ספר:ירושלמי מאיר/מסכת ביצה

פרק ראשון - ביצה שנולדה

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה א

מתני’: ביצה שנולדה ביום טוב, °בית שמאי אומרים תיאכל, ו°בית הלל אומרים ^א_א לא תיאכל:

גמ’: מה טעמון ד°בית שמאי ? מוכנת היא על גב אמה. מה טעמון ד°בית הלל ? נעשית כמוקצה שיבש קדם שבת ולא ידע בו. אילו מוקצה שיבש ולא ידע בו שמא אינו אסור? והא תני, השוחט את התרנגולת ומצא בתוכה בצים, אף על פי שהן גמורות ^א_ב הרי אלו מותרות. למה מותרות? הרי לא ידע שימצא ביצים גמורות? רבי חנניה° ורבי מנא° _{בן יונה}, חד אמר ביצים בתוך התרנגולת אפילו כשנגמרו הרי הם חלק מהתרנגולת והוי אוכלה דאפרת _{חתיכת אוכל שנפרד מחתיכת אוכל אחרת} ורק עם יציאתה נוצר משהו חדש. והראיה, שהרי לא דומה טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ. וחורנה אמר ראיה שרק עם יציאתה נוצר משהו חדש, שהרי אינה נגמרת וראויה לאפרוח עד שתצא לחוץ. אם הבצים הם חלק מהתרנגולת ^א_ג מה הן בחלב? נאמר אם היו מעורות לגידים אסורות, ואם לאו מותרות. הכל מודין ^א_ד בביצה שיצא רובה מערב יום טוב שהיא נאכלת ביום טוב. במה פליגין _חולקים? בשיצא מיעוטה. °בית שמאי אומרים תיאכל, ו°בית הלל אומרים לא תיאכל. כשם שהיא אסורה לאכל, כך היא ^א_ה אסורה לטלטל. נתערבה אחת במאה, או אחת באלף, ^א_ו כולן אסורות. מה האם זה רק למאן דאמר ^א_ז ספק הכן אסור, ברם למאן דאמר ספק הכן מותר, אף כאן יהיה מותר כמו שהוא מתיר פירות שספק אם נשרו בשבת?

[דף א עמוד ב]

מודה הוא הכא שהוא אסור וזה לא דומה לפירות הנושרין שספק מהיום נשרו ספק מאתמול נשרו. כיוון ששם לא הוחזק איסור, כי אולי כולם נשרו מאתמול . ברם הכא _{אבל כאן}, יש כאן אחת שהיא ודאי אסורה , והיא מוכחת על כולן. וכיוון שהוחזק איסור בדבר שיש לו מתירין, לא בטל . אחרים אומרים משם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, תיאכל היא ואמה. מהו תאכל היא ואמה? אם היתה אמה מוכנת לשחיטה תהא מותרת, ואם לאו אסורה. ואין כל התרנגולים מוכנין לשחיטה? אמר רבי אבא° , תיאכל בהכינה של אמה. שאם היתה התרנגולת עומדת לאכילה, אף ביצתה מותרת. ואם הייתה עומדת לגדל ביצים והרי היא מוקצה ואסורה, אף ביצתה אסורה . עגל שנולד ביום טוב ^א_ח מותר, שהוא מתיר עצמו בשחיטה _{שמתוך שהשחיטה מוציאה אותו מדין אבר מן החי, היא מוציאה אותו גם מדין מוקצה}. רבי זעירא° בעי _שאל, מעתה, מדברית תהא מותרת, שהיא מתרת עצמה בשחיטה. ולמה תנן אין שוחטים את המדבריות?

[דף ב עמוד א]

צבייה תהא מותרת, שהיא מתרת עצמה בשחיטה. ולמה תנן, מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן ביום טוב? חזר רבי זעירה° ואמר, עגל מאתמול הוא נגמר. ברם הכא _{אבל כאן}, ביצה בו ביום נגמרה, בו ביום נולדה. אמר רבי אבא° , הבריתא שמתירה עגל שנולד בגלל הסברה שכבר נגמר קדם לידתו , אתייא _הולכת כמאן דאמר, הבהמה יולדת לחדשים מקוטעין, שאף שהעגל נולד היום, כבר נגמר כמה ימים קדם . ברם כמאן דאמר בהמה יולדת לחדשים מסויימין, עגל צריך להיות מוקצה כמו ביצה, שהרי אף העגל נולד ונגמר בו ביום . _{ואפילו למאן דאמר יולדת למקוטעים הרי גם הוא מודה שפעמים שיולדת בזמן}. הגע עצמך שסיים _סימן אימתי עלה עליה זכר ונמצא שביום טוב העגל גם נגמר וגם נולד? האם העגל מוקצה ואסור ?. האם גם גוזל שנולד ביום טוב יהיה מותר, שהוא מתיר עצמו בשחיטה? _{מה השאלה} לא כן תני, ביצים שריקימו וגוזלים שלא העלו עליהן כנפים, אסורין משום שקץ ואין לוקין עליהם משום נבלה. ואמר רבי חגי° , ואפילו שחטן? אמר רבי אבון° , תיפתר באילין דנפקין _{באילו שיצאו מהביצה} וכנפיהון עליהן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסה בי רבי חנינה° . כל שתשמישו ביום מוליד ביום, בלילה מוליד בלילה. התיבון, הרי התרנגולת, הרי אין תשמישה אלא ביום והיא יולדת בין ביום בין בלילה? אמר רבי אבון° , שנייא היא שכן היא יולדת בלא זכר. _{ואותם שנולדים בלילה הם מתרנגולת שחיה ללא זכר.} אמר רבי זעירא° בשם גידול° , עגל שנולד מן הטריפה ביום טוב מותר אף שאימו מוקצה . דנעשה כדבר מוכן טמון בדבר שאינו מוכן. תמן תנינן, ביצת נבילה אם יש בה כיוצא בה נמכרת בשוק מותרת, ואם לאו אסורה כדברי °בית שמאי . ^א_ט ו°בית הלל אוסרין אפילו אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק . מה טעמא ד°בית שמאי ? גמורה הייתה עד שלא תתנבל _{ולא הוסיפה הביצה אחרי שנתנבלה התרנגולת כלום. אם הביצה אינה מוסיפה לגדול אחרי שנתנבלה התרנגולת} מעתה אפילו אין כיוצא בה נמכרת בשוק תהא מותרת? אם אומר את כן, נמצאת מתיר שלל של ביצים _{שהם כגוך התרנגולת והם אסורים משום נבלה. וגזרינן על כל הביצים עד שיגמרו, לפי שאין גבול אחר ברור שיאמרו שעד כאן אסור ומכאן מותר} קא סלקא דעתין שביצים שנמצאו בתוך התרנגולת וקיבה _{חלב שנמצא בקיבה} של נבלה דינם שווה, ששניהם היתר שנמצא בתוך איסור. אם כך קשה, °בית הלל כמשנה הראשונה ו°בית שמאי

[דף ב עמוד ב]

כמשנה האחרונה? דאמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בראשונה היו אומרים, אין מעמידין לא בקיבת הנבלה ולא בקיבת העבודת כוכבים ומזלות. חזרו לומר מעמידין בקיבת הנבילה, ואין מעמידין בקיבת העבודת כוכבים ומזלות. אמר רבי יוסי ברבי בון° , שמואל בר אבא° בעי מה _{שאל האם}, רבי יוחנן° _{בר נפחא} מעמיד את המשנה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שקיבת עבודת כוכבים ומזלות אסורה ? ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר, סתם מחשבת עובד כוכבים ומזלות לעבודת כוכבים ומזלות _{ולכן אפילו פרש בעלמה אסור. דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם}. אמר רבי יסה° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בראשונה היו אומרים אין מעמידין לא בקיבת הנבילה ולא בקיבת העבודת כוכבים ומזלות. וחזרו לומר מעמידין בין בקיבת הנבילה בין בקיבת העבודת כוכבים ומזלות כדעת חכמים שאין אומרים סתם מחשבת גוי לעבודה זרה . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, לשון מתניתא מסייעה לרבי חייא בר אבא° דתנן, קיבת העבודת כוכבים ומזלות וקיבת הנבילה אסורה כמשנה ראשונה, משמע שרק לגבי קיבת נבילה יש הבדל בין משנה ראשונה לאחרונה אבל קיבלת עבודת כוכבים ומזלות גם למשנה אחרונה אסורה . כשירה שינקה מן הטריפה וטרפה שינקה מן הכשרה, קיבתה אסורה כמשנה הראשונה. _{זה מפני שהוא אסור, וזה מפני שנמצא בתוך איסור}. וטריפה שינקה מן הכשירה וכשרה שינקה מן הטרפהה ^א_י קיבתה מותרת כמשנה אחרונה ,שהקיבה אינו אלא פרש בעלמה. אפילו דיסברון °בית שמאי ו°בית הלל כמשנה האחרונה שקיבה מותרת , ביצה אסורה? שביצה גידולי גופה, קיבה ממקום אחר באת. ואתיא כההיא דאמר רבי יוסה ברבי בון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מעשה בבניו של °יהודה בן שמועי , שביקעו להם זאבים יותר משלש מאות צאן, ובא מעשה לפני חכמים והותרו קיבותיהם. אף שביצת נבלה אסורה. דאמרו ביצה גידולי גופה, קיבה ממקום אחר באת. תני , נולדה ביום טוב תיאכל בשבת, ובשבת תיאכל ביום טוב. °רבי יודה אמר משם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? עדיין היא המחלוקת, שבית °שמאי אומרים תיאכל ^א_יא ו°בית הלל אומרים לא תיאכל. רבי חנינה° הורי לציפוראיי בספחי חרדל שמותרים בשביעית ובביצה כ°רבי יודה שנולדה בזה אסורה בזה . עאל _נכנס רבי יוחנן° _{בר נפחא} ודרש להון כרבנן דהכא _{של ארץ ישראל} שביצה שנולדה בזה תאכל בזה . וכרבנן דתמן _{של בבל} שספיחי חרדל אסורים? אמר רבי אבא בר זמינא° בשם רבי יוצדק° , מן קומי אילין תרתין מילייא _{מפני שני דברים אלו} נחת _ירד רבי יוחנן° _{בר נפחא} מן ציפורין לטיברייא. אמר, מה איתיתון לי ההן סבא _{מה הבאתים לי את הזקן הזה}, דאנא שרי _מתיר והוא אסר, אנא אסר והוא שרי

[דף ג עמוד א]

אמר רבי אבא° , אתא עובדא קומי _{בא מקרה לפני} רבי יסא° _אסי, ובעא מיעבד _{ביקש לעשות} כרבי יוחנן° _{בר נפחא} שפסק כרבנן ששתי קדושות הן . כד שמע דרב° _{אבא בר אייבו} ורבי חנינה° תרויהון פליגין וסוברים כ°רבי יהודה _{בר עילאי} שקדושה אחת היא , שרע מינה _{נמנע מלהורות}. דאיתפלגון, שירי פתילה, שירי מדורה, שירי שמן, שכבו בשבת, מהו להדליקם ביום טוב? רב° _{אבא בר אייבו} ורבי חנינה° תריהון אמרין, אסור. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^א_יב מותר. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יודן° , מה אפכן לה _{מה משווים} פתילה גבי ביצה? ביצה היתה ראויה לאכילה אגב אמה ואולי יש מקום להקל יותר מפתילה? אמר לו, מן מה דאנן חמיי רבנן מדמיי לה _{ממה שאנו רואים שחכמים משווים}, שהרי גם בביצה וגם בפתילה רב° _{אבא בר אייבו} ורבי חנינה° חולקים, הדא אמרה היא הדא היא הדא _{זה אומר שהטעם של זה כמו הטעם של זה}. משם ארבעה זקנים אמרו, הנאכל עירובו בראשון, ^א_יג הרי הוא כבני עירו בשני, ששני קדושת הם. אמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כארבעה זקנים. רב חסדא° בעי _שאל, מחלפה שטתיה דרב° _{אבא בר אייבו האם רב חזר בו}? תמן בעירובין הוא עבד לה שתי קדושות, והכא הוא עבד לה קדושה אחת? דאיתפלגון, שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת, מהו להדליקם ביום טוב? רב° _{אבא בר אייבו} ורבי חנינה° תרויהון אמרין, אסור שקדושה אחת הן . ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר מותר. ואמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יודן° , מה אפכן לה _{מה משווים} פתילה גבי ביצה? אמר לו מן מה דאנן חמיי רבנן מדמיי לה _{ממה שאנו רואים שחכמים משווים} שהרי גם בביצה וגם בפתילה רב° _{אבא בר אייבו} ורבי חנינה° חולקים, הדא אמרה היא הדא היא הדא _{זה אומר שהטעם של זה כמו הטעם של זה}. ונשאר בקושיה. תנן, ביצה שנולדה ביום טוב, °בית שמאי אומרים תיאכל, ו°בית הלל אומרים לא תיאכל : הכל מודין בפירות הנושרין שהן אסורין. רבי בון בר חייה° בעא קומי _{שאל את} רבי זעירה° , ל°בית שמאי שהתירו ביצה ואסרו נושרין. מה בין נשרין מה בין בצים? אמר לו, אילו נשרין היו מחוברים באימותיהן, שמא אינן אסורין? לכן אף אחר שנשרו הם אסורים משום מוקצה לפי שלא היו מוכנים . אילו בצים באימותיהן שמא אינן מותרות? לכן אף אחר שנולדו הם מותרים לפי שהיו מוכנים אגב אימם? תנן? ו°בית הלל אומרים לא תיאכל : מעתה נולדה ביום טוב לא תיאכל בשבת, בשבת לא תיאכל ביום טוב? שהרי בין השמשות היתה אסורה, וכיוון דאתקצאי בין השמשות אתקצאי לכולי יומא. אמר לו, וכיני _{אפשר לאמר כך}?, לא דייך שהחמרתה עליה שאם נולדה ביום טוב לא תיאכל ביום טוב, בשבת לא תיאכל בשבת. אף שמצד הדין היתה צריכה להיות מותרת שהרי היא מוכנה אגב אמה, אלא שאת מבקש להחמיר עליה שאם נולדה ביום טוב, לא תיאכל בשבת. בשבתלא תיאכל ביום טוב? רבי ירמיה° בעי _שאל, עיטורי סוכה

[דף ג עמוד ב]

בשמיני עצרת מה הן? חזר רבי ירמיה° ואמר, כל שבעה הן בטילין על גב סוכה. מיכן והילך בהכינן הן ומותרות . רבי יוסה° _אסי אמר, כל שבעה קדושת סוכה חל עליהן, ^א_יד מיכן והילך קדושת יום טוב עליהן ואסורים גם בשמיני מיגו דאתקצאי בין השמשות . מה אתא מישאול _{במה יש מקום להסתפק}? יום טוב שחל להיות ערב שבת, למאן דאמר שתי קדושות הן כגון שחל שמיני עצרת ביום שישי השאלה האם גם בשבת נאסר? האם אומרים מיגו דאתקצאי על דבר שהוא עצמו לא נאסר אלא במיגו

ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ב

מתני’: °בית שמאי אומרים שאור כזית וחמץ ככותבת, ו°בית הלל אומרים זה וזה בכזית:

גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים וחמץ בככותבת. אמר רבי זריקן° בשם רבי יוסי בן חנינה° . לא שנו אלא לביעורו, הא לאכילה כזית. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בין לביעורו בין לאכילה בככותבת . קם _נפגש רבי מנא° _{בן יונה} עם חזקיה° , ואמר חזקיה° , לאכילה בכזית . אמר לו, מן הן שמע רב הדא מילתא? אמר לו, מן רבי אבהו° . אמר לו ואוף, אנן אמרין דרבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^א_טו לביעורו בככותבת לאכילה בכזית דאי לא כן, הא תני שלושים ושש כריתות בתורה ואחד מהם האוכל חמץ בפסח. ואם היה חילוק בשיעור בין חמץ לשאור , ניתני שלשים ושבע כריתות בתורה, שהיה צריך למנות חמץ שהוא בכזית בניפרד ושאור שהוא בככותבת בניפרד

ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ג

מתני’: השוחט חיה ועוף ביום טוב. °בית שמאי אומרים, יחפור בדקר ויכסה, ו°בית הלל אומרים ^א_טז לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן. ומודין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה, שאפר הכירה מוכן:

גמ’: אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. המבשל נבילה ביום טוב, אינו לוקה, שהותר מכלל בישול ביום טוב. שמתוך שהותר בישול לצורך הותר אף שלא לצורך . רבי שמעון בן לקיש° אומר, לוקה. שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד. התיב רבי אבא בר ממל° על הדא דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. מעתה החורש ביום טוב אינו לוקה שהותר מכלל חרישה ביום טוב לצורך כיסוי דם? דתנן מודין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי אילא° _אילעא, הכא במאי עסקינן _{כאן במה מדובר}? בשהיה לו דקר נעוץ ולא הותרה חרישה כדרכה. רבי שמי° אמר קומי רבי יוסה° _אסי, ורבי אחא° אמר בשם רבי אילא° _אילעא, אף בשלא היה לו דקר נעוץ וד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, עד שיהא לו צורך בגופו של דבר. _{וכאן הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה שהרי חופר ואין צריך אלא לעפר לכיסוי הדם}. קם רבי יוסי° _{בר זבידא} עם רבי אחא° , אמר לו,

[דף ד עמוד א]

אתה אמרתה הדא מילתא _{דבר זה} שהמשנה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}? ולא כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שלדברי °רבי מאיר יש עשרים וארבעה דברים מקולי °בית שמאי ומחומרי °בית הלל , והשוחט חיה או עוף ביום טוב אחד מהם. ולפי דבריך שהמשנה שלנו כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} ולא כ°רבי מאיר . אם כך למה לא אמר °רבי מאיר שיש רק עשרים ושלשה? ואם תאמר שהמשנה אף כ°רבי מאיר כיוון ש°רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שניהן אמרו דבר אחד שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. והא תנן? המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני גוים, מפני לסטים, מפני החולה שישן פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה חייב. ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} פוטר בכולן חוץ מן הפתילה, מפני שהוא עושה פחם. ואמרינן עליה , °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שניהן אמרו דבר אחד. אם גם °רבי מאיר סובר כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, היה צריך לאמר ש°רבי מאיר ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שלשתן אמרו דבר אחד? אמר ליה רבי אחא° לרבי יוסי° _{בר זבידא}, מה שאתה שואל זה למה לי להעמיד את המשנה במסכת ביצה השוחט חיה ועוף ביום טוב כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}? הא אפילו כרבנן אתיא? ולא משום מלאכה שאינה צריכה לגופה, אלא מפני דאין דרך חרישה בכך. אבל אם כך, מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון _{דברים שחכמים הסתפקו בהם לכם הם פשוטים}. דאיתמר . פשיטא שאם קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר, ואינו חייב משום שהוא מייפה את הקרקע. לא צורכה דא אלא _{לא בזה אלא בזה יש מקום להסתפק} קצר לייפות את הקרקע. מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום שהוא מייפה את הקרקע? משמע שרבנן הסתפקו בכך. לכן אי אפשר להעמיד את המשנה בביצה כרבנן. אמר לו, אפשר שמא שהסתפקה הגמרא _{גבי קצר לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע}. היה אליבא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} . האם במקרה כזה שקוצר עצים ליפות את הקרקע ומסתמא ירצה להשתמש בהם, האם יהיה חייב גם משום קוצר או לא? ברם כרבנן שמחייבים במלאכה שאינה צריכה לגופה, פשוט שחייב. שמכל מקום הרי חרש, מכל מקום הרי קצר. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, מיליהון דרבנן _{דברי חכמים רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי בשם רבי יוחנן° בר נפחא} מסייעין לרבי יוסי° _{בר זבידא} שאמר שקוצר ואינו צריך לעצים פטור אף לרבנן. דאמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דג שסחטו. אם לגופו, הרי זה פטור. דכיוון שאינו צריך למיץ, אין זה סוחט . אם להוציא ציר הרי זה חייב. אף מכאן אין ראיה. שאפשר שלא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} אלא על דעת °רבי שמעון _{בן יוחאי} . ברם כרבנן אפילו סחט צורך גופו חייב? דמכל מקום הרי סחט מכל מקום הרי הוציא ציר. תנן, שאפר כירה מוכן הוא. אמר רב אבון° בשם רבנן דתמן, מזה שהמשנה אמרה דין זה דווקא לגבי כיסוי דם ולא בסתם , זאת אומרת שאין אפר הכירה מוכן אלא למצות כיסוי הדם. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, בשלא הכינו מערב יום טוב , אבל אם הכינו, מכסין בו צואה ומצוה. ואתייא כהיא דאמר רבי שמי° , דאמר רבי שמי° , דרש רבי אחא° בשם רב יהודה° _נשיאה, הכינו למצוה, מכסין בו מצוה דם ציפור אבל לא צואה. דמוכן לודאי לא הוי מוכן לספק. _{שודאי ישחט ויצטרך לכסות, אבל לא צואה שרק ספק אם יצטרך לכסות}. הכינו לצואה, ^א_יז מכסין בה צואה ומצוה. דמוכן לספק הוי מוכן לודאי . רבי יוסה ברבי בון° אמר, איתפלגון _נחלקו רבי זירא° ורבי אבא בר יוסף° , חד אמר יש הכן לצואה שהיא ספק. ואם הכין חול לצורך כיסוי צואה שהיא ספק, יכול לכסות בו צואה. וחורנה אמר, אין הכן לצואה. ואפילו אם הכין חול לצורך כיסוי צואה, אינו יכול לכסות בו צואה. מתיב _הקשה מאן דאמר אין הכן למאן דאמר יש הכן. אם יש הכן לספק, שיכין חול ויכסה בו את הכוי? אמר לו כוי דרך בני אדם לטעות בו. שאם נתיר לכסות, יאמרו שהוא חיה ויבואו להתיר את חלבו . צואה אין דרך בני אדם לטעות בה

[דף ד עמוד ב]

אמר לו, אם אומר את כן שגוזרים על דבר מותר שמא יבא להתיר דבר אסור, למה לא גזרו שאם שחט אף אם היה לו דקר נעוץ שלא יכסה? שמא אף הוא יחפור בדקר שאינו נעוץ ומכסה. תני הביא עפר לטוח את גגו, סיד לסוד את ביתו, מכסין בו אף שהם מוקצה. אית תניי תני, אין מכסין. אמר רבי יוסה ברבי בון° בשם רב חסדא° , מאן דאמר מכסין, לשעבר _בדיעבד אם כבר שחט. מאן דאמר אין מכסין, בבא לישאל בתחילה _{שאומרים לו אל תשחט}. תני °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^א_יח כוי אין מכסין את דמו מפני שהוא ספק. ומה אם מילה שוודייה דוחה את השבת, אין ספיקה דוחה את יום טוב. כיסוי הדם שאין וודייו דוחה את השבת, דין הוא שלא ידחה ספיקו את יום טוב. _{מה פירוש שאין וודייו דוחה את השבת} ומותר לשחוט בשבת? רבי יוסה° _אסי אמר לה סתם בלי לציין בשם מי נאמרו הדברים, רבי יוסה ברבי בון° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_יט בשוחט לחולה. אמרו לו, והרי שופר שבגבולים יוכיח, שאין וודייו ודאי ראש השנה דוחה שבת . והרי ספיקו דוחה יום טוב שתוקעים ביום טוב שני . מה ספק יש שם? ממה נפשך מותר לתקוע. אם יום חול הוא יתקע, יום טוב הוא יתקע. אמר רבי חנינה° בשם רבי אחא° , מה שנאמר שספיקו דוחה יום טוב הכוונה לאנדרוגינס שתקע שספק שמא הוא אשה ופטור ותני כן ^א_כ אנדרוגינס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו, רואים שאנדרוגינוס אף שהוא ספק תוקע ביום טוב. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי, אם באנדרוגינוס שתקע, בדא תני _{על הבריתא דתני °רבי יוסי בן חלפתא אומר, כוי אין מכסין את דמו מפני שהוא ספק. ומה אם מילה שוודייה דוחה את השבת, אין ספיקה דוחה את יום טוב. כיסוי הדם שאין וודייו דוחה את השבת, דין הוא שלא ידחה ספיקו את יום טוב} זה קל וחומר שאין עליו תשובה. הרי אם °רבי יוסי _{בן חלפתא} סובר שאנדרוגינוס תוקע לכתחילה, הרי זו תשובה טובה שדוחה את הקל וחומר? אלא כנראה שמה שנאמר שאנדרוגינס מוציא את מינו, הכוונה אם תקע בדיעבד . מי אמר שזה קל וחומר שאין עליו תשובה? דאמר רבי אבין° , זה אחד מד' דברים שהיה רבי חייה° הגדול אומר שאין להן תשובה, והשיב רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר° , מה אם מילה שאין ספיקה דוחה את יום טוב, שכן אין וודייה דוחה את לילי יום טוב _{שהרי לא מלים בלילה}, תאמר בכיסוי הדם שוודייו דוחה את לילי יום טוב, הואיל וודייו דוחה את לילי יום טוב, דין הוא שידחה ספיקו את יום טוב. וקמת כמה דצרכת לרבנן קדמאיי וקשת בידיהון _{נשאר המצב כמו שהיה קשה לרבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי מה חכמים ענו ל°רבי יוסי בן חלפתא}, כן צרכת לרבנן אחרא וקשת בידיהון _{כך נשאר קשה לרבי יוסי° בר זבידא אחר שדחה את דברי רבי חנינה° בשם רבי אחא° שהראיה מאנדרוגינוס}. על דעתיה דרבי אחא° אנדרוגינס מוציא את מינו בתחילה. לכן הביא ראיה משם , על דעתיה ד°רבי יוסה אנדרוגינס לכתחילה אסור לתקוע. ןהבריתא שאמרה שאנדרוגינס מוציא את מינו זה רק לשעבר ואין משם ראיה: תנן , ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה, שאפר הכירה מוכן: הדא דאת אמר ^א_כא באפר שהוסק מערב יום טוב, אבל באפר שהוסק ביום טוב לא, _{משום דהוי נולד}. במה דברים אמורים, בשלא שחט, אבל אם שחט, ^א_כב מוטב שיטול מאפר שהוסק ביום טוב, ואל יחפור בדקר ויכסה

[דף ה עמוד א]

חברייא אמרין, הסיבה שאף חכמים התירו שיחפור בדקר ויכסה זה לא מפני שהם סוברים כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, אלא מפני שמצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה. על דעתיה דרבי יונה° דו אמר מצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה, אף על פי שאינה כתובה בצידה בסמוך לה ניחא. על דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא} דו אמר אין מצות עשה דוחה בלא תעשה, אלא אם כן היתה כתובה בצידה. _{בסמוך לה כמו גדילים תעשה לך וסמיך ליה לא תלבש שעטנז} למה התירו ? מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרק. _{דכיוון שהתורה התירה שחיטה ביום טוב לצורך אוכל נפש, אף כיסוי הדם שהוא חלק ממצוות השחיטה הותר ובמקרה כזה עשה דוחה לא תעשה אפילו שאינו בצידו}. רבי זעירה° בעי, קערה שחקקה קוף מהו האם נחשב נולד? רבי יוסה ברבי בון° אמר, איתפלגון רבי זעירה° ורב המנונא° , חד אמר אסור, וחרנה אמר מותר. מאן דאמר אסור דנעשה כמוקצה שיבש ולא ידע בו. מאן דאמר מותר, נעשה כטבל שתיקנו שוגג שהוא מותר . מאן דאמר אסור . מהו לשתמש על גב מקומה _{כגון אם הייתה הפוכה שהרי לא משתמש במה שחידש הקוף אלא בחלק האחורי שהיה גם קדם}? פשיטא שמותר, וכי כך אנו אומרים אסור להשתמש על גבי קרקע?

ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ד

מתני’: °בית שמאי אומרים, אין מוליכין את הסולם משובך לשובך, אבל מטהו מחלון לחלון, ו°בית הלל ^א_כג מתירין. °בית שמאי אומרים, לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום, ו°בית הלל אומרים, ^א_כד עומד ואומר זה וזה אני נוטל:

גמ’: רבי יהודה ברבי חייה° נפק לברא _{יצא לחוץ}, שאלון ליה, סולם של עלייה מהו? אמר לון, שרי _{מותר הוא חשב שאף בסולם של עליה מחלוקת והלכה כבית הילל}. כד דאתא גבי אבוה _{כאשר בא אצל אביו} אמר לו, מה מעשה בא לידיך? אמר לו, היתרתי להן סולם של עלייה. ואקים רבי חייה° תניי קומוי ותנא _{העמיד אדם שילמד את הציבור את הבריתא שאמרה} במה דברים אמורים? בסולם של שובך, אבל ^א_כה בסולם של עלייה אסור. מה בין סולם של שובך מה בין סולם של עלייה? אמר רבי יעקב בר אחא° סולם של שובך, מלאכתו להיתר. שהתירו לטפס ביום טוב ולקחת גוזלות דהוי מלאכה שאי אפשר לעשותה מערב יום טוב כיוון שאם עשה הוא מלאכתו מאתמול, אולי עדין כחושין הן הגוזלות . סולם של עלייה אסור. שהרי יכול הוא לעשות מלאכתו מאתמול _{להוריד כל מה שצריך מהעליה}. רבי יוסי ברבי בון° אמר , סולם של שובך יכול הוא לעמוד

[דף ה עמוד ב]

עליו ולעשות מלאכתו שהכל רואים שמלאכתו מלכת היתר . סולם של עלייה אינו יכול לעמוד עליו ולעשות מלאכתו, שמלאכתו לאיסור, שהרואה אומר להטיח גגו הוא צריך . סולם של שובך התירו אפילו שהוא עולה בו לעלייה. סולם של עלייה אסרו אפילו שהוא עולה בו לשובך. _{ואף שכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר, כאן אסרו מפני מראית עין}: °בית שמאי אומרים, לא יטול אלא אם כן ניענע מבעוד יום: מחלפה שיטתון דבית שמאי _{האם בית שמאי חזרו בהם} דתנינן תמן, ועוד אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, עומד הוא אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר, מיכן אני אוכל למחר _{ולא צריך לנענע}. ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לאו שמתי _{מבית שמאי} הוא? חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים: °בית הלל אומרים, עומד ואומר זה וזה אני נוטל. מחלפה שיטתון דרבנן _{האם חכמים חזרו בהם}? דתנינן ועוד אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר, מיכן אני אוכל למחר. וחכמים אומרים, עד שירשום ואומר מיכן ועד כאן: והכא אינון אמרין הכן שצריך לאמר זה וזה אני נוטל _{ולא די בהגדרה כללית של מכאן ועד כאן אני נוטל}. עוד אינון אית להון חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. אמר רבי יוסה ברבי בון° , לוי° מקש על שובכה ואמר, יזכה לי שובכי למחר

ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ה

מתני’: ^א_כו זימן שחורים ומצא לבנים, לבנים ומצא שחורים, שנים ומצא שלשה אסורין. ^א_כז שלשה ומצא שנים מותרין

[דף ו עמוד א]

^א_כח בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין. ואם אין שם אלא הם הרי אלו מותרין:

גמ’: תנן? שלשה ומצא שנים מותרין . מתניתא ד°רבי דתני, הניח מאתים כסף מעשר שני ומצא מנה, מנה מונח ומנה מוטל דברי °רבי , וחכמים אומרים, ^א_כט חולין _{שאין דרך לקחת רק חלק ומסתמא לקח הכל ואילו אחרים ומשל חולין הם}. תמן תנינן, האומר לבנו, מעשר שני בזוית זו ומצא בזוית אחרת, הרי אלו חולין. היה שם מנה ומצא מאתים השאר חולין. מאתים ומצא מנה הכל מעשר. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי, ד°רבי היא, דתני הניח מאתים ומצא מנה, מנה מונח ומנה מוטל דברי °רבי , וחכמים אומרים חולין. חזר ואמר, משנתינו דברי הכל היא, שנייא בגוזלים שדרכן לפרוח. והא תני °רבי חלפתא בר שאול , הוא הדבר בגוזלים הוא הדבר בבצים. והרי בצים אינם יכולים לפרוח? אלא על כרחך הוי ד°רבי היא. אמר רבי יוסה° _אסי אין הכרח לאמר שהמשנה שלנו כדברי °רבי . יתכן שכאן אף חכמים יודו ורק תמן שאביו הניח ובנו מצא _{והבן לא יודע מה הניח אביו}. אמרו חכמים הכל חולין . ברם הכא, הוא הניח הוא מצא. ואף אם ימצא פחות כיוון שהוא מכיר שאלה הם שהוא הכין, גם חכמים מודים. רבי אבא בר כהן° אמר קומי _לפני רבי יסה° _אסי בשם רבי אחא° , הורי רבי אבא בר זבדא° במעשר שני, כהדא ד°רבי . תנן, הניח בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים . אמר רבי יודן° , הדא דאת אמר, בשהיו שם שתי קינים שאחד הכין ואחד לא הכין , אבל אם אין שם אלא קן אחד, לא בדא. מאי קא משמע לן? הא תנינן, אם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין. אמר רבי יוסי בר בון° , אלמלא רבי יודן° , הייתי חושב שהדין כך דווקא אם זימן את כל מה שבקן ומצא אותם מחוץ לקן. כגון בשאין שם אלא גוזל אחד בלבד, או קן אחת שחורים בלבד וזימן את כולם בתוך הקן ובא ומצא את כולם חוץ לקן. אבל אם היה קן אחד ובתוכו שחורים ולבנים וזימן את השחורים בתוך הקן, ובא ומצא שחורים חוץ לקן והלבנים עפו, הייתי אומר כשם שהלבנים עפו אף השחורים עפו, ואלו שבחוץ אחרים הם שבאו מעלמה. קא משמע לןרבי יודן° שהם מותרים. תנן, אין מסלקין את התריסים ביום טוב ו°בית הלל מתירין אף להחזיר. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, המלחם את התריסין, חייב משום בונה. וקשיא, דבר שאילו עשאו בשבת חייב חטאת,

[דף ו עמוד ב]

°בית הלל מתירין ביום טוב לכתחילה אף להחזיר? אמר רבי חנניה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_להתירו סופו מפני תחילתו. שאם אומר את לו שלא יחזיר, אף הוא אינו פותח. ולא יפתח? אף הוא ממעט בשמחת יום טוב. אמר רבי אחא° , מחזיר ובלבד שלא יחזיר כל צורכו. אמר רבי יוסי ברבי בון° , כשאין שם פתח, אבל יש שם פתח, משתמש דרך הפתח ולא התירו לו לפתוח את התריס

ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ו

מתני’: °בית שמאי אומרים, אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר, ו°בית הלל ^א_לא מתירין. °בית שמאי אומרים, אין נותנין את העור לפני הדריסה, ולא יגביהנו אלא אם כן יש עליו בשר, ו°בית הלל ^א_לב מתירין. °בית שמאי אומרים , אין מסלקין את התריסין ביום טוב, ו°בית הלל ^א_לג מתירין אף להחזיר:

גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר, ו°בית הלל מתירין . הא שלא לקצב עליו בשר, אסור אפילו ל°בית הלל , הדא היא דאמר רבי חיננה בר שלמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} מודין חכמים ל°רבי נחמיה , בזיירה _{קורת בית הבד} ומזורה _{כלי שחובטים בזתים} ובוכנה _עלי. בזיירה דו עצר ביה, ומזורה דו חבט ביה, ובוכנה דו כתת ביה: שכולם מוקצה מחמת חסרון כיס שאסור אפילו לצורך גופו או מקומו ורק לקצב בשר התירו לצורך שמחת יום טוב שאם לא תתיר אף הוא לא ישחט וימנע משמחת יום טוב? תנן , °בית שמאי אומרים אין נותנין את העור לפני הדריסה, ו°בית הלל מתירין. ושוין שלא יגרדנו. תנן, ולא יגביהנו אלא אם כן יש עליו כזית בשר . מה אנן קיימין? אם במחובר לו, כגופו הוא והבשר בטל לעור והכל מוקצה ואסור בטילטול . אם בפרוש, הדא היא דאמר רבי יעקב בר אחא חיננא קרתחייה° בשם רבי הושעיה° , דיסיקיא שיש בתוכה מעות, נותן עליה ככר ומטלטלה, כהדא

[דף ז עמוד א]

אנטיכי שהיה בה גחלים נפלת על רבי ירמיה° בשובתא, והשבון _הניחו כיכר עליה ורימינה. לא שהלכה כרבי הושעיה° , אלא בגין רבי ירמיה° דלא יסכן: ^א_לד שוין שלא ימלחנו _{את העור}, תני, אבל הוא מולח עליו בשר ^א_להלצלי, חברייא אמרי בשם רב° _{אבא בר אייבו} מולח הוא אדם דבר מרובה אף על פי שאינו יכול לוכל ממנו אלא דבר מועט. אמר רבי אחא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^א_לומולח ומערים מולח ומערים, מלח בשר על העור הכא ומלח הכא, עד דו מלח כוליה

ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ז

מתני’: °בית שמאי אומרים, אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים, ו°בית הלל ^א_לזמתירין:

גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים, ו°בית הלל מתירין . הא גדול שיכול ללכת לבד אסור. רבי שמואל בריה דרבי יוסה ברבי בון° אמר, אפילו גדול מותר. וליידא מילה _{ולאיזה דבר} תנינן קטן? בא להודיעך כוחן של °בית שמאי עד איכן היו מחמירין. שמואל° _{בר אבא בר אבא} מיטען _{הרימו אותו} באפריון מערס _שכונה לערס _לשכונה, אמר רבי זעירה° קומי רבי יוסה° _אסי, נאמר _אולי הרימו אותו כיוון דהוה אסתניס. אבל גדול אחר אסור . אמר לו, בריא הוה מיני ומינך . תני °רבי ישמעאל בי רבי אומר, אבנים שישבנו עליהן בנערותינו, עשו עמנו מלחמה בזקנותינו _{שהם קררו והחלישו את הגוף}. רבי יונה° מפקד לחברייא, לא תיתבון לכון על מסטובייתא ברייתא דסדרה _{אל תשבו על אצטבאות האבן שמחוץ לבית המדרש} דבר עולא, דאינון צנינין _{שהם קרים}. רב° _{אבא בר אייבו} מפקד לתלמידוי, לא תיתבון לכון על טבלה ברייתא דסדרה דאסי דאינון צנינין _{אל תשבו על טבלת האבן שמחוץ לבית המדרש של אסי בגלל שהם קרות}. רבי אבהו° הוה נחת מסחי בהדין דימוסין דטיבריה _{ירד לרחוץ במרחצאות של טבריה}, והוה מיסתמיך על תרין גוחיין _{והיה מסתמך על שני עבדים}, שרעין _{העבדים החליקו נפלו מפעת משקלו} וזקפין _{ורבי אבהו° הרים אותם} שרעין וזקפין, אמרין ליה מהו הכין _{אם אתה כזה חזק למה אתה נשען עלינו}? אמר לון, שימרתי כחי לזיקנותי. רב הונה° לא נחת לבית וועדא _{לא בא לבית המדרש} ביום טוב לפי שהיה חלש . רב קטינא° שאיל, לא כן תני מטלטלין את האיסתניסין ולמה לא הרימו את רב הונא° ? רב חונה° הורי _התיר לריש גלותא לצאת בכסא. רב חסדא° בעי, לא כן תני ^א_לחאין יוצאין בכסא, אחד אנשים ואחד נשים? ואפילו תלמיד חכם מתחיל אינו טועה בדבר הזה ורב חונה° טעי? רבי ירמיה° הורי _התיר לבר גירנטי אסיא _הרופא, מיטענה בסדינא _{שישאו אותו בתוך סדין}, מיעול מבקרא ביישייא _{ללכת לבקר חולים} אפילו בשובתא. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי° , מיטעון בסדינא מיעול מידרוש בציבורא בשובתא _{נשאו אותו בסדין ללכת לדרוש בציבור בשבת}. אמר רבי זריקן° לרבי זעירה° . כד תיעול _{כאשר תלך} לדרומא, את שאיל לה אם זה מותר . אשתאלת לרבי סימון° , אמר לון רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° מותר. ולא סוף דבר שצורך לרבים בו, אלא אפילו שמא יצרכו לו הרבים. דלמא _{את זה מספרים}, רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי אבא מרי° ורבי מתניה° , הורו למייתי פיתא _{התירו להביא לחם} לארסקינס המושל בשובתא, שמא יצרכו לו הרבים. תני , ולא את המפתח שאין בו צורך ונוטל אותו עימו שלו יגנבו לו מהבית ובית הלל ^א_לטמתירין. אמר רב הושעיה בר רב יצחק° , הדא דאת אמר, במפתח של _{מחסן שיש בו} אוכלין, שיש בזה קצת צורך אוכל נפש . אבל במפתח של כלים, לא בדא. והא רבי אבהו° יתיב ומתני ומפתחא דפלמנטרין _{של ארגז} בידיה? פלפלין הוה ליה בגווה.

[דף ז עמוד ב]

ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ח

מתני' °בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב, בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום, ו°בית הלל ^א_ממתירין. אמרו °בית שמאי גזירה שוה, חלה ומתנות מתנה לכהן, ותרומה מתנה לכהן, כשם שאין מוליכין את התרומה, כך לא יוליכו את המתנות. אמרו להן °בית הלל , לא, אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, תאמר במתנות שזכאי בהרמתן?:

גמ’: תני אמר °רבי יודה , לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל שמוליכין את המתנות שהורמו ביום טוב, ואת המתנות שהורמו מערב יום טוב עם המתנות שהורמו ביום טוב. על מה נחלקו? על המתנות שהורמו ביום טוב לעצמן. ש°בית שמאי אוסרין, ו°בית הלל מתירין. תנן, אמרו להן °בית הלל . לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, תאמר במתנות שזכאי בהרמתן ? וקשייא על ד°בית הלל , וכי תרומה לעולם אינו זכאי בהרמתה? הגע עצמך שיש עליה תניי שהתנה מערב יום טוב שיפריש ביום טוב. שבכגון זה יכול להפריש ביום טוב ולמה גם במקרה כזה אסור להוליך את התרומה לכהן? גזרה זו מפני זו. תנן, אמרו להן °בית הלל , לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, תאמר במתנות שזכאי בהרמתן? ולמה לא תנינן לא אם אמרתם בחלה ומתנות שזכאי בהרמתן ? מפני חלה שהורמה ביום טוב מעיסה שגולגלה מערב יום טוב שאסור להוליכה לכהן . כהדא דתני, הלש עיסה ביום טוב, מפריש חלתה ביום טוב. ^א_מאלשה מערב יום טוב ושכח להפריש חלתה, אסור לטלטלה, ואין צורך לומר שאסור ליטול ממנה. עירס _{נתן מים בקמח} מערב יום טוב אינו מפריש חלתה ביום טוב לא אמר. אלא אם לש מערב יום טוב אינו מפריש חלתה ביום טוב . אבל אם רק עירס _{נתן מים בקמח} בערב יום טוב ולש ביום טוב, מפריש חלתה ביום טוב . והרי כבר משנתנה מים בקמח מערב יום טוב יכולה היתה להפריש. ולמה התירו לה להפריש ביום טוב ? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° , תיפתר בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה ^א_מבאלא בסוף. אמר רבי יוסה ברבי בון° , בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא בסוף. ותקנה תיקנו בה שיפרישנה תחילה, שלא תטמא את העיסה _{ולא תוכל להפריש חלה בטהרה}. תני, לש מערב יום טוב ושכח להפריש חלתה, אסור לטלטלה, ואין צורך לומר שאסור ליטול ממנה . מתניתא ביום טוב של פסח _{כיוון שחיב אחרי הפרשה לשרוף קדם שיחמיץ}, אבל בעצרת ובחג מותר _{שיפריש ויניח בצד}, רבי יוסה ברבי בון° ורבי חונה° אמרו בשם רבי אחא° , אפילו בעצרת ובחג אסור, על שם (שמות בא יב טז) כל מלאכה לא יעשה בהם.

ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה ט

מתני’: °בית שמאי אומרים תבלין נידוכין במדוך של עץ _{במקום מדוך של אבן שזה שינוי קל}, והמלח בפך _{כד חרס} ובעץ הפרור _{כף עץ שיהיה שינוי גדול}. ו°בית הלל אומרים, ^א_מגתבלין נידוכין כדרכן במדוך של אבן, והמלח במדוך של עץ:

גמ’: וידוך מאתמול? חברייא אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שטעמן מר _מתקלקל. רבי זעירה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שטעמן פג _{נהיה פחות טוב}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} שחק על סיטרא דמדוכתא _{צד המדוכה}. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, כל הנידוכין נידוכין כדרכן. רב חונה° רבי ירמיה° ורבי אימי° _{אמי בן נתן} אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, השום והשחליים והחרדל נידוכין כדרכן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, העושה אלונתין _{יין עם בשמים} בשבת, חייב משום

[דף ח עמוד א]

מרקיח _{כשרוקח מיני בשמים הוי כמוליד ויש אומרים משום לש}. הא ביום טוב מותר. חזקיה° אמר בשם רבי ירמיה° , העושה אלונתין _אפילו ביום טוב, אסור משם מרקיח . יצחק דיהבא שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, מהו מישחוק קונדיטון _{יין עם פלפלין} ביומא טבא? אמר לו שרי _מותר, ויהב לי ואנא שתיא _{ותביא לי ואני אשתה}. רבי אבהו° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° , שרי _מותר. רבי זעירא° בעא קומי _{שאל את} רבי אבהו° מאן דעביד טבאות _{מי שרוצה לנהוג לפי ההלכה לכתחילה} לא שחיק ליה מאיתמל? אמר לו אין. מחלפה שיטתיה דרבי אבהו° _{האם רבי אבהו חזר בו}? הכא הוא אמר שרי _מותר, והכא הוא אמר לרבי ירמיה° שלכתחילה אסור ? אלא בגין דרבי אבהו° ידע דרבי זעירה° מחמיר ואנשי מקומו בני בבל אינון מחמרים בדבר זה , בגין כן הוא עבד דכוותהון _{לכן הוא נוהג כמותם ודבר שמותר ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתירו בפניהם}. אית דבעי מימר _{יש שרצו לאמר}, הכין _כך אמר לו רבי אבהו° , מאן דבעי דייא טב _{מי שרוצה שהקונדיטון יהיה טוב}, לא שחק ליה מן דאיתמל כי מפיג טעמו . רבי זעירה° שאל לקלה דרומה עבדיה דרבי יודן° נשייא _הנשיא, האם שחק הוא ומרק קונדיטון עבור °רבי ביומא טבא? אמר לו אין, ולא רק זה אלא גם כל מיני סיקריקין _{תבלינים וצבעי מאכל} הוא התיר לשחוק .°רבי יצחק ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי אימי אבוי דרבי אבודמא דציפורי° , מה פליגין °בית הלל ו°בית שמאי במלח? בכמות גדולה _{כפי שמולחים בשר} ליתן לקדירה, הא _{בכמות קטנה כפי שמולחים בשר} לצלי , מותר. אמר רבי נחום° , רבי שמואל בר אבא° בעי, הדא אטריתא _אטריות, ליבש לזמן מרובה אסור, לקדירה מיד מותר, על יד על יד לכל היום צריכה _ספק

ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה י

מתני’: הבורר קטנית ביום טוב, °בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל. ו°בית הלל אומרים, ^א_מדבורר כדרכו בחיקו ובתמחוי, אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בכברה. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, אף מדיח ושולה:

גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים, בורר אוכל ואוכל , רבי יונה° בעי, עשה כן בשבת על דעתיה ד°בית שמאי מהו שיהא חייב? אמר ליה רבי יוסה° _אסי. ולמה לא? הרי ל°בית הלל ביום טוב בורר כדרכו בקנון ובתמחוי. אילו עשה כן בשבת על ד°בית הלל , שמא אינו חייב? אף הכא ל°בית שמאי חייב. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. יאות אמר רבי יונה° אבא , לא אתייא _{אין מקום לספק} אלא על ד°בית שמאי . דל°בית הלל פשיטא שלא התירו בורר כדרכו אלא ביום טוב מפני אוכל נפש, ואם עשה כן בשבת חייב. אבל ל°בית שמאי יש מקום להסתפק האם הם התירו לברור אוכל מתוך פסולת רק ביום טוב, כיוון שאוכל נפש הותר אבל בשבת אסור. או שאוכל מתוך פסולת לא נחשב ברירה, ואף בשבת מותר . ברר אוכלים מתוך אוכלים. חזקיה° אמר חייב. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ^א_מהפטור. מתניתא פליגא על חזקיה° דתני, נתערבו לו פירות בפירות . בורר ואוכל ובורר ומניח על השולחן. רבי בון בר חייה° אמר בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . תיפתרשמניח על השולחן והיו אורחים אוכלים ראשונה ראשונה מה שמניח לפניהם. ותני ובלבד שלא יבור את כל אותו המין

[דף ח עמוד ב]

’‘‘שנראה כבורר לאוצר. אם עשה כן בשבת. על דעתיה דחזקיה° חייב, שכן הבורר כדרכו בשבת חייב. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אסור , שכן הבורר כדרכו במקום אחר כגון פסולת מתוך אוכל חייב. על דעתיה דחזקיה° אפילו עיגולין מן גו עיגולין _{עיגולי תאנים מתוך עיגולי תאנים} ואפילו רימונים מן גו _מתוך רימונים. אין כיני _{אם כך} אפילו בני נש מן גו _מתוך בני נש? מאי כדון? כל עמא מודיי להדא דרבי אימי° _{אמי בן נתן}, דרבי אימי° _{אמי בן נתן} הוה ליה אורחין אפיק קומיהון _{הוציא לפניהם} תורמוסין ופסילייה _{הפסולת שלהם}. אמר לון יהבון דעתכון דאתון מיכיל קונדסיה בסופה _{תתכוונו שאתם רוצים לאכול גם את הקליפות}. ובזה גם חזקיה° מודה דכיוון שסופו לאכול הכל אין זה בורר . תני, אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין. הבורר ^א_מוהטוחן ^א_מזוהמרקד בשבת נסקל. ביום טוב סופג את הארבעים. והתנינן, הבורר קטנית ביום טוב °בית הלל אומרים .בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי? אמר רבי חנינה ענתנייה° . הברייתא שאוסרת , ד°רבן גמליאל _דיבנה היא. ד°רבן גמליאל _דיבנה אומר, אף מדיח ושולה, אבל לברור ללא שינוי אסור. והא תני, של בית °רבן גמליאל _דיבנה היו שוחקין פילפלין בריחים שלהן. וכי לדעת °רבן גמליאל _דיבנה , מותר לטחון ואסור לבור? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אילא° _אילעא, לא התירו בית °רבן גמליאל _דיבנה טחינה כדרכה, אלא בשינוי עשו . ומנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי שמעון בן לקיש° . דכתיב (שמות בא יב טז יז) כל מלאכה לא יעשה בהם וכ"ו ושמרתם את המצות. כל מלאכה עד ושמרתם את המצות אסורה. מלישה והילך שנותן מים וצריך לשמור שלא יחמיצו מותר ביום טוב . רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי _שאל. אם כך, למה היה צריך את הפסוק אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם להתיר בישול ? רבי יוסה° _אסי לא אמר כן _{שכך היה הלימוד}, אלא כך. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי שמעון בן לקיש° (שמות בא יב טז יז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. עד ושמרתם את המצות. דמלישה והילך שנותן מים וצריך לשמור שלא יחמיצו מותר ביום טוב לצורך אוכל נפש, אבל ברירה וטחינה אסור . תני חזקיה° ופליג. דתני חזקיה° . אך, הוא, לבדו . הרי אלו שלושה מיעוטין. שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד ביום טוב. אבל לברור מותר . רבי זעירה° ורבי חייה בר אשי° אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^א_מחהמשמר חייב משום בורר. אמר רבי זעירה° לא מסתברא דא _{שחייב משום בורר} אלא משום מרקיד. רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי תריהון אמרין, בקדמיתא הוינון אמרין _{בתחילה היינו אומרים} יאות אמר רבי זעירה° _{שחייב משום מרקד}. דמה המרקד, קמח מלמעלן וסולת מלמטן . אף המשמר יין מלמטן ושמרים מלמעלן. ולא הוינן אמרין כלום _וטעינו, דעל כרחך משמר כבורר. כיוון שמצאנו שהותרה ברירה מכללה ביום טוב, ומצאנו שהותר שימור מכללו ביום טוב . הותר ברירה דתנן , בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי. והותר שימור דתנן , אף ^א_מטנותנין לתלויה ביום טוב. ולא מצאנו שהרקדה הותרה מכללה. דאמר רבי חנינה בר יסא° בשם רב יהודה° _נשיאה ^א_נאין שונין _{לסנן פעם שניה} את הקמח, אבל מרקידין לאחורי הנפה. הא כדרכו, אסור לרקד . אין תאמר שמשמר חייב משם מרקיד הוא, יהא אסור. אמר רבי יוסי ברבי בון° ודי לא כ°רבי יודה . דתני בשם °רבי יודה . אף במכשירי אוכל נפש התירו וכל שכן שהרקדה מותר. אבל עדין בעיא הדא מילתא _{קשה דבר זה}. מהו לשנות _{לנפות פעם שניה} את הקמח לאחורי הנפה כרבנן?

ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה יא

מתני’: °בית שמאי אומרים , אין משלחין ביום טוב אלא מנות. ו°בית הלל אומרין, ^א_נאמשלחין בהמה חיה ועוף חיין ושחוטין. משלחין יינות ושמנים וסלתים. אבל לא תבואה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר בתבואה:

גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים, אין משלחין ביום טוב אלא מנות שמוכנות לאכילה. וקשיא על ד°בית שמאי . ירך גדולה מותר לשלחה אף שודאי לא יכול לאכלה כולה ביום טוב . גדי קטן אסור לשלחו אף שיכול להכינו ולאכלו כולו ביום טוב? אמר רבי יודן°

[דף ט עמוד א]

לא מסתברא שמה ש°בית שמאי אסרו לשלוח גדי, זה רק בטוענו לגדי על כתפו דהוי טרחה יתירה , אבל אם היה מושכו והולך מותר? דמה בין מושכו להוליכו לחבירו , מה בין מושכו להשקותו _שמותר? רבי הושעיה רבה° אמר לרבי יודן נשייא° , שמעת מאביך תרנגולת מותר לטלטלה? אמר לו מה הקושיה ? אם היתה מוכנת לשחיטה מותרת, ואם לאו אסורה. ואין כל תרנגולין מוכנין לשחיטה? לא כן צריכה _{בזה יש מקום להסתפק} האם אפילו אינה מוכנת, שעומדת לגדל ביצים יהיה מותר? אמרה לו בלחישה שמותר. אמר לו למה את אומרה לי בלחישה? אמר לו כשם ששמעתיה בלחישה, כך אני אומרה לך בלחישה. _{שלא רצו לפרסם שלא יזלזלו במוקצה}. תני משלחין חטים שהן מאכל עסיסיות _{מין תבשיל עם חיטים שלמות}, פול שהוא מאכל לודיות, שעורים שהן מאכל בהמה. _{והבריתא כדעת °רבי שמעון בן יוחאי} לא כן _{האם לא כך} תני משם °רבי שמעון _{בן יוחאי} כתיב (שמות בא יב טז) אך אשר יעשה לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם . אף נפשות בהמה בכלל. אתיא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} כשיטת °רבי עקיבא _{בן יוסף} רבו. כמה ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} אמר, לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל, כן °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל

ירושלמי ביצה, פרק א, הלכה יב

מתני’: ^א_נבמשלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין, אף על פי שאין לצורך המועד. אבל לא סנדל מסומר ולא מנעל שאינו תפור. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן. זה הכלל, כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותו:

גמ’: תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן. וכי כדי להשחיר את הנעל צריך אומן? הרי כל אחד יכול להשחיר בעצמו? אלא כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה} מפני שהוא צריך ביצת אומן. תני אין מפרקין את המנעל מעל האמוס ביום טוב, אבל מפרקין את המנעל מן האמוס בחולו של מועד . מתני' ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} דתנינן תמן, מנעל על האמוס, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מטהר _{שכל עוד שלא הורידו את הנעל מהאימוס לא נגמרה מלאכתו}, וחכמים ^א_נגמטמאין. דברי הכל היא, שנייא היא הכא שהוא כמכשיר כלי ביום טוב. מהו להעמיד חלב ביום טוב? ^א_נדאם אומר את כן, אף הוא חולב ומעמיד מיום טוב לחול. תנה °רבי חלפתא בן שאול . תכשיטין אסור לשלחן דורון ביום טוב . אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא אמרו אלא לשלחן, הא ללובשן בבית מותר. שאם היה אסור ללובשם, פשיטא שאסור לשלחם שהרי הם מוקצים. אין מכאן ראיה שמותר ללובשם. דתני , מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק. ואת הפינקס ואת הקרקש _{שמשקשים בו לתינוק}. ואת המראה לכסות בהן את הכלים. מכאן שכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל לצורך גופו ומקומו. לכן אף אם אסור היה ללובשם היה צריך לאמר שאסור לשלחם אף שיכול להשתמש בהם לצורך גופם . אמר רבי אבון° . מתניתא אמרה שאסור ללובשן. דתנינן. כל שניאותין בו ביום טוב, משלחין אותו. אם אומר את שמותר ללובשן, יהא מותר לשלחן. והא הדא דתני מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק, את הפינקס ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים. מה שהתירו את אלו, זה כיוון שיש עליהן תואר כלי. אבל תכשיט שאין שם כלי עליו אסור .

[דף ט עמוד ב]

עד כדון בתכשיטין של זהב אסור לצאת שמא תשלוף להראות לחברותיה. ואפילו תכשיטין של כסף? אמרין בשם רבי ירמיה° אסור. ואמרין בשם רבי ירמיה° מותר הכיצד ? אמר חזקיה° , אני יודע ראשה וסופא של העניין ואיך נוצרו שני הדעות . טליין דקיקין _{ילדות קטנות} הוין מתרביין בדרתיה _{גדלו בביתו} דרבי ירמיה° שהיו יוצאות בתכשיטי כסף . אתא שאל לרבי זעירה° . אמר לו, לא תאסור ולא תישרי

הדרן עלך פרק ביצה שנולדה

פרק שני – יום טוב

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה א

מתני’: יום טוב שחל להיות ערב שבת, ^ב_אלא יבשל בתחילה מיום טוב לשבת. אבל מבשל הוא ליום טוב, ואם הותיר הותיר לשבת. ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. °בית שמאי אומרים שני תבשילים, ו°בית הלל אומרים תבשיל אחד. ומודין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין. ^ב_באכלו או שאבד, לא יבשל עליו בתחילה. שייר הימינו כל שהוא. סומך עליו לשבת:

גמ’: כתיב (שמות בשלח טז כג) את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אופין על האפוי ומבשלין על המבושל. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, ^ב_גאופין ומבשלין על המבושל. מה טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}  ? דכתיב את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. מאי טעמא ד°רבי יהושע _{בן חנניה}? את אשר תאפו ואת אשר תבשלו בשלו ו’ מוסיף על עניין ראשון . אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , אתיא כמאן דאמר, במרה ניתנה השבת דכתיב (שמות בשלח טו כה) שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו . אם כך למה היה צריך באלוש לחזור ולצוות על השבת? כדכתיב (שמות בשלח טו כג) הוא אשר דיבר ה’ שבתון שבת קדש לה’ מחר, את אשר תאפו וכ”ו. כנראה כדי ללמד על עירוב תבשילים . ברם כמאן דאמר באלוש ניתנה השבת, עומדין באלוש ומזהירין באלוש על הלכות שבת. ואין מקור לעירוב תבשילין . איתא חמי _{יש מקום לעיין}, לבשל מיום טוב לשבת מדבר תורה הוא אסור, ועירובי תבשילין שהוא מדרבנן והפסוק רק אסמכתא מתירין? אמר רבי אבהו° , ^ב_דבדין היה שיהו אופין ומבשלין מיום טוב לשבת, שלא אסרה תורה אלא להכין מיום טוב לחול? ולמה אסרו חכמים לבשל ללא עירוב תבשילים? דאם אומר את כן, אף הוא אופה ומבשל מיום טוב לחול. איתא חמי _{יש מקום לעיין} מציעין את המיטות מיום טוב לשבת, ואין אופין ומבשלין מיום טוב לשבת? אמר רבי אילא° _אילעא, ולמה מציעין מיום טוב לשבת ולא חששו שיזלזלו ביום טוב? שהרי ^ב_המציעין את המיטות מלילי שבת לשבת. וכיוון שאף בשבת מותר, אם יראו שמותר להציע את המיטה ביום טוב לצורך שבת לא יבואו לזלזל ביום טוב. ולא התירו שיאפו או יבשלו מיום טוב לשבת, שכן אין אופין ומבשלין מלילי שבת לשבת. ואם יראו שמותר לבשל מיום טוב לשבת, יזלזלו ביום טוב. תנן, אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת. אמר רבי כהנא בריה דרבי חייה בר אבא° , ^ב_וובלבד שלא יערים. תנן התם. עיסת הכלבים, בזמן שהרועים אוכלין ממנה, חייבת בחלה, ומערבין בה, ומשתתפין בה, ומברכין עליה, ומזמנין עליה, ונעשית ביום טוב. וכי מפני שאוכל ממנה מעט מותר לאפותה ביום טוב אף שרובה לכלבים ? ד°רבי שמעון בן אלעזר היא, דתני

[דף י עמוד א]

אין עושין מיום טוב למוצאי יום טוב, אבל ^ב_זממלא היא אשה קדירה בשר אף על פי שאינו אוכל ממנו אלא חתיכה אחת. קומקום של חמין, אף על פי שאינו שותה ממנו אלא כוס אחד. אבל פת אינה אופה אלא צורכה. ותני, °רבי שמעון בן אלעזר אומר, ^ב_חממלאה היא אשה את התנור פת, מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא. דרש רב חונה° כהדא ד°רבי שמעון בן אלעזר . דרש רבי יוחנן° _{בר נפחא} לטיבראי כהדא ד°רבי שמעון בן אלעזר . הוה דרש להון להלכה ואינון סברין לעובדא _{והם חשבו שהורה להם הלכה למעשה}. אית דבעי מימר לעובדא דרש להון _{יש אומרים שהורה להם הלכה למעשה}. אתון ושאלון ליה ודרש להון שזה רק להלכה _{באו ושאלו אותו ואמר שזה רק להלכה ולא למעשה}. חזר ודרש להון ולא ידעין אין להלכה אין לעובדא _{להלכה או למעשה}. אמר רבי אבא בר זבדי° , הורי רבי אבהו° כהדא ד°רבי שמעון בן אלעזר . אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, המניח עירוב תבשילים ^ב_טצריך לומר עלי ועל מי שלא עירב. הרי שלא עירב, אחרים שעירבו מותרים לעשות לו משלו. אמר רבי זריקן° בשם רבי זעירה° , דווקא ^ב_יבמזכה להן משלו. דאי לא כן, נמצאו עושין לו משלו. לא עירב ולא עירבו לו אחרים מה יעשה'? °רבי יצחק אומר, צולה לו דגה. רב חונה° אמר מחמם לו חמין. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר מדליק לו את הנר. תני רבי חייה° , ממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר. מעשה באחד ^ב_יאשהדיר את בנו לתלמוד תורה _{שנדר שלא ישתמש בו כדי שיהיה פנוי ללמוד}, ובא מעשה לפני °רבי יוסי בן חלפתא והתיר לו לבן למלאות לאביו חבית של מים ולהדליק לו את הנר. רבי חייה רבה° עלה לביתו, אמרין ליה, אנשינן מערבה _{שכחנו לערב}. אמר לון, אית הכא טלופחין מן איתמל _{נשארו עדשים מאתמול}? אמרין ליה אין. וסמך עלהם משום עירוב . הדא אמרה _{זה אומר} שהלכה כ°בית הלל שלעירוב די אפילו מין אחד. אין מכאן ראיה אית הוה בהון תרדין. הדא אמרה _{זה אומר} אף על פי שאין בהן כזית. _{דקא סלקא דעתין שהיו עדשים בודדות}. אחד. אין מכאן ראיה אית הוה בהון שיעורה. הדא אמרה _{זה אומר} שאינו צריך להתנות כשמבשל ולאמר שתבשיל זה יהיה לעירוב . אמר רב חסדא° , אין מכאן ראיה לפי שיתכן שתניי קבוע היה לו לרבי חייה הגדול° שאם לא יניחו בני ביתו עירוב תבשילין יוכל לסמוך על כל תבשיל שימצא משום עירוב. תנן, °בית שמאי אומרים שני תבשילים, ו°בית הלל אומרים תבשיל אחד. ומודין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין . תני, אמר °רבי שמעון בן אלעזר , מודין °בית שמאי ל°בית הלל שצריך שני תבשילין. על מה נחלקו? על הדגה ועל הביצה שיש עליה. ש°בית שמאי אומרים, תבשיל אחד, ו°בית הלל אומרים שני תבשילין. הכל מודין שאם פירפר ביצה על גבי המליח, או שחיתך קפלוט תחת הדג, או שבישל שני מינין בקדירה, שהן שני תבשילין. והלכה כדברי התלמיד _{°רבי שמעון בן אלעזר בשיטת °בית הלל .} רב° _{אבא בר אייבו} אמר, אומר אני, ^ב_יבאין פחות מכזית. קא סלקא דעתין כזית לכל אחד ואחד . לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, עלי ועל מי שלא עירב. ולא יתכן שיהיה בעירוב שעשה כזית לכל אחד . מתני' מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן , עירוב, תחילתו וסופו אין לו שיעור. יום טוב שחל להיות בערב שבת, ^ב_יגאין מערבין _{לצורך שבת}, לא בחצירות ולא בתחומין דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, מערבין בחצירות ואין מערבין בתחומין. מערבין בחצירות שכן את מתיר לו דבר שהוא מותר לו. ואין מערבין בתחומין שכן את מתיר לו דבר שהוא אסור לו. אית תניי תני ומחלף, שעירוב תחומין מותר שכולו מדרבנן, ועירוב חצרות אסור _{שעיקרו הינו הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים מהתורה}. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, הואיל והן תנייא ומחלף _{והבריתות הללו מחליפות}, צריכין אנן מיחוש. אמר רבי ירמיה° בשם רבי זעירה°

[דף י עמוד ב]

מאן דעבד טבאות _{מי שרוצה לנהוג כהלכה}, מערב גם עירוב חצרות מן איתמל. אמר רבי יודן° , הדא דאת אמר, בשלא עשה לו עירובי תבשילין. אבל אם עשה לו עירובי תבשילין, מותר לערב כמו שמותר לבשל . רבי יוסה ברבי בון° בעי, ועירובי תבשילין מתירין את המחיצות?

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ב

מתני’: _{מצווה להטהר ברגל} חל _{יום טוב} להיות אחר שבת, °בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת. ^ב_ידו°בית הלל אומרים כלים מלפני השבת, ^ב_טוואדם בשבת _{דמחזי כמקר}:
גמ’: ' מתני' בכלים גדולים שאין דרך לשאוב בהם . אבל בכלים קטנים, מערים עליהן ומטבילן. כדתני רבי הושעיה° , ממלא הוא אדם כלי טמא מן הבור, ^ב_טזומערים עליו ומטבילו. תני, נפל דליו לתוך הבור, מערים עליהן ומטבילן. תרין אמורין _{חלקו במה התירו להערים}, חד אמר, ^ב_יזבכלים שניטמאו באב הטומאה. וחורנה אמר, בכלים שניטמאו בוולד הטומאה. מתיב _הקשה מאן דאמר בוולד הטומאה למאן דאמר באב הטומאה, בשלמא אם נטמא בולד הטומאה שאינו צריך הערב שמש, מטבילו ומשתמש בו והוי צורך יום טוב. אבל אם נטמא באב הטומאה, הרי אפילו בחול יהא טעון הערב שמש. ואינו יכול להשתמש בו ביום טוב. נמצא מכין מיום טוב לחול ולמה התירו ? אמר לו, ברוצה לישתמש בהן חולין בטהרה. כל מחוייבי טבילות ^ב_יחטובלין כדרכן בתשעה באב וביום הכיפורים. אמר °רבי חנניה סגן הכהנים . כדיי הוא ביתו של אלקינו שיאבדו עליו טבילה אחת. דרש רבי לוי° , כהדא ד°רבי חנניה סגן הכהנים : תנן , ואדם בשבת, שכן אדם טובל לקירויו _{שנראה כטובל} להתקרר בשבת

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרה, אבל לא מטבילין. מטבילין מגב לגב, ומחבורה לחבורה ביום טוב:

גמ’: מתניתה דלא כ°רבי , דתני, אין מטבילין כלי על גב מימיו ביום טוב, ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת דברי °רבי . וחכמים אומרים, ^ב_יטמטבילין כלי על גבי מימיו ביום טוב, ^ב_כומשיקין את המים בכלי אבן לטהרה בשבת. לא אמר אלא בשל אבן, הא בשל

[דף יא עמוד א]

עץ לא _{שכלי עץ נטמא מהמים וכשמשיקו נטהר ואסור}. כיצד ^ב_כאמגב לגב? רצה לעשות עיסתו בטהרה והטביל כליו לצורך כך, ונמלך ורוצה להשתמש בהם על גבי גיתו, _{לצורך שימוש בגת}, או גיתו על גבי עיסתו, מטביל את כליו. כיצד מחבורה לחבורה? היה אוכל עם חבורה זו, ונמלך לוכל עם חבורה אחרת, טובל.

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ד

מתני’: °בית שמאי אומרים, מביאין שלמים ואין סומכין עליהן, אבל לא עולות. ו°בית הלל אומרים, ^ב_כבמביאין שלמים ועולות ^ב_כגוסומכין עליהן:

גמ’: °בית שמאי אומרים, הותרה סמיכה שלא כדרכה. ו°בית הלל אומרים, ^ב_כדלא הותרה סמיכה שלא כדרכה. איזו היא שלא כדרכה? מאתמול. אמר רבי זעירה° , כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא, שהרי לא הגיעה זמנו וגם עדיין היה טמא ולא ראוי להיכנס לעזרה. שלמי נדבה שסמך עליהן מאתמול יצא, שכל יום הוא זמנם . מה פליגין? בשלמי חגיגה. °בית שמאי עבדין לון _{עשו אותם} כשלמי נדבה, °בית הלל עבדין לון _{עשו אותם} כאשם מצורע. אמר רבי יסי° , הן דאת אמר _{זה שאמרתה}, אשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא, זה דווקא כשהקריבו בזמנו, שיום קדם לא היה ראוי וגם היה טמא ולא ראוי להיכנס לעזרה. אבל אם עבר זמנו נעשה כשלמי נדבה. תני , אמרו °בית הלל ל°בית שמאי , מה אם בשעה שאני אוסר להדיוט בשבת, הרי אני מתיר לגבוה _{שמקריבים בשבת}. בשעה שהוא מותר להדיוט _{יום טוב}, אינו דין שנתיר לגבוה? ולמה אתם אוסרים להביא עולת ראיה ? אמרו להן °בית שמאי , והרי נדרים ונדבות יוכיחו, שיום טוב מותר להדיוט, ואף אתם מודים שהם _{נדרים ונדבות} אסורין שהם לגבוה. אמרו להן °בית הלל , לא אם אמרתם בנדרים ונדבות, שאין זמנן קבוע. תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע? אמרו להן °בית שמאי , אף חגיגה אין זמנה קבוע, ^ב_כהשאם לא חג בראשון חוגג בשני, לא חג בשני חוגג בשלישי. אמרו להן °בית הלל , חגיגה זמנה קבוע. ^ב_כושאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג אחר הרגל. אמרו להן °בית שמאי , והלא כבר נאמר (שמות בא יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ולא עולות שאינם אוכל נפש . אמרו להן °בית הלל , משם ראייה? לכם אם אינו אוכל נפש אינו נעשה, אבל נעשה הוא לגבוה. אבא שאול אומרו טעם אחר. מה אם בשעה שכירתך סתומה, כירת רבך פתוחה. בשעה שכירתך פתוחה, אינו דין שתהא כירת רבך פתוחה? דבר אחר, אינו דין שיהא שולחנך מלא ושולחן קונך ריקם. אמר רבי יוסי ברבי בון° , רבי שמעון בן לקיש° הוה עבר קומי סדרא _{עבר לפני הבית מדרש}, ושמע קלהון קראיי ההן פסוקא _{קוראים פסוק זה} (דברי הימים א כט כא) ויזבחו ליי' זבחים ויעלו עולות ליי' למחרת היום ההוא פרים אלף . אמר. מאן דמפסק לה ואומר ויזבחו ליי' זבחים ויעלו עולות ליי' . _{זבחים ועולות בחג השבועות}. למחרת היום ההוא פרים אלף. כ°בית הלל שבחג הקריבו עולות .מאן דקרי כולה, כ°בית שמאי שהכל קרב למחרת החג . ניחא עולות למחרת היום, ושלמים למחרת היום? וכי אין שלמים באין ביום טוב כ°בית שמאי ? אמר רבי יוסי ברבי בון° , דוד מת באותה שנה בעצרת , והיו כל ישראל אוננין, והקריבו למחר. מעשה ב°הלל הזקן

[דף יא עמוד ב]

שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה, וחברו עליו תלמידי °שמאי , התחיל מכשכש בזנבה, אמר לון ראו נקיבה היא ושלמים הבאתיה, והפליגן בדברים והלכו להן. לאחר ימים גברה ידן של °בית שמאי ובקשו לקבוע הלכה כדבריהן. והיה שם °בבא בן בוטי , מתלמידי °בית שמאי , שהיה יודע שהלכה כ°בית הלל . פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת. אמר ישמו בתיהן של אלו שהשימו בית אלהינו. מה עשה? שלח והביא שלשת אלפים צאן מצאן קדר, וביקרו ממומין והעמידן בהר הבית. אמר להן שמעוני אחיי בית ישראל, כל מי שהוא רוצה יביא עולות, יביא ויסמוך. יביא שלמים, יביא ויסמוך. באותה שעה נקבעה הלכה כ°בית הלל , ולא אמר אדם דבר. אמר רבי יצחק בר אלעזר° , הדא כסא, בשירותא בעייא מוליי קסמא _{כוס זה כדי לחמם אותו בתחילה צריך הרבה עצים} דקיסה מיניה וביה _{אחר שהוא כבר חם די במעט עצים כדי לשמר חומו./sub>}, כך °בבא בן בוטא פעל מיד אבל אם כבר היתה נקבעת ההלכה כ°בית שמאי היה קשה לשנות . כל גומרא דלא כוויה בשעתה לא כוויה _{כל גחלת שלא שורפת בתחילתה שוב אינה שורפת שהחום הולך ופוחת לכן °בבא בן בוטא פעל מיד}. שוב מעשה באחד מתלמידי °הלל , שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה, וראהו אחד מתלמידי °שמאי . אמר לו מה זו סמיכה? אמר לו מה זו שתיקה? שיתקו בנזיפה והלך לו

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ה

מתני’: °בית שמאי אומרים, לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן היו ראויין לשתייה. ו°בית הלל ^ב_כזמתירין. ^ב_כחועושה מדורה ומתחמם כנגדה:

גמ’: תנן, ועושה מדורה ומתחמם כנגדה . פתר לה תרין פתרין _{העמיד את המשנה בשני אופנים}, אם נפרש דעל דעתין ד°בית שמאי מה שנאמר ברישא לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן היו ראויין לשתייה, הכוונה והוא ששתה מהן. ומה שנאמר ש°בית הלל מתירים, הכוונה שעל דעתין ד°בית הלל והן שיהו ראויין לשתייה אבל אינו חייב לשתות . אם כך מה שנאמר בסיפא ועושה מדורה ומתחמם כנגדה, דברי הכל, והוא שיהא קומקום כנגד המדורה. פתר לה פתר אוחרן _{העמיד את המשנה באופן אחר}, אם נפרש ברישא כפשוטו של°בית שמאי לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן היו ראויין לשתייה אבל לא צריך שישתה ממנו. אם כך מה שנאמר בסיפא ועושה מדורה ומתחמם כנגדה , על דעתהון ד°בית שמאי והוא שיהא קומקום כנגד המדורה, על דעתון ד°בית הלל אפילו אין הקומקום כנגד המדורה. חמין שהוחמו ביום טוב, וכן המים שהוחמו מערב שבת לשבת, רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}, חד אמר ^ב_כטמרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו. וחורנה אמר, מרחיץ בהן גופו איברים איברים. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא _{ולא יודעים מי אמר את זה ומי אמר את זה}. מן מה דתני שמואל° _{בר אבא בר אבא}, מרחיץ בהם פניו ידיו ורגליו, הוי רב° _{אבא בר אייבו} דו אמר מרחיץ בהן גופו איברים איברים. חד פיליסופיס שאל לבר קפרא° , ויש אומרים שאבלט שאל ללוי סריסא° כך שמו, מותר לשתות ואסור לרחוץ? אמר לו אם תראה סריס מתחבק עם אשתך, שמא אינו רע לך? אמר לו, אין. אמר לו ומכי הוא לך כלום _{האם הוא פוגע בך}? אמר לו שלא תתפרץ _{תתרגל ותלך גם למי שאינו סריס}. אמר לו, והכא _{אף הכא} שלא יתפרצו _{ויחממו מים סתם}. כיון שיצא, אמרו לו תלמידיו, רבנו, לזה דחיתה בקנה, לנו מה את משיב? אמר להן, והלא כבר נאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם.

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ו

מתני’: שלשה דברים °רבן גמליאל _דיבנה מחמיר כדברי °בית שמאי . אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת, ואין זוקפין את המנורה ביום טוב, ואין אופין פיתן

[דף יב עמוד א]

גריצות אלא רקיקין. אמר °רבן גמליאל _דיבנה, מימיהן של בית אבא לא היו אופין פיתן גריצות, אלא רקיקין. אמרו לו, מה נעשה לבית אביך, שהיו מחמירין על עצמן, ^ב_לומקילין על כל ישראל להיות אופין פיתן גריצות וחרי:

גמ’: תנן, אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת . אבא בר רב חונה° אמר, הדא דתימר בשלא עשה לו עירובי תבשילין. אבל אם עשה לו עירובי תבשילין, מותר. דמה בין תבשיל ומה בין חמין? _{מסתמא כמו שתבשיל מותר על ידי עירוב אף חמין יהיה מותר}. תבשיל דרכו לוכל ממנו _{לטעום כשמבשל נמצא נהנה ביום טוב והוי קצת צורך יום טוב}. חמין אין דרכו לשתות מהן: תנן, ואין זוקפין את המנורה ביום טוב. הדא דאת אמר, במנורה של פרקים. ש°בית שמאי סוברים יש בנין בכלים, ו°בית הלל סוברים אין בנין בכלים. אבל במנורה שאינה של פרקים, לא בדא. כהדא, תלמידוי דרבי יוסי° _{בר זבידא} הוון יתיבין, נפלת מנרתא קומיהון, והוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק _{השתמט וברח}, שלא רצו להורות לא להיתר ולא לאיסור. תנן , אין אופין פיתן גריצות אלא רקיקין. מאי טעמא? מתוך שאת מייגעו אף הוא אינו אופה אלא צורכו. תנן, אמרו לו, מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין על כל ישראל להיות אופין פיתן גריצות וחרי. מאי משמע דהיי חרי לישנה דגדלות ? רבי אחא° שמע לה מן הדא דכתיב (דברים נצבים כט כג) מה חרי האף הגדול הזה. ורבנן שמעין לה מן הדא דכתיב (בראשית וישב מ טז) והנה שלשה סלי חורי על ראשי

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ז

מתני’: אף הוא אמר ג' דברים להקל. מכבדין בין המיטות, ומניחין את המוגמר ביום טוב, ועושין גדי מקולס בלילי פסחים. ^ב_לאוחכמים אוסרין:

גמ’: של בית °רבן גמליאל _דיבנה היו מכבדין בין המיטות. אמר °רבי אלעזר בי רבי צדוק , פעמים הרבה אכלתי אצל °רבן גמליאל _דיבנה, ולא היו מכבדין בין המיטות. אלא סדינים היו פורשין על גבי הארץ, וכיון שהיו האורחין נכנסים , היו קופלין אותן. אמרו לו, אם כן אף בשבת מותרין לעשות כן. של בית °רבן גמליאל _דיבנה היו מכניסין את המגמר במגופה. אמר °רבי אלעזר בי רבי צדוק , פעמים הרבה אכלתי אצל °רבן גמליאל _דיבנה, ולא היו מכניסין את המגמר במגופה. אלא פרדיסקים _{בקבוקי ברזל עם פקק} היו מעשנין מערב יום טוב, וכיון שהיו האורחין נכנסים, היו פותחין אותן. אמרו לו, אם כן אף בשבת מותרין לעשות כן. תנן , ועושין גדי מקולס בלילי פסחים, וחכמים אוסרין. ^ב_לבאי זהו גדי מקולס? כולו צלי, ראשו על כרעיו ועל קרבו. שלק מקצת ובישל מקצת, אין זה גדי מקולס. מכניסין גדי מקולס בלילי יום טוב הראשון של חג _סוכות, ובלילי יום טוב האחרון של פסח. מכניסין עגל מקולס בלילי יום טוב הראשון של פסח, אבל לא גדי מקולס. תני, אמר °רבי יוסה , תודוס איש רומי הנהיג על אנשי רומי, שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים. שלחו חכמים ואמרו לו, אילולא שאת תודוס לא היינו מנדין אותך? מהו תודוס _{מה חשיבות}ו? אמר רבי חנניה° , דהוה משלח פרנסתהון דרבנן, לא נמצאת מביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ? ^ב_לגשכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ, צריך נידוי

[דף יב עמוד ב]

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ח

מתני’: ג' דברים °רבי אלעזר בן עזריה מתיר, וחכמים אוסרין. פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה, ^ב_לדומקרדין את הבהמה ביום טוב, ושוחקין את הפילפלין בריחים שלהן. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אין מקרדין את הבהמה מפני שהוא עושה חבורה, אבל מקרצפין. וחכמים אומרים, אין מקרדין אף לא מקרצפין:

גמ’: תנן, פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה. רבי אבא° ושמואל° _{בר אבא בר אבא} תריהון אמרין. לדברי חכמים, רצועה בין קרניה אפילו ^ב_להלהמשיך בה אסור שמא יפול. אמר רבי אבא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אם היתה קרנה קדוחה, מותר. אמר רבי יוסה° _אסי. קשייתה קומי _{שאלתי את} רבי אבא° והרי זו שמירה יתרה, ומר לא תנינן _{לא למדתנו} אלא הנאקה בחטם. שרק לה התירו לצאת בחתם, ולאחרים הוה שמירה יתירה ואסור? אמר רבי זעירא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ב_לושור שעיסקו רע, יוצא בפרומביא שלו. ורבותינו שבגולה נהגו כן. רבי אילא° _אילעא ורבי יהודה° _נשיאה אמרו בשם רבי שמעון ברבי חייה° . כלב יוצא בסוגר שלו סביב פיו . אם לחכות בו שלא יאכל אסור שאין זה שמירה . אם בשביל שלא לאכול אפסרו מותר תנן, פרתו של °רבי אלעזר בן עזריה וכ”ו . גניבה אמר. הלכה היה מלמד ובא אבל לא עשה כך . רבי יונה בוצרייה° בעי, אם הלכה היה מלמד ובא וכי על הדא היא דתנינן שלא ברצון חכמים? די היה לאמר שחכמים חולקים עליו . תנא רבי יודה בר פזי דברדלייה° . אמרו לו. או עמוד מבינותינו, או העביר רצועה מבין קרניה. אמר רבי יוסי ברבי בון° אף שרק הורה, שיך לאמר שלא ברצון חכמים, לפי שהיה מתריס כנגדן. רבי חנניה° אמר, לא היה מתריס אלא פעם אחת יצאת, והשחירו שיניו מן הצומות ומן התענית. רבי אידי דחוטרא° אמר, לא פרתו אלא אשתו הוות, שיצאה במה שאסרו חכמים . ומניין שאשתו קרויה עגלה? דכתיב (שופטים יד יח) לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן _בבל אמרין פרת שכינתו היתה. ויש אדם נענש על שכינתו? אמר רבי קיריס דאירמה° , ללמדך ^ב_לזשכל מי שיש ספיקה בידו למחות ואינו ממחה, קלקלה תלויה בו. אי זהו הקירוד? אלו הקטנים _{שהשינים שלהם צפופים ועשוים ברזל} שהן עושין חבורה. אי זהו קירצוף? אלו הגדולים שהשינים שלהם עשויות עץ שאינן עושין חבורה. וחכמים אומרים, אין מקרדין אף לא מקרצפין. אין מקרדין, שלא יבואו לידי חבורה. ולא מקרצפין, שלא יבואו לידי תלישה. של בית °רבן גמליאל _דיבנה היו שוחקין את הפילפלין בריחיים שלהן. אמר °רבי אלעזר בי רבי צדוק , פעם אחת אכל אבא אצל °רבן גמליאל _דיבנה, והביאו לפניו אניגרין _{מי סלק} ובתוכן פילפלין שחוקים. כיון שטעמן, ^ב_לחמשך ידו מהן. אמר לו °רבן גמליאל _דיבנה, אל תחוש להם, מערב יום טוב הן שחוקין. ויעשה °רבי צדוק כשוגג אצל °רבן גמליאל _דיבנה ויאכל. שהרי °רבן גמליאל _דיבנה מתיר, וזה לא יותר גרוע ממי שעשה בשוגג שמותר. אלא שלא להתיר מלאכה על ידי °רבן גמליאל _דיבנה. שאם יראו שאוכל, יחשבו שהלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה שמותר

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה ט

[דף יג עמוד א]

מתני' הריחיים של פילפלין ^ב_לטטמאה משום ג' כלים, משום כלי קיבול, ומשום כלי מתכות, ומשום כברה:

גמ’: התחתון משום כלי קיבול, והעליון משום כלי מתכות, והאמצעית משום כברה

ירושלמי ביצה, פרק ב, הלכה י

מתני’: עגלה של קטן, ^ב_מטמאה מדרס, ניטלת בשבת, ואינה נגררת על גבי הכלים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, כל הכלים אינן נגררין, חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת:

גמ’: תני, לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חריץ. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} ^ב_מאמתיר דדבר שאינו מתכוון מותר. אמר רבי אבא° בשם רב חונה° ורבי חגי° בשם רבי זעירא° ורבי יוסה° _אסי בשם רבי אילא° _אילעא. מודין חכמים ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו. שאין הגומא מתקיימת בעפר תיחוח . כמה דאת אמר מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו. _{שאין החריץ שעושה בעפר תיחוח נחשב חריץ}. אמר רבי יוסה° _אסי אוף אנן תנינן. ^ב_מבפגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים _וכבו, אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת. אף שמזיז עפר כיוון שהגומא לא מתקימת . אמר רבי יוסה ברבי בון° , אין כאן ראיה שבעפר תיחוח מותר. שאפשר שהמשנה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא דאמר דבר שאינו מתכוון מותר . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתין אמרה שאסור אף בעפר תיחוח. דתנן , כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת. ולא חילקו בין עפר טיחוח לעפר שאינו טיחוח .

הדרן עלך פרק יום טוב

פרק שלישי – אין צדין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה א

מתני’: ^ג_אאין צדין דגים מן הביברין ^ג_בואין נותנין לפניהם מזונות. אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהן מזונות. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הביברין שוין, זה הכלל. כל המחוסר צידה אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר

[דף יג עמוד ב]

גמ: תנן, אין צדין ביום טוב דגים מן הביברין ואין נותנין לפניהם מזונות, אבל צדין חיה ועוף מן הביברין. משמע שחיה ועוף המצוים בביבר נחשבים כבר ניצודים ולכן מותר לצוד אותם מתוך הביבר. ומכאן שהמכניס חיה ועוף לביבר הרי זה צד ואסור. אמר רבי חיננא° מתניתין דלא כ°רבי יודה . דתנינן תמן °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר . הצד צפור _{על ידי שהכניסה} למגדל וצבי לבית חייב. הא לגינה ולביברין פטור. משמע שהמכניס צבי לביבר לא נחשב צד. ואם כך הצד צבי מן הביבר נחשב צד . מחלפה שיטתין דרבנן _{האם חכמים חזרו בהם} ? דתנינן, וחכמים אומרים ^ג_גצפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין. משמע שהמכניס צבי לחצר נחשב צד . ותנינן תמן, אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהן מזונות. הא מגינה ומחצר אסור לצוד. משמע שהמכניס צבי לגינה או לחצר לא נחשב צד . כאן בחצר מקורה כאן בחצר שאינה מקורה. והא תנינן גינה. אית לך מימר _{אפשר לאמר} גינה מקורה? אלא כאן בגדולה כאן בקטנה. תנן התם? זה הכלל? כל המחוסר צידה אסור? ושאינו מחוסר צידה מותר . רבי עולא° _{אילעאבן ישמעאל} אמר. בעון קומי _{שאלו את} רבי אחא° למה לא ניתני כל המחוסר צידה חייב, ושאינו מחוסר צידה פטור כמו במשנה במסכת שבת? אמר לון. ולא ביום טוב אנן קיימין? כיוון שאין בו חיוב חטאת, לא שיך לאמר בו חייב ופטור. ולכן אמרו כל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין. זה הכלל, כל המחוסר צידה פטור. ושאינו מחוסר צידה חייב. איזה ביבר מחוסר צידה ? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° . ^ג_דכל שהוא מחוסר נשבים _{שצריך להביא מצודה כדי לצוד אותו} מחוסר צידה. ושאינו מחוסר נשבים _{שאין צריך להביא מצודה כדי לצוד אותו} אינו מחוסר צידה. תנן, שוחטין מן הנגרים _{מקום שהמים רדודים והדג לא יכול לשחות}, ואין שוחטין לא מן המכמורות ולא מן המצדות _{שניצוד ביום טוב}. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}. מה שאסור זה מצדתא דשייתא _גדולות. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} צד הוא בפיטם _חבית. רב° _{אבא בר אייבו} אמר ^ג_הסוכרא דנהרא שרי. אמר רבי יודן° בהוא שסתם הפתחים בטסים, שאין שום אפשרות לדג לברוח .

ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_ומצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן ידוע שניצודו מבעוד יום. מעשה בעובד כוכבים ומזלות אחד, שהביא דגים ל°רבן גמליאל _דיבנה. ואמר °רבן גמליאל _דיבנה, מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו:

גמ’: תנן, מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יום טוב, לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן ידוע שניצודו מבעוד יום . מי מודיע אם ניצודו מבעוד יום? אם נתקלקלה המצודה מבעוד יום , דבר בריא שניצודו מבעוד יום. אבל אם לא נתקלקלה המצודה מבעוד יום , דבר בריא שלא ניצודו מבעוד יום. אפילו נתקלקלה המצודה מבעוד יום. וחש למה לא נחוש לומר שמא נתקלקלה מעצמה או על ידי חיה אחרת שלא נצודה? ואותם שבמצודה שמא לא ניצודו מבעוד יום? אמר רבי יוסי ברבי בון° בפורש את המצודה בחורשין שמצויות שם חיות . תדע לך שהוא כן דתנינן דגים. ודגים לא במקום שהן מצויין פורשים רשת? והכא _{אף כאן} בפורש מצודה במקום שחיה ועוף מצויין. תנן , מעשה שהביא נכרי דגים ל°רבן גמליאל _דיבנה ואמר מותרים הם אלא שאין רצוני לקבלם . סברין מימר, מותרין למחר אבל באותו יום אסורים משום ספק הכן. חזקיה° ורבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דברת חוורן° אמרו , מותרין ממש. סברין מימר ספק הכן התירו. רבי חנינה° ורבי יונתן° תריהון אמרין, ^ג_זספק הכן אסור רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ספק הכן מותר. רבי חייה רבה° ורבי שמעון ברבי° . חד אמר, העובד כוכבים ומזלות צריך הכן, וחורנה אמר ^ג_חאין העובד כוכבים ומזלות צריך הכן. ולא ידעין מאן אמר דא, ומאן אמר דא _{מי אמר את זה ומי אמר את זה}. מן מה דרב° _{אבא בר אייבו} מיעני _איחר מייתי קומיה _{לבא לפני} רבי חייה רבה° בשבת. והוא אמר לו, הן הויתה _{אפה הייתה}? והוא אמר ליה. שיירתה הוות עברה, והוינא אכול מינה תאינים. ממה שרבי חייא רבה° לא העיר לרב° _{אבא בר אייבו} על כך , הוי הוא דהוא אמר, אין העובד כוכבים ומזלות צריך הכן. חד תלמיד מן דרבי סימיי° , אזל לאנטרוס _{כפר של גויים} אייתון ליה דורמסקנא _{הביאו לו שזיפים} ואכל. חד תלמיד מן דרבי יהושע בן לוי° אזל לתמן ואייתון ליה דורמסקנא _{הביאו לו שזיפים} ולא אכל. ואתא ואמר קומי רביה. אמר לו? דהוא נהיג כשיטתיה דרבי סימיי° . דרבי סימיי° אמר, אין העובד כוכבים ומזלות צריך הכן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יהושע בן לוי° . דמדמניות שבכרם _{ענבים שנפלו ולארץ ועדין הם טובים} הרי אלו אסורות שודאי נפלו היום, שהרי הם נמאסות מהר. אמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} השיצים _תמרים שבכפים הרי אלו מותרין. שדרכן להשמר שם, ומסתמא נפלו קדם שבת. .

ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ג

[דף יד עמוד א]

מתני’: בהמה מסוכנת ^ג_טלא ישחוט אלא אם כן ידוע שהוא יכול לוכל ממנה כזית צלי מבעוד יום. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, אפילו כזית חי מבית טביחתה. ^ג_ישחטה בשדה, לא יביאנה במוט ובמוטה, אבל מביאה בידו איברים איברים:

גמ’: אמר רבי אבא° בשם רבנן דתמן, שחטה ואכלו זאיבים בני מיעיה, ^ג_יאכשירה, שחזקת בני מיעים לכושר. וחש _{למה לא נחוש} לומר שמא היה בהן נקב? חזקת בני מיעים כשירין. תנן, שחטה בשדה, לא יביאנה במוט ובמוטה. אבל מביאה אברים אברים . תני, אבל ^ג_יבמביאה הוא על גב עורה ואף שהעור מוקצה. כיצד הוא עושה? משייר ממנה אבר אחד מחובר לעור ומביאו עמו.

ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ד

מתני’: בכור שנפל לבור. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ירד המומחה ויראה, אם יש בו מום יעלה וישחוט, ואם לאו לא ישחוט. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, ^ג_יגכל שאין מומו ניכר מערב יום טוב, אין זה מן המוכן:

גמ’: מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? דתנינן תמן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אם לא היתה נבילה מערב שבת, אסורה, לפי שאינה מן המוכן, דכיוון דאתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא . והכא הוא אמר הכין שאף שבין שמשות היתה אסורה אם המומחה יראה ביום טוב שיש לה מום מותר לשחטה ? °רבי יודה כדעתיה. ד°רבי יודה אמר אין המומחה תורה, וכיוון שהיה בה מום מערב יום טוב, כבר היא מן המוכן. רק צריך תיקון שאסרו חכמים ביום טוב, וזה כמו טבל שאם עבר והפריש מותר. רבי חונה° אמר בשם רבי אבא° , משנתנו ד°רבי יודה היא, ד°רבי יודה עבד ראיית בכור כראיית

[דף יד עמוד ב]

טריפה. כמה דאת אמר תמן רואין את הטריפה ביום טוב, ודכוותה רואין את הבכור ביום טוב. רבי יודן° בעי _שאל, דמאי מדבריהם, וראיית טריפה מדבריהן. כמה דאת אמר רואין את הטריפה ביום טוב, ודכוותה מפרישין את הדמאי ביום טוב? תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב אין זה מן המוכן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה° , לשיטת °רבי שמעון _{בן יוחאי} , כל שמומו ניכר מערב יום טוב ולא התירו מומחה אלא ביום טוב, אין זה מן המוכן. והא תני, עגל שנולד מן הטריפה ביום טוב מותר, אף שלא היה ראוי בין השמשות גם לא אגב שחיטת אימו. משמע ש°רבי שמעון _{בן יוחאי} לא סובר דכיוון דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא. ולמה בבכור הוא אוסר ? אמר רב חסדא° , בעגל, עומד ומצפה מתי יוולד ולא מקצה דעתו ממנו. הכא אסור לראות מומים ביום טוב, ואינו מצפה מתי יבא מומחה ויראנו והוי מוקצה. ומה שאמרה המשנה וראהו מומחה , תיפתר שעבר המומחה וראהו. וכיוון דאתקצאי בין השמשות אסור . אתא עובדא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן} וסבר מימר, °רבי יודה ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} הלכה כ°רבי יודה . אייתי _הביא רב הושעיה° מתניתא דבר קפרה מדרומא ותנא, וחכמים אומרים, כל שמומו ניכר מבערב יום טוב, ולא התירו מומחה אלא ביום טוב, אין זה מן המוכן. וקיבלה וחזר ביה. אותו ואת בנו שנפלו לבור, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, יעלה את הראשון על מנת לשחוט וישחוט, והשני עושין לו פרנסה במקומו שלא ימות. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר , ^ג_ידיעלה את הראשון על מנת לשחוט ולא ישחוט, ויערים ויעלה את השני, אף על פי שלא חישב לשחוט אחד מהן מותר תני, כיצד מפרישין חלת טומאה ביום טוב של פסח °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, לא תקרא לה שם עד שתאפה . כיצד יעשה על דעתי ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? שהרי ממה נפשך מתעסק בחלה אחת שלא לצורך כשמכניסה לתנור. מערים ואומר זו אני רוצה לוכל, וזו אני רוצה לאכול, ואופה את כולה. וכשהוא רודה, אחר כל אחת שרודה מערים ואומר, זו אני רוצה ליישן, זו אני רוצה ליישן. ומשייר אחת בתנור והיא נשרפת. אמר °רבי יהושע _{בן חנניה}, לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא. אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב, ואם החמיצה החמיצה . רבי בון בר חייה° בעי, מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר _{האם רבי אליעזר חזר בו}?, הכא בהפרשת חלה בטומאה הוא אמר מותר להערים, ותמן באותו ואת בנו הוא אמר אסור להערים? הכא משום בל יראה ובל ימצא. והכא מה אית לך? מחלפה שיטתיה ד°רבי יושוע ? תמן בחלה הוא אמר אסור להערים. והכא באותו ואת בנו הוא אמר מותר להערים? אמר רבי אדי° , כאן להעלות בהמה זה רק שבות. וכאן לאפות ביום טוב חייב חטאת מלקות. רבי יוסה ברבי בון° אמר? תמן באותו ואת בנו התירו כדי לחוס על ניכסיהן של ישראל, הכא מה אית לך? °רבי יצחק ורבי יאשיה° , חד כהדין וחד כהדין.

ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ה

[דף טו עמוד א]

מתני’: ^ג_טובהמה שמתה, לא יזיזנה ממקומה. מעשה ששאלו את °רבי טרפון עליה ^ג_טזועל החלה שנטמאת _{ביום טוב}, ונכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו, לא יזיזום ממקומן:

גמ’: שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, טעו ה' זקנים שהורו ל°רבי טרפון בלוד שאסור. שהרי הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} שאמר שמחתכים את הנבלה לכלבים . אמר רב מתנה° , בבכור הוה עובדא שאסור לתתו לכלבים . אמר רבי אבין° , מתניתא אמרה כן דתנן , עליה ועל החלה שניטמאת, מה זו קודש אף זו קודש. בעון קומי _{שאלו את} לוי° , מהו לראות את הטריפה בבית אפל? אמר, לאפק לבר _{צריך להוציאה החוצה}. רבי אימי° _{אמי בן נתן} בעי _שאל, שמעינן ^ג_יזשאין רואין את הנגעים בבית אפל דכתיב לכל מראה עיני הכהן. וכי שמעינן שאין רואין את הטריפה בבית אפל? אמר רבי יוסה ברבי בון° , לא מטעם הזה ציווה להוציא את הטרפה , אלא שמא תימצא טריפה ויהא אסור לטלטלה. אתייא דרב מתנה° שהעמיד את המשנה בבהמת בכור דמשמע שבחולין מותר , כשמואל° _{בר אבא בר אבא} שפסק כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} שאין מוקצה? ודלוי° שלא רצה לראות טרפה בבית שמא תמצא טרפה ^ג_יחויהיה אסור להזיזה כרב° _{אבא בר אייבו} שסובר כ°רבי יהודה _{בר עילאי} שיש מוקצה . רבי אבא° ורבי יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} הלכה כ°רבי יודה

ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ו

מתני’: ^ג_יטאין נמנין על הבהמה בתחילה ביום טוב, אבל נימנין עליה מערב יום טוב, ושוחטין ומחלקין ביניהן. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ. וחכמים אומרים, אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר:

גמ’: תנן, אין נמנין על הבהמה בתחילה ביום טוב . הא להוסיף מוסיפים. כגון אם היו חמשה שותפים , נעשין עשרה. תני, ^ג_כלא יאמר אדם לחבירו, הרי אני עמך בסלע, הרי אני עמך בשקל. אבל אומר הוא לו, הרי אני עומד למחצה לשליש ולרביע. רבי חייה רבה° ורבי שמעון ברבי° ^ג_כאשקלו מנה כנגד מנה בבכור. במה דברים אמורים? בחול, הא ^ג_כב ביום טוב אסור, על שם אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר תנן, וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר . רב אבון° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}

[דף טו עמוד ב]

^ג_כגאפילו לתלותו בכף מאזנים מפני העכברים אסור. אמר רבי יוסה ברבי בון° , לא מטעם הזה דלא זו הכוונה למה שאמרו חכמים אין משגיחין במאזניים כל עיקר , אלא בגין דתנינן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופץ, וחכמים אומרים, אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. הא תנייא קדמייא _{°רבי יהודה בר עילאי} סבר מימר, משגיחין. מכאן שמשגיחין פירושו לשקול בו . הא לתלותו בכף מאזנים מפני העכברים מותר אף לדעת חכמים . תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף מפייס הוא אדם את עצמו בליטרא, לידע מה הגיע לו. _{שאם לקח בעומד, רשאי בביתו לשקול בצנעה כדי להיות בטוח שלא רימו אותו}. כהדא, רבי מנא° _{בן יונה} זבן חרובן דשמיטה _{קנה חרובים בשביעית} שאסור למכור במשקל וחשש שרימו אותו , אתא שאל לחזקיה° , אמר לו נהגין רבנן כהדא ד°רבן שמעון בן גמליאל _{שלעצמו בבית מותר לשקול ורק למסחר אסור}. תני, ^ג_כדהטבח לא יהא שוקל בידו ומניח, שידו כליטרא היא. אבל חותך הוא בסכין ונותן לזה ולזה. תני, ^ג_כהאין מרגילין _{שמוציאין את כל בשר הבהמה דרך חתך ברגל כדי שישאר העור שלם לעשות ממנו נאדות} ביום טוב. ולא בחול ^ג_כובבכור, ולא בפסולי המוקדשין. מאי טעמא? אמר רבי אבון° ,שלא יהא כעובד בו עבודה בחייו, שמגדלו לצורך עשית כלי. רבי יוסטא בר שונם° אמר, כיוון שמחירן יקר ונקנים מעט מעט , גזרו עליהן שלא ירעו אותן עדרים עדרים ויבא לידי מעילה . אמר רבי מנא° _{בן יונה}, כל עמא מודיי, מינפוח _{לעשות נקב ברגל ולנפח העור כדי שיתנתק מהבשר} שרי, למיחבוט להכות על העור שיפרד לגמרי מהבשר מהו? מחלוקת רבי חייה רבה° ורבי שמעון ברבי° . חד אמר אסור, וחורנה אמר מותר. אמר רבי יוסי ברבי בון° כל עמא מודיי למיחבוט אסור. למינפוח, מחלוקת רבי חייה רבה° ורבי שמעון ברבי° . חד אמר אסור וחורנה אמר מותר:

ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ז

מתני’: ^ג_כזאין משחיזין את הסכין, אבל משיאה על גבי חבירתה. לא יאמר אדם לטבח ^ג_כחמכור לי בדינר בשר. אבל שוחט, והן מחלקין ביניהן:

גמ’: אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חבירתה. אמר רב חסדא° , ד°רבי יהודה _{בר עילאי} היא, שמתיר אפילו מכשירי אוכל נפש. ואף הוא מצריך שיעשה בשינוי , אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, דברי הכל היא, במשנה מדובר שאינו משיאה על חברתה כדי לחדדה אלא כדי להעביר שמינונית שעליה

ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ח

מתני’: אומר אדם לחנוני ^ג_כטמלא לי כלי זה, אבל לא במידה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אם היה כלי של מידה, לא ימלאנו. מעשה ב°אבא שאול בן בטנית , שהיה ממלא את מדותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב. °אבא שאול אומר, אף במועד עושה כן. וחכמים אומרים, אף בחול עושה כן מפני

[דף טז עמוד א]

מיצוי המדות:

גמ’: תנן, אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה, אבל לא במידה. מאי , אבל לא במידה ? אמר רב חונה° , אף בכלי של מידה מותר ובלבד שלא ימלא, אלא או חסר או יתר. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר לזעירה בר חמא° , ^ג_למלי לי ההן מנא _{כלי זה}, ולמחר אנן מכילין ליה _{נמדוד אותו}. תני מעשה ב°רבי אלעזר בי רבי צדוק ו°אבא שאול בן בטנית , שהיו חנוונים בירושלים, והיו ממלין מידותיהן מערב יום טוב, ונותנין אותן ללקוחות ביום טוב. רבי חנינה בן עקביה° אומר, אף בחולו של מועד היו עושין כן מפני מיצוי המידות. אף הוא כנס שלש מאות חביות, וחבירו כינס שלש מאות חביות מהשאריות של מצוי המידות, והביאום לחכמים לשאול מה לעשות בהם. אמרו להן חכמים, לא הייתם צריכין לעשות כן _{שהקונה כבר מחל עליהן}, אלא הואיל והחמרתם על עצמכם, יעשה בהן צורכי ציבור. פעם אחת חלה °אבא שאול בן בטנית , ונכנסו רבותינו לבקרו, אמר לון, אתון חמון הדא ימינא _{בואו ראו יד ימין זו} דהוות מכילה בקושטא _{שהייתה מודדת ביושר}. אמר רבי חנינה° , מאן דאמר דרחמנא וותרן, יתוותרון בני מעוי. אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר רבי אחא° , כתיב (תהילים נ ג) וסביביו נשערה מאד. מדקדק עמהן כחוט שערה. אמר רבי יוסה ברבי בון° , לא מטעם הזה _{אין ללמוד מכאן, כיוון שהפסוק כפשוטו. שהקדוש ברוך הוא מתגלה בסערה} אלא מדכתיב (תהילים פט ח) ונורא על כל סביביו. מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים

ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ט

מתני’: אומר אדם לחבירו ^ג_לאתן לי ביצים ואגוזים במניין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו:

גמ’: תני אומר הוא אדם לחבירו, תן לי כלה _{מידה מדויקת} של תבלין, שכן בעל הבית דרכו להיות נותן כלה של תבלין בתוך תבשילו שלא יקדיח תבשילו

הדרן עלך פרק אין צדין

פרק רביעי - המביא

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ביצה, פרק ד, הלכה א

מתני’: המביא כדי יין ממקום למקום, ^ד_אלא יביאם בסל ובקופה, אבל מביא הוא על כתיפו לפניו. המוליך את התבן, לא יפשיל את הקופה לאחריו, אבל נוטלה בידו. ^ד_במתחילין בערימת התבן, אבל לא בעצים שבמוקצה:

גמ’: תנן, המביא כדי יין ממקום למקום, לא יביאם בסל ובקופה. אבל מביא הוא על כתיפו לפניו . אמר רבי חנין בר לוי° , מתניתא באילין קורפדייא דקיקתה _{באותן כדים קטנים}, דמיטענן תרתיי תלת בגו ידא _{שמרימים שנים שלוש ביד}. אבל היתה אחת גדולה שלא נטלת בידו. כיצד יעשה ? שהרי לפניו כך היא דרכו, ולאחריו כך היא דרכו. היך מה דאת אמר _{כמו שאמרתה} השוחט בהמה בשדה, מביאה אברים אברים ומשייר ממנה אבר אחד מחובר לעור ומביאה על גב עורה. ודכוותה מביאה בתוך סל גדול על גב קנקנה וזה השינוי שיעשה.

[דף טז עמוד ב]

אי נמי כמה דאת אמר _{כמו שאמרתה} מביאה איברים, ודכוותה מביאה צלוחיות צלוחיות _{שאת היין שבכד הגדול יחלק ויביא בכדים קטנים}, רבי יודן° בעי _שאל, ^ד_גמהו להוציא תבן מרשות היחיד לרשות הרבים ביום טוב ? ולא מתניתא היא? המוליך את התבן, לא יפשיל את הקופה לאחריו אבל נוטלה בידו . מתניתא כמאן דאמר (שמות בא יב טז) לכל נפש, אף נפשות בהמה בכלל. מה צריכה ליה _{במה הוא הסתפק}? כמאן דאמר ^ד_דאין נפשות בהמה בכלל. ברם כמאן דאמר נפשות בהמה בכלל פשיטא ליה. ואפילו כמאן דאמר נפשות בהמה בכלל , מתניתא במוציא להאכיל. מה צריכה ליה _{במה הוא הסתפק}? במוציא להיסק. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי, מוקצה שיבש ביום טוב אסור ליגע בו. _{כיוון דאיתקצאי בין השמשות}. רב° _{אבא בר אייבו} אמר לרבי שמעון° _{בן לקיש} בריה, עלה והבא לנו גרוגרות _{פירות יבשים} מן העלייה. אמר לו, ואינו אסור משום מוקצה? אמר לו, ואדיין את לזו? אין לך אסור משום מוקצה ^ד_האלא תאנים וענבים בלבד. מאי טעמה ? אמר רבי שמואל בר סיסרטיי° , מפני שהן מסריחות בנתיים _{כך שגם דחה אותם בידים וגם אינם ראויות}. רבי זעירא° בעא קומי _{שאל את} רבי יסא° _אסי, לא מסתברא באילין פיצולייא תמרה הוה עובדא? _{האם לא מסתבר שהמעשה היה בתמרים ולא בגרוגרות של תאנים} שאף הם קצת נרקבים. שאם לא כן, איך יתכן שרבי שמעון ברי דרב° הסתפק בהלכה ידוע כזו. אמר ליה , אוף אנא סבר כן. אתא רבי יוסי ברבי בון° ואמר? אמר רבי יצחק בר ביסנא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, באילין פיצולייא דתמרה הוה עובדא _{בתמרים היה המעשה}. ואמר ליה, אין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° , הדא דאת אמר _{מה שאמרתה של°רבי שמעון בן יוחאי רק גרוגרות וצימוקים יש להם מוקצה}, לעניין שבת. דסבר °רבי שמעון _{בן יוחאי} אין אדם מקצה מדעתו דבר שראוי לו .

[דף יז עמוד א]

אבל לעניין מעשרות, כל הדברים יש להן מוקצה, _{ועד שלא נגמרה מלאכתן, יכול לאכול מהן עראי}. אמר רבי יוסה° _אסי. מתניתא אמרה כן דתני ^ד_ובגרוגרות משידוש ובמגורה, משיעגיל. _{משמע שאפילו אחר שהתייבשו, כל זמן שלא דש ולא עיגל אותן, לא נגמרה מלאכתן ואוכל מהם עראי}.

ירושלמי ביצה, פרק ד, הלכה ב

מתני’: אין נוטלין עצים מן הסוכה _{אף שאינה של חג משום סותר}, ^ד_זאלא מן הסמוך לה. ^ד_חמביאין עצים, מן השדה מן המכונס. מן הקרפף _{מקום מוקף מחיצות ומשתמר} אפילו מן המפוזר. אי זהו קרפף _{שהתירו להביא ממנו עצים}? כל שהוא סמוך לעיר, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסה אומר, כל שנכנסין לו בפותחת, אפילו בתוך תחום שבת:

גמ’: אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה _{עצים הצמודים לדופן הסוכה}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, בשלא נתכוון לעבותה על ידי עצים אלו, אבל אם נתכוון לעבותה אסור _{שהם חלק מהאהל והווה סותר}. בשלא היתנה, אבל אם היתנה מותר. רב נחמן בר יעקב° בעי, ויש אדם מתנה לסתור אוהלין? אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, בשנפלה ביום טוב _{שאין כאן סתירה והתנאי הואיל שלא תהיה מוקצה}. והוה רב נחמן בר יעקב° הוי בה _{מפקפק ושואל}. מה מועיל התנאי, הרי בין השמשות היתה מוקצה? תנן, מביאין עצים מן השדה מן המכונס. מן הקרפף אפילו מן המפוזר . תני אמר °רבי אלעזר ברבי שמעון , לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל שמביאין עצים מן המכונסין שבקרפף _{שיש שני צדדים לטובה}, ומן המפוזרין שבשדה שלא יביאו _{שיש שני צדדים לרעה}, על מה נחלקו? על המפוזרין שבקרפף, ועל המכונסים שבשדה. _{שיש רק צד אחד לטובה}, ש°בית שמאי אוסרין, ו°בית הלל מתירין. אמר °רבי נתן . לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על המפוזרין שבקרפף ועל מכונסין שבשדה שיביאו _{שדי בצד אחד לטובה} על מה נחלקו? על המפוזרין שבשדה שיש שני צדדים לרעה. ש°בית שמאי אומרים לא יביאו ו°בית הלל אומרים יביאו. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רב ירמיה° , ורבי חנינה° מטי בה בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כדברי מי שהוא מחמיר _{°רבי אלעזר ברבי שמעון , שצריך שיהיה אחד לטיבותה} ובלבד מן המפוזרים שבקרפף, _{אבל מהמכונסים שבשדה, אף שיש אחד לטיבותה אסור}. תנן, אי זהו קרפף שהתירו להביא ממנו עצים? כל שהוא סמוך לעיר, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי} . מחלפה שיטתיה דרבי יודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? דתנינן תמן, ועוד אמר °רבי יהודה בן בבא , הגינה והקרפף שהוא שבעים אמה ושירים וכו' מטלטלין בתוכה. ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה מטלטלין בתוכה. משמע אפילו הייתה רחוקה , והכא הוא אמר הכין שרק אם הייתה סמוכה לעיר מותר ? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, כשיש בהם בור ושיח ומערה, כבית דירה עביד לה °רבי יודה

[דף יז עמוד ב]

ירושלמי ביצה, פרק ד, הלכה ג

מתני’: אין מבקעין עצים מן הקורות, ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב. ^ד_טאין מבקעין, לא בקורדום לא במגל ולא במגירה, אלא בקופיץ. בית שהוא מלא פירות וסתום ונפחת, ^ד_ינוטל ממקום הפחת. °רבי מאיר אומר, אף פוחת לכתחילה ונוטל:

גמ’: אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה. הדא דאת אמר, בקורה שנשברה ביום טוב דהוי נולד , אבל בקורה שנשברה מערב יום טוב, מותר. ^ד_יאבשאין בהן בשברים תואר כלי, אבל אם יש עליה תואר כלי, אפילו נשברה מערב יום טוב אסור לפי שאין מסיקין בכלים. תני, סוכות _ענפים תאינים ובהן תאנים, ומכבדות ובהן תמרים, שהכניסן לאוכלין, אוכל מהן ביום טוב. הכניסן לעצים, אין אוכל מהן ביום טוב. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, ^ד_יבמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים . הדא דאת אמר, בכלים שנשברו ביום טוב, אבל בכלים שנשברו מערב יום טוב מותר. בשאין עליהן בשברים תואר כלי, אבל יש עליהן תואר כלי, ואפילו שנשברו ביום טוב מותר. תני רבי חייה° , מסיקין באוכלין, ^ד_יגאבל לא בקליפיהן ולא בגלעיניהן משום נולד . רב° _{אבא בר אייבו} הוה יתיב קומי רבי חייה רבה° , והוה אכיל והוה מתחמי זרק גו תפייה _{נראה שהתכוון לזרוק לתנור}, וזרק קומי תפייה _{לפני התנור}. אמר לו רבי חייה רבה° , הכא זרוק _{רק לפני התנור ולא בתוכו, שאסור להסיק בגרעינים משום שהם נולד}. אמר לו, מה בין הכא ומה בין הכא? אמר לו, בן פיחה _{בן גדולים}, לך אחריהם של התנאים שאמרו שאין מסיקים בגרעינים ואל תחלוק עליהם . אמר רבי חנינה° , לא גרעינים זרק, אלא אוכלה הוה זרק. רבי אימי בבלייא° אמר , ביום חול הוה. ואמר לו רבי חייא רבה° כנגד כן אסור ביום טוב: תנן, אין מבקעין לא בקורדום לא במגל ולא במגירה _מסור, אלא בקופיץ . דבית רבי ינאי° _הכהן אמרין, מבקעין בקורדום. תנא רבי הושעיה° , מבקעין בקורדום. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, הלכה כמי שהוא אומר מבקעין בקורדום. תני, °רבי יוסי בן כיפר אמר משם °רבי אלעזר בן שמוע , °בית שמאי אוסרין ו°בית הלל מתירין: ולא במגל: אית תניי תני, מבקעין. ואית תניי תני, אין מבקעין. אמר רב חסדא° . מאן דאמר מבקעין, במגל של יד. מאן דאמר אין מבקעין, במגל של קציר. אית תניי תני, ^ד_ידמפספסין בקלקלים _{שער שהסתבך}, אית תניי תני אין מפספסין, אמר רב חסדא° , מאן דאמר מפספסין, בבריא _{שששערו חזק ולא פסיק רישא שיתלוש}. מאן דאמר אין מפספסין, בתש. אית תניי תני, ^ד_טומוללין עצי בשמים, אית תניי תני, אין מוללין. מאן דאמר מוללין, בלחים _{שראוים למאכל בהמה ואין בהם תיקון}. מאן דאמר אין מוללין, ביבישין _{דהוי כמתקן כלי}. אית תניי תני

[דף יח עמוד א]

^ד_טזממתקין את החרדל בגחלת, אית תניי תני אין ממתקין. מאן דאמר אין ממתקין, בשנתנו על גבי הגחלת שודאי מכבה . ומאן דאמר ממתקין, בשנתן את הגחלת עליו שאינו ודאי מכבה . אית תניי תני שפין את הכסף בקרטיקין _{שמרי יין} אית תניי תני ^ד_יזאין שפין. מאן דאמר שפין, בשנתנו מערב יום טוב שכבר יתרכך ואין בו דין ממחק . ומאן דאמר אין שפין, בשנתנו ביום טוב. תנן, בית שהוא מלא פירות וסתום ונפחת, נוטל ממקום הפחת. °רבי מאיר אומר, אף הוא פוחת בתחילה ונוטל. רבי אבא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ובלבד כנגד הפתח _{שבמקום הפתח הלבנים לא מחוברים כל כך חזק, שלא נעשה לתמיד, אלא עד שיצטרכו לפירות, ואז יפרקו את הלבנים ששם}. והא תני. מודין חכמים ל°רבי מאיר ^ד_יחבחותמות שבקרקע. שמפקפקין _{מנענעים בחוזקה עד שיפתח} ומפקיעין _{פורמים וקורעים} ומתירין את הקשר וחותכין. ובשבת מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכים. ובכלים, בשבת מותר, ואין צורך לומר ביום טוב. רואים שהמחלוקת היא שלא כנגד הפתח, אבל כנגד הפתח גם חכמים מודים שמותר.

ירושלמי ביצה, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_יטאין פוחתין _{משקעים ליצור כלי קיבול} בביצת יוצר לעשות את הנר מפני שהוא עושה כלי. ^ד_כואין עושין פחמין, ואין חותכין את הפתילה לשנים, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ד_כאחותכה באור לשתי נרות:

גמ’: תני לפסים סתומות _{שהיו עושים כלי חרס ומחברים את המכסה שלו ומכניסים לאור ואחר כך מפרידים את המכסה}, עשאן מערב יום טוב, לא יפתחם ביום טוב, מפני שהוא כמכשיר כלי ביום טוב, ו°רבן שמעון בן גמליאל מתיר _{שאין זה חיבור גמור}. תמן תנינן, על לפסים ארוניות, ^ד_כבשהן טהורות באהל המת, _{שכיוון שהמכסה מחובר הוי כמוקף צמיד פתיל} , וטמאות במשא הזב _{אם היה בתוכם דבר קדם שסתמו}. °רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, אף במשא הזב טהורות, מפני שלא נגמרה מלאכתן. אתיא דיחידאה דהכא _{°רבן שמעון בן גמליאל שמתיר לפותחם משמע שסובר שתורת כלי עליהם}. כסתומה _{סתם משנה} דתמן _{שמטמא בהיסט, משמע שסובר שתורת כלי עליהם אף שמחוסרים פתיחה}. ודיחידייא דתמן, כסתומה דהכא. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה, בקעת בוערת , סומכה לכותל בשביל שלא תכסכס _{תשרוף את הבית}. תני אין מכבין את הבקעת בשביל לחוס עליה, אם בשביל שלא תעשן את הבית ואת הקדירה ^ד_כגמותר. אמר רבי חנניה° , בשאין שם אויר _{אין מקום שיכול להשליכה בלי שתזיק}. אבל אם יש שם אויר, משליכה לאויר ודייו. אמר רבי נסא° , ויאות? וכי כן אנן אמרין, הדא קלוריתה שרי מישיף ומכחול מינה ביומא טבא _{קילורין מותר למרוח ולכחול בה את העין ביום טוב}? ולמה התירו לכבות כדי שלא יעשן את הבית ? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, כאן שהתירו לכבות את הבקעת שלא יעשן הבית זה לשימור, וכאן קילורין עשוי לרפואה וברפואה גזרו. תנן, ואין חותכין את הפתילה לשנים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, חותכה באור לשתי נרות . ג' דברים נאמרו בפתילה להחמיר, וג' להקל. אלו שלשה שאמרו להחמיר. ^ד_כדאין עושין אותה בתחילה ביום טוב, ואין חותכין אותה לשנים, ואין מפספסין אותה באור. אלו שלשה שאמרו להקל. מועכין אותה, ושורין אותה בשמן, וחולקין אותה באור לשתי נרות. אמר רבי חיננא°

[דף יח עמוד ב]

^ד_כהבצריך לשניהן. תני רבי יודה בר פזי דברדלייא° , מביא שתי נרות ונותנה בשניהן, וחולקה באור לשתי נרות. רבי יעקב בר אחא° וחיננא בר אידי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ד_כומוחטין _{מורידים השחור שתדלק יפה} את הפתילה ביום טוב

ירושלמי ביצה, פרק ד, הלכה ה

מתני’: ^ד_כזאין שוברין את החרס ואין חותכין את הנייר לצלות בו מליח _{שהיו מניחין על האסכלה שלא ישרף הדג שצולים}, ^ד_כחאין גורפין תנור וכיריים, אבל מכבשין. אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדירה, ^ד_כטאין סומכין את הקדירה בבקעת, וכן הדלת. ^ד_לאין מנהגין את הבהמה במקל ביום טוב, ו°רבי אלעזר ברבי שמעון מתיר:

גמ’: תנן? אין שוברין את החרס ואין חותכין את הנייר לצלות בו מליח . הדא אמרה, הדין סיקורה _{צבע לחתוך חתיכות של קליפות צבע, שהיו מבשלים חמרים המכילים צבע ואחר שהמים ספגו את הצבע היו מיבשים את המים ומקבלים קליפה של צבע ואז היו קולפים וחותכים את הקליפה ומדללים במים ובזה היו צובעים}, אסור מיעבד ביומא טבא _{לעשות ביום טוב}, דהוא מקטע בגומיה _{כשחותך אותו מהגומה שבה יבשה דהוי מתקן כלי}. תנן, אין גורפין תנור וכיריים, אבל מכבשין. ברתיה דרבי חייה רבה° אתת מיפה גו תנור _{באה לאפות בתנור}, אשכחה בגויה כיפה _{מצאה ערימת אפר בתוכה}, אתת _באה שאלת לאביה, אמר לה, איזלין כבשין _{לכי תכבשי}. אמרה לינה יכלה שיש הרבה וזה לא יעזור . אמר לה, איזלין גרפין _{לכי תגרפי}, ידעה הוות שמותר לפי שהיתה בקיאה בהלכה , אלא דהוות בעי _רצתה מישמע מן אבוה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר מצילין עץ בוער מן התנור לכירה, אבל לא מכירה לתנור. שכיוון שהתנור סגור והעץ בוער פחות הוי כמכבה . רב אבא בר חנה° אמר, מצילין מתנור לכירה ומכירה לתנור, אבל לא מערבית לשחרית _{דכיוון שרוצה שישאר חומם למחר, ודאי יעשה שהעצים לא יבערו אלא מעט והוי כמכבה}. אמר רבי אבון° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, מצילין מתנור לכירה ומכירה לתנור מערבית לשחרית, אבל לא מיום טוב לחול. אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדירה משם בונה. תנן, אין מנהגין את הבהמה במקל ביום טוב. ו°רבי אלעזר ברבי שמעון מתיר : תני, ^ד_לאלא יצא סומא במקלו ולא רועה בתרמילו, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר. וכן הוה °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, הואיל והוא מותר בדבר אחד, יהא מותר לכל הדברים. דמתוך שהותרה הוצאה לצורך, הותרה אף שלא לצורך. כיוון שלרועה מותר לצאת במקלו להנהיג את העדר אף לסומא מותר

ירושלמי ביצה, פרק ד, הלכה ו

מתני’: °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, נוטל אדם קיסם לחצות בו שיניו, ומגבב מן החצר ומדליק. שכל מה שבחצר מוכן. וחכמים אומרים, ^ד_לבמגבב משלפניו בבית, ומדליק אבל מה שבחצר אסור:

גמ’: מה ביניהן? לעשות ציבור ביניהן. על דעתיה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} עושין ציבור. דקדרתו מוכחת שלצורך היום הוא אוסף . על דעתהון דרבנן אין עושין ציבור _ערמה שנראה כמכין למחר

ירושלמי ביצה, פרק ד, הלכה ז

מתני’: ^ד_לגאין מוציאין את האור, לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן המים. ^ד_לדואין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן. ועוד אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, עומד אדם על המוקצה ערב שבת

[דף יט עמוד א]

בשביעית ואומר, מיכן אני אוכל למחר. וחכמים אומרים, ^ד_להעד שירשום ואומר מיכן ועד כאן:

גמ’: תנן , אין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן. אית תניי תני מלבנין, ואית תניי תני אין מלבנין. אמר רב חסדא° , מאן דאמר מלבנין, בבדוקים _{שכבר נשרפו ונמצא שעומדים באש}. ומאן דאמר אין מלבנין, בשאינן בדוקים _{ושמא ישברו ונמצא טרח שלא לצורך וגם יוצר כלי}. תנן , ועוד אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר, מיכן אני אוכל למחר. מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר _{האם רבי אליעזר חזר בו}? דתנינן תמן, °בית שמאי אומרים , לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום, ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לאו שמתי _{מבית שמאי} הוא ולמה הוא לא מצריך שינענע? חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מיכן ועד כאן: מחלפה שיטתון דרבנן _{האם חכמים חזרו בהם}? דתנינן תמן, °בית הלל אומרים, ^ד_לועומד ואומר זה וזה אני נוטל, והכא אינון אומרין הכין שדי ברושם ואומר מכאן ועד כאן ? עוד אינון אית להון חומר בדבר שיש בו רוח חיים

הדרן עלך פרק המביא

פרק חמישי – משילין פירות

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_אמשילין פירות דרך ארובה ביום טוב, ^ה_בומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף, וכן כדי יין וכן כדי שמן. ^ה_גונותנין כלי תחת הדלף בשבת:

גמ’: תנן, משילין פירות דרך ארובה ביום טוב . מתניתא כשהארובה באותו הגג, אבל בגג אחר אסור. בשאינו שוה, אבל אם היה שוה מותר אפילו בגג אחר. תני, היה שם חלון, משחילין דרך חלון. _{ולא מתירים להשחילן דרך הארובה שזו טרחה יתרה} אמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ^ה_דפורשין מחצלת על גבי שיפוף של לבנים שעומדות לבנין אף שאסור לטלטלם בשבת. אמר רבי שמעון בי רבי ינאי° . אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו, שביצה שנולדה ביום טוב, סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ^ה_הכופין עליה כלי. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, ^ה_וובלבד שלא יהא הכלי נוגע בגופה של ביצה, שמא יזיזנה . תני רבי הושעיה° , ^ה_זנחיל של דבורים פורסין עליה סדין. בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. מה כרב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}? וקשיא לרבי שמעון בי רבי ינאי° . כאן בבריתא מדובר שפורס מלמעלן הרחק מהמוקצה. שבזה אף רבי ינאי° _הכהן מתיר . וכאן במה שנחלקו , מלמטן שמכסה על המוקצה עצמו. אמר רבי ביסנא° בשם רבי יוסה בן חנינה° חפי לסוטות _{כיסוי סחורה בסירות} אסור לטלטלן. מצדתא הוויין פריסין והוויין משתרפין גו שמשא _{רשת דיגים היתה פרוסה והיתה נשרפת בשמש}. אתון שאלון לרב° _{אבא בר אייבו} מהו מטלטלתון?

[דף יט עמוד ב]

אמר לון אסור ליגע בהון, אלא חשבין עליהון מתגנין _{שאתם רוצים לישון והם} תוחתי ראשיכון, ושרי לכון מטלטלתון. תני, ^ה_חחבית של טבל שנתרועעה, מביא כלי אחר ונותנו תחתיה. נתמלא, אסור לטלטלו. אמר רבי זעירה° , זאת אומרת, שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו. _{שלא התירו ליטולו ביד אלא להניח כלי תחתיו אף שמבטל כלי מהיכנו}. והא תני, על העבט של ענבים, על המעטן של זיתים שמשכן _{התחילו לינזול}, לא יטול מהן ביום טוב _{ולא התירו להניח כלי תחתם שלא ילך היין או השמן לאיבוד, משום שמבטל כלי מהיכנו}, ואין צורך לומר בשבת. ולמה כאן התירו ? אמר רב חסדא° , אף על פי שזה טבל וזה טבל. זה יש לו מוקצה _{שהקצה את הזיתים והענבים בידים לצורך סחיטה} וזה אין לו מוקצה _{שלא הקצם אלא שייש עליהם איסור טבל, ואם עבר ועשרן מותרים. וכשנותן כלי תחתם, אין זה מבטל כלי מהכנו לגמרי}. הדא אמרה, שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו. תני, נר שכבה, מצילין את שמנו _{אם נשבר מותר להניח כלי תחתיו}. אמר רבי יעקב בר אחא° ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא, ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, כבה מותר לטלטלו _{ואין איסור מוקצה}. רבי שמואל בר רב יצחק° אמר, אף °רבי מאיר שחולק על °רבי שמעון _{בן יוחאי} לא אמר שאסור אלא לטלטלו, הא להציל, מצילין. תנן, ונותנין כלי תחת הדלף בשבת . תני, נותנין כלי תחת הדלף בשבת. ^ה_טנתמלא שופך ושונה ואינו חושש. למה אין הדלף מוקצה ? אמר רבי חנניה° , כיוון שאדם מצפה לגשם אין זה מוקצה. ואף שהעננים באו מחוץ לתחום, הקלו שאינם קונים שביתה. שעשו אותו כנהרות ומעיינות שבאו מחוץ לתחום לתוך התחום. ותני כן, ^ה_ינהרות ומעיינות שבאו מחוץ התחום לתחום, ממלא מהן בשבת ואין צריך לומר ביום טוב.

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ב

מתני’: כל שהוא משום שבות, משום רשות, משום מצוה, חייבין עליו ביום טוב. אלו הן משום שבות. לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין. אלו הן משום רשות, לא דנין, ולא מקדשין, לא חולצין, ולא מייבמין. אלו הן משום מצוה. לא מקדישין, ולא מעריכין, ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומה ומעשרות ביום טוב. כל אלו ביום טוב אמרו, קל וחומר לשבת. אין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד:

גמ’: יש שבות שהיא רשות, ורשות שהיא

[דף כ עמוד א]

מצוה. אי זו היא שבות שהיא רשות? לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין. אי זו היא רשות שהיא מצוה? לא דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין ולא מייבמין. תני, ^ה_יאאין עולין באילן, בין לח בין יבש _מת. ניחא לח, יבש? הרי יבש הרי הוא כתלוש. וכי כך אנו אומרין אסור לדוש _לדרוך על גבי זמורה בשבת? אלא כ°רבי מאיר , ד°רבי מאיר אמר. ^ה_יבגפן שיבשה אסורה משום מראית עין, ואינה מקדשת. לעולם דברי הכל, אסרו אילן יבש מפני אילן לח _{שלא יבואו להתיר אף באילן לח}. °רב חייה בר אשי אתא ופרי _{בא בריצה} קומי רב° _{אבא בר אייבו} אמר לו, ביידא אתיתה _{באיזה דרך הלכתה}? אמר לו, בההוא תמרתא עקימתא _{בדרך שהיה שם דקל עקום שחסם את הדרך ועברתי מעליו}. אמר לו, מאן שרא _{מי התיר} לך? אמר רבי אחא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אסור לדוש _לדרוך על גבי זמורה מחוברת לאילן בשבת. היא שורשי אילן היא קולסי כרוב, בגבוהין ג', ^ה_יגאבל אם אינן גבוהין ג', כארץ הם. מפני מה אמרו אין עולין באילן? שמא ישכח ויאכל, או שמא ישכח וירעיד ונמצא מזיז את המוקצה ? נישמעינה מן הדא, ^ה_ידהיה רוכב על גבי בהמה, אומר לו רד. הדא אמרה שמא ישכח וירעיד ויזיז את הבהמה שהיא מוקצה. שהרי לא שייך בבהמה שמא יקטוף פירות . מפני מה אמרו היה רוכב על גבי בהמה אומרים לו רד, ובאילן אומרים לו שישאר שם ? חברייא אמרו, שמא תחנק הבהמה. אמר לון רבי יוסי° _{בר זבידא}, הגע עצמך שהיה הוגן _גמל אחד גדול שלא יחנק אם ישבו עליו כל השבת ? תנא רבי אחא בר פפא° קומי רבי זעירה° , שנייא היא ^ה_טושהוא מצווה על שביתת בהמה כמוהו. דכתיב (שמות משפטים כג יב) למען ינוח שורך וחמורך כמוך. אית תניי תני, נשענים בבהמה. אית תניי תני, ^ה_טזאין נשענים בבהמה. אמר רב חסדא° , מאן דאמר נשענין, באדם בריא _{שאינו זקוק להשען}. מאן דאמר אין נשענין, בתש _{שזקוק למשענת}. רבי יוסה° _אסי אומר, איתפלגון רבי אבא בר ממל° וחברייא. חד אמר נשענים כהדא דרב חסדא° , וחורנה אמר אין נשענים. מאן דאמר נשענים, בהוא דמיסתמיך ציבחר _{שנשען מעט}. מאן דאמר אין נשענין, בכובש את כובדו . ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא _{מי אמר את זה ומי אמר את זה}. מן מה דלא אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי אבא בר ממל° רבו כלום, הוי דו אמר כרב חיסדא° , שנשענים באדם בריא , ואין נשענים בתש, _{ולכן לא אמר כלום שלא היה לו מה לחדש}. תנן , ^ה_יזולא שטין על פני המים: אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° , זאת אומרת ^ה_יחשאסור להשיט דבר ולהוליכו מאצלו. ודכוותה, אסור לאדם להשיט דבר ולהביאו אצלו. רבי אבא מרי° ורבי מתניה° הוון יתיבון, חמון לחד בר נש פצל מיא לכא ולכא _{ראו אדם מזיז מים לכאן ולכאן} לסלק את הלכלוך ושתי, אמר רבי אבא מרי° לרבי מתניה° , הדא היא דאמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° , אסור לאדם להשיט דבר ולהוליכו מאצלו.

[דף כ עמוד ב]

אמר לו אל תדמה _{את מה שאותו אדם עושה} לזה, אלא להדא דתנינן, ^ה_יטשובר אדם את החבית לוכל ממנה גרוגרות קל וחומר שמותר להזיז לכלוך כדי לשתות. תנן , ^ה_כולא מספקין: סיפוק זו מחיאת כף שהוא מחמתו להרגיעה כעסו , כמה דאת אמר (במדבר בלק כד י) ויחר אף בלק אל בלעם, ויספק את כפיו: ^ה_כאולא מטפחין: טיפוח זו מחיאת כף שהוא לרצונו לשמחה, רבי יונה° וחברייא, חד אמר, הכין _{בגב היד} שרי _מותר והכין אסור, וחורנה אמרן הכין ובין הכין אסור. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא _{מי אמר את זה ומי אמר את זה}. מן מה דאמר רבי יונה° , אית הוה סבין ביומינן והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא _{היו זקנים בימינו שהיו מוחאים כפים עם גב היד בשבת}. הוי דו אמר ^ה_כבהכין שרי והכין אסור. °רבי הוה מסב _חיתן לרבי שמעון° _{בן יוחאי} בריה, והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא. עבר °רבי מאיר ושמע קלהון, אמר, רבותינו הותרה השבת? שמע °רבי קליה אמר, מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו? ואית דאמרי, הכין אמר, מי הוא זה שבא לצנעינו ל_{תקן אותנו בהלכה} בתוך ביתינו? שמע °רבי מאיר קליה וערק _וברח. נפקין פריי בתריה _{יצאו ורצו אחריו}. מפרי _{תוך כדי ריצה} אפרח רוחא פיקייליה מעל קדליה דרבי מאיר _{הרוח העיפה את הסודר מעל ערפו של רבי מאיר}. אודיק _השקיף °רבי מן כוותא _מהחלון. וחמא קדליה דרבי מאיר _{וראה את ערפו של רבי מאיר} מן אחוריו. אמר לא זכית אנא לאורייתא, אלא בגין דחמית קדליה _{שראיתי את ערפו} ד°רבי מאיר מן אחוריו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, אנן לא זכינן לאורייתא, אלא בגין דחמינן אצבעתיה ד°רבי מן גולגיקין דידיה _{שרוול המעיל שלו}: ^ה_כגולא מרקדין: רבי ירמיה° ורבי זעירה° אמרו בשם רב חונה° , קיפוץ, זה שעוקר שתי רגליו כאחת. ריקוד, זה שעוקר אחת ומניח אחת. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ^ה_כדכל משמיעי קול אסורין בשבת. רבי שמואל בר רב יצחק° סכר _סתם מקושה דכנישתא חדתא _{פעמון שכשהיו נכנסים היה משמיע קול בבית הכנסת החדש} רבי ליל בי רבי אלם° , כשרצה להשתיק את האנשים מקש על כסא. רבי אילא° _אילעא עני בסדרא _{התעכב בשיעור}. סלק לביתא אשכחון דמיכין _{הלך לביתו ומצא שהם ישנים}. רבע ליה על סולמא בגין דלא מקשה על תרעא בשובתא _{נשכב על המדרגות כדי לא להקיש על הדלת בשבת}. רבי ירמיה° הוה פשט _למד עם בריה דרבי אימי° _{אמי בן נתן}. אזל בעי מתערתא בקריצתא _{רצה להעיר אותו בהשכמה} דשובתא, שרי מיקש על תרעא _{התחיל נוקש על הדלת}, אמר לו, אבא מאן שרא לך? רבי אבא בר כהנא° בעא קומי רבי יסא° _אסי, מהו מקשה על כריסא _{האם מותר להקיש על הבטן} בשובתא? אמר לו, ^ה_כהבחולא מאן שרא _{ביום חול מי התיר} לך? שאסרו להכניס ידו מתחת לטבור מפני הרהור. אמר רבי שמואל בר אבודמא° , נהגין _התירו רבנן בחולה _{ביום חול} מן הטיבור ולמעלן, בבגדיו אף מן הטיבור ולמטן: ^ה_כוולא דנין: חזקיה° ורבי אחא° אמרו בשם רבי אבהו° , ^ה_כזאסור לדון דיני ממונות בערב שבת. והא מתני' פליגא דתנן , כיוון שאם ידונו ולא יהרגו, נמצאו מענים את הדין. ואם יהרגו חייבים להתענות כל אותו היום. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב דיני נפשות, הא דיני ממונות דנין. ותני רבי חייה° כן, דנין דיני ממונות בערב שבת, אבל לא דנים דיני נפשות בערב שבת. אמרי, כאן להלכה _{מדרבנן אף דיני ממונות אסור} וכאן לדבר תורה: ^ה_כחולא מקדשין: רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסה° _אסי, אמר רבי אחא° בשם רבי יעקב בר אידי° , אסור לארס אשה בערב שבת. הדא דאת אמר ^ה_כטשלא לעשות סעודת אירוסין, הא לארס, יארס. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^ה_לאפילו בתשעה באב יארס, שלא יקדמנו אחר. מחלפא שיטתיה דשמואל _{האם שמואל חזר בו}? תמן הוא אמר משמים אשה לאיש, דכתיב (תהילים סח ז) מושיב יחידים ביתה (תהילים סב י) במאזנים לעלות המה מהבל יחד, והכא הוא אמר הכין _{שחוששים שמא יקדמנו אחר}? שלא יקדמנו אחר בתפילה. אפילו כן אם קדמו אחר בתפילה לא

[דף כא עמוד א]

קיימה, אלא או הוא ימות או היא תמות : ^ה_לאולא מקדישין: אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}, איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , חד אמר מקדישין. וחורנה אמר, אין מקדישין. רבנן דקסרין מפרשין להון, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר מקדישין בתחילה ביום טוב. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אין מקדישין בתחילה ביום טוב. אית תניי תני, _{מי שאין טלה לקרבן פסח ביד שחל בשבת} הולך לו אצל מוכרי טלאים. אית תניי תני, הולך לו אצל מוכרי פסחים _{שכבר הקדישו את הטלה מבעוד יום}. מאן דאמר הולך לו אצל מוכרי טלאים, ^ה_לבכמאן דאמר מקדישין אפילו בשבת. מאן דאמר הולך לו אצל מוכרי פסחים, כמאן דאמר אין מקדישין. הדא אמרה, שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש. דאין תימר יוצא לחולין חוזר וקדש, יהא אסור משום מקדיש, שהרי אמרנו שהבריתא שאמרה שהולך אצל מוכרי פסחים ולא אצל מוכרי טלאים זה מפני שאסור להקדיש בתחילה ביום טוב _ובשבת. ואם אותו פסח יוצא לחולין וחוזר ומתקדש, הרי זה כמקדיש ביום טוב _בשבת ותנינן אין מקדישין, לכן חייבים לאמר שאינו יוצא לחולין . רבי חנניה° ורבי מנא° _{בן יונה}, חד אמר מה שאמרה המשנה שאין מקדישין , במקדיש למחר. וחורנה אמר, במקדיש לבדק הבית אבל למזבח מותר . אמר רבי שמיי° , ואפילו כמאן דאמר שאפילו קרבנות חובת היום אין מקדישים , מקדישין בעזרה משום שזה שבות שהתירו במקדש: תנן, אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. רק אילין אינין? והא אית לך חורנין, סקילה לעושה מלאכה בשבת ואין סקילה ביום טוב. כרת בשבת ואין כרת ביום טוב. מכות ביום טוב ואין מכות בשבת. אין תימר שהמשנה לא באה למנות הבדלים בעונשים, אלא הבדלים באיסור מלאכות, כמו שאמרה המשנה שאין בין יום טוב לשבת אלא בדברים שיש בהן אוכל נפש, אתינן מיתני. והא תנינן משחילין פירות דרך ארובה ביום טוב, אבל לא בשבת? _{ואין זה קשור לאוכל נפש}. ועוד מן הדא, ^ה_לגשוחקין עצי בשמים למילה ביום טוב, אבל לא בשבת. אמר רבי יוסה° _אסי, והוא שמל. ועוד מן הדא, דתני, מודין חכמים ל°רבי מאיר בחותמות שבקרקע, שמפקפקין ומתירין וחותכין. ובשבת מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין. בכלים בשבת מותר ואין צריך לומר ביום טוב: תנן , אין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד. תני בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}, אף מכשירי אוכל נפש התירו . מה ביניהון? רב חסדא° אמר לחדד ראשו של שפוד שהתקלקל ביום טוב ביניהון. רבי חנינה בריה דרבי אבהו° אמר, להוציא אש מן העצים ביניהון, אבל לחדד ראשו של שיפוד אפילו לדעת חכמים מותר . תנא רבי יהודה בר פזי דברדלייא° , אכן זה הוא הדבר שבניהם . מהו הוא הדבר? לחדד ראשו של שפוד הוא הדבר, או להוציא אש מן האבנים הוא הדבר? לית לך אלא כהדא _{נוכל לפשוט ממשנתנו} דתנן , אין משחיזין את הסכין, אבל משיאה על גבי חבירתה. ואמר רב חסדא° , ד°רבי יודה היא, אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, דברי הכל היא, כדי להעביר שמנונית שעליה. מכאן שהמחלוקת בין °רבי יהודה _{בר עילאי} לחכמים זה בלהשחיז סכין או שיפוד. מהו להדליק נר של אבטלה ללא צורך? חזקיה° אמר ^ה_לדאסור. מתניתא פליגא על חזקיה° דתנן נאמר (שמות ויקהל לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. בשבת אין את מבעיר, ^ה_להאבל מבעיר את ביום טוב. אין תימר בדברים שיש בהם אוכל נפש אנן קיימין, כבר נאמר (שמות בא יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. אלא כי אנן קיימין בנר של אבטלה. אמר רבי אבונה°

[דף כא עמוד ב]

ותניי תמן, °בית שמאי אוסרין ו°בית הלל מתירין. רבי נחום אחוי דרב אילא° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר לו לא תאסור ולא תישרי

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ג

מתני’: הבהמה והכלים ^ה_לוכרגלי הבעלים. ^ה_לזהמוסר בהמתו לבנו או לרועה, הרי היא כרגליו. ^ה_לחכלים המיוחדין לאחד מן האחים שבבית, הרי הן כרגליו. ושאין מיוחדין, הרי אלו כמקום שהולכין:

גמ’: תנן, המוסר בהמתו לבנו או לרועה, הרי היא כרגליו . מתני' בשמסרה לו ביום טוב, אבל אם מסרה לו מערב יום טוב, הרי הם כרגלי הרועה. בשיש שם רועה אחר. ^ה_לטאבל אם אין שם רועה אחר אפילו מסרה לו ביום טוב הרי הם כרגלי הבקר _הרועה. ותני כן, המוסר בהמתו לבקר, אף על פי שלא הודיע לבקר, הרי זו כרגלי הבקר

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ד

מתני:' השואל כלים מחברו מערב יום טוב, ^ה_מכרגלי השואל. ביום טוב, כרגלי המשאיל. ^ה_מאהאשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח לעיסתה, הרי אלו כרגלי שתיהן. °רבי יהודה _{בר עילאי} פוטר במים מפני שאין בו ממש:

גמ’: תנן, האשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן. ולמה לא התבטלו התבלין המים והמלח בעיסה? אמר רבי אבא° , תחומין עשו אותן כמידת הדין. כמו שבדיני ממונות אינן בטלים ואותה אשה חייבת להחזיר אותם, אף לענין תחומין אינם בטלים. תדע לך שכן, דתמן אמרין בשם רב חסדא° , ולא ידעין אין מן שמועה ואין מן מתניתין. ואפילו עצים, אף דסברנן מימר עצים אין בהן ממש. אלא ודאי כיוון שיש לו בהם זכות ממונית שאינה בטלה, אף לענין תחומין זכותו אינה בטלה. תנן , °רבי יודה פוטר במים מפני שאין בהן ממש. ותני, מפני שנבלעים בעיסה . מה נפק מביניהון?

[דף כב עמוד א]

המים בתבשיל . מאן דאמר מפני שאין בהן ממש, הרי אין בהן ממש. מאן דאמר מפני שהן נבלעין בעיסה, הרי אינן נבלעין בתבשיל

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ה

מתני’: ^ה_מבהגחלת כרגלי הבעלים, והשלהבת בכל מקום. הגחלת של הקדש, אין מועלין בה. והשלהבת, לא נהנין ולא מועלין:

גמ’: חמשה דברים נאמרו בגחלת, וחמשה בשלהבת. ^ה_מגגחלת של הקדש, מועלין בה. והשלהבת, לא נהנין ולא מועלין. ^ה_מדגחלת של עבודת כוכבים ומזלות אסורה, והשלהבת מותרת. ^ה_מההמודר הנייה מחבירו אסור בגחלתו, ומותר בשלהבתו. ^ה_מוהמוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. ומברכין על השלהבת, ואין מברכין על הגחלת. אמר רב חייה בר אשי° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אם היו הגחלים לוחשות, ^ה_מזמברכין. אמר רבי יוחנן דקציון° בשם רבי נחום בי רבי סימאי° , ובלבד בנקטפת _{שמדי פעם רואים שלהבת שעולה}

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ו

מתני’: בור של יחיד, ^ה_מחכרגלי יחיד. ושל אנשי העיר, כרגלי אנשי אותה העיר. ושל עולי בבל, כרגלי הממלא:

גמ’: באר שבין ב' תחומין, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, עושין לה מחיצה של ברזל שלא יתערבבו מים משני תחומים . רבי יוסי בן חנינה° אמר, ^ה_מטאפילו מחיצה של קנים, ובלבד שלא יהו המים נמשכין לכאן ולכאן _{שהמים יעמדו ולא תהיה תנועה מצד לצד}. אמר רבי יודן° , תחומין זה רק מדרבנן והחמירו בדבריהן יותר מדברי תורה. שהרי רק מיעוט מים מגיעה מחוץ לתחום ומצד הדין הם בטלים . אמר רבי חנינה° , ולא מין במינו הוא שאינו בטל ? אלא החמירו בדבריהן כדברי תורה. תנן, של עולי בבל _{שהם הפקר} כרגלי הממלא . הדא אמרה, ^ה_נהמוצא כלי הפקר בדרך, הרי זו כרגלי המוצא

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ז

מתני’: ^ה_נאמי שהיו פירותיו בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו, לא יביאו לו מפירותיו. ואם עירב הוא, הרי פירותיו כמוהו:

גמ’: המפקיד פירות אצל חבירו, רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר כרגלי המפקיד . וחורנה אמר, ^ה_נבכרגלי מי שהיו מופקדין אצלו. הך _{המשנה שלנו} פליגא על מאן דאמר כרגלי מי שהן מופקדין אצלו הן. דתנינן, מי שהיו פירותיו בעיר אחרת, ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו, לא יביאו לו מפירותיו. אין תימר כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הם, יביאו לו מפירותיו. אמר רבי יודן° , תיפתר שהיה מפתח ביד הבעלים, או שלא מסרו להן רשותו מבעוד יום אלא ביום טוב עצמו .

[דף כב עמוד ב]

ויידא אמר דא שהם כרגלי המפקיד? דתנן , מי שזימן אצלו אורחים, לא יוליכו בידם מנות, אלא אם כן זיכה להן אחר במנותיהם מערב יום טוב. מכיון שזיכה להן אחר במנותיהן, הרי הם כמופקדים אצל בעל הבית. מכאן שהרי הם כרגלי המפקיד ולא כרגלי מי שהיו מופקדין אצלו הן

ירושלמי ביצה, פרק ה, הלכה ח

מתני’: מי שזימן אצלו אורחין, ^ה_נגלא יוליכו בידם מנות אלא אם כן זיכה להן אחר במנותיהן מערב יום טוב. ^ה_נדאין משקין ושוחטין את המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הבייתות. אלו הן הבייתות, הלנות בעיר. מדבריות, הלנות באפר:

גמ’: תני , אלו הן המדבריות, אלו שהן יוצאות בפסח ונכנסות ברביעה. אלו הן בייתות, הלנות בעיר. °רבי אומר, אלו ואלו ביתיות הם, ואם נכנסו לתחום משחשיכה מותרין לשחוט. אלא אלו הן מדבריות, הגדילות באפר ואינם חוזרות לישוב כלל . אמר רבי זעירה° , ממה שאמר °רבי שאם נכנסו משחשכה מותר לשוחטן , הדא אמרה _{שאף שבאו מחוץ לתחום אינם מוקצה}, כלי שבא מחוץ התחום לתחום משחשיכה, ^ה_נהמותר לטלטלו. אמר רבי שמעון בר כרסנא° בשם רבי אחא° , ובלבד בד' אמות, כהדא, גמלייל זוגא אוקריה _{כיבד אותו} חד סרקיי _ישמעלי כמהין _{מין פטריות} שברור שלא נקטפו ביום טוב, אתא שאל לרבי מנא° _{בן יונה}, אמר לו, קבלין בגו מיגיירין דידך _{תקבל אותם בתוך ביתך}, ואוכלין בד' אמות

הדרן עלך פרק משילין וכולא מסכתא דביצה

תפילת הדרן לסיום מסכת ביצה

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ביצה וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ביצה וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת ביצה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת ביצה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)