ספר:ירושלמי מאיר/מסכת יבמות

פרק ראשון – חמש עשרה

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי יבמות, פרק א, הלכה א

מתני’: ^א_אחמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום, עד סוף העולם; ואלו הן: בתו, ובת בתו, ובת בנו, בת אשתו, ובת בנה, ובת בתה, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו, אחותו מאמו, ואחות אמו, ואחות אשתו, ואשת אחיו מאמו ^א_בואשת אחיו שלא היה בעולמו, וכלתו:
גמ’: בשיירי המנחות כתיב (ויקרא צו ו ט) והנותרת ממנה יאכלו אהרון ובניו מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה. אחר שנאמר והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו. למה חזר ואמר יאכלוה? לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה הראשון? תלמוד לומר מצות תאכל, מצוה. כיוצא בו כתיב (דברים כי תצא כה ה) יבמה יבא עליה מצוה לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון תלמוד לומר יבמה יבא עליה מצוה. רבי יוסי° _{בר זבידא} פתר מתניתא. והנותרת ממנה מצות תאכל. מצוה. לפי שהיתה בכלל היתר עד שלא הקדישה. רוצה לוכל אוכל, שלא לוכל אינו אוכל. הקדישה, נאסרה. קרב קומצה, חזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה הראשון רוצה לוכל אוכל שלא לוכל אינו אוכל? תלמוד לומר מצות תאכל, מצוה. כיוצא בו, כתיב יבמה יבא עליה, מצוה. לפי שהיתה בכלל היתר עד שלא נישאת לאחיו, רצה לכנוס כונס, שלא לכנוס, אינו כונס. נישאת לאחיו נאסרה. מת אחיו בלא בנים, חזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה הראשון רצה לכנוס כונס, שלא לכנוס אינו כונס? תלמוד לומר יבמה יבא עליה, מצוה. רב הונא° פתר מתניתא. והנותרת ממנה מצות תאכל. מצוה. לפי שהיתה בכלל היתירה עד שלא קדשה. רוצה לוכל חמץ, אוכל. מצה, אוכל. הקדישה, נאסרה. קרב קומצה, חזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה הראשון, רוצה לוכל חמץ אוכל, מצה אוכל? תלמוד לומר מצות תאכל, מצוה. כיוצא בו, יבמה יבא עליה. מצוה. לפי שהיתה בכלל היתר עד שלא נישאת לאחיו. רצה לכנוס לשם תואר, כונס. לשם ממון, כונס. נישאת לאחיו, נאסרה. מת אחיו בלא בנים, חזרה והותרה. יכול תחזור להיתירה הראשון, רצה לכנוס לשם תואר כונס, לשם ממון כונס? תלמוד לומר, יבמה יבוא עליה, מצוה. אתיא דרבי חונה° כ°אבא שאול . דתנא, °אבא שאול אומר, הכונס את יבמתו לשום נוי או לשום דברים אחרים, הרי זו בעילת זנות, וקרוב להיות הוולד ממזר.

[דף א עמוד ב]

מה °אבא שאול כ°רבי עקיבא _{בן יוסף}? ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} אמר יש ממזר ביבמה לשוק. לא. מה דאמר °רבי עקיבא _{בן יוסף} ביבמה שזינתה _{שנשאה לשוק בלא חליצה} שזה רק איסור לאו. דסבר °רבי עקיבא _{בן יוסף} יש ממזר מחיבי לאוים. מה דאמר °אבא שאול ביבמתו, שאם לא מתכוון למצוות יבום, נשאר באיסור אשת אח שזה כרת וקרוב להיות הוולד ממזר. אלא מה שאמר °אבא שאול שאסור לייבם לשם הנאה אתיא כ°רבי יוסי בר חלפתא . ד°רבי יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו. חמש חרישות _בעילות חרש, וחמש נטיעות נטע _{בנים הוליד}. ודרך סדין בעל שחשש שמא יכוון לשם הנאה. אילו הן, °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° . °רבי מנחם בי רבי יוסי . ו°רבי חלפתא בי רבי יוסי . °רבי אבדימוס בי רבי יוסי . כתיב (ויקרא אחרי מות יח טז) ערות אשת אחיך לא תגלה. משמע הוא, בין אשת אחיו מאביו, בין אשת אחיו מאמו. בין אשת אחיו שהיה בעולמו, בין אשת אחיו שלא היה בעולמו. בין בחיי אחיו, בין לאחר מיתה. בין שיש לו בנים, בין שאין לו בנים, הותרה מכללה אשת אחיו שמת בלא בנים על ידי יבום. יכול הותרה לכל דבר בין _{אח מן האב בין מן האם ואפי' לא היה בעולמו בין שנפרד ממנה בחיים בין לאחר מיתה}? נאמר כאן (דברים כי תצא כה ה) כי ישבו אחים יחדיו, ונאמר להלן (בראשית מקץ מב יג) שנים עשר עבדיך אחים אנחנו. מה אחים שנאמר להלן, באחים מן האב

[דף ב עמוד א]

הכתוב מדבר. אף אחים שנאמר כאן, באחים מן האב. וכתיב יחדיו, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. וכתיב ומת אחד מהן לא תהיה אשת המת החוצה, שרק על ידי המיתה פסקה מלהיות אשתו. אבל אם מבחיים פסקה מלהיות אשתו, אפילו גירשה ומת, זו פטורה. ובן אין לו. הא אם יש לו בן פטורה. וכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי את כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרת. והלא אשת אחיו, בכלל כל העריות הוית. והותרה מכללה על ידי ייבום, יכול אף שאר כל העריות הותרו מכללן על ידי ייבום? אמר רבי זעירה° בשם רבי יוסי בן חנינה° , כתיב כאן, (דברים כי תצא כה ה) יבמה יבא עליה. וכתיב, (ויקרא אחרי מות יח יח) ’‘‘ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה. מה עליה שנאמר להלן באחין מן האב הכתוב מדבר שמת אחד מהם בלא בנים ונפלה אשתו לפני אחיו למצוות יבום, אף עליה שנאמר כאן באיסור שני אחיות, באחין מן האב הכתוב מדבר שמת אחד מהם בלא בנים ונפלה אשתו לפני אחיו למצוות יבום, ואמרה תורה אפילו הכי לא תקח. רבי בנימין בר גידל ° ורבי אחא° הוו יתבין. ואמר רבי אחא°

[דף ב עמוד ב]

הדא גזרה שווה _{עליה עליה} דרבי יוסי בן חנינה° . דאמר רבי יוסי בן חנינה° כתיב כאן, יבמה יבא עליה. וכתיב, ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה מה עליה שנאמר כאן במקום יבום אף עליה שנאמר באחות אשתו במקום יבום. משמע לכאורה שהגזירה שווה עקרה את פשט הכתוב, ושלא במקום יבום אין איסור אחות אשה. אמר לו רבי בנימין בר גידל ° , אולי נלמד ההיפך, שאיסור אחות אשה ישאר במקומו, ואת איסור אשת אח שלא במקום יבום נעקור על ידי גזירה שווה. דמה עליה שנאמר להלן באיסור אחיות, בשאינה יבמה הכתוב מדבר, _{שהרי אחות אשה בחיה אסורה תמיד}. אף עליה שנאמר כאן באשת אח, בשאינה יבמה הכתוב מדבר? אמר לו רב אחא° , התורה אמרה יבמה יבא עליה ואיך אפשר לומר בשאינה יבמה הכתוב מדבר? אמר לו רבי בנימין בר גידל ° , התורה אמרה שאיסור אחיות נאמר אף בשאינה יבמה, ואת אומר ביבמה? ואיקפיד רבי אחא° לקיבליה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, לא דרבי אחא° פליג. שבאמת שניהם מסכימים שאיסור אחות אשה נאמר גם בשלא נפלו לפניו ליבום. ולמה הוא אמר שאיסור אחות אשה קיים בשנפלו לפניו ליבום _{שמשמע רק כשנפלו ליבום}, ולא אמר שאיסור אחות אשה קיים אפילו כשנפלו לפניו ליבום? אלא דהוא מקפד על לישנא דשמע מן רביה. מה כדון _{איך היה צריך לאמר}? כתיב יבמה יבא עליה. מה עליה שנאמר להלן ביבמתו. אף עליה שנאמר כאן אפילו יבמתו. אמרה תורה (ויקרא אחרי מות יח יח) ואשה אל אחותה לא תקח. אין לי אלא היא. צרתה מניין? תלמוד לומר לצרור. לא לצרתה ולא לצרת צרתה. אין לי אלא אחות אשתו. שאר כל העריות מנין? אמר רבי זעירה° בשם רבי יוסה בר חנינה° , קל וחומר. מה אחות אשתו מיוחדת שהיא ערוה שיש לה היתר לאחר איסורה _{כשתמות אחותה}, הרי היא אסורה להתייבם. שאר כל העריות שאין להן היתר לאחר איסורן, לא כל שכן? ומה זו שהיא ערוה פוטרת צרתה, אף שאר כל העריות פוטרות צרותיהן. עד כדון כ°רבי עקיבא _{בן יוסף} שסובר שאף חייבי לאוים פטורים מיבום וחליצה. אבל לשיטת °רבי ישמעאל _{בן אלישע} שמחייב חייבי לאוים בחליצה, אי אפשר ללמוד כך. כיוון שחייבי לאוים יוכיחו, שאף שאין היתר לאיסורם הם חיבים בחליצה. איך הוא לומד? תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} קל וחומר. מה אחות אשתו מיוחדת שהיא ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, הרי היא אסורה להתייבם. אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, תהא אסורה להתייבם. מה נפיק מן ביניהון? אלמנה לכהן גדול. מאן דאמר _{°רבי עקיבא בן יוסף} מה אחות אשתו מיוחדת שהיא ערוה שיש לה היתר לאחר איסורה, אף זו _{אלמנה לכהן גדול} אף שיש לה היתר לאחר איסורה, הרי היא אסורה להתייבם. מאן דאמר _{°רבי ישמעאל בן אלישע} מה אחות אשתו מיוחדת שהיא ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת הרי זו אסורה להתייבם. זו _{אלמנה לכהן גדול} הואיל ואין חייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, תהא מותרת להתייבם. מניין שחייבי לאוים חולצים ואסורים להתיבם? אמר רבי אייבו בר נגרי קריספי° בשם רבי שמעון בן לקיש° כתיב (דברים כי תצא כה ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר _{הרי די לכתוב לא תהיה אשת המת החוצה}. מאי לאיש זר? זו אשה שהיא זרה _אסורה לו, אמרה התורה, לא תהיה לו לאשה אפילו במקום מצוה. מעתה לא תהא צריכה חליצה? אמר רבי ירמיה° כתיב (דברים כי תצא כה ז) ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה ייבמתו השערה. יבמתו יבמתו התורה ריבתה בחליצה, ללמד שיש עולות לחליצה אף שאינם עולות ליבום. אי יבמתו יבמתו למה לא נאמר שהתורה ריבתה אף בייבום? _{שכשם שאומרים כל העולה ליבום עולה לחליצה. נאמר כל העולה לחליצה עולה ליבום. ואת הלימוד מלא תהיה לאיש זר נעמיד רק בחייבי כריתות שאסורים ביבום ופטורים מחליצה}. תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} מדכתיב (דברים כי תצא כה ז) מאן יבמי. זו שמיאן יבמי, שתלוי בו אם ליבם או לא, ולא שמיאינו שמים. _{מכאן שאין מצוות יבום במי שאסורה עליו מהשמים} מעתה לא תהא צריכה חליצה _{שכשם שכל העולה לחליצה עולה ליבום}._{נאמר גם ההפך שכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה}? הווי צורכה להון דאמר רבי ירמיה° יבמתו יבמתו

[דף ג עמוד א]

התורה ריבתה בחליצה. רבי בו בר חייה° בעא קומי רבי זעורה° . אלמנה לכהן גדול, מהו שתהא צריכה חליצה? אמר לו, איפשר קידושין תופסין בה, ואת אומר אינה צריכה חליצה? אמר לו, הרי איילונית, דקידושין תופסין בה ואת אומר אינה צריכה חליצה? אמר לו, איילונית מטעם אחר הוצאתה, מדכתיב (דברים כי תצא כה ו) והיה הבן הבכור אשר תלד. יצתה זו שאינה יולדת _{שכל דיני יבום אינם שיכים בה}. עד שאת למד כל העריות מאחות אשתו לאיסור. למד כל העריות מאשת אחיו להיתר? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. למידין שני איסורין _{אשת אח ואיסור ערווה} משני איסורין _{אשת אח ואחות אשה}. ואין למידין שני איסורין _{אשת אח ואיסור ערווה} מאיסור אחד _{אשת אח}. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי אבון° . כל דבר שהוא בא מחמת הגורם, בטל הגורם בטל האיסור _{כמו אשת אח. שאחיו הוא הגורם לאיסור וכשמת הותרה אשתו. וכן אחות אשתו שכשמתה אשתו מותר בה}. ודבר שאינו בא מחמת הגורם, אף על פי שבטל הגורם, האיסור במקומו. ומה אית לך _{כגון מי}? אמר רבי יוסי בי רבי בון° , כגון אילו חמש עשרה נשים. שלא תאמר, בתו _{או שאר חמש עשרה נשים} עד שלא נישאת לאחיו, אסורה לו. נישאת לאחיו מותרת לו, שלא הנישואים לאחיו גרמו לאיסור, לכן אף אחר מותו של האח נשארו באיסורן. לוי בר סוסיי° בעא קומי °רבי , למה לא נמנה גם את אמו שהיא אנוסת אביו הנשואה לאחיו מאביו וניתני שש עשרה נשים? אמר ליה, ניכר אותו האיש שאין לו מוח בקדקדו. ולמה באמת לא נמנה גם אותה? אמר ליה, בגין דמתניתין כ°רבי יודה . ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו. ולא מודי °רבי יהודה _{בר עילאי} שאם קידש שתפסו בה קידושין? _{שאין בה אלא לאו דלא יגלה כנף אביו}. אלא בגין דתנינן, שש עריות חמורות מאילו מפני שהן נשואות לאחרים _{שהם אסורות על כל האחים ואין אפשרות שהן תהינה נשואות לאחד האחים} צרותיהן מותרות, אמו, ואשת אביו, ואחות אביו, אחותו מאביו, ואשת אחיו מאביו, ואשת אחי אביו. ותני רבי חייה° עליה, ואם יכולות להינשא לאחיו שלא בעבירה, צרותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום. ומכולם אין לך שיכולה להיות נשואה לאחיו שלא בעברה, אלא אמו אנוסת אביו נשואה לאחיו מאביו. כך שרבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} כבר מנה בברייתא את אמו שהיא אנוסת אביו. ולמה לא תניתה במשנה? האם בגין דתניתה רבי חייה° בבריתא לא ניתנינה במשנה? אדרבא אם נכון הדבר , כל שכן ניתנינה? אלא בגין דתנינן, אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת. ואת משכח בכלהון _{בכל אחת מחמש עשרה איסורי ערווה שבמשנה אפשר למצא מקרה בו} האסורה לזה מותרת לזה _{שיהיו שני אחיות באותו סוג ערוה כגון שאחת תהיה חמותו של אח אחד ולשני תהיה מותרת ואילו אחותה שהיא צרתה תהיה חמותו של האח השני ותהיה מותרת לראשון} ויתקים בכל אחת מהן מה שנאמר במשנה אחותה

[דף ג עמוד ב]

שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת. חוץ מאמו אנוסת אביו נשואה לאחיו מאביו. שאם לדוגמא היו ליעקב שני בנים ראובן ושמעון. והלך יעקב ואנס שני אחיות וילדו לו האחת את יהודה והאחת את לוי, ונשא ראובן את אחת מהן ושמעון את השניה, ומתו ונפלו לפני בניהם לוי ויהודה. האסורה לזה מותרת לזה לא משכחת לה, לפי ששתיהן אסורות על שניהן. אחת משום אמו והאחרת משום אחות האם. אמר יצחק בר איסטייה° . רבי שמעון בן לקיש° בעי, למה לא נוסיף גם חלוצה כגון שנשא את חלוצתו. שלגביו אינה אסורה אלא בלאו ותופסים בה קידושין, ולגבי שאר האחים היא בכרת ופוטרת צרתה, וניתני שש עשרה נשים? אמר רבי יעקב דרומייא° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, לא תנינתה בגין °רבי עקיבא _{בן יוסף}. דאמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}, יש ממזר בחלוצה ואין קידושין תופסין בה. וניתנינה על דרבנן? לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עמא מודיי בהון _{לא באנו למנות אלא דברים שכולם מסכימים עליהם}. אתייא דיצחק בר איסטייה° , כרבי אמי° _{בן נתן שסובר שלריש לקיש° שאר האחים חייבים כרת על החלוצה}. דאמר רבי יסא° _אסי, איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, הוא אינו חייב על החלוצה כרת, והאחין חייבין על החלוצה כרת. בין הוא ובין אחים חייבין על הצרה כרת. רבי שמעון בן לקיש° אמר, בין הוא בין אחין אינן חייבין לא על החלוצה ולא על הצרה. ורבי אמי° _{בן נתן} מחליף שמועתא בין _{רבי יוחנן° בר נפחא לריש לקיש°} . אמר רבי זעירא° קומי רבי יסא° _אסי. והא רבי אמי° _{בן נתן} מחליף שמועתא? אלא דעון דעון אית לרבי יוחנן° _{בר נפחא שרבי יוחנן° בר נפחא לימד שגם לשאר האחים אין כרת ואחר כך חזר בו ולימד ששאר האחים חיבים כרת. ויש מחלוקת מה דעתו האחרונה}. ואפילו אם תאמר דעון דעון אית לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, דעון דעון אית לרבי שמעון בן לקיש° ? _{לא מסתבר ששניהם חזרו בהם והתלמידים לא יודעים מה דעתם האחרונה}. מילתיה דיצחק בר איסטייה° מסייעא לרבי אמי° _{בן נתן שלריש לקיש° שאר האחים חייבים כרת על החלוצה}. ומיליהון דרבנן מסייעין לרבי יסא° _{אסי של רבי יוחנן° בר נפחא שאר האחים חייבים כרת על החלוצה}. דרבי ירמיה° ורבי אבא° תריהון אמרו בשם רבי חייה בר אבא°

[דף ד עמוד א]

הכל מודין בצרה של חלוצתו שהוא חייב עליה כרת וכל שכן האחים. מה פליגין בחלוצה. דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, הוא אינו חייב על החלוצה, והאחין חייבין על החלוצה. וריש לקיש° אמר בין הוא בין אחין אינן חייבין על החלוצה. רב° _{אבא בר אייבו} אומר חליצה קניין _{שקונה אותה להיות אשתו ופוטר אותה שנאמר בית חלוץ הנעל, והרי היא כגרושתו ואסור באחותה}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר חליצה פטור, שרק מסיר את הזיקה שהיתה לה. מיליהון דרבנין אמרי, שהחליצה פטור, דתנן, החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת, חולצת ולא מתייבמת. המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת, הרי זו פטורה לגמרי. שמעון בר אבא בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה בין חולץ ומה בין מגרש? אמר לו, את סבור חליצה קניין _{שהחולץ כאילו קנה וגרש ואסור באחותה מהתורה} אינה אלא פטור _{שהחליצה רק מסירה את הזיקה ואינו אסור באחותה אלא מדרבנן}. ואין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ, אבל חייבין עליה משום אשתו של מת. דרבי יודן° בעא. למאן דאמר _{ריש לקיש°} בין הוא בין אחין אינן חייבין על החלוצה אבל חייבין על הצרה.

[דף ד עמוד ב]

ניחא הוא אינו חייב על החלוצה שכבר נראה לפטור בה _{שהפקיעה את איסור אשת אח שהיה אצלו}. וחייב על הצרה שלא נראה לפטור בה _{ונשארה באיסור אשת אח}. אחין מה בין חלוצה אצלם מה בין צרה אצלם? _{הרי לא פקע איסור אשת אח אצלם כלל שהרי לא הם חלצו}. חזר ואמר וכי אין את יודע משום מה את מחייבו, אי משום אשתו של חולץ אי משום אשתו של מת? הרי כשחלץ פקע ממנה שם אשת המת ונעשתה אשתו במקצת ונתגרשה. וכיוון שלא נעשתה ממש אשתו שאר האחים אינם חייבים אלא לאו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מה את סבור חליצה קניין? אינה אלא פטור. ואין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ, אבל חייבין עליה משום אשתו של מת. דרבי יודן° בעי. למאן דאמר הכל מודין בצרה שהוא חייב כרת _{שאחר שחלצו לאחת התברר שרק היא הייתה זקוקה והותרה מדין אשת אח, והאחרות נשארו באיסור}. קידש אחד מן השוק את אחת מהן, ואחר כך בא היבם וחלץ לה או בא עליה, נפקעו ממנה קידושין _{שהתברר שהיא זו הזקוקה}. חלץ לחבירתה או בא עליה _{התברר שלא היא הזקוקה} ולמפריעה חלו עליה קידושין? ואמר רבי שמי° , לא כן אמר רבי ינאי° _הכהן נמנו שלשים וכמה זקינים ואמרו, מניין שאין קידושין תופסין ביבמה? תלמוד לומר (דברים כי תצא כה ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. שלא יהא לה הוייה אצל אחר. ואמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ולא מתניתא היא דתנן, או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת, שכל שאין בידו לקדש עכשיו לא מועיל תנאו. משמע שאין קידושין תופסין ביבמה,

[דף ה עמוד א]

והיה רבי ינאי° _הכהן מקלס לה (ישעיהו מז ו) הזלים זהב מכיס (משלי ג כא) בני אל יליזו מעיניך (משלי כז יא) חכם בני ושמח לבי (משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד (משלי א ה) ישמע חכם ויוסף לקח. אמר רבי שמעון בן לקיש° . בתר כל אילין קילוסייא, אי אפשר להוכיח מהמשנה שלרבנן אין קידושין תופסים ביבמה. דיכול אנא פתר לה _{להסביר שהמשנה} כ°רבי עקיבה . ד°רבי עקיבה אומר, יש ממזר ביבמה ואין קידושין תופסין בה. אבל לרבנן אולי קידושין תופסים ביבמה. לדעת רבי ינאי° _הכהן שסובר שאין קידושין תופסים ביבמה ולמה רבי יודן° הסתפק האם במקרה שקידש אחד מן השוק את אחת מהן, ובא היבם וחלץ או יבם את חבירתה הקידושין חלים למפריעה? הרי באותו זמן היא עדיין הייתה בגדר יבמה ואין קידושין תופסים ביבמה. אלא תמן מה שאמר רבי ינאי° _הכהן שאין קידושין חלין על יבמה מדובר שהיתה רק יבמה אחת. והכא שתי יבמות _{ואולי אין הקידושין חלים רק על אותה שאחר כך חלצו או יבמו אותה שהתברר שרק היא הייתה היבמה}. והרי רבי ינאי° _הכהן למד מהפסוק לא תהיה אשת המת החוצה. וכי שנייא היא איסור יבמה אחת, שנייא היא איסור שתי יבמות? דרבי יודן° בעא, למאן דאמר הוא אינו חייב על החלוצה _{שהפקיעה את איסור אשת אח שהיה אצלו}, אבל חייב הוא על הצרה _{שנשארה באיסור אשת אח}. אבל שאר האחין חייבין אף על החלוצה _{שאצלם לא פקע איסור אשת אח}. חליצה פטור ומפקיעה רק ממנו את איסור אשת אח שהיתה עליה, ביאה פטור ומפקיעה רק ממנו את איסור אשת אח שהיתה עליה. כמה דתימר חלץ לה נאסרה לאחין _{שאצלם לא פקע איסור אשת אח}. ודכוותה בא עליה נאסרה לאחין _{שאצלם לא פקע איסור אשת אח}. והא תני רבי חייה° , מת הראשון ייבם השני. מת השני ייבם השלישי. והרי כשיבם השני, נאסרה על שאר האחים לעולם משום אשת האח הראשון שלא פקע אצלם. אם כן כשימות השני איך יכול השלישי ליבם? הרי איסור אשת אח הראשון עדיין קיים? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מה את סבר היא חליצה היא ביאה? כיון שחלץ לה נעקרה הימינה זיקת המת למפריעה ואינה זקוקה עוד ליבום. ולמפריעה חל עליה איסורו של מת אצל האחין. אבל אם בא עליה, בטל ממנה איסור אשת אח הראשון לגמרי ואשתו של השני היא דכתיב (דברים כי תצא כה ה) ולקחה לו לאשה ויבמה. כדתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, מת הראשון ייבם השני. מת השני ייבם השלישי. תנן, אחותו מאמו. זו שהיתה נשואה לאחיו מאביו _{שמותרת לבעל ואסורה לו}. אחות אמו כיצד? גבר ובריה נסבין תרתין אחוון _{אב ובנו נשאו שתי אחיות}, ונולד לאב בן ומת אחיו הנשוי לאחות אימו בלא בנים. אחות אשתו כיצד? תרין אחין נסיבין לתרתין אחוון _{שני אחים נשואים שתי אחיות} ומת אחד בלא בנים. ואשת אחיו מאמו, מנין שאינה מותרת ביבום? נאמר כאן אחוה דכתיב (דברים כי תצא כה ה) כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו, לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה. ונאמר להלן (בראשית מקץ מב יג) שנים עשר עבדיך אחים אנחנו. מה אחים שנאמר להלן _{גבי בני יעקב}, באחים מן האב הכתוב מדבר. אף אחים שנאמר כאן, באחים מן האב הכתוב מדבר.

[דף ה עמוד ב]

אמר רבי יונתן° , נאמר כאן ישיבה דכתיב (דברים כי תצא כה ה) כי ישבו אחים יחדיו. ונאמר להלן ישיבה דכתיב (דברים שופטים יז יד) וירשתה וישבת בה. מה ישיבה שנאמר להלן, ישיבה שיש עמה ירושה. אף ישיבה שנאמר כאן, ישיבה שיש עמה ירושה. _{ורק אחים מן האב יורשים אחד את השני}. אמר רבי אבון בר ביסנא° בשם רבי יונתן דבית גוברין° , כתיב כי ישבו אחים יחדיו. את שישיבתן בבית אחד. יצאו אחים מן האם, שזה הולך לבית אביו וזה הולך לבית אביו. כתיב (דברים כי תצא כה ה) כי ישבו אחים יחדיו, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. רבי בון בר חייא° אמר, רבי אבא בר ממל° בעי, איילונית ואשת אחיו שלא היה בעולמו היו בפרשה _{שניהם התמעטו ממצוות יבום}. מה חמית מימר _{מה ראיתה לומר}, איילונית צרתה מותרת. ואשת אחיו שלא היה בעולמו צרתה אסורה? אמר ליה, איילונית לא משום ערוה נאסרה אלא מטעם אחר הוצאתה _{שגזרת הכתוב שלא תתיבם} מדכתיב (דברים כי תצא כה ו) והיה הבן הבכור אשר תלד. יצאת זו שאינה יולדת. לא דייך שאינה מתייבמת אלא שאת מבקש לאסור צרתה? אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו, ערוה היא. וערוה פוטרת צרתה. אסי° אמר, צרת איילונית אסורה. מתניתא פליגא על אסי° דתנן, וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות, צרותיהון מותרות. אמר רבי בון בר חייה° בשם רבי אבא בר ממל° , מה דאמר אסי° כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר, כל שאין את מייבמיני אין את מייבם צרתי. וכלתו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, זאת אומרת, שמותר לאדם לישא את אשת בן אחיו _{שהרי כדי שכלתו תיפול לפניו ליבום צריך שקודם ישא אחיו את אשת בנו וימות בלא בנים}

ירושלמי יבמות, פרק א, הלכה ב

מתני’: הרי אילו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם. וכולם אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות, צרותיהן מותרות. שאין את יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו איילוניות או שמיאינו:
גמ’: תנן, ^א_גוכולם אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות, צרותיהן מותרות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ממאנת היא ביבם לעקור זיקת המת להתיר צרה לאביה וכלה לחמיה _{כיוון שמיאון עוקר למפרע והתברר שמעולם לא היתה נשואה לאחיו}. רב° _{אבא בר אייבו} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, אינה ממאנת ביבם לעקור זיקת המת ולהתיר צרה לאביה וכלה לחמיה.

[דף ו עמוד א]

רב° _{אבא בר אייבו} ורבי שמעון בן לקיש° כ°בית שמאי ? ד°בית שמאי אומרים בבעל אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני היבם אינה יוצאה במיאון אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ. מה אנן קיימין? אם באומרת אי איפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך, כל עמא מודיי שהיא עוקרת. אלא כן אנן קיימין באומרת, אי אפשי בנישואין סתם. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כאומרת, אי איפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך. רב° _{אבא בר אייבו} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, כאומרת, אי איפשי בנישואיך אבל בנישואי אחיך רוצה אני. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, וכולן אם מתו או מיאינו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות, צרותיהן מותרות. מיאנו דומיא דנתגרשו. נתגרשו ולא הימינו? _{מהבעל כשהיה חי}. ודכוותה מיאינו הימינו _{מהבעל כשהיה חי} אבל אחר מיתה, אף אם מיאנה אינה פוטרת צרתה. תני רבי חייה° כן, אם מיאינו או נתגרשו בחיי הבעל, צרותיהן מותרות. לאחר מיתת הבעל, צרותיהן חולצות ולא מתייבמות. _{וקשה למאן דאמר שיכולה למאן לאחר מות הבעל} אמר רבי יודן אביו דרבי מתנייה° . תיפתר שמתו הקטנות אחר שנפלו ליבום ולא מיאנו. דמתניתא כמאן דאמר כל היכולה למאן ולא מיאנה, צרתה חולצת ולא מתייבמת. וכן היא מתניתא. _{כך צריך להבין את הבריתא}, כל היכולה למאן ולא מיאינה ומתה, צרתה חולצת ולא מתייבמת. אמר רבי אבא מרי° . אפילו תימר בקיימת, תיפתר, שאין שם יבם אחר אלא אביה, ולכן צרתה אסורה כיוון שבשעת נפילה נראת כצרת ביתו. תנן, או שנמצאו איילוניות, צרותיהן מותרות ליבום. כגון אם היה אחיו נשוי לביתו ומת, כשם שביתו פטורה כך צרותיה פטורות. אם הייתה ביתו אילונית צרותיה חיבות. רבי יונה° אמר, מה שערווה אילונית אינה פוטרת את צרתה זה רק מן האירוסין שכיוון שלא הכיר בה הרי זה מקח טעות ומעולם לא היתה אשתו. אבל מן הנשואים שהכיר בה, הרי היא ככל אישה. וכיוון שהיא ערווה עליו פוטרת צרתה. רבי יוסה° _אסי אמר אף מן הנישואין. במחזורה תניינה _{במחזור שני של לימוד} חזר בו רבי יוסי° _{בר זבידא}. אמר ליה רבי פנחס° לא כן אלפן _למדתנו רבי אף מן הנישואין? אמר ליה, והיא קבועה גבך כמסמרא שאי אפשר לשנות? חזרתי בי, אף אתה חזור בך. אמר רבי זעורה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. יאות אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} עד לא יחזור בה. שערווה אילונית אף מן הנישואין אינה פוטרת צרתה. אמר לו רבי מנא° _{בן יונה} טוב שרבי יוסי° _{בר זבידא} חזר בו. אלו בתו מן הנישואין בלא איילונית צרתה אסורה _{שביתו פוטרת צרתה}, מפני שניתוסף לה איילונית צרתה מותרת? _{ואינה פוטרת צרתה} אלא על כרחך שמדובר מן האירוסים, שכיוון שלא הכיר בה, הוי מקח טעות ואינה אשתו. אבל מן הנישואים שהיא אשתו גמורה, כיוון שהיא ערווה פוטרת צרתה. אמר ליה איילונית כמי שאינה בעולם _{וכאילו לא נשא ביתו}. שהרי אילו שתי יבמות, אחת איילונית ואחת שאינה איילונית. ובא היבם וחלץ לאילונית או בא עליה, שמא פטר בחברתה כלום?

[דף ו עמוד ב]

הוי איילונית כמי שאינה בעולם: בתו. תנן, וכולם אם מתו או מיאנו וכ”ו, ובתו ממאנת? אם אביה השיא אותה איך יוצא במיאון ולא נישואי תורה היא? דכתיב (דברים כי תצא כב טז) את בתי נתתי לאיש הזה. אמר רבי הונה° בשם רבי שמעון בן לקיש° . תיפתר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה, וחזרה ונשאה שהיא כיתומה בחיי אביה. תנן שאין את יכול לומר בחמותו שתמאן דכיוון שילדה ודאי אינה קטנה. רבי אחא° ורבי חנינה° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . זאת אומרת שאין קטנה יולדת. דאי לא כן, אלא שהקטנה יולדת, למה אמרה המשנה שאין את יכול לומר בחמותו? הרי אף בחמותו יש אפשרות שתמאן בבעלה, ותתיר צרתה לחתנה. כלתו של °רבי ישמעאל _{בן אלישע} מיאנה ובנה על כתיפה. אמר חזקיה° בשם רבי אבהו° . °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמרו דבר אחד _{שאף אחר לידה יכולה למאן}. °רבי יהודה _{בר עילאי} דתני, עד אימתי הבת ממאנת? עד שתביא שתי שערות, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, עד שירבה השחור _{ואז כבר יכולה ללדת}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, עד שתתפשט הכף. רבי זעורה° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . עד שתתפשט הכף ויהא השחור רבה על הלבן. רבי אבהו° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי הושעיה° הלכה כד°רבי יהודה _{בר עילאי}. וכן אמר רבי יהושע בן לוי° הלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. אתא עובדא קומי רבי יסא° _אסי אמר, איזלון לגבי רבי אבהו° דאית ליה אולפן _{קבלה מרבותיו} שהלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. אנן לית לן אולפן _{לנו אין קבלה מרבותנו} שהלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. רבי חנינה° אמר הלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לציפורייא. אתון אמרין בשם רבי חנינה° הלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. ולית היא כן. מאי כדון? _{מה באמת אמר רבי חנינה°} ? חברייא אמרו בשם רבי חנינה° . מודיי °רבי יהודה _{בר עילאי} שאם נבעלה משהביאה שתי שערות, _{שנעשו הקידושין דאוריתא} שאין יכולה למאן. רבי זעורה° אמר בשם רבי חנינה° . מודיי °רבי יהודה _{בר עילאי} שאם נתקדשה משהביאה שתי שערות, שאינה יכולה למאן, _{אף שאם התקדשה קדם שהביאה שתי שערות יכולה למאן עד שירבה השחור}. על דעתיה דרבי זעורה° דאמר שאם נתקדשה משהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן. הא אם נתקדשה עד שלא הביאה שתי שערות, אף אם נבעלה משהביאה שתי שערות, יכולה היא למאן, ניחא שיש אפשרות שתמאן אחר לידה _{כמו כלתו של °רבי ישמעאל בן אלישע שמיאנה ובנה על כתיפה}. על דעתין דחבריא. דאינון אמרין, נבעלה משהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן, הא אם נבעלה עד שלא הביאה שתי שערות _{אף אם הביאה אחר כך שתי שערות ועד שירבה השחור}, יכולה היא למאן. וזו אימת עיברה וילדה? עד שלא הביאה שתי שערות _{שהרי לא נבעלה מאז שהביאה שתי שערות}. וחיה היא? לא כן אמר רבי רדיפא° אמר רבי יונה° בשם רבי אילא° _אילעא. אם איתא דעיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות היא ובנה מתים. משהביאה שתי שערות, היא ובנה חיים. עיברה עד שלא הביאה שתי שערות, וילדה משהביאה שתי שערות, היא חיה ובנה מת. לכן חייב להיות שעיברה אחר שהביאה שתי שערות. והרי לשיטתם אינה יכולה למאן. ואיך כלתו של °רבי ישמעאל _{בן אלישע} מיאנה ובנה על כתיפה? מאי כדון? °רבי ישמעאל _{בן אלישע} סובר כ°רבי יהודה _{בר עילאי} שיכולה למאן עד שירבה השחור. אבל במה שאמר שאם נבעלה משהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן, אינו סובר כמותו אלא כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} שאמר שהמקדש על תנאי ובא עליה סתם על תנאי קידושין הראשון בעל, ואף כאן אם נתקדשה עד שלא הביאה שתי שערות, אף אם נבעלה משהביאה שתי שערות, יכולה היא למאן עד שיוסיף בה קנין אחר _{שיתן לה קידושין מחדש}. שעל דעת קידושין ראשונים בעל ואינם כלום. על דעתיה ד°רבי מאיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי} דאמרי בסימנין הדבר תלוי _{שתי שערות או עד שימלא השחור}, ניחא שאם יבא עליה אחר שיבואו הסימנים הרי היא כנשואה בוגרת. על דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} דו אמר לכשיוסיף בה קנין אחר, מעתה אפילו גדולה כל עוד לא קידש מחדש, אף שבעל לעולם תהיה כקטנה שיכולה למאן, ולמה אמרנו שרק עד שתתפשט הכף? אמר רבי יצחק° _{בר אבא}, וכיני שבאמת כך היה צריך להיות שיכלה למאן לעולם. אלא שחכמים תקנו שלא תוכל למאן לעולם, כדי שלא יתפרצו בנות ישראל בזימה.

[דף ז עמוד א]

אתייא עובדא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} בקטנה שנשאת ולאחר שבגרה הלכה ונשאת לשני. אמר, יבדקו דדיה ואם בא עליה הראשון כשהייתה כבר בוגרת, אינה צריכה גט מהשני. מה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}?, ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, עד שירבה שחור _{שיהיו בה סימני בגרות}. והא אמר רבי יהושע בן לוי° , אין בין ימות הנערות לימות הבגרות אלא ששה חדשים בלבד. ואמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אין עושין מעשה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}, אלא משהביאה שני שערות כבר אינה יכולה למאן כרבנן, ואיך פסק רבי יוסי° _{בר זבידא} כ°רבי יהודה _{בר עילאי}? הדא דתימר, בתוך הזמן _{משעה שהביאה שתי שערות עד שירבה השחור} הרי זה ספק ואינה יכולה למאן ואם מיאנה צריכה גט מספק. אבל לאחר הזמן _{משירבה השחור} עושין מעשה ומתיחסים אליה כגדולה שאינה יכולה למאן. ברם הכא שהלכה והתקדשה לאחר, אם הביאה שתי שערות וספק רבה שחור ספק לא רבה שחור, מספק כופו אני ליתן גט. רבה השחור או שבדקו בדדיה ונמצאת בגרת, אינו נוגע בגט. שהרי אשת הראשון היא

ירושלמי יבמות, פרק א, הלכה ג

מתני’:: ^א_דבאי זה צד פוטרות צרותיהן? היתה בתו או אחת מכל העריות האילו נשואה לאחיו השני, ולו אשה אחרת ומת. כשם שבתו פטורה, כך צרתה פטורה. הלכה צרת בתו ונישאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת. כשם שצרת בתו פטורה, כך צרת צרתה פטורה אפילו הן מאה

ירושלמי יבמות, פרק א, הלכה ד

מתני’: באי זה צד אם מתו הן, צרותיהן מותרות? היתה בתו או אחת מכל העריות האילו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת. מתה בתו או נתגרשה, ואחר כך מת אחיו. צרתה מותרת. ^א_הוכל היכולה למאן ולא מיאנה, צרתה חולצת ולא מתייבמת:
גמ’: תנן, וכל היכולה למאן ולא מיאנה, צרתה חולצת ולא מתייבמת. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, כל היכולה למאן ולא מיאנה ומתה לאחר שנפלה ליבום, צרתה חולצת ולא מתייבמת _{שהלכה כ°בית הלל שממאנת אף אחר מיתת הבעל}

ירושלמי יבמות, פרק א, הלכה ה

מתני’: שש עריות חמורות מאילו _{שהן אסורות על כל האחים}, מפני שהן נשואות לאחרים _{ואין אפשרות שתיפול לפניו ליבום} ^א_וצרותיהן מותרות. אמו, ואשת אביו, ואחות אביו, אחותו מאביו, ואשת אחיו מאביו, ואשת אחי אביו:
גמ’: תנן, שש עריות חמורות מאילו. במה אינהו חמורות? הכא כרת והכא כרת. הכא ממזר והכא ממזר. מהו חמורות? שאינן יכולות להינשא לאחים שלא בעבירה.

[דף ז עמוד ב]

ותני רבי חייה° כן. וכולן אם יכולות להינשא לאחין שלא בעבירה, צרותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום _{המקרה היחיד בכל השישה שיכולה להינשא לאחים שלא בעבירה זה אימו שהיא אנוסת אביו}. תני רבי חייה° . אין צרה אלא מאח בלבד. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתא אמרה כן, דתנן, מפני שהן נשואות לאחרים, צרותיהן מותרות. רבי ירמיה° בעי, ותהא צרה מן השוק אסורה. אמר רבי יוסה° _אסי, לא שמיע רבי ירמיה° הדא דתני רבי חייה° שאין צרה אסורה אלא מאח? ולא שמיע למתניתין מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות? חזר ואמר אין דשמיע. אלא כאינש דשמיע מילה ומקשי עלה _{שידע את ההלכה ותמה למה לא}. רבי ירמיה° בעי, הבא על הצרה, מהו שיהא חייב עליה משום אשת אח? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אילו איפשר לצרה _{שתהיה אסורה} בלא אשת אח _{אם הייתה צרת ערוה אסורה אף כשנשואה לנכרי}, יאות _{היה מקום לשאול האם צרה זה רק לאו או כרת}. אבל כיוון שאפשר לאשת אח בלא צרה. ואי אפשר לצרה בלא אשת אח אין מקום לשאלה שודאי עומדת באיסור כרת. תנן, ואשת אחיו מאביו. ואשת אח לא יבמתו היא? אמר רבי יוסי בי רבי בון° , תיפתר שהיה לו בנים

ירושלמי יבמות, פרק א, הלכה ו

מתני’:: °בית שמאי מתירין את הצרות לאחים _{וסוברים שצרת ערוה מתיבמת או חולצת}, ו°בית הלל אוסרין. חולצו הצרות, °בית שמאי פוסלין מן הכהונה, ו°בית הלל מכשירין _{שחליצה שאינה צריכה אינה כלום} נתייבמו, °בית שמאי מכשירין, ו°בית הלל פוסלין _{שנעשתה זונה ופסולה לכהונה}. אף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו °בית שמאי מלישא נשים מ°בית הלל , ולא °בית הלל מ°בית שמאי . כל הטהרות והטמאות שהיו אילו מטהרין ואילו מטמאין, לא נמנעו עושין טהרות אילו על גב אילו:
גמ’: תנן, °בית שמאי מתירין את הצרות לאחים _{וסוברים שצרת ערוה מתיבמת או חולצת}, ו°בית הלל אוסרין. אמר רבי סימון° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא} שאמר בשם נהוריי° . טעמון ד°בית שמאי מדכתיב (דברים כי תצא כה ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. אשת המת החיצונה _{משמע שיש עוד אשה אלא שהיא קרובה והיא ערוה} לא תהיה לאיש זר. אתייא ד°בית שמאי כאילין כותייא, שהן מייבמין את הארוסות, ומוציאין את הנשואות. דאינון דרשין, חוצה החיצונה _{שהייתה רק ארוסה ולא נכנסה בנישואין}. מה מקיימין כותייא (דברים כי תצא כה ה) ובן אין לו _{הרי אם לא נשאת פשיטא שבן אין לו}? אמר רבי יעקב דרומייא° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}

[דף ח עמוד א]

ובן אין לו מאשה אחרת הנשואה לו, אז החיצונה לא תהיה לאיש זר. אמר ליה, לא יחסדונך _{לא יבזו אותך} כותאי, דאת מקיים דרשיהון _{אתה מסביר את שיטתם}. תני °רבי שמעון בן אלעזר . נומיתי לסופרי כותים. מי גרם לכם לטעות? דלית אתון דרשין כ°רבי נחמיה . דתני בשם °רבי נחמיה , כל דבר שהוא צריך למ"ד בתחילתו ולא ניתן לו. ניתן לו ה"א בסופו. כגון לחוץ חוצה. לשעיר שעירה. לסוכות סוכותה. _{אף כאן מה שנאמר לא תהיה אשת המת חוצה הכוונה לחוץ} מתיבין ל°רבי נחמיה . והא כתיב (תהילים ט יח) ישובו רשעים לשאולה כאן יש גם ל’ וגם ה’ למה צריך את שניהם אם זה אותו דבר ? אמר רבא בר זבדא° , לדיוטי התחתונה של שאול. תני אמר °רבי יוחנן בן נורי . ראה היאך הלכה זו רווחת _נוהגת בישראל? אם לקיים דברי °בית שמאי והתיבמו הצרות, הוולד ממזר מדברי °בית הלל _{שהיא אשת אח}. אם לקיים דברי °בית הלל ותצא הצרה לשוק, הוולד ממזר מדברי °בית שמאי _{לשיטת °רבי עקיבא בן יוסף שיש ממזר מחייבי לאו אבל לדברי חכמים בני חייבי לאוין כשרין לקהל אלא דפגומים הן לכהונה}. בואו ונתקן שיהו הצרות חולצות ולא מתייבמות. תני לא הספיקו להתקין עד שנטרפה השעה. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . ואם כן, מה נעשה לצרות הראשונות שנישאו? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} אף על פי שנחלקו °בית שמאי ו°בית הלל בצרות, מודין היו שאין הוולד ממזר. שאין ממזר אלא מאשה שהיא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה כרת. אמר °רבי טרפון , תאב אני שיהא לי צרת הבת _{שתבא לפניו שאלה בצרת הבת}, שאשיאה לכהונה כ°בית הלל . שאלו את °רבי יהושע _{בן חנניה}, בני צרות שנשאו ללא חליצה כ°בית הלל מה הן? אמר להן הרי אתם מכניסין את ראשי בין שני ההרים הגבוהים. בין דברי °בית שמאי , ובין דברי °בית הלל , בשביל שיריצו את מוחי. אבל מעיד אני על משפחת בית ענוביי מבית צבועים. ועל משפחת בית נקיפי מבית קושש. שהיו בני צרות שנשאו ללא חליצה כ°בית הלל , והיו בני בניהם כהנים גדולים, עומדין ומקריבין על גבי המזבח. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . מעשה שנכנסו זקנים אצל °רבי דוסא בן הרכינס לשאול לו על צרת הבת ששמעו שהוא מתירה לאחים כ°בית שמאי . אמרו לו, את הוא שאת מתיר בצרות? אמר לון, מה שמעתון, °דוסא בן הרכינס ? אמרו לו בן הרכינס סתם. אמר לון, יונתן אחי הוה, בכור שטן ומתלמידי °בית שמאי . היזהרו ממנו, שלש מאות תשובות יש לו על צרת הבת. אזלון לגביה, שלח וכתב ליה, היזהר בכבודם שחכמי ישראל נכנסין אצלך. עלון ויתיב להו קומוי. הוה מסביר להון, ולא סברין _{ולא הבינו}. מיסבר להון, ולא סברין _{ולא הבינו}. שריין _התחילו מתנמנמין. אמר להן, מה אתון מתנמנמין? שרי מישדי עליהון צרירין _{התחיל לזרוק עליהם אבנים קטנות להעירם}. שלח אמר ליה, מה שלחת לי בני נש בעו מילף _{שעדיין זקוקים ללמוד את הבסיס אצל רבן}, ואמרת לי אינון חכמי ישראל. ואית דמרין, בחד תרע עלון ובתלתא נפקין _{בשער אחד נכנסו ובשלושה יצאו מרוב בושה}. אתו לגביה אמרון ליה את מה את אמר. אמר להן

[דף ח עמוד ב]

על המדוכה הזאת ישב חגי הנביא והעיד שלשה דברים. על צרת הבת שתינשא לכהונה. ועל עמון ומואב שהן מעשרין מעשר עני בשביעית. ועל גירי תדמור שהן כשרין לבא בקהל. אמר תלון _{הגביהואת ריסי} עיני דניחמי _שאראה לחכמי ישראל. ראה את °רבי יהושע _{בן חנניה} וקרא עליו (ישעיהו כח ט) את מי יורה דעה ואת מי יבין שמוע גמולי מחלב עתיקי משדים. זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה. ראה את °רבי עקיבא _{בן יוסף} וקרא עליו (תהילים לד יא) כפירים רשו ורעבו. מכירו אני שאדם גיבור בתורה הוא. ראה את °רבי אלעזר בן עזריה וקרא עליו (תהילים לז כה) נער הייתי גם זקנתי. מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא. ועינוי דמיין לדידיה _{לעיניים של עזרא}. אמר רבי חנינה° דציפורין. אף °רבי טרפון הוה עמהן, וקרא עליו כהדא ד°רבי אלעזר בן עזריה _{שאף °רבי טרפון מצאצאי עזרא היה}. רב נחמן בר יעקב° אמר. מקבלין גרים מן הקרדויין ומן התדמוריים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מתני' אמרה כן שגירי תדמור כשירין. דתמן תנינן, כל הכתמין הבאין מרקם טהורין _{שהם גויים ואינם מטמאים}, °רבי יהודה _{בר עילאי} מטמא, מפני שהם גרים וטועין. הבאין מבין העובדי כוכבים _{שבשאר מקומות חוץ מרקם} טהורין. הא גירי תדמור כשירין. רבי יעקב° _{בר אידי} אמר שמועתא כך, רבי חנינה° ורבי יהושע בן לוי° , חד מכשיר את תושבי תדמור אחר שהתגירו, וחד מקבל גרים שבאו להתגייר מתדמור . מאן דמכשיר מקבל. ומאן דמקבל לא מכשיר _{שחוששים שמא הם מבת ישראל שבאו עליה עבד או ממזר והם סברו שעובדי כוכבים ומזלות או עבד הבא על בת ישראל הולד ממזר}. אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב נחמן בר יעקב° . בבל ליוחסין עד נהר זרוק _{שעזרא לקח משם את כל הפסולים ועשהה כסולת נקיה}. רבי יוסי בי רבי בון° אמר. רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}, חד אמר עד נהר זרוק. וחורנה אמר עד נהר וואניי. °רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, בין הנהרות כגולה _{כבבל שהיא נקיה} ליוחסין. אמר רבי חנינה ברוקא° בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}. בני מישא לא חשו להו משום ממזרות אלא משם ספק חללות. שכהנים ששם לא הקפידו על הגרושות. תמן קריין למישא מתה _{שכולם ממזרים}. למדי חולה _{שרובם כשרים}, עילם וגווכאי גוססות _{שרובם ממזרים}. חבל ימא תכילתא _המובחר דבבל. שנויא עוונייא וגווכייא וצוצרייה, תכילתא _{המובחרים} דחביל ימא. אף על פי שנחלקו °בית שמאי ו°בית הלל בצרות, ובאחיות _{דתנן, ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות, ומתו הנשואין את האחיות. הרי אילו חולצות ולא מתייבמות. ואם קדמו וכנסו, יוציאו. רבי אלעזר° בן פדת אומר. °בית שמאי אומרים. יקיימו. ו°בית הלל אומרים יוציאו}, ובגט ישן _{שהתיחד עימה אחר כתיבה}, ובספק אשת איש _{קטנה שהיא בת מיאון קרי לה ספק אשת איש שמא תמאן ותצא. °בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות ו°בית הלל אומרים אף את הנשואות}, ובמקדש בשוה פרוטה _{של°בית שמאי צריך לקדש בדינר}, והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי _{ש°בית שמאי אומרים צריכה ממנו גט שני ו°בית הלל אומרים לא צריכה}, והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר _{ול°בית הלל בפרוטה}. לא נמנעו °בית שמאי מלישא נשים מ°בית הלל , ולא °בית הלל מ°בית שמאי , אלא נוהגין באמת ובשלום. שנאמר (זכריה ח יט) והאמת והשלום אהבו.

[דף ט עמוד א]

ממזרות בנתיים ואת אמר הכין? היך עבידא _{איך יכול להיות שיהיו ממזרים לאחת השיטות}? קידש הראשון בשוה פרוטה והשני בדינר. על דעתיה ד°בית שמאי , מקודשת לשני והוולד ממזר מן הראשון. על דעתיה ד°בית הלל , מקודשת לראשון והוולד ממזר מן השני. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מודין °בית שמאי ל°בית הלל לחומרין שאף בפרוטה חוששין לקידושין _{אבל לקולה הם לא מודים. כך שאם גם השני קידש בפרוטה הם חוששים שגם קידושי השני חלים}. מעתה, בית הלל ישאו נשים מבית °שמאי דאינון מודיי להון. ובית °שמאי לא ישאו נשים מבית הלל דלית אינון מודיי להון? אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. למעשה אילו ואלו כהלכה היו עושין _{כ°בית הלל} . אם כהלכה היו עושין, בדא תנינן עירוב מקואות כשפופרת הנוד. מעשה בשוקת יהוא _{שהוא אבן חלול המונח תחת צינור המקלח מים מן ההר והיה נקוב למקוה כשפופרת הנוד ול°בית הלל סגי בהכי להכשר מקוה ו°בית שמאי פליגי וסברי דבעינן שתפחת רובה היינו שישבר רוב הקיר שבין שני המקוואות} והיו כל הטהרות שבירושלים נעשין על גבה שלחו להן °בית שמאי ופחתוה, ש°בית שמאי אומרים עד שיפחות את רובה? _{רואים ש°בית שמאי לא נהגו להלכה כ°בית הלל} . אמר רבי יוסי בי רבי בון° . עד שלא בא מעשה אצל °בית הלל _{ו°בית הלל לא פסקו הלכה למעשה} היו °בית שמאי נוגעין בו כדעתם. משבא מעשה אצל °בית הלל לא היו °בית שמאי נוגעין בו. ושוקת יהוא נעשה מבלי לשאול את °בית הלל . אמר רבי אבמרי° , יאות. מה תנינן? וכי תנינן שטימאו טהרות שנעשו בשוקת למפרע? לא תנינן אלא רק שפיחתו כדי שמיכן ולהבא יהיה גם כשיטתם, אבל מה שנעשה קדם והיה בשיטת °בית הלל לא טימאו. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר אילו ואילו כהלכה היו עושין _{כ°בית הלל} . וחד אמר אילו כהילכתן ואילו כהילכתן. ממזרות בנתיים ואת אמר הכין? _{שלא נמנעו °בית שמאי מלישא נשים מ°בית הלל , ולא °בית הלל מ°בית שמאי} . המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם. כהדא דתני, כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי °בית שמאי וכחומרי °בית הלל , על זה נאמר (קהלת ב יד) והכסיל בחושך הולך. כקולי אילו ואילו, נקרא רשע.אלא או כדברי °בית שמאי כקוליהם וכחומריהם. או כדברי °בית הלל כקוליהם וכחומריהם. הדא דתימר, עד שלא יצאת בת קול. אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי °בית הלל . וכל העובר על דברי °בית הלל חייב מיתה. תני יצאתה בת קול ואמרה, אילו ואלו דברי אלהים חיים הם, אבל הלכה כ°בית הלל לעולם. איכן יצאת בת קול? אמר רב ביבי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ביבנה יצאת בת קול

הדרן עלך פרק חמש עשרה נשים

פרק שני – כיצד

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה א

מתני': ^ב_אכיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו? שני אחין ומת אחד מהן, ונולד להן אח, ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו

[דף ט עמוד ב]

ומת. ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו. והשנייה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת. שנייה חולצת ולא מתייבמת:
גמ'. כתיב (דברים כי תצא כה ה) כי ישבו אחים יחדיו. פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. למה לי הא דאמר קרא יחדיו, דאי לא כן, מה אנן אמרין? מת בלא בנים תהא אשתו אסורה להינשא שמא יוליד אביו בן ותהא אשתו זקוקה לייבום? אם תאמר כן, מעתה אפילו מתה אמו תהא אשתו אסורה להינשא, שמא ילך אביו וישא לו אשה אחרת ויוליד בן ותהא אשתו זקוקה לייבום. וכי תימא שבאמת כך ההלכה שכל עוד שאביו חי אף שאין לו אח אסורה, אם כן ויאמר קרייה, ובן ואב אין לו. אלא כן אנן קיימין, כשמת והניח את אמו מעוברת מאביו. שלא תאמר, אילו מת והניח את אשתו מעוברת, שמא אינה צריכה להמתין לידע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קיימא? אף הכא תהא צריכה להמתין ולידע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קיימא. לפום כן צריך מימר יחדיו, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. יבמה יבא עליה. זה הביאה. ולקחה לו לאשה זה המאמר _{שצריך לקדש את היבמה בכסף כשאר נשים}. יכול כשם שהביאה גומרת בה להיות אשתו, כך יהא מאמר גומר בה? תלמוד לומר, ולקחה לו לאשה ויבמה עורה את כל הפרשה כולה לייבום._{דאף על גב שלקחה לאשה דהיינו שעשה בה מאמר צריך שייבם אות' בביאה} ללמד שהביאה גומרת בה, ואין המאמר גומר בה. אם כן, מה הועיל בה מאמר? לאוסרה לאחין. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. המאמר או קונה או לא קונה. מה טעם ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}? מספקא ליה האם יבמה יבא עליה, זו הביאה. ולקחה לו לאשה, זה המאמר. וכשם שהביאה גומרת בה, כך המאמר גומר בה. או יבמה יבא עליה, והרי היא לקוחה לו על ידי ביאה זו והמאמר לא הועיל בה כלום. °רבי אלעזר בן ערך אומר. המאמר קונה קניין גמור ביבמה. מה טעם ד°רבי אלעזר בן ערך ? שנאמר ולקחה לו לאשה. הרי היא כקידושי אשה. מה קידושי אשה קונין קניין גמור. אף המאמר קונה קניין גמור ביבמה. אי זו היא מאמר ביבמה? שאומר לה הרי את מקודשת לי בכסף ובשוה כסף. תנן, עשה בה מאמר ומת. שנייה חולצת ולא מתייבמת. בין רבנין בין °רבי שמעון _{בן יוחאי} מודיי בה ששניה חולצת. כרבנין, _{שאמרו שמאמר קונה במקצת} חולצת ולא מתיבמת שכן צד שקנה בה מאמר, כנגדו אסור בצרה שהיא צרת אחיו שלא היה בעולמו. וצד שלא קנה בה מאמר, כנגדו הותר בצרה. לפיכך חולצת ולא מתייבמת. ל°רבי שמעון _{בן יוחאי שאמר שהמאמר או קונה הכל או לא קונה כלום} חולצת ולא מתייבמת. דאי קנה מאמר, שתיהן אסורות זו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, וזו משום צרתה. _{דווקא שקדם נולד ואחר כך עשה מאמר} לא קנה מאמר, הראשונה אסורה והשנייה מותרת _{שהרי רק השניה הייתה אשתו ורק היא נפלה ליבום מהאח הזה} . מספק, חולצת ולא מתייבמת. מה נפיק מן ביניהון? היה נשוי שני נשים ומת בלא בנים ועשה אחיו מאמר בראשונה ובא על השנייה. על דעתין דרבנין, הראשונה אשתו _{שקנה במקצת} וכשבא על השניה הוי ביאת צרת ערוה והוולד ממזר, ול°רבי שמעון _{בן יוחאי שמאמר או קונה הכל או לא קונה בכלל} הוי ספק ממזר ומותר לבא בקהל

[דף י עמוד א]

תנן, עשה בה מאמר ומת. שנייה חולצת ולא מתייבמת מפני שעשה בה מאמר. הא אם לא עשה בה מאמר, אף שהיתה זקוקה לו, השניה מתייבמת לאח שנולד. ואין לו זיקה בה? ולמה השניה לא נאסרת משום צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה? אמר רבי חגיי° , קיימתה כההוא דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. שומרת יבם שמתה, מותר באמה. שאף שזיקה היתה לו בה, כיון שמתה בטלה זיקתה, אף הכא כיון שמת בטלה זיקתו _{שזיקה זה דרבנן ואין זיקה אלא מחיים},

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ב

מתני': ^ב_בשני אחין, ומת אחד מהן, וייבם השני את אשת אחיו, ואחר כך נולד להן אח ומת. הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשנייה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת. שנייה חולצת ולא מתייבמת. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, מייבם לאיזו שירצה. או חולץ לאיזו שירצה:
גמ'. תנן. עשה בה מאמר ומת. שנייה חולצת ולא מתייבמת. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, מייבם לאיזו שירצה. או חולץ לאיזו שירצה. קא סלקא דעתין ש°רבי שמעון _{בן יוחאי} דיבר על הסיפא ואמר שאם עשה בה מאמר ומת מייבם לאיזו שירצה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר , המאמר או קונה או לא קונה, ואת אמר אכין? _{שמייבם לאיזו שירצה}. וחש לומר שמא קנה מאמר, ונמצא מתחייב עליה משם אשת אחיו שלא היה בעולמו. ועל השניה משום צרתה? ואף מה שאמר שחולץ לאיזו שירצה קשה. וחולצין לבעלת מאמר והשניה נפטרת? וחש לומר שמא לא קנה מאמר ונמצאת השנייה זקוקה לו? הוויי, מה דאמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} על הרישה, בשיבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד. דכיון דכשנולד כבר נתייבמה, לא היתה עליו זיקת נשואי אחיו הראשון מעולם ומותרת לו, ומיבם או חולץ לאיזה שירצה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מודה °רבי שמעון _{בן יוחאי} בראשונה _{במשנה הקדמת} שנולד ואחר כך ייבם השני את אשת הראשון ומת. שהראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשנייה משום צרתה. אשכח תני עוד היא במחלוקת. לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, מה בין ראשונה ומה בין שנייה? ראשונה בא ומצאה באיסור _{שבא ומצאה כשהיא זקוקה}. והשנייה בא ומצאה בהיתר שכשנולד כבר הייתה נשואה לאחיו השני ופקעה זיקת הראשון. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי, אשת אביו שמצאה לפני אחד מן השוק _{שמת אביו קדם שנולד והלכה צרת אימו ונשאת לאחר מן השוק}. מה אמר בה °רבי שמעון _{בן יוחאי}, מפני שמצאה בהיתר מותרת? לא אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, אלא על ידי אחין מן האב שמצאנו שהתורה התירה בהם על ידי מצוות יבום. רבי יעקב בר אחא° אמר, רבי שמעון בן לקיש° בעי. אשת אחיו מאמו שמצאה לפני אחד מן השוק, מה אמר בה °רבי שמעון _{בן יוחאי}? מפני שמצאה בהיתר מותרת? לא אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} אלא על ידי אחים מאב שרק בהם מצאנו שהתורה התירה על ידי מצוות יבום. דרבי יודן° בעי, ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} צרת אחות אמו שמצאה לפני אחד מן השוק _{שהיה אחיו מאביו נשוי לשתי נשים, אחת מהן היא אחות אמו ומת. וצרת אחות אמו נישאת לאחד מן השוק, ואחר כך נולד הוא} מפני שמצאת בהיתר מותרת? רבי אבין° בעי

[דף י עמוד ב]

גרושה שנעשית אלמנה ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} מאי כגון שהיה אחיו חלל ונשא גרושה ואחר כך נולד הוא ומת אחיו הנשוי גרושה האם כיוון שמצאה אלמנה תהיה מותרת לו ביבום? את אמר דמה דאמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} זה על ראשה _{ביבם ואחר כך נולד. ועל זה אמר °רבי שמעון בן יוחאי שמייבם או חולץ לאיזה שירצה}. מה אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} על הסיפא בבעלת מאמר _{שעשה מאמר ואחר כך נולד}? נישמעינה מן הדא. דתני, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, ביאתה וחליצה של אחת מהן _{הכוונה שחלץ לשניה}, פוטרת צרתה _{את בעלת המאמר}. ואם חלץ לבעלת מאמר, אף השנייה צריכה חליצה. דאת אמר ביאתה או חליצתה של אחת מהן _{של השניה} פוטרת צרתה _{את בעלת המאמר} ממה נפשך. דאי קנה מאמר, שתיהן נשיו, ונפטרה בחליצת חבירתה. ואי לא קנה מאמר, אין הראשונה צריכה חליצה. ואם חלץ לבעלת מאמר, אף השנייה צריכה חליצה, שמא לא קנה מאמר ולא נגעה בה חליצה. וייבם? למה אינו יכול ליבם לשניה אחר שחלץ לבעלת המאמר? שמא קנה מאמר ונפטרה בחליצת חבירתה. מה נפיק מן ביניהון? בא על השנייה. על דעתין דרבנין שמאמר קונה במקצת, ביאת השניה ביאת ערוה היא. שהיא צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו במקצת. על דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}, אינה ביאת ערוה שאם לא קנה מאמר, השניה מותרת. ואם קנה מאמר, הרי שניהם מותרות. בא על הראשונה ובא

[דף יא עמוד א]

על השנייה. על דעתין דרבנין, הראשונה ביאת ערוה שמאמר קונה במקצת, והוי אשת אחיו שלא היה בעולמו במקצת. והשנייה צריכה גט וחליצה דהוי ליה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו במקצת והוה ביאה פסולה ששויוה רבנן כמאמר שצריך גט וחליצה. על דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} שתיהן צריכות גט מספק. הראשונה צריכה גט, שמא קנה מאמר ופקע דין אשת אחיו שלא היה בעולמו ותפס בה יבום והיא אשתו וצריכה גט. ושמא לא קנה מאמר ולא נפלה לפניו ליבום ואין ביאתה כלום ואינה צריכה גט, וכשבא על השניה שמא לא קנה מאמר והראשונה לא נפלה לפניו וקנה את השניה בייבום והיא אשתו וצריכה גט. ושמא קנה מאמר והראשונה נקנת לו בביאה והשניה נפטרה בביאת חבירתה ואינה צריכה גט. אמר רבי זעורה° בשם רבי ששת° . תני תמן _בבבל, לדברי °רבי שמעון _{בן יוחאי} שתיהן אסורות. וקשיא, אי קנה מאמר שתיהן מותרות. ואי לא קנה מאמר, הראשונה אסורה והשניה מותרת ולמה אסרו את שניהן? לעולם ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} מאמר לא קונה אלא לזיקה _{שמבטל זיקת שאר אחיו ונהית זקוקה רק לו} ושניהן אסורות. הראשונה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו. והשניה משום שהיא צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה. אף זה קשיא דאי קנה זיקה _{שזיקה זה כמו כנוסה} שתיהן מותרות. לא קנה זיקה הראשונה אסורה והשנייה מותרת. אלא שמא זיקת °רבי שמעון _{בן יוחאי} כמאמר דרבנן. כמה דרבנן אמרו, המאמר קונה ומשייר. כן אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, זיקה קונה ומשיירת. אם כך ממה נפשך תהא השנייה מותרת? דצד שקנה זיקה להיות כאשתו, היתר בצרה. דהא מצאה לראשונה בהיתר ולא הויא שנייה צרת ערוה. וצד שלא קנה, נמי היתירא הוא, דהא לאו צרתה היא: אמר שמי, וכי דנין מה נפשך בעריות? מה כדון? כהיא דאמר רבי אחא° בשם רבי בון בר חייה° . כל יבמה שאין כולה לפנים היינו שיש בה צד שאוסר ליבמה, אף צד הקנוי שבה שהיא זקוקה לו נידון לשם _{כאילו כולה} ערוה. וערוה פוטרת צרתה. _{וכאן כיוון שחלק מהראשונה אסורה עליו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, גם אותו חלק שנקנה לשני ונופלת לפניו ליבום, נחשב ערווה והשניה אסורה משום צרת ערווה}

[דף יא עמוד ב]

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ג

מתני: כלל אמרו ביבמה. כל שהיא אסורה איסור ערוה, לא חולצת ולא מתייבמת. ^ב_גאיסור מצוה _{שניות שהן מדרבנן} ואיסור קדושה _{איסורי לאוין}, חולצת ולא מתייבמת. ^ב_דאחותה שהיא יבמתה, או חולצת או מתייבמת: _{דאף שאם נפלו שני אחיות לפני שני אחים כיוון שכל אחת היא אחות זקוקתו, חולץ ולא מיבם. אבל אם הייתה אחת מהן ערווה עליו הרי השניה מותרת ביבום}
גמ': אמר רבי זעירא° . עד דאנן תמן _בבבל, אפקינן _מצאתי העמדה לארבע עשרה מתוך החמש עשרה שמנתה המשנה שיתקים בהם אחותה _{של הערווה} שהיא יבמתה _{שיהיו שני אחיות באותו סוג ערוה כגון שאחת תהיה חמותו של אח אחד ולשני תהיה מותרת ואילו אחותה שהיא צרתה תהיה חמותו של האח השני ותהיה מותרת לראשון} מתייבמת חוץ מבתו שאי אפשר ששני אחים ישאו שני אחיות שכל אחת היא ביתו של השני. שהרי כדי שיהיו אחיות צריך שהם יהיו מאותה אם. והרי ברגע שאח אחד נשא אותה לאשה, שאר האחים אסורים בה משום אשת אח. כד סלקינן להכא, שמעינן לדתני רבי חייה° . דתני רבי חייה° בתו מאנוסתו, נשואה לאחיו מאביו, ולה אחות מאם מאח אחר שאנס אותה, נשואה לאחיו השני, ומת בלא בנים. הרי זה אסור בבתו ומותר באחותה. וזה אסור בבתו ומותר באחותה. הדא היא אחותה כשהיא יבמתה מתייבמת. תנן, איסור מצוה _{שניות שהן מדרבנן} ואיסור קדושה _{איסורי לאוין}, חולצת ולא מתייבמת. פשיטא הדא מילתא שאם חלץ לאיסור מצוה ואיסור קדושה נפטרה צרתה ששניהן חיבות חליצה. וחליצת אחת מהן פוטרת את השניה. בא עליה מהו? שהרי המשנה אמרה שאינה מתיבמת. רבי יוסה° _אסי אמר, איתפלגון רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}, רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר נפטרה צרתה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, לא נפטרה צרתה. רבי שמי° מחלף שמועה _{בין רבי יוחנן° בר נפחא לרבי אלעזר° בן פדת} . מסתברא כרבי שמי° . דבכל אתר רבי אלעזר° _{בן פדת} סמך לרבי חייה רבה° , ותני רבי חייה° , איסור מצוה ואיסור קדושה, חלץ לה או בא עליה, נפטרה צרתה.

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ד

מתני': ^ב_האיסור מצוה, שניות מדברי סופרים. איסור קדושה, אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין:

גמ’: איסור מצוה זה עריות מדברי סופרים. ולמה נקרא איסור מצווה? שמצוה מן התורה לשמוע את דברי סופרים. ואיסור קדושה זה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ולמה נקראו כך? דכתיב (ויקרא אמור כא ח) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב

[דף יב עמוד א]

ואית דמחלפין דאיסור מצווה, זה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. דכתיב (ויקרא בחקותי כז לד) אלה המצות וכל שם מצוה אחת. ואיסור קדושה זה עריות מדברי סופרים. דאמר רבי יהודה בן פזי° , למה סמך הכתוב פרשת עריות לפרשת קדושים? ללמדך שכל מי שהוא פורש מן העריות, נקרא קדוש. שכן שונמית אומרת לאישה (מלכים ב ד ט) הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא. אמר רבי יונה° . קדוש הוא, ואין תלמידו קדוש. מהיכן ידעה? רבי אבין° אמר, שלא הביט בה. ורבנן אמרין, שלא ראה טיפת קרי מימיו. אמתיה דרבי שמואל בר רב יצחק° אמרה, מן יומי לא חמית מילה בישא על מנוי דמרי _{מעולם לא ראיתי דבר רע-קרי על בגדיו של אדוני}. כתיב (מלכים ב ד כז) ויגש גיחזי להדפה. מהו להדפה? אמר רבי יוסי בן חנינה° , שנתן ידו בהוד שביופיה בין דדיה. מניין לשניות? רבי חונא° אמר דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם. האלה פירושו קשות _{כמו אילי הארץ} מיכן שיש למטה מהן. ואלו הן השניות. אם אביו, אם אמו, אשת אבי אביו. ואשת אבי אמו. אשת בן בנו, ואשת בן בתו. אשת אחי אמו, ואשת אחי אביו מאמו. תני, רבי חנין° אומר. כולהון אין להן הפסק, _{כגון כמו שאם אביו אסורה כך אם אם אביו ואם אם אם אביו אסורה עד סוף הדורות}. חוץ מאשת אבי אמו _{שאשת אבי אבי אימו כבר מותרת}. בר קפרא° אמר, כולהון יש להן הפסק ורק אלו שמנו חכמים אסורות, וראיה שלבר קפרא° יש הפסק, דבר קפרא° מוסיף אם אבי אמו, ואם אבי אביו ואם לא היה סובר שלכלם יש הפסק לא היה צריך למנות את אלו שהרי אם אבי אביו כבר אסורה משום שהיא למעלה מאם אביו. רב° _{אבא בר אייבו} אמר. כלת בנו יש לה הפסק _{וכלת בן בנו כבר מותרת}. למה פליג? במה היא שונה מהשאר שלהם אין הפסק? כלת בנו ממקום אחר באת _{שאינה מקרבת דם כמו כל האחרים אלא מן הנישואים}. רב° _{אבא בר אייבו} אמר זרע היוצא ממנו אסור לעולם _{דבת בנו ובת בתו ובת בן בנו ובת בן בתו אסורים עד סוף הדורות}. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , לטעמי דרב° _{אבא בר אייבו}, אברהם אסור בכל נשי ישראל. שרה אסורה בכל אנשי ישראל. רב° _{אבא בר אייבו} אמר. כל שאילו נקיבה מן התורה אסורה. כיוצא בו זכר, אשתו אסורה. אחות אביו, נקיבה אסורה. אחי אביו זכר, אשתו אסורה. אחות אמו נקיבה אסורה. אחי אמו זכר, אשתו אסורה. בת בנו נקיבה, אסורה. בן בנו זכר, אשתו אסורה. בת בתו נקיבה, אסורה. בן בתו זכר, אשתו אסורה. אמר רבי יעקב דרומייא° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, אית לך אף עוד תרתי. אמו תורה. אם אמו שנייה לה. אסרו אם אביו מפני אם אמו. אשת בנו תורה. אשת בן בנו שנייה לה. אסרו אשת בן בתו מפני אשת בן בנו. אמר רבי מתנייא° . אית לך אף עוד תרתי. אשת אביו תורה. אשת אבי אביו שנייה לה, אסרו אשת אבי אמו מפני אשת אבי אביו. אשת אחי אביו מאביו תורה. אשת אחי אביו מאמו שנייה לה. אסרו אשת אחי אמו מאמו, מפני אשת אחי אביו מאמו.

[דף יב עמוד ב]

רבי חונה° שמע כולהון _{רמז לכל השניות} מן הדא קרייא. כתיב (ויקרא כ יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה הוא באש ישרפו אותו ואתהן וכתיב (ויקרא אחרי מות יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח, שארה הנה זימה היא. זימה זימה לגזירה שוה. מה למטן שלשה דורות אשה בתה ובת ביתה. אף למעלן שלשה דורות אשתו חמותו ואם חמותו. מה למטן בלא תעשה דכתיב לא תיקח, אף למעלן בלא תעשה. מה למעלן דרך נישואין דכתיב איש אשר יקח ואם אנס אשה אמה מותרת. אף למטן דרך נישואין ואם אנס אשה בתה מותרת. מה למעלן בשריפה. אף למטן בשריפה. מה למטן, עשה בת זכר כבת נקיבה _{דכתיב בת ביתה ובת בנה}. אף למעלן עשה אם זכר כאם נקיבה. מה אית לך למימר לרבות למעלה?, אם חמיו ואם חמותו. _{עד כאן הכל דאוריתא} אמרו חכמים לא תהיה אם אביו כאם חמיו? לא תהיה אם אמו כאם חמותו? אסרו אשת אבי אביו מפני אם אביו. אסרו אשת אבי אמו מפני אם אמו. לא תהיה אשת בן בנו כבת בן אשתו? לא תהיה אשת בן בתו כבת בת אשתו? _{והוסיפו את כל השניות הללו}. התיב רבי חגיי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. והא מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} שאמר כל שנקבה אסורה משום ערוה, בזכר אשתו שנייה. דתנן. מותר הוא אדם באשת חורגו _{אשת בן אשתו מאחר}, ואסור בבתו של חורגו _{דכתיב את בת בנה לא תיקח}. וחורגתו שמא אינו אסור בה? הרי חורגתו נקבה אסורה והרי חורגו זכר, ואשתו מותרת? אמר רבי זריקן° בשם רבי חנינה° . אשת חמיו אסורה מפני מראית העין. אי תימר תורה. הרי דוד שנשא רצפה בת איה שנאמר (שמואל ב יב ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך. אמר רבי ירמיה° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. שני חורגים שגדלו בבית אחד, אסורין להינשא מפני מראית העין. אתא עובדא קומי רבי חנינה בריה דרבי אבהו° ואמר, יסבון באתר דלא חכמין להון _{ינשאו במקום שלא מכירים אותם}. תמן תנינן, (כריתות ג ה) יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות. הבא על בתו, חייב עליה משום בתו ואחותו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת איש ונדה. והבא על בת בתו, חייב עליה משום בת בתו וכלתו ואחות אשתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת איש ונדה, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר אם עבר הזקן ונשאה חייב עליה משום אשת אב, וכן הבא על בת אשתו ועל בת בת אשתו:

_{, רבי עובדיה מברטנורא מסכת כריתות פרק ג בתו ואחותו - כגון שבא על אמו והוליד ממנה בת והרי היא בתו ואחותו מאמו, ואשת אחיו שנישאת לו קודם לכן ומת, ולאחר מיתתו נשאה אחי אביו ובא זה אביה עליה בנדתה, והשתא איסור בתו ואחותו באין כאחת. ואף על פי שהיא ממזרת ואסורה לבוא בקהל, כשנישאת לאחי אביה קידושין תופסין בה, לפי שקידושין תופסין בחייבי לאוין. אי נמי, אם היו אחי אביה ממזרים, מותרים לישא אותה לכתחילה, ונאסרה על אביה משום אשת אחיו לפי שהוא איסור מוסיף, שמתחילה היתה מותרת לאחי אביה כולן, וכשנישאת לאחד מהן נאסרה על כל האחין, ומתוך שחל עליה שם אשת אח לגבי שאר האחים שהיתה מותרת להן, חל עליה נמי שם אשת אח לגבי אביה להתחייב עליה נמי משום אשת אחיו. מת אחיו ונישאת לאחי אבי אביה, מגו דאתוסף בה איסורא לגבי שאר אחי אביו, אתוסף בה איסורא נמי לגבי דידיה. הויה לה אשת איש, מגו דאתוסף איסורא לגבי עלמא, אתוסף איסורא לגבי דידיה. פירסה נדה, מגו דאתוסף איסורא לגבי בעלה. אתוסף איסורא נמי לגבי דידיה:חייב עליה משום בת בתו וכלתו - כגון שנשאה בנו: ואחות אשתו - שהיה נשוי את בת חתנו שהיא אחות בת בתו מן האב: ואשת אחיו - שמת בנו ונשאה אחיו של זה:ואשת אחי אביו - שמת אחיו ונשאה אחי אביו: אם עבר הזקן - אביו של זה, ונשאה, ואחר כך בא עליה זה, חייב אף על אשת האב. ואף על גב דאשת אחיו היא, דהא מחייבינן ליה לבריה משום אשת אחי אביו, אלמא אסורה ליה לאביו משום אשת אח ואין לה אישות בה, הכא במאי עסקינן כגון שנפלה לפניו ליבום מאחיו, שמת בלא בנים ויבמה הוא ונשאה, והאי עבר הזקן דתנן, היינו משום שהיא לו באיסור שניה בלבד, משום בת בת בנו ומשום כלת בנו דשתיהן שניות מדברי סופרים. ואם תאמר, כלתו היא, דהא מחייבינן ליה לבריה משום אשת אח. לאו פרכא היא, דאיכא לאוקמי דאשת אחיו של בנו מאמו היא, ולא כלתו של אב היא, אלא אשת חורגו ומותרת לו. ואם תאמר, ומאי איסור מוסיף איכא בבת בתו כשעבר אביו ונשאה דקא מחייבת ליה נמי משום אשת אב. הא מלתא בעו לה בגמרא, ותירצו, כגון דאיכא ברא לסבא אחיו של זה הוא, דמגו דאתוסף בה איסורא גבי ההוא ברא משום אשת אב, אתוסף נמי גבי דידיה:} ,

°רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אם עבר הזקן ונשאה. על איזה איסור עבר? עבר על דברי סופרים שלקח את כלת בנו אשת בן בנו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אבהו° רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, הדא אמרה, שניות אין להן הפסק _{שהרי אסרנו סבא בכלת נכדו שהיא אשת בן בן בנו. הוא אמר כך לפי שהוא סבר שמה שנאמר אם עבר הזקן ונשאה הכוונה לסבא}? אמר ליה, וכי שנייה לשניות שנינו? לא שנייה רק לדברי תורה? אין הכוונה לסבא אלא לאבא שנאסר משום שניות שהיא אשת בן בנו. וכולהון משום כלת בנו _{שכל השניות לא גזרו עליהן אלא משום כלת בנו דבני בנים נקראו בנים שנא' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וכתיב ערות כלתך לא תגלה אשת בנך הוא}. אמר חזקיה° בשם רבי יונה° . רבי אבהו° לא אמר כן אלא

[דף יג עמוד א]

רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. שמנה שניות שנינו, ואם תוסיף את כלת בן בנו, הרי תשע. אמר לו כולהון _{כלת בן בנו} משום כלת בנו

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ה

מתני': ^ב_ומי שיש לו אח מכל מקום _{אפילו ממזר}, זוקק את אשת אחיו לייבום, ואחיו לו לכל דבר, חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ו

מתני': ^ב_זמי שיש לו בן מכל מקום _{אפילו ממזר}, פוטר את אשת אביו מן הייבום, ^ב_חוחייב על מכתו ועל קללתו. ובנו לו לכל דבר. חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית:
גמ': רבי אבין° בעי. ובנו לכל דבר אפילו לפרייה ורבייה? האם איסור שניות נוהג בו _{כגון שיהיה אסור באשת בן בנו ממזר}. גוי שבא על בת ישראל וילדה בן. ואחר כך התגייר ובא עליה וילדה בן. וכן ישראל שבא על גויה וילדה לו בן ואחר כך התגירה, ומשבאת לישראל ילדה לו בן, בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. גוי שבא על גויה וילדה בן, אחר כך שניהם התגירו והולידה בן. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר _{כששניהם} גוים יש להם יוחסין לכן הראשון בכור לנחלה. רבי שמעון בן לקיש° אמר, גוים אין להם יוחסין. והא כתיב (מלכים ב כ יב) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו? על ידי שכיבד זקינו זכה להתיחס. והא כתיב (מלכים א טו יח) וישלח המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם היושב בדמשק לאמר וכ”ו? לא לייחסו בא אלא לאמר שהיה קוצץ בן קוצץ _{רוצח בן רוצח}. כמה דאת אמר (אסתר ט כד) כי המן בן המדתא. וכי בן המדתא היה _{הרי נכדו היה}? אלא צורר בן צורר. אוף הכא קוצץ בן קוצץ. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}, כך משיב רבי שמעון בן לקיש° את רבי יוחנן° _{בר נפחא}, והא כתיב (שמואל ב ט י) ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים. והרי ציבא היה העבד של שאול וכתוב שהיה לו בנים. ועבדים יש להן ייחוס? פשיטא שלא. ואף על פי כן קרא אותם בנים. ואף בגוים אף שאין להם יחוס הפסוק קרא להם בנים. אמר לו, אצל ציבא זה מקרה מיוחד שהכתוב בא למנות שומטין של מפיבושת _{להראות כמה כח היה לציבא, שבעזרתם הוא השתלט על נכסי מפיבושת}. שפחה, דכתיב (שמות משפטים כא ד) האשה וילדיה תהיה לאדניה. נכרית, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר בשם °רבי שמעון בן יוחי כתיב (דברים ואתחנן ז ג ד) לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחרי. לא נאמר כי יסירו ולא כי תסיר אלא כי יסיר. מלמד שבנך מישראלית קרוי בנך. ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה. יעקב איש כפר גבוריה אזל לצור. אתון שאלין ליה, מהו מיגזר בריה דארמייתה בשובתה _{האם מותר למול בנה של גויה בשבת כשהאבא יהודי}? סבר מישרי לון מן הדא דכתיב (במדבר במדבר א יח) ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. שמע רבי חגיי° אמר, כי ייתי אייתוניה דילקי _{כשיגיע תביאו אותו שילקה}. אמר ליה מאיכן אתה מלקיני? אמר ליה, מן הדא דכתיב (עזרא י ג) ועתה נכרות ברית לאלהינו להוציא כל הנשים והנולד מהם. אמר ליה, מן הקבלה את מלקיני _{אולי היתה זו הוראת שעה}? אמר ליה כתיב (עזרא י ג) וכתורה יעשה, משמע שעשו על פי דין תורה. אמר ליה, מן הדא אורייה? _{מה המקור בתורה} אמר לו, מן ההיא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוחי . כתיב (דברים ואתחנן ז ג ד) לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. לא נאמר כי יסירו ולא כי תסיר אלא כי יסיר. מלמד שבנך מישראלית קרוי בנך. ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה.

[דף יג עמוד ב]

אמר ליה. חבוט חבטך _הכני, דהוא טבא בקלטא _{שההלכה תקלט ולא תשכח}

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ז

מתני': ^ב_טמי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע אי זו קידש. נותן גט לזו וגט לזו. ^ב_ימת ולו אח אחד, חולץ את שתיהן. היו לו שנים, אחד חולץ ואחד מייבם. קדמו וכנסו, אין מוציאין מידו:
גמ'. תנן, מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע לאי זו קידש, נותן גט לזו וגט לזו. מת ולו אח אחד, חולץ לשתיהן. בכל אתר _{בכל מקום} את אמר, אין חליצה אחר חליצה. והכא אמר הכין? כאן בוודאי, כאן בספק. תנן, היו לו שנים, אחד חולץ ואחד מייבם _{שלאחר שאחת נחלצה השניה מותרת לשני ממה נפשך. שאם היא אשת אחיו, הרי מיבם. ואם אינה אשת אחיו, הרי היא מותרת לו}. בכל אתר את אמר, בכל מקום שאין אומרים לו ייבם אין אומרים לו חלוץ. והכא את אמר הכין _{שהראשון חולץ ולא מיבם}? כאן בוודאי כאן בספק. קדמו וכנסו אין מוציאין מידן

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ח

מתני': ^ב_יאשנים שקידשו שתי אחיות, זה אינו יודע לאי זו שקידש וזה אינו יודע לאי זו קידש. זה נותן ב' גיטין, וזה נותן ב' גיטין. מתו, לזה אח ולזה אח. זה חולץ לשתיהן, וזה חולץ לשתיהן. לזה אחד ולזה שנים. היחידי חולץ את שתיהן, והשנים, אחד חולץ ואחד מייבם. קדמו וכנסו אין מוציאין מידן:

גמ'. תנן, קדמו וכנסו אין מוציאין מידן. תני, אחד ישראל ואחד כהנים כסדר הזה. תנן, לזה אחד ולזה שנים. היחידי חולץ את שתיהן, והשנים, אחד חולץ ואחד מייבם. הדא דאת אמר, בשחלץ האחד ואחר כך ייבם השני. אבל אם ייבם בתחילה, אסור. שמא ימות אחיו קדם שיחלוץ לשניה, ואולי השניה היא היבמה ונמצא כבא על אחות יבמתו. אמר רב חסדא° , _{ממה שראינו שאם קדמו וכנסו אפילו כהנים אין מוציאים מידם אף שהראשון בא על אחות זקוקתו, משמע שזקוקה אינה כאשתו לאסור את אחותה אם כך גם חלוצה אינה כגרושה}. הדא אמרה, הבא על אחות חלוצתו, לא פסלה מן הכהונה. אמר רבי יוסי בר רבי אבא° , תני רבי חייה° . הבא על אחות חלוצתו, לא פסלה מן הכהונה. תנן, מתו. לזה אח ולזה אח. זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן. בכל אתר _{בכל מקום} את אמר, אין חליצה אחר חליצה. והכא את אמר אכין? כאן בוודאי כאן בספק. תנן, לזה אחד ולזה שנים. היחידי חולץ לשתיהן. והשנים, א' חולץ ואחד מייבם. בכל אתר _{בכל מקום} את אמר, כל

[דף יד עמוד א]

מקום שאין אומרים לו ייבם, אין אומרים לו חלוץ. והכא את אמר אכין? כאן בוודאי כאן בספק. קדמו וכנסו אין מוציאין מידן

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה ט

מתני': לזה שנים ולזה שנים. אחיו של זה חולץ לאחת, ואחיו של זה חולץ לאחת. אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה, ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה. קדמו שנים וחלצו, לא ייבמו השנים. אלא אחד חולץ ואחד מייבם. קדמו וכנסו. אין מוציאין מידן:
גמ': הדא דאת אמר, בישראל אבל בכהנים אסור _{כי חלוצה אסורה לכהן}

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה י

מתני': ^ב_יבמצוה בגדול לייבם, ^ב_יגואם קדם הקטן, זכה. הנטען על השפחה, ונשתחררה. ועל הנכרית, ונתגיירה, הרי זה לא יכנוס. ואם כנס, אין מוציאין מידו. הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו. אף על פי שכנס, יוציא:
גמ': מצוה בגדול לייבם שנאמר (דברים כי תצא כה ו) והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. מה אנן קיימין? אם בנולד. יאמר קרייה _הפסוק, יקום על שם אחי אביו המת. אלא עד שיהא הנולד בכור _{שאין מיבמין אלא אם כן לא היו לאח שמת בנים}, _{וזה שנולד יחשב הבכור שלו}. מעתה אפילו היה לו בנים ומתו ואחר כך מת הוא, לא תהיה אשתו זקוקה לייבום שהרי הבן שנולד אינו בכור, שהרי היו לאח שמת בנים קדם. ואם תאמר שכך הדין, ויאמר קרייה _הפסוק, ובנים לא היו לו _{שמשמע שמעולם לא היו לו}. ולמה נאמר אין לו? _{שמשמע שכעת אין לו} אלא אם _{המילה בכור} איננו עניין לנולד, תניהו עניין למייבם. שמצוה בגדול לייבם. תנן, הנטען על השפחה, ונשתחררה. או על הנכרית, ונתגיירה. הרי זה לא יכנוס. ואם כנס, אין מוציאין מידו. קידש, כמי שכנס _{ויכול לכנוס}. אמרו לו _{בית דין} שלא לכנוס וכנס. מוציאין מידו. כנס וגירש מהו שיחזיר? אם אומר את כן שאסור להחזיר , לא נמצאת מוציא ליזה על בניה _{שיאמרו שנולדו באיסור}? הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו. אף על פי שכנס, יוציא. רב° _{אבא בר אייבו} אמר בנטען בעדים _{שראו שזינתה איתו}. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. אם בנטען בעדים, בהא תני, והוציאוה מתחת ידו של הבעל, אף על פי שכנס יוציא.

[דף יד עמוד ב]

הא מתחת ידי אחר _{שגרשה בעלה ונשאת לאחר וגרשה} יקיים. אם נטען בעדים, אפילו מתחת ידי אחר יוציא שהרי אסורה לבועל עולמית. אלא כן אנן קיימין. בנטען שלא בעדים והוציאוה. מתחת ידי אחר _{במקרה כזה שגרשה בעלה ונשאת לאחר וגרשה} יקיים

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה יא

מתני': ^ב_ידהמביא גט ממדינת הים, ואמר בפני נכתב ובפני נחתם. לא ישא את אשתו. _{אם העיד ואמר} מת, הרגתיו, או הרגנוהו. לא ישא את אשתו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, הרגתיו, לא תינשא אשתו. הרגנוהו, תינשא אשתו:
גמ'. תנן התם, האומר קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה, ובא אחד ואמר אני קידשתיה, נאמן. מהו נאמן? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, נאמן ליתן גט אבל לא לכנוס. אסי° אמר, נאמן לכנוס. רב הונא° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} נאמן לכנוס רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, נאמן לכנוס ואין למידין הימינו דבר אחר. מהו אין למידין הימינו דבר אחר? כגון האומר אחת משדותיי מכרתי, ואיני יודע למי מכרתיה. ובא אחד ואמר אני הוא שלקחתיה. לא כל הימינו. אף בקידושין כן. האומר אחת מבנותי קידשתי ואיני יודע למי קדשתיה. ובא א' ואמר אני קידשתיה. לא כל הימינו. _{ואין זה דומה לאמר קידשתי את ביתי ואיני יודע למי. ששם הוא מודה שיצאה מרשותו רק לא יודע מי זכה בה. ואילו כאן לגבי כל שדה או בת ספק אם יצאה מידו, והמוציא מחברו עליו הראיה}.

[דף טו עמוד א]

מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} שאמר נאמן לכנוס, דתנן. המביא גט ממדינת הים ואמר, בפני נכתב ובפני נחתם. לא ישא את אשתו. _{רואים שאינו נאמן לכונסה}. תמן, הוחזקה אשת איש בפני הכל ועל ידי גט זה באנו להוציאה מחזקתה, הלכך לא ישאנה משום לזות שפתים. ברם הכא, לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים _{עדי הנשואין}. ואולי לכשיבאו שנים יאמרו זה הוא שקידש. מתניתא פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא שאמר שאינו נאמן לכנוס} דתנן, זה אומר אני קידשתיה וזה אומר אני קידשתיה. שניהן נותנין גט. ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס _{משמע שנאמן לכנוס}. פתר לה, באומר, לאחד משני אילו קידשתיה ואיני יודע אי זה הוא. רבי זעירא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. קדם אחד מהן וכנס _{קדם שהשני נתן גט}, מוציאין מידו. הדא דאת אמר, בשזה אומר אני קידשתיה וזה אומר אני קידשתיה. וקדם אחד מהן וכנס. אבל אם אמר אני קידשתיה וכנסה. ואחר כך בא אחר ואמר אני קידשתיה, לא כל הימינו להוציא אותה ממנו. ותני כן, אם משכנסה בא אחר ואמר אני קידשתיה, לא כל הימינו. הרגתיו, לא תינשא אשתו אפילו לאחר. מה נפשך, אי קטליה, אינו נאמן להעיד, דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. לא קטליה, בחיים הוא. הרגנוהו תינשא אשתו. שמעיד שסיעתו קטליה _{אבל לא הוא}, תינשא לאחרים ולא לו. אמרו לפני °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה בליסטים אחד, שנתפס בקיסרין שבקפודקייה. עם כשהוא יוצא ליהרג, אמר להן. צאו ואמרו לאשתו של שמעון בן כהנא שהרגתיו בכניסתו ללוד. ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו את דבריו. אמר להן °רבי יהודה _{בר עילאי}. משם ראייה. והלא לא אמר אלא הרגנוהו

ירושלמי יבמות, פרק ב, הלכה יב

מתני': ^ב_טוהחכם שאסר את האשה בנדר על בעלה. הרי זה לא ישאנה. מיאנה או שחלצה בפניו. ישאנה, מפני שהוא בית דין _{שהם שלושה, ולא חושדים ששנים ישקרו בשביל אחד}. ^ב_טזוכולן שהיו להן נשים ומתו, מותרות להינשא להן. ^ב_יזוכולן שנישאו לאחרים, ונתאלמנו או נתגרשו, מותרות להינשא להן. ^ב_יחוכולם מותרות לבניהם ולאחיהם:

גמ’: תנן, החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה, הרי זה לא ישאנה. אומר אני, לכך התכוין מתחילה. מיאנה או שחלצה בפניו, ישאנה. מפני שהוא בית דין. שאין שנים מצויין לחטוא מפני אחד

[דף טו עמוד ב]

תמן תנינן. המפקיד פירות אצל חבירו, אפילו הן אבודין לא יגע בהן. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. ימכור בפני בית דין מפני השב אבידה לבעלים. אמר רב אבא בר יעקב° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . מה יהא בדמים? רב יהודה° _נשיאה אמר, מחלוקת °רבי עקיבה ו°רבי טרפון . תני, בית דין שמכר בפניהם לא יקנו את הפירות מפני החשד. °רבי עקיבה אמר, רבי חייה בי רבי שבתי° מקשי. הכא את אמר מיאנה או שחלצה בפניו, ישאנה מפני שהוא בית דין _{ולא חושדים ששנים ישקרו בשביל אחד}. והכא את אמר הכין _{שלא יקנו את הפירות מפני שבית דין חשודים}? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. תמן המקח דרכו להשתלש _{שכסף מתחלק}. ברם הכא, אין שנים מצויין לחטוא מפני אחד _{שאשה ראויה רק לאחד}. וכולן שהיו להם נשים ומתו, מותרות להינשא להן. לא אמרה אלא מתו, הא אם נתגרשו לא. וכולן _{כל הנשים הללו} שנשאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו, מותרות להינשא להן, שאין אדם מצוי לחטוא עכשיו בשביל ספק הנאתו שיוכל לבא לאחר זמן. וכולן מותרות לבניהן ולאחיהן. שאין אדם מצוי לחטוא, לא מפני בנו, ולא מפני אחיו

הדרן עלך פרק כיצד אשת אחיו

פרק שלישי – ארבעה אחין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק ג, הלכה א

מתני’: ^ג_אארבעה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות, ומתו הנשואין את האחיות. הרי אילו חולצות ולא מתייבמות. ואם קדמו וכנסו, יוציאו. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. °בית שמאי אומרים. יקיימו. ו°בית הלל אומרים ^ג_ביוציאו:
גמ’: אילו ארבעה אחין, שנים מהן נשואין שתי נכריות, שמא אינן מתייבמות? _{ולמה כאן אינן מתיבמות} שנייה היא הכא, שיש בו איסור אחיות. מעתה לא יהו צריכות הימינו חליצה? אמר רבי מתניה° , כיוון שכל האיסור הוא על ידי זיקה, ואין בו איסור אחיות ברורות שאינו אלא מדרבנן שנראת כאחות אשתו לפיכך חולצות. תמן תנינן

[דף טז עמוד א]

שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה, משום °רבי יהודה בן בתירה אמרו, אומרים לו, המתן עד שיעשה אחיך מעשה. חלצו אחים או כנסו, יכנוס. מתה היבמה, יכנוס. מת היבם _{האח השני}, מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה. לא אמר, אלא מתה יבמתו מותר באשתו. אבל מתה אשתו, אסור ביבמתו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} זו דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אבל דברי חכמים, מתה יבמתו מותר באשתו. מתה אשתו, מותר ביבמתו. דלדברי חכמים כל דבר שהוא בא מחמת הגורם, בטל הגורם בטל האיסור. _{וכאן לא נאסרה אלא מפני אחותה וכשמתה הותרה} ול°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, אפילו בטל הגורם כיוון שנאסרה שעה אחת, האיסור במקומו. רבי יוסי בי רבי חנינה° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הכא בשומרת יבם שקידש את אחותה את אמר, מתה יבמתו מותר באשתו. מתה אשתו, מותר ביבמתו. _{שיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרה הראשון} והכא את אמר אכין שכשנפלו שתי אחיות ליבום חולצות ולא מתיבמות? שאחד יחלוץ לשניה שנפלה ליבום, וכך הראשונה שבתחילה היתה מותרת, וכשנפלה אחותה נאסרה, וכשיחלוץ לאחותה תחזור להיתרה הראשון ותתיבם? אמר ליה, איני יודע טעם אחיות מה הן, למה יבם שקידש את אחותה אם מתה יבמתו מותר באשתו. מתה אשתו, מותר ביבמתו. וכן אמר רבי זעירה° אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, איני יודע טעם אחיות מה הן. ורבי אבא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן למה לא תתיבם הראשונה אחר חליצה לשניה שהרי גורם האיסור הסתלק וגם מקיים מצוות יבום. רבי הילא° _אילעא ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. האם לא דומה איסור אחיות יבמות, לאיסור אחיות שאינן יבמות? למה שם אמרנו שחזרה להתירה הראשון וכאן לא. אמר רבי ירמיה° מה שנאמר אצלנו במשנה שאחיות יבמות אסורות תיפתר שנפל הבית על שניהן כאחת ומעולם לא היתה אחת מותרת. רבי יוסה° _אסי בעי. אם בשנפל הבית על שניהן כאחת, בדא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} איני יודע טעם אחיות יבמות מהו? הרי ההבדל ברור . אלא בשמתו זה אחר זה ולכן לא ברור למה לא יחלוץ אחד לשניה וייבם השני את הראשונה. שהרי הותרה ונאסרה וחזרה להתירה. הוון בעיי מימר _{רצו לומר}

[דף טז עמוד ב]

מה צריכה לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אם מתה השנייה, למה אינו מותר בראשונה? אבל אם מתה הראשונה, פשיטה ליה שיהא אסור בשנייה שהרי השניה מעולם לא היתה מותרת. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, היא הדא היא הדא צריכה ליה _{רבי יוחנן° בר נפחא שאל על שני המקרים} דלית זיקה כלום. שזיקה אינה אלא מדרבנן, וכיוון שאין האיסור חמור, אפילו השניה צריכה להיות מותרת אם תמות הראשונה. אילו שלשה אחין, שנים מאב ולא מאם. שנים מאם ולא מאב. כגון ראובן ושמעון אחים מהאב ושמעון ולוי אחים מהאם מת בנו של אב תחילה _ראובן. לא הספיק השני _שמעון להחליץ או לייבם עד שמת, ואחיו מאמו רוצה לשאת אותה. שמא אינו מותר בה? פשיטא שמותר. ואם תאמר שזיקה ככנוסה, יהא אסור בה משום אשת אחיו מאמו. שתי אחיות שנפלו לייבום משני אחין ולהן צרות, מהו שיהא הצרות אסורות? אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי אבינא° . קל וחומר. מה אם אחות חלוצתו שהיא מדבריהם גזרה משום אחות גרושתו, נתנו לה חכמים צרה דתנן, אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו. והיינו צרת אחות חלוצתו. כאן שיש כאן איסור אחיות שנראת כאחות אשתו שאסורה מהתורה, לא כל שכן? אלא ודאי פשיטא לך שיהא לה צרה. שני אחיות שנפלו ליבום ולהם צרות. אמר רבי בון בר חייה° בשם רבי אבינא° . תני תמן. חלצו הצרות, נפטרו האחיות. חלצו אחיות, לא נפטרו הצרות.

[דף יז עמוד א]

אם זיקה ככנוסה, כמה דאת אמר חלצו צרות נפטרו אחיות. ודכוותה, אפילו חלצו אחיות יפטרו צרות? אלא כ°רבי יוחנן בן נורי . ד°רבי יוחנן בן נורי אומר. בואו ונתקן שיהו צרות חולצות ולא מתייבמות. נמצא שהצרות חיבות חליצה, שכך תקנו להן. והאחיות רק ספק, לכן חלץ לצרות נפטרו האחיות, חלץ לאחיות לא נפטרו הצרות: והתקינו? לא כן תני, לא הספיקו להתקין עד שנטרפה השעה? אלא כ°בית שמאי . ד°בית שמאי מתירין את הצרות לאחין אף ביבום. אמר רבי פינחס° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. אין כ°בית שמאי , אפילו חלצו אחיות נפטרו הצרות. שהרי ל°בית שמאי אף האחיות בנות יבום מעיקר הדין, ואם עבר ויבם לא יוציא. דתנינן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר, °בית שמאי אומרים יקיימו. ו°בית הלל אומרים יוציאו. הוי תרין תנאין אינון על ד°בית שמאי . חד אמר _{°רבי אליעזר בן הורקנוס שאמר, של°בית שמאי אם כנסו את האחיות יקיימו שמעיקר הדין הן בנות יבום}, חלצו אחיות, נפטרו צרות. וחרנה _{תנא קמא שסובר שאף ל°בית שמאי אם קדמו וכנסו, יוציאו} אמר, חלצו אחיות, לא נפטרו צרות. תני °אבא שאול אומר. מקילין הווי °בית הלל בדבר _{הזה ההפך מ°רבי אליעזר בן הורקנוס שאמר של°בית שמאי יוציאו ול°בית הלל יקיימו}. מה האם הוא אומר את זה לגנאי שהקלו יותר מדי? לא, לשבח. שהיו מליזים ואומרים להם, מה איסור יש כאן _{שהרי אחר שכנסו בטל הזיקה}? אשכח תני בשם °רבי שמעון _{בן יוחאי}, אם קדמו וכנסו, יקיימו, והן שבעלו שניהן כאחת. _{אבל אם אחד כנס קדם, כיוון שהוא עבר איסור כופין אותו להוציא והשני שלא עבר איסור יכול לקיים}. על דעתיה ד°אבא שאול מותר לבעול בתחילה, שהרי הוא תמה מה איסור יש כאן. על דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}, והוא שעבר ובעל _{אבל לכתחילה לא יכנוס}. כנס הראשון ובעל, אומר לשני שיבעול. לא בעל השני. הראשון אסור לבעול בעילה שנייה שמא ימות השני קדם שיחלוץ או ייבם, ונמצא כבא על אחות יבמתו

[דף יז עמוד ב]

תני, מת השני, הראשון מוציא את אשתו בגט, ואת אשת אחיו בחליצה. אפילו מת השני למה השניה צריכה חליצה? לא °רבי שמעון _{בן יוחאי} היא _{שהרי °אבא שאול סובר ש°בית הלל מקילין מותר באשתו שייבם ואשתו השניה פטורה לגמרי} ? ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר את השנייה מן החליצה ומן הייבום דתנן, שלשה אחין. שנים מהן נשואין שתי אחיות.ומתו הנשואים לאחיות הרי אילו חולצות ולא מתייבמות. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר. ואמר עולא בר ישמעאל° , כך פירשה רבי הושעיה° אבי המשנה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר את השנייה מן החליצה ומן הייבום אבל הראשונה חייבת דכיוון שנפלה הראשונה הרי היא כאשתו בזיקה, והשניה יוצאת משום אחות אשתו. ולמה כאן צריך לחלוץ לשניה. אמר רבי זעורה° , קיימתיה, כל יבמה שנראית לצאת בחליצה _{והרי אחר שהראשון יבם את האשונה, השניה הייתה זקוקה לחליצה או יבום מהשני לכן} אינה מותרת בלא חליצה. היה לראשונה צרה. חלץ לה _{לאחת משני האחיות}. נפטרה צרתה. בא עליה, ביאת איסור היא _{מדרבנן שהיא אחות זקוקתו} ולא נפטרה צרתה. בא עליה וחלץ לה? מה נפשך, אם בחליצה היא תתיר. אם בביאה היא תתיר. אמר רבי יודן° , קיימתיה כהדא דתנן, הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת. אף שממה נפשך צרתה מותרת. שהרי אם הולד בן קימה, הרי יש לאח בנים והיא פטורה. ואם אין העובר בן קימא, הרי נתיבמה צרתה והיא פטורה. כמה דתימר תמן, צרתה לא תינשא עד שתדע במה היא ניתרת, אם בעובר אם בביאה. אף הכא צרתה לא תינשא עד שתדע במה היא ניתרת, אם בחליצה אם בביאה. בא על הראשונה. אם היה לאחות השנייה צרה. כונס את הצרה, שצרת אחות אשתו מותרת, ומקיים את אשתו, ואסור בשנייה _{שהיא אחות אשתו}.

[דף יח עמוד א]

הדא היא דתנן, מותר הוא אדם באחות צרת חלוצתו _{או יבימתו}. וכאן כשמיבם את צרת השניה, נמצאת הראשנה, אחות צרת יבימתו שהיא מותרת. והרי הוא אסור בצרת אחות חלוצתו _{או יבמתו}. ויהא אסור בצרה אחר שיבם את הראשונה משום צרת אחות יבימתו? אמר רבי יודן° , כל איסור צרות ערוה זה רק בשעת נפילה. ואם בשעת נפילה הצרה היתה מותרת, שוב אינה נאסרת משום צרת ערוה. אילו ביקש לבעול את הצרה עד שלא כנס את הראשונה, שמא אינו מותר בה? בתחילה הוא מותר בה ובסוף הוא אסור? אם אומר את כן, הרי כשמת הראשון שני נשיו היו מותרות. ואחר כך כשמת השני ואחת נאסרה משום שהיא אחות זקוקתו, ואתה רוצה לאסור גם את צרתה נמצאתה עושה צרה לאחר מיתה, ואין צרה לאחר מיתה. היו חמשה אחין, שלשה מהן נשואין לשלש אחיות ומתו. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת אבל לא הראשון כיוון שהיא אחות חלוצתו והזיקה אליו חלשה יותר , והשלישית חולצת מאי זה מהן שירצה שזיקת שניהם שוה בה . רב° _{אבא בר אייבו} אמר, זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת, והשלישית חולצת משניהן כיוון שחליצת כל אחד נחשבת חליצה פסולה שהרי היא אחות חלוצתו. רב° _{אבא בר אייבו} אומר חליצה קניין. והחולץ כאילו קנה וגרש _{והשלישית נחשבת אחות אשתו של כל אחד מהם לכן השלישית צריכה חליצה משניהם}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר חליצה פטור שאינה אלא הסרת הזיקה _{והשלישית אינה אסורה אלא מדרבנן משום אחות חלוצתו. לכן לשלישית יחלוץ מי שירצה}. רבי זעירא° אמר חליצה קניין. רבי הילא° _אילעא אמר חליצה פטור. מיליהון דרבנין אמרין חליצה פטור. דתנן, החולץ ליבמתו, ונשא אחיו את אחותה ומת. חולצת ולא מתיבמת. המגרש את אשתו, ונשא אחיו את אחותה ומת. הרי זו פטורה. שמעון בר אבא° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה בין חולץ מה בין מגרש? אמר לו, את סבור חליצה קניין ולכן שאלתה מה בין חליצה לגרושין, אינה אלא פטור. ואם אחר שחלץ יבואו עליה האחים, אין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ אבל חייבין עליה משום אשתו של מת. לוי° אמר זיקה קניין וכל אחת נחשבת כאחות אשתו, וכל אחת ואחת מהשלושה צריכה חליצה משניהן. מתניתא פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא} שאמר שחליצה פטור דתנן, החולץ ליבמתו, הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. ואם חליצה אינה קנין, למה אסור בקרובותיה? שנייה היא הכא שכבר נראה לפטור בה על ידי יבום ונאסר בקרובותיה, אף כשחלץ אסור בקרובותיה מדרבנן _{אבל האחרים מותרים שכיוון שיבם או חלץ הוברר שרק לו הייתה קשורה בזיקה}. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} שאמר שחליצה קנין דתנן, החולץ ליבמתו, ונשא אחיו את אחותה ומת, חולצת ולא מתייבמת. ואם חליצה כקנין, הרי היא כאחות אשתו ולמה צריכה חליצה? הדא מסייעא למאן דאמר חליצה פטור. ברם למאן דאמר חליצה קניין נמצא שכשהוא חולץ לשניה, הרי הוא כמקדש אחות אשתו. ויש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת? פתר לה שאינו חולץ לה מיד, אלא מחכה וחולץ לה לאחר מיתת אשתו. אין לאחר מיתה, ייבם? פתר לה כרבי אלעזר° _{בן פדת}. דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, כל יבמה שבשעת נפילה היתה אסורה ביבום, אף על פי

[דף יח עמוד ב]

שבטל הגורם, האיסור במקומו. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} שאמר שחליצה קניין דתנן, שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד מופנה. מת אחד מבעלי אחיות, ועשה בה המופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני _{שנשוי לאחות השניה}. °בית שמאי אומרים, אשתו עמו _{שמאמר קונה מהתורה} והלזו תצא משום אחות אשה. °בית הלל אומרים, מוציא את אשתו _{שעשה בה מאמר} בגט ואת אשת אחיו בחליצה. הדא מסייעא למאן דאמר חליצה פטור. ברם כמאן דאמר חליצה קניין הרי כשיעשה לשניה חליצה הרי הוא כמקדש ומוציא אותה, ויש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת? פתר לה שאינו חולץ לה מיד אלא ממתין שתמות אשתו, וחולץ לה לאחר מיתת אשתו. ואין לאחר מיתה, שייבם? פתר לה כרבי אלעזר° _{בן פדת} דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, כל יבמה שבשעת נפילה היתה אסורה ביבום, אף על פי שבטל הגורם, האיסור במקומו. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} שאמר שחליצה קנין דתנן, שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה, משום °רבי יהודה בן בתירה אמרו. אומר לו _הדיין, המתן עד שיעשה אחיך מעשה. חלצו אחין או כנסו, יכנוס את אשתו. מתה היבמה, יכניס. מת היבם, מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה. הדא מסייעא למאן דאמר חליצה פטור. ברם כמאן דאמר חליצה קניין. הרי כשיעשה לשניה חליצה, הרי הוא כמקדש ומוציא אותה, יש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת? פתר לה שאינו חולץ לה מיד אלא ממתין שתמות אשתו, וחולץ לה לאחר מיתת אשתו. ואין לאחר מיתה, ייבם? פתר לה כרבי אלעזר° _{בן פדת}, דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, אף על פי שבטל הגורם, האיסור במקומו. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} שאמר שחליצה קנין דתנן, כהן גדול שמת אחיו. חולץ ולא מייבם. הדא מסייע למאן דאמר חליצה פטור. ברם למאן דאמר חליצה קניין, הרי כשיעשה חליצה הרי הוא כמקדש אלמנה. וכי אמרים לו עבור על דברי תורה? התיב רבי חמא חברין דרבנן° . והא מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו שאמר שחליצה קנין} דתנן, שלשה אחין. שנים מהן נשואין שתי אחיות, או אשה ובתה. או אשה ובת בתה. או אשה ובת בנה. הרי אלו חולצות ולא מתייבמות. ואם חליצה כנשואין, הרי הוא עובר איסור ולא ניתן לתרץ כמו קדם שיחלוץ לאחר שתמות אשתו שכן, וכי שנייא היא איסור אשה ובתה, בין בחיים בין לאחר מיתה _{הרי איסורם לעולם ולא שיך לתרץ שחולץ לאחר מיתה}? אילין תרין אחרייתא, פליגי על רב° _{אבא בר אייבו}, ולית להון לקייום _{אי אפשר להעמידם} בשיטת רב° _{אבא בר אייבו}

[דף יט עמוד א]

ירושלמי יבמות, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_גהיתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה. אסור בה ומותר באחותה, והשני אסור בשתיהן. ^ג_דאיסור מצוה או איסור קדושה. חולצת ולא מתייבמות ^ג_ההיתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה, והשניה אסורה על זה איסור ערוה. האסור לזה מותר לזה, והאסור לזה מותר לזה. וזו היא שאמרו, אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת:
גמ’: תנן, היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה. אסור בה ומותר באחותה, והשני אסור בשתיהן. כיצד? אנס אשה וילדה בת, והלכה ונישאת לאחיו, ולה אחות מאם מאיש אחר נשואה לאחיו השני ומת בלא בנים. הרי זה אסור בבתו ומותר באחותה. הדא היא בתו שמתקיים בה, אחותה שהיא יבמתה מתייבמת. תנן, היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה, והשניה אסורה על זה איסור ערוה. האסור לזה מותר לזה, והאסור לזה מותר לזה. כיצד? אנס אשה וילדה בת, ובא אחיו ואנסה וילדה בת. ונשאו שתיהן לשני אחיהם מאב ומתו. זה אסור בבתו ומותר באחותה. וזה אסור בבתו ומותר באחותה. הדא היא האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה

ירושלמי יבמות, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ^ג_ושלשה אחין. שנים מהן נשואין שתי אחיות, או אשה ובתה, או אשה ובת בתה, או אשה ובת בנה. הרי אילו חולצות ולא מתייבמות. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר. היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה. אסור בה, ומותר באחותה. איסור מצוה או איסור קדושה, חולצות ולא מתייבמות. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר:
גמ’: עולא בר ישמעאל° אמר, כך פירשה רבי הושעיה° אבי המשנה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר את השנייה מן החליצה ומן הייבום _{אבל הראשונה חייבת}, דכיוון שנפלה הראשונה, הרי היא כאשתו מדאוריתא, והשניה יוצאת משום אחות אשתו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. חבורה היתה מקשה, למה רבי הושעיה° אומר שרק השניה פטורה, הרי כיוון ששניהן נפלו לפניו כאחת לא עלת על דעת שיקנה אדם שתי אחיות כאחת ושניהן צריכות להיות פטורות? אמר רבי חנינא° _{בר חמא} קומי רבי מנא° _{בן יונה} ופליגא רבי יוחנן° _{בר נפחא} לא בא להקשות על רבי הושעיה° , אלא להסביר למה °רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר את השנייה מן החליצה ומן הייבום. דכיוון שהראשונה ככנוסה, השניה פטורה שלא עלת על דעת שיקנה אדם שתי אחיות כאחת.

[דף יט עמוד ב]

תמן אמרין, לדברי °רבי שמעון _{בן יוחאי}, אין זיקה נופלת למקום זיקה דכשנפלה לפניו הראשונה הרי היא ככנוסה, והשניה נפטרת משום אחות אשה. אמר רבי אבא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. והוא שעבר ובעל שזקוקה לבד אינה ככנוסה, ואסור בשניהם. אבל אחר שבעל, נעשת הראשונה אשתו והשניה יוצאת בלא כלום. היך עבידא _{מאי נפקא מינא בין שניהם}? קידש אחד מן השוק את השנייה. על דעתין דרבנן דהתם שאמרו שזיקה ככנוסה ואין זיקה נופלת למקום זיקה, קידושין גמורין _{שהרי השניה נפטרה מיד}. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} קידושין תלויין. לכשיבעל את הראשונה, הקידושין תופסין. בא היבם על השנייה. על דעתין דרבנן, ביאת ערוה. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת}, אינה ביאת ערוה. מתה הראשונה. על דעתין דרבנין אסור בשנייה, על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} מותר בשניה. היה לראשונה צרה. חלץ לה נפטרה צרתה היה לשנייה צרה, כונס צרה ומקיים את אשתו ואסור בשנייה. הדא היא דתנן מותר הוא אדם באחות צרת חלוצתו _{או יבמתו} שהראשונה היא אחות צרת השניה שחלץ או ייבם. ויהא אסור בצרה אחר שיבם את הראשונה משום צרת אחות יבימתו? אמר רבי יודן° , כל איסור צרות ערוה זה רק בשעת נפילה. ואם בשעת נפילה הצרה היתה מותרת, שוב אינה נאסרת משום צרת ערוה. אילו ביקש לבעול את הצרה עד שלא כנס את הראשונה, שמא אינו מותר בה? בתחילה הוא מותר בה ובסוף הוא אסור? אם אומר את כן, _{הרי כשמת הראשון שני נשיו היו מותרות. ואחר כך כשמת השני ואחת נאסרה משום שהיא אחות זקוקתו, ואתה רוצה לאסור גם את צרתה} נמצאתה עושה צרה לאחר מיתה, ואין צרה לאחר מיתה. מחלפא שיטתיה ד°רבי שמעון האם רבי שמעון חזר בו? תמן גבי שלשה אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד ועשה בה השני מאמר ומת. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר שמייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה, דמספקא ליה אם זיקה ככנוסה והשניה פטורה, או אין זיקה ככנוסה והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים. והכא הוא אמר אכין שהשניה פטורה כיוון שזיקה ככנוסה? אמר רבי זעירא° . עד דאנא תמן _בבבל שמעית טעמא. תמן _{הראשונה נפלה לפני שניים} זיקת שני יבמין אינה זיקה _{גמורה להחשיבה ככנוסה}. ברם הכא, זיקת יבם אחד, ואין זיקה נופלת למקום זיקה. אמר רבי מתנייה° , מה איכפלין _{מה משווים} אחיות גבי נכריות? בשני אחיות אין בכלל זיקה, דכתיב אישה אל אחתה לא תקח לצרור. בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהיה לך ליקוחין אפילו באחת מהן. אין את בעי מקשייא, קשיתה על ההיא דאמר רבי זעורא° בשם רב ששת° , דתנן, שני אחין ומת אחד מהן, וייבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד להן אח ומת, הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ושנייה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת, שנייה חולצת ולא מתייבמת _{משום שהיא אשת שני מתים}. ותני עליה רב ששת° , °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר שתיהן אסורות וצריכין חליצה. וקשיא, אי קנה מאמר, שתיהן מותרות. ואי לא קנה מאמר הראשונה אסורה והשניה מותרת. ולמה אסרו את שניהן? לעולם ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} מאמר לא קונה אלא לזיקה _{שבטל זיקת אחיו ונהית זקוקה רק לו} ושניהן אסורות. הראשונה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום שהיא צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה. דאי קנה זיקה, שתיהן מותרות. לא קנה זיקה, הראשונה אסורה והשנייה מותרת. ומספק שניהן אסורות. שמא זיקת °רבי שמעון _{בן יוחאי} כמאמר דרבנן. כמה דרבנן אמרו, המאמר קונה ומשייר. כן אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, זיקה קונה ומשיירת. אם כך ממה נפשך תהא השנייה מותרת. דצד שקנה זיקה להיות כאשתו, היתר בצרה. דהא מצאה לראשונה בהיתר ולא הויא שנייה צרת ערוה. וצד שלא קנה, נמי היתירא הוא, דהא לאו צרתה היא. אמר שמי, וכי דנין מה נפשך בעריות? מאי כדון _{אז למה באמת שניהן אסורות}? כהיא דאמר רבי אחא° בשם רבי בון בר חייה° . כל יבמה שאין כולה לפנים _{היינו שיש בה צד שאוסר ליבמה}, אף צד הקנוי שבה שהיא זקוקה לו נידון לשם _{כאילו כולה} ערוה וערוה פוטרת צרתה. וכאן כיוון שחלק מהראשונה אסורה עליו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, גם אותו חלק שנקנה לשני ונופלת לפניו ליבום נחשב ערווה והשניה אסור משום צרת ערווה משמע של°רבי שמעון _{בן יוחאי} זיקה קונה ומשיירת

[דף כ עמוד א]

מחלפא שיטתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי האם רבי שמעון האם חזר בו}? תמן הוא אמר שתיהן אסורות בגלל שזיקה קונה ומשיירת. והכא הוא אומר שאין דבר כזה אשת שני מתים, משום שזיקה או קונה או לא קונה, ושניהן מותרות ומיבם לאיזה שירצה. ואם זיקה קונה ומשיירת הרי זה אשת שני מתים ויהיה אסור ליבם?

ירושלמי יבמות, פרק ג, הלכה ד

מתני’: שלשה אחין, שנים מהן נשואים שתי אחיות ואחד מופנה. ומת אחד מבעלי אחיות, ועשה בה מופנה מאמר, ואחר כך מת אחיו השני. °בית שמאי אומרים אשתו עמו, והלז תצא משום אחות אשה. ו°בית הלל אומרים, ^ג_זמוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה. וזו היא שאמרו, אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו:

גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים אשתו עמו, והלז תצא משום אחות אשה. °בית שמאי כ°רבי אלעזר בן ערך . ד°רבי אלעזר בן ערך אמר, המאמר קונה קניין גמור ביבמה. אין כ°רבי אלעזר בן ערך , גירש לבעלת מאמר לא תהיה צריכה חליצה. והא אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, מודים °בית שמאי שאם גירש לבעלת מאמר, שהיא צריכה ממנו חליצה. אלא כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, המאמר או קונה או לא קונה. אין כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} מה נפשך, אם קנה מאמר אין אחריו כלום, ולמה אם גירש לבעלת מאמר צריכה ממנו חליצה? אם לא קנה מאמר, למה לי אשתו עמו? הרי היא אחות זקוקתו ותצא משום אחות אשה? שמא מאמר ד°בית שמאי , כזיקת °רבי שמעון _{בן יוחאי} על דעתין דרבנן דתמן. כמה דרבנין דתמן אמרין, המאמר קונה ומשייר. כן °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר זיקה קונה ומשיירת. כמו ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אין זיקה נופלת למקום זיקה כיוון שאת אותו חלק שיכולה הזיקה השניה לקנות, כבר קנתה הזיקה הראשונה. לכן אם נפלה ראשונה ליבום ואחריה נפלה אחותה, הרי השניה תצא משום אחות אשתו בזיקה. כן °בית שמאי אומרים הכא, אין זיקה נופלת למקום מאמר. שאם עשה מאמר באחת, השניה תצא בלא חליצה. אבל אם גירש לבעלת מאמר, צריכה ממנו חליצה לאותו חלק שהמאמר לא קנה. דרבי יודן° בעי. קידש אשה מעכשיו לאחר שלשים יום, _{שבכל יום הקידושין חלין במקצת ומשיירים} ונפלה לו אחותה בתוך שלשים יום.

[דף כ עמוד ב]

אפילו כן אשתו עמו והלז תצא בלא חליצה משום אחות אשה? אמרי, לא אמרו °בית שמאי אלא על ידי זיקה ועל ידי מאמר שאחר שעשה מאמר באחת נפלה אחותה דמה שהזיקה יכולה לקנות כבר קנה מאמר. אבל כאן שאין קידושין אלא אחר שלושים יום, יש מקום לזיקה לחול ומוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה: וההיא דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} אפילו קידושין מאה תופשין בה שאם אחד קדש מעכשיו לאחר שלושים יום, בכל יום הקידושין חלין במקצת ומשיירים. ולכן אם יבואו אפילו מאה ויקדשו באותה צורה, כל הקידושין חלים. האם זה דלא כ°בית שמאי ? שם לכל קידושין יש מקום לחול. כאן מה שהזיקה יכולה לקנות כבר קנה מאמר, לכן ל°בית שמאי השניה יוצאת בלא חליצה.

ירושלמי יבמות, פרק ג, הלכה ה

מתני’: שלשה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית. מת אחד מבעלי אחיות, וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת. שנייה יוציא משום אחות אשה, וראשונה _הנכרית משום צרתה. עשה בה מאמר ומת, נכרית חולצת ולא מתייבמת:
גמ’: תנן, עשה בה מאמר ומת, נכרית חולצת ולא מתייבמת. בין רבנין בין °רבי שמעון _{בן יוחאי} מודין בה. כרבנין ששסוברים שמאמר קונה ומשייר, צד שקנה מאמר כנגדה אסור בצרה. וצד שלא קנה בה מאמר כנגדו מותר בצרה. לפיכך חולצת ולא מתייבמת. כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} שמסופק האם מאמר קונה הכל או שאינו קונה כלום, אם קנה מאמר שתיהן אסורות. לא קנה מאמר הראשונה אסורה והשניה מותרת. מספק חולצת ולא מתייבמת

ירושלמי יבמות, פרק ג, הלכה ו

מתני’: ^ג_חשלשה אחים. שנים מהן נשואין שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית. ומת נשוי נכרית, וכנס אחד _{מבעלי אחיות} מהן את אשתו ומת. ראשונה יוצאה משום אחות אשה, והשנייה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת. נכרית חולצת ולא מתייבמת:
גמ’: תנן, עשה בה מאמר ומת. נכרית חולצת ולא מתייבמת. בין רבנין בין °רבי שמעון _{בן יוחאי} מודיי בה _{כמו במשנה הקדמת}

ירושלמי יבמות, פרק ג, הלכה ז

מתני’: ^ג_טשלשה אחין. שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית. מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו. ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית. הרי זה אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת:
גמ’: אמר רבי אבינא° . הדא היא דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. _{איני יודע מה טעם אחיות יבמות שנפלו ליבום שניהם חולצות. כשם שאם מתה אחת יכול ליבם את השניה כיוון שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה שהיא מותרת, אף כאן יחלוץ לשניה ותהיה הראשונה כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה שהיא מותרת} דלא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות. דאיסור אחיות יבמות שנפלו ליבום הוא מדרבנן משום זיקה, ואיסור אחיות שאינן יבמות כגון כאן ששני אחים נשואים שתי אחיות ומת אחד מהם. אף אם אחר כך תמות אשתו של שני, אסור באשת הראשון. ולא אומרים כיון שבטל הגורם בטל האיסור, כי בשעת נפילה היה עליה איסור תורה של אחות אשתו

ירושלמי יבמות, פרק ג, הלכה ח

מתני’: ^ג_ישלשה אחין. שנים מהן נשואין שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית. גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת נשוי נכרית, וכנסה המגרש ומת. זו היא שאמרו, וכולן אם מתו, או שמיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילוניות, צרותיהן מותרות.

[דף כא עמוד א]

גמ’: תנן, גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת נשוי נכרית, וכנסה המגרש ומת. אמר רבי חגיי° בשם רבי זעירא° . לא סוף דבר בשגירש ואחר כך כנס. אלא אפילו כנס ואחר כך גירש _{דמיתה מפלת}. הדא היא דתנינן. שאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות. אמר רבי יודן° . אף רבי אלעזר° _{בן פדת} שאמר שאפילו בטל הגורם, כיוון שנאסרה שעה אחת נאסרה עולמית, מודה כאן שהיא מותרת, כיוון שמעולם לא נאסרה. שבשעת מיתה כשנפלה ליבום, כבר לא היתה באיסור . אמר רבי יוסה° _אסי, ויאות. אילו מי שהיה לו בנים ומתו, ואחר כך מת הוא. שמא אין אשתו זקוקה לייבום? כמו דתמן מי שהיה לו בנים אין מיבמים את אשתו והוא שהיו לו בנים בשעת מיתה. אף הכא, אין מיבמים צרת אחות אשה והוא שתהא צרה לאחר מיתה

ירושלמי יבמות, פרק ג, הלכה ט

מתני’: ^ג_יאוכולן שהיו להן קידושין או גירושין בספק, הרי אלו חולצות ולא מתייבמות. כיצד ספק קידושין? ^ג_יבזרק לה קידושיה, ספק קרוב לו ספק קרוב לה, זו ספק קידושין. כיצד ספק גירושין? כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. יש עליו עדים ואין עליו זמן. יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד. זהו ספק גירושין:
גמ’: תנן, כיצד ספק גירושין? כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. יש עליו עדים ואין עליו זמן. יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד. זהו ספק גירושין. לית כאן ספק גירושין, שהרי מדאוריתא מגורשת ממש. ואיזהו ספק גירושין? כמו שאמרנו כיצד ספק קידושין? זרק לה קידושיה. ספק קרוב לה ספק קרוב לו זהו ספק קידושין. אף הכא זרק לה גיטה. ספק קרוב לה ספק קרוב לו זהו ספק גירושין. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי חלפתא דמן הוה° , וכולן _{שלוש הגיטין שנמנו כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. יש עליו עדים ואין עליו זמן. יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד} אם נישאת בו לא תצא, שלא להוציא ליזה על בניה. _{ואילו ספק קרוב לו ספק קרוב לה, תצא}. בתו שגרשה אחיו באחד משלוש הספקות _ומת שנישאת לשוק בגט זה, לא תצא אלא מחזיקים את הגט ככשר , כדי לזוק צרתה לאביה, _{ולא יאמרו שבשעת מיתה היתה אשת אחיו וצרתה פטורה מיבום משום צרת ביתו}. צרתה שנישאת לשוק בגט זה שחשבה שהוא פסול והיא צרת ביתו ואינה זקוקה לו תצא. שהרי מדאוריתא הגט כשר, ובשעת מותו כבר לא הייתה צרת ביתו והיא זקוקה לו. בתו שנישאת לאחיו בגט זה שחשבו שהוא פסול והיא עדיין אשת המת ואחד האחים יבם אותה, תצא. צרתה שנישאת לאחיו בגט זה, ואפילו לאביה לא תצא _{שמדאוריתא הגט כשר וכבר אינה צרת ביתו}. תני, שלשה שטרות הללו _{כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. יש עליו עדים ואין עליו זמן. יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד}, בשטרי חוב, גובה מבני חורין ואינו גובה מן המשועבדין. אמר רבי אבא°

[דף כא עמוד ב]

הדא דתימר, בשלא הוחזק השטר ביד המלוה _{שלא הודה הלוה בפני בן דין, או שלא זיהו שזה כתב ידו ולא כתבו קיום}. אבל הוחזק השטר ביד המלוה, גובה _{שכתב ידו כחתימת עדים}. רבי יוסה° _אסי בעי, אם שלא הוחזק השטר ביד המלוה, אפילו מבני חורין לא יגבה שאולי השטר מזויף. אלא כן אנן קיימין, כשהוחזק השטר ביד המלוה. ולמה אינו גובה? אמר רבי ביסנא° , מפני קינונייא. שמא הלוה יתן למלוה שטר מוקדם בכתב ידו כדי לטרוף לקוחות. רבי אבון° אמר, אינו גובה בו מפני שהוא פסול לפי שלא נכתב על פי תקנת חכמים. עד כדון בשלוה הזקן ושיעבד הזקן _{שהלוה עצמו שלוה הוא זה שמכר קרקעות שאז חוששים לקנוניה ויכולים הקונים לטעון שבאמת ההלואה הייתה אחרי שהם קנו}. לוה הזקן ושיעבד _מכר הבן אחרי מות אביו. הרי גם במקרה כזה אינו גובה בשטר הזה שהרי המשנה לא חילקה. למה אינו יכול לגבות בשטר הזה, אית לך מימר מפני קינונייא? לא מפני שהוא פסול? _{שהרי האב ודאי לווה קדם שהבן מכר}. אף הכא מפני שהוא פסול לפי שלא נכתב על פי תקנת חכמים. אמר רבי אבון° . והא תני אף בגיטי נשים כן. אית לך מימר מפני קינונייא. לא מפני שהוא פסול? אף הכא מפני שהוא פסול

ירושלמי יבמות, פרק ג, הלכה י

מתני': ^ג_יגשלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות. ומת אחד מהן, ועשה בה שני מאמר ומת. הרי אילו חולצות ולא מתייבמות _{שזו אשת שני מתים} שנאמר. יבמה יבא עליה. שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשנייה _{של°רבי שמעון בן יוחאי מאמר או קונה או אינו קונה ובכל מקרה אין כאן אשת שני מתים ושניהן מותרות לו}:
גמ’: תנן, שנאמר יבמה יבא עליה. שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין. אילו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין. שמא אינה מתייבמת? תני רבי חייה° , אשת מת אחד מתייבמת. ולא אשת שני מתים. שכיוון שעשה בא מאמר הרי היא כאשתו במקצת. ניחא חולץ לבעלת מאמר, על שם אשת מת אחד מתייבמת ולא אשת שני מתים. שנייה למה אינה מתייבמת ממה נפשך? אם מאמר לא קנה, הרי היא מבית אחר. ואם מאמר קנה, יכול ליבם לאיזה שירצה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} ד°רבי מאיר היא. דאמר °רבי מאיר . כל שאין את מייבמה, אין את מייבם צרתה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם אמרה רבי אלעזר° _{בן פדת}, ממני שמעה ואמרה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתא אמרה כן דתנן, בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו _{וביאת בן תשע עד שלוש עשרה כמאמר}, ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת. אם לא ידע את הראשונה משהגדיל, השנייה או חולצת או מתייבמת. הראשונה חולצת ולא מתייבמת _{משום שביאת קטן כמאמר, ונמצא שעליה זיקת שני יבמים}. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר מיבם לאיזה שירצה. הכא במשנה שלנו בעשה מאמר ומת את אומר צרתה חולצת. דתנן, הרי אילו חולצות ולא מתייבמות. והכא בבן תשע שביאתו כמאמר את אומר מתייבמת? הא _{המשנה שלנו} דאת אמר חולצת, מחלוקת _{תנא קמא} °רבי מאיר _{שסובר כל שאין את מייבמה, אין את מייבם צרתה}. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי שסובר מאמר או קונה או אינו קונה ובכל מקרה שניהן מותרות לו}. והן דאת אמר _הבריתא מתייבמת, מחלוקת °רבי שמעון _{בן יוחאי} ורבנן ולא °רבי מאיר _{שהרי ל°רבי מאיר כל שאין את מייבמה, אין את מייבם צרתה, ואילו הם סוברים שצרת אילונית מתיבמת}. תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשנייה _{של°רבי שמעון בן יוחאי מאמר או קונה או אינו קונה, ובכל מקרה שניהן מותרות לו} רבי אבון° ורבי ביסנא° אמרו בשם רבי אחא° . מה של°רבי שמעון _{בן יוחאי} מיבם לאיזה שירצה, והוא שייבם ואחר כך חלץ. אבל אם חלץ בתחילה, אסור. שמא קנה מאמר ושניהם נשותיו של השני, ונפטרה בחליצת חבירתה

[דף כב עמוד א]

ירושלמי יבמות, פרק ג, הלכה יא

מתני’: ^ג_ידשני אחין נשואין שתי אחיות. ומת אחד מהן ואחר כך מתה אשתו של שני. הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת:
גמ’: אמר רבי אבינא° . הדא היא דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא דומה איסור אחיות יבמות שכל האיסור הוא מדרבנן משום זיקה _{ששתיהן נפלו ליבום} שאז לחכמים אם מתה אחת יכול ליבם את השניה, ותמה רבי יוחנן° _{בר נפחא} ואמר איני יודע מה טעם שניהם חולצות, דהואיל ואינן אסורות אלא מכח זיקה דרבנן, אם כן יחלוץ לשניה ותהיה הראשונה כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה שהיא מותרת. זה אינו דומה לאיסור אחיות שאינן יבמות. כגון כאן ששני אחים נשואים שתי אחיות ומת אחד מהם. ואף אם אחר כך תמות אשתו של שני, אסור באשת הראשון. ולא אומרים כיון שבטל הגורם בטל האיסור, כי בשעת נפילה היה עליה איסור תורה של אחות אשתו

ירושלמי יבמות, פרק ג, הלכה יב

מתני’: ^ג_טושנים שקידשו שתי נשים, ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה בזה ואת של זה לזה. הרי אלו חייבין משום אשת איש. ואם היו אחין, חייבין אף משום אשת אח. ואם היו אחיות, חייבין אף משום (ויקרא אחרי מות יח יח) ואשה אל אחותה. ואם היו נידות, חייבין אף משום נידות. ^ג_טזוכולן מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן. ואם היו קטנות שאינן ראויין לילד מחזירין אותן מיד. אם היו כהנות, נפסלו מן הכהונה:
גמ’: תנן, שנים שקידשו שתי נשים, ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה בזה ואת של זה לזה. הרי אלו חייבין משום אשת איש. ואם היו אחין, חייבין אף משום אשת אח. חייב שתים. משום אשת אח. ומשום אשה אל אחותה. תני רבי חייה° . פעמים _{שיש שם} ארבע _חטאות פעמים שמונה, פעמים שתים עשרה. פעמים שש עשרה. _{אם היו זרים} הרי אילו חייבין משום אשת איש, ההין _{שני הגברים} תרתיי, ההין _{שתי הנשים} תרתיי. אם היו _הגברים אחין, חייבים אף משום אשת אח. ההין _{שני הגברים} ארבע, וההין _{שתי הנשים} ארבע. אם היו אחיות, חייבים אף משום אשה אל אחותה. ההין _{שני הגברים} שיתא וההין _{שתי הנשים} שיתא. אם היו נידות משם נידה. ההין _{שני הגברים} תמני וההין _{שתי הנשים} תמני. היו הן _הגברים קטנים והן גדולות פטורין. _{שאין קידושי קטן כלום, ואף על הנידה פטורים שקטן פטור ואין ביאת קטן פחות מבן תשע כלום}. וכולן _{בכל המקרים הללו} אם היו הן _הגברים גדולין והן קטנות, חייבין שתים _{רק הגברים ורק} משום נידה _{דקדושי קטנה אינם מהתורה}. ואם השיאן אביהן, משום שמונה _{שהגברים חייבים בכל והקטנות פטורות}. היו אחד גדול ואחד קטן. הנבעלת מן הקטן _{מעל גיל תשע}, חייבת משום שהיא אשתו של גדול. הנבעלת מן הגדול, פטורה משום שהיא אשתו של קטן שאין _{קידושיו מהתורה}. אמר רבי אבא° בשם רבי ירמיה° . אנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים _{מפני שהיא מתהפכת}. והא תנן מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן. אם לא היו ראויות לילד מחזירין אותן מיד? שנייא היא הכא, מפני תיקון הוולד שהרי לא ידעה שאין זה בעלה, ולכן לא התהפכה. תנן, אם היו כהנות נפסלו מן הכהונה. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, זאת אומרת שהאונסין פוסלין בכהונה _{שהרי כאן החליפו בטעות וזה כאונס}

הדרן עלך פרק ארבעה אחין

פרק רביעי – החולץ

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה א

מתני’: ^ד_אהחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה. בזמן שהוולד של קיימא, הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה. בזמן שאין הוולד של קיימא, הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה.

[דף כב עמוד ב]

גמ’: תנן, החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת. משמע שלא הוכר העובר בשעת חליצה ובשעבר _בדיעבד הא בתחילה לא יחלוץ למעוברת. כדתני במתניתא. היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהא לה שלשה חדשים. ותחלוץ מיד ממה נפשך? שהרי אם בן קיימא הוא, לא נגע בה חליצה. אם אינו בן קיימא הוא הרי חליצתה בידה? רבי זעירה° ורבי חייה° אמרו בשם רבי בון° , שאמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. וכן אמרו רבי אבא° ורבי יעקב בר אידי° בשם רבי הושעיה° . שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. תני רבי הושעיה° כשם שאין מיבמים עד שעברו שלושה חדשים, כך גם אין חולצים עד שיעברו שלושה חדשים דכתיב (דברים כי תצא כה ז) מאן יבמי. את שאומרין לו ייבם, אומרים לו חלוץ. ואת שאין אומרין לו ייבם, אין אומרים לו חלוץ. מה נפק מן ביניהון? היתה כשירה ונתחללה, _{כגון אלמנה לכהן גדול. וגרושה וחלוצה או נאנסה לכהן הדיוט}. מאן דאמר שלא תהא צריכה כרוז לכהונה, וזו הואיל ואינה צריכה כרוז לכהונה, חולצת. מאן דאמר, את שאומרים לו ייבם אומרים לו חלוץ, אינה חולצת. חלץ בתוך שלשה חדשים, מהו שתהא צריכה חליצה לאחר שלשה חדשים? נישמעינה מן הדא דתנן. קטנה שחלצה, תחלוץ משתגדיל. ואם לא חלצה חליצתה כשירה. רבי מנא° _{בן יונה} אמר לה, סתם _{בלי לציין בשם מי נאמרו הדברים}. רבי יצחק בריה דרבי חייה° מטי בה בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אמר, אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית _{שכיוון שאיילונית אינה מתיבמת גם אינה חולצת}. כמה דאת אמר תמן, אף על פי שחלצה חולצת. הכא נמי, אף על פי שחלצה חולצת. רבי יודן° בעי, חלץ לה מעוברת והפילה מהו? נישמעינה מן הדא דתנן, הרי שמת והניח את אשתו מעוברת, יכול תהא זקוקה ליבם? תלמוד לומר (דברים כי תצא כה ו) ולא ימחה שמו מישראל. את ששמו מחוי. יצא זה שאין שמו מחוי. יכול תהא מותרת להנשא? תלמוד לומר

[דף כג עמוד א]

להקים לאחיו שם בישראל. עד שתדע אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא. יכול תהיה צרתה מותרת להנשא? תלמוד לומר להקים לאחיו שם בישראל. _{ואי אפשר לקרא שם עד שיהא הולד בעולם, מכאן אמרו אין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם}: יכול אף אשת סריס תהא צריכה לייבום? תלמוד לומר ולא ימחה שמו מישראל. את שאין שמו מחוי צריכה אשתו יבום. יצא זה ששמו מחוי מעיקרה. הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת. כמה דאת אמר. צרתה אף שממה נפשך היא פטורה, שהרי אם הולד בן קימה הרי היא פטורה ואם הולד אינו בן קימה הרי היבום תופס והיא פטורה, ואף על פי כן לא תינשא עד שתדע במה היא מותרת אם בעיבור אם בביאה _יבום. אף בחלוצה מעוברת כן. דאף שממה נפשך היא פטורה דחליצה פטור ועיבור פטור. כמה דתימר בביאה יבום ונמצאת מעוברת שלא תינשא עד שתדע במה היא מותרת ביבום או בעיבור , כך את אמר בחליצה שלא תינשא עד שתדע במה היא מותרת בחליצה או בעיבור . שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, זכין לעוברין _{שהוא נחשב דבר שבא לעולם}. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר אין זכין לעוברין שאינו נחשב כדבר שבא לעולם עד שיולד. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אף על גב דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר זכין לעוברין, מודי, והוא שיצא ראשו ורובו בחיים שרק אז אומרים שהוברר שכבר בהיותו עובר היה בן קיימה. כדתנינן במתניתא, החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת. אם היה הוולד של קיימא, מותרת לכהונה ואם לאו פסולה מן הכהונה. כמה דאת אמר תמן שאם נולד בן קימא, למפרע לא נגעה בה חליצה. אף הכא אם נולד בן קימא, למפרע הוא שיזכה. תמן תנינן. האומר, אם ילדה אשתי זכר יטול מנה. ילדה זכר, נוטל מנה. אם נקבה, מאתים. ילדה נקבה, נוטלת מאתים. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, לא אמר שהעובר זוכה אלא בנו, דדעתו קרובה אצלו. הא עובר אחר לא, שאין זוכין לעוברים. רבי יוסה° _אסי אמר אפילו עובר אחר _{שעובר נחשב כדבר שבא לעולם}. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת}, ובלבד שכיב מרע שרק בו עשו תקנה שעובר יזכה כדי שלא תטרף דעתו, הא בריא לא. בלבד מטלטלין _{כמו שנאמר במשנה שיטול מנה}, הא קרקעות לא. מתניתא פליגא על רבי אלעזר° _{בן פדת} דתנן, גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו, ונודע שיש לו בן במדינת הים. או שהיתה אשתו מעוברת, הכל חייבין להחזיר. רואים שעובר קונה הכל בין קרקע בין מטלטלין.

[דף כג עמוד ב]

מה עבד לה רבי אלעזר° _{בן פדת}? שנייה היא הכא שהוא בנו והוא יורשו ולא שזיכו לו. סיפא פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא} מן הדא, דאמר °רבי יוסה , החזירו הכל ואחר כך מת הבן או שהפילה, כל הקודם באחרונה זכה, בראשונה לא זכה. ולפי שמאל° אפילו מי שזכה בראשונה יזכה? דלא כן אמר רבי יוסה° _אסי, אף על גב דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר זכין לעוברין, מודי והוא _{שרק אם לבסוף} יצא ראשו ורובו מחיים? וכאן הרי אינו בן קיימא ולמה לא זכו אלו שתפסו בראשונה? אמר רבי יצחק בר אלעזר° , משום ייאוש. שהראשונים החזירו והתיאשו כיוון שחשבו שהתינוק בן קימא ולכן זכו השניים. רבנן דקיסרין ורבי חייה בר ווא° אמרו בשם רבי אבא בר נתן° . חזר בו רבי אלעזר° _{בן פדת} ממה שאמר שרק בנו זוכה כיוון שדעתו קרובה אצל בנו. מן מתניתא דתנן, אם זכר מנה. אם נקבה מאתים. ילדה זכר ונקבה, הזכר יטול מנה והנקבה מאתים. ואף שדעתו של אדם קרובה לבנו הבת זוכה. ונקבה גבה זכר לא כאחר הוא? מכאן שגם עובר אחר זוכה. תני בר קפרא° תינוק בן יומו זכין לו, אבל לא לעובר

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ב

מתני’: ^ד_בהכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה. בזמן שהוולד של קיימא, יוציא ^ד_גוחייבין בקרבן. ואם אין הוולד של קיימא, יקיים. ^ד_דספק בן תשעה לראשון ובן שבעה לאחרון, יוציא והוולד כשר, ^ד_הוחייבין באשם תלוי:
גמ’: אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, כל שאיפשר לך לעמוד על וודאו, אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. היך עבידא? היו לפניו שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן. ואכל אחד מהן וחבירו מונח בתיבה ואבד המפתח ואמר, מאחר שאילו אמצא את המפתח, יכול אני לעמוד על וודאו. מהו שיהו חייבין על ספיקו אשם תלוי? נישמעינה מן הדא דתנן, הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת. בזמן שהוולד של קיימא, יוציא וחייבין בקרבן. הא עד שלא יוודע לו אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא אינו מביא. הדא אמרה שאינו מביא. רב° _{אבא בר אייבו} אמר כל שאי אפשר לו לעמוד על וודייו, אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. היך עבידא? היו לפניו שני זיתים, אחד של חלב ואחד של שומן. ואכל אחד מהן ובא עורב ואכל את השני. מאחר שיכול לעמוד על וודייו _{שאחר שאכל היה זמן שאפשר היה לבדוק את השני} חייבין על ספיקו אשם תלוי. אבל אם אכל עורב תחילה ואחר כך אכל הוא. מאחר שאינו יכול לעמוד על וודייו, אין חייבין על ספיקו אשם תלוי.

[דף כד עמוד א]

לא כן אמר רב° _{אבא בר אייבו} והוא שיוכיח לפניו חלב ברור? _{שאינו חייב אשם תלוי אלא אם כן ידוע שהיה שם חתיכת איסור דאיתחזק איסורה} באמת לרב° _{אבא בר אייבו} צריכים להתקיים שני התנאים דאף על גב דרב° _{אבא בר אייבו} אמר והוא שיוכיח לפניו חלב ברור _{דאיתחזק איסורה}. מודה הוא שגם צריך שיכול לעמוד על וודאו. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו שאמר דווקא חתיכה משני חתיכות שיכול לעמוד עליו}. דתנן כוי °רבי אלעזר _{בן עזריה} אומר חייבין על חלבו אשם תלוי והרי כוי כחתיכה אחת שאי אפשר לברר, ולמה חייב? מה עבד רב° _{אבא בר אייבו}? פתר לה, חלוקין חכמים על דברי °רבי אלעזר _{בן עזריה} והוא סבר כחכמים שהלכה כמותם. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, חתיכה של חולין וחתיכה של קודש. אכל את אחת מהן ואין ידוע את אי זה מהן אכל, מביא אשם תלוי. אכל את השנייה, מביא אשם וודאי. אכל את הראשונה, ובא אחר ואכל את השנייה, זה מביא אשם תלוי. וזה מביא אשם תלוי. ניחא ראשון מביא אשם תלוי שהרי היו לפניו שני חתיכות. שני למה? הרי לפניו היתה רק חתיכה אחת של ספק? אמר רבי יוסה° _אסי, תיפתר שהיתה חתיכה גדולה ואכל חצייה והניח חצייה, ויכול לברר ממה שנשאר אם שומן היא או חלב. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון, יוציא והוולד כשר, וחייבין אשם תלוי. הרי אי אפשר לך לעמוד על וודייו, וחייבין על ספיקו אשם תלוי? אמר רבי יוסה° _אסי. קיימה רבי זעירא° קומי רבי חייה בר ווא° . וחזקיה° ורבי חייה בר אבא° אמרי, קיימה רבי זעורה° קמינן, מאחר שהוא יכול להערות ולפרוש ולידע אם ממנו הוא אם מאחר הוא דמהעראה לחוד אי אפשר שתלד, וכיוון שבמשהו _לרגע יכול לעמוד על וודייו אף שגמר בעילתו אחר כך ועל ידי כך אי אפשר לברר איסורו, אין זה פוטרו מקרבן דהרי זה כאוכל חתיכה אחת משתי חתיכות ואחר כך נאכל השני, שלכולי עלמא חייב. תנן, מה אנן קיימין? אם בשבא עליה לאחר מיתת בעלה מיד. והוכר עוברה לאחר שני חדשים ניתני בן ט' לזה ולזה, או בן ז' לזה ולזה שהרי יתכן שבעל ומת ואין הפרש בין זמן בעילת הבעל לבעילת היבם. אלא כן אנן קיימין, בשבא עליה לאחר שני חדשים, והוכר עוברה לאחר ג' חדשים מבעילת היבם. רואים שפעמים שאין העובר ניכר עד חמישה חדשים אם כן ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה חמשה חדשים? אלא כן אנן קיימין, כשבא עליה לאחר ארבעים יום, והוכר עוברה לאחר חמשים יום מבעילת היבם. הרי יש כאן שלושה חדשים שלימין לראשון, ומקוטעין לשני. עשרה ימים מחדש ראשון ושלושים משני ועשרה משלישי. רואים שפעמים שהאשה ניכר עוברה לחדשים מקוטעים. עוד את שמע מינה שהן שתי יצירות, שיש נוצר לשבעה ויש לתשעה _{שאם לא כן אפשר היה להבחין שאם הולד נולד גמור הרי הוא בן תשע לראשון ואם לאו הרי הוא בן שבע לשני}. ואת שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין. את שמע מינה

[דף כד עמוד ב]

שאין האשה מעוברת חוזרת ומתעברת. את שמע מינה שהאשה אינה מתעברת משני בני אדם כאחת שהרי הוולד הראשון כשר משמע שאין ביאת השני נוגעת בו. ופליגא על דרבנן דאגדתא. דרבנן דאגדתא אומרים מאי דכתיב(שמואל א יז כג) ויצא איש הביניים ממערכות פלשתים. ממאה ערלות פלשתים שהערו בה מאה ערלות פלשתים. אמר רבי מתנייה° , ולא פליגין. עד שלא נסרח הזרע _{תוך שלושה ימים}, האשה מעוברת משני בני אדם כאחת. משנסרח הזרע, אין האשה מעוברת משני בני אדם כאחת. מניין שהן שתי יצירות? אמר רבי זעירא° בשם רבי חונא° דכתיב (בראשית בראשית ב ז) וייצר, _{בשני יודים} יצירה לשבעה ויצירה לתשעה. נוצר לז' ונולד לשמונה חיי. כל שכן לתשעה. נוצר לתשעה ונולד לשמונה. אינו חיי. נוצר לתשעה ונולד לשבעה? איתא חמי _{בא וראה}, אם לשמונה אינו חייה לא כל שכן לשבעה? _{חכמי רומי} בעון קומי _{שאלו את} רבי אבהו° . מניין לבן שבעה שהוא חייה? אמר לון, מדידכון _{משהשפה שלכם} אנא יהב לכון _{אני אביא לכם תשובה} זיטא _{המספר שבע ביונית} איפטא _{שפירושו חי ביוונית} אוטא _{המספר שמונה ביונית} אופטו _{שפירושו מת ביוונית}. בא הספק ליטול את חלקו של אביו. אמרין ליה, הני _{זה היבם} אביך. בא היבם ליטול חלקו של אחיו. אמר לו, הני _{זה הספק} בריה ואין לך כלום. הא כיצד? עושין _{היבם והספק} שיפיות _פשרה ביניהן ומחלקין נכסי המת. נמצאת אומר שיפיות לאחין _{אם יעשו היבם והספק פשרה} הפסד לאחין _{שהיבם והספק ידחו את שאר האחים שיאמרו להם ממה נפשך אין לכם חלק}. תחרות באחין _{אם היבם והספק לא התפשרו} שכר באחין _{שהאחים דוחים את שניהם ואף הם נוטלים חלק}. מת הזקן _הסבא הרי יש בבאים לרשת בנים בוודאי, ובן בן בספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. מת הספק, הרי יש כאן אחי אב בוודאי _{שהספק ודאי בן אחיהם} ואב בספק _היבם. מת אחד מן האחין, הרי יש כאן אחים בודאי, ובן אח בספק. מתה אמו של ספק, הרי יש כאן בן בודאי, ובעל בספק. מת הספק ואחר כך מתה אמו, הרי יש כאן אחי אם בוודאי, ובעל בספק. מת הייבם, ובא הספק ליטול חלקו של אביו. אי הוה קדמייא מיסכן _{אם היה הראשון שמת עני}, אמרין ליה הני אבוך. אי הוה עתיר _עשיר, אמרין ליה, כולן אחין בני אחיו של מת, בואו ונירש חלקו של אבינו וחלקו של אחי אבינו. תני הראשון ראוי להיות כהן גדול. והשני ממזר בספק. °רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין ממזר בספק שספק ממזר כמו שתוקי ואסופי מותרים לבא בקהל. אבל רק בספק ממזר °רבי אליעזר בן יעקב מקל מגזרת הכתוב. דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה’. ממזר ודאי אסור, ספק ממזר מותר. ומודי °רבי אליעזר בן יעקב בספק כותים שאסורים לבא בקהל, ובספק חללים שאסורות לכהן. כההיא דתנינן תמן, עשרה יוחסין עלו מבבל. ממזר שתוקי ואסופי וכותי מותרין לבוא זה בזה. שמע מינא דיש ממזר מספק וספק ממזר מותר בוודאי ממזרת. על דעתיה ד°רבי אליעזר בן יעקב , יש רק שמונה יוחסין דשתוקי ואסופי, ספק ממזרים הם ומותרים לבא בקהל.

[דף כה עמוד א]

על דעתיה ד°רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, שאשה נאמנת לאמר לכשר נבעלתי, תשעה שאין דין שתוקי, על דעתיה דרבנן _{°רבי יהושוע שאמר לא מפיה אנו חיים}, עשרה

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_ושומרת יבם שנפלו לה נכסים. מודין °בית שמאי ו°בית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים. מתה, מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה _{נכסי מלוג}? °בית שמאי אומרים, יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב _{שהיא ספק כנוסה, דשמא לא היה רוצה ליבם אותה}. ו°בית הלל אומרים, ^ד_זהנכסים בחזקתן. כתובתה בחזקת יורשי הבעל. ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה, בחזקת יורשי האב:

גמ’: תנן, שומרת יבם שנפלו לה נכסים. מודין °בית שמאי ו°בית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים. מתה, °בית שמאי אומרים, יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. הכא כשהיא חיה את אמר מוכרת ונותנת וקיים. משמע שפשיטא ל°בית שמאי שהנכסים בבעלותה ואם תמות יורשיה יזכו בהם. והכא את אמר מתה מה יעשה בכתובתה? יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב. משמע שספק אם הנכסים בחזקתה או לא. אמר רבי יוסי בן חנינה° . הן דאת אמר מוכרת ונותנת וקיים. כשנפלו לה עד שלא היתה שומרת יבם _{שנפלו לה כשהיתה תחת בעלה, וידה ויד בעלה היו שוים. ומשמת יד היבם פחותה מידה}. והא דאת אמר יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב. כשנפלו לה משנעשית שומרת יבם _{שידה ויד היבם שוים}. נפלו לה עד שלא נעשית שומרת יבם, ועשו פירות משנעשית שומרת יבם. הפירות כמי שנפלו לה משנעשית שומרת יבם. אמר רבי זעירא° ההן יבם דהכא, צריכא _הסתפקו לדבית °שמאי אי כבעל הוא או אינו כבעל. אין כבעל הוא, יורש את הכל. אם אינו כבעל, לא יורש כלום. מספק יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. °בית הלל פשיטא ליה דכבעל הוא. אם כך למה לא יורש את הכל? מה שאמרו בנכסים הנכנסים ויוצאים עמה _{נכסי מלוג} שהם בחזקת יורשי אביה, שכן אפילו אחיו _{הבעל כשהיה חי}, אין לו בהם אלא אכילת פירות בלבד. תני רבי הושעיה° , יורשי הבעל היורשין את כתובתה חייבין בקבורתה. אמר רבי יוסה° _אסי. אילולי דתניתה רבי הושעיה° , הוות צריכא לפי שהייתי חושב שקבורה מתנאי כתובה, ומאחר שאין לה כתובה אין לה קבורה. וקשיא, אילו אשה שאין לה כתובה _{כגון שמחלה לבעלה על הכתובה} שמא אין לה קבורה? אשה אף על פי שאין לה כתובה, יש לה קבורה _{שבאמת יש לה כתובה אלא שהיא מחלה וכאילו בעלה ירש את כתובתה}. ברם הכא, הייתי חושב שאם יש לה כתובה, יש לה קבורה. אם אין לה כתובה אין לה קבורה

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_חכנסה, הרי היא כאשתו לכל דבר, ^ד_טובלבד שתהא כתובתה על ניכסי בעלה הראשון שכל נכסיו משועבדים לכתובתה:
גמ’: תנן התם, מי שמת והניח אשתו שומרת יבם. אפילו הניח נכסים של מאה מנה, אין היורשים יכולין למכור. מפני שכל נכסים אחראין לכתובתה. אם רוצה למכור כיצד הוא עושה? כונס ומגרש ומחזיר. והיא שוברת לו על כתובתה. אמר °רבי יוסה

[דף כה עמוד ב]

לצדדין היא מתניתא או כונס ומגרש, או שוברת לו על כתובתה בעודה תחתיו. אמר רבי זעירא° בשם רב המנונא° . כנסה וגירשה והחזירה. אם חידש לה כתובה, כתובתה על נכסיו. ואם לאו, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רב חסדא° מתניתא אמרה כן דתנן, שהמגרש את האשה והחזירה, על מנת כתובה הראשונה החזירה. למה אמר רבי זעירא° בשם רב המנונא° , כנסה וגירשה והחזירה. אם חידש לה כתובה, כתובתה על נכסיו. סוף עד שיכניס ויגרש ויחזיר? הרי אפילו אם לא גרש רק חידש לה כתובה _{בהסכמתה} כתובתה על נכסיו. דרובא _{חידוש יותר גדול} אתא מימר לך, שאפילו כנסה וגירשה והחזירה. אם חידש לה כתובה על נכסיו ואם לאו, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. אמר רבי זעורה° בשם רבי המנונא° , ארוסה שמתה, אין לה כתובה, שלא הותרה להינשא לשוק. ובכתובה נאמר שכאשר תהיה לאיש אחר תטלי מה שכתוב לך. שלא תאמר, יעשה כמי שגירש ויהא לה כתובה. לפום כן צריך מימר אין לה כתובה

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ה

מתני’: מצוה בגדול לייבם. לא רצה, מהלכין על כל האחין. לא רצו, חוזרין אצל הגדול ואומרים לו. עליך מצוה, או חלוץ או ייבם

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ו

מתני’: ^ד_יתלה בקטן עד שיגדיל. ובגדול עד שיבוא ממדינת הים. ובחרש ובשוטה. אין שומעין לו, אלא אומרים לו, עליך מצוה. או חלוץ או ייבם

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ז

מתני’: ^ד_יאהחולץ ליבמתו, הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה. אם יש שם אב, הנכסים של אב. ^ד_יבהכונס את יבמתו, זכה בניכסי אחיו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, בין כך ובין כך אפילו אם יבם, אם יש שם אב, הנכסים של אב:
גמ’: תנן, החולץ ליבמתו, הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה. שלא תאמר חליצה פטור, וביאה פטור. כמה דתימר, הכונס את יבמתו זכה בניכסי אחיו. ודכוותה החולץ ליבמתו זכה בנכסי אחיו. לפום כן צריך מימר, הרי הוא כאחד מכל האחין לנחלה. רב יהודה° _נשיאה אמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. העושה מאמר ביבמתו, לא זכה בניכסי אחיו. ואף °בית שמאי _{שאמרו שאם עשה מאמר ואחר כך נפלה גם אחותה ליבום, אשתו עימו וזו תצא משום אחות אשה} מודיי בה _{שרק לענין צרה נחשבת כאשתו אבל לא לשאר דברים}. ואף °רבי שמעון _{בן יוחאי שאמר שמאמר או קונה או לא קונה} מודיי בה _{שמספק לא מוציא משאר האחים}

[דף כו עמוד א]

ולא כ°רבי אלעזר בן ערך . ד°רבי אלעזר בן ערך אומר. המאמר קונה קניין גמור ביבמה. היו שתי יבמות _{שנפלו מאח אחד}. עשה מאמר בזו, ובעל לזו. מה נפשך, אם במאמר יזכה, אם בביאה יזכה. אמר רבי יוסה° _אסי, מאחר שאינו יכול לקיים את אחת מהן _{שחייבוהו חכמים שני גיטין וחליצה ושתיהן אסורות עליו}, לא זכה בניכסי אחיו. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, בין כך ובין כך _{אפילו אם יבם}, אם יש שם אב, הנכסים של אב. אמר רבי יצחק בר טבליי° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} דכתיב (דברים כי תצא כה ו) והיה הבכור אשר תלד. מקישו לבכור. מה הבכור אינו יורש בחיי אביו. אף זה, אינו יורש בחיי אביו. אי, מה בכור יורש לאחר מיתת אביו. אף זה יורש לאחר מיתת אביו? אמר רבי זעורה° , נמשיך ללמוד מינה, מה הבכור אם לא יורש _{לא נטל כפל} בשעה שהוא ראוי לירש, עוד אינו יורש. אף זה כיוון שאינו יורש בשעה שהוא ראוי לירש. עוד אינו יורש לאחר מיתת האב, אלא כשאר אחים. רבי אבא בר כהנא° ורבי חייה בר אשי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. הלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. רבי יהושע בן לוי° אמר הלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. רבי אבהו° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי הושעיה° . הלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. זימנין סגי יתבית קומי _{הרבה פעמים ישבתי לפני} רבי הושעיה° . ולא שמעית מיניה הדא מילתא. אמר ליה, ולית בר נש דו שמע מילה, ולית חבריה שמיע ליה? _{לא שמענו אינה ראיה}

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ח

מתני’: ^ד_יגהחולץ ליבמתו. הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו. הוא אסור באמה _חמותו, ואם אמה _{אם חמותו}, ואם אביה _{אם חמיו}, בבתה, בבת בתה, ובבת בנה, ובאחותה, בזמן שהיא קיימת. האחין מותרין. והיא אסורה באביו _{שהיא כלתו}, באבי אביו _{שהיא כלת בנו}, בבנו _{שהיא אשת אביו}, ובבן בנו _{שהיא אשת אבי אביו וזה שניות}, באחיו, ובבן אחיו _{שהיא אשת אחי אביו}. ^ד_ידמותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, ^ד_טוואסור בצרת קרובת חלוצתו:
גמ’: תנן, החולץ ליבמתו, הוא אסור בקרובותיה. מפני שחלץ לה. הא לא חלץ לה ומתה, מותר באמה. אמר רבי אבינא° , הדא היא דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. שומרת יבם שמתה, מותר באמה. זיקה היתה לו בה, כיון שמתה בטלה לו זיקתה. רבי אבון° שמע לה מן דבתרה, דתנן, החולץ ליבמתו. הוא אסור בקרובותיה וכ”ו ובאחותה בזמן שהיא קיימת, והאחין מותרין. ואחותה אצל האחים אחר שחלצו לה, לא כמתה היא? שהרי הם מותרים באחותה, אף בשאר הקרובות יהיו מותרים. תנן, אסורה באביו _{שהיא כלתו}, באבי אביו _{שהיא כלת בנו}, בבנו _{שהיא אשת אביו}, ובבן בנו _{שהיא אשת אבי אביו וזה שניות}, באחיו, ובבן אחיו _{שהיא אשת אחי אביו}. הדא אמרה, שניתנו _שגזרו שניות לחולץ.

[דף כו עמוד ב]

והיידא אמרה דא? אם ממה שאמרה המשנה שהיא אסורה באבי אביו, _{שהיא כלת בנו} אין זו ראיה, שאולי אסורה לאבי אביו לא משום החולץ, אלא מחמת בעלה שמת, שלגבי אביו היתה כלת בנו שהיא דאוריתא. אלא לומדים זאת מזה שאסורה בבן בנו משום שהיא אשת אבי אביו וזה שניות. הדא אמרה, שניתנו שניות לחולץ. תנן, מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, ואסור בצרת קרובת חלוצתו כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, מותר הוא אדם בקרובת צרת חלוצתו. ואסור בצרת קרובת חלוצתו. הדא מסייעא לההיא דאמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי אבינא° . גבי שתי אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחים, כשם שהאחיות אסורות מדרבנן משום אחות זקוקתו, אף צרותיהן אסורות, וזה נלמד מהמשנה הזו בקל וחומר. מה אחות חלוצתו שהיא מדבריהן, נתנו לה חכמים צרה ואסור בצרת קרובת חלוצתו. כאן שיש איסור אחיות, לא כל שכן? _{שזקוקה יותר קרובה מאשר חלוצה. ואם בחלוצה אסרו את הצרות קל וחומר בזקוקה}

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה ט

מתני’: ^ד_טזהחולץ ליבמתו, ונשא אחיו את אחותה ומת. חולצת ולא מתייבמת. וכן ^ד_יזהמגרש את אשתו, ונשא אחיו את אחותה ומת. הרי זו פטורה:
גמ’: שמעון בר אבא° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה בין חולץ מה בין מגרש? אמר לו, את סבור חליצה קניין ולכן שאלתה מה בין חליצה לגרושין. אינה אלא פטור. ואין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ. אבל חייבין עליה משום אשתו של מת.

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה י

מתני’: ^ד_יחשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה. משום °רבי יהודה בן בתירה אמרו. אומר לו _הדיין המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה. חלצו לה אחין או כנסו, יכנוס את אשתו. מתה היבמה, יכנוס. ^ד_יטמת היבם, מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה:
גמ’: תנן, מתה היבמה, יכנוס. לא אמרו אלא מתה יבמתו, מותר באשתו. אבל אם מתה אשתו, אסור ביבמתו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, זו דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס שסובר דכיוון שנאסרה עליו שעה אחת נאסרה עליו עולמית}. אבל לדברי חכמים. מתה יבמתו, מותר באשתו. מתה אשתו, מותר ביבמתו. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דברי חכמים, כל דבר שהוא בא מחמת הגורם. בטל הגורם, בטל האיסור. ולדברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אף על פי שבטל הגורם, האיסור במקומו

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה יא

מתני’: ^ד_כהיבמה לא תחלוץ ולא תתיבם, עד שיהא לה שלשה חדשים. וכן ^ד_כאשאר כל הנשים, לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים. אחת בתולות ואחת בעולות. אחת אלמנות ואחת גרושות. אחת ארוסות ואחת נשואות. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. הנשואות יתארסו. והארוסות ינשאו. חוץ מן הארוסה שביהודה, מפני שליבו גס בה

[דף כז עמוד א]

°רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. כל הנשים יתארסו. חוץ מן האלמנה, מפני האיבול:
גמ’: עד כמה הכרת העובר. סומכוס אומר משום °רבי מאיר , עד שלשה חדשים. אף על פי שאין ראייה לדבר, זכר לדבר. שנאמר (בראשית וישב לח כד) ויהי כמשלש חדשים. תנן התם, מעוברת דיה שעתה. אמר רבי יודן° . אפילו מעוברת רוח כדכתיב (ישעיהו כו יח) הרינו חלנו כמו ילדנו רוח וכתיב (ישעיהו לג יא) תהרו חשש תלדו קש. אמר רבי זעירא° אמר רבי אבא בר זוטרא° אמר רבי חנינה° בשם רבי חייה רבה° . לא צריך שלושה חדשים שלמים אלא אפילו רובו של ראשון ורובו של אחרון והאמצעי שלם. רבי אסי° אמר, תשעים יום שלימין. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר צריך תשעים יום שלמים כדי שלושה חדשים הן ועיבוריהן ולא די כ”ט יום לכל חדש, אתא עובדא קומי רבנן דתמן _{באשה שבעלה הלך למדינת הים ואחר שבעה חדשים חסרים משחזר ילדה} ולא ידעין אם שלשה עשר מן החדש הראשון ושבעה עשר מן האחרון או שבעה עשר מן הראשון ושלשה עשר מן האחרון וחמשה שלימים באמצע. ביקשו ליגע בוולד משום ספק ממזירות שהרי אין כאן שבעה חדשים מלאים, אמר לון רב נחמן בר יעקב° . כהדין עובדא אתא קומי אבא בר אבא° ואכשר _{דיש יולדת למקוטעין}. ואבא בר אבא° פליג על שמואל° _{בר אבא בר אבא} בריה שדרש חדשים שלמים? אמר רבי אבא° , שנייא היא הכרת העובר שנייא היא לידתו. הכרת העובר לחדשים שלימין, ולידתו לחדשים מקוטעין. תמן תנינן _{המקשה לילד וראתה דם בימי זיבה אינה מטמא זיבה דכתיב דם יהיה זובה. זיבה מחמת עצמה ולא מחמת} הולד כמה היא קישוייה? °רבי מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום _{לפני הלידה}. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר דייה חדשה °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים ^ד_כבאין קישוי יותר משתי שבתות. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אבא° , ממה שאמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, דיה חדשה ולא אמר דיה שלושים יום אחרונים ללידתה. זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין. דאי לא כן, ניתני שלשים יום. דדיה חדשה משמע שמראש חדש התשיעי להריונה, מיד היא ראויה לילד אפילו לא עברו תשעה חדשים מעת כניסתה להריון. רבי יוסי בי רבי בון° אמר. ממה שאמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, דיה חדשה ולא אמר דיה חדש. זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים שלימין. דדייה חדשה פירושו חדש שלה. כל אשה לפי זמן כניסת הריון שלה, עד שתשלים חדש תשיעי שלה. דרבי יודן° בעי. מה מביאים ראיה מדברי °רבי יהודה _{בר עילאי} לכך שאשה יולדת למקוטעים ולד חי? הרי °רבי יהודה _{בר עילאי} דיבר על החדש התשיעי לעניין דם הקושי שיהיה טהור בתאריך כזה, ולעניין זה לא סוף דבר עד שתלד ולד חי. אלא אפילו הפילה קדם זמנה, דם הקושי יהיה טהור . אמר רבי מנא° _{בן יונה}. שמעית בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. דהיא הכרת העובר היא לידתו, בעינן שלמים. ולית אנא ידע מן מי שמעית. אמר רבי אבא בר כהן° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. רבי ירמיה° אמרה. אמר ליה חזקיה° . לא אמרה רבי ירמיה° . ואיקפד רבי יוסי° _{בר זבידא} לקיבליה. אמר. אפילו יהושע שהיה קשור למשה.

[דף כז עמוד ב]

עד שנאמר עליו, לא ימיש מתוך האהל. אף על פי כן אם היה אומר אדם שמועה בשם משה שהוא לא הכיר, לא הוה אמר כן. כי אולי בכל זאת משה אמר והוא לא שמע. והוא אמר כן? חזר חזקיה° ואמר אין, אמרה. אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה. שכוונתו היתה שרבי ירמיה° לא יכול לאמר דבר כזה. כי אז יצא שאבא בר אבא° פליג על שמואל° _{בר אבא בר אבא} בריה. אמר רבי ברכיה° _הכהן בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. לעולם אין האשה יולדת אלא, או למאתים ושבעים ואחד או למאתים ושבעים ושנים או למאתים ושבעים ושלשה או למאתים ושבעים וארבעה מיום הביאה. שהאשה יולדת לתשעה חדשים אלא שלא ידוע באיזה יום נקלט הזרע, שהזרע יכול להתעכב עד שלושה ימים. אמר לו רבי מנא° _{בן יונה}. מנן שמע רבי הדא מילתה? אמר לו, מן רבי אבא° . מחלפה שיטתיה דרבי אבא° _{האם רבי אבא חזר בו}? תמן הוא אמר. שנייא הוא הכרת העובר _{שצריך דווקא שלושה חדשים שלמים}. שנייא היא לידתו, דאשה יולדת אף למקוטעים. והכא הוא אמר הכין שיולדת רק לשלמים? _{נשאר בשאלה}. אמר רבי אבא בר זוטרא° משם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, כתיב (בראשית וירא כב יז) ארבה הרבה את זרעך. כל שהוא בהרבה. דהיינו שעברו עליו רי”ב יום, שזה שבעה חדשים. הרי הוא בארבה את זרעך שהוא חי. רבי חייה בר אשי° הוה יתיב קומי דרב° _{אבא בר אייבו}. חמיתיה מבעת _{ראה שהוא לא רגוע}. אמר ליה מהו כן. אמר ליה, חמרתי מעברה, והיא בעיא מילד. ואנא בעי מרבעתה _לשומרה דלא תצטנן. אמר לו, אימתי עלה עליה הזכר? אמר לו ביום פלן. וחישב רב° _{אבא בר אייבו} ואמר לו, בעייא היא עד כדון _{שיש עוד זמן} עד להמלטה. ותני כן. אתון הפוחתת, אינה פוחתת משנה מימות הלבנה. והמוספת, אינה מוספת על שנה של ימות החמה. מילתיה דרבי יהושע בן לוי° פליגא. דאמר רבי יהושוע בן לוי° . בקרתיו _פרותיו של אנטונינוס, הרביעו אותה משוורין של בית °רבי . ויש מהן שילדו עכשיו, ויש מהן שילדו לאחר זמן. רואים שאין זמן קבוע. לא קשיא. כאן בבהמה טמאה _{יולדת לשלמים}, וכאן בבהמה טהורה _{יולדת למקוטעין}. והכתיב (איוב לט א ב) הידעת עת לדת יעלי סלע חולל איילות תשמור, תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה? רואים שאף זמנה של חיה קבוע. אמר לו חיה טהורה כבהמה טמאה: תנן, וכן שאר כל הנשים, לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים. אחת בתולות ואחת בעולות, אחת אלמנות ואחת גרושות, אחת ארוסות ואחת נשואות. °רבי מאיר חשש לגיטין ולא חילק אלא כל מי שזקוקה לגט צריכה להמתין שלושה חדשים. ולכן בין ארוסה בין נשואה בין קטנה, אבל אנוסה אינה צריכה לחכות. °רבי יהודה _{בר עילאי} חשש לוולד לכן כל מי שראויה לילד צריכה להמתין שלושה חדשים _{לכן לשיטתו הארוסות ינשאו והנשואות יתארסו. אבל אנוסה שיש חשש לולד צריכה לחכות}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} חשש לגיטין ולוולד _{ולכן לשיטתו רק הראויה לילד וגם זקוקה לגט צריכה להמתין שלושה חדשים}. °רבי מאיר חשש לגיטין דאין תאמר ש°רבי מאיר לא חשש לגיטין אלא לולד, למה ארוסות לא ינשאו? אלא על כרחך ד°רבי מאיר חשש לגיטין. אמר רבי זעורה° בשם רבי גדולה° _{כך שמו}. ^ד_כגממאנת אינה צריכה להמתין שלשה. היוצאת בגט צריכה להמתין שלשה חדשים. מסייעא ליה מד°רבי מאיר . ד°רבי מאיר חשש לגיטין. אמר רבי אבא° בשם רבי אבא בר ירמיה° . ^ד_כדאנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים. מסייעא ליה מד°רבי יוסי _{בן חלפתא}. ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} חשש לגיטין ולוולד וכיוון שבאנוסה אין גט וגם מתהפכת אינה צריכה להמתין. תני, הגיורת, והשבויה, והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו ^ד_כהצריכות להמתין ג' חדשים. דברי °רבי יהודה _{בר עילאי שחשש לולד}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר אינן צריכות להמתין _{שהרי אינן צריכות גט}.

[דף כח עמוד א]

ובדמים שראתה גיורת או משוחררת פעם ראשונה אחר שנתגירה או נשתחררה, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, מטמא מעת לעת, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר דייה שעתה _{שהרי קדם היתה גויה ואינה מטמא}. אמר °רבי . נראין דברי °רבי יוסי _{בן חלפתא} בדמים _{שדיה שעתה}, ודברי °רבי יהודה _{בר עילאי} בוולד שצריכה להמתין שלושה חדשים. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו° . אבא הוה ליה עובדה. ושלח שאל לרבי חייה° ולרבי יוסי° _{בר זבידא} ולרבי אמי° _{בן נתן}, והורין ליה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} בוולד שלא צריכה להמתין שלושה חדשים. פשיטא, דאי לא כן מה אנן אמרין, °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי יוסה אין הלכה כ °רבי יוסי _{בן חלפתא}? אלא בגין דאמר °רבי נראין דברי °רבי יהודה _{בר עילאי} בוולד, לכן היה צריך לאמר שהלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. לא כן אמר רבי אבא° בשם רבי זעורה° . כל מקום ששנה °רבי נראין, עדיין המחלוקת במקומה. חוץ מעיגול של דבילה. דתנן (_{(טבול יום ב יב)})_{עיגולי דבילה שנפלו משקין על מקצתו הרי הוא נוטל עובי שלש אצבעות על רוחב מלא קציעה דברי °רבי יהודה בר עילאי, וחכמים אומרים אין נוטל הימנו אלא מקום משקה בלבד. אמר °רבי , נראין דברי °רבי יהודה בר עילאי בדבילה שמינה שלא גירסה. ודברי חכמים בדבלה שמנה שגרסה} ושם כוונתו שאין מחלוקת דדין מודי לדין. ודין מודה לדין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, קשייתה קומי רבי חנינה בריה דרבי אבהו° . לשיטת °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אפילו דבר בריא שנבעלו לא צריכות להמתין? אמר לו, וסתם גויות, לא כבעולות הן? שמעון בר אבא° אמר. אתא עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} והורי כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. והוה רבי אלעזר° _{בן פדת} מצטער ואמר. שבקין סתמא _{המשנה שלנו שאמרה בסתם שכולן צריכות להמתין והרי רבי יוחנן° בר נפחא הוא שאמר הלכה כסתם} ועבדין כיחידייא. כד שמע דתני לה רבי חייה° בשם °רבי מאיר אמר, יאות סבא ידע פירקי גרמיה _{יודע רבי יוחנן° בר נפחא לישב את דבריו שלא יהיו סתירות בין הוראותיו}. רבי מנא° _{בן יונה} בעא קומי דרבי יודן° , לא כן אמרו חזקיה° ורבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, כל מקום ששנה °רבי מחלוקת ואחר כך שנה סתם, הלכה כסתם? ולמה כאן שרבי שנה סתם לא נפסוק כמותו? אמר לו כל הכלל זה כש°רבי עצמו למד מחלוקת ואחר כך שנאה בסתם במקרה כזה הלכה כסתם. אבל דילמא חורן? _{האם זה נאמר גם כשאדם אחר שנה מחלוקת}? _{אולי במקרה כזה הכלל לא תופס}. ולאו קל וחומר הוא? מה הן אין דאשכח °רבי מחלוקת, וחזר ושנה סתם, הלכה כסתם. אתר דלא אשכח °רבי מתני מחלוקת, אלא אחרים שנו מחלוקת, ו°רבי שנה סתם, לא כל שכן שתהא הלכה כסתם? אתא חזקיה° ואמר, רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אפי' כשאחרים שנו מחלוקת ו°רבי שנה סתם, הלכה כסתם. ולמה כאן הוא _{רבי יוחנן° בר נפחא} מורה ליה כיחידייא? אמר רבי שמואל בר יונה° בשם רבי אחא° , מה שאמרנו שהלכה כסתם, הדא דאת אמר, כשאין מחלוקת אצל סתם, אבל אם יש מחלוקת אצל סתם, _{כמו כאן ש°רבי יוסה חולק על הסתם} לא בדא הלכה כסתם. רבי יוסי בי רבי בון° אמר בשם רבי אחא° . הדא דאת אמר ביחיד אצל יחיד, אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא _{הלכה כסתם}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כל מקום ששנה סתם משניות דרבנן _{זה דעת הרבים שכולם הסכימו} עד שיפרש לו רבו אחרת. רבי שמעון בן לקיש° אומר. כל סתם משניות ד°רבי מאיר עד שיפרש לו רבו אחרת. אמר רבי זעירא° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא דרבי שמעון בן לקיש° פליג _{וסובר שאין הלכה כסתם כיוון שהיא דעת °רבי מאיר , דאף הוא מודה שהלכה כסתם}, אלא דו חמי _{שהוא ראה} רוב סתם משניות ד°רבי מאיר . רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. הידינו רבו? רבו דמתניתא שלימד אותו ממסורת שהמשנה כדעת יחיד או רבה דאולפנה שלימדו מסברה שהסתם משנה כדעת יחיד?

[דף כח עמוד ב]

לית מילתא דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמרה רבה דמתניתא? דאתא עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} והורי כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. והוה רבי אלעזר° _{בן פדת} מצטער ואמר. שבקין סתמא _{המשנה שלנו שאמרה בסתם שכולן צריכות להמתין והרי רבי יוחנן° בר נפחא הוא שאמר הלכה כסתם} ועבדין כיחידייא. כד שמע דתני לה רבי חייה° בשם °רבי מאיר אמר, יאות סבא ידע פירקי גרמיה. מכאן ראיה שצריך שרבו ילמד אותו שהמשנה היא דעת יחיד כמו שרבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} שנה בשם °רבי מאיר . אין מכאן ראיה נאמר _אולי, באמת די באולפן דקביל מן רבה שלימדו מסברה. רק כאן במקרה כד שמע דתני לה רבי חייה° בשם °רבי מאיר . אבל באמת די שיקבל מרבו בסברא. ^ד_כוהחולצת מונה משעת מיתה. היוצאה בגט מונה משעת נתינת גיטה. רבי חנינה° אמר משעת נתינת גיטה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר משעת כתיבה. רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. רב° _{אבא בר אייבו} כרבי חנינה° . ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. מתיב שמואל° _{בר אבא בר אבא} לרב° _{אבא בר אייבו}. על דעתך דאת אמר משעת נתינה. משום מה את חושש? משום שנתייחדה בנתים? אם התיחד עימה אחר כתיבת הגט ניחוש לה לגט ישן? מתיב רבי חנינה° לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. על דעתך דאת אמר משעת כתיבה. היו שני גיטין. אחד נכתב עכשיו ואחד נכתב לאחר זמן וניתנו שניהן ביום אחד. לזו את אוסר ולזו את מתיר? מן דהוה מותבה _{מה ששאל} רב° _{אבא בר אייבו} לשמואל° _{בר אבא בר אבא}, התיב רבי חנינה° לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. מאן דהוה רבי יוחנן° _{בר נפחא} מותבה _{מה שהשיב} לרבי חנינה° , התיב שמואל° _{בר אבא בר אבא} לרב° _{אבא בר אייבו}. ^ד_כזוהלכה, מונה לגט משעת כתיבה, אם לא נתייחד עמה. תנן, חוץ מן האלמנה מפני האיבול. וכמה הוא האיבול? שלשים יום. הדא דתימר בנשים. ^ד_כחאבל באנשים שלשה רגלים. בשיש לו בנים. אבל אם אין לו בנים, מיד. ^ד_כטבשיש לו מי שישמשנו, אבל אם אין לו מי שישמשנו, מיד. בשאין לו בניו קטנים. אבל אם היו בניו קטנים, מיד. כהדא מעשה שמתה אשתו של °רבי טרפון . עד כשהוא בבית הקברות, אמר לאחותה, היכנסי וגדלי את בני אחותיך. אף על פי כן כנסה ולא הכירה, עד שעברו עליה ל' יום _{ימי אבלות שלה על אחותה}

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה יב

מתני’: ^ד_לארבעה אחין נשואין לארבעה נשים ומתו. אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולן, הרשות בידו. ^ד_לאהיה נשוי לשתי נשים ומת. ביאתה או חליצתה של אחת מהן, פוטרת צרתה. ^ד_לבהיתה אחת כשירה ואחת פסולה, אם היה חולץ חולץ לפסולה. ואם היה מייבם, מייבם לכשירה:
גמ’: תנן, ארבעה אחין נשואין לארבעה נשים ומתו. כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה} ארבעה מאחין. דלמא _{מעשה שהיה} תלת עשר אחין הויין. ומתין תרין עשר דלא בנין. אתיון בעיון מתייבמה קומי °רבי . אמר ליה °רבי איזיל ייבם אמר ליה, לית בחיילי לפרנסם. והם אומרות כל חדא וחדא. אנא מזייננא ירחי. אמר ומאן זיין ההוא ירחא דעיבורא? אמר °רבי , אנא זייננא ירחא דעיבורא וצלי עליהון ואזלון להון. בתר תלת שנין אתון טעינין תלתין ושיתא מיינוקין _{אחר שלוש שנים באו טעונים שלושים ושש תינוקות}. אתון וקמנון להן קומי דרתה ד°רבי _{באו ועמדו לפני ביתו של רבי}. סלקין _הלכו משרתי °רבי ואמרין ליה, לרע קרייא דמיינוקין _{בחוץ למטה כפר של תינוקות} בעיין מישאל בשלמא. אודיק °רבי מן כוותא וחמתון _{הציץ רבי מהחלון וראה אותם}. אמר לון, מה עיסקיכון? אמרין ליה. אנן בעיין _{אנו מבקשים} תיתין לן ההוא ירחא דעיבורא. ויהיב להון ההוא ירחא דעיבורא. כתיב (דברי הימים א יג יד) וישב ארון יי עם עובד אדום בביתו שלשה חדשים. ויברך יי וגו'. במה בירכו? בבנים. הדא הוא דכתיב (דברי הימים א כו ח) כל אלה מבני עובד אדום המה. ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים ושנים וגו'. שהיו לו שמונה כלות דהוות כל חדא מינהן, ילדה תריי בכל ירחא _{וכל כלה ילדה שני בנים בכל חדש}. הא כיצד? טמאה שבעה. וטהרה ז' וילדת. טמאה ז' וטהרה ז' וילדת ויחד שית עשר לכל ירח, לתלתא ירחין הא ארבעין ותמנייה. והוא אשתין _{שישה שנולדו לו מאשתו}, הא חמשין וארבעה

[דף כט עמוד א]

ותמנותיהון _{שמונת בניו שהיו כבר} הא אשתין ותריי. הדא היא דכתיב ששים ושנים לעובד אדום. תנן, היה נשוי לשתי נשים ומת. ביאתה או חליצתה של אחת מהן, פוטרת צרתה. אמר רבי אבא בר זבדא° . כתיב (דברים כי תצא כה י) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. בית שהוא ניתר בחליצה אחת. אף בביאה כן. חליצה פוטר וביאה פוטר. כמה דאת אמר בחליצה כן את אמר בביאה. ומהו להערים? כגון שהגדול שבאחים ייבם את כולם אף שאינו מעונין בהן לנשים ומיד אחר כך יגרשם? וכי °רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא הערים וקידש שלש מאות נשים בימי רעבון על מנת להאכילן בתרומה. תמן לא היתה דרך אחרת דאין כל אחד ואחד ראוי להאכיל בתרומה אלא רק בעל, לכן לא היתה ברירה אלא לקדש אותן. ברם הכא, כל אחד ואחד ראוי לייבם ואם אחד לא מעוניין באשה שיאפשר לאח אחר ליבם. דרבי יודן בי רבי ישמעאל° עבדין ליה כן _{שהוא רצה לייבם ואחיו הבכור יבם וגרש כדי לרשת את המת}

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה יג

מתני’: המחזיר את גרושתו, והנושא את חלוצתו, והנושא את קרובת חלוצתו, יוציא והוולד ממזר, דברי °רבי עקיבה . וחכמים אומרים, אין הוולד ממזר. ומודים בנושא את קרובת גרושתו, שהוולד ממזר:
גמ’: אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. המחזיר את גרושתו משנישאת, פסלה מן הכהונה. בלא כך אינה פסולה מן הכהונה? _{שהרי היא גרושה}. אלא, פסולה מלוכל בתרומה _{גם של בית אביה אם הייתה כהנת אם יגרשנה בעלה או ימות ותהיה בלא ולד}. רבי זעירה° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_לגהמחזיר גרושתו משנישאת, בתה כשירה לכהונה. ומאי טעמא? דכתיב (דברים כי תצא כד ד) כי תועבה היא. היא תועבה ואין הוולד תועבה

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה יד

מתני’: ואי זהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבוא, דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. °שמעון התימני אומר, ^ד_לדכל שחייבים עליו כרת בידי שמים. והלכה כדבריו. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, כל שחייבין עליו מיתת בית דין

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה טו

מתני’: אמר °שמעון בן עזאי . מצאתי מגילת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש. לקיים דברי °רבי יהושע _{בן חנניה}:
גמ’: רבי יוסי בן חנינה° אומר, וכולהם מאשת אב למדו דכתיב (דברים כי תצא כג א) לא יקח איש את אשת אביו, ולא יגלה כנף אביו. וסמיך ליה (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה’. °רבי עקיבא _{בן יוסף} דורש, מה אשת אביו מיוחדת, שהיא בלא יבוא, הוולד ממזר. אף כל שהוא בלא יבא, הולד ממזר. התיבון. הרי אלמנה לכהן גדול? שהיא בלאו ואין הולד ממזר. שנייא היא, שפירש בה הכתוב שהבן חלל דכתיב (ויקרא אמור כא יב) ולא יחלל זרעו בעמיו. הא אם לקח חילל. °שמעון התימני דרש. מה אשת אב מיוחדת שחייבין עליה כרת בידי שמים, הוולד ממזר. אף כל שחייבין עליה כרת בידי שמים, הוולד ממזר. התיבון ^ד_לההרי נידה שחיבים עליה כרת ואין הולד ממזר? שנייא היא שאין כתוב בה שאר בשר. °רבי יהושע _{בן חנניה} דרש. מה אשת אב מיוחדת, שחייבין עליה מיתת בית דין, והוולד ממזר. אף כל שחייבין עליה מיתת בית דין, הוולד ממזר.

[דף כט עמוד ב]

אף על גב ד°רבי יהושע _{בן חנניה} אמר, הבא על אחות חלוצתו, הוולד כשר. מודה שאם היתה הוולד נקיבה, שהיא פסולה מן הכהונה. אף על גב ד°רבי שמעון בן יהודה אמר משום °רבי שמעון _{בן יוחאי}. ^ד_לוגוי ועבד שבאו על בת ישראל הוולד כשר. מודי שאם היתה נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה. חד בר נש, אתא לגבי רב° _{אבא בר אייבו}, אמר בגין דילידת אמה דההוא גברא מארמאי _{אימו ילדה אותו מגוי} האם מותר הוא לבא בקהל? אמר ליה, כשר. אמר ליה רב חמא בר גוריא° לאותו אדם. _{תברח מהר} הן דעיימך רגליך _{כל עוד יש לך רגלים} עד דלא ייתי שמואל° _{בר אבא בר אבא} ויפסלינך. אף על גב דרב° _{אבא בר אייבו} אמר, גוי ועבד שבאו על בת ישראל הוולד כשר. מודי שאם היתה נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה. ומה ראו לומר הלכה כ°רבי שמעון התימני _{שלמד מכרת דאשת אב, ולא ממיתה דאשת איש כמו שדורש °רבי יהושע בן חנניה}? אמר רבי יוסי בי רבי חנינא° . דמצינו מקום שנכללו בו כל העריות להיכרת. דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו. ולמה יצאת אשת אב? דכתיב (דברים כי תצא כג א) לא יקח איש את אשת אביו, ולא יגלה כנף אביו. וסמיך ליה (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה’. לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמדך על הממזר, שהבא על אחת מכל העריות הולד ממזר. מחלפה שיטתיה דרבי יוסי בי רבי חנינא° _{האם רבי יוסי בי רבי חנינא חזר בו}? תמן _בעריות הוא יליף ליה מכללא ובכלל נאמר כרת אף שבפרט יש חיוב מיתה, והכא בעבודה זרה הוא יליף ליה מפרטה _{ממה שנאמר חיוב כרת בפרט}? דתני גבי פר העלם דבר של ציבור וקרבן כהן משיח (ויקרא ויקרא ד ב) ואם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשנה. הייתי אומר, אף אוכלי שקצים ורמשים בכלל. הרי את דן לומר. נאמר כאן (ויקרא ויקרא ד יג) מעיני דכתיב ונעלם דבר מעיני הקהל. ונאמר להלן גבי עבודה זרה מעיני דכתיב (במדבר שלח טו כד) והיה אם מעיני העדה. מה עיני שנאמר להלן, דבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו כרת. אף מעיני שנאמר כאן, ^ד_לזשחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אי מה מעיני שנאמר להלן בעבודה זרה, שיש בו מיתת בית דין. אף מעיני שנאמר כאן דבר שיש בו מיתת בית דין? אמר רבי יוסי בי רבי חנינה° . מקום שיצאת עבודה זרה ללמד על מחוייבין כריתות _{היינו הפרשה שבה נאמר מעיני שממנה לומדים בגזירה שווה} לא יצא עמם מיתה _{לא מוזכר שם מיתה} אלא כרת בלבד דכתיב (במדבר שלח טו ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את יהוה הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה. אבל מיתה ממקום אחר באת _{בפרשה אחרת נאמר שחייב מיתה}. מחלפה שיטתיה דרבי יוסי בי רבי חנינא° _{האם רבי יוסי בי רבי חנינא חזר בו}? תמן _בעריות הוא יליף לה _{שולד מחיבי כריתות הוה ממזר} מכללא ממה שבכלל כתוב כרת אף שהפרט _{שממנו נלמד על הכלל שהולד ממזר} במיתה. והכא גבי קרבן כהן משיח והוראת בית דין הוא יליף לה מפרטה שהרי בכלל נאמר רק לאו דכתיב (ויקרא ויקרא ד ב) אשר תחטא בשגגה מכל מצוות ה’ אשר לא תעשנה, ואף על פי כן נלמד מהפרט ששם נאמר כרת? תמן גבי קרבן כהן משיח והוראת בית דין נכללו כל העבירות לקרבן. יצאת עבודה זרה ונאמר שחייב עליה כרת ללמד על מחוייבי קרבנות שרק כאשר חייב כרת יש חיוב קרבן, ובזה די במצווה אחת וממנה אפשר ללמוד על הכלל. אית לך מימר הכא, שבכלל נכללו כל העריות לממזר ויצאת אשת אב ללמד על כרת שרק כאשר יש ממזרות חייב כרת? הרי בכלל נאמר כרת ובפסוק שבו מוזכר ממזרות באשת אב לא מוזכר העונש ונאמר רק לא יקח _{ומיתה במקום אחר נאמרה כך שאי אפשר ללמוד מהפרט לגבי חומרת העונש לעניין ממזרות}

ירושלמי יבמות, פרק ד, הלכה טז

מתני’: ^ד_לחאשתו שמתה, מותר באחותה. גירשה ומתה מותר באחותה. נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה. יבמתו שמתה, מותר באחותה. חלץ לה ומתה, מותר באחותה. נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה:
גמ'. תנן, יבמתו שמתה, מותר באחותה, הא באמה אסור. לא כן אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. שומרת יבם שמתה, מותר באמה?

[דף ל עמוד א]

אלא בגין דתנינן, חלץ לה ומתה, מותר באחותה. הא באמה, אסור. לפום כן תנא אחותה
הדרן עלך פרק החולץ ליבמתו

פרק חמישי –רבן גמליאל

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק ה, הלכה א

מתני’: °רבן גמליאל _דיבנה אומר, אין גט אחר גט, ולא מאמר אחר מאמר, ולא בעילה אחר בעילה, ולא חליצה אחר חליצה. וחכמים אומרים. ^ה_איש גט אחר גט ^ה_בואחר מאמר. ^ה_גאבל לא לאחר בעילה, ולא לאחר חליצה כלום:
גמ’: כתיב (דברים כי תצא כה ה) יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה. יבמה יבא עליה זה הביאה. ולקחה לו לאשה זה המאמר. יכול כשם שהביאה גומרת בה להיות אשתו, כך יהא מאמר גומר בה? תלמוד לומר, ולקחה לו לאשה ויבמה עורה את כל הפרשה כולה לייבום. _{דאף על גב שלקחה לאשה דהיינו שעשה בה מאמר צריך שייבם אותה בביאה} ללמד שהביאה גומרת בה, ואין המאמר גומר בה. אם כן, מה הועיל בה מאמר? לאוסרה לאחין. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. המאמר או קונה או לא קונה. מה טעם ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}? מספקא ליה האם יבמה יבא עליה, זו הביאה. ולקחה לו לאשה, זה המאמר. וכשם שהביאה גומרת בה, כך המאמר גומר בה. או יבמה יבא עליה, והרי היא לקוחה לו על ידי ביאה זו, והמאמר לא הועיל בה כלום. °רבי אלעזר בן ערך אומר. המאמר קונה קניין גמור ביבמה. מה טעם ד°רבי אלעזר בן ערך ? שנאמר ולקחה לו לאשה. הרי היא כקידושי אשה. מה קידושי אשה קונין קניין גמור. אף המאמר קונה קניין גמור ביבמה. ^ה_דאי זו היא מאמר ביבמה? אומר לה הרי את מקודשת לי בכסף ובשוה כסף. כמה דרבנין אמרין, המאמר קונה ומשייר. כן אינון אמרין, הגט פוטר ומשייר שאינה מתיבמת אחר הגט אבל צריכה חליצה. ויפטור הגט פטור גמור ביבמה מקל וחומר? מה אם האשה שאין חליצה פוטרת בה, הגט פוטר בה. יבמה שחליצה פוטרת בה, אינו דין שיהא הגט פוטר בה? תלמוד לומר (דברים כי תצא כה ט) וחלצה. בחליצה היא ניתרת, ואינה ניתרת בגט. ולא תפטור בה הגט כלום? כתיב (דברים כי תצא כה ה) ולא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. מה אנן קיימין? אם בשבא עליה? אשתו היא. אם בשחלץ לה? תלך ותינשא לאיש זר. אלא כן אנן קיימין, בשנתן לה גט. ואמרה תורה לא תהיה לאיש זר עד שתחלוץ. ותני חזקייה כן. ^ה_המניין לנותן גט ליבמתו שהיא אסורה עליו ועל אחיו? דכתיב (דברים כי תצא כד ד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. אצלו אני קורא שילחה מלשון אשר שילח. אצל האחין אני קורא אשר שילחה _{אחד האחים}. ותתיר חליצה באשה מקל וחומר? מה אם היבמה שאין הגט פוטר בה, חליצה פוטר בה. אשה שהגט פוטר בה, אינו דין שתהא חליצה פוטרת בה? תלמוד לומר (דברים כי תצא כד א) וכתב לה ספר כריתות וגו'. ^ה_ובגט היא ניתרת, ואינה ניתרת בחליצה.

[דף ל עמוד ב]

ותפטור בה חליצה ותשייר כמו גט ביבמה? תמן למדנו שגט פוטר ומשייר ביבמה מדכתיב (דברים כי תצא כה ה) לא תהיה לאיש זר. הכא _{שאתה רוצה ללמוד שחליצה פוטרת ומשיירת באשתו} מה אית לך _{איזה לימוד יש לך}? האם כמה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, המאמר או קונה או לא קונה. כן הוא אומר, הגט או פוטר או לא פוטר? נישמעינה מן הדא דתנן. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. ^ה_זהבעילה, בזמן שהיא בתחילה, אין אחריה כלום. הא בסוף, יש אחריה כלום. חייבים לאמר שהכוונה לבעילה שהיא לאחר הגט, אבל בבעילה שהיא לאחר מאמר, מה נפשך. קנה מאמר, אין אחריו כלום. לא קנה מאמר, תקנה הביאה ולא יהא אחריה כלום. אלא כן אנן קיימין בבעילה שהיא לאחר הגט. הדא אמרה, שהגט פוטר ומשייר. שאם היה פוטר לגמרי, לא היתה הביאה כלום ולא היה צריך אחריה גט. ואם הגט כלום. הייתה הביאה קונה, ולא היה צריך אחריה חליצה. תנן, °רבן גמליאל _דיבנה אומר, אין גט אחר גט, ולא מאמר אחר מאמר, ולא בעילה אחר בעילה, ולא חליצה אחר חליצה. האם °רבן גמליאל _דיבנה שאמר שאין מאמר אחר מאמר, כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} שסובר שהמאמר או קונה או לא קונה? דממה נפשך, אם מאמר קונה כבר קנה הראשון. ואם אין מאמר קונה גם השני לא קנה. °רבן גמליאל _דיבנה רובה מד°רבי שמעון _{בן יוחאי}. של°רבי שמעון _{בן יוחאי} הגט פוטר ומשייר ויש גט אחר גט. ול°רבן גמליאל _דיבנה אף בגט _{כמו במאמר} או שהגט פוטר או שאינו פוטר ולכן אין גט אחר גט. דממה נפשך, אם גט פוטר, כבר פטר הראשן. ואם גט לא פוטר, גם השני אינו פוטר. נישמעינה מן הדא דתנן, מודה °רבן גמליאל _דיבנה לחכמים, ^ה_חשיש גט אחר מאמר _{כגון שעשה מאמר באחת ונתן גט לשניה, שאסור בקורבות שניהן. או שאחיו נתן גט לשניה שנאסר בקרובותיה}, ומאמר אחר גט _{כגון שנתן גט לאחת ומאמר לשניה}. גט אחר ביאת מאמר _{כגון שעשה מאמר לאחת ביאה לשניה וגט לשלישית}, ומאמר אחר ביאת הגט _{גט לאחת ביאה לשניה ומאמר לשלישית}. גט אחר ביאת מאמר היך עבידה? היו שלש יבמות. עשה מאמר בזו, ובעל לזו, ונתן גט לשלישית. הדא אמרה, שהמאמר קונה ומשייר כרבנן. דאם תאמר המאמר או קונה או לא קונה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, מה נפשך. קנה מאמר, אין אחר זו כלום. לא קנה המאמר, תקנה הביאה ולא יהא אחריה כלום. הדא אמרה, שהמאמר קונה ומשייר. מאמר אחר ביאת גט היך עבידה? היו שלש יבמות. נתן גט לזו, ובעל לזו, ועשה מאמר בשלישית. הדא אמרה, שהגט פוטר ומשייר. דאם תאמר הגט פוטר או לא פוטר, מה נפשך. פטר הגט, אין אחריו כלום. לא פטר הגט, תפטור הביאה ולא יהא אחריה כלום. הדא אמרה, שהגט פוטר ומשייר. מהך ברייתא רואים ש°רבן גמליאל _דיבנה שסובר שמאמר קונה ומשייר דלא כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. שסובר שמאמר או קונה או לא קונה, והרי מהמשנה שלנו יוצא ש°רבן גמליאל _דיבנה שאמר אין מאמר אחר מאמר ביבמה, כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא?

[דף לא עמוד א]

אלא דלית טעמא דהן כטעמא דהן. °רבן גמליאל _דיבנה סובר שמאמר קונה ומשייר, וגט פוטר ומשייר. וטעמא ד°רבן גמליאל _דיבנה שאמר במשנה שאין מאמר אחר מאמר ואין גט אחר גט, דכל מה שמאמר השני עתיד לקנות, כבר קנה הראשון. וכל מה שהגט השני עתיד לפטור, כבר פטר הראשון. _{°רבי שמעון בן יוחאי סובר שהמאמר או קונה או לא קונה, והגט או פוטר או לא פוטר}. טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}, אם קנה הראשון, לא קנה השני. לא קנה הראשון, אף השני לא קנה. פטר הראשון, לא פטר השני. לא פטר הראשון, אף השני לא פטר. על דעתיה ד°רבן גמליאל _דיבנה שסובר שהגט פוטר ומשייר, מהו שיהא גט לאחר גיטו של מאמר _{כגון שעשה מאמר באחת ונתן לה גט, ואחר כך נתן גט לשניה, האם יהיה פסול בקרובותיה}? _{דאף שאין גט אחר גט, כאן אולי הגט שניתן למאמר לא פטר אלא את המאמר, והגט השני יפטור את הזיקה. או שהגט פוטר גם את המאמר וגם את הזיקה, והגט השני לא מועיל כלום}, ומאמר אחר גיטו של מאמר _{כגון שעשה מאמר באחת ונתן לה גט, ואחר כך עשה מאמר לשניה, האם יהיה פסול בקרובותיה}? גט לאחר גיטו של מאמר היך עבידא? היו שתי יבמות. עשה מאמר לזו, ונתן לה גט, ונתן גט לשנייה. אם תאמר שהגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר _{שפוטר אף את הזיקה}, כמי שיש כאן גט מתחילה, ואין גט לאחר גיטו של מאמר. אם תאמר אין הגט פוטר אלא מה שקנה מאמר, כמי שאין כאן גט בתחילה. ויש גט לאחר גיטו של מאמר _{והגט השני יפטור את זיקתו}. מאמר אחר גיטו של מאמר היך עבידה? היו שתי יבמות. עשה מאמר לזו ונתן לה גט. ועשה מאמר לשנייה. אם תאמר הגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר. כמי שאין כאן מאמר, ואין מאמר אחר גיטו של מאמר. ואם תאמר אין הגט פוטר יותר ממי שקונה מאמר. כמי שיש כאן מאמר, ויש מאמר לאחר גיטו של מאמר. על דעתיה ד°רבן גמליאל _דיבנה שאמר שאין מאמר אחר מאמר, הרי ביאה פסולה _{שבעל אחר שנתן גט} עשו אותה כמאמר, מהו שתהא ביאה פסולה אחר ביאה פסולה? וכן ביאת קטן עשו אותו כמאמר, מהו שתהא ביאת בן תשע אחר ביאת בן תשע? מהו שתהא ביאה פסולה לאחר ביאת בן תשע? מהו שתהא ביאת בן תשע לאחר ביאת פסולה? חכמים שחלקו על °רבן גמליאל _דיבנה ואמרו שיש מאמר אחר מאמר בשתי יבמות מהו שיודו ל°רבן גמליאל _דיבנה שאין מאמר אחר מאמר ביבמה אחת? היך עבידא? עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט, ועשה מאמר. אם תאמר יש מאמר אחר מאמר. לא נפטרה באותו הגט וצריכה גט נוסף למאמר השני. אם תאמר אין מאמר אחר מאמר, נפטרה באותו הגט. דרבי יודן° בעי. קידש אשה

[דף לא עמוד ב]

מעכשיו לאחר שלשים יום _{שהדין שקונה ומשייר בדומה למאמר}. ונפלה לה אחותה בתוך שלשים יום. אפילו כן אין מאמר אחר מאמר? לא אמר °רבן גמליאל _דיבנה, אלא על ידי גט או על ידי מאמר. שסובר °רבן גמליאל _דיבנה שהמאמר קונה ומשייר ואם קנה הראשון השני לא עשה כלום. דמה שהשני בא לקנות כבר קנה הראשון והגט פוטר ומשייר ומה שבא הגט השני לפטור כבר פטר הגט הראשון. אבל במקדש מעכשיו לאחר שלשים אף °רבן גמליאל _דיבנה מודה שיש מאמר אחריו ומה ששייר בקדושין יקנה המאמר. וההיא דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאם אחד קדש מעכשיו לאחר שלושים יום, בכל יום הקידושין חלין במקצת ומשיירים ^ה_טואפילו קידושין מאה תופשין בה. שאם יבואו אפילו מאה ויקדשו באותה צורה, כל הקידושין חלים. האם זה דלא כ°רבן גמליאל _דיבנה? שם לכל קידושין יש מקום לחול. כאן מה שהזיקה יכולה לקנות כבר קנה מאמר לכן ל°רבן גמליאל _דיבנה השניה יוצאת בלא חליצה

ירושלמי יבמות, פרק ה, הלכה ב

מתני’: ^ה_יכיצד? עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט. צריכה הימינו חליצה. עשה מאמר וחלץ, צריכה הימינו גט. עשה בה מאמר ובעל, הרי זו כמצותה:
גמ’: תנן, עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט, צריכה הימינו חליצה. ממה שאמרה המשנה שאם עשה מאמר ונתן גט צריכה חליצה, ולא אמר חליצה או יבום. הדא אמרה, שהגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר. דאם תאמר אין הגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר, ייבם. אם אמר לא יפטור גיטי אלא מה שקנה מאמרי. אפילו מה שקנה מאמרו לא פטר גיטו. דבעינן כריתות ואין זו כריתות. חליצה פסולה כגון שעשה בה מאמר וחלץ לה, אף על גב שחליצה פסולה היא שעדיין צריכה גט, אפילו הכי צרתה מותרת. ולהידא מילה? שאם יבא אחר וקידש את הצרה, תפשו בה קידושין.

[דף לב עמוד א]

בא אחר וקידשה. מכיון שנעקרה הימינה זיקת המת, תפשו בה קידושין? או מאחר שהיא צריכה גט למאמרו, לא תפשי בה קידושין? תנן, עשה בה מאמר ובעל, הרי זו כמצותה. אמר רבי אבא בר ממל° . הדא אמרה, שמצוה לקדש ואחר כך לבעול. מה אם זו שאין כתוב בה קידושין, את אומר הרי זו כמצותה _{לקדש קדם ביאה}. האשה שכתוב בה קידושין לא כל שכן

ירושלמי יבמות, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_יאנתן גט ועשה מאמר, צריכה גט וחליצה _{שיש מאמר אחר גט}. נתן גט ובעל, צריכה גט וחליצה. נתן גט וחלץ, ^ה_יבאין לאחר חליצה כלום:
גמ’: תנן, נתן גט ובעל, צריכה גט וחליצה. גט לביאתו וחליצה לזיקתו. הדא אמרה, ביאה פסולה _{שבעל אחר שנתן גט} אינה פוטרת, ולכן צריך גם חליצה. איתא חמי _{בא וראה}. חליצה פסולה _{אחרי מאמר} פוטרת. וביאה פסולה אינה פוטרת? חליצה, על ידי שעיקרה לפוסלה עליו, פוטרת. ביאה, על ידי שאין עיקרה לפוסלה אלא לקיימה, אינה פוטרת. ולא תפטור בה לקולה ותפטור בה לחומרה. וליידה מילה? שאם בא אחד וקידש את הצרה, שיתפשו בה קידושין. אמר רבי יודן° . קיימתיה, כל יבמה שאין כולה לחוץ, לעולם היא בפנים, עד שתצא לחוץ. וזו כיוון שזקוקה לחליצה אין קידושן תופסים בה

ירושלמי יבמות, פרק ה, הלכה ד

מתני’: חלץ ועשה בה מאמר _או נתן גט או בעל. _{או בעל} ועשה מאמר _או נתן גט _{או חלץ}. אין אחר חליצה כלום

[דף לב עמוד ב]

אחד יבמה אחת, ואחת שתי יבמות:
גמ’: אף על פי שאמרו, אין חליצה אחר חליצה. אבל ביאה שלאחר חליצה, פוסלתה מן הכהונה. בלא כך אינה פסולה מן הכהונה שהרי היא חלוצה? אלא פסולה מלוכל בתרומה של בית אביה. דכל הנבעלת לחייבי לאוין פסולה מתרומה. _{כדדרשינן מדכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר}. והרי המחזיר גרושתו אינו פוסל אותה מלאכול בתרומה של בית אביה כיוון שלא היה זר אצלה. והבא על חלוצתו חלוצתו פסולה מלאכל בתרומה? אלא כשבאו אחיו עליה. ניחא כמאן דאמר הוא אינו חייב על חלוצה. והאחין חייבין על חלוצה. ברם כמאן דאמר ^ה_יגבין הוא בין אחין אינן חייבין על חלוצה מאי איכא למימר ? אלא כשבא על הצרה. ניחא כמאן דאמר הכל מודין בצרה שהוא חייב. ברם כמאן דאמר ^ה_ידהוא אינו חייב לא על חלוצה ולא על הצרה מאי איכא למימר ? אלא כשבאו אחין על הצרה. ניחא כמאן דמר, בין הוא בין אחין אינן חייבין על החלוצה, אבל חייבין על הצרה. ברם כמאן דמר, ^ה_טובין הוא בין אחין אינן חייבין לא על החלוצה ולא על הצרה מאי איכא למימר ? אלא כ°רבי עקיבא _{בן יוסף}. ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, יש ממזר בחלוצה כמו בכל חייבי לאוין וכל שכן שנעשת חללה. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, תיפתר שהיה יבמה כהן שאסור בחלוצה ובא עליה וחיללה. תנן, נתן גט וחלץ, אין אחר חליצה כלום. ולא כבר תנינן אין לאחר חליצה כלום? דתנן בראש הפרק, וחכמים אומרים יש גט אחר גט ואחר מאמר. אבל לא לאחר בעילה ולא לאחר חליצה כלום: התנא חזר על זה בגין ניתנינה דבתרא _{כדי לשנות את מה שנאמר אחר כך} אחד יבמה ואחד שתי יבמות. תנן, חלץ ועשה מאמר אין אחר חליצה כלום. למה לא תופס בה מאמר, אילו המקדש חלוצתו שמא לא תפשו בה קידושין? תיפתר אי כ°רבי שקידש במאמר שלא לדעת _{כמו יבום שתופס אף שלא מדעת} ואין קידושין שלא מדעת כלום אחר חליצה. או דברי הכל, במתכוין לקנותה לשום מאמר יבמתו, ואינה יבמתו אחר שנחלצה. אמר רבי אבא°

[דף לג עמוד א]

ותני כן. המאמר קונה בין לדעת בין שלא לדעת דברי °רבי . וחכמים אומרים, ^ה_טזאין קונין אלא לדעת. מודה °רבי בקדושין, ^ה_יזשאינן קונין אלא לדעת. ומאי טעמא ד°רבי ? ביאה קונה, ומאמר קונה. מה ^ה_יחביאה, קונה בין לדעת בין שלא לדעת. אף המאמר קונה בין לדעת ובין שלא לדעת. וכמה ד°רבי אומר, המאמר קונה בין לדעת בין שלא לדעת. כך הוא אומר, הגט פוטר בין לדעת בין שלא לדעת? למה °רבי אומר המאמר קונה בין לדעת בין שלא לדעת? שכן ביאה ביבם גדול, קונה בין לדעת ובין שלא לדעת. ואך יפטור הגט שלא לדעת? ^ה_יטהרי חליצה אינה פוטרת אלא לדעת

ירושלמי יבמות, פרק ה, הלכה ה

מתני’: ^ה_כבאי זה צד? עשה מאמר בזו ומאמר בזו, צריך שני גיטין וחליצה. ^ה_כאמאמר בזו ובעל לזו, צריך שני גיטין וחליצה, ^ה_כבמאמר בזו וגט לזו. צריכה גט וחליצה. ^ה_כגמאמר בזו וחלץ לזו, הראשונה צריכה גט.

ירושלמי יבמות, פרק ה, הלכה ו

מתני’: ^ה_כדגט לזו וגט לזו, צריכות הימינו חליצה. ^ה_כהגט לזו ובעל לזו, צריכה גט וחליצה. ^ה_כוגט לזו ומאמר לזו, צריכה גט וחליצה. ^ה_כזגט לזו וחלץ לזו

[דף לג עמוד ב]

אין אחר חליצה כלום:

גמ’: על דעתיה ד°רבי מאיר _{שאמר שביאת בן תשע כמאמר} מהו שיהא מאמר לבן תשע? ביאת גדול גומרת, לכן מאמרו קונה ומשייר. ביאת קטן קונה ומשייר. ומאמר קונה ומשייר. אם כך מה בין ביאתו למאמרו? ואית דבעי מימר, _{אם כן} מה בין מאמרו של גדול למאמרו של קטן? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. לדברי °רבי מאיר , ^ה_כחעשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול. וכמה דאת אמר, עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול. ודכוותה נעשית חליצת בן תשע שנים ויום אחד, כגט בגדול. ורבנן אמרי, ^ה_כטאין חליצת בן תשע שנים ויום אחד כלום. כי למה עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול? שכן ביאה בגדול קונה בין לדעת בין שלא לדעת. אבל איך נעשית חליצה בן תשע שנים ויום אחד כגט בגדול. והרי חליצה בגדול אינה פוטרת אלא לדעת

ירושלמי יבמות, פרק ה, הלכה ז

מתני’: ^ה_חחלץ _לאחת וחלץ _לשניה. חלץ _לאחת ועשה מאמר, או נתן גט או בעל _{את השניה}. או בעל _{את הראשונה}. ועשה מאמר _או נתן גט _או חלץ _לשניה אין אחר חליצה כלום. בין יבם אחד לשתי יבמות, ובין שני יבמין ליבמה אחת

ירושלמי יבמות, פרק ה, הלכה ח

מתני’: חלץ _לאחת ועשה מאמר _בשניה. נתן גט _לאחת ובעל _{את השניה}. או בעל _אחת ועשה מאמר _או נתן גט או חלץ _לשניה אין אחר חליצה כלום בין בתחילה

[דף לד עמוד א]

בין באמצע _{כגון נתן גט לאחת חלץ לשניה ועשה מאמר בשלישית} בין בסוף _{עשה מאמר באחת נתן גט לשניה וחלץ לשלישית}. ^ה_לאהבעילה, בזמן שהיא בתחילה אין אחריה כלום. °רבי נחמיה אומר, אחד בעילה ואחד חליצה. בין בתחילה, בין באמצע, ובין בסוף אין אחריהן כלום:
גמ’: תמן _בבבל אמרין, טעמי דברי °רבי נחמיה , דסבר ביאה פסולה פוטרת. על דעתין דרבנן דתמן _{שסוברים של°רבי נחמיה כל ביאה פסולה פוטרת}. ביאה בין שהיא לאחר המאמר, בין שהיא לאחר הגט פוטרת. ועל דעתין דרבנן דהכא, ביאה שהיא לאחר המאמר, פוטרת. שהיא לאחר הגט, אינה פוטרת. ולא שמעו רבנן דהתם, דאמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי נחמיה ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבן גמליאל _דיבנה אמרו דבר אחד שאין מאמר אחר מאמר ואין גט אחר גט, וביאה פסולה כמאמר, נמצא שאין ביאה פסולה אחר גט. תניא. שלש יבמות _{מבעל אחד} ליבם אחד. עשה מאמר בזו, ובעל לזו _{בעילה פסולה}, ונתן גט לשלישית או עשה בה מאמר. °רבי נחמיה אומר, הראשונה צריכה גט _למאמרו וחליצה _לזיקתו. והשלישית אינה צריכה כלום דאין אחר בעילה כלום _{והגט שנתן לה אינו כלום ומותר בקרובותיה. ומזה שהבריתא דיברה רק על ביאה לאחר מאמר ולא על ביאה לאחר גט משמע שרק ביאה פסולה שאחר מאמר אין אחריה כלום אבל אחרי גט יש אחריה} קל וחומר. מה אם חליצה _פסולה שהיא פוסלתה מן הכהונה, אמרו חכמים שאין אחריה כלום. ביאה שאינה פוסלתה מן הכהונה

[דף לד עמוד ב]

אינו דין שלא יהא אחריה כלום? ורבנן סברי _{ביאה פסולה יש אחריה כלום וגם גט או מאמר של שלישית נחשב} ואסור בקרובות שלשתן, וצריכות שלשה גיטין וחליצה לאחת מהן

הדרן עלך פרק רבן גמליאל

פרק שישי – הבא על יבמתו

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק ו, הלכה א

מתני’: ^ו_אהבא על יבמתו, בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון. אפילו הוא שוגג והיא מזידה. הוא מזיד והיא שוגגת. הוא אנוס והיא לא אנוסה, היא אנוסה והוא לא אנוס. אחד המערה ואחד הגומר קנה. ולא חלק בין ביאה לביאה:
גמ’: אנן תנינן, אפילו הוא שוגג והיא מזידה, הוא מזיד והיא שוגגת. תני רבי חייה° , אפילו שניהן שוגגין. אפילו שניהן מזידין. הוון בעיי מימר, בפיקח שיש בו דעת, שהוא קונה בין לדעת בין שלא לדעת שכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. אבל חרש שאין בו דעת, לא יקנה. אשכח תני רבי חייה° , ^ו_באחד החרש ואחד השוטה שבעלו, קנו ופטרו את הצרות. כתיב (דברים כי תצא כה ה) יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה. יבמה יבא עליה, לדעתו. ולקחה לו לאשה, שלא לדעתו. ויבמה. אפילו על כרחו _{שהכריחו אותו}. איכא דאמרי, יבמה יבא עליה, לדעתה. ולקחה לו לאשה. שלא לדעתה. ויבמה. אפילו על כרחה _{שהכריחו אותה} איכא דאמרי, יבמה יבא עליה. כדרכה. ולקחה לו לאשה. שלא כדרכה. ויבמה. אפילו מן הצד. איכא דאמרי, יבמה יבא עליה. ביאה גמורה. ולקחה לו לאשה. ביאה

[דף לה עמוד א]

שאינה גמורה. ויבמה. אפילו בהערייה. אי זו היא הערייה? אמר רב יהודה° _נשיאה בשם רב שמואל° _{בר אבא בר אבא}. עד כדי שתהא אצבע נראית בין השפיות _{השפה של בית הבושת}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. ^ו_געד שתיכנס העטרה. אמר רבי אבא בר חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נכנסה העטרה, זו הוא גמר ביאה. _{והעריה זו נשיקה} מה אנן קיימין _{לאיזה ענין נחשב הכנסת עטרה כגמר ביאה}? ^ו_דאם בשאר כל העריות, מאי נפקא מינא אם זה כגמר ביאה או כהעריה, הרי עשה בהן את המערה כגומר. אם בשפחה חרופה, שם לא די בהעריה, ואינו חייב עד שיפלוט זרע. דאמר רבי ירמיה° אמר רבי אבא בר ממל° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. כתיב, ואיש אשר ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש. אינו חייב עד שיפלוט שנאמר שכבת זרע. אלא כן אנן קיימין, באלמנה לכהן גדול. _{שיש בו שלושה לאוין לא יקח לא יחלל ולא יחלל זרעו} ואמר רבי אבא בר ממל° . הערה בה, חייב משום חללה דכתיב לא יחלל. נכנסה עטרה, חייב משום ביאה דכתיב את אלה לא יקח. גמר את הביאה _{הוציא זרע}, חייב משום (ויקרא אמור כא טו) ולא יחלל זרעו בעמיו. תמן תנינן, ^ו_הכל הנשים מטמאות בבית החיצון. אי זה בית החיצון? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. עד מקום שהתינוקות יושבות להטיל מים ונראות. אמר ליה רבי שמעון בן לקיש° . והלא כל הטמאות שהיא מטמא _{כגון מגע שרץ} מטמאה ^ו_ועד בית השיניים. משמע שעד מקום זה נחשב כלחוץ, ולא על זה חידשה התורה שנידה מטמא משיצא לבית החיצון. אלא בית החיצון זה מהמקור עד בין השיניים. תני רבי זכיי° , עד בין השיניים ובין השיניים כלפנים. אמר רבי יוסי בר רבי בון° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. כל בית הבושת קרוי בית החיצון. תנן, אחד המערה ואחד הגומר קנה, ולא חלק בין ביאה לביאה. מה קנה כשבא עליה שלא כדרכה? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, לא קנה אלא בדברים האמורים בפרשה. לירש ניכסי המת, ולאסרה לאחיו, ולהתיר צרתה לשוק. אבל לשאר דברים כמו להיטמא לה ולהפר נדריה לא קנה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. ^ו_זקנה כל הדברים. אמר רבי יצחק בר אלעזר° . ^ו_חמה פליגין? בשהערה בה שלא כדרכה. אבל אם גמר את הביאה, כל עמא מודיי שקנה בכל הדברים. אמר רבי מתנייא° . ^ו_טמה פליגין? בבא עליה עודה בבית אביה ולא הכניסה לחופה. אבל אם בא עליה עודה בבית בעלה _{שהכניסה לחופה}, כל עמא מודיי שקנה בכל הדברים אף בביאה שלא כדרכה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מתניתא אמרה כן דתנן, ^ו_יכנסה הרי היא כאשתו לכל דבר. מהו שתאכל בתרומה אם בא עליה שלא כדרכה בהעריה? אמר רבי אבא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. נראין הדברים, שאם ^ו_יאהיתה אוכלת בתרומה בחיי בעלה, אוכלת. ואם לאו כגון ארוסה, אינה אוכלת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. אפילו לא אכלה, אוכלת. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר

[דף לה עמוד א]

אפילו נראית לאכול _{כגון שנכנסה לחופה ומת} אוכלת. מתניתא מסייעא לדין, מתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לשמואל° _{בר אבא בר אבא} שדווקא אם אכלה בבית בעלה אוכלת דתנן, ^ו_יבבת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש, אינה אוכלת בתרומה שקידושי חרש מדרבנן ואינו מאכיל. מת בעלה ונפלה לפני יבם חרש. אם היה בעלה שמת פיקח, אוכלת, היה חרש, אינה אוכלת. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שאפילו לא אכלה אוכלת דתנן, ^ו_יגבת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח, לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שיחרש הוא, או עד שנתחרשה היא. אינה אוכלת בתרומה. מת ונפלה לפני היבם, אפילו חרש אוכלת. בזה יפה כח היבם מכח הבעל. שהיבם חרש מאכיל. והבעל חרש אינו מאכיל.

ירושלמי יבמות, פרק ו, הלכה ב

מתני’: ^ו_ידוכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לממזר ולנתין, פסל. ולא חלק בין ביאה לביאה:
גמ’: כתיב (ויקרא אמור כא יד טו) אלמנה וגרושה וכו' לא יקח ולא יחלל זרעו בעמיו. אלמנה לא יקח. אין לי שחייב אלא בדרך ליקוחין מניין שאפילו אנס חייב? תלמוד לומר לא יחלל זרעו בעמיו. מניין אפילו הערה? שיכל לכתוב לא יחול, וכתב ולא יחלל, לחייב אפילו באונסין. לא יחול ולא יחלל אפילו בהערייה. עד כדון כ°רבי עקיבה שדורש מיתור אותיות. כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} מנין? תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, נאמר כאן בכהונה לקיחה, דכתיב לא יקח. ונאמר להלן בשאר כל העריות לקיחה דכתיב (ויקרא אחרי מות יח יח) איש כי יקח את אחותו. מה לקיחה שנאמר בשאר כל העריות, עשה בהן את המערה כגומר. אף לקיחה שנאמר כאן, נעשה בה את המערה כגומר. רבי חגיי° בעי. אי מה לקיחה שנאמר בשאר כל העריות, עשה בהן את המערה כגומר והוולד ממזר. אף לקיחה שנאמר כאן, נעשה בה את המערה כגומר והוולד יהא ממזר? אמר רבי יוסה° _אסי, אם כן, ליידא מילה איתמר חלל? הלא ממזר חמור מן החלל. אלא ללמד שנעשה חלל ולא ממזר. אתא רבי בון בר ביסנא° ואמר בשם רבי אבא בר ממל° . נאמר כאן לקיחה, ונאמר להלן בשומרת יבם לקיחה דכתיב (דברים כי תצא כה ה) ולקחה לו לאשה. מה לקיחה שנאמר בשומרת יבם, עשה בה את המערה כגומר והוולד כשר. אף לקיחה שנאמר כאן, נעשה את המערה כגומר והוולד כשר. וכדאמר רבי אבא בר ממל° . הערה בה, חייב משום חללה. נכנסה העטרה, חייב משום ביאה. גמר את הביאה, חייב משום מחלל זרעו

[דף לו עמוד א]

ירושלמי יבמות, פרק ו, הלכה ג

מתני’: ^ו_טואלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, מן האירוסין, אפילו בנות כהנים לא יאכלו בתרומה שכן משתמרת לביאה פסולה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מכשירין. נתאלמנו או נתגרשו. מן הנישואין, פסולות. ומן האירוסין, כשירות:

גמ’: תנן, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, מן האירוסין, לא יאכלו בתרומה. מה טעמון דרבנן? נאמר כאן הוייה דכתיב (ויקרא אמור כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. ונאמר להלן הוייה דכתיב (דברים כי תצא כב כג) כי יהיה נערה מאורסה לאיש. מה הוייה שנאמר להלן אירוסין אף כאן אירוסין. מיד משהתארסה לאיש שאסור לה נאסרת בתרומה. מה טעמון ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}? נאמר כאן הווייה דכתיב (ויקרא אמור כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. ונאמר להלן (דברים כי תצא כא טו) כי תהיינה לאיש שתי נשים וילדו לו בנים. מה הווייה שנאמר להלן נישואין _{דכתיב וילדו} אף כאן נישואין. אמר רבי יוסה° _אסי, מנא ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ול°רבי שמעון _{בן יוחאי}, ^ו_טזשבת כהן שנתארסה לישראל אינה אוכלת בתרומה? לא מן הדין קרייא דכתיב (ויקרא אמור כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל? הכא אינון עבדין ליה אירוסין _{ואוסרים בת כהן שהתארסה לישראל מלאכול בתרומה}. והכא אינון עבדין ליה נישואים? _{ומתירים לבת כהן גרושה שהתארסה לכהן לאכול בתרומה עד שתנשא}. מה טעמון דרבנן? דכתיב (ויקרא אמור כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. יכול היה לכתוב בת כהן כי תהיה לזר. מאי לאיש? אפילו התקדשה לאיש המאכיל _כהן אם היא זרה לו, כגון אם היתה גרושה, אינה אוכלת. והלא דין הוא _{ואין צורך בפסוק}, מה אם בישראל, ^ו_יזשאין ביאתו פוסלתה מן הכהונה. ביאתו פוסלתה מן התרומה _{שנשואה אינה אוכלת בתרומה של בית אביה}. כהן גדול, שביאתו פוסלתה מן הכהונה _{שנעשת חללה}, אינו דין שתהא ביאתו פוסלתה מן התרומה? לא אם אמרת בישראל, שאינו מאכיל את אחרות. תאמר בכהן גדול, שהוא מאכיל את אחרות _{הכשרות לו}? הואיל והוא מאכיל את אחרות, לא תהא ביאתו פוסלתה מן התרומה. נשבר קל וחומר, וחזרת לך למקרא. לפום כן צריך מימר, לאיש, לאיש _אפילו המאכיל _אחרים. מה טעמא לא אמרו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}, אירוסין פוסלין אותה מלוכל בתרומה? מה עבד לה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} למה הם מתירים בתרומה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, מן האירוסין? משום שהוא ראוי לאכל? או משום שהוא ראוי להאכיל _{נשים אחרות שכשרות לו}? נישמעינה מן הדא דתנן, ^ו_יחאם לא ידעה _{לא בא עליה} משעה שנעשה פצוע דכא וכרות שפכה, הרי אלו יאכלו _{אבל אם בא עליה נפסלת}. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא שאינם פוסלים משתמרת לביאה פסולה.

[דף לו עמוד ב]

אית לך מימר הדא _{שהן אוכלות} משום שהוא ראוי להאכיל? הרי פצוע דכא אסור בכל הנשים. אלא ודאי משום שהוא ראוי לאכול. אף הכא משום שהוא ראוי לאכל. תנן, נתאלמנו או נתגרשו. מן הנישואין פסולות, ומן האירוסין כשירות. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . לא סוף דבר מן האירוסין או מן הנישואין. אלא. נבעלו בין מן האירוסין בין מן הנישואין פסולות לא נבעלו, בין מן האירוסין בין מן הנישואין כשירות:.

ירושלמי יבמות, פרק ו, הלכה ד

מתני’: ^ו_יטכהן גדול לא ישא את האלמנה. ^ו_כבין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנישואין. ^ו_כאולא ישא את הבוגרת. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מכשירין בבוגרת. ^ו_כבולא ישא את מוכת עץ. ^ו_כגארס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול, יכנוס. מעשה ביהושע בן גמלא, שקידש את מרתא בת בייתוס. ומינהו המלך להיות כהן גדול, וכנסה. ^ו_כדשומרת יבם לכהן הדיוט, ונתמנה להיות כהן גדול. אף על פי שעשה בה מאמר, לא יכנוס. ^ו_כהכהן גדול שמת אחיו. חולץ ולא מייבם:
גמ’: כתיב (ויקרא אמור כא יד) אלמנה לא יקח בין מן האירוסין בין מן הנישואין ^ו_כוגרושה לא יקח. בין מן האירוסין בין מן הנישואין. לא ישא את הבוגרת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מכשירין בבוגרת. ושוין שלא יקח את מוכת עץ. מה בין בוגרת. מה בין מוכת עץ? בוגרת, כלו בתוליה במעיה. מוכת עץ, יצאו בתוליה לחוץ. ואית דמחלפין ואומרים. לא ישא את מוכת עץ. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}, מכשירין במוכת עץ. ושוין שלא ישא את הבוגרת. מה בין בוגרת מה בין מוכת עץ? בוגרת, עברו ימי הנעורים. מוכת עץ, לא עברו ימי הנעורים. כתיב (ויקרא אמור כא ג) ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא. אחות כהן שהיתה מוכת עץ. °רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}, אומרים, לא יטמא לה, וחכמים אומרים ^ו_כזיטמא לה. יאות אמרו °רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי},. דכשם שמוכת עץ אסורה לכהן גדול שאינה כבתולה ולכן. גם כאן אינו נטמא לאחותו שהיא מוכת עץ שאינה כבתולה. על דעתין דאילין תני שאמרו שיטמא לה משמע שמוכת עץ נחשבת כבתולה מחלפתה שיטתין דרבנן _{האם רבנן חזרו בהם}? תמן אינון אמרין, שכהן גדול חייב לשאת נערה ולא בוגרת. בתולה ולא מוכת עץ משמע שמוכת עץ אינה כבתולה. והכא אינון אמרין הכין שיטמא לאחותו מוכת עץ דמשמע שהיא נחשבת בתולה. אמר רבי הילא° _אילעא, כל מדרש בעניינו. תמן כתיב (ויקרא אמור כא ג) ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא. ולאחותו הבתולה, ^ו_כחפרט לאנוסה ולמפותה. או יכול שאינו מוציא את מוכת עץ מאלו, ולא יטמא לה שאף היא אינה בתולה? תלמוד לומר (ויקרא אמור כא ג) אשר לא היתה לאיש. את שנהיתה לא בתולה בידי איש. לא שהיתה על ידי דבר אחר. _{אבל בכהן גדול לא כתיב אשר לא היתה לאיש. לכן בעינן בתולה ממש ואפילו מוכת עץ אסורה} (ויקרא אמור כא ג) הקרובה, ^ו_כטלרבות את הארוסה. (ויקרא אמור כא ג) אליו, ^ו_ללרבות את הבוגרת. מחלפתה שיטתין דרבנן _{האם רבנן חזרו בהם}? תמן גבי ירושה כתיב (במדבר כז יא) ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו. ואינון אמרין, קרוב, ולא ארוסה. אליו, ולא גרושה. והכא הם אומרים קרובה לרבות את הארוסה? אמר רבי הילא° _אילעא, כל מדרש בעניינו. אחותו, לעולם היא בפנים, עד שתצא לחוץ. וכל עוד שהיא ארוסה ולא נישאה, עדיין היא קרובה לאחיה ומטמא לה. לעניין ירושה ארוסתו, לעולם היא בחוץ ואינו יורשה עד שתכנס לפנים _{על ידי נישואים}

[דף לז עמוד א]

כהן גדול לא יכנוס ^ו_לאאנוסתו ומפותתו, ואם כנס אין מוציאין מידו. אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא יכנוס. ואם כנס מוציאין מידו. ^ו_לבלא ישא את הקטנה דכתיב מעמיו יקח אשה, אשה ולא קטנה. אבל נושא את הממאנת. וממאנת לא בקטנה היא? ממתינין לה עד שתגדיל. אירס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול, יכניס. ודכוותה, אירס את הקטנה ונתמנה להיות כהן גדול, יכניס ולמה ממתין עד שתגדל? כהן שארס אלמנה ונעשה כהן גדול יכנוס שכבר היתה אשתו. אבל בקטנה אין קידושין תופסים, וכשנעשה כהן גדול ורוצה לכונסה קורא אני עליה אשה ולא קטנה. יהושוע בן גמלא קידש את מרתא בת בייתוס ומינהו המלך להיות כהן גדול. הערמה עשה. בקש ממנה להינשא לו אך היא סרבה. מה עשה? שאל פיריומהו ייתב לאמה בגויה _{אפריון והושיב את אמה בתוכו} וכולם חשבו שזו מרתא שנשאת לו, וכיוון שיצא לה שם שנשואה לו, הייתה צריכה ממנו גט מספק. שמעת וקיבלת עליה להינשא לו. דתנינן, ^ו_לגיצא שמה בעיר מקודשת, הרי זו מקודשת. תנן שומרת יבם לכהן הדיוט, ונתמנה להיות כהן גדול. אף על פי שעשה בה מאמר, לא יכנוס. אף °בית שמאי _{שאמרו שמאמר קונה, זה רק לפטור את הצרה. שאם עשה מאמר באחת ונפלה גם אחותה לפניו ליבום, אשתו עימו והשניה תצא משום אחות אשתו}. מודים בה _{שהרי אינה אשתו ממש}. ואף °רבי שמעון _{בן יוחאי} שסובר שמאמר או קונה או לא קונה מודה בה _{שמא מאמר אינו קונה}. ולא כ°רבי אלעזר בן ערך , ד°רבי אלעזר בן ערך אומר. המאמר קונה קניין גמור ביבמה. כהן גדול שמת, אחיו חולץ ולא מייבם. הדא מסייעא למאן דאמר חליצה פטור. ברם כמאן דמר חליצה קניין שנושא ומגרש, קשה וכי אומר לו לשאת אלמנה ולעבור על דברי תורה?

ירושלמי יבמות, פרק ו, הלכה ה

מתני’: ^ו_לדכהן הדיוט לא ישא את איילונית, אלא אם כן יש לו אשה ובנים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אף מי שיש לו אשה ובנים לא ישא את איילונית, שהיא זונה האמורה בתורה. וחכמים אומרים, ^ו_להאין זונה, אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות.

[דף לז עמוד ב]

גמ’: תנן, כהן הדיוט לא ישא את איילונית, אלא אם כן יש לו אשה ובנים. הא ישראל שאין לו אשה ובנים מותר בה? הרי גם הוא מצווה על פרו ורבו? ^ו_לועוד הוא אסור בה, אלא בגין דתנינן תמן, אין זונה האמורה בתורה, אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות, וכולהון לכהן. לפום כן לא תנינה ישראל. אמר רבי יהודה בן פזי° . כתיב (איוב כד יא) בין שורותם יצהירו (איוב כד יח) ולא יפנה דרך כרמים. שלא היתה בעילתן _{של דור המבול} לשום בנים. אמר רבי סימון° . כתיב (הושע ד י) אכלו ולא ישבעו, הזנו ולא יפרוצו. שלא היתה בעילתן לשם בנים. כתיב (בראשית בראשית ד יט) ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צילה. עדה, שהיה מתעדן בגופה. צילה, שהיה יושב בצילה של בנים. מתיבין ל°רבי יהודה _{בר עילאי}? לשיטתך שכל בעילה שלא לשם בנים הופכת את האשה לזונה האסורה לכהן. הגע עצמך שהיתה עקרה ואין סופה לילד? הגע עצמך שהיתה זקינה? האם גם הם אסורות? _{ויותר מזה הרי בשלב מסוים כל אשה נהיית עקרה האם תאסר לבעלה}. תני °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אף הפנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות, הרי זו בעילת זנות. אמר רבי אבא בר ממל° . _{ממה שאמר °רבי אליעזר בן הורקנוס שרק ביאה שלא לשם ילדים נקראת ביאת זנות} הדא אמרה, שכהן גדול שקידש אשה בבעילה, אינו כבא על הבעולה _{שתחילת ביאה קונה, או שדעתו לקנות בתחילת ביאה, או שלא קרע את הבתולים ואינה אסורה משום זונה לפי שדעתו לשם אישות}

ירושלמי יבמות, פרק ו, הלכה ו

מתני’: ^ו_לזלא יבטל אדם מפירייה ורביה, אלא אם כן יש לו בנים. °בית שמאי אומרים, שני זכרים. ו°בית הלל אומרים, ^ו_לחזכר ונקיבה, שנאמר (בראשית בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם. ^ו_לטנשא אשה ושהתה עמו עשרה שנים ולא ילדה, אינו רשאי לבטל. ^ו_מגירשה, מותרות לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים. ואם הפילה, מונה משעה שהפילה. ^ו_מאהאיש מצווה על פרייה ורבייה, ^ו_מבאבל לא האשה. °רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהם הוא אומר (בראשית בראשית א כח) ויברך אותם אלהים, ויאמר להם אלהים פרו ורבו וגו':
גמ’: °בית שמאי אומרים, שני זכרים שנאמר במשה (שמות יתרו יח ג ד) גרשום ואליעזר, ואחר כך פרש מאשתו. °בית הלל אומרים, זכר ונקבה. למדו מברייתו של עולם שנאמר, זכר ונקבה בראם. אמר רבי בון° לכן צריכה לדברי °בית הלל , אפילו זכר ונקבה וכל שכן שני זכרים. דאי לא כן היא, מתניתא מקולי °בית שמאי ומחומרי °בית הלל ולמה לא נמנת? ^ו_מגבני בנים כבנים. בני בנות אינן כבנים. ^ו_מדבן בן, ובת בת עולין. בת בן, ובן בת, אינן עולין. ^ו_מהאיילונית והסריס ושאינן ראויין לוולד, אינן עולין. תנן, נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל. אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° . טעמא דהן תנייא דכתיב (בראשית לך לך טז ג) מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען. צא שנים שעשה בחוצה לארץ _{שאינם עולות למנין עשר שנים}.

[דף לח עמוד א]

ותני כן, ^ו_מוחלתה היא או שחלה הוא. או שהלך לו למדינת הים, אינן עולין. נישאת לראשון ולא ילדה. יש לה כתובה. לשני, יש לה כתובה. לשלישי, יש לה כתובה. לרביעי ולחמישי, אין לה כתובה _{אם לא ידעו}. אמר רבי חנינא בר עגול° בשם חזקיה° . ^ו_מזלשלישי עצמו אין לה כתובה. נישאת לרביעי ולחמישי ולא ילדה, מהו דיחזרון קדמאי עליה שתחזיר כתובתה? ^ו_מחיכלה היא מימר, רק כדון איתעקרת ההיא איתתא. ^ו_מטנישאת לחמישי וילדה. מהו שתחזיר על רביעייא שיתן כתובתה? אומרים לה, שתיקותיך יפה מדיבוריך. שמא יטען שאין הגרושים תופסים כי אם היה יודע שיתחיב כתובה לא היה מגרש ונמצאו בניה ממזרים. נבעלת ורואה דם. נבעלת ורואה דם. אית תניי תני, שנייה תיבעל, שלישית לא תיבעל. ואית תניי תני, ^ו_נשלישית תיבעל, רביעית לא תיבעל. הוון בעיין מימר. מאו דאמר שנייה תיבעל ושלישית לא תיבעל. כמאן דאמר שלישית אין לה כתובה. ברם כמאן דמר שלישית תיבעל, רביעית לא תיבעל. כמאן דמר שלישית יש לה כתובה. היתה יולדת זכרים והיו נימולים ומתים. אית תניי תני, ^ו_נאשני ימול שלישי לא ימול. אית תניי תני, שלישי ימול רביעי לא ימול. הוון בעיין מימר, מאן דמר שני ימול שלישי לא ימול, כמאן דמר השלישית אין לה כתובה. מאן דמר השלישי ימול הרביעי לא ימול, כמאן דמר השלישית יש לה כתובה. ולא היא, אפילו כמאן דמר השלישית יש לה כתובה. מודי הוא הכא שלא ימול מפני סכנה. תני אמר °רבי נתן . מעשה שהלכתי לקיסרין של קפוטקייא, והיתה שם אשה אחת, והיתה יולדת זכרים והיו נימולים ומתים. ומלת את הראשון ומת. שני ומת, שלישי ומת. רביעי הביאתו לפני. נסתכלתי בו, ולא ראיתי בו דם ברית _{שהיה צהוב}. אמרתי להם, הניחוהו לאחר זמן, והניחוהו ומלוהו ונמצא בן קיימא, והיו קורין אותו נתן בשמי. היו לה בנים ומתו. מונה משעת מיתה יכולה היא מימר רוחא חנקת בנים דההיא איתתא ועקרתא _{אבל קדם לא היתה עקרה}, תנן, האיש מצווה על פרייה ורבייה, אבל לא האשה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי יוסי בר זימרה° . טעמא דהן תנייא דכתיב (בראשית בראשית א כח) פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה. וכבשה כתיב מי דרכו לכבוש? האיש ולא האשה. רבי ירמיה° רבי אבהו° ורבי יצחק בר מריון° אמרו בשם רבי חנינה° . הלכה כ°רבי יוחנן בן ברוקה שגם האשה חייבת. רבי יעקב בר אחא° ורבי יעקב בר אידי° ורבי יצחק בר חקולה° אמרו בשם דרבי יודן נשייא° . ^ו_נבאם תובעת להינשא _{מפני שרוצה ילדים שידאגו לה בזקנתה ויקברו אותה אחר מותה} הדין עמה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינה° , הלכה כ°רבי יוחנן בן ברוקה . אמר ליה רבי אבא בר זבדא° . עמך הייתי, ולא איתאמרת, אלא אם היתה תובעת להינשא הדין עמה. וגזי ליה _{פרע לו במקרה דומה} דתנינן תמן, ^ו_נגשבת שחלה תשעה באב להיות בתוכה, אסורין מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. אמר רבי אבא בר זבדא° בשם רבי חנינה° . ביקש °רבי לעקור תשעה באב, ולא הניחו לו. אמר לו רבי אלעזר° _{בן פדת}, עמך הייתי ולא איתאמרת. אלא ביקש °רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת, ולא הניחו לו. אמר, הואיל ונדחה ידחה. אמרו לו, ידחה למחר. וקרא עליהם

[דף לח עמוד ב]

(קהלת ד ט) טובים השנים מן האחד

הדרן עלך פרק הבא על יבמתו

פרק שביעי – אלמנה לכהן גדול

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה א

מתני’: ^ז_אאלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל. עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה. ועבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה. ^ז_בואילו הן עבדי מלוג, אם מתו מתו לה, ואם הותירו הותירו לה. ^ז_גאף על פי שהוא חייב במזונותן, לא יאכלו בתרומה. ^ז_דואילו הן עבדי צאן ברזל. אם מתו מתו לו, ואם הותירו הותירו לו, הואיל והוא חייב באחריותן, הרי אילו יאכלו בתרומה:
גמ’: ^ז_המניין לכהן שנשא אשה ^ז_ווקנה לו עבדים שיאכלו בתרומה? תלמוד לומר (ויקרא אמור כב יא) וכהן כי יקנה נפש קניין כספו הוא יאכל בו וילידי ביתו הם יאכלו בו. מניין ^ז_זלאשתו שקנתה עבדים, ועבדיה עבדים שיאכלו בתרומה? תלמוד לומר וכהן כי יקנה נפש, קניין כספו הוא יאכל בו. אף קנינו שקנה קניין אוכל. רבי יעקב בר אחא° ורבי הילא° _אילעא אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. כתיב הם יאכלו. הם יאכילו. בעבד שקנה עבדים על מנת שיהיה לרבו רשות בהן היא מתניתא. אבל בעבד שקנה עבדים על מנת שלא יהיה לרבו רשות בהן, קניינו הוא. רבי יעקב בר אחא° ורבי הילא° _אילעא אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. עבד שקנה עבדים על מנת שלא יהא רשות לרבו בהן ומת, כל הקודם בהן זכה. תנן עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה. והכא לא קניין קניינו הוא, ולמה לא יאכלו אף שהיא חללה? אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. הם יאכלו, והם יאכילו. ^ז_חהראוי לוכל מאכיל. ושאינו ראוי לוכל אינו מאכיל. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, משום קנס _{כדי שתרצה שיגרשה שהיא כזונה אצלו}. מה נפק מן ביניהון?

[דף לט עמוד א]

עבד ערל שקנה לו עבדים. אין תימר קנס, אין כאן קנס. ואין תימר הראוי לאכול מאכיל. וזה הואיל ואינו ראוי לאכול אינו מאכיל. אמר רבי יעקב בר אחא° , בעבדי צאן ברזל פליגין רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי אלעזר° _{בן פדת}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, מכרן אינן מכורין. אמר ליה רבי אלעזר° _{בן פדת} אוכלין בתרומה מכוחו, ואת אמרת אכין שאינו יכול למכור ? אמר ליה. הרי עבדי מלוג, הרי הן אוכלין תרומה מכוחו, ואת אמר מכרן אינן מכורין? אמר לו, עבדי מלוג, משלך נתנו לך. בדין הוא שלא יאכל בתרומה שהם נכסי האשה וחכמים תקנו שהבעל אוכל פירות. והן אמרו שיאכל _{דכיוון שהבעל אוכל פירות הוי כעבד שקנה עבדים על מנת שיש לרבו רשות בהם שאוכלים}. והן אמרו מכרן אינן מכורין. אבל עבדי צאן ברזל שמדאורייתא אכלי, צריך להיות מכרו מכור. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יאשיה° . מתניתא מסייעא לדין, ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אלעזר° _{בן פדת} דתנן, עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה אבל לא לאיש. ^ז_טועבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה. _{מכאן שהם קנינו של האיש לגמרי, וכמו שהוא יכול לשחרר כך הוא יכול למכור}. מה עבד ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? קל הוא בשחרור. כהדא דתני, העושה עבדו אפותיקי, ^ז_ימכרו אינו מכור. ^ז_יאשיחררו משוחרר. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, אחד עבדי מלוג ואחד עבדי צאן ברזל, אינן ביום ויומיים, ואינן יוצאין בשן ועין בין לאיש בין לאשה. _{מכאן שאין העבדים קניין מלא, לא של הבעל ולא של האשה. נכסי צאן ברזל אם מת או מגרש חוזרים לאשה} מה פליגין בשמכרן לעולם, או בשמכרן לשעה _{עד שימות או יגרש}? אין תימר בשמכרן לעולם, מכרן לשעה דברי הכל מכורין. אין תימר בשמכרן לשעה, אבל מכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין. נישמעינה מן הדא דתנן. ^ז_יבהעושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה, ולבעל חובו על חובו. מכרה הרי זו מכורה

[דף לט עמוד ב]

והלוקח יחוש לעצמו _{שהמלוה יכול לגבות ממנו וכן האשה אחר שימות הבעל או יגרשנה}. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. לאשה בכתובתה, אינה מכורה אפילו לשעה. שלא עלת על דעת, שתהא אשה מחזרת על בתי דינים. אמרו, אתייא דרבי אלעזר° _{בן פדת} שאמר שהבעל מוכר , כרבנן. ודרבי יוחנן° _{בר נפחא} כ°רבן שמעון בן גמליאל . הוי אומר ^ז_יגבשמכרן לשעה אנן קיימין. אבל אם מכרן לעולם, דברי הכל אינן מכורין. וולד בהמת מלוג לבעל _{שהולד כפירות שהבעל אוכל}. וולד שפחות מלוג לאשה. °חנניה בן אחי יהושע אמר. ^ז_ידוולד בהמת מלוג כוולד שפחת מלוג. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר לחברייא. הוון ידעין דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שאם מכרן אינם מכורים, כ°חנניה בן אחי יהושע . רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}, רב° _{אבא בר אייבו} כרבנן, ושמואל° _{בר אבא בר אבא} כ°חנניה בן אחי יהושע . מתיב שמואל° _{בר אבא בר אבא} לרב° _{אבא בר אייבו}. על דעתך דאת אמר משל אשה הן. משמע שאינם כפירות שהבעל אוכל, אלא כשבח דאתי מעלמה שהוא לאשה. מעתה אם הניח להם אביהם פרה וילדה לאחר מיתת אביהן, לא יטול הבכור פי שנים. והא תניא הניח להן אביהן פרה וילדה, בכור נוטל פי שנים? אמר לו, משום שבכור נוטל פי שנים בשבח שבא ממילא. הגע עצמך שהכניסתן קטנים וגדלו, הרי הן של אשה הן. ואת מודה לי ^ז_טושהבכור נוטל פי שנים. תני הכניסתן ילדים נוטלתן נערים. הכניסה לו שני כלים, היה אחד יפה _שוה ככתובתה _שהתיקר, נוטלתו בכתובתה. היה אחד ומחצה יפה ככתובתה. רב הונא° ורב נחמן בר יעקב° . חד אמר, הוא נותן דמי השני ונוטלו. וחורנה אמר, היא ^ז_טזנותנת דמי השני ונוטלתו. רבי אבא בר כהנא° אמר קומי רבי אמי° _{בן נתן}, אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי. אפילו היה יפה אחד ומחצה בכתובתה, היא נותנת דמי השני ונוטלתו. שלא עלת על דעת שישתמשו אחרים בכליה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירא° . מתניתא אמרה כן דתנן, הכניסתן בדמים _{שהעריכו שווים באירוסים}, נוטלתן בדמים _{שאף אם יתיקרו תוסיף ותטלם}. רבי חייה בר אדא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. מהו _{למה נקראו} עבדי מלוג? אמר ליה כמה דאת אמר מליג מליג _{כמו במליגת העוף} שמסיר הנוצות וגוף העוף נשאר. כך הבעל אוכל פירות והגוף של האשה. תמן תנינן, ^ז_יזהמקבל צאן ברזל מן הגוי _{כגון שאומר לו הרי מאה צאן אלו עשויות עליך במאה דינרין, וולדותיהן חלבן וגיזותן חצי שלך. ואם מתו חייב אתה באחריותן. ואתה מעלה לי סלע בכל אחת משלך באחרונה}, הוולדות

[דף מ עמוד א]

פטורין מבכורה שהגוי שותף. ולדי וולדות חייבין. רבי ירמיה° בעי. תמן את אמר הוולדות לראשון. וכיוון שכאן הראשון היה גוי, פטור מבכורה. והכא את אמר _{הוולדות בנכסי צאן ברזל} לשני _{לבעל שקיבל מהאשה}? אמר רבי יוסה° _אסי. תמן על ידי שעיקרה _{הבהמה עצמה} לראשון _{ואם לא ישלם, תפיס לבהמה ואי לא משכח בהמה תפיס לולדות, נמצא שיד הגוי באמצע} הוולדות לראשון. ברם הכא על ידי שעיקרו לשני _{שהרי אינה יכולה לסלק אותו. ואם תמות האשה הרי הם שלו}, לכן הוולדות לשני

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ב

מתני’: ^ז_יחבת ישראל שנישאת לכהן, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל. הרי אילו יאכלו בתרומה. ^ז_יטובת כהן שנישאת לישראל, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל, הרי אילו לא יאכלו

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ג

מתני’: ^ז_כבת ישראל שנישאת לכהן, ומת והניחה מעוברת. לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר שעובר במעי זרה זר הוא. העובר פוסל ואינו מאכיל, דברי °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אמרו לו, מאחר שהיעדתה בנו על בת ישראל לכהן _{שלא יאכלו עבדיה מפני חלקו של עובר}. אף בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת, לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפני חלקו של עובר _{שילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל}:

גמ’: תנן, בת ישראל שנישאת לכהן, ומת והניחה מעוברת. לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר . אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, עבדיה _{עבדים של נכסי מלוג} יאכלו. עבדיו _{עבדים של נכסי צאן ברזל} לא יאכלו. דאי לא כן, היא אוכלת בגלל בניה החיים, ועבדיה אינן אוכלין? אמר רבי יאשיה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם מזו, אין ראיה, שאפשר שהמשנה מדברת שאין לה בנים אחרים, ואפילו היא לא תאכל מפני העובר . אמר רבי חגיי° קומי רבי יוסה° _אסי. לא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} פליג על זה שאם היא אוכלת גם עבדיה אוכלים. לא אמר אלא שמזו אין ראיה, שיתכן שאפילו היא לא תאכל. אתא עובדא קומי רבי יהושע בן לוי° אמר, צא וראה היאך הציבור נוהג. אמר רבי אבון° בשם רבי יהושע בן לוי° . ולא רק בדבר הלכה זו. אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין, ואין את יודע מה טיבה. צא וראה היאך הציבור נוהג ונהוג. ואנן חמיי ציבורא דלא מיכלון _{ואנו רואים שהציבור נוהג שאינם מאכילים}. אמר רבי יוסה° _אסי

[דף מ עמוד ב]

ממה ששנינו שאין עבדיה אוכלין אבל היא אוכלת, הדא אמרה שאין העובר פוסל את מי שהוא ראוי לאכול _{כגון כאן שיש בנים אחרים והיא אוכלת מכחם}. ולא מאכיל את מי שאינו ראוי לאכול _{כגון בת ישראל לכהן שאין לה ילדים אינה אוכלת בגלל העובר}. תני °רבי ישמעאל ברבי יוסי משום אביו. בת ישראל שהייתה נשואה לכהן והיא מעוברת והיה לה בת ובן. בשעה שהנכסים מועטים, מאכלת את העבדים ממה נפשך. אם העובר זכר, אין לבנים כלום בנכסים מועטים. ואם העובר נקבה, לא תקנו רבנן שתזכה קדם לידה. אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שכן היה ראויה לתופשן מן המזונות. ואשה אינה ראויה לתופשן מן המזונות? _{אז אפילו אם היה רק בן ועובר שהרי אלמנה בנכסים מועטים כבת בן הבנים}. ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה. וקשיא, _{בשלמא אם היו אוכלים מכוח האשה} כתובה מדבר תורה _{לכן מאכילה את העבדים תרומה שהיא מהתורה}. ומזון הבנות מדבריהן. _{ואיך יכולים העבדים לאכול תרומה מכוחן}, ודבריהן עוקרין דבר תורה?

[דף מא עמוד א]

^ז_כאכמאן דאמר _{בימי עזרא} מאליהן קיבלו עליהן את המעשרות _{ותרומה בזמן הזה מדרבנן}. אשכחת אמר °רבי ישמעאל בר רבי יוסה _{שסובר שתרומה בזמן הזה מדאוריתא} חלוק על אביו _{שסובר שתרומה בזמן הזה מדרבנן}. דאמר רבי סימן° בשם חולפייא° . °רבי ו°רבי ישמעאל ברבי יוסי ובן הקפר° ^ז_כבנמנו על אויר אשקלון וטיהרוהו מפי °רבי פנחס בן יאיר _{אף שאשקלון פטורה מן המעשרות ומן השביעית}. דאמר. יורדין היינו לסירקייא _לשוק של אשקלון, ולוקחין חיטין, ועולין לעירנו וטובלין שמא נגע בהם גוי ואוכלין בתרומתינו. ואם היה עליה טמאת ארץ העמים, היו צריכים הזהת שלישי ושביעי כטמאת מת. למחר נמנו עליה ^ז_כגלפוטרה מן המעשרות, כיוון שלא כבשוה עולי בבל, משך רבי ישמעאל ברבי יוסי° את ידיו ולא נמנה עימהם. מסתמך היה °רבי ישמעאל ברבי יוסי על בן הקפר° . אמר לו בני. למה לא אמרת לי מפני מה משכת את ידך ממנו ולא רציתה להימנות עימהם? הייתי אומר לך. לעניין טמאת ארץ העמים _{שהיא גזרת חכמים. יכולתי להסכים אתמול לטהר את אשקלון. שטמאת ארץ העמים דרבנן}. דאני הוא שטמאתי אני הוא שטהרתי. ועכשיו שדנו לפוטרה ממעשרות, משכתי את ידי. שאני אומר שמא נתכבשה על ידי עולי בבל וחיובה מדבר תורה, והיאך אני פוטרה מדבר תורה? _{חכמים גזרו בארץ ישראל שבית שגר שם גוי ארבעים יום, הבית טמא. כיוון שהם חשודים לקבור את הנפלים שם}. אחר שעשו את אשקלון כארץ ישראל וטיהרו אותה מטמאת ארץ העמים. מאימתי היא טמאה משום מדור עובדי כוכבים ומזלות? אמר רבי סימון° . משתשהא הגזירה ארבעין יומין _{כמו בית שגוי מתחיל לגור בו. שהרי קדם לא גזרו עלהם משום מגורות עובדי כוכבים ומזלות}. אמר רבי ירמיה° . ולא בטעות היינו מחזיקין שהיא טמאה? אלא מיד היא טמאה משום ארץ העמים _{שהרי כבר עברו יותר מארבעים יום מאז שהגוים גרו בבתים הללו}. אשכח °רבי ישמעאל ברבי יוסי תני בשם אביו, מאליהן קיבלו עליהן את המעשרות. ואמר יאות. מעשרות מדבריהן ^ז_כדומזון הבנות מדבריהן, ודבריהן עוקרין את דבריהן _{לכן מאכילות את העבדים בתרומה ולכן היו יכולים להימנות ולפטור את אשקלון ממעשרות}.

[דף מא עמוד ב]

תני, _{מת והניח את אשתו מעוברת} ^ז_כההיו שם זכרים, מאכילין. נקיבות, אין מאכילות. היו שם זכרים מאכילין, שהוא שני ספקות, ספק אם העובר זכר ספק נקבה. ספק נפל ספק בן קיימא. וספק דבריהם להקל. נקיבות אינן מאכילות שהוא ספק אחד. ספק בן קיימא ספק לאו בן קיימא. וספק דאוריתא לחומרא. _{אבל ספק זכר ספק נקבה אין כאן} דמה נפשך, זכר הוא, כולה דידיה ועובר אינו מאכיל. נקיבה היא, נסבה חולקה עימהן _{נוטלת חלקה עימם} ואינם אוכלים בגלל חלקה

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ד

מתני’: ^ז_כוהעובר, והיבם, והאירוסין, והחרש, ובן תשע שנים ויום אחד, פוסלין ולא מאכילין. ^ז_כזספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד, ספק שהביא שתי שערות ספק לא הביא. נפל עליו הבית ועל בת אחיו, ואינו ידוע איזה מת ראשון. ^ז_כחצרתה חולצת ולא מתייבמת:
גמ’: העובר פוסל ואינו מאכיל. אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, בזו מידת הדין לוקה. שאם מעשה הוא ונחשב כקיים לפסול, יהא מעשה להאכיל. ואם אינו מעשה לפסול, לא יהא מעשה להאכיל. יאות אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, ומה טעמון דרבנין? מדכתיב (ויקרא אמור כב יא) וילידי ביתו הם יאכלו. הם יאכילו. הראוי לוכל מאכיל. ושאינו ראוי לוכל אינו מאכיל. התיבון, הרי ^ז_כטממזר, הרי אינו ראוי לאכול ומאכיל כגון שמת בעלה ובנה ונשאר לה נכד ממזר? שנייא היא דכתיב (ויקרא אמור כב יא) וילידי ביתו. ילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל. מעתה, תדרוש גם שהילוד פוסל ושאינו ילוד אינו פוסל? שנייא היא דכתיב (ויקרא אמור כב יג) ושבה אל בית אביה כנעוריה. ושבה אל בית אביה. ^ז_לפרט לשומרת יבם. כנעוריה. ^ז_לאפרט למעוברת. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}

[דף מב עמוד א]

הדא אמרה, העובר, עשו אותו כממש לפסול. ולא עשו אותו כממש להאכיל. מיליהון דרבנן פליגין. דאמר זעירא° , תני תמן, ארוסה ושומרת יבם ומעוברת שאכלו תרומה. משלמות את הקרן, ואינן משלמות את החומש. מה אנן קיימין? אם בבת כהן שנישאת לישראל. ^ז_לבאפילו יולדת הימינו בנים, פטורה מן החומש, שאינה זרה לו _{לתרומה ולמה אמר דווקא מעוברת}? אלא כן אנן קיימין, בבת ישראל שנישאת לכהן _ומת. אם אומר את, העובר עשו אותו כממש לפסול ולא עשו אותו כממש להאכיל, למה משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש? וישלמו קרן וחומש? תנן, חרש פוסל. לא כן תני רבי חייה° , _כהנת אשתו של _ישראל חרש ושל שוטה _{שאין להם קידושין מהתורה}, טובלת מחיק בעלה ואוכלת? רבי אבא מרי° ורבי מתניה° . חד אמר, המשנה שאמרה שהחרש פוסל את אשתו מלאכול בתרומה מדברת בחרש פוסל _{כגון חלל או ממזר, ובביאתה הפכה לזונה ואסורה בתרומה}. וחורנה אמר בחרש ייבם שקונה ביבום מדאוריתא. ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו, כמי שהוא בן תשע שנים ויום אחד לפסול _{אם היה פסול ובא על הכהנת פסלה}: ספק שהביא שתי שערות ספק שלא הביא שתי שערות, כמי שהביא שתי שערות, להאכיל _{אם היה כהן וקידש ישראלית אוכלת}: תנן, נפל הבית עליו ועל בת אחיו, ואין ידוע אי זו מהן מת ראשון. צרתה חולצת ולא מתייבמת. והכא אתינן מיתני צרות _{מה שייך צרות לכאן}? אלא בגין דתנינן ספיקות תני נמי ספק צרות

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ה

מתני’: ^ז_לגהאונס והמפתה והשוטה, לא פוסלין ולא מאכילין. ואם אינן ראויין לבוא בישראל, הרי אילו פסולין. באי זה צד? היה ישראל שבא על בת כהן, תאכל בתרומה. ^ז_לדעיברה, לא תאכל. נתחתך העובר במעיה, תאכל. היה כהן שבא על בת ישראל, לא תאכל בתרומה. עיברה, לא תאכל. ילדה, תאכל. נמצא כוחו של בן גדול משל אב שהאב אינו מאכיל אלא על ידי נישואין, ובן מאכיל אפילו שלא מן הנישואים:
גמ’: תנן האונס והמפתה והשוטה, לא פוסלין. הדא אמרה, שאין אונסין פוסלין בכהונה בפנויה. הדא מסייעא לההוא דתני רבי חייה° , דתני רבי חייה° בת כהן אשתו של ישראל חרש ושל שוטה שאין קידושין תופסים בהם טובלת מחיק בעלה ואוכלת. ודלא כרבי אלעזר° _{בן פדת}, דרבי אלעזר° _{בן פדת} אומר. אף הפנוי שבא על הפנויה שלא לשם אישות, הרי זו בעילת זנות. אמר רבי אבא° בשם רבי אבא בר ירמיה° . ממה שאנוסה לא נאסרה בתרומה, משמע שאנוסה מתהפכת ולכן לא חוששים שמא תתעבר . ולכן ^ז_להאנוסה אינה צריכה להמתין ג' חדשים. אמרה רבי יונה° קומי רבי יוסה° _אסי, אמר ליה, לא תקבל ממנו. קל הוא באכילת תרומה. אילו בת כהן שנישאת לישראל, והלך בעלה למדינת הים ושמעה עליו שמת, שמא אינה אוכלת בתרומה מיד? ולא חוששים שמא היא מעוברת אף שלא מדובר באונס שודאי אינה מתהפכת. ולעניין ^ז_לוהעובר אם רוצה להנשא

[דף מב עמוד ב]

צריכה להמתין שלשה חדשים. תנן, האונס והמפתה והשוטה, לא פוסלין ולא מאכילין. ואם אינן ראויין לבוא בישראל, הרי אילו פסולין. ואלו הן שאינן ראויין לבוא בישראל. ^ז_לזבן תשע שנים ויום אחד שהוא, גר עמוני או מואבי או מצרי או עבד או ממזר או חלל או נתין או כותי או גוי, שבאו על בת ישראל, על בת כהן, על בת לוי, פסולה מן הכהונה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כל שזרעו פסול, ביאתו פוסלת. כל שאין זרעו פסול, אין ביאתו פוסלת. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שאת מותר בבתו, אתה מותר באלמנתו. וכל שאין את מותר בבתו, אין אתה מותר באלמנתו. ומה ביניהון? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, גר עמוני ומואבי ביניהון. מאן דאמר כל שזרעו פסול ביאתו פוסלת. זה הואיל וזרעו פסול ביאתו פוסלת. מאן דאמר כל שאת מותר בבתו, את מותר באלמנתו. וזה הואיל ואת מותר בבתו את מותר באלמנתו. ומה שיטת חכמים? אמר רבי ירמיה° בשם רבי אבא° , תריהון אמרין, בת גר עמוני ומואבי ובת דור שני מצרי אף על פי שאת מותר בבתו, את אסור באלמנתו. רבי זכיי דאלכסנדריה° משלח שאול לרבנן, בת גר עמוני ובת דור שני של מצרי מהן לכהונה? רבי יוסי° _{בר זבידא} סבר שרבי זכיי° שאל אם אלמנתו של גר מצרי מותרת לכהונה. אמר ליה רבי יוסה° _אסי. לא שמיע לההוא דאמר רבי ירמיה° בשם רבי אבא° תריהון אמרין, בת גר עמוני ובת דור שני של מצרי, אף על פי שאת מותר בבתו, את אסור באלמנתו. וכל שזרעו פסול, ביאתו פסולה. לא כן צריכה _{לא זו הייתה השאלה} אלא, בשהיתה אמה מישראל. האם אומרים, כשם שנתחללה אמה, כך נתחללה בתה? ועוד ראיה שהשאלה על הבת מן הדא, דאמר רבי יעקב בר אחא° . פליגי רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° גבי בת גר עמוני ובת דור השני מצרי מישראלית. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כשירות. וריש לקיש° אמר פסולות. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, בזקינות _{האם האמא הישראלית נפסלה} פליגין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כשירות. וריש לקיש° אמר, פסולות

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ו

מתני’: ^ז_לחהעבד פוסל משום ביאה, ואינו פוסל משום זרע. באי זה צד? בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל, וילדה ממנו בן. הלך הבן ונכבש על השפחה וילדה ממנו בן, הרי זה עבד. היתה אם אביו בת ישראל לכהן, לא תאכל בתרומה. בת כהן לישראל תאכל בתרומה:
גמ’: העבד, מניין שביאתו פוסלת? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע} דכתיב (ויקרא אמור כב יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה. כל שיש לה עליו אלמנות וגירושין, חוזרת לאכול מתרומת בית אביה. את שאין לה עליו אלמנות וגירושין, אינה חוזרת. התיב רבי ירמיה° . הרי אלמנה או פנויה שזינתה, הרי אין לה אלמנות וגירושין ^ז_לטוחוזרת? רבי יוסי° _{בר זבידא} לא אמר כן אלא מחלפא שיטתיה דרבי יוחנן° _{האם רבי יוחנן חזר בו}? בגיטין הוא אמר, כותין משום מה הן פסולין? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי אלעזר° _{בן פדת משום שאחר שהתגיירו לא הקפידו והולידו בנים מגויים ועבדים} משום גוי ועבד הבא על בת ישראל שהוולד ממזר.

[דף מג עמוד א]

ואף בקידושין הוא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין עבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר. ואם הוולד ממזר, למה לי קרא שהעבד פוסל בביאה? אם הולד ממזר פשיטא שפוסל בביאה. הכא _{בגיטין ובקידושין} אמר ליה משום גרמיה _{בשם עצמו}. והכא אמר לה משום °רבי ישמעאל _{בן אלישע} שסובר שאין הוולד ממזר והיה צריך פסוק ללמד שפוסל בביאה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} סבר הוולד ממזר, שכן לדברי חכמים הוולד ממזר. חזקיה° לא אמר כן אלא, מחלפא שיטתיה דרבי יוחנן° _{האם רבי יוחנן חזר בו}? בגיטין הוא אמר, הכותין משום מה הן פסולין? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, משום גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר _{ואחר שהתגיירו לא הקפידו והולידו בנים מגויים ועבדים}. וגם בקידושין הוא אומר . רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין הוולד ממזר, והכא הוא אמר, את שיש לו עליו אלמנות וגירושין חוזרת. ואת שאין לה עליו אלמנות וגירושין אינה חוזרת אם הולד ממזר פשיטא שפוסל בביאתו ולמה צריך פסוק ללמד את זה? ולפי זה אי אפשר לתרץ כמו קדם, שהרי את שני המימרות אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. אמר רבי מתנייא° . סלקית לסחורה ושמעית רבי יוחנן° _{בר נפחא} ו°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דאמרי בשם °רבי יהשוע כתיב (ויקרא אמור כב יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה. את שיש לה עליו אלמנות וגירושין חוזרת. ואת שאין לה עליו אלמנות וגירושין אינה חוזרת. ולפי זה אפשר לתרץ כמו קדם. ואמרת יאות, גוי ועבד הבא על בת ישראל אין הוולד ממזר כ°רבי יהושע _{בן חנניה}. דל°רבי יהשוע ^ז_מאין ממזר אלא מאשה שהיא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה מיתה:

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ז

מתני’: ^ז_מאממזר פוסל ומאכיל. באי זה צד? בת ישראל לכהן, ובת כהן לישראל, וילדה ממנו בת, והלכה הבת ונישאת לעבד או לגוי, וילדה ממנו בן, הרי זה ממזר. היתה אם אמו בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה. בת כהן לישראל, לא תאכל בתרומה:

גמ’: לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רב° _{אבא בר אייבו}? דרב° _{אבא בר אייבו} אמר. ^ז_מבגוי ועבד שבא על בת ישראל הוולד כשר? פתר לה בגוי פסול, ובעבד פסול שהיו עמוני מואבי או מצרי או אדומי

ירושלמי יבמות, פרק ז, הלכה ח

מתני’: ^ז_מגכהן גדול, פעמים שהוא פוסל. כיצד? בת כהן שנישאת לישראל וילדה ממנו בת. הלכה הבת ונישאת לכהן וילדה ממנו בן. הרי זה ראוי להיות כהן גדול, ועומד ומשמש על גבי המזבח. מאכיל את אמו, ופוסל את אם אמו. זאת אומרת, לא כבני כהן גדול, שהוא פוסליני מן התרומה:

גמ’: תני בר קפרא° , ^ז_מדתינוק בן יומו פוסל ומאכיל. תנן לא כבני כהן גדול, שהוא פוסליני מן התרומה. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, לא כבן בתי כהן גדול שהוא פוסלני מן התרומה. הא כיצד? בת כהן שנישאת לישראל, וילדה ממנו בת. ובת ישראל שנישאת לכהן, וילדה ממנו בן. ונישאו שניהן זה לזה, והולידו בן. הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גב המזבח. מאכיל את אמו, ופוסל את אם אמו. זאת אומרת לא כבן בתי כהן גדול שהוא פוסליני מן התרומה

הדרן עלך פרק אלמנה לכהן גדול

פרק שמיני – הערל

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק ח, הלכה א

מתני’: ^ח_אהערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה. נשיהם ועבדיהם יאכלו. ^ח_בפצוע דכא וכרות שפכה, הן ועבדיהן אוכלים, ונשיהם לא יאכלו. אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה, הרי אילו יאכלו

[דף מג עמוד ב]

גמ’: תנן, הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה. מניין שהערל אינו אוכל בתרומה? כתיב (ויקרא אמור כב ד) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר. איש איש לרבות את הערל. או איש איש לרבות את האונן? אמר רבי יוסי בן חנינה° כתיב (ויקרא אמור כב י) כל זר לא יאכל קודש. משום זרות אסרתי לך, ^ח_גולא אסרתי לך משום אנינה. רבי טיופה סמוקא° בעי קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, או נאמר, זרות אסרתי ולא אסרתי משום ערלה? אמר לו, מאחר שכתוב אחד מרבה, וכתוב אחד ממעיט. מרבה אני את הערל שהוא מחוסר מעשה מגופו. ומוציא את האונן שאינו מחוסר מעשה מגופו. עד כדון כ°רבי עקיבה _{שדורש כפל לשון}. כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}? תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} נאמר בפסח (שמות בא יב מה) תושב ושכיר לא יאכל בו. ונאמר בתרומה (ויקרא אמור כב י) תושב ושכיר לא יאכל קדש. מה תושב ושכיר האמורים בפסח, ^ח_דפסל בו את הערל. אף תושב ושכיר האמור בתרומה, פסל בו את הערל. רבי חגיי° בעא. אי מה תושב ושכיר האמור בפסח, ^ח_הפסל בו את האונן. אף תושב ושכיר האמור בתרומה, נפסול בו את האונן? אמר רבי הילא° _אילעא. לא למדו תושב תושב אלא לדברים האמורים _{כתובים בפירוש} בפרשה _{שממנה למדנו גזירה שווה}. ^ח_וטומטום וערל ממקום אחד באו _{מאותו מקום} ממה שנאמר בפסח וכל ערל, אפילו מקצת ערלה. אבל אונן, ^ח_זממעשר שני בא. רבי אבון° בעי, ותהא תרומה אסורה לאונן מקל וחומר? ומה אם המעשר שהוא מותר לזרים, הרי הוא אסור לאונן. ^ח_חתרומה שהיא אסורה לזרים, אינו דין שתהא אסורה לאונן? לא, אם אמרת במעשר ^ח_טשהוא טעון מחיצה. תאמר בתרומה שאינה טעונה מחיצה? הא לפי שיש בזה מה שאין בזה. ובזה מה שאין בזה, לא צרכו _{אי אפשר} ללמד זה מזה. קדשים, מנין שיהו אסורים בערל? ללמד מן הפסח אין את יכול, שאין בו שבירת העצם. ולא מן התרומה, שהוא למד מן הלמד. הוי סופך לומר גזירה שווה ממנו ממנו. נאמר בפסח (שמות בא יב ט) לא תאכלו ממנו נא. ונאמר בתרומת לחמי תודה (ויקרא צו ז יד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה’. מה ממנו שנאמר בפסח, פוסל בו את הערל. אף (שמות בא יב ט) ממנו שנאמר בקדשים, ^ח_יפוסל בו את הערל. קדשים מנין שיהו אסורין לאונן? גזירה שווה ^ח_יאממנו ממנו. נאמר בפסח (שמות בא יב ט) לא תאכלו ממנו נא. ונאמר במעשר שני (דברים כי תבא כו יד) לא אכלתי באוני ממנו. מה ממנו שנאמר במעשר פוסל בו את האונן. אף ממנו שנאמר ^ח_יבבפסח פוסל בו את האונן. איתמר. ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} מניין שהערל אינו אוכל בתרומה? תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} נאמר בפסח (שמות בא יב מה) תושב ושכיר לא יאכל בו. ונאמר בתרומה (ויקרא אמור כב) תושב ושכיר לא יאכל קדש. מה תושב ושכיר האמורים בפסח, פסל בו את הערל. אף תושב ושכיר האמור בתרומה, פסל בו את הערל. ותושב ושכיר מופנה הוא? והלא דרושה היא. כהדא דתני גבי תרומה תושב ושכיר לא יאכל בו. ^ח_יגתושב זה קנוי קניין עולם _{גוי שנקנה לעבד עולם ולא התגייר לשם עבדות ויש אומרים ישראל שהשכיר עצמו לעולם}. שכיר זה קנוי קניין שנים _{גוי שנקנה לעבד לכמה שנים ויש אומרים שמדובר בעבד עברי שנקנה לשש שנים}. יאמר תושב, מה תלמוד לומר שכיר? הקנוי קניין עולם אינו אוכל, והקנוי קנין שנים אוכל? אילו כן הייתי אומר תושב זה הקנויי קניין שנים. וכשהוא אומר שכיר, בא השכיר ללמד על התושב שהוא קניין עולם. _{אם כן המילים תושב ושכיר אינם מופנים ואיך אפשר ללמוד מהם}? אמר °רבי מתיה , מכיון דכתיב גבי קרבן פסח (שמות בא יב מח) כל ערל וכל בן ניכר לא יאכל בו. תושב ושכיר לא יאכל בו למה לי? אי בעבד עברי אמאי לא יאכל? ישראל הוא. ואי בגוי, לא גרע מערל ובן ניכר. אלא לאפנוי. ותושב ושכיר הם שני מילים, שדי חד על הלמד וחד על המלמד והוי כמי שהוא מופנה משני צדדים. על דעתיה ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} דיליף מאיש איש, לאי זה דבר נאמר תושב ושכיר בתרומה? כההיא דאמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי יסא° _אסי. הלוקח עבדים ערלים מן הגוי על מנת

[דף מד עמוד א]

שלא למוהלן, אפילו מלן לא יאכלו בתרומה _{שאינם קניינו שחייב למוכרם לגוי}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, וכן אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ח_ידהלוקח עבדים מן הגוי על מנת למוהלן וחזרו בהן, מגלגל עמהן שנים עשר חדש. אם קיבלו עליהן, הרי יפה. ואם לאו, מותר למוכרן לגוי. אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושע בן לוי° . מעשה באחד, שלקח עיר אחד של עבדים ערלים מן הגוי על מנת למוהלן, וחזרו בהן. אתא שאל לרבנין, אמרי ליה, גלגל עמהן שנים עשר חדש. אם קיבלו עליהן, הרי יפה. ואם לאו, הכל כמנהג המדינה. ואמר רבי יצחק בר נחמן° , רבי יהושע בן לוי° היה בלדוקיא, והוה תמן רבי יודן נשייא° , בעא מיקרוץ _{להשכים וללכת לדרכו}. אמר ליה, המתן ואנו מטבילין את הגיורת הזו למחר. רבי זירא° שאל לרבי יצחק בר נחמן° , למה אמר לו שנטבילה למחר ? מפני כבוד הזקן _{לא להטריחו ללכת בלילה לבור המים}. או משום ^ח_טושאין מטבילין את הגיורת בלילה? אמר ליה, משום שאין מטבילים את הגיורת בלילה. אתא עובדא קומי דרבי יוסי° _{בר זבידא} מהו להטביל את הגרים בלילה? ולא הורו. ^ח_טזעבד תושב וגר תושב לעולם שלא יתגייר רק קיבל על עצמו שבע מצוות בני נח. הרי הוא כגוי לכל דבר. אלא שמותר לקיים אותו. רבי שמואל בר חייה בר יהודה° אמר בשם רבי חנינה° . עבד או גר תושב שלא יתגייר רק קיבל על עצמו שבע מצוות בני נח, מגלגלין עמהן שנים עשר חדש. אם חזר בו, הרי יפה. ואם לאו, הרי הוא כגוי לכל דבר ואסור לקיימו. רבי שמואל בר חייה בר יהודה° ורבי חנינה° אמרו בשם °רבי . גר תושב, צריך לקבל עליו כל המצוות על מנת _{חוץ מזה} שיהא אוכל נבילות. אמר רבי הילא° _אילעא, יאמרו הדברים ככתבן. מה פירוש ^ח_יזיאמרו הדברים ככתבן? אמר רבי יוסי בר חנינה° הכוונה לפסוק (דברים ראה יד כא) לא תאכלו כל נבילה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. שרק זה מותר לגר תושב אבל את שאר המצוות הוא חייב לקבל. אית תניי תני, גר תושב אין מקבלין אותו עד שיקבל את כל המצות שכתוב בתורה חוץ מנבלה. אית תניי תני, גר תושב אין מקבלין אותו עד שיכפור בעבודה זרה שלו _{ודי בכך}. אמר רבי אבא° בשם רבי חייה בר אשי° . גר תושב אין מקבלין אותו

[דף מד עמוד ב]

עד שיכפור בעבודה זרה שעבד כשהיה גוי. אמר רבי זעירא° מדברי כולהון עד שיכפור בעבודה זרה כגוי. דאי לא כן מה אנן אמרין, הרי למדנו במסכת עבודה זרה שגר תושב מבטל עבודה זרה. ואם גר תושב אינו צריך לכפור בעבודה זרה פשיטא שהוא יכול לבטל. ואם תאמר שהיה צריך לאמר שגר תושב מבטל עבודה זרה כי הייתי חושב שאף שהוא אינו כופר בעבודה זרה הואיל והוא מצוה על עבודה זרה, לא יבטל? אי אפשר לאמר כך ^ח_יחדכי גוים אינן מצווין על עבודה זרה ^ח_יטומבטלין? אלא ודאי החידוש הוא שאף שגר תושב כופר בעבודה זרה הוא יכול לבטל עבודה זרה. אמר רבי יוסה° _אסי. שלא תאמר כיוון שהוא שוה לישראל בשלשה דברים. בלא תעשוק _שנאמר(דברים כי תצא כד יד) _{לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארציך בשעריך}. ולא תונה _שנאמר (דברים כי תצא כג טז יז)_{לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו, עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך לא תוננו}. ^ח_כוגולה _{על ידי גר תושב} כישראל (במדבר מסעי לה טו) _{לבני ישראל ולגר ולתושב תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה נפש}. הוא לא יכול לבטל. לפום כן צריך מימר, דמבטל עבודה זרה כגוי. מאן תנא שהוא בלא תעשוק? °רבי יוסה ברבי יהודה . דתני, גר תושב הרי בלא תעשוק דברי °רבי יוסה ברבי יהודה . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, גר תושב בשבת, כישראל ביום טוב. מה ישראל ביום טוב אופה ומבשל ואסור בכל מלאכה, אף גר תושב בשבת כן. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, גר תושב בשבת, כישראל בחולו של מועד. מה ישראל בחולו של מועד מגבב מעל פני השדה, ואסור בכל מלאכת השדה. אף גר תושב בשבת כן. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, גר תושב בשבת, כישראל בשאר ימות השנה. מה ישראל בשאר ימות השנה, חורש וזורע וקוצר. אף גר תושב בשבת כן. רב אדא° רב המנונא° ורב אדא בר אחוה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ^ח_כאהלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. כתיב (שמות בא יב מד) וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו. עבד איש ולא עבד אשה? אלא עבד אפילו הוא איש את מוהלו בעל כורחו. בן איש _{גוי בן חורין} אין את מוהלו בעל כורחו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי, הא בן קטן _{שאינו איש אפילו הוא בן חורין} את מוהלו על כורחו שזכות היא לו. אפילו כבנו של אורכניס שהיה עשיר גדול ואולי לגביו אין זו זכות? אמר חזקיה° בשם רבא° , הא כיני _{מקרה דומה}, עיר שרובה גויים מצא בתוכה תינוק מושלך. הטבילו לשום עבד, את מוהלו לשום עבד. לשום בן חורין, את מוהלו לשום בן חורין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי, לשום עבד הרי הוא כעבד, אפילו שהיה נראה כבנו של אורכניס? רבי אבהו° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי הושעיה° . לא אמר כן אלא וכל עבד איש מקנת כסף. עבדך איש, את מוהלו על כורחו. בנך איש, אין את מוהלו על כורחו. _{כגון גוי שהתגייר יכול למול את עבדיו בעל כרחו אבל את בניו הגדולים אינו יכול למול בעל כרחו} כההיא דאמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי יסא° _אסי. הלוקח עבדים ערלים מן הגוים על מנת למהול. כעבד איש הוא, את מוהלן על כרחן. על מנת שלא למוהלן, כבן איש הוא, ואין את מוהלו על כרחו. המשוך, והנולד מהול, והמל עד שלא נתגייר, לא יאכלו בתרומה. המשוך מאי טעמא? רבי זריקן° ורבי ינאי ברבי ישמעאל° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, משום קנס. רבי ירמיה° ורבי שמואל בר רב יצחק° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, גזירה גזרו שנראה כערל. מה נפק מן ביניהון? משך לו אחר ערלה, או שנמשכה מאיליה. אין תימר קנס, אין כאן קנס שהרי לא פשע. אין תימר גזירה גזרו, אפילו כן גזירה גזרו. (בראשית לך לך יז יג) המול ימול. לשתי מילות. ^ח_כבאחד למילה ואחד לפריעה. אחת למילה ואחת לציצין. עד כדון כ°רבי עקיבא _{בן יוסף}, דו אמר לשונות ריבוין הן _{שהיה דורש יתור מילים}. כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דו אמר לשונות

[דף מה עמוד א]

כפולין הן התורה דיברה כדרכה _{כלשון בני אדם} כגון. (בראשית ויצא לא ל) הלוך הלכת. כי נכסף נכספתה (בראשית וישב מ טו) גנב גנבתי, מנלן? אמר רבי יהודה בר פזי° דכתיב (שמות שמות ד כו) אז אמרה חתן דמים למולות. מיכן לשתי מילות. אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצין. רב° _{אבא בר אייבו} אמר כתיב (בראשית לך לך יז יג) המול ימול. ^ח_כגמיכן לנולד כשהוא מהול, שצריך להטיף ממנו דם ברית. המול ימול. מיכן לישראל ערל, שלא ימול אחרים עד שימול עצמו. ^ח_כדואין צריך לומר גוי ערל. אמר רבי לוי° . כתיב (בראשית לך לך יז ט) ואתה את בריתי תשמור. אתה וכל כיוצא בך _{דווקא ישראל שמל לשם ברית שמים יכול למול}. תני ישראל מל את הכותי. והכותי אינו מל את ישראל מפני שהוא מהול לשום הר גריזים, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. אמר לו °רבי יוסי _{בן חלפתא}. וכי איכן מצינו בתורה שהמילה צריכה כוונה? אלא יהא מל והולך לשם הר גריזים עד שתצא נפשו. המשוך לא ימול שלא יבא לידי סכנה, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. אמר לו °רבי יוסי _{בן חלפתא}, הרבה משוכין היה בימי בן כוזבא, וכולן מלו וחיו והולידו בנים ובנות. המשוך, והנולד מהול, ^ח_כהוהמל עד שלא נתגייר, צריך להטיף ממנו דם ברית. תני °רבי שמעון בן אלעזר . לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על שנולד מהול, שצריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו? על גר שנתגייר מהול. ש°בית שמאי אומרים, צריך להטיף ממנו דם ברית. ו°בית הלל אומרים, אין צריך להטיף ממנו דם ברית. אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי הושעיה° . הלכה כדברי התלמיד _{°רבי שמעון בן אלעזר שהמחלוקת בגר אבל נולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית}. אתא עובדא קומי רב° _{אבא בר אייבו} ואמר. מן הא דתני, מפני שהיא ערלה כבושה ולא נאמר שמא היא ערלה כבושה. הדא אמרה, ערל ברור הוא, ודוחין עליו את השבת. רבי אבהו° אמר, ^ח_כואין דוחין עליו את השבת, וצריך להטיף ממנו דם ברית. רב אדא בר אחווא° , אתיליד ליה חד בר כן _{מהול. ואף מוהל לא הסכים למולו בשבת והוא עצמו מל אותו} מימסמס בה ומית. אמר רבי אבין° . נעשה כרות שפכה, ונתענה עליו שימות. רבנין דקיסרין אמרין, נעשה פצוע דכא ונתענה עליו שימות. (ויקרא תזריע יב ג) ערלתו וודאי דוחה את השבת ואין הספק דוחה את השבת. ^ח_כזערלתו. ערלתו ודאי דוחה את השבת. אין אנדרוגינס דוחה את השבת. שהיה °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אנדרוגינס דוחין עליו את השבת וחייבין עליו כרת. ערלתו. ערלתו ודאי דוחה את השבת. ^ח_כחואין הנולד בין השמשות דוחה את השבת. ערלתו. ערלתו ודאי דוחה את השבת. ^ח_כטואין שנולד מהול דוחה את השבת. ש°בית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית, ו°בית הלל אומרים אינו צריך. תמן תנינן, ^ח_להכל חייבין בראייה, חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגנוס: אנדרוגינס מה אמר בה °רבי יהודה _{בר עילאי}? האם מזה ש°רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר למול אותו בשבת, משמע שהוא זכר גמור ויהיה חייב בראיה או לא? נישמעינה מן הדא. דרבי יוחנן בן דהבאי° אמר משום °רבי יהודה _{בר עילאי}, ^ח_לאאף הסומא פטור מראיה. ולית בר נש אמר אף, אלא מכלל דו מודי על קדמיתא. מחלפה שיטת °>רבי יהודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? תמן אף שהתורה אמרה יראה כל זכורך, הוא אמר פרט לאנדרוגינס. והכא שהתורה אמרה ימול לכם כל זכר, הוא אומר לרבות אנדרוגינס? °רבי יהודה _{בר עילאי} ורבנן מקרא אחד דרשו. דכתיב, (בראשית לך לך יז יד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה וכ”ו

[דף מה עמוד ב]

. רבנן דרשו ערל. מה תלמוד לומר זכר _{הרי רק לזכרים יש ערלה}? עד שיהא כולו זכר. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} דרש זכר. מה תלמוד לומר ערל הרי רק זכרים ערלים? אפילו מקצתו ערל. ברם הכא כתיב יראה כל זכורך, פרט לאנדרוגינס. תמן תנינן, ^ח_לבקטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר אפילו. אחזתו חמה שעה אחת, ממתינין לו עד שלשים יום. אותן שלשים יום אם היה כהן, מהו להאכילו מחלבה של _חיטה תרומה? מהו לסוכו שמן של תרומה? האם כיוון שהיה אנוס, הרי הוא כפחות מבן שמונה שאינו נקרא ערל ומותר. או כיוון שעבר שמונה ימים, נקרא ערל ואסור ? נישמעינה מן הדא, דתנן, הערל _{שמתו אחיו מחמת מילה, אף שהיה אנוס} וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה ונשיהם ועבדיהם יאכלו. ורבי אחא° אמר בשם רבי תנחום ברבי חייה° . ^ח_לגאין ערלה אלא מיום שמיני והלאה. ותני כן. כל שלשים יום. אסור להאכילו חלבה של תרומה ואסור לסוכו בשמן של תרומה. לילי שמיני מה את עבד לה? מן מה דתני, לילי שמיני נכנס לדיר להתעשר. הדא אמרה לילי, שמיני כשמיני הוא. ותני כן. ^ח_לדכל שבעת ימים מותר להאכילו חלבה של _חיטה תרומה ומותר לסוכו בשמן של תרומה. תמן תנינן ^ח_להאילו הן ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי אבינא° בשם רבי ירמיה° , ^ח_לובחופה רוב גובהה של עטרה. רבי יוסי בן חנינא° אומר. בחופה רוב גגה של עטרה. תנן, אם היה בעל בשר, מתקנו מפני מראית העין. אמר רבי טביי° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ח_לזבודקין אותו בשעה שהוא מקשה. תנן, ^ח_לחמל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. תני, ^ח_לטובשבת המוהל ענוש כרת. אמר רבי אחא° בשם רבי אבהו° . הדא דתימר, ^ח_מבשאין ביום שהות כדי למרק. אבל אם יש בו כדי למרק, ממרק אחר ואינו חושש. ואפילו לא מרק פטור. דאמר. אנא עבדי פלגה, אתון עבדו פלגה. תני ^ח_מאכל שעה שהוא עוסק במילה, חוזר. בין על ציצין המעכבין את המילה, בין על הציצין שאין מעכבין את המילה. פירש, אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לדברי °רבי יוסי _{בן חלפתא} אפילו פירש חוזר, אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. היידן °רבי יוסי _{בן חלפתא}? ההיא דתנינן תמן °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. ^ח_מביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, ושכח והוציא את הלולב ברשות הרבים פטור, מפני שהוציאו ברשות. אף שכבר יצא ידי חובת לולב, ורק משום הידור יוצא עם הלולב. אף בסכין של מילה כן? אף במצה כן? מן מה

[דף מו עמוד א]

דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שלדברי °רבי יוסה אפילו פירש חוזר, אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה,. הדא אמרה, אף בסכין של מילה כן אף במצה כן. תנן, פצוע דכא וכרות שפכה, הן ועבדיהן אוכלים, ונשיהם לא יאכלו. אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה, הרי אלו יאכלו. _{אף שמשתמרת לביאה פסולה}. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} וד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא _{שגבי ארוסה אלמנה לכהן גדול התיר לה לאכול תרומה אף שמשתמרת לביאה פסולה}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דברי הכל היא. שנייא היא הכא, שלא הוסיף בה קניין אחר לפסול. שהרי לקחה בהיתר ורק אחר כך נעשה פצוע דכא. אתיין אילין פלוגוותא, כאינון פלוגוותא דאיתפלגון. שומרת יבם כהנת שנפלה לפני שני כהנים יבמים, עשה בה אחד מהן מאמר, ולא הספיק לכונסה לחופה של נישואין, עד שנעשה פצוע דכא או כרות שפכה. אמר רבי שמעון בן לקיש° , מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה פוסלת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, לכשיבעול. היה אחד מהן כשר ואחד פסול, ועשה בה הפסול מאמר, אף רבי יוחנן° _{בר נפחא} מודה שכיוון שהוסיף בה הפסול קניין, אסורה. רבי חייה בר אדא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}, עשה בה הכשר מאמר מהו? אמר ליה מחלוקת רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש°

ירושלמי יבמות, פרק ח, הלכה ב

מתני’: ^ח_מגואי זהו פצוע דכא? כל שנפצעו הבצים שלו, אפילו אחת מהן. וכרות שפכה? כל שנכרת הגיד. נשתייר בעטרה אפילו כחוט השערה, כשר. ^ח_מדפצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ובמשוחררת. ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל שנאמר (דברים כי תצא כג ב) לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה':
גמ’: כתיב פצוע. הייתי אומר אפילו שנפצע בעינו. תלמוד לומר שפכה. פצוע שבצד שפכה. אם פצוע שבצד שפכה, אולי עינו שבצד חוטמו? תלמוד לומר דכא _{מקום נמוך}. שבא בין עקיביו _{במקום הכי נמוך}. דאמר רבי חגיי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. אין לך נמוך באדם בשעה שהוא יושב אלא ביציו בלבד. אמר רבי יוסי ברבי בון° , ויאות, תדע לך שהוא כן, שבכולן כתיב דורות _{דור שלישי במצרי, גם דור עשירי בעמוני ומואבי} חוץ מזה שאינו מוליד. ולא סוף דבר נפצעה. אלא אפילו נימוקה, אפילו יבשה, ^ח_מהאפילו חסרה. תני, °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר שמעתי בכרם ביבנה. כל שאין לו אלא ביצה אחת

[דף מו עמוד ב]

אינו מוליד, והוא _כמו סריס חמה _{שכשר לבא בקהל}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. שמעתי הלכה כ°רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה , ולית אנא ידע מן מה שמעית. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. לא הוה רבי יוסי° _{בר זבידא} שמע לה מן בר נש זעיר, אלא ודאי מבר סמכה שמע וכך הלכה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. אם יבוא לפני בעל ביצה אחת, ^ח_מואני מכשירו. רבי חונה° אמר. דו סבר כ°רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה . אמר רבי יודן בר חנין° ^ח_מזובלבד של ימין קיימת _{אבל אם ימין חסרה אסור לבא בקהל}. אתא עובדא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן}, באחת שבקשה להנשא לאחד כזה אמר לה. אין ברתי דאת שרייה ליה _{כן ביתי את מותרת לו}. אלא הוי ידעת דלא מוליד. והוה רבי זעירא° מקלס לה, דו משים מילתא על בררא. פצוע. אית תניי תני, ^ח_מחבידי אדם פסול, בידי שמים כשר. אית תניי תני, בין בידי אדם בין בידי שמים פסול. מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר, יליף לה מממזר. כתיב התם (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר. וכתיב הכא (דברים כי תצא כג ב) לא יבוא פצוע דכא. מה ממזר בידי אדם. אף פצוע דכא בידי אדם. מאן דאמר בין בידי אדם בין בידי שמים פסול, מנן ליה? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, מהכא דכתיב לא יבוא פצוע דכא. לעולם בכל עניין אפילו בידי שמים. אמר רבי יוסי ברבי בון° . עוד הוא יליף לה מממזר. כתיב לא יבא ממזר, וכתיב לא יבא פצוע דכא. מה ממזר בידי שמים. אף פצוע דכא בידי שמים. וממזר בידי שמים? יצירתו בידי שמים. הוון בעיי מימר, מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר, כ°רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה . שאמר שאם נחתכה ביצה אחת הרי הוא כסריס חמה _{בידי שמים} שכשר . מאן דאמר, בין בידי אדם בין בידי שמים פסול, כרבנן שסוברים שאף ביצה אחת פסול. אמר רבי אחא בר פפי° קומי רבי זעירא° . כולה דרבנן שאמרו שאם יש ביצה אחת פסול. רק שנחלקו האם דווקא שנתלשה אחת בידי אדם או אפילו אם נברא כך. הרי שעלת חטטין _בביציו מי מחכך בה, אומסיית _{תוך שהוא התחכך בה התמוססה}. הרי הוא בידי אדם כמי שהוא בידי שמים וכשר _{וכל שכן אם זה קרה לבד ממחלה}. וכרות שפכה. כל שנכרת הגיד ונשתייר בעטרה אפילו כחוט כשר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי חנינה° שנשתייר בעטרה העליונה. אמר רבי חייה° בשם רבי חנינה° , בעטרה התחתונה. רבי יהושוע בן לוי° אמר בעטרה התחתונה. תמן אמרי ^ח_מטהעשוי

[דף מז עמוד א]

כמרזב _{שמשני הצדדים קירות} כשר. אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} כקולמוס _מחודד הרי זה כשר. כקולמוס הפוך הרי זה פסול. ניקב בו נקב, מבפנים פסול, מבחוץ כשר. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה, מבפנים. הכוונה מן העטרה ולפנים _{כלפי הגוף}. מבחוץ. מן העטרה ולחוץ. ^ח_נניקב הרי זה פסול. נסתם הרי זה כשר. ניקב הרי זה פסול מפני שהוא שופך. נסתם הרי זה כשר, מפני שהוא מוליד. וזהו פסול החוזר להכשירו. תני אין בין נקב שגורם להיות פצוע דכא לבין נקב שגורם לכרות שפכה, אלא הלכות רופאין. נקב שגורם שיהיה פצוע דכא אינו חוזר. נקב שגורם שיהיה כרות שפכה חוזר. כיצד הוא עושה כדי לרפאו? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רב יהודה° _נשיאה. מביא נמלין ומנשכין וקוצץ ראשם וכך סותם את הנקב. רבי חלקיה° ורבי סימון° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . תנן, פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ובמשוחררת. לא שנו שישא בת גרים, אלא פצוע דכא ישראל. אבל פצוע דכא כהן, לא בדא. תמן תנינן כל האסורין לבוא בקהל _{ממזר שתוקי וכ”ו}, מותרין לבוא זה בזה _{שספק ממזר כממזר}. °רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר. רבי ירמיה° אמר כללא, כל הפסולים בין פסול גוף כגון כרות שפכה ובין פסול משפחה כגון ממזר מותרים זה בזה ולכן פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, בלבד פסול משפחה. הא פסול גוף לא בדא. חייליה דרבי יוסי° _{בר זבידא} מן הדא. דאמר רבי חלקיה° אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . לא שנו אלא פצוע דכא ישראל, אבל פצוע דכא כהן, לא כיוון שנשאר בקדשתו. כמה דאת אמר תמן, אם כהן ברור הוא, אף שהוא פסול אסור לו לישא גיורת שאף שיש פסול בגופו. הוא נשאר בקדושתו ואסור בפסולות לו. אף הכא ^ח_נאישראל ברור, אף שיש פסול בגופו אסור לישא ממזרת, שהוא נשאר בקדושתו ואסור בפסולות לו. על דעתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}, ממזר לא ישא ממזרת? נישמעינה מן הדא. דאמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. תני רבי יעקב גבליא° קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי יצחק בר טבליי° בשם רבי שמעון בן לקיש° . לדברי °רבי יהודה _{בר עילאי}, ממזר לא ישא ממזרת אלא שפחה וישחרר את בניה

[דף מז עמוד ב]

כדי שיתכלו ממזרין מן העולם. ודכוותה עמוני לא ישא עמונית שהרי בניו אסורים. אמר רבי יוסי ברבי בון° . על דרבנין שאמרו שקהל גרים לא נקרא קהל, ועמוני מותר בגיורת נצרכה. דאין יסבור °רבי יהודה _{בר עילאי} שלגבי גרים הם פסולין דגרים קהל ה' אינון, לישא עמונית אינו יכול, שהיא קהל ה' אצלו. לישא מצרית אינו יכול, שהוא קהל ה' אצלה שבנותיו מותרות. אמר רבי מתניה° נותנים לו שפחה _{ומשחרר את ילדיה}. ודכוותה מצרי לא ישא מצרית? _{האם גם בזה גזר °רבי יהודה בר עילאי אף שהאיסור רק לשלוש דורות}? נישמעינה מן הדא דתני רבי אבהו° קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, בנימן גר מצרי היה מתלמידיו של °רבי עקיבה . אמר, אני גר מצרי, נשוי לגיורת מצרית. בני בן גר מצרי, ואני משיאו לגיורת מצרית, נמצא בן בני כשר לבוא בקהל. אמר לו °רבי עקיבה , לא בני. אלא אף אתה השיאו לבת גיורת מצרית, כדי שיהו שלשה דורות מיכן ושלשה דורות מיכן. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ח_נבהלכה כרבי אלעזר° _{בן פדת} שודאן בודאן _{כגון ממזר ונתינה} מותרים ספקן בודאן _{כגון שתוקי וממזרה} וודאן בספקו _{ממזר ושתוקית} אסורים. למה לדברי חכמים ממזר מותר בספק? אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . כתיב (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה'. בקהל ברור אינו בא, אבל בא הוא בקהל ספק. תמן תנינן, ייבם ונולד בן, ^ח_נגספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון. יוציא, והוולד כשר, וחייבין אשם תלוי. תני, הראשון כשר להיות כהן גדול. ^ח_נדוהשני ממזר בספק. °רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין דין ממזר בספק שספק ממזר מותר לבא בקהל מודה °רבי אליעזר בן יעקב , בספק כותים ובספק חללים שהם אסורים לבא בקהל. שרק ספק ממזר מותר מגזרת הכתוב דכתיב, לא יבא ממזר בקהל ה’. ממזר ודאי לא יבא, אבל ספק ממזר יבא. כההיא דתנינן תמן. עשרה יוחסין עלו מבבל וכ”ו ממזרים שתוקים אסופים וכותים מותרים זה בזה. מכאן שספק מותר בממזר. על דעתיה ד°רבי אליעזר בן יעקב יש רק שמונה יוחסין שאסופי ושתוקי שהם ספק ממזר דינם כישראל לבא בקהל. על דעתיה ד°רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאשה נאמנת לאמר לכשר נבעלתי אין כאן שתוקי ולכן יש רק תשעה. על דעתין דרבנן עשרה. תנן התם, גר מותר בממזרת. אמר רבי חיננה° . מתניתא דלא כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר כתיב לא יבא ממזר בקהל ה'. עד דור עשירי לא יבא לו בקהל. לא יבא עמוני ומואבי בקהל. לא יבא להם בקהל. ארבעה פעמים נאמר קהל, מלמד שארבעה קהילות אינון קהל. קהל כהנים. קהל לווים. קהל ישראלים. קהל גרים.

[דף מח עמוד א]

מתיבין ל°רבי יהודה _{בר עילאי}. והכתיב (דברים כי תצא כג ב) לא יבא פצוע דכא בקהל ה' ולדבריו היה צריך להיות עוד קהל? פסול גוף אינון ולא נמנו אלא פסולי משפחה. והכתיב (דברים כי תצא כג ח) לא תתאב מצרי כי גר היתה בארצו. בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'? בעשה אינון. רבנין אמרין שלשה קהילות אינון. קהל כהנים קהל לווים קהל ישראלים. לא יבא. לא יבא לא יבא. ולא יבא רביעי לגופו. דלמא _{מעשה שהיה}, רבי הושעיה רובה° ורבי יהודה נשייא° הוון יתיבין. רהט _רץ רבי יוחנן° _{בר נפחא} ולחש ליה באודנא דרבי הושעיה רובה° , פצוע דכא כהן, מהו שישא בת גרים ויאכילנה בתרומה? אמר ליה, מה אמר לך? אמר ליה, מילה דנגר בר נגרין לא מפריק ליה. לא אמר לי גיורת שדינה פשוט שהיא כזונה אצלו _{שכהן פצוע דכא בקדושתו הוא}. ולא בת ישראל שגם דינה פשוט שהיא אסורה עליו כחללה. לא אמר לי אלא בת גרים. ובת גרים לא כישראל היא? פתר לה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, בת גר זכר כבת חלל זכר ואסורה לכהן כשר. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} שאל האם מותרת לכהן פצוע דכא. כהן שבא על גרושה והוליד בת, ונישאה לישראל וילדה בת. בת הבת, מהיא לכהן? רבי חיננא° ורבי מנא° _{בן יונה}. חד אמר, ^ח_נהכשירה, שבני ישראל מקווה טהרה לחללות. וחד אמר פסולה. מתיב מאן דאמר כשירה למאן דאמר פסולה. בת חלל זכר אינה. חללה מכהונה אינה. מישראל מה את פוסלה? אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . מעשה במשפחה אחת ברודוס, שהיו קורין עליה ערער. ושלח °רבי את °רבי רומנוס לבודקה. ובדק ומצא שנתגיירה זקינתה פחות מבת שלש שנים ויום אחד, והכשירה לכהונה. רב הושעיה° אמר כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} הכשירה שסובר שגיורת פחותה מגיל שלוש כשרה לכהונה. אמר רבי זעירה° , הכא דברי הכל הוא. שאף שחכמים חולקים בה, מודים הם שהנולדים לה כשרים לכהונה. דאמר רבי זעירא° בשם רב אדא בר אחווא° . ודרבי יודן° מטי בה בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ח_נוולד בוגרת כשר אף שכלו בתוליה, שהיא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה. שנאמר (ויקרא אמור כא יג) והוא אשה בבתוליה, יקח ^ח_נזולא בוגרת. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא.

[דף מח עמוד ב]

ודכוותה נאמר (יחזקאל מד כב) כי אם בתולה מזרע בית ישראל, ^ח_נחולא גיורת. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא והבנים מאיסור עשה כשרים. התיב רבי הושעיה° . הרי שני למצרי. שהוא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא, והבנים חללים. חזר רב הושעיא° ואמר. לא דומה עשה שאסור גם בישראל, לעשה שאסור רק בכהנים. עשה שבישראל, אסור בכל, והבנים חללים. עשה שבכהנים. אסור בכהנים ומותר בלוים ובישראל, והבנים כשרים

ירושלמי יבמות, פרק ח, הלכה ג

מתני’: ^ח_נטעמוני ומואבי, אסורין ואיסורן איסור עולם. אבל נקבותיהן מותרות מיד. ^ח_סמצרי ואדומי, אינן אסורין אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקיבות. אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}. קל וחומר הדברים. מה אם במקום שאסר הזכרים איסור עולם, התיר את הנקיבות מיד. מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות, אינו דין שנתיר את הנקיבות מיד? אמרו לו, אם הלכה נקבל. ואם לדין, יש תשובה. אמר להן, לא כי הלכה אני אומר. ^ח_סאממזרין ^ח_סבונתינין, אסורין ואיסורן איסור עולם. אחד זכרים ואחד נקבות:
גמ’: כתיב לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה’. עמוני ולא עמונית. מואבי ולא מואבית. ודכוותה למה לא נאמר, אדומי ולא אדומית? מצרי ולא מצרית? כתיב (דברים כי תצא כג ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם _{לכן הנשים מותרות}. היה להם לנשים לקדם לנשים? אלא משום דכתיב (דברים כי תצא כג ה) אשר שכר עליך ואשר יעץ. מי דרכו לשכור? האיש ולא האשה. מי דרכו ליעץ? האיש ולא האשה. כתיב (דברי הימים א ח ט) ושחרים הוליד בשדי מואב מן שלחו אותם חושים ואת בערא נשיו. ויולד מן חדש אשתו את יובב ואת צביא ואת מישא ואת מלכם. שחרים זה בועז, שהיה משוחרר מן העונות. הוליד בשדה מואב, שנשא את רות המואביה. מן שלחו אותם, שהיה משבטו של יהודה דכתיב ביה (בראשית ויגש מו כח) ואת יהודה שלח לפניו וגו'. חושים ואת בערא נשיו. וכי יש לך אדם שהוא מוליד את נשיו? אלא שחש כנמר וביאר את ההלכה. ויולד מן חודש אשתו. לא צורכה אלא, ויולד מן בערה אשתו, _{שהיא הייתה אשתו}. אלא על ידיה נתחדשה הלכה. עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. כתוב אחד אומר (שמואל ב יז כה) ושמו יתרא הישראלי. וכתוב אחד אומר (דברי הימים א ב יז) יתר הישמעאלי. רבי שמואל בר נחמן° אומר ישמעאלי היה, ואת אמרת ישראלי? אלא שנכנס לבית דינו של ישי, ומצאו יושב ודורש (ישעיה מה כב) פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ _{אפילו הגויים הכי פשוטים}. ונתגייר ונתן לו את בתו. ורבנין אמרין, ישראלי היה ואת אמרת ישמעאלי? אלא שחגר מתניו כישמעאלי. ונעץ את החרב בבית דין ואמר או נהרוג או נהרג, או נקיים דברי רבי שמאל הנביא. כל מי שהוא עובר על הלכה זו בחרב זו אני הורגו שדינו כזקן ממרה. עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. אמר רבי שמואל בר נחמן° . אני אין לי אלא משנה כתיב (רות א כב) ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה, השבה משדי מואב. זו היא ששבה משדה מואב תחלה _{שהתגירה ממואב ראשונה}. ראיה אחרת שנתחדשה הלכה זו אמר לה כתיב (רות ב יא) ותעזבי אביך ואמך ותלכי אל עם אשר לא ידעת מתמול שלשום. אמרה לה, אילו באת אצלינו מאתמול שלשום לא היינו מקבלין אותך. תנא רבי זכיי° קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ח_סגבת גר עמוני כשירה. בת גיורת עמונית פסולה. אמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בבלייא, עברת בידך תלתא נהרין, ואתבדת. אלא היא בת גר עמוני. היא בת גיורת עמונית כשירה. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף מט עמוד א]

לא כן צריכה אפילו כשהיתה אמה מישראל. שלא תאמר כשם שנתחללה אמה שנבעלה לפסול לה כך נתחללה בתה. אבל אם נשא גיורת פשיטא שביתו מותרת. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כשירה אפילו לכהן גדול. מאי טעמא? דכתיב (ויקרא אמור כא יד) כי אם בתולה בעמיו יקח. בעמיו. עם שהן עשויין שני עממין. זכרים אסורין ונקיבות מותרות. אמר רבי חגיי° בשם רבי פדת° . רבי שמעון בן לקיש° לא אמר כן, אלא בת גר עמוני _{שנשא ישראלית באיסור} פסולה. שהיא באה מטיפה פסולה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ותני כן. עממין זה בזה _{מואבי ומצרית} ^ח_סדעד שלא נתגיירו, זכרים אסורין איסור עולם. ונקיבותיהן מותרות מיד, כיוון שהאבא מואבי ובגויים הולכים אחר הזכר . נתגיירו. זכרים אסורין איסור עולם, ונקיבותיהן מותרות לאחר שלשה דורות שהולכים אחר הפגום. אמר חזקיה° בשם אחא° . מתניתא אמרה כן שבאומות הולכים אחר הזכר, דתנן, מניין אתה אומר, אחד מכל משפחות הארצות שבא על אחת מן הכנענים וילדה ממנו בן, ^ח_סהמותר לקנותו עבד? תלמוד לומר (ויקרא בהר כה מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם תקנו. _{משמע שבאו ממקום אחר לגור פה} יכול אפילו אחד מן הכנענים שבא על אחת מן האומות? תלמוד לומר אשר הולידו בארצכם, ולא מן הגרים אשר בארץ. שמואל בר אבא° בעי. עבדים שעברו כמה דורות מאז מלו לעבדות, מהו שיעלה להם דורות? היך עבידה? גר עבד עמוני, שנשא שפחה מצרית ולאחר שלשה דורות _נכדיהם נתגיירו. אין תימר עבדים עלו להם דורות, נקבות מותרין מיד שכבר עברו שלוש דורות בהיותם עבדים. ואין תימר לא עלו להם דורות, זכרים אסורין איסור עולם. ונקיבות מותרות לאחר שלשה דורות. תנן, אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}. קל וחומר הדברים. מה אם במקום שאסר הזכרים איסור עולם, התיר את הנקיבות מיד. מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות, אינו דין שנתיר את הנקיבות מיד? אמרו לו, אם הלכה נקבל. ואם לדין, יש תשובה. מה היה להם להשיב? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי ברבי חנינה° . הרי בת בנו ובת בתו. הרי הן אסורין עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקיבות. _{בת בת בתו ובת בת בנו מותרות מהתורה} רבי אבהו° אמר רבי שמעון בן לקיש° בעי. וכי משיבין דבר שהוא ממזר, על דבר שאינו ממזר? רבי חגיי° אמר, רבי אבהו° בעי. משיבין דבר שהוא כרת, על דבר שאינו כרת? אמר להון, לא כי הלכה אני אומר, ומקרא מסייעיני. דכתיב _{גבי מצרי ואדומי} (דברים כי תצא כג ט) בנים אשר יוולדו להם וכ”ו. בנים לא בנות ורבנן דרשי יוולדו כל שיוולדו. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יאשיה° . דור אחד עשר שבממזר ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} כשר. ולא דרש גזירה שווה עשירי עשירי מעמוני ומואבי שאיסורם איסור עולם. _{דגבי ממזר כתיב} (דברים כי תצא כג ג) _{לא יבא ממזר בקהל ה’ גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה’. וגבי עמוני ומואבי כתיב} (דברים כי תצא כג ד) _{לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה’ גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה’ עד עולם} תני, °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר. דור אחד עשר שבממזר. זכרים אסורין, נקיבות מותרות. שדרש גזירה שווה עשירי עשירי מעמוני ומואבי. מה להלן זכרים אסורים ונקיבות מותרות. אף הכא זכרים אסורין נקיבות מותרות. רבי שמואל בריה דרבי יוסי ברבי בון° אמר. אתיא ד°רבי אלעזר ברבי שמעון כ°רבי מאיר . כמה ד°רבי מאיר אמר, גזירה שוה במקום שכתוב _{דון מיני ומיני היינו שלומדים לכל הדינים}. כן °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, גזירה שוה במקום שכתוב. מה להלן זכרים אסורין ונקיבות מותרות. אף הכא זכרים אסורין ונקיבות מותרות.

[דף מט עמוד ב]

מעתה יהיו הנקבות מותרות אפילו מיד? בלבד מעשירי ולמעלן שרק מעשירי ומעלה נלמד בגזירה שווה אבל קדם עשירי אין צורך ללמוד שאיסורו מפורש. שאלו את רבי אלעזר° _{בן פדת}. דור אחד עשר שבממזר מהו? אמר להן, הביאו לי דור שלישי ואני מטהרו. ומה טעמא דרבי אלעזר° _{בן פדת}? דלא הוה חי. אתייא דרבי אלעזר° _{בן פדת} כרבי חנינה° . דאמר רבי חנינה° . אחת לששים ולשבעים שנה, הקדוש ברוך הוא מביא דבר בעולם, ומכלה ממזיריהן, ונוטל את הכשירין עמהן שלא לפרסם את חטאיהן. ואייתינה כיי דאמר רבי לוי° בשם רבי שמעון בן לקיש° . כתיב (ויקרא צו ו יח) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה'. קבע להם מקום שווה לשחיטה שלא לפרסם את החטאים. ומה טעם? דכתיב (ישעיהו לא ב) וגם הוא חכם ויבא רע. לא מסתברא דא אלא ויבא טוב. אלא ללמדך שאפילו רעה שמביא הקדוש ברוך הוא בעולם, בחכמה הוא מביאה. כתיב (ישעיהו לא ב) ואת דברו _{מלשון מגפה} לא הסיר. כל כך למה? וקם על בית מריעים ועל עזרת פועלי און. רב הונא° אמר. אין ממזר חי יותר משלשים יום. רבי זעירה° , כד סלק להכא, שמע קלין קריין _{כשעלה לארץ ישראל שמע שקראים}, ממזירא פלוני וממזרתה פלונית. אמר לון מהו כן? הא אזילא ההיא דרב הונא° . דרב הונא° אמר אין ממזר חי יותר מל' יום. אמר ליה רבי יעקב בר אחא° . עמך הייתי כד אמר רבי אבא° אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. אין ממזר חי יותר משלשים יום. אימתי? בזמן שאינו מפורסם. הא אם היה מפורסם חי הוא. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אף לעתיד לבוא, ^ח_סואין הקדוש ברוך הוא נזקק אלא לשבטו של לוי _{שרק בהם הקדוש ברוך הוא יגלה מי ממזר אבל לא בישראל}. מאי טעמא? דכתיב (מלאכי ג ג) וישב מצרף ומטהר כסף, וטהר את בני לוי וזקק אותם כו'. אמר רבי זעורה° . כאדם שהוא שותה בכוס נקי _{שהם משרתיו}. אמר רב הושעיה° , בגין דאנן לויים נפסיד? אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו° . אף עימהן לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה צדקה. ומה טעמא? דכתיב (מלאכי ג ג) והיו לה' מגישי מנחה בצדקה _{שאף הממזרים משבט לוי לא יתפרסמו}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ח_סזכל משפחה שנשתקע בה פסול. אין מדקדקין אחריה. אמר רבי שמעון בן לקיש° . מתניתא אמרה כן דתנן, משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע _{שהכריז שהם פסולים אף שהיו כשרים}. ועוד אחרת היתה שם, וקרבה בן ציון בזרוע. אף על פי כן, לא ביקשו חכמים לפרסמן. אבל חכמים מוסרין אותן לבניהן ותלמידיהן, פעמים בשבוע. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. העבודה שאני מכירין, ונשתקעו בהן גדולי הדור. אמר רבי יהושע בן לוי° . חמשת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אמר הכהן. וכולן נשתקעו בכהונה. הן הן עזי פנים שבכהונה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. עיקר טירונייא שבהן _{עיקר יחוסן} תמצא במעיזים ומריבים כדכתיב (הושע ד ד) ועמך כמריבי כהן. אמר רבי אבהו° . שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותיים בימי השמד. אמרין הדא עירו דמושהן, מיניהון

ירושלמי יבמות, פרק ח, הלכה ד

מתני’: אמר °רבי יהושע _{בן חנניה}. שמעתי שהסריס חולץ וחולצין את אשתו. והסריס לא חולץ ולא חולצין את אשתו. ואין לי לפרש. אמר °רבי עקיבה . אני אפרש. ^ח_סחסריס אדם, חולץ וחולצין את אשתו. שהיתה לו שעת הכושר

[דף נ עמוד א]

^ח_סטסריס חמה. לא חולץ ולא חולצין את אשתו, שלא היתה לו שעת הכושר. °רבי אלעזר _{בן עזריה} אומר. לא כי. אלא סריס חמה, חולץ וחולצין את אשתו, שיש לו רפואה. סריס אדם, לא חולץ ולא חולצין את אשתו, שאין לו רפואה. העיד °רבי יהושע בן בתירה , על בן מגיסת שהיה בירושלים, שהיה סריס אדם, וייבמו את אשתו, לקיים דברי °רבי עקיבה

ירושלמי יבמות, פרק ח, הלכה ה

מתני’: הסריס לא חולץ ולא מייבם. וכן ^ח_עאיילונית לא חולצת ולא מתייבמת. ^ח_עאהסריס שחלץ ליבמתו, לא פסלה. ^ח_עבבעלה פסלה, מפני שהיא בעילת זנות. וכן איילונית שחלצוה לה אחין, לא פסלוה. בעלוה, פסלוה, מפני שהיא בעילת זנות:
גמ’: אי זהו סריס חמה? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל שלא ראתו החמה בכושר אפילו שעה אחת. הושיט ידו וסירסו מבפנים בבטן אימו, דברי הכל אסור לבוא בקהל, ואינו לא חולץ ולא מייבם. ונותנין עליו חומרי סריס אדם וחומרי סריס חמה, _{שבמחלוקת שבין °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי עקיבא בן יוסף והולכים לחומרא שבשני הדעות} וגם אם בא על יבימתו פסלה וגם אם חלץ לה פסלה. מחלפה שיטתיה ד°רבי אליעזר _{האם רבי אליעזר חזר בו}? דתנן, בן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות, יביא ראיה שהוא בן עשרים שנה. והוא _{המקבל דין של} הסריס, לא חולץ ולא מתייבם. דברי °בית הלל . °בית שמאי אומרים בן י”ח. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר הזכר כדברי °בית שמאי , והנקבה כדברי °בית הלל . תמן _{אף שמדובר בסריס חמה שהרי צריך להביא ראיה שהוא בן עשרים} הוא אומר לא חולץ והכא הוא אמר, סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו? אמר רבי איניא° . לא אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אלא לעונשין. שאם בגיל עשרים נמצא סריס הרי הוא כגדול לעניין ענשין. _{אבל °רבי אליעזר בן הורקנוס לא דיבר על עניין חליצה ויבום}. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. זו דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} ו°רבי עקיבה . אבל לדברי חכמים. אחד סריס אדם ואחד סריס חמה, אינו לא חולץ ולא חולצין לאשתו. לא מייבם ולא מייבמין את אשתו. דו מתניתא _{זה מוכח מהמשנה} דתנן, הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה. בעלה פסלה, מפני שהיא בעילת זנות. ^ח_עגאנדרוגינס שחלץ ליבמתו, לא פסלה. בעלה, פסלה, מפני שהיא בעילת זנות. וכן איילונית שחלצו לה אחים, לא פסלוה. בעלוה פסלוה מפני שהיא בעילת זנות

ירושלמי יבמות, פרק ח, הלכה ו

מתני’: ^ח_עדסריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים אנדרוגינס שנשא בת ישראל, מאכילה בתרומה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, טומטום שנקרע ונמצא זכר, לא יחלוץ מפני שהוא כסריס. ^ח_עהאנדרוגינס נושא אבל לא נישא. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, חייבין עליו סקילה כזכר:
גמ’: תנן, אנדרוגינס שנשא בת ישראל, מאכילה בתרומה. תני, ^ח_עומאכילה בחזה ושוק. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר, אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק. רבי שמעון בן לקיש° אמר, כמה קולי חומרין _{קל וחומר} אפשר להביא בדבר. רבי יוסי ברבי חנינה° בעא קומי רבי שמעון בן לקיש° . מהו כמה קולי חומרין בדבר? אמר ליה, פתח חיכך וקבל. אמר רבי מנא° _{בן יונה} מגחך הוה עימיה ולא ענה לא כלום. רבי אבון° אמר, מילה _{דבר נכון} אמר ליה. מה אם תרומה שאינה ראויה לישראל בכל מקום _{שאף פעם לא הייתה מותרת לישראל}, הרי היא אוכלת. חזה ושוק, שהן ראוין לישראל בכל מקום _{שבתחילה נתנו לבכורות כדכתיב כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל, מכאן שבתחילה הייתה שלהם}. אינו דין שתאכל? כדתני, ראויין היו לישראל, וכשנתחייבו ניטלו מהן וניתנו לכהנים. יכול כשם שנתחייבו וניטלו מהן וניתנו לכהנים

[דף נ עמוד ב]

כך אם יזכו יחזירו להן? תלמוד לומר (ויקרא צו ז לד) ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם. מה מתנה אינה חוזרת, אף אילו אינן חוזרין. רבי יעקב בר אחא° אמר את כל השמעתתא שאמרנו, לא על אנדרוגינוס אלא על בת ישראל שנישאת לכהן רגיל. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק. רבי שמעון בן לקיש° אמר. כמה קולי חומרין בדבר. רבי יוסי ברבי חנינה° בעא קומי רבי שמעון בן לקיש° מהו כמה קולי חומרין בדבר? אמר לו פתח חיכך וקבל. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, מגחיך הוה עימיה. אמר רבי אבין° , מילה _{דבר נכון} הוה אמר ליה. מה אם תרומה שאינה ראויה לישראל בכל מקום, הרי היא אוכלת. חזה ושוק שהן ראויין לישראל בכל מקום _{שבתחילה נתנו לבכורות כדכתיב כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל, מכאן שבתחילה הייתה שלהם}., אינו דין שתאכל? כדתני, ראויין היו לישראל, וכשנתחייבו ניטלו מהן וניתנו לכהנים. יכול כשם שנתחייבו וניטלו מהן וניתנו לכהנים, כך אם יזכו יחזרו להם? תלמוד לומר, ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם. מה מתנה אינה חוזרת, אף אילו אינן חוזרין. תנן °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, טומטום שנקרע ונמצא זכר, לא יחלוץ מפני שהוא סריס. ואין חלוקין על דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}? מן מה דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי הילא° _אילעא מייבמין את אשתו של הטומטום הזה, הדא אמרה ^ח_עזחלוקין על דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. תנן, אנדרוגינוס שקידש חוששין לקידושיו. נתקדש חוששין לקידושיו. ^ח_עחנבעל נפסל מן התרומה כנשים. בעי רבי ניחא ברבי סבא° ורבי יונה° בשם רב המנונה° . אפי' מין במינו _{אנדרוגינוס באנדרוגינוס} כל שהוא _{לא משנה אם בא צד זכר על צד זכר או על צד נקבה}. וקשיא, אם זכר הוא? הרי אין זכר פוסל זכר. אם נקיבה היא, אין נקיבה פוסלת נקיבה. לא קשיא, צד זכרותו של זה, פוסלת צד נקיבתו של זה. תנן, אנדוגינוס שנתחלל ונשא כהנת מאכיל את נשיו ^ח_עטואינו מאכיל את עבדיו. מאכיל את נשיו, מכח זכרותו. שהרי צד זכרות שבו לא נתחלל. נמצא שאם הוא זכר, אשתו אוכלת. ואם הוא נקבה, הרי אין כאן נישואין והיא אוכלת מכחה. ואינו מאכיל את עבדיו. שמכח זה וזה מאכילם. וכבר נתחלל צד נקיבה שבו. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, חייבין עליו סקילה כזכר. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° ובשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ובלבד אם באו עליו במקום זכרות. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושוע בן לוי° . אפילו במקום נקיבות. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° חזר בה רבי יהושוע בן לוי° מן הדין קרייא דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. את שיש לו שני משכבות. ואי זה זה? זה אנדרוגינס. וכתוב את זכר משמע שרק על צד זכרות חייבים. , אמר °רבי ביקשתי ולא מצאתי דברי °רבי אלעזר בן שמוע באנדרוגינס אלא זה. וחברה עליו חבורה מתלמדיו של °רבי אלעזר _{בן עזריה} ומנעו מ °רבי ללמוד. ולמה? משום שלא לגלוע בו _{שמא ילמד מכאן לדברים אחרים ו°רבי אלעזר בן עזריה לא אמר שהוא זכר אלא לעניין זה}. או משום שאינו כדיי? מה נפק מן ביניהון? היה דרכו לגלע _{שאף במקומות אחרים °רבי אלעזר בן שמוע בעצמו מתיחס אליו כזכר}. אין תימר משום שלא לגלע בו. הרי גילועו בידו. הוי לית טעמא אלא משום שאינו כדיי. מה היה לו לגלע בו? שהוא נחשב זכר ולכן יורש, ומעיד. ואם הוא כהן מנחתו קריבה כליל, ומזמנין עליו כזכר

הדרן עלך פרק הערל

פרק תשיעי – יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן

כולל שיעורי שמע

[דף נא עמוד א]

ירושלמי יבמות, פרק ט, הלכה א

מתני’: יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן. מותרות לאילו ולאילו. ואסורות לאילו ולאילו. אילו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. כהן הדיוט שנשא את האלמנה, ויש לו אח כהן גדול. כשר שנשא כשירה, ויש לו אח חלל. ישראל שנשא ישראלית, ויש לו אח ממזר. ממזר שנשא ממזרת, ויש לו אח ישראל. מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן:
גמ’: תנן כהן הדיוט שנשא את האלמנה, ויש לו אח כהן גדול. רבי ניחא בר סבא° בעא קומי רבי יונה° . למה לי נשא ואפילו קידש. למה לי אלמנה ואפילו בתולה שהרי כשמת נעשת אלמנה. ורק אילין אינון? והא אית לי חורנין. צרת סוטה מותרת לבעל ואסורה ליבם. אחיו שבא על אחות חלוצתו, מותרת לבעל ואסורה ליבם. כשר שנשא כשירה ויש לו אח פצוע דכא, מותרת לבעל ואסורה לייבם. הדא מסייעא לרבי יונה° . דרבי יונה° אמר, לית כלליה ד°רבי כללין. תנן, כשר שנשא כשירה, ויש לו אח חלל. לא כן אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, גר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת? כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, חלל שנשא כשירה ויש לו אח כשר. אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. גר ועבד משוחרר וחלל, מותרין בכהנת. מאי טעמא? כשירין הוזהרו על הפסולות, ופסולים על הכשרות. אבל לא פסולין על הכשירות, ולא כשירות על הפסולין. והתני (ויקרא אמור כא ז) אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאשה לא יקחו. למה לי לא יקחו לא יקחו תרי זמני? מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש. הם סברין מימר בכשירות על הפסולין, לכן הקשו על רב° _{אבא בר אייבו} שאמר שלא הוזהרו. ואינן אלא בפסולות על הכשירים. שפסולות הוזהרו לא להנשא לכשרים, אבל כשירות לא הוזהרו על הפסולין

ירושלמי יבמות, פרק ט, הלכה ב

מתני’: אילו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן. כהן גדול שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט. כשר שנשא חללה, ויש לו אח חלל. ישראל שנשא ממזרת, ויש לו אח ממזר. ממזר שנשא ישראלית, ויש לו אח ישראל. מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן

[דף נא עמוד ב]

גמ’: תנן, אילו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן. כהן גדול שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט. לא אמר אלא קידש, הא אם בעל, נפסלה בבעילה ואסורה אף לכהן הדיוט. מקרה כזה שיך להדא דתנינן במשנה הבאה אסורות לאילו ולאילו. ורק אילין אינון? הא אית לך חורניין. המחזיר את גרושתו משנישאת, אסורה לבעל ומותרת ליבם. הוא שבא על אחות חלוצתו, אסורה לבעל ומותרת ליבם. פצוע דכא שנשא כשירה ויש לו אח כשר, אסורה לבעל ומותרת ליבם. הדא מסייעא לרבי יונה° . דרבי יונה° אמר, לית כללוי ד°רבי כללין

ירושלמי יבמות, פרק ט, הלכה ג

מתני’: אסורות לאילו ולאילו. כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול או כהן הדיוט. כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר. ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל. ממזר שנשא ישראלית ויש לו אח ממזר. הרי הן אסורות לאילו ולאילו. ושאר כל הנשים, מותרות לבעליהן וליבמיהן:
גמ’: ורק אילין אינון? הא אית לך חורניין. סוטה, אסורה לזה ולזה. חלוצה, אסורה לזה ולזה. פצוע דכא שנשא כשירה ויש לו אח פצוע דכא, אסורה לזה ולזה. הדא מסייע לרבי יונה° דאמר, לית כללוי ד°רבי כללין

ירושלמי יבמות, פרק ט, הלכה ד

מתני’: שניות מדברי סופרים. שנייה לבעל ולא שנייה ליבם, ^ט_אאסורה לבעל ומותרת ליבם. שנייה ליבם ולא שנייה לבעל, אסורה ליבם ומותרת לבעל. שנייה לזה ולזה, אסורה לזה ולזה. ^ט_באין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, והולד כשר, ^ט_גוכופין אותו להוציא. ^ט_דאלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, יש להן כתובה:
גמ’: תנן, השניות מדברי סופרין. שנייה לבעל ולא שנייה ליבם, אסורה לבעל ומותרת ליבם. מהו שיהא לה כתובה אצל היבם? מאחר שהיא מותרות לו יש לה כתובה. או מאחר שכתובתה על ניכסי בעלה הראשון והיא אסורה לו, ^ט_האין לה כתובה? שנייה ליבם ולא שנייה לבעל, אסורה ליבם ומותרת לבעל. מהו שיהא לה כתובה אצל היבם? מאחר שהיא אסורה לו, אין לה כתובה. או מאחר שכתובתה על נכסי בעלה הראשון והיא מותרת לו, יש לה כתובה? תנן, אין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות. מאי ולא פירות? הרי פירות הבעל מקבל ולא היא? אמר רבי ירמיה° . הכוונה שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד, אבל אינו זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה. תני רבי יוסי ציידניה° _{אמר ברייתא} קומי רבי ירמיה° , דפליג על רבי ירמיה° דתנן, וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה.

[דף נב עמוד א]

אם כן, מהו ולא פירות? _{שאין לה דין פירות. לא חייב לפדותה בתמורה} שאינה יכולה להוציא ממנו אכילת פירות שאכל. אמר רבי יוסה° _אסי, כל שעה הויא רבי אילה° אמר לי, תני מתניתך, יורשה ומיטמא לה. ותני כן? והתנן, ^ט_ומטמא הוא אדם לאשתו הכשירה. ואינו מיטמא באשתו פסולה? _{והרי שניות פסולות לו}. רבי אבון° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. עבדי שניות, מהו שיאכלו בתרומה? אמר ליה, שתוק ויפה לך. ^ט_זהיא אוכלת, ועבדיה אינן אוכלין? תמן תנינן, ^ט_חגט מעושה. בישראל כשר, ובגוים פסול _{אם גוי הכריח אותו לתת גט}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, פסול ופוסל לכהונה. ואמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, אכרזון בקרויבון ^ט_טגט מעושה פסול, אבל הוא פוסל בכהונה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אין מעשין אלא לפסולין _{שאסורים זה בזה}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^ט_יאין מעשין אלא כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. והא תנינן גבי שניות וכופין אותו להוציא? לא בגין דא _{לא כדי למעט שניות} אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} אין מעשין אלא לפסולין שאף אלו פסולים, אלא למעט שאין מעשין כשאין שם איסור . והא תנינן, ^ט_יאהמדיר את אשתו מליהנות לו. עד שלשים יום יעמיד פרנס. יותר מיכן יוציא ויתן כתובה _{אף שאין איסור}? שמענו שהוא מוציא, וכי שמענו כופין? תנן אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, יש להן כתובה: מה בין אילו לאילו? ^ט_יבאלא על ידי שהן דברי תורה, ואין דברי תורה צריכין חיזוק, לפיכך יש להן כתובה. ואילו, על ידי שהן דברי סופרין, ודברי סופרין צריכין חיזוק, לפיכך אין להן כתובה. אית דבעי מימר, אילו, על ידי שקנסן בידן _{שהן עצמן נעשות חללות} וביד הוולד _{שנעשה חלל} לא קנסו בהן דבר אחר. לפיכך יש להן כתובה. ואילו על ידי שאין קנסן בידן וביד הוולד. קנסו בהן דבר אחר. לפיכך אין להן כתובה. מה נפק מן ביניהון? ישראל המחזיר את גרושתו משנישאת. מאן דאמר אילו על ידי שהן דברי תורה. וזו הואיל והוא דבר תורה,לפיכך יש להן כתובה. למאן דאמר, אילו על ידי שקנסן בידן וביד הוולד. וזה, הואיל ואין קנסה בידה וביד הוולד, שהרי לכהנה נפסלה משעת גירושין ולאכול בתרומת בית אביה אם ימות או יגרשה בלא ולד אינה נפסלת בכך דכתיב ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר בעינן שיהא זר אצלה מעיקרא וזו אין זר אצלה מעיקרא. ובניה כשרים דכתיב בה כי תועבה היא. היא תועבה ואין בניה תועבה לפיכך אין לה כתובה. תנן, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, יש להן כתובה. אמר רבי יעקב בר אחא° , רבי זעירה° ורבי הילא° _אילעא תריהון אמרין, במזונות פליגין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר יש לה מזונות. אמר ליה רבי אלעזר° _{בן פדת}, אומרים לו להוציא, ואת אמר הכין? הוון בעיין מימר בתניי כתובה פליגין האם אחר מותו יש לבנות מזונות ולבנים כתובת בנין דיכרין או לא. על זה רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר יש לה מזונות לבנות ולבנים כתובת בנין דיכרין. אמר ליה רבי אלעזר° _{בן פדת}, אומרים לו להוציא, ואת אמר הכין? אבל לה, כל עמא מודיי ^ט_יגשאין לה מזונות. ביורשיה קנסו לא כל שכן בה? ומאן דאמר במזונות פליגין, הא בתניי כתובה לא. למה? בה קנסו, ולא קנסו ביורשיה

ירושלמי יבמות, פרק ט, הלכה ה

מתני’: ^ט_ידבת ישראל מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן. וכן בת כהן לישראל. לא תאכל בתרומה. בת ישראל מאורסת ללוי, מעוברת מלוי, שומרת יבם ללוי, וכן בת לוי לישראל, לא תאכל

[דף נב עמוד ב]

במעשר _{כשיטת °רבי מאיר שמעשר אסור לזרים}. בת לוי מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן ללוי, לא יאכלו לא בתרומה ולא במעשר:
גמ’: בת ישראל מאורסת לכהן לא תאכל בתרומה. דכתיב (במדבר קרח יח יג) כל טהור בביתך יאכלנו. ולית היא גו בייתה _{שעדיין לא נכנסה לחופה}. מעוברת מכהן לא תאכל מדכתיב (ויקרא אמור כב יא) ויליד בית. ואין כאן יליד בית _{שעדיין לא נולד}. שומרת יבם לכהן לא תאכל דכתיב כל טהור בביתך יאכלנו. ולית היא גו בייתה _{שעדיין לא יבמה}. וכן בת כהן לישראל לא תאכל דכתיב. (ויקרא אמור כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר. מעוברת מישראל ושומרת יבם לישראל לא יאכלו. שומרת יבם לישראל דכתיב. (ויקרא אמור כב יג) ושבה אל בית אביה. פרט לשומרת יבם. מעוברת מישראל דכתיב (ויקרא אמור כב יג) כנעוריה. פרט למעוברת. בת ישראל מאורסת ללוי לא תאכל במעשר. דכתיב (במדבר יח לא) אתם וביתכם. ולית היא גו בייתה. מעוברת מלוי לא תאכל דכתיב, יליד בית. ואין כאן יליד בית. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. כלום כתיב יליד בית אלא בתרומה לכהן. ומנין לאסור אף במעשר? כתיב (במדבר קרח יח כד) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה. איתקש מעשר לתרומה. כמה דתימר תמן בתרומה, הילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל. הכא נמי במעשר הילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל. שומרת יבם ללוי לא תאכל דכתיב אתם וביתכם. ולאו היא גו בייתה. וכן בת לוי ובת כהן שנשאו לישראל לא יאכלו דכתיב, כי תהיה לאיש זר. ולא בבת כהן כתיב? בת לוי מנין? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} כתיב ובת כהן, אחת לבת כהן ואחת לבת לוי. ^ט_טובת כהן שנישאת לישראל ומת או גרשה בעלה ואין לה בנים, חוזרת ואוכלת. בת ישראל שנישאת לכהן ומת או גרשה ואין לה בנים, חוזרת ואינה אוכלת. מעוברת מישראל, שומרת יבם לישראל לא יאכלו דכתיב (ויקרא אמור כב יג) ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם. כנעוריה פרט למעוברת. בת לוי מאורסת לכהן לא תאכל דכתיב. (במדבר קרח יח יג) כל טהור בביתך יאכלנו. ולית היא גו בייתה. מעוברת מכהן לא תאכל דכתיב, יליד בית. ואין כאן יליד בית. שומרת יבם לכהן לא תאכל מדכתיב. כל טהור בביתך יאכלנו. ולית הוא גו בייתא. וכן בת כהן ללוי לא יאכלו, לא בתרומה ולא במעשר. ניחא בתרומה לא תאכל. אבל במעשר למה אינה אוכלת? מה נפשך? כהנת היא, תאכל שמעשר מותר לכהנים. לוייה היא תאכל? אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מתניתין כמאן דאמר אין נותנין מעשר לכהונה. ממה שאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שהבריתא כמאן דאמר כהנת לא תאכל משמע שהוא לא סובר כך הוי הוא דאמר נותנין מעשר לכהונה

ירושלמי יבמות, פרק ט, הלכה ו

מתני’: ^ט_טזבת ישראל שנישאת לכהן, תאכל בתרומה. ^ט_יזמת ולה ממנו בן, תאכל בתרומה. נישאת ללוי, תאכל במעשר. מת ולה ממנו בן, תאכל במעשר. ^ט_יחנישאת לישראל, לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר

ירושלמי יבמות, פרק ט, הלכה ז

מתני’: מת בנה מישראל, תאכל במעשר. מלוי, תאכל בתרומה. מת בנה מכהן, לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר

ירושלמי יבמות, פרק ט, הלכה ח

מתני’: ^ט_יטבת כהן שנישאת לישראל, לא תאכל בתרומה. ^ט_כמת ולה ממנו בן, לא תאכל בתרומה. נישאת ללוי, תאכל במעשר. מת ולה ממנו בן, תאכל במעשר. ^ט_כאנישאת לכהן, תאכל בתרומה. מת ולה ממנו בן, תאכל בתרומה. מת בנה מכהן, לא תאכל בתרומה. מלוי, לא תאכל במעשר. מת בנה מישראל, חוזרת לבית אביה. על זו נאמר, ושבה אל בית אביה כנעוריה:
גמ’: רבי ליונטי° בעא קומי רבי יונה° . ניחא בת כהן שנישאת לישראל, ונתגרשה או מת בעלה, כשמת בנה ונסתלק המניעה חוזרת ואוכלת. דכתיב (ויקרא אמור כב יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל

[דף נג עמוד א]

בת ישראל שנישאת לכהן וגרשה או מת ואין לה בנים, הרי אין פסוק ללמד שאינה ממשיכה לאכול. הואיל והיא היתה ראויה לוכל, למה אינה אוכלת? אמר ליה. כן אמרו רבי זעירה° ורב ענן° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, מהו בת כהן כי תהיה לאיש זר? מתלמדתה של כהן. _{ישראלית שמתחנכת ונהיית כמותו של כהן אשתו כגופו}. וכיוון שמת בעלה או גרשה כבר אינה ביתו. כמה דתימר (תהילים קלז ח) בת בבל השדודה. וכי אדום בת בבל היתה? אלא שנעשית כבתה, שעשתה כמעשה בבל. אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. שתי בנות אמורות בפרשה. _{כתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת קדשים לא תאכל וכתיב} (ויקרא אמור כב יג) _{ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל}. אחת חוזרת ואוכלת, ואחת חוזרת ואינה אוכלת. בת כהן שנישאת לישראל _{ומת בעלה או גרשה בלא ולד}, חוזרת ואוכלת. בת ישראל שנישאת לכהן, חוזרת ואינה אוכלת. אמור מעתה _אולי שניהם בבת כהן. ^ט_כבנישאת לכשר, חוזרת ואוכלת. לפסול, חוזרת ואינה אוכלת? אמר רב° _{אבא בר אייבו}, הלכה. בת כהן שנישאת לישראל ומת בעלה או גרשה בלא ולד, ^ט_כגאוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אוכלת בחזה ושוק. מתניתא דרבי חייה° מסייע לרב° _{אבא בר אייבו} דתנן כתיב (ויקרא אמור כב יג) מלחם אביה תאכל. מלחם ולא כל הלחם. מתניתין ד°רבי שמעון בן יוחי מסייע לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, מלחם אביה תאכל. לרבות חלות תודה ורקיקי נזיר

הדרן עלך פרק יש מותרות לבעליהן

פרק חמישה עשר – האשה שהלכה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק טו, הלכה א

מתני’: ^טו_אהאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים. שלום בינו ובינה, ושלום בעולם. באה ואמרה מת בעלה, תינשא. מת בעלה, תתיבם. ^טו_בשלום בינו לבינה, ומלחמה בעולם. אין שלום בינו לבינה, ושלום בעולם. באת ואמרה מת בעלי, אינה נאמנת. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, לעולם אינה נאמנת, אלא אם כן באת בוכה ובגדיה קרועים. אמרו לו, אחת זו ואחת זו תינשא:
גמ’: כמה דאת אמר, ^טו_גאם יש עדים שהיא אשת איש, והיא אומרת גרושה אני, אינה נאמנת. ואמר אף הכא כן, ואיך מאמינים להתירה על פי עדותה? שנייא היא בעידי מיתה, מאחר שאם יבוא הוא מכחיש. ותהא נאמנת לומר מת יבמי? וכי תימא הכא נמי, לית יכיל דתנינן, ^טו_דשאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא. ולא מתה אחותי שתיכנס לביתה. אמר רבי אבא° , בעלה שנישאת לו לרצונה, נאמנת. יבמה שנפלה לו על כרחה, אינה נאמנת. רבי הושעיה° בעי, הגע עצמך שנישאת לו על כרחה, מעתה לא תהא נאמנת? מה שאמרנו שהאשה נאמנת לאמר מת בעלי, לא סוף דבר כמשנה האחרונה, שהקלו ^טו_השעד אחד מתירה. אלא אפילו כמשנה הראשונה שאין עד אחד מתירה, היא מותרת עצמה. מה בינה לעד אחד? עד אחד חשוד לקלקלה, והיא אינה חשודה לקלקל את עצמה. תנן, שלום בינו לבינה, ומלחמה בעולם. אין שלום בינו לבינה, ושלום בעולם. באת ואמרה מת בעלי, אינה נאמנת. עד אחד מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה? נישמעינה מן הדא דתנן, חד בר נש ביומוי ד°רבי . אמרו ליה, הן ההוא פלן? אמר לון מית והשיאו את אשתו. הן ההוא פלן? אמר לון מית. אמר ליה, וכולהון מתים? אמר לון, ואילו הויין בחיין, לא הוון מייתי? _{רואים שהוא אמר בדדמי}. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חנינה° , בא מעשה לפני °רבי

[דף עז עמוד ב]

ואמר, ^טו_ומאן דנישאת בעדותו, נישאת. מאן דלא נישאת לא נישאת. אמר רבי אייבו בר נגרי° , בשעת מלחמה הוות. הדא אמרה, שעד אחד נאמן בשעת מלחמה. _{שרק בגלל שהוא הודה שהוא לא באמת יודע שהם מתו, אינו נאמן מכאן ולהבא. אבל אחרת היה נאמן}. מה בין שלום לעולם, לבין מלחמה לעולם? מלחמה בעולם, סבורה בו שמת ולא מת. עד כדון כשהיתה מלחמה בצפון, ובאת מן הצפון בדרום ובאת מן הדרום. היתה מלחמה בצפון, וידענו שבאת מן הדרום, והיא אומרת מן הצפון באתי. האם נאמין לה במיגו שיכלה להגיד מן הדרום באתי שנאמנת, ואף כשאמרה מן הצפון נאמין לה, _ומשני נאמנת אבל לא בגלל מיגו, אלא אני אומר מן הדרום באת. והיא אומרת מן הצפון באתי, סבורה להתיר את עצמה _{שחשבה שאם תגיד שבאה מאזור מלחמה יאמינו לה יותר}. הייתה מלחמה בעולם והיא אמרה על מיטתו מת. אינה נאמנת, אני אומר למלחמה הלך. ומה שאמרה על מיטתו מת, סבורה להתיר את עצמה כיוון שהיא יודעת שאם תאמר שמת במלחמה לא יאמינו לה. תנן, אין שלום בינו לבינה, ושלום בעולם. באת ואמרה מת בעלי, אינה נאמנת. אי זו היא קטטה? אמר רבי אבא° בשם רב חייה בר אשי° , אומרת לא קידשתני ולא גרשתני ולא הייתי אשתך מימיי, אין זה קטטה _{כי היא יודעת שכולם יודעים שזה לא נכון, והיא סתם אומרת מתוך כעס אבל אין כוונתה לשקר כדי להשתחרר ממנו} קידשתני וגירשתני אלא שלא נתתה לי כתובתי, הרי זה קטטה _{שכיוון שהיא מתחילה לשקר, היא גם תשקר ותעיד שהוא מת}. אמרה רבי אבא° קומי רבי חייה בר אבא° , אמר ליה, הלואי בני. אלא אפילו היא תובעת בודאי להתגרש, כבר היא חשודה לשקר ואינה נאמנת. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, לעולם אינה נאמנת, אלא אם כן באה בוכה ובגדיה קרועים. מתיבין ל°רבי יהודה _{בר עילאי}, הגע עצמך שבאו שני נשים של אותו אדם, והיתה אחת בוכה ואחת שאינה בוכה. לזו את אוסר ולזו את מתיר? התיב רבי חנניה חברון דרבנין° , מי אמר שהיא בוכה על בעלה שמת, הגע עצמך שיצא בנה למדינת הים ומת שם, אני אומר שמא היא מזכרת ובוכה על בנה ולא על בעלה.

ירושלמי יבמות, פרק טו, הלכה ב

מתני’: °בית הלל אומרים, לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד. אמרו להן °בית שמאי , אחד הבאה מן הקציר, ואחד הבאה מן הזיתים, ואחד הבאה ממדינת הים. לא דיברו בקציר אלא בהווה. חזרו °בית הלל להורות כדברי °בית שמאי :
גמ’: אמרו להן °בית שמאי , והלא כל השנה כולה קציר. הא באי זה צד? יצא קציר שעורים, ונכנס קציר חטים. יצא קציר ונכנס בציר. יצא בציר ונכנס מסיק. נמצאת כל השנה כולה קציר. וקיימו את דבריהן. ולמה °בית הלל אמרו קציר? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, דאונסה שכיח. שאין החמה קופחת על ראשו של אדם אלא בשעת הקציר. הדא היא דכתיב (מלכים ב ד יח-כ) ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים, ויאמר אל אביו ראשי ראשי, ויאמר אל הנער שאהו אל אמו. וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת. ורבנן אמרי, דריחשא _נחשים שכיח. אמר רבי יוסי בי רבי בון° כתיב (תהילים קמ ח) סכותה לראשי ביום נשק.

[דף עח עמוד א]

ביום שהקיץ נושק את החורף. _{שבמעבר בין העונות שכיח מחלות} דבר אחר ביום נשק. זה נשקו של גוג. דבר אחר, ביום ששני עולמות נושקין זה את זה, העולם הזה יוציא והעולם הבא נכנס _{היינו ביום המוות}

ירושלמי יבמות, פרק טו, הלכה ג

מתני’: °בית שמאי אומרים, תינשא ותיטול כתובה. ו°בית הלל אומרים, תינשא ולא תיטול כתובה. אמרו להו °בית שמאי , היתרתם את הערוה החמורה, ולא תתירו את הממון הקל? אמרו להן °בית הלל , מצינו ^טו_זשאין האחין נכנסין לנחלה על פיה. אמרו להן °בית שמאי , והלא מספר כתובתה נלמוד. שהוא כותב לה, שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך. ^טו_חחזרו °בית הלל להורות כדברי °בית שמאי :
גמ’: בנות מהו שייכנסו למזונות על פיה? °בית שמאי עבדין כתובה מדרש _{כמו פסוק שניתן לדרשה} ולכן פסקו לפי הלשון שבני אדם הורגלו לכתוב בשטרות. ד°בית שמאי דרשין מספר כתובתה נלמוד. שהוא כותב לה, שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך. חזרו °בית הלל להורות כדברי °בית שמאי . אף °בית הלל עבדין כתובה מדרש. דדרש °הלל הזקן לשון הדיוט היו כותבין באלכסנדריאה. שהיה אחד מהן מקדש אשה וחבירו חוטפה מן השוק. וכשבא מעשה לפני חכמים, ביקשו לעשותן ממזרים. אמר להן °הילל הזקן הוציאו כתובת אימותיהן. והוציאו כתובת אימותיהן. ומצאו כתוב בהן, לכשתכנסי לביתי תהויין לי לאנתו כדת משה ויהודאי. °רבי אלעזר בן עזריה עבד כתובה מדרש. דדרש °רבי אלעזר בן עזריה הבנים יירשו והבנות יזונו. מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהן. אף הבנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן. °רבי מאיר עבד כתובה מדרש. דאמר °רבי מאיר , ^טו_טהמקבל שדה מחבירו, שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותנין לו. שהוא כותב לו, אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. °רבי יהודה _{בר עילאי} עבד כתובה מדרש. תני בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}, ^טו_ימביא הוא אדם על ידי אשתו כל קרבן שהיא חייבת. אפילו אכלה חלב אפילו חיללה את השבת. וכן היה °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, פוטרה _גרש, אינו חייב בה. שכן כשפורע כתובתה, בשובר היא כותבת לו, ואוחרן _{אני פוטרת אותך מכל אחריות} די אתיין לך מן קדמת דנא. °רבי יוסי _{בן חלפתא} עבד כתובה מדרש. דרש °רבי יוסי _{בן חלפתא}, מקום שנהגו לעשות ^טו_יאכתובה מלוה שהכתובה נכתבה כשטר חוב, גובה את הכל. מקום שנהגו לכפול מה שהכניסה לו כדי לעשות רושם, אינה גובה אלא מחצה. _{אבל אם כתבו שהוא חייב לה, גובה הכל} רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, אין אדם רשאי ליקח לו בהמה חיה ועוף, אלא אם כן התקין להן מזונות כשם שלא ישא אשה אלא אם יש לו במה לפרנסה, שכן כותב לה בכתובה הוי לי לאינתו ואנא אפלח ואוקיר וכו'. כך לא יקח חיה ועוף אלא יהיה לו ממה לפרנסם _{יש אומרים שהיו כותבים שטר על כך}. °רבי יהושע בן קרחה עבד כתובה מדרש. דאמר °רבי יהושע בן קרחה , המלוה את חבירו, לא ימשכננו יותר על חובו.

[דף עח עמוד ב]

שכשמשלם הלוה את החוב והמלוה מחזיר לו את המשכון, הוא כותב לו, תשלמתה מן ניכסיי די אתיין לידי דאקנה לקבל דנה יהיה _{כל תשלומין ששילמתה לי},_{ליפרע ממני דמי משכון זה שבא לידי ושנקנה לי מזה. ואם משכנו יותר על חובו, נמצא כמשלם ריבית שזיכה אותו במשכון יקר מהחוב} רב חונה° עבד כתובה מדרש. דרש רב חונה° , הבנים יירשו והבנות ייזונו. מה הבנים יורשין מן המטלטלין. אף הבנות ניזונות מן המטלטלין. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אין הבנות ניזונות מן המטלטלין. מתניתא מסייעא לשמואל° _{בר אבא בר אבא} דתנן, בנן נוקבן דיהוון ליכי מינאי, יהוויין יתבן בביתי ומיתזנן מניכסיי. ותני עלה, ^טו_יבממקרקעי ולא ממטלטלי. אמר רבי אבא בר זבדא° , אתיא דרב הונא° כ°רבי , ושמואל° _{בר אבא בר אבא} כ°רבי שמעון בן אלעזר . דתני, ^טו_יגאחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות נפרעין מהן למזון האשה והבנות, דברי °רבי . °רבי שמעון בן אלעזר אומר, נכסים שיש להן אחריות, הבנים מוציאין מן הבנים _{אם הגדולים החזיקו באים הקטנים ומוציאים מהם}, והבנות מן הבנות, והבנים מן הבנות _{אם הבנות החזיקו כשהיה נכסים מרובים}, והבנות מן הבנים _{אם הבנים החזיקו כשהיה נכסים מועטים}. ושאין להן אחריות, הבנים מוציאין מן הבנות, ואין הבנות מוציאין מן הבנים _{שאין גובין למזון הבנות ממטלטלים}. אמרין, חזר בה רב הונא° ממה שאמר שבנות נזונות ממטלטלים. אמרין יאות, ירושת הבנים דבר תורה, ומזון הבנות מדבריהן. ודבריהן עוקרין דבר תורה? ומה שכתוב בכתובה הבנים ירשו והבנות יזונו, אין הכוונה _{כמו שהוא הבין בתחילה} לירושה סתם, וכיוון שהבנים יורשים גם מטלטלים גם הבנות נזונות ממטלטלים. שירושה זו מהתורה ואינה מתנאי כתובה. אלא בכסף כתובת אמן פליגין _{ירושת כתובת בנין דכרין שזה מתנאי כתובה}. וכסף כתובת אמן. לא מקרקע הוא? אף הבנות אינם ניזונות אלא מקרקע. היורד לניכסי אשתו, ונתן עיניו בה לגרשה, וקפץ ותלש מן הקרקע, הרי זה זריז ונשכר. ^טו_ידהיורד לניכסי שבויין, ושמע עליהן שהן ממשמשין ובאין וקפץ ותלש מן הקרקע, הרי זה זריז ונשכר. ואילו הן ניכסי שבויים, כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים, ושמע עליהן שמת וירד לו לנחלה. ^טו_טואבל ניכסי נטושין, מוציאין אותה מידו. ואילו הן ניכסי נטושין, כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים, ולא שמע עליהן שמתו, וירד לו לנחלה. אמר °רבן שמעון בן גמליאל , שמעתי הוא שבויין הוא נטושין. אבל ניכסי רטושין, מוציאין מידו. ואילו הן ניכסי רטושין, כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו כאן, ואין ידוע איכן הוא. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, שבוי, זה שיצא שלא לדעת. שאני אומר שאילו יצא לדעת, היה מצווהו. לכן מורידים את הקרוב לנכסיו. נטושים מוציאים אותה מידו, שנטוש, זה שיצא לדעת. ולא מורידים אותו לנכסיו, תדע לך, שעילה היה רוצה להבריחו מנכסיו. שהרי לדעת יצא ולא ציוהו. _{כנראה שהוא לא מעוניין שירד זה לנכסיו} רבי אחא° רבי אבא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, המטלטלים אין בהן משום ניכסי רטושין _{ומורידים לתוכן קרובים}. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רב יהודה° _נשיאה, ^טו_טזקמה עומדת להיקצר, וגפנים עומדות להיבצר, כמטלטלין הן. רב ששת° שאל

[דף עט עמוד א]

אילין דיקליא דבבל דלא צריכין מרכבא _{שאין צורך להתעסק ולהרכיב אותם אלא מאליהם הם גודלים}. לא מסתברא מיעבדינן כקמה עומדת להיקצר וגפנים עומדות להיבצר?

ירושלמי יבמות, פרק טו, הלכה ד

מתני’: ^טו_יזהכל נאמנין להעידה. חוץ מחמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה. מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח. ^טו_יחעד אחד אמר מת, ונישאת. ובא אחר ואמר לא מת, הרי זה לא תצא. עד אמר מת, ושנים אומרים לא מת. אף על פי שנישאת תצא. שנים אומרים מת, ועד אחד אמר לא מת. אף על פי שלא נישאת תינשא:
גמ’: תנן, הכל נאמנין להעידה. חוץ מחמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה. תני, כשם שאינן נאמנות עליה, כך היא אינה נאמנת עליהן. בן חמותה כבת חמותה. בן בעלה כבת בעלה. ^טו_יטצרתה, אפילו נשואה לאחר . יבמתו, אפילו אחותה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתא אמרה שלא עשו זכרים כנקיבות. דתנינן תמן, ^טו_כשאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא. ולא מתה אחותי שתיכנס לביתה. ואין האיש נאמן לומר מת אחי שאייבם את אשתו. משמע שאין נאמן רק מפני שאין לה בנים שחוששים שמא עיניו נתן בה. אבל אם יש לה בנים שאסורה לו נאמן. מכאן שבן חמותה נאמן ולא נחשדו הזכרים כנקבות. תנן, מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח. וכי הכתוב לבד מוכיח? ולא מפיה מאמינין אותה? הרי אילו לא אמרה בפניי נכתב ובפניי נחתם, אף את שמא מתירה להינשא? רבי יוסי° _{בר זבידא} כההיא דאמר רבי בון° , ששאלה הגמרא מה מועיל שהשליח אומר בפני נכתב ובפני נחתם, נחשוש שמא הבעל החתים עדים פסולים? ואמר רבי בון° , שהבעל אינו חשוד לקללה בידי שמים. ורק בבית דין חשוד לקלקלה לטעון מזויף כדי שתשאר עגונה. וכשתקנו שצריך שהשליח יעיד שבפניו נכתב ובפניו נחתם, ואז אין הבעל נאמן לפסול את הגט. מתוך שהוא יודע שאם בא ועירער, עירעורו בטל. אף הוא מחתמו בעדים כשירים, שלא להכשילה אם ידחה ערעורו שאינו רוצה לקלקה בידי שמים. אף הכא. מתוך שהיא יודעת שלא עשו בה דבריה אצל חבירתה כלום וגם אם הבעל יבא אינו יכול לערער, אף היא אומרת אמת. אבל אינה נאמנת לאמר מת בעלי. שחוששים שמא שיקרה כדי לקלקל את צרתה שתלך ותנשא, וכשיחזור הבעל חי תהיה אסורה לו. פיסקא: תנן, עד אחד אמר מת, ונישאת. ובא אחר ואמר לא מת, הרי זה לא תצא. מפני שאמר משנישאת.

[דף עט עמוד ב]

הא אם אמר עד שלא נישאת, ונישאת, תצא. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, זו דברי °רבי מנחם בי רבי יוסי . אבל לדברי חכמים, ^טו_כאבין אמר משנישאת, בין שאמר עד שלא נישאת, לא תינשא. ואם נישאת לא תצא. אמר רב נחמן בר יעקב° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, נישאת על פי שני עדים. אפילו אתא, אמרין לה, לית את _{אולי אתה אדם אחר}. רבי שמואל בר רב יצחק° בעי, הגע עצמך שהוא אדם מסויים כגון רבי אימי° _{אמי בן נתן} שהכל מכירין אותו? אמר רבי יוסי בי רבי בון° , ולית בר נש דמיי לרבי אמי° _{בן נתן האם לא יתכן שיהיה אדם שדומה לרבי אמי}? אתא עובדא _{היה מקרה כזה} קומי דרבנן דתמן אמרין ליה, לית את הינו. קם אבא בר אבא° ולחש לה גו אודנה. ואמר לה בחייך, הב לה גט מספק. קמו תלמידוי דרב° _{אבא בר אייבו} ומחוניה _{היכו אותו} על שחלק על רב° _{אבא בר אייבו} שאמר שאינו נאמן לאמר שהוא הבעל. אמרי, ערקתא יקד _{הרצועה שהיכו אותו בה נשרפה}, וספסלה יקד. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, תמן הוינא, ולא ערקתא יקדת, ולא ספסלה יקדת, אלא אבא בר אבא° הוא דלקה וקם והלך לה. אתא עובדא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן}, אמר לו לבעל השני, אין ברי דהיא שריא לך מדינא _{כן בני היא מותרת לך מן הדין}. אלא תהא יודע דבניה דההוא גברא, ממזירא קומי שמייא היינו שידי שמים לא יצאתה כי אולי הוא דובר אמת. והוה רבי זעירא° מקלס ליה, דו מקים מילתא על בררא

ירושלמי יבמות, פרק טו, הלכה ה

מתני’: ^טו_כבאחת אומרת מת, ואחת אומרת לא מת. זו שאמרה מת, תינשא ותיטול כתובה. וזו שאמרה לא מת, לא תינשא ולא תיטול כתובה. אחת אומרת מת, ואחת אומרת נהרג. °רבי מאיר אומר, הואיל והן מכחישות זו את זו, הרי אילו לא ינשאו. °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמרו, זו וזו מודות שאינו קיים, ^טו_כגהרי אילו ינשאו:
גמ’: אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ורבי הילא° _אילעא אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, מודה °רבי מאיר בראשונה _{אחת אומרת מת, ואחת אומרת לא מת} שאף שמכחישות זו את זו, זו שאמרה מת תנשא. אשכח תני, עוד הוא במחלוקת. מה בין שנייה מה בין ראשונה? ראשונה כשמעידה שלא מת, באה להכחיש צרתה שאמרה שמת. לא עשו בה דבר זה אצל חבירתה כלום. שחכמים פסלו צרה לעדות לחברתה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}

[דף פ עמוד א]

מודים °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} בעדים שאם עד אחד אומר מת ואחד אומר נהרג ובאו שניהן בבת אחת שאינן נאמנין. מה בין עדים מה בין צרה? לא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום, דאמרינן לקלקלה מכוונת שלא תנשא, מה שאין כן בעדים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} אילו אמרה רבי אלעזר° _{בן פדת}, ממני שמעה ואמרה. תמן תנינן, מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו. אלו מעידין אותו שנזר שתים _{של שלושים יום}. ואלו מעידין אותו שנזר חמש. °בית שמאי אומרים כיון שמכחישות זו את זו בטלה העדות. ו°בית הלל אומרים שתים בכלל חמש. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, בכלל נחלקו, שכת אחת אומרת, נזר שתים, וכת שניה אומרת, נזר חמש. אבל בפרט, כשכת אחת אומרת נזר נזירות אחת ונזירות שניה, והכת השניה אומרת מיד אחריהם שלישית רביעית וחמישית. כל עמא מודיי שיש בכלל חמש שתים, ויהא נזיר שתים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, במונה נחלקו. אבל בכולל, כל עמא מודיי שנחלקת העדות, ואין כאן נזירות. והידינו כלל והידינו מונה? כלל ההן אמר תרתיי וההן אמר חמש. מונה ההן אמר חדא תרתיי. וההן אמר תלת ארבע וחמש. רב° _{אבא בר אייבו} אמר הכחיש עדות בתוך עדות, לא בטלה העדות _{הגמרא תביא דוגמא}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר הכחיש עדות בתוך עדות, בטלה העדות. הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות לדברי הכל. רבי יוחנן° _{בר נפחא} כדעתיה, דרבי אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הוחזק המונה, כגון שיש עדים שראו את המלוה סופר כסף ליד הלוה, זה אמר מן הכיס מנה. וזה אומר מן הצרור מנה. זהו הכחיש עדות בתוך עדות. ואף רב° _{אבא בר אייבו} מודה שבטלה העדות שהרי אין כאן עדות של שני עדים. מה פליגין? כשהיו שתי כיתי עדים. אילו אומרים, מן הכיס מנה, ואילו אומרים מן הצרור מנה, שזה הכחיש עדות בתוך עדות שלרבי יוחנן° _{בר נפחא} בטל העדות, וכרב לא בטלה העדות שכת אחת אומרת אמת וממה נפשך חייב. אילו אומרים בתוך חיקו מנה הלוה את הכסף שקיבל אחר ההלואה, ואילו אומרים בתוך פונדתו מנה. דברי הכל, זה הכחיש העדות לאחר עדות ולא בטלה עדות. זה אמר במקל הרגו, וזה אמר בסייף הרגו. הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות. ואף רב מודה שבטלה עדות. מה פליגין? כשהיו שתי כתי עדים. אלו אומרים במקל הרגו, ואילו אומרים בסייף הרגו, שזה הכחיש עדות בתוך עדות, שלרבי יוחנן° _{בר נפחא} בטלה העדות. ולרב° _{אבא בר אייבו} לא בטלה העדות. אילו אומרים לדרום פנה אחר שרצח, ואילו אומרים לצפון פנה. דברי הכל זה הכחיש עדות לאחר עדות ולא בטלה העדות. חייליה דרב° _{אבא בר אייבו} מן הדא דתנן, אשה אחת אומרת מת, וצרתה אומרת נהרג. °רבי מאיר אומר. הואיל והן מכחישות זו את זו, לא ינשאו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי יודה אומרים, הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו. וקימא לן דהלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}. ואף שבהכחיש עדות בתוך עדות רב° _{אבא בר אייבו} אומר שלא בטלה עדות רק במקרה של שני כיתי עדים, הא נמי כשני כיתי עדים דמי. שהרי האמינה התורה בעדות זו אפילו עד אחד ואפילו אשה. אם כן הרי זה כשני כתי עדים. ולא שמיע דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, מודים °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} בשני כתות עדים, שאם כת אחת אומרת נהרג ואחת אומרת מת עדותן בטלה? מה בין עדים מה בין צרה? לא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום דאמרינן לקלקלה מכוונת שלא תנשא מה שאין כן בעדים. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, ^טו_כדאחד חקירות ואחד בדיקות. בזמן שהן מכחישין זה את זה, עדותן בטילה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, פתר לה רב° _{אבא בר אייבו}, שעד אחד מכחיש עד שני באותה כת. אמר רבי אבון° , ואפילו תימר כת בכת, שנייא היא בדיני נפשות דכתיב

[דף פ עמוד ב]

(דברים שופטים טז כ) צדק צדק תרדוף

ירושלמי יבמות, פרק טו, הלכה ו

מתני’: ^טו_כהעד אמר מת, ועד אמר לא מת. אשה אמרה מת, ואשה אומרת לא מת. הרי זו לא תינשא:
גמ’: אמר גידל בר בנימין° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, בכל מקום שהכשירו עדות אשה כאיש, האיש מכחיש את האשה. אם כך ניתני עד אומר מת, ואשה אומרת לא מת. אשה אומרת מת, ועד אומר לא מת? תני דבית °רבי כן. תני בשם °רבי נחמיה , ^טו_כוהולכין אחר רוב העדות. היך עבידה? שתי נשים ואשה אחת, עשו אותן כשני עדים ועד אחד. הדא את אמר באשה ונשים. אבל אם היו מאה נשים ועד אחד, כעד בעד אינון

ירושלמי יבמות, פרק טו, הלכה ז

מתני’: ^טו_כזהאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים. באת ואמרה מת בעלי, תינשא ותיטול כתובה. וצרתה אסורה. ^טו_כחהיתה בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה, דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבה אומר, אין זה דרך מוציאתה מידי עבירה, עד שתהא אסורה להינשא ואסורה מלוכל בתרומה:
גמ’: מאי טעמא צרתה אסורה? חשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה. מעתה אפילו על עצמה לא תהא נאמנת? מתוך שהיא יודעת שלא עשו דבריה אצל חבירתה כלום, אף היא אומרת אמת. מעתה, אפילו על צרתה תהא נאמנת? אמר רבי הילא° _אילעא, חוזר לקילקול הראשון, חשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה

ירושלמי יבמות, פרק טו, הלכה ח

מתני’: אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי. תינשא ותיטול כתובה, וחמותה אסורה. היתה בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבה אומר, אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה, עד שתהא אסורה להינשא ואסורה מלוכל בתרומה:
גמ’: ותהא נאמנת לומר מת חמי? לא כן סברינן מימר, כשם שאינן נאמנות עליה, כך היא אינה נאמנת עליהן? והרי כשמת בעלה אין הוא עוד חמיה ותהיה נאמנת.

[דף פא עמוד א]

אמר רבי חנינה° תיפתר שהיה חמיה כאן סיימה _{וכיוון שגרו קרוב מלבד השנאה של חמותה על שהיא אוכלת את נכסי בנה שנאה שבטלה במות הבן שונאת את חמותה בגלל שגרה לידה וסבלה ממנה אולי היא רוצה לנקום בחמותה על העבר}

ירושלמי יבמות, פרק טו, הלכה ט

מתני’: ^טו_כטקידש אחת מחמש נשים ואין ידוע אי זו קידש. וכל אחת ואחת אומרת אותי קידש. נותן גט לכל אחת ואחת, וכתובה ביניהן ומסתלק, דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבה אומר, אי זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת. גזל אחד מחמשה ואין ידוע אי זה מהן גזל. וכל אחד ואחד אומר אותי גזל. מניח את הגזילה ביניהן ומסתלק, דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבה אומר, ^טו_לאין זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד:
גמ’: אמר רבי אסי° מתניתין ד°רבי עקיבה ודלא כ°רבי טרפון . דתנינן תמן, ^טו_לאאמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה, ואיני יודע איזה מכם הוא. אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה, ואיני יודע איזה מכם הוא. נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו. אמר, רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דברי הכל היא, מודה °רבי טרפון שאם רוצה לצאת ידי שמים _{כמו כאן שהודה מפי עצמו} צריך לתת לכל אחד ואחד. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה, כאן שיש עדים יודעים שגזל, ובזה אף °רבי טרפון מודה שחייב לתת לכל אחד ואחד, כאן במשנה שלנו שאין עדים יודעים. ולולי הוא לא ידעו בכלל שהוא חייב. ובזה אומר °רבי טרפון שמניח בניהם ומסתלק. אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, כאן בשותקין וכיוון שהם לא תובעים מניח בניהם ומסתלק, כאן במדברים. וכיוון שכל אחד תובע אותו חייב לתת לכל אחד. אמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, כאן בנשבע לאחד מהם בשקר. וכיוון שצריך כפרה, חייב לשלם לכל אחד ואחד, כאן בשלא נשבע. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אם בשנשבע, היה לו לעשות שליח בית דין ולמסור להם את הכסף ולמה ישלם כפול? שרבי יוחנן° _{בר נפחא} סבר מימר, דהא דתני הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי, לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל משום תקנת השבים תקנו חכמים נותן הוא לשליח בית דין שעשה. _{שיכול לתת אף לבית דין} שעשאו גוזל, ולא רק כשעשאו נגזל. רב° _{אבא בר אייבו} אמר רק בית דין שעשאו נגזל חשוב, ולא בית דין שעשאו גוזל. חיליה דרב° _{אבא בר אייבו} מן הדא, דתני, אמר °רבי שמעון בן אלעזר , בית דין שעשאו נגזל, ולא בית דין שעשאו גוזל. רבי ירמיה° בעי. והא תני, אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואחד מכם מאתים ואיני יודע אי זה מכם, נותן לזה מאתים ולזה מאתים, ואם לאו היה לו לשתוק. אם בשנשבע, היה לו לשתוק? הרי מוכרח להודות כדי שתהיה לו כפרה? רבי ירמיה° הקשה כי הוא סבר מימר שכוונת הבריתא שהיה לו לשתוק ולא להודות. לכן הוא הקשה. אם בשנשבע, הרי מוכרח להודות כדי שתהיה לו כפרה. אבל רבי יוסה° _אסי סבר מימר, שכוונת הבריתא לאמר שהיה לו לשתוק ולא להשבע. אבל אחרי שנשבע ודאי חייב לתת לכל אחד ואחד. אמר רבי יודן° , ואפילו תימר דאינון אמרין, היא שותקין והיא מדברים _{שאין הבדל בין אם הם תובעים אותו ובין אם לא}. ובבא לצאת ידי שמים. בגזילה מודי °רבי טרפון שכיוון שגזל, כדי לצאת ידי שמים צריך לשלם לשניהם. בפקדון דשתק מתגר, ודמשתעי _המדבר מפסיד. דשתק מתגר, מן הדה דתנן, ^טו_לבשנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים. זה אומר מאתים שלי, וזה אומר מאתים שלי. נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו.

[דף פא עמוד ב]

דמשתעי _המדבר מפסיד מן הכא דתנן, אמר גזלתי את אחד מכם ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואין יודע אי זו הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו.

ירושלמי יבמות, פרק טו, הלכה י

מתני’: ^טו_לגהאשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים. באה ואמרה מת בעלי ואחר כך מת בני, נאמנת. מת בני ואחר כך מת בעלי, אינה נאמנת. וחוששין לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת. ^טו_לדנתן לו בן במדינת הים. אמרה מת בני ואחר כך בעלי, נאמנת. מת בעלי ואחר כך מת בני, אינה נאמנת. וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת. ^טו_להנתן לי יבם במדינת הים. אמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי, יבמי ואחר כך מת בעלי, נאמנת. ^טו_לוהלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים. אמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי. יבמי ואחר כך מת בעלי. אינה נאמנת. ^טו_לזשאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא. ולא מתה אחותי שתיכנס לביתה. ואין האיש נאמן לומר, מת אחי שייבם את אשתו. ולא מתה אשתו, שישא אחותה:
גמ’: תנן, מת בני ואחר כך מת בעלי, אינה נאמנת. וחוששין לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת. רבי חנניה° בעא קומי רבי אילא° _אילעא. מן תנא חוששין לדבריה וחולצת. שמשמע שאף אם הצרה תעיד ההיפך, _{שקדם מת הבן ואחר כך מת הבעל} אין חוששין לדברי הצרה? °רבי טרפון דלא כ°רבי עקיבה ? דתנן, האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים. באת ואמרה מת בעלי, תינשא ותיטול כתובה וצרתה אסורה. היתה בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה, דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבה אומר, אין זה דרך מוציאתה מידי עבירה, עד שתהא אסורה להינשא ואסורה מלוכל בתרומה. רואים של°רבי עקיבא _{בן יוסף} חוששים לעדות הצרה. אמר לו, דברי הכל הוא הכא, אוף °רבי עקיבה מודה בה. מה בינה לקדמייתא? למה הכא את אמר אינה נאמנת, והכא את אמר נאמנת? הן דתימר נאמנת, באומרת מת בעלי ואחר כך מת בני, כשיצתה מכלל היתר ליבם, שהרי היה לה בן כשיצאה והיתה בחזקת שאינה זקוקה ליבום, והצרה אומרת מת הבן ואחר כך הבעל לסתור את החזקה. והן דתימר אינה נאמנת, באמרה מת בעלי,כשלא יצתה מכלל היתר ליבם. שהרי היתה בחזקת שבעלה חי ואסורה ליבם. והיא אומרת מת בעלי לסתור את החזקה, כיוון שהצרה אומרת לא מת ונעמידה על החזקה, חוששין לדברי הצרה. אמר רבי יוסה° _אסי מתניתא אמרה שלא עשו זכרים כנקיבות. דתנינן, שאינה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא, ולא מתה אחותי שתכנס לביתה, ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו, מפני שאין לה בנים, הא אם יש לה בנים נאמן.

הדרן עלך פרק האשה שהלכה

פרק שישה עשר – האשה בתרא

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה א

מתני’: ^טז_אהאשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים. באו ואמרה לה מת בעליך. לא תינשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת צרתה. ^טז_בהיה לה חמות, אינה חוששת. יצאת מליאה, חוששת שמא נולד לה יבם. °רבי יהושע _{בן חנניה} אמר אינה חוששת

[דף פב עמוד א]

גמ’: תנן, האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים. באו ואמרה לה מת בעליך. לא תינשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת צרתה. רב° _{אבא בר אייבו} שאיל לרבי חייה רובה° , ותמתין שלשה ותחלוץ מיד. מה נפשך אם בן קיימה הוא, לא נגעה בה חליצה. אם אינו בן קיימה, הרי חליצתה בידה? אמר ליה, לא שנו שלשה חדשים אלא אצלה. שאם לא הוכר העובר מסתמא אינה בהריון ויכולה לחלוץ או להתיבם. הא אצל צרתה, תמתין ט' חדשים. דחיישינן שמא מעוברת צרתה והולד קיימא ואין חליצה פוטרת לזו אלא ולד פוטר, והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם. ותחלוץ מיד. מה נפשך? אם בן קיימא הוא, לא נגע בה חליצה. אם אין בן קיימא הוא הרי חליצה בידה? אתא °רב יהודה _{בר עילאי} אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} דאמר בשם רבי חייא רובא° , שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. תנן היה לה חמות, אינה חוששת. חבריא אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, טעמון דרבנן דכתיב, כי ישבו, בודאי ולא בספק. יצאת מליאה חוששת, שהוא ספק אחד. ספק זכר ספק נקיבה. וספק מדבר תורה להחמיר. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, אינה חוששת, שהן שני ספיקות. ספק זכר ספק נקיבה. ספק בן קיימא ספק אינו בן קיימא. שתי ספיקות אף מדברי תורה להקל

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ב

מתני’: ^טז_גשתי יבמות. זו אומרת מת בעלי, וזו אומרת מת בעלי. זו אסורה מפני בעלה של זו _{היבם שלה}. וזו אסורה מפני בעלה של זו. לזו עדים ולזו אין עדים. את שיש לה עדים אסורה מפני בעלה של שניה. ואת שאין לה עדים מותרת _{שנאמנת על בעלה לעצמה והעדים מעידים לשניה שבעלה מת מעידים עבורה שיבמה מת}. לזו בנים ולזו אין בנים. את שיש לה בנים מותרת _{שאינה זקוקה ליבום}. ואת שאין לה בנים אסורה. ^טז_דנתייבמו _{לשני יבמים אחרים} ומתו היבמין _{ואין עוד אחרים}, אסורות להינשא מפני הראשונים. °רבי אלעזר _{בן עזריה} אמר, הואיל והותרו ליבמין, הותרו לכל אדם:
גמ’: שתי יבמות. לזו בנים ועדים, ולזו אין כלום. זו ניתרת בבניה, וזו ניתרת בעדיה. תנן, נתייבמו _{לשני יבמים אחרים} ומתו היבמין _{ואין עוד אחרים}, אסורות להינשא מפני הראשונים. °רבי אלעזר _{בן עזריה} אמר, הואיל והותרו ליבמין, הותרו לכל אדם. מה טעמא ד°רבי אלעזר _{בן עזריה} דמתיר ? משום שאינה חשודה לקלקל ליבמתה שיכולה להיות צרתה כל עיקר _{אבל צרתה ממש חשודה אפילו לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה}, או שלא חשודה לקלקל לעצמה כדי לקלקל חברתה _{ואפילו בצרתה ממש}? נישמעינה מן הדא דתנן, ^טז_ההאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים. ובאתה ואמרה מת בעלי. תינשא ותיטול כתובה, וצרתה אסורה. משמע שאפילו אם התחתנה, צרתה אסורה. דסברין מימר, חשודה היא לקלקל את עצמה כדי שתקלקל צרתה, ולית °רבי אלעזר _{בן עזריה} פליג. הוי לית טעמא דא אלא משום שאינה חשודה לקלקל _{ליבמתה שיכולה להיות} צרתה כל עיקר. אין זו ראיה שאולי באמת לא חשודה לקלקל לעצמה כדי לקלקל חברתה. ומה שאסרנו את הצרה אף כשנשאת, זה מפנה דחישינן לומר שמא שילח לה גיטא ממדינת הים והיא אינה מקלקלת את עצמה.

[דף פב עמוד ב]

הגע עצמך שזה שנישאה לו היה כהן? אמר רבי אבא בר זימנא° , זה לא ראיה כיוון שחשודה היא לעשות כמה חללים, כדי לעשות בני צרתה ממזרין

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ג

מתני’: ^טז_ואין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. ^טז_זאין מעידים לאחר שלשה ימים. ^טז_חאפילו מגוייד וצלוב על הצלב והחיה אוכלת בו, ^טז_טאין מעידין אלא עד שתצא נפשו. אמר °רבי יהודה בר בבא , לא כל האדם, ולא כל המקומות, ולא כל השעות שוות:
גמ’: תנן, אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. רב יהודה° _נשיאה אמר, ^טז_יהחוטם עם הלסתות. ואתיא כהא דאמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} (ישעיהו ג ט) הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם. אמר רב חייא בר אבא° . מאן דבעי דלא מתחכמא _{מי שרוצה שלא יכירו אותו}, יהיב איספלני על נחיריה ולא מתחכם. כהדא ביומי דארסקינס מלכא, הויין ציפוראי מתבעין, והוון יהבין איספלני על נחיריהון ואינון לא מתחכמין. _{היו נותנים תחבושת על האף ולא הכירו אותם} ובסיפא איתמר עליהון לישן ביש, ואיתצידון כולהון מן בידו _מיד. כתיב (דברי הימים ב יג יז) ויכו בהם אביה ועמו מכה גדולה מאד. אמר רבי אבא בר כהנא° , שהעביר הכרת פניהם של ישראל שחתך את אפם כדי שלא יוכלו לזהות ולהתיר נשותיהם וזה מכה רבה. הדא הוא דכתיב הכרת פניהם ענתה בם וגו' זה החוטם. רבי אמי° _{בן נתן} אמר, שהושיב עליהם משמרות שלשה ימים, עד שנתקלקל צורתן הדא הוא דכתיב (ירמיהו טו ח) עצמו לי אלמנותיך מחול ימים. ותני כן, אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. כתיב (דברי הימים ב יג כ) ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביה ונגפהו י"י וימות. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, את סבור שמי שמת הוא ירבעם, אינה אלא אביה. ולמה ניגף? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, על שחישד את ירבעם ברבים. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יג ח) ואתם המון רב, ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים. ריש לקיש° אמר, על שביזה את אחיה השילוני. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יג ז) ויקבצו אליו אנשים בני בליעל. על דצווח _שקרא לאחיה השילוני שהמליך את ירבעם בני בליעל. ורבנין אמרין, על ידי שבאת עבודה זרה לידו ולא ביערה. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב יג יט) וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים, את בית אל ואת בנותיה. וכתיב (מלכים א יב כט) וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן. ונשארו שם עד גלות עשרת השבטים שנאמר (בהושע י ה) לעגלות בית און יגורו. תנן, אין מעידין אף על פי שיש סימנים בגופו ובכליו. ולא כן תני מנין לשור אחיך שטעה, שאתה מחזירו על פי סימנים בין בגופו בין בכליו? שנייא היא שהסימנין דרכן להשתנות אחר מיתה.

[דף פג עמוד א]

תנן, אין מעידים לאחר שלשה ימים. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, אין מעידין אלא עד שלשה ימים. רבי בריה דרב פפי° ורבי יהושע דסיכנין° אמרו בשם רבי לוי° , כל תלתא יומין, נפשא טייסא _מרחפת על גופה. סברה דהיא חזרה לגווה. כיון דהיא חמית ליה דאישתני זיווהון דאפוי. היא שבקא ליה ואזלא ליה _{כשהיא רואה שהשתנה זיו פניו היא עוזבת והולכת לה}. ומן תלתא יומין ולהלן _{אחרי שלושה ימים} הכרס נבקעת על פניו ואומרת לו, הילך מה שגזלת וחמסת. רבי חגי° בשם רבי יאשיה° מייתי לה מהדא קרא (מלאכי ב ג) וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם. באותה שעה (איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל: פיסקא: אפילו ראוהו מגוייד: שאני אומר בחרב מלובנת נכווה וחיה. וצלוב על הצלב, אומר אני שמא מטרונא עברה עליו ופדאתו. והחיה אוכלת בו. אני אומר נתרחמו עליו מן השמים. ^טז_יאנפל לבור אריות, אין מעידין עליו. אומר אני נעשה לו ניסים כדניאל. נפל לכבשן האש, אין מעידין. אומר אני, נעשה לו ניסים כחנניה מישאל ועזריה. נפל לבור מלא נחשים ועקרבים, אין מעידין עליו. אומר אני חבר היה. נפל ליורה, בין של מים ובין של שמן, אין מעידין עליו. רבי אבא° אמר, של שמן מעידין עליו. של מים אין מעידין עליו. אמר °רבי יהודה בן בבא , לא כל האדם, ולא כל המקומות, ולא כל השעות שוות. רבי זעירא° ורבי חננאל° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, אין הלכה כ°רבי יהודה בן בבא . מיליהון דרבנין פליגין וסוברים שהלכה כ°רבי יהודה בן בבא . דאמר רבי ירמיה° , מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום, והכירוהו, שצרפתו הצינה. והשיאו את אשתו

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ד

מתני’: נפל במים, בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף, הרי אשתו אסורה. אמר °רבי מאיר , מעשה באדם אחד שנפל לבור הגדול, ועלה לאחר שלשה ימים. אמר °רבי יוסה , מעשה בסומא שירד לטבול במערה, וירד מושכו אחריו. ^טז_יבושהו כדי שתצא נפשם, והשיאו את נשותיהן. ושוב מעשה בעסיה, באחד ששילשלוהו לים, ולא עלה בידן אלא רגלו. אמרו חכמים, ^טז_יגמן הארכובה ולמעלן, תינשא. מן הארכובה ולמטה, לא תינשא:
גמ’: נפל למים. בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^טז_ידמים שאין להם סוף, אשתו אסורה. שיש להם סוף, אשתו מותרת. אמר °רבי מאיר , מעשה שנפל לבור הגדול, ועלה לאחר שלשה ימים. אמרו לו, אין מזכירין מעשה ניסים. אמר °רבי , מעשה בשנים שירדו לכמור מכמורת לירדן לעיתותי ערב. ראה אחד מחילה של דגים ונכנס לתוכה וביקש לצאת ולא היה מוצא פיתחה של מערה. ובא חבירו ועמד על פיתחה של מערה, ושהא כדי שתצא נפשו, ובא והגיד בתוך ביתו. ובשחרית, זרחה החמה והכיר פתחה של מערה, ויצא, ובא ומצא הספד קשור בתוך ביתו. אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}, מעשה

[דף פג עמוד ב]

שהיתי מפרש בים הגדול, וראיתי ספינה אחת ששקעה בים. והייתי מצטער על תלמיד חכם אחד שהיה בתוכה. וכשבאתי למגיזה של קפודקיא, והתחיל מקדמיני ושואל לי שאלות. נומתי לו, בני, היאך פלטתה? נומה לי, רבי, טרפני גל לחבירו וחבירו לחבירו, עד שהקיאני ליבשה. באותה שעה אמרתי, גדולים דברי חכמים שאמרו, מים שאין להם סוף אשתו אסורה. מים שיש להם סוף, אשתו מותרת. אמר רבי אבהו° , אם הים גליני _{שקט שאין בו גלים והכל גלוי}, והביט לארבע רוחותיו וראה שאין שם ברייה, משיאין את אשתו אפילו במים שאין להם סוף. ושוב מעשה באסיא, באחד ששלשלהו לים ולא עלת בידם אלא רגלו. תני, רצו לחתוך ספוגים, ובאו ומצאו אותו שולחני בעכו. תנן, ושוב מעשה בעסיה, באחד ששילשלוהו לים, ולא עלה בידן אלא רגלו. אמרו חכמים, מן הארכובה ולמעלן, תינשא. מן הארכובה ולמטה, לא תינשא: רבי חגי° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, לא מסתברא ^טז_טונותנין לו שהות כדי טריפה _{י”ב חדש}? אמר ליה אף אנא סבור כן

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ה

מתני’: ^טז_טזאפילו שמע מן הנשים אומרים, מת איש פלוני, דיים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, ^טז_יזאפילו שמע מן התינוקות אומרים, הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני, בין מתכוין בין שאינו מתכוין. °רבי יהודה בן בבא אומר, ^טז_יחבישראל עד שיהא מתכוין. ובגוי, אם מתכוין אין עדותו עדות:
גמ’: ^טז_יטשמע קול המקוננת מיבבתו _{מזכירות את שמו} בין המתים, אין עדות גדול מזו. ^טז_כמקמנטריסי _{מתלייני} המלך, מת פלוני, נהרג פלוני. אין משיאין את אשתו. שאינם אומרים אלא להתפאר מבית דין של ישראל מת פלוני נהרג פלוני, משיאין את אשתו. אבד פלוני נתרי פלוני אינו בעולם, אין משאין את אשתו. אבד פלוני אני אומר, שאולי התכוונו לאמר רבך מן עלמא _{הפסיד את עסקיו}. נתרי פלוני, אנה אומר, אתרין _זרק פלוני מאכל. פלוני. אינו בעולם, טיפח רוחיה עליה. שקעה ספינתו בים אתיא כהדא דאמר רבא בר זבדא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, מעשה באבא סימי ששקעה ספינתו בים, והוא לא היה בתוכה, אף הכא כן. תנן ובגוי, אם מתכוין אין עדותו עדות. איזו היא מתכוין? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר, כל שמזכירין לו אשה. רבי שמעון בן לקיש° אמר, ^טז_כאכל ששואלין אותו והוא משיב. אמר רבי חגי° לרבי יהושע בן לוי° , זכור רבי בשלושים וכמה זקנים, שהיו מתריסין כנגד רבי הושעיה ברבי° , למעבד כהדה דרבי שמעון בר לקיש° , והוא לא מקבל עליו. תנן, °רבי יהודה בן בבא אומר, בישראל עד שיהא מתכוין. ובגוי, אם מתכוין אין עדותו עדות אמר רב יהודה° _נשיאה בשם רב° _{אבא בר אייבו}, אין הלכה כ°רבי יהודה בן בבא בישראל. שישראל נאמן בין מתכוון בין אינו מתכוון

[דף פד עמוד א]

ומילהון דרבנין אמרין כן, דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, רבי אבהו° ורבי עקיבה בר אחא° אמרו בשם רבי יסא° _אסי, ^טז_כבאין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה. וכשם שהקלו שלא צריך לחקור כמו בשאר עדות, גם אין צריך שיתכוון. מעשה באחד שבא להעיד לפני °רבי טרפון , על האשה. אמר לו בני, ^טז_כגהיאך אתה מעיד על האשה שתנשא. אמר לו רבי, עמנו היה בשיירה, וירד הגייס עלינו, ונתלה ביחור של זית ופשחו, ורדף הגייס וחזר. נומתי לו, בני, משבחך אני בארי. נומה לי, יפה כיוונת לשמי, אני נקרא בעירי יוחנן בן יונתן ארי מכפר שיחלה. אמרתי לו, בני, יפה אמרת יונתן בן יוחנן אריה מכפר שיחלה? אמר לי, לא כך אמרתי, אלא יוחנן בן יונתן אריה מכפר שיחלה. אמרתי לו, והלא כך אמרת, יונתן בן יוחנן ארי מכפר שיחלה. אמר לי, לא כך אמרתי, אלא יוחנן בן יונתן אריה מכפר שיחלה. לאחר הימים חלה ומת. ובדק °רבי טרפון את עדותו, והשיאו את אשתו. רואים ש°רבי טרפון סובר שצריך דרישה וחקירה. או נימר שגם ל°רבי טרפון אין צורך בדרישא וחקירה ומה ששאל את העד משום מה בכך ולא משום חובה. אשכח תני, אין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה, דלא כ°רבי טרפון . ד°רבי טרפון אומר, בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ו

מתני’: ^טז_כדמעידין לאור הנר ולאור הלבנה, ^טז_כהומשיאין על פי בת קול. מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר, איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת. הלכו ולא מצאו שם אדם, והשיאו את אשתו. שוב מעשה בצלמון באחד שאמר, אני איש פלוני בן פלוני ^טז_כונשכני נחש והרי אני מת. הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו:
גמ’: תנן, מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר, איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת. הלכו ולא מצאו שם אדם, והשיאו את אשתו. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}, לימדני רבי יונתן° , והן שראו בוביה של אדם. אמר רב אחא° בשם רבי חננא° . תמן תנינן, ^טז_כזמי שהיה מושלך בבור ואמר, כל השומע את קולי יכתוב גט לאשתו. הרי אלו יכתבו ויתנו. ואמר רבי יונתן° , ^טז_כחוהן שראו בוביה של אדם _{שאם לא כן חיישינן שמא היה זה שד}. אמר רבי אחא° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}, ^טז_כטהדא דתימר בשדה. אבל בעיר, אפילו לא ראו בוביה של אדם. והא תנינן, מי שהיה מושלך בבור ואמר, כל מי ששומע את קולי יכתוב גט לאשתו, הרי זה יכתבו ויתנו. ואמר רבי יונתן° , והוא שראו בוביה של אדם? אמר רבי אבון° , המזיקין מצויין בבורות, כדרך שהן מצויין בשדות. תמן תנינן, ^טז_להמסית _{שחייב סקילה} זה הדיוט _{אבל נביא שהסית נידון בחנק}, והניסית _שנסקל זה ההדיוט _{אבל עיר הנידחת דינם בסיף}. למה נקרא הדיוט? הא אם היה חכם, לא נסקל? מכיון שהוא ניסית, אין זה חכם. מכיון שהוא מסית, אין זה חכם. כיצד עושין לו להערים עליו? ^טז_לאמכמינים עליו ב' בני אדם עדים בבית הפנימית. ומושיבין אותו בבית החיצון ומדליקין נר על גביו, כדי שיהו רואין אותו ושומעין את קולו. שכן עשו לבן סטדא בלוד. שהכמינו לו שני תלמידי חכמים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו. שם אתה אומר שצריכים להדליק נר שיראו אותו בבירור, והכא את אמר אכן שמעידים גם אם לא ראו אותו? שנייא היא דאמר אני איש פלוני וכ"ו. אף הכא במסית שיגיד לו שיאמר אני? שמא יחשוד ויברח וילך לו, וילך ויסית את אחרים עמו. תמן תנינן, ^טז_לבהמביא גט ואבד ממנו. אם מצאו על אתר, כשר. ואם לאו פסול. איזהו על אתר? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כל שלא עברו שם שלשה בני אדם, שחוששים שמא נפל הגט מאחד מהם. עבר גוי שלא יתכן שנפל הגט ממנו, מהו? נישמעינה מן הדא, דאדא בר בר חנה° , אייתי גיטא ואבד מיניה. אשכחיה חד סרקאי _ישמאלי, אתא עובדא קומי רבנן ואכשרון. הדא אמרה, עבר גוי כשר.

[דף פד עמוד ב]

אולי נימר סימן הוי ליה ביה? ולא כן תני אין סימן לגיטין? מה שאמרו שאין סימנים בגטין זה דווקא סימן שאינו מובהק. כגון בההוא דו אמר תרתי שורין הוה _{שני שורות היה}, שאין זה סימן מבהק, ברם הכא באומר ^טז_לגה"א שבו היה נקוד שזה סימן מובהק, ואפילו בגט סומכים על סימן כזה. רבי עזרא° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}, הכא לאחר זמן מרובה למה הוא פסול? שאני אומר, אחר היה שם והיה שמו כשמו. הגע עצמך, שבדקו כל אותו מקום ולא מצאו שם אחד כשמו? משום חומר היה בעריות. והא תנינן, הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו? הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו? _{רואים שאף בעריות לא החמירו משום עיגונה} אמר ליה רבי מנא° _{בן יונה}, כן אמר ליה רבי שמי° , אמר רבי אחא° בשם רבי בון בר חייא° , חוששים שהאיש הזה היו בידו ב' גיטין, א' כשר וא' פסול. אבד את הכשר והשליך את הפסול. בשעה שמצא אם היה לזמן מרובה, אני אומר את הפסול מצא

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ז

מתני’: אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}, כשירדתי לנהרדעא לעיבור השנה, מצאני °נחמיה איש בדלא . אמר לי, שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד, אלא °יהודה בן בבא . נימיתי לו, וכן הדברים. אמר לי, אמור להם משמי, אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות _{ולכן אני לא יכול לבא להעיד}, מקובל אני מ°רבן גמליאל הזקן , ^טז_לדשמשיאין האשה על פי עד אחד. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני °רבן גמליאל _דיבנה, שמח לדברי ואמר, מצינו חבר ל°יהודה בן בבא . מתוך דברים נזכר °רבן גמליאל _דיבנה, שנהרגו הרוגים בתל ארזא, והשיא °רבן גמליאל הזקן את נשותיהן על פי עד אחד, ^טז_להוהוחזקו להיות משיאין עד מפי עד, ומפי אשה, ומפי שפחה:
גמ’: ^טז_לומצאו כתוב בשטר, מת פלוני או נהרג פלוני. רבי ירמיה° אמר, משיאין את אשתו. רבי בון בר כהנא° אמר, אין משיאין את אשתו. מתניתא מסייעא לדין, ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי ירמיה° דתנן, על פי עדים. ^טז_לזלא על פי כתבן ^טז_לחולא על פי מתורגמן, ולא עד מפי עד. ועכשיו אין משיאין עד מפי עד? ודכוותה, על פי כתבן ועל פי מתורגמן משיאין. ומתניתא מסייעא לרבי בון בר כהנא° דתנן, יפה כח העדים מכח השטר, וכח השטר מכח העדים. שהעדים שאמרו, מת פלוני, או נהרג פלוני, משיאין את אשתו. מצאו כתוב בשטר , מת פלוני נהרג פלוני, אין משיאין את אשתו. יפה כח השטר מכח העדים, ^טז_לטשהמלוה את חבירו בעדים, גובה מנכסין בני חורין, בשטר גובה מנכסין משועבדין

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ח

מתני’: °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומרים, אין משיאין את האשה על פי עד אחד. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, לא על פי אשה ולא על פי קרובים:
גמ’: והא תנינן, הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד, מפי אשה, ואשה מפי אשה, ומפי עבד, ומפי שפחה, ומפי קרובים, ואת אמר הכין? מתניתין כמשנה הראשונה

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ט

מתני’: אמרו לו, מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים, וחלה אחד מהם בדרך, והניחוהו בפונדק. ובחזירתן אמרו לפונדקית, איו חבירינו. נומת להם, מת וקברתיו, והשיאו את אשתו. אמרו לו, לא תהא כהנת _{בת ישראל} כפונדקית. אמר להם, כשתהא כפונדקית _תהיה נאמנת. שהפונדקית הוציאה להן מקלו ומנעלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו:
גמ’: הפונדקית הוציאה להן מקלו ומנעלו ואפונדתו וספר תורה שהיה בידו. אמר רבי אחא° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}

}}

[דף פה עמוד א]

עשו אותה כחיה, ^טז_משהיא נאמנת על אתר. רבי שמואל בר סוסרטא° אמר, עשו אותה כגוי מסיח לתומו. חד אריסטון _טבח בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}, לית הדא פליג _{האין זה חולק} על רבי שמעון בן לקיש° ? דרבי שמעון בן לקיש° אמר, ^טז_מאכל ששואלין אותו והוא משיב אין זה מסיח לפי תומו? אכן לריש לקיש° לית כן _{לא ניתן להעמיד את המשנה בשיטת ריש לקיש} כההיא דאמר רבי שמואל בר סוסרטא° . אבל אית כן _{ניתן להעמיד את המשנה בשיטת ריש לקיש} כההוא דאמר רבי חנינא° _{בר חמא}, דאפילו לא היתה מסיחה לפי תומה נאמנת דעשו אותה כחיה שהוא נאמנת על אתר הדרן עלך פרק האשה בתרא וסליקא לה מסכת יבמות בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען

תפילת הדרן לסיום מסכת יבמות

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת יבמות וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת יבמות וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת יבמות וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת יבמות כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

פרק עשירי – האשה שהלך בעלה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה א

מתני’: ^י_אהאשה שהלך בעלה למדינת הים. באו ואמרו לה מת בעליך ונישאת, ואחר כך בא בעלה. תצא מזה ומזה. וצריכה גט מזה ומזה. אין לה, לא כתובה, ולא פירות, ולא מזונות, ולא בלאות, על זה ועל זה. ואם נטלה מזה ומזה, תחזיר. והוולד ממזר מזה ומזה. ^י_בלא זה וזה מטמאין לה. ^י_גולא זה וזה זכאים, לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה. ^י_דהיתה בת ישראל, נפסלה מן הכהונה. ^י_הובת לוי מן המעשר. ^י_וובת כהן מן התרומה. אין יורשיו של זה ולא יורשיו של זה יורשין כתובתה. ^י_זמתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין:
גמ’: כמה דתימר תמן, שנים שקדשו והתחלפו הנשים, ^י_חמפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן, ואם היו קטנות ולא היו ראויות לוולד מחזירין אותן מיד. תאמר אף הכא כן שתחזור לראשון? שנייא היא תמן שאחרים הטעו בהן. והכא לא אחרים הטעו בה? שהרי היה עד שהעיד שמת בעלה.

[דף נג עמוד ב]

קנס קנסו בה שתהא בודקת יפה. ויקנסו בה אצל השני ולא יקנסו בה אצל הראשון? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מריח ערוה נגעו בה. שכיוון שלא דקדקה יפה עשו אותה כסוטה שאסורה לבעל ואסורה לבועל. מעתה לא תהא צריכה מהשני גט? שנייא היא _{שכיוון שיש עד}, שיחשבו שנישאת לו דרך היתר. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. אף שבעלה חי וברור שקדושי השני בטעות בכל זאת צריכה גט אומר אני, שמא _{יהיו כאלה שלא יודעים שנשאת כי חשבה שמת בעלה אלא} יחשבו ששילח לה גיטה ממדינת הים. התיב רבי חגיי° קומי רבי זעירא° , והתנינן, אמרו לה מת בעליך ונתקדשה ואחר כך בא בעלה ^י_טמותרת לחזור לו. אם אומר את שמא יחשבו אנשים ששילח לה גיטה ממדינת הים, תהא אסורה לחזור לו משום מחזיר גרושתו? אלא כ°רבי יוסי בן כיפר . ד°רבי יוסי בן כיפר אמר, מחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת דכתיב (דברים כי תצא כד ד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה. וזו לא נטמא. והא ל°רבי יוסי בן כיפר אם נתן לה האחרון גט פסלה מן הכהונה. ואילו אנן תנינן, אף על פי שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה? רבנין דקיסרין אמרו בשם רבי הילא° _אילעא, _{למה השני נותן גט אף שאינה אשתו}? כדי לברר איסורו של ראשון שאם לא היו מחייבים גט מהשני הראשון לא היה רואה בעיה לחזור לאשתו. עד כדון קנסו ביודעת שהיא אשת איש. לא היתה יודעת שהיא אשת איש כגון שהשיאה אביה כשהיא קטנה ומשגדלה הלכה והשיאה את עצמה לאחר, האם גם בה גזרו? _{אף שאין מקום לקנוס} נישמעינה מן הדא דתנן. קטנה שהשיאה אביה והלכה והשיאה את עצמה אינה צריכה גט משני, ואמר רבי אילא° _אילעא תני תמן, ^י_יכל העריות אינן צריכות הימינו גט שאין הקידושין תופסים. חוץ מאשת איש שהלך בעלה למדינת הים בלבד. °רבי עקיבה אומר, ^י_יאאף אחות אשתו ואשת אחיו כיוון שאנשים יגידו שנישאת בהיתר. _{שהרי לשני העריות הללו יש היתר, אשת אח ביבום ואחות אשה במות אחותה}. וכי שנייא היא תמן _בעריות בין שהיא יודעת בין שאינה יודעת? אף הכא לא שנייא בין שהיא יודעת בין שאינה יודעת _{והגט של השני אינו משום קנס, אלא שמא יחשבו שהנישואין היו בהיתר}: תנן, ולא פירות. אמר רבי אבינא° ^י_יבשאינה יכולה להוציא ממנו אכילת פירות שאכל. הדא דתימר, בשאכל עד שלא בא הראשון. אבל אם אכל משבא הראשון מוציאה: ואם נטלה מזה ומזה תחזור. הדא דתימר, ^י_יגבשנטלה _{כתובה או מזונות} משבא הראשון. אבל אם נטלה עד שלא בא הראשון

[דף נד עמוד א]

כמה דלא מפקא מיניה, כן לא מפקא מינה _{כמו שהיא לא מוציאה ממנו כך הוא לא מוציא ממנה}. והוולד ממזר מזה ומזה. ניחא דוולד ממזר מן השני. אבל למה הוולד ממזר מן הראשון? אמר רבי אבא° בשם רבי זעירא° , ד°רבי עקיבה היא. ד°רבי עקיבה אמר, הבא על סוטתו הוולד ממזר. וכן המחזיר גרושתו משנישאת הוולד ממזר. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי הילא° _אילעא, דברי הכל היא. דאפילו לרבנן שאומרין שבאיסורי לאוין הוולד כשר מהתורה, כאן גזרו שיהיה ממזר מדרבנן. דכמו שגזרו שהשני יתן גט כדי לברר איסורו של ראשון _{שאם לא היו מחייבים גט מהשני הראשון לא היה רואה בעיה לחזור לאשתו}, כן גזרו שבנה מן הראשון יהיה ממזר מדרבנן. ^י_ידשכגיטה כן ממזירה. מה נפק מן ביניהון? נתן לה השני גט, ואחר כך בא עליה הראשון. על דעתיה דרבי אבא° דאמר בשם רבי זעירא° , הוולד ממזר כ°רבי עקיבה , הוא הדין כאן של°רבי עקיבא _{בן יוסף} אף במחזיר גרושתו הולד ממזר. על דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא} דאמר בשם רבי הילא° _אילעא, דברי הכל דאפילו לרבנן שאומרין שבאיסורי לאוין הוולד כשר מהתורה, כאן גזרו שיהיה ממזר מדרבנן. דכמו שגזרו שהשני יתן גט כדי לברר איסורו של ראשון שאם לא היו מחייבים גט מהשני הראשון לא היה רואה בעיה לחזור לאשתו כך גזרו שיהיה הולד ממזר מדרבנן, אבל אחרי שנתן השני גט אם החזירה הראשון זה לא יותר גרוע ממחזיר גרושתו והוולד כשר: תנן, לא זה וזה מיטמא לה. הדא היא דתני רבי חייה° , ^י_טומטמא הוא אדם לאשתו כשירה. ואינו מיטמא לאשתו פסולה. אית תניי תני, תצא _{שקנסו אותה} בשלשה עשר דבר. ואית תניי תני, תצא בארבעה עשר דבר. מאן דאמר תצא בשלשה עשר דבר. עבד במציאתה ובמעשה ידיה חדא. ומאן דאמר בארבעה עשר דבר. עבד כל חדא וחדא מינהון חדא. אמר רבי ירמיה° . לוייה שזינת אוכלת במעשר. ותני כן, ^י_טזלוייה שנשבית או שבא עליה אחד מן הפסולין לה, לא כל הימנה לפוסלה. לויים המזוהמין מאימן _{שהיתה אימן חללה}, לא חשו להם משום ריח פסול. והתנינן במשנה שלנו שאם היתה בת לוי פסולה מן המעשר _{משום שהיא כסוטה}? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} תיפתר, שהשני שבא עליה היה ישראל וילדה ממנו בן. אמר רבי ביסנא° בשם רבי יהושע בן לוי° , כהנת שזינת אוכלת במעשר _{אף שנעשת חללה, כיוון שאין פסול חללה בלויים הרי היא אוכלת במעשר שכהנת שנפסלה נשארת לויה}. ולא מתניתא היא? דתנן, בת כהן מן התרומה, הא במעשר אוכלת. סבר ליה _{הייתי חושב שגם במעשר אינה אוכלת אלא שהמשנה} כמאן דאמר, אין נותנין מעשר לכהונה. אמר רבי נסא° . מיליהון דרבנן פליגין _{על מה שאמר רבי ביסנא° בשם רבי יהושע בן לוי° שכהנת שהתחללה נשארת לויה, כיוון שאין פסול חלל בלויים} דאמר רבי הילא° _אילעא אמר רבי שמעון בן יוסינא° בשם רבי הושעיה° . ^י_יזכהן שבא על גרושה והוליד בן, ומת האב בתוך שלשים, הבן חייב לפדות את עצמו. לאחר שלשים יום, חזקה שכבר זכה אביו בפדיונו, דאם לאחרים הוא פודה לא כל שכן בנו? ואם חלל נשאר לוי, למה אם מת האב בתוך שלושים חייב הבן לפדות עצמו? הרי לוי פטור מפדיון. מכאן שחלל אינו כלוי אלא כישראל. תנן, ולא זה וזה יורשים כתובתה

[דף נד עמוד ב]

ולא כבר תנינתה אין לה כתובה? אמר רבי יוסי בן יעקב° . שלא תאמר, בה קנסו, ולא קנסו ביורשיה. לפום כן צריך מימר, אין לה כתובה. סוטה. ^י_יחכשם שהיא אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל. כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל, כך היא אסורה לאחיו של בועל. יכול כשם שצרת סוטה אסורה לאחיו של בעל, כך תהא אסורה לאחיו של בועל? נישמעינה מן הדא דתנן, האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך. והיה לה יבם כאן ויבמה ומת ואחר כך בא בעלה. אסור בה ומותר בצרתה. אסור בה, ומותר באשת אחיו. ואשת אחיו, לא כצרת סוטה היא? הדא אמרה, שצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. אתייא כרבנן דתמן. דאמר רבי הילא° _אילעא ותניי תמן, ^י_יטכל העריות אינן צריכות ממנו גט, חוץ מאשת איש שהלך בעלה למדינת הים בלבד _{שאנשים יכולים לטעות ולחשוב שהראשון גרש והשני נשא}. °רבי עקיבה אומר, ^י_כאף אחות אשתו. ואשת אחיו _{שגם כאן יש מקום לטעות שהרי יש להן היתר אחר איסורן} אבל אשת אחיו שנתייבמה בטעות אינה צריכה גט, שהכל יודעים שזה היה בטעות. רואים שלא מחשבינן אותה כסוטה גמורה להצריכה גט כמו האשה שהלך בעלה למדינת הים ולכן צרתה מותרת. ברם כרבנן דהכא, צרתה נמי אסורה. דאמר רבי אחייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הכל מודין באשת אחיו שהיא צריכה הימינו גט

[דף נה עמוד א]

משום הלכות אשת איש נגעו בה. כיוון דצריכה הימינו גט, עשו כאילו קנה בה והיא אשתו של שני והרי היא כערוה _סוטה. וערוה פוטרת צרתה. רבי חנניה° אמר. אפילו כרבנן דהכא אתייא היא. כשם שאמרנו, בה קנסו ולא קנסו ביורשיה. כך בה קנסו ולא בצרתה. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° . אם כרבנן דתמן, יהא מותר אפילו בה. שהרי השני לא נתן לה גט _{והיא אנוסה שמותרת בישראל}? אמר רבי זעירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^י_כאצרת סוטה אסורה ליבם, ^י_כבוצרת מחזיר גרושה מותרת. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל הצרות של חייבי לאוין מותרות, חוץ מצרת סוטה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, גרושה _{שהחזירה} עצמה מותרת לביתה _להתיבם. מה פליג על רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שרק צרת גרושה _{שהחזירה} מותרת? אף לרבי יוחנן° _{בר נפחא} הגרושה _{שהחזירה} מותרת. אלא בגין דהוון עסקין בצרות, לא אדכרין גרושות. צרת סוטה למה היא אסורה? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, מריח ערוה נגעו בה _{שדומה לערוה שאסורה לבעל ולבועל}. רב° _{אבא בר אייבו} אמר מפני שכתוב בה טומאה כעריות

ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ב

מתני’: °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. °רבי אלעזר _{בן עזריה} אומר, הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, ביאתה וחליצתה מאחיו של הראשון פוטרות צרותיהן, ואין הוולד ממנו ממזר. נישאת שלא ברשות _{שלא היתה צריכה רשות בית דין כיוון שהיו שתי עדים}, מותרת לחזור לו _{שהיא אנוסה}. נישאת על פי בית דין _{שהיה רק עד אחד והיתה צריכה היתר מבית דין להנשא} תצא ופטורה מן הקרבן _{ככל יחיד שעשה על פי הוראת בית דין}. ושלא על פי בית דין, תצא וחייבת בקרבן. ייפה כח של בית דין שפטורה מן הקרבן. הורוה בית דין להינשא וקילקלה, חייבת בקרבן. שלא התירוה אלא להינשא:
גמ’: תנן °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. מה אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} בשאר כל הדברים _{האם הוא מודה שתצא מזה ומזה ובכל השאר}? נישמעינה מן הדא דתנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כל שהוא פוסל על ידי אחרים, פוסל על ידי עצמו. וכל שאינו פוסל על ידי אחרים, אינו פוסל על ידי עצמו. ואמר רבי אבא° . רב המנונא° ורבי זעירא° תריהון אמרין, זהו _{דברי °רבי יוסי בן חלפתא נאמרו} על ראשו של פרק. דתנן האשה שהלך בעלה למדינת הים. באו ואמרו לה מת בעליך ונישאת, ואחר כך בא בעלה. תצא מזה ומזה. על זה אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיי תצא מזה ומזה? דווקא במקום שפוסל על ידי אחרים. אבל במקום שלא פוסל על ידי אחרים, אף על ידי עצמו לא פסל. כגון שני אחים נשואים שני אחיות והלך אחד מהם ואשתו של השני למדינת הים. ובאו ואמרו לו מתה אשתך ואחר כך מת אחיך, והלך ויבם את אחותה, ונמצאו שניהם קיימים. כל אחד מותר באשתו. כיוון שברור שהיתה כאן טעות, ולא יטעו לחשוב שגרש זה ונשא זה, שהרי אף אם גרשה אחיו אסורה לו. וכיוון שאינו אוסר את אשת אחיו על אחיו, אף אשתו מותרת לו. מכאן שגם °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה לעיקר הדין שתצא מזה ומזה, ורק במקרה המיוחד הזה הוא חולק.

[דף נה עמוד ב]

הדא אמרה, לא חלוק °רבי יוסי _{בן חלפתא} בשאר כל הדברים. תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. °רבי אלעזר _{בן עזריה} אומר, הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה. מה אמר °רבי אלעזר _{בן עזריה} בכתובה? מה אם _{מעשה ידיה ומציאתה שהם} דברים שנפלו דרך איסור _{אחר שכבר נאסרה}, את אומר זכאי. כתובה שנפלה לה דרך היתר _{שהבעל הראשון כתב לה בתחילה קדם שנאסרה}, לא כל שכן? מסתברא ד°רבי אלעזר _{בן עזריה} יודי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} שיש לה כתובה, ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} לא יודי ל°רבי אלעזר _{בן עזריה} שזכה במציאתה ומעשה ידיה. תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, ביאתה וחליצתה מאחיו של הראשון פוטרות צרותיהן. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי אלעזר _{בן עזריה} יודון ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} שביאתו של ראשון פוטרת את צרתה, מקל וחומר, מה אלו שהם מחיים, לא קנסו. ביאה שלאחר מיתה ודאי שלא קנסו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} לא יודי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי אלעזר _{בן עזריה} כי אולי לא גזרו בדברים שאחרי מיתה. אבל בדברים שקדם מתה גזרו. ממה שאמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} ביאתה, משמע רק בדיעבד היא פוטרת לפי שהיא ביאה פסולה. ואם היה שואל היו אומרים שיחלוץ ולא ייבם. הדא אמרה על ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} ביאה פסולה פוטרת. תנן, נישאת שלא ברשות _{שלא היתה צריכה רשות בית דין כיוון שהיו שתי עדים}, מותרת לחזור לו _{שהיא אנוסה}. נישאת על פי בית דין _{שהיה רק עד אחד והיתה צריכה היתר מבית דין להינשא} תצא ופטורה מן הקרבן _{ככל יחיד שעשה על פי הוראת בית דין}. לא מסתברא דא אלא ניסת ברשות מותרת שלא ברשות אסורה? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לדברי °רבי שמעון _{בן יוחאי}, עשו בית דין הורייתן, כזדון איש ואשה _{שהיתה צריכה לבדוק היטב} ואסורה על בעלה. נישאת שלא ברשות _{שלא היתה צריכה רשות בית דין כיוון שהיו שתי עדים} כשגגת איש ואשה שהרי היא אנוסה ומותרת לבעלה חוץ מכהן. תנן, נישאת על פי בית דין, תצא ופטורה מן הקרבן _{ככל יחיד שעשה על פי הוראת בית דין שפטור מקרבן}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^י_כגלית כאן פטורה אלא חייבת. _{שאין כאן טעות בהוראת בית דין אלא טעות בידיעת המציאות}. התיב רבי חגיי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. ויהא כן בהורייה, הרי מדובר שהורו שמותר לבוא על אשת איש, ולא עקירת גוף הוא וחייב? בשהורו שאם לא שמעו מהבעל עד חמש שנים אסורה, מיכן ואילך מותרת. ויהא כן בקילקול? ולמה בקלקלה חיבת? הקילקול דומה לאכילת חלב ודם, והורו שמותר לאכול חלב ואכל דם שחייב

ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ג

מתני’: ^י_כדהאשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים. ובאו ואמרו מת בעליך ואחר כך מת בנך. ונישאת, ואחר כך אמרו לה חילוף היו הדברים. תצא והוולד הראשון והאחרון ממזר _{כ°רבי עקיבא בן יוסף שיש ממזר מחייבי לאו ויבמה לשוק זה לאו:}
גמ’: תנן, באו ואמרו מת בעליך ואחר כך מת בנך. ונישאת, ואחר כך אמרו לה חילוף היו הדברים. מה את עבד ליה _{למה מדמים את זה}? כעידי מיתה _{שיש בניהם סתירה} או כעידי גירושין _{שיש בניהם סתירה}? אין תעבדינה כעידי מיתה, מתניתין פליגא, בין על רבנין דהכא, בין על רבנין דתמן, שלדעת כולם לא תנשא ואם נשאת לא תצא, ובמשנה נאמר אם נשאת תצא. אין תעבדינה כעידי גירושין, מתניתין פליגא על רבנן דתמן שאף במקרה של סתירה בעדי גרושין הם אומרים שלא תנשא ואם נשאת לא תצא. אבל לדעת רבנן דהכא במקרה של סתירה בין עדי גרושין, לא תנשא ואם נשאת תצא. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ותני כן, ^י_כהשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת. לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. ^י_כושנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה. לא תינשא, ואם נישאת תצא

[דף נו עמוד א]

תמן אמרו, לא שנייא, היא מיתה היא גירושין לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. על דעתיה דרבנין דתמן ניחא, שהישוו מדותיהם, היא מיתה היא גירושין. על דעתיה דרבנן דהכא, מה בין מיתה מה בין גירושין? רבי זעירה° אמר לה סתם, רבי חייה° אמרה בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הדעת מכרעת בעידי מיתה שודאי האשה תבדוק ולא תסמוך רק על העדים, מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש. אבל בגרושין אם יבא הבעל ויטען שלא גרש, יכולה היא לטעון שכן גרש _{דכיוון שיש עדים מעיזה פניה}. שנינו, ראובן שהיה אוכל שדה בחזקת שהיא שלו, והביא שמעון עדים שכשמת אביו היתה בידו, וטוענין ליורש ואמרינן של אביו היתה. מוציאין אותה מראובן ונותנין לשמעון. חזר ראובן והביא עדים שכשמת אביו של שמעון לא היתה שדה זו ברשותו. רבנן דתמן סברי, כיון דתרי ותרי נינהו, אין מוציאין השדה מיד שמעון המוחזק בה עכשיו בעדות ספק, אף על גב דאיגלאי מילתא למפרע שהיה לנו להניח השדה ביד ראובן המוחזק בה בראשונה. כיון דבשעה שיצאה מיד ראובן, בעדות ברורה יצתה. שהרי לא היו שם עדים אחרים זולתם, הוי לי חזקת שמעון חזקה גמורה ואין מוציאין מידו. אמר חזקיה° . רבנן דתמן כדעתין. כמו דרבנן דתמן אמרי, בשעה שיצאה השדה מראובן, בעידות ברורה יצאה שהרי הייתה רק עדות אחת. כן רבנין דתמן אמרין, בשעה שניסית, בעידות ברורה ניסית. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מסתברא דמחלפא שיטתין דרבנן דתמן. וכי לא מודיי רבנן דתמן, שאילו משעה ראשונה, שנים אומרים מת אביו מתוכה _{כשהשדה בחזקתו} ושנים אומרים, לא מת אביו מתוכה, שהשדה בחזקתו של ראובן, דאוקי תרי בהדי תרי והשדה נשארת אצל המחזיק בה. אילו במקרה שלנו היה מדובר ששנים אמרו נתגרשה ונישאת, ואחר כך באו שנים ואמרו לא נתגרשה. יאות. אבל במקרה שלנו מדובר שבאו בבת אחת ואחר כך נשאה. ועל זה אמרו רבנן דתמן שלא תצא. והרי במקרה כזה היתה צריכה להשאר בחזקתה הראשונה של אשת איש ותצא. על דעתי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אם שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא, ואם נשאת תצא. יאות. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דתנן, שנים אומרים נתקדשה, ושנים אומרים לא נתקדשה, לא תינשא. ואם נישאת, לא תצא. אמר רבי הושעיה° , פתר לה רבי יוחנן° _{בר נפחא את הבריתא}, בשנים אומרים נתקדשה ונתגרשה, ושנים אומרים לא נשאה ולא נתגרשה. במקרה כזה לא תינשא, ואם נישאת, לא תצא. מה בינא לקדמיתא? תמן _{מה שאמר רבי יוחנן° בר נפחא שלא תנשא ואם נשאת תצא} הוחזקה אשת איש בפני הכל, שהרי גם העדים הראשונים מודים שהיתה נשואה, רק הם טוענים שנתגרשה ברם הכא, לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים, והם אמרו נתגרשה. והשניים האחרים אמרו שבכלל לא נשאה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, שנים אומרים

[דף נו עמוד ב]

נשבית והיא טהורה. ושנים אומרים נשבית והיא טמיאה. לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. והרי כאן כולם אומרים שנשבת ואף על פי כן לא תצא. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, שבויה אינה כאשת איש שודאי נאסרה, אלא רק ספק אם נטמאה. ומאחר שאילו אומרים טהורה, ואילו אומרים טמיאה. כמי שאילו אומרים נשבית, ואילו אומרים לא נשבית, ואנו כחיין מפיה, דאוקי תרי בהדי תרי, וכאילו אין עדים וסומכים על דבריה שאומרת נשבתי וטהורה אני והיא טהורה. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר . שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה. רבי יונה° מדמי לה לחלבין. דאילו שנים אומרים פלוני אכל חלב, ושנים אומרים לא אכל חלב, שמא אינו מביא אשם תלוי מספק? אף הכא יתן גט מספק. אמר ליה רבי יוסי° _{בר זבידא}, לא תדמינה לחלבין. שכן על כל ספק אפילו קל ואפילו אמר ליבי נוקריני מביא אשם תלוי. לכן כששתי כיתות עדים מכחישות זו את זו, מביא אשם מספק. _{קא סלקא דעתין שלרבי יוסי° בר זבידא בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה תנשא. שהרי הוא אמר אל תדמנה לחלבים} מתניתא פליגא על רבי יוסי° _{בר זבידא} דתנן, שנים אומרים נתקדשה, ושנים אומרים לא נתקדשה, לא תינשא. _{קא סלקא דעתין שלרבי יונה° אם נשאת תצא שהרי הוא מדה לחלבים שחייב אשם תלוי} וסיפא פליג על רבי יונה° דתנן, אם נישאת לא תצא. אמר רבי מנא° _{בן יונה} מה שאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} שאין לדמות לחלב, לא דרבי יוסי° _{בר זבידא} אמר תינשא לכתחילה. ומה שמדמה רבי יונה° לחלב, לא דרבי יונה° אמר אם נישאת תצא. לא אמר לה אלא, לא תדמינה לחלבים, שאפילו אמר ליבי נוקריני, מביא אשם תלוי.

ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ד

מתני’: ^י_כזאמרו לה, מת בנך ואחר כך מת בעליך, ונתייבמה. ואחר כך אמרו לה, חילוף היו הדברים. תצא והוולד הראשון והאחרון ממזר:
גמ’: היתה צריכה להתייבם והלכה ונישאת בלא חליצה. רבי ירמיה° אמר זה חולץ וזה מקיים. רבי יהודה בר פזי° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^י_כחתצא. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי הילא° _אילעא תצא. רבי יוסי° _{בר זבידא} שאיל לרבי פינחס° , היך סבר רבי? אמר ליה, כרבי ירמיה° שהיבם חולץ והבעל מקיים. אמר ליה, חזור בך. דאי לא כן, אני כותב עליך זקן ממרא. אמר רבי זבידא° . מתניתא מסייע לרבי יוחנן° _{בר נפחא שאמר שתצא}. דתנן, הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר ונמצאה הראשונה איילונית, תצא מזה ומזה. ושלשה עשר דברים בו _{שקונסים אותה שאין לה כתובה וכ”ו} כדברי °רבי מאיר , שאמר משום °רבי עקיבה רבו שיש ממזר אף מחייבי לאוין. וחכמים אומרים, ^י_כטאין ממזר ביבמה. לא אמר אלא אין ממזר ביבמה, הא לצאת, תצא. ותנינן תצא, ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} תצא

ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ה

מתני’: ^י_לאמרו לה מת בעלך, ונישאת. ואחר כך אמרו לה, קיים היה ומת. הוולד הראשון ממזר, והאחרון _{שנולד אחר שמת} אינו ממזר. ^י_לאאמרו לה מת בעליך ונתקדשה. ואחר כך בא בעלה. מותרת לחזור לו. אף על פי שנתן לה האחרון גט, לא פסלה מן הכהונה. זה מדרש דרש °רבי אלעזר בן מתיה (ויקרא אמור כא ז) אשה גרושה מאישה. ולא מאיש שאינו אישה:
גמ’: _{שייך למשנה הקדמת} היתה צריכה להתייבם והלכה ונישאת בלא חליצה. תצא. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. אין לה _{אין כאן מיחוש לאיסור תורה}, אלא משום זיהום כהונה _{שהרי לא חלים הקידושין ביבמה לשוק}. ואין בית דין מזהמין אותה. לכן לכתחילה לא תנשא לכהן ואם נשאת לכהן לא תצא.

[דף נז עמוד א]

אמרו לה, _{שייך למשנה הקדמת} מת בנך ואחר כך מת בעליך, ונתייבמה. אמרו לה, קיים היה ומת. הוולד הראשון ממזר, והאחרון _{שנולד אחר שמת} אינו ממזר. מה את מקיים לה בעד אחד או בשני עדים? אין תקיימינה בעד אחד, נמצאת אומר ^י_לבעד אחד מתירה ליבם. אין תקיימינה בשני עדים, הוה פליגא על רב° _{אבא בר אייבו}. דאמר רב נחמן° בשם רבי יעקב° _{בר אידי} בשם רב° _{אבא בר אייבו}. נישאת על פי שנים, אפילו דהוא אתי _{שהבעל יחזור חי} אמרה לה לית הוא _{יכולה האשה לאמר שזה לא הוא}. ואילו המשנה אמרה שהעדים השניים נאמנים ותצא. ומניין ^י_לגשאין קידושין תופסין באשת איש? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי ינאי° _הכהן דכתיב (דברים כי תצא כד ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. רק כשתצא מביתו יהא לה הויה אצל אחר. ומניין ^י_לדשאין קידושין תופסין בכל העריות? אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} בשם רב הונא° דכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. ומה תלמוד לומר אחר? פרט לפרשת עריות שבהם אין קידושין

ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ו

מתני’: ^י_להמי שהלכה אשתו למדינת הים. באו ואמרה לו, מתה אשתך ונשא את אחותה. ואחר כך באת אשתו. מותרת לחזור לו. הוא מותר בקרובות שנייה, והשנייה מותרת בקרוביו. ואם מתה הראשונה, מותר בשנייה. ^י_לואמרו לו, מתה אשתך ונשא את אחותה. ואחר כך אמרו לו קיימת היתה ומתה. הוולד הראשון ממזר, והאחרון אינו ממזר. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כל שהוא פוסל על ידי אחרים, פוסל על ידי עצמו. וכל שאינו פוסל על ידי אחרים, אינו פוסל על ידי עצמו. אמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה מאביה. אמרו מתה, ונשא את אחותה מאמה. מתה ונשא את אחותה מאביה. מתה ונשא את אחותה מאמה. ואחר כך באו כולן. מותר בראשונה ובשלישית וחמישית. ופוטרות צרותיהן. ואסור בשניה וברביעית, ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. ואם בא על השנייה, לאחר מיתת הראשונה. מותר בשנייה וברביעית. ופוטרות צרותיהן, ואסור בשלישית ובחמישית ואין אחת מהן פוטרת צרתה:
גמ’: תנן, מי שהלכה אשתו למדינת הים. באו ואמרה לו, מתה אשתך ונשא את אחותה. ואחר כך באת אשתו. מותרת לחזור לו. מאי טעמא? דכתיב (במדבר נשא ה יג) ושכב איש אותה. שכיבתה אוסרתה. ואין שכיבת אחרת _{במקרה שלנו שכיבת אחותה} אוסרתה. תנן, האשה שהלך בעלה למדינת הים. באו ואמרו לה מת בעליך ונישאת, ואחר כך בא בעלה. תצא מזה ומזה. למה לא נאמר אף כאן, לא תהא שכיבת אחר אוסר עליו, ותהא מותרת לחזור לו. שנאמר (במדבר נשא ה יט) ואת כי שטית תחת אישך. פרט לאונס וזו אנוסה היא ותהיה מותרת לבעלה? אמר רבי מתנייה° . גזרו על דבר שהוא מצוי. ולא גזרו על דבר שאינו מצוי. דרך האיש לצאת למדינת הים. ואין דרכה של אשה לצאת למדינת הים. תני אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מודין °בית שמאי ו°בית הלל בבא על חמותו שפסל את אשתו. ועל מה נחלקו? בבא על אחות אשתו, ש°בית שמאי אומרים פסל. ו°בית הלל אמרו לא פסל. חברייא אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} שסובר שהבא על חמותו פסל את אשתו דכתיב (ויקרא קדושים כ יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן. מה אנן קיימין? אם לענין שריפה, אין נשרפת אלא אחת _השניה אלא אם אינו עניין לשריפה, תניהו ענין לאיסור. מכאן שאף אשתו נאסרת עליו בביאת חמותו. עד כדון ^י_לזכ°רבי עקיבא _{בן יוסף} שדרש כך את הפסוק כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}? תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} באש ישרפו

[דף נז עמוד ב]

אותו ואתהן. הוא ואת השנייא _{מה שנאמר ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה הכוונה לחמותו ואם חמותו ובאמת שניהן בשרפה}. והיו °בית שמאי דנין בבא על אחות אשתו לאסור את אשתו. מה במקום שבא על איסור הקל _{אשת איש ונקרא איסור קל כיוון שיש לו היתר בחיי האוסר על ידי גט} אסר את אוסריו _{בעלה שהוא האוסרה נאסר בה}. כיון שבא על איסור החמור _{אחות אשתו שאין לו היתר בחייה}, אינו דין שנאסור את אוסריו _{אשתו שהיא האוסרת את אחותה}? והיידין איסור קל? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ראשה דפירקא דתנן, האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך, והלכה ונשאת ואחר כך בא בעלה. תצא מזה ומזה שאסורה גם על בעלה. וההן נוקל? אינו אלא חומר שהרי היא אשת איש? שנייא היא, שנישאת לו דרך היתר שהרי בית דין התיר לה על פי עד אחד. לכן קרא לו איסור קל. רבי הושעיה רבה° אמר. במחזיר את גרושתו משנישאת היא מתניתא _{שהמחזיר גרושתו אוסר אותה על השני}. למה לי משנישאת, אפילו משנתארסה? בגין ד°רבי יוסי בן כיפר . ד°רבי יוסי בן כיפר . אמר, מן האירוסין מותרת. רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר, ביבמה שנפלה לפני שני יבמין היא מתניתא. עשה בה אחד מהן מאמר ואסרה על אחיו. ואחר כך בא עליה השני ואסרה על אוסרה. למה לי עשה בא מאמר? אפילו לא עשה בה מאמר אלא נתן גט. למה לי בא עליה? אפי' לא בא עליה אלא עשה בה מאמר. בגין °בית שמאי שסוברים שמאמר קונה קנין גמור, ואין מאמר אחר מאמר. ורק אם בא עליה אסרה על הראשון. ובגין °רבי שמעון _{בן יוחאי} שאמר שמאמר או קונה או לא קונה, ולכן המאמר השני לא קונה ממה נפשך. שאם מאמר קונה, כבר קנה הראשון. ואם אין מאמר קונה, אז גם השני לא קנה. לכן נאמר שהשני בא עליה. תני אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}. לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל בבא על אחות אשתו, ^י_לחשלא פסל את אשתו. ועל מה נחלקו? בבא על חמותו. ש°בית שמאי אומרים פסל. ו°בית הלל אומרים ^י_לטלא פסל. והיו °בית הלל דנין. האיש מותר בכל הנשים, והאשה מותרת בכל האנשים. קידשה, הוא אסרה והיא אסרתו. מרובה איסור שאסרה, מאיסור שהיא אוסרתו. שהוא אוסרה לילך להינשא לאיש זר. והיא לא אסרתו, אלא על קרובותיה בלבד. והרי הדברים קל וחומר. מה אם היא, שאיסורה איסור מרובה. אם שגגה עליו באיסורה _שנאנסה לא נאסרה למותר לה. הוא שאיסורו איסור ממועט, ושגג באיסורו, אינו דין שלא יהא אסור למותר לו. הדין דין בשוגג. במזיד מניין? תלמוד לומר (במדבר נשא ה יג) אם לא שכב איש אותה. אותה שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת אחרת אוסרתה. אימי אבוי דשמואל בר אימי° אמר בשם רב יהודה° _נשיאה. הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, שהבא על חמותו אינו אוסר את אשתו. אתא עובדא קומי רבי מנא° _{בן יונה} באחד שבא על חמותו, ואפיק לה _{חייבו לגרש את אשתו}. לא דהוא סבר כ°רבי יהודה _{בר עילאי} שהבא על חמותו אשתו נאסרת. אלא שהיתה חמותו מתרגלת לבוא אצלו לבקר את הבת שלה. תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כל שהוא פוסל על ידי אחרים, פוסל על ידי עצמו. וכל שאינו פוסל על ידי אחרים, אינו פוסל על ידי עצמו. אמר רבי אבא° . רב המנונא° ורבי זעירא°

[דף נח עמוד א]

תרויהון אמרין, דברי °רבי יוסי _{בן חלפתא} על ראשו של הפרק איתאמרת. דתנן האשה שהלך בעלה למדינת הים. באו ואמרו לה מת בעליך ונישאת, ואחר כך בא בעלה. תצא מזה ומזה. על זה אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיי תצא מזה ומזה? דווקא במקום שפוסל על ידי אחרים. אבל במקום שלא פוסל על ידי אחרים, אף על ידי עצמו לא פסל. כגון שני אחים נשואים שני אחיות והלך אחד מהם ואשתו של השני למדינת הים. ובאו ואמרו לו מתה אשתך ואחר כך מת אחיך, והלך ויבם את אחותה, ונמצאו שניהם קימים. כל אחד מותר באשתו כיוון שברור שהיתה כאן טעות ולא יטעו לחשוב שגרש זה ונשא זה, שהרי אף אם גרשה אחיו אסורה לו. וכיוון שאינו אוסר את אשת אחיו על אחיו, אף אשתו מותרת לו. תנן °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. מה אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} בשאר כל הדברים _{האם הוא מודה שתצא מזה ומזה ובכל השאר}? נישמעינה מן הדא דתנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. כל שהוא פוסל על ידי אחרים, פוסל על ידי עצמו. וכל שאינו פוסל על ידי אחרים, אינו פוסל על ידי עצמו. ואמר רבי אבא° . רב המנונא° ורבי זעירא° תרויהון אמרין, דברי °רבי יוסי _{בן חלפתא} על ראשו של הפרק איתאמרת. מכאן שגם °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה לעיקר הדין שתצא מזה ומזה. ורק במקרה המיוחד הזה הוא חולק. הדא אמרה, לא חלוק °רבי יוסי _{בן חלפתא} בשאר כל הדברים. אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי שמעון בן לקיש° , אחות אשתו נשואה. הואיל והוא פוסל על ידי אחרים _{שאוסר אותה על בעלה}, פוסל על ידי עצמו ואשתו אסורה לו. ואם הייתה אחות אשתו פנויה, הואיל ואינו פוסל על ידי אחרים. אינו פוסל על ידי עצמו. ולפי מה דאמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי שמעון בן לקיש° , כל העריות אינן צריכות הימינו גט שהכל יודעים שאין הקידושין תופסים. חוץ מאשת איש שהלך בעלה למדינת הים בלבד. °רבי עקיבה אומר, אף אחות אשתו ואשת אחיו _{כיוון שאנשים יגידו שנישאת בהיתר שהרי לשני העריות הללו יש היתר. אשת אח ביבום ואחות אשה במות אחותה}. וכיוון שהצריכו גט, הרי הוא פוסל על ידי אחרים. ואחותה שהייתה אשתו נאסרת עליו. תנן אמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה מאביה. אמרו מתה, ונשא את אחותה מאמה וכ”ו. והיך עבידא? גבר _{איש אחד}, אית ליה ברתא _{יש לו בת מאשתו} וחורגא _{ובת של אשתו מאיש אחר} ואינתה _{ואשה אחת}, אית לה ברתה _{יש לה בת מבעלה} וחורגה _{ובת של בעלה מאשה אחרת}. ואסבון דין לדין _{התחתנו האיש והאשה}, ואולידון ברתא _{והולידו בת}. ואיש אחד משריי _{התחיל ונשא} מן חורגתא דאיתתא _{מהבת החורגת של האשה}. אחר כך אחותה מאמה אחר כך אחותה מאביה אחר כך אחותה מאמה ואחר כך אחותה מאביה. כגון אם לראובן הייתה בת ושמה רחל, ובת אשתו מבעלה הראשון ושמה לאה, והרי הן אחיות מן האם. וכן ישנה אשה ששמה שרה ויש לה בת בלהה וחורגה היינו בת בעלה מאם אחרת ושמה זלפה, והן אחיות מן האב הלך ראובן נשא את שרה והולידו בת ושמה דינה. נמצא שדינה היא אחות של רחל מהאב, והיא נכרית עם לאה. כמו כן דינה ובלהה אחיות מהאם ונכרית עם זלפה. והאדם עליו מספרת המשנה נשא קדם את זלפה שהיא החורגת של האשה. ואמרו לו שהיא מתה, הלך ונשא את בלהה אחותה מאביה, ואחר כך נשא את דינה שהיא אחותה מאימה ונכרית עם זלפה ואחר כך נשא את רחל ואחר כך נשא את לאה.

ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ז

מתני’: ^י_מבן תשע שנים ויום אחד, הוא פוסל על ידי אחים, ואחים פוסלין על ידו. אלא שהוא פוסל תחילה _{רק אם עשה מעשה ראשון}, ואחין פוסלין תחילה וסוף. כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, פסל על ידי אחים. באו עליה אחים, או עשו בה מאמר, או נתנו גט או חלצו. פסלו על ידיו:
גמ’: תנן, אלא שהוא פוסל תחילה _{רק אם עשה מעשה ראשון}. הא בסוף _{אחרי שעשה אחיו הגדול מאמר} אינו פוסל אף בביאתו הרי ביאת קטן כמאמר של גדול? אלא במאמרו פוסל תחילה ואינו פוסל בסוף _{אחר מאמרו של הגדול}. אבל בביאתו פוסל אפילו בסוף _{אפילו אחר מאמרו של הגדול} אלא ^י_מאשהוא פוסל _{תחלה וסוף} בדבר אחד _ביאה והן פוסלין בארבעה דברים. ביאה גט חליצה ומאמר. תנן כתיב (שמות משפטים כא ט) ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה

[דף נח עמוד ב]

אינו מייעדה לאחין. וייעדנה לאחין מקל וחומר? מה אם הבן שאינו קם תחתיו לחליצה ולייבום, הרי הוא ^י_מבמייעדה לו. אחיו שהוא קם תחתיו לחליצה ולייבום, אינו דין שייעדנה לו? לא אם אמרת בבן, שהוא קם תחתיו ^י_מגבשדה אחוזה. שאם האב או הבן פדו את השדה שהקדיש האב אינה יוצאה לכהנים ביובל _דכתיב(ויקרא בהר כז כ) _{ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד. איש אחר ולא בנו}. תאמר באחיו, שאינו קם תחתיו בשדה אחוזה? ויקם בשדה אחוזה מאותו קל וחומר, דמה אם הבן שאינו קם תחתיו לחליצה ולייבום, הרי הוא קם תחתיו בשדה אחוזה. אחיו שקם תחתיו בחליצה ויבום אינו דין שיקום תחתיו בשדה אחוזה? וכיוון שנפלה הדחיה חזרה השאלה. וייעדנה לאחין מקל וחומר ? תלמוד לומר ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לאחיו. ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לבן בנו. שמואל בר אבא° בעא קומי רבי זעירא° . בפרשת נחלות, את עבד ^י_מדבן בן כבן. ואם האבא מת ונשארו בתו ובן בנו, בן בנו יורש ולא הבת, כי בן הבן דינו כמו הבן. ואמאי הכא בייעוד לית עבד בן בן כבן? אמר רבי זעירא° , מאן דמר לי הדא מילתא, אנא משקי ליה קונדיטון. אמר רבי תנחום° . שניא פרשת נחלות, שהרי עשיתה ^י_מהאח כבן, וכן שאר כל הקרובים כבן, שכל הקרוב יותר יורש. לעומת זאת בייעוד לא תלוי בקרבה, לכן אין את עושה בן בן כבן. התיבון רבנן דקיסרין. הרי פרשת טמאות הרי עשיתה ^י_מואח כבן, ושאר כל שבעת הקרובים כבן ונטמא להם. ואין את עושה בן בן כבן ואינו נטמא לבן בנו. רואים שבן בן גרוע מהאח. אמר, הא אזיל קונדיטון. תני, ואם לבנו ייעדנה, ^י_מזלדעת _{שצריך הסכמתו כך שזה שייך רק בגדול}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כאן לדעת שאף לבנו קטן יכול לייעד ולא צריך דעתו. אמר רבי יעקב בר אחא° , כן אית כאן, _{שאפשר לגרוס} לדעת כ°רבי יוסי ברבי יהודה , דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו. וכשמקדש צריך את דעתה. אמר רבי שמואל בר אבודמא° . אפילו תימר אית כאן _{שאפשר לגרוס} לדעת כ°רבי יוסי ברבי יהודה , דווקא דעתה, אבל דעתו אינו צריך. דכתיב ואם לבנו ייעדנה. והלא _אפילו קטן הוא. כתיב אם לבנו ייעדנה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, מייעדנה בין לבנו הגדול בין לבנו הקטן בין לדעת בין שלא לדעת. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אינו מייעדנה אלא לבנו הגדול, ^י_מחבלבד לדעת. תני, בן תשע שנים ויום אחד, עושה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ניחא, דהוא פתר לה בייעודין _{שהאבא יכול לייעד לבנו הקטן והקדושין תופסים מהתורה}, ייעודין שיש לו לקטן קניין בה, עושה אלמנה לכהן גדול אם הקטן מת. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אם חלץ לה אחיו או נתן לה גט. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° שסובר אין יעוד לקטן, דהוא פתר לה בנישואין רגילים, תהא פטורה מן החליצה ומן הייבום שהרי אין קידושין לקטן? דתנינן _קטן נשא אשה ומת ^י_מטפטורה מן החליצה ומן היבום. אמר רבי אבין° אתיא דרבי שמעון בן לקיש° כ°רבי יוסי ברבי יהודה , שיש מציאות שיהיה קידושין לקטן מהתורה. ותני כן, ^י_נבן תשע שנים ויום אחד עד בן שתים עשרה ויום אחד שהביא שתי שערות

[דף נט עמוד א]

הרי זו שומא. °רבי יוסי ברבי יהודה אומר, הרי אילו סימנין. אמר רבי יעקב ברבי בון° בשם רבי יוסי בן חנינה° . והן שעמדו בו בשעת סימנין _{שישארו עד גיל שלוש עשרה ויום}. רבי יוסה° _אסי בעי. עמדו בו בשעת סימנין, למפריעו הוא נעשה איש. או מיכן ולבא? _{נפקא מינא אם אחר נתן לה קידושין}. לרבי אבון° . ודאי פשיטא דלמפריעו הוא נעשה איש, וכל שכן להבא. דהא פתר הדא דרבי שמעון בן לקיש° כ°רבי יוסי ברבי יהודה . ולמה לית רבי יוסי° _{בר זבידא} פתר הדא דרבי שמעון בן לקיש° כ°רבי יוסי ברבי יהודה בבן תשע שהביא שתי שערות? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, דהיא צריכה ליה _{שהוא נסתפק בדין זה} דרבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. עמדו בו בשעת סימנין, למפריעו הוא נעשה איש. או מיכן ולהבא? ניחא שתהיה אלמנה מקטן או שייעדה לו אביו כשהוא קטן ומת, או בבן תשע שהביא שתי שערות אבל איך יתכן שתהיה גרושה? _{הרי אין גרושי קטן כלום}. תיפתר שבא עליה כשהוא בן תשע _{או שייעדה לו אביו כשהוא קטן, או בבן תשע שהביא שתי שערות} ומשהגדיל נתן לה גיטו. איך יתכן שתהיה חלוצה מקטן? תיפתר שבא עליה ומת, וחלצו לה אחין, ועל ידיו היא נעשית חלוצה. לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שהאבא יכול לייעד לבנו הקטן, מעתה אפילו פחות מתשע? אמר שמואל בר אבודמא° , וכיני. אלא למה נקט בן תשע? בגין דתנא כולהון תשע, תנא אף הוא עמהון. אמר רבי יהודה בר פזי° בשם רבי יהושע בן לוי° . מאחז למד °רבי יוסי ברבי יהודה . דתני, אחז הוליד בן תשע. שבן עשרים היה כשמלך, ט”ו שנים מלך, נמצאו כל שנותיו ל”ה. וחזקיה בנו היה בן כ”ה כשאביו מת, נמצא שחזקיה נולד כשאחז היה בן עשר שנים. ואם תחסר ט' ירחי עיבור, נמצא שהיה בן ט' שנים כשאשתו נתעברה.

[דף נט עמוד ב]

והרן בן שש. שאברהם היה גדול מנחור שנה אחת, ונחור היה גדול מהרן שנה אחת. נמצא הרן קטן מאברהם שתי שנים. אברהם היה גדול משרה עשר שנים. תן שנה לעיבורה של מלכה ושנה לעיבורה של יסכה שהיא שרה, הרי כשהוליד היה בן שש. וכלב בן עשר. שבן ארבעים שנה היה כשהלך לרגל את הארץ, ואז בצלאל בן בנו היה בן י”ד שנים. כשהוקם המשכן היה בן י”ג דכתיב איש במלאכתו. הורד י”ד של בצלאל נשארו כ”ו. הורד שתי שנים לג' הריונות, נמצא שכל אחד הוליד כשהיה בן שמונה. וזה מתאים רק למאן דאמר הוא כלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה.

ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ח

מתני’: ^י_נאבן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה פסל על ידיו שביאת קטן כמאמר ויש מאמר אחר מאמר. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר לא פסל. בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא על צרתה פסל על ידי עצמו °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר לא פסל _{שמאמר או קונה או לא} ^י_נבבן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת. ^י_נגנשא אשה ומת הרי זו פטורה ^י_נדבן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו משהגדיל נשא אשה אחרת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השנייה או חולצת או מתייבמת והראשונה חולצת ולא מתייבמת °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר מייבם לאי זו שירצה וחולץ לשנייה _{ממה נפשך. שאם מאמר קונה, שניהם נשיו. ואם לא קנה, הראשונה אשת ראשון. והשניה אשת שני. ואין כאן אשת שני מתים}. ^י_נהאחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות:
גמ’: תנן, בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה, פסל על ידיו. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, לדברי °רבי מאיר , ^י_נועשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד, כמאמר בגדול. וכמה דאת אמר עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול. וכוותה נעשה חליצת בן תשע שנים ויום אחד כגט בגדול? רבנין אמרין, ^י_נזאין חליצת בן תשע שנים ויום אחד כלום. ולמה עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול? שכן ביאה יבום בגדול קונה ^י_נחבין לדעת בין שלא לדעת. אבל איך נעשה חליצת בן תשע שנים ויום אחד כגט בגדול? הרי חליצה בגדול אינה פוטרת ^י_נטאלא לדעת. תנן, ג' אחים נשואין לג' נכריות ומת אחד מהם ועשה בה שני מאמר ומת, חולצות ולא מתייבמות. למה אינה מתיבמת? אילו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין. שמא אינה מתייבמת? תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ^י_סאשת מת אחד מתייבמת. ולא אשת שני מתים וזו כיוון שעשה בא מאמר הרי היא כאשתו במקצת והרי היא כאשת שני מתים

[דף ס עמוד א]

ניחא חולץ לבעלת מאמר, על שם אשת מת אחד מתייבמת ולא אשת שני מתים. שנייה למה אינה מתייבמת ממה נפשך? אם מאמר לא קנה, הרי מבית אחר היא. ואם מאמר קנה, יכול ליבם לאיזה שירצה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אמר. כל שאין את מייבמה, אין את מייבם צרתה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ממני שמעה רבי אלעזר° _{בן פדת} ואמרה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתא אמרה כן דתנן, בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו _{וביאת בן תשע עד שלוש עשרה כמאמר}, ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת. אם לא ידע את הראשונה משהגדיל, השנייה או חולצת או מתייבמת. _{הראשונה חולצת ולא מתייבמת משום שביאת קטן כמאמר, ונמצא שעליה זיקת שני יבמים}. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר מיבם לאיזה שירצה. והא תנן, שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות. ומת אחד מהן, ועשה בה שני מאמר ומת. הרי אילו חולצות ולא מתייבמות. הכא את אמר עשה מאמר ומת צרתה חולצת. והכא בבן תשע שביאתו כמאמר את אומר מתייבמת? הא _{המשנה שלנו} דאת אמר לתנא קמא חולצת, מחלוקת _{תנא קמא} °רבי מאיר _{שסובר כל שאין את מייבמה, אין את מייבם צרתה}. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי שסובר מאמר או קונה או אינו קונה ובכל מקרה שניהן מותרות לו}. והן דאת אמר _הבריתא שלתנא קמא מתייבמת, מחלוקת °רבי שמעון _{בן יוחאי} ורבנן ולא °רבי מאיר _{שהרי ל°רבי מאיר כל שאין את מייבמה, אין את מייבם צרתה, ואילו הם סוברים שצרת אילונית מתיבמת}. תנן התם. בן עשרים שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים, והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם _{והוא שנולדו בו סימני סריס}. פשיטא הדא מילתא. פחות מבן עשרים שהביא שתי שערות, מיכן והילך הוא נעשה איש. ויותר מבן עשרים שהביא שתי שערות, למפריעו _{מגיל שלוש עשרה} נעשה הוא איש _{כמו שאם לא הביא והוא בן עשרים שלמפרע מגיל שלוש עשרה הוא נעשה איש}. מה פליגין? בבן עשרים. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, למפריעו הוא נעשה איש _{שגיל עשרים כגיל עשרים ואחד}. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, מיכן והילך הוא איש _{שגיל עשרים כגיל תשע עשרה}. מתניתא פליגא בין על דין בין על דין שהרי לשניהם אם ראה שתי שערות למפרע נעשה גדול. ובמשנה לא משמע כך דתנן. ^י_סאהסריס אינו נעשה בן סורר ומורה, שאין בו הקפת זקן. ויתרה בו שמא יביא שתי שערות בתוך שלשה חדשים או שלא יביא עד אחרי גיל עשרים ויהיה גדול למפרע? וקשה בין ל רב° _{אבא בר אייבו} בין ל שמאל° , מתניתין כמאן דמר אין מקבלין התרייה על הספק. מתניתא פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא} דתנן, אחד בן תשע שנים ויום אחד. ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות, כמה דתימר בן תשע שנים ויום אחד שהביא שתי שערות מכאן ולהבא הוא נעשה איש ולא למפריעו הוא נעשה איש. ודכוותה בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות מיכן והילך הוא נעשה איש ולא למפרע. מה עבד לה שמואל° _{בר אבא בר אבא}? פתר לה בסמוך לעשרים שנה אבל לאחר עשרים למפרע הוא נעשה איש.

הדרן עלך פרק האשה שהלך בעלה

פרק אחד עשר – נושאין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק יא, הלכה א

מתני’: ^יא_אנושאין על האנוסה ועל המפותה. ^יא_בהאונס והמפתה על הנשואה חייב. ^יא_גנושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו. אנוסת בנו ומפותת בנו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו.

[דף ס עמוד ב]

גמ’: תנן, נושאין על האנוסה ועל המפותה. כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה}, נושאין אחר האנוסה ואחר המפותה. כגון אם אנס אשה, מותר באמה. פיתה אשה, מותר בבתה. תנן, האונס והמפתה על הנשואה חייב. מאי טעמה? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} דרך נישואין שנו _{דכתיב איש אשר יקח}. נשא אשה _{אפילו גרשה או מתה} ואחר כך אנס את אמה חייב. נשא אשה ואחר כך פיתה את בתה חייב. תמן תנינן, שחטה ואת בת בתה, ואחר כך שחט את בתה, ^יא_דסופג את הארבעים. °סומכוס אמר משום °רבי מאיר סופג שמונים. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, °סומכוס ו°רבי יוחנן בן נורי , שניהן אמרו דבר אחד. דהא תנינן תמן, °רבי יוחנן בן נורי אומר, נשא את בתה, בת בתה, ובת בנה ובא על חמותו. חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו. אמרו לו, שלשתן שם אחד הן. אמר רבי יהודה בר פזי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא כן, דהא מודה °סומכוס בראשונה בשחט שני בניה ואחר כך שחטה שסופג רק ארבעים דשם אחד הן. ולא פליג אלא בסיפא ששני שמות הן, אותו ואת בנו, ובנו ואותו. נמצא דסומכוס ו°רבי יוחנן בן נורי לא אמרו דבר אחד, דהכא שם אחד הן. אשכח תני עוד היא מחלוקת. מאי טעמא ד°רבי יוחנן בן נורי ? דכתיב, ערות אשה ובתה לא תגלה לאו אחד. את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לאו שני. מה אשה ובתה ובת בתה בב' לאוין. אף אשה ובת בנה ובת בתה, בב' לאוין. מה טעמון דרבנין? מה בת בנה ובת בתה בלאו אחד, ^יא_האף אשה ובתה ובת בתה בלאו אחד. תנן נושאים על האנוסה, מאי טעמה? כתיב (ויקרא קדושים כ יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא. בכולהון כתיב שכיבה וכאן כתיב לקיחה, ללמדך לעולם אינו מתחייב על השנייה, עד שתהא הראשונה זקוקה _נשואה לו. או אינו אלא אף על השניה אינו עובר אלא דרך נישואין? כבר אמרנו ^יא_ושאין קידושין בעריות.

[דף סא עמוד א]

והכתיב (דברים כי תצא כג א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו הרי אין נישואין תופסים בעריות ואף על פי כן כתוב לקיחה? בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאביו וכיוון שקדם שנשא אותה אביו, היה שייך בה לשון לקיחה, אף אחר שנשאה אפשר להשתמש בלשון לקיחה. והכתיב (ויקרא קדושים כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא? בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאחיו. אי נמי תני כן לפי שראויה לו אם ימות אחיו בלא בנים על ידי ייבום. והכתיב (ויקרא אחרי מות יח יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור? בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נשא את אחותה. אי נמי תני כן לפי שראויה לו לאחר מיתת אחותה. והכתיב (ויקרא קדושים כ יז) ואיש אשר יקח את אחותו, בת אביו או בת אמו, וראה את ערותה והיא תראה את ערותו, חסד הוא. אמר רבי אבין° , שלא תאמר היאך קין נשא את אחותו? הבל נשא את אחותו? חסד הוא. חסד עשיתי עם הראשונים שהתרתי להם, כדי שייבנה העולם מהן. כדכתיב (תהילים פט ג) אמרתי עולם חסד יבנה. והכתיב (ויקרא אמור כא יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח? בא להודיעך שאם קידשה שתופסין בה קידושין _{שקידושין תופסין בחייבי לאוים}. רבי חונה° שמע כולהון _{רמז לכל העריות גם לשניות} מן הדא קרייא. כתיב (ויקרא קדושים כ יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה הוא באש ישרפו אותו ואתהן וכתיב (ויקרא אחרי מות יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח שארה הנה זימה היא. זימה זימה לגזירה שוה. מה למטן שלשה דורות אשה בתה ובת ביתה. אף למעלן שלשה דורות אשתו חמותו ואם חמותו. מה למטן בלא תעשה דכתיב לא תיקח, אף למעלן בלא תעשה. מה למעלן דרך נישואין _{דכתיב איש אשר יקח ואם אנס אשה אמה מותרת}. אף למטן דרך נישואין _{ואם אנס אשה בתה מותרת}. מה למעלן בשריפה. אף למטן בשריפה. מה למטן, עשה בת זכר כבת נקיבה _{דכתיב בת ביתה ובת בנה}. אף למעלן עשה אם זכר כאם נקיבה ואסר אם חמיו ואם חמותו. וכד°רבי מאיר , ד°רבי מאיר אומר, גזירה שוה במקום שבאת דדון מינה ואוקי באתרה _{כך שלומדים רק את עצם האיסור אבל העונש נשאר כמו מקומו}. ל°רבי מאיר דור שלישי שלמעלן מניין שהוא בלא תעשה? שהרי למדנו מדור שלישי שלמטה רק לענין האיסור אבל העונש נלמד ממקומו, ושם נאמר רק שריפה? ולרבנן דאינון אמרין גזירה שוה כאמור בה דדון מינה ומינה _{שלומדים גם את האיסור וגם את העונש מהלמד} דור שלישי שהיא שלמעלן מניין שהיא בשריפה? שהרי למדנו משלישי למטה ושם יש רק לאו? ובין ל°רבי מאיר בין לרבנן דור שלישי שלמטן _{בת בנו ובת בתו}

[דף סא עמוד ב]

מניין שהיא בשרפה? אם נאמר שנלמד מאם חמיו ואם חמותו, הרי הם עצמם נלמדו מבת בנה ובת בתה. מכיון דכתיב זמה זמה לגזירה שוה, כמי שכולהן כאן וכולהן כאן כאילו שגם למעלה וגם למטה נאמר דור שלישי וגם למעלה וגם למטה נאמר שדינם בשרפה. עד כדון בת בתו מן הנישואין דכתיב (ויקרא אחרי מות יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח. בת בתו מן האונסין מנין? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות יח י) ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה. מה אנן קיימין? אם מן הנישואין, כבר הוא אמור . אלא אם אינו עניין לנישואין תניהו עניין לאונסין. עד כדון לאזהרה, לעונש מניין? אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . אתיא (ויקרא אחרי מות יח י) הנה (ויקרא אחרי מות יח יז) מהנה. זמה (ויקרא קדושים כ יד) מזמה. דכתיב באונסין ערות בת בנך וגו' לא תגלה כי ערותך הנה. וכתיב באשה ובתה, שארה הנה זימה היא. מה להלן זימה עמו אף כאן כאילו כתוב זימה עמו. והדר ילפינן זימה זימה מאשה ואמה דבשריפה. עד כדון כ°רבי עקיבה שדורש דבר הלמד מן למד. כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} מנין? תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע לומדים בגזירה שווה} הנה מאתהן. שבאשה ואמה כתיב באש תשרפו אותו ואתהן וכאילו כתוב הנה. עד כדון בת בתו. בתו מניין? אמר רב° _{אבא בר אייבו} ^יא_זאם על בת בתו הוא מוזהר. לא כל שכן על בתו? אם על בת בתו הוא ענוש, לא כל שכן על בתו? בעון קומי רבי אבהו° . הבא על בת בתו מן הנישואין. ועל בת בתו מן האונסין בהעלם אחד מהו? אמר לון, כל שם בת בת אחת ואינו חייב אלא אחת. בעון קומי רבי אבהו° . הבא על אשה וילדה בת והיה לה בת בן ובת בת ובא על שלושתן, חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ובת בנה? אמר לון נאמר (ויקרא אחרי מות יח יז) שארה הנה זמה היא _{בלשון יחיד}. ^יא_חכולהון משום זמה _{וחייב רק אחת}. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. למה צריך ללמוד שאינם חייבים אלא אחת בגלל שנאמר זימה היא? למה לית אנן אמרין, שחייב רק אחת משום שאין כאן אלא לאו אחד? דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה. בתך לא תגלה. בת בתך לא תגלה. אמר ליה אילו הוה כתיב ערות אשה ובתה ובת בתה לא תגלה, הוינן אמרין בתך לא תגלה. בת בתך לא תגלה. אבל כיוון שהתורה כתבה ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח. אילולי מה שאמרנו שאינו חייב אלא אחת מפני שנאמר זמה היא בלשון יחיד, הייתי אומר שיש כאן שני לאוים. לא תגלה ערות אשה ובתה. ולא תיקח את בת בנה ואת בת בתה. רבי אבהו° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי הושעיה° . כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחד, ^יא_טלאוין חולקין כריתות וחייב שני קרבנות. כגון (שמות כי תשא ל לב) על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו. וכתיב (שמות כי תשא ל לג) איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת האיש ההוא. הרי כאן שני לאוין וכרת אחד, לאוין חולקין כריתות. איתמר אמר רב° _{אבא בר אייבו}. אם על בת בתו הוא מוזהר. לא כל שכן על בתו? אם על בת בתו הוא ענוש, לא כל שכן על בתו?

[דף סב עמוד א]

וכ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר, למידין מקל וחומר _{מזהירין מן הדין}. ואין עונשין מקל וחומר. מנן ליה? אתייא כההיא דתני חזקיה° (ויקרא אמור כא ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף. יכל לכתב בת כהן, מה תלמוד לומר בת איש כהן? בת איש אפילו שאינה מאשתו. להביא את הבא על בתו מן האונסין שתהא בשריפה. אמר רבי יוסי בי רבי בון° אפילו אזהרה את שמע מינא לבתו מאנוסתו _{מהפסוקים ואין צורך בקל וחומר} מדכתיב. (ויקרא קדושים יט כט) אל תחלל את בתך להזנותה. שלא יזנה איתה. תנן °רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו. מאי טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? דכתיב (דברים כי תצא כג א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו. לא יקח איש את אשת אביו. זו אשת אביו. ולא יגלה כנף אביו זו אנוסתו. מה מקיימין רבנן כנף אביו? תמן אמרין ולא ידעין מן מי שמועה זו. כנף הסמוכה לאביו וזו אשתו של האב. בלא כך אינו חייב עליה משום אשת אב? אמר רבי הילא° _אילעא להתרייא _להתראה. שאם התרו בה משום אשת אב לוקה. משום כנף אב לוקה. מודה °רבי יהודה _{בר עילאי} בכרת שהוא פטור . מודה °רבי יהודה _{בר עילאי} בקרבן שהוא פטור . מודה °רבי יהודה _{בר עילאי} בשאר כל העריות שהוא מותר באנוסותיהם. מודה °רבי יהודה _{בר עילאי} שאם קידשה לאנוסת אביו שתפסו בה קידושין. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. מהו שיהא הוולד ממזר ל°רבי יהודה _{בר עילאי}? אמר לו כתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו. וכתיב לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה’, וכתיב לא יבא ממזר בקהל ה’ (דברים כי תצא כג ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה הפסיק העניין לאמר שהמגלה כנף אביו הולד אינו ממזר. אם כך למה לא הפסיק העניין לעניין אשת אב? אמר לו אשת אב בכלל כל העריות הייתה דכתיב, ונכרתו כל הנפשות העושות וכ”ו, _{אז מה שנאמר לא יקח את אשת אביו מיותר} ויצאה מכללה דכתיב לא יקח איש אשת אביו, וסמיך ליה לא יבא ממזר. ללמד על כל העריות לממזר. אולי כשם שאמרנו תצא אשת אב ותלמד על כל העריות לממזר, נאמר נמי שתצא אנוסת אביו ותלמד על כל האנוסות מן העריות לאיסור? אמר ליה אשת אב בכלל כל העריות הייתה ויצאת מכללה ללמד על כל העריות לממזר. אית לך למימר הכא אנוסה בכלל כל האונסין הייתה ויצאת מכללה ללמד על כל האנוסין לאיסור? ותצא אשת אב ותלמד על כל אנוסות? אמר ליה אם אשת אב היא אינה אנוסה. ואם אנוסה היא אינה אשת אב

ירושלמי יבמות, פרק יא, הלכה ב

מתני’: ^יא_יגיורת שנתגיירו בניה עמה. לא חולצין ולא מייבמין. אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה. והשני הורתו ולידתו בקדושה. וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה:
גמ’: תנן התם, לפי שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת. יכול לא יהיה חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת? תלמוד לומר אביו קלל אמו קלל, אפילו אחד מהם. מכאן נשמע דהגר חייב על אמו אף על פי שאין חייב על אביו. דאין אבות לעובדי כוכבים ומזלות דברי °רבי יוסי הגלילי . °רבי עקיבה אומר

[דף סב עמוד ב]

(ויקרא קדושים כ ט) אביו ואמו קלל. ^יא_יאאת שהוא חייב על אביו, חייב על אמו. ואת שאינו חייב על אביו, אינו חייב על אמו. מודה °רבי עקיבה ^יא_יבבשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו _{כיוון שבאמת הוא חייב, אלא שלא יודעים מי אביו}. רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה פליגין? בגר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. אבל בגר שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה, אף °רבי יוסי הגלילי מודה שאימו כאביו ואינו חיב על שניהם. רבי יסא° _אסי אזל לחמץ. אתון ושאלון ליה. אילין דבר עשתין _{שם משפחה}. גירין, מהו שייבמו? אמר לון. כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אסור. הוון בעיין מימר, באשה שיש לה בנים שנראה כלוקח את אשת אחיו שיש לה בנים. אבל באשה שאין לה בנים. מה נפשך. אם נחשבת אשת אחיו, ייבם. ואם אינה אשת אחיו, יהא כנושא אשה מן השוק. אתא רבי יעקב בר אחא° ואמר בשם רבי יצחק בן נחמן° , אפילו כן אסור. שלא יהו אומרין, מצות ייבום ראינו בגירים. במה דברים אמורים, בזמן שהכירה _{שבא על אשתו} משנתגייר. אבל אם לא הכירה משנתגייר, כל עמא מודיי שהוא כנושא אשה מן השוק. ^יא_יגגר שנתגייר והיה נשוי אשה ובתה. או אשה ואחותה. כונס אחת ומוציא אחת. במה דברים אמורים, שלא הכיר _בעל אחת מהן משנתגייר. אבל הכיר אחת מהן משנתגייר, אותה שהכיר אשתו. ואם הכיר את שתיהן כיון שהכיר הכיר _{ויכול להישאר עם שתיהן}. גר. אחותו בין מאב בין מאם יוציא דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר ^יא_ידאחותו מאם יוציא מאב יקיים. אחות אמו יוציא אחות אביו יקיים, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר ^יא_טואחות אמו מאמה, יוציא, אחות אמו מאביה, יקיים. שאר כל העריות, כנס אין מוציאין מידו. לא אמר אלא כנס, הא ^יא_טזבתחילה אסור. גוי, אחותו בין מאב בין מאם יוציא, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אחותו מאם יוציא, אחותו מאב יקיים. אחות אמו יוציא, אחות אביו יקיים דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אחות אמו מאמה יוציא, אחות אמו מאביה יקיים. למה ל°רבי מאיר אחותו בין מאב בין מאם יוציא, הרי °רבי מאיר מודה שאין לגויים אב? אמר רבי חנין° , פשט הוא לן על דברי °רבי מאיר דכתיב (בראשית בראשית ב כד) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו. את לרבות הסמוך לו. את אביו, בסמוך לו מאביו. ואת אמו, בסמוך לו מאמו. אמר רבי ביבי° . מעתה אף אחות אביו תהיה אסורה שהיא סמוכה לאביו. ואחות אמו תהא אסורה מפני שהיא סמוכה לאמו. ולמה ל°רבי מאיר אחות אביו יקיים? התיב רבי שמעון בריה דרבי אייבו° . _{אם בן נח מצווה על אחות אביו ואחות אימו} והכתיב (שמות וארא ו כ) ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה. מעתה אפילו כבני נח

[דף סג עמוד א]

לא היו ישראל נוהגין? אמר רבי הילא° _אילעא. בסמוך לו מאביו _{אחותו שנולדה מאביו} ולא בסמוך לאביו _{אחות אביו}. בסמוך לו מאמו _{אחותו שנולדה מאימו} ולא בסמוך לאימו _{אחות אימו}. מתיבין ל°רבי מאיר . והכתיב (בראשית וירא כ יב) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי משמע _{שאחותו שנולדה מאביו מותרת לבן נח}? אמר להן °רבי מאיר , משם ראייה? וכי לא כתיב ותהי לי לאשה? וכי אינם יודעים שהיא אשתו? אלא הכי קאמר, קורבא דאבא אית לי בהדה. שהרן אחיו מאביו אך לא מאימו לפיכך ותהי לי לאשה. מאי כדון _{מה ההלכה}? אמר רבי יוסה° _אסי. כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה, בני נח מוזהרין עליה. וכל ערוה שאין בית דין ממיתין עליה, אין בני נח מוזהרין עליה. התיבון, הרי אחותו מאימו. הרי אין בית דין של ישראל ממיתין עליה שאין בה אלא חיוב כרת, ובני נח מוזהרין עליה שהרי גם ל°רבי יהודה _{בר עילאי} אחות מהאם יוציא? התיב רבי הילא° _אילעא בשם רבי שמעון בן לקיש° והכתיב (דברים שופטים יח יב) ובגלל התועבות האלה י"י אלהיך מוריש אותם מפניך. מלמד שאין הקדוש ברוך הוא עונש אלא אם כן הזהיר מכאן שבני נח מוזהרים על כל העריות ואף חייבי כריתות שאין בית דין ממיתין עלהם? רבי אידי° אמר קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רב חסדא° . עבד מותר באחותו. אמר ליה, שמעת שמותר אפילו באחותו מאם? אמר ליה אין. אמר ליה, והתנינן וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה שווים לגיורת שנשתחררו בניה עימה. והרי גרים אסורים באחות מאם? לא השוו עבדים לגרים אלא לחליצה ולייבום ששניהם לא חולצים ולא מיבמים. רבי פינחס° אמר קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם °רבי יוסי _{בן חלפתא}. עבד שבא על אמו חייב חטאת. דבפרשת העריות כתיב (ויקרא ויקרא א ב) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה’ אלקיכם. ואמרת אלהם. לרבות עבדים. או נאמר לחלבין איתאמרת._{לשאר האיסורים שמופיעים שם} ? אלא מדתנן, גיורת שנתגיירו בניה עמה וכ”ו וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה: מה מצינו בזיקת אם שעשה בה צד שנתגיירה כצד שלא נתגיירה וכשם שהייתה אסורה לו קדם שנתגייר, אסורה מדרבן אחר שנתגייר _{שלא יאמר באתי מקדושה חמורה לקלה}. אף שפחה, נעשה בה צד שנשתחררה, כצד שלא נשתחררה

[דף סג עמוד ב]

ירושלמי יבמות, פרק יא, הלכה ג

מתני’: ^יא_יזחמש נשים שנתערבו וולדותיהן. הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו. ארבעה חולצין לאחת, ואחד מייבם. הוא ושלשה חולצין לאחת, ואחד מייבם. נמצאו ארבע חליצות וייבום לכל אחת ואחת.
גמ’: בכל אתר את אמר, ^יא_יחאין חליצה אחר חליצה. והכא את אמר הכין? כאן בודאי כאן בספק. בכל אתר את אמר, בכל מקום שאין אמר ייבם, אין אומר חלוץ. והכא את אמר אכין? כאן בודאי כאן בספק.

ירושלמי יבמות, פרק יא, הלכה ד

מתני’: ^יא_יטהאשה שנתערב וולדה בוולד כלתה. הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו. בני הכלה, חולצין ולא מייבמין שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו. ובני הזקינה, או חולצין או מייבמין. שהוא ספק אשת אחיו ואשת בן אחיו. ^יא_כמתו כשירין. התערובות לבני הזקינה חולצין ולא מייבמין. שהיא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו. ובני הכלה, אחד חולץ ואחד מייבם:
גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. לנשי בני הכלה, לנשי בני הזקינה. אמר רבי חגיי° . זאת אומרת ^יא_כאשמותר אדם לישא את אשת בן אחיו

ירושלמי יבמות, פרק יא, הלכה ה

מתני’: כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה. הרי אילו אוכלין בתרומה, וחולקין חלק אחד בגורן, ואין מטמאין למתים, ואין נושאין נשים בין כשירות בין פסולות:
גמ’: תנן, כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה. הרי אילו אוכלין בתרומה, ^יא_כבשכן עבדי כהנים אוכלין בתרומה. וחולקין חלק אחד על הגורן. הדא היא דתני רבי חייה° , ^יא_כגנשים ועבדים אינן חולקין על הגורן שלא יחזיקו אותם ליוחסין. האשה שמא תתגרש, והעבד שמא ישתחרר או ימכר לישראל, אבל נותנין להן מתנות כהונה ולויה מתוך הבית. תנן, ואין נושאין נשים לא כשירות ולא פסולות. לא כשירות מפני הפסול, ולא פסולות מפני הכשר. מהו שיביאו מנחה אחת ויתנו שתהיה שיכת למי מהם שהוא כהן

[דף סד עמוד א]

ותהא קריבה בכליל _{כמנחת כהן}? תני, מביאין מנחה אחת ומתנין עליה, ותהא קריבה בכליל. מהו שיביאו שתי מנחות, ויתנו שאחת תהיה שיכת למי מהם שהוא כהן, ואחת למי שהוא עבד. ואחת תהיה קריבה בכליל כמנחת כהן ואחת נקמצת ונאכלת כמנחת ישראל? תני מביאין שתי מנחות, אחת קריבה בכליל ואחת נקמצת ונאכלת. מהו שיעידו עדות אחת ותעלה להם עדות אחת? או ייבא כההיא דאמר רבי זעירא° אמר רב יצחק° _{בר אבא} בשם רב אסי° , מאחר שאילו ימצאו העדים זוממין אין נהרגין, ואין ההורג נהרג אף הכא כן? _{דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה ואינה עדות}

ירושלמי יבמות, פרק יא, הלכה ו

מתני’: הגדילו התערובות ושיחררו זה את זה. נושאין נשים ראויין לכהונה, ואינן מיטמאין למתים, ואם ניטמאו אין סופגין את הארבעים. ואינן אוכלין בתרומה. ואם אכלו, אינן משלמין קרן וחומש. ואינן חולקין על הגורן. ומוכרין את התרומה של עצמם והדמים שלהן. ואינן חולקין בקדשי המקדש. ואין נותנין להן קדשים. ואין מוציאין את שלהן מידיהן. ופטורין מן הזרוע והלחיים והקיבה. ובכורן יהא רועה עד שיסתאב. ונותנין עליהן חומרי ישראל וחומרי כהנים:

גמ’: תנן הגדילו התערובות ושיחררו זה את זה. לשעבר הא לכתחילה לא? כיני מתניתא. מותר לשחרר בתחילה. אף °רבי יוסי הגלילי שאמר ^יא_כדאסור לשחרר, מודה הוא הכא שהוא מותר מפני תיקון הוולד שיוכלו לשאת נשים. תנן נושאין נשים ראויין לכהונה. מהו ראויות? לא פסולות. מניין ^יא_כהלכהן שהוא מקריב קרבנותיו בכל משמר שירצה? תלמוד לומר (דברים שופטים יח ו ז) ובא בכל אות נפשו ושרת. היה זקן או חולה _{שמותר להם להקריב רק אינם יכולים}, נותנו לכל משמר שירצה ועורן ובשרן שלו. היה טמא ובעל מום _{שאסור לו להקריב}, נותנין לאנשי המשמר, ועורן ובשרן שלהן. אילין בני התערובות, מה את עבד להון? כזקן וכחולה _{שהעור והבשר שלהם}, או כטמא ובעל מום? מסתברא מיעבדינון כטמא ובעל מום _{שהרי אסור להם להקריב}.

[דף סד עמוד ב]

ומתניתא עבדא לון כזקן וכחולה דתנינן, אין מוציאין את שלו מידו

ירושלמי יבמות, פרק יא, הלכה ז

מתני’: ^יא_כומי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים, ונישאת וילדה. ואין ידוע אם בן תשעה לראשון, אם בן שבעה לאחרון. היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני. חולצין ולא מייבמין. _{שכל אחד הוא ספק אשת אח רק מהאם} וכן הוא להן חולץ ולא מייבם. היו לו אחין מן הראשון, ואחין מן השני שלא מאותה האם. הוא חולץ ומייבם כשאין אחים אחרים. והן, אחד חולץ ואחד מייבם. ^יא_כזהיה אחד ישראל ואחד כהן. נושא אשה הראויה לכהן, ואינו מיטמא למתים. ואם ניטמא, אינו סופג את הארבעים. ואינו אוכל בתרומה. ואם אכל, אינו משלם קרן וחומש. ואינו חולק על הגורן. ומוכר את התרומה והדמין שלו. ואינו חולק בקדשי המקדש. ואין נותנין לו קדשים, ואין מוציאין את שלו מידו. ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה. ובכורו יהא רועה עד שיסתאב. ונותנין עליו חומרי ישראל וחומרי כהנים. ^יא_כחהיו שניהן כהנים. הוא אונן עליהן _{ואסור לאכול קדשים}, והן אוננין עליו. הוא אינו מיטמא להן, והן אינן מיטמאין לו. הוא ^יא_כטלא יורש אותן, אבל הן יורשין אותו ויחלקו בניהם. ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה. ^יא_לועולה לעבוד במשמרו של זה ושל זה. ואינו חולק. ואם היו שניהן במשמר אחד, נוטל חלק אחד:
גמ’: תנן, מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים, מה אנן קיימין? אם לאחר מיתה של הבעל הראשון? לית יכיל, דתנינן, הוא אונן עליהן והן אוננין עליו. אלא בשגרש. ניחא לשני אינו מטמא, שאני אומר, בנו של ראשון הוא והוא כהן כשר . לראשון למה אינו מטמא? הרי ממה נפשך אם הוא בנו של ראשון מותר להטמא לו. ואם הוא בנו של שני הרי הוא חלל שהרי אימו גרושה, ומה בכך שיטמא? אלא בשאנס. לא כן אמר רבי אבא° בשם אבא בר ירמיה. ^יא_לאאנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים _{שהיא מתהפכת ופולטת הזרע}. ואילו במשנה נאמר מי שלא שהתה משמע שהיתה צריכה לשהות? וסברנן מימר מתניתין שאמרה שאנוסה אינה צריכה להמתין, כרבנן דפליגי על °רבי יוסי _{בן חלפתא} וסוברים שאשה שנאנסה מתהפכת, והכא מה דאמר רבי אבא° בשם אבא בר ירמיה° כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} אנן קיימין. תני רבי חייה° , אוננין ומיטמאין על הספק _{ספק בן שמונה ספק בן תשע}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מתניתין אמרה כן דתנן. הוא אונן עליהן והן אוננין עליו אף שלכל אחד מהם הוא ספק בנו. רבי אשייאן בר יקום° הוה ליה עובדא שמת לו תינוק ספק בן שמונה ספק בן תשע. שאול לרבי יסא° _אסי אמר ליה, לית צריך. אמר ליה, והתנינן, אמר רבי חייה° אוננין ומיטמאין על הספק? ^יא_לבסימנין היו ניכרין שהוא בן שמונה. לא כן אמרין חברייא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אף שיש סימנין שהוא בן שמונה, אין עושין מעשה?

[דף סה עמוד א]

סימן היה לו שבעל ופירש. ^יא_לגבן שמונה הרי הוא כאבן ואין מטלטלין אותו בשבת. אבל אמו שוחה עליו ומיניקתו. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. אילין תינוקות ספיקות _{ספק בן שמונה ספק בן תשע}, מהו לחלל עליהן את השבת? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . ויאות. מה נפשך, בן תשעה הוא ימול. בן שמונה, נעשה כמחתך בשר שלא לצורך. רבנן דקיסרין אמרי, רבי יעקב בר דסיי° שאל. מי אמר שמותר לחתוך בשר שלא לצורך? תני °רבן שמעון בן גמליאל אמר, ^יא_לדכל המתקיים באדם שלשים יום אינו נפל דכתיב (במדבר קרח יח טז) ופדויו מבן חודש תפדה. ^יא_להובבהמה שמונה ימים אין זה נפל דכתיב (ויקרא אמור כב כז) ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לי"י. תמן אמרי בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . אמר רבי אבא° מה פליגין? בשלא נולד לחדשיו _{שנולד לתשעה חדשים}. ^יא_לואבל אם נולד לחדשיו, אף °רבן שמעון בן גמליאל מודה שאפילו בן יומו אינו נפל. תנן, ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה. הכה את זה וחזר והכה את זה. קילל את זה וחזר וקילל את זה פטור. רבי חנניא° בעי, לית הדא פליגי על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? דאיתפלגון בשני ימים טובים של גליות. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, מקבלין התרייה על הספק. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אין מקבלין התרייה על הספק. אמר רבי חנינא° אמר °רבי , לית היא פליגא. תמן איפשר לך לעמוד עליו. שאפשר לשאל לבית דין מתי קדשו את החדש. ברם הכא בספק מן הראשון ספק מהשני, אי איפשר לך לעמוד עליו. הכה שניהן כאחת, קילל שניהן כאחת חייב, °רבי יהודה _{בר עילאי} פוטר. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי, מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? דתנן תמן, גיד הנשה נוהג בכלאים ובכוי. ונוהג בשתי ירכות בירך של ימין ובירך של שמאל. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אין נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת שהיא של ימין. ^יא_לזאכל מזה כזית ומזה כזית, סופג שמונים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, אינו סופג אלא ארבעים. שאחד מהם ודאי אסור. ולמה אצלנו פטור אם היכה שניהם? אמר רבי קרוספי° , אינה מוחלפת. תמן בגיד הנשה עיקר לאוין ספק היה, ברם הכא ודאי היה, ונסתפק לו. °רבי יהודה _{בר עילאי} בעי, מעתה, נבילה שביטלה שנתערבה בשחוטה. ויש שם כזית נבלה בכדי אכילת פרס מאחר שודאי היה ונסתפק לו, אכל ממנה יהא פטור? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מודה °רבי יהודה _{בר עילאי}, בשאר כל הספיקות שהוא חייב. ברם הכא קריי דרש °רבי יהודה _{בר עילאי} דכתיב. מכה אביו ואמו (ויקרא קדושים כ ט) אביו וודאי ולא הספק. אמו וודאי ולא הספק. תנן, ועולה לעבוד במשמרו של זה ושל זה

[דף סה עמוד ב]

איך אפשר לחייב אותו שיעלה במשמרו של זה ושל זה? רבי אחא° ורבי חיננא° אמרו בשם רבי יסא° _אסי, מפני פגם המשפחה שלא יאמרו שהוא חלל. תנן, ואם היו שניהן במשמר אחד, נוטל חלק אחד. תני, ^יא_לחוהן שיהו שניהן בית אב אחד

הדרן עלך פרק נושאין על האנוסה

פרק שנים עשר – מצות חליצה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק יב, הלכה א

מתני’: ^יב_אמצות חליצה בשלשה דיינין אפילו שלשתן הדיוטות. חלצה במנעל חליצתה כשרה, ^יב_בבאמפילייא _גרב חליצתה פסולה. בסנדל שיש לו עקב כשר ושאין לו עקב פסול. ^יב_גמן הארכובה ולמטה חליצתה כשירה, מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה:

גמ’: תנן, מצות חליצה בשלשה דיינין אפילו שלשתן הדיוטות. כתיב (דברים כי תצא כה ז) זקנים ואת אמר הדיוטות? מצוה בזקנים. מניין אפילו הדיוטות? תלמוד לומר (דברים כי תצא כה י) חלוץ הנעל מכל מקום. אית תניי תני חליצה בבית דין בגרים כשירה. ואית תניי תני חליצה ^יב_דבגרים פסולה. מאן דאמר חליצה בגרים כשירה כמאן דאמר (דברים כי תצא כה י) בישראל לרבות את הגרים. מאן דאמר חליצה בגרים פסולה כמאן דאמר בישראל פרט לגרים. הכא בחליצה את אומר בישראל פרט לגרים והכא במצוות סוכה את אמר בישראל לרבות את הגרים? תמן כתיב (ויקרא אמור כג מב) כל האזרח בישראל ישבו בסכת. האזרח פרט לגרים, בישראל פרט לגרים. מיעוט אחר מיעוט לרבות את הגרים. ברם הכא כתיב ויקרא שמו בישראל בישראל לא גרים. אית תניי תני חליצה ^יב_הבשנים פסולה. ואית תניי תני חליצה בשנים כשירה. מאן דאמר חליצה בשנים פסולה כמאן דאמר חליצה בגרים פסולה. מאן דאמר חליצה בשנים כשירה כמאן דמר חליצה בגרים כשירה. אפילו כמאן דמר חליצה בגרים כשירה, מודיי בשנים שהיא פסולה. שהרי דיני ממונות ^יב_וכשירה בגרים ^יב_זופסולין בשנים. אית תניי תני חליצה בלילה כשירה אית תניי תני חליצה בלילה פסולה. מאן דאמר חליצה בלילה כשירה, כמאן דמר חליצה בגרים כשירה. מאן דאמר חליצה ^יב_חבלילה פסולה, כמאן דמר חליצה בגרים פסולה. אפילו כמאן דאמר חליצה בגרים כשירה מודה בלילה שהיא פסולה שהרי דיני ממונות כשירים בגרים ^יב_טופסולין בלילה. אית תניי תני והן שיהו הדיינים יודעין לקרות. אית תניי תני אפילו אין הדיינין יודעין לקרות. מאן דאמר והן שיהו הדיינים ^יב_ייודעין לקרות משסמכוהו למקרא. ומאן דאמר אפילו אין הדיינין יודעין לקרות עד שלא סמכוהו למקרא. שבתחילה סברו שמקרין מפני ההדיוטות שלא יודעים לקרא. אחר כך למדו שמדאוריתא צריכים להקרות להם. דכתיב (דברים כי תצא כה ט) וענתה ואמרה. ואין עונה אלא מפי אחר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} ובלבד מפי הדיין. ולא עבדון כן אלא נהגו שאדם אחר מקריא. תנן, חלצה במנעל חליצתה כשירה.

[דף סו עמוד א]

למי נצרכה? ל°רבי מאיר . שאפילו ל°רבי מאיר שאמר אין חולצין במנעל, מודה שבדיעבד כשר . תני, אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} מעשה שהלכתי לנציבין וראיתי שם זקן אחד ונמתי לו בקי לך °רבי יהודה בן בתירה מימיך? ונומה לי רבי, שולחני הייתי בעירי, ועל שולחני היה תדיר. ונמתי לו, ראית חולץ בימיך במה היה חולץ במנעל או בסנדל? אמר לי רבי, וכי יש סנדל במקומינו? ואמרתי אם כן מה ראה °רבי מאיר לומר אין חולצין במנעל? רבי אבא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, אם יבא אליהו ויאמר שחולצין במנעל שומעין לו _{משמע שעיקר הדין כ°רבי מאיר שאין חולצין בנעל}. שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו. שהרי הרבים נהגו לחלוץ בסנדל. והמנהג מבטל את ההלכה. רבי זעירה° ורבי ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ^יב_יאאם יבוא אליהו ויאמר שאין חולצין במנעל שומעין לו. שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו, שהרי הרבים נהגו להיות חולצין בסנדל. והמנהג מבטל את ההלכה. רבי זעירא° מחוי לרבי אבא בר יצחק° כפף _{יש אומרים שצריך להתכופף בשעת חליצה וייש אומרים שהנעל צריך להיות כפוף}. אמר ליה ועבדין כן? אמר ליה עבדין. ואפילו לכתחילה? אמר ליה הא רבן _{הרב שלנו} כפף. רבי זעירא° מחוי לרבי אבא בר יצחק° . כיצד הוא עושה? קושרו כדי שיהא יכול להלך בו מאליו. כיצד הוא עושה? אמר רבי חנניה ברי דרבי הילל° ^יב_יבעונבו, כדי שיכול להתירו באחת מידיו _{שחליצה צריכה להיות רק ביד ימין}. כיצד הוא עושה? ^יב_יגמתרתן בימין, ותופסתן בשמאל, ושומטת עקב בימין וגוררתן בימין, כדי שתהא חליצה והתרה בימין. רב° _{אבא בר אייבו} אמר עיקר חליצה התרת הרצועה _{משמע אף בלא רקיקה}. לא כן אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה ורבי זריקן° מטי בה בשם רב° _{אבא בר אייבו} לדברי חכמים, חלצה ולא רקקה, ^יב_ידרקקה ולא חלצה, לא עשה כלום, עד שתחלוץ ותרוק. אף על גב דרב° _{אבא בר אייבו} אמר עד שתחלוץ ותרוק, מודה רב° _{אבא בר אייבו} שעיקר חליצה התרת הרצועות. _{נפקא מינא שאם התירה את הרצועה כבר נפסלה לכהונה} רב° _{אבא בר אייבו} אמר ^יב_טועיקר חזקה הכנסת פירות _{שראו אותו אוסף את הפירות שלוש שנים}. לא כן אמר רב° _{אבא בר אייבו} והן שראו אותו מנכש ומעדר. אף על גב דאמר רב° _{אבא בר אייבו} והן שראו אותו מנכש ומעדר. מודה רב° _{אבא בר אייבו} שעיקר חזקה הכנסת פירות. אמר רבי ינאי° _הכהן, ^יב_טזחלץ הוא והתירה היא חלצה היא והתיר הוא חליצתה פסולה. אם רצה להחזיר וליבם לא יחזיר. למה אם חלצה היא והתיר הוא חליצתה פסולה? האם משום שאין שתיהן בה וצריך שהיא גם תתיר וגם תחלוץ. או משום שאינן על סדר, שצריך קודם להתיר ואחר כך לחלוץ. מה נפק מן ביניהון? חזרה והתירה. דאחר שהתיר היבם וחלצה היא, חזר היבם ונעלו וקשרו וחזרה היבמה והתירתו אבל לא חלצה. הרי שעשתה היבמה חליצה והתרה אלא שלא עשאתן על הסדר, שהתרה צריכה להיות קודם חליצה. אם תאמר משום שאין שתיהן בה הרי שתיהן בה.

[דף סו עמוד ב]

הרי לית טעמא דא אלא משום שאינן על הסדר . אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, יש מהן שאמרו חליצתה פסולה ואם רצה להחזיר וליבם יחזיר. ויש מהן שאמרו חליצתה פסולה. ואם רצה להחזיר וליבם לא יחזיר. חלצה באמפילייא ^יב_יזוהחולצה לקטן, חליצתה פסולה ואם רצה להחזיר וליבם יחזיר. חלצה בשמאל או בלילה, חליצתה פסולה ואם רצה להחזיר וליבם לא יחזיר . חלצה באמפילייא, אית תניי תני חליצתה כשירה, אית תניי תני חליצתה פסולה. מאן דאמר חליצתה כשירה, באמפילייא של עור. מאן דאמר חליצתה פסולה, באמפילייא של בגד. במנעל באמפילייא _{נעל על גבי גרב}, אית תניי תני חליצתה כשירה. אית תניי תני חליצתה פסולה. מאן דאמר חליצתה כשירה, כשהיתה באמפילייא של בגד ומנעל של עור _{שאנפליה של בגד בטלה לגבי הנעל ונחשב כחלצה מעל רגלו}. מאן דאמר חליצתה פסולה, כשהיתה אנפילייא של עור ומנעל של עור _{שכיוון ששניהם ראוים לחליצה, הוי כחלצה נעל מעל נעל ולא מעל רגלו}. אית תניי תני ^יב_יחיוצאין באמפילייא ביום הכיפורים. ואית תניי תני אין יוצאין באמפילייא. אמר רב חסדא° מאן דאמר יוצאין, באמפילייא ^יב_יטשל בגד. ומאן דאמר אין יוצאין, באמפילייא של עור. תנן, בסנדל שיש לו עקב כשר. תמן אמרין כגון אילין קנסורס. ורבנן דהכא אמרי כגון אילין דידן. אמר רב° _{אבא בר אייבו}, אילולא דחמית _שראיתי לרבי חייה רובא° חביבי _דודי חלץ בהדין שורציפא דשנצוי, לא הוה לבי רב עלי למיעבד כן. אחוי דאימיה דרב כהנא° חלץ בלילה ביחיד בלילי שבת בסנדל של שעם ומעומד. אמר רבי זריקה° ולא רקקה. שמע רב° _{אבא בר אייבו} ואמר, מאן יעבד דא אלא אחוי דאימיה דרב כהנא° . _{שהוא אדם גדול וסומך על דעתו להקל בכל אלו}. תנן, מן הארכובה ולמטה חליצתה כשירה, מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה _{קא סלקא דעתין בשנקטעה רגלו}. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה} ^יב_כבקושר מן הארכובה ולמטן כשירה. מן הארכובה ולמעלן פסולה. כתיב (שמות כי תשא ל יט) ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. ותני עלה ביד עד הפרק. וברגל עד הסובך. משמע שרק עד שם נקרא רגל

[דף סז עמוד א]

והכא את אמר הכין _{שעד הארכובה כשר}? שנייא היא דכתיב (דברים כי תצא ה ט) מעל רגלו. מעתה אפילו מן הארכובה ולמעלן תהא כשירה? שנייא היא דכתיב מעל רגלו. מעל רגלו ולא ממעל דמעל רגלו. התיב כהנא° והא כתיב (דברים כי תבא כח נז) ובשלייתה היוצאת מבין רגליה. וכי מבין רגליה היא יוצאת _{הרי זה מעל הארכובה}? אלא נראית כמבין רגליה. כההיא דתני תמן, ^יב_כאכיור היה בין האולם ולמזבח ומשוך כלפי דרום. וכי מבין האולם ולמזבח היה נתון? אלא נראה כבין האולם ולמזבח

ירושלמי יבמות, פרק יב, הלכה ב

מתני’: ^יב_כבחלצה בסנדל שאינו שלו. בסנדל של עץ, או בשל שמאל בימין, חליצתה כשרה. חלצה בגדול שהוא יכול להלוך בו, או בקטן שהוא חופה רוב רגלו, חליצתה כשרה. ^יב_כגחלצה בלילה, חליצתה כשירה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} פוסל. ^יב_כדובשמאל חליצתה פסולה, ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מכשיר:
גמ’: ^יב_כהשופר של עבודה זרה ושל עיר הנדחת, רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר כשר. תני רבי חייה° כשר. תני רבי הושעיה° פסול. הכל מודין ^יב_כובלולב שהוא פסול. מה בין שופר מה בין לולב? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, בלולב כתיב (ויקרא אמור כג מ) ולקחתם לכם, משלכם. לא משל איסורי הנייה. ברם הכא כתיב (במדבר פינחס כט א) יום תרועה יהיה לכם מכל מקום. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. תמן בלולב בגופו היה יוצא. ברם הכא בשופר בקולו הוא יוצא, וכי יש קול אסור בהנאה? הכל מודים בסנדל של עיר הנדחת שהוא כשר, דכתיב (דברים כי תצא כה י) חלוץ הנעל. מכל מקום. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, כמא דאת אמר תמן, יום תרועה יהיה לכם, מכל מקום. כן את אומר הכא, חלוץ הנעל, מכל מקום. סנדל של עץ, חברייא אמרי בשם רב° _{אבא בר אייבו}. והן שיהו חובטין _תחתית של עץ אבל החלק העליון של עור. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, והן שהיו מעמידין _הצדדים של עץ אבל התחתית של עור. תמן אמרין בשם רב° _{אבא בר אייבו}, והן שיהו תרסיותיו _{מקום חיבור הרצועות} של עץ אבל השאר של עור. אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אפילו כולו של עץ כשר. מתני' מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן. סנדל _{אפילו כולו} של קש, טמא מדרס והאשה חולצת בו, דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אבל חכמים לא הודו למדרס, הא לחליצה מודים. סנדל שנפסקו אזניו עור שיוצא משני צידי הסוליה ומהם יוצאות רצועות לקשור לרגל שנפסקו חבתיו _{רצועות שעל כף הרגל} שנפסקו תרסיותיו _{הרצועות שמתחברים לאזנים ואותם קושרים סביב הרגל} או שפירשה רוב אחת מכפיו _{החלק האחורי של הסוליה מושב העקב} טהור. נפסקה אחת מאזניו אחת מחבתיו אחת מתרסיותיו או שפירשו רוב מכפיו

[דף סז עמוד ב]

טמא. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר נפסקה אזנו הפנימית, טמאה. נפסקה החיצונה, טהורה. רבי יעקב בר אחא° ורבי טבליי° ורבי חנין בר אבא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^יב_כזהלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי} לענין שבת. שכל שמקבל טומאה, שם כלי עליו ומותר בטילטול. רבי שמואל בר רב יצחק° הוה ליה עובדא שנפסק אוזן החיצונה של סנדלו שלח שאל לרבי יעקב בר אחא° ולגבי רבי חייה בר אבא° אמר ליה כשם שהן חולקין בטומאה כך הן חולקין בשבת. והורי ליה כרבנן שאף שאין מקבל טומאה, כלי הוא ומותר בטלטול. רבי שמואל בר רבי יצחק° בעי. רבי יעקב בר אחא° שמע מימרא בשם רב° _{אבא בר אייבו} שהלכה כ°רבי יהודא . והוא מורי ליה כרבנן? רבי אחא בר יצחק° הוה ליה עובדא. שלח שאל לרבי זעירה° ושאל רבי זעירה° לרבי אימי° _{אמי בן נתן}. אמר לו. כדברי מי שהוא מטמא, מותר לצאת בו. ואם כדברי מי שהוא מטהר אסור לצאת בו ולא אפיק גביה כלום _{לא הוציא ממנו ממנו פסק ברור}. תני אבל מטייל הוא בהן עד שהוא מגיע לפתח חצירו. רבי אחא° ורבי זעירא° הוון מטיילין באיסטרטין _בדרך. איפסיק סנדליה דרבי אחא° . מן דמטון לפילי _{סדק בגדר של החצר}, אמר לו, זהו פתח חצירך. רבי אחא° ^יב_כחכרך סבנה _{סיב של דקל}. רבי אבהו° כרך אגוד מלבניקי _{מן עשב}. סבר רבי אבהו° דאגוד מלבניקי מן המוכן הוא שמשמש מאכל לבהמות. רבי יונא° טלקא _{זרק אותו} לחנותה דחליטרה אופה אוף דציבחר הוה עד סדרה יקיר _{אף שהיה מרחק קטן עד בית המדרש הגדול}. רבי אלעזר° _{בן פדת} מסלק ליה מיד. רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא° . אליבא ד°רבי יהודה _{בר עילאי}, אם נפסקה החיצונה מהו להחליף של ימין בשמאל ותהיה פנימית? האם חוששים שמא ילעגו לו שנועל של שמאל בימין ויטלם ויוליכם ארבע אמות, או לא חיישינן? אמר לו שרי. אפילו כן אמר ליה פוק חמי חד סב _{צא ותמצא זקן חכם} וסמך עלוי. נפק ואשכח לרבי אבא בר ממל° , ושאל ליה ושרא. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתא, אמרה שהוא דרך מלבוש. דתנינן, או בשל שמאל בימין חליצתה כשירה. תני, פרשה רוב אחת מכפיו טמא. הדא דתימר לרוחב, אבל לאורך, צריך שיהא חופה את רוב הרגל: תנן ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} פוסל בלילה. ומה טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? דכתיב (דברים כי תצא כה ט) לעיני הזקנים. מה מקיימין רבנן לעיני הזקנים? פרט לבית דין הסומא. תנן ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מכשיר בשמאל. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי, מחלפא שיטתיה ד°רבי אליעזר _{האם רבי אליעזר חזר בו}? תמן גבי מתן על בהן יד של מצורע הוא אמר, ^יב_כטהימנית מעכבת, ואם נתן על שמאל לא נטהר . והכא הוא אמר אין הימנית מעכבת? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, תמן דכתיב (ויקרא מצורע יד יד) ימנית, הימנית מעכבת. ברם הכא דלית כתיב ימנית, אין הימנית מעכבת. תני רבי יוסי ציידנייה° קומי רבי ירמיה° , כתיב הכא גבי עבד (שמות משפטים כא ו) ורצע אדוניו את אזנו. וכתיב התם גבי מצורע תבנית:הפ על תנוך אזנו הימנית. מה אזנו שנאמר להלן ^יב_להימנית, אף כאן הימנית.

[דף סח עמוד א]

ולמה לא אמר אף כאן, נאמר כאן רגלו דכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו, וכתיב גבי מצורע (ויקרא מצורע יד יד) על בהן רגלו הימנית, מה התם רגלו הימנית, אף הכא רגלו הימנית? אף מאן דאית ליה אזנו אזנו לית ליה רגלו רגלו, דאזנו מופנה, רגלו אינו מופנה. והא תניי בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} רגלו רגלו? אלא, תרתי מתניין אינון על דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מאן דאית ליה אזנו אזנו אית ליה רגלו רגלו. מאן דלית ליה אזנו אזנו, לית ליה רגלו רגלו. והדא מתני' לית ליה לא אזנו אזנו, ולא רגלו רגלו

ירושלמי יבמות, פרק יב, הלכה ג

מתני’: ^יב_לאחלצה ורקקה אבל לא קראתה, חליצתה כשירה. ^יב_לבקראתה ורקקה אבל לא חלצה, חליצתה פסולה. חלצה וקראתה אבל לא רקקה, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, חליצתה פסולה. ו°רבי עקיבה אומר, ^יב_לגחליצתה כשירה. אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כתיב (דברים כי תצא כה ט) ככה יעשה, דבר שהוא מעשה מעכב. אמר לו °רבי עקיבה , משם ראייה? כתיב ככה יעשה לאיש, דבר שהוא מעשה האיש:
גמ’: שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, חלצה ולא רקקה, תרוק. ואתיא כ °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שרקיקה מעכבת. אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, חלצה אבל לא קראתה ולא רקקה, חליצתה פסולה. עוד היא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אבל לדברי חכמים מהו? אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה ורבי זריקן° , מטי בה בשם רב° _{אבא בר אייבו}, חלצה ולא רקקה, ^יב_לדרקקה ולא חלצה, לא עשה כלום, עד שתחלוץ ותרוק _{שהלכה כ°רבי אליעזר בן הורקנוס שרקיקה מעכבת}. רבי אבא° בעא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן}, הקדימה רקיקה לחליצה מהו? אמר לו, ^יב_להכמי שהן על סדר, שהסדר לא מעכב. קידש בגופו של סימפון _{שנהגו לכתוב שטר תנאים ואם התקימו התנאים היו עורכים קידושים. אם בתוך שטר התנאים הוסיף וכתב הרי את מקודשת לי. מה הדין}? אמר ליה בתניין שבו קידש. ואם התקימו התנאים מקודשת. מהו לפתוח חלון מצרית _{חלון קטן שאין ראשו של אדם נכנס בו} לחצר השותפין, למעלה מארבע אמות? אמר ליה, וכי כן אנן אמרין לסתום אוירה בעלמא באפוי? הרי חלון זה עשוי לאויר וכל האיסור זה משום היזק ראיה ומעל ארבע אמות אין היזק ראיה ומותר . אמר רבי נסא° , כן אמר ליה, מאן דבעי מיעבד ביתא כמין שובך שיש בו חלונות קטנות למעלה לא שמעין ליה? ודאי שמותר

ירושלמי יבמות, פרק יב, הלכה ד

מתני’: ^יב_לוהחרש שנחלץ, והחרשת שחלצה, והחולצת לקטן, חליצתה פסולה. קטנה שחלצה, תחלוץ משתגדיל. ואם לא חלצה, חליצתה כשירה.

[דף סח עמוד ב]

גמ’: תנן, החרש שנחלץ, והחרשת שחלצה, והחולצת לקטן, חליצתה פסולה. מאי טעמא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שאינן יכולין לומר. (דברים כי תצא כה ח ט) ואמר ואמרה. וקרייה מעכבת? אמר רבי שמואל בר רבי יצחק° , הראוי לקרייה אין קרייה מעכבת, ושאינו ראוי לקרייה, קרייה מעכבת. תמן תנינן, ^יב_לזהכל חייבין בראייה, חוץ מחרש שוטה וקטן. מאי טעמא? חברייא אמרי בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} דכתיב (דברים וילך לא יב) למען ישמעון ולמען ילמדון. עד כדון במדבר ואינו שומע, חרש ^יב_לחשומע ואינו מדבר מנין? אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, למען ילמדון, ולמען ילמדון שילמדו אחרים _{ואילם אינו יכול ללמד}. והא אמר °רבי חרש שדיברו בו חכמים בכל מקום שאנו שומע ואנו מדבר? אמר רבי יונה° , מזה שהמשנה אמרה שחרש פטור ואמרנו שהכוונה גם למדבר ואינו שומע וגם לשומע ואינו מדבר, הדא אמרה דלית כללי ד°רבי כללין. תנינן תמן, ^יב_לטחרש המדבר ואינו שומע לא יתרום. דסברינן מימר, מדבר ואינו שומע חרש. שומע ואינו מדבר אינו חרש. ותנינן, החרש שנחלץ, והחרשת שחלצה, והחולצת לקטן, חליצתה פסולה. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בשאין יכולין לומר _{מה שצוותה תורה שיאמרו שכתוב} ואמר _{לא חפצתי לקחתה} ואמרה _{מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל}. משמע שאף שומע ואינו מדבר נחשב חרש, ואילו אנן תנינן, חרש שדיברו חכמים בכל מקום, שאינו לא שומע ולא מדבר. הדא מסייעא לרבי יונה° דרבי יונה° אמר, הדא אמרה, לית כללין ד°רבי כללין. תנן, החולצת לקטן, חליצתה פסולה. קטנה שחלצה, תחלוץ משתגדיל. ואם לא חלצה, חליצתה כשירה. °רבי ישמעאל בי רבי יוסי בעא קומי °רבי , מה בין קטן מה בין קטנה? אמר ליה (דברים כי תצא כה ח ט) איש כתיב בפרשה. ברם הכא כתיב (דברים כי תצא כה ח ט) ונגשה יבמתו אליו, מכל מקום. אם כן למה לכתחילה תחלוץ משתגדיל? רבי מנא° _{בן יונה} אמר לה סתם, רבי יצחק בריה דרבי חייה° מטי בה בשם רבי יונה° , ד°רבי מאיר היא, ד°רבי מאיר אמר, אין חולצין ולא מייבמין את הקטנה שמא תימצא איילונית

ירושלמי יבמות, פרק יב, הלכה ה

מתני’: ^יב_מחלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול, חליצתה פסולה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי יוחנן הסנדלר מכשירין. מעשה שחלצה בינו לבינה בבית האסורין, ובא מעשה לפני °רבי עקיבה והכשיר:
גמ’: בבית האסורים היה מעשה. ולבית האסורים בא המעשה. °רבי יוחנן הסנדלר עבד גרמיה רוכל יומא _{התחפש לרוכל}, עבר קומי בית חבישה ד°רבי עקיבה והוה מכריז ואמר, מאן בעי מחטין? מאן בעי צינורין? חלצה בינו לבינה מהו? אודיק ליה °רבי עקיבא _{בן יוסף מן כוותא הציץ °רבי עקיבא בן יוסף מהחלון}. אמר ליה, אית לך כושין? אית לך כשר?

ירושלמי יבמות, פרק יב, הלכה ו

מתני’: ^יב_מאמצות חליצה, בא הוא ויבמתו לפני בית דין, והן נותנין לו את עצה ההגון לו, שנאמר (דברים כי תצא כה ח ט) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו. ^יב_מבוהיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי. והוא אומר, לא חפצתי לקחתה

[דף סט עמוד א]

בלשון הקודש היו אומרין, כתיב (דברים כי תצא כה ט) ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו, ^יב_מגרוק שהוא נראה לדיינים (דברים כי תצא כה ט) וענתה ואמרה, ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. עד כאן היו מקרין. וכשהוקרא °רבי הורקנוס תחת האלה בכפר אבוס, וגמר את כל הפרשה, והוחזקו להיות מקרין את כל הפרשה. כתיב (דברים כי תצא כה י) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. מצוה בדיינים, ולא מצוה בתלמידים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, ^יב_מדמצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל:
גמ’: והן נותנין לו עצה את ההוגן לו. מהו את ההוגן לו? אין הוה סב, אומר לה. ההין סב למה ליך. אין הות סבתא, אומר ליה, הדא סבתא למה ליך. היא טליתא והוא סב, אמרין ליה, טליתא היא, והיא מכלמה עלך. הוא טלייא והיא סבתא אמרין לה, טלייא הוא והוא מכלמה עלך. _{אם היה היבם זקן אומרים לה זקן זה למה לך אם היתה זקנה אומרים לו זקנה זו למה לך.אם היא ילדה והוא זקן אומרים ליה היא ילדה והיא מבזית אותך ואם הוא ילד והיא זקנה אומרים לה ילד זה למה לך והוא מבזה אותך} הוא רוצה והיא אינה רוצה, שומעין לה. היא רוצה והוא אינו רוצה, שומעין לו. כללו של דבר, כל המעכב שומעין לו. היו שניהן רוצין, אתא עובדא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, אפיק לבר _{לכו להתיבם}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי, ביבמה מי מרדף אחר מי? התיב רבי אלעזר° _{בן פדת}, והכתיב (דברים כי תצא כה ז) ועלתה יבמתו השערה _{משמע שהאשה הולכת אחר היבם}. כד שמעה רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^יב_מהיפה לימדנו רבי אלעזר° _{בן פדת}. תנן, והיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי. והוא אומר, לא חפצתי לקחתה. וקרייה מעכבת? אמר רבי שמואל בר רב יצחק° , הראוי לקרייה אין קרייה מעכבת, ושאינו ראוי לקרייה, קרייה מעכבת. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, אף על גב דרבי שמואל בר רב יצחק° אמר ^יב_מואין קרייה מעכבת, מודה שאם בא לאומרן, שהוא אומר על הסדר. ובלחוד דלא תימר, מאן יבמי להקים לא. אבה יבמי. לא. חפצתי לקחתה. אלא, מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי. (דברים כי תצא כה ח) לא חפצתי לקחתה. תמן אמרין כך כתוב בשטר חליצה, ^יב_מזקרבת קדמנא ושלפת סיניה מעילוי ריגליה דימינא, ורקת קדמנא רוק דמיתחזי על ארעא _{באה לפנינו יבמה פלונית וחלצה נעל מעל רגלו הימני וירקה לפנינו רוק הנראה על הארץ} ואמרה, ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. אמר רבי אבהו° , מכיון שנראה הרוק שהוא יוצא מתוך פיה, אפילו הפריחתו הרוח כשר. רקקה דם מהו? אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה, ורבי זריקן° מטי בה אמר רבי ירמיה° בשם אבא בר אבא, ורבי זעירא° מטי בה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^יב_מחאם יש בו צחצוחית של רוק, כשר. הגידמת במה חולצת? ^יב_מטבשיניה. בני סימונייא אתון לגבי °רבי . אמרין ליה, בעא תתן לן חד בר נש, דריש, דיין, וחזן, ספר, מתניין, ועבד לן כל צורכינן _{שהוא דרשן ודיין וראוי להיות חזן ומלמד תינוקות ולעשות לנו כל צרכינו.} ויהב לון לוי בר סיסי. עשו לו בימה גדולה, והשיבוהו עליה. אתון ושאלון ליה, הגידמת במה היא חולצת? ולא אגיבון. רקקה דם מהו? ולא אגיבון. אמרין, דילמה דלית הוא מרי אולפן. נישאול ליה שאלון דאגדה. אתון ושאלון ליה, מהו הדין דכתיב תבנית:הפ אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, אם אמת _{כתב מפורש} למה רשום _{ראשי פרקים לסימן}, ואם רשום למה אמת? ולא אגיבון. אתון לגבי ד°רבי אמרון ליה, הדין פייסונא דפייסנתך. אמר לון, חייכון, בר נש דכוותי יהבית לכון. שלח אייתיתיה ושאל ליה. אמר ליה, רקקה דם מהו? אמר לו אם יש בו צחצוחית של רוק כשר. הגידמת במה היא חולצת? אמר לו בשיניה. אמר לו מהו הדין דכתיב, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. אם אמת, למה רשום, ואם רשום, למה אמת? אמר לו

[דף סט עמוד ב]

עד שלא נתחתם גזר דין רשום. משנתחתם גזר דין, אמת. אמר ליה, ולמה לא אגיבתינון? אמר ליה, עשו לי בימה גדולה, והושיבו אותי עליה, וטפח רוחי עלי. וקרא עליו תבנית:הפ אם נבלת בהתנשא, ואם זמות יד לפה. מי גרם לך להתנבל בדברי תורה _{שלא תדע}? על שנישאתה בהן עצמך. תני, חליצה מוטעת כשירה. אי זו היא חליצה מוטעת? אמר רבי שמעון בן לקיש° , כל שאומרים לו חלוץ והיא ניתרת לך לאחר זמן. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אמש הייתי יושב ושונה, ^יב_נהוא מתכוין והיא אינה מתכוונת היא מתכוונת והוא אינו מתכוין לעולם חליצתה פסולה עד שיהו שניהן מתכוונין. ואתה אומר שאומרים לו חלוץ והיא ניתרת לך וחליצתה כשרה? אי זו חליצה מוטעת על דעתו דרבי יוחנן° _{בר נפחא}? ^יב_נאכל שאומרים לו חלוץ והיא נותנת לך מאה מנה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, אם אמר על מנת, נותנת. אתא עובדא קומי רבי חונא° , ועבד כרבי שמעון בן לקיש° . כד שמע דרבי יוחנן° _{בר נפחא} פלג, חזר וכפה וחלץ לה זמן תניינות _{פעם שניה}. אתא עובדא קומי _{בא מעשה לפני} רבי חייה בר ווא° ואמר לו, בני, האשה הזאת אינה רוצה להינשא לך דרך ייבום, אלא חלוץ לה ועקור זיקתך ממנה והיא נישאת לך דרך נישואין. מן דחלץ לה, אמר לו, אין אתי משה ושמואל° _{בר אבא בר אבא} לא שריי לה. וקרא עלוי (ירמיה ד כב) חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו. אית תניי תני, חליצה גנאי. אית תניי תני, חליצה שבח. אמר רב חסדא° , מאן דאמר חליצה גנאי, ^יב_נבכמשנה הראשונה. מאן דאמר חליצה שבח, ^יב_נגכמשנה האחרונה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אפי' תימר כאן וכאן כמשנה ראשונה. כאן וכאן כמשנה אחרונה. מאן דאמר חליצה גנאי, על ידי שפגם דבר אחד מן התורה _{שביטל מצוות יבום}, יבוא ויטול פגמו (דברים כי תצא כה י) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. ומאן דאמר חליצה שבח, נאמר כאן קרייה, ונאמר להלן (בראשית ויחי מח טז) ויקרא בהם שמי. מה קרייה שנאמר להלן שבח, אף כאן שבח

הדרן עלך פרק מצות חליצה

פרק שלושה עשר – בית שמאי

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה א

מתני’: °בית שמאי אומרים, אין ממאנין אלא ארוסות. °בית הלל אומרים, ^יג_אארוסות ונשואות., °בית שמאי אומרים, בבעל. ו°בית הלל אומרים, ^יג_בבבעל וביבם. °בית שמאי אומרים, בפניו. ו°בית הלל אומרים, ^יג_גבפניו ושלא בפניו. °בית שמאי אומרים, בבית דין. ו°בית הלל אומרים, ^יג_דבבית דין ושלא בבית דין. אמרו °בית הלל ל°בית שמאי , ^יג_הממאנת כל עוד היא קטנה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים. אמרו להן °בית שמאי , אין בנות ישראל הבקר. אלא ממאנת, וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותינשא:
גמ’: תמן תנינן, °רבי יהודה בר אבא העיד חמשה דברים. ^יג_ושממאנין _{שמלמדים אותם למאן} את הקטנות וכ"ו. ועל עדות חולקין? על עיקר עדות חולקין, כך היתה עיקר עדותן. °בית שמאי אומרים, אין ממאנין אלא ארוסות. ו°בית הלל אומרים, ארוסות ונשואות. וקשיא על ד°בית הלל , נישואין התירה לו, וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה כאשתו לכל דבר, ואת אמר הכין שיכולה למאן אף אחר נישואים?

[דף ע עמוד א]

משלך נתנו לך. בדין היה שלא היו נישואיה נישואין. והן אמרו שיהו נישואיה נשואין, והן אמרו שתמאן בו ותצא. תנן, °בית שמאי אומרים, אין ממאנין אלא ארוסות. °בית הלל אומרים, ארוסות ונשואות. מה טעמא ד°בית שמאי ? אם אומר את כן, נמצאתה עושה כל הבעילות שבעל בעילת זנות. אמר רבי אבין° , אתיא ד°בית שמאי כרבי אלעזר° _{בן פדת} דתני, רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, אף הפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות, הרי זו בעילת זנות. הדא אמרה, עברה ומיאנה מן הנישואין על ד°בית שמאי , אין מיאוניה מיאונין. נכנסה לחופה ולא נבעלה מה את עבד לה? כארוסה או כנשואה? ארוסה שביהודה שלבו גס בה, מה את עבד לה? כארוסה או כנשואה? נראית שלא למאן כגון שהיתה נשואה של°בית שמאי אינה יכולה למאן, ונתגרשה והתקדשה לאחר , אפילו כן חוזרת וממאנת? נישמעינה מן הדא דתנן, ^יג_זקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה. והלכה היא והשיאה את עצמה. אפילו כן, חוזרת וממאנת. תנן °בית שמאי אומרים ממאנת בבעל, °בית הלל אומרים בבעל וביבם, מה טעמון ד°בית שמאי ? בעלה שנישאת לו לרצונה ממאנת. יבמה שנפלה לו על כרחה, אינה ממאנת. מה טעמון ד°בית הלל ? אם בעיקר היא ממאנת. לא כל שכן ביבם? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, לדברי °בית הלל ^יג_חממאנת היא ביבם, לעקור זיקת המת לגמרי כאלו הייתה מפותה, להתיר צרה לאביה, וכלה _{את עצמה} לחמיה. רב° _{אבא בר אייבו} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, אינה ממאנת ביבם לעקור זיקת המת להתיר צרה לאביה וכלה לחמיה. האם רב° _{אבא בר אייבו} ורבי שמעון בן לקיש° כ°בית שמאי . ד°בית שמאי אומרים, בבעל אבל לא ביבם? מה אנן קיימין? אם באומרת אי אפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך. כל עמה מודיי שהיא עוקרת. אלא כן אנן קיימין, באומרת, אי אפשי בנישואין סתם. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כאומרת אי אפשי בנישואיך ולא בנישואי אחיך. רב° _{אבא בר אייבו} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, כאומרת אי אפשי בנישואיך, אבל בנישואי אחיך רוצה אני. כך שצרתה נשארת צרת ערווה ואסורה לאביה. מתניתין פליגין על רבי יוחנן° _{בר נפחא שאמר שממאנת היא ביבם, לעקור זיקת המת} דתנן, ^יג_טוכולם _{כל החמש עשרה נשים} אם מתו או מאנו או נתגרשו או שנמצאו איילונית, צרותיהן מותרות. נתגרשו לא הימנו _{מהבעל בחיו}? ודכוותה מאנו הימנו. תני חזקיה° כן, אם מאנו בחיי הבעל, צרותיהן מותרות. לאחר מיתת הבעל, צרותיהן חולצת ולא מתייבמת. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה° . תפתר, שמתו ולא מאנו. דמתניתא אמרה _{כוונת המשנה לאמר}, ^יג_יכל היכולה למאן ולא מאנו ומתה. צרתה חולצת ולא מתייבמת. אמר רבי אבודימי°

[דף ע עמוד ב]

אפילו תימר בקיימת, תיפתר, שאין שם יבם אחר אלא אביה ולכן אף אם תמאן, צרתה אסורה לאביה. שכן בשעה שנפלה ליבום נראת כצרת ביתו. תנן, או שנמצאו איילוניות, צרותיהן מותרות _{ליבום. כגון אם היה אחיו נשוי לביתו ומת, כשם שביתו פטורה כך צרותיה פטורות. אם הייתה ביתו אילונית צרותיה חיבות}. רבי יונה° אמר, ערווה אילונית אינה פוטרת את צרתה, בלבד מן האירוסים. כיוון שלא הכיר בה הרי זה מקח טעות ומעולם לא היתה אשתו אבל מן הנשואים שהכיר בה, הרי היא ככל אישה. וכיוון שהיא ערווה עליו פוטרת צרתה. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר אף מן הנישואים. במחזורה תנינה _{במחזור שני של לימוד} חזר ביה רבי יוסה° _אסי אמר ליה רבי פינחס° ולא כן אלפן רבי אפילו מן הנישואין? אמר ליה והיא קביעא גבך במיסמרה שאי אפשר לשנות? חזרתי בי, אף אתה חזור בך. אמר רבי זעירא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. יאות אמר רבי יוסה° _אסי עוד לא יחזור ביה. שערווה אילונית אף מן הנישואין אינה פוטרת צרתה. אמר לו רבי מנא° _{בן יונה} טוב שרבי יוסי° _{בר זבידא} חזר בו. אלו בתו מן הנישואין בלא איילונית צרתה אסורה _{שביתו פוטרת צרתה}, מפני שניתוסף לה איילונית צרתה מותרת. _{ואינה פוטרת צרתה}? אלא על כרחך שמדובר מן האירוסים, שכיוון שלא הכיר בה הוי מקח טעות ואינה אשתו. אבל מן הנישואים שהיא אשתו גמורה, כיוון שהיא ערווה, פוטרת צרתה. אמר ליה איילונית כמי שאינה בעולם _{וכאילו לא נשא ביתו}. שהרי אילו שתי יבמות, אחת איילונית ואחת שאינה איילונית. ובא היבם וחלץ לה לאילונית או בא עליה, שמא פטר בחבירתה כלום? ^יג_יאהוי איילונית כמי שאינה בעולם: תנן, בתו וכ”ו. וכולם אם מתו או מיאנו וכ”ו, ובתו ממאנת? _{אם אביה השיא אותה איך יוצא במיאון} ולא נישואי תורה? הן דכתיב (דברים כי תצא כב טז) את בתי נתתי לאיש הזה. אמר רבי הונא° בשם רבי שמעון בן לקיש° . תיפתר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה, שהיא כיתומה בחיי אביה. תנן שאין את יכול לומר בחמותו שתמאן _{שכיוון שיש לה בת ודאי אינה קטנה}. רבי אחא בר חיננא° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° . זאת אומרת שאין קטנה יולדת. דאי לא כן, אלא שהקטנה יולדת, למה אמרה המשנה שאין את יכול לומר בחמותו? הרי אף בחמותו יש אפשרות שתמאן בבעלה, ותתיר צרתה לחתנה. כלתו של °רבי ישמעאל _{בן אלישע} מיאנה ובנה על כתיפה. תנן ו°בית הלל אומרים ממאנת בבעל וביבם. אמר רב המנונא° בשם אסי° . ביבמה שנפלה לפני שני יבמין היא מתניתא. ועשה בה אחד מהן מאמר. ואומרים °בית הלל שתמאן במאמרו, ותינשא לשוק או תמאן במאמרו ותינשא לאחיו? תיפתר באומרת אי אפשי בך, אבל בנשואי ראשון רוצה היא. רבי הילא° _אילעא אמר בשם °רבי שמעון בן יוסינא שאמר בשם רבי הושעיה° . ביבמה שנפלה לפני שני יבמין היא מתניתא. ועשה בה אחד מהן מאמר, ואומרים °בית הלל שתמאן למאמרו ותינשא לאחיו. ותמאן במאמרו _{ובקידושין הראשונים} ותינשא לשוק? תיפתר בשהשיאה אביה והן נישואי תורה. תנן, °בית שמאי אומרים, בפניו. ו°בית הלל אומרים, בפניו ושלא בפניו. אמרו °בית הלל ל°בית שמאי . מעשה באשתו של פישון הגמל, שמיאנו לה חכמים שלא בפניה. אמרו להן °בית שמאי . משם ראייה? לפי שמדד בכפישה _{שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה}. לפיכך מדדו לו חכמים בכפישה. וקשיא אילו העושה דבר שלא כשורה. שמא מתירין ערוה שלו? אמר רב חסדא° הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנישואין על ד°בית שמאי מיאוניה מיאונין. אמר רבי אבא° בשם רבי חייה בר אשי° . מעשה בתינוקת שירדה לכבס בנהר. אמרו לה, הא ארוסיך איעבר, אמרה תלך אמה ותינשא לו. ובא מעשה לפני חכמים ואמרו, אין מיאון גדול מזה. אמר רבי חנינה° . מעשה בתינוקת שנכנסה ליטול פשתן מן הפשתני. אמרין לה

[דף עא עמוד א]

הא ארוסיך איעבר. אמרה תלך אמה ותינשא לו. ובא מעשה לפני חכמים ואמרו, אין מיאון גדול מזה. תני בשם °רבי יהודה _{בר עילאי} אפילו לא נכנסה אלא ליטול חפץ מן החנווני ואמרה, אי איפשי בפלוני בעלי, אין מיאון גדול מזה. _{אף שאמרה מפני כעס רגעי שמטריח אותה לשרתו}. תנן, °בית שמאי אומרים, בבית דין. ו°בית הלל אומרים, בבית דין ושלא בבית דין. ובית דין יושבין במיאונין? לא כן תני, ברח מן שלש והידבק בשלש. ^יג_יבהידבק בחליצה. ובהיתר נדרים. ובהבאת שלום. ^יג_יגוברח מן המיאונין. ומלהיות ערב. ומלהיות בעל פיקדון. אמר רבי שמעון בר אבא° לית שמה פיקדון אלא פוק-דון, שגורם לתביעות בדין. מנין שצריך להתרחק מלהיות ערב? אמר רבי ברכיה° _הכהן כתיב תבנית:הפ בני אם ערבת לרעך אם תקעתה לזר כפיך עשה זאת והנצל לך התרפס ורהב רעך. ואיך אמרתה שממאנת בבית דין וכי בית דין יושבין במיאונין? תיפתר דהויין עסוקין במילה חורי, ואתא עובדא קומיהון _{שהיו ב"ד עסוקים בדבר אחר ובא מקרה של מיאון לפניהם}. תנן, °בית שמאי אומרים ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותנשא. הרי ל°בית שמאי מן הנישואין אינה יכולה למאן. אז למה צריכה להמתין עד שתגדיל? תמאן ותינשא? כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה} ותמאן בו ותינשא, הא תתארס לא. ואם ממתינה עד שתגדיל למה שלא תתארס? הרי אינה יכולה למאמן משתגדיל. הדא אמרה, עברה ומיאנה מן הנישואין על ד°בית שמאי , מיאוניה מיאונין. ולכן אפילו רוצה להינשא צריכה להמתין עד שתגדיל. רבי אחא° אמר בשם רבי תנחום בר חייה° . למה אמרו °בית שמאי שממאנת מן האירוסים ואינה ממאנת מהנישואין? לפי שקול יוצא לנשואה, ואין קול יוצא לארוסה. שיכולה היא אשה להטמין עצמה ולומר לא נתארסתי, ואינה יכולה להטמין עצמה ולומר לא נשאתי, ונראת כאשת איש שיוצאה בלא גט

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה ב

מתני’: אי זו היא קטנה שהיא צריכה למאן? כל שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה. ^יג_ידהשיאוה שלא מדעתה, אינה צריכה למאן. °רבי חנניה בן אנטיגנס אומר, ^יג_טוכל תינוקת שאינה יכולה לשמור את קידושיה, אינה צריכה למאן. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אין מעשה קטנה אלא כמפותה. _{לכן אם הייתה} בת ישראל לכהן, לא תאכל בתרומה. בת כהן לישראל, תאכל בתרומה:
גמ’: אי זהו לדעתה? עבד לה גנון _חופה ומלבשין לה קוזמירין _{בגדי כלה ותכשיטים} ומדכרין לה גבר. אי זהו שלא לדעתה? עבד לה גנון _{בגדי כלה ותכשיטים} ומלבשין לה קוזמירין _{בגדי כלה ותכשיטים} ולא מדכרין לה גבר. תנן, °רבי חנניה בן אנטיגנס אומר, כל תינוקת שאינה יכולה לשמור את קידושיה, אינה צריכה למאן. מה חלוקין על °רבי חנניה בן אנטיגנס ? מן מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אי זו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש? ^יג_טזכל שנותנין לה גיטה ודבר אחר עמו, והיא מוציאה אותו לאחר זמן. אבל קדם אף שיודעת לשמור קדושיה צריכה מיאון. הדא אמרה, חלוקין על °רבי חנניה בן אנטיגנס . תנן, °רבי אלעזר _{בן עזריה} אומר, אין מעשה קטנה כלום. אינו זכאי, לא במציאתה, ולא במעשה ידיה, ולא בהפר נדריה. כאילו שאינה אשתו לכל דבר, אלא שהיא צריכה ממנו מיאונין. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה, כאילו היא אשתו לכל דבר, אלא שהיא יוצאה הימנו במיאון. אמר °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, חיזרתי על כל מידות חכמים, ולא מצאתי אדם שמידתו שוה בקטנה, חוץ ממידות °רבי אליעזר _{בן הורקנוס שלכל הדינים הרי היא כמפותה}, אלא שהוא אמר שהיא צריכה ממנו מיאונין. אמר רבי אבהו° , מעשה באמו של °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שהיתה דוחקת בו לשאת את בת אחותו. והיה אומר לה, בתי לכי הינשאי _לאחר, בתי לכי הינשאי. עד שאמרה לו, הרי אני שפחה לך לרחוץ רגלי עבדי אדוני. אף על פי כן כנסה ולא הכירה עד שהביאה שתי שערות. כיוון שסבר שאין מעשה קטנה כלום ואסור לשחק בתינוקות. על דעתיה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, מהו שתמאן בו

[דף עא עמוד ב]

ותיטול קנס ממנו על מה שבא עליה קדם שמיאנה כדין אונס ומפתה? על דעתיה ד°רבי יהושע _{בן חנניה}, מהו שתמאן בו ותיטול קנס מאחר אם הייתה בתולה כאילו מעולם לא נשאה? מהו שתמאן בו ותעקור גיטה חללה וממזרת? כגון שהיתה נשואה לאחד וגרשה, והלכה ונשאה לכהן ונתחללה, וגרשה וחזרה לראשון. או שזנתה והולידה ממזר ומיאנה בו. האם עוקרת את הכל כאילו לא היתה נשואה מעולם. _{חכמים תקנו שבת ניזונת מנכסי אביה עד שתנשא}. רבי יצחק° _{בר אבא} שאל מהו שתמאן בו ותחזיר למזונות אביה? פשיטא שאינה חוזרת למזונות בעלה אם נשאה ומת בעלה והלכה ונשאה לאחר ומיאנה בו. שכן הוא כותב לה, ואת תהויין יתבא בביתי ומיתזנת מן ניכסי. ולית היא ביתה _{את תשבי בביתי ותזוני מנכסי ואין היא בביתו} שהרי נשאה לאחר . לא צורכה דא אלא _{השאלה שנשארה}. מהו שתמאן בו ותחזור למזונות אביה? תנן, קטן שלא הביא שתי שערות. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, תרומתו תרומה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אם עד שלא בא לעונת נדרים, אין תרומתו תרומה. ומשבא לעונת נדרים, תרומתו תרומה. תני בשם °רבי מאיר . לעולם אין תרומתו תרומה, עד שיביא שתי שערות _{לא כ°רבי יהודה בר עילאי שקטן תורם, ולא כפי °רבי יוסי בן חלפתא שמשהגיעה לעונת נדרים יכול לתרום} מאי טעמא? אמר רבי אבא בר כהנא° בשם רבנן מדכתיב (במדבר קרח יח לב) ולא תשאו עליו חטא. את שהוא בנשיאת עון, תורם. ואת שאינו בנשיאת עון, אינו תורם. התיבון. הרי גוי אינו בנשיאת עון ותורם? רב יודה° אמר בשם רבי הילא° _אילעא מדכתיב, ונחשב לכם תרומתכם (במדבר קרח יח כז). את שכתוב בו מחשבה, תורם. ואת שאין כתוב בו מחשבה כמו חרש שוטה וקטן, אינו תורם. התיבון. הרי גוי שאין כתיב בו מחשבה, ותורם? דתני רבי הושעיא° , עובדי כוכבים ומזלות אין להן מחשבה _{להכשר מים לטמאה}? תמן להכשיר. וכאן לתרומה. תנן, חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה. החרש והשוטה והקטן. וכ”ו קטן שלא הביא שתי שערות. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, תרומתו תרומה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אם עד שלא בא לעונת נדרים, אין תרומתו תרומה. ומשבא לעונת נדרים, תרומתו תרומה. רבי אחא° ורבי חיננא° אמרו בשם רב כהנא° . תנא קמא שסובר שקטן אפילו כשהגיע לעונת נדרים אינו תורם, סובר שדין מופלא הסמוך לאיש, הוא מדרבנן, ואינו תורם בשל תורה, ואינו מקדיש, שמי שאינו תורם אינו מקדיש. ולמה לא אמר _{גם את ההפך}, ^יג_יזשמי שתורם ^יג_יחמקדיש? בגין ד°רבי יהודא . ד°רבי יהודא אומר, תורם ואינו מקדיש. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. אפילו לתנא קמא דאמר שאינו תורם, מקדיש. שדין מופלא הסמוך לאיש, הוא מדאוריתא, ומיעט הכתוב שאין תרומתו תרומה מדכתיב מאת כל איש אשר ידבנו ליבו. ומהו מקדיש? עולה ושלמים שהם באים בנדר ובנדבה. להביא חטאת חלב אינו יכול, שאין לו חטאת חלב. חטאת דם אינו יכול, שאין לו חטאת דם. מהו שיביא קרבן זיבה וקרבן צרעת? מאחר שהוא חובה, אינו מביא. או ^יג_יטמאחר שהוא מטמא בהן, מביא?

[דף עב עמוד א]

פשיטא לך שהוא מביא. שמאחר שהוא נטמא, ודאי שיוכל להיטהר . מהו שיעשה בהן שליח לאחרים? מאחר שהוא מטמא בהן, הוא נעשה בהן שליח? או מאחר שאינו נעשה שליח לכל הדברים, שקטן אינו בר שליחות, אינו נעשה בהן שליח? התיב רבי יודן° . הרי יש לו טבל דבר תורה ואף על פי כן אינו פוטר טיבלו דבר תורה? ואף כאן אף על פי שהוא מטמא בהן בזיבה וצרעת, אינו נעשה שליח. מהו שיביא ביכורין? כ°רבי יהודה _{בר עילאי} ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, ביכורים הוקשו לקדשי הגבול _תרומה, אינו מביא כפי שאינו תורם. כרבנן דאינון אמרין ^יג_כדביכורים הקשו לקדשי המקדש מביא כמו שיכול להקדיש. מהו שיביא חגיגה? מאחר שהיא חובה, אינו מביא. או מאחר שהוא ^יג_כאמשנה אותה לשם שלמים, מביא. מהו שיביא פסח? מאחר שהוא חובה אין מביא או מאחר דאמר רבי שמעון בן לקיש° בשם דרבי יודן נשיאה° , ^יג_כבמביא הוא אדם פסח בשאר ימות השנה ומשנהו לשם שלמים, מביא. מהו שיביא מעשר בהמה? אין יסבר כ°רבי מאיר ד°רבי מאיר אמר כתיב (במדבר קרח יח כח) מכל מעשרותיכם הוקשו כל המעשרות זה לזה. כשם שאינו מביא מעשר דגן, כך אינו מביא מעשר בהמה. מהו שיעשה תמורה? אין יסבר כ°רבי מאיר דאמר כתיב (במדבר קרח יח כח) מכל מעשרותיכם הוקשו כל המעשרות זה לזה, כשם שאינו מביא מעשר דגן, כך אינו מביא מעשר בהמה. כשם שאינו מביא מעשר בהמה, כך אינו עושה תמורה. ניחא שאינו עושה תמורה במעשר בהמה, בשאר קדשים מנין? כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, מעשר בהמה בכלל כל הקדשים שעושים תמורה הייתה, ולמה יצאת מעשר בהמה שאינו עושה תמורה? ללמד על כל הקדשים. כשם שבמעשר בהמה אין קטן ממיר, כך בשאר הקדשים אינו ממיר . כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה. כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה במעשר בהמה. כשם שאינו עושה תמורה במעשר בהמה, כך אינו עושה תמורה בכל הקדשים. מהו שיהו גדולים חייבין על קדשיו _{אם שחטו אותם} בחוץ. כהנא אמר, אין חייבין על קדשיו בחוץ. דמופלא סמוך לאיש דרבנן _{ומה שהקדיש אינו קדשים מהתורה}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, חייבין על קדשיו בחוץ דמופלא סמוך לאיש דאוריתא. והדא דכהנא, פליגא על ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}. ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר מופלא סמוך לאיש תורם. נמצא פוטר טיבלו דבר תורה ותימר אכן דמופלא סמוך לאיש דרבנן? סבר כמאן דאמר ^יג_כגמאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות: וקשיא דרבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף עב עמוד ב]

על ד°רבי יהושע _{בן חנניה שאמר שמפר נדריה}. נישואיה דרבנן. הפר נדריה תורה, ואת אמר הכין _{שמפר נדריה}? אמר רבי זעירא° לית כאן הפר נדרים מן הדא דהקשה רבי יוחנן° _{בר נפחא} על הדא ד°רבי יהושע _{בן חנניה}. רבי ניסא° שאל, למה לא נגרוס מפר נדריה ויהי כן _{ונעמיד שמדובר} באסורות _{שאמרה חפץ זה אסור עלי} שעל דעת רבי יוחנן° _{בר נפחא} זה נדר מדרבנן, _{שמדאוריתא צריך שיקדיש או יאמר זה כזה}. דהא רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אין לוקין על האסורות. וכיוון שזה רק מדרבנן הבעל יכול להפר לה אף שקידושיו מדרבנן? _{עונת נדרים זה שנה לפני גדלות, י”א לקטנה ובשנת י”ב לקטן}. הוי ההיא דתנינן תמן, קודם לזמן הזה היינו קדם שנת י”א לקטנה ושנת י”ב לקטן אף על פי שאמרו ^יג_כדיודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו, אין נדריהן נדרים ואין הקדישן הקדש. לאחר הזמן הזה שנת י”ב לקטנה ושנת י”ג לקטן אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו, נדריהן נדרים והקדישן הקדש. והדא מתניתא מאי? על דעתיה דכהנא שאמר שהדין של הקדש תלוי בדין של תרומה, אז כמו שיש מחלוקת בתרומה כך הקדש במחלוקת. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , שאמרו שאפילו מי שסובר שאין תרומה לקטן יש הקדש לקטן דברי הכל

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה ג

מתני’: °רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל עכבה שהיא מן האיש _{שהוא מוציא אותה}, כאילו היא אשתו. וכל עכבה שאינה מן האיש, כאילו אינה אשתו:
גמ’: תני °רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל עכבה שהיא מן האיש _{שהוא מוציא אותה}, כאלו שהיא אשתו, כשהוציאה בגט _{אסור בקרובותיה ואסורה לכהונה ואם נשאת לאחר אסורה לחזור לו}. ושאינו מן האיש כאילו שאינה אשתו, במיאונים שהיא מיאנה בו

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה ד

מתני’: ^יג_כההממאנת באיש, הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה. נתן לה גט, הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה. נתן לה גט והחזירה מיאנה בו, ונישאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה. מותרת לחזור לו. מיאנה בו, והחזירה ונתן לה גט. ונישאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה. אסורה לחזור לו. זה הכלל, גט אחר מיאון, אסורה לחזור לו. מיאון אחר גט, מותרת לחזור לו:
גמ’: תנן, נתן לה גט, הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן, אין בה משום זיהום כהונה. ואין בית דין מזהמין אותה, שאין זה איסור תורה אלא חומרה דרבנן ובדיעבד אם נשאת לא נפסלת

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה ה

מתני’: הממאנת באיש, ונישאת לאחר וגירשה. לאחר, ומיאנה בו. לאחר, וגירשה. לאחר, ומיאנה בו. כל שיצאת ממנו בגט, אסורה לחזור לו. במיאון, מותרת לחזור לו:
גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן, אין בה אלא משום זיהום כהונה, ואין בית דין מזהמין אותה שאין זה איסור תורה אלא חומרה דרבנן ובדיעבד אם נשאת לא נפסלת. תנן כל שיצאת ממנו בגט, אסורה לחזור לו. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , והוא שיהא הגט בסוף

[דף עג עמוד א]

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה ו

מתני’: ^יג_כוהמגרש את האשה והחזירה _{בלא שנשאה לאחר}, מותרת ליבם. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר. ^יג_כזוכן המגרש את היתומה והחזירה, מותרת ליבם. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר. ^יג_כחקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה, הרי היא כיתומה בחיי האב. החזירה, אסורה ליבם. ומודין חכמים ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בזמן שגירשה קטנה והחזירה קטנה. מפני שהיו גירושיה גירושין גמורין, ולא היתה חזרתה גמורה. אבל אם גירשה קטנה, והחזירה גדולה. או שגידלה תחתיו, מותרת ליבם:
גמ’: תנן, המגרש את האשה והחזירה _{בלא שנשאה לאחר}, מותרת ליבם. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר . מאי טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? מפני שעמדה עליו באיסור שעה אחת _{כשהיתה מגורשת}. תנן, מודין חכמים ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה, שהיא כיתומה בחיי אביה קידושיה וגירושיה הראשונים תורה. חזרתה אינה תורה. צרתה מהו? רב° _{אבא בר אייבו} אמר צרתה אסורה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר צרתה אסורה. רבי שמעון בן לקיש° אמר, צרתה מותרת. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, חוזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן, לא אשכחית בר נש דכוותי, אלא רבי שמעון בן לקיש° , דו אמר צרתה מותרת. רב המנונא° הוה יתיב קומי רב אדא בר אחוה° , אמר צרתה מהו? אמר ליה, מותר. אמר רבי אבא בר ממל° , מסתברא כמאן דאמר ^יג_כטצרתה מותרת. ברם כמאן דאמר צרתה אסורה קשה. שממה נפשך צריכה להיות מותרת. שהרי צד שקנה בה _מדרבנן, כנגדו התיר בצרתה, שהרי בטל ממנה שם גרושת אחיו. וצד שלא קנה בה, כנגדו התיר בצרה שהרי אינה אשתו ואינה צרתה. אמר רבי שמי° , וכי יש מה נפשך בעריות? מהו כדון _{למה צרתה אסורה}? כל יבמה שאין כולה לחוץ _{וכאן הרי יש צד שהיא אשתו מדרבנן}, צד הקנוי שבה נידון משום ערוה, וערוה פוטרת צרתה.

[דף עג עמוד ב]

|||לא גורסים קטע זה|||דרבי יודן° בעי כמה דאת אמר תמן ויחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה. אף הכא ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה. עד דאת מקשי ליה על דרבי אלעזר° _{בן פדת} קשייתה על ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ליתני יכול למיקשי לה על ד°רבי אליעזר. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שמתי_{מ°בית שמאי} ו°בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות:

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה ז

מתני’: ^יג_לשני אחים נשואין לשתי יתומות קטנות מת בעלה של אחת מהן תצא משום אחות אשה וכן שתי חרשות. גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה מת בעלה של גדולה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר ^יג_לאמלמדין את הקטנה שתמאן בו °רבן גמליאל _דיבנה אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה:
מתני’: תנן שתי יתומות קטנות וכ”ו וכן שתי חרשות. מאי טעמא? כקיניינה של זו כן קניינה של זו. וכקניינה של זו כן קניינה של זו שהרי שתיהן קטנות או חרשות. ולא תנינן במתניתין מה הדין בקטנה וחרשת אבל בבריתא תני. דתני רבי חייה° קטנה וחרשת. מת בעל הקטנה בעל החרשת מוציאה בגט והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ. ותחלוץ מיד? לית יכיל בגין ד°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית תנן התם, מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות או שתי חרשות ומת, ביאתה וחליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. ששתי הקטנות שוות בקניינן, וצד הפטור שבה יפטור את הצד הקנוי שבשניה וכן להפך. הגמרא מעמידה את המשנה הזו כ°רבי מאיר ואף על פי כן חולצין לקטנה ולא חוששים שמא תמצא אילונית ולא צריכה להמתין רבי יודן° בעי, כמה דאת אמר תמן, ויחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה. אף הכא, ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה מיד ולמה צריך להמתין שתגדל? עד דאת מקשי ליה על דרבנן, קשייתה על ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. הרי ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בגדולה וקטנה מלמדים את הקטנה שתמאן. ולמה כאן בקטנה וחרשת לא ילמדו אותה שתמאן ויכנוס צרתה? לית אני יכול למיקשי לה על ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שמותי. ובית °שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות וממאנת בבעל אבל לא ביבם, והכא ביבם עסקינן. מת בעל החרשת. בעל הקטנה מוציאה בגט. והחרשת אסורה איסור עולם שהרי אין חליצה בחרשת. עבר ובא על החרשת, יוציא בגט והותרה. כההיא דאמר רבי הילא° _אילעא, מפני תקנתה _{שאף שעשה שלא כדין, רבנן לא גזרו כדי שלא תשאר אסורה לעולם}.

[דף עד עמוד א]

תנן, °רבן גמליאל _דיבנה אומר, אם מיאנה, מיאנה. ואם לאו, תמתין עד שתגדיל, ותצא הלזו משום אחות אשה. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, והקטנה תמתין עד שתגדיל, ותגיע לפרקה ותינשא _{תבעל ותהיה אשתו מדאוריתא}. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} לית כאן תינשא, אלא תתארס. שלא חייב לבא עליה, אלא די אם יקדש אותה משתגדיל. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, זו דברי °רבן גמליאל _דיבנה. דאמר המקדש אחות יבמתו, נפטרה יבמתו מן החליצה ומן היבום אף שקדמה זיקה. הוי ההיא דתנינן תמן, שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה, דלא כ°רבן גמליאל _דיבנה. שלדעתו יכול לשאת מיד, ואין צורך להמתין. רבי חגיי° אמר קומי רבי זעירה° , אמר מנחם° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאם מיאנה מיאנה. הרי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, מלמדין את הקטנה שתמאן בו, ואת אמר הכין שרק אם מיאנו מיאנו? רבי זעירה° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הלכה כ°רבי יהושע _{בן חנניה} שאם מיאנה מיאנה. הרי °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו, ואת אמר הכין? רבי הילא° _אילעא ורבי יוסי° _{בר זבידא} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה ומודה °רבי יהושע _{בן חנניה} ל°רבן גמליאל _דיבנה שאם מיאנה מיאנה. ואם לאו, תמתין עד שתגדיל. ואם לאו, מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה.

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה ח

מתני’: ^יג_לבמי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת. ביאתה או חליצתה של אחת מהן, פוטרת צרתה. וכן שתי חרשות. ^יג_לגקטנה וחרשת. אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה:
גמ’: מאי טעמא? כקניינה של זו כן קניינה של זו. וכקניינה של זו כן קניינה של זו. תנן, קטנה וחרשת. אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה _{שהקטנה או קנויה או אינה קנויה והחרשת קנויה ומשוירת}. כיצד הוא עושה? אמר רב חייה בר אשי° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, כונס את החרשת ומוציאה בגט. והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ. ותחלוץ מיד? לית יכיל, בגין ד°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר, אין חולצין ולא מייבמין את הקטנה שמא תימצא איילונית. ואם בא על הקטנה, מוציאה בגט. והחרשת אסורה איסור עולם _{שאינה יכולה לחלוץ}. עבר ובא על החרשת, מוציאה בגט, והותרה. אמר רבי הילא° _אילעא, מפני תקנתה. _{שאף שעשה שלא כדין, רבנן לא גזרו כדי שלא תישאר אסורה לעולם} רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי הילא° _אילעא, אם מפני תקנתה, כמה דתימר תמן, כששתיהן קטנות או שתיהן חרשות, יחלוץ צד הקנוי

[דף עד עמוד ב]

שבה ויפטור צרתה. אמר אוף הכא ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה, ויכניס את החרשת? אמר ליה, כן אמר רבי שמעון בן לקיש° , לא מצינו שתי יבמות, אחת חולצת ואחת מתייבמת. ומצינו שתי יבמות אחת חולצת ואחת יוצאת בגט? אמר ליה, מצינו חליצה לזו וגט לזו הוי כההיא _{מצאנו דבר כזה} דתנינן תמן, ^יג_לדמאמר לזה וחלץ לזה, הראשונה צריכה גט

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה ט

מתני’: ^יג_להפיקחת וחרשת. ביאת הפיקחת, פוטרת את החרשת. אין ביאת החרשת, פוטרת את הפיקחת:
גמ’: פיקחת וחרשת. ביאת הפיקחת, פוטרת את החרשת. אין ביאת החרשת, פוטרת את הפיקחת, אלא פוסלת את הפיקחת. שאם בא על החרשת אסור ליבם את הפיקחת

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה י

מתני’: ^יג_לוגדולה וקטנה. ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה, ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה:
גמ’: גדולה וקטנה. ביאת גדולה, פוטרת את הקטנה. ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה אלא פוסלת את הגדולה. שאם בא על הקטנה אסור ליבם את הגדולה

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה יא

מתני’: מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת. בא היבם על הראשונה, וחזר ובא על השנייה. או שבא אחיו על השנייה. ^יג_לזלא פסל את הראשונה. ^יג_לחוכן שתי חרשות. קטנה וחרשת. ^יג_לטבא היבם על הקטנה, וחזר ובא על החרשת. או שבא אחיו על החרשת. לא פסל את הקטנה. _{כיוון שקטנה או קנויה או אינה קנויה. וממה נפשך אם קטנה קנויה, אין ביאת החרשת כלום. ואם קטנה אינה קנויה, הרי גם לראשון שמת לא הייתה קנויה והיא סתם פנויה}. ^יג_מבא היבם על החרשת. וחזר ובא על הקטנה. או שבא אחיו על הקטנה. פסל את החרשת: _{שחרשת קנויה ומשוירת, וקטנה או קנויה או אינה קנויה. ועל הצד שהיא קנויה פוסלת את החרשת}
גמ’: תנן, בא היבם על החרשת. וחזר ובא על הקטנה. או שבא אחיו על הקטנה. פסל את החרשת. אפילו לא בא על הקטנה, פוסל את החרשת. שהרי חרשת קנויה ומשוירת, ואילו קטנה או קנויה או אינה קנויה. ועל הצד שהיא קנויה, חייב לחלוץ או ליבם אותה ולא את החרשת. _{כוונת המשנה} שאילו לא היה בא על הקטנה ומתה, היה מותר בחרשת. ועכשיו שבא עליה, אפילו מתה, פסל את החרשת

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה יב

מתני’: ^יג_מאפיקחת וחרשת. בא היבם על הפיקחת, וחזר ובא על החרשת. או שבא אחיו על החרשת. לא פסל את הפיקחת. בא היבם על החרשת, וחזר ובא על הפיקחת. או שבא אחיו על הפיקחת פסל את החרשת:
גמ’: אפילו לא בא על הפיקחת, פוסל את החרשת. שהרי החרשת זה רק מדרבנן, וחייב לחלוץ או ליבם לפיקחת והחרשת אסורה לו. _{כוונת המשנה} שאילו לא היה בא על הפיקחת ומתה, היה מותר בחרשת. ועכשיו שבא עליה, אפי' מתה פסל את החרשת

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה יג

מתני’: ^יג_מבגדולה וקטנה בא היבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה לא פסל את הגדולה. בא היבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה. או שבא אחיו על הגדולה. פסל את הקטנה. °רבי אלעזר _{בן עזריה} אומר, ^יג_מגמלמדין את הקטנה שתמאן בו:
גמ’: אפילו לא בא על הגדולה, פסל את הקטנה. שהרי קטנה זה רק מדרבנן, וחייב לחלוץ או ליבם לגדולה והקטנה אסורה לו. _{כוונת המשנה} שאילו לא היה בא על הגדולה ומתה, היה מותר בקטנה. ועכשיו שבא עליה, אפילו מתה, פסל את הקטנה. תנן, יבם קטן שבא על יבמה קטנה, יגדלו זה עם זה. לשעבר, הא בתחילה לא ייבם. מאי טעמא? רבי מנא° _{בן יונה} אמר לה סתם, אמר רבי יצחק בריה דרבי חייה° רובה בשם דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אמר, אין חולצין ולא מייבמין את הקטנה, שמא תימצא איילונית

ירושלמי יבמות, פרק יג, הלכה יד

מתני’: ^יג_מדיבם קטן שבא על יבמה קטנה, יגדלו זה עם זה. בא על יבמה גדולה, תגדלנו _{שאינו יכול לגרש}. ^יג_מההיבמה שאמרה בתוך שלשים יום

[דף עה עמוד א]

לא נבעלתי. כופין אותו שיחלוץ לה. לאחר שלשים יום. מבקשין ממנו שיחלוץ לה. בזמן שהוא מודה, אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה. ^יג_מוהנודרת הנייה מיבמה בחיי בעלה. כופין אותו עד שיחלוץ לה. לאחר מיתת בעלה. מבקשין ממנו שיחלוץ לה. אם נתכוונה לכך _{להפקיעה ממנו את היכולת ליבמה}, אפילו בחיי בעלה, מבקשין ממנו שיחלוץ לה:
גמ’: טענת בתולים, עד שלשים. יום דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, מיד. מה אנן קיימין? אם בשבעל, פשיטא שמיד. ואם בידוע שלא בעל, אפילו לאחר כמה. אלא כן אנן קיימין, בסתם. °רבי מאיר אמר, חזקה אדם מעמיד עצמו שלשים יום. ורבנין אמרין, אין אדם מעמיד אפילו יום אחד. רבי ירמיה° בעי, מהו שיהא נאמן לומר על ד°רבי מאיר העמדתי עצמי שלשים יום בשביל לעשות הוולד שתוקי. האם כמו שנאמן להפסיד את אשתו כתובתה, כך נאמן לפסול את בנו שלא ירש אותו? נישמעינה מן הדא דתנן, היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי. כופין אותו שיחלוץ לה. לאחר שלשים יום, מבקשין ממנו לחלוץ לה. ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת} ד°רבי מאיר היא. ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, לא שנו אלא אצלה, שהיא נאמנת על עצמה ואסורה לשוק אף שנתן לה גט עד שיחלוץ לה, הא ^יג_מזאצל צרתה לא. כמה דתימר תמן, לא הכל ממנה לחוב לצרתה. אף הכא, לא הכל ממנו לחוב לבנו. כהדא, ^יג_מחהוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי. אף על פי שחזר ואמר לא בעלתי. לא הכל ממנו. שכבר משעה הראשונה אמר בעלתי. אבל אם אמר משעה הראשונה לא בעלתי. אף שחזקה אין אדם מעמיד עצמו שלושים יום, שניהן יכולין לעקור חזקה. תנן היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי. כופין אותו שיחלוץ לה. חברייא בעיי, מה אנן קיימין? אם ^יג_מטכמשנה הראשונה, שמענו שמותר ליבם ומצוות יבום קדמת למצוות חליצה _{ולמה נאמר רק שיחלוץ}. אם ^יג_נכמשנה אחרונה, שמענו שמותר לחלוץ, וכי שמענו שכופין? אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, לעולם כמשנה ראשונה, והכא במאי עסקינן שהיה הגט יוצא מתחת ידו לתוך ידה. הוא אמר גט אשה _{שבא עליה קדם}. והיא אומרת גט יבמה _{שלא בא עליה} וצריכה חליצה. בתוך ל' יום, חזקה לא בעל וכופין, אותו שיחלוץ לה. לאחר ל' יום, מבקשין ממנו שיחלוץ.

[דף עה עמוד ב]

רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי, לאחר שלשים יום, חזקה בעל והרי היא אשתו. ואת אמר מבקשין ממנו שיחלוץ? אלא כיני, אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, והוא שיהא הגט יוציא מתוך ידו לתוך ידה. הוא אמר, גט אשה. והיא אומרת, גט יבמה. בתוך שלשים, חזקה לא בעל, וכופין אותו שיחלוץ לה. לאחר שלשים יום, מבקשין ממנו שיחלוץ לה. כהדא, הוא אמר בעלתי. והיא אומרת לא נבעלתי. פשיטא דהוא מעלה לה מזונות שהרי הוא מודה שהיא אשתו. פשיטא שאינו יורשה שהיא אינה מודה, והמוציא מחבירו עליו הראיה. לא צריכא דא אלא מהו שיירש ניכסי אחיו? היא אומרת נבעלתי, והוא אומר לא בעלתי. פשיטא שאינו מעלה לה מזונות, פשיטא שאינו יורש ניכסי אחיו. לא צריכא דא אלא מהו שיירשנה?

הדרן עלך פרק בית שמאי אומרים

פרק ארבע עשר – חרש שנשא

כולל שיעורי שמע

ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה א

מתני’: ^יד_אחרש שנשא פיקחת, פיקח שנשא חרשת. אם רצה להוציא יוציא. אם רצה לקיים יקיים. כשם שהוא כונס ברמיזה, כך הוא מוציא ברמיזה. ^יד_בפיקח שנשא פיקחת ונתחרשה. אם רצה יוציא, ואם רצה יקיים. נשטתתה. לא יוציא. ^יד_גנתחרש או נשתטה, לא יוציא עולמית:
גמ’: כיצד הוא עושה? רומז לאחר , והוא נותן לה גיטה. ^יד_דכשם שהוא רומז, כך הוא נרמז. מתניתא בשקידשה בכסף. אבל אם קידשה בבעילה, אינו יכול לגרש שקידושיו מעשה, וגירושיו אינו מעשה וחרש יש לו מעשה ואין לו מחשבה. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אשתו של חרש ושל שוטה מהו? אמר ליה ^יד_האפילו אשם תלוי אין בה. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי הילא° _אילעא אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אפילו אשם תלוי אין בה. מכיון דאת אמר אפילו אשם תלוי אין בה, ^יד_ואם בא אחר וקידשה נתפשו בה קידושין. ואם גירשה הפיקח, מותרת להינשא _לחזור לראשון _החרש ואין זה מחזיר גרושתו שהרי לא גרש אותה ואינה נאסרת משום אשת איש שזינתה, שאין לו קידושין מהתורה. אבל אם גרשה החרש ונשאה לאחר וגרשה, אסורה לחזור לו כיוון שמדרבנן היא אשתו. הדא היא דתני רבי חייה° , ^יד_זאשתו של חרש שגירשה חרש, והלכה ונישאת לחרש או לפיקח. קורא אני עליה (דברים כי תצא כד ד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה כיוון שמדרבנן היא היתה אשתו. אשתו של פיקח, שגירשה והלכה ונישאת לחרש, כיוון שמדרבנן היא אשתו קורא אני עליה, לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה.

[דף עו עמוד א]

^יד_חאשתו של חרש, שהלך לו בעלה למדינת הים, ובאו ואמרה לה מת בעליך, והלכה ונישאת לחרש או לפיקח. ואחר כך בא בעלה, תצא מזה ומזה. אשתו של פיקח, שהלך בעלה למדינת הים. באו ואמרו לה, מת בעליך. והלכה ונישאת לחרש. ואחר כך בא הפיקח. הוינן סברין מימר, יוציא החרש, ויקיים הפיקח. ולא היא, עוד היא באילין קנסייא ותצא מזה ומזה. תנן, נשתטתה לא יוציא. מאי טעמא? דבית רבי ינאי° _הכהן אמרי, חכמים תקנו שלא יגרש ^יד_טמפני גרירה _{שלא ינהגו בה מנהג הפקר}. רבי זעירא° ורבי אילא° _אילעא תריהון אמרין, אפילו מדאוריתא אינה מגורשת מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה. רבי נחמיה בר מר עוקבן בריה דרבי יוסי° אמר, תלתא נפקא מינא איכא. עבר וגירש. מאן דאמר מפני גרירה, גירש. מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה, אסור. יש לה בן ואב ואח. מאן דאמר מפני גרירה, אסור לגרש. מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה, יש לה אב, כיכולה היא לשמור את גיטה ומותר לגרש. פעמים שוטה פעמים חלומה, מאן דאמר מפני גרירה, אסור. מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה, יש לה עיתים ויכולה היא לשמור את גיטה.

ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה ב

מתני’: אמר °רבי יוחנן בן נורי , וכי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאת, והאיש המתחרש אינו מוציא? אמרו לו, לא דומה האיש המגרש, לאשה המתגרשת. ^יד_ישהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה. והאיש אינו מוציא אלא לרצונו.:
גמ’: תנן, העיד רבי יוחנן בן גודגדא° ^יד_יאעל החרשת שהשיאה אביה. שהיא יוצאה בגט. אמרו לו. אף זו כיוצא בה. רבי חנניה° בעא קומי רבי הילא° _אילעא, נראין הדברים שהשיאה אביה כשהיתה פיקחת שיש בה דעת, ובזמן הקידושין היתה ראויה לצאת בין לדעת בין שלא לדעת. אבל אם היתה חרשת שאין בה דעת לצאת לא תצא אלא לדעת, וכיוון שאין לה דעת לא תצא עולמית. ולא עידות היא? אז איך חכמים אומרים אף זו כיוצא בה. ומוסיפין על העדות אז איך אפשר ללמוד על אחת שלא היתה חרשת מתחילה והתקדשה ונתחרשה? בעיקר העדות פליגי, רבי חנניה° סבר מימר, שהעדות הייתה בפיקחת שהשיאה אביה ונתחרשה. ורבי יוסה° _אסי סבר מימר שהעדות היתה בקטנה חרשת שהשיאה אביה ונתגרשה. תנן _{במשניות הבאות}, שני אחים חרשים הנשואים לשתי אחיות חרשות וכ”ו, אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כן על ראשה. אית כן על סופה _{שבראשה מדובר על שישה מצבים ובסיפה כשמפרטים אותם מוזכרים רק ארבעה מצבים}.

[דף עו עמוד ב]

מה אית כן על ראשה _{מה מופיע גם בראשה וגם בסיפא}? כשהיה חרש בעל החרשת, או פיקח בעל הפיקחת. אבל אם היה חרש בעל הפיקחת, או פיקח בעל חרשת. הדא היא דתנינן, דבתר דבתרה _{בסיפא של הסיפא}

ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה ג

מתני’: ^יד_יבשני אחים חרשים, נשואים לשתי אחיות פקחות. או לשתי אחיות, אחת חרשת ואחת פיקחת. או שתי אחיות חרשות, נשואות לשני אחין פקחין. לשני אחין חרשין. לשני אחין אחד חרש ואחד פיקח. הרי אילו פטורין מן החליצה ומן הייבום. אם היו נכריות, יכנוסו. אם רצו להוציא, יוציאו. ^יד_יגשני אחין, אחד חרש ואחד פיקח, נשואין לשתי אחיות פיקחות. מת חרש בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. מת פיקח בעל פיקחת. מה יעשה חרש בעל פיקחת? מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם:
גמ’: תנן, שני אחין, אחד חרש ואחד פיקח, נשואין לשתי אחיות פיקחות. מת חרש בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. צרתה מהו? _{האם היא כצרת ערוה ופטורה, או שכיוון שאינה ערוה מהתורה שהרי אין נשואים לחרש תהיה מותרת לו}? נישמעינה מן הדא דתנן, בתו פיקחת נשואה לאחיו חרש. צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום. מכאן שאף צרת ערווה מדרבנן אסורה ליבם שגם קידושי הצרה לחרש רק מדרבנן

ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה ד

מתני’: ^יד_יגשני אחים פקחין, נשואין לשתי אחיות. אחת חרשת ואחת פיקחת. מת פיקח בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. מת פיקח בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט, ואת אשת אחיו בחליצה:
גמ’: תנן, מת פיקח בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. צרתה מהו _{האם היא כצרת ערוה ופטורה, או שכיוון שאינה ערוה מהתורה שהרי אין נשואים לחרשת תהיה מותרת לו}? נישמעינה מן הדא דתנן, ^יד_טובתו חרשת נשואה לאחיו פיקח צרתה חולצת ולא מתייבמת. מכאן שאף צרת ערווה מדרבנן אסורה ליבם אבל צריכה חליצה אם היא פיקחת שהיא דאוריתא

ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה ה

מתני’: ^יד_טזשני אחים., אחד חרש ואחד פיקח. נשואין לשתי אחיות, אחת חרשת ואחת פיקחת. מת חרש בעל חרשת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. מת פיקח בעל פיקחת, מה יעשה חרש בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם:
גמ’: תנן, מת חרש בעל חרשת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. צרתה מהו _{האם היא כצרת ערוה ופטורה, או שכיוון שאינה ערוה מהתורה שהרי אין נשואים לחרשת תהיה מותרת לו}? נישמעינה מן הדא דתנן, בתו חרשת נשואה לאחיו חרש. צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום

ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה ו

מתני’: ^יד_יזשני אחין, אחד חרש ואחד פיקח. נשואין לשתי נכריות פקחות. מת חרש בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? או חולץ או מייבם. מת פיקח בעל פיקחת, מה יעשה חרש בעל פיקחת? כונס ואינו מוציא לעולם:
גמ’: פיקחת שנשואה לחרש מהו שתאכל בתרומה? נישמעינה מן הדא דתנן, ^יד_יחבת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש, אינה אוכלת בתרומה. מת ונפלה לפני היבם. אם היה פיקח, אוכלת. חרש, אינה אוכלת

ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה ז

מתני’: ^יד_יטשני אחין פקחין נשואין לשתי נכריות, אחת חרשת ואחת פיקחת. מת פיקח בעל חרשת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? כונס. אם רצה להוציא יוציא. מת פיקח בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל חרשת? או חולץ או מייבם.

[דף עז עמוד א]

^יד_כשני אחין, אחד חרש ואחד פיקח, נשואין לשתי נכריות, אחת חרשת ואחת פיקחת. מת חרש בעל חרשת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? כונס, אם רצה להוציא יוציא. מת פיקח בעל פיקחת. מה יעשה חרש בעל חרשת? כונס ואינו מוציא לעולם:
גמ’: פיקחת הנשואה לכהן פיקח, ומת ונפלה לפני אחיו חרש, מהו שתאכל בתרומה? _{האם כיון שאכלה לפני כן תאכל גם עכשיו, כי אוכלת מחמת הכהן הפיקח. או כיון שעכשיו היא אשת חרש, לא תאכל} ? נישמעינה מן הדא דתנן, ^יד_כאבת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח, ולא הספיק לכונסה לחופה של נישואין, עד שנתחרש הוא או עד שנתחרשה היא. אינה אוכלת בתרומה. מת ונפלה לפני היבם, ואפילו חרש אוכלת. בזה ייפה כח היבם, מכח הבעל. שהיבם חרש מאכיל. והבעל חרש ואינו מאכיל

הדרן עלך פרק חרש שנשא פיקחת