ספר:ירושלמי מאיר/מסכת כתובות

פרק ראשון – בתולה נישאת

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי כתובות, פרק א, הלכה א

מתני’: ^א_אבתולה נישאת ביום הרביעי ואלמנה ביום החמישי. שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות, ביום השני וביום החמישי. שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין:
גמ’: תנן, בתולה נישאת ביום הרביעי ואלמנה ביום החמישי. מאי טעמא? בר קפרא° אמר, מפני שכתוב בם ברכה. והלא אין כתיב ברכה אלא בחמישי ובששי בלבד? בחמישי בעופות ובדגים, בששי באדם וחוה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, טעמא דבר קפרא° , ^א_בבתולה נישאת ברביעי _{כדי שהבעילה תהיה} אור לחמישי _{שבו נאמרה ברכה לעופות ולדגים}, ואלמנה נישאת בחמישי _{כדי שהבעילה תהיה} אור לששי _{שבו נאמרה ברכה לאדם וחוה}. והלא כתיב ברכה בשביעי ולמה אין נושאים בשישי? בשביעי אין כתיב ברכה לבריות אלא ליום. מפני שאין כתיב ברכה לבריות, הא אילו הוה כתיב ברכה לבריות היתה נישאת בשבת? לא כן תני לא יבעול אדם בעילה בתחילה בשבת, מפני שהוא עושה חבורה? אלא כאחרים, שאחרים ^א_גמתירין. כלום אחרים מתירין אלא ^א_דבשכנס _לחופה קדם שבת, שעד שלא כנס, אינו זכאי, לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפר נדריה. משכנס, זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה ובהפר נדריה. אם אומר את כן שיכול לשאת בשבת, ^א_הנמצאתה כקונה קניין בשבת. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, הדא אמרה _{זה אומר}, ^א_ואילין דכנסין ארמלן _{אלו שנושאים אלמנה}, שאין חופה קונה בהן אלא רק ביאה, צריך לכונסה _{לבא עליה} מבעוד יום, שלא יהא כקונה קניין בשבת. רבי אלעזר° _{בן פדת} מייתי לה טעם דמתניתין _{הביא את הטעם שמופיע במשנה} ואומר _{כיוון שבתי דין מתכנסים בעירות ביום שני וחמישי} תקנו שבתולה נישאת ברביעי, כדי שאם היה לו טענת בתולים, היה משכים לבית דין. מתניתא מסייעא לרבי אלעזר° _{בן פדת} דתנן, מן הסכנה והילך נהגו לשאת בשלישי ולא מיחו בידן חכמים. בשני אין שומעין לו. ואם מפני האונס מותר. מהו מפני האונס? מפני הכשפים _{שמפחד שיעשו לו כשפים שפועלים רק ביום רביעי כמו שמוזכר בתרגום יהונתן (דברים כי תצא כד ו) לא יחבול רחים ורכב כי נפש הוא חובל. תרגום יהונתן ולא יהוה גבר אסר חתנין וכלין בחרשין}. אם הטעם הוא משום ברכה, מה בין שני לשלישי? הרי בשניהם לא נאמרה ברכה. אלא מכאן ראיה לרבי אלעזר° _{בן פדת} שהטעם הוא כדי שאם היה לו טענת בתולים, יהיה משכים לבית דין. ולא התירו לדחות יומים לפי שלא

[דף א עמוד ב]

דומה משתהא יום אחד אחר שבעל עד שיבא לבית דין, למשתהא שני ימים. וישתהא שני ימים? שלא יערב עליו המקח. ויערב עליו המקח ומה בכך? שהרי אם רוצה לקיימה אף שלא הייתה בתולה יכול? לית יכול, דאמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, ^א_זמצא הפתח פתוח, אסור לקיימה משום ספק סוטה, דחיישינן שמא זינתה משנתארסה ואסורה לו. וחש לומר שמא אנוסה היא ומותרת לו? קול יוצא לאנוסה. ואפילו תאמר שאין קול יוצא ותחוש לה משום אנוסה, עדיין אסורה עליו. דספק אחד הוא. ספק אנוסה ספק פתוחה _ברצון, וספק אחד מדבר תורה להחמיר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, חייבים לאמר שלא חוששים שמא נאנסה לפי שקול יוצא לאנוסה. דאם תחוש לה משום אנוסה אינה נאסרת, דשתי ספיקות הן. ספק אנוסה ספק פתוחה _ברצון, ספק משנתארסה ספק עד שלא תארס. ושתי ספיקות מדבר תורה להקל. קידשה בחופה לית ליה באילין קנסייא ואינה נאסרת שאף אם זינתה לא תחתיו זינתה, שהרי לא היתה ארוסה לו קדם שנשאה _{ואם הטעם רק משום טענת בתולים יכול לשאת בכל יום}. אמרין דרבי מתניה° עבד לברתיה כן _{שהשיאה ביום שהתארסה} על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} שתקנו לשאת ברביעי כדי שאם לא ימצא בתולים ישכים לבית דין, ^א_חבמקום שבתי דינין יושבין בכל יום תינשא בכל יום? ובמקום שאין בתי דינין יושבין בכל יום לא תינשא כל עיקר? אף רבי אלעזר° _{בן פדת} מודה שבין במקום שבית דין יושבים בכל יום בין במקום שאין בתי דין יושבים לא תנשא אלא ברביעי שלא לעקור זמנו של רביעי. ויעקור זמנו של רביעי _{שהרי נתבטל הטעם שבשבילו קבעו יום הרביעי}? אף הוא אית לה כהדא דתני בר קפרא° , דבר קפרא° אמר, מפני שכתוב בהן ברכה _{אבל עיקר הטעם כדי שאם יהיה לו טענת בתולים ישכים לבית דין}. ותינשא בראשון וישכים לבית דין בשני? אית דבעי מימר, שלא לעקור זמנו של רביעי ששקדו חכמים שיהיה טורח בסעודה שלושה ימים. ואית דבעי מימר כהדא דתני בר קפרא° , דבר קפרא° אמר, מפני שכתוב בהן ברכה. ושוין שאינה נישאת לא בערב שבת, ולא במוצאי שבת. ^א_טלא בערב שבת מפני כבוד שבת, שלא יאכל סעודת שבת לתאבון אחר שכבר אכל בסעודת חתנים. ולא במוצאי שבת, חברייא אומרין מפני הטורח, דשקדו חכמים שיהיה טורח בסעודה ואם החופה תהיה במוצאי שבת לא יוכל לטרוח מפני השבת. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר

[דף ב עמוד א]

מפני כבוד שבת. שלא יאכל כל צרכו בשבת כדי שיוכל לאכול בסעודה. מתניתא מסייעא לחברייא דתנן, ^א_ימפני מה אמרו בתולה נישאת ביום הרביעי? כדי שיהא אדם מתקין צרכיו ג' ימים זה אחר זה. רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, אמר רבי אחא° בשם רבי יעקב בר אידי° , אסור לאדם לארס אשה בערב שבת. הדא דאת אמר, ^א_יאלעשות סעודת אירוסין. הא לארוס, יארס. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^א_יבאפילו בתשעה באב יארס, שלא יקדמנו אחר. מחלפא שיטתא דשמואל° האם שמאל חזר בו? תמן הוא אמר משמים אשה לאיש דכתיב (תהילים סח ז) אלהים מושיב יחידים ביתה וגו' (תהילים סב י) במאזנים לעלות המה מהבל יחד. _{שארבעים יום קדם יצירת הולד בת קול מכריזה בת איש פלוני לפלוני} ובההוא אמר אכין שמא יקדמנו אחר ? אלא שלא יקדמנו אחר בתפילה. ואף על פי כן אם קדמנו אחר בתפילה לא קיימה, אלא או הוא ימות או היא תמות. אמר חזקיה° , רבי חייה° אמר בשם רבי אבהו° , ^א_יגאסור לדון דיני ממונות בערב שבת _{שלא יהיה טרוד במחשבות בשבת}. והא מתניתא פליגא דתנן, לפיכך ^א_ידאין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב דיני נפשות _{שצריך ללון בדין, וכיוון שלמחרת שבת יצטרכו לחכות ליום ראשון וישכחו את טענותיהם}. הא דיני ממונות דנין. ותני רבי חייה° כן, דתנן, דנין דיני ממונות בערב שבת אבל לא דיני נפשות. כאן להלכה _{אסור מדרבנן}, כאן לדבר תורה. אמר רבי יונה° בשם רבי קריספא° , ^א_טובוגרת כחבית פתוחה היא ואין לבעל טענת בתולים. הדא דאת אמר, שלא להפסידה מכתובתה. אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה. ואתייא כיי דרבי חנינא° _{בר חמא}. דרבי חנינא° _{בר חמא} אמר, מעשה באשה אחת שלא נמצאו לה בתולים. ובא מעשה לפני °רבי . אמר לה, איכן הן ?אמרה ליה, מעלותיו של בית אבא היו גבוהין ונשרו. והאמינה °רבי . הדא דתימר, שלא להפסידה מכתובתה. אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה. ואתייא כיי דתנינן תמן, ^א_טזבתולה _שהיא אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין, כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים. בתולה _שהיא אלמנה גרושה חלוצה מן הנשואין, כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים. הדא דאת אמר, בכתובת מנה מאתים. אבל לקיימה, אינו רשאי משום ספק סוטה. ואתייא כיי דתנינן תמן, ^א_יזהאוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים, אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שהוא מתייחד עמה. הדא דאת אמר לכתובת מנה מאתים, אבל אם הוא יודע שלא בא עליה, לקיימה אינו רשאי מפני ספק סוטה. ואתייא כיי דתנינן, הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים. היא אומרת, משאירסתני נאנסתי ונסתחפה שדך. והוא אומר, לא כי אלא עד שלא אירסתיך, והיה מקחי מקח טעות, °רבן גמליאל _דיבנה אומר נאמנת. הדא דאת אמר לכתובת מנה מאתים, אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה. ואתייא כיי

[דף ב עמוד ב]

דתנינן תמן, היא אומרת מוכת עץ אני. והוא אומר, לא כי אלא דרוסת איש את. °רבן גמליאל _דיבנה אומר נאמנת, הדא דתימר בכתובת מנה מאתים, אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה. וכולהן מן ההיא, דאמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, ^א_יחמצא הפתח פתוח, אסור לקיימה משום ספק סוטה. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} שנשאת ברביעי משום טענת בתולים, כל אלו שאין להם טענת בתולים כגון בוגרת, אימתי היא נישאת? בתולה מן הנישואין אימתי היא נישאת? מוכת עץ כ°רבי מאיר שכתובתה מאתים ואין לה טענת בתולים, אימתי היא נישאת? _{האם הואיל ולא שייך בה טעמא דישכים ויבא לבית דין נשאת בכל יום או דילמא לא פלוג רבנן} נישמעינה מן הדא דתנן, (משנה כתובות ב א) אשה שנתארמלה או שנתגרשה. היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך. אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע, כתובתה מאתים וכ”ו. ולא נאמר שאם יש עדים שנשאת ברביעי סימן שהיתה בתולה כשנשאה. וממה דלא אידכר רביעי, הדא אמרה, דלית רביעי כלום. שיש בתולות נשאות בשאר הימים כמו אלו שאין להם טענת בתולים. תנן, ואלמנה ביום החמישי. מאי טעמא? ^א_יטשאם אומר את לו באחד מכל ימות השבת, אף הוא משכים ויוצא למלאכתו. מתוך שאת אומר לו בחמישי בשבת, אף הוא שמח עמה חמישי ששי ושביעי. ^א_כמשה התקין _{הכוונה שיש להם רמז בתורת משה} שבעת ימי המשתה כדתיב מלא שבועה זו. ושבעת ימי האבל דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ולא התקין לאלמנה כלום. אף על גב דתימר לא התקין לאלמנה כלום, ^א_כאטעונה ברכה מבועז. דכתיב (רות ד ב) ויקח בועז עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו. אמר רבי אלכסנדרי° , מיכן שאין קטן רשאי לישב עד שיאמר לו הגדול שב. אמר רבי פינחס° , מיכן לבית דין שממנין זקנים בבתי משתיות שלהן _{יש אומרים להשגיח ויש אומרים שהיו עושים סעודה כשהיו ממנים חכמים}. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° , ^א_כבמיכן לברכת חתנים שהיא בעשרה. אמר רבי יהודה בר פזי° , ולא סוף דבר בחור לבתולה. ^א_כגאלא אפילו אלמון לאלמנה. מבועז שהיה אלמון ורות היתה אלמנה. ומנין שבעז היה אלמן? דכתיב (רות א יט) ותהום כל העיר עליהם. אפשר כן דכל קרתא מתבהלה בגין נעמי על עליבתא _{שכל העיר התקבצו ונבהלו כדי לראות את נעמי שנהיתה עניה}? אלא אשתו של בועז מתה באותו היום, עד דכל עמא גמל חסדא, נכנסה רות עם נעמי. ונמצא זו יוצאת וזו נכנסת. תני, ^א_כדאומרים ברכת חתנים כל שבעה. רבי ירמיה° סבר מימר מפקין כלתא _{שמוציאים את הכלה} כל שבעה לחופה. אמר ליה רבי יוסי° _{בר זבידא}, והא תני רבי חייה° , אומרים ברכת אבלים כל שבעה. אית לך מימר מפקין מיתא _{שמוציאים את המת} כל שבעה לקבורה? מאי כדון? מה כאן מנחם עמו כל שבעה. אף כאן משמח עמו כל שבעה. מה כאן מזכירין שם שמים בברכה. אף כאן מזכירין שם שמים בברכה. תני אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, ביהודה בראשונה היו מעמידין איתן שני שושבינין, אחד משל כלה ואחד משל חתן. _{שלא יראה זה דם בתולים ויאבד וזו לא תביא מפה ממקום אחר שיש עליה טיפי דמים}: אף על פי כן _{שחששו מהערמה} לא היו מעמידין אותן אלא בשעת נישואין. ובגליל לא היו עושין כן. ביהודה, בראשונה היו מייחדין החתן אצל הכלה שעה אחת לפני הנישואים כדי שיהא לבו גס בה. ובגליל לא היו עושין כן. ביהודה בראשונה היו השושבינין מפשפשין במקום החתן ובמקום הכלה. ובגליל לא היו עושין כן. ביהודה בראשונה היו השושבינין ישינין במקום חתן ובמקום כלה. ובגליל לא היו עושין כן

[דף ג עמוד א]

כל שלא נהג כמנהג זה, אינו יכול לטעון טענת בתולים. תמן תנינן, כל גפן יש בה יין _{כל אשה יש לה דם נידה ודם בתולים}. ושאין בה יין _{שייכת למשפחת} טרוקטי _{משפחה שלא היה לנשים דם נידות ולא דם בתולים}. רבי ירמיה° בעי, מעתה אין טענת בתולים ל°רבי יהודה _{בר עילאי}? _{שהרי כל אשה שלא ימצא לה דם בתולים תטען שהיא ממשפחה זו}. אמר רבי יוסה° _אסי, כל גרמא אמרה שיש טענת בתולים ל°רבי יודה . דתני אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, ביהודה בראשונה היו מעמידין שני שושבינין אחת משל חתן ואחת משל כלה. אף על פי כן לא היו מעמידין אלא לנישואין. ובגליל לא היו עושין כן בראשונה היו מייחדין החתן אצל הכלה שעה אחת לפני הנישואים כדי שיהא לבו גס בה. ובגליל לא היו עושין כן. ביהודה בראשונה היו השושבינין מפשפשין במקום החתן ובמקום הכלה. ובגליל לא היו עושין כן. ביהודה בראשונה היו השושבינין ישינין במקום חתן ובמקום כלה. ובגליל לא היו עושין כן. ובגליל לא היו עושין כן. מאי כדון? ^א_כהעליה להביא ראייה שהיא ממשפחת טרוקטי. תנן, כל שלא נהג כמנהג זה, אינו יכול לטעון טענת בתולים. רבי ירמיה° סבר מימר, שלא נהג מנהג יהודה אפילו בגליל _{שלא העמידו שני שושבינין לבדוק}. אמר ליה רבי יוסי° _{בר זבידא}, וכי מנהג יהודה בגליל עדות תורה היא? _{הרי השושבינים אינם רואים כמכחול בשפופרת ואפשר להערים עליהם ואין עדותם עדות}. אלא אם לא שינה ממנהג המקום, ונהג מנהג יהודה ביהודה, ומנהג גליל בגליל, יש לו טענת בתולים. ואם שינה, אין לו טענת בתולים. מכיון דתימר אינה עדות תורה, אפילו ביהודה לא יעמידו שושבינים? אלא לא העמידו שושבינים אלא כדי להפחידם שלא יפרצו בנות ישראל בזימה. אם בשביל שלא יפרצו בנות ישראל בזימה ואין עדותם עדות גמורה, אפילו מעמיד, לא יהא נאמן. ולמה אמרנו שאם העמיד נאמן לטעון טענת בתולים? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אילא° _אילעא, משום שאין אדם עשוי להוציא יציאותיו ולהוציא שם רע על אשתו. _{שחזקה אין אדם טורח בסעודה ומקלקלה}. אם משום שאין אדם עשוי להוציא יציאותיו ולהוציא שם רע על אשתו, אפילו אינו מעמיד יהא נאמן? אמר רבי הילא° _אילעא, מפני חשוד אחד, מפני פרוץ אחד. איתמר, אם לא העמיד אין לא טענת בתולים. מה אנן קיימין? אם בשפישפש קדם ולא היה דם ומצא דם אחר ביאה, הרי מצא. אם בשלא מצא, הרי פישפש ולא מצא לה בתולים? אלא הכין אנן קיימין, בשלא פישפש קדם לוודא שלא היה דם ומצא דם אחר ביאה. היא אומרת דם בתולים היא. והוא אומר, לא כי אלא דם צפור היא. הורע כוחו, שלא נהג כמנהג זה. הדא דתימר, שלא להפסידה מכתובתה. אבל לקיימה, אינו רשאי משום ספק סוטה. ותייא כיי דתנינן תמן, בתולה _שהיא אלמנה גרושה חלוצה מן הנשואין, כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים. הדא דאת אמר, בכתובת מנה מאתים. אבל לקיימה, אינו רשאי משום ספק סוטה. וכולהן מן ההין דאמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, ^א_כומצא פתח פתוח, אסור לקיימה משום ספק סוטה. תני, _{אינו יכול לטעון} טענת בתולים _{מצא דם} כל שהן. מעשה באשה אחת שלא נמצא לה בתולים אלא כעין החרדל. ובאת לפני °רבי ישמעאל ברבי יוסי . אמר לה, כמותך ירבו בישראל. אמר רבי זכריה חתניה דרבי לוי° , מקללה שלא ירבו כמותה. כאינשי דקראו לסמייה, סגי נהורא _{כמו שקראים לעיוור רואה הרבה}. חבריה אמר, מקנתר לה, דכל אשה שדמיה מעוטין, וולדיה מעוטין. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר

[דף ג עמוד ב]

מקלס לה, דכל אשה שדמיה מעוטין, אינה מצויה לטמא בטהרות

ירושלמי כתובות, פרק א, הלכה ב

מתני’: ^א_כזבתולה כתובתה מאתים, ואלמנה מנה. ^א_כחבתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין, כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים. ^א_כטהגיורת והשבויה והשפחה שנפדו שנשתחררו ושנתגיירו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד, כתובתן מאתים, ויש להן טענת בתולים:

גמ’: תנן, בתולה כתובתה מאתים, ואלמנה מנה. אמר רבי חונה° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, בשקל הקודש. רבי אבא בר בינא° אמר, ^א_לבמטבע יוצא. מתניתא מסייעה לרבי אבא בר בינא° דתנן, ^א_לאוחמש סלעים של _פדיון בן, במנה צורי _{היוצא במדינת צור והיה שוה למנה של תורה}. ^א_לבשלשים של עבד, ^א_לגחמשים של אונס ושל מפתה, ^א_לדמאה של מוציא שם רע, כולן בשקל הקודש במנה צורי. ולא תנא כתובת אשה עמהן. אמר רבי אבין° . כלום למדו כתובת אשה, לא מאונס וממפתה דכתיב כמהר הבתולות? מכיון דתנינן האונס והמפתה, כמאן דתנא כתובת אשה עמהן. עד כדון למדנו שבתולה כתובתה מאתים זוז מאונס ומפתה. אלמנה מאי _{מנין שכתובתה מנה}? אמר רבי חיננא° , דייה לאלמנה שתיטול מחצית בתולה. אמר רבי חייה בר אדא° , אפילו אי תני כתובת אשה עמהן _{בין אלה שהם מהתורה ומשתלמים במטבע צורי}, אין ההלכה כך. _{וכי לית כל אילין רבנין פליגין האם אין כל הרבנים חולקים וסוברים שכתובת אשה מדרבנן}? דרבי חנניה° ורבי יונתן° תריהון אמרין, מטבע יוצא. רבי יהושע בן לוי° אמר, מטבע יוצא. רבי יעקב בר אחא° רבי אימי° _{אמי בן נתן} ורבי שמעון בן לקיש° אמרו בשם רבי יודן נשייא° , מטבע יוצא. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} סלעים סביריניות מהגינות ירושלמיות הם כמידת שקל הקדש. _{קא סלקא דעתין שרבי יוחנן° בר נפחא חולק וסובר שמאתים זוז של כתובה בשקל הקדש}. כל אילין אמרין אכן שכתובה במטבע יוצא ואילין _{רבי יוחנן° בר נפחא} אמרין אכן _{בשקל הקודש}? אלא כאשר שמע רבי יוחנן° _{בר נפחא} שרוב הרבנים סוברים שכתובה במטבע יוצא, אף הוא חזר וסבר דכוותהון. מה אתה מתפלא שרבי יוחנן° _{בר נפחא} חולק? ולית כל מילייא אכן, דאילין אמרין אכן ואילין אמרין אכן? באמת יש מקרים שרבי יוחנן° _{בר נפחא} חולק על הרבה אמוראים, אלא שבמקרה הזה היתה מסורת שרבי יוחנן° _{בר נפחא} חזר ואמר דכוותהון. אתא עובדא קומי דרבי חונה° , באשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים זוז _{בשקל הקדש אבל יותר ממאתים בכסף מדינה}. ואמר, תטול מה שכתב לה. אמר לרבי מנא° _{בן יונה} שב וחתום _{על הפסק}. אמר לה, אשוי שיטתך ואחתום, לא אתה הוא רבי חונה° דאמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשקל הקודש? _{ואפילו כתב לה מטבע אחר הרי זה כמתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל וישלם בשקל הקדש. ואף כאן שכתב פחות ממאתים זוז יתן מאתים}. אמר רבי אבודמא דציפורי° בשם רבי חונה° , משום

[דף ד עמוד א]

ויתור. שעל גובה הסכום יכולה למחול. וכיוון שכתוב בכתובה פחות ודאי מחלה, מעתה אשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים בשקל הקודש, תטמין כתובתה כדי שתיטול מאתים בשקל הקודש? אמר רבי חונה° , רק במקום שאין כותבין כתובה גובה מאתים אף בלא כתובה, אבל במקום שכותבין כתובה, אינה גובה כלום בלא כתובה. וכשתראה כתובתה מה דו, מפקא _{מה שכתוב בה תקבל} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ותני כן, ^א_להחרש שנשא פיקחת, אין לה עליו לא מזונות ולא כתובה. ^א_לוואם מתה, הוא יורשה, שהיא רצתה לזוק _{יש בה דעת להתחיב} לו נכסיה, והוא לא רוצה לזוק _{אין בו דעת להתחיב} לה בנכסיו. ^א_לזפיקח שנשא חרשת, יש לה עליו מזונות וכתובה. ואם מתה, ^א_לחאינו יורשה שהוא רוצה לזוק _{יש בו דעת להתחיב} לה נכסיו, והיא לא רצתה לזוק _{אין בה דעת להתחיב} לו נכסיה. וחרשת יש לה קניין ויש לה כתובה? אמר רבי ירמיה° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, תיפתר כשכנסה פיקחת ונתחרשה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אם בשכנסה פיקחת ונתחרשה, לא מכל מקום פיקחת כנסה ויתחייבו שניהם? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, תיפתר ^א_לטשהיתה חרשת ונתפקחה, וכנסה כשהיתה פיקחת ושוב נתחרשה ונשאה _{שכבר התחייב לה כתובתה בקידושין וירושתה ושאר דברים אינו זוכה אלא בשעת נישואין ואז היתה כבר חרשת}. שלא תאמר, הואיל והיתה חרשת תחילה, אף שקידשה כשהיתה פיקחת אין לה כתובה. לפום כן צריך למימר יש לה. רבי יוסי° _{בר זבידא} לא אמר כן אלא, אילו מי שבא על החרשת, ^א_משמא אין לה קנס? כל שיש לה קנס יש לה כתובה. אמר רבי יודן° , וכי בקנס הדבר תלוי? ^א_מאהרי בוגרת, אין לה קנס ^א_מבוכתובתה מאתים? הרי בתולה מן הנישואין, יש לה קנס ^א_מגוכתובתה מנה? ^א_מדחרש או שוטה שכנסו פיקחת. אף על פי שחזר החרש ונתפקח, השוטה ונשתפה. אין לה כתובה. במה דברים אמורים? כשאינו רוצה לקיימה. אבל אם רצה לקיימה, כתובתה מנה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינה° , והוא שבא עליה משנתפקח ומשנשתפה. אבל אם לא בא עליה משנתפקח ומשנשתפה, אפילו כתובת מנה אין לה. תנן, הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו שנשתחררו ושנתגיירו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד, כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים. שאפילו אם נבעלו, הבתולים חוזרים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי חייה בר אשי° , ואמרי ליה רבי יונה° ורב חייה בר אשי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. למה זו דומה? לעושה גומא בבשר וחוזר ומתמלא. תני רבי חייה° . משל לעוכר את העין שחוזרת וצוללת. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתא אמרה כן, פחותות מיכן כנותן אצבע בעין. אמר רבי אבין° היינו דכתיב (תהילים נז ג) אקרא לאלהים עליון, לאל גומר עלי. בית דין של מטה גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים. בת שלש שנים ויום אחד ונמלכין בית דין לעוברו, הבתולין חוזרין. ואם לאו אין הבתולין חוזרין:

ירושלמי כתובות, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_מההגדול שבא על הקטנה _{פחות מבת שלוש ויום אחד}, והקטן _{פחות מבן תשע ויום אחד} שבא על הגדולה, ומוכת עץ

[דף ד עמוד ב]

כתובתן מאתים, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^א_מומוכת עץ כתובתה מנה:

גמ’: אי זהו קטן ואי זו היא קטנה? משום רבי יהודה בן חגרא° אמרו, ^א_מזקטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד. וקטנה פחותה מבת שלשה שנים ויום אחד. ניחא גדול שבא על הקטנה פחותה מבת שלשה שנים, הבתולין חוזרין. קטן שבא על הגדולה, הרי אין הבתולין חוזרין ולמה כתובתה מאתים? אמר רבי אבין° , תיפתר שבא עליה שלא כדרכה. אמר רבי יוסי ברבי אבין° , ואפילו תימא בכדרכה, קטן ביאתו ביאה, אבל אין בו כח ליגע בסימנין. ותני כן, מעשה שעיברה ובתוליה קיימין. תנן, ומוכת עץ כתובתן מאתים, דברי °רבי מאיר . מתיבין ל°רבי מאיר . בתולין אין כאן, ותימר כתובתה מאתים? אמר לון, וכי בבתולין הדבר תלוי? הרי בוגרת אין לה בתולים ^א_מחוכתובתה מאתים. הרי בתולה מן הנישואין, יש לה בתולים ^א_מטוכתובתה מנה. מאי כדון _{מה ההבדל בין בוגרת לבתולה מן הנשואין}? בוגרת לא בטל חינה. בתולה מן הנישואין בטל חינה. מה פליגין? במוכת עץ. ד°רבי מאיר אמר לא בטל חינה. ורבנין אמרין בטל חינה. ^א_נבתולה הנבעלת מן הקטן ^א_נאוממי שאינו איש _מבהמה, כשירה לכהונה. תני °רבי חלפתא בר שאול , כשירה ^א_נבאפי' לכהן גדול. רבי יוסי° _{בר זבידא} ורבי אמי° _{בן נתן} מקשי, מה בינה לבין הנבעלת באצבע? אילו הנבעלת באצבע _{מוכת עץ}, שמא אינה פסולה לכהונה גדולה? אמר רבי חגי° , תיפתר שבא עליה שלא כדרכה. בעא רבי חגי° מיהדר ביה. אמר לו רבי אבא° , לא תהדור בך _{רצה רבי חגי לחזור בו אמר לו רבי אבא אל תחזור בך}. ולמה בעא רבי חגיי° מיהדר ביה _{ולמה רצה רבי חגי לחזור בו}? מן הדין דכתיב (ויקרא אמור כא יג) והוא אשה בבתוליה יקח. _{נאמר בתוליה בלשון רבים} ^א_נגעד שתהא בתולה משני צדדיה. ודכוותיה כתיב (בראשית חיי שרה כד טז) בתולה ואיש לא ידעה. בתולה מכדרכה, ואיש לא ידעה שלא כדרכה. רבי יצחק בן אלעזר° אמר, אף אדם לא תבע בה _{אפילו לא במחשבה שהקדוש ברוך הוא הסיר את חינה בעיני הבריות}. שנאמר (תהילים קכה ג) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. מה עבד לה רבי חגיי° עד שלא יחזור בו? הרי מהפסוק בבתוליה משמע ששני סוגי ביאות פוסלות לכהן גדול. פתר לה בהערייה. שגם ביאה וגם העריה פוסלים. ולמה לית רבי יוסי° _{בר זבידא}

[דף ה עמוד א]

פתר ליה בערייה? _{שמה שנאמר בתולה הנבעלת מן הקטן וממי שאינו איש, כשירה לכהונה. מדובר שרק הערה בה ונשארה בתולה. ואינה דומה למוכת עץ שאינה בתולה}. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, דהיא צריכה ליה. דרבי יוסי° _{בר זבידא} בעא, הערייה בזכור מהו ? הערייה בבהמה מהו? כד שמע רבי ירמיה° הדא דרבי חגיי° , אמר, לא על הדא הוה רבי אמי° _{בן נתן} מקשי _{כיוון שהתרוץ כל כך פשוט לא הגיוני שזו הייתה השאלה של רב אמי°}

ירושלמי כתובות, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_נדבתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנישואין, כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים. ^א_נההגיורת והשבויה והשפחה שנפדו או שנתגיירו או שנשתחררו יתירות על שלש שנים ויום אחד, כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים:

גמ’: איזו היא בתולה מן הנשואין? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כל שנכנסה לחופה ועידיה מעידין אותה שלא נבעלה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, הדא אמרה, נשא אשה בחזקת בתולה _{כמו כאן שאמרה המשנה שאין להן טענת בתולים} ונמצאת בעולה, אין זה מקח טעות להפסידה מכתובת מנה. נשא אשה בחזקת שלא זינתה ונמצאת שזינתה, אין זה מקח טעות להפסידה מכתובת מנה. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל, הבא על שפחה משוחררת משומרת שהיא בתולה מהו? נישמעינה מן הדא דתנן, יכול האונס והמפתה הבא על שפחה ארמית יהא חייב? תלמוד לומר (שמות משפטים כב טו) מהר ימהרנה לו לאשה. את שיש לו הוייה בה. ^א_נויצא שפחה ארמית או מי שאין לו הוייה בה. מפני שאין לו בה הוייה, הא אם יש לו הוייה בה כגון משוחררת, אם הייתה משומרת, יש לה קנס. וכל שיש לה קנס יש לה כתובה. אמר רבי יודן° , וכי בקנס הדבר תלוי? הרי בוגרת, ^א_נזאין לה קנס ^א_נחוכתובתה מאתים. הרי בתולה מן הנישואין, יש לה קנס ^א_נטוכתובתה מנה. אמר רבי זעירא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}, תיפתר בשנתגיירו או שנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. אמר לו, אם בשנתגיירו או שנשתחררו פחותות מבנות ג' שנים ויום א',כישראל הן. _{ולא צריך פסוק מיוחד כדי ללמד שיש לה קנס. אלא ודאי הפסוק בה ללמד על מי שהייתה משומרת שיש לה קנס} ^א_ססומה ואיילונית יש להן טענת בתולין. סומכוס אומר משם °רבי מאיר , סומה אין לה טענת בתולים. מה טעמא ד°רבי מאיר ? שאני אומר מצא ואיבד _{הבעל השמיד את הבד שבו הדם כדי לפחות מכתובתה}. מה טעמא דרבנן? יכולה היא לתפוש את הבד שעליו דם הבתולים. מה עבד לה °רבי מאיר ? יכול הוא לדחותן ברוק _{אף אם הבד בידיה}. תני טענת בתולים עד שלשים יום דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, מיד. מה אנן קיימין?

[דף ה עמוד ב]

אם בשבעל מיד, פשיטא שמיד. ואם בידוע שלא בעל, אפילו לאחר כמה. אלא כן אנן קיימין, בסתם °רבי מאיר אומר חזקה אדם מעמיד עצמו שלשים יום. ורבנין אמרי אפילו יום אחד, אין אדם מעמיד את עצמו רבי ירמיה° בעא מהו שיהא נאמן לומר על ד°רבי מאיר העמדתי עצמי שלשים יום בשביל לעשות הוולד שתוקי. האם כמו שנאמן להפסיד את אשתו כתובתה, כך נאמן לפסול את בנו שלא ירש אותו? נישמעינה מן הדא דתנן, ^א_סאהיבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי. כופין אותו שיחלוץ לה. לאחר שלשים יום, מבקשין ממנו שיחלוץ לה. ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת} ד°רבי מאיר היא. ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת} לא שנו אלא אצלה, שהיא נאמנת על עצמה _{דשוויה נפשה חתיכה דאיסורא} ואסורה לשוק אף שנתן לה גט עד שיחלוץ לה, ^א_סבהא אצל צרתה לא. כמה דתימר תמן, לא הכל ממנה לחוב לצרתה. אף הכא, לא הכל ממנו לחוב לבנו.

ירושלמי כתובות, פרק א, הלכה ה

מתני’: ^א_סגהאוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים. אינו יכול לטעון טענת בתולים, מפני שהוא מתייחד עמה. אחד אלמנת ישראל ואחד אלמנת כהנים, כתובתן מנה. בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז, ולא מיחו בידם חכמים:

גמ’: בראשונה גזרו שמד ביהודה. שכן מסורת להם מאבותם, שיהודה הרג את עשו דכתיב (בראשית ויחי מט ח) ידך בעורף אויביך. והיו הולכין ומשעבדין בהן, ואונסין את בנותיהן. וגזרו שיהא איסטרטיוס _הגמון בועל תחילה. התקינו שיהא בעלה בא עליה עודה בבית אביה. שמתוך שהיא יודעת שאימת בעלה עליה, עוד היא נגררת אחר בעלה, שאין אשה מוצאת קורת רוח אלא מבועלה הראשון. מכל מקום אין סופה להיבעל מאיסטרטיוס? אנוסה היא ואנוסה מותרת לביתה. כהנות מה היו עושות? מטמינות היו. ויטמינו אף בנות ישראל? קול יוצא ומלכותא שמעה _{אם יטמינו כולן מתפרסם הדבר} ואילין ואילין מתערבבין _{יתפסו את כולן}. מה סימן היה להן _{שכהן מתחתן בצנעה}? קול מגרוס _{שטוחנים גריסים לסעודה} בעיר, משתה שם משתה שם. אור הנר בברור חיל _{כשגזרו על המילה}, שבוע בן שבוע בן. אף על פי שבטל השמד, המנהג שארוסה מתיחדת ביהודה לא בטל. כלתו של רבי הושעיה° נכנסה מעוברת. תנן, בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז. תני ולאלמנה מאתים. ואית תני, אחד אלמנת ישראל ואחד אלמנת כהנים

[דף ו עמוד א]

כסדר הזה _{שכתובתה מנה}. תנן, בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מסתברא, בת כהן לישראל תגבה. ששבטה גובה. בת ישראל לכהן, לא תגבה. לא מסתייה דסליקא לכהונתא _{לא די שעלתה לכהונה}, אלא דתימר תגבה? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, לא מסתברא דא אלא חליפין _ההיפך. בת ישראל לכהן, תגבה. דסליקא לכהונתא _{שעלתה לכהונה}. ובת כהן לא תגבה, דנחיתא מן כהונתה. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , אחת זו ואחת זו כתובתם ארבע מאות זוז, קנס קנסו בהן. כדי שיהא אדם מידבק בשבטו ובמשפחתו

ירושלמי כתובות, פרק א, הלכה ו

מתני’: הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים. היא אומרת, משאירסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו. והוא אומר, לא כי, אלא עד שלא אירסתיך, והיה מקחי מקח טעות. °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומרים, ^א_סדנאמנת. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, לא מפיה אנו חיין. אלא הרי היא בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו, עד שתביא ראייה לדבריה:

גמ’: רבי ירמיה° בעי, מעתה, אין טענת בתולים, לא כ°רבן גמליאל _דיבנה ולא כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אלא רק כ°רבי יהושע _{בן חנניה}? שהרי תמיד תוכל לטעון משאירסתני נאנסתי ונסתחפה שדיהו. חזר ואמר, יש טענת בתולים כ°רבן גמליאל _דיבנה וכ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ^א_סהבשותקת. ואפילו תימא במדברת, באומרת מצא ואיבד. ותהא נאמנת במדברת _{במיגו שיכלה לומר משאירסתני נאנסתי}? לית יכיל, דאמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, ^א_סומצא פתח פתוח, אסור לקיימה משום ספק סוטה, ומתוך שהאמינו לו לאסרה עליו האמינו גם לפוטרו מתשלום כתובה _{משום החזקה שאין אדם טורח בסעודה ומקלקלה}. הכא באומרת משארסתני נאנסתי את אמר נאמנת. והכא את אמר אינה נאמנת? תמן שניהן מודין שהפתח פתוח, אלא שהיא טוענת ברי לי שאחר שארסתני נאנסתי, והוא אומר שמא קדם שארסתיך ולכן היא נאמנת, דברי ושמא ברי עדיף. ואילו כאן שניהם טוענים ברי _{והיא אסורה עליו דשויה עליו חתיכה דאיסורה שהוא טוען שזינתה תחתיו, ואין לה כתובה דהמוציא מחבירו עליו הראיה}. תמן תנינן ^א_סזהיו בה מומין ועודה בבית אביה, האב צריך להביא ראייה _{שהמומין באו אחר שנתארסה ונסתחפה שדיהו}, נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות _{משמע שהיא נאמנת שהרי הבעל צריך להביא ראיה}. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, מתניתא ד°רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס שנאמנת}, ודלא כ°רבי יהושע _{בן חנניה}? אמר ליה, דברי הכל היא, שנייא היא מומין, שדרכן להוולד _{דאמרינן כאן נמצא כאן היה}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ממה דאנן חמיי רבנן מדמו מומין לבתולין, משמע דאילין ילפין מן אילין, ואילין ילפין מן אילין _{אלו לומדים מאלו ואלו לומדים מאלו}. בתולים ילפי ממומין, שאם בא עליה עודה בבית אביה, צריך האב להביא ראייה כמו במומין. מומין מבתולים, שאם נולדו לה מומין ספק משנכנסה לרשותו ספק עד שלא תיכנס לרשותו

[דף ו עמוד ב]

^א_סחהבעל צריך להביא ראייה כמו בבתולים. ובתולין כי בטלו, לא בבית אביה בטלו? שהרי אף היא מודה שנאנסה בבית אביה. רק טוענת שזה קרה אחר שנתארסה ונסתחפה שדהו. ואת אמר כיוון שהיא ברשותו, הבעל צריך להביא ראייה. אף הכא במומין כיוון שהיא ברשותו, הבעל צריך להביא ראייה

ירושלמי כתובות, פרק א, הלכה ז

מתני’: היא אומרת, מוכת עץ אני. והוא אומר, לא כי אלא דרוסת איש את. °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומרים, ^א_סטנאמנת. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש, עד שתביא ראייה לדבריה:

גמ’: תנן, היא אומרת, מוכת עץ אני. והוא אומר, לא כי אלא דרוסת איש את. _{קא סלקא דעתין שהוא טוען דרוסת איש את וכתובתך מנה}. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} ד°רבי מאיר היא, ד°רבי מאיר אמר, מוכת עץ כתובתה מאתים, _{דאי כרבנן הרי גם מוכת עץ כתובתה מנה אז על מה הם מתוכחים, הרי בכל מקרה כתובתה מנה}? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, בתחילה, הוינן סברין מימר _{חשבנו לומר}, מה פליגין °רבי מאיר ואילין רבנן _{של°רבי מאיר כתובתה מאתים ולרבנן כתובתה מנה}? בשכנסה בחזקת מוכת עץ. של°רבי מאיר כתובתה מאתים שסבר וקיבל. אבל אם כנסה בחזקת בתולה ונמצאת מוכת עץ, אף °רבי מאיר מודי. מן מה דתנינן, היא אומרת מוכת עץ אני, והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את. ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ד°רבי מאיר היא. הדא אמרה אפילו כנסה בחזקת בתולה ונמצאת מוכת עץ היא המחלוקת. רבי ירמיה° אמר, רבי זעירא° לא אמר כן אלא, היא אומרת מוכת עץ אני וכתובתה מאתים. והוא אומר לא כי, אלא דרוסת איש את ואין לך עלי כלום. מה אנן קיימין? אם בשכנסה בחזקת בתולה ונמצאת מוכת עץ, אף °רבי מאיר מודה. אם בשכנסה בחזקת מוכת עץ ונמצאת מוכת עץ והוא טוען דרוסת איש, למה שנאמין לו. וכי ניכר הוא בפתח פתוח בין בעץ בין באדם? רבי חונא° בשם רבי זעירא° , לא אמר כן אלא היא אומרת, מוכת עץ אני וכן אתניתי עמך ויש לי כתובה. והוא אומר, לא כי אלא דרוסת איש את, לא אתניתי עמך כלום ואין לך כתובה שהיה מקחי מקח טעות

ירושלמי כתובות, פרק א, הלכה ח

מתני’: ראוה מדברת _נבעלת עם אחד. שאלו לה מה טיבו של זה ואמרה איש פלוני וכהן הוא. °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומרים, ^א_ענאמנת. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראייה לדבריה.

[דף ז עמוד א]

גמ’: מהו מדברת? ^א_עאנבעלת. ולמה תנינן מדברת? רבי אומר לשון נקיה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה וכ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, משום שנים שרבו על אחד. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי, אם רבי יוחנן° _{בר נפחא} הכריעה שכך הלכה, למה תלה בכך שהם שנים מול אחד? הרי אם רבי יוחנן° _{בר נפחא} הכריעה שכך הלכה מעתה אפילו אין יסבור רבי יוחנן° _{בר נפחא} כ°רבי יהושע _{בן חנניה}. אין הלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה וכ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אלא כ°רבי יהושע _{בן חנניה} שהרי רבי יוחנן° _{בר נפחא} יכול להכריע. תנן, °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומרים, נאמנת. מאי כדון _{למה נאמנת}? משום עדות שהאשה כשירה לה _{ואף דחישינן שמא לפסול נבעלה כיון שהיא אומרת ברי לי שלכשר נבעלתי נאמנת דברי ושמא ברי עדיף}. הוון בעיי מימר, מה פליגין °רבי יהושע _{בן חנניה} ואילין רבנין? במקום שרוב פסולין אצלה. ש°רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} סברי אשה בודקת ומזנה. אבל במקום שרוב כשירין, אף °רבי יהושע _{בן חנניה} מודי. אתא רבי יעקב בר אחא° ואמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי אילא° _אילעא אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אפילו במקום שרוב כשירין היא המחלוקת. דסבר °רבי יהושע _{בן חנניה} שהזנות רצה אחר הפסולים. _{שאף שהרוב כשרים אמרינן דלפסול נבעלה, שכשרים אינם מזנים}. אמר רבי זעירא° , מתניתא אמרה אפילו כשירין מזנין. דתני, ^א_עבאפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפיטרופוס על עריות

ירושלמי כתובות, פרק א, הלכה ט

מתני’: היתה מעוברת. אמרו לה, מה טיבו של עובר זה? ואמרה מאיש פלוני וכהן הוא. °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומרים ^א_עגנאמנת. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, לא מפיה אנו חיין. אלא הרי זו בחזקת מעוברת מנתין וממזר, עד שתביא ראייה לדבריה:

גמ’: אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, הכל מודין בוולד שהוא שתוקי. ותני כן, במה דברים אמורים? בעידות אשה על גופה _{שהיה לה חזקת כשרות}. אבל בוולד _{שמעולם לא היתה לו חזקת כשרות}, הכל מודין שהוא שתוקי. אמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא} שתוקי סתם נאמר ולא נאמר שהוא פסול, _{יתכן ונקרא שתוקי, לעניין שמשתקן אותו מהירושה, שאומרים לו הבא ראיה שאתה אחינו}. ומצינו שתוקי כהן גדול. היך עבידא? ^א_עדסיעה של כהנים עוברת ופירש אחד מהן ובעל. הרי מצינו שתוקי כהן גדול. אמר ליה רבי אלעזר° _{בן פדת}, הרי ^א_עהאלמנת עיסה _{אשה שהתאלמנה מכהן שבמשפחתו התערב ספק חלל דהוי ספק ספקה. ספק אם היה חלל ספק אם היא אלמנתו}, היא כשירה לכהונה שהיתה לה חזקת כשרות, ובתה פסולה? אמר ליה _{הברייתא שאמרה שהאמא נאמנת והולד שתוקי יתכן והכוונה שתוקי וכשר} כדברי מי שמכשיר בה מכשיר בבתה. אמר רבי יעקב בר אחא° , לא אמר אלא כדברי מי שהוא מכשיר, מכלל דאית חורן פוסל. מני מכשיר? °רבי מאיר . מני פוסל? רבנן. דתני, אי זו היא עיסה כשירה? ^א_עוכל שאין בה _{חשש שהתערב בה} לא ממזר ולא נתין ולא עבדי מלכים. _ותני, °רבי מאיר אומר, כל שאין בה אחת מכל אילו, בתה כשירה לכהונה _{אף אם התערב בה ספק חלל}. אבל

[דף ז עמוד ב]

משפחה שנשתקע בה פסול. °רבי מאיר אומר, בודק עד ארבע אימהות ומשיא. וחכמים אומרים, בודק לעולם. אמר רבי ירמיה° , רבי זעירא° , לא אמר כן, אלא רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. אלמנת עיסה מה היא? אמר ליה כשירה. בתה מה היא? אמר לו, כדברי מי שהוא מכשיר בה מכשיר בבתה. הוון בעי מימר, על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} שתוקי פסול _{שהרי הביא ראיה מהבריתא שאמרה שהכל מודין שהוא שתוקי} על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, שתוקי כשר _{שהרי רבי יוחנן° בר נפחא דחה ואמר כדברי מי שמכשיר בה מכשיר בבתה}. ולא היא, אף רבי יוחנן° _{בר נפחא} אית ליה שהולד שתוקי פסול. והכא בשיטתו השיבו. בשיטתך שאת אומר אף שתוקי סתם פסול, בגלל שנאמר בבריתא שהכל מודים שהוא שתוקי _{משמע שהולד פסול אין זה ראיה}. הרי, מצינו שתוקי כהן גדול. היך עבידא? סיעה של כהנים עוברת ופירש אחד מהן ובעל. הרי מצינו שתוקי כהן גדול. מילתא דרבי זירא° אמר, שהולד שתוקי פסול. דרבי זעירא° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, מה שאמרו °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שנאמנת. אף לעניין משפחה כן ובניה כשרים? אמר ליה, כן אמר רבי שמעון בן לקיש° , הא דתנן תמן שבודקים ארבע דורות, לעניין משפחה _{להכשיר את הולד}. ברם הכא שאמרו °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שנאמנת, לענין קדשי הגבול _{שמותרת לאכול} תרומה בלבד, אבל הולד לכולי עלמא פסול. מילתא דרבי שמואל בר יצחק° אמרה שתוקי כשר. דרבי שמואל בר רב יצחק° בעא. מעתה אין שתוקי כ°רבן גמליאל _דיבנה וכ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אלא כ°רבי יהושע _{בן חנניה}? _{שהרי תמיד תטען לכשר נבעלתי}. חזר ואמר, יש שתוקי כ°רבן גמליאל _דיבנה וכ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ^א_עזבשותקת. ואפילו תימר במדברת. ^א_עחבאומרת איני יודעת. אבל אם אומרת לכשר נבעלתי אף הולד כשר

ירושלמי כתובות, פרק א, הלכה י

מתני’: אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה. אמר °רבי יוחנן בן נורי , אם רוב העיר משיאין לכהונה, הרי זו תינשא לכהונה:

גמ’: אמר רב יהודה° _נשיאה בשם רב כהן° , בקרונה _{ביום שוק} של ציפורין הוה עובדה _{ואיכא תרי רובא, רוב אנשי העיר כשרים ורוב שיירות הבאות מבחוץ כשרים}. רבי ירמיה° ורבי חמא בר עוקבא° תריהון אמרי בשם רבי חנינה° בשם רבי יניי°

[דף ח עמוד א]

מודה °רבי יהושע _{בן חנניה} באנוסה שהולכים אחר רוב. אבל במזנה אינה נאמנת _{אפילו כשאומרת ברי לי שלכשר נבעלתי. שאשה אינה בודקת ומזנה ופסולים מצויים אצלה}. חזקיה° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מודה °רבי יהושע _{בן חנניה} באנוסה. רב חייה בר אשי° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}, הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} שאמר משם °רבי יוחנן בן נורי . רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא° _אסי, היך עבדין עובדא? אמר ליה, כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} שאמר בשם °רבי יוחנן בן נורי . אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי ינאי° _הכהן, ^א_עטתוכה _ברחבה שבציפורין בעל. ואף שיש רק רוב אחד כשרה _{שרק בתוך הבתים חשוב קבוע אבל ברחבה אפילו שהיא בתוך העיר אמרינן כל דפריש מרובה פריש}. אמר רבא° בשם רבי ינאי° _הכהן, ראו אותו פורש מציפורין ובועל, חזקה שפסול ששם בעל _{דכל קבוע כמחצה על מחצה}. פלטיא _ברחבה מהו האם נחשב כקבוע או שרק בתים הוי קבוע? רבי ירמיה° אמר ברוב _{שרק בתוך הבתים חשוב קבוע אבל בפלטיא אפילו שהיא בתוך העיר אמרינן כל דפריש מרובה פריש}. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר אינו ברוב _{דכיוון שיודעים שיצא מאחד הבתים אף זה קבוע}. חייליה דרבי ירמיה° מן הדא, דאמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מבוי שכולה גוים וישראל אחד דר בתוכו, ונפל בתוכו מפולת. ^א_פמפקחין עליו בשביל ישראל ששם. דכל קבוע כמחצה על מחצה. ופלטיא הולכין אחר הרוב _{שמחוץ לבתים אין זה מקום הקביעות}. ומהו דאמר רבי אבא° בשם רבי ינאי° _הכהן, ראו אותו פורש מציפורין ובועל, חזקה שפסול ששם בעל דכל קבוע כמחצה על מחצה? על דעתיה דרבי ירמיה° , והן שראוהו פורש מן הבתים, שרק הבתים נחשבים קבוע. ועל דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא}, אפילו ראו אותו פורש מפלטיא נחשב קבוע. היתה ציפורין נעולה _{כך שיש רק רוב אנשי העיר ונאנסה במעיין}. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, עד שיוכיח שהפסול היה במעין. אבל אם לא ידוע שהיה הפסול במעיין הולכים אחר הרוב, והא רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר פלטיא אינו ברוב _{שכל העיר נחשבת קבוע}? חייליה דרבי יוסי° _{בר זבידא} מן הדא. דאמר רבי זעירא° אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, נתחלפה קופתו אצל הטוחן. אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם אותו היום, חושש. ואם לאו, אינו חושש. מה בינה ולסירקית _{שיירה של סוחרים ישמעאלים}? לא כן תני, סירקית שהיא מסתפקת יום אחד מן האיסור, נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים. דבכל יום קים ספק האם היום לקח מן האיסור. והוי כקבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה ואסור. ולמה כאן לא נאמר שכיוון שיום אחד הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם, יעשה הוכח לכל הימים ונחשוש תמיד? סירקית אי אפשר לה שלא להסתפק ויש חזקת איסור ודאי. שהרי אנו יודעים בודאות שיש יום מסוים שהיא מסתפקת מן האיסור. ברם הכא אני אומר

[דף ח עמוד ב]

, הא לא הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם ביום מסוים ולמה נחשוש? הרי בכל יום יש רק ספק, והולכים אחר הרוב. אף הכא אני אומר, לא ירד הפסול למלאות שם באותו היום וחושש? גופא. אמר רבי אילא° _אילעא, רבי ינאי° _הכהן אומר תוכה שבציפורין בעל _{שרק בתוך הבתים חשוב קבוע אבל בתוך העיר אמרינן כל דפריש מרובה פריש}. ורבי אבא° בשם רבי ינאי° _הכהן אומר, ראו אותו פורש מציפורין ובועל, חזקה פסול ששם בעל. _{דכל קבוע כמחצה על מחצה}. והא תנן: תשע חנויות, כולן מוכרין בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח, ספיקו אסור . ^א_פאובנמצא הלך אחר הרוב. ולמה כאן אם ראו אותו פורש מציפורין ובועל, חזקה פסול ששם בעל? מן קושיי, _מדוחק מדמין רבנן דינא דרבי ינאי° _הכהן לשרצים ומסייעין ליה מדתני, ^א_פבתשע צפרדעים ושרץ אחד ברשות היחיד. ונגע באחד מהן ואין ידוע באיזו נגע, ספיקו טמא. פירש לרשות הרבים ונגע, ספיקו טהור. חזר לרשות היחיד ונגע, ספיקו טמא. ולנמצא הלך אחר הרוב. אמר רב חסדא° , ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. הרי אין במה שחכמים אמרו תשובה לקושיה. עד דאת מדמי לה לרשות היחיד דמיתה לרשות הרבים דתני ^א_פגט' שרצים וצפרדע אחד ביניהן ברשות הרבים ונגע באחד מהן ואין ידוע באי זה מהן נגע ספיקו טהור פירש לרשות היחיד ונגע בו ספיקו טמא חזר לרשות הרבים ונגע בו ספיקו טהור ולנמצא הלך אחר הרוב. אם כך קרונה של צפורי הרי זה ספק ברשות הרבים ותהיה טהורה? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}, ברוך שבחר בהם ובדבריהם שחכמים ענו תשובה נכונה. איך יתכן וכי קרונה של ציפורין, לאו רשות הרבים הוא? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מכיון ששניהן יכולין להתייחד, כמאן דהוא רשות היחיד. מעשה בתינוקת שראו אותה מושלכת לאשפה. אתא עובדא קומי °רבי ישמעאל בי רבי יוסי ואמר, תיטפל לעיסה _{שתצטרף למשפחות שמעורב בהם ספק}. רבי ירמיה° סבר מימר, לעיסה כשירה. דאם תאמר לעיסה פסולה נמצא ש°רבי ישמעאל בי רבי יוסי חלוק על אביו. שהרי בתינוקת שנאנסה אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} שאם רוב העיר משיאין לכהונה כשרה לכהונה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ואפילו תימא לעיסה פסולה, לית °רבי ישמעאל ברבי יוסי חלוק על אביו. כי מה שהכשיר בתנוקת שנאנסה, זה כיוון שגם כשירים מזנין. אבל כשמצאו תינוקת משלכת, ודאי פסולה. שרק פסולין משליכין. לכן תצטרף לעיסה פסולה

הדרן עלך פרק בתולה נישאת

פרק שני – האשה שנתארמלה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה א

מתני’: האשה שנתארמלה או שנתגרשה. היא אומרת בתולה נישאתי. והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך. ^ב_אאם יש עדים שיצאת בהינומא

[דף ט עמוד א]

וראשה פרוע, כתובתה מאתים. °רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אף חילוק קליות ראייה:

גמ’: ניחא שנתגרשה. אבל נתאלמנה מי עורר? היורשים, והרי אין טענתם ברי אלא שמא, והלך אחר הרוב, וכיוון שרוב הנישאות, בתולות נישאות, אמור מעתה אף היא בתולה נישאת ותהיה כתובתה מאתים. ומזה שלא אמרנו כך, זאת אומרת ^ב_בשלא הילכו במידת הדין לממון אחר הרוב. תמן תנינן, שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה, משלם חצי נזק לפרה ורביע לוולד דברי סומכוס, וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראייה. וכי רוב הפרות מפילות? אמור מחמת נגיחה הפילה וחייב בעל השור ? אמר רבי אבהו° , מזה שלא פסקנו כך זאת אומרת שלא הילכו במידת הדין לממון אחר הרוב. אמר רבי אבון° , ובדבר אחד הלכו במידת הדין לממון אחר הרוב. כהדא דתני רבי אחא° , גמל ^ב_גשהיה אוחר _רובע בין הגמלים ונמצא שם אחד מהן מת, חייב. אני אומר אותו שהיה אוחר, נשכו שכך דרכם. טענו מנה וכפר בו, והביא עדים שחייב לו חמשים. רבי חייה רבא° אומר, ^ב_דנשבע על השאר _{שעדים שהעידו שחיב מקצת כמודה במקצת וחייב שבועה}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר, אינו נשבע על השאר. משנים אוחזין בטלית למד רבי חייה רבא° . דתנינן תמן, שנים אוחזין בטלית. זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה. זה שתופס בחציה, הרי הוא כמביא עדים שחציה שלו _{דאנן סעדי דמה שתפס שלו}, והלה אומר כולה שלי. וזה שהוא תופס בחציה, כמביא עדים שחציה שלו _{דאנן סעדי דמה שתפס שלו}, והלה אומר כולה שלי. והדין שכל אחד מהם ^ב_הנשבע שאין כולה של השני. רואים שעדים על מקצת הרי הם כמודה במקצת וחייב שבועה. ולא שמיע דאמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאין זו שבוע דאוריתא משום מודה במקצת, אלא ^ב_ותקנת שבועה היא. שלא יהא אדם רואה את חבירו בשוק ואומר לו, טלית שעליך שלי הוא, בוא וחלק עמי טליתך. אמר רבי אבין° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, מודה חביבי _{דודי רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשטר שלא נשבע. היך עבידה? טענו מנה וכפר בו, והוציא שטר שהוא חייב לו חמשין. אין לו

[דף ט עמוד ב]

אלא חמשין ואינו נשבע. _{שאין נשבעים על כפירת שעבוד קרקעות}. ואמר רבי יוסי בי רבי בון° , נשמעינה מן הדא דתנן, שטר שכתוב בו ^ב_זכסף סילעין די אינון, ונמחק הסכום, אין פחות משנים. אם טענו מיכן ואילך _{יותר משנים} כגון שהמלוה אומר חמש והלוה אומר שלש. °בן עזאי אומר, הואיל והודה מן הטענה, ישבע. וחכמים אומרים, אין הודאה מן הטענה _{ואינו אלא כמשיב אבדה}. מפני שאין הודאה מן הטענה, והא אם הודייה מן הטענה חייב. והא הכא כשהאשה תובעת מאתים כבתולה, והוא מודה במנה, לא כמי שהודייה מן הטענה היא? ולמה אינו חייב שבועה? אין זה כמודה במקצת הטענה כיוון ^ב_חשכל עמא מודיי שהוא חייב לה מנה. שזה כמעשה בית דין שאין אחריו כלום. והיא כתובעת בידו מנה אחר והוא אינו מודה לה, ובו אמרינן המוציא מחבירו עליו הראייה. תנן, אם יש עדים שיצאת בהינומא מאי הינומה? תמן אמרין נמנומה _{כיסוי שמכסה את עיניה ונקרא כך לפי שהכלה מנמנמת מתחתיו}, רבנין דהכא אמרין פיריומא _{חופה של הדס}. יוצאה וראשה פרוע. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, נהגו כך בגין אילו _{זכר למנהג שהבתולות} שיצאו ביום הכיפורים וראשה פרוע לחולל בכרמים. וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היא שכתובתה מנה ועידיה שמעידין שיצאה וראשה פרוע כאילו מעידין שכתובתה מאתים? זאת אומרת, בתולה מן הנישואין אינה יוצאת וראשה פרוע. וחש לומר שמא מוכת עץ היא? אלא כ°רבי מאיר , ד°רבי מאיר אומר, מוכת עץ כתובתה מאתים. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אפילו לרבנן שאמרו שמוכת עץ כתובתה מנה, יוצאה בראשה פרוע דלא חשו על דבר שאינו מצוי. תנן, °רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף חילוק קליות ראייה. וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היא? זאת אומרת בתולה מן הנישואין אין לה חילוק קליות. תני °אבא שאול אומר, אף מי שהוליכו לפניה חבית של בסורות _{חבית תרומה שנקראת ראשית שאף בעילתה ראשית}. וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היא? זאת אומרת בתולה מן הנישואין אין לה חבית של בסורות

[דף י עמוד א]

ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ב

מתני’: מודה °רבי יהושע _{בן חנניה} באומר לחבירו, שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו שנאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ^ב_טאם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר לקחתיה ממנו, אינו נאמן:

גמ’: תנן, מודי °רבי יהושע _{בן חנניה} משמע שקדם פליג _{באותו עניין} והיכן פליג? בקדמיתא דתנן, היא אומרת, משאירסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו. והוא אומר, לא כי, אלא עד שלא אירסתיך והיה מקחי מקח טעות. °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומרים, נאמנת. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, לא מפיה אנו חיין. אלא הרי היא בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראייה לדבריה. דאף שיש לה מיגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני ולא פסלה נפשה מכהונה אף על פי כן אינה נאמנת. _{וקא משמע לן שאף על פי שאת ההיתר שנובע ממיגו °רבי יהושוע לא סובר, בהתר משום הפה שאסר הוא הפה שהתיר °רבי יהושוע מודה}. תנן אם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר לקחתיה ממנו, אינו נאמן. בשלא אכלה שני חזקה, ^ב_יאבל אם אכלה שני חזקה, נאמן. בשלא מת אביו מתוכה _{כשהקרקע בחזקתו}, ^ב_יאאבל אם מת אביו מתוכה, אפילו אכלה שני חזקה אינו נאמן. שאין מחזיקים בנכסי קטן אפילו אחר שהגדיל. לפי שהבן אינו בקיא בנכסי האב ולא ידע למחות. כהדא דתני, ראובן אוכל שדה בחזקת שהיא שלו, והביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה, מפקין לה מראובן ומחזירין ליה לשמעון. חזר ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה, אמר רב נחמן בר יעקב° , אנא אפיקתיה _{אני הוצאתי} מראובן, ואנא מחזיר ליה לראובן. רבנין דהכא סברין כן. רבנין דתמן אמרין, משעה שיצאת, בעדות ברורה יצאת. ואף שאחר כך הביא עדים שמעידים ההיפך מעדי שמעון, לא מוצאים מידו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מודו רבנין דתמן, שאילו משעה ראשונה שנים אומרים מת אביו מתוכה, ושנים אומרים לא מת מתוכה, שהשדה בחזקת ראובן. _{דאוקי תרי בהדי תרי והשדה נשארת ביד המחזיק} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ותני כן, ^ב_יבשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת

[דף י עמוד ב]

לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. ^ב_יגשנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה. לא תינשא, ואם נישאת תצא. תמן _בבבל אמרו, לא שנייא, היא מיתה היא גירושין לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. על דעתיהון דרבנין דתמן ניחא, שהשוו מדותיהם, היא מיתה היא גירושין. על דעתיהון דרבנין דהכא, מה בין מיתה מה בין גירושין? רבי זעירא° אמר לה סתם _{בלי לציין בשם מי נאמרו הדברים}, רבי חייה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הדעת מכרעת בעידי מיתה שודאי האשה תבדוק ולא תסמוך רק על העדים, מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש. אבל בגרושין אם יבא הבעל ויטען שלא גרש, יכולה היא לטעון שכן גרש _{דכיוון שיש עדים מעיזה פניה}. אמר חזקיה° . רבנן דתמן כדעתין כמה דרבנין דתמן אמרין משעה שיצאת השדה מראובן, בעידות ברורה יצאה שהרי הייתה רק עדות אחת. כן רבנין דתמן אמרין בשעה שנישאת, בעדות ברורה נישאת. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מסתברא דמחלפא שיטתין דרבנין דתמן _{הם חזרו בהם} וכי לא מודו רבנין דתמן שאילו משעה ראשונה שנים אומרים מת אביו מתוכה _{כשהשדה בחזקתו} ושנים אומרים, לא מת אביו מתוכה, שהשדה תשאר בחזקתו של ראובן, דאוקי תרי בהדי תרי והשדה נשארת אצל המחזיק בה. אילו במקרה שלנו היה מדובר ששנים אמרו נתגרשה ונישאת, ואחר כך באו שנים ואמרו לא נתגרשה. יאות. אבל במקרה שלנו מדובר שבאו בבת אחת ואחר כך נשאה. ועל זה אמרו רבנן דתמן שלא תצא. והרי במקרה כזה היתה צריכה להשאר בחזקתה הראשונה שהיא אשת איש ותצא. על דעתי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אם שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה, לא תנשא, ואם נשאת תצא. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דתנן, שנים אומרים נתקדשה, ושנים אומרים לא נתקדשה, לא תינשא. ואם נישאת, לא תצא. אמר רבי הושעיה° , פתר לה רבי יוחנן° _{בר נפחא יסביר את הבריתא}, בשנים אומרים נתקדשה ונתגרשה, ושנים אומרים לא נתקדשה ולא נתגרשה. במקרה כזה לא תינשא, ואם נישאת, לא תצא. מה בינא לקדמיתא? תמן _{מה שאמר רבי יוחנן° בר נפחא שלא תנשא ואם נשאת תצא} הוחזקה אשת איש בפני הכל, שהרי גם העדים הראשונים מודים שהיתה נשואה, רק הם טוענים שנתגרשה. ברם הכא, לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים, והם אמרו נתגרשה. והשניים האחרים אמרו שבכלל לא נשאה.

[דף יא עמוד א]

מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, שנים אומרים נשבית והיא טהורה. ושנים אומרים נשבית והיא טמאה. לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. והרי כאן כולם אומרים שנשבת ואף על פי כן לא תצא. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, שבויה אינה כאשת איש שודאי נאסרה, אלא רק ספק אם נטמאה. ומאחר שאילו אומרים טהורה, ואילו אומרים טמיאה. כמי שאילו אומרים נשבית, ואילו אומרים לא נשבית, ואנו כחיין מפיה, דאוקי תרי בהדי תרי, וכאילו אין עדים וסומכים על דבריה שאומרת נשבתי וטהורה אני והיא טהורה, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר . שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה. רבי יונה° מדמי לה לחלבין. דאילו שנים אומרים פלוני אכל חלב, ושנים אומרים לא אכל חלב, שמא אינו מביא אשם תלוי מספק? אף הכא יתן גט מספק. _{קא סלקא דעתין שלרבי יונה° אם נשאת תצא שהרי הוא מדמה לחלבים שחייב אשם תלוי} אמר ליה רבי יוסי° _{בר זבידא}, לא תדמינה לחלבין. שכן על כל ספק אפילו קל, ואפילו אמר ליבי נוקריני מביא אשם תלוי. לכן כששתי כתות עדים מכחישות זו את זו, מביא אשם מספק. _{קא סלקא דעתין שלרבי יוסי° בר זבידא בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדש התנשא. שהרי הוא אמר אל תדמנה לחלבים} מתניתא פליגא על רבי יוסי° _{בר זבידא} דתנן, שנים אומרים נתקדשה, ושנים אומרים לא נתקדשה, לא תינשא. וסיפא פליג על רבי יונה° דתנן, אם נישאת לא תצא. אמר רבי מנא° _{בן יונה} מה שאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} שאין לדמות לחלב, לא דרבי יוסי° _{בר זבידא} אמר תינשא לכתחילה. ומה שמדמה רבי יונה° לחלב, לא דרבי יונה° אמר אם נישאת תצא. לא אמר לה רבי יוסי° _{בר זבידא} אלא, לא תדמינה לחלבים, שאפילו אמר ליבי נוקריני, מביא אשם תלוי.

ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_ידהעדים שאמרו כתב ידינו זה, אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו, הרי אילו נאמנין _{שיש להם מיגו דמתוך שהיו יכולים לשתוק ואי אפשר היה להשתמש בשטר, גם עכשין נאמין להם שהפה שאסר הוא הפה שהתיר}. אם יש עדים שהוא כתב ידן, או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר, אינן נאמנין:

גמ’: תני, וכן העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר, בין לרחק בין לקרב, בין לאסור בין להתיר, בין לזכות בין לחובה. ^ב_טועד שלא נחקרה עדותן בבית דין אמרו מבדין היינו, הרי אילו נאמנין. משנחקרה עדותן בבית דין אמרו מבדין היינו, אינן נאמנין _{דכיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד}. משמע שכל עוד לא נחקרה עדותם יכולים לחזור בהם, ולמה אם יש עדים על כתב ידם אינם יכולים לחזור בהם? _{הרי לא נגמרה העדות שהרי עדין צריך לקיים את השטר} רבי שמעון בן לקיש° אמר, ^ב_טזעשו העדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואינם יכולים לחזור . הן אומרים כתב ידינו הוא _{אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו}, ואחרים אומרים כתב ידן הוא, תני רבי חייה° , לא מעלין ולא מורידין. דכיוון שיש עדים אינם נאמנים לשנות במיגו. דמיגו במקום עדים לא אמרינן. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתא אמרה כן דתנן, אם יש עדים שהוא כתב ידן, או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר, אינן נאמנין. הן אומרים כתב ידינו הוא, ואחרים אומרים אינו כתב ידם. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, _{אם אחרים מערערים על השטר והם מעידים שזה כתב ידם הרי זה יותר טוב משטר רגיל} נעשה כשטר שנקרא עליו ערער שאפשר ממנו לקיים שטרות אחרים _{שאין מקימים שטרות אלא משטר שקרא עליו ערער והתקים בחותמיו או שהוחזק בבית דין}. אמר רבי אסי° מה שמקימים שטרות על ידי שטר שקרא עליו ערער, זה רק ^ב_יזבשטר שנקרא עליו ערער ונתקיים בבית דין _{שהדיינים חתמו עליו}.

[דף יא עמוד ב]

רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, אפילו שטר שלא נתקיים בבית דין אפשר לקיים ממנו שטרות אחרים ובלבד שלא קרא עליו ערער . אמר רבי אילא° _אילעא, טעמא דרבי אלעזר° _{בן פדת}, כיון שהוחזקו העדים להיות חתומין בשטר, כמי שנחקרה עדותן בבית דין. רב חנא° אמר, למידין מספר מוגה כגון אילין דאמרין ספרוי דאסי° _{כגון אם ידוע בודאות שספר מסוים נכתב על ידי אדם מסוים, ושמו של אותו אדם חתום על שטרות. אפשר להשוות את הכתב ולאמת שאכן אותו אדם חתום על השטרות}. ובאילין איגראתא צריכין _{יש מקום להסתפק} כיוון שבאיגרת אדם לא מקפיד על הכתב כמו שמקפיד בספרים ושטרות. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , כשבאים לקיים בעזרת שטרות צריך לפחות שלוש שטרות. ובלבד שלשה שטרות של _{שנמצאים ביד} שלשה בני אדם _{כי אם כולם מאדם אחד אולי זייף את כולם}. אמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, נאמנין העדים לומר שטר אמנה _{שנכתב קדם ההלואה, והאמינו הלוה שלא יתבענו אלא אם כן ילווה לבסוף}, ושטר פוסיטים הוא _{שכתב לו חבירו כדי שיוכל להשויץ שחייבים לו כסף אף שלא באמת הלווה}. והא רב° _{אבא בר אייבו} אמר אסור לחתום בשטר אמנה ובשטר פוסיטים. מה ופליג? והא אמרי בשם רב° _{אבא בר אייבו}, נאמנין העדים לומר שטר אמנה ושטר פוסיטים הוא. מילתא דרב° _{אבא בר אייבו} פליגא על מילתא דרב° _{אבא בר אייבו}? אמר רבי חגי° , לא דרב° _{אבא בר אייבו} אמר אסור לחתום. אלא אסור לקיים _{וחייב לקרוע את השטר שמא יבא לידי תקלה כגון שישכח או ימות}. כהדא דתנן כתיב (איוב יא יד) אם און בידך הרחיקהו. זה שטר אמנה ושטר פוסיטים. ואל תשכן באהליך עולה. ^ב_יחזה שטר פרוע

ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_יטזה אומר, זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי. וזה אומר, זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי, הרי אילו נאמנים. זה אומר, זה כתב ידי. וזה אומר, זה כתב ידי. צריכין שיצטרף עמהן אחר דברי °רבי . וחכמים אומרים, אינן צריכין שיצטרף עמהן אחר, ^ב_כאלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי:

גמ’: תנן, זה אומר, זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי. וזה אומר, זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי, הרי אילו נאמנים. למי נצרכה הרישא? ל°רבי . דאף על גב ד°רבי אומר צריכין שיצטרף אחר עמהן, מודה הוא הכא שהן _{העדים החתומים בשטר} נאמנים להעיד על חתימתם, ואין צורך בעדים מבחוץ. אמר רבי זעירא° , תני בכתובות דבית רב° _{אבא בר אייבו}, לדברי °רבי העדות שמעידים עדי הקיום זה על גופו של השטר, לכן צריך שני עדים על כל חתימה. ולדברי חכמים ^ב_כאכמעיד על המלוה עצמו והרי הם שנים. תני, ^ב_כבכותב אדם עדותו ומעידה אפילו לאחר כמה שנים. רב חונה° אמר, והוא שיהא זכור עדותו _{כשקרא מתוך הכתב}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ב_כגאף על פי שאינו זכור עדותו. _{באמת אם היו העדים זוכרין את המלוה אפילו בלא השטר, גם °רבי מודה שאין צריך לצרף עמהן אחר. דעיקר העדאתן על המלוה. וכשאין זוכרין המלוה אפילו על ידי ראיית השטר, אפילו רבנן מודו דצריכין לצרף עמהן, שאינן מעידין אלא על כתב ידן. וכל המחלוקת היא במקרה שזוכרין המלוה רק על ידי ראיית השטר}. ותייא דרב חונה° _{שסובר שזכירה מתוך הכתב לא הוי זכירה. ונמצא שלא מעידים על ההלואה אלא על השטר}, כ°רבי . _{שסובר שהעדים שמעידים על חתימת ידם בקיום השטר, מעידים על כתב ידם}, ורבי יוחנן° _{בר נפחא שסובר שזכירה מתוך הכתב הוי זכירה}. כרבנין _{שסוברים שהעדים שמעידים על חתימת ידם בקיום השטר, מעידין על מנה שבשטר}. אמר רבי זעירא° אמר רב חונה° , אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השני. היך עבידא? היה אחד מכיר כתב ידו וכתב ידו של חבירו

[דף יב עמוד א]

והשני, אין אדם מכיר כתב ידו אלא חבירו _{אותו העד} ואחד מן השוק. חבירו, מה הוא שיצטרף עם אותו אחד מן השוק להעיד עליו? הדא הוא דאמר רבי זעירא° אמר רבי חונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ^ב_כדאין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השני, שעל מנה שבשטר הם מעידים. וכיוון שאחד מעיד על כתב ידו, נפיק פלגא דממונא אפומיה _{יוצא חצי ממון על פיושהרי אינו צריך לעד אחר על חתימת ידו} וכשחוזר ומצטרף עם אחד מן השוק להעיד על חתימת חבירו, הרי דנפיק עוד ריבעא דממונא אפומיה _{יוצא עוד רבע ממון על פיו} ואישתכח דכולה ממונא נכי ריבעא נפיק אפומא דחד סהדא _{נמצא שכל הממון פחות רביע יוצא על פי עד אחד}. ואנן על פי שנים עדים בעינן. חצי דבר על ידי זה וחצי דבר על ידי זה. לא צורכה דא אלא _{לא בזה יש מקום להסתפק אלא בזה} כשהיו שנים. אחד הכל מכירין כתב ידו. ואחד אין אדם מכירו, אלא חבירו ואחד מהשוק. אם אחרים העידו על חתימתו של אותו אחד שהכל מכירין כתב ידו והוא לא העיד. חבירו _{אותו אחד}, מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו _{על השני ביחד עם אדם אחר}? אם אתה אומר כן, נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד. שחצי יוצא בחתימתו והחצי השני בעדותו. אמר רבי יודן° ויאות. אילו שנים שיצאו מעיר אחת שרובה עובדי כוכבים ומזלות כגון הדא סוסיתה. אחד הכל מכירין אותו שהוא ישראל, ואחד אין אדם מכירו אלא חבירו. חבירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו כדי ששניהם יוכלו להעיד בעדות אחרת? אם אומר את כן, לא נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד? הכא נמי נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד. אמר רבי חגיי° , רבי זעירא° בעא, עד אחד _{מעיד על ההלואה} בפה ועד אחד חתום בשטר מהו שיצטרפו? עד אחד בכתב, כלום הוא? לא צריכה אלא כשהיו שנים חתומים על השטר. ומצאו לקיים כתב ידו של ראשון, ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני, ומצאו עד שמעיד על מה שכתוב בשטר. רבי מנא° _{בן יונה} בעא, עד אחד בכתב _{שחתום בשטר} מהו לזוקקו לשבועה _{כמו עד אחד בעל פה}? עד אחד בכתב כלום הוא? לא כן צריכה אלא כשהיו שנים. ומצאו לקיים כתב ידו של ראשון, ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני. האם על כל פנים יחייבו אותו שבוע או לא. ויבא כהדא דתנן

[דף יב עמוד ב]

אין מקבלין מן העדים אלא אם כן ראו שניהן כאחת. °רבי יהושע בן קרחה אומר ^ב_כהואפילו באו זה אחר זה. רבי ירמיה° ורבי שמואל בר יצחק° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. מודין חכמים ל°רבי יהושע בן קרחה , בעידי הבכורה. שאם עד אחד מעיד שבפניו אמר האב בבקר שזה הבכור, ועד שני מעיד שבפניו אמר האב בין הערבים שזה הבכור מצטרפים. וכן בעידי החזקה. שאם עד אחד אומר בפני עדר והחזיק בנכסי הגר בבקר, ועד אחר אומר בפני עדר והחזיק בנכסי הגר בין הערבים, מצטרפים. אמר רבא° בשם רבי ירמיה° . אף בעידי סימנין כן. פשיטא ^ב_כואם זה אמר ראיתי שתי שערות בגבו. וזה אומר ראיתי שתי שערות בגבו, מצטרפים. שהרי שניהם מעידים שהוא גדול. זה אומר ראיתי שערה אחת בגבו. וזה אומר ראיתי שערה אחת בכריסו, לאו כלום הוא. שהרי זה חצי עדות וחצי סימן. וכל שכן אם זה מעיד שראה שערה אחת בגבו, וזה מעיד שראה שערה אחת בגבו. דלאו כלום הוא. דאפשר ששניהם מעידים על שערה אחת. ^ב_כזשנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו מהו? רבי יוסי בי רבי בון° , ורבי הושעיה בריה דרבי שמי° . חד אמר פסול. וחד אמר כשר. מאן דאמר פסול, כמעיד על חצי סימן. שהרי אלו שמעידים שראו אחת בגבו, מעידים גם שבדקו בכריסו ולא מצאו, ואלו שמעידים שראו אחת בכריסו, מעידים גם שבדקו בגבו ולא מצאו, והרי זו עדות מוכחשת. ומאן דאמר כשר, אני אומר שמא נשרו. אחד אומר שתי שערות בגבו. ואחד אומר שתי שערות בכריסו. רבי חגיי° אומר, ^ב_כחדברי הכל פסול, דאף למכשיר, הכא פסול. דעדיף חצי דבר ועדות שלמה _{שכל שנים מעידים על שערה אחת}, מדבר שלם וחצי עדות _{שכל אחד מעיד על שני שערות}. רבי אבא° אמר, דברי הכל כשר, דאף הפוסל, יכשיר כאן. שהרי יש כאן סימן שלם. וחצי עדות על סימן שלם _{שכל אחד מעיד על שני שערות}, עדיף על עדות שלמה בחצי סימן _{שכל שנים מעידים על שערה אחת}. רבי יודן° אמר, אף זה במחלוקת. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, אף זה במחלוקת. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} לרבי חגיי° . והא רבי יודן° סבר כוותי? אמר ליה, על רבי אבא° רביה אנא פליג. לא כל שכן עילויה? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. יאות אמר רבי חגיי° _{שדברי הכל פסול}. אילו שטר שהוא מחותם בארבעה עדים, וקרא עליו ערער. ובאו שני עדים לקיימו. זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים, שמא כלום הוא? ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים? אף הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים. רבי חנניה° יליף לה משני חזקה. ^ב_כטאילו אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה ושניה ושלישית. ואחד מעיד שאכלה רביעית חמישית וששית שמא כלום הוא? וכי אין כל חזקה וחזקה צריכה ב' עדים? אף הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים

ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ^ב_להאשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני, נאמנת. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ^ב_לאאם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני, אינה נאמנת:

גמ’: תנן, אם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני, אינה נאמנת. תני, אם משנישאת באו עדים הרי זו לא תצא. רב חונה° ורבי חנינה° תריהון אמרין, לא סוף דבר משנישאת, אלא אפילו התירוה בית דין להינשא, לא תצא מהיתרה. כהדא, דחדא איתא אתת לגבי רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרה ליה, אשת איש הייתי וגרושה אני. והתירוה. מן דנפקת _{איך שיצאה}, אמרין ליה רבי, הרי עידיה בלוד. אמר, וכי כך אני אומר, אפילו עדיה בקסוסנון _{סוף העולם}, תמתין? אמר רבי יוסי בר בון° , תרין עובדין הוון. אחד אמרין ליה, הרי עדיה בלוד. וא' אמרין לו, הרי עדיה בקסרין, וכן הוה אמר לון. וכי כך אומר אני, אפילו עדיה בקסוסנון תמתין? רבי יודן° בעא, אמרה אשת איש הייתי ונתגרשתי במקום פלוני. ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני _{ביום זה, או מעולם}. מכחישין הן אותה ואינה נאמנת? או נאמנת במיגו שיכלה לשתוק? רבי יוסי° _{בר זבידא} בעא, _{אם תאמר שבמקרה הקדם אינה נאמנת} אמרה אשת איש הייתי ונתגרשתי במקום פלוני באותו היום. ובאו שנים ואמרו נתגרשה אשה במקום פלוני באותו היום. ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני באותו היום. האם זה כהכחיש עדות בתוך עדות _{דאוקי תרי בהדי תרי} וכאילו אין עדים, ואנו כחיין מפיה ונאמנת מדין הפה שאסר הוא הפה שהתיר ?

[דף יג עמוד א]

היום אמרה אשת איש הייתי, ולמחר אמרה גרושה אני. אמרינן לה, אתמול אמרת אכין, ויום דין אכין? אמרה לון, מפני כת של פריצים שהיו באין להזדוג לי. אמר רבי אבין° בשם רבי אילא° _אילעא, ^ב_לבמכיון שהביאה מתלא לדבריה נאמנת. כהדא דשמואל° _{בר אבא בר אבא} בעא אזדיקוקי לאיתתיה. אמרה ליה, טמאה אני. למחר אמרה ליה, טהורה אני. אמר לה, אתמול אמרת טמאה, יומא דין טהורה? אמרה ליה, לא הווה בחיילי היי שעתא. אתא שאל לרב° _{אבא בר אייבו}, אמר לו, ^ב_לגמכיון שהביאה מתלא לדבריה נאמנת.

ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ו

מתני’: ^ב_לדהאשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ^ב_להאם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני, אינה נאמנת. ^ב_לואם משנישאת באו עדים, הרי זו לא תצא:

גמ’: תנן, אם משנישאת באו עדים, הרי זו לא תצא. אמר רב חונה° , לא סוף דבר שנישאת, ^ב_לזאלא אפילו התירוה בית דין לינשא לא תצא מהיתרה. נשים נשבו לשם _{נשבו מארץ ישראל ונפדו בבל}. אתא עובדא קומי אבא בר אבא° ולוי° ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. אמרו, מסרו להן עדים שישמרו שלא התייחדו איתם גוים בדרך וניסקון _{ויעלו אותם} חזרה לארעא דישראל. אמר ליה שמאל° , ומה נעשה לימים הראשונים שנתייחדו? אמר ליה, אבא בר אבא° , אילו הוינן בנתך כן הייתה אומר? ואישתביין בנתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא} כשגגה שיוצא מלפני השליט. כד סלקון להכא, סלקון שביין עמהון. עלין קומי רבי חנינה° , אוקימן שביין מלבר _{ביקשו מהשבאים שישארו בחוץ שלא ידעו שהן שבויות}. אמרו ליה, נשבינו וטהורות אנו. ^ב_לחוהתירן. מן דנפקן, שלחון שביין עלין _{כשיצאו מהדין נכנסו השבאים לתופסן עד שישלמו עבורן}. אמר, ניכרות אילו שבנות חכם הן שידעו שאחר שבית דין מתיר שוב אינן נאסרות. מן דאיתודעין מאן הויין _{כשנודע מי הן}, אמרין לשמעון בר אבא° _{שהיה כהן והיה קרובו של שמאל}, איטפל בקריבתך. נסב לקדמיתא, ומיתת. לתניינא, ומיתת. למה? בגין דשקרון? חס ושלום לא שקרון. אלא מן חטאת ד°חנניה בן אחי רבי יהושע , שעיבר את השנה בחוצה לארץ. _{ששמאל היה מזרעו. לפי הגר”א הם נבעלו בגיל שלוש ביום האחרון, אלא שהם חשבו שכיוון ש°חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר את השנה הרי הן קטנות משלוש והם טהורות}

ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ז

מתני’: שתי נשים שנשבו. זאת אומרת טהורה אני, וזאת אומרת טהורה אני, אינן נאמנות. ^ב_לטבזמן שהן מעידות זו על זו, הרי אילו נאמנות. ^ב_מוכן שני אנשים. זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינן נאמנין. ^ב_מאבזמן שהן מעידין זה את זה, הרי אילו נאמנין.

[דף יג עמוד ב]

גמ’: אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מתניתא _{שאמרה שעד אחד נאמן לכהונה זה רק} ^ב_מבלעניין קדשי הגבול שתרומה בזמן הזה מדרבנן. אבל לעניין משפחה ולקדשי המזבח צריך שני עדים. והא תני, מעלין לכהונה ללויה לישראל על פי עד אחד. ניחא לכהונה וללויה ששיך בהם קדשי גבול, ואפשר לאמר שמה שעד אחד נאמן זה להאכילן תרומות ומעשרות אבל לא ליוחסין. אבל לישראל למה מעלין אותם? ולא לעניין משפחה _{לומר שהם כשרים}? לא, להעיד שהוא עני ואין לו מאתים זוז ליתן לו מעשר עני. שתי חזקות לכהונה בארץ ישראל. נשיאות כפים וחילוק גרנות. ובסוריא, נשיאות כפים אבל לא חילוק גרנות. ונשיאות כפיים הוה חזקה עד מקום ששלוחי החדש מגיעין _{שבתי דינין של ארץ ישראל היו בודקים את הכהנים} שזה עד נמרין. ובבל כסוריא. °רבי שמעון בן אלעזר אומר, אף באלכסנדריאה בשעה שבתי דינין יושבין שם ובודקים מי שעולה לדוכן. תני °רבן שמעון בן גמליאל , כשם שהתרומה חזקה לכהונה, כך מעשר ראשון חזקה לכהונה _{שהוא סובר שעזרא גזר שמעשר ינתן רק לכהנים}. והחולק ירושה על פי בית דין וקיבל תרומה בחלקו, אינה חזקה לכהונה. שאני אומר, תרומה נפלה לו מאבי אמו כהן. אמר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי , מימיי לא העדתי עדות. ופעם אחת העדתי והעליתי עבד לכהונה _{שראה שמחלקים תרומה לאדם אחד והוא סבר שאין מחלקים תרומה לעבדים ללא רבו עימו והעיד עליו שהוא כהן. ושם נהגו כ°רבי יוסי בן חלפתא שמחלקים תרומה לעבד אף שאין רבו עימו}. אמר רבי יצחק בן חקולה° °רבי ורבי שמעון ברבי° , חד העלה אח מפי אחיו, וחרנה העלה בן מפי אביו. חד לכהונה וחד ללויה. חד בר נש אתא לגבי ד°רבי ואמר ליה, בני הוא זה, וכהן הוא. אמר ליה, _{נאמן אתה להעיד שהילד הזה} בנך הוא _{שהתורה האמינה לאב מדין יכיר לעניין ירושה}, ואינו כהן _{שאין האב שהוא קרוב נאמן לזה}. אמר ליה רבי חייה רובה° , אם מאמינו את שהוא בנו, האמינו שהוא כהן. ואם אין את מאמינו שהוא כהן, אל תאמינו שהוא בנו. אמר לו, בנו הוא. אלא שאני אומר, שמא בן גרושה הוא, או בן חלוצה הוא. אמר רבי אבין° , אכין אמר לו. אם מאמינו את שהוא בנו, האמינו שהוא כהן. ואם אין את מאמינו שהוא כהן, אל תאמינו שהוא בנו ויעשה כהרחק עדות שהרי אינו קרובו ויהא נאמן עליו שהוא כהן שמעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר לו, בנו הוא אלא אני אומר, שמא בן גרושה וחלוצה הוא. לא כן אמרינן ד°רבי ורבי שמעון ברבי° , חד העלה אח על פי אחיו, וחרנה העלה בן מפי אביו? נימא שמי שהעלה בן על פי אביו היה רבי שמעון ברבי° ו°רבי . העלה אח מפי אחיו, שהרי °רבי לא הסכים להעלות בן על פי אביו לכהונה

[דף יד עמוד א]

אפילו תימר ש°רבי הוא זה שהעלה בן מפי אביו, לא לכהונה העלה אלא ללוייה שלא שייך בו שמא הוא חלל

ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ח

מתני’: ^ב_מג°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר °רבי אלעזר _{בן עזריה}, אימתי? במקום שיש עוררין. אבל במקום שאין עוררין, מעלין לכהונה על פי עד אחד. °רבן שמעון בן גמליאל אומר משום °רבי שמעון בן הסגן , מעלין לכהונה על פי עד אחד:

גמ’: איתמר: אם היה ראובן אוכל שדה בחזקת שהיא שלו, והביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה, מפקין לה מראובן ומחזירין ליה לשמעון. חזר ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה, אמר רב נחמן בר יעקב° , אנא אפיקתיה _{אני הוצאתי} מראובן, ואנא מחזיר ליה לראובן. רבנין דהכא סברין כן. רבנין דתמן _בבבל אמרין, משעה שיצאת, בעדות ברורה יצאת. ואף שאחר כך הביא עדים שמעידים ההיפך מעדי שמעון, לא מוצאים מידו. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר °רבי אלעזר _{בן עזריה}, אימתי? במקום שיש עוררין. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אין ערער פחות משנים. רבי בון בר חייה° בעא, מה אנן קיימין? אם בשהעלו אותו בעד אחד, יורידו אותו באחד. ואם בשהעלו אותו בשנים, אפילו כמה לא יורידו אותו. אמר רבי חונא° , אתיין כרבנין דתמן דאמרי, משעה שיצאת, בעדות ברורה יצאת. ברם רבנין דהכא, וכרב נחמן בר יעקב° . כשם שמעלים אותו בשנים, כך מורידין אותו בשנים

ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ט

מתני’: ^ב_מדהאשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים ומזלות על ידי ממון, מותרת לבעלה _{שכיוון שהשובים רוצים לקבל כסף הם לא יפגעו באשה}. על ידי נפשות, אסורה לבעלה. ^ב_מהעיר שכבשה כרקום _{חיילים שעשו מצור שאי אפשר לברוח ממנו}, כל הכהונות שבתוכה פסולות. ^ב_מוואם יש עדים, אפילו עבד אפילו שפחה הרי אילו נאמנין. ואין אדם נאמן על ידי עצמו. אמר °רבי זכריה בן הקצב _{שהיה כהן}, המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים ומזלות לירושלים עד שיצאו. אמרו לו, ^ב_מזאין אדם מעיד על ידי עצמו:

גמ’: תמן תנינן, העיד °רבי יוסי הכהן ו°רבי זכריה בן הקצב , על תינוקת שהורהנה באשקלון וריחקוה בני משפחה, ועידיה שהעידו שהורהנה _{נתנה כמשכון עבור הלואה} מעידין אותה שלא נסתרה ולא נטמאה. אמרו להם חכמים אם מאמינים אתם שהורהנה, האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה. ואם אין אתם מאמינים שלא נסתרה ושלא נטמאה, אל תאמינו שהורהנה. לפי שהעדים מעידין אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה. הא אם אין עידיה מעידין אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה, אף אם נחבשה על ממון אסורה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, כשהגוים לוקחים אשה בתור פיקדון כדי שישלמו להם, הם לא יפגעו בה, אבל שנייה היא בהירהון כיוון שהיא ניתנה לגוים כמשכון שאם לא יביאו את הכסף תהיה שלהם, אסורה. שהרבים _{הגויים שיודעים שאם יעבר הזמן ולא שילמו להם} נוהגין לו בהתר _{על פי חוקיהם ואף לפני הזמן אינם מפחדים לבא עליה} תנן על ידי נפשות אסורה. אמר רבי יודן בריה דרב חמא דכפר תחמין° בשם חזקיה° , והוא שנגמר דינה להריגה שמתרצת להם שלא יהרגוה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ב_מחאפילו לא נגמר דינה להריגה, כבר מהפחד שמא יגמר דינה למיתה היא מתרצת. אמרין בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ב_מטאשת לסטים כלסטים. שהמלכות מפקירה את נשותיהם של הנתפסים בליסטות. תנן, עיר שכבשה כרקום _{חיילים שעשו מצור שאי אפשר לברוח ממנו}, כל הכהונות שבתוכה פסולות. אי זהו כרקום? אמר רבי אבא° בשם רב חייה בר אשי° , כגון

[דף יד עמוד ב]

שהיו דוגין _{פעמונים} ושלשליות וכבלים ואווזים ותרנגולין ואפרטוטות _חילים ^ב_נמקיפין את העיר, שאין אפשרות לברוח. ואמר רבי אבא° בשם רב חמא בר אשי° , אף על פי כן מעשה היה וברחה משם סומה אחת. ^ב_נאהיתה שם פירצה אחת, מצלת את הכל. היו שם מחבויים, צריכה _ספק. רבי זעירה° רבי אבא בר זבדא° ורבי יצחק בר חקולה° אמרו בשם רבי יודן נשיאה° , ^ב_נבובלבד כרקום של אותה מלכות. שאחר שכבשו את העיר שמרדה בהם, יש להם זמן לבעול, ואינם ממהרים לעזוב מחשש שמא יבא צבא המדינה לגרשם. אבל כרקום של מלכות אחרת, כליסטים הן, ואין להם זמן לבעול. תנן, ואם יש עדים, אפילו עבד אפילו שפחה הרי אילו נאמנין. ואפילו קטן? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי יהושע בן לוי° , אפילו קטן ואפילו קרוב. אפילו קטן והוא קרוב? נשמעינה מן הדא, דחנניה קרתיסיה אישתבאי הוא ובניה ואיתתיה, והיה הוא ובנו קטן מעידים על אשתו שלא נטמאה. אתון לגבי רבי חנינא° _{בר חמא}, ולא קבלון. אתון לגבי רבי יהושע בן לוי° , וקבלון. הדא אמרה, אפילו קטן וקרוב. רבי חייה בר יוסף° שלח בתר אתתיה, אמר, יסקון עימה ^ב_נגתלתא תלמידין _{שלח שיעלו את אשתו מבבל וציוה שילוו אותה שלושה מתלמדיו}. שאם יפנה אחד מהן לצורכו, תתייחד עם שנים. והא _{גבי סוטה} תנינן ^ב_נדמוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך? אמר רבי אבין° , ובעלה הרי שלשה. תנן, אמר °רבי זכריה בן הקצב _{שהיה כהן}, המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים ומזלות לירושלים עד שיצאו. אמרו לו, אין אדם מעיד על ידי עצמו. אף הוא שכר לה את הבית, והוא מעלה לה מזונות, ולא היה מתייחד עמה אלא בפני בניה. וקרא על עצמו הפסוק הזה (ירמיהו מה ג) יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי

ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה י

מתני’: ואילו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן. ^ב_נהנאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא, וזה כתב ידו של רבי, וזה כתב ידו של אחי. זכור אני באשת פלוני שיצתה בהינומה וראשה פרוע. ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו. ושהיה חולק עמנו בגורן. ושהמקום הזה בית הפרס הוא. ועד כאן היינו באין בשבת. אבל אינו נאמן אדם לומר, דרך היה לאיש פלוני במקום הזה. מעמד ומספד היה לאיש פלוני במקום הזה:

גמ’: תנן, ואילו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן. תני ^ב_נוובלבד דברים שהן רגילין בהן. תני ^ב_נזובלבד שיצטרף עם אחרים _{כעד שני}. תנן, ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו. וחש לומר שמא עבד הוא? הדא מסייעא לההיא דאמר רבי חמא בר עוקבה° בשם רבי יוסי בר חנינה° , ^ב_נחאסור לאדם ללמד את עבדו תורה

[דף טו עמוד א]

לא כן אמר רבי זעירא° בשם רב ירמיה° , ^ב_נטהעבד עולה משבעה קרייות, ^ב_סוידבר עולה מג' פסוקים? תיפתר שלמד מאיליו, או שלמדו רבו כטבי _{ש°רבן גמליאל דיבנה למד עם החכמים והוא שמע}. תנן, ושהיה חולק עמנו בגורן. וחש לומר שמא עבד הוא? הדא מסייעא לההיא דתני רבי חייה° , ^ב_סאנשים ועבדים אינן חולקין על הגורן _{האשה שמה תתגרש או ימות בעלה בלא שיש לה ולד, והעבד שמה ישחררו או ימכרנו לאחר}, אבל נותנין לו מתנות כהונה ולוייה מתוך הבית. מהו להוציא ממון מתוך עדותן? היך עבידא? היו הכל יודעין שעד שדה ראובן תחום שבת. ובאו ואמרו, עד כאן היינו באין בשבת. ונמצאת השדה ביד שמעון, מהו מפיקתה מן שמעון ומחזרתה לראובן? מהו שיהו נאמנין לומר, יוצאין היו ללקט בפגי שביעית למחרת ראש השנה. ומכאן ראיה שהתאנים חנטו בשישית והם מותרים. ושמענו פלוני ממלל על פלונית אשתו שזינתה. או אשה פלנית ממללת על בניה שהם ממזרים? רבי אחא° ושמואל° _{בר אבא בר אבא} בעי, הוציאו ממון בעדותן כגון שהעידו שיצאה בהינומה, הוזמו מהו שישלמו? או ייבא כיי דאמר רבי אבא° אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, אין לומדין דבר מדבר בעדים זוממין. אף הכא כן. דכיוון שהעידו על דבר אחד ובעקבותיו הוציאו ממון. כגון כאן שהעידו עד כאן תחום שבת, וממילא הוציאו ממון, או שיצאה בהינומה וממילא כתובתה מאתים, אם הוזמו לא ישלמו. תני ^ב_סבשאכלנו בקציצת פלוני ופלוני. מהו בקציצת? בשעה שהיה אדם מוכר את שדה אחוזתו, היו קרובין ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות, והתינוקות מלקטין ואומרים נקצץ פלוני מאחוזתו. ובשעה שהיתה חוזרת לו, היו עושין לו כן ואומרים, חזר פלוני לאחוזתו. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , ^ב_סגאף מי שהיה נושא אשה שאינה הוגנת לו, קרוביו ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות, והתינוקות מלקטין ואומרים, נקצץ פלוני ממשפחתו. ובשעה שהיה מגרשה היו עושין לו כן ואומרים, חזר פלוני למשפחתו. תנן, ואילו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן. אין נאמנין אלא בגודלן מה שראו בקוטנן. הא בקוטנן, לא נאמנים להוציא ממון. תמן תנינן, ^ב_סדנאמנת אשה או קטן לומר, מיכן יצא נחיל, והוא מהלך לתוך שדהו ונוטל את נחילו. ולמה הוא אמר כן שקטנים אינם נאמנים? אמר רבי אחא° אמר רבי חנניה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא אמר °רבי יוחנן בן ברוקה , אלא על נחיל של דבורים, שאין גזילו דבר תורה. תני רבי אושעיה° , ובלבד במפריח. אבל בשוכו לא _{כשעדים כשרים רואים אותם פורחים והקטנים מעידים מהיכן יצאו. אבל כשהגדולים ראו רק אחר שהדבורים כבר התישבו על ענף, הקטנים אינם נאמנים}. רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}, לא מסתברא שהקטן נאמן רק אם העיד על אתר, הא לאחר זמן לא? אמר ליה אף אנא סבור כן. ותנינן במה דברים אמורים? שהעידו במעמדן, אבל יצאו וחזרו, אני אומר מפני יראה ופיתוי אמרו

הדרן עלך פרק האשה שנתארמלה

פרק שלישי – אילו נערות

כולל שיעורי שמע

[דף טו עמוד ב]

ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה א

מתני’: ^ג_אאילו נערות שיש להן קנס _{באונס ומפתה}. הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית _{אף שהם חייבי לאוין ולוקים}. והבא על הגיורת ועל השפחה ועל השבויה שנפדו או שנתגיירו או שנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנידה, יש להן קנס. אף על פי שהן בהיכרת, שאין בהן מיתת בית דין _{ורק במיתת בית דין אמרינן קים ליה בדרבא מינא ואינו משלם}:

גמ’: תנן, אילו נערות שיש להן קנס _{באונס ומפתה נערה בתולה}. הבא על הממזרת. כתיב (דברים כי תצא כב יט) ולו תהיה לאשה. אשה שהיא ראויה לו, וממזרת היא ראויה לו? רבי שמעון בן לקיש° אמר כתיב (שמות משפטים כב טז) כסף ישקול כמוהר הבתולות. ריבה כאן בתולות הרבה _{שאפילו על האסורות לו משלם}. אם כן שישאנה _{כדין כל אונס ומפתה}? אמר רבי זעירא° , אילו היה כתיב בתולות כמוהריות, הייתי מרבה אף את הפסולות לכל דבר . לית כתיב אלא כמוהר הבתולות. לא ריבה אותן הכתוב אלא למוהר בלבד. ויידא אמרה הדא שלא יקח את הפסולה? _{אף שיש כאן מצוות עשה ולא אמרינן עשה דוחה לא תעשה} דתני חזקיה° כתיב (שמות משפטים כב טז) אם מאן ימאן אביה. אין לי אלא שמיאן אביה, מניין שאם ימאנו אפילו מהשמים _{שיש איסור}? תלמוד לומר מאן ימאן, מכל מקום. אם מכמוהר הבתולות אתה למד לרבות את הפסולות, מעתה הבא על השפחה יהא לה קנס? לית יכיל, דתני, יכול הבא על השפחה ארמית יהא חייב? תלמוד לומר (שמות משפטים כב טו) מהר ימהרנה לו לאשה. את שיש לו הוייה בה. ^ג_ביצאת שפחה ארמית שאין לו הוייה בה. התיבון, הרי אחותו, אין לו הוייה בה והוא משלם קנס? שנייא היא שיש לה הוייה אצל אחר. הרי בתו יש לה הוייה אצל אחר ^ג_גואינו משלם קנס? שנייא היא שהוא מתחייב בנפשו. שכל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון. נתינה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, נתינים לא חשו להם, אלא משום פסולי משפחה. אין תימר משום פסולי עבדות שיהושע הפך אותם עבדים להביא עצים למזבח, מעתה הבא על הנתינה לא יהיה לה קנס כמו הבא על השיפחה. ואנן תנינן, הבא על הנתינה יש לה קנס. כותית. אתיא כמאן דאמר, כותי כישראל לכל דבר לכן יש להן קנס. ברם כמאן דאמר כותי כגוי, לא בדא. דאיתפלגון, כותי כגוי דברי °רבי . °רבן שמעון בן גמליאל אומר, כותי כישראל לכל דבר. אפילו תימא כותי כגוי יש להן קנס, שהרי כותי, משום מה הן פסולין אפילו אם יתגירו? לא משום גוי ועבד הבא על בת ישראל _{שהכותים נשאו נשים מישראל וכותיות נשאו לישראלים}? גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר, וממזרת יש לה קנס. ניחא דאזלינן לחומרין לעניין משפחה, דאת עבד ליה כגוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר _{ואפילו אם יתגירו ישארו אסורים}.

[דף טז עמוד א]

אבל לענין קנס, המוציא מחברו עליו הראיה נעביד ליה _{אולי הנערה הזו} מישראל ^ג_דהבא על הגויה שהוולד גוי ואין לה קנס? אלא על כרחך המשנה כמאן דאמר כותים גירי אמת הן. אמר רבי יוסי בי רבי חנינא° , האונס והמפתה את היתומה, פטור. דכתיב (דברים כי תצא כב כט)ונתן האיש השוכב עימה לאבי הנערה חמישים כסף. וזו אין לה אב. אמר רבי אבא בר ממל° , במחלוקת. כדתנן, נערה שנתארסה או שנתגרשה. °רבי יוסי הגלילי אומר, אין לה קנס. °רבי עקיבה אומר , יש לה קנס וקנסה של עצמה. כ°רבי יוסי הגלילי אין לה קנס, כי פקע זכות האב ממנה והרי היא כיתומה בחיי האב, וכל שכן ביתומה ממש. ברם כ°רבי עקיבה , ^ג_היש לה קנס, וקנסה של עצמה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתא אמרה כן _{שיש לה קנס} דתנן, שנתגירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד, וגרה לא כיתומה היא? והתני (דברים כי תצא כב כט) תחת אשר עינה. לרבות את היתומה לקנס, דברי °רבי יוסי הגלילי ? אמר רבי אחי° , תיפתר ^ג_ושבא עליה עד שלא מת אביה, ומת אביה. שכבר נראה ליתן לאביה. תמן תנינן, ^ג_זהאוכל תרומה במזיד, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. ותנינן, (מכות ג א) אלו הן הלוקין הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה. אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. _{משמע שעל תרומה לוקה} הכא _{במסכת מכות} גבי תרומה וממזרת ונתינה את אמר לוקה, והכא _{במסכת תרומות גבי תרומה ואצלנו בממזרת ונתינה} את אמר משלם? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לצדדין היא מתניתה. ^ג_חאם התרו בו, לוקה ואינו משלם. לא התרו בו, משלם ואינו לוקה. סבר רבי יוחנן° _{בר נפחא} למימר, במקום מכות ותשלומים, לוקה ואינו משלם. וילקה וישלם? כתיב (דברים כי תצא כה ב) כדי רשעתו. משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. וישלם ולא ילקה? כתיב (דברים כי תצא כה ב) והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר. במי שיש בו שתי רשעיות _{שעל אחת חייב מלקות ועל השניה חיב ממון} הכתוב מדבר ואמרה תורה שילקה. רבי שמעון בן לקיש° אמר, ואפילו לא התרו, אינו משלם. מאחר שאילו מתרין בו, לוקה. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° דתנן, (תרומות ז א) ^ג_טהאוכל תרומה שוגג, משלם את הקרן וחומש. ואלו התרו בו, וכי אינו לוקה? _{לרבי יוחנן° בר נפחא לא קשה שאפשר להעמיד בשלא התרו בו. אבל לריש לקיש° הרי אפילו אם לא התרו צריך להיות פטור} פתר לה _{שהמשנה בדעת יחיד} כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר, לוקה ומשלם. מתניתא פליגא על דרבי שמעון בן לקיש° דתנינן, אילו נערות שיש להן קנס. אילו התרו בו, אינו לוקה? ואף על פי כן יש לו קנס כשלא התרו _{לרבי יוחנן° בר נפחא לא קשה שאפשר להעמיד בשלא התרו בו. אבל לריש לקיש° הרי אפילו אם לא התרו צריך להיות פטור} פתר לה _{שהמשנה בדעת יחיד} כ°רבי מאיר , ד°רבי מאיר אמר, לוקה ומשלם. אמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° , מן המוציא שם רע למד °רבי מאיר דכתיב (דברים כי תצא כב יח יט) ויסרו אותו וענשו אותו. ויסרו אותו מכות. וענשו אותו _{מאה כסף}, ממון. רבנין אמרין, לחידושו יצא המוציא שם רע. ודבר שהוא יוצא לחידושו, אין לומדין ממנו. ומה חידושו? לפי שבכל מקום אין אדם מתחייב מדיבורו _{דהוי לאו שאין בו מעשה}, וכאן אדם מתחייב מדיבורו. כשם שאי אתה למד ממנו לחייב דבר אחר שאין בו מעשה, כן אין את למד ממנו לא עונשין ולא מכות _{שילקה וישלם}. לא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מי שהיה מזיד בחלב

[דף טז עמוד ב]

ושוגג בקרבן, אם התרו בו לוקה ומביא קרבן. אף הכא ילקה וישלם? אמר רבי בון בר חייה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , כתיב (דברים כי תצא כה ב) והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו. כששני דברים מסורין לבית דין, את תופס אחד מהן. יצא קרבן שהוא דבר שמסור לשמים. ^ג_יהכל מודין שאין ממון אצל מיתה, מן הדא. דכתיב (ויקרא אמור כד כא) מכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת. מה מכה בהמה, לא חלקתה בו בין שוגג למזיד לחייבו ממון. אף מכה אדם, לא תחלוק בו בין שוגג למזיד לפוטרו ממון. מה פליגין? בממון אצל מכות. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אין ממון אצל מיתה, ^ג_יאויש ממון אצל מכות. רבי שמעון בן לקיש° אומר, כשם שאין ממון אצל מיתה, כך אין ממון אצל מכות. אמר רבי אמי בבלייה° בשם רבנין דתמן, טעמא דרבי שמעון בן לקיש° , אתיא רשע רשע. נאמר רשע במחוייבי מיתה דכתיב (במדבר מסעי לה לא) אשר הוא רשע למות, ונאמר רשע במחוייבי מכות דכתיב (דברים כי תצא כה ב) והיה אם בן הכות הרשע. מה רשע שנאמר במחוייבי מיתות בית דין, אין ממון אצל מיתה. אף רשע שנאמר במחוייבי מכות, אין ממון אצל מכות. רבי נתן בר הושעיה° אמר, _{מה שהקשנו מהמשנה שלנו שבה נאמר שלממזרת ונתינה יש קנס ממה שנאמר באלו הן הלוקין שהבא על הממזרת ועל הניתנה לוקה, והרי אין לוקה ומשלם}. לא קשיא. כאן בנערה וכאן בבוגרת. ^ג_יבנערה, יש לה קנס ואין לה מכות. בוגרת, יש לה מכות ^ג_יגואין לה קנס. ובוגרת אין לה בושת ופגם _{וישלם ולא ילקה}? רבנין דקסרין אמרין, תיפתר, ^ג_ידבמפותה או שמחלה לו. וסבר רבי נתן בר הושעיה° , במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה _{לכן בנערה משלם ואינו לוקה}. וילקה וישלם? כתיב כדי רשעתו. משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. וילקה ולא ישלם? כעדים זוממין. כמה דתימר תמן בעדים זוממין, ^ג_טומשלמין ואין לוקין, אף הכא משלם ואינו לוקה. אמר רבי יונה° , טעמא דרבי נתן בר הושעיה° מדכתיב כדי רשעתו. את שמכותיו יוצאות כדי כל רשעתו. יצא זה שאומרים לו _{אחר שלקה}, עמוד ושלם. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° דתנן, ^ג_טזהאוכל תרומה מזיד, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. על דעתיה דרבי נתן בר הושעיה° דאמר בכל מקום שיש מלקות וממון משלם ואינו לוקה, ניחא. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דאמר, התרו בו לוקה. ואם לא התרו בו, משלם. פתר לה במזיד בלא בהתראה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° , שסובר שאפילו אם לא התרו, אינו משלם. מאחר שאילו היו מתרין בו, היה לוקה. הא לא שנייא ליה, היא שוגג היא מזיד היא התרו בו היא לא התרו בו בכל מקרה פטור. ולמה אמרה המשנה שמשלם? פתר לה _{שהמשנה בדעת יחיד} כ°רבי מאיר , דאמר לוקה ומשלם. אמר רבי חנינה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}, ואפילו

[דף יז עמוד א]

יסבור רבי שמעון בן לקיש° כל מתניתא ד°רבי מאיר . קרייה ד°רבי מאיר ? והכתיב (ויקרא אמור כב יד) איש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן. ואיך אמרה תורה שישלם, הרי לרבי שמעון בן לקיש° כיוון שבמזיד בהתראה יש מלקות, אפילו שוגג לא משלם? אלא מיסבר סבר רבי שמעון בן לקיש° , חומש כקרבן שבא לכפר, ולכן לוקה. שלא אומרים בקרבן קים ליה בדרבה מיניה כמו בתשלומים. ואפילו תימר חומש כקרבן, קרן קרבן? _{הרי הוא חייב בקרן דכתיב חמישיתו יוסף עליו} אמר רבי יודן בר שלום° , מתניתא אמרה שהקרן קנס. דתנינן תמן, אינו משלם תרומה, ^ג_יזאלא חולין מתוקנין והן נעשין תרומה. אילו ממה שאכל היה משלם, ניחא _{שזה ממון}. אבל עכשיו שמשלם חולין שזה יותר ממה שהזיק, אין זה ממון אלא קנס. ועוד מהדא דתני, אכל תרומה טמאה, משלם חולין טהורין. ואם שילם חולין טמאין, יצא. ולא דמי עצים הוא חייב לו? הדא אמרה, שהקרן קנס. כמה דאת אמר קרן קנס, כוותה חומש קנס, ולמה במזיד פטור ? אלא רבי שמעון בן לקיש° כדעתיה, כמה דו אמר תמן, הכל היה בכלל (שמות יתרו כ יג) לא תענה ברעך עד שקר שלוקה, יצא (דברים שופטים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. למה יצא? לא שישלם ממון? אף הכא, הכל היה בכלל (ויקרא אמור כב י) וכל זר לא יאכל קודש, ולוקה. יצא ואיש כי יאכל קודש בשגגה, ללמד שישלם ממון ולא ילקה. והתני מודין חכמים ל°רבי מאיר , בגונב תרומת חבירו ואכלה, שהוא לוקה ומשלם. ולמה לא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה? שכן, האוכל תרומתו _{תרומה ששיכת לו ואין בה גזל}, לוקה. _{וכל מקום שיש מציאות של מלקות ללא ממון, אף כשיש חיוב ממון לוקה ומשלם}. והתני מודין חכמים ל°רבי מאיר , בגונב חלב חבירו ואכלו, שלוקה ומשלם? שכן האוכל חלבו לוקה. והתני, ^ג_יחהחוסם את הפרה, משלם ששת קבין לפרה, וארבעה קבין לחמור אף שלוקה על המזיד? שכן החוסם פרתו לוקה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אף למחוייבי מיתות כן. כגון שגנב תרומת הקודש ואכלה _{שחייב בשוגג קרבן מעילה ובמזיד מיתה בידי שמים}, שהוא לוקה ומשלם, שהרי מכל מקום הפסידו ממון _{ואפשר שיהיה זה בלי זה שעל הגזלה לבד חייב ממון}

[דף יז עמוד ב]

. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, מעתה הבא על אחותו קטנה, ילקה וישלם. שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה? חזר ואמר, גבי אחותו, חל עליו תשלומין ומיתה כאחת. ברם הכא, מכיון שחסם, נתחייב מכות. מיכן ואילך, בתשלומין. התיב רבי זעירא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}, הרי המצית גדישו של חבירו בשבת פטור מתשלומין. למה לא נאמר שעל שיבולת הראשון חייב מכות. מיכן ואילך בתשלומין? ולית אמר כן _{ולא אומרים כך} אלא, על כל שיבולת ושיבולת יש בה התריית מיתה. אף הכא, על כל חסימה וחסימה יש בה התריית מכות? רבי יוסי בי רבי בון° אמר, תרין אמוראין, חד אמר ^ג_יטבחוסם בתרומה ובקדשים _{שאין לאו דחסימה בתרומה וקדשים. דכתיב לא תחסום שור בדישו. בדישו שלו ולא של הקדש}. וחרנה אמר, בחוסם על ידי שליח. שליח לוקה והוא פטור דכתיב (ויקרא אחרי מות יז ד) דם יחשב לאיש ההוא. לאיש ההוא ולא לשולחיו. מכאן דאין שליח לדבר עבירה. שוגג בתרומה ומזיד בחמץ, שוגג בתרומה ומזיד בנזיר, שוגג בתרומה ומזיד ביום הכיפורים. אין תפתרינה כשני דברים ניחא שחייב ממון על אחד ומלקות על השני, ואין תיפתר כדבר אחד _{כיוון שמתחייב על אכילה אחת}, מחלוקת רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . לריש לקיש° שסובר שגזרת הכתוב בתרומה שלא אומרים קים ליה בדרבה מיניה _{משום שהכל היה בכלל} (ויקרא אמור כב י)_{וכל זר לא יאכל קודש, שלוקה. יצא ואיש כי יאכל קודש בשגגה, ללמד שישלם ממון ולא ילקה. אף כאן למרות שיש לאו נוסף} משלם ולא אכפת לנו שיש לאו נוסף. לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שמשלם רק אם לא התרו בו. כאן שהתרו בו על החמץ לוקה. תמן תנינן, ^ג_כאין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת. הא בתשלומין, שניהן שוין, ופטור דקים ליה בדרבה מיניה. מתניתא °דרבי נחונייא בן הקנה , °דרבי נחונייא בן הקנה אומר

[דף יח עמוד א]

יום הכיפורים כשבת לתשלומין. °רבי שמעון בן מנסיא אומר, מחוייבי כריתות כמחוייבי מיתות בית דין ופטורים מתשלומים. מה ביניהון? אמר רבי אחא° בשם רבי אבינה° , אנס נערה נידה ביניהון. רבי מנא° _{בן יונה} אומר, אף אנס את אחות אשתו ביניהון. על דעתיה °דרבי נחונייא בן הקנה , מה שבת אין לו היתר אחר איסורה אף יום הכיפורים אין לו היתר אחר איסורו. ואלו, הואיל ויש להן היתר אחר איסורן, משלם. על דעתיה ד°רבי שמעון בן מנסיא . מה שבת יש בה כרת, אף יום הכיפורים יש בה כרת. ואלו, הואיל ויש בהן כרת, אינו משלם. רבי יהודה בר פזי° בעא, מכות וכרת, מה אמרין בה אילין תנאי? האם כמו שכשיש כרת וממון הם פוטרים מן הממון, אף כשיש מלקות וכרת הם יפטרו מן המלקות? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} , צריכה _ספק לרבנין. רבי יונה° בעא, למה לא שמע לה מן הדא דתני °רבי שמעון בן יוחי ? דתני °רבי שמעון בן יוחי , °רבי טרפון אומר, נאמר כרת בשבת דכתיב (שמות כי תשא לא יד) כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא. ונאמר כרת ביום הכיפורים דכתיב (ויקרא אמור כג כט) כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מקרב עמה. מה כרת שנאמר בשבת, אין מכות אצל כרת משום דהוי לאו הניתק לאזהרת מיתת בית דין. אף כרת שנאמר ביום הכיפורים, אין מכות אצל כרת. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, מה צריכה לו _{במה הוא הסתפק}? כרבי שמעון בן לקיש° . ברם כרבי יוחנן° _{בר נפחא} פשיטה לו שכרת לא פוטר ממלקות. כי מה מכות אצל מיתה יש לו, כל שכן מכות אצל כרת. דאיתפלגון, השוחט אותו ואת בנו לשם עבודה זרה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ג_כאהתרו בו משם אותו ואת בנו, לוקה. משם עבודה זרה, היה נסקל. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אפילו התרו משם אותו ואת בנו, אינו לוקה. מאחר שאילו התרו בו משם עבודה זרה היה נסקל. אמר ליה, אפילו כרבי יוחנן° _{בר נפחא} צריכה לו _{הוא הסתפק}, תמן, שני דברים. מלקות על הלאו של אותו ואת בנו, ומיתה על עבודה זרה. והכא דבר אחד. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° , מה איכא בין אילין תנאי _{°רבי נחוניה בן הקנה ו°רבי שמעון בן מנסיא} שסוברים שחיבי כריתות פטורים מתשלומים. לאילין רבנן שחולקים על °רבי מאיר וסוברים שחייבי מלקות פטורים מתשלומים? שהרי כל חייבי כריתות הם גם חייב מלקות, וממה נפשך יפטר מתשלומים. לאוין שאין בהם כריתות בניהם. ל°רבי נחוניה בן הקנה ו°רבי שמעון בן מנסיא יהיה חייב בתשלומים. ולאילין רבנן שחולקים על °רבי מאיר יהיה פטור. רבי יודן° אמר כגון, הבא על הממזרת ביניהון. רבי חנניה° אמר כגון המצית גדיש חבירו ביום טוב ביניהון. על דעתיה ד°רבי שמעון בן מנסיא ו °רבי נחוניה בן הקנה , הואיל ואין בהן כרת ולא מתחייב בנפשו משלם. על דעתיה דאילין רבנן שחולקים על °רבי מאיר , הואיל ויש בהן מכות, אינו משלם. מעתה, הא דתנן אילו נערות שיש להן קנס ובניהם הבא על הממזרת, דלא כרבנין אלא כ°רבי מאיר ? _{שהרי לרבן כיוון שיש לאו לוקה ואינו משלם} אמר רבי מתניה°

[דף יח עמוד ב]

תיפתר דברי הכל, בממזר שבא על הממזרת שאינו אסור בה. תנן, ואשת אחיו, יש לה קנס. אף על פי שהיא בהיכרת. אשת אחיו לאו יבמתו היא? שהרי מדובר בנערה בתולה כך שאין לאחיו ילדים, ומדובר שאחיו מת אחרת היה חייב סקילה וברור שאינו משלם. אמר רבי מתניה° , תיפתר שהיו לאחיו בנים, ואירס אשה ומת. ובא אחיו ואנסה

ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_כבואילו שאין להן קנס. הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה שנפדו או שנתגיירו או שנשתחררו יתרות על שלש שנים ויום אחד. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, שבויה שנפדית, הרי היא בקדושתה אף על פי שהיא גדולה:

גמ’: תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, שבויה שנפדית, הרי היא בקדושתה אף על פי שהיא גדולה: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא ריבה אותה °רבי יהודה _{בר עילאי} אלא לקנס _{שיש לה קנס כבתולה} אבל לשאר דברים הרי היא כבעולה. תני רבי חייה° , אף לכתובת מנה מאתים. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אף להאכילה תרומה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° שאמר ששבויה אוכלת תרומה, °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי דוסא שניהן אומרים דבר אחד. דתנינן תמן, השבויה אוכלת בתרומה דברי °רבי דוסא . כי אתא רבי חנינה° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° הלכה כ°רבי דוסא

ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ^ג_כגהבא על בתו, ועל בת בתו ועל בת בנו, ועל בת אשתו, ועל בת בתה, ועל בת בנה. אין להן קנס מפני שהוא מתחייב בנפשו, שמיתתו בידי בית דין. שכל המתחייב בנפשו, אינו משלם ממון שנאמר (שמות משפטים כא כב) ולא יהיה אסון, ענוש יענש:

גמ’: למה צריך לאמר הבא על בתו שאין לה קנס מפני שמתחייב בנפשו. אילו אחר בא עליה, קנסה ^ג_כדלאו לאביה הוא? תיפתר שבא עליה אביה ומת, ובשעת גמר דין היתה לעצמה. הייתי אומר שיכולה לתבוע את היורשים. קא משמע לן שאין לה קנס. חייבים להעמיד כך ל°רבי יוסי הגלילי שסובר שנערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס, ברם כ°רבי עקיבה שסובר שנערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה של עצמה. אפשר להעמיד ביתומה בחיי אביה, ^ג_כהשיש לה קנס וקנסה לעצמה, ואביה פטור משום שמתחייב בנפשו. תנן, שכל המתחייב בנפשו, אינו משלם ממון שנאמר (שמות משפטים כא כב) ולא יהיה אסון, ענוש יענש. אמר רבי ירמיה° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, ממשמע שנאמר ולא יהיה אסון, איני יודע שאם יהיה אסון ונתת נפש תחת נפש? ומה תלמוד לומר אם יהיה אסון? לרבות את המזיד בלא התרייה. שאף שאין דין מיתה, פטור מתשלומים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ולאו מתניתא היא? דתנן שכל המתחייב בנפשו, אינו משלם ממון? לא אתיא רבי אלעזר° _{בן פדת} להשמיענו אלא אפילו בשוגג שאף שאין דין מיתה פטור מתשלום. אמר

[דף יט עמוד א]

חזקיה° , עוד תני מתניתא (ויקרא אמור כד כא) מכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת. ^ג_כומה מכה בהמה לא חלקתה בו בין בשוגג בין במזיד, לחייב ממון. אף מכה אדם, לא תחלוק בו בין שוגג למזיד לפטור ממון

ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ד

מתני’: נערה שנתארסה ונתגרשה. °רבי יוסי הגלילי אומר, אין לה קנס. °רבי עקיבה אומר, ^ג_כזיש לה קנס וקנסה של עצמה:

גמ’: מאי טעמא ד°רבי יוסי הגלילי ? דכתיב (דברים כי תצא כב כח) אשר לא אורשה. ו°רבי עקיבא _{בן יוסף}? אשר לא אורשה, עד שלא נתארסה נותן לאביה. נתארסה נותן לעצמה. על דעתיה ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} אם דורשים כך, למה לא נאמר, ^ג_כחנערה נותן לאביה, בוגרת נותן לעצמה. בתולה נותן לאביה, מוכת עץ נותן לעצמה? שנייא היא דכתיב נערה בתולה. נערה ולא בוגרת. בתולה ולא מוכת עץ. תנן, °רבי עקיבה אומר, יש לה קנס וקנסה של עצמה. אף הכא, וכי לית כתיב אשר לא אורסה? ולמה בזה °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר שיש קנס, רק שהכסף לעצמה? ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} אשר לא אורסה נצרך לדרשה, ללמד הימינה לגזירה שוה למפתה. מה תמן באונס חמשין. אף הכא במפתה חמשין. ולית ליה ל°רבי יוסי הגלילי חמשין? אית ליה, מכסף כסף. מה כסף שנאמר להלן חמשין, אף כאן חמשין. ל°רבי יוסי הגלילי שסובר שלנערה שנתארסה אין קנס, בא עליה עד שלא נתארסה, ונתארסה ונתגרשה מהו? לית מילתא דרבי אחי° אמרה שהוא נותן? דתני (דברים כי תצא כב כט) תחת אשר עינה, לרבות את היתומה לקנס דברי °רבי יוסי הגלילי . והקשנו ל°רבי יוסי הגלילי שדורש אשר לא אורסה פרט למאורסת. הכא נמי היה לו לדרוש ונתן לאביה, פרט למי שאין לה אב? ואמר רבי אחי° , תיפתר ^ג_כטשבא עליה עד שלא מת אביה, ומת אביה, שכבר נראה ליתן לאביה. הוא בא עליה עד שלא מת אביה ומת אביה, ^ג_לוהוא בא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה. רבי זעירא° אמר, רב חסדא° בעא, בא עליה עד שלא נישאת ונישאת, למי הקנס? ממה דתימר תמן בא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה, אף שעכשיו תחת בעלה היא, הוא נותן לאביה. אף הכא אף שתחת בעלה היא הוא נותן לאביה

[דף יט עמוד ב]

ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ה

מתני’: ^ג_לאהמפתה נותן שלשה דברים, והאונס ארבעה. המפתה נותן בושת ופגם וקנס, מוסיף עליו האונס, שהוא נותן את הצער, והמפתה אינו נותן את הצער. האונס נותן מיד, והמפתה לכשיוציא. האונס שותה בעציצו, והמפתה אם רצה להוציא יוציא:

גמ’: ודלא כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} פטר את האונס מן הצער. דסבר למה זה דומה? לחותך יבלת חבירו ועתיד לחתכה. למה זה דומה? לקוצץ נטיעות חבירו ועתיד לחתכן. אמרו לו, אינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון. לא דומה נבעלת באשפה, לנבעלת בחופה. מה מקיים °רבי שמעון _{בן יוחאי} תחת אשר עינה? אמרו בשם רב חסדא° , תיפתר בשבא עליה על הקוצים. תנן והמפתה לכשיוציא. אמר רב חסדא° , ^ג_לבבשלא רצה לקיים. אבל אם רצה לקיים, אינו נותן כלום. תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} כתיב (שמות משפטים כב טז) כסף ישקול כמוהר הבתולות. ^ג_לגמגיד שהוא עושה אותן עליו מוהר, ואין מוהר אלא כתובה. כמה דאת אמר (בראשית וישלח לד יב) הרבו עלי מאד מוהר ומתן. אנוסה לרבנן אין לה כתובה, דיצא כסף קנסה בכתובתה. °רבי יוסי ברבי יהודה אומר יש לה כתובה מנה. במאי קמיפלגי? רבנן סברי: טעמא מאי תקינו רבנן כתובה? כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, והא לא מצי מפיק לה _{ואותה הרי אינו יכול לגרש}. ו°רבי יוסי ברבי יהודה סבר הא נמי מצער לה, עד דאמרה היא לא בעינא לך _{עד שתאמר איני רוצה בך}. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל, _{לדעת רבנן שסוברים שאין לאנוסה כתובה}. בנות אנוסה, מהו שיהא להן בתנאי כתובתה _{שאם הבעל ימות הבנות יזונו מנכסיו עד שיתחתנו}.

[דף כ עמוד א]

נראה דפשיטא ליה באנוסה, דלית לה כתובת בנין דיכרין, _{שהרי תקנו כתובת בנין דכרין כדי שהאב יתן לביתו נכסים כדי שירצו להתחתן איתם, וכאן הרי חייב להתחתן איתה}. ובמפותה, דאית לה בנן נוקבן, שהרי יש לה כתובה וזה מתנאי הכתובה. דאין תימר דתריהון צריכה לה _הסתפק רבי אלעזר° _{בן פדת}, נשאול בנות אנוסה ובנות מפותה מהו שיש להן בתנאי כתובה. ולמה רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל רק לגבי אנוסה? הן דצריכה ליה _{מה שהוא הסתפק}, כרבנין, שאמרו שלאנוסה אין כתובה, הן דפשיטא ליה, כ°רבי יוסי בי רבי יהודה . דתני, °רבי יוסי בי רבי יהודה אומר, האונס נותן כתובת מנה

ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ו

מתני’: ^ג_לדכיצד הוא שותה בעציצו? אפילו היא חיגרת, אפילו היא סומא, אפילו היא מוכת שחין. ^ג_להנמצא בה דבר זימה, או שאינה ראויה לבוא בישראל, אינו רשאי לקיימה שנאמר (דברים כי תצא כב יט) ולו תהיה לאשה. אשה שהיא ראויה לו:

גמ’: רבי ירמיה° ורבי חייה° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° , לא יאמר ולו תהיה לאשה במוציא שם רע, שאינו צריך, שהרי כבר היא תחת ידו. ומה תלמוד לומר ולו תהיה לאשה? תלמד הימינה לגזירה שוה. וכך תדרש. נאמר ולו תהיה לאשה במוציא שם רע, ונאמר ולו תהיה לאשה באונס. מה לו תהיה שנאמר להלן במוציא שם רע באשה שראויה לו, שהרי היא אשתו שנשאה בהיתר . אף לו תהיה שנאמר כאן באונס, באשה הראויה לו. אי מה להלן במוציא שם רע רק באשה הראויה לו משלם קנס, אף לו תהיה לאשה שנאמר כאן באונס, רק באשה הראויה לו משלם קנס. ואיך אמרנו שיש קנס גם באסורות לו? רבי זעירא° ועולא° _{בן ישמעאל} אמרו בשם רבי ישמעאל° שאמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. לא יאמר ולו תהיה לאשה במוציא שם רע, שאינו צריך שהרי כבר היא תחת ידו. מה תלמוד לומר ולו תהיה לאשה? מדמיותר הוא תלמד הימינה, דלגזירה שוה מתדרשה. נאמר ולו תהיה במוציא שם רע. ונאמר ולו תהיה באונס. מה לו תהיה שנאמר להלן במוציא שם רע הכוונה שאם

[דף כ עמוד ב]

^ג_לוגירש אומר לו שיחזיר ואינו לוקה, דהוה לאו הניתק לעשה. אף לו תהיה האמור כאן באונס, ^ג_לזגירש אומר לו שיחזיר. תני רבי חייה° , אחד האונס ואחד המוציא שם רע שגירשו, כופין אותן להחזיר. ^ג_לחאם היו כהנים, סופגין את הארבעים. כהדא דתני (דברים כי תצא כב כב) בעולת בעל. להביא את המקבלת בעלה בבית אביה והיא ארוסה, שהבא אחריו בחנק כדין נשואה, ולא בסקילה כארוסה. ולא סוף דבר שבא עליה הארוס כדרכה, אלא אפילו שלא כדרכה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לכן צריכה _{כל הצורך של הפסוק זה} לבעולת בעל שלא כדרכה. דאי תימא לכדרכה. למה לי בעלה? אפילו אחר _{שהרי אינה בתולה}, כיי דתנינן תמן, ^ג_לטבאו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק. נערה מאורסה, באו עליה עשרה שלא כדרכה, ואחד כדרכה, כולן בסקילה. כולהון כדרכה, הראשון בסקילה והשאר בחנק. הערו בה עשרה בני אדם ואחד גמר את הביאה. כולהון בסקילה. כולהון גמרו את הביאה. הראשון בסקילה והשאר בחנק. ובפנויה, באו עליה עשרה שלא כדרכה ואחד כדרכה. כולם בקנס. כולהון בכדרכה, הראשון בקנס והשאר פטור. ביררה לה אחד מהן. נפטרו כולן מלא תעשה של לא יוכל שלחה. אמרה אי אפשי בו _{שחזרה בה קדם נישואים}

[דף כא עמוד א]

בוררת וחוזרת ובוררת. היה נשוי את אחותה, כבר נפטר מהלאו כיוון שאסורה לו. מתה אחותה, כבר נפטר. מת, אין כופין את היבם

ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ז

מתני’: יתומה שנתארסה ושנתגרשה, °רבי אלעזר _{בן עזריה} אומר, האונס חייב, והמפתה פטור:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אתייא ד°רבי אלעזר _{בן עזריה}

[דף כא עמוד ב]

בשיטת °רבי עקיבה רבו. כמה ד°רבי עקיבה אמר ארוסה שנתגרשה ^ג_מיש לה קנס וקנסה לעצמה. כן אמר °רבי אלעזר _{בן עזריה}, ^ג_מאיש לה קנס וקנסה של עצמה. מעתה אפילו במפותה? אמר רבי ירמיה° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, תיפתר שמחלה לו. _{במשנה לא גרסו יתומה} ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו _{הרי הם של האב}? פתר לה ביתומה. ותני דבית °רבי כן. היתומה, °רבי אלעזר _{בן עזריה} אמר, האונס חייב והמפתה פטור. ויש אדם מוחל על דבר שאינו ברשותו? _{שהרי חיוב הקנס חל רק משעת העמדה בדין}? ומניין שחיוב הקנס חל רק משעת העמדה בדין? נישמעינה מן הדא, דאמר רבי בון בר חייה° בשם רבי זעירה° , קנס, אין בו משעה הראשונה. דתנינן תמן, ^ג_מבעמדה בדין עד שלא מת אביה, הרי הן של אב. מת האב, הרי הן של אחין. לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב, הרי הן של עצמה. אם אומר את כן שהקנס הוא משעה הראשונה, הרי הן של אחין משעה הראשונה שהרי כשנאנסה היה של האב מיד, ואין זה תלוי בשעת העמדה בדין, ומשמת האב זכו הבנים. ואם המשנה אומרת שאם מת האב הם שלה חייב להיות שחיוב הקנס זה רק משעת העמדה בדין אז איך היא יכולה למחול? אמר רבא° בשם רב חסדא° , בבושת ופגם שיכולה למחול היא מתניתא. אבל קנס אינה יכולה למחול שאינו ברשותה עד העמדה בדין. רבי מנא° _{בן יונה} אמר, מהו האונס חייב והמפתה פטור? האונס חייב בכל, והמפתה פטור מן הכל. רבי אבין° אמר בשם שמי° , מהו האונס חייב והמפתה פטור? האונס חייב בכל, והמפתה פטור מן הבושת ומן הפגם וחייב בקנס _{שאינה יכולה למחול שאינו ברשותה}. רבי אבין° בשם שמי° כ°רבי עקיבה שסובר שביתומה יש קנס וקנסה לעצמה. ורבי מנא° _{בן יונה} שאמר האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הכל ההיא כד°רבי יוסי הגלילי היא שסובר שביתומה אין קנס:

[דף כב עמוד א]

ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ח

מתני’: ואי זהו הבושת? ^ג_מגהכל לפי המבייש והמתבייש. פגם. רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק, כמה היתה יפה וכמה היא יפה. ^ג_מדקנס. שוה בכל אדם. וכל שיש לו קיצבה מן התורה שוה בכל אדם:

גמ’: תנן, ואי זהו הבושת? הכל לפי המבייש והמתבייש. לא דומה המבייש את הגדול למבייש את הקטן. לא דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן. בושת הגדול מרובה שהוא מקפיד ונזקו ממועט כשמבייש את הקטן. בושת הקטן ממועט שאינו מקפיד על בשתו ונזקו מרובה כשמבייש גדול

ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה ט

מתני’: כל מקום שיש מכר, אין קנס. וכל מקום שיש קנס, אין מכר. קטנה, יש לה מכר ואין לה קנס. נערה, יש לה קנס ואין לה מכר. הבוגרת, לא קנס ולא מכר:

גמ’: תנן, קטנה, יש לה מכר ואין לה קנס. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי מאיר היא. ברם כרבנין, לקטנה ^ג_מהיש מכר וקנס כאחת. ל°רבי מאיר מבת יומה ועד שתביא שתי שערות, יש לה מכר ואין לה קנס. משתביא שתי שערות עד שתבגור יש לה קנס ואן לה מכר. משתבגור, אין לה לא מכר ולא קנס. לרבנין, מבת יומה ועד ג' שנים ויום אחד, יש לה מכר ואין לה קנס. מבת שלשה שנים ויום אחד עד שתביא שתי שערות, יש לה מכר ויש לה קנס. ^ג_מומשתביא שתי שערות ועד שתבגור, יש לה קנס ואין לה מכר. בוגרת אין לה לא מכר ולא קנס. תמן תנינן, ^ג_מזהבא על נערה מאורסה, אינו חייב, עד שתהא נערה בתולה מאורסה בבית אביה. _{אבל הבא על ארוסה בגרת או נשואה, או אפילו מסורה לשלוחי הבעל, דינו בחנק} באו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי חייה° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, ד°רבי מאיר היא. ברם כרבנין, ^ג_מחאפילו קטנה. מאי טעמא דרבנן? נער חסר כתיב בפרשה _{ללמד שנערה לאו דווקא}. מה מקיימין °רבי מאיר נער? אמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° , נערה אחת שלימה כתיב בפרשה

[דף כב עמוד ב]

ולימדה על כל הפרשה שהיא גדולה. מתיב °רבי מאיר לרבנין, הרי המוציא שם רע. הרי כתיב בו נער, והיא גדולה, דאין הקטנה נסקלת? מה עבדין לה רבנן? אמר רבי אבין° , תיפתר שאפילו בא עליה דרך זכרות נסקלת, לכן כתוב נער אף שהיא גדולה. _{אבל מקום אחר שנאמר בו נער אף קטנה במשמע}. יעקב בר אבא° בעא קומי רב° _{אבא בר אייבו}, הבא על הקטנה מאורסה מהו? _{האם דינו בסקילה כבא על נערה מאורסה, או כיוון שכתוב ומתו גם שניהם. ובקטנה היא לא מתה, אף הוא לא ימות בסקילה, אלא ככל הבא על אשת איש שמיתתו בחנק} ^ג_מטאמר ליה בסקילה. הבא על הבוגרת מהו? אמר לו אני אקרא ^ג_ננערה ולא בוגרת. וקרא נערה ולא קטנה? אמר ליה ולית את מודה לי שהיא בקנס _כרבנן? אמר לו לגבי קנס יש ריבוי מיוחד לחייב על הקטנה. דדרשינן תחת אשר עינה לרבות את הקטנה לקנס. ותדרוש קרא תחת אשר עינה לרבות את הבוגרת לקנס? אמר רב° _{אבא בר אייבו}. אף על גב דנצחייה יעקב בר אבא° בדינה _בלימוד, הלכה, הבא על הקטנה בסקילה והיא פטורה. אמר רבי אבין° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ולמה לא שמע לה מן הדא דכתיב (דברים כי תצא כב כה) ואם בשדה ימצא האיש את הנער המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה, ומת האיש אשר שכב עמה לבדו. ולנער לא תעשה דבר אין לנער חטא מוות. וכי אין אנו יודעין שאין לנערה חטא מות? מה תלמוד לומר (דברים כי תצא כב כו) ולנערה לא תעשה דבר כי אין לנערה חטא מות? להביא _{עוד מקרה שרק האיש בסקילה} הבא על הקטנה מאורסה שהוא בסקילה, והיא פטורה

ירושלמי כתובות, פרק ג, הלכה י

מתני’: ^ג_נאהאומר פיתיתי את בתו של פלוני _{אף שפוגם אותה וכל שכן באומר אנסתי שחייב}. משלם בושת ופגם על פי עצמו, ואינו משלם קנס. ^ג_נבהאומר גנבתי, משלם את הקרן על פי עצמו, ואינו משלם לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה. ^ג_נגהמית שורי את פלוני, או שורו של פלוני. הרי זה משלם על פי עצמו. המית שורי עבדו של פלוני, אינו משלם על פי עצמו. זה הכלל, ^ג_נדכל המשלם יותר על מה שהזיק, אינו משלם על פי עצמו:

גמ’: תנן, המית שורי עבדו של פלוני, אינו משלם _{שלושים של עבד} על פי עצמו. רבי יצחק° _{בר אבא} שאל, מהו שישלם דמי העבד מפי עצמו? מה צריכה ליה _{במה הוא הסתפק}? האם כל שלשים קנס, או רק מה שיותר מדמיו עד שלושים קנס.

[דף כג עמוד א]

אין תימר כל שלשים קנס, אינו משלם. אין תימר, יותר מדמיו קנס, משלם דמיו. תמן תנינן, ^ג_נההמית שורך את עבדי. והוא אומר לא המית. משביעך אני _{שבועת הפיקדון}, ואמר אמן ואחר כך הודה, פטור. שאין נשבעים על כפירת קנס, אלא על כפירת ממון. אין תימר, שרק יותר מדמיו קנס, אבל כדי דמיו ממון, נמצא שכפר ממון, ולמה אינו נשבע? אמר רבי חגיי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, תיפתר שהמית עבד מוכה שחין שאינו שוה כלום, וכל השלושים קנס. אמר לו, אמור דבתרה _{את סוף המשנה}, המית שורך את בני, והוא אומר לא המית. משביעך אני ואמר אמן, חייב כופר . ופתרה _תעמיד גם את הסיפא במוכה שחין ויהא פטור, שהרי אינו שוה ממון? אמר רבי חגיי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, תיפתר כמאן דאמר, ונתן פדיון נפשו של מזיק. דגבי בנו אף על גב דניזק אינו שוה כלום חייב לשלם המזיק דמי עצמו אבל העבד כיון שאינו שוה כלום אין כאן תשלומין אלא קנס. אמר ליה, ואין כמאן דאמר ונתן פדיון נפשו של מזיק, הרי כולו קנס _{שאינו לפי הנזק} ויפטר משבועה. אלא ודאי בבריא. ובעבד פטור, לפי שכל שלושים של עבד משום קנס. תנן, זה הכלל, כל המשלם יותר על מה שהזיק, אינו משלם על פי עצמו _{דמודה בקנס פטור}. מהו שיאמרו לו, צא ידי שמים? נישמעינה מן הדא, מעשה ב°רבן גמליאל _דיבנה שהפיל שן טבי עבדו. אתא גבי ד°רבי יהושע _{בן חנניה} אמר ליה, טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו. אמר ליה ומה בידך? ^ג_נוואין קנסות אלא בבית דין ובעדים. ויאמרו לו צא ידי שמים? הדא אמרה, שאין אומרים לו צא ידי שמים. רבי גמליאל בי רבי אבינה° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}, °רבן גמליאל _דיבנה כמאן דאמר מותר לשחרר עבד? אמר ליה, כל גרמה אמרה שאסור לשחררו. דאי לא כן, היו לו לשחרר משעה ראשונה, ולא היה צריך לחפש עילה

הדרן עלך פרק אילו נערות

פרק רביעי – נערה שנתפתתה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה א

מתני’: ^ד_אנערה שנתפתתה. בושתה ופגמה וקנסה לאביה, והצער _{גם הוא לאב} בתפוסה _באנוסה. ^ד_בעמדה בבית דין עד שלא מת האב, הרי הן של אב. מת האב, הרי הן של אחין. לא הספיקה לעמוד בבית דין עד שמת האב, הרי הן של עצמה:

גמ’: תנן, נערה שנתפתתה. מאן תנא נערה? °רבי מאיר . ברם כרבנין, ^ד_גאפילו קטנה. והצער _{גם הוא לאב} בתפוסה מאי בתפוסה? באנוסה. ודלא כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר את האונס מן הצער. עד כדון דברים הבאים מחמת הביאה. חבל בה

[דף כג עמוד ב]

סימה את עינה, קטע את ידה, שיבר את רגלה, למי הוא משלם, לה או לאביה? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ד_דנותן לאביה. רבי שמעון בן לקיש° אמר, נותן לעצמה. מיסבר סבר רבי שמעון בן לקיש° , שמדאוריתא מעשה ידיה שלה עד שתבגור. וחכמים תקנו שמעשה ידיה לאביה. אבל בממון שבא מעלמה לא תקנו, ולכן גם דמי החבלה שלה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ד_המבגורה ואילך מעשה ידיה שלה אבל מקודם מעשה ידיה לאביה הילכך חבלה נמי לאביה. אמר רבי אבין° בשם רבי הילא° _אילעא עד שעת בוגרה פליגין. אבל מבוגרה ואילך, כל עמא מודיי שהן של עצמה. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. ומתניתא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא שסובר שדמי חבלה לאב} דתנן, החובל בבתו ובנו של חבירו. של בנו של חבירו יתן מיד. ושל בתו יעשה בהן סגולה _{יטע אילן והאב אוכל פירות עד שתתבגר}. אמר רבי יודן אבוי דרבי יהודה אבוי דרבי מתניה° , את מתני רישא, אבל סיפא מסייעא לרבי שמעון בן לקיש° _{שסובר שהנזק שלה} דתנן, החובל בבתו קטנה, ניזקה שלה ופטור מן הבושת ומן הפגם. אחרים שחבלו בה, נזקה שלה, והשאר יעשה בהן סגולה, ובושתה ופגמה של אביה. תנן, לא הספיקה לעמוד בבית דין עד שמת האב, הרי הן של עצמה: מה חמית מימר כן _{מה ראיתה לומר כך}? _{הרי בתורה כתוב לאביה} תני °רבי שמעון בן יוחי דכתיב (דברים כי תצא כב כט) ונתן לאבי הנערה. _{ויכל לכתוב ונתן לאביה. אלא פעמים} ונתן לנערה _ופעמים ונתן לאבי הנערה. הא כיצד? עמדה בדין עד שלא מת אביה, אשכחת אמר ונתן לאבי הנערה. מת אביה, אשכחת אמר ונתן לנערה. עמדה בדין עד שלא בגרה, אשכחת אמר ונתן לאבי הנערה. משבגרה, אשכחת אמר ונתן לעצמה. מנן אילין מיליא _{מהיכן נלמדו דברים אלו} שאם עמדה בדין משמת האב הכסף לעצמה ואין הבנים זוכים מכח האב? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (ויקרא בהר כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם לרשת אחוזה, אותם לבניכם, ואין בנותיכם לבניכם. בקנס

[דף כד עמוד א]

הכתוב מדבר. תני רבי חייה° , אין להן לא בקנסי הבת לא בפתוייה ולא בחבליה. קנס אימתי הוא מתחייב? רבי יונה° אמר משעה ראשונה _{משעת האונס}. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, בסוף בשעת העמדה בדין. מתיב רבי יוסי° _{בר זבידא} לרבי יונה° , על דעתך דתימר משעה ראשונה, והא תנינן עמדה בדין עד שלא מת האב, הרי הן של אב. מת האב הרי הן של אחין. ואם משעה ראשונה למה תלה בהעמדה בדין? אמר ליה, מטינתה _הגעתה לההיא דתני °רבי שמעון בן יוחי , דכתיב (דברים כי תצא כב כט) ונתן לאבי הנערה. _{ויכל לכתוב ונתן לאביה. אלא פעמים} ונתן לנערה _ופעמים ונתן לאבי הנערה. מתיב רבי יונה° לרבי יוסי° _{בר זבידא}, על דעתך דתימר בסוף בשעת העמדה בדין. והא תנינן, עמדה בדין עד שלא בגרה, הרי הן של האב. משבגרה, הרי הן של עצמה. ובוגרת יש לה קנס? אמר ליה, מטינתא _הגעתה לההיא דתני רבי חייה° . דתני רבי חייה° כתיב (דברים כי תצא כב כט) תחת אשר עינה, לרבות שהיתה נערה ובגרה. ואתיא אילין פלוגוותא, כהלין פלוגוותא. דתנינן תמן, גנב משל אביו טבח ומכר ואחר כך מת _האב. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ^ד_וגנב משל אביו ומת אביו ואחר כך טבח ומכר. משלם תשלומי כפל ואינו משלם ד' וה'. מתיב רבי חגיי° לרבי יוסי° _{בר זבידא}, על דעתך דאת אמר בעמידת בית דין הדבר תלוי. ניתני גנב משל אביו טבח ומכר בחיי אביו, לא הספיק לעמוד בדין עד שמת אביו, משלם תשלומי כפל? _{שהרי לדעתך הכל תלוי בשעת העמדה בדין}. אמר לו, והן _וכי אמרתי גבי ארבעה וחמשה שאינו מתחייב אלא בשעת העמדה בדין? בזה פשיטא שמתחייב מיד בשעת הגניבה. לא אמרתי אלא הכא גבי נערה שנאנסה, דכל עמא מודו שהקנס של עצמה _{שהרי היא זו שנאנסה} אלא שהתורה אמרה שהזכות שלה עובר לאב. אבל אם אין אב פשיטא שהיא זוכה ולא אחר . לא צורכה דא אלא למי הוא נותן, לעצמה או לאביה. והשאלה מהו הרגע שבו אם אין אב היא זוכה לעצמה. ובזה אני סובר ששעת העמדה בדין הוא הרגע הקובע

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ב

מתני’: ^ד_זעמדה בבית דין עד שלא בגרה, הרי הן של אב. מת האב, הרי הן של אחין. לא הספיקה לעמוד בבית דין עד שבגרה, הרי הן של עצמה.

[דף כד עמוד ב]

°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב, הרי הן של עצמה. מעשה ידיה ומציאתה, אף על פי שלא גבתה, מת האב, הרי הן של אחין:

גמ’: תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה. תני °רבי שמעון בן יוחי כתיב (דברים כי תצא כב כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף. מלמד שאין האב זוכה אלא בנתינה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, במגבה הדבר תלוי. ו°רבי אומר, בעמידת בית דין הדבר תלוי. °רבי שמעון _{בן יוחאי} עבד לה כמעשה בית דין שאינו זוכה בו אלא משעת נתינה. ורבנין עבדין לה כמלוה שאינו חייב אלא משעמד בדין. על דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} גובה בעידית _{כנזיקין וכל מעשה בית דין}. על דעתיה דרבנין, גובה בבינונית _כמלווה. על דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}, אין השביעית משמטתה _{כמעשה בית דין}. על דעתון דרבנין, השביעית משמטתה _כמלווה. על דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}, הבכור נוטל פי שנים _{שמעשה בית דין נחשב מוחזק}. על דעתיה דרבנין, אין הבכור נוטל פי שנים _{שמלווה נחשב ראוי}. רבי זעירא° שלח לרב נחמן בר יעקב° ולרבי אימי בר פפי° , מת האב מעשה ידי הבת של מי? אמר ליה, שוקד אמר, לעצמה. מני שוקד? שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אמר רבי מתנה° . בשם °רבי אמרוה, ומדרש אמרוה דכתיב (ויקרא בהר כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה. אותם לבניכם, ^ד_חלא בנותיכם לבניכם. במעשה ידי הבת הכתוב מדבר. אמר רבי יודן°

[דף כה עמוד א]

מתניתא אמרה כן דתנן, מעשה ידיה ומציאתה אף על פי שלא גבת ומת האב, הרי הן של אחין. מעשה שעשת בחיי האב. אבל עשת לאחר מיתת האב, כל עמא מודו שהן של עצמה. שאם אחר מיתת האב מעשה ידיה של האחים, מה שייך לדון האם גבתה או לא גבתה? הרי בכל מקרה זה יהיה של האחים

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_טהמארס את בתו וגירשה, אירסה ונתאלמנה. כתובתה שלו. השיאה וגירשה, השיאה ונתאלמנה, שלה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, פעם הראשונה של אב _{אפילו נשאה} שהמשעת כתיבת הכתובה זכה בה האב. אמרו לו, ^ד_ימשהשיאה אין לאביה רשות בה:

גמ’: אמר רבי בון בר חייה° , טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי}, כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. אם הוא יודע שאם תתאלמן או תתגרש הכל יחזור אליו. תנן, המארס את בתו וגירשה, אירסה ונתאלמנה. כתובתה שלו. השיאה וגירשה, השיאה ונתאלמנה, שלה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יצחק° _{בר אבא}, ממוציא שם רע למד °רבי מאיר _{תנא קמא} שאף שבתחילה כשהיתה ארוסה הכתובה שלו, אחרי שנשאה אין לאביה רשות בה. כדתני רבי חייה° , ^ד_יאזינתה ועודה בבית אביה _ארוסה, ומשבגרה הוציא עליה שם רע. _{אם נמצא ששיקר} הוא אינו לוקה, ואינו נותן מאה סלע _{כיוון שהיא כבר היתה בוגרת והתורה אמרה ונתן לאבי הנערה}. ואם נמצא שזינתה או שהעדים זוממים או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה. מכאן שאף שהוציא עליה שם רע על הזמן שהיתה נערה, הולכים אחר זמן העמדה בדין. כך גם לעניין כתובה הולכים אחרי זמן תביעת הכתובה, וכיון שזה אחרי נישואין, אין לאב כלום. רבי מנא° _{בן יונה} בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, הגע עצמך _{מה הדין} שהוציא עליה שם רע בעודה נערה ובגרה? אמר לו בזה שמענו שנותן לאביה. אמר רבי ירמיה° קומי רבי זעירא° , ותמיה אני, היך רבנין מדמו כתובה לקנס _{שהם מביאים ראיה לכתובה מקנס של מוציא שם רע}, ולא דמי. דהא כתובה משעה הראשונה כשחתם התחייב, וקנס בסוף בשעת העמדה בדין, ואת אמר אכן _{ש°רבי מאיר למד כתובה מקנס}? אמר ליה, ומי יאמר לך שאני סובר שקנס מתחייב רק משעת העמדה בדין? אני סובר שאפילו קנס משעה הראשונה הוא

[דף כה עמוד ב]

ואתייא דרבי מנא° _{בן יונה} כרבי ירמיה° שסובר שזוכה בקנס רק בסוף בשעת העמדה בדין, ורבי יוסי° _{בר זבידא} כרבי זעירא° סובר שזוכה בקנס מתחילה

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_יבהגיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה _הבת, הרי זו בחנק, ואין לה, לא פתח בית אב ולא מאה סלע. ^ד_יגהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, הרי זו בסקילה, ואין לה לא פתח בית אב ^ד_ידולא מאה סלע. היתה הורתה ולידתה בקדושה. הרי היא כבת ישראל לכל דבריה. ^ד_טויש לה אב ואין לה פתח בית האב, יש לה פתח בית האב ואין לה אב. הרי זו בסקילה. לא נאמר פתח בית האב אלא למצוה:

גמ’: תנן, הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה _הבת, הרי זו בחנק. דכתיב (דברים כי תצא כב יט) כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. יצתה זו שאינה מישראל. כי הוציא שם רע על בתולה, לרבות את הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שתהא בסקילה. ונרבה אותה אף לקנס? לית יכיל, כדתני חזקיה° , ממשמע שנאמר (דברים כי תצא כב כא) וסקלוה, אין אנו יודעין שהיא מתה? מה תלמוד לומר ומתה? אלא יש לך אחרת שהיא בסקילה, והוא פטור מקנס. ואי זו זו? זו גיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שתהא בסקילה. כתיב (דברים כי תצא יג יד) כי יקח איש אשה ובא עליה ושנאה. ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע ואמר, את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים. לעולם אינו חייב, עד שיהיה בסדר הזה. שיכנוס ^ד_טזויבעול ויטעון טענת בתולים. וכתיב (דברים כי תצא כב יד) ושם לה עלילות דברים. יכול אפילו הקדיחה לו את התבשיל? נאמר כאן (דברים כי תצא יג יד)כי יקח איש אשה ובא עליה ושנאה. ושם לה עלילות דברים. ולמטן נאמר (דברים כי תצא יז)והנה הוא שם לה עלילת דברים לאמור לא מצאתי לבתך בתולים. מה עלילות דברים למטן זנות. אף למעלן זנות. אי מה עלילות דברים שלמטן, ממקום בתולין. אף כאן ואקרב אליה ממקום בתולים? מניין אפילו בא עליה בעלה ביאה אחרת? תלמוד לומר (דברים כי תצא כב יד) והוציא עליה שם רע, מכל מקום. (דברים כי תצא כב יד) ואמר את האשה הזאת לקחתי, ואקרב אליה. פרט לייעודין _{של אמה עבריה}. לקחתי

[דף כו עמוד א]

פרט לשומרת יבם. לקחתי, פרט לארוסה _{אפילו בא עליה בבית אביה}. תנן לקחתי, פרט ליעודין _{של אמה עבריה}. אמר רבי יונה° , אפילו למאן דאמר משעה ראשונה יתן כסף לייעודין. לקחתי פרט לשומרת יבם. לא סוף דבר, כמשנה הראשונה, ^ד_יזשמצות יבום קודמת למצות חליצה. אלא אפילו כמשנה אחרונה, ^ד_יחשמצות חליצה קודמת למצות ייבום. לקחתי פרט לארוסה. ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים. וחש לומר שמא מצא ואיבד _{השמיד ראיות}? אלא הכוונה ^ד_יטשהביא הבעל עדים שזינתה עודה בבית אביה. ואלה בתולי בתי. וחש לומר שמא דם צפור הוא? הכוונה שהביא האב עדים להזים עידי הבעל. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , ^ד_כהפרשה הזו יש בה, עדים וזוממיהן וזוממי זוממיהן. הבעל אומר הרי עדים שזנתה בבית אביה שנאמר לא מצאתי לבתך בתולים. והביא האב עדים להזים עידי הבעל שנאמר ואלו בתולי ביתי ופרשו השמלה לפני זקני העיר . והביא הבעל עדים להזים עידי האב. שנאמר ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו לנערה בתולים. אית תניי תני, אם אמת היה הדבר הזה, _{לא מדבר שהביא הבעל עדים להזים את עדי ההזמה שהביא האב, אלא} בשלא מצא האב עדים להזים עידי הבעל. ופרשו השמלה. הכל משל. תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, זה אחד משלשה מקריות שנאמרו בתורה במשל. (שמות משפטים כא יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה. וכי עלת על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו? אלא מהו על משענתו? על בוריו שהבריא לגמרי ממכה זו. אבל אם לא הבריא אף שלא מת מיד נהרג עליו. כתיב (שמות משפטים כב ב) אם זרחה השמש עליו, דמים לו. וכי עליו לבדו החמה זורחת? אלא מה זריחת השמש מיוחדת, שהיא שלום לכל באי העולם. אף זה, ^ד_כאבזמן שהוא יודע שהוא שלום ממנו ואם יעמוד מולו לא יהרגנו _{כגון אביו} והרגו, הרי זה חייב. תני °רבי אליעזר בן יעקב אומר, ייאמרו הדברים ככתבן. מהו ייאמרו הדברים ככתבן? אמר רבי יוסי בי רבי בון° , ^ד_כבלעולם אינו חייב עד שיכנוס ויבעול כדרכה ויטעון טענת בתולים. ופרשו השמלה. לא סוף דבר ופרשו השמלה? אלא עד שיתחוורו הדברים כשמלה. רבי אסי° אמר, ופרשו השמלה. לעולם אין העדים נסקלים, ולא הבעל לוקה, ולא נותן מאה סלע. עד שיאמרו, עמנו היה במקום פלוני והבעל שכרן להעיד עדות שקר. אמרו עמנו היה במקום פלוני, ולא אמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר מהו? רבי יוסי בי רבי בון° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° , נאמר כאן שימה דכתיב והנה הוא שם לה עלילת דברים. ונאמר להלן שימה דכתיב לא תשימון עליו נשך. מה שימה שנאמר להלן ממון. אף כאן ממון מכאן שאינו חייב עד שישכור עדים בממון. והתני, ^ד_כגלא אמר

[דף כו עמוד ב]

לעדים בואו והעידוני, אלא הן באו מאיליהן. הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע. אלא, ^ד_כדאו היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה. מפני שלא אמר. הא אם אמר, אפילו לא שכרן, כמי ששכרן. וקשיא לרבי יוסי ברבי בון° שאמר שאם לא שכר פטור . הביא האב שני כיתי עדים. אחת אומרת, עמנו הייתם במקום פלוני. ואחת אומרת, ראינו שהבעל שכרן להעיד עדות שקר והוזמו שני הכתות. פשיטא שאותן שאמרו עמנו היתם במקום פלוני נסקלין, ואותן שאמרו ראינו שהבעל שכרן להעיד עדות שקר, לוקין ונותנין מאה סלע. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , ולא על ידי אילו ועל ידי אילו היה מתחייב מלקות ולתת מאה סלע? שהרי כל עדות לבד לא מספיקה כדי לחייבו לא מלקות ולא ממון, ואיך נחייב את העדים משום כאשר זמם במלקות וממון? אלא פטורים מתשלום ממון ולוקין משום לא תענה ברעך עד שקר. רבי בון בר חייה° בעא קומי רבי זעירא° ? הביא האב עדים להזים עידי הבעל, _{נמצא שהם רצו לחייב את הבעל במאה סלע ואת העדים בסקילה} והוזמו עידי האב. האם כשם שהם רצו לחייב את הבעל מאה כסף שדינו בשלושה, ואת העדים הם רצו לחייב סקילה שדינם בעשרים ושלושה. אף הם כשהוזמו, לוקים ונותנים מאה סלע בשלשה, ונסקלין בעשרים ושלשה? או שכיוון שיש בדינם גם מיתה, אפילו למלקות וממון נדונם בעשרים ושלושה? אמר ליה, אילו לא הוזמו עידי האב, לא נמצא הבעל לוקה ונותן מאה סלע בשלשה, ועדים נסקלין בעשרים ושלשה? נמצא שזה מה שזממו. אף להם עושים כפי שזממו לממון דנים אותם בשלושה, ולמיתה דנים אותם בעשרים ושלושה. שסבר רבי זעירא° שני דינין הן _{מה שרצו לחייב את הבעל לבד, ומה שרצו לחייב את העדים לבד}. אמר רבי ירמיה° בשם רבי אבהו° , כולו דין אחד ודנים אותם בעשרים ושלושה. מתניתא פליגא על רבי אבהו° דכתיב (דברים כי תצא כב טו) אל זקני העיר. זה בית דין של שלשה. השערה, זה בית דין של עשרים ושלשה. מכאן שיש שני דינים נפרדים. פתר לה _{שהברייתא} כ°רבי מאיר _{שסובר ששני דינים הם, אבל אין הלכה כמותו}. ד°רבי מאיר אומר, מוציא שם רע לוקה ומשלם בשלושה, והעדים נסקלים בעשרים ושלושה. תמן תנינן, ^ד_כההאונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^ד_כומוציא שם רע בשלשה ועשרים, שיש בו דיני נפש. רבי מנא° _{בן יונה} אמר, בנערה מאורסה פליגין. °רבי מאיר אומר, מפסדת כתובתה בשלשה ונסקלת בשלשה ועשרים _{ששני דינים הם}. וחכמים אומרים

[דף כז עמוד א]

הכל בעשרים ושלושה. ^ד_כזשבמקום שנסקלת, שם היא מפסדת כתובתה _{שדין אחד הוא}. אבל במוציא שם רע שהבעל הביא עדים שזינתה, ואבי הנערה הביא עדים להזימם, כל עמא מודו, מקום שהעדים נסקלין _{בבית דין של עשרים ושלושה}, שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע. אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון° , אין דלא פליגי תניתה פליגא _{במה שהם לא חולקים אתה אומר שהם חולקים}? הרי לפי המשנה דווקא במוציא שם רע פליגין. °רבי מאיר אומר לוקה ונותן מאה סלע בשלשה, והעדים נסקלין בשלשה ועשרים. ורבנין אמרין, מקום שהעדים נסקלין, שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע. אבל בנערה מאורסה, כל עמא מודו מקום שנסקלת שם מפסדת כתובתה. ואתיא רבי מנא° _{בן יונה} כרבי זעירא° שאמר שהם שני דינים. ודרבי יוסי בי רבי בון° כרבי אבהו° שהם דין אחד. תני, לעולם אין הבעל לוקה ולא נותן מאה סלע, עד שיסקלו העדים. קנס אימתי הוא מתחייב? רבי יונה° אמר, בסוף _{בשעת גמר דין}. רבי יוסה° _אסי אומר, משעה ראשונה _{משהוזמו}. מתיב רבי יוסי° _{בר זבידא} לרבי יונה°

[דף כז עמוד ב]

בשלמא לדידי שאני סובר שמתחייב כבר מהתחלה. נמצא שגם חיוב הקנס לבעל וגם הסקילה לעדים חלו כאחד ולכן אפשר ששניהם ידונו בעשרים ושלושה. אבל על דעתך דתימר בסוף, נמצא שהעדים חייבים בסקילה כבר בתחילה והבעל חייב בקנס רק בסוף אם כן קשה, הרי אין קשר בין שני הדינים אז לא נאמר שלוקה ונותן מאה סלע בג', ועדים נסקלין בכ"ג? אמר רבי מנא° _{בן יונה} אפילו על רבי יוסי° _{בר זבידא} רבי שסובר ששניהם דין אחד אתייא מקשייה למאן דאמר עדים זוממין צריכין התרייה. שהרי אם לא התרה בהן לוקה ונותן מאה סלע בשלשה. ואם התרו בהם, העדים נסקלין בשלשה ועשרים, כך שרואים שמדובר בשני דינים שונים. אמר רבי אבמרי° מאן אמר דו כן? אולי אם לא הייתה התראה כיוון שהעדים לא נסקלים גם הבעל לא משלם קנס כיוון שהם דין אחד. אמר רבי יוסי בי רבי חנינה° . האונס והמפתה את היתומה פטור. אמר רבי אבא בר ממל° , מחלוקת כ°רבי יוסי הגלילי _{שאמר שהקנס ניתן רק לאב. ונערה שנתארסה ונתגרשה כיוון שיצאה מרשות אביה, אין לה קנס והוא הדין ביתומה}. ברם כ°רבי עקיבה , ^ד_כחיש לה קנס וקנסה של עצמה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתא אמרה כן, שליתומה אין קנס כדעת °רבי יוסי הגלילי . דתנן גבי נערה מאורסה גיורת, אין לה פתח בית אב ולא מאה סלע. וגיורת לא כיתומה היא? רבי אימי° _{אמי בן נתן} ורבי יהושע בן לוי° תריהון אמרין, המוציא שם רע על הקטנה ^ד_כטפטור. אמר רבי הושעיה° , ויאות. אילו הוציא שם רע על גדולה שלא התרו בה, שמא כלום היא? והרי קטנה שהתרו בה, כגדולה שלא התרו בה ממילא אי אפשר להוציא שם רע על הקטנה. רבי זעירא° ורב המנונא° אמרו בשם רב אדא בר אחוה° , לעולם אינה מקדמת לבית הסקילה, עד שתהא נערה בשעת הוצאה להורג. אבל אם בשעת הוצאה להורג כבר בגרה אף שזינתה כשהיתה נערה, אינה בסקילה אלא בחנק. מאי טעמא? דכתיב (דברים כי תצא כב כא) והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה. והא תני רבי חייה° , ^ד_לזינתה עודה בבית אביה, ומשבגרה הוציא עליה שם רע, הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע. אלא או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה אף שכבר בגרה? מתניתא פליגא על רב אדא בר אחוה° דתנן, גבי בן סורר ומורה, מי שנגמר דינו וברח, ואחר כך הקיף זקן התחתון, נהרג אף שהוא גדול. תמן בנערה המאורסה אין את יכיל מימר שדי אם היתה נערה כשזינתה, אף אם כעת היא בוגרת דינה בסקילה. שהרי כתיב והוציאו את הנערה וסקלוה. מכאן שצריך שתהיה נערה בשעת הוצאה להורג. אבל בבן סורר ומורה אית לך מימר הכא? הא כתיב והוציאו אותו. ולא נאמר והוציאו את הבן. משמע אף אם גדל בנתיים, תני נערה מאורסה שזינת סוקלין אותה על פתח בית אביה. אין לה פתח בית אביה, סוקלין אותה במקום שזינת. ^ד_לאאם היתה עיר של גוים, סוקלין אותה על פתח בית דין. ^ד_לבוהעובד עבודה זרה סוקלין אותו במקום שעבד. ואם היתה עיר של גוים, סוקלין אותו על פתח בית דין. והתני רבי חייה° כתיב (ויקרא אמור כד יד) הוצא את המקלל מחוץ למחנה. מלמד שבית דין מבפנים, ^ד_לגובית הסקילה מבחוץ. אז איך אמרנו שסוקלים בשער בית דין? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, כל הנסקלים נסקלים מחוץ לשלוש מחנות. אבל שנייא נערה מאורסה ועובד עבודה זרה ובן סורר ומורה. בנערה המאורסה _{כתוב והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה} הוא שער שקילקלה בו. _{בעבודה זרה כתוב כי ימצא בקרבך באחד שעריך} הוא שער שנמצא בו. _{בבן סורר ומורה כתיב והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו} הוא שער שנידון בו. _{ובמקלל כתוב הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה} הוא שער שנסקל בו. כתיב (דברים כי תצא כב כא) כי עשתה נבלה בישראל

[דף כח עמוד א]

ישים נבלה זו שבזתה את כל ישראל, לפני כל ישראל ותתבזה בפניהם (דברים כי תצא כב כא) לזנות בית אביה. יבואו אלו שגידלו גידולים רעים, יתנבלו הן וגידולין

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ו

מתני’: ^ד_לדהאב זכאי בבתו בקידושיה בכסף ובשטר ובביאה. זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ^ד_להובהפר נדריה, ^ד_לוומקבל גיטה, ^ד_לזואינו אוכל פירות בחייה. ניסית. יתר עליו הבעל, ^ד_לחשהוא אוכל פירות בחייה, וחייב במזונותיה ובפרקונה, ובקבורתה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ד_לטאפילו עני שבישראל לא יפחות לה משני חלילים ומקוננת:

גמ’: תנן, האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף ובשטר ובביאה. ניחא בכסף ובשטר האב זכאי, אבל בביאה מה שיך לשון זכאי? תיפתר שאמר לו לכשתקנה לי בתך בביאה, יהיה לך כסף זה. תנן זכאי במציאתה וכ”ו ואינו אוכל פירות בחייה. רבי זכאי דאלכסנדריאה° מישאל שאל, מציאה שנפלה לה מחמת שדה. _{שחצר של אדם קונה לו שלא מדעתו}, מה את עבד לה? כמציאה, או כאכילת פירות? אין תעבדינה כמציאה הרי הם של האב. אין תעבדינה כאוכלת פירות הרי הם שלה. תנן, נישאת, יותר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה. מאי טעמא? תקנה תיקנו שיהא מפקח על ניכסי אשתו ואוכל. ואומר אף באב נתקן כן? בלא כך האב מפקח על ניכסי בתו. תנן, וחייב במזונותיה ובפרקונה. תני, הבעל שאמר אי איפשי לא לאכל ולא לפקח, אין שומעין לו. האב שאמר, אני אוכל ומפקח שומעין לו. ובקבורתה. תני, ^ד_מלא רצה הבעל לקוברה, האב קוברה ומוציא ממנו בדין. אמר רבי חגיי° , לא אמרו, אלא האב _{שאינו יכול לראות כך את ביתו}. הא אחר שקברה, אינו גובה מהבעל. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, בין אב ובין אחר גובה. ותייאן אילין פלוגתה כהלין פלוגתה דתנינן תמן, מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס אשתו, ^ד_מאהניח מעותיו על קרן הצבי _{שיכול לאמר לו מי אמר לך לפרנס את אשתי}. אמר רבי חגיי° , לא אמרו אלא אחר. הא האב שפירנסה, גובה. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, בין אב בין אחר אינו גובה. על דעתיה דרבי חגי° , בין לקבורה בין למזוני האב גובה, אחר אינו גובה. על דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא}, אף שלמזונות בין אב בין אחר אינו גובה. ^ד_מבלקבורה בין אב בין אחר גובה. שלא עלת על דעת, שתהא אשתו מושלכת לכלבים. תני ^ד_מגכל מקום שנהגו להספיד מספידין

[דף כח עמוד ב]

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ז

מתני’: ^ד_מדלעולם היא ברשות האב עד שתיכנס לרשות הבעל לנישואין. מסר האב לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל. הלך האב עם שלוחי הבעל, או הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל. הרי היא ברשות האב. מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל:

גמ’: תנן, לעולם היא ברשות האב עד שתיכנס לרשות הבעל לנישואין. ^ד_מהלא סוף דבר לחופה, אלא אפילו לבית שיש לו חופה. כעין דא אמנותא _{חדר גדול שיש בו חופה} היה טרקילין שממנו נכנסים לקיטון שממנו נכנסים לחופה וממנה לקיטון. ונכנסה לטריקלין מה הדין? תנן, מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל. להדא מילא נהיית ברשות הבעל אף שעוד לא נשאה? רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר ליורשה אבל לא להפר נדריה. רבי שמעון בן לקיש° אמר, להפר נדריה. אמר רבי זעירא° , אף על גב דרבי שמעון בן לקיש° אמר להפר נדריה, זה רק לענין שהאב לא יכול להפר יותר. אבל מודה שאף הבעל אינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה. אמר רבי חונה° , מתניתא מסייע לרבי שמעון בן לקיש° שאמר שלענין הפר נדריה נחשבת כבר נשואה דתנן, נאמר בנערה מאורסה, לזנות בית אביה. פרט לשמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל ^ד_מושלא תהא בסקילה אלא בחנק דכתיב לזנות בית אביה. וכשמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, כבר אין היא בבית אביה. ואף בהפר נדרים כתיב בנעוריה בית אביה. ואף כאן כשמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, כבר אין היא בבית אביה ואינו מפר נדריה

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ח

מתני’: האב אינו חייב במזונות בתו. זו מדרש דרש °רבי אלעזר בן עזריה בכרם ביבנה. הבנים יירשו, והבנות ייזונו. מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהן. אף הבנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן:

גמ’: מצוה לזון את הבנות ואין צריך לומר את הבנים. °רבי יוחנן בן ברוקה אומר, חייב לזון את הבנות. אית תניי תני, הבנים עיקר _{יותר חשוב לזון אותם}. ואית תניי תני, הבנות עיקר. מאן דאמר הבנים עיקר, כדי שיתפנו לתלמוד תורה. מאן דאמר הבנות עיקר, שלא יצאו לתרבות רעה. אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי יהודה בן חנניה° , נמנו באושא ^ד_מזשיהא אדם זן את בניו קטנים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, יודעין אנו מי היה במיניין ואינם ברי סמכה ולא נקבע הלכה כמותם, אבל גוערים בו. עוקבא אתא לגבי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אמר ליה, עוקבא זון בניך. אמר ליה, מנן מרי _{מנין הלכה זו}? אמר ליה עוקבא רשיעא זון בניך. אמר רבי עולא° _{אילעאבן ישמעאל} מתניתא אמרה כן שיהא אדם זן את בניו קטנים. דתנינן תמן, ^ד_מחאם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה _{כדי שתאכיל גם את התינוק} אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי יהודה בר חנניה° , נמנו באושא בכותב כל נכסיו לבניו, אף על פי כן, הוא ואשתו ניזונין מהן. בניו קטנים מה הן? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בי רבי חנינה° , ואית דאמרי לה בשם רבי יהודה בן חנניה° , הוא ואשתו ובניו קטנים ניזונין מהן

[דף כט עמוד א]

אלמנתו מהו? אמר רבי זעירא° , אתתבת ולא אפרשת _{נשאלה שאלה ולא נעצתה תשובה}. אמר רבי אבא בר ממל° , אתתבת ואפרשת. דאמר רבי אבא° , נראין דברים אם היתה אוכלת בחיי בעלה, אוכלת. ואם לאו _{כגון שאמרה איני נזונת ואיני עושה}, אינה אוכלת. לא אמר אלא כותב נכסיו לבניו, הא מוכר, לא. כתב לבנו והלך הבן ומכר לאחרים האם הוא עדין חייב לזון את אביו? כתב נכסיו לבנו וביקש מנסב אתא _{לשאת אשה} האם חייבים להאכיל גם אותה? אמר רבי חנינה° , אנא לית מתת ליה _{אני לא הייתי נותן}. כי אתא רבי מנא° _{בן יונה} אמר, לא מסתברא שמהנכסים הללו הבנים צריכים אגרין ליה שמשא _{לשכור לו משרתת}? איתא כמה דו דהיא שמשא _{אשה היא כמו משרתת}. _{אם נאמר שאם מכר הבן את הנכסים אינו חייב עוד לזון את אביו}. מתו הבנים והורישו לבניהם, בני בנים מה הן? האם הם חייבים לזון את הסבא מהנכסים הללו? רבי מנא° _{בן יונה} אמר, בני בנים שכאן, הוא בנים של הלן. כמו שהבנים היו חייבים לזון אותו, כך בניהם. רבי יוסי בי רבי בון° ורבי מתניה° הוון יתבין. סברין מימר, הוא בני בנים שכאן הוא בנים של הלן. אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון° , ^ד_מטבני בנים קפצה עליהן ירושת תורה, ואינם חייבים עוד לזון את סבם. אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי יהודה בר חנניה° , נמנו באושא, במקפיד את הזקן _{ובישו בדברים} או הכהו, ^ד_ניינתן לו בושתו שלם לפי כבודו. מעשה באחד שהקפיד את הזקן והכהו ונתן לו בשתו משלם. אמרין רבי יהודה בן חנניה° הוה אותו זקן. אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי יהודה בן חנניה° , נמנו באושא ^ד_נאשיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות. עד איכן _{מה השיעור הכי קטן שיתן} ? רבי ירמיה° ורבי אבא בר כהנא° . חד אמר, כדי תרומה ותרומת מעשר _{שלוש למאה. שתרומה גדולה עין בינונית שתים למאה, ותרומה גדולה אחד למאה}. וחרנה אמר (משלי ג ט) כבד את יי' מהונך, כמראשית כל תבואתך. כתרומה גדולה אחד מחמישים. רבי גמליאל בר אניא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}, מה חומש בכל שנה? גמר ורשם כל הדיון בהילכתא קדמייתא דפיאה עד לפיקא ולא מות אלא שלא ימות לעתיד לבוא ועיין שם.


מתוך מסכת פיאה לחמש שנים הוא מפסיד כולה. אמר לו. בתחלה לקרן. מכאן ואילך, לשכר _{על הרווחים}. רב הונא° אמר, למצוה עד שליש. מהו, לכל המצות עד שליש? או למצוה אחת? סברין מימר, לכל המצות עד שליש. אמר רבי אבון° , אפילו למצוה אחת. רבי חביבא° אמר בשם רבנן דתמן. מהו שליש? לדמים. היאך עבידא? לקח אדם מצוה, ומצא אחרת נאה הימנה. עד כמה מטריחים עליו _{שיוסיף עבור ההידור}? עד שליש. תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. כתיב זה אלי ואנוהו. וכי אפשר לו לאדם לנוואות את בוראו? אלא אנווהו לפניו במצות. אעשה לפניו לולב נאה, סוכה נאה, שופר נאה, ציצית נאין, תפילין נאין °אבא שאול אומר. אדמה לו. מה הוא רחום וחנון, אף את תהא רחום וחנון. מעשה ב°רבי ישבב שעמד והחליק את כל נכסיו לעניים. שלח לו °רבן גמליאל _דיבנה. והלא אמרו חומש מנכסיו למצות. ו°רבן גמליאל _דיבנה לא קודם לאושא היה? אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי לוי° . כך היתה הלכה בידם, ושכחוה. ועמדו השניים באושה, והסכימו על דעת הראשונים. ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשן עליו, הוא מתקיים כמה שנאמר למשה מסיני. ואתייא כיי דאמר רבי מנא° _{בן יונה} כתיב, כי לא דבר רק הוא מכם, ואם הוא רק, מכם הוא. למה שאין אתם יגיעין בתורה. וכתיב, כי הוא חייכם. אימתי הוא חייכם כשאתם יגיעים בו. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} בשם רב הונא° כתיב (שמות פקודי לח כב) ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, עשה את כל אשר צוה ה' את משה. אותו משה אין כתיב כאן, אלא אשר צוה ה' את משה. אפילו דברים שלא שמע מפי רבו, הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי בניי° כתיב (יהושע יא טו) כאשר צוה ה' את משה עבדו, כן צוה משה את יהושע, וכן עשה יהושע. לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה. אותו משה, אין כתיב כאן. אלא מכל אשר צוה ה' את משה. אפילו דברים שלא שמע מפי משה, הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי בניי° , ורבי חונה° אמר בשם °רבי , כתיב (מלאכי ב ו)תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו. תורת אמת היתה בפיהו, דברים ששמע מפי רבו. ועולה לא נמצא בשפתיו, אפילו דברים שלא שמע מפי רבו. ורבנן אמרי כתיב (משלי ג כו) כי ה' אלהיך יהיה בכסלך, ושמר רגליך מלכד. אפילו דברים שאתה כסיל בהן, ושמר רגליך מלכד. °רבי דוסא אמר, מן ההורייה _{שלא תטעה ותורה שלא כהלכה}. ורבנן אמרי, מן העבירה. רבי לוי° אמר, מן המזיקין. רבי אבא° אמר. אם נתת מכיסך צדקה, הקדוש ברוך הוא משמרך מן הפיסין, ומן הזימיות, ומן הגלגלות, ומן הארנוניות. כל מיני מיסים מונבז המלך, עמד ובזבז כל נכסיו לעניים. שלחו לו קרוביו ואמרו לו. אבותיך הוסיפו על שלהן ועל של אבותיהן, ואתה ביזבזתה את שלך ואת של אבותיך. אמר לו. כל שכן. אבותי גנזו בארץ, ואני גנזתי בשמים. שנאמר (תהילים פה יב)אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף. אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות, ואני גנזתי אוצרות שהן עושין פירות. שנאמר(ישעיהו ג י)אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו. אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו. שנאמר (תהילים צז ב)צדק ומשפט מכון כסאך וגו'. אבותי גנזו ממון, ואני גנזתי נפשות. שנאמר (משלי יא ל)ולוקח נפשות חכם. אבותי גנזו לאחרים, ואני גנזתי לעצמי. שנאמר (דברים כי תצא כד יג)ולך תהיה צדקה. אבותי גנזו בעולם הזה, ואני גנזתי לעולם הבא. שנאמר (משלי י ב)וצדקה תציל ממות. ולא מית? אלא שלא ימות לעולם הבא סוף ציטוט ממסכת פיאה


°רבי אלעזר בן עזריה עבד כתובה מדרש, שדרש °רבי אלעזר בן עזריה בכתובה כתוב הבנים יירשו והבנות ייזונו מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהן. אף הבנות לא יזונו אלא לאחר מיתת אביהן ד°בית הלל עבדין לה כתובה מדרש דרש °הלל הזקן לשון הדיוט כך היו כותבין באלכסנדריאה שהיה אחד מהן מקדש אשה וחבירו חוטפה מן השוק וכשבא מעשה לפני חכמים בקשו לעשותן ממזרים אמר להן °הלל הזקן הוציאו כתובת אימותיכן והוציאו כתובת אימותיהן ומצאו כתוב בהן לכשתיכנסי לביתי תהויין לי לאינתו כדת משה ויהודאי. °בית שמאי עבדין כתובה מדרש ד°בית שמאי דרשי מספר כתובה נלמד שהוא כותב לה שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליכי. ^ד_נבחזרו °בית הלל להורות כדברי °בית שמאי . °רבי מאיר עבד כתובה מדרש דדרש °רבי מאיר המקבל שדה מחבירו, ^ד_נגשמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותנין לו. שהוא כותב לו, אם אוביר ולא אעביד אישלם במיטבא. °רבי יהודה _{בר עילאי} עבד כתובה מדרש. דתני בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}, ^ד_נדמביא הוא אדם על ידי אשתו כל קרבן שהיא חייבת. אפילו אכלה חלב אפילו חיללה את השבת. וכן היה °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר,

[דף כט עמוד ב]

פטרה _גרשה, אינו חייב בה. שכן כשפורע כתובתה, בשובר היא כותבת לו ואחרן די אתיין לך מן קדמת דנא _{אני פוטרת אותך מכל אחריות שהיתה לך עד עכשיו}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} עבד כתובה מדרש. דדרש °רבי יוסי _{בן חלפתא}, מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה _{שהכתובה נכתבה כשטר חוב} גובה את הכל. ^ד_נהמקום שנהגו לכפול מה שהכניסה לו כדי לעשות רושם, אינה גובה אלא מחצה _{אבל אם כתבו שהוא חייב לה, גובה הכל} °רבי אלעזר הקפר עבד כתובה מדרש דדרש °רבי אלעזר הקפר , אין אדם רשאי ליקח לו בהמה חיה ועוף, אלא אם כן התקין להן מזונות כשם שלא ישא אשה אלא אם יש לו במה לפרנסה, שכן כותב לה בכתובה הוי לי לאינתו ואנא אפלח ואוקיר וכו', כך לא יקח חיה ועוף אלא יהיה לו ממה לפרנסם. _{יש אומרים שהיו כותבים שטר על כך} °רבי יהושע בן קרחה עבד כתובה מדרש. דאמר °רבי יהושע בן קרחה , המלוה את חבירו, לא ימשכננו יותר על חובו. שכשמשלם הלוה את החוב והמלוה מחזיר לו את המשכון, הוא כותב לו, תשלמתה מן ניכסיה די אתיין לידי דאקנה לקבל דנא _{יהיה כל תשלומין ששילמתה לי, ליפרע ממני דמי משכון זה שבא לידי ושנקנה לי מזה. ואם משכנו יותר על חובו, נמצא כמשלם ריבית שזיכה אותו במשכון יקר מהחוב} רב הונא° עבד כתובה מדרש. דרש רב הונא° הבנים יירשו והבנות יזונו מה הבנים יורשין מן המטלטלין. אף הבנות ניזונות מן המטלטלין. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אין הבנות ניזונות מן המטלטלין. מתניתא מסייעא לשמואל° _{בר אבא בר אבא} דתנן, בנן נוקבן דיהון ליכי מינאי יהון, יתבן בביתי ומיתזנן מניכסיי עד דתינסבן לגוברין _{הבנות שיהיו לך ממני ישבו בביתי ויזונו מנכסי עד שיתחתנו} ותני עלה, ^ד_נוממקרקעי ולא מן מטלטלי אמר רבי אבא בר זבדא° , אתיא דרב הונא° כ°רבי , ושמואל° _{בר אבא בר אבא} כ°רבי שמעון בן אלעזר . דתני, ^ד_נזאחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות, נפרעין מהן למזון האשה והבנות, דברי °רבי , °רבי שמעון בן אלעזר אומר, נכסים שיש להן אחריות, הבנים מוציאין מן הבנים _{אם הגדולים החזיקו באים הקטנים ומוציאים מהם}, והבנות מוציאות מן הבנות, והבנים מן הבנות _{אם הבנות החזיקו כשהיה נכסים מרובים}, והבנות מן הבנים _{אם הבנים החזיקו כשהיה נכסים מועטים}. ושאין להן אחריות, הבנים מוציאין מן הבנות, ואין הבנות מוציאין מן הבנים _{שאין גובין למזון הבנות ממטלטלים}. אמרין, חזר ביה רב הונא° ממה שאמר שבנות נזונות ממטלטלים. אמרין יאות, ירושת הבנים דבר תורה, ומזון הבנות מדבריהן. ודבריהן עוקרין דבר תורה? ומה שכתוב בכתובה הבנים ירשו והבנות יזונו, אין הכוונה לירושה ממש _{כמו שהוא הבין בתחילה}, וכמו שהבנים יורשים גם מטלטלים, גם הבנות נזונות ממטלטלים. אלא בכסף כתובת אמן פליגין _{ירושת כתובת בנין דכרין, שזה מתנאי כתובה}. וכסף כתובת אמן. לא מקרקע הוא? אף הבנות אינם ניזונות אלא מקרקע. היורד לניכסי אשתו ונתן עיניו בה לגרשה, וקפץ ותלש מן הקרקע, הרי זה זריז ונשכר. היורד לניכסי שבויין, ושמע עליהן שהן ממשמשין ובאין וקפץ ותלש מן הקרקע, הרי זה זריז ונשכר. ^ד_נחואילו הן ניכסי שבויין כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים ושמע עליהן שמתו וירד לו לנחלה. אבל ניכסי נטושין, מוציאין אותה מידו. ואילו הן ניכסי נטושין, כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים, ולא שמע עליהן שמתו, וירד לו לנחלה. אמר °רבן שמעון בן גמליאל , שמעתי, הוא שבויין הוא נטושין. ^ד_נטאבל ניכסי רטושין מוציאין מידו. ואילו הן ניכסי רטושין, כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו ואין ידוע איכן הוא. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, שבוי, זה שיצא שלא לדעת. שאני אומר שאילו יצא לדעת מסתמא היה מצווהו, לכן מורידים את הקרוב לנכסיו. נטושים מוציאים אותה מידו, שנטוש, זה שיצא לדעת. ולא מורידים אותו לנכסיו, שמסתמא אינו מעוניין שירד זה לנכסיו. תדע לך, שעילה היה רוצה להבריחו מנכסיו. שהרי לדעת יצא ולא ציוהו. רבי אחא° רבי אבא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, המטלטלים אין בהן משום ניכסי רטושין _{ומורידים לתוכן קרובים}. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רב יהודה° _נשיאה, קמה עומדת להיקצר, וגפנים עומדות להיבצר, כמטלטלין הן. רב ששת° שאל. אילין דיקליא דבבל דלא צריכין מרכבא _{שאין צורך להתעסק ולהרכיב אותם אלא מאליהם הם גודלים}. לא מסתברא מיעבדינן ^ד_סכקמה עומדת להיקצר וגפנים עומדות להיבצר ?

[דף ל עמוד א]

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה ט

מתני’: ^ד_סאלא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה, שהוא תנאי בית דין. כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז, או לא כתב לה כל נכסין דאית לי אחראין לכתובתיך, ^ד_סבחייב. שהוא תנאי בית דין:

גמ’: תנן, כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז, חייב. מתניתא ד°רבי מאיר , ד°רבי מאיר אמר, ^ד_סגכל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה, הרי זו בעילת זנות. תנן, או לא כתב לה כל נכסין דאית לי אחראין לכתובתיך, חייב. שהוא תנאי בית דין. למי נצרכה? ל°רבי מאיר . אף על גב ד°רבי מאיר אומר, שטר שאין בו אחריות נכסין אינו גובה, מודה הוא הכא שהיא גובה. אבל ל°רבי יהודה _{בר עילאי} אם לא כתב אחריות יש לו אחריות בכל השטרות _{שזה טעות סופר}, אפילו בלא תנאי בית דין

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה י

מתני’: ^ד_סדלא כתב לה אם תשתביין אפרקיניך ואיתיביניך לי לאינתו _{אפדה ואשיב אותך לי לאשה}. ^ד_סהובכוהנות_{ששבויה אסורה לו} אהדרינן _{ואשיב אותך} למדינתיך, חייב, שהוא תנאי בית דין שאם ^ד_סונשבית חייב לפדותה. ^ד_סזאמר, הרי גיטה וכתובתה תפדה את עצמה, אינו רשאי. ^ד_סחלקתה, חייב לרפותה. ^ד_סט אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה, רשאי:

גמ’: תני, ^ד_עיבמה שנשבית, אין היורשין חייבים לפדותה. אמר רבי חייה בר אשי° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ד_עאלא סוף דבר שנשבית בחיי בעלה. אלא אפילו שנשבית לאחר מיתת הבעל, אין היורשין חייבין לפדותה. אמר רבי חייה בר אחא° , מתניתין מסייע לרב° _{אבא בר אייבו} דתנן, ואתיבינך לי לאינתו _{ואשיבך לי לאשה}. והרי גבי יורשים אין כאן אינתו _{שאסורים בה ואף היבם יכול גם לחלוץ}. תנן, ובכהונת _{שאסורה לו} אהדריניך _{אשיב אותך} למדינתך. מה למדינתך ממש? או ליישוב? תני °רבן שמעון בן גמליאל , _{אלמנה שחלתה} ^ד_עבכל מכה שיש לה קיצה מתרפאת מכתובתה. ושאין לה קיצה מתרפאת מן הנכסין. כהדא, חדא איתא _{אשה אחת} אתת לגבי רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לה, אם היית אצל רופא וקצץ לך הוא אביד. אמרה ליה, לא הייתי אצל רופא ולא קצצו לי את עלות הטיפול. לא כן אמר רבי חגי° בשם רבי יהושע בן לוי° , אל תעש עצמך כעורכי הדיינין _הכוונה שלא לגלות ליחיד את דינו? יודע היה בה שהיא כשירה

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה יא

מתני’: ^ד_עגלא כתב לה בנין דיכרין דיהון ליכי מינאי, אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון. חייב שהוא תניי בית דין:

גמ’: מאי טעמא תקינו כתובת בנין דכרין? הדא דאמר רבי אמי° _{בן נתן}, כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. תמן תנינן, האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת, או בתי תירשני במקום שיש בן, לא אמר כלום. כי מתנה על מה שכתוב בתורה, ואין דבריו קיימים. ^ד_עד°רבי יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו, דבריו קיימין. ועל מי שאין ראוי ליורשו, אין דבריו קיימין. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא אמר °רבי יוחנן בן ברוקא אלא על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות. אבל בת בין הבנים לא, אח בין הבנות לא. _{שראוי ליורשו הכוונה שעכשיו הוא ראוי ליורשו. ובת בין הבנים אף שכשאין בנים היא יורשת, כיוון שכעת יש בנים אינה נקראת ראויה לרשת}. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מעשה היה והורה °רבי , כ°רבי יוחנן בן ברוקה

[דף ל עמוד ב]

ורבי זעירא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי שאל את °נתן הבבלי , מה טעמא אמרו הלכה כ°רבי יוחנן בן ברוקה ? רבי אבא° ו רבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כך שאל °רבי את °נתן הבבלי , מה ראו חכמים לומר הלכה כ°רבי יוחנן בן ברוקה ? ואמר לו °רבי נתן ל°רבי , לא את הוא ששניתה לנו כן, בנין דיכרין דיהון ליכי מינאי, אינון ירתון _{בנים זכרים שיהיו לי ממך הם ירשו}? ורק אם ראויים ליורשו שייך בהם ירושה. אמר ליה, יטלון תנית לכו. אתא °רבי לגבי °רבן שמעון בן גמליאל אבוי, אמר ליה, קפחתה את °נתן הבבלי בסתם. שבאמת, לית כאן יטלון אלא ירתון. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , אכין _כך אמר ליה °רבן שמעון בן גמליאל ל°רבי , טעיתי טעות ששניתי לכם יטלון, לית כאן יטלון אלא ירתון. אמר רבי זעירא° , אף על גב דתנן ירתון, אתיא מתני' ככולי עלמא דהקילו חכמים בתנאי כתובה. דאפילו לשון שאינו מועיל במקום אחר _{כמו ירושה במי שאינו ראוי לירש}, מהני בתנאי כתובה, קל הוא בתנאי כתובה. לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, וכאן אפילו בדברים. לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא למי שהוא בעולם, וכאן למי שאינו בעולם _{בנין דכרין דיהוין לך מיני}. אמר רבי ירמיה° קומי רבי זעירא° , ותמיה אנא איך רבנין מדמו כתובה לירושה ולא דמי. דירושה מדבר תורה, ואיך אדם יכול לעקור ולתת למי שאינו בר ירושה. ^ד_עהוכתובה מדבריהן ותימר אכן? ואפילו תימר שאף כתובה מדברי תורה, לא מודו בתניי כתובה ^ד_עושהוא מדבריהן?

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה יב

מתני’: ^ד_עזבנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי, אינון תהון יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתינסבן לגוברין _{בנות שיולדו לך ממני ישבו בבתי ויזונו מנכסי עד שיתחתנו}, _{אף אם לא כתב} חייב. שהוא תניי בית דין:

גמ’: רב חסדא° אמר, בגרו איבדו מזונות. נישאו _{ולא תבעו חלקם} איבדו פרנסתן _{עישור נכסים נדוניה}. תני רבי חייה° , בגרו ולא נישאו, או ^ד_עחנישאו ולא בגרו, איבדו מזונותן ולא איבדו פרנסתן. אמר רבי אבין° בשם רבי הילא° _אילעא. אף שרבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} חולק וסובר שבת שנשאה לא ויתרה על הנדוניא. מודה ^ד_עטבאלמנה שהיא תובעת מן היורשין. היא אומרת לא נתקבלתי כתובתי. והיורשין אומרים לה נתקבלת כתובתך. עד שלא נישאת, היורשין צריכין להביא ראייה שנתקבלה כתובתה. נישאת, עליה להביא הראייה שלא נתקבלה כתובתה. והא תנינן, ^ד_פיתומה שהשיאה אמה או אחיה וכתבו לה מאה וחמשים זוז _{במקום עישור נכסים}, יכולה היא משתגדיל להוציא מידם. טעמא דקטנה, הא גדולה, ויתרה. _{ואיך רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי אמר שלא איבדה פרנסתה}? תיפתר שנטלה מקצת _{ובזה גילתה דעתה שויתרה על השאר}. לא כן אמר רבי אבינא° בשם רבי אסי° ^ד_פאבכור שחלק כפשוט, חזקה וויתר? עוד היא כשנטל חלק כפשוט נחשב כנטל המקצת. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , אין זה כנטל מקצת, שהרי לא נטל זה מבכורתו כלום. אתא עובדא קומי רבי מנא° _{בן יונה}

[דף לא עמוד א]

ובעא מיעבד כהדא דרב חסדא° שאם נישאה אבדה פרנסתה. אמר ליה רבי חנניה° , והא תני רבי חייה° בגרו ולא נישאו, נישאו ולא בגרו, אבדו מזונותן ולא אבדו פרנסתן? אמר ליה, אנא אמרי שמועה ואת אמרת מתניתא. תבטל שמועה מיקמי מתניתא. רבין בר חייה° בעי קומי רבי זעירא° , בא עליה עודה בבית אביה. מעכשיו נתקיימו בה תנאי כתובה? או אינם חלים אלא דרך נישואין _{כשתכנס לחופה}? רבי בון בר חייה° בעא קומי רבי זעירא° , מחלה לו על כתובתה מהו? אמר ליה יש לה כתובת בנין דכרין. ^ד_פבדזכותה אבדה. זכות בניה לא אבדה.

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה יג

מתני’: לא כתב לה ^ד_פגואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מניכסיי כל יומי מיגד ארמלותיך בביתי _{את תשבי בביתי ותזוני מנכסי כל זמן אלמנותך}, חייב, שהוא תנאי בית דין:

גמ’: רבי זעירא° שאל שאיל לרב נחמן בר יעקב° ולרבי אבימי בר פפי° , לא היה שם בית _{ראוי לה וליורשים לגור יחד}? אמר ליה, ^ד_פדהיורשין שוכרין לה בית. מיכן והילך _{לא הסכימה אלא} היא אומרת שרוצה בית בקרקע בעלה, והן אומרים נשכור לה במעות במקום אחר, הדין עם היתומים. כהדא. חדא איתא הוה פורנה _{אשה אחת היתה כתובתה} עשרין דינר. והוה תמן רק חד בית, טב עשרה דינר, והיא מבקשת את הבית תמורת כתובתה. אתא עובדא קומי רבי חנינה° אמר, או יהבנין לה ביתא, או יהבון לה כ' דינר. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, מכיון דלית ביתא טב אלא י', כמאן דלית לה פורנה אלא עשר _{מדובר שלא היה קרקע אחרת}. ותנן מיכן והילך היא אומרת קרקע והן אומרים מעות, הדין עם היתומין, ואינם חייבים לתת לה אפילו מעות יותר מעשר

ירושלמי כתובות, פרק ד, הלכה יד

מתני’: כך היו אנשי ירושלם כותבין _{כמו שנאמר לעיל} אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלם. אנשי יהודה כותבין. עד שירצו היורשין ליתן לה כתובתה. לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה, ופוטרין אותה:

גמ’: אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן. אנשי יהודה חסו על ממונן ולא חסו על כבודן. רבי חנניה בריה דרבי אבהו° , ואית דאמרי לה בשם רבי אבהו° , קיסרין כיהודה, ושאר כל הארצות כירושלם. חד בר נש מי דמך אמר, ייבון לאיתתא דההוא גברא פרנא _{כשמת אמר תנו לאשתי כתובתה וישלחוה}. אתא עובדא קומי רבי מנא° _{בן יונה} אמר, יתקיימון דברי המת. אמר ליה רבי חנינה° ^ד_פהויש אדם מבטל תנאי כתובה בפה? אמר ליה, אנת אמרת. אבל מנא לך שתנאו כאנשי הגליל? אמר ליה, ולא בגליל אנן קיימין _{שכל הארצות כגליל}? וסברנן מימר, אנשי הגליל חסו על כבודן לא על ממונן

הדרן עלך פרק נערה שנתפתתה

פרק חמישי – באף על פי שאמרו

כולל שיעורי שמע

[דף לא עמוד ב]

ירושלמי כתובות, פרק ה, הלכה א

מתני’: אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה. ^ה_אאם רצה להוסיף, אפילו מאה מנה יוסיף. נתארמלה או נתגרשה, בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל. °רבי אלעזר בן עזריה אומר, ^ה_במן הנישואין גובה את הכל. מן האירוסין, בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה. שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה:

גמ’: אפילו כתב לה כתובה, למה שיהיה חייב? הרי לא קיבל ממנה כסף כהלואה וגם לא עשו קנין ובמה הוא מתחייב לה? לא כן רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, הכותב שטר חוב על חבירו בחזקת שהוא חייב לו, ונמצא שאינו חייב, אינו חייב ליתן לו? רוצה הוא ליתן כמה וליקרות חתנו של פלוני, ובההיא הנאה גמר ומקנה. עד כדון בשפסק וכתב לה כתובה מן האירוסין, לא כתב כתובה בשעת אירוסין ופסק מן הנשואין במה קנתה? הרי הוא כבר נקרא חתנו משעת אירוסין. רוצה הוא ליתן כמה בתשמישה שהוא ערב. עד כדון כשבעל, לא בעל _{שמת או גרש קדם}? רוצה הוא ליתן כמה על קניינו שהוסיף שעכשיו נקראת אשתו. פסק מן האירוסין ונשאה וחזר ופסק מן הנישואין במה מתחייב על מה שהוסיף? הרי לקרות חתנו של פלוני, כבר הוא משעה שארסה, קניין לא הוסיף שהרי כבר נקראת אשתו, ביאה אין בו, אז במה קנתה? רוצה הוא ליתן כמה ולא תחזור בה. ויכולה היא? לא כן תני, ^ה_גהאיש אינו מוציא אלא לרצונו. אמר רבי אבין° , מעיקא היא ליה, והוא משבק לה _{יגרש אותה}. תני, כשם שהבעל פוסק _{ומתחייב במה שפסק}, כך האב פוסק _{ומתחייב במה שפסק}. אלא שהבעל מזכה בכתב, והאב אינו מזכה אלא בדברים. ובלבד דברים שהן נקנין באמירה. היך עבידא? אמר גידול בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ^ה_דכמה אתה נותן לבנך? כך וכך. כמה אתה נותן לבתך? כך וכך. כיון שקידשה, זכת הבת בין הבנות ושאר הבנות אינם יכולות לעכב. אמר רבי חייה בר יוסף°

[דף לב עמוד א]

אשכח גידול רביתא, ואמר זעירתא? _{יכל לאמר חידוש גדול ואמר קטן. שהרי זה פשוט שהבת זוכה במה שהבטיח לה האב, שהרי האב מוכן לשלם כדי שביתו תנשא} אלא כיני. כמה אתה נותן לבנך? כך וכך. וכמה אתה נותן לבתך? כך וכך. כיון שקידשה, זכתה הבת בין הבנות והבן בין הבנים. והחידוש שאף הבן זכה במה שאמר אביו ליתן לו מלבד חלקו בירושה. אמר רבי זעירא° , והדא היא זעירתא? _{וזה שהבת זוכה זה דבר פשוט} הרי יש כאן חידוש גדול. לא נמצא קונה אשה ומטלטלין בשוה פרוטה? והא אין אדם קונה אשה ומטלטלין בשוה פרוטה. ומה בין זה לקונה קרקע ומטלטלין בשוה פרוטה. וכי אין אדם קונה קרקע וכמה מטלטלין אגב קרקע בשוה פרוטה. ולמה הייתי חושב שלא יקנה אשה ומטלטלין בשוה פרוטה? שכן אדם קונה שתי קרקעות בשוה פרוטה. ואין אדם קונה שתי נשים בשוה פרוטה. אמר רבי אבא בר חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כמה אתה נותן לבנך? כך וכך. כמה אתה נותן לבתך? כך וכך. כיון שקידשה, זכת הבת בין הבנות והבן בין הבנים, ^ה_הובלבד מן הנישואין הראשונים _{שהוא בחור והיא בתולה} שבגלל השמחה האב גמר ומקנה בדיבור . ותייא כיי דאמר רבי חנניא° , ^ה_והמשיא את בנו בבית _{והוציא את כל כליו מתוכו}, זכה הבן בבית, ובלבד מן הנישואין הראשונים. תני רבי הושעיה° , זכה במטלטלין, ולא זכה בבית. ומי פליג? אמר רבי ירמיה° בשם רבי אבהו° , תיפתר שהיה אוצרו _כלים של אביו נתון שם. וכיוון שלא הוציא את אוצרו מסתמא לא הקנה את הבית לבן. אמר חזקיה° בשם רבי יהושע בן לוי° , אם השאיר האב את אוצרו בבית, פשיטא שהבן לא זוכה בבית. לא כן צריכה _{החידוש הוא}, אפילו אם השאיר בבית כלים שאולין מן השוק, לא זכה הבן בבית. אמר רבי אבהו° , אם

[דף לב עמוד ב]

אמר לו האב שנותן לו הבית לשאילה, לא זכה בהן. אתא עובדא קומי רבי יעקב בי רבי בון° , והורי כרבי אבהו° . אמר רבי זעירא° . הלכה זו שהבן זוכה בבית, עיקרא לית לה תימליוסים _טעם, ורבנין בנין וסלקון עלה _{מתפלפלים ומנסים לחדש בו דברים}. תני, כשם שהבעל פוסק _{ומתחייב במה שפסק}, כך האב פוסק _{ומתחייב במה שפסק}. את אמר, האב פוסק על ידי בתו. האם דוקא כשהיא נערה וכסף הקידושין שלו, או אפילו בוגרת? נישמעינה מן הדא דתנן, ^ה_זהאב פוסק על ידי בתו, ולא אשה על ידי בתה, ולא אח על ידי אחותו. שנייא היא אחותו ^ה_חבין שהיא נערה בין שהיא בוגרת? כמו דבאחותו אין חילוק בין שהיא נערה או בוגרת, ובשתיהם לאו כלום הוא. הכא נמי גבי אב אין חילוק בין שהיא נערה או בוגרת, ובשתיהם פוסק הוא. רבי אבא קרטיגנא° בעא, אפילו אחר? _{כגון שהשיא יתומה ופסק עבורה. האם גם הוא מתחייב באמירה}? אמרין _חשבו, אפילו אם הייתה בוגרת וגם אחר פסק עבורה קנתה. נישמעינה מן הדא דתנן, האב פוסק על ידי בתו, לא אשה על ידי בתה, לא אח על ידי אחותו. וכל שכן אם אחר פסק עבורה לא קנתה. אף למדת הדין כן, כגון תן בתך לפלוני ואני אתן לך כך וכך. קח שדה פלוני, ואני נותן לך כך וכך. האם גם אז התחייב באמירה אף בלא קנין? או שכל הדין של דברים הנקנים באמירה, זה רק בנישואין שאגב שימחת הנישואין גמר ומקנה? תנן, שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. כיני מתניתא, שלא הוסיף לה אלא בשביל חיבת לילה הראשון שבעל. ואם גרשה או מת מן האירוסין לא קנתה. בעל גירשה והחזירה וכתב לה כתובה. האם עדיין חיבת לילה הראשון קיימת, ובשביל חיבת לילה הראשון כתב לה ואם מת או גרשה קדם לא זכתה? בעל ומת ונפלה לפני יבם. אם הוסיף לה היבם משלו, האם עדיין חיבת לילה הראשון קיימת. ובשביל חיבת לילה הראשון כתב לה ואם מת או גרשה קדם לא זכתה? רבי יעקב בר אחא° ורבי אלכסא° אמרו בשם חזקיה° , ^ה_טהלכה כ°רבי אלעזר בן עזריה שאמר, נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין גובה מאתים. מן הנישואין, גובה את הכל. רבי חנניה° אמר, הלכה כ°רבי אלעזר בן עזריה . אמר רבי ינאי° _הכהן, אמרו לרבי חנניה°

[דף לג עמוד א]

צא וקרא בחוץ, שאין לנו דרך להכריע הלכה כמי. דהא רבי יונה° ורבי זעירא° אמרו בשם רבי יונתן° , הלכה כ°רבי אלעזר בן עזריה . ואמר רבי יוסא בר זעירא° בשם רבי יונתן° , אין הלכה כ°רבי אלעזר בן עזריה . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא נוכל לדעת מה באמת אמר רבי יונתן°} , סימן היה לן, דחזקיה° ורבי יונתן° שניהן אמרו דבר אחד. דתני, מי שהלך בנו למדינת הים ושמע עליו שמת, ועמד וכתב כל נכסיו לאחר _{ולא פירש שנותן כי אין לו יורש}. ואחר כך בא בנו, מתנתו קיימת. °רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו קיימת. שאילו היה יודע שבנו קיים, לא היה כותבן. ואמר רבי יעקב בר אחא° בשם חזקיה° , הלכה כ°רבי שמעון בן מנסיא . היא °רבי אלעזר בן עזריה והיא °רבי שמעון בן מנסיא . ששניהם הולכים אחר אומדנה, כמו ש°רבי אלעזר בן עזריה אמר שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. כן °רבי שמעון בן מנסיא אומר, ^ה_יאין מתנתו קיימת, שאילו היה יודע שבנו קיים, לא היה כותבן. וכיוון שגם חזקיה° פסק כ°רבי אלעזר בן עזריה הלכה כמותו. ואיך רבי ינאי° _הכהן אמר לרבי חנינה° צא קרא? ואיך אמר רבי יוסי בר זעירא° בשם רבי יונתן° , אין הלכה כ°רבי אלעזר בן עזריה ? הרי היה להם סימן שהלכה כ°רבי אלעזר בן עזריה ? וכן נפק עובדא כ°רבי אלעזר בן עזריה

ירושלמי כתובות, פרק ה, הלכה ב

מתני’: °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, רצה כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה. ולאלמנה מנה, והיא כותבת לו התקבלתי ממך חמשים זוז. °רבי מאיר אומר, ^ה_יאכל הפוחת לבתולה ממאתים, ולאלמנה ממנה, הרי זו בעילת זנות:

גמ’: תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, רצה כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה. ולאלמנה מנה, והיא כותבת לו התקבלתי ממך חמשים זוז. מיסבר סבר °רבי יהודה _{בר עילאי} אין פוחתין לבתולה ממנה ולאלמנה מחמשים זוז? ויכתוב כן משעה

[דף לג עמוד ב]

ראשונה? אלא בפוחת והולך. שגם ל°רבי יהודה _{בר עילאי} כתובת בתולה מאתים ואלמנה מנה. אלא של°רבי יהודה _{בר עילאי} אחר שכתב לה כדינה, יכול להפחית כמה שירצו. אם יכול להוריד כל סכום, למה כתבה המשנה התקבלתי מאה בבתולה והתקבלתי חמישים באלמנה? ויכתוב שנתקבלתי ממך כך וכך? אשכח תני בר קפרא° , שנתקבלתי ממך כך וכך. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, אלא בסוף. אבל בתחילה, אף °רבי יהודה _{בר עילאי} מודה _{שיכול לפחות כמה שירצה}. אין הוא _{מה נקרא} בתחילה ואין הוא _{ומה נקרא} בסוף? חברייא אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, עד שלא בעל זה מתחילה, ומשבעל זה נקרא בסוף. אמר רבי זעירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, עד שלא כנס לחופה נקרא בתחילה, ומשכנס לחופה נקרא בסוף. לא בעל וגירשה והחזירה, היא בתחלה היא בסוף _{ויכולה למחול}. אי זו היא אשה ואי זו היא פילגש? °רבי מאיר אומר, ^ה_יבאשה יש לה כתובה. פילגש אין לה כתובה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אחת זו ואחת זו יש לה כתובה. אשה יש לה כתובה ותנאי כתובה. פילגש יש לה כתובה ואין לה תנאי כתובה. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם רב° _{אבא בר אייבו}, זו דברי °רבי מאיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי} שאוסרים לשנות משטר כתובה ומתנאי כתובה. אבל לדברי חכמים, ^ה_יגנושא אדם אשה, ומתנה עמה על מנת שלא לזונה ולפרנסה. ולא עוד, אלא שתהא היא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה. מעשה ב°רבי יהושע בנו של רבי עקיבא , שנשא אשה והתנה על מנת שלא לזון ושלא לפרנס. ולא עוד אלא שתהא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה. וכיון שבאו שני רעבון וחלקו הנכסים ביניהן _{ראתה שאין לה די צרכה}, התחילה קובלת עליו לחכמי ישראל. אמר להן, היא נאמנת עלי יותר מן הכל. אמרה להן בודאי כך התניתי עמו, אמרו לה אין אחר קניין כלום

[דף לד עמוד א]

ירושלמי כתובות, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_ידנותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה. ^ה_טווכשם שנותנין לאשה, כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו. ^ה_טזולאלמנה שלשים יום. ^ה_יזהגיע זמן ולא נישאו, אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה. °רבי טרפון אומר, נותנין לה הכל תרומה. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, מחצה חולין ומחצה תרומה:

גמ’: תנן, נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה. תני, ^ה_יחהבגרת כתבועה ונותנים לה שנים עשר חדש. אמר רבי הילא° _אילעא תני תמן, נותנין לבגר שנים עשר חדש, ונותנין לה מהקידושין שלושים יום ולאלמנה שלשים יום. והא תנינן, נותנין לבתולה שנים עשר חדש. ואת אמר הכין שמהקידושין נותנים לה רק שלושים יום ? אמר רבי אבין° בשם רבי הילא° _אילעא, לאחר בוגרה שנים עשר חדש _{אם עברו שנים עשר חדש מאז הבגרות}, נותנין לה מהקידושין שלשים יום. עשת שנים עשר חדש לפני הראשון ומת או גרשה. ואחר כך בא השני אמר לה לא כבר הימתנת? יכולה היא לומר חיבתו עלי מן הראשון _{ואני זקוקה לשנים עשר חדש שוב כדי להכין תכשיטים יפים יותר}. הוא אלמון והיא בתולה, והוא בעא מיסב מיד. יכולה היא לומר, חיבתו עלי מן הבחור _{ואני זקוקה לשנים עשר חדש כדי להכין תכשיטים}. ^ה_יטהוא בחור והיא אלמנה והיא בעיא מיסב, יכול הוא מימר, חיבתה עלי יותר מבתולה _{ואני זקוק לשנים עשר חדש כדי להתכונן}. היא קטנה ורוצה להגדיל, ^ה_כשומעין לה. תנן, הגיע זמן ולא נישאו, אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה. מתו בעליהן, אוכלות משלו ואוכלות בתרומה. אמר שמואל אחוי דרבי ברכיה° , והוא ששלם הזמן ביום רביעי, שהוא יום נשואין לבתולות. שלם הזמן בג' או בה', אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בי רבי חנינה° ולוי° תריהון אמרין, ^ה_כאנעשה כמי שחבשוהו סופרים _{חכמינו זכרונם לברכה}. אמר רבי יהושע בן לוי° , אם היתה עיכובה מחמתו, ניזונת משלו. אבל כאן שאין העיכוב מחמתו, אינה ניזונת משלו. תני, °רבי טרפון אומר, נותנין לה הכל תרומה _{ויתן לה יותר תרומה כדי שתמכור ותקח חולין לימי נידותה. שהתרומה זולה מהחולין} שהתרומה מצויה בכל מקום. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, ^ה_כבמחצה חולין ומחצה תרומה. _{כיוון שהיא ישראלית ואינה רגילה בטהרות, וקרוב לודאי שתפסול את התרומה} שהנשים מצויות לטמא טהרות. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל מקום שהזכיר תרומה, נותנין לה כפליים בחולין _{שהתרומה בזול, לכן יתן כפלים ממה שהיה נותן חולין}

[דף לד עמוד ב]

ירושלמי כתובות, פרק ה, הלכה ד

מתני’: ^ה_כגהיבם אינו מאכיל בתרומה. עשתה ששה חדשים בפני הבעל, וששה חדשים בפני היבם, ואפילו כולם בפני הבעל חסר יום אחד בפני היבם, אינה אוכלת בתרומה. זו משנה ראשונה. בית דין של אחריהן אמרו, ^ה_כדאין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה _{או מחשש שמא ימצא בה מום ונמצא מקח טעות ומעולם לא היתה אשתו, או שמא תאכיל תרומה לבני משפחתה}:

גמ’: אמר רבי ירמיה° , תני תמן, היבמה ^ה_כהכל שלשה חדשים _{שחייבת להמתין כדי להבחין שאינה בהריון מהראשון} ניזונת משל בעלה. עמד יבמה בדין _{וחייבו אותו ליבם או לחלוץ} וברח, ניזונת משלו. חלה, כמי שברח דמי. הלך לו למדינת הים, כמי שברח. אלמנה שאמרה הרי אני מיגדת _{למשוך-לעבור את זמן} אלמנותי בבית בעלי, ^ה_כושומעין לה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי הילא° _אילעא, האומר איני חולץ, כאילו אומר איני מגרש וחייב במזונות. אמר רבי זבדא° , הורי רבי יצחק° _{בר אבא}, האומר איני חולץ, כאומר איני מגרש. עשת ששה חדשים לפני הבעל וששה חדשים בפני היבם, אינה אוכלת בתרומה. ולא סוף דבר ששה חדשים לפני היבם. אלא אפילו כולם בפני היבם חסר יום אחד, אינה אוכלת בתרומה. מתניתין, לא כמשנה הראשונה ולא כמשנה האחרונה, אלא כמשנה האמצעית. דתני, בראשונה היו אומרים, ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. דהוון דרשין (ויקרא אמור כב יא) וכהן כי יקנה נפש קניין כספו הוא יאכל בו. שהרי, מה בין קונה אשה ובין קונה שפחה? חזרו לומר, רק לאחר שנים עשר חדש לכשיתחייב במזונותיה אוכלת בתרומה. בית דין של אחרון אמרו, לעולם אין האשה אוכלת בתרומה, עד שתיכנס לחופה שמא תתן לאחיה, או שמא ימצא בה מום והיה מקחו מקח טעות ובטלו הקידושין. וכבר שלח °רבי יוחנן בן בג בג אצל °רבי יהודה בן בתירה לנציבין, אמרו משמך שארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. שלח אצלו ואמר לו, מוחזק הייתי בך שאתה בקי בסיתרי תורה. אפילו לדרוש בקל וחומר אין אתה יודע. מה אם שפחה כנענית שאין הביאה קונה אותה להאכילה בתרומה, ^ה_כזהכסף קונה אותה להאכילה בתרומה. אשה שהביאה קונה אותה להאכילה בתרומה, אינו דין שיהא הכסף קונה אותה להאכילה בתרומה? ומה אעשה והן אמרו, לעולם אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה. וסמכו להן מקרא, כמה שנאמר (במדבר קרח יח יג) כל טהור בביתך _{נשואה שנכנסה לביתך} יאכלנו. אמר רבי יודן° , הרי זה קל וחומר שיש עליו תשובה. דו יכיל מימר ליה, לא אם אמרת בשפחה כנענית, ^ה_כחשהיא נקנית בחזקה. תאמר בזו שאינה נקנית בחזקה? וכל קל וחומר שיש עליו תשובה בטל קל וחומר

ירושלמי כתובות, פרק ה, הלכה ה

מתני’: ^ה_כטהמקדיש מעשה ידי אשתו, הרי זו עושה ואוכלת. המותר, °רבי מאיר אומר הקדש. °רבי יוחנן הסנדלר אומר ^ה_לחולין:

גמ’: תנן, המותר, °רבי מאיר אומר הקדש. °רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין. °רבי מאיר אומר הקדש שמותר מעשה ידיה שלו ובשלו הקדיש. ו°רבי יוחנן הסנדלר

[דף לה עמוד א]

אומר חולין, שמותר מעשה ידיה שלה ואינו יכול להקדיש. רבי שמעון בן לקיש° אומר, במותר ממשקל ה' סלעים בצמר שהיא מחוייבת לעשות לו פליגין. ול°רבי מאיר עוד בחיה קדשו. ופתר לה במעלה לה מזונות ואינו נותן לה מעה כסף לצרכיה. ותנינן, אם אין נותנין לה מעה כסף לצרכיה, מעשה ידיה שלה. של°רבי מאיר מעשה ידיה תחת מעה כסף, ומותר מעשה ידיה תחת מזונותיה. וכיוון שלא נתן לה מעה כסף, אין ייכול להקדיש את מעשה ידיה שאינם שלו. אבל יכול להקדיש את המותר, שהם תחת מזונות והרי נותן לה מזונות. ול°רבי יוחנן הסנדלר מעשה ידיה תחת מזונותיה ומעה תחת מותר. וכיון שלא נתן מעה, אין מותר מעשיה שלו ואינו יכול להקדישן. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר במקדיש את המותר שישאר לאחר מיתה פליגין. והמחלוקת היא האם אדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם. דו אמר ליה בשאינו מעלה לה מזונות ולא נותן לה מעה כסף ואין לו במעשה ידיה מחיים כלום, אבל אחר מותה הוא יורשה. אבל אם מעלה לה מזונות דברי הכל קדשו מיד, שמעשה ידיה שלו. אמר רבי זעירא° תני תמן מסייע ליה לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני, במה דברים אמורים? בשאינו מעלה לה מזונות. אבל אם היה מעלה לה מזונות, דברי הכל קדשו. דאף שמעשה ידיה משועבדים למזונותיה יכול להקדישם. שהרי כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות. רבי שמואל בר רב יצחק° אמר האם אדם יכול להקדיש מעשה ידים זו המחלוקת ביניהון. ומדובר כשנותן לה מזונות ומעה כסף. את מעשה ידיה לכולי עלמא אינו יכול להקדיש, כיוון שהם משועבדים למזונותיה. ובמותר פליגי. °רבי מאיר אומר מעשה ידים ראויין לקדש משעה ראשונה, שאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. °רבי יוחנן הסנדלר אומר, אין מעשה ידים ראוים לקדש משעה ראשונה, שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. והא תנן, ^ה_לאמה שאירש מאבא היום מכור לך. מה שאעלה במצודתי היום מכור לך, דבריו קיימין? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ה_לבבלוה לתכריכי אביו. שמשום כבוד אביו שלא יהיה מוטל בביזיון תקנו שיהיה מקנה אף דבר שלא בא לעולם. והוא שיהא אביו חולה או מסוכן. והא תני מה שאעלה במצודתי היום מכור לך, דבריו קיימין? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף לה עמוד ב]

והוא שתהא מצודה פרושה בפניו. ואמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אם אמר מה שאעלה במצודתי היום מכור לך, לא רק שאם מכר אינו מכור, אלא אף לקודש ^ה_לגלא קדשו. למה? מפני מחלוקת °רבי מאיר ו°רבי יוחנן הסנדלר שהלכה כ°רבי יוחנן הסנדלר שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. ריש לקיש° אמר, שנייא היא מצודה שאינה מצויה ובזה אף °רבי מאיר מודה _{כיוון שמצודה לא עבידה דאתי שאין זה תלוי בו אם יתפוס, דמי אמר שילכוד. אבל מעשה ידים עבידה דאתי שזה תלוי בו}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} לרבי יעקב בר אחא° , נהיר דהויתון אמרין _{זוכר שהייתם אומרים} את ורבי ירמיה° בשם רבי שמעון בן לקיש° , מאן תני מצודה שאינה מצויה? ואמרתם שזה תלוי במחלוקת °רבי מאיר ו°רבי יוחנן הסנדלר האם אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, והלכה כ°רבי יוחנן הסנדלר שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. משמע דעיון דעיון _{דעות דעות} אית ליה לרבי שמעון בן לקיש° , שלא אמר בבירור אלא פעם כך _{שאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אפילו מצודה} ופעם כך שבמצודה _{גם °רבי מאיר מודה}. רבי ירמיה° בעא, המקדיש מעשה ידי עבדו והיה צייד מהו? נישמעינה מן הדא דתנן, ^ה_לדהמקדיש את עבדו. הוא קודש ומעשה ידיו חולין. המקדיש מעשה ידי עבדו. הוא חולין ומעשה ידיו הקדש. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ה_לההקוטע ידי עבדו של חבירו. רבו נוטל נזקו צערו בושתו ופגמו, והלה יצא ויתפרנס בצדקה. והא תני המקדיש את עבדו יוצא הוא לפרנסה מתוכן ^ה_לווהשאר קודש? _{משמע שמה שעושה העבד לפרנסתו אינו יכול להקדיש. ולמה אמר רבי יוחנן° בר נפחא שרבו נוטל הכל ולא משאיר לו אפילו מזונות והעבד יתפרנס מהצדקה}? אמר רבי אבא בר ממל°

[דף לו עמוד א]

בבריתא מדובר שלא עלה על דעתו שימות עבדו ברעב. אבל אם התכוון להקדיש את כל מעשה ידי העבד, הכל קדוש. והא תני, המקדיש מעשה ידי עצמו כולן קידש. ולמה שם לא אומרים שיוציא כדי פרנסתו שלא עלה על דעתו שימות ברעב? אמר רבי אחא° , מצוים ישראל לפרנס בני חורין יותר מעבדים. לא כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} הקוטע ידי עבד חבירו, רבו נוטל נזקו צערו ריפיו שבתו בושתו והלה יתפרנס מן הצדקה? אמר רבי אחא° מצוין ישראל לפרנס עבדים קוטעין יותר מן השלימין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^ה_לזאכול קופד ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהיב לעבדיה וקרי אנפשיה (איוב לא טו) הלא בבטן עושני עשהו? אמרי, תמן במידת הדין. ברם הכא במידת רחמים:

ירושלמי כתובות, פרק ה, הלכה ו

מתני’: ^ה_לחאילו מלאכות שהאשה עושה לבעלה. טוחנת ואופה ומכבסת ומבשלת ומיניקה את בנה ^ה_לטומצעת המיטה ^ה_מועושה בצמר. ^ה_מאהכניסה לו שפחה אחת, לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת. ^ה_מבשתים, אינה מבשלת ולא מיניקה את בנה. ^ה_מגשלש, אינה מצעת את המטה. ארבע, יושבת בקתידרא. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, ^ה_מדאפילו הכניסה לו מאה שפחות, כופה לעשות בצמר. שהבטלה מביאה לידי זימה. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^ה_מהאף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה, יוציא ויתן כתובה. שהבטלה מביאה לידי שיעמום:

גמ’: תני כל מלאכות הבית צריכה לעשות אלא שבעה גופי מלאכות מנו, והשאר לא צרכו חכמים למנותן. מניקה את בנה. אמר רבי חגיי° , ^ה_ומלא אמר אלא בנה. הא תאומים לא?

[דף לו עמוד ב]

ולמה אמר בנה ולא אמר בן? שלא יכול לחיבה שתיניק בן חבירתה. כהדין דתני, אין האיש כופף את אשתו שתניק בנו של חבירו. ולא האשה כופה את בעלה שתניק בן חבירתה. נדרה שלא להניק את בנה, °בית שמאי אומרים, שומטין את הדד מתוך פיו. ו°בית הלל אומרים ^ה_מזכופין אותה. ^ה_מחנתגרשה, אין כופין אותה. במה דברים אמורים, בזמן שאינו מכירה. ^ה_מטאבל אם היה מכירה, כופין אותה ונותנין לה שכרה שתניק את בנה. כמה יהא לו ויהא מכירה? רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} שלשה חדשים. והוה רבי זעירא° מסתכל ביה בתמיה, איך תינוק קטן כזה מכיר את אימו. אמר ליה, מה את מסתכל בי? נימר לך מן ההיא דשמואל° _{בר אבא בר אבא}. דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, שלשה ימים. שמואל° _{בר אבא בר אבא} כדעתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, חכים אנא לחייתא דילדין לי _{מכיר אני את המיילדת שלי}. רבי יהושע בן לוי° אמר, חכים אנא לגזורה דגזרין לי _{מכיר אני את המוהל שמל אותי}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר חכים אנא לנשייא דצבתין עם אימא _{מכיר אני את הנשים שהצטרפו לאימי בזמן הלידה}. תני יונק התינוק והולך עד עשרים וארבעה חדשים. מיכן והילך כיונק שקץ דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, ^ה_ניונק והולך אפילו ארבע וחמש שנים. פירש, אין מחזירין אותו. עד איכן? רבי יעקב בר אחא° ורבי ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, מעת לעת. חזקיה° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° , ^ה_נאשלשה ימים מעת לעת. תני, מעת לעת _כרב. אמר חזקיה רבה° , במה דברים אמורים? ^ה_נבבזמן שפירש מתוך בוריו. אבל אם פירש מתוך חולייו, מחזירין אותו מיד. בשאינו של סכנה _{שיכול לאכול דברים אחרים}. אבל אם היה של סכנה, אפילו לאחר כמה ימים מחזירין אותו. תנן, הכניסה לו שפחה אחת וכ”ו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . ^ה_נגלא סוף דבר הכניסה, אלא אפילו היא ראויה להכניס _{שהכניסה כסף}. כהדא דתני, ^ה_נדאשתו עולה עמו אבל לא יורדת עמו. אלמנה ובניה, יורדין אבל לא עולין, שאם העשירו נותנים להם כפי שהיו רגילים מקדם. ואם הענו נותנים להם כפי שהם עכשיו. הפועלין, עולין אבל לא יורדין. ^ה_נההבת לא עולה ולא יורדת. ותכניס שפחה אחת לכל הדברים והיא תהיה פטורה מהכל, ולמה בהכניסה שפחה אחת פטורה רק מחלק מהדברים? אמר רבי חייה בר יודה° , מפני שחלק מהזמן שעובדת זה לצורך קיום החיים של השפחה עצמה. אמר רבי בון° . על ידי שהדברים הללו של ביזיון, לפיכך תלו אותן בשפחה, אבל ודאי גם שאר הדברים תעשה השפחה. אמר רבי יהודה בי רבי בון°

[דף לז עמוד א]

לא אמרו שהשפחה תעשה הכל במקומה אלא רק את המלאכות הבזויות לפי שאין דרך האשה להיות יושבת בטילה בתוך ביתו. רב הונא° אמר, אפילו הכניסה לו מאה שפחות, ^ה_נוכופה לעשות לו דברים של יחיד. מהו דברים של יחיד? סכת לו את גופו, ומרחצת לו את רגליו, ומוזגת לו את הכוס. למה? משום שהיא חייבת לעשות לו, או משום שמלאכות אלו אינן ראויין להשתמש בשפחה? מה נפק מן ביניהון? הכניסה לו עבדים זכרים. אין תימר משום שאין ראויין להשתמש בשפחה, הרי הכניסה לו עבדים. הוי לית טעמא אלא משום שהיא חייבת לו. רבי אבודימא בצפרין° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}, לא מסתברא משום שהיא חייבת לו? אמר לו, אוף אנא סבר כן, ותני כן. דתנן, כופה לעשות בצמר ^ה_נזאבל לא בפשתן, מפני שהיא מסרחת את הפה ומשלבקת את השפיות _{פוצעת את השפתים}

ירושלמי כתובות, פרק ה, הלכה ז

מתני’: המדיר את אשתו מתשמיש המיטה. °בית שמאי אומרים שתי שבתות. ו°בית הלל אומרים ^ה_נחשבת אחת. התלמידים יוצאין ללמוד תורה שלא ברשות שלשים יום. הפועלים, שבת אחת. העונה האמורה בתורה. ^ה_נטהטיילין בכל יום. הפועלים שתים בשבת. החמרים אחד בשבת. הגמלין אחד לשלשים יום. הספנין אחד לששה חדשים. דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}:

גמ’: °בית שמאי אומרים, שתי שבתות כימי לידת נקיבה _{שמצאנו שפורש מאשתו שבועים}. ו°בית הלל אומרים, שבת אחד כימי לידת זכר, או כימי נדתה: התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות בתיהן שלשים יום. ^ה_סהא ברשות בתיהן, אפילו כמה. מניין? אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° דכתיב (מלכים א ה כח) וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחדש. חדש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו. אמר רבי אבין° , חיבב הקדוש ברוך הוא פרייה ורביה יותר מבית המקדש. מאי טעמא? דכתיב חדש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו. רב° _{אבא בר אייבו} אמר מדכתיב גבי משרתי דוד (דברי הימים א כז א) הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה. תנן, הפועלים, שבת אחת. העונה האמורה בתורה. הטיילין בכל יום. הפועלים שתים בשבת. הכא _בתחילה את אמר הפועלים שבת אחד, והכא _בהמשך את אמר עונת פועלים פעמיים בשבת? תני בר קפרא° , הפועלין יוצאין למלאכתן שלא ברשות בתיהן שבת אחת. אבל אם הם בבית עונתם פעמיים בשבת. כתיב (שמות משפטים כא י) שארה כסותה ועונתה לא יגרע. העונה האמורה בתורה. אית תניי תני

[דף לז עמוד ב]

שאר, זה דרך ארץ. עונה, זה המזון. אית תניי תני, ^ה_סאעונה, זה דרך ארץ. שאר, זה המזון. מאן דאמר שאר זה דרך ארץ דכתיב (ויקרא אחרי מות יח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא יקרב. עונה זה המזון דכתיב (דברים עקב ח ג) ויענך וירעיבך. מאן דאמר שאר זה המזון דכתיב (תהילים עח כז) וימטר עליהם כעפר שאר. עונה זה דרך ארץ דכתיב (בראשית ויצא לא נ) אם תענה את בנותי. זה דרך ארץ. °רבי אליעזר בן יעקב פתר קרייה, שארה כסותה. שתהא הכסות לפי השאר _הגוף. שלא יתן לה את של ילדה לזקינה, ולא את של זקינה לילדה. כסותה ועונתה. שתהא הכסות לפי העונה. ^ה_סבשלא יתן של קייץ בימות הגשמים, ולא של גשמים בקייץ. אם כל הפסוק הולך על חיוב בגדים, מנא לה חיוב מזון? מה אם דברים שאין בהן קיום נפש כמו בגדים, אינו רשאי לימנע ממנה. דברים שהן קיום נפש, לא כל שכן? מנא לה עונה? מה אם דברים שלא נישאת לכאן משעה ראשונה, אינו רשאי לימנע ממנה. דברים שנישאת לכאן משעה ראשונה _{לשם פריה ורביה}, לא כל שכן? ממנחה ששלח יעקב אבינו לעשו אחיו למד °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שככל שבטלים יותר, תשמישם רב יותר . ששילח לו כדרך הארץ (בראשית וישלח לב טו) עזים מאתים, ותיישים עשרים. חד לעשרה שהם בטלים ממלאכה. רחלים מאתים, ואילים עשרים. חד לעשרה. גמלים מיניקות ובניהם _זכרים שלשים. אמר רבי ברכיה° _הכהן, הן על ידי שהוא צנוע בתשמישו, לפיכך לא פירסמו הכתוב _{שלא נאמר כמה היו}. פרות ארבעים, ופרים עשרה. חד לארבע, דאינון לעיי _{שהם עובדים קשה} . אתונות עשרים, ועיירים עשרה. חד לתרי, דאינון לעיי _{שהם עובדים קשה} . רבי ירמיה° בעא, אילין תלמידי חכמים. לא מסתברא מיעבדינון בטילין _{שנתיחס אליהם כבטלנים שעונתם כל יום שהרי אינם עושים מלאכה}? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, לא, מסתברא דא אלא כאספון _כספנים שהן יגיעין ביותר. רב° _{אבא בר אייבו} אמר מה שנאמר במשנה _{הלכה יא}, אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת, הכוונה לתשמיש אלא שדיבר בלשון נקייה. מכאן שעונת תלמיד חכם מלילי שבת ללילי שבת

ירושלמי כתובות, פרק ה, הלכה ח

מתני’: המורדת על בעלה _בתשמיש, פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, שבעה טרפעיקין. עד מתי הוא פוחת? עד כנגד כתובתה _{ומוציאה בלא כתובה}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, לעולם הוא פוחת והולך. שאם תפול לה ירושה ממקום אחר, יגבה אותה ממנה. וכן המורד על אשתו, ^ה_סגמוסיף לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, שלשה טרפעיקין:

גמ’: הכא במורדת את אמר שבעה, והכא במורד את אמר שלשה? אמר רבי יוסי בר חנינה° , היא על ידי שהיא חייבת לו שבע מלאכות, הוא פוחת ממנה שבע. והוא על ידי שהוא חייב לה שלשה _{שארה כסותה ועונתה}, הוא מוסיף לה שלשה. הגע עצמך שהכניסה לו עבדים. הרי אינה חייבת לו כלום? הגע עצמך שהתנה עמה שאין לה לא שאר ולא כסות ולא עונה, הרי אינו חייב לה כלום? מאי כדון, כיי דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, צערו של איש מרובה יותר מן האשה. הדא הוא דכתיב (שופטים טז טז) ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים, ותאלצהו. מהו ותאלצהו? אמר רבי יצחק בר אלעזר° , שהיתה שומטת עצמה מתחתיו. ותקצר נפשו למות. הוא קצרה נפשו למות, היא לא קצרה נפשה למות. מכאן שצערו של איש מרובה יותר מן האשה. ויש אומרים שהיתה עושה צורכה באחרים _{שהיתה מזנה} ולכן לא היה קשה לה. כל שכן דתבעה, דאמר רב נחמן° בשם רב נחמן° , האבר הזה שבאדם. הרעיבתו השביעתו. השביעתו הרעיבתו

[דף לח עמוד א]

ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאמר שספנים עונתם אחת לחצי שנה עד כמה הוא פוחת? האם גם כל שבוע או אחת לחצי שנה? נשמעינה מן הדא דתני רבי חייה° , ^ה_סדארוסה שמורדת מלהתחתן, אף שהיא חולה נדה ושומרת יבם, כותבין לה איגרת מרד על כתובתה. מה אנן קיימין? אם בשמרדה עליו והיא נדה, התורה המרדתה עליו. אלא כן אנן קיימין, ^ה_סהשמרדה עליו עד שלא באת נידה, ובאת לנידה. הרי אינה ראויה למרוד, ואת אמר כותבין. אף הכא ^ה_סופוחת כל שבת כיוון שמרדה כשהיתה ראויה. _{שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. וזה אף שעונתו אחת לחצי שנה, כיוון שיודע שמרדה יש לו צער ופוחתים לה אחת לשבוע}. מהו מיפחות מפרא פרנון דידה _{מנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל שהכניסה לו}? נישמעינה מן הדא דתנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, לעולם הוא פוחת והולך שמא תפול לה ירושה ממקום אחר ויחזור ויגבה ממנה. לא אמר שרבנן חולקים אלא ירושה, בדבר שאינו מצוי בידו אבל בדבר המצוי אף חכמים מודים. הדא אמרה, אפילו לפחות מפרא פרנון דידה פוחת. אמר רבי זירא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, כותבין איגרת מרד על הארוסה _{אם אינה רוצה להתחתן}, ואין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם. והתני רבי חייה° , נידה וחולה ארוסה ושומרת יבם, ^ה_סזכותבין לה איגרת מרד על כתובתה? כאן ^ה_סח כמשנה הראשונה שמצוות יבום קדמת, ואם היא אינה רוצה להתיבם כותבים לה איגרת מרד, כאן כמשנה האחרונה שחליצה קדמת, ואם אינה רוצה להתיבם אין כותבין לה. אמר רבי יוסי בר בון° אפילו תימר כאן כמשנה אחרונה כגון שלא רוצה גם לחלוץ. תנן, המורדת על בעלה _בתשמיש, פוחתין לה מכתובתה. בית דין שאחריהן אמרו, ^ה_סטמתרין בה ארבע שבתות, והיא שוברת כתובתה ויוצאה בלא כתובה. אמר רבי חנינה° בשם רבי ישמעאל בי רבי יסא° , היוצאה משם שם רע, אין לה בליות _{וצריכה להחזיר את הבגדים שכבר קיבלה}. מורדת, יש לה. רבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° , המורדת והיוצאת משם שם רע, אין לה, לא מזונות, ולא בליות. אמר רבי יוסה° _אסי, אילין דכתבין, תנאים בכתובה כגון אין שנא, אין שנאת _{אם הוא ישנא אותה יתן לה כך וכך, ואם היא תשנא אותו יפחתו מכתובתה כך וכך}, תניי ממון הוא, ותניין קיים

ירושלמי כתובות, פרק ה, הלכה ט

מתני’: ^ה_עהמשרה את אשתו על ידי שליש. לא יפחות לה מקביים חטים, או מארבעת קבין שעורין. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, לא פסק שעורים _{כפלים מחיטים}, אלא °רבי ישמעאל _{בן אלישע} שהיה סמוך לאדום _{ושם השעורים גרועות}:

גמ’: מהו סמוך לאדום? לדרומה של ארץ ישראל

[דף לט עמוד א]

ירושלמי כתובות, פרק ה, הלכה י

מתני’: ונותן לה, חצי קב קיטנית וחצי לוג שמן. וקב גרוגרות או מנה דבילה. ואם אין לו, פוסק לעומתן פירות ממקום אחר. ^ה_עאונותנין לה מיטה ומפץ. ואם אין לו מיטה, נותן לה מפץ ומחצלת. ונותנין לה כפה לראשה, וחגור למתניה, ומנעל ממועד למועד, וכלים של חמשים זוז משנה לשנה. ואין נותנין לה, לא חדשים בימות החמה, ולא שחקים בימות הגשמים. אבל נותנין לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים, והיא מתכסה בלאותיהן בימות החמה, והשחקין שלה:

גמ’: אמר רבי מנא° _{בן יונה}, מנה, ארבע ריטלין. ^ה_עבונותן לה כר, נר ופתילה, כוס וחבית וקדירה. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, כר אין לה. שאין נשי העניים ישנות על הכר. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ה_עגהותירה מזונות, שלו. הותירה בליות, שלה. הדא דתימר, באשת איש. ^ה_עדאבל באלמנה, בין שהותירה מזונות, בין שהותירה בליות שלה.

ירושלמי כתובות, פרק ה, הלכה יא

מתני’: ^ה_עהנותנין לה מעה כסף לצרכיה. ^ה_עוואוכלת עמו לילי שבת. ואם אין נותן לה מעה כסף לצרכיה, מעשה ידיה שלה. ומה היא עושה לו? משקל חמש סלעים שתי ביהודה, שהן י' סלעים בגליל. או משקל עשר סלעים ערב ביהודה, שהן עשרים סלעים בגליל. ^ה_עזואם היתה מניקה, פוחתין לה ממעשה ידיה, ומוסיפין לה על מזונותיה. ^ה_עחבמה דברים אמורים? בעני שבישראל, אבל במכובד שבישראל, הכל לפי כבודו:

גמ’: תנן ואוכלת עמו לילי שבת. רב° _{אבא בר אייבו} אמר דברים אמורים לשון נקי והכוונה לתשמיש. שמעון בר אבא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ה_עטאכילה ממש. על דעתיה דרב° _{אבא בר אייבו}, אוכלת משלה. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אוכלת משלו. יין אין לה, שאין עניות ישראל שותות יין. ועשירות שותות? אין, כדתני, מעשה במרתא בת בייתוס שפסקו לה חכמים סאתים יין בכל יום. ובית דין פוסקין יין? והאמר רבי חייה בר אדא° על שום (הושע ד יא) זנות יין ותירוש יקח לב. ואיך פוסקים דבר שמביא לידי תקלה? כהא דתנינן אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה. מהו מוסיף? רבי יהושע בן לוי° אמר ^ה_פיין שהוא מרבה את החלב. חזקיה° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אף לתבשילה פסקו יין. אף על פי כן קיללה אותן _{מרתא בת בייתוס} ואמרה להן, כך תתנו לבנותיכם. אמר רבי אחא° , וענינו אחריה אמן. אמר °רבי אלעזר בר צדוק , אראה בנחמה אם לא ראיתיה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים בעכו, וקראתי עליה הפסוק הזה (דברים כי תבא כח נו) הרכה בך והענוגה וגו' (שיר השירים א ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו'. והתני מעשה במרים בתו של שמעון בן גוריון שפסקו לה חכמים בחמש מאות דינר קופה בשמים בכל יום, ולא היתה אלא שומרת יבם. אף על פי כן קיללה אותן ואמרה להן, ככה תתנו לבנותיכם. אמר רבי אחא° וענינו אחריה אמן. אמר °רבי אלעזר בר צדוק , אראה בנחמה אם לא ראיתיה קשורה בשערה בזנב הסוס בעכו. וקראתי עליה הפסוק הזה (דברים כי תבא כח נו) הרכה בך והענוגה כו':

הדרן עלך פרק אף על פי שאמרו

פרק שישי – מציאת האשה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה א

מתני’: ^ו_אמציאה האשה ^ו_בומעשה ידיה של בעלה. ^ו_גוירושתה _{שנפלה לה אחר נישואים}, הוא אוכל פירות בחייה. בושתה ופגמה שלה. °רבי יהודה בן בתירה אומר, ^ו_דבזמן שהן בסתר, לה שני חלקים ולו אחד. ובזמן שהן בגלוי, לו שני חלקים ולה אחד. שלו, נותנין לו מיד. ושלה, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות

[דף לט עמוד ב]

גמ’: תנן, מציאת האשה של בעלה. אמר חזקיה° בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}, איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . חד אמר דברי הכל. וחרנא אמר במחלוקת, ולא אתיא אלא כ°רבי מאיר דאמר גבי המקדיש מותר מעשה ידי אשתו הרי זה הקדש. אם כן אף מציאתה לבעלה. אבל ל°רבי יוחנן הסנדלר דאמר המותר לא קדוש, דשלה הוא, כל שכן מציאתה שלה. ולא ידענא מאן אמר דא ומאן אמר דא. מסתברא, דרבי שמעון בן לקיש° הוא דאמר במחלוקת. דו פתר לה, במעלה לה מזונות ואינו נותן לה מעה כסף לצרכיה. ותנינן, ואם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה, מותר מעשה ידיה שלה. ומותר מעשה ידיים כמציאה. כי אתא רבי יעקב בר אימי° , אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° , דברי הכל היא. הוויי דעוון דעוון _{דעות שונות} אית לרבי שמעון בן לקיש° _{שלא אמר דבר ברור}. תנן וירושתה _{שנפלה לה אחר נישואים}, הוא אוכל פירות בחייה. למי נצרכה? ל°רבי מאיר . אף על גב ד°רבי מאיר עביד יד העבד כיד רבו, ומה שזכתה האשה זכה בעלה. ^ו_המודה שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד _{אבל לרבנן שסוברים שיש לאשה קנין בלא בעלה, פשוט שירושתה שלה והבעל רק אוכל פירות}. תמן תנינן, ^ו_ומציאת בנו ובתו הקטנים. ועבדו ושפחתו הכנענים. ^ו_זומציאת אשתו הרי אילו שלו. שהוא יכול לשנותן למלאכה אחרת. מה טעמא אמרין, מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים ^ו_חהרי אילו שלהן? שאינו יכול לשנותן למלאכה אחרת. התיבון הרי אשתו, אינו יכול לשנותה למלאכה אחרת, ואת אמר מציאתה שלו? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, טעם אחר יש באשה. מהו טעם אחר באשה? אמר רבי חגיי° , מפני קטטה. רבי יוסי° _{בר זבידא} לא אמר כן, אלא שלא תהא מברחת משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי. הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה. למה שם לא חשושים שמא תגנוב מהבעל ותאמר שניתן לה במתנה? קול יוצא למתנה ואין קול יוצא

למציאה. הגע עצמך שמצאה בעדים למה מציאתה שלו? גזרה זו מפני זו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הא דתנינן מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אילו שלהן, ^ו_טבשאין טפולין לאביהן. אבל אם היו טפולין לאביהן, מציאתן שלו. הורי רבי יצחק° _{בר אבא} בהן דמשביק אינתתיה ולא ממרק לה פורנא _{במי שגרש את אשתו ולא סיים לשלם כתובתה}. שהוא מעלה לה מזונות עד שעה שהוא ממרקה. תנן בזמן שהן בסתר, לה שני חלקים ולו אחד. למה נוטל רק אחד? רבי רדיפה° ורבי אחא° אמרו בשם רבי בון בר כהנא° , דלא מחסר לה _{לא מתביש בזה}. אם כן למה בכלל נוטל? מפני צערו שמצטער עמה

ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה ב

מתני’: ^ו_יהפוסק מעות לחתנו ומת חתנו _{ונפלה לפני יבם}. אמרו חכמים, יכול הוא שיאמר, לאחיך הייתי רוצה ליתן, ולך אי אפשי ליתן:

גמ’: ולא דברים שהן קונין באמירה? תני בר קפרא° , פוסק לשם כתובה על מנת לכנוס, וכיוון שמת קדם שכנס לא זכה בהם. וכיני, הפוסק מעות לבתו קטנה כופין אותו ליתן. הא אם פסק לגדולה לא מחייבים אותו לתת? אמר רבי אבון° , הכוונה שכופין את הבעל ליתן גט, אבל גדולה שהיה בה דעת והסכימה לתנאים, לא כופים אותו לגרש, ויכול להשאירה אצלו עד שישלם האב אפילו תלבין ראשה

ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה ג

מתני’: ^ו_יאפסקה להכניס לו אלף דינר _{עשרה מנה}. הוא פוסק כנגדו בחמשה עשר מנה _{שהוא סוחר בהם}. כנגד השום _{חפצים שהכניסה ושמו את ערכם} הוא פוסק פחות חומש _{שהם נשחקים מהשימוש שלה}. שום מנה ושוה מנה. אין לו אלא מנה. שום במנה _{עשרים וחמשה סלעים}, היא נותנת שלשים וא' סלע ודינר _{שמוסיפה רבע}. בארבע מאות, היא נותנת חמש מאות. ומה שהחתן פוסק, הוא פוסק פחות חומש:

גמ’: מה ראו לומר בכספים אחד ומחצה, ובשום פחות חומש? אמר רבי יוסי בן חנינה° בכלים

[דף מ עמוד א]

שמין דעתה של אשה, שהיא רוצה לכלות את כליה _{להשתמש בהם} ולפחות אותן חומש. ובכסף שמין דעתו של איש, שהוא רוצה לישא וליתן בהן ולעשותן באחד ומחצה. אמר רבי יוסה° _אסי, זאת אומרת ^ו_יבשאין אדם רשאי למכור כלי אשתו _{אחרת גם בהם היה סוחר וצריך להוסיף מחצה}. דלמא _{את זה מספרים} רבי חייה° רבי יסא° _אסי ורבי אימי° _{אמי בן נתן} סלקון לשומא דברתה דרבי יוסי בן חנינה° , והכניסה חפצים ומעות. אמרין ליה, פחות חומש על החפצים וכופל על המעות. אמר לון, אני פוחת חומש ואיני כופל. שאיני מתכוון לסחור במעות. והראיה שאם אינו מתכוון לסחור במעות אינו צריך להוסיף עליהם, דאמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הכניסה לו זהב, בשוייו. לפי שאינו סוחר בהם וגם אינם פוחתים. ותני כן, _הכניסה תכשיטין לעשותן דינר, בא' ומחצה. דינר לעשותן תכשיטין, בשוייהן. רבי אחא בר פפא° בעא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן}, הכניסה לו בהמה? אמר ליה בשוייה. הכניסה לו קרקע? אמר ליה בשוייה. ואינו משתכר מהקרקע כשאוכל פירות? בקרקע אין לו אלא אכילת פירות _{ואין זה נחשב אלא הוא זוכה בהם כנגד פדיונה}

ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה ד

מתני’: ^ו_יג פסקה להכניס לו כספים. סלעה _{ארבע דינר} נעשית ששה דינר, והחתן מקבל עליו עשרה דינר לקופה _{של בשמים} לכל מנה ומנה. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^ו_ידהכל כמנהג המדינה:

גמ’: פסקה להכניס לו בחמש מאות דינר שום _חפצים, עושה אותו ארבע מאות. לא עשה כן, אלא עשה אותן אלף. אם עשת קיצותא היינו שכתב שהכניסה כלים בחמש מאות ומתחיב לה אלף סתם, גובה את הכל, שכך קיבל על עצמו. ואם לאו אלא כתב שהכניסה כלים ששוים חמש מאות והוסיף עליהם מעצמו עוד חמש מאות, מיגרע חמש סלעים לכל מנה _{פוחת עשרים וחמש סלעים שהם מאה דינר}, ואינו נוגע בתוספת, ונותן תשע מאות. פסקה להכניס לו חמש מאות דינר כספים, עושה אותן שבע מאות ומחצה. לא עשה כן אלא עשה אותן אלף, אם עשת קיצותא היינו שכתב שהכניסה חמש מאות והתחייב לתת אלף, גובה את הכל _אלף. ואם לאו אלא כתב הכניסה חמש מאות והוסיף מעצמו עוד חמש מאות מוסיף

[דף מ עמוד ב]

ששה דינר לכל סלע _{שויו סלע ארבע דינר} ואינו נוגע בתוספת ויתן אלף מאתים וחמישים. פסקה להכניס לו אלף זוז _{עשרה מנה}. צריך לעשותן חמשה עשר מנה. לא עשה כן, אלא כתב לה שדה שוה בשנים עשר מנה תחת אלף זוז. אם עשתה קיצותא היינו שכתב שהכניסה אלף זוז ומתחיב לה שדה באלף ומאתים זוז ולא פרט, גובה את הכל ולא יותר, שראתה וויתרה. ואם לאו אלא כתב שהכניסה אלף זוז ועליהם הוסיף לה מאתים זוז, ונמצא מתחייב אלף ומאתים, מוסיף ששה דינר לכל סלע _{ארבע דינר} ואינו נוגע בתוספת, ויתן אלף שבע מאות זוז. פסקה להכניס לו מאתים דינר שום _חפצים, עושה אותו מאה שבעים וחמש. לא עשה כן, אלא עשה אותן מאתים. בין אם עשת קיצותא שכתב שהכניסה כלים במאתים ונתחיב לה מאתים סתם, גובה את הכל _מאתים. ובין כתב שהכניסה כלים ששוים מאתים ולא הוסיף עליהם מעצמו כלום, גובה מאתים. שאין פוחתין לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה. הכא ברישה כשפסקה להכניס לו בחמש מאות דינר שום ולא עשה קיצותא _{לא כתב בסתם שחייב לה חמש מאות דינר}, את אמר מיגרע _פוחת. והכא שהכניסה במאתים את אמר אינו מיגרע _פוחת? כאן אם תפחת מהמאתים, תהיה כתובתה פחותה ממאתים, כאילו נטלה מקצת, ואין פוחתין לבתולה ממאתים. כאן אם נפחית מהחמש מאות, ישאר שיעור כתובה ולא נראה כנטלה מקצת. הכא ברישה כשפסקה להכניס לו בחמש מאות דינר שום ולא עשה קיצותא, את אמר נוגע בתוספת, וצריך לתת לה את התוספת מלבד מה שהכניסה. והכא כשהכניסה מאתים, את אמר אינו נוגע בתוספת? _{שהרי על מה שהכניסה היה צריך לתת מאה שבעים וחמש, נמצא שהוסיף לה עשרים וחמש משלו. ואחר שאמרנו שאינו פוחת מהמאתים, היה צריך לתת לה מאתים עשרים וחמש}. תמן הוסיף על החמש מאות שהכניסה ולא פיחת ממה שפסקו חכמים לבתולה מאתים ולאלמנה מאה. הלכך אמרינן לשם מתנה נתן ולא ידע שצריך להוסיף על הכספים שהכניסה לו, הלכך צריך להוסיף מלבד התוספת שהוסיף. ברם הכא פיחת ממה שקבעו חכמים ולא התכוון להוסיף אלא להשלים מה שחייבוהו חכמים. תניא בין בשום בין בכספים, בשום מה שהוא פוחת, ובכספים מה שהוא מוסיף, הכל לפי מה שהיא מכנסת. תנן, והחתן מקבל עליו עשרה דינר לקופה לכל מנה ומנה. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, לקופת בשמים על כל מנה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, עשו הניית בשמים כהניית כספים. כמו שעל מה שהכניסה מוסיף לפי שהוא נהנה מהם. אף בבשמים על מה שהכניסה מוסיף לפי שהוא נהנה מהם. אמר רבי אבין° , עשו הניית פריה ורביה שבאה בזכות הבשמים, כהניית כספים. כהדא, תלמידוי דרבי יוסי° _{בר זבידא} סלקון לקדשין _{שם מקום}. אשכחינון עוררין על סכום תכשיטי האשה. אמרון לון, אתניתון ביניכון _{התנתם בניכם}? אם התניתם ביניכם, הרי יפה ועשו כפי שהתנתם. ואם לאו הכל כמנהג המדינה

ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה ה

מתני’: ^ו_טוהמשיא את בתו סתם. לא יפחות לה מחמשים זוז. ^ו_טזפסק להכניסה ערומה. לא יאמר הבעל, כשתבוא לביתי אכסנה בכסותי. אלא מכסה ועודה בבית אביה. ^ו_יזוכן המשיאין את היתומה, לא יפחתו לה מחמשים זוז. ואם יש בכיס. מפרנסין אותה לפי כבודה.

[דף מא עמוד א]

גמ’: רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° בעי. לא כן תני, מניין אפילו אמר, הריני עומד ערום ומכסה. אין אומרים לו שיעמוד ערום ויכסה. אלא מכסה בראוי לו. ולמה כשהאב פסק להכניסה ערומה לא כופין אותו לתת לפי כבודה? תמן אורחא דבר נשא מימר, הני לי מיקום ערטיליי ומכסייא איתתי _{טוב לי לעמוד ערום ולכסות את אשתי}. ברם הכא, לכן _כך התנה עמה מתחילה. תנן, וכן המשיאין את היתומה. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה} וכן המפרנסין _{שדואגים לנדוניה וצרכי החתונה} את היתומה. אמר רבי חיננא° , ממה שאמרה המשנה שלא יפחתו לה מחמישים זוז, זאת אומרת ^ו_יחשאומרים לפרנסין ללוות. דו פתר לה, בשאין בכיס _{של צדקה} לווין עד חמשים. אבל אם יש בכיס, מוסיף. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, זאת אומרת שאין אומרים לפרנסין ללוות. דו פתר לה, בשיש בכיס. אבל אם אין בכיס, פוחת. כהדא מעשה בילדה אחת ביומוי דרבי אמי° _{בן נתן}, שהיה מעט כסף בקופת צדקה, ואמר רבי אמי° _{בן נתן} לא לתת לה את המעט שיש, אלא ישתבוק למועדא _{ישאר לחג} לפרנס עניים. אמר ליה רבי זעירא° , גרמית דיפסוד השידוך שלא יסכימו להתחתן איתה. אלא שיתנו לה כל מה שיש לחתונתה, הקדוש ברוך הוא מריה דמועדיא קיים, והוא כבר ידאג שיהיה כסף למועדים. ותייא דרבי חנינא° _{בר חמא} כרבי זעירה° _{שלווים כדי להשיא יתומה} ודרבי יוסי° _{בר זבידא} כרבי אימי° _{אמי בן נתן}

ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה ו

מתני’: ^ו_יטיתומה שהשיאתה אמה ואחיה, וכתבו לה במאה או בחמשים זוז. יכולה היא משתגדיל להוציא מידם מה שראוי להינתן לה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אם השיא האב את הבת הראשונה ומת, יינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה. וחכמים אומרים, פעמים שאדם עני והעשיר. או עשיר והעני. ^ו_כאלא שמין את הנכסין ונותנין לה:

גמ’: תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אם השיא האב את הבת הראשונה ומת, יינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, אם השיא את הבת הראשונה, יינתן וכ”ו _{שבגרסא שלהם היה כתיב אם השיאו את הבת הראשונה היינו שהאחים השיאו}. וחכמים אומרים, פעמים שאדם עני והעשיר. או עשיר והעני. אלא שמין את הנכסין ונותנין לה. מה טעמם של חכמים? שפעמים שאדם משיא את בתו ונותן עליה מעות. ופעמים שאדם משיא את בתו ונוטל עליה מעות. רבי זעירה° שאל לרב נחמן בר יעקב° ולרב אמי בר פפי° , מאן תנא שהבת נוטלת עישור נכסים לנדוניה? אמר לו רבי זעירה° בשם רב ירמיה° , עישור נכסים כ°רבי . בעון קומי °רבי , הרי שהיו עשר נקיבות ובן. אם נטלה הראשונה עישור נכסים, והשנייה עישור נכסין, והשלישית והרביעית, והחמישית, וכן עד לעשירית. אין כן, לא נשתייר לבן כלום? אמר להן, ^ו_כאהראשונה נוטלת עישור נכסין ויוצאה. והשנייה נוטלת עישור נכסים מן המשתייר. והשלישית מן המשתייר. והרביעית מן המשתייר. עד עשירית מן המשתייר. נמצאו הבנות נוטלות תרין חולקין פרא ציבחר _{שני שליש פחות מעט}. והבן נוטל חד חולק ואוף ציבחר _{שליש ועוד מעט}. ^ו_כבהרי שהיו שתי נקיבות ובן אחד, ונטלה הראשונה עישור נכסים. לא הספיקה השנייה ליטול עישור נכסים עד שמת הבן. רבי חנינה° סבר מימר, השנייה נוטלת עישור נכסים, והשאר חולקות אותו בשוה. אמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}, תמן מה שתקנו עישור נכסים זה בשלא היה לה אלא להתפרנס שהכל לבן. ברם הכא שהיא יורשת, תמכור את השאר ותתפרנס ממנו. אמר רבי טבי° בשם רבי יאשיה° , טעמא דרבי חנינה° שאמר שגובה עישור נכסים קדם החלוקה, לפי שעישור נכסים השתעבד לה עוד בחיי הבן. ואם היה מוכר את הקרקעות היתה גובה מהלקוחות. ^ו_כגאין מן המשועבדין היא גובה, לא כל שכן ממה שלפניה? רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שאינה גובה עישור נכסים כדעתיה, דאמר רבי זעירא° , רבי יוחנן° _{בר נפחא} לא גבי לפרנסה מנכסים משועבדים _{ממילא אין קל וחומר}. מאן גבי? רבי חנינה° גבי. רבי יסא° _אסי איתפקד גביה מדל דיתמין _{הופקד אצלו נכסים של יתומים}. והוה תמן יתמיין בעיין מפרנסא _{והיו שם יתומות שרצו נדוניה}. אעיל עובדא קומי רבי אלעזר° _{בן פדת} וקומי רבי שמעון בר יקים° . אמר רבי שמעון בר יקים° , לא מוטב שיתפרנסו משל אביהן ולא מן הצדקה? אמר ליה רבי אלעזר° _{בן פדת}. לגבות עישור נכסים ממטלטלים זה דבר שאילו יבוא לפני רבותינו, אין רבותינו נוגעין בו לפי שהסתפקו מה הדין. ואנו עושין אותו מעשה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אנא יהיב לון ליתומות. ואין קמון יתמי וערון _{ויערערו}, אנא יהיב לון משלי. אפילו כן, חמון _ראו היתומין שנתנו לבנות ולא עירון _{ולא ערערו}. רבי זעירא° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, היך עבדין עובדא האם גובים עישור נכסים ממשועבדים או לא? אמר ליה, כרבי חנינה° , שגובים מנכסים משועבדים לפרנסה ואם בת אחת לקחה עישור נכסים ומת הבן, השניה לוקחת עישור מקל וחומר וחולקים בשאר , וכן נפק עובדא כרבי חנינה° . אמר רבי אבון° בשם רבי הילא° _אילעא, רואין את הנכסין כאילו חריבין בשעה שמת האב, ואין גובין לפרנסה מהשבח שהשביחו היתומים

ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה ז

מתני’: המשליש מעות לבתו _{לקנות לה שדה}, והיא אומרת נאמן עלי בעלי _{וינתן לו הכסף}. יעשה שליש, מה שהושלש בידו _{ולא ישמע לה שמצווה לקיים דברי המת} דברי °רבי מאיר . אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא מה יעזור אם השליש יקנה את הקרקע}

[דף מב עמוד א]

וכי אינה אלא שדה אחת _{שהשליש יקנה} והיא רוצה למוכרה, _{הרי יכולה היא למכור אותה אז במקום זה שיתן לה את הכסף וכאילו} והרי היא מוכרה מעכשיו. במה דברים אמורים, בגדולה. אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום וגם ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} יעשה שליש מה שהושלש בידו.:

גמ’: מתניתא ^ו_כדבפסק השליש _{שרוצה לקנות לה קרקע} מן האירוסין. _{שעדין לא זוכה בהן הבעל} אבל אם פסק מן הנישואין, אף °רבי מאיר מודי. אבל אם האבא השליש את הכסף ביד השליש מן הנישואין, היא המחלוקת. של°רבי מאיר מצווה לשמוע בקול המת, והרי האב ידע שהבעל יכול למכור ואף על פי כן ציווה את השליש לקנות קרקע. האומר תנו לבניי שקל בשבת, והן ראויין ליטול סלע. נותנין להן סלע. אל תתנו להן אלא שקל. נותנין להן שקל. ולמזון האשה והבנות, בין שאמר תנו שקל, בין שאמר אל תתנו אלא שקל, נותנין להן שקל. _{ובלבד שיש בזה כדי לזון אותם שרק לגבי הבנים יש אומדנא שיתכוון לתת כדי צרכם}. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר. °רבי מאיר היה אומר, האומר תנו לבניי שקל בשבת והן ראויין ליטול סלע. נותנין להן שקל, והשאר מתפרנס מן הצדקה. וחכמים אומרים, ^ו_כהגובין והולכין עד שיכלו הנכסים, והשאר יתפרנסו מן הצדקה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, הדא פשטה שאילתא דחילפי° . דאילפא° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} הוו גרסי באורייתא, דחיקא להו מילתא טובא, אמרי ניקום וניזיל וניעבד עיסקא, ונקיים בנפשין אפס כי לא יהיה בך אביון. אזלו אותבי תותי גודא רעיעא. הוו קא כרכי ריפתא. אתו תרי מלאכי השרת, שמעיה רבי יוחנן° _{בר נפחא} דאמר חד לחבריה נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה אמר ליה אידך שבקינהו, דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא. רבי יוחנן° _{בר נפחא} שמע, אילפא° לא שמע. אמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא} לאילפא° שמע מר מידי אמר ליה לא. אמר< מדשמעי אנא ואילפא° לא שמע. שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא. אמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא} איהדר ואוקי בנפשאי כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. רבי יוחנן° _{בר נפחא} הדר, אלפא° לא הדר. עד דאתא אילפא° מליך רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמרו לו אי אתיב מר וגריס לא הוה מליך מר? _{אילפא ורבי יוחנן בר נפחא היו לומדים תורה היו עניים ודחוקים ביותר אמרו זה לזה נלך ונעשה עסק לצורך פרנסתנו, ונקיים בעצמנו את המקרא: "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה'". הלכו לדרכם בדרך התיישבו בצילו של כותל רעוע ואכלו פת באו שני מלאכי השרת שמע רבי יוחנן בר נפחא, שאמר מלאך אחד לחבירו נפיל עליהם כותל זה ונהרגם אמר לו המלאך השני הניחם ולא נהרגם, כי יש בהם אחד, שעומדת לו השעה להעשות גדול בתורה, ואין זה זמנו למות רבי יוחנןבר נפחא שמע את דברי המלאכים, ואילו אילפא - לא שמע.אמר ליה רבי יוחנן בר נפחא לאילפא: האם שמעת דבר מה? אמר ליה אילפא: לא שמעתי דבר. אמר רבי יוחנן בר נפחא בליבו: מזה שאני שמעתי את דברי המלאכים, ואילו אילפא לא שמע, מוכח שאני הוא זה שאמרו עלי המלאכים שעומדת לי השעה. אמר ליה רבי יוחנן בר נפחא לאילפא: חוזר אני בי ממחשבתי הראשונה. אלא, אחזור למקומנו, ואמשיך ללמוד תורה ואקיים בנפשי את המקרא: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". רבי יוחנן בר נפחא חזר למקומו, ואילו אלפא לא חזר, אלא נשאר בדעתו, שצריך ללכת למצוא פרנסה. עד שחזר אילפא ממסעו נעשה רבי יוחנן בר נפחא ראש ישיבה אמרו לו אנשי המקום לאילפא: אם היית יושב כאן ולומד וכי לא היית אתה נעשה ראש ישיבה? ודאי היינו ממליכין אותך} אמרי, יתיב על גיף נהרא _{ישב על שפת הנהר} ואמר כל שיאמר לי מתנייתא דרבי חייא רבא° ולא אפיקת מתנייה דרבי חייה רבא° מן מתניתא, יזרקוני לנהרא. אתא ההוא סבא, תנא ליה: האומר תנו שקל לבניי בשבת והן ראויין לתת להם סלע נותנין להם סלע. ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל, אין נותנין להם אלא שקל. אם אמר מתו ירשו אחרים תחתיהם. בין שאמר תנו, בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל. אמר ליה, הא מני °רבי מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת. דתנן יעשה שליש מה שהושלש בידו: תני, אם אמר מתו ירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו, בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל. לא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ו_כוכל הלשונות אדם מזכה חוץ מלשון ירושה? לית כאן ירתון אלא יטלון _{צריך לשנות את הגרסה ולומר יטלו במקום ירשו}. רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}, אולי הבריתא כמאן דאמר שכיוון שנאמר כאן בלשון מתנה _{שהרי נאמר אצל הבנים תנו}. אף שלאחרים כתב בלשון ירושה זה מועיל? דאיתפלגון. ^ו_כזכתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת. כתב לזה בלשון מתנה, ולזה בלשון ירושה רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, מכיון שזכה זה בלשון מתנה, זכה זה בלשון ירושה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, נראין דברים שזה שכתב לו בלשון מתנה זכה, וזה שכתב לו בלשון ירושה לא זכה. אמר רבי פינחס° , אתא עובדין קומי רבי ירמיה° ואמר, מכיון דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר אולפן _{שקיבל מרבותיו}. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר נראין. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא תעבדון עובדא עד שאומר לכם שזה הלכה למעשה, לפיכך הלכה כרבי אלעזר° _{בן פדת}. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. רבי אלעזר° _{בן פדת} לא בשיטת °רבי מאיר אמרה? _{בבריתא תנו שקל לבני ואם מתו ירשו אחרים תחתיהם שאמרנו שהיא כדעת °רבי מאיר} .

[דף מב עמוד ב]

אם כך למה אמר רבי ירמיה° , שרק בגלל שרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר את דבריו בלשון נראים ולא בתורת הלכה, לכן לא פוסקים כמותו? הרי אפילו אם היה חולק על רבי אלעזר° _{בן פדת} בלשון הוראה, שמא כלום היא? שהרי הוא חולק על °רבי מאיר . לא כן אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ו_כחצמר הבכור שטרפו, בטל ברוב. ואייתי _והביא רבי חייה ציפורייא° קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן} ליטרא צמר בכור שהתערב בשמונה ליטרות צמר של פשוט, ולא הורי ליה להיתר כדעת רבי יוחנן° _{בר נפחא}. משום דאמר רבי יסא° _אסי, לא מתניתא היא? דתנן ^ו_כטהאורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד, ידלק הבגד. משער הנזיר ומפטר חמור בשק, ידלק השק. אף שהרוב כשר. רואים שלא פוסקים כרבי יוחנן° _{בר נפחא} מפני דעתו של °רבי מאיר . אף כאן לא פוסקים כרבי יוחנן° _{בר נפחא} משום הבריתא של °רבי מאיר ולא רק בגלל שהדבריו לא נאמרו בלשון הוראה. הדא מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן. ^ו_לכתב _{לשון נתינה} בין בתחילה _{תנתן לו שדה פלונית ויירשנה} בין באמצע _{יירש שדה פלונית ותנתן לו ויירשנה} בין בסוף _{יירשנה ותנתן לו} דבריו קיימין. מה שאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שלא מועיל לשון ירושה אף שכתב גם לשון מתנה, בשני בני אדם, לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה. ברם הכא מדובר שכתב לכל אחד ואחד בלשון מתנה, ולכל אחד ואחד בלשון ירושה. במקרה כזה שכתב לאותו אדם פעם בלשון מתנה ופעם בלשון ירושה, אף רבי יוחנן° _{בר נפחא} מודה שמועיל. תנן המשליש מעות לבתו, והיא אומרת נאמן עלי בעלי וכ”ו. ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} אין מצווה לקיים דברי המת וינתנו המעות לבעל האשה. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. אם אין מצוה לקיים דברי המת, אם כן כשמת, נתבטל השליחות והכסף שיך לאחי האשה שהם יורשי האב, וכשנותן הכסף לבעל וכי אינו חב לאחרים? אמר ליה, בשאין שם אחין. ואינו חב לאחי אביו שאף הם יורשים? _{ואף שבת קדמת לירושה כאן לא נתן האב בתורת ירושה אלא בתורת מתנה. ומסתמא אינו רוצה שתקבל בתורת ירושה} אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° , רוצה הוא בתקנת ביתו יותר מקרוביו: _{ורק לגבי האחים אומרים שכשנתן לה בתורת מתנה אינו רוצה שתקבל בתורת ירושה. אבל לגבי שאר קרובים ודאי הבת עדיפה, וחוזרת ומקבלת מדין ירושה והיא קדמת לשאר קרובים}

הדרן עלך פרק מציאת האשה

פרק שביעי – המדיר את אשתו

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כתובות, פרק ז, הלכה א

מתני’: ^ז_אהמדיר את אשתו מליהנות לו. עד שלשים יום יעמיד לה פרנס. יותר מיכן, יוציא ויתן כתובה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, בישראל חדש אחד יקיים. שנים יוציא ויתן כתובה.

[דף מג עמוד א]

בכהנת שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה:

גמ’: תמן תנינן, המדיר את אשתו מתשמיש המיטה שבת אחת יוציא ויתן כתובה והכא את מר הכין _{שלשים יום}? תמן, במדירה מגופו _מתשמיש. ברם הכא, במדירה מנכסיו. ויש אדם נודר שלא לפרוע את חובו? הרי הבעל מחוייב לאשתו. אמר רבי יוסי בן חנינה° , מכיון שבידו לגרשה וליתן לה כתובה ולהיפטר ממזונותיה, כמי שאין בו חוב, והנדר חל. והרי כל עוד לא גרש הוא חייב במזונותיה ולמה שיחול הנדר? תהא יושבת וממתנת. ואם גירש, הרי יפה. ואם לאו, יעלה לה מזונות. כמאן דאמר אין מזונות האשה מדבר תורה אלא תקנת חכמים. ולכן חל הנדר . כהדא דתני, ^ז_באין בית דין פוסקין לאשה מזונות מדמי שביעית, שנראה כפורע חוב בדמי שביעית. אבל ניזונת היא אצל בעלה בשביעית. ואם בעלה היה חייב במזונותיה דבר תורה, נמצא פורע חובו בדמי שביעית. אלא ודאי מזונות האשה מדרבנן. אפילו אם אינו חייב במזונותיה אלא מדרבנן, עדיין למה לא יעשו אותה כפועל שאינו יפה שוה פרוטה. שגם אותו בעל הבית חייב להאכיל רק מדרבנן, ואף על פי כן נחשב כפורע חוב ואינו יכול להאכילו מפירות שביעית. אף באשה נאמר שאף שאינו חייב לזון אותה מהתורה אלא רק מדרבנן, עדיין יחשב כפורע חוב ותהיה אסורה לאכול מדמי שביעית. הדא אמרה _{זה אומר} שלא עשו אותה כפועל שאינו יפה שווה פרוטה. ומה שאדם נותן לאשתו מזונות, אף שהוא מתקנת חכמים, נחשב מרצון כחסד שגם ללא תקנתם היה רוצה לתת לה מזונות. תנן, המדיר את אשתו מליהנות לו. עד שלשים יום יעמיד לה פרנס. יותר מיכן, יוציא ויתן כתובה. ויעמיד פרנס לעולם? כהדא דתנן המדיר את חברו ואין לא מה יאכל, הולך לחנווני המכירו ואומר לו, ^ז_גאיש פלוני מודר ממני הנייה ואיני יודע מה אעשה, והוא נותן לו ובא ונוטל ממנו.

[דף מג עמוד ב]

ולמה כופין אותו להוציא? רשות ביד האשה לומר אי איפשי להתפרנס מאחר אלא מבעלי. והתנינן המשרה את אשתו על ידי שליש משמע שאפשר להעמיד פרנס לעולם? ^ז_דכאן בשקיבלה עליה _הסכימה, וכאן בשלא קיבלה עליה. אי בשלא קיבלה עליה, אפילו יום אחד לא יעמיד? חכמים תקנו שתהיה מגלגלת עמו שלשים יום. שמא ימצא פתח לנדרו. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, במדירה שלשים יום. אבל במדירה לעולם, מיד יוציא ויתן כתובה. רבי זעירא° ורבי אבינא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ^ז_הואפילו במדירה לעולם, מגלגלת עמו ל' יום שמא ימצא פתח לנדרו. אית תניי תני ל' יום. ואית תניי תני עד ל'. מאן דאמר שלשים _{משמע שהנדר היה ליותר זמן}, מסייע לרב° _{אבא בר אייבו}. ומאן דאמר עד שלשים, מסייע לשמואל° _{בר אבא בר אבא דמשמע שהנדר היה עד שלושים}. תני, (תוספתא כתובות ז א) עד שלשים יום יעמד פרנס, ובכהנת שלשה חדשים דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר בישראל חדש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה. ובכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה. _{לכאורה °רבי מאיר ו°רבי יהודה בר עילאי אומרים דבר אחד}, במאי פליגי? רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר בכוהנות פליגין. דבישראל °רבי מאיר _במשנה אומר עד שלשים יום יעמיד לה פרנס. יותר מיכן, יוציא ויתן כתובה, הכוונה בסוף שנים _חדשים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר בישראל חדש אחד יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה הכוונה בסוף שנים _{חדשים. נמצא שבישראל אינם חולקים}. ומה שאמר °רבי יהודה _{בר עילאי} שבכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובתה הכוונה בתחילת שלש. והא דתני ובכהנת שלשה חדשים דברי °רבי מאיר , הכוונה בסוף שלשה. נמצא שבכהנים הם חולקים. אמר ליה רבי מנא° _{בן יונה}, הן דלא תניתה פליגא את עבד ליה פליגא _{במה שלא מוזכר במשנה שהם חולקים אתה אומר שהם חולקים}? אלא בישראל פליגין _{כמו שנראה מפשט המשנה שלנו}. מה שאמר °רבי מאיר _בישראל יותר מיכן יוציא ויתן כתובה הכוונה בתחילת שנים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר בישראל חדש אחד יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה הכוונה בסוף שנים. אבל בכוהנות שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה הכוונה בסוף שלשה בין ל°רבי מאיר בין ל°רבי יהודה _{בר עילאי}. ותני כן בסוף שלשה דברי הכל:

[דף מד עמוד א]

ירושלמי כתובות, פרק ז, הלכה ב

מתני’: המדיר את אשתו שלא תאכל אחד מכל מיני פירות, יוציא ויתן כתובה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, בישראל חודש א' יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה. ובכוהנת, שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה:

גמ’: ויש אדם שמדיר את חבירו מחיים _{מדבר שאינו שלו}? אלא באמר לה אם תאכלי מחפץ פלוני תהא אסורה מנכסיו. אכלה מאותו החפץ ותהא אסורה מנכסיו. והא בראשה דפירקא תנן, המדיר את אשתו מליהנות לו, עד שלשים יום יעמיד לה פרנס. ולמה כאן כשהבעל מדיר מוציא מיד? ^ז_ואלא בשנדרה אשתו, ושמע בעלה ולא היפר לה. וכמאן דאמר הוא נתן אצבעו בין שיניה, ולכן יוציא ויתן כתובה. _{דכשהוא מדיר אותה היא מקווה שיתפייס לכן ממתינה חדש אבל כשהיא נדרה והבעל לא הפר לה, היא חושבת שהוא שונא אותה ואינה רוצה להמתין כלל} אמר רבי חונה° , אפילו כמאן דאמר שכשנודרת ולא מפר לה הבעל, היא נתנה אצבעו בין שיניה ותצא שלא בכתובה. מודי במקניטה ונדרה שיוצאה בכתובה

ירושלמי כתובות, פרק ז, הלכה ג

מתני’: המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינים, יוציא ויתן כתובה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, בעניות, בשלא נתן קיצבה. ^ז_זאבל בעשירות שלשים יום:

גמ’: רב הונא° אמר, כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. בעניות, שלא נתן קיצבה. _{בגרסא שלהם היה כתוב שלא נתנה קצבה}. עולא בר ישמעאל° אמר, בעניות, שלא נתן קיצבה אבל אם נתן קיצבה, אפילו עד עשר שנים מותר. שאין שועל מת בעפר פרין _{המחילה שלו}. אמר רבי נתן בר הושעיה° אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, חוץ מן הרגל. שברגל אפילו עניות רגילות להתקשט

ירושלמי כתובות, פרק ז, הלכה ד

מתני’: ^ז_חהמדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה. בזמן שהן עמה בעיר, חדש אחד יקיים. שנים יוציא ויתן כתובה. בזמן שהן בעיר אחרת. רגל אחד יקיים. שנים יוציא ויתן כתובה:

גמ’: אמר רבי זעירא° . תני תמן, ^ז_טהדירה שלא תרחצי במרחץ. בכרכים שבת אחת. ובכפרים שתי שבתות. שלא תנעלי מנעל. בכפרים שלשה חדשים. ובכרכים מעת לעת. תנן, בזמן שהן בעיר אחרת. רגל אחד יקיים. שנים, יוציא ויתן כתובה: רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ברגל רדופין שנו. אי זהו רגל הרדופין? אמר רבי יוסי בי רבי בון° , זה רגל הראשון אחר הנישואים, שהיא רדופה לילך לבית אביה לספר שיבחה בבית בעלה. ואביה רודפה שתחזור לבית בעלה

[דף מד עמוד ב]

ירושלמי כתובות, פרק ז, הלכה ה

מתני’: ^ז_יהמדיר את אשתו שלא תלך לבית אבל או לבית המשתה. יוציא ויתן כתובה, מפני שנועל בפניה. ואם היה טוען משום דבר אחר, רשאי. אם אמר לה שתאמרי לפלוני מה שאמרתי לך. או שתהיי ממלאה ומערה לאשפות, יוציא ויתן כתובה:

גמ’: ^ז_יאהדירה שלא להשאיל נפה וכברה, יוציא ויתן כתובה מפני שהוא משיאה שם רע בשכינותיה. וכן היא שנדרה שלא להשאיל נפה וכברה, תצא שלא בכתובה, מפני שהיא משיאתו שם רע על שכיניו. הדירה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה, יוציא ויתן כתובה. שלמחר מתה מוטל לפניה, ואין ברייה משגחת עליה. וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה, תצא שלא בכתובה. שלמחר מתו מוטל לפניו, ואין ברייה משגחת עליו. °רבי מאיר אומר משום °רבי עקיבה רבו (קהלת ז ב) טוב ללכת אל בית אבל, מלכת אל בית משתה. באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו. מה תלמוד לומר והחי יתן אל לבו? אלא עבד דיעבדון לך _{עשה כדי שיעשו לך}. ^ז_יבספוד דיספדון לך. קבור דיקברון לך. לוויי דילוון לך. תנן, אם היה טוען משום דבר אחר, רשאי. מאי דבר אחר ? משום שם רע כגון שיש שם אנשים פרוצים. אמר לה, על מנת שתאמרי לאיש פלוני מה שאמרת לי ביחיד. או מה שאמרתי לך ביחיד. או שתהא ממלא ומערה לאשפות, יוציא ויתן כתובה. מאי שתהא ממלא ומערה לאשפות? תמן אמרין, ^ז_יגכגון מעשה ער שתפלוט הזרע ולא תהרה. ורבנין דהכא אמרין, דברים של בטלה ויוציא כיוון שגורם לה שתראה כשוטה בעיני הבריות.

ירושלמי כתובות, פרק ז, הלכה ו

מתני’: ^ז_ידאילו יוצאות שלא בכתובה. העוברת על דת משה ויהודית. ואי זו היא דת משה? מאכילתו שאינו מעושר, ומשמשתו נידה, ולא קוצה לו חלה, ונודרת ואינה מקיימת. ואי זו היא דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם. °אבא שאול אומר, אף המקללת יולדיו בפניו. °רבי טרפון אומר, אף הקולנית. אי זו היא הקולנית? כל שהיא מדברת בתוך ביתה ושכיניה שומעין את קולה:

גמ’: ^ז_טווכולהון בעדים שאמרה פלוני עישר לי. פלוני ראה כיתמה, פלוני קצה חלתה, פלוני התיר את נדרה. ובדקו כולהון ולא אשכחון. מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נידה ואינה קוצה לו חלה ונודרת ואינה מקיימת. ניחא כולהון דאית לה בהון _{יש לו בהם} שמכשילה אותו. נודרת ואינה מקיימת, מה אית לה בהדיה? יכיל מימר, אי איפשי אשה נדרנית, שהיא קוברת את בניה. דתני בשם רבי יודן° , בעון נדרים הבנים מתים דכתיב (ירמיהו ב ל) לשוא הכיתי את בניכם. ואמרינן על עסקי שוא שנדרתם ולא קיימתם. ושיוצאה וראשה פרוע. אפילו לחצר אמרו, קל וחומר למבוי. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ז_טזהיוצאה בקפלטין _{יש אומרים קשת שיער ויש אומרים מטפחת רשת} שלה, אין בה משום ראשה פרוע. הדא דתימא לחצר. אבל למבוי יש בה משום יוצאה וראשה פרוע. לענין זה יש חצר שהוא כמבוי, ויש מבוי שהוא כחצר. ^ז_יזחצר שהרבים בוקעין בתוכה, הרי הוא כמבוי. ומבוי שאין הרבים בוקעין בתוכו, הרי הוא כחצר. תני, °אבא שאול אומר, ^ז_יחאף המקללת יולדיו בפני ילדיו. תנן, °רבי טרפון אומר, אף הקולנית. איזו היא הקולנית? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, כל שהיא מדברת ושכינותיה שומעות אותה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, כל שקולה הולך ממיטה למיטה בשעת תשמיש _{אפילו באותו בית}. תני רבי חנין° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, אחד

[דף מה עמוד א]

נשים שאמרו אין להן כתובה. ואחד נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה, כגון היתומה שמיאנה, והשנייה, והאיילונית. לא שנו, רק בכתובת מנה מאתים, אלא אפילו היתה כתובה של אלף דינר מאבדת. ונוטלת בליות ממה שיש לפניה. והיוצאה משום שם רע, אין לה בליות. מהו נסב מן הפרא פרנון דידה _{האם נוטלת נכסי מלוג וצאן ברזל שלה}? רבי זעירא° אמר, נסבה _נוטלת. רבי הילא° _אילעא אמר, לא נסבה _{לא נוטלת}. רבי הילא° _אילעא עבד לה כמיתה שמאבדת הכל. אמר רבי הילא° _אילעא אמר רבי יסא° _אסי, ורבי אבא בר כהן° מטי בה בשם רבי חנינה בן גמליאל° . נשים שאמרו במשנה שלנו יוצאות שלא בכתובה, לא שנו רק כתובת מנה מאתים, אלא אפילו היתה כתובתה של אלף דינר, מאבדת הכל. אמר רבי סימון° אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כל המשניות מחוברות למשנה זו. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יסא° _אסי, בהיי דא מתניתא _{לאיזה משנה מתכוון רבי יוחנן° בר נפחא}? האם למה דתני רבי חנין° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} שאחד נשים שאמרו שאין להן כתובה ואחד נשים שאמרו איבדה כתובתה אין להן כלום והיא דעת יחיד? אמר ליה דברי הכל היא ותני רבי חייה° כן, דתני, ^ז_יטנשים המעברות על הדת, מאבדות את הכל. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינה° , ^ז_כראו אותה חוגרה בסינר ורוכל יוצא מתוך ביתה. כאור הדבר ותצא. רוק על גבי מיטתה, כאור הדבר ותצא. רוק על גבי מטתו, כאור הדבר ותצא. סנדלו לפני מיטתה, כאור הדבר ותצא. סנדלה לפני מיטתו, כאור הדבר ותצא. ^ז_כאשניהם יוצאין ממקום אפל, כאור הדבר ותצא. מעלין זה את זה מן הבור, כאור הדבר ותצא. ידיה שניהם טופחות על יריכה במרחץ _{להפליט הזרע}, כאור הדבר ותצא. אמר חנינה בר איקא° בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}, וכולהן אם הביאה ראייה לדבריה, נאמנת. אמר רב אדא בר אחוה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, מעשה בא לפני °רבי ואמר, מה בכך. בעיין קומוי, אפילו ראו אותו נותן פיו על פיה שלה? אמר

[דף מה עמוד ב]

היה כזה מעשה באחד שראו אותו נותן את פיו על פיה שלה, אתא עובדא קומי _{בא המעשה לפני} רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, תיפוק בחצי פרן _{תצא בחצי כתובה}. והויין קריביה עררין ואמרין, אין סוטה היא, תיפוק בלא פרן _כתובה. ואין לית סוטה היא, תיסב פרן _כתובה שלים. אמר לון רבי מנא° _{בן יונה}, אייתון פרנה נקריניה _{הביאו כתובתה ונקרא}. אייתון פרנה ואשכחון כתוב בגווה, אין הדא פלנית, תסבי להדין פלוני בעלה, ולא תיצבי בשותפותיה, תהוי נסבה פלגות פרן _{הביאו כתובתה ומצאו כתוב בה שאם תנשא לאדם זה ולא תרצה בו תיטול חצי כתובה} אמר רבי אבין° , מכיון שקיבלה עליה שיתן את פיו על פיה שלה, כמאן דשנאת לבעלה, ולית לה אלא פלגות פרן _{חצי כתובה}. היא גו חובה והוא גו חובה _{היא בתוך חיקו והוא בתוך חיקה שראו אותם מחובקים} הרי היא כסוטה _{ותצא בלא כתובה}.מגפפין, סוטה. מנשקין, סוטה. תרעה טריד _{נעלו את הדלת במנעול}, סוטה. מוגף אבל לא נעול, צריכה _{יש מקום לספק}.

ירושלמי כתובות, פרק ז, הלכה ז

מתני’: ^ז_כבהמקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים, אינה מקודשת. ^ז_כגכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים, תצא שלא בכתובה. ^ז_כדעל מנת שאין בה מומין ונמצאו בה מומין, אינה מקודשת. ^ז_כהכנסה סתם ונמצאו בה מומין, תצא שלא בכתובה. ^ז_כוכל המומין שפוסלין בכהנים, פוסלין בנשים. ^ז_כזהיו בה מומין ועודה בבית אביה, האב צריך להביא ראייה שמשנתארסה נולדו בה מומין אילו ונסתחפה שדהו. נכנסה לרשות הבעל. הבעל צריך להביא ראייה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אילו והיה מקחו מקח טעות, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, במה דברים אמורים? במומין שבסתר. ^ז_כחאבל במומין שבגלוי, אינו יכול לטעון. ^ז_כטאם יש מרחץ עמו באותה העיר, אף מומין שבסתר אינו יכול לטעון, מפני שהוא בודקה על יד קרובותיו:

גמ’: גבי מומים תנינא שהמומין שפוסלים כהן, הם המומין שאם היו בה ולא ידע כשלקחה הרי זה מקח טעות. אבל גבי נדרים לא נאמר באילו נדרים אם היו בה ולא ידע כשלקחה הרי זה מקח טעות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוצדק . כגון אם ^ז_לנדרה שלא לאכל בשר, ושלא לשתות יין, ושלא ללבוש בגדי צבעונין. אמר רבי זעירא° , כלי פשתן הדקין הבאים מבית שאן ככלי צבעונין הן. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתא בשאמר לה על מנת שאין עליך נדרים. אבל אם אמר, על מנת שאין עליך כל נדר. ^ז_לאאפילו נדרה שלא לאכל חרובין, נדר הוא והרי זה מקח טעות. ^ז_לבהלכה אצל הזקן והתיר לה, הרי זו מקודשת. ^ז_לגאצל הרופא וריפאה, אינה מקודשת. מה בין זקן ומה בין רופא? זקן עוקר את הנדר מעיקרו. רופא אינו מרפא אלא מיכן ולהבא. אית תניי תני, אפילו הלכה אצל הזקן והתיר לה, אינה מקודשת. שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. מתניתא שאמרה שאפילו אם הלכה לחכם והתיר לה אינה מקודשת, ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא. דתני תמן, המוציא את אשתו משום נדר, לא יחזיר. °רבי מאיר אומר, נדר שצריך חכם לא יחזיר. שלא יאמר, אילו הייתי יודע שחכם יכול להפר, לא הייתי מגרש, ונמצא גט בטל ובניה ממזרים. ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, לא אסרו זה, אלא מפני זה. מה טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? בדין היה שנדר שהוא צריך חקירת חכם יחזיר. שהרי לא יטען, אילו הייתי יודע שחכם מתיר לא הייתי מגרש. כיוון שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. מפני מה אסרו? מפני נדר שאינו צריך

[דף מו עמוד א]

חקירת חכם. שיכול לטעון אילו ידעתי שאני יכול להפר את הנדר, לא הייתי מגרש. נמצאו בה נדרים. אית תניי תני מותרת להינשא בלא גט שהיה מקח טעות והקידושין הראשונים לא תפסו. אית תניי תני אסורה להינשא בלא גט. הוון בעיי מימר, מאן דאמר מותרת להינשא בלא גט, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. שסובר שאף אם חכם יכול להתיר, אדם לא רוצה שתתבזה אשתו בבית דין ולא היה נושא אותה והוה מקח טעות. ומאן דאמר אסורה להינשא בלא גט, רבנין. ולא היא, אלא כולה דרבנין. ומאן דאמר מותרת להינשא בלא גט, שמתוך שהיא יודעת שאם הולכת היא אצל הזקן והוא מתיר לה את נדרה, והיא אינה הולכת. לפום כן מותרת להינשא בלא גט. ומאן דאמר אסורה להינשא בלא גט. שלא תלך אצל הזקן ויתיר לה את נדרה, וקידושין חלין עליה למפרע, ונמצאו בנים באין לידי ממזרות. ^ז_לדלפום כן אסורה להינשא בלא גט. רבי שמעון בן לקיש° אמר, מתניתא שאמרה שאם כנסה סתם ונמצאו בה נדרים אין לה כתובה, בשקידשה על תנאי וכנסה סתם. אבל אם קידשה סתם וכנסה סתם. יש לה כתובה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אפילו קידשה סתם וכנסה סתם, אין לה כתובה. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ז_להוצריכה ממנו גט אפילו קידשה על תניי וכנסה סתם. רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}, קידשה סתם וגירשה מן האירוסין. מה אמר בה רבי שמעון בן לקיש° ? האם דווקא בנשא אמרינן יש לה כתובה, דאמרינן שמשום חיבת חופה מחל. אבל מן האירוסין יכול לומר אי אפשי באשה נדרנית. או כיון דקדשה סתם, מחל. ואפילו גרשה מן האירוסין יש לה כתובה? נישמעינה מן הדא דתנן, היו בה מומין ועודה בבית אביה _{שהיא עדין ארוסה}, האב צריך להביא ראייה. הא אם לא הביא האב ראיה, אין לה כתובה. מה חמית למימר _{מה ראיתה לומר} בשקידשה סתם וגירשה מן האירוסין אנן קיימין. דילמא בשקדשה על תנאי? מן דבתרה _{מהמשנה הבאה}, דתנן, במה דברים אמורים? במומין שבסתר. אבל במומין שבגלוי, אינו יכול לטעון. ואין בשקדשה על תנאי, אף במומין שבגלוי טוען. מכאן שאף בארוסה אם קדשה סתם ומצאו בה מומים יש לה כתובה. הא אמרין חברייא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, אמור דבתרה _{אימא סיפא} והיא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° . דתנן נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראייה. הא אם הביא ראייה, אין לה כתובה. וכאן מדובר בשכנס, והרי לרבי שמעון בן לקיש° בכנס סתם יש לה כתובה. אמר רבי כהן° בשם רבנין דקיסרין. מתניתא בשכנס ולא בעל. מאי דאמר רבי שמעון בן לקיש° , בשכנס ובעל. שאני אומר נתרצה לה בבעילה _{ומחל משום חיבת ביאה}. תנן, שכל המומין הפוסלין בכהנין פוסלין בנשים

[דף מו עמוד ב]

^ז_לוהוסיפו עליהן באשה. ריח הפה, ריח הזיעה, ושומא שאין בה שיער. אמר רבי אמי בר עוקבה° בשם רבי יוסי בר חנינה° , בשומא בעור הפנים שנו. והא תנינן, במה דברים אמורים? במומין שבסתר. אבל במומין שבגלוי, אינו יכול לטעון. וזה מן המומין שבגלוי הוא? תיפתר ^ז_לזדמטמרא לה תחת קלסתיה דראשה _{שהסתירה אותה תחת המטפחת של ראשה}. תני ^ז_לחשומא שיש לה שיער, בין בגדולה בין בקטנה. בין בגוף בין בפנים, הרי זה מום. שאין בה שיער. בפנים מום, בגוף אינו מום. במה דברים אמורים? בשומא קטנה, אבל בגדולה, בין בגוף בין בפנים הרי זה מום. עד כמה גדולה? °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^ז_טלעד כאיסר האטלקי. רבי אלעזר בר חנינה° אמר, כגון הדין דינרא קורדיינא _{כמו אותו דינר שיוצא בהרי אררט}. שיעורו כחצי דינר זהב. ואם היה בו שיער, אפילו כל שהוא הרי זה מום. אמר רבי רדיפה° אמר רבי יונה° . רבי ירמיה° שאיל, אשה קרחה ושיטה של שיער מקפת מאוזן לאוזן מי הוה מום? בעיי משמע מן הדא דתנן, הוסיפו עליהן באשה. ריח הפה, וריח הזיעה, ושומא שאין בה שיער. ולא אדכרון _{לא הזכירו} קרחה. סברין מימר, שאינה מום. כי אתא רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון° אמר בשם רבי נסה° , מום הוא, ולא נמנה במשנה, כיוון שבמשנה לא מתני אלא דבר שהוא כאור בזה ובזה _{גם באיש וגם באשה} ונחשב מום בזה _באשה ואינו מום בזה _באיש. אבל דבר שהוא נוי בזה _{לאו דווקא נוי אלא שאינו כעור באיש}, וכעור בזה, כגון הדא קרחת. אף על גב דהוא מום, לא תניתא. תדע לך שהוא כן, הרי זקן, הרי נוי באיש ומום באשה, ולא תנינן יתר עליהן באשה זקן. הרי דדים. הרי נוי באשה ומום באיש, ולא תנינן יותר עליהם באיש דדים. מתניתין במומין שאין דרכן להיוולד עימם אלה באים אחר כך. אבל במומין שדרכן להיוולד _{כגון אצבע יתרה}, אפילו משנכנסה לרשות הבעל, האב צריך להביא ראייה ולומר התניתי עימו

ירושלמי כתובות, פרק ז, הלכה ח

מתני’: ^ז_מהאיש שנולדו בו מומין, אין כופין אותו להוציא. אמר °רבן שמעון בן גמליאל , במה דברים אמורים? במומין הקטנים. אבל במומין הגדולים, כופין אותו להוציא:

גמ’: תנן, האיש שנולדו בו מומין, אין כופין אותו להוציא. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} בשם רב° _{אבא בר אייבו}. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, בשהיו בו המומים קדם שנתארסה, לכן לא כופין אותו להוציא, שסברא וקיבלה. אבל נולדו בו, כופין אותו להוציא. אמר רבי אבא בר כהנא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . אתא עובדא קומי רבי ירמיה° בכפיח _{מום גדול}

[דף מז עמוד א]

וכפפו _{וכפו אותו להוציא}. ואתייא דרבנן _{תנא קמא} בשהיו בו המומים קדם שנתארסה, לכן לא כופין שסברא וקיבלה, וד°רבן שמעון בן גמליאל בשנולדו בו, אבל אם היו בו המומים קדם שנתארסה אף °רבן שמעון בן גמליאל מודה שלא כופים שסברא וקיבלה. אם כך במה הם חולקים? אמר רבי זעירא° , גם רבנן וגם °רבן שמעון בן גמליאל מדברים בשהיו בו המומים קדם שנתארסה, אלא שתנא קמא סובר שאומרים לה סברת וקיבלת. ואילו לדעת °רבן שמעון בן גמליאל , יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל עכשיו איני יכולה לקבל. ואתייא ד°רבן שמעון בן גמליאל כ°רבי מאיר _{שאמר את הסברה הזו}. הרי הסברא הזו של °רבי מאיר נאמרה פעמים. במשנה הקדמת ובמשנה הבאה. במשנה הקדמת דתנן, על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה מומין, אינה מקודשת וכ”ו. נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראייה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אילו והיה מקחו מקח טעות, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, במה דברים אמורים? במומין שבסתר. אבל במומין שבגלוי, אינו יכול לטעון. משמע שלפי °רבי מאיר אם עשו תנאי על מנת שאין בו מומים, אפילו ראתה קדם את המום שיש בו, יכולה לאמר כסבורה הייתי שאני יכולה לקבל, עכשיו איני יכולה לקבל. ובמשנה הבאה נאמר. ואילו שכופין אותן להוציא. מוכי שחין, ובעל פוליפוס, והמקמץ והמצרף נחושת, והבורסי. בין שהיו עד שלא נשאו, בין משנשאו נולדו. ובכולן אמר °רבי מאיר , אף על פי שהתנה עמה _{על מנת שיש מו מום זה}, יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל, עכשיו איני יכולה לקבל. היי דין °רבי מאיר , בקדמייא _{במשנה הקדמת} או באחרייא _{במשנה הבאה}? אין בקדמייא _{במשנה הקדמת}, עד שתתנה ורק אם התנתה שאין בו מומים, אמר °רבי מאיר שאף אם ראתה לפני האירוסין יכולה לאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל, עכשיו איני יכולה לקבל. ואם °רבן שמעון בן גמליאל סובר כך אז גם המשנה הבאה ואילו שכופין אותן להוציא הם המשך דברי °רבן שמעון בן גמליאל , ומדובר שהתנתה שאין בו מומים ואז אפילו ראתה שיש בו יכולה לאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל, עכשיו איני יכולה לקבל. ו°רבי מאיר חולק וסובר שאפילו לא התנתה. אם נאמר ש°רבן שמעון בן גמליאל כ°רבי מאיר במשנה השניה שאפילו בלא תנאי יכולה לאמר כסבורה הייתי. סלקת מתניתין כ°רבן שמעון בן גמליאל ורק המשנה הזו כ°רבן שמעון בן גמליאל . ואילו המשנה הבאה, ואילו שכופין אותו להוציא כרבנן. שהרי °רבן שמעון בן גמליאל כ°רבי מאיר שחולק שם. נשמעינה מן הדא דתנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היה מום גדול כגון סומא באחת מעיניו קיטע בא' מידיו חיגר בא' מרגליו מיד יוציא ויתן כתובה _{שלשון מיד משמע בין עשה תנאי בין לא עשה תנאי. מכאן שרק במומים גדולים כמו עיוור או קיטע אפילו בלא תנאי יוציא מיד}. מכאן ש°רבן שמעון בן גמליאל כ°רבי מאיר במשנה השניה הדא אמרה סלקת מתניתא _{רק עד כאן} כ°רבן שמעון בן גמליאל ואילו שכופין אותן להוציא כרבנין:

ירושלמי כתובות, פרק ז, הלכה ט

מתני’: ^ז_מאואילו שכופין אותן להוציא. מוכי שחין, ובעל פוליפוס, והמקמץ והמצרף נחושת, והבורסי. בין שהיו עד שלא נשאו, בין משנשאו נולדו. ובכולן אמר °רבי מאיר , אף על פי שהתנה עמה, יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל, עכשיו איני יכולה לקבל. וחכמים אומרים ^ז_מבמקבלת היא על כרחה. חוץ ממוכי שחין מפני שממיקתו. מעשה בצידן בבורסי שמת, והיה לו אח בורסי. אמרו חכמים, ^ז_מגיכולה היא שתאמר, לאחיך הייתי יכולה לקבל, ולך איני יכולה לקבל:

גמ’: המקמץ, זה המקמץ צואה. ויש אומרים זה הבורסי. אמר רבי זעירא° , מתניתא אמרה כן דמקמץ זה המקמץ צואה ולא הבורסי. דתנינן, והמקמץ והבורסי _{משמע שהם שני דברים}. וצורף נחושת, שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, זה מתיך נחושת מעיקרו. תני אמר °רבן שמעון בן גמליאל , פגע בי זקן אחד מוכה שחין מציפורין ואמר לי. כ"ד מיני שחין הן. ואין לך קשה מכולם ושהאשה רעה לו, אלא ראתן בלבד. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , ובו לקה פרעה הרשע. הדא הוא דכתיב (בראשית לך לך יב יז) וינגע י"י את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו וגו'. אמר רבי ברכיה° _הכהן עלה דטלמסן _{רשע כינוי לפרעה} ליגע במסאנא דמטרונא _{בנעל של שרה} ומיד לקה בראתן. ארבעה ועשרים מיני ארזים הן, ומכולן לא פירש הכתוב אלא שבע בלבד. הדא הוא דכתיב (ישעיהו מא יט) אתן במדבר ארז, שיטה, והדס, ועץ שמן, אשים בערבה ברוש, תדהר, ותאשור יחדיו. ברוש ברתא. תדהר אדרא. ותאשור פיקסינה. הוסיפו עליהן אלונים, ערמונים, אלמוגים. אלונים בלוטים. ערמונים דולבי. אלמוגים אלוים.

הדרן עלך פרק המדיר את אשתו

פרק שמיני – האשה שנפלו לה

כולל שיעורי שמע

[דף מז עמוד ב]

ירושלמי כתובות, פרק ח, הלכה א

מתני’: האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס. מודין °בית שמאי ו°בית הלל שאם מוכרת ונותנת קיים. נפלו לה משנתארסה. °בית שמאי אומרים תמכור. ו°בית הלל אומרים ^ח_אלא תמכור. ^ח_באילו ואילו מודין, שאם מכרה ונתנה קיים. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. אמרו ל°רבן גמליאל _דיבנה, הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים? אמר להן, על החדשים אנו בושים. אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים:

גמ’: תנן, האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, עד שלא נתארסה _{שתתארס משמע שנהיתה ראויה להתארס. ונתארסה משמע שהתארסה ממש}. מה בין עד שלא נתארסה מה בין משנתארסה? עד שלא נתארסה, לזכותה נפלו. משנתארסה, לזכותה ולזכותו נפלו. רבי פינחס° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, ולמה לא תניתה מקולי °בית שמאי ומחומרי °בית הלל ? אמר ליה, לא אתינן מיתני _{לא באנו לשנות}, אלא דבר חמור משני צדדין וקל משני צדדין. ברם הכא, חומר הוא מצד אחד, וקל מצד אחד. שקל לאשה וחמור לבעל. והא תנינן °בית שמאי אומרים, הבקר לעניים הפקר ? הרי הוא קל לעניים, וחומר הוא לבעל הבית, ותניתה? אמר לו, קל הוא לעניים, ואינו חומר לבעל הבית, שמדעתו הבקירו. אמר ליה, והא תנינן, העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו. °בית שמאי אומרים שכחה ו°בית הלל אומרים אינו שכחה, הרי הוא קל לבעל הבית, וחומר הוא לעניים ואף על פי כן זה נמנה? אמר ליה קל הוא לבעל הבית, ואינו חומר לעניים. שעדיין לא זכו בו. ואמור אוף הכא, קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל, שעדיין לא זכה בה? אמר ליה, מכיון שקידשה לזכותה ולזכותו נפלו וכבר זכה בה. אמר °רבי יודא . אמרו לפני °רבן גמליאל _דיבנה, הואיל והארוסה אשתו היא. והנשואה אשתו היא. מה זה מכרה בטל, אף זה מכרה בטל. אמר להן, בחדשים אנו בושים. אלא שאתם מגלגלין חדשים על הישנים. אילו הן חדשים? משנישאת. ואילו הן ישנים? עד שלא נישאת ונישאת.

ירושלמי כתובות, פרק ח, הלכה ב

מתני’: ^ח_גנפלו לה נכסים משנישאת. אילו ואילו מודין שאם מכרה ונתנה, הבעל מוציא מיד הלקוחות. נפלו לה עד שלא נישאת, ונשאת. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, אם מכרה ונתנה, קיים. אמר °רבי חנינא בן עקיבה . אמרו לפני °רבן גמליאל _דיבנה, הואיל וזכה באשה, לא זכה בנכסים? אמר להן, על החדשים אנו בושים. אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים?:

גמ’: תנן, נפלו לה עד שלא נישאת, ונשאת. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, אם מכרה ונתנה, קיים. אנן תנינן, מוכרת ונותנת וקיים. תני רבי חייה° , לא תמכור ולא תתן. ואם מכרה ונתנה, קיים. איתמר, אמרו לפני °רבן גמליאל _דיבנה, הואיל והארוסה אשתו היא. והנשואה אשתו היא. מה זה מכרה בטל, אף זה מכרה בטל. אמר להן, בחדשים אנו בושים. אלא שאתם מגלגלין חדשים על הישנים. אמר °רבי חנינא בן עקיבה

[דף מח עמוד א]

לא כן השיבן °רבן גמליאל _דיבנה, אלא כן השיבן. לא אם אמרת בארוסה שאינו זכאי, לא במציאתה, ולא במעשה ידיה, ולא בהפר נדריה. תאמר בנשואה, שהוא זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה? אמרו לו, הרי עד שלא נשאת ונשאת, תוכיח. שהוא זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה. ואת מודה לנו שלא תמכור ולא תתן. אמר להן, כך אני מודה לכם שלא תמכור ולא תתן לכתחילה. ואם מכרה ונתנה מכרה קיים. אתא עובדא קומי רבי אמי° _{בן נתן} אמר, °רבן גמליאל _דיבנה יחידי הוא ולא סמכון עלוי. מתניתא מסייעא ליה לרבי אמי° _{בן נתן} ופליג עלוי דתנן, רבותינו חזרו נמנו והורו, בנכסים שנפלו לה עד שלא נישאת ונישאת, שלא תמכור ושלא תתן. ואם מכרה ונתנה, מכרה בטל. מסייעא ליה? הרי מכרה בטל אם כן מתניתא פליגא עלוי? מדתנן רבותינו חזרו הורו ונמנו. מכאן שעד שלא נמנו, לא היו חולקין עלוי

ירושלמי כתובות, פרק ח, הלכה ג

מתני’: ^ח_ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} חולק בין נכסים לנכסים. נכסים הידועים לבעל, לא תמכור. ואם מכרה ונתנה בטל. ושאינן ידועין לבעל, לא תמכור. ואם מכרה ונתנה קיים:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נכסים הידועין לבעל, אילו הקרקעות. ושאינן ידועין לבעל, אלו מטלטלין. רבי יוסי בן חנינה° אמר. נכסים הידועין לבעל, אלו שנפלו לה ברשות הבעל. ושאינם ידועים לבעל, ^ח_האילו שנפלו לה ובעלה נתון במדינת הים. מתניתא מסייעא לרבי יוסי בן חנינה° דתנן. אילו הן נכסים שאינן ידועין לבעל, אילו שנפלו לה ובעלה נתון במדינת הים

ירושלמי כתובות, פרק ח, הלכה ד

מתני’: ^ח_ונפלו לה כספים. ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. פירות תלושין מן הקרקע. ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. פירות המחוברין. אמר °רבי מאיר , שמין אותן כמה הן יפין בפירות, וכמה הן יפין בלא פירות. ומותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וחכמים אומרים ^ח_זפירות המחוברין בקרקע שלו. והתלושין מן הקרקע שלה, וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:

גמ’: תנן, פירות המחוברין. אמר °רבי מאיר , שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות. ובמותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. אמר רבי ירמיה° , ד°רבי מאיר היא _{°רבי מאיר כדעתיה}. ד°רבי מאיר עבד מחוברין כתלושין. דתנן: °רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע, ואין חכמים מודים לו. כיצד? עשר גפנים טעונות מסרתי לך, והלה אומר: אינן אלא חמש. °רבי מאיר מחייב שבוע משום מודה במקצת, וחכמים אומרים: כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואין נשבעים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ולא שמיע דאמר רבי יוסי בן חנינה° , לא אמר °רבי מאיר אלא בקמה העומדת להיקצר, וגפנים עומדות להיבצר. הא שחת שאינו עומד להקצר , לא. ברם הכא, אפילו שחת נידון כתלוש. רבי ירמיה° בעא, מחלפא שיטתיה ד°רבי מאיר _{האם רבי מאיר חזר בו}? תמן לא עבד מחוברין כתלושין אלא רק בעומדים להתלש. והכא עבד מחוברין כתלושין אף שאינם עומדים להתלש כמו שחת? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא ד°רבי מאיר עבד מחוברין כתלושין. אלא אם אתה רואה את הקמה כקצורה, את מייפה כוחה של אשה, שאתה מחשיב הפירות כקרן. ואם אתה מחשיב את השדה שבה הקמה כשדה שלא נזרעה, את מייפה כוחו של איש. מספק, שמין אותה כמה היתה יפה עד שלא

[דף מח עמוד ב]

נזרעה, וכמה היא יפה משנזרעה. עד שלא נזרעה, היא טבה חד דינר. משנזרעה, היא יפה תרין דינרין. אותו הדינר, ילקח בו קרקע והוא אוכל פירות

ירושלמי כתובות, פרק ח, הלכה ה

מתני’: ^ח_ח°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר מקום שייפה כוחו בכניסתה, הורע כוחו ביציאתה. מקום שהורע כוחו בכניסתה, ייפה כוחו ביציאתה. המחוברין לקרקע, בכניסתה שלו _כרבנן. ביציאתה, שלה. והתלושין מן הקרקע. בכניסתה שלה. וביציאתה שלו:

גמ’: את אמר בכניסתה שלו. מכרה אותן, אינן מכורין. נתנתן לאריס, הוא משתפה ממנו _{הבעל צריך לשלם לאריס כיוון שהפירות שלו}. עשת אותן ביכורים, לא קדשו _{שאינם שלה}. את אמר ביציאתה שלה. מכר אותן אינן מכורין. נתנן לאריס, היא משתפה ממנו _{האשה צריכה לשלם לאריס}. עשה אותן ביכורים, תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . דאתפלגון כתיב (דברים כי תבא כו יא) ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך י"י אלהיך ולביתך. ^ח_טמלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו. רבי שמעון בן לקיש° אמר, לאחר מיתה _{כשירש אותה}. הא בחיים לא. שיש לו רק פירות, וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לא שנייה, היא בחיים היא לאחר מיתה, שקנין פירות כקנין הגוף דמי. רבי שמעון בן לקיש° כדעתיה דאמר, ^ח_יאדם יורש את אשתו מדבר תורה. לכן הוא מעמיד את הפסוק לאחר מיתה. אבל לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאומר שאין אדם יורש את אשתו דבר תורה אין הבדל בין מחיים לבין לאחר מיתה, לכן רבי יוחנן° _{בר נפחא} חייב לאמר שקנין פירות כקנין הגוף. הקדיש מחיים. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° , לא קידשו. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} קידשו, שקנין פירות כקנין הגוף. ופקעת מינייהו קדושתן אם גרש _{שהוברר שמעולם לא היו שלו}

ירושלמי כתובות, פרק ח, הלכה ו

מתני’: נפלו לה עבדים ושפחות זקנים. ימכרו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^ח_יאלא תמכור מפני שבח בית אביה:

גמ’: מתניתא בשאינן עושין כדי טפילתן _מחיתם. אבל אם היו עושין

[דף מט עמוד א]

כדי טפילתן אף לתנא קמא לא תמכור. שעדיין כבוד בית אביה קיים

ירושלמי כתובות, פרק ח, הלכה ז

מתני’: ^ח_יבנפלו לה זתים וגפנים זקנים. יימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, לא תמכור מפני שהן שבח בית אביה:

גמ’: אמר רבי אבון° בשם רבנין דתמן. מתניתא ^ח_יגבשנפלו לה זתים ולא קרקען. גפנים ולא קרקען. אבל אם נפלו לה זתים וקרקען. גפנים וקרקען. לא תקוץ, שעדיין שבח בית אביה קיים. ורבנין דהכא אמרין, אפילו נפלו לה זתים וקרקען. גפנים וקרקען. יכול לקוץ כי אין שבח בית אביה קיים לא דמי בית זיתא דנפלו, ולא דמי בית כרמא דנפלו. שהרי הם עומדים לקציצה לצורך דמים. מתניתא מסייעא לרבנין דתמן שאף שהעצים אינם ראויים עדיין שמם על השדה דתנן, ^ח_ידכרמא אני מוכר לך, אף על פי שאין בו גפנים הרי זה מכור, שלא מכר לו אלא שמו. פרדיסא אני מוכר לך, אף על פי שאין בו אילנות הרי זה מכור. שלא מכר לו אלא שמן

ירושלמי כתובות, פרק ח, הלכה ח

מתני’: ^ח_טוהמוציא יציאות על ניכסי אשתו. הוציא הרבה ואכל קימעא. קימעא ואכל הרבה. מה שהוציא הוציא, ומה שאכל אכל. הוציא ולא אכל. ישבע כמה הוציא ויטול:

גמ’: אמר רבי אבא° בשם רבי חייה בר אשי° , אפילו לא אכל אלא מלא חותלה _{סלסלה קטנה}. תנן, הוציא ולא אכל. ישבע כמה הוציא ויטול. אסי° אמר, והוא שתהא הוצאה יתירה על השבח. אבל אם השבח יתר על ההוצאה, נותן לו את השבח בלא שבועה. מתניתא פליגא על אסי° דתנן _{גבי המוציא הוצאות על נכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה. והיורד לנכסי נטושים, אם הבעלים באו לפני שהוא לקט את הפירות. אם יש שם פירות מחוברים לקרקע}. וכולהם שמין להם כאריס. רואים שאינם לוקחים את כל השבח אלא רק כאריס. מתניתא שאמרה שמשלמים לו כאריס, בקרקע שעומדת לנטיעה והוא נטע עצים. מאי דאמר אסי° שנוטל את כל השבח, בשבנה שם בניין. מתניתא בקרקע העמדת לנטיעה. והא אמר רבי אבא° בשם רב חייה בר אשי° , אפילו לא אכל אלא מלא חותלה משמע שבשדה נטיעה לא מקבל כלום. ולמה משלמים לו כאריס? אמר ליה, כאן בשאכל. כאן בבריתא שאמרה שמשלמים לו כאריס בשלא אכל

ירושלמי כתובות, פרק ח, הלכה ט

מתני’: ^ח_טזשומרת יבם שנפלו לה נכסים. מודין °בית שמאי ו°בית הלל , שאם מוכרת ונותנת קיים. מתה, מה יעשה בכתובתה

[דף מט עמוד ב]

ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה? °בית שמאי אומרים, יחלקו יורשי האב עם יורשי הבעל _{ששומרת יבם כספק נשואה}. ו°בית הלל אומרים, ^ח_יזנכסים בחזקתן _{נכסי צאן ברזל בחזקת יורשי הבעל}. וכתובה בחזקת יורשי הבעל. ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה נכסי מלוג בחזקת יורשי האב:

גמ’: הכא את אמר שומרת יבם מוכרת ונותנת וקיים, משמע שהנכסים בחזקת האשה, ואם מתה הנכסים ליורשיה. והכא את אמר שאם מתה יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב? אמר רבי יוסי בן חנינה° . ^ח_יחהן דאת אמר מוכרת ונותנת וקיים. בשנפלו לה עד שלא נעשית שומרת יבם _{שנפלו לה כשהיתה תחת בעלה, וידה ויד בעלה היו שוים. ומשמת יד היבם פחותה מידה}. והן דאת אמר יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב, בשנפלו לה משנעשית שומרת יבם _{שידה ויד היבם שוים}. נפלו לה עד שלא נעשית שומרת יבם, ועשו פירות משנעשית שומרת יבם. הפירות כמי שנפלו לה משנעשית שומרת יבם. אמר רבי זעירא° ההן יבם דהכא, צריכא _הסתפקו ל°בית שמאי אי כבעל הוא, או אינו כבעל. אין כבעל הוא יורש את הכל. אם אינו כבעל לא יורש כלום. מספק יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. °בית הלל פשיטא ליה דכבעל הוא, אם כך למה לא יורש את הכל? מה שאמרו בנכסים הנכנסים ויוצאים עמה _{נכסי מלוג} שהם בחזקת יורשי האשה, שכן אפילו אחיו _{הבעל כשהיה חי} אין לו בהם אלא אכילת פירות בלבד. תני רבי הושעיה° , ^ח_יטיורשיה היורשין את כתובתה חייבין בקבורתה. אמר רבי יוסה° _אסי. אילולי דתניתה רבי הושעיה° , הוות צריכא _{היינו מסתפקים בדין}. לפי שהייתי חושב שקבורה מתנאי כתובה, ומאחר שאין לה כתובה אין לה קבורה. וקשיא, אילו אשה שאין לה כתובה _{כגון שמחלה לבעלה על הכתובה} שמא אין לה קבורה? אשה אף על פי שאין לה כתובה, יש לה קבורה _{שבאמת יש לה כתובה אלא שהיא מחלה. וכאילו בעלה ירש את כתובתה}. ברם הכא, הייתי חושב שאם יש לה כתובה, יש לה קבורה. אם אין לה כתובה אין לה קבורה

ירושלמי כתובות, פרק ח, הלכה י

מתני’: ^ח_כהניח לו אחיו מעות. ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. ^ח_כאפירות התלושין מן הקרקע. ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. ^ח_כבפירות המחוברין בקרקע. אמר °רבי מאיר , שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות. והמותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וחכמים אומרים, ^ח_כגפירות המחוברין לקרקע שלו. והתלושין מן הקרקע, כל הקודם _משניהם זכה. קדם הוא זכה. קדמה היא, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. ^ח_כדכנסה, הרי היא כאשתו לכל דבר, ^ח_כהובלבד שתהא כתובתה על ניכסי בעלה הראשון:

גמ’: תנן, הניח לו אחיו מעות. ילקח בהן קרקע. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא כן צריכא אפילו במופקדים אצלו. ^ח_כושלא יאמר הואיל ואני הוא היורש, שלי הן. תנן, וחכמים אומרים, פירות המחוברין לקרקע שלו. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כאן שלו אלא שלה. ולהיידא מילה חילק בין פירות המחוברין לשאינן מחוברים? שאם קדם היורש ותפס פירות המחוברין, מוציאין מידו.

[דף נ עמוד א]

אף בבעל חוב כן שאם קדם היורש ותפס פירות המחוברין בקרקע משועבדת לבעל חוב מוציאן מידו? לא כן תני, יורש ובעל חוב שקדם אחד מהן ותפס, אין מוציאין מידו? איך צריך להתיחס לפירות המחוברים לקרקע. האם הם כמטלטלין שאם תפס אין מוציאים מידו או לא? אמר רבי אחא בר עולא° , נישמעינה מן הדא דתנן. המקדיש נכסיו והיו עליו כתובת אישה ובעל חוב, אין האישה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש, ולא בעל חוב את חובו, אלא פודה על מנת לתת לאישה את כתובתה ולבעל חוב את חובו. אבל אינו צריך לפדות במחיר מלא שהרי אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ולא חל ההקדש ולא חייב לפדות אלא משום מראית עין. לכן ^ח_כזאם הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה. מוסיף עוד דינר ופודה נכסים הללו. ולא סוף דבר דינר, אלא אפילו כל שהוא. שלא יהא הקדש נראה יוצא בלא פדיון. רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מועלין מעילה גמורה, לפי שהקדש מפקיעה את השיעבוד. וקשיא, אם מועלין בה מעילה גמורה, יהא נפדה בשווה? אם אינו נפדה בשווה, לא ימעלו בו מעילה גמורה? מה אנן קיימין? אם במטלטלין, הרי מטלטלין לא משתעבדין לבעל חוב. אם במחובר לקרקע. ^ח_כחוכי יש מעילה בקרקע? אלא כן אנן קיימין בקמה העומדת להקצר. ויש בהם מעילה כיוון שכל העומד להיקצר כקצור דמי. ואלו עבר הגיזבר ותפס, אין מוציאין מידו. הוא גיזבר הוא יורש. מה גיזבר, אם עבר הגיזבר ותפס אין מוציאין מידו. אף יורש, עבר היורש ותפס אין מוציאין מידו. והא שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שאף בשור כן, שאם הבעל הקדישו והיה עליו חוב או כתובה, יוסיף דינר ויפדה ואם מעל חייב. ולמה שיגבה? הרי אין שיעבוד אלא לקרקעות, אית לך מימר שור קרקע? וכיוון שהשור מטלטלין ולא חל עליו שיעבוד, אם כן הרי הוא הקדש גמור ולמה יוסיף דינר ויפדה? אמר רבי תנחום בר מרי° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}, שור עשו אותו כהקדש שהוזל שאינו שוה אלא דינר משום תקנת הלווין, שאם לא כן לא ירצו להלוות להם. הכא גבי יבם שתפס פירות העומדים להתלש את אמר מוציאין מידו, והכא ביורשים שתפשו פירות העומדים להתלש מקרקע שהיתה משועבדת לבעל חוב את אמר אין מוציאין מידו? לפי שהירעתה כחה של אשה, שלא תהא כתובתה אלא על ניכסי בעלה הראשון. ייפיתה כוחה בדבר הזה, שאם קדם היורש _היבם ותפש, מוציאין מידו. ותני כן

[דף נ עמוד ב]

הניח אילנות וקצצם עבדים נערים והזקינו, מוציאין מידן, ולא אומרים שהיבם קנה בשינוי

ירושלמי כתובות, פרק ח, הלכה יא

מתני’: ^ח_כטלא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן. אלא כל נכסיי אחראין לכתובתיך. גירשה, אין לה אלא כתובה. החזירה, הרי היא ככל הנשים, ויש לה כתובה:

גמ’: אם רוצה למכור בנכסי אחיו כיצד הוא עושה? כונס ומגרש ומחזיר והיא שוברת לו כתובתה. אמר רבי יוסה° _אסי, לצדדין היא מתניתא. או כונס ומגרש ומחזיר , או שוברת לו כתובתה. אמר רבי זעירא° בשם רב המנונא° . כנסה וגירשה והחזירה. אם חידש לה כתובה, כתובתה על נכסיו. ואם לאו, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב חסדא° , מתניתא אמרה כן דתנן, המגרש את האשה והחזירה, ^ח_לעל מנת כתובתה הראשונה החזירה ומה חידש לנו הרי זה מה שנאמר במשנה? אם מהמשנה, הייתי חושב, סוף דבר עד שיכנוס ויגרש ויחזיר ומשחזיר כתובתה עליו. דרבא אתא מימר לך אפילו כנסה וגירשה והחזירה. אם חידש לה כתובה, כתובתה על נכסיו. ואם לאו, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון _{ושוב אינו יכול למכור שכל נכסי הראשון משועבדים לה}. אמר רבי זעירא° בשם רב המנונא° . כנסה וגירשה והחזירה. אם חידש לה כתובה, כתובתה על נכסיו. סוף עד שיכניס ויגרש ויחזיר? הרי אפילו אם לא גרש וחידש לה כתובה _{בהסכמתה} כתובתה על נכסיו. דרובא _חידוש אתא מימר לך, שאפילו כנסה וגירשה והחזירה. אם לא חידש לה, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. אמר רבי זעורה° בשם רבי המנונא° , ארוסה שמתה, אין לה כתובה _{וממילא אין בעלה חייב בקבורתה}, שלא הותרה להינשא, לשוק ובכתובה נאמר שכאשר תהיה לאיש אחר תטלי מה שכתוב לך. שלא תאמר, יעשה כמי שגירש ויהא לה כתובה. לפום כן צריך מימר אין לה כתובה. _{אבל בנשואה פשיטא שיש לה קבורה שהרי בעלה יורשה}. בראשונה היתה מונחת _סכום כתובתה אצל אבותיה, והיתה קלה בעיניו לגרשה. וחזרו והתקינו שתהא כתובתה אצל בעלה. אף על פי כן היתה קלה בעיניו לגרשה. וחזרו והתקינו שיהא אדם לוקח בכתובת אשתו כוסות וקערות ותמחויים. הדא דתנינן, לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השולחן, אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה. חזרו והתקינו שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו. שמתוך שאדם נושא ונותן בכתובת אשתו, _{ויודע שאם יגרש} והוא מאבדה. היא קשה בעיניו לגרשה. והוא מהדברים שהתקין °שמעון בן שטח דתנן, °שמעון בן שטח התקין שלשה דברים. שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו. ^ח_לאושיהו התינוקות הולכין לבית הספר. והוא התקין טומאה לכלי זכוכית. לא כן אמר רבי זעירא° אמר רבי אבונא° בשם רבי ירמיה° , °יוסי בן יועזר איש צרידה , ו°יוסי בן יוחנן איש ירושלם גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית, רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר יהודה בר טבי° . רבי יונה° אמר, °יהודה בר טבי ו°שמעון בן שטח גזרו _{טמאה ישנה} על כלי מתכות. ו°הלל ו°שמאי גזרו על טהרת ידיים. ואיך אתה אומר ש°רבי שמעון בן שטח תיקן טומאה לכלי זכוכית? אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רבי לוי° , כך היתה הלכה בידם ושכחוה, ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים. ללמדך כל דבר שבית דין נותנין את נפשם עליו

[דף נא עמוד א]

סוף שהוא מתקיים בידם, כמה שנאמר למשה מסיני. ואתייא כמאן דאמר רבי מנא° _{בן יונה} (דברים האזינו לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם, כי הוא חייכם. ואם רק, הוא מכם. למה שאין אתם יגיעין בו. כי הוא חייכם. אימתי הוא חייכם? בשעה שאתם יגיעין בו

הדרן עלך פרק האשה שנפלו

פרק תשיעי – הכותב לאשתו

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה א

מתני’: ^ט_אהכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך. הרי זה אוכל פירות, ואם מתה יורשה. אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך? שאם מכרה ונתנה, קיים. כתב לה ^ט_בדין ודברים אין לי עלייך ובפירותיהן. אין אוכל פירות בחייה, ואם מתה יורשה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, לעולם הוא אוכל פירי פירות, עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם. כתב לה ^ט_גדין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך. אינו אוכל פירות בחייה, ואם מתה אינה יורשה. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^ט_דמתה יורשה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי יניי° , ^ט_הבשלא כנס _{קדם שהגיעו נכסים לרשותו}. אבל אם כנס, אין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה, שאין זה לא לשון הפקר ולא לשון מתנה אלא לשון סילוק, ואינו מועיל אחר שזכה בנכסים. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , מילתיה דרבי חייה° אמרה כן דתנן, האומר ידיי מסולקות מן השדה הזו. ורגליי מסולקות מן השדה הזו, לא אמר ולא כלום. אמר רבי אבון בר חייה° קומי רבי זעירא° , והא מתניתא לא אמרה כן אלא שאדם כן מאבד את זכותו בלשון הזה. דתנינן תמן, ^ט_ומי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו. וכתבה הראשונה ללוקח, דין ודברים אין לי עמך. השנייה מוציאה מיד הלוקח. הא הראשונה, לא. _{רואים שמועיל סילוק} אמר ליה, כל גרמא אמרה, שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה. דאם כן, אפילו השנייה לא תוציא מיד לוקח. ולמה אין הראשונה מוציאה מיד הלוקח?

[דף נא עמוד ב]

שכן היא כותבת לו, כל ערר שיש לי בשדה זו אל יהי לי עמך כלום. כתב לה דין ודברים אין לי עמך, וכתבה לו. כשם שאינו מאבד זכותו, כך אשה אינה מאבדת זכותה. _{שמה שהיא זיכתה לו הוא זיכה לה בחזרה}. כתב לה דין ודברים אין לי עמך מן האירוסין ורוצה למכור מן הנשואין. פלוגתא ד°בית שמאי ו°בית הלל . על דעתון ד°בית שמאי שסוברים שארוסה יכולה למכור, נמצא שהבעל לא זכה בנכסים ויכול לסלק עצמו מהם, ויכולה למכור משנשאת. על דעתון ד°בית הלל , שסוברים שארוסה אינה יכולה למכור, נמצא שכבר זכה בהם הבעל, ואינו יכול להסתלק בלשון זו, ואינה יכולה למכור אחר נישואין. רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא° . ^ט_זכתב לה אחר נישואין דין ודברים אין לי בנכסייך. ונפלו לה לאחר מיכן, מהו? האם מועיל לדברים קדם שיגיעו ליד אשתו ? ויש אדם מתנה על דבר שאינו _{עומד להיות} ברשותו _{שמבחינתו זה כמו דבר שלא בא לעולם}? אמר רבי בון בר חייה° קומי רבי זעירא° , מזכותו את למד חייובו. הרי אם לא היה כותב לה דין ודברים אין לי בנכסייך, היה אוכל פירות, משמע שהם כן נחשבים עומדים להיות ברשותו. ואם כן הוא יכול גם להסתלק מהם קדם שיזכה בהם. רבי לוי בר חייתא° בעא, כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך העתידין ליפול ליך _{שפירש שרק עליהם הייתה כוונתו}, מה הן? ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם? כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך, _{שהדין שיכולה למכור אבל הוא אוכל פירות} ומכרה פירות מחוברין לקרקע מה הן? רבי אחא° אמר, כמוכרת פירות תלושין, ואין מכירתה כלום שהרי הבעל אוכל פירות. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, כמוכרת אחד מעשרה בקרקע ומכרה קיים. רבי זעירא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. הכותב שדה מתנה לאשתו, אין לו אכילת פירות. אמר רבי זעירא°

[דף נב עמוד א]

מתניתא אמרה כן, דתנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, לעולם הוא אוכל פירי פירות ותני, אילו הן פירי פירות. ^ט_חמוכר פירות ולוקח קרקע והוא אוכל פירות, ולרבנן אינו יכול למכור את הפירות. והא הכא כשכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ככותב שדה מתנה לאשתו דמיא, ובכותב שדה מתנה לאשתו קתני דאינו יכול למכור את הפירות: רבי אימי° _{אמי בן נתן} בעא. ^ט_טאילו אחר כותב לה, יש לו אכילת פירות. הוא שכתב לה, לא כל שכן שיש לו אכילת פירות? לא אמר אלא כותב לה, אבל מוכר לה, ודאי שהוא אוכל פירות. מה בין כותב מה בין מוכר? כשנתן במתנה אמרינן עילה היה רוצה להבריח מזונות מן האשה שתוכל פירות השדה ולא תתבע ממנו אחרים, אבל כשמכר לה, אמרין זוזי אנסי _{הצורך בכסף הכריח אותו למכור} אבל לא ויתר על אכילת פירות. תנן, כתב לה דין ודברים אין לי עלייך ובפירותיהן. אין אוכל פירות בחייה, ואם מתה יורשה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, לעולם הוא אוכל פירי פירות, עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם. ניחא על דעתיה דרבנן בשכתב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירות, אין לו אכילת פירות. אבל האם אפילו אם כתב דין ודברים אין לי בשדה זו ובפירותיה אין לו אכילת פירות שדה זו לעולם, או שהתכוון לסלק עצמו רק מהפירות שהיו בשדה באותו זמן? ניחא על דעתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי} בשכתב דין ודברים אין לי בשדה זו ובפירותיה, אין לו אכילת פירות אבל יש לו אכילת פירי פירות. אבל האם אפילו אם כתב דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן, יש לו אכילת פירי פירות? נישמעינה מן הדא, דאמר רב זעירא° אמר רב יהודא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ^ט_יהכותב שדה מתנה לאשתו, אינו אוכל פירות. ואמר רבי זעירא° , מתניתא אמרה כן דתנן, ואילו הן פירי פירות, מוכר פירות ולוקח קרקע ואוכל פירות. אבל לרבן אינו אוכל. מכיון שכתב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן, לא ככותב שדה מתנה לאשתו הוא? ואת אמר, לא פירות ולא פירי פירות. הוי, לא שנייה על דעתיה דרבנן, בן שכתב, דין ודברים אין לי על שדה זו ובפירותיהן בין שכתב, דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן, אין לו אכילת פירות. ודכוותיה ל°רבי יהודה _{בר עילאי} לא שנייא, בין שכתב דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן. בין שכתב, דין ודברים אין לי בשדה זו ובפירותיהן, יש לו אכילת פירי פירות. תנן, ואם מתה אינה יורשה. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, מתה יורשה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל: אמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, הלכה כ°רבי שמעון בן גמליאל

[דף נב עמוד ב]

אבל לא מטעמו _{לא בגלל הדברים שאמר}. הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יורשה. אבל לא בגלל הדברים שאמר. שהוא אמר שאין התנאי קים כיוון שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על הכתוב בתורה, תנאו בטל. והרי זה נאמר רק בתנאי גוף _{כגון שהתנה לבטל מצוות עונה}. ^ט_יאאבל בתנאי ממון, תנאו קיים. וזה תנאי ממון הוא. ולמה אמרו תנאו בטל? לפי שרק בסוף לאחר מיתה הוא זכה בהן ואין אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בדין היה שאם מכרה ונתנה, שיהא מכרה קיים. ולמה אמרו בטל? שלא תהא אשה מוכרת נכסים משל בעלה ואומרת, שלי הן. רבי יוסטינה° הוה ליה עובדא _{שסילק עצמו מנכסי אשתו} ומשמתה ביקש לרשתם, ושאיל לרבנין. אמרין ליה, פוק _צאמנכסיך שכבר ויתרתה. שאל לרבי שמעון בן לקיש° אמר ליה, עול _כנס בנכסיך שהלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה. רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא° , היי אילון רבנין שרבי יוסטינה° שאל אותם? הא רב° _{אבא בר אייבו}, הא רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הא רבי שמעון בן לקיש° וכולם סוברים כ°רבן שמעון בן גמליאל ? אמר ליה, רבנין שהיו במקומו דרבי יוסטינה° . בעון קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לדברי חכמים שאמרו שיכול להסתלק מהירושה ואם מתה בעלה אינו יורשה. אם מתה, מי יורש? שאר היורשין בניה אביה או אחיה יורשין אותה. רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא° , האחין שחלקו, אלמנה ניזונת משלהן? וקא משמע לן שלא תאמר יעשו כמו שמכרו ולא תהא ניזונת משלהן. פשיטא ^ט_יבהיורשין שמכרו קרקע, שלהן מכרו ואין מוציאין מן הלקוחות למזונות. רבי ירמיה° בעא קומי רבי אבהו° , כתיב (במדבר מסעי לו ד) אם יהיה היובל לבני ישראל ונוספה נחלתן על נחלת המטה אשר תהיינה להם. מה כוונתם? אם הכוונה לאמר שבשעה שהיובל נוהג, הנחלות חוזרות. ובשעה שאין היובל נוהג, אין הנחלות חוזרות. אז מה הבעיה שבנות צלופחד התחתנו עם בנים משבט אחר, הרי ביובל הנחלה תחזור לשבט האב? אלא אדרבה אתא מימר לך. אפילו בשעה שהיובל נוהג והנחלות חוזרות, ^ט_יגירושת תורה אינה חוזרת. הלל בר פזי° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא},

[דף נג עמוד א]

מכר הוא ומתה היא? אמר לו ^ט_ידמכרו בטל. שהרי כשמכר לא היה בידו אלא אכילת פירות. והדין דומה למקרה של הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, שהאב אינו יכול למכרו מפני שהן כתובין לבן, ואין לו בהן אלא אכילת פירות. ^ט_טומכרה היא ומת הוא? אמר ליה, מכרה קיים. והדין דומה לכותב נכסיו לבנו לאחר מותו. שהבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב לאכילת פירות, אבל אם מת האב מכרו קיים כדתנן, (בבא בתרא ח ז) הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכרו מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב. תניא (תוספתא בבא בתרא ח ד) ^ט_טזהאומר תנו נכסיי לפלוני, ואם מת פלוני לפלוני, ואם מת פלוני לפלוני. הראשון אוכל פירות. ואם מת ינתנו לשני השני אוכל פירות. ואם מת ינתנו לשלישי. מת השני עד שלא ימות הראשון, הראשון אוכל פירות. מת ינתנו לשלישי. מת שלישי עד שלא ימות השני, השני אוכל פירות. ואם מת יחזרו ליורשי הנותן. הראשון מוכר קרקע ואוכל פירות דברי °רבי . °רבן שמעון בן גמליאל אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד. רבי חייה בר מרייה° בעא קומי רבי יונה° , מכרה לבעלה מהו? _{שהרי הפירות כבר של הבעל והגוף שלה} אמר לו, מדאמר חזקיה° הלכה כ°רבי , שהראשון יכול למכור את הקרקע ולהשאיר לעצמו אכילת פירות עד מותו, וכך להפקיעה מהשני את הזכות. רואים ששייך מכירה של הגוף כשהפירות שיכים לאחר עד מותו. הדא אמרה מכרה מכר. תני האומר יינתנו נכסיי לפלוני, מת פלוני לפלוני, מת הראשון יינתנו לשני, מת השני יינתנו לשלישי. מת השני בחיי הראשון, מכיון שלא זכה בהן השני, לא זכה בהן השלישי. אמר ליה כך פירש רבי הושעיה° אבי המשנה. דווקא אם אמר אחריו לפלוני ואחריו לפלוני. רק אז אם מת השני לא יזכה השלישי. אבל אמר מת פלוני ולא אמר אחריו, אין הדין כן אלא הראשון אוכל פירות עד שימות וכשימות הראשון ינתנו לשלישי אף על פי שהשני מת בחייו. וכך היה לו לשנות, שאם מת אף השלישי בחיי הראשון, כשימות הראשון מכיון שלא זכה בהן השני לא זכו היורשין לא יורשי שני ולא יורשי שלישי אלא יחזרו ליורשי ראשון: אבל כמו שהבריתא כתובה יאות אשכחת אמר שצריך לגרוס אחריו לפלוני אחריו לפלוני, ולכן לא זכה בהן השלישי כשמת השני בחיי ראשון. דלא זכה לאחרון אלא לאחר שיזכה בו זה שלפניו: תני ^ט_יזהראשון מוכר קרקע ולוקח פירות דברי °רבי . °רבי שמעון בן גמליאל אומר אין לו אלא אכילת פירות בלבד. חזקיה° אמר הלכה כ°רבי שהראשון מוכר הקרקע _{הואיל ויש לו זכות בגוף הקרקע, דהא באחריו מיתוקמא דמשמע כל ימי חייך יהא הכל שלך. והכא נמי באשה הואיל ויש לה זכות בגוף הקרקע מכרה מכר}. אמר רבי ינאי° _הכהן מודה °רבי ^ט_יחשאינו נותנה במתנת שכיב מרע. שהרי מתנת שכיב מרע חלה רק לאחר מיתה, ואז כבר זכה בה השני. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. והדא אשה, מכיון שמזונותיה על בעלה, לא כמתנת שכיב מרע היא? שהרי ודאי לא מכרה לו, אלא שיזכה בהן לאחר מיתתה. שבחייה אינה צריכה לכלום, שכל מזונותיה על בעלה. ולמה אמרינן שמכרה מכר? אמר ליה, אף על פי שמזונותיה על בעלה, זה נאמר רק על מזונות כראוי לה. כגון מאכל משח _שמן ומלח. והיא בעייא מזבנה _{והיא רוצה למכור} ומיכל תרנגולין שאינו חייב לתת לה, לכן מוכרת וקונה ואין זה כמתנת שכיב מרע

[דף נג עמוד ב]

הדא אמרה, שאם ביקש הראשון מזבנה אפילו סתם למותרות, כגון למיכל תרנגולין יזבן, ולא אומרים שהנותן לא נתן לצורך מותרות. אמר רבי יעקב בר אחא° , תני תמן, קבורה כמזונותיה. כמה דאת אמר תמן, מוכר קרקע ולוקח מזונות. אף הכא, מוכר קרקע ולוקח קבורה ולא אומרים שהנותן לא התכוון אלא להנאה בחיים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ^ט_יטואילין דכתבין, אין מיתת דלא בנין, יהא מדלה _נכסיה חזר לבית אביה. תנאי ממון הוא ותנאו קיים

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ב

מתני’: מי שמת והניח אשתו ובעל חוב ויורשין, והיה לו פיקדון או מלוה ביד אחרים. °רבי טרפון אומר, יינתנו לכושל שבהן. °רבי עקיבה אומר, אין מרחמין בדין, אלא ^ט_כיינתנו ליורשין, שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה:

גמ’: רבי יוסי בר חנינה° אמר, לכושל שבראיותיו. כגון מלוה בעדים ומלוה בשטר, יינתנו למלוה בעדים. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, לכושל בגופו. הגע עצמך דהוה עתיר _עשיר כגון אילין דבר אנדראי, שהיו חלשים בגופם אבל בעלי ממון ותקיפים, ולמה שינתן להם? אמר רבי אחא° לכושל בגופו שהוא גם עני. כהדא קריבתיה דשמואל בר אבא° , דיהבו לה משם כושל שפסקו כ°רבי טרפון . אייתי רבי שמעון בן לקיש° עבדוי דרבי יודן נשייא° , ואפיק מינה _{והוציא ממנה}, דסבר כ°רבי עקיבא _{בן יוסף} שינתנו ליורשים. רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוה מיסתמיך על רבי שמעון בר אבא° . אמר ליה, מה נעשה באותה הענייה? אמר ליה, אייתי רבי שמעון בן לקיש° עבדוי דרבי יודן נשייא° ואפיק מינה _{והוציא ממנה}. אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ויפה נעשה? והרי כבר זכתה בהם ואיך הוציאו ממנה? אמר רבי ירמיה° קומי רבי זעירא° . נאמר _אוליי רבי יוחנן° _{בר נפחא} כדעתיה ורבי שמעון° _{בן לקיש} כדעתיה דאתפלגון. הכל מודין שאם בית דין ^ט_כאטעו בשיקול הדעת, שאין מחזירין. ^ט_כבטעו בדברי תורה, מחזירין. מה פליגין? בטעות משנה. כמו אצלנו שהלכה כ°רבי עקיבא _{בן יוסף} והם טעו ופסקו כ°רבי טרפון . שרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, בטעות משנה כטעות בשיקול הדעת. רבי שמעון בן לקיש° אמר, ^ט_כגטעות משנה כטעות בדבר תורה. היא טעות משנה היא טעות זקינים _בגמרא. תנן, °רבי עקיבה אומר, אין מרחמין בדין. אלא יינתנו ליורשין, שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה: הגע עצמך שגם האחרים פטורין מן השבוע כגון שכתב לה לא נדר ולא שבועה עליך, או שהתנה עם בעל חובו שאם ימות יגבה מהיורשים בלא שבועה למה שינתן ליורשים? זו _ירושה תורה וזו _{בעל חוב וכתובה לגבות מהיורשים} אינה תורה

[דף נד עמוד א]

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ג

מתני’: ^ט_כדהניח פירות התלושין מן הקרקע. ויש לו בעל חוב ואלמנה ויורשים התובעים את חובם, כל הקודם בהן זכה. זכתה האשה יותר על כתובתה ובעל חוב יותר על חובו. המותר, °רבי טרפון אומר ייתנו לכושל שבהן. °רבי עקיבה אומר, אין מרחמין בדין, אלא יינתנו ליורשין. שכולן צריכין שבועה, ואין היורשין צריכין שבועה:

גמ’: רב° _{אבא בר אייבו} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, בצבורין בסורקי _{בשוק ברשות הרבים}. אבל אם צברן בביתו, זכה לו _ליורש ביתו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ואפילו צבורין בתוך ביתו, לא זכה לו ביתו. דהוה סבר דאינון דידיה, ולית אינון דידיה, וחצר אינה קונה אלא ברוצה שתקנה לו חצרו. וכאן כיוון שחשב שהם שלו, לא התכוון שתקנה לו חצרו. מאימתי בעל הבית זכה בפירותיו בשביעית? _{שהרי בשביעית חצרו לא קונה לו} רבי ירמיה° סבר מימר, משיתנם לתוך כליו _{שאף שאסור לאדם לאסוף כדרך שאוסף בשאר שנים, אם אסף זכה בהם}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אפילו נתנן לתוך כליו, לא זכה בהן. דהוה סבר מימר דאינון דידיה ולית אינון דידיה. האי ארמלתא תפסת אמהתא _{אלמנה אחת תפסה שפחה שהייתה של בעלה שמת והחזיקה בה}. אתא עובדא קומי רבי יצחק° _{בר אבא} אמר, מה דתפסת תפסת ותגבה ממנה כתובתה. רבי אימי° _{אמי בן נתן} מפיק מינה _{הוציא ממנה} דהיא סברה דידה _{שהיא שלה כיון שהיא שמשה אותה בחיי בעלה ועדיין היא ברשותה}, ולית אינון דידה _{ואינה שלה}. כהדא אילין בני שמי דדמך אבוהון. שבק להון אבוהון עז _{מת אביהם והניח להם עז}. אתא מרי חובה ונסתה _{בא בעל חוב נטל אותה}. אתא עובדא קומי רבי אבהו° ואמר, דידיה נסב _{שלו נטל}. לא כן תני, יורש ובעל חוב שקדם אחד מהן ותפס אין מוציאין מידו? והרי היורשים זכו ואיך רבי אבהו° אמר שבעל חוב, שלו נטל?באמת היורשים לא זכו בעז, דהוון סברין דאינון דידהון, ולית אינון דידהון _{שהם חשבו שהיא שלהם ואינה שלהם}. אמר רבי יעקב בר זבדי° . מודה רבי אבהו° , שאם מכרוה או משכנוה או טילטלוה ממקום למקום, ואחר כך בא בעל חוב ותפס מוציאין מידו. תנן, °רבי עקיבה אומר, אין מרחמין בדין, אלא יינתנו ליורשין. שכולן צריכין שבועה, ואין היורשין צריכין שבועה: הגע עצמך שגם האחרים פטורין מן השבוע כגון שכתב לה לא נדר ולא שבועה עליך, או שהתנה עם בעל חובו שאם ימות יגבה מהיורשים בלא שבועה, למה שינתן ליורשים? זו _ירושה תורה וזו _{בעל חוב וכתובה לגבות מהיורשים} אינה תורה

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ד

מתני’: ^ט_כההמושיב את אשתו חנוונית או שמינה אפיטרופיא, הרי זה משביעה כל זמן שירצה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אפי' על פילכה ועל עיסתה:

גמ’: יאות אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מה טעמון דרבנין? אם אומר את כן, אין שלום בתוך ביתו לעולם.

[דף נד עמוד ב]

^ט_כושיברה את הכלים מה את עבד לה? כשומרת חנם או כשומרת שכר? מסתברא מיעבדינה כשומרת שכר שהרי מקבלת מזונות. אמרין, אפילו כשומרת חנם אינה. דאם אומר את כן, אין שלום בתוך ביתו לעולם

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ה

מתני’: ^ט_כזכתב לה נדר ושבועה אין לי עלייך. אינו יכול להשביעה, ^ט_כחאבל משביע הוא את היורשין ואת הבאין ברשותה אם מינתה אחרים. ^ט_כטשבועה אין לי עלייך ועל יורשייך ועל הבאין ברשותיך הוא אינו יכול להשביעה, לא אותה ולא את יורשיה ולא את הבאין ברשותה. אבל יורשין משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאין ברשותה:

גמ’: רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי תריהון אמרין. לא סוף דבר בנכסים שנשתלטה _{שהייתה אחראית} בהן בחיי בעלה, אלא אפילו בנכסין שנשתלטה בהן לאחר מיתת הבעל, אין היורשין משביעין אותה _{אף שנאמר במשנה שהיורשים משביעין אותה הגמרא במשנה הבאה תעמיד שמדובר בין מיתה לקבורה}. תמן תנינן, השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה. ישבע השוכר שמתה כדרכה, והשואל ישלם לשוכר. אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי ינאי° _הכהן, והוא שנתן לו רשות להשאיל לאחרים. ותני רבי חייה° כן, ^ט_לאין השואל רשאי להשאיל, ולא השוכר רשאי להשכיר, ולא השואל רשאי להשכיר, ולא השוכר רשאי להשאיל, ולא מי שהופקד אצלו רשאי להפקיד אצל אחר, אלא אם כן נטלו רשות מהבעלים. וכולם ששינו את שמירותיהן שלא מדעת הבעלים, חייבין. ולמה נאמר שואל עימם, הרי השואל אפילו אם לא שינה חייב? אלא בגין דתנינן ^ט_לאמתנה שומר חנם להיות פטור מן השבועה, והשואל להיות פטור מלשלם. אתא מימר לך, שאף על פי שהיתנה עמו שהוא פטור, כיוון ששינה הוא חייב. תנן השוכר פרה והשאילה לאחר וכו' ישבע השוכר וכו'. ביקש הבעלים להשביע את השואל שמתה כדרכה אף אם התנה עם השוכר שיהיה פטור משבועה מהו? נישמעינה מן הדא דתנן, כתב לה, נדר ושבועה אין לי עלייך אינו יכול להשביעה, אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה. הדא אמרה שאם ביקש להשביע את השואל, הוא משביעו. הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא. הדא ילפה מן ההיא. שאם ביקש להשביע את השואל, משביעו. וההיא ילפה מן הדא, שאם ביקש להשביע את האשה אחר שהתנה עימה, אינו משביעה. אמר רבי חנינה° , לא צורכת מילף ההיא מן הדא, שדין זה נאמר במשנה בפירוש. ומה צורכה תילף ההיא מן הדא? כיי דאמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי ינאי° _הכהן, והוא שנתן לו רשות להשאיל. אף הכא והוא שנתן לה רשות שיהו בניה אפיטרופיס. אבל אם לא נתן לה רשות, יכול הוא לאמר שאין בניה נאמנים לו בשבוע ותשלם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אף שנתן רשות להשאיל צריך להעלות

[דף נה עמוד א]

לו שכר כל זמן שהיא שכורה אצלו. רבי זעירא° שאל לרבי אבונא° , שאלוה הבעלים חזרה מהשוכר ומתה מהו? אמר ליה, כן אנן אמרין שהבעלים צריכים לשלם לשוכר ואפילו אם הבעלים אכלוה. אמר רבי יוסי בר אבון° , אכלו שלהן אכלו ופטורים _{כיוון שהוי פשיעה ואף השוכר חייב בפשיעה נמצא שהשואל שהוא הבעלים חייב לשוכר והשוכר לבעלים}. רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא° _אסי, שומר שמסר לשומר היך עבדין עובדא? אמר ליה תריי כל קבל ארבעה ולא עבדין עובדא. דריש לקיש° ורבי יהודה° כנגד רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי ינאי° _הכהן ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, שארבעתם סוברים שומר שמסר לשומר חייב, אינך עוזב דעה של ארבעה כנגד דעה של שנים. בסוגיא _{כשלמדו בצהרים} אמר ליה ^ט_לבתריי כל קבל תריי אינון _{שנים כנגד שנים הם}. דרבי אלעזר° _{בן פדת} תלמידיה דרבי חייה רובה° . ורבי יוחנן° _{בר נפחא} תלמידיה דרבי ינאי° _הכהן והרב ותלמידו אין מונין להן אלא אחד:

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ו

מתני’: ^ט_לגנדר ושבועה אין לי. לא לי ולא ליורשיי ולא לבאים ברשותי, עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותיך. הרי זה אין יכול להשביעה, לא הוא ולא יורשין ולא הבאין ברשותו, לא אותה ולא את יורשיה ולא את הבאים ברשותה. ^ט_לדהלכה מקבר בעלה לבית אביה. או שחזרה לבית אמה. אם לא עשתה אפיטרופיא, אין היורשין משביעין אותה. ואם עשתה אפיטרופיא, היורשין משביעין אותה לעתיד לבוא, ואין משביעין אותה לשעבר:

גמ’: תנן, נדר ושבועה אין לי. לא לי ולא ליורשיי ולא לבאים ברשותי וכ”ו. אמר רבי יונה° , ^ט_להוהוא שעשת אפיטרופא בחיי בעלה. אבל אם עשת אפיטרופא לאחר מיתת הבעל, היורשין משביעין אותה _{אף על פי שהבעל פטר אותה}. דו מתניתא דתנן, לא עשת אפיטרופא, אין היורשין משביעין אותה. אם עשת אפיטרופא היורשין משביעין אותה לעתיד לבוא, ואין משביעין אותה לשעבר. איזהו לשעבר? ^ט_לומשעת מיתה עד שעת קבורה. ואמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אם הבעל פטר אותה, אפילו עשאה אפיטרופא לאחר מיתת בעלה, אין היורשין משביעין אותה. והא תנינן לא עשתה אפטרופס אין היורשין משביעין אותה, אם עשת אפטרופס, היורשין משביעין אותה לעתיד לבא ואין משביעין אותה לשעבר? פתר לה על על הרישא _{על המשנה הקדמת} כשאמר נדר ושבועה אין לי עליך ולא הזכיר את יורשיו, ממילא לא פטר אותה מהם. אבל אם הזכיר את יורשיו, אפילו עשה אותה אפוטרופוס אינם יכולים להשביע אותה. ואין על ראשה _{על המשנה הקדמת} קשה, דרבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} תריהון אמרין _{במשנה הקדמת}, לא סוף דבר בנכסים שנשתלטה בהן בחיי בעלה, אלא אפילו נכסים שנשתלטה בהן לאחר מיתת הבעל, אין היורשין משביעין אותה. ואם לא הזכיר יורשין, למה לא יכולים להשביע אותה בדברים שאחר מיתה? פתר לה משעת מיתה עד שעת קבורה. דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף נה עמוד ב]

משעת מיתה עד שעת קבורה, אין היורשין משביעין אותה. מאי טעמא? תני בר קפרא° , שלא תהא מניחתו והולכת לבית אביה

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ז

מתני’: ^ט_לזהפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה _{שדומה למודה במקצת}. ^ט_לחעד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תיפרע אלא בשבועה _{דומה לעד אחד בהלואה}. ^ט_לטמנכסים משועבדים או ^ט_ממנכסי יתומין, לא תיפרע אלא בשבועה _{שדומה לשבועת השומרים}. ^ט_מאהנפרעת שלא בפניו, לא תיפרע אלא בשבועה:

גמ’: אמר רבי זעורא° ^ט_מבכעין שבועת תורה _{מודה במקצת עד אחד ושומר} ירדו להן. והתנא סובר שלא מתיחסים לכתובה כאילו לא הוחזקה בידה ועכשיו באה לגבות בשבועה, שהרי כל הנשבעין בתורה נשבעין ואינם משלמים והיא נשבעת ונוטלת. אלא כמי שגבת, _{דשטר העומד לגבות כגבוי דמי} ומיכאן והילך הוא תובעה וטוען כנגדה, עכשיו נפרעת ממני שטר של מאתים שכבר פרוע ובחנם היית גובה הכל. והיא אומרת מנה. ונמצא שהיא עכשיו כמודה במקצת שנשבעת ונפטרת. והילכך לא תיפרע אלא בשבועה, _{ואף שמדאוריתא פטור, שהרי לא נשבעים על שטר שעבוד קרקעות. מדרבנן מיהא חייב}. תני הפוגמת _{שאומרת שקיבלה קצת}, ולא הפוחתת כתובתה _{שאומרת שמתחילה התחיב לה פחות ממה שכתוב}. כיצד? היתה כתובתה מאתים, והיא אומרת מנה. ^ט_מגנפרעת שלא בשבועה. מה בין פוגמת מה בין פוחתת? אמר רבי חנינא° _{בר חמא}, פוגמת, בא משא ומתן בנתיים. שהרי מודה שנתן לה חלק והוי כמודה במקצת, לכן תשבע. פוחתת, לא בא משא ומתן בנתיים, שהיא טוענת שלא נתן כלום, ויש לה מיגו שיכלה לטעון שחייב כל מה שכתוב בשטר . רבי ירמיה° בעא, כמה דאת אמר תמן, אם היה עד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תיפרע אלא בשבועה. ודכוותה אם היה עד אחד מעידה שהיא פחותה, לא תפחות אלא בשבועה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, בשעה שעד אחד מעידה שהיא פחותה, כעד אחד מכחיש את השנים החתומים מעל השטר , ואין עד אחד מכחיש את שנים וכאילו אינו קיים ונפרעת בלא שבועה. תני, ^ט_מדיורש שפגם אביו שטר חובו _{שהאב אמר לבן שקיבל חלק מהחוב הכתוב בשטר}, הבן גובה שלא בשבועה. בזה יפה כח הבן מכח האב. שהבן גובה שלא בשבועה. ואב אינו גובה אלא בשבועה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. ^ט_מהונשבע שבועת יורש, שלא פיקדנו אבא, שלא אמר לנו אבא, שלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע. רבי הושעיה° בעא, מתניתא ד°בית שמאי ? דתנן, מתו בעליהן עד שלא ישתו. °בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות. ו°בית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה. דל°בית שמאי כיוון שאינה יכולה לשתות גובה. אף כאן כיוון שהיורשים אינם יכולים להישבע גובים בלא שבוע. אבל ל°בית הלל כיוון שלא יכולה לשתות אינה גובה. ואף כאן כיוון שהיורשים אינם יכולים להישבע, צריך להיות שאינם גובים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, תמן טעמא ד°בית שמאי שגובה כתובתה אף שאינה יכולה לשתות, שיכולה לטעון הביאו בעלי ואני שותה. ברם הכא, בדין היה שאפילו אביו לא ישבע. אלא תקנה תיקנו בו שישבע. בו תיקנו, בבנו לא תיקנו. כיון שמת, העמדתה את בנו על דין תורה

[דף נו עמוד א]

נתחייב אביו שבועה בבית דין _{כגון שהודה במקצת או שהיה עד אחד} ומת, אין בנו גובה. דאי לא כן, מה אנן אמרין? ^ט_מוויש אדם מוריש שבועתו לבנו? אמר רבי אבין° , הכי אתאמרת, פגם אביו שטרו והלך לבית דין וכבר התחיב שבועה, אין בנו גובה. רב חסדא° בעא, בגין דהלך אביו אילין תרתי פסיעתא, הוא מפסיד? אילו פגמו חוץ לבית דין, את אמר גובה. מפני שפגמו בבית דין, את אמר אינו גובה? תנן, מנכסי יתומין לא תפרע אלא בשבועה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן, ^ט_מזאין פורעין מניכסי יתומים אלא שטר שהריבית אוכלת בו. ויש אומרים אף לכתובת אשה. אמר רבי ינאי° _הכהן, מפני מזונות, שכל עוד לא פרעו כתובתה, ניזונת משלהם. אמר רבי מתניה° , מאן חש למזונות? °רבי שמעון _{בן יוחאי}. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, במגבה הדבר תלוי. אבל לחכמים כיוון שתבעה כתובתה, אף שלא גבתה הפסידה מזונות. מאי כדון למה לחכמים בכל זאת פורעים לכתובת אישה? מפני חינה, כדי שיהיו הכל קופצין עליה לישאנה. ויש אומרים אף לגזילה ולנזיקין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אף אנן נמי תנינן תרתיהון. לגזילה מן הדא דתנן, אם מה שהניח להם אביהם ^ט_מחהיה דבר שיש לו אחריות _קרקע חייבים לשלם את גזלת אביהם. לנזיקין מן הדא דתנן, ^ט_מטאין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, אין נפרעין מניכסי יתומין לנזיקין, אלא מן הזיבורית. שהרי לבעל חוב אין גובין כלל ולכתובת אשה אפילו מהאבא גובים מזיבורית. אלא ודאי המשנה באה ללמד שאפילו נזיקין גובים מזיבורית. ומכאן שגובין מיתומים לנזיקין. והא תני, עומד הבן תחת האב. הניזקין שמין בעדית. ובעלי החוב בבינונית. וכתובת אשה בזיבורית? אמר רבי יוסי בי רבי בון° , כאן ביתום גדול כאן ביתום קטון

[דף נו עמוד ב]

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ח

מתני’: ^ט_נהפוגמת כתובתה כיצד? היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה התקבלת כתובתיך. והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה. לא תפרע אלא בשבועה. ^ט_נאעד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד? היתה כתובתה אלף זוז. ואמר לה התקבלת כתובתיך. והיא אומרת, לא התקבלתי. ועד א' מעידה שהיא פרועה. לא תפרע אלא בשבועה. ^ט_נבמנכסים המשועבדים כיצד? מכר את נכסיו לאחרים, והיא נפרעת מן הלקוחות. לא תפרע אלא בשבועה. ^ט_נגמנכסי יתומים כיצד? מת והניח נכסים ליתומים, והיא נפרעת מן היתומין. לא תפרע אלא בשבועה. ^ט_נדשלא בפניו כיצד? הלך למדינת הים, והיא נפרעת שלא בפניו. לא תפרע אלא בשבועה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, כל זמן שתובעת כתובתה. היורשין משביעין אותה. אינה תובעת כתובתה, אין היורשין משביעין _{אותה על המזונות}:

גמ’: תנן, הנפרעת שלא בפניו, לא תיפרע אלא בשבועה. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, והנפרעת _{כל חוב לא רק כתובה} שלא בפניו, לא תפרע אלא בשבועה. ונפרעין מאדם שלא בפניו? אמר רבי ירמיה° , תיפתר בשטר שהריבית אוכלת בו. ובית דין גובין ריבית? תיפתר שערב לו _{לקח הלואה} מן הגוי, כהדא דאלכסא _{גוי אחד} אמר לרבי מנא° _{בן יונה}, אנן עבדין טבות סגיא מינכון. דכד אנן כתבין דין מוגמרין _{כאשר אנו כותבים פסק דין לתובע}. אין אתא _{אם בא} הנתבע לפרוע חובו, טבאות. ואין לא, אנן מחלטין ניכסייא. אמר ליה, אף אנן עבדין כן. אנן משלחין בתריה תלת איגרין. אין אתא, הא טבאות. ואין לא, אנן מחלטין ניכסייא. אמר ליה, הגע עצמך דהוה באתר רחיק? אמר לו אנן משלחין בתריה תלת איגרין. חדא גוא תלתין. וחדא גו תלתין. וחדא גו תלתין. אין אתא, הא טבאות. ואי לא, אנן מחלטין ניכסייא. אמר רבי מתניה° , והוא שעמד בדין וברח. אבל אם לא עמד בדין וברח. לית כאן מחלטין, אלא מכרזין. תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, כל זמן שתובעת כתובתה. היורשין משביעין אותה. אינה תובעת כתובתה, אין היורשין משביעין _{אותה על המזונות}: ותנן, שני דייני גזילות היו בירושלם. °אדמון ו°חנן בן אבשלום . °חנן אומר שני דברים. ו°אדמון אומר שבעה. מי שהלך לו למדינת הים, ואשתו תובעת מזונות. °חנן אומר, תישבע בסוף ולא תישבע בתחילה. אשכחת אמר, °חנן ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמרו דבר אחד. כמה דאמר °רבי חנן , לא תשבע אלא בסוף. כן °רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, לא תשבע אלא בסוף. כמה דאת אמר הלכה כ°חנן , אף הכא הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}:

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה ט

מתני’: ^ט_נההוציאה גט ואין עמו כתובתה, גובה כתובתה. הוציאה כתובה ואין עמה גט, היא אומרת אבד גיטי. והוא אומר אבד שוברי. ^ט_נווכן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול. הרי אילו לא יפרעו. °רבן שמעון בן גמליאל אומר

[דף נז עמוד א]

מן הסכנה ואילך, אשה גובה בלא גט. ^ט_נזובעל חוב גובה שלא בפרוזבול:

גמ’: אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ט_נחהקורא ערר על מעשה בית דין, לא הכל הימינו. אמר ליה רבי חייה בר אבא° , ולא מתניתא היא? דתנן, הוציאה גט ואין עמו כתובה, גובה כתובתה _{שאף הוא מעשה בית דין}. אמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בבלייא, מן דגלית לך חספא מן מרגליתא _{לאחר שהגבהתי החרס מעל המרגלית מצאת אותה}, את אמר לי ולא מתניתא היא. תנן, הוציאה גט ואין עמו כתובתה, גובה כתובתה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, ^ט_נטבמקום שאין כותבין שטר כתובה. ^ט_סאבל במקום שכותבין שטר כתובה, מה דהיא מפקה _{מה שהיא מוציאה} היא גובה. חזר ואמר, אפילו במקום שכותבין כתובה גובה היא כתובתה. וכל מאן דרב חיילה, יתי ויתיב _{מי שגדול כחו ורוצה להקשות יבוא ויקשה}. התיב רבי יוסי° _{בר זבידא}, והא יכולה היא שתהיה גובה גיטה ומטמנת כתובתה, וחוזרת וגובה? אין שם בית דין שיודעים שכבר גבתה? באינון דמתו. ואין שם עדים? בשהלכו להם למדינת הים. אין שם אומולוגייה _{שובר קבלה}? האם לית לרב° _{אבא בר אייבו} אומולוגייא _{שובר קבלה}? _{שלא להטריח את המלוה לשמור שובר מפני העכברים}. אית לרב° _{אבא בר אייבו} אומולוגייא כשקים חשש לרמאות. כההן דאמר מלוה אבד כרטיסן עבד לי חורן _{אבד לי השטר עשו לי אחר} במקרה כזה אית ליה. וכההיא דאמרה היא, אבד פורנא עבד לי חורין _{אבדה כתובתי עשו לי אחר}, חוששין שמא תרמה וכותבים שובר . _{אבל אם אמרה שלא היה לה כתובה אין כותבים}. התיב רבי אבא° . והא יכולה שתהיה גובה בגיטה ומטמנת כתובתה, וממתנת עד שימות וחוזרת וגובה _{שתטען שהיא אלמנה}? אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון° , ולא עליה להביא ראייה שהיתה משמשתו עד שמת _{והיא אלמנה}? רבי זעירא° ורבי אבונה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ט_סאבמקום שכותבין שטר כתובה. הוא אומר כתבתי והיא אומרת לא כתבת, עליה להביא ראייה שלא כתב. ובמקום שאין כותבין שטר כתובה, והוא אומר כתבתי והיא אומרת לא כתבת. עליו להביא ראייה שכתב. רבי חייה בר אבא° אשכח _מצא פרוזבלא דרבי יונתן° . והוה פרי _{רץ אחריו} מיתן ליה. אמר ליה, לית אנא צריך ליה. ותני כן, נאמן המלוה לומר פרוזבול היה ואבד לי. ונאמן הלוה לאמר שטר זה פרעתיו וקרעתיו. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה° . מתניתא אמרה כן דתנן, מן הסכנה ואילך האשה גובה שלא בגט. ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול. ואיפשר כן? הרי אם אין פרוזבול שביעית משמטת. אלא שאמר היה לי פוזבול וקרעתיו. אף הכא יכול לאמר, היה לי וקרעתיו

[דף נז עמוד ב]

ירושלמי כתובות, פרק ט, הלכה י

מתני’: ^ט_סבשני גיטין ושני כתובות. גובה ב' כתובות. ^ט_סגב' כתובות וגט. או ^ט_סדכתובה ושני גיטין. או כתובה וגט ומיתה. אינה גובה אלא כתובה אחת. שהמגרש את אשתו ומחזירה, על מנת כתובתה הראשונה החזירה. ^ט_סהקטן שהשיאו אביו. כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה. ^ט_סוגר שנתגייר ואשתו עמו, כתובתה קיימת. שעל מנת כן קיימה:

גמ’: תנן, שני גיטין ושני כתובות. גובה ב' כתובות. והוא שיהא הגט יוצא מכתובה לכתובה _{בין שני הכתובות}. תנן, ב' כתובות וגט. אינה גובה אלא כתובה אחת. ^ט_סזעד כדון בשוות. היה בזו מנה ובזו מאתים? אמר רב הונא° , רב ירמיה° ורב חסדא° חד אמר, גובה בראשונה. וחרנה אמר, מנה גובה מזמן הראשונה והתוספת _{מנה השניה} גובה מזמנה של שנייה. אמר רבי חנניה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}, לית הדא אמרה, ההן דיזיף _{זה שלוה} מן חבריה, וחזר ויזיף _ולוה מיניה. צריך מימר בשטר , לבד מן כרטוסה קדמייא דאית לי גבך _{צריך לכתוב מפורש חוץ משטר ההלואה הקדם שיש לי אצלך}? שניא כתובה דאורחא דאיתתא מימר אבד פורנא עבד לי חורין _{אבדה כתובתי עשו לי אחר}. ולכן אינה גובה אלא כתובה אחת שחוששים שכך היה. אבל בבעל חוב, וכי אורחא דבר נשא מימר אבד כרטיסו עבד לי חורן _{אבד לי השטר עשו לי אחר}? אלא כי אפשר יודי ליה בפני עדים אבל לא כותב לו שטר חדש. דרבי יודן בר שיקלי° אעיל עובדא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, לא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^ט_סחשטר שלווה בו ופרעו, אל ילוה בו באותו היום _{אז איך אפשר להשאיר את הכתובה הישנה}? אמר לו, כאן בשפרעו כאן בשלא פרעו. תנן, שהמגרש את אשתו ומחזירה, על מנת כתובתה הראשונה החזירה. תני °רבי חנן קומי רבי הילא° _אילעא. תרין אמורין, חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין. וחרנה אמר, בין בכתובה בין לתנאין. תנן, קטן שהשיאו אביו. כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה. גר שנתגייר ואשתו עמו, כתובתה קיימת. שעל מנת כן קיימה. ניחא גר. אבל איך יתכן בקטן. וקטן מגרש? אמר רבי חגיי° , קיימתיה כיי דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינה° , גבי חרש ושוטה שנשאו נשים והחרש נפקח והשוטה נשתפה. יש להם כתובה, ואמרינן והוא שבא עליה משנתפקח ומשנשתפה. ^ט_סטאף הכא הוא שבא עליה משהגדיל

הדרן עלך פרק הכותב לאשתו

פרק עשירי – מי שהיה נשוי

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כתובות, פרק י, הלכה א

מתני’: ^י_אמי שהיה נשוי לשתי נשים ומת. הראשונה קודמת לשנייה. יורשי הראשונה קודמין ליורשי השנייה. ^י_בנשא את הראשונה ומתה, נשא שנייה ומת הוא.

[דף נח עמוד א]

שנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה:

גמ’: מתניתא לענין כתובה _{שהשיעבוד של הראשונה חל לפני השיעבוד של השניה}. ^י_גאבל לענין מזונות שתיהן שוות. כתובה וקבורה _{של הבעל} מי קודם? כתובה ומלוה בעדים מי קודם? כתובה ופרנסת בנות _{עישור נכסים שתקנו לתת לכל בת נדוניה} מי קודם? למאן דאמר ^י_דגובין פרנסה מן משועבדין, ^י_הפרנסת בנות קודמת, דלענין הרווחה, בתו עדיפה לו מאלמנתו, ולמאן דאמר אין גובין פרנסה מן משועבדין, אין פרנסת בנות קודמת. תנן, נשא את הראשונה ומתה, נשא שנייה ומת הוא. שנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה שהשניה מקבלת מדין בעל חוב ובני הראשונה רק מכתובת בנין דכרין _{ואינם מקבלים עד שקדם מסלקים את כל החובות}. לא אמר אלא מתה, הא נתגרשה כבעל חוב היא. כהדא דתני, נשא אשה וכתב לה כתובה, גירשה ולא נתן לה כתובה. נשא אחרת וכתב לה כתובה. החזיר את הראשונה וכתב לה כתובה על כתובתה. כתובתה הראשונה של ראשונה קודמת לשנייה וליורשיה. והשנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה בכתובתה השניה. תנן, נשא את הראשונה ומתה, נשא שנייה ומת הוא. שנייה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה _{שהשניה כבעל חוב}: אמר בן ננס יורשי הראשונה אומרים ליורשי השנייה, אם כבעל חוב אתם, טלו את שלכם וצאו ואנו ניטול השאר בכתובת בנין דכרין. ואם לאו, אנו ואתם נחלוק בשוה. אמר לו °רבי עקיבא _{בן יוסף}, משמת הבעל בחיי שנייה, קפצה עליהן אף כתובת בנין דכרין של הראשונה כירושת תורה, והראשונים הפסידו חלק אימם, והשנים נוטלין כתובת אמן וחוזרין וחולקין בשאר . רבי מנא° _{בן יונה} אמר, בשיש שם דינר יתר נחלקו °בן ננס ו°רבי עקיבא _{בן יוסף}. ד°בן ננס סובר בשיש שם מותר דינר כדי לקיים דין ירושה דאוריתא, אפי' מתה אחת בחייו ואחת במותו יש להן ליורשי הראשונה כתובת בנין דכרין. ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} סובר דכיוון שלשניה אין, אף לראשונה אין כתובת בנין דכרין שלא יבואו לריב. אבל אם אין שם דינר יתר, אף בן ננס יודה ל°רבי עקיבה שאין כתובת בנין דכרין, ובני שניה נוטלים כתובת אימם, ובשאר אילו ואילו חולקין בשוה. אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון° . הך דלא תניתא פליגא את עבד ליה פליגא _{במה שלא נאמר במשנה שהם חולקים אתה אומר שהם חולקים}? אלא בשאין שם יתר דינר נחלקו. שבן ננס סובר שכתובה נעשת מותר לחברתה _{שבזה שהבנים יורשים ומשלמים את הכתובה שהיא חוב אביהם מתקיים דין ירושה מהתורה}, ויש כתובת בנין דכרין. ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} סבר אין כתובה נעשת מותר לחברתה _{שהכתובה כחוב וחוב נחשב כגבוי וכאילו אינו}. אבל אם יש שם יתר דינר, אף °רבי עקיבא _{בן יוסף} יודה ל°בן ננס שאלו ואלו נוטלים כתובת אימם והשאר חולקים בשוה. ודווקא כשנשאר מותר דינר אחר שמשלמים את כל החובות, שהחוב ממעט _{דכל העומד להגבות כגבוי דמי וכאילו אינו}. ודכוותה חוב מרבה. היך עבידא _{הרי חוב לא נחשב מוחזק אלא ראוי ואינו עולה לחשבון}? היה שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל. _{אין זה כחוב אלא כאילו היא ברשותו} את רואה אותה כאילו מוחזרת.

[דף נח עמוד ב]

קידש רחל וכנס לאה וחזר וכנס רחל כתובת מי קדמת? על דעתון דרבנין שכבר מהאירוסין יש לה כתובה, רחל קודמת. ועל דעתיה ד°רבי אלעזר בן עזריה שאם מתה מהאירוסים אין לה כתובה. הרי חיוב כתובה רק בנישואין, ולכן לאה קודמת. אמרי אף °רבי אלעזר בן עזריה מודי מאחר שחזר וכנס רחל, רחל קודמת. למה זה דומה? לאחד שלווה מחבירו ואמר לו, אם לא החזרתי לך מיכן עד י"ב חדש, יהיו כל נכסי משועבדין לך. הגיע י"ב חדש ולא החזיר, נשתעבדו הנכסים למפרע _{משעת ההלואה}. אבל אם אמר לו, לא יהו נכסי משועבדין לך אלא לאחר י"ב חדש. לא נשתעבדו אלא לאחר י"ב חדש. ימים שבנתיים תפלוגתא ד°רבי מאיר ורבנין. _{°רבי מאיר אומר}: _{שטרות שיש בהם אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים, ושאין בהם אחריות נכסים גובה מנכסים בני חורין שהשטר הוא גורם השיעבוד ומה שלא כתוב בשטר לא מחייב. וחכמים אומרים}: _{אחד זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים שעצם ההלואה יוצרת את השיעבוד}. על דעתיה ד°רבי מאיר , בשטר נתחייבו הנכסים וכיוון שבשטר כתוב שרק לאחר שתים עשרה חדש ישתעבדו הנכסים, ימים שבנתים הרי הם של בעלים. על דעתיה דרבנן, בכסף משעת ההלואה נתחייבו ואת השטר כותבים כדי שיהיה קול

ירושלמי כתובות, פרק י, הלכה ב

מתני’: ^י_ומי שהיה נשוי לשתי נשים ומתו, ואחר כך מת הוא. והיתומין מבקשין כתובות אמותיהן, ואין שם אלא כדי שתי כתובות. חולקין בשוה. ^י_זהיה שם מותר דינר, אילו נוטלין כתובת אימן, ואילו נוטלין כתובת אימן. ^י_חואם אמרו היתומין, הרי אנו מעלין על ניכסי אבינו יפה דינר כדי שיטלו כתובת אימן אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין:

גמ’: הדא היא דאמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}, דאמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} מאי טעמא תקינו רבנן כתובת בנין דכרין? כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. מעתה אפילו אין שם יתר דינר? אמר רבי אבון° , בשעה שאת יכול לקיים דבריהן ולקיים דברי תורה. את מקיים דבריהן ודברי תורה. בשעה שאין אתה יכול לקיים דבריהן ולקיים דברי תורה. את מבטל דבריהן ומקיים דברי תורה. אמר רבי יהודה בר פזי° בשם רבי יוסי בן חנינה° , מת אחד מן האחין, כולהן חולקין בשוה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, לא צריכא אלא בשלא חלקו. שלא תאמר, יעשה כמי שאינו כאן ותירשנו כתו _{אחיו מאימו יטלו חלקו בכתובת אמם}. קא משמע לן שאת החלק בכתובת אמו יחלקו כל האחים מהאב, שמשעת מיתת האם כבר זכה הבן הזה בחלקו, וכשמת ירש אותו האב לכן כל האחים חולקים בשווה את חלקו

.

[דף נט עמוד א]

היה שם בכור. את אמר הבכור נוטל פי שנים אף בכתובת בנין דכרין, שאף הוא נקרא ירושה. מהו נוטל פי שנים? נוטל פי שנים בכתו _{רק בחלק של אימו}? או פי שנים בכל האחים? שהרי חלק כתובת בנין דכרין מדאוריתא היה צריך להחלק בין כל האחים. אף מזה היה לבכור ליטול פי שנים. תני רבי הושעיה° , היו שם שתי כיתי בנות, כולהן חולקות בשוה. שאין כתובת בנין דכרין לבנות. מאימתי שמין להן את הנכסים לבדוק האם יש מותר דינר  ? תלמידוי דרבי מנא° _{בן יונה} אמרין, בסוף בשעת חלוקה. ואף אם בשעת מיתה לא היה מותר, אם בזמן חלוקה יש מותר נוטלין. אמר לון רבי יוסי בי רבי בון° , וכי לא אתון אמרין, על מה שאמר רבי יהודה בר פזי° בשם רבי יוסי בן חנינה° שאם מת אחד מן האחין, כולהן חולקין בשוה. בשם רבכם רבי מנא° _{בן יונה} לא צריכא אלא בשלא חלקו. שלא תאמר, יעשה כמי שאינו כאן ותירשנו כתו _{אחיו מאימו יטלו חלקו בכתובת אמם}. קא משמע לן שאת החלק בכתובת אמו יחלקו כל האחים מהאב, שמשעת מיתת האם כבר זכה הבן הזה בחלקו, וכשמת ירש אותו האב לכן כל האחים חולקים בשווה את חלקו. שכיב מרע ^י_טמשעת מיתה שמין:

ירושלמי כתובות, פרק י, הלכה ג

מתני’: _{לעניין מותר דינר} ^י_יהיו שם נכסין בראוי, אינן כבמוחזק. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, ^י_יאאף על פי שיש שם נכסים שאין להן אחריות, אינו כלום. עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות יותר על שתי כתובות דינר:

גמ’: רבי מנא° _{בן יונה} אמר, בעיקר שתי כתובות פליגין, ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר דבעינן שיהיה כדי שיעור שתי הכתובות קרקע ועוד דינר . ורבנין אמרין אף מטלטלין. אבל באותו הדינר, כל עמא מודיי שהוא מטלטלין. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, ^י_יבכל עמא מודיי בעיקר שתי כתובות שהן קרקע. מה פליגין? באותו הדינר. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר קרקע. ורבנין אמרין ^י_יגמטלטלין. אמר רבי אבא בר זבדא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ברם נהגו בסוריא להיות גובין כתובות בנין דכרין מן הנחושת ומן הצועות _מצעות. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ובלבד מן הצועות שבאותו הלילה _{שבזמן כתיבת הכתובה נהגו שהבעל מביא כלים נאים שטיחים ומצעות ועליהם האשה סמוכה לגבות כתובתה}. אמר רב שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , נהגו העם בערבייא להיות גובה מן הבושם ומן הגמלים. ודכוותה בלבד מן הבושם שבאותו הלילה? _{הרי הבסם מתכלה. אלא ודאי הטעם שגובה מהם כיוון שהם עיקר מסחרם ובהם סמכה דעתה, ואף נחושת ומצעות מאותו טעם}. ארמלתא דרבי חונה° גבי לה מן המטלטלין כמנהג מקומה

ירושלמי כתובות, פרק י, הלכה ד

מתני’: ^י_ידמי שהיה נשוי לשלש נשים _{שכתב כתובתן באותו יום} ומת. והיתה כתובתה של זו מנה, ושל זו מאתים, ושל זו שלש מאות, ואין שם אלא מנה

[דף נט עמוד ב]

חולקות בשוה. היו שם מאתים. של מנה נוטלת חמשים, ושל מאתים ושל שלש מאות שלשה שלשה של זהב _{שבעים וחמש דינר כל אחת}. היו שם שלש מאות. של מנה נוטלת חמשים, ושל מאתים מנה, ושל שלש מאות ששה של זהב _{מאה וחמישים דינר}. וכן שלשה שהטילו לכיס. פחתו או הותירו כך הן חולקין:
_{לפי ההסבר של פרופסור אומן בתחילה מחלקים בשוה עד שיש כדי מחצית של הכי קטנה לכולם ואת השאר מחלקים בין הנותרות עד שיגיע לחצי של הקטנה מבין אלו שנותרו ורק אחר שכל אחת קיבלה מחצית חוזרים על אותו תהליך לגבי המחצית השניה כך שאם היה רק מאה כל אחת נוטלת שלושים ושלוש ושליש. אם היו מאתים כיוון שיש בזה כדי לתת שיעור מחצית של הראשונה שזה חמישים לכל אחת קדם כל נותנים לכל אחת חמישים יחד מאה חמישים. ואת החמישים שנותרו מחלקים בין השנים האחרות כך שהראשונה קיבלה חמישים והשניה והשלישית שבעים וחמש כל אחת. כאשר יש שלוש מאות בתחילה כל אחת נוטלת חמישם יחד מאה וחמישים. כדי שהשניה תגיעה למחצית שלה היא צריכה עוד חמישים לכן נותנים לשניה והשלישית חמישים כל אחת יחד מאתים וחמישים. וכיוון שהשלישית צריכה עוד חמישים כדי להגיעה למחצית מכתובתה היא מקבלת את כל מה שנשאר כך שהראשונה קיבלה חמישם השניה מאה והשלישית מאה וחמישים}

גמ’: שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר הולכים אחר ^י_טושוחדא דדייני _{אחר נטיית לב של הדיינים}. במקרה של שני שטרות קניה שיצאו על שדה אחת עם אותו תאריך קניה, שאי זה מהן שירצו בית דין להחליט את השדה בידו, מחליטין. מתניתא פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא} דתנן, אין שם אלא מנה, חולקות בשוה. ולמה לא הולכים אחר נטיית לב הדיין? לא שוחדא דדייני את אמרת? אף זה אינו דין אלא שודא דדיני, אם הדיין לא רוצה להחליט על פי נטיית לב וחולק בשוה. והא תני היורשין שירשו שטר חוב, הבכור נוטל פי שנים. עוד ^י_טזיצא עליהן שטר חוב, הבכור נותן פי שנים. הרי החוב נופל על כל הבנים למה שהדיין לא יחליט על פי נטית ליבו? עוד היא לשוחדא דדייני אתאמרת. שאם הדיין לא רוצה להחליט כך יעשה. אמר רבי אבין° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, לא שנייא בין שני שטרות שיצאו על שדה אחת, בין שטר אחד שיצא על שני שדות, אי זה מהן שירצו בית דין מחליטין. תנן היו שם מאתים. של מנה נוטלת חמשים, ושל מאתים ושל שלש מאות שלשה שלשה של זהב _{שבעים וחמש דינר כל אחת}. אמאי הרי כולן טוענות במנה ראשון, ויחלוקו בשוה ותיטול ראשונה רק שליש? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, במרשות זו את זו. בשהרשת השלישית את השנייה לדון עם הראשונה _{וסילקה עצמה מהמנה הראשון}. ואמרה לה שניה לראשונה, לא מנה אית לך? אף אני תובעת אותו סב חמשין ואיזל לך _{קחי חמישים ולכי לך}. וכן שלשה שהטילו לכיס והותירו או פחתו, כך היו חולקין. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, הדא דאת אמר שכל אחד נוטל לפי המעות שהכניס, בשהיתה הסלע חסירה או יתירה _{והרווח או ההפסד בגלל המעות עצמן}. ^י_יזאבל לשכר ולהפסד _{שסחרו בכסף והרויחו או הפסידו}, כולהן חולקין בשוה. וקשיא, ההן יהיב מאה דינרין, וההן יהיב עשרה, ואת אמר אכן שחולקים בשוה? חברייא אמרין, יכול הוא מימר ליה, על ידי מניי סלקת פרגמטיא _{על ידי כספי יצאה הקניה לפועל שלא היו מוכרים לך אם היה חסר הכסף שהכנסתי}. עד כדון דהוות פרגמטיא זעירה _{שקנה רק חפץ אחד במאה ועשר}, הוות פרגמטיא רובה שקנה מאה חפצים, ובלי העשרה דינרין של זה היה קונה תשעים? אמר רבי אבין בר חייה° , יכול הוא מימר ליה, עד דאת מזבין חד זמן, אנא מזבין עשרה זמנים _{עד שאתה תמכור פעם אחת אני אמכור עשר פעמים}. עד כדון במקום קרוב שיכל בעל העשרה למכור ולקנות וחוזר חלילה. במקום רחוק? אמר רבי הילא° _אילעא

[דף ס עמוד א]

יכול הוא מימר ליה, עד דאת אזיל ואתי חד זמן, אנא אזיל ואתי עשרה זמנים _{שהמטען שלי קל יותר}. תמן תנינן, שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום, זה נוטל מנה וזה נוטל מנה. ^י_יחחזר ונגח שור אחד שוה מאתים, האחרון נוטל מנה ושלפניו, זה נוטל חמשים זוז, וזה נוטל חמשים זוז. חזר ונגח שור אחד שוה מאתים. האחרון נוטל מנה, ושלפניו חמשים זוז,ושנים הראשונים דינר זהב _{עשרים וחמש דינרי כסף}. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° , וכן לשכר. כגון שהשכירו את השור כדרך הזה חולקים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. דרבי זעירא° , פליגא על דרבי אלעזר° _{בן פדת} שאמר שברווח והפסד חולקים בשוה. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יודן° , לא מודי רבי אלעזר° _{בן פדת} ^י_יטשאם התנו ביניהן, שזה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו, כך הם חולקים לפי מה שהתנו? אלא שהוא סובר שסתם שותפים כך דרכם לחלק בשווה, לכן בסתמא חולקים בשווה. והרי שוורים כמותנים הן _{שכיוון שכך התורה חייבה מסתמא לא יסכימו אחרת}. חזר ואמרה קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, אמר ליה, בפירוש פליגין. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, סתמן חולקין בשוה. רבי זירא° אמר, סתמן, זה נוטל לפי כיסו וזה נוטל לפי כיסו

ירושלמי כתובות, פרק י, הלכה ה

מתני’: ^י_כמי שהיה נשוי ארבע נשים ומת. הראשונה קודמת לשנייה, ושנייה לשלישית, ושלישית לרביעית. הראשונה נשבעת לשנייה, ושנייה לשלישית, ושלישית לרביעית, והרביעית נפרעת שלא בשבועה. אמר °בן ננס , וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת? ^י_כאאף היא לא תפרע אלא בשבועה. ^י_כבהיו כולם יוצאות ביום אחד. כל הקודמת לחבירתה אפילו שעה אחת זכתה. לכך היו כותבין בירושלם שעות. היו כולן יוצאות בשעה אחת, ואין שם אלא מנה. חולקות בשוה:

גמ’: תנן, אמר °בן ננס , וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת? אף היא לא תפרע אלא בשבועה. אמר רבי אבונא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} לדברי °בן ננס שטר אחד שיצא על חמישה לקוחות _{שלקחו שדות מהלוה}, כולהן חולקין בשוה. וכיון שלדעת °בן ננס לא גובים מהאחרונה אלא מכולם בשוה, לכן משביעים את האחרונה. כי אם השדה האחרונה תשאר בת חורין, בעל החוב לא יוכל לגבות מהם. אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף} קומי רבי מנא° _{בן יונה}, לית הדא פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא}? דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר שהולכים אחר שוחדא דדייני _{אחר נטיית לב של הדיינים}. במקרה של שני שטרות קניה שיצאו על שדה אחת עם אותו תאריך קניה, שאי זה מהן שירצו בית דין להחליט את השדה בידו, מחליטין. והכא הוא אמר אכין שמחלקין בניהן את החוב? אמר ליה, לא אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} אלא בשני שטרות על שדה אחת. דילמא _האם שמאל דיבר גם בשטר אחד על כמה שדות? והכא בשטר אחד אנן קיימין

[דף ס עמוד ב]

ולא שמיע דאמר רבי אבון° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, לא שנייה בין שטר אחד שיצא על שני שדות, ובין שני שטרות שיצאו על שדה אחת, אי זה מהן שירצו בית דין להחליט מחליטין. הנהיג °רבי בארנונא ובגולגולת ובאנפרות _גזלנים, כהדא ד°בן ננס _{שאם תובעים אותו לשלם מיסים וכדומה} כל הלקחות חולקים בשווה. תנן, כל הקודמת לחבירתה אפילו שעה אחת זכתה. כהדא, קריבין דרבי יוסי° _{בר זבידא} זבנין _קנו חקלוון _שדה מן אילין דבר תפקן. אזלון אילין דבר תפקן ונסבין להון נשין. אעלון להון שקיעין _{נשאו נשים וכתבו להן שיעבוד כתובה על השדות שמכרו}. אתון בעיי מתגרייא בקריביה ד>רבי יוסי° _{באו רצו לתבוע את קרובי רבי יוסי וטענו שהקרקעות משועבדות לכתובתן}. אמר לון רבי מנא° _{בן יונה}, אנא ידע כד זבנתון אילין חקלוותא, לא הוו אילין שקיעיא קדמיכון _{ורק אחרי המכירה נשאתם את הנשים}

ירושלמי כתובות, פרק י, הלכה ו

מתני’: ^י_כגמי שהיה נשוי שתי נשים. ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך. השנייה מוציאה מיד הלוקח. והראשונה מן השנייה. והלוקח מיד הראשונה. וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן. ^י_כדוכן בעל חוב _{כגון שהלוה מכר שדה לשנים ובעל החוב כתב לשני שקנה דין ודברים אין לי עמך. בעל חוב גובה מהראשון, הראשון מהשני, והשני מוציא מהבעל חוב}. וכן אשה בעלת חוב _{שחייב לה כתובה}:

גמ’: אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, הדא אמרה, ההן דיזיף _{זה שלוה} מן תרין בני נש ואין לו קרקע אלא כנגד חוב אחד. אתא תניינא _{זה שהלוה לו שני} אמר ליה, קומי פושרין _{בא נעשה פשרה בנינו ותן חלק מהשדה תמורת כל החוב וחלק ישאר לך}, אמר ליה, ולית סופיה דקדמייא _{המלוה הראשון} ששיעבודו קדם לשלך משמע ומיתי מיטרוף? יכיל מימר ליה, פושרין, ואין טרף טרף. פישר מן השני, חזקה שהראשון בא וטורף. פישר מן הראשון, האם השני יכול לתבוע מהלוה את החלק שנשאר? או שיכול לטעון שהרי זה כשדה שנקנתה לאחר החוב ואינה משועבדת? אמר רבי פינחס° , אתא עובדא קומי רבי ירמיה° ואמר, אם ^י_כהפישר פישר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ולא כתב דאיקני? הרי בכל שטר חוב מתחייב הלוה שגם שדות שיקנה אחר הלואה יהיו משועבדות. הדין הזה שאמר רבי ירמיה° לא אתייא אלא ביורש. שיורש שקנה אין בעל חוב גובה מהם. אמר רבי חנינה° , אפילו בבעל חוב אתייא היא. בההיא דלא כתיב כל דאיקני, או שאמר לו, אל יהא לך פירעון אלא מזה. תנן, המגרש את האשה והחזירה, על מנת כתובתה הראשונה החזירה. אמר רבי מתנייה° אתייא כמאן דאמר לכתובה אבל לא לתניין. ולכן כאילו קנה שדה חדשה שאינה משועבדת לחוב

[דף סא עמוד א]

ברם כמאן דאמר בין לכתובתה בין לתניין, אף כאן, הא החזירה עם כל השיעבודים שעליה ובעל חוב שני גובה ממנה:

הדרן עלך פרק מי שהיה נשוי

פרק אחד עשר – אלמנה ניזונת

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כתובות, פרק יא, הלכה א

מתני’: ^יא_אאלמנה ניזונת מנכסי יתומין, ^יא_בומעשה ידיה שלהן, ^יא_גואינן חייבין בקבורתה. ^יא_דיורשיה היורשים כתובתה, חייבין בקבורתה:

גמ’: אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^יא_המציאתה שלה. מה הדין אם ^יא_והותירה מזונות? אשת איש שמציאתה שלו, הותירה מזונות, שלו. ^יא_זאלמנה שמציאתה שלה, הותירה מזונות, שלה. ^יא_חהותירה בליות, שלה. מה אם אשת איש, שאם הותירה מזונות הרי הם שלו. הותירה בליות, שלה. אלמנה, שהותירה מזונות שלה. הותירה בליות, לא כל שכן? שניא תמן דצריכה לון לנידתה שלא תתגנה על בעלה. אף הכא צריכא לון לנידתה שלא תתגנה ותמצא חתן. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי יוסי בן חנינה° , אף אינה עושה אותן דברים של ייחוד. מה הן ^יא_טדברים של ייחוד? סכה להון את גופן, ומרחצת להון את פניהן, ומוזגת להון את הכוס. ומוסיפין לה על מזונותיה שאשת איש שהלך בעלה למדינת הים, אין לה יין שלא תבא לקלות ראש. אלמנה יש לה יין. אשת איש שאמרה יצאו מעשה ידי למזונותיי, אין שומעין לה. ^יא_יאלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי למזונותיי, שומעין לה. אמר רב° _{אבא בר אייבו}, אמר המת אל תקברוני מנכסי, נקבר בצדקה. רבי אימי° _{אמי בן נתן} בעא, ^יא_יאוכי עלת על דעתך שיהו אחרים מתפרנסים משלו והוא נקבר בצדקה? קא סלקא דעתין שטעמו של רב° _{אבא בר אייבו} מפני שאין חובה על היורשים לקבור את אביהם. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, יורשיה היורשין כתובתה חייבין בקבורתה. פתר לה, בשירשו קרקע ועל קרקע חל שיעבוד קבורתו. ומה שרב° _{אבא בר אייבו} אמר בשירשו מטלטלין. והא תני, מת והניח עבדים ושפחות ושטרות ומטלטלין ויצאה עליו כתובת אשה ובעל חוב. כל הקודם בהן זכה ^יא_יבוהלה נקבר בצדקה. מפני שקדם ותפס, הא אם לא קדם ותפס, מוציאין מידו. _{משמע שאפילו המטלטלין משועבדים לקבורתו}. פתר ליה באומר, קברוני מנכסי. אבל אם לא אמר קברוני אין מוציאין מידם. והא אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבנין, נקבר המת ולא אמר קברוני, אף על פי שקדמו אחרים ותפשו, מוציאין מידן בשתפסו קרקע. הא דאת אמר מוציאין מידן דווקא בשתפסו קרקע, אבל בשתפסו

[דף סא עמוד ב]

מטלטלין אין מוציאין מידן. דווקא במלוה בעדים. אבל במלוה בשטר, בין שתפסו קרקע בין שתפסו מטלטלין, אין מוציאין מידן. אמר רבי אבא בר רב הונא° הסיבה שאם אמר אל תקברוני שומעים לו, זה משום ^יא_יגשעשו דברי שכיב מרע, כבריא שכתב ונתן. ^יא_ידוהוא שמת מאותו החולי, הא הבריא, לא. ^יא_טוובמסיים ואומר תנו שדה פלוני לפלוני. אמר תנו חצי שדה פלוני לפלוני כמי שסיים? או עד שיאמר חצייה שבצפון וחצייה שבדרום? רבי יודן° בעי, אמר שרפוני _{שרפו עלי בגדים יקרים} ועבדו בי עבודה _{הטקס שהיה מקובל אצל היונים} ותנו שדה פלוני לפלוני. אם אין שורפין ואין עובדים אין נותנין, או כל כל ציווי עומד בפני עצמו ואף שאין שורפין ואין עובדין נותנים. רבי חגיי° בעא, שכיב מרע שאמר, יזונו בנותיי מהו? בלא כך אין בנותיו ניזונות? לא צורכא דא אלא מהו שיזונו הבנות מן המשועבדין, ומהו שיזונו מן המטלטלין? רבי יודן° ברח לנוי. אתא עובדא קומי. שכיב מרע שאמר יינתנו אותיותיו _שטרות לפלוני מהו? אמר ליה, אין שכיב מרע מזכה אלא בדברים שהן נקנין או בשטר או במשיכה. ואלו נקנין במשיכה ובשטר יחד, ולכן לא נקנו השטרות. כהדא דתני, ספינה נקנית במשיכה דברי הכל. °רבי נתן אומר, ספינה ואותיות נקנין במשיכה ובשטר. כתב ולא משך. משך ולא כתב. לא עשה כלום, עד שיכתוב וימשוך.

ירושלמי כתובות, פרק יא, הלכה ב

מתני’: ^יא_טזאלמנה בין מן האירוסין בין מן הנישואין מוכרת שלא בבית דין. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, מן הנישואין מוכרת שלא בבית דין. מן האירוסין לא תמכור אלא בבית דין, מפני שאין לה מזונות. וכל שאין להן מזונות, לא תמכור אלא בבית דין:

גמ’: מיסבר סבר °רבי שמעון _{בן יוחאי} במזונות הדבר תלוי. לכן אם פסק לזון מן האירוסין, מוכרת שלא בבית דין. פסק שלא לזון מן הנישואין, לא תמכור אלא בבית דין. מה סוברים חכמים שאמרו שמוכרת בין מן האירוסין בין מן הנשואין? רבי אחא° ורבי חיננא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, חס הוא אדם על כבוד אלמנתו בין מן האירוסין בין מן הנישואין. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, המוחלת כתובתה ליתומים, ניזונת משלהן. וקשיא, אילו אשה שאין לה כתובה, שמא יש לה מזונות? הרי מזונות מתנאי כתובה ואם אין כתובה למה שיהיו מזונות? אשה שאין לה כתובה אין לה מזונות. ברם הכא, לא דייך שמחלה ליתומין כתובתה, אלא שאתה מבקש להבריחה ממזונותיה? אמר רב יהודה° _נשיאה בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ^יא_יזהתובעת כתובתה בבית דין, איבדה מזונותיה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ובלבד מן השופי, הא ^יא_יחמאונס, לא. כהדא ארמלתא _אלמנה דרבי אבדימס° הערימו בה היתומים ואמרו לה, רבי אבא בר כהן° בעי להתחתן ליך. תבעת פרנה _כתובתה ואובדת מזונותיה

[דף סב עמוד א]

מן דאיתידעין מילייא, אעלון עובדא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} וחזרה למזונה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם °רבי יוסי בן זימרא , אלמנה שעשת שנים שלשה חדשים בלא לתבוע מזונותיה על אותם חדשים, אבדה מזונותיה דאינון תלתי ירחייא _{של אלו השלושה חדשים}. בשלא לותה, אבל אם לותה, גובה. בשאין בידיה משכון, ^יא_יטאבל אם יש בידיה משכון אפילו לא לותה גובה. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, זו היא שאמרו כשמוכרים למזונות, בתחילה מוכרין בפעם אחת למזון י"ב חדש, והקונה נותן לה מזון כל ל' יום. מה הדין אם בסוף שלשים יום הן אומרים נתנו, והיא אומרת לא נטלתי? ייבא כהדא, דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לווה ממנה י"ב אלף לשנה, להיות מעלה לה מדינר זהב לחדש. פשיטא חדש הראשון נתן, וחדש האחרון לא נתן. ימים שבנתיים? זו היא שאמרו יחלוקו. כי אתא רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בתחילה מוכרין מזון י"ב חדש ונותנין לה מזון לשלשים יום. וימכרו למזון כל שלשים יום? שלא להורע כחה של אשה _{שתצטרך כל חדש לתבוע מזונות}. ויתנו לה מזון י"ב חדש בפעם אחת? אם אומר את כן, נמצאתה חב ליתומים _{שאולי בנתיים תתבע כתובתה ואין לה מזונות}. כהדא דתני, ^יא_כאלמנה שתפסה אפילו אלף זוז למזונותיה, אין מוציאין מידה. מהו מימר לה חוי _הראי מה בידיך? תלמידוי דרבי מנא° _{בן יונה} אמרין לה לאלמנה ^יא_כאחוי _הראי מה בידיך. אמר לון רבי יוסי בי רבי בון° , מכיון שהיא עתידה להישבע בסוף על הכל, ואפילו מה בידיך לא אמרין לה חוי _הראי

ירושלמי כתובות, פרק יא, הלכה ג

מתני’: מכרה כתובתה או מקצתה. מישכנתה או מקצתה. נתנתה לאחר או מקצתה. לא תמכור את השאר אלא בבית דין. וחכמים אומרים, ^יא_כבמוכרת היא אפילו ארבעה או חמשה פעמים. ^יא_כגומוכרת למזונותיה שלא בבית דין, וכותבת למזונותיי מכרתי. ^יא_כדוגרושה לא תמכור אלא בבית דין:

גמ’: תני, ^יא_כהמוכרת וכותבת אילו לכתובתה ואילו למזונות דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, מוכרת וכותבת סתם ובזו כחה מיופה. באת מלוה בעדים שאינם גובים מנכסים משועבדים. אומרת למזונות מכרתי, וכשתרצה לגבות כתובתה תוכל לגבות מהשדה שמכרה. באת מלוה בשטר שגובים מנכסים משועבדים, אומרת לכתובה מכרתי _{ושטר שלה קדם}. ואפילו באת מלוה בעדים, ואיך מוכרת למזונות וחוזרת וטורפת לשם כתובה?

[דף סב עמוד ב]

ולא אמרין לה חוי זבניך _{תחזירי את הכסף שקיבלת במכירה הראשונה}? תיפתר שהוקיר המקח ושווה לה להחזיר את דמי המכירה ולגבות את הקרקע. תנן, וגרושה לא תמכור אלא בבית דין. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ורבי הילא° _אילעא אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אף גרושה תמכור שלא בבית דין. שכשם שאדם חס על כבוד אלמנתו, כך חס על כבוד גרושתו. דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} (ישעיהו נח ז) מבשרך לא תתעלם, זו גרושתו. איתתיה _אשתו ד°רבי יוסי הגלילי הוות מעיקה ליה סגין. סליק °רבי אלעזר בן עזריה לגביה אמר לו, רבי, שיבקה דלית היא דאיקרך _{גרש אותה שאינה לפי כבודך}. אמר לו פורנה _כתובתה רב עלי. אמר לו אנא יהיב לך פרנה ושבקה _{אני אתן לך כתובתה וגרשה}. יהב ליה פרנה ושבקה. אזלת ונסיבת לטסורא דקרתא _{הלכה ונשאה לשומר העיר}. איתנחת מן ניכסוי, ואיתעביד סגיא נהורא _{ירד מנכסיו והתעוור}. והוות מחזרא ליה על כל קרתא לקבץ נדבות ומדברא ליה _{מוליכה אותו}. חד זמן חזרתיה על כל קרתא ולא איתיהב ליה כלום. אמר לה, לית הכא שכונה חורין? אמרה ליה אית הכא שכונה דמשבקי _{של בעלי שגרשני}, ולית בחיילי עייל לה לתמן. שרי חביט לה _{התחיל להכות אותה}. עבר °רבי יוסי הגלילי ושמע קלון מתבזיי בשוקא. נסבון ויהבון בגו חד ביתא מן דידיה. ^יא_כווהוה מסיק לון מזונין כל יומין דהוון בחיין _{לקח אותם ונתן להם לגור באחד מהבתים שלו והיה מעלה להם מזונות בכל יום}. על שם ומבשרך לא תתעלם זו גרושתו. אפילו כן, אציתון קלוי בליליא ושמעין קלה אמרה, לא הוה טב דייה צערה לבר מן גופה, ולא לגו גופה _{הקשיבו בלילה ושמע שהיא אומרת שהיה עדיף לה הצער של גופה ולא הצער הנפשי של הבושה}.

ירושלמי כתובות, פרק יא, הלכה ד

מתני’: ^יא_כזאלמנה שהיתה כתובתה מאתים, ומכרה שוה מנה במאתים. או שוה מאתים במנה. נתקבלה כתובתה. ^יא_כחהיתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה, מכרה בטל. ואפילו היא אומרת אני אחזיר את הדינר ליורשין מכרה בטל:

גמ’: ניחא שוה מנה במאתים קבלה כתובתה, שוה מאתים במנה הרי לא קיבלה אלא מנה? מכל מקום הרי מפסידה את היתומין במאתים. שוה מנה במאתים, ואין סופו לחזור משום מקח טעות? תיפתר שהוקיר המקח. אמר רבי אבין° , הדא מסייעא לרבי שמעון בן לקיש° . דרבי שמעון בן לקיש° אמר, אין למקח קרקעות הונייה לעולם. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^יא_כטאם היה המקח מופלג _{יותר מחצי}, יש לו הונייה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, אילו דברים ^יא_לשאין להן הונייה. העבדים והשטרות והקרקעות וההקדישות. פתר לה ובלבד דבר שאינו מופלג _{יותר מחצי}. פדה שוה מאתים במנה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אינו פדוי _{שזה יותר מחצי}. ורבי שמעון בן לקיש° אמר פדוי _{שאין הונאה להקדש לעולם}. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, אמר

[דף סג עמוד א]

טלית זה תחת חמור זה, יצא לחולין. וסיפא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° דתנן וצריך להיעשות דמים, וחייב להשלים את ההפרש. אמר רבי יוסה° _אסי. כל גרמה אמרה שהוא צריך להיעשות דמים, ואף ריש לקיש° מודה שחייב להשלים שלא יפסיד ההקדש. מה פליגין? להביא קרבן מעילה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, מביא קרבן מעילה. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אינו מביא קרבן מעילה שמדאוריתא כבר יצא לחולין

ירושלמי כתובות, פרק יא, הלכה ה

מתני’: _{היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה, מכרה בטל}. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, לעולם מכרה קיים, עד שתהא שם כדי שתשייר בשדה בית תשעת קבין, ובגינה כבית חצי קב. וכדברי °רבי עקיבה , בית רובע. ^יא_לאהיתה כתובתה ארבע מאות זוז. מכרה לזה במנה, ולזה במנה, ולזה במנה, ולאחרון יפה מנה ודינר במנה. של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים:

גמ’: עד כדון בשמכרה להן בארבע שטרות. מכרה להם בשטר אחד, תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . דאיתפלגון, כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת, והיו העדים כשירין לזה ופסולין לזה. אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי יסא° _אסי, איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . חד אמר, מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה. וחרנה אמר, כשירין לזה ופסולין לזה. רבי מנא° _{בן יונה} לא מפרש _{מי אמר מה}. רבי אבין° מפרש. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ^יא_לבמאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה. _{שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה}. ורבי שמעון בן לקיש° אמר כשרין לזה ופסולין לזה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, מתניתא מסייע לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דתנן, כתיב על פי שנים עדים או שלושה עדים יקום דבר. אם על פי שנים, שלושה צריך לומר? אלא מה השנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עידותן בטילה. ^יא_לגאף השלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה. מניין אפי' מאה? תלמוד לומר עידים. שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. רבי יעקב בר אחא° אמר איתפלגון רבי חנניה חברין דרבנין° ורבנין. חד אמר, יאות אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בזה שהשווה בין הדברים. וחרנה אמר, לא אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} יאות. מאן דאמר יאות אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, נעשית כעדות אחת. ומאן דאמר לא אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} יאות, נעשית כשתי כיתי עדות כשירין לזה ופסולין לזה:

ירושלמי כתובות, פרק יא, הלכה ו

מתני’: ^יא_לדשום הדיינין שפחת שתות, או הותיר שתות, מכרן בטל _{אף שמדובר בקרקעות}. °רבן שמעון בן גמליאל אומר מכרן קיים. דאם כן, מה כח בית דין יפה. ^יא_להאבל אם עשו איגרת ביקורת _הכריזו, אפילו מכרו שוה מנה במאתים. או שוה מאתים במנה, מכרן קיים:

גמ’: כמה דאת אמר בהדיוט בקרקע אין הונאה עד שליש _{מבחוץ שזה חצי}, במטלטלין עד שתות. ודכוותא בהקדש אין הונאה בקרקע עד שתות, ובמטלטלין עד י"ב. תמן תנינן, ^יא_לושום היתומים _{מכריזים} שלשים יום ^יא_לזשום הקדש

[דף סג עמוד ב]

ששים יום. ומכריזין בבקר ובערב° _{אבא בר אייבו}. ולמה שלשים? כדי לייפות כחן של יתומין, _{שאולי יבא קונה במחיר גבוה יותר}. ויכריזו יותר? עד שלשים את מייפה כחן. שיותר אנשים ידעו ויבואו לקנות. מיכן ואילך את מריע כחן, שיראו שאין קונים אחרים ויחזרו בהם ויציעו מחיר נמוך יותר . ואמור אף בהקדש כן? שנייא היא הקדש שאת תופס ראשון ראשון. שאדם שהציעה אינו יכול לחזור בו וחייב לקנות אלא אם כן הציעו הצעה טובה יותר . ויכריזו לעולם? דייו להקדש שיהא כפליים בהדיוט. אמר רבי יודן° . מן מה דאת אמר שנייא היא הקדש שאת תופס ראשון ראשון. הדא אמרה, שאם ימצאו אחד שיציעה כפי ששמו, שאין מכריזין עוד ומחליטין לו את השדה. ומכריזין בבקר ובערב. מאי טעמא? ^יא_לחביציאת פועלים ובהכנסת פועלים. ואומר המכריז שדה וסימניה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשלא מצאו מי שמוכן לשלם כפי השומא שהעריכו. אבל אם מצאו, לא ממתינים אלא מחליטין מיד. דו מתניתא דתנן, שום הדיינים שפחת שתות או הותיר שתות, מכרן בטל. מפני שפחתו או הותירו. אבל מצאו שומן, מחליטין. אמר רבי חנניה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}, מה חמית מימר _{מה ראיתה} בשלא הוכרזו אנן קיימין? מן דבתרה. דתנן אלא אם כן עשו איגרת ביקורת. מהו איגרת ביקורת? רבי יהודה בר פזי° אמר, ^יא_לטאכרזה. עולא בר ישמעאל° אמר, ^יא_מאין עושין איגרת ביקורת לעבדים שלא יברחו ושטרות ומטלטלין שלא יגנבו. רבי אבא בר כהן° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. לית הדא אמרה שהעבד נפדה בשלשה _{שאם יטרחו לאסוף יהיה קול והעבדים יברחו}? אמר ליה אין. אמר ליה, והתנינן ^יא_מאובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן ? אמר ליה אדם שכאן _{שנאמר במשנה}, הכוונה לבן חורין שאמר דמי עלי. אמר חנניה בר שילמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. אתא עובדא קומי °רבי . בעא מיעבד כרבנן שמכרן בטל. אמר לו °רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי אלעזר בן פרטא , לא כן לימדתנו בשם זקינך, דאם כן מה כח בית דין יפה? וקיבלה וחזר ביה ועבד כ°רבן שמעון בן גמליאל

ירושלמי כתובות, פרק יא, הלכה ז

מתני’: ^יא_מבהיתומה ^יא_מגוהשנייה ^יא_מדוהאיילונית. אין להן לא כתובה ולא

[דף סד עמוד א]

פירות ולא מזונות ולא בליות. אם מתחילה נשאה לשום אילונית, יש לה כתובה. ^יא_מהאלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין,יש להן כתובה:
גמ’: ניחא שאין כתובה לשנייה ולאיילונית, אבל למה ליתומה אין כתובה? חזקיה° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תיפתר ביתומה שהשיאוה אחיה ואמה ומיאנה. רבי אייבו בר נגרי° ורבי אימי° _{אמי בן נתן} אמרו, הנושא את השניה, כשם שקנסו בה כך קנסו בו. ליידא מילה? שאם קידשה בליטרא של זהב, שהוא מאבד את הכל _{שאף שהוא מוכרח לגרש אותה אינו מקבל את כסף הקידושין חזרה}. ולא פירות. אמר רבי ירמיה° , הכוונה שאין לו שום זכות עליה אלא אכילת פירות בלבד. תני רבי יוסי צידונייא° קומי רבי ירמיה° בריתא שחולקת על רבי ירמיה° דתנן, וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה. רואים שלא רק אכילת פירות יש לו עליה. מהו לא פירות? שאינה יכולה להוציא ממנו אכילת פירות שאכל. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בכל שעה הוה רבי הילא° _אילעא אמר לי, תני מתניתא, יורשה ומיטמא לה. _{אם נשא אשה שהיא שניה מיטמא לה שהיא כמת מצוה שאין לה קוברים אחרים}. והתני רבי חייה° , ^יא_מומטמא הוא אדם לאשתו כשירה ואינו מיטמא לאשתו פסולה? _{נשאר בשאלה} רבי אבון° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. עבדי שנייות, מהו שיאכלו בתרומה? אמר לו שתוק ויפה לך שברור שאוכלין שהרי ^יא_מזהיא עצמה אוכלת ועבדיה אינן אוכלין? תמן תנינן, ^יא_מחגט המעושה. _{אם הכריחו אותו} בישראל כשר. ובגויים פסול. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ^יא_מטפסול, אבל פוסל בכהונה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אין מעשין אלא ^יא_נכגון אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. והא תנינן שניות כופין להוציא? לא בגין דא _{לא על זה} אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. שלא בא למעט, אלא במקרה שלא עברו שום איסור. כגון שלא ילדה עשר שנים. והא תנינן ^יא_נאהמדיר את אשתו מליהנות לו, עד שלשים יום יעמיד פרנס, יותר מיכן יוציא ויתן כתובה? שמענו שהוא מוציא. וכי שמענו שכופין? מה בין אילו לאילו? למה חייבי לאוין כמו אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיות יש להן כתובה ולשניות אין? אילו ^יא_נבעל ידי שהן דברי תורה, ואין דברי תורה צריכין חיזוק, לפיכך יש לה כתובה. ואילו על ידי שהן דברי סופרין, ודברי סופרין צריכין חיזוק. לפיכך אין לה כתובה. אית דבעי מימר, אילו על ידי שקנסן בידן שנהיות חללות וביד הוולד שנהיה חלל, לא קנסו בהן דבר אחר _{כי אין צורך}, לפיכך יש לה כתובה. ואילו על ידי שאין קנסן בידן וביד הוולד, קנסו בהן דבר אחר, לפיכך אין לה כתובה. מה נפיק מן ביניהון? ישראל המחזיר גרושתו משניסית. מאן דאמר אילו על ידי שהן דברי תורה. וזו הואיל והוא דבר תורה לפיכך יש לה כתובה. ומאן דאמר אילו על ידי שקנסן בידן וביד הוולד. וזו הואיל ואין קנסה בידה וביד הוולד _{שהולד כשר דכתיב תועבה היא. היא תועבה ואין בניה תועבה}, לפיכך אין לה כתובה. רבי יעקב בר אחא° אמר. רבי זעירא° ורבי הילא° _אילעא תריהון אמרין, בשאלה האם יש לשניה מזונות פליגין. דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר יש לה מזונות. אמר לו רבי אלעזר° _{בן פדת}, אומרים לו הוציא ואת אמר אכן? חבריא הוה בעי מימר, בשאלה האם יש לשניה תנאי כתובה _{כתובת בנין דכרין} פליגין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר יש לה תנאי כתובה. אמר ליה רבי אלעזר° _{בן פדת}, כל עמא מודיי ^יא_נגשאין לה מזונות. ביורשיה קנסו, כל שכן בה. מאן דאמר פליגין במזונות, הא בתנאי כתובה לא. בה קנסו לא קנסו ביורשיה

הדרן עלך פרק אלמנה ניזונת

פרק שנים עשר – הנושא את האשה

כולל שיעורי שמע

[דף סד עמוד ב]

ירושלמי כתובות, פרק יב, הלכה א

מתני’: ^יב_אהנושא את האשה ופסקה עמו שיזון את בתה חמש שנים. חייב לזונה ה' שנים. ^יב_בנישאת לאחר ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים. חייב לזונה ה' שנים. לא יאמר הראשון, לכשתבא אצלי אזונה. אלא מוליך מזונותיה למקום שהיא. וכן לא יאמרו שניהן, הרי אנו זונין אותה כאחד. אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות:

גמ’: תנן, הנושא את האשה ופסקה עמו שיזון את בתה חמש שנים. חייב לזונה ה' שנים. אפילו פסקה עמו, למה שיהיה חייב? הרי לא קיבל ממנה כסף כהלואה וגם לא עשו קנין ובמה הוא מתחייב לה? לא כן רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, הכותב שטר חוב על חבירו בחזקת שהוא חייב לו, ונמצא שאינו חייב, אינו חייב ליתן לו? אמר רבי שמעון בן לקיש° , עשו אותה כתוספת כתובה שבית דין תקנו שיתחיב. ויתן בסוף כשיגרש אותה כמו שאת הכתובה הוא נותן בסוף? עשו אותה כקידושי אשה שהוא נותן מיד. ויתן משעה הראשונה כמו כסף קידושין? עשו אותה כמקדש את האשה על מנת ליתן לה שנים עשר דינר זהב בשנה, להיות מעלה לה מדינר זהב לחדש. תני, ^יב_גזנה חמש שנים הראשונים, בין ביוקר בין בזול. היו ביוקר ולא נתן לה מזונות, וכשבאה לתבועה כסף והזילו. אם הוא גרים שלא קיבלה מזונות, נותן ביוקר. ואם היא גרמה, נותן בזול. היו בזול ולא נתן לה מזונות, וכשבאה לתבועה כסף הוקירו. בין שהוא גרם _{שלא נתן לה}, בין שהיא גרמה, נותנין בזול. _{שאין מחייבים אותו לתת יותר ממה שהתחייב בתחילה} הדא היא דתנן היא עולה עימו ואינה יורדת. ^יב_דהבת לא עולה ולא יורדת. תמן תנינן, ^יב_הבנן נוקבן דיהוון ליכי מינאי, יהון יתבן בביתי ומיתזנן מניכסיי. ותני עלה, ^יב_וומתכסיין בכסותי. מעשה ידי הבת של מי? נישמעינה מן הדא דתנן, ^יב_זנישאת _{אותה בת שהתנו לזון אותה}, הבעל חייב במזונותיה והן נותנין לה דמי מזונות. הדא אמרה, זנה ^יב_חומעשה ידיה של בעלה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, הדא אמרה, פסק לזון כלתו. זנה ומעשה ידיה של בנו. הוא רוצה שתבוא אצלו _{ואצלו יזון אותה}, והיא אינה רוצה. ^יב_טהדין עמה, דתנינן, והן נותנין לה דמי מזונות. ^יב_יחלתה כמי שנישאת וחייב להביא מזונות אליה. מתה, כמי שנישאת _{ויתנו את הכסף ליורשים}? מתה ^יב_יאכבר מתה ופטור .

ירושלמי כתובות, פרק יב, הלכה ב

מתני’: ^יב_יבניסת הבת. הבעל חייב במזונותיה והן נותנין לה דמי מזונות. ^יב_יגמתו _הבעל. בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין, והיא ניזונת מנכסים משועבדין, מפני שהיא כבעלת חוב. ^יב_ידהפיקחין היו כותבין, על מנת שאזון את בתך ה' שנים כל זמן שאת עמי:

גמ’: תנן, מתו _הבעל. בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין, והיא ניזונת מנכסים משועבדין. תנאי כתובה שכתבו בשטר. רבי יעקב בר אחא° אמר. איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, לחיזוק כתבן אבל אינם ככתובים בשטר ולא גבי ממשועבדים. ורבי שמעון בן לקיש° אמר, לגבות ממשועבדים כתבן. רבי ירמיה° מחליף שמועתה _{מחליף בין השמות}. אמר רבי יודן° . מתניתא מסייעה למאן דאמר לחיזוק כתבן.

[דף סה עמוד א]

דתנינן תמן, ^יב_טואין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ^יב_טזולמזון האשה והבנות מנכסים המשועבדין, מפני תיקון העולם. לאכילת פירות ולא אפילו אם זה כתוב בשטר? אף הכא למזון האשה והבנות שנאמר שאינו גובה ממשועבדים, אפילו אם זה כתוב בשטר, שלא כתב אלא לחיזוק. אמר רבי חנניה° , מתניתין נמי דייקא דתנן, בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין, והיא ניזונת מנכסים משועבדין, מפני שהיא כבעלת חוב. ובעל חוב גובה ממשועבדים לא בשטר? אף הכא היא גובה ממשועבדים מפני שכתב שטר, ושאר הבנות אינן גובות ממשועבדים אפילו כתב שטר. תנן, הפיקחין היו כותבין, על מנת שאזון את בתך ה' שנים כל זמן שאת עמי. ^יב_יזמתה, אינה עמו. נתגרשה, אינה עמו. החזירה? מאן דאמר לכתובה ראשונה חוזרת אבל לא לתנאין, הכא נמי פטור . מאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הכא נמי חייב. הפיקחין היו כותבין על מנת שאני זן את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי. איתמר, הן הן הדברים הנקנים באמירה. ותני עלה, ^יב_יחובלבד מן הנישואין הראשונים. ואתייא כיי דאמר רבי חנינא° _{בר חמא}, ^יב_יטהמשיא את בנו בבית, זכה בבית. ובלבד מן הנישואין הראשונים

ירושלמי כתובות, פרק יב, הלכה ג

מתני’: אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי. אין היורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך שם, אלא זנין אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה:

גמ’: כתיב (תהילים פח ו) במתים חפשי. כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. °רבי ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו מן העולם. אל תזוז אלמנתי מביתי. ואל תספדוני בעיירות. ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי. אל תזוז אלמנתי מביתי. ולא מתניתא היא? דתנן אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי. אמר רבי דרוסא° אין היורשין יכולים לומר לה לכי לביתך. אמר °רבי דוסא . דלא יימרון לה ביתא דנשיותה _{שלא יאמרו לה זה בית הנשיא} הוא ומשועבד הוא לנישיאותה. אמר רבי אלעזר בר יוסה° . כהדא דתני, ^יב_כדרה בבתים כשם שהיתה דרה בהן ובעלה נתון במדינת הים. ומשתמשת בכלי כסף ובכלי זהב, כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים. וניזונת, כשם שהיתה ניזונת ובעלה נתון במדינת הים. ואל תספדוני בעיירות _{אלא רק בכרכים גדולים}, מפני המחלוקת _{כיוון שבעיירות שלא יהיה מקום לכל העם ויריבו מי יכנס ומי יספיד}. ומי שניטפל בי בחיי, יטפל בי במותי. אמר רבי חנניה דציפורין° , כגון יוסי אפרתי ויוסף חפנים. חזקיה° מוסיף ^יב_כאאל תרבו עלי תכריכין. ותהא ארוני נקובה לארץ. מילתא אמרה, בסדין אחד נקבר °רבי . ד°רבי אמר, לא כמה דבר אינש אזל, הוא אתי _{לא כמו שאדם נקבר הוא קם} בתחית המתים. ורבנין אמרין כמה דבר אינש אזיל, הוא אתי _{כמו שאדם נקבר הוא קם}. תני בשם °רבי נתן . ^יב_כבכסות היורדת עם אדם לשאול, היא באה עמו. מאי טעמא שנאמר (איוב לח יד) תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. אנטולינוס שאל ל°רבי , מהו הדין דכתיב תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש? אמר ליה,

[דף סה עמוד ב]

מי שהוא מביא את הדור, _{היינו הקדוש ברוך הוא שמחיה המתים}, הוא מלבישו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} מפקד אלבשוני בורדיקא _{בגדי תכלת} לא חיורין ולא אוכמין _{לא לבנים ולא שחורים} דאין קמית ביני צדיקייא, לא נבהת _{אם אקום בין צדיקים שהם לבושים לבן לא אתבייש}. ואין קמית ביני רשיעייא, לא נבהת _{אם אקום בין רשעים שהם לבושים שחור לא אתבייש} . רבי יאשיה° פקיד, אלבשוני חוורין חפיתין _{תלבישו אותי בגדים לבנים בדיוק במידה}. אמרין ליה, מה את טב מן רבך? אמר לון, ומה אנא בהית בעבדאי _{מה אני צריך להתבייש במעשי}? רבי ירמיה° מפקד ^יב_כגאלבשוני חוורין חפיתין _{תלבישו אותי בגדים לבנים בדיוק במידה}. אלבשוני בנרסיי יהבון מסנא ברגלייה וחוטרא בידיי ויהבוני על סיטרא _{תלבישו אותי כמו שאני רגיל בחיי תנו נעלים לרגלי ומקל בידי ותקברו אותי בצד הדרך} אין אתא משיחא אנא מעתד _{אם יבא המשיח אני אהיה מוכן} ציפורייא _{אנשי ציפרי} אמרין, מאן דאמר לן °רבי דמך אנן קטלין ליה _{מי שיאמר לנו שרבי מת נהרוג אותו}. אדיק לון _{התקרב אליהם} בר קפרא° , רישיה מכוסיי מאנוי מבזעין _{בגדיו קרועים}. אמר לון מצוקים ואראלים תפוסין בלוחות הברית וגברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות. אמרין ליה דמך _מת °רבי . אמר לון אתון אמריתון וקרעון. ואזל קלא דקרעון לגו פפתה _{ונשמע קול הקריעה עד הכפר פפתה} מהלך תלתא מילין. אמר רבי נחמן° בשם רבי מנא° _{בן יונה}, מעשה ניסין נעשו באותו היום ערב שבת היתה ונתכנסו כל העיירות להספידו ואשירוניה בתמני עשרה כנישן ואחתוניה _{הניחו אותו להספד בשמונה עשר בתי כנסת ולבסוף הורידו אותו לקבורה בבית שערים} לבית שערים. ותלה לון יומא _{היום התארך}, עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו, וממלא לו חבית של מים, ומדליק את הנר. כיון ששקעה החמה, קרא הגבר שהיה כבר בקר. שרון מציקין אמרין דילמא דחללינן שבתא _{התחילו להצטער אמרו אולי חיללנו שבת}. יצתה בת קול ואמרה להן כל מי שלא נתעצל בהספדו של °רבי יהא מבושר לחיי העולם הבא בר מן קצרא _{חוץ מהכובס שלא היה באותו יום}. כיון דשמע כן, סליק ליה לאיגרא וטלק גרמיה ומית _{עלה לגג והשליך עצמו ומת}. נפק בת קלא ואמרה ואפילו קצרא _{יצאה בת קול ואמרה אפילו הכובס מבושר לחיי העולם הבא}. °רבי הוה יתיב ליה בציפורין שבע עשרה שנין וקרא על גרמיה (בראשית ויחי מז כח) ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנה. ומן גובעין _מתוכם עבד תלת עשרה שנין חשש בשינוי _{כאבה לו שן}. אמר רבי יוסי בי רבי בון° כל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל ולא הפילה עוברה בארץ ישראל. ולמה חש שינוי למה כאבה לו שן? חד זמן עבר חמא חד עיגל מנכס _{פעם אחת ראה עגל מובל לשחיטה}, געה ואמר ליה רבי שיזבי _{תציל אותי} אמר ליה לכך נוצרתה. ובסופה איך אינשמת _נרפא? חמתון קטלין חד קן דעכברין אמר ארפונון _{ראה אותם הורגים קן עכברים אמר להם עזבו אותם} (תהילים קמה ט) ורחמיו על כל מעשיו כתיב. °רבי הוה ענוון סגין _{ענותן גדול} והוה אמר כל מה דיימר לי בר נשא אנא עביד _{כל מה שיאמר לי אדם לעשות אעשה} חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני. דשרון גרמון מנשיאותיה ומנוניה _{שהסירו עצמם מהנשיאות ומינו את הלל נשיא במקומם}. אין סליק °רב הונא ריש גלותא להכא _{אם יבא רב הונא ראש הגולה לכאן}, אנא מותיב לעיל מיני _{אני אושיב אותו מעלי}. דהוא מן יהודה ואנא מבנימין, דהוא מבית דוד מן דכריא _{מהזכרים} ואנא מן נוקבתא _{ואני מהאמא}. חד זמן אעל רבי חייא רובה° לגביה פעם נכנס רבי חייא הגדול אליו אמר ליה הא °רב הונא לבר _בחוץ נתכרכמו פניו של °רבי . אמר ליה ארונו בא. אמר ליה פוק וחמי מאן בעי לך לבר _{לך תראה מי מחפש אותך בחוץ}. ונפק ולא אשכח בר נש _{יצא ולא ראה איש} וידע דהוא כעיס עלוי.

[דף סו עמוד א]

עבד דלא עליל לגביה תלתין יומין _{נהג בעצמו נזיפות ולא נכנס לרבי שלושים יום}. אמר רבי יוסי בר בון° כל אינון תלתין יומין _{כל אותם שלושים יום} יליף {{אמורא-ירו"מ _רב מיניה דרבי חייא° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} כל כללא דאוריתא _{למד רב מרבי חייא את כל כללי התורה}. לסוף תלת עשרתי שניא ותלתתוי יומיא _{אחרי שלוש עשרה שנה ושלושים יום שבהם רבי סבל משניו}, עאל _נכנס אליהו לגביה בדמות רבי חייא רובה° . אמר ליה מה מרי עביד _{מה שלומך}. אמר ליה חד שיניי מעיקא לי. אמר ליה חמי לה לי _{הראה לי אותה} וחמי לה ליה _{הראה לו אותה} ויהב אצבעתיה עלה ואינשמת _ונרפאה. למחר עאל _נכנס רבי חייא רובה° לגביה. אמר ליה, רבי חייה° ל°רבי , האי שינך מה היא עבידה? אמר ליה, מן ההיא שעתא דיהבת אצבעתך עלה אינשמת _{מאותו רגע שנגעתה בה היא נרפאה}. באותה שעה אמרו. אי לכם חיות שבארץ ישראל. אי לכם עוברות שבארץ ישראל. אמר ליה רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, לא הוינא אנא _{זה לא הייתי אני}. מן ההיא שעתא הוה נהיג ביה ביקר _{מאותו זמן נהג בו רבי בכבוד}. כד הוה עליל לבית וועדא, _{כשהיה נכנס לבית המדרש} הוה אמר, יכנס רבי חייא רובה° לפנים. אמר לו °רבי ישמעאל ברבי יוסי לפנים ממני. אמר לו חס ושלום. אלא רבי חייה רובא° לפנים ו°רבי ישמעאל ברבי יוסי לפני ולפנים. °רבי הוה מתני שבחיה דרבי חייה רובה° קומי _לפני °רבי ישמעאל ברבי יוסי . חד זמן חמי גו בני ולא איתכנע מן קומוי _{פעם אחת ראה רבי ישמעאל את רבי חייא בבית המרחץ ורבי חייא לא קם לכבודו} אמר לו אהנו דאת מתני שבחיה _{את זה אתה משבח}. אמר לו מה עבד _עשה לך? אמר לו חמתי גו בני ולא איתכנע מן קומוי _{ראה אותי בבית המרחץ ולא קם לכבודי}. אמר לו למה עבדת כן.? אמר ליה, ייתי עלי דאין סחית לא ידעית _{יבא עלי שאני לא זוכר אפילו שהתרחצתי}, דבההיא שעתא אשגרית עיניי בכל ספר תילים אגדה _{באותו זמן הרהרתי באגדות ספר תהילים}. מן ההיא שעתא מסר ליה שני תלמידין דיהלכון עימיה בגין סכנתא. רבי יוסי° _{בר זבידא} צם תמניי יומין למיחמי _{לראות בחלום} רבי חייה רובה° ולסופא חמא ורגזן ידיה וכהו עינוי _{לבסוף ראה ורעדו ידיו וכהו עניו}. ואין תימר דהוה רבי יוסה° _אסי בר נש זעיר. חד גרדיי _אורג אתא _בא לגבי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ליה חמית בחילמי _{ראיתי בחלום} דרקיעא נפל וחד מן תלמידך סמך ליה. אמר לו וחכים את ליה _{אתה יודע מי זה}. אמר לו אין אנא חמי ליה אנא חכים ליה _{אם אראה אותו אכיר אותו}. עבר כל תלמידוי קומוי וחכים _{העבירו את כל התלמידים לפניו והכיר} לרבי יוסה° _אסי. רבי שמעון בן לקיש° צם תלת מאוון צומין למיחמי רבי חייה רובה° ולא חמתיה ובסופא שרא מצטער. אמר מה הוה לעי באוריתא סגין מיניי צם שלוש מאות צומות כדי לראות את רבי חייא ולא ראה אותו התחיל להצטער אמר האם הוא עמל בתורה יותר ממני. אמר לו ריבץ תורה בישראל יותר ממך ולא עוד אלא דהוה גלי. אמר לון ולא הוינא גלי _{ואני לא גליתי}. אמרין ליה את הוית גלי מילף והוא הוה גלי מלפה _{אתה גליתה כדי ללמוד הוא גלה כדי ללמד}. כד דמך _כשמת רב הונא° ריש גלותא אסקוניה להכא _{העלו אותו לכאן} אמרי אין אנן יהבין ליה _{אפה נקבור אותו}. אמרין נייתיני גבי רבי חייא רובא° דהוא מן דידהון _{נביא אותו אצל רבי חייא הגדול שגם הוא מבבל}. אמרין מאן עליל יהב ליה תמן _{מי יכניס אות לשם}? אמר רבי חגיי° אנא עליל יהיב ליה _{אני אכניס אותו}. אמרו ליה עילתך את בעי, דאת גבר סב ואת בעי מיעול לך מיתב לך תמן _{אתה מחפס תירוץ שאתה זקן ואתה רוצה למות ולהשאר שם}. אמר לון יהבון משיחתא ברגלייתי _{תנו חבל ברגלי} ואין עניית _{אם אתעכב}, אתון גרשין לי _{תמשכו אותי}. עאל ואשכח תלת דנין _{נכנס ומצא שלושה דנים} היכן לתת מקום לרב הונא° . ושמע קול אומר . יהודה° _נשיאה בני אחריך. ואין עוד _{גדול כמותך}. חזקיה° בני אחריך, ואין עוד _{גדול כמותך}. כמו שנאמר אחריך יוסף בן ישראל ואין עוד _{גדול כיוסף שלא הניח אחריו כמותו}.

[דף סו עמוד ב]

תלה רבי חגי° עינוי מסתכלא. אמר ליה, אפיך אפיך _תסתובב שלא תראה ולא תנזק. אמר רבי חייה רבה° . יהודה° _נשיאה ברי נפיש _{תן מקום} לרב הונא° יתיב ליה. ולא קביל רב הונא° עלוי מתיב ליה. שלא רצה להפריד בן רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} לבניו. אמרין, כמא דלא קביל עלוי מתיב ליה. כן זרעיתיה לא פסקה לעולם. ויצא משם והיה רבי חגיי° בן שמונים שנה, ונכפלו לו שניו. כתיב (בראשית ויחי מז ל) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. יעקב כל הן דהוא יקבר, מהו מנכי _{כל מקום שיקבר מה הוא מפסיד}? ולמה רצה כלכך להיקבר בארץ ישראל? רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, דברים בגב. רבי חנינא° _{בר חמא} אמר דברים בגב. רבי יהושע בן לוי° אמר דברים בגב. מהו דברים בגב? רבי שמעון בן לקיש° אמר דכתיב (תהילים קטז ט) אתהלך לפני ה' בארצות החיים. והלא אם היו שואלים אותנו היינו אומרים שאין ארצות החיים בעולם הזה אלא צור וחברותיה וקיסרין וחברותיה תמן זולא תמן שובעא. אלא אמר רבי שמעון בן לקיש° משום בר קפרא° . ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח מה טעמא? שנאמר (ישעיהו מב ה) נותן נשמה לעם עליה. מעתה רבותינו שבגולה הפסידו? אמר רבי סימיי° מחליד _{עושה מחילות} הקדוש ברוך הוא לפניהן את הארץ והן מתגלגלין כנודות. וכיון שהן מגיעין לארץ ישראל נפשן חוזרות עליהן. ומה טעם שנאמר (יחזקאל לז יד) והבאתי אתכם אל אדמתכם, ונתתי רוחי בכם וחייתם. רבי ברכיה° _הכהן שאל לרבי חלבו° רבי חלבו° שאל לרבי אימי° _{אמי בן נתן} רבי אימי° _{אמי בן נתן} שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת} רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל לרבי חנינה° . ואית דאמרין רבי חנינה° שאל לרבי יהושע בן לוי° , ואפילו כגון ירבעם בן נבט וחביריו? אמר ליה כתיב (דברים האזינו כט כב) גפרית ומלח שרפה כל ארצה. אמר רבי ברכיה° _הכהן מן הן שאל להן _{זה שאל לזה} והן שאל להן _{וזה שאל לזה} לא שמעינן מינה כלום. מיי כדון _{דמה תשובה היא זו}? כיון שנשרפה ארץ ישראל, נעשה בהן מידת הדין. תני בשם °רבי יהודה _{בר עילאי} שבע שנים עשת ארץ ישראל נשרפת הדא הוא דכתיב (דניאל ט כז) והגביר ברית לרבים שבוע אחד. כותים שבה מה היו עושים? מטליות מטליות _{כל פעם מקום אחר} היתה נשרפת. כתיב (ירמיהו כ ו) ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר רבי אבא בר זמינא° אמר רבי חלבו° ורבי חמא בר חנינא° . חד אמר שני עונשים, מת שם ונקבר שם, יש בידו שתים _קללות. מת שם ונקבר כאן, יש בידו אחת. וחרנה אמר, קבורה שבכאן מכפרת על מיתה שלהן. _{לכן מת שם ונקבר שם, שלא תהיה לו כפרה}. אמר רבי יונה° בשם רבי חמא בר חנינה° ריגליי דבר נשא ערבתיה למיקמתיה כל הן דהוא מתבע _{רגליו של אדם ערבים להעמיד אותו במקום שבו הוא מתבקש}. כתיב (מלכים א כב כ) ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד. וימות בתוך ביתו ולא תמן? אלא שנגזר שימות שם, והיה צורך לפתות אותו שיבא לשם. אליחורף ואחיה תרין איסקבטיריי _סופרים דשלמה הוו. חמא מלאך מותא מסתכל בון וחריק בשינוי _{ראה שמאלאך המות מסתכל עליהם וחורק שנים}. אמר מלה ויהבון בחללא. אזל ונסבון מן תמן _{הלך ולקח אותם משם} אתא קאים ליה גחיך לקבליה _{בא עמד צוחק לפני שלמה}. אמר לו ההיא שעתא הויתא איחרוק בשינייך וכדון את גחיך לן _{אז חרקתה שנים עכשיו אתה מחייך}. אמר לו רחמנא אמר דינסב לאליחורף ואחיה מן חללא _{הקב"ה אמר לי לקחת את אליחרוף ואחיה מהחלל} ואמרית מאן יהיב לי אילין להן דאישתלחית מיסבינין אמרתי _{מי ישים אותם במקום שהקב"ה שלח אותי לקחת אותם} ויהב בליבך

[דף סז עמוד א]

למיעבד כן בגין דנעביד שליחותי. אזל ואיטפל בון מן תמן ונתן בלבד לעשות כך כדי שאוכל לטפל בהם שם}} תרין ברויי _{שני בניו} ד°רבי ראובן בר איסטרובילוס תלמידוי ד°רבי הוו. חמא מלאכה דמותא מסתכל בון וחרק בשינוי ואמר נגלינון לדרומה שמא הגלות מכפרת. אזל מלאך המות ונסבון מן תמן. עולא נחותא הוה אידמך תמן שרי בכי _{עמד למות בבל והתחיל לבכות}. אמרין ליה מה לך בכי אנן מסקין לך _{נעלה אותך} לארעא דישראל? אמר לון, ומה הנייה אית לי ואנא מובד מרגליתי גו ארעא מסאבתא _{איזה הנאה יש לי ואני מאבד את המרגלית שלי בארץ טמאה}. לא דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה. °רבי מאיר הוה אידמך ליה _{עמד למות} באסייא. אמר לבני אסיא. אמרין לבני ארעא דישראל הא משיחכון דידכון. אפילו כן אמר לון יהבי ערסי על גיף ימא _{תניחו את מיתתי על חוף הים} שהיא מחוברת לארץ ישראל. דכתיב (תהילים כד ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. שבעה ימים סובבין את ארץ ישראל. ימא רבא. ימא דטיבריא. ימא דסמכו. ימא דמילחא. ימא דחולתא. ימא דשליית. ימא דאפמיא. והא איכא _{הרי יש} ימא דחמץ. דיקלטינוס הקוה נהרות ועשאו. כתיב (במדבר חקת כא כ]) ונשקפה על פני הישימון. אמר רבי חייא בר אבא° , כל מי שהוא עולה להר שימון ומצא כמין כברה בים טביריא זו היא בורה של מרים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שערונה רבנין והא היא מכוונא כל קביל תרעא מציעיא דכנישתא עתיקתא דסרונגין _{היא מכוונת כנגד שער האמצעי של בית הכנסת העתיק בסרונגין}. °רבי , רבה בר קיריא° ורבי אלעזר° _{בן פדת} הוון מטיילין באיסטרין _בדרך ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ. אמר רבי בר קיריא° לרבי אלעזר° _{בן פדת}, מה הועילו אילו? אני קורא עליהם (ירמיהו ב ז) ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם. אמר ליה, כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב (דברים האזינו לב מג) וכפר אדמתו עמו:

ירושלמי כתובות, פרק יב, הלכה ד

מתני’: ^יב_כדאמרה אי אפשי לזוז מבית אבא. יכולים היורשין לומר לה, אם את אצלינו יש לך מזונות. ואם אין את אצלינו אין לך מזונות. ואם היתה טוענת ואומרת מפני שהיא ילדה והן ילדים. נותנין לה מזונות והיא בבית אביה:

גמ’: אם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים משום שאם תשהה בביתם יצא לה שם רע

ירושלמי כתובות, פרק יב, הלכה ה

מתני’: כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם. כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים. שיש בכ"ה שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה. דברי °רבי מאיר שאמר משום °רבן גמליאל _דיבנה. וחכמים אומרים, ^יב_כהכל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם. כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה. מתה. יורשיה מזכירין כתובתה עד עשרים וחמש שנים:

גמ’: תנן, כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים. שיש בכ”ה שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה. בטובה שעשו לה שהשאירו אותה שנשלטה ניכסיה כמו שהייתה בחיי בעלה. עד עשרים וחמש שנה מחלה כתובתה. אמר רב חייה בר אשי° , רב חייה° בעי קומי רבי אילא° _אילעא

[דף סז עמוד ב]

מסתברא באשה שאין לה שטר כתובה. ^יב_כואבל באשה שיש לה שטר כתובה, גובה לעולם? אמר ליה, דרובה _{חידוש גדול יותר} אתא מימר לך. אפי' אשה שיש לה כתובה, אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנה. מילתא ד°רבי אלעזר _{בן עזריה} אמרה כן, דאמר °רבי אלעזר _{בן עזריה} ^יב_כזבעל חוב גובה לעולם. לא אמר אלא בעל חוב שיש לו שטר, אבל אשה אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנה _{אפילו יש לה שטר}. אמר רבי אבין° , לא מסתברא אלא באשה שאין לה מזונות. אבל באשה שיש לה מזונות, אני אומר מפני מזונותיה לא תבעה _{שהתובעת כתובתה הפסידה מזונות}. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . לא סוף דבר עד שתתבע ממש, אלא אפילו הזכירה בתוך זמן זה לא הפסידה. דתנינן תמן, מתה. יורשיה מזכירין כתובתה עד כ"ה שנה. דרובה _{חידוש גדול יותר} אתא מימר לך. אפילו עשת כ"ה שנים חסר יום אחד, ולא תבעה. ואחר כך תבעה. נותנין לה עוד כ"ה שנה. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . לא שנו אלא כתובת מנה מאתים. אבל כתובת אלף דינר, גובה לעולם. כי אתא רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^יב_כחאפילו כתובתה של אלף דינר אינה גובה אלא עד כ"ה שנה. ואתיין אילין פלוגוותא כהלין פלוגוותא. דתנינן תמן, ^יב_כטהניזקין שמין להן בעידית, ^יב_לובעל חוב בבינונית, ^יב_לאוכתובת אשה בזיבורית. אמר לו רבי ירמיה° , לא שנו אלא מנה מאתים. אבל כתובה של אלף דינר גובה בבינונית שהיא כבעל חוב. ואמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ואפילו כתובתה אלף דינר אינה גובה אלא מן הזיבורית שתוספת כתובה ככתובה. ואתייא דרבי יוסי° _{בר זבידא} כרבי יוחנן° _{בר נפחא שאפילו אלף דינר דינו ככתובה שאם לא תבעה עשרים וחמש שנה מחלה}. ורבי ירמיה° כרבי יהושע בן לוי° _{שמעל מאתיים זוז דינה כבעל חוב}. תנינן תמן, ^יב_לבהכותב נכסיו לבניו. וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, איבדה כתובתה _{שהסכימה לקבל קרקע זו כנגד כל כתובתה}. דרב° _{אבא בר אייבו} אמר במזכה על ידיה לבנים _{שהיא בעצמה הקנתה להם סימן שמחלה, או שמחלה בגלל הכבוד שעשה לה}. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^יב_לגבמחלק לפניה והיא רואה ושותקת. רבי יוסי בן חנינה° אמר, מקולי כתובה שנו כאן, ואפילו רק שמעה שנתן לה קרקע ושתקה איבדה כתובתה. אמר רבי אבא° . לטעמא דרבי יוסי בן חנינה° . לא סוף דבר כתובת מנה מאתים הפסידה שמעה שנתן לה קרקע ושתקה. אלא אפילו כתובתה אלף דינר, מקולי כתובה שנו

הדרן עלך פרק הנושא את האשה

פרק שלושה עשר – שני דייני גזלות

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה א

מתני’: שני דייני גזילות היו בירושלם. °אדמון ו°חנן בן אבשלום . °חנן אומר שני דברים. ו°אדמון אומר שבעה. מי שהלך לו למדינת הים, ואשתו תובעת מזונות. °חנן אומר, ^יג_אתישבע בסוף ולא תישבע בתחילה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו, תישבע בתחילה ובסוף. אמר °רבי דוסא בן ארכינס כדבריהם. אמר °רבן יוחנן בן זכאי , יפה אמר °חנן . לא תישבע אלא לבסוף:

גמ’: לא כן אמר רבי פינחס° בשם רבי הושעיה° , ארבע מאות וששים בתי כניסיות היו בירושלם. וכל אחת ואחת היה לה בית ספר, ובית תלמוד. בית ספר למקרא, ובית תלמוד למשנה. ורק אילו הם ממונין

[דף סח עמוד א]

על הגזל? אלא שרק להם נתנו כח לגזור ולענוש מחוץ לשורת הדין, ללמדך שכל מי שהוא ספיקה בידו למחות ואינו ממחה קלקלה תלויה בו. תני בשם °רבי נתן . אף °נחום המדי היה עמהן. על דעתיה ד°רבי נתן , שלשה דייני גזילות היו בירושלם. אמר חזקיה° בשם רבי אחא° . רבי חייה° דריש שלש מקראות _{שנראות כאילו נעשו שם עברות חמורות} לשבח. כתיב (בראשית וישב לח יד) ותשב בפתח עינים. ואיפשר כן? אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן. אלא שתלת עיניה לפתח שכל העינים מצפות לו _{הקדוש ברוך הוא}. אמרה לפניו רבון כל העולמים. אל אצא ריקם מן הבית הזה. דבר אחר. בפתח עינים. שפיתחה לו את העינים שהיא מותרת לו. שאמרה לו פנויה אני וטהורה אני. כתיב(שמואל א ב כב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל את אשר ישכבון את הנשים הצבאות פתח אהל מאד. ישכיבון כתיב. שהיו הנשים מביאות קיניהן. והיו משהין אותן _{והיו לנות שם ולא חוזרות לבעליהן}. הקדוש ברוך הוא מעלה עליהן כאילו הן שוכבין אותן. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}. וכן הוא. שהרי כאשר הקדוש ברוך הוא נגלה לשמאל הוא מקנתר לון (שמואל א ב כט) למה תבעטון בזבחי ובמנחתי. אין תימר עבירה חמורה יש כאן. מבריחן מן החמורה, ומקנתרן בקלה? כתיב _{על בניו של שמאל} (שמואל א ח ג) ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע. שהיו נוטלין מעשר ודנין. אמר רבי ברכיה° _הכהן מברכתא _שיירה היתה עוברת, והיו מניחין צרכיהן של ישראל, והיו הולכין עוסקין בפרקמטיא. מעשה ב°רבי ישמעאל _{בן אלישע} כ_{נראה ברבי יוסי} שפסק מזונות לאשה שהלך בעלה למדינת הים, בשוקי ציפורי שמע °רבי ואמר, מאן אמר ליה שלא שילח לה? מאן אמר ליה שלא הניח לה בעלה מזונות? ועברין. תנן, מי שהלך לו למדינת הים, ואשתו תובעת מזונות. °חנן אומר, תישבע בסוף ולא תישבע בתחילה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו, תישבע בתחילה ובסוף. רבי הילא° _אילעא אמר. רב° _{אבא בר אייבו} בעי, הרי במשנה מפורש שמי שהלך בעלה למדינת הים נותנים לה מזונות. ולמה אמר °רבי שלא יתנו? האם מיסבר סבר °רבי דלית מתניתא באשת איש אלא באלמנה? _{שהרי במשנה אין מחלוקת שנותנים לה מזונות וכל המחלוקת רק אם צריכה שבועה}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, באלמנה היא מתניתא. אמר רבי אבין° , תני דבית °רבי כן _{שבמשנה מדובר באלמנה}. מי שיצא למדינת הים ואשתו תובעת מזונות. הוון בעי מימר, מאן דאמר ^יג_בבאשת איש היא מתניתא, משביעין אותה בתחילה שלא שילח לה. ובסוף שלא הטמינה ושלא הערימה. מאן דאמר באלמנה היא מתניתא. בתחילה נשבעת שלא הניח לה, בסוף נשבעת שלא הטמינה ושלא הערימה. אמר שמואל אחוה דרבי ברכיה° . מתי יש לה מזונות? ^יג_גבשלא מחלה ליתומים על כתובתה. אבל אם מחלה, אף מזונות אין לה. הרי שיצא הוא ואשתו למדינת הים. ובאת ואמרה ^יג_דמת בעלי. תזון, ואם רצתה תטול כתובתה. גירשני בעלי, תזון מכתובתה דמה נפשך? אם היא אשת איש, משל בעלה היא ניזונת. אם אינה אשת איש, מכתובתה היא ניזונת. הרי משבא ממדינת הים ואשתו תובעת מזונות, שאומרת שכל זמן שהיה בחוץ לארץ לא השאיר לה כלום, ^יג_הואמר יצאו מעשה ידיה במזונותיה _{שטוען שאמר לה לפרנס עצמה}, שומעין לו. ואם פסקו בית דין. מה שפסקו פסקו. רבי ירמיה° אמר הברייתא שאמרה שתובעת מזונות, בשאין מעשה ידיה כדי מזונה, וכהדא שומעין לו? הרי אין מעשה ידיה מספקין? כמאן דאמר אין מזונות לאשה מדבר תורה. כהדא דתני, ^יג_ואין בית דין פוסקין לאשה מזונות

[דף סח עמוד ב]

מדמי שביעית, אבל ניזונת היא עם בעלה בשביעית. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, בשיש במעשה ידיה כדי מזונות. כהדא מה שפסקו פסקו? הרי יש לה די? תיפתר בשפסקו ליתר הדברים שלא היה סיפק בידה. הרי שהיה נתון במדינת הים ^יג_זואמר, יינתנו אילו לבניו, בנותיו בכלל. אם בשעת מיתה אמר יינתנו אילו לבניו, אין בנותיו בכלל. רבי זעירא° ורב חננאל° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ורבי זעירא° אמר בשם אבא בר ירמיה° . שני דברים שאמר °חנן , הלכה כיוצא בו. שבעה דברים שאמר °אדמון , אין הלכה כיוצא בו. אמר רבי אבא בר זבדא° בשם רב יצחק בר חקולא° , בכל מקום ששנינו אמר °רבן גמליאל _דיבנה רואה אני את דברי °אדמון , הלכה כיוצא בו

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ב

מתני’: מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו. °חנן אומר, איבד את מעותיו. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו, ישבע כמה הוציא ויטול. אמר °רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר °רבן יוחנן בן זכאי , ^יג_חיפה אמר °חנן , הניח מעותיו על קרן הצבי:

גמ’: רבי אבא בר ממל° בעי, האם גם פורע שטר חובו של חבירו שלא מדעתו, תפלוגתא ד°חנן ובני כהנים גדולים? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, טעמון דבני כהנים גדולים תמן, דלא עלתה על דעתו שתמות אשתו ברעב. ^יג_טברם הכא יכול לומר הלוה, מפייס הוינא ליה והוא מחיל לי. הגע עצמך דהוה גביה משכון? יכול לומר מפייס הוינא ליה והוא יהיב לי משכוני. עד כדון בבעל חוב שאינו דוחק. ואפילו בבעל חוב שהוא דוחק? שמעינן מן הדא דתנן, גבי מי שהיה חברו מודר ממנו הנאה, ^יג_יושוקל את שקלו ומחזיר אבדתו. והרי אם לא שקל וכי אין ממשכנין אותו? הדא אמרה, שאינו חייב לשלם ואפילו בבעל חוב שהוא דוחק, שאינו אלא כמבריח ארי. שאני התם דכיוון שלא נכנס לתוך ידו כלום, אינו עובר על נדרו. תדע לך שהוא כן, דתנינן, ^יג_יאומקריב עליו קיני זבין וקיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות. אלא כיוון שלא נתן לתוך ידו כלום אינו נחשב כאילו נתן לו, ואף שמודר ממנו מותר . אבל כאן אולי צריך לשלם כיוון שפרע חובו. רבי יהושע בן לוי° אמר, ^יג_יבאין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו, אלא בארנונא ומס ובגולגולת שכך דינא דמלכותא, שאם אחד פרע לחברו חייב הלה לשלם לו מה שפרע. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, כל הנתפס על חבירו חייב ליתן לו. חייליה דרב° _{אבא בר אייבו} מן הדא דתנן, הגוזל שדה ונטלוה מציקין אם מכת מדינה פטור ואם בגללו חייב. ולא שמע מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאין זה מן הדין אלא קנס קנסו בגזלן? שהרי קרקע אינה נגזלת ואף על פי כן חייב. רבי אבון° בעי

[דף סט עמוד א]

וההן דהוה רבה _{סוג של מס}. האם גם הוא כארנונא ומס ובגולגולת? רבי יוסי בי רבי בון° ורבי חייה בר לוליינו° תריהון אמרי בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. הפורע שטר חוב של חברו. חד אמר כארנון וכגולגולת וחייב להחזיר לו. וחרנה אמר, אינה כארנון וכגולגולת. תמן תנינן, המדיר את חברו, ^יג_יגמרפאהו ריפוי נפש _{בני אדם}. אבל לא ריפוי ממון _בהמות. וקשה הרי אמרו שמחזיר אבדתו ולמה לא ירפא בהמתו? רב יהודה° _נשיאה ורבי יוסי° _{בר זבידא}. חד אמר, כאן במדירו מגופו אבל לא הנאת נכסיו לכן מחזיר לו אבדתו. כאן במדירו מנכסיו לכן לא ירפא בהמתו. וחרנה אמר, כאן בשיש לו מי ירפא את בהמתו, וכאן בשאין לו מי שירפאנו שזה כמו שאין מי שיחזיר את אבדתו. אם מי שיש לו מי ירפאנו, אפילו רפואת נפש לא ירפאנו? לא מן הכל אדם זוכה להתרפאות. תנן, במקום שנוטלים שכר על השבת אבדה, תיפול הנאה להקדש. הלא רק ניכסי המחזיר את הפרה הן שהן אסורין לבעל הפרה. אבל נכסי בעל הפרה מותרים למחזיר. ולמה לא יקח השכר לעצמו? אמר עולא בר ישמעאל° בשם רבי יצחק° _{בר אבא}. בשהיו נכסיו של זה אסורין לזה, ונכסיו של זה אסורין לזה. מאן תנא ^יג_ידתפול הנייה להקדש _{מה הקשר בין נדרים להקדש}? °רבי מאיר . ד°רבי מאיר אומר, מועלין באסורות _{בקונמות} ממש כמו בקדשים, שאיסור קונמות כאיסור הקדש ולכן תיפול הנאה להקדש. רבי אבון בר חייה° בעי, נדר הנאה מן הככר. מהו לחמם בו את ידיו? נישמעינה מן הדא דתנן, אמר ^יג_טוהככר הזה הקדש. אכלו בין הוא בין אחר, מעל. לפיכך יש לו פדיון. אם אמר הרי זה עלי. אכלו מעל בו דברי °רבי מאיר _{שאיסור קונמות כאיסור הקדש}. אחרים לא מעלו. לפיכך אין לו פדיון _{שאין פדיון אלא להקדש גמור שנאסר על הכל}. לא אמר אלא אכלו. הא לחמם בו את ידיו, מותר. תלמידוי דרבי יונה° אמרי בשם רבי בון בר חייה° . כיני, באומר לא אוכלינו ולא אטעמינו. לא אסרו עליו אלא לאכילה. אבל ^יג_טזעד כדון צריכה _{עדיין יש מקום להסתפק} אם נדר מן הככר סתם האם מותר לחמם ידיו או שאסר כל הנאה. תני, מי שהלך למדינת הים, ועמד אחר ופירנס את אשתו. °חנן אומר איבד מעותיו. אמר רבי חגיי° , לא אמר אלא אחר. שיכול לאמר לו מי אמר לך לפנס אותה. הא האב, גובה. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר ^יג_יזבין אב בין אחר אינו גובה. ואתיין אילין פלוגוותא כהילין פלוגוותא דתנינן תמן. ^יג_יחוזכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ^יג_יטובהפר נדריה. ^יג_כומקבל גיטה, ^יג_כאואינו אוכל פירות בחייה, וחייב ^יג_כבבמזונותיה, ובפירקונה, ובקבורתה. לא רצה הבעל לקברה, האב קוברה ומוציא ממנו בדין. אמר רבי חגיי° , לא אמר אלא האב. הא אחר, אינו גובה. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, ^יג_כגבין אב בין אחר גובה. על דעתיה דרבי חגיי° , בין לקבורה בין למזונות, האב גובה אחר אינו גובה. על דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא}, אף שלמזונות בין אב בין אחר אינו גובה. לקבורה ^יג_כדבין אב בין אחר גובה. שלא עלת על דעת, שתהא אשתו מושלכת לכלבים. ובמזונות, בין אב בין אחר אינו גובה

[דף סט עמוד ב]

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ג

מתני’: °אדמון אומר שבעה דברים. מי שמת והניח בנים ובנות. ^יג_כהבזמן שהנכסים מרובין, הבנים יירשו והבנות יזונו. נכסים מועטים, הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. °אדמון אומר, בשביל שאני זכר הפסדתי? אמר °רבן גמליאל _דיבנה, רואה אני את דברי °אדמון :

גמ’: כמה הן נכסים מרובין? רבי זעירא° ורב יהודה° _נשיאה אמרי בשם רב° _{אבא בר אייבו}. כדי שיהא שם מזון י"ב חודש לאילו ולאילו. שמע שמואל° _{בר אבא בר אבא} ואמר, זו דברי רבן גמליאל ברבי° , אבל חכמים אומרים, צריך שיהיה מספיק למזונות הבנים ולבנות ^יג_כועד שיבגורו או עד שינשאו. בעון קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, את מה שמעת מן רבי יוחנן° _{בר נפחא}? אמר לון נפרש מיליהון דרבנין מן מיליהון. דרבי נתן בר הושעיה° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בשעת מיתה היה שם מזון לי”ב חדש ונתמעטו הנכסים מהו? אמר ליה, מכיון שהתחילו היתומין להיות אוכלין בהיתר, ^יג_כזאוכלין והולכין עד שתיכלה פרוטה האחרונה. מכאן שלרבי יוחנן° _{בר נפחא} נכסים מרובין זה נכסים שמספיקים לי”ב חדש. מאימתי שמין להן? רבי מנא° _{בן יונה} אמר, שמין להן בסוף _{כשבאים לגבות}. אמר ליה רבי חנינה° , מיליהון דרבנין לא שמעין לך? דרבי נתן בר הושעיה° בעא קומי דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, היה שם מזון שנים עשר חדש ונתמעטו הנכסים מהו? אמר ליה, מכיון שהתחילו היתומין להיות אוכלין בהיתר, אוכלין והולכין עד שתיכלה פרוטה האחרונה. אלא משעה ראשונה _{משעת מיתה} שמין להן. רב חסדאי° בעי, לא היה שם מזון י”ב חדש בשעת מיתה ^יג_כחוהוקירו הנכסים מהו? נישמעינה מן הדא, דאמר רבי חנינה° אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^יג_כטעמדו היתומין ומכרו אפילו בנכסים מועטים, שלהן מכרו. משמע שאף שהבנות נזונות הנכסים שיכים לבנים ולכן. אף הכא הוקירו שלהן הוקירו והם יורשים המותר . לא היה שם מזון י"ב חדש לאילו ולאילו אלא רק לבנות ועוד קצת, מהו שיאמרו בנים לבנות, טלו את שלכם וצאו? אמר רבי אבא° הדא מתניתא אמרה שאין אומר להן. דתנינן תמן, מי שהיה נשוי לשתי נשים ומתו, ואחר כך מת הוא. והיתומין מבקשין כתובות אמותיהן, ואין שם אלא כדי שתי כתובות. חולקין בשוה. היה שם מותר דינר, אילו נוטלין כתובת אימן, ואילו נוטלין כתובת אימן. ^יג_לואם אמרו היתומין, הרי אנו מעלין על ניכסי אבינו יפה דינר כדי שיטלו כתובת אימן אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין. אף כאן אין שומעין להם. כמה דאת אמר שנכסים מרובין זה נכסים שמספיקים לי”ב חדש, ^יג_לאחוץ מכתובתה, חוץ מקבורתה, חוץ ממלוה בעדים, חוץ ממלוה בשטר, האם גם חוץ מפרנסת בנות _{עישור נכסים לנדוניה}? מאן דאמר ^יג_לבגובין פרנסה מן המשועבדין, ^יג_לגפרנסת בנות קודמות _{כאילו נגבת באותו רגע} וגם אותם צריך להוריד מהחשבון. ומאן דאמר אין גובין פרנסה מן המשועבדין, אין פרנסת בנות קודמות _{אלא רק ברגע שתתחתן תקבל אותם} נישמעינה מן הדא דתנן, ^יג_לדאלמנה ובנים שניהן שוין. אלמנה ובנות שתיהן שוות. אין אלמנה דוחה את הבנים, ואין אלמנה דוחה את הבנות. היך עבידא? היה שם מזון י"ב חדש, ואלמנה לזון. הדא היא

[דף ע עמוד א]

פעמים שאלמנה דוחה את הבנים על ידי הבנות שאחר שמורידים את מזונות האלמנה נעשו הנכסים מועטים והבנים נדחים והבנות ניזונות. כשם שהיא דוחה את הבנים על ידי הבנות, למה לא תדחה אותן על ידי הבנים ותגבה למזונות ראשונה? ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה. וכיוון שלא בהכרח שיש לה מזונות אינה דוחה את הבנים. תנן, והבנים ישאלו על הפתחים. אית תניי תני ישאלו על הפתחים ואית תני, ישענו על הפתחים. מאן דאמר ישענו כדכתיב (בראשית וירא יח ד) והשענו תחת העץ. מאן דאמר ישאלו על הפתחים דכתיב (תהילים קט י) ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם. רב זעירא° ורב חננאל° אמרו בשם רב זעירה° שאמר בשם אבא בר ירמיה° שני דברים שאמר °חנן , הלכה כיוצא בו. שבעה דברים שאמר °אדמון , אין הלכה כיוצא בו. אמר רבי אדא בר זבדא° בשם רבי יצחק בר חקולה° . בכל מקום ששנינו אמר °רבן גמליאל _דיבנה רואה אני את דברי °אדמון . הלכה כיוצא בו

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ד

מתני’: הטוען את חבירו כדי שמן, והודה לו בקנקנים. אדמון אומר, הואיל והודה מקצת הטענה ישבע. וחכמים אומרים, אין הודייה מקצת הטענה _{שכשאמר כדי שמן התכוון רק למידה}. אמר °רבן גמליאל _דיבנה, רואה אני את דברי °אדמון :

גמ’: תנן התם, טענו חטין והודה לו בשעורים פטור ו°רבן גמליאל _דיבנה מחייב. מתניתין בשטענו חטים והודה לו בשעורים. ^יג_להאבל אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן, דברי הכל חייב. רבי אימי° _{אמי בן נתן} אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא סוף דבר מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים. אלא אפילו אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן, לדברי חכמים פטור. אם אפילו בטענו שני מינים והודה לו באחד מהם פוטרים חכמים, ולמה תנינן טענו בחטים והודה לו בשעורים פטור ו°רבן גמליאל _דיבנה מחייב, שאפשר להבין מכאן שבטענו שני מינים והודה באחד מהם גם חכמים מודים שחייב? אם כדברך היה צריך לומר חידוש גדול יותר שאפילו בטענו חיטים ושעורים והודה לו באחד מהם חכמים פוטרים? בא להודיעך כח °רבן גמליאל _דיבנה עד היכן הוא מחייב. רבי אבהו° כהדא דרבי אימי° _{אמי בן נתן} שאפילו אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן, פטור . רבי שמעון בן לקיש° אמר, מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים. אבל טענו שני מינין והודה לו באחד מהן, דברי הכל חייב. רב° _{אבא בר אייבו} כרבי שמעון בן לקיש° . דחד בר נש אזיל בעי מידון עם חבריה קומי רב° _{אבא בר אייבו}. ^יג_לושרי מיטען עימיה _{התחיל לטעון עליו} שחייב לו שערין חטין וכוסמין והנתבע הודה באחד מהם. אמר ליה רב° _{אבא בר אייבו}, כל מה דאת יכיל מגלגלה עלוי גלגל, ובסופא הוא מישתבע לך חדא על כולהן. אמר רבי אבהו° . כך משיב רבי שמעון בן לקיש° את רבי יוחנן° _{בר נפחא}. על דעתך דאת אמר טענו שני מינין והודה לו באחד מהן לדברי חכמים פטור. והא תנינן, ^יג_לזטענו כלים וקרקעות. הודה בכלים וכפר בקרקעות. בקרקעות וכפר בכלים פטור _{שאין כפירה או הודעה בקרקעות מביאה לידי שבועה}. אם כלים בכלים הוא פטור, כלים בקרקעות לא כל שכן, אז מה חידשה המשנה? מה עבד לה? דו

[דף ע עמוד ב]

פתר ליה, סיפא איצטריכה ליה שזוקקו שבועה על הקרקע אם הודה במקצת כלים. והתנינן, הטוען את חבירו כדי שמן והודה לו בקנקנים. מה אנן קיימין? אם בשטענו קנקנים ושמן והודה לו באחת מהן. כל עמא מודיי שהוא מין הטענה. ואם בשטענו שמן והודה לו בקנקנים. כל עמא מודיי שאין הודייה מין הטענה. אמר רבי זעירא° אמר רבי אבונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. בשטענו קנקיני שמן היא מתניתה. ההין אמר מלאין, וההן אמר ריקנין. ניחא שאפשר לטעון שהתכוון לקנקנים ללא שמן. אבל איך אפשר לטעון שהתכוון ^יג_לחלשמן בלא קנקנים? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי אבון° , במפיק לישנה דמחצין דמשח _{מידה של קנקני שמן שימלא בכליו} מתוך החבית. ולית סופיה משאלה _{למה לא נשאל למה התכוון}? בההוא דנשתתק

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ה

מתני’: הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל, תהא יושבת עד שתלבין ראשה. °אדמון אומר,יכולה לומר לו ^יג_לטאילו אני פסקתי על עצמי, אהא יושבת עד שתלבין ראשי. אבא פסק עלי, מה אני יכולה לעשות? או כנוס או פטור. אמר °רבן גמליאל _דיבנה, רואה אני את דברי °אדמון :

גמ’: מתניתא בשפסק במעמדה _{שהיתה שם והסכימה}. אבל אם לא פסק במעמדה, אף רבנין מודיי. תני אמר °רבי יוסי בי רבי יהודה . לא נחלק °אדמון וחכמים על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל, שלא תהא יושבת עד שילבין את ראשה. ועל מה נחלקו? ^יג_מעל שפסקה לעצמה. °אדמון אומר, יכולה היא שתאמר, סבורה הייתי שאבא רוצה ליתן. ועכשיו אין אבא רוצה ליתן, מה אני יכולה לעשות? או כנוס או פטור. אמר °רבן גמליאל _דיבנה רואה אני את דברי °אדמון

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ו

מתני’: העורר על השדה והוא חתום עליה בעד. °אדמון אומר,יכול לומר השני נוח לי, והראשון קשה הימיני. וחכמים אומרים, ^יג_מאאיבד את זכותו. ^יג_מבעשאה סימן לאחר, איבד את זכותו:

גמ’: ולא סוף דבר בשעשאה סימן לאחר _{כגון שמכר שדה וכתב ששדה שמעון היא גבול השדה}, אלא ^יג_מגאפילו עשאה אחר סימן לאחר והוא חתום עליה עד, מכיון שהוא חתום עליה עד איבד את זכותו

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ז

מתני’: מי שהלך לו למדינת הים ואבדה דרך שדהו. °אדמון אומר

[דף עא עמוד א]

ילך לו בקצרה. וחכמים אומרים ^יג_מדיקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר:

גמ’: רבי יוסי בן חנינה° אמר, בטוען בראיות, אבל אם אין לו ראיות שהיה לו שביל גם °אדמון מודה. מילתיה אמר שמה שאמרו חכמים, ^יג_מהוהן שיהו ארבעה מקיפין אותו, לכן אף שיש לו ראיות שהיה לו שביל כל אחד יכול לדחותו. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אפילו אחד _{הבא מכח ארבע} מקיפו מכל צד _{שלאדמון יכול לומר לו ממה נפשך יש לי דרך אצלך, ולחכמים אומר לו אם תקנה ממני אמכור לך בזול. ואם לאו אחזיר לאחד המוכרים ולא תוכל להוציא מאיתנו}. והא מתנאי יהושע שמי ^יג_מושהיה טועה בכרמים ובשדות. מקדד ויוצא עד שהוא מגיע לדרך, או עד שהוא מגיע לביתו אפילו שדה מליאה כרמים, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. ואם כן לחכמים למה שלא יוכל ללכת בדרך הקצרה שיבחר? תנאי יהושע לצאת, שמא להיכנס? תנאי יהושע בגופו שאם הוא עצמו טעה מותר לו לקדד ולצאת, שמא בפרתו? וכאן הרי רוצה להיכנס עם פרתו לחרוש. ולמה לדבורים תיקן יהושע שיהא אדם הולך לתוך שדה חבירו וקוצץ את סוכו ונוטל את נחילו ואילו הכא אמרינן שאינו נכנס להוציא פרתו אם היא טועה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, פרה דרכה לחזור. נחיל של דבורים, על ידי שאין דרכו לחזור עשו אותו כגופו. אמר רבי ירמיה° . °אדמון ו°רבי עקיבה , שניהם אמרו דבר אחד. דתנינן תמן, _{מכר את החצר והשאיר לעצמו את הבור והדות יש לו דרך שמשייר משייר בעין יפה. אם אחר כך} ^יג_מזמכרן _{לבור ודות} לאחר °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר אינו צריך ליקח לו דרך שמוכר בעין יפה וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך: ולא שמע דאמר רבי הילא° _אילעא אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בסתם חלוקין. מה אנן קיימין? אם דבר בריא שמכר לו דרך, כל עמא מודיי שאין צריך ליקח לו דרך. ואם דבר בריא שלא מכר לו דרך, כל עמא מודיי שהוא צריך ליקח לו דרך. אלא כן אנן קיימין בסתם. °רבי עקיבה אומר, אינו צריך ליקח לו דרך. ורבנין אמרין, צריך ליקח לו דרך. והכא אפילו דבר בריא שיש לו דרך, כל עמא מודיי שהוא צריך ליקח לו דרך. ואולי אפילו °רבי עקיבא _{בן יוסף} יודה שצריך ליקח לו דרך

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ח

מתני’: המוציא שטר חוב על חבירו, והלה הוציא שמכר לו שדה. אדמון אומר, יכול לומר לו, אילו חייב הייתי לך היה לך להיפרע את שלך כשמכרת לי את השדה ולהחזיק בכסף ולא לתת לי את השדה. וחכמים אומרים, ^יג_מחזה היה פיקח שמכר לו את הקרקע, מפני שהוא יכול למשכנו:

גמ’: רבי יונה° אומר, ביפה ערך הקרקע בערך החוב. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר אף בשאינו יפה בערך החוב. שיכול לומר לו היה לך לקחת לפחות חלק מהחוב.

[דף עא עמוד ב]

הגע עצמך דהוה ליה קרקע, מה יאמרו חכמים? שהרי גם בלי למכור לו קרקע יש למלוה ממה לגבות. יכיל הוא מימר ליה קרקע טב אנא בעי. הגע עצמך דהוה ליה קרקע טב? יכיל הוא מימר ליה, דידי אנא בעי ולא רוצה עוד קרקע אחרת. ולא עוד, אלא יכיל הוא מימר ליה, לית בחיילי טעין טרחותהון _{אין בכחי לשאת טירחה} דתרי שדות.

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ט

מתני’: שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה. °אדמון אומר, יכול לומר לו, אילו חייב הייתי לך כיצד אתה לווה ממני? וחכמים אומרים, ^יג_מטזה גובה שטר חובו, וזה גובה שטר חובו:

גמ’: זה לוה מזה מנה, וזה לוה מזה מאתים. רב הונא° אמר, איתפלגון רב נחמן בר יעקב° ורב ששת° . חד אמר, יוציא מנה כנגד מנה ובעל מאתים יגבה רק את המנה העודף. וחרנה אמר, זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו. מאן דאמר יוציא מנה כנגד מנה, יליף לה ^יג_נמשוורים תמים שחבלו זה בזה, דמשלמין במותר חצי נזק. מאן דאמר זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו, יליף ליה מרבנין ד°אדמון שאמרו זה גובה שטר חובו, וזה גובה שטר חובו. ולא היא. רבנין ד°אדמון מודיי, שיוציא מנה כנגד מנה. אלא בגין דתנינן אדמון אומר אילו חייב הייתי לך, כיצד אתה לווה ממני? היינו שטוען שהשטר מזויף ולא חייב כלום, לפיכך צריך מימר זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו, אבל אם היו מודים שהשטרות טובים, גם לחכמים היו מקזזים וגובים רק את ההפרש. מחל של מאתים לזה של מנה, ושל מנה לא מחל. מאן דאמר יוציא מנה כנגד מנה וזה קורה באופן אוטומטי, כבר יצא מנה כנגד מנה, ומה שמחל זה רק על מה שנשאר אחרי הקיזוז. מאן דאמר זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו. אותו שמחל, אינו גובה שמחל על חובו. ואותו שלא מחל, גובה. כתב של מאתים בשטר, ושל מנה לא כתב. מאן דאמר יוציא מנה כנגד מנה, אותו של מאתיים גובה ממשועבדים רק מנה, שכבר יצא מנה כנגד מנה. ומאן דאמר זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו, אותו שכתב גובה את כל המאתיים ממשועבדים, ואותו שלא כתב אינו גובה כלום

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה י

מתני’: ^יג_נאשלוש ארצות לנישואין. יהודה עבר הירדן והגליל. אין מוציאין מעיר לעיר, ולא מכרך לכרך. אבל באותה הארץ, מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך, אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר. מוציאין מנוה הרע לנוה היפה, אבל לא מנוה היפה לנוה הרע. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^יג_נבאף לא מנוה הרע לנוה היפה, שהנוה היפה בודק:

גמ’: תנן, אין מוציאין מעיר לעיר, ולא מכרך לכרך. מתניתא כשהיה מיהודה והלך לגליל ונשא אשה מגליל. מגליל והלך ליהודה ונשא אשה מיהודה. ^יג_נגאבל אם היה מיהודה ונשא אשה מיהודה בגליל. מגליל ונשא אשה מגליל ביהודה. כופין אותה לצאת שודאי לכך היתה כוונתם לחזור למקומם. אם היה כתוב בשטר הכתובה אני פלוני

[דף עב עמוד א]

שמיהודה ונשא אשה מיהודה, כופין אותה לצאת. נשא מגליל אין כופין אותה לצאת. אני פלוני שמגליל ונשא אשה מגליל, כופין אותה לצאת. מיהודה אין כופין אותה לצאת. תני ^יג_נדמוציאין מעיר שרובה עובדי כוכבים ומזלות לעיר שכולה ישראל. אבל לא מעיר שכולה ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים ומזלות. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף לא מנוה הרע לנוה היפה, שהנוה היפה בודק: ומניין שהנוה היפה בודק? אמר רבי לוי° בשם רבי חמא° _{בר חנינא} בשם חנינה° דכתיב (בראשית לך לך יט יט) פן תדבקני הרעה ומתי. והרי לוט גר בסדום שהייתה במשרה _עמק והלך סמוך להרים שאמרו לו המלאכים ההרה הימלט. והרי האויר בהרים טוב יותר ואת אמר אכין? אלא מכאן שנוה היפה בודק ששנוי ווסת אפילו לטובה תחילת חולי

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה יא

מתני’: ^יג_נההכל מעלין לארץ ישראל, ואין הכל מוציאין. הכל מעלין לירושלם, ואין הכל מוציאין. אחד אנשים ואחד נשים. כיצד? נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בארץ ישראל. נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפודקייא. נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בקפודקייא וגירשה בארץ ישראל. נותן לה ממעות ארץ ישראל. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ממעות קפודקייא. נשא אשה בקפודקייא וגירשה בקפודקייא, נותן לה ממעות קפודקייא:

גמ’: הוא רוצה לעלות לארץ ישראל והיא אינה רוצה, ^יג_נוכופין אותה לעלות. היא רוצה והוא אינו רוצה, אין כופין אותו לעלות. הוא רוצה לעלות לירושלם והיא אינה רוצה, כופין אותה לעלות. היא רוצה לעלות והוא אינו רוצה, אין כופין אותו לעלות. הוא רוצה לצאת לחוץ לארץ והיא אינה רוצה, אין כופין אותה לצאת. היא רוצה לצאת והוא אינו רוצה, כופין אותה שלא לצאת. תנן נותן לה ממעות ארץ ישראל: הדא אמרה שמטבע ארץ ישראל יפה מכל הארצות. הדא מסייעא למאן דאמר, כתובת אשה מדברי תורה. ודלא כ°רבן שמעון בן גמליאל דתני, כתובת אשה מדברי תורה. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^יג_נזאין כתובת אשה אלא מדברי סופרים

הדרן עלך פרק שני דייני גזילות וסליקא לה מסכתא דכתובות