ירושלמי מאיר/מסכת תרומות/פרק ד
פרק רביעי- המפריש
[עריכה]
ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה א
[עריכה]
מתני’: ד_אהמפריש מקצת תרומה ד_בומעשרות. מוציא ממנו תרומה עליו, אבל לא למקום אחר. °רבי מאיר אומר, אף מוציא הוא למקום אחר תרומות ומעשרות:
גמ’: תנן, המפריש מקצת תרומה ומעשרות. מוציא ממנו תרומה עליו. ולא אומרים שמא בפעם השניה שהרים עלה בידו פרי מתוקן ונמצא תורם מהפטור על החיוב. מתניתין כשהפריש ודעתו להפריש. דמאחר והיה בדעתו להפריש את השאר מאותו מקום, כאילו התנה על מה שיעלה בידו שישאר טבל . שמואל° בר אבא בר אבא
אמר בשם רבי זעירא° , מתניתין אפילו בסתם. אמר רבי מנא° בן יונה קומי רבי יודן° . האם רבי זירא° פליג על עיקר סברת הגמרא שהטעם שיכול לתרום בפעם השניה מאותו כרי, הוא משום כח התנאי? אמר לו, רבי זירא° סבר כיוון דמסתמא דעתו להפריש ולהשלים את השיעור, כאילו התנה בפירוש. מה בין מוציא ממנו עליו, למוציא ממנו למקום אחר? בשעה שהוא מוציא ממנו עליו, כל רק הטבל עלה בידו שמסתמא כך התנה. ובשעה שהוא מוציא ממנו למקום אחר, מזה ומזה עלה בידו. וקשיא. נטל להוציא ממנו עליו, אתה אומר כל רק הטבל עלה בידו. אם נמלך ורוצה שמה שהוציא בפעם השניה אף אם הפריש בדיוק אותה כמות אתה אומר מזה ומזה עלה בידו? נטל להוציא ממנו על מקום אחר, מזה ומזה עלה בידו. ונמלך להוציא ממנו עליו, כל הטבל עלה בידו? פשיטא שאם בפעם השניה שנטל פיחת ולא נטל כל מה שעוד חייב, אמרינן כל הטבל עלה בידו. מה הדין אם הוסיף יותר ממה שהיה חסר? האם נאמר שמזה ומזה עלה בידו שמסתמא לא התנה אלא כפי שרגיל להפריש, או שכיוון שתרומה גדולה אין לה שיעור אמרינן הכל טבל? אף בטועה כן? כגון שהיה סבור שהוא חייב שתי סאין ואינו חייב אלא אחת? אמר רבי אימי° אמי בן נתן בשם ריש לקיש° . אותה הסאה שהוא מוסיף, עושה אותה תרומה על מקום אחר. והתנינן אבל לא על מקום אחר משמע שאפילו את אותה סאה שהיה חייב ועליה ודאי חל התנאי, אינו יכול להפריש על מקום אחר. אז איך יתכן שאפילו את מה שלא היה חייב יכול להפריש על מקום אחר? תיפתר שמא שאמרה המשנה אבל לא על מקום אחר, מדובר במרבה בתרומה. שאם רוצה לתרום יותר ממה שרגיל, על זה אומרת המשנה שעל אותו כרי, יכול לתרום כמה שירצה, אבל על מקום אחר אומרים מזה ומזה עלה בידו. אבל אם העלה כמו שרגיל לתרום, אף לצורך כרי אחר רשאי. דאמרינן דכך הייתה דעתו . ורבי שמעון בן לקיש° התכוון שאותה סאה שרגיל להרים תהיה על כרי אחר. ומה שהוסיף יהיה על אותו כרי. ניחא במרבה בתרומה שהרי אין לה שיעור. אבל במשנה נאמר שאף במעשרות הדין כן. והרי במעשרות אינו יכול להרבות? וכי לא תני רבי שמעון בן לקיש° בגרסא שלו למשנה מעשרות ?
אלא טעמא דרבי שמעון בן לקיש° , דסבר שאפילו כשנוטל בפעם שניה יותר מכשיעור שהיה רגיל, אמרינן כל הטבל עלה בידו שמסתמא כך התנה. ואף אם מוציא על מנת להפריש על מקום אחר אמרינן כל הטבל עלה בידו שאם לא כן, מה בין מוציא ממנו עליו מה בין מוציא ממנו למקום אחר. מיי כדון איך נסביר את מה שהמשנה אמרה אבל לא למקום אחר? המשנה מדברת במקרה שנתקן רובו של כרי בהפרשה ראשונה. דמהתורה אינו צריך לחזור ולתרום כלל. דמיעוט הטבל שלא ניתקן בטל ברוב שניתקן. אבל מדרבנן כיוון שיש לו התרה על ידי שיחזור ויתרום ממקום אחר, לא בטל. והם אמרו שיכול להוציא ממנו עליו. אבל על מקום אחר שהוא טבל דין תורה, לא התירו לתרום. דנעשה כתורם מהפטור על החיוב. ונתקן רובו של כרי, פלוגתא דחזקיה° ורבי יוחנן° בר נפחא. דאמר ריש לקיש° בשם חזקיה° , טבל בטל ברוב. ורבי יוחנן° בר נפחא אמר, אין הטבל בטל ברוב, דמכיון שנתן דעתו להפריש, נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה. ולא אמרה תורה דבטל ברוב אלא כשלא יכול להפריד האיסור מהתערובת. וכאן כיוון שאם יחזור ויפריש אמרינן שכל הטבל עלה בידו כאילו האיסור מבורר . כהדא דתני °רבי אלעזר בן יעקב . דתני °רבי אלעזר בן יעקב . אינו מוציא, לא עליו ולא על מקום אחר, דחישינן דמזה ומזה עלה בידו, ואין תקנה אלא להפריש עליו ממקום אחר שיפריש מעשר על מה שעוד לא הפריש ויפריש תרומת מעשר על הכל . אמרי עד כדון לא אמר °רבי אלעזר בן יעקב את דבריו אלא אם לא נתקן רובה של כרי, שיש איסור טבל מהתורה . נתקן רובה של כרי שהאיסור רק מדרבנן, האם יודה °רבי אלעזר בן יעקב שיכול להפריש ממנו עליו? וייבא כהדא דתנן, היו לפניו שני כריים. אחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. ואחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. מהו שיתרום מזה על זה? תלמידוי דרבי חייא רובא° שאלון לרבי חייא רובא° . אמר לון אפילו ממנו על עצמו אינו מוציא תרומה כ°רבי אלעזר בן יעקב . ועליו נאמר (קהלת ד ה). הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו ומזה שרבי חייא רובא° לא חילק בין אם רוב הכרי מתוקן או לא, משמע שאינו מוציא ממנו על עצמו מכל מקום . רבי אלעזר° בן פדת אמר בשם רבי חייא רבה° , ד_ג אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה אבל על עצמו תורם.:
ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: מי שהיו פירותיו במגורה. ונתן סאה לבן לוי, וסאה לעני. מפריש עליהם שמונת סאין ואוכלן, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ד_ד אינו מפריש אלא לפי חשבון:
גמ’: תנן, מי שהיו פירותיו במגורה. ונתן סאה לבן לוי לשם מעשר ראשון שיהיה אוכל כנגדה, וסאה לעני. מפריש עליהם שמונת סאין ואוכלן, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, אינו מפריש אלא לפי חשבון, שאינו יכול לאכול אלא כנגד מה שקיים באותו רגע משני הסאים שהפריש. ואם יודע הוא ששני הסאים קיימים בשלמות, יכול לאכול שמונה סאים, אבל אם העני או הלוי אכלו חלק ממה שקבלו, אינו יכול להפריש אלא כנגד מה שנותר. והמחלוקת האם יש ברירה בדאוריתא או אין ברירה . אמר רבי אלעזר° בן פדת בשם רבי הושעיה° . עשו אותו כפועל שאינו מאמין לבעל הבית, דתנן, הפועל שקובע סעודתו אצל בעל הבית. אם אין הפועל מאמין לבעל הבית על המעשרות, נוטל גרוגרת בידו ואומר זו וט' הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל וכו'. דכשאוכל, הוברר שעל מה שאכל הפריש.
פשיטא הדא מילתא שאם סוברים שיש ברירה . ד_ה אם נשרפו הפירות, התרומה בטיבלה. אבל אם נשרפה התרומה. לכשיאכלו הפירות, קדשה התרומה למפרע. שהוברר שכבר קדם שנשרפו חלה עליהם שם תרומה:
ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: ד_ו שיעור תרומה. עין יפה, אחד מארבעים. °בית שמאי אומרים, אחד משלשים. והבינונית, אחד מחמשים. והרעה, אחד מששים. ד_ז תרם ועלה בידו אחד מששים, תרומה ואינו צריך לתרום. חזר והוסיף, חייב במעשרות. עלה בידו מששים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד. ויכול לתרום להשלים, כיוון שמדאוריתא כבר יצא, אותה תוספת יכול לתת אפילו במידה במשקל ובמניין. °רבי יהודא אומר, אף לא מן המוקף:
גמ’: תנן, והרעה, אחד מששים. מנין לתרומה שהיא אחד משישים? דכתיב, (יחזקאל מה יג) זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החיטים, וששיתם את האיפה מחומר השעורים דאיפה היא ג' סאים והחומר הוא כור שזה שלשים סאים . וכך הוא פירוש הפסוק. ואת התרומה אשר תרימו ששית האיפה שהיא שלוש קבין שהאיפה שלוש סאין והסיאה שישה קבין, היינו שתורם חצי סאה מחומר, דהיינו חצי סאה משלשים סאה, שהחומר זה הכור שהוא שלושים סאה נמצא שמפריש אחד משישים. יכול תורם חיטים אחד מששים אבל בשעורים אחד משלשים דכתיב וששיתם שני שישיות את האיפה מחומר השעורים? תלמוד לומר (יחזקאל מד ל). וכל תרומת מלמד שיהיו כל התרומות שוות. תנן, עין יפה, אחד מארבעים. מנין? שמואל° בר אבא בר אבא אמר כתיב, תרימו ששית האיפה מחומר החיטים, וששיתם את האיפה . תן ששית על ששיתם שני שישיות ונמצא תורם שלוש שישיות שהם אחד וחצי סאים על שישים סאים. נמצא תורם אחד מארבעים. תנן, והבינונית , אחד מחמשים. מנין שהבינונית אחד מחמשים? אמר רבי לוי° כתיב (במדבר מטות לא ל) וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל שאתה אוחז ממקום אחר, הרי הוא כזה. מה זה אחד מן החמשים. אף מה שאתה אוחז ממקום אחר, הרי הוא כזה. והרעה אחד מששים דכתיב וששיתם את האיפה מחומר השעורים
°בית שמאי אומרים עין יפה אחד משלשים דכתיב, וששיתם תן שני שישיות מן האיפה שהיא שלוש סאים מחומר השעורים שהם שלושים סאים. בינונית מארבעים, מן הדא דשמואל° בר אבא בר אבא. והרעה מחמשים , מן הדא דרבי לוי° . אמר רבי לוי בר חינא° . כל המוציא מעשרותיו כתקנן, אינו מפסיד כלום. מה טעמא? דכתיב , (יחזקאל מה יא) ועשירית החומר יהיה האיפה. אל החומר יהיה מתכונתו מה שיתרום הקדוש ברוך הוא יחזיר לו. לא צורכה דא פשיטא דכמה דאנן אמרין. תרם ועלה בידו אחד משישים , תרומה ואין צריך לתרום. כן °בית שמאי אומרים. תרם ועלה בידו אחד מחמשים, תרומה ואין צריך לתרום. ואם תרם ועלה בידו אחד מחמשים ואחד, יחזור ויתרום. אם כך המשנה שאמרה עלה בידו מששים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום, דלא כ°בית שמאי . אמר רבי חנינא בר איסי° . לא תני בר קפרא° , אלא תרם ועלה בידו מחמשים ועד שישים, תרומה ואין צריך לתרום. דאף ש°בית שמאי אומרים עין רעה אחד מחמישים. מודים שעד אחד משישים תרומה ואין צריך לתרום. תנן, תרם ועלה בידו אחד מששים, תרומה ואינו צריך לתרום. אמר רבי איסי° אסי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. במתכווין לפטור את כריו במה שעלה בידו . אבל אם אינו מתכווין לפטור את כריו במה שהפריש והתכוון להוסיף, אפילו שיפריש אחד על אחד. כהנא° אמר, עד שיתן כמות שהוא למוד. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, אפילו אחד על אחד . והתנינן עלה בידו מששים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד? וקשה לרבי יוחנן° בר נפחא שאמר, אפילו אחד על אחד. מאי כמו שהוא למוד? שלא לפחות, אבל להוסיף יכול . אמר רבי אלעזר° בן פדת. מה שאמרה המשנה כמות שהוא למוד, הכוונה שאפילו אם רוצה להשלים למה שהיה למוד יכול אפילו במדה במנין ובמשקל. ולא כמו שאר תרומה גדולה שניטלת רק מאומד. אבל אם נתכוין להוסיף אפילו כמה, יכול. אמר רבי יונה° . רבי שמעון בן לקיש° בעי קומי רבי יוחנן° בר נפחא. הא דתנן, עלה בידו מששים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום. אותה תוספת תרומה, מה היא לעניין מעשרות? שהרי מדאוריתא חיטה אחת פוטרת את הכרי וכבר נפטר מתרומה גדולה והשאר חייב במעשרות. אמר לו מה דתנן, עלה בידו מששים ואחד תרומה ויחזור ויתרום, משום
יחיד אני שונה אותה, בדעת °רבי יהודה בר עילאי. מה לחיוב או לפטור? אין תימר לחיוב ניחא. אין תימר לפטור, משמע שחכמים חולקים ומחיבים . מה אין °רבי יהודא דאית ליה שאת התוספת יכול לתרום שלא מן המוקף, אף על פי כן הוא סובר שעל התוספת פטור מלהפריש . רבנן דלית להון שלא מן המוקף, שהם סוברים שלתוספת דין תרומה גדולה ממש, לא כל שכן שיהיה פטור . אתא רבי יוסי° בר זבידא ואמר. רבי איסי° אסי אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° , ד_ח תוספת תרומה חייבת במעשרות. אמר רבי יוסי° בר זבידא . המשנה לא אמרה כן אלא כך אמרה המשנה, שאם הוסיף פטור . אמר רבי זעירא° לרבי איסי° אסי. היידא מתניתין? ולא אגיביה. אמר לו, ודלמא הדא דתנינן, תרם ועלה בידו מששים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום , ולא תני עלה, כדתני גבי תרם ועלה בידו אחד מששים, שאם חזר והוסיף חייב במעשרות: בכמה אדם פוטר טבלו דבר תורה? רבי יוחנן° בר נפחא אמר, אחד למאה כתרומת מעשר. אמר לו רבי יונתן° . מן מאן שמעיתה? אמר לו מפילפול חברייא שמעית הא. דבי רבי ינאי° הכהן אמרי, אפילו אחד מאלף. אמר רבי מנא° בן יונה. לית כאן שיעורא. דכתיב (דברים שופטים יח ד) ראשית דגנך תירושך ויצהרך ד_ט ואפילו כל שהוא: ובלבד שישארו שיריים
ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: ד_י האומר לשלוחו צא ותרום. תורם כדעתו של בעל הבית. ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית, תורם כבינונית אחד מחמשים. אם יודע מה דעת הבעלים ובלא כוונה פחת עשרה או הוסיף עשרה, תרומתו תרומה. אם נתכווין להוסיף אפילו אחד, אין תרומתו תרומה. ד_יא המרבה בתרומה. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אחד מעשרה כתרומת מעשר. יותר מכאן, נמצא טבל ותרומה מעורבים יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. °רבי ישמעאל בן אלישע אומר. מחצה חולין ומחצה תרומה. °רבי טרפון ו°רבי עקיבה אומרים. עד שישייר שם חולין:
גמ’: עד כדון, כשאמר לו צא ותרום לדעתי. היה יודע דעתו של בעל הבית, ולא אמר לו צא ותרום לדעתי? נשמעינא מן הדא דתנן, אם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם כעין בינונית אחד מחמישים. מפני שאינו יודע. הא אם יודע, אף על פי שלא אמר לו, כמי שאמר לו. תנן, פחת עשרה או הוסיף עשרה על דעת בעל הבית, תרומתו תרומה. מאי פחת עשרה או הוסיף עשרה? אמר רבי בון בר כהנא° . שפוחת אחד מעשרה מהתרומה. שאם היה צריך להפריש סאה מחמישים סאים, והלך הפריש סאה פחות עשירית סאה
והמוסיף, אחד מעשרה מהתרומה. שהלך והפריש סאה ועוד עשירית סאה. אבל אין הכוונה שפיחת או הוסיף עשרה על החולין. היינו שאם בעל הבית נהג להפריש אחד מחמישים. והלך הוא והוסיף עשרה, היינו שהפריש אחד משישים, או שפיחת עשרה, היינו שהפריש אחד מארבעים. שכן במקרה כזה אין הפחת והתוספת שווין. כי בפוחת, בעל הבית מפסיד יותר מאשר הוא משתכר במוסיף. היאך עבידא? הוי יליף תרים היה רגיל לתרום חד מן חמשין. כד הוא תרים חד מן ארבעין, מפסיד ליה שיתא רובעין. כגון אם היו לו חמישים סאים, לפי דרכו מפריש א' מחמשים היינו סאה שהיא שש קבין. כעת שמתכוון להפריש אחד מארבעים והפריש סאה תיקן רק ארבעים, וצריך לתקן עוד עשר שעליהם מוסיף עוד שש רבעי הקב. כד הוא תרים חד מן שיתין, מתגר ליה ארבעה רובעין. כגון אם היו לו חמישים סאים, לפי דרכו מפריש א' מחמשים היינו סאה שהיא שש קבין. וכשהלך השליח ותרם אחד מששים די בחמישה קבין. נמצא שבעל הבית מרוויח קב. הכא בפוחת את אמר תרומתו תרומה דבעל הבית אינו מקפיד אפילו עד קב וחצי, והכא במוסיף את אמר שאם השינוי גדול יותר מקב הוא מקפיד ואין תרומתו תרומה? אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל° . כאן במתכוין לפחות, כאן במתכוין להוסיף. דבעל הבית רוצה ליתן לכהן מה שרגיל בעין יפה. ולכן רק אם הוסיף יותר מקב וחצי מקפיד. אבל כשפוחת לכהן, מקפיד כבר בקב . רבי חגי° י בעי קומי רבי יוסי° בר זבידא. תנינן תמן. ד_יב אמר לו תן להן חתיכה. והוא אומר טלו שתים שתים. והן נטלו שלש שלש. כולן מעלו. משמע שאף שהשליח שינה מדעת המשלח והוסיף על שליחותו, לא בטלה שליחותו . והכא את אמר הכין שאם התכוון להוסיף על מה שבעל הבית רגיל לתרום אין תרומתו תרומה כי בטלה שליחותו? אמר לו , תמן מחתיכה הראשונה נסתיימה שליחותו של בעל הבית. וכשנוטלים את השניה, נמצא מוסיף על שליחותו של בעל הבית מדעתו, ברם הכא, וכי מפריש חיטה חיטה שנאמר על כל חיטה וחיטה פה נסתיימה שליחותו של בעל הבית? הרי מפרישים הכל בפעם אחת . מה נפיק מביניהון? היו לפניו שני כריים ועשה שליח לתקן את שניהם . אחד נתקן לדעתו, ואחד נתקן שלא לדעתו. לא אומרים מאחר שלא נתקיימה שליחותו בכרי השני, תתבטל שליחותו גם בכרי הראשון. אלא אחר שתרם את הכרי הראשון כראוי ונעשתה שליחותו, תרומתו תרומה, וכששינה בכרי השני בטלה שליחותו. כמו במעילה. תנן, המרבה בתרומה. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אחד מעשרה כתרומת מעשר. יותר מכאן, יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. אמר רבי ירמיה° בשם רבי יעקב בר אחא° דאמר בשם רבי שמעון בן לקיש° . אתיא ד°רבי אליעזר בן הורקנוס,
כ°בית שמאי . כמה ד°בית שמאי אומרים התורם זיתים על השמן, תרומת עצמן בהם וקדשו מדומעין. שאף שאין הזתים נעשים תרומה על השמן, חלק מהזתים נעשה תרומה על שאר הזיתים שהפריש אף שלא קבע להם מקום . כן °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר קדשו מדומעין. שאם הפריש תרומה יותר מהשיעור, חלק ממנה חל אף שלא הגדיר לה מקום, והחלק שמעבר לשיעור נשאר טבל והווה מדומע. איתמר, חזקיה° אמר, לא אמרו °בית שמאי שתרומת עצמם בהם אלא במפריש זיתים על שמן וענבים על היין. שמדאוריתא תרומתן תרומה וחכמים גזרו. אבל התורם מן החיוב על הפטור שמהתורה אין תרומתו תרומה, אין אומרים תרומת עצמם בהם. רבי יוחנן° בר נפחא אומר, בכל מקום סוברים °בית שמאי תרומת עצמם בהם אפילו במקום שמהתורה אין תרומתו תרומה. תנן, המרבה בתרומה. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אחד מעשרה כתרומת מעשר. יותר מכאן, יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. על דעתיה דרבי יוחנן° בר נפחא ניחא. עד אחד מעשרה, קדש לשם תרומה על כל הכרי, ואחד מעשרה ממה שנשאר , יעשה תרומה על השאר, ולכן השאר יהיה טבל טבול רק למעשרות אבל לא לתרומה . לפום כן צריך מימר יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. על דעתיה דחזקיה° קשיא. שהרי לחזקיה° לא אמרו °בית שמאי תרומת עצמם בהם, אלא במקום שהתרומה חלה מדאוריתא ורק חכמים גזרו שלא תחול. אם כך הרי כשהפריש יותר מאחד מעשרה לא חלה תרומה מדאוריתא על התוספת, ואם כן גם תרומת עצמן לא צריכה לחול. אם כן היה צריך °רבי אליעזר בן הורקנוס לגרוס במשנה , אחד מעשרה שבו קדש לשם תרומה. והשאר טבל טבול לכל גם לתרומה גדולה, שהרי לא חלה תרומת עצמן בהן. ולמה תנינן, יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר? שמשמע שתרומת עצמן חלה. והיה צריך לגרוס ויעשנה תרומה על מקום אחר. שהרי היא תבל גמור . סבר חזקיה° שהגירסא כהדא דתני רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי. דתני רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי. יותר מכאן, יעשנה תרומה על מקום אחר. תנן, °רבי ישמעאל בן אלישע אומר . יכול להפריש עד שיהיה מחצה חולין ומחצה תרומה . מאי טעמא ד°רבי ישמעאל בן אלישע? דכתיב ראשית דגנך. דיו לראשית שיהא כדגן. מניין שלא עשה ולא כלום עד שישייר מקצת? תלמוד לומר מראשית (במדבר שלח טו כא) ולא כל ראשית:
ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: בשלשה פרקים משערין את הכלכלה לידע כמה פירות נכנסים לתוכה כדי שידע כמה לתרום. בביכורות, ובסיפות, ובאמצע הקיץ. ד_יג המונה משובח. והמודד משובח הימינו, והשוקל משובח משלשתן:
גמ’: תנן, המונה משובח. ממי הוא משובח הרי הוא הראשון ברשימה? אמר רבי חונה° . משובח מן התורם מן האומד. אמר רבי חנינא° בר חמא בריה דרבי הלל, מתני' אמרה כן שיש ארבעה דרכים דתנן , והשוקל משובח משלשתן. והרי מנה רק שני דרכים מלבדו
אמר רבי חיננא° , תיפתר שהוא המשובח בשלשתן. ולית את שמע מינא כלום:
ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, ד_יד תרומה עולה באחד ומאה. °רבי יהושע בן חנניה אומר, במאה ועוד. ועוד זה, אין לו שיעור. °רבי יוסי בן משולם אומר, ועוד קב למאה סאה שזה שתות למדומע שקב הוא שישית מהסאה שנפלה:
גמ’: מניין שאין עולין בפחות מאחד ומאה? אמר רבי יונה° כתיב (במדבר קרח יח כט) מכל חלבו את מקדשו ממנו דבר שאת מרים ממנו. דהיינו התרומה שהיא אחד ממאה, אם יפול לתוכו, מקדשו. וכמה הוא? אחד ממאה שהרי תרומה גדולה בכלשהו, שחיטה אחת פוטרת את הכרי. ותרומת מעשר אחד ממאה. תנן , °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, תרומה עולה באחד ומאה. ל°רבי אליעזר בן הורקנוס מוסיף סאה ומעלה. שעל הצ"ט סאין שנשארו אחר שהפריש אחת לתרומה. מוסיף אחת, נמצא אחד ומאה. °רבי יהושע בן חנניה אומר, מוסיף כל שהוא ומעלה, שדי בצ"ט ועוד כלשהו כדי לעלות סאה. לכן אמר °רבי יהושע בן חנניה שדי במאה ועוד . °רבי יוסי בן משולם אומר, הועוד זה לא כלשהו ממש, אלא קב למאה סאה, שזה שתות למדמע היינו שישית מהסאה שנפלה . והלכה כדבריו:
ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ז
[עריכה]
מתני’: °רבי יהושע בן חנניה אומר. תאנים שחורות מעלות את הלבנות. והלבנות מעלות את השחורות. ד_טו עיגולי דבילה הגדולים, מעלין את הקטנים. והקטנים מעלין את הגדולים. העיגולין מעלין את המלבנים. והמלבנים מעלין את העיגולין, ו°רבי אליעזר בן הורקנוס אוסר. ו°רבי עקיבא בן יוסף אומר. ד_טז בידוע מה נפלה, אין מעלות זו את זו. וכשאינו ידוע מה נפלה, הן מעלות זו את זו. ד_יז כיצד? חמשים תאנים שחורות וחמשים לבנות. נפלה שחורה, שחורות אסורות ולבנות מותרות. נפלה לבנה, לבנות אסורות ושחורות מותרות. וכשאינו ידוע מה נפלה, מעלות זו את זו. ובזו °רבי אליעזר בן הורקנוס מחמיר ו°רבי יהושע בן חנניה מיקל. והיכן °רבי אליעזר בן הורקנוס מיקל ו°רבי יהושע בן חנניה מחמיר? בדורס ליטרא קציעות על פי הכד, ואינו יודע איזה היא. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. רואין אותן כאלו הן פרודות, והתחתונות מעלות את העליונות. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר, ד_יח לא תעלה עד שיהא שם מאה כד:
גמ’: תנן, °רבי יהושע בן חנניה אומר. תאנים שחורות מעלות את הלבנות. והלבנות מעלות את השחורות. עיגולי דבילה הגדולים, מעלין את הקטנים. והקטנים מעלין את הגדולים. העיגולין מעלין את המלבנים. והמלבנים מעלין את העיגולין. ו°רבי אליעזר בן הורקנוס, אוסר. אמר רבי איסי° אסי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. טעמא ד°רבי אליעזר בן הורקנוס, דאסר. כיוון שבמקרה שתאנים שחורות נפלו לתוך לבנות, מותר לאכול את הלבנות שאינם בספק. וכיוון שיכול לאכול את הלבנות, היאך הלבנות מעלות את השחורות? אמר רבי אלעזר° בן פדת . כך היה °רבי אליעזר בן הורקנוס משיב את °רבי יהושע בן חנניה . אוכל את הלבנות והלבנות מעלות את השחורות? מילתה אמרה, של°רבי יהושע בן חנניה אפילו בידוע מה נפלה מעלות זו את זו. כהנא° אמר, אם ידוע מה נפל אפילו ל°רבי יהושוע אין מעלות. על דעתיה דכהנא° מה בין °רבי יהושע בן חנניה ל°רבי עקיבא בן יוסף? נפקא מינא ד_יט בשידע ושכח
על דעתיה ד°רבי יהושע בן חנניה , מעלה. על דעתיה ד°רבי עקיבא בן יוסף, כיוון שבשעת נפילה כבר נקבע באיסור שוב אינו מעלה. אמר רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. מתי אמרו °רבי יהושוע ו°רבי עקיבא בן יוסף שהשחורות מצטרפות עם הלבנות להעלות את השחורה? והוא שנפלה שחורה אחת לתוך שתים שחורות, שמדאוריתא בטלה ברוב. רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא° בן יונה. לא מסתברא בתוך שלש, כדי שאף אם אותה של תרומה תהיה גדולה יותר עדין יהיה רוב חולין? אמר לו אוף אנא סבר כן. מילתהון דרבנן פליגא וסברי שאפילו כשאן ביטול ברוב, הלבנות מצטרפות לשחורות לבטל את תאנת התרומה השחורה. כיוון שתרומה בזמן הזה מדרבנן. תנן, מדומע פטור מן החלה. כהנא° שאל לשמואל° בר אבא בר אבא. לא מסתברא דהדין מדומע דתנינן הכא שפטור מחלה, מדובר במדומע שרובה תרומה. שאז מיעוט החולין בטל ברוב והכל נידון כתרומה ולכן פטור מחלה? אמר לו אף אנא סבר כן. אלא כד תסלק לארעא דישראל, את שאיל לה כשתעלה לארץ ישראל תשאל. כד סלק, שמע הדא דאמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי יוחנן° בר נפחא, ואפילו סאה תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשע חולין, פטורה מן החלה. כיוון שאותה סאה תרומה לא בטלה מדרבנן עד שיהיו מאה כנגדה. אמר רבי אבהו° . כך משיב רבי שמעון בן לקיש° את רבי יוחנן° בר נפחא. ואותה סאה של תרומה, היא פוטרת את הכל מחלה? אמר ליה. וכי עיגול בעיגולין דתנן שמעלה אחד והשאר חולין. וכי דבר ברי הוא שהתרומה שנפלה היא שעלתה בידו? ואת אמר אפילו עיגולי דבילה הקטנים מעלין את הגדולים. אלא קל הוא שהקלו בתרומה בזמן הזה שהיא מדרבנן. ואף הכא קל הוא שהקלו בחלה שבזמן הזה היא דרבנן. ויתיביניה שנייא עיגול בעיגולין שכבר בטלו, דמדאוריתא חד בתרי בטל וכיוון שכל האיסור מדרבן רבנן יכולים להקל. אבל כאן הרי צ"ט סאים חיבים בחלה מדאוריתא, ובגלל סאה אחת תרומה אתה רוצה להקל ולפטור אותם מחלה? אלא חייבים לאמר שרבי יוחנן° בר נפחא סובר שלדעת °רבי יהושוע , אפילו בשלא בטלו מדאוריתא היינו שאין רוב, כגון שתאנה שחורה נפלה לתוך תאנים לבנות שאפילו אם היתה רק תאנה שחורה אחת מצטרפות הלבנות להתיר, דכיוון שתרומה בזמן הזה מדרבנן הקלו. וכך גם במדומע אף שיש שיעור לחיוב מהתורה, כיוון שחלה בזמן הזה דרבנן, מקילים. תנן, °רבי יהושע בן חנניה אומר. תאנים שחורות מעלות את הלבנות. והלבנות מעלות את השחורות וכ"ו ו°רבי אליעזר בן הורקנוס אוסר. בר פדיה° אמר, טוחן ומתיר. ואף על גב דבר פדיה° אמר אין בלילה אלא ליין ושמן בלבד, מודה הוא הכא שהן נבללות, שהרי כאן די שלא יהיו ניכרות לעצמן : רבי יונה° ורבי יוסי° בר זבידא תרוויהון בשם רבי זעירא° . אפילו חיטין בחיטין טוחנן ומתיר
היו לפניו עשרים תאנים טבל ונפלה אחת של תרומה לתוכן, ואבדה אחת מהן. רבי שמעון בן לקיש° אומר כיוון שאין כאן אלא ספק . ספיקן בטל ברוב. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, כולן נעשו הוכיח, שכבר נקבעו כולם לאיסור, והכל אסור מספק . מודי רבי יוחנן° בר נפחא שאם תרם מהן על מקום אחר תרומתו תרומה ואינו צריך לחשוש שמא התרומה עלתה בידו. או כגון אם היו עשרים ונפלה לתוכן אחת של תרומה, וחזרה ונפלה מהן אחת וריבה ממקום אחר עליהן. כגון שהוסיף עליהם עשרים ואחד, בטלו ואין צורך במאה. כיוון שהם רק ספק, וספיקן בטל ברוב. אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי הושעיא° . ד_כ היו לפניו מאה וחמשים חביות סתומות של חולין ונתערבה בהן חבית תרומה לא בטלה. נתפתחו מאה, אותם מאה מותרות. והחמשים אסורות. ולכשיתפתחו מותרות. אמר רבי זעירא° . לא אמר אלא לכשיתפתחו. הא לכתחילה אסור לפתוח, דאין מבטלים איסור לכתחילה. אמר רבי זעירא° בשם רבי פדיה° . ד_כא תרומה אוסרת בוודאה במאה, וספיקה בחמשים ולא ברוב. ממה שאמר בטל בחמשים, משמע דווקא בחמשים . הא ששים לא. שבעים לא וזה לא הגיוני. אלא כוונתו שעד חמשים, צריכה רוב צריך לרבות עליהם. כך שאם היו חמישים צריך להוסיף חמישים ואחד . מכאן ואילך, אינה צריכה רוב, אלא כיוון שהוסיף עד שהיה שם מאה, בטל. תנן, עיגולי דבילה, הגדולים מעלין את הקטנים . אמר רבי חונה° כיני מתניתין כך כוונת המשנה. ד_כב עיגולי דבילה הגדולים, מעלין את הקטנים במשקל, דאם יש שם חמשים עיגולים קטנים, וכ"ה עיגולים גדולים, ועיגול גדול הוא כפול מהעיגול הקטן, נחשב כאילו יש שם מאה קטנים. ואם נפל עיגול תרומה קטן לתוכם, כאילו נפל לתוך מאה עיגולים קטנים, והתרומה תעלה במאה. וקטנים מעלין את הגדולים במיניין. שאם יש חמשים קטנים וחמשים גדולים והרי הם כמאה עיגולים, אם נפל עיגול גדול תרומה, לא אומרים כיון שאין במשקל פי מאה מהעיגול הגדול לא תעלה התרומה, אלא הולכים אחר המניין ויש שם מאה עיגולים, ומעלים את התרומה. תנן, הדורס ליטרא קציעות על פי הכד ואינו יודע איזה היא. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. רואין אותן כאלו הן פרודות והתחתונות מעלות את העליונות. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר, לא תעלה עד שיהא שם מאה כד. הכא ברישא גבי תאנים לבנות ושחורות וכ"ו °רבי אליעזר בן הורקנוס מחמיר ו°רבי יהושע בן חנניה מיקל. והכא בסיפא גבי ליטרה קציעות, °רבי יהושוע מחמיר ו°רבי אליעזר בן הורקנוס מקל?
אמר רבי יוחנן° בר נפחא. תרי תניין אינון בדעת °רבי יהושוע . מי ששנה זו לא שנה זו. כדתני , נמצאת אומר. בידוע מה נפל שחורה או לבנה, לא תעלה בצרוף אחרות. בשאינו ידוע מה נפל , תעלה. דברי °רבי אליעזר בן הורקנוס. °רבי יהושע בן חנניה אומר. בין בידוע בין בשאינו ידוע, לא תעלה דברי °רבי מאיר . ולשיטתו °רבי אליעזר בן הורקנוס מיקל ו°רבי יהושע בן חנניה מחמיר . °רבי יהודא אומר. בין בידוע בין בשאינו ידוע לא תעלה, דברי °רבי אליעזר בן הורקנוס. °רבי יהושע בן חנניה אומר, בין בידוע בין בשאינו ידוע תעלה. ו°רבי עקיבא בן יוסף אומר. בידוע לא תעלה. בשאינו ידוע תעלה. ולשיטת °רבי יהודה בר עילאי, °רבי אליעזר בן הורקנוס מחמיר ו°רבי יהושע בן חנניה מיקל. ליטרא קציעות שדרסה על פי חבית ואין ידוע היכין דרסה. על פי כוורת ואינו ידוע היכין דרסה. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. אם יש שם מאה ליטרין, תעלה. ואם לאו, לא תעלה. °רבי יהושע בן חנניה אומר. ד_כג אם יש שם מאה פומין, תעלה. ואם לאו, הפומין אסורין והשוליים מותרין. דברי °רבי יהודא . °רבי מאיר אומר. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. אם יש שם מאה פומין תעלה. שהתחתונות מעלות את העליונות. ואם לאו, הפומין אסורין והשוליים מותרין. °רבי יהושע בן חנניה אומר. אפילו יש שם שלש מאות פומין, לא תעלה. הדא אמרה, פומין, עשו אותן כדבר שדרכו להימנות. הדא מסייעא לרבי יוחנן° בר נפחא. דהוא אמר תניין אינון. הדא מסייעא למאן דאמר דלדברי °רבי מאיר , כל הדברים שדרכם להמנות, חשובים ומקדשין בכלשהו. דפליגי ביה אם את שדרכו להימנות תמיד מקדש, או כל שדרכו להמנות אפילו מידי פעם מקדש . הדא אמרה. דלעת, אפילו אחד ממאה שבה, אוסר כגון אם ראש הדלעת הייתה תרומה. ולא רק אם כולה הייתה תרומה, כמו שפי החבית אף שהיא רק חלק קטן מהחבית אינה בטלה. דרסה ואינו יודע היכן דרסה, דברי הכל תעלה. אמר רבי אבין° , ד_כד וצריך שיהא בכל אחת שני ליטרין וכל שהוא, כדי שתיבטל ברוב:
ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ח
[עריכה]
מתני’: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה אוצר, וקפאה הסיר את כל העליונות. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. אם יש בקיפוי מאה סאה, תעלה באחד ומאה. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר, ד_כה לא תעלה. סאה תרומה שנפלה על פי מגורה, יקפיאנה. אם כן
למה אמרו תרומה עולה באחד ומאה? בשאינו יודע אם בלולות הן, או לאיזו הן נפלו. ד_כו שתי קופות, שתי מגורות, שבכל אחת חמישים שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, ואינו יודע לאיזה מהן נפלה, מעלות זו את זו. °רבי שמעון בן יוחאי אומר. אפילו הן בשתי עיירות, מעלות זו את זו. אמר °רבי יוסי בן חלפתא . מעשה בא לפני °רבי עקיבא בן יוסף בחמשים אגודות של ירק שנפלה לתוכן אחת שחצייה תרומה. ואמרתי לפניו תעלה. לא שהתרומה עולה בחמשים ואחד, אלא שהיו שם מאה ושני חציים:
גמ’: מחלפא שיטתיה ד°רבי אליעזר בן הורקנוס האם רבי אליעזר חזר בו? תמן גבי ליטרא קציעות הוא אומר, שהתחתונות מעלות את העליונות. הכא הוא אמר, אם יש בקיפוי, הא ארעייתא התחתית לא מצטרף? רבי ירמיה° ורבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא, ורבי שמעון בר ווא° אמרה בשם כהנא° . דברי °רבי אליעזר בן הורקנוס כיוון שקיפא בידים, עשו אותו כמרבה במזיד ואף שקדם בטל במאה, כשהרים חלק, חזר ונאסר. רבי אילא° אילעא ורבי אסי° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא, לדברי °רבי אליעזר בן הורקנוס, עשו אותו כסאה עולה מתוך מאה, ד°רבי אליעזר בן הורקנוס אומר סאה שנפלה היא שעלתה. שאני אומר שהתרומה נמצאת במה שקיפא ובקיפוי אין מאה כנגד אותה סאה שהיה צריך להעלות שהיא נעשת תרומה מדרבנן. על דעתיה דרבי אסי° מותר לרבות ככל איסור דרבנן. על דעתיה דכהנא° , אסור לרבות שהרי לא נאסר אלא בגלל שנראה כמרבה כדי לבטל האיסור. קיפא והיה בליבו ספק שמא לא קיפא את כל הפירות המסופקים וחזר וקיפא. על דעתיה דרבי אסי° הקיפוי השני מותר. שהרי הסאה יצאה כבר בקיפוי ראשון. על דעתיה דכהנא° , אסור שאף בפעם השניה מקפיא כי רוצה לסלק את האיסור ושוב גוזרים לאסור להרבות, שנראה כמרבה כדי לבטל איסור בידים . על דעתיה דרבי אסי° , אף על פי שלא שייר אפילו אם מרים את כל הפירות, הדין לא השתנה. וכיוון שבתוכם סאה תרומה אם כרגע אין בכל הפירות מאה ואחד סאה כגון שאכלו עכברים חלק, הכל אסור. על דעתיה דכהנא° , שהסיבה שגזרו חכמים שהתחתונות לא יצטרפו, כיוון שנראה כמבטל בידים. אם לקח הכל ולא שייר כלום, לא שייך הטעם הזה, שהרי לקח הכל. וכיוון שכבר בטל האיסור לא חוזר ונאסר, אף שכעת בכל הפירות אין מאה ואחד סאים. תנן, שתי קופות, שתי מגורות, שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה, מעלות זו את זו. °רבי שמעון בן יוחאי אומר. אפילו הן בשתי עיירות מעלות זו את זו. תני, שתי קופות אפילו בשתי עליות. ושתי מגורות שמחוברות לקרקע דווקא בעלייה אחת, אבל שתי מגורות בשתי עליות לא בדא. מה בין קופות למגורות? קופות דרכן להתפנות. מגורות אין דרכן להתפנות. רבי זעירא° ורבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי אמרו בשם °רבי שמעון בן יוחאי,. ד_כז היו לפניו שתי קופות. בזו חמשים סאה ובזו חמשים סאה. ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, ואינו יודע לאיזה מהן נפלה. רצה להעלות מזו, מעלה. מזו, מעלה. מחצה מזו ומחצה מזו, מעלה.
וכן שני מקואות. בזו עשרים סאה, ובזו עשרים סאה. ונפלו שלשת לוגין מים שאובין לתוך אחת מהן וכל המים שבה נפסלו מדרבן, וחייב לרוקן את המקווה מהמים הקווים בו, ואינו יודע לאיזה מהן נפלו. רצה להוציא קוויה פסולה את המים הפסולים מזה, מוציא. מזה, מוציא. מחצה מזה ומחצה מזה, מוציא אמר רבי סימון° בשם בר פדיה° . היו לפניו שתי קופות. בזו חמשים סאה, ובזו חמשים סאה. ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן וידוע לאיזה מהן נפלה. ואחר כך נפלה שנייה, ואינו יודע לאיזה מהן נפלה. אני אומר למקום שנפלה הראשונה שם נפלה השנייה למה ד_כח שתולין קלקלה במקולקל. אם ריבה על הקופה הידועה בשוגג עד שהיה בה מאה ואחד כנגד הסאה הראשונה שידוע שנפלה לתוכה, בטלה הסאה הראשונה, ומעלה אחת ומתיר את הקופה. וכיוון שעכשיו אין קופה אחת מקולקלת יותר מהשניה , חזרה הקופה השניה להוכיחה ושניהם בספק, ושניהן מעלות את הסאה . נמצאו שתי הסאין שנפלו , עולות במאה וחמשים סאה שהרי על הראשונה הוסיף חמישים. שתי קופות. בזו חמשים סאה ובזו חמשים סאה. ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, ואינו יודע לאיזה מהן נפלה. ואחר כך נפלה שנייה, וידוע לאיזה מהן נפלה. ד_כט אין אומר למקום שנפלה שם השנייה שם נפלה הראשונה אם ריבה על אחת מהן ובטלה בשוגג. מעלה ומתיר . כגון שריבה על זו שלא נפלה לתוכה הסאה השניה, הרי היא מותרת. והשנייה, אסורה. עד שירבה לה שוגג עד שיהיה מאה כנגד הסאה השניה שנפלה לתוכה ודאי. אבל כנגד הסאה הראשונה אינו צריך שכבר בטלה בקופה הראשונה. ואם ריבה על הקופה שבה נפלה הסאה השניה. מעלה ממנה סאה כנגד זו שנפלה לתוכה ודאי. ושני הקופות מעלות את הסאה הראשונה. ומרים סאה מאיזה קופה ומאיזה מקום בקופה שירצה שבדעתו לקבוע מה היה חולין ומה היה תרומה כגון. ד_ל אמר מה שלמטן תרומה, מה שלמעלן חולין. מה שלמטן חולין מה שלמעלן תרומה. לדעתו הדבר תלוי. ואף במקוה כן. אמר מה מי המקווה שלמטן קוויה כשירה, מה מי המקווה שלמעלן קוויה פסולה. מה שלמטן קוויה פסולה, מה שלמעלן קוויה כשירה. לדעתו הדבר תלוי. תני, שתי קופות אפילו בשתי עליות. ושתי מגורות דווקא בעלייה אחת, אבל שתי מגורות בשתי עליות לא בדא. את אמר קופות מעלות ומגורות אינן מעלות. היאך עבידא? שתי מגורות בשתי עליות. ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, שתיהן אסורות . ריבה על אחת מהן ובטלה שוגג, מעלה ומתיר אבל השניה אינה מצטרפת להתיר ונשארת באיסורה. והשנייה לכשירבה לה שוגג היא מותרת. ואינה צריכה עלייה, שכבר עלתה תרומה.
תני, °רבי יוסי בן חלפתא אומר, ד_לא בלול מעלה, ושאינו בלול אינו מעלה. משמע ששני קופות אינם מצטרפות להעלות . והא תנינן, אמר °רבי יוסי בן חלפתא. מעשה בא לפני °רבי עקיבא בן יוסף בחמשים אגודות של ירק. שנפלה אחת לתוכן וחצייה תרומה. ואמרתי לפניו תעלה. הרי ל°רבי יוסי בן חלפתא אינו בלול ומעלה? הוינן בעיין למימר כדי לתרץ האת הקושיה שלדעת °רבי יוסי בן חלפתא. דבר שהוא מקפיד על תערובתו, אינו מעלה. ושאינו מקפיד על תערובתו, מעלה. היאך עבידא? קישות טמאה שנפלה לתוך מאה קישואין טהורין שלא הוכשרו. הואיל ואינו מקפיד על תערובתו, מעלה. אם הוכשרו לקבל טמאה . הואיל והוא מקפיד על תערובתן, אינו מעלה:
הדרן עלך פרק המפריש