סיכומים לספרים/הרפורמציה הפרוטסטנטית

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Nuvola apps kcmsystem.png דף זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסטנדרטים של ויקיספר העברי
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.


מבוא[עריכה]

פילוג חשוב אירע במאה ה-11, אז נפרדה הכנסייה המזרחית ה"אורתודוכסית" מן הכנסייה המערבית ה"קתולית". פילוג זה מכונה ה"סכיזמה הגדולה". נוצר בעיקרו מתוך סכסוך על שאלת הסמכות העליונה: הכנסייה המזרחית סירבה לקבל את מרותו של הבישוף מרומא.

הכנסיה המערבית התפצלה ל2. מצד אחד הכנסייה הקתולית, שבראשה האפיפיור היושב ברומא ומהצד השני העולם ה"פרוטסטנטי".

הרפורמציה הפרוטסטנטית בניגוד לסכיזמה הגדולה התרחשה עקב סיבות דתיות מובהקות. היתה חרדה עמוקה לגבי הסיכוי לזכות בישועה בדרך שבה הציעה הכנסיה הקתולית. אך עד מהרה חברו גם מניעים פוליטיים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים.

הבנת הרפורמציה הפרוטסטנטית היא תאי הכרחי להבנת העולם המודרני.

בעקבות הרפורמציה, נספחה אירופה למערבולת מלחמות דת שארכה למעלה מ150 שנה.

מערכת האמונות הנוצרית סיפקה הסברים לסדרי עולם והעניקה תכלית לחיים היא שקבעה את הנורמות ואת ערכי המוסר.

פרק א': הקתוליות ערב הרפורמציה[עריכה]

הכנסיות איגדו בתוכן את כלל הכלים שהאוכ' היתה צריכה: בתי חולים, עזרה לעניים ואלמנות, בתי ספר, ספרים וכו'. את כל פעולות אלו מימנה הכנסייה מן המיסים שגבתה מהמאמין הנוצרי.

היחס בין הכנסיה למשטר האזרחי תמיד היה דואלי. הן לעיתים שיתפו פעולה ולפעמים לא. אך, הן היו תלויות אחת בשניה על מנת להתקים. בימי הביניים תחום זה בלט בגלל המשטר הפאודלי.

האפיפיורות תבעה לעצמה מונופול: רק מי שהוסמך מטעמה, היה רשאי לנהל את הפולחן הדתי, ורק מי שהשתתף בכל הטקסים החיוניים היה רשאי לקוות כי יזכה לישועה. הרוב המכריע של האוכ' היה אנאלפבתי, הכנסיה הקתולית העבירה את תורותיה ומושגיה בכל אמצעי המחשה אפשרי וכך התפתחו הציור, מוסיקה, ריח וכו'.

כיצד ולמה אירע השבר הגדול? אם הכנסיה הקתולית גם היוותה מקום לחלשי האוכולוסיה וגם איפשרה מקום לקבלת רוחניות ואף אפשרות לישועה? הכנסייה הקתולית הצטיירה בפני רבים יותר ויותר כמסחטת כספים המכוונת למטרות מושחתות. כידוע לותר נחרד ב1511 בביקורו ברומא והוא אז נזיר אוגוסטיני, מן הפאר וההדר והשפע של הכנסיות. כמו כן, בכנסיה הקתולית היה נוהג של מכירת שטרות מחילה- האינדוליגנציות. נוהג זה מקורו במסעי הצלב: כדי לגייס אנשים לצאת לדרך הארוכה והמסוכנת, ולסכן את נפשם במלחמה נגד המוסלמים לכיון אדמות הקודש, הובטח לצלבנים כי יזכו במחילה ובישועה גם אם ימותו בלי וידוי או משיחה אחרונה מידי כומר. גם אלו שהעלו תרומה כספית למסעות אלו, תינתן הבטחת ישועה זו. לאורף הזמן ראתה הכנסיה הקתולית כי מכירת האינדוליגנציות, היא מקור הכנסה בלתי נדלה והיתרים למכירת השטרות ניתנו בכל הזדמנות שהיה צורך לגייס כספים מן הציבור. תאוות הממון של הכנסייה הוליכה למסחר פרוע ולהונאה גורפת של קהל המאמינים.

פרק ב': מניעיו של לותר[עריכה]

במוקד עיניינו של לותר עמדה השאלה: כיצד יכול אדם לזכות לישועה, כיצד הופך אדם מחוטא לצדיק בעיני האל? זאת השאלה העיקרית שעליה ניסב המרד של לותר. התשובה לכך לותר לא מצא בהלכה הקתולית, ותשובתו שלוף שהבשילה עם השנים היא היא הבסיס למהפכה.

הנחת היסוד של הקתוליות היא שניתן לרצות את האל, בקיום הסקרמנט ים. ולאחר מכן ע"י שטרות המחילה. שלם כסף, תקבל מחילה.

לותר התנגד לתפישה זו וחשב אותה לנתעבת ומעוותת. לותר מפרסם את תורתו במסמך הנקרא "95 התזות" בו מערער לא רק על האפשרות לקנות כפרה על החטאים, אלא על עצם העיקרון לצבירת "זכויות" מול אלוהים מכמרים וכו'. התקפות והאשמות דומות ללותר נשמעו גם בעבר, אך הפעם בראשית המאה ה-16 הדפוס גרם לכך שהכנסייה הקתולית לא הצליחה להשתיק את המורד הסורר. כתביו של לותר התפרסמו תוך זמן קצר ברחבי אירופה, ואחריהם שצף של אנשים שהחלו להבין את עומק רעיונותיו ולהסכים עימם. (הדפוס הוצא באמצע המאה ה-15 ע"י גוטנברג).

חיבורי הופצו באלפי עותקים ויצאו כספרים, בכל רחבי הקיסרות הגרמנית ואף מחוצה לה. כל הנידויים וההחרמות של הכנסייה על לותר וכתביו לא הצליחו לעצור את גל המחאה הזה.

לותר טען כי מחזיר את הנצרות למקורותיה הטבעיים- מה שהקתוליות הרסה עם הזמן.

פרק ג': יסודות התיאולוגיה הלותרנית[עריכה]

ב1520, פרסם לותר את תפישתו אשר שללה את הדרך של הנצרות הקתולית ומנהגיה. הדגשתו היתה על כך שהקשר לאל הוא ישיר ולא מתווך ע"י כמרים ואנשי דת.

האמונה של לותר מתבססת על שלושה מאפיינים עיקריים:

  1. החסד בלבד: אלוהים מעניק את חסדו לאדם, ואין הוא יכול לרכוש אותה בדרך מסויימת, גם לא בתפילה.
  2. אמונה בלבד: אדם יכול לזכות בישועה רק ע"י אמונה. לא מצוות ולא מעשים טובים. לא השתתפות בטקסי פולחן ולא בקניית שטרות מחילה. אמונה במשעה ההתגלות האלוהית, כפי שמסופר בכתבי הקודש, הקרבתו של ישו על מנת שהאנושות תוכל לקבל גאולה. ואמונה בברית החדשה שהיא הובאה ע"י ישו. אמונה בכך ורק האמונה היא שתביא לגאולת האדם.
  3. כתבי קודש בלבד: האמת האלוהית ניתנה בשלמותה בברית החדשה, בכתבי הקודש, ואין צורך בהסברים או פירושים של מתווכי כנסיה כאלו ואחרים.

אזי כל התיווך שבנתה הכנסייה הקתולית מיותר. לותר ביטל את ההבחנה בין מעמד הכמורה למעמד המאמין הרגיל. אין הבדל רוחני בין אנשים.

המאמין בכנסייה הלותרנית, אינו צריך את כוהן הדת לשם פולחן דתי. כהן הדת בלותרניות נקרא "רועה הקהילה" תפקידו להוביל את התפילה, הדרכה אך לא קישור בין האדם לאל. בביטולו את מעמד הכמורה, החל גל חדש של שינויים כלכליים וחברתיים. מעמד הכמורה בחלקו הפסיק לקבל את המותרויות שנהנתה מהן עד כה. לנסיכים ולאצילים, היה מניע חזק להצטרפות אל הרפומה כי אז יכלו להשתלט על רכוש וכסף של הכנסיה הקתולית.

מה היו החששות מתורתו של לותר?[עריכה]

  1. העלמות מסורת של דורות.
  2. הכוח המאגי "משכר" של תפילה בלאטינית.
  3. העוצמה שמשדרת היוקרה של הכנסיה הקתולית.
  4. שטרות המחילה שכבר לא יתנו מחילה מהירה ומובטחת.
  5. רצונו האישי והאחריות האישית לגורל אישי.

מה היו הסיבות "מסביב" לסיבות שהלכו אחריו?[עריכה]

  1. הוא הביא את כתבי הקודש לקהל הרחב, אנשים יכלו לקרוא בפעם הראשונה ממקור ראשון את כתבי הקודש ולהבינם ללא תיווך!.
  2. הרפורמציה תרמה לגיבושן של השפות הזרות. תחילת תרגום ספרי הקודש ביססה את השפות האחרות.

לסיכום, הכנסיה החרימה את לותר. התירה אותו חשוף לידי כל מתנקש. לותר זלזל בהחרמה זו ושרף את פירסומה בפומבי בדצמבר 1520., אז הצהיר לותר על ניתוק מוחלט מן הכנסיה הקתולית.

פרק ד': גיבוש ופיצול בשנים הראשונות[עריכה]

לותר הוזמן להופיע מול "בית דין" גרמני בעיר וורמס בשנת 1521, מעמד זה היה כמעמד ניצחון: איש צעיר שעמד מול בישופים, הקיסר עצמוף נסיכים דוכסים, רוזנים, ועוד והתריס נגדם. חרף כל האיומים של שרשרת זו סירב לותר לחזור בו.

קרל החמישי, שהיה קיסר האימפריה האסבורגית, עמד לצד הכנסייה, כיוון שפחד שערעור מעמדה של הכנסייה יוביל לערעור הסדר הפוליטי-חברתי, התיר צו קיסרי "האדיקט מוורמס" אשר מתיר למעשה את דמו של לותר לכל מתנקש. לותר, "התחבא" במנזר, שם גם תרגם את הברית החדשה לגרמנית.

כך ניצלה המהפכה, גרמניה התפצלה במהרה לשני מחנות, קתולי ופרוטסטנטי. הצפוןלערך, היה לותרני והדרום לערך היה קתולי.

אך, לותר לא הכין תוכנית גיבוש לכנסיה החדשה. פיליפ מלנכתון לקח על עצמו את התפקיד. פיליפ היה הומוניסט מלומד, שהיה שני ללותר במהפכה. ההוא חיבר ב1521 חיבור שהציג את השיטה הלותרנית.

בעקבות הסדר החלקי שפילים יצר, נוצרו ליד הכנסיות הלותרניות כיתות ללימוד קריאה, קמו סוג של "מדינות" חדשות אשר התנגדו לאפיפיור רומא ונוהלו על ידי עצמן.

תהליכי פיצול:[עריכה]

בעקבות המהפכה, כפי שחזה קרל ה-5, ב-1521 החלו מהומות פוליטיות וחברתיות. כאשר רבים ראו במהפכה הזדמנות לנקום בנסיכים ובאצילים אשר היו כבישופים. ורצו לנצל את המהפכה משיוויון דתי-רוחני לשיוויון חברתי. פרוץ "מרד האבירים" 1523 פרץ עקב שמעמד האבירים ירק בגלל התפתחות כלי הנשק בסוף 1523. או "מרד האיכרים" 1524-1525 אשר ראו בסיסמא "כהונת כל המאמינים" לקריאה שיוויונית לזכויות חברתיות. מרד זה היה חזק בפריצתו בהובלת רדיקל בשם טומאס מינצר. דבר זה שילהב נסיכים קתולים לצאת נגד המרד, ויש הטוענים שנרצחו כ-100 אלף איכרים תוך חודשים ספורים.

לותר נחרד מהמאבק כי בתפישתו לא קרא למרד חברתי אלא למרד דתי, ונעמד לצד השליטים, וקרא ל"השמיד את האספסוף". ברגע שלותר נעמד ליד השלטונות, ירדה תמיכת ההמונים בתנועתו. הרפומציה נשלטה ע"י השלטונות וחדלה להיות תנועת מהפכה עממית.שכבות ביניים אשר לא רצו לחזור לשליטת הדת ע"י הממסד, מצאו פתרונות בתנועות רדיקליות שהקצינו את הזרם הלותרני. ב-1555 לותרניות קיבלה 'גושפנקה' חוקית העקבות שלום אסבורג שקבע "כי למי השלטון- לו הדת" . נתינים אשר חיו במקום מסויים ורצו להגר למקום עם דת אחרת, יכלו לעשות זאת בהינתן כופר.

פרק ה': ראשיתה של הרפורמציה בשוויץ:[עריכה]

כבר בראשית 1519 כומר בשם אורליך צויגלי בשוויץ דרש דרשות בכנסיה הפרוסטסטנטית הלא לותרנית, מול קהל רב של מאמינים אשר השתוקקו לשמוע עוד מדרשות בשפה מוכרת. צוויגלי וחסדיו החלו בפרהסיה להפר מצוות קתוליות שלא התבססו על הכתוב בברית החדשה. אף נשא אישה ב1524, כשנה לפני שלותר נשא אישה. מכיוון שכיהן צוויגלי בכנסיה המרכזית בעיר ציריך, והמשיך לשנות את הפולחן הדתי, ומכיוון שציריך בימים אלו היתה עיר קטנה כ-600 איש, שנוהלה ע"י 200 אזרחי עיר והכנסיה, שהיתה כפופה לבישוף של קונסטנצה, הוחלט לעשות פולמוס בין הבישוף לצווינגלי ומועצת ב"ראש בראש" זה ב1523 החליטה לאמץ את תורתו של צוויגלי ולגרש את נציג הקתוליות. צוויגלי בדומה ללותר דגל ב

  1. תלות מוחלטת בחסדו ורצונו של האל, מכאן שלילת חופש הרצון
  2. הצדקה ע"י אמונה בלבד.
  3. כתבי הקודש כמקור יחיד.

לטענתו הגיע למסקנות אלו לבד, אך אין ספק שהושפע מעוזו של לותר. גם הוא שמר את ההטבלה בינקות ואת המיסה. אך בשונה מלותר הוא שלל את המחשבה שבטקסים קוראים דברים "על טבעיים" ולטענתו טקסים פולחניים הם חשובים אך הם סמליים בלבד.

סוגיה זו היא שגרמה לשתי התנועות לא להתאחד. מכיוון שציריך היתה קטנה, צוויגלי האמין כי יש ליצור מערכת של פיקוח ובקרה על דרך החיים של המאמינים, שיתנהלו כתקנם ובטהרה מוחלטת. אך חזונו לא התממש. שוויץ כמו גרמניה התפצלה בין קתוליים לפרוטסטנטיים והקרע העמיק. צוויגלי עצמו מת באחד הקרבות "קרב האפל" 1531, לאחר שצוויגלי וציריך התפוגגו, עלה צרפתי בשם ז'אן קלווין לעיר ז'נבה שבשוויץ, עם זרם חדש במוחו. פרק ו':קלווין- כינונה של תיאוקרטיה פרוטסטנטית

קלווין (1564-1509) היה 'הדור השני למהפכה' היו כמה הבדלים בינו לבין לותר

  1. פער הגילאים
  2. מוצאם הלאומי חברתי, לותר היה בן איכרים וקלווין בן למשפחה עירונית מבוססת.
  3. לותר החל את המהפכה מתוך זעם רגשי עמוק, יודעים הרבה על לותר כי כתב על עצמו ועל רגשותיו. לעומת זאת קלווין היה חד, מסוגף וקודר, אשר לא השאיר אחריו יותר מדיי דברים שיאפשרו לנתח את אופיו.

ב1536 פרסם את הגרסה הראשונה לחיבורו העיקרי "יסודות הדת הנוצרית". בשנה שפרסם את התיאולוגיה הקלווניסטית היה קלווין, הצרפתי, בז'נבה ונתבקש להישאר בה ולהנהיג את הרפורמציה שלו שם. ולהיות מנהיגה הרוחני. ז'נבה הפכה להיות למרכז הזרם הקלוויניסטי.

לותר הגיע למסקנותיו מתוך תודעת החטא והחרדה. קלווין, יצא מתוך נק המבט של האל-הכל יכול וכל יודע. מנק מבט זו יצאה ההבנה שהכל ידוע מראש ועקרון הגזרה הקדומה. באדם פגום במהותו וחוטא במהותו. האל החליט מי יזכה לגאולה ומי לא ואין מנוס מכך ושום פעולה לא תעזור לשנות זאת.בניגוד ללותר לא ראה בהתחבטת בשאלה האם אדם מסויים זכה לחסד האל או לא כי זה לא משנה.בני האדם יש מטרה אחת- לשרת את האל וזאת רק בגלל שצריך למש את הקיום האנושי ולא כדי להרוויח את חסדיו.

המדינה הדתית:[עריכה]

ניגוד בולט בין לותר לקלווין היא ביחס לתפישת השלטון החילוני. לותר ראה בשלטון האזרחי כמוסד עליון שהונהג ע"פ רצון האל לקיים חוק וסדר. השיטה הלותרנית מפקידה את הכנסייה תחת השלטון הארצי, השיטה הקלווניסטית אומרת כי לכנסייה יש עליונות על השלטון האזרחי, כי מכיוון שגם השליט מכוון לביצוע רצונו של האל, אזי הכנסייה היא המכוונת. ובאם חטא, לכנסייה יש כוח להעניש אותו (בדרך כלל בחרם ונידוי). במושגים של היום קלווין רצה לייסד מדינת הלכה. הגוף העליון היה הקונסיסטוריום, היה מורכב בד"כ משישה כוהנים ושנים עשר זקני העדה. היו להם סמכויות בכל תחומי החיים של אזרחי עיר מכל מהעמדות והדרגות.

יש נטייה לחשוב שהרפורמטים, לותר וקלווין וצוויליג היו נאורים יותר או מתקדמים. אך לכנסיה הקתולית מלכתחילה היתה "הפרדת דת ומדינה" ולרפורמטים היו כוונות אחרות: לותר רצה להפקיד את ענייני הכנסייה בידי השלטון וקלווין וגם צוויליג רצו משמעת הלכתית על השלטון.

ז'נבה כתיאוקרטיה:[עריכה]

החל מ1541 עד למותו של קלווין, הצליח לשלוט בז'נבה במשטר טרור דתי. נאסר על נשים לסתוסס לא צנועות, נאסרו שירים וריקודים ברחוב, ילדים ואף בני משפחה היו צריכים להלשין על קרוביהם אם לא הלכו בדרך הישר, אנשים הועמדו לדין על פשעים קטנים כגדולים. התושבים נדרשו לחיי פשטות, חיסכון, צניעות, ומוסר עבודה. חונכו לראות בספקות ובלבטים לסימנים לכך שהאדם לא זכה בחסד, ולכן קיבלו על עצמם את עול המצוות בלב שלם. כל פעולה ומעשה קיבלו משמעות דתית.

התנגדות לתורה:[עריכה]

ארסמוס שהתנגד לדעתו של לותר שהגורל ידוע מראש, דבק בכנסייה הקתולית, ובטעונים משך הרבה מהאינליקטואלים לדבוק בכנסיה הקתולית המאפשרת עבודה עצמית של האדם על עצמו, מאפשרת חסד ואמונה. דבריו של ארסמוס נגד הגישה הלותרנית במאמר שכתב ב1524 "על הרצון החופשי" כאמור הביאה הרבה להמשיך לדבוק בקתוליות. לא כך היה עם הזרם הקלווניסטי. קלווין בניגוד ללותר הפל את החברה למנזר. הקלווניסטים הפכו לקבוצה המליטנטית והאקטביסטית אשר מאמיניה בחרו בדרך זאת ולא כפו עליהם את אמונתם. קמו פרובינציות קלווניסטיות בארצות השפלה, קלווניזם היה הזרם של הרפובליקה ההולנדית, וגם סקוטלנד היתה למדינה קלווניסטית ב1580 ובעוד מדינות כמו קבוצות קלווניסטיות.

פרק ז': הרפורמציה באנגליה[עריכה]

הרפורמה באנגליה לא נוצרה ע"י תיאולוג אשר רצה להנהיג שינוי באמונת האנשים, אלא מתוך צרכים אישיים, פוליטיים-חברתיים של בית המלוכה האנגלי. שלושה גורמים היו לתחילת הרפורמה:

  1. הנרי ה-8 מלך אנגליה רצה להתגרש מקתרינה מאראגון, בתם של איזבלה ופרדיננד מספרד ודודתו של קרל ה-5. זאת בזמן שהאפיפיור (קלמנס ה-7) היה שבוי בידי המלך ולא יכול היה להמרות את פיו.
  2. מכיוון שהנרי רצה להתגרש מקתרינה בשנות העשרים של המאה ה-16, כל התנגדות לאפיפיור הקתולי קיבלה מיד משמעות רחבה בעקבות המהפכה של לותר.
  3. הנרי ה-8 רצה בן אשר יירש את מקומו.
  4. תהליך התגבשות המדינה הריכוזית גרם להנרי לפעול על מנת למזער כל השפעה חיצונית על משטרו.
  5. ההבנה כי אם משתחררים מהכנסייה אפשר להשתלט על נכסייה וממונה. סירובו של האפיפיור לגירושין היה עילה מנצחת להתחיל בקרע זה.

ב1534 חוקק הנרי ה-8 שני חוקים:

  1. חוק הירושה- המגדיר את חוקי הירושה. (איפשר לילדיה של אן בוליין, אישתו לאחר הגירושים מקתרינה, להיות היורשים החוקיים של הכתר)
  2. חוק העליונות- שאומר שהמלך האנגלי הוא ראש הכנסייה, ומבטל את כפיפותה לאפיפיור. הכנסייה האנגלית תיקרא מעתה הכנסייה האנגליקנית.

הנרי רצה לייסד כנסייה "קתולית ללא אפיפיור", אך בפועל הדברים התגלגלו אחרת. עושרה של הכנסייה גרם למלך להשתלט על כל ירושתה. סיפוח השטחים ודברי היוקרה של הכנסיה גרם למלוכה להתעשר מאוד. יותר מאוחר מכר המלך חלק מהשטחים למעמד האצולה ובכך חיזק את מעמדו. פורקו המנזרים, והרבה מהנזירים והנזירות נטמעו בחברה. חלק קטן היגר למדינות קתוליות אחרות. השפעה נוספת על התגבשות הכנסייה האנגליקנית הייתה לרפורמה הלותרנית. הנרי ה-8 קבע כי בכל כנסיה יהיו כתבי קודש באנגלית. באנגליה היתה קתוליות ללא אפיפיור אך גם ללא מנזרים וללא לטינית. הנרי אמנם לא רצה אפיפיור קתולי אך גם לא רצה מהפכות רפורמיות.

האנגלים קיבלו שינויים אלו באדישות (למעט כמה אירועים). מדוע?

  1. יש הטוענים כי האדישות נבעה מחוסר עניין של האנגלים בשאלות תיאולוגיות ובצורות פולחן.
  2. היתה איבה כלפי הנזירים והכמרים אשר הצטיירו כגורמים מושחתים.
  3. גאווה לאומית במעשיו של הנרי ה-8.

אדוארד ה-6 ומרי טיודור:[עריכה]

מכל נישואיו לבסוף נולד להנרי בן אחד שעלה למלוכה ב1547, אדוארד ה-6. מכיוון שהיה צעיר וחולני, נוהלה המדינה ע"י שני עוצרים, שהובילו את אנגליה לרפורמות בעלות צביון קלוויניסטי. אחת הדמויות העיקריות בשינוי דרכי האמונה לאחר ימיו של הנרי ובתקופת שלטונו של אדוארד היה תומס קרנמר, ארכיבישוף קנטברי. הוא הביא את השפה האנגלית לכל כתבי הקודש, ופתח דלת לספרות האנגלית. הוא הוציא את התמונות והמזבחות מן הכנסיות, אישר נישואי כמרים ושינה את טקס המיסה, שבו קיבלו את הלחם ואת היין. ב-1553 כתב את "42 הסעיפים", אשר כללו את כל הדוקטרינות של הכנסיה האנגלוקנית המחודשת. בסוף ימיו של אדוארד ה-6 נראה כי אנגליה הצטרפה למחנה הפרוטסנטי אך עם גוון יחודי משלה. המלך מת ב1553 ואת מקומו תפסה אחותו הבכורה מרי טיודור, בתה של קתרינה מאראגון, שהיתה קתולית לחלוטין. היא רצתה להחזיר את הקתוליות לאנגליה. היא נישאה לפיליפ השני מלך ספרד, ובכך החזירה את אנגליה למרות האפיפיור. בשנת 1554 ביטל הפרלמנט האנגלי את כל חוקי האנטי-אפיפיורות שחוקק הנרי ה-8 , ובאנגליה הונהג מחדש משטר קתולי.מרי החלה ברדיפת פרוטסטנטים, ביניהם תומס קרנמר. אלפים עזבו את אנגליה. רדיפות אלו הביאו למרי את הכינוי: Mary" "Bloody (מרי העקובה מדם).

5 שנות שלטונה של מרי גרמו דווקא להתבצרות העם האנגלי בהפיכתו של הנרי ה-8 את אנגליה לאנגליקנית. כל סממן קתולי-ספרדי הפך לשנוא.

אליזבת ה-1:[עריכה]

ב1558 נפטרה מרי, ולכס המלוכה עלתה אליזבת, בתם של הנרי ה-8 ואן בוליין, דבר שהביא נחת לתושבי אנגליה. עם עלייתה לשלטון החלה אליזבת לעשות סדר דתי-פוליטי באנגליה. ב1559 חוקק "חוק האחדות":

  1. הדת האנגליקנית הפכה לדת הרשמית של אנגליה.
  2. מכיוון שהיו פלגים שונים באנגליה, הדגישה אליזבת כי היא לא מתערבת באמונה האישית של כל אדם אבל רוצה להבטיח נאמנות לכנסייה הלאומית ולשליט העומד בראשה.
  3. נשמרו ביטויים חיצוניים של הקתוליות, למשל בכנסיות.

מדיניותה של אליזבת בענייני דת עוררה התנגדות הן מצד הקתולים והן מצד הפרוטסנטים. הקתולים קיבלו 'היתר' מהאפיפיור פיוס ה-5 ב1570 לנדות את חוקיה של אליזבת (דבר שגרם לנתיני המלוכה הנאמנים לראות בזרם הקתולי גורם חתרני פוליטי מסוכן). ומנגד הזרם הפרוטסטנטי, שאימץ את הקלוויניזם, דרש לשנות את שיטת המשטר. אליזבת, אשר ראתה באחדות הדת את היסוד לאחדות העם, דבקה באיזון הנהגתי. לא לכאן ולא לכאן. ובכל זאת הצליחה למנוע מלחמות דת פנימיות. אליזבת ה-1 נפטרה ב1603, ועלייתם לשלטון של מלכי בית סטיוארט הקתוליים מסקוטלנד העלתה אל פני השטח את הבעייתיות בחוסר נקיטת העמדה של אליזבת.

פרק ח': הכתות הפרוטסטנטיות[עריכה]

החששות של קרל החמישי ושל ארסמוס, היו נכונות. לאחר פריצת לותר, במאה ה-16 צצו עשרות קבוצות וכתות שלא קיבלו יותר את הכנסיה.

כת=אמונה של קבוצת אנשים שאמונתם לא השתלטה על דעת ההמון, בניגוד לכנסיה שבאותה מידה עם טבע אנושי אחר, יכלה להיות כת...)

הרפורמציה המגיסטריאלית = הרפורמציה שהונהגה ע"י זרמים בולטים, מרטי לותר, קלווין האנגליקנים. הרפורמציה הרדיקלית= קבוצות קטנות או יחידים שלא קיבלו הכרת של השלטונות. רפורצמיה לא שווה לכתות. כת מעצם השקפותיה אינה רוצה להתרחב או להשפיע על העולם. הכתות שלאחר הרפורמציה היו שונות ומגוונות אך ליכדו אותם כמה עקרונות:

  1. טבילה בבגרות במקום בינקות- ההצטרפות לדת חייבת להיות מתוך בחירה מודעת. אלו כונו בשם הגנאי "אנאבפטיסטים"= הנטבלים החדשים.
  2. סירוב לשרת בתפקידים ציבוריים, בייחוד במערכת המשפט.
  3. עמדה פצפיסטית- איסור על נשיאת נשק ושפיכת דם. הוסיפו מימד של אי ציות למשטר הקיים.
  4. הדרך אל הגאולה- בכתות אלו המאמין בוחר להשתייך לדת, והדרך לגאולה היא סובייקטיבית. המאמין מרצונו מקיים את אורח החיים המוסרי. בניגוד לקתוליות שמדגישה את מתן החסד באמצעות הסקרמנטים, והכנסיות הפרוטסטנטיות שמדגישה את החסד האלוהי בהתגשמות האלוהות בישו.

מהות הנצרות של האנאבפטיסטים הייתה טמונה בתורת המוסר של ישו המופיעה בדרשת ההר "אשרי הענוונים כי הם יירשו את הארץ, ...אשרי הנרדפים עקב צדקתם כי להם מלכות שמים"..(מתי פרקים ה-ז) גישה זו קסמה לשכבות הנמוכות, חיי מוסר, פשטות, אחווה ושיתוף. הרפורמציה שללה את הנזירות, והמסגרות היחידות של אנשים המאמינים שגישה זו של סגפנות וענווה היו להצטרף לכתות האנאבפטיסטיות.

האמונה באחרית הימים-[עריכה]

שלהי ימי הביניים ותחילת העת החדשה היו תקופה אשר האדרמלוסיה ששררה בהן גרמה לחרדות, תקוות וציפיות ליום אחרית הימים- לקץ ההיסטוריה ואיתה מלחמת גוג ומגוג ואחרית הימים. הציפייה ששררה בכתות שהנה המשיח יגיע, הייתה חלק מכך שהצליחו לסבול את הרדיפות ותלאות שעברו עליהם. תומאס מינצר, שהיה ממרד האיכרית והיה אנאבפטיסט היה אחד מאלו שביקשו לכונן מיד מלכות שמים. מינצר שבתחילה היה תומך של לותר, החל לטעון מראשית שנות ה20 של המאה ה-16, שהסכמות העליונה לא מצויה בכתבי הקודש אלא בהתגלות האלוהית-רוחנית שניתנה לנבחרי האל.

לאחר בוא המשיך תיכון חברה מתוקנת ללא מעמדות וללא שלטון, הוא הצטרף למרד האיכרים מתוך אמונה כי חזונו עומד להתגשם. הוא נשפט והוצא להורג.

הארוע העיקרי של כת זו היה בעיר מינסטר שבווסטפליה-גרמניה.[עריכה]

בשנים 1532-1535 קבוצת אנאבפטיסטים הצליחה להשתלט על העיר, ולהנהיג בה משטר קיצוני בהנהגתו של מטיף בשם יוהן מליידן. הוא הנהיג בעיר שיתוף מלא בקניין ושיוויון מוחלט, התיר ריבוי נשים, ועודד את חסידיו למעשים קיצוניים של פריקת עול מצוות. "קהילת הקדושים" נרמסה ע"י כוחות קתוליים ופרוטסטנטים. שמו מצור על העיר, הרעיבו אותם, ואת המעטים ששרדו טבחו (יוני 1535). מקרה זה החל גל נוסף של רדיפות אחר כתות אחרות.

מיעוטי כתות אלו ברחו לארצות רבות ברחבי אירופה ואף באסיה. ולצפון אמריקה. הוגי דעות של המאה ה-19 טענו כי הם אלו שהתחילו את הסוציאליזם, בעקבות חיי השותפות שלהם. במאה ה-16 קיבלה כת מכת של ה אנאבפטיסטים אשר נקראו המנוניטים שנוסדו בהולנד היתה היחידה שהצליחה לשרוד עד ימינו. כיום יש לכת זו קהילות בהולנד, אמריקה גרמניה ועוד. כתות רבות הווספו לקום : כת המורמונים, כת עדי יהוה ועוד.


פרק ט': קונטרה-רפורמציה או רפורמציה קתולית[עריכה]

תוך דור אחד איבדה הכנסייה הקתולית את שליטתה, את נכסיה, בעלותה הרוחנית והשפעתה הפוליטית. איך התמודדה הקתוליות עם המשבר? כיצד ובאיזו מידה הצליחה לבלום את ההתפשטות הרפורמטסיטית? בתחילת הרפורמציה בין 1517 לראשית שנות ה20 של המאה, הכנסייה הקתולית הייתה בטוחה שהמרידה של לותר הייתה סתם מרידת נזיר, אשר מנסה להחדיר רעיונות חדשים, ולכאלו מקרים הכנסייה ידעה אך עד להתמודד. אך עד מהרה הבינה הכנסייה כי זו לא סתם מרידה אלא מהפכה. ואז הופעלו ה"תותחים הכבדים": פרסום גינויים, הכרזות נידוי וחרם, ניסיונות להשתיק את המורד, והידברות ב"שוחד" מסוגים שונים. מעמדה השלטוני של הכנסייה בשנות ה1520 לא הייתה חזקה, ואף באירופה ובעיקר בגרמניה, היו לא מספר שליטים-נסיכים אשר לא פחדו להפר את דבריי האפיפיור.

באותה עת הקיסרות ההבסבורגית וצרפת היו במלחמות שטחים וניסו לשייך לעצמם כמה שיותר שטחים מן המגף האיטלקי. דבר זה גרם למדינת האפיפיור להתערער גם כן. בשנת 1527 רומא נכבשה ע"י הקיסרות., והחלה בזיזה והריגת כמרים ושבו את האפיפיור קלמנס ה-7. "ביזת רומא" הייתה אחד מהאירועים הטראומתיים לקתוליות, והדגישה את חולשתה. כמו כן, ברוח הרנסנס האפיפיורות הייתה עסוקה בפוליטיקה, בתככים פנמיים, צבירת נכסים ועוד. לכן, בשלבי פריצת הרפורמציה, האפיפיורות לא הייתה חזקה דיו כדי להעמיד מנהיגות מול המהפכה.

ועידת טרנטו[עריכה]

רק לאחר 20 שנה התעוררה האפיפיורות הקתולית, והחליטה כי יש לכנס וועידה של כך צמרת הכנסייה. האפיפיור פאולוס ה-3, כינס ועידה בעיר טרנטו שבצפון איטליה. הועידה נפתחה בדצמבר 1545 עד 1563. במהלך שנים אלו דנו בתשובות לבעיה הפרוטסטנטית. סיעת טרנטו התחלקה לשתי דעות עיקריות:

  1. פשרה- לדון עם הרפורמטים, ולמצוא דרך אשר תתאים להם לחזור לכס הכנסייה הקתולית.
  2. הבדלה- להבדיל כמה שיותר את הפערים וההבדלים בין הקתוליות לפרוטסטנטיות, ולחדד את הטהורות שבקתוליות.

הגישה השנייה היא הייתה הרווחת בועידת טרנטו.

ועידה זו שמכונה כיום "הקונטרה רפורמציה" או "הרפורמציה הניגודית", היוו מהמאה ה-26 עד אמצע המאה ה-20 את אופייה של הכנסייה הקתולית. וחלק ניכר מההחלטות בוועידה זו היו במפורש לתת תשובות על הבעיה הלותרנית. עקרון פרוטסטנטי מול תשובת וועידת טרנטו: - "הצדקה באמצעות האמונה בלבד"  הצדקה באמצעות אמונה ומעשים, כלומר סקרמנטים וכל המצוות. (כל השבעה!). את אלו רשאי לקיים אך ורק כומר שנמשח לכמורה. - "הגזרה הקדומה" (הכל הוא ידוע מראש) האל בחסדו אפשר לאדם לבחור בין הטוב והרע, ובדרך זו להשפיע על גורלו בעולם הבא. - "כתבי הקודש בלבד" כתבי הקודש והמסורת, ההלכה והפרשנות ע"י הכנסייה במהלך הדורות. הגרסה המותרת היחידה לתנ"ך היא ה"וולגטה"- התרגום ללטינית שנעשה בידי הירונימוס הקדוש במאה ה-4. כמו כן הדגישו בוועידה את הפרישות המינית והבתולים. מוסד הנזירות קיבל גב נוקשה יותר. ומשנה תוקף כצורת עליונות של עבודת האל. כמו כן, בוועידה נתנו המשתתפים תוקף חדש גם למנהגים שהיו בעבר למסורות כמו צורות פולחן של פסלים ושרידי קדושים, שהיו בגדר מינהגים לפני כן. הכנסייה הדגישה כי אין גאולה מחוץ לכתליה. אין גאולה ללא תיווך הכמרים. אין סמכות רוחנית לאף אחד חוץ מלאפיפיור. ומי שמערער על קביעות אלו מעתה- מוחזק כנידון לחרם. כלי נשק למלחמה בפרוטסטנטיות: הכנסייה הקתולית לא הסתפקה רק בפסיקות וועידת טרנטו, מ1540, הוחלט על יצירת מנגנונים לביעור המינות.

  1. האינקוויזיציה- בימי הביניים נשלחו משלחות נזירים לבדוק בעיה של אמונה אצל זרמים מסוימים, הם היו לוקחים את הנתונים ומעבירים אותם לממשל לשם פסיקת הדין (מאה 12), במאה ה-15 בספרד נשלחה האינקוויזיציה לבדוק האם נוצרים מומרים מקיימים את דתם הישנה בסתר.(חשוב לציין- אינקוויזיציה זו דנה רק נוצרים!) בעקבות הרפורמציה, האינקוויזיציה פעלה רק איפה שיכלה, אזי במדינות שהפרוטסטנטיות לא השתלטה עליהן. (איטליה ונסיכויות קתוליות מחוצה). אלפי בני אדם הובאו בפני שיפוט, לא כולם נידונו למוות. באופן רשמי הגוף הזה התקיים עד אמצע המאה ה-20!!.
  2. צנזורה- ב1557 פורסמה הרשימה הראשונה של ספרים אסורים, וב-1571 הוקמה לשכה לטיפול בצנזורה. (שגם התקיימה עד אמצע המאה ה-20), בעקבות הדפוס הלך המעקב אחר פרסומים אסורים לקשה יותר וכלן המציאו את האינדקס של הספרים האסורים. מי שנמצא עם ספר אסור הועמד ישירות לדין. (תורת דרווין למשל הייתה ברשימה האסורה של המאה ה-19).
  3. מסדר הישועים- הספרדי איגנטיוס לויולה, מייסד המסדר, טבע את שני המושגים מיסיון וחינוך כעקרונות הדגל. המסדר הקים רשת בתי ספר באירופה, בוגרי המוסדות השתלבו בחצרות האצולה, יועצים, מחנכים, דיפלומטים ועוד. משמעת ונאמנות מוחלטת לממונים עליהם ולכנסייה. ומטרתם, הפצת האמונה הקתולית ברוח הקונטרה-רפורמציה. , הצליחו בעיקר באיטליה וספרד.

יחד עם מאמצי הכנסייה למזער את הרפורמציה נפגעו ערכי ההומניזם של הרנסנס בצורה משמעותית. וכתוצאה מכך הפעילות האינטלקטואלית עברה למרכזים חדשים בצפון אירופה- לא בגלל הפרוטסטנטיות הייתה יותר פתוחה לרעיונות אלו, אלא משום שלא ייסדה פיקוח וכפייה כמו הקתוליות .

התחדשות ותיקונים מבית:[עריכה]

הרבה היסטוריונים טוענים שיש לקרוא לקונטרה-רפורמציה, כרפורמציה הקתולית כי בעקבות השינויים הללו, הכנסייה הקתולית עברה הרבה שינויים משמעותיים. הבינו שיש לשקם את אופייה המוסרי ולחסל את תופעות השחיתות וההסתאבות. ננקטו צעדים להכשיר את הכמרים לתפקידיהם- מיון, סמינרים וכו'. מכירת משרות כהונה "סימוניה" , וריבוי משרות כנסייתיות בידי אדם אחד נאסרו בתכלית. בסך הכל לקראת המאה ה-17 החלו שינויים משמעותיים בסדר הכנסייה ובפיקוחה הפנימי. אנשי הרוח של הכנסייה הקתולית הפכו למשיכלים יותר, ועם תודעת שירות גדולה יותר. מוקדי המסדרים הישועים הפכו לזוהרים ומושכי קהל רחב. קווי המרחב בין הפרוטסטנטיות לקתוליות נקבעו כמעט באופן סופי בעשורים אלו. ובמקביל עברה הקתוליות תמורות רבות בעקבות הרפורמציה. כל תמורות אלו הן שעיצבו את הכנסייה הקתולית בעולם המודרני.

פרק י': מלחמות הדת:[עריכה]

הרפורמציה וכל ההתפתחויות שבאו בעקבותיה, סחפו את כל אירופה לגל דמים שלא היה כמותו. הבדלי אמונה ופולחן הם שהיוו עילה למרידות, מלחמות אחים, רדיפות ומריבות בין מדינות. 1524-1648. באידיאולוגיה הייתה הקנאות הדתית שהציתה את הבלגן. בין שנים אלו, בעולם ישנם שינויים עצומים, גילו את אמריקה, החל סחר עבדים וכו'. המשמעות היא שהמדינה שהופכת לריכוזית יותר מתחילה להיות בעלת ארגונים יעלים יותר. מס, ארגון, ריכוז צבא וכו'. המלחמות בין הקתולים לפרוטסטנטים התנהלו בשלוש מקומות עיקריים, גרמניה, צרפת וארצות השפלה (הולנד ובלגיה של היום).

גרמניה:[עריכה]

בגרמניה המלחמות פרצו כבר מתחילת הרפורמציה. אך יש להבחין בין מרידות אלו לבין מלחמת 30 השנה המאה ה-17. אין דרך להסביר למה נסיך כזה בחר בדת כזו ואחרת. מן הסתם מניעים פוליטים או דתיים. מה שחשוב הוא שבמהלך המאה ה-17 גרמניה הייתה מפוצלת לעשרות נסיכויות אשר היו שייכות לשני הזרמים. הנסיכויות הצפוניות פרוטסטנטיות והדרומיות קתוליות. המלחמות נערכו בערך 100 שנה מ1520 עד 1640. הסכם אוסבורג אשר הכריע כי אף אחד לא יכול להכריע, הביא רגיעה, אך מנע את איחוד גרמניה ליותר מ 300 שנה (עד 1870).

בעיה נוספת להסכם, גרם לכך שהוא התעלם מקיום הזרם הקלוויני. כתוצאה מכך המון אנשים שלא היו מרוצים מן הדת הנבחרת החלו להגר. כמו כן , כאשר נסיך החליט להחליף את דתו, אנשים אשר לא הסכימו עם כך היו בבעיה.

צרפת:[עריכה]

באותה תקופה הייתה המדינה החזקה והעשירה באירופה. במשך 40 שנה היו מאבקים בין הוגונוטים (קלוויניסטים) לבין קתולים. כל המחצית של המאה ה-16 יש אנרכיה בצרפת. מ1530ההוגונטזם החל להתפשט בצרפת. אצילים, פשוטי עם, ובעיקר עירוניים, דבקו ברעיון הוגוניטי. אך, גם בשיא הכוח שלהם, לאה היו ההוגונוטים אלא מיעוט קטן בצרפת. בערך מיליון איש מתוך 18 מיליון. אך זה היה מיעוט נמרץ, ומתוך שכנוע פנימי עמוק. משקלם היה הרבה יותר כבר ממספרם.

לאחר מותו של אנרי ה-2 ב1559, שלטה בצרפת אלמנתו, קטרין דה-מידיצ'י. שהצרפתים שנאו כי הייתה זרה. היא עשתה מאמצים להשכין שלום בין הסיעות. אך נכשלה שוב ושוב. ב1562, לאחר טווח שערכו קתולים בקבוצת הוגונוטים בעיר ואסי, הוצתה האש, ונפתחו מלחמות הדת. עד סוף המאה ה-16 היו בצרפת 8 מלחמות דת. שהן למעשה מלחמה אחת ארוכה שנקטעה במס' שביתות נשק.

אחד האירועים המפורסמים התרחש בשנת 1572, בליל ברטולמדוס הקדוש, בהסכמת המלך צ'ארלס ה-9 ובעידודה של אימו, קטרין.

לילה שבמהלכו טווחו קתולים בהוגונוטים באלפיהם, אירוע זה הוא אחד האסונו בתולדות הפרוטסטנטיות. אירוע זה היווה זירוז להתחדשות מלחמת הדת. התפנית קרתה רק כשעלה לכס המלוכה מייסדה של שושלת חדשה- בית בורבון, אנרי מנוורה, אשר קיבל חינוך פרוטסטנטי ונלחם במד ההוגונוטי. אך הבי שלא יוכל לשלוט במדינה עם רוב קתולית אלא אם כן לא יאמץ את הדת הקתולית. כאשר עלה לשלטון אמר "פריז שווה מיסה" (היא שווה את המאמץ).

ב1598, הוא מפרסם את האדיקט(הסכם), שבו העניק להוגונוטים חירויות דתיות מסוימות. אודות למדיניות הפיוס שלו נחלצה המדינה, ממלחמות האזרחי שאימו להרוס אותה. והשלטון התחזק. (כעבור פחות מ100 שנים, לאחר שלואי ה-14 יצליח לחזק את מעמדו, הוא ביטל את ההסכם של אנרי ב1685) *להכניס לציר הזמן.

הולנד וסקוטלנד (ארצות השפלה):[עריכה]

פילים השני, מלך ספרד בשנת 1556, ניסה לעקור את הסיעות הקלוויניסטיות מארצות השפלה, באמצעות האינקוויזיציה. (ספרד שולטת בהולנד). אך זה רק העמיק את השנאה לספרד ולקתוליות שייצגה. בסוף שנות ה-70 התקבצו הפרובינציות הדרומיות ונשארו נאמנות לספרד. ואילו הצפוניות בהנהגתו של ויליאם השתקן, התאחדו תחת הדגל הקלוויניסטי, למלחמה אנטי ספרדית ואנטי קתולית. ב1581 הכריזו על עצמאותן ועל הקמת הרפובליקה ההולנדית. אמנם שלום קבע בארצות השפלה הושגו רק ב1848 בסיום מלחמת 30 השנה.

מלחמת 30 השנים:[עריכה]

המערכה הבאה הקשה פרצה בתוך הקיסרות הגרמנית, במדיה רבה מתוך חסרונו של שלום אובסבורג. מרדו אצילים פרוטסטנטי נגד ניסיונות הקיסר פרנדיננד, לכפות את הקתוליות על כל נתיניו. פרדיננד זכה בניצחון, אך המעצמות האחרות ניצלו את ההזדמנות לנצל שאיפות פוליטיות וטריטוריאליות. רבים ראו בה כמלחמת העולם ה-1. האומדן המקובל אומר כי 7-8 מיליון אנשין נהרגו (שליש מתוך אוכ' גרמניה). המטרה האמתי של המלחמה הייתה לנסות לשבור את העוצמה האסבורגית באירופה. מעידה לכך העובדה שאיש הדת הצרפתי, לה-פלייה, תמכה במחנה של המדינות הפרוטסטנטיות (כי רצו לשבור את בית אבסבורג) (*אבסבורג= שלטה בספרד, בחצי האי איברי, בלגיה וארצות השפלה, חלקים מאיטליה ומושבות מעבר לים). שלום לה-פלייה סיים את המלחמה ב1648 ומסמן את קץ עידן מלחמות הדת באירופה.

השלום שלו היה שיפור שלום אוסבורג: עדין למי השלטון לו הדת, אך הכרה בזרם הקלוויניסטי, נקבעו כללים של זכויות פולחן של מיעוטים דתיים ועוד. השלום שם קץ לתקוות לאחד מחדש את הכנסייה.