ספר:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות

פרק ראשון: "מאימתי"

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה א

[דף א עמוד א]

מתני': מאימתי קורין את שמע בערבין? ^א_אמשעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} וחכמים אומרים ^א_בעד חצות. °רבן גמליאל _דיבנה אומר ^א_געד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו, לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. ^א_דהקטר חלבים ואיברים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. ^א_הוכל הנאכלין ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה:

גמ’: אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. ותני רבי חייא° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה, קרובים דבריהן להיות שוין

[דף א עמוד ב]

איתא חמי _{בא וראה} , משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, יממא הוא. ועם כוכביא הוא _{מיד בצאת הכוכבים} משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן בלילי שבת, כבר שעה ותרתי ליליא הוא _{הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים} . ואת אמרת קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, תיפתר באילין כופרניא דקיקייא _{בכפרים קטנים}, דאורחיהון מסתלקא _{שמסיימים מלאכתם} עד דהוא יממא _{שעדין יום}. ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם, דצדי לון מיקמי חיותא _{מפחד החיות}. תני, ^א_והקורא קודם לכן, לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה. דתפילות באמצע תקנום _{ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה,שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית}. ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר רבי זעירא° בשם רב ירמיה° , ^א_זספק בירך על מזונו ספק לא בירך, צריך לברך שהיא דבר תורה. דכתיב (דברים עקב ח י) ואכלת ושבעת וברכת. ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_חולואי שיתפלל אדם כל היום כולו לפי שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא מהו? נישמעינה מן הדא. דתני, הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן, לאו ספק הוא? שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום, ואת אמרת צריך לקרות. הדא אמרה, ^א_טספק קרא ספק לא קרא, צריך לקרות. סימן לדבר, משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר. דכתיב: (נחמיה ד טו) ואנחנו עושים במלאכה וחציים מחזיקים ברמחים, מעלות השחר עד צאת הכוכבים. וכתיב: (נחמיה ד טז) והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה. כמה כוכבים יצאו ויהא לילה? אמר רבי פינחס° בשם רבי אבא בר פפא° , ^א_יכוכב אחד ודאי יום. שנים ספק לילה. שלשה ודאי לילה. שנים ספק? והכתיב עד צאת הכוכבים, והלא מיעוט כוכבים שנים? קדמיא _הראשון לא מתחשב. בערב שבת. ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת. ראה כוכב אחד ועשה

[דף ב עמוד א]

מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון° בעי. אין _אם תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך. אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת. בשחרית וקצר כחצי גרוגרת. וראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך. אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה. ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא _{באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום} ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא _{אבל באלו שדרכם להראות ביום}, לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון° . ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא _{ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום}. רבי יעקב דרומנה° אמר בשם רבי יהודא בן פזי° . כוכב אחד, ודאי יום. שנים, לילה. ולית ליה ספק? והרי לדעת כולם יש זמן שנקרא בין השמשות והוא ספק מן היום ספק מן הלילה. אית ליה ספק בזמן שבין הכוכב הראשון לכוכב השני. תני. כל זמן שפני מזרח מאדימים, זהו יום.

[דף ב עמוד ב]

^א_יאהכסיפו, זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון, זהו לילה. °רבי אומר. הלבנה בתקופתה _{שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסימת במערב}. התחיל גלגל חמה לשקע, ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר

[דף ג עמוד א]

רבי חנינא° _{בר חמא} סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל° _{בר אבא בר אבא} כרבי חנינא° _{בר חמא}. אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת. ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}, התחיל גלגל חמה לשקע. אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא _{דרך קיצור}, ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא _{דרך ראשית}, לא בדה _{לא בזה מדובר}. איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}. משל לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. הזמן שנחלקת הטיפה לכאן ולכאן זהו משך זמן בין השמשות: תני: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל _{כתשע דקות}, דברי °רבי נחמיה . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי° _{בר זבידא} ורב אחא° הוו יתבין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} לרב אחא° . לא מסתברא דסוף חצי מיל ד°רבי נחמיה , זהו כהרף עין ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? אמר ליה, אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה° לא אמר כן. אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד°רבי נחמיה , ספק הוא ל°רבי יוסי _{בן חלפתא}. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. קשייתה קומי _{הקשתי לפני} דרבי חזקיה° , כד תנינן תמן _{בהלכות זבים}. ^א_יבראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן

[דף ג עמוד ב]

ואם ספק אם מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, או כולה מן היום, או כולה מן הלילה, ודאי לטומאה וספק לקרבן. _{הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים הרי הוא זב גדול וסופר שבעה נקים וטובל ובערב הוא טהור ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים.} ובעי _הקשה רבי חייא בר יוסף° קומי _לפני רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? אמר ליה, °רבי יוסי _{בן חלפתא} היא, דאמר בין השמשות כהרף עין. וקשיא. על דעתך דאת אמר _{לשיטתך שאתה אומר}, כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד°רבי נחמיה ספק הוא. אם כן, איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של °רבי נחמיה , אז לא רק ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} חייב קרבן, אלא לדעת כולם שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראיות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין והרי זו נחשבת כשלוש ראיות ומביא קרבן לדעת הכל. ולמה רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר שהבריתא רק כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}? אמר ליה קשיתך לא קשיא. באמת בין השמשות על דעת °רבי יוסי _{בן חלפתא} הוא רגע אחד בתוך בין השמשות של °רבי נחמיה . אלא שאנו לא יודעים איזה הוא, לכשיבא אליהו ויאמר שזהו בין השמשות אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו, מאן פליג עליו _{מי יחלוק על אליהו הנביא}? תני, שלושה כוכבים לילה. רבי חנינא חברהון דרבנן° בעי. כמה דאת אמר. בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע עובי הרקיע, לילה הוא. תאמר אף בשחרית כן שרק בזריחת החמה יהיה יום, ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר? רבי אבא° בעי, כתיב (בראשית וירא יט כג) השמש יצא על הארץ, ולוט בא צוערה. וכתיב (ויקרא אמור כב ז) ובא השמש וטהר. מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות, אף יציאתו לכשיתודע לבריות. והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא?

[דף ד עמוד א]

אמר רבי אבא° כתיב (בראשית מקץ מד ג) הבוקר אור. התורה קראה לאור בוקר. תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. כתיב (שמות בשלח טז כא) בבקר בבקר. כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזה עלות השחר שאף הוא מן היום. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . אם אומר אתה ליתן עוביו של רקיע ללילה, בין בערבית בין בשחרית. נמצאת אומר, שאין היום והלילה שוין. ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין. אמר רבי הונא° . נלפינה _נלמד מדרך הארץ. שרי מלכא נפק _{התחיל המלך לצאת מהעיר}. אף על גב דלא נפק _{שלא יצא}, אמרין דנפק. כך בערב מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שלא עברה את עובי הרקיעה. שרי מלכא עליל _{התחיל המלך להיכנס לעיר}, אף גב דלא יעול _{אף שעדין לא נכנס} אמרינן דעל. כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא עברה כביכול את עובי הרקיע לצאת לארץ. ^א_יגזהו שעומד ומתפלל, צריך להשוות את רגליו. תרין _שני אמורין. רבי לוי° ורבי סימון° . חד אמר, כמלאכים. וחד אמר, ככהנים _{עקב בצד גודל}. מאן דאמר ככהנים (שמות יתרו כ כג) דכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי. שהיו מהלכים עקב בצד גודל, וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים (יחזקאל א ז) דכתיב ורגליהם רגל ישרה. אמר רבי חנינא בר אנדריי° בשם רבי שמואל בר סוטר° . המלאכים אין להן קפיצין _מפרקים. מנין? (דניאל ז טז) דכתיב, קרבת על חד מן קמייא קיימיא _{קרב אלי אחד מן העומדים תמיד}. אמר רבי הונא° . זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת. בברכה ראשונה, צריך לומר (תהילים קג כ) ברכו את ה' מלאכיו. בשנייה (תהילים קג כא) ברכו את ה' כל צבאיו. בשלישית (תהילים קג כב) ברכו ה' כל מעשיו. במוסף

[דף ד עמוד ב]

בברכה הראשונה צריך לומר (תהילים קלד א) שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה', העומדים בבית ה' בלילות. בשנייה (תהילים קלד ב) שאו ידיכם קדש. בשלישית (תהילים קלד ג) יברכך ה' מציון. אם היו ארבע כמו ביום הכיפורים ובתעניות. חוזר תליתיאתא _{בשלישית} כקדמיתא _{כראשונה בתפילה מנחה כמו בשחרית} ורביעתא _{ברביעית}כתיניוותא _{כמו בשניה בנעילה כמו שאמר במוסף}. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, אדם מהלך ארבעת מילין משיאור המזרח עד שתנץ החמה, ארבעת מיל. ומניין שמשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב (בראשית וירא יט טו) וכמו השחר עלה וגומר, וכתיב (בראשית וירא יט כג) השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה. ומן סדום לצוער ארבעת מיל, והרי יותר הוון? אמר רבי זעירא° . המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין שמאילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? שהיה לו לכתוב כמו השחר עלה. ולמה כתב וכמו? מילה מדמיא לחבירתה. מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו דמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין. הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין: . אמר רבי יוסי בי רבי בון° . הדא איילתא דשחרא. מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. דהא זימנין דהיא מקדמא, וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון _{אם כן מה זה איילת השחר}? כמין תרין דקורנין דנהור _{שני קרני אור}, דסלקין מן מדינחא ומנהרין _{יוצאים מהמזרח ומאירים}. דלמא _{את זה מספרים} רבי חייא רבא° ו°רבי שמעון בן חלפתא , הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה _בהשכמה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה° ל°רבי שמעון בן חלפתא . בי רבי. כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימאה קימאה. כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. מה המקור לכך? כדכתיב(מיכה ז ח) כי אשב בחושך, ה' אור לי. כך בתחילה (אסתר ב כא) ומרדכי יושב בשער המלך ואחר כך (אסתר ו יא) ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. ואחר כך (אסתר ו יב) וישב מרדכי אל שער המלך. ואחר כך (אסתר ח טו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. ואחר כך(אסתר ח טז) ליהודים היתה אורה ושמחה. ואתיא דרבי חייא° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} דאמר משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל, כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. דתני בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}. עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר, שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם (ישעיהו מ כב) דכתיב היושב על חוג הארץ. וכתיב (איוב כב יד) וחוג שמים יתהלך. וכתיב (משלי ח כז) בחוקו חוג על פני תהום. חוג חוג לגזירה שוה. תני. עץ החיים, מהלך חמש מאות שנה. אמר °רבי יודה בי רבי אלעאי . לא סוף דבר נופו. אלא אפילו כורתו _גזעו. וכל פילוג מי בראשית, מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? דכתיב(תהילים א ג) . והיה כעץ שתול על פלגי מים. תני. עץ חיים, אחד מששים לגן. הגן אחד מששים לעדן. דכתיב (בראשית בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. מתמצית כור _{ל' סאה}, תרקב _{חצי סאה}

[דף ה עמוד א]

שותה. תמצית כוש, מצרים שותה. נמצאת אומר. מצרים _{שמקובל שארכה} מהלך ארבעים יום. וכוש, מהלך שש שנים ועוד. ורבנן אמרין. עובי הרקיע כשני אבות הראשונים, חמש מאות שנה. _{דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים} (דברים עקב יא כא) דכתיב. אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם כימי השמים על הארץ. וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה. כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון° דכתיב (בראשית בראשית א ו). יהי רקיע בתוך המים. יהי רקיע בתווך. והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר רב° _{אבא בר אייבו}. לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. דאמר רב° _{אבא בר אייבו}. יהי רקיע, יחזק הרקיע. יקרש הרקיע. יגלד הרקיע. ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי° . יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר (שמות פקודי לט ג) וירקעו את פחי הזהב. תני בשם °רבי יהושע _{בן חנניה}. עוביו של רקיע כשתי אצבעיים. מילתיה דרבי חנינא° _{בר חמא} פליגא. דאמר רב אחא° בשם רבי חנינא° _{בר חמא} כתיב (איוב לז יח) תרקיע עמו לשחקים, חזקים כראי מוצק. תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס _{פח דק}. יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר, חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר, כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. בנוהג שבעולם. אדם מותח אוהל. על ידי שהות _{עם הזמן}, רפה. ברם הכא כתיב (ישעיהו מ כב) וימתחם כאהל לשבת, וכתיב חזקים. רבי שמעון בן לקיש° אמר. בנוהג שבעולם. אדם נוסך כלים. על ידי שהות _{עם הזמן}, הוא מעלה חלודה. ברם הכא. כתיב כראי מוצק. בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה° אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש° , כתיב (בראשית בראשית ב א) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי וכ"ו, ויברך אלקים את יום השביעי. מה כתיב בתריה (בראשית בראשית ב ד) אלה תולדות השמים. וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה. וכתיב (בראשית בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. כאילו היום נעשו. תנן, מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. °רבי אומר. ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה. העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת. כמה הוא הרגע? אמר רבי ברכיה° _הכהן בשם רבי חלבו° . כדי לאומרו. ורבנן אמרין, הרגע כהרף עין. תני שמואל° _{בר אבא בר אבא}. הרגע, אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. °רבי נתן אומר, ^א_ידשלש משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב (שופטים ז יט) ויבא גדעון וכ"ו ראש האשמורת התיכונה. ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה. רבי זריקן° ורבי אמי° _{בן נתן} אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . טעמא ד°רבי דאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב (תהילים קיט סב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. וכתיב (תהילים קיט קמח) קדמו עיני אשמורות. אמר רבי חזקיה° , רבי זריקן° ורבי אבא° , חד אמר טעמיה ד°רבי , וחרינה אמר טעמיה ד°רבי נתן . מאן דאמר טעמא ד°רבי , דכתיב חצות לילה. ומאן דאמר טעמיה ד°רבי נתן , דכתיב ראש האשמורת התיכונה. מה מקיים °רבי נתן טעמיה ד°רבי חצות לילה אקום, וקדמו עיני אשמורות?, פעמים חצות לילה אקום, ופעמים קדמו עיני אשמורות, הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות. מכל מקום, ^א_טולא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך _{לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן}. הוא שדוד אמר (תהילים נז ט) עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר.

[דף ה עמוד ב]

איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי. _{יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי} אעירה שחר. אנא הוינא _{אני הייתי} מעורר שחרה. שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו. דוד דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר. דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר (תהילים קיט סב) חצות לילה אקום. והוא אומר (תהילים קיט סב) על משפטי צדקך. כדי שאספיק ללמוד משפטי ה’. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס° בשם רבי אלעזר ברבי מנחם° . היה נוטל נבל וכינור, ונותנו מראשותיו. ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים. ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי° . כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב (מלכים ב ג טו) והיה כנגן המנגן. כנגן במנגן אין כתב כאן. אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים °רבי טעמא ד°רבי נתן ? ראש האשמורת התיכונה. אמר רב הונא° . סופה של שנייה, וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. ויאות _{האם אפשר להסביר כך}? מי כתיב האשמורות התיכונות? אלא תיכונה חוץ מקדמיתא _{חוץ מהאשמורת הראשונה}. דקדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון, ברייתא ערים _{הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים}: פיסקא. וחכמים אומרים, עד חצות: אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_טזהלכה כחכמים, רבי יסא° _אסי מפקד לחברייא _{מצווה את התלמידים}. אין בעיתון מתעסקא באוריתא _{אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות}, אתון קרייה שמע קודם חצות, ומתעסקין. מילתיה אמרה, שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה, שאומר דברים _{שמותר ללמוד תורה} אחר אמת ויציב _{גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב}. תני, הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? אמר רב הונא° בשם רב יוסף° . מה טעם לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן? אמרו, אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב

[דף ו עמוד א]

בשביל להבריח את המזיקין. מילתיה אמרה _{מתוך דבריו אפשר להבין}, שאין אמר דברים אחר אמת ויציב אלא מיד ישן. ממילתיה דרבי שמואל בר נחמני° שמעינן כן. דרבי שמואל בר נחמני° , כד הוה נחית לעיבורה _{כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה}. הוה מקבל _מתארח גבי רבי יעקב גרוסה° . והוה רבי זעירא° מטמר ביני קופייא _{מסתתר בין השקים}, משמענא היך הוה קרי שמע. והוה ^א_יזקרי וחזר וקרי, עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה _{עד שהיה נרדם}. ומאי טעמא? רבי אחא° ורבי תחליפתא חמוי° , אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן° . דכתיב (תהילים ד ה) רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. מילתיה דרבי יהושע בן לוי° פליגא. דרבי יהושע בן לוי° קרי מזמורים בתריה _{אחרי קריאת שמע}. והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. דאמר רבי זעירא° בשם רבי אבא בר ירמיה° . שלש תכיפות הן. ^א_יחתכף לסמיכה שחיטה. ^א_יטתכף לנטילת ידים ברכה. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה דכתיב (ויקרא ויקרא א ד-ה) וסמך ושחט, תכף לנטילת ידים ברכה דכתיב (תהילים קלד ב) שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. ^א_כתכף לגאולה תפילה דכתיב (תהילים יט טו) יהיו לרצון אמרי פי והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי. מה כתיב בתריה? (תהילים כ ב) יענך ה' ביום צרה. אמרה רבי יוסי בי רבי בון° . כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא° . אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובליא הדס לפלטין _{נתפסתי לעבודת המלך ולהביא הדסים לארמון}. אמרו ליה רבי, רבותא היא _{דבר גדול הוא}. אית בני אינשי יהבין פריטין מחכים פלטין _{יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון}. אמר רבי אמי° _{בן נתן}. כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק _דפק על פתחו של מלך. יצא המלך לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג _הסתלק. עוד הוא הפליג: פיסקא. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד°רבן גמליאל _דיבנה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. דתני בשם °רבי שמעון _{בן יוחאי}. ^א_כאפעמים שאדם קורא את שמע. אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר. ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. משמע של°רבי שמעון _{בן יוחאי} עד עלות השחר נחשב לילה ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה. מהא ד°רבן גמליאל _דיבנה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} בערבית שזמנה עד עלות השחר, אף בשחרית כן? וגם ל°רבן גמליאל _דיבנה יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר כדעת °רבי שמעון _{בן יוחאי}. או יהא בה כהא דאמר רבי זעירא° .דאמר רבי זעירא° תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא° ודרב אבא בר חנה° . ^א_כבהקורא עם אנשי משמר לא

[דף ו עמוד ב]

יצא. כי משכימין היו וקראים בעלות השחר _{וזמנה הוא משיכיר}: פיסקא. מעשה שבאו בניו וכו'. ו°רבן גמליאל _דיבנה פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה _{חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו}? והא °רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה _{חולק על חכמים אבל למעשה לא נהג כשיטתו אלא כחכמים}. והא °רבי עקיבא _{בן יוסף} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא °רבי שמעון _{בן יוחאי} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והיכן אשכחנן _מצאנו ד°רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני. סכין אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת, אסור. ותני, אמר °רבי שמעון בן אלעזר . מתיר היה °רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו. רבי. דבריך אתה מבטל בחייך? ואמר לן. אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי _{שהרי חלוקים} עלי חברי. והיכן אשכחנן ד°רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? כהא דתנינן תמן. ^א_כגהשדרה והגולגולת מב' מתים. ^א_כדרביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. ^א_כהאבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים. °רבי עקיבה מטמא באהל _{דכתיב על כל נפשות מת לא יבא}, וחכמים מטהרין _{שכתוב נפשת חסר וו}. ותני. מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא. אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו, הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ°רבי עקיבה , וטיהר. אמרו לו. הואיל והייתה מטמא וטיהרתה, טהור. והיכן אשכחנן ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? כהא דתנינן תמן. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. כל הספיחין מותרין _{ספיחי שישית שנכנסו לשביעית}, חוץ מספיחי כרוב. שאין כיוצא בהן בירקות שדה. _{שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן}. וחכמים אומרים, ^א_כוכל הספחין אסורין _{גזירה משום ספיחי כרוב}. °רבי שמעון בן יוחי עבד עובדא כחכמים בשמיטתא, חמא _ראה חד מלקט ספיחי שביעית, אמר ליה. ולית אסור? ולאו ספיחין אינון? אמר ליה. ולא את הוא שאתה מתיר? אמר ליה. ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי (קהלת י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש. וכן הות ליה _{וכך היה לו.} ו°רבן גמליאל _דיבנה פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה? שנייא הכא _{כאן בקריאת שמע זה שונה} שהיא לשינון. שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה. מעתה אף משיעלה עמוד השחר, ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא _{משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים}? ואית

[דף ז עמוד א]

דבעי מימר _{יש שרצו לתרץ}, תמן _שם במה שראינו ש°רבי מאיר ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} נהגו כחכמים. היתה להם אפשרות לנהוג כדברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות, ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון עבדון עובדא כוותי _{אמר להם תנהגו כשיטתי}: פיסקא. ולא זו בלבד וכו'. הקטר חלבים ואיברים ^א_כזואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן _{אנחנו גרסנו} אכילת פסחים. אית דלא תני _{יש שלא גרסו} אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים? רבנן, ומאן דלא תנא אכילת פסחים °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ומאי טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? נאמר בקרבן פסח (שמות בא יב ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה. ונאמר להלן במכת בכורות (שמות בא יב ב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור וגו'. מה לילה שנאמר כאן, חצות. אף כאן חצות. אמר רבי חונה° . לית כאן אכילת פסחים אפילו לרבנן. דתנינן, הפסח אחר חצות מטמא את הידים. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות _{ואילו כל מה שנשנה במשנתינו הם דברים שלכתחילה צריך לעשותם קדם חצות אבל בדיעבד אם עשה אחרי חצות יצא}: פיסקא. כל הנאכלין ליום אחד וכו'. כל הנאכלין ליום אחד, זה ^א_כחקדשים קלים _{כגון קרבן תודה ושלמי נזיר ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים}. פיסקא. ואם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. דאם אתה אומר לו עד שיעלה עמוד השחר, הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאתה אומר לו עד חצות אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב.

ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב

מתני': מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר בין תכלת לכרתי. עד הנץ החמה. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. ^א_כטהקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה:

גמ’: כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה} בין חוליות תכלת שבה _בציצית לחוליות לבן שבה

[דף ז עמוד ב]

מה טעמון דרבנן? דכתיב (במדבר שלח טו לט) וראיתם אותו מן החוט הסמוך לו. ומאי טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם °רבי מאיר . וראיתם אותה אין כתיב כאן, אלא וראיתם אותו. מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים, והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב (יחזקאל י א) ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר, כמראה דמות כסא. אחרים אומרים, וראיתם אותו. ^א_לכדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא° אמר, כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה _{מזהה אותו}. ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים _{לא מזהה אותו}. ליה. אלא כי אנן קיימין, ^א_לאברגיל ושאינו רגיל. כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין _{שבא לעיתים רחוקות}. אית תניי תני, בין זאב לכלב, או בין חמור לערוד. ואית תניי תני, כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. הוו בעי מימר _{חשבו לומר}, דמאן דאמר בין זאב לכלב, או בין חמור לערוד. כמן דאמר בין תכלת לכרתן. ומן דאמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. כמן דאמר בין תכלת ללבן. אבל אמרו, לכתחילה ^א_לבמצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה, ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא° . ואנא אמרית טעמא _{אני אסביר מה המקור} דכתיב (תהילים עב ה) ייראוך עם שמש. אמר מר עוקבא° . הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי °רבי אלעזר בן עזריה ואחרי °רבי עקיבה . והיו עסוקים במצוות והגיע עונת קרית שמע. והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע. _{וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו}. וקריתי ושניתי ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים: עד הנץ החמה: רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי° אמר בשם רבי יונה° . כדי שתהא החמה מטפטפת _מנצנצת על ראשי ההרים: °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר עד ג' שעות: רבי אידי° ורב המנונא° ורב אדא בר אחא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, הלכה כ°רבי יהושע _{בן חנניה} בשוכח. רבי הונא° אמר, תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? אלא כך הוא ^א_לגהלכה כרבי יהושוע. ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה:

[דף ח עמוד א]

תמן תנינן, (משנה שבת א ב)לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקים _{או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות} ^א_לדמפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה. מאי טעמא? אמר רב אחא° . קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה רבי אבא° אמר, קריאת שמע זמנה קבוע ותפילה אין זמנה קבוע. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, קריאת שמע אינה צריכה כוונה ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, קשייתה קומי _{הקשתי לפני} רבי יוסי° _{בר זבידא}. ואפילו תימר כל קרית שמע אינה צריכה כוונה, הרי שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר _{מתוך שהם מעט}, מיכוון: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוחי . כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרה על גרמיה _{על עצמו}. כגון אנו ^א_להשאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה _{זה כשיטתו וזה כשיטתו}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} כדעתיה _כשיטתו, דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_לוולואי שיתפלל אדם כל היום, למה שאין תפילה מפסדת. °רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד°רבי שמעון בר יוחאי אמר. אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל. _{אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה} הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין _{הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות}. חד דהוי לעי באוריתא _{אחד שיעסוק בתורה}, וחד דעבד ליה כל צורכיה _{ואחד לכל צרכיו האחרים}. חזר ואמר. ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה _{ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו}. אילו הוו תרין _{אילו היו שניים} על אחת כמה וכמה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} קומי רבי ירמיה° . אתיא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} כ°רבי חנינא בן עקביא , דתני. כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה, °רבי חנינא בן עקביא אומר, כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה °רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל°רבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות? שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד°רבי שמעון בר יוחאי

[דף ח עמוד ב]

תורה זה שינון וקריאת שמע זה שינון. ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן הקורא מכאן ואילך ^א_לזלא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה חביבה מדברי תורה? ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}, היא היא _{שניהם חשובים במידה שווה}. אמר רבי יודן° . °רבי שמעון בר יוחאי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה, לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי° אמר, לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שעסק במשנה לא צריך להפסיק. °רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה, ד°רבי שמעון בר יוחאי אמר. העוסק במקרא, מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה _{שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם}

ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג

מתני': °בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו. שנאמר (דברים ואתחנן ו ז) בשכבך ובקומך ו°בית הלל אומרים ^א_לחכל אדם קורין כדרכן שנאמר (דברים ואתחנן ו ז) בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. אם כן למה נאמר בשכבך ובקומך? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים:
גמ’: הא °בית הלל מקיימים _{מסבירים} תרין קריין. _{את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של בית שמאי}. מה מקיימין °בית שמאי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך? בשבתך בביתך, פרט לעוסקים במצות. ובלכתך בדרך, ^א_לטפרט לחתן. ותני, מעשה ב°רבי אלעזר בן עזריא ו°רבי ישמעאל _{בן אלישע} שהיו שרויין במקום אחד. והוה °רבי אלעזר בן עזריא מוטה ו°רבי ישמעאל _{בן אלישע} זקוף. הגיע זמן קריאת שמע. נזקף °רבי אלעזר בן עזריא , והטה °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. אמר °רבי אלעזר בן עזריא ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. משל למה הדבר דומה? אומר לאחד מן השוק מה נאה לך זקנך המגודל. והוא אומר, יהיה כנגד המשחיתים _{אלך ואגלחנו} אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהייתה זקוף הטיתה. אמר לו. אתה נזקפתה כדברי °בית שמאי . ואני הטיתי כדברי °בית הלל . דבר אחר. שלא יראוני התלמידים ויקבעו הלכה כדברי °בית שמאי .

ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד

מתני': אמר °רבי טרפון . אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי °בית שמאי , וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו, כדאי הייתה לחוב בעצמך שעברתה על דברי °בית הלל :

גמ’: חברייא אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה דכתיב (שיר השירים ז י) חכך כיין הטוב. רבי שמעון בר ווה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה דכתיב (שיר השירים א ב) כי טובים דודיך מיין. אמר רבי אבא בר כהן° בשם רבי יהודה בן פזי° . תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה. שהרי °רבי טרפון , אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי °בית הלל , נתחייב מיתה. כדכתיב (קהלת י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש. תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. דברי תורה יש בהן איסור, ויש בהן היתר, יש בהן קולין, ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים, כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן גבי זקן ממרא. האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה, פטור. ^א_מחמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים, חייב. אמר רבי חנניה בריה דרב אדא° בשם רבי תנחום בי רבי חייא° . חמורים דברי זקנים מדברי נביאים

[דף ט עמוד א]

דכתיב (מיכה ב ו) אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה, לא יסג כלימות. _{שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע}. וכתיב (מיכה ב יא) אטיף לך ליין ולשכר. _{שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל}. נביא וזקן למי הן דומין? למלך ששולח ב' פלמטרין _שרים שלו למדינה. על אחד מהן כתב, אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין _{כתב הרשאה} שלי אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב, אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין. כך בנביא כתיב (דברים ראה יג ב) ונתן אליך אות או מופת. ברם הכא (דברים שופטים יז יא) על פי התורה אשר יורוך. הדא דתימא _{מה שנאמר} שהלכה כ°בית הלל משיצאתה בת קול, אבל עד שלא יצאתה בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי °בית שמאי וכחומרי °בית הלל , על זה נאמר (קהלת ב יד) הכסיל בחושך הולך. כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא או כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא דתימא, עד שלא יצאתה בת קול. אבל משיצאתה בת קול, לעולם הלכה כדברי °בית הלל . וכל העובר על דברי °בית הלל חייב מיתה. תני, יצאתה בת קול ואמרה. אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי °בית הלל . איכן יצאה בת קול? אמר רב ביבי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ביבנה יצאה בת קול.

ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה

מתני': ^א_מאבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר. לקצר אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום אינו רשאי לחתום:

גמ’: אמר רבי סימון° בשם רבי שמואל בר נחמן° . על שם מה שנאמר (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. שתהא הגיות היום והלילה שוין. וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית, הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע, רבי יוסי בר אבין° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° על שם מה שנאמר (תהילים קיט קסד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב. אמר רב נחמן° בשם רבי מנא° _{בן יונה}. כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה שהשווה הגיות יום ללילה: מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום? רבי לוי° ורבי סימון° . רבי סימון° אמר, מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי° אמר, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. (שמות יתרו כ ב) אנכי ה' אלהיך (דברים ואתחנן ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ה' אחד. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, ואהבת את ה' אלהיך. מאן דרחים מלכא _{מי שאוהב את המלך}, לא משתבע בשמיה ומשקר. זכור את יום השבת לקדשו, למען תזכרו. °רבי אומר זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. דכתיב (נחמיה ט יד) ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית וגו'. להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. כבד את אביך ואת אמך, למען ירבו ימיכם וימי בניכם. לא תרצח, ואבדתם מהרה דמאן דקטיל מתקטיל _{מי שרוצח סופו שירצח}. לא תנאף, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. אמר רבי לוי° . ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה _{לב ועניים שני וברסורים לעבירה.} דכתיב (משלי כג כו) תנה

[דף ט עמוד ב]

בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה. אמר הקדוש ברוך הוא. אי יהבת לי _{אם תתן לי} לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. (שמות יתרו כ יג) לא תגנוב (דברים עקב יא יד) ואספת דגנך. ולא דגנו של חבירך. (שמות יתרו כ יג) לא תענה ברעך עד שקר (במדבר שלח טו מא) אני ה' אלהיכם. וכתיב (ירמיהו י י) וה' אלהים אמת. מהו אמת? אמר רבי אבון° , שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי° . אמר הקדוש ברוך הוא. אם העדת לחבירך עדות שקר. מעלה אני עליך כאלו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ. (שמות יתרו כ יד) לא תחמוד בית רעך (דברים ואתחנן ו ט) וכתבתם על מזוזות ביתך. ביתך ולא בית חבירך: תמן (מסכת תמיד פרק ה) תנינן. אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, אהבה רבה. וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי° _{בן נתן} אמר בשם ריש לקיש° . מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע, זאת אומרת שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא° אין מן הדא _{אם מזה אתה רוצה להוכיח}, לית את שמע מינא כלום _{אין מכאן ראיה}. כיוון שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע ואין זה נחשב הפסקה. רב מתנא° ורבי שמואל בר נחמן° תרוויהון אמרי. בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין. שלא יהו אומרים, אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יהודה בר זבודא° . בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא _{למה היו צריכים לקרא פרשת בלק}? אמר רבי חונה° . מפני שכתיב בה שכיבה וקימה, כמו בשמע ישראל. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. יציאת מצרים דכתיב אל מוציאם ממצרים. מלכות דכתיב וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו. אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מפני שכתובה בתורה ובנביאים _{במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו} ובכתובים _{בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו:} ^א_מבאמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ^א_מגאהבה רבה. והלא לא בירכו יוצר המאורות? אמר ליה רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° . עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות? ובשבת מוסיפין ^א_מדברכה אחת למשמר היוצא. מהיא הברכה? אמר רבי חלבו° , זו היא. השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות: שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. ^א_מההשכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה. לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך אמר רבי אבא° , ^א_מווהוא ששנה על אתר _{שלמד תורה מיד}: אמר רבי חונה° . נראים הדברים שעל מדרש צריך לברך, שהם על פסוקי התורה. אבל על הלכות אין צריך לברך. רבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° . בין למדרש בין להלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי° . נהגין הוינן יתבין קומי רב° _{אבא בר אייבו}  רגילים היינו לשבת לפני רב, ^א_מזובין למדרש בין להלכות זקיקינן למיברכה _{הצריך אותנו לברך}. תני, הקורא עם אנשי מעמד לא יצא

[דף י עמוד א]

כי מאחרים היו. אמר רבי זעירא° בשם רבי אמי° _{בן נתן}. ביומי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} הוינן נפקין _{היינו יוצאים} לתעניתא והיו מאריכין בבקשות וקרינן שמע בתר תלת שעין _{אחר שלוש שעות}, ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי° _{בר זבידא} ורב אחא° נפקו לתעניתא. אתו ציבורא וקרו שמע בתר תלת שעין. בעא _רצה רב אחא° מחויי בידן _{למחות בהם}. אמר לו רבי יוסי° _{בר זבידא} והלא כבר קראו אותה בעונתה, כלום קורין אותה עכשיו אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אמר לו, מפני ההדיוטות שלא יהו אומרים בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן. ברכות ראש השנה, ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם. המברך על המצוות, ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך. אמר חזקיה° מן מה דתני, המאריך במקום שאמרו שלא להאריך הרי זה מגונה. והמקצר במקום שקבעו לקצר הרי זה משובח, משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם מלבד אלו שנאמרו כאן. הדא אמרה, שמה שאמר אלו ברכות אין זה כלל אלא יש עוד. תני, צריך להאריך בגואל ישראל בתענית, לפי שמוסיפים בה תחינות. הא בשש שהוא מוסיף בתעניות, אינו מאריך? אמר רבי יוסה° _אסי. שלא תאמר הואיל וברכת גואל ישראל היא מי"ח הברכות שאומר בכל יום, לא יאריך בה. שלא ישנה בה ממה שאומר בכל יום, לפום כן _לפיכך צריך מימר ^א_מחצריך להאריך בגואל ישראל בתענית, אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם: ^א_מטאלו ברכות ששוחין בהן. בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° . כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° אמר. המלך, משהוא כורע אינו נזקף, עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? דכתיב (מלכים א ח נד) ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפילה, ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו. אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא° הראה בריכה לפני °רבי , ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי° הראה כריעה לפני °רבי , ונפסח ולא נתרפא. כתיב (מלכים א ח נד) וכפיו פרושות השמים. אמר רבי אייבו° , כגון הדין נקדים כמו _{רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר ויש אומרים ציור שלא זז} היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא° להראות שכפיו ריקות שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא °רבי חלפתא בן שאול , ^א_נהכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. אמר רבי זעירא° , ובלבד כשאומר מודים.

[דף י עמוד ב]

רבי זעירא° נסמך לקרובה _{נצמד לחזן} כדי לשוח עמו ^א_נאתחלה וסוף: רבי יסא° _אסי כד סליק להכא _{כשעלה לארץ ישראל}, חמתון גחנין ומלחשין _{ראה שהם כורעים ולוחשים}. אמר לון, מהו דין לחישה? ולא שמע הא דאמרי רבי חלבו° ורבי שמעון בר ווא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי ירמיה° , ורבי חנינא° _{בר חמא} אמר בשם °רבי מיישא ורבי חייא° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמר בשם °רבי סימאי , ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי° , שצריך לאמר מודים אנחנו לך אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים, חי העולם, יוצר בראשית, מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו וקרבתנו להודות לשמך, ^א_נבברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}. שצריך לאמר מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך, תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדיתה, ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא° אמר בשם רב אחא° . הודייה ושבח לשמך. לך גדולה, לך גבורה, לך תפארת, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבדך, ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא° אמר. לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל, ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל, ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך, בכל לב ובכל נפש משתחוים. כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן° . ^א_נגנהגין רבנן אמרין כולהון _{נהגו חכמים לאמר ככל השיטות}. ואית דאמרי, או הדא או הדא _{וי"א אחד מהם או זה או זה}. תני, ובלבד ^א_נדשלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה° . ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא _{ובלבד שלא יעשה כחרדון} שגופו כורע והראש לא זז, אלא כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. חנן בר אבא אמר לחברייא. נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב° _{אבא בר אייבו} דעביד _{אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות}, ואמריתה קמיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא} וקם ונשק על פומי ^א_נהברוך אתה, שוחה. בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר אנא אמרית טעמא. דכתיב, ה' זוקף כפופים. אמר רבי אמי° _{בן נתן}. לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא, מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם, ולמה רב° _{אבא בר אייבו} זקף? אמר רבי אבין° . אלו הוה כתיב בשמי ניחת הוא, יאות. לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא. קודם עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. אמר רבי שמואל בר נתן° בשם רבי חמא בר חנינא° . מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו °רבי . רבי אמי° _{בן נתן} אמר, אף רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא° , לא היה מעבירו אלא היה גוער ביה: אלו ברכות שפותחין בהן בברוך. ^א_נוכל הברכות פותחין בהן בברוך. ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן בברוך. התיב _הקשה רבי ירמיה° . הרי גאולה _{בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל.} שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל ולמה היא פותחת בברוך? שנייא היא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא. וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה° קומי רבי יוסה° _אסי. והא יהללוך _{יְהַלְלוּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֶה לְזַמֵּר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת.} שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל ומפסיקים בסעודה ואחר כך קראים חלק שני של ההלל וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך? אמר לו ברכת גאלנו, שני חלקים לה. אחת להבא ואחת

[דף יא עמוד א]

לשעבר. את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים. אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה _{בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר.} . את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה ועליה תקנו בתחילה את החלק השני של ברכת גאלנו _{כֵּן יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל.}, ובסוף ההלל כולו ברכת יהללוך _{ולכן אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו}. התיבון הרי ברכת ההבדלה שאומר המבדיל בין קדש לחול פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש? שנייא היא. דאמר רבי אבא בר זבדא° . °רבי היה מפזרן, וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה° היה מכנסן. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך. התיבון, הרי כשמזמנים אומרים נברך וחוזרים ואומרים ברוך אלקינו שאכלנו משלו. ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון. ולמה פותחת בברוך? שנייא היא. שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים נברך נמצא שפעמים שברכת הזן אינה סמוכה. למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן. משמע שמי שהפסיק לזימון מברך איתם עד הזן וחזר לאכול, כשמסים אכילתו מתחיל בברכת הארץ מנודה לך. ולמה אינה פותחת בברוך? קשיא. הרי הטוב והמטיב שהיא סמוכה ולמה פותחת בברוך? שנייא היא. דאמר רב הונא° , משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב. הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון _{ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק}. והרי קידוש היום שנאמר אחרי ברכת היין למה פותח בברוך? שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, ^א_נזשאינו אומר בורא פרי הגפן. והא סופה, שהרי ברכת היום נחלקת לשני חלקים _{שאומר ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו ואחר כך אומר ברוך אתה ה’ מקדש השבת.} נמצא שהחלק השני סמוך לראשון ולמה פותח בברוך? אמר רבי מנא° _{בן יונה} אין זה שתי ברכות אלא ברכה אחת וטופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן° . ^א_נחמטבע קצר פותח בהן בברוך, ואינו חותם בהן בברוך. מטבע ארוך פותח בהן בברוך, וחותם בברוך. כל הברכות אחר חיתומיהן ^א_נטואין אומרים ברכה פסוק. התיב _הקשה רבי יצחק ברבי אלעזר° קומוי _לפני רבי יוסה° _אסי. מכיון דתימר כל הברכות אחר חיתומיהן, כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה אם חתם נכון יצא. אז למה אין אומרין ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? אמרין חכים הדין טלייא _{אמרו חכם אותו נער} אלא שטעה, דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן? כגון שאם היה עומד בשחרית והיה צריך לומר יוצר אור, ושכח והזכיר את של ערבית שאמר מעריב ערבים, וחזר וחתם בשל שחרית שאמר ברוך אתה ה’ יוצר המאורות, יצא. ולכן שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה. ולא זו הכוונה אלא כדאמר רב אחא° . שצריך להזכיר בכל הברכות לפני _{הברכה החותמת} כעין חותמותיהן. ושם לא יזכיר פסוק _{כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}. ואילין דאמרין _{ואלו שאומרים} בברכות ההפטרה רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ. וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ תּוֹשִׁיעַ וּתְשַׂמַּח בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: ככתוב (ישעיהו יב ו) צהלי ורוני יושבת ציון וגו' וחותם בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ. אין בו משום ברכה פסוק _{מפני שאומר ככתוב כמו שאנו אומרים בברכת המזון ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה}

ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו

מתני': ^א_סמזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן °רבי אלעזר בן עזריה . הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה °בן זומא . שנאמר (דברים ראה טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך הימים. כל ימי חייך הלילות. וחכמים אומרים, ימי חייך העולם הזה. כל ימי חייך, העולם הבא. להביא את ימות המשיח
גמ’: תנן, אמר להן °רבי אלעזר בן עזריה . הרי אני כבן שבעים שנה. שאף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים. שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים. ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.

[דף יא עמוד ב]

תמן _בבל אמרין, בלילה לא יתחיל פרשת ויאמר. ואם התחיל, גומר. ורבנן דהכא _{בארץ ישראל} אמרין, מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא דתניא. מזכירין יציאת מצרים בלילות ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר יציאת מצרים בלילות. רבי אבא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים. כגון מודים אנחנו לך ה’ אלוקינו שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מיד מלכים וקרעתה לנו הים ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים ושרנו לך שירה חדשה כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו ככתוב כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו ברוך אתה ה’ גאל ישראל. _{ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום אבל קריעת הים הייתה בלילה והפודינו מיד מלכים היינו שהציל את אברהם מהמלכים ואת יצחק ושרה מאבימלך הכל היה בלילה ולדעת הכל אומרים}. מתניתא פליגא על רבנן דתמן, דתנן. ^א_סאויאמר אינו נוהג אלא ביום. משמע שכל הפרשה אינה נוהגת אלא ביום. רבי אבא בר אחא° נחית לתמן. חמיתון _{ראה אותם} מתחילין וגומרין לכתחילה. ולא שמיע להו _{והם לא שמעו על המחלוקת} דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי _{שאלו את} רבי אחייא ברבי זעירה° . היך הוה אבוך נהוג עביד _{איך אביך נהג}, כרבנן דהכא, או כרבנן דהתם? _{כיוון שרבי זעירה° עלה מבבל לארץ ישראל רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל} רבי חזקיה° אמר, כרבנן דהכא. רבי יוסה° _אסי אמר, כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. מסתברא כרבי יוסה° _אסי. דרבי זעירא° מחמיר ואינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני, הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב אף שהזכיר בפרשת ציצית. °רבי אומר, צריך להזכיר בה מלכות _{כמו שאנו אומרים מלכותו ואמונתו לעד קיימת}. אחרים אומרים, צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים _{כמו שאנו אומרים ואת בכוריהם הרגתה ובכורך ישראל גאלתה וים סוף להם בקעתה}. רבי יהושע בן לוי° אומר, ^א_סבצריך להזכיר את כולן. וצריך לומר צור ישראל וגואלו. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . ^א_סגלא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? דכתיב (תהילים קה מד) ויתן להם ארצות גוים. מפני מה? בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. רבי אבא ברבי אחא° אמר בשם °רבי . אם לא הזכיר ברית בארץ, או ^א_סדשלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא° _אילעא. אם ^א_סהאמר מנחם ירושלם יצא. אמר בר קפרא° . הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי° אמר, בעשה ולא תעשה דכתיב (בראשית לך לך יז ה) ולא יקרא עוד את שמך אברם, הרי בלא תעשה. והיה שמך אברהם, הרי בעשה. התיבון. הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם. דכתיב (נחמיה ט ז) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם. שנייא היא, התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? רק אברהם הוא שנצטווה עליה. ודכוותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמם של אברהם ושל יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? אלו אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק. שנאמר (בראשית לך לך יז יט) וקראת את שמו יצחק. ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן. יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק דכתיב, וקראת את שמו יצחק. ישמעאל דכתיב (בראשית לך לך טז יא) וקראת את שמו ישמעאל. יאשיהו דכתיב (מלכים א יג ב) הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. שלמה דכתיב (דברי הימים א כב ט) כי שלמה יהיה שמו. עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים כתיב (תהילים נח ד) זורו רשעים מרחם. שלא נקראו עד שנולדו. בן זומא אומר, עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? דכתיב (ירמיהו כג ז) לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון. אמרו לו. לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר, ומצרים טפילה. וכן הוא אומר (בראשית וישלח לה י) לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך. אמרו. לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר, ויעקב טפל. וכן הוא אומר (ישעיהו מג יח) אל תזכרו ראשונות אילו המצרים. וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות (ישעיהו מג יט) הנני עושה חדשה עתה תצמח, זו של גוג. משלו משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי וניצל מידו. שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל. הצרות האחרונות משכחות את הראשונות: הדרן עלך פרק מאימתי

פרק שני - היה קורא

כולל שיעורי שמע

[דף יב עמוד א]

ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה א

מתני': ^ב_אהיה קורא בתורה והגיע זמן המקרא. אם כיון לבו יצא. ואם לאו לא יצא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ב_בבאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם:

גמ’: תנן, היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא. אם כיון לבו יצא. אמר רבי אבא° זאת אומרת, שאין הברכות מעכבות, שהרי לא נאמר שברך. התיבון. והתנן (משנה שבת א ב)לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקים _{או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות} מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה וכי יעלה על הדעת שאינו מפסיק גם לברכות? ולא תנינתה התם מפסיקין לקריאת שמע ולברכות. אף הכא אף על גב דלא תנינתה, צריך לברך. אמר רבי יוסה° _אסי כאן חייבים לאמר שלא ברך. שאם אומר אתה שברך, מאי אם כיון לבו יצא? אם ברך, קל וחומר שכוין את לבו לצאת. אף אם נאמר שברך וודאי התכוון לצאת, אפשר שלא די שיכוון ליבו לצאת, אלא צריך שיכוין את לבו לפירוש המילים. האם צריך כוונה בכולן? נישמעינה מן הדא. °רבי אחי _{ברבי יאשיה} אמר משום °רבי יהודה _{בר עילאי}, אם כיון לבו בפרק ראשון, אף על פי שלא כיון לבו בפרק שני יצא. מה בין פרק ראשון ומה בין פרק שני, ולמה די אם כיון בפרק ראשון? אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. כל

[דף יב עמוד ב]

מה שכתוב בזה כתוב בזה. מעתה לא יקרא אלא אחד? אמר רבי עילא° _אילעא הראשון ליחיד והשני לציבור הראשון לתלמוד והשני למעשה. בר קפרא° אמר אין לך צריך כוונה, אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. ותני כן. ושננתם, עד כאן לכוונה. מיכן ואילך לשינון. רבי חונה° רבי אורי° רב יוסף° ורב יהודא° אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ^ב_גצריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה, אם היה יושב עומד? לא. אם היה מהלך עומד. תני, ^ב_דצריך להאריך באחד. רב נחמן ברבי יעקב° אמר, ^ב_הובלבד בד'. סומכוס בר יוסף אומר. כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. רבי ירמיה° הוה מאריך סגין  _הרבה. אמר לו רבי זעירא° , לית את צריך כל הכין. אלא ^ב_וכדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם. רב° _{אבא בר אייבו} שאיל לרבי חייא רבא° . למה לית אנא חמי  _{למה אנני רואה} ל°רבי מקבל עליו עול מלכות שמים? אמר לו. ^ב_זכד תחמיניה יהיב ידיה על אפוהי  _{כשתראה שרבי מניח ידו על פניו,} הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. ואמר לו. ואינו צריך להזכיר יציאת מצרים? אמר לו. לית איפשר דלא יטי  _{אין אפשרות שרבי לא יזכיר} בכל השיעור מילה מיציאת מצרים. רבי טביומי° שאל לרבי חזקיה° . לית הדא אמרה ^ב_חשאין לך צריך כוונה אלא פסוק הראשון בלבד? אמר לו. אדא יתנה _{אותו זמן ששם רבי ידו על עיניו, היה בו די זמן} בכדי שיאמר עד ושננתם. אמר רבי מני° משום רב יודה° , שאמר משום °רבי יוסי הגלילי . אם הפסיק בה כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא° ורבי ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. הלכה כרבי מינא° , שאמר משום רבי יהודה° _נשיאה, שאמר משום °רבי יוסי הגלילי . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר בשם רבי שמעון בן יהוצדק° , אף בהלל ובקריאת המגילה כן. אבא בר רב הונא° ורב חסדא° הוו יתבין אמרין  _{ישבו ואמרו}, אף בתקיעות כן. כד סלקון  _כשהלכו לבית רב, שמעון לרב חונה° דאמר בשם רב הונא° . ^ב_טאפילו שמען עד תשע שעות יצא. אמר רבי זעירא° . עד דאנא תמן בבבל, צריכה לי  _{הסתפקתי} אם הפסיק בין התקיעות יצא. וכד סלקית להכא _{כשעליתי לארץ ישראל}. שמעית רבי יסא° _אסי דאמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ב_יאפילו שמען כל היום יצא. ^ב_יאוהוא ששמען על הסדר. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. ^ב_יבהיה זה צריך פשוטה הראשונה וזה צריך פשוטה האחרונה _{כגון של תקיעה שברים תקיעה}. תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן? רבי אבון בר חייא° בעי. הא דאמרן  _{מה שאמרנו} אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה, הכוונה לקריאת שמע וברכותיה. או היא ולא ברכותיה, הפסיק בברכות. היא וברכותיה או ברכותיה ולא היא. הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה מי מצטרפי? בקורא משערין, או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא° מסתברא ^ב_יגבקורא. רבי אבהו° שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. בגין דאנא  _{אם אני}קרי שמע ועבר במבואות המטונפות ומפסק, נפיק אנא ידי חובתי? אמר לו, אבהו בני. ^ב_ידאם מפסיק אתה כדי לקרות את כולה, לא יצאתה ידי חובתך. רבי אלעזר° _{בן פדת} סליק מבקרא לרבי שמעון בר אבא° . אמר לו, בגין דאנא תשיש  _{בגלל שאני חלש} ואנא קרי שמע ומתנמנם, נפיק אנא ידי חובתי? ^ב_טואמר לו אין. רבי ירמיה° בעא קומוי רבי זעירא° האם אף על פי דרבי אלעזר° _{בן פדת} ידע דרבי שמעון בר אבא°

[דף יג עמוד א]

מדקדק במצוותא סגין הורי ליה כן כי כך ההלכה. או בגין דהוא תשיש הורי ליה ואין ללמוד מכאן? אמר לו בפירוש פליגין. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר יצא, ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לא יצא. ולכן הורה לו רבי אלעזר° _{בן פדת} שיצא כשיטתו. במה פליגין? בקריאת שמע. מפני שהיא עשויה פרקים פרקים שרחוקים זה מזה בתורה. אבל בהלל וקריאת המגילה, אוף רבי אלעזר° _{בן פדת} מודי שלא יצא. תני. ^ב_טזהשואל בשלום רבו או במי שהוא גדול ממנו בתורה באמצע קריאת שמע, הרשות בידו. הדא אמרה  _{זה אומר}, שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. ועוד ראיה שצריך לשאול בשלום רבו מן הדא דתני. ^ב_יזקרע וחזרה בו נשמה. _{ומת אחר כך} אם על אתר  _{מיד אחר כך}, אינו צריך לקרוע. אם לאחר זמן, צריך לקרוע. וכמה הוא על אתר? כדי דיבור. ^ב_יחוכמה הוא כדי דיבור? אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו. שאומר שלום עליך. אבא בר בר חנה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד, ויאמר לו שלום עליך רבי. רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי° . והיה רבי אלעזר° _{בן פדת} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי  _{רואה אותו ותחבה מפניו}. אמר, הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי  _{שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו. כך אינון נהגין גביהן בבל ^ב_יטזעירא לא שאל בשלמיה דרבה מיניה  _{קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}. דאינון מקיימין את הפסוק (איוב כט ח) ראוני נערים ונחבאו. תוך שהיו מהלכין, חמי ליה  _{הראה לו} חד בית המדרש. אמר לו הכא  _כאן הוה °רבי מאיר יתיב דריש. ואמר שמועתא מן שמיה ד°רבי ישמעאל , ולא אמר שמועתא מן שמיה ד°רבי עקיבה . אמר לו, כל עלמא ידעין ד°רבי מאיר תלמידו ד°רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר לו, כולי עלמא ידעין דרבי אלעזר° _{בן פדת} תלמידיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. ותו בעי  _{ועוד שאל} מיניה. מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה _{האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי ויש גורסים עבודה זרה ארורה}? אמר לו מה איתפליג ליה איקר _{מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק}? אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו, יאות עבד  _{טוב עשה} רבי אלעזר° _{בן פדת} דלא עבר קומיך. אמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}. יעקב בר אידי° , יודע אתה לפייס. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמאי בעי  _{למה רצה} דיימרון שמועתא מן שמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים דכתיב (תהילים סא ה) אגורה באהלך עולמים. רבי פינחס° ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} וכי עלתה על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד. אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מאי מהניא ליה  _{במה זה מועיל לו}? אמר לוי בר נזירא° . כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? דכתיב (שיר השירים ז י) דובב שפתי ישינים. ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו, רבי חנינא בר פפא° ורבי סימון° . חד אמר כהדין דשתי קונדיטון  _{כמו השותה יין קונדיטון}. וחרנה אמר, כהדין דשתי חמר עתיק  _{כמו השותה יין ישן}. אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. אין דור שאין בו ליצנים מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו. דוד. אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר. אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי דכתיב (תהילים קכב א) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. כתיב (שמואל ב ז יב) והיה כי ימלאו ימיך. אמר רבי שמואל בר נחמני° . אמר הקדוש ברוך הוא לדוד. דוד, ימים מלאים אני מונה לך ואיני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? דכתיב (משלי כא ג) עשה צדקה ומשפט, נבחר לה' מזבח: פיסקא. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי רבי מאיר° . בפרקים מפני מה הוא משיב? מפני היראה או

[דף יג עמוד ב]

מפני הכבוד? נשמעינא מן הדא דתנן, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי °רבי מאיר . _{וכאן על כרחך משיב מפני היראה כמו שהגמרא תוכיח בהמשך. רואים של°רבי מאיר אין הבדל בין לשאול לבין להשיב רק למי שמותר לשאול בשלומו מותר גם להשיב לו}: הא בקדמיתא שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד: תנן, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי °רבי מאיר . מפני מה הוא משיב? מפני היראה או מפני הכבוד. על כרחך שמשיב מפני היראה, ומנין שבאמצע משיב מפני היראה? נשמעינה מן הדא דתנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד הא ל°רבי מאיר _{שחולק עליו}, שואל מפני היראה ומשיב מפני היראה. עד כדון, באמצע הפרשה. ^ב_כואפילו באמצע הפסוק? °רבי ירמיה מדמי  _רומז רבי יונה ° משתעי  _מדבר. רבי חונה° ורב יוסף° אמרו כתיב (דברים ואתחנן ו ז) ודברת בם. מיכן שיש לך רשות לדבר בם

ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ב

מתני': ^ב_כאואלו הן בין הפרקים. בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. °רבי יהודה אומר. בין ויאמר לאמת ויציב ^ב_כבלא יפסיק:

גמ’: אמר רבי לוי° . טעמיה ד°רבי יודה דכתיב, אני ה' אלהיכם וכתיב (ירמיהו י י) וה' אלהים אמת:

ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ג

מתני’: אמר °רבי יהושע בן קרחה . למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר. שוהיה אם שמוע, נוהג ביום ובלילה. ^ב_כגויאמר אינו נוהג אלא ביום:

גמ’: אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה טעם אמרו אדם לובש תפילין, וקורא את שמע, ומתפלל? כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם, רב° _{אבא בר אייבו} אמר. קורא את שמע, ולובש את תפיליו ומתפלל, מתניתא פליגא עילוי דרב דתניא. ^ב_כדהרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיע עונת קריאת שמע. הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל. מתניתא מסייעא לרב° _{אבא בר אייבו} דתנן. למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? שאדם יקבל עליו מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצות. אמר רבי ינאי° _הכהן, ^ב_כהתפילין צריכין גוף נקי. ורק חסידים ששומרים את גופם רשאים להניח תפילין כל היום. ומפני מה לא החזיקו אדם שמניח תפילין כל היום כחסיד? מפני הרמאים. עובדא הוה  _{מעשה היה} בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה, וכפר ביה. אמר לו. לא לך הימנית אלא

[דף יד עמוד א]

לאילין דברישך הימנית. רבי ינאי° _הכהן היה לובשן אחר חולייו, כל היום במשך ג' ימים. לומר שהחולי ממרק. מה טעם? דכתיב (תהילים קג ג) הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים המשביע בטוב עדייך. ועדייך אלו התפילין. °רבן יוחנן בן זכאי . לא הוון תפילוי זעין מיניה, לא בקייטא ולא בסיתוא  _{לא היו תפילין זזים ממנו לא בקיץ ולא בחורף}. וכך נהג רבי אליעזר° תלמידו אחריו. רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בסיתוא  _בחורף דהוה חזיק רישיה, הוה לביש תרויהון  _{היה לובש שתיהן של ראש ושל יד}. ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה, לא הוה לביש אלא דאדרעיה  _{אבל בקיץ שראשו לא היה חזק היה לובש רק של יד}. וכד הוה אזיל מסחי  _{וכשהיה הולך למרחץ}. כיון שהיה מגיע אצל האוליירין _{בלנים שהיו בבית הפנימי}, היה חולצן. ואינו אסור משום ערוה? שהרי הוא עומד ערום אצל האויילרין. אמר רבי חייא בר אבא° , אפיקרסין _חלוק היה לובש מבפנים. אמר רבי יצחק° _{בר אבא}. רק עד יעקב תרמוסרה _{אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין} היה לובשן. וכד הוה נפיק מסחי  _{וכשהיה יוצא מהמרחץ}, אם הוו מאחרין יהבין לה. עד דהוה מייתן ליה _{עד שהיו מביאים לו את התפילין} הוה אמר דא מילתא  _{היה אומר דבר זה}. שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר. ארונו של חי העולמים, וארונו של יוסף. והיו אומות העולם שואלים מה טיבן של שני ארונות הללו? והיו ישראל אומרין להן. זה ארונו של יוסף עם ארונו של חי העולמים. והיו אומות העולם מגנין את ישראל ואומרים. וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים? והיו ישראל אומרים. על ידי ששימר זה מה שכתב בזה. ולמה הוא אמר דא מילתא  _{דבר זה}? אמר רבי חנינא° _{בר חמא} בגין מימר מילא דאוריא שכל זמן שהיה במרחץ היה אסור בדברי תורה. אמר לו רבי מנא° _{בן יונה}, וכי לא הוי ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא _{וכי לא היה לו דבר תורה אחר אלא זה}? אלא קינתורין הוון שהיו מתעכבים עד שמביאים לו תפיליו. לומר, יוסף לא זכה למלכות, אלא על ידי ששימר מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואף אנו לא זכינו לכל הכבוד הזה, אלא על ידי ששמרנו מצותיו של הקדוש ברוך הוא. ואתון בעיי מבטלה מצוותא מינן? ^ב_כו באי זה צד הוא מברך עליהן? אמר רבי זריקן° בשם רבי יעקב בר אידי° . כשהוא נותן על יד אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין. כשהוא נותן על הראש אומר, ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הנחת תפילין. כשהוא חולצן אומר, ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו.

[דף יד עמוד ב]

ואתיא  _{וזה כשיטת} כמאן דאמר, ושמרתה את החוקה הזאת מימים ימימה, בחוקת תפילין הכתוב מדבר. מכאן שצריכים לחלוץ תפילין בלילה לכן מברך על החליצה. ברם למאן דאמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר, ^ב_כזלא בדא, דאף הלילה זמן תפילין ואין צריך לברך כשחולץ. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. הנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. ומה טעם? דכתיב (שמות בא יג י) ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. ^ב_כחימים ולא לילות. ימימה, ^ב_כטפרט לשבתות וימים טובים, והא רבי אבהו° יתיב מתני ברמשא  _בלילה ותפילוי עילוי? מצודדין הוו _{ולא היו במקומם}, וכמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר, לא אמר אלא הנותן. ^ב_לאבל אם היו עליו מבעוד יום, מותר. אית דבעי מימר, מנין שאין מניחים תפילין בשבתות וימים טובים? נשמעיניה מן הדא דכתיב (שמות בא יג ט) והיה לך לאות. את שרק הוא לך לאות. פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן כבר למדנו דין זה מדכתיב מימים ימימה? לית לך אלא כיי דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל מילא דלא מחוורא _{שלא ברור שהוא מהתורה} מסמכין לה מן אתרין סגין  _{מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות}. תמן תנינן. נשים ועבדים פטורים ^ב_לאמקריאת שמע ^ב_לבומן התפילין. נשים מניין? דכתיב (דברים עקב יא יט) ולמדתם אותם את בניכם. בניכם ולא את בנותיכם. אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה התמעטו מתפילין. דאת שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים ^ב_לגשאינן חייבות בתלמוד תורה, אינן חייבין בתפילין. התיבון  _הקשו. הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין, ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים, ^ב_לדולא מיחו בידיה חכמים? אמר רבי חזקיה° בשם רבי אבהו° . אשתו של יונה הושבה  _{החזירו אותה} שלא תעלה, מיכל בת כושי, מיחו בידיה חכמים. תני, נכנס למרחץ. ^ב_להמקום שבני אדם עומדין לבושין, יש שם מקרא ותפילין, ואין צריך לומר שאילת שלום. נותן תפילין ואינו צריך לומר שלא יחלוץ. מקום שרוב בני אדם רגילין להיות עומדין ערומין, אין שם שאילת שלום ואין צריך לומר מקרא ותפילה. וחולץ תפילין, ואין צריך לומר שלא יתן. מקצתן ערומין ומקצתן לבושין. יש שם שאילת שלום, ואין שם לא מקרא ולא תפילה. ואינו חולץ תפיליו ואינו נותן, אבל אינו לובשן עד שיצא מאותה רשות של כל אותה מרחץ.

[דף טו עמוד א]

ודא מסייעא להא  _{וזה מסייעה למה} דאמר רבי יצחק° _{בר אבא} בגין _על רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שכאשר יצא מהמרחץ, לא היה לובשם עד ביתו של יעקב תרמוסרה _{אחראי על חימום המים תרמו פירושו חום ויש אומרים שהיה מוכר תורמוסין} שהיה מחוץ למרחץ. רבי ירמיה° בעא קומוי רבי זעירא° . היתה מרחץ מרחצת בימות החמה, ואינה מרחצת בימות הגשמים האם מותר בתפילין בימות הגשמים כשאינה פעילה? אמר לו, ^ב_לומרחץ ואף על פי שאינה מרחצת. ובית הכסא אף על פי שאין בו צואה. מר עוקבא אמר. ^ב_לזאהן חזירא  _החזיר, בית כסא מטולטל הוה. רבי יונה ° בעי. אהן צררה דעל גיף ימא  _{גושים שעל חוף הים} שהם ספק צואה מהו? אמר רבי אמי אסיא° . הורי רבי ירמיה° מעבר ליה בפיליוס  _{יכסהו במטפחת ויש אומרים שיכסה פניו כדי שלא יראה} ולא סמכינן עילוי. אמר רבי זעירא° בשם אבא בר ירמיה° . ^ב_לחאוכל בהן עם תפילין אכילת עראי, ואינו אוכל בהן אכילת קבע. ישן בהן שינת עראי, ואינו ישן בהן שינת קבע. אית תניי תני, מברך עליהם רק פעם אחת ביום. אית תניי תני, כמה פעמין. מאן דאמר מברך כמה פעמים, ניחא, מאן דאמר פעם אחת. הא ודאי אכל במשך היום והרי אסור לאכול ואינון עילוי. ואיך יתכן שדי בברכה אחת? אמר רבי זעירא° . קיימא אבא בר ירמיה° באוכל בהן אכילת עראי. אמר רבי זעירא° בשם רבי אבא° . ^ב_לטלא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו, רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כד הוה סיפרא בידיה, הוה יהיב ליה לחורן  _{כשהיה ספר בידו ונכנס לשרותים נתנו לאחר}. כד הויין תפילוי עילוי, הוה קאים בון  _{כשהיו תפילין עליו היה משתין כשהם עליו}. מתניתא פליגא על אבא בר ירמיה° דתנן. ^ב_מנכנס אדם לבית המים, וספריו ותפיליו בידו. אמר רבי זעירא° . קיימא אבא בר ירמיה° , ^ב_מא כאן שישאר שהות ביום אחר שיצא מבית הכסא ויכול להמשיך ללובשן אחר שיצא. כאן בשאינו יכול ללובשן. דאי לא כן _{אם אין זמן להניחם אחר שיצא מבית הכסא} מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? בראשונה היו נותנין אותן לחביריהן, והיו נוטלין אותן ובורחין. התקינו שיהו מניחין בחורין שמחוץ לבית הכסא. וכשאירע אותו

[דף טו עמוד ב]

מעשה שזונה נטלתן ובאה לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי תלמיד שלכם באתנני. שמע אותו תלמיד עלה לגג ונפל ומת. התקינו שיהא אדם נכנס והן בידו. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירא° והוא שיהא ביום כדי ללובשן אבל אם אין ביום כדי ללובשן אסור. דאי לא כן, מצוה לא עביד בון, למה הוא מבזי לון? מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי° אמר. מאן דעבד טבאות  _{מי שרוצה לנהוג הדרך טובה}, ^ב_מבעושה להן כיס של טפח ונותנן על לבו, מה טעם? דכתיב (תהילים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד. תמן אמרין. ^ב_מגכל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין. אמר רבי זעירא° בשם רבי אבא בר ירמיה° . ^ב_מדלא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם. ואם עשה כן, עליו הכתוב אומר (משלי יז ה) לועג לרש חרף עושהו. דלמא  _{את זה מספרים}. רבי חייא רובא° ו°רבי יונתן _{בן אלעזר} היו מהלכין קומי ערסיה  _{הלכו בלויה לפני מיטתו} ד°רבי שמעון בר יוסי בר לקוניא , והוה °רבי יונתן _{בן אלעזר} מפסע על קברים. אמר ליה רבי חייא רובא° . כדון אינון מימר  _{עכשיו המתים יאמרו}, למחר אינון גבן ואינון מעיקין לן. אמר לו, וחכמין אינון כלום? לא כן כתב (קהלת ט ה) והמתים אינם יודעים מאומה. אמר לו, לקרות את יודע. לדרוש אין את יודע (קהלת ט ה) כי החיים יודעים שימותו, אילו הצדיקים. שאפילו במיתתן קרויין חיים. והמתים אינם יודעים מאומה, אילו הרשעים. שאפילו בחייהן קרויים מתים. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים? שנאמר (יחזקאל יח לב) כי לא אחפוץ במות המת. וכי המת מת? אלא אילו הרשעים שאפילו בחייהן קרויין מתים. ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים? דכתיב (דברים וזאת הברכה לד ד) ויאמר אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר. מה תלמוד לומר לאמר? אמר לו. לך ואמור לאבות, כל מה שהתניתי לכם עשיתי לבניכם אחריכם. תפילין שעירב את האותיות _{שאות התחברה לאות סמוכה}. אית תניי תני כשר. ואית תניי תני ^ב_מהפסול. רבי אידי ברבי שמעון° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מן דאמר כשר, בשהתחברו מלמטן. מן דאמר פסול מלמעלן. כגון ארצינו תפארתינו _{שהאות נ’ התחברה לאות ו’ מלמעלה או מלמטה} אך אם החיבור היה באמצע אות, כגון ארצך _{שהאות צ’ התחברה לאמצע האות ך’} צריכה _{יש מקום לספק}. תפארתך צריכה _{יש מקום לספק}. אמר רבי אידי ברבי שמעון° בשם רבי ייסה° . ^ב_מולא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. מה טעם? אמר רבי אבא בריה דרב פפי° . דכתיב (תהילים קל א) ממעמקים קראתיך ה'. אמר רב אידי ברבי שמעון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ב_מזלא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקביו. מה טעם? דכתיב (עמוס ד יב) הכון לקראת אלהיך ישראל. אמר רבי אלכסנדרי° . מאי דכתיב (קהלת ד יז) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך. הדא דתימר, בדקים. אבל בגסים, ^ב_מחאם יכול לסבול יסבול. רבי יעקב בר אביי° אמר בשם רבי אחא° . שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים. שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים ביום המות, שתהא טהור ונקי. אמר רבי אבא° כתיב (משלי ה יח) יהי מקורך ברוך. יהי מקראך לקבר ברוך. שתהיה בלא חטא. אמר רבי ברכיה° _הכהן כתיב (קהלת ג ב) עת ללדת ועת למות. אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.

ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ד

מתני': הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר לא יצא. קרא ולא דיקדק באותיותיה °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר יצא. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר לא יצא. הקורא למפרע

[דף טז עמוד א]

לא יצא. ^ב_נבקרא וטעה יחזור למקום שטעה:

גמ’: רב° _{אבא בר אייבו} אמר הלכה כדברי שניהן להקל. פשיטא. דאי לא כן מה אנן אמרין? הרי סתמה ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} הלכה כסתמא, °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי יהודה _{בר עילאי} הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. ומה צריכה רב° _{אבא בר אייבו} למימר הלכה כדברי שניהן להקל ? אלא בגין דהוא שמע דתני לה רבי חייא° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} את מה ששנינו בסתם בשם °רבי מאיר . דתניא הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי °רבי מאיר . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר לא יצא. יכולנו לחשוב שזו מחלוקת °רבי מאיר ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} והלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. לפום כן צריך למימרא, הלכה כדברי שניהן להקל. תני. נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא. למי נצרכה? ל°רבי יוסי _{בן חלפתא}, היידין  _איזה °רבי יוסי _{בן חלפתא}? הדא דתנינן, הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא. ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר לא יצא. קא משמע לן שרק בקריאת שמע לא יצא אבל בתפילה יצא. תמן תנינן הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן. אמר רב מתנה° , ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הוינן סברין מימר  _{חשבנו לומר} במה פליגין רבנן ו°רבי יוסי _{בן חלפתא}? בקרית שמע, דכתיב בה שמע. ^ב_נגהא שאר כל המצות לא. מן מה דתנינן הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן. ואמר

[דף טז עמוד ב]

רב מתנה° ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא. שמע מינא, הוא הדין בשאר כל המצות. מאי טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? דכתיב (שמות בשלח טו כו) והאזנת למצותיו. ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא° . אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על °רבי יוסי _{בן חלפתא} ולאמר שמודים רבנן שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר. לית כאן חרש. שלא היה צריך להיכתב, ורק השגרת לשון כיוון שהוזכרו שוטה וקטן הוזכר אף חרש. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מסתברא דיודה רב חסדא° דהא דתנן בתרומה, ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא. דתנן, חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ואכן אמר רבי חנינא° _{בר חמא} בשם רב חסדא° , ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא. ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות. אמר רבי יוסי ברבי בון° . על כרחיך איתמר דהיא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}, דלרבנן אפילו לכתחילה יצא. דתנינן חמשייתא קדמייתא דתנן, חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה. החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל, ולא תניתא  _{לא נשנה} עמהן חרש המדבר ואנו שומע. וכי תימא משום שכל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה. ולכן חרש המדבר ואינו שומע לא נימנה עימהן לפי שבדיעבד תרומתו תרומה. והא תנינן חמשה אחרנייתא, דתנן חמשה לא יתרומו, ואם תרמו תרומתן תרומה. האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי. ולא תניתה  _{ולא נשנה} אף עמהן. מכאן שלרבנן אפילו לכתחילה תורם. הוי סופך מימר, הא דתנן, חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה, ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא. ומודה °רבי יוסי _{בן חלפתא} שבדיעבד יצא. תנן, קרא ולא דיקדק באותיותיה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר יצא, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר לא יצא. ^ב_נדאלו צריך דיקדוק. על לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ. אמר רבי חנינא° _{בר חמא} בשם רב אחא° . ^ב_נהאשר נשבע ה' צריך להדגיש את האות ע’. אמר רבי שמואל בר חנינא° בשם רבי הושעיא° . צריך שיאמר יוצר אור ובורא חושך _{יש אומרים שזה כדי שיזכיר מידת לילה ביום להוציא מלבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את היום לא ברא את הלילה}, ולא יאמר יוצר אור ובורא נוגה. אמר רבי חגיי° בשם רבי אבא בר זבדא° . צריך שיאמר באמת ויציב שם שרו, ולא יאמר שם הללו לך _{שעל פי המדרש ביציאת מצרים לא אמרו הלל ולכן עשה הקב"ה שהמצרים ירדפו אחריהם ויטבעו בים כדי שיאמרו הלל ובגלל שעברו שמונה ימים שלא אמרו הלל נצטוו ישראל על הציצית שיש בה שמונה חוטים}. רבי לוי° ורבי אבדימא דחיפה° אמרו בשם לוי בר סיסי° , ^ב_נוצריך להתיז _{להדגיש את האות ז’} בלמען תזכרו. אמר רבי יונה° בשם רב חסדא° , צריך להתיז _{להדגיש את האות ס’} בכי לעולם חסדו. תני, ^ב_נזאין מעבירין לפני התיבה, לא חיפנין ולא בישנין ולא טיבעונין _{אנשי חיפה טבריה וטבעון}, מפני שהן עושין היהין חיתין, ועיינין אלפין. אם היה לשונו ערוך _{שיודע לבטא נכון} מותר: פיסקא. הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה ° אמר. תנא רב נחמן בר אדא° . ורבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, תנא נחמן סבא° . והיו, כדרך הוייתן יהיו. תני, ^ב_נחאף בהלל ובקריאת המגילה כן. ניחא ^ב_נטבקריאת המגילה

[דף יז עמוד א]

דכתיב בה (אסתר ט כז) ככתבם. ברם בהלילא מנלן? בגין דכתיב (תהילים קיג ג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. שהגאולה היא זריחת שמש לישראל וכמו שזריחת השמש היא בסדר קבוע כך גאולתם של ישראל יש לה סדר קבוע. איך את שמע מינה שצריך לקרא את ההלל לפי הסדר? אמר רבי אבון° . עוד היא _הגאולה אמורה על הסדר בפרשיות (תהילים קיד א) בצאת ישראל ממצרים, לשעבר. (תהילים קטו א) לא לנו ה' לא לנו, לדורות הללו. (תהילים קטז א) אהבתי כי ישמע ה' את קולי, לימות המשיח (תהילים קיח כז) אסרו חג בעבותים, לימות גוג ומגוג. (תהילים קיח כח) אלי אתה ואודך, לעתיד לבוא. אמר רב אחא° בשם רבי יהושע בן לוי° . אף מי שהתקין את התפילה, על הסדר התקינה. והקורא למפרע לא יצא. שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות, שבחו של מקום. והאמצעיות צרכן של בריות. וכל בקשה תלויה בקדמתה. חננו דיעה. אחר שחננתנו דעה, רצה תשובתינו. רצית תשובתינו, סלח לנו. סלחת לנו, גאלינו. גאלתנו, רפא חליינו. ריפית חליינו, ברך שנותינו. בירכת שנותינו, קבצינו. קיבצתנו, שופטינו בצדק. שפטתנו בצדק, הכנע קמינו. הכנעת קמינו, צדקינו במשפט. צידקתנו, בנה ביתך. _{ואת צמח דוד עבדך היו כוללים עימה כדי שיהיו שמונה עשרה ברכות אחר שהוסיפו את ברכת למלשינים}, ושמע עתירתינו, ורצינו בתוכו. וכי לא היה צריך לאמר בסדר שונה. בנה ביתך ורצינו בתוכו ושמע עתירתינו? אלא כמה דאישתעי קרייא  _{כמו הסדר שמופיע בפסוק,} כן אשתעייא מתניתא דכתיב (ישעיהו נו ז) והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי, עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי. אמר רבי ירמיה° ^ב_סמאה ועשרים זקנים ומהם שמונים וכמה נביאים, התקינו את התפילה הזאת. ומה ראו לסמוך האל הקדוש לחונן הדעת? על שם (ישעיהו כט כג) והקדישו את קדוש יעקב. מה כתיב בתריה? (ישעיהו כט כד) וידעו תועי רוח בינה. דיעה לתשובה דכתיב (ישעיהו ו י) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו' עד ולבבו יבין ושב. תשובה לסליחה דכתיב (ישעיהו נה ז) וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. סליחה לגאולה דכתיב (תהילים קג ג) הסולח לכל עווניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי. ויאמר רופא חולים קדם לגאולה כמו בפסוק? אמר רב אחא° . מפני מה התקינו גואל ישראל ברכה שביעית? ללמדך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. מניין? אמר רבי יונה° בשם רב אחא° דכתיב (תהילים קכו א) שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון, שירה שביעית היא. להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית. אמר רבי חייא בר אבא° מפני מה התקינו רופא חולים ברכה שמינית? כנגד המילה שהיא לשמונה. על שם (מלאכי ב ה ) בריתי היתה אתו החיים והשלום. אמר רבי אלכסנדרי° מפני מה התקינו מברך השנים ברכה תשיעית? כנגד הקול התשיעי שנאמר (תהילים כט ה) קול ה' שובר ארזים. שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים שהגשם מוזיל את התבואה. אמר רבי לוי° בשם רבי אחא° בר חנינא. מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל? על שם מה שנאמר (יחזקאל לו ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו, ופריכם תשאו, לעמי ישראל, למה? כי קרבו לבוא. נתקבצו הגליות והדין נעשה, הזידים נכנעין והצדיקים שמחים. ותני עלה. כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים. ושל גרים ושל זקנים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים דכתיב (הושע ג ה) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם. רבנן אמרי. אהן מלכא משיחא אם מין חייא הוא  _{מלך המשיח אם מהחיים הוא}, דוד שמיה. אם מן דמכייא הוא  _{אם מהמתים הוא שיקום לתחיה}, דוד הוא. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}. אנא אמרית טעמא דכתיב (תהילים יח נא) מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם. רבי יהושע בן לוי° אמר, צמח שמו. רבי יודן בריה דרבי אייבו° אמר, מנחם שמו. אמר חנינה בריה דרבי אבהו° . ולא פליגי. חושבניה _גמטריא דהדין , כחושבניה דהדין. הוא צמח הוא מנחם. ודא מסייעא להו. דאמר רבי יודן בריה דרבי אייבו° . עובדא הוה בחד יהודאי דהוה

[דף יז עמוד ב]

קאים רדי  _{שהיה חורש}. געת תורתיה קומוי. עבר חד ערביי ושמע קלה. אמר לו, בר יודאי בר יודאי. שרי תורך ושרי קנקנך _{התר את השור והמחרשה}, דהא חריב בית מוקדשא. געת זמן תניינות  _{געתה פעם שניה}. אמר לו, בר יודאי בר יודאי, קטור תוריך וקטור קנקניך _{חזור ורתום את הפרה למחרשה}, דהא יליד מלכא משיחא. אמר לו, מה שמיה? אמר לו מנחם. ומה שמיה דאבוי? אמר לו חזקיה. מהיכן הוא? אמר לו מן בירת מלכא דבית לחם יהודה. אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי  _{מכר את הפרה ואת המחרשה} ואיתעביד זבין _{נעשה מוכר} לבדין למיינוקא. והוה עייל קרייה  _{נכנס לכפר}, ונפקא קרייה  _{ויוצא מכפר}. עד דעל לההוא קרתא  _{עד שהגיע לאותו כפר}. והויין כל נשייא זבנן  _{והיו כל הנשים קונות}, ואימה דמנחם לא זבנה. שמע קלן דנשייא אמרין. אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך  _{בואי קני לבנך}. אמרה, בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל _{אני רוצה לחנוק את שונאי ישראל}. דביומא דאיתיליד, איחרוב בית מוקדשא. אמר לה רחיציא _{מאמינים אנו}, דברגליה חריב וברגליה מתבניי. אמרה ליה, לית לי פריטין  _{אין לי כסף}. אמר לו לא איכפת לי, איתיי זובנין ליה  _{בואי קני לו}. אין לית קומך יומא דין, בתר יומין אנא אתי ונסיב  _{אם אין לך כעת, פעם הבא תשלמי לי}. בתר יומין עאל לההיא קרתא. אמר לה, מהו מיינוקא עביד? אמרה ליה, מן שעתא דחמיתני  _{משעה שראיתה אותי}, אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי  _{באה רוח סערה וחטפה אותו מידי} אמר רבי בון° . מה לנו ללמוד מן הערבי הזה שביום החורבן נולד המשיח? ולא מקרא מלא הוא דכתיב (ישעיהו י לד) והלבנון באדיר יפול. מה כתיב בתריה? (ישעיהו יא א) ויצא חוטר מגזע ישי. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}. מפני מה התקינו שומע תפילה ברכה חמש עשרה? כנגד האזכרה החמש עשרה (תהילים כט י) ה' למבול ישב. שהתפילה מונעת את הפורענות מלבוא לעולם. מפני מה קדמה עבודה להודייה? דכתיב (תהילים נ כג) זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלהים. קדם זובח תודה, ואחר כך יכבדני. וחותם בשלום, שכל הברכות חותמיהן שלום. אמר °רבי שמעון בן חלפתא . אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום. ומה טעם? דכתיב (תהילים כט יא) ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום. ^ב_סאקרא וטעה, יחזור למקום שטעה. טעה בין וכתבתם של פרשה הראשונה לשנייה, חוזר לוכתבתם הראשונה. טעה ואינו יודע היכן טעה, יחזור למקום הברור לו. דלמא  _{את זה מספרים}. רבי חייא° רבי יסא° _אסי ורבי אמי° _{בן נתן} סלקון מיעבד גנוניה  _{הלכו להכין את החופה} דרבי אלעזר° _{בן פדת}. שמעון קליה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שיושב ודורש. אמרין, אי מחדית מילה  _{אם יחדש דבר}, מן נחית  _{מי ילך} שמע לה מיניה? אמרין וייחות רבי אלעזר° _{בן פדת} דהוא זריז סגין. נחית וסליק אמר לון, כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. קרא ומצא עצמו בלמען, חזקה כוין. רבי אילא° _אילעא ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רב אחא רובא° , נתפלל ומצא עצמו בשומע תפילה, חזקה כוין. רבי ירמיה° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. נתפלל ולא כוין לבו. אם יודע שהוא חוזר ומכוין את לבו, יתפלל. ואם לאו, אל יתפלל. אמר רבי חייא רובא° . אנא מן יומי לא כוונית. אלא חד זמן בעי מכוונה  _{פעם אחת רציתי לכוון}, והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי,ארקבסה אי ריש גלותא  _{ובמקום לחשוב על התפילה הרהרתי בליבי מי נכנס ראשון למלך השר או ראש הגולה}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר אנא מנית אפרוחיא  _{ספרתי אפרוחים}. רבי אבון בר חייא° אמר, אנא מנית דימוסיא  _{ספרתי שורות לבנים}. אמר רבי מתניה° , אנא מחזק טיבו  _{אני מחזיק טובה} לראשי. דכד הוה מטי מודים, הוא כרע מגרמיה  _{כשמגיע זמן מודים הוא כורע מעצמו}.

[דף יח עמוד א]

ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ה

מתני': ^ב_סבהאומנים קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאין רשאין לעשות כן בתפילה:

גמ’: .כיני מתניתה.  _{כך כוונת המשנה} הפועלים קורין בראש האילן, והאומנין בראש הנדבך. ותני כן. ^ב_סג הפועלים קורין בראש האילן, ומתפללים בראש הזית ובראש התאנה. הא בשאר כל האילנות, יורד ומתפלל למטן. ובעל הבית לעולם יורד ומתפלל למטן. ולמה בראש הזית ובראש התאינה התירו? רבי אבא° ורבי סימון° תרויהון  _שניהם אמרין, מפני שטרחותן לעלות ולרדת מרובה. תני. ^ב_סדהכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, הרי זה קורא את שמע. אבל לא יתחיל, לא בשעה שהוא פורק, ולא בשעה שהוא טוען, מפני שאין לבו מיושב. בין כך ובין כך, אל יתפלל עד שעה שיפרוק. ואם היה עליו משאוי של עד ארבעת קבין מותר. אמר °רבי יונתן _{בן אלעזר}, והוא ששיקל. מהו ששיקל? תרין חלקין מהמשא לחורויי וחד לקומויי. תני ^ב_סהלא יהא מרמז בעיניו וקורא. תני. ^ב_סוהפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית. הרי אילו מברכין ברכה ראשונה, וכוללין של ירושלים ושל ארץ וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעודתן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אילו מברכין ד' ברכות. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. זאת אומרת, ^ב_סזשאסור לעשות מלאכה בשעה שמברך. דאי לא כן, אנן אמרין יעשה מלאכה ויברך שלוש ברכות. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° בשם רב חונה° . לא יעמוד אדם ויתפלל ^ב_סחומטבע בידו. ואם היה המטבע מונח, לפניו אסור לאחריו מותר. רבי יסא° _אסי היה צוררן ותופשן בידו, דאז דעתו מיושבת שלא חושש שיפלו. וכן למידת הדין. שהמפקיד כסף אצל חברו צריך לשמרם צרורים בידו. אמר רבי יצחק° _{בר אבא}. מדכתיב וצרת הכסף בידך. ^ב_סטובלבד בידך. רבי יוסי בר אבון° הורי לרבי הלל° חתניה כן. רבי חזקיה° ורבי יעקב בר אחא° הוו יתבין בחד אתר  _{ישבו במקום אחד}, והוה גבי רבי יעקב בר אחא° פריטין  _מטבעות. אתת ענתא דצלותא  _{הגיעה זמן התפילה}

[דף יח עמוד ב]

ושרתון ויהבון לשמעיה  _{התיר את הארנק ונתן לשמש} דרבי חזקיה° . שהחמיר על עצמו שלא להחזיקן בידו בזמן התפילה. קטר פורתיה _{קשר את בגדו} לפורתיה דשמעיה דרבי חזקיה° _{כדי שלא יברח לו}. ושרתון וערק _{השמש התיר את הקשר וברח עם הכסף}. אמר לו רבי חזקיה° ומה בידך? כיוון שהתירו חכמים לא היה לך להחמיר. אמר רבי חנינא° _{בר חמא} אף מי שהיו מי חטאת על כתיפו, הרי זה קורא את שמע ומתפלל. אמר רב חונא° הדא אמרה, קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה. שאם היה צריך כוונה היו המים נפסלים בהסח הדעת. אמר רב מנא° _{בן יונה}. קשייתה קומי רבי פינחס° . ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה. הרי תפילה צריכה כוונה. ואיך לא נפסלו המים בהסח הדעת? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. קיימתיה כיי דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הגיעוך סוף מלאכת המים שאינם מחוורין דבר תורה. שמדאוריתא עשית מלאכה פוסלת רק בשאיבה, שהיא תחילת עבודת המים. אבל סוף המלאכה _הנשיאה זה רק חומרה דרבנן, והם הקלו שיכול להתפלל ולקרא קריאת שמע.

ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ו

מתני': חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. מעשה ב°רבן גמליאל _דיבנה שנשא וקרא לילה הראשון אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו שחתן פטור אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפי' שעה אחת:

גמ’: תנן, חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס° בשם רבי אליעזר בי רבי ינאי° . זאת אומרת ^ב_עאשמותר לבעול בעילה בתחילה בשבת. אמר רבי חגיי° קומי רבי יוסה° _אסי. אפילו תימא אסור. תיפתר באלמנה שאינו עושה חבורה. אמר לו, והא תנינן נותנין לה ^ב_עבארבעה לילות. אית לך למימר ארבעה לילות באלמנה? הרי אלמנה מותרת לו כל זמן שהיא טהורה. אמר רבי יעקב בר זבדי° . קשייתה קומי

[דף יט עמוד א]

רבי יוסי° _{בר זבידא}. למה הסתפקתה האם מותר לבעול בתולה בשבת ולכן רציתה להעמיד את המשנה באלמנה? וכי מה בינה לבין ^ב_עגשובר את החבית לאכול ממנה גרוגרות? אמר לו, אתה מקשה מהרישא, אמור דבתרה _{סוף המשנה} ששם נאמר, ^ב_עדובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. וכאן שמתכוין לעשותה בעולה, כמי שמתכוין לעשותה כלי. רב יצחק בר רב משרשיא° בעי. מה בינה ^ב_עהלמפיס מורסא בשבת? אמר לו, ואמור דבתרה _{סוף המשנה} ששם נאמר. ^ב_עוובלבד שלא יתכוין לעשותה פה אף כאן כיוון שמתכוין לעשותה בעולה. כמי שהוא מתכוין לעשותה פה. תני, לא יבעול אדם בעילה לכתחילה בשבת, מפני שהוא עושה חבורה. ואחרים מתירין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון° . טעמון דאחרים דלמלאכתו הוא מתכוין ומאיליה נעשה חבורה. אסי° אמר אסור. בנימן גנזכייה° נפק ואמר משמיה דרב° _{אבא בר אייבו}, מותר. שמע שמואל° _{בר אבא בר אבא} ואיקפד עילוי ומית. וקרי עלה, ברוך שנגפו. ועל רב° _{אבא בר אייבו} קרא את הפסוק(משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. כל ההיא הילכתא דרישיה דפירקא אחרייא דנידה  _{כל ההלכות שנאמרו בתחילת הפרק האחרון במסכת נידה} בדין תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות שנותנים לה עד שתחיה המכה. ובהגיעה זמנה לראות נותנים לה ארבע לילות. להלכה, אבל ^ב_עזלא למעשה. שלמעשה בועל בעילת מצווה ופורש. רבי ינאי° _הכהן ערק ^ב_עחאפילו מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות והורה שבועל בעילת מצוה ופורש. בעון קומוי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מהו לבעול בעילה שנייה? אמרין, לתלות בדם המכה בבעילה ראשונה לא הורו. שהרי אמרו בועל בעילת מצווה ופורש, שחששו שמא דם נידה מעורב בדם בתולים. ולבעול בעילה שנייה הוא מורייא? מה צריכה לה  _{במה הוא הסתפק}, בשבאו לה ימי הפסק ימי טהרה בנתים. _{שמדאוריתא אשה שראתה פעם ראשונה הרי היא נידה ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה קדם בין השמשות של יום השביעי עושה הפסק טהרה וטובלת בלילה והיא טהורה לבעלה מיד ולמחרת אחר צאת הכוכבים היא טהורה גם לטהרות. ראתה בתוך אחד עשר ימים שאחר שבעת ימי הנידה, הם הנקראים ימי זיבה והם לא עת נידתה לפי שלא אמורה לראות בהם. ומטמא בימים ולא בראיות ואפילו ראתה כל היום אינו נחשב אלא כראיה אחת. וכך דינה. ראתה יום אחד הרי היא שומרת יום כנגד יום. שאותו יום שראתה היא טמאה למחרת אחר הזריחה היא טובלת ואסורה לשמש שמא תראה ותסתור. ראתה שתי ימים הרי היא שומרת יום כנגד יום ויום ולמחרת אחר הנץ החמה טובלת ואסורה לשמש שמא תראה ותסתור. ראתה שלושה ימים הרי היא זבה גדולה וצריכה לספור שבעה נקיים. וטובלת ביום השבעי ובערב היא טהורה. ומביאה קרבן ביום השמיני. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לה כניסה למקדש אכילת קדשים. ואינה צריכה לטבול במעיין.} והשאלה היתה למאן דאמר שאסור לבעול בתחילה בשבת. האם לדעתו מותר לבעול בעילה שנייה בשבת אחר הפסק טהרה, או שחוששים שמא הפתח עדין סגור? אמר רבי אבהו° , שושביניה דרבי שמעון בר אבא° הוינא, ושאלית לרבי אלעזר° _{בן פדת} מהו לבעול בעילה שנייה, ושרא ליה. דהוא סבר כהדא דשמואל° _{בר אבא בר אבא}. דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר פירצה דחוקה נכנסין בה בשבת אפילו משרת צרורות. אמר רבי חגי° שושביניה דרבי שמואל קפודקיה° הוינא. שאילית לרבי יאשיה° ושרע מיניה  _{נמנע ולא רצה לענות}. שאילית לרבי שמואל בר יצחק° , אמר לו. מעתה אי זה דם נידה ואי זה דם בתולים? שאם תאסור ביאה שניה בשבת, סימן שאתה סובר שהפתח סגור והדם הוא דם בתולים. אם כך ביאה שניה תעשה כביאה ראשונה, וגם בביאה שלישית תחשוש, ואין לדבר סוף. תני. כלה משנבעלה, מחזיקין אותה כנדה ואסורה לביתה כל שבעה, ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, מאי טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים

ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ז

מתני‘: רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להן: איני כשאר כל אדם; איסטניס אני:

גמ’: מאן תנא ^ב_פאבל אסור ברחיצה כל שבעה? °רבי נתן . רבי אמי° _{בן נתן} הוה ליה עובדא _אבלות, ושאל לרבי חייא בר אבא° והורי ליה כל שבעה כ°רבי נתן . רבי יוסי° _{בר זבידא} הוה ליה עובדא _אבלות. ושלח לרבי אבא בר כהן° . על גבי רב אחא° . אמר לו, לא כן אלפך  _{לא לימד אותך} רבי דרבי אמי° _{בן נתן} הוה ליה

[דף יט עמוד ב]

עובדא _אבלות. ושאל לריש לקיש° , והורי ליה כ°רבי נתן שאסור ברחיצה כל שבעה. אמר לו דילמא תרין עובדין אינון  _{האם היו שני מקרים}? אנן אמרין ליה על דרבי חייא בר אבא° ואתון אמרין ליה על דריש לקיש° . ועוד ראיה שאסור מן הדא. רבי חמא אבוי דרבי אושעיא° הוה ליה עובדא _אבלות, שאל לרבנן ואסרון. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי איילן רבנן? רבנן דהכא _שבגליל או רבני הדרום. אין תימר רבנן דהכא ניחא. אין תימר רבנן דרומיא, רברבייא קומוי  _{גדולים לפניו} והוא שאל לזעירייא  _לקטנים? ועוד אין תימר רבנן דרומייא. הרי אינון שריין, ואינון אסרין  _{הם פוסקים שמותר והם אסרו לו}? דתני. ^ב_פאמקום שנהגו _{האבלים שעסקו בקבורה} להרחיץ אחר המיטה, מרחיצין. ובדרום מרחיצין. אמר רבי יוסי בי רבי אבון° . מאי טעמא דמי שהוא מתיר את הרחיצה כל שבעה? מפני שהוא עושה אותה כאכילה ושתייה שאי אפשר בלעדיה לרגיל בה. ואף למי שאוסר, הדא דתימר ברחיצה של תענוג. ^ב_פבאבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר. כהדא, דשמואל בר אבא° עלו בו חטטין. אתון  _באו שיילון לרבי יסא° _אסי מהו דיסחי  _שירחץ? אמר לון יסחי  _ירחץ. במה אנן קימין? אי בשיש בו סכנה. פשיטא, אין בעי ^ב_פגאפילו בתשעה באב, אין בעי ^ב_פדאפילו ביום הכפורים. אלא בשאין בו סכנה. הדא אמרה שרחיצה שאין בה תענוג מותר. רבי יוסי ברבי חנינא° , ראו אותו טובל בימי אבלו. ולא ידעינן אם לקירוי ואם להקר גופו, וסבר שאין רחיצת צונן רחיצה. הורי רבי אבא° כהך תניא, שבמקום שנהגו מותר. הורי רב אחא° בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, ^ב_פהשמותר להרחיצן במים. תני. ^ב_פואבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו אל העיר יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור. תני. במקום שנהגו לשאול אבילים בשבת, שואלין. ובדרום שואלין. רבי הושעיא רובא° אזל לחד אתר  _{הלך למקום אחד} וחזא אביליא בשובתא ושאיל בון  _{ראה אבלים בשבת ושאל בשלומם}. אמר לון, אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו. °רבי יוסי בי רבי חלפתא משבח בד°רבי מאיר קומי ציפוראי  _{לפני אנשי ציפורי}. אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע. חד זמן חמא אבילייא בשובתא, ושאל בון. אמרו לו, זה דאת מתני שבחיה? אמר לון, מה עיסקיה? אמרו לו, חמא  _ראה אבילייא בשובתא ושאל בון. אמר לון, בעי אתון מידע מהו חיליה  _{רוצים לדעת מה כוחו}? בא להודיעכם שאין אבלות בשבת. כהדא דכתיב (משלי י כב) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה. _עצב זו אבילות. כמה דתימא (שמואל ב יט ג) נעצב המלך על בנו:

ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ח

מתני': וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו, לא לימדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם, אין טבי עבדי כשאר העבדים. כשר היה

[דף כ עמוד א]

גמ’: תנן, שאין מקבלין תנחומין על העבדים. הא בני חורים אחרים אף שאינם קרוביו מקבלין תנחומין עליהן? כיני מתנייתה. אין עבד מקבל תנחומין על העבדים הקרובים שלו. תני, מעשה שמתה שפחתו של °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, ונכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל. נכנס מפניהם לחצר, ונכנסו אחריו. לבית, ונכנסו אחריו. אמר להן. כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין ורואה אני שאי אתם נכוין אפילו ברותחין. והלא אמרו, ^ב_פזאין מקבלין תנחומין על העבדים מפני שהעבדים כבהמה. ועוד קל וחומר. אם על בני חורין אחרים שאינם קרוביו אין מקבלין תנחומין, כל שכן על העבדים. אלא מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו, ^ב_פחהמקום ימלא חסרונך. כד דמך  _כשמת רבי חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא° , קביל ריש לקיש° תנחומים עילוי, דהוה רביה. דתלמידיה דבר נשא, חביב עליה כבריה. עאל ואיפטר עילוי _דרש מאי דכתיב (שיר השירים ו ב) דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים? לא צורכה _{לא היה צריך לכתוב}, אלא דודי ירד לגנו לרעות בגנו. ולמה נאמר בלשון רבים? דודי זה הקדוש ברוך הוא. ירד לגנו זה העולם. לערוגת הבושם אילו ישראל. לרעות בגנים אילו אומות העולם. וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן. משלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו ביותר. מה עשה המלך? נטע לו פרדס. בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו, היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונוטעה בתוך פרדיסו. ובשעה שהיה מכעיסו, היה מקצץ כל נטיעותיו. כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם, ומביאו ומדבקו לישראל, כגון יתרו ורחב. ובשעה שהן מכעיסין אותו, היה מסלק הצדיקים שביניהן. דלמא  _{את זה מספרים}. רבי חייא בר אבא° וחבורתיה. ואית דאמרין  _{ויש אומרים} °רבי יוסי בי רבי חלפתא וחבורתיה. ואית דאמרין °רבי עקיבה וחבורתיה. הוו יתבין לעיי באוריתא  _{ישבו ועסקו בתורה} תחות הדא תאינה, והוה מרא דתאינתא קריץ  _{והיה בעל התאנה משכים} ולקיט לה בכל יום. אמרין שמא הוא חושדינו, נחליף את מקומינו. למחר אתיא מרה דתאינתא גבון, אמר לון מריי  _{למחרת בא בעל התאנה אלהם ואמר להם אדונים}. אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי מנעתונה מיני. אמרון ליה, אמרין, דלמא דאחשד לן. אמר, בצפרא דאתי  _{בבקר שיבא} אנא מודעא יתהון למה נהגתי כך, למחרת בבקר לא לקט, זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיו. באותה שעה אמרו בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט והוא לוקטה. כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם, והוא מסלקן. כד דמך  _כשמת רבי בון בר רבי חייא° , על רבי זעירא° ואפטר _דרש עילוי. מאי דכתיב (קהלת ה יא) מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל. ישן אין כתיב כאן, אלא אם מעט אם הרבה יאכל. למה היה רבי בון ברבי חייא° דומה? למלך ששכר פועלים הרבה. והיה שם פועל אחד שהיה חרוץ, והיה משתכר המלך במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעיתותי ערב, באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים. אנו יגענו כל היום. וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו שכרו עמנו משלם? אמר להן המלך. יגע זה לשתי שעות, יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו. כך, יגע רבי בון° בתורה לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה. כד דמך  _כשמת רבי סימון בר זביד° . עאל רבי ליא° _אילעא ואפטר _דרש עילוי ואמר. ארבעה דברים תשמישו של עולם, וכולן אם אבדו יש להן חליפין. דכתיב (איוב כח א ב) כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה. אלו אם אבדו, יש להן חליפין. אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו? מי מביא לנו תמורתו? דכתיב (איוב יב כא) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי. אמר רבי לוי° . מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא לבם. דכתיב (בראשית מקץ מב כח) ויצא לבם. אנו שאבדנו את רבי סימון בר זביד°

[דף כ עמוד ב]

על אחת כמה וכמה. כד דמך  _כשמת רבי לוי בר סיסי° , על אבוי דשמואל° ואפטר _דרש עילוי. כתיב (קהלת יב יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא. למה היה לוי בן סיסי° דומה? למלך שהיה לו כרם, והיה בו מאה גפנים. והיו עושות כל שנה ושנה מאה חביות של יין. יבשו חלקם ועמד על חמשים, עמד על ארבעים, עמד על שלשים, עמד על עשרים, עמד על עשר עמד על אחד, והיה עושה מאה חביות של יין. והיה אותו הגפן חביב עליו ככל הכרם כולו. כך היה רבי לוי בר סיסי חביב לפני הקדוש ברוך הוא, ככל בני האדם יחד. הדא הוא דכתיב (קהלת יב יג) כי זה כל האדם. כהנא הוה עלם סגין  _{גבוה מאד ויש אומרים צעיר מאד} כד סליק להכא _{כשעלה לארץ}. חמתיה חד בר פחין  _פרחח. אמר לו בלגלוג, מה קלא בשמיא? _{בלגלוג על שהיה גבוה מאד ויש אומרים בגלל שרבי יוחנן° בר נפחא המית אותו כשחשב שהוא לועג לו וכאשר הסבירו לו שכך מבנה פניו החיה אותו. כפי שמסופר (בתלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קיז עמוד א) מעשה: ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה  היה אדם שרצה למסור לאנסים את התבן של חברו, אתא לקמיה דרב, אמר ליה רב° אבא בר אייבו: לא תחוי ולא תחוי  אל תמסור ואל תמסור, אמר ליה לרב° אבא בר אייבו: מחוינא ומחוינא  אמסור ואמסור.יתיב רב כהנא° קמיה דרב° אבא בר אייבו באותה שעה, שמטיה לקועיה מיניה,  שבר את מפרקתו והרגו. קרי רב° אבא בר אייבו עילויה: (ישעיהו נא כ) בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר כשור הבר הנלכד ברשת שהוא שם במקום שנלכד ואי אפשר לו לזוז ממקומו מה תוא זה כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו. אמר ליה רב° אבא בר אייבו לרב כהנא° שהרג את המוסר: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים  עד עכשיו היו כאן פרסיים שאינם מקפידים על שפיכות דמים ואינם עונשים את ההורג, אבל השתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין  שאומרים רוצח ירצח .לכן קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי  קבל על עצמך שלא להקשות לרבי יוחנן° בר נפחא שבע שנין. אזיל אשכחיה לריש לקיש° דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן  שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום, אמר להו רב כהנא° לרבנן: ריש לקיש° היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו: האי קושיא והאי קושיא, והאי פירוקא והאי פירוקא,  אלו הקושיות שיש לי להקשות ואלו התירוצים שיש לי לתרץ על השיעור. אמרו ליה לריש לקיש° את דברי רב כהנא° . אזל ריש לקיש° אמר ליה לרבי יוחנן° בר נפחא: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר שיכין טוב את השיעור של מחר. למחר אותבוה בדרא קמא הושיבו את רב כהנא בשורה הראשונה של היושבים קמיה דרבי יוחנן° בר נפחא, אמר רבי יוחנן° בר נפחא שמעתתא אחת ולא אקשי ליה רב כהנא° , אמר רבי יוחנן° בר נפחא שמעתתא נוספת ולא אקשי. וכל פעם שאמר רבי יוחנן° בר נפחא אימרה ורב כהנא° לא הקשה על זה, אנחתיה אחורי  העבירו אותו שורה אחת אחורה, עד שהעבירו אותו שבע דרי  שורות עד דאותביה בדרא בתרא עד שישב בשורה האחרונה. אמר ליה רבי יוחנן° בר נפחא לרבי שמעון בן לקיש° : ארי שאמרת נעשה שועל. אמר רב כהנא° : יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין יהי רצון שאלו שבע השורות שהעבירוני לאחור, יחשבו כתחליף לשבע השנים דאמר לי רב° אבא בר אייבו שלא להקשות לרבי יוחנן° בר נפחא. קם אכרעיה, אמר ליה רב כהנא° לרבי יוחנן° בר נפחא: נהדר מר ברישא יחזור הרב על תחילת דבריו. אמר רבי יוחנן° בר נפחא שמעתתא ואקשי רב כהנא° , וכך הקשה לו על כל אימרה שאמר, עד שאוקמיה בדרא קמא, ששוב הושיבוהו בשורה הראשונה לפני רבי יוחנן° . המשיך רבי יוחנן° ואמר שמעתתא ורב כהנא° המשיך ואקשי. רבי יוחנן° בר נפחא הוה יתיב אשבע בסתרקי  היה יושב על שבעה כרים. מחמת הקושיא שהקשה עליו רב כהנא° שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה הוציאו כר אחד מתחתיו. שוב אמר רבי יוחנן° שמעתתא ואקשי ליה רב כהנא° , והוציאו כר נוסף מתחתיו, עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא. רבי יוחנן° גברא סבא הוה ומסרחי גביניה, היה אדם זקן, וגבות עיניו היו גדולות וכיסו את עיניו. אמר להו לשמשיו: דלו לי עיני ואחזייה, דלו ליה במכחלתא דכספא הרימו לו את הגבות עם מלקחים של כסף. חזא דפרטיה שפוותיה  ראה ששפתיו של רב כהנא שסועות סבר רבי יוחנן° בר נפחא כי אחוך קמחייך ביה שרב כהנא צוחק עליו. חלש דעתיה של רבי יוחנן° בר נפחא ונח נפשיה דרב כהנא° , למחר אמר להו רבי יוחנן° בר נפחא לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד? אמרו ליה: דרכיה הכי ולא היה זה צחוק. על רבי יוחנן° בר נפחא לגבי מערתא. חזא דהוה הדרא ליה עכנא ראה נחש כרוך על הפתח. אמר ליה רבי יוחנן° בר נפחא לנחש: עכנא, עכנא, פתח פומיך, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה. בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה רבי יוחנן° בר נפחא: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן עכשיו יבוא אדוני איתנו. אמר ליה רב כהנא° : אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא לא אזילנא, ויש מפרשים שרב כהנא° אמר: הואיל וחליף שעתא וכבר קבלתי צער מיתה, לא אקבל שוב צער מיתה ולא אלך מכא. תייריה הקיצו רבי יוחנן משנתו, אוקמיה ושייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה  העמידו והקשה לו רבי יוחנן את כל הספיקות שהיו לו, ותירץ לו רב כהנא את כולם. היינו דאמר רבי יוחנן° בר נפחא: דילכון אמרי, דילהון מה שאמרתי לכם, של בני בבל היא, ששמעתי מרב כהנא שעלה מבבל.} אמר לו, אמרו בשמים שגזר דיניה דההוא גברא מיחתם למיתה. וכן הוות ליה. ומדפגע ביה, חמתיה חד חרן. אמר לו מה קלא בשמיא? אמר לו גזר דיניה דההוא גברא מיחתם. וכן הוות ליה. אמר, מה סליקית  _{למה עליתי} לארץ ישראל? מזכי _{ללמוד תורה}, ואנא איחטי. מה סליקית למיקטלה  _{האם עליתי כדי להרוג} בני ארעא דישראל? ניזול וניחות  _{אלך וארד} לי חזרה לבבל מן הן דסליקית. אתא לגבי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אמר לו. בר נש דאימיה מבסרא  _מבזה ליה. ואיתתיה דאבוהי  _{אשת אביו} מוקרא ליה  _{מכבדת אותו}. להן ייזול ליה? אמר לו ייזול להן דמוקרין ליה  _{ילך להיכן שמכבדים אותו}. נחת ליה כהנא מן הן דסלק  _{ירד כהנא למקום שממנו עלה}. אתון אמרין ליה לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, הא נחית  _ירד כהנא לבבל. אמר, מה הוה מיזל ליה בלא מיסב רשותא  _{איך הלך בלא ליטול רשות}? אמרין ליה. ההוא מילתא דאמר לך, הוא הוה נטילת רשות דידיה. רבי זעירא° כד סלק להכא, אזל אקיז דם. אזל בעי מיזבון  _{רצה לקנות} חדא ליטרא דקופד  _בשר מן טבחא. אמר לו, בכמה הדין ליטרתא? אמר לו, בחמשין מניי וחד קורסם  _{ומכה אחת}. אמר לו, סב לך שיתין. ולא קביל עילוי. סב לך ע', ולא קביל עילוי. סב לך פ', סב לך צ', עד דמטא מאה ולא קביל עילוי. אמר לו, עביד כמנהגך. ברומשא נחית לבית וועדא.  _{בלילה ירד לישיבה} אמר לון רבנן, מה ביש מנהגא דהכא  _{מה המנהג הרע הזה שנהוג כאן}, דלא אכיל בר נש ליטרא דקופד, עד דמחו ליה חד קורסם. אמרין ליה, ומה הוא דין דעביד הכי  _{מי עשה לך כך}? אמר לון פלן טבחא. שלחון בעיי מייתיתיה לדינה  _{רצו להביאו לדין,} ואשכחון ארוניה נפקא שמת. אמרו לו רבי כל הכין הקפדתה עליו? אמר לו, ייתי עליי דלא כעסית עילוי, כי סברתי דמנהגא כן. רבי יסא° _אסי כד סליק להכא, אזל ספר  _{הלך להסתפר}. בעי מסחי באהן דימוסן דטיבריא  _{רצה להתרחץ במרחצאות טבריה}. פגע ביה חד ליצן ויהב ליה חד פורקדל  _{נתן לו מכה} על צוארו. אמר לו הליצן. עד כדון עונקתיה דההוא גברא רפיא  _{עדיין צוארך רפוי וצריך לחזקו עם מכות}. והוה ארכונא  _{היה שם שופט} קאים דאין ליסטים אחד. וההוא ליצן אזל קם גחיך כל קבליה  _{הלך וצחק לידו} על מה שעשה לרבי יסא. אמר לו ארכונא ללסטים. מאן הוה עמך? תלה עינוי וחמא _ראה דהוא גחיך, וחשב שצחק עליו. אמר לו, אהן דגחיך הוא הוה עמי. נסביה ודניה ואודי ליה על חד קטיל  _{הודה על רצח שביצע}. כד הוו נפקין תרויהון  _{כשהוציאו את שניהם} טעינין תרתי כשורין  _קורות להיתלות עליהם. נפק _יצא רבי יסא° _אסי מן מסחא  _מהמרחץ. אמר לו הליצן, ההוא עונקתא  _הצוואר דהות רפיא  _{שהיתה רפויה}, כבר שנצת  _התחזקה. עכשיו תוכל ללכת בצואר זקוף שנענשתי על שהכתי אותך. אמר רבי יסא° _אסי, ביש גדא דההוא גברא. ולא כתיב (ישעיהו כח כב) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. רבי פינחס° ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . קשה היא הליצנות. שתחילתה ייסורין וסופן כלייה. תחילתה ייסורין דכתיב, (ישעיהו כח כב)ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. וסופן כלייה דכתיב (ישעיהו כח כב) כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ה' צבאות על כל הארץ:

[דף כא עמוד א]

ירושלמי ברכות, פרק ב, הלכה ט

מתני': ^ב_פטחתן אם רוצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול:

גמ’: תני, ^ב_צכל דבר שהוא של צער. כגון הא דתנן, (משנה תענית א ד) הגיעה י"ז בחשוון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים להתענות. כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. וכן כגון הא דתנן, (משנה פסחים ד א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בי"ד עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושים. ובכל מקום תלמדי חכמים אינם עושים. כל הרוצה לעשות עצמו תלמיד חכם עושה, ותבוא לו ברכה. וכל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. תני. מעשרה תנאים שהתנה יהושע, שיהיו ^ב_צאמסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים _{שהבוץ מתקשה ונעשה כיתדות} ובשעה _{שהדרך בוצית} שהוא משתקע, אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. אמר רבי אבהו° מעשה ב°רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי יהושע _{בן חנניה} שהיו בדרך, והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים. וראו את °רבי יהודה בן פפוס שהחמיר על עצמו והיה משתקע ובא כנגדן. אמר °רבן גמליאל _דיבנה ל°רבי יהושע _{בן חנניה}, מי הוא זה שמראה עצמו באצבע כאילו שהוא חסיד? אמר לו °יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר לו ולא כן תני, כל דבר שהוא של שבח, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד חכם עושה. אלא אם כן מינו אותו פרנס על הצבור? אמר ליה, והתני. כל דבר של צער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד חכם עושה, ותבוא עליו ברכה. אמר רבי זעירא° . ובלחוד  _ובלבד דלא יבזה חורנין _{שהוא נוהג בחסידות והם לא}. דלמא  _{את זה מספרים}. רבי יסא° _אסי ורבי שמואל בר רב יצחק° הוו יתבין אכלין  _{ישבו לאכול} בחדא מן אילין כנישתא שבעלייתה _{באחד מעליות בית הכנסת}. אתת עונתה דצלותא  _{הגיעה זמן התפילה}, וקם רבי שמואל בר רב יצחק° מצלויא. אמר ליה רבי מיישא° . לא כן אלפן רבי  _{לא כך למדנו רבי} ^ב_צבאם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה° . ^ב_צגכל מי שהוא פטור מדבר ועושהו, נקרא הדיוט? אמר לו. והא תנינן ^ב_צדחתן פטור מקרית שמע. ואף על פי כן תנינן חתן אם רוצה לקרא קרית שמע קורא? אמר לו, יכיל אנא פתר כ°רבן גמליאל _דיבנה. ד°רבן גמליאל _דיבנה אמר, איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים:

הדרן עלך פרק היה קורא

פרק שלישי: "מי שמתו"

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה א

מתני': מי שמתו מוטל לפניו, ^ג_אפטור מקרית שמע, ומן התפילין. ^ג_בנושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן. את שלפני

[דף כא עמוד ב]

המיטה ואת של אחר המיטה. את שהמיטה צורך בהן פטורין. ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין. ^ג_גאילו ואילו פטורין מן התפילה. קברו את המת וחזרו. אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו לא יתחילו. העומדין בשורה. הפנימיין פטורין והחיצונין חייבין. נשים ועבדים וקטנים פטורים מקרית שמע ומן התפילין וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, מברך לפניהן ולאחריהן. היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק אלא יקצר. ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו יתכסה במים ויקרא. לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן ומן הצואה? ד' אמות. זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה, ו°רבי יהודה _{בר עילאי} פוטר:

גמ’: תנן, מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין. תני, אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין. מיום השני הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות הוא חולצן כל שבעה, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. בראשון ובשני אינו נותן תפילין. ביום השלישי הוא נותן תפילין, ואם באו פנים חדשות אינו חולצן. אם אפילו ביום השני לאבלות אינו נותן תפילין, מי שמתו מוטל לפניו צריכה למימר שאינו מניח? אלא בגין דתנא שפטור מקריאת שמע, תנא שפטור מתפילין. רבי זעירה° ורב ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ג_דהלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בנתינה, שביום שני מניח. וכ°רבי יהושע _{בן חנניה} בחליצה, שאם באו פנים חדשות לא חולץ. רבי זעירא° בעי. נתן ביום השני כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מהו שיעשה כ°רבי יהושע _{בן חנניה} שלא לחלוץ? האם מה שאמר °רבי יהושוע שאינו חולץ, זה דווקא ביום השלישי. או של°רבי יהושוע , מיום ראשון שמניח אינו חולץ ואפילו ביום השני? אמר רבי יוסי ברבי בון° . וכיני. נותן ביום השני כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ואינו חולץ כ°רבי יהושע _{בן חנניה}. אם כך, נימא הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בהנחה, ואני אבין שאין הלכה כמותו בחליצה. ולמה צריך לאמר הלכה כ°רבי יהושוע בחליצה? מכאן שביום שני מניח כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ואם באו פנים חדשות חולץ כ°רבי יהושוע .

[דף כב עמוד א]

תנן, מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין. מאי טעמא? אמר רבי בון° _אבין. כתיב (דברים ראה טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימים שאתה עוסק בהן בחיים, ולא ימים שאתה עוסק בהן במתים. תני, ^ג_האם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו. למה? מפני כבודו של מת, או משום שאין לו מי שישא משאו ויתעסק בקבורה? מה נפיק מביניהן? היה לו מי שישא משאו. אין תימר מפני כבודו של מת, אסור. ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משאו, הרי יש לו מי שישא משאו, ומותר. והרי ביום טוב אין עוסקים בקבורה. והתני פטור מנטילת לולב. מכאן שהאיסור משום כבוד המת. תיפתר בחול המועד. והתני פטור מתקיעת שופר. אית לך מימר בחול ולא ביום טוב? אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. אך על פי שביום טוב אינו עוסק בקבורה, מכיון שהוא טרוד מפני שהוא זקוק להביא לו ארון ותכריכין. כיי דתנינן תמן, ^ג_ומחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה, ועל עיסקי המת להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות, כמי שהוא נושא משאו. מאימתי כופין את המיטות? משיצא המת מפתח החצר דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, ^ג_זמשיסתם הגולל. וכשמת °רבן גמליאל _דיבנה, כיון שיצא מפתח החצר, אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לתלמידיו כפו את המיטות. וכשנסתם הגולל, אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} כפו את המיטות. אמרו לו, כבר כפינום על פי הזקן. ^ג_חבערב שבת הוא זוקף את מיטתו, ובמוצאי שבת הוא כופן. תני, דרגש נזקפת ואינה נכפית. °רבי שמעון בן אלעזר אומר, ^ג_טשומט

[דף כב עמוד ב]

קלבינטרין _רצועות שלה ודיו. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי יהושוע בן לוי° הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזר . אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}. מיטה שניקליטיה _{מוטות ארוכים לכילה} עולין ויורדין בה _{שניתן להסירם} שומטן וכופה. ואם הם קבועים, מטה על צידה ודיו. אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? אמר רבי ירמיה° . כל שמסרגין על גופה _{שהעור מתוח מעל הקרשים של המלבן של המיטה}, זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה _{שבקרשי המלבן באמצעם יש חורים. ובכל חור לולאה. ואף בעור יש לולאות. והקלבינטרין שהוא חבל ארוך, נכנס בלולאה של הקרש ושל העור ומותחו באמצצע עובי המלבן. ואין לה רגלים כך שלא יועיל להפוך אותו כיוון ששני הצדדים שוים} זהו דרגש. והא תנינן ^ג_יהמיטה והערסה _{מקבלים טומאה} משישופם בעור הדג _{שאז נגמרה מלאכתם}. אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה? הרי כל הקרש מכוסה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא _{מטות שבקסריה} דאית להן נקבין ואין העור מכסה את כל הקרש. מניין לכפיית המיטה? אמר רבי קריספא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דכתיב (איוב ב יג) וישבו אתו לארץ. על הארץ אין כתיב כאן, אלא וישבו אתו לארץ. דבר שהוא סמוך לארץ. מיכן שהיו ישנין על גבי מיטות כפופות. בר קפרא° אמר. משום, איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך וגרמתני לכופפה, אף את כפה מיטתך. ואית דמפקין לישנא, כיוון דניכפה איקונין _{שמת האדם}, כפה הסרסור, שהיא המיטה שעליה נוצרו החיים. רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} תרויהון אמרי בשם רבי שמעון בן לקיש° . חד אמר, מפני מה הוא ישן במיטה כפויה? שאם יהא נעור בלילה, יהיה נזכר שהוא אבל. וחרנה אמר, מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה הוא נעור בלילה ונזכר שהוא אבל. ^ג_יאאבל, כל זמן שמתו מוטל לפניו אוכל אצל חבירו. ואם אין לו חבר, אוכל בבית אחר. ואם אין לו בית אחר, עושה מחיצה ואוכל. ואם אינו יכול לעשות מחיצה, הופך את פניו לכותל ואוכל. ולא מיסב, ולא אוכל כל צורכו, ולא שותה כל צורכו, ולא אוכל בשר, ולא שותה יין, ואין מזמנין עליו, ואם בירך אין עונין אחריו אמן, ואחרים שבירכו אין עונה אחריהם אמן. הדא דתימא, בחול. אבל בשבת. מיסב ואוכל, ואוכל בשר ושותה יין, ואוכל כל צרכו, ושותה כל צרכו, ומזמנים עליו, ואם בירך, עונין אחריו אמן. ואחרים שבירכו, עונה אחריהם אמן. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . הואיל והתרתי לו את כל אלו, חייביהו בשאר כל המצות של תורה. אם חיי שעה התרתי לו, כל שכן חיי עולם. אמר רבי יודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי° . הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . ^ג_יבנמסר לרבים, אוכל בשר ושותה יין. נמסר לכתפים, כמי שנמסר לרבים. כד דמך _כשמת רבי יסא° _אסי, קביל רבי חייא בר ווא° אביליו. ואייכלון בסעודת הבראה בשר ואשקיון חמר _יין. כד דמך רבי חייא בר אבא° . קביל רבי שמואל בר רב יצחק° אביליו, ואייכלון בסעודת הבראה בשר ואשקיון חמר. כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק° . קביל רבי זעירא° אביליו, ואייכלון טלופחין עדשים ולא האכילם בשר. מימר דהוא מנהגא _{מכאן שזה רק מנהג}. מקום שנהגו לאכול בשר יאכלו. מקום שנהגו שלא לאכול בשר אין אוכלים. רבי זעירא° מידמך _{לפני שמת} פקיד ואמר, לא תקבלון עלי יומא דין _{ביום הקבורה} אבילא ורק למחר תעשו מזרחייא _{סעודת הבראה}. לפי שהיו רגילים להשתכר בלילה הראשון. _{שכתוב תנו שכר לאובד ויין למרי נפש}

[דף כג עמוד א]

רבי יצחק בריה דרב כתובה° מטתיה אונס _{שמת אחד ממשפחתו}. ועלין לגביה רבי מנא° _{בן יונה} ורבי יודן° לנחמו. והוה חמר טב, ואישתון סגין וגחכין _{שתו הרבה וצחקו}. למחר אתון בעיין למיעל גביה _{רצו להיכנס אליו לנחמו שוב}. אמר להם, רבנן, הכין בר נש עביד לחבריה? לא הוינן חסרין אתמול, אלא מיקום ומירקוד: תני, ^ג_יגעשרה כוסות שותין בבית האבל. שנים לפני המזון, וחמשה בתוך המזון, וג' לאחר המזון. אילו שלשה של אחר המזון. אחד לברכת המזון, ואחד לכבוד המנחמים שבאו לגמול חסדים, ואחד לתנחומי האבלים. וכשמת °רבן גמליאל _דיבנה, הוסיפו עליהן עוד שלשה. אחד לחזן הכנסת, ואחד לראש הכנסת, ואחד ל°רבן גמליאל _דיבנה. וכיון שראו בית דין שהיו משתכרים והולכים, גזרו עליהן והחזירום למקומן. כהן מהו שיטמא לכבוד רבו _{יש אומרים בטומאה דרבנן}? רבי ינאי זעירא° דמך חמוי, והוא הוה חמוי והוא הוה רביה, אתא שאל לרבי יוסי° _{בר זבידא} ואסר ליה. שמע רב אחא° ואמר, יטמאו לו תלמידיו. רבי יוסי° _{בר זבידא} כד דמך, נטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין. אמר לון רבי מנא° _{בן יונה}. חדא מן תרתי לא פליט לכון _{מאחד משני עבירות לא תנצלו}. ^ג_ידאם אבילים אתם, למה אכלתם בשר ולמה שתיתם יין? ואם אין אתם אבלים, למה נטמאתם? מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה? רבי יוסי° _{בר זבידא} הוה יתיב מתני, ועאל מיתא לבית המדרש _{יש אומרים שהכניסו את המת לחדר פנימי אחד והם למדו בחדר פנימי אחר, שהטומאה רק דרבנן משום סוף טומאה לצאת}. וכיוון שהסתפק בדבר, מן דנפק _{מי שיצא}, לא אמר לו כלום. ומן דיתיב _{מי שנשאר לשבת}, לא אמר לו כלום. רבי נחמיה בריה דרבי חייא בר אבא° אמר. אבא לא הוה עבר תחות כפיתיה _{שער ויש אומרים הקמרונות של אמת המים} דקיסרין _{כשהיה מת בעיר משום דסוף טומאה לצאת שהיו עתידים להוציא את המת לקבורה דרך שם, ויש אומרים שהיה ספק טומאה שם}. רבי אמי° _{בן נתן} רבי חזקיה° רבי כהן° ורבי יעקב בר אחא° הוו מטיילין באילין פלטיותא _רחבה דצפורי. הגיעו לכיפה _{שהיה שם ספק טומאה}, ופירש רבי כהן° . הגיעו למקום טהרה וחזר אצלן. אמר לון במאי עסקין? אמר רבי חזקיה° לרבי יעקב בר אחא° , לא תימר ליה כלום. ולא ידעינן אי משום דבאש ליה דפריש _{כעס עליו על שפרש}, דהוא סבר שמטמאין לתלמוד תורה. ואי משום דהוה סייסן _וכחן. תני. ^ג_טומטמא כהן ויוצא חוצה לארץ לדיני ממונות, ולדיני נפשות, ולקידוש החודש, ולעיבור שנה, ולהציל השדה מיד גוי. ואפילו

[דף כג עמוד ב]

ליטור _לתבוע אף שלא ברור שיזכה, יוצא ועורר עליה, וללמוד תורה ולישא אשה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אם יש לו מאיכן ללמוד, אל יטמא. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. ^ג_טזאפילו יש לו מאיכן ללמוד תורה, יטמא. שלא מכל אדם זוכה ללמוד. אמרו עליו על °יוסף הכהן שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן. אבל חכמים אמרו, אל יצא כהן לחוץ לארץ אלא אם כן הבטיחו לו אשה, אבל לא יצא כדי לחפש אשה. מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים? מגבילה אחוי דרבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רב אחא° . מיטמא כהן לנשיאת כפים. שמע רב אחא° ואמר. אנא לא אמרית ליה כלום. חזר ואמר, דילמא _אולי לא שמע מיני, אלא כהא. דאמר רבי יודא בן פזי° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו, ^ג_יזעובר בעשה. וסבר מימר, שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה. אבל אנא לא אמרית ליה כלום. דבאמת אין כאן עשה דוחה לא תעשה שאינם כאחד. _{שלא התירו אלא כגון כלאים בציצית שבזמן שלובש כלאים גם מקיים מצוות לבישת ציצית או מילה בצרעת שכשחותך את הצרעת גם מקיים מצוות מילה. אבל כאן קדם נטמא ורק אחר כך נושא כפיו.} אייתוניה ואנא אלקוניה _{על שאמר בשמי דבר שלא אמרתי}: רבי אבהו° הוה יתיב מתני בכנישתא _{בבית כנסת} מדרתה בקיסרין. והוה תמן מיתא _{והיה שם מת בבית הכנסת והדרך היחדה לצאת הייתה דרך בית הכנסת.} אתת ענתא _{הגיע זמן} דנשיאת כפים, ולא שאלון ליה האם ליטמא כדי לשאת כפיים. אתת ענתא דמיכלא _{הגיע זמן האוכל} ושאלון ליה האם מותר לעבור דרך בית הכנסת לביתם כדי לאכול. אמר לון. על נשיאת כפים לא שאלתון לי, ולמיכלא שאלתון לי? כיון דשמעו כן, הוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק מבושה. אמר רבי ינאי° _הכהן, ^ג_יחמטמא כהן לראות את המלך. כד סליק _כשהגיע דוקליטיינוס מלכא להכא, חמון _ראו לרבי חייא בר אבא° מיפסע על קברים דצור בגין מחמוניה _{כדי לראותו}. רבי חזקיה° ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ג_יטמצוה לראות גדולי המלכות. לכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות. מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא? כד דמך _כשמת רבי יודן נשיאה° . אכריז רבי ינאי° _הכהן ואמר ^ג_כאין כהונה היום. כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה° . דחף רבי חייא בר אבא° לרבי זעירא° _{שהיה כהן} בכנישתא _{בבית הכנסת} דגופנא דציפורין וסאביה _{וטימא אותו}. כד דמכת נהוראי אחתיה דרבי יהודא נשיאה° . שלח רבי חנינא° _{בר חמא} בתר רבי מנא° _{בן יונה שהיה כהן} שיבא ויטמא לכבוד הנשיא, דאחות מלך כמלך. ולא סליק _{לא בא}. אמר לו, מלך מטמאים לו בחיו כדי לכבדו. אחות מלך אין מטמאים לה בחייה כדי לכבדה. אם בחייהון אין מטמאין להון כדי לכבדן, כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא° . אף על פי כן צריך להטמא להן במותן שבמיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא כהן לכבוד אביו ואמו בחייהם? רבי יסא° _אסי שמע דאתת _שבאה אימיה לבוצרה. אתא שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא} מהו לצאת? אמר לו אם אתה חושש לאמך מפני סכנת דרכים, צא. אי משום כיבוד אב ואם, איני יודע. אטרח עליו _{שאל פעם אחר פעם}. אמר לו, אם גמרת לצאת, תבוא בשלום. אמר רבי שמואל ברבי יצחק° . עוד

[דף כד עמוד א]

היא צריכה בירור האם מותר לצאת משום כבוד הורים. שלא התיר רבי יוחנן° _{בר נפחא} אלא בגלל שהפציר בו הרבה. שמע רבי אלעזר° _{בן פדת} ואמר, אין רשות גדולה מזו. מהו שיטמא כהן לכבוד הרבים? תני. היו שם שתי דרכים מתאימות. אחת רחוקה וטהורה, ואחת קרובה וטמאה. אם היו הרבים הולכין ברחוקה, הולך ברחוקה. אם לאו, הולך בקרובה מפני כבוד הרבים, עד כדון ^ג_כאבטומאה של דבריהם כטומאת ארץ העמים ובית הפרס. האם אפילו בטומאה שהיא מדברי תורה יכול להטמא? מן מה דאמר רבי זעירא° . גדול כבוד הרבים, שהוא דוחה מצוה בלא תעשה שעה אחת. הדא אמרה, אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. רבי יונה ° ורבי יוסי גליליא° אמרו בשם רבי יסא בר חנינא° . ^ג_כבאין שואלין הלכה לפני מיטתו של מת. והא רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאל לרבי ינאי° _הכהן קומי ערסיה _{לפני מטתו} דרבי שמואל בן יוצדק° . מה הדין אם הקדיש עולתו לבדק הבית. האם יש התפסה לבדק הבית בדבר שכבר קדוש למזבח? והוא מגיב ליה _{ענה לו}. נימר אולי כד הוה רחיק ארבע אמות, או כד הוון מסקין ליה לסדרה _{שהכניסו את המת לבית המדרש להספידו והם עוד היו בחוץ או שענה רק אחר שהסתימה הלויה ויצאו מבית העלמין}. והא רבי ירמיה° שאל לרבי זעירה° קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק° ? נימר אולי כד הוה רחיק הוה מגיב ליה, כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה. תני, ^ג_כגהכתפים אסורין בנעילת הסנדל. שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה. רבי זעירא° שרע בדיבורא _{נשתתק בהספדים}, אתון בעיין מיזקפניה _{רצו להעמיד אותו}, ואשכחוניה איעני _{מצאו שהוא חלש} ולא מסוגל לעמוד. אמרו ליה מהו כן? אמר לון. כיוון שעסקנו במספד הרהרתי בדברים ונחלשתי, לכן קרה לי מה שקרה, על שם (קהלת ז ב) והחי יתן אל לבו

ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ב

מתני': ^ג_כדקברו את המת וחזרו. אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו. ^ג_כההעומדים בשורה. הפנימים פטורין, החיצונים חייבין:

גמ’: תני. ^ג_כואין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע אלא אם כן הקדימו שעה אחת, או אם איחרו שעה אחת כדי שיקראו ויתפללו. והא תנינן, קברו את המת וחזרו אם יכולים לקרותה וכ"ו. משמע שהוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע? תיפתר באילין דהוון סברין דאית ביה עונה _{שחשבו שיש זמן} ויספיקו לקבור קדם שיעבור זמנה ולית ביה עונה _{והתברר שאין זמן}.

[דף כד עמוד ב]

תני, ^ג_כזהמספיד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה. מעשה היה והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה. והא תנינן, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה שבה מספידים יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו? משמע שבהספד פטורים מקריאת שמע אז למה מפסיקין? מתניתא שאמרה שפטורים מקריאת שמע ביום הראשון, ומה דתני שמפסיקים, ביום השני. אמר רבי שמואל בר אבדומא° . ^ג_כחזה שהוא נכנס לבית הכנסת ומצאן עומדין ומתפללין, אם יודע שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור כדי לענות אחריו אמן יתפלל. ואם לאו אל יתפלל. באיזה אמן אמרו? תרין אמוראין. חד אמר באמן של האל הקדוש _{יש אומרים שדין זה נאמר קדם שתקנו לומר קדושה בחזרת השליח ציבור. ויש אומרים שהמשנה לדעת התנא שסובר שיחיד אומר קדושה ולכן לא צריך שישמע קדושה מהשליח ציבור}. וחד אמר באמן של שומע תפילה. אמר רבי פינחס° , לא פליגי. מאן דאמר באמן של האל הקדוש, בשבת. ומאן דאמר בשומע תפילה, בחול. תנן, העומדים בשורה. הפנימים פטורין, החיצונים חייבין. תני °רבי יודה אומר. היו כולם שורה אחת. העומדין משום כבוד עצמן, _{שאינם ממכירי המת אלא ראו לויה והצטרפו כדי ללוות את המת}, חייבים. משום האבל פטורין. ירדו לספד. הרואין פנים פטורין. ושאינן רואין פנים חייבין. הוי הדא דתנינן העומדין בשורה, הפנימים פטורין והחיצונים חייבים. כמשנה ראשונה שהמנחמים היו עומדים והאבלים עוברים. וגם הדא דתני, העומדים משום כבוד חייבין משום אבל פטורין כמשנה ראשונה והא דתנינן תמן גבי כהן גדול, ^ג_כטוכשהוא מנחם את אחרים דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם. כמשנה אחרונה שהתקינו שהאבל עומד והמנחמים עוברים.

[דף כה עמוד א]

דאמר רבי חנינא° _{בר חמא}. בראשונה היו משפחות עומדות ואבלים עוברין. משרבה תחרות בציפורין. התקין °רבי יוסי בן חלפתא , שיהו המשפחות עוברות והאבלים עומדים. אמר רבי שמעון דתוספתא° , חזרו הדברים ליושנן

ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ג

מתני': ^ג_לנשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ^ג_לאומן התפילין. וחייבין ^ג_לבבתפלה ^ג_לגובמזוזה ^ג_לדובבית המדרש:

גמ’: נשים מניין? (דברים עקב יא יט) דכתיב ולמדתם אותם את בניכם. את בניכם ולא את בנותיכם. עבדים מניין? שנאמר (דברים ואתחנן ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. את שאין לו אדון אלא הקדוש ברוך הוא. יצא העבד שיש לו אדון אחר. קטנים מניין? דכתיב (שמות בא יג ט) למען תהיה תורת ה' בפיך. בשעה שהוא תדיר בה וקטן אינו תדיר, שאינו יודע לשמר את גופו. וחייבין בתפילה. כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. ובמזוזה. דכתיב (דברים ואתחנן ו ט) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. וברכת המזון דכתיב (דברים עקב ח י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. תמן תנינן. ^ג_להכל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבים והנשים פטורות. וכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. אי זהו מצות עשה שהזמן גרמא? כגון סוכה, לולב, שופר, ותפילין. ואי זו היא מצות עשה שאין הזמן גרמא? כגון אבידה, ושילוח הקן, מעקה, וציצית. °רבי שמעון _{בן יוחאי} ^ג_לופוטר את הנשים ממצות ציצית, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא

[דף כה עמוד ב]

שהרי כסות לילה פטור מן הציצית. אמר רבי לייא° _אילעא. טעמון דרבנן שמחייבים נשים בציצית, ^ג_לזשכן אם היתה כסות אחת מיוחדת לו ליום וללילה, שהיא חייבת בציצית אפילו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור אלא סוג הבגד. תני. ^ג_לחכל מצות שאדם כבר יצא ונפטר, מוציא את הרבים ידי חובתן. חוץ מברכת המזון. והא תנינן ^ג_לטכל שאינו מחוייב בדבר, אין מוציא את הרבים ידי חובתן. הא אם היה מחוייב, אפילו אם יצא מוציא אפילו ברכת המזון?. אמר רבי לייא° _אילעא. שנייא היא ברכת המזון דכתיב בה (דברים עקב ח י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. מי שאכל הוא יברך. רבי יוסי° _{בר זבידא} ורבי יודא בן פזי° הוו מתיבין. אמרו, לא מסתברא שבקריאת שמע אם יצא לא יוציא אחרים? שכתוב ושיננתם, שצריך שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו. לא מסתברא שבתפילה, אם יצא לא יוציא אחרים? כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה אינה טעונה ברכה אלא לילי יום טוב הראשון בלבד. לולב טעון ברכה כל שבעה. רבי יוסי° _{בר זבידא} ורבי אחא° הוו יתבין אמרין. מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים, ולכן די בברכה אחת. לולב אינו נוהג אלא ביום. וכיוון שהלילות מפסיקים, מברך כל יום. התיב רבי יעקב דרומיא° . הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים ומברכין בכל יום? מיי כדון _{למה יש הבדל}? סוכה אי איפשר לה ליבטל, שאף לישון חייב בסוכה. תלמוד תורה אי אפשר לו שלא ליבטל. שהרי חייב לישון ובטל מהתורה. תני. אבל אמרו ^ג_מאשה מברכת לבעלה ועבד מברך לרבו וקטן לאביו. לא כן אמר רבי אחא° בשם רבי יוסי בי רבי נהוראי° . כל שאמרו בקטן כדי לחנכו. ואיך מוציא את אביו? תיפתר בעונה אחריהן. כיי דתנינן תמן. מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו

[דף כו עמוד א]

עונה אחריהן מה שהן אומרין. ותהא לו מאירה. אבל אמרו תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר. שהיה לו ללמוד ולא למד.

ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ד

מתני': בעל קרי מהרהר בלבו. ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון מברך לאחריה ^ג_מאואינו מברך לפניה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר מברך לפניה ולאחריה:

גמ’: תנן, בעל קרי מהרהר בלבו. ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. מהו מהרהר? ברכות. אבל קרית שמע מוציא בפיו שהיא מדאוריתא. מתניתא במקום שאין מים. אבל במקום שיש מים לא יקרא עד שיטבול. וכרבי מאיר° דתני. בעל קרי שאין לו מים לטבול, הרי זה קורא את שמע ואינו משמיע לאזנו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה אבל מהרהר בליבו דברי רבי מאיר° . וחכמים אומרים. קורא את שמע ומשמיע לאזניו, ומברך לפניה ולאחריה. _{בעל קרי בריא צריך טבילה בארבעים סאה מתקנת עזרא. ולחולה די שיפלו עלין תשעה קבין}. תני, בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובים. אף שזה משמונה עשר דברים שגזרו עליהם טומאה. מכל מקום, טהר לעצמו ויכול להתפלל וללמוד לבדו. אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיבא בארבעים סאה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר ארבעים סאה מכל מקום _{אפילו לחולה}. רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° מה שעזרא תיקן טבילה לבעלי קרי, זה רק כשראה קרי מתשמיש המיטה. רב הונא° אמר ואפילו ראה את עצמו ניאות בחלום. הוון בעיין מימר, ובלבד מאשה. רבי יונה ° ורבי יוסי° _{בר זבידא} תרויהון אמרין, ואפילו מדבר אחר. תמן תנינן. ^ג_מביום הכיפורים אסור באכילה ושתייה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ותני עלה, ^ג_מגבעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים. ולית הדא פליגא _{האם זה לא חולק} על רבי יהושע בן לוי° ? דרבי יהושע בן לוי° אמר, אין קרי אלא מתשמיש המיטה. והרי יום הכיפורים אסור בתשמיש המיטה. פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל. והתני, מעשה ב°רבי יוסה בן חלפתא שראו אותו טובל בצינעה ביום הכיפורים

[דף כו עמוד ב]

אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח? מה ראה עזרא לתקן טבילה זו? אמר רבי יעקב בר אבון° . כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת מפני טומאה, שאין דברי תורה מקבלים טמאה. אלא ^ג_מדשלא יהו ישראל מצוין אצל נשותיהן כתרנגולין הללו. משמש מיטתו ועולה ויורד ואוכל. רבי חנינא° _{בר חמא} הוה עבר על תרעי דימוסין _{שער בית מרחץ} וראה אנשים שמחכים לפתיחת המרחץ בקריצתא _בהשכמה ואמר מה טובלי שחרית עושין פה? ייזלון ויתנון _{ילכו ללמוד} שכבר ביטלו את הצורך בטבילה. ולההן _{לאלו שאינם תלמידי חכמים} שבאו בצפרא לטבול לקרית שמע הוה אמר, מאן דאית ליה עבידא ייזול ועבד, שכבר ביטלו את הצורך בטבילה ו_{יש אומרים שבהנץ אמר להם ללכת לטבול שכל מה שהתירו לשנות קדם טבילה זה כאשר אי אפשר}. מהו להרהר בבית הכסא? חזקיה° אמר מותר. רבי יסא° _אסי אמר ^ג_מהאסור. אמר רבי זעירא° . כל סברא חזקה דהוה לי, תמן סבירתיה. אמר °רבי אלעזר בר שמעון . כל ההוא סברא קשיא בהלכות דטבול יום, תמן סבירתיה. אמר רב אחא° בשם תנחום ברבי חייא° . ביומוי דרבי יהושע בן לוי° ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל, שהיו נעקרות מפני הצינה. _{שהבעלים פרשו מהם כדי שלא יצטרכו לטבול בקור}. אמר להן רבי יהושע בן לוי° . דבר שהוא גודר את ישראל מן העבירה, אתם מבקשים לעקור אותו? מהו גודר ישראל מן העבירה? מעשה בשומר כרמים אחד שבא להיזקק עם אשת איש. עד שהן מתקינין להן מקום איכן הן טובלין, עברו העוברין והשבין ובטלה העבירה. מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו של °רבי . אמרה לו. אם אין גבירתי טובלת לקרי, אף אני לא הייתי טובלת לקרי. אבל כיוון שגברתי טובלת לקרי, אף אני איני משמשת עד שאמצא מקום להיות טובלת בו אחר תשמיש. אמר לה ולא כבהמה את? אמרה לו ולא שמעת בבא על הבהמה שהוא נסקל? שנאמר (שמות משפטים כב יח) כל שוכב עם בהמה מות יומת. רבי חייא בר ווה° אמר. כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד. שאם אתה אומר לו שהוא מותר. אף הוא אומר אני אלך ואעשה צרכי אחר כך אשנה כל צורכי, ומתעיף ומתבטל מלימוד. ומתוך שאתה אומר אסור, הוא בא ושונה כל צורכו. תמן אמרין, אפילו לשמוע דברי תורה אסור. מאי טעמא? אמר רבי יודה בר טיטם° אמר רב אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. כבתחילה שנאמר (שמות יתרו יט יא) והיו נכונים ליום השלישי, אל תגשו אל אשה. ושם רק שמעו. תני. ^ג_מוזבין וזבות נדות ויולדות קורין בתורה ושונין מדרש והלכות והגדות, ובעל קרי אסור בכולן. רבי אבא בר אחא° אמר בשם °רבי , שונה הלכות פסוקות ואינו שונה הגדות. תני בשם °רבי יוסי _{בן חלפתא}, שונה הילכות רגיליות שלא יבא לעיון. ובלבד שלא יציע את המשנה. אית דבעי מימר, ובלבד שלא יזכיר אזכרות. רבי זעירא° בעי קומוי רבי יסא° _אסי. לית רבי פשט בי _{לא לימדתה אותי} כשרבי בין פירקיא בליליא אחר תשמיש, אף שלא הספקתה לטבול? אמר לו, אין אני מקפיד על טבילה זו. רבי חייא בר אבא° פשט _{למד והסביר} עם רבי נחמיה° בריה פירקיה בליליא. בההוא צפרא אמר, מה דאית ליה עבידא ייזיל ויעביד כדי לפרסם שביטלו את הטבילה הזו. _{ויש אומרים שבבקר אמר מי שצריך לטבול שילך ויטבול שלא התירו ללמוד קדם טבילה אלא למי שלא יכול לטבול כגון בלילה} מעשה באחד שעמד לקרות בתורה בנציבין. כיון שהגיע להזכרה התחיל מגמגם בה. אמר לו °רבי יהודה בן בתירה . פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלין טומאה. אמר רבי יעקב בר אחא° . נהגין תמן כ°רבי אלעי בראשית הגז. וכ°רבי יאשיה בכלאי הכרם. וכ°רבי יהודה בן בתירא בבעלי קריין. כ°רבי אלעי בראשית הגז דתניא °רבי אלעי אומר, ^ג_מזאין ראשית הגז אלא בארץ. כ°רבי יאשיה בכלאים דתני. °רבי יאשיה אומר. ^ג_מחלעולם אינו חייב, עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפלת יד. כ°רבי יהודה בן בתירה בבעלי קריין דתני. °רבי יהודה _{בן בתירה} אומר, אין דברי תורה מקבלין טומאה. °רבי יוסי בר חלפתא הוה אתי בסימטא בליליא, והוה חמרא _{מנהיג חמורים} מהלך בתריה עד חד בית שיח _{בור מים}. אמר לו ההוא גברא בעי מסחי _{אני רוצה לטבול}. אמר לו לא תסכן נפשך. אמר לו מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי. אמר לו אפילו כן לא תסכן בנפשך. כיון דלא שמע ליה אמר לו. ייחות ההוא גברא ולא יסוק _{ירד ולא יעלה}, וכן הוות ליה _{כך היה לו}. רבי יוסי בן יוסי°

[דף כז עמוד א]

הוה אתי באילפא _{בא בספינה} חמא חד קטר גרמיה בחבלא מיחות ומיסחי _{ראה אחד שקשר חבל לספינה ולעצמו כדי לטבול בים}. אמר לו לא תסכן בנפשך. אמר לו מיכל בעינא _{אני רוצה להטהר כדי לאכול}. אמר לו אכיל. אמר לו ההוא גברא בעי מישתה. אמר לו שתי. כיון דמטון _{כשהגיעו} לנמל, אמר לו. תמן לא שרית לך _{שם לא התרתי לך} אלא בגין סכנתא דנפשא. ברם הכא, אסור לההוא גברא למיטעם כלום עד שעתא דיסחי. אמר רבי ינאי° _הכהן. שמעתי שיש שמקילין בה, ויש שמחמירין בה. ^ג_מטוכל המחמיר בה מאריך ימים בטובה. יש מקילין בה לרחוץ במים שאובין. ויש מחמירין בה לטבול במים חיים _{יש אומרים שהכוונה למקווה ולא מעין}.

ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ה

מתני': ^ג_נהיה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי. לא יפסיק אלא יקצר. ^ג_נאירד לטבול. אם יכול לעלות להתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. אבל לא יתכסה לא במים הרעים, ולא במי המשרה. עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות:

גמ’: תנן, היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי. לא יפסיק אלא יקצר. מתניתא ברבים, אבל בינו לבין עצמו יפסיק. וכ°רבי מאיר . ברם כ°רבי יהודה _{בר עילאי}, אפילו בינו לבין עצמו אינו מפסיק. כשאין לו מים לטבול. אבל יש לו מים לטבול ויכול היה לטבול ולא טבל, אף °רבי יהודה _{בר עילאי} מודה שהוא מפסיק. חולה ששימש מיטתו. אמר רבי אמי° _{בן נתן}. אם הוא גרם לעצמו, לא הקלו לו שיתפלל בלא שיטבול ואפילו אם יכול לחלות ולמות בגלל הטבילה. ואם באונס, אין מטריחים עליו ומתפלל בלא טבילה. רבי חגי° אמר בשם רבי אבא בר זבדי° . בין כך ובין כך אין מטריחים עליו. חולה מרגיל _{שבא על אשה} צריך תשעה קבין. בריא מרגיל צריך ארבעים סאה. ^ג_נבחולה מאונס אין מטריחים עליו. בריא מאונס צריך תשעה קבין. אמר רבי זבדי בריה דרבי יעקב בר זבדי° בשם רבי יונה° . עיר שמעיינה רחוק. הרי זה קורא את שמע, ויורד וטובל ועולה ומתפלל. אם הוא אדם מסוים _{שמתביש לטבול בבקר בזמן שהרבה אנשים במקווה}, עשו אותו כמעיין רחוק: פיסקא. ואם לאו יתכסה במים ויקרא: מתניתין ^ג_נגבעכורים. אבל בצלולין אסור _{שרואה את הערווה}. ואם הוא יכול לעכור ברגליו, יעכור. תני. ^ג_נדמרחיקים מצואת אדם ארבע אמות. ומצואת כלבים ארבע אמות בשעה שהוא נותן לעורות. אמר רבי ירמיה° בשם רבי זירא° . ^ג_נהנבילה שנסרחה צריך להרחיק ממנה ד' אמות. אמר רבי אבינא° , ומתניתין אמרה כן דתנן. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה? ארבע אמות. משמע שלא רק מצואת כלבים מרחיק אלא מכל דבר שריחו רע. אמר רבי אמי° _{בן נתן} אמר רבי שמאי° . אין זו ראיה. תפתר _{אפשר להסביר שמדובר} במשרה של כובסין שחלק מהבגדים מלוכלכים בצואה. אמר לו רבי מנא° _{בן יונה}

[דף כז עמוד ב]

אם במשרה של כובסין, הא תנינן לא במים הרעים ולא במי המשרה? משמע שמדובר בשני סוגי מים, מים רעים שבכללם מי משרת כובסים, וגם במי שריית פישתן: תני, ^ג_נוקטן שהוא יכול לאכול כזית דגן פורשים מצואתו וממימי רגליו ד' אמות. ואם אינו יכול לאכול כזית דגן, אין פורשים לא מצואתו ולא ממימי רגליו ד' אמות. בעון קומי רבי אבוה° . מפני מה פורשים מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות? אמר לון, מפני שמחשבותיו רעות. אמרין ליה, ולא קטן הוא? אמר לון. ולא כתיב (בראשית נח ח כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו? אמר רבי יודן° , מנעריו כתיב. משעה שהוא ננער ויוצא לעולם. רבי יוסי בר חנינא° אמר, מרחיקין מגללי בהמה ארבע אמות. רבי שמואל בר רב יצחק° אמר, ברכים, ובלבד בשל חמור. רבי חייא בר אבא° אמר, בבא מן הדרך. לוי° אמר ^ג_נזמרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות, ותני כן. מרחיקין מצואת חזיר ארבע אמות. ומצואת הנמייה ארבע אמות. ומצואת התרנגולין ארבע אמות. אמר רבי יוסי בר אבון° בשם רבי חונא° , ^ג_נחובלבד באדומים. תני, מרחיקין מריח רע ארבע אמות. אמר רבי אמי° _{בן נתן}, ^ג_נטמסוף ריח רע ארבע אמות. הדא דאמר, ^ג_סלאחריו. אבל לפניו, עד מקום שעיניו רואות אותו. כהדא דרבי לייא° _אילעא וחבריא הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא _{ישבו לפני פונדק בלילה}. והיה המקום מטונף אך לא ראו בחשך. אמרין מהו מימר מיליא דאוריתא _{האם מותר לאמד דברי תורה}? אמר לון, ^ג_סאמכיון דאילו הוה ביממא הוינן חמיין _{היינו רואים} מה קומינן, אף כדון _עכשיו אסור. תני, ^ג_סבגרף, אחד של ריעי ואחד של מים ואפילו ריק, צריך להרחיק ממנו ארבע אמות. ושלפני המטה ששימושו ארעי. נתן לתוכו מים כל שהוא, יקרא. ואם לאו, אל יקרא. °רבי זכאי אמר. ^ג_סגנתן לתוכו רביעית מים יקרא, ואם לאו אל יקרא. ומהו כדי רביעית? האם הכוונה שיתן ^ג_סדרביעית לתוך כל רביעית של מי רגלים, או שאחד כלי קטן ואחד כלי גדול די ברביעית אחת? °רבן שמעון בן גמליאל אומר. ^ג_סהגרף של אחר המיטה יקרא שהמיטה מפסיקה. ושלפני המיטה לא יקרא. °רבי שמעון בן אלעזר אומר. אפילו טריקלין עשר על עשר לא יקרא ^ג_סועד שיכסנו, או עד שיניחנו תחת המיטה. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי חייא בר ווא° . הורי רבי חנינה תרתיה° כהדא ד°רבי שמעון בן אלעזר . רבי בנימין בר יפת° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ג_סזצואה כל שהוא, מבטלה ברוק. רבי זעירא° ורבי יעקב בר זבדי° הוו יתבין. חמון צואתה. קם רבי יעקב בר זבדי° רקק עלה. אמר לו רבי זעירא° . יריקה מועילה רק עד שיבלע הרוק, וזה מועיל לזמן קצר כמו ^ג_סחמן ימא לטיגנא. תיבה שהיא מליאה ספרי תורה. נותנה מתחת המיטה למראשות המיטה, ואינו נותנה מרגלות המיטה. אמר רבי אבון° בשם רבי חונא° , והוא שתהא המיטה גבוה עשרה טפחים. ובלבד שלא יהו חבלי המיטה נוגעין בתיבה. הורי רבי יסא° _אסי במקומיה דרבי שמואל בר רב יצחק° , כהדא דרבי חונא° . ^ג_סטלא ישמש אדם מיטתו וספר תורה עמו בבית. אמר רבי ירמיה° בשם רבי אבהו° . אם היה כרוך במפה, או שהיה נתון בחלון שהוא גבוה עשרה טפחים, מותר. אמר רבי יהושע בן לוי° . עושה לו

[דף כח עמוד א]

כיליון _{כילה כאהל למחיצה} ^ג_עלא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו. מעשה ברבי אלעזר שהיה יושב על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש. אם היה נתון על גבי דבר אחר מותר. עד היכן צריך הספר תורה להיות מוגבה ממקום הישיבה? אמר רבי אבא° בשם רבי חונא° טפח. רבי ירמיה° אמר בשם רבי זעירא° , אפילו כל שהוא. ^ג_עאדייסקי _שק שהיא מליאה ספרים, או שהיו בתוכה ^ג_עבעצמות המת. הרי זה מפשילן מאחוריו ורוכב. ^ג_עגתפילין. תולה אותן מראשות המיטה, ואינו תולה אותם מרגלות המיטה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} רבי אבהו° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. °רבי היה תולה את התפילין במראשות המיטה. רבי חזקיה° אמר בשם רבי אבהו° , ובלבד דלא יעביד כהדין דייקלרא _{סל שתולים אותו בידיות שלא יתלה ברצועות}. אלא תפילין מלמעלן ורצועות מלמטן. תנא °רבי חלפתא בן שאול . העוטש בתפילתו סימן רע לו. ^ג_עדהדא דאת אמר מלמטה. אבל מלמעלה לא. אתיא כדאמר רבי חנינא° _{בר חמא}. דאמר רבי חנינא° _{בר חמא}. אני ראיתי את °רבי מפהק ומעטש ^ג_עהונותן ידיו על פיו, ^ג_עואבל לא רוקק. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אפילו רוקק כדי שיהא כוסו _פיו נקי ויהיה פנוי לתפילה. לפניו אסור, לאחריו מותר. לימינו אסור, לשמאלו מותר. הדא הוא דכתיב (תהילים צא ז) יפול מצדך אלף. כל עמא מודיי בההין דרקק ^ג_עזאיצטלין _{לתוך בגד} דהוא מותר. רבי יהושע בן לוי° אמר. הרוקק בבית הכנסת, כרוקק בבבת עינו. שנאמר, והיו עני וליבי שם כל הימים. ^ג_עחרבי יונה ° רקק ושייף. רבי ירמיה° ורבי שמואל בר חלפתא° אמרו בשם רבי אדא בר אחוה° . ^ג_עטהמתפלל אל ירוק עד שיהלך ארבע אמות. אמר רבי יוסי בי רבי אבון° . וכן ^ג_פהרוקק, אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות, תני ^ג_פאהמתפלל אל יטיל את המים עד שיהלך ארבע אמות. וכן המטיל מים אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות. אמר רבי יעקב בר אחא° . לא סוף דבר עד שיהלך ארבע אמות, אלא אפילו ^ג_פבשהא כדי הילוך ארבע אמות. אמר רבי אמי° _{בן נתן}. אם אומר אתה שאסור להתפלל עד שיהלך ארבע אמות ממקום שהטילו בו מי רגלים, אז כל מקום יהא אסור. שאני אומר אחר בא והטיל שם. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, אסור להתפלל כנגד ^ג_פגצואה עד שתיבש כעצם. כנגד מים כל זמן שהן מטפיחין. גניבא אמר. מים, כל זמן שרישומן ניכר. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, צואה עד שיקרמו פניה. וכן אמר שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, עד שיקרמו פניה. רבי ירמיה° ורבי זעירא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. צואה אפילו קשה כעצם אסורה. אמר חזקיה° , רבי אבא _{שמו האמיתי של רב} מחמיר במים יותר מן הצואה. אמר לו רבי מנא° _{בן יונה}. האם התכוונתה שמה שאמר רב° _{אבא בר אייבו} שצואה עד שתיבש כעצם, קל מן הדא דגניבא דאמר מים כל זמן שרישומן ניכר? אמר לו לא מגניבה, אלא מדרב° _{אבא בר אייבו}. דאמר צואה אפילו קשה כעצם אסורה. הא יבשה כעצם אף שממשה קיים מותר לקרא כנגדה. ואילו במים אף שאין ממשם קיים _{שהרי נבלעו} סובר רב° _{אבא בר אייבו} אסור:

ירושלמי ברכות, פרק ג, הלכה ו

מתני': זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע

[דף כח עמוד ב]

והמשמשת שראתה נדה, צריכים טבילה, ו°רבי יהודה _{בר עילאי} פוטר:

גמ’: עד כדון לא פטר °רבי יהודה _{בר עילאי} אלא זב שראה קרי שמתחילה היה טמא בטומאה חמורה. אבל האם פוטר °רבי יהודה _{בר עילאי}, אפילו בעל קרי שראה זוב? מאי טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} שפטר זב שראה קרי? האם משום מה מועיל הוא שהוא טובל, שהרי בכל מקרה הוא נשאר טמא. או משום שאין שם לטומאה קלה אצל מי שנטמא טומאה חמורה. מה נפיק מביניהון? ראה קרי ונעשה זב. אין תימר משום מה מועיל שהוא טובל. אף כאן פטור שהרי לא מועיל הוא. ואם הסיבה לפטור

[דף כט עמוד א]

משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף, אבל כאן באת לו טומאה חמורה לבסוף, וחייב לטבול אף שנשאר טמא. שכן לא נתקנה טבילה זו לעניין טהרה, אלא בכדי שלא יהיו מצויים אצל נשותיהן כתרנגולין. מאי כדון? נשמענא מן הדא דתנן, המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה, ו°רבי יהודה _{בר עילאי} פוטר. הדא אמרה, היא הדא היא הדא _{זה כמו זה} מכאן שהסיבה שרבי יהודה פוטר זה מפני שהטבילה לא מועילה.

הדרן עלך פרק מי שמתו

פרק רביעי: "תפלת השחר"

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה א

מתני': תפילת השחר עד חצות. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר ^ד_אעד ד' שעות. תפילת המנחה עד הערב. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר עד פלג המנחה _{עד אחד עשר שעות חסר רביע}. תפילת הערב אין לה קבע. ושל מוספים כל היום:

גמ’: כתיב (דברים עקב יא יג) לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם

[דף כט עמוד ב]

מכאן שיש עבודה בלב. ואיזו ^ד_בזו תפילה. וכן הוא אומר (דניאל ו יז) אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך _{אלוקיך שאתה עובד אותו תמיד הוא יצילך}. וכי יש פולחן בבבל? הווה אומר זו תפילה. ^ד_גיכול יהא מתפלל שלשתן כאחת? פירש בדניאל (דניאל ו יא) וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי וגו' _{פעמים שלושה ביום הוא כורע על ברכיו להתפלל}. יכול יהא מתפלל לכל רוח שירצה? תלמוד לומר (דניאל ו יא) וכוין פתיחין ליה בעליתה נגד ירושלם _{חלון פתוח לו לכיוון ירושלים}. יכול משבאו לגולה התחיל לעשות כן? תלמוד לומר (דניאל ו יא) כל קבל דהוה עביד מן קדמת דנא _{כמו שהיה עושה זמן רב קדם}. יכול יהא מתפלל שלשתן בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד (תהילים נה יח) ערב ובוקר וצהרים וגו'. ^ד_דיכול יהא מגביה קולו ומתפלל? כבר פירש בחנה (שמואל א א יג) וחנה היא מדברת על לבה. יכול יהא מהרהר בלב? תלמוד לומר (שמואל א א יג) רק שפתיה נעות. הא כיצד? מרחיש בשפתותיו. אמר רבי יוסי בר חנינא° . מן הפסוק הזה אתה למד ד' דברים. וחנה היא מדברת על לבה. מכאן ^ד_השהתפילה צריכה כוונה. רק שפתיה נעות. מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתותיו. וקולה לא ישמע. מכאן שלא יגביה אדם את קולו ויתפלל. ויחשבה עלי לשיכורה. מכאן ^ד_ושהשיכור אסור להתפלל: מילתיה דחנן בר אבא פליגא. דחנן בר אבא אמר לחבריא. נימר לכון מילתא טבתא דחמית לרב° _{אבא בר אייבו} עביד _{אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב עושה}. ואמריתה קומי דשמואל° _{בר אבא בר אבא}, וקם ונשקי על פומי. כשהיה אומר ^ד_זברוך אתה, היה שוחה. בא להזכיר את השם, היה זוקף. מזה שידע באיזה מילה רב° _{אבא בר אייבו} שח או זקף, סימן שרב° _{אבא בר אייבו} התפלל בקול. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} ואנא אמרית טעמא למה זוקפים בכשמזכיר שם השם. דכתיב ה' זוקף כפופים. אמר רבי אמי° _{בן נתן} לא מסתברא דא שצריך לזקוף בשם, דאמר קרא מפני שמי ניחת הוא. משמע שצריך להיות כפוף בשם. אמר רבי אבין° . אלו הוה כתיב בשמי ניחת הוא, הוה יאות. לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא. קודם עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. רבי אבא בר זבדי° מצלי בקלא _{היה מתפלל בקול}. רבי יונה° כד הוה מצלי בכנישתא _{כשהיה מתפלל בבית הכנסת}, הוה מצלי בלחישה. וכד הוה מצלי גו בייתיה, הוה ^ד_חמצלי בקלא על מנת דילפון _שילמדו בני בייתיה צלותיה _תפילתו מיניה. אמר רבי מנא° _{בן יונה בנו} באמת בני בייתיה דאבא ילפי צלותא מיניה. ומאיכן למדו ג' תפילות? רבי שמואל בר נחמני° אמר כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר צריך לאדם לומר, מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה. במנחה צריך אדם לומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שכשם שזכיתני לראות החמה במזרח, כך זכיתי לראות במערב. בערב צריך לומר, יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שכשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה, כך תוציאני מאפילה לאורה. רבי יהושוע בן לוי° אמר, תפילות מאבות למדום. תפילת השחר מאברהם אבינו. דכתיב (בראשית וירא יט כז) וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'. ואין עמידה אלא תפילה. כמה דתימר (תהילים קו ל) ויעמוד פינחס ויפלל. תפילת המנחה מיצחק אבינו דכתיב (בראשית חיי שרה כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. ואין שיחה אלא תפילה. כמה דאת אמר (תהילים קב א) תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. תפילת הערב מיעקב אבינו דכתיב (בראשית ויצא כח יא) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. ואין פגיעה אלא תפילה. כמה דאת אמר (ירמיהו כז יח) יפגעו נא בה' צבאות. ואומר (ירמיהו ז טז) אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי. ורבנן אמרי, ^ד_טתפילות מתמידין גמרו. תפלת השחר מתמיד של שחר דכתיב (במדבר פינחס כח ד) את הכבש אחד תעשה בבוקר. תפילת המנחה מתמיד של בין הערבים דכתיב (במדבר פינחס כח ד) ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. תפילת הערב לא מצאו במה לתלותה, ושנו אותה סתם. הדא היא דתנינן, תפילת הערב אין לה קבע. הכוונה שאין כנגד מה לקבוע אותה. ושל מוספין כל היום. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}. תפילת ערבית עוד היא כנגד הקרבנות, שקבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. תנן, תפילת השחר וכ"ו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר עד ארבע שעות. מאי טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? מדברי תורה למד °רבי יהודה _{בר עילאי}. דתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} כתיב (שמות בשלח טז כא) וחם השמש ונמס. בארבע שעות. אתה אומר

[דף ל עמוד א]

בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות? כשהוא אומר (בראשית וירא יח א) כחום היום, הרי שש אמור. הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס? בד' שעות. ואת דריש גזרה שווה, במן נאמר (שמות בשלח טז כא) וילקטו אותו בבוקר בבוקר. ובקרבן תמיד של שחר נאמר (במדבר פינחס כח ד) את הכבש אחד תעשה בבוקר. מה בבוקר שנאמר להלן במן בארבע שעות. אף בבוקר שנאמר כאן בתמיד של שחר בד' שעות. והמן מנין שבארבע שעות ולא בשש שעות? דכתיב וחם השמש. בארבע שעין שמשא _בשמש חמין, וטולא _בצל קריר. בשית שעין שמשא חמין וטולא חמין. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}, כתיב (בראשית וירא יח א) והוא יושב פתח האהל כחום היום. מהו כחום היום? בשעה שאין צל לכל ברייה. רבי יסא° _אסי מצלי בתלת שעין. רבי חייא בר ווא° מצלי בתלת שעין. רבי ברכיה° _הכהן חמוניה קרי קרית שמע ומצלי בתר תלת שעין. והא תנינן עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות, ^ד_יהקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה? נימר כבר קיבל מלכות שמים בעונתה. אי נמי מעדות למד °רבי יודה שקרבן תמיד קרב עד שעה רביעית. דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . בימי מלכות יון, היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני טלאים. פעם אחת שילשלו להן שתי קופות של זהב, והעלו להן שני גדיים. _{וגדי פסול לתמיד שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, כבש ולא גדי}. והתעכבו לחפש עד שעה רביעית. באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא עיניהם, ומצאו שני טלאים מבוקרים בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד °רבי יודה בר בבא , על תמיד של שחר ^ד_יאשקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי° . אף בימי מלכות רשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני כבשים. ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה. וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העוונות ובטל התמיד וחרב הבית. מאי טעמא דרבנן שאמרו עד שעה שישית? דכתיב שנים ליום. חלוק את היום שהוא שתים עשרה שעות. עד שעה שישית לתמיד של שחר, מכאן ואילך לתמיד של בן הערבים. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, שנים ליום, הכוונה שנים חובה ליום. שנים ליום, שני פרקליטין ליום. שנים ליום, שתהא שחיטתן לשם היום. שנים ליום, שתהא שחיטתן כנגד היום. הדא היא דתנינן תמן. ^ד_יבתמיד של שחר היה נשחט על קרן מערבית צפונית, על טבעת שניה כנגד היום. ושל בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה כנגד היום. _{שהיו עשרים וארבע טבעות מסודרים בשש שורות של ארבע כל אחד ממערב למזרח שבהם היו מחזיקים את הבהמה לשחיטה} והוא היה סימן שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית ואיזה מהן נשחט ערבית. אמר רבי חייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תפלת המנחה ותפילת המוספין, ^ד_יגתפלת המנחה קודמת. הוון בעון מימר, כשאין ביום כדי להתפלל שניהם. אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת מוסף קודמת. אמר רבי זירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפלת המנחה קודמת. דתדיר ושאינו תדיר, תדיר קדם. וכן אמר רבי נתן בר טוביה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אפילו יש ביום כדי להתפלל שניהם, תפילת המנחה קודמת.

[דף ל עמוד ב]

והתני, הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספים יצא. דווקא לשעבר, הא בתחילה לא בדא? פתר לה בשלא הגיע זמן תפילת מנחה קטנה שהיא עיקר. כהדא דרבי יהושוע בן לוי° מפקד לתלמידיו. אין הוה לכון אריסטון _{סעודה גדולה} ומטא יומא לשית שעין שהוא זמן מנחה גדולה, עד דלא תסקון לאריסטון, תיהוין מצלון דמנחתא עד דלא תסקון. משמע דווקא אם היה להם סעודה גדולה התפללו מנחה גדולה. אבל עיקר זמנה הוא מנחה קטנה. תנן, תפילת המנחה עד הערב. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר עד פלג המנחה. וכמה הוא פלג המנחה? אחת עשרה שעין חסר רביע. תמן תנינן. ^ד_ידתמיד נשחט בשמנה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. ערבי פסחים. נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמנה ומחצה. בין בחול בין בשבת. רבי ירמיה° בעי. הכא את עביד זמן מנחה קטנה בתשע ומחצה, שתי שעות ומחצה לפני השקיעה. והכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה? _{שהרי תמיד של בין הערבים קרב בשמונה ומחצה, שלוש שעות ומחצה קדם השקיעה} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים, אלא לקטרת. מה טעם? דכתיב (תהילים קמא ב) תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. צא שעה אחת לעיסוקו. ואת עביד מנחה שתי שעות ומחצה. רבי יוסי בן חנינא° היה מתפלל עם דמדומי חמה. כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום. אמר רבי יוסי בן חנינא° . יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה. מה טעם? דכתיב (תהילים לב ו) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. מהו לעת מצוא? לעת זמן מצויין של יום. שהשמש יוצאת או נכנסת. אחוי דאימיה דרב אדא° , הוה מצייר _שומר גולתיה _גלימה דרב° _{אבא בר אייבו} בצומא רבא _{יום כיפור}. אמר לו. כד תיחמי שמשא בריש דיקלי, תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא. ושמשא בריש דיקלי תמן, יממא הוא ולא דמדומי חמה? סבר כ°רבי יהודה _{בר עילאי} שזמן מנחה רק עד פלג המנחה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} כתיב (ישעיהו מד כז) האומר לצולה חרבי. זו בבל שהיא זוטו של עולם. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. למה נקרא שמה צולה? ששם צללו מיתי דור המבול כדכתיב (ירמיהו נא מט) גם בבבל לנפול חללי ישראל, גם בבבל נפלו חללי כל הארץ. כתיב (בראשית נח יא ב) וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. אמר ריש לקיש° . למה נקרא שמה שנער? ששם ננערו מיתי דור המבול. דבר אחר שנער, שהם מתים בתשנוק בצער בלא נר, ובלא מרחץ. דבר אחר שנער, שהם מנוערים מן המצות, בלא תרומה ובלא מעשר. דבר אחר שנער, ששריה מתים נערים. דבר אחר שנער, שהעמידו שונא וער להקדוש ברוך הוא. ואי זה זה? זה נבוכדנצר הרשע:

[דף לא עמוד א]

והרי הלכה כחכמים ולמה נהג רב° _{אבא בר אייבו} כ°רבי יהודה _{בר עילאי}? דאמר, אין עבדינא כרבנן, לית °רבי יהודה _{בר עילאי} מודי. אין עבדינא כ°רבי יהודה _{בר עילאי}, אוף רבנן מודו. מוטב לנהוג כ°רבי יהודה _{בר עילאי} ולצאת ידי הכל: מניין רמז לתפילת נעילה? אמר רבי לוי° (ישעיהו א טו) דכתיב גם כי תרבו תפלה. מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. מחלפא שיטתיה דרבי לוי° ? תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי° אמר רבי יהושע דסכנין° בשם רבי לוי° , מאי דכתיב (משלי יד כג) בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור? חנה על ידי שריבתה בתפלה, קצרה בימיו של שמואל. שאמרה (שמואל א א כב) וישב שם עד עולם. והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה, דכתיב (במדבר בהעלותך ח כה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. והא הוויין ליה חמשין ותרתין _{ששמאל חי חמישים ושתים שנים} ולא חמישים? אמר רבי יוסי בר רבי בון° , שתים שגמלתו. והכא אמר הכין שטוב להרבות בתפילה? מה דאמר שלא ירבה תפילה, ליחיד. הכא לציבור. כדאמר רבי חייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ו°רבי שמעון בן חלפתא אמר בשם °רבי מאיר , כתיב (שמואל א א יב) והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'. מכאן שכל המרבה בתפלה נענה: אימתי הוא נעילה? רבנן דקיסרין אמרין, איתפלגון רב° _{אבא בר אייבו} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. רב° _{אבא בר אייבו} אמר ^ד_טובנעילת שערי שמים _{עם שקיעת החמה}. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, ^ד_טזבנעילת שערי היכל _{אחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים וסיום עבודות היום שזה מבעוד יום}. אמר רבי יודן אנתורדיא° , מתניתין מסייע ל°רבי יהודה _{בר עילאי}. דתנן, בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום. בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים. בתעניות, ובמעמדות, וביום הכיפורים. משמע שתפילת נעילה נאמרת ביום. אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום? אלא על כרחך נעילת שערי היכל. אחוי דאימא דרב אדא° הוה צייר _שומר גולתיה _גלימה דרב° _{אבא בר אייבו} בצומא רבא. אמר לו כד תיחמי _כשתראה שמשא בריש דיקלי, תיהב לי גולתי דנצלי נעילת שערים. מחלפא שיטתיה דרב° _{אבא בר אייבו}? תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים שזה בסוף היום. והכא אמר בנעילת שערי היכל? שהרי התפלל נעילה כשהשמש בריש דקלי, שהוא מבעוד יום. אמר רב מתנה° . על ידי דרב° _{אבא בר אייבו} מאריך בצלותא סגין, הוה מגיע לנעילת שערי שמים. תפילת נעילה מהו שתפטור את של ערבית? רבי אבא° ורב הונא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, נעילה פוטרת את של ערב. אמר לו רבי אבא° לרב הונא° . היאך הוא מזכיר של הבדלה? אמר רבי יונה ° לרבי אבא° . היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר לו, ולא כבר איתותבת _{הרי כבר הקשתי על דבריו}? אמר לו, בגין דאיתותבת בקושיה קלה תיבטל? שיכול רב° _{אבא בר אייבו} לתרץ, שכוללים את ההבדלה בברכה האמצעית.

[דף לא עמוד ב]

אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} אדרבא מה דאקשי רבי אבא° קשי יאות. שהרי בכל השנה אומרה בחונן הדעת. ולא מתקבל על הדעת שישנו מהמקובל. ודווקא מה דאקשי רבי יונה° לא קשי יאות. שאפשר לתרץ שקל הקילו עליו משום תעניתו שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל° אמר לחברייא. מריי, מן כולכון שמעית ^ד_יזשאין נעילה פוטרת של ערב. וכן אמר רבי סימון° בשם רבי יהושוע בן לוי° , אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון° , ותני רבי חייא° _{(הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. בכל יום חול אדם מתפלל שמונה עשרה. וכן במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור. אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושוע בן לוי° . יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שאין נעילה בשבת, ^ד_יחמזכיר של שבת בנעילה. אוספין עליה ראש חודש שחל להיות בתענית ציבור, אף על פי שאין נעילה בראש חודש, מזכיר הוא של ראש חודש בנעילה. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושוע בן לוי° . שבת שחל להיות בחנוכה, אף על פי שאין מוסף בחנוכה, ^ד_יטמזכיר של חנוכה במוסף. הוסיפו עליה, ראש חודש שחל להיות בתוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה, ^ד_כמזכיר הוא של חנוכה במוסף. ראש חודש שחל להיות בתענית היאך הוא מזכיר של תענית במוסף? רבי זעירא° אומר בהודייה כמו על הניסים. רבי אבא בר ממל° אמר בעבודה כמו יעלה ויבא. רבי אבינא° אמר, אומרה בברכה רביעית. אמר רבי אבא° . מה מצינו בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה בברכה רביעית. וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא° . במה קורין בתענית ציבור שחל בראש חודש? רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, קורין ברכות וקללות כמו כל תענית ציבור. אמר ליה רבי מנא° _{בן יונה}. למה בטלתה קריאת ראש חודש? בגין מודעתין כי הוא תענית? רביעין על מעיהון _{שוכבים על בטנם מרעב}, ולא ידעין דהוא תעניתא?

[דף לב עמוד א]

אמר לו. להודיעך שקריאת ברכות וקללות דוחה קרית ראש חודש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית. רבי יודן קפודקיא° אמר קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יודה בן פזי° , קורין בראש חודש. קם רבי יוסי° _{בר זבידא} עם רבי יודה בן פזי° . אמר לו, את שמעת מאבוך הדא מילתא? אמר לו, אבא לא הוה אמר כן, אלא בעין טב, ששם היו מקדשים את החדש. ושם נהגו שקורין בראש חודש לפרסם על ידי זה דאינון ידעין שהתקדש החדש והוא ריש ירחא. הא שאר כל המקומות קוראין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה° . ^ד_כאראש חודש שחל להיות בשבת במה קורין למפטיר? אמר לו, קורין בראש חודש. אמר רבי חלבו° קומי רבי אמי° _{בן נתן}, מתניתא אמרה כן דתנן. ^ד_כבלכל מפסיקים _{מסדר ההפטרות} לראשי חדשים ^ד_כגולחנוכה ולפורים. יצחק סחורא שאל לרבי יצחק° _{בר אבא}. ראש חודש שחל להיות בחנוכה במה קורין? אמר לו, ^ד_כדקורין שלשה בראש חודש, ואחד בחנוכה. רבי פנחס° רבי סימון° ורבי אבא בר זמינא° , מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא° . קורין שלשה בחנוכה ואחד בראש חודש. להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא° _{בן יונה}. הגע עצמך שחל ראש חודש של חנוכה להיות בשבת. ולא שבעה אינון קורין? שישה בשל שבת, ושביעי בשל ראש חודש. אית לך למימר שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש? _{הרי לא מוסיפים עולה בגלל ראש חדש}. אמר לו הדא שאילתא דספרא _{זו שאלה של חכמים}. _{ודאי בראש חדש שחל בשבת לא מוסיפים עליה נוספת שיקראו בה בראש חדש. אבל בחול שמוסיפים עולה בגלל ראש חדש עושים בו סימן}. °רבי מפקד לאבדן אמוריה. אכריז קומי ציבורא, מאן דמצלי, יכול ליצלי דרמשא עד יומא קאים, _{מי שרוצה יכול להתפלל ערבית ביום מפלג המינחה כ°רבי יהודה בר עילאי}. וכן רבי חייא בר ווה° מפקד לאמוריה. אכריז קומי צבורא, מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. משכני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד ואמר לי, כאן נתפלל אבא ^ד_כהשל ליל שבת בערב שבת. אמר רבי אמי° _{בן נתן}, רבי יוחנן° _{בר נפחא} פליג. ולא הוה צריך מפלגא על הדא, דאף רבי יוחנן° _{בר נפחא} מודה בערב שבת, שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקון חומרייא _{שירת חמורים} מן ערב לציפורין ואמרו, כבר שבת °רבי חנינא בן דוסא בעירו. ועל מה אמר רבי אמי° _{בן נתן} דא שרבי יוחנן° _{בר נפחא} חולק, על דאמר רבי חנינה° , משכני °רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד ואמר לי. כאן נתפלל אבא ^ד_כושל מוצאי שבת בשבת. ואפילו אף עליה לא הוה צריך מפלגא, ד°רבי מפקד לאבדן אמוריה. אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קאים. וכן רבי חייא בר ווא° מפקד לאמוריה. אכריז קומי ציבורא, מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים. דבית רבי ינאי° _הכהן אמרין

[דף לב עמוד ב]

התפלל מבעוד יום ועלה אדם על מטתו אין מטריחין אותו לירד. אמר רבי זירא° . כל מאן דהוינא עביד כן, הוינא מפחד בליליא. אף על פי כן להלכה לית לך אלא כהדא, ד°רבי מפקד לאבדן אמוריה. אכריז קומי ציבורא, מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים. וכן רבי חייא בר ווא° מפקד לאמוריה. מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים: אמר רבי יעקב בר אחא° . תניא תמן, תפילת הערב מהו? °רבן גמליאל _דיבנה אומר חובה. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר רשות. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. אתיין אילין פלגוותא כאינון פלגוותא. מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב. ומעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את °רבי יהושע _{בן חנניה}. תפלת הערב מהו? אמר לו ^ד_כזרשות. בא ושאל את רבן גמליאל° תפלת הערב מהו? אמר לו חובה. אמר לו והא °רבי יהושע _{בן חנניה} אמר לי רשות? אמר לו, למחר כשאכנס לבית הוועד עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את °רבן גמליאל _דיבנה תפלת הערב מהו? אמר לו חובה. אמר לו, והא °רבי יהושע _{בן חנניה} אמר לי רשות? אמר °רבן גמליאל _דיבנה ל°רבי יהושע _{בן חנניה}. אתה אומר רשות? אמר לו לאו. אמר לו, עמוד על רגליך ויעידו בך. והיה °רבן גמליאל _דיבנה יושב ודורש, ו°רבי יהושע _{בן חנניה} עומד על רגליו. עד שריננו כל העם ואמרו ל°רבי חוצפית המתורגמן , הפטר את העם. אמרו ל°רבי זינון החזן . אמור על °רבן גמליאל _דיבנה את הפסוק (נחום ג יט) כי על מי לא עברה רעתך תמיד. עמד ואמר, התחילו כל העם ועמדו על רגליהם. הלכו ומינו את °רבי אלעזר בן עזריא בישיבה. בן שש עשרה שנה ונתמלא כל ראשו שיבות _{מרוב שהיה טורח בלימוד ויש אומרים שנעשה לו נס והפך שיערו לבן כאילו היה זקן, כדי שיראה מכובד יותר בתפקידו החדש}. והיה °רבי עקיבא _{בן יוסף} יושב ומצטער ואמר. לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו. אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. וכי מה היתה יתידתו של °רבי אלעזר בן עזריא ? שהיה דור עשירי לעזרא. אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה °רבן גמליאל _דיבנה מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי. וכמה ספסלין היו שם? רבי יעקב בר סיסי° אמר שמונים ספסלין היו שם של תלמידי חכמים, חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי אבון° אמר, שלש מאות היו שם חוץ מן העומדים לאחורי הגדר. כיי

[דף לג עמוד א]

דתנינן תמן. ביום שהושיבו את °רבי אלעזר בן עזריא בישיבה, תמן תנינן. זה מדרש דרש °רבי אלעזר בן עזריא לפני חכמים בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם? אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשוין שורות שורות ככרם. מיד הלך לו °רבן גמליאל _דיבנה אצל כל אחד ואחד לפייסו בביתו. אזל גבי °רבי יהושע _{בן חנניה}, אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמר לו מאילין את חיי? אמר לו, ועד כדון את בעי מודעי _{רק עכשיו אתה יודע}? אוי לו לדור שאתה פרנסו. אמר לו נעניתי לך. ושלחון גבי °רבי אלעזר בן עזריא חד קצר _כובס ואית דאמרין °רבי עקיבא _{בן יוסף} הוה. אמר לו, מי שהוא מזה בן מזה, יזה. מי שאינו לא מזה ולא בן מזה, יימר למזה בן מזה, מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה? אמר לו נתרציתם? אף אני מסכים, אני ואתם נשכים לפתחו של °רבן גמליאל _דיבנה. אף על פי כן לא הורידוהו מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין.

==ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ב

מתני': °רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל ^ד_כחבכניסתו לבית המדרש ^ד_כטוביציאתו תפלה קצרה. אמרו לו מה טיבה של תפלה זו? אמר להן. בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי. וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי:

גמ’: בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא אקפיד כנגד חבירי, ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור, ולא נטהר את הטמא. שלא נאסור את המותר, ולא נתיר את האסור. ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כנסיות, ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות. שאני עמל והן עמלים. אני שוקד והן שוקדים. אני עמל לירש גן עדן, והן עמלים לבאר שחת. שנאמר (תהילים טז י) כי לא תעזוב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת. רבי פדת° אמר בשם רבי יעקב בר אידי° . רבי אלעזר° _{בן פדת} היה מתפלל שלש תפילות לאחר תפילתו. מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה שנאתינו על לב אדם, ולא שנאת אדם תעלה על לבינו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם, ולא קנאת אדם תעלה על לבינו. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו. ויהיו דברינו תחנונים לפניך. רבי חייא בר אבא° מוסיף. ותייחד לבבינו ליראה את שמך. ותרחקנו מכל מה ששנאתה, ותקרבנו לכל מה שאהבתה. ותעשה עמנו צדקה למען שמך. דבית רבי ינאי° _הכהן אמרין, הנעור משנתו צריך לומר. ברוך אתה ה' מחיה המתים. רבוני חטאתי לך. יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתתן לי לב טוב, חלק טוב, יצר טוב, חבר טוב, שם טוב, עין טובה, ונפש טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. ואל יתחלל שמך בנו, ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות. ואל תהי אחריתינו להכרית, ולא תקוותנו למפח נפש. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם. שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה. ותן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך. בנה ביתך, היכלך, עירך, ומקדשך במהרה בימינו. רבי חייא בר ווא° מצלי. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן בלבינו לעשות תשובה שלימה לפניך, שלא נבוש מאבותינו לעולם הבא. רבי יודן בי רבי ישמעאל° קבע ליה לאמוריה דיימר בתר פרשתיה _הדרשה כן. רבי תנחום בר איסבלוסטיקא° מצלי. ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו. שכך בראתנו לעשות רצונך, ואנו חייבים לעשות רצונך. אתה חפץ ואנו חפצים, ומי מעכב? שאור שבעיסה. גלוי וידוע לפניך, שאין בנו כח לעמוד בו. אלא יהיא רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשביתהו מעלינו. ותכניעהו ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם. רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוה מצלי. יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתשכן בפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות. ותצליח סופינו אחרית ותקוה. ותרבה גבולנו בתלמידים. ונשיש בחלקינו בגן עדן ותקנינו לב טוב, וחבר טוב, ונשכים ונמצא ייחול לבבינו, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה. תנן, וביציאתי אני נותן הודייה על חלקי: אמר רבי אבון° , לאל שחלק לי דיעה ומעשה טוב

ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ג

מתני': °רבן גמליאל _דיבנה אומר, בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, מעין שמונה עשרה. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. ^ד_לאם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמונה עשרה. ואם לאו, מעין שמונה עשרה

[דף לג עמוד ב]

גמ’: ולמה שמונה עשרה? אמר רבי יהושוע בן לוי° . כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד (תהילים כ ב) יענך ה' ביום צרה. אם יאמר לך אדם והא תשע עשרה פרקים הן? אמור לו (תהילים ב א) למה רגשו גוים, לית הוא מינהון. כי אשרי ולמה רגשו גוים זה פרק אחד. ויענך נאמר אחרי שמונה עשרה פרקים. מכאן אמרו, המתפלל ולא נענה צריך תענית. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. כתיב יענך ה’. מכאן לתלמיד חכם שצריך לומר לרבו, תשמע תפילתך. רבי סימון° אמר, כנגד י"ח חוליות שבשדרה. שבשעה שאדם עומד ומתפלל, ^ד_לאצריך לשוח בכולן. מה טעם? דכתיב (תהילים לה י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. רבי לוי° אמר, כנגד י"ח אזכרות שכתוב (תהילים כט א) בהבו לה' בני אלים. אמר רבי הונה° . אם יאמר לך אדם והא תשעה עשרה ברכות אינון? אמור לו, של מינים קבעוה חכמים ביבנה. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. והא כתיב (תהילים כט ג) אל הכבוד הרעים ואף הוא שם קדוש. ולמה לא תקנו ברכה כנגדו? אמר לו. והתני, כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים. ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. נמצא שבתחילה היו רק שבעה עשר, ולכן צרפו את ברכת למינים. ואחר כך חלקו את של דוד ובונה ירושלים. אית לך מספקא לכל חדא וחדא מנהון אדכרה שאינה נהגת. וכנגד אל הכבוד שהוא אדכרה שנהגת תקנו ברכת למינים. רבי חנינא° _{בר חמא} אמר בשם רבי פנחס° . כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים יחד בתורה. אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם הא י"ט הם? אמור לו (בראשית ויצא כח יג) והנה ה' נצב עליו, לית הוא מינהון. שהרי לא מוזכר שם יעקב בפירוש. אם יאמר לך אדם אם כך הא י"ז הם? אמור לו (בראשית ויחי מח טז) ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק מינהון. שאף ששמו של יעקב לא מוזכר. כיוון שיעקב אומר ויקרא בהם שמי, כאילו כתוב יעקב. רבי שמואל בר נחמני° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשה שניה של משכן שהיא פרשת פקודי. אמר רבי חייא בר ווא° . ובלבד מן (שמות פקודי לח כג) ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, עד סופיה דסיפרא. שבע של שבת מניין? אמר רבי יצחק° _{בר אבא}. כנגד שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. רבי יודן אנתוריא° אמר, כנגד שבעה אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת. תשע של ראש השנה מניין? אמר רבי אבא קרטוגנא° כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה. וכתיב בסופה (שמואל א ב י) ה' ידין אפסי ארץ. כ"ד של תעניות מניין? רבי חלבו° ורבי שמואל בר רב נחמן° תרוויהון אמרין. כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה רינה ותפילה ותחינה. רבי זעירא° אמר בשם רבי ירמיה° . יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע. היכן הוא אומרה? בין גואל ישראל לרופא חולים. ומה הוא אומר? ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו. אל תסתיר פניך ממנו, ואל תתעלם מתחינתינו. כי אתה ה' עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר (תהילים קז כ) ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם. ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. רבי ינאי° _הכהן אמר בשם רבי ישמעאל° שאמר בשם בית רבי ינאי° _הכהן, ^ד_לבבשומע תפלה: אמר רבי יונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ד_לגאפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. איכן הוא אומרה? אמר רבי זעירא° בשם רב הונא°

[דף לד עמוד א]

בכל התפילות כלילי שבת וכיומו שמזכירים שבת בכל התפילות ומתחילים מבערב. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא הוה בדיק לי _{לא היה ברור לי} אין כהדא דרבי ירמיה° שאומרה בין גואל לרופא. אין כהדא דרבי ינאי° _הכהן בשם °רבי ישמעאל ברבי יוסי שאומרה בשומע תפילה. סלקית לסידרה _{נכנסתי לשיעור בישיבה}, ושמעית דאמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. והתיב רבי יוסי° _{בר זבידא}. והא מתניתא פליגא. דתניא, בכל יום אדם מתפלל י"ח במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור. מן מה דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתא פליגא. משמע שבתענית ציבור אומר י"ט ברכות, הוי כן שאומרה ברכה לעצמה בין גואל ישראל לרופא חולים. רבי אחא בר יצחק° אמר בשם רבי חייא דציפורין° . ^ד_לדיחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע. מה הוא אומר? רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים, ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה. כי באש היצתה, ובאש אתה עתיד לבנותה. כאמור (זכריה ב ט) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה. רבי אבדימא דציפורין° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}, איכן אומרה? אמר לו, ועדיין אין אתה יודע לזו? כל דבר שהוא להבא, אומרה בעבודה. וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה. ומתניתא אמרה כן דתנן. ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא: תנן, °רבי יהושוע אמר מעין שמונה עשרה. איזהו מעין שמונה עשרה? רב° _{אבא בר אייבו} אמר שמקצר ואומר רק סוף כל ברכה וברכה. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. ברכה אמצעית אומר בה ראש כל ברכה וברכה וחותם שומע תפלה. אית תניי תני, שבע מעין י"ח. ואית תניי תני, י"ח מעין י"ח. מאן דאמר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל° _{בר אבא בר אבא}. ומאן דאמר י"ח מעין י"ח, מסייע לרב° _{אבא בר אייבו}. רבי זעירא° שלח לרבי נחום° כד הוה גבי רבי ינאי ברבי ישמעאל° . אמר לו, איזהו שבע מעין י"ח דשמואל° _{בר אבא בר אבא}? אמר לו. הביננו, רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו. אמר רבי חגי° . אם היו בחורף שצריכים לבקש על הגשמים, אומרים גשמי ברכה. אם היה קיץ שצריכים לבקש על הטללים, אומרים בטללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך. כי טרם נקרא אתה תענה. כאמור (ישעיה סה כד) והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע, ברוך אתה ה' שומע תפילה. ואומר ג' ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות. ואומר אחר התפילה (תהילים כח ו) ברוך ה' כי שמע קול תחנוני.

ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ד

מתני': °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. המהלך במקום סכנה, ^ד_להמתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר (תהילים כח ט) הושיעה ה' את עמך את ישראל. בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה' שומע תפלה ותחנונים:

גמ’: תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. ובלבד שלא יהא כקורא

[דף לד עמוד ב]

באיגרת. אמר רבי אחא° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}. צריך לחדש בה דבר בכל יום. אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום. אמר רבי זירא° . כל זמן דהוינא עביד כן, הוינא טעי. לית לך אלא כיי דאמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. ^ד_לוובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו° היה מברך ברכה חדשה בכל יום. אמר רבי יוסי ציידניא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_לזלפני תפלתו הוא אומר (תהילים נא יז) ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך. ^ד_לחולאחר תפלתו הוא אומר (תהילים יט טו) יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. רבי יודן° אמר תרוויהון קומי צלותיה _{היה אומר את שתיהן לפני התפילה}. היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל. רב° _{אבא בר אייבו} אמר ^ד_לטחותך ומפסיק אפילו באמצע ברכה. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אינו חותך. רבי שמעון בר ווא° אומר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ולוואי ^ד_משיתפלל אדם כל היום, שאין תפילה מפסדת. רבי זירא° בעי קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. לית מילתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל? ולא אגיביה. דהוא סבר כרבי חנינה. דכד אתא רבי אבוה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ספק נתפלל ספק לא נתפלל אל יתפלל. רבי חנינא° _{בר חמא} לא אמר כן אלא, בעיין קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ספק נתפלל ספק לא נתפלל מהו? ^ד_מאואמר לון. ולואי שמתפללין כל היום, לפי שאין תפלה מפסדת. היה עומד ומתפלל בשבת. ושכח של שבת והזכיר של חול מהו? אמר רבי חונה° , איתפלגון רב נחמן בר יעקב° , ורב ששת° . חד אמר חותך את הברכה. וחרנא אמר ^ד_מבגומר את הברכה. שמעיקר הדין אף בשבת היה צריך להתפלל שמונה עשרה. הכל מודים בחונן הדעת, שהוא גומרה. ואתיא כ°רבי . ד°רבי אמר, תמה אני היאך בטלו חונן הדעת בשבת דאם אין דיעה, תפלה מניין? אמר רבי יצחק° _{בר אבא}. גדולה היא הדיעה, שהיא ממוצע בין שתי אזכרות. שנאמר (שמואל א ב ג) כי אל דיעות ה'. אית דבעי משמעינה מן הדא דכתיב (משלי ב ה) אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא: רבי שמעון בר אבא° אמר בשם רב חנינא° _{בר חמא}. כל הדרכים בחזקת סכנה. רבי יונה° כד הוה נפיק לדרך, הוה מפקד גו ביתיה _{מסר צוואה שמא ימות}. רבי מנא° _{בן יונה}. כד הוה אזיל מסחי _{כשהיה הולך לרחוץ} במרחץ שהיא ניסוקת, הוה מפקד גו ביתיה _{מסר צוואה שמא ימות}. רבי חנינא בריה דרבי אבוה° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יהושוע בן לוי° . כל החולי בחזקת הסכנה. תנן, °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. המהלך במקום סכנה, מתפלל תפלה קצרה מעין י"ח ואומר (תהילים כח ט) הושיעה ה' את עמך את ישראל. בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך. מאי בכל פרשת העיבור? אמר רבי אחא° בשם רבי אסא° . כל מה ששליח ציבור העובר לפני התיבה תובע צרכי עמך לפניך. רבי פינחס° רבי לוי° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם מנחם דגלייא° . זה שעובר לפני התיבה, אין אומרים לו בוא והתפלל. אלא בוא וקרב. שיש בלשון זו כמה משמעויות. עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו. תנן, מאי תפילה קצרה וכ"ו? אחרים אמרי. צורכי עמך ישראל מרובין ודעתן קצרה. אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לכל בריה ובריה צרכיה, ולכל גויה וגויה די מחסורה. ברוך ה' כי שמעת קול תחנוני, ברוך אתה ה' שומע תפלה. אמר רב חסדא° , ^ד_מגהלכה כאחרים. אמר רב חסדא° , ואומר שלש ברכות הראשונות ושלש האחרונות. אית תניי תני, ^ד_מדמתפלל שמונה עשרה ואחר כך תובע צרכיו. ואית תניי תני, תובע צרכיו ואחר כך מתפלל. מאן דאמר מתפלל ואחר כך תובע צרכיו דכתיב (תהילים קב א) תפילה לעני כי יעטוף, ואחר כך ולפני ה' ישפוך שיחו. ומאן דאמר תובע צרכיו ואחר כך מתפלל דכתיב (מלכים א ח כח) לשמוע אל הרינה, ואחר כך אל התפילה. אבל לדברי חכמים כדאמר

[דף לה עמוד א]

רבי זעירא° בשם רב הונה° . ^ד_מהיחיד תובע צרכיו בשומע תפילה. רבי אבא° ורבי חייא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_מוצריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה. ומה טעם? דכתיב (שמות יתרו כ כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. אשר תזכיר את שמי אין כתב כאן, אלא בכל המקום אשר אזכיר _{זה בית הכנסת}. אמר רבי תנחום בר חנינא° . ^ד_מזצריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל. ומה טעם? דכתיב (שמואל ב טו לב) ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים. אין כתיב כאן אשר השתחוה לאלהים. אלא אשר ישתחוה שם לאלהים. שהיה רגיל להשתחוות שם. רבי יסא° _אסי רבי חלבו ° ורבי ברכיה° _הכהן. רבי חלבו° מטי בה בשם רבי אבדומה דמן חיפא° . ^ד_מחצריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל. מה טעם? דכתיב (ישעיהו לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. באיזה קיר נשא עיניו? רבי יהושוע בן לוי° אמר, בקיר של רחב נשא עיניו דכתיב (יהושע ב טו) כי ביתה בקיר החומה. אמר לפניו. ריבונו של עולם, רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך. ראה כמה נפשות הצלת לה. הדא היא דכתיב (יהושע ו כג) ויבאו הנערים וגו'. ותני °רבי שמעון בן יוחי אומר, אפילו היתה במשפחתה מאתים אנשים והלכו ודבקו במאתים משפחות, כולהם ניצולו בזכותה. אבותי שקירבו לך כל הגרים האילו, כדכתיב ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל, וימצאו מאה וחמשים אלף. ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל, ושמונים אלף חוצב בהר. על אחת כמה וכמה. רבי חיננא בר פפא° אמר. בקירות בית המקדש נשא עיניו דכתיב (יחזקאל מג ח) בתתם ספם את סיפי, ומזוזותם אצל מזוזותי, והקיר ביני וביניהם. ואיתמר עליה, בני אדם גדולים היו, ולא היו יכולין לעלות ולהתפלל בבית המקדש בכל שעה, והיו מתפללין בתוך בתיהם. והקדוש ברוך הוא מעלה עליהם, כאילו מתפללין בבית המקדש. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה. רבי שמואל בר נחמן° אמר. בקירה של שונמית נשא עיניו שנאמר (מלכים ב ד י) נעשה נא עליית קיר קטנה. אמר לפניו. ריבונו של עולם, השונמית קיר אחת עשתה לאלישע, והחייתה את בנה. אבותי שעשו לך את כל השבח הזה, על אחת כמה וכמה שתתן לי נפשי. ורבנן אמרי לקירות לבו נשא עיניו דכתיב (ירמיהו ד יט) מעיי מעיי אוחילה, קירות לבי הומה לי. אמר לפניו. ריבונו של עולם, חיזרתי על רמ"ח איברים שנתתה בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן. על אחת כמה וכמה תינתן לי נפשי.

ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ה

מתני': היה רוכב על החמור, ירד. אם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו. ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה יושב בספינה או באסדא, ^ד_מטיכוין את לבו כנגד קדשי הקדשים

גמ’: תני, היה רוכב על החמור. אם יש לו מי לאחוז בחמורו, יורד ומתפלל למטן. ואם לאו, ^ד_נמתפלל במקומו. °רבי אומר. בין כך ובין כך מתפלל במקומו, שכך לבו מיושב. אמר רבי יודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי° , הלכה כ°רבי . אמר רבי יעקב בר אחא° תניי תמן. לכל הרוחות מחזירין _{פונים בתפילה}, חוץ מרוח מזרחית. כדאמר רבי יוסי בר אבון° . בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותנו וכתיב (יחזקאל ח טז) אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחויתם קדמה לשמש. תני. ^ד_נאסומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, הרי אילו מתפללין כלפי למעלן. שנאמר (מלכים א ח מד) והתפללו אל ה'. ^ד_נבהעומדים ומתפללין בחוצה לארץ, הופכין את פניהן כלפי ארץ ישראל. ומה טעם? דכתיב (מלכים א ח מח) והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם. העומדין ומתפללין בארץ ישראל, הופכין את פניהן כלפי ירושלים. ומה טעם? דכתיב (מלכים א ח מד) והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת בה. העומדים ומתפללין בירושלים, הופכין פניהן כלפי הר הבית. שנאמר (מלכים א ח מד) והבית אשר בניתי לשמך. העומדים ומתפללין בהר הבית, הופכין פניהן כלפי בית קדשי הקדשים. ומה טעם? דכתיב (מלכים א ח ל) והתפללו אל המקום הזה, ואתה תשמע אל מכון שבתך אל השמים ושמעת וסלחת. נמצאו העומדין בצפון, פניהן לדרום. העומדין לדרום, פניהם לצפון. העומדים במזרח, פניהן למערב. למערב, פניהן למזרח. נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד. הדא הוא דכתיב _{זה שכתוב} (ישעיהו נו ז) כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. רבי יהושוע בן לוי° אמר מדכתיב (מלכים א ו יז) הוא ההיכל לפני לפנים. היכל שכל הפנים פונין לו. עד כדון בביניינו. בחורבנו מניין _{שצריך לפנות אליו בתפילה}? אמר רבי אבון° דכתיב (שיר השירים ד ד) בנוי לתלפיות. תל _חורבה שכל הפיות מתפללין עליו

[דף לה עמוד ב]

בברכת המזון בקרית שמע ובתפלה, מתפללים על בנין ירושלים. בברכת המזון שאומר בונה ירושלים. בתפילה, שאומר אלהי דוד ובונה ירושלים. בקרית שמע, שאומר פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם. כתוב אחד אומר (הושע ה טו) אלך ואשובה אל מקומי _{משמע שהשכינה בשמים}. וכתוב אחד אומר (מלכים א ט ג) והיו עיני ולבי שם כל הימים. הא כיצד יעשה? פניו למעלה, ^ד_נגועיניו ולבו למטה. תנן, ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים. לאי זה בית קדש הקדשים? אמר רבי חייא רבא° , כנגד קדשי הקדשים של מעלן. °רבי שמעון בן חלפתא אמר, כנגד בית קדש הקדשים שלמטן. אמר רבי פינחס° , לא פליגין. בית קדשי הקדשים שלמטן, מכוון כנגד בית קדשי הקדשים של מעלן דכתיב (שמות בשלח טו יז) מכון לשבתך. מכוון כנגד שבתך. (דברי הימים ב ג א) הר המוריה. רבי חייא רובא° ורבי ינאי° _הכהן. חד אמר, שמשם הוריה יוצאה לעולם. וחרנה אמר, שמשם יראה יוצאה לעולם. ארון. רבי חייא רובא° ורבי ינאי° _הכהן. חד אמר, שמשם אורה יוצאה לעולם. וחרנה אמר, שמשם ארירה _קללה לגוים יוצאה לעולם. דביר. רבי חייא° _{(הגדול) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ורבי ינאי° _הכהן. חד אמר, שמשם מגפת דבר יוצא לעולם. וחרנה אמר, שמשם דיברות יוצאין לעולם: תנן, היה יושב בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היא אסדא היא אסכריא היא רפסודות, כדכתיב (דברי הימים ב ב טו) ונביאם לך רפסודות אל ים יפו.

ירושלמי ברכות, פרק ד, הלכה ו

מתני': °רבי אלעזר בן עזריה אומר. אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. וחכמים אומרים, בחבר עיר ^ד_נדושלא בחבר עיר. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר משמו. כל מקום שיש שם חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין:

גמ’: אמר רבי ביבי° בשם רבי חנה° . הלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי} שאמר משום °רבי אלעזר בן עזריה . מילתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר כן. דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. אנא מן יומיי לא צלית דמוספא, שסמכתי על תפילת הציבור. אלא חד זמן דמית בריה דריש גלותא. ולא צלו ציבורא, וצלייתי. מיליהון דרבנן פליגן. דאמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי שמעון חסידא° . לא נאמר ששליח ציבור מוציא בתפילת מוסף אלא ברועים ובקייצים _{שאינם יכולים להגיעה לבית הכנסת, וגם אינם יודעים להתפלל} היא מתניתין. הא שאר כל אדם, חייבין להתפלל בעצמם אף שיש חבר עיר שהתפללו. מילתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר כן. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אני ראיתי את רבי ינאי° _הכהן עומד ומתפלל בשוק של ציפורין, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף. וכי אין חבר עיר בציפורין? את שמע מינה תלת. את שמע מינא, שוק של ציפורין כציפורין. שכל דבר השייך לעיר, נחשב כעיר. שאף שהשוק היה מחוץ לציפורי, נחשב כציפורי. שאם לא כן, מה ראיה ממה שהיה רבי ינאי° _הכהן מתפלל בשוק של ציפורין? ואת שמע מינה, חלוקין

[דף לו עמוד א]

על °רבי יהודה _{בר עילאי} שאמר משום °רבי אלעזר בן עזריא שיחיד במקום חבר עיר פטור, אלא שאף יחיד במקום חבר עיר חייב להתפלל מוסף. ואת שמע מינה. שאדם מתפלל, ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף. אמר רבי אבא° . ולא סוף דבר עד שיהלך ד' אמות, אלא ^ד_נהאפילו שהא כדי הילוך ד' אמות. רב° _{אבא בר אייבו} אמר צריך לחדש במוסף דבר מענין היום. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אין צריך לחדש בה דבר שאפילו חזר ואמר תפילת שחרית פעמים יצא. רבי זעירא° בעי קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. מהו לחדש בה דבר? אמר לו, אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף, יצא. אמר רבי שילא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. נתפלל ביחיד ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. רבי זעירא° ורב נחמן בר יעקב° הוו יתבין. מן דמצלון _{אחר שהתפללו} ביחיד, אתת צלותא _{באה תפילה במנין}. קם רב נחמן בר יעקב° מצליא _להתפלל. אמר לו רבי זעירא° , ולא כבר צלינן? אמר לו, מצלי אנא, וחזר ומצלי, דאמר רב שילא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} נתפלל ומצא עשרה בני אדם מתפללין, מתפלל עמהן. דיחיד כלפי ציבורה כמאן דלא צלי דמי. רבי אחא° ורבי יונה° אמרו בשם רבי זעירא° . נתפלל של שחרית. ובא ומצאן מתפללין של מוסף, מתפלל עמהן. לא נתפלל של שחרית ובא ומצאן מתפללין של מוסף. ^ד_נואם יודע הוא שהוא מתחיל וגומר עד שלא יתחיל שליח ציבור כדי לענות אחריו אמן, יתפלל. ואם לאו, אל יתפלל. באי זה אמן אמרו? תרין אמוראין. חד אמר באמן של האל הקדוש. וחרנא אמר, באמן של שומע תפילה _{רואים שהם התפללו במוסף תפילה רגילה רק הוסיפו מעניין היום}. אמר רבי פינחס° , ולא פליגון. מאן דאמר באמן של האל הקדוש, בשבת _{שיש שם רק שבע ברכות}. ומאן דאמר באמן של שומע תפילה, בחול. תמן תנינן, °רבן גמליאל _דיבנה אומר, שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. רבי הונא רובא דציפורין° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_נזהלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה שהחזן מוציא גם את הבקיאים באילין תקיעתא _{תפילת מוסף} דראש השנה, כיוון שהיא תפילה ארוכה ואין העם רגילים בה. רבי זעירא° ורב חסדא° הוו יתבין תמן באילין תקיעתא כשהשליח ציבור התפלל. מן דצלון _{אחר שהתפללו}, אתת צלותא אחרת. קם רב חסדא° מצליא. אמר לו רבי זעירא° , ולא כבר צלינן? אמר לו, מצלי אנא וחזר ומצלי. דאף על גב דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם

[דף לו עמוד ב]

רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה באילין תקיעתא שהחזן מוציא גם את הבקיאים. זה דווקא למי שכיוון. ואנא דלא כוונית לצאת בתפילת השליח ציבור, לכן אני עצמי מתפלל. הא אילו כוונית, הוינא נפיק ידי חובתי בחזרת השליח ציבור. אמר רבי זעירא° , ויאות אמר שהלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה. דכל תניא דתני בשם °רבן גמליאל _דיבנה, רבי הושעיא° תני לה בשם חכמים בסתם להראות שהסכימו לדבריו. רבי אדא דקיסרין° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, והוא שיהיה שם מראש התפילה. אמר רבי תנחום בר ירמיה° . ומתניתין אמרה כן דתנן, סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם.

הדרן עלך, פרק "תפלת השחר"

פרק חמישי - אין עומדין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה א

מתני': אין עומדין להתפלל אלא ^ה_אמתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכונו את לבם. אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק:

גמ’: אמר רבי ירמיה° בשם רבי אבא° . ^ה_בהבא מן הדרך אסור להתפלל. ומה טעם? דכתיב (ישעיהו נא כא) לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין. מכאן שהליכה לגלות כשיכרות שהדעת לא מיושבת. רבי זריקן° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם °רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי . ^ה_גהמיצר אסור להתפלל. לא מיסברא אמר כן, אלא מן הדין קריין דכתיב. לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין. תני ^ה_דלא יעמוד אדם ויתפלל לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן אל יפטר אדם מתוך חבירו, לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר של תורה. שכן מצינו בנביאים הראשונים, שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, חוץ מירמיהו, שחתם בדברי תוכחות. אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אף הוא בדברי נחמות חתם. דאמר (ירמיהו נא סד) ואמרתה ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו, עד הנה דברי ירמיהו. ולמה אמר עד הנה דברי ירמיהו לפני סוף הספר? לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש, יכול בחורבן בית המקדש חתם? תלמוד לומר עד הנה דברי ירמיהו. במפולת של מחריביו חתם. ושאר הפסוקים אינם דברי נבואה אלא סיפור דברים מה שכבר התנבא. והכתיב (ישעיהו סו כד) והיו דראון לכל בשר? בעובדי כוכבים ומזלות היא עסיקינן.

[דף לז עמוד א]

והכתיב (איכה ה כב) מאוס מאסתנו? כתיב קדם (איכה ה כא) השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. והכי קאמר, השיבנו תחת כי מאוס מאסתנו. אף אליהו לא נפטר מאלישע אלא מתוך דבר של תורה (מלכים ב ב יא) דכתיב ויהי המה הולכים הלוך ודבר. במה היו עוסקין? רבי אחווא ברבי זעירא° אמר, בקרית שמע היו עוסקין. היך מה דאמר (דברים ואתחנן ו ז) ודברת בם. רבי יודה בן פזי° אמר, בבריאת עולם היו עוסקין. היך מה דאמר (תהילים לג ו) בדבר ה' שמים נעשו. רבי יודן בריה דרבי אייבו° אמר, בנחמות ירושלים היו עוסקין. כמה דאמר (ישעיהו מ ב) דברו על לב ירושלם. ורבנן אמרין, במרכבה היו עוסקין. היך מה דאת אמר (מלכים ב ב יא) והנה רכב אש וסוסי אש וגו'. אמר רב ירמיה° . ^ה_הלא יעמוד אדם ויתפלל, אלא מתוך דין של הלכה. ואמר רבי ירמיה° ^ה_והעוסק בצורכי ציבור, כעוסק בדברי תורה ויכול להתפלל מיד. כהא דרב חונה° אמר, ^ה_זהרואה טיפה כעין החרדל, יושבת ומשמרת עליו ז' נקיים. וקאים ומצלי _{וקם והתפלל}. זעירא בר חיננא אמר, ^ה_חהמקיז דם בקדשים מעל. עוד הוא מהלכות קצובות שאין עליהם מחלוקת ואחריהם יכול להתפלל מיד. תני, בר קפרא° אמר, ^ה_טי"א יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני. תני °רבי הושעיא _{(רבא) בר חמא} ^ה_ימרבה אדם דגן בתבן, _{מכניסה עם המוץ}. ומערים עליו לפוטרו מן המעשרות. אבדן שאל ל°רבי , כמה מעלות בקודש? והוא אמר לו ארבע. וכמה מעלות בתרומה? והוא אמר לו שלש. וקאים ומצלי. רב חזקיה° רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לעולם לא יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך (תהילים מו יב) ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. רבי יוסי בי רבי אבון° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ואף חברו _{הפסוק הדומה לו}. (תהילים פד יג) ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך. רבי חזקיהו° אמר בשם רבי אבהו° . יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו. שתצילנו משעות החצופות, הקשות, הרעות, היוצאות המתרגשות לבוא לעולם. תנן, אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מאי טעמא? רבי יהושוע בן לוי° אמר כדכתיב (תהילים כט ב) השתחוו לה' בהדרת קדש. בחרדת קדש. רבי יוסי בן חנינא° אמר מהכא דכתיב (תהילים ב יא) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. אמר רבי אחא° . לכשיבא יום רעדה תגילו. אמר רבי יהושוע בן לוי° . זה שהוא עומד ומתפלל. ^ה_יאצריך לישב _לשהות שתי ישיבות אחת עד שלא יתפלל, ואחת משיתפלל. עד שלא יתפלל דכתיב (תהילים פד ה) אשרי יושבי ביתך, ואחת משיתפלל דכתיב (תהילים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. תנן, חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה, ושוהין שעה אחת לאחר תפילתן. אימתי עוסקין בתורה? אימתי עוסקין במלאכתן? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר° . על ידי שהיו חסידים. היתה ברכה ניתנת בתורתן, וברכה נתנת במלאכתן. אמר חונה. ^ה_יבהמתפלל אחורי בית הכנסת, נקרא רשע. שנאמר (תהילים יב ט) סביב רשעים יתהלכון. אמר רב חונה° . כל מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה, אינו נכנס לבית הכנסת לעתיד לבא. מה טעם? דכתיב סביב רשעים יתהלכון. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. עדיף להתפלל בביתו שהמתפלל בתוך ביתו, כאילו מקיפו חומה של ברזל. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}? תמן אמר רבי אבא° אמר רבי חייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ה_יגצריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה _{בית הכנסת}. והכא אמר אכן?

[דף לז עמוד ב]

לא קשיא כאן ביחיד, וכאן בציבור. אמר רבי פנחס° בשם רבי הושעיא° . המתפלל בבית הכנסת, כאילו מקריב מנחה טהורה. מה טעם? כדכתיב (ישעיהו סו כ) כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'. אמר רבי אבהו° כתיב (ישעיהו נה ו) דרשו את ה' בהמצאו. איכן הוא מצוי? בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. וכתיב (ישעיהו נה ו) קראוהו בהיותו קרוב. היכן שהוא קרוב. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר° . ולא עוד אלא שאלהיהן עומד על גבן. מאי טעמא? דכתיב (תהילים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט. אמר רב חסדא° . ^ה_ידזה שנכנס לבית הכנסת, צריך להכנס לפנים משני דלתות. מה טעם? כדכתיב (משלי ח לד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. דלתותי ולא דלתי. מזוזות ולא מזוזת. אם עשה כן מה כתיב תמן? (משלי ח לה) כי מוצאי מצא חיים. אמר רב חונא° . ^ה_טוזה שהוא הולך לבית הכנסת, צריך להקל את רגליו ולהזדרז, מה טעם? דכתיב (הושע ו ג) נדעה נרדפה לדעת את ה'. וכשהוא יוצא, צריך להלך קימעא קימעא. מה טעם? דכתיב (איוב יד טז) כי אתה צעדי תספור. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ברית כרותה היא. היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח. אמר רבי יוחנן ענתנייתא° . ^ה_טזברית כרותה היא. היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב (משלי יא ב) ואת צנועים חכמה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ה_יזברית כרותה היא. הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח. אמר רבי תנחום° . הסובר תלמודו, לא במהרה הוא משכח. מה טעם? דכתיב (דברים ואתחנן ד ט) פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. אמר רבי יונה ° בשם רבי תנחום בי רבי חייא° . זה שהוא רואה חלום קשה, צריך לומר. יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי. שיהו כל חלומותי שחלמתי בין בלילה הזה, בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני, ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם, יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים. ואם לדבר אחר, כשם שהפכת את מי המרה למתיקה, ומי יריחו על ידי אלישע למתיקה, ואת קללת בן בעור לברכה, כן תהפוך את כל חלומות הקשין, ומה שחלמו לי אחרים, לטובה לברכה. ולרפואה ולחיים. לשמחה ולששון ולשלום. ויוסיף פסוקים שנאמר בהם הפוכות (תהילים ל יב) הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה, למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך. (דברים כי תצא כג ו) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך. (ירמיהו לא יב) אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון וניחמתים ושימחתים מיגונם: תנן, ^ה_יחאפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. אמר רב אחא° . הדא דאמר במלכי ישראל, ^ה_יטאבל במלכי אומות העולם, משיב שאילת שלום שלא יהרגנו. תני, ^ה_כהיה כותב את השם. אפילו מלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון אל אלהים ה'. הרי זה גומר את אחד מהן, ומשיב שאילת שלום. רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבלאי בציפורין _{ישב וקרא לפני בית הכנסת של הבבלים בציפורי}. עבר ארכונא _שופט, ולא קם ליה מקומוי. אתון בעיין מימחוניה _{רצו להכותו}. אמר לון, ארפוניה _{עזבו אותו}. בנימוסיא דבוראו הוא עסיק. רבי חנינא° _{בר חמא} ורבי יהושע בן לוי° עלון קומי אנטיפותא _{נכנסו לפני מושל} דקיסרין,חמתון וקם מן קומיהון _{ראה אותם וקם מפניהם}. אמרין ליה, מן קומוי אילין יהודאי את קאים _{לפני יהודים אלו אתה עומד}? אמר לון. אפיהון דמלאכין חמית _{ראיתי פני מלאכים}. רבי יונה ° ורבי יוסי° _{בר זבידא} עלון קומוי _{נכנסו לפני} ארסקינס המלך באנטוכיא. חמתון _{ראה אותם} וקם מן קומיהון. אמרין ליה, מן קומי אילין יהודאי את קאים? אמר לון, אפיהון דהני אנא חזי בקרבא ונצח _{את פניהם אני רואה במלחמות בהם אני מנצח}. רבי אבון° על קומי מלכותא. כי נפיק _כשיצא

[דף לח עמוד א]

הפך קדל _ערפו ולא הלך אחורנית. אתון בעיון מיקטלוניה, וחמין תרין זיקוקין דנור נפקין מקדליה ושבקוה _{ראו שני ניצוצות של אש יוצאים מעורפו ועזבו אותו}. לקיים מה שנאמר (דברים כי תבא כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. תני °רבי שמעון בן יוחי . וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. כל, אפילו רוחות אפילו שדים. רבי ינאי° _הכהן ורבי יונתן° הוו מטיילין באסרטין _בדרך, חמתון _{ראה אותם} חד ושאל בהון, אמר להון שלמכון רבייא. אמרין וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. דאפילו תואר לשון הבריות אין עלינו לרעה. ריש לקיש° מנהגו להתעמק באוריתא סגין _הרבה. פעם אחת הוה נפיק ליה לבר מתחומא דשבתא, והוא לא ידע. לקיים מה שנאמר (משלי ה יט) באהבתה תשגה תמיד. רבי יודן בי רבי ישמעאל° מנהגיה להתעמק באוריתא סגין. הוות גולתיה שרעה מיניה _{נפלה ממנו הגלימה}, וחכינה מזדהרא לה _{נחש נכרך עליה}. אמרין ליה תלמידוי. רבי הא גולתך שריעה _{הרי הגלימה שלך נפלה}. אמר לון, ולית ההיא רשיעתא זהירא לה _{האם אין הנחש הרשע שומר עליה} ? תנן, ^ה_כאאפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק. אמר רבי חונה° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא שנו אלא נחש, ^ה_כבאבל עקרב מפסיק. למה דעקרב מחייא _מכה וחזרה ומחייא _{וחוזר ומכה}. אמר רבי אילא° _אילעא. ^ה_כגלא אמרו אלא כרוך. אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו. הרי זה מסתיר מלפניו, ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. תני. ^ה_כדהיה עומד ומתפלל באסרטיא _דרך או בפלטיא _{רחבה שבה השוק}. הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון, ובלבד שלא יפסיק את תפלתו. אמרין עליו על °רבי חנינא בן דוסא , שהיה עומד ומתפלל. ובא חברבר _ערוד והכישו ולא הפסיק את תפילתו. והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו. אמרו אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא° . מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא _{כשהיה נושך לאדם}. אין בר נשא קדים למיא _{אם האדם הקדים ונגע במים}, חברברא מיית. ואין חברברא קדים למיא, בר נשא מיית. אמרו לו תלמידיו. רבי לא הרגשתה? אמר להן, יבא עלי ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר° . ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו כדי שיקדים למים. לקיים מה שנאמר (תהילים קמה יט) רצון יריאיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם.

ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ב

מתני': ^ה_כהמזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, ^ה_כוושואלין גשמים בברכת השנים. ^ה_כזוהבדלה בחונן הדעת. °רבי עקיבה אומר, אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר בהודאה:

גמ’: תנן, מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. למה קבועה בתחית המתים? כשם שתחיית המתים חיים לעולם. כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייא בר אבא° שמע לה מן הדא דכתיב (הושע ו ב) יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו ג) נדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, יבא כגשם לנו. כתיב (מלכים א יז א) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב, חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. אמר רבי ברכיה° _הכהן רבי יסה° _אסי ורבנן. חד אמר, בין על הטל ובין על המטר נשמע לו. וחרנא אמר, על המטר נשמע לו. ועל הטל לא נשמע לו. מאן דאמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מן הדא דכתיב (מלכים א יח א) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר וגו'. ולא נאמר ואתנה טל. ולמאן דאמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחומא דאדרעיה°

[דף לח עמוד ב]

סברין מימר, ^ה_כחנדר שהותר מכללו הותר כולו. אית דבעי מימר הותר בבנה של צרפתית דכתיב (מלכים א יז כא) ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלהי וגו'. אמר רבי יודה בן פזי° . משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא. עם כשהוא יוצא, נפצע בנו. חזר אצלו ואמר לו, אדוני הרופא רפא את בני. אמר לו. לך והחזר את הנרתק שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו. לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפתית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים דכתיב (ישעיהו כו יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל. מאי וארץ רפאים תפיל? אמר רבי תנחום דאדרעיה° , כתרגומו. וארעא תפקידיה תפליט _{שהארץ תפלוט את המתים המופקדים אצלה}. אמר רבי יעקב דכפר חנן° בשם ריש לקיש° . כך אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו. בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני. נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. מה טעם? דכתיב (תהילים קי ג) לך טל ילדותך. וכתיב בתריה, נשבע ה' ולא ינחם. אמר רבי יודא בן פזי° . בדייתיקי נתתיו לאברהם. במתנה גמורה נתתיו לו, אף להוריש לבניו. דכתיב, ויתן לך האלהים מטל השמים. אמר רבי שמואל בר נחמני° . בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים והגשמים נעצרים. הן מביאין להן זקן אחד, כגון °רבי יוסי הגלילי . והוא מפגיע בעדם, והגשמים יורדים. אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה. מה טעם? דכתיב (מיכה ה ו) כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. אמר רבי זעירא° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. ^ה_כטהיה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירים אותו. בטל והזכיר של גשם, מחזירים אותו. והתני, ^ה_לבטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר. אם זה לא חובה למה אם הזכיר גשם בזמן טל חוזר? לא דמי ההוא דמיקל, לההוא דלא מצלי ולא מיקל. איתמר. בגשם והזכיר של טל אין מחזירים אותו. והתני, ^ה_לאאם לא שאל בברכת השנים. ^ה_לבאו שלא הזכיר גבורת גשמים בתחית המתים מחזירים אותו? בההוא דלא אידכר _{שלא הזכיר} כלל לא טל ולא מטר. אבל אם הזכיר שבח של טל, אין מחזירים אותו. אמר רבי זעירא° בשם רבי חנינה° . ^ה_לגאם לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפלה. ודכוותה _כמותו, אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפילה. ומה אם שאלה שהיא מדוחק, אומרה בשומע תפילה. אזכרה שהיא מריוח, לא כל שכן?

[דף לט עמוד א]

והתני, אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים, מחזירים אותו. אם יכול לאמר בשומע תפילה למה מחזירים אותו? אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי° . בשכח ולא אמר גם בשומע תפילה. לאיכן הוא חוזר? כדאמר רבי שמעון בר ווא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם שכח ולא אמר יעלה ויבא בראש חודש. אם עקר את רגליו, ^ה_לדחוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה. אוף הכא. אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר לשומע תפילה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא _{היו צריכים לעשות תענית אחר פסח} שהיו זקוקים לגשם. אתון שיילון ל°רבי אם יכולים לקבוע תענית. אמר לון °רבי . לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפילה, ולא תבקשו גשם בברכת השנים. היכן הוא אומרה? רבי ירמיה° סבר מימר, ^ה_להאומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא כן אמר רבי זעירא° בשם רב חונה° . אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו לשומע תפילה. דווקא בדיעבד אומרה בשומע תפילה, הא בתחילה לא אומרה בשומע תפילה. והרי אמר לון °רבי , לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה. על דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא}, איכן הוא אומרה? שהרי גם בברכת השנים לא יכלו לאומרה. אלא אומרה בשש ברכות שהוא מוסיף. עד כדון ציבור שיש לו שש. יחיד שאין לו שש איכן הוא אומרה? אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. לא כן אמר רבי זעירא° בשם רב חונה° . ^ה_לויחיד שואל צרכיו בשומע תפילה? ואילו צרכיו הן. תנן, והבדלה בחונן הדעת. שמעון בר ווא בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דבר שהוא נוהג ובא, חכמים חולקין עליו? נחזי איך נהוג עלמא. אמר לו. על ידי שעיקרה בכוס, שכחו היכן מקומה בתפלה. מילתיה אמרה, שעיקרה בכוס. רבי יעקב בר אידי° אמר בשם רבי יצחק רובא° . ^ה_לזלא אמר בתפילה ואמרה בכוס, חוזר ואומרה בתפילה. שלא תקנו כוס אלא בשביל לזכות את התינוקות. מילתיה אמרה, שעיקרה בתפילה. רבי זעירא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אמרה בכוס, אומרה בתפילה. אמרה בתפילה, אומרה בכוס. מילתיה אמרה, שעיקרה כאן וכאן. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר בהודייה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי . מטין כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת שאין אומרים אתה חונן. אבל אם חל מוצאי שבת ביום חול, או אם לא הבדיל אלא ביום חול אחר היום טוב אומרה באתה חונן. רבי יצחק רבה° אמר בשם °רבי . מורים הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת. רבי יצחק בר נחמן° אמר בשם רבי חנינא בן גמליאל° , הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לעולם. וכן אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לעולם.

[דף לט עמוד ב]

אמר °רבי יעקב בר אחא לאו דאינון תרתיי שמועין כמו שאמרתם, דרבי יצחק בר נחמן° ורבי אלעזר° _{בן פדת} תרויהון אמרו בשם רבי חנינא בן גמליאל° הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לעולם _{ואם כך אין כאן אלא שמועה אחת והלכה כרבי יוחנן שאמר בשם רבי שהוא סבו של רבי חנינא בן גמליאל}. תנן, והבדלה בחונן הדעת. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, אומרה ברכה רביעית בעצמה. לדברי חכמים הלכה כמאן? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, אומרה ברכה רביעית. רבי יודן° אמר, אומר אתה חונן כמטבע ברכה רגיל, ומסיימה בברכת הבדלה כ°רבי _{כמנהגנו היום}. ד°רבי אומר, תמהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת. אם אין דיעה תפילה מניין? אף הכא, אם אין דיעה הבדלה מניין? רבי יצחק ברבי אלעזר° אמר, פותח במבדיל, ואחר כך אומר מטבע ברכה. אמר רבי אלעזר ברבי הושעיה° . ובלבד ^ה_לחשלא יפחות משלש הבדלות. בין קדש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמרו, הפוחת לא יפחות משלש. והמוסיף לא יוסיף יותר משבעה הבדלות. לוי אמר, ^ה_לטובלבד מהבדלות האמורות בתורה. נחום בירבי סימאי° , נפק ואמר בשם אבוי, אפילו הבדלה אחת. ואמר רבי אבהו° , וצריך לחתום בהבדלה. °רבי מנא בעי. לדעת נחום בירבי סימאי° שסובר שדי בהבדלה אחת. מעתה, ^ה_מאפילו פתח במבדיל בין קודש לחול, וחוזר וחותם במבדיל בין קודש לחול יצא? והרי זו ברכה קצרה ולמה חוזר וחותם בברכה? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . והלא ברכת הבדלה היא מהברכות שתקנו חכמינו זכרונם לברכה שפותחין בהן בברוך וחותמין בברוך הן. וכיוון שביסודה היא ברכה ארוכה, שהרי יכול לאמר באמצע עד שבע הבדלות. כיוון שכך, אף אם לא אמר כלום באמצע, פותח בברוך וחותם בברוך. איתמר. רבי יצחק ברבי אלעזר° אמר, פותח במבדיל, ואחר כך אומר מטבע ברכה. רבי אלעזר בן אנטיגנוס° אמר בשם רבי אלעזר בי רבי ינאי° . זאת אומרת, ^ה_מאשאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל. כמה דאמר אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל, כוותיה אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל, לכן אומרה בחונן הדעת. רבי זעירא° ורבי אלעזר בר אנטיגנוס ברבי° אמרו בשם רבי ינאי° _הכהן דאמר בשם רבי יודה ברבי° . אם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל אפילו בחמישי בשבת. הדא דאת אמר, במבדיל בין קודש לחול. ^ה_מבאבל בורא מאורי האש, אומרה מיד. ואם לאו אינו אומרה, דבמוצאי שבת נברא האור. רבי זעירא° אמר בשם °רב יהודה _{בר עילאי}, ורבי אבא° אמר בשם אבא בר ירמיה° . אפילו יום טוב שחל להיות באמצע שבת. ^ה_מגאומר בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אמר רבי זעירא° לרב יהודה° _נשיאה. וכי ששת ימי המעשה לפניו? אמר לו, וכי יש טומאה וטהרה לפניו שאומר בין טמא לטהור הבדלתה? רבי ירמיה° ורבי זעירא° אמרו בשם רבי חייא בר אשי° . ^ה_מדצריך לומר החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום. רבי אבא° מוסיף, והשמיענו בהן ששון ושמחה. אמר רב חזקיה° בשם רבי ירמיה° . אומר הביננו ולמדינו. ואמר רב חזקיה° בשם רבי ירמיה° . ^ה_מההעונין אמן אחר הבדלה, צריכין ליתן עיניהן בכוס. והעונים אמר אחר מאורי האש, צריכים ליתן עיניהן בנר. ואמר רב חזקיה° בשם רבי ירמיה° . ^ה_מוארבעת מינין שבלולב, ניטלין דרך גידוליהן,

ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ג

מתני': ^ה_מזהאומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, ^ה_מחמודים מודים, משתקין אותו. ^ה_מטהעובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו. ^ה_נולא יהא סרבן באותה שעה. ומאין הוא מתחיל? ^ה_נאמתחילת ברכה שטעה זה

[דף מ עמוד א]

גמ’: תנן, האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו. אמר רבי פינחס° בשם רבי סימון° . משתקין אותו, לפי שהוא כקורא תיגר על מדותיו של הקדוש ברוך הוא. שהוא כאומר, על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי סימון° . משום שהוא כנותן קיצבה למדותיו של הקדוש ברוך הוא. עד קן ציפור הגיעו רחמיך ותו לא. אית תניי תני, על קן ציפור. ואית תניי תני עד קן ציפור. מאן דאמר על קן ציפור, מסייע לרבי פינחס° . ומן דאמר עד קן ציפור, מסייע לרבי יוסי° _{בר זבידא}. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . משתקין אותו דלא עבדין טבות _{שלא עושים טוב}. שעושין למדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינם אלא גזרת מלך. ואילין דמתרגמין. עמי בני ישראל כמה דאנא רחמן בשמים, כך תהוון רחמנין בארעא. תורתא או רחילה, יתה וית ברה לא תיכסון תרויהון ביומא חד _{שור או כבש אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד}. אף אינון _{הדורשים כך} לא עבדין טבאות. שהן עושין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים. ואינם אלא גזרת מלך. תנן, מודים מודים משתקין אותו. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר רב יצחק° דכתיב (תהילים סג יב) כי יסכר פי דוברי שקר. והוא כמעיד שקר כאילו יש שני רשויות. הדא דאמר בציבורא. אבל ביחיד, תחנונים הן. תנן, העובר לפני התיבה וטעה. אמר רבי יוסי בן חנינה° בשם רבי חנניה בן גמליאל° . ^ה_נבטעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר לתחילה. אדא בר בר חנה° וגניבה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ה_נגטעה בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. רבי חלבו ° ורב חונה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. טעה בשלש ברכות הראשונות, חוזר לתחילה. בשלש ברכות האחרונות, חוזר לעבודה. טעה ואינו יודע איכן טעה, חוזר למקום הברור לו שאמר כתיקונה. רבי אחא° ורבי יודה בן פזי° יתבון בחד כנישתא _{ישבו בבית כנסת אחד}. אתי חד עבר קומי תיבותא ואשגר _{עבר אחד לפני התיבה ודילג} חד ברכה. אתון ושיילון _{באו ושאלו} לרבי סימון° אמר להם רבי סימון° בשם רבי יהושוע בן לוי° . שליח ציבור שהשגיר _דילג שתים שלש ברכות, אין מחזירין אותו מפני טורח ציבור, אלא משלים במקומו. אשכח תניי דפליג וסובר שגם שליח ציבור חוזר. דתניא, ^ה_נדלכל אין מחזירין אותו חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים, או מכניע זדים, או בונה ירושלים. שאני אומר, אולי מין הוא. °שמואל הקטן עבר קומי תיבותא _{עבר לפני התיבה}, ואשגר _דילג מכניע זדים בסופה שרי _{בסוף התפילה התחיל} משקיף עליהון לראות אם חושדים בו שהוא מין. אמרין ליה, לא שיערו חכמים בך. רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. ספק הזכיר של ראש חודש ספק לא הזכיר, מחזירין אותו לאיכן הוא חוזר? אמר שמעון בר ווא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ה_נהאם עקר את רגליו, חוזר לתחילה. ואם לאו, חוזר לעבודה. אמר רבי יודה בן פזי° . הסיע דעתו ולא התכוון להוסיף תחנונים אחר תפילתו, כמי שעקר את רגליו. ואילין תחנוניא שאחר עושה שלום קדם שעקר רגליו, אם נזכר באמצע התחנונים צריכה _{יש מקום להסתפק}. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא° ורבי חייא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ה_נוהיה קורא בתורה ונשתתק. זה שהוא עומד תחתיו, יתחיל ממקום שהתחיל הראשון. כי אם אמר אתה ממקום שפסק. נמצא שפסוקים הראשונים שהזכיר הראשון נתברכו לפניהן, ולא נתברכו לאחריהן. והאחרונים שמזכיר השני נתברכו לאחריהן, ולא נתברכו לפניהן. _{שהראשון שעלה אמר ברכה ראשונה ולא אחרונה והשני אומר ברכה אחרונה ולא אמר ברכה ראשונה} וכתיב (תהילים יט ח) תורת ה'

[דף מ עמוד ב]

תמימה משיבת נפש. שתהא כולה תמימה בברכותיה _{לכן יתחיל מתחילה ויברך לפניה ולאחריה}. תני, ^ה_נזלא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם. אמר רבי זעירא° . מפני הברכה. שלא יכולים לברך שניהם, דברכת השני הוי ברכה לבטלה. והתני. ^ה_נחלא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא. אית לך מימר מפני הברכה? הרי אין המתרגם מברך. אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אוזן אחת. תני. שנים קורין בתורה, ואין שנים מפטירין בנביא. אמר רבי עולא° _{בן ישמעאל}. צריך שיהיו כמה קרויות _{עולים לקרא} בתורה, ואין צריך שיהיו כמה קרויות בנביא. אלא אחד יכול לקרא כולה. תנן. ולא יהא סרבן באותה שעה. אמר רבי יהושע דרומיא° . שלשה דברים רובן ומיעוטן רע, ובינוניתן יפה. השאור והמלח והסרוב _{סירוב לעבור לפני התיבה}. ^ה_נטבתחילה מסרב, שנייה מעמעם, ובשלישית רץ ובא. רבי חונא° הוה יתיב בחד כנישתא _{ישב בבית כנסת אחד שבוהתפלל רבי אלעזר וראה ש}. עאל חזנא _{נכנס הגבאי} ואטרח על חד דייעול, ולא קבל עילוי _{הפציר באחד שיעלה חזן ולא הסכים}. בסופא של התפילה, אתא אותו שסרב לגבי רבי אלעזר° _{בן פדת}. אמר לו, לא יכעוס מרי עלי. בגין דלא הוינא מיתער _{כיוון שלא הייתי עירני} לא עליתי. אמר לו, לא עלך כעסית, אלא על הדין דאטרח יותר מדי. החזן בטיטיי אישתתק באופנים וחיות הקדש. אתון ושיילון לרבי אבון° . אמר לון רבי אבון° בשם רבי יהושוע בן לוי° . ^ה_ס זה שעובר תחתיו, יתחיל מוהאופנים וחיות הקדש ממקום שפסק הקודם. אמרין ליה, והא תנינן מתחילת הברכה שטעה זה? אמר לון. מכיון דעניתון קדושתא _{שעניתם קדוש קדוש קדוש}, כמי שהוא תחילת ברכה.

ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ד

מתני': ^ה_סאהעובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטירוף. ^ה_סבאם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו. ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי:

גמ’: תני. הפורס את שמע, והעובר לפני התיבה, והנושא את כפיו, והקורא בתורה, והמפטיר בנביא, והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה, לא יענה אחר עצמו אמן. ואם ענה, הרי זה בור. אית תניי תני, העונה אמן אחר ברכתו הרי זה בור. ואית תניי תני, הרי זה חכם. אמר רב חסדא° . מאן דאמר הרי זה חכם, ^ה_סגבעונה בסוף כל ברכותיו _{כמו שאנחנו אומרים אמר בבונה ירושלים}. ומאן דאמר הרי זה בור, בעונה על כל ברכה וברכה. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}

[דף מא עמוד א]

שנים ישראל ואחד כהן שהיו הולכים בדרך, ממצעין את הכהן _{שיהיה באמצע}. אימתי? בזמן שכולם שוין. אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם, ממצעין את החכם. אמר רבי יהושע בן לוי° . מימי לא ברכתי לפני כהן, ולא הנחתי ישראל לברך לפני _{שהיה לוי}. אמר רבי יודה בן פזי° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. ^ה_סדכל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו, עובר בעשה. רבי יודה בן פזי° כד הוה תשיש ולא יכל לשאת כפיו. הוה מתעטף וחזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא. שידעו שרק בגלל שהוא תשוש אינו עולה לדוכן. רבי אלעזר° _{בן פדת} נפיק ליה לברא _{יצא לחוץ}. רבי אחא° ורבי תנחומא ברבי חייא° אמרו בשם רבי שמלאי° . ^ה_סהעיר שכולה כהנים, נושאין את כפיהם. למי הם מברכין? לאחיהם שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב. ^ה_סוומי עונה אחריהם אמן? הנשים והטף. תני אביי בי רבי בנימין° . ^ה_סזהעומדים לאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה. העומדים לפני הכהנים, אמר רבי חייא בר ווא° . אפילו חומה של ברזל ^ה_סחאין מפסקתן מהברכה. העומדים מן הצדדין מהו? נשמעינה מן הדא דתנן, ^ה_סטנתכווין להזות מלפניו והזה לאחריו. לאחריו והזה לפניו. הזייתו פסולה. לפניו והזה על הצדדים, הזייתו כשירה. הדא אמרה, ^ה_עאף העומדים מן הצדדין בכלל ברכה הן. אמר רב חסדא° . ^ה_עאוצריך שיהא החזן המקריא ישראל. רב נחמן בר יעקב° אמר. אם היה רק כהן אחד, אומר כהן. ^ה_עבואם היו שנים, אומר כהנים. רב חסדא° אמר אפילו אם היה רק כהן אחד אומר כהנים, שאינו קורא אלא לשבט.

ירושלמי ברכות, פרק ה, הלכה ה

מתני': המתפלל וטעה, סימן רע לו. ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו. ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על °רבי חנינא בן דוסא , שהיה מתפלל על החולים ואומר. זה חי, וזה מת. אמרו לו, מנין אתה יודע? אמר להם. אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שאני מקובל. ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף:

גמ’: תנן, המתפלל וטעה, סימן רע לו. רב אחא° בר יעקב אמר, ובלבד _{אם טעה} באבות. מעשה ב°רבן גמליאל _דיבנה שחלה בנו ושלח שני תלמידי חכמים אצל °רבי חנינא בן דוסא לעירו. אמר לון, המתינו לי עד שאעלה לעלייה. ועלה לעלייה וירד. אמר להם, בטוח אני שנינוח בנו של °רבן גמליאל _דיבנה מחליו. וסיימו את השעה, וכשחזרו מצאו שבאותה שעה תבע מהן מזון. אמר רבי שמואל בר נחמני° . אם כוונת את לבך בתפילה, תהא מבושר שנשמעה תפילתך. ומה טעם? כדכתיב (תהילים י יז) תכין לבם תקשיב אזניך. אמר רבי יהושוע בן לוי° . אם עשו שפתותיו של אדם תנובה, _{היינו שתפילתו קולחת}. יהא מבושר שנשמע תפילתו. מה טעם? כדכתיב (ישעיהו נז יט) בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו:

הדרן עלך פרק "אין עומדין"

פרק ששי: "כיצד מברכין"

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה א

מתני': כיצד מברכין על הפירות? ^ו_אעל פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ, חוץ מן היין. שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ^ו_בועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת. ^ו_גשעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ^ו_דועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר בורא מיני דשאים

[דף מא עמוד ב]

גמ’: כתיב (תהילים כד א) לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. מכאן אמרו חכמים, ^ו_ה הנהנה כלום מן העולם, מעל, עד שיתירו לו המצות. רבי אבוה° אמר כתיב (דברים כי תצא כב ט) לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה, הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם. העולם כולו ומלואו עשוי ככרם רבעי. ומהו פדיונו? ברכה. רבי חזקיה° רבי ירמיה° ורבי אבון° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . מאי דכתיב (תהילים טז ב) אמרת לה' ה' אתה, טובתי בל עליך? אם אכלתה וברכתה. כביכול כאלו משלך אכלתה. דבר אחר, טובתי בל עליך, מבלה אני טובתי בגופך, שיבואו עליך טובה אחר טובה. דבר אחר, טובתי בל עליך, יבללו כל הטובות ויבואו עליך. אמר רב אחא° , מהו בל עליך? שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך. כמה דאת אמר (בראשית מקץ מא מד) ובלעדיך לא ירים איש את ידו. תני רבי חייא° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} כתיב (ויקרא יט כד) קדש הלולים, מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו. מיכן היה °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. לא יטעום אדם כלום עד שיברך. רבי חגי° ורבי ירמיה° סלקון לבי חנוותא _{נכנסו לחנות} שהיו ממונים לתקן המידות. קפץ רבי חגי° ובירך עליהן. אמר ליה רבי ירמיה° יאות עבדת. שכל המצות טעונות ברכה. ומניין שכל המצות טעונות ברכה? רבי תנחומא° _{בר אבא} ורבי אבא בר כהנא° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} דכתיב (שמות משפטים כד יב) ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. הקיש תורה למצות. מה תורה טעונה ברכה. אף מצות טעונות ברכה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} נסב זיתא _{לקח זית} ובירך לפניו ולאחריו. והוה רבי חייא בר ווא° מסתכל ביה. אמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בבלייא, למה את מסתכל בי? לית לך ^ו_וכל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו? ומה צריכה ליה _{למה רבי חייא הסתפק}? מפני שגלעינתו ממעטתו מכזית. ולית ליה לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שגלעינתו ממעטתו? מה עביד ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? ^ו_זמשום ברייה.

[דף מב עמוד א]

מילתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרה, אפילו ^ו_חאכל פרידה אחת של ענב, או פרידה אחת של רימון, שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה. יין בזמן שהוא כמות שהוא _{לא מזוג}. אומר עליו בורא פרי העץ _{שלא השתנה לשבח שאינו ראוי כל כך}, ואין ^ו_טנוטלין ממנו לידים _{שאינו מים}. בזמן שהוא מזוג. אומר עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים _{משום מים שבו}, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים, בין חי בין מזוג אומרים עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים _{משום איבוד אוכלין}. אמר רבי אבא° . יין ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אין בו משום איבוד אוכלין, שהרי נוטלין ממנו ידים. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו°

[דף מב עמוד ב]

^ו_ישמן זית, אומר עליו בורא פרי העץ. אמר רבי חייא בר פפא° קומי רבי זעירא° . מתניתא אמרה כן דתנן. חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ויין הלא שחוק הוא ולא אמר אלא חוץ מן היין. הא שאר כל הדברים אף על פי ששחוקין הן, בעינן הן. אמר רבי אבא° . רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} תרויהון אמרין, ירק _{שדרכו להיאכל חי} שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי זעירא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ראשי לפתות ששלקן. אם בעינן הן, אומר עליהם בורא פרי האדמה. שחקן, אומר עליהן שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ומתניתא לא אמרה כן. דתנן חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ופת הלא שחוק הוא, ולא אמר אלא חוץ מן הפת שמברכים עליו המוציא. הא שאר כל הדברים אף על פי ששחוקים הן, בעינן הן. אמר רבי חייא בר ווא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. זית כבוש, אומר עליו בורא פרי העץ.

[דף מג עמוד א]

רבי בנימין בר יפת° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ירק שלוק, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . מתניתא מסייע לרבי בנימין בר יפת° , דגבי מרור תנן. יוצאין בהן בין לחין בין יבשין, אבל ^ו_יאלא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין. ואם בעינן הן, אמאי אין אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח? אמר רבי זעירא° . מאן ידע משמועתה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} יאות? רבי חייא בר ווא° , או רבי בנימין בר יפת° ? לא רבי חייא בר ווא° ? ועוד מן הדא, דאנן חמיין רבנן רברביא עלון לאברייתא _{שאנו רואים רבנים שנכנסים להברות אבלים} ונסבין _{ולוקחים} תורמסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה. ותורמסים לאו שלוקים הן? אין תימר והא מתניתין אמרה שאין המבושל כמו החי _{שהרי לא יוצאים במרור מבושל}? שניא היא, שאמרה התורה מרורין, וכיון ששלקן כבר בטלה מרירתן. אמר רבי יוסי ברבי בון° , ולא פליגין רבי חייא בר ווא° ורבי בנימין בר יפת° . זית על ידי שאין דרכו לאכול חי, אף על פי שכבש בעינו הוא. ירק שדרכו לאכול חי, כיון ששלקו נשתנה וברכתו שהכל. רבי יעקב בר אחא° אמר, איתפלגין רב נחמן° ורבנן. רב נחמן° אמר, ^ו_יבהמוציא לחם מן הארץ.

[דף מג עמוד ב]

ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ. אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא _{מחלוקת זו כמחלוקת אחרת}. דאיתמר, רבי חיננא בר יצחק° ורבי שמואל בר אימי° . חד אמר, לפת. נקראת כך לרמוז לא כך הייתה הפת גדלה? _{שקודם החטא, היה הלחם יוצא מהאדמה כמותה. וזה כדעת האומר שמברך מוציא לחם מן הארץ, בלשון עבר, שבעבר כך היה}. וחרנא אמר לפת, לא פת היא עתידה להיות? _{שבעתיד הלחם יצא מהאדמה כמותה}. דכתיב (תהילים עב טז) יהי פסת בר בארץ בראש הרים. _{וזה כדעת האומר שמברך המוציא לחם מן הארץ, בלשון עתיד}. רבי ירמיה° בריך קומי רבי זירא° המוציא לחם מן הארץ, וקלסיה _{שיבח אותו}. מה האם הוא פסק כרבי נחמן° ? לעולם בין אם אמר מוציא ובין אם אמר המוציא, יצא. ולמה אמר המוציא? כ°רבי נחמיה שאמר שצריך לדקדק שלא לערב ראשי אותיות. _{לכן יאמר המוציא כדי לא לערב מם של העולם עם מם של מוציא כשאומר מלך העולם מוציא}. מעתה, אם סובר כדעתיה ד°רבי נחמיה , שיאמר המוציא לחם המן הארץ, שלא לערב ראשי אותיות? האם כשם שאומר המוציא לחם, כך אומר הבורא פרי הגפן. ועל דעתייהו דרבנן כשם שאומר מוציא לחם, כך אומר בורא פרי הגפן. אמר רבי זריקן° , רבי זירא° בעי. אהן דנסב _{זה שלקח} תורמוסא לברך עילוי, ונפל מיניה ולקח אחר. מהו מברכה עילוי זמן תניינות _{האם צריך לברך פעם שניה}? וכי מה בינו לבין אמת המים? אמרין, תמן באמת המים ^ו_יגלכך כיוון דעתו מתחילה. ברם הכא, לא לכך כיוון דעתו מתחלה. תני רבי חייא° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. ^ו_ידאין מברכין על הפת, אלא בשעה שהוא פורס. דנמצא שברך על כל הלחם, ואף אם יפול מידו, יכול ליטול פרוסה אחרת. אמר רבי חייא בר ווא° . הדא אמרה, אהן דנסב פוגלא _צנון ומברך עילוי, והוא לא אתי לידיה כגון שנפל ולקח אחר, ^ו_טוצריך למברכה עילוי זמן תניינות _{צריך לברך פעם שניה}. אמר רבי תנחום בר יודן° . ^ו_טזוצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא להזכיר שם שמים לבטלה: עד כמה יפרוס מן הפת ויברך עליו המוציא? פלגי ביה רבי חננא° ורבי מנא° _{בן יונה}, חד אמר עד כזית. אבל פחות מכזית, אין חשיבות לחם עליו ויברך בורא פרי האדמה. וחרנא אמר

[דף מד עמוד א]

אפילו ^ו_יזעד פחות מכזית. מאן דאמר כזית, כיי דתנינן תמן גבי מנחות. ^ו_יחוכולן פותתן כזית ואף על פי כן מברך עליהם המוציא. מאן דאמר אפילו פחות מכזית מדתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, אפילו מחזירה לסולתה. תני, כל שאומר אחריו ג' ברכות, אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. וכל שאין אחריו ג' ברכות, אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון, הרי ^ו_יטהאוכל פחות מכזית, אין אומר אחריו ג' ברכות. מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? אמר רבי יעקב בר אחא° , לשאר מיני מזונות נצרכה. אבל לחם גם על פחות מכזית מברך המוציא. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ו_כהמסובין אסורים לטעום כלום, עד שיטעום המברך. רבי יהושוע בן לוי° אמר, שותין אף על פי שלא שתה. מה פליג _{האם הוא חולק}? לא. מה דאמר רב° _{אבא בר אייבו}, ^ו_כאכשהיו כולן זקוקין לככר אחד. מה דאמר רבי יהושוע בן לוי° , כשהיה כל א' וא' כוסו בידו. תני, ^ו_כבהמברך פושט ידו תחילה לאכול מהקערה. אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה, הרשות בידו. רב° _{אבא בר אייבו} כד הוה קצי _{כשהיה בוצע ומברך} הוה טעים בשמאליה, ומפליג _מחלק בימיניה, שלא יתעכבו המסובים. רב הונא° אמר. ^ו_כגאהן דאמר סב בריך, סב בריך, _{זה שאמר קח ברך} אין בו משום הפסק ברכה. הב אחוונא לתורייא _{תנו ענפי ערבה לשוורים}, יש בו משום הפסק ברכה. רב הונא° אמר ^ו_כדהדא שתיתא _{שעשויה קמח קליות במים בבלילה רכה}. והדא מורתא שחיקתא _{תמרים מיובשים טחונים משמשים כסוכר להמתיק את המים}, אומר עליו שהכל נהיה בדברו. אמר רב הונא°

[דף מד עמוד ב]

הרי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך. אם היו משקין, פולטן. אם היו אוכלין, מסלקן לצדדין. רבי יצחק בר מרי° אמר קומי רבי יוסי ברבי אבון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אפילו אוכלין פולטן. דכתיב (תהילים עא ח) ימלא פי תהילתך כל היום תפארתך. הכוסס את החיטין, מברך עליו בורא מיני זרעונים. ^ו_כהאפיין ובשלן. בזמן שהפרוסות קיימות, אומר עליהן המוציא לחם מן הארץ, ומברך לאחריו ג' ברכות. אם אין הפרוסות קיימות, אומר עליהן בורא מיני מזונות ומברך אחריו ברכה אחת מעין שלש. עד כמה יהו הפרוסות ויהיה צריך לברך עליהן המוציא? רבי יוסי ברבי אבון° וכהנא בר מלכיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ^ו_כועד כזיתים. הכוסס את האורז, אומר עליו בורא מיני זרעונין. ^ו_כזאפיו ובישלו. אף על פי שהפרוסות קיימות, אומר עליו בורא מיני מזונות, ואין צריך לברך אחריו. רבי ירמיה° אמר מברך עליו בורא פרי האדמה. בר מרינא בריך קומי רבי זירא° וקומי רבי חייא בר ווא° שהכל נהיה בדברו. רבי שמעון חסידא° אומר, בורא מיני מעדנים. אמר רבי יוסי ברבי אבון° ולא פליגי. מאן דאמר בורא מיני מזונות, בההוא דעביד בול _{שבישלו עד שנתמעך ונעשה גוש או שטחנו ואפהו}. מאן דאמר בורא פרי האדמה, בההוא דבריר _מפורד

[דף מה עמוד א]

מאן דאמר שהכל נהיה בדברו, בההיא דשלוק עד שאיבד צורתו וניבלל במשקה בלילה רכה . ומאן דאמר בורא מיני מעדנים, בההוא דטרוף עם בצים וכדומה. עד כדון בתחילה קדם האכילה. לבסוף מה מברך? אמר רבי יונה° בשם רבי שמעון חסידא° . אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי, ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. רבי אבא בר יעקב° אמר בשם רבי יצחק רובא° . °רבי כשהיה ^ו_כחאוכל בשר או ביצה, היה אומר, אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי ברוך אתה ה' חי העולמים. עד כדון בסוף. בתחילה מאי? אמר רבי חגי° כיוון שבא מן הנפש, היה מברך עליו בורא מיני נפשות. התיב רבי יוסי° _{בר זבידא}. והא מתניתא פליגא. דתניא. ^ו_כטעל החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות הוא אומר שהכל נהיה בדברו. והדין גובאי, לא מין נפש הוא ומברך שהכל? אתיא דרבי שמעון חסידא° שברך על אורז גם בסוף, כ°רבי שברך על בשר וביצה בסוף. ודברי שניהם כ°רבן גמליאל _דיבנה. דתני, זה הכלל שהיה °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר משום °רבן גמליאל _דיבנה. כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן. או מין דגן, ולא אפאו פת. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, מברך לאחריו שלש ברכות. וחכמים אומרים, ברכה אחת מעין שלוש. וכל שאינו ממין שבעה ואינו ממין דגן. °רבן גמליאל _דיבנה אומר מברך לפניו ולאחריו. וחכמים אומרים, מברך לפניו ולא לאחריו. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. כל שהוא כעין סולת _{דיסה מסולת מבושלת} או ^ו_לכעין חליטה _{דיסה מקמח מבושל} והוא מחמשת המינין, אומר עליו בורא מיני מזונות. ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש. וכל שהוא כעין סולת או כעין חליטה _{דהיינו דיסה} ואינו מחמשת המינין, מהו מברך? אמר רבי יונה° . שלח רב זעירא° גבי אילין דבית רבי ינאי° _הכהן, ואמרון ליה מה צריך לברך. ולית אנא ידע מה אמרון ליה. מאי כדון? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מסתברא שהכל נהיה בדברו. רבי ירמיה° בעי. הדין דאכל סולת _{שנעשה מקליות שאוכלים אותו כמות שהוא}, מהו למיברכה בסופה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, כיון שהיה מסופק, לכן לא אכל רבי ירמיה° סולת מן יומוי אלא בתוך סעודה. לית צורכה דא _{אין מקום לספק} שמברכים מעין שלוש. שהרי הסולת עשויה מחיטה. לא הסתפק רבי ירמיה° אלא במה חותמים כשאומרים על הארץ. שהרי כיוון שבתחילה מברך בורא פרי האדמה. היה צריך לחתום על הארץ ועל האדמה. אלא שלא מצאנו שתקנו כזו ברכה. ולמה שלא יחתום על הארץ בלי תוספת. ונאמר שנעשית כברכת פועלים. דתני, ^ו_לאהפועלים שהיו עושין מלאכה עם בעל הבית. הרי

[דף מה עמוד ב]

אלו מברכין ברכה ראשונה. וכוללין של ירושלים בשל ארץ, וחותמין בשל ארץ. אבל אם היו עושין עמו בסעודתן, או שהיה בעל הבית אוכל עמהן, הרי אלו מברכין ארבע. דבית רבי ינאי° _הכהן עבדן לה כמטבע ברכה, שסיימו ברוך אתה ה’ על הארץ. מהו להזכיר מעין המאורע במעין שלוש? אמר רבי אבא בר זימנא° . רבי זעירא° ^ו_לבהיה מזכיר בה מעין המאורע. אמר רבי ירמיה° . הואיל וחש לה רבי זעירא° , צריכין אנו מיחוש. תני מברכין על הדגן כשהוא מן המובחר. קלוסקין _{פת נקיה של אופה} ושלימה של בעל הבית, אומר ^ו_לגעל הקלוסקין. פרוסה של קלוסקין ושלימה של בעל הבית. ^ו_לדאומר על השלימה של בעל הבית. פת חיטין ופת שעורין. אומר על של חיטין. פרוסה של חטים ושלימה של שעורים, אומר על הפרוסה של חטין. פת שעורין ופת כוסמין, ^ו_להאומר על של שעורין. לא ששל שעורין יפה ממנה, אלא שזו ממין שבעה וזו אין ממין שבעה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירא° . ד°רבי יודה היא. ד°רבי יודה אמר. אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. פת טמאה ופת טהורה. רבי חייא בר ווא° אמר, אומר על הטהורה. ^ו_לופת נקייה טמאה, ופת קיבר טהורה. אמר רבי חייא בר אדא° בשם רבי אחא° . על איזה מהן שירצה יברך. כיצד מברך על הקורא _{לבבות דקל}? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אומר עליו בורא פרי העץ. תנא °רבי חלפתא בן שאול , ^ו_לזשהכל נהיה בדברו. תני °רבי יהושע _{בן חנניה}, בורא מיני דשאים. מתניתא דרבי אושעיא° פליגא עילויי. דתני. ואילו הן מיני דשאים. הקינרס, והחלימה, והדמוע, והאטד. ולא מנה קורא עימם:

[דף מו עמוד א]

ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ב

מתני': ^ו_לחבירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם אם אמר שהכל, יצא:

גמ’: תנן התם, יבש המעיין ונקצץ האילן, מביא ביכורים ואינו קורא. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר מביא וקורא. מאי טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? ד°רבי יהודה _{בר עילאי} עבד את האילן כקשין _{כשיבולים}. דכשם שאף על פי שקוצר את הקשים, מביא מהם בכורים. כך אף שנקצץ האילן מביא בכורים. תנן, בירך על פירות האילן בורי פרי האדמה, יצא. אמר רבי חזקיה° בשם רבי יעקב בר אחא° דר°רבי יהודה _{בר עילאי} היא, ד°רבי יהודה _{בר עילאי} עבד את האילן כקשין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, דברי הכל היא. פירות האילן בכלל פירות האדמה. ואין פירות האדמה בכלל פירות האילן. תנן, ועל כולם אם אמר שהכל, יצא. אמר רב הונא° , חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן דתנן, על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין, ^ו_לטשעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן. ולא נאמר שאם אמר בורא פרי העץ יצא, אף שהוא שיך בו. וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא. ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת, ^ו_משעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ,. ולא נאמר שאם אמר בורא פרי האדמה יצא אף שהוא שיך בו. וקל וחומר שאם אמר שהכל לא יצא. תנן, בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. על פירות האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ועל כולם אם אמר שהכל, יצא. תני, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ו_מאכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו. ואפילו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, לא יצא. °רבי יודה אומר. כל שנשתנה מברייתו לעילוי וקבעו לו חכמים ברכה מיוחדת, כמו לחם ויין. ושינה ברכתו, לא יצא. °רבי מאיר אומר, אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה, מה נאה הוא זה, יצא. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ^ו_מבהלכה כ°רבי מאיר . מילתיה דרב° _{אבא בר אייבו} אמרה כן. דחד פרסוי אתא לגבי רב° _{אבא בר אייבו} ובעי _{פרסי אחד בא לפני רב ושאל}. בגין דאנא אכל פיסתי _פת, ולא אנא חכים מברכא עליה _{איני יודע כיצד לברך}. ואנא אמר, ברוך דברא הדין פסא _{ואני אומר ברוך שברא את הלחם הזה}. נפיק אנא _{יוצא אני} ידי חובתי? ^ו_מגאמר לו אין. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם אבא בר בר חנה° . בר קפרא° ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא _פונדק דברכתא _{שם מקום}.

[דף מו עמוד ב]

אפיק קומיהון _{הוציא לפניהם} פרגיות שברכתן שהכל, ואחוניא _{מן שזיף} שברכתו העץ וקפלוטין _{מן כרוב} שברכתו אדמה. אמרו היכי נברך? האם עדיף למעט או להרבות בברכות? אם ^ו_מד נברך על קפלוטה בורא פרי האדמה. הוא פטר אחונייתא שברכתו העץ, ולא פטר פרגיתא שברכתה שהכל. נברך על אחונייתא בורא פרי העץ. לא פטר לא דין ולא דין. קפץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו. גחיך עליה חבריה. אמר לו בר קפרא° . לא לזה אני כועס שהוא גרגרן שתאב לאכל בשר. אלא לך שאתה לגלגן. זה עשה בגרגרנותו, אתה למה לגלגתה? ולזה שברך אמר. אם חכם אין כאן שאינך בקיא בברכות. זקן אין כאן? והיה לך לשאול. אמרו, שניהם לא יצאה שנתן עד שמתו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הא אזלין תרין _{שנים הלכו לעולמם}. ולא שמעינן מינה מה ההלכה. מיי כדון? מסתברא דמברך על הקפלוטה בורא פרי האדמה ומוציא את הדורמסקין, ואחר כך מברך על הפרגית. שברכת שהכל נהיה בדברו טפילה לכל שאר הברכות. שאף שצריך למעט בברכות ואם היה מברך שהכל היה פוטר את כולם. מכל מקום ברכת האדמה חשובה ממנה שהיא ברכה מבוררת.

ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ג

מתני': ^ו_מהעל דבר שאין גידוליו מן הארץ, אומר שהכל נהיה בדברו. ^ו_מועל החומץ ועל הגובאי _{מין חגבים} ועל הנובלות _{תמרים שנשרו מהעץ} אומר שהכל נהיה בדברו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו:

גמ’: החמיץ יינו אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלו, אומר שהכל נהיה בדברו. ראה גוביי _{מין חגבים}, אומר ברוך דיין האמת. בא לאכלן, אומר שהכל נהיה בדברו. ראה נובלות שנשרו, אומר ברוך דיין האמת. בא לאוכלן, אומר ברוך שהכל נהיה בדברו.

ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ד

מתני': היו לפניו מינין הרבה °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. וחכמים אומרים. על אי זה מהן שירצה

[דף מז עמוד א]

גמ’: אמר רבי יהושע בן לוי° . במה פליגן רבי יודה° ורבנן? כשהיה בדעתו לאכול פת מיד אחר כך. שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה. לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, שאז צריך לברך ברכה אחרונה. כל עמא מודיי, שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. שכיוון שצריך לברך עליהם בסוף ברכה מעין שלוש, צריך לברך עליהם בתחילה. אמר רבי אבא° . האוכל פירות לפני סעודה אין ברכת המזון פוטרת אותם, וצריך לברך עליהם בסוף קודם הסעודה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הדא דרבי אבא° , פליגא על דרבי יהושע בן לוי° . דרבי יהושע בן לוי° אמר במה פליגין רבי יודה° ורבנן? בשהיה בדעתו לאכול פת. שכיוון שברכת המזון פוטרת ברכה אחרונה, לכן לחכמים לא משנה מה יאכל קדם. אבל אם אין בדעתו לאכול פת, כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך. ואילו רבי אבא° אמר, שאין ברכת המזון פוטרת וצריך לברך בסוף קדם שיתחיל סעודתו. שכח ולא ברך ברכה אחרונה קדם שיתחיל סעודתו ואכל פת, נעשה הפירות טפילה לו. ותנינן תמן. ^ו_מזכל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. כהדא גריזמתה _{תורמוסין מעורבים בהרבה סוגי פירות}, דאמר רבי ירמיה° בשם רבי אמי° _{בן נתן}. מברך על תורמוסה שהוא העיקר, ופותר את השאר אף אם יש שם ממין שבעה. אמר רבי לוי° על שם (משלי כב כב) אל תגזול דל כי דל הוא. עד כדון בשיש בדעתו לאכול פת. שאז נפטר מברכה אחרונה בברכת המזון. אבל אם לא היה בדעתו לאכול פת, לא בדה. וצריך לברך על מין שבעה. °רבן גמליאל _דיבנה זוגה, סלק גבי אילין דבית רבי ינאי° _הכהן חמתון _{ראה אותם} נטלין זיתא, ומברכין לפניו ולאחריו קדם סעודה

[דף מז עמוד ב]

אמר לון ועבדין כדין? רבי זעירא° שלח שאל לרבי שמואל בר נחמן° . הרי רב כהנא° אמר בשם רבי אבינא° , דכל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך, וכל המחלוקת הייתה רק כשרוצה לאכל פת מיד אחר כך. האם יאות שכך ההלכה? אמר לו, מן מה דאנן חמיין רבנן סלקון בריש ירחא, ואכלין ענבין קודם סעודה ולא מברכין בסופה. משמע שכך הלכה. היו לפניו מינין ממין שבעה. על איזה מהן הוא מברך? תמן אמרין ^ו_מחכל הקודם למקרא, ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון. ארץ זית שמן ודבש . קודם לברכה. וכל הסמוך לארץ, קודם לכל. נמצא שזית קודם לשעורה שזית ראשון לארץ השני ושעורה שניה לארץ הראשון:

ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ה

מתני': ^ו_מטבירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון. ^ו_נבירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון. ^ו_נאבירך על הפת, פטר את הפרפרת. ^ו_נבבירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. °בית שמאי אומרים, אף לא מעשה קדירה

גמ’: אמר רב חסדא° . לא תנינן אלא בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון ששניהם לשתיה. אבל אם בירך על היין שבתוך המזון, ^ו_נגלא פטר את היין שלאחר המזון. שזה לשתות וזה לשרות. תמן אמרין. אפילו בירך על היין שלפני המזון, לא פטר את היין שלאחר המזון. והא תנינן בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון? רב הונא° ורבי יהושע בן לוי° אמרו. אימתי פוטר היין שלפני המזון את היין שלאחר המזון? בזמן שיש רגילות לשתות אחר המזון ודעתו לכך. ^ו_נדכהדין דשתי קונדיטון אחר הקזה. שהיו רגילים לשתות אחר הקזה. וחרנה אמר, ^ו_נהכהדין דשתי חמר בתר בילני _{שותה יין אחר המרחץ}. שהיו רגילים לשתות אחר המרחץ. רבי חלבו° רב הונא° ורב° _{אבא בר אייבו} אמרו בשם רבי חייא רובא° . פת הבאה בכיסנין. בין אכל קדם סעודה, בין אכל באמצע סעודה, בין אכל אחרי הסעודה. טעונה ברכה לפניה

[דף מח עמוד א]

ולאחריה. לפי שאינה באה מחמת הסעודה. אמר רבי אמי° _{בן נתן}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} פליג וסובר שלא מברך לאחריה ונפטרת בברכת המזון. אמר רבי מנא° _{בן יונה} לרבי חזקיה° . במה הוא פליג? האם רק כשאכל מאותו המין באמצע המזון? דכיון שהפת פוטרת את הפרפרת שבתוך המזון. פוטרת אף את הפרפרת שאחר המזון. אמר לו, אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון, דלעולם הפת פוטרת את הפרפרת. וכן כי אתא רבי חגי° אמר בשם רבי זעירא° . אפילו לא אכל מאותו המין באמצע המזון. רבי חנינא בר סיסיי° , הוון אילין דנשיאה משלחין ליה נקלווסין _תמרים והוה שבק לון בתר מזוניה, ומברך עליהון תחילה וסוף. רב חונה° אכל תמרין עם פיסתיה _לחם ולא ברך על התמרים. אמר לו רב חייא בר אשי° . פליג את על רבי חנינא בר סיסיי° רבך? שובקין בתר מזונך ואת מברך עליהן תחילה וסוף. אמר לו אינון ^ו_נועיקר נגיסתי _סעודתי. רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} סלקון למישתיתיה _{הלכו לסעודה} דרבי חנינא ענתנייה° . אפיק קומיהון _{הוציא לפניהם} פת הבאה בכיסנין לאחר המזון. אמרין, נישבוק אולפנה _{נעזוב את מחלוקות האמוראים}, וניתי לן ממתניתא _{ונלמד הלכה מהמשנה}. הא דתני, אמר רבי מנא° _{בן יונה} משום רב יהודה° _נשיאה שאמר משום °רבי יוסי הגלילי . פת הבא בכיסנין לאחר המזון, טעונה ברכה לפניה ולאחריה. אמרי, מכיון דהן יחידיי _{כיוון שרבי יוסי הגלילי בדעת יחיד} ורבנן פליגין עלוי, נעביד כרבנן _{שלא הצריכו לברך אחרי פת הבאה בכיסנין}. אמר מרינוס בי רבי יהושע° . אהן דאכל גריזמי _{תורמוסים ומיני פירות ומיני מזונות} וסלית _{מאכל מסולת} אף על גב דהוא מברך על גריזמתה בסופה, כגון שלא התכוון לאכול פת אחר כך שאמרנו שמברך על הגרמיזה בורא מיני מזונות. לא פטר סולתא. מה כ°בית שמאי ? דתנן, בירך על הפת, פטר את הפרפרת. בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. °בית שמאי אומרים, אף לא מעשה קדירה. דהוא סבר על הסיפא פליגי. ד°בית הלל אמרי בירך על הפרפרת, לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר, הא מעשה קדירה פטר. ואתו °בית שמאי ואמרו בירך על הפרפרת, אף מעשה קדרה לא פטר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} דברי הכל היא. ד°בית שמאי על הרישא פליגי. ד°בית הלל אומרים, ^ו_נזבירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה. °בית שמאי אומרים, בירך על הפת לא פטר אף מעשה קדירה. ^ו_נחאבל אם בירך

[דף מח עמוד ב]

על הפרפרת. כל עמא מודיי דלא פטר את הפת ולא את מעשה קדירה. רבי אבא בריה דרב פפא° בעי. אהן דאכל סולת ובדעתיה מיכול פיתא. מהו מברכה על סולתא בסופא? רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף.

ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ו

מתני': ^ו_נטהיו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן. בא להן יין בתוך המזון, כל אחד מברך לעצמו. לאחר המזון, אחד מברך לכולן. והוא ^ו_סאומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה:

גמ’: תנן, היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היסיבו, אחד מברך לכולן. אמר רבי יהושע בן לוי° . מה שאמרה המשנה שרק אם הסבו אחד מברך לכולם, אבל אם לא הסבו לא. בשבוע הבן היא מתניתא. שאורחים באים והולכים ובעל הבית משרת לפניהם, לכן יברך כל אחד לעצמו, אלא אם כן הסבו. הא בשאר סעודות כשבעל הבית בתוך ביתו. אפילו לא הסבו, אחד מברך לכולם. תני רבי חייא° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. ^ו_סאאפילו בעל הבית בתוך ביתו. הסבו אין, לא הסבו לא. תני, סדר סעודה. אורחין נכנסין ויושבין בחדר החיצון על הספסלין ועל הקתדריות עד שכולן מתכנסין. הביאו להן יין, כל אחד ואחד מברך לעצמו. הביאו להן לידים, כל אחד ואחד נוטל ידו אחת.

[דף מט עמוד א]

הביאו להן פרפרת, כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והיסבו. הביאו להן יין. אף על פי שבירך על הראשון, צריך לברך על השני. ואחד מברך על ידי כולם. הביאו להן לידים. אף על פי שנטל ידו אחת, צריך ליטול שתי ידיו. הביאו להם פרפרת, אחד מברך על ידי כולן. ואין רשות לאורח להיכנס אחר ג' פרפראות _{שזה היה סימן}. תמן תנינן. סוכה שבעה כיצד? ^ו_סבגמר מלאכול. לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון. ^ו_סגרבי אבא בר כהנא° ורב חייא בר אשי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון, שלא יעבור על בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי° אמר אינו פוסלה אלא צריך לקדש בתוך ביתו ויוצא ואוכל בסוכה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ו_סדקידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לחזור ולקדש. שאין קידוש אלא במקום סעודה. רבי הושעיה° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}. מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו, ועולה ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון° ולא פליגין. מה דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} שצריך לחזור ולקדש, כשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר. ומה דאמר רב° _{אבא בר אייבו} שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה, כשהיה בדעתו לאכול בסוכה. רבי מנא° _{בן יונה} אמר, לעולם פליגי. ואתיא

[דף מט עמוד ב]

דשמואל° _{בר אבא בר אבא} כרבי חייא° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית לכן חייב לפסול את הסוכה. ודרבי הושעיא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, כרבי יהושע בן לוי° . תנן, הביאו להם יין כל אחד מברך לעצמו. אמר °רבי אמי _{בן נתן}. זאת אומרת ^ו_סהשנחלקין בפירות וכל אחד מברך לעצמו. שאלו את °בן זומא . מפני מה אם ^ו_סובא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו? אמר להן, מפני שאין בית הבליעה פנוי. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. הדא אמרה, ^ו_סזאהן דעטיש גו מיכלא. אסור למימר ייס _{המתעטש בתוך הסעודה אסור לאמר לו לבריאות}, בגין סכנתא דנפשא. תנן, והוא אומר על המוגמר. מה בין מוגמר ובין יין? למה במוגמר אחד מוציא את כולם אפילו בלא שהסבו? מוגמר כולן מריחין. יין, כל אחד הוא טועם לעצמו. אמר רבי זעירא° בשם רב ירמיה° . ^ו_סחמוגמר, כיון שהעלה עשן צריך לברך. רבי ירמיה° בעא מיבדוק _{רצה לבחון} לרבי זעירא° . אמר לו. כיצד הוא אומר על שמן ערב _{שמן אפרסמון}? אמר לו, אשר נתן ריח טוב בשמן ערב. אמר לו לא כך אלא, אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים. יצחק בר אבא בר מחסיה° ורב חננאל° הוון יתבין. חד אמר, ברוך שנתן ריח טוב בעצי בשמים. וחרנה אמר, ברוך שנתן ריח טוב בעשב הארץ. מתיב מן דאמר בעשב הארץ, למן דאמר בעצי בשמים. וכי עצים הן? אמר לו. והכתיב (יהושע ב ו) ותטמנם בפשתי העץ. וכי עצים הן? סלקון _הלכו לבית רב° _{אבא בר אייבו}. ושמעון דאמר בר חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ו_סטאשר נתן ריח טוב בעצי בשמים. אמר גניבא°

[דף נ עמוד א]

נתן ^ו_עשמן להעביר זוהמה, אינו צריך לברך. אמר רבי יודן° . ואפילו קווי בתוך ידו. רבי חלבו° ורב הונא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. המרבץ אלונתית בתוך ביתו אינו צריך לברך, אף דיש בו אפרסמון. שאינו אלא להעביר את הזוהמה. אמר רב חסדא° . ^ו_עאעל כולן הוא אומר, אשר נתן ריח טוב בעצי בשמים, בר מן ^ו_עבאהן מוסכין _{חוץ ממוסק} שהוא יוצא מהחי. שעליו הוא אומר, אשר נתן ריח טוב במיני בשמים:

ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ז

מתני': ^ו_עגהביאו לו מליח בתחילה ופת עמו. מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל. כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה:

גמ’: תנן, הביאו לו מליח בתחילה ופת עמו. מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם °רבי יונתן _{בן אלעזר}. מתנייתא עד שלא למדו _התרגלו בסעודת מלכים, ורוב סעודתן הייתה בדברים מלוחים. ובמקום שעושין את המליח עיקר, והפת בא רק כדי למתק האכילה. אבל במקום שאין עושין את המליח עיקר, לא בדא. אמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. פיתא ופרור _{מאכל מתוק} אומר על הפירור במקום שעושין את הפירור עיקר. אבל במקום שאין עושין את הפירור עיקר לא בדא. אמר רבי סימון° בשם רבי שמעון בן לקיש° , שקיזמי _{מאכל משקדים} ופיתא. אומר על השקיזמי במקום שעושין את השקיזמי עיקר. אבל במקום שאין עושין את השקיזמי עיקר, לא בדא:

ירושלמי ברכות, פרק ו, הלכה ח

מתני': אכל תאנים וענבים ורימונים. מברך עליהן שלש ברכות, דברי °רבן גמליאל _דיבנה. וחכמים אומרים, ברכה אחת. °רבי עקיבה אומר. אפילו אכל שלק והוא מזונו, מברך עליו שלש ברכות. ^ו_עדהשותה מים לצמאו, אומר שהכל נהיה בדברו. °רבי טרפון אומר, בורא נפשות רבות וחסרונן:

גמ’: רבי סימון° ורבי תדאי° אמרו בשם °רבי יהושע _{בן חנניה}. ^ו_עהאכל במזרחה של תאינה ובא לאכול במערבה, צריך לברך. דשינוי מקום צריך לברך. אמר אבא בר רב הונא°

[דף נ עמוד ב]

שתה יין ישן, והביאו לו יין חדש צריך לברך. אבל אם היו שניהם ישן, או שניהם חדש, אין צריך לברך. דשינוי יין אין צריך לברך. ^ו_עושינוי מקום צריך לברך. הסיע דעתו, כמי שהוא שינוי מקום. °רבי , ^ו_עזעל כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה. ומה היה אומר? אמר רבי יצחק רובה° בשם °רבי , ^ו_עחברוך הטוב והמטיב. מעשה ב°רבי עקיבה שעשה משתה לשמעון בנו. ועל כל חבית וחבית שהיה פותח, היה מברך עליה הטוב והמטיב ואומר. חמרא טבא לחיי רבנן ולתלמידיהון. תנן, השותה מים לצמאו, אומר ברוך שהכל נהיה בדברו. אמר רבי יונה° , חוץ ממי דקרים ששותים לרפואה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. ולכל מים שהוא צמא להן, אבל אם אינו צמא, אינו מברך. _{שלא כשאר משקים שאם נהנה מברך אף אם אינו צמא}. אמר רבי אבון° . השותה מי דקרים מהו אומר? ברוך שברא מי רפואות. אית תניי תני, מי דקרים. ואית תניי תני, מי דקלים. מאן דאמר מי דקרים, שהן דוקרין את המרה. ומן דאמר מי דקלים, שהן יוצאין מבין שני דקלים. הדרן עלך פרק כיצד מברכין

פרק שביעי - שלשה שאכלו

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה א

מתני': ^ז_אשלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. ^ז_באכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, ^ז_גוהשמש שאכל כזית, ^ז_דוהכותי

[דף נא עמוד א]

מזמנין עליהן. אבל ^ז_האכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, ^ז_ווהנכרי, אין מזמנין עליהן:

גמ’: הכא את אמר ^ז_זשלושה שאכלו כאחת אין רשאין ליחלק. משמע שרק אם סיימו סעודתם יחד אין רשאים לחלק, אבל אם הקדים אחד וסיים לאכול רשאי לברך. והכא את אמר שלשה שאכלו כאחת, חייבין לזמן. משמע דכיוון שישבו לאכול יחד, אף שלא סיימו יחד חייבין לזמן? אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} כאן בתחלה כאן בסוף. ^ז_חאי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? תרין אמורין. חד אמר נתנו דעת לאכול יחד אף שלא סיימו יחד, חייבין לזמן וזהו בתחילה. לא תכננו לאכול יחד אלא שאכלו כזית יחד, זהו בסוף. ואז רק אם סיימו יחד חייבין לזמן. וחרנה אמר אפילו אכלו כזית יחד, זהו בתחילה ולא יכולים לחלק. לא אכלו כזית יחד אלא שגמרו סעודתן יחד, זהו בסוף. אמר רבי אבא° בשם רב הונא° . ורבי זעירא° אמר בשם אבא בר ירמיה° . שלושה חיבים לזמן. שנים, רשות. אמרה רבי זעירא° קומי רבי יסא° _אסי. אמר לו. ^ז_טאני אין לי אלא משנה דתנן, שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. הא שנים, אינם רשאים לזמן. אמרי, רבנן דהכא _{רבי יסא} בדעתון דחכמי ארץ ישראל _{רבי יוחנן וריש לקיש}. ורבנן דהתם _{רבי אבא} בדעתון דחכמי בבל _שמאל. דאיתמר. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ^ז_ישנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו בית דין חצוף, משמע שאף בשנים יש קביעות. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תרויהון אמרי, אפילו _בדיעבד שנים שדנו

[דף נא עמוד ב]

אין דינן דין. אמר רב הונא° . ^ז_יאשלושה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו, מזמנין. רב חסדא° אמר, ^ז_יבוהן שבאו משלש חבורות שכבר נתחיבו בזימון. על דעתיה דרבי זעירא° וחבורתיה, והן שאכלו שלושתם כאחת. אמר רבי יונה° . על דעתיה דרב הונא° , הטביל במי חטאת שלוש איזובות. זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו, מזה בהן. על דעתיה דרב חסדא° . והן שבאו משלוש חבילות. על דעתיה דרבי זעירא° וחבורתיה. והוא שהטביל שלשתן כאחת. אין תימר אין למידין אזוב מברכה, והא אנן חזינן רבנן קיימין בסוכה, וילפין _{ולומדים} מטיט הנרוק. כיי דתנינן תמן. ^ז_יגהרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה. הא פחות מיכן, כשירה. מהו לישן תחתיו? השיב רבי יצחק בן אלישיב° . ^ז_ידהרי טיט הנרוק, משלים במקוה לארבעים סאה ואין מטבילין בו. אף הכא. משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו. ^ז_טושלושה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו. דבית רב° _{אבא בר אייבו} אמרי, יברך ברכה ראשונה וילך לו. אי זו היא ברכה ראשונה? דבית רב° _{אבא בר אייבו} אמרו, זו ברכת הזימון. רב זעירא° אמר בשם רב ירמיה° , זו הזן את הכל. רבי חלבו ° בר חנן אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}, זו הזן את הכל. התיב רב ששת° . והא מתניתא פליגא, דתניא. ^ז_טזשנים שלשה _{יודעים כל אחד חלק מהברכות} חייבין בברכת הזימון

[דף נב עמוד א]

הא ארבעה לא. כי צריך שכל אחד ידע ברכה שלמה. אין תימר דברכה ראשונה זו ברכת הזימון, ניתני ארבעה? באמת אשכחן תני דתני ארבעה. אין תימר זו הזן את הכל. קשיא שהרי לדעתו יש רק שלוש ברכות. אין תימר שגם לשיטתו יש ארבע. והרביעית זו הטוב והמטיב. לית את יכול. דשנייא היא שהיא רק דרבנן. דאמר רב הונא° , משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב. הטוב שלא נסרחו, והמטיב שניתנו לקבורה. אמר רב חונה° . תיפתר כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר, הטוב והמטיב דבר תורה. דכתיב (דברים עקב ח י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. ואכלת ושבעת וברכת. זו ברכת הזימון. את ה' אלהיך, זו הזן את הכל. על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה זו ברכת בונה ירושלים. וכן הוא אומר (דברים דברים ג כה) ההר הטוב הזה והלבנון. אשר נתן לך, זה הטוב והמטיב. על התורה, כתוב ברכה לפניה. ואין כתוב ברכה לאחריה. מה כתיב בה לפניה? (דברים האזינו לב ג) כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלהינו. כתיב במזון ברכה לאחריו, ואין כתיב לפניו. מה כתיב לאחריו? ואכלת ושבעת וברכת. ומניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה? אמר רבי שמואל בר נחמני° בשם °רבי יונתן _{בן אלעזר}. כתיב בתורה, כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלקינו. וכתיב במזון, וברכתה את ה’ אלוקיך. אתיא שם השם שם השם לגזירה שוה. מה שם השם שנאמר בתורה ברכה לפניו. אף שם שנאמר במזון ברכה לפניו. ומה

[דף נב עמוד ב]

שם השם שנאמר במזון ברכה לאחריו. אף שם השם שנאמר בתורה לאחריה. עד כדון כ°רבי עקיבא _{בן יוסף} שלומד בגזרה שוה. ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} שלומד מקל וחומר מניין? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, קל וחומר. מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו, טעון ברכה לאחריו. תורה שהיא טעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה? עד כדון תורה. מזון מנין? אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה, טעונה ברכה לפניה. מזון שטעון ברכה לאחריו, אינו דין שטעון ברכה לפניו? °רבי יצחק ו°רבי נתן למדו מהפסוקים. °רבי יצחק אמר מדכתיב (שמואל א ט יג) כי הוא יברך הזבח, ואחר כך יאכלו הקרואים. °רבי נתן אומר מדכתיב (שמות משפטים כג כה) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך. אימתי הוא קרוי לחמך ומימך? עד שלא אכלת. °רבי אומר. מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך. בשעה שהוא תאב לאכול, לא כל שכן? עד כדון מזון. תורה מה? אם מזון שאינו אלא חיי שעה, טעון ברכה לפניו ולאחריו. תורה שהיא חיי עד, לא כל שכן? רבי זעירא° בעי. אילין ג' קרויות של העולים לתורה בשני וחמישי. מה את עביד לון? כשלשה שאכלו כאחת, או כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו. אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת, הראשון מברך ברכה ראשונה. והאחרון ברכה אחרונה. והאמצעי אינו מברך כל עיקר כמו במזון שאחד פוטר השאר. אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אפילו האמצעי מברך לפניו ולאחריו. אמר רבי שמואל בר אבדימא° . לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון, אלא לרבים. שהרי קריאת התורה בציבור. אם כן כנראה שנלמד מברכת המזון של רבים. מדין שלושה שאכלו שאחד מברך לכולם.

[דף נג עמוד א]

אם כל מה שלמדנו לברכת התורה מברכת המזון, זה רק בקריאה לרבים אם כן בינו לבין עצמו לא יברך. ואיך מברכים בבקר את ברכות התורה ביחיד? אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° . עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה. מה שאר כל המצות טעונות ברכה, אף זו טעונה ברכה. תנן, אכל דמאי וכ"ו מזמנים עליו. הדא אמרה. אכל פירות שספק ניתקנו ספק לא ניתקנו, מזמנין עליו. אמר רבי שמעון אחוי דרבי ברכיה° . שניא היא. שבשעה שגזרו על הדמאי, רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כדי לחייבן, והיו מעשרין. ולא דמי לשאר ספק מעושר. ויי דא אמרה דא, שמברכים על הספק? מדתניא כותי מזמנין עליו. ואהן כותי, לאו ספק הוא? אמר רבי אבא° . תיפתר כמן דאמר כותי כישראל. דאתפלגון. כותי הרי הוא כגוי דברי °רבי . °רבן שמעון בן גמליאל אומר, כותי כישראל לכל דבר.

ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ב

מתני': ^ז_יזנשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן. עד כמה מזמנין? ^ז_יחעד כזית. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, עד כביצה:

גמ’: תנן, נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , ורבי יוסי בן שאול° אמר בשם °רב י. קטן, עושין אותו סניף לעשרה. והתני, אין מדקדקין בקטן? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, קיימוה רבי חנינא° _{בר חמא} ורבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , בשני קטנים נצרכה. שאם היה קטן ממש, עושין אותו

[דף נג עמוד ב]

סניף לעשרה. אם היה ספק, כגון שהביא שתי שערות אך אין בהם כדי לכוף, או בן שלוש עשרה ולא הביא שתי שערות, לא מדקדקים בו. ועושין אותו כודאי, ועולה אף למנין התשעה וניתן לצרף עוד קטן כעשירי. אמר רבי יהודה בר פזי° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}. תשעה נראין כעשרה מזמנים עליהם. איך מדובר? האם בתשעה מסוימין _גדולים שנראין כעשרה. כשהם מפוזרים או כשהם מכונסים. או שהכוונה לתשעה גדולים ואחד קטן ביניהן, שנראים כעשרה? אמר רבי ברכיה° _הכהן רבי יעקב בר זבדי° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. כמה דאת אמר תמן, קטן עושין אותו סניפין לעשרה. אף הכא עושין אותו סניף לשלשה? הרי זה קל וחומר. ומה תמן בעשרה שמזכירין את השם, עושין אותו סניף. כאן שאין מזכירין את השם, לא כל שכן? אמר לו הא אינו כל שכן. תמן על ידי שהן אומרים את השם, עושין אותו סניף, כדי שיוכלו להזכיר את השם. וכאן שאין קורין את השם, אין עושין אותו סניף. תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף. אמר רבי יודן° כיני מתניתא. קטן לקריאת ספר תורה, עושין אותו סניף לעשרה. מאימתי עושין אותו סניף? רבי אבינא° אמר, איתפלגון רב הונא° ורב יהודה° _נשיאה ותרויהון בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר, כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר, ^ז_יטשיהא יודע למי הוא מברך. אמר רבי נסא° . כמה זימנין אכלית עם רבי תחליפא° אבא, ועם רבי אנינייא בר סיסי° חביבי. ולא זמנין עלי, ^ז_כעד שהבאתי שתי שערות. רבי שמואל בר שילת° בעא קומי רב° _{אבא בר אייבו}. ואית דאמרין דבעו קומי _{ויש אומרים ששאלו את} רבי שמואל בר שילת° . תשעה אכלו פת, ואחד ירק מהו? אמר לון ^ז_כאמזמנין. שמונה אכלו פת ושנים ירק? אמר לון מזמנין. שבעה פת ושלשה ירק? אמר לון ^ז_כבמזמנין. רבי אבינא° בעי. מחצה למחצה מהו? אמר רבי זעירא° . עד דאנא תמן בבל אצרכת לי _{עוד כשהייתי שם בבבל הסתפקתי}. ומיצר לי דלא שאלתיה _{ואני מצטער שלא שאלתי}. רבי ירמיה° בעי. תשעה אכלו פת ואחד ירק. אותו שאכל ירק, מהו שיברך? מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה° ? שהרי כאן הוא מסתפק, ואילו במעשה ד°רבי שמעון בן שטח פשוט לו שלא יכול לזמן. דתני, שלש מאות נזירין עלו בימי °רבי שמעון בן שטח . מאה וחמשים

[דף נד עמוד א]

מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא אמר לו. אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין _{יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות}. אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשין. אזל לישנא בישא ואמר ליה, לא יהב מן דידיה _{שלא נתן משלו} כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל _פחד שמעון בן שטח וערק _ברח. בתר יומין _{אחר זמן}. סלקון בני נש רברבין _{באו אנשים חשובים} מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין _{תוך שהם יושבים} אכלין, אמרין ליה. נהירין אנן _{זוכרים אנו}, דהוה אית הכא חד גבר סב _{שהיה כאן זקן אחד}. והוה אמר קומין מילין דחכמה _{שהיה אומר לפנינו דברי חכמה}. תני לון עובדא _{סיפר להם את המעשה}. אמרין ליה, שלח ואייתיתיה _{תביא אותו}. שלח ויהב ליה מילא _הבטיח שלא יפגע בו. אתא ויתיב ליה _{בא וישב לו} בין מלכא למלכתא. אמר לו, למה אפלית _שיטיתה בי? אמר לו. לא אפליית בך. אלא את מממונך, ואנא מן אורייתי. דכתיב (קהלת ז יב) כי בצל החכמה בצל הכסף. אמר ליה, ולמה ערקת _ברחתה? אמר לו. שמעית דמרי _שאדוני כעס עלי. ובעית מקיימה הדין קרייא _{והחלטתי לקיים את הפסוק} (ישעיהו כו כ) חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. וקרא עלוי ינאי את הפסוק (קהלת ז יב) ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. _{שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו}. אמר לו, ולמה יתבתה בין מלכא למלכתא? אמר לו בסיפרי דבן סירא כתיב. סלסליה ותרוממך, ובין נגידים תושיבך. אמר, הבו ליה כסא דליבריך. נסב כסא ואמר. נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו, עד כדון _עדיין את בקשיותך? הרי אין זה נוסח הברכה. אמר לו, ומה נאמר על המזון שלא אכלנו? אמר, הבו ליה דליכול. יהבו ליה ואכל ואמר, נברך על המזון שאכלנו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. חולקין על °רבי שמעון בן שטח . רבי אבא° אמר על הראשונה שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל. דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה. רבי ירמיה° אמר, ^ז_כגעל השנייה. שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם. והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו. מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה° ? התם צריכה ליה _הסתפק האם יכול לזמן, והכא פשיטא ליה שלא יכול לזמן. הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך, כרבנן. הן דצריכה ליה _{מה שהוא הסתפק}, כ°רבן שמעון בן גמליאל . כדתנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר, עלה ^ז_כדהיסב ואכל עמהן. אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין עליו. אבל לדברי חכמים. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. ובזה הסתפק רבי ירמיה° . לדעת °רבן גמליאל _דיבנה, האם כשם שמצטרף לזימון כך יכול לזמן או לא. והתני ^ז_כהשנים פת ואחד ירק מזמנין? מתניתה כ°רבן שמעון בן גמליאל :

[דף נד עמוד ב]

ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ג

מתני': כיצד מזמנין? ^ז_כובשלושה אומר נברך. בשלושה והוא אומר, ברכו. בעשרה אומר, נברך לאלהינו. בעשרה והוא אומר, ברכו. אחד עשרה ואחד עשר רבוא. במאה אומר, נברך לה' אלהינו. במאה והוא אומר ברכו. באלף אומר, נברך לה' אלהינו אלהי ישראל. באלף והוא אומר ברכו. בריבוא אומר, נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. °רבי יוסי הגלילי אומר, לפי רוב הקהל מברכים שנאמר (תהילים סח כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל. אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}. מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה'. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר, ^ז_כזברכו את ה' המבורך:

גמ’: דלמא _{את זה מספרים}. רבי זעירא° רבי יעקב בר אחא° רבי חייא בר אבא° ורבי חנינא חברון דרבנן° , הוו יתבין אכלין. נסב רבי יעקב בר אחא° כסא ובירך ואמר נברך. אמר לו רבי חייא בר אבא° , ולמה לא אמרת ברכו? אמר לו, ולא כן תני אין מדקדקין בדבר. בין שאמר נברך בין שאמר ברכו, אין תופסין אותו על כך, והנקדנין _{המקפידים שלא לצורך} תופסין אותו על כך. ובאיש _כאב לרבי זעירא° בגין דצווח _קרא רבי יעקב בר אחא° לרבי חייא בר אבא° נקדנא. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. איני מוציא את עצמי מן הכלל ואנני אומר ברכו אלא נברך. התיבון. הרי ברכת התורה הרי הוא אומר ברכו? אמר רבי אבין° . מכיון דהוא אמר המבורך, אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל. רבי אבא בר זמינא° הוה משמש קומי זעירא° . מזג ליה כסא. אמר לו זעירא° . סב בריך ותתכוון להוציא אותי, ויהב דעתך דאת מישתי חורנה _{ותן דעתך שתשתה עוד} שלא תצטרך לברך על כל כוס. דתני, ^ז_כחהשמש מברך על כל כוס וכוס, ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. אמר ליה. כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה _{כמו שאני נותן דעתי להוציא אותך בברכה.} כן הב דעתך מפקא ידי חובתך _{כך גם אתה תן דעתך לצאת בברכתי} ותענה אמן.

[דף נה עמוד א]

אמר רב תנחום בר ירמיה°

. מתניתא אמרה כן דתנן, ^ז_כטהמתעסק לא יצא. ^ז_לוהשומע מן המתעסק, לא יצא. שצריך דעת תוקע להוציא ודעת שומע לצאת: תנן, במאה אומר וכ"ו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. זו דברי °רבי יוסי הגלילי דאמר, לפי רוב הקהל מברכים. אבל לדברי חכמים, אחד עשר ואחד עשר ריבוא. רבא° אמר ^ז_לאהלכה כמי שאומר אחד עשר ואחד עשר ריבוא. מניין לעדה שהיא עשרה? רבי אבא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כתיב הכא אלקים ניצב בעדת א-ל. ונאמר במרגלים, עד מתי לעדה הרעה הזאת. מה עדה שנאמר במרגלים עשרה, אף עדה שנאמר כאן עשרה. רבי סימון° אמר. נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל. ונאמר להלן (בראשית מקץ מב ה) ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים. מה תוך האמור להלן עשרה. אף כאן עשרה. אמר לו רבי יוסי בי רבי בון° . אם מתוך את יליף לה, סגין אינון _{רבים הם} שהרי נאמר בתוך הבאים והם היו הרבה. אלא נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים. מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה. אף כאן עשרה. תנן, °רבי יוסי הגלילי אומר, לפי רוב הקהל מברכים. שנאמר (תהילים סח כז) במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל. מה מקיימין רבנן טעמא ד°רבי יוסי הגלילי שלמד מדכתיב במקהלות. בכל קהלה וקהלה, דמשמע שעל פי רוב הקהל הן עונים? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו° . במקהלת כתיב בלשון יחיד דברכה אחת לכולם: פיסקא. תנן, אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}. מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה'. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר _{שבבית הכנסת אומרים}, ברכו את ה' המבורך. רבי חייא בר אשי° קם מיקרי באורייתא. אמר ברכו ולא אמר המבורך. בעון מישתקוניה _{רצו להשתיק אותו}. אמר להון רב° _{אבא בר אייבו}, ^ז_לבארפוניה _{עזבו אותו}, דנהיג כ°רבי עקיבה . רבי זעירא° עלה כהן וקם מקרי כהן במקום לוי. ובירך לפניה ולאחריה אף שבירך כשעלה כהן. ובעון מישתקוניה. שהם נהגו שהראשון פותח בברכה והאחרון חותם בברכה. אמר לון רבי חייא בר אשי° . ארפוניה. דכן אינון נהיגון גבייהו שכל עולה מברך לפניה ולאחריה. כתיב (נחמיה ח ו}) ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול. במה הוא גידלו? גדלו שברך בשם המפורש. רב מתנה° אמר. גדלו בברכה שאמר הא-ל הגדול הגיבור והנורא. כדדריש רבי סימון° בשם רבי יהושוע בן לוי° . למה נקראו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה דאמר רבי פנחס° . משה התקין מטבעה של תפילה (דברים עקב י יז) האל הגדול הגבור והנורא. ירמיה אמר (ירמיהו לב יח) האל הגדול הגבור ולא אמר הנורא. למה אמר הגבור? דאמר לזה נאה לקרות גבור. שהוא רואה חורבן ביתו ושותק וזו גבורה. ולמה לא אמר נורא? שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר (תהילים סח לו) נורא אלהים ממקדשך. דניאל אמר (דניאל ט ד) האל הגדול והנורא, ולא אמר הגבור. דאמר, בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר הנורא? לזה נאה לקרות נורא, שעשה לנו נוראות בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה, שאמרו עכשיו שחזרנו לארץ ישראל שוב מתגלה גדולתו גבורתו ונוראותיו של הקב"ה ואפשר לחזור ולאמר. האל הגדול הגבור והנורא. ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו? ואיך העזו למעט בשבחו של הקדוש ברוך הוא מדעתם? אמר רבי יצחק בן אלעזר° . יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי, ואינן מחניפין לו

ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ד

מתני': ^ז_לגשלושה שאכלו כאחת, אינן רשאין ליחלק. וכן ארבעה וכן חמשה, ששה נחלקין עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים:

גמ’: תני, היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר של שבת. רב° _{אבא בר אייבו} אמר ^ז_לדחוזר, ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר אינו חוזר. אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ז_להספק הזכיר של ראש חודש ספק לא הזכיר, אין מחזירין אותו. שאין חובה לאכול בראש חודש.

[דף נה עמוד ב]

אשכח תני דפליג דתניא. ^ז_לוכל יום שיש בו קרבן מוסף. כגון ראש חודש וחולו של מועד, צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, מחזירין אותו. ^ז_לזוכל שאין בו קרבן מוסף, כגון חנוכה ופורים. צריך להזכיר מעין המאורע. אם לא הזכיר, אין מחזירין אותו. חנן בר אבא° וחברייא, הוו יתבין אכלין בשבתא. מן דאכלין וברכין _{אחרי שאכלו וברכו}, קם חנן בר אבא° אזל ליה _{הלך לו}. כד חזר לגביהון, אשכחנון ברכין. אמר להם, ולא כבר בירכנו? אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין. דשכחנו מדכרא דשבתא _{להזכיר שבת}. אמר להם. והא אמר רבי אבא° בשם רבי חונא° , ורבי ירמיה° אמר דמטו בה בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ז_לחשכח ולא הזכיר של שבת, אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל? אמרי ליה. כאן ^ז_לטבשהסיע דעתו והתחיל הטוב והמטיב, חוזר ומברך. וכאן בשלא הסיע דעתו ונזכר קדם שאמר הטוב והמטיב, אינו חוזר אלא אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל. תני. עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך. אף על פי שכולם אוכלין מככר אחד, כל אחד ואחד מברך לעצמו. ^ז_מישבו ואכלו. אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככר לעצמו, אחד מברך על ידי כולם. רבי ירמיה° ^ז_מאזמין לחבריה בפונדקא.

ירושלמי ברכות, פרק ז, הלכה ה

מתני': ^ז_מבשתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד. בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו, הרי אלו מצטרפין לזימון. ואם לאו, אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן. ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים, מברכין:

גמ’: תנן, שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד. רבי יונה° ורבי אבא בר זימנא ° אמרו בשם רבי זעירא° . ^ז_מגלשני בתים נצרכה. שאפילו בשני בתים אם רואים אלו את אלו מזמנים. _{ונקט בית אחד משום הסיפא, דאם לא רואים אלו את אלו, אפילו בבית אחד לא מצטרפים}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן _{להצטרף לזימון}. אילין ^ז_מדבית נשיאה שבזמן האוכל לפעמים פתוחים ורואים אלו את אלו ולפעמים סגורים, מה את עבד לון? כבית אחד או בשני בתים? נאמר להם שכך הדין. אם היה דרכן לעבור אילו על אילו, ואפילו מקצתם ואפילו השמש, מזמנין. ואם לאו, אין מזמנין. רבי ברכיה° _הכהן מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא _{העמיד את השמש שלו בין שני החדרים} לצרפם. ^ז_מהוהוא מזמן על אילין ועל אילין: תנן, אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים, מברכין. אמר רבי זריקא° בשם רבי יוסי בן חנינא° . מודים חכמים ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא כדי שיהיה מן המובחר. נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא כוותיא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מילתא דרבי יוסה° _אסי שאמר שנותנים מים בכוס, פליגא אדרבי יונה° . דרבי יונה ° טעם כסא של ברכה, ולמחרת היה מוסיף מים ^ז_מוומתקן לה כדי לקדש עליה ביום.

[דף נו עמוד א]

אין תימר שהוא כבר היה מזוג. והתני השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה דמו בראשו? כדאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אין אסור אלא בכלי מתכות. ושל רבי יונה° לא היה בכלי מתכת. אמר רבי ירמיה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ראשונים היו שואלין, שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה? את ^ז_מזשמע מינה תלת. את שמע, שהוא צריך לתופסו בימין. וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח. _{אחרת יכל להישען על השולחן ולא היה מתעיף}. וצריך שיהיה נותן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו. _{שאם היה מותר להסיח דעתו ממנו, היה יכול להניח על השולחן לנוח מעט ולחזור ולטלו}. אמר רבי אחא° . שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה. ^ז_מחמלא, עיטור, ומודח. ושלשתן נרמזו בפסוק אחד. דכתיב (דברים וזאת הברכה לג כג) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'. שבע, עיטור. כשמסביבו כוסות מלאים נראה כשבע. רצון, מודח. דכשכוס נקיה יש שביעות רצון לשותה ממנו. מלא כמשמעו. אמר רבי חנינא° _{בר חמא} אם עשיתה כן מה כתיב תמן? ים ודרום ירשה. אתה זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כוס פגום אין מברכין עליו. וטעמו פגמו. תניא, הנכנס לתוך ביתו במוצאי שבת. מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה. ואם אין לו אלא כוס אחד, מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו. את שמע מינה תלת. שמע מינה, ^ז_מטכוס פגום אין מברכין עליו. שאם היה יכול לברך על כוס פגום, יכל להבדיל ולטעום, ולחזור ולברך עליו ברכת המזון. וצריך שיהא בו כשיעור. וטעמו פגמו. אמר רבי תנחום בר יודן° . ^ז_נכבוד היום קודם לכבוד לילה. קדושת הלילה קודמת לקדושת היום. אי זהו נוסח קידוש היום? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יעקב בר אחא° , ורבי אלעזר בר יוסף° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}. בורא פרי הגפן. זריקן° , בר חמוי דזריקן° ^ז_נאהזכיר על הניסים בחנוכה בנודה לך ה’ על הארץ ועל המזון וקילסו אותו. רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא° הזכיר דיין האמת בבית אבל בהטוב ומטיב, וקילסו אותו. שרומז שצריך לברך על הרעה כעין שמברך על הטובה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא° . אכל מהלך, עומד ומברך. אכל עומד, יושב ומברך. אכל יושב, מיסב ומברך. אכל מיסב, מתעטף ומברך. אם עשה כן, הרי הוא כמלאכי השרת.

[דף נו עמוד ב]

מה טעמא? דכתיב (ישעיהו ו ב) בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו. שצריך שיהיה היכר שמכין עצמו לברכה כמו שהמלאכים מכינים עצמם

הדרן עלך פרק שלשה שאכלו

פרק שמיני - אלו דברים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א

מתני': אלו דברים שבין °בית שמאי ו°בית הלל בסעודה. °בית שמאי אומרים, מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו°בית הלל אומרים, ^ח_אמברך על היין ואחר כך מברך על היום:

גמ’: מה טעמהון ד°בית שמאי ? שקדושת היום גרמה ליין שיבוא. וכבר נתחייב בקידוש היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד°בית הלל ? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר. היין תדיר וקדושת היום אינה תדירה. ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מדברי שניהן, יין והבדלה, ^ח_בהיין קודם. שהרי כלום טעמהון ד°בית שמאי , אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא. וכאן, הואיל ולא הבדלה גרמה ליין שיבוא, דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר, היין קודם. כלום טעמהון ד°בית הלל , אלא שהיין תדיר וקידוש אינה תדירה אף כאן הואיל והיין תדיר והבדלה אינה תדירה, היין קודם. רבי מנא° _{בן יונה} אמר. מדברי שניהן יין והבדלה, הבדלה קודמת. כלום טעמהון ד°בית שמאי , אלא שכבר נתחייב בקידוש היום עד שלא בא היין, אף כאן הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין, הבדלה קודמת. כלום טעמהון ד°בית הלל , אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. וכאן הואיל ואין היין גורם להבדלה שתאמר, הבדלה קודמת. אמר רבי זעירא° . מדברי שניהן, ^ח_גמבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. והיא דעתיה דרבי זעירא° . דרבי זעירא° אמר, ^ח_דמבדילין על השכר. אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אאמר רבי יוסי ברבי° (בון). נהיגין תמן, במקום שאין יין. שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת, ויוצאים ידי קידוש מהתורה. דקידוש על היין זה רק דרבנן. אם נדקדק נמצא דקשיא על ד°בית שמאי בלילי שבת.

[דף נז עמוד א]

היאך עבידה _{באיזה מקרה יהיה קשה}? היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת. ואין שם אלא אותו הכוס. אתה אומר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל°בית שמאי איך ינהג? דמה נפשך. יברך על היום, המזון קודם. שהרי לשיטתם מה שמברך על היום זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם. וכאן התחייב בברכת המזון קודם. יברך על המזון ואחר כך יקדש, אי אפשר. שהרי אמרו °בית שמאי , שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס,. מברך על היין ואחר כך על המזון. נמצא שהיין קודם. יברך על היין, היום קודם. אם כך ל°בית שמאי כיצד יעשה? נשמעינה מן הדא, דתנן. בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס. °בית שמאי אומרים, מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא° הטעם שאמרו °בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון, זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון, על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה בלי ברכה. ברם הכא שצריך גם לקדש. מכיון שהוא משלשם כולם על הכוס, אינו שכח. ולכן כיצד יעשו לדברי °בית שמאי ? יברך על המזון תחילה ואחר כך מברך על היום ואחר כך על היין. ואם נדקדק נמצא דקשיא על דברי °בית הלל במוצאי שבת. היאך עבידה _{באיזה מקרה יהיה קשה}? היה יושב ואוכל בשבת, וחשכה מוצאי שבת ואין שם אלא אותו הכוס. אתה אומר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך, יברך על היין, המזון קודם. שהרי אמרו °בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין. יברך על המזון, הנר קודם. דלדעת °בית הלל אליבא ד°רבי מאיר הסדר הוא, נר בשמים מזון והבדלה. יברך על הנר, היין קודם שהוא תדיר. יברך על היין המזון קודם. אם כך כיצד יעשה? נשמעינה מן הדא, דתנן. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים. ש°בית שמאי אומרים ^ח_הבשמים ואחר כך נר. ו°בית הלל אומרים מאור ואחר כך בשמים. רבא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו, הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. אם כך כיצד יעשה לדברי °בית הלל ? יברך על

[דף נז עמוד ב]

המזון תחילה ואחר כך יברך על היין ואחר כך על הנר. יום טוב שחל להיות במוצאי שבת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר יקנ"ה, _{יין קידוש נר הבדלה}. חנין בר אבא° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}. יין קידוש נר הבדלה. ואם זה בחג סוכות, מוסיף ^ח_וסוכה וזמן. רבי חנינא° _{בר חמא} אמר, ינה"ק. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר כהדא דרבי חנינא° _{בר חמא} שהבדלה קדמת לקידוש. דאמר רב אחא° בשם רבי יהושע בן לוי° . מלך יוצא ושלטון נכנס. מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה, אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי° אמר נהי"ק _{נר הבדלה יין קידוש} שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם. מסתברא דלוי° אמר מעין שניהם. הבדלה ראשונה, כרבי חנינה° שמלוים את המלך קדם. וכרב שהיין סמוך לקידוש. רבי זעירא° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. היאך עבדין ^ח_זעובדא? אמר ליה, כרב° _{אבא בר אייבו} וכרבי יוחנן° _{בר נפחא}, יקנ"ה _{יין קידוש נר הבדלה}. וכן נפק עובדא כרב° _{אבא בר אייבו} וכרבי יוחנן° _{בר נפחא}. רבי אבהו° כד הוה אזיל לדרומה, הוה עביד כרבי חנינא° _{בר חמא} ינה"ק _{יין נר הבדלה קידוש}. וכד הוה נחית לטבריא, הוה עביד כרבי יוחנן° _{בר נפחא} יקנ"ה _{יין קידוש נר הבדלה}. דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא° _{בר חמא}, ניחא. שמברך על היין שהיין לעולם קודם, ומיד על האש כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה. וקשיא על דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. הרי מוצאי שבת בשאר ימות השנה, הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן ויכבה הנר ויפסיד הברכה. והכא אמאי אינו מברך על הנר לפני הקידוש שלא יכבה? ולמה אומר יין קידוש נר הבדלה? מה עבד ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? מכיון שיש לו יין, ודאי יש לו שמן ואין נרו כובה, שהרי אמרו, נר ביתו וקידוש היום, נר קודם. אם כך שיברך על הנר בסוף? שלא לעקור ולשנות משאר מוצאי שבת.

ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב

מתני': °בית שמאי אומרים. נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס. ו°בית הלל אומרים. מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים

[דף נח עמוד א]

גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים. נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס. מה טעמהון ד°בית שמאי ? סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. לכן יטול תחילה. שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס שינתזו במזיגה מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. תנן, ו°בית הלל אומרים. מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים מה טעמהון ד°בית הלל ? סברי, מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין. אם יטול ידיו תחילה. שמא ישארו בהן כמה טיפות, ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי. דבר אחר. ^ח_חאין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. אמר רבי ביבן° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אתיא ד°בית שמאי , כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. וד°בית הלל , כ°רבי מאיר . דתנינן תמן. כל הכלים יש להם אחורים _{השקע בתחתית הכלי} ותוך ובית הצביטה _{מקום האחיזה. שאם נטמא אחוריו, לא נטמא בית הצביטה.} °רבי טרפון אומר, רק לעריבה יש בית צביטה. _{דכוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, אף לכוסות. °רבי מאיר אומר. לידים טמאות וטהורות. שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. _{וזה דומה לדברי בית הלל כאן שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. אבל בידיו טמאות, חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס _{וזה כבית שמאי}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי שבתאי° , ורבי חייא° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° , ^ח_טלחלה ^ח_יולנטילת ידים, מהלך ארבעת מילין. לחלה, שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל. ולנטילת ידים, שחייב כל אדם ללכת עד מהלך ארבעת מילין למצא מים לנטילת ידים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בי רבי חנינא° הדא דאת אמר, לפניו. אבל לאחריו, אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים שהם קבועים במקומם. מה את עבד להון כלפניהן כלאחריהן? נישמעינה מן הדא

[דף נח עמוד ב]

דתנן. האשה שהיא טבולת יום _{שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}. לשה את העיסה ^ח_יאוקוצה חלתה _{ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה} ואחר כך קורה לה שם. והדא אשה, לא בתוך ביתה יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה. אף הכא אין מטריחין עליו. תני, המים שלפני המזון רשות, ושל ^ח_יבאחר המזון חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק. ובשניים, נוטל ואינו מפסיק. מהו מפסיק? רבי יעקב בר אחא° אמר, נוטל ושונה. _{שבנטילה הראשונה טיהר את הידים אבל המים טמאים. לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}. רבי יעקב בר רב יצחק° בעי. נוטל ושונה, ואת אמרת רשות? אית דבעי מימר. ארבעת מילין, ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי° על הראשונים נאכל בשר חזיר. שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו, נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה. ועל השניים יצאת אשה מביתה. (מסכת יומא פג ב) °רבי מאיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} הוו קא אזלי באורחא. °רבי מאיר הוה דייק בשמא. °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא _{כשבאו למקום אחד}, בעו אושפיזא, _{חיפשו אכסניה}, יהבו להו. אמרו לו לבעל הבית: מה שמך? - אמר להו: כידור. אמר °רבי מאיר : שמע מינה רשע הוא. לפי שנאמר (דברים האזינו לב כ) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה. °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} אשלימו ליה כיסייהו _{הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}. ואילו °רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל °רבי מאיר ,אותביה בי קיבריה דאבוה _{הלך והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}. אתחזי ליה לבנו בחלמיה ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא _{בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}. למחר אמר להו בעל הבית: הכי אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה °רבי מאיר : חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא _{החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש} אזל °רבי מאיר , ונטריה _{ושמר את כיסו} כולי יומא ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו לבעל הבית הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו °רבי מאיר : אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא _{בית מרזח} כדי לשכרו ולהוציא ממנו איה כספם. חזו טלפחי אשפמיה _{ראו עדשים על שפמו}. הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא לדביתהו _לאשתו שהוא אכן שלחם לבקש את הכיסים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו את כיסהם והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים שנהרגו עליה שלש נפשות. שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתאבד. שמואל° _{בר אבא בר אבא} סלק לגבי רב° _{אבא בר אייבו} חמא יתיה ^ח_יגאוכל בהתם _{עם כפפות} וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים. אמר ליה מהו כן? אמר ליה נטלתי. אלא שאינני רוצה שיתלכלכו ידי דאיסתניס אני. רבי זעירא° כד סליק להכא. חמא כהניא אכלין בהתם _{ראה כהנים אוכלים עם כפפות}. אמר להון. וכי אזלא ההיא דרב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} שאמרו שלתרומה חיב בנטילה? אתא רבי יוסי בר בר כהנא° אמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. נטילת ידים לחולין חובה. שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים. ואין נטילת ידים לתרומה חובה, שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, לתרומה ולחולין _{חובה ליטול ידים}. רבי יוסה° _אסי אמר בשם רבי חייא בר אשי° . ורבי יונה° ורבי חייא בר אשי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. נטילת ידים ^ח_ידלתרומה, עד הפרק. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי° אמר מן דהוה אכל עם סבי ולא ^ח_טומשטף ידוי ^ח_טזעד הפרק, לא הוה אכל עימיה. רב הונא° אמר. אין נטילת ידים, ^ח_יזאלא לפת בלבד. תני רבי הושעיה° . גם ^ח_יחכל דבר שיש בו לחלוחית משקה. רבי זעירא° , אפילו כשהיה מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. אמר רב° _{אבא בר אייבו}. ^ח_יטנטל ידיו בשחרית, אין מטריחין עליו בין הערבים אם התנה. רבי אבינא° מפקיד לחמריה _{ההולכים בשירה}.

[דף נט עמוד א]

הן דאתון משכחין מיסתחון מיא נסבין ידיכון, ^ח_כומתני על כל יומא _{היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}. רבי זעירא° סליק גביה רבי אבהו° לקיסרין. אשכחיה אמר נזיל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי _{לחם שיבצע} אמר ליה סב בריך על הלחם. אמר ליה, בעל הבית בוצע, ^ח_כאדבעל הבית יודע כחו של ככרו. מן דאכלון. אמר ליה, סב בריך ברכת המזון. אמר ליה חכים _מכיר רבי לרב הונא° , דאנשא רבה הוא _{שאדם גדול הוא}. והוא הוה אמר. הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא° , דתני. סדר נטילת מים אחרונים לידים. ^ח_כבעד חמשא, מתחילין מן הגדול. יותר מיכן, מתחילין מן הקטון, עד שנשארו החמישה החשובים. ובחמישה אחרונים, מתחילים מן הגדול. באמצע המזון שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל, מתחילין מן הגדול שאינו צריך להמתין. לאחר המזון, מתחילין מן המברך. אמאי? האם לא כדי שידע שהוא המברך ויתקין עצמו לברכה? ואין תימר הפותח הוא חותם. כבר מתוקן הוא שהוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק° _{בר אבא} תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין _{לא ביחד אלא מעט מעט}, ולא ידעין מי מברך, שלא כלם היו בשעת הבציעה.

ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג

מתני': °בית שמאי אומרים. מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן. ו°בית הלל אומרים על הכסת:

גמ’: מתניתא בשלחן של שיש או של פרקים שאינו מקבל טומאה. והכסת ספק טומאה. מה טעמון ד°בית שמאי ? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד°בית הלל ? כל טומאת משקים זה רק מדרבנן. ולעולם ספק טמאת משקין לידים ^ח_כגטהור. ואף כאן כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה, ספק אם נגע במים שבמפה. מספק אין המפה נטמאת

[דף נט עמוד ב]

דבר אחר. אין ידים לחולין. דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא. הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה. ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין. ול°בית שמאי יש ידים לחולין? הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה. ולא יתכן שגם בספק יטמאו. תיפתר או כ°רבי שמעון בן אלעזר . או כרבי אלעזר בי רבי צדוק° . כ°רבי שמעון בן אלעזר דתני. °רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר . פעמים שהידים תחילה לחולין, ^ח_כדושניות לתרומה. כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע. _{וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן.} או כ°רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן. חולין שנעשו על גבי הקודש, הרי אילו כחולין. °רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר. ^ח_כההרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד. ולשיטתם כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין. ולכן גם בספק יהיה טמא. תמן תנינן. הסך שמן טהור ונטמא וירד וטבל. °בית שמאי אומרים. אף על פי שהשמן מנטף, טהור. שהשמן בטל לגוף. ו°בית הלל אומרים ^ח_כוטמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו _{קדם שסך}. °בית שמאי אומרים. אם יש בו כדי סיכת אבר קטן, נישאר טמא. ו°בית הלל אומרים, אם הוא ^ח_כזמשקה טופח. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר משום °בית הלל . אם הוא טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד°בית הלל ? תמן גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, אמרין טמא, משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה. והכא גבי מים שבמפה אינון אמרין , שכיוון שהמים בלועים במפה, לא חוששים שיטמאו המים מהכסת? תמן השמן בעינו הוא. והכא בלוע במפה הוא:

ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד

מתני': °בית שמאי אומרים מכבדין ^ח_כחאת הבית

[דף ס עמוד א]

ואחר כך נוטלין לידים. ו°בית הלל אומרים, נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית:

גמ’: מה טעמהון ד°בית שמאי ? מפני אובדן אוכלין _{שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}. ומה טעמהון ד°בית הלל ? אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית. ואין חשש של איבוד אוכלין, לכן נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית:

ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה

מתני': °בית שמאי אומרים, נר מזון בשמים והבדלה. ו°בית הלל אומרים, נר ובשמים ומזון והבדלה. °בית שמאי אומרים, שברא מאור האש. ו°בית הלל אומרים ^ח_כטבורא מאורי האש:

גמ’: תני אמר °רבי יהודא . לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על המזון שהוא בתחילה. ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים. ש°בית שמאי אומרים, בשמים ומאור. ו°בית הלל אומרים, מאור ובשמים. רבי אבא° ורב יהודא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. הלכה כדברי מי שאומר ^ח_לבשמים ואחר כך מאור. °בית שמאי אומרים, ^ח_לאכוס בימינו ושמן ערב בשמאלו. אומר על הכוס, ואחר כך אומר על שמן ערב. °בית הלל אומרים, שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו. ואומר על שמן ערב, ^ח_לבוטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם, טחו בכותל. שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא° ורב חונא° הוון יתבין אכלין. והוה רבי זעירא° קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון _{הביא את שניהם} יין ושמן ערב בחדא ידיה. אמר ליה אבא בר בר חנא° . מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה. לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש _{לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}. ועוד דהוא כהן. ואמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ^ח_לגהמשתמש בכהונה מעל. ואת מיקל ליה _{מבזה אותו}. גזירה אני גוזר, דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. מניין למשתמש בכהונה שהוא מעל? אמר רב אחא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} דכתיב (עזרא ח כח) ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש. ^ח_לדמה כלים המשתמש בהן מעל. אף המשתמש בכהנים מעל: פיסקא. °בית שמאי אומרים שברא וכו'. האם על דעתהון ד°בית שמאי אומר אשר ברא פרי הגפן? ועל דעתיהון ד°בית הלל בורא פרי הגפן? לא. יש הבדל. יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים. אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים דכתיב (בראשית וישלח לו כד) ובני צבעון איה וענה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. מהו יימים? רבי יהודה בן סימון° אומר המיונס _{אנשים משונים בצורתם}, ורבנן אמרין, היימים. חציו סוס וחציו חמור.

[דף ס עמוד ב]

ואילו הן הסימנין להבחיו בניהם. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. ^ח_להכל שאזניו קטנות, אמו סוס ואביו חמור. גדולות, אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא° _{בן יונה} מפקד לאילין דנשיאה. אין בעיתון מיזבון מוליון _{אם תרצו לקנות פרדות}. תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם. מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם. אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן חכינה, והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר. מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה. נשכו כלב שוטה וחיה. שבעטתו פרדה וחיה. ובלבד פרדה לבנה. האש. דרש רבי לוי° בשם רבי בזירה° . שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון. שתים עשרה בערב שבת. ושתים עשרה בליל שבת. ושתים עשרה בשבת. והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שלא פסקה האורה, התחיל כל העולם כולו משורר. שנאמר (איוב לז ג) תחת כל השמים ישרהו ואורו כנפות הארץ. שרו למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל ממשמש החושך ובא. נתירא אדם ואמר, אלו הוא שכתב בו (בראשית בראשית ג טו) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב _הנחש. שמא בא לנשכני _{בחושך כשאיני יכול לראותו.} זהו שאמר (תהילים קלט יא) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי° . באותו שעה זימן לו הקדוש ברוך הוא שני רעפין. והקישן זה לזה, ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב (תהילים קלט יא) ולילה אור בעדני. ובירך עליה בורא מאורי האש. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. לפיכך מברכין על האש ^ח_לובמוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. אמר רב הונא° בשם רבי אבהו° דאמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אף ^ח_לזבמוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום:

ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו

מתני': ^ח_לחאין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים. ועל הנר ועל הבשמים של מתים. ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו:

גמ’: תנא רבי יעקב° _{בר אידי} קומי רבי ירמיה° . מברכין על הבשמים של גוים. מה פליג? לא. מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה. אך כאן קיומונה במעשיו מוכיחים שאינם לעבודה זרה. כגון שהניחם לפני חנותו לריח טוב. ^ח_לטעששית אף על פי שלא כבתה מברכין עליה כיוון שלא נעשה בה איסור. נר בתוך חיקו, או ^ח_מבתוך פנס, או בתוך אספקלריא. רואה את השלהבת, ואינו משתמש לאורה כגון שהיתה רחוקה. משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת כגון שהייתה בקרן זוית. לעולם אין מברכין עליה, עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת, וחמשה בשלהבת. ^ח_מאגחלת של הקדש מועלין

[דף סא עמוד א]

בה. והשלהבת, לא נהנין ולא מועלין. ^ח_מבגחלת של עבודה זרה אסורה. ושלהבת מותרת. ^ח_מגהמודר הנאה מחבירו, אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. ^ח_מדהמוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב והשלהבת, פטור. מברכין על השלהבת, ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}. אם היו ^ח_מהגחלים לוחשות, מברכין. רבי יוחנן דקרציון° אמר בשם רבי נחום בר סימאי° , בלבד הנקטפת _{שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}. תני, ^ח_מוגוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי מברך עליו. ניחא גוי שהדליק מישראל. שהאש של ישראל שבתה. אלא ישראל מגוי אמאי? אלא ודאי שמברכים על התוספת. מעתה אפילו ^ח_מזגוי מגוי? אשכח תני, גוי מגוי אין מברכין גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו ויצא משם אור, מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא _{שנעשו לגמר את הכלים לכבוד שבת}. ולא על הבשמים של מוצאי שבת בציפורין _{שנעשו לגמר את הכלים ועשו זאת במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש היתרה}. ולא על הנר ולא על הבשמים של אור ערב שבת _{חמישי בלילה} בציפורין, ^ח_מחשאינן עשויין אלא לדבר אחר _{לגמר את הכלים}. תנן, ^ח_מטולא על הנר והבשמים של מתים. רבי חזקיה° ורבי יעקב בר אחא° אמרו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא° , הדא דאת אמר, ^ח_נבנתונים למעלה ממיטתו של מת. אבל אם היו נתונים לפני מטתו של מת, מברכין. שאני אומר לכבוד החיים הן עשוין. תנן, ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא של גוים היא של עבודה זרה, אז למה הכפילות? תיפתר, בעבודה זרה של ישראל. תנן, אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא° בריה דרבי אבהו° מדכתיב (בראשית בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב. ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה° _הכהן. כך דרשו שני גדולי עולם, רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . ויבדל אלהים הבדלה ודאי _ממש. רבי יהודה בי רבי סימון° אמר, הבדילו _הפרישו לו לשימושו. ורבנן אמרין, הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל למה הדבר דומה. למלך שהיו לו שני איסטרטיגין _ממונים, זה אומר אני משמש ביום, וזה אומר אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו, פלוני היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו, פלוני הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב (בראשית בראשית א ה) ויקרא אלהים לאור יום וגו' קרא לאור ואמר לו היום יהא תחומך וקרא לחשך ואמר לו הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב (איוב לח יב) המימיך צוית בוקר ידעת השחר מקומו. כלום ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית איכן נגנז? אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}. אנא אמרית טעמא לדברי רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב (ישעיהו מה ז) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום. משיצאו, עושה שלום ביניהן. תנן, אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב° _{אבא בר אייבו} אמר יאותו. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר יעותו. מאן דאמר יאותו דכתיב (בראשית וישלח לד טו) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר יעותו דכתיב (ישעיהו נ ד) לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן. כיצד מעברין את הערים? רב° _{אבא בר אייבו} אמר מאברין. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר מעברין, מאן דאמר מאברין, מוסיפין לה אבר. מאן דאמר מעברין, כאשה עוברה. תמן תנינן. לפני אידיהן של גוים. רב° _{אבא בר אייבו} אמר עידיהן. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר אידיהן. מאן דאמר אידיהן, דכתיב (דברים האזינו לב לה) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן דכתיב (ישעיהו מד ט) ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו. איך מקיים שמואל° _{בר אבא בר אבא} טעמא דרב° _{אבא בר אייבו}? ועידיהם המה. שהן עתידין להעיד ולבוש את עובדיהן ליום הדין. תנן, אין

[דף סא עמוד ב]

מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב יהודה° אמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא° _{בר חמא} אמר. ^ח_נאכדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא° . אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין. רבי זעירא° מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו. רבי מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא° אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין.

ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז

מתני': ^ח_נבמי שאכל ושכח ולא בירך. °בית שמאי אומרים, יחזור למקומו ויברך. ו°בית הלל אומרים, יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? ^ח_נגעד כדי שיתעכל המזון שבמעיו:

גמ’: אמר רבי יוסטא בר שונם° . תרין אמורין. חד אמר טעמון ד°בית שמאי , וחד אמר טעמון ד°בית הלל . מאן דאמר טעמון ד°בית שמאי . אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן דאמר טעמהון ד°בית הלל . אילו פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר. אף הכא, מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? אמר רבי חייא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים, כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ^ח_נדעד שירעב.

ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח

מתני': בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס. °בית שמאי אומרים. מברך על היין ולא שותה ואחר כך מברך על המזון ושותה. ו°בית הלל אומרים. ^ח_נהמברך על המזון ואחר כך מברך על היין. ^ח_נועונין אמן אחר ישראל המברך, ואין עונין אמן אחר כותי המברך, עד שישמע כל הברכה:

גמ’: אמר רבי אבא° , טעמם של °בית שמאי , שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון, על ידי שברכת הגפן היא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה בלי ברכה. אבל אם אכל בערב שבת וקידש היום ויש לו רק כוס אחת. מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שישכח. דעל ידי שהוא משלשה _{אומר שלוש ברכות} על הכוס, אינו שוכח. תנן, ואין עונין אמן אחר כותי המברך, עד שישמע כל הברכה. הא אחר ישראל, עונין אמן אף על פי שלא שמע. והא לא כן תני דתנן, ^ח_נזשמע ולא ענה יצא. ענה ולא שמע לא יצא. אמר חייא בריה דרב° . בשלא צריך לצאת ידי חובה. כגון שלא אכל עמהן כזית היא מתניתא. תני. _{גבי הלל} שמע ולא ענה יצא. ענה ולא שמע לא יצא. אמר רב° _{אבא בר אייבו} בשם אבא בר חנה° . ואית דאמרי לה אבא בר חנה° אמרה בשם רב° _{אבא בר אייבו}. מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שלא ענה על הכל. אבל והוא שענה ראשי פרקים. _{שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא} רבי זעירא° בעי. הי אינין ראשי פרקים? (תהילים קיג א) הללו יה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא° . מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר. מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן כד אינון קיימין בציבורא _{שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}. דאילין אמרין ברוך הבא. ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא° . ^ח_נחעונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל. ואינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל. תני, ^ח_נטאין עונין אמן יתומה, ולא אמן קטופה. ולא אמן חטופה. °בן עזאי אומר. העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה

[דף סב עמוד א]

תקטף נשמתו. ארוכה, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא° . דין דחיב למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה שלא שמע הברכה. תנא, ^ח_סגוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן. אמר רבי תנחום° . אם בירכך גוי, ענה אחריו אמן דכתיב (דברים עקב ז יד) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את °רבי ישמעאל _{בן אלישע} ובירכו. אמר ליה, כבר מילתך אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה, כבר מילתך אמורה. אמרו לו תלמידיו. רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין? אמר לון. כן כתיב (בראשית תולדות כז כט) אורריך ארור ומברכיך ברוך הדרן עלך פרק אלו דברים

פרק תשיעי - הרואה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א

מתני': ^ט_אהרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל. אומר, ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. ^ט_במקום שנעקרה ממנו עבודה זרה. אומר, ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו:

גמ’: מתניתין בנסי ישראל. ^ט_גאבל בנסי יחידי שנעשו לו, אין צריך לברך אלא הוא. ואם היה אדם מסויים. כגון יואב בן צרויה וחביריו. או אדם שנקדש בו שם שמים, כגון חנניה מישאל ועזריה, צריך. מהו ^ט_דשיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו? ונסי שבטים מהו שיברך? מאן דאמר ^ט_הכל שבט ושבט איקרי קהל, צריך לברך. מאן דאמר כל השבטים קרויין קהל, אין צריך לברך. הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות. ראה פרת, אומר ברוך עושה בראשית. ראה

[דף סב עמוד ב]

מרקוליס. אומר ברוך ארך אפים. ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע. ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים. ראה בבל, אומר (ישעיה יד כג) וטאטאתיה במטאטא השמד. רבי זעירא° ורבי יהודה° _נשיאה אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ^ט_וכל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}. אנא אמר טעמא דכתיב (תהילים קמה א) ארוממך אלהי המלך. אמר רב° _{אבא בר אייבו}, צריך לומר ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אינו צריך לומר אתה, אלא אומר ברוך ה’ אלוקינו מלך העולם. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי יונתן° אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה _{הלכו לעשות שלום בכפרים שבדרום}. עלון לחד אתר _{נכנסו למקום אחד}, ואשכחון לחזנא דאמר. האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ, ^ט_זושיתקו אותו. אמרו לו, ^ט_חאין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. מהכא (איוב לז כג) דכתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח. לא מצינו לספר כחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} מהכא דכתיב (איוב לז כ) היסופר לו כי אדבר כי אמר איש כי יבולע. אם בא אדם לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם. רבי שמואל בר נחמן° אמר כתיב (תהילים קו ב) מי ימלל גבורות ה'. רק מי שיכול להשמיע כל תהילתו כגון אני וחברי. אמר רבי אבון° . מי יכול למלל גבורות ה'? מי יכול להשמיע כל תהילתו? תרגם יעקב כפר נבורייא בצור. מאי דכתיב (תהילים סה ב) לך דומיה תהלה אלהים בציון. סמא דכולא משתוקא _{תרופה לכל דבר שתיקה}. משל למרגלית דלית לה טימי שישוה לה, כל שמשבח בה פגמה. תני הפותח ברכה ביו"ד ה"א וחותם ביו"ד ה"א. היינו שפותח בברוך אתה ה’ וחותם בברוך אתה ה’, הרי זה חכם. באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד, היינו שפותח בברוך אתה אלקים וחותם בברוך אתה אלקים, הרי זה בור שלא הזכיר את השם אלא בכינוי. באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני שהכל הולך אחר החיתום. ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד הרי זו דרך אחרת. המינין שאלו את רבי שמלאי° כמה אלוהות בראו את העולם? אמר להן, ולי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון שנאמר (דברים ואתחנן ד לב) כי שאל נא לימים הראשונים וגו'. אשר בראו אלהים אדם על הארץ, אין כתיב כאן. אלא למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ. אמרו ליה, והכתיב (בראשית בראשית א א) בראשית ברא אלהים? אמר להן. וכי בראו כתיב? אין כתיב אלא ברא. אמר רבי שמלאי° . כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן. חזרו ושאלו אותו. מה אהן דכתיב (בראשית בראשית א כו) נעשה אדם בצלמינו כדמותינו? אמר להן. ויבראו אלהים את האדם בצלמם, אין כתיב כאן. אלא (בראשית בראשית א כז) ויברא אלהים את אדם בצלמו. אמרו לו תלמידיו. לאלו דחיתה בקנה. לנו מה אתה משיב? אמר להן. לשעבר, אדם נברא מן העפר וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך, בצלמינו כדמותינו. אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש. ואי אפשר לשניהן בלא שכינה. חזרו ושאלו אותו. מה ההן דכתיב (יהושע כב כב) אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע. אמר להן. הם יודעים אין כתיב כאן. אלא הוא יודע כתיב. אמרו לו תלמידיו. רבי, לאלו דחית בקנה. לנו מה אתה משיב? אמר להן. שלשתן שם אחד. כאינש דאמר בסילייוס קיסר אגוסטוס. חזרו ושאלו אותו. מה ההן דכתיב (תהילים נ א) אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ. אמר להן. וכי דיברו ויקראו כתיב כאן? אין כתיב אלא דבר, ויקרא ארץ. אמרו לו תלמידיו. רבי, לאלו דחית בקנה. ולנו מה אתה משיב? אמר להן. שלשתן שם אחד. כאיניש דאמר, אמנון בניין אריכטיקנטן _{אמן בנאי וארכיטכט.} חזרו ושאלו אותו. מהו דכתיב (יהושע כד יט) כי אלהים קדושים הוא. אמר להן. קדושים המה אין כתיב כאן. אלא הוא, אל קנא הוא. אמרו לו תלמידיו. רבי, לאלו דחית בקנה. ולנו מה אתה משיב? רבי יצחק° _{בר אבא} אמר. קדוש בכל מיני קדושות. דאמר רבי יודן° בשם רב אחא° . הקדוש ברוך הוא. דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה. דרכו בקדושה כדכתיב (תהילים עז יד) אלהים בקודש דרכך. הילוכו בקדושה דכתיב (תהילים סח כה) הליכות אלי מלכי בקודש. מושבו בקדושה דכתיב (תהילים מז ט) אלהים ישב על כסא קדשו. דיבורו בקדושה דכתיב (תהילים ס ח) אלהים דיבר בקדשו. חשיפת זרועו בקדושה דכתיב (ישעיהו נב י) חשף ה' את זרוע קדשו. נורא ואדיר בקדושה דכתיב (שמות בשלח טו יא) מי כמוכה נאדר בקודש. חזרו ושאלו אותו. מה אהן דכתיב (דברים ואתחנן ד ז) מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו. אמר להן. כה' אלהינו בכל קראינו אליהם אין כתיב כאן. אלא בכל קראינו אליו. אמרו לו תלמידיו. רבי, לאלו דחית בקנה. לנו מה אתה משיב? אמר להן. קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי פנחס° בשם רב יהודה בר סימון° . עבודה זרה, נראית קרובה ואינה אלא רחוקה. מה טעמא דכתיב (ישעיהו מו ז) ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו'. סוף דבר אלוהו עמו בבית, והוא צועק

[דף סג עמוד א]

עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא. נראה רחוק, ואין קרוב ממנו. דאמר לוי° . מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ומרקיע לרקיע מהלך ת"ק שנה. ועביו של רקיע ת"ק שנה. וכן לכל רקיע ורקיע. ואמרו רבי ברכיה° _הכהן ורבי חלבו° בשם רבי אבא סמוקה° . אף טלפי החיות מהלך ה' מאות וחמש עשרה שנה, כמנין ישרה בגמטריה. ראה כמה הוא גבוה מעולמו. ואדם נכנס לבית הכנסת. ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפלתו. שנאמר (שמואל א א יג) וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע. והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה. וכן כל בריותיו שנאמר (תהילים קב א) תפילה לעני כי יעטף. כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן? אמר רבי יודן° . רבי יצחק° _{בר אבא} אמר בה, ארבע שיטין _{דרכים לדרוש}. בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו נתפס בן ביתך. אמר להן אני מקיים עליו ואציל אותו. אמרו לו. הרי יוצא לידון. אמר להן, אני מקיים עליו. אמרו לו, הרי הוא יוצא ליתלות. היכן הוא ואיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא, הציל את משה מחרב פרעה. הדא הוא דכתיב (שמות יתרו יח ד) ויצילני מחרב פרעה. אמר רבי ינאי° _הכהן. כתיב (שמות שמות ב טו) ויברח משה מפני פרעה. ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות? אלא בשעה שתפס פרעה את משה, חייבו להתיז את ראשו. וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה. הדא הוא דכתיב (שיר השירים ז ה) צוארך כמגדל השן. זה צוארו של משה. אמר רבי אביתר° . ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו _התליין והרגתו. הדא הוא דכתיב (שמות יתרו יח ד) ויצילני מחרב פרעה. לי הציל, וקוסנתר _התליין נהרג. רבי ברכיה° _הכהן קרא עליו את הפסוק (משלי כא יח) כופר לצדיק רשע. רבי אבון° קרא עליו את הפסוק (משלי יא ח) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. תני בר קפרא° . מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה. ותפסו את המלאך וברח משה. אמר רבי יהושע בן לוי° . בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסין שלו מהן אילמין, ומהן חרשין, ומהן סומין. אמר לאילמין, היכן הוא משה? ולא היו מדברים. אמר לחרשין, ולא היו שומעין. אמר לסומין, ולא היו רואין. הוא שהקדוש ברוך הוא אמר לו למשה (שמות שמות ד יא) מי שם פה לאדם, או מי ישום אלם וגו'. תמן קמת לך, והכא לית אנא קאים? הדא הוא דכתיב (דברים ואתחנן ד ז) מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו. רבי יודן° אמר בשם רבי יצחק° _{בר אבא}, שיטה אוחרי _{דרשה בצורה אחרת}. בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו, הרי נתפס בן ביתך. אמר הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו, הרי יוצא לידון. אמר להן הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו הרי הוא מושלך למים. היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יונה ממעי הדגה. הרי הוא אומר (יונה ב יא) ויאמר ה' לדג, ויקא את יונה. רבי יודן° אמר בשם רבי יצחק° _{בר אבא} בשיטה אוחרי _{דרשה בצורה אחרת}. הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו נתפס בן ביתך. אמר להן הריני מתקיים תחתיו. אמרו לו, הרי הוא יוצא לידון. אמר להן הריני מתקיים עליו. אמרו לו הרי הוא מושלך לאש. היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. הדא הוא דכתיב (דניאל ג כח) ענה נבוכדנצר ואמר, בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו וגומר. רבי יודן° בשם רבי יצחק° _{בר אבא} אמר בה שיטה אוחרי _{דרשה בצורה אחרת}. הרי בשר ודם יש לו פטרון. וכו' עד הרי הוא מושלך לחיות. אבל הקדוש ברוך הוא, הציל את דניאל מגוב אריות. הדא הוא דכתיב (דניאל ו כג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא וגומר. רבי יודן° אמר משמיה דידיה. בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו. וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד. הדא הוא דכתיב (יואל ג ה) כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. אמר רבי פנחס° . עובדא הוה _{מעשה היה} ברב° _{אבא בר אייבו}, דהוה עייל מחמתה דטיבריא. פגעון ביה רומאי. אמרון ליה מן דמאן את _{למי אתה שייך}? אמר לון, מן דסופיינוס שהיה שר העיר. ופנו מינה _{עזבו אותו}. ברמשא _בלילה אתו לגביה. אמרין ליה עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? אמר לון למה? אמרין ליה. פגעינן בחד יהודאי, ואמרינן ליה מן דמאן את? ואמר לן דסופיינוס. אמר לון. ומה עבדתון ליה? אמר ליה, דיו ליה פנינן יתיה _{שלחנו אותו לשלום}. אמר לון, יאות עבדיתון _{טוב עשיתם}. ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן? הדא הוא דכתיב. כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. אמר רבי אלכסנדרי° . עובדא הוה _{מעשה היה} בחד ארכון _שופט דהוה שמיה אלכסנדרוס. והוה שפט חד ליסטים. אמר ליה, מה שמך? ענה לו אלכסנדרוס. אמר ליה. ראוי שאלכסנדרוס יפנה מן הדין את אלכסנדרוס. ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב. כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. רבי פנחס° אמר בה תרתי. חדא בשם רבי זעירא° וחדא בשם רבי תנחום בר חנילאי° . רבי פנחס° אמר בשם רבי זעירא° . בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר. הוא אומר, אשכח ואעזוב פלן דקא מטרחא לי. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אלא כל מה שאת מטריח עליו, הוא מקבלך. הדא הוא דכתיב (תהילים נה כג) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. רבי פנחס° אמר בשם רבי תנחום בר חנילאי° . בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד דהוא נפק, עברת חרבא על קדליה _{עברה החרב על צווארו} וקטלית יתיה. אבל הקדוש ברוך, הוא הציל את יהושפט מחרב ארם. דכתיב (דברי הימים ב יח לא) ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו. מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, ואז ויסיתם אלהים ממנו. רבי זעירא° בריה דרבי אבהו° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} (תהילים קמו ה) אשרי שאל יעקב בעזרו וגומר. מה כתיב בתריה? עושה שמים וארץ וגומר. וכי מה ענין זה לזה? אלא מלך בשר ודם יש לו פטרון. שולט באיפרכיא _מדינה אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת. אפילו תימר קוזמוקלטור _{שולט בכל העולם}. שולט ביבשה, שמא שולט בים? אבל הקדוש ברוך הוא, שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים

[דף סג עמוד ב]

וביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות. הדא הוא דכתיב (תהילים קמו ו) עושה שמים וארץ, את הים ואת כל אשר בם וגומר. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}. מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים ומזלות שהיתה פורשת בים הגדול, והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים. ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי, בני, קום קרא אל אלהיך. ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו והוא גבור. מיד עמד התינוק בכל לבו וצעק. וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא תפלתו ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק, לית את בעי מזבין לך כלום _{אינך רוצה לקנות כלום}? אמר להון. מה אתון בעי _{מה אתם רוצים} מן ההן אכסניא עלובה? אמרו לו את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה. אינון הכא, וטעוותהון בבבל. ואינון הכא, וטעוותהון ברומי. ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום. אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך. הדא הוא דכתיב, כה' אלהינו בכל קראינו אליו. רבי שמעון בן לקיש° אמר, בשר ודם יש לו קרוב. אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם אחי וריעי. דכתיב, למען אחי וריעי. רבי אבון° ורב אחא° ורבי שמעון בן לקיש° אמרו. בשר ודם יש לו קרוב. אם היה פילוסופוס, הוא אומר _בגאווה ההן פלן מתקרב לן. אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים. הדא הוא דכתיב (תהילים קמח יד) וירם קרן לעמו תהילה לכל חסדיו לבני ישראל עם קרובו: פיסקא ^ט_טמקום שנעקרה ממנו עבודה זרה. אומר ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו כו'. מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל. אבל ^ט_יאם נעקרה ממקום אחד. אומר, ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה. נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר. ^ט_יאמקום שניתנה בו אומר, ברוך ארך אפים. ^ט_יבומקום שנעקרה ממנו אומר, ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו. כשם שעקרתה אותה מן המקום הזה, כך תעקור אותה מן המקומות כולם. ותחזיר לב עובדיה לעובדך. ובחוץ לארץ אין צריך לומר כן, שלא יהיה נמצא מתפלל על עובדי עבודה זרה. תני, רבי ישמעאל בן גמליאל° אומר, ^ט_יגאף בחוצה לארץ צריך לומר כן לפי שסופם להתגייר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} נאמר (קהלת ט ד) כי מי אשר יחובר. מי אשר יבחר כתיב. מכאן שכל הרוצה יכול להתחבר לישראל. וכתיב, אל כל החיים יש בטחון. שכל זמן שאדם חי, יש לו תקוה. מת, אבדה תקותו. מה טעמא? כדכתיב, במות אדם רשע תאבד תקוה. תני °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ט_ידשלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום. ברוך שלא עשאני גוי. ברוך שלא עשאני בור. ברוך שלא עשאני אשה. ברוך שלא עשאני גוי. שאין הגוים כלום. דכתיב, כל הגוים כאין נגדו. ברוך שלא עשאני בור, שאין בור ירא חטא. ברוך שלא עשאני אשה, שאין האשה מצווה על המצות. אמר רב אחא° (קהלת ט ד) מאי דכתיב כי מי יחובר וגומר. אפילו אותם שפשטו ידיהן בזבול, יש להם בטחון אם חזרו בתשובה. לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול. לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה. עליהן הוא אומר (ירמיהו נא נז) וישנו שנת עולם ולא יקיצו. רבנן דקיסרין אמרי, קטני עובדי כוכבים ומזלות וחילותיו של נבוכדנצר שלא השתתפו בחורבן אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר, וישנו שנת עולם וגומר. ^ט_טוהעובר לפני בתי עבודה זרה אומר (משלי טו כה) בית גאים יסח ה'. רבי יוסי בי רבי בון° אמר בשם רבי לוי° . ראה אותם מזבלין לעבודה זרה. אומר, זבח לאלהים יחרם. תנן, ^ט_טזהרואה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס אומר, ברוך משנה את הבריות. את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין אומר, ברוך דיין האמת. מתניתין, כשהיו שלמים ונשתנו. אבל אם היה כן ממעי אמו. אומר, ברוך משנה את הבריות. ^ט_יזהרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר. ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו. מעשה ב°רבן גמליאל _דיבנה שראה גויה אשה נאה ובירך עליה. לא כן אמר רבי זעירא° בשם רבי יוסי בר חנינא° ורבי אבא° ורבי חייא° _{(רבא) בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} מאי דכתיב (דברים ואתחנן ז ב) לא תחנם? ^ט_יחלא תתן להם חן? מה אמר? אבסקטא _{האם ברך אותה} על יופיה? לא אמר, אלא שכך ברא בריות נאות בעולמו. שכן אפילו ראה גמל נאה סוס נאה חמור נאה אומר, ברוך שברא בריות נאות בעולמו. וזו דרכו של °רבן גמליאל _דיבנה להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה. כגון ההן פופסדס _{קרן זוית} והביט בה שלא בטובתו. קרא הגבר אומר ברוך חכם הרזים דכתיב (איוב לח לו) מי שת בטוחות חכמה וגומר. אמר רבי לוי° . בערביא קורין לאימרא _לאיל יובלא וזה עוזר להבין מה שנאמר (יהושע ו ה) והיה במשוך בקרן היובל. באפריקא קורין לנידה גלמודה וזה עוזר להבין מה שנאמר (ישעיהו מט כא) ואני שכולה וגלמודה. ברומי צווחין לתרנגולא שכוי. _{וזה עוזר להבין מה שנאמר} או מי נתן לשכוי בינה. ^ט_יטהרואה אוכלוסין אומר ברוך חכם הרזים. שכשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה. בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים אמר, ברוך שברא כל אלו לשמשיני. כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש זרע ניכש עידר קצר עימר דש זרה בירר טחן הרקיד לש וקיטף ואפה ואחר כך

[דף סד עמוד א]

אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית, ומוצא כל אלו לפני. ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש. גזז וליבן וניפס וצבע וטווה וארג כבס ותפר ואחר כך מצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני. כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים, ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. וכן היה בן זומא אומר. אורח רע מהו אומר? וכי מה אכלתי משל בעל הבית? וכי מה שתיתי משל בעל הבית? חתיכה אחת אכלתי לו. כוס יין שתיתי לו. וכל טורח שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. אבל אורח טוב אומר. ברוך בעל הבית, זכור בעל הבית לטובה, כמה יין הביא לפני. כמה חתיכות הביא לפני. כמה טורח טרח לפני. כל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר (איוב לו כד) זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים:

ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ב

מתני': ^ט_כ

על הזיקים _{כוכב שביט} ועל הזועות _{רעידת אדמה} ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות הוא אומר, ברוך שכחו מלא עולם. ^ט_כאעל ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות הוא אומר, ברוך עושה בראשית. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול. בזמן שהוא רואה לפרקים. ^ט_כבעל הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר, ברוך הטוב והמטיב. ועל שמועות הרעות הוא אומר, ברוך דיין אמת:

גמ’: תני בר קפרא° , ^ט_כגמתריעין על הזועות _{רעידת אדמה}. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אין עבר ההן זיקא _{כוכב שביט} בכסיל, מחריב העולם. מתיבון לשמואל° _{בר אבא בר אבא}. והא אנן חמין ליה דעבר _{והרי רואים שהוא עובר}? אמר להון. לית איפשר שעבר. אלא או לעיל מינה _מעליו, או לרע מינה _מתחתיו ורק נראה כעבר. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. חכים אנא _{אני מכיר} בשוקי שמיא כשוקי נהרדעי קרתי _{העיר שלי}. בר מן ההן זיקא _{חוץ מכוכב שביט}, דלית אנא ידע מה הוא. וכי שמואל° _{בר אבא בר אבא} עלה לשמים? אלא על שם (איוב לח לז) מי יספר שחקים בחכמה. אליהו זכור לטוב שאל ל°רבי נהוריי . מפני מה באין זועות _{רעידות אדמה} לעולם? אמר ליה, בעון תרומה ומעשרות. שכתוב אחד אומר (דברים עקב יא יב) תמיד עיני ה' אלהיך בה. וכתוב אחד אומר (תהילים קד לב) המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו. הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו? בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן. תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן. המביט לארץ ותרעד. אמר ליה בני. חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר. בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב, הוא מתמלא אף על עולמו להחריבו. הדא הוא דכתיב (ירמיהו כה ל) שאוג ישאג על נוהו. בשביל נויהו. אמר רבי אחא° , בעון משכב זכר. אמר הקדוש ברוך הוא. אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך. חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרו, מפני המחלוקת. כדכתיב (זכריה יד ה) ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל. נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו. _{ושם הייתה מחלוקת שעוזיהו ערער על הכהונה ורצה להיכנס לקדש הקדשים להקטיר קטורת}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אין רעש אלא הפסק מלכות. כמה דאת אמר (ירמיהו נא כט) ותרעש הארץ ותחל. מפני מה? (ירמיהו נא כט) כי קמה על בבל מחשבות ה'. אליהו זכור לטוב שאל ל°רבי נהוריי . מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו? אמר לו לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר. מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן. אלו שיש בהן צורך לא כל שכן? אמר ליה, עוד הן יש בהן צורך. זבוב לצירעה. פשפש לעלוקתה. נחש לחפפית _שחין שבלול לחזיות, סממית לעקרב: פיסקא, על הברקים וכו'. רבי ירמיה° ורבי זעירא° אמרו בשם רב חסדא° י, דיו פעם אחת בכל היום. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מה אנן קיימין? ^ט_כדאם בטורדין, דיו

[דף סד עמוד ב]

פעם אחת ביום. אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי° _{בר זבידא} מן הדא דתנן. ^ט_כההיה יושב בחנותו של בשם כל היום. אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם. כי אתו רב אחא° ורבי חנינא° _{בר חמא} ואמרו בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}. אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום. אי מפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. ^ט_כוהיה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא _{שיש בו כלים מטונפים}. אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו,לא יצא. רבי ירמיה° בעי. היה יושב בתוך ביתו ערום. מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך? היה יושב במגדל ערום. מהו שיעשה לו המגדל כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך? פיסקא, על הרוחות אומר ברוך שכחו מלא עולם. מתניתא ^ט_כזבשבאין בזעף. אבל כשבאים בנחת אומר, ברוך עושה בראשית. אמר °רבי יהושע בן חנניה . בשעה שהרוח יוצא לעולם. הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו _מחלישו בגבעות. ואומר לו. תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? כדכתיב (ישעיהו נז טז) כי רוח מלפני יעטוף. משלהי _מחליש ליה. כמה דאת אמר (תהילים קמב ד) בהתעטף עלי רוחי. כל כך למה? אמר רבי חונא° בשם רב אחא° . דכתיב, ונשמות אני עשיתי. בשביל נשמות שעשיתי. אמר רבי הונא° . בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב. בימי יונה דכתיב (יונה א ד) וה' הטיל רוח גדולה. בימי איוב דכתיב (איוב א יט) והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר וגומר. בימי אליהו מניין? דכתיב (מלכים א יט יא) והנה ה' עובר ורוח גדולה חזק מפרק הרים. אמר רבי יודן בר שלום° . נימר _אולי, אותו של איוב בשבילו היה ולא בכל העולם. ושל יונה בשבילו היה ולא בכל העולם. אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון _עולמי שנאמר והנה ה' עובר וגו'. ואחר כך רעש. ואחר הרעש אש, לא באש ה': פיסקא. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. הרואה את הים הגדול אומר, ברוך שעשה את הים הגדול. בזמן שהוא רואה לפרקים. וכמה הוא פרק? ^ט_כחאחד לשלשים יום. שמעון קמטריא, שאל לרבי חייא בר אבא° . בגין דאנא חמר, וסליק לירושלים בכל השנה. מהו שנקרע? אמר ליה. אם ^ט_כטבתוך שלשים יום. אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע. רבי חונא° ושמעון קמטריא° אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן° למה בפסוק (שופטים יח ל) ויהונתן בן גרשום בן מנשה האות נון תלוי. אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה. חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן° . הרי יהונתן כומר היה לעבודה זרה ואיך האריך ימים? אמר לון. על ידי שהיתה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו? הוה בר נש אתא למיקרבה תור או אימר או גדי לעבודה זרה. ואמר ליה, פייסיה עלי. והוא אמר ליה. מה זו מועילה לך? לא רואה, ולא שומעת, לא אוכלת, ולא שותה, לא מטיבה, ולא מריעה, ולא מדברת. אמר ליה, חייך ומה נעביד? ואמר ליה, אזיל עביד ואייתי לי חד פינך _צלוחית דסולת. ואתקין עלוי עשר ביעין _בצים. ואתקין קומוי _{אסדר לפניו}, והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך. מכיון דאזיל ליה _{כשהיה הולך}, הוה אכיל לון. זימנא חדא _{פעם אחת}, אתא חד בר פחין _{אדם פיקח}. אמר ליה. אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא _{מה אתה עושה כאן}? אמר ליה, בגין חיי. כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה. את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה? אמר ליה. כך אני מקובל מבית אבי אבא. מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות. אמר ליה, חס ושלום לא אמר כן. אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס _גזבר על תיסבריות _אוצרות שלו. הדא הוא דכתיב (דברי הימים א כו כד) ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות.

[דף סה עמוד א]

שבואל. ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. נגיד על האוצרות. שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן° . והא כתיב שעמד הפסל (שופטים יח ל) עד יום גלות הארץ. אמר לון. כיון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין _פקידים שלו. וחזר לקילקולו הראשון. הדא הוא דכתיב (מלכים א יג יא) ונביא אחד זקן יושב בבית אל וגו'. אמרין, דהוא הוה יהונתן. ^ט_להרואה את החמה בתקופתה, ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו. אומר, ברוך עושה בראשית. אמר רב חונה° . הדא דתימר, בימות הגשמים, ובלבד לאחר שלשה ימים שירד גשם, והשמים נקיים. הדא הוא דכתיב (איוב לז כא) ועתה לא ראו אור וגו' ורוח עברה ותטהרם. ^ט_לאהרואה את הלבנה בחידושה אומר, ברוך מחדש חדשים. עד איכן? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא} ^ט_לבעד שתראה כחצי חמתה _{שזה אחר שבעה ימים}. רב אחא° ורבי חנינא° _{בר חמא} אמרו בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}, ^ט_לגעד שתתמלא פגימתה רבנן דקיסרין אמרין, עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , יאות. כלום מתמלאת פגימתה, אלא עד י"ד יום. הא כל י"ד יום יכול לברך. בתפילה מהוא אומר בראש חודש? אמר רבי יוסי בר נהורייא° . מקדש ישראל מחדש חדשים. רבי חייא בר אשי° אמר. ^ט_לדמקדש ישראל וראשי חדשים. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} צריך לומר והשיאנו. רב° _{אבא בר אייבו} אמר צריך להזכיר בה זמן. ויאמר ותתן לנו את החדש הזה. תנן, הרואה חמה בתקופתה. תני רב הושעיא° דכתיב(בראשית בראשית א יד) והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים. העובר בין הקברות אומר, ברוך אתה ה' מחיה המתים. רבי חייא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים. רבי חייא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, והוא יגלה את העפר מעל עיניכם, ברוך אתה ה' מחיה המתים. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. ^ט_להאשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין. היודע מספרכם, הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים.הדא דאת אמר, במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר (ירמיהו נ יב) בושה אמכם מאד, חפרה יולדתכם וגו'. תנן, הרואה הקשת בענן אומר ברוך אתה ה' זוכר הברית. רבי חייא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ט_לונאמן בבריתו וזוכר הברית. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חזקיה° . כל ימיו של °רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן. רבי חזקיה° אמר בשם רבי ירמיה° , כן הוה _{כך היה מעשה}. תלמידו של °רבי שמעון בר יוחאי יצא לחוץ לארץ והתעשר. ונתקנאו בו התלמידים. מה עשה? הוציאם °רבי שמעון בן יוחאי לבקעה ואמר, בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב. והיתה מתמלאה. ואמר, מי שרוצה יטול חלקו המגיע לו לעתיד. רבי חזקיה° אמר בשם רבי ירמיה° , כן הוה _{כך היה מעשה} °רבי שמעון בן יוחאי אומר. אני ראיתי בני העולם הבא ומועוטין הן. אין תלתין אינון _{אם שלושים הם}, אנא וברי מנהון _{אני ובני מהם}. אין תרין אינון _{אם שנים הם}, אנא וברי אינון _{אני ובני הם}. רבי חזקיה° אמר בשם רבי ירמיה° , כך היה °רבי שמעון בן יוחאי אומר. יקרב אברהם _{יזכה את החוטאים} מן גביה ועד גביי _{מתקופתו עד תקופתי}. ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי _{ואני אזכה מתקופתי עד סוף כל הדורות}. ואין יצרף אחיה השילוני עמי, ואנא מקרב כל עמא משנברא העולם. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? אמר רבי ברכיה° _הכהן בשם רבי לוי° . על שם מה שנאמר (משלי כה כה) מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? אמר רבי חייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בתחילה _{היינו בזמן רביעה ראשונה}, כדי רביעה, ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° . בתחילה כדי רביעה. ולבסוף כדי שתשרה _תמחה המגופה. _{הרי המגופה זה כלי חרס שנשרף בכיבשן} ויש מגופה נשרית? אלא רואין אותה כאלו היא שרויה _{אם לא הייתה החבית שרופה והיה יורד עליה כזו כמות של גשם היתה המגופה נשרת}. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רב יהודה° , ורבי יונה° ורב יהודה° אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. בתחילה, כדי רביעה. ולבסוף אפילו כל שהוא. רבי יוסה° _אסי אמר בשם רבי זעירא° . לא לברכה נאמרה, אלא להפסק תענית נאמרה. רבי חזקיה° ורבי נחום° ורב אדא בר אבימי° הוון יתבין. אמר רבי תנחום° לרב אדא בר אבימי°

[דף סה עמוד ב]

לא מסתברא שלברכה נאמר? אמר ליה הין. אמר רבי חזקיה° לרב אדא בר אבימי° . לא מסתברא להפסיק תענית נאמר _{שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כפי השיעורים הללו מפסיקין ולא מתענין}? אמר ליה אין. אמר ליה, למה אמרת ליה לרבי תנחום° הכין _{שלברכה נאמר}? אמר ליה, כשיטת רבי אמרתי. אמר רבי מנא° _{בן יונה} לרבי חזקיה° . מני רביה _{מיהו רבו} של רב אדא בר אבימי° ? אמר ליה, רבי זעירא° . אמר ליה. והא אנן אמרינן דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי זעירא° , להפסיק תענית נאמרה? רבי יהודה בר יחזקאל° אמר. אבא מברך על ירידת גשמים יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאתה מוריד לנו. שאתה ממניען זו מזו שלא יפגשו. כדכתיב (איוב לו כז) כי יגרע נטפי מים. כמה דאת אמר (ויקרא בחקותי כז יח) ונגרע מערכך. אמר רבי יודן° . ולא עוד אלא שהוא מורידן במידה. שנאמר (איוב כח כה) ומים תיכן במידה. רבי יוסי בר יעקב° סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא° . עד דהוא תמן, נחת מיטרא. ושמע קליה אמר. ^ט_לזאלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאתה מוריד לנו, שאתה גומל טובה לחייבים. אמר ליה, הדא מנא לך. אמר ליה, הכין הוה רבי סימון° מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה? מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. בתחילה טפח, ובשנייה שני טפחים. ובשלישית שלשה טפחים. תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר. אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים. מאי טעמא? דכתיב (תהילים מב ח) תהום אל תהום קורא לקול צינוריך. ואמר רבי לוי° . המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? דכתיב (ישעיהו מה ח) תפתח ארץ. כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. (ישעיהו מה ח) ויפרו ישע. זו פריה ורבייה. (ישעיהו מה ח) וצדקה תצמיח יחד. זו ירידת הגשמים. (ישעיהו מה ח) כי אני ה' בראתיו. לכך בראתיו לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא° תנא לה בשם °רבי שמעון בן גמליאל . ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ. רבי חנינא בר יקא° אמר בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}. שורשי חיטה בוקעין בארץ נ' אמה. שורשי תאינה רכים בוקעין בצור. תני °רבי ישמעאל בן אלעזר אומר. אין הארץ שותה, אלא לפי חיסומה _{מעטפת הארץ}. אם כן מה יעשה שורשי חרוב שהם עמוקים? מה יעשו שורשי שקמה? אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? כדכתיב (ישעיהו כז ג) אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה. אמר רבי זעירא° . תני תמן, ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק מים למדינה, אומר ברוך הטוב והמטיב. ^ט_לחאמרו לו מת אביו, אומר ברוך דיין האמת. מת והורישו, אומר ברוך הטוב והמטיב:

ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ג

מתני': ^ט_לטבנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר, ברוך שהגיענו לזמן הזה. ^ט_ממברך על הרעה מעין הטובה. ועל הטובה מעין הרעה. ^ט_מאוהצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת. ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר ואומר, יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי, הרי זו תפלת שוא:

גמ’: תנן, וקנה כלים חדשים אומר, ברוך שהגיענו לזמן הזה. אמר רבי חייא בר אבא° . לא סוף דבר חדשים. אלא ^ט_מבאפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי חייא בר אבא° . קנה, אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ^ט_מגניתן לו, אומר ברוך הטוב והמטיב. רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי° אמר בשם רב אחא° . קנה, אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה. ניתן לו, אומר, ברוך הטוב והמטיב. ^ט_מדלבש בגדים אומר, ברוך מלביש ערומים.

[דף סו עמוד א]

העושה סוכה לעצמו. אומר, ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה. לאחרים, לעשות לו סוכה לשמו. ^ט_מהנכנס לישב בה. אומר, ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה. משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד. מעתה, העושה לולב לעצמו. אומר, ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב. לאחר, לעשות לולב לשמו. ^ט_מוכשהוא נוטלו אומר, על נטילת לולב ושהחיינו. אבל מברך בכל שעה ושעה _{כל יום} שהוא נוטלו שהלילות מפסיקים. העושה מזוזה לעצמו אומר, לעשות מזוזה. לאחר, לעשות מזוזה לשמו. ^ט_מזכשהוא קובע אומר, ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה. העושה תפילין לעצמו אומר, לעשות תפילין. לאחר, לעשות תפילין לשמו. ^ט_מחכשהוא לובש אומר, על מצות תפילין. העושה ציצית לעצמו אומר, לעשות ציצית לאחר לעשות ציצית לשמו. ^ט_מטנתעטף אומר, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית. ^ט_נהתורם והמעשר אומר, ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומה ומעשר. לאחר, להפריש תרומה ומעשר לשמו. ^ט_נאהשוחט צריך לברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו על השחיטה. ^ט_נבהמכסה אומר, על כיסוי הדם. ^ט_נגהמל צריך לברך, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה. ^ט_נדאבי הבן אומר, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. העומדים שם צריכין לומר, כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה. המברך צריך לברך, ברוך אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש. על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית. מצוות אימתי מברך עליהן? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר, ^ט_נהעובר _קדם לעשייתן. רב הונא° אומר, בשעת עשייתן. אתיא דרב הונא° כשמואל° _{בר אבא בר אבא}. דאמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה שמברך לפני, כי אי אפשר לתקוע ולברך. ^ט_נווטבילה כי ערום לא ראוי לברך כך. ויש אומרים אף קדושין בביאה. שבתוך מעשה לא ראוי לברך. אמר רבי יונה° , אית לך חוריי. תפילין של יד שמברך עד שלא יחלוץ. שהחליצה נעשת ברגע אחד. והנחת תפילין של ראש. שגם עליה מברך לפני ההנחה שהיא נעשת ברגע אחד, דעד שלא יהבה עליו, לא יהבה. מן דיהבה, הא יהבה. שחיטה אימת הוא מברך עליה? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר, ^ט_נזעובר לשחוט. יוסי בן נהוראי° אומר, משישחוט. למה? שמא תתנבל שחיטתה _{ונמצא מברך לבטלה}. מעתה, יברך רק משיבדק הסימנין?

[דף סו עמוד ב]

^ט_נחחזקת בני מעיים כשרים. תני, ^ט_נטשחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה. ואמאי אינו חושש שמא ניקבה? אמר רבי אבא° בשם רבנן דתמן. בני מעיים בחזקת כושר: פיסקא, הצועק לשעבר כו'. היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא. דבית ינאי אמרי, ביושבת על המשבר היא מתניתא. הא קודם לכן, יצלי _יתפלל. אמר יהודה בן פזי° . אף היושבת על המשבר יכול להשתנות, על שם (ירמיהו יח ו) הנה כחומר ביד היוצר. אמר יהודה בן פזי° בשם דבית ינאי. עיקר עיבור של דינה, זכר היה. מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. הדא היא דכתיב (בראשית ויצא ל כא) ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה. מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. ואמר רבי יהודה בן פזי° בשם דבית רבי ינאי° _הכהן. אמנו רחל, מנביאות הראשונות היתה. אמרה, עוד אחר יהיה ממני. הדא הוא דכתיב (בראשית ויצא ל כד) יוסף ה' לי בן אחר. בנים אחרים לא אמרה. אלא עוד אחר יהיה ממני. תנן, היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר ואומר, יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי, הרי זו תפלת שוא. והא °הלל אמר בטוח אני שאין אלו בתוך ביתי? דתני, מעשה ב°הלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, אמר, מובטח אני שאין זה בתוך ביתי מה שאמר °הלל אין זו תפילה אלא ביטחון בה’. כדכתיב (תהילים קיב ז) משמועה רעה לא יירא:

ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ד

מתני': ^ט_סהנכנס לכרך מתפלל שתים. אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. °בן עזאי אומר ארבע. שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא:

גמ’: תנן, נכנס לכרך מתפלל שתים. אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתכניסני לכרך זה לשלום. ביציאתו אומר. מודה אני לפניך ה' אלהי וכו'. °בן עזאי אומר מברך ארבע. שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו הוא אומר. יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתכניסני לכרך זה לשלום. נכנס אומר, מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שנכנסתי לשלום. כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום. כשיצא אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאני מכרך זה לשלום. יצא אומר. מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני לשלום. כן יהי רצון מלפניך שתוליכני לביתי לשלום, או למקום פלוני לשלום, הדא דאמר במדורות עובדי כוכבים ומזלות. אבל בישראל אין צריך לברך. אם היה מקום שהורגין שם אפילו במדורות ישראל צריך לברך, ^ט_סאנכנס לבית הכסא מברך שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר. כבוד לכם המכובדים משרתי קודש דרך ארץ הוא פנו דרך ברוך האל הכבוד. ^ט_סבכשהוא יוצא מהו אומר. ברוך אשר יצר את האדם בחכמה, ^ט_סגנכנס למרחץ מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתצילני משריפת האש ומהיזק החמין ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי. ואם יארע תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא. כשהוא יוצא אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהצלתני מן האור. אמר רבי אבהו° , הא דאת אמר במרחץ שהיא ניסוקת. אבל במרחץ שאינה ניסוקת אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד. רבי חלקיה° ורבי סימון° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה:

[דף סז עמוד א]

ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ה

מתני': ^ט_סדחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. שנאמר (דברים ואתחנן ו ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. בכל לבבך. בשני יצרים, ביצר טוב וביצר רע. בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך. בכל מאודך, בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאודך. בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאד מאד. ^ט_סהלא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ^ט_סוולא יכנס להר הבית במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא _קיצור, ורקיקה מקל וחומר. כל חותמי ברכות שבמקדש, היו אומרים ברוך אתה ה’ מן העולם. ומשקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים ברוך אתה ה’ מן העולם ועד העולם. והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם. שנאמר (רות ב ד) והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם. ואומר (שופטים ו יב) ה' עמך גבור החיל. ואומר (משלי כג כב) אל תבוז כי זקנה אמך. ואומר (תהילים קיט קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך. °רבי נתן אומר, הפרו תורתך עת לעשות לה':

גמ’: תנן, מברך על הרעה מעין הטובה. אמר רבי ברכיה° _הכהן בשם רבי לוי° . על שם (תהילים צב ט) ואתה מרום לעולם ה'. לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן. כשהוא נותן דימוס _רחמים הכל מקלסין אותו. וכשהוא נותן ספקולה _{חיוב מוות} הכל מרננים אחריו. למה ששטף _הקפיד בדינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אלא ואתה מרום לעולם ה'. לעולם ידך על עליונה. אמר רבי הונא° בשם רב אחא° כתיב (תהילים קא א) לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא. אם חסד אתה עושה עמי, אשירה. ואם משפט אתה עושה עמי, אשירה. בין כך ובין כך, לה' אזמרה. אמר רבי תנחומא בן יהודה° מהכא (תהילים נו יא) באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר. בין על מדות הדין, בין על מדות הרחמים אהלל דבר. ורבנן אמרין מהכא (תהילים קטז יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. בין כך ובין כך בשם ה' אקרא. אמר רבי יודן בן פילה° . הוא שאיוב אמר (איוב א כא) ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך. כשנתן, ברחמים נתן. וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן לא נמלך בבריה. וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו. בנין אב שבכולם (דברי הימים ב יח כב) וה' דבר עליך רעה. צוותה תורה עשה מאהבה ועשה מיראה. עשה מאהבה. שאם באתה לשנוא, דע כי אתה אוהב. ואין אוהב שונא. עשה מיראה. שאם באתה לבעט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. שבעה פרושין הן. פרוש שיכמי. ופרוש ניקפי. ופרוש קיזאי. פרוש מה הנכיי. פרוש אדע חובתי ואעשנה. פרוש יראה. פרוש אהבה. פרוש שיכמי, טעין מצוותא _{מראה כאילו טוען מצוה} על כיתפא שמראה לכולם שעושה מצוה. פרוש ניקפי, אקיף לי ואנא עביד מצוה. שתמיד אומר המתן עד שאסים מצוה, וכך מודיעה לכולם צדקותו. פרוש קיזאי, עביד חדא חובה וחדא מצוה ומקזז חדא בחדא. פרוש מה הנכייה. מן מה דאית לי מה אנא מנכי עביד מצוה, שמראה כמה הוא צדיק שחוסך מהמעט שיש לי.

[דף סז עמוד ב]

פרוש אדע חובתי ואעשה, הי דא חובתה עבדית _{איזה עברה עשיתי} דאעבד מצוה כוותה. פרוש יראה, כאיוב. פרוש אהבה כאברהם. אין לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם. אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך. אמר רב אחא° שהפשיר עמו ועשה עימו שלום דכתיב (נחמיה ט ח) וכרות עמו הברית והחסד וגומר. אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו והרגו בלבבו. מאי טעמא _{איזה פסוק רומז על זה}? דכתיב (תהילים קט כב) ולבי חלל בקרבי, °רבי עקיבא _{בן יוסף} הוה קיים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע, והיו סורקים את בשרו במסרקות ברזל. רחתת _הגיעה ענתה דקרית שמע. שרי קרי קרית שמע וגחך _צחק,אמר ליה סבא אי חרש _מכשף את אי מבעט ביסורין את. אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא. לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה והייתי מצטער ואומר אימתי יבואו שלשתן לידי. (דברים ואתחנן ו ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. רחמתיה _אהבתיו בכל לבי, ורחמתיה _אהבתיו בכל ממוני. ובכל נפשי לא הוה בדיק לי. וכדון דמטת בכל נפשי והגיעה זמן קרית שמע ולא אפלגא _הסחתי דעתי. לפום כן אנא קרי וגחך. לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו, °נחמיה עימסוני שימש את °רבי עקיבא _{בן יוסף} עשרים ושתים שנה, ולימדו שאתים וגמים ריבויין. אכין ורקין מיעוטין, אמר ליה מהו הוא ההן דכתיב (דברים ואתחנן ו יג) את ה' אלהיך תירא? אמר ליה, אותו ואת תורתו: פיסקא. לא יקל אדם את ראשו וכו'. תני, ^ט_סזהמטיל מים ביהודה, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. ^ט_סחהמיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . הדא דאמר מתניתא, מן הצופים _{מקום שרואים ממנו את המקדש} ולפנים. °רבי עקיבה אומר, בכל מקום. ובלבד במקום שאין שם כותל. תני. ^ט_סטהמיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, בשעת המקדש. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, מן הצופים ולפנים. °רבי עקיבה אומר, ^ט_עבכל מקום, ובלבד במקום שאין בו כותל. ^ט_עאאמר °רבי עקיבה . נכנסתי אחר °רבי יהושע _{בן חנניה} לראות המעשה. אמרו לו מה ראיתה? אמר להן. ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב. ולא ישב עד ששיפשף. ^ט_עבולא קינח בימין, אלא בשמאל. אף °שמעון בן עזאי היה אומר כן. נכנסתי אחר °רבי עקיבה לראות את המעשה. אמרו לו מה ראיתה? אמר להן. ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב. ולא ישב עד ששיפשף. ולא קינח בימין, אלא בשמאל. תני. ^ט_עגלא יכנס אדם בהר הבית במנעלו, ובאבק שעל רגליו, ומעותיו צרורין בסדינו, ואפונדתו עליו מבחוץ. מה טעם? כדכתיב (קהלת ד יז) שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים. °רבי יוסי בר יהודה אומר, הרי הוא אומר (אסתר ד ב) ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק. לפני שער ליחה סרוחה כן, על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר. מה אם נעילה שהוא של כבוד, את אומר אסור. רקיקה שהוא של בזיון, לא כל שכן? תני. לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר (נחמיה ט ה) קומו וברכו את ה' וגו'. מניין שעל כל ברכה וברכה? תלמוד לומר (נחמיה ט ה) ומרומם על כל ברכה ותהילה. אמר רבי יהושע דרומיא° . שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן. ואילו הן. חרמה של יריחו. ומגילת אסתר. ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו דכתיב (יהושע ז יא) חטא ישראל. ולא יהושע גזר חרמה של יריחו? אלא מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר דכתיב (אסתר ט כז) קיימו וקבלו וגו'. רב° _{אבא בר אייבו} אמר וקבל כתיב. כביכול הקדוש ברוך הוא. מלמד שהסכימו. ושאילת שלום בשם. דכתיב (רות ב ד) והנה בועז בא מבית לחם, ומנין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן? תלמוד לומר (שופטים ו יב) וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל. אמר רבי אבון° בשם רבי יהושע בן לוי° . אף המעשרות. שקבלו בימי עזרא לתת מעשרות אף שלא היו רוב יושביה עליה. ומנין שהסכימו? שנאמר (מלאכי ג י ) הביאו את כל המעשר וכ"ו והריקותי לכם ברכה עד בלי די. מהו עד בלי די? אמר רבי יוסי בר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דבר שאי אפשר לו לומר די. והוא ברכה שברכם בכל מה שיעשו ולזה אין גבול. רבי ברכיה° _הכהן ורבי חלבו° ורב אבא בר עילאי°

[דף סח עמוד א]

אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות. מאי דכתיב (משלי כג כב) אל תבוז כי זקנה אמך? אמר רבי יוסי בר בון° . אם נתיישנו דברי תורה בפיך, אל תבוזה _{תרגיש מבוזה} עליהן. מה טעמא? דכתיב, אל תבוז כי זקנה אמך. אמר רבי זעירא° . אם נזדקנה אומתך. שנעשו כזקנים שרפו ידהם, עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה. שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. הדא הוא דכתיב (שמואל א א ג) ועלה האיש מעירו וגו'. כתיב (תהילים קיט קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך. °רבי נתן מסרס קראי. הפרו תורתך, עת לעשות לה'. אמר רבי חלקיה° בשם רבי סימון° . העושה תורתו עתים, הרי זה מיפר ברית. מאי טעמא? דכתיב, הפרו תורתך עת לעשות לה'. תני, °רבי שמעון בן יוחאי אומר. אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה. מאד עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם. מאי טעמא? דכתיב, הפרו תורתך עת לעשות לה'. °הלל הזקן היה אומר. בשעה דמכנשין, בדר. ובשעה דמבדרין, כנוש. וכן היה °הלל אומר. אם ראיתה את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה, בדר. ואם לאו, כנוש. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל, צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום. אמר רבי יונה° בשם רבי יוסי בן גזירה° . כל פיטטיא _דיבור בישין, ופיטטיא דאורייתא, טבין. כל כדבייא _שקרים בישין _רעים, וכדבייא דאורייתא, טבין שמותר לשקר ולומר לא למדתי מסכת זו כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם _{ויש גורסין כל כדבייא טבין וכדבייא דאורייתא בישין הכוונה שמותר לשקר כדי לעשות שלום כמו שמסופר על אהרון הכהן אבל בדברי תורה לעולם אסור לשקר שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו} . אמר רבי שמעון בן לקיש° במגילת חסידים מצאו כתיב. יום תעזביני, ימים אעזבך. משל לשנים שיצאו אחד מטבריא ואחד מציפורין. ופגעו זה בזה בחדא משכנא. לא הספיקו לפרוש זה מזה, עד שהלך זה מיל וזה מיל. נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין. וכן לאשה שהיתה יושבת וממתנת לאיש. כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה, היתה יושבת וממתנת לו. כיון שהפליג דעתו ממנה, היא היתה הולכת ונישאת לאחר. תני בשם °רבי מאיר . אין לך אחד מישראל שאינו עושה ^ט_עדמאה מצות בכל יום. קורא את שמע, ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה °רבי מאיר אומר. אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו. תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר (תהילים קיט קסד) שבע ביום הללתיך, על משפטי צדקך. וכן הוא אומר (תהילים לד ח) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. נכנס למרחץ ראה את עצמו ערום. אמר, אוי לי שאני ערום מן המצות. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא. היינו דכתיב (תהילים יב א) למנצח על השמינית מזמור לדוד. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה טעם? כדכתיב (ישעיהו נד יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך:

הדרן עלך פרק הרואה וחסלת מסכת ברכות

תפילת הדרן לסיום מסכת ברכות

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ברכות וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ברכות וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת ברכות וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת ברכות כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען