ירושלמי מאיר/מסכת תרומות/פרק ב

פרק שני- אין תורמין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי תרומות, פרק ב, הלכה א

מתני’: ^ב_אאין תורמין מן הטהור על הטמא. ואם תרמו, תרומתן תרומה. באמת אמרו. ^ב_בהעיגול של דבילה שנטמא מקצתו, תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו. וכן אגודה של ירק וכן ערימה. היו שני עיגולים שני אגודות שתי ערימות, אחת טהורה ואחת טמאה, לא יתרום מזה על זה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תורמין מן הטהור על הטמא ^ב_גואין תורמין מן הטמא על הטהור. ואם תרם שוגג, תרומתו תרומה. מזיד, לא עשה ולא כלום. ^ב_דוכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל ונטמא. היה מפריש עליו והולך שוגג, מה שעשה עשוי. מזיד, לא עשה ולא כלום. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^ב_האם היה יודע בו מתחילה. אף על פי שהוא שוגג, לא עשה ולא כלום. ^ב_והמטביל כלים בשבת בשוגג, ישתמש בהן. ומזיד, לא ישתמש בהן. ^ב_זהמעשר ^ב_חוהמבשל בשבת, בשוגג יאכל. מזיד לא יאכל. הנוטע בשבת, שוגג יקיים. מזיד יעקור. ^ב_טובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור:

גמ’: תנן, אין תורמין מן הטהור על הטמא. ואם תרמו, תרומתן תרומה. מאי טעמא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן שנאמר (במדבר קרח יח כז), ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מה יקב אי אפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור, אלא או כולו טמא או כולו טהור, ונמצא מפריש מהטהור על הטהור ומהטמא על הטמא. אף גורן , אף על פי שאפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור. מפריש מהטהור על הטהור ומהטמא על הטמא. דלמידין אפשר משאי אפשר. מעתה לא יהא תרומתו תרומה אפילו בדיעבד? כתיב, ונתתם ממנו את תרומת ה’, מכל מקום. כל הדברים למידין ומלמדין. תרומת מעשר היא מלמדת, ואינה למידה. תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שלא תהא ניטלת מן הטהור על הטמא, ^ב_יוהיא עצמה , ניטלת מן הטהור על הטמא. מניין? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם חזקיה° ורבי יונה° אמר בשם רבי ינאי° _הכהן דכתיב, (במדבר קרח יח כח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. עשה שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו מכאן שיכול להפריש מן הטהור על הטמא . כהנא אמר מדכתיב (במדבר קרח יח כט). מכל חלבו את מקדשו ממנו. טול מן המקודש שבו תרומת מעשר _{היינו טול מן הטהור שבו.} תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה ^ב_יאשהיא ניטלת מן המוקף, ^ב_יבוהיא עצמה ניטלת שלא מן המוקף. מניין שתרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף? שנאמר

[דף ט עמוד א]

מכל מעשרותיכם תרימו את תרומת ה’ . ^ב_יג אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל. תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה ^ב_יד שלא תהא ניטלת אלא מן הגמור, ואף היא ניטלת מן הגמור. תרומת מעשר ניטלת מן הטהור על הטהור. ומן הטמא על הטמא. מן הטהור על הטמא. ואינה ניטלת מן הטמא על הטהור. °רבי נחמיה אומר, כשם שאינה ניטלת מן הטמא על הטהור, כך אינה ניטלת מן הטמא על הטמא. ומודה °רבי נחמיה בדמאי. עד כדון בשהיה לו מאותו המין גם טהור. לא היה לו טהור מאותו המין מה יעשה? נשמעינא מן הדא. רבי חנינא ענתונא° סלק עם רבי זעירה° לחמת גרר. זבן ליה גלוסקי _{קנה לחמניה} טהורה. בעי מתקנא מיום לחבריה, _{שחשש אולי למחרת לא ימצא לחם טהור. אלא רק טמא ולא יוכל לתקנו שאין מפרישין מן הטמא על הטמא} אמר ליה, לית אנן צריכין חששין ל°רבי נחמיה שהוא יחידאי . אית לך מימר כשהיה לו מאותו המין _{הרי אם היה לו הוא היה צריך להפריש מיום אחד ליום אחר?} תנן, באמת אמרו. העיגול של דבילה שנטמא מקצתו, תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו. _{שכיוון שהוא גוש אחד, אין מקום לגזור שמא לא יתרום מן המוקף.} אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כל מקום ששנינו באמת, זה הלכה למשה מסיני. ^ב_טו עיגול של דבילה שנטמא מקצתו, מכיון שנטמא מקצתו, אין כולו טמא? ^ב_טז במחובר במי פירות היא מתניתא. שמי פירות אינם עושים חיבור לטומאה . ואין סופו ליחלק ולעשותו שנים? שהרי צריך להפריש חתיכה ולקרא עליה שם תרומה. ושוב צריך להיות אסור להפריש מן הטהור על הטמא, גזירה שמא לא יפריש מן המוקף. תיפתר שקרא לה שם במחובר. תנן, וכן אגודה של ירק תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו . מתניתין שנטמאת ועודה אגודה. אבל נטמאת קלחין ואגדן, לא בדא. ואין סופה ליחלק ולעשות שתים _{כשמפריש חלק לתרומה?} תיפתר שקרא לה שם במחובר. אגד שנטמא והתירו ואגדו מהו? תנן, באמת אמרו. העיגול של דבילה שנטמא מקצתו, תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו. וכן אגודה של ירק. וכן ערימה . וליתני עיגול ולא ליתני אגודה? ליתני אגודה ולא ליתני ערימה? אילו תנינן עיגול ולא תנינן אגודה, הוינן אמרין. עיגול שכולו גוף אחד תורם מטהור על הטמא. אבל אגודה שאין כולה גוף אחת, אינו תורם. הוי צורכה מיתני אגודה. ואילו תנינן אגודה ולא תנינן ערימה. הוינן אמרין, אגודה שכולה תפושה אחת _{שמרים את כולה כאחד,} תורם מן הטהור על הטמא. אבל ערימה שאין כולה תפושה אחת, אינו תורם. הוי צורכה מיתני עיגול, וצורכה מיתני אגודה, וצורכה מיתני ערימה. תנן היו שני עיגולים, שני אגודות, שתי ערימות, אחת טהורה ואחת טמאה, לא יתרום מזה על זה . מכיון דתנינן אין תורמים מן הטהור על הטמא, פשיטא שאם היו שני עיגולין ושתי אגודות ושתי ערימות, אין תורמים מזה על זה.

[דף ט עמוד ב]

אמר רבי חייה בר אדא° . קא משמע לן שבערימה אחת שחלקה טהורה וחלקה טמאה, מפריש מן הטהור על הטמא, ואפילו בערימה של קישואין ודלועין היא מתניתא. היו שני עיגולין, אחד מקצתו טמא ואחד מקצתו טהור. מהו שיתרום מזה על זה? האם כיוון שיכול היה להפריש מחלק טהור שבו על החלק הטמא שבו ועל חלק הטהור של חברו, גם על החלק הטמא שבחברו יכול להפריש, או שלא התירו חכמים להפריש מהטהור על הטמא אלא באותו עיגול. ייבא כהדא, היו לפניו מאה סאים טבל התכוון להפריש שני סאים והפריש סאה אחת, נמצא מקצת הכרי מתוקן ומקצתו טבל. יכול להפריש עוד סאה ולא חוששים שמא תרם מהפטור על החיוב . _{שהרי אין דרך להוציא הכל בבת אחת וכאילו התנה בפירוש.} אבל לא יתרום מהכרי הזה על כרי אחר של טבל. היו לפניו שני כריים. אחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות, ואחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. מהו שיתרום מזה על זה? _{היינו שירים אותה סאה שעוד נשארה לו להרים, אבל בכוונה לתקן את הכרי השני. האם מותר כמו שמותר לצורך אותו כרי ולא חוששים שמא תרם מהפטור על החיוב,} תלמידוי דרבי חייא רובה° שאלון לרבי חייא רובה° , ואמר לון. לדעת °רבי אלעזר בן יעקב אפילו על אותו כרי אסור שמא נמצא תורם מהפטור על החיוב. ועליו הכתוב אומר (קהלת ד ה). הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר בשם רבי חייא רבה° , לא התירו חכמים אלא באותה ערמה, אבל לערמה אחרת לא, ואף כאן ^ב_יז אין תורמין ומעשרין מזה על זה. ^ב_יח הרי שהביא מינין הרבה בקופה. וכרוב מלמעלן וכרוב מלמטן, ודבר אחר באמצע. אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה, שכיוון שמין אחר חוצץ אין זה מן המוקף . הדא דתימא, בשאין שם חלל שדרכו הכרוב מלמעלה רואה את הכרוב שלמטה . אבל אם יש שם חלל, תורמין ומעשרין מזה על זה. ^ב_יט כל בית הגיתות אחד. כל בית הגרנות אחד. תני, אמר °רבי יודה . ^ב_כ והוא שתהא תפוסת הגורן _{ערמה מרכזית} באמצע שכיוון שהערמה המרכזית באמצע, שאר הערמות טפלות לה . עד כדון בערמה של חיטין. אם היתה ערמה של קש או תבן האם גם אז כל בית הגרנות נחשב אחד, ויכול להפריש מחטים שבמקום אחד, על חטים שבמקום אחר? רבי חגי° י בעי קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. היה טמא באמצע מהו? אמר לו, והיינו נושך? _{דמה שבית הגרנות עושה הכל אחד זה דווקא כשאפשר להצמיד ערמה לחברתה שיהיה נושך. וכיוון שהערמה טמאה והאחרים טהורים, אין מצטרפים.} חברייא בעון קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. היתה מפה באמצע שהפרידה בין הערמה המרכזית לשאר הערמות, מהו? אמר לון, והיינו חמשה שקין בגורן. דתני, ^ב_כא חמשה שקין בגורן

[דף י עמוד א]

תורמין ומעשרין מזה על זה. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תורמין מן הטהור על הטמא . תני, אמר °רבי אילעאי אומר משום °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} תורמין מן הטהור על הטמא בלח. כיצד? כבש זיתים בטומאה, והוא רוצה לתורמן בטהרה. מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו זיתים ונותנו על פי חבית. ונמצא תורם מן המוקף. למה לי פחות מכביצה? אפילו כביצה. לא פירורין אינון? שהרי כל זית לעצמו ואין בכל אחד כביצה ורק הזתים הנוגעים יטמאו. אין הכי נמי אלא כדי למעט בטומאה, שלא יגעו ויטמאו זיתים הרבה. אמרו לו. אף אנו מסכימים שבלח תורם, אבל אין זתים נחשבים ללח, שאין לך קרוי לח, אלא יין ושמן בלבד. היאך עבידה שתורם מן המוקף ביין ושמן ולא יטמא את הטהור? אם סחט את הענבים בקורה אחת והכניסם לשני בורות, או סחט בשני קורות והכניסם לבור אחד. ניחא קורה אחת לשני בורות. אלא שני קורות לבור אחד, לא מתוך שנטמאו מקצתן, נטמאו כולן? אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. תיפתר שהיה בלבו לעשותו תפושה אחת ועשה שתי תפוסות. שאף שסחט בשני קורות. כיוון שהתכוון להכניסן לבור אחד, אפילו נמלך לעשותו שתי תפוסות והכניסם לשני בורות יכול להפריש מזה על זה. אמר רבי יוסי ברבי בון° . מה שהקלו לתרום מהטהור על הטמא בלח , הדא דתימר כשנטמא משישלה ומשיקפה. שכבר נראו לתורמן מזה על זה כשהיו בטהרה. אבל אם נטמא עד שלא שילה ועד שלא קיפה שכשנתחיב במעשרות כבר היה טמא ולא היה ראוי להפריש מהטהור עליו , לא בדא. אמר רבי טבי° בשם רבי יאשיה בי רבי ינאי° . הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שבין בלח בין ביבש תורמים מן הטהור על הטמא. וכן אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי הושעיא° , הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. רבי חונה° אמר בשם רבי חנניא° , אין הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . רבי יוסי ברבי בון ° ורב יהודא° אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אין הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . אתא עובדא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן}, ולא הורי. אמר, תרין כל קביל תרין אינון _{שנים כנגד שנים}.

[דף י עמוד ב]

אמרין ליה. והא רבי יצחק בר נחמן ° דהוא גברא רבא הורי, אפילו כן לא הורי. תמן תנינן. ^ב_כב התורם את הבור. העלה חבית יין מן הבור ואמר _{כשהיא מעל הבור כדי להפריש מן המוקף,} הרי זו תרומה על מנת שתעלה בשלום. _{שחשש שמא אחר שיתרום תשבר החבית או ישפך היין לבור ונמצא כל מה שבבור מדומע, לכן התנה שרק אחר שהחבית תצא בשלום יכול עליה שם תרומה.} מחזיקים שלא התכוון, אלא שתצא בשלום מן השבר שתצא בשלום מן השפיכה, אבל לא מן הטומאה. שהרי לא העלה בדעתו שתטמא, שאין טמאים נמצאים בגת . °רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר אף מן הטומאה. אמר רבי יוסי בן חנינא° , בטומאת טבולי יום היא מתניתא. אמר רבי אילא° _אילעא. שכן טבולי יום מצויין בין הגיתות. דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אין לטבול יום מגע אצל טבל. _{שטבול יום הוא שני לטומאה ואינו פוסל טבל.} תני, אמר רבי יודן° . במה דברים אמורים? ^ב_כג בתרומה גדולה, שהיא צריכה לתרום מן המוקף. שאף שחשש שמא תשבר החבית או ישפך היין, היה חייב להפריש מעל הבור כדי שיהיה מן המוקף. אבל בתרומת מעשר, כיוון שאינו חייב להפריש מעל פי הבור ובכל זאת הפריש מעל הבור. משמע שלא העלה על דעתו שתשבר החבית או ישפך היין, ומה שאמר שתעלה בשלום, תנאי בעלמה הם ולא מחשש דימוע, ואפילו אם נשברה או נשפכה משהעלה ואפילו שאר כל הדברים , שלום הן והתרומה חלה . היה תורם תרומה ותרומת מעשר כאחת והתנה על מנת שתעלה בשלום, אם נשברה או נשפכה משהעלה , אינה שלום משום תרומה גדולה שבה . יהודה ברבי אומר. הסיבה שגם התרומת מעשר לא חלה זה מפנה שלא עלתה על דעתו של זה לעבור על דברי תורה, ^ב_כד להקדים תרומת מעשר לתרומה גדולה. שאם נאמר שרק תרומה גדולה לא חלה אבל תרומת מעשר חלה, ויחזור ויפריש תרומה גדולה. נמצא זה מפריש תרומות ומעשרות לפני תרומה גדולה ועובר על לאו שנאמר (שמות משפטים כב, כח) מלאתך ודמעך לא תאחר, ולא יתכן שיתכוון לעבור על דברי תורה . מתיב רבי אבא בר ממל° . והא תנינן, ^ב_כה אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג, תרומתו תרומה . הגע עצמך שתרם בשוגג ואמר לא עלתה על דעתו לעבור על דברי תורה ולתרום מהטמא על הטהור, ומדוע לא נאמר שהתרומה בטלה? אמר רבי אבא בר ממל°

[דף יא עמוד א]

אם אמר את כן, נמצאת מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה. שירדו חכמים לסוף דעתו שודאי יסכים שתהיה תרומתו תרומה. שהרי אם תרומתו תתבטל, יבוא לאכול טבל , _{שהרי הוא חושב שפירותיו מתוקנים,} ^ב_כו וטבל בעון מיתה. ואף שכך יתכן שהכהן יאכל תרומה טמאה, אין העוון חמור כל כך, ^ב_כז דטהור שאכל את הטמא בעשה. תנן, אין תורמין מן הטמא על הטהור. ואם תרם שוגג, תרומתו תרומה. מזיד, לא עשה ולא כלום. תני בשם °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אם תרם מן הטמא על הטהור בין בשוגג בין במזיד, מה שעשה עשוי. רבי פנחס° בעא קומי רבי יסא° _אסי. מה שאמרה המשנה שאין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם שוגג, תרומתו תרומה. עד כדון ששגג שהיה סבור בהו שהן טהורין. היה יודע שהן טמאין ושגג וסבר שמותר לתרום מן הטמא על הטהור, האם גם בזה תרומתו תרומה? אמר ליה, ^ב_כח יאות שאלתה רבי לדעתך. שאתה סובר כ°רבי יודא שרק בשוגג תרומתו תרומה אבל במזיד אין תרומתו תרומה. ולשיטה זו יש מקום לספק מה נקרא שוגג . ברם לי שאני סובר כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}, היא הדא היא הדא. תנן, המטביל כלים בשבת בשוגג, ישתמש בהן. ומזיד, לא ישתמש בהן . מתניתא בכלים גדולים שאין רגילות לשאוב בהם מים. אבל בכלים קטנים, מערים עליהן ומטבילן. ותני רבי הושעיא° . ^ב_כט ממלא הוא אדם כלי טמא מן הבור, ומערים עליו ומטבילו. ותני, נפל דליו בתוך הבור. נפל כליו לתוך הבור. מערים עליהן ומטבילן. תרין אמוראין. חד אמר, מה שהתירו בברייתא להערים עליהם ולהטביל, זה אפילו בכלים שנטמאו באב הטומאה אף שזו טומאה דאוריתא

[דף יא עמוד ב]

וחרנה אמר שכל ההתר זה רק בכלים שנטמאו בולד הטומאה שזו טומאה דרבנן. מתיב מאן דאמר בוולד הטומאה למאן דאמר באב הטומאה. והרי כלים שנטמאו באב הטמאה טעון הערב שמש, ואיך התירו הערמה? הרי לא יוכל להשתמש בהם בשבת ונמצא זה מכין משבת לחול? אמר לו , ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה. _{שטבול יום הרי הוא שני ואינו מטמא חולין.} רבי ירמיה° ורבי זעירא° אמרו בשם רבי חייא בר אשי° . אשה פיקחת שרוצה לרבץ את ביתה בשבת , מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן, ונמצאת מרבצת ביתה בשבת. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי אבהו° . מה שאמרה המשנה שהמטביל כלים בשבת בשוגג, ישתמש בהן. לא רק אם טבל את הכלי בשגגה, אלא אפילו אם שגג באיסור וחשב שמותר לטבול כלים בשבת, מותר להשתמש בהם. ומה שאמרה המשנה במזיד לא ישתמש בהן, הכוונה שהזיד באיסור. שידע שזה אסור ואף על פי כן הטביל . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . מתניתין אמרה כן דתנן, המעשר והמבשל בשבת. שוגג יאכל, מזיד לא יאכל . וכאן ודאי מדובר בשוגג באיסור ובמזיד באיסור. שהרי במעשר אין מציאות של שגגה אם לא באומר מותר . תני, המבשל בשבת. שוגג יאכל _{אפילו הוא,} מזיד לא יאכל _{אפילו אחרים בשבת. אבל במוצאי שבת יאכל אפילו הוא,} דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^ב_ל בשוגג יאכל למוצאי שבת _{אפילו הוא.} במזיד לא יאכל הוא עולמית _{אבל אחרים אוכלים.} °רבי יוחנן הסנדלר אומר. בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו

[דף יב עמוד א]

במזיד, לא יאכל לא לו ולא לאחרים. שמואל° _{בר אבא בר אבא} כ°רבי יוחנן הסנדלר . רב° , כד הוה מורי בחבורתיה, הורי כ°רבי מאיר . בציבורא הורי, כ°רבי יוחנן הסנדלר . אמר רבי שמעון בר ברסנא° . כ°רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה _{שמחמיר יותר} הורי לון. דתני °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה . כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת _{כמו בישול,} ועשאו בשבת. בין בשוגג בין במזיד, אסור בין לו בין לאחרים. וכל דבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, ועשאו בשבת. בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. במזיד לא לו ולא לאחרים. בעון קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. את מה את אמר? אמר לון. אני אין לי אלא משנה כשיטת °רבי מאיר . דתנן, המעשר והמבשל בשבת. בשוגג יאכל במזיד לא יאכל . שמע רב חסדא° ואמר, הותרו שבתות. לא כן אמר רב הונא ° בשם רב° , ותני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} כן. בראשונה היו אומרים. השוכח והשהה תבשילו על גבי כירתו בשבת. בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל . נחשדו שהיו מניחים מזידים, ואומרים שכיחים היינו. ואסרו להם את השוכח. ואת אמר הכא הכין? אמר רבי הילא° _אילעא . נחשדו להיות מניחים, ולא נחשדו להיות מבשלין. ולכן קנסו במניח ולא קנסו במבשל. תני התם _{גבי איסור שהייה.} חזרו לומר ^ב_לא כל תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אסור. מצטמק ורע לו מותר. איזה תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו? כרוב, ואפונין, ובשר טרוף. אמר רבי תנחום בר עילא° . אף ראשי לפתות וראשי קפלוטות עשו אותן כתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו. ביצים מה הן? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. ורבי ירמיה° ורבי חנינא° _{בר חמא} אמרו בשם °רבי ישמעאל ברבי יוסי . אבא עלה לביתו, ומצא שם ביצים ואסר. _מים חמין והתיר. אמר רבי שמואל בר נתן° בשם רבי חמא בר חנינא° . אני ואבא עלינו לחמת גדר והביאו לפנינו ביצים קטנות כעזרידין. וטעמון יפה כפינקריסין. תני, ^ב_לב לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. ואם נתנום, אסורים למוצאי שבת עד כדי שיעשו. רבי אחא° אמר, מה שאמרה הבריתא ואם נתנום אסורים, הכוונה נתנום במזיד. והלכה כ°רבי מאיר שסובר שהמבשל במזיד לא יאכל בו ביום אבל יאכל למוצאי שבת. והבריתא חידשה שצריך להמתין בכדי שיעשו. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, שהבריתא מדברת במקרה שנתנום בשוגג, שהלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי} שאמר שבשוגג יאכל למוצאי שבת. והבריתא חידשה שצריך להמתין בכדי שיעשו . אמר רבי מנא° _{בן יונה} , יאות אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} שהבריתא כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. דתנן , הנוטע בשבת. בשוגג יקיים, במזיד יעקור. ^ב_לג בשביעית, בין בשוגג בין במזיד יעקור. °רבי יהודה _{בר עילאי} אמר חילוף הדברים. בשביעית, בשוגג יקיים במזיד יעקור. בשבת, בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שהניית שבת עליו. וכאן מכיון שאת אמר המתן למוצאי שבת עד כדי שיעשה, כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום

[דף יב עמוד ב]

מה טעם דרבנן? ^ב_לד נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות. דבר אחר. מונין לשביעית ואין מונין לשבתות. _{שכשיגיע לשנה הרביעית שמתחיל לאכול מהפירות, ימנו את השנים למפרע וידעו שנטע בשביעית.} מאי נפקא מינא? נטע פחות משלשים יום לפני שביעית, ונכנסה לשביעית. אין תימר משום שנחשדו. אין כאן מקום לסברת נחשדו שהרי נטע בשישית . אין תימר מונין. יש כאן מונין _{שהרי מתחילים למנות משנת השמיטה.} נטע פחות משלשים יום לפני מוצאי שביעית, ונכנסה שמינית. אין תימר משום שנחשדו. יש כאן נחשדו שהרי נטע בשביעית . אין תימר מונין. אין כאן מונין _{שהרי מתחילים למנות מהשנה השמינית.} מה שאמר °רבי יהודה _{בר עילאי} שהנוטע בשביעית בשוגג יקיים במזיד יעקור, חייב אתה לומר דאתיא כמאן דאמר מפני החשד. ברם כמאן דאמר מפני שמונים, היה צריך לאסור בין בשוגג ובין במזיד ולקנוס שוגג מפני מזיד. ומזה שהוא לא קנס שוגג, על כרחך שהוא סובר שהטעם הוא מפני החשד:

ירושלמי תרומות, פרק ב, הלכה ב

מתני’: ^ב_לה אין תורמין ממין על שאינו מינו. ואם תרם, אין תרומתו תרומה. כל מין חיטים אחד. כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה אחד, ותורם מזה על זה. ^ב_לו כל מקום שיש כהן, תורם מן היפה. וכל מקום שאין כהן, תורם מן המתקיים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. לעולם הוא תורם מן היפה. ^ב_לז ותורמין בצל קטן שלם, ולא חצי בצל גדול. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר לא כי, אלא חצי בצל גדול. וכן היה °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. תורמין בצלים מן בני המדינה על הכופרים. ולא כופרים על בני המדינה, מפני שהוא מאכל פלוטוקוס _{חשובים:}

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. זה אחד מן ג' מדרשות

[דף יג עמוד א]

שהן מחוורין בתורה. כתיב (במדבר קרח יח יב) כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן מה פסוק זה בא ללמד? אם ללמד שתורמין מן התירוש על הדגן, ומן הדגן על התירוש _{שהרי נאמר חלב תירוש ודגן ומשמע שחלב אחד לשניהם.} הרי תירוש ויצהר הרי שניהם מין אילן הם, ואף על פי כן אין תורמין ומעשרין מזה על זה _{שהרי נאמר חלב בנפרד ליצהר ולתירוש} אז ודאי שאין תורמים מדגן על תירוש או מתירוש על דגן שאינם מאותו סוג. אלא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מה תירוש ויצהר שהן מיוחדין שהן שני מיני אילן, ואף על פי כן אין תורמין ומעשרין מזה על זה, ואף אני מרבה שני מינין שבדגן, שני מינין שבתבואה ^ב_לח שאין תורמין ולא מעשרין מזה על זה. תנן, כל מין חיטים אחד. לכן צריכה אפילו, מן אגדון _{חיטה לבנה} על שמתית _שחומה, ומן שמתית על אגדון. תנן, כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה אחת ותורמין ומעשרין מזה על זה. תני, תרומה גדולה _{שאין לה שיעור,} ^ב_לט תורמין תאנים על הגרוגרות במניין אף שתאנה גדולה מגרוגרת , וגרוגרות על התאנים במידה. אבל לא תאנים על הגרוגרות במידה, ולא גרוגרות על התאנים במניין. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. סלי תאנים וגרוגרות מין אחד הן, ותורמין ומעשרין מזה על זה. תני, וגרוגרות על התאנים במידה _{אבל לא במנין.} אמר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי . אבא היה נוטל עשר גרוגרות מן המוקצה, על תשעים תאנים שבכלכלה. רבי ירמיה° סבר מימר, את רואה את הצמק כאלו תפח _{כמו שהיה קדם.} לכן °רבי ישמעאל _{בן אלישע} נטל עשר גרוגרות, על תשעים תאנים אף שכעת נפחם קטן יותר מן התאנים. ומה שאמר °רבן שמעון בן גמליאל שסלי תאנים וגרוגרות מין אחד הן ותורמין ומעשרין מזה על זה. הכוונה שיכול להפריש מסל גרוגרות על סלי התאנים. וכאילו נסב סלין רברבין בתאנייא. שהרי סל גרוגרות כשהיה תפוח היה הרבה יותר מסל תאנים. אבל לא תאנים על הגרוגרות . רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} תרין אמרין. דרך התפח לצמוק, ואין דרך הצמוק לתפוח. ונסב סל כמה דאינון. ויכול להפריש בין מן התאנים בין מן הגרוגרות במניין. ולא אכפת לנו מהנפח של הגרוגרות קדם שיבשו

[דף יג עמוד ב]

אמר לון רבי אחא° לרבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא}, כן רבי אילא° _אילעא רבכון הוי בה. תמן תנינן. ^ב_מ כביצה אוכלין שהניחן בחמה ונתמעטו. וכן כזית מן הנבילה, וכעדשה מן השרץ, וכזית פיגול, וכזית נותר , וכזית חלב, הרי אילו טהורין _{הכוונה שאינם מטמאים ואינו חייב עליהם.} הניחם בגשמים ותפחו טמאים וחייב עליהם . דרומאי אמרי, והוא שהיה בהם כזית מעיקרו. אבל אם לפני שהניחם בחמה לא היה בהם כזית ועל ידי הגשמים תפחו ליותר מכזית, אינם טמאים. כי אין דרך הצמוק לתפוח _{והמים לא הופכים חלק מהם} כדברי רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} . רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין ואף על פי שאין כזית מעיקרו כיוון שעכשיו יש בהם שיעור, מטמאים . תמן תנינן. כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם שהן באות חמץ. °רבי מאיר אומר, שאור בודה להן מתוכן ומחמצן. _{שמבדיל מקצת סולת מן העשרון לאחר שנמדד ולש אותו המקצת וטומנו בהעשרון ומתחמץ כולו מאליו.} °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף היא אינה מן המובחר, שלא תתחמץ יפה לפי שאין כאן שאור מחומץ. אלא מביא שאור מתוך ביתו שהוא מחומץ יפה, ונותן לתוך המדה של עשרון, ומוסיף סולת וממלא את המדה. ^ב_מא אמרו לו. אף היא היתה חסירה או יתירה. מני אמרו לו? °רבי מאיר . וכך אמר לו °רבי מאיר . פעמים שהשאור שהביא מביתו יפה, והוא מתפיח את העיסה עד שיש בה עישרון . הא אילו היה השאור מהסולת עצמה , היתה צמוקה ולא היה בה עישרון . ועכשיו שהוא שאור יפה והוא תפוח יש בו עישרון, אבל את צריך לראות את התפוח כאילו הוא צמוק, והרי אז היא נראית חסירה ואין בו עישרון. ופעמים ^ב_מב שהשאור רע והוא צמק. הא אילו היה השאור מהסולת עצמה , היתה תפוחה. ועכשיו שהשאור רע הוא צמוק והוספתה סולת ומלאתה את הכלי עד שיש בו עישרון. אבל צריך לראות את הצמק כאילו הוא תפח. והרי אז היא נראית יתירה. על דעתיה דרבי ירמיה° , רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , שלשתן אמרו דבר אחד _{כשיטת °רבי מאיר ביתירה.} שרואים את הצמוק כאילו הוא תפוח _{ודנים על פי המצב העכשווי.} רבי ירמיה° _{דאמר רואים את הצמוק כאילו תפוח.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° _{דאמרי אפילו אם לא היה כזית מעיקרו, אם תפח בגשם ובא לידי שיעור, טמא.} על דעתייהו דרבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} ודרומיה, שלשתן אמרו דבר אחד _{כשיטת °רבי מאיר בחסרה.} שרואים את תפוח כאילו הוא צמוק . _{ודנים על פי מה שהיה קדם שתפח שלשיטת שלשתם, אין דרך הצמוק לתפוח.} אילין דבר פטי בשלון אורז ואנשין מתקנתה יתיה _{שכחו לעשר}. חברייא סברין מימר דייסב אורז חיי לקביל _{בכמות של} המבשל. כדעת רבי ירמיה° רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , שרואים את הצמוק כאילו תפוח, ולא את התפוח כאילו הוא צמוק . _{שאם היו דנין את המבושל כאילו הוא צמוק, היה צריך להפריש פחות.} אמר לון רבי יוסי° _{בר זבידא}. אף אנא למרות שאני סובר שרואים את התפוח כאילו הוא צמוק, זה דווקא שתפח במים _{שסופו לחזור ולקטון כשהתיבש}. אבל בבישול, אף אני אמר כן שרואים את הצמוק כאילו תפוח , למה שדרכו לתפוח בבישול :

ירושלמי תרומות, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_מג ותורמין זיתי שמן _{שרוצה לאכלם והם משובחים} על זיתי כבש. ולא זיתי כבש על זיתי שמן. ויין שאינו מבושל על המבושל. ולא מן המבושל על שאינו מבושל. ^ב_מד זה הכלל. כל שהוא כלאים בחבירו _{סימן שהם שני מינים.} לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרע. וכל שאינו כלאים בחברו. תורם מן היפה על הרע, אבל לא מן הרע על היפה. ואם תרם מן הרע על היפה, תרומתו תרומה. חוץ מן הזונין על החיטין, שאינן אוכל. ^ב_מה והקישות והמלפפון מין אחד. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר שני מינין:

גמ’: תנן, ותורמין זיתי שמן על זיתי כבש. ולא זיתי כבש על זיתי שמן. ויין שאינו מבושל על המבושל. ולא מן המבושל על שאינו מבושל . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי יהודה _{בר עילאי} היא. שאמר לעולם תורם מן היפה אפילו כשאין שם כהן. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מחלפא שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}. דתנן, אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו, °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר

[דף יד עמוד א]

מפני שהוא משביחו. משמע של°רבי יהודה _{בר עילאי} יין מבושל משובח מהחי. ולמה כאן הוא אומר שלא יתרום מן המבושל על החי? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, אינה מוחלפת. תמן בכהן, וכאן בבעלים שאף שיין מבושל משובח יותר, חיישינן שמא יפריש לפי המידה של אחר הבישול, ונמצא ממעט מהמעשרות. תנן, אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו, °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר. ממה ממעיטו? רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. חד אמר מפני שממעטו משותיו _{שלא הכל אוהבים יין מבושל.} וחד אמר מפני שממעטו ממידתו. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מחלפא שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}, ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת} אינה מוחלפת תמן בכהן וכאן בבעלים. שאף שיין מבושל משובח יותר, חיישינן שמא יפריש לפי המידה שלאחר הבישול, ונמצא ממעט מהמעשרות. משמע שלרבי אלעזר° _{בן פדת} , הטעם משום שממעט ממדתו . הוי רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוא דאמר מפני שממעטו משותיו. אמר רבי יודא בן רבי אימי° בשם ריש לקיש° , מפני שממעטו משותיו. מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני, לא יתרום אף משאינו מבושל על המבושל. ממה שנאמר אף, משמע כל שכן שלא יתרום מהמבושל על שאינו מבושל. לרבי אלעזר° _{בן פדת} שסובר שהמבושל יפה משאינו מבושל, לכן לא יתרום משאינו מבושל כי תורם מהרע על היפה. וכל שכן שלא יתרום מהמבושל, שלא יבא לידי תקלה שממעט בשיעור. אבל לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שטעמם של חכמים מפני שממעט משותיו, איזה כל שכן יש כאן? הרי יש כאלה שאוהבים יין מבושל ויש שאוהבים יין שאינו מבושל, ומה שיך לאמר כל שכן מהמבושל ? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} לא תני אף. תנן, ואם תרם מן הרע על היפה, תרומתו תרומה. מאי טעמא? אמר רבי בון בר כהנא° בשם °רבי כתיב (במדבר קרח יח לב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו . ממה שהוא בנשיאת עון, אתה יודע שמה שעשה עשוי. תנן, חוץ מן הזונין על החיטין, שאינן אוכל . הא דבר שהוא אוכל מותר. מתניתין ד°רבי ישמעאל ברבי יוסי . דאמר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי משום אביו. ^ב_מו תורמין מן היין על החומץ, אבל לא מן החומץ על היין. עבר ותרם, תרומתו תרומה. °רבי אומר. יין וחומץ שני מינין הן, ואין תורמין ולא מעשרין מזה על זה _{אף ששניהם אוכל.} אמר רבי יהושע בן לוי° . מסתברא דיודה °רבי לדבר תורה _{וכל האיסור זה מדרבנן.} מה טעמא ד°רבי ? שאם אומר את כן שמותר לתרום מן היין על החומץ, אף הוא סבר מימר, שמותר לתרום חומץ על היין: ^ב_מז הקישות והמלפפון מין אחד. °רבי יודא אמר שני מינין. °רבי יודא כדעתיה, ורבנן כדעתן. דתנינן תמן. הקישות והמלפפין אינן כלאים זה בזה. °רבי יהודא אומר כלאים:

הדרן עלך פרק אין תורמין