סיכומים לספרים/אירופה בראשית העת החדשה 1460-1559/פרק ו

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מהפכה ורפורמציה בכנסיה בעיית המרת דת[עריכה]

הרעיונות הפרוטסטנטים התפשטו מויטנברג ומציריך משטרסבורג ומז'נבה לעל מדינות באמצעות ספרים, מגעים אישים בין אנשי כמורה, סוחרים נודדים ותלמידים,ובהטפות פומביות וחשאיות יחדיו. הדפוס מילא התפקיד החשוב ביותר בהפצת הפרוטסטנטיות ,כאלפיים מהדורות שונות של תרגומיו של לותר ראו אור בין השנים 1517-1526 לבדן.יש להוסיף את מבול העלונים,הקונטרסים והאיורים העממים שהוקיעו את האפיפיור כאנטיכריסטוס. מרגע שהשתכנעו בנכונות החדשות הטובות בדבר הצדקה על ידי אמונה בלבד והסמכות המופלאה של דבר האל בכתבי הקודש. יצאו אנשים אלה לדרוש להפיצן ברבים. תורות דתיות יצאו עתה לתחרות פומבית וליחיד היתה החירות לבחור ביניהן. הבחירה הייתה כרורכה בדרמה גדולה של לבטי מצפון אישיים,רוב הראיות מראים שאנשים בחרו בדת מסויימת מפני שהאינו שאותה האמונה הייתה הנכונה בעיניהם ולא כי היא הועילה להם באיזשהוא אופן. לותר מצא תומכים בכל שכב של מבנה חברתי ובקרב אנשים בעלי אינטרסים חברתים וכלכלים שונים מאוד אלה מאלה.

האיכרים[עריכה]

המתיחות בים האיכרים הגרמנים לבעלי הקרקעות פרצה בשנים 1524-6 במרד האיכרים, זהו המרד הגדול ונואש בסדרת מרידות אשר התחילה בימי הבניים המאוחרים. מניפיסט האיכרים הנודע ביותר הנקרא "12 העיקרים" (ינואר-פברואר 1525), מנה תלונות שהיו מוכרות מעל מאה שנים- מיסי מעשר, צמיתות, הפלישה של בעלי קרקעות לדשות,ליערות,פלגים וכרי דשא שהיו נחלת הציבור,התעלמותם של בעלי הקרקעות ממנהגים מנורייאלים וניסיונותיהם להעלות את דמי החכירה ולהגדיל את היקף העבודה שנדרשה מהאיכרים באחוזותיהם. הקשר שיצרו האיכרים בין תבעיתוהים הכלכלים והחברתים לבין ציפיות אוונגליות ומשיחיות או ניסיונתיהם למצוא לתביעותיהם צידוק במובאות כתבי הקודש לא היו בגדר חידשו.לא הלותרניות הי אשגרמה למהפכה הזו מצד שני ברור שההתעקשות של לותר בעניין הבשורה משכה את האיכרים בכמו חבלי קסם. דוברי האיכרים שיכתבו את התביעות המסורתיות וניסחו אותן מחדש בשפה הלותרנית והאוונגלית. הראשון "ב12 העיקרים" תבע לכל קהילה את הזכות לבחור לעצמה את כוהן הדת עיקר נוסף תקף את "המעשר הקטן"-מס מסורתי שהיה גובה הכומר המקומי. העיקר החשוב ביותר יצא נגד הצמיתות. לותר השיב להם באפריל 1525 בהטפה לשלום- האיכרים אמר עשו טעות מרה בפרשנותם לברית החדשה- גישתם הייתה גשמית ולא רוחנית. מעטות הפשקות בכתבי לותר שמבהירות באופן מורגש כל כך את הבוז שרכש לותר לשאיפות חילוניות, את שמרנותו ותביעתו לציות מלא לשילטון, את אמונתו הנחרצת שמלכות אלוהים היא על טבעית ומשכנה בשמים ולא בעולם הזה. בזאת לא אמר לותר את המילה האחרונה שלו על מלחמת האיכרים. בחודש מאי פרסם את חיבורו נגד האספסוף של האיכרים השודדים והרוצחים. החיבור היחיד שכתב היה מביש ובלתי נסלח. הוא אמר, כי האיכרים אשמים ב-3 חטאים: שבועת שקר, מרד וחילול שם השמים. נסיכים אצילים אנשי כהונה,הדיוטות קתולים ולותרנים התאגדו כדי להביס את מרד האיכרים. הדיכוי העקוב מדם חיזק את כל הנטיות הרודניות בהתפתחות הפוליטת והחברתית בגרמניה.

העירונים[עריכה]

ההתפשטות של הדת הפרוטסטנטית בקרב האוכלוסיה העירונית ממחישה היבטים נוספים של משחק גומלים בי ןרעיונות ואינטרסים בימי הרפורמציה. הדפוס שבו התבססה הרפורמציה בעיר הקיסרית אוגסוברוג האו דוגמא מעולה. במחצית הראשונה של המאה ה16 הייתה אוגסבורג אחד ממרכזי הסחר הפיננסים והגדולים ביבשת. הן המבנה החברתי והן המחלוקות שפילגו את תושביה היו אופיינים לחיי העיר בתקופתם. הבחירות הדתיות של תושבי אוגסבור משקפות דפוס של ניגודי אינטרסים ושאיפות לשינוי. רוב משפחות הסוחרים ואנשי הכספים הגדולים נותרו קתוליות. רוב האומנים העמאים ובתחילת שנות ה20 של המאה 16 גם רבי םמפועליהם היו להוטים לעבור לדת הלותרנית. יצרני הפשטן האזינו למטיפים הלותרנים. המדפיסים של אוגסוברג הדפיסו את כתבי הקודש בתרגומו של לותר לגרמנית ורבים מחיבוריו האחרים.ההתקפה הלותרנית על העיר הקתולית הזו בשלב הראשון של הרפומציה הייתה בלתי נפרדת מההתקפה על המונופולים ועל ה fuggerei. המצב השתנה במהלך מרד האיכרים. מיסיונרים אנאבפטיסטים נכנסו אל העיר, הטיפו בחשאי במרתפים ובגנים וגייסו לצדם כ800 איש בעיקר מקרב האורגי םהעניים. בואם של מטיפים צווינגליאנים בשנת 1526 סיבך את העניין יותר. בשנת 1530 כבר הייתה הדת הקתולית בנסיגה ומועצת העיר חיסלה את האנאבפטיסטים באמצעות הוצאות להורג וגירוש מן העיר. הלותרנים נותרו רבים במספרם בעוד שאהדת הממשל הייתה נתונה לצווינגאליות. רואים שבאוגסבורג נמשכו האורגים העניים לאנאבפטיסטים ויצרנים הסעירים היו רובם לותרנים, הסוחרים והבנקאים העדיפו לדבוק בדתם הישנה הקתוליות. בערים אחרות באירופה נעשתה בחירה הדתית על פי דפוסים אחרים מאשר באוגסוברג. בליון למשל בעלי הרכוש נותרו קתולים ואילו האומנים והפועלים היו לותרנים וקלוויניסטים. בשנת 1529 פרצה תסיסה בקרב הפועלים בתעשיות המשי והדפוס והוליכה למהומות חברתיות קשות. במאה ה16 נהגו פועלי הדפוס ופועלים מתחום המשי להתכהס בקבוצות גדולות ולשיר מזמורי תהילים קלוויניסטים. בלילה שבין ה17 ל18 באוקטובר כיסו פרוטסטנטים את הקירות של הבתים בפאריז בכרזות נגד מיסה- התגובה העלה הממשל על המוקד כמה שיותר עבריינים שהצליחה לתפוס.

רדיפות וחירות[עריכה]

כבר מראשית הרפורמציה הגבילו רדיפות את האפשרות לבחור באופן חופשי בין האמונות המתחרות. כפיית הסתגלות לדת ההגמונית היא שתהיה בסופו של דבר הגורם המכריע בעיצוב הגיאוגרפיה הדתית של אירופה. לותרנים צווניגיאלים,קלוויניסטים אנגליקנים וקתולים כולם דיכאו בכוח אחש את השני. האנאבפטיסטים היו הראשונים שהיו קורבנות של הרדיפות הפרוטסטנטיות.הרשויות בצירך דנו אנאבפטיסטים למוות בטביעה כבר בשנת 1525 בתמיכתו של צווינגלי. מנגנון הרדיפה המהולל של אירופה הייה האינקוויזיציה הספרדית שנוסדה ב1478. הליך החקירה בפני האינקוויזיציה לא הי המשפט, האוינקוויזיטור לא היה שופט אלא כומר מוודה. מטרתו להעניש את הגוף ולהציל את הנשמה, הודאה באשמה הביאה לחנינה. האינקוויזיציה אל הענישה אלא גזרה מעשי תשובה, שחומרתם עמדה ביחס למעשה. מסע צליינות, הלקאות,גלות ,מאסר או עבודות פרך בספינות של הצי המלכותי. מי שחזר בתשובה נאשר עליו לעבוד במשרות ציבוריות ורוכשם הוחרם והלך לקופת המדינה. על סרבנים עקשנים במיוחד נגזר עונש מוות-אלה היו הנידונים שנמסרו לידי הרשות החילונית להוצאה להורג בשריפה. את הרדיפות הצדיקו במגוון של איעונים משכנעים שנמצאו להן סימוכין בכתבי הקודש. עקשנותו חסרת המעצורים של הרודף אפיינה גם את הקורבן ואת הדור כולו- הכול היה מבוסס על הסירוב לבגוד ברוח הקודש שהיא הייתה הערובה להצדקתו של כזה או אחר. על מנהג דתי היה משוכנע שהוא הצודק והפרשנות שלו היא הנכונה.

הבחירה הדתית של הנסיכים הגרמנים[עריכה]

ככל שמנגנוני הכפיה של ערי המדינה,הנסיכויות ,והממלכות אכפו אחדות דתית בשטחיהן- בחלקן בהצלחה מהירה באחרות באופן הדרגתי כך גברו ההעדפות של נסיכי העיר על אילו של האזרחים והנתינים שלהם. דתו של הנסיך נעשתה דת השטח שעליו שלט,כמעט בלי יוצא מן הכלל. חופש הבחירה הדתית של הפרט צומצם לזכות אחת - הזכות להגר למדינה שמושלה היה בן דתו. ההיסטוריה הדתית והגיאוגרפיה של אירופה במאה ה16 הושפעה מהמרות הדתית של הנסיכים,לא פחות משהדיפלומטיה שךה ומלחמותיה הושפעו מנישואיהם ומתביעותיהם השושלתיות. באוגוסט 1520 שב לותר והודה לאל על שהעיר בלבו תקווה חדשה בדמותו של השליט האציל והצעיר שנתן לגרמניה ,קרל החמישי. הוא נשאל אם הוא מוכן לחזור בו מספריו והתשובה של לותר הית השלא כי הוא לא יכול לבגוד באל. קרל החמישי ענה לו למחרת בתשובה נרגשת ומרגשת ההולמת את אופיו וחזונו היסודים של הדובר, לא פחות מכפי שתאמה תשובתו של לותר את אמונתו הכנה. קרל דיבר צרפתית תזכורת לכך שהוא ינו גרמני. הוא גדל בארצות השפלה והתחנך על ברכי התרובת הצרפתית של חצר בורגונדיה. לבגרותו הגיע מחוץ לגבולות גרמניה. המהפכה הלותרנית היתה ביטוי ללאומיות הגרמנית,תרבותית, ודתית והייתה זרה לו לחלוטין. בעניינים גרמנים התאפיינה המדיניות של קרל בטריטוראיליות מקומית, כמדיניותו של נסיך גרמני והיית הלפי כך קטנה בהיקף מדיניות לאומי. המדיניות הקיסרית הייתה מעוגנת בדת הקתולית והיאדיאולוגיה שלה הייתה רומית. קרל לא היה יכול להיו קתולי בספר ופרוטסטנטי בגרמניה. כל האינטרסים האישים והשושלתים שלו, כל האמונות והשאיפות שלו כבלו את קרל לקתוליות, הוא ראה את עצמו כמנהיג החילוני של העולם הנוצרי. במשך כל תקופת שילטונות הקצרה ידו של קרל הייתה קצרה מדי מכדי לפעול ביעילות בגרמניה. אין נוסחא פשוט שתסביר את ההעדפות של הנסיכים הגרמנים. להמרה הדתית ללותרניות היו יתרונות כלכלים ופוליטים ניכרים- הנסיך רצה להיות בלתי תלו ברומא ובאפיפיור וזה הוא ריבל בפרוטסטנטיות. בנוסף על פי דת זו הנסיך אחראי על הדת ולכן כל רכוש הכנסיות והכסף הגיע חלקה הגדול לנסיכים. במאה ה14 מטרתו המוצהרת של הנסיך הגרמני- להיות האפיפיור, הארכיבישוף בנחלותיו. הנתק הגלוי מרומא היה גם הוא דרך לממש שאיפה זו. הנסיך נטל על עצמו את סמכות האפיפיור והבישופים. בתי המשפט של קיבלו את הסמכות השיפוטית של בתי המשפט הכנסייתים. הזכות לאכוף את חוקי המשפחה ולפקח על המוסד עברה למדינה. הנסיך הרחיב את שליטתו והחיל אותה על מינוים כנסייתים. לקראת אצמע המאה ה16 הסכימו הנסיכים לקבל מידה מסויימת של מגוון בחוקה הגרמנית על מנת להטיח העצמאות, הבחירה החופשית והדת של כל אחד מהם. התוצאה הייתה "שלום הדת של אוגסבורג",שאותו ניסח הדייט הקיסרי בין פברואר-לספטמבר 1555. הדייט הכפיף את העיקרון הדתי ואת התביעות האקומניות של הכנסיות הקתלויות והלתורניות לשיקולים של תועלת פוליטי. ההסכם התיר לאלקטורים, לנסיכים,לאבירםי הקיסרים לבחו ראת הדת שהם רוצים. בהסכם לא נכללו הסקרמנטריאנים(ציווניגאלים וקלוויניסטים) והכתות(אנאבפטיסטים). ערים שבהן ישבו קתולים ולותרנים יחד חוייבו להתיר אחד לשני לחיות עם דתם כרצונם. בשטחי הנסיכויות לעומת זאת חייבו העדפותיו של הנסיך את הנתינים שלו.הנתינים שרצו לעבור למקום עם הדת שלהם יכלו לעשות. הזכות לנהל את ענייני הדת בטריטורי המסויימת הפכה לאחד מסממני הריבונות הנסיכית-הנתין נהנה מהזכות להגר.

ניצחונה של הכנסיה הטריטוריאלית[עריכה]

במרותה המאה ה16 התפוררה אחדותה הדתית של הדת הנוצרית באירופה. בימי הבנים התאפיינה ההיסטוריה של ספרד ומסעות הצלב שהגיעו לשיאם בכיבושה מחדש של גרנדה ב1492.המאבק הממושך באיסלם והוכחות של יהודים בממלכה יצרה בספרד רגישות נוצרית קתולית אדוקה ואלימה. הממשל הספרדי גירש את היהודים. מאבקה המוצלח של האינקוויזיציה באנוסים ובלותרנים בעשרות הנשנים שלאחר הגירוש יצרה בהדרגה אחדות בדוקטורינה הדתית וקונפורמיות אינטלקטואלית שלא היו כדוגמתן בכל אירופה. האורתודוקסיה האדוקה של הכתר לא מנעו במלכי ספרד מלכות את עצמם על הכנסיה העשירה ורבת העוצמה. ב1523 כבר בטיח לעצמו הכתר את הזכות למנות בישופים בכל הבישופות בספרד. המלך הרחיב את סמכות על הכנסיה גם בכך שהגביל את הסמכות השיפוטית הכנסייתי. בצרפת היה המצב דומה, בשנת 1515 עלה פרנסואה הראשון לכס המלוכה. הכנסיה תבעה לעצמה 3 זכויות- חיורת כספיתהזכות לגבות לעצמה מיסים, חירות מנהלית-הזכות לאייש את עצמה על פי העקרון בחירה הקאנוניוחירות שיפוטית- לשפוט ולהעניש את חבריה. הכנסיה הצרפתית ראת האת הניסיון של האפיפיור להתערב בענייניה הפרטים מעשה של עוול,ובגיבו של הבתי דים המלכותים הדפה את ניסיונות האפיפיור למנות מועמדים משלו למשרות כנסייתיות, היא הגביל האת מספר העירעורים שהועברו לרומא וסירבה לשלם את הביכרוים-סכום שווה להכנסה שנתית מנכסי הכנסיה שהיה אמור להישלח לרומא בעל עת שהאפיפיור אישר מינוי כנסייתי כלשהוא. הכנסיה הגאליקנית תבעה עצמאות לא רק מרומא אלא גם מן הכתר. ב1516 אחרי משא ומתן חתם פרנסואה הראשון על "קונקורדט בולוניה”-פשרה בין אינטרסים אפיפיורים לאינטרסים ממלכתים שהושגו על חשבון האוטונמיה של הכנסיה הצרפתית. הסכם זה ביטל את תהליך בחירות למשרות רמות בכנסיה הופקיד את כל המינוים למלך צרפת. הגמול של האפיפיור היה החזרת מס הביכרוים, האפיפיור הסמכות הרוחנית נטל לעצמו בעסקה זו את הצד החומרי והפקיד את ההיבט הרוחני בידי מלך ארצי שייצג את העולם. "קונקורד בולוניה" שנחתם שנה אחת בלבד לפני שלותר פרסם את התזות שלו על שטרי מחילה הפך לדבק רב עוצמה שקשר את הכתר הצרפתי לרומא.

הרפורמציה באנגליה[עריכה]

שלא כמו פרנסואה הראשון וקרל החמישי ,הנרי ה8 מלך אנגליה שעלה לכס המלוכה ב1509 ניתק את הקשר עם רומא. מדיניותו של הנרי לא היית הכרוכה במניע דתי כשלהוא ,הוא היה שמרן בדתו וסלד מפני חידשוים בתורה הדתית. הסמכות האפיפורית באנגליה היית המוגבלת לא פחות מאשר ממלכות באיורפ האחרות. הפרלמנט חוקק תקנות שנועדו לחזק את השליט הארצי ולהן על זכויותיו של המלך בתפיסתן בידי הכנסיה. והכתר אכף תקנות אלו. "תקנת המינויים" הגבילה את כוחו של האפיפיור למנות בעלי תפקידים בכירים של הכנסיה באנגליה, והבטיחה את האוטונמיה של הכנסיה האנגלית ואת זכויות אנשיה. מערכת החוקים הנקראת- pracmunire שנחקקה בין השנים 1352-1393 הגבילה את הפניות לבתי הדין האפיפיורים והגנה על בתי הדין המלכותים מפני התערבות של האפיפיור והכמורה. לכתר היה שליטה משמעותית בהכנסות הכנסיה ובאנשים ובמסמכים שנשלחו לאנגליה ורומא. המניע של הנרי להינתק מרומא הייתה שושלתית ואישית- הוא רצה להתגרש מאישתו קתרים מארגון (היא הייתה דודתו של קרל החמישי ולכן אולי במקרים אחרים האפיפיור היה נותן לו אישור גירושים אבל לא במקרה זה.) הוא היה מאוהב באן בולין ורצה להתחתן איתה, אישתו לא נתנה לו בן זכר והוא פחד ממשבר ששולתי כי עד אז אישה לא שלטה באנגליה. להנרי נמצאה עילה של נקיפות מצפון לגירושין כייון שאסור להתחתן עם אשת אח וקאתרין מאראגון היית הנשואה לאחיו הבכור ארתור. הנרי נשא אות הלאישה רק בשל היתר מיוחד מן האפיפיור. עכת רצה הנרי שהאפיפיור יבטל נישואין אלה. בתחילת 1532 בהשפעת והנחיית תומס קורמוול יצא הנרי למסע שבסופו ב1534 הפך לאפיפיור של ממלכתו. מטרתו היה ליצו רבאנגליה גוף שתהיה לו השמכות החוקית לבטל את נישואיו. הוא הצילח לגרום לתומס קרומוול להפוך להיות באישור האפיפיור להיות הארכיבשוף של קאנטרברי. הריונה של אן בולין בינואר 1533 אילץ אותם להחיש את המהלכים-צריך היה שפרי ביטנה היה חוקי בשושלת- הי ילדה את יורשת העצר הראשונה של אנגליה אליזבת הראשונה. בפברואר חוקק הפרלמנט את "חוק הערעורים" שניתק כל קשר משפט עם רומא והפך את בית הדין הארכיבישופי של קרנמר לבית הדים הכנסיתי הגבוה ביותר והיחיד המוסמך לדון בתביעות אנגליות. בחודש מאי אישר קרנמר את ביטול הנישואים של הנרי ה8 וקאתרין מאראגון. בנובמבר 1534 נוספה למבנה המהפכני חקיקה אחרונה- “חוק העליונות" מכוח חוק זה הפך הנרי ללא סייג "לראש העליון היחיד של הכנסיה באנגליה- הקוריה- anglicana ecclesia. הרפורמציה האנגלית הפכה את הכמורה לקבוצה שכפופה לחלוטין למל ולרצונה. אנגלי הנעשתה מונרכיה אמיתית- אימפריה שאינה חבה את נמנותה למרות כלשהיא מלבד המלך.