ירושלמי מאיר/מסכת תרומות/פרק ח
פרק שמיני- האשה שהייתה
[עריכה]
ירושלמי תרומות, פרק ח, הלכה א
[עריכה]
מתני’: האשה שהיתה אוכלת בתרומה, ובאו ואמרו לה מת בעליך או גירשך. וכן העבד שהיה אוכל בתרומה, ובאו ואמרו לו מת רבך או מכרך לישראל, או נתנך במתנה, או עשאך בן חורין. וכן כהן שהיה אוכל בתרומה, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. °רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב קרן וחומש. ו°רבי יהושע בן חנניה ח_אפוטר. היה עומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. כל הקרבנות שהקריב על גבי המזבח פסולין. ו°רבי יהושע בן חנניה ח_במכשיר. ח_גנודע שהוא בעל מום, עבודתו פסולה. וכולם שהיה תרומה לתוך פיהם, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר יבלעו. ו°רבי יהושוע אומר ח_דיפלוטו. אמרו לו נטמאת ונטמאת תרומה, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר יבלע. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר יפלוט. ח_הטמא היית וטמאה היתה תרומה, או נודע שהוא טבל או מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, או מעשר שני והקדש שלא נפדו, או שטעמו טעם פשפש לתוך פיו, הרי זה יפלוט:
גמ’: תנן, האשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעליך או גירשך . ניחא מת בעליך יש אפשרות שלא ידעה שבעלה מת ואכלה. אבל גירשך? הרי אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ואיך יתכן שאכלה ולא ידעה שהיא גרושה? רבנן אמרין כמשנה ראשונה שארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. ובקטנה שאביה מקבל את גיטה.
רבי אלעזר° בן פדת אומר. אפילו תימר כמשנה אחרונה שאין האישה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה, הרי לאחר שנכנסה לחופה יצאה מרשות אביה ואינו יכול לקבל את גיטה אז איך יתכן שלא ידעה שהיא מגורשת?
תפתר שאמרה לו לשליח התקבל לי גיטי ממקום פלוני והיה דרכו להגיע לה בעשרה ימים. ומצא סוס רץ בחמשה ימים. ולא מתניתין °רבי אליעזר בן הורקנוס היא דתנן, °רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב קרן וחומש. והתנינן, °רבי אליעזר בן הורקנוס אוסר מיד משיצא השליח. שאני אומר, שמא מצא את הבעל מחוץ לדלת וקיבל ממנו. אם כן, איך היה מותר לה לאכול? מי לא מודי °רבי אליעזר בן הורקנוס שאם אמרה לא תקבל לי גיטי אלא ממקום פלוני, שהיא אוכלת בתרומה עד שמגיע הגט לאותו מקום? אם כן יתכן שאמרה לשליח לא תקבל לי גיטי אלא ממקום פלוני והיה דרכו להגיע לה בעשרה ימים. ומצא סוס רץ והגיעה בחמשה ימים . אמר רבי חנניה° . אם באמרה לו לא תקבל לי גיטי אלא ממקום פלוני, כמי שאמרה לו. לא יהא גט אלא לעשרה ימים ואפילו מצא סוס רץ בחמשה ימים אין בכך כלום. ואינה מגורשת עד עשרה ימים ומה שאכלה , בהיתר אכלה. תנן, ו°רבי יהושע בן חנניה פוטר . רבי חגי° שאל לחברייא. מה טעמו של °רבי יהושע בן חנניה במשנה שפטר את כל אלה שאכלו ברשות? מניין לאוכל ברשות שהוא פטור? מה בין סבר שהוא חולין
ונמצא תרומה ח_ו שהוא חייב, מה בין סבר שהוא כהן ונמצא ישראל שהוא פטור? אמרין ליה, מהוריית בית דין. כשם שכאשר חשב שזה שומן ונמצא שהוא חלב, חייב קרבן. לעומת זאת אם לא שגג באכילה עצמה, כגון שידע שזה חלב ואכל מכח הוראת בית דין, פטור מקרבן. אף כאן. אכל תרומה כי חשב שהוא כהן, אין השגגה באכילה, וזה דומה להורו בית דין שפטור . אמר לון עוד צריכה לי. מה בין סבר שהוא חול ונמצא שבת ח_ז שהוא חייב, מה בין סבר שהוא פסח ודוחה שבת ונמצא שלמים ח_ח שהוא פטור?
אמרין ליה, משוחט ברשות שטעה בדבר מצווה וחשב ששוחט פסח שמותר. דסובר °רבי יהושע בן חנניה , טעה בדבר מצוה פטור .. אמר לון עוד צריכה לי מה בין סבור שהוא שומן ונמצא חלב ח_ט שהוא חייב, מה בין סבור שהוא אסור ונמצא מותר שהוא פטור דהא כתיב וה’ יסלח לה משמע שאף שבעלה הפר לה כיוון שחשבה שעושה איסור צריכה כפרה ולמה מי שאכל שומן וחשב שאוכל חלב פטור מקרבן? לא אגיבו. אמר להון, נימא לכון מנין. כתיב, (ויקרא ויקרא ד כח) או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא. השב מידיעתו חייב על שגגתו קרבן. יצא זה שסבור שהוא אסור ונמצא מותר , שאפילו יודע שהוא מותר אינו פורש. עאל רבי יוסי° לגבון נכנס רבי יוסי אצלם. אמר לון למה לא אמריתו ליה, או הודע אליו חטאתו והביא? אמרין ליה הוא קשיתה והוא קיימה הוא שאל והוא תרץ. תנן, היה עומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, כל הקרבנות שהקריב על גבי המזבח פסולין. ו°רבי יהושע בן חנניה מכשיר. מאי טעמא ד°רבי יהושע בן חנניה שמכשיר? כדאמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי ינאי° הכהן. זה אחד מן ג' מקראות שהן מחוורין בתורה כתיב (דברים כי תבא כו ג), ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. וכי יש אדם שהוא כהן עכשיו ואין הוא כהן לאחר זמן? ואיזה? זה שהיה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, שעבודתו כשירה. רב° אמר, מדכתיב (דברים וזאת הברכה לג יא) ברך ה’ חילו ופועל ידיו תרצה. כל שהוא מזרעו של לוי אפילו חלל , עבודתו כשירה. על דעתיה דרב° שהביא פסוק שמדבר על עובד עבודה , ובלבד כהן שראוי להיות מקריב. אבל בעל מום שפסול לעבודה שאכל ביכורים והתברר שהוא חלל, יהיה חייב בקרן וחומש. ועל דעתיה דרבי יוחנן° בר נפחא, ואפילו כל כהן. על דעתיה דרב° , ובלבד בקדשי מקדש. על דעתיה דרבי יוחנן° בר נפחא, ואפילו בקדשי הגבול. על דעתיה דרב° , ובלבד בשעת מקדש. על דעתיה דרבי יוחנן° בר נפחא, ואפילו בזמן הזה. רבי ירמיה° בעי. ואף לשאר הדברים כן, דמכשיר °רבי יהושע בן חנניה , ואפילו אם עשה חלק מעבודה ישלימה אחר? מקבל ואחר זורק, קומץ ואחר מקטיר
מולק ואחר מזה. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי יצחק.° מן מה דתני עליה בבריתא. שאותו כהן שהוא עומד ומקריב ונודע שהוא פסול עשוהו ח_י כחטאת גזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח. דאף על פי שנודע אחר כך שגזולה היא, אפילו הכי מכפרת, הואיל ובהתחלת הקרבתה לא נודעה לרבים. והכא נמי כן .הדא אמרה, שהוא מקבל ואחר זורק. קומץ ואחר מקטיר מולק ואחר מזה. אמר רבי יעקב בר זבדי° . רבי יצחק° בר אבא שאל היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע לו שהוא בן גרושה או בן חלוצה. מה את עביד ליה? כמי שהוא מת ויחזור הרוצח למקומו. או כמי ח_יא שנגמר דינו בלא כהן גדול ואינו יוצא משם לעולם? נישמענה מן הדא. מעשה במגורה מקוה של דיסקי שם אדם ביבנה, שנפגמה ונמדדה ונמצאת חסירה. והיה °רבי טרפון מטהר, ו°רבי עקיבא בן יוסף ח_יב מטמא. אמר °רבי טרפון . המקוה הזה בחזקת טהרה. לעולם הוא בטהרתו עד שיודע שחסר. אמר °רבי עקיבא בן יוסף , הטמא הזה בחזקת טומאה. לעולם הוא בטומאתו, עד שיודע שטהר. אמר °רבי טרפון למה זה דומה? לעומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ח_יג שעבודתו כשירה. אמר °רבי עקיבא בן יוסף . למה זה דומה? לעומד על גבי המזבח ונודע שהוא בעל מום, ח_יד שעבודתו פסולה.אמר לו °רבי טרפון . מה זו °עקיבא בן יוסף? אני מדמה ליה לבן גרושה, ואת מדמה ליה לבעל מום. נראה למי דומה? אם לבן גרושה הוא דומה, נלמדנו מבן גרושה. ואם לבעל מום הוא דומה, נלמדנו מבעל מום. אמר ליה °רבי עקיבא בן יוסף מקוה פסולו בגופו, ובעל מום פסולו בגופו. ואל יוכיח בן גרושה שפסולו מאחרים. מקוה פסולו בעד יחיד ובעל מום פסולו ביחיד, ואל יוכיח בן גרושה שפסולו בבית דין. ונימנו עליו וטמאוהו. אמר °רבי טרפון ל°רבי עקיבא בן יוסף. הפורש ממך כפורש מחייו. אמר רבי יוסי° בר זבידא . ממה שאמר °רבי עקיבא בן יוסף ואל יוכיח בן גרושה שפסולו בבית דין . זאת אומרת. היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, עבודתו כשירה עד שיופסל בבית דין. וממה שאמר °רבי עקיבא בן יוסף שבעל מום פסולו ביחיד , הדא אמרה, ספק טמא ספק בעל מום עבודתו פסולה. ואפילו ל°רבי טרפון שמכשיר מקוה מספק, לא הכשיר אלא מפני דמדמי ליה לבן גרושה ולבן חלוצה. אבל אם היה מדמי לה לבעל מום, שעבודתו פסולה, היה פוסל כל הטהרות כמו °רבי עקיבא בן יוסף . ומקוה לאו ספק הוא? מכאן שספק בעל מום עבודתו פסולה. וכן טמא. שפשיטא שמדמים אותו לבעל מום, בספק, עבודתו פסולה . אמר רבי חנינא° בר חמא
זאת אומרת פסול משפחה, צריך בית דין, ואין מחזיקים אותו בפסול אלא על ידי שני עדים ובבית דין. תנן, וכולם שהיה תרומה לתוך פיהם, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר יבלעו. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר יפלוטו . אמר רבי יוחנן° בר נפחא מה פליגין? בעבד ואשה שאמרו לעבד מת רבך, ולאישה אמרו מת בעלך, נמצא שתחילת אכילתם הייתה בהיתר . אבל בשאר דברים, אף °רבי אליעזר בן הורקנוס מודי שיפלוט, כיון שהתברר שתחילת אכילתו הייתה באיסור . אמר רבי שמואל ברבי יצחק° . מתניתין אמרה כן. דתנן, או נודע שהוא טבל, או מעשר ראשון שלא נטלה ממנו תרומתו, או מעשר שני והקדש שלא נפדו, יפלוט. ולית °רבי אליעזר פליג ורבי אליעזר לא חולק. מאי טעמא ד°רבי אליעזר בן הורקנוס למה בקדמים הוא מתיר? מכיון שהתחיל בהיתר. תני, רבי נתן° אומר. לא שהיה °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר משום שהתחיל בו בהיתר. אלא שהיה °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, הלעוס כבלוע. אף בשבת כן? אף בפסח כן? אף ביום הכיפורים כן? אף בנזיר כן? אף בנבילות כן? אף בטרפות כן? אף בשקצים כן? אף ברמשים כן? אמר רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. השוחט בהמה ומצא בה שקץ, אסור באכילה. מה טעמא דכתיב, בבהמה. תאכלו. שיכל לכתוב בהמה וכתב (דברים ראה יד ו) בבהמה. ללמד בהמה בבהמה תוכלו , ולא שקץ בבהמה תאכלו. אמר רבי יונה° . רבי הושעיא° בעי. מה בינה לבין ח_טו זיזין שבעדשים? ליתושים שבכליסין? לתולעים שבתמרים ושבגרוגרות? תמן בגופיהן הן. ברם הכא, אינו בגופו. הדין צירא מורייסא. התולעים שבו עד שלא יצליל, שרי. מדהוא צליל, אסור. ח_טז דם שעל הככר, גוררו ואוכלו. ואם היה מבין שיניו, אוכלו ואינו חושש כתיב, (ויקרא שמיני יא מב) שקץ הוא לרבות שבזיזין, ובזביזין ובגזין, ובשקצים, וברמשים. יכול בזמן שהן בפרי? תלמוד לומר (ויקרא שמיני יא לה) שקץ הם. ח_יז בזמן שהן בפני עצמן, ולא בזמן שהן בפרי. יכול אפילו יצאו וחזרו? תלמוד לומר, טמאים הם. ואפילו יצאו וחזרו. אמר רב חייא בר אשי° בשם רב° . ח_יח אפילו יצאו על שפת אוכל פרי וחזרו הרי אלו אסורין. אמר רבי אבא בר רב הונא ° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. השוחט בהמה ומצא בה חזיר, מותר באכילה. מצא יונה, אסור באכילה. מה טעמא? בהמה בבהמה תאכלו. ח_יט ולא עוף בבהמה תאכלו. ולא שקץ בבהמה תאכלו. תנן, או שטעמו טעם פשפש לתוך פיו, הרי זה יפלוט . ולא סוף דבר פשפש, אלא כל דבר שנפשו של אדם חתה ממנו:
ירושלמי תרומות, פרק ח, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, יגמור. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר, ח_כלא יגמור. חשיכה לילי שבת. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, יגמור. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר, ח_כאלא יגמור:
גמ’: תמן תנינן. גפן שהיא נטועה בחצר, נוטל את כל האשכול. וכן ברימון וכן באבטיח, דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבא בן יוסף אומר צריך לגרגר באשכול, דאפילו לאכול שני גרגירים ביחד אסור כי זה נחשב לאכילת קבע . רבי זעירא° ורבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא. או ש°רבי טרפון כ°רבי אליעזר בן הורקנוס שאמר שכיוון שהתחיל בהיתר יגמור. כדתנן, היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, יגמור. או ש°רבי טרפון עושה קציעות סוף האוכל כתחילתו, וכיוון שהתחיל עראי מסים . רבי אילא° אילעא ורבי יסא° אסי אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא. או ש°רבי טרפון כ°רבי אליעזר בן הורקנוס שאמר שכיוון שהתחיל בהתר יגמור. או ש°רבי טרפון עושה אכילה אחת שיש בה שתים ושלש אכילות, כאכילה אחת. תנן, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, יגמור . מאי טעמא ד°רבי אליעזר בן הורקנוס ? משום שהתחיל בו בהיתר
תני, °רבי נתן אומר. לא שאמר °רבי אליעזר בן הורקנוס משום שהתחיל בו בהיתר בחול יגמור בשבת וכיוון שהתחיל בשדה יגמור בחצר . אלא ש°רבי אליעזר בן הורקנוס אומר ימתין עד מוצאי שבת, או עד שיצא חוץ לחצר ויגמור
ירושלמי תרומות, פרק ח, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: ח_כב יין של תרומה שנתגלה, ישפך, ואין צריך לומר של חולין. ח_כג שלשה משקין אסורים משום גילוי. המים והיין והחלב. ושאר כל המשקין מותרין. ח_כד כמה ישהו ויהיו אסורים? כדי שיבא הרחש ממקום קרוב וישתה. ח_כה שיעור המים המגולין, כדי שתאבד בהן המרה. °רבי יוסי בן חלפתא אומר. בכלים כל שהן, ובקרקעות ארבעים סאה. ח_כו ניקורי תאינים וענבים וקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות אפילו הם ככר. אחד גדול ואחד קטן, אחד תלוש ואחד מחובר. כל שיש בו ליחה אסור. ח_כז ונשוכת הנחש אסורה מפני סכנת נפשות. ח_כח המשמרת של יין אסורה משום גילוי, ו°רבי נחמיה מתיר:
גמ’: רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי חנינא° בר חמא. יין שנתגלה ישפך ואפילו של תרומה. תבשיל שבישלו במים המגולין, אפילו של תרומה ישפך ואין צריך לומר של חולין. אמר רבי יוסי° בר זבידא . מתניתין אמרה כן דתנן, יין של תרומה שנתגלה ישפך, ואין צריך לומר של חולין. חברייא אמרי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. יין שנתגלה אסור לשהותו לבודקו אם יחמיץ שהארס אינו נותן ליין להחמיץ . ח_כט ואם שיהו והחמיץ מאיליו מותר, תאינים וענבים שנוקרו אסור לשהותן לבודקן אם יצטמקו שהארס אינו נותן להם להצטמק . ואם שיהן וצמקו מאיליהן מותרות. ברתי הבת דרבי חייא הגדול° , הות מנקרא בתאינייא בגין דלא ייכלון חברייא הייתה מנקבת חורים בתאנים כדי שבחורי הישיבה לא יאכלו מהם, והוה רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי אבוי אכל מינהון. ולית אסור? לדעתיה הוה עובדא הוא ידע שהיא עשתה את החורים. ואפילו כן לא אסיר? לא כן תני, ח_ל ראה ציפור נוקרית בתאינה, ועכבר מנקרת באבטיח, אסור. אני אומר, מקום הנקר אכלו. ברתי דרבי חייא° מנטרא להון הוות שמרה עליהם עד שיאכלם אביה. אמר רבי יצחק בר נחמן ° בשם רבי יהושע בן לוי° . ח_לא החד והמר והמתוק אין בו משום גילוי. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . החד והמר והמתוק אין בהן לא משום גילוי, ולא משום יין נסך. רבי סימון° מפרש. החד כגון קונדיטון. והמר כגון פסתינון. והמתוק כגון חמרא מבשלא יין מבושל. רבי יהושע בר זידל° הוה ליה חמרא מבשלא שנתייחד ברשות גוי. שאל לרבי ינאי בי רבי ישמעאל° אמר לו. לא כן אמר אמר רבי שמעון בן לקיש° , מתוק אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך? רבי ינאי ברבי ישמעאל° איבאש חלה. סלקין לגביה הלכו אליו רבי זעירא° ורבי הושעיה° ורבי בון בר כהנא° ורבי חנניא חבריהון דרבנן° מבקרתיה. חמון לרבי יהושע בר זידל° יתיב. אמרין, הא מרא שמועתא והא מרא עובדא הנה גם בעל השמועה וגם בעל המעשה, אתון ושאלון ליה. אמר לון רבי ינאי בי רבי ישמעאל ° . כן אמר אמר רבי שמעון בן לקיש° , מתוק אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך.אמר לו רבי זירא° דילמא מן אילין דריש לקיש° דהכין הכין אולי זה מהדברים שרבי שמעון בן לקיש אמר בדרך ספק ללימוד? אמר לו לא, לעובדא. וסמכון עלוי. כד נחתון כשחזרו, קם רבי אילא° אילעא עם רבי בון בר כהנא° .אמר לו. אילולי דאתון מרחמין שמועתא אלמלא שאתם אוהבים דברי אמוראים, ולא מתניתא היא? דתני רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי. יין מבושל של גוים, למה אסור? מפני שהיה מתחילתו יין. חומץ של גוים מפני מה הוא אסור? מפני שהיה תחילתו יין. משמע שמצד עצמו לא היה נאסר אמר רבי יוסי° בר זבידא, מתניתא אמרה כן דתנן, לבהיין והחומץ של גוים אסור שהיה מתחילתו יין. רבי אימי° אמי בן נתן הוה ליה אורחין. אמר לון, אילולי דאיתגלי חמרא מבשלא דידי, הוינה משקי לכון מיניה אם לא היה היין המבושל שלי מתגלה הייתי משקה אותכם ממנו. אמר לו רב ביבי° איתיא ואנא שתיי תביא ואני אשתה. אמר מאן דבעי ימות, ייזול וימות גו בייתיה מי שרוצה למות שילך למות בבית שלו. בר יודני איגלי קונדיטון דידיה. אתא שאל לרבנן, אמרין ליה אסור. ולא כן אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושוע בן לוי° , החד והמר והמתוק אין בהן משום גילוי? רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי חייא בר טיטס° , היין החריף שאמרו שאין בו גילוי , בההיא דשחיק
חד לתלתא פילפלין. בעון קומי רבי אבהו° יין שנתבשל שנתגלה מהו אמר לון קרינה יין מתוק מטבעו צריכה היה ספק לרבי יוחנן° בר נפחא, ואתון שאלון לי על מבושל שהוא הרבה יותר מתוק? כל שכן שהוא מותר . עאל שאל לרבי יצחק° בר אבא,אמר לו אסור. אינהר נזכר רבי אבהו° שלאחר שהסתפק אמר רבי יוחנן° בר נפחא קרינה אסור ממילא יש מקום להסתפק במבושל. רבי יעקב בר אחא° ורבי אימי° אמי בן נתן אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת. אם היה נכנס ויוצא מותר ואין לחשוש לגילוי. בר נטוזא איתגלי ליה גיגיתיה. אתא שאל לרבי אבא בר ממל° ,אמר לו. אם היה יוצא ונכנס מותר. רבי יעקב בר אחא° ורבי אימי° אמי בן נתן אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת. אם היה ישן מותר. רבי חנניא° ורבי יהושע בן לוי° . חד אמר, ישן מותר. וחרנא אמר, ח_לגישן אסור. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. ומסתברא דרבי חנינא° בר חמא הוא דאמר ישן מותר. דבכל אתר רבי אלעזר° בן פדת סמיך לרבי חנניא° . רבי יוסי בן שאול° משתעי אהן עובדא סיפר מעשה זה. חד איתתא הוות רחמנא מצוותא סגיא אשה אחת אהבה מאד לעשות מצוות. חד זמן, סליק גבה חד מיסכן, יהבת קומוי מיכול פעם אחת בא אצלה עני ונתנה לו לאכול. כי אכל, ארגשת בעלה איסלק הרגישה שבעלה בא, יהבתיה גו עיליתא שמה אותו בעליה. יהבת קומי בעלה דייכיל נתנה לפני בעלה שיאכל, אכל נם ודמך ליה נרדם. אתיא חיוויא בא נחש אכל מן מה דהוה קומיה. והוה העני מסתכל ביה. מן דאיתער, קם בעי מיכול מן מה דהוה קומיה. שרי ההוא דעיליתא מילולי ביה התחיל זה שבעליה לאמר לו שלא יאכל. הדא אמרה ישן אסור. אם אסור, איך אותו אדם ביקש לאכול? בור הוה. ואין האשה אסורה על בעלה משום יחוד? מכיון דלא חשיד על הדא, לא חשיד על הדא. שאם היה נואף היה רוצה שבעלה ימות שנאמר , (יחזקאל כג לז) כי נאפו ודם בידיהם. מעשה בטבח אחד בציפורין שהיה מאכיל ישראל נבילות וטריפות. פעם אחת שתה יין בערב שבת, ועלה לגג ונפל ומת והיו כלבים מלקקים בדמו. אתון שאלו לרבי חנינא° בר חמא מהו מירמיתי מן קמיהון? אמר לון כתיב (שמות משפטים כב ל) ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וזה היה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל ארפינון עזבו אותם דמדידהון אינון אכלין. מעשה בחסיד אחד שהיה מלגלג בגילוי יין. פעם אחת לקה בדלקת מחמת ארס שהיה במשקה, וראו אותו יושב ודורש ביום הכיפורים וצלוחית של מים בידו. חד בר נש איגלי לה גרב דחמר חבית יין, אזל בערובא צומא רבא למישפכיניה הלך בערב יום כיפור לשפוך אותו. חמתיה חד אמר לו, הביה לי נשתייה ראה אותו אחד אמר לו תן לי ואשתה אותו. אמר לו לאו מגלי הוא? אמר לו הביה לי, ומרי דצומא ליקום ואדון הצום יעזור. לא איספק משתייה עד דאיתחלחל. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייא בר אבא° . כל הארסין מעלין חטטין, ואירוס דנחש ממית. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי, אין נשאלים על הגילוי ובכל ספק צריך להחמיר . רבי ירמיה° שאל לרבי זירא° . איך יתכן שרבי ירמיה° שהוא מריה שמועתא שלא שואלים על גילוי שאל ליה? הרי הוא שאמר שאין נשאלין מתנמנם היה. רבי זעירא° הוה יתיב אייכול והוה דמיך. יהב ידיה על תומנתא כלי יין קטן כדי לא יאסר משום גילוי. כשקם אמר לון אדלקין בוצינא. אדלקון ואשכחון שפופינא שהוא דומה לשערה כריך עלה. אמר ליה, רשיעא לא הוינא זהיר בך ואף על פי כן לא הועלתי והיין אסור . אמר רבי אמי° בן נתן. צריכין למיחוש למה דברייתא חששין. אסור ח_לדדלא למיתן בר נש פריטין גו פומא לא יתן מטבעות בפיו
ותבשילא תותי ערסא תבשיל תחת המיטה. פיתא תחות שיחיא בית השחי. מיצא סכינא גו פוגלא להשאיר סכין תקוע בתוך צנון. סכינא גו אתרוגא סכין בתוך אתרוג שלא ידרכו עליו בטעות. אמר רבי יוסי בי רבי בון° ח_להכל זיעה דנפקא מבר נש, סם המות הוא, חוץ מזיעת הפנים. כד שאלון לרבי יונתן° האם להקפיד, אמר לו. ערבא דנפשך אנא? כדאי להקפיד אין קטא, קטא שיחור שאם יקפיד מפסיד פחם. ואין אובד אובד מרגלית ואם לא יקפיד יכול לאבד את חיו. אמר רבי שמעון בן לקיש° . אילו זבנת גרמך אילו מכרתה עצמך ללודין שהיו אוכלי אדם, הוה מזבין להון הייתה מוכר להם בדמין יקרין. והכא בדמין קלילין. תני, ח_לו מים שנתגלו, לא ירביץ בהון בתוך ביתו, ולא ישפכם ברשות הרבים, ולא ישקה לגוי, ולא ישקה מהן בהמת חבירו. אבל משקה הוא בהמתו. ח_לז מים שנתגלו, לא ישרה בהן את הטיט, ולא יכבס בהן את הכלים, ולא ידיח בהן קערות כוסות ותמחויין, ואין צריך לומר פניו ידיו ורגליו. אחרים אמרו לא אסרו אלא מקום שיש בו סריטה. פניו כסירטא הם. ראשי אצבעות ידיו ורגליו כסירטא הם. מים שנתגלו, לא יגבל בהן את העיסה. °רבי נחמיה אמר, אפייה מותר, מפני שאירס נחש כלה באור. רבי סימן° בשם רבי יהושע בן לוי° אמר, בשאינה נופלת. אבל אם היתה נופלת אסור. שאולי מחמת הארס לא תפחה . הכל מודים במים שהוחמו שאסור. מה בין פת מה בין חמים? כאן האור שולט, וכאן אין האור שולט. שכאן במים חמים הכלי מפסיק, וכאן אין הכלי מפסיק. שמואל° בר אבא בר אבא אמר. מה יעשה לי רשע זה? אין אני שותה אלא חמין. מילתיה אמר, צונן שנעשו חמין מותרין. אמר רבי חנינא° בר חמא רשע זה, דעתו נקייה. ואינו שותה חמין שנעשו צונן. מילתיה אמרה חמין ונעשו צונן מותרים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, בין זה בין זה אסור. מתניתא מסייע לרבי יוחנן° בר נפחא דתנן, ח_לח חמין כל זמן שמעלין הבל, הרי אלו מותרים. אבל מים המגולין, אף על פי שמחממן הרי אלו אסורים. ח_לט מי כבשין ומי שלקות ומי תורמסין, הרי אלו מותרים שאין הנחש שותה מהם . ח_מ מים שהדיח בהן כבשין ושלקות ותורמסין, הרי אלו אסורים. הדיח בהן ענבים ובאושין לחולה, אסור: המשמרת של יין. °רבי יהודה בר עילאי אומר אם היתה פקוקה מלמעלה, אף על פי שהיא פתוחה מלמטן, שהמשמרת לא ממלאת כל פי הכד. דכיוון שיין מנטף הנחש לא ישתה. °רבי נחמיה אומר . אם היתה התחתונה מכוסה, אף על פי שהעליון מגולה מותר. מפני שאירס נחש עומד כסבכה ועמד מלמעלן. אבל אם היה פתוח מלמטה אסור שהנחש שותה. אמר רבי אלעזר° בן פדת מה שאמר °רבי נחמיה שהארס לא עובר במשמרת, דווקא בשלא טרף שלא ערבב את היין במשמרת שימהר לרדת. אבל אם טרף אסור. לגין בתיקו ח_מא מותר. מכוסה ואינו פקוק כגון שהניח דף על הפתח, אסור, שהנחש יכול להרים את הכיסוי ולשתות. פקוק ואינו מכוסה, אם היה פקקו לחוץ, מותר. מהו לחוץ? תרין אמוראין. חד אמר, כדי שינטל בפיקקו. וחרנא אמר, כדי שלא יכנס לתוכו ראש הכרכר כלי של אורג. אמר רבי אבא° מאן דעבד טבאות, פקיק לה ח_מב ומכסה לה. לגין שהניחו בשידה תיבה ומגדל ושכחו, וחזר ומוצאו אסור. בדק ואחר כך הניחו, מותר. חד עובדא אתא קומי °רבי , בנחש דחמתיה מגלי ומכסי ראו אותו מרים את המכסה ואחר כך כיסה אותו. אמר, מפני רשע זה ניקלקל את הכיסויין? אמר רבי מנא° בן יונה . מסתברא דההיא עובדא שבו ראו את הנחש מסיר את הכיסוי
הוא אסור. אמר רבי ירמיה° . חלב של גוי, למה אסור? מפני תערובת בהמה טמאה. ותנינן, ח_מג עומד הוא גוי וחולב בעדר, וישראל עומד על גביו ואינו חושש. אמר רבא° בשם רב יהודא° ורבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° . חלב של גוי למה הוא אסור? מפני הגילוי. ולמה לא יעמיד? ואם התגבן יהיה מותר שהרי הארס מונע מהחלב להתגבן. אמר רבי שמואל ברבי יצחק° , מפני האירס העומד בין הנקבים. ג' אירסין הן. ארס שוקע, וארס צף, וארס עומד כסבכה מלמעלה. ביומוי דרבי ירמיה° אתגליין גיגייתא דסדרא רבא התגלתה הגיגית של הישיבה הגדולה. שתון קדמיין ולא מייתון. אחריין ומייתון. אני אומר ארס שוקע היה. פעליא היון בחקלא פועלים היו בשדה. איתגליין קולתא דמיא התגלה כד המים ואישתון מינה קדמיין ולא מייתון, אחריין ומייתון. אני אומר ארס שוקע היה. ותני כן. ח_מד חבית שנתגלתה, וכן אבטיח שניקר. ואכלו ושתו ראשונים, לא יאכלו וישתו אחרונים. אני אומר ארס שוקע הוא. יין שנתגלה ושתו ממנו י' בני אדם. אסור לוכל ולשתות אחריהן. אני אומר ארס שוקע הוא. חמשה משקין אין בהן משום גילוי. הציר והמורייס והחומץ והשמן והדבש. °רבי שמעון בן יוחאי אוסר בדבש. מודים חכמים ל°רבי שמעון בן יוחאי כשראו אותו נוקר. °רבי חיננא בר פפא הוות בידיה צלוחית דדבש מיגלייא. לא אספיק מישאל, עד דמפעפעת בידיה. רב° ושמואל° בר אבא בר אבא תרויהון אמרין, ניתנה רשות לארץ לבקע מפניו. ולא ניתנה רשות לכלי לבקע מפניו. ולכן לא מועיל שבדק את ביתו, אלא יש לחשוש שמא הנחש התחבא באדמה וחזר ויצא מחורו. אבל לא ניתנה רשות לכלי להבקע, לכן אם כיסה את הכלי, יכול לשתות מתוכו. רבי חייא רבא° ורבי שמעון ברבי° הוון יתבין בחד בית אזלין מרמרין מצופה שיש. אמרין אפשר דהוא מתחמי הכא שיראה עאן נחש? ואיתחמי שחפר באדמה ונכנס לבית . אמרין, ברוך הוא שבחר בהן בחכמים שאמרו ניתנה רשות לארץ לבקע מפניו, ולא ניתנה רשות לכלי לבקע מפניו. רבי ינאי° הכהן הוה מידחל מיניה סגין פחד ממנו הרבה. והוה יהב ערסיה על ארבעה מרושין דמיין נתן מיטתו על ארבע כלים עם מים. חד זמן פשט ידיה ואשכחיה גביה. אמר, ארימון מיניה תוציאו את המיטה מהכלים עם המים שגם זה לא עוזר אלא יבטח בה’ דכתיב, (תהילים קטז ו) שומר פתאים ה'. וכמה הוא שיעור נקב שיחשב גילוי? רבי יעקב בר אחא° אמר, רבי חנינה° מחוי בה הכין ואמר כראש אצבעי קטנה. רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר ווא° אמרו בשם רבי יהושוע בן לוי° , עד כדי שלא תכנס ח_מה ראש אצבע קטנה של תינוק בן יומו לתוכה. ואף שאפילו פחות מיכן הוא עליל ניכנס, אלא כיוון דלא ידע איך הוא נפיק יצא, לא עליל נכנס. הדין סלטא סל שיש בו נקבים. אפילו קטן כמה אסור. דהוא עליל בהדא ונפק בהדא נכנס בזה ויוצא מזה. הדא סלקותא סל שתולים. אפילו היא תלויה כמה אסורה. דהוא משתלשל: תנן, כמה ישהו ויהיו אסורים? כדי שיבא הרחש ממקום קרוב וישתה . איזהו מקום קרוב? אמר שמואל° בר אבא בר אבא ח_מו מאוזן חבית ולפיה. ולא חמי ליה לא רואה אותו? אמר רבי חנינא° בר חמא . מין קטן יש, ושפיפון שמו, והוא דומה לשערה: תנן, שיעור המים המגולין, כדי שתאבד בהן המרה שיהיו כל כך הרבה מים עד שהארס בטל בהם. °רבי יוסי בן חלפתא אומר. בכלים כל שהן שאפילו אם המים מרובים, אסורים משום גילוי, ובקרקעות ארבעים סאה . תני המים בקרקעות ארבעים סאה. °רבי נחמיה אמר, כדי שתהא חבית שיחין מתמלא מהן. היין. בין בכלים בין בקרקעות כל שהוא שאפילו הרבה לא בטל בו הארס . היין ח_מזכל זמן שהוא תוסס אין בו משום גילוי. כמה זמן תוסס? ח_מחעד שלשה ימים. מעשה שמצאו נחש
בצד הבור של יין. ובא מעשה לפני °רבי יהודה בר עילאי והתיר. ח_מט מעיין כל זמן שהוא מושך אין בו משום גילוי. אמר °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא . מעשה שירד °רבי יוחנן בן נורי אצל °רבי יוחנן בן ברוקא אבא לבית שריין. והראהו גיביה מקום שבו נקבים המים שלא היה בו אלא שלושת לוגין מים, והיו הגשמים מטפטפים ויורדין. ושחה ושתה. ואמר כזה אין בו משום גילוי. ועד היכין אומרים שאם המים מטפטפים אין חוששים שמא נחש שתה מהם? אמר רבי מנא בר תנחום° בשם רבי חנינא° בר חמא, עד כדי שתפרח הכרית צמח ממשפחת החלמית שצומח בסוף החורף. וכיוון שאז אין המים מצוים כל כך חוששים שמא שתה אפילו כשהמים מטפטפים. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° בשם רב° , עד כדי שיעשה צמח הכרית כרגלי אווז. אמר רבי יעקב בר אחא° . מכיון שהותר המים שבשדה שהתחילו הגשמים, הותר מה שבבית שכיוון שיש לנחש הרבה מקורות מים, לא ידחק עצמו לשתות ממה שבבתים . תני רבי הושעיה° . הגילויין נוהגין בין בארץ בין בחוץ לארץ. בין בימות החמה בין בימות הגשמים: תנן, ניקורי תאינים וענבים וקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות. אפילו הם ככר. אחד גדול ואחד קטן, אחד תלוש ואחד מחובר. כל שיש בו ליחה אסור . אמר רבי יהודה בן פזי° מאן תנא ניקורין? °רבן גמליאל דיבנה. דתנן גבי מי חטאת, כל העופות פוסלין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת. כל השרצים אינם פוסלין חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקת. °רבן גמליאל דיבנה אומר, אף הנחש מפני שהיא מקיאה . אמר רבי יונה° . מה אכפלן מה משווים מצות גבי נקורים? חמירה סכנתא מאיסורא. וגם חכמים שאינם פוסלים מי חטאת שנחש שתה מהם, יאסרו לשתות מים מגולים . ולא כן תני, ח_נ ראה צפור נוקרת בתאינה ועכבר באבטיח הרי זה אסור. שאני אומר, מקום הנקר אכלו. ולענין טריפה אמר רבי אבא° בשם רבנן דתמן. ח_נא שחטה וחטפו זאבים בני מיעיה, כשירה. שחזקת בני מעים כושר. וחש לומר שמא ניקבו? חזקת בני מעים כושר, והכא את אמרת הכין? אלא ח_נב חומר הוא בסכנת נפשות, וירדו בניקורין כ°רבן גמליאל דיבנה. תני °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש. שנאמר, (תהילים קטז ו) שומר פתאים ה'. אמר רבי יונה° בשם רב° , דג נקור אסור. חזקיה° ורבי טבי° אמרו בשם רב° , דג ניקור חי אסור. מת, נוטל מקום הנקר . ומליח על ידי מליחה מתחלחל בכולו. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי חייא בר אבא° . אבטיח שניקר שניתמסמסו בני מיעיה אסור. חד בר נש הוה טעון מלפפון נקור, ואכיל מיניה לעשרה בני נש ומיתון. עברת רירין עלוי ופסקתיה לרגליו נפל ריר מהמלפפון עליו וחתכה את רגלו. חד בר נש הוה סני קופד דאימר שנא בשר כבש. חד זמן הוה אכיל קופד בשר. עבר חד ואמר ליה דאימר הוא של כבש הוא, ואיתכלעס נגעל ומית. חמרייא שרון בפונדקיא חמרים חנו בפונדק. אמרין לון, הבו לן טלופחין עדשים. ויהבון. אמרין לון הבו לון תינן עוד פעם, ויהבון. אמרין לון, קדמייא הוון טבין מהאילין. אמרין לון שזרתיה דחיוי אשכחנן בהון מצאנו עור של נחש בתוכם, ואיתכלעסון נגעלו ומיתון. כתיב (משלי טז ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו °רבי אומר, זה הכלב. ורבי יהושוע בן לוי° אומר, זה הנחש. רעייא רועים חלבון חלב. ואתא חיוויא ואכל מיניה, והוה כלבא מסתכל ביה. כד אתון ייכלון כשבאו לאכול, מישרי נבח בהון, ולא אתבוננון, בסופה כשראה שלא מבינים אותו, אכיל ומית. חד בר נש עביד תום שחיק גו בייתיה. ואתא חיויא דטור נחש הרים ואכיל מיניה, והוי חיויא דבית מסתכל ביה. אתון בני בייתיה מיכל מיניה, מישרי מתרתר עליהון עפר, ולא אתבוננון. וקלק גרמיה גוויה זרק עצמו לתוך הכלי עם החלב.
חד בר נש זמין חד רבן ואייתיב כלבא גביה. אמר לו ביזיון אנא חייב לך?אמר לו רבי, טיבו אנא משלם ליה חייב לו, שבאין עלון לקרתא. עאל חד מינהון בעא מינסב איתתי נכנס אחד מהם ורצה לקחת את אשתי ואכל הכלב ביציו:
ירושלמי תרומות, פרק ח, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. אם היתה מונחת במקום תורפה, יניחנה במקום המוצנע. ואם היתה מגולה, יכסנה. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר. אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה. °רבן גמליאל דיבנה אומר. ח_נג אל יחדש בה דבר. חבית שנשברה בגת העליונה, והתחתונה טמאה, מודה °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע בן חנניה , ח_נד שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו. ח_נה וכן חבית של שמן שנשפכה. מודה °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע בן חנניה , שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר תרד ותבלע, ואל יבלענה בידיו. ועל זו ועל זו אמר °רבי יהושע בן חנניה ח_נו לא זו היא תרומה שאני מוזהר עליה מלטמאה, אלא מלאכלה. ובל תטמאה. ח_נז כיצד? היה עובר ממקום למקום וככרות של תרומה בידו. אמר לו נכרי, תן לי אחת מהן ואטמאה, ואם לאו הרי אני מטמא את כולן. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. יטמא את כולן ואל יתן לו אחת מהן ויטמא. °רבי יהושע בן חנניה אומר, יניח לפניו אחת מהן על הסלע. ח_נח וכן נשים שאמרו להן גוים עובדי אלילים. תנו לנו אחת מכם ונטמאה. ואם לאו הרי אנו מטמאין כולכם. יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל:
גמ’: תנן, חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. אם היתה מונחת במקום תורפה, יניחנה במקום המוצנע. ואם היתה מגולה, יכסנה. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר. אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה. °רבן גמליאל דיבנה אומר. אל יחדש בה דבר . אמר רבי יוסי ברבי בון ° . מדברי שלשתן למדנו, ח_נטשתלויה אסור לשורפה. שהרי אף °רבי יהושע בן חנניה לא התיר ברישא אלא לגרום לה טומאה. אבל לא לטמא אותה בידים. והוא הדין שאסור לשרפה ולהפסידה בידים
תנא רישא חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה. °רבי יהושוע אומר, אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה. גרם טמאה מותר, לטמאנה בידים אסור. והתנא סיפא. חבית שנשברה בגת העליונה, והתחתונה טמאה, ל°רבי יהושע בן חנניה יטמאנה בידים? . חברייא אמרי בשם רבי אלעזר° בן פדת. תרי תנאי אליבא ד°רבי ישמעאל בן אלישע . חבית הראשונה חבית שנולד בה ספק טומאה כ°רבי יוסי בן חלפתא. והשנייה חבית שנשברה בגת כ°רבי מאיר . כדתניא. °רבי חנינא סגן הכהנים אומר, מימהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטמאה עם הבשר שנטמא באב הטמאה, אף על פי שמוסיפין טמאה על טמאתו. הוסיף °רבי עקיבא בן יוסף ואמר, מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת, אף על פי שמוסיפין טמאה על טמאתו. אמר °רבי מאיר , מדבריהם של °רבי יהושוע ו°רבי אליעזר בן הורקנוס למדנו, ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. אמר לו °רבי יוסי בן חלפתא, אינה היא המידה. נמצא, ש°רבי יוסי בן חלפתא סובר בדעת °רבי יהושוע שאסור לשרוף את הטהורה עם הטמאה, ו°רבי מאיר סובר שמותר לשרוף את הטהורה עם הטמאה. חברייא אמרי, חבית הראשונה כ°רבי יוסי בן חלפתא ולית °רבי מאיר מודה בה. והשנייה כ°רבי מאיר ולית °רבי יוסי בן חלפתא מודה בה. דסבר °רבי יוסי בן חלפתא שלא התיר °רבי יהושע בן חנניה אלא גרמא, אבל לטמא בידים אסור. אמר לון רבי יוסי° בר זבידא. חמון מה אתון אמרין, חבית הראשונה כ°רבי יוסי בן חלפתא. הא כ°רבי מאיר שורפין. שהרי אם מותר לטמאותה ביד, מותר גם לשורפה, ואף ל°רבי שמעון בן יוחאי שורפין. וירבו °רבי מאיר ו°רבי שמעון בן יוחאי על °רבי יוסי בן חלפתא וישרופו? ואנא חמי רבנן דאתא עובדא קומיהון ואמרין, איזיל תלי ואנו רואים כשמגיע מקרה כזה לחכמים הם אומרים לתלות. והיכא אשכחן דאמר °רבי שמעון בן יוחאי שורפין? דתנינן. אמר לו °רבי יוסה אינה היא המידה. מודין °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע בן חנניה ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. ועל מה נחלקו? על התלויה ועל הטמאה. ש°רבי אליעזר בן הורקנוס אומר תישרף זו לעצמה וזו לעצמה. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר שתיהן כאחת: אמר רבי יוחנן° בר נפחא, °רבי שמעון בן יוחאי שנאה. והכוונה ש°רבי יוסי בן חלפתא אומר ל°רבי מאיר הרי °רבי שמעון בן יוחאי הכי מקל בדעת °רבי יהושוע . ואפילו הוא לא סובר ש°רבי יהושוע מתיר לשרוף טהורה עם הטמאה, ורק בתלויה הוא מתיר וכשם של°רבי שמעון בן יוחאי שורפים את התלויה, הוא הדין ששורפים ספק תרומה . ואם כך שירבו °רבי מאיר ו°רבי שמעון בן יוחאי על °רבי יוסי בן חלפתא ויהיה מותר לשרוף. ועוד קשה לחבריה אין תימרון דאית ליה ל°רבי מאיר תלויה שורפין. הא תני, תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה בערב שבת עם חשיכה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים בזמנה מבער על ידי שמפרר וזורה לרוח. ואי אית ליה שורפין, שישרפנה בשחרית? אמר אמר רבי זירא° קומי רבי מנא° בן יונה. תפתר בתלויה שדעתו להישאל עליה. אמר לו. כן אמר רבי יוסי° בר זבידא כל תלויה דאנן אמרין הכא, בתלויה שאין דעתו להישאל עליה. אבל דעתו להישאל עליה, טהורה היא. דתני, תלויה שאמר אפילו אם היא טהורה אני מתיחס אליה כאילו טמאה היא, הרי זו טמאה. אם אמר הריני מניחה על מנת שאשאל עליה, טהורה. אמר רבי יוסי ברבי בון° . תפתר שנולדה לה ספק טומאה עם דמדומי חמה, ולית שמע מינא כלום.
ועוד, אתון חברייה אמרין, חבית שניה כ°רבי מאיר ולית °רבי יוסי בן חלפתא מודה בה. והתני על הא דתנן חבית שנשברה בגת העליונה, והתחתונה טמאה, ל°רבי יהושע בן חנניה יטמאנה בידים , במה דברים אמורים? בבור שאין בו כדי להעלות את התרומה. אבל בבור שיש בו כדי להעלות, אפילו כל שהוא אסור לטמאות, שלא התיר °רבי יהושוע אלא במקום הפסד חולין . ואין כ°רבי מאיר בין אם יש בו כדי להעלות, בין אם אין בו כדי להעלות. אפילו כל שהוא מותר לטמאות. שהרי ל°רבי מאיר תרומה שהולכת לאיבוד מותר לשרוף אפילו בלא חשש הפסד חולין. דתנן, שורפין את התלויה כיוון שממילא הולכת לאיבוד, עם הטמאה אף שאין הפסד חולין. ועוד, איך אתם אומרים חבית שניה כ°רבי מאיר ולית °רבי יוסי בן חלפתא מודה בה? והא תנינן. אמר °רבי מאיר , מדבריהם של °רבי יהושוע למדנו, ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. אמר לו °רבי יוסי בן חלפתא , ח_ס אינה היא המידה. ולית בר נש אמר אינה היא, אלא דמודה על קדמייתא. משמע שמודה °רבי יוסי בן חלפתא שלדעת °רבי יהושוע מותר לטמאות תרומה שהולכת לאיבוד בידים. ורק על מה ש°רבי מאיר רצה לחדש הוא חולק . מאי כדון? למה לא לקבל את דברי °רבי מאיר ? תמן התורה חסה על ממונן של ישראל שהתרומה תאסור את כל החולין, לכן יטמאנה בידים , והכא איך אתה רוצה להתיר לשרוף תלויה עם טמאה , דמה אית לך מימר איזה הפסד יש כאן? וכי הכא אינו מפסידו ממון שהוא צריך עצים לשורפה זו לעצמה וזו לעצמה? ח_סא להפסד מרובה חשו להפסד מועט לא חשו. אמר רבי יוסי ברבי בון ° . מה שאמר °רבי מאיר , מדבריהם למדנו , תפתר כמאן דאמר מדברי °רבי עקיבה ומדברי °רבי חנינא סגן הכהנים , ולא מדברי °רבי יהושוע , ולית שמע מינא כלום: רבי אילא° אילעא ורבי זירא° תרויהון אמרין בשם רבי יוחנן° בר נפחא. חבית הראשונה כ°רבי יוסי בן חלפתא שסובר ש°רבי יהושוע מתיר רק גרמא אבל לא לטמא ביד , אבל °רבי מאיר סובר של°רבי יהושע בן חנניה יכול לטמא בידים. והשנייה בין כ°רבי מאיר בין כ°רבי יוסי בן חלפתא. אמר רבי זירא° קומי רבי מנא° בן יונה. ולית הסיפא פליגא על °רבי יוסי בן חלפתא? אז איך אמר רבי יוחנן° בר נפחא שגם °רבי יוסי בן חלפתא מסכים? אמר לו אין חובה להסביר שחבית ראשונה כ°רבי יוסי בן חלפתא ושניה כ°רבי מאיר . ואם נרצה נאמר שהבריתות דלא כ°רבי מאיר ונאמר דלא כ°רבי יוסי בן חלפתא. שבאמת אין חובה להעמיד את הרישא כ°רבי יוסי בן חלפתא ואין חובה להעמיד את הסיפא כ°רבי מאיר . שאפשר ש°רבי יהושע בן חנניה מתיר אפילו לטמא בידים. ומה שחלקו ברישא בגרמא, זה לא בגלל ש°רבי יהושוע סובר כדעת °רבי יוסי בן חלפתא שמותר רק גרמא, אלא להראות כוחו של °רבי אליעזר בן הורקנוס שאפילו בגרמא אסר. ואפשר ש°רבי יהושוע אוסר לטמא בידים. ומה שהתיר בסיפא, זה לא בגלל ש°רבי יהושוע סובר כ°רבי מאיר שתרומה שהולכת לאיבוד מותר לטמא בידים, אלא בגלל שחשש להפסד ממון. תני, אמר °רבי מאיר שורפין את התלויה עם הטמאה . לפי שמצינו °רבי מאיר שורף תלויה בכל מקום. אמר רבי מנא° בן יונה. אזלית לקיסרין שמעית דאמר חזקיה° בשם רבי ירמיה° . °רבי מאיר שורף תלויה בכל מקום. ואמרית ליה, האם רק בגין שהיא תלויה דבר תורה? אמר לו אין. אמר לו, אנא פתר לה אפילו בספק שנטמאה במדור של גוים. מה אית לך? הרי אפילו ודאי טומאת מדור גוים לא שורפים? דתני, ח_סב מדור של גוים תולין. אמר ליה אני סובר כ°רבי יוסי ברבי יהודה דתני, °רבי יוסי בי רבי יהודה אומר שורפין. רק שאני מוסיף עליו וסובר שאף על ספק מדור גויים שורפים. אמר רבי חונא ° בשם רבי ירמיה° . °רבי מאיר שורף תלויה בשאר ימות השנה. והתני, תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ח_סג בזמנה מבערים על ידי שמפרר וזורה לרוח. ואם ל°רבי מאיר שורפים תלויה , וישרוף בשחרית? תיפתר בשנתעצל ולא שרף. תדע לך שהוא כן. דתנינן טמאה, והרי טמאה כולם מודים שיכול לשרוף ולא תנינן שחרית. ולא בשנתעצל ולא שרף? אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° . תיפתר שנולד לה טומאה באותה שעה, ולית שמע מינא כלום. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. °רבי יהושע בן חנניה שאמר טמאה שהולכת לאיבוד מותר לטמאותה בידים. ו°רבי שמעון בן יוחאי שאמר בכור שאחזו דם יקיז אף על פי שעושה מום . והטעם כיון שאם לא יקיז ממנו דם הבכור ימות שניהן אמרו דבר אחד
אמר רבי אילא° אילעא . °רבי שמעון בן יוחאי דבכורות, ו°רבי יהושע בן חנניה דתרומות. לא הדין מודה לדין ולא הדין מודה לדין. דמה שאמר °רבי יהושע בן חנניה בתרומות שיכול לטמאה בידים, זה משום שיש כאן הפסד מרובה הפסד החולין. אבל בבכורות שאין שם אלא הפסד הבכור עצמו, לא יתיר לעשות בו מום. ומה שהתיר °רבי שמעון בן יוחאי הקזה לבכור שאחזו דם, זה משום ש°רבי שמעון בן יוחאי סובר שבכור שאחזו דם, זה עצמו מום, ושוב אינו תם . אמר רבי זעירא° מסתברא ש°רבי שמעון בן יוחאי מודה ל°רבי יהושע בן חנניה. שאם בהפסד מועט הוא מתיר, כל שכן שיתיר בהפסד מרובה . ו°רבי יהושע בן חנניה לא מודה ל°רבי שמעון בן יוחאי. רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זירא° . על דעתך דאת אמר °רבי שמעון בן יוחאי יודי ל°רבי יהושע בן חנניה והתנינן, מודין °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע בן חנניה בתרומת חמץ בערב פסח ששורפין זו תרומה טהורה לעצמה וזו טמאה לעצמה כדי שהטהורה לא תטמא. ואמר רבי יוחנן° בר נפחא, °רבי שמעון בן יוחאי שנאה. ואם °רבי שמעון בן יוחאי סובר של°רבי יהושוע תרומה שהולכת לאיבוד מותר לטמאה ביד, אז למה לא שורפים את שניהם כאחד? אמר לו תמן תרומה חמץ בשש שעות טהורה היא דבר תורה, ותרומה בעינה היא. אתה הוא שגזרת לשורפה בכל מקום. אבל בחבית שנשברה הרי התרומה הולכת לאיבוד לכן מתיר °רבי יהושוע לטמאה בידים לדעת °רבי יוסה שסובר של°רבי יהושוע אסור לשרוף תרומה תלויה, ומותר רק גרמא . ח_סד ולא נפסלה בהיסח הדעת? לא כן אמר רבי יוחנן° בר נפחא, היסח הדעת דבר תורה ולמה לא נשרוף את התלויה? הגמרא מביאה מימרות של רבי יוחנן° בר נפחא אף שאינם קשורות אלינו. ואמר רבי יוחנן° בר נפחא חבית שנייה כ°רבי מאיר , נלמד מהתורה היינו שמה שלומד °רבי מאיר מדברי °רבי יהושע בן חנניה שהתיר לטמא אותה ביד זה מדכתיב (במדבר קרח יח ח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי. תרומתי כתיב בלשון יחיד, בתרומה אחת הכתוב מדבר. אבל בתלויה אי אתה מצווה בשמירתה . ואמר רבי יוחנן° בר נפחא, אחיזת דם כ°רבי שמעון בן יוחאי שמותר להקיז ממנה דם נלמד מפסוק מהתורה. אם כך למה תלויה לא נשרפת הרי נפסלת בהסח הדעת? אמר לו אין כאן הסח הדעת שהוא משמרה שלא תגע בטהרות אחרות. התיב רבי יצחק בריה דרבי חייא רובה° . הגע עצמך שהיא נתונה על גבי גחלים שאין חשש שיגע בטהרות אחרות והסיח דעתו, האם יהיה מותר לשרוף איתה גם תרומה טמאה? אמר לו לכשיתננה. אמר רבי מנא° בן יונה לרבי שימי° . אתון אמרין יודי °רבי שמעון בן יוחאי ל°רבי יהושע בן חנניה שיהיה מותר לטמאה ביד. הרי אפילו °רבי יהושע בן חנניה לית ליה הא דאמרת בשם °רבי יהושע בן חנניה שיכול לשרוף את התלויה. דתני אמר °רבי יהושע בן חנניה איך נשרוף תלויה עם הטמאה, שמא יבוא אליהו ויטהרם. משמע ש°רבי יהושע בן חנניה סובר שאפילו אם אירע לתרומה ספק טומאה דאורייתא שהולכת לאיבוד, לא יטמאנה בידים. אמר ליה , תניין אינון. תמן °רבי יוסי בן חלפתא בשם °רבי יהושע בן חנניה ברם הכא, °רבי שמעון בן יוחאי בשם °רבי יהושע בן חנניה. תנן, חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אם היתה מונחת במקום תורפה, יניחנה במקום המוצנע. ואם היתה מגולה, יכסנה. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר. אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה. °רבן גמליאל דיבנה אומר. אל יחדש בה דבר . תמן תנינן. ח_סה בכור שאחזו דם, אפילו מת אין מקיזין לו את הדם דברי °רבי יהודה בר עילאי. וחכמים אומרים, יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. ואם עשה בו מום, הרי זה לא ישחוט עליו. °רבי שמעון בן יוחאי אומר יקיז כדי שלא ימות, ואף על פי שעשה בו מום. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° בן פדת. אתיא ד°רבי יהודה בר עילאי שאמר שאפילו מת אין מקיזין לו את הדם. כ°רבן גמליאל דיבנה דאמר במשנתנו, לא יחדש בה דבר. ורבנן שאומרים, יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. ואם עשה בו מום, הרי זה לא ישחוט עליו. כ°רבי אליעזר בן הורקנוס דאמר במשנתנו שיניחנה במקום מוצנע . וד°רבי שמעון בן יוחאי כ°רבי יהושע בן חנניה שאמר במשנתנו אם היתה מכוסה יגלנה. ומה שמצאנו בבריתא דתני °רבי שמעון בן יוחאי יקיז ואף על פי שהוא מתכווין לעשות בו מום. אתייא כ°רבי יהושע בן חנניה אחרייא שבסיפא שאמר אף יטמאנה ביד. אמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° . טעמא ד°רבי יהודה בר עילאי שאוסר להקיז דם לבכור, זה לא מפני שהוא סובר כ°רבן גמליאל דיבנה אלא גזרת הכתוב דכתיב , (דברים ראה יב טז) לא תאכלנו, על הארץ תשפכנו כמים. לא התרתי לך דמו, אלא לשופכם, אבל הקזה אסור . מתיב רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° . והא בפסולי המוקדשים כתיב, (דברים ראה יב כד) לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים , והרי ודאי שמותר להקיז מהם דם שהרי כבר נפדו אז מה נדרוש מהפסוק? אמר
רבי חייא בר אבא° . להכשר איתאמרת. מה ח_סו מים מכשירים, ח_סז אף דם מכשיר. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. °רבי שמעון בן יוחאי וחכמים שחלקו אם מותר להקיז דם לבכור שאחזו דם ושניהם מקרא אחד דרשו כתיב, (ויקרא אמור כב כא) תמים יהיה לרצון, כל מום לא יהיה בו. °רבי שמעון בן יוחאי דרש. בשעה שהוא לרצון תמים, אין את רשאי ליתן בו מום. בשעה שאינו לרצון בעל מום, את רשאי ליתן בו מום. וחכמים אומרים. אפילו כולו מומין, אין את רשאי ליתן בו מום. תנן, מודה °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע בן חנניה , שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו. אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בר חנינא° . ל°רבי אליעזר בן הורקנוס כלי שתוכו טהור ואחוריו טמאים שנטמא אחוריו במשקין, אין מטמאין בו דבר ממועט כדי להציל בו דבר מרובה. והתנינן תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו? דמשמע דווקא לטמא בודאי אסור. אבל כלי שאחוריו טמאים, שאינו מטמא את תוכו, אינו אסור. אמר רבי שמואל בר ברכיה° . מה שאמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בר חנינא° שלא ישתמש בכלי שאחוריו טמאים כדי להציל תרומה תיפתר, בשיש לו שני כלים. אחד תוכו טהור ואחוריו טמאים. ואחד כולו טהור. וכיוון שיכול להשיג כלי שכולו טהור, לא התירו לו להשתמש בכלי שגבו טמא. אמר רבי מנא° בן יונה. תפתר בבור טהור. ולכן לא התירו כלי שגבו טמא, שאף אם תרד התרומה לבור ויהיה הכל מדומע, אין כאן הפסד מרובה. שיכול למכור את המדומע לכהן. מה דמתניתין בבור טמא שיש הפסד חולין. והתנינן בסיפא, וכן חבית של שמן תרומה שנשפכה. מודה °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע בן חנניה , שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר תרד ותבלע, ואל יבלענה בידיו, אבל כלי שתוכו טהור אפילו אם אחוריו טמאים מותר למרות שאין כאן הפסד חולין? תיפתר שנתגלגלה לבית פרס. תנן, חבית שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה, מודה °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע בן חנניה , שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו. וכן חבית של שמן שנשפכה. מודה °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע בן חנניה שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר תרד ותבלע, ואל יבלענה בידיו . על דעתיה דחברייא שסוברים בדעת °רבי יהושוע שאם התרומה הולכת לאיבוד מותר לטמאותה ביד, אין הבדל בין החבית הראשונה חבית שנשברה בגת העליונה. ובין חבית השנייה חבית שנשפכה. בשניהם אותה סברא, כיוון שהתרומה הולכת לאיבוד מותר לטמאותה . על דעתיה ד°רבי יוסי בן חלפתא שסובר שלא התיר °רבי יהושוע אלא בהפסד חולין מרובה. הרישא מדברת דווקא בחבית של יין, אבל בשמן אומר °רבי יהושוע שתרד ותטמא, שאין זה הפסד מרובה שהרי ראוי הוא לנר. וסיפא חבית שנשברה אפילו בחבית של שמן. תנן, היה עובר ממקום למקום וככרות של תרומה בידו. אמר לו נכרי, תן לי אחת מהן ואטמאה, ואם לאו הרי אני מטמא את כולן. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר יטמא את כולן ואל יתן לו אחת מהן ויטמא. °רבי יהושע בן חנניה אומר, יניח לפניו אחת מהן על הסלע. וכן נשים שאמרו להן גוים עובדי אלילים. תנו לנו אחת מכם ונטמאה. ואם לאו הרי אנו מטמאין כולכם. יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל . לא מסתברא אם היתה ככר טמאה שימסורו להן אותה? לא מסתברא אם היתה שפחה אחת שימסרו להן אותה?
תני סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך פגעו להן גוים ואמרו, תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו. ואם לאו, הרי אנו הורגים את כולכם. אפילו כולן נהרגים, ח_סח לא ימסרו נפש אחת מישראל. ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי. ימסרו אותו ואל ייהרגו. אמר רבי שמעון בן לקיש° . והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי. ורבי יוחנן° בר נפחא אמר. אף על פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי. עולא בר קושב תבעתיה מלכותא. ערק ואזיל ליה ברח והלך ללוד גבי רבי יהושוע בן לוי° . אתון ואקפון מדינתא, אמרו להן. אין לית אתון יהבון ליה לן, אנן מחרבין מדינתא. סלק גביה רבי יהושוע בן לוי° ופייסיה, ויהביה לון. והוה אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי רגיל להתגלות אליו, ולא אתגלי. וצם כמה צומין ואיתגלי עלוי. אמר ליה ולמסורות אני נגלה? אמר לו ולא משנה עשיתי? אמר לו וזו משנת החסידים? רבי אימי° אמי בן נתן איתצד נשבה בסיפסיפה. אמר רבי יונתן° , יכרך המת בסדינו שאין דרך להצילו. אמר רבי שמעון בן לקיש° . עד דאנא קטיל, או אנא מתקטיל אנא איזיל ומשיזיב ליה בחיילא אלך אציל אותו בכח. אזל ופייסון ויהבוניה ליה. אמר לון רבי שמעון בן לקיש° אתון גבי סבון והוא מצלי עליכון בואו לזקן שלנו שיתפלל עליכם. אתון גבי רבי יוחנן° בר נפחא, אמר לון. מה דהוה בלבכון איעבד ליה, יתעבוד ימטא לההוא עמא מה שרציתם לעשות לו יקרה לכם. לא מטון אפיפסירוס, עד דאזלון כולהון עד שמתו ולם. זעיר בר חנינא איתצד נשבה בספסיפה. סלק רבי אמי° בן נתן ושמואל° בר אבא בר אבא מפייסה עלוי. אמרה להון זנביה מלכותא בגיחוך. מה באתם להתחנן אלי , יליף הוא ברייכון עבד לכון ניסין אלוקיכם רגיל לעשות לכם ניסים כד הוו עסוקין ביה, עלל חד סרקיא טעין חד ספסר נכנס אחד השודדים כשהוא מחזיק חרב. אמר להון, בהדא ספסירא קטיל בר נצר לאחוי דזנביה. בחרב זה הרג נצר את האח של המלכה נפקו כולהו, ואישתיזיב וניצל זעיר בר חנינא. רבי יוחנן° בר נפחא איקפח נשדד בעלי קנייה. סליק לבית וועדא נכנס לישיבה והוה רבי שמעון בן לקיש° שאיל ליה, והוא לא מגיב. שאיל ליה והוא לא מגיב. אמר לו, מהו הכין? אמר לו כל האיברים תלוין בלב. והלב תלוי בכיס. אמר לו ומהו את כן? אמר לו איקפחת נשדדתי בעלי קנייה. אמר לו חמי לי זויתה תראה לי את הכיוון. נפיק מחוי ליה חמיתון מן רחוק ושרי מצלצל יצא להראות לו וראם מרחוק וצעק לעברם אמרין אין רבי יוחנן° בר נפחא הוא זה ששדדנו יסב פלגא יקח חצי. אמר לון חייכון כולה אנא נסיב, ונסיב כולה. דיקלוט רועה חזירא, מחוניה טלייא היכו אותו הנערים}} ד{{תנא-ירו"מ רבי יהודה נשיאה. איתעבד נעשה מלך, נחת לפמייס. שלח כתבין בתר רבנן. ובהם ציוה, תיהוון גבי במפקי שובתא מיד תהיו אצלי במוצאי שבת מיד. ואמר לו לשלוחיה. לא תתן להון כתבין, אלא בערובתא עם מטמעי שמשא בערב שבת עם השקיעה. ואתא שליחא גבהון בערובתא עם מטמעי שמשא בערב שבת עם השקיעה. והוה רבי יודן° נשיאה ורבי שמואל בר נחמן° נחתין למיסחי בדימוסין דטבריא ירדו לרחוץ במרחצאות של טבריה. אתא השד אנטיגריס גבהון, ובעי רבי יודן° נשייא למינזף ביה. אמר לו רבי שמואל בר נחמן° , ארפי ליה לניסין הוא מתחמי עזוב אותו לעשות לנו נס הוא מתגלה לנו. אמר לון, מה רבנן עבדין ולמה אתם עצובים? תנון ליה עובדא סיפרו לו את המעשה. אמר לון, סחון תתרחצו ותתכוננו לכבוד שבת . דברייכון עביד ניסין. במפקי שובתא טעין יתהון ואעיל יתהון במוצאי שבת נשא אותם והביא אותם. אמרו לדיקלוט , הא רבנן לבר. אמר לא יחמון אפיי עד דאינון סחיין לא יראו פני עד שיתרחצו. הוה ההיא בי בני דאזייה מרחץ שהוסק שבעה יומין ושבעה לילוון. נפק ואנצח קדמיהון יצא וקרר אותו לפניהם, ועללון וקמון ליה קדמיהון נכנסו ועמדו לפניו. אמר לון בגין דברייכון עביד לכון ניסין אתון מבזין מלכותא? אמרין ליה דיקלוט חזירא בזינן. דיקליטיאנוס מלכא, לא בזינן. אמר להם . אפילו כן, לא מכסי תבוזו לא ברומי זעיר ולא בחבר זעיר. שאינכם יודעים מה יצא ממנו
הדרן עלך פרק האשה שהיתה