ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק יב
פרק שנים עשר - הבונה
[עריכה]
מתני’: יב_אהבונה, כמה יבנה ויהא חייב? הבונה כל שהוא. יב_בהמסתת יב_גוהמכה בפטיש ובמעצד, יב_דהקודח כל שהוא חייב. יב_הזה הכלל. כל העושה מלאכה, ומלאכתו מתקיימת בשבת, חייב. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב, מפני שהוא מתקן מלאכה:
גמ’: מה בנין היה במשכן? שהיו נותנים קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה היתה? אמר רבי יוסה° אסי. מכיון שהיו נוסעים וחונים על פי הדיבור, כמי שהוא לעולם, רבי יוסי בי רבי בון° אמר . מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ, כמי שהוא לשעה. הדא אמרה בנין לשעה בנין. הדא אמרה אפילו מן הצד כתלים. הדא אמרה, אפילו נתון על גבי דבר אחר. הדא אמרה בנין על גבי כלים יב_ובנין. ולא היא, דאדנים כקרקע הן שהיו חלולות. תני, יב_זאחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט, המביא את הטיט חייב. °רבי יוסה אומר, שניהן חייבין. סבר °רבי יוסה , אבן אפילו בלא טיט נקרא בניין. הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה, ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס יב_חחייב. למי נצרכה? לרבנן. שאף שאמרו שהנותן את האבן פטור. כאן יהיה חיב שזה דרך הבניה, ועומדת כך. וההן דעבד דפין מניח קורה על המזוזות דעבד ספיין מניח קורה בתחתית הכניסה חייב משום בונה. וההן דנקר כיפין סלעים או כפין כלי או עמודין או רחיין. מקטע חותך אבנים ל פספס, מקטע חותך אבנים לגודל מתאים בכולהן, חייב משום מסתת. אמר רב ירמיה° בשם רב° המרכיב מיטה של גילה פרקים חייב משום בונה. אמר רבי זעירא° . אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו על גבי לבינים בשבת בלא טיט שפטור. רב המנונא° הורי לריש גלותא, להתיר שולחן של פרקים בשבת. אמרי דרב הונא בר חייה° הוה עמיה והסכים להתיר. שמע רב יהודה° נשיאה ואמר, מאן דהורי ליה להיתר, לא יליף ולא שימש. אמר רבי שמי° . מאן דהורי ליה, כ°רבן שמעון בן גמליאל הורי ליה. דתני, לווחים קרשים שבספינה, ושבעריסה, ונקליטי המיטה, ורגל השלחן, ויד הסכין שבראשו, הרי זה לא יחזיר. אם החזיר הרי זה יב_טפטור. ואם תקע, הרי זה חייב. °רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו
רפים, נוטל ומחזיר. תני גבי יתדות המחרשה. שאר כלים שלה. אם היו תקועים בחוזק ללא מסמרים, חיבור לטומאה אבל לא להזייה. קבועים במסמרים, חיבור לטומאה ולהזאה. הניטלין והניתנין, אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה. מכאן שללא מסמרים אף עם תקוע בחזקה אינו חיבור . והכא את אמר הכין שאף ללא מסמרים חייב? תמן דרכן לקבע במסמרים, לא קבע אינן חיבור. ברם הכא תקיעתן היא גמר מלאכתן. תני, רבי סימיי° אומר. המרכיב קרן כלי נגינה עגולה חייב, שתוקעים את החלילים בחזקה. קרן פשוטה פטור. °רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר. קני מנורה חייב. קנה של סיידין פטור. קני מנורה למה הוא חייב? רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא ורב חונה° , תריהון אמרין משום בונה. קנה של סיידין למה הוא פטור? מפני שכשמחבר קנה לקנה, הוא מחבר את העליון ואחר כך התחתון שהוא מלמעלן למטן ואין זה דרך בנין. התיבון, הרי החופר בחולות וכל פעם שמעמיק מניח לוחות לשמור שהדפנות לא יפלו, הרי מלמעלן למטן הוא, ואת אמר חייב? אמר רבי שמואל בר יודן° . כאן בקנה של סידים לשעה. כאן בחופר בחול לשהות. שמואל° בר אבא בר אבא אומר, המלחים סוגר את התריסין של חנות, חייב משום בונה. וקשיא, דבר שאילו עשאה בשבת חייב חטאת, °בית הלל מתירין יב_יאף להחזיר ביום טוב? אמר רבי חנניה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. התירו סופו מפני תחילתו. שאם אמר את שלא יחזיר, אף הוא אינו פותח. ולא יפתח ומה אכפת לנו? אף הוא ממעט בשמחת יום טוב. אמר רבי אחא° , מחזיר ובלבד שלא יחזיר כל צרכו בחוזק עד הסוף. אמר רבי יוסי בר בון° . מה שהתירו לסלק את התריסים, כשאין שם פתח. אבל אם יש שם פתח, משתמש כנגד הפתח. מה שאמר רב אחא° דמתניתין לדברי °בית הלל מחזיר ובלבד שלא יחזיר כל צרכו, זה לשיטת °רבי שמעון בן יוחאי. דתני, הגורד, הקודח, הקוצץ כל שהוא בשבת חייב. °רבי שמעון בן יוחאי אומר. הגורד מחליק את העץ עד שיגור כל צורכו. הקודח, עד שיקדח כל צורכו. הקוצץ, עד שיקצץ כל צורכו. העובד את העור, עד שיעבד כל צורכו.
ואמר רבי יעקב בר אחא° , לא אתיא אלא כ°רבי שמעון בן יוחאי. ד°רבי שמעון בן יוחאי לא עבד מקצת מלאכה ככולה. ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה. קשיא על ד°רבן שמעון בן גמליאל . אילו נטל לקצור ולא קצר, שמא כלום הוא? וכאן הרי לא רידד, אלא רק התכונן לרדד ולמה חייב? אמר רבי אדא° . אתיא ד°רבן שמעון בן גמליאל כ°רבי יהודה בר עילאי. דתני, יב_יאהשובט מכה על חוטי השתי והמקטקט מכה על חוטי הערב על האריג, הרי זה חייב, מפני שהוא כמיישב בידו שמישר את האריג ומכין אותו לאריגה הבאה. אף הכא חייב מפני שהוא כמיישב בידו
מתני’: יב_יבהחורש כל שהוא. המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב. המלקט עצים. לתקן כל שהן. אם להסיק, כדי לבשל ביצה קלה, המלקט עשבים לתקן כל שהן, אם לבהמה כמלוא פי גדי:
גמ’: מה חרישה היתה במשכן? שהיו חורשין ליטע סממנין. וכמה יחרוש ויהא חייב? רבי מתניה° אמר, כדי ליטע כרישה. רבי אבא° אמר בשם רב° כדי ליטע זכרותה גרגיר של חיטה. תמן תנינן, זרע קישואין שנים, זרע דילועין שנים. תני חיטים מדיות שתים. והא תנן, כל הנאכלין כגרוגרת? אמר שמואל° בר אבא בר אבא בשם רבי זעירא° , חיטין על ידי שהן חביבות, עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין. תנן, המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא, אם לבהמה כמלוא פי גדי. למה לי לתקן כל שהוא? למה לי כמלוא פי גדי? הרי כבר למדנו את ההלכות הללו ולמה היה צריך לחזור ולשנותם.
מתני’: יב_יגהכותב שתי אותיות, בין בימינו בין בשמאלו. יב_ידבין משם אחד אותה אות, בין משני שמות, בין משני סימניות, בכל לשון חייב. אמר °רבי יוסי בן חלפתא. לא נתחייבו שתי אותיות, אלא יב_טומשום רושם. שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו. אמר °רבי יהודה בר עילאי. מצינו שם קטן משם גדול. שם משמעון ומשמואל. נח מנחור, דן מדניאל, גד מגדיאל:
גמ’: תנן, בין משני שמות, בין משני סימניות צורות, בכל לשון חייב. אמר °רבי יוסי בן חלפתא. לא נתחייבו שתי אותיות, אלא משום רושם. מאן תנא סימניות? °רבי יוסי בן חלפתא. מהו בכל לשון? אפילו אלף ואלפא יוונית. תנן, אמר °רבי יוסי בן חלפתא. לא נתחייבו שתי אותיות, אלא משום רושם. שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו. ולכאורה מה עוזר רישום של קו. וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן שלמעלן למטן? כמין קולמוסין יתדות היו עשויים בתחתית הקרש שניכנסים לאדנים
וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים? הטבעות היו מוכיחות, וחש לומר שמא יחליף בין זוגות קרשים? אמר רבי אחא° לוכסן היו כתוב עליהן ובכל שני קרשים היה לוכסן במקום אחר. ויחליף, ומה בכך? אמר רבי אימי° אמי בן נתן דכתיב (שמות תרומה כו ל) והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון, ינתן בצפון. בדרום, ינתן בדרום. אילין דרבי הושעיה° ודבר פזי, הוון שאלין בשלמיה דנשיא בכל יום. והוון אילין דרבי הושעיה° , עלין קדמאי ונפקין קדמאי. אזלין אילין דבר פזי, ואיתחתנות בנשיאותא. אתון בעיין מיעול קדמאי. אישתאלת לרבי אימי° אמי בן נתן. אמר לון רבי אימי° אמי בן נתן. כתיב והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון, ינתן בצפון. בדרום, ינתן בדרום. אף כאן. מי שהיה רגיל להיכנס ראשון, יכנס ראשון. תרין זרעיין משפחות הוון בציפרין, בולווטיא עשירים ופגניא פשוטים. הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון בולווטיה עלין קדמיי, ונפקין קדמיי. אזלין פגניא וזכון באוריתא נעשו תלמידי חכמים. אתון בעי מיעול קדמיי. אישתאלת לררבי שמעון בן לקיש° . שאלה ררבי שמעון בן לקיש° לרבי יוחנן° בר נפחא. עאל רבי יוחנן° בר נפחא, ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייה° . יב_טזאפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. סברין מימר, הני מילי, לפדות ולכסות ולהחיות. הא לישיבה, לא. אמר °רבי , אף לישיבה. מה טעמא? כדכתיב תבנית:הפ יקרה היא מפנינים. אפילו מכהן גדול שהוא נכנס לפני ולפנים. תנן, אמר °רבי יהודה בר עילאי. מצינו שם קטן משם גדול. שם משמעון ומשמואל ודן מדניאל. מתיבין ל°רבי יהודה בר עילאי. והלא אלו פשוטים ואלו כפופים? תני בשם °רבי יודה , יב_יזכתב שני אותות זהות והן שם חייב. כגון שש תת גג רר חח העיקר שיהיה משמעות למילה. ורבנן אמרי דווקא ב' אותיות שונות בכל מקום אף ללא משמעות. אשכחת אמר קלת וחמרת על ד°רבי יודה . קלת וחמרת על דרבנן. קלת על דרבנן. כתב שתי אותיות שוין והן שם. על דעתיה ד°רבי יודה חייב. על דעתהון דרבנן פטור. קלת על ד°רבי יהודה בר עילאי. כתב שתי אותיות מכל מקום אף על פי שאין שם. על דעתהון דרבנן חייב. על דעתיה ד°רבי יודה פטור
מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה ? דתני, יב_יחיכול עד שיכתוב את כל השם? עד שיארג את כל הבגד? עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד ב) מאחת. אי מאחת, יכול אפילו כתב אות אחת? אפילו ארג חוט אחד? אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה? תלמוד לומר בעשתה אחת. הא כיצד? עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת במקום אחר. והכא הוא אמר השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא מיישב בידו אף שאינה מתקימת במקום אחר
מתני’: הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. יב_יטכתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס וקנקנתום, ובכל דבר שהוא רושם. על שני כותלי הבית, ועל שני דפי פינקס, והן נהגין זה עם זה, יב_כחייב. הכותב על בשרו חייב. והמסרט על בשרו. °רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב חטאת. ו°רבי יהושע בן חנניה יב_כאפוטר:
גמ’: כתב בדיו על עלי ירקות. במשקין ובמי פירות על הלוח, פטור. יב_כבעד שיכתוב דבר של קיימא, על דבר של קיימא. רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא° אסי אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת. יב_כגכתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב. והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור? אמר רבי אבא בר ממל° . בצררה שכתב אות אחת על גבי אבן בציפורי והלך לטבריה וכתב אות שניה על אבן אחרת שאפשר לקרבן והן נקראות יחד. יב_כדעדים שאינן יודעים לחתום. רבי שמעון בן לקיש° אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר לו רבי יוחנן° בר נפחא מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש? אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא? מרחיב לפניהן את הקרע. רבי מנא° בן יונה בעי ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים? אם בא וערער עררו בטל, ואם ירשמו לו על מים יוכל לטעון שאף זה כתב על גבי כתב שאינו כתב. הקורע על העור כתבנית כתב חייב. יב_כההרושם שורט על העור כתבנית כתב פטור. אמר להן °רבי אליעזר בן הורקנוס. והלא בן סטדא
לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך? אמרו לו מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין? גבי גיטין כתיב, וכתב לה ספר כריתות, יב_כווכתב ולא חוקק. וכתב ולא המטיף. וכתב ולא השופך. וכתב לא חוקק. אית תניי תני אפילו חוקק. אמר רב חסדא° . מאן דאמר לא חוקק, בבולט מקום הכתב, דחק ירכות מסביב והאות בולט. כגון הדין דינרא. מאן דאמר אפי' חוקק. שחק תוכות כגון ההן פינקסה שבו חורט על לוח שעווה. וכתב ולא המטיף מטפטף. רבי יודן בי רבי שלום° ורבי מתניה° . חד אמר, בשלא עירב נקודות. וחורנה אמר, אפילו עירב נקודות. וכתב לא השופך. אמר רבי חייא בר אבא° . אילין בני מדינחא, ערומין סגין. כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקין סתר לחבריה. הוא כתב במי מילין. וההן דמקבל כתבייא, הוא שופך דיו שאין בה עפץ, והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו? תנן, כתב על גבי כתב פטור. רבי יוחנן° בר נפחא וררבי שמעון בן לקיש° תרווייהון אמרין, והוא שכתב יב_כזדיו על גבי דיו. וסיקרא על גבי סיקרא. אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא, וסיקרא על גבי דיו חייב. והוא הדין כאן שחייב. רבי יצחק בר משרשייא° אמר בשם רבנן דתמן. חייב שתים. אחת משום מוחק, ואחת משום כותב. עדים שאינן יודעים לחתום. רבי שמעון בן לקיש° אמר, רושם לפניהן בדיו, והן חותמין בסיקרא. בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר לו רבי יוחנן° בר נפחא. מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת, אנו מתירין אשת איש? אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן, והן חותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא? מרחיב לפניהן את הקרע. רבי מנא° בן יונה בעי. ולמה לית אנן אמרין, רושם לפניהן במים? כדי שאם יבא ויערער עררו בטל. ואם היה כותב במים, עדין הבעל יכול לערער ולטעון שאף זה כתב על גבי כתב שפסול.
מתני’: יב_כחכתב במי משקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק סופרים, ובכל דבר שאינו מתקיים, פטור. יב_כטלאחר ידו, ברגלו, בפיו, ובמרפקו. יב_לכתב אות אחת סמוך לכתב, כתב על גבי כתב. נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין. אחת בארץ ואחת בקורה. על שני כותלי הבית, על שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה, פטור. כתב אות אחת נוטריקון. °רבי יהודה בן בתירה מחייב, וחכמים יב_לאפוטרין:
גמ’: היה צריך לכתוב את השם, ובטעות נתכוין לכתוב יהודה, ושכח ולא כתב דלת, הרי נמצא השם כתוב במקומו הוא אלא שאינו מקודש. מוחקו ומקיימו הוא בקדושה. °רבי יהודה בר עילאי אומר, מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו. אמרו לו, אף הוא אינו מן המובחר. מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה בר עילאי.? תמן הוא אומר אינו מן המובחר, הא כתב הוא. והכא הוא אמר כתב על גבי כתב אינו כתב ופטור שלא ראינו ש°רבי יהודה בר עילאי חולק על תנא קמא? מהו כתב על גבי כתב? שאמרה המשנה שפטור. אין הכוונה שכתב על כתב קיים, שזה ל°רבי יהודה בר עילאי נחשב כתב. אלא שכתב חד לעיל מן חד אות בשורה מעל אות. רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° לא אמר כן. אלא מחלפה שיטתיה דרבנן? תמן הוא אומר אינו מן המובחר, הא כתב הוא. והכא הוא אמר כתב על גבי כתב פטור שאינו כתב?
בשיטתו של °רבי יהודה בר עילאי השיבוהו. בשיטתך שאת אומר כתב הוא, אינו מן המובחר. תנן, כתב אות א' נוטריקון. °רבי יהודה בן בתירה מחייב, וחכמים פוטרין, מאי טעמא ד°רבי יהודה בן בתירה ? מאות אחת את למד כמה אותיות:
מתני’: הכותב שתי אותיות בשני העלמות, א' בשחרית וא' בין הערבים. °רבן גמליאל דיבנה מחייב וחכמים יב_לבפוטרין:
גמ’: וקשיא על ד°רבן גמליאל דיבנה. אילו קצר כגרוגרת בשחרית. וכגרוגרת בין הערבים בשני העלמות. שמא אינו חייב שנים? כיוון שהעלמות חולקות, לא יצרפו שני אותיות בשני העלמות. ולמה °רבן גמליאל דיבנה מחייב? רבי מנא° בן יונה אמר לה סתם. רבי אבון° אמרה בשם רבי יוחנן° בר נפחא. טעמא ד°רבן גמליאל דיבנה. תמן כשכתב אות אחת עשה רק חצי מלאכה אין ידיעה לחצי מלאכה. ודכוותה אין זדון לחצי זית? אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה. מהו שיצטרפו ויהיה חייב חטאת?
הדרן עלך פרק הבונה