ירושלמי מאיר/מסכת שקלים/פרק ח

פרק שמיני - כל הרוקין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שקלים, פרק ח, הלכה א

מתני’: כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין, חוץ משל שוק העליון, דברי °רבי מאיר . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ח_אבשאר כל ימות השנה, שבאמצע טמאין שבצדדין טהורין. ובשעת הרגל, שבאמצע טהורין שבצדדין טמאין, מפני שהמועטין מסתלקין לצדדין. כל הכלים הנמצאין בירושלים. דרך ירידה לבית הטבילה, טמאין. ודרך עליה, טהורין. שלא כירידתן עלייתן דברי °רבי מאיר . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ח_בכולן טהורין. חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות. ^ח_גסכין שנמצאת בי"ד, שוחט בה מיד. ^ח_דבשלשה עשר, שונה ומטביל. קופיץ, בזה ובזה שונה ומטביל. חל ארבעה עשר להיות בשבת. שוחט בה מיד. בחמשה עשר, שוחט בה מיד. ^ח_הנמצאת קשורה לסכין, הרי היא כסכין:
גמ‘: תנן, כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין, חוץ משל שוק העליון, דברי °רבי מאיר . מאי טעמא? אמר רבי אבין° בשם רבי יהושע בן לוי° , קצרן _כובס של עובדי כוכבים ומזלות היה שם. אמר רבי חנינה°

[דף לב עמוד א]

ערודות היו נוחרין בירושלים, והיו עולי רגלים משתקעין בדם עד ארכובותיהן. ובאו לפני חכמים ולא אמרו להן דבר. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . מעשה בפרדה משל בית °רבי שמתה, וטהרו את דמיה משום נבילה. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאיל לרבי סימון° , עד כמה _{דם נבלות אינו מטמא?} ולא אגיביה. שאיל לרבי יהושע בן לוי° , אמר לו. עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא. ובאש _כאב לרבי אלעזר° _{בן פדת} דלא חזר ליה רבי סימון° שמועתא. רב ביבי° הוה יתיב מתני הדין עובדא. אמר לו רבי יצחק בר ביסנא° , עד כמה? אמר לו עד רביעית טהור יותר מיכן טמא. רב ביבי° הוה יתיב מתני הדין עובדא. אמר לו רבי יצחק בר כהנא° . עד רביעית טהור יותר מיכן טמא? ובעיט ביה. אמר לו רבי זריקא° . בגין דהוה שאיל לך את בעיט ביה? אמר לו בגין דלא הוות דעתי בי דאמר רבי חנין° (דברים כי תבא כח סו) והיו חייך תלואים לך מנגד, זה שהוא לוקח לו חטין לשנה. וכתיב (דברים כי תבא כח סו). ופחדת לילה ויומם, זה שהוא לוקח מן הסדקי. ולא תאמין בחייך, זה שהוא לוקח מן הפלטור. שאין לו וקונה כל יום כדי צרכו. ואנא סמיך אפלטירא מאי כדון? העיד °רבי יהושע בן בתירא ^ח_ועל דם נבילות שהוא טהור. מהו טהור? טהור מלהכשיר, הא לטמאות מטמא. והא תנינן. ^ח_זדם השרץ כבשרו, מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו. והרי אף דם נבלה מטמא ואינו מכשיר ? מה שנאמר אין לנו כיוצא בו, הכוונה שיהיה הדם שוה לבשר בשיעור טומאתו, כמו בשרץ שהדם מטמא כשיעור הבשר בכעדשה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} פליגי בה תרין אמוראין, חד אמר טמא וחד אמר טהור. מאן דאמר שדם נבלה טמא, כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. מאן דאמר טהור, כ°רבי יהושע בן בתירה . אמר ליה רב אבדומה נחותה° . ויאות. דהא °רבי יהודה _{בר עילאי}, מוריינא _{מורה הוראה} דבי נשיא הוה. וראינו שבבית °רבי טיהרו דם פרדה עד רביעית. אבל יותר מרביעית טמא. תנן, כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין,חוץ משל שוק העליון,דברי °רבי מאיר . לא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי רבי יוסי בן חנינה° , לא גזרו על הרוקין שבירושלים? הא איתמר עליה, אמר רבי אבין° בשם רבי יהושע בן לוי° , קצרן מכבסה של גוים היה שם: תנן, ^ח_חבשאר ימות השנה, הטמאין מהלכין שיבולת _באמצע והטהורין מהלכין מן הצד, והטהורין מהלכין סתם והטמאים אומרין להן פירושו. בשעת הרגל הטהורים מהלכין שיבולת _באמצע. והטמאין מהלכין מן הצד. הטמאין _{שהם הרוב} מהלכין סתם, והטהורין _{צריכים להיזהר} אומרים להן פירושו: תנן, כל הכלים הנמצאין בירושלים. דרך ירידה לבית הטבילה, טמאין. ודרך עליה, טהורין. לא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא גזרו על הכלים שבירושלים? מכיון שנמצאו דרך ירידה לבית הטבילה, נעשו הוכיח. תנן, חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות. אבא שאול היה קורא אותן ציפורין. מאן דאמר ציפורין, שהיה דומה לציפורין. מאן דאמר מריצה, שמריצה את האבן לבית הקברות: תנן, סכין שנמצאת בי”ד, שוחט בה מיד. בשלשה עשר, שונה ומטביל. קופיץ, בזה ובזה שונה ומטביל. תני הסכין קשורה לה הרי זו כמותה

ירושלמי שקלים, פרק ח, הלכה ב

מתני’: ^ח_טפרוכת שנטמאת בולד הטומאה, מטבילין אותה בפנים

[דף לב עמוד ב]

ומכניסין אותה מיד. ושנטמאת באב הטומאה, מטבילין אותה בחוץ ושוטחין אותה בחיל, מפני שהיא צריכה הערב שמש. אם היתה חדשה, שוטחין אותה על גג האיצטבא, כדי שיראה העם את מלאכתה שהיא נאה. °רבן שמעון בן גמליאל אומר משום °רבי שמעון בן הסגן , ^ח_יפרוכת עוביה טפח. על שבעים ושתים נימים נארגת. על כל נימה ונימה כ"ד חוטין. ארכה מ' אמה, ורחבה כ'. ומפ"ב ריבוא היתה נעשית. ושתים עושין בכל שנה. ושלש מאות כהנים מטבילין אותה:

גמ’: תנן, על כל נימה ונימה מכ”ד חוטין. מניין? אילו אמר חוט _{הייתי אומר} אחד. כפול, לשנים. שזור,לשלשה. משזר, לששה. וכאן הואיל ויש ארבע מינים תכלת ארגמן תולעת שני ושש. הא עשרים וארבעה. תני _{כל נימה ונימה של} שלשים ושתים. אילו אמר חוט, א'. כפול, לשנים. שזור, לארבע. משזר, לשמונה. ארבעה מינים תכלת ארגמן תולעת שני ושש, הא תלתין ותרין. תנא ארבעים ושמונה. אילו אמר חוט, א'. כפול, לשנים. קליעה, לשלשה. שזור, לששה. משזר, לשנים עשר. ארבעה מינים תכלת ארגמן תולעת שני ושש, הא ארבעים ותמניא. כתוב אחד אומר (שמות תרומה כו לו) מעשה רוקם. וכתוב א' אומר (שמות תרומה כו לא) מעשה חושב. מעשה רוקם ^ח_יאפרצוף אחד. מעשה חושב, שני פרצופות. °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי נחמיה . חד אמר, מעשה רוקם, ארי מכאן וארי מכאן. מעשה חושב, ארי מכאן וחלק מכאן. וחרנה אמר, מעשה רוקם, ארי מכאן וחלק מכאן. מעשה חושב, ארי מכאן ונשר מכאן: בשמונים ושתים ריבוא היתה נעשית וכו': אמר רבי יצחק בר ביזנא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, גוזמא. תמן תנינן, פעמים היה עליה _{בתפוח על גבי המזבח} אפר כשלש מאות כור. רבי יוסי ברבי בון° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} גוזמא:

ירושלמי שקלים, פרק ח, הלכה ג

מתני’: בשר קדשי קדשים שנטמא. בין באב הטומאה בין בולד הטומאה. בין בפנים בין בחוץ. °בית שמאי אומרים, הכל ישרף בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. °בית הלל אומרים, הכל ישרף בחוץ, חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, שנטמא באב הטומאה, בין בפנים בין בחוץ, ישרף בחוץ. שנטמא בולד הטומאה, בין בחוץ בין בפנים ישרף בפנים. °רבי עקיבה אומר, ^ח_יבמקום טומאתו שם שריפתו:

גמ’: בר קפרא° אמר מה שנאמר במשנה שנטמא באב הטומאה,הכוונה שנטמא בטומאה דבר תורה. מה שנאמר שנטמא בוולד הטומאה, הכוונה שנטמא בטומאה מדבריהן _{כגון כלים שנגעו במשקים.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרן זה בין זה דבר תורה. וקשיא מד°בית שמאי על דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. ד°בית שמאי אומרים, הכל ייפדה ויאכל בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. מה בין וולד הטומאה בחוץ, ובין אב הטומאה בחוץ. זה וזה לא דבר תורה הוא? ועל דברי °בית הלל לא מקשייא? ד°בית הלל אמרין. הכל ייפדה ויאכל בחוץ. חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. מה בין ולד הטומאה בפנים, מה בין אב הטומאה בפנים. זה וזה לא דבר תורה הוא? באמת לרבי יוחנן° _{בר נפחא} קשה בין מדברי °בית שמאי ובין מדברי °בית הלל . מה שאמרו רבנן שקשה מדברי °בית שמאי , לא הוי בה רבנן, אלא על דבר קפרא° . וקשיא דבר קפרא° על ד°בית שמאי . ד°בית שמאי אומרים. הכל ייפדה ויאכל בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. מה בין אב הטומאה בין בחוץ בין בפנים. זה וזה לא דבר תורה הוא? _{שהרי אם הטומאה דאוריתא המחיצות לא קולטות, ולמה אם נטמא בפנים לא יכול לצאת?}

[דף לג עמוד א]

בגין ד°רבי עקיבה אמר, מקום טומאתו שם תהא שריפתו. ואפי' על ד°בית הלל לא מקשייא. ד°בית הלל אמר, הכל ישרף בחוץ, חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. מה בין ולד הטומאה בין בפנים בין בחוץ? זה וזה לא מדבריהם הוא? ולמה לא יכיניסו וישרפו אותו בפנים? בגין ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, מאכלו ומשקו של מצורע אף שאין משלחין אותו אין מביאין אותו חוץ לשלש מחנות _{הרי שיש חילוק בין להכניס לבין להוציא, והכי נמי סברי °בית הלל דבשר קודש שנטמא טומאה דרבנן אין מכניסין לעזרה, ומכל מקום אין צריך להוציאו ממנה, והוא נשרף שם בעזרה.}

ירושלמי שקלים, פרק ח, הלכה ד

מתני‘: ^ח_יגאיברי התמיד ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב. של מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח. של ראשי חדשים, ניתנין על כרכוב המזבח מלמעלן. ^ח_ידהשקלים ^ח_טווהביכורים אינן נוהגין אלא בפני הבית. אבל ^ח_טזמעשר דגן, ^ח_יזומעשר בהמה ^ח_יחובכורות, נוהגין בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית. המקדיש שקלים וביכורים בזמן הזה, הרי זה קודש. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר האומר ביכורים קודש אינן קודש:

גמ’: איזהו כרכוב המזבח? ^ח_יטאמה בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי כהנים. מוספי שבת מוספי ראש חדש מי קודם? רבי ירמיה° סבר מימר, מוספי שבת ומוספי ראש חדש, מוספי ראש חדש קודמין. חייליה דרבי ירמיה° מן הדא דתנן, שירו של שבת ושירו של ראש חדש, ^ח_כשירו של ראש חדש קודם. אמר רבי יוסה° _אסי, שנייה היא תמן. דאמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ראש חדש. כיצד היה עושה? שוחט מוספי שבת, ואומר עליהן שירו של ראש חדש. ברם הכא, מוספי שבת ומוספי ראש חדש, ^ח_כאמוספי שבת קודמין. על שם, כל התדיר מחבירו, קודם את חבירו: תנן, המקדיש שקלים וביכורים בזמן הזה, הרי זה קודש. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר האומר ביכורים קודש אינן קודש: הא שקלים, קדשו. אמר °רבי שמעון בן יהודה משום °רבי שמעון _{בן יוחאי} , בין אלו ובין אלו לא קדשו. תני, ^ח_כבגר בזמן הזה, צריך להביא קינו ריבעת כסף _{רבע דינר.} אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} ביטלה °רבי יוחנן בן זכאי מפני התקלה. מהו מפני התקלה? כהדא דתני, אין מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות בזמן הזה. ואם הקדיש או העריך או החרים או הגביה, הכסות תישרף. הבהמה תיעקר. כיצד _תיעקר? נועל בפניה הדלת והיא מתה מאיליה. והמעות ילכו לים המלח: עבר הגר והקדיש? מן מה דאמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} ביטלה °רבי יוחנן בן זכאי מפני התקלה, הדא אמרה, עבר והקדיש קדשו. רבי יודה ענתודרייא° בעי קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, הכא גבי מעות הגר את אמר קדשו, והכא גבי שקלים את אמר לא קדשו?

[דף לג עמוד ב]

אמר לו, תמן גבי שקלים, לכך ^ח_כגאין מקדישין לכתחילה, לפי שמצוה להקריב מתרומה חדשה. והיאך יקדיש? הא הוי ליה ישנה. והכא גבי גר , מאי אית לך למימר? וכי זה משנה אם אותו רבע דינר שהקדיש הגר ישנה היא לגבי הקדשות אחרים? הא קינו של גר אינו צריך חדשה, לכן אם הקדיש קדוש. למה אם הקדיש שקלו לא קדוש? ויניחנה עד שיבנה בית המקדש? שמא יבנה הבית כבראשונה, ותתרם תרומת הלישכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן. והכא גבי גר זה לא שייך כי מאי אית לך? רב המנונא° ורב אדא בר אהבה° אמרו בשם רב° ^ח_כדהלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}

הדרן עלך פרק כל הרוקין וסליקא לה מסכת שקלים

תפילת הדרן לסיום מסכת שקלים

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת שקלים וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת שקלים וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת שקלים וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת שקלים כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)