ספר:ירושלמי מאיר/מסכת יומא

פרק ראשון – שבעת ימים

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה א

מתני': ^א_א שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת_פרהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. °רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר (ויקרא אחרי מות טז ו) וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו היא אשתו. אמרו לו חכמים, אם כן אין לדבר סוף:

גמ’: תנן התם: שבעת ימים קודם שריפת הפרה היו מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה. תנן, שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללישכת פרהדרין. מה המקור לדין הזה? אמר רבי אבא° , רבי יוחנן° שמע לה מן הדא דכתיב (ויקרא צו ח לד) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם. כאשר עשה ביום הזה, אלו שבעת ימי המילואים, צוה ה', _{שתעשו כך} לדורות. לעשות זה שעיר של יום הכיפורים. מה להלן במילואים פרישת שבעה, אף כאן ביום הכיפורים פרישת שבעה. או אינו אלא שעיר של ראש חדש? _{וציוותה תורה שיפרישו את הכהן המקריב שבעה ימים} אמר רבי אבא° כתיב לכפר עליכם. כפרה שהיא כזו, מה זו כפרת אהרן לעצמו כפרת בנים לעצמן. דכתיב (ויקרא שמיני ט ז) ויאמר משה אל אהרון קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עלתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה ה’. אף זו כפרת אהרן לעצמו וכפרת בנים לעצמן. רבי יונה° אמר , בר קפרא° שמע לה מן הדא, דכתיב (ויקרא צו ח לד) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם. כאשר עשה ביום הזה, אלו שבעת ימי המילואים. צוה ה', ^א_ב זו שריפת הפרה. נאמר כאן צוה ה'. ונאמר להלן (במדבר חקת יט ב) זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר. לעשות זה שעיר של יום הכפורים. או אינו אלא שעיר של ראש חדש? כהיא דאמר רבי אבא° כתיב לכפר עליכם. כפרה שהיא כזו. מה זו כפרה שאינה כשירה אלא בכהן גדול. אף זו כפרה שאינה אלא בכהן גדול. מה בין כהן השורף את הפרה לכהן גדול ביום הכפורים? זה _{השורף את הפרה} אפרשתו בטהרה ^א_ג ואין אחיו הכהנים נוגעין בו. וזה אפרשתו בקדושה שיכנס לקדש הקדשים באימה וביראה ואחיו הכהנים נוגעין בו. על דעתיה דרבי יוחנן° דלא יליף לה הא דפרה מן הדין קרייא _{שלא למד את הציווי להפריש את השורף את הפרה מפסוק זה}, הא דאין אחיו הכהנים נוגעים בכהן השורף את הפרה, אינו מן הדין אלא סילסול מעלה של חומרה היא בפרה, ניחא.

[דף א עמוד ב]

על דעתיה דבר קפרא° דיליף אף פרה מן הדין קרייא _{מפסוק זה}, למה כאן נוגעין וכאן אין נוגעין? אמר רבי חייא בר אדא° , שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים. שהכל טמאים אצל פרה. ובלא כך אינו טמא מחמת הזייתו? אמר רבי בון° . אף בר קפרא° שסובר שהפרשת הכהן השורף את הפרה מהתורה, גם הוא אית ליה שמה שלא נוגעים בו, אינו מהתורה אלא משום מעלה הוא בפרה סלסול הוא בפרה. רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אי מה איל המילואים הפרשה מעכבת _{שנאמר ככה} אף שעיר של יום הכפורים הפרשה מעכבת, וקשה הרי מתקינים לו כהן אחר אבל לא מפרישים אותו? והוא מקבל מיניה _{הסכים עימו שזו אכן קושיה טובה}, אמר רבי מנא° _{בן יונה}. תמיה אני איך רבי שמעון בן לקיש° מתיב _מקשה קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} והוא מקבל מיניה _{הסכים עימו שזו אכן קושיה טובה}. ויתיביניה _{שיענה לו} מי אומר שכיוון שהפרשת כהן גדול ביום הכיפרים נלמדה מהמילואים, אז כשם שההפרשה במילואים מעכבת, כך ההפרשה ביום הכיפורים מעכבת. וכי לא מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב, ודבר שאינו מעכב למד מדבר שהוא מעכב? והרי מדכתיב (ויקרא ויקרא א טו) ומלק את ראשו והקטיר המזבחה. הקיש מליקה להקטרה, מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח. והא ^א_ד מליקה מעכבת ואין הקטרה מעכבת ולמדנו אחד מהשני. וכן למדנו גזרה שווה תמיד תמיד. נאמר תמיד בחביתין ונאמר תמיד בלחם הפנים. מה תמיד האמור ^א_ה בלחם הפנים שנים עשר דכתיב (ויקרא אמור כד ה) ואפיתה אתה שתים עשרה חלות, אף תמיד האמור ^א_ו בחביתין שנים עשר. והא שנים עשר בלחם הפנים מעכב, ואין שנים עשר בחביתין מעכבת _{שקרבה חצאין} ולמדנו אחד מהשני. וכן למדנו גזירה שווה לקיחה לקיחה. נאמר לקיחה במצרים דכתיב(שמות בא יב כב) ולקחתם אגודת אזוב. ונאמר לקיחה בלולב. דכתיב (ויקרא אמור כג מ) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה’ אלקיכם שבעת ימים. מה לקיחה האמור במצרים אגודה אף לקיחה האמור בלולב אגודה. והא אגודה בלולב מעכב

[דף ב עמוד א]

ובמצרים אינה מעכבת ולמדנו אחד מהשני. הרי מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב ודבר שאינו מעכב למד מדבר מעכב. הא רבי שמעון בן לקיש° מקשי לה, משמע שהוא לא סובר שלומדים מהמילואים, אם כך מן היכן מייתי לה רבי שמעון בן לקיש° ? כהדא דתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע גבי יום הכיפורים} כתיב (ויקרא אחרי מות טז ג) בזאת יבא אהרן אל הקדש. כאמור בעניין. מה אמור בעניין? מפרישין אותו כל שבעה ועובד כל שבעה ומחנכין אותו כל שבעה. אף זה מפרישין אותו כל שבעה ועובד כל שבעה ומחנכין אותו כל שבעה. וכי אמור הוא בעניין? הרי הפרשה לא נאמרה בפרשת אחרי מות בעבודת יום הכיפורים אלא במילואים. אלא מכיון שמיתת בני אהרן אמורה בעניין, ולא מתו אלא במילואין _{ורק נכתב שם,} כמו שהוא אמור בעניין. ולית סופיה דרבי שמעון בן לקיש° מישמעינה מן הדין קריא _{הלא בסופו של דבר גם רבי שמעון בן לקיש לומד ממלואים} אז למה הוא מקשה על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה _{כאדם ששמע דבר ושואל איך זה יתכן כך רבי שמעון בן לקיש° שאל אם לומדים ממילואים למה ביום הכיפורים ההפרשה לא מעכבת.} אמר רבי יוסה ברבי בון° _{לרבי שמעון בן לקיש° לא קשה} טעמא דרבי שמעון בן לקיש° דלמד מסיני דכתיב (שמות משפטים כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני. מה משה לא נכנס לפני ולפנים עד שנתקדש בענן כל שבעה, אף אהרן לא נכנס לפני ולפנים עד שנתרבה בשמן המשחה כל שבעה. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} למה מיתת בני אהרן אמורה בעניין יום הכיפורים, והלא לא מתו אלא במילואים? אמר רבי חייה בר אבא° . בני אהרן, באחד בניסן מתו. ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים? ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל. אמר רבי אבא בר בינה° , למה סמך הכתוב מיתת מרים לפרשת פרה? ללמדך שכשם שאפר פרה מכפרת על ישראל, כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל. אמר רבי יודן בי רבי שלום° , למה סמך הכתוב מיתת אהרן לשיבור הלוחות? ללמדך שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא כשיבור לוחות. כתיב (דברים עקב י ו) ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן. וכי במוסרה מת אהרן והלא בהר ההר מת הדא הוא דכתיב (במדבר מסעי לג לח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם. אלא מכיון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד ובקשו הכנענים להתגרות בם. הדא הוא דכתיב (במדבר חקת כא א) וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל. מהו דרך האתרים? שמעו כי מת

[דף ב עמוד ב]

התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך ובאו ונתגרו בהם. ובקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחוריהן שמונה מסעות, ורץ אחריו שבטו של לוי והרג ממנו שמונה משפחות. _{לבנימין היו עשרה בנים ולא נמנו אלה חמישה, ואהוד משמעון ואצבון לגד וישוה לאשר.} אף הם הרגו ממנו ארבע משפחת. _{שמעי נעקר לגמרי ומיצהר חברון ועוזיאל נותרו מעט} היינו דכתיב (דברי הימים א כו כג) לעמרמי ליצהרי לחברוני לעזיאלי _{והפסוק הזה מיותר ונכתבו יחד שהיו מעט,} אימתי חזרו? בימי דוד. הדא הוא דכתיב (תהילים עב ז) יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח _{בני לוי שהיו רודפי שלום.} אמרו מי גרם לנו לדמים הללו? אמרו על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק, וישבו וקשרו הספידו וגמלו לצדיק חסד. והעלה עליהן המקום כאלו מת שם ונקבר שם וגמלו לצדיק חסד. אמר רבי יוסי בר חנינה° עשירית האיפה ומכנסיים מעכבין _{אף שאינם כתובים במילואים.} מה טעמא? זה וזה עשיה כתיב בהו? בעשירית האיפה כתיב יעשה אותו? ובמכנסים כתיב ועשה להם מכנסי בד, ויליף ממילואים דכתיב זה הדבר אשר ציוה ה’ לעשות? ועיכובה במילואים מנין? אמר רבי חנינה° דכתיב (שמות תצוה כט לה) ועשית לאהרן ולבניו ככה. כל האמור בפרשה מעכב. ואתייא כיי דאמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , כתיב זה הדבר אשר ציוה ה’ לעשות? זה הדיבור, שאפילו קריית הפרשה מעכבת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר , כל המעכב לדורות מעכב כאן _{במילואים} וכל שאין מעכב לדורות אינו מעכב כאן. מה אית לך _{מה מיעט רבי יוחנן° בר נפחא?} סמיכה ושפיכת שירי דמים שאינן מעכבין לדורות אינן מעכבין כאן. אמר רבי חנינה° , ציץ ומצנפת של אהרן קודם לאבניטן של בנים _{שקדם הלבישו את אהרון את כל הבגדים ורק אחר כך את בניו.} רבי יהודה ברבי° אומר כולם כאחד דכתיב (שמות תצוה כט ט) וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו. אמר רבי אידי° הדא דאת אמר למצוה _{שהצטוו שיחגרו אבנט} אבל לציווי _{סדר עשיה} אהרון קדם דכתיב (ויקרא צו ח ו) ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אתם במים ואחר כך ויתן עליו את הכתנת ואחר כך ויקרב משה את בני אהרון וילבישם כתנות. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° , פשט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה בכהונה גדולה. אמר רבי תנחום בר יודן° ותני לה, כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידיו. וכיון שלבש אהרן בגדי כהונה גדולה ושימש שרתה שכינה על ידיו. מה טעמא? כדכתיב (ויקרא שמיני ט ד) כי היום ה' נראה אליכם. כתיב(ויקרא צו ו יג) זה קרבן אהרון ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו, עשירית האיפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב. _{מכאן למדו חכמינו זכרונם לברכה שכל כהן אפילו הדיוט מקריב עשירית האיפה שלמה ביום שבו הוא מתחנך לעבודה. אבל כהן גדול מקריב בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב.} רבי יוסי בר חנינה° בעי

[דף ג עמוד א]

ביום השמיני למילואים עשירית האיפה היאך קרבה? שהרי היה זה גם יום חניכתו של אהרון לכהן גדול. חצייה קריבה או שלימה קרבה? כתיב (ויקרא שמיני ט כב) וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. וכתיב (ויקרא שמיני ט כג) ויבא משה ואהרן אל אהל מועד. ותני, מלמד שלא בא עמו אלא ללמדו על מעשה הקטורת. הדא אמרה חציים קרבה וכבר בבקר עשה חציה. דאין תימר שלימה קרבה, ניתני שבא ללמדו על מעשה קטרת ועל עשירית האיפה _{שהרי לא הקריב מעולם.} אמר רבי תנחום בר יודן° , מהא ליכא למשמע. דהלא. _{בודאי ללמדו} על עבודות שבפנין אנן קיימין _{דכתיב ויבא משה ואהרן אל אהל מועד,} והיה צריך ללמדו על מעשה הקטורת. אבל על מנחת חביתין לא היה צריך ללמדו, שכבר לימדו כל עבודות שבחוץ. מילואים מה היו, קרבן יחיד או קרבן ציבור? מן מה דכתיב (ויקרא צו ח כב) ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל, הדא אמרה קרבן יחיד היו, שהרי אין סמיכה בקרבנות ציבור . והתני קרבן ציבור? אמר רבי אידי° , נתנדבו ציבור ומסרום להם. כתיב, ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים? ימי מילואים מאיכן למדו? מן הקרבנות או ממעשה בראשית? אין תימר מן הקרבנות, הלילה הולך אחר היום. אין תימר ממעשה בראשית, היום הולך אחר הלילה. אין תימר מן הקרבנות, לילה אחרון אין לו יום. _{שלא ישבו ביום השמיני.} אין תימר ממעשה בראשית יום ראשון אין לו לילה _{שהתחילו רק מהבקר.} תמן תנינן, ארבעה כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכים וארבעה מקדימין לפניהם, שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכים? המכניסים עומדים בצפון ופניהם לדרום, המוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון. ^א_זאלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה כנגד טפחו של זה, שנאמר (שמות תרומה כ"ה ל) לפני תמיד. מתניתין ד°רבי מאיר . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מודה °רבי מאיר שאם פירקו את הישנה בשחרית וסידרו את החדשה בין הערבים אף זו היתה תמיד. תנן, °רבי יוסה אומר אף אילו נוטלין ואילו מניחין אף זו היתה תמיד. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מישיבת אהרן ובניו למד °רבי יוסי _{בן חלפתא}. שהרי במילואים כתיב, (ויקרא צו ח לה) ’‘‘ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים. _{וודאי אין הכוונה שלא יזוזו בכלל מפתח אהל מועד, שהרי אי אפשר שלא הלכו לעשות צרכיהם, אלא שבמעבר בין היום ללילה ובין הלילה ליום עליהם להיות שם.} כמה דתימר בישיבת אהרן ובניו צריך שימסור יום

[דף ג עמוד ב]

ללילה ולילה ליום _{ודי שיהיו במעבר מיום ללילה ומלילה ליום.} אף הכא צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום ובדיעבד די בכך. רבי חייה בר יוסה° אמר בלחם הפנים מכיון שמסר יום ללילה דייו ואין צורך אף במעבר מיום ללילה לפי שהיום הולך אחר הלילה ורק במעבר בין הימים ללילות יש צורך בחיבור . מה אמר רבי חייה בר יוסף° בישיבת אהרן ובניו? _{האם גם שם די במעבר מיום ללילה או ששם היה צורך גם במעבר מלילה ליום?} מה אין תמן גבי לחם הפנים שכתוב בו תמיד, את אמר מכיון שמסר יום ללילה דייו. כאן שאין כתוב בו תמיד לא כל שכן? אשכחת אמר _{נמצאתה אומר}, על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} היה שם שבע עמידות וששה פירוקין. _{שאי אפשר היה לפרק בלילה שהרי היה צריך שימסור גם הלילה ליום. אלא אחר תמיד של שחר היה מפרקו וחוזר ובונה אותו קדם תמיד של בין הערבים.} על דעתיה דרבי חייה בר יוסף° שאמר שאין צורך שהלילה ימסור ליום, היה שם ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין. _{שהעמידו קדם תמיד של שחר ופרקו אחר עבודת השחר. וחזרו והרכיבו קדם תמיד של בין הערבים וחזרו ופרקו בלילה.} כדתני, כל שבעת ימי המילואים היה משה מושח את המשכן ומעמידו ומפרקו וסודר עליו את העבודות וביום השמיני העמידו ולא פירקו. °רבי יוסה בי רבי יודה אמר אף ביום השמיני העמידו ומשחו ופירקו. שבכל יום הקימו לצורך תמיד של שחר, וחזרו ופרקו והקימו לצורך המילואים, וחזרו ופרקו והקימו לצורך תמיד של בין הערבים, וחזרו ופרקו. וביום השמיני הקימו לצורך תמיד של שחר וחזרו ופרקו והקימו לצורך עבודות יום השמיני ויותר לא פרקו. אמר רבי זעירא° , ממה שנאמר ביום הקים את המשכן, זאת אומרת שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום. אשכחת אמר _{נמצאתה אומר}על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} כ°רבי יוסה בי רבי יודה היה שם

[דף ד עמוד א]

ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין. _{שאי אפשר היה לפרק בלילה שהרי היה צריך שימסור גם הלילה ליום. אלא אחר תמיד של שחר היה מפרקו וחוזר ובונה אותו קדם עבודות המילואים וחוזר ומפרקו וחוזר ובונה אותו קדם תמיד של בין הערבים.} על דעתיה דרבי חייה בר יוסף° כ°רבי יוסי בי רבי יודה היה שם עשרים ואחת עמידות ועשרים פירוקין _{שהעמידו קדם תמיד של שחר ופרקו אחר עבודת השחר. וחזרו והרכיבו קדם עבודות המילואים וחזרו ופרקו וחזרו והעמידו קדם תמיד של בין הערבים וחזרו ופרקו בלילה.} מניין לפירוקין? אמר רבי זעירה° _{בא’ ניסן} כתיב (במדבר נשא ז א) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן _{והרי ביום כ"ג אדר הוקם?} אלא ביום שכלו הקמותיו. _{שבכל יום היו מקימים ומפרקים וביום השמיני כלו הקמותיו.} רבי שמעון בן לקיש° אמר כתיב (ויקרא צו ח לד) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם? כמו שביום הראשון הקים את המשכן כך בכל יום היה מקימו. ולא כבר תניתה ודרשנו מהפסוק הזה שצריך להפריש כהן גדול שבעה ימים קדם יום הכיפורים? חדא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} שלמד פרישת כהן גדול ממילואים, וחדא בשם רבי שמעון בן לקיש° שלמד פרישה מסיני. בשמיני אית תניי תני נמשח, ואית תניי תני לא נמשח. אית תניי תני נתפרק, אית תניי תני לא נתפרק. אמר רבי חנין° . פשט הוא לן דלמאן דאמר נמשח נתפרק. ולמאן דאמר לא נמשח לא נתפרק. מאן דאמר נמשח ניחא דכתיב (במדבר נשא ז א) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו ויקדש אותו. מאן דאמר לא נמשח מה מקיים וימשח אותו? מעלה אני עליכם כאילו שהוא מחוסר משיחה ומשחתם אותו. מאן דאמר לא נתפרק, ניחא דכתיב (שמות תצוה כט לז) שבעת ימים יכפרו את המזבח. מאן דאמר נתפרק מה מקיים שבעת ימים יכפרו על המזבח _{הרי היה צריך להיות שמונה ימים?} שבעת ימים היתה כפרה שהיא בדם. כהדא דתני, על זה ועל זה _{על כהן גדול ועל כהן השורף את הפרה} היו מזין עליו מכל החטאות שהיו שם, כדי שיכנסו המים תחת הדם _{שהיו מזין בשבעת ימי מילואים} דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, תחת הדם ותחת שמן המשחה _{שגם נמשך כל יום.} תנן, שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללישכת פרהדרין ולמה מפרישים אותו מביתו? פירש בן בתירה ^א_ח שמא יבא על אשתו נידה וידחה כל שבעה. וכי ישראל חשודין על הנידות? אלא שמא תמצא אשתו נידה. כיי דתנינן תמן, ^א_ט היה משמש עם הטהורה אמרה לו נטמאתי. פירש מיד, חייב. שיציאתו הנייה לו כביאתו. אשכחת אמר מאי דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שלמדים פרישה ממילואים, צריכה ל °בן בתירה שאמר שהפרישה מביתו שמא תראה אשתו נידה. מאן דאמר °בן בתירה צריכה לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. אילו אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ולא אמרה °בן בתירה , הוינן אמרין ישמש מטתו וישן לו בלשכת פלהדרין, הוי צורכה להיא דאמר בן בתירה. אילו אמר °בן בתירה ולא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוינן אמרין יפרוש ממטתו וישן לו

[דף ד עמוד ב]

בתוך ביתו. הוי צורכה להיא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} וצורכה להיא דאמר בן בתירה. תני, ^א_י כל הלשכות שהיו במקדש היו פטורות מן המזוזה, חוץ מלשכת פלהדרין שהיא דירה לכהן גדול שבעת ימים בשנה. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, אף היא גזירה גזרו עליה _{לחייבה מזוזה מדרבנן} שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים. כתיב (דברים עקב יא כ) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. בשעריך. אית תניי, תני פרט לשערי הר הבית והעזרות, אית תניי תני לרבות שערי הר הבית והעזרות. מאן דאמר פרט, °רבי יהודה _{בר עילאי שסובר שאף לישכת פלהדרין אינה אלא מדרבנן.} מאן דאמר לרבות, רבנן. יאות אמר °רבי יהודה _{בר עילאי שהרי אין אלו שעריך אלא שערי הקדש,} מה טעמא דרבנן והא כתיב בשעריך, וכי שערי הר הבית והעזרות בית דירה הן? התיב רבי יוסי ברבי בון° . והתני, בשעריך ^א_יא לרבות שערי המדינה. וכי שערי המדינה בית דירה הן? אלא שבהן הן נכנסין לבית דירה. והכא נמי שבהן היו נכנסין לבית דירה ששם לישכת כהן גדול? חלונות המלון _{בית שמחולק לחדרונים קטנים ללינת עברי דרך} חייבת במזוזה. חלון שהוא ארבע על ארבע שעבדים יושבים שם ומניפין לרבוניהם, חייבין במזוזה. לולים אלו על גב אלו _{פתח בגג שדרכו נכנסו לקומה שמעל וגם בגג שם היה פתח לקומה מעל,} חייבין במזוזה הן דו דרס אסקופתה ארעייתא _{המקום עליו נשען הסלם ועליו הוא דורך כשניכנס נחשב כקרקע הפתח ובצד יתקע מזוזה.} רבי יוסה° _אסי הוה מצטער דלא חמא לולא _{שלא ראה את לול} דרבי איליי° _אילעא, דהוה עביד מן דעתון דכל רבנן _{שנעשה נכון לכל הדעות ורצה לדעת אם היה שם מזוזה והיכן:} תנן, שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללישכת פרהדרין: °אבא שאול היה קורא אותה לשכת בולווטין. בראשונה היו קורין אותה לשכת בולווטין, ועכשיו הן קוראין אותה לשכת פלהדרין על שם פראידתין _{פקידים הממונים על ידי המלך שמתחלפים כל שנה} מילא עבידה _{למה שינו את שם הלישכה וקראו לה כך?} בראשון שהיו משמשין הוא ובנו ובן בנו, שימשו בו שמונה עשר כהנים. אבל בשני על ידי שהיו נוטלין בדמים, ויש אומרים שהיו הורגין זה את זה בכשפים, שימשו בו שמונים כהנים. ויש אומרים שמונים ואחד, ויש אומרים שמונים ושנים, ויש אומרים שמונים ושלש, ויש אומרים שמונים וארבע, ויש אומרים שמונים וחמש. ומהן שימשו °שמעון הצדיק ארבעים שנה. אמר רבי אחא° כתיב (משלי י כז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה? יראת ה' תוסיף ימים, אילו כהנים ששימשו בבית הראשון. ושנות רשעים תקצורנה, אילו ששימשו בבנין השני. מעשה באחד ששילח ביד בנו שתי מידות של כסף מליאות כסף ומחוקיהן כסף. ובא אחר ושילח ביד בנו שתי מידות של זהב מליאות זהב ומחוקיהן זהב, אמרו כפה הסיח את המנורה _{ביטוי שאומר שמי שמשלם יותר שוחד זוכה. כמו שמסופר בבבלי "אמא - שלום היתה אשתו של °רבי אליעזר בן הורקנוס אחותו של °רבן גמליאל דיבנה. היה פילוסוף אחד בשכנותו שהיה מפרסם על עצמו שאין הוא מקבל שוחד מבעלי - דין הבאים לפניו, והיה מקבל שוחד בסתר. בקש °רבן גמליאל דיבנה ללעוג לו ולפרסם קלונו ברבים, הכניסה לו אמא - שלום מנורת זהב, ואמרה לו רצוני שיחלקו לי בנכסי בית אבי, אמר להם חילקו לה. אמר לו °רבן גמליאל דיבנה כתוב בתורתנו שאין בת יורשת במקום הבן, השיבו מיום שגליתם מארצכם ניטלה תורת משה וניתן ספר אחר וכתוב בו בן ובת יורשים כאחד. למחר חזר °רבן גמליאל דיבנה והכניס לו חמור לובי, אמר להם ירדתי לסוף הספר וכתוב בו, אני לא לגרוע מתורת משה באתי אלא להוסיף על תורת משה באתי וכתוב בה שבמקום בן אין הבת יורשת. אמר לו אמא - שלום יאיר אורך כנר (רמז למנורת הזהב שנתנה לו כשוחד), אמר לה °רבן גמליאל דיבנה בא החמור ובעט במנורה.} מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדים עבודת כוכבים ומזלות ומגלים עריות ושופכי דמים וכן בשני. °רבי יוחנן בר תורתא אמר. מצאנו שלא חרבה שילה אלא שהיו מבזים את המועדות ומחללין את הקדשים. מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדי עבודת כוכבים ומזלות ומגלי עריות ושופכין דמים. אבל בשני, מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרות, וכל ווסת טובה היתה בהן. אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם. וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד עבודת אלילים וגילוי עריות ושפיכות דמים. דלמא _{את זה מספרים}, רבי זעירה° ורבי יעקב בר אחא° ורבי אבונה° הוון יתבין אמרין, לא שקולה היא אלא חמורה יותר . שבראשון נבנה, ובשני לא נבנה. אמר רבי זעירא° שקולה היא, אלא שהראשונים עשו תשובה ולכן נבנה, והשניים לא עשו תשובה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} הראשונים

[דף ה עמוד א]

נתגלו עוונם ונתגלה קיצם. השניים נתגלה עוונם ולא נתגלה קיצם. שאלו את °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, דורות האחרונים כשרים מן הראשונים? אמר להן עידיכם בית הבחירה יוכיח. שלראשונים נבנה ולאחרונים לא נבנה. אבותינו העבירו את התקרה דכתיב (ישעיה כב ח) ויגל את מסך יהודה. אבל אנו פעפענו את הכתלים, דכתיב (תהילים קלז ז) האומרים ערו ערו עד היסוד בה. אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו. תנן, מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. מה מייחדין ליה עימיה? _{האם אף אותו מפרישין ללשכת פרהדרין} אמר רבי חגיי° , משה _{לשון שבועה,} אין מייחדין ליה עימיה דו קטל ליה _{לא מיחדים אותו עם הכהן הגדול שמא הוא ירצח אותו מקנאה}. כתיב (ויקרא צו ו יג) זה קרבן אהרון ובניו אשר יקריבו לה’ ביום המשח אתו? המשח אותו, אחד מושחין ואין מושחין שנים. מאי טעמא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מפני איבה. עבר זה _{כגון שנטמא הראשון} ושימש זה _{השני במקומו} לאחר שיחזור ^א_יב הראשון כל קדושת כהונה עליו. השני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, עבר ועבד עבודתו כשירה. עבודתו של שני _{פר ואיל של יום הכיפורים} משל מי? נישמעינה מן הדא. מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ונכנס בן אילם ושימש תחתיו בכהונה גדולה. וכשיצא אמר למלך, אדוני המלך. פר ושעיר של יום הכפורים משלי הן קריבין או משל כהן גדול? וידע המלך מה הוא שואלו _{שרמז לו שימנה אותו כהן גדול ואז התברר שכבר ביום הכיפורים הוא היה הכהן גדול הקבוע והפר והאיל משלו.} אמר לו בן אילם, לא דייך ששימשתה שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם? וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערב יום הכפורים, ונתזה צינורה של רוק מפיו על בגדיו וטימתו. ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה, וראת אימן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולן שימשו בכהונה גדולה. שלחו חכמים ואמרו לה, מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להן, יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימי. אמרון, כל קימחיא קמח, וקמחא דקמחית סולת. וקרון עלה את הפסוק (תהלים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. יכול יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה? תלמוד לומר (ויקרא צו ו טו) והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה. את שבנו עובד תחתיו, מביא עשירית האיפה. יצא משוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו. ^א_יג ומנין למשוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו? תלמוד לומר (שמות כט ל) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש. את שהוא בא אל אהל מועד לשרת בקדש, בנו עובד תחתיו. יצא משוח מלחמה שאינו בא אל אהל מועד לשרת בקדש. ומנין שהוא מתמנה להיות כהן גדול? שנאמר (דברי הימים א ט כ) ופינחס בן אלעזר נגיד _{כהן גדול} היה עליהם, לפנים ה' עמו. ובימי משה היה משוח מלחמה. רבי יוסי° _{בר זבידא} כד הוה בעי מקנטרה לרבי אלעזר ברבי יוסי° _{שלא היה משקיעה בלימודים כמו בעבר,} הוה אמר לו, לפנים עמו. מאי לפנים עמו. בימי זימרי מיחה, בימי פילגש בגבעה לא מיחה. מנין שהוא נשאל בשמונה? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (שמות כט כט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו. מה תלמוד לומר אחריו? אלא לגדולה של אחריו. ומניין שהוא _{משוח מלחמה} עובד בשמנה? אמר רבי ירמיה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (שמות תצוה כט כט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו. מה תלמוד לומר אחריו? לקדושה של אחריו. אמר לו רבי יונה° . עמך הייתי ולא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} עובד אלא נשאל. ובמה הוא עובד? אייתי רב הושעיה° מתניתא דבר קפרא° מן דרומא ותנא. וחכמים אומרים, אינו עובד לא בשמונה של כהן גדול ולא בארבעה של כהן הדיוט. אמר רבי אבא° . ^א_יד בדין היה שיהא עובד בארבעה. ולמה אינו עובד בארבע? שלא יהו אומרים ראינו כהן גדול פעמים עובד בארבעה פעמים בשמונה. אמר רבי יונה° , ולא מבפנים הוא עובד _בארבע ובחוץ נשאל בשמונה. וטועין מבפנים לבחוץ? וכי °רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא טעה

[דף ה עמוד ב]

בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן? דתני כתיב (במדבר בהעלתך י ח) ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות. תמימים ולא בעלי מומין דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר לו °רבי טרפון , אקפח את בניי אם לא ראיתי אחי אמי חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה וחצוצרתו בידו ותוקע. אמר לו °רבי עקיבא _{בן יוסף}. רבי, שמא לא ראיתה אלא בשעת הקהל, ואני אומר בשעת קרבן. אמר לו °רבי טרפון . אקפח את בניי שלא הטיתה ימין ושמאל. אני הוא שראיתי את המעשה ושכחתי ולא היה לי לפרש. ואתה דורש ומסכים לשמועה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו _{גבי עבודת יום הכיפורים} כתיב (ויקרא אחרי מות טז לב) וכפר הכהן אשר ימשח אתו. מה תלמוד לומר? לפי שכל הפרשה אמורה באהרן, אין לי אלא אהרן עצמו. ומניין לרבות כהן אחר? תלמוד לומר אשר ימשח אתו. לרבות משוח בשמן המשחה. מרובה בבגדים מניין? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז לב) ואשר ימלא את ידו. ומניין לרבות כהן אחר המתמנה _{אפילו רק לאותו כיפור}? תלמוד לומר וכפר הכהן. במה הוא מתמנה? שהרי יתכן שהכהן גדול יטמא אחר העבודות שנעשים בבגדי זהב והשני נכנס תחתיו לעבודות שהם בבגדי לבן _{שהם אותם ארבע בגדים של כהן הדיוט, אם כן במה הוא מתמנה}? רבנין דקיסרין אמרו בשם רבי חייה בר יוסף° , בפה _{שאומרים לו שהוא מתמנה}. אמר רבי זעירה° הדא אמרה שממנין זקנים בפה. אמר רבי חייה בר אדא° , מתניתא אמרה כן. דתנן, אמרו לעקביא בן מהללאל חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך _{גירסא אחרת ואתה נעשה} אב בית דין על ישראל _{מיד כשתחזור בך}. מניין שכשם שמתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול, כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו? שנאמר (ויקרא אחרי מות טז ו) וכפר בעדו ובעד ביתו. ביתו זו אשתו דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. אמר לו °רבי יוסה , אם כן אין לדבר סוף. מהו אין לדבר סוף? שמא תמות אשה זו _אשתו ותמות אשה אחרת _{זו שהתקינו לו}. אמר רבי מנא° _{בן יונה} עד דאת מקשי לה על ד°רבי יהודה _{בר עילאי}, קשייתה על דרבנן. דתנן, ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. אף כאן שמא יארע קרי לכהן זה _{הכהן המכהן} ויארע קרי לכהן אחר _{זה שמינו תחתיו}. למה לרבנן מחשש שמא יטמא, גזרו שיתקינו לו אחר, ולא גזרו שיתקינו לו אשה אחרת שמא תמות אשתו? קרי מצוי, מיתה אינה מצויה. גזרו על דבר שהוא מצוי, ולא גזרו על דבר שאינו מצוי. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} סבר אף מיתה מצויה. והיכא אשכחנן ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר מיתה מצויה? הדא היא דתנינן הכא _{זו ששנינו כאן}. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו. תמן תנינן המביא גט והניחו זקן או חולה, נותנו לה בחזקת שהוא קיים. תמן את אמר אין מיתה מצויה והכא את אמר מיתה מצויה? תמן ביחיד וכאן בציבור. חומר הוא בצבור _{שכפרת כל ישראל תלויה בו}. והא אשכחנן ד°רבי יהודה _{בר עילאי} מחמיר ביחיד? _{אולי גם מה שחשש שמא תמות אשתו זה רק מפני שכפרת כל ישראל תלויה בו}. דתני, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} לא היה שופר של קינים _{של חובה שמהם מביאים אחד לעולה ואחד לחטאת} בירושלם מפני התערובות, שמא תמות אחד מהן ונמצא דמי חטאות מיתות מעורבות בקרבן. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו. ויקדש מאתמול? כתיב, וכפר בעדו ובעד ביתו. ולא בעד שני בתים. רבי גמליאל ברבי איניוני° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. לא נמצא כקונה קיניין בשבת? אמר לו, _{אין איסור לקדש אשה אלא משום שבות וזה} שבות שהתירו במקדש. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. הדא אמרה _{זה אומר}, ^א_טו אילין דכנסין ארמלן _{אלו שנושאים אלמנה שנקנת בביאה ולא בחופה}. צריך לכונסן מבעוד יום. שלא יהא כקונה קניין בשבת:

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ב

עבודת התמיד
מתני’: ^א_טזכל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגלים. ושאר כל הימים, אם רצה להקריב מקריב, ^א_יז שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש:

[דף ו עמוד א]

גמ’: ואינו טמא משום הזייתו? אמר רבי יוסה ברבי בון° , משהיה מקריב קרבנותיו היו מזין עליו וטובל ועושה הערב שמש: תנן, שכהן גדול מקריב בראש ונוטל חלק בראש: היך עבידה? עור זה שלי, חלה אחת משתי הלחם, שש חלות מלחם הפנים. הכא בעור הוא נסב _נוטל כולה, והכא הוא נסיב פלגא _{נוטל חצי}? אמר רבי זעירה° , כאן לקרבן יחיד וכאן לקרבן ציבור. תני, °רבי אומר, אומר אני שלא יטול אלא מחצה. אית תניי תני, °רבי אומר, אומר אני שיטול מחצה. היך עבידה? היה שם עור אחד. רבנן אמרי נוטל את כולו. °רבי אומר, ^א_יח אומר אני שלא יטול אלא מחצה. היו שם ארבעה חמשה עורות. רבנן אמרי נוטל אחד. °רבי אומר, אומר אני נוטל מחצה. מה טעמא ד°רבי ? דכתיב (ויקרא ויקרא ב י) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. וכי אין אנו יודעין שאהרן בכלל בניו. ומה תלמוד לומר לאהרן ולבניו? אלא אמר אהרן יסב פלגא _{יטול חצי}, ובניו יסבין פלגא _{יטלו חצי},. כהדא בולי _{ממונים בגלל עשרם} ואסטרגי _ממונים הוה לון קריבו _{שאמרו השלטון שהממונים העשירים והממונים יביאו דורון למלך} אתא עובדא קומי _{בא המעשה לפני} °רבי ואמר הרי בולי בכלל אסטרגי _{ששניהם ממונים}. וליידא מילה _ולמה אמר בולי ואסטרגי? אלא אמר _כוונתו אילין יתנון פלגא ואילין יתנון פלגא _{אלו יתנו חצי ואלו יתנו חצי}. אמר רבי יוסה ברבי בון° , °רבי כדעתיה. ד°רבי אמר כתיב (ויקרא אמור כד ט) והיתה לאהרן ולבניו. לאהרן מחצה ולבניו מחצה. מתיב רבי אבא בר ממל° . והא מתני' פליגא דתני, ^א_יט האומר הרי עלי מאה עשרונות להביאן בשני כלים, מביא חמשים בכלי א' וחמשים בכלי א'. ואם הביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד יצא. אילו מי שאמר הרי עלי מאה עשרונות סתם, ולא אמר בכמה כלים הוא מביאן הרי מביאן בשני כלים _{שהרי אינו יכול להביא יותר משישים בכלי אחד}, וליידא מילה _ולמה אמר להביאן בשני כלים? כנראה שכוונתו שיביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחד. ואף על פי כן אם הביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד יצא, מכאן שממה שאמר שיביא בשני כלים אין ראיה שחצי יביא בזה וחצי בזה. ולמה °רבי חייב את הבולאות חצי רק מפני שהזכירו את שניהם _{בולאות ואסטרגי} אולי לא לזה התכוון השלטון והמוציא מחבירו עליו הראיה? אמר רבי יוסי ברבי בון° . כשמזכיר שני שמות ודאי כוונתו חצי מכל אחד כפי שפסק °רבי . ושונה הדין גבי מנחות, שאף שאמר בשני כלים, מכיון שעד ששים יכולין ליבלל, כמי שקבע לו ששים משעה ראשונה

[דף ו עמוד ב]

לא צורכא דא _{מהבריתא הזו אין להקשות} אלא אם במקום זה הבריתא היתה אומרת, אמר הרי עלי ששים עשרונות להביאן בשני כלים. מביא שלשים בכלי א' ושלשים בכלי א'. ואם הביא ארבעים בכלי א' ועשרים בכלי א' יצא, אז באמת היתה קושיה. אשכח תני כן _{מצא בריתא שנאמר בה כך}, _{אמר הרי עלי ששים עשרונות להביאן בשני כלים. מביא שלשים בכלי א' ושלשים בכלי א'. ואם הביא ארבעים בכלי א' ועשרים בכלי א' יצא}. רבי חנניה חברין דרבנין° בעי, למידין מידת הדין _{דיני ממונות} מעשרון _מקדשים? אז מה מקשים על °רבי שפסק שבדיני ממונות אם הזכירו שני שמות, כל אחד יתן חצי, ממה שבמנחות ראינו שהדין לא כך? אשכח תנא שלמד מידת הדין ממדת עשרון. איתמר, האומר הרי עלי להביא מאה עשרונות בשני כלים. אמר רבי אבון° , בלבד שלא יביאם בג' כלים. רבי אבא בר ממל° אמר, אפילו בכמה כלים _{שאפשר שכוונתו היתה להביא כמות גדולה שנכנסת בשני כלים}. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי יהושוע בן לוי° . בכל יום כהן גדול מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר. אם יש שם נדרים ונדבות הוא מקריבן. והולך בתוך ביתו ובא ומקריב תמיד של בין הערבים, ואם רוצה בא ולן בלשכת פלהדרין. רבי עוקבה° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי° , לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימים טובים. אית תניי תני, ^א_כ הציץ מרצה על מצחו. אית תניי תני אפילו תלוי בזוית, מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו, דכתיב והיה על מצחו תמיד. ומאן דאמר אפילו תלוי בזוית מן הדא דיום הכיפורים שלבוש בגדי לבן ולא לובש את הציץ. מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו, מסייע לרבי יוסי ברבי בון° _{לכן לבש בכל יום}. מאן דאמר אפילו תלוי בזוית מסייע לרבי עוקבה° :

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_כא מסרו לו זקנים מזקני בית דין קורין לפניו בסדר היום. ואומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת. ערב יום הכיפורים שחרית מעמידין אותו בשער המזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה:

גמ’: תנן, מסרו לו זקנים מזקני בית דין קורין לפניו בסדר היום? ואומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת. לא כן תני (ויקרא אמור כא י) והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה. והכהן הגדול מאחיו, שתהא גדולתו מאחיו. _{במה צריך שיהיה גדול מאחיו}? °רבי אומר ^א_כב בנוי בכח בעושר בחכמה ובמראה. ואיך יתכן שלא למד? אמר רבי יוסי ברבי בון° , כאן במקדש ראשון וכאן בשני: תנן, ערב יום הכיפורים שחרית מעמידין אותו בשער המזרח. איכן היו מעמידין אותו מבפנים או מבחוץ? אם תאמר מבחוץ נמצא שלא טבל, וטבילה ראשונה שטובל אינה מחמת יום הכיפורים אלא לצורך כניסה לעזרה. כיי דתנינן תמן חמש טבילות היה שם באותו היום אחת שלא היה אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיהא טובל וארבעה מחמת יום הכיפורים. אין תימר מבפנים, נמצא שכבר טבל לכניסה לעזרה, ואם כך כל החמש טבילות שטובל ביום הכיפורים כולן מחמת יום הכיפורים _{שבערב יום הכיפורים לא היו מניחים לו לצאת}: תנן, מעבירין לפניו פרים ואלים וכבשים: למה לא אמר שעיר? אמר רבי אבא קרטיגנא° בלא כך אינו זקוק להערות. שהרי כל הזיות שעושה בפר עושה בשעיר, ולבסוף מערה את שניהם ומזה יחד, כך שדי שרואה את הפר ונזכר גם משעיר . אשכח תני ושעיר:

[דף ז עמוד א]

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_כג כל שבעת ימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה ערב יום הכיפורים עם חשיכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה שהמאכל מביא את השינה:

גמ’: תני, לא היו מניחין אותו לאכול לא חלב ולא בצים ולא גבינה ולא בשר שמן ולא יין ישן ולא קונדיטון ולא גריסין של פול ולא עדשים. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ולא אתרוג ולא כל דבר שהוא מרגיל לזיבה. אף על פי כן היו קורין עליו את הפסוק הזה (תהילים קכז א) אם ה' לא יבנה בית וגו'. ולא מן הניסים שהיו נעשין בבית המקדש הן _{שלא ארע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים} ? אמר רבי אבין° על שם לא תנסון. אמר רבי יוסי ברבי בון° כאן בראשון וכאן בשני:

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ה

מתני’: ^א_כד מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה, הוליכוהו לעליית בית אבטינס השביעוהו ונפטרו והלכו להם. אמרו לו, אישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחינו ושליח בית דין. משביעין אנו עליך במי ששיכן את שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך. הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין:

גמ’: לישכת בית אבטינס על גבי שער המים היתה, וסמוך ללישכתו היתה. הוא פורש ובוכה שנחשד, והן פורשין ובוכין שצרכו לכך. ולמה משביעין אותו? מפני הבייתוסין שהיו אומרים יקטיר מבחוץ ויכניס מבפנים. מעשה באחד שהקטיר מבחוץ והכניס מבפנים. וכשיצא אמר לאביו, אף על פי שהייתם דורשין כל ימיכם, לא עשיתם עד שעמד אותו האיש ועשה. אמר לו אביו, אף על פי שהיינו דורשין כל ימינו, אבל כרצון חכמים היינו עושין. תמיה אני אם יאריך אותו האיש ימים בעולם _{על בנו אמר כן}, אמרו לא באו ימים קלין עד שמת. ויש אומרים יצא חוטמו מזנק תולעים, וכמין פרסת עגל עלת בתוך מצחו. אית דבעי מימר הצדוקי דפרה _{שלא רצה להטמא ורבי יוחנן° בר נפחא טמא אותו כדי שיעשה בטבול יום} היא דסוכה _{שניסך על רגליו ורגמו אותו כל העם באתרוגים} היא דיום הכפורים. רבי סימון° לא אמר כן אלא או דפרה ודסוכה חד _{שבסוכות נהרג}. ודכיפורים חד _{שהרי מסופר שמלאך בעט בו והרגו מיד כשיצא מקדש הקדשים כך שבסוכות כבר לא היה בחיים}. או דפרה ודכפורים חד ודסוכה חד. מאן דאמר לא באו ימים קלים עד שמת, תלתיהון עבד _{שבתחילה שלא רצה להטמא ורבי יוחנן° בר נפחא טמא אותו כדי שיעשה בטבול יום ובים כיפור הקטיר מבחוץ ואחרי כיפור הגיעה סוכות ומת}. מאן דאמר יצא חוטמו מזנק תולעים, וכמין פרסת עגל בתוך מצחו. כמאן דאמר או דפרה ודסוכה חד _{שלא רצה להטמא ורבי יוחנן° בר נפחא טמא אותו ואחר כך בסוכות מת מרגימת אתרוגים}, ודכיפורים חד _{שמת ומצאו בו כמין פרסת עגל}. או דפרה ודכפורים חד ודסוכה חד. תני, צווחה עליהן העזרה _{כמו שצווחה בימי עלי ואמרה} צאו מיכן בני עלי טימאתם בית אלהינו.

[דף ז עמוד ב]

בו ביום נפגמה קרן המזבח _{מהאתרוגים} ונתנו עליו גוש של מלח שלא יהא נראה כפגום. ^א_כה שכל מזבח שאין לו קרן וסובב ויסוד פגום הוא. בעון קומי רבי אבהו° והא כתיב (ויקרא טז יז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו. אפילו אותן שכתיב בהן (יחזקאל א י) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד בבאו לכפר בקדש אמר לון בשעה שהוא נכנס כדרכו בקדושה אבל הצדוקי הזה לא עשה כדין שנתן הקטורת בחוץ. כתיב (ויקרא אחרי מות טז יב יג) והביא מבית לפרכת ונתן את הקטרת על האש לפני ה'. ^א_כו שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים שהרי הצדוקין אומרים יתקן מבחוץ ויכניס שלפני בשר ודם אין עושין כן לתת הקטורת בפניו קל וחומר לפני המקום, ואומר _{וגם ראיה מהכתובים דכתיב} (ויקרא אחרי מות טז ב) כי בענן אראה על הכפרת. אמרו להן חכמים. והלא כבר נאמר (ויקרא אחרי מות טז יב יג) ונתן את הקטרת על האש לפני ה'. _{גזרת הכתוב} שאינו נותן אלא מבפנים, אם כן למה נאמר כי בענן אראה על הכפרת? ^א_כז מלמד שהוא נותן בה מעלה עשן. ומניין שהוא נותן בה מעלה עשן? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז יב יג) וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על הארון ולא ימות. ^א_כח הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מסממניה חייב מיתה. אמר °רבי אלעזר ברבי שמעון ולא ימות הרי זה עונש. כי בענן אראה על הכפרת, הרי זה אזהרה. אמר °רבי אלעזר ברבי שמעון . יכול עונש ואזהרה נאמרו קודם למיתת בני אהרן? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז א) אחרי מות שני בני אהרן. אי אחרי מות שני בני אהרן, יכול שניהן נאמרו אחר מיתת שני בני אהרן? תלמוד לומר כי בענן אראה על הכפרת משמע שהיה קדם שירדה שכינה שנאמר אראה בלשון עתיד, וזה קדם שמתו בני אהרון. הא כיצד? אזהרה נאמרה קודם מיתת שני בני אהרן, ועונש נאמר לאחר מיתת

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ו

מתני’: ^א_כט אם היה חכם דורש. ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו. אם רגיל לקרות קורא, ואם לאו קורין לפניו. ובמה קורין לפניו? באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל _{שהיו עמי ארצות ולא ידעו עברית:}

גמ’: תני, במשלי ובתילים מפני שטעמן מפיג את השינה. כהנא° שאל לרב° _{אבא בר אייבו}. מה ניתני קבוטר או קבוטל? והוה קאים מצלי, וחוי ליה באצבעתיה אות ריש לסמן לו שצריך לגרוס קבוטר:

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ז

מתני’: ^א_ל ביקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה ואומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה ומעסיקין אותו עד שמגיע זמן השחיטה:

גמ’: רב חונא° אמר באצבע צרדה בפה _{שהיה מכניסה לפה ומשמיע קול}. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר באצבע צרדה ביד. מתני' פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני, משמיעים לפניו קולות בפה לא בנבל ולא בכינור _{ולא באצבע}. פתר לה כשהיו שרים לפניו, נעימה הנאמרת, באצבע צרדה אומרה בפה, לא בנבל ולא בכנור אבל כשרצו להעיר אותו השתמשו באצבע צרדה ביד:

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ח

מתני’: ^א_לא בכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר או בסמוך לו לפניו או מלאחריו, וביום הכיפורים מחצות

[דף ח עמוד א]

וברגלים מאשמורה הראשונה. לא היתה קרות הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מליאה מישראל:

גמ’: אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא מסתברא דא אלא יום הכפורים מאשמורה הראשונה, וברגלים מחצות. שמקדימים את תרומת הדשן ביום הכיפורים כדי שלא יבואו לידי צמאון. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_לב תרומת הדשן תחילת עבודה של מחר היא וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים _{שמעלים אותו מקדשים ידים ורגלים וחוזרים ומשקעים אותו בבור}:

הדרן עלך פרק שבעת ימים

פרק שני - בראשונה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יומא, פרק ב, הלכה א

מתני’: בראשונה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם בזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זכה ואם היו שנים שוים ^ב_א הממונה אומר להן הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש. מעשה שהיו שנים שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונשברה רגלו. וכשראו בית דין שהן באין לידי סכנה, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס. ^ב_ב ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון:

גמ’: רבי מנא° _{בן יונה} בעי. ולמה לא קבעו פייס לתרומת הדשן קדם לכן? איתא חמי _{בא וראה}. שחיטה כשירה בזר ואת אמר יש לה פייס. תרומת הדשן אסורה בזר ואת אמר אין לה פייס? חזר רבי מנא° _{בן יונה} ואמר. שחיטה אינה כשירה אלא ביום. ^ב_ג אבל תרומת הדשן כשירה כל הלילה. אם אומר את יפיס, אף הוא אינו משכים על הספק _{שמא לא יזכה}. מאי חמית מימר כן _{מה ראיתה לאמר כך שהיא כשרה כל הלילה}? דכתיב (ויקרא צו ו ב ג) היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו. ולבש הכהן מידו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח. מיכן לתרומת הדשן שהיא כשירה כל הלילה: זר שתרם. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר חייב, רבי שמעון בן לקיש° אמר ^ב_ד פטור. מה טעם דרבי שמעון בן לקיש° ? דכתיב (במדבר קרח יח ז) אתה ובניך איתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת עבודת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת. עבודת מתנה, יצא זה שהוא בהרמה. מאי טעמא דרבי יוחנן° _{בר נפחא}? שנאמר לכל דבר המזבח _{אף הרמה בכלל}. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ארבע

[דף ח עמוד ב]

עבודות שהכהן מתחייב עליהן מבחוץ _{על שחוטי חוץ הייינו עבודה תמה}, זר מתחייב עליהן מבפנים. ואי זו? ^ב_ה זו הקטרה וזריקה וניסוך המים והיין, ואתיא כרבי שמעון בן לקיש° . לוי° אמר, אפילו לתרומת הדשן ואתיא כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. חתה גחלים לתרומת הדשן, תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ודרבי שמעון בן לקיש° . הוציא שאר הדשן, תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ודרבי שמעון בן לקיש° . ואתיא כמאן דאמר ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן ^ב_ו פחותים מהן _{אבל בכהן כשר}. ברם כמאן דאמר אחרים לרבות בעלי מומין, הוא זר הוא בעל מום. הכל מודין בזר שסידר מערכה של עצים שהוא חייב. אמר רבי זעירא° , ^ב_ז ובלבד שני גזירי עצים שהכתוב מזהיר עליהן לעבודת כהונה, דכתיב (ויקרא ויקרא א ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים. תני, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} מנין להצתת האליתא _{זרדים לתחילת האש} שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת _{בגדי כהנה}? תלמוד לומר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח _{משמע שאלמלא הפסוק הייתי חושב שזר כשר לכך}, אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} וכי עלת על לב שהזר קרב על גבי המזבח? אם כן למה נאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח? לימד על ^ב_ח הצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח. התיבון והא כתיב (ויקרא צו ו ה) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, מיכן להצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}.? תמן הוא מצריכה כהן כשר אפילו ללא פסוק מיוחד. שהרי הוא סובר שההצתה חייבת להיות בראש המזבח וזר אינו יכול לקרב למזבח. והכא הוא אינה מצריך כהן כשר אלא רק מפני גזרת הכתוב שנאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח? אמר רבי תנחום בר יודן° . מה את שמע מינה? צריך שיהיה נאמר בראש המזבח וצריך שיהיה נאמר שאסור בזר. שאילמלא הפסוק שאוסר זר, הייתי אומר שזר יעמוד על הריצפה ויצית על המזבח. תרם והפריחתו הרוח, תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ודרבי חנינה° . דאמר רבי חנינה° קומץ שנתנו על גבי האישים והפריחתו הרוח, בפריחה האחרונה נתכפרו הבעלים ויצאו השיריים ידי מעילה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר

[דף ט עמוד א]

^ב_ט משיאחוז האור ברובו. מה ברובו? ברובו של קומץ, או ברוב כל פרידה _פתית ופרידה איתאמרת? אתו _באו חזקיה° רבי יונה° רבי אבא° ורבי חייה° ואמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת. תרם חצייה _{חצי שיעור בכל פעם} תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ודרבי יהושוע בן לוי° . דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, קומץ שקדש בכלי והקטירו מעט מעט אפילו כשומשמין בכל פעם עד שהקטיר את כולו יצא. רבי יהושע בן לוי° אמר מתני' לא אמרה כן אלא ^ב_י הקטיר הקומץ פעמים ולא יותר כשירה _{שצריך שיעור כזית בכל הקטרה} כדאמר רבי חמא בר עוקבה° בשם רבי יהושע בן לוי° , ^ב_יא אין קמיצה פחות משני זתים ^ב_יב ואין הקטרה פחותה מכזית _{ולכן יכול לחלק לשני הקטרות}. רבי יצחק בי רבי אלעזר° שאל. מעתה כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים פסול מן העבודה? תרם תרומת הדשן בשמאל, תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי יהודה בי רבי° . דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, קומץ שקדש בכלי, מקטירו ^ב_יג בין ביד בין בכלי, בין בימין בין בשמאל. רבי יהודה בי רבי° אומר נאמר במנחה קדש קדשים היא כחטאת וכאשם. מכאן שיכול ליתנה או כחטאת ביד או כאשם בכלי ובלבד בימין. התיבון והא תני, ^ב_יד קיבל _{את הדם} בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו. אם הולכה למזבח שאינה מעכבת הוא מחזיר שאינה כשרה בשמאל. לא כל שכן הקטרת הבזך שמעכבת שחיבת להיות בימין? אמר רבי אילא° _אילעא, אם שנאה אדם _{שמותר להקטיר גם בשמאל}, °רבי אלעזר ברבי שמעון שנאה. דתני °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר _הקומץ אינה צריכה קידוש בזך _{וכיוון שאינה צריכה כלי שרת אף שמאל אינו פוסל בה}. אתיא ד°רבי אלעזר ברבי שמעון בשיטת °רבי שמעון _{בן יוחאי} אביו, דתנינן תמן. ^ב_טו קמץ ולא נתן בכלי שרת פסול, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מכשיר. מאי כדון _{מה הקשר}? רבנן דאית לון כלי שרת צריכה לון לימין _{הסתפקו האם חובה בימין}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} דלית ליה כלי שרת לא צריכה ליה לימין. אמר רבי מנא° _{בן יונה} ותמיה אנא היך רבנן מדמין תרומת הדשן להקטרה, ולא דמיא אלא לקמיצה שלדעת כולם צריכה להיעשות בימין שבזו נאמר הרמה ובזו נאמר הרמה. כתיב (ויקרא צו ו ג) והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח. כתיב והרים, ואין והרים אלא

[דף ט עמוד ב]

בששייר כתיב אשר תאכל, אין אכילה אלא בכזית. היה בכולו כזית מה יעשה? ליטול מקצתו אין את יכול שאין בו כזית. ליטול את כולו אין את יכול שאין כאן שייור כתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש, יכול עצים? תלמוד לומר את העולה. אי עולה יכול איברי עולה? תלמוד לומר אשר תאכל האש. הא כיצד? ^ב_טז חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד להניחם אצל _בצד המזבח. מצוה להקדים אש לעצים שנאמר (ויקרא ויקרא א ז) וערכו עצים על האש. קידם עצים לאש או שסידר עד שלא תרם, משחיל את המחתה מתחת העצים ותורם או מפרק את העצים מעל הדשן ותורם. רבי יעקב בר אחא° אמר, חילפיי שאל. קומץ _{של מנחה} שנתנו על גבי מערכת לילה _{שלא ערך אש חדשה} מה הן? רבי ירמיה° אמר, חילפיי שאל, אימורי תמיד של שחר שנתנן על גבי מערכת לילה מה הן? ולא מתני' היא? דתנן, ^ב_יז אין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד. וסידור מערכה של קטורת קדם לאברים, וסידור מערכה ראשונה קדמת לסידור מערכה שניה של קטורת. ואם נתן אברים על מערכה של לילה, הרי הקדים אברים לקטורת. מתניתין למצוה. מה צריכה ליה לעיכוב. _{ונשאר בשאלה}. לא קידש ידיו ורגליו קדם עבודה, ציץ מהו שירצה על טומאת ידים? ^ב_יח ידים מהו שיפסלו משם יוצא? ולאו מתני' היא? דתנן, קידש ידיו ורגליו וניטמאו _מדרבן מטבילן והן טהורות, יצאו לא נפסלו משם יוצא _{ולא נאמר שצריך לקדש שוב}. מתניתין אתיא כמאן דאמר אין הלינה פוסלת בידים ואם קידש ידיו ועבד כל הלילה אינו צריך לקדש ידיו שוב בבקר . מה דצריכה ליה הכא _{מה שהוא שאל כאן} למאן דאמר ^ב_יט לינה פוסלת בידים, האם פוסלת גם ביוצא? למאן דאמר אין הלינה פוסלת בידים, ידים מהו שיפסלו משם מחוסר זמן _{כגון אם קדש בלילה לצורך עבודת היום}? ולאו מתני' היא דתני, קידש ידיו ורגליו היום לעבודה של מחר הרי זה קידוש. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ב_כ תרומת הדשן תחילת עבודה של מחר היא _{ואינו יכול לסמוך על מה שקידש ידיו ביום שקודם}, וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים שקדם הלילה שקעו אותו בבור שלא יפסל בלינה. רבי חייה בר יוסף° אמר. מכיון שמסר יום ללילה דייו שתחילת הלילה פוסל. לכן משקע לפני תחילת הלילה, ומעלה ודיו. חברייא אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף י עמוד א]

משהוא מגביהו לצורך תרומת הדשן, הוא משקיעו שלא יפסל. מתני' פליגא על רבי חייה בר יוסף° דתני, קידש ידיו ורגליו ביום, אינו צריך לקדשן בלילה. בלילה צריך לקדשן ביום _{שעמוד השחר עושה לינה ולא תחילת הלילה} דברי °רבי . °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, אפילו עסוק בעבודה כל ג' ימים אינו צריך לקדש ידיו ורגליו, שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות _{אם עבד אחר שקידש ולא פסק אף שעבר עליו הלילה אינו נפסל לעבודות שאינם תחילת עבודה כגון הקטר חלבים ואיברים}. אבל בתחילת עבודות צריך לקדש. _{והשתא רבי חייה בר יוסף כמאן סבירא ליה? דלרבי לעולם הלינה פוסלת בהן ואפילו עסוק בעבודה ולרבי אלעזר ברבי שמעון מיהת לתחלת עבודה צריך הוא לקדשן ורבי חייה בר יוסף קאמר שאין הלינה פוסלת כלל בהן וזה דלא כרבי ודלא כרבי אלעזר ברבי שמעון} רבי חייא בר יוסף° פתר מתני', קידש ידיו ורגליו ביום צריך לקדשן בלילה, בלילה אין צריך לקדשן ביום דברי °רבי _{שרק תחילת הלילה פוסל}. °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אפילו עסוק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות אבל בתחילת עבודות צריך רבי יוחנן° _{בר נפחא} שסובר שגם תחילת הלילה וגם סופו פוסלים בלינה פתר מתני' כך. קידש ידיו ורגליו ביום, אינו צריך לקדשן בלילה בשירי עבודות _{אם עבד קדם ביום ולא פסק אלא המשיך להקטיר בלילה}. אבל בתחילת עבודות _{אם קידש ביום ופסק מלעבוד קדם הלילה} צריך לקדשן _{בלילה לצורך עבודת הלילה}. קידש בלילה, צריך לקדשן ביום דברי °רבי . °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, אפילו עסוק בעבודה כל ג' _{אבל יותר מזה ודאי ישן ושינה פוסלת} אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות _{אם עבד ברצף אחר שקידש ובעבודות כגון הקטרת אימורים} אבל בתחילת עבודות _{אם הפסיק ועבר עליו הלילה או עבודות שהם תחילת עבודה} צריך לחזור ולקדשן. רבי חילפיי° אמר כשם שאין הלינה פוסלת בידים, כך אין הלינה פוסלת בכיור. מתני' פליגא על רבי חילפיי° דתני, קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדש בלילה, בלילה צריך לקדש ביום דברי °רבי . °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, אפילו עוסק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים, הא בכיור פוסלת. תלמידוי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרי בשם רבי חילפיי° , כיני. קידש ידיו ורגליו וכו' שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת, ובלבד מיום ללילה כרבי חייא בר יוסף° שתחילת הלילה פוסל. תנן, בראשונה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם בזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זכה. מה, בתוך ארבע אמות לכבש, או בתוך ארבע אמות למזבח? מן מה דתנינן מעשה שהיו שנים שוין רצין ועולין בכבש, הדא אמרה בתוך ארבע אמות למזבח. אמר רבי יוסי ברבי בון° . בפירוש תני לה רבי חייה° , כל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות למזבח זכה. תנן, ואם היו שנים שוים הממונה אומר להן הצביעו, ומה הן מוציאין? אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש. מהו הצביעו? הוציאו אצבע. הוציאו אחת מונין לו, שתים מונין לו שתים, שלש אין מונין לו. מהו אין מונין לו? אין מונין לו כל עיקר _{שהוא יוצא מהמעגל}, או אין מונין לו את היתירה? _{נשאר בשאלה} הוציא ארבע, הממונה מכה אותו בפקיע ובטל הפייס: תנן, אין מוציאין אגודל במקדש מפני הרמאין: אין אומר ממי מתחיל, אלא ^ב_כא הממונה היה

[דף י עמוד ב]

מגביה מצנפתו של אחד מהן והן יודעין שממנו היה הפייס מתחיל. ונחוש לומר שמא יבחר מספר כדי שיפול הפיס לאוהבו או לקרובו? כמין קובליים _מעגל היו עושין. כיצד היה הפייס מהלך, לימין או לשמאל? אמר רבי בון בר חייה° . מן מה דתני מי שזכה בקטורת אמר לזה שעל ימינו אוף את למחתה, הדא אמרה לימין הפייס מהלך. תלמידוי דרבי יונה° אמר בשם רבי חילפיי° , כיני, לשמאל הפייס מהלך והזוכה זוכה לימין. מוטב שיזכה למי שעבר עליו הפייס שני פעמים, מזה שלא עבר עליו הפייס אלא פעם אחת בלבד. מעשה באחד שקדם את חבירו בתוך ארבע אמות של מזבח נטל חבירו את הסכין ותקעה בלבו. עמד לו °רבי צדוק על מעלת האולם אמר להן, שמעוני אחי בית ישראל. כתיב (דברים שפטים כא א ב) כי ימצא חלל וגו' ויצאו זקיניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. אנו מאיכן לנו למוד מן ההיכל או מן העזרות? שרון כל עמא בכיין _{התחילו כל העם לבכות}, עד דאינון עסיקין בבכייה נכנס אביו של אותו התינוק אמר להן אני כפרתכם, אדיין התינוק מפרפר ולא ניטמאת הסכין. מלמד שהיתה טומאה קשה להן משפיכות דמים לגנאי. תנן, ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון. למה מפיסים וחוזרים ומפיסים? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} כדי לעשות פומפי _פרסום לדבר. _{שנאמר בבית ה’ נהלך ברגש}. אמר °רבי תדע שכן הוא. הלא כהן המדשן את המזבח הפנימי יכול הוא לדשן את המנורה, ולמה זכו בזה שני כהנים? אלא לעשות פומפי לדבר. תמן תנינן לאחר שהטיב חמש נרות ^ב_כב הניח הכוז על מעלה שנייה ויצא, לאחר שהטיב שתי הנרות האחרונים נטל את הכוז ממעלה שנייה ויצא. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ולמה היה נכנס להטיב את הנרות שני פעמים? אלא כדי לעשות פומפי לדבר. רבי שמעון בן לקיש° אמר, לחלק הטבת הנרות לשנים דבר תורה הוא דכתיב (שמות תצוה ל ז) בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה. משמע שמדאוריתא צריך לחלק את הטבת הנרות לשנים ובאמצע ההטבה להקטיר את הקטורת ולא כדי לעשות פומבי. מה עבד לה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? כך היתה כוונת רבי יוחנן° _{בר נפחא}, למה נכנסים שני כהנים אחד להיטיב ואחד להקטיר. שיכנס רק אחד עובד להטיב ומקטיר _{והוא גם ייטיב וגם יקטיר}? אלא לעשות פומבי.

ירושלמי יומא, פרק ב, הלכה ב

מתני’: ^ב_כג הפייס השני מי שוחט, מי זורק, מי מדשן את המזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה, מי מעלה איברים לכבש. הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, והקרביים, והסולת, והחביתים, והיין, וי"ג כהנים זוכין בו. אמר °בן עזאי לפני °רבי עקיבא _{בן יוסף} משם °רבי יהושע _{בן חנניה}, כדרך הילוכו היה קרב:

[דף יא עמוד א]

גמ’: מניין לדישון המזבח הפנימי? אמר רבי פדת° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} דכתיב (ויקרא ויקרא א טז) והסיר את מראתה בנוצתה והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן. אינו צריך לאמר אל מקום הדשן, דאם לקבע לו מקום למראת העוף, כבר כתיב והשליך אותה אצל המזבח. אם ללמדך על תרומת הדשן שתינתן במזרחו של כבש דכתיב קדמה ובתרומת הדשן לא נאמר באיזה צד? אף הוא אינו צריך, שזה שמקום תרומת הדשן יהיה במזרח הכבש נדרש בגזרה שוה. נאמר אצל המזבח במראת העוף, ונאמר אצל המזבח בדישון מזבח החיצון, מה כאן מראת העוף מזרחו של כבש, אף כאן תרומת הדשן מזרחו של כבש. אם כן למה נאמר אל מקום הדשן? אלא ללמד ששם נותן גם דשן של מזבח פנימי. ^ב_כד מניין שהוא אסור בהנייה? אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} כתיב (ויקרא צו ו ד) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור. שיהא מקומו טהור _{מהנאה כמו ובעל השור נקי, נקי מנכסיו שאסור בהנאה}. רבי זעירה° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} לא אמר כן, אלא מניין לדישון מזבח החיצון שהוא אסור בהנייה? תלמוד לומר אל מקום הדשן שיהא מקומו לעולם _{שלא יטלנו משם}. מניין לדישון מזבח הפנימי? כתיב (ויקרא אחרי מות טז יט) והזה עליו באצבעו שבע פעמים וטהרו. מכאן שצריך להזות על טהרו של מזבח. וכתיב (שמות תצוה ל ז) והקטיר עליו אהרון קטרת סמים. מה עליו שנאמר בהזייה, בגופו. אף עליו שנאמר בהקטרה בגופו. מניין למזבח הפנימי שהוא אסור בהנייה? קל וחומר. אם מזבח החיצון אסור בהנייה, הפנימי לא כל שכן? אמר רבי זעירה° בשם רבי חנינה° . ^ב_כה קטרת שכבת, הוממה _{נפסלת כמום} ואסור להחזירה לאש אפילו בקרטין _{חתיכה חשובה של קטורת}. שאין כתיב אשר תאכל האש _{עד שיאוכלו} אלא על מזבח החיצון. ^ב_כו פתילה שכבת צריכה דישון. מה מיד? תלמידוי דרבי חייה בר לולייני° אמר, מעתה אם צריך שידשן מיד צריך שיהא מציץ כל הזמן לראות שלא כבה שום נר . שמן מהו שיהא

[דף יא עמוד ב]

צריך דישון? מילתיה דרבי שמואל בר רב יצחק° אמר ^ב_כז שמן צריך דישון. דרבי שמואל בר רב יצחק° בעי, מעתה בא' בתקופת טבת _{שהלילות ארוכים} מחצי לוג לכל נר, באחד בתקופת תמוז _{שהלילות קצרים} מחצי לוג לכל נר? _{ואם לא היה צריך לדשן ולזרוק את השאריות לא היה מקשה שהרי היה יכול בכל יום להוסיף מה שחסר}. אמר רבי יוסה° _אסי, אין מן הדא לית שמע מינה כלום. דתנינן תמן, בן בבי על הפקיע, שהיה מזייג את הפתילות והיה מתאים את עובי הפתילות לאורך הלילה בכדי שיגמר השמן בכל יום. תנן הכא כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות. ותנן התם _{מסכת תמיד}, דם התמיד קודם להטבת שתי נרות, והטבת שתי נרות קודם לקטורת. הכא את אמר מיטיב ואחר כך מקטיר והכא את אמר מקטיר ואחר כך מיטיב? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף יב עמוד א]

תמיד ד°רבי שמעון איש המצפה היא. אמר רבי יעקב בר אחא° ולא כולה _{לא כל מסכת תמיד} אלא רק מילין דצריכין _{רק דברים שהיו קשים} לרבנן _{שהרי לגבי המתנות נאמר שנותן שתים שהן ארבע ו°רבי שמעון איש המצפה סובר שנותן על קרן מזרחית צפונית אחר כך מערבה ואחר כך דרומה}. חזקיה° ורבי אחא° אמרו בשם רבי אבהו° , מדות ד°רבי אלעזר בן יעקב היא. אמר רבי יוסי ברבי בון° , ולא כולה _{לא כל מסכת מידות} אלא רק מילין דצריכין _{רק דברים שהיו קשים} לרבנן. מה טעמא ד°רבי שמעון איש המצפה ? דכתיב (שמות תצוה ל ז) בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה. מכאן שמטיב ואחר כך מקטיר . רבי אחא° ורבי חיננא° אמרו בשם רבי שמעון ברבי° , טעמון דרבנן דכתיב (שמות תצוה כז כא) מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערוך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר. שלא יהא שם עבודה אחרת מהערב עד לבקר שלמחרת אלא הטבת נרות בלבד. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^ב_כח לא קבעו פייס לתמיד של בין הערבים, אלא אמרו מי שזכה בשחרית יזכה בין הערבים. והא תני כפייס של שחרית כן פייס של בין הערבים הזכה זכה לעצמו? אמר חזקיה° בשם רבי בון בר כהנא° . תיפתר ^ב_כט שהיתה שבת _{שבשבת מחלפים המשמרות}. פיס אחד על תמיד של שחר למשמר היוצא, ופיס אחד לתמיד של בין הערבים למשמר הנכנס. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^ב_ל לא גזרו על שני גיזירין בשחרית. אמר רבי יוסה° _אסי מתניתין אמרה כן דתנן, בכל יום תמיד קרב בתשעה, בין הערבים באחד עשר שנים בידם שני גזרי עצים, ולא אמר בשחרית כלום. רבי שמי° בעי, ולמה לא גזרו על שני גזירין בשחרית? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, ולא שמיע רבי שמי° דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} לא גזרו על שני גזירין בשחרית. ואמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתני' אמרה כן? וחזר רבי מנא° _{בן יונה} ואמר אין דו שמיע, אלא כאינש דשמע מילא ומקשי עלה _{הוא אכן הוא שמע אלא כאדם ששמע ושואל למה}. והכי בעי רבי שימי° למה גזרו על שני גזירין בין הערבים ולא גזרו על ב' גזירין בשחרית? תני, וי”ג כהנים זכין בו. ותני עלה פעמים בארבעה עשר, פעמים בט"ו, פעמים בט"ז, לא פחות ולא יתר. כדרכו בי"ג, ובחג ביד אחד צלוחית של מים הרי י"ד, בין הערבים בט"ו שנים בידם שני גזירי עצים, ובשבת בט"ו שנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים, ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים הרי ט"ז. _{בשבת בשחר היו מקריבים את התמיד ואת המוספים את הנסכים סלת בלולה בשמן ויין ואת החביתין ואת בזיכי הלבונה של לחם התמיד} כתיב (ויקרא צו יג יד) זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה’ ביום המשך אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב, על מחבת בשמן _מטוגנת תעשה מרבכת _{חלוטה ברותחין} תביאנה תפני _{אפויה וחוזר ומטגן} מנחת פתים תקריב ריח ניחוח לפני ה’. _{המילים תביאנה ותקריב מיותרות} ודרשו חכמינו זכרונם לברכה, תביאנה להקדים מנחת כהן גדול לפני המוספין. וכשהוא אומר

[דף יב עמוד ב]

תקריב, לאחר הנסכים של תמיד של שחר . אית תניי תני קודם לנסכים ולא פלגי. מאן דאמר קודם לנסכים, קודם ^ב_לא לנסכי יין. מאן דאמר לאחר נסכים לאחר נסכי סלת. סלת קודמת לחביתין, אף על פי שזה לאישים וזה לאישים זה קרבן יחיד וזה קרבן צבור. חביתין קודמין לבזיכין, אף על פי שזה קרבן יחיד וזה קרבן צבור, זה תדיר וזה אינו תדיר. חביתין קודמין ליין, שזה לאישים וזה לספלים. בזיכין ויין מי קודם? ולא מתניתא היא דתני, לבונה קדמת ליין? מי דמי? כאן בבריתא שאמרה שלבונה קדמת ליין, זה כשהיין והלבונה קרבן יחיד, והלבונה קדמת כיוון שהיא לאישים. כי מספקא לן כאן מי קדם, בששניהם קרבן ציבור. תנן, הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, והקרביים. אמר °בן עזאי לפני °רבי עקיבא _{בן יוסף} משם °רבי יהושע _{בן חנניה}, כדרך הילוכו היה קרב. כיני מתני', דרך הילוכו היה קרב. הראש והרגל החזה והגרה ושתי ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} טעמא ד°בן עזאי דכתיב (שמות תצוה כט יח) והקטרת את כל האיל המזבחה. כדי שיהא נראה כמהלך על גבי המזבח. הראש והרגל ואת אמר הכין? _{הרי הרגל צריכה להיות אחרונה}. אמר רבי מנא° _{בן יונה כדרך הילוכו} פשט ראשה עקר רגלה:

ירושלמי יומא, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_לב הפייס השלישי חדשים לקטורת בואו והפיסו ^ב_לג רביעי חדשים עם ישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח:

גמ’: אמר רבי חנינה° , מימיו לא הפיס אדם בקטורת ושנה, אמר רבי יוסה° _אסי מתני' אמרה כן דתנן, חדשים לקטרת בואו והפיסו. אמר רבי חנינה° , וכן למחתה _{שמי שזכה במחתה לא משתתף עוד בפיס}. אמר רבי יוסה° _אסי מתניתה אמרה כן דתנן, מי שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו אף את למחתה. נמצאתה אומר, שני כהנים היו מתברכין בכל פעם. מנין שהמקטיר היה מתברך? רב° _{אבא בר אייבו} אמר דכתיב ישימו קטורה באפיך וכתיב (דברים וזאת הברכה לג יא) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה. מעשה באחד שיבשה זרועו _{ולא נעשה בעל מום בכך} ולא הניחה _{שלא הסכים לוותר} לקיים מה שנא' ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה

ירושלמי יומא, פרק ב, הלכה ד

מתני’: תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר בשנים עשר לא פחות ולא יתר. כיצד? עצמו בתשעה. בחג ביד אחד צלוחית של מים הרי עשרה. בין הערבים באחד עשר, עצמו בתשעה ושנים בידם שני גזירי עצים. בשבת באחד עשר, עצמו בתשעה ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. ובשבת שבתוך החג, ביד אחד צלוחית של מים. ^ב_לד איל קרב באחד עשר

[דף יג עמוד א]

הבשר בחמשה _{הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות}, הקרביים והסולת והיין שנים שנים. פר קרב בעשרים וארבעה, הראש והרגל, הראש באחד והרגל בשנים. העוקץ והרגל, העוקץ בשנים והרגל בשנים. החזה והגרה, החזה באחד והגרה בג'. שתי ידות בשנים, ושתי דפנות בשנים. הקרביים והסולת והיין, בשלשה שלשה. ^ב_לה במה דברים אמורים? בקרבנות צבור. אבל בקרבנות היחיד, אם רצה להקריב מקריב. הפשיטן וניתוחן של אלו ואלו שוה:

גמ’: כתיב (ויקרא ויקרא א ח) וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים. וערכו, יכול מאה יכול מאתים? אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}. כל ששמועו מרובה ושמועו ממועט. תפשתה המרובה לא תפשת, תפשת את הממועט תפשת. תני, °רבי יהודה בן בתירה אומר. שתי מדות _{כלי מידה}, אחת כלה _{שיכול למלא את כולה במה שרוצה למדוד} ואחת שאינה כלה. הכל מודדין במידה כלה, ואין מודדין במידה שאינה כלה. כתיב (ויקרא מצורע טו כה) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים. אמר °רבי נחמיה , וכי מה בא הכתוב, לפתוח _שנדע או לנעול? לא בא לנעול אלא לפתוח. אם אומר אתה ימים עשרה, אולי אינן אלא מאה, אולי מאתים אולי אלף אולי ריבוא. וכשאתה אומר ימים שנים פתחת. רבי מנא° _{בן יונה} אמר משום רב יודה° , ימים שנים. יכול ימים הרבה? אם מרובין הן, והלא כבר נאמר רבים. הא לא דיבר אלא בימים מועטים, וכמה הן? הוי אומר שנים. רבים שלושה. יכול רבים עשרה? אמר ימים ואמר רבים. מה ימים מיעוט ימים שנים. אף רבים מיעוט רבים שלושה. יכול שנים ושלושה הרי חמשה? וכי נאמר ימים ורבים? והלא לא נאמר אלא ימים רבים. הא כיצד? הרבים הללו, יהו מרובין על שנים. וכמה הן? הוי אומר שלושה. וערכו בני אהרן יכול מאה? תלמוד לומר וערך הכהן אותם. אי וערך הכהן אותם, יכול יהא כהן אחד עורך את כל האיברים? תלמוד לומר וערכו. הא כיצד? כהן אחד עורך שני איברים. וכמה הן איברים? עשרה. ואחד בקרבים, נמצא הטלה עולה בששה דברי °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים, מלמד שהטלה עולה בששה. הכהנים לרבות הקרחים _{שאין זה מום הפוסל בכהנים} דברי °רבי יודה . והלא כל הפרשה בבן הבקר הכתוב מדבר. מה ראיתה לאמר שבתמיד של שחר _{שהוא טלה} הכתוב מדבר? שמעון בר אבא° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם רבי ינאי° _הכהן. נאמר כאן עריכה דכתיב (ויקרא ויקרא א ח) וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים.

[דף יג עמוד ב]

ונאמר בתמיד (ויקרא צו ו ה) וערך עליה העלה. מה עריכה שנאמר להלן בתמיד של שחר הכתוב מדבר, אף עריכה שנאמר כאן בתמיד של שחר הכתוב מדבר. עולא בר ישמעאל° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אינו צריך לגזרה שוה, אלא על כרחך מדובר בתמיד של שחר. דכתיב (ויקרא ויקרא א ז ח) וערכו עצים על האש. וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש. ממשמע שנאמר בתחילה וערכו אין אנו יודעין שהן שנים? ולמה לא נמנו ואת דרש רק וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים. אלא ללמד שמיד אחר עריכת העצים בבקר, ערכו את הנתחים הללו ועל כרחך מדובר בקרבן תמיד, ותני כן אין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטרת בלבד. תנן, איל קרב באחד עשר. יכולין הם ג' להעלותו ולמה איל קרב בי"א? אלא כדי לעשות פומפי. תנן, פר קרב בעשרים וארבעה. רבנן דקיסרין אמרי. מפני מה פר קרב בכ"ד? כדי לעשות פומפי לדבר. על שם בבית אלהים נהלך ברגש. ואף שמהפסוק(ויקרא ויקרא א ח) וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים. למדנו לתמיד שקרב בשישה, פשוטו של פסוק מדבר על הפר ואת דרש, וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מיכן לפרו של יחיד שיהא קרב בששה:

הדרן עלך פרק בראשונה

פרק שלישי – אמר להן

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה א

מתני': אמר להן הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע הרואה אומר בורקי. °מתיה בן שמואל אומר, ^ג_א האיר פני כל המזרח עד שבחברון? והוא אומר הין:

גמ’: מהו ברקאי? ברקת _{ניצוצות אור}. תמן אמרי ברק ברקא הנהר מנהרא. ועד אחד נאמן? שנייא היא הכא שאתה יכול לעמוד עליו. וחש לומר _{למה לא חוששים} אולי עד דהוא עליל ונפק הוא מנהרא _{עד שהוא יעלה לבדוק כבר יאיר}? חכימא היא מילתה _{ניתן לדעת} אם גם קדם היה אור. אמר עד אחד נולד איש פלוני בשבת, מלין אותו על פיו. אמר עד אחד חשיכה מוצאי שבת, מטלטלין על פיו. רבי אמי° _{בן נתן} מטלטל על פומה דמלייתה _{נשים שהיו ממלאות מים מיד במוצאי שבת שנהגו לשאוב מים מיד בצאת השבת לפי שהיתה מסורת שבארה של מרים עולה באותו רגע בכל המעינות ומי שיזכה לשתות מאותם מים יבריא מכל החוליים} רבי מתנייה° מטלטל על פי איכרי דזהרא _{שם מקום}. רבי אימי° _{אמי בן נתן} מל על פי נשים דאמרן שמשא הוות על סוסיתה בשעה שנולד. ולמה שואלים האם האיר כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הין? בא להזכיר זכות אבות:
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יומא

[דף יד עמוד א]

מתני’: ולמה הוצרכו לכך? שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה. והורידו הכהן לבית הטבילה. זה הכלל היה במקדש כל המיסיך את רגליו ^ג_ב טעון טבילה. וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים:

גמ’: תנן, ולמה הוצרכו לכך? שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח. ומי דמי? מאור הלבנה מתמר ועולה. מאור החמה פוסה על פני כל המזרח. עד כדון מובן למה תקנו שיעשו כך בסיפיה דירחא שיש מקום לטעות. שבסוף החדש הירח בעלות השחר במזרח. אבל אם הוה רישיה דירחה, שאין בכלל ירח או בימים שהירח לא מתחיל מהמזרח למה לנהוג כך? _{כנראה שלא חילקו}. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה, ארבעת מיל. ומניין שמשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב (בראשית וירא יט טו) וכמו השחר עלה וגומר, וכתיב (בראשית וירא יט כג) השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה. ומן סדום לצוער ארבעת מיל, והרי יותר הוון? אמר רבי זעירא° . המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? שהיה לו לכתוב כמו השחר עלה, ולמה כתב וכמו? מילה מדמיא לחבירתה. מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, דכמו שלמדנו דמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין. אמר רבי יוסי ברבי בון° . הדא איילתא דשחרא. מאן דאמר כוכבתא היא טעיא _{מי שאומר שזה כוכב השחר טועה} דהא זימנין דהיא מקדמא, וזימנין דהיא מאחרה _{שהרי פעמים שהוא מקדים ופעמים שהוא מאחר}. מאי כדון _{מהו איילת השחר}? כמין תרין דקורנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין _{כמין שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים}. דלמא _{את זה מספרים} רבי חייא רבא° ו°רבי שמעון בן חלפתא דהוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה _{שהיו מהלכים בבקעת ארבל בהשכמה} וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה° ל°רבי שמעון בן חלפתא . בי רבי כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. איזה פסוק רומז לכך? כדכתיב(מיכה ז ח) כי אשב בחושך, ה' אור לי. כך בתחילה ( אסתר ב כא) ומרדכי יושב בשער המלך ואחר כך (אסתר ו יא) ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. ואחר כך (אסתר ו יב) וישב מרדכי אל שער המלך. ואחר כך (אסתר ח טו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. ואחר כך (אסתר ח טז) ליהודים היתה אורה ושמחה. תנן, זה הכלל היה במקדש כל המיסיך את רגליו טעון טבילה. וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים. תני, ^ג_ג כהן שיצא לדבר עם חבירו אם להפליג _{להרבה זמן} טעון טבילה. אם לשעה טעון קדוש ידים ורגלים. ומיסך רגליו לא שעה קלה היא? שנייא היא הסיך רגלים שעשו אותה כהפלג. תני, ^ג_ד ישן טעון טבילה. נתנמנם טעון קידוש ידים ורגלים. וישן טעון טבילה? הרי אסור לישון בעזרה, ואם ישן בחוץ הרי חייב טבילה בגלל שנכנס לעזרה. לא כן תני רבי חייה° ^ג_ה לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. ואמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה. תיפתר שסמך עצמו לכותל וישן לו. איך אומר רבי שמעון בן לקיש° שאף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה. והא כתיב (שמואל ב ז יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. אמר רבי אייבי בר נגרי° יישב עצמו בתפילה:

[דף יד עמוד ב]

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ^ג_ו אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול. ^ג_ז חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכלם בקודש על בית הפרוה חוץ מזו בלבד חוץ מהטבילה הראשונה:

גמ’: תנן, אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול. כיני מתני' _{כך כוונת המשנה}, לא היה אדם נכנס לעזרה ולעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל. לא סוף דבר לעבודה אלא אפילו שלא לעבודה. שאלו את בן זומא מה מקום לטבילה זו? אמר להם. מה אם בשעה שהוא נכנס מקודש לקודש _{כשמחליף מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב} טעון טבילה. מחול לקודש כל שכן. לא צורכה דא אלא אדרבא אין כאן קל וחומר, שיתכן שעיקר הטבילה בגלל קדש הקדשים. וכדי שלא יזלזלו בעזרה תקנו שגם ביוצא מקדש הקדשים יטבול, אבל מחול לקדש אולי לא צריך טבילה. לכן מקודש לקודש יהא טעון טבילה, מחול לקדש לא יהא טעון טבילה. אמר רבי שמי° וכיני _{כך צריך להבין את הקל וחומר}. מה אם מקודש לקודש שאינו ענוש כרת _{כגון אם נטמא בהיכל ויצא דרך העזרה}, טעון טבילה _{כשניכנס מהעזרה להיכל}. מחול לקודש שהוא ענוש כרת מי שהיה טמא בחול ונכנס לעזרה, לא כל שכן שיהא טעון טבילה _{כשניכנס מהחול לעזרה}? ואפילו מקודש לקודש פעמים שיהא ענוש כרת. כיי דתנינן תמן. נטמא _בפנים והשתחוה או ששהא כדי השתחויה חייב. עד כמה היא שיעור השתחויה? אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° ^ג_ח עד כדי קריאת הפסוק (דברי הימים ב ז ג) ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו. רבי אבהו° מוסיף עד והודו לה' כי טוב. רבי מנא° _{בן יונה} מוסיף עד כי לעולם חסדו. תני אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} כל עצמן לא התקינו טבילה זו

[דף טו עמוד א]

אלא מפני טבילת סרך. שפעמים שאדם הולך לרחוץ והוא נזכר קרי ישן שיש בידו וחוזר ובא לו. תמן תנינן. זב שראה קרי וכ"ו המשמשת שראתה נדה צריכין טבילה °רבי יודה ^ג_ט פוטר. _{ההנחה היא ש°רבי יהודה בר עילאי מודה שתקנת עזרא נוהגת, ובעל קרי חייב לטבול כדי ללמוד תורה. ורק בזב שראה קרי הוא חולק. והשאלה מה מקור המחלוקת. האם שניהם מודים שאם ראה קרי אף שאחר כך נהיה זב, חייב לטבול כיוון שכבר התחייב בטבילת עזרא. ורק אם קדם היה זב ואחר כך ראה קרי הם חולקים. שתנא קמא אומר שחייב טבילה משום סרך שמא ראה קרי קדם הזיבה ושכח. ו°רבי יהודה בר עילאי לא מצריך טבילה משום סרך. או שלתנא קמא תקנת עזרא מחייבת אפילו אם לא יועיל הטבילה. ול°רבי יהודה בר עילאי תקנת עזרא נוהגת רק אם הטבילה מועילה}. מה חלוק °רבי יודה ? על טבילת סרך, או משם אפילו טובל מהו מועיל? מה נפק מינה? ראה קרי ואחר כך נהיה זב. אין תימר חלוק °רבי יודה על טבילת סרך, כשקדם וראה קרי כבר התחייב טבילה דבר תורה הוא _{מתקנת עזרא}, אין תימר משום שאפילו טובל מהו מועיל, אפילו ראה קרי קדם יפטור °רבי יהודה _{בר עילאי}, משום וכי מה מועיל הוא שהוא טובל. מהדא דתני _{ממה ששנינו הנכנס לעזרה טעון טבילה} אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} כל עצמן לא התקינו טבילה זו אלא מפני טבילת סרך. שפעמים שאדם הולך לרחוץ והוא נזכר קרי ישן שבידו וחוזר ובא לו. הדא אמרא לא חלק °רבי יודה על טבילת סרך, אלא משום אפילו טובל מה הוא מועיל:

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ד

מתני’: פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם ^ג_י פשט ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו. הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו וקבל את דמו וזרקו. נכנס להקטיר את הקטורת ולהטיב את הנרות להקריב את הראש ואת האיברים ואת החביתין ואת היין

גמ’: תנן, הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי הושעיה° , אינו מוסרו לאחר עד שישחוט בו שנים או רוב שנים. אמר רבי יוסה° _אסי מתני' אמרה כן דתנן, הביאו לו את התמיד קרצו, וקרץ זו שחיטה ואין שחיטה פחות מרוב שנים. כתיב (ירמיה מו כ) עגלה יפיפיה מצרים קרץ מצפון בא בא. רבי חנינה° ורבי יהושע בן לוי° חד אמר

[דף טו עמוד ב]

נכוסה _{שחיטה שהמצרים יהרגו} וחורנה אמר נסוחה _{שיעקרו ממקומם}. מאן דאמר נכוסה, למד מן הדא דתנן, הביאו לו את התמיד קרצו ופירושו ששחטו. מאן דאמר נסוחה מגליינא _גולה למד מהפסוק (איוב לג ו) מחמר קרצתי _נבדלתי גם אני:

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ה

מתני’: קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים. של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים. אם היה כהן גדול זקן או ^ג_יא איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן:

גמ’: תנן, קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים. כתיב בתמיד (שמות תצוה כט לט) את הכבש האחד תעשה בבקר. וכתיב בעצים (ויקרא צו ו ה) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר . יקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר אחד. מה אנן קיימין? אם ללמד שהעצים קדמים לאיברין, פשיטא והלא בעצים הן נקטרים. אלא כי אנן קיימין אפילו לדמו, שסידור העצים קדם לזריקת הדם. כתיב בתמיד (שמות תצוה כט לט) את הכבש האחד תעשה בבקר . וכתיב בקטורת (שמות תצוה ל ז) והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבקר בבקר . יקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר אחד. מעתה נימא דיוקדם אפילו לדמו של תמיד? והא תנן, קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים. אמר רבי הילא° _אילעא, כתיב (שמות תצוה כט לט) _{את הכבש האחד} תעשה _בבקר, להקדים בו מעשה. _{זריקת דמו שיהא קודם לקטרת}. כתיב בעצים (ויקרא צו ו ה) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר . וכתיב בקטורת (שמות תצוה ל ז) והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבקר בבקר. ואיני יודע איזה מהן יקדים. נחזה אנן, מי מכשיר את מי? עצים מכשירין את הקטורת _{שמקטיר על גחלים}. אף הם יקדמו את הקטורת. איתא חמי עצים קדמים לדם, ודם קדם לקטורת, ותימר הכין שרק בגלל שהעצים מכשירים את הקטורת הם קדמים? אמר רבי הילא° _אילעא לא על שלא זכיתי בו מן הדין _{היינו לא בגלל שלא ידעתי האם עצים קדמים לקטורת או קטורת קדמת לעצים} הוצרכנו לברייתא שמלמדת שהעצים מכשירין את הקטורת ולכן הם קדמים, שאת זה באמת יכולתי לדעת ממה שהעצים קדמים לדם והדם קדם לקטורת. ואצרכת הדא מתניתין ללמד שהעצים הם המכשירים את הקטורת ולא דבר אחר. דהוון בעיי מימר _{שחשבו לאמר} מי מכשיר את הקטורת? גחלים, ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת} מעלה עשן. תנן, של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים. נאמר בתמיד (שמות תצוה כט לט) את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, ונאמר בקטורת בין הערבים סמך לנרות דכתיב (שמות תצוה ל ח) ובהעלות אהרון את הנרות בין הערבים יקטירנה. ונאמר בנרות מערב ועד בוקר דכתיב (שמות תצוה כז כ כא) להעלות נר תמיד, באהל מעד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר . _{מכאן שהנרות מאוחרות לכל שאין לך דבר כשר מערב עד בקר אלא נרות}. יאוחר _קטורת דבר שנאמר בו בין הערבים סמך לנרות _{שמאוחרות לכל}, לדבר _תמיד שלא נאמר בו אלא בין הערבים. מעתה אפילו לנסכיו, ולמה תנן, של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים? אמר רבי הילא° _אילעא כתיב

[דף טז עמוד א]

’‘‘כמנחת הבקר וכנסכו תעשה. איחר בו מעשה. מה בבקר קטרת ואחר כך נסכים אף בין הערבים קטרת ואחר כך נסכים. רבי בון בר חייה° בעא קומי _{שאל את} רבי הילא° _אילעא. הכא בתמיד של שחר את אמר תעשה להקדים בו מעשה. והכא בתמיד של בין הערבים את אמר תעשה איחר בו מעשה? אמר רבי הילא° _אילעא. כל מדרש ומדרש כעניינו. תמיד של שחר בכלל מאוחר היה, שהרי נאמר בו רק בבקר אחד. מה תלמוד לומר תעשה, הקדים בו מעשה. תמיד של בין הערבים בכלל מוקדם היה דכתיב בו בין הערבים שלא סמוך לנרות, והייתי חושב שיקדם אף לנסכים, ומה תלמוד לומר תעשה? איחר בו מעשה. והוה רבי זעירה° מקלס ליה וצווח ליה בניה דאוריתא _{וקרא לו בן תורה}. תנן, אם היה כהן גדול זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן. תני, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} ^ג_יב עששות של ברזל היו מרתיחין אותן מערב יום הכיפורים ומטילין לתוך הצונין כדי שתפיג צינתן. ולא נמצא כמכבה ביום הכיפורים? אלא מסבור סבר °רבי יודה שאין כל אבות מלאכות ביום הכיפורים? אלא °רבי יודה ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמרו דבר אחד שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. תנן התם כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} פוטר בכולם חוץ מן הפתילה. לא כן סבר מימר °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שניהם אמרו דבר אחד ואם גם °רבי יהודה _{בר עילאי} סובר כך, נימר °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי יודה ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שלשתן אמרו דבר אחד? אלא מיסבור סבר °רבי יודה שאין תולדת האש כאש. אלא כיני, °רבי יודה סבר מימר שאין תולדת אש כאש ורבנן סברין מימר תולדת אש כאש. ויחם לו חמין _{ולמה °רבי יהודה בר עילאי לא אמר כמו המשנה}? רבי יהושע בר אבין° ורבי סימון° אמרו בשם רבי אנייני בן סוסיי° , טעם דהדין תנייא _{של התנא הזה °רבי יהודה בר עילאי} שלא יהו אומר ראינו כהן גדול טובל במים שאובין ביום הכיפורים:

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ו

מתני’: הביאוהו לבית הפרוה ובקודש היתה. פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם ^ג_יג קידש ידיו ורגליו ופשט. °רבי מאיר אומר פשט קידש ידיו ורגליו. ירד וטבל עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו. בשחר היה לובש פילוסין של שנים עשר מנה. ובין הערבים הינדיון של שמונה מאות זוז, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, בשחר היה לבוש פילוסים של י"ח מנה. ובין הערבים של שנים עשר מנה, ^ג_יד הכל שלשים מנה. אלו נוטל מן ההקדש ואם רצה להוסיף מוסיף משלו:

[דף טז עמוד ב]

גמ’: תנן, קידש ידיו ורגליו ופשט. °רבי מאיר אומר פשט קידש ידיו ורגליו. מה טעמא ד°רבי מאיר  ? כתיב (ויקרא אחרי מות טז ד) כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יצנוף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם. הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה, ואומר בגדי קדש הם, הוקשו כל הבגדים כולן זה לזה. וכתיב (ויקרא אחרי מות טז כג- כד) ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם. ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה את עלתו ואת עלת העם וכיפר בעדו ובעד העם. הטיל הכתוב רחיצה בין פשיטה ללבישה, כאילו כתוב פשט וקידש ורחץ וקידש. _{וכאן רחיצה פירושה קידוש ידים ורגלים שכבר למדנו שצריך טבילה על כל החלפת בגדים}. מה טעם דרבנן? ופשט ולבש, הקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה מקדש כשהוא לבוש. אף פשיטה מקדש כשהוא לבוש. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יודן° . על דעתיה ד°רבי מאיר _{קא סלקא דעתין שמקדש ורוחץ ומקדש}, למה מקדש פעם שניה? וכי רחיצה חוצצת? אמר לו מסבור את סבור על ד°רבי מאיר ופשט וקידש ורחץ וקידש קדם לבישה, אינה כן אלא ופשט וקידש ורחץ ולבש וקידש. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר אחת מה שמקדש כשהוא פשוט ואחת מה שהוא מקדש כשהוא לבוש שתיהן לבא _{בשביל בגדים שלובש}. בר קפרא° אמר, אחת לבא _{עבור הבגדים שלובש} ואחת לשעבר _{עבור הבגדים שפשט}, ולכן לדעת חכמים שתיהן כשהוא לבוש. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הכל מודין בקידוש הראשון כשפושט בגדי חול ולובש בגדי זהב, שהוא לבא. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} הכל מודין בקידוש הראשון ^ג_טו שהוא מעכב. מה טעם? דכתיב (שמות כי תשא ל כא) ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדרתם. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הכל מודין בקידוש האחרון כשפושט בגדי זהב ולובש בגדי חול שהוא לשעבר. אמר רבי יוסה° _אסי מתניתא אמרה כן דתנן, הביאו לו בגדי עצמו ולבש. ויש אדם מקדש ידיו ורגליו ללבוש בגדי חול? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} כתיב (ויקרא אחרי מות טז ד) כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יצנוף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם. _{נאמר פעמים לבישה לעכב} לבישה מעכבת ^ג_טז ואין קידוש ידים ורגלים מעכב. ודכוותה לבישה מעכבת ואין טבילה מעכבת? כתיב, כתנת בד. כדי שיהו כפולים. שלכל כהן יהיו שנים. וקיימינה דלא כ°רבי יוסה , דל°רבי יוסי _{בן חלפתא} די באחד לכל כהן. רבי שמואל בר רב יצחק° לא נחת לבית וועדא. קם עם רבי זעירא° אמר לו, מה חדתין הוה לכון _{איזה חידוש היה לכם} בבי מדרשא יומא דין? אמר לו בד שיהו כפולים שלכל כהן יהיו שנים. וקיימינה דלא כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}, דתני (שמות תצוה כח מ) ולבני אהרן תעשה כתנות. רבנן אמרי שתי כתנות לכל אחד ואחד. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אפילו כתונת אחת לכל אחד ואחד. מאי טעמא דרבנן? דכתיב ולבני אהרן תעשה כתנות _{לכל אחד מבני אהרון שתי כתנות}. מאי טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? _{מה שנאמר בלשון רבים הכוונה} למאה בני אהרן תעשה כתונת.

[דף יז עמוד א]

בד ^ג_יז שיהו חדשים הכוונה שנעשו לשם כהן ולא בא למעט שחקים. דאם אומר את שבא למעט שלא ילבש שחקים, והא תני ולבשם, אפילו שחקים. אמר רבי חנניה° בשם רבי יסא° _אסי, במחלוקת, דתני, עור שעיבדו לשם קמיע, מותר לכתוב עליו מזוזה. °רבן שמעון בן גמליאל אוסר. אמר רבי יוסה° _אסי. הוינן סברין מימר מה פליגין _{של°רבן שמעון בן גמליאל לא צריך לעשות לשמו} במזוזה שזה לצורך הדיוט, הא בגדי כהנה שהם לגבוה, לא פליגי שצריך לעשות לשמו. מן מה דתני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש ובקודש יחצבו _{לשם קדש}. בגדי קדש ^ג_יח צריך שתהא אריגתן בקודש ובקודש יארגו _{לשם קדש}. ואמר רבי חנינה° בשם רבי יסא° _אסי במחלוקת הוא _{°רבן שמעון בן גמליאל וחכמים}. הדא אמרה אף לגבוה פליגין. דתני ^ג_יט העושה כלי להדיוט, עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר להשתמש בו גבוה. משנשתמש בו הדיוט, אסור להשתמש בו גבוה. והא תני העושה כלי להדיוט אל ישתמש בו גבוה _{אפילו לא נשתמש בו}? אמר רבי חנניא° בשם רבי יסא° _אסי במחלוקת. תני, העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט. משנשתמש בו גבוה, אסור להשתמש בו הדיוט. והא תני ^ג_כ העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט _{אף שלא השתמש}, אמר רבי חונה° בשם רבנן דתמן, תיפתר שבא מתרומת הלישכה ולית שמע מינה כלום. כלי שרת מאימתי הן קדושין קדושת הגוף ואין להם פדיון? האם מיד כשמקדישים אותם, או בשעת התשמיש? אין תימר מיד ניחא. אין תימר ^ג_כא בשעת התשמיש, איך משתמש פעם ראשונה? כאחת הן קדושין ומקדשים _{שימושו וקידושו באין כאחד}. ניחא של משה שנתקדשו בשמן המשחה. ברם של שלמה איך יתקדשו? _{על כרחך} כאחת הן קדושין ומקדשין. _{אפילו אם תאמר שאין מתקדשין ומקדשין כאחד} אפשר שבכניסתן לארץ היו מפנין מתוך של משה לתוך

[דף יז עמוד ב]

של שלמה. לא היה שם של משה איך יתקדשו? _{על כרחך} כאחת הן קדושין ומקדשין. ובעלייתן מן הגולה היו מפנין מתוך של שלמה לתוך שלהם. לא היה שם של שלמה איך יתקדשו? _{על כרחך} כאחת הן קדושין ומתקדשין. אבנים שחצבן לשם מת, אסורים בהנייה. לשם חי ולשם מת, מותרין בהנייה. הזורק כלי לפני מיטתו של מת לתוך ארבע אמות, אסור בהנייה. חוץ לד' אמות, מותר בהנייה. נמצאת אומר חמש טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום. מנין ששני קידושי ידים ורגלים על כל טבילה וטבילה? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז כג כד) ופשט ורחץ ולבש _{הטל רחיצה על פשיטה ועל לבישה}. אמר °רבי אלעזר ברבי שמעון ודין הוא. מה אם _{בתחילת כל יום} במקום שאינו טעון טבילה טעון קידוש ידים ורגלים. כאן שהוא טעון טבילה, לא כל שכן שיהא טעון קידוש ידים ורגלים? טול לך מה שהבאתה, אי מה להלן אחת כל היום, אף כאן אחת כל היום. תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז כג כד) ופשט את בגדי הבד אשר לבש. שאין תלמוד לומר אשר לבש. וכי עלתה על דעתינו כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש. אם כן למה נאמר אשר לבש? הקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה בקידוש ידים ורגלים. אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים. אמר רבי מנא° _{בן יונה} לא מסתברא אלא חילופין. הקיש לבישה לפשיטה _{שנאמר ופשט ורחץ}, מה פשיטה בקידוש ידים ורגלים, אף לבישה בקידוש ידים ורגלים. תנן, בשחר היה לובש פילוסין של שנים עשר מנה, ובין הערבים הינדיון של שמונה מאות זוז, דברי °רבי מאיר . ואין של הנדוין יפים מן הראשון של פילוסין? משום מילה דשמעה פרוטי. שאף שההינדוים יפים יותר כיוון שהפילוסים יקרים יותר הם נחשבים יותר חשובים ולכן משתמש בהם בבקר. תמן תנינן _{גבי שמן למנחות} ^ג_כב הראשון שבראשון אין למעלה הימנו. השני שבראשון והראשון שבשני שוין. ואין שני שבראשון יפה מן הראשון שבשני? משם מילה דשמעה פרוטי, _{אף שהשני שבראשון היה יפה מהראשון שבשני כיוון שהראשון שבשני היה יקר יותר זה החשיב אותו יותר} מאי כדון _{למה של שחר צריך להיות משובח יותר}? אמר רב נחמן° בשם רבי מנא° _{בן יונה} בשחר כתיב בד בד ארבעה פעמים, ובמנחה כתיב בד פעם אחת: מעשה ב°רבי ישמעאל בן פיאבי שלבש כתנות במאה מנה ועלה והקריב על גבי המזבח. מעשה ב°רבי אליעזר בן חרסום שלבש כתנות בשתי ריבוא ועלה והקריב על גבי המזבח, והורידו אותו אחיו הכהנים שהיה נראה מתוכה ערום. מה עשה? מילא אותה מים כדי שיתכווץ מעט ויסתמו הנקבים ולא יראה שקוף וסבב את המזבח שבע פעמים כדי שיתיבש:

[דף יח עמוד א]

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ז

מתני’: ^ג_כג בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב. הכהן עומד במזרח ופניו למערב, סמך שתי ידיו עליו ונתודה ^ג_כד וכך היה אומר. אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי. אנא השם כפר נא לעונות לפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא אחרי מות טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

גמ’: אי זהו צפונו של מזבח שהוא כשר בשחיטת קדשי קדשים? מקירו של מזבח צפוני, ועד כותל העזרה צפוני כנגד כל המזבח ישנן כשלשים ושתים אמה דברי °רבי מאיר . °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אף מבית החילפות כנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה הצפוני. °רבי ^ג_כה מוסיף מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה מקום דריסת רגלי הכהנים אחת עשרה אמה מקירו של מזבח הצפוני ועד כותל העזרה הצפוני. רב° _{אבא בר אייבו} מפקד לתלמידו, בכל אתר הוון תניי זורק כהן חוץ מפרה הוון תני שוחט כהן. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^ג_כו לא מצאנו שחיטה פסולה בזר. _{קא סלקא דעתין דכל שאשה פסולה זר פסול} התיב רבי חייה בר אבא° . והא כתיב (במדבר חקת יט ג ד) ושחט והזה. מה הזייה לא הוכשרה באשה כאיש, אף שחיטה לא הוכשרה באשה כאיש. כשם שאשה פסולה לשחיטת הפרה גם זר פסול? אמר לו, הרי הזיית מיימיה. ^ג_כז הרי היא כשירה בזר ופסולה באשה. אמר לו תמן בהזיה לית כתיב כהן, וליידא מילתא _למה כתב איש? איש ולא אשה. ברם הכא כתיב ולקח אלעזר הכהן והזה. היא זר היא אשה. אין תימר שהיא כשירה בזר, תיכשר באשה. רבי ישמעאל בר רב יצחק° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם °רבי שמעון בן יוחי , פר של יום הכיפורים צריך כהן. ולמה לא אמר גם שעיר ? דו קרייא _{שהוא פסוק מפורש} וזה _פשוט דכתיב (ויקרא אחרי מות טז טו) ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת. מה הבאה בכהן אף שחיטה בכהן. רבי יעקב בר אחא° רבי יסא° _אסי ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם °רבי שמעון בר יוחאי , פר ושעיר של יום הכיפורים צריכין כהן. אמר רבי חגיי° ^ג_כח בוידוי ראשון הוא אומר אנא השם ובשנייה הוא אומר

[דף יח עמוד ב]

אנא בשם. תני כיצד מתוודה? עויתי פשעתי חטאתי. ואומר (שמות כי תשא לד ז) נושא עון ופשע וחטאה, ואומר (ויקרא אחרי מות טז כא) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים עונות אילו הזדונות, פשעיהם אילו המרדים, חטאתם אילו השגגות. מאחר שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים הוא חוזר ומתודה על השגגות? אלא ^ג_כט כך היה מתודה אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר (ויקרא אחרי מות טז ל) כי ביום הזה וגו' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכן מצינו דרך כל המתודים. דוד אמר (תהילים קו ו) חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו. שלמה בנו אמר (מלכים א ח מז) חטאנו העוינו רשענו. דניאל אמר (דניאל ט ה) חטאנו עוינו הרשענו ומרדנו. אף הוא כך היה מתודה חטאתי עויתי פשעתי לפניך. אם כך מהו שמשה אמר נושא עון ופשע וחטאה ואומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם? אלא _{ביקש משה מהקדוש ברוך הוא} מכיון שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים, הרי הם יהפכו כאילו הן שגגות לפניו. ^ג_ל עשרה פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם ביום הכפורים. ששה בפר וג' בשעיר ואחד בגורלות. הקרובים היו נופלין על פניהן, הרחוקים היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואף ששמעו את שם השם המפורש כמה פעמים, אלו ואלו לא היו זזים משם עד שהוא מתעלם מהן דכתיב (שמות שמות ג טו) זה שמי לעולם זה שמי לעלם _{לשון העלם}. ^ג_לא בראשונה היה אומרו בקול גבוה, משרבו הפרוצין חששו _{שמא יכתבו מה ששמעו כדי לא לשכוח וישתמשו שלא כהוגן} היה אומרו בקול נמוך. אמר °רבי טרפון עומד הייתי בין אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו מבליעו בנעימת הכהנים. בראשונה הוא נמסר לכל אדם, משרבו הפרוצים _{שהיו משתמשים בו שלא כהוגן} לא היה נמסר אלא לכשירים. שמואל° _{בר אבא בר אבא} הוה עבר שמע פרסייא מקלל לבריה ביה ומית. אמר _{שתי דברים רעים קרו כאן} אזל גוברא _{מת אדם}, ומאן דשמע שמע. רבי איניוני בר סוסיי° סלק גבי _{הלך אצל} רבי חנינה° לציפורין. אמר איתא ואנא מסר יתיה לך. עאל ליה בריה תחותי ערסא _{הכניס את בנו תחת המיטה}, עטש ושמע קליה, אמר מה אתון נהיגין גביכון ברמיו _ברמאות, אזל _לך לא אגלה לא לך ולא ליה. חד אסי _{רופא אחד} בציפורין אמר לרבי פינחס בר חמא° , איתא _בא ואנא מסר ליה לך, אמר לו לית אנא יכיל. אמר לו למה? אמר לו דאנא אכיל מעשר _{שאני מקבל מישראל} ומאן דרגיל ליה _{בשם ה’}, לא יכיל מיכול מבר נש כלום _{שמא יתרגז וישתמש בשם ה’ לרעה}:

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ח

מתני’: בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח, הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו. ושם שני שעירים וקלפי היתה שם ובה שני גורלות של אשכרוע היו ^ג_לב ועשהן בן גמלא של זהב והיו מזכירין אותו לשבח. בן קטין עשה ^ג_לג שנים עשר דד לכיור שלא היו בו אלא שנים. אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהו מימיו נפסלין בלינה. מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יום הכיפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה. ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו והיו מזכירין אותו לשבח:

גמ’: אי זהו צפונו של מזבח שהוא כשר בשחיטת קדשי קדשים? מקירו של מזבח צפוני וכ"ו הכל גרסנו שם בהלכתא עיליתא _{בהלכה הקדמת} עד מקירו של מזבח הצפוני וכ"ו, חמשה דברים היה הסגן משמש

[דף יט עמוד א]

הסגן אומר לו ^ג_לד אישי כהן גדול הגבה ימינך, ^ג_לה סגן מימינו וראש בית אב משמאלו. שחה לנסך, ^ג_לו הניף הסגן בסודרין. הגיע למחצית הכבש, ^ג_לז אחז הסגן בימינו והעלהו. לא היה כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שהוא נעשה סגן: תנן, וקלפי היה שם ובה ב' גורלות ושל אשכרוע היו: מהו אשכרוע? פסקינן _{מן עץ} רבי שמואל אחוי דרב° בעי _שאל. אבדו אותן של זהב, מהו לעשות תחתיהן של אשכרוע? ייבא כהדא _{שלמדנו שכהן גדול שנטמא ומינו אחר תחתיו אחר שהוא חוזר, השני אינו עובד עוד בארבע בגדים} שמעלין בקודש ולא מורידין. תנן, בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו בו אלא שנים? ולמה סדרן בגובה שוה מסביב? ויעשו דדין זה על גבי זה כמו שהיה בתחילה, וכאשר הכיור מלא, ישתמשו בשש הברזים העליונים וכאשר הכיור קצת יתרוקן ישתמשו בשש הברזים התחתונים כך שתמיד יהיה לחץ מים ? אמר רבי יונה° , ^ג_לח כיום מרובה של תמיד ששנים עשר כהנים עוסקים בו ויוכלו לקדש בבת אחת. _{הגמרא מניחה שאסור שהמים שבהם מקדשים יהיו שאובים הכיור היה מרכב משני חלקים העליון פתוח בתחתית לתחתון שבו הברזים} ניחא שהעליון אינו הופך את המים לשאובים משום שהעליון היה כלי פחות ברובו אבל למה התחתון אינו הופך את המים לשאובים וכי אין בו משום אוירו של כלי? אמר רבי יהושע בן לוי° אמת המים היתה מושכת לו מעיטם, אי נמי היו רגליו שבדרום פחותין כרימונים _{והיו מונחים על הארץ כך שהמים לא יצאו}. אמר רבי שמעון בר כרסנא° בשם רבי אחא° . הים שעשה שלמה ^ג_לט בית טבילה לכהנים הוא דכתיב (דברי הימים ב ד ו) והים לרחצה לכהנים בו. ולא כלי הוא? אמת המים מושכת לו מעיטם והיו רגליו שבדרום פחותים כרמונים. כתיב (עזרא א ט) ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים. אמר רבי שמואל בר נחמן° , מקום שאוגרין בו דמו של טלה. אגרטלי כסף אלף. אמר רבי שמעון בן לקיש° , מקום שאוגרין דמו של פר. מחלפים תשעה ועשרים. אמר רבי סימון° אלו הסכינין. כיי דתנינן תמן הוא היה נקרא בית החליפות ^ג_מ ששם היו גונזין את הסכינין: הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל: תרין אמורין. חד אמר מנרתא, וחרנא אמר קונביתא _{נברשת היינו מנורה בעיגול} תרגם עקילס לקבל נברשתא, לקבל למפרס: בשעה שהיתה החמה זורחת היו הניצוצות מנתזין ממנה והיו יודעין שזרחה החמה. אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה: ומה היה כתוב עליה? רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי ינאי° _הכהן אל"ף בי"ת _{ראשי תיבות} היה כתוב עליה. והא תני ככתב שכאן _בטבלה כן כתב שכאן _{במגילת סוטה} לא מעובה ולא מידק אלא בינוני. פתר לה כאל"ף שכאן כן אל"ף שכאן. כבי"ת שכאן כן בי"ת שכאן _{לענין הגודל העובי והצורה}. תני רבי הושעיה° . כל פרשת סוטה היה כתוב עליה שממנה היה קורא ומתרגם כל דקדוקי הפרשה: ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו ומזכירין אותו לשבח: תני, מעשה שהיו באין בספינה, ועמד עליהן סער גדול בים. ונטלו אחד מהם והטילוהו בים וביקשו להטיל עוד שני ועמד

[דף יט עמוד ב]

וגיפפו. אמר להן, אם מטילין אתם אותו לים הטילוני עמו. והיה בוכה ומתאבל על הראשון ובא, עד שהגיע לנמלה של יפו. כיון שהגיע לנמלה של יפו התחיל מבעבע מתחת הספינה, כיי דתנינן תמן ^ג_מא כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהן נס. ויש אומרים מפני שנחושתן מצהיב. תני בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} נחושתן היה מצהיב ויותר יפה משל זהב:

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ט

מתני’: ואלו לגנאי בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת, הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר (משלי י ז) זכר צדיק לברכה, ועל אלו נאמר (משלי י ז) ושם רשעים ירקב:

גמ’: בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה לחם הפנים, וברדייתו לא היו בקיאין. בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא היתה מתעפשת. ואלו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מתעפשת. וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא דכתיב (משלי טז ד) כל פעל ה' למענהו. שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן. שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבע. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר עשרים וארבע היו נוטלין, ונתנו להן ארבעים ושמונה. אמרו להן, מפני מה אין אתם רוצין ללמד? אמרו להן מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח, שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם, שלא יהו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלין. של בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ובמעלה עשן ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה הקטורת, ובמעלה עשן לא היו בקיאין. של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה ופוסה ויורדת. ושל אלו היתה פוסה מיד. וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי יצרתיו אף עשיתיו. שלחו אחריהן ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן. שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבע. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר עשרים וארבע היו נוטלין, ונתנו להן ארבעים ושמונה. אמרו להן, מפני מה אין אתם רוצין ללמד? אמרו להן מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח, שלא יצאה אשה של אחד מהן מבושמת מעולם, ולא עוד אלא כשהיה אחד מהן נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה שלא תתבשם. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} מצאתי תינוק אחד מבית אבטינס. אמרתי לו בני מאי זו משפחה אתה? אמר לי ממשפחת פלוני. אמרתי לו בני, אבותיך לפי שנתכוונו לרבות כבודם ולמעט כבוד שמים. לפיכך נתמעט כבודם וכבוד שמים נתרבה. אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף} שח לי שמעון בן לגס. מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד של בית אבטינס, וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק. אמרתי לו בני למה בכיתה? אמר לי על כבוד בית אבא שנתמעט. ולמה שחקתה? אמר לי על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבא. ולמה נזכרתה עכשיו? אמר לו הרי מעלה עשן לנגדי. נומיתי _אמרתי לו בני תראהו לי. אמר לי מסורת בידי מאבותי שלא להראותו לבירייה. אמר °רבי יוחנן בן נורי , פגע בי זקן אחד משל בית אבטינס אמר לי, רבי, לשעבר היו בית אבא צנועין והיו מוסרין את המגילה הזאת אלו לאלו. ועכשיו שאינן נאמנין, הילך את המגילה ותזהר בה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני °רבי עקיבה , זלגו דמעיו ואמר מעתה אין אנו צריכין להזכירן לגנאי. וכולהן מצאו מתלא לדבריהן חוץ מבן קמצר. כיי דתנינן תמן, אלו הן הממונין שהיו במקדש וכ”ו בית גרמו על מעשה לחם הפנים בית אבטינס על מעשה הקטורת. חזקיה° אמר, רבי סימון° ורבנן. חד אמר לא היו כולן ממונים בדור אחד אלא כשירי דור ודור בא למנות עליהן. וחורנה אמר כולם שימשו כאחד, ומי _התנא שהיה באותו דור, מנה מה שבדורו. תנן, בן קטין עשה י”ב דדים לכיור, מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכיפורים של זהב והיו מזכירין אותן לשבח. ואלו לגנאי: של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת. הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר "זכר צדיק לברכה", ועל אלו נאמר "שם רשעים ירקב" מאן דאמר שלא היו כולן ממונים בדור אחד אלא כשירי כל דור ודור בא למנות, אף בית גרמו והוגרס ובית אבטינס כשרים היו, ועל כולן _{אף שלא רצו ללמד כיוון שנתנו טעם לדבר} מלבד בר קמצר הוא אומר (משלי י ז) זכר צדיק לברכה. מאן דאמר מי שהיה באותו דור מנה מה שבדורו. על כולן הוא אומר (משלי י ז) ושם רשעים ירקב. ועל מי נאמר זכר צדיק לברכה? על בן קטין וחביריו. ועל כולן היה °בן זומא אומר משלך יתנו לך ובשמך קורין אותך ובשבחך מושיבין אותך

[דף כ עמוד א]

ואין שכחה לפני המקום ואין אדם נוגע במוכן לך:

הדרן עלך פרק אמר להם הממונה

פרק רביעי – טרף בקלפי

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה א

מתני’: ^ד_א טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה את ימינך. ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה את שמאלך. נתנם על שני שעירים ^ד_ב ואומר לה' חטאת. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר, לא היה צריך לומר חטאת אלא לה', והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

גמ’: לא סוף דבר קלפי _{מיוחדת לכך} אלא אפילו קלתות _סל ולמה אמרו קלפי? כדי לעשות פומבי לדבר. ויביא שני חוטין אחד שחור ואחד לבן ויקשור עליהם ויאמר זה לשם וזה לעזאזל? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז ח) גורל אחד לה', שיהא ניכר שהוא לה' וגורל אחד לעזאזל שיהא ניכר שהוא של עזאזל וחוטים לא ניכר, לפי שמשתמשים בהם תדיר . ויביא שני צרורות א' שחור וא' לבן ויתן עליהם ויאמר זה לשם וזה לעזאזל? תלמוד לומר גורל א' לה' שיהא ניכר לכל מי שרואה אותו שהוא לה' וגורל אחד לעזאזל שיהא ניכר שהוא לעזאזל _{לכן צריך שיהיה כתוב עליהם}. ויכתוב עליהם בדיו ויאמר זה לה' וזה לעזאזל? תלמוד לומר גורל א' לה' שיהא מוכיח על עצמו שהוא לה' לעולם שלא יכול להימחק, וגורל אחד לעזאזל שיהא מוכיח על עצמו שהוא לעזאזל לעולם, הדא אמרה חקוקים היו שלא ימחקו, ותני כן. בשתי קלפיות נתחלקה ארץ ישראל. א' שהגורלות נתונין בתוכה _{שמות חלקי ארץ ישראל}, ואחת ששמות השבטים בתוכה. ושני פירחי כהונה עומדים, מה שזה מעלה וזה מעלה זכה. בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל. בגורלות באורים ותומים ובכספים. הדא הוא דכתיב (יהושע יח י) וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה. גורל אלו הגורלות, לפני ה' אלו אורים ותומים (במדבר פנחס כו נו) בין רב למעט אלו הכספים _{שמי שקיבל נחלה טובה יותר כגון שהיתה קרובה לירושלים שילם לאחרים} אמר רבי אבין° אילמלא שנתן הקדוש ברוך הוא חן כל מקום בעיני יושביו, לא היתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם. ותני כן ג' חינין הן. חן אשה בעיני בעלה, חן מקום בעיני יושביו, חן מקח בעיני לוקחיו, רבי אבא בריה דרבי פפי° ורבי יהושע דסיכנין° אמרו בשם לוי, אף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עושה כן. הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו כו) ונתתי לכם לב חדש וגו' ונתתי לכם לב בשר וגומר, שהוא בושר _מואס בחלקו של חבירו. הרמת הגורל מעכבת ולא הנחתו. נגע בהן _{בחר אחד הגורלות ולא העלהו} וכשהן למטה בקלפי חזרו ונתערבו

[דף כ עמוד ב]

אין השעירים כמצותן שעליה מעכבת. ואם משהעלה אותן נתערבו, השעירים כמצותן שאין הנחה מעכבת. אמר , אם של שם עלה בימיני יקדש זה שעל ימיני, קדש. אמר אם של שם עלה בשמאלי יקדש זה שעל שמאלי, קדש. ואפילו אם אמר אם של שם יעלה בימיני יקדש זה שעל שמאלי, קדש. אם של שם יעלה בשמאלי יקדש זה שעל ימיני, קדש. שעל כל פנים הגריל. אבל אם אמר בין של שם עלה בימיני בין של שם עלה בשמאלי לא יקדש אלא זה שעל ימיני, או לא יקדש אלא זה שעל שמאלי, לא קדש. מפני מה? לפי שקובען בפה ולא בגורל. אמרה התורה גורלות, ^ד_ג גורלות של כל דבר. יכול אחר הגרלה יתן _יניח את שני הגורלות על זה ואת שני הגורלות על זה? תלמוד לומר גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה, ושל שם ושל עזאזל על זה? תלמוד לומר גורל. ולא דא קדמייתא _{זו אותה שאלה כמו קדם}? כיני, יכול משהוא נותן של שם על של שם, ושל עזאזל על של עזאזל, יחזור ויחליף? תלמוד לומר גורל א' לה'. אין כאן לשם אלא א'. וגורל א' לעזאזל אין כאן לעזאזל אלא אחד. ^ד_דציץ היה כתוב עליו קדש לה'. קודש מלמטן ושם מלמעלן, כמלך שהוא יושב על קתדרון שלו. ודכוותה גורל אחד מלמטן ושם מלמעלן. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° . אני ראיתיו ברומי ולא היה כתוב עליו אלא שיטה אחת קודש לה'. כתיב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות. אם נתן זר כשר ואם העלה זר פסול. ולאו קל וחומר? מה אם נתינה שכתוב בה בני אהרן, אם נתן זר כשר. העלייה שאין כתוב בה בני אהרן לא כל שכן? לא צורכה דלא _{למרות הקל וחומר הדין כפי שאמרנו שכן}. נתינה שאינה מעכבת, אם נתן זר כשר. העלייה שהיא מעכבת, אם ^ד_ה העלה זר פסול.

[דף כא עמוד א]

ואמר רבי יצחק בר חקולא° בשם רבי ינאי° _הכהן, העלייה מתוך קלפי מעכבת ואין נתינה מעכבת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר קובען אפילו בפה _{שגם עליה לא מעכבת}. סברין מימר לרבי יוחנן° _{בר נפחא} אפילו אחד היום ואחד למחר. על דעתיה דרבי ינאי° _הכהן ניחא. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דהוא אמר אפילו בפה אפילו אחד היום ואחד למחר, לאי זה דבר נאמר גורלות? למצוה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני, הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת. פתר לה במצליח בגורל. שאחר שעשה גורל ויצא לו אחד לה’ ואחד לעזאזל, אינו יכול להחליף. מתניתא פליגא על רבי ינאי° _הכהן דתני, לא הגריל ולא נתוודה כשר אלא שחיסר מצוה אחת. כתיב, מיום השמיני ירצה קרבן לה'. _{כל שהוא לה’ ^ד_ו} לרבות שעיר המשתלח שיהא פסול משום מחוסר זמן. ואיתא כיי דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} קובען אפילו בפה. אבל אם הגורל מעכב פשיטא שאינו יכול להביא אחד פחות מבן שמונה ימים שמא יעלה הוא בגורל לה’. סברין מימר אפילו אחד היום ואחד למחר _{שלוקח שני שעירים יכול היום לאמר על אחד זה לה’ ולמחרת יכול לאמר על השני זה לעזאזל}. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דו אמר _{שאין הגורל מעכב ויכול להגדיר אחד לה’ ואחד לעזאזל בפה} אפילו אחד היום ואחד למחר ניחא _{שלכן צריך פסוק לאסור}. על דעתיה דרבי ינאי° _הכהן שחובה להגריל ולקרא שם מיד, לאי זה דבר נאמר שגם השעיר לעזאזל צריך להיות ראוי לקרבן _{שזה פשיטא שהרי} וחש לומר שמא יעלה לשם? פתר לה ברוצה _שמתנה להגריל פעם אחר פעם עד שיעלה עליו הגורל לעזאזל _{את זה באה התורה לאסור}. ^ד_ז שני שעירי יום הכיפורים ששחטן בחוץ קדם שהגריל, אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור. אמר רב חסדא° . מאן דאמר חייב, בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ שהוא מוסף היום, דאז כל אחד מהם ראוי לשעיר הנעשה בחוץ, שקרבנות ציבור נקבעים רק בשחיטה. מאן דאמר פטור בשקרב

[דף כא עמוד ב]

השעיר הנעשה בחוץ, שאז אחד מהם מיועד לעזאזל ולכן פטור. אמר רבי יוסה° _אסי, רב חסדא° בעי מדמתה _{רצה לדמות את זה} לפסח. כמו שפסח בשאר ימות השנה אם שחטו בחוץ עובר עליו שכן ראוי שלא לשמו בפנים, הוא הדין לשעירים הואיל וראוי להקריבו למוסף היום ולכן חייב. ולא דמיא, דאמר רבי מנא בר תנחום° , רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא} תריהון אמרין, פסח שעיבר זמנו מאיליו היה משתנה להיות שלמים ולא צריך עקירה. ברם הכא בשחיטה _{אם ישחט אותו לשם מוסף} הוא משתנה. וכל עוד שלא עקר, אחד מהם מיועד לעזאזל ואי אפשר לחייב. מאי כדון? מאן דאמר חייב סברין מימר הגרלה מעכבת, וכל עוד לא הגריל על שניהם שם קרבן ואין כאן לעזאזל. מאן דאמר פטור סברין מימר אין הגרלה מעכבת, וכבר כשבחר שני שעירים אחד מיועד לעזאזל. כלום יש כאן לשם אלא אחד ולמה חייב אם שחט רק אחד? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° , אפילו שחט שניהם פטור. שלפני הגורל, או זה או זה לעזאזל. משהגריל חייב על של שם ^ד_ח ופטור על של עזאזל. אמר רבי אבא° , והוא שנתן מתנת הפר בין הבדים קדם לשחיטת השעיר בחוץ. אבל אם לא נתן מתנת הפר פטור. ^ד_ט שמתן דמו של פר מעכבת שחיטתו של שעיר . רבי בון בר חייה° בעא קומי רבי זעירה° , שחט את הפר בחוץ עד שלא יגריל, מהו שיהא חייב? אמר לו נישמעינה מן הדא דתניא, פר מעכב את השעיר _{מתן דם בין הבדים חייב להיות קדם לשחיטת שעיר} ואין השעיר מעכב את הפר. הדא אמרה שחט את הפר בחוץ עד שלא הגריל חייב. דאין תימר פטור, ניתני והשעיר מעכב את הפר. אמר רבי שמואל בר אבדימי° . הדא דאת אמר אין השעיר מעכב את הפר, במתנות הבדים. אבל במתנות הפרוכת, שעיר מעכב את הפר. היך עבידא? שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים:

[דף כב עמוד א]

ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ב

מתני’: ^ד_י קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח העמידו כנגד בית שילוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו. בא לו אצל פרו שנייה, וסמך שתי ידיו עליו ונתודה, וכך היה אומר. אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך. אנא השם כפר נא לעונות וגו':

גמ’: אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° ג' לשונות הן. ^ד_יא של שעיר בסלע, ^ד_יב ושל מצורע בשקל, ^ד_יג ושל פרה בב' סלעים. אמר רבי אבא בר זבדא° בשם °רבי שמעון בן חלפתא , של פרה בב' סלעים ומחצה, אית דמפקין לישנא בי' זוזין _{שזה ב' סלעים ומחצה בלשון אחרת שכל סלע ארבע זוז}

ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ג

תני': ^ד_יד שחטו וקיבל במזרק את דמו נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרש. ^ד_טו נטל את המחתה ועלה לראש המזבח ופנה גחלים אילך ואילך וחתה מן המעוכלות הפנימיות וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה:

גמ’: תנן, נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה} על הרובד הרביעי שבעזרה _{ולא בהיכל}. תני, שחט _{את הפר} בחוץ חייב _{משום שחוטי חוץ} חפן זר בפנים פטור _{שאין זו מן העבודות שזר חייב עליהן}, חתה והקטיר ונשפך הדם, יביא פר אחר ונכנס בדמו. אם עד שלא הקטיר נשפך הדם, חתייה פסולה היא והוא צריך לחות כתחילה. ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם וספק משהקטיר נשפך הדם, להביא פר אחר ולהיכנס בדמו אין את יכול. שאני אומר עד שלא הקטיר נשפך הדם והיא חתייה פסולה והוא צריך לחתות כתחילה. לחתות כתחילה אין את יכול, שאני אומר משהקטיר נשפך הדם והיא חתייה כשירה והוא עובר משם הכנסה יתירה, ובטלו העבודות. אשכחת אמר _{נמצאתה אומר} שבמקרה כזה בטלו עבודות של אותו היום.

[דף כב עמוד ב]

^ד_טז שחט ומת, אחר מהו שיכנס בדמו? רבי שמעון בן לקיש° אמר כתיב (ויקרא אחרי מות טז ג) ? בזאת יבא אהרון אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה. בפר אבל לא בדם פר _{וצריך פר חדש}. רבי חנינה° ורבי יונתן° תריהון אמרין אפילו בדם. מילתיה דרבי יהושוע בן לוי° אמר אפילו בדם. רבי חנינה° , ורבי אבא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} אפילו בדם. רבי יהושוע בן לוי° שאל, חפן ומת ^ד_יז מהו שיכנס בחפניו? מה צריכא ליה _{במה הוא הסתפק בפירוש המילה} חפניו, דכתיב (ויקרא אחרי מות טז יב) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה’ ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת? והסתפק האם צריך דווקא שהוא יחפון, ברם הכא דלית כתיב בדמו, פשיטא ליה אפילו בדם

ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_יח בכל יום חותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב. והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה לתוך של ג' קבין. והיום חותה בשל ג' קבין ובה היה מכניס. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך שלשת קבין, והיום חותה בשלשת קבין ובה היה מכניס. בכל יום היתה כבידה והיום קלה. בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה. בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום, דברי °רבי מנחם :

גמ’: תנן, בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה לתוך של ג' קבין. כיי דתנינן תמן, ^ד_יט נתפזר ממנה כקב גחלים היה מכבדן לאמה, ובשבת כופין עליו פסכתר תנן, בכל יום היתה כבידה והיום קלה. שלא לייגעו. תנן, בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה, שלא לייגעו. בכל יום היתה קצרה ולא היה בה אלא אמה גדומה _{בצימצום}. והיום היה בה אמה ומחצה כדי שתהא הזרוע מסייעת. בכל יום לא היה בה נרתיק והיום היה בה נרתיק כדי שלא תכווה ידו, ואינו חוצץ? אמר רבי יוסי ברבי בון° קובעו במסמר. שבעה זהבים הן זהב טוב, זהב טהור, זהב סגור, זהב מופז, זהב מזוקק, זהב שחוט, זהב פרויים, זהב טוב כמשמעו שנאמר (בראשית ב יב) וזהב הארץ ההיא טוב, אמר °רבי יצחק טיבוי דו בבייתיה _{טוב למי שיש לו ממנו בביתו}, טיבו דו בלווייתיה _{טוב למי שיש לו בהליכתו לפי שהוא נסחר בכל מקום}. זהב טהור שמכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום. ואתייא כדתני, מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר והיתה יתירה דינר זהב, והכניסוה לכור שמונים פעם ולא חסרה כלום. ויאות, עד דלא יקום על ברריה הוא חסר סגין. מן דו קיים על ברריה לא חסר כלום. זהב סגור שהיה מכסיף _מבייש בעד כל הזהבים שהיו שם _{שהיו סוגרים חנויותהם} אמר רבי שמואל בר רב יצחק° כתיב (דברי הימים א כט ד) ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבית. והא כתיב ואת כל הבית צפה זהב, ואת אמר אכן ? אלא שהיה מכסיף בעד כל הזהבים שהיו שם. זהב מופז, רבי פטרוקי אחוה דרבי דרוסא° אמר בשם רבי אבא בר בינה°

[דף כג עמוד א]

דומה לאש מצתת בגפרית. אמר רבי אבין° על שם מקומו הוא נקרא זהב מאופז. זהב מזוקק, שהיו מחתכין אותו כזתים וטחים אותו בצק, ומאכילין אותן לנעמיות והן מסננות אותן. ויש אומרים שהיו טומנין אותו בזבל שבעה שנים. זהב שחוט, שהיה נמשך כשעוה _{כמו זהב 24 קרט שהוא כמו דונג}. אדריינוס היה לו משקל ביצה. דוקלטינוס היה לו משקל דינר גורדינון _{שם מקום}. זהב פרויים, רבי שמעון בן לקיש° אמר אדום ונקרא כך לפי שהיה דומה לדמו של פר. ויש אומרים זהב שהוא עושה פירות. כיי דתנינן תמן, וגפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל. אמר רבי אחא בר יצחק° , בשעה שבנה שלמה את בית המקדש צר כל מיני אילנות לתוכו. ובשעה שהיו אלו שבחוץ עושין פירות, היו אלו שבפנים עושין פירות. הדא הוא דכתיב (ישעיה לה ב) פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן וגו'. אימתי יבשו? אמר רבי יצחק חיננא בר יצחק° , בשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו, דכתיב (נחום א ד) ופרח לבנון אמלל:

ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ה

מתני’: בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים, ^ד_כ והיום מוסיף מלא חפניו. בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה. בכל יום הכהנים עולין במזרחו ויורדין במערבו, ^ד_כא והיום עולין באמצע ויורדין באמצע. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מן הקיתון של זהב. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב:

גמ’: ^ד_כב פיטום הקטורת הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה, מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה, קושט שנים עשר קילופה שלשה קינמון תשעה. _{הכל יחד שלוש מאות שישים ושמונה מנים}. נמצאת אומר שלש מאות וששים וחמש מנים היו כנגד ימות השנה. ושלשה של אותו היום. הדא היא דתנינן והיום מוסיף מלא חפניו. כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין ג' סאין וג' קבין, אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיורין עתיק _{יין לבן ישן}. מלח סדומית רובע. מעלה עשן כל שהוא. °רבי נתן אומר אף כיפת הירדן כל שהוא. ^ד_כג נתן בה דבש פסלה, חסר בה אחת מסממניה חייב מיתה. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^ד_כד הצרי אינו אלא שרף של עצי קטף. בורית כרשינה _{שאינה מהסממנים} למה היתה באה? שבה שפין את הצפורן מפני שהיא עושתה נאה. יין קפריסין _{שאינו מהסממנים} למה הוא באה? שבו שורין את הצפורן מפני שהיא עושתה עזה. והלא מי רגלים יפין לה? אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני הכבוד. וכשהיה מידק היה אומר הדק היטב הדק היטב שהקול יפה לבשמים. ^ד_כה חיסר בה אחת מסממניה או שנתן בה מעט דבש היתה פסולה. _{צריך לתת בתוכה מלח דכתיב}(שמות כי תשא ל לה) _{ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש} לא נתן לתוכה מלח או שלא נתן לתוכה מעלה עשן, נתחייב מיתה. אמר רבי זעירה° , ועובר משום הכנסה יתירה. תני בר קפרא° הפטמין שבירושלים היו אומרים, אילו היה נותן לתוכה מעט דבש לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה. תני, פיטמה חציים כשירה _{כדתני אחת לשישים או לשבעים שנה היתה באה של שרים לחצאין ואז היו עושים רק חצי כמות}, שילשים ורבעים לא שמענו _{חיכו עד שיהיה חצי}. °רבי אומר, ^ד_כו כמדתה היתה כשירה

[דף כג עמוד ב]

ודא דאת אמר פיטמה חציים כשירה, חצי מכמות כל סממן וסממן. אבל לא שיקחו רק חצי מהסממנים. אחת לששים או לשבעים שנה היא היתה באה חציים מן השיריים. הדא היא דתנינן מותר הקטרת מה היו עושין בה והמותר הזה היה מצטבר. תני ^ד_כז הקטיר כזית בחוץ חייב. פחות מפרס _{חצי מנה} בפנים פטור. ואין זו כניסה יתירה שמדאוריתא יוצא בכזית. אמר רבי זעירה° בשם רב ירמיה° , ונפטרו הציבור ידי חובתן. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי ירמיה° , מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב משמע שזו הקטרה כדין, מינה את שמע פחות מפרס בפנים פטור _{נפטרו הציבור ידי חובתן}. כתיב(ויקרא אחרי מות טז יב) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה’, ומלא חפניו קטרת דקה והביא מבית לפרכת. דקה מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שמות כי תשא ל לו) ושחקת ממנה הדק, אם כן למה נאמר דקה? ^ד_כח שתהא דקה מן הדקה. כיצד הוא עושה? מפריש שלשת מנים מערב יום הכיפורים, ומחזירן למכתשת כדי למלאות ממנה חפניו, כדי לקיים בה דקה מן הדקה. תנן, בכל יום היה מקדש מן הכיור והיום מקיטון של זהב. אמר רבי יונה° חוץ מקידוש הראשון שחייב להיות מן הכיור . אמר רבי יוסה° _אסי ואפילו מקידוש הראשון. מתניתא פליגא על רבי יונה° דתני, ^ד_כט כל הכלים שהיו במקדש היו ראויין לקידוש ידים ורגלים. פתר לה ליום הכיפורים חוץ מקידוש הראשון. מתניתא פליגא על רבי יוסה° _אסי דתני, הכיור והכן מעכבין. פתר לה מקומן מעכב שיהיו בעזרה בין האולם למזבח

ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ו

מתני’: בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש דברי °רבי מאיר , °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר ^ד_ל בכל יום שלש והיום ארבע, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר בכל יום שתים והיום שלש:

גמ’: מה טעמא ד°רבי מאיר ? שנאמר (ויקרא צו ו ה) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה וביער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים. והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, זו מערכת קיומי אש. וביער עליה הכהן, זו מערכת איכול איברין ופדרים. וערך עליה העולה, זו מערכה גדולה. והקטיר עליה חלבי השלמים זו קטורת. ולית ל°רבי יוסה מערכת איכול איברין _{לכן יש רק שלוש מערכות}, ולית ל°רבי יודה מערכת קיומי אש _{לכן יש רק שני מערכות}. מה מקיים °רבי יהודה _{בר עילאי} אש תמיד? אש המנורה שאמרתי לך שתהא תמיד, ^ד_לא לא תהא מדליק אותה אלא מאש שתלקח מעל מזבח החיצון. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} האיברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב, עושה אותן מדורה ושורפן בפני עצמן ודוחין עליהן את השבת. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי שמואל בר אבא° מתניתא אמרה כן שדוחה שבת, דתניא, בכל יום היו שם ארבע מערכות. מה את שמע מינא _{איך אתה לומד מכאן שדוחה שבת}? אמר רבי מנא° _{בן יונה} מדתני והיום חמש משמע שאף ביום הכיפורים היה עושה מערכה לאיברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב. וכמו שדוחה יום הכיפורים כך דוחה שבת. רבי בון בר חייה° בעא קומי _{שאל את} רבי זעירה° , והרי אברים ופדרים לא מעכבים, וכי דבר שאינו מעכב דוחה שבת? אמר ליה, עדי החודש הרי

[דף כד עמוד א]

אינן מעכבין _{שאם לא באו עדים אפשר לקדש בלי עדים} ודוחין. דתנינן תמן ^ד_לב שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש. מנין למערכת יום הכפורים? אמר רבי ירמיה° בשם רבי פדת° . שנאמר (ויקרא אחרי מות טז יב)ולקח מלא המחתה גחלי אש, מה תלמוד לומר אש? שהיא בטילה על גבי גחליה שאחר שלוקח אותם, המערכה מתבטלת ואין בה עוד שימוש. גחלי יכול עוממות? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז יב) אש, אי אש יכול שלהבת? תלמוד לומר גחלי, הא כיצד? מן הלוחשות הללו. ומנין שתהא האש בטילה על גבי גחלים שלא יהיה שום שמוש למערכה הזו מלבד לצורך הקטורת של יום כיפור? תלמוד לומר גחלי אש. אמר רבי יהושע בן לוי° , אין לחם הפנים נפסל _{משום יוצא} בשעת מסעות. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לחם הפנים נפסל בשעת מסעות. רבי חייה° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° נאמר (במדבר במדבר ב יז) כאשר יחנו כן יסעו, מה בחנייתם אינו נפסל, אף בנסיעתם אינו נפסל. רבי אמי° _{בן נתן} אמר בשם רבי יהושוע בן לוי° נאמר (במדבר במדבר ב יז) ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות, כבתוך המחנות. מכאן שגם בזמן מסע מתקימים קדושת מחנות והלחם לא נפסל. רבי יעקב בר אחא° ורבי אמי° _{בן נתן} אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, השורף קדשים בחוץ בשעת מסעות לוקה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, קדשים נדחין בשעת מסעות _{דכיוון שהמשכן מפורק נפסלו משום יוצא}, וטמאים פרושים כל אחד ואחד במחיצתו שהמחנות לא בטלו. רבי יוסה° _אסי אמר , תדירא הא מילתא בפומהון דרבנן _{דבר זה תדיר בפיהם של החכמים}, נסתלקו הפרוכת הותרו המחיצות לזבין ולמצורעין. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי יהושע בן לוי° _{שלחם הפנים אינו נפסל במסעות}, דתני _{לחם פנים לפני} תמיד, תמיד אפילו בשבת, תמיד אף בטומאה. וכתיב (ויקרא צו ו ו) אש תמיד תקד על המזבח לא תכבה. אף במסעות. בשעת מסעות מה היו עושין לה? היו כופין עליה פסכתר דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר אף בשעת מסעות היו מדשנין אותה, שנאמר (במדבר במדבר ד יג) ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן. הא אילו היה המזבח דולק לא היה בגד ארגמן נשרף? מה עבד לה °רבי יודה ? פסכתר היו כופין עליו מלמעלה. מה מקיים °רבי יודה ודשנו את המזבח? _{שמשמעו הפשוט שהסירו את הדשן} וירוון _{מלשון דשן ושבע שכשהיה מלא אברים ופדרים היו מכסים אותו פסכתר ועליו ארגמן}, כיי דאמר רבי יודה בן פזי° (דברים וילך לא כ) ואכל ושבע ודשן

הדרן עלך פרק טרף בקלפי

פרק חמישי – הוציאו לו

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_א הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו וכך היתה מידתן, נטל את המחתה _{של גחלים}

[דף כד עמוד ב]

בימינו ואת הכף בשמאלו. מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שני הפרוכת המבדילות בין הקודש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר לא היה שם אלא פרוכת אחת בלבד, שנאמר (שמות תרומה כו לג) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים:

גמ’: תנן, הוציאו לו את הכף ואת המחתה. ולא כבר תנינתה שנטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחתה ממנה גחלים? כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, את הכף ואת הבזך _{מחתה של קטרת}, מהו כף? מגיס _{כף גדולה כמו שמגיסים קדרה}. אמר רבי יוסה° _אסי, הדא אמרה שהבזך כלי חול הוא, דאין תימר כלי קודש, דבר שקדש בכלי נפדה? _{שהרי בבזך היו מביאים שלושה קבין ופודים את מה שנשאר מהחפינה}. דאיתפלגון, קטורת שפיטמה בחולין, רבי יוסי בי רבי חנינה° אמר, ^ה_ב פסולה. רבי יהושע בן לוי° אמר, כשירה. מה טעמא דרבי יוסי בי רבי חנינה° ? כתיב קודש היא. שתהא הווייתה בקודש. טעמא דרבי יהושע בן לוי° ? קודש היא. שתהא באה מתרומת הלשכה. אמר רבי יוסי ברבי בון° , אתיא דרבי רבי יוסי בן חנינה° כשמואל° _{בר אבא בר אבא}. ודרבי יהושע בן לוי° , כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דתנינן. ^ה_ג המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות ציבור מאי דברים ראוין לקרבנות ציבור? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, קטורת _{שכל שאר הדברים נמנו בפרוט במשנה}. רואים שיש קטורת שהיא חולין, מכאן שפיטום הקטורת נעשה בחול כדעת רבי יהושע בן לוי° . אמר רבי הושעיה° , תיפתר באומן משל בית אבטינס, שהיה נוטל בשכרו קטורת. ודרבי יוסי בי רבי חנינה° כשמואל° _{בר אבא בר אבא}. דאמר רב הונא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, מכתשת שבא פיטמו את הקטורת, עשו אותה כלי שרת לקדש. אמר רבי יוסה ברבי בון° . אמרה רבי חונה° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, דבר שקדש בכלי שרת קדושת הגוף נפדה? _{אז איך פודים את מותר הקטורת}. אמר ליה, ולא דשמואל° _{בר אבא בר אבא} היא? והרי שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, קל הוא במותר שתנאי בית דין שהמותר לא יתקדש קדושת הגוף גמורה ואפשר יהיה לפדותו. דאיתפלגון, כבשים שהוכנו לצורך תמידים ^ה_ד הותירו תמימים אחרי ראש חדש ניסן. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, נפדין כתמימים _{שתנאי בית דין שיפדו}. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, נפדין כפסולי המוקדשים _{וירעו עד שיסתאבו}. הותירו שעירים _{כגון שעירי ראשי חדשים}.

[דף כה עמוד א]

’‘‘על דעתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא}, אם עולה _{שהיא כליל} נפדית, לא כל שכן חטאת? על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. התפלגון רבי זעירא° ורבי שמואל בר רב יצחק° . רבי זעירא° אמר ירעו. רבי שמואל בר רב יצחק° אמר, מקייצין בהן את המזבח _{בהם עצמן בלא פדיון}. וקשיא, יש חטאת שקריבה עולה? אמר רבי יוסה° _אסי, שנייא היא. שאין קרבנות ציבור נקבעין, אלא בשחיטה. אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, תנאי בית דין הוא על המותר שיקרבו עולות. כתיב (ויקרא ויקרא ב ב) וקמץ משם מלא קומצו משמנה ומסלתה. וכתיב (ויקרא צו ו ח). והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה. מלא קמצו, ^ה_ה יכול מלא קומצו מבורץ _{מבצבץ מכל צד}? תלמוד לומר בקמצו, _{ולא יותר}. אי בקמצו יכול _{שכמה שפחות עדיף} ויקמוץ בראשי אצבעותיו? תלמוד לומר מלא קומצו. הא כיצד? חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת ומוחק באצבעו _באגודל מלמעלן _ובזרת ומלמטן, תמן גבי קמיצת המנחות את אמר שמה שכתוב מלא קומצו, מלמד שחסר פסול. ובקמצו, מלמד שיתר פסול ולכן חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת ומוחק באצבעו _באגודל מלמעלן _ובזרת ומלמטן, והכא גבי חפינה נאמר רק מלא חפניו האם נדרוש שצריך להיות מבורץ? רבי יעקב בר אחא° ורבי סימון° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . אף בחפינה בין יתר בין חסר פסול, דילפינן גזרה שווה מלא מלא. מה להלן קומץ החסר או יתר פסול, אף הכא קומץ החסר או יתר פסול

[דף כה עמוד ב]

חפנים מהו ^ה_ו שיעשו ככלי שרת לקדש ולא יהיה לקטרת פדיון אם נפסלו _{ואם נשפך לארץ חוזר ואוספו והוא כשר}? _{כתיב(ויקרא אחרי מות טז יב) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה’ ומלא חפניו קטרת דקה והביא מבית לפרכת ^ה_ז} . אחר מהו שיחפון ויתן לתוך חפניו? _{האם ולקח הולך רק על הגחלים, אבל הקטורת אחר יכול לתת לו. או שלקח נאמר גם על הקטורת וצריך שהוא בעצמו יקח}. מהו שיעשה מדה לחפניו _{שיעשה כלי במידת חפניו ואותו ימלא}? הכף שבה הוא מניח את החפינה, האם היו רק שלושה, קטן בינוני וגדול דבכל חפנים משערין _ממוצע, או אין משערין אלא בחפניו _{ויצטרכו כלי לכל כהן}? רבי יהושע בן לוי° שאל, חפן ומת, ^ה_ח אחר מהו שיכנס בחפניו? _{עונה הגמרא שהכל תלוי בשאלה הראשונה האם יש מצוות חפינה או מדין קידוש כלי}. אין תימר חפנים עשו אותן ככלי שרת לקדש _{זה ודאי רק בחפניו של מקטיר ואם כך}, הדא אמרה חפן ומת ^ה_ט אין אחר נכנס בחפניו. ואין אחר חופן ונותן לתוך חפניו. ועושין מדה לחפניו _{שאף זה כלי שרת}, ואין משערין בכל חפנים. אין תימר חפנים לא עשו אותן ככלי שרת לקודש _{אלא שיש מצווה מיוחדת לחפון}, הדא אמרה חפן ומת אחר נכנס בחפניו, אחר חופן ונותן לתוך חפניו, ואין עושין מידה לחפניו, תנן, הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו וכך היתה מידתן אפילו כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין, והקטן לפני קוטנו בכלי קטן אפילו כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים. הילוך _הדם בזר מהו? חזקיה° אמר הילוך בזר כשר. רבי ינאי° _הכהן אמר, ^ה_י הילוך בזר פסול _{אף שאינו מעכב}. מתניתא פליגא על רבי ינאי° _הכהן דתני, ^ה_יא קיבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו _{ולא נפסל בכך}

[דף כו עמוד א]

ושמאלו שמעביר לימינו לא כהולכת זר היא? תיפתר שהיתה שמאלו כלפי לפנים _{לצד המזבח שכשמחזיר לימין מתרחק מהמזבח ולא מוליך}. אמר רבי אבא° ואפילו תימר כלפי לחוץ, שניא היא הילוך בזר ושנייא היא שמאל שהיא מאיליו _{שהוליך את יד ימין לשמאל ויד שמאל במקומה עמדה והניחה לתוך יד ימין}. רבי זעירה° אמר ^ה_יב פשיטת יד לא עשו אותה כהילוך שאין הילוך אלא ברגליו _{לכן יכול להחזיר משמאל לימין}. מתניתא פליגא על רבי ינאי° _הכהן דתני, ^ה_יג נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר אף שהדם התגלגל על הרצפה לכוון המזבח והיתה הולכה. אמר רבי ביבי° תיפתר שהיה מתגלגל כלפי חוץ. אמר רבי אבא° ואפילו תימר כלפי פנים, שנייא היא הילוך בזר שנייא שהיא נשפך שהוא הילוך מאיליו. כדאמר רבי זעירה° פשיטת יד לא עשו אותה כהילוך, שאין הילוך אלא ברגלים. מתניתא פליגא על רבי ינאי° _הכהן דתני, נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו. והרי שמאל דינו כזר . שנייא היא שאינו יכול לעשותו אחרת. כיצד יעשה? יתלה אותו בזרוע? אינה דרך כבוד, ויחליף, שהקטורת שהיא עיקר ובה יש מצוות הולכה תהיה בימין והגחלים שהם רק מכשירי מצווה יהיו בשמאל? כיוון שכשחתה גחלים המחתה היתה ביד ימין, חייב להשאירה בימין דסברין מימר אם החליף פסול. ולמה לא יאחז את המחתה בשמאלו ויאחז כלי אחר בימינו ויחתה גחלים לתוך המחתה, כמו שלמדנו שבשאר הימים אם החתי מימינו לשמאלו כשר, ואמר אוף כאן ביום הכיפורים ויחתי מימין לתוך המחתה שהיא בשמאל ולא יצטרך להחליף יד? ביום הכיפורים אם החתי פסול דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש. ולקיחה בימין, ואם החליף פסול. ברם הכא בשאר ימות השנה אם החתי כשר אם החליף פסול. הכל מודין שאם הכניסן לכף ומחתה אחת אחת כיפר, אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה. על איזה מהן הוא עובר? _{נפקא מינא אם הראשונה הייתה שוגג והשניה מזיד}. חברייא אמרי על האחרונה. אמר להם רבי יוסי° _{בר זבידא}. אומר לו לכהן גדול היכנס עם המחתה לעשות עבודת היום ואת אמר הכין? אלא על הראשונה. אם נטמא בעזרה צריך לצאת מיד. תמן תנינן, ^ה_יד השתחוה או ששהא כדי השתחויה בא לו בארוכה חיב בקצרה פטור. על איזו מהן הוא עובר כגון שבקצרה יוצא בעשרה רגעים ובארוכה בעשרים. _{נפקא מינא אם חלק היה בשוגג וחלק במזיד}. חברייא אמרי על העשרה רגעים האחרונים שהרי עשרה רגעים ראשונים גם אם היה הולך בקצרה היה שוהה כך. אמר להם רבי יוסי° _{בר זבידא} , _{הרי אחרי עשרה רגעים במקום שבו הוא עומד} אומר לו צא ואת אמר הכין? אלא על הראשונים: תנן, מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שני הפרוכת המבדילות בין הקודש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה. אמר רבי הילא° _אילעא, זכר לדבר כהיא דתנינן תמן _{במסכת מידות} ^ה_טו אמה טרקסין ועשרים אמה לבית קודש הקדשים. מהו אמה

[דף כו עמוד ב]

טרקסין? רבי יונה בוצריא° אמר טרקסון חוץ פנים. שספק מהו, מבפנים או מבחוץ. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מן מה דכתיב (מלכים א ו יז) וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפניי, הדא אמרה מבפנים שהרי הבית כולו שישים אמה. אמר לו רבי מנא° _{בן יונה}, והכתיב (דברי הימים ב ג ח) ויעש את בית קדש הקדשים עשרים אמה, הוי אומר מבחוץ. מאי טעמא דרבנן? שנאמר (שמות תרומה כו לג) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. שיכל לכתוב בין הקדש לקדש הקדשים. ולמה כתב פעמים בין? מכאן שהיו שני פרוכות. מה עבד לה °רבי יסי ? באמת היו שני פרוכות אחת מעל השניה. אחת להפריד בין הקדש לקדש הקדשים שלמעלן, ואחת להפריד בין הקדש לקדש קדשים שלמטן. ולית לרבנן כן שצריך להפריד בין הקדש לקדש הקדשים גם בגג? אית לן, כהיא דתנינן ^ה_טז וראשי פסיפסין מבדיל בעלייה בין קדש לבין קדש הקדשים:

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ב

מתני’: ^ה_יז החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון ומהלך ביניהן עד שמגיע לצפון. הגיע לצפון הפך פניו לדרום הלך לשמאלו עם הפרכת עד שמגיע לארון. הגיע לארון נתן את המחתה בין שני הבדים, צבר את הקטרת על גבי גחלים ונתמלא הבית עשן. יצא ובא לו דרך כניסתו מתפלל תפלה קצרה ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל:

גמ’: תנן, החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון. תני, מן המנורה ולדרום היה נכנס דברי °רבי מאיר , °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר מן השלחן ולצפון היה נכנס _{לשיטתו היתה רק פרוכת אחת ולא היתה הפרוכת פרופה שלא יראו את קדש הקדשים אלא הכהן הגדול היה מגיעה לפרוכת בצד צפון ודוחף את הפרוכת ונכנס}. אית תניי תני ממזבח הזהב ולמנורה היה נכנס לפתח דרומי _{לא בין המנורה לקיר שלא ללכלך את בגדיו שהקירות היו קצת מתפיחות מהמנורה}, מהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון, ודוחק היה באצילי ידיו כדי שלא ישרפו הפרכות, הגיע לצפון והפך פניו לדרום, וכשסים חוזר היה לאחוריו כדי שלא יהא נראה כמפסיע בין הבדים. שבבית ראשון אי אפשר היה לעבור, שכן הבדים היו בולטים ונוגעים בפרוכת. ואף שבבית שני לא היו ארון ובדים, אסרו לעבור שם. לפי שאם ימשיך לכיוון דרום, ידרוך על המקום שבו היו הבדים אמורים להיות. כיצד הוא

[דף כז עמוד א]

עושה? אמר רבי חנינה° מניח את המחתה בארץ וזורק את הכף באויר וקולט את הקטורת בחפניו. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר בודדה ברגלו _{מחזיק ברגליו ושופך לתוך ידיו} . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר , מערה מתוך הכף ישירות _{בלי לחפון בידיו} והיא מתמרת ועולה ואחר כך היא פוסה ויורדת. יצא ובא לו כדרך כניסתו. כ°רבי יוסה שלשיטתו היתה רק פרוכות אחת פרופה ויכול היה לדחוק אותה ולצאת ובאה המשנה ללמד שלא יעשה כך אלא יחזור לאחריו ויצא כדרך שנכנס. ברם כ°רבי מאיר שהיו שני פרוכות, אין בכך חידוש דאי בעי לדחוק ולצאת ממול הבדים לא יכיל שהרי יש שני פרוכות, ולמה לרבי יוסי לא ידחק את הפרוכת ויצא? שלא יתן אחוריו לקודש, שהרי חיב להגביה את הפרוכת בידיו ואז יהיה עם גבו כלפי הארון. כתיב (דברי הימים ב א יג) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם. מה אנן קיימין? אם מירושלם היה בא, נימר מירושלם לבמה. אם מבמה היה בא, נימר מבמה לירושלם היה בא. אמר רבי שמואל בר אבודמא° , מהבמה היה בא. מלמד שהלך אחורנית שלא ליתן אחוריו לקודש: תנן, ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון: וכך היתה תפלתו של כהן גדול ביום הכיפורים בצאתו בשלום מן הקודש. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא תצא עלינו גזרת גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת. ואם יצאה עלינו גלות ביום הזה או בשנה הזאת תהא גלותינו למקום של תורה. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת. ואם יצא עלינו חסרון _{שנצטרך להוציא ממון} ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרונינו בחסרון של מצות. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהא השנה הזאת שנת זול, שנת שובע, שנת משא ומתן, שנת גשומה ושחונה וטלולה במידה ובזמן הראוי, ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו. ואל תפנה לתפלת יוצאי דרכים. רבנן דקסרין אומרין, ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו. ועל אנשי השרון היה אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא יעשו בתיהן קבריהן. תנן, ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל. מעשה באחד שהאריך וגמרו להכנס אחריו. אמרו, אותו כהן גדול °שמעון הצדיק היה. אמרו לו למה הארכתה? אמר להן מתפלל הייתי על מקדש אלהיכם שלא יחרב. אמרו לו אף על פי כן לא היית צריך להאריך. ארבעים שנה שימש °שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה. ובשנה האחרונה אמר להן בשנה הזאת אני מת. אמרו לו מאיכן אתה יודע? אמר להן, כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים, היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי. ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי. בעון קומי רבי אבהו° והא כתיב (ויקרא אחרי מות טז יז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו. ואפילו אותן שכתוב בהן (יחזקאל א י) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד? אמר לון. מי אמר לי דהוה בר נש? אני אומר הקדוש ברוך הוא היה _{דמות שהקדוש ברוך הוא ברא שבא הוא נגלה ל°שמעון הצדיק כמו שהוא נגלה לנביאים}

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_יח משניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתייה היתה נקראת גבוה מן הארץ שלשה אצבעות ועליה היה נותן:

גמ’: תני עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון, משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. למה נקרא שמה אבן שתייה? שממנה הושתת העולם. תני רבי חייה° , ולמה נקרא אבן שתייה? שממנה הושתה העולם. כתיב (תהילים נ א) מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ וגו' מציון מכלל _נברא יופי, אלהים הופיע ואומר (ישעיה כח טז) לכן הנני יסד בציון אבן וגו': מלמד שהאבן שממנה הושתת העולם נמצאת בציון

[דף כז עמוד ב]

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ד

מתני’: ^ה_יט נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו נכנס למקום שנכנס ועמד למקום שעמד ^ה_כ והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן. ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף כשמזה אחת למעלה כף ידו מופנה כלפי מעלה וכשמזה שבע למטה כף ידו מופנת כלפי מטה. וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. ^ה_כא יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל. ^ה_כב הביאו לו את השעיר, שחטו וקיבל במזרק את דמו. נכנס במקום שנכנס, ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן. ולא היה מתכוין להזות לא למטן ולא למעלן אלא כמצליף. וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. ^ה_כג יצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד. נטל דם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן. ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף. וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. נטל דם השעיר והניח דם הפר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן. ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא לתוך הריקן (ויקרא אחרי מות טז יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו זה מזבח הזהב:

גמ’: מהו כמצליף? אמר רבי שמואל בר חנניה° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} כמטוורד _{כמכה בשוט}. תנן, וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^ה_כד כדי שלא יטעה וימנה את הראשונה שלמטה שניה. ולמה לא ימנה אותה שניה ויספור עד שמונה? אמר רבי זעירא° כיוון שבתורה מזכר שיזה שבע פעמים מונה כך כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע. והא אית תני שכך מונה אחת, אחת ואחת, שתים ואחת, שלוש ואחת, ארבע ואחת, חמש ואחת, שש ואחת, שבע ואחת? אמר רבי בון° גזרת הכתוב היא דכתיב (ויקרא אחרי מות טז יד) ולקח הכהן מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו. היה יכול לכתוב ולפני הכפורת שבע פעמים. מה תלמוד לומר יזה? כדי שתהא הזייה ראשונה נמנית עמהן. כתיב (ויקרא אחרי מות טז טו) ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת. כתיב והזה אתו על הכפרת. יכול על גגה? תלמוד לומר ולפני הכפרת. שכל הזאה צריכה להיות גם על הכפורת וגם לפני הכפורת. יכול על מצחה _{בצד של הכפורת כמו המצח שהוא הצד של הראש וכך שני התנאים התקימו}? תלמוד לומר על ולפני _{ולפני פרושו בלא שיגע} לכן יזה כנגד מצחה אבל בלא שיגע. רבי זעירה° אמר צריך שיהא נוגע. רבי שמואל בר רב יצחק° אמר, אינו צריך שיהא נוגע. אמר רבי בון בר חייה° , טעמא דרבי שמואל בר רב יצחק° שנאמר, והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת. ובפר כתיב (ויקרא אחרי מות טז יד) ולקח הכהן מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו. מה כפורת שנאמר להלן _בפר על מצחה _{דכתיב על פני הכפרת} ולא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע _{דכתיב ולפני הכפרת} אף כפורת שנאמר כאן בשעיר על מצחה ולא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע. אמר רבי יוסה° _אסי. מיסבור סבר רבי בון בר חייה° הזיית שעיר של מעלה למידות מהזיות פר שלמעלן. ואינה כן, אלא הזיות שעיר שלמטה למידות מהזיות פר שלמטן. והזית פר שלמעלן למד מהזית שעיר שלמעלן. נאמר בשעיר , והזה אותו על הכפורת, מלמד שהוא נותן אחת למעלן. ולפני

[דף כח עמוד א]

הכפורת למטה איני יודע כמה. הרי אני דן, נאמר מתן דמים בפר למטן, ונאמר מתן דמים בשעיר למטן. מה מתן דמים אמורין בפר למטן שבע, אף מתן דמים אמורין בשעיר למטן שבע. או לכה לך לדרך הזו. נאמרו דמים למעלן ונאמרו דמים למטן. מה דמים אמורין בו למעלן אחת. אף דמים אמורין בו למטן אחת. נראה למי דומה. דנין שלמטן משלמטן ואין דנין שלמטן משלמעלן. או לכה לך לדרך הזו, דנין דם השעיר מדם השעיר ואין דנין דם השעיר מדם הפר. תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז טו) ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. מה דם הפר למטן שבע, אף דם השעיר למטה שבע. ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלן. נאמר מתן דמים בשעיר למעלן ונאמר מתן דמים בפר למעלן. מה דמים האמורין בשעיר למעלן אחת, אף מתן דמים האמורין בפר למעלן אחת. או לכה לך לדרך הזו. נאמרו דמים למטן ונאמרו דמים למעלן. מה דמים אמורין בו למטה שבע, אף דמים אמורין בו למעלן שבע. נראה למי דומה, דנין שלמעלן משלמעלן ואין דנין שלמעלן משלמטן. או לכה לך לדרך הזו, דנין דם הפר מדם הפר ואין דנין דם הפר מדם השעיר. תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר, שיהו כל מעשיו שוין. מה דם הפר למטן שבע, אף דם השעיר למטן שבע. מה דם השעיר למעלן אחת, אף דם הפר למעלן אחת. כתיב(ויקרא אחרי מות טז טז) וכיפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם. וכיפר על הקדש, מכאן שצריך לכוין כנגד הקדש ולהזות בין בדי הארון. אמר °רבי נחמיה לפי שמצאנו בפר הבא על כל המצות, ^ה_כה שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על _לכיוון הפרוכת בשעה שהוא מזה. יכול אף זה כן? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה'. ^ה_כו ואיכן היה? לפנים מן המזבח. או אינו מדבר אלא על מזבח החיצון _{וקדם כשהזה על הפרוכת היה חוץ למזבח פנימי כמו בפר הבא על כל המצוות} ויוצא למזבח החיצון? תלמוד לומר ויצא אל המזבח אשר לפני ה', הא אינו מדבר אלא על מזבח הפנימי. הכל מודין בפר משיח ועדה שאינו צריך שיהא הדם נוגע בפרוכת. במה פליגין? בפר ושעיר של יום הכיפורים. אית תניי תני צריך שיהא נוגע, אית תניי תני אין צריך שיהא נוגע. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° . אני ראיתיה ברומי מליאה טיפין של דם, ואמרתי אלו מן הדמים שהיו מזין עליה ביום הכיפורים. הדא אמרה צריך שיהא נוגע. ואפילו תימר אין צריך שיהא נוגע, אם נגע נגע. ^ה_כז נתן את הדם מכלי קדש לתוך כלי חול, פסל. הא מכלי קדש לתוך כלי קדש, לא פסל ויכול להזות מהשני. אמר רבי חגיי° קומי רבי יוסה° _אסי מתניתא אמרה כן דתנן, עירה

[דף כח עמוד ב]

דם הפר לתוך דם השעיר. מה את שמע מינא הרי בכל כלי יש דם? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, נימר מדם הפר _{שבו הרבה דם נחשב} שהוא מלא לתוך דם השעיר _{שבו מעט דם ונחשב כאילו} שהוא ריקם. רבי יוסה ברבי בון° אמר, שהראיה ממה שאחר שעירה דם הפר לתוך דם השעיר והתמלא מיכן והילך חוזר ובוללן לתוך הכלי השני שהתרוקן כדי שיבללו כל צורכן. נמצא ששופך מתוך כלי מלא לכלי ריק וכיוון ששניהם כלי קדש זה כשר . מנין שהוא זקוק להערות? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז יח) ונתן מדם הפר ומדם השעיר, בזמן שהן מעורבין. יכול מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו? תלמוד לומר (שמות תצוה ל י) וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה. אחת בשנה הוא מכפר, ואינו מכפר שתים בשנה. או נימר דם הפר אחת בשנה, ולא שתים בשנה אבל מדם השעיר יכול לכפר ? תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} נאמר (שמות תצוה ל י) מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם _{וכאן לא נאמר באיזה דם}. אחת בשנה הוא מכפר ואינו מכפר שתים בשנה. הכל מודין בשבע הזאות שלמטן _{שנותן על מזבח הזהב}, שהוא צריך להערות דכתיב שבע ולא ארבע עשרה. קיבל מדם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות, ליתן מאחד על הבדין, מאחד על הפרכת, מאחד על מזבח הזהב, אי זה מהן זקוק להערות? ויש אדם מחשב חצי כפרה? אלא כיני. קבל מדם הפר בג' כוסות, ומדם השעיר בג' כוסות, נתן מאחד על הבדים, ומאחד על הפרוכת, ומאחד על מזבח הזהב. אי זה מהן הוא זקוק להערות? תפלוגתא דרבי זירא° ודרבי הילא° _אילעא, דאיתפלגון. הגריל ג' זוגות נתן מאחד על הבדים, מאחד על הפרוכת מאחד על מזבח הזהב, אי זה מהן משתלח? רבי זעירה° אמר, כתיב לכפר עליו. את שהוא מכפר בו ואפילו מקצת כפרה חבירו משתלח. את שאינו מכפר, אין חבירו משתלח. רבי הילא° _אילעא אמר, כתיב לכפר עליו, את שהוא גומר בו כל הכפרה, חבירו משתלח. את שאינו גומר בו כל הכפרה, אין חבירו משתלח. על דעתיה דרבי זעירה° שלשתן משתלחין. על דעתיה דרבי הילא° _אילעא אינו משתלח אלא אחרון בלבד. והכא על דעתיה דרבי זעירה° , שלשתן הוא זקוק להערות. על דעתיה דרבי הילא° _אילעא אינו זקוק להערות אלא אותו שהזה ממנו אחרון. קיבל דם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות, ונתן רק מאחד מהן על הבדין ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב

[דף כט עמוד א]

^ה_כח איזה מהן נעשה שיריים וזקוק לשפוך על היסוד? תפלוגתא ד°רבי וד°רבי אלעזר ברבי שמעון , דאיתפלגון, חטאת שקבל דמה בד' כוסות, נתן מזה אחד ומזה אחד ומזה אחד. מניין שכולם נשפכין על היסוד? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד ל) ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח. יכול אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהו כולם נשפכין? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד כה) ואת דמו ישפך. הא כיצד? ^ה_כט הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה, דברי °רבי . °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר . מנין אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ד', שיהו כולן נשפכין על היסוד? תלמוד לומר ואת כל דמו ישפך. אף כאן, על דעתיה ד°רבי אלעזר ברבי שמעון , כולהן נשפכין על היסוד. על דעתיה ד°רבי , אין לך נשפך על היסוד אלא אותו שהזה ממנו. שחט שני שעירים, חבריא אמרי הרי הם כאחד. נתפגל זה, נתפגל זה. אבדו אימוריו של זה, מזין על אימוריו של זה. הכל מודין בפר משיח ופר העלם דבר של עדה שנתערב דמם, שנותן מתנה אחת משל שניהן ודיו _{שאין סדר} אבל דם פר יום הכיפורים ודם שעיר שנתערבו, נותן משום פר וחוזר ונותן משום שעיר . חברייא אמרי, דמים כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה אחת משל כשירין. במה פליגין? בדם שני חטאות שנתערבו. °רבי אומר, אומר אני, רואין את הדם. אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה אחת מזה כשר, ואם לאו פסול. וחכמים אומרים אפילו אין בו אלא מתנה אחת משל שניהן כשר _{שאין שיעור להזאה}. על דעתיה ד°רבי יש שיעור למתנות. על דעתיה דרבנן אין שיעור למתנות. על פי מה שאמרנו שאם שחט שני פר משיח, או שני פר העלם דבר של עדה ונתערב דמם, נותן מתנה אחת משל שניהן ודיו, הדא אמרה, נתפגל זה נתפגל זה, אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ה

מתני’: התחיל מחטא ויורד. מהיכן ^ה_ל הוא מתחיל? מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית. ^ה_לא מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון _{דרום מזרח}, שם גומר על מזבח הפנימי. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, במקומו היה עומד ומחטא. ^ה_לב על כולן הוא נותן מלמטה למעלן, חוץ מזו שהיתה לפניו, שהיה נותן מלמעלן למטן שלא יזל הדם לתוך השרוול:

גמ’: ויתחיל בקרן מזרחית דרומית כמו במזבח החיצון? אמר רבי הילא° _אילעא אחר שהזה על הפרכת? הולך בין השלחן לכותל הצפוני של ההיכל עד שיוצא חוץ למזבח וכשעובר את המזבח ומסתובב כלפי המזבח פונה לקרן צפון מזרח שלגבי מקומו היא הקרן הימנית, וקרן דרום מזרחית אין זו ימנית. ויתחיל מקרן צפונית מערבית שבה פגע ראשונה? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} נאמר (ויקרא אחרי מות טז יח) ויצא אל המזבח עד שיצא מכל המזבח

[דף כט עמוד ב]

ולמה לא יצא באמצע ויעבור משמאל למזבח ויתחיל מקרן מערבית דרומית? שלא יתן אחוריו לקודש _{שהרי הארון באמצע}. אף עכשו _{כשמתחיל מהפינה הצפון מזרחית אחר כך צפון מערבית ואחר כך דרום מערבית} ואין סופו ליתן אחוריו לקודש כשהולך לכוון קרן דרום מזרחית? חוזר היה לאחוריו כשפניו לכיוון ההיכל. ויתחיל מקרן מזרחית צפונית, אחר כך יזה בקרן דרום מזרחית ואחר כך דרום מערבית ואחר כך צפון מערבית, וכך לא יפנה את גבו גם בלי ללכת אחורה? כיי דאמר רבי הילא° _אילעא שכל הפניות במקדש לימין וצריך ללכת לקרן הימנית ואין זו ימנית. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, במקומו היה עומד ומחטא? על כולן הוא נותן מלמטה למעלן, חוץ מזו שהיתה לפניו, שהיה נותן מלמעלן למטן. תני °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, ממקומו היה עומד ומחטא. ועל כולן הוא נותן מלמעלן למטן חוץ מזו שהיה לפניו לוכסן _{קרן דרום מערבית הרחוקה ממנו} שהיה נותן מלמטן למעלן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שניהן מקרא אחד דורשין שנאמר , סביב. רבנן אמרי סביב להילוך. ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר סביב לקרנות. שני כהנים ברחו בפולמוסיות, אחד אומר עומד הייתי ומחטא _{שכל מזבח פנימי כחד קרן וגם שלא יהיה גבו להיכל}, ואחד אומר מהלך הייתי ומחטא. אמר רבי יודן° הדא אמרה מאן דעבד הכין לא חשש ומאן דעבד הכין לא חשש

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ו

מתני’: ^ה_לג הזה על טיהרו של מזבח שבע פעמים. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ^ה_לד ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי. ^ה_לה אלו ואלו מתערבין° באמה ויוצאין לנחל קדרון ^ה_לו ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בו:

גמ’: תנן, הזה על טיהרו של מזבח שבע פעמים. והזה עליו לא על אפריו, עליו לא על גחליו, אית תניי תני שאת שבע ההזאות הללו נותן בצד צפוני של מזבח הזהב, אית תניי ^ה_לז בצד דרומי. מאן דאמר שנותן בצד צפוני, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שסובר שממקומו בצד צפון מזרח היה עומד ומחטא, לכן שם גם היה מזה. ומאן דאמר בצד דרומי, רבנן שסוברים שהיה סובב את המזבח ומסים בדרום מזרח ולכן שם היה מזה? תנן, שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי. אמר °רבי יוסה . זה סימן, כל הניטל מבחוץ להינתן בפנים _{כגון גחלים לקטורת או להדלקת המנורה}

[דף ל עמוד א]

ניטל מן הסמוך לפנים _{ממערכה שניה שהיתה בצד מערב קרוב להיכל}. וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניתן בסמוך לפנים _{בזיכי לבונה על מערכה בצד מערב ושיירי הדם של פר ושעיר יום הכיפורים ישפך על יסוד מערבי}. אמר רבי ירמיה° בשם רבי פדת° . גחלים שבכל יום לקטורת ולנר המערבי למידין מגחלים של יום הכיפורים ששם נאמר [ויקרא אחרי מות טז יב? ולקח גחלי אש מעל המזבח מלפני ה’ _{שנלקח מהמערכה שבצד מערב}. ושני בזיכי לבונה שצריכים להיות מקטרים על _{המערכה שבצד מערב} למידין משירי דמים שנשפכים על יסוד מערבי? כתיב ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד? תני, ואת כל דם הפר , לרבות פר דם יום הכיפורים לשפיכה. ולמה לא אמר גם שעיר ? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, בלא כך אינו זקוק להערות קדם כשמזה על מזבח הזהב נמצא ששניהם בכלי אחד ושפיכה אחת לשניהם? אשכחת תני, _{שמרבה את שניהם} כתיב (ויקרא ויקרא ד ז) ואת כל דם הפר ישפך, לרבות דם פר יום הכיפורים ושעיר לשפיכה. נאמר וכלה מכפר את הקדש. אית תניי תני אם כילה כיפר. ואית תניי תני אם כיפר כילה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מחלוקת ביניהון. מאן דאמר אם כילה _{לעשות את כל הנאמר} כיפר , השיריים מעכבין. מאן דאמר אם כיפר _{שנתן את כל ההזאות} כילה, ^ה_לח אין השיריים מעכבין. רבי יהושע בן לוי° אמר משמעות דורשין ביניהון. _{אבל לדעת כולם אין השיריים מעכבין}. רבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° , אף שהם חולקים, לכולי עלמא אין השיריים מעכבין. מאי כדון במה הם חלקים? מאן דאמר אם כלה כיפר, עושה אותן _{את הנתינה על קרנות מזבח הזהב} ארבע מתנות. מאן דאמר אם כיפר כלה אינו עושה אותן אלא מתנה אחת ואם נתן אחת מהם כיפר כמו במזבח החיצון. תני אמר °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. מה אם שירי חטאת שאינן מכפרין _{שהכפרה בנתינה על הקרנות} ניתנין על היסוד. תחילת עולה _{שתים שהן ארבע שנותן בקרבן עולה} שהיא מכפרת, אינו דין שתינתן על _{מקום שיש בו} היסוד. אמר לו °רבי עקיבא _{בן יוסף}. כך צריך היתה לאמר? מה אם אמרת בשירי חטאת שאינן מכפרין ואינן ראוין לכפר ניתנין על היסוד, תחילת עולה שהיא מכפרת וראויה לכפר אינו דין שתינתן על

[דף ל עמוד ב]

היסוד. מאן דאמר אין מכפרין _{שזו דעת °רבי ישמעאל בן אלישע}, אין מכפרין בשאר ימות השנה. הא ביום הכיפורים מכפרין שאף השריים מעכבים ביום הכיפורים. מאן דאמר אינן מכפרין ואינן ראויים לכפר _{שזו דעת °רבי עקיבא בן יוסף}, אין מכפרין לא בשאר ימות השנה ולא ביום הכיפורים שהשריים אינם מעכבים אף ביום הכיפורים. תני כתיב (ויקרא ויקרא ד ז) ואת כל דם הפר ישפך, לרבות דם פר יום הכיפורים ושעיר לשפיכה. מה אנן קיימין? אם למצוה, אף בשאר ימות השנה מצוה ליתן על היסוד. אלא אם אינו ענין למצוה תניהו ענין לעיכוב. אמר רבי שמי° , מתניתא אמרה שהשיריים מעכבין. דתנינן, _{המשנה רוצה להוכיח שאם נתן את הניתנים למעלה למטה לא יצא, כמו שמצאנו שאם נתן את התחתונים למעלה לא יצא ^ה_לט} . מה לתחתונים _{קרבנות שדמם ניתן למטה מחוט הסיקרה כמו עולה} אם נתנן למעלן לא הורצו, שאין מהן קרב למעלן _{אין שום נתינה מדמם למעלה} תאמר בעליונים _{קרבנות שדמם ניתן למעלה כמו חטאת} אם נתנן למטן הורצו שיש מהן קרב למטן _{שיש נתינה מדמם למטה שהרי שירי דמם נשפך ליסוד}. הפנימיים יוכיחו שיש מהם קרב בחוץ _{שירי הדם} ואם נתנן בחוץ לא הורצו. מה לפנימיים אם נתנן בחוץ לא הורצו, שאין מזבח ממרקן _{קא סלקא דעתין שהכוונה שהשירים מעכבים והם הממרקים}, תאמר בעליונים _{קרבנות שדמם ניתן למעלה כמו חטאת} אם נתנן למטן הורצו שהרי הקרנות ממרקות אותן _{שהשריים אינם מעכבים}. הואיל והקרנות ממרקות אותן אם נתנן למטן תהא כשירה. תלמוד לומר הכהן המחטא אותה יאכלנה. אותה שנתן דמיה למעלן, ולא שנתן דמיה למטן. מהו אין המזבח הפנימי ממרקן? לא כפי שהבנו שמתן דמים על המזבח לא מסים את העבודה כיוון שצריך עוד לשפוך שיריים על היסוד כיוון שהשירים מעכבים, אלא כדאמר רבי יוסי ברבי בון° שהמזבח אינו ממרקן לעשותן שיריים, שאינו מכפר לבדו, אלא אף על ידי הבדין ועל ידי הפרוכת הן נעשות שיריים. אבל שיריים אינם מעכבים אפילו ביום הכיפורים. אמר רבי יוסה° _אסי מתני' אמרה שאין השיריים מעכבין דתנינן _{באיזה הוא מקומם}. פרים הנשרפים וכ”ו שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי, אם לא נתן לא עיכב. רבי בורקיי° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מתני' אמרה שהשיריים מעכבין, דתנינן כתיב (ויקרא אחרי מות טז לג) וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר. וכפר את מקדש הקדש זה לפניי לפנים אלו הזאות שנותן בין הבדים. ואת אהל מועד זה ההיכל אלו הזאות שנותן על הפרכת בהיכל. ואת המזבח אלו הזאות שנותן על מזבח הזהב. יכפר, אף על העזרות _{מתנה שנותן בעזרה}. מה אית לך כפרה שנתנת בעזרות? לא השיריים? רבי בון בר חייא° בעי, למאן דאמר השיריים מעכבין, מקומן מעכב כגון אם שפך שלא על היסוד? נותנן בלילה? שוחט עליהן בתחילה? _{כגון שנשפך הדם האם יכול לשחוט, או שכדי שיקראו שיריים צריך קדם שיהיה מתן דמים}. חברייא בעיי מחשב להן _{האם מחשבת פיגול פוסלת בהם}? רבי יודן° בעי אבדו _{האם דינם כמו אברים שאם הם קימים מעכבים ואם אבדו אינם מעכבים}? מה הן צריכה ליה _{במה הסתפק}, כשלא התחיל. אבל אם התחיל ושפך מעט ואחר כך אבדו, כל עמא מודיי משהוא משייר שהן

[דף לא עמוד א]

שיריים ואינם מעכבות _{שאין שיריים לשיריים}. תנן, אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בו: תני מועלין היו בדמים דברי °רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}, וחכמים אומרים ^ה_מ אין מעילה בדמים. מאי טעמא דרבנן? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} משום שנאמר (ויקרא אחרי מות יז יא) כי הדם הוא בנפש יכפר. אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד. רבי חייה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} משום שנאמר (ויקרא אחרי מות יז יד) כל אכליו יכרת. אין לך בו אלא כרת נפש לאכליו בלבד. אמר רבי זעירה° הקדיש דם ביניהון. מאן דאמר אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד, וזה _{דם שהוקדש לבדק הבית} הואיל ואין בו כפרה יש בו מעילה. מאן דאמר אין לך בו אלא כרת נפש בלבד, וזה _{שהוקדש לבדק הבית} הואיל ויש בו כרת אין בו מעילה. אתא רבי אבא° אמר , רבי חייה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הקדיש דם לבדק הבית מועלין בו. והוה רבי זעירה° חדי _שמח בה סבר על דרבנן איתאמרת, שאף שהם סוברים שאין מעילה בדם קדשים, הם מודים שאם הקדיש דם לבדק הבית יש בו מעילה. ולכן הוא שמח שזה מתאים להבחנה שלו שאם המקור לדעת חכמים הוא מהפסוק (ויקרא אחרי מות יז יא) כי הדם הוא בנפש יכפר אז רק דם קדשים שמכפר אין בו מעילה, אבל אם הקדיש דם לבדק הבית אף חכמים יודו שיש בו מעילה. אמר לו ומה בידך? אולי על ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} איתאמרת שסובר שמועלין בכל דם? רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא° אמר כך משיב °רבי שמעון _{בן יוחאי} לחכמים שסוברים שבדם קדשי מזבח אין מעילה, אילו מכרן _{את הדם}, שמא אינו תופס דמיהן ואם השתמש בהם מעל? מה ביניהן ומה בין דמיהן? ופליג על ההיא דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, יש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין, ואם מכרן אינו תופש את דמיהן. ויש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין ואם מכרן תופש את דמיהן. ^ה_מא דישון המזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין. ואם מכרן תופש את דמיהן.הדמים לא נהנין ולא מועלין בהן ואם מכרן אינו תופש את דמיהן.

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ז

מתני’: כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. ^ה_מב הקדים דם השעיר לדם הפר, יחזיר ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. אם ^ה_מג עד שלא גמר את המתנות שמבפנים נשפך הדם, יביא דם אחר ויחזיר ויזה בתחילה מבפנים. וכן בהיכל וכן במזבח הזהב, שכולן כפרה וכפרה בפני עצמן. °רבי אלעזר _{בן עזריה} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים, ממקום שפסק משם הוא מתחיל.

[דף לא עמוד ב]

גמ’: תנן, כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. תני, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. ^ה_מד במה דברים אמורים? בעבודות הנעשות בפנים _{בקדש הקדשים} בבגדי לבן. אבל בעבודות הנעשות בחוץ _{בהיכל ובעזרה} בבגדי לבן, אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי. וחכמים אומרים, אף הנעשות בחוץ _{בהיכל ובעזרה} בבגדי לבן אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שניהן מקרא אחד הן דורשין. נאמר (שמות תצוה ל י) והיתה זאת לכם לחקת עולם אחת בשנה. רבנן אמרי, עבודות שנעשות פעם אחת בשנה, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר עבודות הנעשות במקום שהוא נכנס בו פעם אחת בשנה. תנן, הקדים דם השעיר לדם הפר, יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. אמר רבי הושעיה° בשם רבי אפס° , במתנות הפרוכת, אבל במתנות הבדים, הפר מעכב את השעיר, ואם שחט את השעיר קדם מתן דמיו של פר בין הבדים השעיר פסול. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר שחט את השעיר אחר כך נתן מדם הפר על בין הבדים הנעשה בתחילה כשר _{שאין הפר מעכב את שחיטת השעיר}. אמר רבי יוסה° _אסי יאות. אילו נשפך דם הפר אחר שנתן על הבדים, ודם השעיר מונח בכוס. שמא אינו מביא פר אחר וכשר אף שהשעיר נשחט קדם הפר השני? מה בין שחט את השעיר קדם הפר עד שלא נתן מדם הפר , מה בין שחט משנתן שאמרנו שכשר? תנן, אם עד שלא גמר את המתנות שמבפנים נשפך הדם, יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה מבפנים. וכן בהיכל וכן במזבח הזהב, שכולן כפרה וכפרה בפני עצמן. °רבי אלעזר _{בן עזריה} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים, ממקום שפסק משם הוא מתחיל. רבנן אמרי, שלש מתנות לכושר ושלש לפסול. שכל מתנות בין הבדים אחת וכל מתנות על הפרוכת אחת וכל המתנות שעל מזבח הזהב אחד, שכל אחד נחשב מכפר לעצמו, לכן אם נשפך הדם באמצע של אחד מהם, מתחיל מתחילת אותו אחד. °רבי אלעזר _{בן עזריה} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים, ארבעים ושלש לכושר וארבעים ושלש לפסול. שכל הזאה כפרה בפני עצמה, נמצא שיש ארבעים ושלוש כפרות אחת למעלה ושבע למטה של פר ושל שעיר בפנים ועל הפרוכת, ועל ארבע קרנות ושבע הזהות על טיהרו של מזבח כל אחת עצמאית ואם נשפך הדם ממשיך ממנה. דרבנן אמרי כל שבע ושבע כפרה בפני עצמה. °רבי אלעזר _{בן עזריה} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמרי כל אחד ואחד כפרה בפני עצמו. רבי זעירה° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. טעמא ד°רבי אלעזר _{בן עזריה} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} משום שנאמר (ויקרא אחרי מות טז כ) וכלה מכפר את הקדש. אפילו אין שם אלא מתנה אחת כגון שנשפך הדם לפני הזיה אחרונה על המזבח אמרה התורה כלה, אל תתחיל מהתחלה אלא תגמור ותזה רק אותה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} נתן מקצת מתנות ונשפך הדם, מביא אחרים תחתיהן. אלו ואלו נשפכין ליסוד כמצותן. למה הייתי חושב שלא? לא כן צריכה כשנקרא עליהן לשם פסול _{כגון שנטמא הדם ונשאר מעט טהור קא משמע לן שאף על פי כן את מה שנשאר טהור צריך לשפוך ליסוד}. אמר רבי יוסה° _אסי ויאות. אילו נתן מקצת מתנות ונשפך הדם ונשאר מעט, שמא אינו מביא אחרים תחתיהן ומועלין בראשונים? _{מה ההבדל בין נשפך לבין נטמא מכאן שהחלק שנשאר כל דיני דם כשר עליו}. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסה° _אסי

[דף לב עמוד א]

עד כדון כששחט את הראשונים לשם כושר והשניים לשם פסול _{כגון שאחר שנישפך הדם ונשאר מעט דם שחט שני בהמות ראשונה בכשרות ושניה לשם פסול כך שהבהמה הראשונה שהייתה בהכשר משלימה את השיריים והשניה שנפסלה לא באה במקום הראשונה אלא במקום השניה ולכן השיריים לא ניפסלו. אבל האם גם במקרה} ששחט את הראשונים לשם פסול ואת השניים לשם כושר? _{שאז הבהמה הראשונה שנשחטה באה כהשלמה לשיירי הראשונה ואולי כמו שאמרנו שאם שחט שתי בהמות ופיגל באחת פסל את השניה} אמר רבי יוסה° _אסי מצינו פסול מוציא מיד פיגול _{כגון שחשב מחשבת פיגול ושלא לשמו ששלא לשמו מוציא מדין פיגול}, מצינו פסול מוציא מיד כושר?
_{לפי ההסבר של הרב חיים קנייבסקי כל הדיון הוא במקרה שערב את שיירי הדם של הבהמה החדשה עם שיירי הדם הראשון עד כדון כששחט את הראשונים לשם כושר והשניים לשם פסול . מובן שהשני לא יפסול את מה שנשאר מהראשון מדין שיראים דקמא קמא בטיל אבל אם הדמים הראשונים לשם פסול ואת השניים לשם כושר? האם השניים יפסלו דקמא קמא בטיל ועל זה עונה הגמרא שלא מצאנו פסול מוציא מידי כשר}

הדרן עלך פרק הוציאו לו

פרק שישי – שני שעירי

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה א

מתני’: ^ו_א שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחת. אף על פי שאינן שוין כשרים. לקח אחד היום ואחד למחר כשרים, ^ו_ב מת אחד מהן. אם עד שלא הגריל מת אחד מהן, יקח זוג לשני. ואם משהגריל מת, יביא שנים ויגריל עליהם כתחילה ויאמר. אם של שם מת, זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת, זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה, אף שחטאת שנתכפרו בעליה תמות שאין חטאת ציבור מתה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר תמות. ועוד אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. נשפך הדם ימות המשתלח. מת המשתלח ישפך הדם:

גמ’: כתיב (ויקרא אחרי מות טז ה) ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. נאמר שעירי, מיעוט שעירים שנים. אם כן למה אמר שני? שיהו שוין. גבי טהרת מצורע כתיב (ויקרא מצורע יד י) וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים. נאמר כבשים, מיעוט כבשים שנים. אם כן למה נאמר שני? שיהו שוין. גבי צפרי מצורע כתיב (ויקרא מצורע יד ד) ’‘‘וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפורים חיות? נאמר צפרים. מיעוט צפרים שתים. אם כן למה נאמר שתי? ^ו_ג שיהו שוות. גבי חצוצרות שעשה משה כתיב (במדבר בהעלתך י ב) עשה לך שתי חצוצרת כסף. נאמר חצוצרות, מיעוט חצוצרות שתים. אם כן למה נאמר שתי? שיהו שוות. התיב רבי חגיי° קומי רבי יוסה° _אסי, והא כתיב (דברים שפטים יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'. מעתה גם כאן נדרוש, נאמר אנשים, מיעוט אנשים שנים. אם כן למה נאמר שני? שיהו שוין _{ישראל עם ישראל וגר עם גר}? והא כתיב (דברים כי תצא כד יז) לא תטה משפט גר יתום ואלמנה. והרי מצאנו גר דן עם מי שאינו גר, יתום דן עם מי שאינו יתום, אלמנה דנה עם מי שאינה אלמנה, אם כך מה תלמוד לומר שני? אלא מפנייא _מופנה להקיש לגזירה שוה. נאמר כאן שני האנשים אשר להם הריב. ונאמר להלן וישארו שני אנשים במחנה. מה שני שנאמר להלן _{אלדד ומידד}, אנשים ^ו_ד ולא נשים ולא קטנים. אף שני שנאמר כאן, אנשים ולא נשים ולא קטנים. _{ואם אינו ענין לבעלי דינים תניהו ענין לעדים}. הרי למדנו שאין האשה מעידה, מעתה ^ו_ה אין האשה דנה, שכל שפסול לעדות אינו דן. רבי יוסה ברבי בון° ורבי חונה° אמרו בשם רב יוסף° _{הפסול של נשים לעדות נלמד ממקום אחר}. נאמר כאן שני (דברים שפטים יז ו) על פי שנים עדים, ונאמר להלן שני דכתיב (במדבר בהעלתך יא כו) וישארו שני אנשים במחנה. מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים, אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. אם כן למה נאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב? ^ו_ו שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד שותק ואחד מדבר, אחד מדבר כל צורכו ואחד את אומר לו קצר בדבריך. שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז פנים כנגד האחד,

[דף לב עמוד ב]

מעמיד לזה ומושיב לזה. משום °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמרו, אומר לו לבוש כשם שהוא לובש, או הלבישו כשם שאתה לבוש. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב. ואי זה האסור? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צורכו וכו'. אמר רבי אבא° בשם רב הונא° , ^ו_ז צריכין העדים להיות עומדין כשהן מעידין עדותן. אמר רבי ירמיה° בשם רבי אבהו° , אף הנידונין צריכין להיות עומדין בשעה שהן מקבלין עדותן. תנן, שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחת. היו השעירים שוין בדמים ואין שוין בשבח הדמים _{שאף שנקנו באותו מחיר אחד משובח מחברו שהמוכר עשה עליו הנחה}, אין השעירין כמצוותן. שוין בשבח הדמין ואין שוין בדמים, השעירים כמצוותן. משובח בגופו _שמן ומשובח במראיו מי קודם? רבי ירמיה° סבר מימר נישמעינה מן הדא, דתני _{בעניין העומר}, אביב _לח קצור ויבש לקצור, אביב קצור קודם. _{שאביב משובח בגופו} הדא אמרה משובח בגופו ומשובח במראיו, משובח בגופו קודם. שהקצירה הידור מצווה כמו משובח במראה, ולח זה משובח בגופו. תנן, ואם משהגריל מת, יביא שנים ויגריל עליהם כתחילה ויאמר, אם של שם מת, זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת, זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. הרי הוא יודע של מי מת, אז למה הוא מתנה? כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, אם של עזאזל מת יביא שנים ויגריל עליהם בתחילה ויאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. אם כך יש שנים להשם, אי זה מהן קרב? רב° _{אבא בר אייבו} אמר שני שבזוג שני, כיוון שהראשון נדחה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ^ו_ח שני שבזוג ראשון, שאין בעלי חיים נדחים. אמר רבי זעירה° טעמא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שנאמר (ויקרא אחרי מות טז ט) ’‘‘והקריב את אשר עלה עליו הגורל לה’ ועשהו חטאת. יכל לומר לחטאת, למה נאמר ועשהו? ללמד שמצוותו בראשון שאף אם מת חבירו תעשה אותו חטאת. רבי אילא° _אילעא אמר , טעמא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב ועשהו חטאת. הגורל קבעו בתלייה עד שיזווגו לו חברו שלא ידחה. ואתיה כהיא דאמר רבי יונה° בשם רבי זעירה° , ועשהו חטאת. קבעו בתלייה עד שיזדווג לו חבירו. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שסובר שאין בעלי חיים נדחים. אם אחר שהביאו זוג שני והגרילו, מת גם השני שבזוג ראשון. שני שבזוג שני מהו שידחה? או שאין בעלי חיים נדחים כלל ואינו נדחה ושני השעירים שבזוג השני כשרים, ויהיו כפי שעלה עליהם הגורל אחד לה’ ואחד לעזאזל. אתא רבי אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מת שני שבזוג ראשון, שני שבזוג שני כבר נדחה. וכל שכן לשיטתיה דרב° _{אבא בר אייבו}, שאמר ששני שבזוג ראשון נדחה, שאם מת שני שבזוג שני שני שבזוג ראשון אינו מצטרף, שכבר נדחה. הגריל ג' זוגות נתן מאחד על הבדים מאחד על הפרוכת מאחד על מזבח הזהב, אי זה מהן משתלח? רבי זעירה° אמר כתיב לכפר עליו. את שהוא מכפר בו ואפילו מקצת כפרה חבירו משתלח. את שאינו מכפר, אין חבירו משתלח. רבי הילא° _אילעא אמר כתיב לכפר עליו, את שהוא גומר בו כל הכפרה, חבירו משתלח. את שאינו גומר בו כל הכפרה, אין חבירו משתלח. על דעתיה דרבי זעירה° שלשתן משתלחין. על דעתיה דרבי הילא° _אילעא אינו משתלח אלא אחרון בלבד. תנן, שאין חטאת ציבור מתה °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר תמות. לרבי יוחנן° _{בר נפחא} הכוונה לשני שבזוג שני: וקשיא על ד°רבי יהודה _{בר עילאי}. ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה? אמר רבי אבון°

[דף לג עמוד א]

ולא אשכחנן כן על ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר אשם שמתו בעליה ותמורת אשם ימותו. והרי תמורת אשם מפרישה משעה ראשונה למיתה. אמר רבי מנא° _{בן יונה} הן דאת מקשי לה על ד°רבי יהודה _{בר עילאי}, קשיתה על דמתניתא. דתנינן תמן, וולד חטאת וחטאת שנתכפרו בעליה באחר וחטאת שמתו בעליה וחטאת שעברה שנתה ותמורת חטאת ^ו_ט ימותו, ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה?

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה ב

מתני’: ^ו_י בא לו אצל שעיר המשתלח וסמך שתי ידיו עליו ונתוודה וכך היה אומר. אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל. אנא השם כפר נא וגומר:

גמ’: תני בר קפרא° עוו פשעו חטאו. ולא היה מזכיר ישראל, שלא להזכיר גניין של ישראל. נאמר יעמד חי, מלמד שהוא עתיד למות. עד מתי הוא צריך להיות חי? עד _{אחר מתן דמים של שני דכתיב} וכלה מכפר את הקודש דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר עד שעת הוידוי. על דעתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אין הוידוי מעכב. על דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} הוידוי מעכב. מה נפק מן ביניהון? שלחו בלא וידוי. על דעתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אין צריך להביא שעיר אחר, על דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} צריך להביא שעיר אחר. אף בפר כן. שחטו בלא וידוי. על דעתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אינו צריך להביא פר אחר, על דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} צריך להביא פר אחר. נתוודה ושחטו ונשפך הדם, הרי אמרנו צריך להביא פר אחר. צריך להתוודות עליו פעם שנייה או כבר יצא בוידוייו של ראשון? אף בשעיר המשתלח כן? אם מת שעיר המשתלח אחר שנעשו כל עבודות שבפנים וכבר אין צורך בשעיר לה’ האם צריך להגריל עליו פעם שנייה, או כבר יצא בהגרילו של ראשון ויכול לקחת אחד בלי הגרלה?

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה ג

מתני’: ^ו_יא מסרו למי שהוא מוליכו. הכל כשירין להוליכו אלא שעשו כהנים גדולים קבע ולא היו מניחין ישראל להוליכו. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, מעשה והוליכו ערשלא מציפורין וישראל היה:

גמ’: נאמר (ויקרא אחרי מות טז כא) ושלח ביד איש עתי המדברה. איש, להכשיר את הזר. עתי, שיהא עתיד. עתי, שיהא מזומן. עתי, ^ו_יב אף בשבת. עתי, ^ו_יג אף בטומאה. לא הוא עתיד הוא מזומן? אלא שלא ישלחנו ביד שנים אפילו שניהם מזומנים. שילחו ביד שנים, מהו שיטמא _השני בגדים? נישמעינה מן הדא, והמשלח לא המשלח את המשתלח. _{הכוונה למתלווה} הדא אמרה שילחו ביד שנים אינו מטמא

[דף לג עמוד ב]

בגדים _{רק המחזיק את השעיר}. ברח, דרך הליכה מטמא בגדים. דרך חזירה אינו מטמא בגדים. שאלו את °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, חלה השליח מה יעשו? אמר להן, כך תהו בשלום. ואם חלה שעיר המשתלח? אמר להן יכול הוא לטעון אתכם ולי. דחייו ולא מת? אמר להן כך יהו אויבי השמים. לא שהיה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מפליגן, אלא שלא היה אומר להן דברים שלא שמען מימיו. וחכמים אומרים ^ו_יד חלה השליח, משלחו ביד אחר. חלה המשתלח, מרכיבו על החמור. ^ו_טו דחייו ולא מת, יורד אחריו וממיתו. כל ימים שהיה °שמעון הצדיק קיים, לא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברין איברין. משמת °שמעון הצדיק , היה בורח למדבר, והסרקין _ערבים אוכלין אותו. כל ימים שהיה °שמעון הצדיק קיים היה גורל של שם עולה בימין, משמת °שמעון הצדיק פעמים בימין פעמים בשמאל. כל ימים שהיה °שמעון הצדיק קיים היה נר מערבי דולק, משמת °שמעון הצדיק פעמים כבה פעמים דלק. כל ימים שהיה °שמעון הצדיק קיים היה לשון של זהורית מלבין, משמת °שמעון הצדיק פעמים מלבין פעמים מאדים. כל ימים שהיה °שמעון הצדיק קיים היה אור המערכה מתגבר ועולה, ומשהיו נותנין שני גזירי עצים בשחרית לא היו נותנין כל היום. משמת °שמעון הצדיק תשש כוחה של מערכה, ולא היו נמנעין להיות נותנין עצים כל היום. כל ימים שהיה °שמעון הצדיק קיים היתה ברכה משולחת בשתי הלחם ובלחם הפנים, והיה נופל לכל אחד ואחד עד כזית. ויש מהן שהיו אוכלים ושביעין, ויש מהן שהיו אוכלין ומותירין. משמת °שמעון הצדיק ניטלה ברכה משתי הלחם ומלחם הפנים, והיה נופל לכל אחד ואחד מהן עד כאפון הצנועים היה מושכין את ידיהן והגרגרנים היו פושטין את ידיהן. מעשה בכהן אחד בציפורין שנטל חלקו וחלק חבירו, והוא היה נקרא בן האפון עד היום. הוא שדוד אמר (תהילים עא ד) אלהי פלטיני מיד רשע מכף מעוול וחומץ. תני ארבעים שנה עד שלא חרב בית המקדש היה נר מערבי כבה, ולשון של זהורית מאדים, וגורל של שם עולה בשמאל, והיו נועלין דלתות ההיכל מבערב, ומשכימין ומוצאין אותן פתוחין _{כמו רוח רפאים}. אמר לו °רבן יוחנן בן זכאי היכל למה אתה מבהלינו, יודעין אנו שסופך ליחרב שנאמר (זכריה יא א) פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. ארבעים שנה שימש °שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה, ובשנה האחרונה אמר להן בשנה זו אני מת. אמרו לו למי נמנה אחריך? אמר להן הרי נחוניון בני לפניכם. הלכו ומינו את נחוניון, וקינא בו שמעון אחיו, והלך והלבישו אונקלה _{בגד מעור} וחגרו צלצל _{שהם בגדי נשים}. אמר להן ראו מה נדר לאהובתו. אמר לו לכשאשמש בכהונה גדולה אלבש אנקלה שליך ואחגור בצלצל שליך. ביקשו לבדק את הדברים ולא מצאו אותו _{שברח מהבושה}. אמרו משם ברח להר המלך, משם ברח לאלכסנדריאה ועמד ובנה שם מזבח, וקרא עליו את הפסוק הזה (ישעיה יט יט) ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים. והרי הדברים קל וחומר, ומה אם זה שברח מן השררה _{שעד אותה עת לא רצה לשמש וזו היתה חניכתו} ראו היאך נחזר עליה בסוף. מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה. תני זו דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר לא כי אלא נחונין סרב ומינו את שמעון, וקינה בו נחונין אחיו והלך והלבישו אנקלי וחגרו צלצל. אמר לו ראו מה נדר לאהובתו, אמר לו לכשאשמש בכהונה גדולה אלבש אנקלה שליך ואחגור בצלצל שליך. ביקשו לבדק את הדברים ולא מצאו אותו _{שברח מהבושה}. אמרו משם ברח להר המלך, משם ברח לאלכסנדריאה ועמד ובנה שם מזבח, וקרא עליו את הפסוק הזה (ישעיה יט יט) ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים. הרי הדברים קל וחומר. ומה אם זה שברח מן השררה _{שהרי חוניו לא רצה להתמנות} ראו היאך נחזר עליה בסוף. מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה

[דף לד עמוד א]

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה ד

מתני’: ^ו_טז וכבש עושין לו מפני הבבליים שהיו מתלשין בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא. יוקרי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה. י' סוכות עשו, מירושלם עד צוק תשעים ריס. שבעה ומחצה לכל מיל, ^ו_יז על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים, ומלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מן האחרון שבהן, שאינו מגיע עצמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו:

גמ’: תנן, וכבש עושין לו מפני הבבליים שהיו מתלשין בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא. אית תניי תני כבש לגופו, שעטפו אותו בבגד שלא יתלשו לו שערות, אית תניי תני כבש ממש. אמר רבי חייה בר יוסף° , אלכסנדריין היו. שהיו תולשין בשערו ואומרים, עד מתי אתם מתעכבים ותולין את הקלקלה _{משהים את העברות} בנו: תנן, יקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה, י' סוכות עשו: תני, עשר סוכות בתוך שנים עשר מיל דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר תשע סוכות בתוך עשרה מיל, ושני מיל אחרונים מסוכה לצוק. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר חמש, וכולן על ידי עירוב. וכן אמר לי °רבי אליעזר בן רבי יוסי בני, יכול אני לעשותן שתים על ידי עירוב שמירושלים ילכו שני מיל, ומהסוכה הראשונה חלק יעשו עירוב לכיוון ירושלים ויצאו לקראתו שני מיל, וחצי יעשו עירוב לכיוון הצוק וילכו שני מיל וכן מהסוכה השניה. על כל סוכה וסוכה אומר לו הרי מזון והרי מים לייפות את כוחו, למה שאין יצר הרע תאב אלא דבר שהוא אסור לו, וברגע שאומרים לו שמותר כבר אינו תאב. כהדא, רבי מנא° _{בן יונה} סלק למבקרה _{הלך לבקר} לרבי חגיי° ביום כיפור דהוה תשיש. אמר לו צחינא _{אני צמא}, אמר ליה שתה. שבקיה ונחת ליה _{עזב אותו והלך}, בתר שעה סלק לגביה אמר ליה מה עבדת ההיא צחיותך _{אחרי שעה הלך אליו אמר מה עשיתה עם הצמא שלך}? אמר לו כד שרית לי אזלת לה _{כשהתרתה לי לשתות היא הלכה לה}. רבי חייה בר אבא° הוה משתעי הדין עובדא _{סיפר מעשה זה}, חד בר נש הוה מהלך בשוקא ביום הכיפורים וברתיה _וביתו עימיה, אמרה ליה ברתיה אבא צחייא אנא _{אני צמאה}. אמר לה אורכין ציבחר _{תמתיני מעט}, אמרה לו אבא צחייא אנא _{אני צמאה}. אמר לה אורכין ציבחר _{תמתיני מעט}, ומתת. רבי אחא° כד מפני _כשסיים מוספא של כיפור הוה אמר קומיהון אחינן, מאן דאית ליה מייניק ייזיל בגיניה _{מי שיש לו תינוק שילך בשבילו להאכיל אותו}

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה ה

מתני’: ^ו_יח ומה היה עושה חלק לשון של זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין קרניו ודוחפו לאחוריו, מתגלגל ויורד, לא היה מגיע למחצית ההר עד שהוא נעשה איברים איברים, בא וישב לו תחת הסוכה האחרונה עד שתחשך. ^ו_יט מאימתי מטמא בגדים? משיצא חומת ירושלם. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר משעת דחייתו לצוק

[דף לד עמוד ב]

גמ’: בראשונה היו קושרין אותו _{כל אחד} בחלונותיהן ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים והיו מתביישין אלו מאלו. חזרו וקשרו אותו בפתחו של היכל ויש שנים שהיה מלבין ושנים שהיה מאדים. חזרו וקשרו אותו בסלע. כתיב (ישעיה א יח) לכו נא ונוכחה יאמר ה’ אם יהיו חטאכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. תני °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר (ישעיה א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים שבין שמים וארץ שהם מהלך חמש מאות שנים, כשלג ילבינו, יותר מכאן כצמר יהיו. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות הראשונים _{חמש מאות שנים} [דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים], כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. אמר רבי יודא בר פזי° אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בראשונה בבית ראשון, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו בבית שני. ורבנן אמרין בזמן שעוונותיו של אדם כפי שניו שהחטא מתאים לגילו _{כגון צעיר מנאף וזקן רודף כבוד ומשתכר} כשלג ילבינו אם הם לא כשניו כצמר יהיו

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה ו

מתני’: ^ו_כ בא לו אצל הפר ואצל השעיר הנשרפין, קרען והוציא את אימוריהן נתנם במגס והקטירן על גבי המזבח, קלען במקלות והוציאן לבית השריפה. ^ו_כא מאימתי מטמאין בגדים? משיצאו חומת העזרה, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר משיצת האור ברובן:

גמ’: תנן, בא לו אצל הפר ואצל השעיר הנשרפין. אנן תנינן שמיד אחרי שילוח השעיר בא לו אצל הפר ואצל שעיר הנשרפין. אית תניי תני, שקדם בא לו כהן גדול לקרות. אמר רבי חנניה° קרא מסייע למתניתן דכתיב (ויקרא אחרי מות טז כו) והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו, מה כתיב בתריה? ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. אפילו כאהן דתני תנייא ברייא _{כמו הגרסה ששנה התנה שמחוץ למשנה} שאמר שקדם קרא את הפרשה אתיא היא. שאף הוא סובר שקדם שורפים את הפר ושעיר ורק אחר כך קראים, דאף שעדין לא הלך לקרא אמרו שהלך. כאנש דסלק מטבריא לציפורין, עד דהוא בטיבריא אמרין בציפורין הוא. יתיב רבי זריקן° ואמר, רבי זעירה° שאל, ^ו_כב פרים הנשרפים ושעירין הנשרפין שניטמאו, מהו שישרפו

[דף לה עמוד א]

כמצותן חוץ לשלוש מחנות? מה צריכה ליה _{במה הוא הסתפק} בשניטמאו לפני זריקה. אבל אם ניטמו אחר זריקה, קורא אני עליו אלה תעשו לה’ במועדכם, במועדו, אף בשבת, במועדו אף בטומאה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. פר עדה שלא כתב בו במועדו, לית שמע מינה כלום _{אין עליו ראיה והשאלה קימת אף אחר זריקה}. אמר רבי מנא° _{בן יונה} לא מיתמנע _{לא חולק} רבי יוסי° _{בר זבידא} רבי ששאלת רבי זעירא° קיימת גם בפר משיח וגם בפר עדה שהרי בשניהם לא נאמר במועדו אף שהקשה רק על פר עדה. ואמר רבי בון בר חייה° , רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל, ^ו_כג פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שיצא חציו שבתוכו רוב איבר, ומיעוט האיבר שבפנים משלים לרוב מהו? האם מיעוט האיבר הולך אחר רובו וכאילו כל האיבר יצא והוי כיצא רוב הפר או לא? מילתיה אמרה _{מדבריו אפשר להבין שהוא סובר} ברובו הדבר תלוי. פשיטא הדא מילתא שאם יצא רובו _{חציו ועוד מיעוט איבר} ורוב האבר המשלים לרוב לא יצא, שהוא טמא. לא צורכא אלא _{בזה יש מקום להסתפק} בשלא יצאה שלם אלא דיצא אבר אבר ואחר כן יצא מיעוט אבר המשלים לרוב. אמר רבי חייה בר אבא° . רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל, פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין ^ו_כד שיצאו וחזרו מהו? פשיטה דרך חזירה אינו מטמא בגדים. שאינו מטמא אלא בשעת הוצאה. לא צורכא אלא, מכיון שהתחילו לצאת פעם שניה אחר שחזר , מהו שיטמאו בגדים? _{האם אינו מטמא אלא ביציאה ראשונה או בכל הוצאה} התיב רבי אבא° . והא תנינן ^ו_כה היו סובלין אותן במוטות, יצאו הראשונים חוץ לחומת עזרה והאחרונים לא יצאו. הראשונים מטמין בגדים האחרונים אינן מטמין בגדים _{אף שכל גוף הפר כבר יצא} עד שיצאו. יצאו, אלו ואלו מטמין בגדים. משמע שלא תלוי האם הפר יצא או לא, אלא האם האנשים שמוציאים את הפר יצאו. אם כך אף כאן האחרונים שמוציאים את הפר בפעם השניה נטמאים אף שהפר כבר יצא. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה° שנייא

[דף לה עמוד ב]

היא _{הסיבה שאם האחרונים לא יצאו אינן מטמין בגדים}, דכתיב והוציא. עד שיוציא רשות כל המוציא. וכאן כל המוציאים בפעם הראשונה כבר יצאו וההוצאה הסתימה. והשאלה האם ההוצאה השניה נחשבת הוצאה שמטמאה או לא? אמר רבי ירמיה° . רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל, פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שיצאו קדם זמנם, ^ו_כו מהו שיפסלו משם יוצא? מה צריכה ליה _{במה הוא הסתפק}? כרבי שמעון בן לקיש° , ברם כרבי יוחנן° _{בר נפחא} פשיטא ליה. דאיתפלגון, השוחט ^ו_כז תודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר חוץ לחומת ירושלים _{שהרי סופו לצאת ולהאכל בירושלים}, רבי שמעון בן לקיש° אמר חוץ לחומת העזרה _{וכיוון שיצא קדם זמנו נפסל}, רבי שמעון בן לקיש° כדעתיה, דאמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° , בשר שלמים שיצא ואחר כך נכנס, ונזרק עליו מן הדם, כבר נפסל משם יוצא, אף שעתיד לצאת ולהיאכל בירושלים. ואף בלחמי תודה כן, שאם יצאו קדם זמנם פסולים. אמר רבי יוסה° _אסי ואפילו כרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר גבי לחמי תודה שרק אם יצא חוץ לירושלים ניפסל, אבל יצא חוץ לעזרה כיוון שסופו לצאת לא נפסל, צריכה ליה _{יש מקום להסתפק לשיטתו} גבי פרים הנשרפים. כי ירושלים אף על פי שאינה מחיצה לקדשי קדשים, מחיצה היא לקדשים קלים. חוץ לחומת ירושלים אינה מחיצה לא לקדשי קדשים ולא לקדשים קלים, ואולי בזה מודה רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר רבי מנא° _{בן יונה} ואינה מחיצה להן _{לפרים הנשרפים}? שהרי חוץ לירושלים זה מקום עבודתן _{זה מחיצתן} של הנשרפים, כמו שירושלים זה מקום אכילת התודה. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל, ^ו_כח פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין, מהו שיטמאו אוכלים ומשקים _{כמו אוכל שהוכשר וניטמא} קדם שיצאו בלא הכשר ובלא טומאה, מפני שסופן לטמות טומאה חמורה _{שהרי סופן לטמא את המוציא אותם לטמא בגדים}? התיב שמואל° _{בר אבא בר אבא} קפודקיא מעתה יטמאו את אימוריהן? אלא בשפירשו האימורים קדם זריקת הדם, שרק אז הם ראוים לטמא אם יצאו. ואפילו תימר בשלא פירשו קדם זריקת הדם, כיוון שהוצאת האימורים היא הגורמת לטומאה, ואם יצאו קדם הסרת האימורים אין הם מטמאים ביציאתם, אין האימורים חזרים ונטמאים בשעת הוצאתם מהפרים. כהדא דתני, אין מי חטאת מטמין דבר לחזור וליטמות ממנו. שאף שהנושא מי חטאת נטמא, אין הוא חוזר ומטמא אותם. התיב רבי ירמיה° הרי נבלת עוף הטהור, הרי הוא מטמא טומאת אוכלין ^ו_כט בלא הכשר בלא טומאה מפני

[דף לו עמוד א]

שסופן ליטמות טומאה חמורה בבית הבליעה, מכאן נלמד שגם פרים הנשרפים מטמאים. אמר רבי יוסה° _אסי נבלת עוף הטהור אין לה מחיצה _{איזור שרק בו היא מטמאה} אלו יש להן מחיצה _{חוץ לחומה} אבל שלא במחיצתן אינן מטמאים. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, גם נבלת העוף הטהור יש לה מחיצה, בית הבליעה של אדם הוא מחיצתה שהרי אינה מטמאה אלא בבית הבליעה של אדם, ואף על פי כן גזרו טומאת אוכלים. אם כך גם בפרים נגזור שיטמאו אוכלין ומשקים אף שלא במחיצתן. וראיה שהאדם הוא מחיצתה של נבלת עוף טהור דהא, אילו הביא כלב והלבישו בגדים והאכילו נבלת עוף הטהור שמא מטמא בגדים בבית הבליעה? אמר רבי אלעזר דרומיא° . נבלת העוף הטהור מחיצתה בכל מקום אם אדם יכניסם לבית הבליעה. אלו מחיצתן חוץ לירושלים. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} פרים הנשרפין ושעירין הנשרפין ששחטן לזרוק את דמן למחר, פיגל. ^ו_ל להקטיר אימורין למחר פיגל. ^ו_לא לשרוף את בשרו למחר לא פיגל, שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח. רבי שמיי° בעי, אבדו האימורין מהו לזרוק את הדם על הבשר? ולא שמיע דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח _{אם כך הבשר כאילו אינו ואין זורקים את הדם} תנא רבי זכיי° , זר ששרף מטמא בגדים _{ששרפה כשרה בזר}. לא צורכה דא אלא מהו שיהו כשירים בלילה? קל וחומר. מה אם הקטר אימורים שאינן כשירים בזר, ^ו_לב כשירים בלילה. אלו ^ו_לג שהן כשירין בזר אינו דין שיהו כשירין בלילה. כתיב (ויקרא אחרי מות טז כח) והשורף אותם יכבס בגדיו. השורף ^ו_לד ולא המצית את האור, ולא המסדר את המערכה. אי זהו השורף? זהו המסייע בשעת שריפה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, הדא אמרה מסייע בשעת שריפה מטמא בגדים. אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, המהפך בכזית מטמא בגדים. לא צורכה אלא _{לא בזה אלא בזה יש מקום להסתפק} היה עומד בפנים ובידו קורה ומהפך בכזית מהו? נישמעינה מן הדא. והוציא אל מחוץ למחנה ושרף אותו באש, מה המוציא אינו נטמא עד שיצא גופו לחוץ, אף השורף עד שישרוף והוא בחוץ. לא תפשוט דהא תמן גבי פרה אדומה אמר חזקיה° (במדבר חקת יט ח) והשורף אותה יכבס בגדיו וטמא עד הערב, לרבות השורף אפילו מרחוק אולי אוף הכא כן?

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה ז

מתני’: אמרו לו לכהן גדול הגיע שעיר למדבר. ^ו_לה ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר? דירכאות _{אבן גבוה לעמוד עליה} היו עושין ומניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, והלא סימן גדול היה להן. ג' מילין מירושלם ועד בית חורון _{(בבלי בית חידודו) ששם תחילת המדבר}

[דף לו עמוד ב]

הולכין מיל _{ללוות את המשלח} וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל ויודעים שהגיע שעיר למדבר. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר והלא סימן אחר היה להם לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל, וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין שנא' (ישעיה א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

גמ’: תנן, ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר? דירכאות _{אבן גבוה לעמוד עליה} היו עושין ומניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר . מהו דירכיות קבל _{אבן גבוה לעמוד עליה}:

הדרן עלך פרק שני שעירי

פרק שביעי – בא לו כהן גדול

כולל שיעורי שמע

עבודת היום כתובים בפרשת אחרי מות נקראים גם חטאת הכיפורים. פר לחטאת ואיל לעולה אותם מביא הכהן הגדול שעיר עזים לחטאת לה', שעיר עזים לעזאזל, ואיל אחד לעולה.

מוספי יום הכיפורים כנאמר בפרשת פינחס פר איל ושבעה כבשים לעולה(כמו בראש השנה ובשמיני עצרת) שני כבשים לקרבן תמיד דכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים

פרק ז הלכה א
מתני’: ^ז_א בא לו כהן גדול לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא, ואם לאו באיסטלית _בגד לבן משלו. ^ז_ב חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן, נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל. עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור, וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר, יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור. שבחומש הפקודים קורא על פה, ומברך עליה ח' ברכות. על התורה ועל העבודה ועל ההודייה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפילה. ^ז_ג הרואה כהן גדול שהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים. הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא. לא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהן היתה נעשית כאחת:

גמ’: מניין לקריאת הפרשה? אמר רבי אידי° בשם °רבי יצחק כתיב (ויקרא אחרי מות טז לד) ויעש אהרון כאשר ציוה ה’ את משה. מה תלמוד לומר כאשר צוה ה' את משה, הרי היה יכול לומר ויעש כן? מיכן לקריאת הפרשה _{שיקרא את הציווי}. אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שירי עבודות _{כמו קריאת הפרשה שאינה מעכבת} עובדן בבגדי לבן. אמר רבי מתנא° , מתניתא אמרה כן דתנן, ואם לאו באיסטלית לבן משלו _{ומסתמא גם אם עבד בבגדי כהונה יעבוד בבגדי לבן}. רבי יוסה° _אסי בעי, למה לא יכול לעבדם בבגדי זהב, האם מפני שהן בחוץ? _{ואולי אסור לעבוד בבגדי זהב בחוץ} הרי שחיטת פרה אדומה. הרי אינה אלא בחוץ והוא עובדה בבגדי זהב. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, צריך לתקן ולומר , רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן כמו שמצינו בשחיטת פרה אדומה. וכי מצאנו שבשחיטת פרה אדומה רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן? _{הרי חייב לשחוט בבגדי זהב} תנן, חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן, הסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל. בכל אתר את אמר הולכין אצל התורה, והכא _{כהן גדול ביום הכיפורים ולמלך בהקהל} את אמר מוליכין את התורה אצלן? ^ז_ד אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן.

[דף לז עמוד א]

והא תמן מייבלין אוריתא גבי ריש גלותא _{מוליכין תורה אל ראש הגולה} אף כשהם עמי ארצות? אמר רבי יוסה ברבי בון° . תמן על ידי שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין לו כמנהג אבהתהון. תנן, וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר, יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב? ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. תמן תנינן, מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה, ^ז_ה ואף שמדלגין בנביא, אין מדלגין מנביא לנביא. ובנביא של שנים עשר מותר למה אין מדלגין בתורה? אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמעון בן לקיש° , ^ז_ו שאין גוללין ספר תורה ברבים מפני כבוד הציבור . רבי יוסה° _אסי בעי, הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה קרובה ואין צורך לגלול, למה אין מדלגים? אלא כדי שישמעו ישראל תורה על סדר _{שישראל דורשין סמוכים}. והא תנינן קורא אחרי מות ואך בעשור? שנייא היא שהיא סדרו של יום _{וכאילו קרא על הסדר}. תדע לך דאמר רבי שמעון בן לקיש° בכל מקום אינו קורא על פה והכא קורא. רבי יוסה° _אסי מפקד לבר עולא חזנא דכנישתא דבבלאי _{ציוה אתבר עולא החזן של בהכנ"ס של עולי בבל}, כד דהיא חדא אוריא _{כאשר יש ספר תורה אחד וצריך שתים כגון בשבת וראש חדש}, תהא גייל לה להדי פרוכתא _{תגלול על הבמה}. כד אינון תרתי _{כאשר יש שני ספרי תורה}, תי מייבל חדא ומייתא חדא _{תביא אחד ותחזיר את השני ואל תוציא אחד ותגלול משום טורח ציבור}: ^ז_ז ומברך עליה שמנה ברכות. על התורה, הבוחר בתורה _{ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו ברוך אתה ה' הבוחר בתורה}. על העבודה, שאותך נירא ונעבוד _{רצה ה' אלהינו ושכון בציון ויעבדוך עבדיך בירושלם. ברוך אתה ה' שאותך ביראה נעבד.}. על ההודייה, הטוב לך להודות _{מודים אנחנו לך, אתה הוא ה' אלהינו ואלהי אבותינו, על כל הטובות והחסד והרחמים שגמלתנו ושעשיתה עמנו ועם אבותינו מלפנים, ואם אמרנו מטה רגלנו חסדך ה' יסעדנו. ברוך אתה ה' הטוב לך להודות.}. על מחילת העון, מוחל עונות עמו ישראל ברחמים _{סלח לנו אבינו כי חטאנו לך, מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך, כי רבים רחמיך. ברוך אתה ה' מוחל עונות עמו ישראל ברחמים}. על המקדש, וחותם הבוחר במקדש. רבי אידי° אמר חותם השוכן בציון. על ישראל, חותם הבוחר בישראל. על הכהנים, חותם הבוחר בכהנים. על שאר, תפלה, ותחינה ובקשה שעמך ישראל צריכין להוושע לפניך ברוך אתה ה' שומע תפלה:

ירושלמי יומא, פרק ז, הלכה ב

_{רשימת כל הקרבנות ביום הכיפורים: שני כבשים לקרבן תמיד האחד בבקר השני בין הערבים מוספי יום הכיפורים כנאמר בפרשת פינחס פר איל ושבעה כבשים לעולה(כמו בראש השנה ובשמיני עצרת) עבודת היום כתובים בפרשת אחרי מות נקראים גם חטאת הכיפורים. פר לחטאת(שמכניס דמו לפנים) ואיל לעולה(אילו) אותם מביא הכהן הגדול שעיר עזים לחטאת לה'(שמכניס דמו לפנים), שעיר עזים לעזאזל, ואיל אחד לעולה(איל העם).}

מתני:' ואם בבגדי בוץ קרא, קידש ידיו ורגליו ^ז_ח ופשט ירד וטבל _{פעם שלישית} עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו. יצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ נעשה עם תמיד של שחר. °רבי עקיבה אומר עם תמיד של שחר היו קריבין שנאמר מלבד עולת הבקר ופר העולה נעשה עימם. ושעיר הנעשה בחוץ _{ואימורים של פר ושעיר שניכנס דמם לפנים} היו קריבין עם תמיד של בין הערבים _{שלשיטתם חלק מהמוספים נעשו עם תמיד של שחר וחלק עם תמיד של בין הערבים}. קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל _{פעם רביעית} עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו נכנס להוציא את הכף ואת המחתה. קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל _{פעם חמישית} עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש קידש ידיו ורגליו, נכנס והקטיר את הקטורת ולהטיב את הנרות. קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי עצמו ולבש, מלווין אותו עד ביתו. ויום טוב היה עושה לכל אוהביו שיצא בשלום:
גמ: תנן, יצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר עם תמיד של שחר היו קריבין. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} זו דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי עקיבה , _{שלשיטתם חלק מהמוספים נעשו עם תמיד של שחר וחלק עם תמיד של בין הערבים}. אבל לדברי חכמים כולהן היו קריבין עם תמיד של בין הערביים. אמר רבי חונה° בשם רב יוסף° , אתיא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כ°בית שמאי . כמה ד°בית שמאי אמרי תדיר ומקודש מקודש קודם _{כמו בקידוש על היין בערב שבת שלבית שמאי מקדש על היום ואחר כך על היין אף שהיין תדיר}. כן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר תדיר ומקודש מקודש קודם, היך עבידה? עבודת היום מקודשת, ומוספי היום תדירין _{שבכל חג יש מוספין}, עבודת היום קודמת למוספי היום. _{לכן ל°רבי אליעזר בן הורקנוס אחר התמיד של שחר, קדם עובד את עבודת היום ורק אחר כך מקריב את המוספים}. תני, הפר והאיל ואילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד של שחר, והשאר _{שעיר החטאת הנעשה בחוץ ואימורי הפר והשעיר שניכנס דמם לפנים} היו קריבין עם תמיד של בין הערבים. רבי שמעון בן לקיש° אמר, טעמא דהדן תנייא _{של תנא זה}, כדי לסמוך

[דף לז עמוד ב]

חטאת _{שעיר חטאת חיצוני} לחטאת _{פר ושעיר שניכנס דמם לפנים}. ועולה _{פר ואיל ושבעת הכבשים} לעולה _{תמיד של שחר}. ואית דבעי מימר, הפר והאיל ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד של שחר, והשאר _{אילו ואיל העם} היו קריבין עם תמיד של בין הערבים. והדין תנייא _{ותנא זה} חולק עבודות כפי הסדר שהן בפרשה. מאי טעמא? כתיב (ויקרא אחרי מות טז כד) ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם. כאמור בענין _{בפרשת אחרי מות}, מה אמור בענין? אילו ואיל העם, שיעשה אותם עם תמיד של בין הערבים . אמר רבי בון בר חייא° שעיר החטאת החיצונה אינה קרבה עם תמיד של שחר אף שהיא מן המוספים בפרשת פינחס וכל המוספים האחרים נעשו עם תמיד של שחר . מאי טעמא? דכתיב (במדבר פינחס כט יא)שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם. משמע שכבר קדמה חטאת הכפורים _{(פר ושעיר הנעשים בפנים)} והם היו אחרי תמיד של שחר . כתיב _{אחר שילוח השעיר} (ויקרא אחרי מות טז כג) ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם, מאיכן בא? מקריית הפרשה. ולהיכן הוא הולך? להוציא כף ומחתה. כתיב _{מיד אחר כך} ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם. משמע שעולתו ועולת העם אחר הוצאת הכף והמחתה, ואת אמר הכין שבא להוציא את הכף והמחתה?. ולא כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^ז_ט הכל מודין בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד של בין הערבים והרי לא מקריבים אחר תמיד של בן הערבים? אמר °רבי יוסה בן חנינה כל הפרשה כתובה על סדר חוץ מזו. שאף שעולתו ועולת העם נכתבו אחר הוצאת המחתה שהיתה אחר תמיד של בין הערבים , באמת הם היו נעשים קודם. רבי יוסה° _אסי אומר , עוד היא אמורה על סדר. כי באמת הפסוק הזה לא עוסק בעבודה אלא בא ללמד שצריך קידוש בלבישת הבגדים לפני הכניסה לאהל מועד וקידוש בפשיטת הבגדים שנאמר ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם. ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם. מאיכן בא? מקידוש ידים ורגלים הראשון שהיה בידו אחר שפשט את הבגדים הקדמים, ולאן הוא הולך לקידוש ידים ורגלים האחרון של אחר לבישת הבגדים החדשים. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסה° _אסי, למה לית אנן אמרין חוץ מקידוש האחרון? שהרי רק אחרי הפשיטה כתוב ורחץ בשרו במים. ומנין שמקדש גם אחר לבישה? אמר לו שנייא היא דכתיב ובא ופשט את בגדי הבד אשר לבש. שאין תלמוד לומר אשר לבש, וכי עלת על דעתינו כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש. אם כן למה נאמר אשר לבש? הקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה בקידוש ידים ורגלים אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים. כתיב, ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש, וכי איני יודע שנכנס אל הקדש בבגדי לבן? בבואו אל הקדש למה לי? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} ללמד שיש לך עבודה אחרת שהוא עובדה בבגדי לבן, ואי זו זו? זו הוצאת כף ומחתה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} הכל מודין בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד בין הערבים _{אחרת לא יהיו חמש טבילות}: ולמה עבודת יום הכיפורים בבגדי לבן? אמר רבי חייה בר אבא° כשירות של מעלן כך שירות של מטן, מה למעלן במלאכים נאמר (יחזקאל ט ב) ואיש אחד בתוכם לבוש בדים אף למטן (ויקרא אחרי מות טז ד) כתנת בד קדש ילבש:

ירושלמי יומא, פרק ז, הלכה ג

מתני’: כהן גדול משמש בשמונה כלים. וההדיוט בארבעה. בכתנת ומכנסים במצנפת ואבנט. מוסיף עליו כהן גדול חושן ואפוד ומעיל וציץ. באילו נשאלין באורים ותומים. ואין נשאלין בהן להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו:

[דף לח עמוד א]

גמ’: מפני מה כהן גדול משמש בשמנה כלים? רבי חנניה חברון דרבנן° אמר כנגד המילה שהיא לח' ימים, על שם (מלאכי ב ה) בריתי היתה אתו. מפני מה אינו משמש בבגדי זהב _{בעבודת היום}? מפני הגאוה. אמר רבי סימון° על שם (משלי כה ו) אל תתהדר לפני מלך. רבי לוי° אמר לפי שאין קטיגור נעשה סניגור, אתמול כתיב בהם (שמות כי תשא לב לא) ויעשו להם אלהי זהב, ועכשיו הוא עומד ומשמש בבגדי זהב? תני רבי חייה° . ולבשם, ובלו שם. ^ז_י שם היו גנוזין שם היו מרקיבין ולא היו כשירים ליום הכיפורים הבא. תנא °רבי דוסא אומר כשרים הם לכהן הדיוט. תני °רבי אומר שתי תשובות בדבר תשובה אחת בבגדי כהן גדול, בגדים ששמשו קדושה חמורה ישמשו קדושה קלה? ואחת בבגדי כהן הדיוט, שהרי אבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים של בוץ ושל כהן הדיוט של כלאים. תני לא נחלקו °רבי ו°רבי אלעזר ברבי שמעון על אבניטו של כהן גדול ביום הכיפורים שהוא של בוץ, ועל שאר ימות השנה שיש בו כלאים. ועל מה נחלקו? על אבנטו של כהן הדיוט. ש°רבי אומר ^ז_יא יש בו כלאים. ו°רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אין בו כלאים. רבי יעקב בר אחא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. טעמא ד°רבי שנאמר (שמות תצוה כט לה) ועשית לאהרן ולבניו ככה, ככל אשר צויתי אתכה. מה בגדי אהרן יש בו כלאים, אף בגדי בניו יש בהן כלאים. מה עבד לה °רבי אלעזר ברבי שמעון ? מה אהרן בראוי לו, אף בניו בראוי להן. אמר רבי סימון° כשם שהקרבנות מכפרין, כך הבגדים מכפרין. בכתונת ומכנסיים מצנפת ואבנט, כתונת היתה מכפרת על לובשי כלאים, ואית דבעי מימר על שופכי דמים, כמה דאת אמר (בראשית וישב לז לא) ויטבלו את הכתונת בדם. מכנסיים היה מכפר על גילוי עריות, כמה דאת אמר (שמות תצוה כח מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת היתה מכפרת על גסי הרוח, כמה דאת אמר (שמות תצוה כט ו) וישם את המצנפת על ראשו _{וגסי הרוח הולכים בראש זקוף}, אבנט _{שהוא כנגד הלב} היה מכפר על הגנבים ואית דבעי מימר על העוקמנים _{שאין פיהם וליבם שוה} אמר רבי לוי° , ^ז_יב ל"ב אמה היה בו, והיה מעקמו לכאן ולכאן. חושן היה מכפר על מטי הדין, כמה דאת אמר (שמות תצוה כח טו) ועשית חשן משפט. אפוד היה מכפר על עבודה זרה, כמה דאת אמר (הושע ג ד) ואין אפוד ותרפים _{אפוד לשאול בה' וטרפים לשאול בעבודה זרה}. מעיל. אמר רבי סימון° בשם רבי יונתן דבית גוברין° , שני דברים לא היתה בהן כפרה, וקבעה להן התורה כפרה, ואלו הן. האומר לשון הרע, וההורג נפש בשגגה. האומר לשון הרע, לא היתה לו כפרה, וקבעה לו התורה כפרה זוגי המעיל. שנאמר (שמות תצוה כח לה) והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו. יבא קול ויכפר על קול. ההורג נפש בשגגה לא היתה לו כפרה, וקבעה לו התורה כפרה, מיתת כהן גדול. שנאמר (במדבר מסעי לה כה) וישב בה עד מות הכהן גדול. תני °רבי אלעזר בן יעקב אומר. נאמרה כפרה בפנים _{בעבודת יום הכיפורים} ונאמר כפרה בחוץ _{בעגלה ערופה}, מה כפרה האמורה בחוץ בן הבקר מכפר על שופכי דמים. אף כפרה האמורה בפנים בן הבקר מכפר על שופכי דמים. ולמה אמרנו שאין כפרה אלא במיתת כהן גדול? כאן מיתת כהן גדול מכפר על שופכי דמים בשוגג כאן עגלה ערופה ופר יום הכיפורים מכפר על שופכי דמים במזיד. והא תני שנייא היא עגלה ערופה שמכפרת בין שוגג בין מזיד. ולמה אמרנו שרק מיתת כהן גדול מכפר על השוגג? אמר רבי יוסה° _אסי כאן מיתת כהן גדול מכפר על חטא שידוע מי הרוצח. וכאן עגלה ערופה ופר מכפרים על חטא שאינו ידוע מי הרוצח. ציץ. אית דבעי מימר על המגדפים, אית דבעי מימר על עזי פנים. מאן דאמר על הגודפנין ניחא, דכתיב (שמואל א יז מט) ותטבע האבן במצחו. וגלית היה מחרף ומגדף. וכתיב (שמות תצוה כח לח) והיה

[דף לח עמוד ב]

על מצחו תמיד. מאן דאמר על עזי פנים שנאמר (ירמיה ג ג) ומצח אשה זונה היה לך. ולמה נקרא שמם אורים ותומים? אורים שהן מאירין לישראל. ותומים שהן מתימין לפניהם את הדרך. שבעת שהיו ישראל תמימין, היו מכוונין להן את הדרך. שכן מצאנו שבידו _שיקרו להן בגבע בנימין. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} חס וחלילה לא בידו להם בגבע בנימין, שבראשונה אמר עלה ולא אמר נתתיו. ובשנייה אמר עלה ואמר נתתיו. תני, ^ז_יג ואין נשאלין שתי שאילות כאחת. אם נשאלו? אית תניי תני משיבו על הראשונה ואין משיבו על השנייה,. ואית תניי תני משיבו על השנייה ואינו משיבו על הראשונה. ואית תניי תני אינו משיבו לא על הראשונה ולא על השנייה. מאן דאמר משיבו על השנייה ואינו משיבו על הראשונה, מן הדא דכתיב (שמואל א כג י]]-יא) ויאמר דוד ה' אלהי ישראל וגו' היסגירני בעלי קעילה בידו?' הירד שאול? ויאמר ה’ ירד, שהשיבוהו רק על השניה. מאן דאמר משיבו על הראשונה ואינו משיבו על השנייה, דוד לא שאל כהוגן. לא צורכא אלא כך היה לו לשאול. הירד שאול? ואם ירד יסגרוני בעלי קעילה בידו? _{והשיבו לו על מה שהיה ראוי להישאל ראשון}. מאן דאמר אינו משיבו לא על הראשונה ולא על האחרונה דכתיב(שמואל א ל ח) וישאל דוד בה' לאמר ארדף אחרי הגדוד הזה האשיגנו? ולא השיבו לו אלא מפני שדוד ביקש עליה רחמים שנאמר (שמואל א כג י-יא) ה' אלהי ישראל הגד נא לעבדך. תדע, לך שלא השיבו לו בגלל ששאל, אלא מפני שביקש רחמים שהרי שתים שאל והשיבו שלש ([[שמואל א ל ח) ויאמר לו רדף כי השג תשיג והצל תציל. אית תניי תני קול היה שומע. אית תניי תני הכתב בולט. מאן דאמר קול היה שומע ניחא דכתיב, וישמע את הקול. מאן דאמר ^ז_יד הכתב היה בולט, והא לית חי"ת ולא צד"י ולא קו"ף בשבטים? ^ז_טו אברהם יצחק יעקב כתוב עליהן, והא לית טי"ת בשבטים (בראשית ויחי מט כח) כל אלה שבטי ישראל היה חקוק עליהן.:

הדרן עלך פרק בא לו כהן גדול

פרק שמיני – יום הכיפורים אסור

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה א

מתני’: ^ח_א יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ^ח_ב המלך והכלה ירחצו את פניהם, ^ח_ג והחיה תנעול את הסנדל דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אוסרין:

גמ’: תנן, יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה. ענוש כרת ואת אמר הכין _{שרק אסור}? אמר רבי הילא° _אילעא, ^ח_ד לפחות מכשיעורין נצרכה. נאמר תענו את נפשותיכם, יכול ישב לו בחמה וצינה כדי שיצטער? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז כט) כל מלאכה לא תעשו, מלאכה שאסרתי לך במקום אחר _בשבת ועינוי שאסרתי לך במקום אחר _{מאכלות אסורות}, מה מלאכה שאסרתי לך במקום אחר מלאכה שחייבין עליה כרת. אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר עינוי שחייבין עליו כרת. ואלו הן? אלו הפיגולין והנותרין. מנין לרבות את הטבלין? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז כט) תענו את נפשתיכם ריבה. מרבה אני את הטבלין שהן במיתה, ולא ארבה את הנבלה שאינה במיתה? תלמוד לומר תענו את נפשתיכם, ריבה. ארבה את הנבילות שהן בלא תעשה ולא ארבה את החולין שאינן בלא תעשה? תלמוד לומר תענו את נפשתיכם ריבה. ארבה את החולין שאינן בעמוד ואכול ולא ארבה את התרומה ומעשר שני שהן בעמוד אכול? תלמוד לומר תענו את נפשתיכם ריבה. ארבה את התרומה והמעשר שאינן בבל תותיר ולא ארבה את הקדשים שהן בבל תותיר? תלמוד לומר תענו את נפשתיכם ריבה. דבר אחר תענו את נפשתיכם

[דף לט עמוד א]

דבר שהוא עינוי שיש בו אבדת נפש, ואי זו זו? זו אכילה ושתייה. משום °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמרו, נאמר כאן תענו את נפשתיכם, ונאמר להלן (דברים עקב ח ג) ויענך וירעיבך. מה עינוי שנאמר להלן עינוי רעבון. אף עינוי שנאמר כאן עינוי רעבון. ולמה ששה דברים? כנגד ששה עינויין האמורין בפרשה. והא ליתנון אלא חמשה? _{שנים באחרי מות (ויקרא טז כט)(ויקרא טז לא) ושלושה באמור (ויקרא כג כז)(ויקרא כג כט)(ויקרא אמור כג לב)} אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} ואחד בפרשת מוסף _{(במדבר פנחס כט ז)}. תנן, אסור ברחיצה. רבי זעירה בר חמא° ורבי יוסי בי רבי חנינא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . ^ח_ה בתענית צבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו. ^ח_ו בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו. ביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו. רבי יונה° תרי מרטוטה ויהב לה תותי כדה _{שרה שמרטוט במים והניח אותו תחת כד} שיהיו נגובים, ולמחרת מעבירן על פניו. והא תני אין בין ט' באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו, ולמה רבי יהושע בן לוי° חילק גבי שטיפת פנים? ^ח_ז היה הולך אצל רבו או אצל בתו ועבר בים או בנהר, אינו חושש. ניטנפו רגליו, מטבילן במים ואינו חושש. הורי רבי אבא° כההן תנייא. הורי רבי אחא° ^ח_ח בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצם במים. תני, ^ח_ט אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל, לכשיבואו בעיר יחלוצו. וכן בט' באב וכן בתענית ציבור תנן, אסור בסיכה. כהדא דתני. ^ח_י בשבת. בין סיכה שהיא של תענוג, בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ^ח_יא ביום הכיפורים. בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. ^ח_יב בתשעה באב ובתענית ציבור בסיכה שהיא של תענוג אסור. ושאינה של תענוג מותר והא תני, ^ח_יג שוות סיכה לשתייה לאיסור _{שזר אסור לסוך שמן תרומה}. ולתשלומין _{שזר שסך חייב חומש}. אבל לא לעונש _{שזר שסך במזיד אינו לוקה}. ^ח_יד ביום הכיפורים לאיסור, אבל לא לעונש _{שלא לוקים על הסיכה}. רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה? והתני גבי תרומה, לא יחללו. להביא הסך ואת השותה שאם היה זר לוקה? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לית _אין כאן סך. אמר רבי אבא מרי° . ואין לית כאן סך, אף שותה לית כאן. שהרי איסור אכילה כבר נאמר, ושתיה בכלל אכילה. דאי לא כן, אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן, איך אמרנו אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת? וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף? מניין שהוא מחוור בעשה? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי סימיי° דכתיב (דברים כי תבא כו יד) ולא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? ^ח_טו אם להביא לו ארון ותכריכין בכסף מעשר שני? הרי זה דבר שהוא אסור לחי, שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה. לחי הוא אסור, כל שכן למת. אלא איזו דבר שהוא מותר לחי, והוא אסור למת? הוי אומר, זו סיכה: תנן, אסור בנעילת הסנדל. תני, כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל, יצא לדרך נועל. הגיע לכרך חולץ. וכן באבל וכן במנודה. אית תניי תני יוצאין באמפליא _גרב ביום הכפורים, ואית תניי תני אין יוצאין. אמר רב חסדא° . מאן דאמר ^ח_טז יוצאין, באמפליא של בגד. ומאן דאמר אין יוצאין, באמפליא של עור. רבי יצחק בר נחמן° סלק לגבי רבי יהושע בן לוי° בלילי צומא רבא _{הצום הגדול}. נפק לגביה לבוש סוליסה _{יצא אליו לבוש סנדל שעם} אמר ליה מה הוא דין? אמר לו איסתניס אנא. רבי שמואל בר נחמן° סלק לגביה רבי יהושוע בן לוי° בלילי תעניתא. נפק לגביה לבוש סוליסה. אמר לו מה הוא דין? אמר לו איסתניס אני. רבי סמיי° חמונה נפיק _{ראו אותו יוצא} בלילי תעניתא לבוש סוליסה _{סנדל שעם}. חד תלמיד מן דרבי מנא° _{בן יונה} הורי _התיר לחד מן קריבויי דנשיא מלבש סוליסה _{סנדל שעם}. אמר לו

[דף לט עמוד ב]

מניין הדה? אמר לו מן דרבי יהושוע בן לוי° הוא. אמר לו רבי יהושוע בן לוי° איסתניס הוה: תנן, אסור בתשמיש המטה. אתי חמי _{בא וראה}, ברחיצה הוא אסור, בתשמיש המטה לא כל שכן _{הרי הוא חייב לטבול}? תפתר במקום שאין טובלין או קודם שהתקין עזרא טבילה לבעלי קריין. רבי יעקב בר אחא° ורבי ייסה° אמרו בשם רבי יהושוע בן לוי° , אין קרי _{שעליה תיקן עזרא טבילה} אלא מתשמיש המטה. רב הונא° אמר אפילו ראה עצמו ניאות תוך חלום. הוו בעיין מימר, ובלבד מאשה. רבי יונה° ורבי יוסא° תרוויהון אמרין אפילו מדבר אחר. והא תנינן יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ותני עלה, ^ח_יז בעלי קריין טובלין כדרכן בצנעה ביום הכיפורים. לית הדא פליגא _{האין זה חולק} אדרבי יהושוע בן לוי° דרבי יהושוע בן לוי° אמר אין קרי אלא מתשמיש המטה? פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל. והא תני מעשה ב°רבי יוסי בר חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביום הכיפורים. אית לך למימר באותו הגוף הקדוש בשוכח? תנן, המלך והכלה ירחצו את פניהם. המלך על שם (ישעיה לג יז) מלך ביפיו תחזינה עיניך. הכלה מפני איבה _{שלא תתגנה על בעלה}. תנן, והחיה תנעול את הסנדל דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, וחכמים אוסרין. הוינן סברין מימר על סופה _{שחכמים חלקו רק על מה שאמר °רבי אליעזר בן הורקנוס בסוף החיה תנעול את הסנדל} אשכח תני על כולהון _{מלך כלה וחיה}

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה ב

מתני:' ^ח_יח האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה, והשותה מלא לוגמיו חייב. כל האוכלין מצטרפין לככותבת, וכל המשקין מצטרפין לכמלוא לוגמיו. אכל ושתה אין מצטרפין:

גמ’: תנן, האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה. אמר רבי יוסה° _אסי זאת אומרת שצריך למעך את חללו, דאי לא כן, ניתני כמוה וכגלעינתה וחללה. תני °רבי שמעון בן אלעזר , בכותבת נמרית _{מבית נימרה}. תנן, והשותה מלא לוגמיו חייב? תני כמלא לוגמיו, מה ופליג? מה שנאמר במשנה מלוא לוגמיו, שהוא ניתן ללוגמא אחת _{לצד אחד ונראה כמלא לוגמיו}. תני משם °בית שמאי , מלוא לוגמיו שיעורו ברביעית. רבי חייה בר אדא° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. ולמה לא תנינתה מקולי °בית שמאי ומחומרי °בית הלל ? אמר לו מפני לוגמו של בן אבטיח שהיה מחזיק יותר מרביעית.

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה ג

מתני’: ^ח_יט אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, אכל ושתה ועשה מלאכה חייב ב' חטאות. ^ח_כ אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה, שתה משקין שאינן ראויין לשתייה, ^ח_כא שתה ציר או מורייס פטור. תינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים אבל מחנכין אותן קודם שנה וקודם שתים בשביל שיהו רגילין למצוה:

גמ’: תנן, אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, למה? שתייה בכלל אכילה ואין אכילה

[דף מ עמוד א]

בכלל שתייה, מניין שהשתייה בכלל אכילה? רבי יונה° שמע לה מן הדא דכתיב (ויקרא אחרי מות יז יב) על כן אמרתי לבני ישראל, כל נפש מכם לא תאכל דם. מה אנן קיימין _{שהרי הדם הוא משקה}? אם בדם שקרש. והתני דם שקרש אינו לא ^ח_כב אוכל ולא משקה. אלא כי אנן קיימין, כמות שהוא. והתורה קראה אותו אכילה. והא תני ^ח_כג המחה את החלב וגמאו. הקפה את הדם ואכלו אם יש בו כזית. הרי זה חייב. אז אולי מה שנאמר לא תאכל דם מדבר במקרה כזה שהקפה את הדם ואכלו. מה עבד לבריתא שהביא רבי יונה° שאמרה שדם קרוש אינו אוכל ואינו משקה? כוונת הבריתא שאינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין, ולא משקה לטמא טומאת משקין. חזר רבי יונה° ושמעה מן הכא דכתיב (דברים ראה יד כו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר ואכלתה וכ”ו. והרי שכר זה משקה ונאמר בו אכילה. מה אנן קיימין? אם בנותן טעם יין בתבשיל. והלא הטעם לפגם הוא ואסור לתת יין של מעשר שני לתוך התבשיל. אלא מכאן שהתורה משתמשת בלשון אכילה גם לגבי שתיה. רבנן דקיסרין אמרין תיפתר באילין אורזנייה וגמזוזינייה מיני תבשילים שהיין משביחם ומותר לתת ין מעשר שני לתוכם ונקרא אכילה, דכל הטפל לאכילה כאכילה. רבי יוסי° _{בר זבידא} שמע לה מן הכא דתנן, שבועה שלא אוכל. ואכל ושתה, ^ח_כד אינו חייב אלא אחת. מכאן ששתיה בכלל אכילה. אמר לון רבי יוסי° _{בר זבידא}. אמרין דבתרא _{אמרו את הסיפא} ויהיה קשה לסברה הזו, דתני, ^ח_כה שבועה שלא אוכל ואשתה. ואכל ושתה, חייב שתים. ואם שתיה בכלל אכילה למה חייב שתים? אין מכאן קושיה שכשאומר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה, הרי נשבע שני שבועות. אחת שלא יאכל ואחד שלא ישתה. אילו מי שהיו לפניו שני ככרים. ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה, וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה, שמא אינו חייב שתים? גם כאן כשאמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה, חייב שתים, שעבר על שתי שבועות. רבי חנניה° בשם רבי פינחס° שמע לה מן הכא דתנן. ^ח_כו שבועה שלא אוכל. ואכל אוכלין שאינן ראוים לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתייה, פטור. הא אם שתה משקין הראויין לשתייה, חייב. לא בשבועה שלא אוכל הוא עומד? ולמה חייב? מכאן ששתיה בכלל אכילה. ניחא במתניתין דנן דגרסינן שבועה שלא אוכל, ברם כרבנין דאינון גורסים שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. אין מכאן ראיה. רבי חיננא° שמע לה מן הדא דתנן. אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת. רבי אבא מרי° שמע לה מן הכא דכתיב (דברים כי תבא כו יד) לא אכלתי באוני ממנו. וכי יעלה על הדעת לאמר לא אכלתי אלא שתיתי? פשיטא שלא. אז מדוע לא צוותה תורה שיאמר לא אכלתי ולא שתיתי באוני ממנו? אלא ודאי שתייה בכלל אכילה. עד כדון בשאמר שבועה שלא אוכל, ושתה. ברם שבועה שלא אשתה ואכל פטור. דשתייה בכלל אכילה ^ח_כז ואין אכילה בכלל שתייה. אית דבעי משמע מן הדא דכתיב (דברים ראה יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך. תירושך זה היין. ויצהרך זו סיכה, והתורה קראה אותה אכילה. ואינו מחוור שאיסור סיכה מהתורה אלא קרא אסמכתא בלבד. דאין תימר מחוור הוא, ילקה עליו אם סך חוץ לחומה. ואמר רבי יוסי בן חנינא° , ^ח_כחאין לוקין חוץ לחומה אלא על אכילה ושתיה. מניין שאינו מחוור? כהדא דתני. בשבת. בין סיכה שהיא של תענוג, בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ביום הכיפורים. בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור. בסיכה שהיא של תענוג אסור ושאינה של תענוג מותר. והתני שוות סיכה לשתייה לאיסור _{שזר אסור לסוך שמן תרומה}. ולתשלומין _{שזר שסך חייב חומש}. אבל לא לעונש _{שזר שסך במזיד אינו לוקה}. ביום הכיפורים לאיסור, אבל לא לעונש _{שלא לוקים על הסיכה}. רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה. והתני גבי תרומה, לא יחללו. להביא הסך ואת השותה שאם היה זר לוקה? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי° . ואין לית _אין כאן סך, אף שותה לית כאן. שהרי איסור אכילה כבר נאמר, ושתיה בכלל אכילה. דאי לא כן, אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן, איך אמרנו אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת? וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף? מניין שהוא מחוור בעשה? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי סימיי° דכתיב (דברים כי תבא כו יד) לא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין בכסף מעשר שני, הרי זה דבר שהוא אסור לחי, שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה. לחי הוא אסור, כל שכן למת. אלא איזו דבר שהוא מותר לחי, והוא אסור למת? הוי אומר, זו סיכה. אזהרה למלאכת היום מניין? שנאמר (ויקרא אמור כג כח) כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, עונש מניין? שנאמר (ויקרא אמור כג ל) כל הנפש אשר תעשה מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההיא. עונש לעינוי היום מניין? שנאמר (ויקרא אמור כג כט) כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה הנפש ההיא. אזהרה למלאכת הלילה לית כאן, עונש _{למלאכת הלילה} לית כאן, אזהרה ועונש לעינוי הלילה לית כתיב. אזהרה לעינוי לית כתיב _{בין ליום בין ללילה}. רבי שמעון בן לקיש° בעי, מה הוה ליה למימר ביה? לא תעונה? אכול משמע. אלא לא תאכל? כל אכילות שבתורה כזית וכאן ככותבת. אמר רב הושעיה° , יכל לכתוב השמר פן לא תעונה. אם יכתוב כך הא תלת אזהרן, שהשמר פן ואל זה לאו. אמר רבי חונה° יכל לכתוב השמר באותה האמירה

[דף מ עמוד ב]

שאמרתי לך. כמו שנאמר (דברים כי תצא כד ח) השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות וגו' כאשר צויתם. תני רבי חייה° , לא יאמר עונש במלאכה שאינו צריך, שהייתי למד מן העינוי. מה אם העינוי הקל חייבין כרת, מלאכה החמורה אינו דין שיהו חייבין עליה כרת? הא לא נאמר עונש במלאכה אלא ליתן אזהרה לפניו. וכיוון שכבר נאמר אזהרה במלאכה, אם אינו ענין למלאכה תנהו ענין לעינוי. מה עונש שנאמר במלאכה אזהרה לפניו, אף עונש שנאמר בעינוי אזהרה לפניו. תני °רבי אלעזר בן יעקב אומר, נאמר (ויקרא אמור כג כח כט) בעצם היום הזה במלאכה, ונאמר בעצם היום הזה בעינוי, מה בעצם היום הזה שנאמר במלאכה לא חלקתה בו בין יום ללילה, בין עונש לאזהרה. אף בעצם היום הזה שנאמר בעינוי, לא נחלוק בו בין יום ללילה, בין עונש לאזהרה. אמר רבי זעירה° הדא אמרה למידין גזירה שוה, אפילו מופנה מצד אחד ואין משיבים, שהרי יכל לפרוך מה למלאכה שנוהגת בשבת ויום טוב? אמר רבי יודן° ולא ד°רבי עקיבה היא _{שסתם משנה °רבי מאיר אליבא ד°רבי עקיבא בן יוסף} ד°רבי עקיבה אמר למדין מגזירה שוה אף על פי שאינה מופנה. עד כדון כ°רבי עקיבה דיליף גזירה שווה אף שאינו מופנה כלל, כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} מנין לנו לחייב בלילה? תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} (ויקרא אחרי מות טז כט) והיתה לכם לחוקת עולם בחדש השביעי, בעשור לחדש תענו את נפשותכם כל מלאכה לא תעשו הקיש מלאכה לעינוי, מה מלאכה שאסרתי לך, מלאכה שחייבין עליה כרת ומזהרים עליה, אף עינוי שאסרתי לך עינוי שחייבין עליו כרת ומזהרים עליו. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ח_כט האוכל כלאי הכרם לוקה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הכוסס חיטי תרומה, לוקה. ואמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. המגמא חומץ של תרומה לוקה. המגמא חומץ של תרומה, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. הכוסס חיטים של תרומה, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. '°רבי אומר, אומר אני ^ח_ל שהוא משלם קרן וחומש. אמר רבי ירמיה° בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}. מודין חכמים ל°רבי , במגמא חומץ של תרומה אחר טיבולו, שהוא משלם קרן וחומש, שהחומץ אחר טיבולו מיישב את הנפש. תנן, תינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים אבל מחנכין אותן קודם שנה וקודם שתים בשביל שיהו רגילין למצוה: רב חונה° פתר מתניתא ^ח_לא תינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים ולא מחנכין אותן. קודם לשנה קודם לשנתים מחנכין _{לצום שעות}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} פתר מתניתא, תינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים, אבל מחנכין לשעות. וקודם לשנה קודם לשתים משלימין

[דף מא עמוד א]

עד איכן _{מאיזה גיל מחנכים לשעות לרבי יוחנן° בר נפחא}? רבי אחא° רבי חיננה° רבי יעקב בר אידי° בשם °רבי שמעון בן חלפתא כבן תשע וכבן עשר.

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה ד

מתני’: ^ח_לב עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר דיי:

גמ’: תנו רבנן: עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר מאכילין אותה עד שתשוב נפשה. בתחילה תוחבה ברוטב, אם שבה נפשה הרי יפה. ואם לאו נותנין לה מגופו של איסור. שתי עוברות באו לפני °רבי טרפון . שלח לגבון תרין תלמידים אמר לון, אזלון ואמרון לון _{לכו תגידו לה} צומא רבה הוא. אמרין לקדמייא ושדך _{אמרו לראשונה ונרגע}, וקרוי עלוי (תהילים כב יא) מבטן אמי אלי אתה. אמרין לתיניינא ולא שדך _{אמרו לשניה ולא נרגע}, וקרון עלוי (תהילים נח ד) זרו רשעים מרחם תעו מבטן דברי כזב. תנן, חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר דיי. ^ח_לג חולה אומר יכול אני ורופא אומר אינו יכול, שומעין לרופא. רופא אומר יכול הוא וחולה אומר איני יכול, שומעין לחולה. לא צורכא אלא _{יש מקום לספק מה הדין אם} ^ח_לד חולה אומר יכול אני, ורופא אומר איני יודע. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נעשה כספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת _{וקל וחומר שדוחה יום כיפור}

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה ה

מתני’: ^ח_לה מי שאחזו בולמוס, מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו. °רבי מתיה בן חרש מתיר. ועוד אמר °רבי מתיה בן חרש , החושש בגרונו מטילין בתוכו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות. ^ח_לו שכל ספק נפשות דוחה את השבת. ^ח_לז מי שנפלה עליו מפולת. ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל, מפקחין עליו. מצאוהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו:

גמ’: תנן, מי שאחזו בולמוס, מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו. מניין שמאכילין אותו דבילה וצימוקין של תרומה _{אפילו יש להם אוכל אחר של חולין כיוון שאלו משיבים את הנפש}? מן הדא דכתיב(שמואל א ל יב) ויתנו לו פלח דבלה ושני צמוקים ותחי רוחו. _{מכאן שהם משיבים נפש}. רבי חונה° אמר עשרים וארבעה עשרונות שאכל דוד בנב _{שסובר שאכל את כל שנים עשר כיכרות לחם הפנים שכל אחד שני עשרונים} ברעבון אכלן, רבי יוחנן° _{בר נפחא} מטתיה כן ואכל מה דאשכח קדמוי _{מה שמצא לפניו}, וקרון עלוי (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה. תני ^ח_לח מאכילין אותו בקל הקל תחילה. נבילה ותרומה? מאכילין אותו מתרומה. טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית. חלה וערלה צריכה _{יש ספק מה קל יותר}. אמר רבי יוסה° _אסי קשיתה קומי רבי אבא° . תרומה בעון מיתה ונבילה בלא תעשה, ואת אמר הכין? סבר תרומה בזמן הזה מדרבנן כמאן דאמר ^ח_לט מאיליהן קיבלו עליהן את

[דף מא עמוד ב]

המעשרות בימי עזרא: תנן, מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו. °רבי מתיה בן חרש מתיר. אלו הן סימני כלב שוטה. פיו פתוח, רירו יורד, אזניו סרוחות, זנבו נתון בין שתי יריכותיו, מהלך לצדדין, והכלבין נובחין בו. ויש אומרים אף הוא נובח ואין קולו נשמע. מה עיסקיה דהדין כלב שוטה? רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר רוח חזזית _רעה עולה עליו. וחורנה אמר אשה עושה כשפים ובודקת _מנסה בו. גרמני עבדיה דרבי יודן נשייא° , נשכו כלב שוטה והאכילו מחצר כבד שלו ולא נתרפא. מימיו אל יאמר לך אדם שנשכו כלב שוטה וחיה. שעקצו חוורבר וחיה. שבעטתו פרדה וחיה, ובלבד פרדה לבנה. תנן, שכל ספק נפשות דוחה את השבת. מניין שספק נפשות דוחה את השבת? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} שנאמר (שמות כי תשא לא יג) אך את שבתתי תשמרו. אך מיעוט, למעט בשעת פיקוח נפש. אית דבעי מימר מהכא. אמרה תורה חלל עליו שבת אחת, והוא יושב ומשמר שבתות הרבה _{נפקא מינא לחלל שבת על מנת להציל לשעה שלא יזכה לקיים אפילו שבת אחת}. תנן, ספק נכרי ספק ישראל, מפקחין עליו. רבי זעירא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מבוי שכולו עובדי כוכבים ומזלות וישראל אחד דר בתוכו ונפלה בו מפולת. ^ח_מ מפקחין עליו בשביל ישראל של שם. תנן, מצאוהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו: עד איכן מפקחין? תרין אמורין, חד אמר ^ח_מא עד חוטמו. וחורנה אמר עד טיבורו. מאן דאמר עד חוטמו, בהוא דהוה קיים _{שהיה עומד}. ומאן דאמר עד טיבורו, בהוא דהוה רכין _{מכופף או הפוך}. תני, ^ח_מב הזריז משובח, והנשאל מגונה, והשואל הרי זה שופך דמים. תני, ^ח_מג כל דבר שהוא של סכנה, אין אומר יעשו דברים בעובדי כוכבים ומזלות ובקטנים, אלא אפילו בגדולים בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצירו של יוסי בן סמאי בשיחין, וירדו בני קצרה של ציפורין לכבותו ולא הניח להן. אמר הניחו לגבאי שיגבה את חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. ובמוצאי שבת שלח לכל אחד ואחד מהן סלע, ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר. אמרו חכמים, לא היה צריך לעשות כן. חד נפתיי _{שהיה גוי} הוה מגיריה _{היה שכן} דרבי יונה° , נפלת דליקתא במגירותיה דרבי יונה° , אזל ההוא נפתייא בעי מטפתה ולא שבקיה _{הלך אותו נפתי ורצה לכבות את האש ולא הניחו} רבי יונה° . אמר לו בגדך מדלי? _{אתה מוכן לקבל על המזל שלך אחריות לרכוש שלי} אמר לו אין, ואישתיזב _וניצלה כולה. רבי יודן דכפר אמי° פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מיניה _{פרס מעילו על הגדיש והאש ברחה ממנו}

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה ו

מתני’: חטאת ואשם ודאי, מכפרין. ^ח_מד מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. התשובה מכפרת על עבירות הקלות על עשה ועל לא תעשה. ועל החמורות הוא תולה עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר:

גמ’: תמן תנינן. ^ח_מה ועל זדון מקדש וקדשיו, שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים מכפר. ^ח_מו ועל שאר עבירות שבתורה, קלות וחמורות, זדונות ושגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין, שעיר המשתלח מכפר. _{למה הכפילות} לא היא קלות, עשה ולא תעשה? לא היא חמורות, כריתות ומיתות בית דין? אמר °רבי יודה כיני מתני' _{כך כוונת המשנה}, הקלות והחמורות, אותן הקלות, בין שעשאן בזדון בין שלא עשאן בזדון. אותן השגגות, בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן. אלו הן הקלות, עשה ולא תעשה. אלו הן החמורות, כריתות ומיתות בית דין. כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על הזדונות ותולה על השגגות

[דף מב עמוד א]

בדבר שיש בו חיוב קרבן _{שיש בו ידיעה בתחילה ואין בו ידיעה בסוף, ולכשיוודע לו יביא קרבן} אף שעיר המשתלח מכפר _{תולה עד שיודע לו ויביא קרבן}. ניחא לא הודע _{שיתלה עד שיביא קרבן}, הודע _{הרי חייב להביא קרבן}? לא כן תנינן ^ח_מז חייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יום הכיפורים חייבין. וחייבי אשמות תלויין פטורין? אמר רבי בון בר חייה° . הכוונה שעל הספקות שחיב עליהן אשם תלוי, בין שנתוודע לו בהן בספקן, בין שלא נתוודע לו בהן. תמן תנינן. על אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת, ועל לא הודע שלהם אשם תלוי ובהם האוכל והעושה מלאכה ביום הכיפורים. ולא כבר כיפר יום הכיפורים בלא הודע ולמה מביא אשם תלוי? אמר רבי שמעון ברבי° בשם רבי לוי סוכייה° , ^ח_מח במורד ביום הכיפורים ואומר איני רוצה שיום הכיפורים יכפר לי היא מתני'. ולמה לא אמר בשלא נתוודע לו בהן? מילתיה אמרה שאפילו לא נתוודע לו בהן יום הכיפורים מכפר. עבר על עשה, אף על פי שלא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר. עבר על לא תעשה, אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° והוא שעשה תשובה

ירושלמי יומא, פרק ח, הלכה ז

מתני’: ^ח_מט האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכיפורים מכפר אין יום הכיפורים מכפר. ^ח_נ עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. ושבינו לבין חבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. את זו דרש °רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא אחרי מות טז ל) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. ושבינו לבין חבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. אמר °רבי עקיבה אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים שנא' (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ואומר (ירמיה יז יג) מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:

גמ’: האומר אין עולה מכפרת, או אין עולה מכפרת עלי, מכפרת היא. אי איפשי שתכפר לי, אינה מכפרת לו על כרחו. האומר אין יום הכיפורים מכפר מכפר הוא. אי איפשי שיכפר לי, מכפר הוא לו על כורחו, שיום הכיפורים מכפר אף לשאינם שבים. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° למה יום הכיפורים מכפר בעל כרחו? לא כולא מן הדין בר נשא מימור למלכא לית את מלך _{אין בכוחו של אדם לאמר למלך אל תמלוך}. העולה מכפרת על הרהור הלב, מאי טעמא? שנאמר (יחזקאל כ לב) והעלה _{באה לכפר} על רוחכם היו לא תהיה, וכן איוב אומר (איוב א ה) והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם כי אמר אולי חטאו בלבם. הדא אומר שהעולה מכפרת על הרהור הלב. °רבי אומר על כל עבירות שבתורה יום הכיפורים מכפר, חוץ מן הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה. שאם עשה תשובה מתכפר לו, ואם לאו אינו מתכפר לו. אמר רבי זבידא° . רבי יסא° _אסי מקשי, מיסבור סבר °רבי שיום הכיפורים מכפר בלא תשובה? רבי אשיין° רב יונה° ורבי אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לדברי °רבי יום הכיפורים מכפר בלא תשובה, וכן מיתה מכפרת בלא תשובה. דתני, יום מיתה כיום תשובה _{כיום הכיפורים} מאן תנינתה _{מי שנה אותה}? °רבי . הווי הדא היא דתנינן מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה דלא כ°רבי . שאל °רבי מתיה בן חרש את °רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. אמר לו, שמעת ^ח_נא ד' חלוקי כפרה שהיה °רבי ישמעאל _{בן אלישע} דורש? אמר לו, ג' הם חוץ מן התשובה _{שצריך תשובה עם כל אחד מהם}. כתוב אחד אומר (ירמיה ג כב) שובו בנים שובבים. וכתוב אחר אומר (ויקרא אחרי מות טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם. וכתוב אחר אומר (תהילים פט לג) ופקדתי בשבט פשעם. וכתוב אחר אומר (ישעיה כב יד) אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון, הא כיצד? עבר על מצוות עשה ושב מיד, אינו זז ממקומו עד שימחול לו. עליו הכתוב אומר שובו בנים שובבים. העובר על מצוה בלא תעשה ושב מיד, התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. עליו הכתוב אומר, כי ביום הזה יכפר עליכם.

[דף מב עמוד ב]

העובר על כריתות ומיתות בית דין במזיד, התשובה ויום הכיפורים מכפרין מחצה, והייסורין בשאר ימות השנה מכפרין מחצה. עליו הכתוב אומר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. אבל מי שנתחלל בו שם שמים, אין כח לא בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר, ולא בייסורין למרק, אלא תשובה ויום הכיפורים מכפרין שליש, והייסורין מכפרין שליש, והמיתה ממרקת בייסורין. עליו הכתוב אומר, אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון. הא למדנו שהמיתה ממרקת. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. זו דברי °רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי ישמעאל _{בן אלישע} ו°רבי עקיבה . אבל לדברי חכמים ^ח_נב שעיר המשתלח מכפר. אם אין שעיר, היום מכפר. כיצד הוא מכפר? רבי זירא° אמר כל שהוא _{כל רגע שבו מכפר על העבר}. רבי חנניה° אומר בסוף. מה מפקא מביניהון? מת מיד בתחילת יום הכיפורים, על דעתיה דרבי זירא° כבר כיפר. על דעתיה דרבי חנניה° לא כיפר. אמר רבי זירא° מתניתא מסייעא לרבי חנניה° דתניא. חומר בשעיר מה שאין ביום הכיפורים, וביום הכיפורים מה שאין בשעיר חומר ביום הכיפורים, שיום הכיפורים מכפר בלא שעיר, והשעיר אינו מכפר אלא ביום הכיפורים. חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד, ויום הכיפורים מכפר משתחשך. אמר רבי חונה° . איתתבת קומי רבי ירמיה° ואמר, תיפתר שהיה בדעתן להביא שעיר וכיוון שהיה בדעתם להביא שעיר, אין יום הכיפורים מכפר בלי שעיר ולא הביאו ולכן מכפר רק בסופו. רבי יוסי ברבי בון° בעי, ואין הקדוש ברוך הוא רואה את הנולד _{ויודע שלבסוף לא יביאו} ויכפר מיד? _{נשאר בשאלה} אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ההן דחטא על חבריה ^ח_נג צריך מימר ליה סרחית עלך _{צריך לאמר לו חטאתי לך}. ואין קבליה הא טבאות _{אם מחל לו הרי טוב}, ואין לא, מייתי בני נש ומפייס ליה קומיהון _{יביא אנשים ויפיס אותו בפניהם}. הדא היא דכתיב (איוב לג כז) ישר על אנשים. יעשה שורה של אנשים ויאמר, חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. אם עשה כן, עליו הכתוב אומר (איוב לג כח) פדה נפשו מעבר בשחת וחיתו באור תראה. ^ח_נד ואם מת, צריך מפייסתיה על קיברתיה ומימר סרחית עלך _{חטאתי לך}. תני עבירות שנתודה עליהן ביום הכיפורים שעבר אין צריך להתוודות עליהן יום הכיפורים הבא. אם עשה כן עליו הכתוב אומר (משלי כו יא) ככלב שב על קיאו, כסיל שונה באולתו. תני °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, ^ח_נה הרי זה זריז ונשכר. מאי טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? שנאמר (תהילים נא ה) וחטאתי נגדי תמיד. מה מקיים °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} טעמא דרבנן ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו? בשונה באותה העבירה. מה מקיימין רבנן טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שנאמר וחטאתי נגדי תמיד? שלא יהו בעיניו כאילו לא עשאן, אלא כעשאן ונמחל לו. תנו רבנן: מצות הוידוי ^ח_נו ערב יום הכיפורים עם חשיכה עד שלא נשתקע במאכל ובמשתה שמא תטרף דעתו בסעודה. אף על פי שנתודה קודם שאכל ושתה - מתודה בערבית לאחר שיאכל וישתה, שמא אירע דבר קלקלה בסעודה, חוזר ומתוודא בערבית, אף על פי שנתודה בערבית צריך להתודות בשחרית, אף על פי שנתודה בשחרית צריך להתודות במוסף. אף על פי שנתודה במוסף צריך להתודות במנחה. אף על פי שנתודה במנחה צריך להתודות בנעילה. שכל היום כשר לוידוי. כיצד הוא מתודה? אמר רבי ברכיה° _הכהן בשם רבי אבא בר בינה° . רבוני חטאתי ומירע עשיתי ובדעת רעה הייתי עומד, ובדרך רחוקה הייתי מהלך, וכשם שעשיתי איני עושה. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכפר לי על כל פשעי, ותמחול לי על כל עונותי, ותסלח לי על כל חטאתי. תני צריך לפרוט את מעשיו דברי °רבי יהודה בן בתירה . °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר ^ח_נז אין צריך לפרוט את מעשיו. מאי טעמא ד°רבי יהודה בן בתירה ? שנאמר (שמות כי תשא לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב. מה עבד לה °רבי עקיבא _{בן יוסף}? מי גרם להם? אני שהרביתי להם כסף וזהב. למה שאין חמור נוהק אלא מתוך כפיפה של חרובין. תנן, אמר °רבי עקיבה אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ואומר (ירמיה יז יג) מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:

הדרן עלך פרק יום הכיפורים וכולא מסכתא דיומא ברחמי דשמיא

תפילת הדרן לסיום מסכת יומא

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת יומא וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת יומא וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת יומא וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת יומא כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)