ספר:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי

ירושלמי דמאי, פרק א, הלכה א

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

מתני': ^א_אהקלין שבדמאי. השיתין, והרימין, והעוזרדין, ובנות שוח, ובנות שקמה, ונובלות התמרה, והגופנין, והנצפה. וביהודא. האוג, וחומץ, והכוסבר. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. כל השיתין פטורות, חוץ משל דיופרא. וכל הרימין פטורין, חוץ מרימי שיקמונה. וכל בנות שיקמה פטורות, חוץ מן המוסטפות:
גמ’: תנן, הקלין שבדמאי. _{גידולים שבהם הקלו חכמים שהקונה אותם מעם הארץ פטור מלעשר} . ולמה הקלו חכמים באלו? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_בלפי שרוב מינין הללו אין באין אלא מן ההפקר, לפיכך מנו אותן חכמים ואף בטבל ודאי שלהם פטור. רבי שמעון בן לקיש° אומר. מפני שפירות אלו אינם חשובים ואין עם הארץ חס עליהם, ומסתמא הפריש מהם תרומות ומעשרות. ודווקא בדמאי, אבל טבל ודאי שידוע שלא הפרישו עליו תרומות ומעשרות, חייב להפריש. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ^א_גלא שנייא בין דמאי בין ודאי פטורין וקשיא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}. והא תנן הקלין שבדמאי. לא שנו אלא דמאי, אבל ודאי חייבין. אמר רבי אילא° _אילעא. מתניתין אפילו ודאי פטורים. והא דתני הקלין שבדמאי. לפי שבכל מקום ומקום במסכת זו לא חשיב אלא דמאי. אבל באמת הכא _כאן לא אתינן מיתני _{לא באנו לשנות} אלא אפילו ודאי. מתניתא מסייע לרבי יוחנן° _{בר נפחא שאף שהמשנה מדברת על דמאי פעמים שהוא הדין גם בטבל ודאי} דתנן, ^א_דמכזיב ולהלן פטור מן הדמאי. ושנייא היא _{וכי שונה הדין} מכזיב להלן בין דמאי בין ודאי? הרי מכזיב ולהלן לא כבשום עולי בבל ולא התקדשו ופטורים מן המעשרות. אלא ודאי מה שנאמר שמכזיב ולהלן פטור מן הדמאי, לאו דווקא דמאי, אלא הוא הדין בטבל ודאי . אוף הכא אף שנאמר דמאי, לא שנייא בין דמאי בין ודאי פטור. מתניתא פליגא על ריש לקיש° דתנן. ^א_האם היו נשמרים חייבין. והרי לריש לקיש° עיקר הטעם לפטור של אותם מינים מן הדמאי, זה לא מפני שמן ההפקר הן באין ואם היו נשמרים היה חייב. אלא אף על פי שהם נשמרים ואינם הפקר פטור עליהם מן הדמאי, דמפני שאינם חשובים עמי הארץ אינם חסים עליהם, ולא נמנעים מלהפריש. ולמה המשנה תלתה את הטעם לפטור בשאלה האם הפירות נשמרים? פתר לה, אחר רוב נשמרים. שאם רוב האנשים היו שומרים את הפירות האלה, כנראה שבאותו מקום מינים אלו חשובים וחייב בדמאי, לפי שמסתמא עם הארץ חס עליהם ולא מפריש. אי הכי רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° במאי פליגי _{במה הם חולקים}? דאיתא חמי _{בא וראה}. אם הרוב משמרין, דברי הכל חייבין בין דמאי בין ודאי. אם אין הרוב משמרים, דברי הכל פטורין בין דמאי בין ודאי. ואם תאמר דפליגי ^א_ובמחצה על מחצה, לית את יכיל.

[דף א עמוד ב]

דתנינן, המוצא פירות בדרך. אם רוב מכניסים לבתיהם, פטור _{דכיוון שלא ראו פני הבית לא נתחיבו, ויכול לאכול מהן עראי.} אם רוב מוכרים בשוק, חייב לעשר . _{שכבר חל עליהם חיוב הפרשה בשדה משעת מרוח הכרי.} מחצה _{מכניסים לבית} על מחצה _{שמוכרים בשוק, מפריש} דמאי. אמר רבי זירא° , התם _שם שאמרנו דלא פליגי _{שלא חולקים} שחייב אף במחצה על מחצה, מדובר בשאר המינים שבהם גזרו דמאי עצמו. והכא בקלין שבדמאי, אם היו מחצה על מחצה פליגי _חולקים רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . תני, נכנס לעיר שרובה עובדי כוכבים ומזלות _{שהפירות בחזקת פטור וחיובם מדרבנן משום בעלי כיסים}. ספק רוב משמרין, ספק אין הרוב משמרין, דברי הכל פטורים בין דמאי בין בטבל ודאי. _{כיוון שעיקר חיובם דרבנן ואפילו אם תאמר של יהודי, ספק מן הפקר באו ופטורים}. נכנס לעיר שרובה ישראל _{שהפירות בחזקת חיוב}. ספק רוב משמרין ספק אין הרוב משמרין, דברי הכל חייבין בין בדמאי בין בודאי. ספק רוב עובדי כוכבים ומזלות ספק רוב ישראל. ספק רוב משמרין ספק אין הרוב משמרין, שאין הכרעה לא לחיוב ולא לפטור והוי כמחצה על מחצה וכיוון שמדובר בקלין שבדמאי, מחלוקת רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° . אילו הן השיתין? רבי שמעון בריה דרבי אבא° אמר, אילו _תאנים שהן יוצאות מתחת העלין. תנן, הבכורות והמסוייפות הרי אלו פטורות. ואילו הן הבכורות, שגדלו ^א_זעד שלא הושיב שומר עליהן. ובשומר הדבר תלוי? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, כשאין בהן כדי טיפול שומר כיוון שהם מועטים, והרי הם כהפקר . ואילו הן המסוייפות, ^א_חמשיקפלו המקצועות. °רבי אילעי אמר משום °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . הבכורות הרי אלו חייבות מפני שהן בחזקת משתמרות. שאף שלא העמיד שומר, דעתו עליהם . °רבי יוסי בן חלפתא אמר. השיתין שבציפורין, הרי אלו חייבות מפני שהן בחזקת משתמרות. נסתייפו התאינים והוא משמר שדהו מפני ענבים. ענבים והוא משמר שדהו מפני הירק. אם נכנס הפועל ובעל הבית מקפיד עליו, אסורות משום גזל. אמר רבי עולא ברבי ישמעאל° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי ו°רבי יוסי ברבי יהודא נכנסו לאכל במסוייפות. וצווח בהן השומר. ומשך °רבי יוסי ברבי יהודא את ידיו מהן. אמר לו °רבי . אכול שכבר נתייאשו הבעלים מהן. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. צווח עליהן שומר ואת אמר הכין? אמר רבי יונה° לא יאות הוא מקשי. דהא מתניתא

[דף ב עמוד א]

פליגא דתנן, ^א_טהסיאה והאיזוב והקורנית שבחצר. אם היו נשמרין, חייבים. הא בגינה דאין דרך בני אדם לשמר מינים אלו, אפילו נשמרין פטורים דבטלה דעתו. אף כאן, אף שצווח עליהם השומר בטלה דעתו, שאין דרך בני אדם לשמר במסויפות. שאני תמן בסיאה איזוב וקורנית, דיכול הוא לומר לו לשומר, הרי כל העולם כולו לפניך. שהרי אלו גדלים הפקר בכל מקום . ברם הכא בתאנים מסוייפות, יכול לאמר לו. כלכלה אחת היא, ואני משמרה לבעל מלאכתי. תני °רבי יוסי ברבי יהודא . הנובלות הנמכרות עם התמרים, הרי אילו חייבות. מה הכוונה שנמכרות עם התמרים ? שתי קופות אחת תמרים רגילות ואחת נובלות זו בצד זו, או אפילו שתי קופות זו על גב זו? לא שנייה. היא זו בצד זו, והיא זו על גב זו _{אם הנובלות בארגז נפרד הרי הם פטורות}. אלא כי אנן קיימין, במעורבות. כשהטילו _{הנובלות} שאור או ^א_יכשלא הטילו שאור? רבי מנא° _{בן יונה} אמר, כשהטילו שאור אנן קיימין. אם כשהטילו שאור, אפילו בפני עצמן יהו חייבות שהרי באו לעונת המעשרות דתנן מאמתי הפירות חייבים? התמרים משיטילו שאור? לית יכול. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שבמינים אלו הקלו חכמים , מפני שרוב המינין האילו באין מן ההפקר, לפיכך מנו אותן חכמים ואפילו בודאי טבל פטורים אבל כשערבם הראה שהם חשובים בעניו . רבי חנינא° _{בר חמא} אמר, ^א_יאכשלא הטילו שאור אנן קיימין _{אבל אם הטילו שאור אפילו בפני עצמן חייבים שלא פטרו נובלות כקלים שבדמאי אלא כשלא ראויים כל כך לאכילה אבל אחר שבשלו הרי הם ככל התמרים וחייבים}. אם כשלא הטילו שאור, אפילו במעורבות יהו פטורין _{שהרי לא הגיעו לעונת המעשרות}? לית יכיל. דאמר °רבי ישמעאל ברבי יוסי משום אביו. אשכול שביכר בו גרגיר יחידי, כולו חיבור למעשרות _{וכיוון שהם מעורבות אי אפשר להבחין אולי אחד מהם כבר הטיל שאור וחייב על הכל.} רבי יוסי ברבי בון ° אמר. רבי זירא° ורבי חילא° . חד אמר כהדין, וחד אמר כהדין. וחכמים אומרים, ^א_יבלא כדברי זה ולא כדברי זה. אלא, בין אם הנובלות לבד, בין אם הם מעורבות עם התמרים. אילו שהטילו שאור חייבות. ושלא הטילו שאור פטורות. תנן, והגופנין והנצפה. וביהודא האוג וחומץ והכוסבר. הגופנן, זה שמירה. האם הגופנן והניצפה פטור מן הדמאי בין בגליל ובין ביהודה, או שאלו פטורים רק בגליל וכנגדן האוג, וחומץ, והכוסבר, פטורים רק ביהודה? מן מה דמתלין לה מתל בגלילא. שומרה, שמר מרה. מאן מתל לך עם תבלייא _{מי החשיב אותך עם התבלינים?} הדא אמרה, בגליל פטור, וביהודא חייב. כוסברה זה כוסברתה. האם פטור בין ביהודא בין בגליל, או רק ביהודה? מן מה דמתלין לה מתל בדרומא. כוסברה כוסברתה. מן מתליך עם תבלייא? _{מי החשיב אותך עם התבלינים?} הדא אמרה, בגליל חייבת, וביהודה פטורה. תניא, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. בראשונה היה חומץ שביהודה פטור מן המעשרות. שהיו עושין יינן בטהרה לנסכים, ולא היה מחמיץ. והיו מביאין חומץ מן התמד. ועכשיו שהיין מחמיץ, חייב. מחלפא שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? דתנינן תמן. ^א_יגהמתמד ונתן מים במידה ומצא כדי מידתו, פטור. ו°רבי יהודא מחייב. והכא הוא אמר הכין שכשהיו מביאין חומץ מן התמד, היה החומץ פטור? אמר רבי אילא° _אילעא. בראשונה היו ענבים מרובות ולא היו חרצנים חשובות, והיו כהפקר. ולכן חומץ הבא מהם פטור . ועכשיו שאין ענבים מרובות, חרצנים חשובות ולכן חייב. אמר רב הונא° רבי ירמיה° בעי. לית הדא דאמרינן פליגי _{האם מה שאמרנו לא חולק} על רבי שמעון בן לקיש° ? _{שהרי מוכח שהסיבה שחומץ ביהודה פטור, זה משום שהם הפקר. כשיטת רבי יוחנן° בר נפחא.} תנן, כל הרימין פטורין חוץ מרימי שקמונה. קא סלקא דעתין שרימי שיקמונה חייבים אף במקום אחר . וירבו כל הרימין הנמצאים באותו מקום על רימי שקמונה ויהיו פטורין? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . תיפתר במקום כשיקמונה שהוא מקום שרוב משמרין אותם. רבי יוסי ברבי° בעי. ואין כל העולם לפניו? וירבו כל הרימין שבעולם על רימי אותו המקום _{אף בשקמונה}, ויהיו פטורים דבטלא דעתם אצל כל אדם?

[דף ב עמוד ב]

ירושלמי דמאי, פרק א, הלכה ב

מתני': ^א_ידהדמאי. אין לו חומש ^א_טוואין לו ביעור, ^א_טזונאכל לאונן, ^א_יזונכנס לירושלים, ויוצא ^א_יחומאבדין את מיעוטו בדרכים, ^א_יטונותנו לעם הארץ, ואוכל כנגדו, ^א_כומחלל אותו כסף על כסף, ונחושת על נחושת, כסף על נחושת, ונחושת על פירות, ויחזור ויפדה את הפירות, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^א_כאיעלו הפירות ויאכלו בירושלים:
גמ’: תנן, הדמאי. אין לו חומש ואין לו ביעור. ולא ^א_כב°יוחנן כהן גדול כבר העביר הודיית מעשר? _{הגמרא חשבה ש°יוחנן כהן גדול ביטל את כל דין ביעור.} העבירן שלא יתוודו, הא לבער צריך לבער. ובטבל ודאי , אבל בדמאי אין צריך לבער. תני, מעשר שני של דמאי נאכל באנינה, ואינו נאכל בטומאה. מה בין אנינה מה בין טומאה? אמר רב נחמן° . טומאה מצויה, אנינה אינה מצויה. גזרו על דבר שהוא מצוי, ולא גזרו על דבר שאינו מצוי. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אפילו כספק טבל לא עשו אותו. דאילו בספק טבל טבול למעשר שני. שהוא ספק אם ניתקן ספק לא ניתקן, שמא אינו אסור לאונן? ברם הכא מותר לאונן. תנן, הדמאי אין לו חומש. תמן תנינן. חמשה חומשין הם, האוכל תרומה, ותרומת מעשר, ותרומת מעשר של דמאי. והחלה והבכורים . והכא את אמר הכן _{שלדמאי אין חומש} ? אמר רבי זירא° . תמן דתנינין שיש לו חומש, בתרומת מעשר של דמאי. ברם מה שאמרה המשנה כאן שאין לו חומש, במעשר שני של דמאי. קרן, שמעכבת במעשר שני של תורה, גזרו בה גם בדמאי. חומש, שאינו מעכב בשל תורה, לא גזרו בו בדמאי . אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} . במשנה נאמר שלכל דמאי אין חומש לא רק למעשר שני של דמאי, ואין המשנה הזאת יוצאת ידי תרומת מעשר של דמאי. שאף בתרומה של דמאי פטור מחומש . מאי כדון _{איך נסביר את הסתירה בין המשניות} ? תמן °רבי מאיר _{שסובר שעשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה.} ברם הכא, רבנן. רבי זירא° אמר בשם רבנן. ^א_כגבדין היה תרומת מעשר של דמאי שלא יפריש עליה חומש. ולמה אמרו שיפריש? מפני גדירה. שאם את אומר לו שלא יפריש, אף הוא אינו נוהג בה בקדושה. בדין היה מעשר שני של דמאי, שיפריש עליו חומש. ^א_כדולמה אמרו שלא יפריש? מפני גדירו. שאם את אומר לו שיפריש חומש בנוסף למעשר , אף

[דף ג עמוד א]

הוא אינו מפריש כל עיקר. תנן, ומאבדין את מיעוטו בדרכים . רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי אילא° _אילעא. לפי הדעה שמה שנאמר במשנה דמאי מאבדין את מיעוטו בדרכים הכוונה גם לתרומת מעשר של דמאי. למה לי דמאי אפילו בתרומת מעשר של טבל ודאי הכהן צריך לבא לגורן. ואם לא בא הכהן, לא הטריחו את בעל הבית להביאם לעיר ולחפש כהן אלא מניחם להאבד במקומם . למה לי מיעוט, אפילו הרבה? ולא כן תני, ^א_כהאין מביאין תרומה מן הגורן לעיר ולא מן המדבר ליישוב. אלא אם כן היתה במקום שחיה גוררתה. שכיוון שההפסד מוכח ויש בזיון קדשים , מביאה ונוטל דמים מן השבט. ולמה אינו חייב להביאם לעיר ולחפש את בעליה, וכי אינו מצוה להשיב אבידה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מצוה הוא להשיב אבידה בדבר מועט שאין בו טירחה . ואינו מצוה להשיב אבידה בדבר מרובה שיש בו טירחה. ודווקא בודאי . אבל לא בדמאי, שבדמאי אפילו בדבר מועט שאין בו טירחה לא חייבו אותו, ואינו מצוה להשיב אבידה דתנינן, ומאבדין את מיעוטו בדרכים. לפי הדעה שמה שנאמר במשנה דמאי הכוונה למעשר שני של דמאי. האם עד כדון, מה שאמרה המשנה שבמעשר שני מאבד מיעוטו בדרכים, זה דווקא כשאין בידו מעות לפדותם. או אפילו אם היה בידו מעות לא חייבו אותו לפדות ויכול לאבדם בדרכים? רבי ניחומי בריה רבי חייא בר אבא° אמר, אבא היו לו מעות בדיסקיא _{איתו בתיק}, ולא היה מחללו. אתיא דרבי חייא בר אבא° שאמר שאביו היה מאבד מעשר שני של דמאי אף שהיה לו כסף , כרבי זירא° שאמר שהמשנה מדברת במעשר שני של דמאי ולא בתרומת מעשר . ודרבי אילא° _אילעא

[דף ג עמוד ב]

כרבי אמי° _{בן נתן} שהעמיד את המשנה שלנו שאמרה שמאבדים את מיעוטו בדרכים, בתרומת מעשר של דמאי. לפי הדעה שהמשנה מדברת על מעשר שני של דמאי. דווקא מעט התירו לאבד אבל לא הרבה. וכמה הוא מעט? מצאנו מחלוקת גבי איבוד אוכלין . דבי רבי ינאי° _הכהן אמרי. פחות משיעור אוכל _כביצה, מותר לאבדו בפרוס. אבל בשלם, עד גרוגרות. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר בשם רבי שמעון בן יהוצדק° . בשלם עד כגרוגרות. בפרוס אפילו כמה מותר. רבי מנא° _{בן יונה} אמר, בדא פליגין. דבי רבי ינאי° _הכהן אמרי. פחות מאוכל מותר לאבד בפרוס, אבל בשלם עד גרוגרות. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר בשם רבי שמעון בן יהוצדק° , ^א_כובין בפרוס בין בשלם עד גרוגרות. רבי הושעיה° בעי. מהו להפריש כל שהוא ולאבד. ושוב להפריש ולאבד עד שיאבד את כולו? תנן , ונותנו לעם הארץ ויאכל כנגדו בדמאי. הא בודאי, לא. ^א_כזשאין מוסרין ודאי לעם הארץ:

ירושלמי דמאי, פרק א, הלכה ג

מתני': ^א_כחהלוקח לזרע, ולבהמה, קמח לעורות, ושמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי. ^א_כטמן הכזיב ולהלן, פטור מן הדמאי. ^א_לחלת עם הארץ, והמדומע, והלקוח בכסף מעשר, שירי המנחות, פטורין מן הדמאי. ושמן ערב, °בית שמאי מחייבין. ^א_לאו°בית הלל פוטרין:
גמ’: תנן התם. גידולי תרומה תרומה, וגידולי גידולין חולין. ותני עלה, במה דברים אמורים? בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, אף גידולי גידולין אסורים. אבל בדמאי . מכיון שלקחו לזרע, לא שנייא. היא דבר שזרעו כלה, היא דבר שאין זרעו כלה, פטור. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ותני כן. לקחן לזרע, וחישב עליהן לאכילה. באין במחשבה. _{באין לידי חיוב במחשבה זו וחייב לעשרן דמאי.} לקחן לאכילה וחשב עליהן לזרע, לא הכל ממנו. שכבר נתחייבו במחשבה ראשונה. משמע שאם לקחן מראש לזריעה, פטור מלעשר . תני, ^א_לבאין זורעין טבל, ואין מחפין טבל. ואין עושין עם העובד כוכבים ומזלות בטבל. טבל ששכח וזרעו, פטור שכבר אבד. ^א_לגבדבר שאין דרכו להתלקט. אבל בדבר שדרכו להתלקט, קונסין אותו שילקט אותו. בלא צמח. אבל אם צמח, נעשה כדבר שאין דרכו להתלקט: רבי יוחנן° _{בר נפחא} כד הוה אכיל אפילו קופד _בשר אפילו ביעה _ביצה הוה מתקן. אמרו לו תלמידיו. לא כן אילפן רבי _{לימדתנו רבינו}, עשר תעשר את כל תבואת זרעך. שרק דבר שגידולו מן הארץ חייב בתרומות ומעשרות, ולמה אתה מעשר בשר וביצה _{שבישלן עם הארץ עם ירקות?} והוא חשש למשקין שיש בהן. רבי ירמיה° שלח לרבי זעירא° חדא מסאנא _טנא דתאנים דלא מתקנא. והוה רבי ירמיה° סבר מימר, מה רבי זעירא° מיכול דלא מתקנא? ודאי יעשרם. והוה רבי זעירא° סבר מימר, מה אפשר דרבי ירמיה° משלחה לי מילא דלא מתקנא? ודאי כבר עישרן. בין דין לדין איתאכלת טבל. למחר קם עימיה. אמר לו, ההוא מסנאתא דשלחת לי אתמול מתקנא הוה? אמר לו. אמרית, מה רבי זעירא° מיכל מילא דלא מתקנה? אמר לו, אוף אנא אמרית כן, מה רבי ירמיה° משלח לי מילא דלאו מתקנה? אמר רבי אבא בר זבינא° בשם רבי זעירא° . אין הוון קדמאי _{אם הראשונים} בני מלאכים, אנן בני נש _{אנו כבני אדם}. ואין הוון בני נש, אנן חמרין. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. בההיא שעתא אמרין, אפי' לחמרתיה ד°רבי פנחס בן יאיר לא אידמינן. חמרתיה ד°רבי פנחס בן יאיר גנבונה לסטיי בליליא

[דף ד עמוד א]

עבדת טמורה גבן _{הסתירו אותה אצלם} תלתא יומין ולא טעמא כלום. בתר תלתא יומין, איתמלכן מחזרתה למרה _{החליטו להחזיר אותה לבעלים שלה}. אמרין, נישלחנה למרה דלא לימות לגבן ותיסרי _{אמרו נשלח אותה לבעלים שלה שלא תמות אצלנו ותסריח} מערתא. אפקונה אזלת וקמת על תרעת דמרה _{הוציאו אותה הלכה ונעמדה על פתח החצר של בעליה}. שריית מנהקא _{התחילה לנעור}. אמר לון, פתחין להדא עלובתא _{תפתחו לאותה עלובה} דאית לה תלתא יומין דלא טעימת כלום. פתחין לה ועלת לה. אמר לון, יהבון לה כלום למיכל ותיכל. יהבין קומה _{נתנו לפניה} שערין, ולא בעית מיכל _{ולא רצתה לאכול}. אמרו ליה, רבי, לא בעית מיכל. אמר לון, מתקנין אינון? אמרו ליה, אין. אמר לון, וארימתון דמיין _{תיקנתם אף את הדמאי}? אמרו ליה, ולא כן אילפן רבי, הלוקח לזרע, לבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי? אמר לון. מה נעביד להדא עלבתא, דהיא מחמר על גרמה סגין _{היא מחמירה על עצמה הרבה}. וארימון דמיין ואכלת _{תיקנו את הדמאי ואכלה}: תרין מסכינין _{שני עניים} אפקדון תרין סאין דשערין גבי °רבי פנחס בן יאיר . זרעון וחצדון _{זרע אותם וקצר}. כד אעלון בעין מיסב שעריהון _{כשבאו וביקשו את השעורים שלהם}, אמר לון. אייתון גמליא וחמריא וסבון שעריכון _{תביאו גמלים וחמורים וקחו את השעורים שלכם}: °רבי פנחס בן יאיר אזל לחד אתר. אתון לגביה אמרו ליה, עכבריא אכל עיבורן _תבואה. גזר עליהן וצמתון _התאספו כל העכברים שרון מצפצפין. אמר לון, ידעין אתון מה אינון אמרין? אמרו ליה לא. אמר לון, אמרו דלא מתקנה _{שאינכם מפרישים תרומות ומעשרות}. אמרו ליה, עורבן _{תהיה ערב שאנו מתחיבים לעשר}. וערבון ולא אנכון _{ויותר לא נשכו את התבואה}: מרגלית מן דמלכא סרקיא _ישמעאל נפלת ובלעת חד עכבר. אתא לגבי °רבי פנחס בן יאיר . אמר לו, מה אנא חבר? אמר לו, לשמך טבא אתית. גזר עליהון וצמתון _התאספו. חמא חד מגבע ואתא _{ראה אחד שיש לו גיבנת.} אמר, גבי ההן ניהו. וגזר עלוי ופלטה. °רבי פנחס בן יאיר אזל לחד אתר. אתון לגביה אמרו ליה. לית מבוען _המעין מספק לן. אמר לון, דילמא לא אתון מתקנן _{אינכם מפרישים תרומות ומעשרות}? אמרו ליה, עורבן _{תהיה ערב שאנו מתחיבים לעשר}. וערבון ומספק להון. °רבי פנחס בן יאיר הוה אזל לבית וועד. הוה נחל גיניי גביר. אמר לו גיניי, מה את מנע לי מן בית וועדא. ופליג קומוי _{נחצה לפניו} ועבר. אמר לו תלמידיו יכלין אנן עברין? אמר לון. מאן דידע בנפשיה דלא אקיל _ביזה לבר נש מן ישראל מן יומוי, יעבור ולא מנכה _{לא יפגע}. רבי בעי משרי שמיטתא _{רבי רצה להתיר את השמיטה}. מפני דוחק העניים שאין להם מה לאכול. דסבירא ליה דשביעית בזמן הזה מדרבנן . סלק °רבי פנחס בן יאיר לגביה. אמר לו, מה עיבוריה עבידין? _{איך התבואה השנה} ורצה לרמוז לו שצריך לבטל את השמיטה לפי שגידולי השישית לא עלו יפה ולא יהיה לעניים מה לאכול בשמיטה. אמר לו עולשין יפות _{ואף שהם מאכל בהמה יכולים העניים לאכלם בשעת הדחק.} חזר ושאל מה עיבוריא עבידין _{איך התבואה השנה}? אמר לו עולשין יפות. וידע °רבי דלית הוא מסכמה עמיה _{שאין הוא מסכים עימו}. אמר לו, משגח רבי למיכל עימי ציבחר _{האם תסכים לאכול עימי מעט}, בטל יומא דין _{בצהרי יום זה}? אמר לו אין. מי נחית _כשהגיע, חמא מולוותא דרבי קיימין _{ראה את הפרדות של רבי עומדות}. אמר, כל אילון יהודאי זנין _{כל אלו יהודים מאכילים}?. מלאך המוות בביתו ואני אוכל אצלו? אפשר דלא חמי סבר אפוי מן כדון _{יותר לא יראה את פני}. אזלין _הלכו ואמרון ל°רבי . שלח °רבי בעי מפייסתיה _{רצה לפייס אותו}. מטון בי גבי קרתי _{הגיעו אליו כשהיה בכפר שלו}. אמר, בני קרתי קורבין לי _{בני כפרי התקרבו אלי}. ונחתו בני קרתתיה ואקפון עלוי _{ירדו בני כפרו והקיפו אותו} אמרו להון רבי בעי מפייסתיה _{אמרו להם רבי רוצה לפייס אותו}. שבקוניה ואזול לון _{עזבו אותו והלכו להם}. אמר, בני דידי קורבין לי _{בני שלי התקרבו אלי}. נחתת אישתא מן שמיא ואקפת עלוי _{ירדה אש מהשמים והקיפה אותו}. אזלון _הלכו ואמרון ל°רבי . אמר, הואיל ולא זכינן נישבע מיניה _{להנות ממנו} בעלמא הדין _{בעולם הזה}. ניזכי נישבע מיניה _{להנות ממנו} בעלמא דאתא _{בעולם הבא}: אמר רבי חגי° בשם רבי שמואל בר נחמן° . מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ולשבים. פעם אחת היתה בתו עוברת לינשא, ושטפה נהר. והוון כל עמא עללין לגביה _{ונכנסו כולם אליו} בעיין מנחמתיה _{ביקשו לנחמו}, ולא קביל עלוי מתנחמה _{ולא קיבל ניחומים}. עאל נכנס °רבי פנחס בן יאיר לגביה _אליו. בעי מנחמתיה _{ביקש לנחמו}, ולא קביל עלוי מתנחמה _{ולא קיבל ניחומים}. אמר לון, דין הוא חסידכון _{זה החסיד שלכם}? אמרו ליה, רבי. כך וכך היה עושה, כך וכך אירעין _{קרה לו}. אמר, אפשר שהיה מכבד את בוראו במים, והוא מקפחו במים? מיד נפל קול הברה בעיר דבאת בתו של אותו האיש. אית דאמרי בסיכתא איתערית _{נאחזה ביתד ועלתה.} ואית דאמרי, מלאך ירד בדמות °רבי פנחס בן יאיר והצילה. °רבי חנינה בן דוסא הוה יתיב אכול _{ישב לאכול} בלילא שבת. פחת פתורא קומוי _{נשבר השולחן ונפל מלפניו}. אמר לה לאשתו , מהו כן? אמר לו, תבלין שאלתי משכינתי ולא עשרתיו. והזכיר תיניין _{שהיה רגיל להתנות מערב שבת שאם יצטרך יוכל לעשר,} ועלה השולחן מאיליו. °רבי טרפון הוה יתיב אכול _{ישב לאכול} ונפיל פיתותא _{נפל הלחם} מיניה. אמר לאשתו מהו כן? אמר לו, קורדם שאלתי ועשיתי על גבו טהרות. תנן התם. °רבי מתיר לתת יין _תרומה למורייס _{ציר של דגים} מפני שהוא משביחו _{דטעם היין ניכר ברוטב ולא מפסיד את התרומה} °רבי אלעזר ברבי שמעון אוסר, שאינו בא אלא להעביר את הזוהמא. תני, יין למורייס _{ציר של דגים} ויין לאלונטית _{תערובת של יין שמן אפרסמון ומים,} קטניות לעשותן טחינין _{שם מאכל,} חייבים בדמאי, ואין צורך לומר בודאי. הן עצמן, _{אם קנה מוריס או אלונטית מעם הארץ,} פטורין מן הדמאי. מה אנן קיימים? אין כ°רבי _{שהתיר לתת יין מעשר שני למוריס כיוון שהמוריס משביח וטעם היין ניכר} אפילו בדמאי יהיו חייבין שהרי טעם היין ניכר לשבח. אין כ °רבי אלעזר ברבי שמעון _{שאסר לתת יין למוריס לפי שהיין נפסד,} אפילו

[דף ד עמוד ב]

בודאי טבל יהון פטורים, שכבר בטל טעמו. אלא כ°רבי . דאנן אמרין שזה אחד מהקלין שהקילו בדמאי שיהיה פטור בתערובת . ^א_לדיין לקילור _{רטיה לעין,} קמח לעשותה מלוגמה _{רטיה למכה.} חייבים בודאי ופטורים בדמאי. והן עצמן _{אם קנה קילור או מלוגמה מעם הארץ} פטורים מן הודאי. הכא בקילור את אמר פטורים אף מן הודאי. והכא במוריס ואלונטית את אמר פטורים מן הדמאי, הא בודאי טבל חייבין? כאן במוריס ואלונטית שעומדים לאכילה , על גב גופו הוא בטל כשאוכלו. וכיוון שנהנה מאכילת התערובת חייב לעשר בטבל ודאי, ובדמאי הקלו . וכאן בקילור , כיון _מיד שהוא נותנו על הרטיה הוא בטל. והתני קילור של עבודה זרה אסור בהנייה? שנייא היא דכתיב, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם _{בעבודה זרה יש איסור הנאה בטבל אין איסור הנאה} מה בינן לשמרים של עבודת כוכבים ומזלות? אלו שמרים של עבודת כוכבים ומזלות, ^א_להשמא אינן אסורים בהנייה? ואפילו הכי שמרים שיבשו, אין בהם משום הניית עבודה זרה. והרי היין יבש בקילור ולמה נאסר? _{נשאר בשאלה:} תנן, מכזיב ולהלן ^א_לופטור מן הדמאי: כזיב עצמה מה היא? תני כזיב עצמה פטורה מן הדמאי: תנן, ^א_לזהלוקח מן החמרת _שיירה בצור, ומן המגורות _מחסנים בצידן, חייב. שחזקתן מארץ ישראל הן באים . הא מן המגורות _מחסנים בצור, ומן החמרת בצידן, פטור _{הרמב"ם שודאי הכיר את הארץ וידע היכן העיר צידון והיכן העיר צור ואף על פי כן הוא כותב שצידון קרובה לארץ ישראל יותר מצור לכן אולי הכוונה לצידן שהיא מצפון הכינרת או שבקעת בלבנון נכללת בארץ ישראל ולצור החמרים היו מביאים סחורה טריה מארץ ישראל אבל כמויות גדולות של סחורה יבשה הייתה מגיעה דרך אניות מארצות אחרות, ורוב השירות לצידן באו מהארץ העמים שמסביב אבל התבואה היבשה שנשמרה במגורות הגיעה מישראל} ^א_לחמחמר יחידי בצור פטור. _{שלא מצוי שיובילו תבואה מארץ ישראל רק בחמור אחד ולכן חזקתו שהביא מהשדות של צור.} חמרת שנכנס לצור דרך כזיב מהו? אתי חמי _{בא וראה}. אילו עמדה לה בכזיב, פטורה. עכשיו שנכנסה לצור חייבת? תנן, חלת עם הארץ, והמדומע, והלקוח בכסף מעשר, ושירי המנחות, פטורין מן הדמאי . מאי טעמא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_לטבשעה שגזרו על הדמאי, לא גזרו על דברים הללו לפי שאינם מצויים . רבי הושעיא° אמר, מפני שאימת קדשים עליו, ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן. תנן, וחלת עם הארץ. על דעתיה דרבי הושעיא° , בחלת עם הארץ היא מתניתא. אבל חבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה, לא נפטר מן הדמאי . על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, היא הדא היא הדא ובכל חלת דמאי פטור, שלא גזרו על חלה דמאי. תנן , והמדומע. על דעתיה דרבי הושעיא° , בפירות שנדמעו _{תרומה התערבה בחולין} אצל עם הארץ היא מתניתא. אבל חבר שלקח פירות מעם הארץ ונדמעו, לא. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, היא הדא היא הדא ובכל מדומע פטור, שלא גזרו על מדומע .

[דף ה עמוד א]

מאי נפק מביניהן _{איזה הבדל הלכתי נוסף יוצא מהמחלוקת שלהם}? סאה עולה מתוך מאה. שאם נפלה סאה תרומה למאה חולין של עם הארץ והעלה אחד ונתן לכהן מפני גזל השבט. אם הלך ישראל וקנה את אותן מאה מעם הארץ, על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, חייבת. שאחר שהעלה אחד ממאה הרי הם כשאר דמאי וחייב . על דעתיה דרבי הושעיא° , פטורה, דמכיוון שאימת קדשים עליו. מסתמא הוא תיקן את כל המדומע והפריש עליהם מעשרות ממקום אחר, קדם שהעלה אחד ממאה כדי לתת לכהן דבר מתוקן . תני, וכולן _{כל השנוים במשנתנו חלת עם הארץ, והמדומע, והלקוח בכסף מעשר, ושירי המנחות. אף שמצד הדין הם פטורים} שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהם _{שהפריש בכל זאת,} ^א_ממה שעשה עשוי. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ניחא. על דעתיה דרבי הושעיא° _{שסובר שאימת קדשים על עם הארץ והוא כבר הפריש,} מתוקנין הן ואת אמרת הכן _{והרי הוא הפריש מדבר שפטור, ולמה שיהיה למה שהפריש שם מעשרות?} תיקנו שאם קרא שם מה שעשה עשוי , מפני אחד שאינו מתקן שאין אימת קדשים עליו. תני נמי הכי, וכולן שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהן, מה שעשה עשוי, מפני אחד שאינו מתקן. תנן, הלקוח בכסף מעשר, פטור מן הדמאי . רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זעירא° . עד כדון, בכסף מעשר של ודאי שאני אומר אימת קדשים על עם הארץ וודאי תקנם. אבל האם הדין הזה נאמר אפילו בלקוח בכסף מעשר שני של דמאי או שבכסף מעשר של דמאי אין אימת קדשים עליו לפי שהוא מחזיק אותם ככסף חולין? תני, וכולן שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהן, מה שעשה עשוי. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , חוץ משירי מנחות. דכיון שהם קדשי מזבח והכהן זוכה משולחן גבוה ואינם שלו, לכן אם קרא לשיירי המנחה שם תרומה, לא עשה כלום. רבי ירמיה° אמר, אף בשאר יש אחד שהוא במחלוקת _{הכוונה למעשר שני.} רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. היידו _איזה מחלוקת? דמה אנן קיימין? אם הכוונה למחלוקת בין °רבי מאיר ל°רבי יהודה _{בר עילאי} . אין כ°רבי מאיר שסובר שמעשר שני ממון גבוה , היא מעשר שני היא שירי מנחות, בשניהם לא עשה ולא כלום. אין כ°רבי יהודא שסובר שמעשר שני זה ממון בעלים, ולכן מה שעשה עשוי, אף בשיירי מנחות צריך להיות מה שעשה עשוי שאף הם ממון בעלים לשיטתו, ולמה אמר רבי ירמיה° שבמנחות כולם מסכימים שלא עשה כלום ואילו במעשר שני תלוי במחלוקת? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. אזלית _הלכתי לקסרין, ושמעית חזקיה° יתיב ומתני. ^א_מאהמקדש בחלקו בקדשי קדשים או בקדשים קלים, אינה מקודשת, דממון גבוה הוא. רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר, דברי הכל היא. שרק במעשר שני °רבי יהודה _{בר עילאי} חולק, אבל בקדשי מזבח אף °רבי יהודה _{בר עילאי} מודה דכהנים משלחן גבוה כזכו . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, במחלוקת. של°רבי יהודה _{בר עילאי} אף בקדשי מזבח אחר שהכהן זוכה בהם הרי הם ממונו. ואמרית לחזקיה° , מי מאן _ממי שמעת הדא מילתא _{דבר זה}? ואמר לי, מן רבי ירמיה° . ואמרית, יאות _{זה נכון כי עכשיו הכל מתברר.} רבי ירמיה° , דהוא שמע הדא דרבי אלעזר° _{בן פדת} דאמר, המקדש בחלקו בבשר קדשים אינה מקודשת דברי הכל היא, שאף °רבי יהודה _{בר עילאי} מודה שכהנים בקדשי מזבח משולחן גבוה כזכו. הוא דאמר שבשיירי המנחות לדעת כולם לא עשה כלום. ורק הלקוח בכסף מעשר שני במחלוקת. רבי יוסי° _{בר זבידא} דלא שמיע ליה הא דאמר _{את מה שאמר} רבי אלעזר° _{בן פדת}. הוא דאמר היידה מחלוקת _{הוא ששאל איזה מחלוקת}?, שהרי אין כ°רבי מאיר , היא מעשר שני היא שירי מנחות, בשניהם הדין צריך להיות שלא עשה ולא כלום. אין כ°רבי יהודא , בין בשירי המנחות בין במעשר שני הדין צריך להיות שמה שעשה עשוי. ולמה אמר רבי ירמיה° שבמנחות כולם מסכימים שלא עשה כלום ואילו במעשר שני תלוי במחלוקת? תנן, ושמן ערב, °בית שמאי מחייבין ו°בית הלל פוטרין . תני, אמר °רבי יודה . לא פטרו °בית הלל מן הדמאי , אלא שמן של פלייטון בלבד, שאינו עשוי אלא לריח . אחרים אומרים בשם °רבי נתן . מחייבין היו °בית הלל , בשמן וורד שהוא לסיכה, וסיכה כשתיה. מאי שמן ורד? ווירדינון:

[דף ה עמוד ב]

ירושלמי דמאי, פרק א, הלכה ד

מתני': הדמאי. ^א_מבמערבין בו, ומשתתפים בו, ^א_מגמברכין עליו, ומזמנים עליו, ^א_מדומפרישין אותו ערום ^א_מהובין השמשות. ^א_מוואם הקדים מעשר שני לראשון, אין בכך כלום. ^א_מזשמן שהגרדי סך באצבעותיו, חייב בדמאי. ושהסורק נותן בצמר, פטור מן הדמאי:
גמ’: מפרישין אותו ערום, לפי שאינו טעון ברכה: ובין השמשות. כהדא דתנינן, ספק חשיכה ספק לא חשיכה מעשרין את הדמאי: תני °רבי חלפתא בן שאול , מחללין מעשר שני של דמאי במרחץ לפי ^א_מחשאינו טעון ברכה. הא ^א_מטודאי, טעון ברכה. רבי מנא° _{בן יונה} בעי _שאל קומי °רבי יודן . ^א_נכיצד הוא מברך? אמר לו, אם היו פירות, על פדיון מעשר שני. אם היו מעות, על חילול מעשר שני. תנן, אם הקדים שני לראשון אין בכך כלום. בשעבר _בדיעבד, הא בתחילה, לא. רבי אבא בריה דרבי חייא בר ווא° ורבי חייא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_נאמותר להקדים שני לראשון בדמאי אפילו לכתחילה. רבי יעקב בר אחא בר אידי° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° , לא יעשה. ואם עשה, מה שעשה עשוי. מהו ליקבע שני במקום ראשון? _{כגון שאמר מעשר שני בצפונו ופדוי על מטבע שיש לי, וחזר ואמר מעשר ראשון בצפונו. ויש מקום לאמר שזה אפשרי כיוון שאותו מעשר שני, טבול למעשר ראשון. שהרי היה צריך להפריש מעשר ראשון ורק אחר כך מעשר שני. וכל הקדם לחבירו, חבירו מתחייב בו. כך שאחרי שיפדה את המעשר, אין הוא חולין גמורים אלא חולין הטבולין למעשר ראשון.} רבי יוסי בן שאול° אייתי ליה אריסיה פירי _{הביא לו אריסו פירות}. אמר לו, צא וקבע מקום למעשר שני _{אמור מעשר שני בצפונו ופדה אותו. אחר כך נזכר שלא הפריש עדין מעשר ראשון} וחזר ואמר ליה, צא וקבע מקום למעשר ראשון. ולמה לא חשש לומר לאריס לקבוע מעשר ראשון במקום אחר ולא חש שמא קבע שני במקום ראשון? הדא אמרה _{זה אומר}, שמותר לקבע שני במקום ראשון.

[דף ו עמוד א]

אמר עולא בר ישמעאל° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_נבפוטר אדם את טבלו בסאה אחת של טבל בדמאי. כיצד הוא עושה? נוטל סאה אחת של טבל, ועושה אותה שני. ופודה אותה. וחוזר ועושה אותה מעשר ראשון וחוזר ועושה אותה תרומת מעשר למקום אחר. נחת _ירד עולא° _{בן ישמעאל} לתמן _לבבל, ואמרה בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. וחברון עלוי _{התנפלו עליו}. התיב _הקשה לו רב ששת° . והא מתניתא פליגא. דתנן, ^א_נגהיו לפניו שתי כלכלות של טבל. ואמר מעשרות של כלכלה זו יהיו בזו ושל זו בזו, הכלכלה הראשונה מעושרת, אבל השנייה אינה מעושרת וצריך להפריש ממנה מעשרות על שתיהן. כי מיד שאמר של זו בזו, נתקנה הראשונה ושוב אינו יכול להפריש ממנה, כי אין מפרישים מן הפטור על החיוב. ותני עלה, כיצד הוא עושה? נוטל מן השניה שני תאנים _{הגמרא הבינה שהכוונה לתרומה גדולה,} ושני עישורים אחד למעשר ראשון ואחד לשני , ונוטל עישורו של עישור לתרומת מעשר. ואם כדברי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, למה צריך ליטול שני עישורים? יטול רק מעשר אחד ויעשה אותו מעשר שני, ויפדה אותו. ויחזור ויעשה אותו מעשר ראשון. ויחזור ויעשה אותו תרומת מעשר? _{עונה הגמרא} מזה שהמשנה אמרה שנוטל שני תאנים לצורך תרומה גדולה, משמע שמדובר בטבל ודאי. שהרי בדמאי לא חייבו להפריש תרומה גדולה. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} לא אמר אלא בדמאי. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. חייבים לאמר שגם כאן מדובר בדמאי. שהרי הבריתא אומרת שבתחילה מפריש מעשר ראשון ושני עבור הראשונה, ואחר כך מעשר ראשון ושני עבור השניה. והרי כשנוטל מעשר שני מהכלכלה השניה על הראשונה, הרי עדין לא הפריש ממנה מעשר ראשון על עצמה . ואין שני של הראשונה שנטל מהשניה , טבול לראשון שבשניה? ואחר שהפריש מעשר שני עבור השניה צריך לחזור ולהפריש חלק מעשר ראשון שנמצא במעשר שני שהפריש עבור הראשונה. נמצא שהפריש מעשר שני קדם שהפריש מעשר ראשון ואם המשנה מתירה להפריש מעשר שני לפני מעשר ראשון בודאי שהמשנה מדברת בדמאי _{ושני התאנים שאמרה המשנה שצריך להפריש, אינם לצורך תרומה גדולה, אלא לתרומת מעשר.} , וקשה על רבי יוחנן° _{בר נפחא} . אמר רבי חנניה° , מה שאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שני שנתקן לפני מעשר ראשון את חוזר ועושה אותו ראשון. מדובר בכרי אחד שהוא טבול למעשר ראשון ולשני. והתירו בדמאי שיקרא שם למעשר שני, ויפדה אותו, ויחזור ויקרא שם למעשר ראשון באותו מקום. ברם הכא בשני כלכלות, כשאמר מעשרות זו בזו, כל המעשרות חלים כאחד. ולא שיך להחיל מעשר ראשון במקום של מעשר שני. ומה שמפריש אחר כך, זה רק לממש את מה שאמר בתחילה. תנן, שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמאי. מה שהסורק נותן בצמר, פטור מדמאי. מה בין זה לזה? ^א_נדזה על גב גופו בטל, וכיוון שהגוף נהנה שסיכה כשתיה חייב בדמאי,. וזה על גב צמר הוא בטל:

הדרן עלך פרק הקלין

פרק שני - אלו דברים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי דמאי, פרק ב, הלכה א

[דף ו עמוד ב]

מתני': אלו ^ב_אדברים מתעשרין דמאי בכל מקום _{שמינים אלו גדלים בארץ ואין כמותם בחוץ לארץ.} הדבילה, והתמרים, והחרובין, האורז, והכמון. האורז שבחוצה לארץ, כל המשתמש ממנו פטור אפילו בארץ ישראל:
גמ’: תמן תנינן. ^ב_בשום בעל בכי, ובצל של רכפה, וגריסין הקילקין, ועדשין המצריות. פטורים ממעשר . המינין הללו, על ידי שיש כיוצא בהן בארץ ישראל _{שום בצל גריסין ועדשים,} צרכו חכמים ליתן להן סימן . אבל האלצרין _{אגוזי לוז,} והאפסטקין _{פיסטוקים,} והאצטרובולין, ^ב_געל ידי שאין כיוצא בהן בארץ ישראל, לא צרכו ליתן להם סימן. אמר רבי אבין° . הדא מתניתא דידן _{המשנה שלנו}, חילופא לחיוב. דהמינין האלו שמנו במשנה , על ידי שאין כיוצא בהן בחוצה לארץ, צרכו חכמים למנותן. והא יש דבילה בבוצרה? שחיקה היא. והא יש תמרין באלכסנדריא? דקיקין אינון. והא יש חרוב בביארי? גידוד _{פגום ואינו חלק} הוא. והא יש אורז בחולתא? אבתר _עפור הוא, סומק _אדום הוא. והא יש כמון בקיפרוס? עקום הוא: אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מה שאמרו חכמים שהקונה מעם הארץ מפריש דמאי , לא שנו אלא הלוקח מן ישראל. אבל הלוקח מן העובד כוכבים ומזלות, מפריש כודאי טבל . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. לא שנייא. היא הלוקח מישראל היא הלוקח מן העובד כוכבים ומזלות בכל מקרה מפריש דמאי. ממה נובעת המחלוקת? _{לדעת כולם אין לגוי כח להפקיע מחיוב תרומות ומעשרות} רבי אלעזר סבר מימר, רוב ארץ ישראל נתונה ביד עובד כוכבים ומזלות ולכן חייב להפריש כטבל ודאי . רבי יוחנן° _{בר נפחא} סבר מימר, רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל. וכשלוקח מהגוי, חוששים שמא הגוי הזה לקח מישראל, ואולי הישראל כבר הפריש, לפיכך יפריש דמאי. מנין לנו שזו הסיבה למחלוקת? אולי רבי אלעזר° _{בן פדת} לא חולק על רבי יוחנן° _{בר נפחא} במציאות, וגם הוא מודה שרוב ארץ ישראל נתונה בידי יהודים. ואפילו אם יסבור רבי אלעזר° _{בן פדת} כרבי יוחנן° _{בר נפחא} דרוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל, עדין לפי רבי אלעזר° _{בן פדת} יהיה חייב להפריש כודאי תבל , דרבי אלעזר° _{בן פדת} חש למעוט. כהדא דתני, סורקיא _{שירה של סוחרים} שהיא מסתפקת יום אחד מן האיסור, נעשה אותו היום הוכח לכל הימים. דבכל יום קים ספק האם היום לקח מן האיסור. והוי כקבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה ואסור. והכא, אף שרוב ארץ ישראל ביד ישראל. כיוון שפעמים לוקח מהגוי, נעשה הוכח לכל לקיחות וחייב לעשר ודאי . רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי _שאל. מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו? שאני אומר מעמון ומואב הוא. דכיוון שיש עמוני או מואבי בסוף העולם שבא להתגייר , נעשה אותו הגר הוכיח לכל הגרים. אלא שאני סורקיא _{שירה של סוחרים} שהיא מסתפקת יום אחד מן האיסור. כיוון ששם יש חזקת איסור ודאי. שהרי אנו יודעים בודאות שיש יום מסוים שהיא מסתפקת מן האיסור. אבל בגר, אין ידיעה ודאית שעמוני או מואבי בא להתגייר אלא רק ספק. ולכן הולכים אחר הרוב. ואף אצלנו אין ידיעה ברורה שהתגר קנה מגוי, אלא רק ספק. מספק אף ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היה צריך ללכת אחר הרוב. ואם הרוב יהודים היה צריך להתחיב דמאי ולא ודאי. לכן חייבים לאמר דרבי אלעזר° _{בן פדת} סבר מימר, רוב ארץ ישראל נתונה ביד עובד כוכבים ומזלות. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} סבר

[דף ז עמוד א]

מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל. ועוד ראיה שאף לדעת רבי אלעזר° _{בן פדת} הולכין אחר הרוב . מן הדא דרבי זעירא° שלח שאל לרבי אלכסנדריא דצדוקא° . אילין נקלווסין דהכא _{התמרים שכאן,} מה אתון משערין בהון _{מה אתם מעריכים}, רוב מן העובד כוכבים ומזלות, או רובן מישראל? אמר לו, לית אנן יכלין משערין בהון _{אנחנו לא יכולים להעריך}. רואים שאף לרבי אלעזר° _{בן פדת} לא חוששים למיעוט שהרי הוא שאל מי הרוב יהודים או גוים . מתניתא מסייע לדין _{יש בריתא שמסיעת לזה}, ומתניתא מסייע לדין _{ובריתא שמסיעת לזה}. מתניתא מסייע לרבי אלעזר° _{בן פדת} דאמר הלוקח מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ודאי, דתנן, ^ב_דהתגר בכל מקום דמאי. אימתי? בזמן שרוב מכנסו _{הסחורה שלו} מישראל _{כרבי אלעזר° בן פדת שסובר שרוב ארץ ישראל נתונה ביד עובד כוכבים ומזלות. אבל לרבי יוחנן° בר נפחא שסובר שרוב ארץ ישראל ביד ישראל, אפילו לא ידוע שרוב מכנסו מישראל צריך להיות דמאי} אבל אם היה לוקח מן העובד כוכבים ומזלות _{שאינו תגר, צריך להפריש} ודאי. מתניתא מסייע לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני, °רבי נחמיה אמר. אחד עובד כוכבים ומזלות ואחד ישראל, אחד כותי ואחד עם הארץ. אם ידוע שפעמים שהוא לוקח פעם אחת מן העובד כוכבים ומזלות פעם אחת מישראל, מפריש דמאי. _{דאמרינן מסתמא הרוב לקוח מישראל, לפי שרוב ארץ ישראל ביד ישראל כשיטת רבי יוחנן° בר נפחא.} רבי חייא בר אדא° בעי קומי _{שאל את} רבי מנא° _{בן יונה}. למה לא נשאל את האיש הזה _{את התגר} ממי לקח, ונאמר, אם לקח מישראל, נפריש דמאי. ואם לקח מן העובד כוכבים ומזלות, נפריש כודאי? תיפתר, שהיה התגר עובד כוכבים ומזלות, ועובד כוכבים ומזלות וישראל מטילין _{מציעים לו סחורה} לפניו. וכיוון שהגוי לא נאמן לאמר ממי לקח, הרי זה דמאי . התיב °רב הושעיא _{רבה בר חמא}. והא מתניתא מסייע _{בריתא זו מסיעת} לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דתני, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. הרימון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני , לא הוזכרו רימוני בדן וחציר גבע, אלא שהן מתעשרין ודאי בכל מקום. מה אנן קיימין _{באיזה מקרה מדובר}? אם בלוקח מישראל, בהדא תנינן _{בזה שנינו} שרימוני בדן וחציר גבע מעשרן ודאי? הרי יתכן שהתגר עצמו עישר . אלא כי אנן קיימין, בלוקח מן העובד כוכבים ומזלות. ודווקא רימוני בדן וחציר גבע שגדלים רק בבדן ובגבע שרובם עובד כוכבים ומזלות . הא שאר כל הדברים, אפילו לקח מתגר עובד כוכבים ומזלות מעשרן דמאי, כשיטת רבי יוחנן° _{בר נפחא} שסובר שרוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל . רבי שמואל ברבי יצחק° אמר, אין מכאן ראיה. דאפשר שעל רימוני בדן וחציר גבע התחייב להפריש כודאי טבל אף אם לוקח מתגר ישראל . תיפתר בקונה מתגר ישראל שהיה אגרונימוס _{סיטונאי} גדול, ודחוק עליו מהשלטון להיות מוכר בזול, ולכן התירו לו חכמים להיות

[דף ז עמוד ב]

מוכר טבלים, והלוקח יחוש לעצמו. לכן אף אם רוב ארץ ישראל נתונה ביד גויים, כיוון שהתגר ישראל, מסתמא גם רוב קנינו מישראל ולכן יפריש דמאי. אבל רימוני בדן וחציר גבע שאינם גדלים אלא על ידי גוים, חייב להפריש ודאי . איזהו התגר שאני תולה שהפירות שהוא מוכר אינם משלו אלא ממה שהוא קונה מאחרים? _{ועליו חלקו רבי יוחנן° בר נפחא ורבי אלעזר° בן פדת האם הקונה ממנו מפריש דמאי או ודאי} ^ב_הכל שהביא ושנה ושילש. רבי יונה° בעי _שאל, ^ב_והביא שלוש משואין כאחת, אין זה תגר. זה אחר זה, הרי זה תגר? רבי יונה° בעי. למפרע הוא נעשה תגר, או מכאן ולהבא? מה נפק מביניהון _{איזה הבדל הלכתי יהיה בין שני הטעמים}? קנה מתגר גוי ויש לו תבל ודאי משלו ובא והתקין. אין תימר מכאן ולהבא, קנה בפעם הראשונה והשניה , מעשר מזה על זה. שאני אומר משל עצמו מכר, והקונה מן הגוי מעשר ודאי. אם תאמר למפרע הוא נעשה תגר. אין מעשר מזה על זה. שהתברר למפרע שהוא תגר, ואף מה שמכר בפעם הראשונה והשניה היה דמאי. ואן מעשרין מדמאי על ודאי . _{ויש אומרים כגון שקנה מהגוי פעם ראשונה ושניה אם מכאן ולהבא נעשה תגר, מעשר ממה שקנה פעם שניה על מה שקנה פעם ראשונה ששניהם טבל ודאי. אבל אם למפרע נעשה תגר, התברר שהכל היה דמאי ואין מעשרין מזה על זה.} רבי מנא° _{בן יונה} בעי. ^ב_זהוא ובנו ופועלו, מהו שיצטרפו לשלוש משואות כאחת? האם זה כשלוש משאות והרי הוא תגר. או כהביא שלוש משאות כאחד ואין זה תגר . רבי יונה° בעי. ספינה הבאה מרומי ויש בה כמה מינין, את רואה אותה כאלו אחת? _{בכל אלה נשאר בשאלה}. מיני פירות שעליהם נאמר שחזקתם מארץ ישראל וחייב לעשר, והמינים שחזקתם מחוץ לארץ ועליהם פטור מלעשר . ^ב_חלא הילכו בהן, לא אחר הריח, ולא אחר המראה, ולא אחר הטעם, ולא אחר הדמים. אלא אחר הרוב. אם רוב המין מארץ ישראל חייב לעשר ואם רובו מחוץ לארץ פטור. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם היה יין. כגון יין חדש מחוץ לארץ ויין ישן מארץ ישראל, כיוון שההפרש בטעם ברור , הלכו בו אחר הטעם. תנן, אלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום הדבילה וכ"ו . אמר רבי מנא° _{בן יונה} . אזלית _הלכתי לקיסרין, וחמיתון נהיגין בהדא דבילתא שוריי _{וראיתי שנוהגים היתר בדבלה שחזקתה שגדלה בקסריה, וכאן מדובר אחרי ש°רבי התיר את כל המקומות שלא כבשו עולי בבל ובניהם את קסריה.} שאלית לרבי יצחק ברבי אליעזר° , ואמר לי. כך נהג זוגא° דשרייה _{שהיא מותרת}, ונהגו כולם כמותו. אמר רבי יצחק ברבי אליעזר° בשם זוגא דקיסרין° . כל דחמי מיא _{כל הכפרים ממזרח לקסריה שרואים את הים} הרי הוא כקסרין ושוריי _{ומותרים}. אית דבעי מימר _{יש שאומרים}, עד מגדל מילחא. ואית דבעי מימר _{ויש שאומרים}, עד מערת טלימון _{מעל חרבת טלימון}: אמר רבי אבא מרי° . מיליהון דרבנן אמרי כן. _{שהדבילה בקיסריה פטורה מהמעשרות.} דתני כל המינין הללו אסורין בקיסרין עד שיעשרו. החיטים, הפת, והיין, והשמן, והתמרים, האורז, והכמון. הרי אלו בשביעית היתר, בשאר שני שבוע דמאי . ולא פרשינן _הזכירו דבילה עימהון, משמע שהדבילה פטורה ממעשר. לא בגין כך _{לא בגלל שהדבלה פטורה בקסריה לא מנו אותה.} אלא בגין דתניתא _{אלא בגלל שכבר מוזכר במשנה שהדבלה חייבת. לכן לא היה צורך לחזור על זה בבריתא.} והא תנינן אורז וכמון, ופרשתנון בבריתא _{וחזרו והזכירו אותם בבריתא}? על כרחך חייבים לאמר שמותרת היא. תני, הרי אלו בשביעית היתר. ולא גזרו בהם משום ספיחין ובשאר שני שבוע דמאי _{הכוונה לגידולים שגדלו בשדות של קסריה ושאר מקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, שמדאוריתא פטורים ממעשר ומשביעית, וחכמים חייבו מעשרות ושביעית, אבל רק על הגדל בשדות ישראל} תני, הרי אלו בשביעית היתר. ויהיו בשביעית שביעית? שביעית, ישראל משמטין _{וסתם פירותיהם משל שישית} , ועובד כוכבים ומזלות פטורים, וכותים חשודים . וישראל ועובד כוכבים ומזלות רבים על כותיים. שנינו, בשאר שני שבוע דמאי. דיהודאי _{ישראל רוב ישראל} מתקנין, ועובדי כוכבים ומזלות פטורין, שלא חייבו אלא בשדות ישראל. ישראל שאינם מתקנים וכותיים שחשודים רבו על העובדי כוכבים ומזלות ומפריש דמאי _{אבל לא ודאי כי ישראל המעשרים ועובדי כוכבים ומזלות הפטורין רבים מישאל וכותים שאינם מעשרין}. עד היכן הוא גבול קסרין? עד פונדקא דעמודא, פונדקא רטיבתא _{באזור הכפר טייבה} עד כפר סבא. וצירן ודור כקיסרין. כולכסין הנמכרין בקיסרין, הרי אלו אסורים, מפני שרובן באין מהר המלך. רבי חייא בר אבא° אמר, בלבנין. ורבנן דקיסרין אמרי, באדומין. רבי זעירא° ורבי חייא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ב_ט °רבי התיר בית שאן, מפי יהושע בן זריז בן חמיו של °רבי מאיר שאמר, אני ראיתי את °רבי מאיר לוקח ירק מן הגינה בשביעית ולא חשש משום איסור ספיחין, מכאן שבית שאן לא נתקדשה על ידי עולי בבל . והתיר °רבי את כולה. אמר רבי זעירא° . הדא אמרה _{זה אומר}, אסור לבר נש למיעבד מלה בציבורא _{אסור לאדם גדול לעשות דבר בפני אנשים}. שאני אומר אולי רק אותה הגינה היתה מיוחדת לו _{שהיתה לו ל°רבי מאיר מסורת עליה שלא התקדשה,} ועל סמך זה התיר °רבי את כולה. °רבי התיר בית שאן. °רבי התיר קיסרין. °רבי התיר בית גוברין. °רבי התיר כפר צמח. ^ב_ירבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד. והיו הכל מליזין עליו שנהג היתר בדבר שנהגו בו איסור מה שקודמיו לא עשו . אמר להו, בואו ונידיין. גבי חזקיהו כתיב וכיתת נחש הנחושת _{שהפכו או ישראל לעבודה זרה.} וכי לא עמד צדיק ממשה עד חזקיהו להעבירו? אלא אותה עטרה הניח לו הקדוש ברוך הוא להתעטר בה. אף אנו, העטרה הזאת הניח הקדוש ברוך הוא לנו להתעטר בה

[דף ח עמוד א]

רבי יהושע בן לוי° הוה מפקד לטלייא _{היה מצווה לתלמיד שלו.} לא תיזבין לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא _{אל תקנה לי ירק אלא מהגינה של סיסרא}. שאף שחכמים לא חייבו מעשרות במה שגדל בשדות של גוים במקומות שלא קידשו עולי בבל. לא רצה לקחת משאר שדות גוים, שמא השדה גזולה מישראל וקרקע איה נגזלת והרי היא של ישראל. אבל מהגינה של סיסרא התיר, כיוון שסבר שהייתה שייכת מעולם למשפחתו של אותו גוי . קאי עימיה הזכור לטוב _{נגלה לו אליהו הנביא}. אמר לו, זיל _לך אמור לרבך, לית הדא גינתא דסיסרא _{אין זו הגינה של סיסרא}. דיהודא הות, וקטלו ונסביה מיניה _{של יהודי הייתה והרגו ולקח אותה ממנו}. ואין בעית מחמרא על נפשך _{ואם אתה רוצה להחמיר על עצמך} ולא לנהוג את ההיתר של °רבי שאפילו משדות ישראל מותר , אשתווי לחברוי _{השווה שדה זו לשאר שדות ותאסור גם משדה זו שאף היא גזולה מיהודים .} אמר רבי יוסי דכפר דן° בשם רבי בן מעדיה° . אלו הן המינין האסורים בבית שאן _{שחזקתן שהם באים ממקומות שקידשום עולי בבל.} הקצח, והשימשום, והחרדל, והשום, והבולכסין, האופנים השחורים, ובצלים הנמכרים, ובני המדינה הנמכרים במידה, ופול הנאגד בשיפה _בגמי, מינתה הנאגד בפני עצמה, והאסטפניני לעולם. וקפלוטות, מן עצרת עד חנוכה. מאי טעמא? אמר רבי זעירא° . מן העצרת עד חנוכה, איסור רבה על ההיתר. מן החנוכה עד העצרת, ההיתר רבה על האיסור. ולענין ספיחין, בכל ארץ ישראל ^ב_יאמראש השנה עד חנוכה אסור ספיחין. מן חנוכה עד עצרת צריכה _ספק. מן העצרת עד ראש השנה היתר ספיחין. הקישועין, והדלועין, והאבטיחים, ומלפפונות, והיין, והשמן, ותמרין אפסיות, ויש אומרים אף התורמסין, ופתחלה לעולם, הרי אלו בשביעית, שביעית. בשאר שני שבוע מה? רבי יונה° אמר, דמאי. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, ודאי. ולא פליגין. מה דרבי יונה° אמר דמאי, בלוקח מן הבלנקים _מתגרים ומסתמא הם לקחו מישראל כיון שרוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל כשיטת רבי יוחנן° _{בר נפחא} . ומה ד רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר ודאי, בלוקח מן הגינה של עובד כוכבים ומזלות שודאי לא מעשר . עד היכין בית שאן? עד פרשתא, וריצפתא, ונפשא דפנוטי, ועד כפר קרנים. וכפר קרנים, כבית שאן. אמר רבי יונה° בשם °רבי שמעון בן זכריה . אלו הם המינין האסורים בפניים _{שם מקום.} האגוזים, והאורז, והשומשמין, ופול המצרי. רבי גמליאל זוגא° אמר, אהיניות _תמרים הבכורות. אמר רבי יונה° . הדא דתימר, מתרנגול קיסרן ולמעלן. אבל מתרנגול קיסרן ולמטן, כארץ ישראל היא. תנן, אלו מתעשרין דמאי בכל מקום וכ"ו, והאורז אחד מהם. אמר רבי יונה° . היתה שדהו בחוץ לארץ זרועה ירק, ובא ומצאה אורז דומה לזה הגדל בארץ ישראל . ירק מותר, ואורז אסור. היה השדה זרוע אורז מלמעלן, וירק מלמטן, ירק מותר ואורז אסור. ולמה גזרו על מינים הללו אפילו אם גדלו בחוץ לארץ? כיוון שרוב השדות שבחוץ לארץ אינם עושות המינין הללו. ואפילו תימר רוב השדות שבחוץ לארץ עושות מינין הללו, אף על פי כן רוב המינין הללו אינן באות, אלא מן האיסור _{מארץ ישראל.} לכן גזרו עליהם אפילו אם גדלו בחוץ לארץ . תנא, האורז שבחולת אנטוכיא, מותר במקומו. כיוון שאף שם דרכו לגדול, ורוב האורז הנמכר שם גדל שם . °רבי אלעזר ברבי יוסי התיר עד בורן. רבי יונה° בעי _שאל. וכמדתה לכל רוח?: אילו עיירות אסורות בתחום צור. שצת, ובצת, ופי מצובה, עלייתה, וחנותה תחתייה, ובית כריא, וראש מנא, ואמון, ומזי. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. הדא דאת אמר, בראשונה. אבל עכשיו. _{יש עוד מקומות שהיו מותרות ויתישבו בהם יהודים והם אסורות} סוסיתה, עיינש, ועין תרע, ורם ברין, ועיון, ויערוט, וכפר, וחרוב, ונוב, והכפיה, וכפר צמח. °רבי התיר כפר צמח. רבי אימי° _{אמי בן נתן} בעי. ולא ממעלי מסין הן? רבי אמי° _{בן נתן} הקשה כיוון סבר רבי אימי° _{אמי בן נתן}, מעלי מסין כמי שנתכבשו על ידי עולי בבל. אילו עיירות שהן מותרות בתחום צור. נכי צור, וצייר

[דף ח עמוד ב]

וגשמיו, וזיזין ויגדי חמס, ודבב חרבתיה, וכרכה

[דף ט עמוד א]

דבר חזרג. חד תגר _{סוחר אחד} טעין דצמוקין עאל לטבריא. שאל גמליאל זוגא° לרבי אבא בר כהנה° האם חייבים במעשרות? אמר לו. אין כל ארץ ישראל עשוי משאוי אחד של צמוקין. ואין כל ארץ ישראל עשוי משאוי אחד של צמוקין? אלא כן כך אמר ליה. אין מקום אחד בארץ ישראל, עושה משאוי אחד של צמוקין. חד בר נש אייתי _הביא בשביעית חדא אשפלה _קופה דקפלוטין לרבי יצחק בר טבליי° _{שגר במקום שלא קדשו עולי בבל ולא גזרו על ספיחין.} שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא} האם צריך לחשוש שמא הובאו ממקום שקים בו איסור ספיחים . אמר לו, פוק _לך שאל לחנניה בן שמואל° דתנייתא ליה _{לימדתי אותו דין זה}. נפק ושאל ליה, אמר לו מתנייתא לא חמי לי _{משנה הוא לא הראה לי}, שמועה אמר לי. דאמר רבי ייסא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. איתפלגין °רבי ו°רבי אלעזר ברבי שמעון . חד אמר שהולכים אחר מקומו של התגר ותולים שמשם הביא. ואם במקומו נהוג אסור ספיחין, אסור. וחרנה אמר, הולכים אחר מעמדו _{היכן שהוא עכשיו. וכיון שאותו מקום היה היתר ספיחין, אין לחוש.} רבי אבהו° אמר. °רבי אמר אחר מקומו _{ואם בא ממקום שנוהג בו איסור ספיחין אסור אף אם מוכר במקום שלא נוהג בו איסור ספיחין.} והורי לי רבי יוחנן° _{בר נפחא} למעשה כהדא ד°רבי אלעזר ברבי שמעון דהולכין אחר מעמדו _{המקום בו הוא נמצא כעת.} הדא דתימא _{מה שנאמר שהולכים אחר מקום שעומד,} באילין אשפלתא _קופה. ולפי שהוא דבר מועט, תולים שקנה באותו מקום. ברם באילין טוענייא _{מטען גדול} , כל עמא מודיי _{כולם מודים} שהולכים אחר מקומו. היה מקומו ומעמדו היתר, והוא עתיד להעבירו דרך איסור. אותו האיסור, כמי שלא העבירו ומותר. רבי אבא בר כהן° בעי קומי _{שאל את} רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא כן אמר רבי חייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי וחבירו הלכה כ°רבי ? ואמר רבי יונה° , אפילו °רבי אצל °רבי אלעזר ברבי שמעון . ואיך פסק רבי יוחנן° _{בר נפחא} הלכה כ°רבי אלעזר ברבי שמעון  ? אמר לו . מה את בעי _{מה אתה רוצה} מרבי יוחנן° _{בר נפחא}? רבי יוחנן° _{בר נפחא} כדעתיה. דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, קל הקילו בשביעית שהיא מדבריהם. אית דבעי מימר _{יש שרצו לאמר}, נצטרפה דעתו של רבי יוחנן° _{בר נפחא} עם °רבי אלעזר ברבי שמעון וירבו על °רבי :

ירושלמי דמאי, פרק ב, הלכה ב

מתני': ^ב_יבהמקבל עליו להיות נאמן _{למעשרות שאם ייעיד על פירות שהם מעושרים יהיה נאמן.} מעשר את שהוא מוכר, ואת שהוא אוכל, ואת שהוא לוקח, ^ב_יגואינו מתארח אצל עם הארץ. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, המתארח אצל עם הארץ נאמן. אמרו לו. על עצמו אינו נאמן, כיצד יהא נאמן על של אחרים?:
גמ’: תנן, המקבל עליו להיות נאמן. מעשר את שהוא מוכר, ואת שהוא אוכל, ואת שהוא לוקח. מאי את שהוא לוקח? מה שהוא לוקח על מנת לאכול. והא תנינן _{והרי כבר שנינו} את שהוא אוכל? אלא את שהוא לוקח על מנת למכור. והא תנינן _{והרי כבר שנינו} את שהוא מוכר? אלא את שהוא לוקח על מנת למכור ואת שהוא מוכר מפירות מכנסו _משלו. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. המתארח אצל עם הארץ נאמן . תני, אמר °רבי יודה . מימיהן של בעלי בתים, לא נמנעו להיות מתארחין אצל בעלי בתים חביריהם אף שהם עמי הארץ. אף על פי כן, נוהגין בפירותיהם מתוקנין בתוך בתיהן. _{מכאן שהמתארח אצל עם הארץ לא הפסיד את נאמנותו.} אמר רבי יונה° . חבר שמתארח אצל עם הארץ אינו מפסיד את נאמנותו, לפי שחברין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל. שכשמתארחים אצל עם הארץ מתקנים את מה שהם אוכלים . רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר. חברים המתארחים אצל עם הארץ אינם מפסידים את נאמנותם. שאף על פי שחבירין שמתארחים אצל עם הארץ חשודין לאכול, אינן חשודין להאכיל. מתניתין פליגא _{המשנה שלנו חולקת} על רבי יונה° שאומר שחברים לא חשודים לאכול לא מעושר. דתנן , אמרו לו. על עצמו אינו נאמן, היאך יהא נאמן על של אחרים? מיליהון דרבנן _{דבריהם של חכמים} מסייעין על רבי יוסי° _{בר זבידא}. דאמר רבי חנינא° _{בר חמא} אמר רבי ייסא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא אמר °רבי יודה שהמתארח אצל עם הארץ נאמן , אלא בסוף לאחר שחזר לביתו . אבל בתחילה כשנמצא בבית עם הארץ , אוף °רבי יודה מודי שאינו נאמן . אין תימר חברין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל, מה בין בתחילה מה בין בסוף? תני, ^ב_ידהמקבל עליו להיות נאמן חוץ מדבר אחד _{כגון שאינו מתקן מה שקונה על מנת למכור,} אין מקבלין אותו. החשוד על דבר אחד, חשוד על הכל. °רבי יודה אומר. אינו חשוד

[דף ט עמוד ב]

^ב_טואלא על אותו דבר בלבד: תני, הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות _{אפילו אם לא קיבל על עצמו בפני שלושה להיות נאמן על המעשרות.} תניתא רבי ינאי בי רבי ישמעאל° להא _{לימד את הבריתא הזו} והסביר. שמה שאמרנו שהנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות , הדא דתימר, לאדם המתארח אצלו, שאינו צריך לחשוש שמא יאכיל אותו דברים שאינם מעושרים. שכשם שמקפיד על טהרה, ודאי מקפיד על מעשרות. אבל כשמוכר לרבים , ^ב_טזאינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים. רבי זעירא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ב_יזאפילו חבר ששלח לחבר, צריך לעשר. רבי זירא° בעי קומי _{שאל את} °רבי יסא . אפילו כגון אני לרבי שמואל בר רב יצחק° , ורבי שמואל ברבי יצחק° לי? אמר לו. מה את בעי _{מה אתה רוצה} מרבי שמואל ברבי יצחק° , דכל מה דהוא אכל משוקא הוא אכל. וכיוון שאינו קונה דבר שאינו מעושר, גם כשהוא שולח אין צריך לעשר אחריו . ^ב_יחהוא נאמן ואשתו אינה נאמנת, לוקחין ממנו ואין מתארחין אצלו. אבל אמרו, הרי הוא כדר עם הנחש בכפיפה. ^ב_יטאשתו נאמנת והוא אינו נאמן. מתארחין אצלו ואין לוקחין ממנו. אבל אמרו, תבוא מאירה למי שאשתו נאמנת והוא אינו נאמן. תני, ^ב_כלא ישמש חבר במשתה עם הארץ. ולא בסעודת עם הארץ, אלא אם כן היה הכל מתוקן ומעושר תחת ידו, ואפילו מניקת של יין _{חבית של יין שמספק ממנה לאורחים חייב לעשר. ולא יסמוך על מה שמעשר את מה שמגיש לפניהם, שמא אחר יראה אותו מסתפק מהחבית ויחשוב שהיא מעושרת.} ואם רואים חבר משמש במשתה עם הארץ ובסעודת עם הארץ, הרי זו חזקה למעשרות. ראו אותו מיסב, אינה חזקה. אני אומר, על התנאים שבלבו הוא מיסב. _{שאולי התנא שהמעשר על הפירות שהוא אוכל יחולו על פירות במקום אחר}. ^ב_כאבנו מיסב אצלו, צריך לעשר על ידיו _{והבן יכול לסמוך שאביו עישר}. חבירו, אין צריך לעשר על ידיו שאין הוא אחראי על חבירו :

ירושלמי דמאי, פרק ב, הלכה ג

מתני': ^ב_כבהמקבל עליו להיות חבר. אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש. ואינו לוקח ממנו לח. ואינו מתארח אצל עם הארץ, ולא מארחו אצלו בכסותו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף לא יגדל בהמה דקה, ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק. ולא יהא מיטמא למתים. ומשמש בבית המדרש. אמרו לו, לא באו אלו לכלל:
גמ’: תנן, אינו לוקח ממנו לח. הא יבש מותר. מאי טעמא? לפי שעמי הארץ נאמנים על ההכשירות . ותני כן. ^ב_כגנאמן עם הארץ לומר, הפירות הללו לא הוכשרו _{שלא באו במגע עם אחד משבע משקין יין דבש שמן חלב טל דם מים.} אבל אינו נאמן לומר הוכשרו, אלא שלא קבלו את הטומאה _{לפי שאינו בקיא בדיני טמאה.} תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אף לא יגדל בהמה דקה. ממה שאמר °רבי יהודה _{בר עילאי} אף מכלל דהוא מודי בקמייתא _{על הקודמים} ואף בזה שאינו מתארח אצל עם הארץ . לית הדא פליגי עלה דרבי יונה° ? דרבי יונה° אמר שלפי °רבי יהודה _{בר עילאי}, חבירין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל, לכן אף כשמתארח אצל עם הארץ לא איבד את נאמנותו. לפי שיכול להיזהר ולעשר מה שנותנים לו. ולמה כאן °רבי יהודה _{בר עילאי} מסכים שחבר שהתארח אצל עם הארץ, איבד את נאמנותו. ולא אומרים שהוא יכול להיזהר ולאכול רק דברים יבשים שלא הוכשרו? התם במעשרות יכול לתקן. אבל כאן בטהרות החמירו שמא יטמא גופו מבגדי עם הארץ ויבא הוא עצמו ויטמא טהרות, ומזה קשה להיזהר. לכן תקנו שלא התארח אצלו כלל . ואפילו על דרבי יוסי° _{בר זבידא} לית הדא פליגא _{אין זה חולק}. דאף שרבי יוסי° _{בר זבידא} אמר חבירין חשודין לאכול ואינן חשודין להאכיל, כאן אסרו, דתמן למעשרות אבל הכא לטהרות. ובטהרות החמירו יותר. כדתנן , הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות _{אבל הנאמן על המעשרות אינו נאמן על הטהרות.} תנא, ^ב_כדכל הבא להיות חבר, צריך לקבל עליו את כל הנאמר במשנה, אפילו אם הרוצה להיות חבר הוא תלמיד ^ב_כהחכם. אבל חכם שישב בישיבה ומרביץ תורה ברבים, אינו צריך לקבל

[דף י עמוד א]

עליו, שכבר קיבל עליו משעה שישב. אמר רבי אילא° _אילעא. והוא שקיבל עליו משעה ראשונה. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. אי בשקיבל עליו משעה ראשונה, למה לי חכם _{מה מיוחד בחכם?} אפילו עם הארץ. אתיא דרבי אילא° _אילעא שאמר שאפילו חכם אינו נאמן עד שיקבל על עצמו להיות נאמן כשיטת ריש לקיש° . דרבי שמעון בן לקיש° הוה סלק _{היה הולך} לגבי אילין דבית רבי ינאי° _הכהן. והוו נשייא חזיין ליה _{והיו הנשים רואות אותו}, וערקין מן קמוי _{ובורחות מפניו} שלא ייטמא מבגדיהן . אמר לון, אבא לכון בייתא ואינכם צריכות לחשוש שמא תטמאו אותי, לפי שעם הארץ אני אצל טהרות, מכאן שאף חכם יושב בישיבה אם לא קיבל על עצמו, הרי הוא כעם הארץ. תני _{הרוצה להתקבל כחבר} ^ב_כוהוא, נענה _{צריך לקבל בפני} לחבורה של שלושה חברים . ובניו ובני ביתו נענין לו _{צריכים לקבל בפניו.} אית תניי תני הוא ובניו ובני ביתו נענין _{צריכים לקבל בפני} לחבורה. ולא פליג _{והוא אינו חולק}. כאן _{הבריתא שאמרה שהבנים מקבלים בפני אביהם} בטפולין לאביהן, וכאן _{הבריתא שאמרה שהבנים מקבלים בפני חבורה} כשאין טפולין לאביהם. תני °רבי חלפתא בן שאול . גדולים נענין לחבורה. קטנים נענין לו. תני, ^ב_כזמקריבן לכנפיים, ואחר כך מלמדין לטהרות. מה הכוונה שמקריבן לכנפיים? אמר רבי יצחק ברבי אלעזר° , הכוונה שבתחילה מלמדים אותו להיזהר מטומאות קלות כטמאת ידים ונקראו מדפות _{מלשון קול עלה נידף} והסטות _{טומאת מגע}. ואחר כך מלמדין לטהרות, הכוונה שמלמדים אותו איך להקפיד על טהרת תרומות ומעשרות . בראשונה היו אומרים. ^ב_כחחבר שנעשה גבאי המלך לגבות מיסים , דוחין אותו מחבורתו, לפי שפעמים הם גובים שלא כדין . יצא מגבייתו, הרי הוא כחבר. אמר רבי חייא בר בון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. חבר שיצא חוצה לארץ, אין דוחין אותו מחבורתו. וכשחוזר קמן _לפנינו לארץ ישראל , אין צריך קירוב:

ירושלמי דמאי, פרק ב, הלכה ד

מתני': ^ב_כטהנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה. ^ב_להחנוונין אינן רשאין למכור את הדמאי וכל המשפיעין במידה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה:
גמ’: תנן, הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה _{משמע שעל הנחתום להפריש.} ותמן תנינן הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר _{משמע שעל הלוקח להפריש.} התם את אמר הלוקח מפריש, והכא _וכאן את אמר הנחתום מפריש? רבי יונה° אמר איתפלגין _חלקו רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. חד אמר, כאן במשנה שלנו מדובר בנחתום חבר ^ב_לאשעושה בטהרה וחייבו אותו חכמים להפריש ולא רצו לחכות עד שהלקוח יפריש שמא תטמא בינתיים . וכאן במשנה שאמרה שהלוקח מן הנחתום צריך להפריש מדובר בנחתום עם הארץ שעושה בטומאה. וחרנה אמר, כאן בנחתום שעושה במידה דקה ומרויח הרבה לכן חיייבו אותו לעשר וכאן בנחתום שעושה במידה גסה ומרויח מעט לכן הלוקח יעשר . ולא ידעון מאן אמר דא ומאן אמר דא _{ולא יודעים מי מהם אמר את זה ומי אמר את זה}. מן מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, למה חייבו חכמים את הנחתום להפריש את אלו? מפני הטהרות. הוי רבי אלעזר° _{בן פדת} הוא דאמר, כאן במידה דקה כאן במידה גסה. וקשיא על דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם בעושה בטהרה, יפריש על הכל. ולמה אינו מפריש מעשר שני? _תשובה בדין היה שנקל עליהם שלא יפרישו כלום, לפי שהיו שוטרי המלך דוחקים בהם להוזיל את המחיר. ולמה חייבום להפריש את אלו? לפי שאין מוסרין טהרות לעם הארץ _{לפיכך חייבו חכמים נחתום חבר שיפריש תרומת מעשר וחלה שמא הלוקח ממנו לא יקפיד להפרישם בטהרה.} וקשיא על דרבי שמעון בן לקיש° . אם במשנה מדובר בעושה במידה דקה, יפריש על הכל ולמה אינו מפריש מעשר שני? _{נשאר בשאלה}

[דף י עמוד ב]

תנן, החנוונים אינם רשאים למכור דמאי. חברייא אמרי בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אמר. לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. התיב _הקשה רבי יוסי° _{בר זבידא}. והא מתניתא פליגא דתנן, _{בהמשך המשנה שלנו} וכל המשפיעין במידה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה. ממה שהוזכרו גם מוכרי תבואה וגם ממה שנאמר כגון משמע שיש חורנין _אחרים ולא רק סיטון? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא על הדא רבי אילא° _אילעא אמר הדא מילתא שהמשנה כדעת °רבי מאיר , אלא על הדא. דתני, ^ב_לבבמה דברים אמורים _{שהקלו על הנחתום מפני ששוטרי המלך דוחקים בהם?} בזמן שהוא מוכר בחנותו, או על פתח חנותו _{במקום גלוי שהשלטון יודע}. אבל אם היה מוכר בפלטר, או בחנותו שהוא סמוך לפלטר _{בצנעה ואין השלטון דוחק בו שם למכור בזול, או ששם הוא מוכר במידה קטנה ביוקר} מעשר על הכל. עליה אמרו חברייא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אמר, לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. היידן °רבי מאיר ? ההיא דתנינן לבתרה _{המשנה הבאה} . דתנן, °רבי מאיר אומר. את שדרכו למוד בגסה _{בכמויות גדולות} ומדד בדקה _{מכר פעם אחת בכמות קטנה כמו שמוכר חנווני,} טפלה גסה לדקה _{וכשמכר בכמות קטנה כחנווני חייב להפריש את כל המעשרות} דברי °רבי מאיר . רבי חיא° חולק ותני . את שדרכו להימדד בגסה ומדדו בדקה, טפילה דקה לגסה. וכאן נחתום שמוכר בפלטר או בחנות במידה דקה אף שבדרך כלל הנחתום מוכר במידה גסה, כשהוא מוכר בדקה טפילה היא גסה לדקה וחייב להפריש הכל כדעת °רבי מאיר . חברייא אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הטעם שהחנווני מעשר את הכל , מפני התינוקות שקונים אצלו, דלא ייכלון _{שלא יאכלו} טבל. רבי אילא° _אילעא אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מידה דקה ^ב_לגהואיל והמוכר משתכר, המוכר מפריש. מידה גסה הואיל והלוקח משתכר, הלוקח מפריש.

[דף יא עמוד א]

מתניתא מסייע לדין, מתניתא מסייע לדין. מתניתא מסייע לחברייא דתנן, °רבי נחמיה אמר, את שהוא טפל לדקה כדקה. ואת שהוא טפל לגסה כגסה. _{משמע שאין זה תלוי בריווח אלא ברגילות. כיוון שהתינוקות מצוים אצל הרגיל למכור בדקה חייבו אותו להפריש תמיד.} מתניתין מסייע לרבי אילא° _אילעא דתני °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אמר, המוכר בגסה מדד לו בדקה, חייב. אפילו לא מדד לו אלא סאה ורובע, צריך לעשר את אותו הרובע _{וזו ראיה שחכמים חייבו את המוכר במקרה שהרווח שלו ולא מפני התינוקות. שהרי המוכר תמיד במידה גסה אין תינוקות מצויים אצלו. ואף על פי כן כשמודד במידה דקה כיוון שהמוכר מרוויח הוא צריך לעשר את אותו רובע} רבי זירא° אמר. חשבון שכר ביניהן, ומי שמרוויח יותר יפריש. כגון מדד לו סאה לענין רביעין _{כגון שקנה סאה ורבע ושילם לו עבור חמישה רבעים,} הואיל והמוכר משתכר שמכר לו במחיר רבעים, לפיכך המוכר מפריש. מכר לו רביעין לענין סאה _{שמכר לו במחיר סאה ועוד רבע סאה} הואיל והלוקח משתכר, הלוקח מפריש:

ירושלמי דמאי, פרק ב, הלכה ה

מתני': °רבי מאיר אומר. את שדרכו למדוד בדקה ומדדו בגסה, טפילה דקה לגסה. ואת שדרכו למדוד בגסה ומדדו בדקה, טפילה גסה לדקה. ^ב_לדאיזו היא מידה גסה? ביבש שלשה קבין. ובלח דינר. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. ^ב_להסלי תאנים, וסלי ענבים, וקופות של ירק. כל זמן שהוא מוכרן אכסרא _באומד, פטור:
גמ’: תנן, איזו היא מידה גסה? ביבש שלשה קבין, ובלח דינר . על דעתיה דהאי תנא, נתנו שיעור ליבש ולא נתנו שיעור ללח. נתנו שווי דמים ללח ולא נתנו שווי דמים ליבש. תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. הין, מידה גסה. מן ההין ולמטן, מידה דקה. שוה טמן _מטבע מידה דקה . מן הטמן ולמעלה, מידה גסה. על דעתיה דהדין תניא. נתנו שיעור ללח, ולא נתנו שיעור ליבש. נתנו דמים ליבש, ולא נתנו דמים ללח. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי שמעון בן יהוצדק° . ^ב_לו תנאי בית דין הוא שתהא תרומת מעשר משל מוכר, ומעשר שני משל לוקח. מה אנן קיימין? אם במידה דקה, הואיל והמוכר משתכר, המוכר מפריש. ואם במדה גסה, הואיל והלוקח משתכר, הלוקח מפריש. ולמה אמרה המשנה שתרומת מעשר משל מוכר, ומעשר שני משל לוקח? אמר רבי בון בר חייא° תפתר במוכר לו מכנסו _{מהתבואה שהוא מגדל}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} , אפילו תימר שמדובר שהוא מוכר לו שלא מהכנסו, באומר בדעתו. _{שהודיעה לקונה שלא נתקן.} הייתי חושב שכיוון שהסיבה שבמוכר במידה דקה המוכר מעשר זה כדי שלא יכשלו התינוקות, ולכן תקנו שהמוכר מפריש תמיד. אבל המוכר לאדם מבוגר אם הודיע לו שהפירות אינם מתוקנים יהיה פטור. קמשמע לן שאף על פי כן אמרו לו תניי בית דין הוא שתהא תרומת מעשר משל מוכר ומעשר שני משל לוקח. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי הושעיא° . תניי בית דין הוא שהחלב משל טבח, וגיד הנשה משל לוקח. הנהיג רבי אבהו° בקיסרין, שיהו שניהן משל לוקח. בגין דיהוון מרבין טבאות _{לגרד את החלב טוב.} שכיוון שהטבח יודע שאין זה על חשבונו, ינקר היטב ,

הדרן עלך פרק אלו דברים

פרק שלישי - מאכילין את העניים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי דמאי, פרק ג, הלכה א

מתני': ^ג_אמאכילין את העניים דמאי, ואת האכסניא דמאי. °רבן גמליאל _דיבנה היה מאכיל את הפועלים דמאי. גבאי צדקה. °בית שמאי אומרים. נותנין את המעושר לשאינו מעשר, ואת שאינו מעושר למעשר. נמצאו כל אדם אוכלין מתוקן. וחכמים אומרים

[דף יא עמוד ב]

^ג_בגובין סתם. ומחלקין סתם. והרוצה לתקן, יתקן:
גמ’: תנן, מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי . אמר רבי יונה° . מתניתין בעניי חברים, שברור לנו שהם יעשרו . ובאכסניא כ°רבי יהושע _{בן חנניה שהיה תלמיד חכם וידע מתי חייב לעשר ויתקן לעצמו} , דתני. מעשה ב°רבי יהושע _{בן חנניה} שהלך אחר °רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל. והיו אותן בני עיירות מביאין להן פירות _{ישר מהשדה שלא התכוונו למכרם ולא ראו פני הבית כך שעדין לא חל עליהם חובת מעשרות}. אמר להן °רבי יהושע _{בן חנניה} . אם נלון כאן _{נחשב כאילו ראו פני הבית שעכשיו אנו הבעלים של הפירות ומקום הלינה הוא ביתינו}, חייבים אנו לעשר. ואם לאו, אין אנו חייבין לעשר. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר. אפילו בעניי עם הארץ היא מתניתא. דאם אמר את בעניי חברים, נמצאת נועל דלת בפני עם הארץ, שכולם יעדיפו לתת לעני חבר שמקבל לא מעושר ומה שהם נתנו נראת מתנה יפה . מה מקיים רבי יוסי° _{בר זבידא} לאכסניא? _{הרי לא שייך הטעם שלא תנעל דלת בפני עמי הארצות.} רבי יוסי° _{בר זבידא} יעמיד את המשנה באכסניא גוי כהדא דתני, כתיב (ויקרא בהר כה ו) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עימך. ותני . הגרים עמכם. לרבות את האכסניא שמותר להאכילם מפירות שביעית . רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר, זו אכסניא של עובדי כוכבים ומזלות. אף מה שנאמר במשנה מאכילין את האכסניה דמאי, מדובר באכסניה של גויים כגון חיילי המלך, וקא משמע לן שמותר להאכיל אותם דמאי אף שפורע חובו בדמאי. תני , ^ג_גצריך להודיע. על דעתיה דרבי יונה° , דהוא אמר בעניי חברים היא מתניתא, ניחא שצריך להודיע כדי שיעשרו . על דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא} דהוא אמר, בעניי עם הארץ היא מתניתא. אפילו מודיעו, מהו מועיל הרי עם הארץ לא יעשר? מפני אחד שמתקן. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לרבי יונה° שסובר שהמשנה מדברת בעניי חברים, ואף על פי כן לא התירו להאכיל אותם אלא דמאי, אבל טבל אסור לפי שאסור לפרוע חובו בטבל. משמע שצדקה נקראת חובה . הדא אמרה אילין דיהיבון צדקה בביתין _{אלו שנותנים צדקה בביתם}, אסור ליתן להם מדמי שביעית. שהוא כפורע חובו מדמי שביעית. כהדא דתני, ^ג_דאחד שביעית ואחד מעשר שני, אין נפרעין מהן מלוה וחוב. ואין עושין מהן שושבינות. ואין משלמין מהן תשלומים, ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבית הכנסת שזה כחוב . אבל משלמין מהם דבר של גמילות חסד. וצריך להודיע כדי שינהג בהם קדושת שביעית, וכדי שלא יגנוב את דעתו שלא יחשוב שנותן לו חולין משלו .

[דף יב עמוד א]

תנן, °רבן גמליאל _דיבנה היה מאכיל את הפועלים דמאי . _{משמע שהפועל חייב להפריש.} תמן תנינן. ^ג_הפועל שאינו מאמין לבעל הבית _{משמע שבעל הבית חייב להפריש,} נוטל גרוגרת אחת ואומר, זו ותשע הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל. וזו, עשויה תרומת מעשר עליהן, ומעשר שני באחרונות, ומחולל על המעות. הכא את אמר, הפועל מפריש. והכא את אמר בעל הבית מפריש? אמר רבי יונה° . תמן במאכילו מן המנויין _{עם ארחיו ובני ביתו} שאין זה נראה כפורע חוב, ברם הכא במאכילו מן האבוס, וכיוון שנותן לפועלים בפני עצמם, חייב לעשר שנראה כפורע חובו . רבי זריקן° ורבי שמעון בר ווא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ג_ורופא חבר שהיה מאכיל לחולה עם הארץ, נותן לתוך ידו ואינו נותן לתוך פיו בדמאי. אבל בודאי, אפילו לתוך ידו אסור. וכל מה שהתירו לתת לתוך ידו בדמאי, זה דווקא אם האוכל היה משל חולה. אבל משל רופא, אפילו דמאי אסור. בישראל. אבל בבן נח, אפילו בודאי מותר שהגוי אינו מוזהר על טבל. אבל משל רופא אסור אפילו לגוי ואפילו דמאי, לפי שפורע חובו בדמאי . ^ג_זאם היה אבר מן החי, אפילו משל חולה אסור, שלא יבא לידי תקלה. תנן, °בית שמאי אומרים. נותנין את המעושר לשאינו מעשר, ואת שאינו מעושר למעשר, נמצאו כל אדם אוכלין מתוקן . וקשיא על ד°בית שמאי

[דף יב עמוד ב]

בגין דהוא כשר יפסיד _{שהרי הוא צריך להפריש חלק ממה שקיבל? תשובה} נותן לו תוספת כדי תיקונו. מה טעם ד°בית שמאי שאין נותנים לעם הארץ צדקה דמאי, הרי ברישא תנן מאכילין את הענים דמאי _{ולשיטת רבי יוסי° בר זבידא אפילו בעני עם הארץ?} מה שאמרו °בית שמאי בצדקה שניתנת לעניי העיר. ואם ניתן לעניים עמי הארץ מעושר, נמצא שאתה גודרו שיאכל רק מעושר. אבל המשנה שאמרה שמאכלים את העניים דמאי, מדובר בעני העובר ממקום למקום. דאפילו תגדרנו שלא יאכל דמאי , עכשיו יכול את לגודרו. לאחר זמן, אין את יכול לגודרו. מה טעם דרבנן? אם מדקדק את אחריו לחפש מי שמעשר ולתת לו לא מעושר, ומי שלא מעשר לתת לו מעושר, עם הארץ יראה שאת מה שהוא נותן מניחים בקופה מיוחדת , ואף הוא ממעט בצדקה. ^ג_חגבאי צדקה ביום טוב לא יהו מכריזין בבתי כנסת כדרך שמכריזין בחול. אבל גובים בצנעה, ונותנין לתוך חיקו של עני. ומחלקין לכל שכונה ושכונה בפני עצמה מה שגבו בתוכה . ^ג_טגבאי קופה בשביעית. לא יהו מדקדקין שלא ללכת לחצירות של חשודים להיות אוכלי שביעית. אלא הולכים, ואם נתנו להן פת, מותר. שלא נחשדו ישראל להיות נותנין פירות שביעית _{שידעו שאסור} אלא או מעות או ביצות _{בצים או מוצרים שניקנו בכסף שביעית, וטעו לחשוב שלא נתפסת קדושת שביעית בדמים .לכן אם נתנו מאכלים מותר לקבל מהם} אמר רבי חנינא° _{בר חמא} בשם רבי פנחס° . הדא דתימר, במקום שזורעין ולא אוכלין. לאכול אינם חשודין כל שכן להאכיל. כהנים המגבלין בטהרה לעמי הארצות, לא יהו מדקדקים שלא להיכנס לחצירות של אוכלי שביעית. לגבל עיסתם ולהפריש את חלתם בטהרה . אית תניי תני, מדקדקין שלא להיכנס . אמר רבי פנחס° . מאן דתני מדקדקין שלא להיכנס , מפני חלתן, שמא היא שביעית . מאן דאמר אין מדקדקין, מפני שאם הכהנים לא יפרישו לעם הארץ את החלה נמצאתה מבריחו לכהן מן איסור שביעית הקלה, ומכניסו לעם הארץ לחמורה, שיאכל בלי להפריש חלה. ^ג_ידטבל בעון מיתה, ושביעית בלא תעשה. כיצד הוא עושה _{הרי אינו יכול לאכול את החלה שמא היא שביעית?} אמר רבי חונה° . מביא כהן חשוד ומאכילה לו. ולא נמצא מוסר טהרות לעם הארץ? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. מביא כהן חשוד, ומטבילו ומשמרה עד הערב, ומאכילה לו. ולא נמצא מחזיק יד עוברי עבירה שהרי נותן לחשוד על השביעית לאכול שביעית? אמר רבי שמעון בר סני° בשם רבי אחא° . משמרה עד ערב הפסח ושורפה:

[דף יג עמוד א]

ירושלמי דמאי, פרק ג, הלכה ב

מתני': ^ג_יאהרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו. לא ישליך עד שיעשר. ^ג_יבהלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר. לא יחזיר עד שיעשר. שאינו חסר אלא מנין _{לדעת כמה חייב לשלם.} היה עומד ולוקח וראה טעון אחר יפה ממנו, מותר להחזיר, מפני שלא משך:
גמ’: תנן, הרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו. לא ישליך עד שיעשר. משמע שאפילו אם משליך כמות גדולה חייב לעשר . אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אמר. לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דברי הכל היא. שנייא היא, שהמבקיר מבקיר בגסה. והזוכה זוכה בדקה. שהמוצא מגביה מעט כל פעם . _{ואף לחכמים שאמרו שכל המשפיעים במידה גסה פטורים מלעשר. זה דווקא כשגם הלוקח לוקח במידה גסה. אבל כאן כשהזוכה זוכה במידה דקה, חייב לעשר.} ולית הדא פליגי על ד°רבי מאיר ? ד°רבי מאיר אמר, כיון שאדם מבקיר דבר, הפקרו הפקר אף כשלא זכה בהם אדם. נמצא שבניגוד לקנין שצריך גם את הקונה, ושייך לאמר שאם הקונה קונה בדקה יהיה המוכר חייב לעשר. הפקר לעומת זאת לדעת °רבי מאיר לא תלוי בזוכה. אם כך למה זה משנה אם הזוכה זוכה בדקה. די שהמפקיר הפקיר בגסה? שנייא היא שהזוכה זוכה בדקה , ואין המפקיר מפקיר בגסה. שאינו משליך הכל בפעם אחת אלא כל פעם משליך מעט לפי כובד משאו . ועל ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} לית הדא פליגי _{האם זה לא חולק}? ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר. אין ההפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה. נמצא שמה שהבעלים הפקיר מעט מעט, לא יצא מתחת ידו אלא לבסוף בבת אחת כאשר המוצא זכה בהם. נמצא שהוציא מתחת ידו מידה גסה, ולמה הוא חייב לעשר? שנייא היא שהזוכה זוכה בדקה, שכל פעם מגביה מעט. ואין המפקיר מפקיר בגסה, שכיוון שהזוכה זוכה מעט מעט, אף מיד המפקיר יוצא מעט מעט. תנן, הלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר, לא יחזיר עד שיעשר, שאינו חסר אלא מנין. מאי שאינו חסר אלא מנין? אמר חזקיה° . אם הלוקח יעשר אינו מפסיד את הבעלים, דאינו מחסר לבעלין, אלא כשחסרו מניין אגודות. אבל כשנוטל מכל חבילה מעט אינו חסר כלום ותנן , כיצד הוא עושה? נוטל מן העלין ומתקן. ואינו אסור משום גזל? כהדא. דרבי שמעון בר כהנה° הוה מסמיך לרבי אלעזר° _{בן פדת}. עברון על חד כרם. אמר לו, אייתי לי חד קיסם מחצד שיניי _{לחצוץ שיני}. _{מהקרשים שגדרו את הכרם.} חזר ואמר ליה, ^ג_יגלא תיתי לי _{אל תביא לי} כלום. דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן _{שאם יבא כל אדם ויעשה כך}, הא אזיל סייגא דגוברא _{הרי הלך הגדר של אותו אדם}. רבי חגי° הוה מיסמך לרבי זעירא° . עבר חד טעון חד מיכיל דקיסין _{חבילה של עצים}. אמר לו, אייתי לי חד קיסם מחצד שיניי _{תביא לי קיסם אחד לחצוץ את שיני}. חזר אמר ליה, ^ג_ידלא תיתי לי _{אל תביא לי} כלום. דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן הא אזילא מיכלא דגוברא _{הרי הלך החבילה של אותו אדם}. לא דרבי זירא° כשר כל כך, אלא מילין דיוצרן שמיע לן ניעבדינן. _{שכך ההלכה מעיקר הדין ולא מידת חסידות.}

[דף יג עמוד ב]

רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כיון שמשך, קנה. שלא היה חסר אלא ממני ליה _{לספור אותם לדעת כמה חייב לשלם,} וכשמחזיר הוי כמוכר שחייב לעשר . כיצד הוא עושה? נותן דמי אחת מהן ומתקן. ולא נמצא עושה תקלה לבאים אחריו, שיבואו לעשר מן הפטור על החייב? עושה המוכר את המעושרות ציבור לפניו. למה הצרכנו את המוכר לעשות ציבור נפרד למעושרות . ויקבע את המעושרות בתוך שאר פירותיו ולא יחשוש שמא הקונה יעשר מהפטור על החייב. ולא כן תני, גבי המוכר לעם הארץ ונזכר שלא עישר. רץ אחריו ומעשרם לו ואם אינו יכול להשיגו מעשרם על שלו. דקובע אדם מעשרותיו של חבירו לתוך פירותיו, ואפילו עושה תקלה לבאים אחריו. שהרי יתכן שאותו עם הארץ יפריש מהם על פירותיו, ונמצא מפריש מהפטור על החייב . אמר רבי חיננא° . תקנו בלוקח שאין דרך אחרת , ולא תקנו במחזיר _{שהרי יש אפשרות למנוע תקלה, על ידי שיעשה ערמה נפרדת.} תנן, היה עומד ולוקח וראה טעון אחר יפה ממנו, מותר להחזיר, מפני שלא משך . כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה} לא היה עומד ולוקח אלא היה עומד ובורר . עד כדון שאמרנו שאם ראה טעון אחר יפה ממנו יכול להחזיר באותו מין. האם אפילו החליט לקחת מין אחר? _{או שכיוון שהחליט לקחת ממין אחד כאילו משך מאותו המין}

ירושלמי דמאי, פרק ג, הלכה ג

מתני': ^ג_טוהמוצא פירות בדרך ונטלן לאכלן, ונמלך להצניע. לא יצניע עד שיעשר. אם מתחילה נטלן בשביל שלא יאבדו, פטור. כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי, ^ג_טזלא ישלח לחבירו דמאי. °רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיר בודאי, ובלבד שיודיענו:
גמ’: תני, ^ג_יזאין מעבירין על האוכלין _{וחייב לטול ולהצניע אותם שלא יתבזו}. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° . הא דאמרן, בראשונה. אבל עכשיו מותר מפני הכשפים. תמן תנינן. (משנה בבא קמא ג ג) ^ג_יחההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר, חייב בנזקו. ותני עליה, ^ג_יטואסורין משום גזל _{שכבר זכה בהם הראשון.} כהנא° אמר. והוא שהפכה על מנת לזכות בה. אבל אם הפכה על מנת שלא לזכות בה, לא בדא. ולעניין ניזקין לא שנייא. בין הפכה על מנת לזכות בה, בין שהפכה על מנת שלא לזכות בה והוזק בהן אחר, חייב בנזקו, והכא את אמר הכן שאם מתחילה נטלן בשביל שלא יאבדו, פטור מלעשר? _{והרי כשמניחם הוא גורם תקלה לעמי הארצות שיאכלו לא מעושר ולמה לא חיבו אותו למנוע נזק.} אמר רבי אבין° . תמן כתיב (שמות משפטים כא לד) בעל הבור ישלם. _{והרי אין לבור בעלים, אלא ודאי הכוונה} שבעל הנזק ישלם, והמהפך בגלל הוא בעל הנזק. ברם הכא כתיב, (דברים ראה יד כב)עשר תעשר את כל תבואת זרעך. משלך את מעשר ואין את מעשר משל אחרים: תנן, כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי, לא ישלח לחבירו דמאי. מידה דקה שאין אדם רשאי למוכרה דמאי, לא ישלח לחבירו דמאי. מידה גסה שאדם רשאי למוכרה דמאי, ישלח לחבירו דמאי: °רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיר בודאי, בין דקה בין גסה, ואוסר בדמאי בדקה.

[דף יד עמוד א]

אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני גידורו התירו דמאי בגסה. לפי שהמוכר במידה גסה מרויח מעט, ואם נחייב אותו להפריש יפסיד וזו גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה . כהדא מתניתין _{כמו המשנה}. _{שמפני גדורו התירו למכור דמאי}. דתנן , °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק _{אף אם מוכר במידה דקה,} כל זמן שהוא מוכרו אכסרה _באומד, פטור. _{לפי שהרווח מועט.} אמר °רבן שמעון בן גמליאל . שלח לי °רבי יוסי אתרוג ואמר לי זה בא לידי מקיסרין. ולמדתי בו ג' דברים. שהוא ודאי, שהוא טמא, ושלא בא בידו אחר. שהוא ודאי , שפירות קיסרין ודאי טבל _{שהכותים בקסרין מגדלים אותו ולא מעשרים.} שהוא טמא, שמרביצין עליו מים. שלא בא בידו אחר, שאילו בא בידו אחר היה מעשר מזה על זה. ויטול חתיכה ויעשר ממנו עליו? דו חשש להדא דבר קפרא° . דבר קפרא° אמר, אין דרך בני אדם להיות משלחין לחביריהן דברים חסירין. מנין לך שלא עישר מפני שלא היה בידו אתרוג אחר? אולי היה לו אחר. אלא ש°רבי יוסי סובר שמותר לשלוח טבל ובלבד שיודיעו, כדתנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיר בודאי, בלבד שיודיעו. אתא מימר לך _{בא לאמר לך}, אף על גב דהוא פליג _{דאף שרבי יוסי חולק} על רבנן, לא עבד עובדא כוותיה _{לא עשה כשיטתו שחולקת על דעת חכמים.} רבי זעירא בעי קומי _{שאל את} רבי יסא° _אסי. ולא מפירות שהן מותרין בקיסרין הוא? שהרי קיסריה פטורה מהמעשרות _{שלא נתקדשה על ידי עולי בבל.} אמר לו, ולא °רבי הוא שהתיר קיסרין? ו°רבן שמעון בן גמליאל קודם ל°רבי היה, ועדיין לא הותרה . _{שבתחילה תיקנו שמקומות שלא נתקדשו על ידי עולי בבל והם ברשות ישראל יהיו חייבים, ועמד °רבי והתיר גם מה שגדל בשדות ישראל}

ירושלמי דמאי, פרק ג, הלכה ד

מתני': ^ג_כהמוליך חיטין לטוחן כותי, או לטוחן עם הארץ. בחזקתן למעשרות ולשביעית. לטוחן עובד כוכבים ומזלות, דמאי. המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ, בחזקתן למעשרות ולשביעית. ^ג_כאאצל העובד כוכבים ומזלות, כפירותיו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר דמאי:
גמ’: אמר רבי חייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נתחלפה קופתו אצל הטוחן. אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם באותו היום, חושש. ואם לאו, אינו חושש. ויחוש? מה בינה לסירקי _{שיירה של סוחרים}? לא כן תני, סרקי _{שיירה של סוחרים} שהיתה מסתפקת יום א' מן האסור, נעשה אותו היום הוכח לכל הימים. דכיוון שהוחזקו שיום אחד הם לוקחים מן האיסור. הוי כקבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה ואסור. ולמה כאן לא נאמר שכיוון שיום אחד הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם, יעשה הוכח לכל הימים ונחשוש תמיד? _תשובה שאני סרקי _{שירה של סוחרים} שאי אפשר לה שלא תסתפק, וכיוון שחזקה שהיא מסתפקת מן האיסור מידי פעם, כל יום קיים ספק שמא היום הסתפקו מהאיסור . ברם הכא, הא לא הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם. דאף שיודעים שיום אחד בא לטחון שם, מי אומר שיבא שוב, והולכים אחר הרוב _{סברא אחרת בעם הארץ הוי ספק ספקה שמא לא היה שם עם הארץ ואפילו היה שם, שמא עישר}. אמר רבי טייפה סמוקה° בשם רבי אבהו° . כותים נאמנים על הפקדון.

[דף יד עמוד ב]

ולא מתניתין היא דתנן, המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ, בחזקתן למעשרות ולשביעית. אז מה חידש רבי אבהו° ? מתניתין עד שלא נחשדו. אתא מימר _{בא לאמר} לך, אפילו משנחשדו. מהו שיהא נאמן לומר נטלתיו והנחתי אחרים מתוקנים תחתיהן? מי אמרינן, אם את מאמינו שנטל, תאמינו שנתן. אם אין את מאמינו שנתן, אל תאמינהו שנטל. או דילמא _אולי, כותי את מאמינו שנטל, ואין את מאמינו שנתן מתוקן? רבי יונה° בעי _שאל. מה אנן קיימין _{באיזה מקרה מדובר}? אם באומר ^ג_כבמשלי הם, אפילו עם הארץ לא יהא נאמן. אם באומר פלוני עישר לי, אפילו כותי יהא נאמן? אמר רבי אבא° . תפתר כמאן דאמר כותי כעובד כוכבים ומזלות, ולא אומרים הפה שאסר הוא הפה שהתיר בגוי . דאיתפלגון _שנחלקו. כותי כעובד כוכבים ומזלות דברי °רבי . °רבן שמעון בן גמליאל אומר, כותי כישראל לכל דבר. הכא _{בתחילת המשנה} את אמר המוליך חיטין לטוחן העובד כוכבים ומזלות, דמאי. והכא בסוף המשנה את אמר, המפקיד פירות אצל העובד כוכבים ומזלות כפירותיו שהם טבל ודאי? כאן ^ג_כגקופה בקופות _{ומסתמא החליף שבקל יכול להחליף.} וכאן פירות בפירות שרק ספק שמא החליף _{שיש טרחה וקשה להחליף ושיהיה אותו מספר ואותו משקל.} בעי רבי חנינה° מרבי אחא° . מה הכוונה במה שאמרנו שהמפקיד פירות אצל העובד כוכבים ומזלות הרי הם כפירותיו? האם כפירותיו ממש, שהם טבל גמור ופוטר טבל ברור במקום אחר _{שיכול להפריש מהם על פירות טבל אחרים שיש לו?} אמר ליה, וכי נאמר שהם טבל לכל דבר? לא אמרו שהם טבל, אלא לחומרה

[דף טו עמוד א]

ולא על יאות הוה רבי חנינא° מתריס לקביל רבי אחא° _{לא קושיה טובה הקשה רבי חנינה לרבי אחא}, דפשיטה שלא אמרו אלא לחומרה. תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר המפקיד אצל העובד כוכבים ומזלות, דמאי. אמר רבי חייא בר בון° בשם רבי יוסי בן חנינא° . לא אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, אלא כדי קופתו של עובד כוכבים ומזלות _{ולא חוששין שמא החליף גם עם קופות של אחרים.} ולכן אם הפקיד אצלו שתים _{ולגוי הייתה רק קופה אחת משלו}, אחת דמאי _{שמא הגוי החליף בשלו} ואחת ודאי _{כפי שהפקידה אצלו אם טבל טבל ואם חולין מתוקנים, חולין מתקנים.} בששתיהן קיימות . אבל אם נאכלה הראשונה, השנייה דמאי, דשמא היא שהחליפה העובד כוכבים ומזלות . נטלו ממנו _{מהעובד כוכבים ומזלות} מאה בני אדם מאה סאין בבת אחת. אף שיש לעובד כוכבים ומזלות רק סאה אחת , כל אחד ואחד מתקן דמאי: נתנום _{אחר שנטלום מהעובד כוכבים ומזלות} לאדם אחד, כבר נראו כולם להיות דמאי. נטל ממנו אדם אחד כמה סאין בת אחת, הראשונה דמאי והשאר ודאי: נתנם למאה בני אדם, כבר נראו להיות ודאי _{כפי שהפקידם אצלו אם טבל טבל ואם חולין מתוקנים, חולין מתקנים.} והתני °רבי שמעון _{בן יוחאי} בשם °רבי טרפון . _{אף שהקונה מן הגוי מעשר ודאי. ישראל שהפקיד קופה אצל גוי וחזר ונטלה,} עשו פירות ישראל זה את כל פירות עובד כוכבים ומזלות זה דמאי _{והקונה ממנו צריך להפריש דמאי ולא ודאי.} משמע אפילו אם היו לגוי הרבה קופות? עוד היא _{אף בזה} , לא אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} אלא עד כדי קופתו:

[דף טו עמוד ב]

אמר רבי יהושע בן קבסוי° . כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה (במדבר חקת יט יט) והזה הטהור על הטמא. וחשבתי שהכוונה טהור אחד מזה על טמא אחד. עד שלמדתיה מאוצרה של יבנה. דתנן, אוצר שישראל ועובד כוכבים ומזלות מטילין לתוכו. אם רוב עובד כוכבים ומזלות, ודאי. ואם רוב ישראל, דמאי. מחצה על מחצה, ודאי, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים . אפילו כולו עובד כוכבים ומזלות וישראל אחד מטיל לתוכו, דמאי. הדא אמרה, שטהור אחד מזה על כמה טמאים: והתנינן, אצל הנכרי כפירותיו שהן ודאי טבל. ולמה לא אמרינן שפירות ישראל יוציאו את כל הפירות מחזקת טבל ויהיו דמאי כמו באוצרה של יבנה? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . חכמים בבריתא שאמרו באוצרה של יבנה שאפילו אם כולו מעובד כוכבים ומזלות ורק ישראל אחד מטיל לתוכו, הכל דמאי, הן בשיטת °רבי שמעון _{בן יוחאי} שסובר שיש קנין לגוי להפקיעה מן המעשר, וכל החיוב של הגוי זה מדרבנן שלא יעשו שיתוף עם הגוי כדי להפקיעה מן המעשר. וכיוון שזה רק מדרבנן הם הקלו. אבל לחכמים שחולקים על °רבי שמעון _{בן יוחאי} וסוברים שאין לגוי כח להפקיעה מהמעשרות, הולכים אחר הרוב וחייב להפריש כודאי. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, חכמים שאמרו בבריתא באוצרה של יבנה שאפילו כולו עובד כוכבים ומזלות וישראל אחד מטיל לתוכו, הכל דמאי, הם בשיטת חכמים ממש שחולקים על °רבי שמעון _{בן יוחאי} וסוברים שאין לגוי כח להפקיעה מן המעשרות. בעון קומיה, אם כך מה טעם שהקלו שם? ועוד שאלו אותו שאלה בקדשים ושאלה בטהרות ועל כולם אמר להם , כד תסתאבון _{כשתזדקנו} אנא אומר לכון _{אני אומר לכם ולא רצה לגלות להם.} מה הוה ליה למימר להון _{מה היה יכול לאמר להם}?. יכול לענות שהברייתא כמאן דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן ^ג_כדדמאיליהן קבלו עליהן את המעשרות בימי עזרא: שמואל בר אבא° בעי. ניחא לטהרות לא אמר להון, מפני גדר טהרות. לקדשים לא אמר להון, מפני גדר קדשים שלא יבואו לזלזל בהם. אבל למעשרות למה לא אמר להם? אילו הוה אמר להון, מה הוה מימר להון גבי מעשרות? _{מסתמא כמו שתרצנו} שמאיליהן קבלו עליהן את המעשרות. ולכן לא רצה לגלות שלא יבואו לזלזל בהן

[דף טז עמוד א]

תנן, המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ, בחזקתן למעשרות ולשביעית. אצל העובד כוכבים ומזלות, כפירותיו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר דמאי: רבי ירמיה° ורבי חייא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אף שאמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} שהמפקיד אצל עובד כוכבים ומזלות הפירות דמאי . מודה °רבי שמעון _{בן יוחאי} שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה שאין זה דמאי ממש שדי לקרא שם ופטור מלהפריש תרומה גדולה, אלא ספק. ומספק חייב להפריש הכל ממש ולא די בלקרא שם. אם כן הא °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר מפריש . הא רבנן אמרי מפריש. מה ביניהון? °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, מפריש ונוטל דמים מן השבט. ורבנן אמרי, מפריש ואינו נוטל דמים מן השבט. ולמה לרבנן אינו נוטל דמים מהשבט? והא פירות אלו כתרומת חוצה לארץ _{שהחיוב רק מדרבנן.} אילו תרומת חוצה לארץ. שמא אינו נוטל דמים מן השבט? ולמה כאן לא יטול? אלא באמת לרבנן חייב להפריש ונוטל דמים מן השבט, ולרבי שמעון פטור מלהפריש. ומה שאמרו רבי ירמיה° ורבי חייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} שמודה °רבי שמעון _{בן יוחאי} שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה, לא נאמר על המפקיד פירות אצל הגוי כפי שחשבנו, אלא על עיקר טבלו של עובד כוכבים ומזלות איתאמרת. בגין דתני _{בגלל הבריתא ששנינו}, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר . ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר יש קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. עליה רבי ירמיה° ורבי חייא בר אבא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מודי °רבי שמעון _{בן יוחאי} שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה _{מדרבנן.}

[דף טז עמוד ב]

ירושלמי דמאי, פרק ג, הלכה ה

מתני': ^ג_כההנותן לפונדקית. ^ג_כומעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שהיא חשודה לחלף. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אין אנו אחראין לרמאין. ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד:
גמ’: תנן התם, (משנה מעשר שני ה א) כרם רבעי מציינין אותו בקזוזות אדמה, ושל ערלה בחרסית וכו'. אמר °רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים? בשביעית. שהכל הפקר ונוטלים שלא בגזילה. אבל בשאר שני שבוע שהן באין לגזול, אמרינן הלעיטהו לרשע וימות . °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבן שמעון בן גמליאל אמרו דבר אחד. כמה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר אין אנו אחראין לרמאין ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה . כן °רבן שמעון בן גמליאל אמר אין אנו אחראין לרמאין. מסתברא ש°רבי יוסי _{בן חלפתא} יודי ל°רבן שמעון בן גמליאל , ו°רבן שמעון בן גמליאל לא יודי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} יודי ל°רבן שמעון בן גמליאל , שאין אנו אחראין לרמאין. ו°רבן שמעון בן גמליאל לא יודי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא}. דכשנותן לפונדקית בידים, יודה °רבן שמעון בן גמליאל שעליו לתקן תחילה , שאין דרך חבר להיות מוציא מביתו דבר שאינו מתוקן:

ירושלמי דמאי, פרק ג, הלכה ו

מתני': הנותן לחמותו. מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. רוצה היא בתקנת בתה, ובושה מחתנה. ומודה °רבי יהודא _{בר עילאי} בנותן לחמותו שביעית, שאינה חשודה להתחלף ולהאכיל את בתה שביעית:
גמ’: תנן, הנותן לחמותו. מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} . אוף קדמייתא _{אף המשנה הקודמת}, _{הנותן לפונדקית} על דעתיה _כדעת ד°רבי יהודה _{בר עילאי} היא. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר. הנותן לחמותו כנותן לפונדקית. ורבנן אמרי. הנותן לחמותו, כנותן לשכנתו שלא חשודה להחליף. כהדא דתניא, ^ג_כזהנותן לשכנתו פת לאפות לו, תבשיל לעשות לו, אינו חושש, לא משום שביעית, ולא משום מעשרות. אימתי? בזמן שנתן לה גם שאור ותבלין. אבל אם לא נתן לה שאור ותבלין, חושש משום שביעית ומשום מעשרות. מה? חמותו מן האירוסין, או אף חמותו מן הנישואין? שהרי בחמותו מן הנישואין פחות בושה מחתנה. נשמעינה מן הדא דתנן, מודה °רבי יהודה _{בר עילאי} בנותן לחמותו שביעית, שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית. וכי שנייא היא תמן ^ג_כחבין מן האירוסים בין מן הנישואין שהרי מדובר על ביתה? אוף הכא לא שנייא בין מן האירוסין בין מן הנישואין.

הדרן עלך פרק מאכילין את העניים

פרק רביעי - הלוקח פירות

כולל שיעורי שמע

ירושלמי דמאי, פרק ד, הלכה א

מתני': ^ד_אהלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות, ושכח לעשרן. שואלו בשבת, ואוכל על פיו. ^ד_בחשיכה מוצאי שבת, לא יאכל עד שיעשר. ^ד_גתרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה. °רבי שמעון השזורי אומר. אף בחול שואלו ואוכל על פיו:
גמ’: חברייא אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מפני כבוד שבת התירו. אם מפני כבוד שבת, למה לי שואלו? לא רצו להתיר סתם אלא על ידי עילה _{סיבה קלה}. רבי ביבי° אמר בשם רבי חנינא° _{בר חמא}, ^ד_דאימת שבת עליו, והוא אומר אמת. אם אימת שבת עליו, בדה תנינן _{על זה שנינו} חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר? מפני אחד שאין אימת שבת עליו. תני, שאלו בחול _{אפילו בערב שבת,} לא יאכל בשבת. מאן דאמר אימת שבת עליו, ניחא. מאן דאמר מפני כבוד שבת, אפילו שואלו בחול יאכל בשבת, ולמה אסרו? _{נשאר בשאלה} לא אמר אלא שוגג, הא מזיד אסור. דתנינן שכח לעשרן. כשאין עמו תנאי. אבל אם יש עמו תנאי, אוכל על תנאו. מהו שיאכל על שאילת חבירו? היאך עבידא _{איך מדובר}? לקחו ממנו שני בני אדם כאחד. שאלו אחד מהן, השני לא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו. אני אומר, של זה עישר ושל זה לא עישר

[דף יז עמוד א]

לקח ממנו אדם אחד שתי כלכלות כאחד. שאלו על אחד מהן, השנייה לא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו. שאני אומר, זה עישר וזה אינו עישר. חשכה מוצאי שבת, מעשר מזה על זה. מאן דאמר מפני כבוד שבת, ניחא. ומאן דאמר מפני שאימת שבת עליו, למה מעשר מזה על זה הרי אותו ששאל עליו ודאי מתוקן? _{נשאר בשאלה} עד כדון האם כל ההיתר זה רק בשאין לו מאותו המין, או אפילו אם יש לו פירות מתוקנים מאותו המין התירו? _תשובה ^ד_ה אפילו יש לו מאותו המין התירו שהיצר תאב למה שאסור . ^ד_ויום טוב שהוא סמוך לשבת, בין מלפניה בין מלאחריה, וכן שני ימים טובים של גליות. מאן דאמר קדושה אחת היא, שאל באחת אוכל בשניה. מאן דאמר שתי קדושות הן, אינו אוכל. ולא היא, דאפילו למאן דאמר שתי קדושות הן, אוכל. דלא נראה _{לא היה זמן שיכל} לעשר בנתיים. ותנינן כן, דתני, שואלו ביום טוב, אוכל בשבת. בשבת אוכל ביום טוב. אמר רבי יונה° בשם רבי זעירא° . מה שהתירו לסמוך על תשובת עם הארץ ולאכול בשבת ללא מעשר , תיפתר בפירות שנסמכה דעתו וחשב עליהן מערב שבת לאכלן בשבת, ושכח לעשר . אבל בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן מערב שבת, לא בדא _{לא בזה התירו}. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. מיליהון דרבנן מסייעין לרבי יונה° אבא. דתנינן תמן. המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשר. אוכל אצלו שבת אחת, ובלבד שיאמר לו שהפירות מעושרים. ואמר רבי ינאי ברבי ישמעאל ° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה שהתירו לו לסמוך על המארח ולאכול בשבת אחת פירות שלא נסמכה דעתו עליהן מערב שבת . זה דווקא בשבת של פרוטגמייא _{שבת חתן} ולא אמר שהתירו פירות שלא נסמכה דעתו עליהן אלא מפני איבה. אבל בלא טעם זה היה אסור אפילו שבת אחת בפירות שלא נסמכה דעתו עליהם _{כשיטת רבי יונה° :} שאלו שבת הראשונה, שבת השנייה לא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו. ולא כבר שאלו? אמר רבי יונה° תמן באמת יהיה קשה אם ההוא דשאל על נפשיה _{על עצמו} פעם ראשונה ישאל פעם שניה _{שהרי ודאי אותו אדם לא יענה תשובה אחרת.} ברם הכא, בההוא דשאל חורין עלוי _{אדם אחר שאל בשבילו ולא הוא עצמו. שיתכן שלשני יאמר את האמת}

[דף יז עמוד ב]

רבי יונה° בעי _שאל, מהו שישאלנו פעם שניה דרך עקלתון? רבי יונה° כדעתיה שאפשר לשאול בדרך עקלתון. דרבי יונה° זבין חיטי מן דבר חקולא _{בן כפר}. נפק לגביה אמר ליה, לא דאנא חשיד לך _{לא שאני חושד בך}. אלא בגין דזבנית מינך חיטי. וחמית אוכלסים עלך _{ראיתי שהיו אצלך הרבה אנשים והיתה טרוד.} ואמרית, דילמא דאנשיתיה מתקנה _{אולי שכחתה לתקן}? אמר לו מתקנין הויין. ושב וטען בחזקה עלוי, אולי בכל זאת לא עישרתה? _{אמר לעצמו אותו בן כפר,} מה אנא חשד לי _{מה אני צריך שיחשדו בי}? מוטב להודות. והודה שלא עישר _{ויש מפרשים שהמוכר נפגע וסרב לענות לו ולכן הבין רבי יונה שצריכים לשאול בצורה עקיפה}. תני, תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה, מדמעת. שלא למקומה, אינה מדמעת דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. חכמים אומרים , בין למקומה בין שלא למקומה מדמעת. ^ד_ז°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, בין למקומה בין שלא למקומה אינה מדמעת. רבי בון בר חייא° . בעי קומי רבי זעירא° . מאן דאמר מדמעת _{חכמים שגזרו על תרומת דמאי שתהיה כתרומת ודאי}, בין למקומה בין שלא למקומה מדמעת _{כתרומה ודאי}. ומאן דאמר שאינה מדמעת _{רבי שמעון שסובר שלא גזרו על הדימוע בדמאי} , אינה מדמעת בין למקומה בין שלא למקומה ,לשני הדעות הללו ניחא. אלא לרבי אליעזר שאמר למקומה מדמעת, שלא למקומה אינה מדמעת. מה בין למקומה מה בין שלא למקומה? על _נכנס רבי חגי° י לבית מדרשא . אמרין _{אמרו התלמידים לעצמם} עכשיו כשנשאל אותו הוא יאמר כדרכו, משה דאנא אמר טעמא _{אני נשבע שאומר הסבר טוב}. וכך היה. אמר רבי חגי° י , משה דאנא אמר טעמא. מה שנאמר במקומה מדמעת, זה לפי שקדם שנטלה התרומה היה הכל אסור. וההרמה שלה היא זו שהתירה את השיריים לאכילה. כשחזרה ונפלה, נראה כאילו לא עשה כלום, ובטל אותו ההיתר. מה שנאמר שלא במקומה אינה מדמעת, לפי שהתרומה הזו אינה מתרת את השיריים האלו לאכילה. הורי רבי אילא° _אילעא כהדא דרבי חגי° י, שאינה מדמעת אלא אם נפלה לאותו מקום שהורמה ממנו. אמר רבי זעירא° . אתא עובדא קומי _{בא מקרה לפני} דרבי חנינא° _{בר חמא}, והורי כ°רבי שמעון שזורי , שאם הפריש תרומות ומעשרות מדמאי ונפלה למקומה, שואלו ואוכל על פיו. אמר רבי אחא° בשם רבי יונתן° . אין הלכה כ°רבי שמעון שזורי . יתר מכאן היה °רבי שמעון שזורי אומר, שאם הפריש תרומת מעשר ונשרפו הפירות המתוקנים , הרי זה שואלו ואוכל את התרומות ומעשרות שהפריש על פיו. אבל לא בדא _{לא על מקרה כזה} אמר רבי זעירא° שאתא עובדא _{שבא מקרה} קומי דרבי חנינא° _{בר חמא}, והורי כ°רבי שמעון שזורי . אמר רבי אבין° . לא דמיא ההיא שאילתא _{לא דומה השאלה} שאמר °רבי שמעון שזורי שאם הפריש תרומות ומעשרות ונפלה למקומה, שואלו ואוכל על פיו . לההיא קדמייתא _{לשאלה במקרה הקדם} שאמרה המשנה שהלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן. שואלו בשבת, ואוכל על פיו . תמן, יכול לשאול עקלתון כגון שאומר לו , לא בגין דאנא חשוד ליך _{לא שאני חושד בך}, אלא בגין דזבנית _קניתי מנך אתמול חיטין, וחמית אוכלסין עלך _{ראיתי שהיו אצלך הרבה אנשים} והיתה טרוד. ואמרית דילמא דאנשיתה מתקנה _{אולי שכחתה לתקן}. אם אמר לו מתקנין הווין, אוכל על פיו. אבל כאן שרוצה להתיר את התרומות ומעשרות שהפריש., צריך שיאמר לו בפירוש , בגין דחשדתיך ותקינתין ואיתקריין _{בגלל שחשדתי בך עישרתי וקרה מה שקרה} מתקינין הוויין? אמר רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון° . תני בר קפרא° כן. אימת הדימוע עליו, והוא אמר אמת _{לכן לא ידבר בעקיפין:}

ירושלמי דמאי, פרק ד, הלכה ב

מתני': ^ד_חהמדיר את חבירו שיאכל אצלו, והוא אינו מאמינו על המעשרות. אוכל עמו בשבת הראשונה אף על פי שאינו נאמן על המעשרות. בלבד שיאמר לו מעושרין הן. ובשבת שנייה אף על פי שהוא נודר ממנו הנייה לא יאכל עד שיעשר:
גמ’: אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל ° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בשבת של פרוטגמייא _{שבת חתן} התירו מפני איבה. אמר רבי אבון° . כאן התירו טבלים משום דרכי שלום. רבי חנינא° _{בר חמא} אמר, רבי ירמיה° בעי _שאל. אם מפני דרכי שלום, למה לי בלבד שיאמר לו מעושרים הן? _{נשאר בשאלה} שאלו בשבת הראשונה ולא בא. השנייה, מהו שתיעשת ראשונה?

[דף יח עמוד א]

תנן, ובשבת שנייה אף על פי שהוא נודר ממנו הנייה לא יאכל עד שיעשר . אמר רב חסדא° . כאן שנינו, שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שם. _{שאינה של מצווה}

ירושלמי דמאי, פרק ד, הלכה ג

מתני': °רבי אלעזר _{בן עזריה} אומר. אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי. וחכמים אומרים. ^ד_טקורא שם, ואין צריך להפרישו. ^ד_ימי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי, ולמעשר עני של ודאי, לא יטלם בשבת. ואם היה כהן או עני למודים לאכל אצלו. יבואו ויאכלו, ובלבד שיודיעם:
גמ’: אמר רבי אבא בר הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. האוכל פירותיו טבולין למעשר עני, חייב מיתה. תנן, °רבי אלעזר _{בן עזריה} אומר. אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי. מה טעם ד°רבי אלעזר _{בן עזריה למה לא צריך לקרא שם מעשר עני בדמאי?} לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני . דמכיון שהוא יודע שהוא בעון מיתה, הוא מפריש. מה טעם דרבנן _{למה הם הצריכו שיקרא שם?} מה בכך. קורא שם ואינו צריך להפריש. ראו אותו מפריש מעשר שני האם נאמן שהפריש מעשר ראשון? במחלוקת דתני, הנאמן לשני, נאמן לראשון דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . וחכמים אומרים. ^ד_יאהנאמן לראשון נאמן לשני. הנאמן לשני אינו נאמן לראשון. מה טעם ד°רבי אלעזר _{בן עזריה}? משום שאינו חשוד להקדים, או משום שאם הפריש שני, חזקה שהפריש ראשון? והתנינן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי. הא מעשר ראשון, חייב להפריש. ואם הטעם משום שאינו חשוד להקדים, למה צריך לקרא שם למעשר ראשון בשנת מעשר עני? הרי אם אני אומר שעם הארץ לא חשוד להקדים, ואני אומר שעם הארץ ודאי הפריש מעשר עני,אם כך, ודאי גם הפריש מעשר ראשון שקודמת למעשר עני. מכאן שהסיבה של °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אינה מפני שאינו חשוד להקדים, אלה מפני שאם הפריש מעשר שני, חזקה הפריש מעשר ראשון. אבל אם הפריש מעשר עני לא בהכרח שהפריש מעשר ראשון _{גרסא אחרת} °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי. הא מעשר שני, חייב להפריש. רואים שאף שהוחזק למעשר עני לא הוחזק למעשר שני. ואם הוחזק למעשר עני לא הוחזק למעשר שני, קל וחומר שאם הוחזק לשני לא הוחזק לראשון. דמה אם כשהוחזק למעשר עני שיש לו תובעים _{שהוא מוציא מתחת ידו ונותן לאחרים}, לא הוחזק למעשר שני שאין לו תובעים _{שמעשר שני לעצמו ואינו יוצא מתחת ידו}. הוחזק למעשר שני שאין לו תובעים, לא קל וחומר שלא הוחזק למעשר ראשון שיש לו תובעים, ולמה °רבי אלעזר _{בן עזריה} אמר שהנאמן לשני נאמן לראשון? ודאי מפני שאינו חשוד להקדים

[דף יח עמוד ב]

הוציא להם מעשר שני מתוך ביתו ואמר להן ממעשר שני הוא ופדוי הוא, נאמן. דהפה שאסר הוא הפה שהתיר . פדוי לי, ופדו לכם אם אינכם מאמינים לי , אינו נאמן לפי שגילה שלא פדה כראוי. מתניתין ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. הנאמן לשני נאמן לראשון. שאם לא כן איך התירו לאכול על סמך מה שהוא נאמן שהפריש מעשר שני? אולי הוא הפריש מעשר שני ולא הפריש מעשר ראשון . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, דברי הכל היא. שכך תקנו חכמים שאותו חלק שנעשה מעשר שני יהיה פטור ממעשרות , דעשו אותה ^ד_יבכתוספות הבכורים. מה תוספות הבכורים תקנו חכמים שתהיה נאכלת בטהרה ופטורה מן הדמאי. אף זה תקנו חכמים שתהיה נאכלת משום שני, ופטור מן הראשון. כי אתא _כשבא רבי חנניה° , אמר בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא. אבל לשיטת חכמים, אינו נאמן על הראשון. תנן, מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי לא יטלם בשבת . כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה}. לא יתנם בשבת, אבל להפריש מותר שהרי קרא שם מערב שבת. דתנינן תמן. °בית שמאי אומרים, אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב. בין שהורמו מאמש, בין שהורמו מהיום. ו°בית הלל ^ד_יגמתירין. אבל תרומה דברי הכל אין מוליכין. הדא ילפא מן ההיא _{המשנה שלנו לומדת מהמשנה שם} וההיא ילפא מן הדא _{והמשנה שם לומדת מהמשנה שלנו}. הדא ילפא מן ההיא. היא יום טוב היא שבת. דכאן מדבר בשבת ושם מדבר ביום טוב, מלמד שדין זה שווה ליום טוב ולשבת . וההיא ילפא מן הדא. שלא כל מתארח מותר אלא רק בלימודין _רגילים אצלו. אבל בשאינו למודין אצלו, לא. דלא סלק על דעתיה דבר נש _{לא עולה על דעתו של אדם} מיכול פיסתיה _{לאכול סעודתו} בביתיה דחבריה _{אם הוא לא רגיל אצלו,} והרואים מבינים שתיקן בשבת . תני, ^ד_ידלא יסרהב _יפציר אדם בחבירו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו רוצה. ולא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מקבל. מהו בתקרובת? ידע שהוא רחיץ _{אדם אמין שלא חוזר בו מדבריו ואחר שסרב פעם אחת} והוא מטרח עלוי _{מבקש פעם אחר פעם}. בירושלים הוה מפיך פילכיך _{היה מחליף סדין} דשמאלא לימינא, _{שכל זמן שהיתה סדין תלויה בצד שמאל של הפתח, ידעו שאפשר להיכנס. וכאשר היתה הסדין קשורה בצד ימין ידעו שאין מקום. ולא יבואו עוד, ובעל הבית לא יאלץ להזמין אותם אף שאינו מתכוון לפי שאין לו מקום ויהיה בזה גנבת דעת הבריות} תני, אין מוליכין לבית האבל בכלי זכוכית צבועה, מפני שהוא טוענו טענת חנם שיחשבו שמביא דבר חשוב .

[דף יט עמוד א]

תני, עיר שיש בה עובדי כוכבים ומזלות וישראל, הגבאים גובין משל ישראל ומשל עובדי כוכבים ומזלות. ^ד_טוומפרנסין עניי ישראל ועניי עובדי כוכבים ומזלות. ^ד_טזומבקרין חולי ישראל וחולי עובדי כוכבים ומזלות. ^ד_יזוקוברין מתי ישראל ומתי עובדי כוכבים ומזלות. ומנחמין אבילי ישראל ואבילי עובדי כוכבים ומזלות. ומכניסין כלי עובדי כוכבים ומזלות וכלי ישראל מפני דרכי שלום. גירדאי _{אורגים ויש אומרים שם מקום} שאלין לרבי אימי° _{אמי בן נתן}, ^ד_יחיום משתה של עובדי כוכבים ומזלות מהו לבקר אותם? סבר משרי לון _{חשב להתיר להם} מן הכא דתנן, מפני דרכי שלום. אמר לון רבי אבא° . והתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} יום משתה של עובדי כוכבים ומזלות אסור? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} . אילולי רבי אבא° . היה לנו להתיר עבודה זרה שלהם. וברוך המקום שרחיקנו מהם

ירושלמי דמאי, פרק ד, הלכה ד

מתני': ^ד_יטהאומר למי שאינו נאמן על המעשרות. קח לי ממי שהוא נאמן, ומי שהוא מעשר, אינו נאמן. מאיש פלוני. הרי זה נאמן. הלך ליקח ממנו. אמר לו, לא מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן. אינו נאמן:
גמ’: תני, אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אפילו אמר לו קח לי מפלוני, אינו נאמן. עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות. מה טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? אני אומר, שמא לא טרח ללכת עד לפלוני אלא אחד קרוב מצא ולוקח ממנו. דתנינן תמן. _{ישראלית אשת כהן שאין לה ממנו ילדים שאמרה לשליח} ^ד_כהתקבל לי גיטי במקום פלוני. אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר מיד. מאי טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ? אני אומר, אולי אחר הדלת מצאו. אתא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. וד°רבי יוסי _{בן חלפתא} כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ולא היא. ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} רובה _{מחדש יותר} מן ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . הסיבה שאמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאם אמרה קבל גטי במקום פלוני, אסורה מיד דסבר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, מראה מקום היא לו, ולכן חשש שמא מצאו אחר הדלת. וכי לא מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , שאם אמרה לו אל תקבלהו אלא במקום פלוני. שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום? והכא _{ואילו כאן} לדעת °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אפילו אמר לו מפלוני, אינו נאמן. עד שיאמר לו, קח ואני נותן מעות. מה טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? אני אומר, קרוב אחד מצא ולקח ממנו:

ירושלמי דמאי, פרק ד, הלכה ה

מתני': ^ד_כאהנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם ואמר, מי כאן נאמן? מי כאן מעשר? אמר לו אדם אחד. אני אינו נאמן, איש פלוני נאמן. הרי זה נאמן. הלך ליקח הימנו. אמר להן, מי כאן מוכר ישן? אמר ליה, מי ששלחך אצלי. ^ד_כבאף על פי שהן כגומלין זה את זה, הרי אילו נאמנים. החמרים שנכנסו לעיר. אמר אחד מהן, שלי חדש ושל חבירי ישן. שלי אינו מתוקן, ושל חבירי מתוקן. ^ד_כגאינן נאמנין. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, נאמנין:
גמ’: תנן, אמר לו אדם אחד. אני אינו נאמן, איש פלוני, נאמן. הרי זה נאמן . ועד אחד נאמן? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. קל הקילו באכסנאי _אורח הנכנס לעיר, מפני חיי נפש. תני, כהן הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם. או שהיה כהן עומד בגורן ואינו מכיר אדם שם. הרי זה נשאל בין לחבר בין לעם הארץ _{מי מקפיד על טהרות ויוכל לקבל ממנו תרומה טהורה,} דברי °רבן שמעון בן גמליאל . °רבי אומר. אין נשאלין על התרומה, אלא לחבר בלבד. אתיא ד°רבי כ°רבי מאיר . וד°רבן שמעון בן גמליאל בשיטתיה. דתנינן תמן. (תוספתא בכורות ג יט)כל המומין הראוין לבא בידי אדם, רועין ישראל נאמנין. רועין כהנים אינן נאמנים. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^ד_כדנאמן הוא על של חבירו. ואינו נאמן על של עצמו. °רבי אומר. החשוד על הדבר, לא דנו ולא מעידו. אמר רבי יונה° . מה פליגין _{במה הם חולקים}? באחד שידוע שהוא כהן ובא ליקח תרומה, ושואל מי מחלק תרומה טהורה. אבל אם בא ישראל לחלק תרומה לכהנים והגיעה אחד וטוען שהוא כהן , אוף °רבן שמעון בן גמליאל מודה שאין נשאלים אם פלוני כהן אלא לחבר . מה בין לחלק מה בין ליקח? קול יוצא לחילוק, ואם יתנו לו תרומה, יחזיקו אותו לכהן: תני הנכנס לעיר ומצא סיעות של בני אדם. אמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר? אמר לו אחד, אני נאמן. אם אמרו לו שאר אנשי הסיעה שהוא נאמן

[דף יט עמוד ב]

הרי זה נאמן. אמרו לו שאינו נאמן. אם אמרו בפניו, אינו נאמן _{שכיוון שמעיזים וסותרים דבריו בפניו מסתמא הם דוברי אמת}. שלא בפניו, נאמן _{דכיוון שלא אמרו בפניו סומכים על הראשונים שאמרו שהוא נאמן, ואמרינן שהאחרונים רק רוצים להוציא עליו לעז ולכן לא העזו לומר בפניו}. אמר רבי יונה° . אם הנכנס לעיר הכוונה לאחד מבני העיר, אז מה שנאמר ומצא סיעות של בני אדם הכוונה סיעת חברים. ואם מדובר באכסנאי, אז אפילו בסיעת עמי הארץ. שלא האמינו לעם הארץ אלא באכסנאי מפני חיי נפש . וקשיא על דרבי יונה° . אם סיעת חברין מעידה שאינו נאמן, איך אתה אומר שאם אמרו שהוא אינו נאמן שלא בפניו הרי הוא נאמן? _{נשאר בשאלה} תנן, החמרים שנכנסו לעיר ואמר אחד מהן, שלי חדש ושל חבירי ישן. שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן. אינן נאמנין. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, נאמנין. מה טעם ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? מפני חייהן של בני העיר. מה טעמיהון דרבנן? מצויין הן להתפרנס מעיר אחרת

הדרן עלך פרק הלוקח פירות

פרק חמישי - הלוקח מן הנחתום

כולל שיעורי שמע

ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה א

מתני': ^ה_אהלוקח מן הנחתום, כיצד מעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה ואומר. אחד ממאה שיש כאן, הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו. והשאר חלה. ומעשר שני בצפונה או בדרומה, ומחולל על המעות:
גמ’: תנן, נוטל כדי תרומת מעשר וחלה ואומר, אחד ממאה שיש כאן. משמע שמפריש תרומות ומעשרות על הכל, גם על מה שעתיד להיעשות חלה. וקשה לרבי יוחנן° _{בר נפחא} , וחלה חייבת בדמאי? ולא כן תנינן, ^ה_בחלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי? דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. בשעה שגזרו על הדמאי, לא גזרו על דברים הללו לפי שאינם מצויים. רבי הושעיא° אמר. מפני שאימת קדשים עליו, ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן. על דעתיה דרבי הושעיא° , לא קשה דבחלת עם הארץ היא מתניתא. אבל חבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה, לא נפטר מן הדמאי. אבל על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, היא הדא היא הדא שלא גזרו על חלת דמאי, ולמה כאן מעשר גם עבור החלה? רבי אחא° ורבי בון בר חייא° אמרו בשם רבי יוסי בן חנינא° , ד°בית שמאי היא שמחייבים חלה בדמאי . ותני כן. °רבי שמעון בן יהודא אומר משום °רבי שמעון _{בן יוחאי}. חלה, °בית שמאי מחייבין ו°בית הלל פוטרין. כלום אמרו °בית שמאי שחייבים חלה בדמאי, אלא דבר שהוא לאכילה. ^ה_גאילו הלוקח לזרע ולבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמא אינו פטור מדמאי? וכאן החלה הולכת לשרפה שהרי מדובר בנחתום עם הארץ, שעושה עיסתו בטומאה. ואף °בית שמאי יודו שהחלה פטורה מתרומות ומעשרות . אלא במגבל עיסתו במי פירות שלא הוכשרה העיסה ואינה מקבלת טומאה שאף בנחתום עם הארץ החלה עומדת לאכילה. כדתנן, עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה . לא כן אמר רבי יוסי בי רבי חנינא° ד°רבי אליעזר בן יהודה איש ברתותא היא. הא כרבנין, עיסה שנילושה במי פירות לא חייבת בחלה . _{נשאר בשאלה} מתניתין דלא כרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה. והכא תנן, הלוקח מן הנחתום הוא מפריש. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} , ^ה_דכאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה. ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, כאן במידה דקה וכאן במידה גסה. דאי כרבי יוחנן° _{בר נפחא} והכא בעושה בטומאה, הרי אף °בית שמאי מודים שהחלה פטורה מתרומות ומעשרות שהרי אינה עומדת לאכילה.

[דף כ עמוד א]

אלא כרבי אלעזר° _{בן פדת}. דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, כאן וכאן בעושה בטהרה. ואי בעושה בטהרה, אמאי אינו נאמן _{שאמרה המשנה הלוקח מהנחתום כיצד הוא מעשר?} לא כן תני, הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות? כדתניתה, רבי ינאי ברבי ישמעאל ° ואמר, הדא דתימר, במתארח אצלו. אבל ברבים אינו נאמן ^ה_העד שיקבל עליו ברבים. והכא ברבים אנן קיימין _{שמוכר לרבים.} רבי אבין° ורבי שמאי° אמרו, לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה ומתניתין דלא כ°בית שמאי . רבי אחא° שמע לה שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה מן דבתרה _{מהמשנה הבאה}. דתנן, הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש ואומר. אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין _{שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר.} והשאר תרומה גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר. כמה דתימר תמן, שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל ^ה_וחוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה. אף הכא, מפריש תרומה חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. תנן, כיצד מעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכ"ו. ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכ"ו . תנינן חלה בין מעשר ראשון לשני. אמר רבי יונה° בשם רבי זעירא° . מזה שמנה חלה לפני מעשר שני אף שהיא צריכה להיות אחרונה , זאת אומרת שאם מקדים ^ה_זחלה למעשר שני, אין בה משום בל תאחר. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי זעירא° , הסדר כן חשוב, אלא שאין המשנה אמורה על הסדר ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה, ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} מתניתין בדמאי _{ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה.} והרי בדמאי אין דין קדימה ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות, הא בודאי טבל אסור. אלא כיוון דתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} את הדין של משנתנו אף בטבל ודאי. על הבריתא ולא על המשנה אמר רבי יונה° בשם רבי זעירא° , זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר. ורבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי זעירא° אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה אומר שאין בה משום בל תאחר, למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא ודאי שאף בחלה עובר על בל תאחר והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן _{ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}. והרי גם מעשר שני קדמה לגורן _{והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}. אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר. אמר רבי מתניה° . מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל שנאמר בה ראשית. ולמה קדמה ראשון? מפני שקדמה לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי ראשית. מעשר שני. אף על פי שקדמו לגורן, אין בו ראשית . מעתה שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו חיבות בחלה. שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. והא תני

[דף כ עמוד ב]

^ה_חהעושה עיסה מן הטבל. בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה. ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה אף על פי כן מה שעשה עשוי. וחלה לא תאכל, עד שיוציא עליה תרומה. תרומה לא תאכל, עד שיפריש עליה חלה. ולמה מעשרות חייבות בחלה?

ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב

מתני': ^ה_טהרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת. נוטל א' משלשים ושלשה ושליש ואומר. א' ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין והשאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן, הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה. ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות:
גמ’: תני, הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד מכ'. _{שזה חמש ממאה. שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה.} ואומר. אחד ממאה _{לתרומת מעשר} ממה שיש כאן, הרי הן בצד זה חולין טבל. ועוד אחד ממ"ח _לחלה סמוך לו, והשאר _{שנים ממאה לתרומה גדולה} תרומה על הכל. זה שעשיתי חולין טבל, עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליהם. ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . ^ה_יצריך לברך חמש ברכות. לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה, ולמעשר שני . תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, ^ה_יאכוללן בברכה אחת. עד כדון כהן ולוי שיכולים להפריש הכל יחד . אבל ישראל, איך יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש מעשר ויבא להפריש תרומת מעשר , נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי? כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. דאמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, בעל הבית שהפריש תרומת מעשר מה שעשה עשוי.

[דף כא עמוד א]

תנן, אחד ממאה _{לתרומת מעשר} ממה שיש כאן, הרי הן בצד זה חולין טבל. ועוד אחד ממ"ח _לחלה סמוך לו, והשאר _{שנים ממאה לתרומה גדולה} תרומה על הכל. זה שעשיתי חולין טבל, עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר אחד ממאה _{לתרומת מעשר} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל. יפריש מעשר ואחר כך יפריש תרומה גדולה? נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה מלאתך ודמעך לא תאחר. למה לא יפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשר? שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק ונמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו. כהדא דתני, הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. ^ה_יבהמעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין. מהו תנאי בית דין? שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף אין בכך כלום ובלבד עד מקום שהדעת טועה: ועוד תנאי בית דין היה. מהו עוד תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כדי שיהא קובע מעשר ראשון שהחסיר בצפונו _{אם החסיר ממעשר ראשון,} ומעשר שני שהחסיר לדרומו _{אם החסיר ממעשר שני.} ותרומת מעשר בצפון צפונית _{אם החסיר מהתרומת מעשר.} כך שנקבע מקום למה שהחסיר והוא בטל אגב הכרי. ונמצא הכל מתוקן. ועוד תניי בית דין, שאם הוסיף על המעשר שני, לכשיפדה מעשר שני, גם מה שבעודף יהיה פדוי. ואם חיסר, אותו חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע. עד כדון בלח. דיש בילה בלח, ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר, וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר ונעשה מעשר מן המעשר כדין. אבל ביבש כיצד יפריש? כגון דהוה ליה _{שהיה לו} מאה תאנים. חמשין רבין _גדולים וחמשין דקיקין _קטנים. אין נסב מן רברביא _{אם לוקח מהגדולים}, צריך נסיב _לקחת תשע. מן דקיקתא _{מהקטנים} צריך נסיב _לקחת אחת עשר. אם בטעות נסב _לקח עשרה מן רברביא _{מהגדולים}. אית תמן חדא _{יש שם אחד} חולין. וכשיקח אחת לתרומת מעשר , וחש לומר _נחשוש שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר _{על השאר.} וכתיב, תרומת ה' מעשר מן המעשר. ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא° . תנאי בית דין שיהא כמתנה ואומר, מעשר הזה שהפירות הללו חייבות בו, יתחלק בין כל העשר שהפריש בשווה, ומאחר ולא כל התאנה מעשר אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר, והרי הוא קבוע בכל אחד בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. נמצא באיזה מהן שיקח יצא. שהרי אית בכל חדא מניהון _{שהרי יש בכל אחד מהם} כדי תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה. היה דבר ממועט כגון דהוה ליה _{שהיה לו} עשר תאנים. חמש רברבין _גדולים וחמש דקיקין _קטנים. אין יסב מן רברבתא _{אם יקח מהגדולים}, צריך מסב _{צריך לקחת} חדא פרא ציבחר _{אחד פחות מעט}. מן דקיקתא _{מהקטנות}, צריך מסב _{צריך לקחת} חדא ועוד ציבחר _{אחד ועוד מעט}. נסיב חד מן רברבתא _{אם הוא לקח אחד מהגדולות}. אית תמן

[דף כא עמוד ב]

כל שהוא חולין: וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר , וחש לומר _{למה לא נחוש} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר _{על השאר.} וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא° . תנאי בית דין שיהא כמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות בו, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ. ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ . ומסיים _מסמן ואומר לכהן עד כאן סיימתי לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן , _{צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר} הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר? נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה . ויאמר קדם הרי הוא בצד זה _{הכוונה שיפריש קדם} תרומה גדולה? נמצא או פוחת על תרומת מעשר או מוסיף עליה. מתוך שהוא אומר על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה גדולה או מוסיף על התרומה גדולה אין בכך כלום, שתרומה גדולה אין לה שיעור:

ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג

מתני': הלוקח מן הנחתום. מעשר מן החמה על הצוננת. ומן הצוננת על החמה. אפילו מדפוסים הרבה. דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} ^ה_יגאוסר. שאני אומר, חטים של אמש היו משל אחד, ושל היום, היו משל אחר. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אוסר בתרומת מעשר, ^ה_ידומתיר בחלה:
גמ’: תנן, הלוקח מן הנחתום. מעשר מן החמה על הצוננת . עד היכן? תלמודוי דרבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° , עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים, ובאמצע שלשים, ובסוף שלשים. ראשון לגבי שני מין אחד הוא ומפריש מזה על זה. ראשון לגבי שלישי כשני מינין הן. תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. הא °רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר בחלה. אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים , ולא אצלו היא נטבלת לחלה? ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש שמא יפריש ממנה ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אפילו כן, הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה _{ושוב חוזרת השאלה} לא אצלו היא נטבלת? אלא בשואל ככר טמא _{לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה לכן קים חשש שישאל כיכר} מחברו עם הארץ למלאות תנורו, ושמא היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם בשואל ככר טמא למלאות תנורו, היה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר. שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה °רבי יהודה _{בר עילאי} חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש _{ונשאר בשאלה.} תנן התם, הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן, הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת משמע שהלוקח מפריש. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כאן בעושה בטהרה _{ולכן חייבו את הנחתום להפריש שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא} כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דאי בעושה בטומאה חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר.

[דף כב עמוד א]

אלא כרבי אלעזר° _{בן פדת} דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, כאן וכאן בעושה בטהרה. ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך חזרה השאלה למה בחלה °רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול? _תשובה לא מדובר בלוקח מנחתום אלא בלוקח מן הפלטר היא מתניתין. כדתנן, הלוקח מן הפלטר, מעשר מכל טפוס וטפוס דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, מאחד על הכל. דסבר °רבי יהודה _{בר עילאי} פלטר לוקח מנחתום אחד אפילו כמה דפוסים. ודווקא באותו יום אבל ביום אחר חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} סבר לא חוששים אפילו מיום לחברו. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה° בעושה בטומאה קיימינן ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו . ואצלו נטבלת ואף °רבי יודה מודה בה ותני כן °רבי יודה ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. אם כן, הא °רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד°רבי יודה , אינו מפריש מעשרות לא משל היום על של אמש, ולא משל אמש על של היום. ומפריש מן התנור על התנור, שכל מה שנקנה ביום אחד מסתמא מתבואה של אדם אחד הם . על דעתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}, אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה לדעת שניהם מותר כיוון שאצלו נטבלה:

ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד

מתני': הלוקח מן הפלטר. מעשר מכל טפוס וטפוס, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ה_טומאחד על הכל. ומודה °רבי יהודה _{בר עילאי} בלוקח מן המנפול, שהוא מעשר מכל אחד ואחד:
גמ’: °רבי מאיר אומר. נחתום _אופה עושה טפוס אחד, ופלטר _{מוכר לחם} משתמש בכמה נחתומין _אופים. °רבי יודה אומר. נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר _{מוכר לחם} משתמש בנחתום אחד, לכן יעשר מאחד על הכל אפילו בכמה דפוסים. תנן, ומודה °רבי יהודה _{בר עילאי} בלוקח מן המנפול, שהוא מעשר מכל אחד ואחד . איזהו מנפול שמודה בו °רבי יהודה _{בר עילאי}? דבי רבי ינאי° _הכהן אמרי. זה הלוקח מכמה נחתומים _אופים. היו תשעה פלטרין _{מוכרי לחם} ועשרה נחתומין _אופים. תימניה _שמונה פלטרים _{מוכרי לחם} קונים מן דתימניה _משמונה נחתומים _אופים, וחד מן דתריי. אף °רבי יהודה _{בר עילאי} מודה דאם אין יודעים איזה פלטר _{מוכר לחם} קונה משני נחתומים _אופים, מעשר מכל ככר וככר. רבי יונה° בעי. היו לפניו שני טפוסין ואצל האחרים טפוס אחד , הוכיח על עצמו שהן שניים, ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל? הושוו כלן לעשות טפוס אחד, מעשר מכל ככר וככר אצל כולם? או כיון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים. אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל? רבי יונה° בעי. כמה דתימא דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא _שמונה פלטרין _{מוכרי לחם} לוקחים מן דתימניא _שמונה נחתומים וחד מן דתריי _משניים. ודכוותה אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין נאמר. דתימניא _שמונה פלטרין לוקחים מן דתימניא _שמונה נחתומים ותרי פלטרין מן חד. והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני? או תשעה פלטרין לוקחים מן דתשעה נחתומים, וחד מן כולהון ומעשר מכל ככר וככר?:

ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה

מתני': ^ה_טזהלוקח מן העני. וכן העני שניתנו לו פרוסות, או פילחי דבילה. מעשר מכל אחד ואחד.

[דף כב עמוד ב]

בתמרים ובגרוגרות, בולל ונוטל. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, ^ה_יזאימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד:
גמ’: אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יונה° דאמר בשם חזקיה° . אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, עד כזיתים ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא וכל שכן על רבי יונה°} דתנן, בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה, שחתכן עד כזיתין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי זעירא° . אפילו כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} אתיא דבדמאי הקלו. תנן . אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי° _הכהן אמרי. בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. וכיוון שהכל נותנים בשווה אם יבלול אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה . היו הכל נותנין ממאה, ואחד מחמשים. מחלקם לחמישים חמישים _{כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים} ומעשר מכל חמשים. היו הכל נותנים מחמשים, ואחד מארבעים. מחלקם לארבעים ארבעים ומעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים, ואחד משלשים. מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים, ואחד מעשרה. מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה, ואחד מאחד. מעשר מכל אחד ואחד:

מתני': ^ה_יחהלוקח מן הסיטון, וחזר ולקח ממנו שנייה. לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר, משל אחד הן:
גמ’: תנן, נאמן הסיטון לומר, משל אחד הן . רבי ירמיה° בעי. אפילו השביח לו הלוקח מקחו? כגון דאמר ליה הלוקח , אינין חיטיא דזבנית מינך _{החיטים האלו שקניתי ממך} אתמול טבין הוין _{טובים היו}. ואמר לו המוכר , הללו שכאן מאינין אינון _{מהם הם}. או שכאן חוששים? תני, הלוקח מן החנווני, וחזר ולקח ממנו שנייה. אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא בדא. הדא דתימר, באילין אידתיקדימא _{חביות גדולות שבהם מיישנים את היין} שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת . ^ה_יטברם באילין שפייא _{חביות קטנות}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין _{רגילים לשפוך מאחד לשני}:

ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו

מתני': ^ה_כהלוקח מבעל הבית, וחזר ולקח ממנו שנייה. מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. ^ה_כאבעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק. בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה ואגודה:
גמ’: תנן, ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה אחת ואחת . רבי יונה° בעי. וכ°רבי מאיר מעשר מכל קלח וקלח? _{כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת} דתנינן תמן. כל האגודות של בית השוקים, טמאין. °רבי יהודה _{בר עילאי} מטהר בלחים . אמר °רבי מאיר , וכי מפני מה טימאו? אלא מפני משקה הפה, לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם . כמה דתימר תמן, דרך האגודה ליתור בפיו, והוא חוזר

[דף כג עמוד א]

וקושרה. אף הכא, דרך אגודה ליתור, ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת ונותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. תנן, בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק. בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל . אמר רבי יונה° . לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות, אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה. ואם לאו אין מעשר מזה על זה:

ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז

מתני': ^ה_כבהלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ^ה_כגאף שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך:
גמ’: אמר רבי יונה° . כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה}. אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, ^ה_כדובלבד _ורק לחבר. מעתה, עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו:

ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח

מתני': מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות. ומשל עובד כוכבים ומזלות על של ישראל. ומשל ישראל על של כותים. ומשל כותים על של כותים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר משל כותים על של כותים. ^ה_כהעציץ נקוב, הרי הוא כארץ. ^ה_כותרם מן הארץ על עציץ נקוב. ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על הנקוב, תרומה ויחזור ויתרום. מן הנקוב על שאינו נקוב, תרומה, ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. ^ה_כזתרם מן הדמאי על הדמאי. מדמאי על הודאי. תרומה ויחזור ויתרום. מן הודאי על הדמאי. תרומה, ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות:
גמ’: תנן, מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות . מתני' ד°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר. ^ה_כחאין קניין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. °רבי יודה ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים, יש קניין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° . טעמא ד°רבי מאיר דגבי עבדים כנעניים, כתיב (ויקרא בהר כה מו)והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה. הקיש אחוזה לעבדים. מה ^ה_כטעבדים, אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם לעולם. אף אחוזה, אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יסא° _אסי אף פסוק זה מסייעא ל°רבי מאיר דכתיב (ויקרא בהר כה כג)והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ. ומתרגמינן לחולטנית _לתמיד. אמר לו, כל גרמא _עצמה אמר דהוא מסייעא ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}. שהרי מדכתיב לא תמכר, משמע הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין° אמר. הנהיג רבי חנינא° _{בר חמא} בציפורין, כהדא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר . רבי זעירא° אמר, הנהיג רבי חנינה° בציפורין כהדא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}. רבי זעירא° אמר קומי רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אף על גב ד°רבי מאיר אמר אין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא, דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא° , הכוונה שיש לו אכילת פירות:

[דף כג עמוד ב]

והתנינן (משנה גיטין ד ט) ^ה_להמוכר שדהו לנכרי לוקח ומביא ביכורין מפני תיקון העולם _{שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים.} ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע. נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל, אם כך שיביא ביכורים דבר תורה ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם? רבי יונה° ורבי סימן° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° _{לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות.} ^ה_לאהלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים ומזלות אחר מרוח, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה _{מדרבנן.} ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים ומזלות _{אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא.} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה _{מדרבנן.} ונותנן לשבט, ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם אם מרח הגוי נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט? דכתיב (במדבר קרח יח כו) כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאיתם בנחלתכם והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר . מאת בני ישראל את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כדאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , כי תקחו מאת בני ישראל. מאת בני ישראל את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים ומזלות. אמר רבי אחא° . בימי רבי הושעיה° ביקשו להימנות על הר המלך _{יש אומרים שזה באזור בית אל} לפוטרו מן המעשרות _{שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}. אמרו, יבא רבי הושעיה° וימנה איתנו . לא הספיק לבא, עד שנטרפה השעה. אמר רבי יהודה בר פזי° בשם רבי הושעיה° . הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} . פשיטא , דאי לא כן, מה אנן אמרין, °רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אין הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}? אלא בגין דתני°רבי שמעון שזורי , מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי. ושאלתי את °רבי טרפון ואמר לי, צא ולוקחם מן העובד כוכבים ומזלות _{קנה פירות טבל מגוי} ועשר עליה. משמע שגם °רבי טרפון סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. ותני, °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים יש קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר . דלא תסבור מימר °רבי מאיר ו°רבי טרפון מול °רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי יהודה _{בר עילאי}, הוי תריי כל קבל תריי אינון _{שניים כנגד שניים הם}. לפום כן _לכן צריך לומר, הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. ועוד ראיה שהלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} מן הדא. דאמר רבי זעירא° . אבא אנטולי זבין פירי _{קנה פירות} מן דארמאי _מגוי. אתא _בא לגבי דרבי יודה בן לוי° , שלח למנחם בריה דיתקן ליה, ויהב ליה מעשריה _{ויתן לו את המעשרות} לפי שהוא לוי. מי אתי _כשבא, קם עימיה _{פגש אותו} רבי יהושוע בן לוי° . אמר לו, מאן יעביד דא אלא אבוך _{מי יעשה דבר כזה מלבד אביך} שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות . מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי°  ? תמן הוא אמר. הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים ומזלות, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה _מדרבנן, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט. משמע שהוא סובר כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות . והכא הוא אמר הכין שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים? _{נשאר בשאלה} אמר רבי אבא בר זמינא° קומי רבי זעירא° . רבי סימן° , לא אמר כן, אלא כך היה המעשה. מי אתי _כשבא, קם עימיה _{פגש אותו} רבי יהושע בן לוי° . אמר ליה, לית אילין דאביך _{אין אלו של אביך}, וחייב אתה לשלם עבורם ואיקפד עליו.

[דף כד עמוד א]

רבי זעירא° רבי אחא° ורבי תנחום ברבי חייא° אמרו בשם רבי יהושוע בן לוי° , שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות בעלים. זה שנתערב טבלו בחולין _{שזכות היא לבעלים שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ.} וזה שהוא לוקח מפסקיה של עובד כוכבים ומזלות. _{דכיוון שיש קנין לגוי צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו.} ותרומת חוץ לארץ _{שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו.} אמר רבי זעירא° . זאת אומרת שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את שאינו נוטל דמין מן השבט, הרי שלא ברשות תרם. והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר משל כותים על של כותים . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי ולא ודאי כיוון שהולכים אחר הרוב ורוב ישראל מעשרין ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי, ואף שזה רק מתקנת חכמים בגלל המיעוט שאינם מעשרים, אין תורמין ומעשרין מזה על זה שמא זה עישר וזה לא עישר . כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן לפי שרובן אינם מעשרים, אך כיוון שמיעוטן מעשרין אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה

[דף כד עמוד ב]

תנן, עציץ נקוב, הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא° בשם רבי זעירא° . עציץ שאינו נקוב עשו אותו ספק. והתנינן, ^ה_לבעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. ויקדש מספק? בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן, תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי. תרומה ויחזור ויתרום. מן הודאי על הדמאי. תרומה, ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות . כמה דאת אמר, ^ה_לגמן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות שמא היה הדמאי מתוקן ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל. אמור אף מן הדמאי על הדמאי כן? שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל ואולי הראשון טבל והשני מתוקן, אם כן צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר רבי בון בר חייא° בשם רבי שמואל ברבי יצחק° . _{ממה שלא אמרו כך} זאת אומרת, עשו תרומות ומעשרות של דמאי, כספק דימוע ופטור מן הדמאי. _{שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום

פרק שישי - המקבל שדה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א

[דף כה עמוד א]

מתני': ^ו_אהמקבל שדה _{למחצה לשליש או לרביע}, מישראל מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי, חולק לפניהן. החוכר _{תמורת כמות פירות לשנה} שדה מישראל, תורם ונותן לו _{שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון} אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} . ^ו_באימתי _{מקבל אינו צריך לעשר?} בזמן שנתן לו מאותה השדה, ומאותו המין. אבל אם נתן לו משדה אחרת, או ממין אחר, מעשר ונותן לו _{שנראה כפורע חובו בטבל.} ^ו_גהחוכר _{תמורת כמות פירות לשנה} שדה מן העובד כוכבים ומזלות, מעשר ונותן לו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף המקבל שדה אבותיו _{למחצה לשליש או לרביע} מן העובד כוכבים ומזלות, מעשר ונותן לו:
גמ’: תנן, המקבל שדה מישראל, מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי, חולק לפניהן. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} , זו דברי °רבן שמעון בן גמליאל . אבל דברי חכמים, מישראל חולק. מן העובד כוכבים ומזלות תורם. _{שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ} ותני כן. המקבל שדה מן העובד כוכבים ומזלות, תורם ונותן לו. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . מה אם ירצה העובד כוכבים ומזלות הזה שלא לעשר פירותיו, וכי אינו רשאי? _{נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו} אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם רבי ינאי° _הכהן. כתיב (במדבר קרח יח כח) כן תרימו גם אתם. ^ו_דגם אתם לרבות שלוחכם. ^ו_המה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים ומזלות עושה שליח. רבי יסא° _אסי סבר מימר _{חשב לאמר}, אין העובד כוכבים ומזלות עושה שליח ביד עובד כוכבים ומזלות אחר חבירו. הא בישראל, עושה. אמר רבי זעירא° . ומינה _{מאותה דרשה נמשיך ונלמד,} אתם עושין שליח, _{את מי?} ולא בישראל? _{הרי אין שליחות לגוי.} ודכוותה אין העובד כוכבים ומזלות עושה שליח, אפילו בישראל. התיב רב הושעיה° . והא מתניתא מסייע לרבי יוסי° _{בר זבידא}. דתנן, אמר °רבן שמעון בן גמליאל . מה אם ירצה העובד כוכבים ומזלות הזה שלא לתרום, אינו תורם הא אם רצה, תורם הישראל עבורו. רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי. אמר רבי אבא° , במאמין על ידיו _{מסכים למה שעשה} שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר מאי שוכר מאי מקבל? ^ו_והחוכר בפירות, השוכר במעות, המקבל למחצה לשליש ולרביע. תנן, החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם. מן העובד כוכבים ומזלות, מעשר ונותן לו . עד כדון גזרו מעובד כוכבים ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל . מכותי מהו? נישמעינה מן הדא דתני, ^ו_זהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ומזלות, ולכותי, אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, צריך לעשר על ידיו _{חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.} נתן למי שאינו נאמן על המעשרות. עד שלא באו לעונת המעשרות, אין צריך לעשר על ידיו. משבאו לעונת המעשרות, צריך לעשר על ידיו. ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות . עד כדון קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות במקום שישראל מצויים, כדי שיתן לישראל . במקום שאין ישראל מצויין מהו? _{שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי} נישמעינה מן הדא. רבי סימון° היו לו שדות בהר המלך _{יש אומרים שזה באיזור בית אל,} שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם . שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר לו, הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים ומזלות. שאל לרבי יהושוע בן לוי° , ושרא ליה _{התיר לו}. דסבר רבי יהושוע בן לוי° , מקום שאין ישראל מצויין דינו כהדא סוריא. והדא סוריא מה דינה? נישמעינה מן הדא. רבי חגי° נחית לחמץ _{עיר בסוריה.} אתן שאלון ליה _{באו ושאלו אותו} אילין דבר עשתור. בגין דלית ישראל שכיחי _{כיוון שישראל אינם מצויים כאן} ,ואנן מוגרין לעמים _{ואנו מחכירים לגויים}, צריכין לעשר אנן על ידיהון _{עבור החלק שלהם}? שלח שאל לרבי זעירא° . שאל רבי זעירא° לרבי אימי° _{אמי בן נתן}. אמר לו, אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע שהלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו. ועוד מן הדא. דאמר רבי חנינא° _{בר חמא} בריה דרבי אבהו° . אבא הוה ליה עובדא _{היה לו מקרה כזה}. שלח שאל לרבי חייא° ולרבי יסא° _אסי ולרבי אימי° _{אמי בן נתן}, והורין ליה שמותר להשכיר כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. הא לעשר על ידיהן _{עבור החלק שלהם}, אינן מעשרין על ידיהן, שהרי בהיתר הם עושין. קיבל ממנו _מהגוי שדה לקצור וישלם לו בחיטים. ענבים לבצור ביין. זיתים למסוק בשמן. מעשר ונותן לו. אית חמי _{בא וראה}. עד שלא זרע, חולק ואינו צריך לעשר. כדתנן, המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי, חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי, מעשר ונותן לו?

[דף כה עמוד ב]

אמר רבי חנינא° _{בר חמא} . תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל. שאם נחייב אותו להפריש, לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור . ברם הכא _{אבל כאן} זרועה היא. קיבל ממנו על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות _{לפני מרוח הכרי} כגון. שדה לקצור בשחרי שבלים. ענבים לבצור בסלי ענבים. זתים למסוק בסלי זתים. מניח כמות שהן. תנן, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} אימתי? בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין . הא מאותה המין שלא מאותה השדה. מאותה השדה שלא מאותה המין. מעשר ונותן לו. תני חייא. מאותה השדה, בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו. משדה אחרת, בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו. מתניתין כ°רבי יהודה _{בר עילאי} . מה דתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} כחכמים. ולא היא דבאמת לא פליגא _{אינם חולקים}. מתניתין במקום שנהגו לעשות שעורין כפליים כחטים, וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר, נראה כפורע חובו בטבל. לכן מעשר ונותן לו _{על זה אמר °רבי יהודה בר עילאי שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו.} מה דתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} , במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים. וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות, נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן, החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות, מעשר ונותן לו. הכא בחוכר מישראל את אמר תורם ונותן לו _{שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.} והכא בחוכר מהגוי את אמר מעשר ונותן לו? חבריא אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מצד הדין אין החוכר צריך לעשר, שחוכר כמקבל. אלא ^ו_חשקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות _{כדי שימכור שדותיו לישראל} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא° _אילעא אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל. שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש כדי שלא תבור ארץ ישראל. ותפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין, ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא° _{אילעא שמצד הדין החוכר צריך לעשר} דתנן. החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. °רבי מאיר אומר, מעשר ונותן לו. רבנן סברי קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות לחייבו לעשר. ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו°רבי מאיר קונס אף בישראל . ויש קנס בחוכר מישראל? אלא על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר הדין החוכר חייב לעשר _{כמו שאמר רבי אילא° אילעא.} רבנין אמרי לא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל _{שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,} ו°רבי מאיר אומר תפסה מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה _{שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר} דתנן, החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות, מעשר ונותן לו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, תורם ונותן לו. רבנין אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות, ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר

[דף כו עמוד א]

לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות _{שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.} אית בר נש דיימר הדא מילתא _{וכי יש אדם שיאמר דבר כזה} שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין? אלא על כרחך דכן היא. שמצד הדין פטור, וקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות _{כדי שימכור את השדה לישראל,} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות. תנן, החוכר _{תמורת כמות פירות לשנה} שדה מישראל, תורם ונותן לו _{שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו} וכ"ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות, מעשר ונותן לו. תני , לפיכך _{כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,} אם חזר העובד כוכבים ומזלות ונתגייר, או שמכרן לישראל אחר, _{מפריש רק תרומה,} פטור מלעשר. מאן דאמר תפשה מידת הדין ניחא. דכשהיה גוי, היה החוכר ממנו חייב _{אף לעשר} . וכשהתגייר הוא פטור _{מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל} . מאן דאמר קנסו, קנסו בידו. שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס. ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו _{ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מתוך שאת אומר לו כן, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה:

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב

מתני': ^ו_טכהן ולוי שקיבלו שדה מישראל למחצה לשליש או לרביעה. כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, המעשר שלהן. שעל מנת כן באו:
גמ’: תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, המעשר שלהן . מתיבין רבנין ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. במה קנו? אמר להם. אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן שאין חולקין במעשרות המעשרות שלהם . אפילו התנו, במה קנו? אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה . אופנא _{גלגל שמניע את העגלה} לית ליה אופנא _{אין לו גלגל שיניע אותו}. שסתמא אחת אמרינן תרי סתמא לא אמרינן. אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם, אמרינן מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו, לא אומרים נעשה כאילו התנו ונעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני, כהן מכהן. לוי מלוי. ישראל מישראל, חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר° _{בן פדת}. אף על גב דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר המעשר שלהן שעל מנת כן באו. מודי הוא הכא _כאן שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן, ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי, או שלך. או שלי ושלך, מותר. שכיוון שהן של בעל הבית, יכול להתנות עליהם כל מה שירצה . כהן שקיבל שדה מישראל, אמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי, מותר. שלך, אסור לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות , _{שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.} שלי ושלך. אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין, למחצה שליש ורביע, מותר. ואם לאו , _{כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,} אסור _{כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.} אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא על כרחך כן היא . _{שכך התנו} שלי שלי. ושלך שלי ושלך _{שבחלק שלך נתחלק.} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין _{שכך נהגו במקום זה,} מותר . ואם לאו אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה, אסור _{שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.} שאטלם אני ואתנם ללוי זה, מותר. ולא דא היא קדמייתא _{ואין זה כמו המקרה הקדם}? מאי איכא בין רישא לסיפא? אמר רבי אחא° . אם תירצה _{הזכות לתת} ביניהן. דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני דהוי כמכירת גוף המעשר.

[דף כו עמוד ב]

רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר. הא דאת אמר מותר, כשקיבלה כדרך המקבלין _{שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.} והן דאת אמר אסור, בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין _{שלא נהגו כך באותו מקום}. אתיא דרבי יוסי° _{בר זבידא} כרבי יוחנן° _{בר נפחא}, ודרבי אחא° כרבי יוסי בי רבי חנינא° דרבי יוסי בי רבי חנינא° אמר, ^ו_יאדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. _{רבי יוסי° בר זבידא סבר אסור להתנות שיהא המעשר לפלוני, דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו, ליתן לו המעשר. ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדרבי יוחנן° בר נפחא. לכן תלי טעמא בדרך המקבלין. ורבי אחא° סובר כרבי יוסי ברבי חנינא° . דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום:} מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא° ? דכתיב (במדבר נשא ה י) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? שלו הם ליתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא° דתנן(משנה נדרים יא ג)קונם כהנים ולוים נהנין לי. ^ו_יאיטלו בעל כרחו. פתר לה, באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר. _{שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.} תדע לך שהוא כן, דתנינן. (משנה נדרים יא ג)ואם אמר כהנים אלו או לוים אלו נהנין לי, יטלו אחרים. מתניתין פליגי על רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דתני(תוספתא דמאי ה יח) ^ו_יבאומר הוא ישראל לישראל, הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה, ^ו_יגברוצה ממילא ליתנו לשנים כהנים, ובן בתו אחד מהן. והוא אמר לו, הילך סלע זו, ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי _{שאלו את} רבי זעירא° . כהן שאומר לישראל הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני . מה רבי יוסי בן חנינא° שסובר שטובת הנאה ממון יאמר? האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור? לא אגיבון _{לא הגיב}. אמר רבי חזקיה° בשם רבי אחא° . הכין אמר להון. על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא° , מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל, משמע כהן לישראל אסור. ולמה הוא ^ו_ידאסור? לא מפני מראית העין _{שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.} אוף רבי יוחנן° _{בר נפחא} אית ליה _{מסכים לסברה זו} ולכן לשיטתו ישראל לישראל אסור מפני מראית עין _{שנראה כמוכר את המעשרות.} אמר רבי בון° . חילול קדשים יש כאן, ואת אמר מפני מראית עין? וראיה שיש כאן חילול קדשים מן הדא דתני, ^ו_טוהכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות, אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן, הרי זה חלול. שנאמר (ויקרא אמור כב טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו. תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר, ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב (מיכה ג יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער. מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, ^ו_טזהמקדש בתרומות ובמעשרות, ובמתנות ^ו_יזובמי חטאת, ובאפר חטאת, הרי זו מקודשת אפילו ישראל _{משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.} פתר לה, ^ו_יחבתרומה שהיא רכושו שנפלה לו מאבי אמו כהן. ^ו_יטכהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי. המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן אחר? נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו ° בשם רבי שמעון בן לקיש° . המוכר מעשרות שדהו לחבירו, לא עשה כלום, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם . ^ו_כוולדי שפחתו לחבירו, לא עשה כלום. עוברי בהמתו לחבירו, לא עשה כלום. ^ו_כאאויר חורבתו לחבירו לא עשה כלום _{משום שזה דבר שאין בו ממש.} אלא מוכר לו שדה, ומשייר לו מעשרותיה. מוכר לו שפחה, ומשייר לו וולדה. מוכר לו בהמה, ומשייר לו עוברה. מוכר לו חורבה, ומשייר לו אוירא

[דף כז עמוד א]

והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו, שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש? תיפתר באומר לו תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. והכא כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו? והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות. ^ו_כבכהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי. המעשרות שלו. ואם מת, אין לבניו במעשרות. אם אמר לו על מנת שיהיו המעשרות ^ו_כגלי ולבני, או לי וליורשי. יש לו במעשרות, ולבניו במעשרות, וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום° בעא קומי _{שאל את} רבי יוסי° _{בר זבידא}. עד כדון, ביורשין שהן מדבר תורה. אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה _{כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?} התנה שיהו כל המעשרות שלו כל זמן שהשדה לפניו של הקונה. יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. ^ו_כדמכרה לאחר, אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו. תני רבי חנינה° , אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא° , יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא, כאילין פלגותא _{מחלוקת זו כמחלוקת זו}. דתנינן תמן. ^ו_כההמגרש את האשה והחזירה, על מנת כתובתה הראשונה החזירה. תנא רבי חנא° קומי רבי אילא° _אילעא. תרין אמוראין. חד אמר, לכתובה אבל לא לתנאין הנוספים לכתובה. וחרנא אמר. בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין, אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין, יש לו במעשרות. דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה, אף במעשרות, כאשר חזר וקנה את השדה, נעשה כאילו לא מכרה מעולם. והתני , קיבל שדה באריסות מכהנת, המעשרות שלה. נישאת לישראל, חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה, חזרה לתחילתה כאילו לא נתגרשה . _{וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.} כאן שמכר הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה, לכן כשמכר הקונה את השדה פקעה זכות זו . כאן שקיבל מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה. ומה שאינה אוכלת, זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה, שאסורה לאכול בתרומה. ועכשיו חזרה והותרה , והתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, שהדין הזה אפילו במכרה את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה. שאם נישאת לישראל, חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה, חזרה לתחילתה? אמר רבי שמואל בר אבדימא° . תמן, יצאת מרשות שניהם שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה וכיוון שהקונה מכר את הקרקע פקעה רשותו. ברם הכא, התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה, ועדין הם ברשותו שיצאת מרשות מוכר _{כאשר התחתנה עם ישראל} ולא יצאת מרשות לוקח _{שהוא לא מכר את הקרקע.} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו. על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים. יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם. _{כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.} שלא לזורעה איסטיס _{צמח שממנו מפיקים צבע.} שלא לעשותה שדה קנים _{שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.} שלי לעולם. אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם. שלא לזורעה איסטיס. שלא לעשותה שדה קנים. _{שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא° באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים, ועמד הלוקח ונטעה קנים וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא _{חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}. ^ו_כוישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו הישראל על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים, מותר. לעולם, אסור. שאין כהן עושה כהן: כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים, אסור. הכא את אמר מותר, והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו. דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן, וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו. וכאן בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל. והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן יכול לזכות את הישראל בדבר שאינו ברשותו:

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג

מתני': ^ו_כזישראל שקבל מכהן ומלוי, המעשרות לבעלים. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר. הקרתני שקיבל שדה מירושלמי, מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים, יכול הוא הקרתני

[דף כז עמוד ב]

לעלות ולאוכלו בירושלים:
גמ’: על דעתיה ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור, שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא, אסור למכור מעשר שני. וצריך הקרתני לעלות ולאכול בירושלים:

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד

מתני': ^ו_כחהמקבל זיתים לשמן. כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר, המעשרות לבעלים:
גמ’: °רבי יהודה _{בר עילאי} עבד _עושה זיתים כקרקע. כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים, הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים , ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע, לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם . מעתה ד°רבי יהודה _{בר עילאי} עבד זיתים כקרקע , אין יסבור כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} דאמר, כהן ולוי שקבלו שדה מישראל המעשרות שלהם, שעל מנת כן באו. הכא נמי בזיתים ל°רבי יהודה _{בר עילאי}, יהיו המעשרות שלהם . פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל, וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע, ואם פחתה חולקים בפחת. אם ילדה בכור , הבכור לכהן דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. וחכמים אומרים, אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן °רבי יהודה _{בר עילאי}. אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו, מפני שהשדה גופה לכהן. והפרה גופה לשניהן. דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף. אף הפרה, אם היתה גופה לכהן כגון אם כל האחריות היתה עליו, אף הבכור היה לכהן. ותני כן. השם באחריות שניהן, והשוכר באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר. אמר לו, הותירו או פחתו שלי, והמעשרות שלך, מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר. אמר לו, הותירו או פחתו שלי, והמעשרות שלך. אם נתן לו שכרו, מותר. ואם לאו, אסור, כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות . ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים. אמר לו _כהן, תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין, מותר _{ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}. אתן לך ששים לוג טבולין, ואני ואת חולקין את המעשרות, אסור. כד דהוא יהב ליה כוליה _{כאשר הוא נותן את הכל} מתוקן מותר. כד דהוא יהב לה פלגא _{כאשר הוא נותן חצי} מתוקן , אסור? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . כאן מדובר במרויח לו זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן, ואסור כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות. ותני כן. אם היה מרויח לו זמן, אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים, כי נראה שנושא ונותן במעשר .

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה

מתני': °בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. °בית הלל אומרים אף למעשר. וצנועי °בית הלל היו נוהגין כדברי °בית שמאי :
גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} טעמא ד°בית הלל שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין _{לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.} וכי דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה _{סיבה מועטת}. °בית הלל כדעתם _{שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,} דתנינן. לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית, ^ו_כטו°בית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש מיכס תורא דרדיה _{וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}? אלא על ידי עילה _{סיבה מועטת}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו, אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה _{כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}

[דף כח עמוד א]

תני, שוין שאין מוכרין גדיש של חטין _{שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה} ועביט של ענבים ומעטן של זיתים _{שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים לא הכשר תורה היא _{שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?} אם כך גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה, שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים? לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כשם שאמרו שקטן העומד בצד עיסה העיסה טמאה ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור אלא חומרין מדרבנן. כך אמרו מעטין של זיתים חומרין ולא מהתורה. אמר חזקיה° אמר רבי יונה° בשם רבי ירמיה° . _{גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,} מה פליגין _{במה הם חולקים}? בחיבורין. שרבי יוחנן° _{בר נפחא} סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם, כולם נטמאו, זה רק מדרבנן . לפי שבכל מקום נשוך נחשב חיבור, מעוך אינו חיבור. ^ו_לוהכא גבי זתים החמירו שאפילו מעוך נחשב חיבור ועל זה אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שזה רק חומרה . הא הכשירן, גם רבי יוחנן° _{בר נפחא} מודה שהוא תורה. קם רבי יונה° עם רבי ירמיה° אמר לו. את אמרת הדא מילתא? אמר ליה, אין מיני _{אם אתה שואל אותי לדעתי} סובר רבי יוחנן° _{בר נפחא} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני שוין שאין מוכרין גדיש של חטים ועביט של ענבים ומעטן של זיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים לא תורה היא? ודכוותה מעטן של זיתים תורה היא. _{שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?} מאי כדון? תיפתר שהבריתא הזו כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר, המוהל כמשקה _{כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר} לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר. תנן, °בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. °בית הלל אומרים אף למעשר. ולמה לא אמרו °בית שמאי שלא ימכור אף למי שאינו מעשר? אמר רבי זעירא° . טעמא ד°בית שמאי , לפי שזה מיותר לציין, שהרי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא° כאן שנינו _למדנו שהכשר נקרא צנוע:

מתני': ^ו_לאשנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת, אחד מעשר ואחד שאינו מעשר. המעשר מעשר את שלו, וחלקו בכל מקום שהוא:
גמ’: אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר שאמר, שלא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. לכן הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי, וחלקו בכל מקום שהוא דמאי. לפי שהוא סובר שאין ברירה וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חברו לחברו. וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ°רבי מאיר שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי. וחלקו שאצל חברו דמאי. רבי יונה° בעי _שאל הרי החלק שהוא מוכר לחברו הוא טבל ודאי, ולמה הוא מתקן דמאי?

[דף כח עמוד ב]

אין לך אלא להסביר כההיא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} דברי הכל היא. המעשר מעשר את שלו שבכל מקום ודאי _{הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.} וחלקו בכל מקום שהוא דמאי. הכוונה לחצי חלקו שבידו משל חבירו, _{לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו

מתני': ^ו_לבשנים שקבלו שדה באריסות. או שירשו או שנשתתפו. יכול הוא לומר לו. טול אתה חטים שבמקום פלוני, ואני חטים שבמקום פלוני. אתה יין שבמקום פלוני, ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו. טול אתה חטים, ואני שעורים. טול אתה יין, ואני אטול את השמן. ^ו_לגחבר ועם הארץ, שירשו אביהם עם הארץ. יכול הוא לומר. טול אתה חטים שבמקום פלוני, ואני חטים שבמקום פלוני. אתה יין שבמקום פלוני, ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו. טול אתה חטים, ואני שעורים. טול אתה הלח, ואני אטול את היבש:
גמ’: תני, ישראל ועובד כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא, הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה דברי °רבי _{שסובר שאין ברירה.} °רבן שמעון בן גמליאל אומר. ^ו_לדחלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים ומזלות פטור _{כי יש ברירה.} אמר רבי יסא ° _אסי בשם רבי חנינא° _{בר חמא} מה פליגין _{במה הם חולקים}? ^ו_להכשחלקו שדה בקמתה _{שרק אז °רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה.} אבל אם חלקו גדיש, אף °רבן שמעון בן גמליאל מודה ל°רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה° אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה פליגין _{במה הם חולקים}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים, אף °רבן שמעון בן גמליאל מודה ל°רבי . שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה° , מה בין גדיש מה בין עמרים? _תשובה רבי יונה° לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו בקוצר כל שהוא ומניח לפניו ונתרבו העומרים, אף שלא בא לידי גדיש מודה °רבן שמעון בן גמליאל ל°רבי . אמר רבי הושעיא° . הדא דתימא, שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק, אף °רבי מודה ל°רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. האחים השותפין, מחלוקת °רבי ו°רבן שמעון בן גמליאל . האחין השותפין לא לחלוק הן עומדין, ואף על פי כן מחלוקת?

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז

מתני': ^ו_לוגר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות. יכול הוא לומר לו. טול אתה עבודת גילולים, ואני אטול את המעות. אתה יין נסך, ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר, אסור. ^ו_לזהמוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן, חייב לעשר. מעושרין הן, נאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן, חייב לעשר. מעושרין הן, נאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא, חייב לעשר:
גמ’: ישראל ועובד כוכבים ומזלות שקנו ביתו של עובד כוכבים ומזלות והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות. לא יאמר לו, טול אתה יין נסך ועבודת גילולים, ואני מעות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות. אלא אפילו היו שם שני צלמין. אחד עשוי כמין דלופקי _{שלחן הגשה}, שמותר, ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי שאסור משום ספק שמא נעבד . לא יאמר לו, טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי. ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא° , ויאות. אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ. והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין. שמא אומר לו טול אתה את המוכשרין, ואני נוטל את שאינן מוכשרין? רואים שאף שמדובר באותו מין כיוון שדינם שונה, נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים שאחד מותר ואחד אסור נחשב כשני מינים ואסור. והא מתניתין פליגא דתנן, גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות. יכול הוא לומר לו, טול אתה עבודת גילולים, ואני מעות. אתה יין נסך, ואני פירות? אמור סיפא, ולית היא פליגא _{תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}. דתנן, אם משבאו לרשות הגר, אסור. והכא מכיון שקנה, כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו, והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין _{שלושה אמוראים חלקו בדבר}. חד אמר דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר, דמי חלקו שלקח כנגד עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר, עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח. ולמה עשה כן _{למה לקח עבודה זרה?} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא

[דף כט עמוד א]

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח

מתני': ^ו_לחעם הארץ שאמר לחבר, קח לי אגודת ירק. קח לי גלוסקין _לחמניה אחד. לוקח סתם, פטור. אם אמר, זו שלי וזו של חבירי ונתערבו. חייב לעשר, אפילו הן מאה:
גמ’: תנן, המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן, חייב לעשר. מעושרין הן, נאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן, חייב לעשר. מעושרין הן, נאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא, חייב לעשר . תמן תנינן. ^ו_לטנאמנין הענים על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם? תמן לא משום אמירתו נאמן אלא משום שחזקה, מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה. שהרי שם אם היה שותק העני היה פטור, שהיינו סומכים על החזקה . ברם הכא, אם היה שותק היה חייב. שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה . ותני כן, את שאם היה שותק היה פטור, נאמן להקל. ברם הכא ששתיקתו לחיוב ופירושו להקל, אינו נאמן. תני, ^ו_מעובד כוכבים ומזלות שהיה צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות. ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן, שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים . אם אמר, מעובד כוכבים ומזלות פלוני הבאתים. נאמן להחמיר דברי °רבי , שאפשר לברר . וחכמים אומרים, דברי העובד כוכבים ומזלות לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן° בעי. היה צווח לפי תומו מהו? רבי יודן° בעי כותי כעובד כוכבים ומזלות? דאיתפלגון _שנחלקו. כותי אינו כעובד כוכבים ומזלות דברי °רבי . °רבן שמעון בן גמליאל אומר כותי כעובד כוכבים ומזלות לכל דבר. תנן, אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר . אמר רבי בון בר חייא° , והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ^ו_מא ואמר הרי אלו מעושרין. נאמן. שאם היה שותק, הייתי אומר מן השוק לקח _{ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר _{לא רק} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו. מכיון שאותו המין מצוי בשוק, מותר: תנן, עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק. קח לי גלוסקין אחד. לוקח סתם ופטור. מתניתין ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} דתני, הלוקח סתם, צריך לעשר דברי °רבי יהודה _{בר עילאי} . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר אינו צריך לעשר . מה אנן קיימין _{איך מדובר} ? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר צא ולקח לי. שלוחו הוא, ולמה ל°רבי יהודה _{בר עילאי} חייב לעשר? אם אמר לו צא ולקח לך. שלו הן, ולמה פטר °רבי יוסי _{בן חלפתא}? אלא כי אנן קיימין, בסתם. °רבי יודה אומר, לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח. ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, לא נתכוון המוכר לזכות, אלא לבעל המעות. ולכן עם הארץ זכה בהם . לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה °רבי יהודא אומר, של לוקח. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, של שניהן . מחלפא שיטתיה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? תמן הוא אומר, לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין _{שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת למי שטרח לבא דווקא אליו או לבעל המעות.} תני, °רבן שמעון בן גמליאל אומר. ^ו_מב אם החליף את המעות ושילם בכספו , צריך לעשר, שעכשיו הוא גם בעל המעות

[דף כט עמוד ב]

אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . הדא אמר _{זה אומר}. הנותן מעות לחבירו לשמור. אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה, אם החליפן ואבדו, נקנו לו _{הרי הוא כלווה} וחייב באחריותן: תנן, אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, מתי חייב לעשר? כשהחבר מחלק בידו _{ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.} אבל אם עם הארץ בא ונטל את חלקו בעצמו, פטור. אמר רבי אליעזר° , והוא שנטל חלקו בסוף. אבל אם נטל חלקו בתחילה, אינו חייב לעשר . אמר רבי יונה° . כדי להתחייב צורכה לדין , וצורכה לדין _{צריך גם את זה וגם את זה}. גם שיחלק בידו, וגם שיטול אחרון . חילק בידו ונטל חלקו בתחלה, אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו אלא שעם הארץ נטל חלקו ונטל הוא חלקו בסוף. אינו מעשר אלא על שלו. תני, אומר הוא אדם לפועל. הילך דינר זה ואכול בו. הילך דינר זה שתה בו, אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך . ואינו חושש על שכרו. לא משום שביעית, ^ו_מג ולא משום מעשרות, ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו. צא ולקח לך ככר, ואני נותן לך דמים. צא ולקח לך רביעית של יין, ואני נותן לך דמים. חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. מאי טעמא? אמר רבי זעירא° . כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני , נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא° _אילעא אמר. פועל זכה לבעל הבית משל חנווני _{שהרי הכסף של בעל הבית} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון _{איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}? היה החנווני חרש. על דעתיה דרבי זעירא° שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית לא חשש. לפי ^ו_מד שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא° _אילעא, חושש. תני, לא יאמר אדם לחבירו עם הארץ . הילך מאתים דינר קנה בהם תבואה , ושקול על ידי לאוצר _{כתשלום עבור מיסים.} שמא יקנה טבל, ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל . אלא אומר הוא לו. פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו. הילך מאתים זוז, ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו. פרשיני מן האומן:

הדרן עלך פרק המקבל שדה

פרק שביעי - המזמין את חבירו

כולל שיעורי שמע

ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א

מתני': המזמין את חבירו שיאכל אצלו, והוא אינו מאמינו על המעשרות. אומר מערב שבת. מה שאני עתיד להפריש למחר, הרי הוא מעשר. ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו. ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות: ובשבת חוזר וקורא שם
גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מתניתן בדמאי. הא בוודאי, לא? והא מתניתין אמרה דאפילו בודאי. דתנינן תמן. היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו, והוא בבית המדרש או בשדה. אומר, שתי תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה. ועשר מעשר ראשון. ותשעה מעשר שני. היו דמאי. אומר, מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות . אין תימר בדמאי אנן קיימין. לית יכול. דתנינן בסיפא של הברייתא, היו דמאי _{משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה} מי אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאפשר להתנות רק בדמאי ולא בודאי? לא אמר אלא שהמשנה עוסקת בדמאי _{כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.} מה בין דמאי ומה בין ודאי? ^ז_א דמאי, אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו. ודאי, אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי° _הכהן הוה ליה תנאי מערב שבת על טבל ודאי. שאל לרבי חייא רובא° מאי מתקנא בשבתא על סמך התנאי? אמר לו כתיב (דברים ראה יד כג) ואכלתה לפני ה’ אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהריך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. כל הימים, מלמד שמפרישים מעשרות אפילו בשבת. והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן, ועל ידי תנאי התירו. אם כך מהו דחמית בחלום _{מהו שראיתי בחלום} מיקל בלשי _{מקל של שוטרים} תלוי בי _{רבי ינאי° הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה?} אמר לו הראו לך בחלום שעתיד אתה להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא° היה לו תנאי על טבל ודאי. חדא איתא _{אשה אחת} בשלה ירק, ואנשיית מתקנתה _{ושכחה לעשר}. אתת לגבי _{באה אצל} רבי הושעיא° . ושלח לזבדי בן לוי° שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי. _{יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}

[דף ל עמוד א]

רבי אבא בר ממל° בעי _שאל. ולא הוה זבדי בר לוי° צריך לזכות לרבי הושעיא° בירקא של אותה אשה, שהרי לא מועיל תנאי בפירות שאינם ברשותו של בעל התנאי? _{והרי אסור להקנות בשבת ולא יוכל לתקן עבורה} רבי זעירא° בעי מה אנן קיימין _{איך מדובר}? אי בשיש לו תנאי שיעשר משלו עליו ועל אחרים, פשיטא דאינו צריך לזכותו בירקא. ואם בשאין לו תנאי לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם. למה שיהיה צריך לזכותו בירק? רק אם היה לו תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, היה צריך להקנות לו. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° , שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שזבדי בן לוי° לא צריך לזכות לרבי הושעיא° בירקא. אמר רבי ינאי° _הכהן . צריך שיהא זכור את תנאו כשבא להפריש בשבת. אמר רבי שמעון בר ווא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ז_ב וצריך להלחיש בשפתיו ולקרא שם למעשרות, כי רק אז חלים המעשרות . תנן המזמין את חבירו שיאכל אצלו וכ"ו. רבי ירמיה° שאל את רבי זעירא° . ולא נמצא כמתקן בשבת? אמר לו, הרי יש לו תנאי. רבי ירמיה° בעא קומי _{שאל את} רבי זעירא° ואינו אסור מפני אובדן אוכלים? שהרי צריך לאבד את התרומה שהרי אסור להשאירה בידי עם הארץ . אמר לו, מפררו כל שהוא. רבי ירמיה° בעא קומי _{שאל את} רבי זעירא° . ואינו אסור משום גזל _{שהרי בעל הבית נתן לו רק כדי לאכול?} אמר לו, רוצה הוא שיהא לו נחת רוח. מיליהון דרבנין פליגין על הסברא הזו. דאמר רבי שמואל ברבי יצחק° . °רבי ו°רבי יוסי ברבי יהודה נתארחו אצל בעל הבית אחד. אזל לישנא בישא _{הלך בעל לשון הרע} אמר לו, הב דעתך דאינון מחשדונך _{תדע לך שהם חושדים בך שאינך מעשר.} יתיב לי מעייני לון _{ישב והסתכל עליהם}, והוון עבדין נפשין מזרקין אילין לאילין ומתקנין _{ועשו עצמן כאילו הם זורקים מאחד לשני וכך הם עשרו} מבלי שהוא ירגיש. ומדוע היו מחביאים עצמם? אלא מכאן דאינו רוצה הנחת רוח. רוצה הוא, אלא דלא בעי דחשדוניה _{אינו רוצה שיחשדוהו}: תני, °רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר _{לעשר על סמך תנאי.} מה טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו? וחכמים סברי, בדמאי הקלו . ומודה °רבי יודה שהוא הולך ולוקח ממקום שלקח זה, ומעשרן. ויש אדם מפריש על דבר שאינו שלו? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, עשו אותו כמוכר פירות טבולין לחבירו. כהדא דתני. ^ז_ג המוכר פירות טבולין לחבירו בטעות. הרי זה רץ אחריו ומתקנו. אם לא מצאו. אם ידוע שהפירות קיימין, מעשר עליהן. ואם לאו, אינו צריך לעשר עליהן. ספק קיימין ספק אין קיימין, מעשר עליהן וקורא שם למעשרותיהם:

ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ב

מתני': ^ז_ד מזגו לו את הכוס. אומר. מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס, הרי הוא מעשר. ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו. ומעשר שני בפיו, ומחולל על המעות:
גמ’: תנן, מזגו לו את הכוס . כן היא מתניתין _{כך כוונת המשנה}. לענין מזיגת הכוס _{שהרי הכוונה שמתנה בערב שבת,} אבל עדיין לא מזגו לו. בשבת חוזר וקורא שם בלחש . מה אנן קיימין _{איך מדובר}? אם באומר שיהיו מעשרות מכבר קדם ששותה , משקה מעורב הוא. והכל מדומע, שהרי אין אנו יודעים מה ישתייר בשולי הכוס . ואם באומר לכשאשתה יהיו מעשרות , למפרע טבל שתה. אלא כי אנן קיימין, באומר מכבר לכשאשתה _{שיחול מעכשיו על מה שישאר אחרי שאשתה.} לבסוף לא נמצא מטלטל תרומה טמאה שהיא מוקצה בשבת? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, משייר כל שהוא חולין. כההוא דתנינן תמן. מטלטלין תרומה טמאה עם החולין. ולא דמיין. תמן, מטלטל טמאה לצורך טהורה. ברם הכא, מטלטל חולין לצורך טמאה. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . מתנה עליהם שרק כשישפכו שאריות היין, עם יציאתם מן הכוס יקדשו לתרומה

[דף ל עמוד ב]

תנן. הלוקח יין מבין הכותים אומר, שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וכו'. ותני , °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אוסרין, שמא תבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע. והדא מתניתא _{משנה זו}, לא כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא. שהרי לשיטתם היה צריך לחשוש שמא ישבר הכוס . אמר רבי יעקב בר אידי° . הכל מודין על הכוס, שהוא על אתר _מיד:

ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ג

מתני': ^ז_הפועל שאינו מאמין לבעל הבית. נוטל גרוגרת אחת ואומר. זו ותשע הבאות אחריה, עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל, וזו עשויה תרומת מעשר עליהן. ומעשר שני באחרונות, ומחולל על המעות. וחושך גרוגרת אחת. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. לא יחשוך, מפני שהוא ממעט את מלאכתו של בעל הבית. ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. לא יחשוך, מפני שהוא תנאי בית דין:
גמ’: תנן התם(משנה תרומות ד ב) מי שהיו פירותיו במגורה. ונתן סאה לבן לוי, וסאה לעני, מפריש עליהם עד שמנה סאין ואוכלן, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, אינו מפריש אלא לפי חשבון שיודע בודאי שהן קיימין. דשמא אכלו אותן או מקצתן, ואין מפרישין על האבוד. אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בשם רבי הושעיא° . ל°רבי מאיר עשו אותו כפועל שאינו מאמין לבעל הבית _{שמפריש עכשיו על מה שאחר כך יתנו לו מדין ברירה} פשיטא הדא מילתא _{דבר זה פשוט}, שאם נשרפו הפירות, התרומה שנתן להם נשארת בטיבולה. שהרי לא חל עליהם שם תרומה עד שיתרום עליהם. ואם נשרפה התרומה, לכשיאכלו הפירות, קדשה תרומה למפרע. תנן, וחושך גרוגרת אחת . מהו וחשך? מן מיכלה הוא מפיק _{מהאוכל שלו הוא מוציא} תרומת מעשר. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר. לא יחשוך, מפני שהוא ממעט את מלאכתו של בעל הבית . תני, לא יחרוש אדם בפרתו בלילה, וישכירנה ביום. ^ז_ולא יעשה בתוך שלו בלילה, וישכיר עצמו ביום. לא ירעיב עצמו, ולא יסגף עצמו, מפני שהוא ממעט במלאכתו של בעל הבית. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אזל לחד אתר _{הלך למקום אחד}. אשכח ספרא דדרדקי איינום _{מצא שהמלמד רדום}. אמר להו, מהו כן? אמרו ליה ציים _{אמרו שהוא צם}. אמר לו, ^ז_זאסור לך. ומה אם מלאכתו של בשר ודם את אמר אסור לסגף עצמו. מלאכתו של הקדוש ברוך הוא, לא כל שכן? תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר לא יחשוך מפני שהוא תנאי בית דין. אמר רב חייא בר אשי° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ז_ח תנאי בית דין שתהא תרומת מעשר משל בעל הבית, ומעשר שני של פועל.

ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ד

מתני': ^ז_ט הלוקח יין מבין הכותים. אומר, שני לוגין שאני עתיד להפריש, הרי הן תרומה. ועשרה, מעשר. ותשעה, מעשר שני, ומיחל ושותה:
גמ’: תני, °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אוסרין, שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע. אף ששניהם מסכימים לדין , לא כטעמיה הדין, טעמיה דהדין _{אין הטעם של זה כטעם של זה}. טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}, לפי שלא הגדיר מקום מסוים למעשרותיו. טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}, שמא ישכח וישתה את השאר.

[דף לא עמוד א]

כהדא דתני, ^ז_ימעשר שני שבחפץ זה, מחולל על סלע שבכיס זה, חילל דברי °רבי שמעון _{בן יוחאי}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, לא חילל, לפי שלא ברר על איזה מטבע יתחלל המעשר . מודה °רבי יוסי _{בן חלפתא} שאם אמר על הסלע הישנה, ועל הדינר הישן, שחילל. מודים חכמים ל°רבי יוסי _{בן חלפתא}, ^ז_יאשאם אמר על הסלע שאטול מיד בני, ועל הדינר שאטול מיד בני, שלא חילל, כיוון שלא היה בידו באותה שעה. תמן תנינן. המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות, מעות להיות מחלל עליהן מעשר שני. מפריש עליהם בחזקת שהם קיימין. אם אבדו הרי זה חושש עליהם מעת לעת, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. הדא מתניתין _{משנה זו} דלא כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} ודלא כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}? שהרי לשיטתם כשם שחוששים שמא יבקע הנוד, נחוש גם שם שמא יאבדו הפירות או ישרפו המעות . אמר רבי זעירא° . תמן אם יבקע הנוד , למפרעו נתקלקלו. ברם הכא, מאובדן והילך נתקלקלו

[דף לא עמוד ב]

תמן תנינן(משנה מעילה ו ו) ^ז_יבפרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס, או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש. כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. וחכמים אומרים, עד שיוציא את כל הכיס לחולין. ומודה °רבי עקיבא _{בן יוסף} באומר, פרוטה מן הכיס זה הקדש. שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס. ותני עליה, כיון שהוציא את הראשונה מעל בספק . ועל השנייה _{האחרונה} מעל בודאי, דברי °רבי עקיבה . וחכמים אומרים. על כולן לא מעל אפילו בספק. ועל האחרונה, מעל בודאי. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניא° . מה שאמרו חכמים שעל כולם לא מעל אפילו בספק , הדא דתימר, כשהיו עשר, לפי שבטלו ברוב. אבל אם היו שתים, על הראשונה מעל בספק. ועל השנייה מעל בודאי. תנן, מודה °רבי עקיבא _{בן יוסף} באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש, שהוא מוציא והולך עד שיוציא כל הכיס. ואינו מועל אלא רק בפרוטה האחרונה רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה בין האומר פרוטה בכיס זה הקדש. _{שאמרנו שכיון שהוציא את הראשונה מעל בספק ועל השניה מעל ודאי.} מה בין האומר פרוטה מן הכיס הזה הקדש _{שמודה °רבי עקיבא בן יוסף שהוא מוציא והולך עד שיוציא כל הכיס. ואינו מועל אלא רק בפרוטה האחרונה?} כשאמר פרוטה בכיס זה הקדש, כבר החיל קדושה על אחת מהם. וכיוון שהוא לא יודע איזה פרוטה קדשה, נמצא שכל פרוטה בספק. כשאומר פרוטה מן הכיס תהיה הקדש, תלה בברירה. כשיפריש פרוטה אחת, יוברר שלזו התכוון. אבל כל זמן שלא הפריש פרוטה אחת להקדש, עדיין לא נתקדשה שום פרוטה. רבי שמעון בן לקיש° בעי. אי הכי אפילו הוציא את כל הכיס, לא ימעול. דכיון דלא בא לידי הפרשה, הוי כמו שנבקע הנוד. שאמרנו דאם נבקע הנוד התברר דלמפרע טבל שתה, דלא נתהוה מעולם תרומה, ואף כאן כיון שהוציא את כל הכיס ולא הפריש למפרע חולין הוציא . אמר רבי יונה° כאן וכאן אין תלוי בהפרשה ולא קשיא. שכשאמר פרוטה בכיס זה הקדש. כבר החיל קדושה על אחת מהם, וכיוון שהוא לא יודע אזה פרוטה. נמצא שכל פרוטה בספק. מתניתין _{כשאמר פרוטה מכיס זה.} באומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטה הקדש. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש° ? תמן גבי חבית שמלאוה מים לניסוך המים _{ישנה מחלוקת האם יש שיעור למים או אין שיעור} הוא אומר, מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין. דסבר רבי שמעון בן לקיש° דיש שיעור למים ורק שלושה לוגין מתוך החבית מתקדשים. לכן אם שפך את כל החבית והיה בשלושה לוגין האחרונים שווה פרוטה מעל אף שלא הפרישם. דמועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין. אלמא דבדבר התלוי בהפרשה, אף שלא מעל קודם הפרשה, מכל מקום אם בסוף לא הגיע לכלל הפרשה, מועלין בהם. דהוי כאילו הפריש. והכא הוא אמר הכין שהוא הסתפק למה אם הוציא את כל הכסף מעל הרי לא הקדיש אף אחת? מן דאצרכת ליה _{לאחר שהסתפק} חזר ופשטה כרבי יונה° . שבאמת אפילו בלא הפרשה מעל

[דף לב עמוד א]

אמר רבי יצחק בר אליעזר° . אדם עומד מערב שבת ואומר, הרי זו תרומה למחר. ואין אדם עומד בשבת ואומר, הרי זו תרומה למחר. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, אין אדם עומד מערב שבת ואומר הרי זו תרומה למחר. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי בון° . דתנן, לגין שהן טבול יום, ומילאהו מן החבית של מעשר ראשון טבל. אם אמר הרי זו תרומת מעשר, מחלל. שהכלי טבול יום ופסל את התרומה . אם אמר הרי זו תרומת מעשר משתחשך, לא מחלל _{שאחר הערב שמש הכלי כבר טהור.} אם היה עומד ביום שישי ^ז_יג ואמר הרי זה עירוב, לא אמר כלום. כיון שהעירוב קונה ביום, והפירות היו עדיין טבל ואין מערבין בטבל. מכל מקום קשה, הרי רואים מכאן שיכול להתנות שהתרומה תחול בשבת ולא הקפידו חכמים על זה? פתר לה לשעבר _בדיעבד והתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, אומר אדם הרי זו תרומת מעשר משתחשך . אית לך מימר לשעבר _{האם אתה יכול לאמר שמדובר בדיעבד}? וחזר בה רבי יוסי בי רבי בון°

ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ה

מתני': ^ז_יד היו לו מאה תאנים של טבל בתוך ביתו, והוא בבית המדרש או בשדה. אומר. שני תאנים שאני עתיד להפריש, הרי הן תרומה גדולה. ועשרה, מעשר. ותשעה, מעשר שני. היו דמאי, אומר. מה שאני עתיד להפריש למחר, הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר, עשוי תרומת מעשר עליו. ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות:
גמ’: היאך הוא אומר? הרי זו תרומה מכבר _מעכשיו לכשאפרישנה. הגע עצמך שהיתה תרומה טהורה ורוצה ליתנה לכהן שמתארח אצלו בקביעות, אומר מכבר לכשאוכלנה. הגע עצמך שהיתה תרומה טמאה שאסורה בטילטול? מכבר לכשאניחנה בזוית. תני, מטלטלה _{את הטבל שעליו התנה}, אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה. אמר רבי זעירא° . הדא אמרה, טבל שיש עליו תנאי, מותר לטלטלה בשבת. _{אף שטבל רגיל הוא מוקצה כשהתנה מותר שהרי כאשר הטבל טמא, נוטל את כולו לקרן זוית ומפריש שם חלק לתרומה} .אי נמי כיצד הוא עושה? נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר. _{ואחר כך יניחנו בקרן זוית ויקרא לו שם תרומה}

[דף לב עמוד ב]

ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ו

מתני': ^ז_טו היו לפניו שתי כלכלות של טבל, ואמר. מעשרות של זו בזו, ושל זו בזו. הראשונה מעושרת. מעשרותיה מעשרות כלכלה בחבירתה, קרא שם:
גמ’: תנן, היו לפניו שתי כלכלות של טבל בכל אחת מאה , ואמר. מעשרות של זו בזו, ושל זו בזו. הראשונה מעושרת. ותני עלה. כיצד יתקן גם את השנייה? ^ז_טז נוטל מן השנייה שתי תאנים לתרומת מעשר, אחת לכל כלכלה , ושני עשורין עבור מעשר ראשון של שניהן, ושני עישורים למעשר שני או עני של שניהן, ואותם שני תאנים יהיו לעישורו של עישור. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. לא מצי תניתה במדויק. שהרי אם היו בכל כלכלה מאה תאנים. צריך להפריש מהם עשרה תאנים למעשר. אבל עכשיו שבא להרים מעשרותיה מחברתה . אין יסב חדא לעשר _{אם יקח אחד על כל עשר} היינו עשרה תאנים, זה לא יהיה מספיק, שהרי עשרה תאנים מכשירים רק תשעים תאנים. וכיוון שנשארו עשרה תאנים שצריך לעשר עליהם, וצריך מיסב חדא למאה _{צריך לקחת עוד אחד למאה.} אין יסב חדא למאה _{אם יקח אחד למאה}, גם זה לא מדוייק. שהרי תאנה אחד מתקנת רק תשעה תאנים, ונשארה עוד תאנה אחת לא מתוקנת וצריך מיסב חדא לאלף _{וצריך לקחת עוד אחד לאלף} שזה עשירית תאנה. אין יסב חדא לאלף _{אם יקח אחד לאלף}, גם זה לא מדויק, שכן עשרית מתקנת רק תשע עשיריות. ונשארה עשירית אחת לא מתוקנת וצריך מסב חדא לעשרה אלפין _{וצריך לקחת אחד לעשרת אלפים}, שזה מאית תאנה וכך הלאה. תנן, מעשרות של זו בזו, ושל זו בזו. הראשונה מעושרת . אמר רבי יוסי בר חנינה° . על הכלכלה הראשונה עובר בעשה, ועל השנייה, בעשה ולא תעשה. על הראשונה עובר בעשה, שבתרומה נאמר ראשית והיא צריכה להיות קדמת לכל. ולכן מעשר ראשון שבו תרומת מעשר שנקרא ראשית , צריכה להיות קודמת למעשר שני. וכשאמר מעשרות של זו בזו, נמצא שמעשר ראשון ושני חלים כאחת, ועובר על עשה שלא הקדים מעשר ראשון למעשר שני. ועל השנייה בעשה ולא תעשה, שקבע כל השמות כאחד. וכשהפריש מהשניה, מפריש מעשר ראשון אחר כך מעשר שני עבור הראשונה, ואחר כך מעשר ראשון על השניה וגם על חלק של מעשר שני שהפריש עבור הראשונה שהוא טבול למעשר ראשון של שניה. נמצא שהקדים שני שבראשונה לראשון שבשנייה, ועבר על בל תאחר. _{דווקא אם עשה בדרך שאמרנו, שקדם הפריש הכל עבור הכלכלה הראשונה, ואחר כך בא לתקן את השניה. אבל אם היה מפריש מעשר ראשון על שניהם ומהם היה מוציא תרומת מעשר, ואחר כך מעשר שני על שניהם, לא היה עובר} תנן, מעשרות של זו בזו, ושל זו בזו. הראשונה מעושרת . אמר רבי אליעזר° ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אמר אין את תופס אלא ראשון ראשון בלבד. כדתנינן תמן, ^ז_יז הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים. הרי זו תמורת עולה דברי °רבי מאיר . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אם לכך נתכוין מתחלה, הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת, דבריו קיימין. ותמכר ויביא בדמי חצייה תמורת עולה, ובדמי חצייה תמורת שלמים . אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} הוינן סברין מימר _{חשבנו לאמר}. מה פליגון _{במה חולקים} °רבי מאיר ורבנן? לאחר כדי דבור. אבל בתוך כדי דבור, לא. דאף °רבי מאיר יסכים ששניהם חלים, שהרי אי אפשר להוציא בפיו שני דברים כאחת. מן מה דאמר רבי אליעזר° ד°רבי מאיר היא. הדא אמרה, ל°רבי מאיר , אפילו בתוך כדי דבור אינו חוזר בו. דתני, מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחבירתה, קרא שם מפני שקבע ב' שמות כאחת. דאמר מעשרות כלכלה בחבירתה. הא זה אחר זה, כגון דאמר מעשרות זו בזו. ותוך כדי דיבור אמר על השניה זו בזו , אין את תופש אלא ראשון ראשון בלבד. והראשונה מעושרת והשניה לא . אמר רבי אבינא° . מודים חכמים ל°רבי מאיר באומר תמורת זו, וחזר ואמר תמורת זו. ומודה °רבי מאיר שאם עמדו לפניו שני בהמות. אחת של עולה ואחת של שלמים. ואמר בהמה זו תמורה תחת שניהן תפשו, מפני שקבע שני שמות כאחת. הא זה אחר זה, אין את תופש אלא ראשון ראשון בלבד. לא כן אמר רבי שמואל ברבי יצחק° בשם רב הונא° . אמר זו תמורת עולה, חוזר בו בתוך כדי דבור אפילו ל°רבי מאיר ? מה שאמר רבי שמואל ברבי יצחק° בשם רב הונא° שאף לדעת רבי מאיר יכול לחזור בו בתוך כדי דיבור, זה דווקא כאן במתכוין לפחות. כגון שאמר תמורת עולה, וחזר ואמר לא תהיה תמורה כלל. אבל במתכוין להוסיף, כגון שאמר תמורת עולה, וחזר ואמר ותמורת שלמים. בזה אמר רבי מאיר תפוש לשון ראשון ואינו יכול לחזור בו . אמר, הרי זו תרומה. אפילו בתוך כדי דבור אינו חוזר בו. דאדם נשאל על הקדישו, _{כדקימא לן יש שאלה בהקדש. והלכך לענין חזרה נמי אמרינן דחוזר בתוך כדי דיבור} . ואין אדם נשאל על תרומתו. _{אין הכוונה שלא נשאלים כלל על תרומה, אלא הכוונה שאין דרך להישאל על תרומה לפי שזו חובה, ואם ישאל כאן יצטרך להפריש במקום אחר,} לפיכך בתרומה אינו יכול לחזור בו .

[דף לג עמוד א]

תני, היו שני כלכלות ואמר מעשרות שניהם באחד מהם באיזה מהם שארצה. כיצד הוא עושה? נוטל עשרים תאנים מאיזה מהן שירצה. ומכל עשר דיסב _שיקח, אית בהון _{יש בהם} תרומת מעשר. עד כדון בשוות. היה בזו מאה ובזו מאתים, כיצד הוא עושה? נוטל מאיזה שירצה שלושים . אם לשם מאה הוא נוטל, שרצונו להכשיר רק אותה של מאה ונוטל מהשניה. הוא נוטל אחת עשרה ועוד תשיעית כשמואל° _{בר אבא בר אבא} . _{עשרה כנגד התשעים ואחד כנגד התשע, ותשיעית כנגד האחד.} אם לשם מאתים שרצונו להכשיר רק אותה. והוא מפריש מהשניה . הוא נוטל עשרים ושנים תאנים. בזו מאה ובזו אלף. אם לשם מאה הוא נוטל שרצונו להכשיר רק אותה. והוא מפריש מהשניה . נוטל אחד עשרה. אם לשם אלף הוא נוטל שרצונו להכשיר רק אותה. והוא רוצה להפריש מהשניה . אפילו הוא נוטל את כולה אינו משלים. שהרי צריך ליטול מאה ואחד עשרה . מי שיש לו כלכלה שיש בה מאה תאנים , והוא מבקש לעשרה. נוטל שני תישועין _{הכוונה לשמונה עשרה שהם פעמים תשע} ותשוע של תשוע _{הכוונה אחד.} עשר למעשר ראשון , ותשע למעשר שני. ויאמר תשע עשרה? אמר רבי זעירא° דברי חכמים וחידותם. הרוצה להכניס מאה תאנים מתוקנות לתוך ביתו ולעשרן ממקום אחר. כשמפריש מעשר ראשון, לא די במה שיפריש על המאה שהכניס לביתו, אלא צריך להפריש גם על התאנים הנוספות שיפריש ממקום אחר לצורך מעשר שני . _{רואים כאילו היה ברשותו כמות מסוימת של טבל, שממנה הפריש מעשר ראשון, אחר כך הפריש מעשר שני. ואחר כל ההפרשות נשארו בידו מאה תאנים מתוקנות. לכן כשבא להפריש, צריך להביא מבחוץ תשיעית עבור מעשר שני, וכך נקבל את הכמות שהייתה צריכה להיות קדם הפרשת מעשר שני. ולאחר מכן תשיעית על המאה וגם על התשיעית שהוסיף עבור המעשר שני, וכך נקבל את כמות הטבל שאם נפריש ממנה מעשר ראשון ואחר כך מעשר ש/ני ישארו מאה חולין. לכן} הרי זה נוטל על כל תאינה ותאינה שני תישועין. תשיעית אחת למעשר ראשון ואחד למעשר שני _{שהמעשר הוא תשיעית מבחוץ שאחר שלוקחים מעשר מהכמות השלמה, המעשר יהיה שוה תשיעית ממה שנותר} כמות_הטבל_המקורית * 0.9 * 0.9=100 כמות_הטבל_המקורית = 123.4 _{12.34 עבור מעשר ראשון ו11.1 עבור מעשר שני} ותישוע של תישוע _{שהוא מעשר ראשון על התישוע של מעשר שני שהפריש מבחוץ.} שהן עשרים ושלש תאנים, ארבעה תישועים, ותישועו של תישוע. שהרי על מאה תאנים צריך להפריש אחד עשרה ותישוע למעשר ראשון. ואחד עשרה ותישוע למעשר שני . ועל זה צריך להוסיף מעשר ראשון על המעשר שני, אחד עבור תשעה, יחד עשרים ושלוש ושני תישועין. נשארו שני תאנים ותשוע. על שני התאנים מפריש שני תישועין, ועל התשוע מפריש תישוע של תישוע. יחד עשרים ושלוש תאנים, וארבע תישועין, ותישועו של תישוע

ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ז

מתני': ^ז_יח מאה טבל, מאה חולין נוטל מאה ואחת _{כדי שודאי יעלה בידו אחד מהטבל שישמש תרומת מעשר}. מאה טבל מאה מעשר. נוטל מאה ואחת _{שהרי זקוק לאחד עשרה לתרומת מעשר, ואף אם יעלו בידו מאה מהטבל, הרי מתוכם עשרה יהיו מעשר ראשון, ואותם יהפוך לתרומת מעשר על המאה של מעשר ראשון. וצריך עוד אחד שיהיה תרומת מעשר על המאה של טבל} . מאה חולין מתוקנין מאה מעשר, נוטל מאה ועשר _{כדי שודאי יעלה בידו עשרה מהמעשר שישמשו לתרומת מעשר על המאה של מעשר}

[דף לג עמוד ב]

מאה טבל ותשעים מעשר. תשעים טבל, ושמונים מעשר. לא הפסיד כלום. זה הכלל. כל זמן שהטבל מרובה _בעשר, לא הפסיד כלום:
גמ’: תנן, מאה טבל _{שממנו הופרש תרומה גדולה.} מאה חולין. נוטל מאה ואחת. כדי שיהיה בידו אחד שהוא טבל ודאי לתרומת מעשר, ואומר, תשעה של טבל שבתוך התערובת עם האחד שיש במאה ואחד שנטלתי, הם מעשר ראשון, והאחד הזה תרומות ומעשרות עליהם. ומוכרם לכהן במחיר תרומה בזול חוץ מדמי אותו אחד שאינו משלם. תנן, מאה טבל מאה מעשר. נוטל מאה ואחת. אמר רבי שמעון בן לקיש° צריך להתנות ולומר, אם טבל עלה בידי הוא מעשר, _{ומה שבידי} הרי הוא עשוי תרומת מעשר. אמר רבי יונה° . צריך לכפול תנייו ולומר, ואם לאו, לא עשיתי כלום. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אינו צריך לכפול תנייו. דין כדעתיה, ודין כדעתיה. _{שלרבי שמעון בן לקיש° צריך להיות תנאי מבורר ורבי יוחנן° בר נפחא סובר שלא צריך תנאי מבורר} דאיתפלגין. אמר תרומת שני כריים באחד מהן. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, שניהם קדשו ונעשו מדומעין, שאינו ידוע באיזה מהן התרומה. ורבי שמעון בן לקיש° אמר, לא קדשו כלל, מכיון שלא פירש באיזה כרי קבע התרומה. אף כאן אם לא יודע אם טבל הוא או מעשר, צריך להתנות עליו. דבלא כך לא חל עליו שם תרומת מעשר . אמר רבי מנא° _{בן יונה} . המשנה שלנו חולקת על °רבי אלעזר בן ערך . דתני, מעשר טבל שנתערב בחולין. אם יש לו פרנסה ממקום אחר, מוציאו לפי חשבון. ואם לאו, °רבי אלעזר בן ערך אומר, יקרא לה שם לתרומת מעשר שבו, ויעלה באחד ומאה. ואם המשנה שלנו כ°רבי אלעזר בן ערך , במקום שימכור לכהן מאה ואחד סאין, יקרא שם לתרומת מעשר בכל מקום שהיא, ותבטל באחד ומאה . _{שהרי בטבל עצמו יש צ"ט חולין כנגד התרומת מעשר, ויחד עם החולין שהתערב בו, תתבטל התרומה ביותר מאחד ומאה.} ויעלה סאה אחת ויתן לכהן, והשאר יקח לעצמו. אלא ודאי מתניתין פליגי על °רבי אלעזר בן ערך . והתנא במשנה סובר דאין מבטלים תרומה לכתחילה. אמר רבי אבא בר ממל ° . אפשר להעמיד את המשנה כ°רבי אלעזר בן ערך . תיפתר, בדברים חשובין שאינם בטלים ואין להן עלייה. רבי הלל בן פזי° בעי. ויפצע _{שישבור אותם} ותיבטל חשיבותם ויתבטלו? אמר רבי יונה° , וכי מותר לפצע? לא כן תנינן, ^ז_יט נתפצעו האגוזים, נתפרדו הרמונים, נתפתחו החביות, נתחתכו הדלועים, נתפרסו הככרות, יעלו באחד ומאתים. לא נאמר אלא נתפצעו האגוזים . לשעבר _{בדיעבד.} הא בתחילה לא. ואף °רבי אלעזר בן ערך לא התיר אלא לקרא שם וממילא יתבטלו, אבל לבטל בידים לא התיר. תנן, זה הכלל. כל זמן שהטבל מרובה, לא הפסיד כלום. אמר רבי יונה° . כיני מתניתין. כל זמן שהטבל מרובה על המעשר ביותר מעשר, לא הפסיד כלום . _{כגון מאה טבל, ותשעים מעשר. שצריך לתת עשרה לתרומת מעשר. תשעה מתשעים שהיו מעשר, ואחד ממאה טבל. נוטל עשר מהתערובת. אם כל העשרה מהתערובת הרי תשעה מהם יהיו תרומת מעשר על המעשר, ואחד תרומת מעשר על המעשר של הטבל. ואם העשרה משל הטבל, הרי הם מעשר ראשון על הטבל, ויחזור ויעשה אותם תרומת מעשר. אבל אם הטבל היה מרובה על המעשר בפחות מעשר, שאז שיעור מעשר ראשון של הטבל אין בו כדי לפטור את המעשר מתרומות ומעשרות, ברור שיפסיד. כגון אם היה לו מאה טבל ותשעים וחמשה מעשר. שהוא צריך עשר וחצי לתרומות ומעשרות. וכיוון שאין לו מהטבל לתרומות ומעשרות רק עשר, וצריך ליטול חצי מהמעשר, וכדי שיהיה בטוח שהחצי יהיה מהמעשר, צריך ליטול מאה וחצי.} אמר רבי לוינטי° בשם רבי יונה° . כל טבל דאנן קיימינן הכא, טבל לראשון ולשני אבל לא לתרומה גדולה. שלא אמרו אלא נוטל מאה ואחד. ולא תני עוד שתים ממאה לתרומה גדולה. תנן, מאה טבל, מאה מעשר. נוטל מאה ואחת ונותן לכהן . רבי אבהו° אמר. אם רוצה שלא להפסיד כלום , איתפלגון °רבי ורבי דוסתי ברבי ינאי° . *חד אמר _{הגרסא המקורית "חד אמר עושה אותה שני למקום אחר וחרנא אמר עושה כולו שני למקום אחר ומפריש עליו ראשון למקום אחר"} , עושה אותם _{את המאה טבל} מעשר ראשון למקום אחר ונותן את כל המאתים ללוי. וחרנא אמר. עושה כולו _{את המאה טבל} שני למקום אחר, ומפריש על המאה מעשר ראשון, תרומת מעשר ממקום אחר, ומשלם ללוי חלקו. ואוכל את המאה מעשר שני ואת המאה חולין בירושלים בקדושת מעשר שני. מה אנן קיימין _{כיצד עושים כשהמעשר גדול מהטבל?} אם היו מאה מעשר ותשעים טבל. נוטל תשעים ושתים חסר עישור אחד. שמהטבל יכול להפריש תשע למעשר ולהפוך אותם לתרומת מעשר עבור תשעים מהמעשר, וחסר עוד אחד עבור העשר הנותרים, ועוד אחד פחות עשירית עבור הטבל עצמו. נמצא שצריך להפריש שנים עשרה פחות עשירית, ולכן צריך לקחת תשעים ושנים חסר עישור אחד . מאה מעשר ושמונים טבל. נוטל שמונה עבור שמונים מהמעשר ועוד שנים מהמעשר עצמו ועוד אחד פחות שני עשיריות נמצא נוטל שמונים ושלש חסר שני עשרונים. מיכן והילך לפי חשבון: _{תמיד מספר כל הטבל ועוד עשירית מההפרש בין המעשר לטבל, ועוד אחד פחות מספר עשריות כמספר העשרות שבין המעשר לטבל}

ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה ח

מתני': מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין. ואמר, שורה חיצונה אחת, מעשר. ואינו ידוע איזו היא. נוטל שתי חביות לוכסן _{לתרומת מעשר}

[דף לד עמוד א]

חצי שורה חיצונה אחת, מעשר. ואין ידוע איזו היא. נוטל ארבע חביות מארבע זויות. שורה אחת מעשר, ואינו ידוע איזו היא. נוטל שורה אחת לוכסן לתרומת מעשר. חצי שורה אחת מעשר. ואין ידוע איזה היא. נוטל שתי שורות לוכסן. חצי חבית אחת מעשר. ואינו ידוע איזו היא. נוטל מכל חבית וחבית:
גמ’: תנן, חצי שורה חיצונה אחת, מעשר. ואין ידוע איזו היא. נוטל ארבע חביות מארבע זויות. הרי כשאמר חצי שורה מעשר, לא פטר אלא חצי מהחביות. שיאמר חציה השני של אותה שורה מעשר על השאר, ותהיה כל השורה מעשר ויטול רק שתים כמו ברישא? אמר רבי כהן° בשם רבנין דקיסרין. בשהפריש על חציין ממקום אחר. תני, היו לפניו שתי חביות. אחת של מעשר טבל טהור, ואחת של מעשר טבל טמא. הרי זה מביא שני לגינין. ונוטל משתיהן. מזו כדי תרומת מעשר של שתיהן, ומזו כדי תרומת מעשר של שתיהן. ומגביה את אחד הלגינין ואומר. אם זהו הטהור, הרי הוא עשוי תרומת מעשר על שניהם. ואם לאו, לא עשיתי כלום. וחוזר ועושה כן בשני. נמצא באחד תרומה טהורה ובאחד חולין טמאים. ומספק נותן שניהם לכהן, והכהן שותה אחת וטובל שמא היא היתה הטמאה , ושותה השניה, דברי °רבי . °רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר, אינו טובל אלא לבסוף אחר ששותה את שניהם . מאי טעמא ד°רבי ? אני אומר, שמא שתה משקין טמאין תחילה. ומאי טעמא ד°רבי אלעזר בן רבי שמעון ? אני אומר, שמא שתה משקין טמאין בסוף וכיוון שטומאת גוויה _{שנטמא כששותה משקים טמאים או אוכל דבר טמא, מלבד נבלת עוף טהור} אינה אלא טומאה דרבנן הקלו . ^ז_כ הכל מודין בשותה משקין טמאין, שהוא אסור לאכל אפילו ספק תרומה. ואם שתה ספק משקין, כל עמא מודין שהוא מותר לאכל אפילו תרומה ודאי. אלא כי פליגי בהדא מתניתין. מאי טעמא ד°רבי ? מאחר שעל ידי זה ועל ידי זה תתברר הטומאה, לפיכך טעון טבילה. דאין זה כספק משקין טמאים מאחר ואחד ודאי טמא. ואם ישתה שניהם על ידי זה ועל ידי זה תתברר הטומאה, לפיכך טעון טבילה גם אחר הראשון . ומה טעמא ד°רבי אלעזר בן רבי שמעון ? מדובר בשותה פחות מרביעית. אם מדובר בשותה פחות מרביעית מה טעמא ד°רבי ? שלא יבוא לידי רביעית . ולית ליה ל°רבי אליעזר בי רבי שמעון שלא יבא לידי רביעית? אלא אמר רבי יוסי בי רבי בון° . אין לך אלא כהדין פיתרא קדמיא _{כמו התירוץ הקדם}. ד°רבי חשש שמא שתה משקין טמאין בתחילה. ו°רבי אליעזר בי רבי שמעון חש שמא שתה משקין טמאין בסוף:

סליק פרק המזמין וסליקא לה מסכת דמאי

תפילת הדרן לסיום מסכת דמאי

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת דמאי וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת דמאי וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת דמאי וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת דמאי כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)