ספר:ירושלמי מאיר/מסכת הוריות

פרק ראשון – הורו בית דין

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי הוריות, פרק א, הלכה א

מתני’: הורו בית דין ^א_אלעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה, והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם. בין שעשו, ועשה עמהן. בין שעשו, ועשה אחריהן. בין שלא עשו ועשה. הרי זה פטור, מפני שתלה בבית דין. הורו בית דין, ^א_ב וידע אחד מהן שטעו, או תלמיד שהוא ראוי להורייה, והלך ועשה על פיהם. בין שעשו, ועשה עמהם. בין שעשו, ועשה אחריהם. בין שלא עשו, ועשה. הרי זה חייב, מפני שלא תלה בבית דין. זה הכלל. התולה בעצמו חייב, והתולה בבית דין פטור:

גמ’: כתיב (ויקרא ויקרא ד כז) ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצוות ה’ אשר לא תעשה ואשמה. נפש כי תחטא. אחת תחטא. בעשותה תחטא. הרי אילו שלושה מיעוטין. נפש כי תחטא. מעצמה, למעט אם תלה בבית דין. מכאן שהתולה בעצמו חייב, והתולה בבית דין פטור. בכל אתר את אמר מיעוט אחר מיעוט לרבות. והכא את אמר מיעוט אחר מיעוט למעט? אמר °רבי מתניה . שנייא היא דכתיב מיעוט אחר מיעוט אחר מיעוט. תנן התם. כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע לו שהוא בן גרושה, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייבו קרן וחומש, °רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר. רבי חגיי° שאל לחברייה. מניין ל°רבי יהושע _{בן חנניה} לאוכל ברשות שהוא פטור? מה בין סבור שהוא חולין, ונמצאת תרומה, שהוא חייב. מה בין המחזיק עצמו שהוא כהן, ונמצא ישראל, שהוא פטור? אמרין ליה מן הוריות בית דין. כשם שאם חשב שזה שומן ונמצא שהוא חלב, חייב קרבן. לעומת זאת אם לא שגג באכילה עצמה, כגון שידע שזה חלב ואכל מכח הוראת בית דין, פטור מקרבן. אף כאן. אכל תרומה כי חשב שהוא כהן, כיוון שאין השגגה באכילה, הרי הוא פטור. אמר לון אוף להדא אנא צריכה לי. מה בין סבור שהוא חול ושחט, ונמצאת שבת שהוא חייב. מה בין סבור שהוא פסח שדוחה שבת, ושחט, ונמצא שלמים שאינה דוחה שבת, שהוא פטור? אמרין ליה מן השוחט ברשות מצווה. דסובר °רבי יהושע _{בן חנניה}, טעה בדבר מצוה ועשה מצווה פטור. ואף בהקרבת הקרבן שלא לשמו עשה מצווה, שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים. אמר לון. אוף להדא אנא צריכא לי. מה בין סבור שהוא מותר _{לאכול חלב} ואכלו

[דף א עמוד ב]

ונמצא אסור, שהוא פטור. מה בין סבור שהוא שומן ונמצא חלב, שהוא חייב? לא אמרו ליה כלום. אמר לון נימא לכון מינן. מדכתיב (ויקרא ויקרא ד כג) או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא. השב מידיעתו מביא, אינו שב מידיעתו, אינו מביא קרבן. והאומר מותר אינו שב מידיעתו. שאף שיאמרו לו שזה חלב, יאכל. שסבור שזה מותר ואף אם יאמרו לו שזה תרומה, יאכל. שסבור שהוא כהן. כד עאל °רבי יוסי _{בן חלפתא} אמרין ליה, רבי חגיי° קשי לן הדא מילתא. אמר לון, ולמה לא אגיבתוניה מן הדא. או הודע אליו חטאתו והביא? אמרין ליה. רבי חגיי° קשיתה, רבי חגיי° קיימתה. על דעתיה ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דלא מפנה אהן קרייה _{או הודע אליו חטאתו} ללמוד על מחוייבי

[דף ב עמוד א]

חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יום הכיפורים ניחא. דכיוון שהפסוק פנוי ניתן ללמוד ממנו שמביא חטאת רק אם שב מידיעתו, ומכאן נלמד שאם הורו בית דין אינו מביא קרבן כיון שאינו שב מידיעתו. אבל על דעתיה ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} דמפנה אהן קרייה ללמוד על מחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יום הכיפורים שהן חייבין. מנין שמביא חטאת רק אם שב מידיעתו? דתני. מניין ^א_גלמחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יום הכיפורים, שהן חייבין להביא לאחר יום הכיפורים. וחייבי אשמות תלויין שהם פטורין? תלמוד לומר או הודע אליו חטאתו והביא, אף לאחר יום הכפורים. °רבי עקיבא _{בן יוסף} יליף מן הדא דכתיב (ויקרא ויקרא ד כז) ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצוות ה’ אשר לא תעשה ואשמה. נפש כי תחטא. אחת תחטא. בעשותה תחטא. הרי אילו שלושה מיעוטין. נפש כי תחטא. מעצמה, למעט אם תלה בבית דין. מכאן שהתולה בעצמו חייב, והתולה בבית דין פטור. אין בית דין חייבין קרבן על שהורו בשוגג, אלא על דבר שהיה גלוי להן ונכסה מהן. אבל אם נעלם מהם מלכתחילה, אינם חייבים. ומה טעמא? דכתיב, ונעלם דבר. דבר שהיה גלוי להן ונכסה מהן. _{במסכת שבועות למדנו} מניין לידיעה בתחילה ובסוף והעלם בנתיים בטמאת מקדש וקדשיו? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ה ב) ונעלם ממנו והוא טמא ואשם. (ויקרא ויקרא ה ג) ונעלם ממנו והוא ידע ואשם. ונעלם ונעלם שני פעמים, _{הטיל הכתוב ידיעה בין שני העלמות ודרשינן הכי וידע קודם ונעלם ממנו וידע אחר ונעלם ממנו} מכלל שבאת לו ידיעה בתחילה ובסוף, והעלם בנתיים. עד כדון כ°רבי עקיבה _{שסובר ששניהם בהעלם טמאה, דדרש ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש, וממה שהטיל הכתוב ידיעה בין שני העלמות, דרשינן כאילו נכתב וידע קודם ונעלם ממנו וידע אחר ונעלם ממנו}. כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע שסובר שמדובר בשני הלכות שונות, העלם אחד מדבר בהעלם טמאה והשני בהעלם מקדש וקדשיו}. מניין? °רבי ישמעאל _{בן אלישע} כ°רבי . ד°רבי אמר, ונעלם ממנו. מכלל שידע. וכתיב (וויקרא ויקרא ה ג) ונעלם ממנו והוא ידע, הרי שתי ידיעות. על דעתיה ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דהו אמר שצריך שתהיה ידיעה תחילה, מדכתיב ונעלם ממנו מכלל שהיה יודע. וכתיב והוא ידע, הרי שתי ידיעות. אף כאן ממה שנאמר ונעלם דבר מכלל שידעו קדם, ומכאן נלמד שאין בית דין חייבין קרבן על שהורו בשוגג, אלא על דבר שהיה גלוי להן ונכסה מהן. אבל על דעתיה ד°רבי עקיבה דהו אמר מזה שכתוב ונעלם ממנו ונעלם ממנו שני פעמים. מכלל שבאת לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים. והוא לא דורש את המילה ונעלם ממנו. מכלל שידע. מניין ילמד שאין בית דין חייבין קרבן על שהורו בשוגג, אלא על דבר שהיה גלוי להן ונכסה מהן? תלמוד לומר ונעלם דבר. מייתור המילה דבר למד °רבי עקיבא _{בן יוסף}, שאינם חייבים אלא על דבר שהיה גלוי להם ונכסה מהן. אין בית דין חייבין קרבן על הוראתן, עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. והן שהורו שמותר. אבל אם הורו שפטור, לא בדא. אין חייבין עד שתהא הורייה מלשכת הגזית. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. טעמא דהך תנייא דגמר דבר דבר מזקן ממרא. גבי זקן ממרא כתיב (דברים שופטים יז י) ועשיתה על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. וכתיב הכא, ונעלם דבר מעיני הקהל, מה להלן מבית דין הגדול שבלשכת הגזית, אף כאן עד שתצא הוראה מבית דין שבלשכת הגזית. אמר רבי מנא בר תנחום° . אפילו נכנסו מאה, אינם חייבים על הוראתן עד שיורו כולן. תמן גבי עיבור השנה, אמר רבי זעירא° . והוא שיהו כולן מורין מצד _מטעם אחד אבל אם אחד אומר לעבר מסיבה זו והשני אומר לעבר מסיבה אחרת, אינה מעוברת. והכא מה? האם גם כאן צריכים שכל הסנהדרין יסכימו לטעם אחד? תנן, הלך היחיד ועשה שוגג על פיהן.

[דף ב עמוד ב]

פשיטא דבשוגג מיירי, דהא אין חיוב קרבן אלא בשוגג. וכי יש עושה בזדון שיהא נחשב לשגגה לחייב קרבן אצל הוריית בית דין ליחיד? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° . מתניתא כגון °שמעון בן עזאי יושב לפניהן. מה אנן קיימין? אם ביודע כל התורה ואינו יודע אותו דבר, אין זה °שמעון בן עזאי . ש°בן עזאי לא יטעה בדבר זה. ואם ביודע אותו הדבר, ואינו יודע כל התורה, °שמעון בן עזאי הוא אצל אותו הדבר, ומזיד גמור הוא ולמה מביא קרבן? אלא כי אנן קיימין, ביודע כל התורה, וביודע אותו הדבר. אלא שהוא כטועה לומר שכיוון שצוותה תורה ללכת אחריהם. חובה ללכת אחריהם, אפילו אם ברור לך שהם טועים. אם בטועה לומר התורה אמרה אחריהם אחריהם, אין זה °שמעון בן עזאי . ש°בן עזאי לא היה טועה בדבר זה, שהרי ברייתא מפורשת היא. כהדא דתני. יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל, ועל שמאל שהיא ימין, תשמע להם? תלמוד לומר ללכת ימין ושמאל. אינך מצווה ללכת אחריהם, אלא אם יאמרו לך על ימין שהוא ימין, ועל שמאל שהיא שמאל. מאי כדון? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי הילא° _אילעא. לפי שבכל מקום שוגג פטור ממלקות וחייב קרבן, ומזיד חייב מלקות. והכא אפילו מזיד פטור ממלקות. מפני שתלה בבית דין שהורו להיתר, ואין בעולם מי שיתרה בו. נמצא דבהוראת בית דין, לא שייך דין מזיד. לפיכך כשעשה בשוגג ותלה בבית דין, פטור. אבל אם עשה במזיד חייב קרבן. חברייא אמרי בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} יחיד משלים לרוב הציבור היא מתניתא _{שרק אם רוב ישראל עשו על פי הוראת בית דין, בית דין מביאים פר והציבור פטור, אבל אם רק מיעוט עשו על פי הוראת בית דין}, כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה או שעירה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אפילו כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור. וקשיא על דעתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא}. לא נמצא כל יחיד ויחיד מתכפר לו בשני חטאות? _{שהרי כל זמן שאין רוב ציבור ובית דין לא מביאים פר, חייב כל יחיד להביא קרבן, בא אדם והשלים את הקהל לרוב ציבור, בית דין צריכים להביא פר לכפר על הציבור, הרי כבר נתכפרו כל יחיד בקרבן חטאת שלו}. אמר רבי זעירא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. כשבית דין חוזרים בהם, אין היחיד מביא קרבן מיד אלא היחיד תלוי _ממתין. אם התברר שאכלו רוב, בית דין מביאין והיחידים פטורים. אכלו מיעוט, היחיד מביא.

[דף ג עמוד א]

תני, כל הורייה שבית דין מביאים פר, אין היחיד מביא כשבה או שעירה. וכל הוריה שאין בית דין מביאים פר, היחיד מביא כשבה או שעירה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} שסובר שאם רק מיעוט עשו על פי הוראת בית דין יחיד מביא כשבה או שעירה. פתר מתניתא ברוב ומיעוט. אכלו רוב. הואיל ובית דין מביאין פר, אין היחיד מביא כשבה או שעירה. אכלו מיעוט. ^א_דהואיל ואין בית דין מביאין פר, היחיד מביא כשבה או שעירה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} שסובר שאף מיעוט שעשו בהוראת בית דין פטורים מקרבן. פתר מתניתא בהוריית בית דין עצמה. הורו בית דין לעקור את כל הגוף _{כגון שאמרו אין איסור חלב מהתורה}. הואיל ואין בית דין מביאין פר, היחיד מביא כשבה או שעירה. הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, הואיל ובית דין מביאין פר, אין היחיד מביא כשבה או שעירה. מניין שרוב ציבור שעשה שלא על פי בית דין יהיה כל אחד חייב כשבה או שעירה? תני, אתה אומר לכך נאמרו המעוטין הללו נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא. או אינו אומר אלא יחיד שעשה חייב, שנים שלשה שעשו פטורים? תלמוד לומר עם הארץ, אפילו הן מרובין. עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו חייבין שאין בית דין מביאין עליהן פר. אבל רוב הקהל שעשו יהו פטורין, שכן בית דין מביאין עליהן פר. תלמוד לומר עם הארץ. שמואל° _{בר אבא בר אבא} שסובר שאם רק מיעוט הקהל עשו בהוראת בית דין כל יחיד חייב כשבה או שעירה, פטר מתניתא הכי. עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו בשגגת מעשה שלא בהוראת בית דין, חייבין. שכן אין בית דין מביאין עליהן פר אם עשו בהוראת בית דין. אבל רוב הקהל שעשו בשגגת מעשה שלא בהוראת בית דין יהיו פטורים. שכן בית דין מביאין עליהן פר אם עשו בהוראת בית דין. תלמוד לומר עם הארץ. אפילו כולו, אפילו רובו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} שסובר שאפילו יחיד שעשה בהוראת בית דין פטור. פתר מתניתא הכי. עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו בלא הורייה, חייבין. שכן בהורייה אין בית דין מביאין פר. אבל רוב הקהל שעשו בשגגת מעשה שלא בהוראת בית דין יהיו פטורים. שכן בית דין מביאין עליהן פר אם עשו בהוראת בית דין. איתמר עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו בלא הורייה, חייבין. שכן בהורייה אין בית דין מביאין פר. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר אבל הן _{אם עשו בהוריה} מביאין כשבה או שעירה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אין הם מביאין כשבה או שעירה. על דעתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא} דסבירא ליה דיחיד בהוראת בית דין חייב בקרבן, דהוא יליף לה חייב מחייב, ניחא. אלא על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דסבירא ליה דיחיד בהוראת בית דין פטור. קשיא. דהוא יליף לה חיוב מפטור. מתניתא פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא} דתני, או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא. השב מידיעתו מביא, אינו שב מידיעתו, אינו מביא קרבן. יצא מומר לעבודת כוכבים ומזלות וכ"ו. והרי כשהורו בית דין שמותר, אינו שב מידיעתו. שאף אם יאמרו לו שזה חלב, יאכל. שסבור שבית דין התירו. ואיך אמר שמאל שיחיד שעשה בהוראת בית דין חייב בקרבן? מתניתא פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא} דתני. ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצוות ה’ אשר לא תעשה ואשמה. נפש כי תחטא. אחת תחטא. בעשותה תחטא. הרי אילו שלושה מיעוטין. נפש כי תחטא. מעצמה, למעט אם תלה בבית דין. מכאן שהתולה בעצמו חייב, והתולה בבית דין פטור. והרי יחיד שעשה בהוראת בית דין ודאי תלה בבית דין ולמה שמואל° _{בר אבא בר אבא} מחייב קרבן? הדא ודאי פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא} ולית לה _{לדברי שמואל° בר אבא בר אבא} קיום

ירושלמי הוריות, פרק א, הלכה ב

מתני’: הורו בית דין וידעו שטעו, וחזרו בהן. בין שהביאו כפרתן, בין שלא הביאו כפרתן, והלך ועשה על פיהן. °רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר, ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר ספק. ^א_האי זהו ספק?

[דף ג עמוד ב]

ישב לו בתוך ביתו, חייב. הלך לו למדינת הים, פטור. אמר °רבי עקיבה . מודה אני בזה, שהוא קרוב לפטור מן החובה. אמר לו °בן עזאי . מה שנה זה מן היושב בביתו? ^א_ושהיושב בביתו, איפשר היה לו שישמע. וזה, לא היה איפשר לו שישמע:

גמ’: תנן _{במשנה הקדמת}, הורו בית דין, וידע אחד מהן שטעו, או תלמיד שהוא ראוי להורייה, והלך ועשה על פיהם. בין שעשו, ועשה עמהם. בין שעשו, ועשה אחריהם. בין שלא עשו, ועשה. הרי זה חייב. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° . מתניתא, כגון °שמעון בן עזאי יושב לפניהן. מה אנן קיימין? אם בשסילקן _{ששיכנע אותם שהם טועים}, תבטל הורייתן וכאילו לא הורו כלל. ואם בשסילקו אותו, תבטל הורייתו. אלא כי אנן קיימין, בשזה עומד בתשובתו וזה עומד בתשובתו. הורייתן אצלו אינה הוראה, שלא סילקו אותו. ואם עשה כהוראתם, חייב. אצל אחרים הורייה, שלא סילקן. לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רבי מנא בר תנחום° ? דרבי מנא בר תנחום° אמר אפילו נכנסו מאה אין הוראתם הוראה עד שיורו כולן. והרי אותו אחד לא הסכים עימם ולמה אמרת הוראתם אצל אחרים הוראה? פתר לה, בשלא נכנס לבית דין כשהורו, אלא בא אחר כך והיה דן לפניהם. אם בשלא נכנס למה אינו מעכב? שהרי נמצא שההרכב של הבית דין חסר. פתר לה כ°רבי . ד°רבי אמר. אין לך מעכב, אלא מופלא של בית דין בלבד. הא דאמר רבי מנא בר תנחום° נכנסו מאה, עד שיורו כולן. אף בחזירה כן? וצריך שיחזרו כולן מהוראתן, או די בחזרת רוב כת, וכל העושים אחר שנודע להן מחזירת הוראה של רוב כת, תו לא הוי תולה בבית דין, וחייב. פשיטא לך שדי ברוב דכתיב אחרי רבים להטות. באיזה רוב? רוב ההורייה, או רוב המשתייר? היך עבידא? נכנסו מאה, ומתו מהן עשרה. אין תאמר רוב ההורייה, עד שיחזרו בהם חמשים ואחד. ואין תאמר רוב המשתייר, ארבעים וששה. תנן התם. אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וכ”ו. רבי יעקב בר אחא° אמר, איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר עודהו קורדייקוס עליו, כותבין גט ונותנין לאשתו. דכיוון דאמר בעודו שפויי, לא נדחה דכישן דמי. ריש לקיש° אמר לכשישתפה. מחלפת שיטתיה דריש לקיש° _{האם ריש לקיש חזר בו}? דאיתפלגון. הפריש חטאתו ונתחרש או נשטתה, או נשתמד או שהורו בית דין שמותר לאכול חלב. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, נדחית חטאתו,

[דף ד עמוד א]

רבן שמעון בן לקיש° אמר, ^א_זלא נדחית חטאתו. קא סלקא דעתין דלכולי עלמא בעלי חיים נדחים. בשלמא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אדרבי יוחנן° _{בר נפחא} לא קשיא, דשאני קורדייקוס דכישן דמי לכן נותנים את הגט. אבל הפריש חטאת ונשטתה אין מקריבים חטאתו. אלא דריש לקיש° אדריש לקיש° קשיא. דהא קורדייקוס לריש לקיש° כשוטה דמי. ובשוטה אמר ריש לקיש° דלא נדחית חטאתו כיון דהפרישו כשהיה חלים, ואם כן על כרחך מקריב אף כשהוא שוטה. דאם היה צריך להמתין שישתפה, הווה נדחה ושוב אינו חוזר ונראה. אלא ודאי מקריבן כשהוא שוטה. ולמה בגט נדחה? ואף דרבי יוחנן° _{בר נפחא} הדרבי יוחנן° _{בר נפחא} קשיא. דאמר רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הגוסס, כל זמן שלא מת חשוב כחי לכל דבר, וזורקין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו. ואם גוסס לא נדחה, למה אם נשטתה, נדחית חטאתו? אמר רבי יוסי בי רבי בון° , °רבי אחא מחלף שמועתא ואומר שלרבי יוחנן° _{בר נפחא} לא נדחת חטאתו ולריש לקיש° נדחית, דלא אתי מילתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} פליגא על מילתיה. רבנן דקיסרין אמרין. רבי חייה° ורב אמי° , חד מחליף, וחד אמר כהאן תנייה דלא מחליף. מאן דמחלף לית ליה באילין קישואייה _{קושיות אלו}, דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר הפריש חטאת ונשטתה לא נדחית חטאתו כמו בגוסס. ולריש לקיש° נדחית חטאתו כמו שאם אמר כתבו גט לאשתי ונעשה קורדייקוס שלא יתנו עד שישתפה. מאן דלא מחליף אמר לך דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אדרבי יוחנן° _{בר נפחא} לא קשיא, דגוסס לא דמי לשוטה. דגוסס אין רפואתו בידנו, ושוטה רפואתו בידנו. ודריש לקיש° אדריש לקיש° נמי לא קשיא. דריש לקיש° סבר, בעלי חיים אינם נדחים, כמו דסבירא ליה גבי קורדייקוס דאינו כותב עד שישתפה, הכא נמי סבירא ליה בנשטתה לא נדחית חטאתו. אבל לא יקריבו אלא אחר ששישתפה, דאי לא תימא הכי, גבי הורו בית דין לאכול חלב דסבירא ליה ריש לקיש° דלא נדחית חטאתו. הא על כרחך אינו מקריב אלא לאחר שיחזרו בהם בית דין. דהא קודם שחזרו בית דין, אי אפשר להקריבו, דמי מקבל מידו? אלא על כרחך לאחר החזרה, ובעלי חיים אינן נדחין, הכא נמי בשוטה מקריב לכשישתפה. תנן, הפריש חטאתו. והורו בית דין שמותר לאכול חלב. לריש לקיש° דאמר לא נדחית חטאתו. מי מקבלה המינו? הרי הכהנים לא יסכימו להקריב קרבנו. דכיוון שהתירו בית דין לאכול חלב, הוה האי קרבן כחולין בעזרה. הכי קאמר, ימתין עד שיחזרו בהן בית דין ויקריב אותו קרבן שהפריש מקדם שאינו נדחה. אי נמי, כשהיה המביא כהן. ועבר והקריב בעצמו, שכיפר. והא דתנן, ידע אחד מהם שטעו, או תלמיד וראוי להוראה כ°שמעון בן עזאי ועשה על פיהם, חייב קרבן. והא °שמעון בן עזאי לאו כהן הוא, ומי מקבלה ממנו? בזה ודאי למאן דאמר לא נדחית חטאתו, צריך להמתין עד שיחזרו בהן בית דין. תולדות הורייה כהורייה? הורייה בהורייה מה הן שיצטרפו? היך עבידא תולדות הורייה? אכלו ציבור חלבים והפרישו קרבנותיהן והורו בית דין להתיר אכילת חלבים. ונדחה קרבנם ונעשה חולין והלכו ושחטום בחוץ, ואחר כך חזרו בהם ונעשו שחוטי חוץ. אין תימר תולדות הורייה כהורייה. כיוון שמה ששחטו קדשים בחוץ נעשה בעקיפין בגלל ההוראה שלהם, הוי כמו שעשו גוף העבירה על פיהם וחייבים. או דילמא אין תולדות הורייה כהורייה, וכיוון שלא בית דין הורו לשחוט בחוץ, בית דין פטורים. אין תימר תולדות הורייה כהורייה בית דין חייבין אין תימר אין תולדות הורייה כהורייה בית דין פטורין. כיני פשיטא לן דתולדות הורייה כהורייה ובית דין חייבים. שתי הוריות בעברה אחת מהו שיצטרפו?

[דף ד עמוד ב]

היך עבידא? הורו בית דין. חלב כולייא של ימין מותר, ושל שמאל ושל מכסה על הקרב אסור. חזרו והחליפו. אכלו רוב על פי ההוראה ראשונה, וחזרו ואכלו רוב על פי ההוראה שנייה. אין תימר מצטרפין, חייבין אחת. ואין תימר אין מצטרפין, חייבין שתים. שתי הוריות בעבירה אחת מה הן שיצטרפו? היך עבידא? כגון שהורו בית דין שמותר לאכול חלב כליה ואכלו רוב ציבור על פיהם וחזרו בהם בית דין ושוב חזרו והתירו ושוב אכלו רוב הציבור, ושוב חזרו בהם בית דין. כיון דעבירה אחת היא, אינם חייבים אלא אחת, או דילמא כיוון דשתי הוריות חייב שתיים. מדתנן, הורו בית דין וידעו שטעו, וחזרו בהן. והלך ועשה על פיהן. °רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר שעשה על פי הוראת בית דין ו°רבי מאיר מחייב, ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר ספק. על דעתיה ד°רבי מאיר שסובר שכשבית דין חוזרים בהם נגמרה אותה הוראה ומי שיאכל יהיה חייב, חייבין שנים. ועל דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} שסובר שכשבית דין חוזרים בהם לא נגמרה אותה הוראה ומי שיאכל יהיה פטור, חייבים אחת. אכלו מיעוט בראשונה, ומיעוט בשנייה. ויחד היו רוב, על דעתיה ד°רבי מאיר כיוון כשחזרו בהם נסתיימה הוראה, וכיוון שבכל אכילה יש רק מיעוט פטורים. ועל דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} שסובר שכשבית דין חוזרים בהם לא נגמרה אותה הוראה, שני האכילות מצטרפות לרוב חייבים. רבי זעירא° אמר, אף משך השהות מרגע שחזרו בהם בית דין ביניהון. °רבי מאיר אמר, נותנין לו שהות שאפשר שישמע בזמן כזה שבית דין חזרו בהם, ואפילו לא שמע. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, עד שישמע ממש. ותני כן על דעת °רבי שמעון _{בן יוחאי}. הורו בית דין בשוק העליון, ויחיד בשוק התחתון. בית דין בבית, ויחיד בעלייה, פטור. עד שישמע ממש. על דעתיה ד°רבי עקיבה אדיין הוא ספק. תנן, ישב לו בתוך ביתו, חייב. הלך לו למדינת הים, פטור. אמר °רבי עקיבה . מודה אני בזה, שהוא קרוב לפטור מן החובה. על דעתיה ד°רבי עקיבה , היושב בביתו עדיין הוא ספק ומביא אשם תלוי. אבל ההולך למדינת הים, פטור. אמר רבי בון בר חייה° . לא רק בשהלך למדינת הים, אלא אפילו בעומד בין שני תחומין. בין תחומי ארץ ישראל, לתחומי חוץ לארץ, דכיון דטרוד בנסיעה, אין לו פנאי לברר אם בית דין חזרו בהם. אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° . להורייה הילכו ^א_חאחר ישיבת ארץ ישראל. ואם רוב יושבי ארץ ישראל עשו בהוראת בית דין, מביאים פר העלם דבר, ואין משגיחין על יושבי חוץ לארץ. ^א_טלטומאה _{לעשית קרבן פסח בטומאה} הילכו אחר רוב נכנסין לעזרה, תנן התם הפסח נשחט בשלוש כתות וכ”ו נכנסה כת ראשונה וננעלו דלתות העזרה וכ”ו

[דף ה עמוד א]

במה משערים? האם בכל הכתות משערים, ולא עושים בטומאה,עד שיהיה רוב בן כולם, או אין משערין אלא כת הראשונה בלבד? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . עד שהן _{כלל ישראל} מחוץ לעזרה הן משערין עצמן. אמר רבי יהושע בן לוי° , להוראה הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} בשם רב הונא° , טעמא דרבי יהושע בן לוי° דכתיב (מלכים א ח סה) ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול, מלבא חמת עד נהר מצרים. מכאן שרק יושבי הארץ נקראים קהל

ירושלמי הוריות, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_יהורו בית דין לעקור את כל הגוף. אמרו ^א_יאאין נידה בתורה. אין שבת בתורה, אין עבודה זרה בתורה, הרי אילו פטורין. ^א_יבהורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, הרי אילו חייבין. ^א_יגכיצד? אמרו יש נידה בתורה. אבל הבא על שומרת יום כנגד יום, פטור. יש שבת בתורה. אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, פטור. יש עבודה זרה בתורה. אבל המשתחוה, פטור. הרי אילו חייבין. שנאמר (ויקרא ויקרא ד יג) ונעלם דבר. דבר ולא כל הגוף:

גמ’: תנן, הורו בית דין לעקור את כל הגוף וכ”ו הרי אלו פטורים. מאי טעמא? אמר חזקיה° נאמר (ויקרא ויקרא ד יג) ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצוות ה’ אשר לא תעשנה ואשמו. ודרשינן מדבר ולא כל הדבר. רבי הילא° _אילעא אמר דדרשינן ממצות לא כל המצות. וכתיב כן? והרי לא כתוב מדבר אלא (וויקרא ויקרא ד יג)ונעלם דבר. ולא כתוב ממצות אלא (ויקרא ויקרא ד יג)_{ועשו אחת} מכל מצות _{ה' אשר לא תעשנה}. כיי דאמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ניתן לדרוש על ידי שגורעין אות מתחילתה ומעבירין אותה לסופה. ואמר רבי חנינה° בשם רבי ירמיה° ואפילו לאמצע התיבה. כמו שכתוב (ויקרא ויקרא ב ו) ויצקת עליה שמן, מנחה היא. וגורעים ודורשים כאילו כתוב ויצקת שמן על המנחה. לרבות את כל המנחות ליציקה. יכול אף מנחת מאפה תהיה טעונה יציקה? תלמוד לומר עליה. ואף כאן לוקחים את המם מהמילה מכל ומוסיפין אותה למלה מצוות וכאילו כתוב ממצוות. וכן את האות מם מהמילה ונעלם ומוסיפין אותה למלה דבר וכאילו כתוב מדבר. תנן, אמרו יש נידה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור. הרי אלו חייבין שלא עקרו את הכל. ולא נמצאת עוקר כל שם שומרת יום כנגד יום? בשאמרו. הלילה מותר והיום אסור. וטעו בפסוק שנאמר כל ימי זובה, ודרשו ימים ולא לילות. תנן, יש שבת בתורה., אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, פטור. הרי אלו חייבין שלא עקרו את הכל. ולא נמצאת עוקר כל מלאכת הוצאה? שמואל בר אבא° אמר. בשאמרו להוליך אמה אחת יותר מארבע אמות ברשות הרבים מותרת, ושתי אמות אסורות. רבי שמואל בר רב יצחק° אמר. בשאמרו. גרוגרת מותרת, ושתי גרוגרות אסורות. ואתייא כמאן דאמר הכנסה והוצאה אחת היא

[דף ה עמוד ב]

ברם כמאן דאמר הכנסה והוצאה שתים הן, בשאמרו הוצאה אסורה הכנסה מותרת. ולא נמצאת עוקר כל שם הכנסה? אלא כדשנינן בשאמרו. גרוגרת מותרת, ושתי גרוגרות אסורות. תנן, יש עבודה זרה בתורה. אבל המשתחוה, פטור. הרי אילו חייבין. ולא נמצאת עוקר כל שם השתחוייה? בשאמרו מותר לשוח דאינו בפישוט ידים ורגלים, ולהשתחוות, אסור. גבי חלב הכי משכחת ליה שיהיה חייב? אמר רבי יוסי° בר זבידא. לא שהורו שמותר לאכול חלב מהתורה. אלא יודעין היו שאסור לאכל חלב אלא שטעו לחשוב שהתורה נתנה רשות לבית דין להורות איזה חלב אסור ואיזה מותר והורו על אחד החלבים שהוא מותר. רבי בון בר חייה°  בעי. התירו כזית חלב היום, או כשני זיתים למחר. האם עקירת כל האיסור לזמן מסויים, נחשב כעקירת כל הגוף ופטורים מקרבן, או הוי כעקירת חלק מהגוף וחייבים? פשיטא שחייבים דתני (תוספתא סנהדרין יד יג) המתנבא לעקור דבר מדברי תורה חייב. °רבי שמעון בן יוחאי אומר, אם מתנבא לבטל מקצת ולקיים מקצת פטור. ובעבודה זרה אפילו מקיימה היום וביטלה למחר חייב: ותני, נביא ומדיח. יכול אם יאמרו לך, אל תתן תפילין היום תן למחר, תשמע להם אף שאינו נסקל? תלמוד לומר (דברים ראה יג ו) ללכת בהם. בכולן ולא במקצתן. הרי עקרת שם כל אותו היום, ותימר שאינו נסקל לפי שאין כאן עקירת כל הגוף. אף הכא כשהתירו אכילת כזית חלב היום, אין כאן עקירת כל גוף. רבי מנא° בן יונה שמע לה מן דבתרה דאמרינן לעיל, שמואל בר אבא°  אמר. בשאמרו אמה מותרת ושתי אמות אסורות, הרי עקרת שם כל אותה האמה. ותימר אין כאן עקירת גוף. אף הכא כשאמרו שמותר לאכול חלב כל אותו היום אין כאן עקירת גוף

ירושלמי הוריות, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_ידהורו בית דין, וידע אחד מהן שטעו, ואמר להן טועין אתם. או שלא היה מופלא של בית דין שם. או שהיה אחד מהן גר, או ממזר, או נתין, או זקן שלא ראה לו בנים, הרי זו פטור. שנאמר כאן עדה. ונאמר להלן עדה. מה עדה ^א_טוהאמורה להלן, כולן ראוין להורייה. אף עדה האמורה כאן, כולן ראוין להורייה:

גמ’: תנן, או שלא היה מופלא של בית דין שם. מתניתא ד°רבי . ד°רבי אמר. אין לך מעכב, אלא מופלא של בית דין בלבד. דכתיב (במדבר שלח טו כד) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה. מי שהוא עשוי עינים לעדה. תנן, או שהיה אחד מהן גר, או ממזר, או נתין, או זקן שלא ראה לו בנים, הרי זו פטור. דכתיב (במדבר בהעלותך יא טז) והתיצבו שם עמך. בדומים לך. מה אתה, לא גר ולא נתין ולא ממזר. אף הן, לא גרים ולא נתינים ולא ממזרים ולא עבדים. ניחא זקן שלא ראה לו בנים, יתכן שמינוהו כשהיה צעיר והזקין. אבל איך יתכן שגר או ממזר יתמנה לסנהדרין? רב הונא° אמר בשעברו ומינו. תנן, אף עדה האמורה כאן, כולן ראוין להורייה. הא אם היה אחד מהם לא ראוי להוראה, אין הוראתם הוראה. וכי סנהדרין ממנים מי שאינו ראוי להוראה? °רבי חנניה ורבי מנא° _{בן יונה}. חד אמר בתוך שבעים, וכגון שעברו ומינו אותו,

[דף ו עמוד א]

וחרנה אמר, חוץ לשבעים ובשעת ההוראה ישב ביניהם. ואף במקרה כזה אין הוראתם הוראה, אף על פי שלא היה אחד מהסנהדרין. מאן דאמר חוץ לשבעים, ניחא שמינו אדם שאינו ראוי להוראה. ומאן דאמר בתוך שבעים, למה לא רצה להעמיד חוץ משבעים? דסבר חוץ לשבעים, לא אמרינן דאין הוראתן הוראה מפני אותו שאין ראוי. דכיוון שאינו במניין השבעים ואף אינו ראוי להורייה, נעשה כאבן

ירושלמי הוריות, פרק א, הלכה ה

מתני’: ^א_טזהורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין, מביאין פר. ^א_יזמזידין, ועשו _הקהל שוגגין, מביאין כשבה או שעירה. ^א_יחשוגגין, ועשו _הקהל מזידין, הרי אלו פטורין:

גמ’: תנן, שוגגין, ועשו _הקהל מזידין, הרי אלו פטורין: לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רבי שמעון בן לקיש° ? _דתנן, הורו בית דין, וידע אחד מהן שטעו, או תלמיד שהוא ראוי להורייה, והלך ועשה על פיהם וכ”ו הרי זה חייב. ואמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° . מתניתא, כגון °שמעון בן עזאי יושב לפניהן, ואף שידע שהם טועים הלך ועשה על פיהם מזיד. וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית בית דין? כדאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי הילא° _אילעא. בכל מקום שוגג פטור ממלקות, ומזיד חייב מלקות. והכא אפילו מזיד פטור ממלקות. מפני שתלה בבית דין שהורו להיתר ואין בעולם מי שיתרה בו, שהרי הכל הולכים אחר הוראת בית דין. נמצא דבהוראת בית דין, לא שייך דין מזיד. לפיכך אם תלה בעצמו, חייב קרבן. אם כן קשיא אמאי במתניתין דידן, שוגגין ועשו מזידין פטורין מקרבן? חברייא אמרי בשם רבי שמעון בן לקיש° , בשלא קיבלו רוב הציבור עליהן את הוראת בית דין _{שלא ידעו עליה}. רבי זעירא° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° , בשבעטו בהורייתן של בית דין. מה מפקה מביניהון? קיבלו עליהן, וחזרו ובעטו. על דעתיה דחברייא. כיון שקיבלו, בית דין חייבין. על דעתיה דרבי זירא° כיוון שבעטו אף על פי שעשו כהוראה שהורו בית דין אפילו הכי בית דין פטורין, שלא על פיהן עשו.

ירושלמי הוריות, פרק א, הלכה ו

מתני’: הורו בית דין ועשו כל הקהל או רובן על פיהן, מביאין פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^א_יטשנים עשר שבטים מביאין שנים עשר פרים. ובעבודה זרה, ^א_כשנים עשר שבטים מביאים שנים עשר פרים, ושנים עשר שעירים. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. שלשה עשר פרים. ובעבודה זרה, שלשה עשר פרים שלשה עשר שעירים. פר ושעיר לכל שבט ופר ושעיר לבית דין:

גמ’: תנן התם, נטמא רוב הקהל, עושים את הפסח בטומאה. מאן תנא דבעינן דווקא רוב? °רבי מאיר דתני, _{גבי פר העלם דבר של ציבור} °רבי מאיר אומר, היא מחצית כל השבטים _{שש שבטים}. היא מחצית כל שבט ושבט ובלבד שיהו רוב הקהל.

[דף ו עמוד ב]

°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר ^א_כא_פחות מחצי כל שבט ושבט ובלבד רוב: _{אם היו} שבטים שלימים אפילו שבט אחד גורר כל השבטים. ש°רבי מאיר אומר כל השבטים קרוין קהל. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כל שבט ושבט קרוי קהל. מה ביניהון? גרירה. °רבי מאיר אומר, אין שבט אחד גורר כל השבטים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר שבט אחד גורר כל השבטים. אתיא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, כמה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, שבט אחד גורר כל השבטים. כן °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר שבט אחד גורר כל השבטים. אף על גב ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, שבט אחד גורר כל השבטים, מודה הוא שאין שאר השבטים נגררים עד שתהא הוריה מלשכת הגזית. אבל אם שגו בהוראת בית דין של אותו שבט, אין שאר השבטים צריכים להביא קרבן. אמר רבי יוסה° _אסי, טעמא דהן תנייה דכתיב (דברים שופטים יז י) מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. מה טעם ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? דכתיב (במדבר שלח טו כו) ונסלח לכל עדת בני ישראל. מכאן שכולם צריכים להביא כפרה. מה טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}? דכתיב (במדבר שלח טו כו) כי לכל העם בשגגה. עד שרוב העם יחטא ולא די בשבט אחד. מה מקיים °רבי שמעון _{בן יוחאי} טעם ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? דכתיב, ונסלח לכל עדת בני ישראל, פרט לנשים ולקטנים שאינם נמנים לרוב _{נסלח להוציא קטנים שאינם צריכים סליחה, בני ישראל ולא בנות ישראל}. מה מקיים °רבי יהודה _{בר עילאי} טעם ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}? כי לכל העם בשגגה. פרט לשתחילתה בזדון וסופה בשגגה. אמר רבי אבון° בשם רבי בנימן בר לוי° , קרייא מסייע למאן דאמר כל שבט ושבט קרוי קהל. דכתיב (בראשית וישלח לה יא) גוי וקהל גוים יהיה ממך ואדיין לא נולד בנימן. אמר רבי חייה בר אבא° , כשם שהן חלוקין כאן כן הן חלוקין בטומאה. דתני, היה ציבור חציין טהורין וחציין טמאין. הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני דברי °רבי מאיר , °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, ^א_כבהטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן. אמרו לו, אין הפסח בא לחצאין. אלא או כולן יעשו בטומאה או כולן יעשו בטהרה.

[דף ז עמוד א]

מני אמרו לו? °רבי יהודה _{בר עילאי}. דתני, ניטמאת אחת מן החלות או אחד מן הסדרים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר שניהן יצאו לבית השריפה, שאין קרבן ציבור חלוק. וחכמים אומרים, הטמא ^א_כגבטומאתו, והטהור יאכל. רבי יוסי בר בון° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מני אמרו לו? חכמים שהן בשיטת °רבי יהודה _{בר עילאי} שסובר שקרבן ציבור אינו חלוק _{אבל קרבן פסח מחצה יעשו בטהרה ומחצה בטומאה}.

ירושלמי הוריות, פרק א, הלכה ז

מתני’: הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהן, מביאין פר. ובעבודה זרה, מביאין פר ושעיר דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^א_כדשבעה שבטים שחטאו, מביאין שבעה פרים. ושאר שבטים שלא חטאו, מביאין על ידיהן פר. ^א_כהשאף אילו שלא חטאו מביאין על ידיהן פר על ידי החוטאים. _{דלדעת °רבי יהודה בר עילאי, אם רוב השבטים חטאו, אף על פי שהם מיעוט מכל ישראל, או שרוב ישראל חטאו אף על פי שהם מיעוט ממניין השבטים, ואפילו עשה שבט אחד בלבד והוא רוב הקהל, מביאים שנים עשר פרים, פר לכל שבט ושבט ששאר שבטים שלא חטאו נגררים}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. שמונה פרים _{שבעה לשבטים שחטאו ואחד לבית דין} ובעבודה זרה שמונה פרים ושמונה שעירים פר ושעיר לכל שבט ופר ושעיר לבית דין:

גמ’: תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו _{של °רבי מאיר} . חטאו ששה, ^א_כווהן רובו. הא שבעה, אף על פי שאין רובו הרי אלו חייבין. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. לא אמר אלא ששה והן רובו. הא חמשה, אף על פי שהן רובו הרי אילו פטורין. _{דבעינן מחצית שבטים}. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . מתניתא אמרה כן. דתני, מחצית שבטים, ובלבד רוב אוכלוסין. ודכוותה מחצית אוכלוסין ובלבד רוב השבטים. רבי יוסי בי רבי בון° אמר שאילתה דפרק _{השאלה שנשאלה בפרק} הורה כהן משיח מין הדא _{כמו השאלה במשנה הבאה} מי בעינן דווקא הוריית בית דין גדול או אף הוריית בית דין קטן

ירושלמי הוריות, פרק א, הלכה ח

מתני’: הורו בית דין של אחד מן השבטים, ועשה אותו השבט על פיהם. אותו השבט הוא חייב, ושאר כל השבטים פטורין, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. וחכמים אומרין, ^א_כזאין חייבין אלא על הוריית בית דין הגדול בלבד. שנאמר (ויקרא ויקרא ד יג) ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני העדה. ולא עדת אותו השבט:

גמ’: °רבי מאיר אומר, חובת בית דין הוא וצריכים להביא משלהם פר או פר ושעיר על הוראתם. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, חובת ציבורא. אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, חובת בית דין וחובת ציבורא היא. מה טעמא ד°רבי מאיר שסובר שבית דין צריכים להביא? נאמר כאן בשגגת הורייה בשאר עבירות, ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו וכ”ו ונודע החטאת וכ”ו וכתיב והקריבו הקהל. מה קהל הנאמר למעלה בית דין, דכתיב מעיני הקהל והן הבית דין שההוראה תלויה בהן. אף הקהל שנאמר למטה בהקרבה, בית דין הוא שמביאין הקרבן. ונאמר בשגגת עבודה זרה, והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ועשו כל העדה פר. מה מעיני שנאמר להלן בשגגת הורייה בשאר עבירות, בית דין הם שמביאים. אף כאן בשגגת עבודה זרה בית דין הם שמביאים. מה טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} שסובר שציבור צריכים להביא? נאמר כאן בשגגת שאר עבירות, ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו וכ”ו. ונאמר בשגגת עבודה זרה, והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ועשו כל העדה פר. מה מעיני הנאמר בעבודה זרה ציבור הן שמביאין דכתיב ועשו כל העדה. אף מעיני האמור בשגגת שאר עבירות, ציבור הן שמביאין. מה טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} שסובר שגם בית דין וגם ציבור צריכים להביא? נאמר כאן בשגגת שאר עבירות, ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו וכ”ו. ונודע החטאת וכ”ו והקריבו הקהל. ונאמר להלן בשגגת עבודה זרה, והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ועשו כל העדה פר. ויליף שגגת עבודה זרה משגגת שאר עבירות. ושגגת שאר עבירות משגגת עבודה זרה. מה מעיני שנאמר להלן בשגגת שאר עבירות, בית דין. דגמרינן קהל שנאמר למטה בעשיה, דכתיב ועשו הקהל, מקהל שנאמר למעלה. מה קהל הנאמר למעלה בית דין, דכתיב מעיני הקהל, והן הבית דין שההוראה תלויה בהן. אף הקהל שנאמר למטה בהקרבה, בית דין הוא שמביאין קרבן. אף מעיני שנאמר בשגגת עבודה זרה, בית דין הם שמביאים. ומה מעיני שנאמר בשגגת עבודה זרה ציבור הם שמביאים. דכתיב ועשו כל העדה פר. אף בשגגת שאר עבירות, ציבור הם שמביאים.

[דף ז עמוד ב]

ל°רבי מאיר דאמר חובת בית דין היא, פשיטא דבית דין מביאין משלהם. מאן דאמר חובת ציבור, מהכן היה מביא? פלגי ביה רבנן דתני, פר הבא על כל המצות ושעירי עבודה זרה ^א_כחבתחלה היו מגבין להן _{שעושים מגבית מיוחדת ולא מהשקלים שנתרמו כבר} דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, מתרומת הלשכה היו קריבין. מאן דאמר חובת בית דין היא, בית דין סומכין. מאן דאמר חובת ציבור היא, מי סומך? פליגי רבנן דתני. וסמכו זקני. יכול זקנים מן השוק? תלמוד לומר זקני עדה. אי זקני עדה, יכול כל הזקנים שבעדה? תלמוד לומר העדה. המיוחדים שבעדה. וכמה הן? וסמכו, שנים. זקני, שנים. אין בית דין שקול הרי חמשה, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. וסמכו זקני שנים. אין בית דין שקול, הרי שלשה. מכאן ששלשה מכל שבט ושבט, וראש בית דין על גביהן סומכין ידיהן על ראש הפר. דכתיב (ויקרא ויקרא ד טו) ידיהם. ידי כל יחיד ויחיד _{שכל אחד סומך בשתי ידיו}. ידיהם על ראש הפר. פר טעון סמיכה ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר פר טעון סמיכה בזקינים, ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה בזקינים. אבל טעון הוא סמיכה שלא בזקנים. ש°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, כל חטאת ציבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה. מתיבין ל°רבי יהודה _{בר עילאי}. והכתיב (דברי הימים ב כט כג) ויגשו את שעירי החטאת לפני המלך והקהל ויסמכו ידיהם עליהם? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הוראת שעה היתה. שהרי היו מזידים ואין קרבן בא על המזיד. ושם נעשה על פי נביא. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. ציבור שמת אחד מהם. מהו שיביאו פר אחר תחתיו? האם זה כחטאת שמתו בעליה שנדחת, או לא. התיבון. והכתיב (עזרא ח לה) הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל וגו' צפירי חטאת שנים עשר וגו' והכתיב הכל עולות. איפשר חטאת עולה? אלא מה עולה לא נאכלה, אף חטאת לא נאכלה. מאי טעמא? °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, על עבודה זרה הביאום ושעירי עבודה זרה לא נאכלים. וקימא לן דעל עבודה זרה שעשו בימי צדקיהו הביא. ואף שרבים מהם כבר מתו. מכאן ראיה שאם מת אחד מהציבור אין צורך בחטאת אחרת. חזקיה° רבי ירמיה° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הוריית שעה היתה _{שלא אכלו את החטאות ושהקריבו אף שחלקם מתו} ואין להביא מכאן ראיה. רבי ירמיה° למד כן. כתיב, וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר. °רבי שמעון _{בן יוחאי} סבר פר טעון סמיכה בזקינים ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה בזקינים. אלא במי? רבי ירמיה° סבר מימר, באהרן ובניו. אמר ליה רבי יוסי° _{בר זבידא}. והתני רבי חייה° וסמכו? מדהוי ליה למכתב וסמך וכתב וסמכו, לרבות שעירי עבודה זרה. משמע שאף שעירי עבודה זרה נתרבו? מה שנתרבו זה רק לסמיכה, אבל לא שתהיה סמיכה בזקינים. רבי יוסי° _{בר זבידא} למד כן, כתיב (ויקרא אחרי מות טז כא) וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי. השעיר החי טעון סמיכה באהרן, ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה באהרן. אלא סמיכתם במי? האם לא בזקנים וקשיא לרבי ירמיה° ? מה עבד לה רבי ירמיה° ? פתר לה בכהן הדיוט _{שאין צורך בכהן גדול אבל גם לא בסמיכת זקנים}. תני תמן, הורו בית דין ועשו קהל. מת אחד מבית דין, פטורין. מת אחד מן הציבור, חייבין. דכיוון דבית דין הם הבעלים של פר החטאת, לפיכך אם מת אחד מהם הרי הם פטורים, דהוה חטאת שמתו בעליה. אבל מת אחד מהציבור חייבים. תנן התם. הורו בית דין ועשו _{הבית דין} יכול יהו חייבין? תלמוד לומר הקהל ועשו, ההורייה תלויה בבית דין, והמעשה תלוי בקהל. אמר להן °רבי מאיר . אם לאחרים שעשו בהוראתן הוא פוטר. לא כל שכן על עצמם? אמרו לו. יפטור לאחרים, שיש להם במה לתלות, שהרי סומכים על הוראת בית דין והתורה צוותה לא תסור. ואל יפטור לעצמם, שאין להם במה לתלות. אמר רבי זעירא° בשם רב חסדא° י מתניתא כ°רבי מאיר שהקרבן משל בית דין. דתני תמן. הורו בית דין ועשו קהל. מת אחד מבית דין פטורין, מת אחד מן הציבור חייבין. משמע שבית דין הם הבעלים. תנן, אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, חובת בית דין וחובת ציבורא היא ואף שמביאים עבור הציבור צריך להביא עבור בית דין. אמר לו °רבי מאיר , אם לאחרים הוא _{הפר שבית דין סומכים עליו} פוטר לא כל שכן על עצמן? אמר לו יפטור לאחרים שיש להם במה לתלות _{שהם תלו בבית דין}. ואל יפטור לעצמו _{לבית דין} שאין לו במה לתלות _{שהם סמכו על עצמם}. אמר רבי זעירא° בשם רב חסדאי°

[דף ח עמוד א]

תניי תמן. הורו בית דין ועשו הן וידעו שהורו, אלא ^א_כטשטעו ולא ידעו במה הורו, או שנסתפקו אם שגו במה שהורו. יכול יהו חייבין? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד יד) ונודעה החטאת ולא שיוודעו החוטאין ולא יוודע החטא. ולמה לי עד שידע במה חטא? והתנן, ספק חלב אכל ספק נותר אכל, מביא חטאת, דממה נפשך, חלב אכל חייב, נותר אכל חייב. מתניתא בשיטת °רבי יהושע _{בן חנניה}. דאמר °רבי יהושע _{בן חנניה} כתיב, אשר חטא בה, אינו חייב עד שיוודע לו במה חטא. אי נמי בשהורו ולא ידעו במה הורו, אם בעבודה זרה אם שאר כל המצות. אם עבודה זרה, מצוותם בפר ושעיר, אם שאר כל המצות מצוותם בפר. וכיוון דספק פר ושעיר, שינוי קרבן הוא ופטור

הדרן עלך פרק הורו בית דין

פרק שני – הורה כהן משיח

כולל שיעורי שמע

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה א

מתני’: הורה ^ב_אכהן משיח לעצמו. שוגג ועשה שוגג. מביא פר. ^ב_בשוגג ועשה מזיד. מזיד ועשה שוגג. פטור. שהוריית ^ב_גכהן משיח לעצמו, כהוריית בית דין לציבור:

גמ’: כתיב (ויקרא ויקרא ד ב) נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה’ אשר לא תעשנה ועשה מאחת מהנה. וסמיך ליה (ויקרא ויקרא ד ג) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. הרי משיח כיחיד. מה יחיד אם אכל בהוריית בית דין, פטור. אף זה אם אכל בהוריית בית דין, פטור. אי מה יחיד אם אכל בשגגת עצמו בלא הורייה חייב. אף זה. אם אכל בשגגת עצמו בלא הורייה חייב _{ויביא פר}? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד ג) לאשמת העם. הרי אשמתו כאשמת העם. מה העם אינן מביאים פר, אלא אם כן הורו בית דין ועשו על פיהם. אבל אם עשו בשגגת עצמן אין מביאין פר. אף זה הכהן משיח אינו חייב פר אלא אם כן הורה בהעלם דבר ועשה בשגגת הוראתו. כתיב (ויקרא ויקרא ד ג) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. אית תניי תני, העם שנאמר בתורה הכוונה לבית דין. הקיש הכתוב כהן המשיח לבית דין. אי מה בית דין אם הורו הן, ועשו אחרים על פיהם, חייבין. אף זה, אם הורה הוא ועשו אחרים על פיו, יהיה חייב? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד ג) והקריב על חטאתו אשר חטא. על מה שחטא בהוראת עצמו הוא מביא. ואינו מביא על מה שחטאו אחרים בהוראתו. אית תניי תני העם שנאמר בתורה הכוונה לציבור. הקיש הכתוב כהן המשיח לציבור. אי מה העם, הורו אחרים ועשו הן, חייבין פר. אף זה, הורו אחרים ועשה הוא יהא חייב פר? תלמוד לומר. והקריב על חטאתו אשר חטא. על מה שחטא בהוראת עצמו הוא מביא ואינו מביא על מה שחטא בהוראת אחרים. אמר °רבי יעקב בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. והוא שיהא יודע לישא וליתן בהלכה. פשיטא. דאי לא כן, מה אנן

[דף ח עמוד ב]

אמרין? ויש שוטים מורין ונקרא הוראה? משיח שאכל בהוריית בית דין, פטור. בהוריית משיח אחר, חייב. בהוריית בית דין פטור, שאין הוריית אחרים אצל הורייתן כלום. בהוריית משיח אחר חייב, והוא שהורה כיוצא בו והסכים עימו.

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה ב

מתני’: הורה בפני ^ב_דעצמו ועשה בפני עצמו, מתכפר לו בפני עצמו. הורה ^ב_העם הציבור ועשה עם הציבור, מתכפר לו עם הציבור. אין בית דין חייבין. עד שיורו לבטל מקצת, ולקיים מקצת, וכן ^ב_והמשיח. ולא ^ב_זבעבודה זרה. עד שיורו לבטל מקצת, ולקיים מקצת:

גמ’: הורו בית דין לאסור חלק וחלק להתיר, והורה אחריהן והחליף שמה שהתירו הם הוא אסר ומה שאסרו הם הוא התיר. פשיטא שאם עשה על פי הוראתו פטור. דכשהורה הוא להתיר מקצת החלב אחר שבית דין התירו קדם את השאר, נמצא שעקר כל הגוף ואין זו הוראה ופטור. אלא הורה הוא תחילה, והורו בית דין אחריו והחליפו. שאסרו מה שהתיר והתירו מה שאסר. האם אפילו כן כיוון שבין שניהם נעקר איסור, נעשית אצלו כעקירת גוף, ופטור? או מאחר שהורה הוא תחילה נדחת הורייתו בהורייתן, אינו נעשית אצלו כעקירת גוף וחייב? הורו בית דין והורה אחריהן כמותן. פשיטא שאם אכל בהוריית בית דין, פטור. אכל משחזרו בהן בית דין האם כיוון שבית דין חזרו בהם מאותו דין שהורה הוא, בטלה הוראתו. או כיוון שהוא לא חזר בו מהוראתו, נחשב כמי שאכל בהוריית עצמו וחייב? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}

[דף ט עמוד א]

ולא מתניתא היא? דתנן, הורה בפני עצמו, מתכפר לו בפני עצמו. מפני שהורה בפני עצמו, ועשה בפני עצמו הא אם הורו בית דין בתחילה והורה עימהם. אף אם חזרו בהן, לאו הורה בפני עצמו בתחילה הוא, ואינו מביא בפני עצמו. אמור דבתרה, אבל אם הורה עם הציבור, ועשה עם הציבור. מתכפר לו עם הציבור. מפני שלא חזרו בהן בית דין. אבל אם חזרו בהן הבית דין והוא עשה. כהורה בפני עצמו הוא, וצריך להביא בפני עצמו. אלא מהא ליכא למשמע מינא

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_חאין חייבין אלא על העלם דבר, עם שגגת המעשה. ^ב_טוכן המשיח. ולא בעבודה זרה, אלא על העלם דבר, עם שגגת המעשה:

גמ’: תנן, אין _{בית דין} חייבין אלא על העלם דבר, עם שגגת המעשה. אמר רבי זעירא° , רב ירמיה° בעי. מתניתא ד°רבי מאיר ? איידן °רבי מאיר ? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, °רבי מאיר דאמר חובת בית דין היא. אמר רבי מנא° _{בן יונה} מתניתין כ°רבי מאיר . דתני תמן. הורו בית דין ועשו קהל. מת אחד מבית דין, פטורין. מת אחד מן הציבור, חייבין. מכאן שבית דין הם הבעלים של פר החטאת, לפיכך אם מת אחד מהם הרי הם פטורים, דהוה חטאת שמתו בעליה כ°רבי מאיר . תנן, אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, חובת בית דין וחובת ציבורא היא ואף שמביאים עבור הציבור צריך להביא עבור בית דין. אמר לו °רבי מאיר , אם לאחרים הוא _{הפר שבית דין סומכים עליו} פוטר לא כל שכן על עצמן? אמר לו יפטור לאחרים שיש להן במה לתלות _{שהם תלו בבית דין}. ואל יפטור לעצמו _{לבית דין} שאין לו במה לתלות _{שהם סמכו על עצמם}. תנן, ולא בעבודה זרה, אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה. רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא° . האם המשנה כ°רבי ? ד°רבי אמר בעבודה זרה משיח חייב בשגגת מעשה אף ללא שגגת הוראה. דאין כרבנן, גם בעבודה זרה כהן משיח צריך העלם דבר. דתני משיח ועבודה זרה °רבי אמר בשגגת מעשה ורבנן אמרין בהעלם דבר. אמר לו למה אתה סובר שהמשנה כ°רבי , בגין דלא תנינן משיח בסיפא? והא קדמיתא _{במשנה הקדמת} תנן, ולא בעבודה זרה עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, לא תנינן משיח, ומשיח בכלל. אף הכא אף על גב דלא תנינן משיח, משיח בכלל

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_יאין חייבין, אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ^ב_יאוכן המשיח. ולא בעבודה זרה, אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת:

גמ’: _{בפר העלם דבר של ציבור} כתיב (ויקרא ויקרא ד ב) ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה'

[דף ט עמוד ב]

הייתי אומר, אף אוכלי שקצים ורמשים במשמע. נאמר כאן מעיני. ונאמר להלן גבי שגגת עבודה זרה (במדבר שלח טו כד) והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה. מה מעיני שנאמר להלן, דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אף מעיני שנאמר כאן, דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. או מה מעיני שנאמר להלן גבי עבודה זרה, דבר שיש בו מיתת בית דין. אף מעיני שנאמר כאן דבר שיש בו מיתת בית דין? אמר רבי יוסי בר חנינה° . מקום שממנו למדנו שיצאת עבודה זרה ללמד על מחוייבין כריתות, דרק בהן מביאים קרבן על שגגת הוראה, לא יצא עמה אלא כרת בלבד, אבל מיתה בעבודה זרה לא נרמזת שם בפרשה. אלא, ממקום אחר באת. °רבי אומר. גזרה שוה עליה, עליה. גבי שגגת הוראה נאמר (ויקרא ויקרא ד יד) ונודעה החטאת אשר חטאו עליה. ונאמר להלן גבי אחות אשה, (ויקרא אחרי מות יח יח) ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחיה. מה עליה שנאמר להלן, דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אף עליה שנאמר כאן, דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. ולמה לא דרש °רבי מעיני מעיני? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אין ידרוש °רבי מעיני מעיני, על כרחך הייתה אומר, מה מעיני שנאמר להלן דבר שיש בו מיתת בית דין. אף מעיני שנאמר כאן, דבר שיש בו מיתת בית דין. דהא סוף סוף מיתת בית דין איתא בעבודה זרה ואף דלא כתיבה בהאי פרשה. לפום כן לא דרש °רבי מעיני מעיני. ולית סופיה ד°רבי מידרוש מעיני מעיני? דלא כן, מניין ליה גבי עבודה זרה, דיחיד נשיא ומשיח אינם חייבין בקרבן אלא בדבר שזדונו כרת? כדתני, מתוך שיצאת הוראה בעבודה זרה לידון בעצמה, יכול יהו חייבין בהוראתן אפילו על דבר שאין זדונו כרת? כגון המגפף והמנשק דלית בהו כרת. נאמר כאן מעיני, ונאמר להלן מעיני, מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דנפקא לן בגזירה שווה מעליה דכתיב באחות אשתו. אף כאן בשגגת הוראה בעבודה זרה אינם חייבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ואמאי קאמרת ד°רבי לא דריש כלל לגזירה שווה דמעיני? אמר רבי חנניה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. ולית סופיה ד°רבי מידרוש מעיני מעיני? אם כן מנין ל°רבי בשגגת הוראת עבודה זרה, דאינם חייבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת? _{דהא בשאר מצות ילפינן ליה מדכתיב ונעלם דבר, ודרשינן דבר ולא כל הגוף, ושגגת הוראה בעבודה זרה על כרחך יליף ליה משם בגזירה שווה מעיני מעיני}. וכן מנין לו ל°רבי בשגגת הוראת עבודה זרה, שאינם חייבים אלא בהוראת בית דין הגדול? _{דגבי שגגת הוראה בשאר מצוות ילפינן מדכתיב, ואם כל עדת ישראל ישגו, ועל כרחך ילפינן מיניה לעבודה זרה בגזירה שווה מעיני מעיני}. אמר לו. מה את בעי מ°רבי ? ד°רבי כדעתיה _{ולא יליף כלל גזירה שווה דמעיני מעיני, ובאמת ל°רבי בשגגת הוראה בעבודה זרה, אף בית דין קטן חייב, ואף אם עקר את כל הגוף חייב}. ד°רבי אמר משיח בעבודה זרה בשגגת המעשה אף שלא בהוראה. דאין כתיב זדון שגגה ליחיד שצריך גם הוראה אלא בשאר מצוות בלבד.

[דף י עמוד א]

תנן התם, כתיב (ויקרא ויקרא ד ה) ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אותו אל אוהל מועד. והביא אותו, מיעט קרבנו למצוה יחידית, למעט שעירה שמביא על שגגת עבודה זרה שלא יכנס דמה לפנים _{אלא מזה על מזבח החצון וקרי למצוה זו יחידית לפי שאינה כלולה עם שאר מצוות ויחד לה פרשה נפרדת} מה כ°רבי ? ד°רבי אמר משיח בשיגגת המעשה הוא, אף שלא בשגגת הוראה ולא יליף עבודה זרה משאר מצוות בגזירה שווה מעיני מעיני. הכא נמי, לא יליף לענין דמו של שעיר עבודה זרה להכנס לפנים, מפר העלם דבר הבא על שאר מצוות שניכנס דמו לפנים. בגזירה שווה דמעיני מעיני. דאין כרבנן, כשם שלמדו שאף בעבודה זרה אינו חייב אלא בהוראה דגמרי גזירה שווה מעיני מעיני מהעלם דבר בשאר מצוות, אף לענין הכנסת הדם לפנים ילמדו משאר מצות. אמר רב הונא° דווקא לרבנן נצרכה. דאי כ°רבי , כיוון דלית ליה גזירה שווה דמעיני מעיני למה ליה למכתב אותו למעט שעיר עבודה זרה? אבל לרבנן כיוון דילפי עבודה זרה משאר מצוות בגזירה שווה של מעיני מעיני, הייתי חושב שכמו שדם הפר של העלם דבר נכנס לפנים. אף דם שעיר עבודה זרה יכנס לפנים, לכן כתב אותו ללמד שאותו אתה מכניס ואי אתה מכניס דם שעיר של עבודה זרה

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ^ב_יבאין חייבין _{בהוראת בית דין}, על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. ^ב_יגואין מביאין אשם תלוי, על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. אבל חייבין, על עשה ועל לא תעשה שבנידה. ומביאין אשם תלוי, על עשה ועל לא תעשה שבנידה. ואי זו היא מצות עשה שבנידה? פרוש מן הנידה. ומצות לא תעשה? אל תבוא אל הנידה:

גמ’: תנן אין חייבין, על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. ואין מביאין אשם תלוי, על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. אבל חייבים על עשה ולא תעשה שבנידה. _{שאם הורו שלא כדין ועשו ציבור על פיהם בעניין טומאת מקדש וקדשיו, אינם חייבים קרבן העלם דבר, אבל אם טעו והורו הלכה בעשה ולא תעשה שבנידה, חייבים קרבן העלם דבר של ציבור}. מאי טעמא אין מביאים אשם תלוי על עשה ולא תעשה שבמקדש? כהנא° אמר. כיוון שעל טומאת מקדש וקדשיו אינו חייב עד שתהיה לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים. ואם יש ידיעה בסוף לא שייך להביא אשם תלוי. השיב רבי שמואל בר אבדימי° קומי רבי מנא° _{בן יונה} ויהא כן במורים _{האם זה גם הסיבה} שאם הורו בית דין שלא כדין בעניין טומאת מקדש וקדשיו, לא יהיו חייבים קרבן העלם דבר? אמר לו אנן בעי נכנסין. _{שלא דיבר רב כהנא° , אלא על אנשים שנכנסו למקדש ומסופקים האם היו טמאים}. ואת מייתי לן מורים? מאי כדון? אמר רבי שמואל בר רב יצחק° גזרה שווה מצוות מצוות. כתיב הכא גבי חטאת קבועה. (ויקרא ויקרא ד כז) ואם נפש אחת תחטא וגו' בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה. ובאשם תלוי כתיב, (ויקרא ויקרא ה יז) מכל מצות אשר לא תעשינה ולא ידע וגו'. וגבי הוראת בית דין נאמר, ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ועשו אחת מכל מצות ה' וגו'. מצות מצות. מה מצות שנאמר להלן בקבוע אף כאן בקבוע, מכאן שאינו מביא אשם תלוי, ואין חייבים בהוראת בית דין, אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. יצא טומאת מקדש וקדשיו, ששגגתם קרבן עולה ויורד, שאינו מביא אשם תלוי ואין חייבים עליו בהוראת בית דין. תנן, אבל חייבים על מצות עשה שבנידה. פשיטא וכי אין חייבין על כל מצות עשה שבתורה? אמר °רבי מתניה . לא אתינן מתני, אלא מילה דמייא למילה _{דבר שבנידה חייב אף שהוא דומה למה שפטרנו במקדש}. היך עבידא? נכנס למקדש טמא, חייב. נכנס טהור וניטמא. בא לו ^ב_ידבארוכה, חייב. ובקצרה, פטור. ודכוותה. היה משמש עם הטמאה, חייב. היה משמש ^ב_טו עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי. בא לו בארוכה, חייב. ובקצרה, פטור. אי זו היא קצרה שלו? שימתין עד שיצן: אי זו רמז למצות עשה שבנידה? אמר רבי אבין° דכתיב (ויקרא מצורע טו לא) והזרתם את בני ישראל מטומאתם. בשעה שהם בטומאתם, שאם אמרה לבעלה נטמאתי, לא יפרוש מיד אלא ימתין עד שימות האבר ויפרוש. רבי יונתן° שלח שאל ל°רבי שמעון בי רבי יוסי בר לקונייא . אזהרה למשמש עם הטמאה מניין? ובעא כיפה מיזרוק בתריה _{חיפש אבן לזרוק אחריו}. אמר ליה, מילה דמיינוקייא אמרין בכניסתא בכל יום, את שאיל לי? הרי פסוק מפורש הוא דכתיב (ויקרא אחרי מות יח יט) ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה. אמר ליה

[דף י עמוד ב]

לא צריכא ליה הדא אלא הא צורכא לי. היה משמש עם הטמאה, חייב. היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד. מהו שיהא חייב? אמר לו, לדא אנא ואת צריכא לן. נצא לחוץ ונלמד. נפקין ושמעון קליה דתנייא תני, כהדא דחזקיה° . כתיב (ויקרא מצורע טו כד) ואם שכב ישכב איש אותה. אין לי אלא משמש עם הטמאה שהוא חייב. היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד. מהו שיהא חייב? תלמוד לומר (ויקרא מצורע טו כד) ותהי נדתה עליו. ואפילו פירשה, נדתה עליו. מה יעשה? רב הושעיה° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} ימתין עד שיצן. לא היצן? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} קורא אני עליו ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב אל תפרוש. מנין דקריבה לשון פרישה הוא? אמר רב הונא° בשם רב אבא° . כהדא דכתיב (ישעיהו סה ה) האומרים קרב _פרוש אליך, אל תגע בי, כי קידשתיך. מה יעשה כדי להצן? אמר רבי זעירא° . יהא רואה את החרב, כאילו מחתכת בבשרו באבר וכל דעימה. רבי זעירא° ורבי תנחומא° _{בר אבא} אמרו בשם רב חונה° . יטוח ראשי אצבעותיו בכותל, ויהא מיצן. כתיב ביוסף (בראשית ויחי מט כד) ותשב באיתן קשתו. אמר רב שמואל בר נחמן° . נמתחה הקשת וחזרה, _{שכבר נתקשה האבר}. אמר רבי אבון° . נתפזר זרעו ויצא לו בציפרני ידיו. שנאמר (בראשית ויחי מט כד) ויפוזו זרועי ידיו. אמר רב חונה° בשם רב מתנה° . תלה עינוי וראה איקונין של אבינו, מיד הצר על שביקש לחטא. דכתיב (בראשית ויחי מט כד) מידי אביר יעקב. אמר רבי אבין° . אף איקונין של רחל ראה דכתיב (בראשית ויחי מט כד) משם רועה אבן ישראל

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה ו

מתני’: אין חייבין על שמיעת הקול, ועל ביטוי שפתים, ועל טומאת מקדש וקדשיו. ^ב_טזוהנשיא _מלך כיוצא בהן דברי °רבי יוסי הגלילי . °רבי עקיבה אומר. הנשיא חייב בכולן, חוץ משמיעת קול. שהמלך ^ב_יזלא דן, ולא דנין אותו. לא מעיד, ולא מעידין אותו:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. טעמא ד°רבי יוסי הגלילי שפטר נשיא וכהן משיח מקרבן עולה ויורד. דגבי קרבן עולה ויורד כתיב (ויקרא מצורע יד כא) ואם דל הוא, ואין ידו משגת. את שהוא ראוי לבוא לידי דלות. יצא משיח, שאינו ראוי לבוא לידי דלות. רבי שמעון בן לקיש° אמר דכתיב (ויקרא ויקרא ה ה) והיה כי יאשם לאחת מאלה. את שהוא חייב על כולן, חייב על מקצתן. ואת שאינו חייב על כולן, אינו חייב על מקצתן. יצא נשיא. שכיוון שפטור על שמיעת הקול, שהרי אינו בכלל עדות, פטור אף על השאר. רבי יצחק° _{בר אבא} שאל. מעתה לא יטמא בצרעת? דכתיב ואם דל הוא ואין ידו משגת? והא לא שייכא גבייהו, שאינו ראוי לבוא בדלות וכן דלות וכן דלי דלות. רב הושעיה° בעי. מעתה לריש לקיש° שסובר את שחייב על כולם חייב על מקצתם, אשה לא תהא חייבת על ביאת המקדש. שהרי אינה חייבת בשמיעת קול, שהאשה פסולה לעדות? _{והרי לא מצינו שאין האשה מביאה קרבן עולה ויורד על ביאת המקדש}. תנן, °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, הנשיא חייב בכולן. דכתיב בנשיא וכפר עליו הכהן מחטאתו. ובקרבן עולה ויורד כתיב וכפר עליו הכהן מחטאתו. ללמדך שהנשיא חייב בהן. אבל משיח פטור בכולן. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. טעמא ד°רבי עקיבה , דגבי עשירית האיפה של מנחת חביתין של כהן גדול כתיב (ויקרא צו ו יג) זה קרבן אהרן ובניו. זה הוא מביא, ואינו מביא עשירית האיפה אחרת _{למעט שאינו מביא קרבן עולה ויורד על טמאת מקדש וקדשיו}. רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא° _אסי. ואינו מביא נדבה? אמר לו, חובה אינו מביא, נדבה הוא מביא. תנן, הנשיא חייב בכולן, חוץ משמיעת קול. שהמלך לא דן, ולא דנין אותו. לא מעיד, ולא מעידין אותו: כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. שהמלך לא מעיד ולא מעידין אותו, ולכן אינו מביא קרבן על שמיעת קול, ומה שכתוב לא דן, ולא דנין אותו. אגב גררה נסבה

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה ז

מתני’: ^ב_יחכל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת, היחיד מביא

[דף יא עמוד א]

כשבה או שעירה, והנשיא ^ב_יטשעיר, ^ב_כומשיח ^ב_כאובית דין מביאין פר. ^ב_כב ובעבודה זרה. היחיד והנשיא והמשיח, מביאין שעירה _{דכתיב נפש}. ^ב_כגובית דין פר ושעיר. פר לעולה ושעיר לחטאת. אשם תלוי. ^ב_כדהנשיא ^ב_כהוהיחיד חייבין, ^ב_כוומשיח ^ב_כזובית דין פטורין. אשם ^ב_כחוודאי. היחיד והנשיא והמשיח חייבין, ובית דין פטורין. על ^ב_כטשמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו. בית דין פטורין, ^ב_להיחיד והנשיא והמשיח חייבין. אלא, שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו, דברי °רבי שמעון _{בן יוחאי}. ומה הן מביאין? ^ב_לאקרבן עולה ויורד. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, הנשיא מביא שעיר:

גמ’: באשם תלוי כתיב (ויקרא ויקרא ה יז) ואם נפש כי תחטא וגו'. ולא ידע ואשם. נפש, לרבות הנשיא לאשם תלוי. ולמה לא מרבה גם כהן משיח שיביא אשם תלוי? דכתיב באשם תלוי (ויקרא ויקרא ה יח) וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג. את שהוא בשגגת המעשה חייב באשם תלוי. יצא משיח שאינו בשגגת המעשה _{שאינו חייב עד שישגוג בהוראה}. וכ°רבי דהוא אמר דמשיח בעבודה זרה בשגגת המעשה הוא. למה לא נרבה אף משיח לאשם תלוי? את שהוא בשגגת מעשה לכל הדברים. יצא משיח, שאינו בשגגת מעשה לכל הדברים. באשם ודאי כתיב (ויקרא ויקרא ה טו) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה’. ותני, נפש לרבות הנשיא ומשיח. הכא את אמר לרבות הנשיא בלבד. והכא את אמר לרבות נשיא ומשיח? משום דכתיב כחטאת כאשם. את שהוא חייב בחטאת, חייב באשם. משיח שחייב חטאת חייב אשם. והא דאיתקש חטאת לאשם, באשם ודאי דווקא דמה חטאת מכפרת וממרקת החטא לגמרי, אף אשם ודאי מכפר וממרק. יצא אשם תלוי שהוא מכפר ומשייר. תנן, על שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, בית דין פטורין. היחיד והנשיא והמשיח חייבין. אלא, שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו, דברי °רבי שמעון _{בן יוחאי}. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. אלא שאין הנשיא חייב על שמיעת הקול, דברי הכל. ואין כהן גדול חייב על טמאת מקדש וקדשיו דברי °רבי שמעון _{בן יוחאי}. תנן, אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי °רבי שמעון _{בן יוחאי} מאי טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (ויקרא אמור כא יב) מן המקדש לא יצא ולא יחלל. במקום שאחר אם לא יצא חילל, זה אף אם לא יצא אינו מחלל. רבי אשיאן° , רבי יונה° ורבי בון בר כהנא° מקשי. והכתיב (ויקרא אמור כא יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח ולא יחלל. וכי אפשר לומר במקום שאחר אם לקח חילל, זה אם לקח אינו מחלל?

[דף יא עמוד ב]

מאי כדון _{מה הטעם של °רבי שמעון בן יוחאי}? אמר חזקיה° דכתיב (במדבר חקת יט כ) ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל. את שקרבנו שוה לקהל חייב על טמאת מקדש וקדשיו, יצא משיח שלא שוה קרבנו לקהל. התיבון הרי נשיא. הרי לא שוה קרבנו לקהל וחייב על טמאת מקדש וקדשיו? שוה ביום הכיפורים שאף הוא מתכפר עם כל ישראל. הרי אחיו הכהנים לא שוו ביום הכיפורים לשאר קהל שהם מתכפרים בפר כהן גדול והם חייבים על טמאת מקדש וקדשיו? שוו בשאר ימות השנה. רבי יודן בר שלום° אמר. שכן כולם שוו במתן דמים בחוץ, ששעיר המשתלח מכפר גם על הכהנים. תנן, ומה הן מביאין על טמאת מקדש וקדשיו? קרבן עולה ויורד. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, הנשיא מביא שעיר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, שנשיא מביא שעיר בטומאת מקדש וקדשיו, אלא מפני שיש בה כריתות, ודומה לשאר חטאות שעליהם נשיא מביא שעיר. רב הושעיה° בעי. אלא מעתה אפילו בעבודה זרה נמי נשיא יביא שעיר כמו בחטאת קבועה, שהרי גם בה יש כריתות. ולמה מביא שעירה כמו כל אחד מישראל? אמר רבי יונה° . מיסבור סבר רבי הושעיה° . דכיוון שאינו בא לידי עניות נעקר מכל הפרשה וכהדיוט עשיר עביד ליה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. כמו שהדיוט עשיר מביא כשבה כחטאת רגילה, נשיא מביא שעיר כמו בשאר חטאים. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, אין כהדיוט עשיר עביד ליה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, שיביא שעיר אפילו על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים. והא תני, לא נחלקו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, וחכמים על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים, שאינו מביא שעיר אלא שעירה. ועל מה נחלקו? על טומאת מקדש וקדשיו. ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, אומר. הואיל והוא בהיכרת. ואם כדברכם, למה לא מביא שעיר אלא שעירה? התיבון הרי נשיא בעבודה זרה אינו מביא שעיר אלא שעירה: רואים שמה שהנשיא מביא שעיר על טמאת מקדש וקדשיו אין זה בגלל שניתק מהפרשה אלא שכך גזרת הכתוב

הדרן עלך הורה כהן משיח

פרק שלישי – כהן משיח

כולל שיעורי שמע

ירושלמי הוריות, פרק ג, הלכה א

מתני’: ^ג_אכהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו. וכן ^ג_בנשיא שחטא,ואחר כך עבר מגדולתו. כהן משיח מביא פר. והנשיא מביא שעיר. כהן משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא. וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא. ^ג_ג כהן משיח,מביא פר. ^ג_דוהנשיא כהדיוט:

גמ’: אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כהן גדול שחטא, מלקין אותו ^ג_הואין מעבירין אותו מגדולתו. מאי טעמא? אמר רבי מנא° _{בן יונה} דכתיב (ויקרא אמור כא יב) כי נזר שמן משחת אלהיו עליו, אני ה'. כביכול, מה אני בגדולתי, אף אהרן בגדולתו. רבי אבון° אמר מדכתיב (ויקרא אמור כא ח) קדוש יהיה לך. כביכול, מה אני בקדושתי, אף אהרן בקדושתו. רבי חנינה כתובה° ו°רבי אחא אמרו בשם ריש לקיש° . כהן גדול שחטא, מלקין אותו בבית דין של שלשה דאין תימר בבית דין של כ"ג, נמצא עלייתו ירידתו, שהרי במקום להתבייש בפני שלושה, התבייש בפני עשרים ושלושה. וריש לקיש° אמר, נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלשה. האם מחזירן אותו לתפקידו אחר שלקה? אמר רבי חגיי° . משה, אין מחזרין ליה, דאם יחזירהו, ^ג_וקטל לון על שהילקוהו. שמע °רבי יהודה נשיאה וכעס. שלח גותיין _שומרים למיתפש ית רבי שמעון בן לקיש° וערק להדא דמוגדלא _{ברח למגדל}}} ואית דאמרין להדא כפר חיטיא. למחר סליק {{אמורא-ירו"מ _{רבי יוחנן} לבית וועדא וסליק °רבי יהודה נשייא לבית וועדא. אמר לו, למה לית מרי אמר לן מילא דאורייא _{למה אינך אומר לנו דבר תורה}? שרי _התחיל טפח בחדא ידיה. אמר לו, ובחדא ידא טפחין? אמר לו לאו. ואף בלא רבי שמעון בן לקיש° לא אומר דברי תורה. אמר לו אלא אנו מפתחה _{היכן הוא המפתח לפיך}? אמר לו בדא דמוגדלא. אמר ליה למחר אנא ואת ניפוק לקדמיה. שלח רבי יוחנן° _{בר נפחא} גבי

[דף יב עמוד א]

ריש לקיש° . עתיד לך מילה דאורייא, דנשייא נפיק לקדמך _{תכין דבר תורה כיוון שהנשיא יצא לקראתך}. נפק לקדמון ואמר, דוגמא דידכון דמי לברייכן. דכד אתא רחמנא למיפרקיה _{יצא לקראתם ואמר אתם דומים לבוראכם שכאשר הוציא הקב”ה} ית ישראל ממצרים, לא שלח לא שליח, ולא מלאך, אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו. דכתיב (שמות בא יב יב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ולא עוד אלא. הוא וכל דורגון דידיה _{הפמליה שלו} אשר הלך אלהים אין כתיב כאן אלא (שמואל ב ז כג) אשר הלכו אלהים הוא וכל דורגון דידיה _{הפמליה שלו} אמרין ליה מה חמיתה מימור לון הדא מילתא _{מה ראיתה לומר דבר זה} דנשיא שחטא ולקה אין מחזירים אותו. אמר לון, מה אתון סברין מידחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא _{אתם חושבים שמפחד מכם אמנה מלומר דברי אלוקים}? הרי אמר רבי שמואל בר רב יצחק° (שמואל א ב כד) אל בניי כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה’. מכאן לגדול שחטא עם ה' מעבירין אותו ומפרסמין חטאו, ואין חוששין מפני היראה והכבוד.

ירושלמי הוריות, פרק ג, הלכה ב

מתני’: חטאו ^ג_זעד שלא נתמנו, ואחר כך נתמנו, הרי אלו כהדיוט. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אם נודע להם עד שלא נתמנו, חייבין. ומשנתמנו, פטורין. ואי זה ^ג_חהוא הנשיא? זה המלך. שנאמר (ויקרא ויקרא ד כב) ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו. נשיא _המלך שאין על גביו אלא ה' אלהיו. ואי זה הוא המשיח? זה ^ג_טהמשוח בשמן המשחה, ולא המרובה בגדים. אין בין הכהן ^ג_יהמשוח בשמן המשחה למרובה בגדים, אלא פר הבא על כל המצות. ואין בין ^ג_יאהכהן המשמש לכהן שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה. ^ג_יבזה וזה שוין בעבודת יום הכיפורים, ^ג_יגומצווים על הבתולה, ^ג_ידואסורין על האלמנה., ^ג_טוואינן מיטמין בקרוביהן, ^ג_טזולא פורעין ולא פורמין, ^ג_יזומחזירין את הרוצח:

גמ’: תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אם נודע להם עד שלא נתמנו, חייבין. ומשנתמנו, פטורין. חברייא אמרין. טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} שפטר בנודע להם לאחר שנתמנו, משום שהגדולה מכפרת. שכל העולה לגדולה מתכפרין לו כל עוונותיו. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר. לפי שאין חטאו וידיעתו שוין בקרבן. שכשחטא היתה כפרתו כשבה או שעירה, וכשנודע לו כפרתו בשעיר אם נעשה נשיא, ובפר אם נתמנה לכהן משוח. מה מפקה מביניהון? מה דתנן ברישא דפירקא. דתנן, כהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו. וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו. כהן משיח מביא פר, והנשיא מביא שעיר. דלמאן דאמר לפי שאין חטאו וידיעתו שוין, אף בזה אין חטאו וידיעתו שוין. אבל למאן דאמר משום שהגדולה מכפרת, לא שייך טעם זה. ספק חטאו קודם שנתמנו, ואחר שנתמנו נודע להם שחטאו בודאי, מאן דאמר משום שהגדולה מכפרת. כשם שהיא מכפרת על הודאי, כך היא מכפרת על הספק. מאן דאמר אין חטאו וידיעתו שוין כאן חטאו וידיעתו שוין. שאף נשיא מביא אשם תלוי. חטאו עד שלא נתמנו, וחזרו וחטאו משנתמנו ועברו מתפקידם ושוב חטאו, ואחר כך נודע להם. מאן דאמר משום שהגדולה מכפרת. כיפרה גדולה על הראשון, וחייב על השני ועל השלישי. מאן דאמר משום דאין חטאו וידיעתו שוין. פטור על השני, דכשחטא היה בגדולה ובשעת ידיעתו הוא הדיוט. וחייב על הראשון והשלישי. שבשניהם חטא כשהיה הדיוט ונודע לו כשהיה הדיוט. חטאו על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו. מאן דאמר משם שהגדולה מכפרת אף כאן הגדולה מכפרת. ולמאן דאמר לפי שאין חטאו וידיעתו שווים, חייב. דל°רבי שמעון _{בן יוחאי} בין קדם שהתמנה בין לאחר שהתמנה קרבנם שווה. דגם משיח וגם הנשיא מביאים קרבן עולה ויורד כהדיוט. אמר רבי מתניה° . לעולם אין הגדולה מכפרת, עד שתיוודע לו בגדולתו. עבר עברה, ספק קדם שהתמנה ספק לאחר שהתמנה, אין הגדולה מכפרת. אכל חצי זית ^ג_יחעד שלא נתמנה, וחצי זית משנתמנה, אפילו בהעלם אחד פטור, לפי שאינם מצטרפים לפי שדינם שונה.

[דף יב עמוד ב]

אכל ספק חצי זית עד שלא נתמנה, וספק חצי זית משנתמנה מביא אשם תלוי _{ששני החצאים מצטרפים כיוון שדינו שוה}. וכי מצינו דבר עיקרו פטור וספיקו חייב? ולא אשכחנן כן? והרי אם אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, ונודע לו בודאו של אחד מהן והשני בספק. אם אחר כך נודע לו ודאו של השני, מביא קרבן נוסף. ואינו מתכפר בקרבן שהפריש על הראשון, ובעי עליה רבי יעקב דרומייא° קמי רבי יוסי° _{בר זבידא}. ואמאי אינו נפטר בקרבן אחד? דמה נפשך, דהא אפילו אם היה השני ודאי חלב, יכפר לו קרבן שהביא על הזית הראשון, דכיון שבהעלם אחד אכלן? וענה לו רבי יוסי° _{בר זבידא}. דכל שנודע לו מן הספק ונראה להביא עליו אשם תלוי. ידיעת ספיקו, קובעתו לחטאו. ולא מהני במה שאכלן בהעלם אחד לפטרו בקרבן אחד. דידיעת ספק של השני, מחלקו לחטאת. הרי שמצינו דבר שעיקרו בקרבן אחד, שהרי אם היה נודע לו על שניהם ידיעה וודאית, היה נפטר בקרבן אחד. וכשנודע לו השני בספק, אינו נפטר בקרבן ראשון. וכשיוודע לו אחר כך, חייב עליו חטאת בפני עצמו. הכא נמי. אף שעיקרו פטור, שאין חצי זית שאכל קודם שנתמנה וחצי זית שאכל לאחר שנתמנה מצטרפים לחייבו חטאת. מיהו בספיקו חייב דמצטרפין הן לחייבו באשם תלוי. אכל כזית עד שלא נתמנה, וכזית משנתמנה בין בהעלם אחד בין בשתי העלמות, אינו חייב אלא אחת לפי °רבי שמעון _{בן יוחאי} לפי שאין חטאו וידיעתו שווים. ספק כזית עד שלא נתמנה וספק כזית משנתמנה, בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. בשני העלמות, חייב שתים. אכל שלשה זיתים בהעלם אחד, וסבור שהן שנים והפריש חטאת. פליגי ביה רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כל מה שהיה בהעלם אחד נחשב לחטא אחד, וכיוון שנתכפר מקצת החטא, נתכפר כולו. רבי שמעון בן לקיש° אמר. נתכפר מקצת החטא, לא נתכפר כולו. וכשיוודה לו יביא עוד חטאת. אכל חמשה זיתים חלב, ונודע לו בספק על כל אחד ואחד, ואחר כך נודע לו בודאין על כולם יחד. רבי שמעון בן לקיש° אמר, ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת, שידיעות ספק מחלקות, וכל כזית חלב שאכל ונודע לו בספק, נקבע לעצמו. ולבסוף כשנודע לו, חייב על כל אחת ואחת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אין ידיעת ספק קובעתו לחטאות, שאין ידיעות ספק מחלקות וכאילו נעשו כולם בהעלם אחד. וכשנודע לו ודאי, אינו חייב אלא חטאת אחת. אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. מודה ריש לקיש° בכהן משיח, שכיוון שאינו מביא אשם תלוי, אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת. שנאמר (ויקרא צו ז ז) כחטאת כאשם. את שהוא מביא אשם תלוי, ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת. את שאינו מביא אשם תלוי, אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת. רבי ירמיה° בעי גבי טמאת מקדש וקדשיו דבעינן ידיעה תחילה וסוף. פשיטא בידיעה האחרונה, צריך שידע ידיעה ודאית שנטמא ואכל קדש או נכס למקדש ולא די בידעת ספק. ורק אז חייב קרבן, שאין חטאת באה על ספק. אף בידיעה ראשונה כן? שצריך ידיעה ודאית למרות שבשאר חטאות אין צורך בידיעה זו. נישמעינה מהדא דתנן, שני שבילין אחד טמא ואחד טהור. הילך באחד מהן ונכנס למקדש. ויצא והזה ושנה וטבל. והילך בשני ונכנס למקדש, חייב. וכי יודע הוא ידיעה ודאית שהוא חייב להביא קרבן? הרי בכל כניסה למקדש היה רק בספק טומאה. שהרי נטהר בן הליכה בשביל אחד להליכה בשביל השני, ובכל זאת מביא קרבן. מכאן שבידיעה ראשונה, די בידיעת ספק כדי לחייב קרבן. אמר ריש לקיש° , אין מכאן ראיה, כיוון שהמשנה ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} היא, דמחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש ולא הצריך אלא ידיעה בסוף. דדריש מדכתיב ונעלם תרי זימני. אחד על העלם טומאה, ואחד על העלם מקדש. אבל ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} דדריש מדכתיב ונעלם תרי זימני, שאינו חייב עד שתהיה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים _{ומחייב רק על העלם טומאה ולא על העלם מקדש} אף ידיעה ראשונה צריכה שתהיה ודאית. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש° _{האם רבי שמעון בן לקיש חזר בו}? תמן גבי אכל חמש זיתים חלב ונודע לו מספק, אמר ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת. והכא גבי הלך בשני שבילים, העמיד את המשנה כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}, ולא כדברי הכל. משמע שסובר שאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת? תמן, אשמו קבעו. שידיעת ספק קבעת לאשם תלוי, ואלמלא נודע לו ודאי, היה חייב חמש אשמות. כשנודע לו ודאי, חייב כנגדם חמש חטאות. אבל הכא בטמאת מקדש וקדשיו, הרי אינו חייב אשם בספק, שאין אשם תלוי בא, אלא על דבר שודאו חטאת. ואילו בטומאת מקדש וקדשיו אינו מביא חטאת אלא קרבן עולה ויורד, ומה אית לך למימר, הרי ידיעת ספק אינה מביאה לשום קרבן, ולמה שיחלק?

[דף יג עמוד א]

מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}? תמן גבי אכל חמש זיתים חלב ונודע לו מספק, אמר אין ידיעת ספק קובעת לחטאת. והכא גבי הלך בשני שבילים, העמיד את המשנה כדברי הכל שספק ידיעה כידיעה. משמע שסובר שידיעת ספק קובעת לחטאת? לא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שידעת ספק מחלקות, אלא בידיעה ראשונה שאין צורך בה לחיוב קרבן חטאת קבועה _{אלא רק לקרבן עולה ויורד כמו בטמאת מקדש וקדשיו}. איתמר, אכל שלשה זיתים בהעלם אחד, וסבור שהן שנים והפריש חטאת. פליגי ביה רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר כל מה שהיה בהעלם אחד, נחשב לחטא אחד. וכיוון שנתכפר מקצת החטא, נתכפר כולו. רבי שמעון בן לקיש° אמר. נתכפר מקצת החטא, לא נתכפר כולו. _{וכשיוודה לו יביא עוד חטאת}. הכל מודין שאם היתה החטאת הראשונה שהפריש על שני הזתים קיימת, שהיא נדחית. דכשיביא חטאת על השלישית שנודעה לו עכשיו, יתכפרו בה כולם. מה יעשה בה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} תלויה בכפרה. שאם נתכפר בשניה, תלך למיתה ככל חטאת שנתכפרו בעליה באחרת. ואם עדיין לא נתכפרו בשניה תרעה עד שתסתאב ויפלו דמיה לנדבה. אמר רבי זעירא° . כל שלא נראית לקרבן לא היא, ולא דמיה, מתה מיד. וכאן כיוון שיכול להתכפר בחטאת השניה על הכל, כבר נחשבת הראשונה כחטאת שנתכפרו בעליה. לדעת °רבי שמעון _{בן יוחאי} שאמר שגדולה מכפרת ובלבד שנודע בגדולתו, אכל חמשה זיתים ומשנתמנה נודע לו בספיקו, ואחר שעבר נודע לו בודאו. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° דסבר דספק ידיעה כידיעה וקובעת, פטור. דכשנודע לו על הספק, היה בגדולתו והגדולה מכפרת. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דאמר דאין ידיעת ספק קובעת, כיוון שנודע לו רק אחר שעבר, חייב. ומי אמר רבי שמעון בן לקיש° לפטור? והא לא אמר ריש לקיש° שאין הולכים אחר ספק ידיעה אלא לחומרא ולא לקולא? אלא כיני. אכל חמשה זיתים, ונתוודע לו בספיקו עד שלא נתמנה, וודויו משנתמנה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° , דהוא אמר ידיעת ספיקו קובעת לחטאו, חייב. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דהוא אמר, אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו, דהוא אמר פטור. אכל חצי זית עד שלא נתמנה, וחצי זית משנתמנה וחצי זית משעבר. אותן שני חצאי זיתים שאכלן כשהוא הדיוט, מצטרפין? או דילמא, הואיל ונתמנה בניהם, בא חיוב קרבן אחר בנתיים, ומפסיק בין הראשון להשלישי ואינן מצטרפין?

[דף יג עמוד ב]

נישמעינה מן הדא דתנן. היו לפניו שלשה. אכל את הראשון, ולא נתוודע לו וחזר ואכל את השני בהעלמו של ראשון ונתוודע לו על הראשון ולא נתוודע לו על השני, וחזר ואכל שלישי בהעלימו של שני. ואחר כך נתוודע לו על כולם. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, חייב על הראשון ועל השני, ופטור על השלישי. שידיעת חטאת של ראשון מחלקת, ונעשה הראשון נפרד, ושני ושלישי מחוברים, ומביא חטאת אחת על שניהם. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר אין ידיעה מחלקת. ושני לדעתו הדבר תלוי. רצה מתכפר לו עם הראשון כיוון שהיו בהעלם אחד, רצה מתכפר לו עם השלישי כיוון שהיו בהעלם אחד. חברייא מדמייא לה לארבעה חציי זיתים. אכל חצי זית, ואכל חצי זית נוסף בהעלם החצי הראשון, ונודע לו על הראשון ולא על השני. וחזר ואכל חצי זית שלישי בהעלמו של השני, ונודע לו על השני ולא נודע לו על השלישי. וחזר ואכל חצי זית רביעי בהעלמו של השלישי, ואחר כך נודע לו על הכל. אם היה פיקח מביא קרבן אחד. ואם לאו מביא שני קרבנות. היך עבידא? הביא על הראשון ועל השני אחד, מביא על השלישי ועל הרביעי. אם הביא על האמצעיים פטור על הראשון ועל הרביעי. ששני גורר לראשון שהיה בהעלם אחד עימו ושלישי גורר לרביעי. רבי יוסי° _{בר זבידא} מדמי לה לזיתים שלימים

[דף יד עמוד א]

אם היה פיקח מביא שני קרבנות. ואם לאו, מביא שלשה קרבנות. היך עבידא? מביא על הראשון ועל השני אחד, ועל השלישי ועל הרביעי אחד. אם הביא על האמצעיים, חייב על הראשון בפני עצמו, ועל הרביעי בפני עצמו. רבי יוסי° _{בר זבידא} לשיטתו שכאשר אוכל כזית עם העלמו של ראשון ועם העלמו של שלשי בדעתו תלוי הדבר. רצה מצרפו לראשון רצה מצרפו לשלישי. וכן כשאכל כזית שלישי עם העלמו של שני ועם העלמו של רביעי בדעתו תלוי הדבר. רצה מצרפו לשני רצה מצרפו לרביעי. והכא כיון שהביא על שני עם השלישי, ניתק את הראשון מהשני ואת הרביעי מהשלישי. רבי יצחק° _{בר אבא} שאל. אף אם כל האכילות היו בכדי אכילת פרס כן? שאם הביא על האמצעיים לא נתכפרו הראשון והרביעי אף שהיו בתוך כדי אכילת פרס? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. כל זה שאילתה דרבי יצחק° _{בר אבא} לית היא כלום. וכי באכילת פרסים הדבר תלוי? דשיעור פרס לא נאמר אלא לחבר לשיעור אכילה. דאילו אכל חצי זית בתוך כדי פרס זה וחצי זית בתוך כדי פרס זה אינו כלום. אבל אכל זתים שלמים כל זית בתוך כדי אכילת פרס, לא שייך לחלק בין אכל את כל הזתים בתוך כדי אכילת פרס אחד מהשני או לאחר כדי אכילת פרס, והכל תלוי בהעלמות. שאם אכל כולם בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, אכל בכמה העלמות חייב על כל העלם והעלם. תנן התם. הוציא חצי גרוגרת. וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד חייב. בשני העלמות, פטור. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, בהעלם אחד ברשות אחת חייב. בהעלם אחת בשתי רשויות, או בשני העלמות ברשות אחד, פטור. אמר רבי יודן° . °רבי יוסי _{בן חלפתא} מדמה רשויות לאכילת פרסיים. שאם אכל חצי זית בכדי אכילת פרס זה. וחצי זית בכדי אכילת פרס הזה. שמא אינו פטור? דאינם מצטרפים. אכל כמה זיתים בכמה פרסיים בהעלם אחד, מצטרפים ואינו חייב אלא אחת. כמו שאין פחות מכזית שאכל בכדי אכילת פרס אחד מצטרף עם פחות מכזית שאכל בכדי אכילת פרס שני אפילו היו שניהם בהעלם אחד, אלא צריך שיאכל הזית בתוך כדי אכילת פרס אחד. כך סבירא ליה ל°רבי יוסי _{בן חלפתא}, דאין שתי רשויות מצטרפין זה עם זה, ואפילו הוציא השיעור בהעלם אחד פטור. רבנן דקיסרין אמרי. עד דמדמינה הוצאת שבת לחלבים, נדמינה למלאכה אחרת בשבת. אילו ארג חוט אחד בבגד זה. וחוט אחד בבגד זה. שמא כלום הוא? כשם שאם ארג כמה חוטין בכמה בגדים חוט בכל בגד אפילו בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת. הכא נמי ברשויות דשבת אליבא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}. _{כל הדוגמאות באו לענות על השאלה מה הדין אם אכל חצי זית עד שלא נתמנה, וחצי זית משנתמנה, וחצי זית משעבר, אותן שני חצאי זיתים שאכלן כשהוא הדיוט, האם הם מצטרפין}? _{או דילמא, הואיל ונתמנה בניהם, בא חיוב קרבן אחר בנתיים, ומפסיק בין הראשון להשלישי ואין מצטרפין}? כשם שבכל הדוגמאות שהבאנו הרי בא חיוב בקרבן בנתיים ותימר מצטרפין, אף כאן למרות שבא חיוב קרבן בנתים יצטרפו ויהיה חייב. אמר רבי אבון° , תמן חיוב באותו קרבן, ברם הכא שינוי קרבן. _{שבכל הדגמאות שהבאנו כגון היו לפניו שלשה זתים חלב, אכל את הראשון, ולא נתוודע לו, וחזר ואכל את השני בהעלמו של ראשון, ונתוודע לו על הראשון ולא נתוודע לו על השני, וחזר ואכל שלישי בהעלימו של שני, ואחר כך נתוודע לו על כולם, בכל נקודת זמן חיב באותו סוג של קרבן, ברם הכא כשנתמנה בנתיים חל שינוי בסוג הקרבן}. איתמר. אכל כזית עד שלא נתמנה, וכזית משנתמנה, וכזית משעבר. על דעתון דחברייא דאינון אמרין משום שהגדולה מכפרת, כיפרה גדולה על הראשון, וחייב על השני ועל השלישי. על דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא} דהוא אמר משום דאין חטאו וידיעתו שוין. חייב על הראשון ועל השלישי, ופטור על השני. אכל כזית. ספק עד שלא נתמנה

[דף יד עמוד ב]

ספק משנתמנה. ספק עד שלא נתגייר ספק משנתגייר. ספק עד שלא הביא שתי שערות ספק משהביא שתי שערות, מביא אשם תלוי. אכל ספק כזית. ואין ידוע אם ביום הכיפורים אכלו וחייב אם קודם יום הכיפורים אכלו ופטור. כיוון דהוי ספק אי בעי כפרה, יום הכיפורים כיפר. דחייבי אשם תלוי שעבר עליהם יום הכיפורים פטורים. אכל כזית ואין יודע אם ביום הכיפורים אכלו אם לאחר יום הכיפורים אכלו. חברייא אמרין, אף כאן ספק כפרה וכיפר. אמר °רבי מתנייה . לעולם אין ספק כפרה מכפר, אלא בנודע לו ונתחייב מיני דמים קדם יום הכיפורים או תוך יום הכיפורים, שכל היום מכפר על ספק עבירה. אבל הכא שנודע לו לאחר יום הכיפורים _{שהרי לא יתכן שידע על הספק הזה אלא אחר יום הכיפורים} ולא נתחייב אשם תלוי אלא לאחר יום הכיפורים, אינו מכפר עליו. מתניתא מסייעא לחברייה, דתנן, שבת ויום חול. ועשה מלאכה באחת מהן ואין ידוע באיזו מהם עשה, _{כגון שעשה מלאכה בין השמשות}, מביא אשם תלוי. וכ”ו. (תוספתא כריתות ב טו) יום הכפורים עשה מלאכה בין השמשות של יום הכפורים בין מלפניו בין מאחריו פטור מאשם תלוי שכל היום מכפר. אין מכאן ראיה שהרי גבי עשית מלאכה בין השמשות, מה נפשך פטור. דאם יום הכיפורים הוא כיפר, חול הוא מותר. והא תני ואכל וקא סלקא דעתין שאכל חלב ספק ביום הכיפורים ספק במוצאי כיפור, הרי עדין יש ספק שמא חול הוא, ולא כיפר עליו יום הכיפורים על ספק חלב שאכל? אמר רבי יוסי בי רבי בון° לא מדובר באכילת חלב אלא באכילת היתר. איתמר. אכל חמשה זיתים חלב, ונודע לו בספק אחר אכילת כל אחד ואחד, ואחר כן נודע לו בודאן. ריש לקיש° אמר, ידיעת ספק קובעתו לחטאת, שידיעות ספק מחלקות, וכל כזית חלב שאכל ונודע לו בספק נקבע לעצמו. ולבסוף כשנודע לו, חייב על כל אחת ואחת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אין ידיעת ספק קובעתו לחטאות, שאין ידיעות ספק מחלקות, וכאילו נעשו כולם בהעלם אחד, ואינו חייב אלא חטאת אחת. אכל חמשה זיתים. ומשנתמנה נודע לו בספיקן, ואחר שעבר נודע לו בודאן. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° שסובר דספק ידיעה כידיעה וקובעת, פטור. שהגדולה מכפרת. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שסובר שאין ידיעת ספק כלום אחר ידיעת הודאי, כשנודע לו ודאי כבר עבר וחייב. ומי אמר רבי שמעון בן לקיש° ספק ידיעה כידיעה, ופטור? אולי לא אמר ריש לקיש° ספק ידיעה כידיעה לקולא אלא רק לחומרא? אלא כיני אכל חמשה זיתים, ונתוודע לו בספיקן עד שלא נתמנה. וודאו משנתמנה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° דו אמר ידיעת ספיקו

[דף טו עמוד א]

קובעת לחטאו, חייב. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דהוא אמר אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאו, פטור. איתמר, אכל שלשה זיתים בהעלם אחד וסבור שהן שנים והפריש חטאת. פליגי ביה רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר כל מה שהיה בהעלם אחד, נחשב לחטא אחד, וכיוון שנתכפר מקצת החטא, נתכפר כולו. רבי שמעון בן לקיש° אמר. נתכפר מקצת החטא, לא נתכפר כולו _{וכשיוודה לו יביא עוד חטאת}. הכל מודין שאם היתה החטאת הראשונה שהפריש על שני הזתים קיימת, שהיא נדחית. דכשיביא חטאת על השלישית שנודעה לו עכשיו, יתכפרו בה כולם. מה יעשה בה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} תלויה בכפרה. שאם נתכפר בשניה תלך למיתה ככל חטאת שנתכפרו בעליה באחרת, ואם עדיין לא נתכפרו בשניה תרעה עד שתסתאב ויפלו דמיה לנדבה. אמר רבי זעירא° . כל שלא נראית לקרבן לא היא ולא דמיה, מתה מיד _{דכיוון שיכול להתכפר בחטאת השניה על הכל, כבר נחשבת הראשונה כחטאת שנתכפרו בעליה, לדעת °רבי שמעון בן יוחאי שאמר שגדולה מכפרת ובלבד שנודע בגדולתו} לפום כן רבי יוסי בי רבי בון° הוי עליה. אכל חמשה זיתים ונתוודע לו בראשון והביא קרבן _{ולא הקריב וכן בכולם} בשני והביא קרבן בשלישי והביא קרבן ברביעי והביא קרבן בחמישי והביא קרבן. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר נתכפר לו בראשון שהוא לפני אכילת כולהם והשאר יפלו לנדבה. רבי שמעון בן לקיש° אמר נתכפר לו באחרונה שהוא לאחר אכילת כולהם והשאר ידחו. איתמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ידיעת ספק אינה כידיעה, וריש לקיש° אמר ידיעת ספק כידיעה. רב חסדא° ורב המנונא° , רב חסדא° כרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורב המנונא° כרבי שמעון בן לקיש° . מתיב רב חסדא° לרב המנונא° , והא מתניתא מסייעה לך ופליגא עלי דתני (משנה כריתות ד ב) כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת, כך על לא הודע שלהן אינו מביא אלא אשם אחד. אם היתה ידיעה בנתיים כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. _{וקא סלקא דעתין שמדובר שהיו ידיעת ספק בנתיים, והכי קאמר, כשם שהוא מביא ^ג_יטחטאת על כל אחת ואחת אם יתוודע לו באחרונה, דידיעת ספק שבנתיים מחלקין הן לחטאות, כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת בידיעות ספק שבנתיים} אילו תנא אשם וקם ליה יאות. _{שהרי אם היה מדובר בשהיו ידיעות ספק בנתים, עיקר הדין היה צריך להיות באשם תלוי שהרי היו ידיעות ספק, וכך היה צריך לומר, כשם שמביא אשם תלוי על כל אחת ואחת, כך אם יוודע לו, מביא חטאת על כל אחת ואחת, והייתה ראיה שידיעות ספק מחלקות}. _{עכשיו שנאמר הפוך, אין כאן ראיה}. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. אפילו אם נאמר שמדובר שהיו ידיעות ספק בנתיים, אפשר, לתלות אשם בחטאת. דמתניתין לצדדין, והכי קאמר. כשם שאם היתה ידיעה ודאית בנתיים, שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת. כך הוא בידיעת ספק בנתיים, מביא הוא אשם תלוי על כל אחת ואחת. כתיב (ויקרא ויקרא ד כב) אשר נשיא יחטא. אמר °רבן יוחנן בן זכאי . אשרי הדור, שהנשיא שלו מביא חטאת. על שגגתו הוא מביא, לא כל שכן על זדונו? נשיא שלו מביא חטאת, לא כל שכן ההדיוט? נשיא? יכול נשיא כל שבט כנחשון? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד כב) ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו

[דף טו עמוד ב]

ולהלן הוא אומר (דברים שופטים יז יט) למען ילמד ליראה את ה' אלהיו. אלהיו אלהיו לגזרה שוה. מה אלהיו שנאמר להלן נשיא שאין על גביו אלא אלהיו. אף אלהיו שנאמר כאן, נשיא שאין על גביו אלא אלהיו. כתיב (קהלת ח יד) אשר יש צדיקים אשר מגיעה אלהם כמעשה רשעים וגו'. אשריהם הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בעולם הזה, שגם בעולם הזה מקבלים שכר נמצא נוחלים שני עולמות. ווי לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים בעולם הזה. שנענשים בשני העולמות. מלך ישראל ומלך יהודה, שניהן שוין. לא זה גדול מזה, ולא זה גדול מזה. ושניהם מתכפרים בשעיר, אף במולכים באותו זמן. מה טעמא? דכתיב (מלכים א כב י) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלבשים בגדים בגורן. וכי בגורן היו יושבים? אלא כסנהדרין שישבו כחצי גורן עגולה שכולם שוים. אף שניהם היו שוים. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . מה שהיה דין מלכי ישראל כדין מלכי יהודה בשעיר לא היה אלא עד יהוא בן נמשי. ומה טעם? דכתיב (מלכים ב י ל) בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל. מיכן ואילך בליסטייא היו נוטלין אותה. וכיוון שלא בדין מלכו, אלא שהרגו זה את זה, לא היה להם דין של מלך. אי זהו משיח? המשוח בשמן המשחה כו'. אמר רב חונה° כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום, בכבשה או שעירה הוות מתכפר לו כהדיוט. תני °רבי יהודה בי רבי אלעאי אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר, מעשה ניסים נעשו בו מתחילה ועד סוף. שמתחילה לא היה בו אלא י"ב לוג שנאמר (שמות כי תשא ל כד) שמן זית הין, אם לסוך בו את העיקרין, לא היה בו ספק, על אחת כמה וכמה שהאור בולע, והיורה בולעת והעצים בולעין וממנו נמשחו, המשכן וכל כליו. המזבח השולחן וכל כליו. המנורה וכל כליה כיור וכנו ממנו. וממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המילואים וממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. מלך בתחילה טעון משיחה. ^ג_כמלך בן מלך אין טעון משיחה. מאי טעמא? שנאמר(שמואל א טז יב) קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה, ואין בנו טעון משיחה. אבל כהן גדול ^ג_כאבן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעון משיחה. וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר (שמות כי תשא ל לא) שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. אין מושחין את המלכים, אלא על גבי המעיין שנאמר (מלכים א א לג לד) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, והורדתם אותו אל גיחון, ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל. אין מושחין מלך בן מלך, אלא מפני המחלוקת. מפני מה נמשח ^ג_כבשלמה? מפני מחלוקתו של אדוניהו. יואש מפני עתליהו. יהוא מפני יורם. לא כן כתיב (שמואל א טז יב) קום משחהו כי זה הוא. זה טעון ^ג_כגמשיחה, ואין מלכי ישראל טעונין משיחה והרי יהוא ממלכי ישראל היה? אלא יהואחז מפני יהויקים אחיו, שהיה גדול ממנו שתי שנים. ולא יאשיהו גנזו מכבר? הדא אמרה באפרסמון נמשח _{ואף יהוא שהיה ממלכי ישראל נמשך באפרסמון}. אין מושחין מלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא שנמשחו מן הפך, היתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה שנמשחו מן הקרן, היתה מלכותן מלכות קיימת. אין מושחין מלכים כהנים אמר רבי יהודה ענתודרייה° על שם (בראשית ויחי מט י) לא יסור שבט מיהודה. אמר רבי חייה בר אבא° מדכתיב (דברים שופטים יז כ) למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב כל ישראל. מה כתיב בתריה? (דברים שופטים יח א) לא יהיה לכהנים הלוים. איתמר יהואחז מפני יהויקים אחיו, שהיה גדול ממנו שתי שנים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הוא יוחנן הוא יהואחז. והא כתיב (דברי הימים א ג טו) הבכור יוחנן. מאי הבכור? שהיה בכור למלכות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הוא שלום הוא צדקיהו. והכתיב השלישי צדקיהו, והרביעי שלום? שהיה שלישי לתולדות

[דף טז עמוד א]

ורביעי למלכות _{שקדם מלך יהויכין אחריו יהויקים אחריו הבן של יהויקים ואחריו מלך צדקיהו}. צדקיהו, שצידק עליו את מדת הדין. שלום, שבימיו שלמה מלכות בית דוד. תני, לא שלום הוה שמיה, ולא צדקיהו הוה שמיה, אלא מתנייה. הדא הוא דכתיב (מלכים ב כד יז) וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו, ויסב את שמו צדקיהו. המשוח בשמן המשחה בבנין הראשון מרובה בגדים בבנין האחרון. ואתאי כיי, דאמר רב אינא° בשם °רבי אחא חמשה דברים היה בבית המקדש האחרון חסר מן הראשון מאי טעמא דכתיב (חגי א ח) עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבדה אמר ה’. ואכבד כתיב חסר ה'. אלו ה' דברים שהיה בית המקדש אחרון חסר מהראשון ואילו הן, אש וארון ואורים ותומים ושמן המשחה, ורוח הקודש. תנן התם. אין בין כהן משיח בשמן המשחה למרובה בגדים, אלא פר הבא על כל המצות. אין בין כהן ששימש לכהן שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה. תני, כהן משיח מביא פר ואין המרובה בגדים מביא פר. ודלא כ°רבי מאיר ד°רבי מאיר אמר אף המרובה בגדים מביא פר מאי טעמא ד°רבי מאיר ? דכתיב (ויקרא ויקרא ד ג) והביא הכהן המשיח מדם הפר, היה יכול לכתוב רק המשיח, מה תלמוד לומר כהן? לרבות את המרובה בגדים. מה טעמון דרבנן? משיח, יכול זה המלך? תלמוד לומר כהן. אי כהן, יכול אף מרובה בגדים? תלמוד לומר משיח. או יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה? תלמוד לומר המשיח. שאין על גביו משיח. מחלפה שיטתון דרבנן _{האם חכמים חזרו בהם}? הכא גבי עשירית האיפה כתיב משיח, והכא גבי פר הבא על כל המצוות כתיב (ויקרא צו ו טו) משיח. הכא גבי עשירית האיפה אינון אמרין לרבות מרובה בגדים, והכא אינון אמרין להוציא את המרובה בגדים? אמר רבי אילא° _אילעא, כל מדרש ומדרש בעניינו. תמן כל הפרשה אמורה באהרן דכתיב, זה קרבן אהרון ובניו ביום המשך אותו _{כך שאין מקום לטעות ולחשוב שמשיח זה מלך}, לאיזה דבר נאמר כהן? לרבות את המרובה בגדים. ברם הכא, אין הפרשה אמורה באהרן, אילו נאמר משיח ולא נאמר כהן, הייתי אומר משיח זה המלך. אין תאמר כבר קדמה פרשת המלך, הייתי אומר לעולם, שני הפרשות עוסקות במלך על העלם דבר מביא פר, ועל שגגת מעשה מביא שעיר. הוי צורך הוא שיאמר משיח, וצורך הוא שיאמר כהן. תנן, אין בין כהן ששימש לכהן שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} עבר והביא עשירית האיפה, כשר. תנן התם, מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע לו פסול. מה מייחדין ליה עימיה _{ששניהם יהיו יחד בלשכת פרהדרין}? אמר רבי חגיי° , משה _{לשון שבועה}, אין מייחדין ליה עימיה דו קטל ליה. כתיב (ויקרא צו ו יג) זה קרבן אהרון ובניו אשר יקריבו לה’ ביום המשח אתו. המשח אותו, ^ג_כדאחד מושחין ואין מושחין שנים. מאי טעמא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מפני איבה. עבר זה _{כגון שנטמא הראשון} ושימש זה _{השני במקומו} לאחר שיחזור הראשון כל מצות כהונה גדולה עליו. השני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ג_כהעבר ועבד עבודתו כשירה.

[דף טז עמוד ב]

עבודתו של שני _{פר ואיל של יום הכיפורים} משל מי? נישמעינה מן הדא. מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ונכנס בן אילם ושימש תחתיו בכהונה גדולה. וכשיצא אמר למלך, אדוני המלך. פר ושעיר של יום הכפורים משלי הן קריבים או משל כהן גדול? וידע המלך מה הוא שואלו _{שרמז לו שימנה אותו כהן גדול ואז התברר שכבר ביום הכיפורים הוא היה הכהן גדול הקבוע והפר והאיל משלו}. אמר לו, בן אילם, לא דייך ששימשתה שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם? וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערבי ערב יום כפורים עם חשיכה, ונתזה צינורה של רוק מפיו על בגדיו וטימאתו. ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה, וראת אימן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. שבעה בנים היו לה לקמחית וכולהם, שימשו בכהונה גדולה. שלחו חכמים ואמרו לה, מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להן יבוא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימי. אמרון, כל קמחיא קמח וקימחא דקימחית סולת. וקרון עלה את הפסוק (תהילים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. יכול יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה שלו? תלמוד לומר (ויקרא צו ו טו) והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה. את שבנו עובד תחתיו, מביא עשירית האיפה שלו. יצא משוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו. ומנין למשוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו? תלמוד לומר (שמות תצוה כט ל) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש. את שהוא בא אל אהל מועד לשרת בקודש, בנו עובד תחתיו. יצא משוח מלחמה, ^ג_כושאינו בא אל אהל מועד לשרת בקדש אין בנו עובד תחתיו. ומנין שהוא מתמנה להיות כהן גדול? שנאמר (דברי הימים א ט כ) ופינחס בן אלעזר נגיד _{כהן גדול} היה עליהם, לפנים ה' עמו. ובימי משה היה משוח מלחמה. רבי יוסה° _אסי כד דהוה בעי למקנתרה לרבי אלעזר ברבי יוסי° _{שלא היה משקיעה בלימודים כמו בעבר} הוה אמר לו, לפנים עמו. מאי לפנים עמו. בימי זמרי מיחה ובימי פילגש בגבעה לא מיחה. מנין שהוא נשאל בשמונה? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (שמות תצוה כט כט) ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו. מה תלמוד לומר אחריו? אלא לגדולה של אחריו ומנין שהוא _{משוח מלחמה} עובד בשמונה? אמר רבי ירמיה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (שמות תצוה כט כט) ובגדי הקודש אשר לאהרן הכהן יהיו לבניו אחריו מה תלמוד לומר אחריו? אלא לגדולה של אחריו. אמר לו רבי יונה° . עמך הייתי ולא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} עובד אלא נשאל. ובמה הוא עובד? אייתי רב הושעיה° מתניתא דבר קפרא° מן דרומה ותנא. וחכמים אומרים, אינו עובד לא בשמונה של כהן גדול ולא בארבעה של כהן הדיוט. אמר רבי אבא° . בדין היה שיהא עובד בארבעה. ולמה אינו עובד בארבע? שלא יהו אומרים ראינו כהן גדול פעמים עובד בארבעה פעמים שהוא עובד בשמונה. אמר רבי יונה° , ולא מבפנים הוא עובד _בארבע ולא מבחוץ הוא נשאל _בשמונה וטועין בין דבר שהוא מבפנים לבין דבר שהוא לבחוץ? וכי °רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא טעה בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן? דתני כתיב (במדבר בהעלותך י ח) ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות. תמימים ולא בעלי מומין דברי °רבי עקיבה . אמר לו °רבי טרפון . אקפח את בניי אם לא ראיתי את שמעון אחי אימא חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה חצוצרתו בידו ותוקע. אמר לו °רבי עקיבה . °רבי , שמא לא ראיתה אלא בשעת הקהל, דתנן, בימה של עץ היו עושים לו בעזרה והמלך היה יושב עליה, וכל הכהנים עומדים וחצוצרות ושופרות בידיהם ותוקעים ומריעין ותוקעים. ואז גם בעלי מומים תוקעים. אבל מה שאני אומר, שבעל מום פסולים בשעת הקרבן. אמר לו °רבי טרפון . אקפח את בניי שלא הטיתה ימין ושמאל. אני הוא שראיתי את המעשה ושכחתי ולא היה לי לפרש. ואתה דורש ומסכים על השמועה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו _{גבי עבודת יום הכיפורים} כתיב (ויקרא אחרי מות טז לב) וכפר הכהן אשר ימשח אותו. מה תלמוד לומר? לפי שכל הפרשה אמורה באהרן, אין לי אלא אהרן עצמו מניין. לרבות כהן אחר תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז לב) אשר ימשח אותו. לרבות משוח בשמן המשחה. המרובה בגדים מניין? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז לב) ואשר ימלא את ידו. מניין לרבות כהן אחר המתמנה אפילו רק לאותו כיפור? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז לב) וכפר הכהן. במה הוא מתמנה? שהרי יתכן שהכהן גדול יטמא אחר העבודות שנעשים בבגדי זהב והשני נכנס תחתיו לעבודות שהם בבגדי לבן _{שהם אותם ארבע בגדים של כהן הדיוט אם כן במה הוא מתמנה}? רבנין דקיסרין אמרו בשם רבי חייא בר יוסף° , בפה _{שאומרים לו שהוא מתמנה}. אמר רבי זעירה° הדא אמרה שממנין זקנים בפה אמר רבי חייא בר אדא° , מתניתא אמרה כן. דתנן, אמרו ל°עקביא בן מהללאל חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין על ישראל _{מיד שתחזור בך תיעשה אב בית דין}.

[דף יז עמוד א]

תנן, ומצווים על הבתולה. דכתיב (ויקרא אמור כא יג) והוא אשה בבתוליה יקח. הוא, ולא המלך. הוא, ולא הנזיר. והוא, לרבות כהן משוח מלחמה. אשה בבתוליה יקח. ^ג_כזפרט לבוגרת שכלו בתוליה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מכשירין בבוגרת. דבבתוליה, אפילו מקצת בתולים משמע. תנן התם, היה עומד ומקריב קרבנות על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, כל הקרבנות שהקריב על גבי מזבח פסולין. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} מכשיר. רבי יצחק° _{בר אבא} שאל. על דעתי ד°רבי יהושע _{בן חנניה}, אף בשאר כל הדברים כן? קמץ ונודע שהוא בן גרושה או חלוצה, כהן אחר ממשיך ומקטיר. מקבל ואחר זורק. שורף ואחר יזה? אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יצחק° _{בר אבא}. עשו אותה כחטאת גזולה שלא נודעה לרבים, שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח. הדא אמרה. קומץ ואחר מקטיר, מקבל ואחר זורק, שורף ואחר יזה. תנן התם. משנגמר דינו מת כהן גדול הרי זה אינו גולה וכ”ו. נגמר דינו בלא כהן גדול וכ”ו אינו יוצא משם לעולם. אמר רבי ברכיה° _הכהן אמר רבי יעקב בר אידי° . רבי יצחק° _{בר אבא} שאל. היה כהן גדול עומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. מה את עבד לה. כמת ויחזור הרוצח למקומו? או יעשה כמו שאינו ונגמר דינו של רוצח בלא כהן גדול, ולא יצא משם לעולם?

ירושלמי הוריות, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ^ג_כחכהן גדול פורם מלמטן, וההדיוט מלמעלן. כהן גדול ^ג_כטמקריב אונן ^ג_לואינו אוכל, ^ג_לאוההדיוט לא מקריב ולא אוכל:

גמ’: תנן, כהן גדול פורם מלמטן _{שכיוון שעל בגדי כהונה שלו נאמר ובגדיו לא יפרום גזרו חכמים שגם על בגדים פרטיים לא יקרע כמו כולם}, וההדיוט מלמעלן. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רב כהנא° , למעלן. למעלן מקנה שפה. למטן, למטן מקנה שפה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ג_לבלמטה ממש. בשפת חלוקו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} סליק למבקריה לרבי חנינה° כד הוה גו איסטרטא שמע דדמך _{כשהיה בדרך שמע שמת}. שלח לשליחו ואייתי מנוי טבייא דשובתא ובזעון _וקרע. רבי יוחנן° _{בר נפחא} פליג על ד°רבי יהודה _{בר עילאי} תרתין. _אחד ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר שאין קורע אלא על רבו מובהק, ורבי יוחנן° _{בר נפחא} קרע על רבי חנינה° אף שלא היה רבו מובהק. _{והדבר השני} ד°רבי יהודה _{בר עילאי} סובר שקורעים על כל המתים מקנה שפה. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} סבר שאין צריך להבדיל קנה שפה. כיי דתנינן תמן, כהן גדול פורם מלמטן _{שכיוון שעל בגדי כהונה נאמר ובגדיו לא יפרום גזרו חכמים שגם על בגדים פרטיים לא יקרע כמו כולם}, וההדיוט מלמעלן. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רב כהנא° , למעלן, למעלן מקנה שפה. למטן, למטן מקנה שפה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, למטה ממש. ואתיא דרבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רב כהנא° , כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. אין כ°רבי יהודה _{בר עילאי} לא יפרום כל עיקר שהרי ל°רבי יהודה _{בר עילאי} למטה אינו כלום? מאי כדון? באמת רבי אלעזר° _{בן פדת} לא סובר כ°רבי יהודה _{בר עילאי} אלא כ°רבי מאיר שגם אם אינו מבדיל קנה שפה נקרא קריעה. ולא אתייא דא אלא על אביו ועל אמו כדברי °רבי מאיר . דתני על כל המתים אינו מבדיל קנה שפה ^ג_לגאלא על אביו ועל אמו כדברי °רבי מאיר °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה הרי זה קרע של תפלות. מאי כדון? חומר הוא בכהן גדול שאפילו על אביו ואימו לא יהא מבדיל קנה שפה _{שכיוון שעל בגדי כהונה נאמר ובגדיו לא יפרום גזרו חכמים שגם על בגדים פרטיים לא יקרע כמו כולם לכן יקרע בשינוי ממה ששאר אנשים עושים}. כהן גדול ^ג_לדמקריב אונן ^ג_להולא אוכל דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר עובד כל אותו היום. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, ^ג_לוגומר כל העבודה שיש בידו ובא לו. בין °רבי מאיר ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} חדא _{חילוק אחד}. דל°רבי שמעון _{בן יוחאי} כששמע שמת לו מת והוא בתוך העבודה, גומר עבודה שבידו ובא לו. אבל לא יתחיל, ואלו ל°רבי מאיר מקריב אפילו בתחלה. בין °רבי יהודה _{בר עילאי} ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} חדא. דל°רבי יהודה _{בר עילאי} מקריב כל אותו יום. ול°רבי שמעון _{בן יוחאי} אחר שגמר עבודה שהיתה בידו שוב אינו מקריב. בין °רבי מאיר ל°רבי יהודה _{בר עילאי} הכנסה. דל°רבי מאיר דוקא אם לא יצא מן המקדש מקריב אפילו בתחלה. אבל אם יצא, אינו נכנס. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} סבר, כל אותו היום, ואף על פי שלא היה במקדש נכנס לכתחילה ומקריב. רבי יעקב בר דסיי° אמר מפסק ביניהון _{להפסיק עבודה ביניהן}. ד°רבי מאיר אומר. היה בפנים ונעשה אונן, היה מפסיק עבודתו ויוצא. ופשיטא שאם היה בחוץ ונעשה אונן, שלא היה נכנס. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. היה בפנים היה נכנס ועובד אפילו לכתחילה. היה בחוץ, לא היה נכנס. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, גומר את כל העבודה שבידו ובא לו. אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב חונא° . מתניתא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} מסיע לרבי יעקב° _{בר אידי}, דתני (ויקרא אמור כא יב) ומן המקדש לא יצא. עמהן אינו יוצא אבל יוצא הוא אחריהן. אלא הן נכנסין והוא יוצא הן נכנסין והוא נגלה ויוצא אחריהן עד פתח העיר דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אינו יוצא מן המקדש שנאמר ומן המקדש לא יצא. לא אמר אלא לא יצא, יצא לא היה חוזר. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אין אנינה אלא למת בלבד, דכתיב (ישעיהו ג כו) ואנו ואבלו פתחיה. התיב רבי חייה בר אדא° , והכתיב (ישעיהו יט ח) ואנו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאר חכה _{רואים שאוננים אף על הפסד ממון}? אמר רבי חנינה° כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, אין אנינה שגזרו עליה טמאה ואסור לאכול בקדשים עד שיטבול, אלא למת בלבד. אי זו היא אנינה _{שאסרו בקדשים}? משעת מיתה ^ג_לזועד שעת קבורה דברי °רבי . וחכמים אומרים כל אותו היום. אשכחת אמר קולת וחומרת על ד°רבי , קולת וחומרת על דרבנן. מה מפקה מביניהון? מת ונקבר בשעתו. על דעתיה דרבנן אסור כל אותו היום, על דעתיה ד°רבי אינו אסור אלא אותה השעה בלבד. מת ונקבר לאחר שלשה ימים. על דעתיה דרבנן אסור רק כל אותו היום, שרק ביום הקבורה חלה אנינות. על דעתיה ד°רבי , אסור עד שלשה ימים עד רגע הקבורה. אתא רבי אבהו° ואמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורב חסדא° תריהון אמרין,

[דף יז עמוד ב]

מודה °רבי לחכמים שאם לא נקבר באותו יום, אינו אסור אלא אותו היום שמת בו בלבד. שלא אמר °רבי דבריו להחמיר אלא רק להקל. ותני כן. °רבי אומר _{ל°רבי יהודה בר עילאי שסובר שאנינות נמשכת אף בלילה}, תדע לך שאין אנינות לילה תורה, שהרי אמרו, אונן ^ג_לחטובל ואוכל פסחו לערב וקשה על °רבי שהרי מהמשנה הזו משמע שאנינות יום אפילו אחרי הקבורה עשו אותה תורה. שהרי אמרו שאוכל בערב משמע שאם היה צריך לאכול ביום היה אסור? אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב חסדא° , תיפתר בשנקבר עם דימדומי החמה, ולית שמע מינה כלום.

ירושלמי הוריות, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ^ג_לטכל התדיר מחבירו, קודם את חבירו. ^ג_מוכל המקודש מחבירו, קודם את חבירו. פר המשיח ופר העדה עומדין, ^ג_מאפר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו. ^ג_מבהאיש קודם האשה להחיות ולהשיב אבידה. ^ג_מגוהאשה קודמת לאיש לכסות ^ג_מדולהוציאה מבית השבי. בזמן ששניהן ^ג_מהעומדין בקלקלה, האיש קודם לאשה:

גמ’: תנן, פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו. מאי טעמא? לפי שזה _{כהן גדול} מכפר וזה _הציבור מתכפר. מוטב שיקדום המכפר למתכפר. כמה דכתיב (ויקרא אחרי מות טז יז) וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל. נדבת משיח ונדבת נשיא, נדבת משיח קודמת. נדבת ציבור ונדבת נשיא, נדבת נשיא קודמת. נדבת משיח ונדבת ציבור מי קודם? נישמעינה מן הדא דתנן, נדבת משיח ושעירי עבודה זרה עומדין, שעירי עבודה זרה קודמין, מפני שדמן נכנס לפנים. לא אמר ששעירים קדמים, אלא מפני שדמן נכנס לפנים. הא לאו הכי, לעולם של משיח קודמת. הדא אמרה, נדבת משיח ונדבת ציבור, נדבת משיח קודמת. היה שם פר עבודה זרה ושעיר הבא עמו, וחטאת אחרת. פר קודם לשעיר, שקדמו בפרשה. ושעיר קודם לחטאת אחרת, שדמו נכנס לפנים. וחטאת אחרת קודמת לפר עבודה זרה שהוא עולה, והחטאת לעולם קדמת לעולה. אם כן היך עבידא? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מכיון שהשעיר מחוסר זמן לפר. שהרי אי אפשר להקריבו קדם לפר, שהרי הוא קדם בפרשה. כמי שקדמו הפר, וחטאת אחרת קודמת לפר. ופר של עבודה זרה קודם לשעיר הבא עמו, מפני שקדמו במקרא. רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° בעי. אם מה שקודם במקרא קודם להקרבה, מעתה פרים של ראש חדש יקדמו לשעיר ראש חדש הבא עמו מפני שקדמו? אמר רבי אבא מרי° . לית יכיל דלעולם חטאת קדמת. ורק בשעיר עבודה זרה הפר קדם, כיוון דחטאת דידיה חסר כתיב. ועוד דבראש חדש כתיב (במדבר פינחס כח טו) על עולת התמיד יעשה ונסכו. סמכו לעולת התמיד שיהיה קדם לפרים שבאים עימו למוספים. קרבן איש וקרבן אשה, קרבן איש ^ג_מוקודם. הדא דאת אמר, בשהיו שניהן שוין. אבל אם היה קרבן האשה פר, וקרבן האיש גדי, שלה קדם. כההיא דאמר רבי פינחס° בשם רבי הושעיה° עבד שהביא פר ורבו הביא שעיר, פר של עבד קודם לרבו. דתנינן תמן. פר משיח ופר עדה עומדים, פר משיח קודם לפר עדה לכל מעשיו. ולא אמרו אלא בשניהם פר. מעשה ב°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} ו°רבי עקיבה , שעלו לחולת אנטוכיא, על עסק מגבת חכמים. והוה תמן חד דשמיה אבא יהודה. דהוה רגיל עביד מצוה בעין טובה. פעם אחת ירד מנכסיו, וראה רבותינו ונתבייש מהן. עלה לו לביתו ופניו חולניות. אמרה לו אשתו. מפני מה פניך חולניות? אמר לה רבותינו כאן, ואיני יודע מה אעשה. אשתו שהיתה צדקת ממנו אמרה לו, נשתיירה לך שדה אחת. לך ומכור חצייה ותן להן. הלך ועשה כן ובא אצל רבותינו ונתן להן. ונתפללו עליו רבותינו. אמרו לו, אבא יהודה. הקדוש ברוך הוא ימלא חסרנותיך. עם כשהלכו להם. ירד לחרוש בתוך חצי שדהו. עם כשהוא חורש בתוך חצי שדהו, שקעה פרתו ונשברה. ירד להעלותה, והאיר הקדוש ברוך הוא עיניו ומצא סימא _אוצר. אמר, לטובתי נשברה רגל פרתי.

[דף יח עמוד א]

ובהדורת _כשחזרו רבותינו, שאלון עלוי אמרין מה אבא יהודה עביד? אמרין, מאן יכיל חמי אפוי _{מי יכול לראות את פניו} דאבא יהודה. אבא יהודה עשיר בדתוריי. אבא יהודה עשיר בדגמלוי. אבא יהודה עשיר בדחמרוי. חזר אבא יהודה לכמות שהיה ובא אצל רבותינו ושאל בשלומן. אמרין ליה, מה אבא יהודה עביד? אמר להן, עשתה תפילתכם פירות ופירי פירות. אמרו לו, אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך בראשונה, אותך כתבנו בראש טימוס _שטר. נטלוהו והושיבוהו אצלם, וקראו עליו הפסוק הזה (משלי יח טז) מתן אדם ירחיב לו, ולפני גדולים ינחינו. רבי חייה בר אבא° עביד פסיקא _{אסף צדקה} בהין בית מדרשא דטיבריא. והוון תמן מן אילין דבר סילני, ופסק חדא ליטרא דהב. נטלו רבי חייה רבה° והושיבו אצלו, וקרא עליו הפסוק הזה. מתן אדם ירחיב לו וגו'. רבי שמעון בן לקיש° עאל לבוצרה. והוה תמן חד רבהון רמייא _{גדול הרמאים}. חס ליה, דלא הוה רמאי, אלא שהיה מרמה במצוות. דהוה חמי _רואה כמה דציבורא פסק, והוא פסיק לקבליה. נטלו רבי שמעון בן לקיש° והושיבו אצלו, וקרא עליו הפסוק הזה. מתן אדם ירחיב לו וגו': תנן, האיש קודם לאשה וכו'. עד כדון בשהיה זה להחיות וזה להחיות. זה לכסות וזה לכסות. הרי שהיה זה להחיות וזה לכסות? נישמעינה מן הדא דאמר רבי יהושע בן לוי° בשם °רבי אנטיגנס . כסות אשת חבר, וחיי עם הארץ. כסות אשת חבר, קודמת לחיי עם הארץ מפני כבודו של חבר. לא אמר אלא כסות אשת חבר בחיי חבר. אבל אם היה זה להחיות וזה לכסות. אותו שלהחיות קודם. אבידתו ^ג_מזואבידת אביו. שלו קודמת. אבידתו ואבידת רבו. שלו קודמת. ^ג_מחאבידת אביו ואבידת רבו, של רבו קודמת. שאביו הביאו לחיי העולם הזה. ורבו שלימדו חכמה, הביאו לחיי העולם הבא. ולא אמרן אלא ברבו שלימדו משנה, ולא ברבו שלימדו מקרא. אם ^ג_מטהיה אביו שקול כרבו, אביו קודם. מה הועיל שהיה אביו שקול כרבו? הרי עדיין רבו שלמדו הוא זה שמביאו לעולם הבא. אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשהיה אביו גם רבו והיה שקול לרבו שחצי תלמודו מזה וחצי תלמודו מזה. אבידת אביו שחצי תלמודו ממנו, ואבידת אמו גרושה מאביו, מי קודם? אביו הוא שיקדום, או עד שיהא כל תלמודו ממנו? ודווקא גרושה, אבל נשואה פשיטא דשל אביו קדם, שהוא ואימו חייבין בכבוד אביו. אבידת רבו שחצי תלמודו הימינו ואבידת אמו גרושה מאביו, מי קודם? רבו הוא שיקדום, או עד שיהא כל תלמודו הימינו. אבידתו ואבידת אמו ואבידת אביו ואבידת רבו. שלו קודם לאביו. ואביו לאמו. ואמו לרבו. ולא מתניתא היא? דתנן, האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבידה. סברין מימר, בשאין רבו שם. אבל רבו שם, של רבו קדם לאימו. אתא מימר _{בא לומר} לך, ואפילו רבו שם, של אימו קדם. הוא ואמו ורבו ואביו עומדים בשבי. הוא קודם לאמו, ואמו לרבו, ורבו לאביו. ולא מתניתא היא? דתנן, האשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי. סברין מימר, בשאין רבו שם. אתא מימר _{בא לומר} לך, ואפילו רבו שם. אי זהו רבו שלימדו חכמה? כל שפתח לו תחילה, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, כל ^ג_נשרוב תלמודו ממנו. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כל שהאיר עיניו במשנתו. כי אתא רבי אבהו° , אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הלכה כמי שהוא אומר כל שרוב תלמודו הימינו. ולמה לא פתר לה שהלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}? כיוון דאית תניי תני ומחליף. רבי אלעזר° _{בן פדת} קרע על רבו שפתח לו תחילה

[דף יח עמוד ב]

שמואל° _{בר אבא בר אבא} חלץ על שהאיר עיניו במשנתו. ומה האיר עיניו במשנתו? אמר רבי יוסי ברבי בון° . שהסביר לו פירוש המשנה. מפתח אחד יורד לאמת בית השחי ואחד פותח כיון. ומהו אחד יורד לאמת בית השחי? שהיה שוחה ומכניס את ידו אמה, עד שלא מגיע למנעול ויפתח. °רבי חנניה , הוה מיסתמיך ברבי חייה בר אבא° בציפרין. חמא כל עמא פריי. אמר לו, למה כולי עלמא פריי? אמר לו, רבי יוחנן° _{בר נפחא}{{אמורא-ירו"מ _{רבי יוחנן} יתיב דריש בבי מדרשא דרבי בנייה° , וכל עמא פריי מישמעיניה ראה שכולם רצים שאל למה כולם רצים אמר לו רבי יוחנן יושב ודורש וכולם רצים לשמוע. אמר רב חנינא° _{בר חמא}, בריך רחמנא דחמי לי פורין _{שהראה לי פרי עמלי} עד דאנא בחיים. דבאגדתא פשטית ליה הכל, חוץ ממשלי וקהלת. תנן, שניהם עומדין בקלון, האיש קודם לאשה. מאי טעמא? לפי שהאשה דרכה לכן, והאיש אין דרכו לכן. מעשה ב°רבי יהושע _{בן חנניה} שעלה לרומי. אמרו לו על תינוק אחד ירושלמי, שהיה אדמוני עם יפה עינים, וטוב רואי, וקווצותיו מסודרות לו תלתלים, והוא עומד בקלון. והלך °רבי יהושע _{בן חנניה} לבודקו אם ראוי לפדותו. כיון שהגיע לפתחו, נענה °רבי יהושע _{בן חנניה} ואמר לו (ישעיהו מב כד) מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים? נענה התינוק ואמר לו. הלא ה' זו חטאנו לו, ולא אבו בדרכיו הלוך, ולא שמעו בתורתו. מיד זלגו עיניו דמעות ואמר. מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, שאיני זז מיכן עד שאפדנו. ופדאו בממון הרבה, ושילחו לארץ ישראל. וקרא עליו הפסוק הזה (איכה ד ב) בני ציון היקרים וגו':

ירושלמי הוריות, פרק ג, הלכה ה

מתני’: ^ג_נאכהן קודם ללוי. לוי לישראל, ישראל לממזר, ממזר לנתין, נתין לגר, וגר לעבד משוחרר. אימתי? בזמן שכולן שוין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, וכהן גדול עם הארץ. ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ:

גמ’: חכם קודם למלך, מלך קודם לכהן גדול, כהן גדול קודם לנביא, נביא קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לבית אב, בית אב קודם למרכל, והמרכל קודם לגיזבר, גיזבר קודם לכהן הדיוט, כהן הדיוט קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, ממזר לנתין, נתין לגר, וגר לעבד משוחרר. אימתי? בזמן שכולן שוין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ. חכם קודם למלך, מאי טעמא? חכם שמת, אין לנו כיוצא בו. מלך שמת, כל ישראל ראוין למלכות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר, היה למד תורה ומשכחה, ובסוף נתנה לו במתנה. כל כך למה? בשביל להחזיר את הטיפשים. שאם שואלים לאדם, למה לא עסקתה בתורה? והוא עונה שהייתי משכח. אומרים לו צא ולמד ממשה שהיה חוזר ולומד אף על פי שהיה שוכח. כד דמך _כשמת רבי סימון בר זביד° . עאל רבי ליא° ואפטר _דרש עילוי ואמר. ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין. דכתיב (איוב כח א ב) כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה. אלו אם אבדו, יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו? מי מביא לנו תמורתו? דכתיב (איוב יב כא) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי. אמר רבי לוי° . מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא לבם. דכתיב (בראשית מקץ מב כח) ויצא לבם. אנו שאבדנו את רבי סימון בר זביד° , על אחת כמה וכמה. מלך קודם לכהן גדול דכתיב (מלכים א א לג) והרכבתם את שלמה בני על הפירדה וגו' ואילו נתן הנביא וצדוק הכהן הגדול הלכו ברגליהם. כהן גדול לנביא דכתיב (מלכים א א לד) ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך. הקדים צדוק לנתן. אמר רבי יונה° בשם רבי חמא בר חנינה° . נביא מכפת ידיו ורגליו ויושב לו בהכנעה בפני כהן גדול. ומה טעמא? דכתיב (זכריה ג ח) שמע נא יהושע הכהן הגדול, אתה וריעך היושבים לפניך. יכול היו הדיוטות? תלמוד לומר, כי אנשי מופת המה. ואין מופת אלא נבואה. היך מה דאת אמר (דברים ראה יג ב) ונתן אליך אות או מופת. נביא קודם למשוח מלחמה. משוח מלחמה קודם לראש משמר, ראש משמר קודם לראש בית אב, ראש בית אב קודם למרכל, והמרכל קודם לגיזבר, גיזבר קודם לכהן הדיוט, כהן קודם ללוי, לוי לישראל. לא הוא לוי הוא ישראל? אמר רבי אבון° בשעת הדוכן שנו. אמר רבי אבון°

[דף יט עמוד א]

גר _שבא להתגייר ומומר לעבודת כוכבים ומזלות _שבא לחזור בו, המומר קודם, מפני מעשה שאירע באותו האיש, שישראל מומר היה. ובא לפני °רבי יהושע בן פרחיה להחזירו בתשובה, ודחאו בשתי ידים וחזי מה עלתה בו. והלכך אל תדחה את המומר מלפני הגר אלא תקרבהו מקודם לו. מפני מה הכל רצין אחר הגיורת לישאנה, ואין הכל רצין אחר משוחררת? שהגיורת בחזקת משתמרת, ומשוחררת בחזקת הבקר. ומפני מה הכל רצין אחר העכבר להרגו? מפני שעסקו רע עם הבריות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אל תאמין בעבד עד ששה עשר דור דכתיב (מלכים ב כה כה) בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע המלוכה ויכה את גדליהו במצפה. והיה מזרע עבד משוחרר כדכתיב (דברי הימים א ב לה) ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לאשה. רבי יהושוע בן לוי° אמר. ראש _{שאינו חכם}, וזקן, זקן קודם. שאינו ראש אם אינו זקן. מה טעמא? דכתיב (דברים ניצבים כט ט) אתם נצבים היום כולכם לפני ה’ אלקכים ראשכם זקנכם וגו' וכתיב (יהושע כד א) ויאסף יהושע את כל זקני ישראל שכמה, ויקרא לזקני ישראל ולראשיו. משה הקדים ראשים לזקינים, יהושע הקדים זקינים לראשים. משה, על ידי שהיו הכל תלמידיו, הקדים ראשים לזקינים, שאף הראשים היו תלמידי חכמים. יהושע, על ידי שלא היו הכל תלמידיו, הקדים זקינים לראשים שלא היו הראשים תלמיד חכם. משה, עד שלא צרך להם בכיבוש הארץ, הקדים ראשים לזקנים. יהושע על ידי שצרך להם בכיבוש הארץ, הקדים זקינים לראשים. משה על ידי שלא נתייגע בתלמוד תורה, הקדים ראשים לזקנים. יהושע על ידי שנתייגע בתלמוד תורה, הקדים זקנים לראשים. אמר רבי יהושע דסיכנין° בשם רבי לוי° . משה, על ידי שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל להיסתכר במלכיות, וראשיהן עומדין על גביהן ומשתדלים עבורם אצל המלכות, הקדים ראשים לזקינים. תני, הסודרן _סיני קודם לפילפלן _{עוקר הרים}. רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° בעי. אפילו סדרן כרבי אמי° _{בן נתן שהיו המשניות שגורות בפיו, אבל המקרא לא כל כך כמו אחרים שהיו בימיו}? אמר לו, מה את בעי מרבי אימי° _{אמי בן נתן}, דהוא הסדרן והוא הפלפלן. _{ממה שאסרו לקרא בכתבי הקדש בשבת} הדא אמרה, משנה קודם למקרא. ודא מסייעא ליה, דתני °רבי שמעון בן יוחי . העוסק במקרא, מידה שאינה מידה שהמשנה והגמרא יפים ממנה, לפי שאין פוסקין הלכה ממקרא. ורבנן עבדין מקרא כמשנה. רבי שמואל בר נחמן° אמר, משנה קודם לתלמוד. ומה טעמא? דכתיב (משלי ד ה) קנה חכמה קנה בינה וגו'. וחכמה היא המשנה, ובינה הוא התלמוד. שעל ידי הגמרא נותנין לב להבין דבר מתוך דבר וטעם המשנה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. תלמוד קודם למשנה. ומה טעמא? דכתיב (משלי טז טז) קנה חכמה מה טוב מחרוץ, וקנות בינה נבחר מכסף. דכשקנה חכמה הייתה בעניו טובה מזהב, אבל כשקנה בינה נהיתה היא טובה מזהב והחכמה טובה רק מכסף. מה מקיים רבי יוחנן° _{בר נפחא} טעמא דרבי שמואל בר נחמן° ? מים בזול ויין ביוקר, ואף על פי כן מים קדמים. שאפשר לעולם לחיות בלא יין, ואי איפשר לעולם לחיות בלא מים. אף כך. אף על פי שהבינה יקרה וחשובה יותר, החכמה קדמה לה, לפי שאי אפשר בלי חכמה. ומה מקיים רבי שמואל בר נחמן° טעמא דרבי יוחנן° _{בר נפחא}? מלח בזול פילפלין ביוקר. דאפשר לעולם לחיות בלא פילפלין ואי איפשר לעולם בלא מלח. ולא ניכר חשיבות הפלפלין, אלא אם יש שם מלח, אף כך, מה תועלת בבינה, אם אין חכמה. ואם אינו יודע דבר, איך ידע להבין דבר מתוך דבר? לפיכך משנה קודמת לתלמוד, שרק אחר שיודע משניות, אז ידע להבחין בין משנה למשנה ולהבין דינים היוצאים ממנה.

[דף יט עמוד ב]

לעולם הוי רץ אחר המשנה, יותר מן התלמוד. הדא דאת אמר, עד שלא שיקע בו רבי יוחנן° _{בר נפחא} רוב משניות. אבל מששיקע בו רבי יוחנן° _{בר נפחא} רוב משניות, לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה. דרש רבי שמואל ברי דרבי יוסי בי רבי בון° . כתיב (משלי כח יא) חכם בעיניו איש עשיר, ודל מבין יחקרנו. חכם בעיניו איש עשיר, זה בעל התלמוד. ודל מבין יחקרנו, זה בעל אגדה. משל לשנים שנכנסו לעיר. ביד זה עשתות של זהב, וביד זה פרוטרוט. זה שבידו עשתות של זהב, אינו מוצא מי שיקנה ממנו ויחיה. וזה שבידו פרוטרוט מוצא מי שיקנה ממנו ויחיה. דרש °רבי אחא (משלי טז יא) פלס ומאזני משפט לה', מעשהו כל אבני כיס. פלס, זה המקרא. מאזני, זה המשנה. משפט, זה התלמוד. לה', זה התוספתא. מעשהו כל אבני כיס, דכולהם נוטלין שכרן מכיס אחד. רבי אבא בר רב כהנא° אזל לחד אתר. אשכח רבי לוי° יתיב דרש (קהלת ו ב) איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה, ולא ישליטינו האלהים לאכול ממנו, כי איש נכרי יאכלנו. עושר, זה המקרא. נכסים, אילו הלכות. וכבוד, זה התוספת. ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה, אילו משניות גדולות. כגון משנתו של רבי חונה° , ומשנתו של רבי הושעיה° , ומשנתו של בר קפרא° . ולא ישליטינו האלהים לאכול ממנו. זה בעל אגדה, שאינו לא אוסר ולא מתיר, לא מטמא ולא מטהר. כי איש נכרי יאכלנו, זה בעל התלמוד. קם רבי אבא בר רב כהנא° , ונשקיה בראשיה. אמר, זכיתה מימרינה יקים, תזכי מימרינה מיתיב _{זכיתה לאומרה עומד תזכה לאומרה יושב}. _{שתהיה זקן וראש ישיבה שדרכם לשבת בשעה שהיו דורשים}. ביקשו למנות זקנים, מאיכן הן ממנים? מטיבריה או מדרומה? אמר רבי סימון° כתיב (שופטים א ב) יהודה יעלה. אמר לו רבי מנא° _{בן יונה}. הדא דאת אמר, למלחמה. אבל למנויי (אסתר א יד) רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושוע בן לוי° . מעשה שנכנסו זקינים לעליית בית גדיא ביריחו, ויצתה בת קול ואמרה להן. יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש, ו°הלל הזקן א' מהן. נתנו עיניהן בשמואל° _{בר אבא בר אבא} הקטן. שוב נכנסו זקנים לעלייה ביבנה, ויצתה בת קול ואמרה להן. יש ביניכם שנים ראוין לרוח הקודש, ו°שמואל הקטן אחד מהן. נתנו עיניהם ב°אליעזר בן הורקנוס , והיו שמחים על שבפעם הקדמת חשבו ש°שמואל הקטן הוא זה שראוי לשכינה, והסכימה דעתן לדעת רוח הקודש. אילין דבר פזי° ודבר הושעיה° , הוו עלין ושאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון אילין דרבי הושעיה° עלין קדמאי. אזלון אילין דבר פזי° ואיתחתנון בנשיאותא. אתון בעון מיעול קדמי, אתון ושאלון ל רבי אימי° _{אמי בן נתן}. אמר להם, כתיב (שמות תרומה כו ל) והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים? אלא אי זה קרש שזכה לינתן בצפון, יינתן בצפון. בדרום, יינתן בדרום. תרתין זרעין בציפרין, בלווטייה ופגנייא. הוו עלין ושאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון בלווטייא עלין קדמאין, ונפקי קדמאי. אזלון פגנייא וזכון לאורייתא. אתון בען מיעול קדמאי. אישתאלת לרבי שמעון בן לקיש° , שאלה רבי שמעון בן לקיש° לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. עאל רבי יוחנן° _{בר נפחא} ודרשה בבית מדרשא דרבי בנייה° , אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. סברין מימר, ליפדות ולהחיות ולכסות. הא לישיבה, לא. אמר רבי אבון° . אף לישיבה. ומה טעמא? דכתיב (משלי ג טו) יקרה היא מפנינים. ואפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים:

הדרן עלך פרק כהן משיח שחטא וסליקא לה מסכתא דהוריות וכוליה סידרא דנזיקין

תפילת הדרן לסיום מסכת הוריות וכוליה סידרא דנזיקין

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת הוריות וכוליה סידרא דנזיקין וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת הוריות וכוליה סידרא דנזיקין וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת הוריות וכוליה סידרא דנזיקין וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת הוריות וכוליה סידרא דנזיקין כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)