סיכומים למאמרים/The best few and the bad many: decision making in the Athenian democracy
הטיעון: כיצד הדמוקרטיה באתונה שרדה על אף המחמאות נגדה בימינו ובימים אז?
הדמוקרטיה האתונאית היא דמוקרטיה ישירה בניגוד לדמוקרטיה העקיפה, הייצוגית שהחלה בצרפת וארה"ב (שלא תמיד מייצגת בפועל את דעת ההמון). בניגוד לאחרונות, הדמוקרטיה הישירה אפשרה להמונים להצביע, להשפיע ולקחת חלק מהמערך הפוליטי של המדינה.
הרבה התנגדויות היו לדמוקרטיה הישירה במהלך ההיסטוריה, כמו למשל טעויותיה בהוצאתו להורג של סוקרטס. הטענות המרכזיות היו שהמון היה בור, נגרר אחר ההמון ואסיפתו תגרום לבלגן וחוסר סדר. כך למשל, - ב"כתבי הפדרליסט" של חוקת ארצות הברית, טענו מדיסון ומילטון כי המון אנשים מונע באמצעות רגע. - פרידריך שילר טען שההמון נגרר באסיפות אחר אחרים. - גוסטב לה בון טען באותו אופן.
גם בתקופה העתיקה תמכו בגישה זו, כך למשל,
- הרודוטוס בהיסטוריה, ספר שלישי (על המשטר בפרס) הציג את דעת האריסטוקרטים על המשטר הדמוקרטי (מגביוזוס) שהעם הוא המון טיפש.
- האוליגרך הזקן, תמך גם הוא שההמון טיפש.
- אפלטון, בחיבוריו השונים מציג את ההמון שמנווט בידי הסופיסטים.
- קומדיותיו של אריסטופנס מייצגות גם הם גישה דומה.
מול אלו עומדת דעתם של : - פרנסיס גלטון היה הראשון שחקר את הנושא כאשר בדק את ניחושיהם של אנשים לגבי משקלו של שור שחוט. הוא הסיק שכלל שהאוכלוסייה היא מגוונת מרובה יותר כך התוצאה היא מדויקת יותר. - ג'ק טרינור הגיעה למסקנות דומות כאשר בדק את הערכות לגבי כמות סוכריות בצנצנת זכוכית. - "חכמת ההמונים" מאת ג'יימס סורוביצקי עסק גם הוא בנושא והגיע לארבע קריטריונים שמגדרים את חכמת הקולקטיביות. - חכמת האספסוף מאת האוורד ריינגולד הוכיח כאשר חברה מקושרת היא חברה שמקבלת החלטות בצורה מושכלת יותר. - אריסטו, דימה את ההמון כיצור רב ידיים, רגליים ואוזניים שזכה לאינטליגנציה מרובה ויכול היה להעריך טוב יותר מוזיקה וכתיבה. כיצד אם כן שרדה הדמוקרטיה באתונה? הדמוקרטיה לחברה שקידמה אותה והגיעה להישגים מרשימים. הרמן טוען כי יש להביט על החלטות האסיפה כהחלטות שמשקפות את האינטליגנציה של החכמים ביותר בקבוצה ולכן, אם נעשתה שגיאה, זו שגיאה שכללה את דעותיהם של משכילי הקבוצה.
באמצעות מסגרות (אסיפה, מועצת ה-500 ובתי משפט) מאורגנות (מי משתתף, אופן התנהלות דיון) שעודדו קהל רב ומגוון :
- פנקס – הרחבה אליה נאספו ההמונים ויכלה להכיל עד 13 אלף איש.
- החבלים האדומים – הפרטינים המציאו שיטה זו שנועדה לבייש את כל אלו שנצבעו בידי החבל, אלו שיכלו להגיע לאסיפה ולא עשו זאת ולכן, רדפו אחריהם אנשים בחבל.
- תשלום – כל אדם זכה לתשלום סמלי (בשיעורים דנו שזו פרנסה נוספת עבור איכרים בתקופת בהם האדמה לא מעובדת).
- החלטה חשובה, יותר אנשים – למשל, כמות השופטים בהחלטות נאמדה על פי חומרת המקרה וכן גם במקרי חרום בהם כ- 1/3 מהפריטנים נמצאים בעמדת כוננות. כאשר הפרטינים היו רואים כי המצב חמור הם היו קוראים לשאר הפרטינים, שהיו קוראים לבולה, שהיה מכנס אסיפה ליום המחרת.
מסגרות שהיוו גוף עצמאי בו כל אזרח יכול להחליט ולהיות אחראי על נטל הבחירה. כך, ב"נאום ההפסד של פרילקס", טען פרילקס שכל אזרח בחברה יכול לשמור על זהות ורוח, כלומר לא להיגרר אחר ההמונים.