סיכומים לספרים/תולדות המיניות 1 : הרצון לדעת/מתודה

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אם כן פוקו מנסה להגדיר את המילה כוח. לעיתים קרובות כוח מובן כדיכוי ואין זו כוונתו או מטרתו של פוקו לבחון את המנגנונים בהם פועל.

לאור הדברים ניתן להציג כמה טענות:

  1. הכוח מופעל מאינסוף מוקדמים במסגרת משחק יחסים בלתי שיווני. על כן הכוח טבוע בתוך ה"נתין": הוא המייצר את החלוקה של היחסים והבחנות בינו לאחרים.
  2. הכוח מגיע מלמטה – אם הכוח מצוי בתוך, הוא מגיע מלמטה ויוצר הפרדות.
  3. יחסי הכוח הם תכוונותיים ובלתי סובייקטיביים – הכוח מוצא את המשענת והתנאים להיווצרות ב"תחתית" לפיכך יחסי הכוח אינם מובנים מתוצאה או גופים "שמסבירים" את הכוח אלא הוא משרטט ומיצר הסכמה. אין ממציא לכוח או אחראי לקיומו.
  4. היכן שיש כוח קיימת התנגדות – עצמם קיומו של הכוח הוא בקיומם של התנגדויות. בדרך כלל אלו נקודות התנגדות נייידות וחולפות שיוצרות בחברה בקעים ושוברות את האחדות שלה.

אם כן עד כה הגדרנו מה הוא כוח ועתה נחזור למין וננסה לברר: למה נדרש לייסד את הידע על המין? איזו הנאה זכה השיח שהיה קיים במאה ה-18 על מין? ושאלות רבות אחרות על המין. על ידי התמקדות בכוח במקום בכל האלימות הנקודתית ההופעלה אליו – יש להפיק ידע מהתפוקה שהעניק השיח שהיה קיים על מין.

כללי זהירות:

  1. כלל האימננטיות - חרף הניסיונות לגדר ידע בכלל, ומיניות בפרט, לתחום מסוים (במקרה של המיניות "מדע") אינו הופך אותו להיות תחום מגודר, ברור, שחור-לבן ששייך לאריסטוקרטיה אחת שמבינה בו ויודעת עליו מה נכון ומה לא נכון, אלא שאנשים הפעילו עליו כוח בשל מניעים כלכליים ואידיאולוגיים, מנגנוני איסור. במילים אחרות, המיניות הפכה להיות תחום מחקרי מפני שיחסי כוח קבעו אותו להיות מושא כזה, ולהפך, מאחר שהיא אפשרה להשקיע בתוך טכניקות של ידע ונוהלי שיח. על כן, נקודת המוצא שלנו תהיה חיפוש "מוקדים מקומיים" של ידע וכוח. לדוגמה, המדריך הרוחני מחזיק בידע על מיניות אך מולו גם המאמין. הכוח מופיע בין אותם מוקדמים, כפי שלמשל נחשף במהלך המאה ה-18, לאורכו הורים, מורים ומחנכים היו במשטר מתמיד סביב גילוי המיניות של הילד שכן הוא עצמו עומד להפוך להיות "מוקד מקומי" וברצונם לנטרל ולכוונו.
  2. כללי ההשתנויות הרציפות - החיפוש שלנו אינו אחר מי ש"מקצאה כוח" דהינו מי שמחזיק בכוח על המיניות באותו סדר על המיניות (גברים, רופאים וכן הלאה) כנגד מי שנמנע ממנו אותו הכוח (נשים, ילדים, חולים). גם לא אחרי מי ש"מנכס ידע" על המיניות, ובמילים אחרות, מי ששמורה להם הזכות לדעת כנגד אלו שנמנעת מהם הידע ונותרים בורים במהלך השנים. עלינו להתמקד בסכימת ההשתנות של הידע בין מוקדי הכוח, ולא לתחם את עצמנו באותן גבולות שהוצבו. הרי הידע על המיניות משתנה מרגע לרגע, יש תהפוכות והניסיון לייצר תהליך קוולנטי וברור אינו קיים גם במקרה שלנו. אם עד המאה ה-19, מיניותו של הילד הייתה מפוקפקת ושנויה במחלוקת, הרי שעד תחילתה נוצר היפוך ופקפוק על הקשר שבין פסיכיאטר לילד.
  3. כלל ההתניה הכפולה - אין כאן שתי רמות שפעולות זו כנגד זו – האחד מיקרוסקופי והשני מקרוסקופי, ובניהם אי רציפות, להפך, אין מוקד מקומי או סכימת תמורה שיכולה לפעול ללא השענות במוקדי התמיכה הקיימים. כך לדוגמה, יתכן כי המערכת המשפחתית המהווה מוקד כוח בפני עצמה אפשרה השענות וצמחה של מדיקליזציה חדשה למיניות.
  4. כלל הרב ערכיות הטקטית של סוגי השיח השונים - אין להתייחס על הנאמר על אודות המין כמסך עליו הופעלו צללים של מנגנוני כוח אלא השיח עצמו מהווה מקום בו כוח וידע מתעצבים בהתאם לעוצמתם. על כן השיח שלעצמו מהווה סדרה של מקטעים לא רציפים שתפקידם אינו אחיד ויציב. במילים אחרות, השיח אינו עולם בו יש כוח מושתק וכוח מתנגד אלא כעולם בו יש המון כוחות פועלים ולכל אחד רשות דיבור בתורו, לכל אחד איסורים משלו, וזו משחק כוחות אינסופי שמנסה לכפות את דרכו על כלל הכוחות הפועלים. הכוחות האלו לא בהכרח פועלים זה כנגד זה, כך למשל ההומוסקסואליות שבמהלך המאה ה-18 נחשבה אסורה והובילה למיתה, זכתה ליחס סובלני על פי העדויות מרשעות משפטיות. מנגד במהלך המאה ה-19, בעקבות צמיחת שיח ה"מדע" החלה ההומוסקסואליות לדבר בשמה וחפותה ו"טביעותה" תוך שהיא מנצלת באותו אוצר מילים ומוס כמויות של שי ה"מדע". במילים אחרות, יש לזכור כי השיח עצמו מייצר את הכוח שפועל בו, משנע ומחזק אותו אבל גם חותר תחתיו.הוא זה שמייצר ומחליט את הסדר והדינאמיקה של הכוחות הפועלים וכל כוח לומד את חוקי השיח על מנת לחזק אותו עצמו. על כן אין לחפש את האידיאולוגיה או המנהג או המוסר שמאחורי מסוג השיח אלא יש לחקור את אותו שיח בשתי רמות:
    • תפוקה טקטית - אלו תוצאות הדדיות של ידע וכוח מובטח
    • המכלול האסטרטגי הקושר אותם – צירוף העניינים ויחסי החוזקה שהופך את השימוש בהם להכרחי בכל פרק נתון.

אם כן, מטרתנו היא לפתח תפישה המחפשת את נקודת הראות :

  1. היעד במקום זכות היתר של החוק.
  2. היעילות הטקטית במקום איסור.
  3. שדה נייד ומרובה כוחות עם תוצאי שליטה מקיפים שאינם יציבים לחלוטין במקום היתר של ריבונות.
  4. המודל האסטרטגי במקום המודל המשפטי.