין קצירת היום כקצירת הלילה, ו°רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אין קצירת היום כקצירת הלילה. אין תימר כבא מן העלייה, אשכחת אמר תרתין פלגוון _{נמצאתה אומר שתי מחלוקות} בין °רבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן. דרבנן אמרי קצירת היום כקצירת הלילה, ו°רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אין קצירת היום כקצירת הלילה. רבנן אמרי הבא מן העלייה כשר, ו°רבי אלעזר ברבי שמעון אומר הבא מן העלייה פסול. רבי שמעון בן לקיש° בעי. קצירת העומר מהו שידחה את השבת ויקצור ביום אם לא קצרו בערב ? התיב רבי אביי° והתנינן. מצותו לקצור בלילה. ^ב_נאנקצר ביום כשר ודוחה השבת. ולא קיבלה רבי שמעון בן לקיש° דהוא סבר שמה שאמרה הבריתא נקצר ביום כשר, הכוונה אם נקצר ביום חול. ודוחה שבת רק אם נקצר בלילה . אמר רבי אחא° חזר בו רבי שמעון בן לקיש° והסכים שדוחה שבת מן הדא

[דף כב עמוד ב]

דתניא. כיון שחשיכה אמר להן ^ב_נבבא השמש, אומר הין. בא השמש אומר הין. ואם היה שבת אומר שבת היום אומר הין. אם כך המשנה שלנו שאמרה שקצירת העומר דוחה שבת, במה אנן קיימין? אם ללילה, כבר הוא אמור _{דתנן ואם היה שבת אומר שבת היום אומר הין.} אלא אם אינו עניין ללילה תניהו עניין ליום. דבר שהוא דוחה את השבת ביום כגון מילה ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, מכשיריו מהו שידחו את השבת בלילה? מה יש להסתפק ? והתנינן ^ב_נגהעמידו עושה חביתין לעשות חביתין _{קדם עלות השחר שהיו מחממים מים לצורך רבוכה.} תיפתר בחול אבל בשבת לא היו מעמידין עושה חביתין עד שתנץ החמה . והתנא רבי חייה בר אדא° , זהו סדר תמיד לעבודת בית אלהינו בין בחול בין בשבת _{שאף בשבת עשו כן.} וכן מהא דתנינן ^ב_נדקצרוהו ונתנוהו בקופות והביאוהו לעזרה והיו מהבהבין אותו באור בלילה אף בשבת כדי לקיים בו מצות קלי דברי °רבי מאיר . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אין מכאן ראיה. שאפשר ששם התירו כיוון שכבר הותרה שבת _{שכבר קצרו בשבת} וכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק . התיב רבי יודן קפודקייא° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. הגע עצמך שבא מן העלייה. האם במקרה שהביא שעורים מהעליה אין קולים בשבת דמכיון שלא התחיל במצוה אין אומרים לו מרק? התיב רבי יעקב בר סוסי° קומי רבי יוסה° _אסי והא תנינן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש. מכאן שמחללים שבת בלילה לצורך עדות שהיא ביום. אמר להן מכיון שהיום צריך ללילה והלילה צריך ליום, שהרי הראיה צריכה להיות בלילה ועדות ביום. ואם לא ילך בלילה לפעמים לא יגיע ביום להעיד, כמו שכולו יום. אמר רבי יוסה בי רבי בון° ולא למפריע הוא קדוש? שאף שמעידים רק ביום הרי הוא קדוש מבלילה . מכיון ^ב_נהשהוא קדוש למפריעו הוא יום הוא לילה

הדרן עלך פרק הקורא למפרע

פרק שלישי – בני העיר

כולל שיעורי שמע

ירושלמי מגילה, פרק ג, הלכה א

מתני’: בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיה בית הכנסת. ^ג_אבית הכנסת לוקחין תיבה. תיבה לוקחין מטפחות. מטפחות לוקחין ספרים. ספרים לוקחין תורה. אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים. ספרים לא יקחו מטפחות. מטפחות לא יקחו תיבה. תיבה לא יקחו בית הכנסת. בית הכנסת לא יקחו את הרחוב, וכן במותריהן:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ד°רבי מנחם בי רבי יוסה היא. ד°רבי מנחם בי רבי יוסה אמר רחובה של עיר יש לה קדושה שכן מוציאין ספר תורה וקורין בו ברבים. ברם כרבנן ^ג_ב’‘‘אין בו קדושה אלא עשו אותו כשאר מקום שהתפלל בו ארעי שאם רוצה להטיל מימיו צריך להרחיק ארבע אמות. כדאמרי רבי ירמיה° ורבי שמואל בר חלף° בשם רב אדא בר אחוה° . המתפלל לא ירוק עד שיהלך ארבע אמות. ואמר רבי יוסה ברבי בון° וכן ^ג_גהרוקק אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. ותני ^ג_דהמתפלל לא יטיל מים עד שיהלך ארבע אמות וכן המטיל מים אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. אמר רבי יעקב בר אחא° לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות אלא אפי' שהא כדי הילוך ארבע אמות

[דף כג עמוד א]

דאם אומר את עד שיהלך ארבע אמות יהא אסור, נמצא שלא יוכל להתפלל בשום מקום. אף אני אומר אולי אחר בא והטיל שם. ביישנאי _{אנשי בית שאן} שאלון לרבי אימי° _{אמי בן נתן}, מהו ליקח אבנים מבית הכנסת זו ולבנות בבית הכנסת אחרת? אמר לון ^ג_האסור. אמר רבי חלבו° , לא אסר רבי אימי° _{אמי בן נתן} אלא מפני עגמת נפש _{שיראו אותו בחרבנו ויצטערו וישתדלו לבנות באותו מקום.} רבי גוריין° אמר. מוגדלאיי _{אנשי מגדל} שאלון לרבי שמעון בן לקיש° מהו ליקח אבנים מעיר זו ולבנות בעיר אחרת? אמר לון אסור. הורי רבי אימי° _{אמי בן נתן} אפי' ממזרחה למערבה באותו בית הכנסת אסור מפני חורבן אותו המקום. מהו למכור בית הכנסת וליקח בית המדרש? מילתיה דרבי יהושע בן לוי° אמרה ^ג_ודשרי _שמותר. דאמר רבי יהושע בן לוי° כתיב (מלכים ב כה ט) וישרף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית הגדול שרף באש. וישרף את בית ה', זה בית המקדש. ואת בית המלך, זה פלטין של צדקיהו. ואת כל בתי ירושלים, אלו ד' מאות ושמונים בתי כניסיות שהיו בירושלים. דאמר רבי פינחס° בשם רבי הושעיה° , ארבע מאות ושמונים בתי כניסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד. בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה. וכולהם עלה אספסיינוס והחריבן . ואת כל בית הגדול שרף באש, זה מדרשו של °רבן יוחנן בן זכאי ששם היו מתנין גדולותיו של הקדוש ברוך הוא. כגון (מלכים ב ח ד) ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע. וממה שדרש רבי יהושוע בן לוי° שבתים זה בתי כנסת, ובית גדול זה בית המדרש. מכאן שבית המדרש קדוש יותר מבית הכנסת. תנן, בני העיר שמכרו בית הכנסת לוקחין תיבה. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . הדא דאת אמר, ^ג_זבבית הכנסת של יחיד. אבל בבית הכנסת של רבים אסור. אני אומר אחד מסוף העולם קנוי בו. והא תני, מעשה ב°רבי אלעזר בי רבי צדוק שלקח בית הכנסת של אלכסנדריים ועשה בה צרכיו? אלכסנדריים עשו אותה משל עצמן. עד כדון כשבנייה לשם בית הכנסת. בנייה לשם חצר והקדישה מהו? האם חל עליו קדושת בית כנסת? נישמעינה מן הדא דתנן , קונם לבית הזה שאיני נכנס ונעשה בית הכנסת. הדא אמרה בנייה לשם חצר והקדישה, ^ג_חקדשה. אימתי קדשה? מיד או בשעת התשמיש. נישמעינה מן הדא דתנן , העושה תיבה לשם ספר, ומטפחות לשם ספר. עד שלא נשתמש בהן הספר, מותר להשתמש בהן הדיוט. משנשתמש בהן הספר, אסור להשתמש בהן הדיוט. ומה אם אלו שנעשו לשם ספר, אינן קדושות אלא בשעת התשמיש. זו שבנייה לשם חצר, לא כל שכן? אלו _{תיבה ומטפחות} שעשאן לשם חולין והקדישו, מה הן? כמה דאת אמר תמן בנייה לשם חצר והקדישה קדשה. אף הכא , עשאם לשם חולין והקדישן, קדשו . כלי שרת מאימתי הן

[דף כג עמוד ב]

קדושין קדושת הגוף ואין להם פדיון? האם מיד כשמקדישים אותם, ^ג_טאו בשעת התשמיש? אין תימר מיד ניחא. אין תימר בשעת התשמיש, איך נשתמש פעם ראשונה? אלא על כרחך כאחת הן קדושין ומקדשים _{שימושו וקידושו באין כאחד.} ניחא של משה שנתקדשו בשמן המשחה. ברם של שלמה איך יתקדשו? _{על כרחך} כאחת הן קדושין ומקדשין. אין מכאן ראיה, שאפשר שבכניסתן לארץ היו מפנין מתוך של משה לתוך של שלמה וכך התקדשו. אבל אם לא היה שם של משה איך יתקדשו? על כרחך כאחת הן קדושין ומקדשין. ובעלייתן מן הגולה היו מפנין מתוך של שלמה לתוך שלהם. לא היה שם של שלמה כאחת הן קדושין ומתקדשין . אבנים שחצבן לשם מת אסורות בהנייה. לשם חי ולשם מת מותרות בהנייה. הזורק כלי לפני מיטתו של מת לתוך ד' אמות שלו אסור בהנייה. חוץ לד' אמות מותר בהנייה. ^ג_יכל כלי בית הכנסת כבית הכנסת. ספסלה וקלטורה _{בימה שעליה מניחים את ספר התורה} כבית הכנסת. כילה _פרוכת דעל ארונא כארונא. רבי אבהו° יהב גולתא תחתוי דההן כילן _{שם את מעילו תחת הפרוכת שהוא סובר שאין הם אלא תשמיש דתשמיש קדושה} אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, בימה ולווחין ^ג_יאאין בהן משום קדושת ארון ויש בהן משום קדושת בית הכנסת. ^ג_יבאינגלין _{המוטות שמחזיקים את הארון} אין בו משום קדושת ארון אבל יש בו משום קדושת בית הכנסת. רבי ירמיה° אזל לגוולנה _{הלך לגולן} חמתון יהבין בכושא בגו ארונא _{ראה שהם מניחים כלי אריגה בתוך הארון} אתא שאל לרבי אימי° _{אמי בן נתן}, אמר לו אני אומר ^ג_יגלכך התנו עליו מבתחילה. רבי יונה° עבד ליה מגדל _ארון ואתני עלוי עייליה דספרין, ארעייא דמאנין _{והתנה שהחלק העליון יהיה לספרים והתחתון לכלים}. תנן , מטפחות לוקחין ספרים. אפילו מטפחות תורה וחומשין, ^ג_ידלוקח בהן נביאים וכתובים. ספרים לא יקחו מטפחות. אפילו נביאים וכתובים אינו לוקח בהן מטפחות תורה וחומשים. כורכים תורה במטפחות תורה, חומשין במטפחות חומשים, נביאים במטפחות נביאים, תורה וחומשים במטפחות נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובין במטפחות תורה וחומשים. ^ג_טונותנין תורה על גבי תורה, וחומשים על גבי חומשים, תורה וחומשין על גבי נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים על גבי תורה וחומשין. אמר רבי ירמיה° בשם רבי זעירה° , תורה וחומשין ערק תנייה מינה _{התנא נמנע מללמד מה דינם}. כותבין תורה ונביאים כאחת דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים אין כותבין תורה ונביאים כאחת, אבל כותבין נביאים וכתובים ^ג_טזכאחת. רבי ירמיה° אמר בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , תורה וחומשים קדושה אחת הן, ומותר לכרכן יחד . אין עושין תורה חומשים, אבל עושין חומשין תורה. אמר רבי יוסה° _אסי, הדא אמרה תורה שעשאה חומשין בקדושתה היא. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , תורה חסירה

[דף כד עמוד א]

^ג_יזאין קוראין בה ברבים. והא תני כותבים _{ספר תורה שיהיה כתוב בו רק} בבראשית עד המבול, בויקרא עד ויהי ביום השמיני, בוידבר עד ויהי בנסוע הארון ומותר לקרות בו? שם מדובר שמותר לקרא ללמד בו לתינוקות. ומה שאמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° שאסור לקרא בו הכוונה ברבים . הדא ארסקינס אוקיד אוריתא _{שרף חלק מהספר תורה} דצנבראי. אתון שאלון לרבי יונה° ולרבי יוסה° _אסי מהו לקרות בספר ברבים? אמר לון אסור רואים מכאן שאסור לקרא בספר חסר . לא דאסור, אלא מן גו דנפשהון עגימה אינון זבנין להון אחורי _{לא שמצד הדין אסור, אלא מתוך שנפשם עגומה הם יקנו חדש}. תנן , ^ג_יחוכן במותריהם. מאי מותריהן ? ממה שגבו גבאי צדקה עבור דברים הללו והותירו. רבי חייה בר אבא° אזל לחמץ ויהבון ליה פריטין למפלגא ליתמייא ולארמלאתא _{נתנו לו כסף לחלק ליתומים ואלמנות}, נפק ופלגון _{יצא וחילק אותם} לרבנן. מהו שיהא צריך להפריש תחתיהן _{האם זה היה בהלואה והוא חייב להחזיר או לא?} רבי זעירה° אמר צריך להפריש תחתיהן. רבי אילא° _אילעא אמר אינו צריך להפריש תחתיהן. רבי יסא° _אסי אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} אינו צריך להפריש תחתיהן. רבי יעקב בר אחא° רבי יסא° _אסי ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי חנינה° , כל המצות ^ג_יטעד שלא נתנו לגזברין את רשאי לשנותם משניתנו לגיזברין אין את רשאי לשנותן:

ירושלמי מגילה, פרק ג, הלכה ב

מתני’: אין מוכרים את של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו דברי °רבי מאיר . אמרו לו, אם כן אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה:

גמ’: ג' _אנשים מבית הכנסת כבית הכנסת, וז' מבני העיר כעיר _{ורשאים למכור.} מה אנן קיימין? אם בשקיבלו עליהן, אפילו אחד. אם בשלא קיבלו עליהן אפילו כמה. אלא כן אנן קיימין בסתם. בן עיר שפסק צדקה בעיר אחרת, ^ג_כנותן עמהן. בני העיר שפסקו בעיר אחרת, נותנין במקומן. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כגון ההן תושבי הכפר סיפסלא דמעוניא, שהיו באים למעוניא ומתנדבים שם ונותנים במקומם. כהדא, רבי חלבו° הוה דרש בציפורין, פסק תמן ואתא בעי למיתן הכא. אמר לו רבי אימי° _{אמי בן נתן}, יחידי את. העושה נר ומנורה לבית הכנסת ^ג_כאעד שלא נשתכח שם הבעלים מהן, אין את רשאי לשנותן למקום אחר. משנשתכח שם הבעלים מהן את רשאי לשנותן למקום אחר. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ג_כבאם היה שם הבעלים חקוק עליהן, כמו שלא נשתכח שם הבעלים מהן. כהדא, אנטונינוס עשה מנורה לבית הכנסת. שמע °רבי ואמר ברוך אלהים אשר נתן בלבו לעשות מנורה לבית הכנסת. רבי שמואל בר רב יצחק° בעי, מה אמר °רבי ? ברוך אלהים או ברוך אלהינו? אין אמר ברוך אלהים, הדא אמרה דלא איתגייר אנטונינוס. אין אמר ברוך אלהינו, הדא אמרה דאתגייר אנטונינוס. אית מילין דאמרין דאתגייר אנטונינוס, אית מילין אמרין דלא איתגייר אנטונינוס. ראו אותו יוצא במנעל פחות _{ללא סוליה} ביום הכיפורים

[דף כד עמוד ב]

משמע שלא הקפיד שלא לנעול מנעל ביום הכיפורים אז כנראה שלא התגייר. מה את שמע מינה? אפילו יריאי שמים יוצאין בכך. אנטונינוס אמר ל°רבי מייכלתי את מחלקך מן ליויתן בעלמא דאתי? אמר לו אין. אמר לו מן אימר פיסחא _{מהשה של קרבן פסח} לא איכלתני, ומן ליויתן את מייכיל לי? אמר לו ומה נעביד לך וכתיב ביה (שמות בא יב מח) כל ערל לא יאכל בו. כיון דשמע כן אזל וגזר _{הלך ומל}. אתא לגביה אמר לו, °רבי חמי גזירותי _{תראה את מילתי}. אמר לו, ^ג_כגבדידי לא איסתכלית מן יומוי, אלא בדידך? ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש, שלא הביט במילתו מימיו. ולמה נקרא נחום איש קודש הקדשים? שלא הביט בצורת מטבע מימיו. הדא אמרה דאתגייר אנטונינוס. מיליהון דרבנן אמרין דאתגייר אנטונינוס. דאמר חזקיה° אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אם באין הן גירי צדק לעתיד לבא, אנטונינוס בא בראשם. מהו מכתוב ^ג_כדתרי תלת מילין מפסוקא? _{האם מותר לכתוב שתים שלוש מילים מפסוק במכתב} מר עוקבא מישלח כתב לריש גלותא דהוה דמיך וקאים בזימרין _{שהיה נוהג כשהיה הולך לישון וכשהיה קם היו שרים לפניו} את הפסוק (הושע ט א) אל תשמח ישראל אל גיל כעמים. לרמוז לו שזה אסור. אלא שהוא שינה וכתב לו , ישראל אל תשמח בעמים אל גיל. רבי אחא° כתב (משלי י ז) זכר צדיק לברכה שהוא סבר ששלוש מילים מותר. רבי זעירה° כתב (דברי הימים ב כד כב) ולא זכר יואש המלך. שהוא סבר שארבע מילים מותר . רבי ירמיה° משלח כתב לרבי יודן נשייא° במקום מה שכתוב [שמואל ב יט ז] לאהבה את שנאיך ולשנא את אהביך. שינה וכתב לו , לשנוא את אוהביך ולאהבה את שונאיך. רבי חייה° רבי יוסי° _{בר זבידא} ורבי אימי° _{אמי בן נתן} דנון לתמר. אזלת וקרבה עליהון לאנטיפוטא דקיסרין _{הלכה והלשינה עליהם לשליט של קסריה}. שלחון וכתבון לרבי אבהו° , שלח רבי אבהו° וכתב להון. כבר פיסנו לג' ליטורין _שרים. לטוב ילד טוב למד ותרשיש, _{שזה התרגום של שמותם שנקראו} אבדוקים אבמסין תלתכים _{ורבי אבהו° כתב את תרגום שמם כדי שאחרים לא יבינו.} אבל תמר תמרורים בתמרוריה היא עומדת. וביקשנו למתקה (ירמיהו ו כט) ולשוא צרף צרוף. _{שאף בשלוש מילים הוא שינה ובמקום לשוא הוא כתב ולשוא} רבי מנא° _{בן יונה} משלח כתב לרבי הושעיה בי רבי שמי° במקום הכתוב (איוב ח ז) ראשיתך מצער תסגא אחריתך מאוד. הוא כתב, ראשיתך מצער מאוד תסגא אחריתך. תנן, אין מוכרים את של רבים ליחיד. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כן. דמה אנן קיימין? אם כ°רבי מאיר _{כמו שאמרה המשנה שזה דברי °רבי מאיר ,} הא אמר בהמשך אין מוכרין בית הכנסת אפילו לרבים אלא על תנאי. אם כרבנן מוכרין אותו ממכר עולם חוץ מד' דברים. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} תיפתר בספר תורה:

ירושלמי מגילה, פרק ג, הלכה ג

מתני’: אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי אימתי שירצו יחזירוהו דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים מוכרין אותו ממכר עולם ^ג_כהחוץ מד' דברים. למרחץ ולבורסקי ולטבילה ולבית המים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר מוכרין אותו לשם חצר והלוקח מה שירצה יעשה. ועוד אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} בית הכנסת שחרב אין מספידין לתוכה, ואין מפשילין לתוכה חבלים, ואין פורסין לתוכה מצודות, ואין שוטחין על גגה פירות, ואין עושין אותה

[דף כה עמוד א]

קפנדריא. שנאמר (ויקרא בחקותי כו לא) והשמותי את מקדשיכם. קדושתן ^ג_כואף כשהן שוממין. עלו בה עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש:

גמ’: תנן, בית הכנסת שחרב אין מספידין לתוכה. הא בבנינו מספידים בתוכו . הדא דאת אמר בבית הכנסת של יחיד, אבל בית הכנסת של רבים אפילו בנוי אסור. אמר רבי חייה בר אבא° , רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^ג_כזמיקל _מבזה לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא. _{שהיו שוטחים בגדים ליבוש בחצר בית המדרש} תנן , ואין עושין אותה קפנדריא _{דרך קיצור}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ^ג_כחנכנס שלא לעשותה קפנדריא _{דרך קיצור}, מותר לעשותה קפנדריא. תני, בתי כנסיות ובתי מדרשות ^ג_כטאין נוהגין בהן קלות ראש. לא אוכלין ולא שותין בהן ולא מטיילין בהן ולא ישינים בהן ולא נכנסין בהן לא בחמה בימות החמה, ולא בגשמים בימות הגשמים, אבל שונין ודורשין בהן. רבי יהושע בן לוי° אמר, ^ג_לבתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ולתלמידיהם _{לכל שימושם שזה הבית שלהם.} רבי חייה° ורבי יסא° _אסי כשהיו מגיעים לדרוש באיזה מקום היו מקבלין אותם בגו כנישתא _{בתוך בית הכנסת ומאכילין ומשקין אותם שם.} רבי אימי° _{אמי בן נתן} מפקיד לספריא _{ציווה את המלמדים} אין אתא בר נש גביכון מלכלך באורייתא _{אם מגיע אליכם אדם אפילו קצת תלמיד חכם} תיהוון מקבלין ליה ולחמריה ולמנוי _{תכניסו אותו ואת חמורו ואת כליו} לחצר בית הכנסת. רבי ברכיה° _הכהן אזל לכנישתא דבית שאון, חמי חד בר נש משזיג ידוי ורגלוי מן גורנה _{ראה אדם אחד רוחץ ידיו ורגליו מהבאר של בית הכנסת} אמר ליה אסור לך. למחר חמתיה ההוא גוברא משזיג ידוי ורגלוי מן גורנה. _{ראה אותו אותו אדם רוחץ ידיו ורגליו מהבאר של בית הכנסת} אמר ליה רבי לך שרי ולי אסור? אמר לו אין. אמר לו למה? אמר לו כן אמר רבי יהושוע בן לוי° בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ולתלמידיהם. ההן פרוורה מהו מיעבור בגוה _{האם מותר לעבור סתם דרך חצר בית הכנסת}? רבי אבהו° עבר בפרוורה. מה דשרי _{האם הוא סובר שמותר}? אמר רבי זכריה חתניה דרבי לוי° . ספרא הוה אימתן _{המלמד היה קפדן}. ואין לא הוה רבי אבהו° עבר שם לא הוה מפני טלייה _{לא היה נותן להם לתלמידים לצאת להפסקה}:

ירושלמי מגילה, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ^ג_לאראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין פרשת שקלים. חל להיות בתוך השבת, מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת:

גמ’: אמר רבי לוי° בשם רבי שמעון בן לקיש° . צפה הקדוש ברוך הוא שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל, אמר מוטב שיקדום כספן של בני לכספו של אותו רשע, לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים

[דף כה עמוד ב]

ראש חדש אדר שחל להיות בערב שבת מתי קורין פרשת שקלים ? רבי זעירה° אמר ^ג_לבקורין לשעבר _{בשבת הקדמת.} רבי אילא° _אילעא ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} קורין לבא _{בשבת שאחר ראש חדש.} והוה רבי זעירה° מסתכל ביה. אמר לו מה את מסתכל בי. אנא אמר מן שמועה בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ואת אמר מן דעה ואת מסתכל בי? מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין. מתניתא מסייע לרבי זעירה° דתנן, איזהו שבת הראשונה? כל שחל ראש חדש של אדר להיות בתוכה אפי' מערב שבת _{כדעה שמקדימין לשעבר.} תני שמואל° _{בר אבא בר אבא} מסייע לרבי אילא° _אילעא דתני, איזו היא שבת השנייה _{שבה קראים פרשת זכור?} כל שחל הפורים להיות בתוכה אפילו בערב שבת. והרי אם חל י"ד ביום שישי, יוצא שא’ ראש חדש אדר חל ביום שישי. נמצא שבת קדם קראו פרשת זכור והוא קורא אותה שבת שניה. משמע שבשבת קדם שהיא אחר ראש חדש קראו פרשת שקלים . רב נחמן בר יעקב° בעי, הגע בעצמך שחל ט"ו להיות בשבת. לקרות במגילת אסתר אין את יכול, שאין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלן _{בבלי האיסור הוא שמא יעבירנה ארבע אמות.} ויקראו זכור _{ולמה לא קראים?} אמר לו כן אמר רב° _{אבא בר אייבו} כתיב (אסתר ט כח) והימים האלה נזכרים ונעשים. שתהא הזכרתן _{קריאת פרשת זכור} קודם לעשייתן _{קריאת המגילה} רבי אבא בריה דרב פפי° בעי. הגע עצמך שחל י"ד להיות בשבת למה לא יקראו זכור בשבת שהרי למוקפים קראים ביום ראשון, נמצא שקדמה אזכרתן לעשייתן? אמר לו ולא כבר איתתבת דלית אפשר _{תרצו שלעולם פורים לא יחול בשבת כי אחרת יום הכיפורים יהיה בערב שבת} ואם אפשר _{כגון בזמן שקדשו על פי הראיה} איחור הוא לעיירות. שהרי העירות מקדימים, נמצא שאצלם יקראו מגילה קדם קריאת פרשת זכור. לכן במקרה כזה קראים בשבת שקדם

ירושלמי מגילה, פרק ג, הלכה ה

מתני’: ^ג_לגבשניה זכור, בשלישית פרה אדומה, ברביעית החדש הזה לכם, בחמישית חוזרין לכסדרן. לכל מפסיקין _{מחלוקת האם את הפרשות או למפטיר,} לראשי חדשים לחנוכה ולפורים בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים:

גמ’: אמר רבי אבא° בשם רבי חייה בר אשי° , אין מפסיקין בין פורים לפרה. רבי לוי° אמר בשם רבי חמא בר חנינה° , ^ג_לדאין מפסיקין רק בין פרה להחודש _{פרשה שלישית לרביעית.} אמר רבי לוי° . _{ארבע כוסות של ליל הסדר} סימניהון דאילין פרשתא, בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה, בין השלישי לרביעי לא ישתה. אמר רבי לוי° בשם רבי חמא בר חנינה° . בדין הוא שתקדים החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה. ולמה פרה קודמת? שהיא טהרתן של כל ישראל _{שצריכים להיטהר כדי שיוכלו לעשות הפסח.} ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה° . ראש חדש שחל להיות בשבת במה קורין? אמר לו, ^ג_להקורין בראש חדש. אמר רבי חלבו° קומי רבי אמי° _{בן נתן}, מתניתא אמרה כן דתנן . לכל מפסיקים ,

[דף כו עמוד א]

לראשי חדשים לחנוכה ולפורים. רבי יצחק סחורה° שאל לרבי יצחק° _{בר אבא}. ראש חדש שחל להיות בחנוכה במה קורין? אמר לו, ^ג_לוקורין שלשה בראש חדש ואחד בחנוכה. רבי פנחס° רבי סימון° ורבי אבא בר זמינא° , מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא° . קורין שלשה בחנוכה ואחד בראש חדש. להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש _{שבחנוכה קראים שלוש קרואים ובראש חדש ארבע.} בר שלמיא ספרא° שאל לרבי מנא° _{בן יונה}. הגע עצמך שחל ראש חדש של חנוכה להיות בשבת. ולא שבעה קרואין אינון _{בין אם היו קראים של ראש חדש ובין אם היו קראים של חנוכה.} אית לך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש? ואיזה סימן יש שראש חדש? אמר לו הדא שאילתא דספרי _{זו שאלה של חכמים.} ודאי בשבת באמת אין סימן, שאי אפשר. אבל בחול שאפשר עושים סימן .

ירושלמי מגילה, פרק ג, הלכה ו

מתני’: ^ג_לזבפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים. בעצרת שבעה שבועות. בראש השנה בחדש השביעי. ביום הכיפורים אחרי מות. ביום טוב ראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים, ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג:

גמ’: תנן , ובעצרת שבעה שבועות. אית תניי תני _{שבעצרת קראים} ^ג_לחבחדש השלישי, תנן , ובראש השנה בחדש השביעי. אית תניי תני שבראש השנה קראים ^ג_לטוה' פקד את שרה. תנן , ביום הכיפורים ^ג_מאחרי מות, וביום טוב ראשון של חג קורין ^ג_מאבפרשת מועדות שבתורת כהנים, ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. מאי טעמא ? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי ייסא° , ללמדך שאין העולם עומד אלא על הקרבנות. תמן תנינן, °שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר. ^ג_מבעל שלשה דברים העולם עומד. על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים. ושלשתן בפסוק אחד דכתיב (ישעיהו נא טז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. ואשים דברי בפיך זו תורה. ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים . ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים זכה לישב בצילו של הקדוש ברוך הוא. הדא הוא דכתיב (תהילים לו ח) מה יקר חסדך אלהים, ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. (ישעיהו נא טז) לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות. ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל . אמר רבי חיננא בר פפא° חזרנו על כל המקרא, ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה. דכתיב ולאמר לציון עמי אתה: תמן תנינן °רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, ושלשתן דבר אחד הם. נעשה הדין, נעשה אמת. נעשה אמת, נעשה שלום. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, ושלשתן בפסוק אחד (זכריה ח טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם

[דף כו עמוד ב]

ירושלמי מגילה, פרק ג, הלכה ז

מתני’: ^ג_מגבחנוכה בנשיאים. ^ג_מדבפורים ויבא עמלק. ^ג_מהבראשי חדשים ובראשי חדשיכם. ^ג_מובמעמדות במעשה בראשית. ^ג_מזבתעניות ברכות וקללות. אין מפסיקין בקללות אלא א' קורא את כולן. בשני ובחמישי ובשבת במנחה, קורין כסדרן ואינו עולה להן מן החשבון. שנאמר, (ויקרא אמור כג מד) וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. מצותן שיהו קורין כל א' וא' בזמנו:

גמ’: תנן, בתעניות ברכות וקללות . ^ג_מחאין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן. מאי טעמא? אמר רבי חייה בר גמדא° דכתיב (משלי ג יא) אל תקוץ בתוכחתו. אל תעשה קוצים קוצים _{חתיכות חתיכות שנראה כמואס בהם.} רבי לוי° אמר הקדוש ברוך הוא, אינו בדין שיהו בני מתקללין ואני מתברך. לכן לא מחלקים את הקללות שלא יברכו על התורה באמצע הקללות . אמר רבי יוסה ברבי בון° . לא מטעם הזה אלא זה שהוא עומד לקרות בתורה ^ג_מטצריך שיהא פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב. לוי בר פסטי° שאל לרב הונא° . אילין ארורייה _{כל הארורים שנאמרו בהר גריזים והר איבל שכתובים בפרשת כי תבא לפני הברכות} מהו דיקרינון חד ויברך לפניהן ולאחריהן? אמר לו אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא קללות שבתורת כהנים _{בפרשת בחקתי} וקללות שבמשנה תורה _{בפרשת כי תבא. שבארץ ישראל נהגו שרק הראשון שעולה לתורה מברך לפניה והעולה אחרון מברך אחריה. מלבד פרשות מיוחדות שהרבה אנשים שלא היו מגיעים בדרך כלל היו מצטרפים כדי לשמוע אותם.} רבי יונתן ספרא דגופתה° נחת להכא, חמא _ראה לבר אבונא ספרא° קרי שירת הבאר ומברך לפניה ולאחריה. אמר לו ועבדין כן? אמר לו ואדיין את לזו? כל השירות טעונות ברכה לפניהן ולאחריהן. אשיתאל לרבי סימון° , אמר ליי רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים, ועשרת הדברות, וקללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה. אמר רבי אבהו° אני לא שמעתי, אבל נראין הדברים שבעשרת הדברות מברכים לפניהם ולאחריהם. _{מפני שיש שבאים רק לשמוע אותם} אמר רבי יוסה ברבי בון° ^ג_נתמנתי פסוקיא אחריא דמשנה תורה טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן. _{מפני שיש שבאים רק לשמוע אתם שהם סוף התורה} בלא כך אין הפותח מברך לפניה והחותם בתורה מברך לאחריה _{למה היה צריך לאמר שמברך לאחריה הרי בכל מקרה היה מברך לאחריה כיוון שהוא האחרון?} לכן צריכה בראש חודש שחל להיות בשבת. _{שבארץ ישראל סיימו את התורה בשלוש שנים ויתכן שיסימו בראש חדש} שאחריו עולה עוד אחד שקורא בראש חדש . _{הוא סובר שמה שנאמר לכל מפסיקין לראש חדש לחנוכה ולפורים הכוונה להפטרות ולא לפרשה.} אמר רבי יוסי ברבי בון° שירת הלוים _{פרשת האזינו ונקראת כך לפי שהלויים היו אומרים אותה על קרבן מוסף בכל שבת חלק אחד} לא יפחתו לו מששה קריאיות ^ג_נאסימנה

[דף כז עמוד א]

הזי"ו ל"ך _{לחץ לקישור הזי"ו ל"ך}, רבי זעירה° ורבי ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ג_נבשירת הים ושירת דבורה נכתבין אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח. ^ג_נגעשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה. דכל בינין שנבנה כך לא קאים _{שלא תהיה להם תקומה.} מאי כדון למצוה או לעכוב? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} לרבי חנניה בר אחוי דרב הושעיה° נהיר _זוכר את כד דהוינן קיימן _{שכשעמדנו} קדם חנותא דרב הושעיה° חביבך _דודך. עבר רבי אבא בר זבדא° ושאלנון ליה ואמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} לעכוב. רבי חייה בריה דרבי אדא דייפוי° ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי זעירא° . ^ג_נדצריך לאמרן בנפיחה אחת ועשרת בני המן עמהן. אמר רבי יוסי ברבי בון° . צריך שיהא ^ג_נהאיש בראש דפא ועשרת בסופה. שכן הוא שחץ ונחית כהדין קינטרא _{המן התגאה ונפל בבת אחת כחוט של בנאים} אמר רב° _{אבא בר אייבו} ^ג_נוצריך לאמר ארור המן ארורים בניו. אמר רבי פנחס° , צריך לומר חרבונה זכור לטוב. רבי ברכיה° _הכהן רבי ירמיה° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. רבי יונתן° כד דהוה מטי להאי פסוקא (אסתר ב ו) אשר הגלה נבוכדנצר, הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות. שכל נבוכדנצר דכתיב בירמיה חי היה בזמן שנכתב _{ואסור לקלל מלך חי משום גם במדעך מלך לא תקלל אבל אחרי מותו מותר,} ברם הכא מת היה. תנן, בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן ^ג_נזואינו עולה להן מן החשבון. אית תניי תני עולה להן מן החשבון. רבי זעירא° אבא בר ירמיה° ורב מתנה° אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, הלכה כמי שאומר אין עולה להן מן החשבון כמתניתין. אית תניי תני פותח ורואה גולל ומברך. אית תניי תני ^ג_נחפותח ורואה ומברך. רבי זעירא° אבא בר ירמיה° ורב מתנה° אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, הלכה כמי שאומר פותח ורואה ומברך. ומה טעמא? דכתיב (נחמיה ח ה) ובפתחו עמדו כל העם. ומה כתיב בתריה? ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול. במאי גידלו? רבי גידל° אמר בשם המפורש. רב מתנה° אמר בברכה גידלו. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו את הגדולה ליושנה. דאמר רבי פנחס° , משה התקין מטבע של תפלה (דברים עקב י יז) האל הגדול הגבור והנורא. ירמיה אמר (ירמיהו לב יח) האל הגדול הגבור ולא אמר נורא. ולמה הוא גבור? לזה נאה להקרות גבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק. ולמה לא אמר נורא? אין נורא אלא בית המקדש דכתיב (תהילים סח לו) נורא אלהים ממקדשיך. דניאל אמר (דניאל ט ד) האל הגדול והנורא. ולמה לא אמר גבור? בניו מסורים בקולרין איכן היא גבורתו? ולמה הוא אמר נורא? לזה נאה להקרות נורא בנוראות שעשה עמנו בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו את הגדולה ליושנה דכתיב (נחמיה ט לב) ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעטו לפניך וגו'. ובשר

[דף כז עמוד ב]

ודם יש בו כח ליתן קצבה בדברים הללו? אמר רבי יצחק בר אלעזר° יודעין הן הנביאין שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו:

הדרן עלך פרק בני העיר

פרק רביעי – הקורא

כולל שיעורי שמע

ירושלמי מגילה, פרק ד, הלכה א

מתני’: ^ד_אהקורא את המגילה עומד ויושב. קראה אחד ^ד_בקראוהו שנים יחד יצא. ^ד_גמקום שנהגו לברך אחריה יברך, שלא לברך לא יברך. ^ד_דבב' ובה' ובשבת במנחה קורין ג', אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ^ד_הואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה:

גמ’: תנן, הקורא את המגילה עומד ויושב . מה לשעבר, הא בתחלה לא יקרא מיושב. והא תני מעשה ב°רבי מאיר שקרייה מיושב בבית הכנסת של טיבעין ונתנה לאחר ובירך עליה? כיני מתניתא, מותר לקרותה עומד מותר לקרותה יושב. מה _איך ^ד_ונתנה לאחר ומברך עליה? הרי נמצא זה קורא וזה מברך. אמר רבי הונא° בשם רבי ירמיה° מכאן ששומע כקורא. דכתיב (מלכים ב כב טז) אשר קרא מלך יהודה. ולא שפן קרייה? אלא מכאן ששומע כקורא. ^ד_זמהו לעמוד מפני ספר תורה? רבי חלקיה° ורבי סימון° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} מפני בנה _{תלמיד חכם} הוא עומד, לא כל שכן מפני תורה עצמה? זה שהוא עומד לקרות בתורה, מפני מה הוא עומד? מפני כבודה או מפני כבוד הרבים? אין תימר מפני כבודה, אפילו בינו לבינה צריך לעמוד . אין תימר מפני כבוד הרבים בינו לבין עצמו אינו צריך לעמוד. באמת מפני כבודה הוא עומד. ואם כן למה כשלומד בינו לבין עצמו אינו חייב לעמוד? משום דאם אומר את כן, אף הוא מתעצל ואינו קורא. רבי שמואל בר רב יצחק° עאל לכנישתא. חמא חד בר נש קאים מתרגם סמיך _נשען לעמודא, אמר לו אסור לך. כשם שניתנה באימה וביראה, כך אנו צריכין לנהוג בה באימה וביראה. אמר רבי חגי° , רבי שמואל בר רב יצחק° עאל לכנישתא. חמא חזנה קאים _{ראה שהקורה בתורה} מתרגם ולא מקים בר נש תחתוהי. אמר לו ^ד_חאסור לך, כשם שניתנה על ידי סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור. עאל רבי יהודא בר פזי° ועבדה שאילה _דרשה כתיב (דברים ואתחנן ה ה) אנכי עמד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה'. כשם שניתנה על ידי סרסור ^ד_טכך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור. רבי חגיי° אמר, רבי שמואל בר רב יצחק° עאל לכנישתא. חמא

[דף כח עמוד א]

חד ספר מושט תרגומא מן גו סיפרא _{קורא תרגום מתוך ספר}. אמר לו אסור לך, דברים שנאמרו בפה בפה, דברים שנאמרו בכתב בכתב. אמר רבי חגי° בשם רבי שמואל בר נחמן° . נאמרו דברים בפה, ונאמרו דברים בכתב. ואין אנו יודעין איזה מהן חביבין . אלא מן מה דכתיב (שמות כי תשא לד כז) ’‘‘ויאמר ה’ אל משה כתוב לך את כל הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. הדא אמרה, אותן שבפה חביבין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי יודן ברבי שמעון° . חד אמר על שתיהם נכרת הברית דכך נאמר . אם שמרת מה שבפה ושמרת מה שבכתב, אני כורת אתך ברית. ואם לאו איני כורת אתך ברית וחורנה אמר. אם שמרת מה שבפה ושמרת מה שבכתב את נוטל שכר. ואם לאו, אין את נוטל שכר אבל כריתת ברית נאמרה רק על תורה שבעל פה. אמר רבי יהושוע בן לוי° . כתיב (דברים עקב ט י) ויתן ה’ אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ה’ עימכם בהר. במקום עליהם כתב ועליהם. במקום כל כתב ככל. במקום דברים כתב הדברים. מלמד שמקרא משנה תלמוד ואגדה, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה מסיני. הדא דכתיב (קהלת א י) יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא. וחבירו משיבו ואומר לו , כבר היה לעולמים אשר היה לפנינו. תנן, קראה אחד קראוהו שנים יחד יצא . תני, ^ד_ילא יהיו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. מאי טעמא ? אמר רבי זעירה° מפני ברכה. שאם שנים יקראו שניהם יצטרכו לברך והוי ליה ברכה שאינה צריכה . והא תני לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא. אית לך מימר מפני ברכה? _{הרי המתרגם אינו מברך} אלא מפני שאין שני קולות נכנסין באוזן אחת. והא תני, שנים קורין בתורה אין שנים קורין בנביא? _{משמע ששנים קראים יחד בתורה} אמר רבי עולא° _{אילעאבן ישמעאל}. הכוונה כמה קריאות _{כמה עולים} בתורה, ואין כמה קריאות בנביא אלא אחד קרא את הכל . תני אחד קורא בתורה ואחד מתרגם. לא אחד קורא ושנים מתרגמין, לא שנים קורין ואחד מתרגם , לא שנים קורין ושנים מתרגמין. ובנביא, אחד קורא ואחד מתרגם. ^ד_יאואחד קורא ושנים מתרגמין. אבל לא שנים קורין ואחד מתרגם, ולא שנים קורין ושנים מתרגמין. ובמגילה, אחד קורא ואחד מתרגם. א' קורא ושנים מתרגמין, שנים קוראין וא' מתרגם, ^ד_יבשנים קורין ושנים מתרגמין. והתרגום מעכב? אמר רבי יוסה° _אסי. מן מה דאנן חמיין רבנן נפקין לתעניתא וקראיי ולא מתרגמין, הדא אמרה ^ד_יגשאין התרגום מעכב. אמר רבי יונה° . אף על גב דאת אמר אין התרגום מעכב, טעה מחזירין אותו. רבי יונה° ורבי ירמיה° . חד אמר אנא מחזיר מתורגמן שתרגם את המילה בטנא, במנא שמשמעו כלי. והחזירו שיתרגם סלא סל. ואוחרנה אמר, אנא מחזר מתורגמן שתרגם את הפסוק מצות על מרורים, פטירים עם ירקונים שפירושו מצות וירק. והחזירו שיאמר פטירים עם מרורים. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יונה° , מהו להביאן בתמחוין

[דף כח עמוד ב]

של כסף? סימן שהסתפק בדבר _{ולכן היה מחזיר,} הוי הוא דרבי יונה° הוא דאמר, דמחזר למי שתרגם טנא מנא עד שיאמר סלה. רבי פנחס° אמר אנא מחזיר מתורגמן שתרגם את הפסוק תורים ובני יונה ואמר פטימי בני תורים. ואומר לו שצריך לאמר דווקא תורין ולא בני תורין. בני יונים ולא יונים . מניין לתרגום? אמר רבי זעירה° בשם רב חננאל° מדכתיב (נחמיה ח ח) ויקראו בספר תורת ה' מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. ויקראו בספר תורת ה' זה המקרא. מפורש זה תרגום. ושום שכל אלו הטעמים. ויבינו במקרא זה המסורת. ויש אומרים אלו ההכריעים, ויש אומרים אלו ראשי פסוקים. אמר רבי זעירא° בשם רב חננאל° . כשכותב ספר תורה , אפילו רגיל תורה כעזרא, ^ד_ידלא יהא הוגה מפיו וקורא. כמה שנאמר בברוך (ירמיהו לו יח) מפיו יקרא אלי כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו. והא תני מעשה ב°רבי מאיר שהיה באסייא ולא היה שם מגילה כתובה עברית, וכתבה מפיו וקרייה? אין למידין משעת הדחק. ויש אומרים שתים כתב. כתב את הראשונה מתוך פיו, וכתב את השנייה מתוך הראשונה וגנז את הראשונה וקרא בשנייה. °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אומר. יכיל אנא כתב כל קרייא מן פומי _{יכול אני לכתוב את כל התורה מהזיכרון}. רבי חייה רבה° אמר. יכיל אנא כתב כל קרייא בתרין מניי _{יכול אני לכתוב את כל התורה בשתי פרוטות} היך עבידא? זבן בתרין מניי זרע דכיתן _{קנה זרע פשתן בשתי פרוטות}. וזרע ליה וחצד ליה _{זרע וקצר} ועבד חבלין ותפש טביי וכתב כל קרייה על משכיהון _{וצד צבי וכתב את התורה על עורו}. שמע °רבי ואמר אשרי הדור שאתם בתוכו. תנן, מקום שנהגו לברך _אחריה יברך, שלא לברך לא יברך . כיצד הוא מברך עליה? זכיי טבחא אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_טוהרב את ריבך והנוקם את נקמתך הגואלך והמושיעך מכף עריציך. עד כדון שיש מנהגים האם לברך או לא, זה לגבי הברכה שבסוף. אבל בתחילה הרי היא ככל שאר מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. כתוב בתורה ברכה לפניה. ואין כתוב ברכה על התורה לאחריה. מה כתוב בה לפניה? (דברים האזינו לב ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. וכתוב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתוב בו לאחריו? (דברים עקב ח י) ואכלת ושבעת וברכת. ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה? אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . כתיב בתורה, כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלוקנו. וכתיב במזון, וברכתה את ה אלוקיך. אתיא שם השם שם השם לגזירה

[דף כט עמוד א]

שוה. מה שם השם שנאמר בתורה ברכה לפניה. אף שם השם שנאמר במזון ברכה לפניו. ומה שם השם שנאמר במזון ברכה לאחריו. אף שם השם שנאמר בתורה ברכה לאחריה. עד כדון כ°רבי עקיבא _{בן יוסף} שלומד בגזרה שוה . ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} מניין? למד מקל וחומר. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, קל וחומר. מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו. טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון מנין ? אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שהוא טעון ברכה לאחריו, אינו דין שיהא טעון ברכה לפניו? °רבי יצחק ו°רבי נתן למדו מקראי . °רבי יצחק אמר מדכתיב (שמואל א ט יג) כי הוא יברך הזבח ואחרי כן יאכלו הקרואים. °רבי נתן אומר מדכתיב (שמות משפטים כג כה) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך. אימתי הוא קרוי לחמך? עד שלא אכלתו °רבי אומר. מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך. בשעה שהוא תאב לאכול , לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה מניין? מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו. תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא° בעי. אילין ג' קרויות _עולים לתורה בשני וחמישי . מה את עביד לון? כשלשה שאכלו כאחת, או כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו . אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה. והאחרון מברך ברכה האחרונה והאמצעי אינו מברך כל עיקר כמו במזון שאחד פוטר את השאר . אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו,אפילו האמצעי מברך לפניה ולאחריה. אמר רבי שמואל בר אבודמא° . לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון , אלא לרבים. שהרי קריאת התורה היא רק בציבור. אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים, מדין שלושה שאכלו שאחד מברך לכולם. אם כל מה שלמדנו לברכת התורה מברכת המזון, זה רק בקריאה לרבים. אם כן בינו לבין עצמו לא יברך, ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד? אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° . עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה . מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. אמר רבי שמואל בר נחמן° רבי יונתן° הוה עבר קומי סידרא _{עבר לפני בית הכנסת} שמע קלון קרויי _{עולים לקרא בתורה} ולא מברכין. אמר לון עד מתי אתם עושין את התורה קרחות קרחות. ^ד_טזמשה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד. שנאמר (ויקרא אמור כג מד) וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. עזרא התקין לישראל שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה. הוא ^ד_יזהתקין טבילה לבעלי קריין. הוא התקין שיהו בתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי. הוא התקין ^ד_יחשיהו הרוכלין מחזירין בעיירות

[דף כט עמוד ב]

מפני כבודן של בנות ישראל _{שיהיה להם תכשיטים ובגדי צבעונים.} הוא התקין ^ד_יטשיהו מכבסין בחמישי מפני כבוד השבת _{ולא ביום שישי כדי שבערב שבת יהיו פנוים להכין צרכי שבת.} הוא התקין ^ד_כשיהו אופין פת בערבי שבתות שתהא פרוסה מצויה לעני לכבוד שבת _{אבל אם היו אופים קדם כל מה שמעבר לצרכי שבת כבר היו אוכלים ולא היה להם מה לתת לענים.} הוא התקין שיהו אוכלין שום בלילי שבתות שהוא מכניס אהבה ומוציא תאוה. הוא התקין ^ד_כאשיהו הנשים מדברות זו עם זו בבית הכסא _{שגברים לא יכנסו.} הוא התקין שתהא אשה חוגרת בסינר _{מעין מכנסים שמכסים} בין מלפניה בין מלאחריה. _{מאי טעמא? אמר רבי תנחום בר חייה° מפני מעשה שאירע. מעשה באשה שבעלה קוף מכדרכה ושלא כדרכה.} הוא התקין ^ד_כבשתהא אשה חופפת וסורקת קודם לטהרתה עד ג' ימים. אמר רבי יוסה° _אסי בשם דבית רבי ינאי° _הכהן, ורבי אבא בר כהן° אמר בשם רב חונא° , כדי לשבת ולשני ימים טובים של גליות. אמר רבי זעירה° בשם רב יהודה° _נשיאה, ^ד_כגוהוא שהגיע זמנה לטבול בינתיים ביום טוב או בשבת. אבל אם זמן טבילתה במוצאי שבת או מוצאי יום טוב, לא תרחיק את חפיפתה אלה תחפוף בלילה. רבי אבא° אמר בשם רב יהודה° _נשיאה, ואפי' הגיע זמנה לטבול בסוף _{במוצאי שבת או מוצאי יום טוב} יכולה להקדים את החפיפה עד שלושה ימים _{דכיוון שהתירו התירו.} והוה רבי זעירה° מסתכל ביה. אמר לו מה את מסתכל בי? (איוב טו ט) מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא. אתא רבי אחא° אמר . רבי תנחום בי רבי חייה° אמר טעמא _{למה התירו} ואפי' הגיע זמנה לטבול בסוף _{במוצאי שבת או מוצאי יום טוב} אני אומר שמא המעיין רחוק והיא מתעצלת _{ללכת עד אליו לחפוף בלילה והיא טובלת ללא חפיפה} ואינה טהורה:

ירושלמי מגילה, פרק ד, הלכה ב

מתני’: ^ד_כדובראשי חדשים ^ד_כהובחולו של מועד קורין ארבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה:

גמ’: רב חונה° אמר, ג' קרויות שבתורה, ^ד_כולא יפחתו מעשרה פסוקים. מאי טעמא ? חזקיה° אמר, כנגד עשרת הדברות. והא במעמדות תנינן, ^ד_כזביום הראשון, בראשית ויהי רקיע. והא לית בהון אלא תמנייא? רבי אידי° אמר , איתפלגון כהנא° ואסי . חד אמר חוזר. וחורנה אמר חותך. מאן דאמר חוזר, חוזר שני פסוקים ומאן דאמר חותך (בראשית בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר גם של יום ראשון וגם של יום שני, עושהו פסוק בפני עצמו, _{הראשון קרא עד ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה. והשני מתחיל מויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכן השני מסים בויקרא אלקים לרקיע שמים והשלישי מתחיל מ ויהי ערב ויהי בקר יום שני. קא סלקא דעתין שרק ויהי ערב ויהי בקר אפשר לחלק} והא תנינן בשני (בראשית בראשית א ו ט) יהי רקיע ויקוו המים מאן דאמר חוזר, חוזר שני פסוקים. ומאן דאמר חותך, אפילו חותך אין בו אלא תשע פסוקים. שהרי רק פעם אחת נאמר ויהי ערב ויהי בקר בתור חלק מפסוק, אבל ביום השלישי זה כל הפסוק ואי אפשר לחלק ? התיב רבי פילפה בר פריטה° קומי רבי זעירא° והרי פרשת עמלק שאין בו אלא תשע פסוקים _{למה לא הוסיפו עוד פרשה מההמשך?} אמר לו , ^ד_כחשנייא היא שהיא סדורה של יום _{והפרשה הבאה כבר מדברת על נושא חדש אבל בריאת העולם כולה נושא אחד.} התיב רבי אלעזר בר מרום° קומי רבי יונה° , והא תני, המפטיר בנביא

[דף ל עמוד א]

לא יפחות מכ"א פסוקים. ואם תקנו עשרה פסוקים על כל שלושה עולים, אם כך צריך לקרא עשרים ושלושה פסוקים. שהרי יש שבעה עולים, תלתא עשרה ותלתא עשרה וחד שלושה ?

ירושלמי מגילה, פרק ד, הלכה ג

מתני’: זה הכלל. כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה. ^ד_כטביום טוב חמשה. ^ד_לביום הכיפורים ששה. ^ד_לאבשבת שבעה. אין פוחתין מהן ^ד_לבאבל מוסיפין עליהן, ומפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה:

גמ’: תנן , וביום הכפורים ששה. אית תניי תני שבעה. מאן דאמר ששה מפני התפילה _{כיוון שהתפילה ארוכה קיצרו בעליות.} מאן דאמר שבעה, כהדא דתני, בשבת ממהרים לבוא _{שאינם צריכים לבשל האוכל} וממהרין לצאת _{בשביל ענג שבת.} ^ד_לגביום טוב מאחרין לבוא _{שצרכין להכין דברים לצורך הבישול} וממהרין לצאת _{בשביל שמחת יום טוב.} ביום הכפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת. הלעוזות _{שלא יודעים לקרא} לא נהגו כן אלא אחד קורא כל הפרשה כולה. ^ד_לדהיה יודע אחד את הפרשה, קורא את כולה. שבעה יודעין ג' פסוקין, כולהון קראיי. אחד יודע ג' פסוקים, קרי וחזר קרי _{שבעה פעמים את אותם פסוקים.} אמר רבי זעירה° בשם רב ירמיה° , העבד עולה למניין שבעה. ^ד_להוידבר עולה מג' פסוקים. לא כן אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בי רבי חנינה° ^ד_לואסור ללמד את עבדו תורה? תיפתר שלמד מאיליו, או שלימדו רבו כטבי _{ש°רבן גמליאל דיבנה לימד את החכמים וטבי שמע ולמד אף הוא.} תנן, בשבת שבעה. אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן. ומפטירין בנביא . רבי חלבו° רבי מתנה° ורבי שמואל בר שילת° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} שבעה ^ד_לזחוץ מן המפטיר. התיב רבי חנניה בן פזי° . והתנינן המפטיר בנביא ^ד_לחלא יפחות מעשרים ואחד פסוקין. ואם גם העולה מפטיר קורא שלושה פסוקים, אם כן ישנם שמונה עולים וצריך שיקרא עשרים וארבע פסוקים . הוא אמרה ואמר טעמא, לא יפחות מאחד ועשרים פסוקים דוקא בשאין שם תורגמן, אבל אם יש שם תורגמן קוראיה ג' פסוקים ודיו, שלא להטריח את הציבור. ואף כאן לא הטריחו שיקרא גם כנגד המפטיר. אמר רבי חלבו° קומי רבי אבהו° והא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} קראיי רק תלתא פסוקים בנביא? אמר לו ולא יהא רבי יוחנן° _{בר נפחא} כתורגמן? שהרי רבי יוחנן° _{בר נפחא} היה דורש לפניהם :

ירושלמי מגילה, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_לטאין פורסין על שמע, ^ד_מואין עוברין לפני התיבה

[דף ל עמוד ב]

^ד_מאואין נושאין כפיהן, ^ד_מבואין קורין בתורה, ^ד_מגואין מפטירין בנביא, ^ד_מדואין עושין מעמד ומושב, ^ד_מהואין אומר ברכת אבלים ^ד_מווחתנים, ^ד_מזואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה. ^ד_מחובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן:

גמ’: מכיון דתנינן אין פורסין את שמע פחות מעשרה, ליידא מילה _למה תנינן אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה? _{הרי אותו שפורס על שמע הוא זה שעובר לפני התיבה.} לא כן צריכה כהדא דתני אין פורסין את שמע פחות מעשרה. ^ד_מטהתחילו בעשרה והלכו להן מקצתן, גומר. אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה. התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן, גומר. אין נושאין את כפיהן פחות מעשרה. התחילו בעשרה ויצאו להן מקצתן, גומר. אין קוראין בתורה פחות מעשרה. התחילו בעשרה ויצאו להן מקצתן, גומר. אין מפטירין בנביא פחות מעשרה. התחילו בעשרה ויצאו להם מקצתן, גומר. ועל כולם הוא אומר (ישעיהו א כח) ועוזבי ה' יכלו. תנן , אין עושין מעמד ומושב. מאי מעמד ומושב ? שבקבורה היו עומדים ויושבים שבע פעמים ובכל פעם אומר להם עמדו יקרים שבו יקרים שבעה פעמים. תנן , אין אומרים ברכת אבלים וחתנים. תני , ^ד_נאומרים ברכת חתנים כל שבעה. רבי ירמיה° סבר מימר מפקין כלתה _{מוציאים את הכלה לחופה} כל שבעה. אמר לו רבי יוסה° _אסי, והא תני רבי חייה° אומר ברכת אבילים כל שבעה. אית לך מימר מפקין מיתא _{האם אפשר לאמר שהכוונה שמוציאים את המת} כל שבעה? מאי כדון _{אז מה הכוונה?} מה כאן משמח עמו, אף כאן מנחם עמו. מה כאן מזכירין אף כאן מזכירין. אית תניי תני ^ד_נאאין אבילים עולין מן המניין. ואית תניי תני אבלים עולים מן המניין. אמר רבי אבונה° . מאן דאמר אין אבילים עולים מן המניין, באבילי אותו המת. מאן דאמר אבילים עולין מן המניין, באבילי מת אחר. והא תני _המלך ^ד_נביוצא להתנחם אבל לא לנחם _{והוא הדין לשאר אבלים שאפילו כשיוצאים למת אחר אינם יוצאים אלא להתנחם אז למה שיצטרפו?} תני שמואל° _{בר אבא בר אבא} אין קידוש החדש אלא בעשרה. מנין שכל דבר שבקדושה לא יהיה אלא בעשרה ? רבי אבא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נאמר כאן (ויקרא קדשים יט ב) דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרתה אליהם קדשים תהיו . ונאמר להלן (במדבר שלח יד כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת. מה עדה האמורה להלן עשרה אף כאן עשרה. רבי סימון° אמר . נאמר כאן (ויקרא אמור כב לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל . ונאמר להלן (בראשית מקץ מב ה) ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים. מה תוך שנאמר להלן עשרה, אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסה ברבי בון° . אם מתוך

[דף לא עמוד א]

את למד, סגין אינון _{שהרי נאמר בתוך הבאים והם היו הרבה.} אלא נאמר כאן בני ישראל, ונאמר להלן בני ישראל. מה להלן עשרה אף כאן עשרה: תנן , ובקרקעות תשעה וכהן: כנגד עשרה כהנים האמורין בפרשה. ויהיו כולם כהנים? ריבוי אחר ריבוי למעט. ויהיו כולן ישראל? אין הפרשה יוצאה בלא כהן _{שהרי בכל זאת כתוב כהן} עד כדון במקדיש גופה של שדה. מה הדין אם אמר דמי שדי עלי. האם גם שם שמין בעשרה ואחד כהן ? נישמעינה מן הדא דתני , ערכים המיטלטלין בשלושה . ויש ערכים שאינן מיטלטלין _{הרי תמיד את הערך משלמים בכסף?} רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי חנינה° . _הכוונה ^ד_נגהאומר הרי ערכי עלי ובא לסדרו מן הקרקע, שמין לו בעשרה. מן המיטלטלין, שמין לו בשלשה. מכאן שאם בא לגבות ממטלטלים אף שחייב ערך של אדם די בשלושה. אם כך אף האמר דמי שדי עלי די בשלושה . לא כך אלא אף האמר דמי שדי עלי שמין בעשרה . דהאומר הרי ערכי עלי אינו דומה לאומר דמי שדי עלי. שהרי כשאומר ערכי עלי דמיו ידועים. ולכן אם בא לשלם במטלטלין די בשלושה. אבל האומר דמי שדי עלי צריך לשום את הקרקע. ולשום קרקע צריך עשרה ואחד מהם כהן . אבל אם אמר הרי עלי מאה מנה להקדש, שמין לו בג'. ואם אין לו, ממתינים לו לכשיעשיר ונידון בהשג יד. _{וצריך ליתן עד שישלים מאה מנה. שלא כמו בערכין שאם אומר דמי שדה עלי והיה עני בשעת נדר ולא נתן אלא סלע אינו צריך ליתן יותר אפילו העשיר אחר כך} תני, ^ד_נדעבדים ושטרות ומיטלטלין אין להם איגרת ביקורת. מהו איגרת ביקורת? רבי יודה בר פזי° אמר אכרזה. מאי טעמא ? עולא ברבי ישמעאל° אמר, עבדים שלא יברחו. שטרות ומיטלטלין שלא יגנבו. רבי אבא בר כהן° בעא קומי רבי יוסה° _אסי. לית הדא אמרה _{האין זה אומר} שעבדים נפדין בג' _{שהרי אם נצריך עשרה עד שיאספו עשרה העבדים יברחו?} אמר לו אין. אמר לו והא תנינן ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן? אמר לו אדם דהכא _{שמוזכר כאן} בן חורין הוא _{שאמר דמי עלי.} תנן התם. שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל. °רבן שמעון בן גמליאל אומר מכרן קיים דאם כן מה כח בית דין יפה. אבל אם עשו איגרת ביקורת אפי' מכרו שוה מנה במאתים וכו' מכרן קיים. אמר חיננה בר שלמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אתא עובדא קומי °רבי שמכרו הדיינים בפחות משתות ורצה לעשות כרבנן ולפסוק דמכרן בטל . אמר לו רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי אלעזר בן פרטא° . °רבי , לא כך לימדתני בשם זקינין אם כן מה כח בית דין יפה ? ^ד_נהוחזר ביה ועבד כ°רבן שמעון בן גמליאל :

ירושלמי מגילה, פרק ד, הלכה ה

מתני’: ^ד_נוהקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים, ^ד_נזולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד, ^ד_נחובנביא ג'. אם היו שלשתן ג' פרשיות _{מענינים שונים,} קורין אחד אחד. מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה. ועד כמה הוא מדלג? עד כדי שלא יפסיק התורגמן:

גמ’: רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף לא עמוד ב]

^ד_נטהיה קורא בתורה ונשתתק, זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. דאין תימר ממקום שהפסיק, הראשונים נתברכו לפניהן ולא נתברכו לאחריהן, האחרונים נתברכו לאחריהם ולא נתברכו לפניהן _{שהראשון ברך ברכה ראשונה והשני המשיך בקריאה וברך רק ברכה אחרונה} וכתיב (תהילים יט ח) תורת ה' תמימה. שתהא כולה תמימה _{לכן השני יתחיל ממקום שהתחיל הראשון ויברך לפניה ולאחריה.} היתה הפרשה של ה' פסוקים קורא את כולה. לא עשה כן אלא קרא ג', זה שהוא עומד תחתיו צריך לקרות שני פסוקים האחרונים וג' מפרשה האחרת _{שמתחילים בפרשה פחות משלוש פסוקים, ואין משאירים בפרשה פחות משלוש פסוקים.} לא עשה כן מהו שיעכב? רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי סלקון מיחמייה אפין _{הלכו להראות פנים} לאחוי דיהודה בר תמוזה קריביה דרבי יוסה בן חנינה° בכנישתא דסוכנייא. והוה תמן רבי ירמיה° , ועכב _{חייב אותו שיחזור ויקרא.} אמר רבי יונה° לרבי יוסה° _אסי וכופין? אמר לו והא רבי ירמיה° רבך מעכב. רבי ירמיה° רבי שמעון שרה° ורבי חיננא בר אנדריי° אמרו בשם רבי זכיי דכבול° . טעה בין תיבה לתיבה מחזירין אותו. אמר רבי ירמיה° לרבי זעירה° ועבדין כן? אמר לו ואדיין את לזו? ^ד_סאפילו טעה בין אם לואם מחזירין אותו. רבי שמעון ספרא דטרכנת° אמרון ליה בני קרתיה קטע בדיבירייא דיקרונון בנינן _{אמרו לו בני עירו שכשקורא בתורה יחתוך כל פסוק לשנים ויפסיק מעט שבניהם יספיקו לקרא איתו}. אתא שאל לרבי חנינה° אמר לו, אין קטעון רישך לא תשמע לון. ולא שמע לון ושרון ליה מן ספרותה _{פיטרו אותו.} בתר יומין נחת להכא, קם עימיה רבי שמעון בן יוסינה° . אמר לו מה את עביד בההוא קרתך _{מה אתה עושה בעירך}? ותני ליה עובדא. אמר ליה ולמה לא שמעת לון? אמר ליה ועבדין כן? אמר לו ולית אנן מקטעין לון בסידרא _{וכי אין אנו חותכים ומקריאים לילדים קטנים בכל פעם קטע מפסוק?} אמר לו ולית אנן חוזרין וכללין לון _{ובעת קריאת התורה בבית הכנסת הם ישמעו את הפסוק שלם ולא יבואו לטעות?} אמר רבי זעירא° . אילו הוה ההוא ספרא ביומוי מניתיה חכים. תנן, ובנביא ג'. אם היו שלשתן ג' פרשיות _{מענינים שונים,} קורין אחד אחד. אמר רב° _{אבא בר אייבו} , כגון (ישעיהו מה ט) הוי רב את יוצרו. (ישעיהו מה י) הוי אומר לאב מה תוליד (ישעיהו מה יא) כה אמר ה’ קדש ישראל _{שכל פסוק מדבר בענין אחר.} תנן , ^ד_סאמדלגין בנביא ^ד_סבואין מדלגין בתורה, ואף שמדלגין בנביא אין מדלגין מנביא לנביא. ^ד_סגובנביא של תרי עשר מותר למה אין מדלגין בתורה? אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמעון בן לקיש° , ^ד_סדשאין גוללים ספר תורה ברבים מפני כבוד הציבור . רבי יוסה° _אסי בעי, הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה קרובה ואין צורך לגלול למה אין מדלגים ? אלא כדי שישמעו ישראל את התורה על סדר שישראל דורשין סמוכים. והא תנינן _{כהן גדול ביום הכיפורים} קורא אחרי מות ואך בעשור? שנייא הוא שהוא סדרו של יום _{וכאילו קרא על הסדר.} תדע לך דאמר רבי שמעון בן לקיש° בכל מקום אינו קורא על פה והכא קורא על פה

[דף לב עמוד א]

. רבי יוסה° _אסי מפקד לבר עולא חזנא דכנישתא דבבלייא° , כד דהיא חדא אורייא _{כשיש רק ספר תורה אחד וצריך שתים כגון בשבת וראש חדש,} תהא גולל אותו להדי פרוכתא על הבמה. ^ד_סהכד אינון תרתי _{כשיש שני ספרי תורה}, תי מייבל חדא ומייתא חדא _{תביא את השני ותחזיר את הראשון} ואל תגלול את הראשון. תנן, ועד כמה הוא מדלג? עד כדי שלא יפסיק התורגמן . עד איכן? אמר רבי אחא° כגון פרשת יהוידע כהן גדול: מן ויכרות יהוידע את הברית וגו' עד בן שבע שנים יהואש במלכו שהיא פרשה קטנה מד' פסוקים

ירושלמי מגילה, פרק ד, הלכה ו

מתני’: המפטיר בנביא הוא פורס את שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו _{מקריא לכהנים.} ואם היה קטן, אביו או רבו עוברין על ידו:

גמ’: תנן, המפטיר בנביא הוא פורס את שמע _{לדעת הגרא הכוונה לשמע ישראל שהיו אומרים עם הספר תורה} והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו . לא צורכה _{לא היה צריך לשנות} אלא הפורש את שמע הוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו. שהרי שמע קדם להפטרה . רבי יוסי בן חנינא° אמר כדי לזרזו _{שירצה לקרא מפטיר אף שאינו חשוב כמו שאר עולים נותנים לו שיפרוס על שמע.} ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו. הא פריסת שמע הוא עצמו עושה והא תנינן קטן לא יפרוש את שמע? אמר רבי יודן° , כאן בשהביא שתי שערות וכאן בשלא הביא שתי שערות: _{אבל לעבור לפני התיבה צריך שיתמלא זקנו ולא די בשתי שערות}

ירושלמי מגילה, פרק ד, הלכה ז

מתני’: קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס את שמע ^ד_סוואינו עובר לפני התיבה ^ד_סזואינו נושא את כפיו. ^ד_סחפוחח _{שבגדיו קרועים} פורס את שמע ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו. ^ד_סטסומא פורס את שמע ומתרגם. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס את שמע _{שאינו יכול לברך יוצר אור:}

גמ’: תמן תנינן, ^ד_עסומא אינו גולה דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. ו°רבי מאיר אומר גולה. ושניהן מקרא אחד הן דורשין דכתיב (במדבר מסעי לה כג) בלא ראות. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר פרט לסומא.°רבי מאיר אומר לרבות סומא. והכא תנינן כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוש את שמע. הא אם ראה פורש. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסה° _אסי מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? תמן הוא אמר פרט לסומא שפטור מגלות, וכיון שפטור מגלות פטור נמי מכל מצות שבתורה, דכתיב ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה. כל שישנו במכה וגואל הדם ישנו במשפטים, וכל שאינו במכה וגואל הדם אינו במשפטים. והכא הוא אמר לרבות סומא שראה מאורות מימיו שפורס את שמע ? ואיך הוא מוציא אחרים והרי פטור מכל המצוות? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° . מה שנאמר במשנה כל שלא ראה מאורות מימיו אין הכוונה לסומא אלא ביושב בבית אפיל _{כל חיו} דכך היא מתניתא

[דף לב עמוד ב]

היושב בבית אפל לא יפרש שמע. ברם הכא בלא ראות למעט את הסומא:

ירושלמי מגילה, פרק ד, הלכה ח

מתני’: כהן שיש בידיו מומין ^ד_עאלא ישא את כפיו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אף מי שהיו ידיו ^ד_עבצבועות אסטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו _{מתוך שהוא משונה:}

גמ’: תנן, כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו. תני , ובפניו. תני, אם היה דש בעירו מותר. רבי נפתלי° הוות אצבעתיה עקומה, אתא שאיל לרבי מנא° _{בן יונה} אמר לו, מכיון שאתה דש בעירך מותר. רב חונה° מעבר דלדקן _{מחוסר זקן,} והא תני אם היה דש בעירו מותר אמר רבי מנא° _{בן יונה}, ריגלא הוות. וברגל היו אנשים מהכפרים באים להתפלל ואינם מכירים אותו. וכיוון שנהגו לא לעלות לדוכן לפני גיל שמונה עשרה, אסר עליו לעלות . שלא יהו אומרין ראינו קטן נושא את כפיו. אמר רבי יוסה° _אסי, מזה שאסרו לבעלי מום לעלות לדוכן אם לא דשו בעירם שמא יסתכלו בהם , זאת אומרת ^ד_עגשאסור להסתכל בכהנים בשעה שהן מברכין. אמר רבי חגיי° , כלום אמרו אין מסתכלין לא מפני הסיע דעת? משה _{לשון שבועה,} דאנא מסתכלנא ולא מסעה דעתי

ירושלמי מגילה, פרק ד, הלכה ט

מתני’: האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין, ^ד_עדאף בלבנים לא יעבור. בסנדל איני עובר, אף יחף לא יעבור. ^ד_עההעושה תפלתו עגולה, סכנה ואין בה מצוה. נתנה על מצחו או על פס ידו, הרי זו דרך המינות. ^ד_עוציפה זהב ונתנה על בית יד אונקלי שלו, הרי זו דרך החיצונין:

גמ’: תנה רבי יוסה בן ביביי° ^ד_עזתפילין מרובעות שחורות הלכה למשה מסיני:

ירושלמי מגילה, פרק ד, הלכה י

מתני’: האומר יברכוך טובים הרי זו דרך המינות ^ד_עחעל קן ציפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך ^ד_עטמודים מודים משתקין אותו. המכנה בעריות משתקין אותו. האומר (ויקרא אחרי מות יח כא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך, ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא משתקין אותו בנזיפה:

גמ’: תנן , האומר יברכוך טובים הרי זו דרך המינות, שנראה כאילו יש שתי רשויות טובים ורעים.תנן, על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו. אמר רבי פינחס° בשם רבי סימון° , משום שהוא כקורא תגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא כאומר

[דף לג עמוד א]

על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי סימון° משום שהוא כנותן קצבה על מידותיו של הקדוש ברוך הוא. עד קן ציפור הגיעו רחמיך. אית תניי תני עד, אית תניי תני על. מאן דאמר על מסייע לרבי פינחס° . מאן דאמר עד מסייע לרבי יוסה° _אסי. אמר רבי יוסה ברבי בון° , לא עבדין טבאות, שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמין. אילין דמתרגמין עמי בני ישראל, כמה דאנן רחמין בשמייא, כן תהוון רחמנין בארעא. תורתא או רחילא יתה וית ברה לא תכסון תרווייהון ביומא חד. לא עבדין טבאות אלו שדורשים _{כמו שאני מרחם בשמים כן תרחמו בארץ אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אינם עושים טוב} שהן עושין גזירותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים. תנן , מודים מודים משתקין אותו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° (תהילים סג יב) כי יסכר פי דוברי שקר. _{שנראה כפונה לשני רשויות} ^ד_פהדא דאת אמר בציבור. אבל ביחיד, תחנונים הן. ודכוותה אמן אמן, ^ד_פאשמע שמע. ^ד_פבתורגמן שהוא עומד לפני חכם, אינו רשאי לא לשנות ולא לכנות ולא להוסיף, אלא אם כן היה החכם אמר בשם אביו או רבו _{של החכם שאז הוא לא יכול להזכיר את שמם אבל התורגמן יכול לכן החכם אומר, אמר אבי מורי והתורגמן אומר אמר רבי פלוני.} רבי פדת° _{שהיה בנו של רבי אלעזר° בן פדת} הוה אמורא דרבי יסא° _{אסי שהיה תלמידו של רבי אלעזר° בן פדת.} מילין דשמע מן אבוי _{שרבי יוסי° בר זבידא אמר לו בשם רבי אלעזר° בן פדת אביו ורבי פדת° כבר שמע אותם מאביו} הוה אמר כך אמר רבי בשם אבא. מילין דלא שמע מן אבוי, הוה אמר כן אמר רב° _{אבא בר אייבו} בשם רבי אלעזר° _{בן פדת והיה מזכיר את שמו בדרך לימוד.} בר ישיטא _{בר חיננא} הוה אמורא דרבי אבהו תלמידו של רבי חיננא° מילין דשמע מן אבוי, הוה אמר כן אמר רבי בשם אבא. מילין דלא שמע מן אבוי הוה אמר כן אמר רבי בשם רבי חיננה° . רבי מנא° _{בן יונה בנו של רבי יונה°} כד דהוה מורי בחבורתא, מילין דשמע מן אבוי בביתה, הוה אמר כן אמר אבא . מילין דשמע מן אבוי בבית וועדא _{בבית המדרש}, הוה אמר כן אמר רבי יונה° . תנן , המכנה בעריות משתקין אותו. מאי המכנה בעריות? בערייתא דאבוי ובערייתא דאימיה. _{זה שאומר שהכוונה לגנאי של אביך וגנאי של אמך לא תגלה} תנן , מזרעך לא תתן להעביר למולך מזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא. תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, _{שאומר שהכוונה לזה} שהוא נושא ארמית ומעמיד ממנה בנים. שמעמיד אויבים למקום:

ירושלמי מגילה, פרק ד, הלכה יא

מתני’: מעשה ראובן ^ד_פגנקרא ולא מיתרגם, מעשה תמר נקרא ומיתרגם. מעשה עגל הראשון נקרא ומיתרגם, והשני נקרא ולא מיתרגם. ברכת כהנים ומעשה דוד ואמנון לא ניקרין ולא מיתרגמין:

[דף לג עמוד ב]

גמ’: כתיב (איוב טו יח) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם אילו ראובן ויהודה. ומה שכר נטלו על כך? (איוב טו יט) להם לבדם ניתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם. _{הברכות של שניהם נאמרו ברצף ושניהם נחלו חלק בארץ ראשונים} שכשבא משה לברכן נאמר (דברים וזאת הברכה לג ו) יחי ראובן ואל ימות. וזאת ליהודה . איזהו מעשה עגל השני? אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , מתשובה שהשיב משה את אהרן עד (שמות כי תשא לב כה) כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם. חנניה בר שלמיה° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} מתשובה שהשיב אהרן את משה, עד כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם. רבי אחא° אמר בשם רבי אבא° (שמות כי תשא לב לה) ומחא ה' ית עמא על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן. למה את מעשה העגל הראשון מותר לתרגם ואת השני אסור ? אמר רבי מר עוקבן° בשם רבנן דתמן, לא דומה גנאי יחיד בציבור לגנאי ציבור בציבור. ואתיא כהיא דאמר רבי חלבו° בשם רב חונה° . תנן , ברכת כהנים נקראות ולא מיתרגמות. רבי אבא בר כהן° בעא קומי רבי יוסה° _אסי מה טעמא? אמר לו דכתיב (במדבר נשא ו כג) כה תברכו. לברכה ניתנה, לא ניתנה לקריאה:

ירושלמי מגילה, פרק ד, הלכה יב

מתני’: ואין מפטירין במרכבה °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר אין מפטירין (יחזקאל טז ב) בהודע את ירושלם את תועבותיה:

גמ’: תנן , אין מפטירין במרכבה ו°רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר אין מפטירין בהודע את ירושלם את תועבותיה. מעשה באחד שהפטיר בהודע את ירושלם את תועבותיה. אמר לו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, ילך אותו האיש וידע בתועבותיה של אמו. ובדקו אחריו ונמצא ממזר. ודא מזוזה יהבין לה היכא _{היכן קובעים את המזוזה}? רבי זעירה° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} משלשו ונותנו ^ד_פדבתחילת שליש העליון. רבי חלבו° אמר בשם רב חונה° , חוצה את הפתח ומשלשו _{לחצי העליון} ונותנה בסוף שליש התחתון. מה ביניהון? מקום מזוזה ביניהון. בר טברי שאל ל°רבי יצחק , הגע עצמך שהיה שער גבוה? אמר לו נותנה כנגד כתיפיו. בית מדרשיה דרבי חנינה° עביד כן. אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , בית מזוזתו של °רבי היה עשוי כמין נגר _{שעשה חור שוכב בקיר.} ^ד_פהתלייה בדלת _{ולא קיבע אותה,} סכנה _{בשעת הגזרה שהרומאים אסרו לקבוע מזוזה נמצא מסתכן ולא קיים מצווה} שאין בה מצוה. חקק בראש המקל והניחו במקום שאינו ראוי לו, סכנה שאין בה מצוה. רבי אבא° אמר בשם רב יהודה° _נשיאה ואפילו לא

[דף לד עמוד א]

סמרו _{לא קבעו במסמרים.} והא תני והוא שסמרו? אמר רבי יוסה° _אסי והוא שייחדו לכן. של בית מליון היו עושין כן בפולמסיות _{שחקקו מקל והניחו בו את המזוזה והיו לוקחים אותו איתם למלחמה. והיכן שהם לנו הם הניחו את המקל בצד הדלת.} שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ^ד_פונתנה לפנים מטפח _{כגון שקדח חור עמוק יותר מטפח במזוזה ונתן את המזוזה כך שיש עובי טפח בין המזוזה לפתח או שקבע את המזוזה על הקיר שבקציהו המזוזה}פסולה. אמר רבי זעירא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} צריך ^ד_פזשיהא שמע שלה רואה את הפתח _{שיגלול מהסוף להתחלה כדי שהמילה שמע תהיה מבחוץ} אמר רבי ירמיה° בשם רבי זירא° כיני _{האם כך הדין}? והתני ציר שיש לו שני פתחים נותן על אי זה מהן שירצה. היאך שמע שלה רואה את הפתח _השני? בית שיש לו שני פתחים נותן ברגיל _{לצאת ולהכנס בו.} היו שניהן רגילין, נותן בחזית _{עושה דבר לסימן שזה הפתח הראשי ומניח בו.} היו שניהן חזית נותן על איזה מהן שירצה. פתח גינה שהוא פתוח לגג ולגינה, הרי הוא כפתוח לחיל _{פתוחה לבית וחייבת במזוזה} דברי °רבי יוסי בי רבי יהודה . וחכמים אומרים הרי הוא כפתוח לשוק _{ופטורה ממזוזה.} ^ד_פחהדר בחוצה לארץ והדר בפונדקי ארץ ישראל שלשים יום אינו צריך ליתן מזוזה. הדר בבורגנין שלשים יום צריך ליתן מזוזה. ^ד_פטהשוכר בית ישראל צריך ליתן מזוזה. השוכר בית מעובד כוכבים ומזלות צריך ליתן מזוזה. וכשהוא יוצא נוטל ובשל ישראל אסור לעשות כן. מאי טעמא ? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יאשיה° מפני מעשה שאירע. מעשה באחד שנטל והיה קובר את בניו. הדר בפונדקי חוצה לארץ שלשים יום אינו צריך ליתן מזוזה, אם נתן לא יטול. מאי טעמא ? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יאשיה° מפני מעשה שאירע. מעשה באחד שנטל והיה קובר את בניו. (חולדת המולים) חלונות המלון _{בית שמחולק לחדרונים קטנים ללינת עברי דרך} חלון שהוא ארבע על ארבע שעבדים יושבים שם ומניפין לרבוניהם, חייבין במזוזה. לולים אלו על גב אלו _{פתח בגג שדרכו נכנסו לקומה שמעל וגם בגג שם היה פתח לקומה מעל,} חייבין במזוזה הן דו דרס אסקופתה ארעייתא _{המקום עליו נשען הסלם ועליו הוא דורך כשניכנס נחשב כקרקע הפתח ובצד יתקע מזוזה.} רבי יוסה° _אסי הוה מצטער דלא חמא _ראה לולא דרבי איליי° _אילעא, דהוה עביד מן דעתון דכל רבנן _{ורצה לדעת אם היה שם מזוזה והיכן} תפילין ומזוזה מי קודם? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר מזוזה קודמת. רב חונה° אמר ^ד_צתפילה קודמת. מה טעמיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא}? שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות. מה טעמא דרב חונה° ? שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברים. מתניתא מסייעה לשמואל° _{בר אבא בר אבא} דתני , תפילה שבלת עושין אותה מזוזה. מזוזה שבלת אין עושין אותה תפילין למה שמעלין בקודש ולא מורידין:

הדרן עלך פרק הקורא עומד וכולא מסכתא דמגילה ברחמי שמייא

תפילת הדרן לסיום מסכת מגילה

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מגילה וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מגילה וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת מגילה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת מגילה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)