ספר:ירושלמי מאיר/מסכת גיטין

פרק ראשון – המביא גט קמא

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי גיטין, פרק א, הלכה א

מתני’: המביא גט ממדינת הים, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, אף המביא מן הרקם ומן החגר _{עירות סמוכות לארץ ישראל}. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אפילו מכפר לודים ללוד _{עיירות מובלעות בארץ ישראל}. וחכמים אומרים. ^א_אאינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם, אלא המביא ממדינת הים. והמוליך והמביא ממדינה למדינה וממדינת הים, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אפילו מהגמוניא להגמוניא:

גמ’: וקשיא, אילו המביא שטר מתנה ממדינת הים, שמא חש לומר בפני נכתב ובפני נחתם? ולמה בגט צריך לאמר? אמר רבי יהושע בן לוי° .שנייא היא, שאינן בקיאין בדיקדוקי גיטין _{ולא יודעים שצריך לכתוב לשמה}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לפי שאין עדים מצויים לקיימו, קל היקלו עליה שלא תהא יושבת עגונה. והיינו קל? אינו אלא חומר. שאילו לא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם, הגט בטל ואף את אינך מתירה להינשא. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. חומר שהחמרתה עליה מתחילה, שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. היקלתה עליה בסוף. שאם בא הבעל ועירער, עררו בטל. רבי מנא° _{בן יונה} סבר מימר, מה שעירעורו של הבעל בטל, זה דווקא בערר שחוץ לגופו, כגון שטען שלא כתב גט. אבל בערר שבגופו, כגון שטוען שהגט נכתב במחובר לקרקע או שלא לשמו, יהיה הבעל נאמן. באיזה מקרה ערעורו בטל, בערר שאין בו ממש, או אפילו בערר שיש בו ממש _{שיש קול שמסייע לדבריו}? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . מכיון דתימר, דטעמא משום חומר שהחמרתה עליה מתחילה שיהא צריך לומר בפני נחתם, היקלתה עליה בסוף, ^א_בשאם בא וערר עררו בטל. הווי אומר לא שנייא. הוא ערר שחוץ לגופו. הוא ערר שבגופו. הוא ערר שאין בו ממש, הוא ערר שיש בו ממש, בכל מקרה אין הבעל נאמן. וחש לומר שמא באמת הגט פסול שחתמו בו עדים פסולין? אמר רבי אבון° . אינו חשוד לקלקלה בידי שמים, _{שהרי אם היה רוצה לקלקלה בידי שמים, היה ממתין שתנשא באיסור}. אבל בבית דין הוא חשוד לקללה ולטעון שהגט פסול כדי לעגנה. וכשתקנו שאם אמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם, אין הבעל נאמן לפסול את הגט. מתוך שהוא יודע שאם בא ועירער, עירעורו בטל. אף הוא מחתמו בעדים כשירים, שלא להכשילה אם ידחה ערעורו, שהרי אינו רוצה לקלקה בידי שמים. היה כתוב בו מתנה ואמר בפני נכתב ובפני נחתם. מאחר שעררו בטל אצל הגט, עררו בטל אצל המתנה?

[דף א עמוד ב]

או שעררו בטל אצל הגט, אבל עררו קיים אצל המתנה? תנינן דבתרה _בסיפא. אחד גיטי נשים ואחד שיחרורי עבדים ^א_גשוין במוליך ובמביא. היה כתוב בו בגט שיחרור, שהאדון נותן מתנה לעבד. ואמר השליח בפני נכתב ובפני נתחתם, והאדון מערער על המתנה. האם מאחר שעררו בטל אצל הגט, עררו בטל אצל המתנה? או מאחר שעררו קיים אצל המתנה, עררו קיים אצל הגט, ורק באשה הקלו משום עיגונה? או שנאמן על הגט ואינו נאמן על המתנה? כתב כל נכסיו לעבדו. את אמר, ^א_דהוא גיטו הוא מתנתו. אם בא הבעל וערער , מה את עבד לה? כגט הוא ועררו בטל. או כמתנה הוא ועררו קיים? וייבא כהדא. כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת, והיו עדים כשרין לזה ופסולין לזה. אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אמי° _{בן נתן}. אתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° . חד אמר, ^א_המאחר שהן פסולין לזה, פסולין לזה. וחרנה אמר כשירין לזה ופסולין לזה.

[דף ב עמוד א]

רבי מנא° _{בן יונה} לא מפרש _{מי אמר כל אחת מהסברות}. רבי אבין° מפרש. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה. וריש לקיש° אמר, כשרין לזה ופסולין לזה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, מה השנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה. ^א_ואף הג' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה. אמר רבי יעקב בר אחא° . אתפלגון רבי חנינא חברין דרבנין° ורבנין. חד אמר, יאות אמר רבי אלעזר° _{בן פדת שהמשנה כדעת רבי יוחנן° בר נפחא}. וחרנה אמר, לא אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} יאות שאין דמיון בין הדברים. מאן דאמר יאות אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, כיוון שהמתנה נכתבה בשטר אחד ובנוסח אחד, נעשית כעדות אחת באיש אחד. ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומאן דאמר לא אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} יאות, כיוון שמדובר בשני בני אדם, אף שנכתב רק שטר אחד, הרי הן שני עדויות שונות, כאילו העידו לכל אחד ממקבלי המתנה בפני עצמו, ואין העדות לכשר נפסלת מפני שהעידו גם לפסול. ואילו המשנה מדברת באיש אחד ובעדות אחת. תנן, המביא גט ממדינת הים, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם. _{אחר שאמר בפני נכתב ובפני נחתם, בית דין חוקרים אותו. ואין מכשירים את הגט}, עד שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום. עד שיאמר נכתב לשמה ונחתם לשמה _{וכן לכל דקדוקי הגט}. בעו קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. צריך שיהא מכיר שמותן של עדים _{שהם יהודים} בשעת חתימתן? אמר לון ^א_זשמות עובדי כוכבים ומזלות לוקין חתומין עליו.

[דף ב עמוד ב]

ואתם אמרין אכין _{שאולי אינו צריך להכיר העדים שהם ישראל}? מתניתא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני, ^א_חכל הגיטין הבאין ממדינת הים אף על פי ששמותן כשם עובדי כוכבים ומזלות הרי אילו כשירין, מפני שישראל שבחוצה לארץ שמותן כשם העובדי כוכבים ומזלות. לא אמר שגטים כשרים אף ששמות החתומים עליו כשמות עובדי כוכבים ומזלות אלא שבחוץ לארץ. הא גיטין שבארץ ישראל לא. מאי כדון, _{מה נעשה אם אין שליח שמכיר את העדים החתומים}? אמר רבי ביבי° בשם רבי אסי° . עד שיכתוב במקום יהודאיקי _{שכונה יהודית}. אם אין שם יהודאיקי, יכתוב בבית הכנסת. אם אין שם בית הכנסת ^א_טמצרף עשרה בני אדם _{שבודאי אחד מהם היה יודע אם העדים עכום}. אמר רבי אבין° , נוח לו לקיימו בחותמיו ולא לצרף עשרה בני אדם ואיזה קולה הקלתה עליו? מאי כדון? אפילו בחנותן של ישראל _{כיוון שישראל מוכר יותר יקר בגלל שצריך לעשר, ודאי רוב הקונים שם ישראל}. ממה שרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר שצריך שהשליח יכיר שהעדים יהודים ולא אמר שצריך שהשליח יאמר נכתב ביום ונחתם ביום, נכתב לשמה ונחתם לשמה. משמע שפשיטא ליה שלא צריך. אין מכאן ראיה, נימר מה דשאיל האמורא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} הוא ענה לו. ויידא אמרה שרבי יוחנן° _{בר נפחא} סובר שלא צריך? דאמר רבין בר רב חסדא° , שליח דאייתי גיטא ונתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם, אתא עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לו, ^א_יטליהו ממנה ואמור לה בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם. ולא אמר לו שיאמר גם שהגט נכתב ביום ונחתם ביום, ונכתב לשמה ונחתם לשמה.

[דף ג עמוד א]

ולמה לא יכול לאמר בפני נכתב ובפני נחתם כשהגט בידה, האם רבי יוחנן° _{בר נפחא} כ°רבי שמעון בן אלעזר ? דתני, אמר לה כנסי שטר חוב זה, או שמצאתו מאחוריו וקוראת בו והרי זה גיטה, אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך. °רבי שמעון בן אלעזר אמר, אינו גט עד שיטול ויאמר לה בשעת נתינה הרי גיטיך. דרבי יוחנן° _{בר נפחא} רובא _{מחדש חידוש גדול יותר} מן °רבי שמעון בן אלעזר . וכי לא מודה °רבי שמעון בן אלעזר שאם אמר לה בשעת מתנה שהוא גיטיך שהוא גט, אף שלא אמר בשעת נתינה בפני נכתב ובפני נחתם? והא הכא לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אפילו אם אמר לה בשעת מתנה שהוא גיטיך אינו גט, עד שיאמר לה בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם. אלא מיסבר סבר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאין האשה נאמנת לומר התקבלתי גיטי מיד שליח בעלי. _{ואם לא יאמר לה בפני שנים לא תהא נאמנת אחר כך להנשא בגט זה} והא תנינן ^א_יאהאשה עצמה מביאה גטה. ואם אינה נאמנת לאמר שקיבלה גט משליח הבעל, נחוש לומר שמא משלוחי הבעל קבלה ולא נתירה להנשא בגט זה? אלא על כרחך שהאשה נאמנת, מאי כדון _{למה צריך שיתן לה את הגט בפני שנים}? לעולם נאמנת. וטעמא דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, כדי להחזיקה גרושה בפני שנים. אתא עובדא קומי רבי יהושע בן לוי° אמר ליה לית צריך _{ליטול ממנה את הגט ולאמר בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם}. מחלפה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי° ? תמן כששאלנו למה בשטר מתנה לא הצריכו שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, אמר רבי יהושע בן לוי° שנייא היא שאינן בקיאין בדיקדוקי גיטין. והכא אמר אכן? חברייא אמרי בשם דרבי יהושע בן לוי°

[דף ג עמוד ב]

הדא דאת אמר, בראשונה שלא היו חבירים מצויין בחוץ לארץ. אבל עכשיו שחבירים מצויין בחוץ לארץ, בקיאין הן. והא תנינן והמוליך מארץ ישראל לחוץ לארץ צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. אפילו תימר אין חבירים מצויין בחוץ לארץ, והא מצויין הם בארץ ישראל, ולמה המוליך מארץ ישראל לחוץ לארץ צריך שיאמר? שלא לחלוק בגיטין בחוץ לארץ. מעתה המביא גט ממדינת הים לארץ ישראל, לא יהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. שלא לחלוק בגיטי ארץ ישראל? מאי כדון? מחמירין בקל מפני החמור. ואין מקילין בחמור מפני הקל. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי שמעון בר אבא° . מה דאמר רבי יהושע בן לוי° שאין צריך לאמר בפני נכתב ובפני נחתם, לשעבר _בדיעבד אבל בתחילה אוף רבי יהושע בן לוי° מודה, שמא יחזור הדבר לקלקולו. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ורבי זעירא° אמר בשם אבא בר חנה° . ^א_יבשנים שהביאו את הגט, אינם צריכים לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם _{שהרי הם יכולים לקיים את הגט}. רבי יוסי בן יוסי° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, צריך. הוא _הבעל עצמו שהביא את הגט, אינו צריך ליתנו לה בפני שנים כדי להחזיקה גרושה בפני שנים. שכל התקנה הייתה שמא יבא הבעל ויערער. ואם הבעל עצמו מביא את הגט, ודאי שלא יערער. ^א_יגנתן לה גיטה, נטלו ממנה והשליכו לים או לנהר. ולאחר זמן אמר לה, נייר חלק היה, או שטר פרוע היה

[דף ד עמוד א]

לא הכל ממנו לפוסלה. _{קא סלקא דעתין שנתנו לה בלא עדים}. רבי בון בר חייה° בעא קומי רבי זעירא° . הוא אינו פוסלה כשאומר שלא כתב גט. מי פוסלה? שהרי אין עדים שמעידים אחרת? אמר ליה בשנתנו לה בפני שני עדים _{שראו שזה גט רק הוא טוען שהחליף ונתן לה נייר}. מכיון שהוחזקה גרושה בפני שנים והייתה מותרת לעולם, לא הכל ממנו לפוסלה לעולם. נתן לה גיטה. ואשכחוניה _ונמצא דהוה גט פסול. אתא עובדא קומי רבנין כפוניה ויהב לה חורין. ולא כן איתמר, לא הכל ממנו לפוסלה? ולמה היה צורך בגט אחר ? תמן לא הוכח פסול. הכא הוכח פסול. כהדא חיננא בריה דרבי אסי° הוה מיסן _{איש מריבה}. וזרק גיטא לאיתתיה _לאשתו. אמר לה הרי גיטיך. צווחת ועלון מגירתא _{צעקה ונכנסו השכנות}, חטפיה מינה ויהב לה נייר חלק. אתא עובדא קומי רבנין וחשון שמא היה הראשון גט _{ואסרו אותה עליו שהיה כהן}. ולא כן אמר רבי ייסא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאם יצא על אשה שם שגרשה בעלה, ונבדק השם ונמצא שהקול יצא מפי נשים ומפי קטנים בטל השם, והרי כאן השכנות הן מקור השמועה ולמה מקבלים את דבריהם? תמן שיצא לה שם שגרשה בעלה לא הוזכר איך יצא השם שנתגרשה. ברם הכא הוזכר שנתגרשה שנתן לה בעלה גט ואמר לה הרי זה גיטך. ואית דבעי מימר, הוא עצמו אמר גט כשר היה. צווחת ועלון מגירתא _{צעקה ונכנסו השכנות}, חטפיה מינה ויהב לה נייר חלק. רבי ירמיה° בעי. כתבו בארץ ישראל וחתמו בחוץ לארץ. והלך ליתנו לה בחוץ לארץ ולא מצאה בחוץ לארץ, ובא ומצאה בארץ ישראל. ^א_ידצריך שיאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם? כל הספק של רבי ירמיה° זה במקרה שכתבו בארץ וחתמו בחוץ לארץ. אבל נכתב בארץ ישראל ונחתם בארץ ישראל. והלך ליתנו לה בחוץ לארץ. ולא מצאה ובא ומצאה בארץ ישראל, פשיטא שאינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. כתב וחתם בארץ ישראל ונתן את גיטה בחצרה שבעכו _{שהיא חוץ לארץ לעניין גיטין} ולאחר מכן פגש אותה בארץ ישראל ואמר לה שהגט בחצרה בעכו. ואמרה תזכה לי חצירי שבעכו, האם השליח צריך לאמר בפני נכתב ונחתם _{כיוון שהגט נמצא בחוץ לארץ}.? _{או כיוון שהאשה הזוכה בגט נמצאת בארץ אינו צריך}. אמר רבי חיננא° _{חצרה משום ידה} נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה. אילו מי שהיתה ידה ארוכה ועמדה בארץ והושיטה את ידה ונטלתו מחצרה שבעכו. שמא אין צריך לאמר בפני נכתב ונחתם? אמר רבי אבא°

[דף ד עמוד ב]

מאן אמר דלא כך ההלכה? _{שאם גם השליח וגם האשה בארץ ישראל והושיטה ידה לחוץ לארץ וקיבלה גיטה שאינו צריך לאמר בפני נכתב ונחתם}. רבי עזרא° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. איש ואשה שהיו תפושין בגט. היא אומרת זכיתי בגט. והוא אמר לא נתתי לה את הגט. תפלוגתא ד°רבי וד°רבן שמעון בן גמליאל , דאיתפלגון. המלוה והלוה שהיו תפושין בשטר. המלוה אומר, שלי הוא שאבד ממני. והלוה אומר, שלי הוא שפרעתיו לך. ^א_טויתקיים השטר בחותמיו דברי °רבי . _{דסבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, וללא קיום השטר אינו שוה כלום אף שהלוה מודה}. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, יחלוקו, _{דסבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקימו, וכיוון ששניהם אוחזים בשטר יחלוקו}. אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, הכל הולך אחר התפוש במקום חתימת העדים _{שזה עיקר קיום השטר}. מה פליגין? כשכתבו לאורך ושניהן תפושין בעדים. אמר לו _{המשנה שלנו} דברי הכל היא. שניא היא הכא בגט דאפילו כולו בידו, וחוט אחד בידה ^א_טזאינו גט. דכתיב (דברים כי תצא כד א) ונתן בידה. עד שיהא כולו בידה. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אפילו מכפר לודים ללוד _{עיירות מובלעות בארץ ישראל}. מתיב °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לרבנן. כמא דאית לכון, ^א_יזהמביא גט ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. לפי שאין השיירות מצויות ואין העדים מצויין לקיימו. אף אנא אית לי המביא ממדינה למדינה בארץ ישראל צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. לפי שאין השיירות מצויות ואין העדים מצויין לקיימו. ולמה אין אתם מודים לי בזה? אמר רבי יעקב בר זבדי° . מעשה באחד שהביא את הגט מהנמל של קיסרין. אתא עובדא קומי רבי אבהו° . אמר לו, צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואין הנמל של קיסרין כקיסרין? אמר רבי אבין° ספינה מפרשת _מפליגה היתה _{שבא נכתב ונחתם הגט}. ותני כן. המביא גט מן הספינה, כמביא מחוץ לארץ וצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אפילו מהגמוניא להגמוניא. היתה הגמונייא אחת ונעשית שתים, אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. וכן שתים ונעשו אחת

ירושלמי גיטין, פרק א, הלכה ב

מתני’: °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר מרקם ולמזרח, ורקם כמזרח. מאשקלון ולדרום, ואשקלון כדרום. מעכו ולצפון, ועכו כצפון. °רבי מאיר אומר, עכו כארץ ישראל לגיטין:

גמ’: רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לציפורייא _{לאנשי ציפורי}. אתון אמרין בשם רבי חנינה° , אף המביא מבבל לכאן ^א_יחאינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם _{לפי שבני בבל בקיאים לשמה ושיירות מצויות}. ואני אומר, שהוא צריך, דהיא מתניתא. דתנן °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר

[דף ה עמוד א]

מרקם ולמזרח ורקם כמזרח. ואפילו תימא חלוקין על °רבי יהודה _{בר עילאי} שאין רקם כמזרח, אבל כל המחלוקת רק על מקומות הצמודים לארץ ישראל כמו רקם. האם מצאנו שחכמים חלקו עליו גם כשמביא גט מבבל לכאן? רב° _{אבא בר אייבו} אמר עשינו עצמינו כארץ ישראל לגיטין. _{לפי שכולם בקיאים שצריך לכתוב את הגט לשמה} ואין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אפילו משכונה לשכונה בבבל צריך לאמר. בעו קומי רב° _{אבא בר אייבו} את הקושיא שהקשה רבי יוחנן° _{בר נפחא} לאנשי ציפורי, בעי רב° _{אבא בר אייבו} מיחזור ביה _{רצה רב לחזור בו}. אמר ליה כהנא. ומה נעשה לראשונות שנישאו? אמר לו, ומה בידך לחשוש? הרי אם יבא הבעל לערער יתקיים הגט בחותמיו. ורב כהנא° סבר כהדא ד°רבי , שצריך לאמר בפני נכתב ובפני נחתם בזמן נתינת הגט. וכל שלא עשה כן, אפילו אם לא ערער הבעל, הגט פסול. ואם נישאה בו, תצא והולד ממזר. דתני המביא גט ממדינת הים ולא אמר נכתב לפניו ולא נחתם לפניו ונשאה בו, תצא בשלשה עשר דבר דברי °רבי . _{שתצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה, ואין לה לא כתובה, ולא פירות, ולא מזונות, ולא בלאות, לא על זה ולא על זה, אם נטלה מזה ומזה תחזיר, והולד ממזר מזה ומזה, ולא זה וזה מטמאין לה, ולא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה. היתה בת ישראל נפסלת מהכהונה. בת לוי מן המעשר. בת כהן מן התרומה. ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשים כתובתה. ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין}. אבל חכמים לא הודו לדבר. הכל מודין שאם אמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם אפילו במקום שלא חייבים והלכה ונשאה בגט זה. ואחר כך ^א_יטבא הבעל ועירר, עררו בטל. עד כדון כשעירר משנישאת. עירר עד שלא נישאת ונישאת מהו? נישמעינה מן הדא. מעשה באחד שהביא את הגט לפני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. אמר לו מניין את? אמר ליה, מכפר סמיי שבתחום עכו. אמר ליה, אף את צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. כדי שאם יבא הבעל ויערער, לא תזקק לעדים. וכשיצא. אמר לו °רבי אילעאי , רבי, והלא כפר סמיי, מארץ ישראל היא. וקרובה לציפורין יותר מעכו, ולמה הצרכתה אותו לאמר בפני נכתב ובפני נחתם? אמר ליה, הואיל ויצא המעשה בהיתר, יצא. מהו הואיל ויצא המעשה בהיתר יצא? אמר רבי זעירא° . שאם יבא הבעל ועירר, עררו בטל. אילו המביא מארץ ישראל לארץ ישראל שמא הוא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם? ואמר °רבי ישמעאל _{בן אלישע} שאם אמר בפני נכתב ובפני נחתם, אין הבעל יכול לערער כמו המביא גט ממדינת הים. וכמו שהמביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם, שוב אין הבעל יכול לערער בין קדם שתנשא בין אחר שתנשא. אף המביא ממקום למקום בארץ ישראל ואמר בפני נכתב ובפני נחתם אין הבעל יכול לערער ולא שנייה הוא עירר משנישאת, הוא ערר עד שלא נישאת ונישאת. תנן, °רבי מאיר אומר, עכו כארץ ישראל לגיטין: אמר רבי יעקב בר אדא בר עתליי° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, הלכה כ°רבי מאיר שעכו כארץ ישראל לגיטין. והוה רבי זעירא° מסתכל ביה. אמר ליה, למה את מסתכל בי? והרי נאמר שהלכה כמי שהוא מיקל בדברי סופרין. והחיוב לאמר בפני נכתב ובפני נחתם זה מדברי ספרים. והוא סבר מימר, הני מלי ביחיד אצל יחיד. אבל ביחיד אצל חכמים לא. והכא יחיד אצל חכמים, שהרי חולקים חכמים על °רבי מאיר ולא היה צריך לפסוק כמותו. אמר רבי חייה° , רבי אבא° אמר

[דף ה עמוד ב]

^א_כ המוכר עבדו לעכו, יצא לחירות. רבי ישמעאל אבוה דרבי יודן° אמר ואפילו מעכו לעכו. ואתייא כיי דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אמי° _{בן נתן}. מן תרין עובדוי ד°רבי אנן ילפין _{משני מעשים של רבי נלמד} דעכו יש בה ארץ ישראל ויש בה חוץ לארץ. _{ראיה שחלק מעכו כארץ ישראל} ד°רבי הוה בעכו. חמתון _{ראה אותם} אכלון פיתה נקייה. אמר לון, מה אתון לותתין את החיטים, הרי אתם מכשירים את התבואה, וכשאתם מוסרים אותה לטוחן הגוי הוא יטמא אותה ואסור לגרום טומאה לחולין בארץ ישראל? אמרו ליה, תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו ^א_כאעל מי ביצים שאינן מכשירין. ואנן שלקן ביעין _ביצים, ולתין במיהון. סברין מימר, מי שלק של ביצים. ולא אמר, אלא של ביצים עצמן. אמר רבי יעקב בר אידי° . מאותה שעה, גזרו ^א_כבשלא יהא תלמיד מורה הורייה. רבי חונה° בשם רבי חונא° אמר. תלמיד שהורה אפילו כהלכה, אין הורייתו הורייה. תני, ^א_כגתלמיד שהורה הלכה לפני רבו חייב מיתה. תני בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, לא מתו נדב ואביהוא, אלא על ידי שהורו הלכה לפני משה רבן. מעשה בתלמיד אחד שהורה לפני °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} רבו. אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לאימא שלום אשתו, אינו מוציא שבתו. ולא יצאה שבתו עד שמת. אמרו לו תלמידיו, רבי, נביא אתה? אמר להן, לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אני מקובל, שכל תלמיד שמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. תני ^א_כד אסור לתלמיד להורות הלכה לפני רבו, עד שיהא רחוק ממנו שנים עשר מיל כמחנה ישראל. ומה טעם? דכתיב ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים בערבות מואב. וכמה הן? שנים עשר מיל כמחנה ישראל. כהדא. רבי תנחום בר ירמיה° הוה בחפר. והוה שאלון ליה, והוא מורה. אמר ליה, ולא כן אולפן _למדנו רבי שאסור לתלמיד להורות הלכה לפני רבו עד שיהא רחוק ממנו שנים עשר מיל כמחנה ישראל? והא רבי מנא° _{בן יונה} רבך יתיב בציפורין? אמר לון, ייתי עלי דלא ידעית. מן ההיא שעתא לא אורי. _{וראיה שחלק מעכו כחוץ לארץ} °רבי הוה בעכו. חמא _ראה חד בר נש מכיפתא ולעיל. אמר ליה, לית את בריה דפלן כהנא. ולא הוה אבוך כהן ולמה אתה יוצא מתחום ארץ ישראל? אמר לי, עיניו של אבא היו גבוהות. ונשא אשה שאינה הוגנת לו וחילל אותו האיש. עיירות שבתחום ציפורין הסמוכות לעכו, ועיירות שבתחום עכו הסמוכות לציפורין. מה את עבד לון? כעכו או כציפורין?

ירושלמי גיטין, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_כההמביא גט בארץ ישראל, אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם. אם יש עליו עוררין, יתקיים בחותמיו. ^א_כוהמביא גט ממדינת הים, ואינו יכול שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם, אם יש עליו עדים מתקיים בחותמיו. ^א_כזאחד גיטי נשים ואחד שיחרורי עבדים שוין במוליך ובמביא _{שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם}. זו אחד מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשיחרורי עבדים.

[דף ו עמוד א]

גמ’: תנן אם יש עליו עוררין, יתקיים בחותמיו. מי עירר? רב חסדא° אמר, ^א_כחהבעל עירר, _{אבל אם באו שני עדים ואמרו שהגט פסול, לא יועיל קיום דהוי תרי ותרי ותשאר בחזקתה שהיא אשת איש}. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר הלקוחות עוררין שלא תיטרוף מידן לתשלום כתובתה. רבי יודן° בעי, עד כדון קיום מועיל בערר שחוץ לגופו _{כגון שאמר שלא כתב את הגט}. אבל האם קיום מועיל גם בערר שבגופו? _{כגון אם אמר שהגט נכתב במחובר לקרקע או שלא לשמו}. תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבנין דתמן. _{שלמדנו שם(כתובות י ב) ראובן אוכל שדה בחזקת שהיא שלו, והביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה, מפקין לה מראובן ומחזירין ליה לשמעון. חזר ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה, אמר רב נחמן בר יעקב°} , _{אנא אפיקתיה אני הוצאתימראובן, ואנא מחזיר ליה לראובן. רבנין דהכא סברין כן. רבנין דתמן אמרין, משעה שיצאת, בעדות ברורה יצאת ואף שהביא עדים שעדי שמעון שיקרו, לא מוצאים מידו עד שיביא עדים שהקרקע שלו. אמר רבי יוסי° בר זבידא, מודו רבנין דתמן, שאילו משעה ראשונה שנים אומרים מת אביו מתוכה, ושנים אומרים לא מת מתוכה, שהשדה בחזקת ראובן. דאוקי תרי בהדי תרי והשדה נשארת ביד המחזיק. אמר רבי יוחנן° בר נפחא ותני כן, שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת. לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה. לא תינשא, ואם נישאת תצא. תמן אמרו, לא שנייא, היא מיתה היא גירושין לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. על דעתיה דרבנין דתמן ניחא, שהשוו מדותיהם, היא מיתה היא גירושין. על דעתיה דרבנן דהכא, מה בין מיתה מה בין גירושין}? _{רבי זעירא° אמר לה סתם, רבי חייה° אמרה בשם רבי יוחנן° בר נפחא, הדעת מכרעת בעידי מיתה שודאי האשה תבדוק ולא תסמוך רק על העדים, מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש. אבל בגרושין אם יבא הבעל ויטען שלא גרש, יכולה היא לטעון שכן גרש דכיוון שיש עדים מעיזה פניה. אמר חזקיה° . רבנן דתמן כדעתין. כמו דרבנן דתמן אמרי, בשעה שיצאה השדה מראובן, בעידות ברורה יצאה שהרי הייתה רק עדות אחת. כן רבנין דתמן אמרין, בשעה שניסית, בעידות ברורה נישאת}. על דעתיה דרבנין דתמן, לא שנייה. הוא ערר שחוץ לגופו, הוא ערר שבגופו. שכיוון שבשעה שניסית, בעידות ברורה נישאת _{שהוכשר הגט על ידי העדים הראשונים}, אפילו מאה עדים שיבואו אחר כך אינם יכולים לפוסלו. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, ערר שחוץ לגופו עררו בטל. וערר שבגופו עררו קיים. דאוקי תרי בהדי תרי והאשה נשארת בחזקתה. תנן המביא גט ממדינת הים ואינו יכול שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם, אם יש עליו עדים מתקיים בחותמיו. ותני כן, המביא גט ממדינת הים, ולא נכתב לפניו ולא נחתם לפניו הרי מחזירו למקומו _{ששם מכירים העדים}. ועושה עליו בית דין ומקיימו בחותמיו ואינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח בית דין אני

[דף ו עמוד ב]

ירושלמי גיטין, פרק א, הלכה ד

מתני’: כל ^א_כטגט שיש עליו עד כותי _{לפי הדעה שהם גרי אמת, אף על פי כן פסול לפי שהם חשודים לשקר} פסול. חוץ מגיטי נשים ושיחרורי עבדים. מעשה שהביאו לפני °רבן גמליאל _דיבנה לכפר עותני גט אשה. והיו עידיו עידי כותים, והכשירו. ^א_לכל השטרות העולין בערכאות של גוים, אף על פי שחותמיהן גוים, כשירין _{לא משום עדות אלא משום ראיה, דלא מרע נפשיהו}. חוץ מגיטי נשים ושיחרורי עבדים. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, כולן כשירין _{דעדי מסירה כרתי והם ישראל}. לא הוזכרו, אלא בזמן שנעשו בהדיוט _{שבשטרי ממון הם חשודים לשקר וגזרו שטרי גיטין אטו שטרי ממונות}:

גמ’: תנן, כל גט שיש עליו עד כותי פסול. חוץ מגיטי נשים ושיחרורי עבדים. על הממון נחשדו הכותים, ועל הממון נפסלו. לא נחשדו על העריות ולכן לא נפסלו בגיטין. ועדי נפשות כעדי עריות שהכותים כשרים. מעתה למה אמרה המשנה שגט כשר רק בעד אחד כותי אבל בשנים פסול? שנייא היא שאינן בקיאין בדיקדוקי גיטין. מעתה אפילו כותי אחד יהא פסול? אמר רבי אבין° , תיפתר ^א_לאשחתם ישראל בסוף. ואם לא היה יודע באותו כותי שבקיא בדקדוקי גיטין, לא היה חותם אחריו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} אתייא כמאן דאמר עדים חותמין זה שלא כנגד זה. ברם כמאן דאמר אין עדים חותמין ^א_לבאלא זה בפני זה, אפילו חתם כותי בסוף כשר. שהרי הישראל יודע מי נמצא עימו בחדר, ולא היה חותם אם לא היה מכיר שכותי זה בקיא. רבי אילא° _אילעא אמר בשם רבי יסא° _אסי

[דף ז עמוד א]

אתייא כמאן דאמר אין העדים חותמין אלא זה בפני זה. ברם כמאן דאמר עדים חותמין זה שלא בפני זה, אפילו חתם ישראל בסוף פסול, שחוששים שמא הניח מקום למי שזקן ממנו ולא ידע שיחתום כותי. שטר שנחתם בארבעה עדים, ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים, ^א_לגכשר ותתקיים העדות בשאר. ויעשה כהרחק עדות ויהא פסול? שהרי אסור שיהיה מרווח שתי שורות בין השטר לחתימות העדים. לית יכיל למימר הכי. דאמר רבי יסא° _אסי בשם רבי ירמיה° . עדים פסולין, אינן נעשין כהרחק עדות. שלא באו אלא להכשירו של גט. _{שאם היה מרווח שתי שורות בין הגט לחתימות, השטר פסול כיוון שאפשר לזייף ולהוסיף בו תנאים. לכן, ממלאים את המרווח אפילו בחתימות עדים פסולים כדי להכשירו}. כותים משום מה הן פסולין לבא בקהל אפילו אם ירצו להתגייר ? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, משום שהם גירי אריות ולא התגיירו באמת. וקשיא, אילו מי שלא נתגייר לשום שמים, וחזר ונתגייר לשום שמים, ^א_לדשמא אין מקבלין אותו? ולמה הכותים פסולים, אפילו אם יחזרו ויתגירו לשם שמים? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. הכותים כשהיה להם דין של גויים, נשאו נשים מישראל, ולכן אף אם יתגיירו כבר הם פסולים. משום _{לפי הדעה} נכרי ועבד הבא על בת ישראל שהוולד ממזר. והאמר °רבי עקיבה , גירי צדק הן מתחילתם? אלא על שם שהן מייבמין את הארוסות, ומוציאין את הנשואות. _{והסיבה שהם נהגו כך} לפי שהם דורשים מהפסוק לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. שרק ארוסה שהיא עדין בחוץ ולא נכנסה לביתו בנישואין, לא תהיה לאיש זר _{ול°רבי עקיבא בן יוסף יש ממזר מחייבי לאוים}. והא רבנין אמרין ^א_להאין ממזר ביבמה, והלכה כמותם? אלא, על שם שאינן בקיאין בדיקדוקי גיטין. וכיוון שהגיטין שלהם פסולים, יש בהם הרבה ממזרים. והא °רבן גמליאל _דיבנה מכשיר בגיטיהן? דתנן, מעשה שהביאו לפני °רבן גמליאל _דיבנה לכפר עותני גט אשה, והיו עידיו עידי כותים והכשירו. אלא אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. על שנתערבו בהם כהני במות שהיו מהפסולים לבא בקהל. דכתיב (מלכים א יב לא) ויעש כהנים מקצת העם. ואמר רבי אילא° _אילעא מן הקוצים שבעם, ומן הפסולת שבעם _ממזרים. תנן כל השטרות העולין בערכאות של גוים, אף על פי שחותמיהן גוים, כשירין. חוץ מגיטי נשים ושיחרורי עבדים. למה שטרי ממון שנעשו בערכאות של גויים כשרים? אמר רבי אחא° . קול יוצא בארכיים. מעתה אפילו גיטי נשים ושחרורי עבדים יהיה כשר ? שהיה הוא _{תנא קמא} אומר שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין. והא °רבי שמעון _{בן יוחאי} מכשיר בגיטיהן _{האם הוא סובר שהם בקיאין}? אמר רבי אבא° בשם רבי זעירא° . אתייא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. כמה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר, ^א_לואף על פי שאין עליו עדים כשר, דעדי מסירה כרתי. כן °רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, אף על פי שאין עליו עדים כשר דעדי מסירה כרתי. מעתה אפילו נעשה בהדיוט? ולמה °רבי שמעון _{בן יוחאי} מכשיר רק בנעשה בארכאות? לכן הוי צורכא לההוא דאמר רבי יעקב בר אחא° . קול יוצא

[דף ז עמוד ב]

בארכיים _{דכיוון שהם מומחים לא מרעי נפשייהו. אבל בבתי דין של הדיטות כיוון שבשטרי ממון הם חשודים לשקר, גזרו אף על שטרי גיטין}. שטר יוצא בבית שאן והיו עדיו עדי גוים. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° . חד אמר פסול. וחד אמר כשר. רבי אבהו° מפרש. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר פסול. וריש לקיש° אמר כשר. ומה טעמא דריש לקיש°  ? שלא להפסיד לישראל ממון _{שאם נפסול את השטר, יפסיד המלוה את הכסף שנתן}. מה הועלתה, הרי אם לא תפסול את השטר, אפילו דלית אתה מפסיד לדין _למלוה, מפסיד אתה לדין _ללוה? אמר רבי יודן° . אלא כדי שלא לנעול את הדלת לפני בני אדם. שלמחר הוא מבקש ללות, והוא אינו מוצא. _{שכיוון שאינו מוצא אלא עדים גויים וארכאות גויים נמנע ולא מלוה}:

ירושלמי גיטין, פרק א, הלכה ה

מתני’: האומר תן גט זה לאשתי, ושטר שיחרור זה לעבדי. אם רצה להחזיר בשניהן, יחזיר דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^א_לזבגיטי נשים ^א_לחאבל לא בשיחרורי עבדים, ^א_לטלפי שזכין לו לאדם שלא בפניו. ואין חבין לו אלא בפניו. _{ולעבד זה רק זכות שאף מזונות אין האדון חייב לו} שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי. _{אבל לאשה הגט זה חובה. שהרי מפסיד אותה מזונות שהבעל חייב לה שהרי אם הוא רוצה} ושלא לזון את אשתו, אינו רשאי. אמר להן, והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו? אמרו לו, _{אין העבד אוכל תרומה מפני זכותו אלא} מפני שהוא קנינו _{של האדון, ואם ירצה האדון יכול למכרו לישראל ולאסור אותו בתרומה}. ^א_מהאומר תן גט זה לאשתי, ^א_מאושטר שחרור זה לעבדי ומת. לא יינתנו לאחר מיתה. ^א_מבתנו מנה לאיש פלוני ומת. יתנו לאחר מיתה:

גמ’: תנן, האומר תן גט זה לאשתי, ושטר שיחרור זה לעבדי. אם רצה להחזיר בשניהן, יחזיר דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים. בכל אתר את אמר תן כהולך _{ואין המקבל זוכה עד שיגיע לידיו}. והכא את אמר תן כזכה? _{שהרי לחכמים בגט שיחרור אינו יכול לחזור בו. ואם לא היה צד חובה לאשה להתגרש ולעבד להשתחרר, כולם היו מודים שהם זכו אף שאמר תן. אלא במקום תן צריך לגרוס זכה} כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, האומר זכה גט זה לאשתי. או זכה שטר שיחרור זה לעבדי. ואף לשון מתניתא אמרה כן דתנן, לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו. משמע שאכן המשנה דיברה באומר זכה. °רבי מאיר אומר חובה הוא בין לזה בין לזה. ורבנין אמרין זכות הוא לעבד וחובה היא לאשה. רבי חייה בר אבא° אמר, רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי, אם זו כל הסיבה להבדל בין עבד לאשה. הגע עצמך שהיה עבדו של קצין שחי ברווח וכבוד, הרי חובה הוא לעבד להשתחרר. חברייא אמרי, רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. הגע עצמך שהיתה אשתו של מוכי שחין, שודאי היא מעוניינת בגט, הוי זכות הוא לאשה להתגרש. אלא לית לך _{הסבר למה השיחרור חל והגט לא}, אלא כהדא. אילו המוכר את עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור? _{וכיוון שלא צריך את ידיעתו לכן יכול גם לשחררו על ידי זיכוי לאחר בלי ידיעתו}

[דף ח עמוד א]

והמגרש את אשתו שלא מדעתה, שמא מגורשת היא? _{וכיוון שחייב את ידיעתה, לא יכול לזכות לה גט על ידי אחר}. תנן, אמר להן °רבי מאיר , והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה וזה חוב הוא לעבד? אמרו לו, מפני שהוא קנינו. מהו מפני שהוא קנינו? אמר רבי אבין° מה שאוכל העבד בתרומה אינו מפני זכות שלו, אלא מפני זכותו של האדון _כהן שיכול להאכילו תרומה מפני שהוא קנינו. _{ואם ירצה האדון יכול למכרו לישראל בפרוטה והוא פוסלו מן התרומה אפילו אם יברח}. ^א_מגהאומר טבי עבדי עשיתיו בן חורין. עושה אני אותו בן חורין, הרי זה בן חורין, זכה. אמר רבי אינייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_מדובלבד שיכתוב כך בשטר. ואם כתב יעשה בן חורין, °רבי אומר זכה, שודאי כוונתו שיעשה בן חורין בשטר זה. וחכמים אומרים לא זכה לפי שאין כוונתו אלא הבטחה שבעתיד יעשה אותו בן חורין. תנו שטר שיחרור זה לעבדי ומת. °רבי אומר, לא זכה שאין גט לאחר מיתה. וחכמים אומרים זכה וכופין את היורשין לשחררו, שמצוה לקיים דברי המת. אמר רבי זעירא° בסתם חלוקין. דמה אנן קיימין? אם באומר שחררו, אף °רבי מודה. אם באומר כתבו ותנו, אף רבנין מודו שלא התכוון אלא לשחררו בשטר, ואין שטר לאחר מיתה. אלא כן אנן קיימין באומר תנו. °רבי אומר, האומר תנו כאומר כתבו ותנו, _{ואין שטר לאחר מיתה}. ורבנין אמרין, האומר תנו כאומר שחררו. האומר ינתנו כל נכסיו לפלוני, והיה אותו פלוני כהן, והיו שם עבדים. אף על פי שאמר אי איפשי בהן, ^א_מההרי אילו אוכלין בתרומה. °רבי שמעון בן גמליאל אומר. מכיון שאמר אי איפשי בהן, זכו בהן היורשין. אמר רבי זעירא° , בסתם חלוקין. מה אנן קיימין? אם בשקיבל עליו את העבדים משעה ראשונה, אף °רבן גמליאל _דיבנה מודה.

[דף ח עמוד ב]

אם בשלא קיבל עליו משעה ראשונה, אף רבנן מודו. אלא כן אנן קיימין, בסתם. שבתחילה שתק ולבסוף אמר אי אפשי. °רבי אומר, לית בר נש אמר אי איפשי, אלא מכיון שקיבל עליו, ואחר שהגיעו לידו אינו יכול לסלק עצמו מהם. °רבי שמעון בן גמליאל אומר. מכיון שאמר אי איפשי, הוכיח סופו על תחילתו שכבר מתחילה קדם שהגיעו לידו לא רצה לזכות בהם. ^א_מוהאומר תן מנה זה לפלוני שאני חייב לו. או ^א_מזהולך מנה זה לפלוני בפקדון שיש לו בידי. אם רצה להחזיר, לא יחזיר. שכבר זכה למקבל. אבל אף על פי שזכה המקבל, מכל מקום המשלח חייב באחריותו, עד שיקבל אותו האיש את שלו. אמר רבי אילא° _אילעא, ^א_מחהמתנה כחוב. ולכן האומר , תן מנה זה לפלוני. הולך מנה זה לפלוני. תן שטר זה מתנה לפלוני. הולך שטר זה מתנה לפלוני. אם רצה להחזיר לא יחזיר. ^א_מטהלך ומצאו שמת, יחזיר למשלח. ואם מת המשלח, יתן ליורשיו. זכה מנה זה לפלוני. קבל מנה זה לפלוני. זכה שטר זה מתנה לפלוני. קבל שטר זה מתנה לפלוני. אם רצה להחזיר, לא יחזיר. הלך ומצאו שמת, יתן ליורשיו של מקבל. ואם התברר שכבר מת המקבל קדם שאמר המשלח זכה לפלוני, יחזיר למשלח. שאין אדם זוכה לאחר מיתה. מי שאמר מנה זה לפלוני. ^א_נטול מנה זה לפלוני. יהא מנה זה לפלוני בידך. אם רצה להחזיר לא יחזיר. והדין דזכי לחבריה, ^א_נאלא יכיל לחזור ביה. דלמא _{את זה מספרים} רבי דוסתאי בי רבי ינאי° ו°רבי יוסי בן כיפר , נחתון לבבל מיגבי חוב לחבריה מתמן. _{ירדו לבבל לגבות חוב עבור בני הישיבה משם} ואיתאמרת עליהון לישן ביש שאינם נאמנים. אתון בעיי מיפקא מיניה _{באו ורצו להוציא מהם את הכסף}. אמרין לון, כבר זכינן. אמרין לון, אנן בעי תקימינון טבאת _{אנו רוצים שתקבלו אחריות}. אמרין לון שומר חנם אנחנו.

[דף ט עמוד א]

אתון לגבי רבי דוסתאי בי רבי ינאי° להכריח אותו שיחזיר את הכסף, אמר לון, ההנו כולה _{כל הכסף אצל °רבי יוסי בן כיפר} נסבין ל°רבי יוסי בן כיפר , ופטרוי _הכוהו ואפקון מיניה _{והוציאו ממנו}. כד סלקון להכא, אתא לגבי אבוי _{רבי ינאי}. אמר לו, לית את חמי מה עבד לי ברך _{כשעלו לארץ ישראל בא רבי יוסי לגבי רבי ינאי ואמר לו ראה מה שעשה לי בנך}. אמר לו מה עבד לך? אמר לו. אילו אשוויי עמי _{בדעה אחת}, לא הוון מפקין מינן כלום. אמר לו לבריה למה עבדת כן? אמר לו. ראיתי אותן בית דין שוה _{שכולם בדעה אחת}. הן אמה וכובעיהן אמה. ומדברין מחציים _{קולם עבה}. ויוסי אחי כפות. ורצועה עולה ויורדת. ואמרית שמא דוסתאי אחר יש לאבא? אמר לו, אם כך, טוב עשיתה שהחזרתה להם את הכסף. אמר רבי חגיי° . ^א_נבהדא דתימר _{שטוב עשה שהחזיר להם את הכסף} דלא יכיל מיקם עליהם טבאות _{שאינו יכול להתנגד} שהם אנשים קשים. ברם ההוא דיכיל מיקמה טבאות _{מי שיכול להתנגד} אם החזיר, פושע הוא וחייב לשלם. ומיפק לון מן הדא ויתנון לדין _{מוציאים מהשליח ונותנים למקבל}. ^א_נג דין דמחל שטר חוב לחבריה _{שחברו חייב לו}, רבי חיננא° ורבי מנא° _{בן יונה}. חד אמר מחל. וחרנה אמר לא מחל עד דמסר ליה שטרא. אמר תן מנה זה לפלוני ומת. ^א_נדאם רצו היורשין לעכב, אינן יכולין. ואין צריך לומר באומר זכה לו או התקבל לו, שבלשון זו ודאי כבר זכה משעה ראשונה ולא יכולים היורשים לעכב. אמר רבא בר ממל° , ^א_נהבשכיב מרע היא מתניתא. אם בשכיב מרע, בהדא שייך לאמר אין צריך לומר זכה לו התקבל לו? הרי בשכיב מרע כל הלשונות טובים באותה מידה. שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. קיימתיה מדאמר רבי אבא בר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ^א_נועשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן. ^א_נזוהוא שמת מאותו חולי. הא אם הבריא, לא. לכן אמר אין צריך לומר באומר זכה לו או התקבל לו. שבלשונות אלו אף אם הבריא זכה. תנן, תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה. אמר רבי אבין° בשם רבי אבא בר ממל° . בשכיב מרע היא מתניתא, ולכן יתנו לאחר מיתה, אבל בריא שאמר תנו ומת, לא יתנו לאחר מיתה, מכיון שכשאומר תנו, הרי זה כמי שאמר הולך.

הדרן עלך פרק המביא קמא

פרק שני – המביא גט תניין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי גיטין, פרק ב, הלכה א

מתני’: ^ב_אהמביא גט ממדינת הים ואמר, בפני נכתב אבל לא בפני נחתם. בפני נחתם אבל לא בפני נכתב. בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו. בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו, פסול. ^ב_באחד אומר בפני נכתב, ואחד אומר בפני נחתם, פסול. שנים אומרים בפנינו נכתב, ואחד אומר בפני נחתם, פסול. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} מכשיר. אחד אומר בפני נכתב, ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר _{שהם עדי קיום}:

גמ’: ניחא שאם אמר בפני נכתב אבל לא בפני נחתם שפסול. אבל אם אמר בפני נחתם אבל לא בפני נכתב למה פסול? הרי קיומו של גט אינו אלא בחותמיו. ואם מפני שצריך שיכתוב לשמה, קשה מהסיפא דתנן, בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו, פסול. דמשמע שאפילו אם לא ראה את כתיבת הטופס גם פסול. והרי בכתיבת הטופס לא שייך לשמה ולמה הגט פסול?

[דף ט עמוד ב]

אלא מתניתין כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל בטופסין שנכתבו שלא לשמה. דתנן, הכותב תופסי גיטין. צריך שיניח מקום האיש, ומקום האשה, ומקום הזמן. שטרי מלוה. צריך שיניח מקום המלוה, ומקום הלוה, ומקום המעות, ומקום הזמן. שטרי מקח וממכר. צריך שיניח מקום הלוקח, ומקום המוכר ומקום המעות ומקום השדה ומקום הזמן, מפני התקנה. °רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל בכולן. אם ל°רבי יהודה _{בר עילאי} הטעם שצריך לאמר בפני נכתב ובפני נחתם זה מפני שבחוץ לארץ אינם בקיאים לשמה בטופסי גיטין. אז למה רק הכותב בחוצה לארץ ומגרש בארץ ישראל הצריכו שיאמר, ואילו הכותב בחוצה לארץ ומגרש בחוצה לארץ אינו צריך לאמר ? עד שידע _{כשרואה את הכתיבה והחתימה} שהוא גט אשה? ועד שידע _{כשרואה את הכתיבה והחתימה} שהוא נעשה שליח? אפילו היה יודע שהוא גט אשה האם אינו כשר עד שיכתוב כולו בפניו עד שיתחתם כולו בפניו? תני רבי חנין° , ^ב_גאם היה נכנס ויוצא מותר. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. אמר בפני נכתב ובפני נחתם, אלא שנתייחד הגט ברשות הבעל בין כתיבה לחתימה מהו _{האם חוששים שהבעל החליף בין כתיבה לחתימה}? נישמעינה מן הדא, דתנן, אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול. לא אמר שפסול אלא מפני שאחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם. אבל אם אותו אדם אמר בפני נכתב ובפני נחתם אפילו שנתייחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה כשר. רב חסדא° בעי. חציו מתקנה _{שאמר בפני חתם עד אחד} וחציו מדבר תורה _{ששני עדים מעידים על חתימת השני} מהו? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, רבי אבין° בעי. אמר בפני נכתב ובפני נחתם בעד אחד, ושנים מעידין על חתימת העד השני מהו? אמר רבי אמי° _{בן נתן}, בבליא

[דף י עמוד א]

^ב_דאין כשר אלא זה. שהרי קדם התקנה היה צריך שני עדים, אלא שחכמים הקלו לסמוך על עדות השליח כשנים. אבל ודאי ששני עדים עדיף על פני השליח שהוא אחד. רבי אבא° אמר לא כך, אלא כך בעי רבי אבין° . אמר השליח בפני נכתב ובפני נתחתם בעד אחד, ואני הוא העד השני מהו? אמר לו, נעשה כנוגע בעדותו ופסול. ^ב_ההיה מחותם בארבעה ואמר, בפני נכתב ובפני נתחתם בשני עדים. ואלין תרין חורנא, לית אנא ידע מה עסקיהון _{ואת שני האחרים איני מכיר}, תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , דאתפלגון. אמר לעשרה חתמו בגט. והוחתמו מקצתן היום, ומקצתן למחר. ריש לקיש° אמר, כשר. שרק שנים חותמים משום עדים, ^ב_ווהשאר משום קיום התנאי, _{ואף כאן בארבע חתומים די אם יעיד על השנים}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר פסול, עד שיחתמו כולם בו ביום. שכולם צריכים לחתום משום עדים, _{וכאן אם לא מעיד על כל הארבעה הגט פסול}. תנן, שנים אומרים בפנינו נכתב, ואחד אומר בפני נחתם, פסול. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} מכשיר . אמר רבי אמי° _{בן נתן}, מה פליגין? ביוצא מתחת ידו של האומר בפני נחתם, שכיוון שהוא השליח נאמן כשנים. ועל הכתיבה יש שנים ועל כן נעשו כשנים מעידין עבודה זרה ושנים מעידין עבודה זרה וכשר , אבל ביוצא מתחת יד אחר, אף °רבי יהודה _{בר עילאי} מודה שהוא פסול. אמר רבי חנניה° אמר רבי אמי° _{בן נתן} אמר רבי זעירא° . מה פליגין? ביוצא מתחת ידי אחר, אבל ביוצא מתחת ידו של המעיד על החתימה, אף רבנן מודו שהוא כשר . מתיב רבי אימי° _{אמי בן נתן} לרבי זעירא° . אם גם ביוצא מתחת ידו של אחר °רבי יהודה _{בר עילאי} מכשיר בשנים אומרים בפנינו נכתב ועד אחד אומר בפני נחתם, היה צריך לחלוק אף בקמייתא, באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם, ולמה לא חלק?

[דף י עמוד ב]

אייתי רבי אמי° _{בן נתן} לרבי יונה° חמוי ותנה ליה ברייתא שבא מפורש שגם ברישא חולק °רבי יהודה _{בר עילאי}. דתני, אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול, ו°רבי יהודה _{בר עילאי} מכשיר _{משמע שרבי אמי° בן נתן חזר בו וסובר כרבי זעירא°} . אמר רבי אבין° . לישן מתניתא מסייעא לרבי אמי° _{בן נתן קדם שחזר בו} דתניא (תוספתא גיטין ב ב) שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם, °רבי יהודה _{בר עילאי} מכשיר בזה. משמע דווקא בזה, אבל ברישא באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם מודה °רבי יהודה _{בר עילאי} שפסול. קשיא על דרבי זעירא° . אם ביוצא מתחת ידי אחר, למה שיהיה נאמן כשנים כשאומר בפני נחתם _{לדעת רב יהודה° נשיאה}? הרי בהדא לא עשו אותן כשנים. דאימתי עשו אותו כשנים? בזמן שהמביא את הגט, הוא המעיד על הכתיבה ועל החתימה, ולא אדם אחר. תנן, אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם, כשר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, וביוצא מתחת ידו של המעיד על הכתיבה. שכיוון שחכמים האמינו לשליח כשנים, הוי כשני עדים על הכתיבה ושני עדים על החתימה. והוה רבי זעירא° מסתכל ביה. אמר לו, למה את מסתכל בי? אפילו אם הגט יוצא מתחת יד אחר הגט כשר , _{שעיקר התקנה הייתה מחשש שלא ימצאו עדי קיום שיעידו על החתימה. וכיוון ששתים מעדים על החתימה, לא משגיחים על הכתיבה ודי באחד שאמר בפני נכתב}. אתיא דרבי יוסי° _{בר זבידא} כרבי אמי° _{בן נתן} עד לא יחזור ביה, _{שכאשר השליח הוא המעיד יחידי על החתימה, ושנים מעידין על הכתיבה נעשה כמו שיש בו שני עדים על זה ושני עדים על זה}. אמר רבי מנא° _{בן יונה} אפילו מן דחזר ביה _{ואמר שביוצא מתחת יד אחר אפילו ל°רבי יהודה בר עילאי הגט פסול}, אתיא היא. דגם הוא יודה שכאן אפילו שהגט יצא מתחת ידו של אחר, הגט כשר . שנייה היא כתיבה בשנים מחתימה בשנים. חתימה בשנים, כחה מיופה. שהרי לא יבואו להחליף בקיום שטרות בעד אחד. וכתיבה בשנים, אין כחה מיופה. שכיוון שעל החתימה מעיד רק אחד, יבא להחליף ולהתיר בקיום שטרות בעד אחד. לכן צריך שהגט יצא מתחת ידו

ירושלמי גיטין, פרק ב, הלכה ב

מתני’: נכתב ביום ונחתם ביום. ^ב_זבלילה ונחתם בלילה. בלילה ונתחתם ביום, כשר _{שהיום הולך אחר הלילה}. ^ב_חביום ונתחתם בלילה, פסול. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מכשיר. שהיה °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. כל גיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים

[דף יא עמוד א]

גמ’: תנן, ביום ונתחתם בלילה, פסול. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. פסול מפני אכילת פירות._{דיסברו הדיינים שביום הכתיבה נחתם, ותטרוף האשה הפירות מלקוחות משעת כתיבה עד שעת החתימה שלא כדין}: אמר ליה ריש לקיש° . _{אם החשש שהאשה תטרוף הפירות מלקוחות משעת כתיבה עד שעת החתימה שלא כדין} מעתה תחוש לכל הגיטין הבאין ממדינת הים, שהרי הם נכתבו כמה ימים ואפילו כמה חדשים קדם הנתינה? אמר לו כשנכתב ביום ונחתם בלילה זיופו מתוכו. וזה _{גט המגיעה ממדינת הים} זיופו מדבר אחר, ויש קול לגטין הבאים ממדינת הים. תנן, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מכשיר. שהיה °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. כל גיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} שכשר , אלא שנכתב ביום ונחתם בלילה, שלזמן כזה קצר °רבי שמעון _{בן יוחאי} לא חושש לפירות. אבל למחר, אוף °רבי שמעון _{בן יוחאי} מודה שהגט פסול. ריש לקיש° אמר, לא שנייא. הוא לילה, הוא למחר, הוא לאחר כמה. _{לרבי יוחנן° בר נפחא שאמר שלא הכשיר °רבי שמעון בן יוחאי אלא אם נחתם בלילה. אבל למחר אוף °רבי שמעון בן יוחאי מודה שהגט פסול}, היידן הוא למחר? רבי חנניה° ורבי מנא° _{בן יונה}. חד אמר למחר ממש, שאף בזמן קצר כזה חוששים. וחרנא אמר, מחרא דמחר. וקשיא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אליבא דרבי יוחנן° _{בר נפחא דאמר דמודה °רבי שמעון בן יוחאי שאם חתמו העדים לאחר זמן שהגט פסול}, על ד°רבי שמעון _{בן יוחאי שהרי הוא סובר שאין צורך בעדי חתימה כלל}. לא כן אמר רבי אבא° בשם רבי זעירא° , אתיא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. כמה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר ^ב_טאף על פי שאין עליו עדים כשר דעדי מסירה כרתי. כן °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר אף על פי שאין עליו עדים כשר. והכא הוא אומר שאם חתמו עדים ביום אחר פסול? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° . כאן ברוצה לחתמו. וכאן בשאינו רוצה לחתמו, דמודה °רבי שמעון _{בן יוחאי} במזויף מתוכו _{דכיוון שעדים חתומים יבואו להכשיר בקיום עדי החתימה}. אמר לעשרה חתמו בגט זה. וחתמו מקצתן היום ומקצתן למחר . רבי שמעון בן לקיש° אמר, כשר. שודאי התכוון ששנים יחתמו משום עדים ^ב_יוהשאר משום תנאי. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר פסול, עד שיחתמו כולן בו ביום שכולם משום עדים. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . מעשה באחד שאמר לעשרה חתמו בגט. וחתמו מקצתן היום, ומקצתן למחר. אתא עובדא קומי רבנין, וכשרין כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} בשעת הדחק _{כגון אם כבר נשאה או שאין הבעל לפנינו לכתוב גט חדש}, וחשון שלא בשעת הדחק. הדא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} מן דרבנין. דממה דחשו לכתחילה והצריכו את כולם לחתום באותו יום, משמע שכולם חותמים משום עדים, ופליגא עלוי על ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}, שהרי לפי רבי יוחנן° _{בר נפחא} גם °רבי שמעון _{בן יוחאי} מודה בחתמו למחר שהגט פסול, וכאן הכשירו את הגט בדיעבד כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. הדא מסייעא לרבי שמעון בן לקיש° מן מה שהכשירו את הגט בדיעבד כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, משמע של°רבי שמעון _{בן יוחאי} אפילו למחר כשר . ופליגא עלוי מן דרבנין. ממה שחשו לכתחילה משמע שכל העשרה חותמים משום עדים

[דף יא עמוד ב]

ירושלמי גיטין, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_יאבכל כותבין. בדיו, בסיקרא, בקומוס, ובקלקנתוס, ובכל דבר שהוא רושם. אין כותבין, לא במשקין, ולא במי פירות, ולא בכל דבר שאינו של קיימא. ^ב_יבעל הכל כותבין. על העלה של זית, ועל הקרן של פרה, ונותנין לה את הפרה. ועל היד של עבד, ונותנין לה את העבד. °רבי יוסי הגלילי אומר. אין כותבין, לא על דבר שיש בו רוח חיים, אף לא על האוכלין:

גמ’: כתיב (דברים כי תצא כד א) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. וכתב, ^ב_יגלא חקק. שאם חקק את האותיות פסול. וכתב ולא מטיף, שאם טפטף דיו ונוצרו אותיות פסול. כתב ולא השופך, שאם שפך דיו על תבנית ונוצרו אותיות פסול. תנן, כתב לא חוקק. אית תניי תני אפילו חוקק. אמר רב חסדא° מאן דאמר ולא חוקק, ^ב_ידבפולט מקום הכתב, _{שלוחץ מצדדים ונוצרים אותיות, והיינו חק תוכות} כגון הדין דינרא. מאן דאמר אפילו חוקק, כגון הדין פינקסא _{דחק ירכות שחורט את צורת האותיות}. כתב לא המטיף. דרבי יודן בר שלום° ורבי מתניה° חד אמר שלא עירב את הנקודות _{כך שהאותיות עשויות נקודות נקודות לא מחוברות}. וחרנה אמר, אפילו עירב את הנקודות, _{שאף שנוצרו אותיות שלמות אין זה נקרא כתיבה}. כתב לא השופך. אמר רבי חייה בר אבא° . אילין בני מדינחא _המזרח. ערימין סגין. וכד חד מינהון בעי משלחא כתב מסטירין _סתרים לחבריה. הוא כתב במי מילין. והך דמקבל כתביה, שפיך דיו שאין בו עפץ, והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו? תמן תנינן, ^ב_טוכתב על גבי כתב פטור. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° דאמרי תרוויהו. ^ב_טזוהוא שכתב דיו על גבי דיו. וסיקרא על גבי סיקרא. אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא, וסיקרא על גבי דיו חייב. אמר רבי יצחק בר משרשיה° בשם רבנין דתמן, ^ב_יזחייב שתים. משום מוחק ומשום כותב. עדים שאינן יודעין לחתום. ריש לקיש° אמר, רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא. בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מפני שאנן עוסקין בהילכות שבת והחמרנו שאף כתב על גבי כתב אסור , אנו מתירין את אשת איש על ידי שנתיר גט שנכתב כתב על גבי כתב? אלא ^ב_יחמביא נייר חלק ומקרע לפניהן, וחותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא? אלא מרחיב לפניהן את הקרע. רבי מנא° _{בן יונה} בעי, ^ב_יטולמה לית אנן אמרין, רושם לפניהן במים?

[דף יב עמוד א]

_{בכל המקרים שהעד עובר על מה שכתב לו אחר מלבד מה שאמר רבי יוחנן° בר נפחא שמקרע לפניהן, וחותמין} אם בא הבעל וערער ערעורו קיים. _{לפי שאי אפשר לקיים את חתימת העדים לפי שהם רק חוזרים על הכתב של אחר}. ^ב_כהקורע על העור _{שעושה חלל בצורת האותיות או שמסיר את הקליפה העליונה של העור כתבנית כתב}, כשר. הרושם _{שחורט חלש} על העור כתבנית כתב, פסול _{שסופו להמחק מעצמו}. אמר לה, הרי זה גיטיך על מנת שתתנהו לי. פסול _{שהרי לא נתן לה כלום}. ^ב_כאעל מנת שתחזירהו לי, כשר. ולא דא היא קדמייתא? _{מה ההבדל בניהם}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} באומר לכשתרצי תחזיריהו לי. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, לכשתזכה בו ובמצוותו תחזירהו לי, שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, _{שאין זה אלא תנאי בגט, שהגט כשר ותקיים את התנאי}. כהדא. תרונגא _אתרוג הוון מצפצפים _מועטים תמן. והוה רב נחמן בר יעקב° יהב תרנגא מתנה לבריה ואמר ליה, לכשתזכה בו ובמצוותו תחזירהו לי. רבי ירמיה° בעי. כתבו על כוס של זהב ואמר לה, מקום הכתב שלך, ^ב_כבובין השיטים שלי האם כשר? אם בין השיטין של הבעל פשיטא שפסול, וכי יש כתב? גט שכתוב על עור הנקרע הרי כשר. נתקרע הרי זה פסול. עור הנקרע הרי זה כשר ^ב_כגבשלא נתקרע כקרע בית דין. אבל נקרע כקרע בית דין, _{מה שהבריתא קראת לו נתקרע} הרי זה פסול. אי זהו קרע של בית דין? בין כתב לעדים. תנן, כתב על העלה של זית כשר . ולא כמקורע הוא? _{שהרי צריך לחבר כמה עלים כדי לכתוב גט אחד}. אמר רבי זעירא° , תנא בונה בר שילא° . אפילו כותב אני פלוני מגרש את אשתי כשר, _{ואת זה אפשר לכתוב על עלה בודד}. ואתייא כיי דתנן, שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. וכדאמר רבי אילא° _אילעא, אם פירש שמו ושמה שם עירו ושם עירה ושינה באחד מהם פסול. ואם לא פירש כשר. תנן, על הקרן של פרה ונותנין לה את הפרה. מתני' כשאמר לה הרי גיטיך. _{אז חייב לתת לה את הפרה במתנה ולא יכול לתת רק את הקרן כיוון שמחוסר קציצה}. אבל אם אמר לה הרי גיטיך והשאר לכתובתיך, ^ב_כדנתקבלה גיטה וכתובתה כאחת. אמר לה הרי גיטיך וכתובתך כאחת מהו? _{האם כיוון שאת מקום הגט נותן לה לשם פרעון חוב ולא לשם גירושין, אינו גט. או כיון דשניהן באין כאחד הרי זה גט}. רבי זירא° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. מסר לה במוסירה מהו שתהיה מגורשת? האם כיון שמידת הדין את אמר נקנה המקח במסירת המוסירה _{שפרה נקנת כך}, אף הכא את אמר הכין שזכתה בגט והיא מגורשת.

[דף יב עמוד ב]

או שנייא היא דכתיב (דברים כי תצא כד א) ונתן בידה עד שיהא כולו בידה? תנן, °רבי יוסי הגלילי אומר. אין כותבין, לא על דבר שיש בו רוח חיים, אף לא על האוכלין. ומה טעמא ד°רבי יוסי הגלילי ? דכתיב וכתב לה ספר כריתות. ספר , מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים. אף כל דבר שאין בו רוח חיים. מה ספר שאינו אוכל, אף כל דבר שאינו אוכל. מה טעמא דרבנין? ספר מה ספר שהוא בתלוש, ^ב_כהאף כל דבר שהוא בתלוש. על דעתיה ד°רבי יוסי הגלילי שאסר לכתוב על אוכלים, האם ידות האוכלין כאוכלין וגם עליהם אסור לכתוב גט? נישמעינה מן הדא דתנן, כתבו על קרן צבי, גדדו וחתמו ונתנו לה כשר. מפני שגדדו ואחר כך חתמו. הא אם חתמו ואחר כך גדדו לא, אף שהקרן אין בה חיות אלא מחוברת לדבר שיש בו חיות. והוא הדין ידות אוכלין כאוכלין ואסור לכתוב עלהם, _{והמשנה לדעת °רבי יוסי הגלילי שהרי לרבנן אינו צריך לגדוד, ויכול לתת לה את כל הצבי}. אמר רבי אבא° בשם רבי מיישא° , והוא שכתב על זכרותו של קרן. אבל אם כתב על נרתיקו, כפרוש הוא וכשר. _{שדרכו לנשור ואינו נחשב יד}. רבי יונה° בעי. האם כשם שלענין גט, בעלי חיים נחשבים כמחוברים לקרקע, אף להכשר זרעים כן? ומים שיפלו עליהם אפילו לרצון, אינם מכשירים אם יפלו מהם על הזרעים שלא לרצון? האם כשם שאמר °רבי יוסי הגלילי ספר. מה ספר מיוחד דבר שאין בו רוח חיים, אף כל דבר שאין בו רוח חיים. אף הכא הוא אומר הכן שהרי כתוב (ויקרא שמיני יא לד) וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא, דווקא כלי ולא בעלי חיים.

[דף יג עמוד א]

או שנייא הוא דכתיב (ויקרא שמיני יא לד) וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא, בכל בא לרבות אפילו בעלי חיים. מעתה אפילו חישב שירדו לבורות שיחין ומערות? ^ב_כושנייה היא הכא דכתיב כלי, כלי למעט מחובר ובכל לרבות בעלי חיים

ירושלמי גיטין, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_כזאין כותבין במחובר לקרקע. כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה, כשר _{דעדי חתימה כרתי}. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל, עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש. °רבי יהודה בן בתירה אומר. אין כותבין לא על הנייר המחוק, ולא על הדיפתרא, מפני שהוא יכול להזדייף. וחכמים ^ב_כחמכשירין:

גמ’: תנן, ו°רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל, עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש. לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כתב תרפו _{את התורף הכוונה למילים הרי את מותרת לכל אדם} בטופס _{שלא לשמה} כשר. שהעיקר ששמו ושמה יכתבו לשמה. ריש לקיש° אמר אם כתב תרפו בטופס שלא לשמה פסול. _{ולא הקשו על רבי יוחנן° בר נפחא מתנא קמא, כיוון שלתנא קמא רק החתימה צריכה להיות לשמה וזה לא כרבי יוחנן° בר נפחא ולא כריש לקיש°} תנן, ו°רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש. שמואל בר אבא° בעי. כתבו וחתמו בתלוש, ואחר כך חיברו ותלשו ונתנו לה, מה אמר בה °רבי יהודה _{בר עילאי}? _{האם ברגע שחיברו כאילו נכתב במחובר ופסול או לא}? תנן, כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה, כשר . רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, רבי אבין° בעי, כתבו בתלוש, חיברו וחתמו תלשו ונתנו לה, מה אמרין בה רבנין? _{האם לתנא קמא די שכתיבה או חתימה יהיו בתלוש, או דווקא חתימה חייבת להיות בתלוש} תנן, °רבי יהודה בן בתירה אומר. אין כותבין לא על הנייר המחוק, ולא על הדיפתרא, מפני שהוא יכול להזדייף. וחכמים מכשירין: אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, מה פליגין? בגיטין _{שאינם אלא לראיה דעדי מסירה כרתי}. אבל בשטרות שעשויים לגבות בהם, אוף רבנן מודים שהשטר פסול.

[דף יג עמוד ב]

די הוא פתר לה בשטר על חלק, ועדים על המחק. ריש לקיש° אמר, לא שנייה היא _{אין הבדל}, בין בגיטין בין בשטרות היא המחלוקת. די הוא פתר לה בשטר על המחק ועדים על החלק. וקשיא ריש לקיש° על ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אם בעדים על המחק, בדא חכמים מכשירין? הרי הבעל יכול למחוק ולכתוב מה שהוא רוצה, ויהיה הכל על המחק שכשר לחכמים? אמר רבי זעירא° קומי רבי מנא° _{בן יונה} חכמים שהן בשיטת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} דעדי מסירה כרתי. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר זה וזה על המחק. לריש לקיש° די פתר לה שטר על המחק ועדים על החלק. ולשמואל° _{בר אבא בר אבא} שאמר זה וזה על המחק. יאות אמר °רבי יהודה _{בר עילאי שפסול שהרי יכול להזדיף} ומה טעמא דרבנין. אמר רבי אבא° ^ב_כטניכר הוא אם נמחק פעם אחת ואם נמחק שתי פעמים:

ירושלמי גיטין, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ^ב_להכל כשירין לכתוב את הגט, אפילו חרש שוטה וקטן. ^ב_לאהאשה כותבת את גיטה, והאיש כותב את שוברו. שאין קיום הגט אלא בחותמיו. ^ב_לבהכל כשירין להביא את הגט, חוץ מחרש שוטה וקטן סומא ונכרי:

גמ’: תנן הכל כשירין לכתוב את הגט, אפילו חרש שוטה וקטן. אמר רב הונא° , ^ב_לגוהוא שהיה פיקח עומד על גביו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר מה מועיל גדול עומד על גביו והכתיב (דברים כי תצא כד א) וכתב לה, לשמה? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ^ב_לדצריך שיניח תרפו _התורף= _{המילים הרי את מותרת לכל אדם} של גט עמו, שרק בתורף צריך שיכתב לשמה. ואתייא כיי דאמר רבי שמעון בן לקיש° . כתב תרפו בטופס _{שלא לשמה} פסול

[דף יד עמוד א]

מתני’: ^ב_להקיבל הקטן והגדיל. חרש ונתפקח, סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה, נכרי ונתגייר, פסול. אבל פיקח שנתחרש וחזר ונתפקח. פיתח שנסתמה וחזר ונתפתח. שפוי שנשתטה וחזר ונשתפה, כשר. זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת כשר:

גמ’: אתא עובדא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן} בעבד שהביא את הגט, והכשיר . אמר ליה רבי אבא° . והתני רבי חייה° , עבד שהביא את הגט פסול? אמר רבי אסי° . אילולא רבי אבא° , כבר היינו באים להתיר את אשת איש. ואפילו תימר לא שמיע רבי אמי° _{בן נתן} הדא דתני רבי חייה° , שלא הכל בקיאים בברייתות, וכי לא שמיע מיליהון דרבנין? הרי יכל נישמעינה מן הדא, דאמר רבי זעירא° אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נראין הדברים ^ב_לושיקבל העבד גט שיחרור לחברו, כיוון ששיך בו, _{ודווקא מאדון אחר שיד העבד כיד רבו}, ^ב_לזואל יקבל גט אשה שאינו בתורת גיטין. ולמה לא למד מזה שעבד אינו מביא גט? סבר מימר, לא אמר אלא אל יקבל לכתחילה. הא אם עבר וקיבל, כשר. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי הושעיה° . מעשה היה, ואשת כהן היתה, ^ב_לחולא חשו להן אפילו משום ריח פסול

ירושלמי גיטין, פרק ב, הלכה ז

מתני’: ^ב_לטאף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה, נאמנות להביא את גיטה. חמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה. מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח. ^ב_מהאשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם:

גמ’: תנן, מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח. וכי הכתוב לבד מוכיח? ולא מפיה אנו מאמינין אותה? הרי אילו לא אמרה בפניי נכתב ובפניי נחתם, הרי אף את אינך מתירה להינשא? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} כההיא דאמר רבי בון° . כאשר הגמרא שאלה מה מועיל שהשליח אומר בפני נכתב ובפני נחתם, נחשוש שמא הבעל החתים עדים פסולים? ואמר רבי בון° , שהבעל אינו חשוד לקלקלה בידי שמים. ורק בבית דין חשוד לקלקלה לטעון מזויף כדי שתשאר עגונה. וכשתקנו שאם אמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם, אין הבעל נאמן לפסול את הגט. מתוך שהוא יודע ^ב_מאשאם בא ועירער, עירעורו בטל. אף הוא מחתמו בעדים כשירים, שלא להכשילה אם ידחה ערעורו שאינו רוצה לקלקלה בידי שמים. אף הכא. מתוך שהיא יודעת שלא עשו בה דבריה אצל חבירתה כלום. וגם אם הבעל יבא אינו יכול לערער, אף היא אומרת אמת. אבל אינה נאמנת לאמר מת בעלי. שחוששים שמא שיקרה כדי לקלקל את צרתה שתלך ותנשא, וכשיחזור הבעל חי תהיה אסורה לו.: תנן האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפניי נחתם. הגע עצמך שהתגרשה ברומי ונישאת, ועשת עשר שנים ואחר כך עלתה לארץ ישראל. האם נאמר שאסורה לבעלה עד שתבא לבית דין ותאמר בפני נכתב ובפני נחתם? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מתניתין כשאמר לה ^ב_מבאל תיגרשי אלא במקום פלוני. _{ונותן לה כשליחה, וכשתגיע לשם תמסור את הגט לבית דין ושם היא צריכה לאמר בפני נכתב ובפני נחתם ככל שליח והם ימנו שליח שיתן לה את הגט}.

הדרן עלך פרק המביא תיניין

פרק שלישי – כל גט

כולל שיעורי שמע

ירושלמי גיטין, פרק ג, הלכה א

מתני’: ^ג_אכל גט שנכתב שלא לשם אשה, פסול. כיצד? היה עובר בשוק ושמע קול הסופרים מקרים, איש פלוני מגרש את אשתו פלונית ממקום פלוני. ואמר, זה שמי וזה שם אשתי, פסול מלגרש בו. ^ג_ביתר מיכן, כתב לגרש את אשתו

[דף יד עמוד ב]

ונמלך, מצאו בן עירו ואמר לו, שמי כשמך, ושם אשתי כשם אשתך, פסול מלגרש בו. ^ג_גיותר מיכן, יש לו שתי נשים ושמותיהן שוין. כתב לגרש בו את הגדולה, לא יגרש בו את הקטנה. ^ג_דיותר מיכן, אמר ללבלר, כתוב לאי זה שארצה אגרש, פסול מלגרש בו:

גמ’: תנן היה עובר בשוק ושמע קול הסופרים מקרין. מהו מקרין? מלמדי תינוקות. תנן, כתב לגרש את אשתו ונמלך. מצאו בן עירו ואמר לו, שמי כשמך, ושם אשתי כשם אשתך, פסול מלגרש בו. מהו יותר מיכן? תמן לא נכתב לשם גט, ברם הכא נכתב לשם גט. תנן כתב לגרש בו את הגדולה, לא יגרש בו את הקטנה. מהו יותר מיכן? תמן לא נכתב לא לשמו ולא לשמה, ברם הכא נכתב לשמו ולא נכתב לשמה. תנן אמר ללבלר, כתוב לאי זה שארצה אגרש. מהו יתר מכאן? תמן נכתב לשמו ולא נכתב לשמה, ברם הכא נכתב לשמו ולשמה, אלא שלא היה לה כרות לשמה משעה ראשונה וסבר דאין ברירה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר. כולהם אינן פוסלין משום ריח הגט, חוץ מן האחרון שהוא פוסל, דאמרינן יש ברירה לחומרה. איסי אמר. כולן פוסלין, חוץ מן הראשון שאינו פוסל שלא נכתב לשם גט. רבי אבא בר חיננא° אמר, כולן פוסלין. מילתיה דריש לקיש° אמר, ^ג_הכולן אינן פסולין. דריש לקיש° אמר, כתב את התורף _{הרי את מותרת לכל אדם} בטופס _{שלא לשמה} פסול. מילתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר כולן פוסלין. דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כתב תרפו בטופס כשר. מילתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, כולן אינן פוסלין. דרבי אלעזר° _{בן פדת} שאל. כתב קידושין שכתבו שלא לשמו, מהו שיתפסו בה קידושין? מן מה דלא צריכין לה _{ממה שלא הסתפק} בגיטין שאינן פוסלין, לפום כן שאל לה בקידושין.

[דף טו עמוד א]

דאין תימר צריכין לה בגיטין, לא ישאלינה בקידושין. ואני אומר , מה אם גיטין, שהוא צריך לשמה דכתיב וכתב לה, אם כתב שלא לשמה, אני מסופק אם נגעו או לא נגעו בה גירושין, ואני מחמיר . קידושין, שאינו צריך לשמה, אם כתב שלא לשמה, ^ג_ואינו דין שיתפסו בה קידושין? וממה ששאל בקידושין ולא בגיטין משמע שבגיטין ברור לו שאפילו ריח הגט אין בו. ותהא פשיטא ליה הא, שכיוון שבקידושין לא כתוב שצריך שיכתב לשמה, תהה מקודשת. ולמה הסתפק? כן הוא, פשיטא ליה שבגרושין לא חוששין ואפילו ריח הגט אין, ולכן הסתפק אולי הואיל ולא למדו קידושין בשטר אלא מגירושין, מה בגירושין כתב שלא לשמה אינה מגורשת. אף בקידושין אינה מקודשת. תנן, יותר מיכן, אמר ללבלר, כתוב לאי זה שארצה אגרש, פסול מלגרש בו: רבי אלעזר בר יוסי° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. כמו דתימר גט אחד פסול בשתי נשים _{אם לא יודע מראש למי נכתב}. ודכוותה אם הן שני גיטין פסולין בשתי נשים _{אם היו לו שני נשים באותו שם ואמר לסופר לכתוב שני גיטין לשני נשותיו ויגרש כל אחת באזה גט שירצה}? אמר ליה וכיני. אמר ליה. והתנינן, ^ג_זשני גיטין ששילחו שנים ונתערבו. נותן שניהן לזו ושניהן לזו? אמר לו תמן, זה כרות לשמה. וזה כרות לשמה. תערובת היא שגרמה. ברם הכא, לא זו כרות לשמה, ולא זו כרות לשמה. מכיון שנתנו לה, יעשה כמו שהיה כרות לשמה משעה ראשונה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם דרבי ביבון° , ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא שסובר שאין ברירה. דתני, אמר לאומן עשה לי שני זוגין, אחד לקרקע _{שלא מקבל טמאה} ואחד לבהמה. עשה לי שני מחצלות, אחת לשכיבה ואחת לאהלים _{שלא מקבל טמאה}. עשה לי שני סדינין, אחת לאהלים ואחת לצורות _{שלא מקבל טמאה}. ^ג_חהרי אלו טמאין עד שיפרש הטהורה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} מטהר, עד שיפרש הטמאה. כמה דהוא אמר תמן, שאין ברירה ואין הכלי מקבל טומאה עד שיפרש איזה נעשה לכלי שמקבל טמאה, ואם לא פירש שניהם אינם מקבלים טומאה. כך הוא אמר, אין ברירה, ואין אחת מהן מגורשת עד שיהא כרות לשמה משעה ראשונה. אמר רבי חנניא° בשם רבי בון בר חייה° , ד°רבי היא דלית ליה ברירה.

[דף טו עמוד ב]

אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ותני כן. דתנן, כל התנאים פוסלין בגט _{אם נכתבו בתוכו} דברי °רבי . כיון שבשעה ראשונה לא היה כרות גיטא שמא לא יתקיים התנאי. ולא אומרים אחר שקיים את התנאי, התברר הדבר למפרע שהיה כרות גיטא. וחכמים אומרים, ^ג_טאת שהוא פוסל בפה, פוסל בכתב. ואת שאינו פוסל בפה, אינו פוסל בכתב. הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני. הואיל והוא פוסל בפה, פוסל בכתב. הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז. הואיל ואינו פוסל בפה, אינו פוסל בכתב. אמר רבי יודן° . לעולם סבר °רבי דיש ברירה. מה פליגין? בשהיה תנאי בגט והתנאי לא התקיים וביטל תנאו. אבל אם לא ביטל תנאו, אף °רבי מודה שהגט כשר אם התקיים התנאי. שאם תסבור של°רבי גם אם קיים את התנאי הגט פסול, יצא שכל המשניות ששנינו דיני תנאים בגט דלא כ°רבי , וזה לא הגיוני. אמר רבי חיננא° . תמן מה שאמר °רבי שהגט פסול אפילו אם קיים את התנאי, בכותב על מנת כן _{את התנאי} בתוך הגט. ברם הכא, בנותן על מנת כן. ובגט עצמו אין שום תנאי, וכל התנאי בפה. רבי עזרא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. _{ממה שאמר °רבי שכל התנאים הכתובים בגט פוסלים אותו, משמע אפילו אלו הכתובים בטופס אחר התורף, כיוון שגוזרין תופס אטו תורף, אם כך ודאי יגזור °רבי שלא לכתוב תופס שלא לשמה שמא יכתוב התורף שלא לשמה}, הדא אמרה, אין כותבים טופסין כ°רבי ? _{והסופר לא יכול להכין מלאי של טפסים}. אמר ליה, מן את בעי מן °רבי _{מה אתה רוצה מרבי}? °רבי כ°רבי יהודה _{בר עילאי} סבירה ליה, ד°רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל בטופסין _{ובאמת ל°רבי אסור לכתוב טפסים שלא לשמה גזרה שמא יכתוב אף את התורף שלא לשמה}. ריש לקיש° אמר, כל התנאין פוסלין בגט לדברי הכל. אתא עובדא קומי רבי ירמיה° , ועבד כריש לקיש° . אמר ליה רבי יוסי° _{בר זבידא}. שבקין _עוזבים רבי יוחנן° _{בר נפחא} ועבדין כריש לקיש°  ? אמר ליה, הוריותיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} הורייה, והורייתא דריש לקיש° לאו הורייה? אמר רבי יעקב בר אחא° . לא דריש לקיש° פליג על רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אלא מתניתא שמע ועמד עליה. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . לא דריש לקיש° מתריס לקבל _נגד רבי יוחנן° _{בר נפחא} בגין דאתפלגי עלה, אלא בגין מפקין עובדא מיניה _{שרצה להוציא הלכה למעשה}, כד שמע מתניתא הוא סמך עליה. כד דלא שמע מתניתא, הוא מבטל דעתיה מקומי דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}

ירושלמי גיטין, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_יהכותב תופסי גיטין. צריך שיניח מקום האיש, ומקום האשה, ומקום הזמן. שטרי מלוה. צריך שיניח מקום המלוה, ומקום הלוה, ומקום המעות, ומקום הזמן. שטרי מקח וממכר. צריך שיניח מקום הלוקח, ומקום המוכר, ומקום המעות, ומקום השדה, ומקום הזמן, מפני התקנה. °רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל בכולן. °רבי אלעזר _{בן עזריה} ^ג_יאמכשיר בכולן, חוץ מגיטי נשים. שנאמר, וכתב לה. לשמה:

גמ’: תנן, הכותב תופסי גיטין. צריך שיניח מקום האיש, ומקום האשה, ומקום הזמן. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כתב תרפו _{הרי את מותרת לכל אדם} בטופס _{שלא לשמה} כשר. ריש לקיש° אמר , ^ג_יבכתב תרפו בטופס פסול. מתניתא פליגא על ריש לקיש° דתנן, הכותב טופסי גיטין, צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה והזמן. ולא כתוב שצריך להשאיר אף את מקום התורף

[דף טז עמוד א]

פתר לה, ותורפו עמו _{שהרי את מותרת לכל אדם אינו חלק מהטופס אלא מהתורף}. וקשיא על דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם בשכתב תרפו בטופס, בדא חכמים מכשירין? _{הרי עיקר הגט נכתב שלא לשמה}. אמר רבי ירמיה° בשם רבי זעירה° . מפסולו את למד הכשירו. אילו כתב כולו לשמה _{כולל הרי את מותרת לכל אדם}, ושם האיש ושם האשה שלא לשמה. ^ג_יגשמא אינו פסול? _{משמע שהעיקר זה שם האיש והאשה}. ודכוותה כתב כולו שלא לשמה כולל התורף. ושם האיש ושם האשה לשמה, כשר. תנן, צריך שיניח מקום האיש, ומקום האשה. רבי יוסי° _{בר זבידא} שאל לרבי ירמיה° . הגע עצמך שזיווג וכתב לשם אותו איש ואותה אשה _{שראה שהבעל רוצה לגרש רק שהבעל לא ציווה והלך וכתב מעצמו}? אמר ליה, כן אמר לי רבי זעירא° רבי, מכיון שאינו מצוי לזיוג, אפילו זיווג כמי שלא זיווג. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל בכולן. וקשיא על ריש לקיש° , אם בשלא כתב בטופס תורפו בדא °רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל? אמר רבי יוסי ברבי זעירא° . כמשאיר מקום לעניין אחר עבד לה °רבי יהודה _{בר עילאי}. ותייא כיי דאמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. השאיר ^ג_ידחלק מקום שני שיטין בין הגט לחתימות, פסול משום שיכול להזדייף. כתב בה ענין אחר , אפילו כל שהוא פסול. שאולי רק על זה חתמו העדים. _{לכן ל°רבי יהודה בר עילאי אף כשהשאיר מקום חלק להרי את מותרת לכל אדם פסול שמא כוונתו לכתוב שם עניין אחר}. תנן, מפני התקנה. מהו מפני התקנה? אמר רבי שבתי° בשם חזקיה° . מפני תקנת בנות ישראל, שלא יהו מצויות להתגרש. שאם יהיה לו גט מוכן, פעמים שכועס על אשתו וזריק לה גיטה. לפיכך תקנו להניח מקום התורף, שמא בין כך ובין כך עד שימצא סופר שיכתוב לו, ירגע. רבי שמואל בר רב יצחק° שאל לרבי חייא בר אבא° . מדקתני ו°רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל. משמע שהתקנה הייתה שהתירו לכתוב את הטופס, ואת אמר אכין שהתקנה היתה שלא התירו לכתוב את התורף? אי הוי תני צריך שיניח, ואם לא עשה כן פסול מפני התקנה, הייתי אומר מפני תקנת בנות ישראל. אבל כמו שזה כתוב משמע שהתקנה הייתה להתיר את כתיבת הטופס. מאי כדון? אמר רבי אבון° ^ג_טומפני תקנת הליבלר, כדי שיהו חייו מצויין לו. רבי זעירא° ורב הונא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. הלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי} בגיטין _{דגזור טופס אטו תורף}, וכ°רבי אלעזר _{בן עזריה} ^ג_טזבשטרות _{דכשר ולא גזרינן שטרות אטו גיטין}. ולמה לא נאמר הלכה כ°רבי אלעזר _{בן עזריה}, דתנן, °רבי אלעזר _{בן עזריה} מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים? רבי אבא° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}, הלכה כ°רבי אלעזר _{בן עזריה} בגיטין _{דגזרינן טופס אטו תורף}, וכ°רבי יהודה _{בר עילאי} בשטרות _{דגזרינן שטרות אטו גיטין}. ולמה לא נאמר הלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי} שפוסל בכולם? לעולם כדאמר רבי זעירא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ודקשיא לך למה לא נאמר הלכה כ°רבי אלעזר _{בן עזריה}? אלא בגין דנאמר שרב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} תרווייהו אמרין הלכה כ°רבי אלעזר _{בן עזריה} בגיטין אבל לא בשטרות. ולא תיסבר מימר כן, לפיכך צריך מימר הלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי} בגיטין, וכ°רבי אלעזר _{בן עזריה} בשטרות.

[דף טז עמוד ב]

ירושלמי גיטין, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ^ג_יזהמביא גט ואבד ממנו. אם מצאו על אתר, כשר. ואם לאו, פסול. מצאו בחפיסה או בדלוסקמה. אם מכירו, כשר. ^ג_יחהמביא גט והניחו זקן או חולה. נותנו לה בחזקת שהוא קיים. ^ג_יטבת ישראל שנישאת לכהן, והלך בעלה למדינת הים. אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים. ^ג_כהשולח חטאתו ממדינת הים. מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים:

גמ’: תנן, המביא גט ואבד ממנו. אם מצאו על אתר, כשר . איזהו על אתר? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. ^ג_כאכל שלא עבר שם ברייה. רבי יעקב בר אידי° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . כל שלא עברו שם שלשה בני אדם. אם עבר גוי האם גם חוששים? הרי גוי לא יכול להיות שליח לגיטין. נישמעינה מן הדא. אבא בר בר חנה° , אייתי גיטא ואבד מיניה. ואשכחיה חד סירקיי _{מצא אותו ישמעאלי}. אתא עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ואכשרון. ^ג_כבהדא אמרה, עבר גוי כשר. אין מכאן ראיה דנימר סימן הוה ליה ביה. ולא כן תני אין סימן בגיטין? מה שאמרו שאין סימן גיטין זה רק בסימן שאינו מובהק. כגון דאמר שיש בגט תרין או תלת שורין _שורות, או שאמר את מידת אורכו ורוחבו. ברם הכא בסימן מובהק כגון ^ג_כג ה"א שבו היה נקוד. רבי עזרא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. הכא למה הוא פסול? משום שאני אומר אחר היה שם והיו שמו כשמו. הגע עצמך שבדקו כל אותו המקום ולא מצאו אדם ששמו כשמו? אלא משום חומר הוא בעריות. שכיון שנפל מהשליח, אומרים איתרע בנפילתו, וחוששים לכל חשש אפשרי. והא תנינן, משיאין על פי בת קול. מעשה באחד שעמד בראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת ^ג_כדהלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו. וכן מעשה בצלמון באחד שאמר אני איש פלוני הכישני נחש הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו? אלא אמר ליה רבי מנא° _{בן יונה}. כן אמר רבי שמואל בר אחא° . חוששים שמא האיש הזה, שני גיטין היו בידו. אחד כשר ואחד פסול. איבד את הכשר והשליך את הפסול. בשעה שמצא, אני אומר הפסול מצא. תנן המביא גט והניחו זקן או חולה. נותנו לה בחזקת שהוא קיים. תני בר קפרא° . אפילו הניחו בן מאה שנה. ועשה בדרך עוד מאה שנה, נותנו לה בחזקת שהוא קיים. ולא כן תני, האומר לאשתו ^ג_כההרי זה גיטיך לפני מיתתי שעה אחת. וכן האומר לשפחתו, הרי שטר שחרוריך לפני מיתתי שעה אחת. שהיא אסורה לאכל בתרומה מיד? תמן משעה ראשונה נתקלקלה שחוששין שמא ימות שהרי היא אסורה שעה קדם מותו. ברם הכא לכשימות היא מתקלקלה לשמא ימות חוששין לשמא מת לא חוששין

[דף יז עמוד א]

ירושלמי גיטין, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ^ג_כושלשה דברים אמר °רבי אלעזר בן פרטא לפני חכמים, וקיימו את דבריו. על עיר שהקיפוה כרקום _מצור. ועל ספינה המוטרפת בים. ועל היוצא לידון, שהן בחזקת קיימין. אבל עיר שכבשה כרקום, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג, נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים. בת כהן לישראל, ובת ישראל לכהן, לא תאכל בתרומה:

גמ’: תנן, עיר שכבשה כרקום _{חיילים שעשו מצור שאי אפשר לברוח ממנו}, כל הכהונות שבתוכה פסולות. אי זהו כרקום? אמר רבי אבא° בשם רב חייה בר אשי° , ^ג_כזכגון שהיו דוגין _{פעמונים} ושלשליות וכלבים ואווזין ותרנגולים ואיסטרטיות _חיילים המקיפין את העיר, שאין אפשרות לברוח. ואמר רבי אבא° בשם רב חמא בר אשי° , אף על פי כן מעשה היה וברחה משם סומה אחת. ^ג_כחהיתה שם פירצה אחת, מצלת את הכל. היו שם מחבואה שרק אחת יכולה להחבה בא, צריכה _{הרי זה ספק}. רבי זעירה° רבי אבא בר זבדא° ורבי יצחק בר חקולה° אמרו בשם רבי יודן° נשיאה, ^ג_כטובלבד כרקום של אותה מלכות. שאחר שכבשו את העיר שמרדה בהם, יש להם זמן לבעול ולהרוג. ואינם ממהרים מחשש שמא יבא צבא המדינה לגרשם. אבל כרקום של מלכות אחרת, כליסטים הן, ואין להם זמן לבעול או להרוג. ועוד ג' הוסיפו עליהן. ^ג_לאת שגררתו חיה, ואת ששטפו נהר, ואת שנפלה עליו מפולת. נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים. ^ג_לאבת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה

ירושלמי גיטין, פרק ג, הלכה ה

מתני’: ^ג_לבהמביא גט בארץ ישראל _{שאינו צריך לאמר בפני נכתב ובפני נחתם} וחלה. הרי זה משלחו ביד אחר. ^ג_לגאם אמר לו טול לי ממנה חפץ פלוני. לא ישלחנו ביד אחר, _{שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר}:

גמ’: תנן, המביא גט בארץ ישראל _{שאינו צריך לאמר בפני נכתב ובפני נחתם} וחלה. הרי זה משלחו ביד אחר . _{מה שהתירו לו למנות שליח אחר זה} מפני שחלה. הא לא חלה, לא. תנן, אם אמר לו טול לי ממנה חפץ פלוני. לא ישלחנו ביד אחר , שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר: לית הדא מסיעה לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ג_לדשומר שמסר לשומר, הראשון חייב, אמר רבי אבא בריה דרבי חייה° , משום תנאי גיטין. כיון שהתנה שהוא יטול, איכא למיחש שמא דוקא קאמר דרך תנאי. ואם נתנה ליד אחר, לא נתקיים התנאי והגט בטל.

[דף יז עמוד ב]

מה נפק מביניהון? _{בין אם משום שזה תנאי בגטין או משום שאסור לשליח לשנות ממה שאמרו לו} קידם הבעל ונטל את החפץ _{קדם שיגיעה השליח לאשה}. אין תימר משום תנאי גיטין, יאות שאינו יכול למנות אחר . אין תימר שאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, יכול למנות שליח אחר, שהרי אין פקדונו ביד אחר. אף בקידושין כן? _{שאם חלה השליח יכול למנות שליח אחר}. וכי מה בין גיטין מה בין קידושין _{למה שיהיה הבדל}? ביד כל אדם מצוי לגרש _{שהרי לא צריך את רצונה וכל השליחים שווים בעניין זה}. ^ג_להלא ביד כל אדם מצוי לקדש _{כי צריך לפייס אותה ולדבר על ליבה שתתרצה, ולכן יש מקום לומר שלא עשה שליח אלא את זה שסומך עליו}

ירושלמי גיטין, פרק ג, הלכה ו

מתני’: ^ג_לוהמביא גט ממדינת הים וחלה. עושה בית דין ומשלחו ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם. אין השליח האחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. אלא אומר, שליח בית דין אני:

גמ’: תנן המביא גט ממדינת הים. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לכן צריכה _החידוש והוא שבא _{השליח שחלה} לארץ ישראל וכאן עשה בית דין ומשלחו. שלא תאמר הואיל ובא לארץ ישראל, יעשה כגיטי ארץ ישראל. וגיטי ארץ ישראל אין צריך לומר בפניי נכתב ובפניי נחתם

[דף יח עמוד א]

חלה השליח השני האם יכול למנות שליח? אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו° . אבא הוה ליה עובדא שחלה השליח השני, ושלח ושאל לרבי חייה° ולרבי יסא° _אסי ולרבי אימי° _{אמי בן נתן} והורון ליה. הרי שנינו אין השליח האחרון צריך שיאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם, אלא אומר שליח בית דין אני. _{נאמר השליח האחרון ולא נאמר השליח השני} משמע אפילו כמה פעמים שליח ממנה שליח. וצריך למסור לו כל שליחותו? _{ולאמר שהשליח הראשון אמר בבית דין בפני נכתב ובפני נחתם או די שיאמר שליח בית דין אני}? רבי ירמיה° אמר, צריך למסור לו כל שליחותו. רבי אבין בר כהנא° אמר, אין צריך למסור לו כל שליחתו. מייתי לה _{אפשר להביא} ראיה לדרבי אבין בר כהנא° מן הדא דתנן, אין השליח האחרון צריך שיאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם, אלא אומר, שליח בית דין אני, _{ויותר אינו צריך} מכאן שאין צריך למסור לו כל שליחותו. אמר רבי ירמיה° . חזר ביה רבי אבון בר כהנא° מן הדא דתנן, אין השליח האחרון צריך שיאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם. אלא אומר שליח בית דין אני משמע שרק האחרון אינו צריך לאמר בפני נכתב ובפני נחתם, הא כל השליחים הקדמים צריכים לאמר

ירושלמי גיטין, פרק ג, הלכה ז

מתני’: ^ג_לזהמלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן. מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין. ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי, או שמא העשיר העני. ^ג_לחמתו, צריך ליטול רשות מן היורשין. ואם הלוום בפני בית דין, אינו צריך ליטול רשות:

גמ’: תנן, המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן. אמר רבי אבהו° בשם ריש לקיש° , הא דתנן דמפריש עליהן אף שלא באו לידם, ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא שסובר שעשו את שאינו זוכה כזוכה. דתנינן תמן, היו לו שתי בהמות אחת ביכרה ואחת לא ביכרה, וילדו שני זכרים, אחד לו ואחד לכהן, °רבי טרפון אומר הכהן בורר את היפה. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר משמנין ביניהן. והשני, _{זה שנשאר ביד בעלים}, ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות. °רבי יוסי _{בן חלפתא} פוטר ממתנות, שהיה °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כל שיש חליפין ביד כהן, פטור מן המתנות. _{שהרי הכהן קיבל זכר אחד, והוא חלף מה שיש ביד הבעלים}, דעשו את שאינו זוכה כזוכה. וכאילו זכה בו הכהן והגיע לידו, וכשנפל בו מום כאילו נתנו לישראל ופטור מהמתנות. _{ואף כאן כאילו הגיע ליד הכהן וזכה בו, הואיל וכבר קיבל את המעות, נמצא זה מקבל בחובו ויצא ידי נתינה}. ^ג_לטכלום אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, לא בקיים? ברם הכא עד כדון בעי מיזרע, דכשנתן לכהן את ההלוואה עדיין לא זרע תבואתו, והתרומה היא בגדר דבר שלא בא לעולם, ואולי בזה לא אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ג_מבמכרי כהונה ולויה היא מתניתא. וכיוון שרגילות של אותו אדם לתת להם תמיד, שאר הכהנים מתייאשים. והא תנינן עני. ויש מכר לעני? _{הרי מתנות עניים צריך לתת לעני ראשון שבא}. אתא עובדא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן} בכהן לוי שהיה חייב לישראל מעות, ואמר לו. הפרש עליהן מחלקי עד כנגד החוב. אמר לו רבי אמי° _{בן נתן}, אסור לעשות כך. דלא תנינן, אלא המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקו. דווקא שמתחילה הלוהו על מנת כן.

[דף יח עמוד ב]

הא לא הלווהו על מנת כן לא. רבי זעירא° אמר. אפילו לא הלוהו על מנת כן. חיליה דרבי זעירא° מן הדא דתנן, בן לוי ^ג_מאשהיה חיב לישראל מעות ואמר לו הפרש עליהן מחלקי לא יהא גובה _{מאחרים מעשר} ומפריש _{כנגד החוב} שאין לוי עושה לוי. לא אמר אלא לא יהא גובה ומפריש, הא משלו מפריש אף על חוב שלא הלוהו מתחילה על מנת כן. תנן ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי, או שמא העשיר העני. לא גורסים שמא יעשיר העני. כי לזה כן חוששים. ותני כן. ^ג_מבהמלוה מעות את העני והעשיר, אין מפרישין עליהן. שאין מפרישין על האבוד. _{והמעות שנתן לעני קדם שהעשיר נחשבים אבודים} וחייב ליתן מעשר עני לעניים אחרים. תנן ואם מתו צריך ליטול רשות מן היורשים. רבי חייה בר עוקבה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} אמרו בשם רבי חנינה° , ביורשי כהונה ולויה היא מתניתא. אבל בעני אין לעני נחלה, ולא שייך ירושה של מעמד העניות. תני בר קפרא° אין לך אדם שאינו בא לידי מידה זו _עניות אם לא הוא בנו. אם לא בנו בן בנו. תנן, מתו, צריך ליטול רשות מן היורשין. הדא אמרה שהלוה יכול הוא לחזור בו ולומר למלוה הא לך מעות שאני חייב לך, ומעכשיו תן לי את התרומה כמו קדם. המלוה מהו שיחזור בו? נישמעינה מן הדא דתנן, המלוה מעות את העני והעשיר, אין מפרישין עליהן. שאין מפרישין על האבוד, וזכה העני במה שיש בידו. הדא אמרה, ^ג_מגהמלוה אינו יכול לחזור בו. תנן, וצריך ליטול רשות מן היורשים. לית הדא פליגא על דרב° _{אבא בר אייבו}? דרב° _{אבא בר אייבו} אמר יורש כמשועבד. וכשם ^ג_מדשאין מלוה בעדים נגבית מן המשועבדין, כך אינה נגבית מן היורשין. ולמה כאן היורשים חייבים לפרוע את חוב אביהם? ^ג_מהפתר לה במלוה בשטר. רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מלוה בעדים נגבית מן היורשין, ^ג_מוובלבד יורשין שירשו קרקע. כהדא. אילין ד°רב נחמיה אשאלון לציבורייא פריטין _{הלוו לציבור כסף} לצדקה. להפריש עליהן מעשר עני בשביל חלק העניים שבתוכן. אתא עובדא קומי רבנין _{שהם באו לשאול האם הם צריכים לחוש שמא העשירו כל הציבור ולא יוכלו להפריש כנגדם} אמרין. ליה לית ציבור כוליה עתר _עשיר. לית ציבור כוליה מיעני. ואין אתם צריכים לחשוש שמא לא יהיו שם עניים

[דף יט עמוד א]

ירושלמי גיטין, פרק ג, הלכה ח

מתני’: ^ג_מזהמניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות. מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני. מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין. אם אבדו, הרי זה חושש מעת לעת, דברי °רבי אלעזר _{בן עזריה}. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, בשלשה פרקים בודקין את היין. בקדים של מוצאי החג. ובהוצאת סמדר, ובשעת כניסת מים לבוסר:

גמ’: תנן, אם אבדו, הרי זה חושש מעת לעת, דברי °רבי אלעזר _{בן עזריה}. אמר רבי אלעזר בן אנטיגנס° בשם רבי אלעזר בן ינאי° . _{מזה שנאמר חושש מעת לעת ולא נאמר חושש עד מעת לעת}, זאת אומרת, שאין לך מקולקל מעת לעת, אלא יום האחרון בלבד. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אין לך מתוקן מעת לעת, אלא יום ראשון בלבד. דתנינן תמן, מקווה שנמדד ונמצא חסר. כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות, עד שיודע שהיה כשר. אמר חיננא בריה דרב אסי בר ממל° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. מתניתא דמקוואות מוציאה מדברי °רבי אלעזר _{בן עזריה}. שהרי נאמר במשנה שאם אבדו הפירות שהניח להיות מעשר עליהן, הרי זה חושש מעת לעת דברי °רבי אלעזר _{בן עזריה}. דמשמע שחושש רק למעת לעת של יום אחרון. תמן תנינן, הלוקח יין מבין הכותים בערב שבת ועומד בין השמשות ואין לו זמן לתקן את היין, אומר, שני לוגין שאני עתיד להפריש אחר השבת הרי הן תרומה, עשרה לוגין יהיו מעשר ראשון ותשעה מעשר שני, ומחלל את המעשר שני על מעות, ושותה בשבת ולמוצאי שבת מפריש. תני, ^ג_מח°רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אוסרין, שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע. והדא מתניתא _משנתנו לא כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} וכ°רבי שמעון _{בן יוחאי}? הרי לשיטתם צריך להיות אסור להניח פירות להיות מפריש עליהם שמא ירקבו. אמר רבי זעירה° . תמן אם יבקע הנוד, למפרעה נתקלקלה, שנמצא שלא הפריש כלל. ברם הכא. אפילו נמצא שהחמיץ היין, מיכן והילך נקלקלו. ^ג_מטיין מגיתו. מפרישין עליו בחזקת שהוא יין טוב שלא החמיץ, עד ארבעים יום. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, עד הפרק הקרוב מאותם שלושה פרקים שמנו חכמים. אשכחת אמר. קולא וחומרא על °רבי יהודה _{בר עילאי}. קולא וחומרא על רבנין. חומרא על °רבי יהודה _{בר עילאי} שאם בא עד הפרק ולא באו מ' יום אינו תורם, וקולא שאם באו מ' יום ולא בא הפרק תורם. חומרא על דרבנן שאם באו מ' יום ולא בא הפרק אינו תורם. וקולא שאם בא הפרק ולא באו מ' יום תורם. רבי סימון° בעי. הגיע ארבעים יום ולא בדק. _{והוא בחזקת יין טוב} ונתעצל שנים שלשה ימים ובדק אחר מ”ג ימים ובא ומצאו חומץ. למפרעו הוא נעשה חומץ, או מיכן ולהבא? _{האם בסוף ארבעים יום בטלה חזקתו שהוא יין טוב והרי הוא בחזקת חומץ עד שיבדוק}, _{או שאחר ארבעים יום הרי הוא ככל יין שאם נמצא חומץ נפסל רק כ”ד שעות אחרונות}? מה נפק ביניהון? עבר ותרם. אין תימר למפרע נעשה חומץ, אין תרומתו תרומה. אין תימר מיכן ולהבא, תרומתו תרומה. בדק חבית להיות מפריש עליה והולך ובא ובדק לאחר זמן ומצאה חומץ. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . שלשה ימים הראשונים מהבדיקה הראשונה, וודאי יין

[דף יט עמוד ב]

ואחרונים חומץ. והאמצעים ספק. אמר רבי אבהו° . גם אני שמעתי מרבי יהושע בן לוי° כך, אבל רבי יוחנן° _{בר נפחא} לא אמר כן. ^ג_נאלא שלשה הראשונים ודאי יין, מיכן ואילך ספק. מה ופליג? לא פליגי, מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בשמצאו חומץ דיהא _חלש. שברור שרק עכשיו מתחיל להחמיץ. מה דאמר רבי יהושע בן לוי° , בשמצאו חומץ ברור. ואתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא. דתנינן תמן. ^ג_נאמחט שנמצאת חלודה או שבורה, טהורה. שאינה מקבלת טומאה כשהיא שבורה. _{ואם חזר ועשה ממנה כלי, טהור. ולא גוזרים טומאה ישנה, אם לא שידענו שנטמאה קדם שנשברה}. תני, הניחה שיפה _{חלקה ושלמה} ובא ומצאה חלודה וידוע שנגע בה טומאה רק לא ברור האם הייתה חלקה ושלמה כשנגע בה הטומאה ומקבלת טומאה. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . שלשה הראשונים, ודאי טמאה. אחרונים טהורה. אמצעיים ספק. אמר רבי אבהו° , כך אמר רבי יהושע בן לוי° . אבל רבי יוחנן° _{בר נפחא} לא אמר כן אלא, שלשה ימים הראשונים ודאי טמאה, מכאן ואילך ספק. רבי אילא° _אילעא ורבי אבא° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם כל רבנין דעלין לבי מדרשא. ביין ובמחט הלכה כרבי יהושע בן לוי° . תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר בשלוש פרקים בודקים את היין. רבי קריספא° בעי. כל שנה ושנה הוא בודק בשלוש פרקים הללו. או רק בשנה הראשונה _{ובדיקה זו טובה לשלש שנים}? נישמעינה מן הדא דתנן, המוכר יין לחבירו סתם, ^ג_נבחייב באחריותו עד החג. _{ממה שנותן אחריות עד החג אף ביין של יותר משנה משמע שאף בשנה השניה חוששים שרוח הקדים של מוצאי החג תקלקל את היין ולכן המוכר לא מתחייב יותר}. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. תיפתר באילין בני גלילא. דאינון קטפין בתר קדמיתא אחרי _{רוח המזרחית} דחגא. _{ולכן בשנה הראשונה היין לא נבדק האם הוא עומד ברוח קדים כזו}, ולית את שמע מינה כלום. ויידא אמרה דא? דתני, ^ג_נגישן משל אשתקד ומיושן מן שלש שנים. מה שלא נתנו שיעור לשאר שנים נימר משום הדא מטעומיתה. דמשמע דכיון דטעים בג' שנים בג' פרקים, תו לא צריך לחוש לדבר, דאינו מחמיץ לעולם. הדא אמרה ישן חייב באחריותו שתי שנים. וחייב באחריותו עד החג. הדא אמרה בכל שנה ושנה הוא בודק. כיצד הוא בודק? בודק חבית אחת. וכולן תלויות בה? כל אחת ואחת הוא בודק. ואינה מחמיצות? אמר רבי שמי° אית בני נש מקשין על גרבא מלבר _{חבית מבחוץ} ואינון ידעין מה אית בה מלגיו:

הדרן עלך פרק כל גט

פרק רביעי – השולח גט

כולל שיעורי שמע

ירושלמי גיטין, פרק ד, הלכה א

מתני’: ^ד_אהשולח גט לאשתו והגיע בשליח. או ששלח אחריו שליח ואמר, גט שנתתי לך בטל. הרי הוא בטל. קדם אצל אשתו, או ששלח אצלה שליח ואמר לה, גט ששלחתי לך בטל הוא. הרי זה בטל. אם משהגיע גט לידה, אינו יכול לבטלו

[דף כ עמוד א]

גמ’: תנן, השולח גט לאשתו והגיע בשליח. או ששלח אחריו שליח ואמר, גט שנתתי לך בטל. הרי הוא בטל. _{משמע שחייב להגיעה לשליח כדי לבטלו ואינו יכול לבטלו ממקומו}. הדא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ד_באדם מבטל שליחותו בדברים. פתר לה משום חומר הוא בעריות שתקנו שלא יוכל לבטל את השליחות שלא בידיעת השליח, שמא תנשא בגט זה שהוא ביטל, ונמצא בניה ממזרים. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} דיבר בשליחות סתם. עשה שליח להוליך את הגט, ^ד_גצריך ליתנו לה בפני שנים. ואין השליח עולה לו משום שנים _{שהשליח עומד במקום הבעל. וכשם שהבעל צריך למסור לה את הגט בפני שני עדים, אף השליח כן}. הלך השליח לבטל את הגט, צריך לבטלו בפני שנים. והשליח עולה משם שנים. הלך לבטל את הגט, אשכחיה לשליח באיסטרטיה _בדרך. אמר ליה, ההוא גיטא שמסרתי לך, יהבת _מסרתה לה? אמר ליה, יהבית לה. מי מישתעי _{תוך שהם מדברים}, נפיל מיניה. אמר ליה, לא אמרת לי יהבית לה? אמר ליה, יהבית לה ואמרה לי, יהא לי בידך. מה הדין? האם מאחר שיש בידו לגרש נאמן. או מאחר שנמצא בידו אינו נאמן? חלה שליח שעשה הבעל לבטל את הגט. האם הוא יכול למנות שליח אחר במקומו? מה את עבד ליה? כגיטין או כקידושין? אין תעבדינה כגיטין, יכול למנות שליח אחר, שהרי הבעל לא מקפיד מי ילך, דכיוון שמגרשה בעל כרחה, כל אדם מצוי לגרש. אין תעבדינה כקדושין. אינו יכול למנות שליח, שאולי הבעל מקפיד שדווקא הוא יהיה השליח שהרי לא ביד כל אדם מצוי לקדש, שהרי צריך לרצות את האשה שתסכים

ירושלמי גיטין, פרק ד, הלכה ב

מתני’: בראשונה היה עושה בית דין במקום אחד, ומבטלו. ^ד_דהתקין °רבן גמליאל הזקן שלא יהיו עושין כן, מפני תיקון העולם. בראשונה היה משנה שמו ושמה, ושם עירו ושם עירה. _{שאף שהיו לו שני שמות, לא היה כותב אלא שם הנוהג במקום כתיבת הגט}. ^ד_ההתקין °רבן גמליאל _דיבנה הזקן שיהא כותב, איש פלוני וכל שם שיש לו. אשה פלונית וכל שם שיש לה, מפני תיקון העולם:

גמ’: תנן בראשונה היה עושה בית דין במקום אחד, ומבטלו. לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על ריש לקיש°  ? דריש לקיש° אמר, אין אדם מבטל שליחותו בדברים. פתר לה בבית דין, שכחו מרובה _{וריש לקיש° לא אמר אלא שלא בבית דין}. תנן, מפני תיקון העולם. מאי תיקון עולם? אמרין בשם ריש לקיש° , שלא תבוא לידי ממזירות. ואמרין בשם ריש לקיש° , שלא תהא יושבת עגונה. מאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה, שתהא סבורה שביטל, והוא לא ביטל. ונמצאת יושבת עגונה. ומאן דאמר שלא תבוא לידי ממזרות, שתהא סבורה שלא ביטל, והוא ביטל. והיא הולכת ונישאת בלא גט, ונמצאו בניה באין לידי ממזירות. אי נמי סבורה שביטל והוא לא ביטל, ובא אחר וקידשה, תופסין בה קידושין. והיא סבורה שלא תופסין בה קידושין, והיא ממתנת עד שימות בעלה הראשון, והיא הולכת ונישאת לשלישי. ונמצא בניה באין לידי ממזירות, שהרי היא נשואה לשני. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. סלקית לשיירא, ושמעית לרבי יעקב בר אחא° ורבי אימי° _{אמי בן נתן} דאמרי בשם ריש לקיש° , שלא תבוא לידי ממזרות. אמר רב הונא° . אפילו מאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה, אית ליה נמי, שלא תבוא לידי

[דף כ עמוד ב]

ממזירות. עבר וביטלו אחר התקנה מהו? נישמעינה מן הדא דתנן, ^ד_ואם ביטלו, הרי זה מבוטל דברי °רבי . °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו. יאות אמר °רבן שמעון בן גמליאל _{שאם לא כן מה כח בית דין יפה}. מאי טעמא ד°רבי ? דבר תורה הוא שיבטל, והן אמרו שלא ביטל. ודבריהן עוקרין דברי תורה? וכי זיתים על שמן, וענבים על היין. לא תורה הוא שיתרום? והן אמרו שלא יתרום דתנן, אין תורמין זיתים על השמן ולא ענבים על היין. ולא עוד, אלא שתקנו חכמים שאם ^ד_זעבר ותרם, אין תרומתו תרומה מפני גזל השבט, _{שמפסיד את הכהן שצריך להוציא הוצאות כדי לסחוט}. תנן, התקין °רבן גמליאל _דיבנה הזקן שיהא כותב, איש פלוני וכל שם שיש לו. אשה פלונית וכל שם שיש לה, מפני תיקון העולם: רבי אושעיה בר אבא° אמר לרבי יודן נשייא° . באגדה דסבך °רבן גמליאל _דיבנה, מאן דייק לן וידע לפרש לנו אותם על בוריים? דהגע עצמך דהוה שמיה ראובן, ואפיק שמיה _{וקרא לעצמו} בגט שמעון. אז מה תעזור התקנה אם יכתוב שם לא נכון וכל שם שיש לו _{כגון שמעון וכל שם שיש לו הרי מדובר בראובן}? אלא צריך לכתוב אני פלוני וכל שם שיש לי. דכיוון שכותב אני, גם אם יכתוב שם לא נכון הגט כשר . יותר מיכן אמרו. היו לו שתי נשים, אחת ביהודה ואחת בגליל. ולו שני שמות, אחד ביהודה ואחד בגליל. וכתב זה שביהודה, לגרש זו שבגליל. ושבגליל, לגרש זו שביהודה, אינה מגורשת. מתניתא, שהיה מיהודה וכתב לגרש בגליל בשמו שביהודה. מגליל, וכתב לגרש ביהודה בשמו שבגליל. אבל אם היו מיהודה וכתב לגרש ביהודה. או מגליל וכתב לגרש בגליל, אף שכתב רק שם אחד שנקרא כך באותו מקום שמגרש בו, הרי זו מגורשת אף שלא כתב את שמו השני. אמר רבי אילי° _אילעא, בתחילה צריך לומר, אני פלוני שמיהודה, עם כל שם שיש לי בגליל. אם היה שרוי במקום אחר, מגרש באי זה שם שירצה, שהרי לא הוחזק באף אחד מהם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הדא דאת אמר, לשעבר _בדיעבד

[דף כא עמוד א]

אבל לכתחילה, צריך למיעבד כהדא דרבי אילי° _אילעא. אמר רבי אבין° . ^ד_חאם יצא לו שם נוסף במקום האחר , צריך להזכיר שלשתן. תמן תנינן. ^ד_טכותבין גט לאיש, אף על פי שאין אשתו עמו. ^ד_יושובר לאשה, אף על פי שאין בעלה עמה, ^ד_יאובלבד שיהא מכירם. והבעל נותן את השכר. אמר רבי אבא° . הסופר והעדים ^ד_יבצריכין שיכירו את האיש והאשה בשמותיהן, בין בגט בין בשובר. שאם אינן מכירין, חיישינן שמא יכתוב גט על שם אשת איש אחד ששמו כשמו, ויכתוב בו שם אשת האיש ההיא. וימסרנו להאשה ההיא ותוציא הגט ותנשא ותגבה בו כתובתה, וכן בשובר. אמר רבי אילא° _אילעא. צריך שיהא מכיר לאיש בגט ולאשה בשוברה. אבל לא חייב להכיר האשה בגט, או האיש בשובר . רבי אבון בר חייה° בעי קומי °רבי . אפילו מכירים שזה שם האיש וזו שם האשה, הגע עצמך שהביא אשה אחרת ששם בעלה כשמו ושמה כשם אשתו וגירש בה? אמר ליה, לכשיבואו ויעידו העדים שהאשה שהגט בידה, היא האשה שחתמו על גיטה. רק אז יקימו בית דין את הגט ותוכל להינשא. ולא כן אמר ריש לקיש° , ^ד_יגעשו עדים החתומים על השטר, כמי שנחקרה עדותן בבית דין? וכיוון שחתימתם מופיעה על הגט שביד האשה, שוב לא יכולים לומר לא חתמנו על הגט שלה, דכיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. תמן בשאמרו לא חתמנו כל עיקר, והרי גט חתום בחתימתם לכן אינם נאמנים. ברם הכא, באומר לזו חתמנו. ולזו לא חתמנו, לכן הם נאמנים. מתניתא פליגא על רבי אבא° שאמר שצריך שיהא מכיר את שניהן דתנן, בראשונה היה משנה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה. אם כשהסופר מכיר את שניהם, בזה יש חשש שישנו את שמותם? כן שהרי אית בר נש דחכמין לחבריהון באפין _{יש אדם שמכיר את חברו בפנים}, ולא ידעין שמותהון. מתניתא פליגא על רבי אילא° _אילעא שאמר, שאין צורך שהסופר יכיר גם את האיש וגם את האישה. דתנן, התקין °רבן שמעון בן גמליאל שיהו כותבין איש פלוני וכל שם שיש לו. אשה פלונית וכל שם שיש לה מפני תיקון העולם. משמע שהסופר צריך להכיר גם האיש וגם את האישה. מתניתא במגרש בעל כורחו. ושם חייבין להכיר גם את שם האשה. דכיוון שהבעל לא מעוניין לגרש, חיישינן שישנה את שמה כדי להכשיל את הגירושין. מה דאמר רבי אילא° _אילעא, במגרש ברצונו. ואית דבעי מימר, במגרש במקומות אחרים, לכן יש צורך שידע את שמה כי יש לחשוש שמא ישנה את שמה. מה דאמר רבי אילא° _אילעא, במגרש באותו מקום. תניא והבעל נותן את השכר . כהדא דושו אחוי דדודו הוה משבק איתתיה _{גרש את אשתו}. אתא עובדא קומי רבנן ואמרין, היא תתן אגרא. והתנינן הבעל נותן, את השכר? אמר רבי אילא° _אילעא בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, מה שנאמר שהבעל נותן שכר זה במוחלת לו כתובתה. _{אבל כשיש לה כתובה והיא צריכה את הגט לגבות כתובתה היא צריכה לשלם שכר הסופר}

[דף כא עמוד ב]

ירושלמי גיטין, פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_ידאין אלמנה נפרעת מניכסי יתומין, אלא בשבועה. נמנעו מלהשביע. התקין °רבן שמעון בן גמליאל , ^ד_טושתהא נודרת ליתומין כל מה שירצו וגובה את כתובתה. ^ד_טזוהעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם. ^ד_יזוהלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם:

גמ’: תנן, התקין °רבן שמעון בן גמליאל שתהא נודרת. מאי טעמא? כיוון שבראשונה היו נשבעות לשקר, וקוברות את בניהם שנאמר (ירמיהו ב ל) לשוא הכיתי את בניכם. ועוד שאימת נדרים עליהן יותר מן השבועות. עברה ונשבעה מהו? אמר רב הונא° , אם נשבעה נשבעה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר לכלתיה. אילולא דאנא וותרן, ^ד_יחאפילו קלוסיתיה _צעיף דעל רישך דידי הוא. _{דרב° אבא בר אייבו לא מגבי כתובה לארמלתא משום דנמנעו מלהשביעה. ובשני דרב° אבא בר אייבו קלים היו נדרים בעיניהם לעבור עליהם ולא סמיך אנדרה לאגבוייה}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, זכתה בכלים שעליהם, דסבר שאין שמין כלים שעליה בכתובתה. ולכן אף אם לא גובה כתובתה, זכתה בכלים שעליה. מתניתא מסייעא ליה לשמואל° _{בר אבא בר אבא} דתנן, אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו. ^ד_יט אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו. אמר רב הונא° . ^ד_כמפני מה התקינו זמן בגט? מפני מעשה שאירע. מעשה באחד שהיה נשוי את בת אחותו, וזינתה עד שהיא אשת איש. הלך והקדים זמנו בגט, אמר. מוטב שתידון כפנויה ואל תדון כאשת איש. תנן, °הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם. אמר רב הונא° . קשיתא קומי רבי יעקב בר אחא° . הניחה למאן דאמר ^ד_כאמעשרות בזמן הזה מן דבריהן. ברם כמאן דאמר מעשרות בזמן הזה מן התורה. ו°הלל מתקין על דבר תורה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. בשעה שגלו לבבל, כלום נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ. והשמט כספים נוהג, בין בארץ בין בחוצה לארץ. אם כן אפילו למאן דאמר מעשרות בזמן הזה מדרבנן, קשה. שהרי שמיטת כספים מהתורה. חזר רבי יוסי° _{בר זבידא} ואמר כתיב (דברים ראה טו ב) זה דבר השמיטה שמוט. ^ד_כאבשעה שהשמיטה נוהגת בארץ מדבר תורה. השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ דבר תורה. בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ מדבריהם. השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מדבריהן. תמן אמרין. אפילו למאן דאמר מעשרות מדברי תורה, מודה בשמיטה שהיא מדבריהן. מדכתיב וזה דבר השמיטה שמוט. ואמר °רבי , בשני שמיטין הכתוב מדבר , שמיטה ויובל. בשעה

[דף כב עמוד א]

שהיובל נוהג, השמיטה נוהגת מדברי תורה. פסקו היובלות, נוהגת שמיטה מדבריהן. ^ד_כגאימתי פסקו היובלות? כתיב (ויקרא בהר כה י) לכל יושביה. בזמן שיושבין עליה, ולא בזמן שגלו מתוכה. היו עליה והיו מעורבבין. שבט יהודה בבנימין, ושבט בנימין ביהודה. יכול יהא היובל נוהג? תלמוד לומר לכל יושביה. עד שכל יושביה עליה _במקומן. נמצאת אומר, כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות, ואפילו בבית ראשון לא היה היובל נוהג משגלו עשרת השבטים

ירושלמי גיטין, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_כדעבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד, ישתעבד. לשם בן חורין, לא ישתעבד. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, בין כך ובין כך ישתעבד. ^ד_כהעבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו. שורת הדין, אין העבד חייב כלום. אלא מפני תיקון העולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על דמיו. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^ד_כואינו כותב אלא משחרר _כותב

גמ’: תנן, עבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד, ישתעבד. לשם בן חורין, לא ישתעבד. אמר רבי אבהו° בשם חזקיה° . בדין היה שאפילו פדאוהו לשם עבד, לא ישתעבד דמתניתין לאחר יאוש. ולמה אמרו ישתעבד? שלא יהא העבד מבריח עצמו בין השבויין, מתוך ידיעה שיפדו אותו והוא יצא לחפשי. אמר רבי זעירא° , מתניתא אמרה כן דתני. לשם עבד ישתעבד ורבו נותן דמיו _{למי שפדה אותו}. לשם בן חורין לא ישתעבד ואין רבו נותן דמיו: לא אמר אלא רבו נותן דמיו. הא אחר, לא יכול ליתן דמיו לזה ולהחזיקו לעבדו. _{ושמע מינא דאחר יאוש מיירי, וישתעבד לשני עד שיחזיר לו ראשון את דמיו אבל לא ישתעבד לאחר שאינו אלא משום תקנה שלא יהיה מבריח עצמו בין השבויים}: אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי יסא° _אסי. בדין היה שאפילו אם פדאוהו לשם בן חורין, ישתעבד. דמתניתין לפני יאוש. ולמה אמרו לא ישתעבד? שלא להוציא לעז על בני חורין, שכיוון שפדאוהו לשם בן חורין, כבר יצא לו שם בן חורין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתא אמרה כן _{שמדובר לפני יאוש והוא עדיין עבד} דתנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר, בין כך ובין כך ישתעבד. ^ד_כזשכשם שישראל מצווין לפדות בן חורין, כך הן מצווין לפדות את העבדים.

[דף כב עמוד ב]

אהן תנייא קדמייא סבר מימר. מצווין הן לפדות בני חורין, ואין מצווין לפדות את העבדים. לכן תקנו שהעבד ישתחרר כדי שיפדו אותו. ו°רבן שמעון בן גמליאל סבר שאף מצווה לפדות עבדים, ואם כך עדיף שלא יהיה בן חורין. שלא יפיל עצמו בשבי כדי שיפדו אותו ויהיה בן חורין. _{רואים שמדובר קדם יאוש שהוא עדיין עבד} אמר רבי יעקב בר אידי° בשם ריש לקיש° , הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , אמר ייסי בן שאול° בשם °רבי . המתייאש מעבדו שברח ואחר כך מצאו. אינו רשאי לשעבדו, ^ד_כחוצריך לכתוב לו גט שיחרור. _{שיאוש מוציא רק את הבעלות הממונית וצריך גט לפטור קניין האיסור שבו} שמע רבי יוחנן° _{בר נפחא} ואמר, יפה לימדני רבי יהושע בן לוי° . כלום למדו גט שחרור, לא מאשה? מה אשה אינה יוצאה משום ייאוש אלא צריכה ממנו גט. אף עבד אינו יוצא משום ייאוש. וצריך גט שיחרור. אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_כטעבד שברח מן השבויין אצל רבו. אין רבו רשאי לשעבדו, וצריך לכתוב לו גט שיחרור. רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. המפקיר את עבדו, אינו רשאי לשעבדו. ואינו צריך לכתוב לו גט שיחרור. אמר ליה רבי זעירא° . כל עמא אמרין בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דהוא צריך לכתוב לו גט שיחרור , ואת אומר אינו צריך? שמא הסקתה שאינו צריך גט שיחרור לפי שאינו מעכבו מלוכל בפסח אם אינו מהול? אין זו ראיה. שהתורה חידשה שהמפקיר עבדו אף שעדיין אגוד בו וצריך גט שיחרור, אינו אוסרו מלאכול את הפסח. כהדא דתני (שמות בא יב מד) וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו. בשעה שהוא עובד את רבו הוא מעכבו לוכל בפסח _{אם אינו מהול} ובשעה שאינו עובד את רבו אינו מעכבו מלוכל בפסח. סימא שתי עיניו כאחת. הפיל שני שיניו כאחת, יוצא בהן לחירות. זו אחר זו. יוצא לחירות בראשונה, ונותן לו דמים בשנייה. אמר רבי אילא° _אילעא בשם ריש לקיש° . מתניתא כמאן דאמר אינו צריך לכתוב לו גט שיחרור. ברם כמאן דאמר ^ד_לצריך לכתוב לו גט שחרור, הרי הוא עבדו, ואת אומר משלם לו? _{הרי מה שקנה עבד קנה רבו}. אין לי שצריך גט שיחרור אלא היוצא בשן ועין. מניין היוצא בכיפה _{שרקם לו שטר שיחרור עליה} ובהרנירק טיאונוס

[דף כג עמוד א]

ובחרות של מלכים _{שרקם על מיני בגדים שטר שיחרור}. תלמוד לומר לחפשי ישלחנו מכל מקום. בניו מה הן? היוצא בשן ועין, בניו עבדים. והיוצא משום ייאוש, בניו בני חורין. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . לא מסתברא חילופין? היוצא בשן ועין, הואיל ושיחררתו התורה, בניו בני חורין. והיוצא משום ייאוש. הואיל ולא שיחררתו התורה, בניו עבדים. גר שמת, וביזבזו ישראל את נכסיו. והיו שם עבדים. בין גדולים בין קטנים, יצאו לחירות. °אבא שאול אומר. ^ד_לאגדולים יצאו לחירות. קטנים לא יצאו לחירות. למה שהן יצאו במיתת רבן. מעתה אפילו קטנים? אמר רבי אבא° גדולים על ידי שיש בהן דעת לזכות את עצמן יצאו לחירות. קטנים על ידי שאין בהן דעת לזכות לעצמן לא יצאו לחירות. אמר רבי יהושע בן לוי° . הלכה כ°אבא שאול . מחלפא שיטתיה דרבי יהושע בן לוי° _{האם רבי יהושע בן לוי חזר בו}? תמן אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , ורבי יוסי בן שאול° בשם °רבי , המתייאש מעבדו אינו רשאי לשעבד בו, וצריך לכתוב לו גט שחרור. שמע רבי יוחנן° _{בר נפחא} ואמר יפה לימדני רבי יהושוע בן לוי° שצריך לכתוב לו גט שחרור. דגט שחרור, מגט אשה ילפינן שאינה יוצאה בהפקר וצריכה גט. והכא אמר הכין שהלכה כ°אבא שאול שהגדולים זכו בעצמם? אמרין מה דאמר רבי יהושוע בן לוי° שצריך לכתוב לו גט שיחרור זה לכתחילה, אבל לשעבר דלא יהב לא יהב, _{מי שלא נתן לא נתן אפילו בלי גט העבד משוחרר}, דלמא _האם הלכה לשעבדו? אמתיה דרבה בר זוטרא° ערקת _ברחה. אתייאש מינה. אתא שאל לרבי חנינה° ולרבי יהושע בן לוי° אמרו ליה, אינו רשאי לשעבדה.

[דף כג עמוד ב]

מהו לכתוב לה גט שיחרור? אמרו ליה אם כתבת יאות את עבד _{שכך תהפך לבת ישראל}. אמר חנינה בשם רבי ישמעאל בי רבי יוסה° , עבד שנשא בת חורין לפני רבו, ורבו לא מיחה בו יצא לחירות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמש הייתי יושב ושונה, הכותב כתב קידושין לעבדו _{שרבו השיאו בת חורין}, או כתב נישואין לאמתו. °רבי אומר זכה. וחכמים אומרים ^ד_לבלא זכה. אז איך יתכן שאם העבד נשא בעצמו רק שהאדון ראה ושתק, העבד יוצא לחפשי? אהן תנייא קדמייא _{רבי ישמעאל בי רבי יוסה}. סבר כ°רבי דאמר , זכה, ולא רק בהשיאו רבו, אלא אפילו נשא לפני רבו זכה. תנן, עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו. מי המשחרר ? רב° _{אבא בר אייבו} אמר, בין רבו הראשון ובין רבו השני. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אין לך משחרר אלא רבו הראשון בלבד _{דסבר מלוה מכאן ולהבא הוא גובה ואין לשני שום בעלות על העבד}. התיב רבי חגיי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו}. דתנן, ^ד_לגישראל שהלוה את גוי על חמצו _{של הגוי}, אחר הפסח מותר בהנאה. אין תימר למפרע הוא גובה, ברשות ישראל הוא ויהא אסור? מה עביד לה רב° _{אבא בר אייבו}? אמר רבי יודן° . באמת גם לרב° _{אבא בר אייבו} מכאן ולהבא הוא גובה. ומה שאמר רב° _{אבא בר אייבו} שגם אם רבו השני שחררו יוצא לחרות, קל הוא שהקלו בשחרור הואיל ויצא לו שם משוחרר . כהדא דתני, העושה עבדו אפותיקי. ^ד_לדמכרו אינו מכור. ^ד_להשיחררו משוחרר. חייליה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} מן הדא דתנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אינו כותב אלא משחרר. לא אמר המשחרר כותב, שמשמעו איזה משחרר שיהיה. אלא אמר אינו כותב אלא משחרר . _{היינו אותו אחד שיש בכוחו לשחרר שזה הראשון}. ^ד_לואילו המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה, שמא אין בעל חוב בא וטורף? אם כן מה איכפת לשני שהראשון שחרר את העבד, הרי העבד נעשה אפותיקי שלו, ילך השני ויגבה מן העבד. אמר רבי אבהו° . כאן פתח לנו רבי יוחנן° _{בר נפחא} פתח קטן המאיר לנו באור גדול. כיוון שיצא לו שם משוחרר, שוב אינו יכול לחזור ולשעבד אותו. שלא מצינו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד. מעתה לא יכתוב לו העבד שטר על דמיו? אמר רבי אילא° _אילעא. _{תקנו כך לטובת העבד} מוטב שיאמר לו תן לי מאתים זוז שיש לי בידך, ולא שיאמר לו עבדי אתה. רבנין דקיסרין אמרין בשם רבי ביסא° . אתיא ד°רבן שמעון בן גמליאל _{דאמר משחרר כותב}, כ°רבי מאיר . כמה ד°רבי מאיר קונס בדברים שחכמים פוטרים כגון דינא דגרמי כן °רבן שמעון בן גמליאל קונס בדברים. וכיוון שהזיק שיעבודו של חבירו, חייב וקונסים אותו לשלם את דמי העבד. דתני

[דף כד עמוד א]

שטר שיש בו ריבית. קונסין אותו ואינו גובה, לא את הקרן ולא את הריבית, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^ד_לזגובה את הקרן ולא את הריבית

ירושלמי גיטין, פרק ד, הלכה ה

מתני’: מי שחציו עבד וחציו בן חורין. עובד את רבו יום אחד, ואת עצמו יום אחד, דברי °בית הלל . °בית שמאי אומרים. תיקנתם את רבו, ואת עצמו לא תיקנתם. ^ד_לחלישא שפחה אינו יכול. בת חורין אינו יכול. יבטל? והלא לא נברא העולם אלא לפירייה ורבייה שנאמר (ישעיהו מה יח) לא תוהו בראה, לשבת יצרה. אלא מפני תיקון העולם, כופין את רבו. ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על חצי דמיו. חזרו °בית הלל להורות כדברי °בית שמאי :

גמ’: היאך איפשר שיהיה חציו עבד וחציו בן חורין? תיפתר או כ°רבי , ד°רבי אומר. אדם משחרר חצי עבדו. או דברי הכל. בעבד של שני שותפין, ועמד אחד מהן ושיחרר חלקו. תנן, עובד את רבו יום אחד, ואת עצמו יום אחד. כיצד? מצא מציאה. ביום של רבו, של רבו. ביום של עצמו, של עצמו. ולית מחר בעי יהבה ליה למריה _{האם לא יצטרך למחרת לתת את מה שמצא לרבו}? שהרי למחר הוא עבד ומה שקנה עבד קנה רבו. נפקא מינה אם במציאה הזו קידש אשה. ביום של מריה _אדוניו, אין חוששין לקידושיו. ביום של עצמו, חוששין לקידושיו. ולא כן אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושיו שאין קידושין לחצאין. דכוותה גירש _{אם היה שליח לגרושין}, אין חוששין לגירושיו? תמן תנינן, ^ד_לטאין נושאין נשים במועד. מאי טעמא? אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. משום ביטול פרייה ורבייה. בעון קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. עבד. מהו שישא אשה במועד? אמר ליה, נישמעינה מן הדא דתנן, ליבטיל? והלא לא נברא העולם אלא לפירייה ורביה. משמע שאף הוא חייב בפריה ורביה. ואמר רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל שהוא מצווה על פרייה ורבייה אסור לו לישא אשה במועד

ירושלמי גיטין, פרק ד, הלכה ו

מתני’: ^ד_מהמוכר את עבדו לעובד כוכבים ומזלות או לחוצה לארץ, יצא בן חורין. ^ד_מאאין פודין את השבויין יותר על דמיהן מפני תיקון העולם. ^ד_מבאין מבריחין את השבויין, מפני תיקון העולם. °רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת שבוים. ^ד_מגאין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הגוים יותר על דמיהן, מפני תיקון העולם:

גמ’: תנן, המוכר את עבדו לעובד כוכבים ומזלות או לחוצה לארץ, יצא בן חורין. משמע לעובד כוכבים ומזלות אפילו בארץ ישראל יוצא לחרות. ובחוץ לארץ אפילו לישראל. מי משחררו? רבו ראשון נותן דמיו, והשני משחררו. נימר אם ידע רבו השני שהעבד נמכר מארץ ישראל, שניהן נותנין את דמיו

[דף כד עמוד ב]

ואם לאו, הראשון נותן את דמיו, והשני משחררו. אם כתב בשטר המכירה אני פלוני בן פלוני מוכר את עבדי פלוני לאנטיוכי, יצא לחירות. לאנטוכי שהוא בלוד, לא יצא לחירות, _{עד שירצה להוציא אותו לחוץ לארץ}. תני יוצא עבד _{אם הוא מסכים} עם רבו לחוצה לארץ. לפיכך אם מכרו שם מכור _{שכיוון שהסכים לצאת לחוץ לארץ איבד את זכותו}. בא מחוצה לארץ על מנת לחזור. כופין אותו לחזור עימו. על מנת שלא לחזור והחליט לחזור , אין כופין אותו לחזור עימו. ברח מחוצה לארץ, רשאי להחזירו. ברח מהארץ לחוצה לארץ. אמר רבי יאשיה° בשם רבי חייה רבא° , מותר למכרו בחוץ לארץ. אמר רבי הושעיה רבה° , מותר למכרו בחוץ לארץ. רבי מרינוס בריה דרבי הושעיה רבה° אמר, אסור. אמר רבי זעירא° , לא פליגין. מאן דאמר מותר, בלמוד לברוח לשם. ומאן דאמר אסור, בשאינו למוד לברוח לשם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, לא פליגין. מאן דאמר אסור , ביכול להביאו משם. ומאן דאמר מותר , בשאינו יכול להביאו משם. נתני ואם התנה עמו בשעת הקניה מהגוי להורידו לחוץ לארץ מותר. ולמה המשנה פסקה בפשטות שבכל מקרה יוצא לחירות? הסיבה שהמשנה לא הזכירה אפשרות של תנאי כיוון שעד כדון תנאי מועיל בגדולים, אבל בקטנים, לא יכול להתנות _{ולכן המשנה לא הזכירה אפשרות של תנאי כי אז היה צריך לחלק בין קטנים לגדולים}. הרי גם בקטנים שייך תנאי דניתני עם רבהון. עד כדון בשהיה רבו ישראל ויכול להתנות עם האדון. אבל כשהיה רבו גוי, הרי אינו יכול להתנות _{ולכן המשנה לא הזכירה אפשרות של תנאי}. רבי טבלא° זבין עבדיה ומתני עם רבהון _{קנה עבדים קטנים והתנה עם האדון}. רבי יצחק דהבן° הוון ליה עבדיה. ערקין לבנותהון _{ברחו לכפרים שלהם בחוץ לארץ} אתא שאל לרבי אימי° _{אמי בן נתן} ואורי ליה אונא אסור _{לכתוב שטר מכירה אסור}. אנטריס שרי _{רק לקחת כסף תמורת העבד מותר}. אפרכורים צריכה _{כתיבת שטר בעלות בארכאות שלהם ספק אם מותר}. אמתיה דרבי אבא בר אדא° ערקת _ברחה לקליסייא. אתא שאל לרבי מנא° _{בן יונה}, והורי ליה כרבי אימי° _{אמי בן נתן}, אונא אסור _{לכתוב שטר מכירה אסור}. אנטריס שרי _{רק לקחת כסף תמורת העבד מותר}. אפרכורים צריכה _{כתיבת שטר בעלות בארכאות שלהם ספק אם מותר}. תנן, אין פודין את השבויין יותר מדמיהן מפני תיקון העולם. ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, מפני תקנת השבויין, דלא יהוון קטרינון _יקשרו את הנשארים כדי שלא יברחו. תני, גוי מוכר ספרים תפילין ומזוזות, אסור ליקח ממנו. והא תני, מעשה בגוי אחד בצידן שהיה מוכר תפילין ומזוזות. ובא מעשה לפני חכמים ואמרו, מותר ליקח ממנו? אמר רבי שמואל בר נתן° בשם רבי חמא בר חנינה° ^ד_מדבגוי שחזר לסורו מפחד שיהרג הוה _{אבל בסתר שמר מצוות ויודע לכתוב לשמה}

ירושלמי גיטין, פרק ד, הלכה ז

מתני’: ^ד_מההמוציא את אשתו משום שם רע, לא יחזיר. משום נדר, לא יחזיר. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. כל נדר שידעו בו הרבים, לא יחזיר. ושלא ידעו בו הרבים, יחזיר. °רבי מאיר אומר. כל נדר שהוא צריך חקירת חכם

[דף כה עמוד א]

לא יחזיר. ושאינו צריך חקירת חכם _{והבעל יכול להתיר}, יחזיר. אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. לא אסרו זה, אלא מפני זה. אמר °רבי יוסי בי רבי יהודה . מעשה בצידן, באחד שאמר לאשתו קונם שאיני מגרשך. וגירשה, והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם:

גמ’: ותני, מפני מה אמרו חכמים המוציא משום שם רע לא יחזיר? הרי שהוציא את אשתו משום שם רע. והלכה ונישאת לאחר וילדה ממנו בנים, לאחר זמן נמצאו הדברים בדאים. אמר, אילו הייתי יודע שהדברים בדאים, אפילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה, לא הייתי מגרשה. ונמצא גט בטל ובניה ממזירין. ומתוך שהוא יודע שאם הוא מגרשה שהיא אסורה לחזור לו, אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה. תני מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר? הרי שהוציא את אשתו משום נדר. והלכה ונישאת לאחר וילדה ממנו, ונמצא נדר בטל. אמר אילו היית יודע שהיה הנדר בטל, אפילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה, לא הייתי מגרשה. ונמצא גט בטל והוולד ממזר. ומתוך שהוא יודע שאם הוא מגרשה, שהיא אסורה לחזור לו. אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה. תנן, °רבי מאיר אומר כל נדר שהוא צריך חקירת חכם לא יחזיר. ושאינו צריך חקירת חכם, יחזיר . אמר רבי זעירה° . תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה. שהרי נדר שאינו צריך חקירת חכם היה, ויכל להפר בעצמו ואם לא הפר כנראה שרצה לגרשה בגלל סיבה אחרת ולא יבא לומר אילו הייתי יודע וכ”ו. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. כל נדר שידעו בו הרבים, לא יחזיר. ושלא ידעו בו הרבים, יחזיר . אמר רבי זעירה° . תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה. שהרי נדר שלא ידעו בו רבים היה. הרי יכל ללכת לחכם להתיר, ואם לא הלך, כנראה שרצה לגרשה בגלל סיבה אחרת, ולא יבא לומר אילו הייתי יודע וכ”ו. תנן, אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לא אסרו זה אלא מפני זה. בדין היה שאפילו נדר שהוא צריך חקירת חכם, יחזיר. שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו. _{ולא אסרו אלא גזרה שמא יוציא ונישאת לאחר וילדה ממנו ותלך לחכם ויתיר לה, ואמר אילו הייתי יודע שהחכם מתיר, אפילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה, לא הייתי מגרשה. ונמצא גט בטל והוולד ממזרים}. מפני מה אסרו נדר שאין צריך חקירת חכם _{הרי הטעם הזה לא קיים}? מפני נדר שצריך חקירת חכם.

ירושלמי גיטין, פרק ד, הלכה ח

מתני’: ^ד_מוהמוציא את אשתו משום איילונית. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, לא יחזיר. וחכמים אומרים, יחזיר. נישאת לאחר והיו לה בנים, והיא תובעת כתובתה. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. אומר לה, שתיקותיך יפה מדבורייך:

גמ’: תני, מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום איילונית לא יחזיר? הרי שהוציא את אשתו משום איילונית. והלכה ונישאת לאחר וילדה ממנו בנים ואמר. אילו הייתי יודע שאשתי יולדת, אפילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה, לא הייתי מגרשה. ונמצא גט בטל והוולד ממזר. ומתוך שהוא יודע שאם הוא מגרשה היא אסורה לחזור לו. אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה. תנן וחכמים אומרים, יחזיר . אמר רבי זעירה° . תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה. שהרי כמה אנשים נשואין איילונית, ועל ידי שיש להן נחת רוח מהן מקיימין אותן, ויכול לישא אחרת בשביל בנים. ואם החליט לגרשה. כנראה סיבה אחרת היתה לו, ולא יבא לומר אילו הייתי יודע וכ”ו.

[דף כה עמוד ב]

תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אומר לה, שתיקותיך יפה מדבורייך. והרי ל°רבי יהודה _{בר עילאי} המגרש אילונית לא יחזיר. _{שמתנים עימו שהוא מבין שאף אם יתברר שהיא בת בנים הוא מגרש}. ואת אמר כן? _{שאומר לה אם לא תשתקי אני אגיד שאילו הייתי יודע שאת בת בנים לא הייתי מגרשך}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לית כאן °רבי יהודה _{בר עילאי} אלא °רבי מאיר . ותני כן משום °רבי מאיר . אומר לה שתיקותיך יפה מדיבוריך

ירושלמי גיטין, פרק ד, הלכה ט

מתני’: ^ד_מזהמוכר את עצמו ואת בניו לעובד כוכבים ומזלות. אין פודין אותו, אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן. ^ד_מחהמוכר שדהו לעובד כוכבים ומזלות, לוקח ומביא ביכורים _{אף שהפירות גדלו ברשות גוי}, מפני תיקון העולם:

גמ’: מתניתא ^ד_מטבשמכר עצמו ושנה. אבל אם מכר עצמו פעם אחת, פודין אותו. ואם מכר עצמו ללודים _{אוכלי אדם}, אפילו פעם אחת אין פודין אותו. מעשה באחד שמכר את עצמו ללודים. אתא עובדא קומי רבי אבהו° אמר, מה נעשה? מפני חייו עשה ומצווה לפדותו. תנן התם, (משנה דמאי ה ט) מעשרין משל ישראל על של נכרי משל נכרי על של ישראל מתניתא ד°רבי מאיר , ד°רבי מאיר אמר ^ד_נאין קניין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרין, יש קניין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם ריש לקיש° . טעמא ד°רבי מאיר דכתיב (ויקרא בהר כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה. הקיש עבדים לאחוזה. מה עבדים, ^ד_נאאתם קונין מהן ואין הם קונין מכם. אף אחוזה, אתם קונים מהם והם אינם קונים מכם. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. והא מסייעא ל°רבי מאיר דכתיב (ויקרא בהר כה כג) והארץ לא תמכר לצמיתות. לחליטות. אמר ליה, כל גרמא אמרה דהיא מסייעא ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}. דכתיב, לא תימכר. הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי חונא דציפורי° אמר. הנהיג רבי חנינה° בציפורין כהדא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} שיש קנין לגוי להפקיע מעשרות. אמר רבי זעורה° , קומי רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אף על גב ד°רבי מאיר אמר, אין קניין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל להפקיעו מן המעשרות. מודה שיש לו בה קניין נכסים. מהו קניין נכסים? אמר רבי אבא° , ^ד_נבאכילת פירות._{שאם ישראל מכר הקרקע לעובד כוכבים ומזלות, לעניין אכילת פירות, יש לו בהם קניין. ואם נגמרו ברשות העובד כוכבים ומזלות, פטורין מהמעשרות. אבל אם ישראל לקח ממנו פירות, ונגמרו ביד ישראל, חייבים במעשרות}. דתנינן, לוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם. ואם אין קנין כלל, יביא ביכורים דבר תורה. קנה שדה בזמן שהיובל נוהג והקרקעות חוזרות. רבי אילא° _אילעא אמר, קנה קרקע ומביא ביכורים וקרא. רבי אבא בר ממל° אמר, לא קנה קרקע אלא פירות ואינו מביא ביכורים. מתיב רבי אבא בר ממל° לרבי אילא° _אילעא. על דעתיך דאת אמר קנה קרקע. יחפור בה בורות שיחין ומערות. אמר ליה, התורה אמרה (ויקרא בהר כה כח) ושב לאחוזתו, בעיינו _{צריך להחזירה כמו שהייתה}. אייתי רבי יעקב בר אחא° שמועתא קדמיהון

[דף כו עמוד א]

_{הביא רבי יעקב בר אחא° את דברי המחלוקת בין רבי אילא° אילעא ורבי אבא בר ממל°} ולא ידע שזו מחלוקת ישנה דעוד אינון פליגין בפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר מביא וקורא. _{דקנין פירות כקניין הגוף} רבי שמעון בן לקיש° אמר אינו מביא וקורא. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. כל עמא מודיי שהוא מביא. מה פליגין? בקרייה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר מביא וקורא. רבי שמעון בן לקיש° אמר ^ד_נגמביא ואינו קורא

הדרן עלך פרק השולח גט לאשתו

פרק חמישי – הניזקין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי גיטין, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_אהניזקין שמין להן בעידית. ^ה_בובעל חוב בבינונית. ^ה_גוכתובת אשה בזיבורית. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף כתובת אשה בבינונית
גמ: תני, הניזקין שמין להן בעידית. קל וחומר להקדש. אמר רבי אבא בר פפי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. מה אנן קיימין? אם להכשר נזקי ממונות, כגון שהזיק שורו לשור של הקדש. הא תנינן (שמות משפטים כא לה) שור רעהו ^ה_דולא שור הקדש. _{שור שנגח שור הקדש פטור} אם לניזקי גופו שהוא עצמו הזיק ממון של הקדש, הא תני רבי חייה° , נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה. אלא כן קיימין. באומר הרי עלי מאה מנה להקדש. שלא תאמר יעשה ההקדש כבעל חוב ויגבה בבינונית. לפום כן צריך מימר, הניזקין שמין להן בעידית קל וחומר להקדש. תני רבי חייה° . נזק וחצי נזק, נגבין מן המשועבדין. ניחא נזק. חצי נזק לא מגופו הוא משלם? _{ואינו גובה ממשועבדים}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. תיפתר בשור תם שהזיק והלך הבעל ומכרו., גובה קרקע ממשועבדים ^ה_השכבר נשתעבד גופו לבעל הנזק. רבנן דקיסרין אמרין. תיפתר שזקפן עליו מלוה. מעתה, לא תגבה אלא בבינונית ככל בעל חוב? מאחר שעיקרו נזק, גובה בעידית. כתיב, בניזקין מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. שדהו, למעט משועבדים. שאפילו הן עידית ויש לו בני חורין זיבורית, אינו משלם אלא בני חורין זיבורית. כרמו, פרט להקדש. מה אנן קיימין? אם בשהזיק, ואחר כך הקדיש את שדהו, אין ההקדש חל. דהא תנן, הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה, מוסיף דינר ופודה מההקדש, שלא יאמרו הקדש יוצא לחולין בכדי _{סתם בלא פדיון}. ^ה_ואם בשהקדיש ואחר כך הזיק לשור ההקדש. פטור. דתנן, ^ה_זשור רעהו ולא שור הקדש. אמר רבי יודן° תיפתר בשור של הדיוט שרעה בתוך שדה הקדש. אמר ליה רבי מנא° _{בן יונה כתיב מיטב שדהו מיטב כרמו ישלם, של המזיק. ובאה המשנה וחידשה שאם המזיק היה הקדש הוא פטור} אנן בעינן _{אנחנו רוצים} מקרה שהיה צריך לשלם קרקע הקדש והתורה פטרה אותו ואת אמרת שמדובר בשור הדיוט שהזיק תוך שדה הקדש _{וההדיוט חייב להקדש}. אלא כן אנן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה להקדש ויש לו רק שדה אחת והלך הוא והזיק _{שחייב גם משום הקדש וגם משום נזיקין}. שלא תאמר אילו נזקין ומלוה בעדים _{בעל פה}, הנזקין קודמין _{שנזיקין כמלוה הכתובה בשטר}. אף הכא קודם הנזק להקדש _{שההקדש כמלוה על פה}, לפום כן צריך מימר כרמו פרט להקדש. שכיוון שהשדה משועבדת להקדש, אינו גובה ממנה לנזיקין. מיטב שדהו

[דף כו עמוד ב]

פרט למטלטלין, מיטב כרמו. פרט לראוי כבמוחזק. שדהו פרט למטלטלין, מה שגובים ממיטב שדהו, בהן דלא בעי _{כשלא רצה} המזיק לשלם מטלטלין משעה ראשונה ובית דין צריכים לגבות בעל כרחו. ואתיה כהדא דתני, אין לי אלא קרקע. מניין שאם רצה ליתן כסף יתן? תלמוד לומר כסף ישיב לבעליו. וכיוון ששני הכתובים שקולים, מה בעית מימר קרקע עיקר. אי נימר ^ה_חכסף עיקר. ויחליטו לו בית דין מטלטלים משעה ראשונה. ולמה אנן חמיי _{אנו רואים} רבנין מחלטין לו קרקעות ולא מטלטלין? נשאר בשאלה כרמו פרט לראוי כבמוחזק. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי ניסא° . כגון שחפר אביו בור והזיק בחיי אביו ולא היה לו ממה לשלם, ונפלו לו נכסים אחר מיתת אביו _{כגון שמת אבי אביו וירש מה שהיה אביו ראוי לירש} הייתי אומר ישתעבדו נכסים לאותו נזק, לפום כן צריך מימר כרמו פרט לראוי כבמוחזק. _{אבל אם היה הבור מזיק אחר מיתת האב ודאי היו הנכסים הללו משתעבדים לניזק} תנן, מיטב שדהו ומיטב כרמו ^ה_טשל מזיק, דברי °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, מיטב שדהו ומיטב כרמו של ניזק. קשיא על ד°רבי עקיבא _{בן יוסף}, הוא הניזוק ואת אמר כן שמיטב שדהו ישלם? אלא בית דין רואין, כמה יפה היתה שדה של הניזק, ושמין לו כמוה, ואותה ישלם המזיק. כהדא דתני, יכול אם אכלה מן העידית, שמין לו מן העידית. מן הזיבורית, שמין לו מן הזיבורית, _{הרי יכול להגרם הפסד לאחד הצדדים שלא כדין}. היך עבידא? אם היתה אותה חלקה שהוזקה עידית, וישום אותה כאילו היא עידית בתוך שדה זיבורית, עידית שבזיבורית טבא סגין. ואם אומר את כן נמצאת משביח את הניזק ומפסיד למזיק. וכן אם היתה אותה חלקה שהוזקה זיבורית. ואתה שם אותה בתוך שדה עידית, נמצאתה מפסיד לניזק. אלא כיצד יעשה? אם הייתה חלקה שהזיק מן העידית, רואין את השדה כאילו מליאה עידית ושמין לו מן העידית. ואם הייתה מן הזיבורית. רואין את השדה כאילו מליאה זיבורית. נמצא משלם מן העידית על העידית ומן הזיבורית על הזיבורית. תנן, °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. לא בא הכתוב אלא לגבות לנזיקין מן העידית שיעור דמי נזקו כמות שהוא. _{שאם אין לו מעות ורוצה לפרוע לו קרקע בשומא, צריך ליתן לו מקרקע מעולה שלו}. השתא דקאמרת ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} מיטב שדהו של ניזק. מניין ל°רבי עקיבה הניזקין שמין להן בעידית? ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} ליתה מן התורה. איתה מן התקנה. דתניא,מפני מה אמרו הניזקין שמין להן בעידית? מפני הגזלנין. שיהא אדם אומר, מה לי לגזול מה לי להזיק. למחר רואין בית דין שדה יפה שלי ונוטלין אותה מלפני, וסומכים אותה למקרא מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. עד כדון קרקעו. משכונו _{אם משלם מטלטלין} מנין שגם נוטלין מן העידית? למד מקרקעו. מה קרקעו בעידית. אף משכונו בעידית. ומפני מה בעל החוב בבינונית? מפני הרמאין. שלא יהא אדם רואה את שדה חבירו יפה. ומלוה אותו מעות, ועוקף ונוטלה ממנו. מעתה לא ישומו לו אלא בזיבורית? אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. וכיני באמת כך היה ראוי להיות. אלא שלא לנעול דלת בפני אדם.

[דף כז עמוד א]

שלמחר הוא מבקש ללוות ואינו מוצא. דרש °רבי סימאי כתיב (דברים כי תצא כד יא) בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה. והאיש, זה שליח בית דין. ולמה אמרה תורה ששליח בית דין הוא שיכנס ויוציא? שאם נכנס המלוה, הוא מוציא את היפה. ואם נכנס הלוה, הוא מוציא את הרע. הא כיצד? שליח בית דין נכנס ומוציא את הבינונית. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר. דבר תורה הוא שיכנס הלוה. דכתיב, והאיש אשר אתה נושה בו שזה הלוה, יוציא אליך את העבוט החוצה. ודרכו של אדם להוציא הפחות שבכלים. וחכמים הם שתקנו שיתן מבנונית, שלא תנעול דלת בפני לוים. עד כדון משכונו. קרקעו מנין שבבינונית? למד ממשכונו. מה משכונו בבינונית. אף קרקעו בבינונית. פשיטא הדא מילתא. ^ה_ימלוה שנעשית בו כפרנות. _{כגון אם הלוה כפר, ולא היו למלוה עדים. ועברה השמיטה ואחר כך מצא עדים}, אינה נשמטת. כפרנות שהיא נעשית מלוה, משמטת. _{כגון שכפר והביא עדים וחיבוהו בית דין לשלם וזקפם עליו במלוה, כשהגיע שמיטה משמט}. רבי ירמיה° בעי. אף למידת הדין כן היא? מלוה שהיא נעשית כפרנות נעשת כנזיקין וגובה מעידית, כפרנות שהיא נעשית מלוה גובה בבינונית? תנן, נזיקין בעידית, בעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית. אין שם אלא עידית, כולם ^ה_יאגובים בעידית. בינונית גובים בבינונית. זיבורית גובים בזיבורית. ^ה_יבעידית ובינונית. הניזקין שמין להן בעידית. בעל חוב וכתובת אשה בבינונית. בינונית וזיבורית. הניזקין ובעלי חוב שמין להן בבינונית. וכתובת אשה בזיבורית. ^ה_יגהיתה עידית שלו יפה משל כל אדם, עידית היא _{וגובים ממנה לנזיקין ששמין בשלו}. בינונית שלו יפה משל כל אדם, בינונית היא _{וגובים ממנה לבעל חוב ששמין בשלו}. זבורית שלו יפה משל כל אדם, זיבורית היא. היתה עידית שלו כבינונית של כל אדם. רבי זירא° ורבי אילא° _אילעא בעי נישמעינה מן הדא דתנן, בינונית וזיבורית הניזקין ובעלי חוב שמין להן בבינונית. וכתובת אשה בזיבורית. משמע דבשל עולם הן שמין. שאי בשלו הן שמין, כמו היכא שאין לו אלא עידית ובינונית, הניזקין דוחין לבעלי חוב שיגבו מבינונית. ודכוותה אם יש לו בינונית וזיבורית ידחו הניזקין לבעלי חוב בזיבורית דהא עכשיו בינונית שלו נחשב אצלו לעידית. אלא לאו שמע מינא דבשל עולם הן שמין. אמר רבי יוסי בר בון° בשם רב חסדא° תיפתר ^ה_ידשהיתה לו עידית ומכרה וכבר נדחו לבעלי חוב לגבות בבינונית. וכתובת אשה בזיבורית. אמר רבי ירמיה° . לא שנו אלא מנה מאתים. אבל כתובת אלף דינר, הרי הם כהלואה וגובה בבינונית. ורבי יוסי° _{בר זבידא} אומר. ^ה_טזאפילו כתובת אלף דינר, אינה גובה אלא מן הזיבורת. ואתיין אילין פלוגוותא, כאילין פלוגוותא. דתנן כל זמן שהיא בבית אביה, גובה כתובתה לעולם. כל זמן שהיא בבית בעלה, גובה כתובתה עד

[דף כז עמוד ב]

עשרים וחמש שנה. אמר רבי סימון° אמר רבי יהושע בן לוי° . לא שנו אלא כתובת מנה מאתים. אבל היתה כתובתה אלף דינר, גובה כתובתה לעולם. כי אתא רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ה_יזואפילו כתובה של אלף דינר, אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנה. ואתייא דרבי יוסי° _{בר זבידא} כרבי יוחנן° _{בר נפחא שאפילו אלף דינר דינו ככתובה שאם לא תבעה עשרים וחמש שנה מחלה}. ורבי ירמיה° כרבי יהושע בן לוי° _{שמעל מאתיים זוז דינה כבעל חוב}. דתנינן תמן, ^ה_יחהכותב נכסיו לבניו. וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, איבדה כתובתה _{שהסכימה לקבל קרקע זו כנגד כל כתובתה}. רב° _{אבא בר אייבו} אמר במזכה על ידיה לבנים _{דכיוון שהיא בעצמה הקנתה להם סימן שמחלה}. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, במחלק לפניה והיא רואה ושותקת. רבי יוסי בן חנינה° אמר, מקולי כתובה שנו כאן, ואפילו רק שמעה שנתן לה קרקע ושתקה איבדה כתובתה. אמר רבי אבא° . לטעמא דרבי יוסי בן חנינה° . לא סוף דבר כתובת מנה מאתים הפסידה כששמעה שנתן לה קרקע ושתקה. אלא אפילו כתובתה אלף דינר , מקולי כתובה שנו

ירושלמי גיטין, פרק ה, הלכה ב

מתני’: ^ה_יטאין נפרעין מנכסים משועבדין במקום שיש בני חורין, ואפילו הן זיבורית. ^ה_כאין נפרעין מניכסי יתומין, אלא מן הזיבורית:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. ^ה_כאאין נפרעין מניכסי יתומים קטנים, אלא בשטר שהריבית אוכלת בו. ויש אומרים, אף לכתובת אשה. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. מפני מזונות, שלא יפסידו היתומים. _{שהרי כל עוד שלא גובה כתובתה מעלין לה מזונות} אמר רבי מתניה° , מאן חש למזונות? °רבי שמעון _{בן יוחאי}. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר , במגבה הדבר תלוי. אבל לחכמים כיוון שתבעה כתובתה, אף שלא גבתה הפסידה מזונות. מאי כדון _{למה לחכמים בכל זאת פורעים לכתובת אישה}? מפני חינה, כדי שיהיו הכל קופצין עליה לישאנה. ויש אומרים אף לגזילה ולנזיקין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אף אנן נמי תנינן תרתיהון. לגזילה מן הדא דתנן, אם מה שהניח להם אביהם ^ה_כבהיה דבר שיש לו אחריות _קרקע חייבים לשלם את גזלת אביהם. לנזיקין מן הדא דתנן, אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, אין נפרעין מניכסי יתומין לנזיקין, אלא מן הזיבורית. _{שהרי לבעל חוב אין גובין כלל, ולכתובת אשה אפילו מהאבא גובים מזיבורית, אלא ודאי המשנה באה ללמד שאפילו נזיקין גובים מזיבורית. ומכאן שגובין מיתומים לנזיקין}. והא תני, עומד הבן תחת האב. הניזקין שמין בעדית. ובעלי החוב בבינונית. וכתובת אשה בזיבורית? אמר רבי יוסי בי רבי בון° , כאן ביתום גדול כאן ביתום קטון

ירושלמי גיטין, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_כגאין מוציאין לאכילת פירות. ולשבח קרקעות. ^ה_כדולמזון האשה והבנות, מנכסים משועבדים, מפני תיקון העולם. ^ה_כההמוצא מציאה לא ישבע, מפני תיקון העולם:

גמ’: מאי טעמא? אמר רבי חנינא° _{בר חמא}, ^ה_כו מפני שאין להן קצבה, ואין הקונה יכול להיזהר .

[דף כח עמוד א]

לאכילת פירות כיצד? ראובן ^ה_כזשגזל שדה _{עם פרות} משמעון ומכרה ללוי. ובא שמעון הנגזל וטרפה מלוי. לוי גובה קרן ממשועבדין של ראובן, ושמעון הנגזל גובה אכילת פירות מבני חורין של לוי _{הקונה שאכל את הפירות}. לשבח קרקעות כיצד? עמד לוי _הקונה והשביח. לוי גובה את הקרן ממשועבדין של ראובן _הגזלן וגובה את השבח מבני חורין של שמעון _{הנגזל. כמו היורד לשדה חבירו שלא ברשות}. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה שאמרנו שאינו גובה את מה שהשביח ממשועבדים, והוא שקדם מקחו _{של זה שקנה משמעון הנגזל} לשבחו של לוי _הקונה. אבל אם קדם שבחו של לוי למקחו _{של זה שקנה משמעון הנגזל}, לוי גובה את השבח אפילו ממשועבדין של שמעון. רבי אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אף באכילת פירות כך. איתמר, וגובה את השבח מבני חורין של שמעון. היכי עבידא? כגון אם ראובן מכר ללוי שדה גזולה ולוי השביח אותה, כגון דאפיק ד' דינרין, והוא שבח באשיתא. לוי גבי ארבעת דינרייא ממשועבדין של ראובן, וגבי תרין אחרונייא מבני חורין של שמעון הנגזל. אמר רבי אבין° בשם רבנין דתמן. אין לך יורד ברשות וידו לתחתונה כמו לוי אצל שמעון. שאף שלוי קנה את הקרקע מראובן ולכאורה נכנס ברשות, לגבי שמעון זה לא ברשות. וידו על התחתונה, לכן אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו היציאה כשיעור השבח. רבי יוסי בי רבי בון° אמר בשם רבנין דתמן אין לך יורד ברשות וידו על העליונה כמו לוי אצל ראובן הגזלן. דאף שלגבי שמעון זה לא ברשות, לגבי הגזלן זה ברשות הלכך ידו על העליונה נגד ראובן הגזלן לכן, אם השבח יותר מהיציאה נותן לו כפי השבח ואם היציאה יתירה נותן לו כפי היציאה. ראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי. והלך לוי ונתנה מתנה ליהודה. ובא שמעון וטרפה מיהודה. יהודה לא אזיל גבי לוי לתובעו דהיא מתנה ואין עליה אחריות. אבל לוי אזל גבי ראובן דהיא מכירה שיש בה אחריות. ואם יטען ראובן כנגד לוי ויאמר לו מה הפסדתה, ולא מתנה יהבתינה ליהודה? יכיל הוא מימר ליה, לא נתתי ליהודה מתנה סתם, בעי הוינא מיתן ליה, וישלם לי טיבו _{יחזיק לי טובה}, ועכשיו אצטרך לתת לו מתנה אחרת. ראובן גזל שדה משמעון ונתנה מתנה ללוי. והלך לוי ומכרה ליהודה. ובא שמעון וטרפה מיהודה. יהודה אזל גבי לוי דהוא מכרה ויש עליה אחריות. לוי לא אזיל גבי ראובן דהיא מתנה. דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבנין, אין שיעבוד למתנה. ראובן גזל שדה משמעון אביו, ומכרה ללוי. ולא הספיק לקבל מבית דין שטר טירפה שיוכל ללכת לטרוף מלוי, עד שמת. דמאן היא? רב הונא° ו חייה בריה דרב° . חד אמר, אם שמעון האבא כתב שטר טרפו, הרי ראובן בנו זוכה בקרקע מכח אביו. ואם לאו, של לוי היא. וחרנה אמר. היא כתב, היא לא כתב, של לוי היא. אמר רבי מנא° _{בן יונה} מסתברא דלא דלוי. דראובן יכיל למימר ליה, מילה דלא דידי זבנית לך _{דבר שאינו שלי מכרתי לך}. אמר רבי יוסי בי רבי בון° מסתברא דלא דראובן. דלוי יכיל למימר ליה, אם הייתה בעיה כלשהיא במכירה, אדרבא הא קומיך, קום זביניה טביאת _{הרי היא לפניך מכור לי אותה עכשיו בצורה טובה}. מהו לגבות פרנסה _{נדוניה עישור נכסים} להשיא את הבנות אחר מיתת אביהן מן המשועבדין? אמר רבי זעירא° , רבי יוחנן° _{בר נפחא} לא גבי. מאן גבי? רבי חנינה° ורבי אילא° _אילעא ^ה_כח גבי. רבי יסא° _אסי איתפקד מדל דיתמין _{הופקד אצלו נכסים של יתומים}, והוו תמן בנות דבעיין פרנסה. אעיל עובדא קומי רבי אלעזר° _{בן פדת} וקומי רבי שמעון בן יקים° . אמר רבי שמעון בן יקים° . לא מוטב שיתפרנסו מן של אביהן ולא מן הצדקה?

[דף כח עמוד ב]

אמר ליה רבי אלעזר° _{בן פדת}, רבי. דבר שאילו היה בא לפני רבותינו לדון בו לא היו מכריעים, דמיבעיא להו, האם גובים לפרנסה אף ממטלטלי או רק ממקרקע. ואנן נעשה מעשה לגבות ממטלטלי? אמר רבי יסא° _אסי, אנא יהיב. ואי קמון יתמין ועררין, אנא יהיב לון משלי _{אני אתן. ואם הבנים יערערו אתן להם משלי}. אפילו כן כשהגדילו, חמון ולא עררון _{ראו ולא ערערו}. גזר דין נפק על ציפור בת אבשלום שהיתה יתומה שיגבו לפרנסתה. רבי סימון° ורבי יעקב בר אידי° אמרו בשם רבי שמעון בר אבא° . אנא ורבותינו גבינו לה מן המטלטלין, כמנהג מקומה. רב° _{אבא בר אייבו} הוה כתיב ל°רבי איגרת עם שאלות, עברון על דעתיה דרבי חייה רבה° _{ורבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי העביר ל°רבי} . והוה רבי חייה° כתב שאלות ביני שיטייא _{בין השורות}. באחד הפעמים, שאל רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, עמדו היתומין ומכרו את הנכסים שהיו משועבדים לפרנסת הבנות ולמזונות מהו? וענה לו °רבי . ^ה_כטגובין מהן לפרנסה ואין גובין מהן למזונות. עמדו ושיעבדו מהו? וענה °רבי , השיעבוד הזה איני יודע מהו, מי שיעבד _{נתן כמשכון}? האב או היתומים? תנא לוי. אחד שיעבוד האב, ואחד שיעבוד הבן. גובין מהן לפרנסה ואין גובין מהן למזונות. אמר רבי אבא° לית כאן בשיעבוד האב אלא בשיעבוד הבן. אבל בשיעבוד האב לא גובים כלל. אם בחיי האב אינו גובה _{דבחיי האב אינה גובה עישור נכסים אפילו מבני חורין. דברצון האב הדבר תלוי}, לא כל שכן לאחר מיתת האב. אבל נכסים שירשו הבנים ושיעבדו לאחר מיתת האב מהן מוציאין לפרנסה, שהרי החיוב בפרנסה קדם למכירה. אמר רבי חמא בר עוקבה° בשם רבי יוסי בן חנינה° . נישאו הבנות. ^ה_לאלמנה ניזונת מהן. _{דאף על פי שאמרו חכמים, בעל בנכסי אשתו כלוקח. ואין מוציאים למזון האישה והבנות מנכסים משועבדים, אצל אלמנה נעשה כיורש והאלמנה ניזונת מהם}. רבי יוסי בן חנינה° כדידה דאמר רבי יודה בר אחתיה דרבי יוסי בן חנינה° בשם רבי יוסי ברבי חנינה° . אפילו מתו הבנות, אלמנה ניזונות מהן. תקנת אושה שהכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונים מהם. הלכו ומכרו אין הם ניזונים מהם מתו הבנים והורישו לבניהם, בני בנים מה הן? האם הם חייבים לזון את הסבא מהנכסים הללו? רבי מנא° _{בן יונה} אמר, בני בנים שכאן, הוא בנים של הלן. כמו שהבנים היו חייבים לזון אותו, כך בניהם. רבי יוסי בי רבי בון° ורבי מתניה° הוון יתבין. סברין מימר, הוא בני בנים שכאן הוא בנים של הלן. אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון° , ^ה_לאבני בנים קפצה עליהן ירושת תורה. ואינם חייבים עוד לזון את סבם. תמן תנינן, מנה לאבא בידך, אין לו בידי אלא חמשים דינרין, פטור. ^ה_לבמפני שהוא כמשיב אבידה, _{שהיה יכול לכפור בכל. שאף שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, בפני יורשו מעיז}. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. אף כאן היה צריך להישבע. אלא תקנה תיקנו בו כדרך שתיקנו במציאה. דתנינן, המוצא מציאה, לא ישבע מפני תיקון העולם. אמר רבי אבא° . מתניתא בשאמר לו שני שוורין מצאת לי. וזה אומר לא מצאתי אלא אחד. אבל אם אמר לו שני שוורים מצאתי לך והחזרתי לך את שניהן. והוא אומר לו לא החזרתה לי אלא אחד לא בזה תיקנו. רבי פדת° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} בזה תקנו _{כששניהם טוענים בריא}, אבל בראשונה כשהמוצא טוען בריא ובעל האבדה שמא, דבר תורה היא שלא ישבע ואין צורך בתקנה. כהדא דתני, יכול אמר לו שני שוורים מצאת לי. והוא אמר, לא מצאתי אלא אחד. יכול יהא חייב שבוע? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ה כב) או מצא אבידה וכחש בה. פרט לזה שלא כיחש _{שהרי מודה שמצא אחד, ומודה במקצת אין כאן לחייבו שבוע, שכן בעל האבדה טוען שמא}. אבל אם אמר לו, עומד הייתי בראש גגי. וראיתיך מושך שני שוורים קשורים. שני שוורים קשורים שמשכתה שלי. והוא אומר, לא משכתי אלא אחד. לא בזה תיקנו, שזה חייב מהתורה להישבע דהוי מודה במקצת. ודכוותה עומד הייתי על אבא בשעת מיתתו וטענך מנה והודיתה לו. והוא אומר לא הודיתי אלא חמשים לא בזה תיקנו, שזה חייב מהתורה להישבע. דהוי מודה במקצת.

ירושלמי גיטין, פרק ה, הלכה ד

[דף כט עמוד א]

מתני’: ^ה_לגיתומים שסמכו אצל בעל הבית, או שמינה להן אביהן אפיטרופוס. חייב לעשר פירותיהן. אפיטרופוס שמינהו אבי יתומים, ישבע. ושמינהו בית דין, לא ישבע. °אבא שאול אומר, ^ה_לדחילוף הדברים:

גמ’: כתיב (במדבר קרח יח כח) כן תרימו גם אתם. ודרשינן אתם פרט לשותפין. אתם פרט לאפיטרופוס. אתם ^ה_להפרט לתורם שאינו שלו. גופא. אתם פרט לשותפין. והתנינן, השותפין שתרמו? אלא כאן בתרומה גדולה. כאן בתרומת מעשר _{שהפסוק כן תרימו גם אתם נאמר בתרומת מעשר}. כלום למדו תרומה גדולה לא מתרומת מעשר? _{הרי כל דין שליחות נלמד משם אז למה את הדין הזה לא נלמד}? אלא ^ה_לוכאן להלכה _{שלכתחילה לא יתרמו אלא ביחד}. כאן למעשה _{שאם תרמו תרומתן תרומה}. אתם פרט לאפיטרופוס. והתניא יתומים שסמכו אצל בעל הבית. או שמינה להן אביהן אפיטרופוס, חייב לעשר פירותיהן. חברייא אמרין. כאן שהתמנה אפיטרופין לעולם _{עד שיגדלו}. כאן לאפיטרופין לשעה. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. אם באפיטרופין לעולם, בדא תני מוכר הוא עבדים אבל לא קרקעות? אלא כאן ביתום גדול. כאן ביתום קטן. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ה_לזבתחילה אין מעמידין אפיטרופוס ליתומין לחוב להן _{כגון כשתובעים אותם ממון}, אלא לזכות להן _{כגון לתבוע אחרים}. ואם חבו חבו. רבי יוסי בן חנינה° אמר. בין בתחילה בין בסוף, אין מעמידין להן בין לזכות בין לחובה. מתניתא פליגא על רבי יוסי בן חנינה° דתנן, שור של חרש שוטה וקטן שנגח, ^ה_לחמעמידין להן אפיטרופוס. שנייה היא בשור, שלא ילך ויזיק. הזיק, משל מי הן משלמין? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, משל יתומין. רבי יוסי בן חנינה° אמר, ^ה_לטמשל אפיטרופוס. ואפילו אם לא מצאנו מפורש דסבור רבי יוחנן° _{בר נפחא} כן. מילתיה אמרה כן. דהוא אמר, לבסוף אם חבו חבו. _{הכא נמי כיוון שמעמידים להם אפוטרופוס כדי שלא יזיקו. אם הזיקו משלמים משל יתומים}. תנן, אפיטרופוס שמינהו אבי יתומין, ישבע. שאין דרכו לבחן. _{שהאבא מינה אותו מפני שהוא אוהבו, ולא בחן אם הוא נאמן לכן משביעים אותו}. אבל כשמינוהו בית דין, לא ישבע. שדרכו לבחן _{שבית דין בודקים היטב לפני שממנים אפוטרופוס}. °אבא שאול אומר חילוף הדברים. אפיטרופוס שמינהו אבי יתומין, לא ישבע. מפני דיכיל מימר ליה, טבות הוינא עבידנא לך _{טובה אני עושה לך} ואם ידע שיחיבו אותו להישבע לא יסכים להתמנות. שמינוהו בית דין ישבע. מפני שהוא כנושא שכר, שמרויח בזה שיוצא עליו שם של אדם נאמן. אתייא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שאם הפסיד בדין ישלמו היתומים ולא האפוטרופוס, כרבנין שאמרו שאם מינוהו בית דין אין משביעין אותו. _{ושניהם מאותו טעם כי אחרת אף אחד לא יסכים להתמנות אפוטרופוס}

[דף כט עמוד ב]

ודרבי יוסי בן חנינה° שאמר שהאפוטרופוס משלם אם שור היתומים הזיק. כ°אבא שאול שאמר שאם מינוהו בית דין ישבע. _{ששניהם סוברים שהאפוטרופוס מרויח שיוצא לו שם של נאמן. ואפילו אם יחייבו אותם לא ימנעו מלהיות אפוטרופוסים}. ממאי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} כרבנין? הא אפשר להעמיד דיסבור כ°אבא שאול . שרק במינוהו אפוטרופוס כדי שלא יזיק השור, אם יצטרך לשלם מכיסו ימנע ולא יסכים להיות אפוטרופוס. אבל במינוי לאפוטרופוס על נכסי היתומים יסכים אפילו לשלם. שהרי מרויח בזה שיוצא עליו שם של אדם נאמן. דבעי הוא בר נש שיחזיקוהו מהימן ומיקרייה מהימן. וממאי דרבי יוסי בר חנינה° כ°אבא שאול ? הא אפילו דיסבור כרבנין. אדם מבריח עצמו מן השבועה. ואין אדם מבריח עצמו מן התשלומין

ירושלמי גיטין, פרק ה, הלכה ה

מתני’: ^ה_מהמטמא והמדמע והמנסך. אם שוגג, פטור. ואם מזיד, חייב. ^ה_מאהכהנים שפיגלו במקדש מזידין, חייבין:

גמ’: רבי יודן° לא נחת לבית וועדא. קם עם רבי מנא° _{בן יונה} אמר ליה, מה חדתין אמרון _{רבי יודן לא נכנס לבית המדרש ופגש את רבי מנא. ואמר לו מה חידוש אמרו בבית המדרש היום}? אמר ליה, כן אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. המטמא, אינו כעושה מעשה _{דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק}. מן הדא דתנן, גזל מטבע ונפסל, תרומה ונטמאת, אומר לו הרי שלך לפניך. אמר ליה, תיפתר שניטמאת מאיליה. ולית שמע מינה כלום. אלא מההיא מתניתא דתנן, ^ה_מבדן את הדין זיכה את החייב וחייב את הזכאי טימא את הטהור טיהר את הטמא. מה שעשה עשוי וישלם מביתו. ואמר רב ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, במגיעו לידו. _{שאחר שפסק את הדין כדי לחזק את דבריו, טמא את הטהרות במו ידיו}. וכן אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, במגיעו לידו. הא אם לא עשה מעשה בידים פטור . רבי יהודה ברבי° אומר. בדין

[דף ל עמוד א]

היה אפילו שוגג שיהא חייב דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק. ולמה אמרו פטור? כדי שיהא מודיע, _{שאם תחייב אותו, יעדיף לא להודיע לבעלים שדימע או טימא או ניסך}. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. ^ה_מגבדין היה שאפילו במזיד יהא פטור, לפי שהיזק שאינו ניכר, לא שמיה היזק. ולמה אמרו חייב? משום קנס. שלא ילך כל אחד ויטמא טהרותיו של חבירו. חייליה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} מן הדא דתנן, המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור. במזיד חייב מפני תיקון עולם. משמע שהחיוב על מזיד זה מפני תיקון עולם. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ומשום קנס. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא שהיזק שאינו ניכר, לא שמיה היזק} דתנן, הנותן עול על גבי פרה אדומה של חבירו, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. תנן, המטמא והמדמע והמנסך. אם שוגג, פטור . עד כדון בשוגג כסבור שהוא חולין. היה יודע בה שהיא תרומה, וכסבור שמותר לטמותה מהו? נישמעינה מן הדא דתנן, הכהנים שפיגלו במקדש מזידין, חייבין הא שוגגין פטורים. מה אנן קיימין? אם כסבור בהן שהוא חולין. ויש פיגול בחולין _{הרי פיגול זה ששוחט על מנת לזרוק את הדם חוץ לזמנו משמע שהוא יודע שזה קרבן}? אלא כן אנן קיימין, ביודע בהן שהן קודש. וסבור לומר שמותר לפגל בקודש. אף הכא. ביודע שהיא תרומה וסבור לומר ומותר לטמותה _{שגם זה נחשב שוגג}. תנן והמנסך. אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ה_מד הכוונה שעירב ביין נסך, כי אם היה מנסך ממש לעבודה זרה, פטור דקים ליה בדרבה מיניה. ניסך ועירבבה מהו? בתחילה הוא חייב מיתה על הניסוך. ולבסוף בתשלומין על העירוב. התיב רבי אבא°

[דף ל עמוד ב]

הגע עצמך שהרג את הנפש ושיבר את הצלוחית. שאמרינן שפטור משום קים ליה בדרבה מיניה. למה לא נאמר בתחילה כשהרג הוא חייב מיתה. ולבסוף ^ה_מהכששיבר את הצלוחית הוא חייב בתשלומין? מתיב רבי יוסי° _{בר זבידא}. הגע עצמך שהדליק גדישו של חבירו בשבת. שפטור מתשלומים משום קים ליה בדרבה מיניה ולמה לא נאמר, בתחילה הוא חייב מיתה על הבערה, ולבסוף בתשלומין על הגדיש? המטמא והמדמע והמנסך. בשוגג פטור. במזיד חייב. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, משום קנס

ירושלמי גיטין, פרק ה, הלכה ו

מתני’: העיד °רבי יוחנן בן גודגדא ^ה_מועל החרשת שהשיאה אביה. שהיא יוצאה בגט. ^ה_מזועל קטנה בת ישראל שנישאת לכהן, שהיא אוכלת בתרומה. ^ה_מחואם מתה, בעלה יורשה. ^ה_מטועל מריש הגזול שבנאו בבירה, שיתן את דמיו. ^ה_נועל החטאת הגזולה שלא נודעה לרבים. שהיא מכפרת, מפני תיקון המזבח:

גמ’: תנן התם, פקח שנשא פקחת ונתחרשה, אם רצה יוציא ואם רצה יקיים. נשתטית לא יוציא. נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציאה עולמית. אמר °רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא? אמרו לו, אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת. שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו. העיד °רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט אמרו לו אף זו כיוצא בה. רבי חנניה° בעא קומי רבי הילא° _אילעא, נראין הדברים שהשיאה אביה כשהיתה פיקחת שיש בה דעת, שבזמן הקידושין היתה ראויה לצאת בין לדעת בין שלא לדעת. אבל אם היתה חרשת שאין בה דעת, לא תצא אלא לדעת וכיוון שאין לה דעת, לא תצא עולמית. _{דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו}. ולא עדות היא שהעיד °רבי יוחנן בן גודגדא ? אז איך חכמים אומרים אף זו כיוצא בה. ומוסיפין על העדות? אם העדות היתה על קטנה פיקחת שהשיאה אביה ונתחרשה שהיא יוצאה בגט, אז איך אפשר ללמוד על אחת שהיתה חרשת מתחילה? רבי חנניה° סבר מימר, שהעדות הייתה בפיקחת שהשיאה אביה ונתחרשה. ורבי יוסה° _אסי סבר מימר שהעדות הייתה בקטנה חרשת שהשיאה אביה ונתגרשה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה טעם אמרו קטנה בת ישראל אוכלת בתרומה? כדי שיהו הכל קופצין עליה לישא מפני חינה, שידעו שנשואיה נשואין גמורין, ועוד דאי לא תאכל בתרומה, ימנע כהן מלישאנה שיצטרך לקנות חולין למזונותיה. אמר רבי שמי° . והוא שתהא יודעת לשמור קידושין. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. מתניתא לא אמרה כן דתנן, בת שלוש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה וכו' נישאת לכהן תאכל בתרומה וכ”ו. והא התם בת שלוש ואינה יודעת לשמור קידושיה ואוכלת. אמר רבי חנניה° . מן מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני חינה אוכלת בתרומה. הדא אמרה, אפילו לא יודעת לשמור קידושיה. אמר רב המנונא° בשם רבי אסי° . בת ישראל קטנה משלוש שנים ויום אחד שאינה ראויה לביאה, אין לה חופה שתאכל בתרומה. אמר רבי אמי° _{בן נתן}

[דף לא עמוד א]

מתניתא אמרה כן דתנן בת שלוש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה וכו' נישאת לכהן תאכל בתרומה וכ”ו. הא פחותה מבת שלוש ויום אחד אינה אוכלת בתרומה. רבי אבין° בעי. כשנכנסה לחופה פחותה מבת שלוש ולא נבעלה, ושלחה לבית אביה והגדילה. מהו שתאכל בתרומה _{בגלל החופה שהיתה קדם היותה בת שלוש}? נישמעינה מן הדא דתנן, קטנה מבת שלוש שהשיאה אביה אינה אוכל בתרומה. גדלה תאכל על גב חופתה הראשונה. תנן, ועל מריש _קורה הגזול שבנאו בבירה, שיתן את דמיו. גזל מריש ובנאו בבירה _ארמון. °בית שמאי אומרים, יקעקע כל הבירה ויתננו לו. ו°בית הלל אומרים, נותן לו דמי שוויו מפני תקנת השבין. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מה פליגין? בשגזלו משופה. ^ה_נאאבל אם גזלו ושיפהו, דמים הוא חייב לו, שקנאו בשינוי. גזלו ושיפהו במקומו מהו? נישמעינה מן הדא דתנן, ^ה_נבהיורד לתוך חורבה של חבירו ובנייה שלא ברשות. שמין לו וידו על התחתונה. אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה. אם היציאה יתרה על השבח, נותן לו כשיעור השבח. ביקש ליטול עציו, ואבניו אין שומעין לו. קא סלקא דעתין מפני שכבר נקנה לבעל הבית בשינוי. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יהושע בן לוי° משום ישוב. רב נחמן בר יעקב° בעי. אילו הפורק חבילתו לתוך חורבתו של חבירו והלך ליטלה. שמא אין שומעין לו? ולא שמיע דאמר רבי יעקב בר אידי° משום רבי יהושע בן לוי° משום ישוב. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, הוינא סבר מימר מה פליגין? בארץ. אבל בחוצה לארץ, לא. מן מה דאמר רבי יעקב בר אחא° , משום יישוב. ולא אמר משום ישוב ארץ ישראל. הדא אמרה היא בארץ היא בחוץ לארץ. ביקש ליטול דמי עציו ואבניו מהו? אמר רב° _{אבא בר אייבו} אומר לו המתן עד שידור בתוכה. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, נותנין לו מיד. תנן, ועל החטאת הגזולה שלא נודעה לרבים. שהיא מכפרת. אמר עולא בר ישמעאל° . בדין הוה דאפילו לא נודעה לרבים, לא תכפר. למה אמרו תכפר? שלא יהא המזבח שמם _{שכל קרבן יצטרכו לברר האם הוא לא גזול}. ריש לקיש° אמר. ^ה_נגבדין הוה דאפילו נודעה לרבים תכפר, שיאוש קונה. ולמה אמרו לא תכפר? שלא יהא מזבח מקבל גזילות. תנן, שלא נודעה לרבים. וכמה הם רבים? אמר גוריון בשם ריש לקיש° . שלשה בני אדם. _{מאי טעמא גזל שנודע לרבים פסול}? אמר רבי אבין° בשם רבי יונתן° . כתיב (מלאכי א יג) והבאתם גזול את הפסח ואת החולה. מה פסח וחולה בגלוי? אף כל בגלוי

ירושלמי גיטין, פרק ה, הלכה ז

מתני’: לא היה _דין סיקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה. מהרוגי המלחמה ואילך, יש בו סיקריקון. כיצד _{דין סיקריקון}? לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית, מקחו בטל. מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון, מקחו קיים. ^ה_נדמן האיש וחזר ולקח מן האשה, מקחו בטל. מן האשה וחזר ולקח מן האיש, מקחו קיים. זו משנה ראשונה. בית דין של אחריהן אמרו. ^ה_נהנותן לבעלים רביע. אימתי? בזמן שאין בידן ליקח. אבל אם יש בידן ליקח, הן קודמין לכל אדם. °רבי הושיב בית דין ונמנו. ^ה_נושאם שהה לפני סיקריקון י"ב חדש. כל הקודם ליקח יקח, ונותן לבעלים רביע

[דף לא עמוד ב]

גמ’: בראשונה גזרו שמד על יהודה. שכן מסורת בידם מאבותם, יהודה הרג את עשו דכתיב (בראשית ויחי מט ח) ידך בעורף אויביך. והיו הולכין ומשעבדין בהן. ונוטלין שדותיהן ומוכרין אותן לאחרים. והיו בעלי בתים באין וטורפין, נמנעו מליקח. והיתה הארץ חלוטה ביד סיקריקון. התקינו שלא יהא דין סיקריקון ביהודה ותשאר הקרקע ביד הלוקח _{מכח הפקר בית דין הפקר}. במה דברים אמורים? בהרוגי המלחמה ולפני המלחמה. אבל הרוגים שנהרגו מן המלחמה והילך, יש בהן משום סיקריקון _{וצריך להחזיר את הקרקע לבעלים}. והרוגים שלפני המלחמה, לא כלאחר המלחמה הן? _{שהרי אחר המלחמה חזר המצב להיות כמו שהיה קודם המלחמה}. תפתר שבא סיקריקון וגזל וחמס ומכר קודם המלחמה ולא הספיק בעל הקרקע לכתוב תרפו, עד שהיתה המלחמה ובאו סיקריקון לכל העולם. וכדי שלא תהא הלכה למחצה, _{שיצטרכו לבדוק בכל שדה האם נגזלה קדם המלחמה ולא הספיק לכתוב טירפה. או תוך כדי המלחמה, שלא רשאי לכתוב טירפה}, קבעו חכמים שרק מסיום המלחמה יש דין סיקריקון. גליל, לעולם יש בו משום סיקריקון. המטלטלין, אין בהם משום סיקריקון, שודאי התיאשו הבעלים. תני, חכירי בתי אבות, אין בהן משום סיקריקון. גוי היורד לשדה ישראל משם חוב, או משם אנפראות _{סתם גזלן שאין לו יכולת להרוג את ישראל}, ^ה_נזאין בהן משום סיקריקון. אנפרות עצמה, ממתנת לבעלים שנים עשר חדש _{ואם לא קנה, כנראה שהבעלים התיאש ורשאי כל אחד לקנות אותה}. אמר רבי יהודה בן פזי° . מכריזין והולכין ארבע שבתות לאחר שנים עשר חדש ואם הבעלים לא קנה, יכול כל אדם לקנות. תנן, חכירי בתי אבות, אין בהן משום סיקריקון. מאי חכירי בתי אבות? פתר לה תרין פתרין. נסבה _נטלה הסיקריקון מן חכור, ויהבה _ונתנה לחכור שני, אתא חכור ראשון בעי מיטרוף. אמר ליה, ולאו חכור את? שביק לי, וגם אתה תרויח דמה דאת גזי גזי _{מה שאוכל לתת לך אתן}. העמדה אחרת, נסבה _נטלה הסיקריקון מבעל השדה ויהבה _ונתנה לחכור. אתא בעל השדה בעי מיטרוף. אמר ליה, מה יצא לך דאת מסיבנא מיני, והוא מנסבא מינך שוב. אלא מה דאית לי בחיילי לשלם בנוסף למה שאני נותן לסיקריקון, אנא יהיב לך. תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מהאישה מקחו בטל _{שיכולה לאמר נחת רוח עשיתי לבעלי}. עד כדון בשני שטרות _{שהרי אמרה המשנה חזר ולקח מהאישה}. היו שניהם חתומים בשטר אחד מהו? רבי זעירא° ורבי אילא° _אילעא תריהון אמרין, כל שכן מקחו בטל. והוא שלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה. דיכולה היא לאמר נחת רוח עשיתי לבעלי לחתום על אותו שטר שלקחתה ממנו. רבי חנניה° ורבי ביבון° תריהון אמרין, כל שכן מקחו קיים _{אבל אינם חולקים} והוא שלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש. ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש _{ואיך היא יכולה למכור}? יכולה היא למכור את הקרן, שאינו משועבד לבעל אלא לאכילת פירות. אמר חזקיה° בשם רבי אחא° . ותני

[דף לב עמוד א]

מכר לראשון וחתמה לשני וחתמה לשלישי וחתמה, יכולה לאמר נחת רוח עשיתי לבעלי, וגובה מן האחרון. לא הספיק גובה משלפניו לא הספיק גובה משלפני פניו. על זה אמר רב° _{אבא בר אייבו}, בנכסים שכתב לה בכתובתה _{שמהם תגבה כתובתה}. אבל נכסים שהכניסה לו פרה פרנון _{נכסי מלוג} שהם שלה, גובה מאי זה שתרצה _{שיכולה לאמר זה חביב עלי יותר}. תנן, אימתי בזמן שאין בידיהם ליקח, אבל יש בידיהם ליקח הם קודמים לכל אדם. הן אומרים היה בידינו ליקח _{והמקח בטל}. והלוקח אומר, לא היה ביכלתם ליקח. וממילא המקח קיים. הדין עם מי? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} ^ה_נחלעולם השדה בחזקת הבעלים. שהמוציא מחבירו עליו הראייה _{שהבעלים לא רצה לקנות}. תנן, °רבי הושיב בית דין ונמנו שאם שהה לפני סיקריקון י”ב חדש. כל הקודם ליקח יקח, ונותן לבעלים רביע. רב° _{אבא בר אייבו} אמר אנא הוינא ממינייא אצל °רבי בשעה שתיקנו את התקנה הזו. ואמרו דלא שנייא. הוא רביע קרקע הוא רביע מעות _{ויכול לתת מה שירצה}. רבי יוסי בי רבי בון° אמר. אם קנה את הקרקע מהסיקרקון בדינר. ^ה_נטאם נותן לבעלים קרקע גרמא _עצמה יתן רביע. אבל אם נותן מעות יתן סרימיסין _{שליש דינר}. שהגזלן מוכר ארבע בשלוש.

ירושלמי גיטין, פרק ה, הלכה ח

מתני’: ^ה_סחרש רומז ונרמז. °בן בתירה אומר, קופץ ונקפץ ^ה_סאבמטלטלין. ^ה_סבהפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין:

גמ’: °בן בתירה אומר. קופץ ונקפץ שוור ומשתוור _{שמסמן על ידי קפיצה}, אבל לא למכר. מאי הפעוטות? פרייא _קטן. מקחן מקח. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מפני חייהן. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. אף על גב דרבי יוסי° _{בר זבידא} לא גבי עיצומין _אסמכתא. מודה באילין דיהבון בניהן ללמוד אומנות. דאינון גביי עיצומין שסיכמו בניהן. _{כגון אם אצליח ללמד את בנך עד זמן מסוים תשלם כפול שזה אסמכתא שנגבת}. מפני חיי הבריות

ירושלמי גיטין, פרק ה, הלכה ט

מתני’: ^ה_סגאילו דברים אמרו מפני דרכי שלום. כהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום. ^ה_סדמערבין בבית ישן, מפני דרכי שלום. ^ה_סהבור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון, מפני דרכי שלום. ^ה_סומציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל, מפני דרכי שלום. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, גזל גמור. ^ה_סזמצודות חיה ועופות ודגים יש בהן גזל, מפני דרכי שלום. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, גזל גמור. ^ה_סחעני המנקף בראש הזית גזל, מפני דרכי שלום. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, גזל גמור. ^ה_סטאין ממחין ביד עניי גוים בלקט ובשכחה ובפיאה, מפני דרכי שלום

[דף לב עמוד ב]

גמ’: תנן, כהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל. מילתיה ד°רבי שמעון בן יוחי אמר, שהוא מדברי תורה. דתני בי °רבי שמעון בן יוחי כתיב (דברים וילך לא ט) ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו'. ואחר כך ואל כל זקני ישראל. מילתיה דרבי יהושע בן לוי° אמרה שהוא מדבריהן. דאמר °רבי יהושע _{בן חנניה}. מיימי לא ברכתי לפני כהן, ולא הינחתי ישראל לברך לפני _{ואם זה היה דאוריתא אז מה החידוש בדבריו}? מילתיה דרבי חנינה° אומר שהוא מדבריהן. דאמר רבי חנינה° . ^ה_עעיר שכולה כהנים, ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום. רבי אחי° ורבי תנחום בר חייה° אמרו בשם רבי שמלאי° . ^ה_עאעיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם. למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב. ומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף. תני אביי בי רבי בנימין° . ^ה_עבהעומדים לאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה. העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר אבא° . ^ה_עגאפילו חומה של ברזל אין מפסקתן מהברכה. העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא דתנן, ^ה_עדנתכווין להזות מלפניו והזה לאחריו. לאחריו והזה לפניו. הזייתו פסולה. לפניו והזה על הצדדים, הזייתו כשירה. הדא אמרה, אף העומדים מן הצדדין ^ה_עהבכלל ברכה הן. אמר רב חסדא° . ^ה_עווצריך שיהא החזן המקריא ישראל. רב נחמן בר יעקב° אמר. אם היה רק כהן אחד, אומר כהן. ואם היו ^ה_עזשנים, אומר כהנים. רב חסדא° אמר. אפילו אם היה רק כהן אחד אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט. ^ה_עחשמא תאמר, איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכנו? אמר הקדוש ברוך הוא. לא הוא מברכך, אלא אני מברכך. שנאמר (במדבר נשא ו כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם: תנן, מערבין בבית ישן. אמר רבי אבין° . בדייר ישן היא מתניתא. _{שלא הבית עיקר אלא הדייר שלא יאמרו שהעבירו את הערוב לביתו של אחר מפני שחושדים שהוא גונב מהעירוב}. תנן, בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון. והוא שתהא אמת המים עוברת על גביו. _{שמתמלא מאליו, ואינו צריך לסכור את האמה ולחסום את המים מלהמשיך למטה כדי למלאת בורו}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר אפילו מן הצד. תמן אמרין דרחיק וניחא למישתי, קדים להא דקריב וקשה למישתי _{הרחוק ממוצא הנהר אלא שמרוצת הנהר סמוך לבורו ונוח לו לשתות מהנהר קודם להעליון שהוא קרוב להנהר ואינו נוח לשתות כגון שהיתה האמה עוברת על גבי בור למטה. ולמעלה הבור מהצד וצריך לסכור את האמה}. תנן התם, מערימין על מעשר שני לפדותו בלא חומש. כיצד? אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים, לעבדו ולשפחתו העברים, הילך מעות האלו ופדה לך מעשר שני לעצמך. האי אמה העבריה היכי דמי? אם בגדולה, כבר יצאה בסימנין. ומאי בעיא גביה דאדון? אם בקטנה, וכי יש זכייה לקטן? על דעתיה דרבנן דתמן שאמרו שקטן זוכה לעצמו, ניחא. דתמן אמרין בשם רב נחמן בר יעקב° . _{שלוש מידות בקטן} כל שנותנין לו אגוז ומשליכו. צרור והוא נוטלו, המוציא בידו, כמוציא באשפה. אגוז והוא נוטלו, צרור והוא משליכו. גזילו גזל מפני דרכי שלום. אגוז וצרור, והוא נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן כשמבקשים מהם, גזילו גזל גמור. וזכה לעצמו, אבל לא לאחרים. רב הונא° אמר. כשם שהוא זוכה לעצמו, כך הוא זוכה לאחרים. הכל מודים שאין מתנתו מתנה. דכתיב (שמות משפטים כב ו) כי יתן איש. מתנת איש מתנה. ואין מתנת קטן מתנה, הרי שלדעת חכמי בבל יש קטן שיש לו זכיה דבר תורה. אבל לחכמי ארץ ישראל אין קטן שיש לו זכיה מהתורה. דאמר רבי יהודה בר פזי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, וכן אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לעולם אין גזילו גזל גמור , עד שיביא שתי שערות. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף לג עמוד א]

מה שאמרו רבנן דתמן שאם נותנים לו אגוז וצרור, והוא נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן כשמבקשים מהם, גזילו גזל גמור. הדא דתימא, להוציא ממנו בדין. אבל להביא קרבן שבועה, אם גזל ממנו וכיחש ונשבע והודה, כל עמא מודיי שאינו חייב עד שיביא שתי שערות, דכתיב וכיחש בעמיתו. איתמר הכל מודים שאין מתנתו מתנה. דכתיב (שמות משפטים כב ו) כי יתן איש. מתנת איש מתנה. ואין מתנת קטן מתנה. חברייא אמרי. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. מעתה. אפילו לעצמו לא יזכה? דכתיב כי יתן איש אל רעהו. עד שיהא כרעהו. _{הגמרא נשארת בשאלה}. על דעתין דרבנין דתמן, ניחא. ברם כרבנן דהכא שאמרו אין גזלו גמור עד שיביא שתי שערות, קשה. אם מדובר בשפחה קטנה, אין לה זכיה. ואם בגדולה, אינה שפחתו שיוצאת בסימנים? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . רב שמואל בר רב יצחק° פתר לה בשיטת תנא דפעוטות. דתנינן תמן. ^ה_עטהפעוטות _{גיל שבע שמונה} מקחן מקח, וממכרן ממכר במטלטלין _{ולכן יכולה לזכות}. קשיא לרבנן דתמן דאמרי קטן יש לו זכיה לעצמו אבל לא לאחרים. והתנן הכא. ומזכה לכל בני המבוי על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ועל ידי אשתו. ^ה_פאבל אינו מזכה, לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, מפני שידן כידו. על ידי בנו ובתו הקטנים אינו מזכה מפני שידן כידו. הא על ידי קטן וקטנה אחרים, מזכה לאחרים? רבנן דקיסרין אמרין. כאן בקטן שהגיעה לעונת הפעוטות _{גיל שבע שמונה} שיש בו דעת _{ויש להם זכיה גם לאחרים}, כאן בקטן שאין בו דעת. מצודות חיה ועופות כו'. הדא דאת אמר, באילין רברבתא _{שהיו מגדרים שטח גדול שהחיה נכנסת לתוכו שבעל המלכודת לא זכה בהם}. אבל באילין דקיקתא _{שהחיה נסגרת בכלוב קטן שאינה מחוסרת צידה}, כמאן דאינון בגו בייתיה _{וגזלו גזל דאוריתא}. תנן, העני המנקף בראש הזית מה שתחתיו ^ה_פאגזל, מפני דרכי שלום. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, גזל גמור. הדא דאת אמר, בדארעא היינו שנתן מכה לענף ונפל מהעץ לארץ. אבל הלוקח ביד והפיל לארץ, זכתה לו ידו. תנן, אין ממחין ביד עניי גוים לקט שכחה ופיאה מפני דרכי שלום. תני, עיר שיש בה גוים וישראל. מעמידין גבאי גוים וגבאי ישראל. וגובין משל גוים ומשל ישראל. ^ה_פבומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל. ^ה_פגומבקרין חולי גוים וחולי ישראל. ^ה_פדוקוברין מתי גוים ומתי ישראל. ומנחמין אבילי גוים ואבילי ישראל. ומכבסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום. גירדאי שאל לרבי אימי° _{אמי בן נתן}. יום משתה של גוים מהו _{לבקר אותם}? וסבר מישרי לון מן הדא, מפני דרכי שלום. אמר ליה רבי אבא° . והתני רבי חייה° , יום משתה של גוים ^ה_פהאסור? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. אילמלא רבי אבא° , כבר היינו באין להתיר עבודה זרה שלהן. וברוך שהבדילנו מהן.

ירושלמי גיטין, פרק ה, הלכה י

מתני’: ^ה_פומשאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית, נפה וכברה ריחיים ותנור. אבל לא תבור ולא תטחן עמה. ^ה_פזאשת חבר משאלת לאשת עם הארץ, נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה. אבל משתטיל מים, לא תגע בה. שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. ^ה_פחומחזיקים ידי גוים בשביעית, אבל לא ידי ישראל. ושואלים בשלומן מפני דרכי שלום:

גמ’: תנן, ^ה_פחמשאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית, נפה וכברה וריחיים ותנור. רבי זעירא° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. מתניתא בסתם. אבל במפרש לא? אמר לו וסתמו לאו כפירושו הוא? שהרי איזה שימוש אחר יש לנפה כברה רחים ותנור ? אני אומר נפה לספור בו מעות. כברה לכבור בה חול. ריחיים לטחון בו סממנין. תנור לטמון בו אונין של פשתן. רבי פנחס° בעי. במה קנסו? האם במקום שזורעין

[דף לג עמוד ב]

ואוכלין? או _גם במקום שזורעין, ולא אוכלין? מה נפק מביניהון? ראו אותו לוקח מן הסירקי _סוחר. אין תימר שגזרו גם במקום שזורעין וגם במקום שלא זורעים אלא רק אוכלין. ראו אותו לוקח מן הסירקי אסור. שהסוחר חשוד. אין תימר שגזרו רק במקום שגם זורעין אבל לא במקום שרק אוכלין. ראו אותו לוקח מן הסרקי מותר _{שהרי פה הוא לא זרע}. תנן, וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. רבי יוסי בר חנינא° בעי. על כל פרקא _{כל הרשימה שמופיעה במסכת שביעית} איתאמרת, או רק על הדא הלכתא איתאמרת? _{שההלכות הקודמות מותרות מפני שיש במה לתלות. אבל כאן אין במה לתלות שכלים אלו מהותם למלאכת איסור ולא התירו אלא מפני דרכי שלום}. רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי יודא בר סוטס° . מן מה שאצלנו בגיטין מנה את כל מה שהתירו משום דרכי שלום, ולא תנינן אלא הדא הלכתא. הדא אמרה, על הדא הלכתא אתאמרת. תמן תנינן ^ה_פטנחתום שהוא עושה בטומאה. לא לשין ולא עורכין עמו. ותני עלה, לא בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין עמו. והכא הוא אמר הכין שבאשת עם הארץ מותר ? אמר רבי אילא° _אילעא. כאן באשת עם הארץ שעושה בחולין. כאן בנחתום שעושה בתרומה. אית לך מימר נחתום בתרומה? _{הרי תרומה יש מעט וכל כהן אופה בביתו} חברייא אמרי, כאן בנחתום שלותת והחיטים הוכשרו. וכאן באשת עם הארץ שאינה לותתת. מתניתא מסייע לחברייא דתנן, אבל משתטיל מים לא תגע אצלה, שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. תנן, ומחזיקין ידי עובדי כוכבים ומזלות בשביעית, אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום. כיצד מחזיקין ידי עובדי כוכבים ומזלות? רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ורבי אימי° _{אמי בן נתן}. חד אמר, שיכול לאמר לו חרש בה טבאות ואנא נסב לה מנך בתר שמיטתא _{תחרוש טוב ואני אקח ממך אותה במוצאי שביעית}.. וחרנא אמר, שיכול לאמר לו איישר. מאן דאמר חרש בה טבאות ואנא נסב לה מנך בתר שמיטתא _{תחרוש טוב ואני אקח ממך אותה במוצאי שביעית}., מהו שואלין בשלומן? ^ה_צאיישר. מאן דאמר שאומר לעובד כוכבים ומזלות איישר, מהו שואלין בשלומן? _{זה לא נאמר על גוי אלא על ישראל} שאומרים לישראל שלום עליכם. דלמא _{מעשה שהיה} רבי חיננא בר פפא° ורבי שמואל בר נחמני° עברון על חד מחורשי שביעית. אמר לו רבי שמואל בר נחמן° איישר. אמר לו רבי חיננא בר פפא° . ולא כן אולפן רבי (תהילים קכט ח) ולא אמרו העוברים ברכת ה' עליכם, שאסור לומר לחורשי שביעית איישר? אמר לו. לקרות אתה יודע. לדרוש אין אתה יודע. ולא אמרו העוברים. אלו עובדי כוכבים שעוברין מן העולם, ולא אמרו לישראל ברכת ה' עליכם. מה ישראל אומרים להן? ברכנו אתכם בשם ה'. לא דייכם שכל הברכות הבאות לעולם בזכותינו, ואין אתם אומרים לנו באו וטלו לכם מן הברכות האילו. ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימות וגלגוליות וארנוניות:

הדרן עלך פרק הניזקין

פרק שישי – האומר

כולל שיעורי שמע

ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה א

מתני’: האומר התקבל גט זה לאשתי. או הולך גט זה לאשתי. ^ו_אאם רצה לחזיר, יחזיר. ^ו_בהאשה שאמרה התקבל לי גיטי. אם רצה להחזיר

[דף לד עמוד א]

לא יחזיר. ^ו_גלפיכך אם אמר הבעל, אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה. אם רצה להחזיר יחזיר. °רבן שמעון בן גמליאל , ^ו_דאף האומרת טול לי גיטי. אם רצה להחזיר לא יחזיר:

גמ’: בכל אתר את אמר התקבל כזכה, והכא את אמר התקבל כהולך? שנייה היא, שזכין לו לאדם שלא בפניו, אבל בגיטין חוב הוא לה ואפילו אם יאמר זכה אינה מגורשת, דאין חבין לאדם שלא בפניו. התיב רבי שמי° . הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש? אני אומר שמא חזרה בה. והא תנינן ^ו_ההיא עצמה מביאה את גיטה. למה לא חש לומר שמא חזרה בה מהשליחות, והגט בטל? תמן היא חבה לעצמה _{ואדם חב לעצמו}. ברם הכא אדם אחר חב לה. אמר רב נחמן בר יעקב° . ^ו_ואמרה לשליח הבא לי גיטי. והלך השליח ואמר לבעל, אשתך אמרה התקבל לי גיטי. אף על פי שהגיע הגט לידה, אינו גט. שהוא סבור מדעת השליח מתגרשת שהאשה מינתה אותו להיות ידו כידה, _{כך שמיד כשיגיע גט לידו תהא מגורשת}, _{ועל דעת כן נתן לו את הגט}. ואם היה יודע שהוא רק שליח הולכה אולי לא היה נותן, ובאמת אינה מתגרשת אלא מדעתה, שלא עשתו שליח קבלה. נמצא שהשליח אינו שליח כלל, שהאשה לא מינתה אותו לקבלה והבעל לא מינה אותו להולכה. התיב רב הונא בר חייה° . והא תנינן האומר התקבל גט זה לאשתי, אם רצה להחזיר יחזיר. הא משהגיע גט לידה מגורשת. מעתה אפילו הגיע גט לידה אינו גט. שהרי הוא סבור שהיא מתגרשת מדעת השליח, שהרי עשה אותו שליח קבלה. ובאמת אינה מתגרשת אלא מדעתה, שאין הבעל יכול לעשות שליח קבלה, ואם כדברי רב נחמן בר יעקב° , הרי הבעל לא מינה שליח הולכה אלא שליח קבלה, וכיוון שאין זה בסמכות הבעל, אין כאן שליחות כלל והגט בטל, ולמה אם הגיעה לידה מגורשת? בבעל שבקיא בהלכה. ויודע שאין הבעל יכול למנות שליח קבלה. וכשאמר התקבל גט זה לאשתי. בוודאי התכוון לאמר התקבל והולך גט זה לאשתי. והתנינן, ^ו_זקטנה שאמרה התקבל לי גיטי, אינו גט עד שיגיע גט לידה. מעתה אפילו הגיע גט לידה אינו גט. שהיא סבורה שלדעת השליח היא מתגרשת, שהרי מנתה אותו תחתיה לקבל גיטה. והיא אינה מתגרשת אלא מדעתה, שהרי אין קטן עושה שליח. והבעל סמך על השליח שהיא מינתה לקבל, ואינו כלום. ולמה הגט לא בטל? בבעל שבקיא בהלכה ויודע שאין הקטן עושה שליח. וכי יהיב ליה גיטא, גמר ונתן לשם הולכה. רבי זעירא° בעי

[דף לד עמוד ב]

עד כדון בשאמרה לשליח הבא לי. והשליח אמר לבעל שהאשה אמרה התקבל לי. מה הדין אם האשה אמרה לשליח התקבל לי. והוא אמר לבעל שהאשה אמרה הבא לי? אשכח תני על תרויהון הרי זה גט, ואם רצה להחזיר יחזיר. _{שבשני המקרים השליח נחשב כשליח הולכה ואינה מגורשת עד שיגיע גט לידה}. אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מהשליח של בעלה. _{שמא הבעל מקפיד. שבזיון הוא לו שאינה רוצה לקבל מיד שלוחו}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} שמעה מיניה, ולעתה _לעס=_שינן בתריה ארבעים זימני. והא תנינן (דברים כי תצא כד א) ונתן בידה. אין לי אלא בידה. מניין ביד שלוחו? ביד שלוחה? משלוחו לשלוחה? משלוחה לשלוחו מניין? תלמוד לומר, ונתן. ונתן מכל מקום. וקשיא על מה שאמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. תנן, לפיכך אם אמר הבעל, אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה. אם רצה להחזיר יחזיר. מי התנא שסובר, שרק אם ביטל בפירוש את שליחות האשה ואמר אי איפשי שתהיה שליח קבלה, בטלה השליחות. אבל אם לא ביטל בפירוש, אלא רק אמר הולך לה, השליח נשאר שליח קבלה? °רבי הוא. דתני, אמרה _לשליח התקבל לי והלך _השליח ואמר _לבעל אשתך אמרה התקבל לי. והוא _הבעל אמר _{לשליח באחד הלשונות הללו} הוליכו לה ונתנו לה זכה לה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזיר. °רבי נתן אומר ^ו_חהוליכו לה ונתנו לה אם רצה לחזור יחזור. זכה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור . °רבי אומר , בכולן לא יחזור עד שיאמר אי אפשי שתקבל אלא שתוליכו לה. וקשיא על ד°רבי . שהרי לשון הולך, פירושו מן דיבורי _{בשליחותי}, ולמה אם רצה להחזיר לא יחזיר? וקשיא על ד°רבי נתן , שהרי לשון הילך פירושו, לדיבורה _{כפי שאמרה האשה}, ולמה אם רצה להחזיר יחזיר? רב הונא° אמר כיוון דהיא עשתו שליח לקבלה, והוא עשאו שליח להולכה. נעשה שלוחו ושלוחה. רבי אסי° אמר. כל היכא דאמר שלוחו ושלוחה, מגורשת ואינה מגורשת, עד שיבא גט לידה. _{ואם אבד הגט או נשרף מגורשת ואינה מגורשת. ואם מת בעלה קדם שהגיע הגט לידה, חולצת ולא מתייבמת}. אמר רבי חגיי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. אתיין אילין פלוגתא, כאילין פלוגתא. דתנינן תמן, ^ו_טהיה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה או קידושיה. ונתן לה גיטה או קידושיה ולא פירש. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר דיו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, צריך לפרש. ואתייא ד°רבי _{שסובר שאם הבעל לא אמר אי אפשי, השליח נשאר שליח קבלה כמו שאמרה האשה אף אם אמר לו הולך} כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. וד°רבי נתן _{שסובר שאם הבעל אמר לו הולך ביטל את שליחות האשה ונעשה שליח הולכה} כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. אמר ליה, ואת מה בידך שאתה מדמה בין הדברים? והא אמר רבי זעירא° אמר רבי חייה בר אבין° ואדא בר תחליפא° בשם רבי הושעיה°

[דף לה עמוד א]

מה פליגין? בשהפליגו עצמן לעניינות אחרים. אבל אם היה עוסק באותו עניין, גט הוא. והכא, אפילו בעוסקין באותו עניין היא מחלוקת _{שהרי השליח אמר שהאשה אמרה התקבל גיטי ומיד הבעל אמר לו באחד הלשונות הללו ולא עסקו בדברים אחרים}. רבי זעירא° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. אף לעניין מתנה כן שאדם יכול למנות שליח קבלה? אמר ליה, תמן התורה זיכת אותה בגיטה. והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה. אית לך מימר הכי במתנה? וכי אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו? ועוד מן הדא דאמרי רבי יוסה° _אסי ורבי יעקב בר זבדי° ורבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ו_יאמר ליתן מתנה לחבירו. וביקש לחזור בו, חוזר בו. קם רבי יוסי° _{בר זבידא} עם רבי יעקב בר זבדי° אמר ליה. ^ו_יאוהיכן הוא הין צדק שאמרה תורה? אמר ליה. בשעה שאמרו, הין צדק היה. שבאמת כשאמר התכוון לתת, ורק עכשיו חזר בו. אמר לו הבעל לשליח, הולך גט אשתי, גט בתך גט אחותך, והלך ונתנו לה אינו גט. _{שלא אמר לו לתת לה} תבעו השליח ואמר לו תן גט לאשתך, ואמר לו הילך גט אשתי גט בתך גט אחותך והלך ונתנו לה הרי זה כשר. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל , אף האומרת טול לי גיטי. אם רצה להחזיר לא יחזיר . רבי יוסי בי רבי בון° ורבי אבין° אמרו בשם רבי שמי° . זו דברי °רבי . אבל חכמים אומרים כאומרת יהא לי בידך. אמר רבי חנינה° הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . והוא שאמרה לו היא, טול לי או יהא בידך _{אז הוא נעשה שליח קבלה}.. חד בר נש שלח גט לאיתתיה. אמרה ליה האשה לשליח יהא לי בידך. אתא עובדא קומי רב° _{אבא בר אייבו} ואמר , אם בא להחזיר יחזיר. מה ופליג _{האם הוא חולק}? שנייא הוא יהא בידך. ^ו_יבשנייא הוא יהא לי בידך. אמר חזקיה° אנא ידע רישא וסיפא שלא כך היה המעשה אלא. אשה אחת עשת שליח לקבל גיטא משלוחי בעלה. אתא עובדא קומי רב° _{אבא בר אייבו} אמר. אם רצה להחזיר לא יחזיר. מחלפה שיטתיה דרב° _{אבא בר אייבו} האם רב חזר בו? תמן אמר רבי הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ^ו_יגאין האשה עושה שליח לקבל גיטה משלוחי בעלה. והכא הוא אמר הכין?

[דף לה עמוד ב]

אני אומר אחר הדלת היה עומד ושמע את קולה שעשתה שליח לקבל מיד שלוחו ושתק והסכים

ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה ב

מתני’: ^ו_יגהאשה שאמרה התקבל לי גיטי, צריכה שני כיתי עדים. שנים שיאמרו בפנינו אמרה. ושנים שיאמרו בפנינו קיבל וקרע _{כך נהגו בשעת השמד}. אפילו הן הראשונים והן האחרונים. או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן. ^ו_ידנערה מאורסה, היא ואביה מקבלין את גיטה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אין שתי ידיים זוכות כאחת. אלא אביה מקבל גיטה בלבד. וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה, אינה יכולה להתגרש. ^ו_טוקטנה שאמרה התקבל לי גיטי. אינו גט עד שיגיע גט לידה. לפיכך אם רצה הבעל להחזיר, יחזיר. ^ו_טזשאין הקטן עושה שליח. ^ו_יזואם אמר לו אביה, צא וקבל לבתי גיטה. אם רצה להחזיר, לא יחזיר:

גמ’: תנן צריכה שני כיתי עדים, שנים שאמרו בפנינו אמרה ושנים שאמרו בפנינו קיבל וקרע. מה הדין אם הוא מודה? _{האם ללא עדים אין שליחות או שהעדים זה שמא יכחיש אבל אם הוא מודה לא צריך עדים} תנן, ושנים שאמרו בפנינו קיבל וקרע למה לי שנים להעיד שקיבל, כיוון שהשליח מודה, ^ו_יח די בעד אחד ויצטרף השליח? תיפתר שהיה השליח קרוב. הדא אמרה, ^ו_יטשהקרוב נעשה שליח. תנן, נערה מאורסה, היא ואביה מקבלין גיטה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אין שתי ידיים זוכות כאחת. אמר ריש לקיש° , כמחלוקת בגיטין

[דף לו עמוד א]

כך מחלוקת בקידושין שאם קדשה עצמה, לחכמים מקודשת ול°רבי יהודה _{בר עילאי} אינה מקודשת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, הכל מודין בקידושין ^ו_כאשאביה מקדשה ולא היא. ומודה ריש לקיש° בנישואין דלא הכל ממנה להשיא את עצמה, ולהפסיד מעשה ידיה לאביה. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא שסובר שרק האב יכול לקדש אותה}. אין לה דעת אצל אביה, ואינה עושה שליח. על דעתיה דריש לקיש° . יש לה דעת אצל אביה _{ויכולה לקדש עצמה}, והיא עושה שליח. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, ^ו_כבהאיש מקדש בו ובשלוחו. והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. פתר לה בגדולה. והתנינן קטנה שאמרה התקבל לי גטי. אינו גט עד שיגיע גט לידה. דווקא קטנה, אבל נערה מגורשת מיד. משמע שיש לה יד במקום אביה לקבל גיטה? פתר לה, ^ו_כגביתומה. והא תני סיפא, אם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה. אם רצה להחזיר לא יחזיר, משמע שיש לה אב? פתר לה לצדדין היא מתניתא. רישא ביתומה. וסיפא בשיש לה אב. מתניתא פליגא על ריש לקיש° דתנן, ^ו_כדהאיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו. הא היא אינה מתקדשת בה ובשלוחה. פתר לה _{שהמשנה הזו} כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, אין שתי ידיים זוכות כאחת. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. חד רב נפק מבית וועדא _{רב אחד יצא מבית המדרש} ואמר , נפק עובדא כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. וסמכין עלוי. לא הוה צריכה מיסמוך עליו שהוא לא היה אדם בר סמכה, אלא דהות כמין ימא לטיגני _{שתכף שיצא מבית המדרש אמר, ובודאי לא שכח}. חברייא אמרין בחצר ובארבע אמות פליגין רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ^ו_כהיש לה חצר ויש להן ארבע אמות. _{ואם זרק גט לתוך חצירה או ברשות הרבים בתוך ד' אמות שלה, הרי זו מגורשת, דסבר רבי יוחנן° בר נפחא, חצר משום יד אתרבאי דכתיב, ונתן בידה. וידה, רשותה משמע, וכשם שיש לה יד שיכולה לשמור על גיטה, יש לה חצר}. ריש לקיש° אמר אין לה חצר ואין להן ארבע אמות. _{דסבר חצר משום שליחות אתרבאי, וכמו שאין שליחות לקטן, אף חצר אין לקטן}. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר בחצר פליגין ואין לה ארבע אמות לדברי הכל, שד' אמות תקנת חכמים היא ולא תיקנו לקטן

[דף לו עמוד ב]

_{לדעת ר”א שלרבי יוחנן° בר נפחא אין לה ארבע אמות} מה אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא אם נפל הגט צמוד לה ויכולה ליטלו} בפישוט ידים? רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל, חצירו של שליח מהו ^ו_כושתיעשה כידו? _{האם רק באשה ריבתה תורה חצרה כידה. או כיוון שהשליח בה מכוחה יש לו חצר}. נערה ^ו_כז שנישאת. היא מקבלת גיטה ולא אביה. _{שכיוון שנשאת יצאה מרשות אביה}. ^ו_כחקטנה ארוסה. אביה מקבל גיטה ולא היא. נישאת הקטנה, פעמים היא ופעמים אביה מקבל גיטה. כיצד? אם יש בה דעת, היא ולא אביה. אין בה דעת, אביה ולא היא. אי זו היא קטנה שיש בה דעת להתגרש? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ו_כטכל שנותנין לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציאה אותו לאחר זמן כשמבקשים ממנה ומבחינה _{בין גיטה לדבר אחר}

ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה ג

מתני’: ^ו_להאומר תן גט לאשתי במקום פלוני. ונתנו לה במקום אחר, פסול. ^ו_לאהרי היא במקום פלוני. ונתנו לה במקום אחר, כשר. ^ו_לבהאשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני. וקיבלו לה במקום אחר, פסול. ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מכשיר. ^ו_לגהבא לי גיטי ממקום פלוני. והביאו לה ממקום אחר, כשר:

גמ’: תנן, האומר תן גט לאשתי במקום פלוני. ונתנו לה במקום אחר, פסול. מתניתא דלא כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ברם כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, לעולם מגורשת עד שיאמר אל תגרשנה אלא במקום פלוני והלך וגירשה במקום אחר שבזה אף °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מודה שאינה מגורשת. ובאומר הרי היא במקום פלוני אף רבנן מודי שאינו אלא כמראה לו מקום.

ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה ד

מתני’: ^ו_לדהבא לי גיטי. אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה. התקבל לי גיטי. אסורה לוכל בתרומה מיד. התקבל לי גיטי במקום פלוני. אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר מיד:

גמ’: תנן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר מיד. מה טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? שאני אומר אולי אחר הדלת מצאו _{דמראה מקום היא לו}. תמן תנינן. האומר למי שאינו נאמן על המעשרות, קח לי ממי שהוא נאמן. ממי שהוא מעשר. ^ו_להאינו נאמן. תני °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אפילו אמר לו קח לי מפלוני, אינו נאמן. עד שיאמר לו, קח ואני נותן מעות. מאי טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? שאני אומר אדם אחר קרוב, מצא ולקח ממנו. אתייא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס שחושש שמא מצאו במקום קרוב ונתן לו את הגט} כ°רבי יוסי _{בן חלפתא שחושש שאדם אחר קרוב, מצא ולקח ממנו}. וד°רבי יוסי _{בן חלפתא} כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ריבה _{יש בו חידוש יותר גדול} מן ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. שהרי מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאם אמרה לו אל תקבלהו לי אלא במקום פלוני. שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום.

[דף לז עמוד א]

והכא ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} אפילו אמר לו קח מפלוני אינו נאמן, עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות. מאי טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? שאני אומר, אחד קרוב שלו מצא ולקח ממנו

ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה ה

מתני’: ^ו_לוהאומר כתבו גט ותנו לאשתי. גרשוה. כתבו איגרת ותנו לה. הרי אילו יכתבו ויתנו. פטרוה, פרנסוה, עשו לה כנימוס, עשו לה כראוי, לא אמר כלום. ^ו_לזבראשונה היו אומרים. היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי. הרי אילו יכתבו ויתנו _{אף שלא אמר תנו}. חזרו לומר, ^ו_לחאף המפרש _בים והיוצא בשיירא. °רבי שמעון שזורי אומר, ^ו_לטאף המסוכן:

גמ’: האומר תרכוה, ^ו_מכאומר גירשוה. פטרוה פרנסוה. עשו לה כנימוס, עשו לה כראוי, לא אמר כלום. מאי טעמא? שאני אומר למזונות התכוון. תנן, היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי. הרי אילו יכתבו ויתנו _{אף שלא אמר תנו}. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא סוף דבר בקולר של סכנה _{שנתפס על דבר שעונשו מיתה}. אלא ^ו_מאאפילו בקולר על עסקי ממון. שכל קולר בחזקת של סכנה. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל, _{אחר שראינו שגיטו של הנתפס בקולר כגט שכיב מרע. האם גם} ^ו_מבמתנתו כמתנת שכיב מרע שלא צריך קנין? אמר רב נחמן° בשם רבי יעקב ארמנייא° . מה דהיא צריכה לרבי אליעזר° , פשיטא לרבי יוסי בן חנינה° דתנינן תמן. ^ו_מגהאשה שנהרגה, נהנין בשערה. ^ו_מדבהמה שנהרגה, אסורה בהנייה. ואמר רבי יוסי בן חנינה°

[דף לז עמוד ב]

^ו_מהבאומרת, תינתן שערי לבתי. _{שכיון שאמרה תנו לה כשהייתה עדיין בחיים, אין זה כגופה. לכן לא נאסרה בהנאה. משמע שפשוט ל°רבי יוסי בן חנינה שדבריה ככתובין וכמסורים}. כהדא גניבה אתאפק למקטלא. אמר, יהיבון לרבי אבונא ארבע מאות זוז מן חמרא דכפר פנייא. ולא יהבון ליה. דחשין להא דרב° _{אבא בר אייבו גניבה הוצא ליהרג בגזרת המלכות ואמר יתנו לרבי אבינא מעות מיין שיש לי בכפר פניא ולא נתנו כי חששו לדברי רב} דרב° _{אבא בר אייבו} אמר נכסי היורש כנכסים משועבדים. ^ו_מו וכשם שאין מילוה בעדים ניגבית מן המשועבד. כך אינה ניגבית מן היורשין. ואם גם במתנה דברי היוצא בקולר כדברי שכיב מירע שאינם צריכים קנין. אם לא יתנון ליה משום חוב, למה לא יתנון ליה משום מתנה? חשין להא דרבי אלעזר° _{בן פדת} שהסתפק בדבר . דרבי אלעזר° _{בן פדת} שאל, האם מתנתו של יוצא בקולר כמתנת שכיב מרע. אייתו תלמידי דרבי זעירא° לרבי יצחק עטושיא° ותנון ליה ברייתא דתני, כגיטין כן מתנה. אמר ליה רבי אבא° . אולי הכוונה, מה גיטין, אם לא נתן בחייו לא נותן. אף מתנה, אם לא נתן בחייו לאו שמה מתנה? אמר ליה, הכא בעי רבי מפקה חכמתה ומפסדה לרבי אבונא° זוזי _{אתה רוצה להוציא דין בחכמתך כדי להפסיד לרבי אבונא כסף}? לית את יכיל _{למנוע מ רבי אבונא° לקבל את הכסף} דתנינן תמן. האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת, לא יתנו לאחר מיתה. תנו מנה לאיש פלוני ומת ^ו_מזיתנו לאחר מיתה. כד שמעון דרבי יוחנן° _{בר נפחא} פליג על רב° _{אבא בר אייבו} וסובר ^ו_מחדמלוה על פה גובה מן היורשים, יהבון ליה. דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מלוה בעדים נגבית מן היורשין, ובלבד יורשין שירשו קרקע. אמר רבי יוסה° _אסי. הדא דתימר בהן דהוה קאים גביה עד שעה דמית _{שהיו עדים משעה שהודה שחייב לו עד שעת המיתה וראו שלא נתן לו}. ברם אם עליל ונפק, אנא אמר כבר יהיב ליה _{אם העדים נכנסו ויצאו אני אומר אולי כבר נתן לו כשהעדים לא היו שם}. מילתיה דרבי חנינה° אמר, דלא יהיבון ל רבי אבונא° את הכסף. ד רבי חנינה° הוה מישתעי אהן עובדא _{היה מספר מעשה זה}. לוי פריסה _{שהיה קרוב של רבי אבונא°} הוה עבר מן אתר לאתר _{היה הולך ממקום למקום}. נפקין קריביה דגניבה מיבול עימיה _{יצאו קרובי גניבה לכבד אותו בסעודה}. אמר ייבון לרבי אבונא זוזיי, והיתגרון לחמא _{תתנו לרבי אבונא את הכסף ותרוויחו את הסעודה} משמע שלא שילמו לרבי אבונא° . תני, אף החולה. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יונתן° , הלכה כ°רבי שמעון השזורי במסוכן אבל לא בחולה. מה בין מסוכן מה בין חולה? חולה כדרך הארץ. ומסוכן ^ו_מטכל שקפץ עליו החולי. החולה ^ו_נכדרך הארץ, הקרובים נכנסין אצלו מיד, והרחוקין לאחר ג' ימים. ואם קפץ עליו החולי, אילו ואילו נכנסין אצלו מיד. דלמא _{מעשה שהיה} רב הונא° רבי פינחס° וחזקיה° סלקון מבקרה _{הלכו לבקר} לרבי יוסי° _{בר זבידא} בתר תלתא יומין. אמר לון, וכי רחוקים אתם ובי בעיתון מקיימה מתניתא _{בי אתם רוצים לקיים את המשנה}? שהרי הקרובים נכנסים מיד

ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה ו

מתני’: ^ו_נאמי שהיה מושלך בבור ואמר. כל השומע את קולי, יכתוב גט לאשתי. הרי אילו יכתבו ויתנו. ^ו_נבהבריא שאמר כתבו גט לאשתי. רצה לשחק בה. מעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתי, ועלה לראש הגג ונפל ומת. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . אמרו חכמים. ^ו_נגאם מעצמו נפל, הרי זה גט. ואם הרוח דחאתו, אינו גט:

גמ’: תנן, מי שהיה מושלך בבור ואמר. כל השומע את קולי, יכתוב גט לאשתי. הרי אילו יכתבו ויתנו. אמר רבי חנינה° . לימדנו רבי יונתן° , ^ו_נדוהן שראו בובייה _צורה של אדם. תמן תנינן. ^ו_נהמעידין לאור הנר ולאור הלבנה. ^ו_נוומשיאין על פי בת קול. ואמר רבי יונתן° , והן שראו בובייה _צורה של אדם. אמר רבי אחא בר חנינה° בשם רבי חנינה°

[דף לח עמוד א]

^ו_נזהדא דתימר, בשדה שחוששים שמא שד היה. אבל בעיר אפילו לא ראו בובייה של אדם. שאין שדים מצויים בעיר . והתנינן מי שהיה מושלך בבור. ואמר רבי יונתן° והן שראו בוביה של אדם? אמר רבי אבין° המזיקין היו מצויין בבורות אפילו בעיר , כדרך שהן מצויין בשדות. תנן, מעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתי, ועלה לראש הגג ונפל ומת. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . אמרו חכמים. אם מעצמו נפל, הרי זה גט. ואם הרוח דחאתו, אינו גט. ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחתו. נישמעינה מן הדא דתנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר. ^ו_נחאם על אתר _מיד נפל, הרי זה גט. ואם לאחר זמן נפל, אינו גט. וההן על אתר, לא ספק הוא? הדא אמרה. ספק מעצמו נפל, ספק הרוח דחתו, הרי זה גט. שהוכיח סופו על תחילתו. השוחט בהמה ובשעת שחיטה חשב לזרוק דמה לעבודה זרה, ולהקטיר חלבה לעבודה זרה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. ^ו_נטהמחשבה פוסלת שמחשבים מעבודה לעבודה. ריש לקיש° אומר, אין המחשבה פוסלת. התיב רבי יעקב בר אידי° קומי ריש לקיש° . והתנינן, השוחט לנכרי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} פוסל שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} קל וחומר הדברים. ומה אם _{במוקדשין} מקום שהמחשבה פוסלת. אין הכל הולך אלא אחר העובד. _{דבעלים לא פסלי במחשבה אלא רק הכהן. בחולין} מקום שאין המחשבה פוסלת. אינו דין שיהא הכל הולך אחר השוחט? משמע שלגבי העובד, לומדים מקדשים. והרי מצאנו בקדשים דהמחשבה פוסלת בפיגול מעבודה לעבודה. ונימא נמי במחשב לעבודה זרה כן. אמר ליה בקדשים, מחשבת פיגול אכן פוסלת מעבודה לעבודה, אבל אם שחט בהמה לזרוק את דמה לעבודה זרה ולהקטיר חלבה לעבודה זרה, אין המחשבה פוסלת. שאין לומדים חוץ מפנים. שחטה וזרק דמה סתם ואחר כך והקטיר חלבה לעבודה זרה, זה היה מעשה בקיסרין. ^ו_סולא אמרו. לא לאיסור ולא להיתר. אמר רבי חנינא° _{בר חמא} בשם רב חסדא° , זאת אומרת לא חשו להא ד°רבן שמעון בן גמליאל ולא אמרינן הוכיח סופו על תחילתו. דאין תימר חשו. היה להם להורות איסור על כל הבהמה. דכיוון שהקטיר את החלב לעבודה זרה, הוכיח סופו על תחילתו, דכבר בשעת שחיטה היה דעתו לעבודה זרה. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רב חסדא° . אדרבה, זאת אומרת שחשו לד°רבן שמעון בן גמליאל . דאין תימר לא חשו, לא היה להן להורות כחכמים ולהתיר? אלא משום שחששו לכבודו של °רבן שמעון בן גמליאל לא התירו, ולא אסרו מפני כבוד חכמים.

ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה ז

מתני’: אמר לשנים תנו גט לאשתי. או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי. ^ו_סאהרי אילו יכתבו ויתנו. אמר לשלשה תנו גט לאשתי. יאמרו לאחרים כתבו. מפני שעשאן בית דין, דברי °רבי מאיר . וזו הלכה שלח °חנניה איש אונו מבית האסורין. מקובל אני באומר לשלשה תנו גט לאשתי. שיאמרו לאחרים כתובו, מפני שעשאן בית דין. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, ^ו_סבנומינו לשליח. אף אנו מקובלין שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי. צריך שילמדו ויכתבו ויתנו לה. ^ו_סגאמר לעשרה תנו גט לאשתי. אחד כותב וב' חותמין. ^ו_סדכולכם כתובו. אחד כותב וכולן חותמין. ^ו_סהלפיכך אם מת אחד מהן, הרי הגט בטל:

גמ’: תנן אמר לשנים תנו גט לאשתי. הרי אילו יכתבו ויתנו. מתניתא ד°רבי מאיר

[דף לח עמוד ב]

מן דבתרה _מהסיפא דתנן אמר לשלשה תנו גט לאשתי. יאמרו לאחרים כתבו. מפני שעשאן בית דין, דברי °רבי מאיר . מאי טעמא ד°רבי מאיר ? אמר רב חסדא° . טעמא ד°רבי מאיר , דמה מצינו בכל מקום, אחרים כותבין ובית דין חותמין. אף הכא אחרים כותבין ובית דין מחתמין. רבי הילל בר וולס° בעא קומי °רבי . מה ראו לומר הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} נגד °רבי מאיר ו°רבי חנניה איש אונו ? אמר ליה, שלא ראיתה אותו, שאילו הייתה רואה אותו הייתה מקבל את דבריו שנימוקו עימו. °רבי כד הוה בעי מקשייה _{כאשר היה רוצה להקשות} על ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר. אנן עליבייה, מקשייא על ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}. שכשם שבין קדשי הקדשים לבין חולי חולין, כך בין דורינו לדורו של °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אמר °רבי ישמעאל בי רבי יוסה . כשם שבין זהב לעפר, כך בין דורינו לדורו של אבא. אמר לעשרה ^ו_סוהוליכו את הגט הזה. אחד מוליך על ידי כולן. כולכם הוליכו. כולם מוליכין ואחד נותן על ידי כולן. לפיכך אם מת אחד מהן, הרי הגט בטל. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי אלעזר דמן רומא° . ^ו_סזהמונה כאומר כולכם

הדרן עלך פרק האומר התקבל

פרק שביעי – מי שאחזו

כולל שיעורי שמע

ירושלמי גיטין, פרק ז, הלכה א

מתני’: ^ז_אמי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי, לא אמר כלום. אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס. וחזר ואמר אל תכתבו, אין דבריו האחרונים כלום. ^ז_בנשתתק אמרו לו נכתוב גט לאשתך? והרכין בראשו. בודקין אותו שלשה פעמים. אם אמר על לאו לאו, ועל הין הין, הרי אילו יכתבו ויתנו:

גמ’: אלו הן סימני שוטה. היוצא בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו, והמאבד מה שנותנין לו. אמר רב הונא° , והוא שיהא כולהן בו. דאי לא כן אני אומר . היוצא בלילה, קיניטרוקוס _{טרוד במחשבות}. הלן בבית הקברות, מקטיר לשדים. המקרע את כסותו, סוליקוס _מפוזר. והמאבד מה שנותנים לו, קודייקוס. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ז_גאפילו באחת מהן. אמר רבי אבון° מסתברא מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} אפילו אחת מהן, ובלבד _הכוונה במאבד מה שנותנין לו. דאפילו שוטה שבשוטים אין מאבד כל מה שנותנים לו. קורדייקוס אין בו אחת מכל אלו. מהו קורדייקוס? _{דתנן, מי שאחזרו קורדיקוס ואמר תנו גט לאשתי לא אמר כלום}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} המום שאין _{דעתו מיושבת}. אתא עובדא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} בחד טרסיי _אורג דהוון יהבון ליה סימוק _{חוט אדום} גו אכום _{בתוך שחור}, והוא לעי _{אורג ולא שם לב}. אכום גו סימוק _{שחור בתוך אדום} והוא לעי _{אורג ולא שם לב}. אמר דא הוא קורדייקוס על מקרה כזה אמרו חכמים. פעמים שוטה פעמים חלים, בשעה שהוא שוטה, הרי הוא כשוטה לכל דבריו. ובשעה שהוא חלים, ^ז_דהרי הוא כפיקח לכל דבריו. אתא עובדא קומי דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר כד הוא חלים יתן גט. מה שמואל° _{בר אבא בר אבא} כריש לקיש°  ? דריש לקיש° אמר לכשישתפה. דתנן, אמר כתבו גט לאשתי. ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו, אין דבריו האחרונים כלום. מאי אין בדבריו האחרונים כלום? רבי יוחנן° _{בר נפחא} סבר אין בדבריו האחרונים כלום, וכותבים ונותנים גט לאלתר. שהרי הוא כישן. וריש לקיש° סובר אין כותבים אלא כשיחלים. רובא דשמואל° _{בר אבא בר אבא} מן דרבי שמעון בן לקיש° , דהוא אמר, כד דהו חלים יתן גט, אף אם ציוה לכתוב גט אחר שאחזו קורדיקוס בזמן שהוא חלים. ואילו ריש לקיש° דיבר במציאות שהציווי לכתוב היה בבריאות גמורה. ורק הנתינה, הייתה לאחר שאחזו קורדיאקוס בשעה שהוא חלים. מנין שחלים פרושו מבריא מחוליו?

[דף לט עמוד א]

דכתיב (ישעיהו לח טז) ותחלימני ותחייני. רבי יעקב בר אחא° אמר, איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אם אמר כתבו כשהוא בריא ואחזו קורדייקוס, עודהו קורדייקוס עליו, כותבין גט ונותנין לאשתו. ריש לקיש° אמר ^ז_הלכשישתפה. מחלפה שיטתיה דריש לקיש° ^{האם ריש לקיש חזר בו}? דאיתפלגון, הביא קרבן על חטאתו ונתחרש או נשתטה או נשתמד או שהורו בית דין לאכול חלב, ואחר כך חזר ונשתפה, והמומר חזר בתשובה, ובית דין חזרו מהוראתם. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר נדחית חטאתו _{כיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה}. ריש לקיש° אמר ^ז_ולא נדחית חטאתו _{דהואיל וממילא הוא חזר לבריאותו הרי זה כאילו היה ישן והתעורר מהשינה}. וקשה מרבי יוחנן° _{בר נפחא} על רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ומריש לקיש° על ריש לקיש° . רבי יוסי בי רבי בון° אמר, רבי אחא° מחליף שמועתא כי היכי דלא תהא מילתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} פליגא על מילתיה. דאמר רבי שמואל בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הגוסס, זורקין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו, שהגוסס נחשב חי לכל דבר, והרי גוסס דומה לשוטה ובכל זאת לא נדחית חטאתו, _{לכן החליף את הגירסה}. רבנין דקיסרין אמרין, רבי חייה° ורבי יסא° _אסי. חד כהדין וחד כהדין. מתניתא פליגא על ריש לקיש° דתנן, אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס, וחזר ואמר אל תכתבו, אין דבריו האחרונים כלום. משמע שכותבים בעודו תחת הקרודייקוס כדעת רבי יוחנן° _{בר נפחא}. פתר לה לכשישתפה, ומה שאמר אין דבריו האחרונים כלום, הכוונה שכשיבריא אין צורך לשאול אותו שוב אלא סומכים על דבריו הראשונים. נתן לה את גיטה ואמר, לא יהא גט אלא למחר, ונעשה קורדייקוס. תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° , דלריש לקיש° אינו גט עד שיהיה בריא בשעה שהגט חל. זרק לה את גיטה _{וכשהגט באויר קדם שהגיעה לידה} אחזו קורדייקוס. תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ודריש לקיש° . אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, רבי אבין° בעי. תרם את כירייו ואמר, לא יהא תרומה אלא למחר ונעשה קורדייקוס. האם גם בזה תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ודריש לקיש°  ? _{דלריש לקיש° התורם צריך שיהיה בר דעת כשתחול התרומה}. אמר רבי זעירא° מתניתא פליגא על ריש לקיש° , ולית לברייתא תירוץ בשיטת ריש לקיש° . דתנן, הרי שהיה צלוב או מגוייד ורמז ואמר כתבו גט לאשתו, ^ז_זכותבין ונותנין בחזקת שהנשמה תלויה בו. והרי ואי אפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת קדם שמת. אכן הדא פליגא על ריש לקיש° ולית לה קיום _{אי אפשר לישב את דברי ריש לקיש°} . תני, חרש שתרם, אין תרומתו תרומה. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . במה דברים אמורים שהיה חרש מתחילתו _{ולא יודע לכתוב}. אבל אם היה פיקח ונתחרש, כותב _{הרי זה תרומה} ואחרים מקיימין כתב ידו. רבי יעקב בר אחא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף לט עמוד ב]

חלוקין על השונה הזה _{על °רבן שמעון בן גמליאל וסוברים שלא מועיל ציווי בכתיבה}. אמרין מה חידשו רבי יעקב בר אחא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} שאמרו שחלוקים חכמים על °רבן שמעון בן גמליאל , והא מתניתין פליגא? דתנן, ^ז_חנתחרש הוא, או נשטה, אינו מוציא עולמית. ואם כ°רבן שמעון בן גמליאל שכתיבה מועילה, יכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו? קיימונה בשאינו יודע לכתוב. מותיב רבי אבא בר ממל° . והא מתניתין פליגא, דתנן, ^ז_טוהרי שכתב בכתב ידו, שאומר לסופר כתוב, ולעדים חתומו, אף על פי שכתבו וחתמו ונתנו לו וחזר ונתן לה, אינו גט. משמע שחרש אינו יכול לכתוב גט או לצוות בכתב לסופר ולעדים לכתוב ולחתום על הגט. אמר רבי יוסה° _אסי, אמור סופה, ותמצא דלית היא פליגא. דתנן, ^ז_יאינו גט עד שישמעו את קולו שאומר לסופר כתוב, ולעדים חתומו. והרי להלכה לא סוף דבר עד שישמעו את קולו, אלא אפילו הרכין בראשו. אלא את אמר, לית כאן דווקא דיבור, שהרי גם הרכנת הראש מועילה. אף הכא, לית כאן דיבור ואף כתב מועיל. ומה שנאמר אינו גט, מדובר שציווה על אחרים לצוות לסופר ולעדים. וזה בין שאמר ובין שכתב לא מועיל. דמילי לא נמסרו לשליח. אמר רבי מנא° _{בן יונה} אית כאן _{שלא תאמר ממה שהסיפא לא דייקא בלשונה וכתבה עד שיאמר, אף שברור שדי בהרכנת הראש. גם הרישא לא דייקא ואף כתיבה מועילה. זה אינו. שבאמת הסיפא דייקא בלשונה וכשאמרה המשנה עד שישמעו את קולו שאומר לסופר כוונת המשנה בין בדיבור ובין בהרכנת הראש} דהיא השמעת קול ^ז_יאהיא הרכנת ראש. _{ואם כך אפשר לדייק מהראשה שכתיבה אינה מועילה} רבי זעירא° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. לשיטתך שהשמעת קול הרי היא כהרכנת הראש. כמה דתימא עד שירכין בראשו ג' פעמים, ודכוותה עד שישמעו את קולו ג' פעמים? אמר לו לשמיעת הקול פעם אחת, להרכנת הראש שלשה פעמים. אמר רבי יודן° . המשנה בגיטין לא בהכרח חולקת על °רבן שמעון בן גמליאל . תמן מה שאמר °רבן שמעון בן גמליאל , בחרש שכותב גט, או מפריש תרומה זה מועיל, באומר בכתב כך וכך עשיתי שמעשיו מוכיחים _{שכשעשה היה בו דעת. והראיה, שכותב שהוא מודע למה שעשה בעבר}. הכא בגיטין _{דתנן, הרי שכתב בכתב ידו ואמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום, שאינו גט}, באומר לאחרים כך וכך עשו _{בעתיד וחוששים שלא כותב בדעת}. רבי בנימין בר לוי° בעי. אם יש בו דעת לשעבר, _{ולכן הכשרנו באומר בכתב כך וכך עשיתי}, יש בו דעת להבא וצריך להכשיר באומר לאחרים כך וכך עשו. אם אין בו דעת לשעבר, אין בו דעת להבא. רבי אבדימי° אמר הסיבה שלא מועיל כשכותב לסופר לכתוב ןלעדים לחתום מפני שבחרש אנן קיימין. ^ז_יבואין שליחות לחרש. אבל פיקח שכתב מועיל. _{וכן אם יכתוב החרש בעצמו את הגט, הגט כשר} אמר רבי יוסי ברבי בון° בבריא שנתחרש _{וכתב מיד} אנן קיימין _{שחוששים שמא כשנתחרש גם נשתטה}. ולמה אינו גט עד שירכין ראשו שלוש פעמים? שאני אומר מתעסק בשטרותיו היה _{ועל זה כוונתו כשהרכין בראשו הילכך בודקין אותו ג' פעמים עד שיבינו שכוונתו לשם גט}: ותני כן, במה דברים אמורים בזמן שנשתתק מתוך בוריו. כי חישינן שמא נשטתה. אבל אם נשתתק מתוך חולייו, דייו פעם אחת. ^ז_יגובלבד במסרגין לו. כיצד?

[דף מ עמוד א]

נכתוב גט לאשתך? והוא אומר הין. נכתוב גט לאמך? והוא אומר לאו. נכתוב גט לאשתך? והוא אומר הין. נכתוב גט לבתך? והוא אומר לאו. נכתוב גט לאשתך? והוא אומר הין. נכתוב גט לאחותיך? והוא אומר לאו. אף בעדיות כן? כי אתא רבי אבהו° , אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אף בעדיות כן. הדא אמרה ^ז_ידאדם מעיד עדותו מיושב _{שהרי די בהרכין ראשו. ומה שאמרה תורה} (_{דברים יט יז}) _{ועמדו שני האנשים, הכוונה לבעלי דין ולא על העדים}. אף בנדרים כן? _{אם כששאלו אותו אם רוצה לנדור והרכין ראשו}. תני רב ששת° . כשם שבודקין אותו בגיטין שלשה פעמים. ^ז_טוכך בודקין אותו בירושות ובמקח וממכר ובמתנות

ירושלמי גיטין, פרק ז, הלכה ב

מתני’: ^ז_טזאמרו לו נכתוב גט לאשתך? אמר להן _אתם כתובו. אמרו לסופר וכתב. לעדים וחתמו. אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה, הרי הגט בטל. עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו:

גמ’: אמר לשנים אמרו לפלוני שיכתוב, ולפלוני ופלוני שיחתמו. אמר רבי זעירה° בשם רבי ירמיה° . מעשה היה בימי °רבי ואמר, הגט כשר אבל ^ז_יזלא יעשה כן בישראל. דחיישינן שמא האשה תשכור אנשים שיאמרו לסופר לכתוב. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, יעשה ויעשה. רב ירמיה° שאל לשמואל° _{בר אבא בר אבא}. אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי. ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן מהו? אמר לו הרי זה גט, והדבר צריך תלמוד. מחלפה שיטתיה דשמואל° _{האם שמאל חזר בו}? תמן הוא אמר _{שאם אמר לשנים אמרו לפלוני שיכתוב, ולפלוני ופלוני שיחתמו}. יעשה ויעשה. והכא הוא אמר אכן? שנייא היא ששנו את עדותן שהרי הוא אמר שיכתבו הם, והם אמרו לסופר לכתוב. ניחא אמר לעדים וחתמו פסול, כי צריך שהבעל יצוה לעדים לחתום _{שיהיה לשמה}. אבל אמרו לסופר וכתב למה פסול? לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אפילו כתב תרפו _{הרי את מותרת לכל אדם} בטופס _{לא לשמה} כשר? פתר לה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל בטופסין

ירושלמי גיטין, פרק ז, הלכה ג

מתני’: ^ז_יחזה גיטך אם מתי. זה גיטיך מחולי זה. זה גיטיך לאחר מיתתי, לא אמר כלום. מהיום אם מתי. מעכשיו אם מתי, הרי זה גט. ^ז_יטמהיום לאחר מיתתי, אינו גט. ואם מת חולצת ולא מתייבמת:

גמ’: תניא, זה גיטיך אם מתי, זה גיטיך מחולי זה, זה גיטיך לאחר מיתתי, לא אמר כלום. ורבותינו אמרו הרי זה גט. מני רבותינו? °רבי יהודה הנשיא ובית דינו. בשלשה מקומות נקרא °רבי יהודה הנשיא רבותינו.

[דף מ עמוד ב]

בגיטין דתנן אם לא באתי מכאן עד י”ב חדש, ומת בתוך י”ב חדש אינו גט. ורבותינו התירוה להנשא. שזמנו של גט מוכיח שחלות הגירושין הייתה מחיים. בשמן דתנן, ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה. חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו. והפת והשמן שלהן °רבי ובית דינו התירו. ובסנדל, דתנן. המפלת סנדל או שילייא תשב לזכר ולנקיבה ואיתמר עליה, אי זהו הסנדלר שאמרו? כל שהוא דומה לסנדל דג שבים. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שהוא דומה ללשונו של שור. נמנו עליו רבותינו לומר והוא שיהא בו מצורת אדם. מנו רבותינו? °רבי יהודה הנשיא ובית דינו. ומדבריהם משמע שאם אין בו מצורת אדם, טהורה. ולמה לא קראו לו בית דין שריא? הרי כל בית דין שהוא מתיר שלשה דברים, הוא נקרא בית דין שריא. אמר רבי יודן בי רבי ישמעאל° . כיוון שבית דינו חלוק עליו בגיטין. תנן, אם לא באתי מכאן עד י”ב חדש, ומת בתוך י”ב חדש אינו גט. ורבותינו התירוה להנשא. מת תוך י”ב חדש, מי אמרינן כבר התקיים התנאי דודאי לא יבא עוד ומותרת להנשא מיד. או דלמא אסורה לינשא עד לאחר י”ב חדש? רבי חגיי° אמר, מותרת לינשא. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, אסורה לינשא, שאני אומר שמא יעשו לו ניסים ויחיה ויקים תנאו. תנן, מהיום אם מתי. מעכשיו אם מתי, הרי זה גט. הרי זה גיטך אם מתי, אינו גט. דאין גט אחר מיתה. זה גיטיך מהיום ולאחר מיתה. על זה אמר רבי יודן בי רבי ישמעאל° _{שבית דינו של °רבי חלוקים עליו}. הוו ביה רבנין ורבותינו. מתיבין רבנין לרבותינו. למה אתון אמרין, זה גיטיך היום אם מתי הרי זה גט? האם בגין דאמר אם? והא בסיפא של הרישא דאמר הרי זה גיטך אם מתי, אינו גט. אלא בגין דאמר מהיום. אוף אנן כן אית לן, מהיום עיקר. ולכן כשאמר זה גיטיך מהיום ולאחר מיתה. הרי זה גט.

[דף מא עמוד א]

תניא, זה גיטיך אם מתי, לא אמר כלום. ורבותינו אמרו הרי זה גט. מני רבותינו? °רבי . מתיב °רבי לרבנין. באומר מהיום אם מתי, למה אתון אמרין הרי זה גט? בגין דאמר מהיום? והא בסיפא באומר מהיום ולאחר מיתה אתון אמרין שאינו גט. אלא ודאי טעמא בגין דאמר אם. שמע מינא דאם עיקר . אוף אנא אית לי אם עיקר, לכן באומר הרי זה גיטך אם מתי, הר זה גט. אית תניי תני מהיום ולאחר מיתה הרי זה גט ו°רבי אומר אינו גט. תמן _בבבל מחלפין °רבי אומר הרי זה גט ורבנן אומרים אינו גט. אמר רבי יסא° _אסי, רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורב° _{אבא בר אייבו} תריהון אמרין. דברי °רבי תמן _{שלשיטתם סובר הרי זה גט} דהוא רבנין דהכא _{שהם הפכו את השיטות}. מכיון שאמר מהיום כמי שאמר על מנת. רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא° _אסי על מנת אם מתי? או על מנת לאחר מיתה? אמר לו על מנת אם מתי _{שזה רק תנאי בגט}. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. דברי °רבי הכא _{שלשיטתנו סובר שאינו גט} דהוא רבנין דתמן _{שהם הפכו את השיטות}. מכיון שאמר מהיום ולאחר מיתה, כמי שאמר לאחר מיתה. תמן תנינן. הכותב נכסיו לבניו. צריך שיכתוב מהיום ולאחר מותו, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ז_כאינו צריך. מה טעמו של °רבי יוסי _{בן חלפתא}? זמנו של שטר מוכיח עליו _{שהתכוון מזמן הכתיבה ולא לאחר מיתה}. רבי שמעון בן יקים° אעיל עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. למה מהיום לאחר מיתה מתנתו מתנה. ומהיום ולאחר מיתה אינו גט? חברייא אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} אינה איסרטה _{זה לא אותו רחוב. ביטוי להגיד שאין מה לדמות אחד לשני}. אמר רבי זעירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מתנה אינה כגיטין, וגיטין אינה כמתנה. אמר רבי אילא° _אילעא במתנה, מכיון שאמר מהיום, מתנה גמורה היא. לאי זה דבר כתב בה לאחר מיתה? לשייר לו אכילת פירות. ובגיטין מכיון שכתב בגט מהיום, כרות הוא. לאי זה דבר כתב בה לאחר מיתה? לשייר לו אגופה, נמצא שאין כאן כריתות והגט בטל. אמר רבי בון בר כהנא° קומי רבי אילא° _אילעא. ואימא לשייר לו מעשה ידיה? אמר ליה, לא מצינו אשה נשואה לזה ומעשה ידיה של זה. והוה רבי זעירא° מקלס ליה, וצווח ליה, בנייה דאורייתא _{וקרא לו בן תורה}.

[דף מא עמוד ב]

אף בגט שיחרור כן? שאם אמר האדון לעבד הרי גט שחרורך מעכשיו לאחר שלשים יום. על דעתיה ד°רבי הרי זה גט. _{כמו שאמר בגט אישה, שכל האומר מהיום, כאומר על מנת והרי זה גט}. על דעתין דרבנין אינו גט? אף בהבקר כן. שאם אמר שדי מובקרת מעכשיו לאחר שלשים יום. על דעתיה ד°רבי מובקרת. על דעתין דרבנין אינה מובקרת? אף בהקדש כן? שאם אמר הרי זה הקדש מעכשיו ולאחר שלושים יום, האם גם בזה יחלקו? שונה הקדש דכל עמא מודיי, משום שאמירתה לגבוה כמסירתו להדיוט, _{ואין חזרה בהקדש שכיוון שאמר מהיום שוב לא יכול לחזור בו}. אף בקידושין כן? _{שאם אמר לאישה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלושים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלושים יום, האם גם בזה יחלקו}? אשכח תני °רבי אומר מקודשת קידושין גמורין _{כמו שהוא אמר בגיטין}

ירושלמי גיטין, פרק ז, הלכה ד

מתני’: ^ז_כאזה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה. ועמד והילך בשוק, וחלה ומת. אומדין אותו, אם מחמת חולי הראשון מת, הרי זה גט. ואם לאו, אינו גט. ^ז_כבלא תתייחד עמו אלא בפני עדים _{אחרת תצטרך גט חדש שמא בעל לשם קידושין}. אפילו עבד אפילו שפחה. חוץ משפחתה מפני שלבה גס בשפחתה. ומה היא באותן הימים? °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, כאשת איש לכל דבר. ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, מגורשת ואינה מגורשת:

גמ’: אכל גריסין אפילו אכלן אכילה גסה ומת, אף על פי שאכילה כזו מזיקה, אפילו הכי הוי כמי שמת מאותו חולי.

[דף מב עמוד א]

אכל פונדקאות _{יש אומרים הקליפות של פולים} עצמן ולא עמד, כמי שלא מת מאותו חולי. _{שאכילה זו ודאי קירבה את מיתתו}. ^ז_כגאם מתי מחולי זה. ונפל עליו גל או שנשכו נחש. אינו גט, שלא מת מאותו החולי. אם לא עמדתי מחולי זה. ונפל עליו גל או שנשכו נחש. הרי זה גט, שלא עמד מאותו החולי. תנן, לא תתייחד עמו אלא בפני עדים. תני אף המסוכן. אמר רבי יעקב בר אחא° מעשה היה שבעל ומת. תנן לא תתייחד עמו אלא בפני עדים אפילו עבד אפילו שפחה. ועבד ושפחה נאמנין להעיד? לא שעבד ושיפחה מעידים אלא שהעדים מעידים שבשעה שנתייחדה עמו שהיה שם עבד ושפחה. _{במקרה כזה לא חוששין שמא שימשו}. כהדא דתנן, ^ז_כדנתייחדה עמו בפני שנים, צריכה הימינו גט שני, _{שהם עדי יחוד הם עדי ביאה}. באחד, אינה צריכה ממנו גט שני. באחד בשחרית ובאחד בין הערבים? זה היה מעשה. ושאל °רבי אליעזר בן תרדיון לחכמים ואמרו, אין זה יחוד. תנן, נתייחדה עמו כדי בעילה. חוששין לה משום בעילה, ואין חוששין לה משום קידושין. °רבי יוסי בי רבי יהודה אומר, ^ז_האף חוששין לה משום קידושין. רבי ירמיה° פתר מתניתא. נתייחדה עמו כדי בעילה. חוששין לה משום בעילת זנות, ואין חוששין לה משום קידושין בבעילה. לא נתייחדה עמו כדי בעילה, אין חוששין לה משום כלום. °רבי יוסי בי רבי יהודה אומר . נתייחדה עמו כדי בעילה חוששין אף משום קידושין בבעילה. רבי יוסי° _{בר זבידא} פתר לה מתניתא. נתייחדה עמו כדי בעילה. חוששין לה משום בעילת זנות, ואין חוששין לה משום קידושין בבעילה. לא נתייחדה עמו כדי בעילה. אין חוששין לה משום קידושין בכסף. °רבי יוסי בי רבי יהודה אומר. אף בלא נתייחדה עמו כדי בעילה חוששין לה משום קידושין בכסף. תנן התם, המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי. °בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט שני, ו°בית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני. אמר רבי אבין°

[דף מב עמוד ב]

אתיא ד°בית שמאי כרבנין שלא חוששים שמא בעל לשם קידושין. ו°בית הלל כ°רבי יוסי בי רבי יהודה _שחושש. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, הרי היא כאשת איש לכל דבר . ליידא מילה? רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר ליורשה. דתנינן תמן. ^ז_כווזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה. אמר רבי זעירא° . זאת אומרת שהיא כאשת איש לכל דבר. מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? תמן הוא אמר, מיתה מצויה דאמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. אף אישה אחרת מתקינים לו _{לכהן גדול קדם יום הכיפורים} שמא תמות אשתו. _{ולא יוכל לעבוד שנאמר} (_{ויקרא טז, ו}) _{וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו. משמע שחושש למיתה}. והכא הוא אמר אין מיתה מצויה? _{שהרי אמר הרי היא כאשת איש לכל דבריה. משמע שלא חוששים שמא מת}? תמן _{בעבודת כהן גדול ביום הכיפורים שעושה} עבודת ציבור _{שכל ישראל תלויים בה} החמירו. כאן ביחיד. והא אשכחנא דאף ביחיד °רבי יהודה _{בר עילאי} חושש למיתה. דתניא °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. לא היה שופר קינים בירושלים, מפני התערובת. שמא תמות אחת מהן, ונמצאו דמי חטאות מתות מעורבת בהן. משמע שגם ביחיד חושש °רבי יהודה _{בר עילאי} למיתה? האומר לאשתו, הרי זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, ובא אחד עליה ואחר כך מת בעלה. מהו? מי הויא כודאי מגורשת ופטור. או באשם תלוי קאי. אית תניי תני בעילתה ברורה. _{דכשמת איגלאי מילתא דגרושה הואי בשעת ביאה, ואם לא מת, הבא עליה בחטאת}. ואית תניי תני בעילתה ספק. _{דרק שעה סמוך למיתה חייל הגט ומספקא לן על שעת ביאה אי סמוכה למיתה היתה וגרושה הואי או לא ואינה גרושה}. מאן דאמר בעילתה ספק, מביא אשם תלוי. ומאן דאמר בעילתה ברורה אם מת פטור, לא מת מביא חטאת.

[דף מג עמוד א]

ירושלמי גיטין, פרק ז, הלכה ה

מתני’: ^ז_כזהרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז. הרי זו מגורשת ותתן. ^ז_כחעל מנת שתתני לי מיכן ועד שלשים יום. נתנה לו בתוך שלשים יום מגורשת ואם לאו אינה, מגורשת. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . מעשה בציידן. שאמר אחד לאשתו, הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי איצטליתי. ואבדה איצטליתו. אמרו חכמים, תתן לו את דמיה:

גמ’: תני, האומר לאישה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאה זוז ולֹא הספיקה ליתן עד שמת. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, תינתן לאביו או לאחיו, והיא פטורה מן החליצה ומן הייבום. אף בקידושין כן? כיצד? אמר לה, הרי את מקודשת לי על מנת שאתן ליך מאתים זוז. ולא הספיק ליתן לה עד שמת. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אביו ואחיו נותנין לה והיא זקוקה לחליצה ולייבום? תנן, מעשה בציידן. שאמר אחד לאשתו, הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי איצטליתי, ואבדה איצטליתו. אמרו חכמים, תתן לו את דמיה. אמר רבי יודן° . בשנאבדה באונס אנן קיימין. _{דמדינה פטורה כשומר חינם} והחידוש הוא שאף משבועה תקנו חכמים שתהיה פטורה כאילו התנתה עימו להיות פטורה כדתנן, מתנה שומר חנם להיות פטור מן השבועה. אמר רבי יוסה° _אסי, וכי הכא אתינן למימר _{האם כאן באנו ללמוד} ששומר חינם יכול להתנות להיות פטור מן השבועה? _{הרי חידוש כזה מקומו בהלכות שומרים ולא פה}. אלא כשאבדה בפשיעה אנן קיימין. °רבן שמעון בן גמליאל אמר, דמים עשו אותה כאיצטלית לכן תיתן דמיו ותיפטר . רבנין אמרין. ^ז_כטאחת זו ואחת זו _{בין שאבדה בפשיעה בין באונס}, צריכה להחזיר לו את האיצטלה דווקא. דמשום תנאי בגט נגעו בה

ירושלמי גיטין, פרק ז, הלכה ו

מתני’: ^ז_להרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא. על מנת שתניקי את בני. כמה היא מניקתו? שתי שנים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, שמנה עשר חדש. מת הבן או שמת האב, הרי זה גט. על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים. ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים. מת הבן או שאמר האב אי איפשי שתשמשיני שלא בהקפדה, אינו גט. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, כזה גט. כלל אמר °רבן שמעון בן גמליאל . כל עכבה שאינה ממנה, הרי זה גט:

גמ’: תנן, הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא. על מנת שתניקי את בני. אמר רבי חייה ברבי אבא° . בחייו _{אם האב חי} והוא שתשמשינו כל צורכו _{אפילו כל חיו. אם התינוק חי} והוא שתניקי כל צורכו _שנתים. לאחר מיתה _{אם מת התינוק קדם שנתים} אפילו לא הניקתו כל צורכו. _{אם מת האב} אפילו לא שימשתו כל צורכו. אלא אפילו שימשתו שעה אחת. אפילו הניקתו שעה אחת הרי זה גט. רבי שמעון בן לקיש° אמר. ^ז_לאבחייו אפילו לא שימשתו כל צורכו. אפילו לא הניקתו כל צורכו. אלא אפילו שימשתו שעה אחת. אפילו הניקתו שעה אחת. לאחר מיתה אפילו לא שימשתו ולא הניקתו כלום. מתניתא פליגא על ריש לקיש° . דתנן כמה היא מניקתו? שתי שנים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, שמונה עשר חדש, _{והרי לריש לקיש° די בשעה אחת}. אמר רבי אבין° , במשנה בשכר מניקה שנו שהתנה עימה שתשלם שכר למנקת, ונחלקו כמה שכר תשלם. לשיטת חכמים שתי שנים ולשיטת °רבי יהודה _{בר עילאי} י”ח חדשים. ואילו ריש לקיש° דיבר שהתנה עימה שתניק היא עצמה את בנו. ובזה אפילו הניקה שעה הרי זה גט. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. סדר סימפון _{שטר תנאי ביטול חוזה} של קידושין כך הוא. אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית בת פלן. על מנת ליתן ליך מיקמת _ממון פלן. ומיכנסך ליום

[דף מג עמוד ב]

פלן. דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך, לא יהוי לי עליך כלום. אירע לו אונס. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ^ז_לבאונסא כמאן דלא עבד _{לא קים התנאי} ובטלו הקידושין, שאין טענת אונס בקידושין. ריש לקיש° אמר אונסא כמאן דעבד והקידושין תופסים. על דעתיה דריש לקיש° . כיצד יכתוב סימפון שלא יוכל לטעון טענת אונס? ואין אתא יום פלוני ולא כנסתה _תתרצי לי, לא יהוי לי עליך כלום, _{כך שאם יעבור הזמן האשה תוכל לומר שאינה רוצה והיא משוחררת}. רבי יוחנן° מי דמיך כשעמד למות, פקיד לבנתיה די יהווין עבדן כריש לקיש° . אמר, שמא יעמד בית דין אחר ויסבר דכוותיה שיש טענת אונס בקידושין והרי היא אשתו של ראשון. ונמצאו בניה משני באין לידי ממזירות. חד בר נש אקדם פריטין לאילפא ונגב נהרא _{נתן שכר ספינה ויבש הנהר} אתא עובדא קומי רב נחמן בר יעקב° . והוא פסק שאין בעל הספינה צריך להחזיר את הכסף. שיש טענת אונס, ויכול בעל הספינה לטעון הא אילפא, אייתי נהרא _{הנה הספינה תביא נהר}. אמר אבא בר הונא, רבי אבא° כאשר שילם לספינה והתחרט הוה מצלי דייגב נהרא, בגין דניסב פריטוי. _{היה מתפלל שיבש הנהר ויחזירו לו את הכסף} שהוא סבר שאין טענת אונס והכסף חוזר. אשכחת אמר. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי אבא° לא סברין כ°רבן שמעון בן גמליאל שאמר כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט ויש טענת אונס. ריש לקיש° ורב נחמן בר יעקב° סברין כ°רבן שמעון בן גמליאל . חתכה דדה _{כדי שלא תוכל להניק} כמי שעכבה ממנה שהרי היא עשתה זאת לעצמה. נחתך דדה כמי שלא עיכבה

ירושלמי גיטין, פרק ז, הלכה ז

מתני’: הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן ועד שלשים יום. היה הולך מיהודה לגליל. הגיע לאנטיפטרס וחזר, בטל התנאי _{כגון שהתנה שני תנאים, אם אגיע לגליל, לאלתר יהיה גט. ותנאי שני, אם לא אגיע לגליל, אם אחכה ל' יום ולא אבוא, יהיה גט, ואם לא, לא יהיה גט. והלך והגיע לאנטיפרס שהוא סוף ארץ יהודה וחזר קודם שלשים יום, בטל הגט. דלא לגליל בא, ולא חיכה ל' ימים}.. הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן ועד שלשים יום. היה הולך מגליל ליהודה. והגיע לכפר עותני וחזר, בטל התנאי. הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן ועד שלשים יום. היה הולך למדינת הים. הגיע לעכו וחזר, בטל התנאי. ^ז_לגהרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום. היה הולך ובא, הולך ובא. הואיל ולא נתייחד עמה, הרי זה גט:

גמ’: תנן אם לא באתי מיכן ועד שלשים יום. ליידא מילא, _{מה בדיוק היה התנאי}? רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר _{אם לא יחזור} לביתו תוך ל’ יום. שהיה רוצה ללכת מיהודה, לגליל. אפילו הגיע לאנטיפטרס שהוא סוף ארץ יהודה, וחזר לביתו קודם ל' יום ביטל תנאו. כי עיקר הקפידה הייתה שלא יחזור לביתו עד ל' יום. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר למקומות _{לגליל או ליהודה} שהתנה שני תנאים אם יגיע למקומות האלה שהתנה כגון גליל או חוץ לארץ מיד יחול הגט. או אם לא יחזור לביתו שלושים יום גם אז יחול הגט. מתניתין מסייעא למאן דאמר לביתו. דתנן הגיע לעכו וחזר בטל התנאי, והרי הגיעה לעכו שהיא בחוץ לארץ, וכיוון שחזר תוך שלושים יום הגט בטל אף שהיה בחוץ לארץ. משמע שהיה רק תנאי אחד והוא אם לא יגיע תוך שלושים לביתו. אמר רבי חגיי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. תיפתר כמאן דאמר עכו כארץ ישראל לגיטין אם כך הוא לא הגיעה לחוץ לארץ, ולכן לא חל הגט מיד. אפילו תימר עכו כארץ ישראל לגיטין ולא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם כיוון שמצוים שיירות ובקיאים לשמה

[דף מד עמוד א]

שמא לתנאי גיטין? הרי ודאי לעניינים אחרים הרי עכו כחוץ לארץ. ואם התנאי היה שיהיה גט כשיגיע לחוץ לארץ, כיוון שהגיע לעכו היה צריך לחול הגט. תנן, הרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום. אסור להתייחד עמה מרגע כתיבת הגט, שמא יבוא עליה ותתעבר ואחר כך יעבור מכנגד פניה ל' יום והרי זה גט מאותה שעה ונמצא גיטה גדול מבנה. ויאמרו שנולד כשהייתה פנויה לאחר שנתגרשה. ואף על פי שאינו פסול, פגם יש כאן.

ירושלמי גיטין, פרק ז, הלכה ח

מתני’: ^ז_לדהרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן עד שנים עשר חדש. מת בתוך שנים עשר חדש, אינו גט. ^ז_להמעכשיו אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חדש. מת בתוך שנים עשר חדש, הרי זה גט. ^ז_לואם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חדש, כתבו גט ותנו לאשתי. כתבו בתוך שנים עשר חדש, ונתנו בתוך שנים עשר חדש, אינו גט. כתבו ותנו גט לאשתי, אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חדש. כתבו בתוך שנים עשר חדש, ונתנו לאחר י"ב חדש, אינו גט. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כזה גט. ^ז_לזכתבו לאחר י"ב חדש, ונתנו לאחר שנים עשר חדש ומת. אם גט קדם למיתה, הרי זה גט. ואם מיתה קדמה לגט, אינו גט. אם אינו יודע. זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת:

גמ’: תנן, כתבו ותנו גט לאשתי, אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חדש. כתבו בתוך שנים עשר חדש, ונתנו לאחר י”ב חדש, אינו גט. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כזה גט. מה טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} דאמר כזה גט? דאמר לרבנן, למה אתון אמרין אינו גט? בגין דאקדים כתיבה. הרי לא אקדים נתינה. רבי חייה רובה° בעי קומי °רבי . הרי זה גיטיך אם לא באתי עד לאחר החג. כמה זמן לא יבוא אחר החג ויהיה גט? אמר ליה. כל שלשים יום שלאחר החג, כלאחר החג הן. רבי ביבון בר חייה° בעא קומי רבי זעירא° . הרי גיטיך אם לא באתי עד ערב הפסח ובא בתוך ל' יום שלפני הפסח והלך שוב, מה הדין? האם אפילו למאן דאמר כל שלשים שלאחר החג כלאחר החג הן. כל שלשים שלפני הפסח אינו כלפני הפסח ולא נתבטל התנאי. או, כיון של' יום אחר הפסח כלאחר הפסח, הוא הדין ל' יום לפני הפסח כלפני הפסח הם? רבי זעירא° בעי קומי רבי יסא° _אסי. אמר קונם יין שאני טועם במוצאי שבת. עד מתי נקרא מוצאי שבת? אמר ליה, במוצאי שבת אסור. ערב שבת מותר. ימים שבנתים צריכה _ספק. אף הכא לעניין גט אם אמר כתבו ותנו גט לאשתי במוצאי שבת. אם כתבו מוצאי שבת הרי זה גט. ערב שבת אינו גט. ימים שבנתים צריכה _ספק

הדרן עלך פרק מי שאחזו

פרק שמיני – הזורק גט

כולל שיעורי שמע

ירושלמי גיטין, פרק ח, הלכה א

מתני’: ^ח_אהזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה, הרי זו מגורשת. ^ח_בזרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצירו. אפילו עמה במיטה, אינה מגורשת. לתוך חיקה או לתוך קלתה, הרי זו מגורשת:

גמ’: כתיב (דברים כי תצא כד א) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. אין לי אלא בידה. בגינתה בחצירה מניין? תלמוד לומר (דברים כי תצא כד ג) ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. ונתן ונתן שתי פעמים לרבות נתינה מכל מקום. עד כדון כ°רבי עקיבה _{שדורש מילים מיותרות}. כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} שאומר דיברה תורה כלשון בני אדם מהיכן נילמד דין זה? ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} ונתן בידה פירושו ברשותה. דתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} (במדבר חקת כא כו) ויקח את כל ארצו מידו ועד ארנון. וכי מידו לקח? אלא מהו מידו? מרשותו. וגינתה

[דף מד עמוד ב]

וחצירה אינן משועבדין לאיש? _{נמצא שהגט לא יצא מרשותו} אין שיעבוד הבעל אלא לאכילת פירות. אבל גוף הקרקע ברשות האשה. °רבי יהושע _{בן חנניה} אמר בשם רבי ינאי° _הכהן. אין גינתה וחצרה זוכים לה, עד שיכתוב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסייך. רבי יצחק בר חקולה° אמר בשם רבי הושעיה° . אפילו לא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך, לפי שאין יד האשה כיד בעלה. תנן התם (משנה קידושין א ג) עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים _{דאין לעבד קנין בלא רבו} ובשטר על ידי עצמו דברי _{רבנן בדעת} °רבי מאיר . וחכמים אומרים בכסף על ידי עצמו ובשטר על ידי אחרים _{דאין אומרים ידו וגיטו באים כאחד} ובלבד שיהא הכסף משל אחרים _{שיש לעבד קנין בלא רבו. ואיתמר עליה} °רבי שמעון בן אלעזר אומר °רבי מאיר אומר עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר בין על ידי אחרים בין על ידי עצמו ובלבד שיהא הכסף משל אחרים. ואתיא דרבי ינאי° _הכהן כרבנן. ודרבי הושעיה° כ°רבי מאיר . דרבי ינאי° _הכהן כרבנן, דרבנן אמרי. על ידי שאין יד העבד כיד רבו. _{ואף דאמרינן מה שקנה עבד קנה רבו. הזכיה באה לעבד והאדון זוכה ממנו} ולכן הוא זכה גיטו מיד רבו. וגינתה וחצירה אין זוכין לה הואיל והן משועבדין לאיש לאכילת פירות, עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסייך. וקשיא על רבנן בדעת °רבי מאיר , שהם אומרים בכסף על ידי אחרים משום שיד העבד כיד רבו. והוא זכה גיטו מיד רבו? ודרבי הושעיה° כ°רבי מאיר _{דיד העבד כיד רבו וכחד גופה הוא והאדון זוכה מהנותן ולא מהעבד}. דאף על פי ד°רבי מאיר אמר שיד האשה כיד בעלה הוא, זכתה גיטה מידו. דידה וגיטה באים כאחד. וגינתה וחצירה זוכים לה. דאף על פי שהן משועבדין לאיש, אפילו לא כתב לה דין ודברים אין לי מנכסייך דגיטה וחצירה באין כאחד. נפלו נכסים לו ולה. אפילו כתב כמי שלא כתב. כגון

[דף מה עמוד א]

היה נשוי את בת אחיו ונפלה לשניהם ירושה, אפילו כתב כמי שלא כתב. נתן לה אחר מתנה ואמר לה על מנת שלא יהא לבעלה רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך. אפילו לא כתב לה כמי שכתב. רבי ירמיה° בעי. ^ח_גזרקו לה בחצר שאינה של שניהן לתוך ארבע אמות שלה, מהו? אמר רבי אחא° בשם רבי חנינה° צריכה _ספק לרבנין ולא איפשטה. אמר רבי אבין° מחלוקת רב° _{אבא בר אייבו} ורבי חייה רובה° . דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, אמר רבי זעירה° , אמר רבי חייה בר אשי° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן. ותני רבי חייה° ופליג. אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה? ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהן. ^ח_דאבל ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו זכה. ^ח_הברשות המוכר לא קנה אלא עד שעה שיגביה או עד שעה שימשוך ויוצא חוץ מרשות הבעלים. ברשות זה שהיו מופקדין אצלו. לא קנה עד שיזכוהו בהן בקנין סודר, או עד שישכיר לו את מקומו _{ויקנה בקנין חצר. וקנין ד’ אמות דומה לקנין משיכה לפי זה},_{לשיטת רב° אבא בר אייבו אם הבעל זרק את הגט לחצר שאינה של שניהם לתוך ד’ אמות של האשה לא קנתה ואינה מתגרשת. ולשיטת רבי חייא הגדול° קנתה ומגורשת}. תנן, או לתוך קלתה הרי זה מגורשת. אמאי? הרי זה כליו של לוקח ברשות מוכר שלא קנה לוקח, ואיך זכתה בגט? עולא בר ישמעאל° אמר. אין הבעל מקפיד על כך, דלא עלתה על דעתו לזכות בקלתה. _{וקא סלקא דעתין משום דקלתה דבר מועט אינו זוכה אף שידה כידו}. הגע עצמך שהיתה קלתה של זהב? _{כיוון שנתן לה דבר חשוב כזה במתנה} כל שכן לא עלתה על דעתו לזכות בקלתה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ח_וובלבד במשתמשת בה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} ובלבד במשתמשת בה באותה שעה, _{שרק אם משתמשת בה אין הבעל מקפיד על מקומה. אבל במונחת סתם מקפיד}. ריש לקיש° אמר בקשורה לה דהוי כידה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} ובלבד שכשעומדת מוגבהת מחמתה ואינה נגררת על הארץ. תני רבי הושעיה° ומסייע לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני, אפילו זרקו לה בתוך המלוש _{כלי לישה} שלה הרי זו מגורשת. והרי אין דרך המלוש להיות קשור בה אלא ודאי משום שאין הבעל מקפיד על מקום כלי אשתו

[דף מה עמוד ב]

ירושלמי גיטין, פרק ח, הלכה ב

מתני’: ^ח_זאמר לה כינסי שטר חוב זה. או שמצאתו מאחוריו, קוראה והוא גיטה, אינו גט. עד שיאמר לה הא גיטיך. ^ח_חנתן בידה והיא ישינה. ניעורה קוראה והרי הוא גיטה. אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך. ^ח_טהיתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה. קרוב לה מגורשת. קרוב לו אינה מגורשת. מחצה למחצה, מגורשת ואינה מגורשת:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ד°רבי שמעון בן אלעזר היא. ד°רבי שמעון בן אלעזר אומר. לעולם אינו גט. עד שיאמר לה בשעת נתינה, הא גיטיך. כמה הוא קרוב? רב° _{אבא בר אייבו} אמר ארבע אמות. אמר רבי אלאי° היורש יש לו ארבע אמות בחצר כנגד כל פתח. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דאמר בשם רבי ינאי° _הכהן, _קרוב לא בארבע אמות אלא בפישוט ידים. ותנינן בפישוט ידים. רבי אבא° ורבי ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, בפישוט ידים. מחלפה שיטתיה דרב° _{אבא בר אייבו האם רב חזר בו}? תמן הוא אמר, ארבע אמות. והכא הוא אמר אכן? כאן להלכה _{ארבע אמות}. כאן למעשה _{שמחמירים רק בפישוט ידים}. תני רבי אלעזר° _{בן פדת}. אפילו קרוב לזו מלזה אלא שאינה יכולה לשומרו שאם בא הכלב ונטלו, אינה מגורשת. שמואל° _{בר אבא בר אבא} סבר כהדא דרבי אלעזר° _{בן פדת שאפילו יותר מד’ ובלבד שיהיה קרוב לה ויכולה לשומרו, אבל בלא יכולה לשומרו אפילו פחות מארבע אמות אינה מגורשת}. ופליג אדרב° _{אבא בר אייבואבל למעשה} ^ח_יהמחוור בכולן, עד שיתננה לתוך ידה. היה פישוט ידים בינו לבינה ושניהם יכולים ליטלו. אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. קרוב לה מלו, מגורשת. לו מלה, אינה מגורשת. מחצה למחצה, מגורשת ואינה מגורשת. אבא בר רב ירמיה° אמר. ^ח_יאכל הן דתנינן מגורשת ואינה מגורשת, ניזונות משלו דאין ספק מוציא מדי ודאי

ירושלמי גיטין, פרק ח, הלכה ג

מתני’: ^ח_יבוכן לעניין הקידושין. ^ח_יגולעניין החוב. אמר לו זרוק לי חובי, וזרקו לו _ואבד. קרוב למלוה, זכה הלוה. קרוב ללוה, הלוה חייב. מחצה למחצה, שניהן יחלוקו. ^ח_ידהיתה עומדת בראש הגג וזרקו לה. כיון שהגיע לאויר הגג, הרי זו מגורשת. ^ח_טוהוא מלמעלן והיא מלמטן וזרקו לה. כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף, הרי זו מגורשת:

גמ’: אמר ריש לקיש° בשם אבא כהן ברדלא° . אדם ^ח_טזזוכה במציאה בתוך ארבע אמות. מה טעמא? כתיב (דברי הימים א כב יד) ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים ככרים, ולנחושת ולברזל אין משקל, כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי, ועליהם תוסיף וכ”ו. רבי יונה° אמר רב הושעיא° בעי. מה אנן קיימין? אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא, ואיך אמר דוד בעניי? אם מחוץ לארבע אמות ולא זכה בהם, ^ח_יזויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו?

[דף מו עמוד א]

וקימנוה, במקדיש ראשון ראשון כשבא לידו לתוך ארבע אמות אמר, יזכו ארבע אמות שלי לשמים. רבי אבון° אמר, מהו בעניי? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר בעניי, שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. התיב רבי יעקב בר אידי° קומי רבי שמעון בן לקיש° . והא תנינן, ^ח_יחראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה, זה שהחזיק בה זכה בה. ולמה לא זכו לו ארבע אמותיו כשנפל על המציאה? אמר לו. תפתר כשלא אמר יזכו לי ארבע אמות שלי _{ואף לדעה שד' אמות קונות לאדם גם שלא מדעתו, כאן גילה דעתו שאינו רוצה לקנות אלא בנפילה}. והתני, ^ח_יטנפל לו עליה, פירס טליתו עליה, מעבירין אותו ממנה? אמר לו, עוד היא כשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי. והתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. ^ח_כשנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מלפניהם, זכה בו? אמר לו, עוד היא כשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. דין זה שד' אמות קונות, זו רק בגיטין, מה שאין כן במתנה. ואף שרבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° חולקים בין במתנה ובין במציאה. כל אחד נקט את הדבר היותר מחודש לשיטתו. מתנה, רובה _{חידוש היותר גדול} בדרבי יוחנן° _{בר נפחא}, ומציאה רובה בדריש לקיש° . מציאה, רובה בדריש לקיש° מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת, ד‘ אמות זוכות לו. מתנה שזוכה בה מדעת אחרת, ^ח_כאלא כל שכן שד‘ אמות זוכות לו? מתנה רובה בדרבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה מתנה שזוכה בה מדעת אחרת. אינו זוכה בה מתוך ד‘ אמות, מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחרת, לא כל שכן שאינו זוכה בה מתוך ד’ אמות? התיב רבי זירא° קומי רבי יוסא° . והתנינן, היתה עומדת ברשות הרבים וזרק לה את הגט. אם נפל קרוב לה, מגורשת. קרוב לו, אינה מגורשת. וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב. מאי לאו הוא קידושין הוא מתנה, שהרי גם בקידושין צריך ששהנותן יקנה והמקבל יקנה. וקשיה לרבי יוחנן° _{בר נפחא}? אמר לו, היא גיטין היא קדושין שהקישם הכתוב דכתיב ויצאה והיתה. אבל מתנה לא קנה. והתנינן, וכן לענין החוב. מאי לאו הוא הדין במתנה? אמר לו, שאני חוב, שכן אם אמר לו זורקיהו לים ויהא מחול לך, מחול לו שעשה מה שביקש המלוה. אם בשאמר לו זורקהו, מעתה אפילו זרק ונפל קרוב ללוה יפטר הלוה, שהרי עשה מה שביקש המלוה. והתנינן קרוב ללוה חייב הלוה? באמר ליה זרקהו עד שיכנס לרשותי, ועדיין לא נכנס ברשותו. אמר רבי אבוה° . כל אילין תותבתה _השאלות דהוה רבי זירא° מותיב קומי רבי יסא° _אסי, ריש לקיש° מותיב קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מקבל מיניה ופתר ליה באילין פתרייא _{ותרץ לו אותם תירוצים}:תנן, ולעניין החוב וכ”ו מחצה למחצה, שניהן יחלוקו. אמר רבי אבין° בשם חזקיה° . בשכר הלבלר שנו. _{שכיוון שהשטר הראשון בספק, שניהם משלמים שכר לסופר שיכתוב שטר שני}. תנן, כיון שהגיע לאויר הגג הרי זה מגורשת. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}

[דף מו עמוד ב]

מתניתא ^ח_כבבגג שיש לו מעקה והוא שירד לאויר מעקה. שאם לא כן, נמצא גט באויר שאין סופו לנוח ואין זה כלום. או בשאין לו מעקה ^ח_כגוהוא שירד לאויר שלשה שהן סמוכין לגג. שכל שלשה שהן סמוכין לגג, כגג הן. רבי יעקב בר אחא° ורבי אבא בר המנונא° אמרו בשם רב אדא בר אחווה° . כעין זה מצינו לענין שבת. שכל שלשה שהן סמוכין למחיצה כמחיצה הן. אמר רבי יסא° _אסי, לא דמיא. גיטין דנים האם שלושה טפחים מלמעלן על הגג נחשב כגג. שבת דנין מלמטן האם כשיוצא שלושה טפחים מחוץ למחיצה נחשב כבתוך המחיצה. גיטין אפילו לא נח, שבת עד שינוח. אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ח_כדוהוא שירד לאויר מחיצות. רבי אימי° _{אמי בן נתן} בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מתניתא ד°רבי ? ד°רבי עבד גבי שבת אויר מחיצה כממשו. ואף כאן כיוון שהגיעה לאויר מחיצות כאילו מונח הגט. אמר ליה דברי הכל היא הכא. דגיטין צריך שיהיה נשמר, וכיוון שהגיעה לאויר מחיצות, שמור הוא. ויתיביניה רבי יוחנן° _{בר נפחא} לרבי אמי° _{בן נתן}. איך עלה בדעתך שהמשנה כ°רבי . שהרי לא אמר °רבי קלוטה כמי שהונחה אלא במקורה. ואת אמרת שהמשנה שלנו שעוסקת באינה מקורה כ°רבי .? מה בין גיטין ומה בין שבת. אמר רבי אבא° בשבת כתיב (שמות יתרו כ י) לא תעשה מלאכה. ולא חייבה תורה עד שתתקים מחשבתו. ואף אם תסבור שאויר מחיצות קולטות, אינו חייב, שהנחה באויר מחיצות נעשית היא מאיליה, והוא אינו רוצה שתנוח כאן. ברם הכא (דברים כי תצא כד א) ונתן בידה, ברשותה, וכיוון שהגיעה לאויר מחיצות קאי ברשותה

ירושלמי גיטין, פרק ח, הלכה ד

מתני’: °בית שמאי אומרים, פוטר אדם את אשתו בגט ישן. ^ח_כהו°בית הלל אוסרין. ואי זהו גט ישן? כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה:

גמ’: אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. וכולן אם נישאו בגט ישן, לא תצא. שלא להוציא לעז על בניה.

[דף מז עמוד א]

אנן תנינן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה. אית תניי תני כל שנתייחד עמה מאחר שנתנו לה _{כגון שאמר לה שתתגרש בו אחר שלושים יום}. מאן דאמר מאחר שכתבו לה, מסייעא ל°בית שמאי _{שאמרו שאם נתגרשה כבר אין דעתו קרובה אליה ואין חוששין שמא יבעל לשם קידושין. ולכן אם נשאו לא תצא} מאן דאמר מאחר שנתנו לה, מסייעא ל°בית הלל _{שאמרו שאפילו נתגרשה לגמרי ולנה עימו בפונדק חוששים}. דתנן, המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי. °בית שמאי אומרים, אינה צריכה ממנו גט שני. ו°בית הלל אומרים, צריכה הימינו גט שני.

ירושלמי גיטין, פרק ח, הלכה ה

מתני’: כתב לשם מלכות שאינה הוגנת. לשם מלכות מדי, ולשם מלכות יון, לבניין הבית, ולחורבן הבית. היה במזרח וכתב במערב. במערב וכתב במזרח, תצא מזה ומזה. וצריכה גט מזה ומזה. אין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, על זה ועל זה. ואם נטלה מזה ומזה, תחזיר. והוולד ממזר מזה ומזה. לא זה וזה מיטמין לה. ולא זה וזה זכאין, לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה. היתה בת ישראל, נפסלה מן הכהונה. בת לוי, מן המעשר. ובת כהן, מן התרומה. אין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה. מתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין. ^ח_כושינו שמו ושמה, שם עירו ושם עירה. תצא מזה ומזה וכל הדרכים האילו בה. כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות, הלכו צרות האילו ונישאו, לאחר ונמצאו איילונית. תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האילו בה _{כ°רבי עקיבא בן יוסף שיש ממזר מחייבי לאוים}:

גמ’: תנן, כתב לשם מלכות שאינה הוגנת וכ”ו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. עשו את הוולד ממזר מפני הסכנה _{שלא יאמרו הגוים שהיהודים מורדים שמונים למלכות האויבים}. אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. כל הדא פירקא, ד°רבי מאיר דסבר דכל המשנה ממטבע שתקנו חכמים הולד ממזר. חוץ משינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שבזה גם לחכמים הולד ממזר. רבי מנא° _{בן יונה} בעי קומי רבי יסא° _אסי. אף מה שמופיעה בפרק שני פרק המגרש זה דברי °רבי מאיר _{ואינם להלכה}? אמר ליה לא אמרתי פירקא דידכון _{פרק המגרש שאתם לומדים כעת}, אלא רק דידן _{פרק הזורק שאנחנו לומדים כעת}

ירושלמי גיטין, פרק ח, הלכה ו

מתני’: הכונס את יבמתו, והלכה צרתה ונישאת לאחר. ונמצאת זו שהיא איילונית. תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה

[דף מז עמוד ב]

גמ’: לא היתה צריכה להינשא לשוק אלא להתייבם. והלכה זו היבמה והתקדשה לשוק בלא חליצה. רבי ירמיה° אמר זה חולץ _{כשהיא תחת בעלה} וזה מקיים. רבי יהודה בן פזי° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ח_כזתצא _{מהשני ואחר כך יחלוץ לה, ותהיה אסורה לחזור אליו לעולם}. רבי יוסי° _{בר זבידא} שאל לרבי פינחס° . מה אתה סובר  ? אמר ליה כרבי ירמיה° . אמר ליה חזור בך. דלא כן, אנא כתב עליך זקן ממרא. דאמר רבי זבידא° מתניתא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, תצא מזה ומזה וי"ג דברים בה דברי °רבי מאיר שאמר משום °רבי עקיבה . וחכמים אומרים ^ח_כחאין ממזר מיבמה, הא לצאת תצא אף לחכמים

ירושלמי גיטין, פרק ח, הלכה ז

מתני’: כתב הסופר וטעה, ונתן גט לאשה ושובר לאיש. ונתנו זה לזה. לאחר זמן, הרי הגט יוצא מתחת ידי האיש, והשובר מיד האשה. תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האילו בה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. ^ח_כטאם על אתר _מיד יצא, אינו גט. ואם לאחר זמן יצא, הרי זה גט. שלא הכל מן הראשון לאבד זכותו של שני _{שחוששים לקנוניה}:

גמ’: מה אנן קיימין? אם בידוע שבאמת הסופר טעה, אף °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מודה. אם בשלא טעה, אוף רבנן מודיי. אלא כן אנן קיימין בסתם. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} חשש שמא לא טעה. ורבנין חוששין שמא טעה. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר אם על אתר יצא אינו גט ואם לאחר זמן יצא הרי זה גט. שלא הכל מן הראשון לאבד זכות של שני. איזהו על אתר? רבי זעירא° אומר, עד שלא נתארסה. ושלא על אתר בנתארסה. רבי יצחק בר חקולה° אמר, ^ח_לעד שלא ניסית וניסית. מתניתא מסייעא לרבי זעירא° דתנן, לא הכל מן הראשון לאבד זכותו מן השני והרי רק אחר שנשאת יש לשני זכות בה.

ירושלמי גיטין, פרק ח, הלכה ח

מתני’: כתב לגרש את אשתו ונמלך. °בית שמאי אומרים, פסלה מן הכהונה. ו°בית הלל אומרים. ^ח_לאאף על פי שנתנו לה על תנאי, ולא נעשה התנאי, לא פסלה מן הכהונה:

גמ’: תנן, כתב לגרש את אשתו ונמלך. °בית שמאי אומרים, פסלה מן הכהונה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. אפילו ל°בית שמאי אין בה

[דף מח עמוד א]

אלא משום זיהום כהונה _{סילסול שהכהנים נהגו להחמיר על עצמם}, ואין בית דין מזוהמין אותה. אתא עובדא קומי רבי חייה רובה° , ועבד כ°בית הלל . אמר ליה רב° _{אבא בר אייבו}. מה ראית להכניס עצמך לספק הזה מרובה? אמר ליה. °רבי ישמעאל בי רבי יוסי הוה עמי. וקרא עליהון (קהלת ד ט) טובים השנים מן האחד. המסלדת בבנה _{מתחככת דרך זנות והערה בה והוא פחות מבן תשע}. °בית שמאי פוסלין. ו°בית הלל ^ח_לבמכשירין. שתי נשים שהיו מסלדות זו את זו. °בית שמאי פוסלין ו°בית הלל ^ח_לגמכשירין

ירושלמי גיטין, פרק ח, הלכה ט

מתני’: המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי. °בית שמאי אומרים, אינה צריכה ממנו גט שני. ו°בית הלל אומרים, ^ח_לדצריכה הימינו גט שני. אימתי? בזמן שנתגרשה מן הנישואין. ומודין בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה. כנסה בגט קרח. תצא מזה ומזה וכל הדרכים האילו בה:

גמ’: אמר רבי מנא° _{בן יונה}. °בית שמאי כדעתהון, ו°בית הלל כדעתהון. °בית שמאי דאינון אמרין, פוטר אדם את אשתו בגט ישן. אינון דאמרין, אינה צריכה הימנו גט שני. ו°בית הלל דאינון אמרין, ^ח_להאינו פוטר בגט ישן. אינון דאמרין, צריכה הימנו גט שני. אמר רבי יוסי בר בון° . °בית שמאי כדעתהון, ו°בית הלל כדעתהון. °בית שמאי דאינון אמרין, ^ח_לולא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה. אינון דאמרין, מזוהמת היא מלפניו, ואינו חשוד עליה. לפיכך אינה צריכה ממנו גט שני. °בית הלל דאינון אמרין, אפילו הקדיחה תבשילו. אינון דאמרין, אינה מזוהמת מלפניו. והוא חשוד עליה, לפיכך צריכה ממנו גט שני. ^ח_לזהמגרש את אשתו. לא תדור עמו. לא באותה חצר, ולא באותו מקום. אם היתה חצר של האשה האיש מפנה. ושל האיש האשה מפנה. של שניהן מי מתפנה מפני מי? ^ח_לחאשה מפני איש. ואם יכולין הן, זה פותח לכאן וזה פותח לכאן. במה דברים אמורים? בזמן שנישאו. הא לא נישאו, לא. ובכוהנת, אפילו לא נישאו. והארוסה שביהודה, כנשואה היא. החולץ ליבמתו. אף על פי שעשה מאמר, הרי זה לא יפנה _{ומותר לדור עימה באותה חצר שאין ליבו גס בה}. שאין מאמר קונה קניין גמור

ירושלמי גיטין, פרק ח, הלכה י

מתני’: גט קרח, הכל משלימים עליו כדברי °בן ננס . °רבי עקיבה אומר, אין משלימין עליו אלא קרובים הראוין להעיד במקום אחר. אי זהו גט קרח? כל שקשריו מרובין מעידיו:

גמ’: ומניין רמז לגט המקושר? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} כתיב (ירמיהו לב יא) ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי וגו'.

[דף מח עמוד ב]

ואת החתום זה המקושר. ואת הגלוי, זה הפשוט שבמקושר _{שרק את מקום התורף עושים מקושר אבל את התופס עושים חלק כגט פשוט}. ואת המצוה ואת החוקים. חוקים ומצות שבין זה לזה. שזה בשני עדים וזה _לפחות בשלשה. זה עדיו חותמים מתוכו, וזה מאחריו. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. פשוט עדיו חותמים לרוחבו _{מתחת הכתב כמו שורות הכתב}. מקושר עדיו לארכו. וחותמים ממטה למעלה, ומתחילים לחתום מכנגד שיטה אחרונה כדי שלא יוכל להוסיף בשטר ולזייף, כי אף על פי שחותמים מאחורי הכתב, אין השטר מתקיים אלא מהחתימות ולמעלה. אמר רבי אידי° . בין קשר לקשר העדים חותמין. ובלבד מלמעלן _{שהיו כותבים שורה ומקפלים על שורת רווח ותופרים וחותמים מאחור כנגד שורת הרווח ומקפלים לאחור}. _{וחוזרים וכותבים שורה מלפנים ומקפלים על שורת רווח וחותמים מאחור כנגד שורת הרווח ומקפלים לאחור}. וחש לומר שמא זייף? שהרי יכול להוסיף עוד שורות עם כל מני תנאים, ולהחתים עוד עדים. סבר רב נחמן° למימר, לעולם אין העדים הראשונים חותמין בו מלמעלן _{מאחורי הדף}, עד שיקראו בו למטן ויראו שכתוב _{הכל שריר וקים}. אני פלוני בן פלוני מקבל עלי כל מה שכתוב בו מלמעלן. וחש לומר שמא זייף והוסיף שורות וחזר וכתב בסוף מקובל עלי והחתים עוד עדים? סבר רב הונא° מקובל עלי מקובל עלי שני פעמים פוסל בה. וחש לומר שמא יזייף וימחק את השורה שכתוב בה, הכל מקובל עלי, ויכתב דברים אחרים, ובסוף יחזור ויכתוב הכל מקובל עלי ויחתים עדים? סבר רב הונא° ^ח_לטמחק בסוף הגט פסול, אפילו קיים על ידי חתימת עדים דחישינן שמא זייף. תנן כנסה בגט קרח תצא. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} לית כאן תצא, אלא תשאר תחת בעלה, ויכשיר את הגט על ידי שישלים עדים עד שימלא כל הקשרים בחתימות. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. כמה קופין _{ארגזים של שאלות} בעובדא דגט קרח, הוה עליל קומי _{נכנסו לפני} רבי יוחנן° _{בר נפחא} וקומי ריש לקיש° , ואינון אמרין. פוק והשלם כ°רבי עקיבה אפילו בעדים קרובים. תנן גט קרח הכל משלימים עליו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מתניתא, במחוסר עד אחד ובלבד מג' ולמעלן. כגון אם היו ארבעה, את הרביעי יכול להחתים קרוב או פסול אבל השלושה הראשונים חייבים להיות כשרים. שנים משלשה ולמעלן פסול ואחד מג' ולמטה פסול. ואיכא דאמרי שאפילו יותר מאחד כשר ובלבד שיהיו שלושה כשרים רבי מנא° _{בן יונה} בעי. עד כדון ברצופין _{שהכשרים חתמו ברצף והפסול חתום בסוף} היו מסורגין _{שבתחילה חתמו כשרים ואחר כך חתם הפסול ואחר כך חתמו עוד כשרים}. כיי דאמר רבי אבא° בשם רב ירמיה° , _{שאם הרחיק את העדים מהשטר שתי שיטין השטר פסול ואם מלא את הריווח בעדים פסולים השטר כשר} שעדים פסולין אינן נעשין כהרחק עדות שלא באו אלא להכשרו של גט אף הכא כן ואין עד פסול מחלק בין שני עדים כשרים. היו שישה קשרים. האם יכול להתיר שנים ואז יהיו ארבע קשרים _{שעליהם שנים כשרים} ומחתם שנים פסולים,. או אין שני העדים פסולים בגט המקושר כלום. היו חמשה _{והיו שלושה כשרים} פשיטא שהוא מתיר אחד ומחתם אחד שהרי אחד פסול מותר . נמצאת אומר התרתו מתרתו.

[דף מט עמוד א]

וכ°רבי חנניה בן גמליאל ד°רבי חנניה בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר _{מפני שיכול לעשותו פשוט, על ידי שיתיר את קשריו} שאפילו חותם ואחר כך קושר כשר. שאף שבתחילה קדם שקשר היה פסול, יכול לקשור ולהכשירו. ואף כאן כשיש יותר קשרים מעדים יכול להתיר את הקשרים כדי להשוותם עם מספר העדים. הדא דתימא בשחתם כולהם ואחר כך קשר שלשה הראשונים. אבל אם קושר שלשה הראשונים וחותם, אפילו חותם ומקשר כמה כשר אפילו לרבנן. לכתחילה גט המקושר צריך שיהיה מקשר ואחר כך חותם. היה מקשר ראשון ראשון ומחתמן. פשיטא ראשון ושני לא נמצאו חתומין בגט המקושר _{שהרי צריך שיהיו לפחות שלושה קשרים}. תנן התם (משנה בבא בתרא י א) °רבי חנניה בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט °רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה. מה אנן קיימין אם בשקשרו וחתמו מבפנים כל עמא מודיי שהוא יכול לעשות פשוט. אם בשקשרו וחתמו מבחוץ כל עמא מודיי שאינו יכול לעשותו פשוט. אלא כן אנן קיימין בשקשרו וחתמו מבפנים ואחר כך חתמו מבחוץ. בדא °רבי חנניה בן גמליאל אומר יכול הוא לעשותו פשוט. ורבנין אמרין שאינו יכול לעשותו פשוט. השיב °רבי על דברי °רבי חנניה בן גמליאל , גופה של גט מוכיח עליו אם פשוט הוא ואם אינו פשוט. אי זהו גופו של גט? אמר רבי אבא° כיי דאמר רב הונא° לעולם אין העדים חותמין בגט מקושר מלמטה עד שיקראו בו מלמעלן אני פלוני בן פלוני מקובל עלי כל מה שכתוב בו למעלן _{ואת זה כותבים רק בגט מקושר}. והא תני טופס שטרות כן הוא _{משמע שכל השטרות נכתבו כך}? אמר רבי מנא° _{בן יונה} טופס שטרות מקושרין כך הוא. אמר רבי אבין° אפילו תימר הוא פשוט הוא מקושר. מקושר הוא מעכב פשוט אינו מעכב. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה. מאי הכל כמנהג המדינה? אמר רבי אחא° במוסיף על הלכה כגון. גט פשוט בשנים ומנהג בשלשה, עושין אותו בשלשה. מקושר מאחוריו מנהג מתוכו ומאחוריו, עושין אותו מתוכו ומאחוריו. תנן התם (משנה בבא בתרא פרק י א) גט פשוט עדיו מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו, פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהם פסולים. תניתה הכא ותנינתה תמן. הוי צריכה מיתנייא תמן. אילו תנינתה הכא ולא תנינתה תמן הוינן אמרין, הכא על שהוא חומר בעריות פסול. תמן על ידי שאינו חומר בעריות כשר. הוי צריכה מיתנייא תמן. או אילו מיתנייא תמן

[דף מט עמוד ב]

ולא מתנינן הכא הוינן אמרין, תמן על ידי שהוא גובה בו פסול. והכא על ידי שאינו גובה בו כשר. הווי צריכה מיתנייא הכא וצורכה מיתנייא תמן

הדרן עלך פרק הזורק גט

פרק תשיעי – המגרש

כולל שיעורי שמע

ירושלמי גיטין, פרק ט, הלכה א

מתני’: המגרש את אשתו ואמר לה, הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מתיר, וחכמים ^ט_אאוסרין. כיצד יעשה? ^ט_ביטלינו ממנה, ויחזור ויתננו לה ויאמר לה, הרי את מותרת לכל אדם. אם כתבו בתוכו, אף על פי שחזר ומחקו, פסול:

גמ’: אמר רבי אילא° _אילעא, טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} דכתיב (דברים כי תצא כד ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. אפילו לא התירה, אלא לאדם אחד. שמועתא _{מה שאמר רבי אילא° אילעא}, רובא _{יש בו חידוש יותר} ממתניתא. שהרי מתניתא אמרה בשהותרה לכל ואסרה לאדם אחד. ואילו שמועתא _{מה שאמר רבי אילא° אילעא} אמרה, כשאסרה לכל והתירה לאדם אחד, _{ואם אכן זה היה מקורו של °רבי אליעזר בן הורקנוס, היה °רבי אליעזר בן הורקנוס צריך להביא את הלימוד שהביא רבי אילא° אילעא, שהוא חידוש גדול יותר}. אלא טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מיתה מתרת, וגט מתיר. מה מיתה מתרת מחצה, שהרי אסורה על קרובי בעלה. אף גט המתיר מחצה, אף שאינו מתיר אותה לכל האנשים, כשר . מה טעמא דרבנין? דכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. הקיש יציאה להוייתה. מה הווייתה, אין לה הויה אצל אחר. שאין קידושין לחצאין ואינו יכול לאמר לה הרי את מקודשת לי ותאסרי לכל אדם חוץ מפלוני. אף יציאתה אין לה יציאה אצל אחר, ואם אינו גט לכל אדם אינו גט. לאחר מיתתו של °רבי אליעזר בן הורקנוס , נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו. °רבי אלעזר בן עזריה . ו°רבי יוסי הגלילי . ו°רבי טרפון . ו°רבי עקיבה . אמר להן °רבי יהושע _{בן חנניה}. אין משיבין את הארי לאחר מיתה. השיב °רבי טרפון . הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני. והלכה ונישאת לאחיו, ומת בלא בנים. היאך זו מתייבמת? לא נמצא מתנה על הכתוב בתורה. שהתורה אמרה יבמה יבא עליה ואותו האיש מתנה שלא תתיבם לו. וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. מעתה לא ישא את בת אחיו, שלא יתנה על הכתוב בתורה? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . מסברא אפשר לתת טעם להבדיל בין שני המקרים. תמן התורה אסרת עליו. ברם הכא הוא אסרה עליו. דכיוון שנאסרה בייבום מחמת התנאי שעשה, נקרא שעוקר דבר מן התורה. התיב רבי חנניה° בשם רבי פינחס° . אם התנאי בגט גורם לאישה שלא תתייבם, ניתני שש עשרה נשים פוטרות צרותיהם כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס ונוסיף כגון שגרשה בעלה חוץ ממנו והלכה ונשאת לאחיו ומת בלא בנים הרי היא אסורה עליו שהיא אשת איש}. ולמה מנה רק חמש עשרה נשים? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. כבר איתמר טעמא. תמן התורה אסרה עליו, וכיוון שהיא ערווה עליו צרותיה פטורות. ברם הכא הוא אסרה עליו כאשת איש וממילא לא נפלת לפניו ליבום ואינה פוטרת צרותיה. רבי ירמיה° בעי, הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה וניסית לאחר ומת _{מותרת לכל גם לאותו אחד} היאך זה מתיר מה שאסר הראשון? מילתיה אמרה שמיתתו גירושין ומתירין בזה מה שאסר הראשון. אמר רבי ירמיה° לא אמר אלא שמיתתו גירושין. הא נישואין לא. ואם גרש השני אינה מותרת למי שאסר הראשון.

[דף נ עמוד א]

אמר °רבי יוסי הגלילי . היכן מצינו בתורה האסור לזה מותר לזה. והמותר לזה אסור לזה? אסור לאחד, אסור לכל אדם. מותר לאחד, מותר לכל אדם. השיב °רבי עקיבה . הרי שהיה זה שנאסרה עליו כהן, ומת המגרש. לא נמצאת אלמנה לו שהרי לגביו מעולם לא הייתה גרושה, וגרושה לכל אחיו הכהנים? ואף על פי כן אמרו חכמים שאף עליו אסורה משום גרושה. וכי במה החמירה תורה, בגרושה או באלמנה? ודאי החמירה התורה בגרושה יותר מן האלמנה שהרי גרושה אסורה לכל הכהנים ואלמנה אינה אסורה אלא לכהן גדול. אף על פי כן כיון שהיא נחשבת לגבי השאר כגרושה, היא נאסרת לאותו כהן מחמת ריח הגט, שאפילו אם לא גירשה אלא ממנו היא אסורה לכהונה. ומה אלמנה קלה נאסרה מן המותר לה _{אותו פלוני} מצד גירושין שבה. גרושה חמורה אינו דין שתיאסר מן המותר לה _{על שאר העולם} מצד אשת איש שבה _{לגבי אותו פלוני}. אמר קל וחומר פירכא הוא דגם לאותו כהן אסורה מצד גירושין שבה שאסורה לו שהוא כהן. הלכך חזר ודן דין אחר: ומה גרושה שהיא קלה, נאסרה מצד גירושין שבה אף לגבי אותו שלגביו אינה גרושה אלא אלמנה. אשת איש החמורה לא כל שכן שתיאסר על כל העולם מצד אשת איש שבה לגבי אותו פלוני. נמצא שאם שייר בעלה בגט אפילו אדם אחד, אין זה כריתות האמורה בתורה, שהרי היא אסורה על כל העולם משום אשת איש. דבר אחר הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה וניסית לאחר וילדה ממנו בנים ומת והלכה וניסית לאותו אחד, לא נמצאו בניה מן האחרון ממזירין? מילתיה אמרה שאין מיתה של השני מתירין מה שאסר הראשון. אמר רבי שמי° . אם אין מיתה מתרת מה שאסר ראשון, מצינו אשה בתחלה אין חייבין עליה משום ערוה, ובסוף חייבין עליה משום ערוה. אמר ליה רבי מנא° _{בן יונה} למה זה דומה לאחד שאמר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתיבעלי לאיש פלוני. ^ט_גבתחילה הוא אסור לבעול שהרי עדיין היא אשת איש. עבר ובעל, חל הגט למפרע. תנן, כיצד יעשה? יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה וכו'. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף נ עמוד ב]

הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזר היא. ד°רבי שמעון בן אלעזר אמר. גבי האומר לאישה כנסי שטר חוב זה ונמצא גט. לעולם אינו גט. עד שיאמר בשעת נתינה, הרי זה גיטיך, וצריך ליטול ממנה את הגט ולחזור וליתן ולאמר לה הרי זה גיטך. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי ינאי° _הכהן. אף ריח פסול אין בה ומותרת לכהנים. כהנא° אמר. זאת אומרת, לא חשו לנתינה הזו. וכאילו לא הייתה נתינה כלל. דאין תימר ^ט_דחשו. מדוע צריך ליטול ממנה את הגט ולחזור וליתן לה? עד שהוא בידה יאמר לה, הרי את מותרת לכל אדם שהרי הייתה נתינה? אמר רבי אחא° זאת אומרת שחשו ופסולה לכהונה. דאין תימר לא חשו, והנתינה הראשונה אינה כלום, מדוע אמרה המשנה שיטול ממנה את הגט ויחזור ויתן ויאמר לה הרי זה גיטך.? הרי אם לא זכתה כלל, כל מה שבידו לעשות יעשה. שאם רוצה לגרש יגרש, ואם רוצה שתשאר אשתו תשאר. תנן, אם כתבו את התנאי הזה בתוכו, אף על פי שחזר ומחקו, פסול. אמר רבי זעירא° . תני °שילא בר בינה . כל שאילו היה נכתב תנאי על מנת בגט היה פסול. נתנו בתנאי על מנת, פסול

ירושלמי גיטין, פרק ט, הלכה ב

מתני’: ^ט_ההרי את מותרת לכל אדם. אלא לאבא, ולאביך, לאחיי, ולאחיך, לעבד, לעובד כוכבים ומזלות, ולכל מי שאין לה קידושין עליו, כשר. הרי את מותרת לכל אדם. אלא אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, ולכל מי שיש לה עליו קידושין אפילו בעבירה, פסול. ^ט_וגופו של גט. הרי את מותרת לכל אדם. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. _{צריך לכתוב} ודן דיהוי ליכי מינאי, ספר תירוכין ואגרת שיבוקין, למהך להיתנסבא לכל גבר די תיצביין. ^ט_זגופו של גט שיחרור. הרי את בן חורין, הרי את לעצמך:

גמ’: תנן הרי את מותרת לכל אדם. אלא לאבא, וכ”ו. הגט כשר. מאי טעמא? אמר רבי אחא° דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו ויצאה והייתה לאיש אחר . לא התפיסה התורה שם כריתות, שצריך שהגט יכרות. אלא ערוה שיש בה הוייה. אבל ערוה שאין בה הויה כרותה ועומדת היא. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ודן דיהוי ליכי מינאי. אמר רבי מנא° _{בן יונה} ^ט_חובלחוד דלא יימר ודין. דמשמע שאומר אם דין הוא שאגרשך ואם אינו דין איני מגרשך. רבי מנא° _{בן יונה} בעי, אמר הרי את ברשות עצמך האם לגמרי קאמר והיא מגורשת, או רק למעשה ידיה קאמר? אינה מגורשת שאין זה אלא לשון שיחרור של עבד. דאמר רבי יוסי בי רבי בון° בשטר שיחרור של עבד צריך שיאמר ^ט_טהרי את בן חורין. והרי את של עצמך. מתניתא אמרה כן הרי אתה בן חורין הרי אתה של עצמך.

ירושלמי גיטין, פרק ט, הלכה ג

מתני’: שלשה גיטין פסולין. ואם נישאת הוולד כשר. ^ט_יכתב בכתב ידו ואין עליו עדים. ^ט_יאיש עליו עדים ואין בו זמן. יש בו זמן ואין עליו אלא עד אחד. אילו שלשה גיטין פסולין, ואם נישאת הולד כשר.

[דף נא עמוד א]

גמ’: תנן התם. וכולן שהיו להן קידושין או גירושין בספק, הרי אלו חולצות ולא מתייבמות. כיצד ספק קידושין? ^ט_יבזרק לה קידושיה, ספק קרוב לו ספק קרוב לה. זו ספק קידושין. כיצד ספק גירושין? כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. יש עליו עדים ואין עליו זמן. יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד. זהו ספק גירושין:. לית כאן ספק גירושין אלא גירושין, שהרי מדאוריתא מגורשת ממש. ואיזהו ספק גירושין? כמו בספק קידושין. כמו שאמרנו כיצד ספק קידושין כיי דתנינן תמן ^ט_יגזרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו זהו ספק קידושין. ואף הכא הוא זרק לה גיטה ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק גירושין. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי חלפתא דמן הוה , ^ט_ידוכולן _{שלוש הגיטין שנמנו כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. יש עליו עדים ואין עליו זמן. יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד} אם נישאת בו לא תצא, שלא להוציא ליזה על בניה. _{ואילו ספק קרוב לו ספק קרוב לה תצא}. בתו שגרשה אחיו באחד משלוש הספקות ומת שנישאת לשוק בגט זה, לא תצא אלא מחזיקים את הגט ככשר , כדי לזקוק צרתה לאביה, _{ולא יאמרו שבשעת מיתה היתה אשת אחיו וצרתה פטורה מיבום משום צרת ביתו}. צרתה שנישאת לשוק בגט זה שחשבה שהוא פסול והיא צרת ביתו ואינה זקוקה לו תצא. שהרי מדאוריתא הגט כשר, ובשעת מותו כבר לא הייתה צרת ביתו והיא זקוקה לו. בתו שנישאת _ביבום לאחיו בגט זה שחשבו שהוא פסול והיא עדיין אשת המת ואחד האחים יבם אותה, תצא. צרתה שנישאת לאחיו בגט זה, ואפילו לאביה לא תצא _{שמדאוריתא הגט כשר וכבר אינה צרת ביתו}. תני, שלשה שטרות הללו _{כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. יש עליו עדים ואין עליו זמן. יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד}, בשטרי חוב, ^ט_טוגובה מבני חורין ואינו גובה מן המשועבדין. אמר רבי אבא° הדא דתימר, בשלא הוחזק השטר ביד המלוה _{שלא הודה הלוה בפני בית דין, או שלא זיהו שזה כתב ידו ולא כתבו קיום}. אבל הוחזק השטר ביד המלוה, גובה שכתב ידו כחתימת עדים. רבי יוסה° _אסי בעי, אם שלא הוחזק השטר ביד המלוה, אפילו מבני חורין לא יגבה שאולי השטר מזויף. אלא כן אנן קיימין, ^ט_טז כשהוחזק השטר ביד המלוה. ולמה אינו גובה? אמר רבי ביסנא° , מפני קנונייא שמא הלוה יתן למלוה שטר מוקדם בכתב ידו כדי לטרוף לקוחות. רבי אבון° אמר, אינו גובה בו מפני שהוא פסול לפי שלא נכתב על פי תקנת חכמים. עד כדון בשלוה הזקן ושיעבד הזקן _{שהלוה עצמו שלוה הוא זה שמכר קרקעות שאז חוששים לקנוניה ויכולים הקונים לומר שקנו קדם ההלואה}. לוה הזקן ושיעבד _מכר הבן אחרי מות אביו. הרי גם במקרה כזה אינו גובה בשטר הזה שהרי המשנה לא חילקה. למה אינו יכול לגבות בשטר הזה, אית לך מימר מפני קינוניא? לא מפני שהוא פסול? _{שהרי האב ודאי לווה קדם שמכר בנו}. אף הכא מפני שהוא פסול לפי שלא נכתב על פי תקנת חכמים. אמר רבי אבון° . והא תני אף בגיטי נשים כן. אית לך מימר מפני קינונייא. לא מפני שהוא פסול? אף הכא מפני שהוא פסול. תנן, כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. יש עליו עדים ואין בו זמן. יש בו זמן ואין עליו אלא עד אחד. אילו שלשה גיטין פסולין, ואם נישאת הולד כשר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. וכולן בכתב ידו. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל. באמצעי מדובר שיש עדים רק אין זמן. אם עדים יש כאן, בכתב ידים מה אני צריך? אמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. באמת כולם בכתב ידים חוץ מהאמצעי שעדיו עמו. אמר רב המנונא° אף באמצעי צריך שיהיה כתב ידו מכיוון שהעדים הללו

[דף נא עמוד ב]

חוביהן על גרמיהון דאינון קיבלו עליהן לשקר לחתום בגט שאין בו זמן וכאילו אינם. תנן, שלשה גיטין פסולין. ואם נישאת הוולד כשר. רבי אבא בר המנונא° ורב אדא בר אחא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ד°רבי מאיר היא. דאף ש°רבי מאיר סבר דכל המשנה ממטבע שתקנו חכמים הולד ממזר. מודה הוא כאן שהולד כשר ואם נשאת לא תצא. מה חמית _{מה ראיתה} מימר כן? _{הרי פשיטא שזה בשיטת °רבי מאיר , שלשיטת חכמים יש עוד הרבה גיטין שאין הולד ממזר}. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. בגין דאמר רב הונא° _{בפרק הקדם} בשם רב° _{אבא בר אייבו}, כל ההין פרקא ד°רבי מאיר חוץ משינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שאף לחכמים הגט פסול. דלא תסבור מימר _הפרק קיימיה _הקדם ד°רבי מאיר היא. תננייה _{והפרק הזה} דרבנין. לפום כן צריך מימר ד°רבי מאיר היא. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. בגין ד רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} תריהון אמרין, הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. דלא תסבור מימר, אוף הכא כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. שאף ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} סובר דעדי מסירה כרתי כאן הוא יודה שלכתחילה לא תינשא משום שנראה כמזויף מתוכו. לפום כן צריך מימר, ד°רבי מאיר היא. אבל ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} תנשא לכתחילה דעדי מסירה כרתי

ירושלמי גיטין, פרק ט, הלכה ד

מתני’: ^ט_יז°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אף על פי שאין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים. כשר, וגובה מנכסים משועבדים. ^ט_יחשאין העדים חותמין על הגט, אלא מפני תיקון העולם:

גמ’: רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} תריהון אמרין, הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן, לדברי חכמים אם אין עליו עדים, הגט פסול לגמרי. ואפילו ריח הגט אין בו לפוסלה לכהונה. אתא עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} בכוהנת. ובעא למיעבד כהדא דרבי ינאי° _הכהן ולהתירה לחזור לבעלה כרבי ינאי° _הכהן שאפילו ריח הגט אין כאן. כד שמעון דרב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} פליגין, אתא קומוי אפילו ישראלית שנתגרשה בעידי מסירה בלא עידי חתימה ושרע מינה _{נמנע ולא רצה להתיר}. רבי יהושע בן לוי° אמר, דברי הכל כשר. והא °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר כשר ורבנן אמרין כשר. מה ביניהו? °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר ^ט_יטכשר, וגובה מנכסין משועבדין. ורבנין אמרין פסול, וגובה מנכסין בני חורין

ירושלמי גיטין, פרק ט, הלכה ה

מתני’: ^ט_כשנים ששילחו שני גיטין שוין ונתערבו. נותן שניהן לזו ושניהן לזו. לפיכך אם אבד אחד מהן, הרי השני בטל:

גמ’: רבי אלעזר ברבי יוסי° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. כמו דתימר גט אחד פסול בשתי נשים _{אם היו לו שתי נשים עם אותו שם וכתב גט אחד כדי שיגרש בו איזה שירצה} ודכוותה אם הן שני גיטין פסולין בשתי נשים _{אם היו לו שני נשים באותו שם ואמר לסופר לכתוב שני גיטין לשני נשותיו ויגרש כל אחת באיזה גט שירצה}? אמר ליה וכיני. אמר ליה. והתנינן, שני גיטין ששילחו שנים ונתערבו. נותן שניהן לזו ושניהן לזו? תמן, זה כרות לשמה. וזה כרות לשמה. תערובת היא שגרמה

[דף נב עמוד א]

ברם הכא, לא זה כרות לשמה. ולא זה כרות לשמה. וכי מכיון שנתנו לה. יעשה כמי שכרות לשמה משעה ראשונה?

ירושלמי גיטין, פרק ט, הלכה ו

מתני’: ^ט_כאחמשה שכתבו כלל בתוך הגט. איש פלוני מגרש פלונית. ופלוני לפלונית. והעדים מלמטן, כולן כשירין. וינתן לכל אחת ואחת. היה כותב טופס לכל אחת ואחת, והעדים מלמטן. את שהעדים ניקרין עמו כשר:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. אם בסוף הגט קודם החתימה הוסיף את המשפט, ^ט_כבושואל אני בשלום פלוני. חזקה על הכל חתם והגט כשר. אבל אם כתב, שואל אני בשלום פלוני בלא וו החיבור , לא חתם אלא על שאילת שלום בלבד והגט פסול. ריש לקיש° אמר. אפילו אמר ושואל אני בשלום פלוני, חזקה על האחרון חתם _{על שאילת שלום}. תנן, חמשה שכתבו כלל בתוך הגט. אי זהו כלל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}? איש פלוני מגרש את פלנית ופלוני לפלנית שאף שכל שם מופיע בניפרד כיוון שהוסיף וו, חיברם להיות אחד _{כמו שאמר בשאילת שלום}. אי זהו כלל לריש לקיש _{הרי לשיטתו אפילו עם וו החיבור החתימה הולכת רק על האחרון}? אנו פלוני ופלוני מגרשין את נשותינו פלונית ופלונית ממקום פלוני. אמר רבי זעירא° . מודה רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאם הזכיר גרושין לכל אחת ואחת כגון שכתב, איש פלוני מגרש פלונית. ופלוני מגרש את פלונית, שהוא כמו גט לכל אחת ואחת וצריך טופס ועדים לכל אחת ואחת. חייליה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} מן הדא דתנן, שאיני נהנה לזה קרבן, ולזה קרבן. ^ט_כגצריכין פתח לכל אחת ואחת. שכיוון שהזכיר שם נדר על כל אחד, כאילו נדר נדר לכל אחד בניפרד. ואם אמר לזה ולזה ולזה קרבן, הכל נדר אחד ואם הותר מקצתו הותר כולו, אף בגיטין כן. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, היה כותב טופס לכל אחת ואחת, והעדים מלמטן. את שהעדים נקרין עמו, כשר. משמע שאם לא היה כתוב טופס לכל אחת ואחת, אלא שכתב טופס אחד וכלל את כל השמות, אף על פי שהזכיר שם של כל אישה ואישה ביחד, הרי זה כלל. תנן התם. אמר לחבירו תן לי חיטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך. והוא אומר לו, שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין. אם הודה חייב קרבן על כל אחד ואחד. °רבי מאיר אומר, אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת וכ”ו. ותני, כלל אינו חייב אלא אחת, פרט חייב על כל אחת ואחת דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר שבועה לא לך לא לך לא לך חייב על כל אחת ואחת. לא לך ולא לך ולא לך חייב אחת על כולם. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. פרטו של °רבי מאיר , כללו של °רבי יהודה _{בר עילאי}. ופרטו של °רבי יהודה _{בר עילאי}, כללו של °רבי מאיר . _{היינו מה שהיה °רבי יהודה בר עילאי עושה אותו כלל והיינו ולא לך ולא לך בוי”ו, וסבירא ליה דאינו חייב אלא אחת. בזה פליג °רבי מאיר ועושה אותו פרט וחייב על כל אחת ואחת. וממילא שמעינן דפרטו של °רבי יהודה בר עילאי והיינו לא לך לא לך בלא וו, זהו כללו של °רבי מאיר} . אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° . מיליהון דרבנין אמרין, שאין פרטו של °רבי מאיר , כללו של °רבי יהודה _{בר עילאי}. ולא פרטו של °רבי יהודה _{בר עילאי}, כללו של °רבי מאיר . דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. ושואל אני בשלום פלוני, חזקה על הכל חתם. שואל אני בשלום פלוני, לא חתם אלא על שאילת שלום בלבד. אם אומר את פרטו של °רבי מאיר כללו של °רבי יהודה _{בר עילאי}. משמע ששניהם מסכימים שהשבועה הולכת על הכל רק השאלה האם חייב על כל אחת ואחת או על הכל רק אחת. אם כן אפילו אמר שואל אני בשלום פלוני, נמצא שבין ל°רבי מאיר בין ל°רבי יהודה _{בר עילאי} צריך להיות חזקה על הכל חתם, אם כך רבי יוחנן° _{בר נפחא} כמאן?

[דף נב עמוד ב]

מאי כדון? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מתניתא אמרה שאין פרטו של °רבי יהודה _{בר עילאי}, כללו של °רבי מאיר . דתנינן תמן. תן לי חיטים ושעורים וכוסמין. ועונה לו, שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין, חייב על כל אחד ואחד. °רבי מאיר אומר, אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת, חייב על כל אחת. ולית בר נש אמר אפילו, אלא דהו מודה על קדמייתא. מאי כדון במה הם חולקים? אמר רבי חנינה° . על דעתיה ד°רבי מאיר , בין שאמר חיטין ושעורין וכוסמין. בין שאמר חיטים שעורים כוסמין, כלל ופרט הוא. וחייב על כל אחת _{כיון שפרטן ולא אמר סתם שבועה שאין לך בידי}. על דעתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}. אם אמר ^ט_כדחיטין שעורין כוסמין כלל ופרט הוא וחייב על כל אחת ואחת. אם אמר חיטין ושעורין וכוסמין כלל שאין עמו פרט הוא וחייב אחת על הכל. _{דדוקא אם אמר בלא וי”ו הוא דהוי כלל ופרט אבל אם אמר בוי”ו אינו אלא כלל ואינו חייב אלא אחת והיינו דרבי יוחנן° בר נפחא}.

ירושלמי גיטין, פרק ט, הלכה ז

מתני’: ^ט_כהשני גיטין שכתבן זה בצד זה. ושני עדים עברים, באים מתחת זה לתחת זה. ושני עדים יוונים, באין מתחת זה לתחת זה. את שהעדים הראשונים נקרין עמו, כשר. עד א' עברי, ועד אחד יווני. עד אחד יווני, ועד אחד עברי. באין מתחת זה לתחת זה שניהן פסולין:

גמ’: ^ט_כוהרחיק את העדים מן הכתב מקום שני שיטין, פסול. פחות מיכן כשר. אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. השאיר חלק מקום שני שיטין בין הגט לחתימות, פסול משום שיכול להזדייף. כתב בה ענין אחר, אפילו כל שהוא פסול. שאולי רק על זה חתמו העדים. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . מתניתא אמרה כן דתנן, עד אחד עברי ועד אחד יווני. עד אחד יווני ועד אחד עברי, באין מתחת זה לתחת זה, שניהן פסולין. ועברי גבי יווני, לא כעניין אחר הוא _{שהרי הוא חותם על הגט השני שהוא כותב משמאל לימין}? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. התחיל את החתימה בסוף שתי שיתים אפילו שכתב בשיפוע וגמר בסוף ארבע, כשר _{שכבר לא יכול להזדייף}. תני, כמה יהו העדים רחוקין מן הכתב? כדי שיהו נקרין עמו, דברי °רבי . °רבי שמעון בן אלעזר אומר, מלא שיטה. רבי דוסתי בי רבי ינאי° אומר, מלא חתימת יד העדים _{שתי שורות רגילות}. ^ט_כזבאי זה כתב משערין? אמר רבי יסא בי רבי שבתי°

[דף נג עמוד א]

מלא חתימת ידי עדים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יצחק בר חקולא° _{שלוש שורות}, כדי לך ולך, כך שיוכל לכתוב ך שבולטת למטה תחת ל שבולטת למעלה. רבי ירמיה° בעי קומי רבי זעירא° . חתימת יוסי בן ינאי שאין בו אותיות שחורגות מהשורה כלפי מעלה, כחתימת שאול בן ברוך? אמר לו. ודאי, לכן צריכה ללמד שרוחב השורה לחתימת יוסי בן ינאי כחתימת שאול בן ברוך _{שאם לא כן מה החידוש}. ^ט_כחשטר שיש בו מחק או תלות _{שתלה תיבה בין השורות}, מגופו _{מהתורף במקום הזמן ושם הלוה והמלוה וסך המעות}, פסול. שלא מגופו _מהטופס, כשר. ואם החזירו מלמטה _{היינו שחזר על אותן מלים למטה ליד חתימת העדים וכתב שתלה דברים אלו}. אפילו מגופו כשר. רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא}, תריהון אמרין. צריך להחזיר שתי שיטין מקום הכתב _{לכתוב בשני השורות האחרונות דברים שלא מעכבים בגט. שמתעלמים משני השורות האחרונות}. אמר רבי זעירא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. צריך להזכיר עניינו של גט עמו. _{שלא יכתוב דברים שלא קשורים לגט שלא יראה כאילו חתמו על דבר אחר}. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. אפילו לא הזכיר עניינו של גט עמו כשר . מחלפה שיטתיה דרבי אבא° _{האם רבי אבא חזר בו}? תמן אמר רבי אבא° בשם רב ירמיה° . עדים פסולין אינן נעשין כהרחק עדות, שאם הרחיק העדים מהכתב, ומילא את הריוח בעדים פסולים, כשר . שלא באו העדים הפסולים אלא להכשירו של גט שלא יהיה מרווח שתי שורות. והכא הוא אמר הכין שאפילו עניינים אחרים אינם הפסק? תמן בשם רבי ירמיה° . הכא בשם רב° _{אבא בר אייבו}. קרא ערער על חתימת ידי עדים. ועל חתימת ידי הדיינין. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. אם רצה לקיימו בכתב יד העדים, מקוים. בכתב ידי הדיינין, מקוים. ואני אומר אפילו בעד אחד ודיין א' מקוים. אמר רבי מנא° _{בן יונה} ויאות. שכן אם רצה לקיימו אפילו בכתב אחד _{או של העדים או של הדינים} מקיים _{והוא הדין עד אחד ודיין אחד}. יהב רשו לכתובא _לסופר שיכתוב ולחתימייא שיחתימון. ולא כתבוהו באותו יום אלא אחרוהו, כגון שההלואה הייתה בא' בניסן והם כתבו בסיון. אמר רבי אבא° בשם רב ירמיה° . צריכין העדים לכתוב. המלוה הזאת מאחד בניסן הוא, ואנו איחרנו את זמנו. אמר רבי זעירא° בשם רב המנונא° . אשרת _קיום הדיינין אפילו רחוקה כמה מסוף השטר כשר. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, צריכין הדיינין לכתוב. אישרנוהי במעמד פלוני ופלוני _העדים. למה? כדי שיהו מצויין להזים. מעתה אפילו באי זה יום ובאי זה שעה. ובאי זה מקום. גזר דין נפק מקומי דרב° _{אבא בר אייבו} ולא הוה כתוב כך _{רואים שזה לא חובה}. אמר רבי חגיי° . צריכין הדיינים

[דף נג עמוד ב]

להיות מכירין את הנידונין שלא ישקרו אותם. מעשה היה וזייפו

ירושלמי גיטין, פרק ט, הלכה ח

מתני’: ^ט_כטשייר מקצת הגט וכתבו בדף השני. והעדים מלמטן, כשר. ^ט_לכתבו העדים בראש הדף או מן הצד, או מאחריו בגט פשוט, פסול. הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע, שניהן פסולין. ^ט_לאראשו של זה בצד סופו של זה והעדים מלמטן. את שהעדים ניקרין בסופו, כשר. ^ט_לבגט שכתבו עברית ועדיו יוונים. יוונית ועדיו עברים. עד אחד עברי ועד אחד יווני. עד אחד יווני ועד אחד עברי, כשר. כתב הסופר ועד, כשר. ^ט_לגאיש פלוני עד, כשר. בן איש פלוני עד, כשר. איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד, כשר. ^ט_לדכתב חניכתו וחניכתה, כשר. כך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין _{רק את הכינוי שלהם}:

גמ’: תנן שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני. מה שייר ? אמר רבי יוסי ברבי בון° . אפילו את המשפט שכותבים בסוף גט הכל קיים שריר וברור. תנן, או מאחריו בגט פשוט, פסול. דווקא בגט פשוט פסול, הא במקושר כשר ובלבד מאחריו, אבל למעלה או מהצד אף במקושר פסול. רב° _{אבא בר אייבו} אמר. הדיינין חותמין על קיום השטר אף על פי שאינן יודעין לקרות, שדי אם מכירים חתימת העדים, שעל זה הם מעידים. ^ט_להאבל אין העדים חותמין, אלא אם כן היו יודעין לקרות, שהם מעידים על מה שכתוב בשטר . אמר רב° _{אבא בר אייבו} יבא עלי אם עשיתי מימיי לחתום על קיום שטר מבלי לקרא. אמר רבי חגיי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא בא קומי רב° _{אבא בר אייבו} כתב יווני מיומוי וקיימה בחותמיו? והרי אינו מבין יוונית. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, גט שכתבו עברית ועדיו יוונית _{שכנראה לא יודעים לקרא עברית}, יוונית ועדיו עברית. עד אחד עברי ועד אחד יווני, כשר. פתר לה כשהיו יודעין לקרות. ולא היו יודעין לחתום בעברית. או אם היו יודעין את שניהן יחתמו באי זה מהן שירצו. תנן, כתב הסופר ועד, כשר . כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, כתב סופר ועד כשר, _{ולא חתם סופר ועד}. תנן, איש פלוני כשר. בן איש פלוני כשר. איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד, כשר. תנן, הכותב תופסי גיטין. צריך שיניח מקום האיש, ומקום האשה, ומקום הזמן. שטרי מלוה. צריך שיניח מקום המלוה, ומקום הלוה, ומקום המעות, ומקום הזמן. שטרי מקח וממכר. צריך שיניח מקום הלוקח, ומקום המוכר ומקום המעות ומקום השדה ומקום הזמן, מפני התקנה. °רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל בכולן. תנן, כתב הסופר ועד, כשר . אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} דברי הכל היא. דאפילו למאן דאמר שמותר לכתוב טפסי גיטין, כיוון שצריך להשאיר את התורף והסופר כתב אותו, הרי הוא כמעיד. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ד°רבי יהודה _{בר עילאי} היא אבל לרבנן כיוון שמותר לכתוב טפסי גיטין אין ראיה שהסופר כיוון לעדות לשמה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} לא _{אל תלמד מכאן} דרבי יוחנן° _{בר נפחא} פליג על רבי אלעזר° _{בן פדת}. רק בשיטתו השיבהו _{שמהמשנה אין ראיה שהיא כדעת הכל}. לאו רבי ירמיה° _{רבו של רבי יוסי° בר זבידא} אמר בשם רבי זעירא° מכיון שאינו מצוי לזווג ולא זיווג. דתנן, צריך שיניח מקום האיש, ומקום האשה. _{רבי יוסי° בר זבידא שאל לרבי ירמיה° . הגע עצמך שזיווג} וכתב לשם אותו איש ואותה אשה? _{אמר ליה, כן אמר לי רבי זעירא° רבי, מכיון שאינו מצוי לזיוג}, אפילו _{זיווג כמי שלא זיווג. משמע שאף רבי יוחנן° בר נפחא מודה שאת התורף חייב לכתוב לשמו, ואם כך המשנה יכולה ללכת אף כרבנן}

[דף נד עמוד א]

תנן, כתב חניכתו וחניכתה כשר. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} אפילו כתב אני _עד, כשר. רבי אבהו° כתב אל"ף. רב חסדא° כתב סמ"ך. שמואל° _{בר אבא בר אבא} כתב חרותא:

ירושלמי גיטין, פרק ט, הלכה ט

מתני’: ^ט_לוגט מעושה. בישראל כשר, ^ט_לזובעובד כוכבים ומזלות פסול. ^ט_לחוהעובד כוכבים ומזלות חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך:
תמן תנינן, גט המעושה. _{אם הכריחו אותו} ישראל כשר. וגויים פסול. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ^ט_לטפסול, אבל פוסל בכהונה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אין מעשין אלא חיבי לאוין כגון ^ט_מאלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. והא תנינן שניות כופין להוציא? לא בגין דא אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. שלא בא למעט, אלא במקרה שלא עברו איסור. כגון שלא ילדה עשר שנים. והא תנינן ^ט_מאהמדיר את אשתו מליהנות לו, עד שלשים יום יעמיד פרנס, יותר מיכן יוציא ויתן כתובה? שמענו שהוא מוציא. וכי שמענו שכופין? אמר רב ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ט_מבישראל שעישו כמעשה עובד כוכבים ומזלות, _{שלא על פי בית דין של ישראל}, פסול. אפילו באומר איני זן ומפרנס שמן הדין מותר לעשות. תני רבי חייה° ועובד כוכבים ומזלות שעישו כמעשה ישראל, _{על פי בית דין של ישראל} כשר. אפילו לא אמר איני זן ומפרנס אלא משום שם רע. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתא אמרה כן דתנן. והעובד כוכבים ומזלות אומרים לו וחובטין אותו ואומרים לו, עשה מה שישראל אומר לך. אמר רבי חייה בר אשי° בשם איסי° . האומר איני זן ומפרנס, כופין אותו להוציא. רבי ירמיה° בעא קומי רבי אבהו° . וכופין? אמר ליה ועדיין את לזו? ^ט_מגאם מפני ריח רע כופין, לא כל שכן מפני חיי נפש? כי אתא חזקיה° אמר. רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ט_מדהאומר איני זן ואיני מפרנס. אומרים לו, או זן ופרנס, או פטור

ירושלמי גיטין, פרק ט, הלכה י

מתני’: ^ט_מהיצא שמה בעיר מקודשת, הרי זו מקודשת. מגורשת, הרי זו מגורשת. ובלבד שלא יהא שם אמתלא. ואי זו היא אמתלא? גירש איש פלוני אשתו על תנאי. זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו, זו היא אמתלא:

גמ’: תנן, יצא שמה בעיר מקודשת. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. והוא שיהיו ^ט_מונירות דולקין ושיחות בני אדם משיחין ואומרים נתקדשה פלונית. קא סלקא דעתין דבעי תרתי נרות ובני אדם משיחין. התיב רבי זעירא° קומי רבי יסא° _אסי. והא תנינן, יצא שמה בעיר מקודשת, הרי זו מקודשת. מגורשת, הרי זו מגורשת. אית לן מימר נירות דולקין בגרושין? ולא אמרנו או שיחות בני אדם? והכא שיחות בני אדם משיחין שהתגרשה. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נבדק השם _{שהיא נשואה או גרושה} ונמצא מפי נשים ומפי קטנים בטל השם. רב° _{אבא בר אייבו} אמר. לא התירו בה אלא עד מפי עד בלבד. שלא אמרו לסמוך על הקול אלא אם בא עד ואומר, שמעתי מפלוני ופלוני מפלוני, ואותו פלוני הלך למדינת הים ואין אפשרות לשאול אותו, לקול כזה חוששים

[דף נד עמוד ב]

ירושלמי גיטין, פרק ט, הלכה יא

מתני’: ^ט_מז°בית שמאי אומרים. לא יגרש אדם את אשתו, אלא אם כן מצא בה ערוה. שנאמר (דברים כד א) כי מצא בה ערות דבר. ו°בית הלל אומרים, אפילו הקדיחה תבשילו. שנאמר, כי מצא בה ערות דבר. ו°רבי עקיבה אומר. אפילו מצא אחרת נאה ממנה. שנאמר, והיה אם לא תמצא חן בעיניו וגומר:

גמ’: תני °בית שמאי אומרים אין לי אלא היוצא משום ערוה בלבד. היוצאה וראשה פרוע, צדדיה פרומין, וזרועותיה חלוצות מניין שיוציא? תלמוד לומר, כי מצא בה ערות דבר. מה מקיימין °בית הלל ד°בית שמאי . שלא תאמר היוצא משום ערוה, אסורה. משום דבר אחר מותרת. דאי לא הוי כתב אלא כי מצא בה דבר, הייתי אומר, היוצא משום ערוה אסורה להנשא לאחר. משום דבר אחר, מותרת להנשא לאחר. כתב קרא ערות דבר. דדרשינן או ערוה או דבר שבשניהם יוציא ומותרת לאחר . אמר רבי שילא דכפר תמרתא° . קרייא מקשי על ד°בית שמאי דכתיב, לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. מה אנן קיימין? אם לאוסרה עליו, כבר היא אסורה לו שהרי ל°בית שמאי אינו מוציא אלא בזינתה עליו. אלא כן אנן קיימין, ליתן עליו בלא תעשה. כתיב (ויקרא מצורע טו לג) והדוה בנידתה, והזב את זובו. זקנים הראשונים היו אומרים. תהא בנידתה. שלא תכחול ולא תפקוס עד שתבוא במים. אמר להן °רבי עקיבה , ^ט_מחאם את אומר כן. אוף היא עצמה באה לידי כעירות, והוא נותן את עיניו בה לגרשה. ואתייא דזקנים כ°בית שמאי שאינו מגרש אלא אם זינתה. ו°רבי עקיבה דריש כ°בית הלל או ערוה או דבר. והילכך סבירא ליה,שאם מצא אחרת נאה ממנה יכול לגרשה. וכדי שלא תתגנה בעיניו התירה להתנאות ולהתקשט אפילו בימי נדתה

הדרן עלך פרק המגרש וסליקא לה מסכת דגיטין

תפילת הדרן לסיום מסכת גיטין

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת גיטין וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת גיטין וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת גיטין וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת גיטין כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

קטגוריה:ירושלמי מאיר