ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק יג
פרק שלושה עשר - רבי אלעזר
[עריכה]
מתני’: °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. האורג ג' חוטין בתחילה, ואחד על האריג, חייב. וחכמים אומרים. יג_אבין בתחילה בין בסוף שיעורו שני חוטין:
גמ’: אמר רבי עולא° אילעאבן ישמעאל. טעמא ד°רבי אליעזר בן הורקנוס, על ידי שלישי, מלאכתו מתקיימת. מה °רבי אליעזר בן הורקנוס כ°רבי יודה ? דתנינן תמן. התוכף תכיפה אחת, אינו חיבור ואין בה משום כלאים, שנים חיבור . °רבי יהודה בר עילאי אומר עד שישלש. אמר רבי סימון° , אפילו תימא °רבי אליעזר בן הורקנוס כחכמים ששסוברים שאפילו בשתים הוי חיבור לכלאים. ברם הכא צריך שתהיה מלאכה מתקיימת ופחות מיכן פחות משלוש
מיסתתר הוא. אשכחת אמר על ד°רבי אליעזר בן הורקנוס פעמים שלושה פעמים שנים פעמים אחד. פעמים שלשה, בתחילה. פעמים שנים, על גבי אחד ארוג מאתמול. פעמים אחד, על גבי שנים ארוגים מאתמול. רבנן דקיסרין בעיין לא הסכימו למה שאמרנו קדם. מהו אחד על האריג? אחד על גבי שנים, או אחד על גבי ג'. רבנן דהכא אמרי, אחד על גבי שנים. היתה טלית אחת גדולה. בתחילה כשהתחיל במלאכת האריגה עד שיארוג בה שנים חוטין. יג_בובסוף אפילו כל שהוא. האורג שני חוטין על גבי הגס אריג גדול, על גבי אימרא בשפת האריג, אפילו אחד חייב. למה הדבר דומה? לצילצול קטן שארג בו שני חוטים על רוחב ג' בתים, שחייב אף שאינו ברוחב סיט שעושים כך תכשיט לקטנות. ובנפש מסכת חוטי השתי כמאן דהוא בתחילה, דלעולם שנים, שהרי הוא יכול להרחיב ולעשות בד גדול יותר. כל זה בבגד. אבל ההן בד. אפילו בסוף, כאריג הוא. שאין לו מידה קבועה. וההן לסוטה רדיד אפילו בסוף, כאריג הוא. שאין לו מידה קבועה. הכל מודין בכותב את השם מילה שהיא שם, עד שעה שישלים. כתב אות אחת להשלים את השם, יג_גואות אחת להשלים את הספר חייב. כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת. °רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב חטאת ו°רבי יהושע בן חנניה פוטר למה °רבי יהושע בן חנניה פוטר או משום קיום מלאכה. שכדי להתחייב צריך שיעשה בשבת מלאכה שכמותה מתקיימת, או משום שאינו ראוי להצטרף עמו. שכתב יבש וטרי נראים מובדלים ואינם מצטרפים. איתא חמי. אילו ארג חוט אחד בחול וחוט אחד בשבת, שמא אינו פטור שרק °רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב במוסיף חוט אחד על האריג? שמא אינו ראוי להצטרף עמו? שהרי אין הבדל בין החוטים. אלא מסתבר שפטור, משום שאין כאן מלאכה שכמותה מתקיימת. נמצא שמא שמחיב °רבי יהודה בר עילאי בכותב, זה משום קיום מלאכה. כיי דאמר רבי יעקב בר אחא° . ורבי יסא° אסי אמר בשם רבי אלעזר° בן פדת. כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפרין חייב אף ששהה הרבה וודאי האות הראשונה כבר יבשה. דאי לא כן אלא שלפי חכמים אינם מצטרפות המשנה רק כ°רבי אלעזר בן עזריה אלא ודאי אף ל°רבי יהושע בן חנניה, זה ששהה בין אות לאות אינה סיבה לפטור כתב אות אחת בשבת זו, ואות אחת בשבת הבאה. °רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב חטאת ו°רבי יהושע בן חנניה פוטר.
אתא חמי, אילו כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת, °רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב חטאת. אחת בשבת זו ואחת בשבת הבאה לא כל שכן? להראות כוחן של חכמים שהן פוטרין אפילו שכתב בשני שבתות
מתני’: יג_דהעושה שתי בתי נירין, בנירין, ובקירוס, ובנפה, ובכברה,ובסל, חייב. יג_ההתופר שתי תפירות, וקורע על מנת לתפור שתי תפירות:
גמ’: בנירין. ניריא. בקירוס. קירומה. רבי אבא° ורב ירמיה° אמרו בשם רב° הממתח צדדיו שמשך והידק את חוט התפירה שהיה רפוי בשבת, חייב משום תופר. תני, התוחב שתי תחיבות חייב. וחכמים אומרים אינו חייב עד שיקשור. אם כדבריהם היה צריך נימר שהוא חייב גם משום תופר וגם משום קושר
מתני’: הקורע בחמתו ועל מתו יג_ווכל המקלקלין פטורין. יג_זוהמקלקל על מנת לתקן, שיעורו כמתקן:
גמ’: תנן, הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין. קא סלקא דעתין שהקורע בשבת פטור, ולא יצא ידי חובת קריעה. בעון קומי רבי אבא° . היך מה דאת אמר תמן, יג_חהשוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת לכפר על חילול שבת. ואמאי הכא, לא יצא ידי קורעו? על כרחך יצא ופטור כ°רבי שמעון בן יוחאי. ד°רבי שמעון בן יוחאי אמר, עד שיהא לו צורך בגופו של דבר. אמר לון. אפילו כ°רבי יהודה בר עילאי אתיא. תמן הוא גרם לעצמו בזה שחילל שבת ואם תאמר ששחיטתו עלתה לו לא הזקתה לו יותר . ברם הכא, אם תאמר שיצא ידי קריעה, נמצא שבקריעה שקרע בשבת תיקן. נמצא שאתה גרמת לו לחלל שבת. אמר רבי יוסי° בר זבידא. ואפילו תמן את גורמת לו. שאילו לא שאמרת לו שיוצא, הכהנים לא היו זורקים את הדם, והיאך היה מתכפר לו? וכיוון שלא היה מתכפר, היה נחשב מקלקל ופטור. הוי צורך מימר ד°רבי שמעון בן יוחאי היא. ויוצא ידי קריעה ופטור על הקריעה. חברייא בעון קומי רבי יוסה° אסי. לא כן אמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם °רבי שמעון בן יוצדק
יג_טמצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח. ואיך יוצא בקריעה שנעשתה תוך חילול שבת? אמר לון. תמן המצה הגזולה, גופה עבירה. וללא שהיה עובר את העברה, לא היתה המצה בידו ולא יכל לקיים את המצווה. ברם הכא, לא היה מוכרח לעבור עבירה כדי לקים המצווה. שיכול היה לקרוע ביום חול. וגם במצה אם היה יכול לקים את המצווה בלי לעבור את העברה ודאי היה יוצא שהרי וכי כך אני אומר. הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח? תני, יג_ימצה גזולה אסור לברך עליה. אמר רב הושעיה° על שם (תהילים יג) ובוצע ברך נאץ ה'. אמר רבי יונה° . הדא דאת אמר בתחילה ברכת המוציא. אבל בסוף אחר שאכל חייב לברך שהלא כבר נקנת לו ודמים הוא חייב לו. רבי יונה° אמר, אין עבירה מצוה. רבי יוסה° אסי אמר, אין מצוה עבירה. אמר רבי אילא° אילעא כתיב (ויקרא בחקותי כז לד) אלה המצות אם עשיתן כמצוותן הן מצות. ואם לאו, אינן מצות:
מתני’: שיעור יג_יאהמלבן יג_יבוהמנפץ יג_יגהצובע יג_ידוהטווה, שיעורו כמלוא רוחב הסיט כפול. יג_טוהאורג שני חוטין, שיעורו כמלוא הסיט:
גמ’: תמן תנינן, המוציא עצים יג_טזכדי לבשל ביצה קלה וכ"ו. קליפי אגוזים וכ"ו לצבוע בהם בגד קטן בסבכה. והכא את אמר הכין שדי בצביעת רוחב סיט כפול? תמן במוציא לצבוע. ברם הכא בצובע:
מתני’: °רבי יהודה בר עילאי אומר. הצד צפור על ידי שהכניס אותה למגדל וצבי לבית חייב. וחכמים אומרים, צפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הביברין שוין. יג_יזזה הכלל. כל המחוסר צידה פטור. ושאינו מחוסר צידה חייב:
גמ’: תנן, °רבי יהודה בר עילאי אומר . הצד צפור על ידי שהכניסה למגדל וצבי לבית חייב. הא לגינה ולביברין פטור. משמע שהמכניס צבי לביבר לא נחשב צד. ולכן הצד צבי מן הביבר נחשב צד. אמר רבי חיננא° מתניתין דלא כ°רבי יהודה בר עילאי. דתנינן התם. יג_יחאין צדין ביום טוב דגים מן הביברין ואין נותנין לפניהם מזונות. יג_יטאבל צדין חיה ועוף מן הביברין. משמע שחיה ועוף המצוים בביבר נחשבים כבר ניצודים. ולכן מותר לצוד מתוך הביבר. ומכאן שהמכניס חיה ועוף לביבר הרי זה צד ואסור. מחלפה שיטתין דרבנן? דתנינן, וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין. משמע שהמכניס צבי לחצר נחשב צד. ותנינן תמן, אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהן מזונות. הא מגינה ומחצר אסור לצוד. משמע שהמכניס צבי לגינה או לחצר לא נחשב צד. כאן בחצר מקורה. כאן בחצר שאינה מקורה. והא תנינן גינה. אית לך מימר גינה מקורה? אלא כאן בגדולה כאן בקטנה. תנן התם. זה הכלל. כל המחוסר צידה אסור. ושאינו מחוסר צידה מותר . רבי עולא° אילעאבן ישמעאל אמר. בעון קומי רבי אחא° . למה לא ניתני כל המחוסר צידה חייב, ושאינו מחוסר צידה פטור. כמו אצלנו במשנה? אמר לון. ולא ביום טוב אנן קיימין? דכיוון שאין בו חיוב חטאת, לא שיך לאמר בו חייב ופטור. ולכן אמרו יג_ככל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הביברין שוין. זה הכלל. כל המחוסר צידה פטור. ושאינו מחוסר צידה חייב. איזה ביבר מחוסר צידה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° . כל שהוא מחוסר נשבים מצודה מחוסר צידה. ושאינו מחוסר נשבים, אינו מחוסר צידה. תנן, שוחטין מן הנגרין מקום שהמים רדודים והדג לא יכול לשחות, יג_כאואין שוחטין
לא מן המכמרות ולא מן המצודות שניצוד ביום טוב. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי אמי° בן נתן. מצדתא דשיתא גדולות. אמר שמואל° בר אבא בר אבא צד הוא בפיתם חבית. רב° אמר. סכרא דנהרא שרי. אמר רבי יודן° , כההיא שסתם הפתחים דטסים, שאין שום אפשרות לדג לברוח.
מתני’: יג_כבצבי שנכנס לבית, ונעל אחד בפניו חייב. אם נעלו שנים פטורין. לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין. ו°רבי שמעון בן יוחאי פוטר:
גמ’: נעלו שנים פטורים דכתיב, בעשותה. היחיד שעשה חייב. שנים ג' שעשו פטורין. רב חינא° אמר. היה אחד בריא ואחד תש שאינו יכול לנעול לבד. נעל החולה כל צורכו, ולא נעל הבריא כל צורכו. החולה חייב והבריא פטור. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חינא° . היה צבי רץ כדרכו ונתכוון לנעול בעדו בעד עצמו, ונעל בעדו ובעד הצבי מותר. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חונה° . ראה יג_כגתינוק מבעבע בנהר, ונתכוון להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חונא° . היה מפקח בגל ונתכוון להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו מותר.
מתני’: יג_כדישב אחד על הפתח ולא מילאהו. וישב השני ומילאהו. השני חייב. ישב הראשון על הפתח ומילאהו. ובא השני וישב לו בצידו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו, הראשון חייב והשני פטור. למה זה דומה? לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו:
גמ’: רבי שמי° בעי. מהו ליתן לפניהן מזונות אחר שננעלו? ייבא כההיא דתנינן תמן. יג_כהאין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך. שאין עושין תקנה לדבר שאינו מן המוכן. ואף הכא כן. רבי שמי° בעי. מהו לכפות עליו כלי? ייבא כהיא דאמר °רבי שמעון בי רבי ינאי . אני לא שמעתי מאבא. אחותי אמרה לי משמו. ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל. אבל אין כופין עליה כלי. שמואל° בר אבא בר אבא אמר, יג_כואף כופין עליה הכלי. רבי שמי° בעי
מהו לקשור את הצבי בחבל בקשר שאינו של קימא? ייבא כהיא דאמר °רבי שמעון בן אלעזר . מותר להשתמש על צידדי אילן בשבת. היא צידדי בהמה, היא צידדי אילן. כל שמתיר להשתמש על צידי בהמה, מתיר לקושרו. כל שאוסר להשתמש על צידי בהמה, אוסר לקושרו
.
הדרן עלך פרק האורג