ספר:ירושלמי מאיר/מסכת כלאים

פרק ראשון - החטים והזונין

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה א

מתני': החיטים ^א_אוהזונין אינן כלאים זה בזה. השעורים ושבולת שועל, הכוסמין והשיפון, הפול והספיר, והפורקדן והטופח, ופול הלבן, והשעועית, אינן כלאים זה בזה:

גמ’: כתיב (ויקרא קדושים יט יט) שדך לא תזרע כלאים. הייתי אומר, אפילו שני מיני חיטים, ואפילו שני מיני שעורים. כתיב (ויקרא קדושים יט יט) בהמתך לא תרביע כלאים. הייתי אומר, אפילו שור שחור על גבי שור לבן, או שור לבן על גבי שחור. כתיב (ויקרא קדושים יט יט) ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. הייתי אומר אפילו שני מיני צמר, ואפילו שני מיני פשתים. פירש בבגדים (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין. לא זה ממין זה, ולא זה ממין זה. אף כלאים שאסרתי לך בכל מקום, לא זה ממין זה ולא זה ממין זה. תנן, החיטים והזונין אינן כלאים זה בזה. הא זונין עם השעורים כלאים זה בזה, אמאי? הרי זונין אינם ראוים לאכילה. תנן , החיטים והזונין אינן כלאים זה בזה. פשיטא מה בא להשמיענו, והרי הזונין אינם נאכלים , וכי דבר שאינו אוכל, הוינן מטעי _{הינו טועים} ומתני שיהיה כלאים? אמר רבי אבא בר זבדא° . שכן יש מקומות שמקיימין אותן ליונים. אם זונין כלאים עם החיטים בגלל שיש מקומות שמקימים אותם ליונים, אם כך המשנה שלנו כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ולא כחכמים . דתנינן תמן. המקיים קוצים בכרם, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר קידש. וחכמים אומרים לא קידש. ואמר רבי אבהו° . טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , שכן יש מקומות מקיימין אותן לגמלים בערביא. מאי טעמא דרבנין? האם סברין מימר אין מקומות מקיימין אותן לגמלים בערביא? ויבדקו? אלא, רבנין אמרין, מקום שמקיימין אותן אסורין. ומקום שאין מקיימין אותן מותרין. מה טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ? מכיון שמקיימין אותן במקום אחד, נאסר מינן בכל מקום שהוא. לרבי אבא בר זבדא° מתניתין כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס שלא כהלכה?} תמן אין דרך בני אדם להביא קוצים ממקום למקום. ברם הכא, דרך בני אדם להביא זונין ממקום למקום. מעתה יהו כלאים עם החטים. אמר רבי יונה° מין חטין הם, אלא שהפירות מזנין. _{יש אומרים שזנו בימי המבול}

[דף א עמוד ב]

כהדא דתני (ויקרא קדושים יט כט) ולא תזנה הארץ. מיכן שהפירות מזנין. רבי יעקב בר זבדי° בעא קומי רבי ירמיה° מתניתין ד°רבי ישמעאל בי רבי יוסי ? דתני, °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אומר משום אביו. תורמין מן היין על החומץ אבל לא מן החומץ על היין, שאין תורמים מן הרעה על היפה . עבר ותרם, תרומתו תרומה. °רבי אומר, היין והחומץ שני מינין הן, ואין תורמין ולא מעשרין מזה על זה. דאי כ°רבי , זונין שהוא מין רע צריך להיות כלאים עם החיטים. ושתיק רבי ירמיה° , והוה רבי יעקב בר זבדי° מסתכל ביה _מתפלא. אמר ליה, מה את מסתכל בי? הבא לך רצועה בכאן, _{שראוי אתה ללקות בה לפי שאתה מטריח בשאלות שאין בהן ממש}. תמן למעשרות וכאן לכלאים. אמר רבי יונה° . לא כן הוה צריך מסתכל ביה. וכי לא שמיעה ליה _{האם הוא לא יודע}, דכד הוון רבנין קדמאיי בעון מקיימא הדא מילתא _{כאשר הראשונים התקשו בשאלה הזו}, הוון מקיימין לה _{הם תרצו כך}. תמן למעשרות וכאן לכלאים. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל הני דקחשיב _{כל אלו שנימנו} דאינן כלאים זה בזה, כולהון זוגות זוגות. אבל אחד מזוג זה עם אחד מזוג זה יהיו כלאים זה בזה . מה? על כל פירקא אתאמרת או על הדא הלכתא? _{האם הכלל הזה נאמר על כל הזוגות שבמסכת או רק על אלו שבפרק זה} ממה דתנן חזרת וחזרת גלין, עולשין ועולשי שדה, כרישין, וכרישי שדה, כוסבר, וכוסבר שדה, חרדל וחרדל מצרי ,ודלעת המצרי והרמוצה, אינם כלאים זה בזה. ותנן, ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת, ובעולשין, ובתמכא, חרחבינה, ובמרור. ואמר רב° _{אבא בר אייבואבא בר אייבו}, חמשה ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח כולם מותרין ליזרע בערוגה. _{קא סלקא דעתין מותרים ליזרע בערוגה אחת מפני שהם מין אחד} ואמרינן עליה, הדא דרב° _{אבא בר אייבואבא בר אייבו} פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא דברי רב אלו חולקים על רבי יוחנן} . שהרי חזרת, ועולשין משתי זוגות הן . הדא אמרה _{זה אומר}, על כל פירקא איתאמרת _{שהכלל הזה נאמר על כל הפרק}. אמר רבא° בשם רב° _{אבא בר אייבואבא בר אייבו}, כולהון זוגות זוגות. מחלפא שיטתיה דרב° _{אבא בר אייבואבא בר אייבו}? תמן הוא אמר כולן מותרין ליזרע בערוגה משמע שהם מין אחד . והכא הוא אמר הכין? לא שרב° _{אבא בר אייבואבא בר אייבו} אמר דכולן מין אחד ואינם כלאים זה בזה. לא אמר, אלא מיני ירקות הן. וכולן מותרין ליזרע בערוגה. כדתנן, ערוגה שהיא ששה על ששה זורעין בתוכה חמישה מינים. ואיתמר עליה, כל מיני זרעים אין זורעים בערוגה, וכל מיני ירקות זורעים . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי חייא בר ווא° . אשכחון כתיב על פינקסיה _{מצאו כתוב בפינקסו} דרבי הלל בי רבי אלס° . ורבי יונה° אמר בשם רבי חייא בר ווא° , אשכחון כתיב על כותלא _{מצאו כתוב על הקיר} דרבי הלל בי רבי אלס° . הפול זה פילה, הספיר זה פישונה. הפורקדן זה גילבונה, הטופח זה מילותה. פול הלבן זה סרפוונא, השעועית זה פסילתה. תנן, ופול הלבן והשעועית. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. פול, הלבן והשעועית. ששניהם ממיני הפול . אמר רבי יונה° למה נקרא שמה שעועית? שהיא משעשעת את הלב, ומהלכת את בני מיעים _{שיהיו יציאות קלות:}

ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ב

מתני': ^א_בהקישות והמלפפון אינן כלאים זה בזה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כלאים. חזרת וחזרת גלין, עולשין ועולשי שדה,

[דף ב עמוד א]

כרישין, וכרישי שדה, כוסבר, וכוסבר שדה, חרדל וחרדל מצרי ,ודלעת המצרי והרמוצה ופול המצרי וחרוב, אינן כלאים זה בזה:
גמ’: תנן, הקישות והמלפפון אינן כלאים זה בזה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כלאים . אמר רבי יודן בר מנשה° , טעם דברי חכמים _{שאמרו שאינם כלאים} דפעמים שאדם נוטל מעה _גרגר אחת מפיטמה של קישוא, ונוטעה, ומאותם זרעים פעמים שהיא נעשית אבטיח אדם נוטל מעה _גרגר אחת מפיטמה של אבטיח ונוטעה, והיא נעשית מלפפון _{משמע שהם מן אחד.} °רבי יודה _{בר עילאי} אומר _{המלפפון} עיקרו כלאים. _{לכן אסור לזרוע קישות עם מלפפון} דאדם נוטל מעה _גרגר אחת מפיטמה של אבטיח ומעה _גרגר אחת מפיטמה של תפוח ונותנן בתוך גומא אחת, והן נתאחין ונעשין כלאים. לפום כן צווחין ליה בלישנא יווני מלפפון _{מלון תפוח.} קישות והאבטיח מה אמר בה °רבי יהודה _{בר עילאי}? האם °רבי יהודה _{בר עילאי} חולק רק לגבי קישות ומלפפון כיוון שבמלפפון מעורב גם תפוח. אבל קישות ואבטיח שאין מין אחר מעורב בהם _{שהרי אבטיח יוצא מקישות} מודה °רבי יהודה _{בר עילאי} שאינם כלאים זה בזה. או שגם בזה חולק °רבי יהודה _{בר עילאי} וסובר שאחר שהשתנה לאבטיח, נעשה מן אחר והוא כלאים עם הקישות . נישמעינה מן הדא _{נוכל לפשוט שאלה זו מזה} דתני, הקישואין והאבטיחין והמלפפונות אינן כלאים זה בזה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כלאים. מכאן אין ראיה . שאפשר שתנא קמא התכוון לאמר שקישואים ואבטיחים כל אחד מהם אינו כלאים עם מלפפון. היינו שתנא קמא אמר שהקישואין והמלפפון אינן כלאים זה בזה. והאבטיח והמלפפון אינן כלאים זה בזה. ועל זה °רבי יודה _{בר עילאי} אומר כלאים. אבל הקישות והאבטיח, ל°רבי יהודה _{בר עילאי}, צריכה _{יש מקום להסתפק}. תנן, חזרת וחזרת גלין. רבי חנניה° אמר חזרת גלין זה הסדיגרון. שמעון בריה דרבי אבא° אמר זה אנטוכין. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, _{הגר"א מוחק} זה יסיחלי. תנן, עולשין ועולשי שדה. עולשין זה טרוקסימון. עולשי השדה זה עולתין. תנן, כרישים וכרישי שדה . כריתין זה כרתי, כרתי שדה זה קפלוטין. . תנן, ודלעת המצרית והרמוצה, אינן כלאים זה בזה. מתניתין דלא כ°רבי נחמיה . דתני בשם °רבי נחמיה . דלעת ארמית היא דלעת מצרית, והיא כלאים עם היוונית וכלאים עם הרמוצה. מאי דלעת הרמוצה? אמר רבי חיננא ° כמין דלעת מרה היא. והם ממתקין אותה ברמץ. והחרוב אמר רבי יונה° כמין פול מצרי פרסי הוא, וקצצוי _{התרמילים שלו} דמיין לחרובה:

ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ג

מתני': ^א_גהלפת והנפוס, ^א_דוהכרוב והתרובתור, התרדים והלעונים, אינם כלאים זה בזה. הוסיף °רבי עקיבה . השום והשומנית, והבצל והבצלצול, והתורמוס והפלוסלוס, אינן כלאים זה בזה:
גמ’: תנן, הלפת והנפוס, הכרוב והתרובתור. התרובתור זה כרוב דקיק. תנן, התרדין והלעונין. הלעונין זה המעויין. תנן, הוסיף °רבי עקיבה השום והשומנית. השומנית זו תומניתה. תנן, הבצל והבצלצול. בצלצול זה פללגולה. תנן, התורמוס והפלוסלוס. הפלוסלוס זה פרמועה. כל זוג אינן כלאים זה בזה:

ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ד

מתני': ובאילן. ^א_ההאגסין והקרוסטמלין, והפרישים והעזרדין, אינן כלאים זה בזה. התפוח והחזרר, הפרסקין והשקדין, השיזפין והרימין, אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה:
גמ’: מאי פרישין? אמר רבי יונה° , אספרלגין _חבוש. ולמה נקרא שמן פרישין? שאין לך מין אילן פריש לקדרה _{שאינו נאכל אלא בבישול}, אלא מין זה בלבד. תנן, האגסין והקרוסטמלין, והפרישים והעזרדין, אינן כלאים זה בזה. אמר שלמן בר לוי אחוי דזבדי בר לוי° בשם רבי יהושע בן לוי° . כולהון זוגות זוגות. _{ורק עם בן זוגו אינו כלאים, אבל אחד מזוג זה כלאים עם אחד מהזוג השני.} רב אמר, כולהון מין אחד ואינם כלאים זה בזה. מתניתין מסייע לרב° _{אבא בר אייבואבא בר אייבו}. דתני עליה , אף

[דף ב עמוד ב]

הבכיים. אם כן על כרחך לאו זוגות זוגות קתני שהרי יש חמישה מינים _{האגסין והקרוסטמלין, והפרישים והעזרדין והבכיים} ובחמשה אין זוגות . התיב רבי יוסי בי רבי בון° . למאן דאמר כולהון זוגות זוגות . והתני אף הרוגיינים? אם כן על כרחך לאו זוגות זוגות קתני, דלא תני זוג אחר עימו. תנן, האגסין והקרוסטמלין, אינם כלאים זה בזה . בשוקי של ציפורין, היו מרכיבין קרוסטמלין על גבי אגס. ראם תלמיד אחד, אמר להן אסורים אתם. הלכו וקצצום. ובאו ושאלו ביבנה. אמרו להן, מי שפגע בכם, מתלמידי °בית שמאי הוי אבל הלכה שמותר. לא אמרו להן שמותר אלא קרוסטמיל על גבי אגס. הא אגס על גבי חיזרר לא. בתחום אריח היו מרכיבין תפוח על גבי חיזרר. ובא תלמיד אחד אמר להן אסורין אתם. הלכו וקצצום. ובאו ושאלו ביבנה. אמרו להן, יפה אמר התלמיד _{שהרי המשנה אמרה שאף שהם דומים הם כלאים זה בזה.} לא אמרו שאסור אלא התפוח על גבי חיזרר. הא חיזרר על גבי אגס, לא הוי כלאים _{וקשה קדם דייקנו שחיזרר על גבי אגס הוי כלאים.} אלא מכאן אין לדייק , דמה דהוה עובדא הוה עובדא _{שכך היה המעשה.} תני, גוי שהרכיב אגוז על גבי אפרסק. אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן, נוטל ממנו ייחור והולך ונוטע במקום אחר. מה נפק מינהון _{איזה פרי יוצא על ידי הרכבה זו?} קדריה פרסקיה _{מין אפרסק.} הרכיב תריד על גבי דרכון. אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן. נוטל הימינו זרע, והולך וזורע במקום אחר. מה נפק מינהון? כורבי לבנון. זרגון ולפת, מה נפק מינהון? פטר פיטרא. הרכיב סילינון לוזון ובוטמין, מה נפק מביניהון? פיסטקין. זיתין ורימון. מה נפק מביניהון? שיזפין:

ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ה

מתני': ^א_והצנון והנפוס, ^א_זוהחרדל והלפסן, ודלעת יונית עם המצרית והרמוצא. אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה:
גמ’: אמר רבי יונתן° . באיסורי כלאים , יש מהן שהילכו אחר הפרי, ויש מהן שהילכו אחר העלין. הלפת הצנון, אף שהעלים שונים , הילכו בהן אחר הפרי והתירו. הלפת והנפוס, אף שהפירות שונים , הילכו בהן אחר העלין. התיבון. הרי צנון ונפוס. הרי פרי דומה והעלין דומין, ואת אמר כלאים? אמר רבי יונה° . בזה הילכו בהן אחר טעם הפרי:

ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ו

מתני': הזאב ^א_חוהכלב, כלב הכופרי והשועל, העזים והצבאים, היעילים והרחלים, הסוס והפרד, הפרד והחמור, החמור והערוד, אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה:
גמ’: תנן, הזאב והכלב, כלב הכופרי והשועל, כלאים זה בזה . הא כלב עם כלב כופרין אינן כלאים. ודלא כ°רבי מאיר , ד°רבי מאיר אומר כלאים. דתני, אף על גב ד°רבי מאיר אמר כלב מין בהמה. מודה בכלב כופרי שהוא מין חיה _{ולכן כלב עם כלב כופרי, על דעתיה ד°רבי מאיר , כלאים, דזה חיה וזה בהמה.} עוף לא תניתה _{אם יש בו כלאים.} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אייתיתה _{נוכל ללמוד את זה} מן דתני ברדליה. דתני תרנגול עם הפיסיוני. תרנגול עם הטווס, אף על פי שדומין זה

[דף ג עמוד א]

לזה, כלאים זה בזה. רבי שמעון בן לקיש° אמר. משנה שלימה שנה לנו °רבי . דתנן, אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור וכו' ולכלאים ולשבת , וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. צריכה למתניתין וצריכה להדא דברדליא _{שהביא רבי יוחנן° בר נפחא.} דכמו דתנינן תמן שיש בחיה דין כלאים ולא הביא דוגמאות לחיות שאף שהם דומים יש בהם כלאים . ופרשנתה _{פרט לנו} הכא _{הכלב והזאב וכ"ו.} תנינן תמן שיש בבהמה דין כלאים ולא הביא דוגמאות לבהמות שאף שהם דומים יש בהם כלאים . ופרשנתה הכא _{הסוס והפרד וכ"ו.} וגם עוף תניתה תמן שיש בהם כלאים ולא הביא דוגמאות, ואתא דברדליה ופרשנתה _{פירש והביא דוגמא תרנגול עם הפיסיוני וכ"ו.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} ויאות _{האם זה תרוץ נכון?} הרי השאלה של הגמרא לא הייתה אלו מינים אסורים משום כלאים בעופות. אלא מה המקור לכך שהעוף אסור בכלאים. ולא מובן למה רבי יוחנן° _{בר נפחא} הביא את הברייתא דברדליה, במקום להביא ממשנה מפורשת _{על פי הגר"א טוב עשה רבי יוחנן שהביא את הבריתא שכן המשנה עוסקת בכלאים בהנהגה והבריתא באה לאסור בהרבעה}. רבי ירמיה° אמר, כהנא° שאל לריש לקיש° . המרביע בחיות הים מהו? אמר לו. עוד הן כתיב בהן למיניהן. רבי אחא° לא אמר כן _{שכך היה המעשה שכהנא° שאל לריש לקיש° המרביע בחיות הים מהו? ורבי שמעון בן לקיש° ענה. שיש בהם כלאים, שאף בהם כתוב למינהו.} אלא כך היה המעשה . דרבי אחא° אמר בשם ריש לקיש° . שכל שכתוב בו למיניהו, כלאים נוהג בו. ועל זה התיב כהנא° . הרי חיית הים. הרי כתיב בהן למיניהן. מעתה יהיה כלאים נוהג בהן, ואיך שייך להרביע את דגי הים? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . הכא פרס כהנא° מצודתיה על ריש לקיש° , וצדייה _{שהקשה לו קושיה שאין לו עליה תשובה.} אמר רבי יונה° . _{אמנם לא שיך כלאים של הרבעה בדגים} אבל יכול אנא פתר לה, משום מנהיג כגון דמייתי חוט וקטר באודניה דלכיסא _{סוג דג,} ובאודניה דיריקא _{סוג דג.} ואינון שייטין דין עם דין, ונמצא מנהיג בכלאים :

ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ז

מתני: ^א_טאין מביאין אילן באילן, ^א_יירק בירק, ^א_יאולא אילן בירק, ולא ירק באילן. °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר ירק באילן:
גמ’: מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? תמן הוא אמר, נוטל הוא אדם מעה זרע אחת מפיטמה של אבטיח, ומעה _זרע אחת מפיטמה של תפוח, ונותנן לתוך גומא אחת, והן מתאחין ונעשין כלאים. והכא הוא אמר הכין. שאין ירק ואילן מתאחים ונעשים כלאים? תמן על ידי שהוא נותן זרע זה בצד זה, הן מתאחין ונעשין כלאים. ברם הכא מדובר בהרכבה, וירק באילן לא מתאחה בהרכבה .

[דף ג עמוד ב]

תני, מניין שאין מרכיבין עץ סרק על גבי עץ מאכל, ולא עץ מאכל על גבי עץ מאכל מין בשאינו מינו? תלמוד לומר (ויקרא קדושים יט יט) את חקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים. איך אפשר להבין מכאן שהרכבה אסורה? רבי יונה° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם כהנא° . ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא דתני, שבע מצות נצטוו בני נח: דינין, וברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר: אף על הכלאים. מותרין בני נח ללבוש כלאים, ולזרוע כלאים, ואין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן. ואיתמר עליה. מאי טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאמר שאף על הכלאים הוזהרו בני נח? דאמר קרא את חקתי תשמרו . חוקים שחקקתי לך מכבר _{מזמן הבריאה כדכתיב למינהו.} מעתה אסור לאדם הראשון? רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי הילא° _אילעא, דברי הכל היא. משום דכתיב, את חקותי תשמורו, בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים . חוקים שחקקתי בעולמי, לא תשנה. מעתה יהיה אסור להרכיב אפילו תאינה שחורה על גבי תאינה לבנה? אמר רבי אבין° . ולא מכלאי הבגדים למדת? מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין. לא זה ממין זה, ולא זה ממין זה. אף כלאים שאסרתי לך בכל מקום. לא זה ממין זה, ולא זה ממין זה. תני בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . מותר הוא גוי לזרוע וללבוש כלאים. אבל לא להרביע בהמתו כלאים, ולא להרכיב אילנו כלאים. למה? מפני שכתוב בהן למיניהן. והרי דשאין כתיב בהן למיניהן ולא אסר? אין כתיב למינהו בציוי, אלא בהוצאה, דכתיב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו . ואם כן למה נתקללה הארץ? אמר רבי יודן בר שלום° . על ידי שעברה על גזרותיו של הקדוש ברוך הוא. שנאמר (בראשית בראשית א יא) תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ פרי עושה פרי למינו. שטעם העץ יהיה כטעם הפרי . והיא לא עשת כן אלא ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי למינו . _{ולא עץ פרי עושה פרי שטעם העץ כטעם הפרי.} רבי פינחס אמר. שמחה בציוויה והוסיפה אילני סרק. על דעתיה דרבי יודן בר שלום° , יפה נתקללה הארץ. על דעתיה דרבי פינחס° למה נתקללה הארץ? כיוון שאדם נתקלל נתקללה הארץ. כאינש דאמר, ליט ביזא דכן איינק _{ארורים הדדים שזה ינק מהם}. ואתיא כיי ד°רבי נתן . דאמר °רבי נתן . שלשה נכנסו לדין, אדם חוה והנחש, וארבעה יצאו מקוללין. דאף האדמה נתקללה דכתיב, ארורה האדמה בעבורך. עד כדון לית כתיב אלא בהמתך לא תרביע כלאים. עוף מנין? אית תניי תני, מדכתיב את חוקותי תשמורו. חוקים שחקקתי בעולמי, לא תשנה. ואית תני, מבהמתך לא תרביע כלאים. ולמד גזרה שווה בהמתך בהמתך משבת, מה שבת דכתיב למען ינוח שורך וחמורך וכל בהמתך . _{מהמילה וכל דרשינן} וכל בהמה, וחיה ועוף בכלל. אף בכלאים דכתיב בהם בהמה, חיה ועוף בכלל. הרביע בהמה והרביע עוף. מאן דאמר שעוף נלמד מחוקותי תשמורו, חייב שתים. דמשני מקראות נלמדו. עוף נלמד מאת חוקותי תשמורו. ובהמה נלמד מבהמתך לא תרביע כלאיים. מאן דאמר שעוף נלמד מבהמתך , אינו חייב אלא אחת. דשניהם ממקרא אחד נלמדו. תני , אין מרכיבין זיתים ברכב של תמרה, מפני שהוא אילן באילן. רבי יודן° בעי. ולית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רבי לוי° ? דאמר רבי לוי ° כתיב. (תהילים קכח ג) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך. מה זיתים אין בהן הרכבה. אף

[דף ד עמוד א]

בניך לא יהא בהן פסולת. ואם המשנה צריכה לאמר שאין מרכיבין זיתים ברכב של תמרה הא מכלל שיש בהן פסולת. דמשמע שהם מתאחים לכלאים? שנייא היא הכא, שהוא עתיד למתקה, שאף שאינם מתאחים לתת פירות כלאים, התמר נותן טעם בזיתים וממתקם , כהדא רבי שמעון ברבי° , הוה משקי פרסתקיה _אפרסק יין מבושל בשביל למתקה:

ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ח

מתני': ^א_יבאין נוטעין ירק בתוך סדן של שיקמא. אין מרכיבין פיגם על גבי קידה לבנה, מפני שהוא ירק באילן. אין נוטעין ייחור של תאינה לתוך החצוב שיהא מקרו: אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח, שתהא זורקת מימיה לתוכו, מפני שהוא אילן בירק. אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמות שתהא משמרתו, מפני שהוא ירק בירק:
גמ’: תנן, אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח, שתהא זורקת מימיה לתוכו, מפני שהוא אילן בירק . רבי זכריה חתניה דרבי לוי° בעי. בלא כך אינו אסור משום זרעים תחת הגפן? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. תיפתר, במעמיק שורש למטה משלשה טפחים או שיצאו חוץ לששה בגפן יחידית או ארבע אמות בכרם. כהדא דתני, ^א_יגשרשי פואה הנכנסים לתוך ארבע אמות שבכרם. למטה משלשה טפחים, הרי אילו מותרין:

ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ט

מתני': ^א_ידהטומן לפת וצנונות תחת הגפן. אם היו מקצת העלין מגולין, אינו חושש, לא משום כלאים, ^א_טוולא משום שביעית, ולא משום מעשרות, ^א_טזונטלין בשבת. ^א_יזהזורע חיטה ושעורה כאחת, הרי זה כלאים. °רבי יודה _{בר עילאי} אומר, אינו כלאים, עד שיהיו שתי חיטים ושעורה. או חיטה ושתי השעורים. או חיטה ושעורה וכוסמת:
גמ’: תנן, הטומן לפת וצנונות תחת הגפן. אם היו מקצת העלין מגולין, אינו חושש, לא משום כלאים, ולא משום שביעית, ולא משום מעשרות, ונטלין בשבת . אמר חזקיה° . לא שנו שאם מקצת העלין מגולין מותר , אלא בלפת וצנונות _{שאינם ממהרים לצמוח.} הא שאר דברים, לא. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^א_יחלא שנייא. היא לפת, היא צנונות, היא שאר כל הדברים.

[דף ד עמוד ב]

תנן, אם היו מקצת העלים מגולים מותר. הא אם לא היו מקצת העלים מגולים אסור. מה אנן קיימין _{מה עיקר החידוש של המשנה, האם ההתר כשמקצת עלים מגולים או האיסור כשאין מקצת עלים מגולים?} אם נאמר שהחידוש של המשנה זה האיסור כשאין מקצת עלים מגולים . _{ולמה אסור?} אי משום זרעים באילן, למה לי גפן אפילו שאר כל האילנות צריך להיות אסור משום ירק באילן _{שהרי המשנה מדברת גם במקרה שטמן אותם ממש על השורשים}. ואם נאמר שהחידוש של המשנה זה ההיתר כשמקצת עלים מגולים . _{ולמה מותר?} אי משום שאינו רוצה בהשרשתן, למה לי לפת וצנונות, אפילו שאר כל הדברים. מן מה דתני רבי חייה° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, כגון ^א_יטאגודה של לפת ואגודה של צנונות. משמע שלא התיר אלא אם טמן אגודה, שבזה לא יבואו לחשוב שמתכוון לזרוע. וגם גילה דעתו שאין כוונתו לזרוע . הוי לית טעמא דא, אלא משום שאינו רוצה בהשרשתן: תני, פגה שטמנה בטבל. וחררה שטמנה בגחלים. אם היו מקצתן מגולין, ניטלין בשבת. ואם לאו, אין ניטלין בשבת. רבי אליעזר בן תדאי° אמר. ^א_כבין כך ובין כך, תוחב בשפוד או בסכין ונוטלן. אתיא ד°רבי אליעזר בן תדאי , שהתיר אף שמזיז את הקש או הגחלים שהם מוקצה, כיוון שאינו מתכוון , כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. דאמר דבר שאינו מתכוון פטור . דתני, לא יגרור אדם את הכסא ואת המטה ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. °רבי שמעון _{בן יוחאי} ^א_כאמתיר. אמר רבא° בשם רב הונא° , ורבי חגי° אמר בשם רבי זעירא° , ורבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי הילא° _אילעא. מודין חכמים ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} בכסא שרגליו משוקעות בטיט, שמותר לטלטלו, _{שאינו עושה חריץ, וטילטול העפר מותר שאין זה אלא טלטול מן הצד.} וכמה דתימר מותר לטלטלו _{דכשעוקר את הכסא החריץ מיד נסתם,} ודכוותה מותר להחזירו _{שהחור שנוצר אין לו קיום.} אמר רבי יוסה° _אסי . אוף אנן נמי תנינן _{גם אנו שנינו} דמודים חכמים ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} אם היה עפר טיחוח. דתנן, ניטלין בשבת. ואיך התירו חכמים, הרי חופר גומא ומזיז עפר. אלא בעפר טיט שאף חכמים מודים ובטילטול מהצד שאינו טלטול. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , מהמשנה אין ראיה שמודים חכמים ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} בעפר טיט _{ובטילטול מהצד,} שאפשר שהמשנה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא _{שמתיר באינו מתכוון,} ולא רבנן. והא תנינן, ואינו חושש משום שביעית. משמע שאינו חושש שיאסר מה שטמן אם השרישו משום ספיחים. אית לך מימר _{האם אפשר לאמר} שביעית ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}? הרי °רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר ספיחים בשביעית . והכא את אמר הכן _{שאולי המשנה כשיטת °רבי שמעון בן יוחאי.} אף על גב ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר בספיחי שביעית, אית ליה שיש בהם קדושת שביעית . אוף הכא. מה שאמרה המשנה שאם מקצת עלים מגולים אינו חושש משום שביעית, הכוונה שאינו חושש משום קדושת שביעית .

[דף ה עמוד א]

התכוון לזרע שני מינין בבקעה שיהיו כלאים , שני מינין בחורבה שיהיו כלאים. או שני מינין בכל מקום שיהיו כלאים , וחילקן גדר או פיזרתם הרוח ולא נזרעו כלאים . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר פטור. שאינו חייב עד שיזרע כלאים בקרקע. דכתיב שדך לא תזרע כלאים. רבי שמעון בן לקיש° אמר חייב, שהרי יצאו מידו על מנת שיזרעו כלאים. דכשם שבכלאי הכרם חייב במפולת יד. אף כאן חייב משעת עקירה . מודה רבי שמעון בן לקיש° בזורע על גבי הים, על גבי פטרה, על גבי סלעים, על גבי טרשים, שהוא פטור. שאינו חייב אלע בעקירה שיכולה לבא לידי זריעת כלאים. ומודה רבי שמעון בן לקיש° בזורע על מנת לחלקן גדר, שהוא פטור: אמר רבי אבא קרתיגניא° מודה רבי שמעון בן לקיש° לענין שבת, שאינו חייב עד שתנוח. מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}. _{שאמר שאינו חייב אלא אם בשעת הנחה היה כלאים.} דתנן, הזורע חיטה ושעורה כאחת, הרי זה כלאים. משמע דחייב על העקירה אף אם נתפזר אחר כך ולא הייתה הנחה של כלאים. דאם לא כן, למה לי למיתנא כאחת? הרי אפילו בזה אחר זה חייב. פתר לה שמה שאמרה הבריתא כאחת, הכוונה שיהיו נתונים בתוך ששה על ששה מוקפים גדר . דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אינו חייב עד שיהו ששה על ששה מוקרחין בתוך שדה תבואה, _{שהתבואה מקיפה אותם סביב} או מוקפים גדר. אם בשישה על שישה שהיו מוקפים גדר, בהדא °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אינו כלאים? אמר רבי זעירא° . °רבי יהודה _{בר עילאי} כדעתיה. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר

[דף ה עמוד ב]

שהמרחק בין מין למין בשדה ירק טפח. אבל בו' טפחים אינו אסור מהתורה. ורק אם יזרע שני חיטים ושעורה, שאז החיטים חובשים את השעורה שבניהם, אסור אפילו בתוך ששה. אבל בשתי זרעים, אינו כלאים ביותר מטפח . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . מאן דבעי מקשיא על הדא דרבי זעירא° _{מי שרוצה להקשות על דברי רבי זעירא שאמר של°רבי יהודה בר עילאי מותר לזרוע שני מינים אף בתוך שישה על שישה אפילו מוקפות גדר,} יליף _ילמד הדא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} מן דרבנין. כמה דרבנין אמרין. ^א_כבבאיסור _{מדרבנן אסור כבר} בית רובע. ^א_כגללקות _{מהתורה אינו לוקה עד שיהיו בתוך} ששה על ששה. כן °רבי יהודה _{בר עילאי} אמר. באיסור _{מדרבנן אסור כבר} ששה על ששה. ללקות _{מדאוריתא אינו לוקה עד שיהיו בתוך} טפח. והתני °רבי יודה _{בר עילאי} מתיר? _{משמע שמותר לכתחילה?} ואף לרבי שמעון בן לקיש° קשיא. דמה טעמא דרבי שמעון בן לקיש° ? כי הוא סובר שמה שנאמר בבריתא כאחת, בא ללמד שמכיון שהוציא מתוך ידו כאחת לזרע, חייב אף אם לא ינוחו יחד. והא תנינן °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אינו כלאים? פתר לה שזה במחלוקת. ובאמת °רבי יהודה _{בר עילאי שהלכה לא כמותו} סובר כשיטת רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאינו חייב עד שעה שתנוח. והתני °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר. לא אפילו נחה °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר _{לכתחילה?} הרי אם יש איסור תורה כשינוח. היה צריך °רבי יהודה _{בר עילאי} לאסור להוציא מתחת ידו מדרבנן _{הגמרא נשארת בשאלה.} אמר רבי הילא° _אילעא . רבי שמעון בן לקיש° כדעתיה. דאמר רבי שמעון בן לקיש° בשם חזקיה° . ראש תור מחורבה מותר. _{כגון שהיה שדה חיטה וזרע שעורה אחת צמוד לה, וסביבה היה שטח ריק שאם ירצה יכול לזרוע אותו שעורה בצורה של ראש תור. וכיוון שאם זה היה זרוע בצורת ראש תור זה היה מותר, גם כשהשטח לא זרוע זה מותר.} כך שכולם מודים שכבר כשיוצא מידו כלאים הוא עובר איסור. רק של°רבי יהודה _{בר עילאי} בשני זרעים אין כלאים. כיוון שאחד נידון כשדה ואחד כראש תור, כך גם אם יזרעו יחד אינו אסור. ולרבנן חייב. כיוון שרואים זרע אחד כראש תור, רק אם היה לצד שדה. אבל לא אומרים שזרע אחד נחשב שדה והאחד ראש תור. מעתה ל°רבי יהודה _{בר עילאי} ^א_כדאפילו שני חיטין ושעורה יהיה מותר. שנחשוב כאילו שני החיטים זרועים שדה שלמה. והשעורה כאילו זרועה בצורת ראש תור ונתיר. ואם תאמר שכך הדין . והתנינן שאינם כלאים עד שיהו שני חיטין ושעורה, או חיטה אחת ושני שעורין, או חיטה אחת ושעורה וכוסמת. משמע שאם היו שני חיטים ושעורה הרי זה כלאים ולא רואים אותם כשדה וראש תור . פתר לה כשזרע חיטה מכאן וחיטה וגדר מיכן וגדר מיכן ושעורה חבושה באמצע מארבע רוחות שאין מקום לעשות ראש תור . אמר רבי מתניה ° הדא דתימר שאין שם חורבה. אבל יש שם חורבה מותר:

ראש תור מחורבה

א) בצד שמאל הריבוע זרוע חיטה, והמשולש שעורה. ואף ששדה נוגעת בשדה מותר לפי שהם ניכרים וזה ראש תור ב) בצד ימין הריבוע זרוע חיטה ושעורה אחת זרוע צמוד לו אבל סביבה יש שטח ריק שאפשר לזרוע בו שעורה וליצור צורת ראש תור. וזה ראש תור המותר בחורבה ג) חיטה בצד שעורה לפי רבי שמעון בן לקיש° רואים את החיטה כשדה חיטה ואת השעורה כראש תור ומותר הדרן עלך פרק החיטין והזונין

פרק שני- כל סאה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה א

מתני': כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר _{אחד מעשרים וארבע,} ^ב_אימעט _{או שיפחית מהמין האחר או יוסיף על המין העקרי.} °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, יבור. בין ממין אחד בין משני מינין. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. לא אמרו אלא ממין אחד. וחכמים אומרים. ^ב_בכל שהוא כלאים בסאה, מצטרף לרובע. ^ב_גבמה דברים אמורים? תבואה בתבואה, וקטנית בקטנית. תבואה בקטנית, וקטנית בתבואה. באמת אמרו. זירעוני גינה שאינן נאכלין, מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל _נזרע לבית סאה. אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} . כשם שאמרו להחמיר, אמרו אף להקל. ^ב_דהפשתן _{שזורעים שלוש סאים לבית סאה} בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה

[דף ו עמוד א]

בנופל לבית סאה:
גמ’: אנן תנינן, סאה שיש בה. אית תניי תני סאה שנפל לתוכה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. מאן דאמר שיש בה, ^ב_האחד מעשרים וארבעה _{סאה שבתוכה רובע ממין אחר} מאן דאמר שנפל לתוכה, אחד מעשרים וחמשה _{סאה=שישה קבין=עשרים וארבע רובעים. שלתוכה נפל רובע ממין אחר.} אמר רבי יוסי בי רבי בון° . בין כמאן דאמר שיש בה. בין כמאן דאמר שנפל לתוכה, אחד מעשרים וארבעה. מאי כדון _{איך זה יתכן?} מאן דאמר שיש בה, בתלוש _{שעדיין לא זרע.} מאן דאמר שנפל לתוכה, במחובר _{שבזמן הזריע נפלו ונזרעו זרעים ממין אחר. אבל בשני המקרים השיעור אחד מעשרים וארבע.} מה אנן קיימין _{איך נוצרה התערובת?} ^ב_ואם ערב שני מינים במתכוין לזרוע, אפילו חיטה אחת אסור. אם ערב את שני המינים כדי למוכרם בשוק ונמלך לזרוע אותם , אפילו כל שהוא אסור לערב משום הונאה. כמו שאמרו רבי יעקב בר אחא° ורבי אבא בר חייא° בשם רב° _{אבא בר אייבואבא בר אייבו}. ^ב_זהבורר צרורות מתוך כיריו של חבירו, חייב להעמיד לו חטין יפות תחתיהן. ואמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. זאת אומרת, ^ב_חשהוא אסור לערב. דאם אומר את שמותר לערב, למה לי חטין יפות תחתיהן? שיחזיר את הצרורות לכרי . מכר לו חיטין יפות ונמצאו ברורות _{ללא צרורות,} מהו שינכה לו דמי אותו הרובע _{שיתן לו פחות כמה שעולה רובע}? מיליהון דרבנין אמרין, שאינו מנכה לו דמי אותו הרובע. דרבי יעקב בר אחא° ורבי אבא בר חייא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבואבא בר אייבו}. הבורר צרורות מתוך חיטין של חבירו, חייב להעמיד לו חיטין יפות תחתיהן. ואם היה המוכר יכול לנכות לקונה דמי אותו הרובע _{ולתת לו פחות כמה שעולה רובע}. נמצא שהבורר צרורות מתוך חיטין של חבירו, לא גרם לו שום נזק. ולמה חייב להעמיד לו חיטין יפות תחתיהן? אדם שהיה לו סאה ובתוכה רובע ומחצה טינופת. ובא חבירו לקנות ובירר את אותו רובע ומחצה טינופת שהיה בה. מהו שינכה לו דמי אותו הרובע? _{שהרי רובע אחד היה על הקונה לקבל. או שכיוון שהיה יותר מרובע חייב המוכר לברור הכל והקונה אינו חייב כלום}. פליגי ביה רבי חיננא° ורבי מנא° _{בן יונה}. רבי חיננא° אמר מנכה לו. רבי מנא° _{בן יונה} אמר אינו מנכה לו. דהוא אמר ליה. אילו יהבתון לי ולא הייתה בורר , הוינא צרר לון בסירקי _{היתי עושה ערימה בשוק} מה דהוה זבונה חמי, הוה זבן _{מה שהלוקח רואה הוא קונה}. דפעמים שהקונה אינו מקפיד אפילו ביותר מרובע. ועכשיו שביררת איני יכול להחזיר את הטינופת . _{מכל מקום רואים שאסור לערב בידים אפילו כל שהוא. וקשה על המשנה איך נוצר מצב שנוצרה תערובת?} אלא בשנתערבו דרך מכנס _{כשאסף את התבואה מהשדה נתערבו} ועכשיו בא לזרועה . והא תנינן, באמת אמרו זירעוני גינה שאינן נאכלין, מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה. ותני עלה כגון קב וחצי קב, _{שפעמים די בחצי קב זרעוני גינה לזרוע בית סאה} ואחד מעשרים וארבעה לחצי קב טב

[דף ו עמוד ב]

הוא כלום? _{והרי אינו אלא כחצי ביצה ואינו ניכר כלל בתוך סאה. ולמה החמירו חכמים בכזה שיעור אם נתערב בלא כוונה בזמן האיסוף?} אף על פי כן. _{כיוון שצריך לקבוע שיעור מינימום. קבעו שיעור של חצי ביצה.} דעד כאן חשו למראית העין. מיכן ואילך לא חשו למראית העין: תנן, כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר _{אחד מעשרים וארבע,} ימעט: ^ב_טבאיזה צד הוא ממעט? או פוחת מן רובע, או מוסיף על הסאה. לא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ב_יכל האיסורין שריבה עליהן. שוגג, מותר. מזיד אסור? שאין מבטלים איסור לכתחילה. מה שאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} תמן שאסור, זה אם את מרבה לבטל איסור תורה. ברם הכא _{שהתירו,} את מרבה לבטל מפני מראית עין _{שזה דרבנן או שבמראית עין אם אתה מוסיף האיסור לא בטל אלא נעלם.} תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר יבור: מאי טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? מכיון שהתחיל לברור ברובע, צריך להשלים את כל הרובע. שאם לא כן נראה כמקיים כלאים. ומודה °רבי יוסי _{בן חלפתא}, שאם היה שם פחות מן הרובע משעה ראשונה, שאינו זקוק לו. תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, יבור בין ממין אחד בין משני מינין. ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} אם היה שם רובע אחד משני מינין כיצד יעשה? בורר מין אחד ודיו, או כיוון שהתחיל ברובע , צריך לבור את כולו? תנן °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. לא אמרו שצריך למעט , אלא אם היה הרובע כולו מין אחד. אבל משני מינין, לא. עד היכן _{כמה מינים שאין בכל אחד רובע אינם אוסרים?} עד רובה של סאה. אבל אם תצרף את כולם ויהיו רוב סאה, מודה °רבי שמעון _{בן יוחאי} שצריך למעט . חזר והוסיף על התבואה עד שאין בשאר המינים רוב, חזרה תבואה להתירה. תנן, אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} . כשם שאמרו להחמיר, כך אמרו אף להקל . כמה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר אין שני מינין מצטרפין לאסור. כן הוא אומר אין שני מינין מצטרפין להיתר: היאך עבידא? היה שם עשרים ושנים רבעים ומחצה של חיטים, וחצי רובע שעורין. ונפל לתוכו פחות מרובע עדשים. אפילו כן, אין שני מינין _{החיטים והשעורים} מצטרפים להיתר. וכיוון שאין בחיטים עשרים וארבע כנגד העדשים, חייב למעט את העדשים. אבל לשיטת חכמים. חצי רובע השעורים בטל בחיטים, וחזר להיות כחיטים. והוי כאילו יש עשרים ושלוש רבעים של חיטים, ופחות מרובע עדשים בטל בתוכם, ואינו צריך למעט כלום. תנן, במה דברים אמורים _{שהמין השני בטל עד רובע הקב?} תבואה בתבואה, וקטנית בקטנית. תבואה בקטנית, וקטנית בתבואה . ותני, עליה, _אפילו כגון בקטנית שזורעים שלשת קבין או ארבעת קבין לבית סאה . הא אם היו דקים יותר עד שזורעים קביים לבית סאה, הרי הם כזרעוני גינה ובטלים באחד מעשרים וארבע _{ממה שזורעים ממין זה לבית סאה} תנן, באמת אמרו. זירעוני גינה שאינן נאכלין, מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . כל מקום ששנו באמת, הלכה למשה מסיני. ותני עלה. כגון שבקב או חצי קב מהם זורעים בית סאה . הא אם היו עבים עד שצריך קביים מהם כדי לזרוע בית סאה, בטלים עד רובע _{כמו תבואה וקטנית.} הכא את אמר שאם צריך קביים מסוג הזרעים הזה לזרוע בית סאה, דינו כחיטים שבטל ברובע. והכא את

[דף ז עמוד א]

אמר שאם צריך קביים מסוג הזרעים הזה כדי לזרוע בית סאה, דינו כזרעוני גינה שביטולו באחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה? _{נשאר בשאלה וכנראה שיש מחלוקת בין הבריתות בסוג זרעים שזורעים ממנו שני קבים לבית סאה.} תבואה וקטנית בטלים ברובע הקב. הפשתן _{שצריך שלושה סאים כדי לזרוע בית סאה.} בתבואה, מצטרפת אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה. מה הדין בזרעים שנזרעים יותר מסאה לבית סאה ופחות משלושה סאים לבית סאה? רבי זעירא° ורבי אבונא° אמרו בשם רב הונא° . חד אמר. כל הזרעים שצריך יותר מתשעה קבין _{סאה וחצי} מהם כדי לזרוע בית סאה, דינם כפישתן שבטלים באחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. פחות מכאן הרי הם כתבואה וקטנית שבטלים ברובע הקב . וחרנא אמר, עד שמונה הרי הם כתבואה וקטנית ובטלים ברובע קב, יותר מכן בטלים באחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. זרעים שצריכים תשעה קבין לזרוע בית סאה שלדעת רבי זעירא° שדינם ברובע הקב. וזרעים שצריכים עשרה קבין לזרוע בית סאה שדינם כפישתן באחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. ונתערבו חצי רובע ממין זה, וחצי מאחד מכ"ד בנופל לבית סאה מהמין השני , מהו שיצטרפו? איתא חמי _{בא וראה}. תשעה ושלשה אף שהם מידות רחוקות, מצטרפין . _{דתנן, במה דברים אמורים שהמין השני בטל עד רובע הקב? תבואה בתבואה, וקטנית בקטנית. תבואה בקטנית, וקטנית בתבואה.: ותני, עליה, אפילו כגון בקטנית שזורעים שלשת קבין או ארבעת קבין לבית סאה.} תשעה ועשרה לא כל שכן? רבי אבין° ורבי חנינה° תרויהון אמרין תשעה ושלשה אינם מצטרפין, וסאה חולקת ביניהון. דאף שדינם ברובע הקב כמו חיטים וקטניות, לא בכל מקרה מצטרפים זה לזה אלא. דמינים שזורעים מהם משלוש ועד סאה מצטרפים בניהם. ומינים שזורעים מהם מסאה ועד תשעה קבין מצטרפים בניהם. ורובע ממין שצריך סאה מצטרף לאסור עם מין שהוא בשלשת קבין. ורובע ממין שצריך שלשת קבין מצטרף לאסור עם מין שהוא בסאה.

[דף ז עמוד ב]

רובע ממין שצריך סאה מצטרף לאסור במין שצריך תשעת קבין. ורובע ממין שצריך תשעת קבין מצטרף לאסור עם מין שהוא בסאה. אבל תשעה ושלשה אף שהם ברובע הקב, אינם מצטרפין, לפי שרחוקים במדתם. תנן, הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה. נמצא ששלשת רבעים של פשתן אוסרין בסאה. היאך עבידא _{איך הגענו לשיעור הזה?} ^ב_יאאתר דזרע רובע קב דחיטין, זרע תלתא רובעין דכיתן _פשתן נמצא שבבית סאה זורעים שלוש סאים פשתן. ואחד מעשרים וארבע יוצא שלשה רבעים

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ב

מתני': ^ב_יבהיתה שדהו זרועה חטים, ונמלך לזורעה שעורין. ימתין לה עד שיתליע, ויופך ואחר כך יזרע. אם צמחה, לא יאמר אזרע ואחר כך אופך. אלא הופך, ואחר כך זורע. כמה יהי חורש? ^ב_יגכתלמי הרביעה. °אבא שאול אומר. כדי שלא ישייר רובע לבית סאה:
גמ’: תנן, ימתין לה עד שיתליע . עד כמה _{תוך כמה זמן} היא מתלעת? ^ב_ידעד כדי שתהא בארץ שלשה ימים. במקום הטינא _לח, אבל לא במקום הגריד _יבש דבעי היא יתר. ותני כן _{דיש הבדל בין מקום גריד למקום טינא.} מקצת היום ככולו במקום הטינא. ^ב_טוואם צימחה והוריד בהמתו לתוכה וקירטמתה הרי זו מותרת. תנן, כמה יהא חורש? כתלמי הרביעה. _{תלמים ברווח גדול בין אחד לשני שעושים לפני הגשם} מה טעמא דרבנין? מכיון שנתן דעתו לחרוש, _{גילה דעתו שאינו רוצה בכלאים,} אפילו לא רצף. תני, °אבא שאול אומר. אין מחייבין להיות חורש דק, אלא כתלמי הרביעה. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, זנב הסוס היתה נקראת. כדי שיהא סוף עפרה של תלם זו נוגע בזו. וסוף עפרה של זו נוגע בזו. תנן, °אבא שאול אומר. כדי שלא ישייר רובע לבית סאה . מה טעמא ד°אבא שאול ? מכיון שהתחיל ברובע, דיו _{כמו שבשעת זריעה צריך למעט מרובע. קא סלקא דעתין ששדה זרועה קל יותר מהבא לזרוע. ולכן כאן מקילים יותר. תנא קמא שאמר במשנה שיותר מרובע ימעט, אמר כאן שאינו צריך לחרוש ברצף אלא כתלמי הרביעה. ואם כך °רבי יוסי בן חלפתא שאמר יבור, מסתמא ידרוש שלא ישאר יותר מרובע לבית סאה.} מה _האם °אבא שאול שאמר שצריך לחרוש כדי שלא ישייר רובע לבית סאה , _סובר כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} שאמר יבור? כרבנין הוא. דאי כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}, היה צריך לחרוש כל השדה כולה. ושלוש דעות בדבר . דרבנין אמרי. מכיון שנתן דעתו לחרוש, אפילו לא רצף. °אבא שאול אומר מכיון שהתחיל ברובע _{שנשאר פחות מרובע בכל בית סאה} דיו. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, צריך להשלים את כל הרובע

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ג

מתני': ^ב_טזזרועה ונמלך ליטעה. לא יאמר אטע ואחר כך אופך. אלא הופך ואחר כך נוטע. ^ב_יזנטועה ונמלך לזורעה. לא יאמר אזרע ואחר כך אשרש. אלא משרש ואחר כך זורע. אם רצה, גומם עד פחות מטפח וזורע, ואחר כך משרש: ^ב_יחהיתה שדהו זרוע קנבס או לוף. לא יהא זורע ובא על גביהן. שאין עושין אלא לשלש שנים: ^ב_יטתבואה שעלו בהן ספיחי אסטיס _{צמח שעיקרו לצבע.} וכן מקום הגרנות שעלו בה מינין הרבה. וכן תלתן שהעלת מיני עשבים. אין מחייבין אותו לנכש. ואם ניכש או כיסח, אומר לו עקור את הכל חוץ ממין אחד:
גמ’: תני, סומכין עומרין בצד גפנים _{ולא חוששים שמא יפלו זרעים ויצמחו.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הדא אמרה, שאסור ליטע בצד

[דף ח עמוד א]

קמה יבישה גפן. שהרי לא התירו אלא עומרים שהם קצורים, אבל אם היו מחוברים אסור אפילו שהם יבשים . מהו לזרע בצד גפנים יבשות? נשמעינה מן הדא דתנן. ^ב_כגפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת. ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת} ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אמר אפילו גפן הצמר אסור משום מראית עין, ואינו מקדש. ממה שאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} שזה כדעת °רבי מאיר הדא אמרה שמותר לזרע בצד גפנים יבשות, _{שאין הלכה כ°רבי מאיר .} תנן, אם רצה גומם עד טפח . ואם צמחו מותרות לשעבר _{מה שכבר גדל,} ואסורות לעתיד לבוא. כהדא, רבי שמעון בן יהודה° גם _קצץ כרמייא. אמר לאריסיה, פוק זרע. מן דזרע, צמחין. אמר ליה, פוק חצוד _{לך קצור}. מן דחצד ארטבין _{אחר שקצר נרקבו הגפנים}. אמר ליה, פוק זרע סמוך להם _{רואים שאינו נאסר אלא מכאן ולהבא.} רבי זעירא° בעי _שאל. עד כדון שהיתרנו שיגמום עד טפח ויזרע ואם יצמח הגפן יקצור. דווקא לאדם _צדיק כרבי שמעון בן יהודה° . שכשהוא אמר שאינו רוצה בגפנים , לדעת גמורה הוא אומר ואינו מערים . שאר בני אדם שאין אומרין לדעת גמורה, אסור, שמא יערימו ויאמרו שאינם רוצים בכרם, אבל באמת הם כן רוצים בו והתבואה תיאסר . חזר ואמר גפן שנקצצה פחות מטפח אינה אוסרת אלא מדרבנן משום מראית העין. ואף אם יערים אין בכך כלום. תנן התם. ^ב_כאתנאי יהושע שיהיו מלקטין עשבים מכל מקום, חוץ משדה תלתן _{לפי שהבעלים רוצה בעשבים.} אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יצחק בר נחמן° , כשזרעה לעמיר לצורך בהמתו היא מתניתא. לפי שהתלתן נסמך על העשב וגודל יותר טוב, ואף העשב מאכל לבהמה . והא תנינן ^ב_כבוכן תלתן שהעלת מיני עשבים, אין מחייבין אותו לנכש. _{משמע שהעשבים מזיקין לתלתן?}

[דף ח עמוד ב]

אמר רבי יעקב בר אחא° בשם גרמיה _עצמו, _{המשנה שאמרה שאין מחייבין אותו לנכש מדובר} כשהעלם לזרע, שהעשב פוגם בטעם הזרעים _{ואין חשש שיזרע עשבים בתלתן מעצמו.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. וכי לא בא יהושע לפרש אלא לעוברי עבירה? שהרי אם עבר עבירה וזרע תלתן למאכל בהמה וצמחו עשבים ורוצה בהן , אסור משום גזל. לא עבר עבירה שזרע תלתן לזרעים וצמחו עשבים ואינו רוצה בהם , מותר משום גזל? הוי לא שנייא. היא שזרעה לזרע היא שזרעה לעמיר _לבהמה. ואם כן ממה נפשך קשיא. דאי ניחא ליה לבעל השדה שיעקרו העשבים לפי שקשים הם לתלתן, אם כן אמאי אסורים משום גזל? ואי לא ניחא ליה לפי שמועילן העשבים לתלתן. קשיא וכי תיקן יהושע בשביל עוברי עבירה? ועוד אי ניחא ליה בעשבים אם כן יחייבו אותו לנכש שהרי זה כלאים? ואנן תנינן, וכן תלתן שהעלת מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש. ואם דעתו עליהן למה לא חייבוהו לנקש? אמר רבי אחא° בשם רבי מיישא° . מה שנאמר שרוצה בהם, אין הכוונה שרוצה שישארו מחוברים לאדמה, שהרי הם מזיקים את התלתן. אלא רוצה הוא בהן שיהיו עקורין ומונחין לפניו לתת לבהמתו, וכיון שאינו רוצה בהם מחוברים, אינו אסור משום כלאים ואין מחייבים אותו לנקש. וכיוון שרוצה בהם תלושים לבהמתו, אסורים משום גזל. והתניא המוצא כלאים בכרם מותרים משום גזל, שניחא לבעלים שלא יאסר כרמו . מעתה מצא כלאים בכרם יהו אסורים משום גזל. שהרי הוא רוצה בהן שיהיו עקורים ומונחין לפניו? רבי יוסי° _{בר זבידא} לא אמר כן. אלא לכתחילה _{כשהם מחוברים} לא היה רוצה בהן _{אפילו עקורים} לפי שהם פוגמים בתלתן ולא שוה לו להשקיע בתלישה שלהם. אבל לבסוף אחר שכבר נתלשו, הוא רוצה בהן שיהיו עקורין ומונחין לפניו לבהמתו. מעתה מצא כלאים בכרם יהו אסורין משום גזל, שבסוף הוא רוצה בהן כאלו עקורין ומונחין לפניו? כאן בעשבים בשדה תלתן יש לו עם מי להכניסם. שקוצר העשבים ביחד עם התלתן, ואינו צריך לשלם במיוחד לכנוס העשבים לביתו, אלא מכניס העשבים עם התלתן . וכאן בכלאי הכרם אין לו עם מי להכניסם ואינו רוצה בהם אפילו אחר שיתלשו , _{שצריך ללקט רק העשבים ולהביאם לפני בהמתו במיוחד.} רב נחמן אמר, רבי מנא° _{בן יונה} בעי. הגע עצמך שהיה שם שדה אחרת של תלתן סמוכה לכרם. האם גם כאן יהיו אסורים משום גזל, שהרי יש לו עם מי להכניסם? _{דכשיקצור התלתן יאסוף גם את העשבים ויביאם יחד.} מיליהון דרבנין פליגין _{על מה שאמרנו שבתלתן אין כלאים אף שרוצה בעשבים.} דאמר רבי זריקן° בשם דבית רבי ינאי° _הכהן. כל הספיחין אסורים. חוץ מן העולין בשדה בור בשדה ניר בשדה כרם ובשדה זרע. שדה בור דלא משגח עליה . _{שאין בעל השדה משגיח עליהם ואינו חושש בספיחין העולין.} ובשדה ניר . דו בעי מתקנא חקליה. _{שהוא חרש כהכנה לשנה שמינית והצמחים שעלו פוגמים בה}. בשדה כרם. שאין חשש שיזרע שלא לאסור את כרמו. ובשדה זרע שאינו רוצה בהם שהם פוגמים במה שזרע וגדל כבר. ואם כרבי יוסי° _{בר זבידא} שבשדה תלתן אפילו כשנזרע לזרע לבסוף אחר שכבר נתלשו, הוא רוצה בהן שיהיו עקורין ומונחין לפניו לבהמתו. למה רבי זריקן° בשם דבית רבי ינאי° _הכהן לא הסתייג ואמר חוץ משדה תלתן שזרען לזרע, אבל שדה שהיתה זרוע תלתן לעמיר, הספיחין אסורים, שהרי הבעלים רוצה בספיחים לבהמתו, ויש חשש שיזרע בעצמו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מילתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} מסייע לי שיש בהם משום גזל . דמעשה באחד שלקח ירקה של גינה מן הגוי _{שהיתה כלאים עם המינים ששייכים עדין לגוי} אתא ושאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר ליה, צא ולקוט הכל מיד _{שאחר שבא לידי ישראל אסור לקיים כלאים} ולפי השוק מכור. והתיב רבי אבהו° קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. והא תנינן, וכן מקום הגרנות שעלו בהן מינין הרבה וכן בשדה תלתן שעלו בו עשבים. דכיוון שהכל יודעים שלא ניחא ליה, אינם כלאים. וגם כאן מה ששיך לגוי כמו שעלה מאליו, ולמה פסק לו רבי יוחנן° _{בר נפחא} שצריך לעקור מיד? אמר ליה, בגורן ^ב_כגמקומו מוכיח עליה שאינו רוצה בקיומו. וגם בשדה תלתן הכל יודעים שאינו רוצה בעשבים, אבל כאן לא הכל יודעים שקנה מהגוי רק את הירק. ואם בתלתן היה מותר משום גזל, שיקשה לו, כאן כשקנה הירק מהגוי שאר המינים שברשות הגוי אסורים משום גזל, וכאן בשדה תלתן מותר משום גזל. והיאך אתה משיבני דבר שהוא אסור משום גזל,

[דף ט עמוד א]

מדבר שהוא מותר משום גזל? ומזה שלא תירץ לו כך, כנראה שסובר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שגם בשדה תלתן אסור משום גזל. באמת היה יכול לתרץ את התירוץ שרבי יוסי° _{בר זבידא} אמר. אלא כההיא דאמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. עשירים היו בתשובות. ובחר לענות תשובה אחרת . או ייבא כההיא דאמר רבי נסא° , כאינש דאית ליה ביה תרין טעמין, והוא מתיב חד מנהון _{כאדם שיש לו שני תשובות והוא משיב אחת מהן}:

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ד

מתני': ^ב_כדהרוצה לעשות שדהו משר _שורה משר מכל מין. °בית שמאי אומרים. שלשה תלמין של פתיח ו°בית הלל אומרים. מלוא העול השרוני. וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו:

.

גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים. שלשה תלמין של פתיח _{שני אמות שהם כמטר.} ו°בית הלל אומרים. מלוא העול השרוני . רבי זעירא° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי חייה רובה° _{בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. אינו צריך שיהיה לאורך כל הערוגה. אלא בין שני ערוגות ^ב_כהעושה שתי אמות על שתי אמות בתחילת השורה , ומיצר והולך אפילו כל שהוא. אמר רבי יונה° . הדא דתימר, בעשויה משרין משרין. אבל בעשויה משר אחד צמוד לשדה אחר _{ורוצה לזרוע בו מן אחר, כגון שהשדה זרועה חיטה ורוצה לזרוע שורה שעורה,} לא בדא אמרינן שדי בשני אמות ומיצר והולך. אלא צריך להרחיק בית רובע. וזה ששתי אמות ומצר והולך מפריד בין ערוגות, אתיא כיי דאמר רבי ינאי° _הכהן. דאמר רבי ינאי° _הכהן , יכיל אנא זרע חקלי _{יכול אני לזרוע שדה} בית סאה _{חמישם אמות על חמישים אמות.} חמשין מינין. על ידי שמחלק את השדה לשני מלבנים, אורך חמישים ורוחב עשרים וחמש, וריווח בניהם כלשהו מפולש. ועושה עשרים וחמשה מיכא. _{שמחלק את האורך של כל מלבן שהוא חמישים אמה, לעשרים וחמש חלקים של שתי אמות. ויוצר משולש שקדקדו בקו המפולש, כך שנקבל עשרים וחמישה משולשים שהבסיס שלהם באורך והקדקד שלהם בקו המפולש, שאותם זורע. ועשרים וחמישה משולשים הפוכים שבסיסם בקו המפולש וקדקדם בקו האורך שהם יהיו הרווח} ועשרין וחמשה מיכא _{באותה צורה במלבן השני.}

חמישים_מין_בבית_סאה

אף בשתי שדות כן? שאם היו שני שדות אחד של חיטים ואחד של שעורים ובניהם בית רובע _{עשר אמות} אם ירחיק שני אמות משדה החיטה ויזרע שורה חיטה. וירחיק שתי אמות משדה השעורה ויזרע שורה שעורה. האם גם אז מותר? שהרי אף שצריך להרחיק בית רובע בין שורה לשדה, אבל כאן בין השורה לשדה יש
שורה והרי בין שורה לשורה די בשני אמות

שני שורות בין שני שדות

שני שורות בין שני שדות בינו לחבירו

מעתה אפילו בינו לבין חבירו מותר? _{שהדין הוא שאם שדה החטים היה שלו ושדה השעורים של חבירו. שמצד הדין מותר לו לסמוך שעורים אצל שדה חטים שלו מפני שזה נראה כסוף שדה חבירו. ודוקא מאותו המין של חברו מותר. אבל מין אחר אסור. האם יוכל להרחיק שני אמות משדה חברו ולזרוע שורה שעורה כמו שזרוע בשדה חברו ולהרחיק ממנה שני אמות ולזרוע כל מה שירצה?}

אף בחורבה כן. שיהיה בה כיי דאמר ריש לקיש° בשם חזקיה° ראש תור הבא מחורבה מותר? _{כגון שהיה שדה חיטה וזרע שעורה אחת צמוד לה וסביבה היה שטח ריק, שאם ירצה יכול לזרוע אותו שעורה בצורה של ראש תור. וכיוון שאם זה היה זרוע בצורת ראש תור זה היה מותר גם כשלא זרע זה מותר.}
האם כמו שבשתי שורות אם בתחילת השורות יש הפרש שתי אמות אף אם מצר והולך עד שהשורות נפגשות מותר. וכמו שבראש תור הבא מחורבה אמר רבי שמעון בן לקיש° שאף שיש רק זרע אחד, כיוון שיש מקום לזרוע בצורת ראש תור מותר שרואים כאילו היה ראש תור זרוע. האם גם לגבי השורות אם היתה שורה זרועה חיטה וזרע שעורה צמוד לה אבל היה מקום פנוי שאפשר היה לזרוע שורה באלכסון. האם גם זה יהיה מותר?
_{מימין שורה חיטים ושורה של שעורים. משמאל שורה של חיטים וזרע שעורים שלצידו שטח פנוי שיכול לזרוע בו שורה שעורים}

שני שורות באלכסון

א) _{בצד שמאל הריבוע זרוע חיטה, והמשולש שעורה. ואף ששדה נוגעת בשדה מותר לפי שהם נכירים וזה ראש תור}

ב) בצד ימין הריבוע זרוע חיטה ושעורה אחת זרוע צמוד לו אבל סביבה יש שטח ריק שאפשר לזרוע בו שעורה וליצור צורת ראש תור. וזה ראש תור המותר בחורבה

שני שורות באלכסון

תנן, °בית שמאי אומרים. שלשה תלמין של פתיח. ו°בית הלל אומרים. מלוא העול השרוני. °רבי אומר . _{אפילו בשני שורות} מתחיל בית רובע, ומיצר והולך עד שלשה תלמין של פתיח. ולית ליה לרבנן _{°בית הלל ו°בית שמאי} ^ב_כותבואה בתבואה בית רובע? תמן במרובע _{בין שדות,} וכאן במישר _{בין שורות די בשני אמות.} ולית לרבי דין שתי אמות שנאמר גבי מישר? אמר רבי יודן° . לדעת °רבי , שני אמות נאמרו לגבי סוף מישר. שלרבי מתחיל בבית רובע ומסיים בשני אמות. ולדעת רבנן, שני אמות נאמרו לגבי תחילת משר. דלרבנן, מתחיל בשני אמות ומסיים בכל שהוא. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל. היתה שדה קטנה _{שאין בה שיעור בית רובע לרבי, או שני אמות לרבנן,} האם יכול לחלקה למשרים, או חייב לזורע רק מן אחד? נישמעינה מן הדא. דאמר °רבי אליעזר בר שמעון .

[דף ט עמוד ב]

°אבא יוסי בן יוחנן איש ינוח אמר. שיעור ההרחק בין שני שורות, בשדה גדולה חמשים אמות. ואחר כך מצר והולך . ובקטנה על פי רובה, ואחר כך מצר והולך . מה אם אלו שהחמירו ונתנו שיעור לגדולה חמישים אמות , לא נתנו שיעור לקטנה אלא הקלו ברובה . חכמים שלא נתנו שיעור לגדולה להחמיר יותר מערוגה רגילה . לא כל שכן שלא יתנו שיעור להחמיר בקטנה, אלא יקלו שדי ברובה?

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ה

מתני': ^ב_כזהיה ראש תור חיטים ונכנס בתוך של שעורים , מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו. ^ב_כחשלו חיטין ושל חבירו מין אחר, מותר לסמוך לו מאותו מין. ^ב_כטשלו חיטים ושל חבירו חיטים, מותר לסמוך לו תלם של פשתן _{שכיון שהוא מזיק, הכל מבינים שזורע לצורך בדיקה} ולא תלם של מין אחר. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אחד זרע פשתן ואחד כל המינין. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אף באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן:

גמ’: אמר ריש לקיש° בשם חזקיה° . ראש תור הבא מחורבה, _{היינו אם חיטה אחת או כמה, יוצרים משולש קטן שקדקדו נוגע בשדה. רואים כאילו החיטים האלו הם ראש תור משדה שחרב, ומותר.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. לא שנו, אלא אם היה ראש תור זרוע. הא ראש תור הבא מחורבה אסור . חזקיה° אמר. מי שיש לו בית רובע וכל שהוא ובצידו קרקע חרבה שיכול לעשות שם צורת ראש תור . אותו כל שהוא, זורע לתוכו כל מין שירצה, שנידון משום ראש תור . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אינו זורע לתוכם אלא מין אחד לבד. אמר רבי זעירה° . אף שלרבי יוחנן° _{בר נפחא} אין ראש תור אלא משדה בית רובע מודה רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שאם היה בית רובע ומחצה. שהוא זורע חצי רובע מכאן, וחצי רובע מכאן. אותו חצי רובע שנשאר חרב באמצע נידון לכאן ולכאן. וכאילו יש לו בית רובע של מין אחד. ובית רובע של מן אחר. וכל אחד מהם נידון כשדה שלם לענין ראש תור. ואם אחד הקדקדים של השדה הזה יגע בשדה ממין אחר, יהיה מותר משום ראש תור .

חצי_רובע_שנידון_לכאן_ולכאן

_{א חצי רובע שעורה ב. חצי רובע שיבולת שועל (שאינה כלאים עם השעורה) ובניהם חצי רובע, וכל אחד מהם יוצר ראש תור עם שדה אחר. ואף שלרבי יוחנן° בר נפחא אין ראש תור מתיר בפחות מרובע. רואים את החצי שבניהם פעם אחת כמשלים לרובע שעורים כדי להתיר את שדה א בראש תור. ופעם אחת כשדה שיבולת שועל כדי להתיר את שדה ב כראש תור}
מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא שאמר שצריך שיהיה ראש תור באמת ולא מתירים ברואים כאילו יש ראש תור.} דתנן, היו לו שדות. אחת זרועה חטין, ואחת זרועה שעורין. מותר להביא תלם בנתיים שיהיה הולך משדה לשדה ויכול לזרוע אחת חיטה ואחת שעורה. מפני שאם זרע התלם בחיטים, התלם נראה כסוף שדהו של חיטין. ואם זרע את התלם שעורין, התלם נראה כסוף שדהו של שעורין.

שורה_בין_שני_שדות_נידון_כראש_תור

_{א שדה חיטים ב שדה שעורים ושורה מחברת בניהם חצי חיטים וחצי שעורים מותר. לכאורה מותר מפני שיכול ליצור ראש תור על ידי שיזרע את המשולשים. וקשה לרבי יוחנן° בר נפחא שסובר שלא אומרים רואים כאילו} מה עבד לה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? פתר לה כ°רבי אליעזר בן יעקב . ד°רבי אליעזר בן יעקב אמר. לא צריך ראש תור ממש, אלא אפילו אם יוצא מהשדה שורה של חיטים היוצאת משדה חיטים, ונמשכת חיטה אחר חיטה עד שנכנסת לתוך של שעורין. או שורה של שעורים שיוצאת משדה שעורים ונמשכת שעורה אחר שעורה עד שנכנסת לתוך של חיטין, מותר. מפני שהחיטה אחר חיטה הנכנסת לתוך של שעורין נחשבת כסוף שדה חיטה. ושעורה

[דף י עמוד א]

אחר שעורה נכנסת לתוך של שעורין נחשבת כסוף שדה שעורה . אבל אם היתה חיטה אחת מובלעת בתוך השדה של השעורה , או שעורה אחת מובלעת בשל חיטין, הרי זה אסור. תנן, שלו חיטים ושל חבירו חיטים, מותר לסמוך לו תלם של פשתן, ולא תלם של מין אחר. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אחד זרע פשתן ואחד כל המינין. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אף באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן. מה אנן קיימין? אם במתכוין לבדוק. אפילו באמצע שדהו צריך להיות מותר. ולמה תנא קמא ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אוסרים? אם בשאינו מתכוין לבדוק. למה זרע פשתן מותר אפילו בינו לבין חבירו? ^ב_לבמתכוין לבדוק אנן קיימין. °רבי יוסי _{בן חלפתא} לא חשש למראית העין. ורבנין חששו למראית העין. תנן, שלו חיטין ושל חבירו מין אחר, מותר לסמוך לו מאותו מין. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° . ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. כדתנן, המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו, הרי זה קדש וחייב באחריותו. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים. ^ב_לאאין אדם מקדש דבר שאינו שלו. _{לכן אף ששני השדות צמודים, כיוון שכל שדה שייך לאדם אחר, מותר שאין האחד יכול לאסור את של חבירו.}

למדנו שאף אם מרחיק כשיעור בית רובע אם השדה באמצע חבוש אסור כגון ששדה א זרוע שעורים וסביבה בית רובע פנוי וסביבה חיטים הרי זה חבוש ואסור

שדה_חבוש_בתוך_שדה

אמר רב° _{אבא בר אייבואבא בר אייבו}. אין אדם חובש דבר שאינו שלו, _{דאם הקיף שדה חיטים סביב שדה שעורים של חברו, לא אסר עליו.} אמר רבי יונה° אתיא דרב° _{אבא בר אייבואבא בר אייבו} כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. כמה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. כן רב° _{אבא בר אייבו} אמר אין אדם חובש דבר שאינו שלו. ברם כרבנין לא אתיא:

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ו

מתני': ^ב_לב אין סומכים לשדה תבואה, חרדל וחריע _{שדרך לזרוע שורה אחת מהם ולא נראה כבודק.} אבל סומכין לשדה ירקות חרדל וחריע _{שכיוון שהוא מזיק להם נראה כבודק.} ^ב_לג סומך לבור ולניר _{בבור וניר מדובר שמרחיק כשיעור. והחידוש שלא תאמר שצריך דווקא מקום ראוי לזריעה שנראה שהרחיק. אבל בשאר הרשימה יכול לסמוך שני מינים משני צדדים} ולגפא, ולדרך, ולגדר שהוא גבוה עשרה טפחים, ולחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה _{הכוונה לאורך ארבעה טפחים,} ולאילן שהוא מיסך על הארץ, ולסלע שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה:

[דף י עמוד ב]

גמ’: תנן , אין סומכים לשדה תבואה, חרדל וחריע . מהו חריע? מוריקא. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה} אין מקיפין שדה תבואה בחרדל וחריע , הא לסמוך שורה אחת סומכין. מתניתין ד°רבי יהודה _{בר עילאי}. דתני אין מקיפין חרדל וחריע אלא לחסיות _{בצל שום וכרתי שאין דרך לזרוע חריע שהוא מזיק להם ולכן ברור שזרע לבדיקה.} בלבד דברי °רבי מאיר . °רבי יודה _{בר עילאי} אומר לכל מקיפין חרדל וחריע חוץ מן התבואה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, לכל מקיפין חרדל וחריע. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. ערוגות קטנות של ירק, מקיפין אותן חרדל וחריע. תני, מותר הוא אדם לזרע בתוך שדהו שורה של חרדל וחריע. ובלבד שיעשה שורה באורך עשר אמות ומחצה, על רוחב מלואו של תלם _{שהוא שש טפחים.} אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . לא שנו אלא שדה קטנה. הא בגדולה לא. _{ויכול לזרוע מין אחד באמצע.} איזו היא גדולה ואיזו היא קטנה? אם יש בין בד _צד של שדה זו לבד של שדה זו בית רובע, זו היא גדולה. _{ואף שאם זורע באמצע, נמצא שהרחיק רק חצי של בית רובע שזה כחמש אמות מכל צד. והדין הוא שירק בתבואה צריך להרחיק בית רובע, כאן מותר. כי יכול לעשות את מה שזורע בין השדות בצורת ראש תור.} ואם לאו, זו היא קטנה.

ירק_בין_שני_שדות

_{א שדה חיטה ב שדה ירק ובניהם רובע. ג שורה מין אחר ומותר כיוון שיכול היה לזרוע ולעשות ראש תור} לית הדא פליגא _{האם זה לא חולק} על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ראש תור הבא מחורבה אסור, ולא אומרים שרואים כאילו יש ראש תור . _{וכאן בשדה גדולה התירו מפני שיכול לעשות ראש תור, אף שלא עשה.} תמן _שם לזרעין וכאן לירקות. דאף על גב דרבי יוחנן° _{בר נפחא} פליג בזרעים, מודה הוא הכא בירקות. אם היה גריד _{אדמה קשה שהגידולים בה יהיו דלילים} באמצע שדהו , מותר לזרוע בו כל מין שירצה, כיוון שניכר לעצמו . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ובלבד שיהיה רוחב הגריד שישה טפחים. ושיעשה את אותו מין אחר שבגריד לפחות רוחב שלשה טפחים מתוך הששה, שלא יראה כערבוביה. תנן , ושלשה שהן סמוכין לגדר כגריד _{ויכול לזרוע שם מין אחר.} היה גריד שישה. וזרע ג' בתוך ששה, ואחד חוץ לששה בשדה הרגיל. מאחר שהוצלו אלו, אף זה הוצל. היו שנים בתוך הששה ואחד חוץ לששה. מאחר שלא הוצלו אלו, אף זה לא הוצל.

מין_אחר_בתוך_גריד

_{גריד שישה. א) זרע שלושה טפחים בתוך הגריד ואחד בשדה חוץ לגריד, מותר. ב) שני טפחים בתוך הגריד ואחד בשדה חוץ לגריד אסור} היה שם שורה גריד מצד אחד , ושורה גדר מצד שני ושורה רגילה באמצע. כיוון ששורות הגריד חובשין את השורה הרגילה, אינו רשאי לזרוע בשורה האמצעית אלא מאותו מין שזורע בגריד. גגו של גדר כשדה אחר ומותר לזרוע בה מה שירצה. כדתנן , שתי שדות זו על גבי זו. העליונה כסמוכה לחריץ. והתחתונה

[דף יא עמוד א]

כסמוכה לגדר. ומותר לזרוע בכל שדה מין אחר . _{כך גג הגדר כשדה אחר ומותר לזרוע בו כל מין שירצה.} דבי °רבי ינאי אמרי. גדר שהוא גבוה עשרה מותר לזרוע בו כל מין שירצה. תנן, ולגדר שהוא גבוה עשרה טפחים. גדר יש בו להקל ויש בו להחמיר. היך עבידא? פחות מבית רובע מוקרח בתוך שדה תבואה, אסור לזרוע בו. הקיפו גדר מותר לזרוע בו. שדה בית רובע בבקעה חרבה, מותר לזרע בו שני מינין משני הצדדים _{שבית רובע מפריד בניהם.} הקיפו גדר אסור _{כל הבית רובע מדין חבוש.} גדר זרוע _{מכל צדדיו גם על הקירות וגם על גגו, מהו} שיציל את הזרעים משני צידיו ואת הירק שעליו? שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° שמע לה מן הדא דתנן , וסומך לשרשי אילן שיבשו שהם כהפסק. לא אמר אלא יבשו. הא לח, אסור דכיוון שאינו ניכר שהוא מפסיק אסור. אף כאן יהיה אסור . רבי יוסי° _{בר זבידא} שמע דין הפוך מן הדא דתנן , סומך לבור, ולניר, ולגפה, לדרך, ולגדר שהוא גבוה עשרה טפחים, ולאילן שהוא מסך על הארץ . _{מזה שאילן מפסיק} הדא אמרה, שגדר זרוע מציל את הזרעים. וקשה שהרי משורשי אילן נלמד שגדר זרוע אינו _מפסיק מציל את הזרעים? לעולם גדר זרוע אינו מציל את הזרעים _{כמו שנלמד מהבריתא לגבי שרשי אילן, שאם הם לחים אינם מפסיקים} ושנייא היא תמן אילן _{דכיוון שהוא דבר ניכר. לכן אף שהוא צומח הוא מפסיק.} והכא גדר זרוע. ואין גדר זרועה מצילה את הזרעים. תני תבואה בתבואה בית רובע, ירק בירק שישה טפחים. תבואה בירק בית רובע, ירק בתבואה לתנא קמא בית רובע ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שישה טפחים. הרוצה לעשות שורה ירק בתוך שדה תבואה, עושה שורה של עשר אמות ומחצה על רוחב של ששה טפחים, וזורע סמוך לתבואה אפילו לרבנן, כיוון שניכר שהוא שורה לעצמו . רבי יודן° בעי. גריד ומישר מהו שיצטרפו? היאך עבידא? אם היה המישר מקום אורך עשר אמות ומחצה על רוחב ששה. _{כבר למדנו מהבריתא שמותר} ואינו צריך לגריד . _{ופשוט שיכול לסמוך משני הצדדים שהרי מצד הגריד יכול לסמוך שהרי סומכים לגריד. ומצד המישר יכול לסמוך שהרי יש בו שיעור ששה טפחים.} השאלה אם עשה גריד שלושה טפחים מיכן ומשר שלושה טפחים מכאן. מאי לסמוך משתי רוחותיו? תני, °רבי יונתן בן יוסי אומר. היה שם סלע ארוכה עשרה ורחב ארבעה, מותר לסמוך לה משתי רוחותיה _{הרחוקים.} היתה עשרה על עשרה. מותר לסמוך לה מארבע רוחותיה:

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ז

מתני': ^ב_לד הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין. עושה עשרים וארבע קרחות לבית סאה, מקרחת בית רובע _{בית סאה חמישים על חמישים אמה כך שהשטח הוא אלפים חמש מאות חלקי עשרים וארבע יוצא שכל ערוגה בערך עשר על עשר אמות ושתי טפחים ומחצה.} וזורע בתוכה כל מין שירצה _{בתנאי שלא יזרע בשני קרחות סמוכות מאותו המין שלא יראו כשדה.} היתה קרחת אחת או שתים _{סמוכות ורוצה לזורעם מין אחד} זורען חרדל. שלש, לא יזרעם חרדל, מפני שהיא נראית כשדה חרדל דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים תשע קרחות מותרות, ועשר אסורות.

[דף יא עמוד ב]

°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בן יעקב אומר, אפילו כל שדהו בית כור, לא יעשה בתוכה חוץ מקרחה אחת:
גמ’: תנן, וחכמים אומרים. תשע קרחות מותרות, ועשר אסורות . חזקיה° ורבי יסא° _אסי אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דברי חכמים נאמרו על דברי תנא קמא שברישא . _{שתנא קמא סבר עושה עשרים וארבע קרחות לבית סאה. שבית סאה חמישים על חמישים. וכל בית רובע עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות שני טפחים ומחצה.על זה חלקו חכמים ואמרו שאינו עושה אלא תשע קרחות ובין קרחת לקרחת בית רובע. ואף שבדרך כלל מותר שהקדקדים נוגעים דהוה ראש תור. כאן אסור כיוון שהוא בכל ארבע הפינות והרי האמצעי חבוש.} ד°רבי מאיר סבר. כיוון שכל ערוגה ניכרת לעצמה, מותר לזרוע בכולן. אפילו שהן חבושות, אפילו הן סמוכות. ורבנין אמרין. ובלבד שלא יהו לא חבושות ולא סמוכות. היאך עבידא? בשורה הראשונה זורע תלת קרחות ותרתיי לא זורע . ומשאיר חדא שורה שלא זורע כלל. ובשורה הבאה זורע שלוש ותרתיי לא זרע. וחדא שורה שלא זורע בה כלל ושוב זורע שלוש ותרתיי לא זרע:

תשע_קרחות_לבית_סאה

_{בריבועים בהם האות א לא יזרע מפני שהם מוקפים מארבע פינות}

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ח

מתני': ^ב_לה כל שהוא בתוך בית רובע, עולה במידת בית רובע. אכילת הגפן _{שש טפחים} והקבר והסלע, עולין במידת בית רובע. ^ב_לותבואה בתבואה, בית רובע. ^ב_לזירק בירק, ששה טפחים. ^ב_לחתבואה בירק וירק בתבואה, בית רובע. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. ירק בתבואה, ששה טפחים. ^ב_לטתבואה נוטה על גבי תבואה. וירק על גבי ירק. תבואה על גבי ירק, וירק על גבי תבואה, הכל מותר, חוץ מדלעת יוונית. °רבי אומר, אף הקישות ופול המצרי. ורואה אני את דבריהם מדבריי:
גמ’: אמר רבי בון בר חייה° בשם רבי זעירא° . לא שנו שמצטרף לבית רובע, אלא השישה טפחים של אכילת הגפן. הא גפן עצמה, לא. למה? האם מפני שהיא אסורה בהנייה? _{שאסור לזרוע על הגפן ולא ניכר שמשאיר מדין הפסקה.} והרי הקבר אסור בהנייה ומצטרף? קבר אין איסורו ניכר. ומקום עבודת הגפן אין איסורה בהנייה _{ולמה מצטרפת}? אלא כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר. אין עבודה לגפן

[דף יב עמוד א]

יחידית _{ומה שלא זורעים שישה טפחים סביב גפן יחידית זה לא מפני שאסור, אלא מפני שאין דרך לזרוע שם שמקלקל את הגפן.} תנן, תבואה בתבואה בית רובע. ^ב_מובלבד שלא תהא חבושה גדר מארבע רוחותיה. _{שאם הייתה מוקפת גדר, אסור לזורע יותר ממין אחד אפילו בהרחקת בית רובע.} רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא° _אסי. וכי אנן אמרין דהדא בקעת סימוניא _{האם אנו אומרים שבקעת סימוניה}, כיוון שהיא מוקפת חומה אין זורעין לתוכה אלא מין אחד בלבד אף על פי שהיא גדולה הרבה? _{כיוון שהגמרא נשארה בשאלה הרמב"ם סובר שאין דין חבוש.} תנן, תבואה בירק וירק בתבואה, בית רובע. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. ירק בתבואה, ששה טפחים . מתיב °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לרבנין. כמה דאית לכון _{כמו שיש לכם} קל בשורה, וחומר במרובע _בשדה משמע שאין ההרחקה של בית רובע משום איסור אלא משום מראית עין. לכן אני מקל שאף בין שדה ירק לשדה תבואה יהיה די בשישה טפחים, שהרי ניכר שזה שתי שדות . והיכן אשכחן דאית לרבנין _{היכן מצאנו שיש לרבנן} קל בשורה וחומר במרובע? כהדא דתני. הרוצה לעשות שורה של ירק לתוך שדה תבואה. הרי זה עושה שורה אורך עשר אמות ומחצה, על רוחב ששה: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אינו זורע לתוכה של אותה שורה, אלא מין אחד בלבד _{אפילו אם הרחיק בין ירק לירק טפח ומחצה או בשני מינים שאינם כלאים.} אמר רבי זעירא° . מודה רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאם היתה השורה שבעה טפחים רוחב, שהוא זורע טפח מיכן וטפח מיכן ומשאיר רווח חמישה טפחים. ואותן חמשה, נידונין לכאן ולכאן.

ריווח_שנידון_לכאן_ולכאן

_{א ירק ברוח טפח. ב ירק אחר ברוחב טפח. ובאמצע חמש טפחים ריווח} מהיכן נלמד שאפשר לצרף את הרווח לכאן ולכאן? מן מה דאמר רבי זעירא° על דרבי יוחנן° _{בר נפחא} תמן. דאמר רבי זירא° , מודה רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאם היה בית רובע ומחצה שאותו חצי רובע נידון לכאן ולכאן.

חצי_רובע_שנידון_לכאן_ולכאן

_{א חצי רובע שעורה ב. חצי רובע שיבולת שועל (שאינה כלאים עם השעורה) ובניהם חצי רובע וכל אחד מהם יוצר ראש תור עם שדה אחר. ואף שלרבי יוחנן° בר נפחא אין ראש תור מתיר בפחות מרובע. רואים את החצי שבניהם פעם אחת כמשלים לרובע שעורים כדי להתיר שדה א בראש תור. ופעם אחת כשדה שיבולת שועל כדי להתיר שדה ב כראש תור}
תני, הרוצה לעשות שורה של ירק לתוך שדה תבואה. הרי זה עושה שורה אורך עשר אמות ומחצה על רוחב ששה. זרע חצי שדה חיטה _{כגון צד ימין של השדה} וזרע חצי שורה _{חמש אמות ברוחב שש טפחים} ועמד לו והשאיר חמש אמות ריקות . וביקש להתחיל בשורה אחרת לזרוע חצי שני השמאלי של השדה בחיטה . רב חסדא° אמר, אסור. ואומרים לו, עקור את השורה או מלא את השורה עד עשר אמות. רבי יודן° אמר. איתפלגון _חלקו רבי חייא בר אבא° ורבי שמואל ברבי יצחק° . חד אמר, אפילו שלשה לתוך ששה _{ובלבד שיזרע ברצף שלושה טפחים מתוך השישה של רוחב השורה.} וחרנה אמר, אפילו אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} דרבי חייא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ובלבד שלא יהא שם חרבה אלא יהיו השלושה רצופים . הוי רבי שמואל ברבי יצחק° , הוא דאמר אפילו אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. אם היו צדדין רבה על החרבה _{כגון שזרע ארבע מתוך השש אף שאינם רצופים} מותר אפילו לרבי חייא° תני. חמשה דברים נאמרו בדלעת יוונית. אין מסככין אותה על גבי זרעים ^ב_מאומביאה את הטומאה וחוצצת את הטומאה _{שלא כמו שאר עלי הירקות}  

[דף יב עמוד ב]

^ב_מבועוקצה _{לעניין יד לטמאה} טפח, ^ב_מגואוסרת בכל שהוא, שדבר חשוב לא בטל . והנודר מן הדילועין, אינו אסור אלא בדלעת יוונית בלבד. רבי יונה° בעי _שאל ולמה לית אנן אמרין _{למה אנחנו לא אומרים} מביאה את הטומאה וחוצצת את הטומאה תרתי _כשנים ויהיו שש? תני בר קפרא° שבע. אין מסבכין אותה על גבי זרעים. ומביאה את הטומאה. וחוצצת את הטומאה. וידה טפח. ונותנין לה עבודתה שש טפחים _{שאסור לסמוך לה זרע אחר.} ^ב_מדוכלאים עם דלעת ארמית. וכלאים עם דלעת הרמוצה. ולא תני אוסרת ולא תני נדרים. תנן, תבואה נוטה על גבי תבואה. וירק על גבי ירק. תבואה על גבי ירק, וירק על גבי תבואה, הכל מותר, חוץ מדלעת יוונית. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . רבי גמליאל ברבי° נפק לשוקא _{יצא לשוק}. אתון שאלון ליה _{באו ושאלו אותו}. סיבוך, שאמרו שתבואה בתבואה מותר ורק בדלעת אסור. האם זה אפילו בנוגע? או רק בנוטה. אבל בנוגע גם תבואה בתבואה אסור? אתא שאל לאבוי _{בא ושאל את אביו}. אמר לו. סיבוך שאמרו שמותר, אפילו בנוגע. אמר רבי יונה° . רבי הלל ברבי וולס° , נפק לשוקא _{יצא לשוק}. אתון שאלון ליה _{באו ושאלו אותו} סיבוך שאמרו בנוגע? אתא שאל לאבוי _{בא ושאל את אביו}. אמר ליה. סיבוך שאמרו מותר אפילו בנוגע: תנן, °רבי אומר אף הקישות ופול המצרי, ורואה אני את דבריהם מדבריי . מהו רואה אני את דבריהן מדבריי? אמר רבי חיננא° . אם דלעת מצרית שהיא מסבכת, את אמר מותר _{שהרי לא אסרו אלא דלעת יונית.} קישות ופול המצרי שאין להם עלים גדולים ואינם מסתבכים כלכך , לא כל שכן שיהיה מותר? אמר רבי אבא מרי° . לא כן הוה רבי מנא° _{בן יונה} אומר. דאמר רבי מנא° _{בן יונה}. הן דתנינן _{כל מקום ששנינו} ד°רבי אוסר הקישות ופול המצרי, אף דלעת מצרית בכלל. _{אם כך גם דלעת מצרית אסורה והקל וחומר נפל.} ומהו רואה אני את דבריהם מדבריי? שאין כולן מסבכין כדלעת יוונית:

הדרן עלך פרק כל סאה

פרק שלישי- ערוגה שהיא

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כלאים, פרק ג, הלכה א

מתני': ^ג_אערוגה שהיא ששה על ששה טפחים. זורעין בתוכה חמשה זירעונין ארבעה בד'

.

[דף יג עמוד א]

רוחות ערוגה, ואחד באמצע. היה לה גבול גבוה טפח. זורעין בתוכה שלשה עשר שלשה על כל גבול וגבול, ואחד באמצע.

.






^ג_בלא יטע ראש הלפת בתוך הגבול, מפני שהוא ממליהו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ג_גששה באמצע

:

_{דאף שבין שדה ירק לשדה ירק צריך הרחקה של שישה טפחים. בין ירק יחידי אחד לחברו די בטפח וחצי}

ערוגה

_{השלישי מימין אם די בחצי טפח שכן גובה הגבול מצטרף לטפח וחצי}
גמ’: מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים _{שנאמר לחיו כערוגות הבשם לחייו אלו הלוחות שהיו שישה על שישה ואף ערוגה כן.} שזורעין בתוכה חמשה זירעונין? שנאמר (ישעיהו סא יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח. והא מיעוט זרעים שנים, ואיך הגענו להתיר חמש? אמר רבי שמואל בר סיסרטא° . משנים את למד לארבעה. שמסברה לא היינו מתירים אלא מין אחד בערוגה כזו אבל אחר שהתורה גילתה ששני מינים מותרים ומסתמא מדובר שעושה אותם בצורת משלשים. אם כך אף ארבע נעשה באותה צורה. דמה שנים את נותן מצד אחד בתחילת ששה ומיצר והולך וכן מצד שני עד שהם נפגשים באמצע בראש תור . אף ארבעה את נותן בתחילת ששה בכל אחד מארבע הצלעות ומיצר והולך, רק שצריך להשאיר מעט מכל צד כדי שיהיה מרווח טפח וחצי בין משולש למשולש. ואי אפשר שלא יהא שם נקב אחד פנוי ליטע בו את האמצעית. ושם נזרע מין חמישי וארבע המשולשים מארבע הצדדים יגעו בו בראש תור.

מתוך_שתים_אתה_למד_חמש

אמר רבי יונה° . מסברה לא היינו מגיעים בדרך זו לחמישה מינים אלא רק לארבעה. דמה שהתירו בראש תור זה רק שעבודה פוגע בעבודה. _היינו שמין אחד פוגע במין השני בצורת ראש תור, ואפשר להתיר ארבעה מינים בדרך זו. אבל לא התירו כשמין פוגע בחבירו לחובשו. ולכן אי אפשר להתיר מין חמישי באמצע. שהרי הוא חבוש בראש תור מארבע צדדיו. אמר רבי יהושע בן לוי°

[דף יג עמוד ב]

מדכתיב כגנה זרעיה תצמיח. שיכול היה לכתוב כגנה זרע תצמיח, או זרעה תצמיח. למה כתב זרעיה בחמשה אותיות? מלמד שזורעים חמישה מינים בערוגה . ול°רבי יהודה _{בר עילאי}. דאמר, ששה מנין? מדכתיב כגנה זרועיה תצמיח. שיכול היה לכתוב כגנה זרע תצמיח. או זרעה תצמיח. למה כתב זרועיה בשש אותיות? מלמד שזורעים שישה מינים בערוגה . רבי חגי° אמר, צריך לכתוב זרעיה בחמשה אותיות. וכל הן _ספר דאנא משכח שכתוב בשש אותיות עם האות ו’ אנא מחק ליה. אשתאילת לרב הונא ספרא דסידרא° _{השאלה נשאלה לרב הונא הסופר של בית המדרש כינו אותו כך שהיה בקי בתנ"ך עד שהיה כספר מהלך} ואמר, זירועיה מליא. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. _{החמישה מינים שאמרה המשנה} כולהון בתוך ששה. כהנא° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° . כולהן חוץ לששה. שבאמצע זורע שלוש על שלוש _{ציור ימני} כך שיש מרחק טפח וחצי עד הגבול ובכל גבול זורע מין אחד ומרחיק טפח וחצי מהשני .

ערוגה_בין_ערוגות

אם כולהן חוץ לששה

[דף יד עמוד א]

ניתני תשעה _{ציור שני מימין} ארבע בארבע קרנות ועוד ארבע לכל רוח ביניהן ועוד אחד באמצע? _{דבשלמא אם זורע הכל בתוך הערוגה, אף שאפשר בצורה זו לזרוע תשע מינים, אולי שגזרת הכתוב שיותר מחמישה מינים בערוגה קטנה נחשב ערבובביה ואסור. אבל אם הערוגה גדולה יותר למה שלא נזרע תשע מינים?} אמר רבי תנחום בוצרייא° . וכן היא _{שאכן יכול לזרוע תשע מינים.} אלא שהמשנה שאמרה שזורע רק חמש מינים, בערוגה שבערוגות היא מתניתא. ולכן אינו יכול לזרוע גם בפינות וגם באמצע כל צד, אלא בערוגה אחת זורע בארבע פינות ובאמצע _{ציור שני משמאל.} ובערוגות שסביבה באמצע כל רוח ובאמצע _{ציור שמאלי.} רבי יצחק ° _{בר אבא}ורבי אימי° _{אמי בן נתן} הוון יתבין מקשיי _{ישבו והקשו}. תנינן, היה לה גובל גבוה טפח, זורעין בתוכה שלשה עשר. שלשה על כל גובל וגובל, ואחד באמצע. ניתני חמישה באמצע _{כמו בערוגה רגילה} דאף שזורע על הגבולין יכול לסמוך זרעים עד הגבול שהרי הגבול מפסיק כמו גדר _{ויש בתוך הגבולים ערוגה שש על שש?} תיפתר שהגובלין ממעטין מששה _{שהעפר של הגבולין נשפך לתוך הערוגה וממעט ממנה,} כיוון שהערוגה פחות מששה על ששה אין לזרוע אלא מן אחד . אם כשהגובלין ממעטין ששה, בדה תנינן _{בזה שנינו} °רבי יודה _{בר עילאי} אומר ששה

[דף יד עמוד ב]

באמצע? וקיימנוה _{ותרצו את הקושיה.} ולא ידעין אי חבריא קיימנוה, אי רבי אימי° _{אמי בן נתן} קיימה. דמה שאמר °רבי יהודה _{בר עילאי} שזורע שש מינים נאמר על ראשה של המשנה שמדברת בערוגה ללא גבולות. שחכמים אמרו שמותר לזרוע רק חמש מינים מגזרת הכתוב, על זה חלק °רבי יהודה _{בר עילאי} ואומר שזורעים שישה מגזרת הכתוב שזרועיה כתוב בשש אותיות . ואין על הראשה, בדה תני רבי חייה° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, °רבי יודה _{בר עילאי} אומר שמונה עשר, שנים עשר על הגבול ושש באמצע? _{נשאר בשאלה} מהו להקריח בית רובע, ולזרוע בתוכו חמשה מיני תבואה? מה אם ששה על ששה שבין שדה ירק לשדה ירק שלוקין עליו דבר תורה, את אמר מותר לזרוע חמישה מינים בערוגה . כאן שאין לוקין עליו דבר תורה. שמדאורייתא די בששה טפחים, וחכמים אמרו בית רובע , לא כל שכן?

קרחת_בין_שני_שדות_ירק

מהו להקריח בין שני שדות ירק, בתחילת ששה, להיות מיצר והולך. מה אם בשעה שעבודה פוגעת בעבודה התרנו, שהרי בערוגה התרנו במרחק טפח וחצי אף שמרחק יניקה של ירק טפח וחצי. נמצא שהם יונקים זה מזה, ואת אמר מותר להצר וללכת , _{כדאמר רבי שמואל בר סיסרטא° , משנים את למד ארבעה. מה שנים את נותן מצד אחד בתחילת ששה ומיצר והולך. וכן מצד שני, עד שהם נפגשים באמצע בראש תור. אף ארבעה את נותן בתחילת ששה בכל אחד מארבע הצלעות ומיצר והולך, רק שצריך להשאיר מעט מכל צד, כדי שיהיה מרווח טפח וחצי בין משולש למשולש.} כאן שאין עבודה פוגעת בעבודה שהרי הרחיק שש טפחים , לא כל שכן? לא צורכה דא אלא. _{לא בזה אלא בזה יש מקום להסתפק} מהו להקריח בין שתי שדות תבואה בתחילת בית רובע להיות מיצר והולך. מה אם ששה על ששה שלוקין עליו דבר תורה את אמר מותר. כאן שאין לוקין עליו דבר תורה, לא כל שכן? רבי נסא° שאל. לא מסתברא בגגו של גובל בין שני ערוגות שהוא שני טפחים _{טפח מכל ערוגה}, כיוון שניכר שכל טפח שיך לערוגה אחרת, יהיה מותר לזרוע בו שני מינין מן אחר בכל גבול אף בלי כל הרחקה?

גבול_ערוגה

רבי נסא שאל. עשה פיאה _{צורת הפתח} באמצע, האם יכול לזרוע שני מינים? זרע בגומה? _{לפי הסברא של הגמרא שאפשר לזרוע על הגבול והגבול מפסיק.} כדי שהגבול יחשב הפסק משכו של הערוגה בכמה? האם דווקא בערוגה ששה או אפילו פחות? מן מה דאמר רבי יצחק ° _{בר אבא}ורבי אימי° _{אמי בן נתן} תיפתר שהגובלין ממעטין ששה. הדא אמרה אפילו פרא מכאן _{זה אומר שאפילו פחות מכן}. עד היכן? _{מה שיעור הערוגה הקטן ביותר שעדין הגבול יחשב הפסק?} נישמעינה מן הדא דתניא. גוממיות שהן עמוקות טפח, זורעין לתוכה שלשה זירעונין. אחד מיכן ואחד מיכן, ואחד באמצע. הדא אמרה עד טפח. רבי אבא בר כהנא° ורבי שמעון בר נרשיה° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . מה שהתירו בגומא שלשה זרעונין. אחד מיכן ואחד מיכן, ואחד באמצע , בנוטים לחורבה שנו שאין _{בשני הצדדים האחרים זרעים.} אבל אם זרע מארבע צדדים אסור משום שהזרע האמצעי נעשה חבוש. אמר רבי זעירא° . כל טפח וטפח של גובל, עשו אותו מקום בפני עצמו, ויכול לזרוע מין אחד בצד של כל גבול, ואחד מלמעלה בטפח של הגבול. וכן הוא? אם כך ויהיו עשרים וחמשה? ששה על כל גובל וגובל. שלושה על כל גובל מלמעלה ושלושה מצידו,

זריעה_על_גבול_ערוגה

ואחד באמצע. _{אם היה אפשרי, למה המשנה אמרה שזורעים רק שלוש עשרה. אלא כנראה שאין זה נכון.} התיב רבי בון בר חייא° בשם רבי שמואל ברבי יצחק° . והתנינן, ^ג_דתלם ואמת המים שהן

[דף טו עמוד א]

עמוקין טפח. זורעין לתוכן שלשה זירעונין. אחד למעלה מיכן ואחד למעלה מיכן ואחד באמצע. ואם אפשר לזרוע גם בדופן, נתני חמשה? שנים מיכן אחד למעלה ואחד בדופן. ושנים מיכן אחד למעלה ואחד בדופן , ואחד באמצע. לית יכיל. כיוון שצד שכאן וצד שכאן, חובש את האמצעי _{אולי מפנה שהם יצמחו מעליו.} תנן התם. הרוצה לזרוע שורות של מוקשה _{קישואים דלועים או פול המצרי} בשדה בצלים. מרחיק בין שני שורות מוקשה, שתים עשרה אמה דברי °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר שמונה אמות . _{ובניהם יהיו הבצלים.} אמר רב בון בר חייא° . רבי שמואל ברבי יצחק° בעי. גובל מהו שיציל את הירק שזרוע עליו מיד מוקשה שזרוע בערוגה _{כגון שהערוגה זרועה מוקשה ועל הגבול זרוע ירק?} מה אם ^ג_הזרעים _תבואה בזרעים _בתבואה שהן ניצולין בעשר אמות ומחצה _{בית רובע,} אין הגובל מציל מידם. מוקשה שהוא ניצול רק בשתים עשרה, לא כל שכן? מוקשה עצמו מהו שיהיה ניצול אם היה זרוע בראש הגובל והירק בערוגה? מה אם זרעים _תבואה בזרעים _בתבואה שהן ניצולין בעשר אמות ומחצה _{בית רובע,} אינן ניצולין בראש הגובל. מוקשה שהוא ניצול בשמונה אמות _{לדעת °רבי עקיבא בן יוסף,} לא כל שכן? אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניא° . והן הוא כל שכן _{הרי ל°רבי עקיבא בן יוסף מוקשה קל מזרעים?} אלא הכן הוא. מה אם זרעים _תבואה בזרעים _{בית רובע} שניצולין בעשר אמה ומחצה _{בית רובע} אינן ניצולין בראש הגובל. מוקשה שהוא ניצול בשתים עשרה לא כל שכן?:

ירושלמי כלאים, פרק ג, הלכה ב

מתני': ^ג_וכל מין זרעים, אין זורעין בערוגה. וכל מין ירקות, זורעין בערוגה. חרדל ואפונין השופין, מין זרעונין. אפונין הגמלונין, מין ירק. ^ג_זגובל שהיה גבוה טפח ונתמעט, כשר. שהיה כשר מתחילתו. ^ג_חהתלם ואמת המים שהן עמוקין טפח. זורעין לתוכן שלשה זירעונין. אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע:
גמ’: תנן, כל מין זרעים, אין זורעין בערוגה. וכל מין ירקות, זורעין בערוגה . חרדל והאפונין השופין, מין זרעים ואפילו שזרען לירק, אין נותנין אותן על גבי ערוגה. האפונין הגמלונין ופול המצרי שזרען לזרע, אין נותנין אותן על גבי ערוגה. זרען לירק, נותנין אותן על גבי ערוגה. ושאר זירעוני גינה שאין נאכלין. אף על פי שזרען לזרע, נותנין אותן על גבי ערוגה: תנן, גובל שהיה גבוה טפח ונתמעט , כשר. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. הדא דאת אמר, לזרעים שבו _{שנזרעו קדם שנתמעט}. הא לזרוע בו בתחילה _{אחר שנתמעט}, אסור. היה זרוע ועבר וזרע עוד אחר שנתמעט

[דף טו עמוד ב]

מאחר שאלו שהיו כבר זרועים קדם שנתמעט מותרין, אף אלו שנזרעו אחר שנתמעט מותרין. רבי ירמיה° בעי. ניחא _פשיטא נעקרו השניים, הראשונים מותרין. נעקרו הראשונים, השניים מה הן? נישמעינה מן הדא. דתנן ^ג_טהמיטה שניטלו שתי ארוכות שלה, ועשה לה חדשות ולא שינה את הנקבים. נשתברו הארוכות _{החדשות,} טמיאה. נשברו הקצרות _{הישנות,} טהורה. שהכל הולך אחר הישנות. הדא אמרה. נעקרו השניים, הראשונים מותרין. נעקרו הראשונים, השניים אסורין. אמר רבי יונה° . רבי זעירא° ורבי אימי° _{אמי בן נתן} תרויהון אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. חד אמר. סומכין לגדר, ואין סומכין לגובל. וחרנה אמר. גובל שנתמעט כשר. הא גדר שנתמעט פסול. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא _{לא יודעים מי אמר את זה ומי אמר את זה}. מן מה דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר רבי זעירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. סומכין לגדר ואין סומכין לגובל. הוי רבי אימי° _{אמי בן נתן}. הוא דאמר גובל שנתמעט כשר. הא גדר שנתמעט פסול. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אוף אנן תנינן תרתיהון _{אף אנו שנינו את שני המימרות שאת שתי המימרות אפשר לדייק מהמשנה. את המימרא של רבי אמי° בן נתן,} דתנן גובל שנתמעט כשר. הא גדר שנתמעט פסול. _{את המימרא של רבי יוחנן° בר נפחא} שסומכין לגדר, דתנינן. ^ג_יסומך לבור ולניר ולגפא ולדרך ולגדר שהוא גבוה עשרה טפחים. ושאין סומכין לגובל דתנינן. ^ג_יאהתלם ואמת המים שהן עמוקין טפח, זורעין לתוכה שלושה מיני זירעונין. אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. אם אומר את שסומכין לגובל, יזרע למטן כמה שורות. שהרי רוחב אמת אמים שישה טפחים כערוגה. ודופן אמת אמים כגובל מכאן שהגובל אינו מפסיק _{אלא כל החידוש בגובל הוא שגובה הכותל נחשב כהרחקה, וכיוון שגובה הכותל טפח צריך להרחיק בתוך הגומה עוד חצי טפח, נמצא שיש פחות משש טפחים ואן זורעים בה אלא מין אחד.} אמרין חבריא קומי רבי שמואל בר אבין° . תיפתר, שהיה זורע בראש הגובל בקצה והעלים נכנסים לתוך אמת המים, ואם יזרע יותר ממין אחד מחזה כערבוביה . אמר לו. אין כיני, יעקור אותו הקלח, ויזרע למטן כמה שורות. לא מוטב לעקור קלח אחד, ולזרע למטן כמה שורות?

ירושלמי כלאים, פרק ג, הלכה ג

[דף טז עמוד א]

מתני': ^ג_יבהיה ראש תור ירק ונכנס לתוך שדה ירק אחר, מותר. מפני שהוא נראה כסוף שדהו. ^ג_יגהיתה שדהו זרועה ירק, והוא מבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר. עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו. ו°רבי עקיבה אומר. אורך ששה טפחים ורוחב מלואו _{לרבי שמעון משאנץ שישה טפחים, לדעת הגר"א כלשהו.} רבי יודה אומר. רוחב כמלוא רוחב הפרסה _טפח:
גמ' תנן, התלם ואמת המים שהן עמוקין טפח. זורעין לתוכן שלשה זירעונין. אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע . תני בר קפרא° . אינו זורע לתוכה, אלא מין אחד בלבד. כי שני הזרעים שבשפת התלם או אמת המים חובשים את הזרע שבתוך התלם. תנן, °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר. עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו . מה אמר °רבי ישמעאל _{בן אלישע} ברוחב השורה? מה אם °רבי עקיבה שמקל ומתיר אף שחובש בשלש רוחות, אית ליה שצריך להרחיק משאר השדה רוחב מלואו _{לרבי שמעון משאנץ שישה טפחים לדעת הגר"א כלשהו.} °רבי ישמעאל _{בן אלישע} שהוא מחמיר ואינו מתיר אלא כשהוא חובש רק בשתי רוחות, ושיהיה מפולש, לא כל שכן שצריך להרחיק רוחב מלואו? מה אמר °רבי ישמעאל _{בן אלישע} בשורה של ירק בשדה תבואה, האם גם שם צריך שיהיה מפולש? מה אם °רבי עקיבה דהוא מיקל הכא שדי בשש טפחים , מחמיר תמן בירק בשדה תבואה ומצריך עשר אמות . °רבי ישמעאל _{בן אלישע} דהוא מחמיר הכא להצריך מפולש , לא כל שכן דיחמיר תמן להצריך מפולש? לא צורכא דא אלא _{לא בזה אלא בזה יש מקום להסתפק} מה אמר °רבי ישמעאל _{בן אלישע} תמן ברוחב ההרחקה משאר השדה? כמה דאת אמר הכא לא שנייא. היא °רבי עקיבה , היא °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, רוחב כמלואו. הוא הדין תמן, לא שנייא. היא °רבי עקיבה , היא °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, צריך הרחקה כמלואו _{לרבי שמעון משאנץ שישה טפחים לדעת הגר"א כלשהו} שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. מה שאמר °רבי עקיבא _{בן יוסף} שדי בששה טפחים , לא שנו, אלא שורה אחת. הא שתים, אסור עד שיהיו מפולשים . רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תרויהון אמרי. לא שנייא, היא אחת היא שתים די בששה טפחים : רבי שמעון בן לקיש° אמר. מותר להבקיע ארבע שורות ירק בבקעה זרועה תבואה, וירחיק מהן ששה טפחים. שארבע שורות לא הוי כשדה ירק בשדה תבואה שצריך להרחיק בית רובע . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ובלבד שיהו שתי שורות החיצונות נידונות כערוגה _{שיהיה בהם רוחב ששה טפחים, אבל באמצעיות לא צריך.} אמר רבי זעירא° . ובלבד שיזרע בערוגות החיצונות שלשה טפחים בתוך הששה. תנן, °רבי יודה _{בר עילאי} אומר. רוחב כמלוא רוחב הפרסה . אמר רב הונא° . טעמא ד°רבי יודה _{בר עילאי} דכתיב (דברים עקב יא י) והשקית ברגלך כגן הירק. וכמה היא שיעורה של פרסה? טפח: תנינן הכא ד°רבי יודה _{בר עילאי} סובר הרחקה בטפח, ותנינן תמן דל°רבי יהודה _{בר עילאי} זורעים בערוגה שישה מינים כיוון שדי בהרחקה טפח . אילו תניתה הכא ולא תניתה תמן, הוינן אמרין. מה אין °רבי יודה _{בר עילאי} דהוא מחמיר הכא, ומצריך שיהיה הרחקה רוחב טפח, _{ולרבנן די במשהו לשיטת הגר"א,} מיקל תמן. רבנין דמקילין הכא שרוחבו במשהו, לא כל שכן יקילון תמן? הוי צורכא מתני תמן ללמד שלחכמים צריך טפח ומחצה . או אילו תניתה תמן ולא תניתה הכא. הוינן אמרין. מה אין רבנן דאינון מחמרין תמן ומצריכים טפח וחצי , אינון מקילין הכא במשהו. °רבי יהודה _{בר עילאי} דהוא מיקל תמן שדי בטפח, לא כל שכן דיקיל הכא ויצריך רוחב משהו . הוי צורכא מתני הכא, וצורכא מתני תמן:

[דף טז עמוד ב]

ירושלמי כלאים, פרק ג, הלכה ד

מתני': ^ג_ידהנוטע שתי שורות של קישואין. שתי שורות של דלועין. שתי שורות של פול המצרי מותר _{שכל שתי שורות נראות כשדה.} שורה של קישואין, שורה של דילועין, שורה של פול המצרי, אסור _{שנראה כערבוביה.} שורה של קישואין שורה של דילועין, שורה של פול המצרי, ושורה של קישואין, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מתיר, וחכמים אוסרין. ^ג_טונוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת, ובלבד שתהא זו נוטה לצד, זו וזו נוטה לצד זו. ונוטה שער של זו לכאן, ושל זו לכאן. שכן מה שאסרו חכמים, לא גזרו אלא מפני מראית העין:
גמ’: תנן התם. הרוצה לזרוע שורות של מוקשה _{קישואים דלועים ופול המצרי} בשדה בצלים. מרחיק בין שני שורות מוקשה לפחות שתים עשרה אמה דברי °רבי ישמעאל _{בן אלישע אבל פחות מכאן יש ערבוביה ואסור.} °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר שמונה אמות. תנן, שורה של קישואין שורה של דילועין, שורה של פול המצרי, ושורה של קישואין, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מתיר, וחכמים אוסרין . חזקיה° אמר, במחלוקת. מאן דאמר תמן שתים עשרה, אוף הכא בין שתי שורות של קישואים שתים עשרה _{אבל פחות מכאן הקישואים חובשים את השורות שבניהם ואסור.} מאן דאמר תמן בשמונה, אוף הכא בשמונה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. דברי הכל היא _בשמונה. יפה כח מוקשה בין המוקשיות להציל בשמונה. שכיוון שלכולם עלים ארוכים, אין כאן ערבוביה כלכך. לא היה שמונה אמות ביניהם , אורכו בכמה שיהיה חובש ויאסור? אמר רבי זעירא° נלמדינה מן הכרם. כמה דתימר גבי כרם לא שנייא היא ארכו היא הפליגו. שהרי כרם נקרא כך רק כשיש שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב, ובין גפן לגפן לפחות ארבע אמות, כך שאורך הכרם לפחות שמונה אמות. וכך המרחק בהפליגו, שאין גפן מצטרפת לכרם ביותר משמונה אמות . אף הכא לא שנייא היא ארכו היא הפליגו. על דעתיה דחזקיה° ניחא מאן דאמר תמן בשמונה, אוף הכא בשמונה. מאן דאמר תמן שתים עשרה, אוף הכא שתים עשרה . על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דאמר דברי הכל מציל בשמונה . אורכו בכמה חובש? אין תימר בשמונה, קל וחומר למוקשה בין הבצלים שיחבוש בשמונה, שהרי הוא יותר חמור. דמה אם מוקשה בין המוקשיות, שיפיתה כוחו להציל

[דף יז עמוד א]

בשמונה _{שאם המרחק בין שתי השורות יותר משמונה מותר}, ואם היה המרחק פחות משמונה, נחבש מה שבניהם אם השורות החובשות לפחות באורך שמונה . מוקשה _{קישואים דלועים ופול המצרי} בין הבצלים שהורעת כוחו להציל בשתים עשרה, _{שרק אם המרחק גדול משתים עשרה אמות מותר.} לא כל שכן שיחבש אפילו אם השורות החובשות בשמונה אמות אורך? _{וכן אפשר ללמוד מהכיוון ההפוך} אין תימר מוקשה בין הבצלים אין נחבש אלא בשתים עשרה. קל וחומר למוקשה _{קישואים דלועים ופול המצרי} בין המוקשיות שלא יחבש אלא בשתים עשרה. אלא על כרחך שלדעת רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא אמרינן הוא אורכו הוא רוחבו . עד כדון ברוצף כל השורה החיצונה. מה הדין בעושה קלחים יחידים? כמה דתימר גבי כרם לא שנייא הוא רוצף _{שנוטע במרחק ארבע אמות בן גפן לגפן.} הוא עושה קלחים יחידים _{כגון שנטע במרחק שמונה אמות בין גפן לגפן.} אף הכא לא שנייא הוא רוצף הוא עושה קלחים יחידים. תנן, שורה של קישואים שורה של דילועין, שורה של פול המצרי אסור, ושורה של קישואין שורה של קישואים שורה של דילועין, שורה של פול המצרי אסור, ושורה של קישואין °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מתיר, וחכמים אוסרין. רבי ינאי° _הכהן אמר. אף הרישא במחלוקת. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מתיר, וחכמים אוסרין. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מתיר בסיפא _{בשורה של קישואין שורה של דילועין, שורה של פול המצרי, ושורה של קישואין.} דשני מינין מצטרפין להציל. שרואים כאילו יש שני שדות של שני שורות כל אחת . _{שדה אחת של קישואין ודילועין, ושדה שניה של פול המצרי וקישואין. ותנן, הנוטע שתי שורות של קישואין. שתי שורות של דילועין. שתי שורות של פול המצרי, מותר.} ואין שני מינין מצטרפין ליאסר, לכן גם ברישא מותר. ולא נאמר שהשורה של קישואים והשורה של פול המצרי יצטרפו ויאסרו את השורה של דילועין שבניהם מדין חבוש . רב° _{אבא בר אייבו} אמר _{מה אמרה המשנה ברישא ששורה של קישואים, שורה של דילועין, שורה של פול המצרי אסור} דברי הכל היא. שכשם ששני מינין מצטרפין להציל _{כמו שרואים בסיפא.} כך שני מינין מצטרפין לאסור . מתניתין פליגא על רבי ינאי° _הכהן. דתנינן בסיפא, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מתיר. משמע שברישא לא התיר . מתני' פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, שורה של קישואין, שורה של דילועין, שורה של פול המצרי ושורה של קישואין. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מתיר. ואם שני מינין מצטרפין לאסור , עד שלא נטע את הרביעית, לא כבר נאסרו? תיפתר שנטע ארבעתן כאחת. תנן, נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת, ובלבד שתהא זו נוטה לצד, זו וזו נוטה לצד זו. תני ^ג_טזמותר הוא אדם לעשות בתוך שדהו גומא קטנה עמוקה טפח. ולזרע בתוכו ארבע זירעונין, ולהפכן לארבע רוחותיה. רבי אבא בר כהנא° ורבי שמעון נרשייה° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . בנוטין לחורבה _{שטח ריק מסביב} שנו. רבי מנא° _{בן יונה} בעי. אם בנוטין לחורבה, ניתני שמונה? שנים מיכן, ושנים מיכן, ושנים מיכן, ושנים מיכן:

זריעה_בגומה

ירושלמי כלאים, פרק ג, הלכה ה

מתני': ^ג_יזהיתה שדהו זרועה בצלים _{רוחב שורה ארבע אמות} וביקש ליטע בתוכה שורות של דילועין. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר. עוקר שתי שורות, ונוטע שורה אחת. ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות, ועוקר שתי שורות, ונוטע שורה אחת.

_{כך שהמרחק בין שני שורות דלועים שנים עשרה אמה. נמצא שמקום עבודת הבצלים ארבע אמות ומקום עבודת הדלועים ארבע אמות}

הזורע דלעת בתוך ערוגות בצל

_{הציור העליון שיטת רבי ישמעאל, הציור התחתון שיטת רבי עקיבא.למעלה בכל ציור המצב הראשוני. למטה בכל ציור המצב הסופי}
רבי עקיבה אומר. עוקר שתי שורות, ונוטע שתי שורות, ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות. ועוקר שתי שורות, ונוטע שתי שורות.

[דף יז עמוד ב]

וחכמים אומרים. ^ג_יחאם אין בין שורה לחבירתה שתים עשרה אמה, לא יקיים זרע של בנתיים. _{נמצא של°רבי ישמעאל בן אלישע בין שורת בצל לשורת דלועין שתי אמות. בן שורת דלועין לשורת דלועין שתים עשרה אמות. ל°רבי עקיבא בן יוסף בין שורת בצל לשורת דלועין טפח. בין שורת דלועין לשורת דלועין שמונה אמות}
גמ’: כהנא° אמר. לדברי °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, פעמים שהמרחק בין שני שורות דלועין שש עשרה אמה. פעמים שתים עשרה, פעמים שמונה. בשעה שהוא נותן כל העבודה מבפנים, _{היינו שזורע את שורת הדלועין הראשונה על מקום שורת הבצלים השמאלית שעקר ואת העלים מפנה לצד ימין, ואת שורת הדלועין השניה על מקום שורת הבצלים הימנית שעקר ואת העלים מפנה לצד שמאל נמצא שהמרחק בין שני שורות דלועים} שש עשרה אמה _{שהרי הוא זורע, שורה של דלועים, שורת ריווח שעליה העלים שני שורות בצל ושורת רווח שעליה העלים.} מקצתה בפנים ומקצתה בחוץ שתים עשרה _{כשזורע תמיד בצד שמאל ואת העלים לוקח ימינה כך שיש שורה של דלועים, שורת רווח שעליה העלים שני שורות בצלים ושורה של דלועים.} כולה מבחוץ, שמונה _{כשהוא זורע פעם בצד ימין ואת העלים לוקח שמאלה ופעם בצד שמאל ואת העלים לוקח ימינה כך שמתקבל שורה דלועים שני שורות בצל ושורת דלועים}

הזורע דלעת בתוך ערוגות בצל

_{בשעה שהוא נותן כל העבודה מבחוץ היינו שהעלים מופנים החוצה של השורה השמאלית שמאלה ושל הימנית ימינה} שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. לעולם שתים עשרה _{שחייב לזרוע באמצע.} ותני כן. דתמיד המרחק קצוב _{ואינו משתנה} על דברי שניהן. דתנן, °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר שתים עשרה. °רבי עקיבה אומר שמונה. הא °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר שתים עשרה. ורבנין אמרין שתים עשרה. מה ביניהון? סמיכה. על דעתיה ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע}, אסור לסמוך את הדלועים לבצלים וחייב להרחיק שתי אמות. ורבנין אמרין, מותר לסמוך _{ויכול לזרוע בכל השתים עשרה אמות שבין הדלועין:}

ירושלמי כלאים, פרק ג, הלכה ו

מתני': ^ג_יטדלעת בירק כירק _{מרחיק ששה טפחים.} דלעת ^ג_כבתבואה, נותנין לה בית רובע.

[דף יח עמוד א]

^ג_כאהיתה שדהו זרועה תבואה, וביקש ליטע בתוכה שורה של דילועין. נותנין לעבודתה ששה טפחים. ואם הגדילה, יעקור מלפניה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. נותנין לה לעבודתה ארבע אמות. אמרו לו. התחמור זו מן הגפן? אמר להן. מצינו שזו חמורה מן הגפן ^ג_כבשלגפן יחידית נותנין לה עבודתה ששה טפחים, ולדלעת יחידית בית רובע. °רבי מאיר אומר משום °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. כל שלשה דילועין לבית סאה, לא יביא זרע לתוך בית סאה. °רבי יוסי בן החוטף אפרתים אמר משום °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. כל שלשה דילועין לבית כור, לא יביא זרע לתוך בית כור:
גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה שאמרנו בסוף ההלכה הקדמת שסמיכה בניהון. שלדעת חכמים יכול לסמוך את הבצלים לדלועים ולדעת °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, אסור לסמוך את הדלועים לבצלים וחייב להרחיק שתי אמות. לא רק כשיש שני שורות של דלועים שבניהם שתים עשרה אמות. אלא , אפילו אם הייתה רק שורה יחידית של דלועים לדעת °רבי ישמעאל _{בן אלישע} נותנין לה עבודה שני אמות מכל צד. תנן, נותנין לעבודתה ששה טפחים. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. נותנין לה לעבודתה ארבע אמות . מהו ליתן עבודה לראשין _{אם רוצה לזרוע בהמשך השורה של הדלועים האם צריך להרחיק או לא?} כמה דתימר גבי כרם, נותנין עבודה לראשין _{שמרחיקין ארבע אמות מאותו שיוצא זנב שהוא כמו ראשין.} אוף הכא נותנין עבודה לראשין. מהו לזרוע בין הגומות _{שבהם זרע הדלעת בתוך השורה בין זרע אחד לשני?} כמה דתימר גבי כרם, אסור לזרוע בין הגפנים _{ולא אומרים שאם זורע בין הגפנים צריך להרחיק כמו גפן יחידית, אלא צריך להרחיק ד' אמות} אוף הכא, אסור לזרוע בין הגומות. רבי יונה° בעי. _{לשיטת חכמים שבשורה של דילועין מרחיק ו' טפחים כגפן יחידית.} נטע חמשה דילועין, וסמכן לגדר. מהו ליתן להן הלכות עריס ויצטרך להרחיק ארבע אמות? _{ל°רבי יוסי בן חלפתא שאמר שצריך להרחיק ארבע אמות לדלעת יחידית} האם בכל הדילועין משערין, או רק בדלעת יונית? _{עונה הגמרא יש לנו כלל} כל מקום שעשית קישות ופול המצרי כדלעת יוונית, את עושה דלעת מצרי כדלעת יוונית. וכאן שלא עשית קישות ופול המצרי כדלעת יוונית, אין את עושה דלעת מצרית כדלעת יוונית _{ואם כך רק בדלעת יונית צריך להרחיק ארבע אמות.} תנן, אמר להן מצינו שזו חמורה מן הגפן, שהרי לדלעת יחידית מרחיק בית רובע . ויתיביניה _{שיענו חכמים ל°רבי יוסי בן חלפתא} מה אתה מקשה מדלעת יחידית, הרי מצאנו שיחידי חמור משורה. שהרי המקיים קלחים לחין לזרע

[דף יח עמוד ב]

יחידים, צריך להפנות להם בית רובע, או לעשות להם מחיצה גבוהה עשרה טפחים. ואם היתה שורה, מרחיק שישה טפחים. רואים שיחידי חמור משורה . מן מה דלא מותבי ליה _{ממה של הקשו כך}. הוי כן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} סבר מימר, היא שורה היא מרובע בין קלח יחיד בין שורה לעולם אם השאיר לזרע דינו כתבואה ומרחיק בית רובע. איתמר . רבי יונה° ורבי יוסי גלילאה° אמרו בשם רבי יוסי בי רבי חנינה° . המקיים קלח אחד בתוך שלו לזרע. צריך להפנות לו בית רובע, או לעשות לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים. אפילו אם יזרע מאותו מין? _{מאחר וזה לירק וזה לזרע נחשבים כלאים זה בזה.} התיב רבי בון בר חייה° קומי רבי זעירא° . והתנינן, ^ג_כגכוסבר שזרעה לזרע, ירקה פטור. _{אם זרע את הכוסבר} לירק, מתעשרת מהזרע על הזרע ומהירק על ירק. אבל לא מירק על הזרע ולא מהזרע על הירק. משמע שהם שני מינים ואף על פי כן אין צריך לעשות להם מחיצה ואינם כלאים זה בזה . אמר ליה. _{אין מכאן ראיה לפשוט את הספק.} שנייא היא כוסבר, שהיא וזרעה נאכלין. ולכן אף אם זורע חלק לירק וחלק לזרע אינם כלאים זה בזה ואין צריך מחיצה. אבל אם זרע מין שאין זרעו נאכל, לזרע, יתכן שיהיה כלאים עם מה שנזרע לירק. תנן, °רבי מאיר אומר משום °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. כל שלשה דילועין לבית סאה, לא יביא זרע לתוך בית סאה. °רבי יוסי בן החוטף אפרתים אמר משום °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. כל שלשה דילועין לבית כור, לא יביא זרע לתוך בית כור . אמר רבי יוסי בי רבי בון° . בוא וראה מה בין תחילת °רבי ישמעאל _{בן אלישע} כשהיה מלמד ל°רבי מאיר , לסופו כשלימד ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} . שתחילתו בבית סאה כדאמר °רבי מאיר . וסופו בבית כור כדאמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}:

הדרן עלך פרק ערוגה

פרק רביעי- קרחת הכרם

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כלאים, פרק ד, הלכה א

מתני': קרחת הכרם. °בית שמאי אומרים, עשרים וארבע אמות _{כיוון שאם תיתן לכל כרם ארבע אמות ואת הנותר נחלק בין שני הצדדים ישאר לכל צד פחות משמונה אמות, ול°בית שמאי פחות משמונה אמות אינו נידון כשדה ובטל לכרם.} ו°בית הלל אומרים, ^ד_אשש עשרה אמה _{כיוון שאם תיתן לכל כרם ארבע אמות ואת הנותר נחלק בין שני הצדדים ישאר לכל צד ארבע אמות ול°בית הלל ארבע אמות נידון כשדה ואינו בטל לכרם.} מחול הכרם _{בין הכרם לגדר.} °בית שמאי אומרים, שש עשרה אמה _{ארבע אמות לכרם וארבע אמות הצמודות לגדר שאינן נזרעים. ושמונה אמות שנשארו נחשבות כשדה} ו°בית הלל אומרים, שתים עשרה אמה _{ארבע אמות לכרם וארבע אמות הצמודות לגדר שאינן נזרעים. וארבע אמות שנשארו נחשבות כשדה.} ואי זו היא קרחת הכרם? ^ד_בכרם שחרב מאמצעו. אם אין שם שש עשרה אמה, לא יביא זרע לשם. היו שם שש עשרה אמה. נותנין לה עבודתה _{ארבע אמות,} וזורע את המותר. ואי זהו מחול הכרם? ^ד_גבין כרם לגדר. אם אין שם שתים עשרה אמה, לא יביא זרע לשם. היו שם שתים עשרה אמה, נותנין לה עבודתה, וזורע את המותר. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אין זה אלא גדר הכרם _{ודי להרחיק ארבע אמות ויכול לזרוע את המותר.} ואי זהו מחול הכרם? בין שני כרמים. ^ד_דואי זהו גדר? שהוא גבוה עשרה טפחים. ואי זהו חריץ שמפסיק לכלאים? שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה:

מחול_הכרם

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. קרחת הכרם, הוא כרם שחרב. והא תנן קרחת הכרם ותנן כרם שחרב? _תשובה התנא השתמש בביטוי קרחת הכרם, גבי כרם שמקריחין אותו מאמצעו. והתנא השתמש בביטוי כרם שחרב, גבי כרם שמקריחין אותו מכל צדדיו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. ^ד_הוהוא שבא ממטע כרם גדול. שאחרי שנתקרח באמצע, נשארו סביב הקרחת גפנים שיש להם דין של כרם . אבל אם בא ממטע כרם קטון, אין זה קרחת

[דף יט עמוד א]

הכרם. ותנינן אי זהו קרחת הכרם? כרם שחרב מאמצעו ונשתייר בו כדי כרם. בין מארבע רוחות, בין משלש, בין משתים, זו כנגד זו. היאך עבידא? כגון שהיה כרם של חמש שורין מן שובע שובע, ושמונה אמות בין גפן לגפן . ונסב _נטל חד כרמין _{שלוש גפנים} באמצע . אית תמן ארבעה כרמין, ותלתא ביניין _{מרווחים}. _{בין השורה הראשונה לשניה. בין השניה לרביעית. בין הרביעית לחמישית}

כרם_שחרב

_{אם נסמן את הגפנים באותיות עמודה אחר עמודה, ונעקור ג' גפנים: גפן יז, יח, יט. כיון שהמרחק בין גפן אחת לשניה הוא ח' אמות, הרי שהמרחק בין גפן י לגפן כד הוא ט"ז אמות. וכן בין גפן יב לגפן כו יש ט"ז אמות. וזהו השטח של קרחת הכרם לשיטת °בית הלל . במצב הזה סביב הקרחת יש ארבעה כרמים. כרם א: גפן א, גפן ב, גפן ח, גפן ט, שהם שנים כנגד שנים, וגפן טו או טז היא יוצאת זנב. כרם ב: גפן ו, גפן ז, גפן יג, גפן יד, וגפן כ או כא יוצאת זנב. וכך בכל ד' פינות. ג' רווחים בין השורות.}
נסב חד שורה חורן _{נטל שורה נוספת}. אית תמן תלתא כרמין משלוש רוחות, ותרין ביניין _{מרווחים}. _{בין השורה הראשונה לרביעית. בין הרביעית לחמישית}

כרם_שבא_מכרם_גדול_שחרב

כגון אם עקר גפן י, גפן יא, גפן יב. רק ג' כרמים מקיפים את הקרחת, כי הכרם העליון התבטל, ונשארו שם גפנים יחידות ורק שני רווחים,
נסב חד חורן. אית תמן תרין כרמין וחד ביניין _מרווח. _{בין השורה הראשונה לחמישית}

כרם_גדול_שחרב_צורה_סופית

כגון שעקר גפן כד, גפן כה, גפן כו. נשארו רק שני כרמים, מצד מזרח ומצד מערב וריוח אחד
תנן, קרחת הכרם. °בית שמאי אומרים, עשרים וארבע אמות. ו°בית הלל אומרים, שש עשרה אמה . _{ואמר רבי יוחנן° בר נפחא. קרחת הכרם, הוא כרם שחרב.} כהנא° אמר לא רק שחרב, אלא אף בתחילת מטעתו _{אם נעשה כך שתהיה קרחת באמצעו. אם אין שם 16 אמה לבית הלל ועשרים וארבע אמה לבית שמאי , לא יזרע שם} שאם נטע ושייר שטח באמצע הכרם עושין אותו כן. ש°בית שמאי אומרים, תחילת מטעתו עשרים וארבע. וחורבנו עשרים וארבע. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. °בית שמאי מחמרין בחורבנו יותר ממטעתו. תחילת מטעתו, שש עשרה. וחורבנו עשרים וארבע. וכל הדברים °בית שמאי מוסיפין שליש על °בית הלל . אי הכי מחול הכרם. על דעתיה ד°בית שמאי היה צריך להיות שמונה עשרה אמות. שהרי על דעתיה ד°בית הלל שתים עשרה אמות. והתנינן מחול הכרם °בית שמאי אומרים שש עשרה אמה. ו°בית הלל אומרים שתים עשרה אמה? אית דבעי מימר _{יש שרצו לתרץ}, צא מהן ארבע אמות של צד הגדר _{שאינו בכלל ההרחקה אלא שאינו ראוי לזריעה ואינו בחשבון.} והרי נמצאו שתים עשרה על דעתיה ד°בית שמאי , ושמונה על ד°בית הלל _{וזה שליש. לפי הכלל שאמרנו ש°בית שמאי מוסיפים שליש על °בית הלל .} לפי זה עבודות הגפן אדעתיה ד°בית שמאי צריך להיות שש אמות. ואדעתיה ד°בית הלל ארבע אמות. והתנינן. הנוטע שורה של חמש גפנים. °בית שמאי אומרים כרם. ו°בית הלל אומרים אינו כרם עד שיהו שתי שורות . לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם °בית שמאי אומרים קידש שורה אחת. ו°בית הלל אומרים ^ד_וקידש שתי שורות. _{שהתורה אמרה פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם. וכיון של°בית שמאי שורה אחת נקראת כרם, קידש שורה אחת ול°בית הלל שתי שורות.} מדתנן, לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם °בית שמאי אומרים קידש שורה אחת. משמע שאף ל°בית שמאי עבודת הכרם בארבע אמות? נימר בגין °בית הלל תניתה ארבע אמות. אבל ל°בית שמאי אוסר עד שש אמות . והתנינן ^ד_זאי זהו עריס? הנוטע שורה של חמש גפנים _{צמוד לכותל.} °בית שמאי אומרים מודדים ארבע אמות מעיקר הגפנים וכ"ו . שנייא היא. דאמר רבי שמעון בן לקיש° . בעריס המעוקם _{דאם לא כן מאי שנא עריס הרי ל°בית שמאי חמישה גפנים בשורה דינם ככרם?} שאינו הולך בקו ישר אלא כמה מהגפנים יותר קרובים לגדר. דעל ידי עקימה תרתיי מתבלעין _{שנים נבלעים}. שאם נמדוד מהקרובים יש ארבע אמות. ואם נמדוד מהרחוקים שהם קרובים לגדר יש שש אמות לכן °בית שמאי אומרים מודדים ארבע אמות מעיקר הגפנים :

עריס_ועריס_מעוקם

משמאל גפן מינימלית לבית שמאי. מתחת גפן מינימלית לבית הלל. מימין עריס. מתחת עריס מעוקם שבין הגפן הקרובה לגדר לגפנים הרחוקות שתי אמות

[דף יט עמוד ב]

תנן, איזהו מחול הכרם, בין כרם לגדר . לא סוף דבר גדר, אלא אפילו עשה פסין _{חתיכות קרשים}. אם אין בין פס לחבירו שלשה טפחים, נידונין כגדר. אפילו קמה, ואפילו קשין. ואף שצריך להרחיק ארבע אמות מהכרם, אם היה גדר או קמה או קשים צריך שתים עשרה אמות _{והקשים או הקמה נידונים לחומרה כגדר} ואתיא כיי דאמר רבי חנינא° _{בר חמא} , אין האסור נעשה מחיצה להציל. שאם היתה קמה צמודה לכרם, ומצדה השני זרוע ירק, הכל נאסר. ולא אומרים שהקמה נעשת מחיצה ותציל את הירק, כי דבר שנאסר אינו מציל . דסברין מימר אינו נעשה מחיצה להתיר, אבל נעשה מחיצה לאסור. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר איזהו מחול הכרם, בין שני כרמים . על דעתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי} יעשה כקרחת בתוך הכרם ויאסור בשש עשרה כדין קרחת הכרם. ולמה מותר לזרוע אם יש ריוח של י"ב אמות? אמר רבי יונה° . מה שאמר °רבי יהודה _{בר עילאי} שדי בשתים עשרה אמה , הדא דתימר, כשאין הכרתים _הגזעים של שני הכרמים מכוונים _{שנראה שמדובר בשני כרמים} . אבל אם היו הכרתים מכוונין _{שרואים שמדובר בכרם אחד שנעשה בו קרחת}, אוסר בשש עשרה.

מחול_הכרם_לרבי_יהודה

תנן, ואי זהו מחול הכרם? בין כרם לגדר . עד שיהא מוקף גדר

[דף כ עמוד א]

מארבע רוחותיו או די מצד אחד? מן מה דתנינן °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר _{מחול זה} בין שני כרמים. הדא אמרה אפילו מרוח אחת. עד שיהא מוקף גדר כל אותו הרוח? נישמעינה מן הדא. דאמר רבי זעירא° אמר רבי יסא° _אסי בשם רב מתנה° . אין זנב לכרם גדול _{כרם של תשע גפנים שלוש על שלוש. אם היה לו עוד גפן עשירי כזנב, לא אומרים שנראה כאילו יש עוד שני גפנים במקום החסר,} ולא מחול לכרם קטן _{ששה גפנים שנים על שלוש.} אין זנב לכרם גדול, שאי אתה זקוק לו _{שהרי גם בלעדיו יש דין כרם.} ולא מחול לכרם קטן, לאסור חוצה לו יותר מתוכו. שהרי תוכו שמונה _{המרחק בין שני גפנים לא יותר משמונה.} ואם היה נאסר משום מחול היה נאסר חוצה לו שתים עשרה. _{אבל כרם גדול תוכו אסור בשש עשרה. שאם אין שש עשרה אמה בין גפן לגפן, לא יביא זרע לשם} ואי זהו כרם קטן? שלש כנגד שלש. הא שלש כנגד שלש כנגד שלש , יש לו מחול: אמר רבי זעירא° . הדא אמרה עשה פסין _גדר כנגד שלש גפנים, יש לו דין מחול, ואין צריך שיהיה הגדר לאורך כל הכרם . רבי יודן° בעי. עשה גדר לפנים

[דף כ עמוד ב]

מגדר _{גדר ראשונה אסרה שתים עשרה אמות מדין מחול הכרם אם עשו גדר חדשה נוספת בין הכרם לגדר המקורית מה המרחק בניהם ויהיה מותר לזוע בין הגדרות} ? אמרו , אם יש בניהם שלשה טפחים מותר להביא זרע לשם. ואם לאו, אסור להביא זרע לשם _{ששני הגדרות כגדר עבה מדין לבוד}. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי שמעון בן לקיש° . היה שם מקום שתים עשרה אמה בין הכרם לגדר, ניטל _דין המחול, ומרחיק ארבע אמות וזורע את השאר . אמר רבי חזקיה° . ובלבד שתים עשרה על שתים עשרה _{שהרי גפן מינימלית שיש לה מחול היא של שלושה גפנים ובין כל אחד ארבע אמות. ואז אף אם מצר אחר כך ניטל דין מחול ומרחיק ארבע אמות מהכרם וזורע} רבי מנא° _{בן יונה} אמר. אפילו מיצר והולך _{שאם בתחילה היה יותר משתים עשרה אמה אף שהולך ומיצר עד שנוגע בכרם משאיר ארבע וזורע את השאר:}

ירושלמי כלאים, פרק ד, הלכה ב

מתני': ^ד_חמחיצת הקנים. אם אין שם בין קנה לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי, הרי זו כמחיצה. ^ד_טוגדר שנפרץ. עד עשר אמות הרי הוא כפתח. יותר מיכן, כנגד הפירצה אסור. נפרצו בו פרצות הרבה. אם העומד מרובה על הפרוץ מותר. ואם הפרוץ מרובה על העומד, כנגד הפירצה אסור:

גמ’: עשה פסין כנגד הבניים שבין הגפנים בשורה החיצונית ויש בעומד ארבעה _{ציור ימין,} והעומד רבה על הפרוץ, כנגד העומד מותר. כנגד הפרצה שהיא כנגד הגפן אסור. עשה פסין כנגד הגפנים והפרוץ כנגד הבניים _{ציור שמאל.} ויש בעומד ארבעה, והפרוץ רבה על העומד. פשיטא דכנגד העומד מותר, אלא אפילו כנגד הפירצה מותר.

פסים_לכרם

אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי יודה בן חנינה° . נעץ ארבעה קנים בארבעה זויות שבכרם, וקשר גמי מלמעלה אפילו יותר מעשר , מציל משום פיאה. אמר רבי יונה° . ^ד_יכמחיצת כלאים כן מחיצת שבת. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מעשה שהלך °רבי יהושע בן קרחה אצל °רבי יוחנן בן נורי לנגנינר. הראו שדה אחת, ובית חבירתה היתה נקראת. והיו שם פרצות יותר מעשר שהיה להם צורת הפתח . והיה נוטל אעין, וסותם. דוקרנין, וסותם. עד שמיעטן פחות מעשר. אמר, כזה כן מחיצת שבת. אמר רבי זעירא° . מודה רבי שמעון בן לקיש° לענין שבת, שאין הפיאה מצלת יותר מעשר. אמר רבי חגי° . מתניתא אמרה כן דתנן, ^ד_יאמקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה _{ובעובי החבלים יחד יש טפח.} אם אמר את שהפיאה מצלת יותר מעשר, דיו חבל אחד _למעלה.

[דף כא עמוד א]

אמר רבי יונה° . רבי יאשיה° בעי. הדא פיאה _{שאמרנו שמועילה כמחיצה לענין שבת.} מה את אמרת. מלמעלן או מן הצד? אין תימר מן הצד, כל שכן מלמעלן. אין תימר מלמעלן, הא מן הצד לא. אין תימר מלמעלן, לא אמר רבי חגי° כלום. _{שבבריתא שהביא להוכיח שאין צורת הפתח מועילה יותר מעשר מדובר ששלוש החבלים היו מהצד ואין להם דין צורת הפתח.} מהבריתא שהביא רבי חגי° כן אפשר לדייק דמה נפשך. אם מלמעלן היה מועיל, הרי התנא היה צריך לאמר שמלמעלן די בחבל אחד. ואי מן הצד הרי מן הצד: רבנין דקיסרין אמרי בשם רבי ירמיה° . תיפתר בעשויין כמין דוקרן _{קצה העמוד חד} שאין אפשרות להניח חבל מלמעלה . רבי זעירא° ורבי אבודמא דחיפה° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . צורת הפתח מועילה לגובה, אפילו עד מאה אמה ואין צורך למעט . אמר רבי יודן° . הדא דאת אמר לענין כלאים. אבל לענין שבת, לא תהא פיאה גדולה מן הקורה, שמועילה רק עד עשרים אמה . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. היא כלאים היא שבת. על דעתיה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}. מה בין קורה מה בין פיאה? פיאה אינה מצלת מרוח אחת עד שתהא מגופפת מארבע רוחותיה. _{שמניח קורה מימין וקורה משמאל וקורה על גביהן והקרקע מלמטה נמצא מגופף מארבע כיוונים} קורה מצלת מרוח אחת. _{שיכול לנעוץ יתדות בכותל ולהצמיד הקורה למבוי מבחוץ ואפילו אם מניח על הכתלים הרי אין הכתלים נעשים לכך ואין בהם היכר.} ואתיא כההיא דאמר רבי זעירא° בשם רב המנונא° , הפיאה אינה מצלת, עד שתהא מגופפת מארבע רוחותיה. אמר רבי אבא בר ממל ° . טיטרפליות _{סוכות שהגפן היא הגג} שבכרמים, אסור לטלטל תחתיהן. _{שהגג חלק. ואין בדפנות קורה שנוכל לאמר פי תקרה יורד וחוסם, ולא ניכר צורת הפתח.} מפני שהן סוף תקרה. ואין סוף תקרה מציל משום פיאה. אמר רבי פינחס° אתא עובדא קומי רבי ירמיה° בארבעה עמודין ועליהן ארבעה פיסטליות, והתיר לטלטל תחתיהן משום פיאה. רבי בון° ורבנין בעון קומי רבי זעירא° . פיאה, מהו שתציל בסוכה? אמר לון. פיאה מצלת בסוכה. סוף סכך מהו שיציל בסוכה? אמר לון. אין סוף סכך מציל בסוכה. מה בין זה לזה? זה נעשה לכך. וזה אינו נעשה לכך.

סוף_סכך

_{ציור ימין גג חלק על עמודים אין סוף הסכך נחשב לצורת הפתח. ציור שמאל ישנם קורות מתחת לגג}
אמר רבי אבהו° . כל אילין מיליא _{שצורת הפתח מועיל בסוכה,} לענין משא ומתן. הא להורות, אסור להורות. מה אם סוכה קלה את אמר אסור. שבת החמורה לא כל שכן? רבי בון בר חייא° בעא קומי _{שאל את} רבי זעירא° . מאן תנא פיאה מצלת. לא °רבי יוחנן בן נורי ? דתני, מעשה שהלך °רבי יהושע בן קרחה אצל °רבי יוחנן בן נורי לנגנינר. הראו שדה אחת, ובית חבירתה היתה נקראת. והיו שם פרצות יותר מעשר שהיה להם צורת הפתח. והיה נוטל אעין, וסותם. דוקרנין, וסותם. עד שמיעטן פחות מעשר. אמר. כזה כן מחיצת שבת. משמע שעד עשר אמות צורת הפתח מועילה בין לכלאים ובין לשבת . אמר ליה אדהי תנא _{ודאי ל°רבי יוחנן בן נורי מועיל צורת הפתח ויש אומרים מלשון אדחי תנא שהלכה לא כמותו} תנן, מחיצת הקנים. אם אין שם בין קנה לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי, הרי זו כמחיצה . נמצאת אמר לענין כלאים. כל הפחות משלשה, כסתום. אם רוחב העמוד מג' ועד ארבעה. ובין עמוד לעמוד יותר מג' טפחים . אם העומד רבה על הפרוץ, מותר אפילו כנגד הפרוץ . ואם הפרוץ רבה על העומד, אסור אפילו כנגד העומד. מארבעה ועד עשר. אם עומד מרובה על הפרוץ, מותר אפילו כנגד הפרוץ . ואם פרוץ מרובה על העומד, כנגד העומד מותר. כנגד הפרוץ אסור. היה בפירצה יותר מעשר. אף על פי שהעומד רבה על הפרוץ. כנגד העומד מותר. כנגד הפרוץ אסור. לענין שבת _{שלא שיך לחלק בין כנגד העומד או כנגד הפרוץ שהמחיצה הופכת הכל לרשות אחת.} כל הפחות משלשה, כסתום. אם רוחב העמוד משלשה ועד ארבעה, ומארבעה ועד עשר _{אותו דין.} אם העומד רבה על הפרוץ, מותר. ואם הפרוץ רבה על העומד, אסור אפילו כנגד העומד _{לא כמו בכלאים.} הייתה הפירצה יתר מעשר. אף על פי שעומד רבה על הפרוץ, אסור _{אפילו כנגד העומד.} רבי חנניה° ורבי יודה בר פזי° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף כא עמוד ב]

לית כאן בכלאים מג' ועד ארבעה. _{שאמרנו שאם עומד מרובה על הפרוץ מותר אף כנגד הפרוץ} דיש כאן פירצה ג' ואין כאן מקום ד'. דכיוון שהפרצה יותר משלושה אין פה לבוד. וכיוון שאין בכל פס ארבעה אין שם מחיצה לפס פחות מארבע, ואין כאן מחיצה כלל . מתיב רבי מנא° _{בן יונה}. והתנינן ^ד_יבמקיפין בקנים. וקנה יש לו מקום? אמר לו לא תתיביני פחות משלשה. שכל הפחות משלשה כסתום הוא. אמר רבי יוסי ברבי בון ° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. מכל מקום. מכיון שהעומד רבה על הפרוץ, משלושה עד ארבע מותר:

ירושלמי כלאים, פרק ד, הלכה ג

מתני': הנוטע שורה של חמש גפנים. °בית שמאי אומרים, כרם. ו°בית הלל אומרים. ^ד_יגאינו כרם, עד שיהו שתי שורות. לפיכך. הזורע ארבע אמות שבכרם. °בית שמאי אומרים, קידש שורה אחת. ו°בית הלל אומרים. ^ד_יד קידש שתי שורות:
גמ’:. הזורע ארבע אמות בכרם שכל שורה בו של חמש גפנים. °בית שמאי אומרים, קידש שורה אחת. ו°בית הלל אומרים. קידש שתי שורות . והוא שזרע כנגד כולם. זרע כנגד האמצעי. על דעתיה ד°בית שמאי , אוסר את כל השורה. על דעתיה ד°בית הלל , ^ד_טואוסר שלש כנגד שלש. זרע כנגד הבניין _הרווח שבאמצעי על דעתין ד°בית שמאי אוסר שתים מיכן ושתים מיכן _{ב’ וג’ ד’ וה’.} חמישית אי זו היא _{א’ או ו’?} נאמר. אם היו זרעים קרובין לאחת מהן, הרי זה אסור. ואם לאו , הרי אילו ואילו אסורות . על דעתיה ד°בית הלל אסור ארבע בראשונה וכנגדם שתים בשניה. שכן ג’ וד’ ט’ וי’ הם ודאי נאסרות השאלה מי יהיה הזנב. כיוון שהשורה הראשונה קרובה יותר ברור שהזנב יהיה ממנה. וכיוון שב’ וה’ קרובים באותה מידה שניהם נאסרים

קידוש_בכרם_קטן

[דף כב עמוד א]

היו חמש שורות של חמש וזרע כנגד קרן הזוית _{ציור ימני.} על דעתיה ד°בית שמאי אי זו שורה אסור? שהרי הגפן בקרן זוית שייכת לשני שורות, לכן זו וזו אסורות. על דעתיה ד°בית הלל , אסור שתים כנגד שתים היינו הארבע שבקדקד ד’ ה’ ט’ וי’, ואחת יוצא זנב מכאן, ואחת יוצא זנב מכאן ג’ ו טו’.

קידוש_בכרם_גדול

זרע כנגד הבניין _הרווח שבקרן הזוית באמצע הריבוע שבקרן _{ציור תחתון.} על דעתיה ד°בית שמאי , אוסר את כל השורה _{הראשונה השניה ושני העמודות הימניות.} על דעתיה ד°בית הלל , אוסר שתים כנגד שתים ד’ וה’ ט וי’ ואחת יוצא זנב מיכן. שלישית אי זו היא? שלישית שבשורה הראשונה או שנייה ג’ או ח’. או יד’ וטו’ שבשורה השלישית?

ירושלמי כלאים, פרק ד, הלכה ד

מתני': הנוטע ^ד_טזשתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב , הרי זה כרם. שתים כנגד שתים, ואחת בינתיים . או שתים כנגד שתים, ואחת באמצע , אינו כרם. עד שיהו שתים, כנגד שתים ואחת יוצא זנב

אחת יוצא זנב

אחת בינתיים

אחת באמצע

גמ’: אמר רבי חייה בר אבא° בשם רבי חייא בר יוסף° כתיב (במדבר מסעי לד ב) ארץ כנען לגבולותיה. והרי נאמר בהמשך זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה. אלא אלו גבולות שבדו להם הכנעניים, שהיו אומרים ששנים כנגד שנים ואחד יוצא זנב הרי זה כרם _{שכך היו רגילים לנטוע כרמיהם.} רבי אימי° _{אמי בן נתן} בעי. ולמידין מן הכנעניים? _{נשאר בשאלה} תנן, ואחת יוצא זנב. מהיכן אתה מודד ארבע אמות בצד זה? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, במודד אלכסון. רבי יוסי בר זמינא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. את רואה כאילו אחת נטועה כאן:

השלמה_בכרם

רבי יונה° בעי. נטע שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב שתים כנגד שתים, ואחת יוצא זנב. _{ציור שני משמאל. שנטע שורה ראשונה של ארבע גפנים ושורה שניה של שני גפנים מול אמצע שורה ראשונה.} האם את רואה כילו אחרת נטועה כאן, ואחרת נטועה כאן? נטע שלש כנגד שלש, ובשורה השלישית רק אחת מכוונת כנגד האמצעי _{ציור שמאלי.} האם את רואה כאילו אחרת נטועה כאן ואחרת נטועה כאן לעשותו כרם גדול? לא כן את אמר, אין זנב לכרם גדול? מה שאמרנו זה בשעה שהוא גדול. כאן השאלה מהו ליתן זנב לכרם קטן ולעשותו גדול. נפקא מינא לתת לו מחול הכרם. דתנן מחול לכרם גדול ואין מחול לכרם קטן .

ירושלמי כלאים, פרק ד, הלכה ה

מתני': ^ד_יזהנוטע שורה אחת בתוך שלו, ושורה אחת בתוך של חבירו, ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע

[דף כב עמוד ב]

וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים, הרי אלו מצטרפין. גבוה מעשרה טפחים, אינן מצטרפות. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אם ערסן מלמעלה, הרי אילו מצטרפות:
גמ’: רבי אחא° בעי. לית הדא פליגא על °רבי שמעון _{בן יוחאי}? ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, ^ד_יחאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. _{והרי אם זרע חיטים בתוך ארבע אמות אבל רחוק מששה טפחים. ברגע שחברו נטע שולשה גפנים בחלק שלו נעשה כרם וצריך ארבע אמות ואוסר את החיטים.} תמן _{מה שאמר °רבי שמעון בן יוחאי} אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו . ברם הכא, לא רק שלו אוסר אלא שלו ושל חבירו מצטרפין לאסור את האמצעי ובזה אף °רבי שמעון _{בן יוחאי} מודה. רבי מנא° _{בן יונה} לא אמר כן אלא אמר, שאף °רבי שמעון _{בן יוחאי} מודה שלכתחילה אסור לסכך את גפנו על תבואת חבירו, אלא שאם עבר וסיכך, לא אסר את שאינו שלו. וגם במשנתנו שאמרה שהנוטע שורה אחת מצטרף למה שנטע חבירו ונידון ככרם, אין הכוונה שנידון ככרם ואוסר תבואה שכבר זרועה שם. אלא שלכתחילה לא יזרע לצד שתי השורות, אף על פי שהשורות שייכות לשני בני אדם. אלא שקשה שהרי אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° . שמותר לסמוך חיטים שלו אצל שעורים של חבירו, ואמר רבי יונה° שהלכה זו בשיטת °רבי שמעון _{בן יוחאי}. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} כדעתיה. כמה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. כן הוא אמר, אין אדם חובש דבר שאינו שלו. והרי שם מדובר אפילו לכתחילה. אלא על כרחך חייבים לתרץ כמו שתרצנו , תמן, אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. ברם הכא, שלו ושל חבירו מצטרפין לאסור את האמצעי:

ירושלמי כלאים, פרק ד, הלכה ו

מתני': ^ד_יטהנוטע שתי שורות. אם אין ביניהן שמונה אמות, לא יביא זרע לשם. היו שלש. אם אין בין שורה לחבירתה שש עשרה אמה, לא יביא זרע לשם. °רבי אליעזר בן יעקב אומר משום °חנניה בן חכינאי . אפילו חרבה האמצעית _{ונשארו רק שתי שורות ככרם קטן,} ואין בין שורה לחבירתה שש עשרה אמה, לא יביא זרע לשם. שאילו מתחילה נטען רק שתי שורות, היה מותר בשמונה אמות. ^ד_כהנוטע את כרמו שש עשרה על שש עשרה אמה, מותר להביא זרע לשם. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה בצלמין. באחד שנטע את כרמו שש עשרה על שש עשרה אמה. היה הופך סער שתי שורות לצד אחד, וזורע את הניר. ובשנה האחרת, היה הופך את הסער למקום הזרע, וזורע את הבור. ובא מעשה לפני חכמים, והתירו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי מאיר אומרים. אף הנוטע את כרמו על שמונה אמות מותר:

זריעה_בכרם_רחוק

גמ’: תנן, הנוטע שתי שורות. אם אין ביניהן שמונה אמות, לא יביא זרע לשם . אמר רבי זעירא° . ^ד_כאשמונה חוץ ממקום כרתין _הגזע. כמה דתימר הכא שמונה חוץ ממקום כרתין, ודכוותה אף שיעור הרחקה שאמרו ארבע אמות, חוץ ממקום כרתין. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר החמירו תוכו יותר מחוצה לו. אמר רבי זעירא° עד דאנא תמן _{עוד כשהייתי שם בבל} קיימנתה לדברי רבי אלעזר° _{בן פדת הגעתי לאותה מסקנה כדבריו שתוכו חמור מחוצה לו.} שהרי תוכו קרחת הכרם בשש עשרה . חוצה לו

[דף כג עמוד א]

ארבע . _{רואים שהחמירו תוכו יותר מחוצה לו.} אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . _{אם המרחק בין הגפנים} מארבע אמות ועד שמונה, אסור ומקדש. משמונה ועד שש עשרה שנאסר בכרם גדול , אסור ואינו מקדש. תנן, °רבי אליעזר בן יעקב אומר משום °חנניה בן חכינאי . אפילו חרבה האמצעית ואין בין שורה לחבירתה שש עשרה אמה, לא יביא זרע לשם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אתיא ד°רבי אליעזר בן יעקב , כ°בית שמאי . כמה ד°בית שמאי אמרו, שורה אחת _{של חמשה גפנים נחשבת} כרם. כן °רבי אליעזר בן יעקב אמר, שורה אחת כרם . _{שהרי אין דין קרחת הכרם, אלא כאשר יש כרם מכאן וכרם מכאן. וכאן יש רק שורה מכאן ושורה מכאן.} תנן, שאילו מתחילה נטען, היה מותר בשמונה אמות . _{הגמרא מבינה שהכוונה שאם יש שמונה אמות אז כל שורה נידונת כגפן יחידית ונותנים לו ששה טפחים וזורע את המותר.} אי כ°בית שמאי איך התנא אומר שבשמונה מותר? הרי כל שורה נידונה ככרם וצריך לתת לה ארבע אמות. ומה נפשך. כרם גדול הוא, אסור בשמנה. כרם קטן הוא, אסור בשמנה. ואיך התנא אמר שאם מתחילה נטע מותר בשמונה? רבי יודן° לא אמר כן _{כמו שהבינה הגמרא שנותן ששה טפחים לכל צד וזורע את המותר. ואז קשה שאם זה כ°בית שמאי הרי לשורה יש דין גפן וצריך ארבע אמות לכל צד ואם יש בדיוק שמונה אמות אין מקום שיכול לזרוע בו.} אלא שמונה אמות אסור. שמונה אמות וכל שהוא מותר. שנותן ארבע אמות לכל כרם וזורע את השאר . אית דבעי מימר, שכוונתו לאמר שאילו מתחילה נטע את שתי השורות במרחק שש עשרה אמות פחות משהו בניהם , היה מותר בשמנה אמות פחות משהו. שהיה נותן ארבע לכל כרם וזורע את הנותר. ועכשיו שהיה כרם וחרב אם יש פחות משש עשרה אמה בניהם, הכל אסור. אמר רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. _{לא כמו שהבנו ש°רבי אלעזר בן יעקב סובר כ°בית שמאי ששורה נחשבת כרם תמיד.} אלא אתיא ד°רבי אליעזר בן יעקב , כ°בית שמאי רק בכרם שחרב _{שרק אז מחמירים שגם שורה אחת תידון ככרם.} כמה ד°בית שמאי מחמירין בו בחורבנו יותר ממטעתו. של°בית שמאי בתחילת מטעו בשש עשרה ובחורבנו בעשרים וארבע . _{דתנן, קרחת הכרם. °בית שמאי אומרים, עשרים וארבע אמות. ו°בית הלל אומרים, שש עשרה אמה.. ואמר רבי יוחנן° בר נפחא. °בית שמאי מחמרין בחורבנו יותר ממטעתו. תחילת מטעתו, שש עשרה. וחורבנו עשרים וארבע.} כן °רבי אליעזר בן יעקב מחמיר בחורבנו, יותר ממטעתו שבחורבנו שורה נחשבת כרם אבל גבי הנוטע שורה יחידית, סבר כ°בית הלל דלא הוי כרם. והכי קאמר אילו היה נטוע על יותר משמונה אמות. היה נותן שש טפחים לכל שורה ונוטע את המותר, ועכשיו שחרב הכל אסור. תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי מאיר אומרים, אף הנוטע את כרמו על שמונה אמות מותר. אמר רבי יונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. בדיעבד מותר הזרע, ואסור לזרוע לכתחילה עד שיהיה שם שש עשרה אמות. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רב° _{אבא בר אייבו}. הלכתא. מותר הזרע, ומותר לזרוע. אמר רב חייא בר אשי° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ד_כבהלכה כ°רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} . מה כוונתו? האם לאמר שמותר הזרע ומותר לזרוע, או מותר הזרע ואסור לזרוע? מן מה דאמר רבי אבא° . משח _מדד לי רבי חייא בר אשי° כרמי, מטע שמונה על שמונה כדי שאוכל לזרוע בין השורות . הדא אמרה, מותר הזרע ומותר לזרוע. רב הונא ° זרע כל כרמיה בכרתין. ואינו אסור משום כלאים? מערבבן הויין הגפנים וכיוון שלא היה ניתן לסדר שנים כנגד שנים ואחד יוצא זנב, דינם כגפן יחידית. ואין עבודה לגפן יחידית? אלא כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר, אין עבודה לגפן יחידית. הרי לדברי חכמים יש ואיך הוא הקל כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}? כדאמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . הלכה כדברי מי שהוא מיקל, בחוצה לארץ. אמר רבי יעקב בר אחא° , ותניי תמן, הלכה כדברי מי שהוא מיקל בחוצה לארץ:

הדרן עלך פרק קרחת הכרם

פרק חמישי- כרם שחרב

כולל שיעורי שמע

[דף כג עמוד ב]

ירושלמי כלאים, פרק ה, הלכה א

מתני': ^ה_אכרם שחרב. אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה, ונטועות כהילכתן _{שיש שם חמישה בצורה של שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב שהמרחק בין כל אחד מהגפנים הללו בין ארבע לשמונה אמות.} הרי זה נקרא כרם דל _{וצריך להרחיק ארבע אמות מכל אחד מהגפנים.} ^ה_בכרם שהוא נטוע ערבוביא. אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש, הרי זה כרם. ואם לאו, אינו כרם. °רבי מאיר אומר. הואיל והוא נראה לאנשים כתבנית כרמים, הרי זה כרם:

תבנית_בכרם_שחרב

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. היא קרחת הכרם, היא כרם שחרב. התנא השתמש בביטוי קרחת הכרם, גבי כרם שמקריחין אותו מאמצעו. והתנא השתמש בביטוי כרם שחרב, גבי כרם מקריחין אותו מכל צדדיו. רבי זעירא° מחוי לחברייא איך אפשר להגיעה לכזה כרם . תשע שורין מן שובע שובע _{ציור ימני עליון.} נסב שורה כן פרא שורה לשתי _{טול שורה כן שורה לא מהשורות העמודות} ישארו ארבע עמודות של תשע גפנים כל אחת . נסב שורה פרא שורה לערב _{טול שורה כן שורה לא מהשורות השוכבות} ישארו ארבע עמודות של חמש גפנים בכל אחת. ביחד נשתיירו שם עשרים גפנים _{ציור אמצעי עליון.} מהעמודה הראשונה והשביעית נוריד תרתיי מיכן מלמעלה ותרתיי מיכן מלמטה . _{ציור שמאלי עליון} נקבל שני עמודות של חמש והשורה האמצעית של ארבע גפנים. ניטול מהעמודה הראשונה חדא מיכא _{מלמטה או מלמעלה.} ומהעמודה השניה חדא מיכא _{מלמטה או מלמעלה.} נשתיירו שם עשרה גפנים. _{ציור ימני תחתון} הדא דתנינן כרם שחרב ונשתיירו בו עשר גפנים לבית סאה. והגפנים מסודרים כך שלכל כיוון נמצאו שתים כנגד שתים אחת יוצא זנב. שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. שבכל כיוון אומרים את רואה כאילו אחרת נטועה כאן. כאילו אחרת נטועה כאן. כאילו אחרת נטועה כאן. _{כך נקבל ציור שמאלי תחתון. שני עמודות של חמש כל אחת, ושלוש שורות האמצעיות של ארבע גפנים כל אחד. שזה חמש על חמש ללא הגפנים בפינות. ואי אפשר להשלים אותם,} ליטע כאן אין את יכול, שזה שלידו נוסף משום זנב. ואין זנב לזנב. ליטע כאן אין את יכול שהוא זנב ואין זנב לזנב. ליטע כאן אין את יכול שהוא זנב ואין זנב לזנב. הדא אמרה שנותנים זנב לכרם קטן לעשותו גדול _{שהרי הוספנו שנים בשורה העליונה ושנים בתחתונה והפכנו כרם קטן לכרם גדול של שלוש על שלוש שורות.}

[דף כד עמוד א]

הדא פשטא שאילתיה דרבי יוסי בר זמינא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שכאשר יש שלוש כנגד שלוש ואחד באמצע אומרים את רואה כאילו אחרת נטועה כאן וכאילו אחרת נטועה כאן והרי הוא ככרם גדול, שיהיה בה דין של מחול הכרם . נמצאו ששים וארבע אמות אורך , _{שהרי בכל עמודה תשע גפנים והרווח בין כל גפן שמונה אמות.} וכל שורה באורך ארבעים ושמנה אמות . _{שבע גפנים והרווח בין כל גפן שמונה אמות.} והרי המשנה אמרה כרם שחרב. אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה. וכאן השטח גדול יותר .

שטח_כרם_שחרב

שהרי אם נחתוך את השטח כך שנקבל חמישים על ארבעים ושמונה, ועוד מלבן של ארבע עשרה על ארבעים ושמונה _{ציור ימני עליון.} נסב תרתי _{ניטול שני רצועות} ברוחב ארבעים ושמונה מיכא, ויהב לון הכא נמצאו ארבעים ושמונה מונחים על ארבעים ושמונה. וחסר ריבוע של שנים על שנים , חד ביניי _{ריבוע של שנים על שנים} עקר מהכא, חד ביניי יהב הכא. ונשלים לחמישים אמה על חמישים אמה שזה שיעור בית סאה _{ציור שמאלי עליון,} נמצא השטח של רבי זירא° גדול ממה שנאמר במשנה בשנים עשר אמות על ארבעים ושמונה חסר ארבע אמות שהם חמש מאות שבעים ושנים אמות. צריך להוריד את ארבע הפינות שבהם אין גפנים ואינם בחשבון. כל חד קרח שש עשרה _{המרווח בין שני גפנים שהרי הסרנו שורה} על שש עשרה. יחד אלף עשרים וארבע אמות לארבע קרנות _{ציור ימני תחתון.} אם כך יחסר ארבע מאוון וחמשין ותרתיי 452. תן עבודתו בשמונה

[דף כד עמוד ב]

אמות ארבע לכל צד _{ציור שמאלי תחתון. הגמרא לא בודקת את החשבון אלא דוחה את הרעיון בגלל סיבה פשוטה.} מה את עבד לה? האם מה שנאמר במשנה עשרה גפנים לבית סאה , הוא ועבודתו לתוך בית סאה, או בית סאה זה חוץ מעבודתו? אין תעבדינה הוא ועבודתו בתוך בית סאה, וצריך להחסיר מהבית סאה כדי עבודתו . _{נמצא במקום חמישים על חמישים אמה צריך להיות ארבעים ושנים על ארבעים ושנים אמות, שזה אלף שבע מאות שישים וארבע. ואצלנו ארבעים ושמונה כפול שישים וארבע שזה שלושת אלפים שבעים ושנים. נחסר את ארבעת הפינות כל אחד שש עשרה על שש עשרה נקבל אלפים ארבעים ושמונה.} אשכח חסר מאתים שמונים וארבע . ואין תעבדינה חוץ לעבודתו, אשכח יתר מארבע מאוון וחמשין ותרתיי. אם תאמר במופלגות יותר משמונה בין גפן לגפן, אי אפשר לאמר. שהרי כשנטלנו שורה יוצא שבין גפן לגפן יהיה יותר משש עשרה אמות. ובמקרה כזה הרי הגפנים כיחידיות הן. אין תימר ברוצף היינו בנטועים פחות משמונה אמות בין גפן לגפן, אי אפשר. דלא תנינן אלא

[דף כה עמוד א]

עשר גפנים לבית סאה, ואי אפשר לפזר עשר גפנים במרחק פחות משמונה אמות בין גפן לגפן ולכסות שטח של בית סאה . הוי לא מצי תנייה כרבי זירא° . תנן, כרם שהוא נטוע ערבוביא. אם יש בו לכוין שתים כנגד שלש, הרי זה כרם . ^ה_גהכורת _הגזע מכוון והנוף אינו מכוון, הרי זה כרם. הנוף מכוון והכורת אינו מכוון, אינו כרם. היו דקות ואינן מכוונות, העבו והרי הם מכוונות, הרי זה כרם. ^ה_דכיצד הוא יודע אם מכוונות הן? מביא חוט ומותח. אית תניי תני מבפנים בין הגפנים , ואית תניי תני מבחוץ.

מדידה_מעיקר_הגפן

אמר רבי יונה° מאן דאמר מבפנים, אפילו בתוך טפח _{גפנים בתוך טפח מהחוט מצטרפות}. מאן דאמר מבחוץ, צריך שיהא החוט נוגע בהן _{בכדי שיצטרפו}. שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכרתין, נותנין לה עבודתה וזורע את המותר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. שאם היו זורעין בינה לבין שאר השורות בתוך ששה ממנה _{ובתוך ארבע לכרם. ציור שמאלי עליון}, הכל אסור. חוץ לששה ממנה _{ובתוך ארבע לכרם. ציור תחתון}, הגפנים שבשורה הזו מותרות, והכרם אסור _{ציור תחתון.} ואיזהו כרם דל? עשר גפנים לבית סאה . אמר רבי יונה° דל בגפנים ועשיר בעבודות:

ירושלמי כלאים, פרק ה, הלכה ב

מתני': כרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אינו כרם. וחכמים אומרים, ^ה_ה כרם. ורואים את האמצעיות כאילו אינן _{בתנאי שאם יעקור יהיה שיעור כרם:}
גמ’: אמר להם °רבי שמעון _{בן יוחאי}. אותם שאתם אומרים רואין את האמצעיות כאילו אינן, אולי הן עיקרו של כרם ודווקא אותם ישאיר. תנן, כרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אינו כרם . אמר רבי חנניה° . הדא אמרה, כשהיו שש כנגד שש _{ציור ימין.} כיוון שהתכנית היא לעקור ג' גפנים ולהשאיר ג' בכל שורה אבל לא ברור אם יעקור את הגפנים א' ג' ה' או את ב' ד' ו' לכן הכל נחשב כעומד לעקירה . אבל אם היו חמש כנגד חמש _{ציור שמאל,} כל עמא מודיי שהן רואין את האמצעיות כאילו אינן שהרי ברור שיעדיף לעקור שנים את ב ו ד ולהשאיר שלוש א ג ה שבכל שורה .

מה_עומד_להעקר_מגפן_צפופה

רבי מנא° _{בן יונה} אמר. מה שחכמים חולקים ואומרים שרואים את האמצעיות, כאילו אינן . הדא דתימר, כשהיו חמש כנגד חמש. שברור שהוא יעדיף לעקור את ב’ ו ד’ . אבל אם היו שש כנגד שש. אפילו חכמים מודים שהרי על אילו גפנים אפשר לאמר שאת רואה את האמצעיות כאילו אינן. אולי אילו ואולי אילו. תנינן רואין את האמצעיות כאילו אינן. אמר רב הונא° . שאפילו כגפן יחידית אינם עד שמותר להדלותן על גבי

[דף כה עמוד ב]

זרעים. רבי מנא° _{בן יונה} אמר הרי הם כגפן יחידית וצריך להרחיק מכל אחד מהם שש טפחים . הדא מסייעא להא דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. דאיתמר שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכרתין, נותנין לה עבודתה וזורע את המותר. ואמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . אם היו זרעים בתוך ששה, הכל אסור. חוץ לששה, גפנים מותרות והכרם אסור _{ציור בדף הקדם}. אמר רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כשם שהן חלוקין כאן _{האם אומרים רואים את האמצעיות כאילו אינם}, כך חלוקין בשכונת קברות. דתנן, המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו. מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן. מצא שלשה, אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה, הרי זו שכונת קברות. ואם היו רצופים חכמים אומרים, רואים את האמצעיות, כאילו אינן. אמר רבי יונה° , לא דמיא. תמן אם היה ידוע שהיו מרווחין ורצפן _{קבר בצפיפות,} יש להן שכונת קברות _{ואסור לפנותם}. אם היה ידוע שהיו רצופין ורווחן, אין להן שכונת קברות. ברם הכא. מרווחים ורצפן, במחלוקת. רצופין ורווחן, דברי הכל _{נחשב כרם}. ברם הכא בשכונת קברות מה פליגין? בשבא ומצאן רצופין. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אומר אני, גל נפל עליהן ורצפן. ורבנן אמרי, מרווחין היו ורצפן:

ירושלמי כלאים, פרק ה, הלכה ג

מתני': ^ה_ו חריץ שהוא עובר בכרם, עמוק עשרה ורוחב ארבעה. °רבי אליעזר בן יעקב אומר. אם היה מפלש מראש הכרם ועד סופו. הרי זה נראה כבין שני כרמים, וזורעין בתוכו. ואם לאו, הרי הוא כגת. הגת שבכרם. עמוקה עשרה ורוחבה ארבעה, זורעין בתוכה דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . וחכמים ^ה_ז אוסרין. ^ה_ח שומרה שבכרם. גבוה עשרה ורחבה ארבעה, זורעין בתוכה.

[דף כו עמוד א]

ואם היה סער כותש, אסור. ^ה_טגפן שהיא נטועה בגת או בנקע. נותנין לה עבודתה, וזורע את המותר. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אם אין שם ארבע אמות, לא יביא זרע לשם. והבית שבכרם, זורעין אותו:

חריץ_מפולש_בכרם

גמ’: תנן, חריץ שהוא עובר בכרם, עמוק עשרה ורוחב ארבעה. °רבי אליעזר בן יעקב אומר. אם היה מפלש מראש הכרם ועד סופו. הרי זה נראה כבין שני כרמים, וזורעין בתוכו. ל°רבי אליעזר בן יעקב , עד שיהא מבריק _מפולש כדי הוא ועבודתו בעינן, או הוא בלא עבודתו? מן מה דתני מודין חכמים ל°רבי אליעזר בן יעקב בחריץ מבריק _מפולש כדי הוא ועבודתו. הוי כן ד°רבי אליעזר בן יעקב סבר מימר אפילו אינו מבריק כדי הוא ועבודתו. מה פליגין? בשהיו שתי שורות מיכן ושתי שורות מכאן. דרבנן סברי, כיון שמשני צידיו יש כרם, החריץ בטל . אבל אם היתה שורה אחת מיכן, ושורה אחת מיכן. מכיון שהוא מגיע נגד שלש גפנים, בטל הכרם. תנן, הגת שבכרם. עמוקה עשרה ורוחבה ארבעה. זורעין בתוכה דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . וחכמים אוסרין . תני, פחות מיכן אסור. דאי לא כן, מה אנן אמרין? הרי אם עמוקה עשרה טפחים אסור. תשעה לא כל שכן? אלא מהו פחות מיכן? לרוחב, שאם הייתה פחות מארבעה טפחים אסור. דאי לא כן מה אנן אמרין. אם ארבעה אסור, פחות מכאן לא כל שכן שיהיה אסור? היתי אומר שיעשה כסתום ותהא מותר, שהרי הוא כזורע מתחת לאדמה. ולמה באמת לא יעשה כסתום ותהא מותר? לא כן תני שרשי פואה נכנסין לתוך ארבע אמות שבכרם, למטה משלשה טפחים הרי אילו מותרין. ולמה פחות מארבעה טפחים לא יהיה מותר? שנייא היא שאויר הכרם מקיף. כדאמר להן °רבי אליעזר בן יעקב . הרי אתם מודים בשומירה. ולמה אין אתם מודים לי בגת. אין אתם מודין לי שעמוק כגבוה? אמרו ליה שניא גת שאויר הכרם מקיף. מסתברא °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאמר שזורעים בגת שבכרם, מודה ל°רבי אליעזר בן יעקב שמותר לזרוע בחריץ מפולש. °רבי אליעזר בן יעקב שאמר שזורעים בחריץ מפולש, לא יודי ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שמותר לזרוע בגת . °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מודי ל°רבי אליעזר בן יעקב , שעמוק כגבוה. °רבי אליעזר בן יעקב לא יודי ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , שרק בחריץ מפולש הוא מתיר לזרוע אבל לא בגת, לפי שאויר הכרם מקיף. תנן, שומרה שבכרם. גבוה עשרה ורחבה ארבעה, זורעין בתוכה. אמר רבי חייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ה_יצריך שיהא שם חלל ארבע בתוך השומירה כדי שיהיה מקום חשוב . אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . ^ה_יאהדא דתימר בעגולה שאינו ניכר, שנראה כגל אבנים . אבל במרובעת, אינו צריך שיהא שם חלל ארבעה שהוא ניכר לעצמו. רבי חלפתא בן שאול° אמר. ^ה_יבצריך שיהא שם שלשה טפחים עפר מלמעלן כדי שיהיה מקום חשוב ולא יתבטל . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הדא דתימא, בעגולה. אבל במרובעת, אינו צריך שיהא שם שלשה טפחים עפר מלמעלה. תנן, גפן שהיא נטועה בגת או בנקע. נותנין לה עבודתה, וזורע את המותר. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אם אין שם ארבע אמות, לא יביא זרע לשם. מחלוקת בנקע ארוך שרוחבו ^ה_יגמשלשה ועד ארבעה היא מתנתין. ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} סובר דכיון שהוא חשוב למקום בפני עצמו, הגומא חובשת את הגפן, ולכן אסור לזרוע שם בכל הנקע . פחות משלשה, כסתום. משלשה ועד ארבעה, אם בא לזרוע מחוץ לגומא משלים לשש וזורע מיד. תנן, והבית שבכרם, זורעין אותו. אמר רבי אבין° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} כדכתיב (ישעיהו מב כב) ובבתי כלאים הוחבאו. בית שמחביאים בו את הכלאים _{שאפשר לזרוע בו בתוך הגפן דבר שאם היה נזרע בכרם היה כלאים:}

[דף כו עמוד ב]

ירושלמי כלאים, פרק ה, הלכה ד

מתני': ^ה_ידהנוטע ירק בכרם, או המקיים. הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים _{ברדיוס 16}. אימתי? בזמן שהן נטועות על ארבע ארבע , או על חמש חמש . היו נטועות על שש שש , או על שבע שבע . ^ה_טוהרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח. עגולות לא מרובעות:

מקדש ארבעים וחמש גפנים

נטועות על שש

נטועות על שבע

כמה_גפנים_מתקדשים

גמ’: תנן, הנוטע ירק בכרם, או המקיים. הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים. אמר רבי יוסי בן חנינא° . והוא שזרע כנגד האמצעית. אמר רבי אבין° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ה_טזוהוא שתהא הגפן האמצעית מוקפת מעגל ירק. היאך עבידא? גפן שהוא שבע שורין מן שובע שורין. צא מהן ארבע גפנים לארבע זויות הכרם, נשתיירו שם ארבעים וחמש גפנים. הדא היא דתנינן, הרי הוא מקדש ארבעים וחמש גפנים. אימתי? בזמן שהן נטועות ד' על ד’ _{ציור ימין,} או חמש על חמש _{ציור שלוש וארבע} הדא מסייע ל רבי זעירא° . דרבי זעירא° אמר. ^ה_יזשמונה, חוץ ממקום כרתין. הכא נמי בנטועות במרחק ארבע או חמש חוץ מהכרתים. אבל אם היו ארבע אמות עם הכרתים בתוך מעגל של שש עשרה אמות נכנסים יותר מארבעים וחמש גפנים . _{ציור שמאל תחתון} תנן, היו נטועות שש על שש או שבע על שבע. ולא אמר אם היו נטועות שמונה על שמונה . הדא מסייע לרבי אלעזר° _{בן פדת}. דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר. מד' אמות ועד שמונה, אסור ומקדש. משמונה ועד שש עשרה, אסור ואינו מקדש:

ירושלמי כלאים, פרק ה, הלכה ה

מתני': ^ה_יחהרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו, מותר. כשאחזור אלקטנו, אם הוסיף במאתים אסור:

[דף כז עמוד א]

גמ’: תנן, הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו, מותר. אמר רבי יוסי בר חנינא° . בפועל שנו. שלא חייבוהו חכמים להפסיק ממלאכתו כדי לעקור את הכלאים, אלא כשיגיע לשם יעקור. אבל בעל הבית צריך לעקור מיד, ואם לא עקר, הרי זה קידש. לא שנו אלא בעל הבית שאינו עסוק במלאכתו. אבל בעל הבית שהוא עסוק במלאכתו, עשו אותו כפועל. בעל הבית שקיים ירקות שדה בכרם. אסורין בין לו בין לאחר. פועל שקיים ירקות שדה בכרם. אסור לו ומותר לכל אדם. וקשיא. אם אסור לו, יהא אסור לכל אדם, ולמה מותר? אם מותר לכל אדם, יהא מותר לו. ולמה אסור? אלא כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} דאמר, ^ה_יטאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. אף על גב ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. מודה הוא הכא, שאסור לו. מה שאמרנו שמותר לכל אדם אף שהוסיפו במאתים, דווקא _{אם בשעת האיסוף} ליקטן בעל הבית או אחר . אבל _{אם בשעת האיסוף} ליקט הוא _{הפועל שראה את הכלאים ולא עקר אותם} אסור בין לו בין לכל אדם, כיוון שבזה שבעל הבית ידע שקיים כלאים ונתן לו לאסוף עבורו, גילה דעתו שרצונו שיהיה ידו של הפועל כידו. אבל כשעקרן אחר או בעל הבית, גילה דעתו שלא היה מעוניין בקיום הכלאים שעשה הראשון . תנן, ואם הוסיף במאתים אסור. דבי רבי ינאי° _הכהן משערין בהדין ירבוזה. ^ה_ככיצד הוא בודק? אמר רב ביבי° בשם רבי חנינא° _{בר חמא} לוקט אחד ומניח אחד. מה שזה פוחת זה מוסיף:

ירושלמי כלאים, פרק ה, הלכה ו

מתני': ^ה_כאהיה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים. או שיצאו עם הזבלים או עם המים. הזורע וסיערתו הרוח לאחריו, מותר. סיערתו הרוח לפניו, °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. אם עשבים יופך. ואם אביב ינפץ. ואם הביאה דגן ידלק:
גמ’: אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . מתני' ^ה_כבבעומד בשדה לבן, וסיערתו הרוח לשדה כרם. רבי זעירא° בעי. מה איתאמרת? בעומד. או אפילו עומד? אין תימר דווקא בעומד בשדה לבן, והרוח פיזרה את הזרעים. לפניו אסור, לאחריו מותר . הא בשדה כרם לא, שאפילו לאחריו אסור _{כיוון שהוא פשע שהלך עם זרעים בתוך כרם.} אין תימר שגורסים אפילו עומד, היא הדא היא הדא. נישמענה מן הדא דתנן. °רבי שמעון בן יהודה אומר משום °רבי שמעון _{בן יוחאי}. הזורע וסיערתו הרוח. לאחוריו מותר, מפני שהוא אונס. מה אנן קיימין? אם בעומד בשדה כרם. עובר עבירה הוא שמכניס זרעים לכרם , ואת אמרת אנוס הוא ומותר? אלא כי אנן קיימין, בעומד בשדה לבן, וסיערתו הרוח לשדה כרם. תנן, °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. אם עשבים, יופך. ואם אביב, ינפץ. ואם הביאה דגן, ידלק . רבי זעירא° ורבי שמעון בן לקיש°

[דף כז עמוד ב]

אמרו משום רבי הושעיא° . אם עשבים יופך והכל מותר. אם אביב, ינפץ והקשין מותרין והדגן אסור. אם הביאה דגן, תדלק, שהכל אסור. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר בין בעשבים בין באביב הכל אסור. אי הכי מהו הדא דתנינן _{למה חילקו} אם עשבים יופך אם אביב ינפץ ואם הביאה דגן תדלק? כההיא דתנינן תמן. הערלה וכלאי הכרם. הכל אסור בהנאה, את שדרכו לשרף ישרף. את שדרכו ליקבר יקבר. הכא נמי הכל אסור בהנאה, אלא שהדרך להשמיד את העשבים על ידי ניפוץ, והדרך להשמיד את האביב על ידי הפיכתו. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי שמעון בן לקיש° . פעמים שהקשין מותרין והדגן אסור. פעמים שהקשין אסורין והדגן מותר. היאך עבידא? ^ה_כגזרע בהיתר וסיכך על גבן וצימח הדגן . הקשין מותרין שגדלו בהיתר והדגן אסור. זרע באיסור והעביר את הסכך. הקשין אסורין שגדלו באיסור והדגן מותר שגדל בהיתר . רבי זעירא° בעי. ניחא הקשין מותרין והדגן אסור. אבל איך יתכן שהקשין אסורין והדגן מותר? הרי הוא גדל מתוך איסור שהרי הקשין האסורים הם שגידלוהו . ואת אמרת הדגן מותר? רבי זעירא° שהקשה, כדעתיה. דאמר רבי זעירא° בשם רבי יונתן° . ^ה_כדבצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו. אפילו מוסיף כמה, אסור. שאין גידולי איסור _{שגדלו מהאיסור} מעלין את האיסור:

ירושלמי כלאים, פרק ה, הלכה ז

מתני': המקיים קוצים בכרם. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר קידש. וחכמים אומרים. ^ה_כהלא קידש אלא דבר שכמוהו מקיימין. ^ה_כוהאירוס, והקיסוס, ושושנת המלך, וכל מין זרעים, כלאים בכרם. הקנבס, °רבי טרפון אומר אינו כלאים. וחכמים אומרים, ^ה_כזכלאים. והקינרס, כלאים בכרם:
גמ’: תנן, המקיים קוצים בכרם. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר קידש . אמר רבי אבהו° . טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שכן מקיימין אותן לגמלים בערביא. האירוס זה אירסיה. הקיסוס זה קיסוסא. ושושנת המלך זה קרינטון. ^ה_כחהקנים, והאגין, והוורד, והאטדין, מין אילן ואינן כלאים בכרם. השיפה והאיטן והגמי, ושאר כל הגדלים באפר. מין דשאים, והם כלאים בכרם. והתנן °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר על הירקות מברך בורא מיני דשאים. ותני עליה רבי הושעיה° . אילו הן מיני דשאים, הקינרס והחלמה והדמוע והאטד? משמע שאטד מן ירק, ואיך אמרנו שהוא מין אילן? ^ה_כטתמן לברכה, _{דכיוון שאינו אוכל את עיקר פרי העץ אלא את העלין והתמרות יורד דרגת הברכה} וכאן לכלאים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הדא אמרה, אתרוג. אף על פי שאתה אומר עליו בורא פרי העץ. את אמר על העלים שלו, בורא מיני דשאים. הצלף. °בית שמאי אומרים כלאים בכרם ובזרעים. °בית הלל אומרים ^ה_לאינו כלאים לא בכרם ולא בזרעים. הכל מודין ^ה_לאשהוא חייב בערלה _{ל°בית שמאי מספק.} תני רבי חיננא בר פפא° . ^ה_לבאת שהוא עולה מגזעו, _{שהגזע מתקיים משנה לשנה,} מין אילן. משרשיו _{שכל שנה צומח גזע חדש,} מין ירק. התיבון. הרי הכרוב. הרי הוא עולה מגזעו. כאן בודאי כאן בספק: שהכלל שכל העולה מהגזע הוא מין אילן והעולה משורשין מן ירק, אינו כלל מוחלט, אלא אם יש ספק אם הוא מין אילן או מין ירק, אז את שהוא עולה מגזעו מין אילן, משרשיו מין ירק. אבל ברור שיש שעולה מהגזע והוא מין ירק כמו הכרוב.

הדרן עלך פרק כרם שחרב

פרק שישי- איזהו עריס

כולל שיעורי שמע

[דף כח עמוד א]

ירושלמי כלאים, פרק ו, הלכה א

מתני': ^ו_אאיזהו עריס? הנוטע שורה של חמש גפנים בצד הגדר שהוא גבוה עשרה טפחים. או בצד החריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ד'. נותנין לו עבודתו ד' אמות. °בית שמאי אומרים. מודדין ד' אמות מעיקר גפנים ולשדה. ו°בית הלל אומרים. מן הגדר ולשדה. אמר °רבי יוחנן בן נורי . טועין כל האומרין כך _{שיש לעריס דין כרם גמור, והשאלה רק מאיפה מודדים ארבע אמות.} אלא _{כל האיסור בעריס זה רק לזרוע בין העריס לגדר} אם יש ד' אמות מעיקר שורת גפנים ולגדר, נותנין לו עבודתו וזורע את המותר _{אבל לא לכיוון הגדר, די בשישה טפחים כגפן יחידית.} וכמה היא עבודת הגפן? ^ו_בששה טפחים לכל רוח. ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, שלשה:

דין_עריס

גמ’: וקשיא על דעתיה ד°בית שמאי . בלא כך אינו אסור משום כרם _{שהרי ל°בית שמאי שורה של חמישה גפנים זה כרם?} רבי שמעון בן לקיש° אמר בעריס המעוקם שנו. דבעריס המעוקם בלא גדר אינו אסור משום כרם. רבי יונה° בעי. מהו ליזרע בנתים בין שני הגפנים שאינם עומדות ישר _{ציור תחתון צד שמאל}? _תשובה אף שמדובר במעוקם, הרי כמכוונת הן _{שהרי המשנה חידשה ששורה עקומה נקראת שורה, וקו עקום נידון כקו ישר.} ואת אמר ליזרוע בנתיים? מהו ליזרוע בין הגפנים _{מחוץ לשורה ציור תחתון צד ימין.? האם מה שהחשבנו שורה לכרם, זה רק לגבי זרע שנמצא בתוך השורה אף שהיא עקומה, או זרע בהמשך השורה, שרואה את כל השורה. אבל זרע בין הגפנים לא יאסר אם הרחיק שש טפחים. או שהשורה נידונת ככרם לכל עניין ואף בין הגפנים אסור.} כמה דתימר גבי מוקשה אסור ליזרע בין הגומות אף שמדובר רק בשורה אחת ואין חובה שיהיו בקו ישר. אוף הכא אסור ליזרע בין הגפנים. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, בעריס המכוון שנו. אם בעריס המכוון שנו, ל°בית שמאי בלא גדר אינו אסור משום כרם? באמת ל°בית שמאי אין חידוש בעריס, אלא נימר בגין °בית הלל תניתה. אמר רבי חנניה° . מסתברא דמודה רבי שמעון בן לקיש° לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שגם בעריס המכוון שנו בגין °בית הלל . ומודה רבי יוחנן° _{בר נפחא} לרבי שמעון בן לקיש° דגם בעריס המעוקם שנו. בגין °רבי יוחנן בן נורי . ד°רבי יוחנן בן נורי אמר. טועין כל האומרים כן _{כולל מה שאמרנו על דעת °בית שמאי שמודדים ארבע אמות מהעקרים.} אין תימר בעריס המכוון שנו

[דף כח עמוד ב]

ל°בית שמאי שאמרו שמודדים מהעיקרים , מה אית בה טועין _{איזה טעות יש כאן}? הרי ל°בית שמאי שורה דינה ככרם, וברור שמודדים מהעקרים. אלא על כורחך אף במעוקם שנו. ל°רבי יוחנן בן נורי שאומר שכל המחלוקת היא רק לעניין זריעה בין שורת הגפנים לגדר. מה זה משנה מהיכן מודדים ארבע אמות, האם מהגדר לגפנים או מהגפנים לגדר הרי זה בדיוק אותו מרחק, אז במה חולקים °בית הלל ל°בית שמאי ?

דין_עריס_שחלקו_מעוקם

אמר רבי יונה° . תיפתר, שהיו הכרתין נתונין מקצתן בתוך ארבע אמות ומקצתן חוץ לארבע אמות. מאן דאמר מעיקר הגפנים מושחין ניחא, שאף בניהם הכל אסור. מאן דאמר מעיקר הגדר מושחין, מקום שהחוט כלה אסור והשאר מותר _{וירחיק שש טפחים מכל גפן ויכול לזרוע בניהם. עוד נפקא מינא.} ^ו_גהיו שם שתי אמות בין הגדר לגפנים _{והגפנים כותשים את הגדר}. מאן דאמר מעיקר הגפנים מושחין, אינו אסור אלא שתי האמות _{עד הגדר}. מאן דאמר מעיקר הגדר מושחין, אסור עוד שתי אמות, _{ארבע אמות מאחרי הגדר והלאה או שהגרסה הפוכה היו שם שתי אמות בין הגדר לגפנים מאן דאמר מעיקר הגדר מושחין, אינו אסור אלא שתי האמות מהגפנים מאן דאמר מעיקר הגפנים מושחין, אסור עוד שתי אמות}
אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי ישמעאל _{בן אלישע} ו°רבי יוחנן בן נורי שלשתן אמרו דבר אחד. _{לאסור את החבוש על ידי גדר וכיוצא בו.}

גינה_מקפת_עריס

°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דתנינן. העיד °רבי ישמעאל _{בן אלישע} ^ו_דעל גנה קטנה שהיא מוקפת עריס _{מבפנים. ולשיטת הרמב"ם והגר"א, הגפנים מבחוץ.} אם יש בה מלא בוצר וסלו מיכן. ומלא בוצר וסלו מיכן. תיזרע. ואם לאו, לא תיזרע. ואמר רבי יונה° . אמה בוצר ואמה סלו. אמה בוצר ואמה סלו. _{גינה שהיא ארבע על ארבע ובכל פינה נטוע גפן.} הוון בעיי מימר. מאן דאמר מעיקר הגפנים מושחין _{ארבע אמות,} ניחא. _{כיוון שיש מרחק ארבע בין הגפנים והם נידונים ככרם.} מאן דאמר מעיקר הגדר מושחין, אין אותן הכרתין ממעטין מארבע? _{שהרי אם ארבע אמות זה המרחק בין הקירות נמצא שהמרחק בין הגפנים פחות מארבע והם עומדים לעקירה?} תיפתר שהיו חבוקין לכותל. והרי יש כאן רק ארבע גפנים ולא ארבע גפנים אינן כלום, שהרי הלכות עריס בחמש? אמר רבי חנניה° . תיפתר שהיו שתי גפנים נתונים בקרן זוית אחת. _{ציור שמאל למטה. היינו שהגדר מלבנית ומה שנאמר שצריך שיהיה בה מלא אורה וסלו מכאן ומלא אורה וסלו מכאן הכוונה ברוחב.} °רבי יוסי _{בן חלפתא} דתנינן. גפן שהיא נטועה בגת או בנקע. נותנין לה עבודתה, וזורע את המותר . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אם אין שם ארבע אמות, לא יביא

[דף כט עמוד א]

זרע לשם. ו°רבי יוחנן בן נורי דהכא. מסתברא °רבי יוסי _{בן חלפתא} דאמר אפילו גפן יחידית אוסרת בחבוש _בגת. ו°רבי ישמעאל _{בן אלישע} שאמר חמישה גפנים אפילו לא בשורה אוסרים בחבוש _{בגינה קטנה שמוקפת עריס,} יודון ל°רבי יוחנן בן נורי שאמר שחמישה גפנים בשורה אוסרים בחבוש _{בינם לבין הגדר.} ו°רבי יוחנן בן נורי לא יודי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} יודי ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} לא יודי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא}. תנן, וכמה היא עבודת הגפן? ששה טפחים לכל רוח. ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, שלשה . אמר רב יהודה° _נשיאה בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כ°רבי עקיבה . אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . הלכה כדברי מי שהוא מיקל, בחוצה לארץ. אמר רבי יעקב בר אחא° . ותניי תמן. הלכה כדברי מי שהוא מיקל בחוצה לארץ:

ירושלמי כלאים, פרק ו, הלכה ב

מתני': ^ו_העריס שהוא יוצא מן המדרגה _{שורה צמודה לחומה על מדרגה.} °רבי אליעזר בן יעקב אומר. אם עומד בארץ ובוצר את כולו, הרי זה אוסר ארבע אמות בשדה. ואם לאו, אינו אוסר אלא כנגדו. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. ^ו_ואף הנוטע שורה אחת בארץ ואחת במדרגה. אם גבוה עשרה טפחים, אינה מצטרפת עמה. ואם לאו, הרי זו מצטרפת עמה:
גמ’: רבי שמואל בר נחמן° ורבי יונתן° אמרו בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . הגומם את כרמו פחות מטפח, חייב בערלה משום מראית העין. ולדברי חכמים, עד שיגום מעם הארץ. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° שאמר בשם °רבי אליעזר בן יעקב . העושה כרי מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה, חייב בתרומה גדולה מפני מראית העין. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . ו°רבי אליעזר בן יעקב אמר משום °בית שמאי . המת מטמא ארבע אמות ברשות הרבים, מפני כבודו. רבי מנא° _{בן יונה} אמר. רק הדא אחרייתא _{רק המאמר האחרון} משום °בית שמאי . רבי יוסי בי רבי בון° אמר. כולהון משום °בית שמאי . אמר רבי יונה° . אוף הדא דתנינן _{במשנתנו} שהנוטע במדרגה אסור לזרוע למטה, אינו אלא מפני מראית

[דף כט עמוד ב]

העין. דאי לא כן, _{אלא שאסור מהתורה.} מה ראו לחלק בין העומד בארץ ובוצר את כולו . מה בין העומד במדרגה הגבוהה ובוצר? תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אף הנוטע שורה אחת בארץ ואחת במדרגה . אם גבוה עשרה טפחים, אינה מצטרפת עמה. ואם לאו, הרי זו מצטרפת עמה. מי גבוה? השורה _{נמצאת במקום גבוה מהשניה} או המדרגה? אין תימר גבוהה שורה, אם היה מדרון רואים את שיפוע המדרגה כלמטן, כאילו במקום השורה העליונה יש מדרגה וכל השיפוע כאילו הוא למטה ואם אין הפרש גובה עשרה טפחים בין שורה לשורה הרי זה כרם . אין תימר גבוהה המדרגה, שיפוע השורה כלמעלן. כאילו הגפן התחתונה למטה וכל השיפוע בשווה נחשב כמדרגה והגפן העליונה נחשבת כעל המדרגה ואין זה כרם . והתני שתי שורות באותה מדרגה אם היה עשרה טפחים הפרש גובה בין שורה לשורה לא מצטרפים. וכי אית לך מימר, גבוהה מדרגה ולא גבוהה שורה? שהרי כאן שני השורות באותה מדרגה ולא מצטרפים . אמר רבי מנא° _{בן יונה}. כל אותן עשרה טפחים שבמדרגה _{אם זרע בדופן המדרגה,} עשו אותם מקום בפני עצמו. ואינם לא כלמעלן ולא כלמטן . תמן תנינן. ^ו_זהזורק ד' אמות בכותל. למעלה מעשרה טפחים, כזורק באויר. למטה מעשרה טפחים, כזורק בארץ. רב חסדא° אמר, בקיר שהוא מורד _{אלכסון.} ואין סופה לירד? אמר רבי חייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תיפתר, ^ו_חשהיתה דבילה שמינה והיא ניטוחה. רבי חגי° בעי קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. _{מה שאמרנו שאם נחה בכותל משופע למטה מעשרה טפחים הרי זה כמונח ברשות הרבים.} לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן? אמר ליה. תמן זרעין נהנין מן המדרגה והרי הם מחוברים לאדמה ואין סופם לירד. ואפשר לדון האם האדמה כלמעלה כלמטה או כרשות לעצמה . ברם הכא, דרך בני אדם להיות שפין בה והיא נופלת. ואף שהיא דבוקה הרי היא כמונחת באויר . אילו אמר שהיה שם חור והדבלה נחה שם , והיא נהנה מן החור כשם שהזרעין נהנין מן המדרגה, יאות. ^ו_טשתי גינות זו על גב זו, התחתונה עשויה כרם, והעליונה אינה עשויה כרם, ובניהם שיפוע. זורע את העליונה עד שהוא מגיע לאויר עשרה מהתחתונה. רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זעירא° . לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן.? אמר ליה. גזרה משום זרעים נוטין לאויר הכרם _{שהגפן תסוכך עליהם.} ^ו_יהעליונה עשויה ככרם, והתחתונה אינה עשויה ככרם. זורע את התחתונה ואת המדרגה עד שהוא מגיע לעיקר הגפנים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. לית כאן לעיקר הגפנים, אלא למטה משלשה. כהדא דתני. ^ו_יאשרשי פיאה נכנסין לתוך

[דף ל עמוד א]

ארבע אמות שבכרם, למטה משלשה טפחים הרי אלו מותרין:

שתי_גינות_ובניהם_שיפוע

ירושלמי כלאי, פרק ו, הלכה ג

מתני': ^ו_יבהמדלה את הגפן על מקצת אפיפיירות _{סוכה שעל גגה קנים,} לא יביא זרע אל תחת המותר. ואם הביא, לא קידש. ^ו_יגואם הולך החדש על מה שזרע, אסור. וכן ^ו_ידהמדלה על מקצת אילן סרק. המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל, מותר להביא זרע אל תחת המותר שאינו בטל לגפן. ואם הולך החדש, יחזירנו. מעשה שהלך °רבי יהושע _{בן חנניה} אצל °רבי ישמעאל _{בן אלישע} מכפר עזיז. הראהו גפן שהיה מודלה על מקצת תאינה. אמר ליה, מה אני להביא זרע אל תחת המותר? אמר ליה מותר. והעלהו משם לבית מגינייא. והראהו גפן שהיה מודלה על מקצת הקורה, וסדן של שקמה ובו קורות הרבה. אמר ליה. תחת הקורה הזו אסור, והשאר מותר שכל קורה לעצמה. אי זהו אילן סרק לעניין זה שבטל לגפן? ^ו_טוכל שאינו עושה פירות. °רבי מאיר אמר. הכל אילן סרק, חוץ מן הזית ומן התאינה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. כל שאין כמוהו נוטעין שדות שלימות, הרי זה אילן סרק:
גמ’: תנן, המדלה את הגפן על מקצת אפיפיירות _{סוכה של קנים,} לא יביא זרע אל תחת המותר. ואם הביא, לא קידש. ואם הולך החדש, אסור . חזקיה° אמר משלשה ועד ארבעה היא מתניתא. פחות משלשה, כסתום _{מדין לבוד} ומותר לזרוע מתחת . משלשה ועד ארבעה, הגפן עובר מקנה לקנה ומשלים _{עד המקום שנאסר הכוונה לארבע אמות.} ארבעה נחת הוא לה, ואינו עובר לקנה הבא אלא יורד כלפי מטה, ויכול לזרוע משם. תנן, לא יביא זרע אל תחת המותר . עד היכן? אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי שמעון בן לקיש° . עד ד' אמות מהגפן. רבי אחא° ורבי חיננא° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° , עד שש אמות: אמר רבי מנא° _{בן יונה} . אזלית לקיסרין. ושמעית רבי הושעיה בר שמי° שאמר בשם רבי יצחק בן אליעזר° . אם היו שתי פיפרות _{סוכות קנים סמוכות והגפן מודלת על אחד} השני מותר. אמר רבי חיננא° . ותני ופליג. דתני, אם היה דרכו לפסע אסור. ותני כן. °רבי שמעון בן אליעזר אומר. אם היה דרכו לפסע בין פיפור _סככה לפיפור, כפיפור אחד הוא: מה בין אילן סרק מה בין אילן מאכל? ^ו_טזאדם מבטל אילן סרק על גבי גפנו, ואין אדם מבטל אילן מאכל על גבי גפנו. תמן תנינן. ^ו_יזכל חמתות צרורות _{שק עור למשקים שנקרעו וקשרם} טהורות, חוץ משל ערביים _{שקשר שלהם חזק.} °רבי מאיר אומר. צרור השעה _{קשר זמני,} טהורות. צרור עולם, טמאות. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. כל חמתות צרורות טהורות. אית תניי תני מחלף שלשיטת °רבי מאיר צרור שעה טמא וצרור עולם טהור. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי, הגירסה הנכונה כמו ששנינו במתניתין. אמר רבי יודן° . סימנא דכלים כלאים. שכמו שאמר °רבי מאיר עץ סרק שמסתמא אדם מבטל אותו כלפי הגפן לתמיד, הרי זה כגפן. ועץ פרי שאדם אינו עשוי לבטל לתמיד אינו כגפן. כך הצרור קבוע מתבטל לחמת. דאם נהפוך ונאמר שלדעת °רבי מאיר צרור שעה טמא וצרור עולם טהור . מה בין צרור עולם מה בין צרור

[דף ל עמוד ב]

שעה? דבי רבי ינאי° _הכהן אמרי צרור עולם צריך חיתוך כדי שלא יפתח. וכל עוד לא חתך לא נגמרה מלאכתו לכן טהור . צרור שעה, אינו צריך חיתוך וכיוון שנגמרה מלאכתו מקבל טומאה:

ירושלמי כלאים, פרק ו, הלכה ד

דיני_עריס_נוספים

מתני': פיסקי עריס, שמונה אמות ועוד. וכל מידות שאמרו חכמים בכרם, אין בהם ועוד, חוץ מפיסקי עריס. אילו הן פיסקי עריס. ^ו_יחעריס שחרב מאמצעו _{ציור ימין}, ונשתיירו בו חמש גפנים מיכן וחמש גפנים מיכן. אם יש שם שמונה אמות, לא יביא זרע לשם. שמונה אמות ועוד, נותנין לו עבודתו שש טפחים, וזורע את המותר. ^ו_יטעריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך קרן וכלה _{בקרן זוית כגון שתים בקיר זה ושלוש בזה. ולרמב"ם יוצא מקרן זוית בשיפוע} נותנין לו עבודתו, וזורע את המותר. °רבי יוסה אומר. אם אין שם ארבע אמות עד הכותל, לא יביא זרע לשם שהכתל כובש. ^ו_כהקנים היוצאין מן העריס. חס עליהן לפסקן, כנגדן מותר. עשאן כדי שיהלך בהן החדש, אסור. ^ו_כאהפרח _{ענפים היוצא מן העריס}. רואין אותו כאילו מטוטלת תלויה בו וכנגדו אסור. וכן בדלית. המותח זמורה של גפן מאילן לאילן, תחתיה אסור. ספקה _{קשר אותה} לאילן בחבל או בגמי. תחת הסיפוק מותר. עשאו כדי שיהלך עליו החדש, אסור:
גמ’: תנן, וכל מידות שאמרו חכמים בכרם, אין בהם ועוד, חוץ מפיסקי עריס . לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רבי זעירא° ? דרבי זעירא° אמר, ^ו_כבשמונה חוץ ממקום כרתין. דפתר לה _{שבין גפן לגפן} שמונה אמות וכל שהוא. ולמה לא תניתה? ולא תיסבור כההיא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} כל מידות שאמרו חכמים ועוד הכוונה טפח. וההין מקום כרתים ריבה ציבחר _{קצת יותר מטפח.} לפום כן _לכןלא תניתה. רבי יונה° בעי. למה נאמר כל מידות שאמרו חכמים בכרם אין בהם ועוד , ולית אנן אמרין _{ואין אנו אומרים}, כל המידות, שאמרו חכמים אין בהן ועוד, שהרי לא רק בכרם אלא בשום מקום לא מצאנו ועוד חוץ מפיסקי עריס? והתנינן _{גבי רקיקי נזיר.} עשרת קבין ירושלמיים, שהן ששה עשרונין ועדויין _{ועוד קצת}. תמן למידות נפח, וכאן לאמות. והתנינן. חכמים אומרים סאה תרומה שנפלה למאה ואחד חולין, בטלה . °רבי יוסי בן משולם אומר _{אין צורך במאה ואחד, אלא די במאה ועוד} קב למאה סאה, שזה שתות למדמע _{שהרי קב, זה שישית מהסאה תרומה שנפלה ודימעה.} תמן למידות נפח, וכאן לאמות. והתנינן אמר °רבי יודה בן בבא . הגינה והקרפף שהיא שבעים ושיריים, על שבעים ושיריים. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} מה שנאמר שם שריים הכוונה בשני שלישי אמה שנו ואילו כאן בטפח. תנן, פיסקי עריס, שמונה אמות ועוד . ולא שנייא ^ו_כגבין שבנה גדר ואחר כך נטע אחת עשרה גפנים, בין שנטע אחת עשרה גפנים ואחר כך בנה גדר, ואחר כך נפסקה האמצעית, יש כאן עריס, ויש כאן

[דף לא עמוד א]

פיסקי עריס. חרב הגדר, אין כאן עריס ולא פיסקי עריס. רבי אבודמי אחוה דרבי יוסי° בעי. ^ו_כדחזר ובנייה. פשיטא שאת אמר חזר עריס למקומו. ודכוותה חזרו פיסקי עריס למקומן? או שכיוון שהיה שלב שהתבטל דין פסקי עריס, כשחזר ובנה הרי זה כשני אריסין נפרדים? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מעשה ששרף °רבי יוחנן בן נורי בנגניגר. מה שרף? פיסקי עריס שרף _{שהוא סובר שפסקי עריס לא רק אוסר אלא אף מקדש.} רבי חייא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מעשה ששרף °רבי יוחנן בן נורי בנגניגר. מה שרף? בין עריס לגדר שרף _{שזה עיקר דין עריס.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. קשייתה קומי _{הקשתי לפני} רבי יעקב בר אחא° . ניחא אם נאמר דפיסקי עריס שרף. יש בכך חידוש, שהרי דברי חכמים חלוקין עליו. אבל אם בין עריס לגדר שרף, מה החידוש, וכי דברי חכמים חלוקין עליו? ולא שמיע דאמר רבי יעקב בר אחא° דאיתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° גבי עריס עצמו מהו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אסור ומקדש. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אסור ואינו מקדש. תנן, עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך קרן וכלה. נותנין לו עבודתו, וזורע את המותר. והוא שיהא בקרן זוית _{אחרי שנותנים לו כדי עבודתו} ארבעה טפחים כדי מקום,

עריס_בקרן_זוית

תנינן הכא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר אם אין שם ארבע אמות, לא יביא זרע לשם _{שהזרעים נחבשים בין הכותל לגפנים.} ותנינתה תמן גפן שהיא נטועה בגת או בנקע. נותנין לה עבודתה, וזורע את המותר. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אם אין שם ארבע אמות, לא יביא זרע לשם . אילו תנינתה הכא ולא תנינתה תמן, הוינן אמרין הכא על ידי שהיא הלכות עריס _{שהרי יש חמש גפנים,} את אמר אסור. תמן על ידי שאינו הלכות עריס, את אמר שיהיה מותר. הוי צורכה מתני תמן. או אלו תנינתה תמן ולא תנינתה הכא, הוינן אמרין. תמן על ידי שהוא מגופף מארבע רוחותיו, את אמר אסור. הכא על ידי שאינו מגופף מארבע רוחותיו, את אמר מותר. הוי צורכא מתניא הכא, וצורכא מתניא תמן. תנן, הפרח _ענף שיוצא מן העריס, רואים כאילו מטוטלת תלויה כנגדו _{שרחוק מהגזע כשיעור ארבע אמות לכרם או ששה טפחים לגפן יחידית אינו אסור אלא תחת העלים.} תמן _בבל אמרו, את רואה כאילו שפוד של מתכת תחוב בו. אמר רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הסיבה שאמרו מטוטלת, לפי שהיא נדה מעט ברוח ואף העלים כן וצריך לאסור עד מקום שהוא נקמט ברוח. אמר רבי חמא בר עוקבא°

[דף לא עמוד ב]

בשם רבי יוסי בן חנינא° . תחת האשכולות אסור ומקדש. תחת העלין, לא. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר. אפילו תחת העלין אסור ומקדש:
הדרן עלך פרק איזהו עריס

פרק שביעי- המבריך

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כלאים, פרק ז, הלכה א

מתני': ^ז_אהמבריך את הגפן בארץ. אם אין עפר על גבה שלשה טפחים, לא יביא זרע עליה. אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. הבריכה בסלע. אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות, מותר להביא זרע עליה. הארכובה שבגפן. ^ז_באין מודדין אלא מעיקר השני:

דין_הברכה_בגפן

גמ’: תנן, המבריך את הגפן בארץ. אם אין עפר על גבה שלשה טפחים , לא יביא זרע עליה. ^ז_גהא מן הצד מותר. מה אנן קיימין _{למה אסור?} אי משום זרעים באילן, למה לי גפן? אפילו שאר כל האילן. אי משום עבודה, ניתני ששה? אלא כ°רבי עקיבה . ד°רבי עקיבה אמר, דעבודת הגפן שלשה. אין כ°רבי עקיבה , אפילו מן הצד ניתני שלשה? _{אלא משמע שאם זורע למטה מג' טפחים אין צריך לתת לגפן עבודה, אז מה האיסור כאן.} אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא° . משום זרעים שסוככים על גבי הגפן. תמן תנינן. ^ז_דמרחיקין את הזרעים, ואת המחרישה, ואת מי רגלים, מן הכותל שלשה טפחים. רבי ירמיה° אמר. רבי חמא בר עוקבא° מקשי. תמן את אמר, אין השרשין מהלכין מן הצד שהרי לא אסרנו שלושה טפחים אלא על גביו . והכא את אמר השרשין מהלכין מן הצד לכן צריך להרחיק את הזרעים מהכותל שלושה טפחים? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. כאן וכאן אין השרשין מהלכין מן הצד. ולמה אמרו להרחיק מן הכותל? אלא שהן עושין עפר תחוח, והן מלקין ארעיתו של כותל. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן. מי רגלים, וכי מי רגלים מהלכין מן הצד? התיב רבי יוסי בי רבי בון° . והתנינן מחרישה. אית לך מימר מחרישה

[דף לב עמוד א]

מהלכת מן הצד? תנן, אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. ^ז_ההדא דתימר, בסילון של חרס. אבל בסילון של אבר, אינו צריך עד שיהא שם שלשה טפחים עפר מלמעלן. תנן, הבריכה בסלע. אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות, מותר להביא זרע עליה . הדא דתימא, בהדין צלמא _{סלע קשה.} ברם ^ז_ובהדין רכיכה, מתפתפת _{מתפוררת} היא.

כרם_מגפן_מוברכת

תנן, הארכובה שבגפן. אין מודדין אלא מעיקר השני . ^ז_זוהאי בשאין הראשון נראית. אבל אם היה הראשון נראה, נותן ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן. תדע לך שהוא כן. דתנינן דבתרה _{במשנה אחר כך.} המבריך שלשה גפנים, ועיקריהן נראין נידון ככרם . ותני עלה. במה דברים אמורים? לענין הכרם שאם יש שם ג' גפנים נחשב לשתי שורות ולכן דין כרם להן . אבל לענין עבודה אם הבריך גפן יחידית , נותן ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן:

ירושלמי כלאים, פרק ז, הלכה ב

מתני': ^ז_חהמבריך שלש גפנים ועיקריהן נראין. °רבי אליעזר ברבי צדוק אומר. אם יש שם ביניהם מארבע אמות ועד שמנה, הרי אלו מצטרפות. ואם לאו, אינן מצטרפות. ^ז_טגפן שיבשה, אסורה ואינה מקדשת. °רבי מאיר אומר. אף ^ז_יצמר גפן אסור ואינו מקדש. °רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משמו. אף על גבי הגפן, אסור ואינו מקדש. אלו אסורין ולא מקדשין. ^ז_יאמותר חורבן הכרם _{מעבר לארבע אמות.} ^ז_יבמותר מחול הכרם. ^ז_יגמותר פיסקי עריס. ^ז_ידמותר אפיפירות. אבל תחת הגפן, ועבודת הגפן, וארבע אמות שבכרם, הרי אלו מקדשין:
גמ’: תנן, גפן שיבשה, אסורה ואינה מקדשת . אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , ד°רבי מאיר היא שאסר משום מרעית עין כדתנן, °רבי מאיר אומר. אף צמר גפן, אסור ואינו מקדש . ניחא בסיתווא _בחורף שכיוון שהגפן בשלכת יש מקום לגזור אף בגפן שיבשה, אבל ^ז_טובקייטא _בקיץ שהכל יודעים שהגפן מתה, למה גזרו?

[דף לב עמוד ב]

כיוון דאית אתרין דמתרן טרפיהן אפילו בקייטא _{כיוון שיש מקומות שהגפן משירה עלים אפילו בקיץ}. תנן, °רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משמו. אף על גבי הגפן, אסור ואינו מקדש. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° . הכוונה להא דתנן, המבריך את הגפן בארץ. אם אין עפר על גבה שלשה טפחים היא מתניתא. רבי בון בר חייא° אמר בשם רבי שמואל ברבי יצחק° . _{לא כמו שאמרנו} אלא הכוונה לזרעים שסוככו על גפן באויר עשרה היא מתניתא. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הוינן סברין כרם יש לו אויר. גפן יחידית אין לה אויר. _{ואם זרע סוכך באויר הכרם הרי זה כלאים אבל על גפן יחידית לא.} מן מה דאמר רבי בון בר חייא° בשם רבי שמואל ברבי יצחק° , שמה שנאמר במשנה אף על גבי הגפן _{יחידית.} הכוונה לאויר עשרה היא מתניתא. הדא אמרה. ^ז_טזאפילו גפן יחידית יש לה אויר: ^ז_יזמותר מחול הכרם ארבע אמות. ^ז_יחמותר חורבן הכרם יותר מארבע אמות. ^ז_יטמותר פיסקי עריס _יותר מששה טפחים. ^ז_כמותר אפיפירות _יותר מששה טפחים. _{למדנו שיש דברים שאסורים ואינם מקדשים ויש שאסורים ומקדשים.} בנתיים מהו _{היינו כאלו שלא נמנו לא כאן ולא כאן? הכוונה לכרם גדול הנטוע על שש עשרה אמות.} כדתנן, הנוטע שתי שורות. אם אין ביניהן שמונה אמות, לא יביא זרע לשם. היו שלש. אם אין בין שורה לחבירתה שש עשרה אמה, לא יביא זרע לשם. האם בנטוע שש עשרה אמות רק אסור או אף מקדש? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אסור ומקדש. רבי שמעון בן לקיש° אמר. אסור ואינו מקדש. לרבי שמעון בן לקיש° שאמר שסור ואינו מקדש, קשייא הא דתנן, מותר מחול הכרם ארבע אמות. מותר חורבן הכרם _{אם אין שם שש עשרה אמות} ארבע אמות. באיזה כרם דיברה המשנה? מה נפשך. אי כרם גדול הוא. למה לי חורבנו? אפילו מטעתו לרבי שמעון בן לקיש° אסור ואינו מקדש . אי ^ז_כאכרם קטן הוא, אין לו מחול. _{כמו שאמרנו תוכו אוסר בשמונה לא יתכן שחוצה לו אוסר בשנים עשרה.} ואין לו חורבן . אלא כי אנן קיימין, ^ז_כבבכרם גדול _{היינו שלוש שורות} שנטעו על מטע כרם קטן _{היינו ברווח שמונה אמות בין גפן לגפן.} אמר רבי זעירא°

[דף לג עמוד א]

הדא אמרה. כרם גדול שנטעו שמנה על שמנה, יש לו מחול. ואף לרבי יוחנן° _{בר נפחא} מוכרח שמדובר בכרם גדול שנוטע על שמונה אמות. דאין תימר, שהמשנה מדברת בכרם גדול במטע שש עשרה על שש עשרה. תוכו אסור ומקדש. חוצה לו לא כל שכן? ולמה אמרה המשנה שמחול הכרם אסור ואינו מקדש? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} אין מכאן ראיה. כיוון שעיקר _תוך הכרם חמור מעבודת הכרם. ^ז_כגשאין לוקין אלא על עיקר _תוך הכרם, ולא על עבודתו. שאף שארבע אמות מקדש, אין לוקין עליו שהוא דרבנן:

ירושלמי כלאים, פרק ז, הלכה ג

מתני': המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו, הרי זה קידש וחייב באחריותו. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים. ^ז_כדאין אדם מקדש דבר שאינו שלו. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית. ובא מעשה לפני °רבי עקיבה ואמר. אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:
גמ’: כתיב (דברים כי תצא כב ט) לא תזרע כרמך כלאים. אין לי אלא כרמך. כרם אחר אפילו של נכרי מנין? תלמוד לומר כרם ולא כלאים. _{שהיה לו לכתוב כרמך לא תזרע כלאים כמו שכתב שדך לא תזרע כלאים. ולמה שינה וכתב לא תזרע כרמך כלאים? ללמד שלא יהיה כרם שיש בו כלאים אפילו של גוי.} אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , ד°רבי מאיר

[דף לג עמוד ב]

היא. ד°רבי מאיר אמר, ^ז_כהאין לגוי קנין בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דברי הכל היא. תיפתר, בגוי שזרע כרמו כלאים. ולקחו ממנו ישראל. רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי תרויהון אמרי, ד°רבי מאיר היא: הנעבד. אית תניי תני, בין שלו בין של אחרים אסור. אית תניי תני, ^ז_כושלו אסור של אחרים מותר. הוון בעיי מימר. מאן דאמר בין שלו בין של אחרים אסור, °רבי מאיר ו°רבי יודה _{בר עילאי}. מאן דאמר שלו אסור ושל אחרים מותר, °רבי יוסה ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי אילא° _אילעא, דברי הכל היא. כמה דתימר תמן. עבד לדבר שיש בו רוח חיים. אף על פי שאינו נאסר להדיוט, ^ז_כזנאסר לגבוה. ודכוותה. דבר שאינו שלך, אף על פי שאינו נאסר להדיוט, נאסר לגבוה. תנן, המסכך את גפנו על גבי תבואת חבירו חייב . רבי שמעון בן לקיש° אמר זה מקנסיה ד°רבי מאיר , שקנס וחיב משום דינא דגרמי . ועבד רבי שמעון בן לקיש° עובדא דכוותיה מן הדא _{ורבי שמעון בן לקיש פסק למעשה כך בגלל ששנינו כך בסתם משנה} דתנן בסתם המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותו . וכי מה עשה מעשה המסכך? שהרי הסיכוך אינו אוסר אלא כשהוסיף. והרי הצמח גדל לבד. אלא כיוון שלפי דעתו של המסכך הוא מוסיף, חייב לשלם מדינא דגרמי . חד בר נש חוי _הראה סלעיה לרבי אלעזר° _{בן פדת} . אמר ליה, טבא היא. ויפסלית _{אמר לו טובה היא והתברר שהיתה פסולה}. אתא עובדא קומי _{בא המקרה לפני} רבי שמעון בן לקיש° , וקנסיה לרבי אלעזר° _{בן פדת} מן הדא דתנן, ^ז_כחהמראה דינר לשולחני ונמצא רע. חייב לשלם, מפני שהוא נושא שכר. ורבי אלעזר° _{בן פדת} נושא שכר? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אבונא° . המחזיק בו במטבע כנושא שכר, שכיוון שהחזיק ביד את המטבע, חייב מדין גרמי כאילו הזיק בידים . רבי יוסי בי רבי בון° לא אמר כן _{שרבי שמעון בן לקיש° סובר שהלכה כ°רבי מאיר אף שחכמים חולקים עליו ולכן חייב את רבי אלעזר° בן פדת לשילם.} אלא רבי אלעזר° _{בן פדת} סובר, שמה שכתוב במשנה חייב באחריותו, זה אפילו לחכמים. שאף רבנן מודים שמי שמזיק בגרמי חייב משום קנס. ורבי שמעון בן לקיש° סובר שהמשנה רק כ°רבי מאיר וחייב משום קנסיה ד°רבי מאיר וחכמים חולקים עליו. וכך הוה עובדא. ששאל רבי שמעון בן לקיש° לרבי אלעזר° _{בן פדת} . ההן קנסא שנאמר במשנה הרי זה קידש וחייב באחריותו

[דף לד עמוד א]

דמאן? אמר ליה, דרבנין. אמר ליה לפי דבריך שגם לחכמים קונסים בדינה דגרמי , פוק שלם. תנן, המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו, הרי זה קידש וחייב באחריותו. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים. אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הכל מודים בענבים שהן אסורות שהרי שלו הן . אמר ליה רבי אלעזר° _{בן פדת}. האוסר _{שזה התבואה דכתיב לא תזרע כרמך כלאים} אינו נאסר, ושאינו אוסר נאסר? מה פליגין במסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו. ^ז_כטאבל המסכך את גפנו של חבירו על גבי תבואתו, כל עמא מודיי שהאוסר נאסר שכיוון שהתבואה שהיא האוסרת שיכת לו, וגם עשה מעשה בגוף הגפנים התבואה נאסרת אף שהגפנים אינם נאסרים . המסכך גפנו של חבירו על גבי תבואתו של חבירו, האם יודו חכמים ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} שאין המסכך יכול לאסור? נישמעינה מן הדא דתנן, אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית. ובא מעשה לפני °רבי עקיבה ואמר, אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. ^ז_להרי אין הגפן שלו, ואין התבואה שלו, ואיתתבת _והקשו לחכמים ממה שעשה °רבי עקיבא _{בן יוסף} מעשה והתיר. משמע שגם כשהתבואה וגם הגפן אינה שלו, סוברים חכמים שיכול לאסור בכלאים.

ירושלמי כלאים, פרק ז, הלכה ד

מתני': ^ז_לאהאנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו. קוצרו אפילו במועד. עד כמה הוא נותן לפועלים? עד שליש. יותר מיכן, קוצר כדרכו והולך אפילו לאחר המועד. מאימתי הוא נקרא אנס משישקע:

גמ’: אמר רבי אבא בר יעקב° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. מותר לקוצרו אפילו

[דף לד עמוד ב]

במועד. _{אחרי שהתירו לו לקצור במועד אם לא קצר הרי זה מקים כלאים ואוסר לכן חייב לקצור.} תנן, עד כמה הוא נותן לפועלים? עד שליש. רב הונא ° ורב ששת° . חד אמר, ^ז_לבשליש לשכר. וחרנא אמר, שליש לדמים _{של שווי הכרם} תנן, מאימתי נקרא אנס _{ואם זרע את הכרם אוסר כאילו היה שלו?} משישקע. אמר רבי אחא° . ^ז_לגנשתקעו הבעלים, ולא נתייאשו הבעלים. אם זרע את הכרם הרי זה אוסר ואיסורו דבר תורה. נתייאשו הבעלים, ולא נשתקעו הבעלים. איסורן מדבריהן. ^ז_לדויש קרקע נגזל? אמר רבי אילא° _אילעא. אף על פי שאין קרקע נגזל, יש ייאוש לקרקע:

ירושלמי כלאים, פרק ז, הלכה ה

מתני': ^ז_לההרוח שעילעלה את הגפנים על גבי תבואה, יגדור מיד. ואם אירעו אונס, מותר. ^ז_לותבואה שהיא נוטה תחת הגפן, ^ז_לזוכן בירק. מחזיר ואינו מקדש. מאימתי ^ז_לחתבואה מתקדשת? משתשליש. וענבים, משיעשו כפול הלבן. ^ז_לטתבואה שיבשה כל צורכה וענבים שבישלו כל צרכן, אינן מתקדשות:
גמ’: תנן, הרוח שעילעלה את הגפנים על גבי תבואה, יגדור בניהם מיד . וכ°בן עזאי יספר _{את הענפים.} אשכח תני. °רבי עקיבה אמר, יחזיר. °בן עזאי אמר יספר. תנן, מאימתי מתקדשת? משתשליש. אית תניי תני, משתשריש. מאן דתני משתשריש, מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דאמר. בין בעשבים בין אביב הכל אסור . מאן דאמר משתשליש, מסייעא לרבי הושעיא° . שאמר מנפצן והופכן שלא יוסיפו לצמוח וייאסרו בכלאים, אבל הקשים והעשבים מותרים, כי עדיין לא הביאו פרי. ואף כאן עד שתביא שליש אינן מתקדשות . _{דתנן, °רבי עקיבא בן יוסף אומר. אם עשבים, יופך. ואם אביב, ינפץ. ואם הביאה דגן, ידלק. רבי זעירא° ורבי שמעון בן לקיש° אמרו משום רבי הושעיא° . אם עשבים יופך והכל מותר. אם אביב, ינפץ והקשין מותרין והדגן אסור. אם הביאה דגן, תדלק. שהכל אסור. רבי יוחנן° בר נפחא אמר בין בעשבים בין אביב הכל אסור.} תנן, ענבים משיעשו כפול הלבן. אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל° דכתיב (דברים כי תצא כב ט) ותבואת הכרם. וקדם לכן אינו קרוי תבואת הכרם. תנן , ^ז_מתבואה שיבשה כל צורכה. וענבים שבישלו כל צרכן, אינן מתקדשות: כיני מתניתין אינן מתקדשות, לפי ששניהם לא הוסיפו. אבל ענבים שבשלו כל צורכם, אוסרים תבואה שהוסיפה מאתים. והוא הדין שאם התבואה יבשה והענבים הוסיפו מאתים נאסרו הענבים

ירושלמי כלאים, פרק ז, הלכה ו

מתני': ^ז_מאעציץ נקוב מקדש בכרם. ושאינו נקוב אינו מקדש. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. זה וזה אסורין ולא מקדשין. ^ז_מבהמעביר עציץ נקוב בכרם. אם הוסיף במאתים, אסור:
גמ’: תני, אין בין עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב, אלא הכשר זרעים בלבד. כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. ברם כרבנן, אית חורנין _{יש עוד הבדלים}. עציץ נקוב, מקדש בכרם. ושאינו נקוב אינו מקדש. ^ז_מגהתולש מעציץ נקוב חייב. משאינו נקוב פטור. ^ז_מדעציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים. ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. מאי טעמא? רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר לה סתם בלא שם של האומר. רבי חנינא° _{בר חמא} מטי בה בשם רבי שמואל ברבי יצחק° . התורה ריבתה בטהרת _בהכשר זרעים _{שאפילו כשהם זרועים בעציץ שאינו נקוב מקבלים הכשר.} מה טעם? דכתיב (ויקרא שמיני יא לז) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר

[דף לה עמוד א]

יזרע טהור הוא. תני, ^ז_מהעציץ שאינו נקוב, מעשרותיו מהלכה _{מדרבנן,} ותרומתו אינה מדמעת, ואין חייבין עליה חומש. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. מהו לומר על פיתו המוציא לחם מן הארץ? רבי יונה° בעי. נטע בו דלעת, כתלוש הוא ומותר לסכך בה? רבי יודה בר פזי° בעי. נטע חמש גפנים בחמשה עציצין _{יש אומרים ששאל האם נאסר מדרבנן ויש אומרים שהשאלה לגבי איסור תורה אפילו אינם נקובים שכל הדין של עציץ שאינו נקוב נאמר רק לזרעים אבל לאילנות גם עציץ שאינו נקוב נחשב כמחובר.} ועשאן שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. את אמר כרם הוא. הפכו אינו כרם. ויש כרם מיטלטל? תנן, המעביר עציץ נקוב בכרם. אם הוסיף במאתים, אסור. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. במעביר תחת כל גפן וגפן _{ונאסר משום שהגפנים מסככים על הזרע אבל בין הגפנים לא נאסר אלא עד גובה עשרה טפחים.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. לאויר עשרה היא מתניתא _{שהעביר אותם בין הגפנים בתוך עשרה.} העביר חמשה עציצין נקובים תחת גפן אחת שהגפן הוסיף מאתים אבל העציצים לא

[דף לה עמוד ב]

תפלוגתא דרבי אליעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. האם אומרים האוסר אינו נאסר _{שהרי כל עציץ לא הוסיף מאתים.} ושאינו אוסר נאסר? אבל אם העביר עציץ אחד תחת חמש גפנים והוסיף מאתים. כל עמא מודיי שהאוסר נאסר: _{הזרע נקרא אוסר שנאמר לא תזע כרמך כלאים}
הדרן עלך פרק המבריך את הגפן

פרק שמיני- כלאי הכרם

כולל שיעורי שמע

ירושלמי כלאים, פרק ח, הלכה א

מתני': ^ח_אכלאי הכרם. אסורין מלזרוע, ומלקיים, ואסורין בהנאה. ^ח_בכלאי זרעים. אסורין מלזרוע, ומלקיים, ^ח_גומותרין באכילה, וכל שכן בהנאה. ^ח_דכלאי בגדים. מותרין בכל דבר, ואינן אסורין אלא מללבוש. ^ח_הכלאי בהמה. מותרין לגדל ולקיים. ואינן אסורין, אלא מלהרביע. כלאי בהמה, אסורין זה עם זה:
גמ’: תנן, כלאי הכרם. אסורין מלזרוע, ומלקיים, ואסורין בהנאה . כתיב (דברים כי תצא כב ט) לא תזרע כרמך כלאים. אין לי אלא הזורע. מקיים מניין? תלמוד לומר וכרם ולא כלאים. שהיה לו לכתוב כרמך לא תזרע כלאים כמו שנאמר שדך לא תזרע כלאים. ולמה כתב לא תזרע כרמך כלאים וכ"ו שלא יהיה בכרם כלאים . מה _{האם המשנה} כרבי עקיבה? ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, המקיים עובר בלא תעשה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, דברי הכל היא. דהכל מודים באסור שהוא אסור. במאי פליגי _{במה הם חולקים}? בשלא קיים על ידי מעשה. _{לא עשה מעשה כגון כאן שלא עקר את הכלאים וממילא יתקיימו.} ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} סובר שלוקים גם על לאו שאין בו מעשה . אבל אם קיים על ידי מעשה בידים, לוקה אפילו לרבנן . כהדא דתני ^ח_והמחפה _{עפר על גומא שהיו בה} בכלאים לוקה. מניין שהוא אסור בהנייה? נאמר כאן בכלאים (דברים כי תצא כב ט) פן תקדש המלאה. ונאמר להלן בעבודה זרה (דברים ואתחנן ז ה) פסלי אלהיהם תשרפון באש לא תחמוד כסף וזהב עליהם פן תוקש בו . מה פן האמור להלן אסור בהנייה. אף פן שנאמר כאן אסור בהנייה. ואית דבעי מימר. נאמר כאן בכלאים (דברים כי תצא כב ט) פן תקדש המלאה ונאמר להלן (דברים כי תצא כג יח) ולא יהיה קדש מבני ישראל. מה קדש שנאמר

[דף לו עמוד א]

להלן, אסור בהנייה. אף כאן אסור בהנייה. וקדש אסור בהנאה _{קא סלקא דעתין שהכוונה לאתנן שקיבל?} אמר רבי חונא° . ביאתו אסורה בהנייה. אית דבעי נישמעינה מן הדא. דאמר רבי חנינא° _{בר חמא} כתיב פן תקדש. פן תוקד באש. כתיב (דברים כי תצא כב ט) לא תזרע כרמך כלאים. ^ח_זמלמד שאינו חייב, עד שיזרע שני מינים בכרם. דברי רבי יאשיה° . _{שמשמעות הפסוק שלא יזרע שני מיני ירק, או שני מיני זרעים, שהם עצמם כלאים זה בזה בכרם.} רבי יונתן° אמר. אפילו מין אחד _{אצל הכרם.} על דעתיה דרבי יונתן° מנין שחייב אפילו מין אחד? דכתיב (ויקרא קדושים יט יט) שדך לא תזרע כלאים. לאיזה דבר נאמר (דברים כי תצא כב ט) לא תזרע כרמך כלאים והרי שני זרעים נאסרו כבר בפסוק הקדם? להחמיר עליו, שאפילו מין אחד אף שאינו אסור מדין כלאי זרעים, יאסר מדין כלאי הכרם . על דעתיה דרבי יאשיה° . הא כתיב שדך לא תזרע כלאים. לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים? חברייא אמרין, להתרייה. שאם התרו בו משום שדך, לוקה. משום כרמך, לוקה. משום שניהם לוקה שנים. אמר רבי בון בר חייא° . ליתן לו שיעור אחרת. תמן ^ח_חששה טפחים. וכאן ארבע אמות. הא אם זרע שני מינים בתוך שישה טפחים ובתוך ארבע אמות של הכרם, לכולי עלמא חייב גם משום כלאי זרעים וגם משום כלאי הכרם. והא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אינו חייב על כלאי זרעים עד שיהו ששה על ששה מוקרחין בתוך שדה תבואה, או מוקפים גדר. דכתיב שדך לא תזרע כלאים? מה אנן קיימין? אם בשעשה גדר מבפנים וזרע בפנים, אפילו אם היה גפן בתוך הגדר אינו נאסר משום כרם, שהרי בתוך הגדר בטל הכרם _{ואף שגפן יחידית אוסר לזרוע שישה טפחים אין זה מדין כלאי הכרם שאין זה כרם.} אם בשעשה גדר מבחוץ לכל הכרם וזרע סמוך לגדר , זהו מחול הכרם ולא נאסר משום כלאי זרעים _{שהרי אין שישה על שישה מוקף.} אלא כי אנן קיימין, שהיה שם שדה תבואה _{צמוד לכרם}, והקריח לתוכה ^ח_טארבע אמות ונטע שם גפן וזרע שני מיני זרעים. ושדה החיטה אינו חוצץ כדאמר רבי חנינה° . דאמר רבי חנינה° , אין האוסר

[דף לו עמוד ב]

נעשה מחיצה להציל. _{ואינו מבטל את הכרם.} וסברין מימר, אוסר נעשה מחיצה ליאסור _{שהחיטה אף שהיא אסורה, חובשת את שני מיני הזרעים והם יאסרו בכלאים.} על דעתיה דרבי יונתן° כתיב שדך לא תזרע כלאים. לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים? _{שמשמע אל תזרע שני מינים שהם כלאים בכרם?} כי הא דאמר רבי הילא° _אילעא . הן דאת אמר לא אמרה. למה את אמר? _{שאל תשאל למה הפסוק מוסיף מילים.} או כהא דאמר רבי זעירא° . לא תזרע כרמך כלאים. עיקר כרמך כלאים לא תזרע. שלא תחשוב שלא אסרה תורה אלא כשזרע אצל כרם נטוע, אבל אם נוטע כרם וזורע לא אסרה תורה משום כלאי הכרם, לכן כתבה תורה לא תזרע כרמך כלאים, לדרוש שכשאתה בא ליטע עיקר כרמך, היזהר שלא יהיו שם זרעים . רבי יודן קפודקיא° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. תמן בכלאים את אמר, אין זרעי אילן קרויין זרעים ואין איסור לזרוע כמה מינים יחד . והכא בענין הכשר זרעים לקבל טומאה אתה אומר זרעי אילן קרויין זרעים? אמר ליה תמן בכלאים מיעט הכתוב את שאין דרך בני אדם להיות קורין זרעים דכתיב לא תזרע _{ועצים נוטעים}. ברם הכא ריבה הכתוב כל סוגי זרעים דכתיב (ויקרא שמיני יא לז) על כל זרע זרוע אשר יזרע. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. המחפה _{זרעים שהיו מונחים בגומה} בכלאים לוקה. אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ולאו מתניתא היא? דתנן, יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין, החרש בשור ובחמור, והיו מוקדשים וכו' וחרש כלאים בכרם . איך אפשר לעבור איסור כלאים על ידי חרישה. לא במחפה? והוה רבי יניי° מקלס ליה (ישעיהו מו ו) הזלים זהב מכיס וגו' (משלי ג כא) בני אל ילוזו מעיניך (משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד, ישמע חכם ויוסף לקח. אמר ליה רבי שמעון בן לקיש° . בתר כל אילין קילוסיא _{אחרי כל התשבחות הללו}, יכיל אנא פתר לה כ°רבי עקיבא _{בן יוסף}. . ד°רבי עקיבה אמר. המקיים

[דף לז עמוד א]

כלאים עובר בלא תעשה. _{וקשה איך רבי שמעון בן לקיש° מעמיד את המשנה כ°רבי עקיבא בן יוסף.} כלום אמר °רבי עקיבה אלא לעבור. שמא ללקות? והכא ללקות אנן קיימין. ועוד _{ראיה שמדובר במחפה זרעים על ידי החרישה ולא כ°רבי עקיבא בן יוסף שרק מקיים את הכלאים} מן הדא דתנינן, ולוקה משום חרישה בשביעית . אית לך מימר שביעית ד°רבי עקיבה ? הרי ל°רבי עקיבה אינו לוקה אלה על זריעה קצירה ובצירה שנאמרו במפורש בתורה. פתר לה שלוקה משום שביעית בשיטת רבי אלעזר° _{בן פדת} . דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, לוקין על החרישה בשביעית. דאיתמר רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר, לוקין על החרישה בשביעית. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ח_יאין לוקין על החרישה בשביעית. מה טעמא דרבי אלעזר° _{בן פדת}? דכתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה' כלל. וכתיב (ויקרא בהר כה ד) שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. פרט. הזורע והזומר בכלל היו. ולמה יצאו? להקיש אליהם לאמר, מה הזורע והזומר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן, אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. אף אני אביא חרישה שהיא בלא תעשה . מה עבד לה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? זריעה ובצירה שני דברים הן. ושני דברים שיצאו מן הכלל אינם חולקין. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת}, לית ליה דשני דברים שיצאו מן הכלל , אינם חולקין? אית ליה. אלא דסבר, לחלוק אינן חולקין, הא ללמד מלמדין. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אמאי אינן מלמדין? שנייה היא שכלל בעשה דכתיב ושבתה הארץ , ופרט בלא תעשה דכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תבצור . ואין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} שלמד בכלל ופרט שלא אסרה תורה אלא מלאכה שהיא צורך הקרקע או האילן , ניחא שמותר לחפור בה בורות שיחין ומערות בשביעית, שהרי זה לא עבודת הקרקע ולא עבודת האילן . על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות? האם כשם שאין מלמדין לענין איסור לחייב על כל עבודה שהיא צורך הקרקע שיהיו בלאו . כן לענין היתר לא ילמדו שכל שאינו עבודה הקרקע או האילן מותר ויעבור עליהם בעשה? אמר רבי אבא קרתיגנאה° . טעמא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאינו לוקה על החרישה דכתיב (ויקרא בהר כה ג) שש שנים תזרע שדך. ולא בשביעית. ושש שנים תזמור כרמך ולא בשביעית. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא. ועובר בעשה אבל לא בלאו ויכול ללמוד בכלל ופרט. ושבתה הארץ כלל, שש שנים תזרע פרט. אבל מה שאינו כעין הפרט כגון חופר בורות, אפילו עשה אין בו. לדעת רבי יוחנן° _{בר נפחא} שהחורש בשביעית אינו עובר בלאו. האם עובר בעשה? רבי ירמיה° אמר עובר בעשה. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, אפילו עשה אין

[דף לז עמוד ב]

בו. ליידא מילה _{לאיזה דבר} כתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה'? רק לענין לא תעשה המפורטים שבו _{היינו לזריעה וזמירה שרק בהם עובר בלאו. דכלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט.} תניא. יכול יהו לוקין על התוספות שבו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} פתר מתניתא _{הסביר את הבריתא} יכול יהו לוקין על מלאכת קרקע נוספת כגון חרישה בשביעית. רבי אלעזר° _{בן פדת} פתר מתניתא _{על תוספת זמן,} יכול יהו לוקים על איסור שני פרקים הראשונים _{בשדה לבן מהפסח ובשדה אילן מעצרת.} על הברייתא הזו אית תניי תני _{שפשטו מדכתיב} שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמר כרמך. _{משמע שאינו חייב על שאר מלאכות אלא בעשה דלאו הבא מכלל עשה עשה} ואית תניי תני _{שפשטו מדכתיב} שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. זריעה וזמירה בכלל היו ויצאו ללמד על הכלל כולו, מה הפרט מלאכת עבודת הקרקע, ועובר עליה בלאו. אף אני אביא חרישה מלאכת עבודת קרקע, וחייב עליה בלאו . מאן דאמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא שאמר שעל חרישה לא עובר בלאו.} מאן. דאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור מסייעא לרבי אלעזר° _{בן פדת}. מתניתא פליגא על רבי אלעזר° _{בן פדת שאמר שאף כאשר הכלל בעשה והפרט בלא תעשה, הפרט מלמד על הכלל.} דהרי כל השמר פן ואל הרי זה לא תעשה. וכתיב (דברים ראה יב יד) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. כי אם במקום אשר יבחר ה' וכו' שם תעלה עולותיך ושם תעשה וכ"ו ולא בחוץ. שם תעלה, זו העלייה. ושם תעשה, זו שחיטה וזריקה. מה העלייה שהיא בעשה דכתיב שם תעלה. הרי הוא בלא תעשה דכתיב הישמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהו בלא תעשה שנלמד מההיקש מעליה. נמצא שרק בגין דכתיב שם תעלה ושם תעשה _{שהתורה הקישה עליה לשחיטה דכתיב שם תעלה ושם תעשה.} הא אילו לא כתיב שם תעלה ושם תעשה , עשה הוא. _{ולא היה ניתן ללמוד ממנו} לפי שאין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה . מה עבד לה רבי אלעזר° _{בן פדת}? _{באמת ללמוד על עצם האיסור יכולנו ללמוד אבל היה צריך את ההיקש} שלא תאמר כמה דאת אמר גבי שבת שאם עשה כמה מלאכות מעין מלאכה אחת בהעלם אחד כגון , ^ח_יאחפר חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת. ודכוותה שחט זרק והעלה לא יהא חייב אלא אחת, לפום כן צריך היקש למימר שחייב על כל אחת ואחת. רבי זעירא° ורבי חייה בר אשי° אמרו בשם כהנא° . ^ח_יבהנוטע בשבת, חייב משום זורע. רבי זעירא° אמר הזומר כנוטע, _{דכשזומר, הענפים גדלים מהר.} ^ח_יגנטע וזמר בשביעית. על דעתיה דכהנא° , חייב שתים. על דעתיה דרבי זעירא° , האם אינו חייב אלא אחת? כלום אמר רבי זעירא° אלא הזומר כנוטע, לחייב זומר אף משום נוטע . שמא אמר הנוטע כזומר? _{ששני המלאכות זהות.} הכל היה בכלל זריעה, דכתיב שדך לא תזרע . ויצאת זמירה דכתיב וכרמך לא תזמור , להחמיר על עצמה, לחייבה אף משום זומר . מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה, אתה פוטרו משום זורע? הוי לא שנייא בין על דעתיה דכהנא° בין על דעתיה דרבי זעירא° , נוטע וזומר בשבת, חייב שתים.

ירושלמי כלאים, פרק ח, הלכה ב

מתני': ^ח_ידבהמה עם בהמה, וחיה עם חיה, בהמה עם חיה, וחיה עם בהמה, טמאה עם טמאה, וטהורה עם טהורה, טמאה עם טהורה, וטהורה עם טמאה. ^ח_טואסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג _{לשיטת הרמב"ם לחרוש ולמשוך ולהנהיג אסור רק טמאה עם טהורה: לרבי שמעון משאנץ הכל אסור.} ^ח_טזהמנהיג סופג את הארבעים, והיושב בקרון סופג את הארבעים. °רבי מאיר פוטר. והשלישית שהיא קשורה לרצועתיהן

[דף לח עמוד א]

אסורה
גמ’: בהמה עם בהמה כו'. יכול לא יהא מעמיד זכרים אצל הנקבות ונקבות אצל הזכרים? תלמוד לומר (ויקרא קרשים יט יט) בהמתך לא תרביע. אין את אסור אלא מלהרביע _בידים. אבל מעמיד את זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים. פשיטה וכי מה עשה מעשה? הייתי חושב שאף כשמרביע בידים לא עשה מעשה, שהרי לא נאסר אלא כשהטיל הזכר הזרע בנקבה, ואף על פי כן חייב משום דלפי דעתו הוא מטיל, אף כאן שהכניסם יחד לפי דעתו הוא מטיל ויהיה אסור, קא משמע לן שמותר . °איסי בן עקביה אמר. אסור לרכב על גבי פרדה מקל וחומר. ומה אם בבגדים שאת מותר ללבוש זה על זה, את אסור בתערובתן. בהמה שאת אסור להנהיג בה בזו עם זו, לא כל שכן שאת אסור לרכוב עליה? והא כתיב _{אחרי שאבשלום הרג את אמנון} (שמואל ב יג כט) וירכבו איש על פרדו וינוסו? אין למדין מפחד מן המלכות, שבפיקוח נפש התירו . והא כתיב (מלכים א א לג) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי? בריה מששת ימי בראשית היתה. אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי ברבי חנינה° . ^ח_יזהמנהיג בקול בכלאים לוקה. ותני כן. _{השואל בהמה מחברו.} ^ח_יחהנהיגה, המשיכה, קרא לה ובאת אחריו, _{הרי זה כאילו קנה במשיכה} ונתחייב בה לשלם כשואל. והתני שמואל° _{בר אבא בר אבא}, היתה עומדת חוץ לתחום וקרא לה ובאת אחריו, הרי זה פטור? תמן לדעתה היא מהלכת. ברם הכא, במנהיג בכלאים על כורחה היא מהלכת. והתני, ^ח_יטטיפח _{נתן מכה} בכתל כנגד עינו וסימייה. כנגד אזנו וחרשה, לא יצא לחירות, משמע שקול אינו כלום? אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. שנייא היא, שהוא יכול לברוח. תדע לך שהוא כן. דתני, תפש בו _{בעבד כשטיפח בכתל} הרי זה חייב. תנן, והיושב בקרון סופג את הארבעים. °רבי מאיר פוטר . היושב בקרון. רבנין אמרין משקל הוא. וכיוון שפעמים הוא מאזן את הקרון נמצא שהבהמות הולכות מחמתו . °רבי מאיר אמר, אינו משקל. בראשונה לא היו אלא שתים בהמות קשורות לקרון , דכתיב (בראשית מקץ מא מג) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. עמד פרעה ועשה שלש. דכתיב (שמות השלח יד ז) ושלישים על כולו. עמדה מלכות הרשעה ועשה אותן ארבעה:

ירושלמי כלאים, פרק ח, הלכה ג

מתני': ^ח_כאין קושרין את הסוס, לא בצדדי הקרון ולא לאחר הקרון. ולא את הליבדקס לגמלים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. כל ^ח_כאהנולדים מן הסוס, אף על פי שאביהן חמור, מותרין זה עם זה שאין _{חוששים לזרע האב.} וכן הנולדין מן החמור, אף על פי שאביהן סוס, מותרין זה עם זה. אבל הנולדים מן _הנקבה הסוס עם הנולדין מן החמור, אסורין זה עם זה:
גמ’: תנן, אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון. תני, °רבי מאיר פוטר בקשור בצידי הקרון שהרי אינו מושך כלום . אם היה מסייעו בין במעלה בין בירידה הכל מודין שהוא

[דף לח עמוד ב]

אסור. אם בשלא מסייעה, מאי טעמא דרבנן דאסרי? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מפני שזה נושא עצלותו של זה, וזה נושא עצלותו של זה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר מפני שנושאין את החבל שבנתים. רבי ירמיה° בעי. קשרן בשערן זה לזה מהו? מה אנן קיימין? אם בשקשרו בשערו. וכי כך אנו אומרים שאסור להרכיב בהמה על גבי חבירתה? לא נאסר אלא ששניהם יסחבו משא, וכאן אין עליהם משא אחר ואחת סוחבת את חברתה . אם בשקשרו החבל בשערו, לרב° _{אבא בר אייבו} אסור. מפני שהן נושאין את החבל שבנתים. רבי יונה° אמר, איתפלגון רב° _{אבא בר אייבו} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר מפני שהן נושאין את החבל שבנתים. מה נפק מן ביניהון? קשרו לשערה בחבל. אבל קשרו בשערו, בין על דעתיה דרב° _{אבא בר אייבו}, בין על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} פטור. תנן, ולא הליבדקס. אית תניי תני ניברקוס. מאן דאמר ליבדקס _{חמור לובי,} על שם ליבוי. על שם (דניאל יא מג) לובים וכושים במצעדיו. מאן דאמר ניברקוס, אבהטם. מהו אבהטם? חמור שבא מסלק. רבי יונה° רב הושעיא° בעי. גרים הבאים מליבוי _לוב. מהו להמתין להם שלשה דורות כמו מצרי? אמר רבי יונה בוצרייה° . מן מה דאנן חמין ההן פולא מצריי _{ממה שאנו רואים שפול מצרי}. כד רטיב, אינון צווחין ליה לובי. כד הוא נגיב, אינון צווחין ליה פול מצריי _{כאשר הוא לח קראים לו לובי וכאשר הוא יבש קראים לו פול מצרי}. הדא אמרה, גר מלובי צריך להמתין ג' דורות. הדא אמרה. היא לוב היא מצרים. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. כל הנולדים מן הסוס, אף על פי שאביהן חמור, מותרין זה עם זה. וכן הנולדין מן החמור, אף על פי שאביהן סוס, מותרין זה עם זה _{שלא חוששים לזרע האב.} אבל הנולדים מן _נקבה הסוס עם הנולדין מן החמור, אסורין זה עם זה. אמר רבי יצחק בר נחמן ° בשם רבי הושעיה° , הלכה כדברי התלמיד _{°רבי יהודה בר עילאי שלא חוששים לזרע האב.} אבל לדברי חכמים כל מין פרידות אחד. ואלו הן הסימנין להבחין בין הפרדות אמר רבי יונה° . ^ח_כבכל שאזניו קטנות, אמו סוסה ואביו חמור. גדולות, אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא° מפקד לאילין דרבי יודן נשיאה° _{רבי מנא ציווה את אנשי בית רבי יודן הנשיא}. אין בעיתון מיזבון מולוון _{אם אתם רוצים לקנות פרדות}. אתון זבנין לו אזניהון דקיקין _{תקנו מאלו שאזניהם קטנות}, שאמו סוסה ואביו

[דף לט עמוד א]

חמור, שכולם יהיו מאותו סוג שכבר יש לכם ולא יאסרו להנהיג יחד . הלובן מן האיש. שממנו מוח ועצמות והגידים. והאודם מן האשה. שממנו העור והבשר והדם. והרוח והנפש והנשמה משל הקדוש ברוך הוא. ושלשתן שותפין בו. רבי אבא° ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. מודים חכמים ל°רבי יהודה _{בר עילאי}, בסוס בן סוס בן חמור, עם חמור בן חמור בן סוס. שאף שאמרו חכמים שחוששים לזרע האב וזה פרד וזה פרד, כאן מודים חכמים שלא חוששים לזרע אבי האב. והרי כאן חמור גמור וסוס גמור _{להנהיג אבל למי שאומר להרביע קשה, הרי פרד לא מוליד. אלא אם נאמר שמדובר בסוסה שהמליטה בדמות חמור} רבי חגיי° ורבי זעירא° אמרו בשם רבי איסי° _אסי. בני עזים ובני רחלים אסורים זה עם זה. פשיטא שהרי אלו שני מינים ואי לא כן מה אנן אמרין? הכא בעז בן עז בן רחל, עם רחל בן רחל בן עז. שהיתי חושב שלרבנן שחוששים לזרע האב יהיה מותר. קא משמע לן שאף שלזרע האב חוששים לזרע אבי האב אין חוששים :

ירושלמי כלאים, פרק ח, הלכה ד

מתני': הפרוטיות _{פרדה שלא ניתן להבחין מי האם} אסורות, ^ח_כגוהרמך מותר. ואדני השדה חיה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, מטמאות באהל כאדם _{ומותר להנהיג עם כל בהמה וחיה כאדם.} הקופד וחולדת הסנאין חיה. חולדת הסנאין. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. °בית שמאי _{מסתפקים} ואומרים, מטמא בכזית במשא כבהמה, וכעדשה במגע כשרץ. ^ח_כדשור הבר, מין בהמה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, מין חיה. כלב, מין חיה. °רבי מאיר אומר מין בהמה. החזיר מין בהמה. הערוד, מין חיה. הפיל והקוף מין חיה. ^ח_כהואדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך:
גמ’: תנן, הפרוטיות אסורות והרמך מותר כו'. מאי פרוטיות? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} רמכה דלא כלינס _{סוס צעיר שאי אפשר לרתום}. כמה דתימר (אסתר ח י) בני הרמכים. תנן, אדני השדה חיה. מאי אדני השדה? ייסי ערקי אמר, בר נש דטור הוא. והוא חיי מן טיבורייה _{שטבורו מחובר לאדמה.} איפסק טיבורייה, לא חיי. תנן, ואדני השדה חיה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, מטמאות באהל כאדם. אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בן חנינה ° טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} דכתיב (במדבר חקת יט טז) וכל אשר יגע על פני השדה. בגדל על פני השדה. הירודות והנעמית הרי הן כעוף לכל דבר. והנחש הרי הוא כחיה. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ששה ספיקות הן. הצלף באילן ל°בית שמאי _{האם הוא ירק או עץ נפקא מינא לענין כלאים.} כלי נתר ככלי חרס ל°בית שמאי _{האם נתר ככלי חרס, נפקא מינא לטמא מאווירו ומגבו.} חולדת הסנאים בשרצים ל°בית שמאי .

[דף לט עמוד ב]

פול מצרי בזרעים _{האם הוא מין ירק או מן זרעים נפקא מינא לזרוע בערוגה.} ואנדרוגינוס באדם. כוי בחיה דברי הכל. רבי חמא בר עוקבא° אמר אף ^ח_כואמה טריקסין. מהו אמה טריקסין? רבי יונה בוצרייה° אמר, טריכ _פנים סון _חוץ, שספק האם הוא מבפנים או מבחוץ לקדש הקדשים . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מן מה דכתיב (מלכים א ו יז) וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני. ואמה טרכסין לא נכלל בבית הדא אמרה מבפנים. אמר ליה רבי מנא° _{בן יונה} והכתיב (דברי הימים ב ג ח) ויעש את בית קדש הקדשים עשרים אמה אורך ועשרים רוחב. ואמה טרכסין לא נכלל בקדש הקדשים. הדא אמרה מבחוץ: תנן, שור בר מין בהמה. רבנין אמרין מיכא _מהישוב הוה, וערק לתמן _{וברח לשם}. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, עיקריה מן תמן הוה. תנן חמור וערוד _{שהוא חמור מדברי} כלאים זה בזה. מזה שלא כתוב גם שור עם שור הבר, משמע ששור עם שור בר אינן כלאים. דלא כ°רבי יוסה . ד°רבי יוסה אמר כלאים. ואילין דמתרגמין את מה שנאמר תאו וזמר. ותורי בר וראמנין, זה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. אמר רבי אבא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ח_כזאווז עם אווז מדבר, כלאים זה בזה. אווז עם אווז הים מהו? תני רבי יודה בן פזי דברדליה° , ולא ידעין מאן תני _{בשם מי}. קל וחומר. מה אם בשעה ששניהן ביבשה, כגון חמור וערוד , את אמר אסור. בשעה שאחד ביבשה ואחד בים, לא כל שכן? תנן, ואדם מותר בכולן לחרוש ולמשוך. כתיב (דברים כי תצא כב י) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. ^ח_כחבשור ובחמור אין את חורש. אבל חורש את בשור עם אדם, ובחמור עם אדם:

הדרן עלך פרק כלאי הכרם

ירושלמי כלאים, פרק ט, הלכה א

כולל שיעורי שמע

מתני': ^ט_אאינו אסור משום כלאים, אלא צמר ופשתים. ^ט_בואינו מטמא בנגעים, אלא צמר ופשתים. ^ט_גאין הכהנים לובשין לשמש במקדש, אלא צמר ופשתים. ^ט_דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה, אם רוב מן הגמלים מותר. אם רוב מן הרחלים, אסור. מחצה למחצה, אסור. וכן הקנבס והפשתן שטרפן זה בזה. ^ט_ההשיריין והכלך, אין בהן משום כלאים. אבל אסורין מפני מראית העין. ^ט_והכרים והכסתות, אין בהן משום כלאים. ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן. ^ט_זאין עראי לכלאים. לא ילבש כלאים, _אפילו על גבי עשרה ^ט_חואפילו לגנוב את המכס:
גמ’: תנן, אינו אסור משום כלאים, אלא צמר ופשתים . כתיב פרשת (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. הייתי אומר. אינו אסור אלא מלבוש. תלמוד לומר, לא יעלה עליך. אי לא יעלה עליך. הייתי אומר לא יפשיל את הקופה לאחוריו. תלמוד לומר, לא תלבש. מה מלבוש מיוחד. ^ט_טדבר שהוא מהנה את הגוף. אף אין לי אלא דבר שהוא מהנה את הגוף. לאי זה דבר נאמר לא יעלה עליך? רבי ניחה בר סבה° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם רבי זעירא° . שאם היה בגד גדול, קצתו יש בו כלאים ומונח בארץ ומקצתו אין בו, ^ט_ילא יכסה בו מצד השני. הייתי אומר אפילו פשתן של ים, אפילו קנבס. תלמוד לומר

[דף מ עמוד א]

צמר ופשתים. מה צמר שאין לו שם לוויי. אף כל דבר שאין לו שם לוויי. מניין שאין לו שם לוויי? אמר רבי יהושע בן לוי° . כתיב (מלכים ב ג ד) ומישע מלך מואב היה נוקד. מהו נוקד? רועה. והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים, ומאה אלף אלים צמר. ולא אמר צמר אילים ללמד שאין לך קרוי צמר, אלא צמר אלים בלבד. תנן, אין מיטמא בנגעים, אלא צמר ופשתים. דכתיב (ויקרא תזריע יג מז) בבגד צמר או בבגד פשתים. יכול יהו מטמאין בין צבועין בין שאינן צבועין? תלמוד לומר, בגד צמר או בגד פשתים. מה פשתים כברייתה שצבע לא נקלט בהם יפה. אף צמר כברייתו. ^ט_יאאוציא את הצבוע בידי אדם, ולא אוציא את הצבוע בידי שמים? תלמוד לומר (ויקרא תזריע יג מח) לפשתים ולצמר. מה פשתים לבנה. אף צמר לבן _{ולא צבוע אפילו מברייתו.} תנינן תרין כללין ולא דמיין דין לדין _{למדנו שני כללים ואינם דומים זה לזה}. דתנינן, אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים, ובכלאים אסור בין צבועין בין לבנין. ותנינן, אין מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים ^ט_יבובלבד לבנים. רבי יונה בוצרייה° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. תמן את אמר, בין צבועין בין לבנים. והכא את אמר ובלבד לבנים? אמר ליה.שנייא היא. ששנה עליו הכתוב בנגעים צמר צמר שני פעמים. מה פשתן כברייתה, אף צמר כברייתו. תנן, אין הכהנים לובשין לשמש במקדש, אלא צמר ופשתים. מאי טעמא? אמר רבי זעירא° . כתיב (ויקרא אחרי מות טז ד) כתונת בד קודש ילבש. בד שהוא עולה יחידי. והרי גם צמר עולה יחידי? פירש בקבלה (יחזקאל מד יז) ולא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי הפנימית וביתה _{בקדש הקדשים}. הא מבחוץ _במקדש, מותר לעלות עליהם. מנין שהן מותרין בכלאים? שנאמר (שמות פקודי לט כח) ואת המצנפת שש, ואת פארי המגבעות שש, ואת מכנסי הבד שש משזר. ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן ותולעת שני. וכתיב (יחזקאל מד יח) פארי פשתים יהיו על ראשם, ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם, ולא יחגרו ביזע. נאמר באבנט ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן ותולעת שני . את דרש, שש משש. דכתיב ואת האבנט שש . שש מפארי דכתיב ואת פארי המגבעות שש . פארי מפארי דכתיב פארי פשתים יהיו על ראשם. וכתיב תכלת וארגמן ותולעת שני . מה תולעת שני, דבר שיש בו רוח חיים. אף כל דבר שיש בו רוח חיים מכאן שתכלת וארגמן מצמר. הרי שכלאים מותרים בבגדי כהונה. מה צמר שאין לו שם לווי, אוף פשתים שאין להם שם לווי. רבי יונה° ורבי עולה בר ישמעאל° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. צמר ופשתים שטרפן אסור. ^ט_יגכיצד הוא עושה? מביא ליטרא ועוד צמר גמלים ומבטלן. דאמר רבי אבא בר רב הונא ° בשם רבי ירמיה° . צמר ופשתים שטרפן, בטלן. רב° _{אבא בר אייבו} אמר אסור בתערובתן. מה מפליג _{האם הוא חולק}? מה דאמר רב° _{אבא בר אייבו} בשעשאו בגד בפני עצמו. מה דאמר רבי ירמיה° , בההיא ^ט_ידדבעי מערבתה עם חורן _{באלו שהוא רוצה לערבן עם אחרים} כגון עם רוב צמר גמלים. רבי הלל בי רבי וולס° , היה לו בגד בשלשים ריבוא דינר, ויהביה ל°רבי

[דף מ עמוד ב]

ומצא בו כלאים, ושרפו. רבי מנא° _{בן יונה} היה לו בגד בשלשים ריבוא דינר ויהביה לרבי חייא בר אדא° . אמר ליה ^ט_טוזבניה _{מכור אותו} למית _{שמותר בכלאים.} והוה עלוי _{תעמוד לידו} עד דהוא מכרך על המת שלא השתמשו בזה לחי. אמר רבי חגי° י. רבי שמואל בר יצחק° מייתי מאנא מבי קצרא _{מביא בגד מהכובס} ומייתב עלוי עשרה חייטין מפשפשין ליה שלא יהיה בו כלאים. אמר רבי חגיי° . רבי שמואל ברבי יצחק° הוה מפקד גו בייתיה _{היה מצווה בביתו}, דלא מוקמה נבל דעמר, מיקמי נבל דכיתן _{שלא יעמידו חבילת צמר ליד חבית פשתן}, בגין פיפה _{מחשש לערבוב}: תנן, השיריין והכלך, אין בהן משום כלאים. אבל אסורין מפני מראית העין. השיריין זה מטכסה. והכלך זה אגבין קיסריי. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . חזרתי על כל מפרשי הים ואמרו, כלכה שמו. תנן, אבל אסורין מפני מראית העין: רב° _{אבא בר אייבו} אמר, ^ט_טזכל דבר שהוא אסור מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור. מתניתה פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן. פשתן שצבעה בחרת, לא יעשה ממנה אימרה מפורסמה _{שפה בולטת לבגד פשתן שהכל רואים, שכיוון שלא נהוג לצבוע פשתן, יחשבו שזה צמר שתפור בבגד פשתן.} בכרים ובכסתות מותר _{כיוון שאין רואים מותר אפילו באופנים שאסור משום כלאים.} מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, נתפזרו מעותיו לפני עבודה זרה. ^ט_יזלא יהא שוחח ומלקטן, שלא יהא כמשתחוה לעבודה זרה. ואם היה מקום צנוע מותר. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן. ^ט_יחפרצופות שהן מטילין מים בכרכים, לא יתן פיו על פיו שלא יהא כמנשק לעבודה זרה. ואם היה מקום צנוע מותר. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, ^ט_יטאין שוחטין בגומא. אבל עושה הוא גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם בתוכו. ובשוק לא יעשה כן, שלא יחקה את המינין. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, מי שנרטבו כליו בגשם בשבת , הגיע לחצר החיצונה, שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, ^ט_כביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים, אין שופכין לתוכו מים בשבת. ותני עלה. אם היה מזחילה, מותר. עונת גשמים מותר. צינורות מקלחין, אסורין. תני בר קפרא° . אם היה מקום צנוע מותר. אילין פליגין על רב° _{אבא בר אייבו}. ולית להון לדברי רב° _{אבא בר אייבו} קיום _{וכיוון שאין דרך לישבם נדחו דבריו.} תנן, בכרים וכסתות מותר. ^ט_כאהדא דתימר בריקן. אבל במלא, אסור. בנתון על גבי איצטבה. אבל בנתון על גבי המיטה, אפילו ריקן אסור. הרי שהיה מהלך בשוק ונמצא לבוש כלאים. תרין אמוראין. חד אמר, ^ט_כבאסור. וחרנה אמר, מותר. מאן דאמר אסור. דבר תורה. מאן דאמר מותר. כההיא דאמר רבי זעירא° . גדול כבוד הרבים שהוא דוחה את המצוה בלא תעשה שעה אחת. תני, אין מדקדקין במת _{יש אומרים דווקא בטומאה דרבנן כגון שהיה בחדר אחר שאינו אסור אלא משום סוף טומאה לצאת,} ולא בכלאים ^ט_כגבבית המדרש. רבי יוסי° _{בר זבידא} הוה יתיב מתני _{ישב ולימד}. והוה תמן מיתא _{והיה שם מת}. מן דנפק ליה _{מי שיצא}, לא אמר ליה כלום. מן דיתיב ליה _{מי שנשאר}, לא

[דף מא עמוד א]

אמר ליה כלום. רבי אימי° _{אמי בן נתן} הוה מתני _לימד. אמר חד לחבריה, את לבוש כלאים. אמר ליה רבי אימי° _{אמי בן נתן}, שלח מאנך ויהב ליה _{פשוט בגדך ותן לו}. תני, אין עראי בכלאים בבית המקדש _{שברגע שמסיים את העבודה חייב לפשוט בגדיו שהם כלאים.} והא תני, ^ט_כדכהן שיצא לדבר עם חבירו. אם הפליגו _{הרבה זמן,} טעון טבילה. אם לשעה _{זמן קצר,} טעון קדוש ידים ורגלים? _{והרי כאן ודאי לא פשט שאם פשט חייב טבילה על לבישת הבגדים.} כאן בבגדי זהב של כהן גדול _{שבהם יש כלאים,} כאן בבגדי לבן של כהן גדול ביום הכיפורים או בגדי כהן הדיוט כל השנה שאין בהם כלאים מלבד האבנט שהוא במחלוקת האם יש בו כלאים או לא. תנן, הכרים והכסתות, אין בהן משום כלאים. ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן. כתיב , לא יעלה עליך. אבל מותר אתה להציעו תחתיך. ^ט_כהאבל אמרו חכמים לא יעשה כן, שלא תהא נימא אחת עולה על בשרו:

ירושלמי כלאים, פרק ט, הלכה ב

מתני': מטפחות הידים, מטפחות הספרים, ומטפחות הספג, אין בהן משום כלאים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ^ט_כואוסר. ^ט_כזומטפחות הספרים אסורות משום כלאים:
גמ’: תמן תנינן. ^ט_כחשלש מטפחות הן. של ידים, טמאה מדרס. ושל ספרים, טמאה טמא מת. של תכריך נבלי בני לוי, טהורה מכלום. תני של ידים, טמאה מדרס. מאי טעמא? אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מפני שהוא נותנה על הכסת וישן עליה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר. מפני שהוא נותנה על השולחן תחת אצילי ידיו. תנן, °רבי אילעזר _{בן הורקנוס} אוסר . רב° _{אבא בר אייבו} אמר. אסור, ^ט_כטוהלכה כדברי האוסר. ולמה לא אמר הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? דאית תניי תני מחלף _{יש מי ששונה הפוך}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} יהב _נתן מפה כלאים על מנוי _בגדיו. ואינו אסור משום כלאים? דלא ינבלון מנוי _{שלא יתלכלכו בגדיו} אין זה הנאת הגוף ומותר . אמר רבי זריקן° . יהיבו _נתנו לרבי אבונא° ביעתא _ביצה במפה דאית ביה כלאים, ^ט_לוהוא לא מקבל. מדתנן, מוכרי כסות מותר להם ללבוש בגד שיש בו כלאים, ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. משמע שאם נהנה אסור. וכאן הביאו את הביצה במפה כדי שלא יכווה לכן אסר . מטפחות ספרים טמאה טמא מת. מאי טעמא הרי אין להם תורת כלי? אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . מפני שהוא עושה אותה כמין תיק ומשימו בחיקו, ונותן ספר תורתו עליה. רבי אבא° ורבי חייא בר יוסף° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ט_לאמפני שהוא מחמם בה ידיו. אמר רבי בון בר חייא° לרבי אבא° . והא תנן, אין בהן משום כלאים. אם מתחמם בו, למה אינו אסור משום כלאים? אמר ליה. לא רב° _{אבא בר אייבו} הוא זה שאמר שמחמם בה את ידיו? ובאמת רב° _{אבא בר אייבו} אמר אסור משום כלאים ^ט_לבוהלכה כדברי האוסר.

[דף מא עמוד ב]

אמר רבי יונה° לרבי אבא° . ולמה לא אמר ליה, שמה שרב° _{אבא בר אייבו} אסר מדבר מלא מסלקתה _{כשהמטפחת לא על הספר.} שרב לא התכוון שכשלוקח את הספר תורה מתחמם מהמטפחת. אלא פעמים אחר שהוא מניח את ספר התורה הוא לוקח את המטפחת לבדה ומחמם בה את ידיו, לכן זה כלי לענין טומאה. ומה שהמשנה אמרה שלא עובר על איסור כלאים זה כשהמטפחת עטופה על הספר תורה . אלו אמר ליה. היה אומר לו בלא כך אינה אסורה בהנייה מה הוה ליה מימור ליה? שהרי אסור להשתמש במטפחת ספר תורה. אלא וודאי מדובר שמתחמם בזמן שנושא את ספר התורה. תנן, מטפחות הספג. מאי טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}  ? פעמים שהוא רואה את רבו ומתעטף בה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} בלנרי נשים _{שהם סדינים שנשים מתכסות בהם בבית המרחץ,} אסורין משום כלאים. היא בלנרי נשים היא בלנרי אנשים. מהו בלנרי נשים? רבנין דקיסרין אמרי, אנטיטיה. תנן, מטפחות הספרים. הדא דתימר במתכוין לשם מלבוש. אבל אם אינו מתכוין לשם מלבוש, _{אלא כדי שלא יטנפו בגדיו,} לא בדא _{לא במקרה כזה נאמר שאסור משום כלאים:}

ירושלמי כלאים, פרק ט, הלכה ג

מתני': ^ט_לגתכריכי המת, ומרדעת של חמור, אין בהן משום כלאים. לא יתן את המרדעת על כתיפו, אפילו להוציא עליה את הזבל. ^ט_לדמוכרי כסות, מוכרין כדרכן. ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים. והצנועין מפשילין לאחוריהן במקל. ^ט_להתופרי כסות, תופרין כדרכן. ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים. והצנועין תופרין בארץ:
גמ’: תנן, תכריכי המת, ומרדעת של חמור, אין בהן משום כלאים. כתיב (תהילים פח ו) במתים חפשי. כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. °רבי ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו מן העולם. אל תזוז אלמנתי מביתי. ואל תספדוני בעיירות. ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי. אל תזוז אלמנתי מביתי. ולא מתניתא היא? דתנן אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי. אמר רבי דרוסא° אין היורשין יכולים לומר לה לכי לביתך. אמר רבי דוסא° . דלא יימרון לה ביתא דנשיותה _{שלא יאמרו לה זה בית הנשיא} הוא ומשועבד הוא לנישיאותה. אמר רבי אלעזר בר יוסה° . כהדא דתני, ^ט_לודרה בבתים כשם שהיתה דרה בהן ובעלה נתון במדינת הים. ומשתמשת בכלי כסף ובכלי זהב, כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים. וניזונת, כשם שהיתה ניזונת ובעלה נתון במדינת הים. ואל תספדוני בעיירות _{אלא רק בכרכים גדולים,} מפני המחלוקת _{כיוון שבעיירות שלא יהיה מקום לכל העם ויריבו מי יכנס ומי יספיד.} ומי שניטפל בי בחיי, יטפל בי במותי. אמר רבי חנניה דציפורין° , כגון יוסי אפרתי ויוסף חפנים. חזקיה° מוסיף אל תרבו עלי תכריכין. ותהא ארוני נקובה

[דף מב עמוד א]

לארץ. מילתא אמרה, בסדין אחד נקבר °רבי . ד°רבי אמר, לא כמה דבר אינש אזל, הוא אתי _{לא כמו שאדם נקבר הוא קם} בתחית המתים . ורבנין אמרין כמה דבר אינש אזיל, הוא אתי _{כמו שאדם נקבר הוא קם}. תני בשם °רבי נתן . ^ט_לזכסות היורדת עם אדם לשאול, היא באה עמו. מאי טעמא שנאמר (איוב לח יד) תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. אנטולינוס שאל ל°רבי , מהו הדין דכתיב תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש? אמר ליה, מי שהוא מביא את הדור, _{היינו הקדוש ברוך הוא שמחיה המתים,} הוא מלבישו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} מפקד ^ט_לח אלבשוני בורדיקא _{בגדי תכלת} לא חיורין ולא אוכמין _{לא לבנים ולא שחורים} דאין קמית ביני צדיקייא, לא נבהת _{אם אקום בין צדיקים שהם לבושים לבן לא אתבייש}. ואין קמית ביני רשיעייא, לא נבהת _{אם אקום בין רשעים שהם לבושים שחור לא אתבייש}. רבי יאשיה° פקיד, אלבשוני חוורין חפיתין _{תלבישו אותי בגדים לבנים בדיוק במידה}. אמרין ליה, מה את טב מן רבך? אמר לון, ומה אנא בהית בעבדאי _{מה אני צריך להתבייש במעשי}? רבי ירמיה° מפקד ^ט_לטאלבשוני חוורין חפיתין _{תלבישו אותי בגדים לבנים בדיוק במידה}. אלבשוני בנרסיי יהבון מסנא ברגלייה וחוטרא בידיי ויהבוני על סיטרא _{תלבישו אותי כמו שאני רגיל בחיי תנו נעלים לרגלי ומקל בידי ותקברו אותי בצד הדרך} אין אתא משיחא אנא מעתד _{אם יבא המשיח אני אהיה מוכן} ציפורייא _{אנשי ציפרי} אמרין, מאן דאמר לן °>רבי דמך אנן קטלין ליה _{מי שיאמר לנו שרבי מת נהרוג אותו}. אדיק לון _{התקרב אליהם} בר קפרא° , רישיה מכוסיי מאנוי מבזעין _{בגדיו קרועים}. אמר לון מצוקים ואראלים תפוסין בלוחות הברית וגברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות. אמרין ליה דמך _מת °רבי . אמר לון אתון אמריתון וקרעון. ואזל קלא דקרעון לגו פפתה _{ונשמע קול הקריעה עד הכפר פפתה} מהלך תלתא מילין. אמר רב נחמן° בשם רבי מנא° _{בן יונה}, מעשה ניסין נעשו באותו היום ערב שבת היתה ונתכנסו כל העיירות להספידו ואשירוניה בתמני עשרה כנישן ואחתוניה _{הניחו אותו להספד בשמונה עשר בתי כנסת ולבסוף הורידו אותו לקבורה בבית שערים} לבית שערים. ותלה לון יומא _{היום התארך}, עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו, וממלא לו חבית של מים, ומדליק את הנר. כיון ששקעה החמה, קרא הגבר _{שהיה כבר בקר.} שרון מציקין אמרין דילמא דחללינן שבתא _{התחילו להצטער אמרו אולי חיללנו שבת}. יצתה בת קול ואמרה להן כל מי שלא נתעצל בהספדו של °רבי יהא מבושר לחיי העולם הבא בר מן קצרא _{חוץ מהכובס שלא היה באותו יום.} כיון דשמע כן, סליק ליה לאיגרא וטלק גרמיה ומית _{עלה לגג והשליך עצמו ומת}. נפק בת קלא ואמרה ואפילו קצרא _{יצאה בת קול ואמרה אפילו הכובס מבושר לחיי העולם הבא}. °רבי הוה יתיב ליה בציפורין שבע עשרה שנין וקרא על גרמיה (בראשית ויחי מז כח) ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנה. ומן גובעין _מתוכם עבד תלת עשרה שנין חשש בשינוי _{כאבה לו שן}. אמר אמר רבי יוסי בי רבי בון° כל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל ולא הפילה עוברה בארץ ישראל. ולמה חש שינוי _{למה כאבה לו שן?} חד זמן עבר חמא חד עיגל מנכס _{פעם אחת ראה עגל מובל לשחיטה}, געה ואמר ליה רבי שיזבי _{תציל אותי} אמר ליה לכך נוצרתה. ובסופה איך אינשמת _נרפא? חמתון קטלין חד קן דעכברין אמר ארפונון _{ראה אותם הורגים קן עכברים אמר להם עזבו אותם} (תהילים קמה ט) ורחמיו על כל מעשיו כתיב. °רבי הוה ענוון סגין _{ענותן גדול} והוה אמר כל מה דיימר לי בר נשא אנא עביד _{כל מה שיאמר לי אדם לעשות אעשה} חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני. דשרון גרמון מנשיאותיה ומנוניה _{שהסירו עצמם מהנשיאות ומינו את הלל נשיא במקומם}. אין סליק רב הונא° ריש גלותא להכא _{אם יבא רב הונא ראש הגולה לכאן}, אנא מותיב לעיל מיני _{אני אושיב אותו מעלי}. דהוא מן יהודה ואנא מבנימין, דהוא מבית דוד מן דכריא _{מהזכרים} ואנא מן נוקבתא _{ואני מהאמא}. חד זמן אעל רבי חייא רובה° _{בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} לגביה אמר ליה הא רב הונא ° לבר _בחוץ נתכרכמו פניו של °רבי . אמר ליה ארונו בא. אמר ליה פוק וחמי מאן בעי לך לבר _{לך תראה מי מחפש אותך בחוץ}. ונפק ולא אשכח בר נש _{יצא ולא ראה איש} וידע דהוא כעיס עלוי. עבד דלא עליל לגביה תלתין יומין _{נהג בעצמו נזיפות ולא נכנס לרבי שלושים יום}. אמר רבי יוסי בר בון° כל אינון תלתין יומין _{כל אותם שלושים יום} יליף רב° _{אבא בר אייבו} מיניה דרבי חייא° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} כל כללא דאוריתא _{למד רב מרבי חייא את כל כללי התורה}. לסוף תלת עשרתי שניא ותלתתוי יומיא _{אחרי שלוש עשרה שנה ושלושים יום שבהם רבי סבל משניו}, עאל _נכנס אליהו לגביה בדמות רבי חייא רובה° _{בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. אמר ליה מה מרי עביד _{מה שלומך}. אמר ליה חד שיניי מעיקא לי. אמר ליה חמי לה לי _{הראה לי אותה} וחמי לה ליה _{הראה לו אותה} ויהב אצבעתיה עלה ואינשמת _ונרפאה. למחר עאל _נכנס רבי חייא רובה° _{בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} לגביה. אמר ליה, רבי חייה° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ל°רבי , האי שינך מה היא עבידה? אמר ליה, מן ההיא שעתא דיהבת אצבעתך עלה אינשמת _{מאותו רגע שנגעתה בה היא נרפאה}. באותה שעה אמרו. אי לכם חיות שבארץ ישראל. אי לכם עוברות שבארץ ישראל. אמר ליה רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, לא הוינא אנא _{זה לא הייתי אני}. מן ההיא שעתא הוה נהיג ביה ביקר _{מאותו זמן נהג בו רבי בכבוד}. כד הוה עליל לבית וועדא, _{כשהיה נכנס לבית המדרש} הוה אמר, יכנס רבי חייא רובה° _{בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} לפנים. אמר לו °רבי ישמעאל בי רבי יוסי לפנים ממני. אמר לו חס ושלום. אלא רבי חייה רובה° _{בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} לפנים ו°רבי ישמעאל ברבי יוסי לפני ולפנים. °רבי

[דף מב עמוד ב]

הוה מתני שבחיה דרבי חייה רובה° _{בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} קומי _לפני °רבי ישמעאל ברבי יוסי . חד זמן חמי גו בני ולא איתכנע מן קומוי _{פעם אחת ראה רבי ישמעאל ברבי יוסי את רבי חייא בבית המרחץ ורבי חייא לא קם לכבודו} אמר לו אהנו דאת מתני שבחיה _{את זה אתה משבח}. אמר לו מה עבד _עשה לך? אמר לו חמתי גו בני ולא איתכנע מן קומוי _{ראה אותי בבית המרחץ ולא קם לכבודי}. אמר לו למה עבדת כן.? אמר ליה, ייתי עלי דאין סחית לא ידעית _{יבא עלי שאני לא זוכר אפילו שהתרחצתי}, דבההיא שעתא אשגרית עיניי בכל ספר תילים אגדה _{באותו זמן הרהרתי באגדות ספר תהילים}. מן ההיא שעתא מסר ליה שני תלמידין דיהלכון עימיה בגין סכנתא. רבי יוסי° _אסי צם תמניי יומין למיחמי _{לראות בחלום} רבי חייה רובה° _{בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ולסופא חמא ורגזן ידיה וכהו עינוי _{לבסוף ראה ורעדו ידיו וכהו עניו}. ואין תימר דהוה רבי יוסה° _אסי בר נש זעיר. חד גרדיי _אורג אתא _בא לגבי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ליה חמית בחילמי _{ראיתי בחלום} דרקיעא נפל וחד מן תלמידך סמך ליה. אמר לו וחכים את ליה _{אתה יודע מי זה}. אמר לו אין אנא חמי ליה אנא חכים ליה _{אם אראה אותו אכיר אותו}. עבר כל תלמידוי קומוי וחכים _{העבירו את כל התלמידים לפניו והכיר} לרבי יוסה° _אסי. רבי שמעון בן לקיש° צם תלת מאוון צומין למיחמי רבי חייה רובה° _{בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ולא חמתיה ובסופא שרא מצטער. אמר מה הוה לעי באוריתא סגין מיניי _{צם שלוש מאות צומות כדי לראות את רבי חייא ולא ראה אותו התחיל להצטער אמר האם הוא עמל בתורה יותר ממני}. אמר לו ריבץ תורה בישראל יותר ממך ולא עוד אלא דהוה גלי. אמר לון ולא הוינא גלי _{ואני לא גליתי}. אמרין ליה את הוית גלי מילף והוא הוה גלי מלפה _{אתה גליתה כדי ללמוד הוא גלה כדי ללמד}. כד דמך _כשמת רב הונא ° ריש גלותא אסקוניה להכא _{העלו אותו לכאן} אמרי אין אנן יהבין ליה _{אפה נקבור אותו}. אמרין נייתיני גבי רבי חייא רובא° דהוא מן דידהון _{נביא אותו אצל רבי חייא הגדול שגם הוא מבבל}. אמרין מאן עליל יהב ליה תמן _{מי יכניס אות לשם}? אמר רבי חגיי° אנא עליל יהיב ליה _{אני אכניס אותו}. אמרו ליה עילתך את בעי, דאת גבר סב ואת בעי מיעול לך מיתב לך תמן _{אתה מחפס תירוץ שאתה זקן ואתה רוצה למות ולהשאר שם}. אמר לון יהבון משיחתא ברגלייתי _{תנו חבל ברגלי} ואין עניית _{אם אתעכב}, אתון גרשין לי _{תמשכו אותי}. עאל ואשכח תלת דנין _{נכנס ומצא שלושה דנים} היכן לתת מקום לרב הונא° . ושמע קול אומר . יהודה בני אחריך. ואין עוד _{גדול כמותך.} חזקיה° בני אחריך, ואין עוד _{גדול כמותך.} כמו שנאמר אחריך יוסף בן ישראל ואין עוד גדול כיוסף שלא הניח אחריו כמותו. תלה רבי חגי° עינוי מסתכלא. אמר ליה, אפיך אפיך _תסתובב שלא תראה ולא תנזק . אמר רבי חייה רבה° _{בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. יהודה ברי נפיש _{תן מקום} לרב הונא° יתיב ליה. ולא קביל רב הונא° עלוי מתיב ליה. שלא רצה להפריד בן רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} לבניו. אמרין, כמא דלא קביל עלוי מתיב ליה. כן זרעיתיה לא פסקה לעולם. ויצא משם והיה רבי חגי° י בן שמונים שנה, ונכפלו לו שניו. כתיב (בראשית ויחי מז ל) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. יעקב כל הן דהוא יקבר, מהו מנכי _{כל מקום שיקבר מה הוא מפסיד}? ולמה רצה כלכך להיקבר בארץ ישראל? רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר , דברים בגב. רבי חנינא° _{בר חמא} אמר דברים בגב. רבי יהושע בן לוי° אמר דברים בגב. מהו דברים בגב? רבי שמעון בן לקיש° אמר דכתיב (תהילים קטז ט) אתהלך לפני ה' בארצות החיים. והלא אם היו שואלים אותנו, היינו אומרים שאין ארצות החיים בעולם הזה אלא צור וחברותיה וקיסרין וחברותיה, דתמן זולא תמן שובעא. אלא אמר רבי שמעון בן לקיש° משום בר קפרא° . ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח. מה טעמא? שנאמר (ישעיהו מב ה) נותן נשמה לעם עליה. מעתה רבותינו שבגולה הפסידו? אמר °רבי סימיי מחליד _{עושה מחילות} הקדוש ברוך הוא לפניהן את הארץ והן מתגלגלין כנודות. וכיון שהן מגיעין לארץ ישראל נפשן חוזרות עליהן. ומה טעם? שנאמר (יחזקאל לז יד) והבאתי אתכם אל אדמתכם, ונתתי רוחי בכם וחייתם. רבי ברכיה ° _הכהן שאל לרבי חלבו° רבי חלבו° שאל לרבי אימי° _{אמי בן נתן} רבי אימי° _{אמי בן נתן} שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת} רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל לרבי חנינה° . ואית דאמרין רבי חנינה° שאל לרבי יהושע בן לוי° , ואפילו כגון ירבעם בן נבט וחביריו? אמר ליה כתיב (דברים האזינו כט כב) גפרית ומלח שרפה כל ארצה. אמר רבי ברכיה ° _הכהןמן הן שאל להן _{זה שאל לזה} והן שאל להן _{וזה שאל לזה} לא שמעינן מינה כלום. מיי כדון _{דמה תשובה היא זו?} כיון שנשרפה ארץ ישראל, נעשה בהן מידת הדין. תני בשם °רבי יהודה _{בר עילאי} שבע שנים עשת ארץ ישראל נשרפת הדא הוא דכתיב (דניאל ט כז) והגביר ברית לרבים שבוע אחד. כותים שבה מה היו עושים? מטליות מטליות _{כל פעם מקום אחר} היתה נשרפת. כתיב (ירמיהו כ ו) ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר רבי אבא בר זמינא° אמר רבי חלבו° ורבי חמא בר חנינא° . חד אמר שני עונשים, מת שם ונקבר שם

[דף מג עמוד א]

, יש בידו שתים _קללות. מת שם ונקבר כאן, יש בידו אחת. וחרנה אמר, קבורה שבכאן מכפרת על מיתה שלהן. _{לכן מת שם ונקבר שם, שלא תהיה לו כפרה.} אמר רבי יונה° בשם רבי חמא בר חנינה° ריגליי דבר נשא ערבתיה למיקמתיה כל הן דהוא מתבע _{רגליו של אדם ערבים להעמיד אותו במקום שבו הוא מתבקש}. כתיב (מלכים א כב כ) ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד. וימות בתוך ביתו ולא תמן? אלא שנגזר שימות שם, והיה צורך לפתות אותו שיבא לשם . אליחורף ואחיה תרין איסקבטיריי _סופרים דשלמה הוו. חמא מלאך מותא מסתכל בון וחריק בשינוי _{ראה שמאלאך המות מסתכל עליהם וחורק שנים}. אמר מלה ויהבון בחללא. אזל ונסבון מן תמן _{הלך ולקח אותם משם} אתא קאים ליה גחיך לקבליה _{בא עמד צוחק לפני שלמה}. אמר לו ההיא שעתא הויתא איחרוק בשינייך וכדון את גחיך לן _{אז חרקתה שנים עכשיו אתה מחייך}. אמר לו רחמנא אמר דינסב לאליחורף ואחיה מן חללא _{הקדוש ברוך הוא אמר לי לקחת את אליחרוף ואחיה מהחלל} ואמרית מאן יהיב לי אילין להן דאישתלחית מיסבינין _{אמרתי מי ישים אותם במקום שהקדוש ברוך הוא שלח אותי לקחת אותם} ויהב בליבך למיעבד כן בגין דנעביד שליחותי. אזל ואיטפל בון מן תמן _{ונתן בלבך לעשות כך כדי שאוכל לטפל בהם שם} תרין ברויי _{שני בניו} דרבי ראובן בר איסטרובילוס° תלמידוי ד°רבי הוו. חמא מלאכה דמותא מסתכל בון וחרק בשינוי ואמר נגלינון לדרומה שמא הגלות מכפרת. אזל מלאך המות ונסבון מן תמן. עולא נחותא° הוה אידמך תמן שרי בכי _{עמד למות בבל והתחיל לבכות}. אמרין ליה מה לך בכי אנן מסקין לך _{נעלה אותך} לארעא דישראל? אמר לון, ומה הנייה אית לי ואנא מובד מרגליתי גו ארעא מסאבתא _{איזה הנאה יש לי ואני מאבד את המרגלית שלי בארץ טמאה}. לא דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה. °רבי מאיר הוה אידמך ליה _{עמד למות} באסייא. אמר לבני אסיא. אמרין לבני ארעא דישראל הא משיחכון דידכון. אפילו כן אמר לון יהבי ערסי על גיף ימא _{תניחו את מיתתי על חוף הים} שהיא מחוברת לארץ ישראל. דכתיב (תהילים כד ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. שבעה ימים סובבין את ארץ ישראל. ימא רבא. ימא דטיבריא. ימא דסמכו. ימא דמילחא. ימא דחולתא. ימא דשליית. ימא דאפמיא. והא איכא ימא דחמץ. דיקלטינוס הקוה נהרות ועשאו. כתיב (במדבר חקת כא כ) ונשקפה על פני הישימון. אמר רבי חייא בר אבא° , כל מי שהוא עולה להר שימון ומצא כמין כברה בים טביריא זו היא בורה של מרים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שערונה רבנין והא היא מכוונא כל קביל תרעא מציעיא דכנישתא עתיקתא דסרונגין _{היא מכוונת כנגד שער האמצעי של בית הכנסת העתיק בסרונגין}. °רבי , רבה בר קיריא° ו רבי אלעזר° _{בן פדת} הוון מטיילין באיסטרין _בדרך ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ. אמר רבי בר קיריא° לרבי אלעזר° _{בן פדת}, מה הועילו אילו? אני קורא עליהם (ירמיהו ב ז) ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם. אמר ליה, כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב (דברים האזינו לב מג) וכפר אדמתו עמו:

ירושלמי כלאים, פרק ט, הלכה ד

מתני': ^ט_מהברסים, והברדסים, והדלמטיקיון, ומנעלות הפינון, לא ילבשם עד שיבדוק. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אף הבאים מחוף הים וממדינת הים, אינן צריכין בדיקה, מפני שחזקתן בקנבס. ^ט_מאומנעל של זרד, אין בו משום כלאים:
גמ’: הבורסין זה בריה. הברדסין זה דילמא. הדלמטיקון זה קובלין ומעפורין. ומנעלות הפינון זה דרדסין. תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר אף הבאים מחוף הים וממדינת הים. מה, מחוף הים או ממדינת הים? או מחוף הים שממדינת הים? מן מה דתני כגון צור וחברותיה, קיסרין וחברותיה. הדא אמרה מחוף הים שממדינת הים: תנן, אינן צריכה בדיקה מפני שחזקתן בקנבס. הדא דתימר בראשונה. שלא היתה הפשתן מצויה בכל מקום. אבל עכשיו שהפשתן מצויה בכל מקום, צריכין בדיקה. מנעל של זרב, דאית אתרין _{יש מקומות} דזרבין

[דף מג עמוד ב]

עימרה מן גו _{תופרים צמר בתוך הנעל, ויש חשש שמא תפרו בחוט פשתן.} כהדא ד°רבי זעירא מפקד לרבי אבא בר זבינא° , דיאמר לבר ראשון, דלא יחוט ליה מסאניה בכיתן, אלא ברצועה _{שלא יתפור לו את הנעל בפשתן אלא עם רצועות עור, דכיוון שהיה גורב גרבים מצמר, ולא יכול להוריד אותם בלא שיחלוץ את הנעלים קדם. יש בזה איסור כלאים מדרבנן.} מודי רבי זעירא° , באהן דאסר פיסקי דעמר על בגד דכיתן, דהוא שרי _{בזה שקושר חגורה של צמר על בגד פשתן שהוא מותר}. דהוא שנץ גרמיה _{מכווץ עצמו}, והיא נחתא לה _{ויכול להוריד את הבגד} מבלי להוריד את החגורה . בעון קומי _{שאלו את} רבי אילא° _אילעא. מהו מיחוט מסאניה בכיתן _{האם מותר לתפור נעל בחוטי פשתן}? אמר לון למה לא? אמרו לו , בגין דרבי זעירא° , דאמר רבי זירא° אסור. מודה רבי אילא° _אילעא בהן דילבש ^ט_מבדרדסין דעמר על גבי דרדסין דכיתן _{במי שלובש גרב צמר על גרב פשתן}, דהוא אסור. דאי לא שלח עילייא _{שאם לא יפשוט את העליון}, לא שלח ארעייה _{לא יכול לפשוט את התחתון}. ולא התיר אלא בנעלים שיכול לדחוק ולחלוץ גרביו בתוך הנעל. אבוי דרב ספרא° שאל לרבי זעירא° . מהו מיתן פריטין גו גולתה דצמר שלובש, ומיקטרינון בחוט דכיתן _{האם מותר לתת כסף בתוך בגד צמר שלובש ולקשור אותם בחוט פשתן} ? מהו מיתן פריטין גו סדיניה, ומיקטרינון בחוט דעמר _{האם מותר לתת כסף בתוך סדין פשתן שמתכסה בו ולקשור אותם בחוט צמר}? אמר לו. חכים רבי לרב הונא° _{מכיר אתה את רב הונא}. דרב הונא ° אמר, אסור. רבי אבינא° אמר, אסור. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, מותר. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יסא° _אסי. מותר:

ירושלמי כלאים, פרק ט, הלכה ה

מתני': ^ט_מגאין אסור משום כלאים, אלא טווי ואריג. שהצמר והפישתה נטוו לחוט אחד ונארגו לאריג שנאמר לא תלבש שעטנז. _{דבר שהוא שוע לבד טווי ונוז. לדעת הרמב"ם כל אחד בניפרד אסור לדעת רב שמעון משאנץ, רק הכל יחד אסור.} °רבי שמעון בן אלעזר אומר. נלוז ומליז את אביו שבשמים עליו. ^ט_מדהלבדין אסורין, מפני שהן שועין. ^ט_מהפיף _שפה של צמר בשל פשתן, אסור מפני שהן חוזרין באריג. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. ^ט_מומשיחות של אריג אסורות, מפני שהוא מולל עד שלא קושר. ^ט_מזלא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו, אף על פי שהרצועה באמצע. ^ט_מחאותות הגרדים ואותות הכובסין, אסורות משום כלאים:
גמ’: _{שוע=לבד טנו=טווי נוז=ארוג} אם שוע לבד אסור , נתני שעז ולא נתני טני? אילו תנינן שעז ולא תנינן טני, הוינן אמרין, הא טווי מותר. ומתניתא לא אמרה כן שטווי מותר, דתנן, אין אסור משום כלאים אלא טווי

[דף מד עמוד א]

ואריג. אי הכי ניתני שעט ולא ניתני נוז? אילו תנינן שעט ולא תנינן נוז, הוינן אמרין הא לנוז _לארוג מותר. ומתניתא לא אמרה כן דתנן, אלא פיף של צמר בשל פשתן אסור, מפני שהן חוזרין לאריג. ניתני טנז ולא ניתני שע? אילו תנינן טנז ולא תנינן שע הוינן אמרין הא שע לבד מותר. ומתניתא לא אמרה כן אלא הלבדין אסורין מפני שהן שועין. משיחות של ארגמן אסורות אפילו לא מלל . אית תניי תני, מותרות. מאן דאמר אסורות, כגון אילין טרסייה דהוא מכפת ביה _{שהוא מהודק סביב הבגדים} ואינו יכול להוריד את הבגדים עד שמתיר את החגורה . מאן דאמר מותרות, דהוא שנץ גרמיה _{מכווץ עצמו} והיא _הבגד נחתא לה:

ירושלמי כלאים, פרק ט, הלכה ו

מתני': ^ט_מטהתוכף תכיפה אחת, אינה חיבור ואין בה משום כלאים. והשומטה בשבת פטור. ^ט_נעשה שני ראשיה בצד אחד, חיבור ויש בה משום כלאים. והשומטה בשבת חייב. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, עד שתשלש. ^ט_נאוהשק והקופה מצטרפין לכלאים:
גמ’: תנן, התוכף תכיפה אחת . רבי חנינה° אמר. עד יחות כל סיטרה _{שיעשה שתי תכיפות וכל החוט יהיה באותו צד.} אמר רבי ינאי° _הכהן. אמרו לו לרבי חנינא° _{בר חמא}, צא וקרא _{את המשנה בחוץ שאינה נכונה.} דהא תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד. מעתה עד דיחות ויסוק ויהיו ארבעה תכיפות . והתני °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר עד שישלש. מעתה עד יחות ויסוק ויחות ויהיו שש תכיפות? _{הרי גם בלי זה זה חזק ולא הגיוני להקל כל כך באיסורי שבת.} אלא רבי חנינה° דיבר רק הכין והכין _{שצריך למתוח את הקצוות.} חוט שהשחילו למחט. אפילו קשור מיכן ומיכן, אינו חיבור.

[דף מד עמוד ב]

תפרו לבגד , החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט, לפי שעומד להנטל. תנן, עשה שני ראשיה בצד אחד, חיבור ויש בה משום כלאים . רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי תרויהון אמרין. בקשור מיכן ומיכן. מיליהון דרבנן פליגין. דאמר רבי אבא° אמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ט_נבהממתיח צדדין בשבת חייב משום תופר. ואם אינו חייב עד שיקשור , ויימר שחייב משום תופר ומשום קושר? תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, עד שתשלש . אמר רבי סימון° טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} דעל ידי שלישי, מלאכתו מתקיימת. מה °רבי יודה _{בר עילאי} כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ? דתנינן תמן. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. האורג שלשה חוטין בתחילה _{שמתחיל אריג חדש,} ואחת על האריג, חייב. אמר רבי עולא° _אילעא. טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} תמן, דעל ידי שלישי מלאכתו מתקיימת. ברם הכא שמדובר בחיבור, אפילו פחות מיכן _{אפילו בשנים} לא מסתתר הוא. תנן, והשק והקופה מצטרפין לכלאים. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . לא שנו אלא שק. הא סל לא. אשכח תני, הסל והשק והקופה מצטרפין בכלאים. ^ט_נגאוהלים אין בהן משום כלאים. רבי ירמיה° בעי. ^ט_נדהוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאים? היאך עבידא? הוא לביש מאנין דעמר _{בגדי צמר}, ובריה לביש מאנין דכיתן _{ובנו לבוש בגדי פשתן}ונסב פיסקי דעמר ועגלה על תריהון _{ולקח רצועת צמר וכרך על שניהם}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} וההן _{הספק הזה} רק במקרה שקשר נו נשוך _{כשהוא הדוק.} רבי חגיי° בעי. הוא עצמו מהו שיצטרף בכלאים? היאך עבידא? הוא לביש דרדסין דעימר בחדא ריגלייא _{היה לבוש גרב צמר ברגל אחת}, ודרדסין דכיתן בחדא ריגלייא _{היה לבוש גרב פשתן ברגל שניה} וקשר אותם . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} וההן נו נשוך _{כשהוא הדוק.} לא צורכה דא אלא _{לא בזה אלא בזה יש מקום להסתפק} היו בראשו פצעים. יהב סיפלני דסמרטוט דעמר על חדא, וספלני דסמרטוט דכיתן על חדא _{נתן תחבושת מבד צמר על פצע אחד ותחבושת מבד פשתן על פצע שני}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, וההן נו נשוך כשהוא הדוק. דאין לך אסור, אלא נשוך בלבד:

תפילת הדרן לסיום מסכת כלאים

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת כלאים וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת כלאים וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת כלאים וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת כלאים כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)