ספר:ירושלמי מאיר/מסכת חגיגה

פרק ראשון – הכל חייבין

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה א

מתני': הכל חייבין ^א_אבראייה, חוץ מחרש שוטה וקטן, וטומטום ואנדרוגינס, נשים ועבדים שאינן משוחררין, החיגר והסומא והחולה והזקן, וכל שאינו יכול לעלות ברגליו. איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית, דברי °בית שמאי . ו°בית הלל אומרים, ^א_בכל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית שנאמר (שמות משפטים כג יד) שלש רגלים:

גמ’: תנן, הכל חייבין בראייה, חוץ מחרש שוטה וקטן. מתני' בראיית קרבן שקטן פטור מקרבן. אבל בראיית פנים, אפילו קטן חייב, מן הדא דכתיב (דברים וילך לא יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף. ואין קטן גדול מטף? ואם טף חייב קל וחומר קטן. תניא, מעשה ב°רבי יוחנן בן ברוקה ו°רבי אליעזר חסמא שהיו מהלכין מיבנה ללוד, והקבילו °רבי יהושע _{בן חנניה} בבקיעין. אמר להן, מה חדוש היה לכם בבית המדרש היום? אמרו לו, הכל תלמידיך ומימיך אנו שותים. אמר להן, אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש שלא יהא בו דבר חדש בכל יום

[דף א עמוד ב]

מי שבת שם _{מי דרש באותה שבת?} אמרו לו, °רבי אלעזר בן עזריה . מה היתה פרשתו? הקהל את העם האנשים והנשים והטף. פתח בה ואמר, הואיל והאנשים באין ללמוד, והנשים <mall/>_{שפטורות מתלמוד תורה באות} לשמוע את המצוות, הטף למה באו? אלא כדי ליתן שכר למביאיהן. אמר להן, אין הדור יתום ש°רבי אלעזר בן עזריה בתוכו. אתיא ד°רבי אלעזר בן עזריה שאמר שנשים פטורות מלמוד תורה, דלא כ°בן עזאי שסובר שנשים חיבות. דתנינן תמן, אינה מספקת לשתות, עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות והיא מתמלאה גידים. והן אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה. אם יש לה זכות, תולה לה. יש זכות תולה לה שנה אחת, ויש זכות תולה לה ב' שנים, ויש זכות תולה לה ג' שנים. מיכן אמר °בן עזאי , חייב אדם ללמד את בתו תורה. שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. חוץ מחרש, מניין ? חברייא אמרי בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} דכתיב (דברים וילך לא יב) למען ישמעון ולמען ילמדון. ^א_געד כדון במדבר ואינו שומע, חרש שומע ואינו מדבר מנין? אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, למען ילמדון, ולמען ילמדון אחרים _{ואילם אינו יכול ללמד.} והא אמר °רבי חרש שדיברו בו חכמים בכל מקום שאינו שומע ואינו מדבר  ? אמר רבי יונה° , _{מזה שהמשנה אמרה שחרש פטור ואמרנו שהכוונה גם למדבר ואינו שומע וגם לשומע ואינו מדבר,} הדא אמרה דלית כלליי ד°רבי כללין. תנינן תמן, ^א_דחרש המדבר ואינו שומע לא יתרום. דסברינן מימר, מדבר ואינו שומע חרש. שומע ואינו מדבר אינו חרש. ותנינן, החרש שנחלץ, והחרשת שחלצה, והחולצת לקטן, ^א_החליצתה פסולה. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בשאין יכולין לומר מה _{שצוותה תורה שיאמרו שכתוב} ואמר _{לא חפצתי לקחתה} ואמרה _{מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל.} משמע שאף שומע ואינו מדבר דינו כחרש, ואילו אנן תנינן, חרש שדיברו חכמים בכל מקום, שאינו לא שומע ולא מדבר הדא מסייעה לרבי יונה° , דרבי יונה° אמר, הדא אמרה, לית כלליי ד°רבי כללין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי, חרש באזנו אחת מהו? אמר רבי יוסי ברבי בון° , מחלוקת °רבי יוסי _{בן חלפתא} ורבנן, דתניא כתיב (שמות תצוה כח מ) ולבני אהרן תעשה כתנות. רבנן אמרו, שתי כתונת לכל אחד ואחד. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אפילו כתונת אחת לכל אחד ואחד. מה טעמון דרבנן? דכתיב, ולבני אהרן תעשה כתנות. מה טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? למאה בני אהרן תעשה כתנות אבל לכל כהן די באחת. והכא כתיב (דברים וילך לא יא) תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. רבנן אמרי, ^א_ושתי אזניים לכל אחד ואחד. °רבי יוסה אומר, אפילו אוזן אחת לכל אחד ואחד. ומה שנאמר באזניהם הכוונה באזניהם של של כל ישראל. שוטה מאי טעמא ? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} דכתיב (דברים ואתחנן ד לה) אתה הראת לדעת, ושוטה אין בו דעת: קטן: רבי ירמיה° ורבי אייבו בר נגרי° הוון יתיבין אמרין, תנינן אי זהו קטן שפטור ? כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו. והא כתיב למען ישמעון ולמען ילמדון. וקטן _{אפילו יכול לרכוב על כתיפו של אביו} שומע? וקטן

[דף ב עמוד א]

מדבר? חזרון ואמרון _{גזרת הכתוב היא שקטן חייב} מדכתיב (דברים ראה טז טז) כל זכורך. לרבות את הקטן. ויימר כל זכורך לרבות את החרש? אמר קרא, למען ישמעון ולמען ילמדון. פרט לחרש. ויימר למען ישמעון ולמען ילמדון פרט לקטן? אמר רבי יוסה° _אסי, מאחר שכתוב א' מרבה, וכתוב א' ממעט. מרבה אני את הקטן שהוא ראוי לבוא לאחר זמן. ומוציא את החרש שאינו ראוי לבוא לאחר זמן. שמואל בר אבא° בעא קומי רבי זעירה° . קטן חרש מהו שיהא חייב? אמר לו, איתא חמי _{בא וראה}, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא _{האזרח בקרקע והגר בשמים}? אילו גדול חרש פטור. ^א_זקטן חרש לא כל שכן? אמר רבי ירמיה° , בדין היה שקטן שאינו חרש יהא פטור אלא שריבוי הכתוב הוא, דכתיב כל זכורך, לרבות את הקטן. וכיוון שלמדנו שכל זכורך בא לרבות הייתי אומר אפילו גדול חרש יהא חייב שלא לחלוק בהילכות זכורך, לכן הוי צורכה לההוא דאמר רבי יוסה° _אסי, מאחר שכתוב א' מרבה וכתוב א' ממעט, מרבה אני את הקטן שהוא ראוי לבוא לאחר זמן, ומוציא אני את החרש שאינו ראוי לבוא לאחר זמן. וממילא קטן חרש שלא ראוי לבוא לאחר זמן פטור. טומטום:

[דף ב עמוד ב]

הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביום טוב הראשון שהוא חייב. מה פליגין, שנקרע בשאר הימים. חזקיה° אמר, את שהוא חייב בראשון, חייב בשני. את שאינו חייב בראשון, אינו חייב בשני. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר , ^א_חכל שבעה תשלומין לראשון. אמר רבי אילא° _אילעא, מפסח השני למד רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כמה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר תמן, פסח שני תשלומין לראשון. כן הוא אמר הכא, כל שבעה תשלומין לראשון. רבי הושעיה° אמר, כל שבעה חובה. מה נפק מן ביניהן? גר שנתגייר בשאר הימים. על דעתיה דחזקיה° ודרבי יוחנן° _{בר נפחא} פטור. על דעתיה דרבי הושעיה° , חייב.

[דף ג עמוד א]

אף בטמא כן. ניטמא קדם הרגל ונטהר בשאר הימים. על דעתיה דחזקיה° ודרבי יוחנן° _{בר נפחא} פטור. על דעתיה דרבי הושעיה° , חייב. אמר רבי יוסה° _אסי, תמן בטמטום ראוי הוא. קריעה היא שגרמה _{שגילתה שכל הזמן היה זכר והיה חייב.} ברם הכא הטמא עצמו אינו ראוי _{ובזה אולי לדעת כולם יהיה פטור:} אנדרוגינס. כתיב כל זכורך, שכולו זכר פרט לאנדרוגינס. תמן תנינן, ספק ואנדרוגינס _{אין מלים אותו בשבת} ^א_טאין מחללין עליו את השבת, °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר באנדרוגינס _{משמע ש°רבי יהודה בר עילאי סובר שאנדרוגינס נחשב זכר.} מה אמר הכא °רבי יהודה _{בר עילאי האם °רבי יהודה בר עילאי סובר אנדרוגינוס חייב בראיה או פטור?} נישמעינה מן הדא דתנן, הכל חייבין בראייה, חוץ מחרש שוטה וקטן, וטומטום ואנדרוגינס, ואמר יוחנן בן דהבאי משם °רבי יהודה _{בר עילאי}, אף הסומא. ולית בר נש אמר אף, אלא דהוא מודי על קדמייתה _{מכאן ש°רבי יהודה בר עילאי מודה שאנדרוגנוס פטור מראיה.} מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? תמן גבי מצוות ראיה הוא אמר פרט לאנדרוגנוס, והכא גבי מילה אמר לרבות? °רבי יודה ורבנן מקרא אחד הן דורשין דכתיב, וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה וגו'. רבנן דורשין ערל, מה תלמוד לומר ערל זכר _{הרי פשיטא שערל שהוא זכר שהרי אין ערלה בנקבות?} עד שיהא כולו זכר להוציא אנדרוגינס. °רבי יודה דרש זכר. מה תלמוד לומר ערל? ואפילו מקצתו זכר, לרבות אנדרוגינס. ברם הכא כתיב (שמות משפטים כג יז) כל זכורך, פרט לאנדרוגינס: נשים. כתיב כל זכורך, פרט לנשים: עבדים. נישמעינה מן הדא, דכתיב שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה’. את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא, יצא העבד שיש לו אדון אחר. אמר רבי יהושע בן לוי° , מניין שכל המקיים מצות ראייה כאילו מקביל פני שכינה? מן הדא דכתיב (שמות כי תשא לד כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' וגו': חיגר. דכתיב רגלים: חולה. דכתיב (דברים ראה טז יד) ושמחת: זקן. דכתיב רגלים. אמר רבי יוסה° _אסי, תרתיהון לקולא. יכול לשמוח ואינו יכול להלך, קורא אני עליו רגלים. יכול להלך ואינו יכול לשמוח, קורא אני עליו ושמחת. תנן, איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית, דברי °בית שמאי . ו°בית הלל אומרים, כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית שנאמר (שמות משפטים כג יד) שלש רגלים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן, °בית שמאי ו°בית הלל מקרא אחד הן דורשין. °בית שמאי אומרים, כתוב אחד אומר זכורך לרבות קטן, וכתוב אחר אומר רגלים להוציא קטן שלא יכול להלך, טול בינתים, את שהוא יכול לרכוב על כתיפו של אביו. והא אפילו קטן בן יומו יכול הוא לרכוב? אלא את שהוא רואה כתיפו של אביו ומפסיע לקראת אביו _{שרוצה שירכיבו על כתפיו.} °בית הלל דורשין, כתוב אחד אומר זכורך, וכתוב אחד אומר רגלים, טול בינתים את שהוא יכול לאחוז בידו של אביו. ולענין טהרות _{שהדין שאם יש בו דעת להישאל ספיקו ברשות היחיד טמא ואת שאין בו דעת להישאל ספקו טהור} את אמר , את שהוא תפוס ביד אביו, ספיקו כפיקח _{שיש בו דעת להשאל וספקו ברשות היחיד טמא.} אביו תופש בידו, ספיקו כחרש _{שאין בו דעת להשאל וספקו טהור.} ברם הכא גבי מצוות ראייה, בין כך ובין כך חייב. רבי בון בר חייה° בעא קומי רבי זעירה° , איכן היו מראים פנים, בהר הבית או ^א_יבעזרות? אמר לו, נישמעינה מן הדא דתנן, ^א_יאהטמא פטור מן הראייה דכתיב (דברים ראה יב ה ו) ובאת שמה והבאתם שמה. ואין טמא מת נכנס להר הבית? הרי אפילו מת עצמו מותר במחנה לויה ? הדא אמרה, בעזרה היו מראים פנים _{וטמא מת אסור להיכנס לעזרה.} תנן איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית

[דף ג עמוד ב]

מאיכן בירושלים את מודד, מן החומה או מן הבתים? תני שמואל° _{בר אבא בר אבא לא מן החומה ולא מן הבתים אלא} מן השילוח, ושילוח היה באמצע המדינה _{העיר ירושלים} רבי בון בר חייה° בעא קומי רבי זעירה° , מהו לשלח חגיגתו ביד אחר? אמר ליה נישמעינה מן הדא דתנן, מוכי שחין ופולפסין _{שנודף מהם ריח רע מהפה} פטורין מן הראיה דכתיב, ובאת שמה והבאתם שמה, ואלו אינם יכולים להיכנס לעזרה לפי שריחם רע ואין זה מכבוד המקום. הטמא פטור מן הראיה דכתיב (דברים וילך לא יא) בבוא כל ישראל לראות וגו', הראוי לבוא עם כל ישראל מביא, ושאינו ראוי לבוא עם כל ישראל אינו מביא. _{ואם יכול לשלח חגיגתו ביד אחר, אמאי פטור?} וישלח חגיגתו ביד אחר? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, זאת אומרת שאינו משלח חגיגתו ביד אחר. רבי שמי° בעי, או חילוף _{אולי הלימוד הפוך} ? מוכי שחין ופולפסין פטורין מן הראיה דכתיב בבא כל ישראל לראות, יצאו אילו שאינם יכולים לעלות עם כל ישראל לפי שריחם רע. הטמא פטור מן הראיה דכתיב, ובאת שמה והבאתם שמה. וטמא אסור להיכנס לעזרה. חזר רבי שמי° ואמר על כרחך צריכים ללמוד כך. שהרי מוכי שחין ופולפסין, אף על פי שאינן ראויין לבוא עם כל ישראל, ראויין הן לבוא בפני עצמן. לכן צריך ללמד מהפסוק בבא כל ישראל שכיוון שאינם יכולים לבא עם כל ישראל אפילו לבד לא יבואו. הטמא אינו ראוי לא בפני עצמו ולא עם כל ישראל לכן הוא נלמד מהפסוק ובאת שמה והבאתם שמה. ^א_יבהפריש חגיגתו ומת, היורשים מהו שיביאו אותה? רבי אילא° _אילעא אמר כתיב יראה כל זכורך. וכתיב ולא יראו פני ריקם. ודרשינן יראה יראה, הראוי לבוא מביא, ושאינו ראוי לבוא, אינו מביא. וכיוון שמת אין היורשים מביאים חגיגתו. אמר רבי זעירה° , רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי יונתן° תרויהון אמרין כתיב (שמות כי תשא לד כ) כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם. הקיש ראיה לפדיון הבן. מה פדיון הבן, אפי' לאחר מיתה, אף הכא לא יראו פני ריקם אפילו לאחר מיתה. _{והיורשים צריכים להביא.} אמר רבי אבא בר ממל° , מחלוקת שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}, דתנינן תמן. האשה _{היולדת שחייבת חטאת ועולה} שהביאה חטאתה ומתה, יביאו היורשין עולתה. עולתה ומתה, לא יביאו היורשין חטאתה _{שחטאת שמתו בעליה הולכת למיתה.} שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר

[דף ד עמוד א]

במופרשת. ^א_יגרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אפילו אינה מופרשת. מה אנן קיימין? אם בשירשו קרקע, בהדא אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} שרק במופרשת? הרי נתחייבו נכסיה בחייה. אם בשירשו מיטלטלין, בהדא רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אפילו אינה מופרשת? הרי מטלטלים אינם משתעבדים. מה נפק מן ביניהון? ירשו קרקע, על דעתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא} לתבע תובעין, ולמשכן אין ממשכנין. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אף למשכן ממשכנין. ירשו מטלטלין. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} לתבוע תובעין, ולמשכן אין ממשכנין. על דעתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אף לתבוע אין תובעין

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ב

מתני’: °בית שמאי אומרים, הראייה שתי כסף והחגיגה מעה כסף. ו°בית הלל אומרים, ^א_ידהראייה מעה כסף והחגיגה שתי כסף:

גמ’: ראייה עולות, וחגיגה שלמים. °בית שמאי אומרים, מרבין בעולות וממעטין בשלמים. °בית הלל אומרים, ממעטין בעולות ומרבין בשלמים. אמר רבי תנחום בר עילאי° בשם רבי יוסי בן חנינה° . °בית שמאי ילפין _למדו לה מקרבנות העצרת ששם היו יותר עולות משלמים _{שבעה כבשים לעולה ושני כבשים לשלמים,} °בית הלל ילפין _למדו לה מקרבנות הנשיאים. אמרו °בית הלל ל°בית שמאי , לא מוטב ללמד קרבן יחיד מקרבן יחיד ולא ללמד קרבן יחיד מקרבן ציבור? אמרו להם °בית שמאי , מוטב ללמד דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג לדורות, ואל תבא לי קרבן נשיאים שאינו נוהג לדורות. תני, יש בראייה מה שאין בחגיגה, ובחגיגה מה שאין בראייה. שהראייה כולה לגבוה, מה שאין כן בחגיגה. חגיגה נוהגת לפני הדיבור ולאחר הדיבור, מה שאין כן בראייה. היכן מצאנו שחגיגה נוהגת לפני הדיבור? לשון חגיגה נוהגת

[דף ד עמוד ב]

לפני הדיבור דכתיב (שמות שמות ה א) שלח את עמי ויחוגו לי במדבר, _{ומצינו שקודם מתן תורה הקריבו שלמים כדכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויזבחו זבחים וגו'.} ויש בשמחה מה שאין כן בשניהן. שהשמחה נוהגת בין בדבר שהוא משלו, בין בדבר שהוא משל אחרים _{כגון שחבירו נתן לנו בשר שלמים,} בין בדבר שדרכו לכן, ובין בדבר שאין דרכו לכן _{שאינו עומד לכך היינו מכסף מעשר שני.} ואלו _{עלת ראיה וקרבן חגיגה} אין נוהגין אלא משלו, ובלבד מדבר שדרכו לכן _{מכסף חולין.} רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי, ולמה לית אנן אמרין _{שיש עוד הבדל,} דכל שהוא חייב בראייה חייב בשמחה, ויש שהוא חייב בשמחה ואינו חייב בראייה. ^א_טונשים חייבות בשמחה _{דכתיב ושמחתה אתה וביתך} ^א_טזואינן חייבות בראייה _{שזו מצות עשה שהזמן גרמא.} אמר רבי יהושע בן לוי° , ושמחת, אפילו בקונה בשר ממקולין _{ואינו חייב דווקא בשר שלמים.} רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר , נאמר כאן שמחה דכתיב ושמחתה בחגיך. ונאמר להלן שמחה דכתיב וזבחתה שלמים ושמחתה לפני ה’. מה שמחה האמורה להלן, שלמים. אף כאן שלמים. רב חונה° אכל בשווה פשוט _{מטבע קטנה} כל שבעה שלא נתנו חכמים שיעור כמה יאכל ויצא ידי שמחה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר . _{צריך שיהיה קרבן עולת ראיה שווה, לפחות} מעה כסף. _{וקרבן חגיגה לפחות} שתי כסף דבר תורה. תנא רבי יוסי° _{בר זבידא} קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_יזראיה כל שהוא. חכמים הן שאמרו מעה כסף שתי כסף. אמר לו, ויש כעין זו, שהתורה לא נתנה שיעור וחכמים נתנו ? אמר רבי יונה° . וכל השיעורים לא חכמים הן שנתנו? כזית מן המת, כזית מן הנבלה, וכעדשה מן השרץ. לא אתא מישאול _{לא בא לשאול}, אלא על הדא דתני רבי הושעיא° (שמות משפטים כג טו) לא יראו פני ריקם, אפילו כל שהוא _{שהרי אף כל שהוא אין זה ריקם.} חכמים הם שאמרו מעה כסף שתי כסף. וקשיא, מן דהוא סמך לדבר תורה, הוא אמר חכמים אמרו מעה כסף שתי כסף? האם מצאנו כעין זה שהתורה אמרה שאין שיעור, וחכמים נתנו שיעור? אמר רבי יוסי ברבי בון° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} כדעתיה. דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^א_יחכל השיעורים הלכה למשה מסיני. דהוא אמר מעה כסף שתי כסף דבר תורה. רבי הושעיא° כדעתיה, דרבי הושעיא° אמר. האוכל איסור בזמן הזה, צריך לרשום עליו את השיעור. שמא יעמוד בית דין אחר וישנה עליו את השיעורים, ויהיה יודע מאיזה שיעור אכל. אמרי, חזר ביה רבי יוחנן° _{בר נפחא} מן הדא _{ואף הוא סובר שאין שיעור לקרבן מהתורה.} רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} תרוויהון אמרין, לא חזר ביה מן הדא. וראיה דלא חזר ביה, דאמר רבי אילא° _אילעא. איתפלגון חזקיה° ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. חזקיה° אמר. חולק אדם את חובתו לשתי בהמות. ויכול בשתי כסף להביא שני בהמות לחגיגתו. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות, וצריך שיהא בידו שתי כסף לכל בהמה ובהמה. מזה שרבי יוחנן° _{בר נפחא} מקפיד שכל בהמה תהיה שווה לפחות שתי כסף, משמע שהוא סובר ששתי כסף זה מדאוריתא. ואמר רבי שמעון בן לקיש° בשם חזקיה° , אדם טופל בהמה לבהמה. שאם יש לו הרבה אורחים ורוצה להביא כמה בהמות לשלמי חגיגתו. יכול להביא אחת בשתי כסף חולין, ולצרף בהמות אחרות שקנה בכסף מעשר שני. ואין אדם טופל מעות למעות. ולכן אינו יכול להביא בהמה אחת שנקנתה בכסף חולין ומעשר. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. ^א_יטטופל אדם מעות למעות, ואין אדם טופל בהמה לבהמה. היאך עבידא ?

[דף ה עמוד א]

הרי לדעת שניהם יכול להביא גם בהמות שנקנו בכסף מעשר לחגיגתו, איזה הבדל הלכתי נובע מהמחלוקת הזו ? ^א_כהיו לפניו עשר בהמות לצורך שלמי חגיגה, שקנה בשתי כסף של חולין והשאר בכסף מעשר, והקריב חמש ביום טוב הראשון. המותר, מהו שידחה ליום טוב אחרון? רבי קריספא° אמר, איתפלגין רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . חד אמר, דוחה. וחרנא אמר, אינו דוחה. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא _{מי אמר את זה ומי אמר את זה}. אמר רבי זירא° . נפרוש מיליהון דרבנן, מן מיליהון. רבי יוחנן° _{בר נפחא} דהוא אמר אדם טופל מעות למעות ואין אדם טופל בהמה לבהמה. הוי דהוא אמר, דוחה. שהרי נמצא שבכל בהמה יש חלק מכסף חולין שהקדיש לחגיגתו. שהרי אינו יכול לטפול ולהביא בהמה שכולה מכסף מעשר לשלמי חגיגה. ורבי שמעון בן לקיש° , דהוא אמר , אדם טופל בהמה לבהמה ולכן הוא יכול לטפול בהמות שנקנו בכסף מעשר ולצרפם לבהמה שנקנתה בכסף חולין ולהביאם כולם לקרבן חגיגה. ואין אדם טופל מעות למעות. הוי דהוא אמר, אינו דוחה. דכיוון שאין אדם טופל מעות למעות, נמצא שרק הבהמה הראשונה הייתה לעיקר קרבן חגיגה ומה שקרב עימה ביום טוב ראשון היו טפלה לה. אבל שאר הבהמות שנקנו בכספי מעשר ולא הספיק להקריבם ביום טוב ראשן, אינן קרבים ביום טוב שני שאין לו למי לטופלן שכבר הקריב קרבן חגיגתו. כי אתא שמעון בר ווא, אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה את יום טוב, עד דהוא אמר, אין בדעתי להוסיף עוד.

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ג

מתני’: עולות במועד באות מן החולין, ושלמים מן המעשר. ביום טוב ראשון של חג, °בית שמאי אומרים מן החולין. ו°בית הלל אומרים מן המעשר _בטופל:

גמ’: אמר רבי תנחום בר עילאי° בשם רבי יוסי בי רבי חנינה° , כך משיבין °בית שמאי ל°בית הלל , דבר שהוא בא חובה בא מן המעשר? אמרו להן, אילו בחול, שמא אינו מביא אחת מן החולין וטופל למעשר אף הכא מביא אחת מן החולין ^א_כאוטופל למעשר. ומניין שהוא טופל למעשר _{והמעשר נעשה כקרבן חגיגה?} אמר רבי יוסי בן חנינה° , נאמר כאן (דברים ראה טז י) מסת, ונאמר להלן (דברים ראה יד כד) כי לא תוכל שאתו. מה שאתו האמור להלן, מעשר. אף כאן מעשר. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} נאמר כאן שמחה דכתיב ושמחתה בחגיך. ונאמר להלן שמחה דכתיב וזבחתה שלמים ושמחתה לפני ה’. מה שמחה האמורה להלן מעשר. אף כאן מעשר. ויביא כולם מן המעשר? עולא בר ישמעאל° אמר, נאמר כאן מסת. ונאמר להלן (בראשית מקץ מג לד) ותרב משאת בנימן. מה משאת שנאמר להלן, אחת עיקר והשאר טפילה _{שקיבל את חלקו והוסיפו לו עוד ארבע חלקים.} אף מסת שנאמר כאן, אחת עיקר והשאר טפילה. אמר רבי יוסי ברבי בון° , והלא שלמי נדבה כשלמי חגיגה הן, ולמה הוא טופל לון _{רק בגלל} אילין קרייא? _{למה צריך פסוק ומאי נפקא מינה אם מביא שלמי נדבה מכסף מעשר שני או שטופל ונעשה כשלמי חגיגה?} ללמדך שדוחין עליהן יום טוב

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_כבישראל יוצאין ידי חובתן _{בשימחה,} בנדרים ובנדבות ובמעשר בהמה. והכהנים, בחטאת ובאשם ובחזה ובשוק ובבכור, אבל לא בעופות ולא במנחות:

גמ’: רבי זעירה° ועולא בר ישמעאל° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל _{שאינו יוצא אלא אם שחט בזמן שמחה.} התיב רבי אבא° , והא תני ^א_כגחגיגת ארבעה עשר יוצאין בה משם שמחה

[דף ה עמוד ב]

ואין יוצאין בה משם שלמים _{שלמי חגיגה?} אמר רבי זעירה° תיפתר _{שלא הספיק להקריב בארבע עשר} בששחטה ברגל. אמר לו רבי אבא° , אם בששחטה ברגל, אין זו חגיגת ארבעה עשר. מאי כדון _{האם יוצא בחגיגת ארבע עשר או לא?} אמר רבי זעירה° . עד דאנן תמן _{כשעדין הייתי בבבל} שמעתנה דאמר עולא בר ישמעאל° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. כד סלקית להכא _{כשעליתי לארץ ישראל} שמעית תנא דאמר רבי חייה° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. נאמר (דברים ראה טז טו) והיית אך שמח, לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה, או יכול אף לילי יום טוב הראשון? תלמוד לומר והייתה אך שמח, אך חלק. מרבים ערב יום טוב אחרון שיש לו במה לשמוח, וממעטים ערב יום טוב ראשון שאין לו במה לשמוח, שצריך לשחוט בזמן שימחה _{ובלילה אסור לשחוט} ואינו יוצא בשחיטת יום י"ד. רבי חייה° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} נאמר (דברים ראה טז יד) ושמחת בחגך, משאת מתחייב בחגיגה, את מתחייב בשמחה. ובערב יום טוב ראשון שלא נתחייב בחגיגה אינו יכול לשחוט שלמי שמחה. התיבון והתנינן ההלל והשמחה שמונה. הגע עצמך שחל יום הראשון להיות בשבת. לשוחטן מערב הרגל אין את יכול, דאמרו רבי זעירא° ועולא בר ישמעאל° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל, לשוחטן ברגל אין את יכול שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה את השבת. אימתי _{אז למה} אמרו ההלל והשמחה שמונה? אמר רבי יוסה° _אסי, קיימה רב אבודמי נחותה° , בכהנים ובשעיר _{כך שדי שיש מי שיכול לשמוח בכל שמונת ימי החג.} תנן, ^א_כדאבל לא בעופות ולא במנחות. מאי טעמא? דכתיב זבח

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ה

מתני’: ^א_כהמי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מעוטים, מביא שלמים מרובין ועולות ממועטות. אוכלים מעוטין ונכסים מרובין, מביא עולות מרובות ושלמים ממועטין. זה וזה ממועטין, על זה נאמר מעה כסף ושתי כסף. זה וזה מרובין, על זה נאמר (דברים ראה טז יז) איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך:

גמ’: עני וידו רחבה, קורא אני עליו איש כמתנת ידו. עשיר וידו מעוטה, קורא אני עליו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך. עני וידו מעוטה, על זה נאמר אין פחות משתי כסף. איש, פרט לקטן. רבי ירמיה° בעי, אמר הרי עלי חגיגה בחמש סלעים והביא בשתים. כיוון שהביא כשיעור יצא, או לא יצא שכבר נקבע? אמר לו רבי יוסי° _{בר זבידא}, ולמה לא? אילו מי שאמר הרי עלי אשם בחמש סלעים _{שדינו לפחות בשני סלעים} , שמא לא נקבע? אלא ודאי נקבע ואם הביא בשנים לא יצא. אף הכא נקבע

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ו

מתני’: ^א_כומי שלא חג ביום טוב הראשון של חג, חוגג והולך את כל הרגל ויום טוב האחרון. עבר הרגל ולא חג, ^א_כזאינו חייב באחריותו. על זה נאמר (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות

[דף ו עמוד א]

גמ’: תנן, מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג, חוגג והולך את כל הרגל ויום טוב האחרון. אף שיום טוב אחרון של חג רגל בפני עצמו, לעניין תשלומים הרי הוא תשלומים דראשון. מניין? אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, נאמר ט"ו בפסח, ונאמר ט"ו בחג. מה ט"ו שנאמר בפסח, יום טוב האחרון תשלומין לראשון _{שהרי הוא חלק מחג הפסח ואינו רגל בפני עצמו} אף חמשה עשר שנאמר בחג, יום טוב האחרון תשלומין לראשון. אמר יהודה בר ספרא° בשם רבי הושעיה° כתיב (ויקרא אמור כג מא) וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים. וכי שבעה הם? והלא שמונה הם? אלא צא שבת מהם _{שבשבת לא מביאים קרבן חגיגה} הרי שבעה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, וכי מיכן למדנו ^א_כחשאין חגיגה דוחה את השבת? לא ממקום אחר? שהרי חגיגה קרבן יחיד וקרבן יחיד לא דוחה שבת. התיב רבי יוחנן אחוי דרב ספרא° , והא תני אף בפסח כן. וכתיב (במדבר פינחס כח יז) חג שבעת ימים מצות יאכל. מעתה צא שבת מהן הרי ששה.. ואף בחג הסכות פעמים שהם רק שישה הגע עצמך שחל יום טוב הראשון ויום טוב האחרון להיות בשבת, מעתה צא מהם שני ימים, הרי ששה. כי אתא רבי חנניה° אמר , יהודה בר ספרא° אמר בשם רבי הושעיה° כתיב (שמות בא יב יד) וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים. וכי שבעה הם? והלא שמונה הם. אלא צא שבת מהם, שכבר למדנו ממקום אחר שאין חגיגה דוחה שבת, אלא מלמד שיום טוב האחרון תשלומין לראשון. _{ואף שיש פעמים שהם רק שישה ברוב השנים הם שבעה} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ותני כן, שמיני רגל בפני עצמו, פייס בפני עצמו, ברכה בפני עצמה, קרבן בפני עצמו. רגל בפני עצמו, דאמר רבי אבון° בשם רבי אחא° , בכולהם כתיב וביום, וכאן כתיב ביום. ללמדך שהוא רגל בפני עצמו. פייס בפני עצמו, _{שרק ביום הראשון היה פיס לקבוע ממי להתחיל וכל שאר הימים המשיכו ממנו לפי הסדר. ורק ביום השמיני חזרו להגריל} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתא אמרה כן דתנן, ^א_כטבשמיני חזרו לפייס כרגלים. ברכה בפני עצמו. אמר רבי אילא° _אילעא זמן שהחינו. קרבן בפני עצמו. ^א_לפר אחד איל אחד: _{ולא כמו בשאר ימי סכות שהקריבו את פרי החג שביום הראשון הקריבו שלושה עשר פרים ובכל יום היה פוחת אחד}

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ז

מתני’: °רבי שמעון בן מנסיא אומר, אי זהו מעוות שאינו יכול לתקון? זה שבא על הערוה והוליד ממזר. אם תאמר בגנב וגזלן? יכול הוא לחזור ולתקן. °רבי שמעון בן מנסיא אומר, אין קורין מעוות אלא למי שהוא מתוקן מתחילה ונתעוות. ואיזה זה? זה תלמיד חכם שפורש מן התורה:
גמ': תני °רבי שמעון בן יוחי , אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים _מלמדים מה טעמא? שנאמר (ירמיהו ט יא) על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עבר? ויאמר ה', על עזבם את תורתי. רבי יודן נשייא° שלח לרבי חייה° ולרבי אסי° ולרבי אמי° _{בן נתן}, למיעבור בקירייתא _{שיעברו בכפרים} דארעא דישראל, למתקנה לון ספרין ומתניינין _{למנות להם סופרים ומלמדים}. עלין לחד אתר ולא אשכחון לא ספר ולא מתניין _{באו למקום אחד ולא מצאו לא סופר ולא מלמד}. אמרין לון, אייתון לן נטורי קרתא _{תביאו את שומרי העיר}. אייתון לון סנטורי

[דף ו עמוד ב]

קרתא _{הביאו את שומרי העיר} אמרון לון, אילין אינון נטורי קרתא _{אלו שומרי העיר}? לית אילין אלא חרובי קרתא _{אין אלו אלא מחריבי העיר}. אמרין לין ומאן אינון נטורי קרתא _{מי הם שומרי העיר}? אמר לון, ספרייא ומתנייניא _{הסופרים והמלמדים}. הדא היא דכתיב (תהילים קכז א) אם ה' לא יבנה בית וגו'. רבי חונה° ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , מצאנו שוויתר הקדוש ברוך הוא לישראל על עובדי כוכבים ומזלות ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים, ועל מאסם בתורה לא וויתר. מה טעמא? שנאמר (ירמיהו ט יא) ויאמר ה' על עזבם את תורתי, על אשר עשו עובדי כוכבים ומזלות וגילוי עריות ושפיכות דמים אין כתוב כאן. אלא ויאמר ה' על עזבם את תורתי. אמר רבי חייה בר אבא° , אם אותי עזבו, אוותר להם אם את תורתי שמרו, שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו, אור שבה היה מקרבן אצלי. רב חונה° אמר, ^א_לאלמד תורה שלא לשמה. שמתוך שלא לשמה את בא לשמה. °רבי יהודה _{בר עילאי} כשהיה רואה את המת או את הכלה מתקלסין, היה נותן עיניו בתלמידים ואומר, המעשה קודם לתלמוד. _{והפסיקו ללמוד ויצאו ללות את המת או לשמח את הכלה.} נמנו בעליית בית אריס, ^א_לבהתלמוד קודם למעשה. רבי אבהו° הוה בקיסרין, שלח לרבי חנינה בריה מזכי _{שלח את ר"ח בנו ללמוד} בטיבריה, שלחון ואמרון ליה, גמל הוא חסד. שלח כתב ליה המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטיבריא? וכבר נמנו בעליית בית אריס בלוד, התלמוד קודם למעשה. רבנן דקיסרין אמרין, הדא דאת אמר, בשיש שם מי שיעשה. אבל אם אין שם מי שיעשה, המעשה קודם לתלמוד. דלמא _{מעשה שהיה}. רבי חייה° רבי יסא° _אסי ורבי אמי° _{בן נתן} ענין מייתי _{אחרו לבוא} לגבי רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר לון, אין הויתון יומא דין? אמרון ליה, גמל חסד אמר לון, ולא הוה תמן חורנין? אמר לו מגיר _גר הוה שאין לו קרובים שיעסקו בקבורתו

ירושלמי חגיגה, פרק א, הלכה ח

מתני’: היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמכו. הילכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא ממועט והלכות מרובות. הדינים והעבודות, הטהרות והטמאות והעריות יש להן על מה שיסמכו והן הן גופי תורה:

גמ’: תנן, היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמכו _{שזה הלכה למשה מסיני ואין אפילו סמך מהתורה.} תני °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, יש להן על מה שיסמכו דכתיב (תהילים קיט קו) נשבעתי ואקיימה, משמע שפעמים שאינו מקיים _{על ידי התרה.} °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, יש להן על מה שיסמכו דכתיב (תהילים צה יא) אשר נשבעתי באפי. באפי נשבעתי, חוזר אני בי. תמן תנינן, ארבעה נדרים התירו חכמים. נדרי זירוזין, נדרי הבאי, נדרי שגגות, נדרי אונסין. וכל הנדרים, לא חכמים הם שהן מתירין? והא כתיב (במדבר מטות ל ב) וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל. תלה הפרשה בראשי המטות שיהו מתירין להן את נדריהן. ורב יהודה° _נשיאה אמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, כתיב (במדבר מטות ל ג) לא יחל דברו. ^א_לגהוא אינו מוחל דברו, אחר הוא שעושה דברו חולין. ואי זה זה? זה החכם שהוא מתיר לו את נדרו. אלא ארבע נדרים אינם צריכים חכם להתירם _{שהם בטלים מאליהן.} שאר נדרים צריכים חכם להתירם. רבי זעירה° רב יהודה° _נשיאה וירמיה בר אבא° אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}

[דף ז עמוד א]

שלשה שהן יודעין לפתח, מתירין כזקן. סברין מימר דווקא ^א_לדבמקום שאין זקן. רבנן דקיסרין אמרין, אפילו במקום שיש זקן. אמרין קומי רבי יסא° _אסי, וכי רב הונה° ראשי מטות _{הרי היה בבבל ושם אין סמיכה אז איך הוא מתיר נדרים לבד?} אמר לו, אין לית רב הונה° ראשי מטות, מאן אינון ראשי מטות? רב הונה° ראש לראשי המטות. _{שכדי להתיר את הנדר צריך שיהיה בקיא ואין צריך שיהיה סמוך} מהו למנות זקינים לדברים יחידים? נישמעינה מן הדא, רב° _{אבא בר אייבו} מניתיה °רבי להתיר נדרים ולראות כתמים. מן דדמך _כשמת, בעא גבי בריה _{ביקש מבנו} היתר לראות מומי בכורות. אמר לו, איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא. רבי יוסי ברבי בון° אמר , כולא יהב ליה, לדון יחידי, ולהתיר נדרים, ולראות מומין שבגלוי. מן דדמך _כשמת, בעא גבי בריה _{ביקש מבנו} היתר לראות מומין שבסתר. אמר לו, איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא _{ו °רבי לא התיר לרב° אבא בר אייבו לפי שהיה בקיא מאד ושמא ילמדו ממנו ולא יהיו בקיאים כמותו ויבואו להתיר גם מום עובר.} אף על גב דאת אמר, ממנין זקינים לדברים יחידים, והוא שיהא ראוי לכל הדברים. כהדא, רבי יהושע בן לוי° מני לכל תלמידוי, והוה מצטער על חד דהוה בכי בעיינוי _{לוקה בעניו}, ולא הוה יכול ממנייתיה כיוון שלא יכל לפסוק על כתמים. וימניניה לדברים יחידים? הדא אמרה, ^א_לההראוי לכל הדברים, ראוי לדבר אחד. ושאינו ראוי לכל הדברים, אפילו לדבר אחד אינו ראוי. ^א_לומהו למנות זקינים לימים? נישמעינה מן הדא, רבי חייה בר אבא° אתא לגבי רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר ליה, פייס לי לרבי יודן נשייא° , דיכתוב לי חדא איגרא דאיקר _{כתב המלצה}, ניפוק לפרנסתי לארעא ברייתא _{שאצא לפרנסתי לחו"ל}. פייסיה וכתב ליה, הרי שילחנו אליכם אדם גדול. הרי הוא שלוחינו וכיוצא בנו עד שהוא מגיע אצלינו. חזקיה° רבי דוסתי° ורבי אבא בר זמינא° , ומטו בה משמיה ד רבי דוסי סבא° אמרי, הכין כתב ליה, הרי שילחנו לכם אדם גדול. ומה הוא גדולתו? שאינו בוש לומר לא שמעתי. מהו להתיר בפלנים _{בגד עליון רגיל} או שזה כמו דין וצריך להתכסות בטלית? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מתירין בפלנים. °רבי התיר בפלנים. רבי יהושע בן לוי° מתיר בפלנים. אמר רבי חונה° בשם רבי ירמיה° , במקום שאין טלית. אמר רבי יוסי ברבי בון° , לנדרים קלין _{שאין צורך להתעמק ולחפש איך להתיר אלא די בחרטה כדי להתירם} אבל בנדרים שצריך למצא פתח הרי הם כמו דין וצריך להתעטף בטלית: תנן, הילכות שבת חגיגות והמעילות, הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא ממועט והלכות מרובות. הדינים והעבודות, הטהרות והטמאות והעריות יש להן על מה שיסמכו. אמר רבי יונה° , רבי חמא בר עוקבה° מקשי, והלא אין כתוב אלא (ויקרא שמיני יא לו) אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, ואת למד ממנו כמה הלכות, ולמה לא מנה גם דיני טהרה עם אלו שהן מקרא ממועט והלכות מרובות? אמר רבי זירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם באת הלכה תחת ידיך, ואין אתה יודע מה טיבה אל תפליגנה לדבר אחר _{לאמר שאינה נכונה.} שמא היא הלכה למשה מסני. שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני, שאין אנו יודעין טעמן, וכולהן משוקעות במשנה. אמר רבי אבין° ויאות היא. דהא מתניתין דשני מיני חטים, אילולי שבא נחום ופירש לנו שהיא הלכה למשה מסני, כלום יודעין היינו? אמר רבי זירא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} כתיב (הושע ח יב) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. וכי רובה של תורה נכתבה? אלא

[דף ז עמוד ב]

מרובין הן הדברים הנדרשים מן הכתב בי”ג מידות, מן הדברים הנדרשים מן הפה ואין להם מקור בתורה שבכתב. וכיני _{האם כך הוא}? אלא כיני. חביבין הן הדברים הנדרשים מן הכתב, מן הדברים הנדרשים מהפה. רבי יודא בן פזי° אומר . אכתוב לו רובי תורתי, אלו התוכחות. אפילו כן, לא כמו (הושע ח יב) זר נחשבו? אמר רבי אבין° . אילולי כתבתי לך רובי תורתי, לא כמו זר נחשבו? דמה בינן לאומות? שהגויים יעתיקו את התורה ונמצא, אלו מוציאין ספריהם, ואלו מוציאין ספריהם. אלו מוציאין דפתריהן _{מחברותיהם}, ואלו מוציאין דפתריהון. רבי חגי° אמר בשם רבי שמואל בר נחמן° . נאמרו דברים בפה, ונאמרו דברים בכתב. ואין אנו יודעין איזה מהן חביב. אלא מן מה דכתיב (שמות כי תשא לד כז) ויאמר ה’ אל משה כתוב לך את כל הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. הדא אמרה, אותן שבפה חביבין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי יודן בי רבי שמעון° . חד אמר על שתיהם נכרת הברית, דכך נאמר . אם שמרת מה שבפה ושמרת מה שבכתב, אני כורת אתך ברית. ואם לאו, אין אני כורת עמך ברית. וחרנא אמר. אם שמרת מה שבפה וקיימת מה שבכתב, אתה מקבל שכר. ואם לאו, אין אתה מקבל שכר אבל כריתת ברית נאמרה רק על תורה שבעל פה. רבי יהושוע בן לוי° אמר. כתיב ויתן ה’ אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ה’ עימכם בהר. במקום עליהם, כתב ועליהם, במקום כל, כתב ככל, במקום דברים, כתב הדברים, מלמד שמקרא משנה תלמוד ואגדה, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני. מה טעם? דכתיב (קהלת א י) יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא. משיבו חבירו ואומר לו, כבר היה לעולמים אשר היה לפנינו. אמר רבי זעירה° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אין למידין. לא מן ההלכות למשה מסני, ולא מן האגדות ולא מן התוספות, אלא מן התלמוד. והא שני מיני חיטים. זה הלכה למשה מסיני, אז איך °רבי חלפתא בן שאול למד ממנה ותני, היא שני מיני חיטין, היא שני מיני שעורין? אמר רבי זעירה° . כך היתה הלכה בידן ושכחוה. היא שני מיני חטין, היא שני מיני שעורין. והרי עוד הרבה הלכות נלמדו משני מיני חיטים כדתנינן, המחליק בצלים לחים לשוק, ומקיים יבשים לגורן. אית לך מימר, שוק וגורן כך היתה הלכה בידן ושכחוה? אלא ודאי מדמים ולומדין אפילו מהלכה למשה מסני. ומה שנאמר דאין לומדים הכוונה בקל וחומר. אמר רבי חנניא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אין למידין מן ההורייה שהורה רבו לאחד, שמא מקרה מיוחד היה. הכל מודים, שאין למידין מן המעשה, שאם יאמר לך אדם ראיתי שאירע מקרה דומה והורו כן, אין לסמוך על דבריו. דשמא לא עיין היטב. בעי מיניה רבי מנא° _{בן יונה}. הדא דתימר, בההוא דלא סבר לא למד, דכיוון דלא בקיא בפרטי ההלכה אולי לא דקדק יפה. ברם בההוא דסבר, עבד? אמר לו, בין סבר בין לא סבר . בההוא דפליגי _{בהלכה שנחלקו בה}. אין למידין מן המעשה. דכיוון דפליגי ביה רבנן, שמא נהג כך בגלל סיבות אחרות שאינך יודע, ברם בההוא דלא פליגי, למידין מן המעשה בין סבר בין לא סבר. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_לזכל האיסורין שריבה עליהן שוגג והתבטלו, מותרין. מזיד, אסורין. ולא מתניתין היא? דתנן, שוגג מותר, מזיד אסור. מתניתא בתרומה. אתא רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} מימר לך, אפילו שאר כל הדברים. אמר רבי אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}.

[דף ח עמוד א]

כשם שמצוה לומר _להוכיח על דבר שהוא נעשה, כך מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה. דמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כשם שאסור לטהר את הטמא. כך אסור לטמא את הטהור. אמר רבי אבא בר יעקב° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם באת הלכה תחת ידך. ואי אתה יודע אם לתלות אם לשרוף? לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה. שאין לך חביב בתורה, יותר מפרים הנשרפים ושעירים הנשרפין _{שהרי דמם נכנס לפנים,} והן בשריפה. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. דנין דבר שאין מצותו לכן, מדבר שמצותו לכן?

הדרן עלך פרק הכל חייבין

פרק שני – אין דורשין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה א

מתני’: ^ב_אאין דורשין בעריות בשלשה. ולא במעשה בראשית בשנים. ^ב_בולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. וכל המסתכל בארבעה דברים, רתוי לו כאילו לא בא לעולם. מה למעלן ומה למטן, מה לפנים ומה לאחור. כל שלא חס על כבוד קונו, רתוי לו כאילו לא בא לעולם:

גמ’: תנן, אין דורשין בעריות בשלשה. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה, ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} היא דדריש אזהרה לבא על הזכר מניין דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. עד כדון לשוכב, לנשכב מניין? ואת זכר לא תשכב משכבי אשה קרי ביה לא תישכב. נותר הפסוק איש איש אל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה ללמד, איש איש תרי שאר בשרו חד, ואמר רחמנא לא תקרבו הני תלתא _{אותם שלושה} לגלות ערוה. מכאן שאין דורשין בעריות בשלושה. ברם כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דתני אזהרות לשוכב ולנשכב מאיש איש ולא מתשכב תישכב, אין איסור לדרוש בעריות אפילו יותר משלושה

[דף ח עמוד ב]

היכי עבדינן לעובדה _{הלכה למעשה}? מן דרבי אמי° _{בן נתן} יתיב מתני איש איש אזהרה לשוכב אזהרה לנשכב, הדא אמרה הלכה כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}: תנן, ולא במעשה בראשית בשנים: אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה, ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} היא. ברם כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דורשין. היכי עבדינן _{לעובדה הלכה למעשה}? מן מה דרבי יודה בר פזי° יתיב דרש, בתחילה היה העולם מים במים, הדא אמרה הלכה כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} שדורשים במעשה בראשית ברבים. דרש רבי יודה בר פזי° בתחילה היה העולם מים במים, מה טעמא? דכתיב (בראשית בראשית א ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים. חזר ועשאו שלג דכתיב (תהילים קמז יז) משליך קרחו כפיתים. חזר ועשאו ארץ דכתיב (איוב לז ו) כי לשלג יאמר הוי ארץ. והארץ עומדת על מים דכתיב (תהילים קלו ו) לרוקע הארץ על המים. והמים עומדים על הרים דכתיב (תהילים קד ו) על הרים יעמדו מים. וההרים עומדין על רוח שנאמר (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח. והרוח תלויה בסערה שנאמר (תהילים קמח ח) רוח סערה עושה דברו. וסערה, עשאה הקדוש ברוך הוא כמין קמיע ותלויה בזרועו שנאמר (דברים וזאת הברכה לג כז) ומתחת זרועות עולם, כי הנה יוצר הרים וגו' זה אחד מששה מקריות שהיה °רבי קורא אותן ובוכה (צפניה ב ג) בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה’. אמר כולי האי ואולי ? (עמוס ה טו) שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה’ אלקי צבקות שארית יוסף. אמר כולי האי ואולי ? (איכה ג כט) יתן בעפר פיהו אולי יש תקווה. אמר כולי האי ואולי ? (קהלת יב יד) כי את כל מעשה האלקים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע. אמר עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו ? (שמואל א כח טו) ויאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} אל שאול למה הרגזתני וגו' אמר לו, לא היה לך להרגיז את בוראך אלא בי שעשיתני עבודה זרה שלך? אין את יודע כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד. ולא עוד אלא שהייתי סבור שהוא יום הדין ונתייראתי. והרי דברים קל וחומר. מה אם שמואל° _{בר אבא בר אבא} רבן של נביאים, שכתוב בו (שמואל א ג כ) וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמאל לנביא לה’, נתיירא מיום הדין. אנו על אחת כמה וכמה. והדין (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח מגיד לאדם מה שיחו עשה שחר עיפה ודורך על במותי ארץ ה’ אלקי צבקות שמו. ^ב_גאפי' דברים שאין בהן חט, נכתבין לאדם על פינקסו ומי מגיד לאדם? הבל היוצא מפיו. אמר רבי חגיי° בשם רבי יעבץ° , מאי עשה שחר עיפה? שחר אילין ציפאריי _{זה הבקר}, ועיפה אלו תוהו חושך ואפילה. אמר רבי יודה בר פזי° בשם °רבי יוסי בי רבי יודה , אדריינוס שאל לעקילס הגר, קושטין אתון אמרין דהין עלמא קיים על רוחא _{האם זה אמת מה שאתם אומרים שהעולם עומד על הרוח}? אמר לו אין. אמר לו מן הן את מודה _מוכיח לי? אמר לו, אייתי לי הוגנין _{תביא ליגמלים}. אייתי ליה הוגנין _{הביא לו גמלים}. אטעונינון טעוניהון _{הטעין אותם משא}, אקימון וארבעון _{הקים וריבץ אותם}, נסתון וחנקון _{לקח וחנק אותם}. אמר לו, הא לך אקימו _{תקים אותם}. אמר לו, מן דחנקתון _{אחרי שחנקתה אותם}? אמר לו כלום חסרתנון, לא רוחא היא דנפקא מינהון? ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. עוד היא כ°רבי עקיבא _{בן יוסף}? דברי הכל היא. כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו. לא כן אמר רב° _{אבא בר אייבו} אין אדם רשאי לומר דבר כנגד רבו, אלא אם כן ראה או שימש. אז איך יתכן שיבין מדעתו אם אף פעם לא שמע ? כיצד הוא עושה? בתחילה רבו פותח לו ראשי פסוקים

[דף ט עמוד א]

ומסכים _{ורואה אם הוא מבין מעצמו או לא.} אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תלמיד וותיק היה לו ל°רבי ודרש פרק אחד במעשה המרכבה ולא הסכימה דעתו של °רבי , ולקה בשחין. התורה הזו _{מעשה מרכבה} דומה לשני שבילים, אחד של אור, ואחד של שלג. היטה בזה מת באור. היטה בזו מת בשלג. מה יעשה? יהלך באמצע. מעשה ב°רבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך על הדרך רוכב על החמור, ו°רבי אלעזר בן ערך מהלך אחריו. אמר לו רבי , השניני פרק אחד במעשה המרכבה. אמר לו, ולא כך שנו חכמים, ולא במרכבה אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו? אמר לו, רבי, תרשיני לומר דבר לפניך אני. אמר לו אמור, כיון שפתח °רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה, ירד לו °רבן יוחנן בן זכאי מן החמור. אמר, אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני, ואני רכוב על החמור. הלכו וישבו להן תחת אילן אחד, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. והיו מלאכי השרת מקפצין לפניהן כבני חופה שמיחין לפני חתן. נענה מלאך אחד מתוך האש ואמר, כדבריך °רבי אלעזר בן ערך כן הוא מעשה המרכבה. מיד פתחו כל האילנות פיהן ואמרו שירה שנאמר (תהילים צו יב) אז ירננו כל עצי יער. כיון שגמר °רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה, עמד °רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו ואמר. ברוך ה' אלהי אברהם יצחק ויעקב שנתן לאברהם אבינו בן חכם יודע לדרוש בכבוד אבינו שבשמים. יש לך נאה לדרוש ואינו נאה מקיים. נאה מקיים ואינו נאה דורש. °אלעזר בן ערך נאה דורש ונאה מקיים. אשריך אברהם אבינו, שיצא מחלציך °רבי אלעזר בן ערך . וכיון ששמעו °רבי יוסף הכהן ו°רבי שמעון בן נתנאל , אף הם פתחו במעשה המרכבה. אמרו, יום א' בתקופת תמוז היה, ורעשה הארץ ונראתה הקשת בענן. ויצאה בת קול ואמרה להן, הרי המקום פנוי לכם. והטריקלין מוצע לכם. אתם ותלמידיכם מזומנין לכת שלישית. ואתיא כמאן דאמר (תהילים טז יא) שובע שמחות את פניך. שבע כיתות של צדיקים לעתיד לבוא. שוב מעשה ב°רבי יהושע _{בן חנניה} שהיה מהלך בדרך, ו°בן זומא בא כנגדו. שאל בשלומו ולא השיבו. אמר לו, מאיין ולאיין °בן זומא ? אמר לו מסתכל הייתי במעשה בראשית, ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא פותח טפח. נאמר כאן ריחוף דכתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים, ונאמר להלן (דברים האזינו לב יא) כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף. מה ריחוף שנאמר להלן, נוגע ואינו נוגע. אף ריחוף שנאמר כאן, נוגע ואינו נוגע. אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} לתלמידיו, הרי °בן זומא מבחוץ _{הסתלק מהעולם שמהרהר בדברים כאלו.} ולא היו ימים קלים עד שנפטר °בן זומא . אמר רבי יודה בר פזי° בשם °רבי יוסי בי רבי יודה . שלשה הרצו תורתן לפני רבן. °רבי יהושע _{בן חנניה} לפני °רבן יוחנן בן זכאי . °רבי עקיבא _{בן יוסף} לפני °רבי יהושע _{בן חנניה}. °חנניה בן חכיניי לפני °רבי עקיבא _{בן יוסף}. מיכן והילך, אין דעתן נקייה _{שאפילו התלמידים שלהם כבר לא ידעו לדרוש במעשה מרכבה.} ארבעה נכנסו לפרדס. אחד הציץ ומת. אחד הציץ ונפגע. אחד הציץ וקיצץ בנטיעות. אחד נכנס בשלום ויצא בשלום. °בן עזאי הציץ ונפגע. עליו הכתוב אומר (משלי כה טז) דבש מצאת, אכול דייך פן תשבענו והקאתו. °בן זומא הציץ ומת. עליו הכתוב אומר (תהילים קטז טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אחר הציץ וקיצץ בנטיעות. מני אחר? °אלישע בן אבויה , שהיה הורג רבי תורה. אמרין, כל תלמיד דהוה חמי ליה משובח באוריתא, הוה קטיל ליה. ולא עוד אלא דהוה עליל לבית וועדא _{נכנס לבית המדרש}, והוה חמי טלייא קומי ספרא _{והיה רואה תינוקות אצל המלמד}, והוה אמר. מה אילין יתבין עבדין הכא _{מה אלו עושים כאן}? אומנותיה דהן בנאי. אומנותיה דהן נגר. אומנותיה דהן צייד. אומנותיה דהן חייט. וכיון דהוון שמעין כן, הוון שבקין ליה ואזלין לון _{היו עוזבים והולכים להם}. עליו הכתוב אומר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו'. שחיבל מעשה ידיו של אותו האיש. אוף בשעת עקתא _השמד הוון מטענין לון מטילין בשבת _{שהרומאים חיבו את ישראל לחלל שבת ולסחוב משאות בשבת,} והוון מתכוונין מיטעון תרי חד מטול _{ונושאים שנים משא אחד}, משום שנים שעשו מלאכה אחת. אמר אטעוננון יחידאין _{שגילה לגוים שהיהודים לא באמת מחללים שבת ואמר להם שיצוו עליהם לסחוב כל אחד לבד.} אזלין ואטעונינון יחידיין. והוון מתכוונין מיפרוק בכרמלית שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. אמר אטעונינון צלוחיין _{כלי זכוכית} שאי אפשר להניחם בדרך שאם יניחום על הארץ ישברו. אזלין ואטעונינון צלוחיין _{כלי זכוכית}. °רבי עקיבא _{בן יוסף} נכנס בשלום ויצא בשלום. עליו הכתוב אומר

[דף ט עמוד ב]

(שיר השירים א ד) משכני אחריך נרוצה וגו'. °רבי מאיר הוה יתיב דרש בבית מדרשא דטיבריה. עבר °אלישע רביה רכיב על סוסייא ביום שובתא. אתון ואמרין ליה _{באו ואמרו לו}, הא רבך לבר _בחוץ. פסק ליה מן דרשה ונפק לגביה _{ויצא אליו}. אמר לו, מה הויתה דרש יומא דין? אמר לו נאמר (איוב מב יב) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו וגו'. אמר לו ומה פתחת ביה? אמר לו (איוב מב י) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. שכפל לו את כל ממונו. אמר, ווי דמובדין ולא משכחין. עקיבה רבך לא הוה דרש כן אלא (איוב מב יב) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו, בזכות מצות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו. אמר לו ומה הויתה דריש תובן _עוד? אמר לו נאמר (קהלת ז ח) טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר לו ומה פתחת ביה? אמר לו, לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו, והוליד בזקנותו נתקיימו. הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד, ובזקנותו ונשתכר, הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה, ובזקנותו וקיימה, הוי טוב אחרית דבר מראשיתו. אמר, ווי דמובדין ולא משכחין. °עקיבה רבך לא הוה דרש כן, אלא טוב אחרית דבר מראשיתו, בזמן שהוא טוב מראשיתו. ובי היה המעשה. אבויה אבא, מגדולי ירושלם היה. ביום שבא למוהליני, קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד, ול°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ול°רבי יהושע _{בן חנניה} בבית אחד, מן דאכלון ושתון, שרון מטפחין ומרקדין. אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ל°רבי יהושע _{בן חנניה}, עד דאינון עסיקין בדידהון, נעסוק אנן בדידן. וישבו ונתעסקו בדברי תורה, מן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים. וירדה אש מן השמים והקיפה אותם. אמר להן אבויה, רבותיי מה באתם לשרוף את ביתי עלי? אמרו לו, חס ושלום. אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה, מן התורה לנביאים, ומן הנביאים לכתובים. והיו הדברים שמיחים כנתינתן מסיני, והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני. ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש דכתיב (דברים ואתחנן ד יא) וההר בוער באש עד לב השמים. אמר להן אבויה אבא. רבותיי, אם כך היא כוחה של תורה, אם נתקיים לי בן הזה, לתורה אני מפרישו. ולפי שלא היתה כוונתו לשם שמים, לפיכך לא נתקיימה באותו האיש. אמר לו, ומה הייתה דורש תובן _עוד? אמר לו כתיב (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית. אמר לו, ומה פתחת ביה? אמר לו, דברי תורה קשין לקנות ככלי זהב, ונוחין לאבד ככלי זכוכית. ומה כלי זהב וכלי זכוכית אם נשתברו יכול הוא לחזור ולעשותן כלים כמו שהיו. אף תלמיד חכם ששכח תלמודו, יכול הוא לחזור וללמדו כתחילה. אמר לו דייך מאיר, עד כאן תחום שבת. אמר לו מן הן את ידע? אמר לו, מן טלפי דסוסיי דהוינא מני _{שהייתי מונה} והולך אלפיים אמה. אמר לו, וכל הדא חכמתא אית ביך, ולית את חזר בך _{כל החכמה הזו בך ואינך חוזר בך}? אמר לו, לית אנא יכיל. אמר לו, למה? אמר לו, שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רכוב על סוסי ביום הכיפורים שחל להיות בשבת. ושמעתי בת קול יצאה מבית קודש הקדשים ואומרת, שובו בנים, חוץ מ°אלישע בן אבויה שידע כחי ומרד בי. וכל דא מן הן אתת ליה _{וכל זה ממה בא לו}? אלא פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר, וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום. למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל, ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת. אמר, כתיב (דברים כי תצא כב ז) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים. איכן היא טובתו של זה? איכן היא אריכות ימיו של זה? ולא היה יודע שדרשה °רבי יעקב לפנים ממנו _{קדם לו}, למען ייטב לך, לעולם הבא שכולו טוב. והארכת ימים, לעתיד שכולו ארוך. ויש אומר, על ידי שראה לשונו של °רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם. אמר, זו תורה וזו שכרה? זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן? זה הוא הלשון שהיה יגע בתורה כל ימיו? זו תורה וזו שכרה? דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים. ויש אומרים, אמו כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי עובדי כוכבים ומזלות, והריחה מאותו המין, והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה. לאחר ימים חלה אלישע. אתון ואמרון ל°רבי מאיר , הא רבך באיש _חולה. אזל בעי מבקרתיה, ואשכחיה באיש _{הלך לבקר אותו ומצא שהוא חולה}. אמר לו, לית את חזר בך? אמר לו ואין חזרין מתקבלין _{אם אחזור יקבלוני}? אמר לו, ולא כן כתיב (תהילים צ ג) תשב אנוש עד דכא. עד דיכדוכה של נפש מקבלין. באותה שעה, בכה אלישע ונפטר ומת. והיה °רבי מאיר שמח בלבו ואומר, דומה שמתוך תשובה נפטר רבי . מן דקברוניה, ירדה האש מן השמים ושרפה את קברו. אתון ואמרין ל°רבי מאיר , הא קבריה דרבך אייקד _נשרף נפק בעי מבקרתיה ואשכחין אייקד _{הלך לבקר אותו ומצא שהוא נשרף} מה עבד, נסב גולתיה ופרסיה עלוי _{לקח את המעיל שלו ופרש אותו על הקבר}. אמר (רות ג יג) ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי וגו' ליני בעולם הזה שדומה ללילה, והיה בבוקר, זה העולם הבא שכולו בוקר. אם יגאלך טוב יגאל, זה הקדוש ברוך הוא שהוא טוב, דכתיב ביה (תהילים קמה ט) טוב ה' לכל, ורחמיו על כל מעשיו (רות ג יג) ואם לא יחפוץ לגאלך, וגאלתיך אנכי חי ה'. ואיטפיית _{כבתה האש}. אמרון ל°רבי מאיר , אין אמרין לך בההוא עלמא _{אם יאמרו לך בעולם האמת}, למאן את בעי למקרבה _{את מי תרצה לקרב אליך} ולהציל לאבוך או לרבך? אמר לון, אנא מיקרב לרבי קדמיי, ובתר כן לאבא. אמרון ליה, ושמעין לך _{להציל אדם זר?} אמר לון, ולא כן תנינן, מצילין תיק הספר עם הספר, תיק תפילין עם התפילין. מצילין לאלישע אחר בזכות תורתו. לאחר ימים הלכו בנותיו ליטול צדקה מ°רבי , גזר °רבי ואמר (תהילים קט יב) אל יהי לו מושך חסד, ואל יהי חונן ליתומיו. אמרו לו הבנות, °רבי , אל תבט במעשיו, הבט בתורתו. באותה השעה בכה °רבי , וגזר עליהן שיתפרנסו. אמר, מה אם זה שיגע בתורה שלא לשום שמים, ראו מה העמיד _{שיצאו ממנו °רבי מאיר ובנים צדיקים.} מי שהוא יגע בתורה לשמה, על אחת כמה וכמה. תנן, וכל המסתכל בארבעה דברים, רתוי לו כאילו לא בא לעולם. מה למעלן ומה למטן, מה לפנים ומה לאחור. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם בר סירה כתיב

[דף י עמוד א]

פליאה ממך מה תדע, עמוקה משאול מה תחקור. במה שהורשיתה התבונן אין לך ענין בנסתרות. רב° _{אבא בר אייבו} אמר כתיב (תהילים לא יט) תאלמנה שפתי שקר _{למילה תאלמנה שלוש פרושים,} יתחרשן, יתפרכן, ישתתקן. יתחרשן, כמה דאת אמר (שמות שמות ד יא) ויאמר ה' אליו, מי שם פה או מי שם אילם או חרש. יתפרכן _{התפוררו כמו שפורכים חיטים,} כמה דאת אמר (בראשית וישב לז ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים. ישתתקן, כשמועו (תהילים לא יט) הדוברות על צדיק עתק. הדוברות על צדיקו של עולם, דברים שהעתיק שהסתיר מבריותיו. בגאוה ובוז. זה שהוא מתגאה לומר, אני דורש במעשה בראשית. סבור שהוא כמגאה משבח לקדוש ברוך הוא, ואינו אלא כמבזה. אמר רבי יוסי בן חנינה° , ^ב_דהמתכבד בקלון חבירו, אין לו חלק לעולם הבא. המתכבד בכבוד חי העולמים, לא כל שכן? מה כתיב בתריה (תהילים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליריאך. אל יהי לו חלק ברב טובך. אמר רבי לוי° , כתיב (משלי כה ב) כבוד אלהים הסתר דבר כבוד מלכים חקור דבר וגו'. כבוד אלהים הסתר דבר, עד שלא נברא העולם, כבוד מלכים חקור דבר, משנברא העולם. אמר רבי לוי° , כתיב (איוב כ ד) הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ. הזאת ידעת מני עד, שלא תוכל לדעת מה היה קדם הבריאה. אבל את יכול לדעת, מני שים אדם עלי ארץ. אמר רבי יונה° בשם רבי אבא° , תני, כתיב (דברים ואתחנן ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך. יכול קודם למעשה בראשית? תלמוד לומר (דברים ואתחנן ד לב) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ. יכול מששי ואילך? תלמוד לומר ראשונים. אחר שריבה הכתוב מיעט. הרי אנו למידין מששי. מה ששי מיוחד שהוא מששת ימי בראשית, אף את לא תהא מביא לי, אלא את שהוא כיוצא בששי. יכול לידע מה למעלה מן השמים ומה למטה מן התהום? תלמוד לומר (דברים ואתחנן ד לב) ולמקצה השמים ועד קצה השמים. אלא עד שלא נברא העולם, את דורש ולבך מסכים אבל אסור לדרוש ברבים. משנברא העולם, את הולך וקולך הולך מסוף העולם ועד סופו שאתה רשאי לדרוש ברבים. תני בר קפרא° , כתיב ולמן היום, אף עד שלא נברא העולם את דורש אפילו ברבים. אתיא דרבי יודה בר פזי° שדרש שבתחילה היה העולם מים במים, כהדא דבר קפרא° שדורשים ברבים אף על קדם בריאת העולם. ומה דתני רבי חייה° _{בתוספתא על הפסוק כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך. יכול קודם למעשה בראשית וכ"ו} כהדא: דרבי אבא° ורבי יונה° אמרו בשם רבי לוי° , בבי"ת נברא העולם. מה בי"ת סתום מכל צדדיו ופתוח מצד אחד, כך אין לך רשות לדרוש מה למעלן ומה למטן, מה לפנים ומה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולבא. אומרין לבי"ת, מי בראך? והוא מראה להן בנקודה _התג ואומר, זה שלמעלן, ומה שמו? והוא מראה להן בנקודה שלאחריו שמכוון לכיוון האות אלף ואומר, ה' שמו, אדון שמו. דבר אחר, ולמה בבי"ת? שהוא בלשון ברכה, ולא באל"ף, שהוא לשון ארירה. אמר הקדוש ברוך הוא. איני בורא את עולמי אלא בבי"ת. שלא יהו כל באי העולם אומרין, היאך העולם יכול לעמוד ונברא בלשון ארירה? אלא הריני בורא אותו בבי"ת בלשון ברכה ואולי יעמוד. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בשתי אותיות נבראו שתי עולמות העולם הזה והעולם הבא. אחד בה"א, ואחד ביו"ד. מה טעמא? דכתיב (ישעיהו כו ד) כי ביה ה' צור עולמים. ואין אנו יודעין אי זה מהם נברא בה"א ואי זה מהם נברא ביו"ד. אלא מן מה דכתיב (בראשית בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. בה"א בראם. הוי אומר , העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא נברא ביו"ד. מה ה"א פתוח מלמטן, רמז לכל באי עולם שהן יורדין לשאול _לקבר. מה ה"א יש לו נקודה _תג מלמעלן, משעה שהן יורדין הן עולין _{בתחית המתים.} מה ה"א פתוח מכל צד שלמטה, כך פותח פתח לכל בעלי תשובה. מה יו"ד כפוף, כך יהיו כל באי העולם כפופין כדכתיב (ירמיהו ל ו) ונהפכו כל פנים לירקון. כיון שראה דוד כן _{שהעולם נברא בשתי אותיות אלו,} התחיל לקלס בשתי

[דף י עמוד ב]

אותיות דכתיב (תהילים קיג א) הללויה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. רבי יודן נשייא° שאל לרבי שמואל בר נחמן° . מהו דין דכתיב (תהילים סח ה) סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו? אמר לו, אין לך כל מקום ומקום שאינו ממונה על ביה _בעיות שלו _{שבכל מלכות יש מי שממונה לפתור בעיות וטענות שיש לאנשים.} ומי ממונה על ביה _בעיות שבכולם? הקדוש ברוך הוא, שנאמר ביה שמו. כי י-ה שמו. אמר לו, רבי אלעזר° _{בן פדת} רבך לא היה דרש כן, אלא משל למלך שבנה פלטין במקום ביבים במקום אשפות במקום סריות. מי שהוא בא ואומר הפלטין הזו במקום ביבין הוא, במקום אשפות הוא, במקום סריות הוא, אינו פוגם? כך מי שהוא אומר בתחילה היה העולם מים במים, הרי זה פוגם. משל לפרדיסו של מלך ועלייה בנויה על גביו, עליו להציץ אבל לא ליגע. וזה הפירוש בי -ה שמו שמבריאת העולמות שנבראו בשני אותיות אלו אתה רשאי לדרוש אבל לא קדם. °בית שמאי אומר, שמים נבראו תחילה אחר כך הארץ. ו°בית הלל אומרים, הארץ נבראת תחילה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהן, ואלו מביאין טעם לדבריהן. מה טעמון ד°בית שמאי ? שנאמר (בראשית בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. משל למלך שעשה כסא, משעשאו, עשה אפיפורין _הדום שלו שנאמר (ישעיהו סו א) השמים כסאי והארץ הדום רגלי. מה טעמון ד°בית הלל ? דכתיב (בראשית בראשית ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. משל למלך שעשה פלטין. משבנה את התחתונים, עשה את העליונים שנאמר (ישעיהו מח יג) אף ידי יסדה ארץ, וימיני טפחה שמים. אמר רבי יודה בר פזי° , ודא מסייעה ל°בית הלל דכתיב (תהילים קב כו) לפנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמים. אמר רבי חנינה° , ממקום ש°בית שמאי מביאין טעם לדבריהן, משם °בית הלל מסלקין לון. מאי טעמא ד°בית שמאי ? דכתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. משם °בית הלל מסלקין לון, דכתיב והארץ היתה, כבר היתה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם חכמים, אם לבירייה, שמים קדמו. ואם לשכלול, הארץ קדמה. אם לבירייה שמים קדמו, כדכתיב בראשית ברא אלהים וגו'. אם לשכלול הארץ קדמה, דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. שמים נבראו בראשון כ°בית שמאי . עשה שלשה ימים ועשו תולדות, שאחר שעברו יום ראשון ושני ושלישי, נאמר ברביעי יהי מאורות _{שהם תולדות הרקיע.} ים נברא בשני כ°בית שמאי , עשה ג' ימים ועשה תולדות, שעברו יום שני ושלישי ורביעי, בחמישי נאמר ישרצו המים. ארץ נבראה בשלישי כ°בית שמאי , עשת ג' ימים ועשה תולדות, שעברו יום שלישי ורביעי וחמישי, בששי נאמר ותוצא הארץ. ארץ נבראה בראשון כ°בית הלל , עשת שני ימים ועשו תולדות, שעברו יום ראשון ושני, בשלישי נאמר תדשא הארץ. שמים נבראו בשני כ°בית הלל , עשו שני ימים ועשו תולדות, שעברו יום שני ושלישי, ברביעי נאמר יהי מאורות. ים נברא בשלישי כ°בית הלל , עשה שנים ימים ועשה תולדות, שעברו יום שלישי ורביעי, בחמישי נאמר ישרצו המים. אמר °רבי שמעון בן יוחי , תמיה אני, היאך נחלקו אבות העולם, על ביריית העולם. שאני אומר, שמים וארץ לא נבראו, אלא כלפס הזה וככיסויה שנעשים יחד ואחר כך מפרידים אותם. מה טעמא? שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. אמר °רבי אלעזר ברבי שמעון , אם כדעת הזו שאמר אבא, מובן למה פעמים שהוא מקדים שמים לארץ, פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים, אלא מלמד ששניהן שקולים זה כזה

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה ב

מתני’: °יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך _{ביום טוב,} °יוסי בן יוחנן אומר ^ב_הלסמוך. °יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך, °נתיי הארבילי אומר לסמוך. °יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך, °שמעון בן שטח אומר לסמוך. °שמעיה אומר לסמוך, °אבטליון אומר שלא לסמוך. הלל ו°מנחם לא נחלקו. יצא °מנחם ונכנס °שמאי . הלל אומר לסמוך, ו°שמאי אומר שלא לסמוך. הראשונים _{בכל זוג} היו נשיאים והשניים אבות בית דין:

גמ’: בראשונה לא היתה מחלוקת בישראל, אלא על הסמיכה בלבד. ועמדו °שמאי והלל ועשו אותן ד' _{°שמאי אומר מקב לחלה והלל אומר מקבים °שמאי אומר ט' קבים מים שאובים פוסלים את המקוה והלל אומר מלא הין °שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן והלל אומר מפקידה לפקידה הלל אומר לסמוך °שמאי אומר שלא לסמוך.} משרבו תלמידי °בית שמאי ותלמידי °בית הלל ולא שימשו את רביהן כל צורכן, רבו המחלוקת בישראל ונחלקו לשתי כתות. אלו מטמאין ואלו מטהרין, ועוד אינה עתידה לחזור למקומה, עד שיבוא בן דוד. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא תהא שבות קלה בעיניך. שהרי סמיכה אינה אלא רשות, ונחלקו עליה אבות העולם. אמר רבי יוסה° _אסי, זאת אומרת שסומך ^ב_וצריך לכבוש את כובדו. דאי לא כן, מה אנן אמרין, אסור ליגע בבהמה ביום טוב? תנן, הלל ומנחם° לא נחלקו. יצא מנחם° ונכנס °שמאי . לאיכן יצא? יש אומרים

[דף יא עמוד א]

ממידה למידה _{יצא לתרבות רעה}. ויש אומר כנגד פניו יצא _{בעל כרחו יצא לעבודת המלך,} הוא ושמונים זוג של תלמידי חכמים, בתחילה מלובשין תירקי זהב, אחר כך השחירו פניהן כשולי קדירה, שאמרו להן, כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל. אנן תנינן °יהודה בן טבאי נשיא _{שהוא מופיע ראשון} ו°שמעון בן שטח אב בית דין _{שהוא מופיע שני} דתנן, הראשונים בכל זוג היו נשיאים והשניים אבות בית דין. אית תניי תני ומחלף. מאן דאמר °יהודה בן טבאי נשיא. עובדא דאלכסנדרייא מסייע ליה. ד°יהודה בן טבאי הוון בני ירושלם בעון ממניתיה _{רצו למנותו} נשיא בירושלם, ערק ואזל ליה _{ברח והלך} לאלכסנדריאה. והיו בני ירושלם כותבין, מירושלם הגדולה לאלכסנדריאה הקטנה. עד מתי ארוסי יושב אצלכם ואני יושבת עגומה עליו? פירש מיתי גו אילפא _{הפליג לבא בספינה} לחזור לירושלים אמר , דבורה מרתא דביתא דקבלתן _{דבורה בעלת הבית שארחה אותנו} מה הוות חסירה? אמר לו חד מן תלמידוי, רבי, עיינה הוות שברה _{עיניה פוזלות}. אמר לו, הא תרתיי גבך. חדא דחשדתני, וחדא דאיסתכלת בה. מה אמרית יאייא בריוא _{האם אמרתי שהיא נאה ביופיה}? לא אמרית אלא בעובדא _במעשיה, וכעס עלוי ואזל יצא לתרבות רעה _{וזה היה אותו האיש} . מאן דאמר °שמעון בן שטח נשיא, עובדא דאשקלון מסייע ליה, תרין חסידין הוון באשקלון. אכלין כחדא, ושתין כחדא, ולעיי באוריתא כחדא. דמך _מת חד מינהון, ולא איתגמל ליה חסד _{לא הגיעו אנשים ללויה} מית בריה דמעון מוכס _{מת בנו של המוכס במעון}, ובטלת כל מדינתא מיגמול ליה חסד. שרי _התחיל ההוא חסידא מצטער. אמר, ווי דלית לשנאיהון דישראל כלום. איתחמי ליה בחילמא _{נראה לו בחלום} ואמר לו, לא תיבזי בני מריך את עם ישראל. דין עבד חדא חובא, ואזל בה _{זה עשה עברה אחת ונענש עליה}. ודין עבד חדא טיבו, ואזל בה _{וזה עשה מצווה אחת וקיבל שכר עליה}. ומה חובא עבד ההוא חסידא? חס ליה, לא עבד חובה מן יומוי. אלא פעם אחת, הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד. ומה טיבו עבד בריה דמעון מוכס? חס ליה, לא עבד טיבו מן יומוי. אלא חד זמן עבד אריסטון לבולבטייא ולא אתון אכלוניה _{עשה סעודה לעשירים ולא באו}. אמר ייכלוניה מיסכינייא דלא יטלין _{יאכלוה העניים ולא תיזרק}.ואית דאמרין, בשוקא הוה עבר, ונפל מיניה חד עיגול וחמא חד מיסכן ונסב ליה _{וראה אותה עני אחד ולקח אותה}. ולא אמר לו כלום, בגין דלא מסמקי אפויי _{כדי לא לבייש אותו}. בתר יומין, חמא ההוא חסידא לחסידא חבריה _{ראה החסיד את חבירו החסיד}, מטייל גו גנין, גו פרדיסין, גו מבועין דמוי, וחמא לבריה דמעין מוכס, לשונו שותת על פי הנהר, בעי ממטי מיא, ולא מטי _{רוצה להגיעה למים ולא מגיעה}. וחמא _וראה למרים ברת עלי בצלים. רבי אלעזר בר יוסה° אמר, תלייא בחיטי ביזייא _{שהייתה תלויה בדדיה}. רבי יוסי בן חנינא° אמר, צירא דתרעא דגיהנם קביע באודנה _{הציר של שער גהנום קבוע באזנה}. אמר לון, למה דא כן? אמר לו, דהוות ציימה ומפרסמה _{שהיתה צמה ומפרסמת להראות לכולם שהיא צדיקה.} ואית דאמרי דהוות ציימה חד יום, ומקזה ליה תריי _{שהיתה צמה יום אחד ומפרסמת שצמה יומים}. אמר לון, עד אימת היא כן? אמר לו, עד דייתי °שמעון בן שטח , ואנן מרימין לה מן גו אודנה _{מתוך אזנה}, וקבעין ליה גו אודניה _{בתוך אזנו}. אמר לון, ולמה? אמר לו, דאמר אין אנא מתעביד נשייא, אנא מקטל חרשייא _{אני אהרוג את המכשפות} והא איתעבד נשייא, ולא קטל חרשייא. והא אית תמנין נשיין חרשיין יהיבין גו מערתא דאשקלון, מחבלן עלמא _{והרי יש שמונים מכשפות שנמצאות במערה באשקלון שהורסות את העולם}. אלא איזיל אמור ליה. אמר לון, אנא דחיל, דהוא גבר נשייא, ולית הוא מהיימנתי _{אני מפחד שהוא נשיא ולא יאמין לי}. אמר לו, אי הימינך, הא טבאות _{אם יאמין לך הרי טוב}. ואין לא, עביד הדין סימנך קומוי _{תעשה אות זה לפניו}. הב ידך על עיינך ואפקה, וחזרה והיא חזרה _{תן ידך על עיניך ותוציא אותם לאחר מכן תחזיר אותם והם יחזרו}. אזל ותני ליה עובדה _{הלך וסיפר לרבי שמעון את המעשה}. בעא מיעבד סימנא קומוי, ולא שבקיה _{רצה לעשות את האות לפניו ולא הניח לו}. אמר לו, ידע אנא דאת גבר חסיד. יתיר מן כן את יכול עבד, ולא עוד, אלא בפומי לא אמרית, בלבי חשבית _{בפי לא אמרתי ורק בליבי חשבתי} כך שאם אתה יודע על כך ודאי משמים גילו לך. מיד עמד °שמעון בן שטח ביום סגריר, ונסב עימיה תומנין גוברין בחירין _{ולקח עימו שמונים בחורים נאים}. ויהב בידיהון תומניי לבושין נקיים, ויהבנין גו קידרין חדתין וכפינון על רישיהון _{נתן להם שמונים בגדים נקיים והניח אותם בתוך כדים ואת הכדים כפו על ראשם} כך שלא ירטבו בגשם. אמר לון,

[דף יא עמוד ב]

אין צפרית חד זמן, לבשון לבושיכון _{אם אצפור פעם אחת תתלבשו}. ואין צפרית זמן תניין, עולין כולכון כחדא _{ואם אצפור פעם שניה תכנסו כולכם כאחד}. וכיון דאתון עללין, כל חד וחד מינכון, יגוף חדא ויטלטליניה מן ארעא _{וכשתכנסו כל אחד יחבק אחת ויגביה אותה מהארץ}. דעיסקיה דהדין חרשא, טלטלתניה מן ארעא לא יכול עבד כלום _{כיוון שמכשף שמגביהים אותו מהארץ לא מסוגל לעשות כלום}. אזל וקם ליה על תרעא דמערתא _{הלך וניצב על פתח המערה}. אמר לו, אויים אויים, פתחון לי, דמן דידכן אנא _{משלכם אני}. אמרון ליה היך אתית להכא בהדין יומא מבלי להרטב ? אמר לון, ביני טיפייא הוינא מהלך. אמרון ליה, ומה אתיתא הכא מיעבד? אמר, מילף ומילפא _{ללמוד וללמד}. כל מטי יעביד מה דהוא חכם _{כל אחד בתורו יעשה מה שהוא יודע}. והוות כל חדא מינהון אמרה מה דהיא אמרה, ומייתיא פיתא. והדא אמרה מה דהיא אמרה ומייתיא קופד _{והביאה בשר}. אמרה מה דהיא אמרה, ומייתיא תבשילין. אמרה מה דהיא אמרה, ומייתיא חמר _{והביאה יין}. אמרון ליה, את מה אית בך עבד _{מה אתה מסוגל לעשות}? אמר לון, אית בי צפר תרין צפרין, ומייתי לכון תמנין גוברין בחירין. הווי עמכון, חדיי ומחדיי לכון _{אני יכול לצפור שתי צפירות ולהביא שמונים בחורים נאים ששיהיו איתכן ישמחו וישמחו אתכן}. אמרון ליה, כן אנן בעיי _{אנו רוצות}. צפר חדא זמן, ולבשון לבושיהון. צפר זמן תינינן, ועלו כולהון כחדא. אמר, כל דמטי יחכום זוגיה _{כל אחד יבחר בת זוג}. וטענונון ואזלון וצלבונון. הדא היא דתנינן, האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים האיש נתלה ואין האשה נתלית. אמר להן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, והלא מעשה ^ב_ז ב°שמעון בן שטח שתלה נשים באשקלון? אמרו לו שמנים נשים תלה, ^ב_חואין דנין שנים ביום אחד, אלא שהיתה השעה צריכה לכך. תני אמר °רבי אלעזר בן יעקב , שמעתי ^ב_טשעונשין שלא כהלכה, ועונשין שלא כתורה. עד איכן? °רבי אלעזר ברבי יוסי אמר, עד כדי זימזום _{שעונשים אף על השמועה.} רבי יוסה° _אסי אומר בעדים, אבל לא בהתרייה. מעשה באחד שיצא לדרך רכוב על סוסו בשבת, והביאוהו לבית דין וסקלוהו. והלא שבות הוית? אלא שהיתה השעה צריכה לכן. שוב מעשה באחד שיצא לדרך ואשתו עמו, ופנה לאחורי הגדר ועשה צרכיו עמה. והביאוהו לבית דין והלקוהו. והלא אשתו הוות? אלא שנהג עצמו בבזיון

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה ג

מתני’: °בית שמאי אומרים, מביאין שלמים ואין סומכין עליהן, אבל לא עולות. ו°בית הלל אומרים, ^ב_ימביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן:

גמ’: °בית שמאי אומרים, הותרה סמיכה שלא כדרכה. ו°בית הלל אומרים, לא הותרה סמיכה שלא כדרכה. איזו היא סמיכה שלא כדרכה? מאתמול. אמר רבי זעירה° , כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו מאתמול, לא יצא שהרי לא הגיעה זמנו, וגם עדיין היה טמא. שלמי נדבה שסמך עליהן מאתמול, יצא שכל יום הוא זמנם. מה פליגין? בשלמי חגיגה. °בית שמאי עבדין לון כשלמי נדבה, °בית הלל עבדין לון כאשם מצורע. אמר רבי יסה° _אסי הן דאת אמר, אשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא, דווקא שהקריבו בזמנו. דנמצא שכשסמך עליו ביום הקדם לא היה ראוי וגם היה טמא, אבל אם עבר זמנו נעשה כשלמי נדבה. תני, אמרו °בית הלל ל°בית שמאי , מה אם _בשבת בשעה שאני אוסר להדיוט, הרי אני מתיר לגבוה _{שמקריבים בשבת.} בשעה _{יום טוב} שהוא מותר להדיוט, אינו דין שנתיר לגבוה ולמה אתם אוסרים להביא עולת ראיה ? אמרו להן °בית שמאי , והרי נדרים ונדבות יוכיחו, ^ב_יאשיום טוב מותר להדיוט, ואף אתם מודים שהם _{נדרים ונדבות} אסורין _שהם לגבוה. אמרו להן °בית הלל , לא אם אמרתם בנדרים ונדבות, שאין זמנן קבוע. תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע? אמרו להן °בית שמאי , אף ^ב_יבחגיגה אין זמנה קבוע, שאם לא חג בראשון חוגג בשני, לא חג בשני חוגג בשלישי. אמרו להן °בית הלל , חגיגה זמנה קבוע. ^ב_יגשאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג אחר הרגל. אמרו להן °בית שמאי , והלא כבר נאמר (שמות בא יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ולא עולות שאינם אוכל נפש. אמרו להם °בית הלל , משם ראייה? לכם אם אינו אוכל נפש אינו נעשה, אבל נעשה הוא לגבוה. °אבא שאול אומרו טעם אחר. מה אם בשעה שכירתך סתומה

[דף יב עמוד א]

, כירת רבך פתוחה. בשעה שכירתך פתוחה, אינו דין שתהא כירת רבך פתוחה? דבר אחר, אינו דין שיהא שולחנך מלא ושולחן קונך ריקם. אמר רבי יוסי ברבי בון° , רבי שמעון בן לקיש° הוה עבר קומי סדרא _{לפני בית המדרש}, ושמע קלהון קריי הדין פסוקא (דברי הימים א כט כא) ויזבחו ליי' זבחים ויעלו עולות לה' למחרת היום ההוא פרים אלף. אמר. מאן דמפסק לה ואומר ויזבחו ליי' זבחים ויעלו עולות ליי'. _{בחג השבועות.} למחרת היום ההוא פרים אלף. סובר כ°בית הלל שבחג הקריבו עולות. מאן דקרי כולה ברצף סובר כ°בית שמאי שהכל קרב למחרת החג. ניחא עולות למחרת היום, ושלמים למחרת היום? וכי אין שלמים באין ביום טוב ל°בית שמאי ? אמר רבי יוסי ברבי בון° , דוד מת באותה עצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר. מעשה ב°הלל הזקן שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה חברו, עליו תלמידי °בית שמאי התחיל מכשכש בזנבה, אמר להן ראו נקיבה היא ולשלמים הבאתיה הפליגן בדברים והלכו להן. לאחר ימים גברה ידן של °בית שמאי וביקשו לקבוע הלכה כדבריהם. והיה שם °בבא בן בוטא , מתלמידי °בית שמאי , שהיה יודע שהלכה כ°בית הלל . פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת. אמר ישמו בתיהן של אלו שהישמו את בית אלהינו. מה עשה? שלח והביא שלשת אלפים צאן מצאן קדר, וביקרו ממומין והעמידן בהר הבית. אמר להן שמעוני אחיי בית ישראל, כל מי שהוא רוצה יביא עולות, יביא ויסמוך. יביא שלמים, יביא ויסמוך. באותה שעה נקבעה הלכה כ°בית הלל , ולא אמר אדם דבר. אמר רבי יצחק בר אלעזר° , הדא כסא, בשירותא בעייא מוליי קסמא _{כדי לחמם כוס בתחילה צריך הרבה עצים} דקיסה מיניה וביה _{אחר שהוא כבר חם די במעט עצים כדי לשמר חומו}, כך בבא בן בוטא פעל מיד לכן בקלות הצליח אבל אם כבר היתה נקבעת ההלכה כ°בית שמאי היה קשה לשנות. כל גומרא דלא כוויה בשעתה לא כוויה _{כל גחלת שלא גורמת כויה בתחילתה שוב אינה גורמת כויה שהחום הולך ופוחת לכן בבא בן בוטי פעל מיד.} שוב מעשה באחד מתלמידי הלל, שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה, וראהו אחד מתלמידי °שמאי . אמר לו מה זו סמיכה? אמר לו מה זו שתיקה? שיתקו בנזיפה והלך לו

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה ד

מתני’: עצרת שחלה להיות ערב שבת. °בית שמאי אומרים, יום טבוח לאחר שבת. ו°בית הלל אומרים, אין להן יום טבוח _{שמקריבים בחג ואין צורך ביום אחר.} ומודין שאם חלה להיות בשבת, שיום טבוח לאחר שבת. _{וכשנדחה ליום ראשון} ואין כהן גדול מתלבש בכליו _{להראות שהוא יום חול,} ומותרין בהספד ובתענית. שלא לקיים את דברי האומרין, עצרת לאחר השבת:

גמ’: עצרת שחלה להיות ערב שבת. °בית שמאי אומרים, יום טבוח שלה לאחר שבת. °בית הלל אומרים, אין לה יום טבוח, אלא יומה הוא טבוחה. הא °בית שמאי אומרים, יום טבוח שלה אחר שבת _{ביום ראשון.} ואין כהן גדול מתלבש בכליו מקל וחומר, מה אם כשחל בשבת בשעה שיש שם _{ביום ראשון} שלמים ועולות אפילו כדברי °בית הלל שאף ל°בית הלל יום טיבוח ביום ראשון, אין כהן גדול מתלבש בכליו. בשעה שאין שלמים ועולות כדברי °בית הלל אלא רק כדברי °בית שמאי , לא כל שכן? כתוב א' אומר (שמות משפטים כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך משמע שקוצרים בחג, וכתוב אחד אומר (ויקרא אמור כג ז) כל מלאכת עבודה לא תעשו, אמר רבי חנינה° הא כיצד יתקיימו שני כתובים? בשעה שהוא חל בחול את חוגג _{מביא קרבן חגיגה} ושובת _{שאסור במלאכה,} בשעה שהוא חל בשבת, _{שקרבן חגיגה נדחה} למחר ביום ראשון את חוגג _{מקריב קרבן חגיגה} וקוצר _{שזה יום חול ואינו אסור במלאכה.} אמר רבי יוסה ברבי בון°

[דף יב עמוד ב]

אף על פי כן אינו מותר בכל מלאכה ובלבד שיבליע לעיסתה _{שרק מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש מותר} שכיוון שהקריב אסור במלאכה כל היום, כהדא דתני להן אינש דיהוי עלוי אעין ובכורין, כגון האומר הרי עלי עצים למזבח וגזירין למערכה, ^ב_ידאסור בהספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום: תנן, מודים שאם חלה להיות בשבת, שיום טבוח שלה לאחר שבת. הא °בית הלל אומרים, יום טבוח שלה לאחר שבת. עורות של מי? _{שבכל יום המשמר של אותו יום קיבל את העורות. ובשבת המשמר הנכנס קיבל את העורות שחילקו אותם במוצאי שבת. וברגל העורות התחלקו בן כל המשמרות. השאלה כאן שהקריבו את הקרבנות שבאים מחמת הרגל ביום חול מי מקבל את העורות.} אמר רבי טבי° בשם רבי יאשיה° , איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, של כל המשמרות שהרי הקרבנות שיכים ליום טוב. רבי שמעון בן לקיש° אמר, של אותו המשמר. מכאן את אמר, יום טוב שחלה לאחר שבת _{עורות של קרבנות שבת} של מי? פלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . לרבי יוחנן° _{בר נפחא} העורות שיכים למשמר של שבת, ולפי רבי שמעון בן לקיש° לכל המשמרות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ב_טועצרת יש לה תשלומין כל שבעה. התיב רב הושעיה° , והא תני, מה החדש למנוייו, _{שראש חדש} יום אחד. אף העצרת למנוייה, יום אחד? אמר רבי אילא° _אילעא, _{בודאי החג עצמו רק יום אחד} אלא שאם לא חג _{לא הקריב קרבן חגיגה} בראשון, חוגג כל שבעה. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי יהושוע בן לוי° . בכל יום כהן גדול מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר. אם יש שם נדרים ונדבות הוא מקריבן. והולך בתוך ביתו ובא ומקריב תמיד של בין הערבים, ואם רוצה בא ולן בלשכת פלהדרין. רבי עוקבה° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי° , לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימים טובים. אית תניי תני, ^ב_טזהציץ מרצה על מצחו. אית תניי תני אפי' תלוי בזוית, מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו, דכתיב (שמות תצוה כח לח) והיה על מצחו תמיד. ומאן דאמר אפיילו תלוי בזוית מן הדא דיום הכיפורים שלבוש בגדי לבן ללא הציץ. מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו, מסייע לרבי יוסי ברבי בון° _{לכן לבש בכל יום.} מאן דאמר אפי' תלוי בזוית מסייע לרבי עוקבה° :

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה ה

מתני’: נוטלין לידים ^ב_יזלחולין ולמעשר ^ב_יחולתרומה, ^ב_יטולקדש מטבילין את הידים. ^ב_כולחטאת, אם ניטמאו ידיו, ניטמא גופו:

גמ’: תנן, נוטלין לידים לחולין. ויש ידיים מטמאות לחולין? הרי הידים שניות. והרי אין שלישי בחולין _{אז למה הצריכו נטילת ידים לחולין?} אלא כ°רבי שמעון בן אלעזר ד°רבי שמעון בן אלעזר אומר, יש ידיים שמטמאות לחולין. אי נמי דברי הכל היא, שגזרו נטילת ידים לפת חולין כדי שיהא בדל מן התרומה. דתני, °רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר . פעמים שהידים תחילה לחולין _{המכניס ידיו לבית המנוגע,} ושניות לתרומה. מה °רבי שמעון בן אלעזר כ°רבי עקיבא _{בן יוסף}? דתנינן תמן, המכניס ידיו לבית המנוגע, ידיו תחילה דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. וחכמים אומרים, ^ב_כאידיו שניות. ואם כך המשנה שלנו שהעמדו כ°רבי שמעון בן אלעזר היא בשיטת °רבי עקיבה ולא בשיטת חכמים. כרבנן היא.

[דף יג עמוד א]

מה טעמון הכא? מתוך שאת אומר לו ידיו שניות _{וגוזר עליו שיטול ידיו לפת חולין,} אף הוא בדל מן התרומה. ולא מחמת משקה גזרו עליהן _{על הידים טמאה שחוששים שמא ישאר על הידים מעט משקה ויטמא את התרומה. אם כן} ויהיו תחילה שהרי גזרו על המשקין להיות ראשון אם כך למה על הידים לא גזרו שיהיו ראשון? לא רצו לעשות את הידים ראשון משום קל וחומר, מה אם טבול יום שהוא דבר תורה, אינו אלא פוסל. ידים שהן מדבריהן, לא כל שכן? דבר אחר, כלום גזרו על הידים, לא כדי שיהא בדל מן התרומה? מתוך שאת אומר לו ידיו שניות, אף הוא בדל מן התרומה, ודי בכך שאף שני פוסל תרומה. תמן תנינן, התרומה והביכורים ^ב_כבחייבין עליהן מיתה וחומש, ואסורין לזרים, ^ב_כגוהן נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידים ^ב_כדוהערב שמש. הרי אלו בתרומה ובבכורים, ^ב_כה מה שאין כן במעשר. תמן את אמר, אין המעשר טעון רחיצה _{דתנן מה שאין כן במעשר,} והכא את אמר המעשר טעון רחיצה _{דתנן, נוטלין לידים לחולין ולמעשר?} הן דאת אמר המעשר טעון רחיצה, כרבנן. הן דאת אמר אין המעשר טעון רחיצה, כ°רבי מאיר . דתנינן תמן, כל הטעון ביאת מים _טבילה מדברי סופרים _{גזרו עליו להיות שני,} מטמא את הקודש, ופוסל את התרומה, ומותר בחולין ובמעשר דברי °רבי מאיר . וחכמים אוסרין במעשר. ולא שמיע דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירה° , מהו וחכמים אוסרין במעשר? שנפסל גופו מלוכל במעשר אבל אינו מטמא מעשר במגע. מאי כדון _{איך נסביר את החילוק בין שני המשניות?} הן דאת אמר המעשר טעון רחיצה, ברוצה לוכל. והן דאת אמר אין המעשר טעון רחיצה, ברוצה ליגע. ולא הוא רוצה לוכל הוא רוצה ליגע ולמה יש הבדל בין רוצה לאכול לרוצה ליגע ? אלא משום נטילת סרך, שגזרו על אכילת מעשר שמא יבא לאכול תרומה. והתנינן נוטלין לידים למעשר ולתרומה. משמע ששניהם מאותה סיבה. וכי יש בתרומה משום נטילת סרך? וכיוון שבתרומה זה לא משום סרך, אף במעשר זה לא משום סרך. באמת הכל משום נטילת סרך. וכאן לא מדובר בתרומה שלא שיך בה סרך אלא בחולין שנעשו על גב טהרת הקודש שדינם כתרומה מדרבנן. ^ב_כווחולין שנעשו על גב הקודש, לא כחולין הם? תיפתר או כ°רבי שמעון בן אלעזר , או כ°רבי אלעזר בי רבי צדוק .או כ°רבי שמעון בן אלעזר דתני. °רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר . _{פעמים שהידים} תחילה לחולין, ושניות לתרומה. _{כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע. וכיוון שיש מקרה שבו הידים תחילה תקנו שיטלו ידים אף לחולין.} או כ°רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן. חולין שנעשו על גבי הקודש, הרי אילו כחולין. °רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר. הרי אילו כתרומה. לטמא שנים ולפסול אחד. כל הן דתנינן ^ב_כזמטבילין, בארבעים סאה אנן קיימין. והא תנינן הנוטל ידיו לקדש צריך רביעית? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} כאן בידים טמאות _{מטבילין, בארבעים סאה,} וכאן בידים טהורות _{סתם ידים די ברביעית.} אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל° . אפילו תימר, כאן וכאן בידים טהורות אי נמי כאן וכאן בידים טמאות, כאן בקודשי מקדש המקודשין _{כמו זבחים או מנחות צריך להטביל.} וכאן בחולין שנעשו על גב הקדש _{שהיא כתרומה די בנטילה ברביעית:} תנן, ולחטאת אם ניטמאו ידיו ניטמא גופו: אמר רבי חנניה° , לא שחידשו טומאה לחטאת _{שלא אמרו שדבר שלא מטמא בשום מקום יטמא בחטאת,} אלא אמרו, המיטמא טומאה קלה, כמיטמא טומאה חמורה _{כמו כאן שאם נטמא ידיו נטמא גופו.} אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} כתיב (במדבר חקת יט ט) ואסף איש טהור את אפר הפרה. מה תלמוד לומר טהור הרי זה פשיטא מאחר שאם הוא טמא, הוא יטמא את האפר. אלא שהתורה לימדה שאפי' את אוספו

[דף יג עמוד ב]

במגריפה אמרה התורה שיהיה טהור שלא יטמא את האפר. מכאן שאפר פרה אדומה נטמא בהסט על ידי כל טמא לא רק זב. מניין שמטמא בהיסט אולי מטמא במגע דמה אנן קיימין? אם במגריפה של מתכת, והלא פשוטי כלי מתכות טמאין. אם במגריפה של עץ, לא כעומד מחמת דבר טמא הוא שהרי הוא מונח על האדם שמרים את המגרפה עם האפר. ותנן, העיד °רבי יהושע _{בן חנניה} ו °רבי יקים איש הדר על קלל _{כלי חרס} של חטאת שנתנו על גבי השרץ שהוא טמא. דאף שהכלי לא נטמא שאין כלי חרס מיטמא מגבו האפר טמא, משום דמונח במקום טמא, והתורה אמרה (במדבר חקת יט ט) והניח מחוץ למחנה במקום טהור : אמר רב הושעיה° , תיפתר באוספו בנסר _{ולא הגביה את האפר כך שלא היה מונח על הנסר שהחזיק האדם הטמא.} ואפשר שלא ינשא עליו _{שהרי כשדוחף, חלק מהאפר עולה על הקרש ונמצא שעומד מחמת האדם הטמא?} אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה° , תיפתר באוספו במלתרא _בקורה עבה שהאפר לא עולה על הקרש. תנן, כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא. אבל מטמא כלי ריקן טהור לחטאת _{רק במגע.} רבי אבא בר ממל° בעא קומי רבי אמי° _{בן נתן}. מה בין אדם טהור לחטאת _{שנטמא אף במשא,} לכלי ריקן טהור לחטאת _{שלא נטמא במשא?} אמר ליה, כתיב ואסף איש טהור. מה תלמוד לומר איש? אלא ליתן טהרה מעולה לאיש, לעשותו כמי חטאת וכאפר חטאת. שכל דבר שמטמא את החטאת מטמא את האדם. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי שמעון בן לקיש° , היסט שטיהרתי לך בשרץ, טימאתי לך כאן

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה ו

מתני’: ^ב_כחהטובל לחולין והוחזק לחולין, אסור במעשר. הטובל למעשר והוחזק למעשר, אסור לתרומה. הטובל לתרומה והוחזק לתרומה, אסור לקודש. הטובל לקודש והוחזק לקודש, אסור לחטאת. הטובל לחמור הותר לקל. ^ב_כטטבל ולא הוחזק, כאילו לא טבל:

גמ’: תנן, הטובל לחולין והוחזק לחולין. וחולין צריכין כוונה? דרובא אתא מימור לך _{חידוש יותר גדול בא לאמר לך}, אפילו טובל לחולין והוחזק לחולין, אסור במעשר. לא כן אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, כמיניין החולין כן מיניין המעשר משמע שגם במעשר יש רק עד שני כמו בחולין, אז למה אם טבל לחולין לא הוחזק למעשר ? כאן לאכילה וכאן למגע _{שלענין אכילה החמירו כמו שראינו שהצריכו נטילת ידים אפילו לפירות.} הטובל סתם, מותר בכולם. והא תנן, טבל ולא הוחזק, כאילו לא טבל ? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, במזוקק לכולן _{שידע שעומד לגעת בחטאת ולאכל קדשים ותרומה ומעשר.} עודיהו רגליו משוקעות במים, מחזיק עצמו לכל טהרה שירצה. תמן תנינן, מקל שהיא מליאה משקין טמאים _{שהוא רטוב}, כיון שהשיקה למקוה טהרה _{שכל המים שעל המקל נעשו חיבור למקוה,} דברי °רבי יהושע _{בן חנניה}. וחכמים אומרים ^ב_לעד שיטביל את כולה. רבי שמעון בן לקיש° אומר, מה פליגין? בטומאה קלה. אבל בטומאה חמורה, אף °רבי יהושע _{בן חנניה} מודה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אף בטומאה החמורה פליגין. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° , דתנן עודיהו רגליו משוקעות במים, מחזיק עצמו בכל טהרה שירצה ורואים שקטפרס נחשב חיבור גם לטהר מטומאה דאוריתא. פתר לה, בשהיה טמא מדרבנן כגון באוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין. לא כן אמר רבי יעקב בר זבדי° אמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° , האוכל אוכלין

[דף יד עמוד א]

טמאין, ושותה משקין טמאין, גופו טהור אפילו אם טבל בלא כוונה. ולמה אמרה המשנה שנטהר רק אם כיוון? שם מדובר שהיה טהור לתרומה ושתה משקין טמאים ורוצה להמשיך לאכול תרומה, בזה די אם טבל אף בלא כוונה. אבל כאן אחר שאכל תרומה רוצה לאכול קדשים מכיון שנתן דעתו לטהרה מעולה ממנה שרוצה לאכול קדשים, צריך כוונה. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° , דתנן מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות. וירדו שנים וטבלו, שניהן טהורין. זה אחר זה, הראשון טהור ^ב_לא והשני טמא _{שהמקווה נעשה חסר.} °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים, אף השני טהור _{שהמים שעליו חיבור למקווה.} ועוד היא בטמאה דרבנן כגון באוכל אוכלין טמאין, ובשותה משקין טמאין. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° דתנן, צנון שבמערה, אשה נידה מדיחתו ^ב_לבוהוא טהור _{שמים המחוברים לקרקע אינם מכשירים לקבל טמאה.} העלתו כל שהוא מן המים, טמא _{שהמים שעליו נחשבים תלושים ומכשירים לטמאה} ותני עלה, °רבי יהודה _{בר עילאי} מטהר משם °רבי יהושע _{בן חנניה שכל עוד שהוא נוגע במים המים שעליו חיבור} ונידה לא טומאה חמורה היא? הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° ולית לה קיום _{הבריתא הזו חולקת על רבי שמעון בן לקיש ואין דרך לישבם ולכן דבריו נדחו}

ירושלמי חגיגה, פרק ב, הלכה ז

מתני’: ^ב_לגבגדי עם הארץ מדרס לפרושים _{שאוכלים חולין בטהרה.} ^ב_לדבגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה. ^ב_להבגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. °יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה, והיתה מטפחתו מדרס לקודש. ^ב_לו°יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו, והיתה מטפחתו מדרס לחטאת:

גמ’: תנן, בגדי עם הארץ מדרס לפרושים _{שאוכלים חולין בטהרה.} אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, רק במגעות _{שהבגד אינו נטמא מדרס, אלא אם הם נגעו בו בגופם תוך כדי ישיבה. ולא כמו זב רגיל שאפילו מאה מצעות זו על גב זו כולם טמאות מדרס. וגם אינו מטמא אלא במגע שרק אם נוגע בהם נטמא אבל לא גזרו שיהיו לגמרי כמדרס שמטמא גם במשא ובהיסט אפילו ללא מגע.} רבי זעירה° בעא קומי רבי יסא° _אסי, מאיכן ניטמא הבגד הזה מדרס _{הרי כדי שיהיה מדרס צריך שישב עליו ואם יושב עליהם כשהוא לבוש אין כאן מגע שהרי בגדיו חוצצים?} אמר לו, תיפתר שהיתה אשתו של עם הארץ יושבת עליו ערומה _{והוא הדין שהוא ישב עליהם כשהוא ערום}. שמואל בר אבא° בעא קומי רבי זעירה° , כמה דאת אמר תמן, אין מדרס בחולין, ויש מדרס בחולין על ידי מגע. ודכוותה אין משא בחולין, ויש משא בחולין על ידי מגע? _{כמו שאמרנו שבמעלה זו שעשו אינו מטמא מדרס כמו זב גמור שמטמא אפילו בלא מגע. אלא רק אם ישב ערום שהיה גם מדרס וגם מגע. אולי גם מה שנאמר שאינו מטמא במשא, זה רק משא ללא מגע. אבל אולי אם נושא וגם נוגע כן נטמא.} רבי שמואל אחוי דרבי הושעיה° אמר, רבי ירמיה° בעי, ישבה על הכסא ונגעה בו מהו ? מה נפשך, אם משא, הרי משא. אם מגע, הרי מגע _{הרי אמרנו שכדי שיטמא מדרס צריך שגם תשב עליו וגם תגע והרי כאן גם ישבה וגם נגע אז פשיטא שיטמא אז מה השאלה?} השאלה היא האם כמה דאת אמר במשא _במדרס, עד שינשא רובו, ודכוותה במגע שאמרנו שצריך שתגע בגופה, עד שיגע ברובו? תנן, בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה. גופו של פרוש, ^ב_לזמהו שיעשה כזב אצל התרומה? התיב רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף יד עמוד ב]

והא תנינן, ^ב_לחהמניח עם הארץ בתוך ביתו לשומרו. בזמן שהוא _{בעל הבית} רואה את הנכנסין ואת היוצאין, האוכלין והמשקין וכלי חרש פתוחין, טמאין, אבל המשכבות והמושבות וכלי חרש מוקפין צמיד פתיל טהורים. ואם אינו רואה לא את הנכנסין ולא את היוצאין אפילו מובל אפילו כפות הכל טמא. משמע שעם הארץ אינו כזב. דאין תימר עשו גופו כזב אצל התרומה, אפילו מוקפין צמיד פתיל יהיו טמאין שהרי זב מטמא בהיסט וגם המשכבות והמושבות יהיו טמאים. אמר רבי יודה בר פזי° , תיפתר ששם מדובר בעם הארץ אצל הפרוש בחולין, שאולי שם הקלו שעם הארץ לא יהיה כזב גמור. אבל השאלה היתה לגבי פרוש האם עשו אותו כזב אצל תרומה שאולי שם החמירו יותר ולית שמע מינה כלום. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, כן אמר רבי יוסה° _אסי רבי . כל מה דאנן קיימין הכא במשנה הזו, בתרומה אנן קיימין. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן, ואם אינו רואה את הנכסים והיוצאים אפי' מובל ואפילו כפות הכל טמא. כלום אמרו טמאים, לא משם היסט? _{שחששו שמא אשתו נידה נכנסה והסיטה את הכלים המוקפים צמיד פתיל. והרי לא גזרו היסט עם הארץ בחולין} לא כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא חצצות _{כגון בית שהיה בו מת וסתמו בכלי חרס שאינו מיטמא בגבו את פתח עליה. הרי זה חוצץ ולא חוששים שמא היה הכלי טמא ואינו חוצץ, ולא הסיטות אם עם הארץ הסיט כלי חרס מוקף צמיד פתיל לא נטמא,} ולא רשות עם הארץ _{שאם כלי של חבר נכנס לרשות עם הארץ לא חוששים שמא הוא טימא אותו.} כל הקולות הללו נאמרו רק בחולין ולא אצל התרומה. ואם חוששין משום שמא הסיטה אותם אשתו של עם הארץ על כרחך שמדובר בתרומה. אבל מכאן שעם הארץ עצמו אפילו בתרומה לא מטמא בהסט. _{אחר ששאלנו אם גופו של פרוש כזב אצל תרומה שואלת הגמרא} ^ב_לטגופו של אוכל תרומה, מהו שיעשה כזב אצל הקודש? נישמעינה מן הדא דתנן, החותך שפופרת של קודש. החותכה והמטבילה טעון טבילה _{קדם לכן לשם קדש, שלא יטמא אותה.} ניחא חותכה שאי אפשר שלא יגע. אבל למה המטבילה טעון טבילה? הרי יכול להטביל בלא שיגע על ידי שיכרכינה בסיב ויטבילה. אלא מכאן שהוא מטמא בהיסט כזב, לכן חייב לטבול אף שאינו נוגע בגופו. תיפתר, _{שאין הכוונה חותך או מטביל, אלא} בשחתכה על מנת להטבילה. אבל אם רק בא להטבילה בלא מגע אינו צריך טבילה לפי שאינו מטמא בהיסט _{והחידוש הוא שלמרות שכוונתו להטביל אותה, חייבו אותו לטבול לקדש שמא היה טמא טומאה חמורה ויזכר.} ^ב_מגופו של אוכל קודש, מהו שיעשה כזב אצל החטאת? נישמעינה מן הדא דתנן, שני לגינים _{כד חרס שאינו מטמא מגבו,} אחד טהור לקודש, ואחד טהור לחטאת שנגעו זה בזה, שניהן טהורין אף שהאדם שהיה טהור לקדש הצמיד את הכד הטהור לקדש ונגע בכלי הטהור לחטאת והסיט אותו מעט. מכאן שאינו כזב. שאם היה כזב היה הכלי נטמא בהיסט. והא מתניתא פליגא דתנן, עשה את ^ב_מאהטהור לחטאת שהיסיט כלים או אדם שאינם טהורים לחטאת, כמסיט רוקו ובשכבת זרעו של טהור לתרומה, וניטמא. משמע שגופו טמא כזב שהמסיט אותו נטמא. היא טהור לתרומה היא טהור לקודש מכאן שבשניהם גזרו על גופו שיהיה טמא כזב

הדרן עלך פרק אין דורשין

פרק שלישי – חומר בקודש

כולל שיעורי שמע

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה א

מתני’: חומר בקודש מבתרומה, ^ג_אשמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה אבל לא בקודש. ^ג_באחוריים ותוך ובית צביעה בתרומה אבל לא בקודש. ^ג_גהנושא

[דף טו עמוד א]

את המדרס נושא את התרומה _{בלי לגעת בה שהרי הוא ראשון,} אבל לא את הקודש. ^ג_דבגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. לא כמידת הקודש מידת התרומה. ^ג_השבקודש מתיר ומטביל ואחר כך קושר. ובתרומה קושר ואחר כך מטביל:

גמ’: תנן, חומר בקודש מבתרומה, שמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה אבל לא בקודש _{שחששו שמא לא יכנסו מים במקום המגע.} אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני שאוכלי תרומה זריזין _{ואם יראו שהכלי הפנימי מכביד ולא נכנסים מים הם ידאגו להרים אותו קצת,} ואוכלי קודש אינן זריזין. אמר רבי חנניה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}, אם הסיבה בגלל שהכהנים זריזים, הדא היא מעלה? אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה, וטמא בזה וטהור בזה, דא היא מעלה. אמר לו, תיפתר במזוקק לקדש _{שאותו אדם נזקק להטביל כלים גם לתרומה וגם לקדש} ואף שמדובר באותו אדם, אם הטביל כלי בתוך כלי בתרומה טהור ובקדש טמא. אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אם היה דבר טמא כבד כליטרא, אפילו לתרומה אין מטבילין אותו בתוך כלי. אבא שאול אומר, אף בתרומה אין מטבילין כלי בתוך כלי, אלא בסל וגרגותני בלבד _{שיש בו חורים ובטוח יעברו מים.} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, °אבא שאול ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שניהם אמרו דבר אחד. דתנינן תמן, ^ג_והאוחז באדם ובכלים ומטבילן, טמאים. וכשהוא מדיח את ידיו, טהורין. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, ירפם עד שיבוא בהן המים _{כאבא שאול שמצריך שיעברו מים ולא די במעט לחות ולכן רק בסל יכול להטביל כלי בתוך כלי.} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מסתברא, °רבי שמעון _{בן יוחאי} יודה ל °אבא שאול , °אבא שאול לא יודי ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}. כי אולי אסר להטביל כלי בתוך כלי שמא מחמת הכובד לא יעברו מים כלל, אבל כאן שהרטיב את ידיו די בכך. רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הלכה כ °אבא שאול . ותני כן, הלכה כדבריו. תנן, אחוריים ותוך ובית צביעה בתרומה אבל לא בקודש. אמר רבי יונה° , מתניתא ד°רבי מאיר , דתנן, כל הכלים יש להן אחוריים ותוך ויש להם בית צביעה _{שאם נטמא בית הצביעה או אחורי הכלי, תוכו לא נטמא} °רבי טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ _{אבל בכלים קטנים חוששים שכשיבא לגעת באחד יגע בשני} °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר לכוסות, °רבי מאיר אומר לידים הטמאות _{אם היו ידיו טמאות ונגע במשקה שבאחורי הכלי או בבית הצביע, הכלי לא נטמא} והטהורות _{אם היו משקים טמאים בבית הצביע ונגע בידים טהורות באחרי הכלי או בתוכו הידים לא נטמאו} אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד _{אם היו משקים טמאים בבית הצביע ונגע בידים טהורות באחורי הכלי או בתוכו, הידים לא נטמאו. אבל אם היו ידיו טמאות ונגעו במשקה שבאחרי הכלי או בבית הצביע, הכלי נטמא.} אבל לדברי חכמים _{°רבי יוסי בן חלפתא}, עושין כן לא רק בתרומה אלא אפילו בקודש, שאם היו משקים טמאים בבית הצביע ונגע בידים טהורות בתוך הכלי הידים לא נטמאו. שאין בית צביעה כתוך כלי. ולא היא, דבכלי קודש כולן כתוך. ואפילו אם נטמא בית הצביעה נטמא תוכו. אמר רבי יונה° בשם רבי חייה בר אבא° . מעשה שנכנסו שבעה זקינים לעבר את השנה בבקעת רימון. ומי היו? °רבי מאיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} °רבי נחמיה ו°רבי אליעזר בן יעקב ו°רבי יוחנן הסנדלר . אמרו

[דף טו עמוד ב]

כמה מעלות בקודש ובתרומה? °רבי מאיר אומר שלש עשרה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר שתים עשרה. _{שהוא סובר שאף בתרומה אין בית הצביעה כמו בקדש} אמר °רבי מאיר , כך שמעתי מ°רבי עקיבא _{בן יוסף}, שלש עשרה. אמר לו °רבי יוחנן הסנדלר , שימשתי את °רבי עקיבה עומדות, מה שלא שימשתו ישיבות ו°רבי עקיבה לא אמר שלוש עשרה. אמרו, מה שאמר °רבי יוחנן הסנדלר אלכסנדרי , לאמיתו הוא. ועמדו משם בנשיקה _{אף שהיה בניהם ויכוח היה הכל לשם שמים} וכל מאן דלא הוי ליה גולה _טלית הוה חבריה קטע פלגא דגולתיה ויהב ליה _{חתך חצי מטליתו ונתן לו}. ולמה הוון עבדין כן _{למה דאגו שלכולם יהיה טלית?} דהוון כולהון דרשין הדין פסוקא, מן שבע שבע אפין _{בשבע פנים} (ישעיהו ה א) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו. וקלסון לאחרייא _{שיבחו את הדרשן האחרון} מה אשכח אפוי בגוה _{שמצא שבע פנים חדשות אחר שכל אחד כבר דרש בשבע פנים.} אמרין, °רבי שמעון בן יוחי הוה. ולמה הוון דחקין מעתה הדא מילתא _{למה התאמצו בעיבור השנה}? _{שאף שהיה שעת השמד ולכן התכנסו בבקעת בית רימון ולא במקום הועד} דהוון דרשין מימר (שמות כי תשא לד יז) אלהי מסכה לא תעשה לך. מה כתוב בתריה? את חג המצות תשמור. אמרין, כל מי שספיקה בידו לעבר את השנה ואינו מעברה, כאילו עובד עבודת כוכבים ומזלות. מי אתי מיזל לון _{כשעמדו ללכת}, אמרון, אתון נחוי עובדינן _{בואו נבדוק האם מעשנו רצויים} והוה חמי חד כיף דשייש _{ראו סלע שיש}. והוה כל חד וחד נסיב חד מסמר וקבע ליה בגויה. והוא נחת ושקע כהדין לייש _{כמו בתוך בצק}, עד כדון הוא קיים ומתקרי כיפא מסמרא _{סלע המסמרים}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בית צביעה שאמרו, בין שעשו שקע בפנים בין בחוץ, כדרך שהנקיים _{שלא רוצים להתלכלך} תופסין בו. אמר רבי זעירה° , אי אפשר לומר בנגוב _יבש, שאין הידים מיטמות בנגוב. אבל גם אי אפשר לומר במלא משקה, שמכיון שנגע בו טימאהו. אלא כי אנן קיימין, במלוכלך במשקה _{משקה טופח.} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי בנייה° , עשו משקה בית צביעה, כמשקה בית מטבחיא _{שבעזרה.} כמא דאת אמר תמן, ^ג_ז משקה בית מיטבחיא טהורין במקומן, וטמאין במקום אחר אף הכא משקה בית צביעה, טמאים במקומן, וטהורין במקום אחר. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , משקה בית מטבחייא שיצא לחוץ, ניטמא. והא תנינן, משקה בית מיטבחייא שיצאו לחוץ בקדושתן הן? אמר רבי יוסה° _אסי, קיימה רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , כשיצאו וחזרו. ניטמא משקה העליון _{משקה בית מטבחיא בתוך העזרה} והיה שותת

[דף טז עמוד א]

ויורד חוץ לעזרה, רבי אבא° ורבי בון בר חייה° . חד אמר, במקומו טהור. ירד למטן, טמא. וחורנה אמר, הואיל והוא בא מכח טהרה, טהור אמר רבי אחא° בשם רבי זעירה° . הדא דאת אמר, במשקין שניטמו באוכלין. אבל במשקין שניטמאו בשרץ, טמאים הן _{שטומאת משקה בשרץ מהתורה.} תמן תנינן, ^ג_חכל הכלים יש להן אחוריים ותוך ויש להם בית צביעה _{שאם נטמא בית הצביעה או אחורי הכלי, תוכו לא נטמא} °רבי טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ _{אבל בכלים קטנים חוששים שכשיבא לגעת באחד יגע בשני} °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר לכוסות, °רבי מאיר אומר לידים הטמאות _{אם נגעו ידים טמאות במשקה שבאחורי הכלי או בבית הצביע, הכלי לא נטמא} והטהורות _{אם היו משקים טמאים בבית הצביע ונגע בידים טהורות באחרי הכלי או בתוכו הידים לא נטמאו} אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד _{אם היו משקים טמאים בבית הצביע ונגע בידים טהורות באחורי הכלי או בתוכו, הידים לא נטמאו. אבל אם נגעו ידים טמאות במשקה שבאחרי הכלי או בבית הצביע, הכלי נטמא.} וכ°רבי מאיר _{נדון עכשיו,} היו ידיו טמאות ואחורי הכוס טהורין, והיה משקה לחוץ על גבי הכוס ואחזו בבית צביעתו, פשיטא שאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס, ש°רבי מאיר סובר שבית הצביעה חלוק מהכלי ואף אם נטמא בית הצביעה לא נטמא הכלי. האם כשם ^ג_טשאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס, כך אין משקה מיטמא מן היד לטמא ככר במקום אחר היינו האם המשקים טמאים ואם יגעו בכיכר יטמאוהו אלא שלא גזרו שיטמאו את הכלי. או שהמשקין של בית הצביעה בכלל אינם טמאים? נישמעינה מן הדא דתנן, משקין שהיו נתונים בבית צביעתו של כוס, נגע בהן ככר טמא, טימאן. לאי זה דבר טימאן _{הרי הכלי לא נטמא?} לא לטמא ככר במקום אחר לא אמר אלא שנגע בהם כיכר טמא, הא ידים טמאות לא טמאו את המשקין שבבית הצביעה. אלא משקה נתון על גבי היד ונטמאו ואחזו בבית צביעתו _{ונזלו לתוכו} אפי' כן אין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס ? או שכל הדין שאין משקה בית הצביעה מטמא זה רק שניטמא בתוך בית הצביעה, אבל אם נטמא קדם ואחר כך הגיע לבית הצביעה מטמא. נישמעינה מן הדא משקין טמאין נתונין בקרקע, נגע בהן כוס טהור בבית צביעתו ניטמא. לא אמר אלא שאם משקין טמאים מהקרקע נגעו בבית הצביעה הם מטמאים את הכלי. הא משקים טמאים מן היד לא מטמאים את הכלי. וכ°רבי יוסה _{נדון עכשיו בשיטת °רבי יוסי בן חלפתא שאומר שרק לגבי ידים טהורת יש חילוק בין תוך הכלי לבית הצביעה שאם נטמא בית הצביעה ונגע בתוך הכלי בידים טהורות לא נטמאו ידיו.} היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאים, משקה נתון על גבי היד ואחזו בבית צביעתו. פשיטא שאין משקה מיטמא מן הכוס לטמא את היד. וכשם שאין משקה מיטמא מן הכוס לטמא היד, כך אין משקה מיטמא מן הכוס לטמא ככר במקום אחר? או שרק על הידים לא גזרו שיטמאו אבל דבר אחר כן נטמא. נישמעינה מן הדא דתני, משקין טהורים נתונין בקרקע ונגע בהן כוס שאחריו טמאות בבית צביעתו ניטמאו המשקין. לאיזה דבר ניטמא? לא לטמא הככר במקום אחר? מפני שהן המים על גבי קרקע. הא על גבי היד לא. אלא משקה נתון על גבי הכוס _{שהיה תוכו טמא} ואחזו בבית צביעתו. אפילו כן אין משקה מיטמא מן הכוס לטמא את היד ? נישמעינה מן הדא משקין טמאים נתונים בבית צביעתו של כוס, נגע בהן כיכר טהור ניטמא הכיכר. לא אמר אלא כיכר אבל יד לא: תנן, הנושא את המדרס הוא נושא את התרומה, אבל לא את הקודש: אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה, מפני מעשה שאירע. מעשה באחד שניקבה חביתו

[דף טז עמוד ב]

ופקקה בסנדלו שהיתה טמאה מדרס. רבי זעירה° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, עבר ונשא, ^ג_יטהור. ואתיא כהיא דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} יש מהן שאמרו לא ישא. עבר ונשא, טמא. ויש מהן שאמרו לא ישא, ואם עבר ונשא, טהור. אמר רבי זעירה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}, לית הדא אמרה, שלא עשו גופו כזב אצל הקודש? דאין תימר עשו גופו כזב אצל הקודש, אפילו עבר ונשא יהא טמא _{שהרי כשנושא את המדרס נעשה טמא ואם עשו אותו כזב הרי הוא מטמא בהסט.} אמר ליה, תיפתר במזוקק _שטבל לקודש _{ורק תוך שהוא מוליך את הקדש נטמא. במקרה כזה לא גזרו שיהי כזב לטמא בהסט.} תנן, שלא כמידת הקודש מידת התרומה. שבקודש מתיר את החוטים, ומנגב את הנקבים, ומטביל ואחר כך קושר. ובתרומה קושר ואחר כך מטביל. אוכלי תרומה זריזין הן, ואינן חוצצין אותה _{שלא מהדקים חזק והמים נכנסים.} אוכלי הקודש אינן זריזין, והן חוצצין אותה

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_יאכלים הנגמרים בטהרה, צריכין טבילה לקודש, אבל לא לתרומה. ^ג_יבהכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה. ^ג_יגהרביעי בקודש פסול. והשלישי בתרומה. ובתרומה, ^ג_ידניטמאת אחת מידיו, חבירתה טהורה. ובקודש מטביל שתיהן. והיד מטמא את חברתה בקודש, אבל לא לתרומה:

גמ’: תני מעשה באשה אחת, שהיתה אורגת בגד א' בטהרה. ובאת אצל °רבי ישמעאל _{בן אלישע} להישאל לו. אמרה לו, יודעת אני שלא ניטמא אלא שלא נתתי דעתי לשומרו. מתוך שהוא בודקה, אמרה לו, נידה באת ומתחה עמי בחבל _{וחוששים שמא משכה את החוט שהיה מחובר לבגד אחר שניגמר והסיטה אותו.} באותה השעה אמר °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, גדולים הם דברי חכמים שאמרו, כלים הנגמרים בטהרה, צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה. שוב מעשה באשה אחת שהיתה אורגת מטפחת אחת בטהרה. ובאת אצל °רבי ישמעאל _{בן אלישע} להישאל לו. אמרה לו, יודעת אני שלא ניטמא אלא שלא נתתי דעתי לשומרו. מתוך שהוא בודקה, אמרה לו. נפסקה נימא אחת וקשרתיה בפי _{וחוששים שמא הרוק נשאר עדיין לח בגמר הבגד.} באותה השעה אמר °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, גדולים הן דברי חכמים שאמרו, כלים הנגמרין בטהרה צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה. ^ג_טוהחותך שפופרת של קודש. החותכה והמטבילה טעון טבילה, קדם לכן שלא יטמא אותה. ניחא חותכה שאי אפשר שלא יגע. אבל למה המטבילה טעון טבילה? הרי יכול להטביל בלא שיגע, על ידי שיכרכינה בסיב ויטבילה. אלא מכאן שהוא מטמא בהיסט כזב, לכן חייב לטבול קדם לכן. תיפתר, _{אין הכוונה חותך או מטביל, אלא} בשחתכה על מנת להטבילה. אבל אם רק בא להטבילה בלא מגע אינו צריך טבילה שאינו מטמא בהסט. _{והחידוש הוא שלמרות שכוונתו להטביל אותה, חייבו אותו לטבול לקדש שמא היה טמא טומאה חמורה ויהיה נזכר ופורש.} תנן, הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה. אמר רבי יהושע בן לוי° , עד כאן _{המעלות הללו קימות} רק בקודשי מקדש המקודשים ולא בחולין שנעשו על טהרת הקדש. מיכן והילך, אף בחולין שנעשו על טהרת הקודש. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} הא דתנן, הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה, מעידותו של °רבי עקיבא _{בן יוסף} היא, דתנינן

[דף יז עמוד א]

תמן, העיד °רבי שמעון בן בתירא על אפר חטאת שנגע טמא במקצתו שטימא את כולו. הוסיף °רבי עקיבא _{בן יוסף} על הסולת ועל הקטורת והלבונה והגחלים שנגע טבול יום במקצתם שפסל את כולם שהכלי מצרף. רבי שמעון בן לקיש° אמר, יודעין היו שכלי שרת מחברים _{שנאמר כף אחת הכתוב עשה כל מה שבכף אחד,} ומה בא להעיד? על שירי מנחות שיהו מחברין את עצמן אף שאחר הקמיצה אין השירים צריכים עוד לכלי. אמר רבי יוסה בי רבי זמינה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני מה אמרו שירי מנחות מחברין את עצמן? מפני שנזקקו לכיליין קדם לכן לקמיצה. רבי אחא° ורבי אילא° _אילעא אמרו בשם רבי יסא° _אסי, יודעין היו שכלי שרת מחברין. ומה בא להעיד? על הסולת _{של שירי המנחות} ועל הקטורת ועל הלבונה ועל הגחלים _{שאינם ראוים לאכילה.} ניחא סולת וקטורת ולבנה שנזקקו לכלי שרת לקמיצה. ואפשר לאמר שכיוון שקדם היה להם צורך בכלי, הכלי מצרף. גחלים מאי הרי שם היה יותר מכשיעור? אמר רבי בון בר רב כהנא° , תיפתר בגחלים של יום הכיפורים, שכמה שהוא חותה הוא מכניס והם כזקוקים לכלי. אבל בגחלים שבכל יום, שנותלים שם יותר מהשיעור , לא. כהיא דתנינן תמן. בכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה בתוך של שלשת קבין וכ”ו ^ג_טזנתפזר ממנו כקב גחלים, היה מכבדן לאמה. ובשבת, כופין עליו פסכתר. אמר רבי מתניה° , אף בגחלים של כל יום הכלי מצרף. וכי סולת וקטורת ולבונה וגחלים, יש להן שיעור אצל זה? הרי אי אפשר שיתן בדיוק כשיעור ותמיד נתנו יותר, ולמה הכלי מצרף את הכל? לא מפני שנזקקו לכיליין? אף הכא מפני שנזקקו לכיליין אף שהיה שם יותר מכשיעור : _{את הקומץ היו מניחים בכלי שרת ומקטירים אותו} רבי בון בר חייה° בעי, ^ג_יזקומץ מהו שיקרב בשני כלים? התיב רבי חנין° , והא תנינן הכלי מצרף. אין תימר שקומץ קרב בשני כלים, ליידא מילה _{לאיזה דבר} תנינן הכלי מצרף הרי אינו צריך לכלי ? _{הוא סבר שמא שנאמר שיש לו צורך בכלי, הכוונה באותו הכלי דווקא, אבל אם יכול להעבירו לכלי אחר אינו מצרף} אמר רבי אלעזר דרומייא° , לא כן אמר רבי יוסי בי רבי זמינא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני מה אמרו שירי מנחות מחברין את עצמן? לא מפני שנזקקו לכיליין _{לפני הקמיצה?} אף הכא שנזקקו לכיליין _{שלפני הקמיצה היו חייבים להיות בכלי אחד.} רבי מתנייה° אמר , וכי סולת וקטורת ולבונה וגחלים לא בכמה כלים הן קריבין, ואת אמר הכלי מצרף. אף הכא הכלי מצרף. רב כהנא° שאל לרבנין דתמן, מנחה חלוקה

[דף יז עמוד ב]

בגסה _{הכלי שבו הביאו את המנחה נקרא גם ביסא}, אם הניח מקצת המנחה בצד אחד ומקצתה בצד שני, ולא נגעו זו בזו ^ג_יחניטמאת זו ניטמאת זו? אמר לו ניטמאת זו ניטמאת זו. אם הטומאה לא נגעה במנחה אלא היתה באויר הכלי, האם קפצה טומאה? אמרון ליה, קפצה טומאה. אפי' אחרת בינתיים? _{כגון חצי מנחה בצד זה וחצי בצד שני ובאמצע הניח סולת למנחה אחרת} אמרון ליה, אפילו אחרת בינתיים. האם ^ג_יטקומץ מזו לזו אף שמנחה אחרת מפסיקה בניהם ? אמר לו, שמועה לא שמענו, משנה שנינו, כהיא דתנינן תמן, ^ג_כשתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו. אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה, כשירות. ואם לאו, פסולות. ואין שיריה של זו _{במקום שבו הן מעורבות,} מפסיקין לזו ואמרנו שיכול לקמוץ. כי אתא רבי יעקב בר אחא° אמר , רבי יסא° _אסי אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, קומץ מזו על זו, ניטמאת זו ניטמאת זו. ^ג_כאוהאמצעית _{שלא שייכת לאותה מנחה} לא ניטמאת. לא כן תני, כף אחת. שהיא עושה מה שבתוכה אחת. ולמה האמצעית לא נטמאת ? אמר רבי חיננה° , אין הכלי מצרף אלא דבר שהוא ראוי לו. רבי שמעון בן לקיש° בעי, ^ג_כבצריד של מנחות _{מנחה יבשה} שמקבלת טומאה רק מפני שחיבת הקדש מכשירה אותה, מהו שיעשה מניין ראשון ושני לטמאה כמו כל דבר שנטמא, או שחיבת הקדש רק גורמת שיפסל אבל לא נטמא ? התיב רבי אלעזר° _{בן פדת}, והכתיב (ויקרא שמיני יא לד) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא. את שטומאתו על ידי הכשר מים, עושה מיניין. את שאין טומאתו על ידי הכשר מים, אינו עושה מיניין. התיב רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הרי ^ג_כגנבלת עוף הטהור, הרי היא מטמא טומאת אוכלים בלא הכשר ובלא טומאה מפני שסופה לטמאות טומאה חמורה ומונים בו ראשון ושני. מאי כדון? כתיב מכל האוכל אשר יאכל. את שטומאתו משם אוכל, עושה מיניין. ואת שאין טומאתו משם אוכל, אינו עושה מיניין. נבלת עוף טהור טמאתו משום אוכל לכן עושה מניין. וחיבת הקדש אינה משום אוכל, שהרי היא מכשירה אף את הקטורת הלבונה והגחלים שאינם אוכל, ולכן אינה עושה מניין. אמר רבי יונתן° בשם °רבי , ^ג_כדהאוכל אוכל שלישי בתרומה, נפסל גופו מלוכל בתרומה. רבי שמואל בר רב יצחק° בעי, מה °רבי כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? דתנינן תמן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר האוכל אוכל ראשון ראשון, אוכל שני שני, אוכל שלישי שלישי. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני. שלישי שני לקדש ולא שני לתרומה. _{שלגבי תרומה הוא טהור לגמרי.} דברי הכל היא, שלא אמר °רבי יהושוע שאם אכל שלישי הוא טהור, רק לעניין שלא פוסל תרומה במגע. אבל באכילה גם °רבי יהושע _{בן חנניה} מודה שהוא פסול מדרבנן כדי שיהא בדל מן התרומה. ודכוותה האוכל אוכל שני במעשר, נפסל גופו מלוכל במעשר? נישמעינה מן הדא, דתנן, כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים, מטמא את הקדש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי °רבי מאיר , וחכמים אוסרים

[דף יח עמוד א]

במעשר מכאן שאפילו נטמא בשני, נפסל גופו מלוכל במעשר _{שהלכה כחכמים.} ואמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירה° , מהו וחכמים אוסרין במעשר, נפסל גופו מלוכל במעשר. ודכוותה ^ג_כההאוכל אוכל רביעי בקודש, נפסל גופו מלוכל בקודש? נישמעינה מן הדא, דתנן, אונן נוגע ואינו מקריב ואינו חולק לאכול לערב. ואמר רבי ירמיה° בשם רבי אבא בר ממל° . עשו אותו _{את האונן} כאוכל אוכל רביעי בקודש שמותר לו לנגוע בקדשים ואסור לו לאכול. הדא אמרה, האוכל אוכל רביעי בקודש, נפסל גופו מלוכל בקודש. עד כדון בקדשי מקדש המקודשין. ואפי' בחולין שנעשו על טהרת הקודש? נישמעינה מן הדא, דתנינן תמן, השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם. ^ג_כוכשירין ונאכלים בידים מסואבות, לפי שלא הוכשרו בדם. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, הוכשרו בשחיטה. במאי עסקינן? אי בקדשים הרי חייב שיצא דם כדי לזרוק על גבי המזבח. _{ותרומה לא שייך בבהמות} ואם בחולין הרי היידים שהם שניות לא מטמאות בחולין. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי הושעיה° , מתני' בחולין שנעשו על גב הקודש, כ°רבי יהושע _{בן חנניה} שסובר שחולין שנעשו בטהרת הקודש כקודש דמי. רבי זעירא° ורבי יסא° _אסי רבי יוחנן° _{בר נפחא} ו רבי יניי° אמרו בשם °רבי , האוכל אוכל שלישי בתרומה, נפסל גופו מלוכל בקדש. ולא מתני' היא? דתנן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר האוכל אוכל ראשון ראשון, אוכל שני שני, אוכל שלישי שלישי. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני. שלישי שני לקדש ולא שני לתרומה. _מכאן שהשלישי שני לקודש אז מה חידש °רבי ? מתני' בקודשי מקדש המקודשין. ו°רבי אתא מימר לך, אסור אף בחולין שנעשו על גב הקודש. אמר רבי בון בר חייה° קומי רבי זעירה° , אף בזה אין חידוש דמתניתין אמרה כן, דתנן _{את לחם הפנים היו מניחים בתוך תבנית שלכל כיכר היה מעין גומא שבה היו מניחים את הלחם} ככרות הקודש וכן מים המקודשים _{המונחים בכלי העשוי גומות גומות} אם נטמא אחד מהן בשרץ נטמאו כולן, שהכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא בתרומה. ומים קדושים על כרחך זה מים שנעשו על טהרת הקדש, מכאן שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש. באש לך _{האם רע לך} לאמר שיש בדברי °רבי חידוש, והוא, שהמשנה דיברה על חולין שנעשו על טהרת הקדש שהם כקדש, כשכוונתו היתה לכך. ואתא °רבי מימור לך _{בא רבי ואמר לך}, עשה משקה רוק פיו כמשקה קודש אף שלא התכוון לכך _{ונטמא משלישי בתרומה ומטמא את האוכל.} אמר רבי זעירה° , כמה דאת אמר תמן, עשה את הטהור לחטאת, כמי חטאת וכאפר חטאת, שכל מה שמטמא את החטאת מטמא את האדם.כדתנן, כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא. אף הכא עשה משקה פיו כמשקה קודש. שהאוכל על טהרת הקדש החמירו בו שכל מה שמטמא קדש מטמא אותו _{ומשקה פיו כמותו.} רבי זעירא° רבי יסא° _אסי רבי יוחנן° _{בר נפחא} ו רבי יניי° אמרי, ולא ידעין אין מטי בה בשם °רבי . מתניתא דתנן °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני. שלישי שני לקדש ולא שני לתרומה. מינה קיומה _{ממנה ראיה} למה שהם אמרו בשם °רבי _{שהאוכל אוכל שלישי בתרומה, נפסל גופו מלוכל בקדש} ומינה תברה _{וממנה שבירה}. מינה קיומה, דתנן ^ג_כזשהשלישי שני לקודש, ולא שני לתרומה, _לא לחולין שנעשה על טהרת התרומה,

[דף יח עמוד ב]

משמע שאם נעשה על טהרת הקודש, נעשה גופו שני אצל הקודש. מכאן שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש. מינה תברה, דתנן, שהשלישי שני לקודש, ולא שני לתרומה _לא לחולין שנעשה על טהרת תרומה. אבל אם נעשה לטהרת הקדש, נעשה גופו שני אצל התרומה, וכל שכן אצל הקדש. משמע שאם נעשה על טהרת הקדש, נעשה שני גם לתרומה, ולא כפי שהם אמרו בשם °רבי שאסור לאכול רק קדש אבל תרומה מותר . תני, אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. מניין ^ג_כחלרביעי בקודש שהוא פסול? ודין הוא. מה אם מחוסר כיפורים שאינו פסול בתרומה, הרי הוא פסול בקודש. שלישי, שהוא פסול בתרומה, אינו דין שיפסול בקודש? הרי למדנו לשלישי מן הכתוב דכתיב (ויקרא שמיני יא לג) וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא. _{השרץ אב והכלי ראשון והאוכל שבתוכו שני} אינו אומר טמא, אלא יטמא. לטמא את אחרים. מכאן שהשני עושה שלישי בתרומה. ולרביעי מקל וחומר. התיב רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח. ^ג_כטשהוא פסול בתרומה, שהרי טבול יום שנגע בתרומה פסל אותה ואותה תרומה שנפסלה, אינה פוסלת בקודש. דאפילו אם נגע טבול יום באוכל קדש, אין אותו אוכל פוסל אוכל אחר דתנן. טבול יום, כשם שפוסל את התרומה כך פוסל אבל לא מטמא את הקדש. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אתייא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} שסובר שלמדנו לשלישי מן הכתוב, ולרביעי מקל וחומר, בשיטת °רבי עקיבא _{בן יוסף} רבו. כמה ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} אמר , יטמא, יטמא אחרים. ומכאן למד ששני עושה שלישי דבר תורה. כן °רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר יטמא, יטמא אחרים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בר חנינה° . לית °רבי יוסי _{בן חלפתא} צריך להדין קל וחומר כדי לפסול רביעי בקדש. אלא קרייה דרש °רבי יוסי _{בן חלפתא}. כתיב (ויקרא צו ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. אשר יגע, זה שני שנגע בראשון. בכל טמא. זה שלישי שנגע בשני. לא יאכל. למה לי לא יאכל? הרי כבר נאמר באש ישרף. אלא סוף טמא, היינו מי שיגע בו שהוא שלישי לא יאכל, מכאן לרביעי בקדש שהוא פסול. מנין לשלישי שהוא טמא? כתיב וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא _{שהכלי נעשה ראשון והפירות שני וכתוב יטמא שיטמא אחרים.} עד כדון, באוכלין שניטמאו באויר כלי חרש שנטמא בשרץ. אוכלין עצמן שניטמאו בשרץ מניין שהם מטמאין _{אוכל לטמא אחרים?} ודין הוא. מה אם ^ג_להכלים שאינן מיטמאין מאויר כלי חרש שנטמא בשרץ, הרי הן מיטמאין בשרץ לטמא אוכלין _{לטמא אחרים.} אוכלין עצמן שנטמאים באויר כלי חרש שנטמא בשרץ, אם ניטמו בשרץ, אינו דין שיטמאו אוכלין _{לטמא אחרים?} עד כדון אם יסבור °רבי יוסי _{בן חלפתא} כ°רבי עקיבה שדורשים את המלה יטמא שיטמא אחרים ורביעי בקדש מקל וחומר. אבל אם יסבור כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. מנין שרביעי בקדש טמא? דתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא. זה ראשון שנגע בכל טמא _{באב הטמאה.} לא יאכל, לרבות את השני. השלישי בתרומה מניין? ודין הוא. ומה אם טבול יום שאינו פוסל בחולין, הרי הוא פוסל בתרומה. שני שהוא פסול בחולין, אינו דין שיפסול בתרומה? רביעי בקודש מניין? ודין הוא. מה אם מחוסר כיפורים שאינו פסול בתרומה, הרי הוא פסול בקודש. שלישי שהוא פסול בתרומה, אינו דין שיפסול בקודש? הא למדנו, לראשון ולשני מן הכתוב. ולשלישי מן הדין _{קל וחומר.} ולרביעי מקל וחומר וכי בקדשין דנין מהדין _{מדין שבעצמו נלמד מהדין?} אלא הלימוד רק אסמכתא, שהכל משועבד להלכה, שהלכה למשה מסיני שיהא השלישי פסול בתרומה והרביעי בקודש. תני, ובתרומה אם ניטמאת אחת מידיו, חבירתה טהורה ומטמאה את הקודש דברי °רבי . °רבי יוסי בי רבי יודה אומר, לפסול בקודש _{אבל לא מטמא.} מה °רבי כ°רבי יהושע _{בן חנניה}? דתנינן תמן, כל הפוסל את התרומה, מטמא את הידים להיות שניות. והיד מטמא את חבירתה, דברי °רבי יהושע _{בן חנניה}. ד°רבי יהושע _{בן חנניה} רובא _יותר מן ד°רבי . מה דאמר °רבי , רק בקודש מטמא _{אבל בתרומה פוסל.} ומה דאמר °רבי יהושע _{בן חנניה}, אפילו בתרומה מטמא. תנן, והיד מטמא את חברתה בקודש, אבל לא לתרומה. אמר רבי שמעון בן לקיש° , לא שנו אלא חבירתה, הא

[דף יט עמוד א]

אחרת לא. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ג_לאאפילו אחרת. רבי ירמיה° ורבי אמי° _{בן נתן} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אפילו ככר. אמרין, חזר ביה רבי יוחנן° _{בר נפחא} מן הדא _{שהרי היד רק שני ואין שני מטמא כיכר בחולין,} מה אמר כה עד לא יחזור ביה _{מה גרם לא לחזור בו?} מהא דתנן, והיד מטמא את חברתה. לא אמר אלא לטמא חבירתה. על שם כל הפוסל את התרומה, מטמא את הידים להיות שניות _{והיד שהיא שניה ופוסלת תרומה, עושה את היד השניה לשני.} הא לטמא ככר, כל עמא מודיי שאינו מטמא, על שם שאין שני עושה שני

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ג

מתני’: אוכלין אוכלים נגובים _{שלא הוכשרו לקבל טמאה} ^ג_לבבידים מסואבות בתרומה אבל לא בקודש. ^ג_לגהאונן והמחוסר כיפורים צריכין טבילה לקודש. אבל לא לתרומה:

גמ’: תנן, אוכלין אוכלים נגובים בידים מסואבות בתרומה אבל לא בקודש. אמר °רבי חנניה בן אנטיגנס , וכי יש אוכלים נגובין אצל הקודש הרי חיבת הקדש מכשירתם? הכא במאי עסקינן בתוחף לו חברו את החררה בשיפוד ואוכל עמה כזית בשר. בתרומה מותר אבל לא בקודש. תמן תנינן, ^ג_לדהיה אוכל דבילה _{שלא הוכשרה} בידים מסואבות, הכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור °רבי מאיר מטמא _{שהרוק מכשיר} ו°רבי יהודה _{בר עילאי} מטהר _{שהרוק אינו משקה עד שיתלש.} אמר חזקיה° , לא שנו אלא דבילה, שהוא רוצה במשקין שעל אצבעו. הא שאר כל הדברים לא. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, לא שנייא, היא דבילה היא שאר כל הדברים. מתניתא פליגא על חזקיה° דתנן, ^ג_לה_{אדם שנגע} במגע טמא מת _{ונעשה ראשון,} שהיו אוכלין ומשקין בתוך פיו, הכניס ראשו לאויר תנור טהור, טימאהו. _{שמשקין טמאים שנכנסו לאויר תנור טימאוהו.} וטהור שהיו אוכלין ומשקין בתוך פיו, הכניס ראשו לאויר תנור טמא, ניטמאו. ניחא משקין טמאין, אוכלין _{איך נטמאו} מאיכן הוכשרו? לא ממשקה פיו? מכאן ראיה לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שהרוק תמיד מכשיר . תיפתר או בדבילה שמינה, או באוכלין שהוכשרו עד שהן מבחוץ. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, אוכלין

[דף יט עמוד ב]

אוכלין נגובין בידים מסואבות בתרומה אבל לא בקודש. ואם הרוק מכשיר, למה התירו בתרומה ? פתר לה בזורק ישר לגרון. אם בזורק, אפילו בקודש? שמא ישכח ויגע. אם שמא ישכח ויגע, אפילו בתרומה יהא אסור? מאי כדון? אוכלי תרומה זריזין הן, ואינו שוכח. אוכלי הקודש אינן זריזין, והוא שכח. תנן, האונן והמחוסר כיפורים צריכין טבילה לקודש. אבל לא לתרומה. תמן תנינן, ^ג_לואונן נוגע ^ג_לזואינו מקריב ואינו חולק לוכל בערב. תמן את אמר, מותר ליגע, והכא את אמר אסור ליגע עד שיטבול ? אמר רבי יניי° , כאן בשהסיע דעתו, וכאן בשלא הסיע דעתו. רבי יוסה° _אסי בעי, אם בשהסיע דעתו, אפילו בתרומה יהא אסור? מאי כדון? כהיא דאמר רבי ירמיה° בשם רבי אבא בר ממל° . _{המשנה שלנו שאמרה שאונן צריך טבילה זה כדי לאכול} עשו אותו כאוכל אוכל רביעי בקודש. כמו שהאוכל ^ג_לחאוכל רביעי בקודש, אסור לוכל ומותר ליגע. אף הכא אסור לוכל ומותר ליגע. תמן תנינן ש°בית שמאי אומרים, יולדת צריכה טבילה באחרונה _{בסוף ימי טהר.} ו°בית הלל אומרים, ^ג_לטאינה צריכה טבילה באחרונה. מה אנן קיימין? אם לאכילת תרומה, קשיא על ד°בית שמאי , ולא טבולת יום היא שהרי טבלה בסוף ימי טמאה, ואין טבול יום מעריב שמשו ואוכל? אם לאכילת קדשים, קשיא ד°בית הלל . ולא מחוסרת כפרה היא? ואין מחוסר כפרה טעון טבילה אצל הקודש? אין תימר _{שהמחלוקת} בקודשין אנן קיימין תמן, אבל בתרומה דברי הכל אין צריך טבילה, הדא דתנינן הכא ברישא, המחוסר כיפורים צריך טבילה לקדש, דברי °בית שמאי היא. והסיפא שלא מצריך טבילה לתרומה. כדברי הכל היא. אין תימר _{שהמחלוקת} בתרומה אנן קיימין תמן, אבל בקדשים דברי הכל צריך טבילה. הדא דתנינן הכא, ברישא שצריכים טבילה לקדש דברי הכל היא, והסיפא שלתרומה לא מצריכה טבילה, דברי °בית הלל היא. אמר רבי שמואל בר אבודומי° קומי רבי מנא° _{בן יונה}, _{המחלוקת} בתרומה אנן קיימין תמן. _{והכא בין הרישא בין הסיפא דברי הכל היא} וטעמון ד°בית שמאי תמן, מפני ההדיוטות.שלא יהו אומרים ראינו אשה שופעת דם ואוכלת בתרומה ולא ידעו שמדובר בדם טוהר

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ד

מתני’: חומר בתרומה, ^ג_משביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן של קדשים כל ימות השנה, ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה. עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של יין של תרומה, לא יקבלם ממנו. ^ג_מאאבל

[דף כ עמוד א]

מניחה לגת הבאה. אם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קודש, ^ג_מבנאמן. כדי יין וכדי שמן המדומעות _{של תרומה שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר,} ^ג_מגנאמנין עליהן בשעת הגיתות והבדים קודם לגת שבעים יום:

גמ’: תנן, חומר בתרומה, שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה, הא בגליל לא. מאי טעמא ? רבי סימון° ורבי יהושע בן לוי° אמרו בשם רבי פדייה° , מפני שפסיקייא _רצועה של כותים מפסקת. והא תנינן תקוע אלפא לשמן, שנייה לה רגב בעבר הירדן. וכי אין פסוקיות _רצועות של כותיים מפסקת? אמר רבי שמי° , תיפתר במביא גרגרים _זתים שלא הוכשרו וכותשן שם _{בירושלים.} וביהודה נאמנין על היין _{של קדשים} ^ג_מדאבל לא על הקנקנים. ובגליל אינן נאמנין לא על היין ולא על הקנקנים. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , בן דרום שאמר מגליל הבאתיה, נאמן. ובן גליל שאמר מדרום הבאתיה, אינו נאמן. תנן, ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה. רבי ירמיה° סבר מימר מה שנאמנים בשעת הגיתות, דווקא בתרומה שנעשית על גב הקודש. הא על גב עצמה, לא. אמר רבי יוסה° _אסי, ואפילו נעשית על גב עצמה. מתניתא פליגא על רבי יוסה° _אסי דתנן, הבדדין והבוצרין כיון שהכניסן לרשות המערה דיו _{ואינו צריך לראות שהם טובלים} דברי °רבי מאיר . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו, ואם עמי הארצות נאמנים על התרומה שנעשת על גב עצמה, למה צריך להטביל אותם ? פתר לה שלא בשעת הבד. והרי במשנה נאמר שבשעת הגיתות והבדים נאמנים אף על התרומה. אית לך מימר שלא בשעת הגת? _{הרי בענבים הסחיטה מיד אחרי הבציר.} אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר° , שהקדים ובצר קדם עד שלא בצרו בה ג' בני אדם וזה נקרא שלא בשעת הגיתות ואז אינם נאמנים. תנן ובשעת הגיתות והבדים נאמנים אף על התרומה. נגעו בו בכד טהרות, בשעת הגיתות והבדים הטהרות טהורות. עברו הגיתות והבדים הטהרות טמאות. ויש כלי חרש משהוא מיטהר חוזר ומיטמא? ולית כל אילין מילייא כן _{וכי אין כיוצא בזה}? הרי כלי חרס יכול להיות טהור ואחר כך להיטמא. אלא כיני נגעו בו בכד טהרות, קודם לגיתות ולבדים הטהרות טמאות, בשעת הגיתות והבדים הטהרות טהורות. ויש כלי חרש משהוא מיטמא חוזר ומיטהר? ולית כל אילין מילייא כן _{וכי אין כיוצא בזה}? הרי כלי חרס יכול להיות טמא ולהישבר ולהיות טהור . אלא כיני נגעו בו טהרות בשעה שהוא מלא, הטהרות טהורות. פינהו הטהרות טמאות. _{שאינו נאמן אלא בשעה שהכד מלא שמתוך שנאמן על התרומה נאמן על הכד} ויש כלי חרש משהוא מיטהר חוזר ומיטמא? ולית כל אילין מילייא כן _{וכי אין כיוצא בזה}? אלא כיני

[דף כ עמוד ב]

נגעו בו טהרות בשעה שהוא ריקן הטהרות טמאות, מילהו הטהרות טהורות. ויש כלי חרש משהוא מיטמא חוזר ומיטהר זה באמת חידוש דלית כל אילין מיליין כן _{באמת אין כיוצא בזה}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כושת, וקירויה, ומבוי, וגר, ועם הארץ, הולכין לחומרין. כושת, כיי דתנינן תמן, הכושת והחמת וראשי בשמים, התייה והחלתית והפילפלין וחלות חריע, נלקחין בכסף מעשר, ואינן מטמין טומאת אוכלין, _{שאינם נאכלים אלא נותנים טעם באוכל} דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר °רבי יוחנן בן נורי , אם נלקחין בכסף מעשר, מפני מה אינן מטמות טומאת אוכלין? ^ג_מהאם אינן מטמות טומאת אוכלין, אף הן לא ילקחו בכסף מעשר. מה פוסק °רבי יוחנן בן נורי שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כונת °רבי יוחנן בן נורי לחומרין, שמטמין טומאת אוכלים, ואינן נלקחין בכסף מעשר. קירויה, דתנינן תמן, ^ג_מוקירויה _{דלעת יבשה שמשמשת ככלי קיבול} שהטבילוה במים שהן ראויין לקדש, מקדשין בה עד שתיטמא. ניטמא, אין מקדשין בה _{אף אם הטבילוה שמא תפלוט מים טמאים.} °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, אם מקדשין בה בתחילה, אף בסוף _{אחר טבילה} מקדשין בה. אם אינן מקדשין בה בסוף, אף לא בתחילה. בין כך ובין כך, לא יאסוף בתוכה מים מקודשין _{אם מקדש את המים בתוך הקירויה, גם המים שנבלעו בתוכה בטבילה התקדשו. אבל אם אחר שטבל נתן בתוכה מים מקודשים, המים שנבלעו בקירויה לא התקדשו ונמצא שיש מים שלא התקדשו שהתערבו במים שיתקדשו ואין מזים מהם.} מה פוסק °רבי יהושע _{בן חנניה}, שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כוונת °רבי יהושוע לחומרין, אין מקדשין בה, לא בתחילה ולא בסוף. מבוי, כיי דתנינן תמן, וכן מבוי שניטלה קורתו או לחייו מותרים בני המבוי לטלטל באותה שבת, ואסורים לעתיד לבא. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אם מותרים באותה שבת, מותרים גם להבא. אם אסורים להבא, אסורים גם לאותה שבת. מה פוסק °רבי יוסי _{בן חלפתא}, שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כוונת °רבי יוסי _{בן חלפתא} לחומרין, ^ג_מזאסורין בין בשבת הזאת בין בשבת הבאה. גר, דתני, גר שנתגייר והיו לו יינות. אמר בריא לי שלא נתנסך מהן. בזמן שנעשו על גב עצמו _{שרק הוא התעסק ביין,} טהורין לו וטמאין לאחרים. על גבי אחרים, טמאין בין לו בין לאחרים. °רבי עקיבה אומר, אם טהורין לו, יהיו טהורין לאחרים. אם טמאין לאחרים, יהיו טמאין לו. מה פוסק °רבי עקיבא _{בן יוסף}, שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כוונת °רבי עקיבא _{בן יוסף} לחמרין, טמאין, בין לו בין לאחרים. עם הארץ דתני, ^ג_מחעם הארץ שנתמנה להיות חבר והיו לו טהרות ואמר, בריא לי שנעשו בטהרה. בזמן שנעשו על גב עצמו _{שרק הוא התעסק בהם}, טהורות לו וטמאות לאחרים. על גב אחרים, טמאות בין לו בין לאחרים. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, אם טהורות לו, יהיו טהורות לאחרים. אם טמאות לאחרים, יהיו טמאות לו. מה פוסק °רבי עקיבא _{בן יוסף}, שניהם כן או שניהם לא ? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} כוונת °רבי עקיבה לחומרין, טמאות בין לו בין לאחרים. אמר רבי יניי° , הרובין _{בני רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי שהיו נערים ותרגמו את דברי אביהם} היו אומרים, מה שנאמר במשנה שבשעת הגיתות והבדים נאמנים אף על התרומה. בתרומה שנעשית על גב הקודש. הא על גב עצמה, לא. ואני אומר, אפי' נעשית על גב עצמה. אתיא דרבי יוסי° _{בר זבידא} כרבי ינאי° _הכהן. ודרבי ירמיה° כרובים. תנן, אם אמר לו, הפרשתי לתוכה רביעית בקודש, נאמן. מאי טעמא? מאחר שהוא נאמן על הקודש, נאמן על התרומה. כדי יין וכדי שמן המדמעות _{של תרומה.} אמר רבי יוסי ברבי בון° , אלו שקודחין _{ששואבים} בהן את הדמע _{תרומה שנקראת דמע שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר}

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ה

מתני’: מן המודיעות ולפנים, ^ג_מטנאמנין על כלי חרש. ומן המודיעות ולחוץ, אינן נאמנין. כיצד? ^ג_נהקדר שהוא מוכר את הקדירות. נכנס לפנים מן המודיעות. הוא הקדר, והן הקדירות

[דף כא עמוד א]

והן הלוקחין נאמן _{אף שהאנשם הללו באו מבחוץ וראו את הקדר הזה בא מבחוץ אם הקדרות הללו, ואם היו קונים אותם ממנו בחוץ, היו טמאות} יצא, אינו נאמן:

גמ’: תנן, מן המודיעות ולפנים, נאמנין על כלי חרש. מתניתא בכלי חרש הדקים. מתניתא אמרה כן, דתנן הוא הקדר והן הקדירות והן הלוקחין. וקדירות לא כלי חרש דקין הן? נגעו בו טהרות _{שאותו עם הארץ נתן לתוכן} מן המודיעות ולפנים _{כיוון שאינו נאמן על הטהרות} טימא משקה את הכלי? נשמעינא מן הדא. היה מלא מים, רבי שמעון בן לקיש° אמר, נאמן על הכלי, ואינו נאמן על המשקה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ג_נא מתוך שנאמן על זה נאמן על זה. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° דתנן, אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קודש, נאמן. דמתוך שנאמן לקדש נאמן לתרומה. ואף כאן מתוך שנאמן לכד נאמן למשקה. אמר רבי זעירה° , _{הבריתא שאמרה שאם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קודש, נאמן דמתוך שנאמן לקדש נאמן לתרומה} תיפתר באומר עד שאני חבר _{ברגל שכל ישראל חברים} הפרשתיה _{שיש שם שני מעלות גם שזה רגל וגם שזה קדש.} רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי בון בר חייה° , טעמא דרבי שמעון בן לקיש° , דאין חבירות למים שכיוון שהמים מצויים לא הקילו בהם

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ו

מתני’: הגבאים שנכנסו לתוך הבית. ^ג_נבוכן הגנבים שהחזירו את הכלים, נאמנין לומר לא נגענו. ^ג_נגובירושלם נאמנין על הקודש. ובשעת הרגל, אף על התרומה:

גמ’: תני, הגבאים שנכנסו לתוך הבית ליטול משכון, הבית טמא. ^ג_נדאם אין עמהן עובד כוכבים ומזלות נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו. פתר לה תרין פתרין. נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו, בשאין עדים יודעין שראו שנכנסו ואין מיגו. ובירושלם נאמנין על הקודש, אפילו יש עדים יודעין. פתר לה פתר חורן, נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו, לכן צריכה דווקא בשיש עדים יודעין. אבל אם אין עדים, אפילו כשיש עובד כוכבים ומזלות עימם נאמנים. דמתוך שיכלו לומר לא נכנסו, נאמנין לאמר נכנסנו ולא נגענו. ובירושלם נאמנין אף על הקודש, אף על פי שיש עדים יודעים. תנן, ובשעת הרגל, אף על התרומה. מאי טעמא ? אמר רבי יהושע בן לוי° שנאמר (תהילים קכב ג) ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים. מעתה אפי' בשאר ימות השנה? אמר רבי זעירה° ובלבד בשעה ששם עלו שבטים

[דף כא עמוד ב]

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ז

מתני’: הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו על גב הרגל. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, יגמור. וחכמים אומרים, ^ג_נהלא יגמור. משעבר הרגל ^ג_נוהיו מעבירין על טהרת עזרה. עבר הרגל ביום הששי, לא היו מעבירין מפני כבוד השבת. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אף לא ביום חמישי, שאין הכהנים פנויים:

גמ’: תנן הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו על גב הרגל. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, יגמור. אמר רבי חנניה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, התירו סופו מפני תחילתו. שאם אומר את לו שלא יגמור. אף הוא אינו פותח. ולא יפתח? אף הוא ממעט בשמחת הרגל. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , מה פליגין? בחבית של יין. שמשום שמחת הרגל הקילו שאין שמחה אלא בבשר ויין. אבל בחבית של שמן, כל עמא מודיי שאינו גומרה. תנן, וחכמים אומרים לא יגמור . כיצד הוא עושה? תני רבי חייה° , שופכה. תני בר קפרה° , שוברה _{ואינו מוכרה לעם הארץ שחבר אינו מוכר חולין טמאים.} תנא °רבי חלפתא בר שאול , מניחה לרגל הבא. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , יום טוב שחל להיות בערב שבת אוכל אף בשבת, שתשבות הרגל _{איסור חג} כרגל. אמר רבי זעירה° , מתניתא אמרה כן דתנן, ערב הפסח כפסח. ויום טבוח, כעצרת. אמר רבי חנניה° , אוף אנן תנינן דרובא _{חידוש גדול מזה}, דתנן, °רבי יודה אומר, אף לא ביום החמישי שאין הכהנים פנויים וכל זמן שלא היו מעבירים על טהרת הכלים היו משתמשים בנשאר מהרגל בחזקת טהרה

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ח

מתני’: כיצד מעבירין על טהרת עזרה? ^ג_נזמטבילין את הכלים שהיו במקדש. ^ג_נחכל הכלים שהיו במקדש היו להן שניים ושלישים. שאם ניטמאו הראשונים, יביאו שניים תחתיהן. כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה. ^ג_נטחוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים _{מקבלים טמאה} מפני שהן מצופין: ואומרים להם הזהרו שלא תגעו בשולחן ויהיה צריך טבילה והערב שמש, ואי אפשר לסלקו ממקומו דכתיב ביה לחם פנים לפני תמיד

גמ’: למה הכלים טעונין טבילה? אמר רבי אבא° , אני אומר, שמא היה שם אחד מן הכהנים שנטמא במת ולא הוזה ונגע בכלים. מעתה נחוש לכולן _{אף לכלים החילופיים שיביאו במקום הראשונים?} אמר רבי בון בר חייה° , אני אומר, שהיה שם אחד מן הכהנים שיצא לדבר עם האשה על עיסקי קינה, ונתזה צינורה של רוק מתוך פיה על בגדיו, וטימאתו. מעתה נחוש לכולם וכל הכהנים יצטרכו טבילה ולא רק הכלים? תיפתר בשניטמא בספק משקין שמטמא כלים מדרבנן ולא מטמא אדם לכן רק את הכלים הטבילו

[דף כב עמוד א]

והא תנינן, ^ג_סספק משקין ליטמא טמא, ולטמא טהור ולמה טמאו את הכלים ? תמן בתרומה, וכאן בקודש. חומר הוא בקודש. תני שולחן שניטמא מטבילין אותו בזמנו _{בזמן שקבעו חכמים שמטבילים את כל הכלים אחר הרגל} אפילו בשבת _{שמסירים מעליו את הלחם אין טובלים אותו, אלא מניחים עליו לחם חדש ורק אחר הרגל מטבילין אותו,} דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, מיד. אשכחת אמר, על דעתיה ד°רבי מאיר , מטמא שני לחמים. הלחם שהיה עליו והלחם החדש על דעתון דרבנן, אינו מטמא אלא לחם אחד בלבד _{הלחם שהיה עליו.} אמר °רבי יעקב בר סיסי קומי רבי יוסה° _אסי, ואפי' על דעתיה ד°רבי מאיר אינו מטמא אלא לחם אחד בלבד. תיפתר שניטמא בספק משקין _{שברגל לא גזרו עליהם, ורק הלחם שנשאר על השלחן עד אחר הרגל נטמא, ואז טובלין את השלחן והלחם הבא כבר לא יטמא.} פעם אחת הטבילו את המנורה אמרו צדוקים, ראו פרושים מטבילין גלגל חמה _{שהם סברו שאינה מקבלת טמאה שזה כלי העשוי לנחת. ואינם יודעים שכלי העשוי לנחת אינו מקבל טומאה רק בכלי עץ.} תמן תנינן, נכנסו ללישכת הכלים ^ג_סאוהוציאו משם תשעים וג' כלי כסף וכלי זהב. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , כנגד תשעים ושלש אזכרות שם השם שכתוב בפרשת חגי זכריה ומלאכי. אמר רבי חונה° , חישבתים לאזכרות ואינן אלא שמונים ושלש, כנגד שמונים ושלש חותמות שכתוב בעזרא _{אנשים שחתמו על האמנה לקיים את המצוות,} שהיה כל אחד ואחד מיחד שמו של הקדוש ברוך הוא וחותם. אית דבעי מימר כיום מרובה

[דף כב עמוד ב]

של תמיד _{יום שיש בו הכי הרבה קרבנות שזה יום טוב ראשון של סוכות שחל בשבת} כנגד י"ג פרים וי"ד כבשים ואילים שנים ושעיר אחד. שלושים ואחד קרבנות ושלוש כלים לכל אחד. תנן, כל הכלים טעונים טבילה חוץ מן המזבח שהן כקרקע דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אמר רבי שילה דכפר תמרתה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. דכתיב (שמות תצוה ל ג) וצפית אותו זהב טהור גגו וקירותיו _{ממה שיש לו גג וקירות משמע שהוא כבית שהוא כקרקע.} התורה קראת אותו קרקע. עד כדון מזבח הזהב, מזבח העולה מניין? ודין הוא. מה אם מזבח הזהב שהוא אמה על אמה, את אמר קרקע. מזבח העולה, שהוא חמש על חמש לא כל שכן? אית דבעי מימר גזירה שווה רבוע רבוע. מה כאן קרקע, אף כאן קרקע. אמר רבי הילא° _אילעא טעמא דרבנן שסוברים שהמזבח כן נטמא דכתיב (יחזקאל מא כב) המזבח עץ שלוש אמות גובה וארכה שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה’. התורה קראת אותו מיטלטל. דפתח במזבח וסיים בשלחן להקיש מזבח לשלחן, מה שלחן נקרא מטלטל _{שהרי היו מגביהין אותו להראות לעולי רגלים,} אף המזבח כן. עד כדון מזבח העולה, מזבח הזהב מניין? ודין הוא. מה אם מזבח העולה שהוא ה' על ה', את אמר מיטלטל. מזבח הזהב שהוא אמה על אמה, לא כל שכן? אית דבעי מימר, גזירה שווה רבוע רבוע. מה כאן מיטלטל, אף כאן מיטלטל. תנן, וחכמים אומרים _{מקבלים טמאה} מפני שהן מצופין. לא ציפוי שהוא עומד מחמתו הוא _{והוא העיקר והעץ טפל לו? ויהיה טמא ככלי מתכת אף אם לא היה מטלטל ולמה היה צריך דרשה מיוחדת שנחשב מטלטל?} לא כן אמר רבי שמעון בן לוי° בשם רבי הושעיה° , כעובי דינר גורדיינון היה בו. ואמר רבי אילא° _אילעא למלאכתו אינו עומד, _{ואתה רוצה לאמר} מחמתו הוא? ואתייא כיי דאמר רבי שמעון בן לקיש° (שמות תצוה ל א) ועשית מזבח מקטר קטורת. אין כתיב כאן אלא מקטר קטורת. המזבח היה מקטיר את הקטורת _{ובנס הזהב לא הותך אף שהיה דק.} ויהא כטבלה שהיא עשויה לילך ולהניח ולמה מקבל טמאה הרי כלי עץ העשוים לנחת אין מקבלים טמאה ? לא כן אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° , השולחן למה טמא? מפני שמוציאין אותו ומראין אותו לעולי רגלים. וזה המזבח לא במקומו הוא עומד? אף זה שימש כלי שמקומו קבוע במקדש ויהא טהור, ולמה טמא? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, אף שהזהב לא עומד בפני עצמו כיוון שעומד ומשמש עם העץ כאילו עומד ומקבל טמאה. כיי דתנינן תמן, שלש משפלות הן של זבל טמאה מדרס, ושל תבן טמאה טמא מת, והפוחלץ של גמלים טהור מכלום. ואמר רבי זעירה° , מפני מה של זבל ותבן טמאין ? מפני שמשתמשין בה על גב חבילה _{כשהם מלאים זבל.} והכא נמי מפני שמשתמשין בו על גבי חבילה כשהעץ והזהב מחוברין והעץ מחזיק את הזהב

הדרן עלך פרק חומר בקודש וסליקא לה מסכתא דחגיגה וכולא סדרא דמועדא בסיעתא דשמיא