ערבית/ספרותית/סימנים וניקוד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 150696 של Illuyanka (שיחה)
תגית: ביטול
עמוק
שורה 1: שורה 1:
==סימנים וניקוד==
==סימנים וניקוד==
===הניקוד (התנועות)===
::הערה: את הניקוד בערבית, כבעברית, לא חייבים לכתוב, וניתן לכתוב רק חלק מן הניקוד במלה, אך הוא כלי עזר לקריאה נכונה למתחילים ואף למתקדמים (בערבית יכול הניקוד לבוא גם על האות האחרונה במלה). לעומת-זאת, ברוב הסימנים האחרים, שאינם ניקוד, נצטרך להשתמש, כדי שנוכל להבין את שכתבנו.


= '''''הניקוד (התנועות)''''' =
1. התנועות הקצרות{{ש}}
תנועות אלה, כשמן כן הן - יש להגות אותן קצרות יותר מהתנועות הארוכות.
:א. פַתְחַה - <font size=5>'''دَ'''<font size=2> - מקבילה ל'''פתח''' בעברית (A), נהגית כפתח אחורית לפני/אחרי עיצורים נחציים, '''ק''' ו-'''ר''' ובשאר המקרים כפתח רגילה. בארצות המגרב הדוברים הוגים אותה כ'''סגול''' בהברות מוטעמות באזורים שבהם אינה נהגית כתנועה אחורית.


:ב. כַּסְרַה - <font size=5>'''دِ'''<font size=2> - מקבילה ל'''חיריק''' בעברית (I), אך בדרך-כלל נהגית יותר כ'''סגול''' בעברית (E).
= הערה: את הניקוד בערבית, שלא כמו בעברית, לא חייבים לכתוב, וניתן לכתוב רק חלק מן הניקוד במלה, אך הוא כלי עזר לקריאה נכונה למתחילים ואף למתקדמים (בערבית יכול הניקוד לבוא גם על האות האחרונה במלה). לעומת-זאת, ברוב הסימנים האחרים, שאינם ניקוד, נצטרך להשתמש, כדי שנוכל להבין את שכתבנו. =


:ג. דַמַּה - <font size=5>'''دُ'''<font size=2> - מקבילה ל'''שורוק''' בעברית (U), לפעמים נהגית יותר כ'''קמץ קטן''' בעברית (O) ולפעמים כ'''קובוץ''' בעברית (U)
= 1. התנועות הקצרות תנועות אלה, כשמן כן הן - יש להגות אותן קצרות יותר מהתנועות הארוכות. =


:ד. סֻכּוּן - <font size=5>'''دْ'''<font size=2> - מקביל ל'''שווא נח''' בעברית.
====== א. פַתְחַה - <font size="5">'''دَ'''<font size="2"> - מקבילה ל'''פתח''' בעברית (A), נהגית כפתח אחורית לפני/אחרי עיצורים נחציים, '''ק''' ו-'''ר''' ובשאר המקרים כפתח רגילה. בארצות המגרב הדוברים הוגים אותה כ'''סגול''' בהברות מוטעמות באזורים שבהם אינה נהגית כתנועה אחורית. ======


:ב. כַּסְרַה - <font size="5">'''دِ'''<font size="2"> - מקבילה ל'''חיריק''' בעברית (I), אך בדרך-כלל נהגית יותר כ'''סגול''' בעברית (E).

:ג. דַמַּה - <font size="5">'''دُ'''<font size="2"> - מקבילה ל'''שורוק''' בעברית (U), לפעמים נהגית יותר כ'''קמץ קטן''' בעברית (O) ולפעמים כ'''קובוץ''' בעברית (U)

:ד. סֻכּוּן - <font size="5">'''دْ'''<font size="2"> - מקביל ל'''שווא נח''' בעברית.


:*התנועות נכתבות כקו קצר, אלכסוני ויורד, מעל האות (פתחה) או תחתיו (כסרה). תנועת דמה נכתבת כאות ואו קטנה, מעל האות. הסוכון נכתב כעיגול קטן מעל האות.
:*התנועות נכתבות כקו קצר, אלכסוני ויורד, מעל האות (פתחה) או תחתיו (כסרה). תנועת דמה נכתבת כאות ואו קטנה, מעל האות. הסוכון נכתב כעיגול קטן מעל האות.
שורה 22: שורה 19:
התנועות הארוכות מורכבות מצרוף הניקוד ואם-קריאה מתאימה. יש להגות אותן ארוכות וברורות יותר מאחיותיהן הקצרות.
התנועות הארוכות מורכבות מצרוף הניקוד ואם-קריאה מתאימה. יש להגות אותן ארוכות וברורות יותר מאחיותיהן הקצרות.


:א. <font size="5">'''ا'''<font size="2"> מאריכה את תנועת הפתחה (<font size="5">'''دَر'''<font size="2"> = דַר, <font size="5">'''دَار'''<font size="2"> = דַאר).
:א. <font size=5>'''ا'''<font size=2> מאריכה את תנועת הפתחה (<font size=5>'''دَر'''<font size=2> = דַר, <font size=5>'''دَار'''<font size=2> = דַאר).


:ב. <font size="5">'''ي'''<font size="2"> מאריכה את תנועת הכסרה (<font size="5">'''دِر'''<font size="2"> = דִר, <font size="5">'''دِير'''<font size="2"> = דִיר) ונשמעת בבירור כתנועת [i] (כבמלה "שיר").
:ב. <font size=5>'''ي'''<font size=2> מאריכה את תנועת הכסרה (<font size=5>'''دِر'''<font size=2> = דִר, <font size=5>'''دِير'''<font size=2> = דִיר) ונשמעת בבירור כתנועת [i] (כבמלה "שיר").


:ג. <font size="5">'''و'''<font size="2"> מאריכה את תנועת הדמה (<font size="5">'''دُر'''<font size="2"> = דֻר, <font size="5">'''دُور'''<font size="2"> = דוּר) ונשמעת בבירור כתנועת [u] (כבמלה "כלום").
:ג. <font size=5>'''و'''<font size=2> מאריכה את תנועת הדמה (<font size=5>'''دُر'''<font size=2> = דֻר, <font size=5>'''دُور'''<font size=2> = דוּר) ונשמעת בבירור כתנועת [u] (כבמלה "כלום").


3. תנוין{{ש}}
3. תנוין{{ש}}
תנועות התנוין הן תנועות מיוחדות הבאות רק בסוף המלה. הן נהגות כמו התנועה הקצרה המתאימה, בתוספת העיצור "נ".
תנועות התנוין הן תנועות מיוחדות הבאות רק בסוף המלה. הן נהגות כמו התנועה הקצרה המתאימה, בתוספת העיצור "נ".
:א. תנוין פתחה - <font size="5">'''سًا'''<font size="2"> - כמו "אן". שימו לב שנהוג לכתוב אותה עם הוספה של אם-הקריאה א.
:א. תנוין פתחה - <font size=5>'''سًا'''<font size=2> - כמו "אן". שימו לב שנהוג לכתוב אותה עם הוספה של אם-הקריאה א.


:ב. תנוין כסרה - <font size="5">'''سٍ'''<font size="2"> - כמו "אֵן".
:ב. תנוין כסרה - <font size=5>'''سٍ'''<font size=2> - כמו "אֵן".


:ג. תנוין דמה - <font size="5">'''سٌ'''<font size="2"> - כמו "אוֹן".
:ג. תנוין דמה - <font size=5>'''سٌ'''<font size=2> - כמו "אוֹן".


:'''הערות:'''
:'''הערות:'''
1. כאשר תנוין פתחה נכתבת על האות "ל" יש להשתמש בצורה המיוחדת של ל ו א <font size="5">'''أَهْلاً'''<font size="2"> קראו אַהְלַן.
1. כאשר תנוין פתחה נכתבת על האות "ל" יש להשתמש בצורה המיוחדת של ל ו א <font size=5>'''أَهْلاً'''<font size=2> קראו אַהְלַן.


2. תנוין פתחה יכולה להיכתב גם <font size="5">'''سً'''<font size="2">, גם <font size="5">'''سًا'''<font size="2"> וגם <font size="5">'''ساً'''<font size="2">, אך נהוג לכתבה עם האות הסופית א, וכאשר שתי הפתחות כתובות מעל האות שלפניה (<font size="5">'''فًا'''<font size="2">).
2. תנוין פתחה יכולה להיכתב גם <font size=5>'''سً'''<font size=2>, גם <font size=5>'''سًا'''<font size=2> וגם <font size=5>'''ساً'''<font size=2>, אך נהוג לכתבה עם האות הסופית א, וכאשר שתי הפתחות כתובות מעל האות שלפניה (<font size=5>'''فًا'''<font size=2>).


===הסימנים===
===הסימנים===
:'''הערה:''' הערבית, בניגוד לעברית, הופכת את סימן השאלה (?) = <font size="5">'''أينَ ٱلولد'''؟<font size="2">{{ש}}
::'''''הערה: הערבית, בניגוד לעברית, הופכת את סימן השאלה (?) =''''' <font size=5>'''أينَ ٱلولد'''؟<font size=2>{{ש}}
2. הַמְזַה ('''ﺀ''')
2. הַמְזַה ('''ﺀ''')
:א. ההמזה היא סימן הנלווה לאימות-התנועה (בדרך-כלל "א", אך לעתים גם "ו" או "י").
:א. ההמזה היא סימן הנלווה לאימות-התנועה (בדרך-כלל "א", אך לעתים גם "ו" או "י").
שורה 48: שורה 45:
:ב. ערכו הצלילי הוא כעיצור א בעברית.
:ב. ערכו הצלילי הוא כעיצור א בעברית.


:ג. ההמזה נכתבת בערבית כמו היתה סימן דיאקריטי, ומצטרפת לאם-הקריאה. הצירוף הזה מכונה "כֻרְסִי" (כסא): כך נכתוב "המזה על כורסי ואו" - <font size="5">'''ؤ'''<font size="2">, וכך "המזה על כורסי יא" - <font size="5">'''ئ'''<font size="2">. ההמזה נכתבת מעל האות אליף - <font size="5">'''أ'''<font size="2">, אך כאשר האות מנוקדת בתנועת הכסרה, גם התנועה וגם ההמזה יורדות אל מתחת לאות - <font size="5">'''إ'''<font size="2">. לעתים תופיע ההמזה ללא "כסא" כלל - <font size="5">'''ﺀ'''<font size="2">.
:ג. ההמזה נכתבת בערבית כמו היתה סימן דיאקריטי, ומצטרפת לאם-הקריאה. הצירוף הזה מכונה "כֻרְסִי" (כסא): כך נכתוב "המזה על כורסי ואו" - <font size=5>'''ؤ'''<font size=2>, וכך "המזה על כורסי יא" - <font size=5>'''ئ'''<font size=2>. ההמזה נכתבת מעל האות אליף - <font size=5>'''أ'''<font size=2>, אך כאשר האות מנוקדת בתנועת הכסרה, גם התנועה וגם ההמזה יורדות אל מתחת לאות - <font size=5>'''إ'''<font size=2>. לעתים תופיע ההמזה ללא "כסא" כלל - <font size=5>'''ﺀ'''<font size=2>.


:ד. כדי לדעת על איזה "כסא" יש לכתוב את ההמזה בכל מלה, יש להתחשב בתנועות המופיעות בסביבתה. יש כללים לענין זה, אך בשלב ראשון פשוט יותר להכיר ולזכור את צורתן של המלים השונות.
:ד. כדי לדעת על איזה "כסא" יש לכתוב את ההמזה בכל מלה, יש להתחשב בתנועות המופיעות בסביבתה. יש כללים לענין זה, אך בשלב ראשון פשוט יותר להכיר ולזכור את צורתן של המלים השונות.


2. <font size="5">'''دّ'''<font size="2"> - שַׁדַּה (<font size="5">'''شَدَّة'''<font size="2">) = דגש חזק
2. <font size=5>'''دّ'''<font size=2> - שַׁדַּה (<font size=5>'''شَدَّة'''<font size=2>) = דגש חזק
:א. סימן השדّה נכתב תמיד מעל האות, והוא בא בנוסף לניקוד.
:א. סימן השדّה נכתב תמיד מעל האות, והוא בא בנוסף לניקוד.


:ב. השדّה מכפילה את העיצור (בדומה להכפלת האות באנגלית) '''בהיגוי בלבד''', לדוגמה: <font size="5">'''عَمَّان'''<font size="2"> קראו עַמְמַאן - Amman'.
:ב. השדّה מכפילה את העיצור (בדומה להכפלת האות באנגלית) '''בהיגוי בלבד''', לדוגמה: <font size=5>'''عَمَّان'''<font size=2> קראו עַמְמַאן - Amman'.


:ג. כאשר השדّה באה עם כסרה (<font size="5">'''ـِ'''<font size="2">) הכסרה עולה אל מתחת לשדّה, כך: <font size="5">'''ـِّ'''<font size="2">. דוגמה: <font size="5">'''أَلْمُعَلِّم'''<font size="2"> קראו אַלְמֻעַלְלִים.
:ג. כאשר השדّה באה עם כסרה (<font size=5>'''ـِ'''<font size=2>) הכסרה עולה אל מתחת לשדّה, כך: <font size=5>'''ـِّ'''<font size=2>. דוגמה: <font size=5>'''أَلْمُعَلِّم'''<font size=2> קראו אַלְמֻעַלְלִים.
ניתן לכתוב גם בצורה הרגילה, כלומר השדّה למעלה והכסרה מתחת לאות, אך הדרך הנפוצה יותר היא הדרך הראשונה לכתיבת השדّה + כסרה.
ניתן לכתוב גם בצורה הרגילה, כלומר השדّה למעלה והכסרה מתחת לאות, אך הדרך הנפוצה יותר היא הדרך הראשונה לכתיבת השדّה + כסרה.


:'''הערה:''' אין בערבית דגש קל.
:'''הערה:''' אין בערבית דגש קל.


3. <font size="5">'''ٱ'''<font size="2"> - וַסְלַה (<font size="5">'''وَصْلَة'''<font size="2">) = אליף שותקת
3. <font size=5>'''ٱ'''<font size=2> - וַסְלַה (<font size=5>'''وَصْلَة'''<font size=2>) = אליף שותקת
:א. סימן הווסלה נכתב תמיד מעל האליף (<font size="5">'''ا'''<font size="2">), ולא נכתב על אות אחרת מלבדה, וכן אין להוסיף ניקוד לאליף כאשר ישנה וסלה מעליו.
:א. סימן הווסלה נכתב תמיד מעל האליף (<font size=5>'''ا'''<font size=2>), ולא נכתב על אות אחרת מלבדה, וכן אין להוסיף ניקוד לאליף כאשר ישנה וסלה מעליו.


:ב. הווסלה באה רק על אליף שבאמצע המשפט, ונמצאת מעל לאליף ב [[ערבית/ספרותית/أل הידיעה|<font size="5">'''أل'''<font size="2"> הידיעה]] (יילמד בהמשך).
:ב. הווסלה באה רק על אליף שבאמצע המשפט, ונמצאת מעל לאליף ב [[ערבית/ספרותית/أل הידיעה|<font size=5>'''أل'''<font size=2> הידיעה]] (יילמד בהמשך).




:'''הערה:''' את הווסלה לא חייבים לכתוב. לדוגמה: <font size="5">'''ذَهَبَ ٱلْوَلَد'''<font size="2"> קראו דַ'הַבַּלְוַלַד.
:'''הערה:''' את הווסלה לא חייבים לכתוב. לדוגמה: <font size=5>'''ذَهَبَ ٱلْوَلَد'''<font size=2> קראו דַ'הַבַּלְוַלַד.


4. <font size="5">'''آ'''<font size="2"> - מַדַּה = אלף מוארכת
4. <font size=5>'''آ'''<font size=2> - מַדַּה = אלף מוארכת
:א. המדّה, כמו הווסלה, נכתבת '''מעל''' לאליף בלבד ואין להוסיף לה ניקוד.
:א. המדّה, כמו הווסלה, נכתבת '''מעל''' לאליף בלבד ואין להוסיף לה ניקוד.


:ב. המדّה נכתבת במקום הצורה <font size="5">'''أا'''<font size="2"> (כלומר הארכת תנועת הפתחה באות אליף), ונהגית כמוה בדיוק. לדוגמה: <font size="5">'''آسْيَا'''<font size="2"> קראו אַאסְיַה.
:ב. המדّה נכתבת במקום הצורה <font size=5>'''أا'''<font size=2> (כלומר הארכת תנועת הפתחה באות אליף), ונהגית כמוה בדיוק. לדוגמה: <font size=5>'''آسْيَا'''<font size=2> קראו אַאסְיַה.


5. <font size="5">'''ة'''<font size="2"> - תַא מַרְבּוּטַה = סימן הנקבה
5. <font size=5>'''ة'''<font size=2> - תַא מַרְבּוּטַה = סימן הנקבה
:א. היגויה כ-ה כאם-קריאה (כבמלה מכבס'''ה'''), זהה להיגוי <font size="5">'''ا'''<font size="2"> בסוף מלה (וגם מחליפה אותה לפעמים; אירופה [אורובא/אורובה] אפשר לכתוב גם <font size="5">'''أُورُوبَا'''<font size="2"> וגם <font size="5">'''أُورُوبَة'''<font size="2">).
:א. היגויה כ-ה כאם-קריאה (כבמלה מכבס'''ה'''), זהה להיגוי <font size=5>'''ا'''<font size=2> בסוף מלה (וגם מחליפה אותה לפעמים; אירופה [אורובא/אורובה] אפשר לכתוב גם <font size=5>'''أُورُوبَا'''<font size=2> וגם <font size=5>'''أُورُوبَة'''<font size=2>).


:ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
:ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.


:ג. מציינת שהמלה היא נקבה, אך לא תמיד נכתבת במלים במין נקבה, לדוגמה: <font size="5">'''مُدِيرَة'''<font size="2"> - מנהלת (קראו מוּדִירַה), <font size="5">'''أَرْبَعَة'''<font size="2"> - ארבעה (קראו אַרְבַּעַה; ארבעה מתכוון '''לזכר''' ולא לנקבה בדומה לעברית: ארבעה בנים וארבע בנות).
:ג. מציינת שהמלה היא נקבה, אך לא תמיד נכתבת במלים במין נקבה, לדוגמה: <font size=5>'''مُدِيرَة'''<font size=2> - מנהלת (קראו מוּדִירַה), <font size=5>'''أَرْبَعَة'''<font size=2> - ארבעה (קראו אַרְבַּעַה; ארבעה מתכוון '''לזכר''' ולא לנקבה בדומה לעברית: ארבעה בנים וארבע בנות).


:ד. האות שלפניה תמיד תנוקד בפתחה.
:ד. האות שלפניה תמיד תנוקד בפתחה.


:ה. כאשר ישנה הסמכה יש לקרוא אותה כ-"ת", למשל <font size="5">'''مُدِيرَة مَدْرَسَة'''<font size="2"> קראו '''מוּדִירַת מַדְרַסַה''' ולא '''מוּדִירַה מַדְרַסָה''', כמו בעברית, רק שלא נכתבת כ-"ת" (מנהל'''ת''' בית-ספר).
:ה. כאשר ישנה הסמכה יש לקרוא אותה כ-"ת", למשל <font size=5>'''مُدِيرَة مَدْرَسَة'''<font size=2> קראו '''מוּדִירַת מַדְרַסַה''' ולא '''מוּדִירַה מַדְרַסָה''', כמו בעברית, רק שלא נכתבת כ-"ת" (מנהל'''ת''' בית-ספר).


:ו. כאשר היא מנוקדת היגויה כ-"ת", לדוגמה: <font size="5">'''دَوْلَةُ'''<font size="2"> קראו דַוְלַתֻ.
:ו. כאשר היא מנוקדת היגויה כ-"ת", לדוגמה: <font size=5>'''دَوْلَةُ'''<font size=2> קראו דַוְלַתֻ.


:ז. האות <font size="5">'''ت'''<font size="2"> (המקבילה ל-"ת" בעברית) מחליפה את ה-<font size="5">'''ة'''<font size="2"> כאשר המלה מוטֵית, לדוגמה: <font size="5">'''غُرْفَة'''<font size="2"> (חדר; קראו גֿוּרְפַה) - <font size="5">'''غُرْفَتِي'''<font size="2"> (חדרי; קראו גֿוּרְפַתִי).
:ז. האות <font size=5>'''ت'''<font size=2> (המקבילה ל-"ת" בעברית) מחליפה את ה-<font size=5>'''ة'''<font size=2> כאשר המלה מוטֵית, לדוגמה: <font size=5>'''غُرْفَة'''<font size=2> (חדר; קראו גֿוּרְפַה) - <font size=5>'''غُرْفَتِي'''<font size=2> (חדרי; קראו גֿוּרְפַתִי).


6. <font size="5">'''ى'''<font size="2"> - אליף מקצוּרה = אלף שבורה
6. <font size=5>'''ى'''<font size=2> - אליף מקצוּרה = אלף שבורה
:א. היגויה כהיגוי <font size="5">'''ة'''<font size="2"> ו-<font size="5">'''ا'''<font size="2"> בסוף מלה (ה"א כאם-קריאה).
:א. היגויה כהיגוי <font size=5>'''ة'''<font size=2> ו-<font size=5>'''ا'''<font size=2> בסוף מלה (ה"א כאם-קריאה).


:ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
:ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.


:ג. תמיד לפניה ישנה פתחה, לדוגמה: <font size="5">'''مَتَى'''<font size="2"> [קראו מַתַא/מַתַה].
:ג. תמיד לפניה ישנה פתחה, לדוגמה: <font size=5>'''مَتَى'''<font size=2> [קראו מַתַא/מַתַה].


:ד. לפני [[ערבית/ספרותית/כינויי הקניין|כינויי הקניין]] ו[[ערבית/ספרותית/כינויי הפעול|כינויי הפעול]] <font size="5">'''ى'''<font size="2"> תהיה ל-<font size="5">'''ا'''<font size="2">, לדוגמה: <font size="5">'''أَلْقُرَى'''<font size="2"> - הכפרים = <font size="5">'''قُرَانَا'''<font size="2">.
:ד. לפני [[ערבית/ספרותית/כינויי הקניין|כינויי הקניין]] ו[[ערבית/ספרותית/כינויי הפעול|כינויי הפעול]] <font size=5>'''ى'''<font size=2> תהיה ל-<font size=5>'''ا'''<font size=2>, לדוגמה: <font size=5>'''أَلْقُرَى'''<font size=2> - הכפרים = <font size=5>'''قُرَانَا'''<font size=2>.


:ה. בנטיות הפועל ומלות היחס <font size="5">'''ى'''<font size="2"> תהיה ל-<font size="5">'''ي'''<font size="2">, לדוגמה: <font size="5">'''رَأَى'''<font size="2"> - ראה = <font size="5">'''رَأَيْتُ'''<font size="2"> - ראיתי. <font size="5">'''إِلَى'''<font size="2"> - אל = <font size="5">'''إِلَيْكَ'''<font size="2"> - אליך.
:ה. בנטיות הפועל ומלות היחס <font size=5>'''ى'''<font size=2> תהיה ל-<font size=5>'''ي'''<font size=2>, לדוגמה: <font size=5>'''رَأَى'''<font size=2> - ראה = <font size=5>'''رَأَيْتُ'''<font size=2> - ראיתי. <font size=5>'''إِلَى'''<font size=2> - אל = <font size=5>'''إِلَيْكَ'''<font size=2> - אליך.


7. <font size="5">'''دٰ'''<font size="2"> = אליף קטנה
7. <font size=5>'''دٰ'''<font size=2> = אליף קטנה
:א. היא נכתבת כקו ישר מעל לאות. לדוגמה: <font size="5">'''هٰذَا'''<font size="2">
:א. היא נכתבת כקו ישר מעל לאות. לדוגמה: <font size=5>'''هٰذَا'''<font size=2>


:ב. האליף הקטנה אינה יכולה לבוא באות האחרונה במלה ואין להוסיף מעליה ניקוד או סימנים (למעט מקרה חריג אחד במלה <font size="5">'''أَلْلّٰه'''<font size="2"> [אלוהים] כאשר השדّה באה בנוסף לאליף הקטנה).
:ב. האליף הקטנה אינה יכולה לבוא באות האחרונה במלה ואין להוסיף מעליה ניקוד או סימנים (למעט מקרה חריג אחד במלה <font size=5>'''أَلْلّٰه'''<font size=2> [אלוהים] כאשר השדّה באה בנוסף לאליף הקטנה).


:ג. נהגית כאליף אם-קריאה. המלה <font size="5">'''هٰذَا'''<font size="2"> נהגית <font size="5">'''هَاذَا'''<font size="2">.
:ג. נהגית כאליף אם-קריאה. המלה <font size=5>'''هٰذَا'''<font size=2> נהגית <font size=5>'''هَاذَا'''<font size=2>.


:ד. היא מחליפה רק את האליף כאם-קריאה, אך שימושה הוא נדיר. רוב המלים בעלות אליף כאם-קריאה משתמשות בה ולא באליף הקטנה.
:ד. היא מחליפה רק את האליף כאם-קריאה, אך שימושה הוא נדיר. רוב המלים בעלות אליף כאם-קריאה משתמשות בה ולא באליף הקטנה.

גרסה מ־22:44, 29 בינואר 2018

סימנים וניקוד

הניקוד (התנועות)

הערה: את הניקוד בערבית, כבעברית, לא חייבים לכתוב, וניתן לכתוב רק חלק מן הניקוד במלה, אך הוא כלי עזר לקריאה נכונה למתחילים ואף למתקדמים (בערבית יכול הניקוד לבוא גם על האות האחרונה במלה). לעומת-זאת, ברוב הסימנים האחרים, שאינם ניקוד, נצטרך להשתמש, כדי שנוכל להבין את שכתבנו.

1. התנועות הקצרות
תנועות אלה, כשמן כן הן - יש להגות אותן קצרות יותר מהתנועות הארוכות.

א. פַתְחַה - دَ - מקבילה לפתח בעברית (A), נהגית כפתח אחורית לפני/אחרי עיצורים נחציים, ק ו-ר ובשאר המקרים כפתח רגילה. בארצות המגרב הדוברים הוגים אותה כסגול בהברות מוטעמות באזורים שבהם אינה נהגית כתנועה אחורית.
ב. כַּסְרַה - دِ - מקבילה לחיריק בעברית (I), אך בדרך-כלל נהגית יותר כסגול בעברית (E).
ג. דַמַּה - دُ - מקבילה לשורוק בעברית (U), לפעמים נהגית יותר כקמץ קטן בעברית (O) ולפעמים כקובוץ בעברית (U)
ד. סֻכּוּן - دْ - מקביל לשווא נח בעברית.
  • התנועות נכתבות כקו קצר, אלכסוני ויורד, מעל האות (פתחה) או תחתיו (כסרה). תנועת דמה נכתבת כאות ואו קטנה, מעל האות. הסוכון נכתב כעיגול קטן מעל האות.
  • כזכור, את התנועות יש להוסיף רק אחר שסיימנו את כתיבת המלה, יחד עם הוספת הנקודות הדיאקריטיות.

2. התנועות הארוכות
התנועות הארוכות מורכבות מצרוף הניקוד ואם-קריאה מתאימה. יש להגות אותן ארוכות וברורות יותר מאחיותיהן הקצרות.

א. ا מאריכה את תנועת הפתחה (دَر = דַר, دَار = דַאר).
ב. ي מאריכה את תנועת הכסרה (دِر = דִר, دِير = דִיר) ונשמעת בבירור כתנועת [i] (כבמלה "שיר").
ג. و מאריכה את תנועת הדמה (دُر = דֻר, دُور = דוּר) ונשמעת בבירור כתנועת [u] (כבמלה "כלום").

3. תנוין
תנועות התנוין הן תנועות מיוחדות הבאות רק בסוף המלה. הן נהגות כמו התנועה הקצרה המתאימה, בתוספת העיצור "נ".

א. תנוין פתחה - سًا - כמו "אן". שימו לב שנהוג לכתוב אותה עם הוספה של אם-הקריאה א.
ב. תנוין כסרה - سٍ - כמו "אֵן".
ג. תנוין דמה - سٌ - כמו "אוֹן".
הערות:

1. כאשר תנוין פתחה נכתבת על האות "ל" יש להשתמש בצורה המיוחדת של ל ו א أَهْلاً קראו אַהְלַן.

2. תנוין פתחה יכולה להיכתב גם سً, גם سًا וגם ساً, אך נהוג לכתבה עם האות הסופית א, וכאשר שתי הפתחות כתובות מעל האות שלפניה (فًا).

הסימנים

הערה: הערבית, בניגוד לעברית, הופכת את סימן השאלה (?) = أينَ ٱلولد؟

2. הַמְזַה ()

א. ההמזה היא סימן הנלווה לאימות-התנועה (בדרך-כלל "א", אך לעתים גם "ו" או "י").
ב. ערכו הצלילי הוא כעיצור א בעברית.
ג. ההמזה נכתבת בערבית כמו היתה סימן דיאקריטי, ומצטרפת לאם-הקריאה. הצירוף הזה מכונה "כֻרְסִי" (כסא): כך נכתוב "המזה על כורסי ואו" - ؤ, וכך "המזה על כורסי יא" - ئ. ההמזה נכתבת מעל האות אליף - أ, אך כאשר האות מנוקדת בתנועת הכסרה, גם התנועה וגם ההמזה יורדות אל מתחת לאות - إ. לעתים תופיע ההמזה ללא "כסא" כלל - .
ד. כדי לדעת על איזה "כסא" יש לכתוב את ההמזה בכל מלה, יש להתחשב בתנועות המופיעות בסביבתה. יש כללים לענין זה, אך בשלב ראשון פשוט יותר להכיר ולזכור את צורתן של המלים השונות.

2. دّ - שַׁדַּה (شَدَّة) = דגש חזק

א. סימן השדّה נכתב תמיד מעל האות, והוא בא בנוסף לניקוד.
ב. השדّה מכפילה את העיצור (בדומה להכפלת האות באנגלית) בהיגוי בלבד, לדוגמה: عَمَّان קראו עַמְמַאן - Amman'.
ג. כאשר השדّה באה עם כסרה (ـِ) הכסרה עולה אל מתחת לשדّה, כך: ـِّ. דוגמה: أَلْمُعَلِّم קראו אַלְמֻעַלְלִים.

ניתן לכתוב גם בצורה הרגילה, כלומר השדّה למעלה והכסרה מתחת לאות, אך הדרך הנפוצה יותר היא הדרך הראשונה לכתיבת השדّה + כסרה.

הערה: אין בערבית דגש קל.

3. ٱ - וַסְלַה (وَصْلَة) = אליף שותקת

א. סימן הווסלה נכתב תמיד מעל האליף (ا), ולא נכתב על אות אחרת מלבדה, וכן אין להוסיף ניקוד לאליף כאשר ישנה וסלה מעליו.
ב. הווסלה באה רק על אליף שבאמצע המשפט, ונמצאת מעל לאליף ב أل הידיעה (יילמד בהמשך).


הערה: את הווסלה לא חייבים לכתוב. לדוגמה: ذَهَبَ ٱلْوَلَد קראו דַ'הַבַּלְוַלַד.

4. آ - מַדַּה = אלף מוארכת

א. המדّה, כמו הווסלה, נכתבת מעל לאליף בלבד ואין להוסיף לה ניקוד.
ב. המדّה נכתבת במקום הצורה أا (כלומר הארכת תנועת הפתחה באות אליף), ונהגית כמוה בדיוק. לדוגמה: آسْيَا קראו אַאסְיַה.

5. ة - תַא מַרְבּוּטַה = סימן הנקבה

א. היגויה כ-ה כאם-קריאה (כבמלה מכבסה), זהה להיגוי ا בסוף מלה (וגם מחליפה אותה לפעמים; אירופה [אורובא/אורובה] אפשר לכתוב גם أُورُوبَا וגם أُورُوبَة).
ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
ג. מציינת שהמלה היא נקבה, אך לא תמיד נכתבת במלים במין נקבה, לדוגמה: مُدِيرَة - מנהלת (קראו מוּדִירַה), أَرْبَعَة - ארבעה (קראו אַרְבַּעַה; ארבעה מתכוון לזכר ולא לנקבה בדומה לעברית: ארבעה בנים וארבע בנות).
ד. האות שלפניה תמיד תנוקד בפתחה.
ה. כאשר ישנה הסמכה יש לקרוא אותה כ-"ת", למשל مُدِيرَة مَدْرَسَة קראו מוּדִירַת מַדְרַסַה ולא מוּדִירַה מַדְרַסָה, כמו בעברית, רק שלא נכתבת כ-"ת" (מנהלת בית-ספר).
ו. כאשר היא מנוקדת היגויה כ-"ת", לדוגמה: دَوْلَةُ קראו דַוְלַתֻ.
ז. האות ت (המקבילה ל-"ת" בעברית) מחליפה את ה-ة כאשר המלה מוטֵית, לדוגמה: غُرْفَة (חדר; קראו גֿוּרְפַה) - غُرْفَتِي (חדרי; קראו גֿוּרְפַתִי).

6. ى - אליף מקצוּרה = אלף שבורה

א. היגויה כהיגוי ة ו-ا בסוף מלה (ה"א כאם-קריאה).
ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
ג. תמיד לפניה ישנה פתחה, לדוגמה: مَتَى [קראו מַתַא/מַתַה].
ד. לפני כינויי הקניין וכינויי הפעול ى תהיה ל-ا, לדוגמה: أَلْقُرَى - הכפרים = قُرَانَا.
ה. בנטיות הפועל ומלות היחס ى תהיה ל-ي, לדוגמה: رَأَى - ראה = رَأَيْتُ - ראיתי. إِلَى - אל = إِلَيْكَ - אליך.

7. دٰ = אליף קטנה

א. היא נכתבת כקו ישר מעל לאות. לדוגמה: هٰذَا
ב. האליף הקטנה אינה יכולה לבוא באות האחרונה במלה ואין להוסיף מעליה ניקוד או סימנים (למעט מקרה חריג אחד במלה أَلْلّٰه [אלוהים] כאשר השדّה באה בנוסף לאליף הקטנה).
ג. נהגית כאליף אם-קריאה. המלה هٰذَا נהגית هَاذَا.
ד. היא מחליפה רק את האליף כאם-קריאה, אך שימושה הוא נדיר. רוב המלים בעלות אליף כאם-קריאה משתמשות בה ולא באליף הקטנה.


- סימנים וניקוד -