ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק י
פרק עשירי - המצניעה לזרע
[עריכה]
ירושלמי שבת, פרק י, הלכה א
[עריכה]
מתני’: המצניע י_אלזרע, לדוגמא, ולרפואה, והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא. וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו. חזר והכניסו, אינו חייב אלא כשיעורו:
גמ’: תנן, המצניע, לדוגמא. אמר רבי ירמיה° . רבי יוסי ברבי חנינה° בעי, מתניתין ד°רבי יהודה בר עילאי? ד°רבי יהודה בר עילאי אמר אומן באומנתו שמוציא לדוגמא חייב. כי אתא רבי יודה בר פזי° אמר בשם רבי יוסי ברבי חנינא° , ד°רבי יהודה בר עילאי היא. תנן, חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו. אמר רבי יוסי ברבי חנינה° , לא אתיה אלא אם הצניעו לדוגמא. דכיוון שכבר נתפייס הלוקח, אין לו עוד צורך בכמות קטנה כזו. אבל הצניעו לזרע ולרפואה. אפילו חזר והכניסו חייב בכל שהוא. תנן, וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו. תני, הצניעו זה, והוציאו זה פטור. °רבי שמעון בן אלעזר מחייב. מה אנן קיימין? אם בשהוציאוהו מדעת השני, דברי הכל פטור. אם בשהוציאוהו מדעת הראשון בשבילו ובשליחותו, דברי הכל חייב. אלא כאן אנן קיימין בסתם. דרבנן אמרי, חזקה מדעת השני הוציאו. °רבי שמעון בן אלעזר אומר חזקה מדעת הראשון הוציאו
ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: י_בהמוציא אוכלין ונתנן על האסקופה. בין שחזר והוציאם, בין שהוציאם אחר פטור, מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת. י_גקופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה. אף על פי שרוב הפירות מבחוץ פטור, עד שיוציא את כל הקופה:
גמ’: תנן, קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה. אף על פי שרוב הפירות מבחוץ פטור, עד שיוציא את כל הקופה. אמר חזקיה° בקופה של קישואין ושל דילועין היא מתניתין, שמקצת האוכל מבפנים ומקצתו מבחוץ. אבל בקופה שהיא מליאה פירות קטנים, כיון שהוציא ממנה כגרוגרת חייב ואין הכלי מצרף. אמרין, מילתיה דרבי יוחנן° בר נפחא פליגא. דאמר רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. סרוד
עריבה שמקצתו מבפנים ומקצתו מבחוץ. נטל מיכן ונתן לכאן פטור. אם עקרו, עד שיעקור כולו כאחת, שהכלי מצרף מה שבתוכו. אמר רבי מנא° בן יונה קומי רבי יוסה° אסי. מה שאמר חזקיה° שהכלי לא מצרף, תיפתר בפרוץ. אמר ליה, והא תנינן קופה? אית לך מימר קופה פרוצה? מיי כדון מאי טעמא דחזקיה° ? דסבר חזקיה° דאין לך מיטלטל ברשות הרבים ונעשה כרמלית, אלא אדם בלבד. שרק אדם חולק רשות לעצמו. כמו שנלמד מידו של העני ושל בעל הבית. ולאו דווקא כרמלית, אלא שאינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים. אבל כלי מקבל את דין הרשות בה הוא נמצא. אמר חזקיה° . הוציא חבילה מרשות היחיד לרשות הרבים, וכשהניחה ברשות הרבים, היה ראשה למעלה מעשרה, הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים, פטור. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . הוציא קורה מרשות היחיד לרשות הרבים. וכשהניחה ברשות הרבים, נכנס ראשה לרשות היחיד אחרת. הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים, פטור. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. אבן שהיא נתונה ברשות הרבים, גבוהה עשרה ורחבה ארבעה. המשתמש מתוכה לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכה חייב. דאף שמעביר מעל מקום פטור, כיוון שלא נח במקום פטור חייב. שמואל° בר אבא בר אבא אמר. קופה שהיא מליאה פירות ונתונה ברשות הרבים, גבוה עשרה ורחבה ארבעה. המשתמש מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור. מה פליג? לא. כאן בשהפכה על צידה שלא נטל מלמעלה אלא היטה את הקופה ומשתמש בפתח מהצד שאין שם עשרה טפחים. וכאן בשלא הפכה על צידה שהפתח למעלה ומשתמש מעל עשרה.
רבי בון בר חייה° בעי. עקר אבן ברשות הרבים, גבוהה עשרה ורחבה ארבעה. מה את עבד לה? כמשתמש מתוכה לרשות הרבים וכאילו עקר מרשות היחיד לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכה? או שכשעקר ביטל את רשות היחיד, וכאילו עקר מרשות הרבים, אבל כשיניח כאילו מניח ברשות היחיד? או שהעקירה בטלה את רשות היחיד וההנחה לא יוצרת רשות היחיד והוי כמוציא מרשות הרבים לרשות הרבים אחרת שפטור, ואם הוליך ארבע אמות חייב? רבנן דקיסרין אמרין, רבי יוחנן° בר נפחא בעי. היה תל גבוה עשרה ורחב ארבעה. ותל אחר גבוה חמישה ורחב ארבעה. ולקח סלע מהתל הגבוה עשרה, גבוה חמישה ורחב ארבעה ונתן חמשה על גבי חמשה מה את עבד לון? כמשתמש מרשות היחיד לכרמלית, דכשנטל עדיין היה רשות היחיד, ושכשהניח עדין היה כרמלית. או כשנוטל ביטל רשות היחיד. וכשנותן יוצר רשות היחיד. וכאילו נטל מכרמלית לרשות היחיד ופטור. או כשנטל, נטל מרשות היחיד. וכשמניח, נעשה רשות היחיד. וכאילו העביר מרשות היחיד לרשות היחיד אחרת?
ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: י_דהמוציא בין בימינו בין בשמאלו, בתוך חיקו או על כתיפו חייב, שכן משא בני קהת. י_הלאחר ידו, ברגלו, ובפיו, במרפקו, באזנו, ובשערו, ובאפונדתו ופיה למטה, בין אפונדתו לחלוקו, ובחפת חלוקו, במנעלו ובסנדלו, פטור שלא הוציא כדרך המוציאין:
גמ’: רבי יוסה° אסי בעי. מעתה, תינח הוציא כגרוגרת על כתיפו חייב, שכן משא בני קהת. אבל בימינו בשמאלו בתוך חיקו ובאפנדתו הרי אין דרך הוצאה בכך ואמאי חייב? מדכתיב (במדבר במדבר ד טז) ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה. שמן המאור בימינו. וקטרת הסמים בשמאלו. ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו. שמן המשחה היכן היה נתון? אמר רבי אבון° בשם רבי אלעזר° בן פדת. כמין צלוחית קטנה היה לו באפונדתו. אין תאמר שהיה קטן פשוט, ולכן הטריחו אותו כל כך. והא אמר רבי יהושע בן לוי° . כתיב (במדבר במדבר ג לב) ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן. דוך דוכנים היה. °רבי יהודה ברבי אמר, מרכל היה. תני רבי חייה° , ולמה נקרא שמו מרכל? שהיה מר על הכל. אלא שאין גדולה בפלטין של מלך. אמר רבי לוי° . כתיב (ויקרא צו ו ג) ולבש הכהן מדו בד, והרים את הדשן. אלא שאין גדולה בפלטין של מלך.
ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: י_והמתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור. לאחריו ובא לו לפניו חייב. י_זבאמת אמרו, האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר. °רבי יהודה בר עילאי אומר. אף במקבלי פיתקין כן:
גמ’: תמן תנינן. העושה מלאכה בשבת ואינו יודע איזה מלאכה עשה. °רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב חטאת. °רבי יהושוע פוטר, שנאמר ונודע אליו החטאת. עד שידע במה חטא. °רבי שמעון שזורי ו°רבי שמעון בן יוחאי אומרים. לא נחלקו °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושוע על דבר שהוא בשם אחד שהוא חייב. כגון שהיו לפניו שני עצים, ותלש מאחד ואינו יודע מאיזה. על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות. כגון שלא יודע אם קצר או טחן. ש°רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב חטאת, ו°רבי יהושע בן חנניה פוטר תנן, המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור. אמר רבי אילא° אילעא בשם רבי אלעזר° בן פדת. מתניתין כמאן דאמר בשני שמות נחלקו וכ°רבי יהושוע שפוטר. דכשנתכוון לשמירה מעולה ויצא לו שמירה פחותה. דומה לנתכוון ללקוט תאנים ולקט ענבים. ברם כמאן דאמר בשם אחד נחלקו. הכא שהוא כשני שמות פשיטא שהוא פטור לדעת כולם. תנן, לאחריו ובא לו לפניו חייב. שנתכוון לשמירה פחותה ובא לו שמירה מעולה. מתניתין כמאן דאמר בשם אחד נחלקו וכדעת °רבי אליעזר בן הורקנוס. ברם כמאן דאמר בשני שמות נחלקו, כאן בשם אחד הוא ופשיטא שהוא חייב לדעת כולם. וקשה שהרי מרישא משמע שבשני שמות נחלקו וסתם לן כ°רבי יהושוע שפוטר ובסיפא משמע שבשם אחד נחלקו וסתם לן כ°רבי אליעזר בן הורקנוס שמחייב אמר רבי אילא° אילעא בשם רבי אלעזר° בן פדת. תניין אינון ומי ששנא את הרישא לא שנא את הסיפא. דלמאן דאמר בסיפא חייב, אף ברישא חייב. ולמאן דאמר ברישא פטור אוף בסיפא פטור: תנן, באמת אמרו, האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר . אמר רבי אלעזר° בן פדת. כל מקום שאמרו באמת, הלכה למשה מסיני
ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: המוציא ככר ברשות הרבים חייב. י_חהוציאוהו שנים פטורין. י_טלא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין, ו°רבי שמעון בן יוחאי פוטר. י_יהמוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי. פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו. את החי במיטה, פטור אף על המיטה, שהמיטה טפילה לו. את המת במיטה חייב. וכן י_יאכזית מן המת, וכזית מן הנבילה, וכעדשה מן השרץ, חייב. ו°רבי שמעון בן יוחאי פוטר.
גמ’: תנן, הוציאוה שנים פטורים. מאי טעמה? דכתיב בעשותה. היחיד שעשה חייב. שנים שלשה שעשו פטורין. רבי יושיע דרומיא° אמר קומי רבי יסא° אסי בשם רבי אחא° . קני גרדי שהוא קל, אם הוציאוהו שנים, °רבי פוטר, °רבי אלעזר בי רבי שמעון מחייב. אמר לו °רבי , כך שמעתי מאביך שנים שעשו פטורין. אמר לו. שמשתי את אבא עומדות, מה שלא שמשתו ישיבות. ו°רבי תלמידיה ד°רבי שמעון בר יוחאי הוי? לא תלמידיה ד°רבי יעקב בר קודשי הוה? אלא כך אמר ליה. שמשתי את אבא עומדות, מה שלא שמשת את רבך ישיבות. כשהיה °רבי אלעזר בי רבי שמעון נכנס לבית הוועד, היו פניו של °רבי מקדירות, שהיה °רבי אלעזר ברבי שמעון מביישו בהלכה. אמר ליה אביו ויאות. זה ארי בן ארי. אבל אתה ארי בן שועל. מן דמך °רבי אלעזר ברבי שמעון , שלח °רבי תבע לאיתתיה. אמרה ליה. כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול? תנן, הוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי, פטור אף על הכלי. שהכלי טפלה לו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . הדא דאת אמר, בצריכין לכיליין. כגון י_יבאילין תותייא תותים שללא הכלי יהיו נמעכין. אבל אם אינן צריכין לכיליין והוציא הכלי לצורך דבר אחר, חייב אף על הכלי: תנן, את החי במיטה, פטור אף על המיטה. דחייא טעין גרמיה. את המת במיטה חייב. וכן כזית מן המת, וכזית מן הנבילה, וכעדשה מן השרץ, חייב. ו°רבי שמעון בן יוחאי פוטר. לא כן תני, אף ריח רע כל שהוא. ואמר רבי אילא° אילעא, אף °רבי שמעון בן יוחאי מודה בה. ותני, מודה °רבי שמעון בן יוחאי באיסורי הנייה. ובמת יש גם איסורי הנאה וגם ריח רע ולמה °רבי שמעון בן יוחאי מתיר? אמר רבי יודן° . תיפתר במת עובד כוכבים ומזלות ושאין בו ריח רע, והוציאו
לכלבו. תני, הוציא חצי זית מן המת, וחצי זית מן הנבילה, ופחות מכעדשה מן השרץ, חייב. ו°רבי שמעון בן יוחאי פוטר מה טעמון דרבנן? שהיה כזית וכשהוציא חצי כזית כבר נתמעטה הטומאה ואף בפחות מכשיעור חשוב. מה טעמא ד °רבי שמעון בן יוחאי דפטר? כההיא דרבי יודן° דאמר תיפתר במת עובד כוכבים ומזלות ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו
ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: י_יגהנוטל צפרניו זו בזו, או בשיניו. וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו. וכן הגודלת, וכן הכוחלת, וכן הפוקסת. °רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב חטאת, וחכמים אומרים משום שבות. י_ידהתולש מעציץ נקוב חייב, ושאינו נקוב פטור. ו°רבי שמעון בן יוחאי פוטר בזה ובזה:
גמ’: תנן, הנוטל צפרניו זו בזו, או בשיניו. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בי רבי חנינא° . במה פליגין? בשנטלן הוא. אבל אם נטלן אחר, מאוסין הן שאינו יכול לנוטלן יפה ואין זה כדרכו ופטור. מה טעם דברי חכמים שפטרו אפילו נוטל לעצמו? רבי אחא° ורבי נחום° אמרו בשם רב° לדעת חכמים, י_טולעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל מספרים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה° . י_טזהגודלת קולעת שערות חייבת משום בונה. ואתיא כההיא דאמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי בנייה° . באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא. אמר רבי זעירא° . לא מסתברא שחייב משום בונה, אלא משום אריג. מחלפא שיטתיה דרבי זעירא° ? דתמן אמרו רבי זעירא° ורבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. י_יזהקולע שלש נימין באדם, חייב משום אריג. ואמר רבי זעירא° . למה משום אורג ולא משום טווה? וכי אריג הוא? והכא הוא אמר הכין שקולע חייב משום אורג? לא קשיה כאן במרובה חייב משום אורג וכאן במועט חייב משום טווה. הדא דאת אמר שקולע דינו כאורג וחייב זה רק בקולע שער לאדם. אבל בבהמה פטור, דאין נוי לבהמה. כהדא דתני העושה פסיקא חגורה לילבב לקשור תחת לב הבהמה לישפר לנוי או להדיק בה את המרצופין שקים שקשורים בצדי החמור לתלותה בצואר בהמה טהור. רואים שלא שייך נוי בבהמה. הדא דאת אמר, בפשוטין
אבל במקופלין ועשוין לקבל כשק, בין באדם בין בבהמה טמא. י_יחהכוחלת חייבת משום כותבת. הפוקסת חייבת משום צובעת. תנן, התולש מעציץ נקוב חייב, ושאינו נקוב פטור. ו°רבי שמעון בן יוחאי פוטר בזה ובזה. יצחק בר אוריון° אמר. מה פליגין? בשלא תלש כנגד הנקב. אבל אם תלש מכנגד הנקב, אף °רבי שמעון בן יוחאי מודה שחייב. רבי ירמיה° בעי. היה כולו בארץ, ונקב חוץ לארץ מהו? האם הולכים אחר מקום הנקב ופטור ממעשרות. או אחר העציץ וחייב? אשכחת אמר. מה דצריכא לרבי ירמיה° , פשיטא ל יצחק בן אוריון° שאמר שזו המחלוקת בין חכמים ל°רבי שמעון בן יוחאי. תני, אין בין עציץ נקוב לשאינו נקוב, אלא הכשר זרעים בלבד. רק אילין אינון? והא אית לך חורניין. י_יטעציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. עציץ נקוב י_כאינו מכשיר את הזרעים. ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים, התולש מעציץ נקוב חייב ומשאינו נקוב פטור? רבי יוסה° אסי אמר לה סתם, רבי חנניה° מטי בה בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . מתניתין °רבי שמעון בן יוחאי היא. שסובר שאין הבדל בין עציץ נקוב לשאינו נקוב. ומודה °רבי שמעון בן יוחאי בהכשר זרעים שאינו מכשיר. מאי טעמא? התורה ריבת בטהרת זרעים מאי טעמא? דכתיב (ויקרא שמיני יא לז) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו
הדרן עלך פרק המצניע
גרסה אחרונה מ־11:18, 27 במרץ 2025
פרק אחד עשר - הזורק
כולל שיעורי שמע ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה א מתני’: יא_אהזורק מרשות היחיד לרשות הרבים. או מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע. °רבי עקיבאבן יוסף מחייב, וחכמים יא_בפוטרין:
גמ’: זריקה תולדת הוצאה היא ולא תולדת מושיט. שבמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב אבל הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים לא שנייא. בין על דעתיה ד°רבי, בין על דעתהון דרבנן פטור, ואינו חייב אלא אם כן נחה. ולא אומרים קלוטה כמי שהונחה. ורק בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד חולק °רבי וסובר שאף שלא נחה כמי שהונחה דמיא. הזורק מרשות הרבים לרשות היחיד. על דעתיה ד°רבי אפילו לא נחה. על דעתהון דרבנן והוא שנחה, דאמר רבי אבא בר חונא° בשם רב° לא חייב °רבי אלא על ידי רשות היחיד מקורה. דאמרינן בית כמאן דמליה דמי. אבל רשות הרבים, אי אפשר שיהיה מקורה.
[דף סה עמוד א]
מילתיה דרבי יוחנן°בר נפחא אמר. אפילו אינה מקורה, דתנן. הייתה עומדת בראש הגג וזרק לה גט. כיוון שהגיעה לאויר הגג מגורשת. ואמר רבי אימי°אמי בן נתן בשם רבי יוחנן°בר נפחא. יא_גוהוא שתרד לאויר מחיצות. משמע שאפילו אינו מקורה. רבי אימי°אמי בן נתן בעא קומי רבי יוחנן°בר נפחא. האם מתניתא דגיטין כ°רבי. ד°רבי עבד אויר מחיצות כממשן, דאמר גבי שבת קלוטה כמי שהונחה, אבל לחכמים לא יהיה גט עד שינוח בגג? אמר ליה, הכא בגיטין דברי הכל היא. ואי סלקא דעתך דאף רבי יוחנן°בר נפחא סבר דל°רבי בעינן מקורה, ויתיבינה, °רבי אומר מקורה, ואת אמרת שהמשנה במסכת גיטין שמדברת בגג שאינו מקורה הולכת כשיטת °רבי? אלא ודאי רבי יוחנן°בר נפחא סבר דל°רבי לא בעינן מקורה. מה בין גיטין מה בין שבת? אמר רבי אילא°אילעא בשבת כתיב (שמות יתרו כ י) לא תעשה כל מלאכה. ואי אמרינן קלוטה כמי שהונחה, נמצאנו מחייבים על מלאכה שנעשית היא מאיליה. ברם הכא בגיטין, התורה אמרה (דברים כי תצא כד א) ונתן בידה. ברשותה. וכיוון שהגיעה לאויר מחיצות, הוה ברשותה. תנן, מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, °רבי עקיבאבן יוסף מחייב, וחכמים פוטרין. אמר שמואל°בר אבא בר אבא. לא שנו אלא למטה מעשרה. הא למעלה מעשרה מותר. מילתיה דרבי אלעזר°בן פדת אמר, אפילו למעלה מעשרה חייב. דאמר רבי אילא°אילעא בשם רבי אלעזר°בן פדת. מעגלות למד °רבי עקיבאבן יוסף. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון? °רבי עקיבאבן יוסף למד זורק ממושיט כמו שמושיט למעלה מעשרה חייב שכך הייתה עבודת הלוים במשכן, אף זורק למעלה מעשרה חייב. אית תניי תני במשנה הבאה כיצד. אית דלא תני כיצד. על דעתיה דרבי אלעזר°בן פדת שסובר ש°רבי עקיבאבן יוסף יליף מעגלות, אית כאן כיצד שהמשנה הבאה היא המשך למשנה שלנו. על דעתיה דשמואל°בר אבא בר אבא, לית כאן כיצד. רבי יצחק בי רבי אלעזר° שאל. זרק מרשות היחיד לרשות הרבים, ונזכר עד שהוא ברשות הרבים קדם שתנוח. על דעתיה ד°רבי עקיבאבן יוסף, יעשה כמי שנחה ברשות הרבים ויהא חייב דכשנכנסה לרשות הרבים כאילו נחה? אמר רבי חונה°. לא חייב °רבי עקיבאבן יוסף משום דקלוטה כמי שהונחה, וכאילו נחה ברשות הרבים אלא על ידי שנח לבסוף ברשות היחיד השנייה שהרי כך היתה מלאכת מושיט. דגמרינן זורק ממושיט שהיה במשכן. ואף ל°רבי עקיבאבן יוסף אם נזכר קודם שתנוח פטור. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר°בן פדת שאמר בשם רבי יוחנן°בר נפחא. היה עומד ברשות הרבים וזרק למעלה מעשרה ונזכר. רואין אם היתה נופלת ברגע שנזכר ותנוח בתוך ד' אמות, פטור. ואם לאו חייב. אף שבאותו רגע היא במקום פטור. והתני שמואל°בר אבא בר אבא מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע. רואין שאם תפול ותנוח בתוך ד' אמות פטור. ואם לאו חייב. וקשה. תמן בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד. את אמר דמה שהילכה ברשות היחיד אינו מצטרף לארבע אמות, וצריך שיהיה ארבע אמות ברשות הרבים בלי רשות היחיד. והכא בזורק מעל עשרה טפחים. את אמר שמה שהלכה במקום פטור יא_דמצטרף לארבע אמות ברשות הרבים? אמר רבי חונה°. תמן אם תפול, קרקע שתחתיה רשות היחיד. לכן אינו מצטרף לארבע אמות ברשות הרבים. ברם הכא אם תפול, קרקע שתחתיה רשות הרבים. תני בשם °רבי יודה. זרק מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר ד' אמות ברשות הרבים חייב שתים. °רבי יודה עבד ד' אמות ברשות הרבים
[דף סה עמוד ב]
אב מלאכה בפני עצמה. שהרי אין מחייבים התולדה במקום אב. על דעתיה ד°רבי יודה, מ' מלאכות אינון. וניתנין? לא אתינן מתניה אלא מילין דכל עמא מודויי בהון. רבי זעירא° ורבי יאשיה° אמרו בשם רבי יוחנן°בר נפחא. מתופרי יריעות למד °רבי יהודהבר עילאי. שהיו תופרי היריעות מזרקין את המחטין אלו לאלו. ולאו כרמלית היה בין היריעות? אמר רבי חיננא° מן הצד היו מזרקין
ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ב מתני’: יא_הכיצד? שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים. המושיט והזורק מזו לזו פטור. היו שניהן בדייטי אחת צד אחד של רשות הרבים, המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים. שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים. מושיטין את הקרשין מזו לזו, אבל לא זורקין. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב. פחות מיכן פטור:
גמ’: תנן, שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים. המושיט והזורק מזו לזו פטור. אמר רב° לית כאן פטור, אלא מותר דלמעלה מעשרה מקום פטור הוא ומותר . על דעתיה דרב°, למעלה מעשרה מותר. על דעתיה דשמואל°בר אבא בר אבא. למעלה מעשרה אסור תנן, היו שניהן בדייטי אחת באותו צד של רשות הרבים, המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים. אמר רבי אילא°אילעא בשם ררבי שמעון בן לקיש°. מה שחייב כששניהם בדיוטה אחת, זה רק כאשר הם נמצאים באמצע רשות הרבים, ורשות הרבים מקפתו מכל צד. שאז גם בניהם נחשב רשות הרבים. אבל אם רשות הרבים רק מהצד שלהם, הרי בניהם כרמלית ופטור. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן°בר נפחא. אפילו אם רשות הרבים רק מרוח אחת, חייב אף שבניהם כרמלית. שהרי למדנו מן אילין עגלות שהיו בצד רשות הרבים. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון.? נמצא שהעביר דרך מקום פטור ואף על פי כן חייב. אף כאן. אף שהעביר דרך כרמלית חייב. אמר רבי אחא° בשם רבי מיישא°. בלבד על ידי שנים. אבל אחד שמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים פטור. בכל אתר את אמר שנים שעשו פטורין. והכא את אמר שנים שעשו חייבין? שניי היא, שכך היתה עבודת הלוים באהל מועד. מה היתה עבודת הלוים באהל מועד? ב' עגלות זו אחר זו ברשות הרבים. מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין. תני בר קפרא לא היו זורקים, שלא לנהוג בקרשים בזיון. תנן, חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב. פחות מיכן פטור. אמר רבי יוחנן°בר נפחא. העומד והחלל של הבור מצטרפין לארבעה. והוא שיהא העומד רבה על החלל. רבי זעירא° בעי. עד שיהא עומד שכאן רבה על החלל, ועומד שכאן רבה על החלל? או שדי שבשני העומדים יחד, יהיה רבה על החלל של הבור? אמר רבי יוסה°אסי. פשיטא לרבי זעירא°, שאם יש חוליה רק מצד אחד. שאין החלל מצטרף. ופשיטא ליה שצריך שלפחות מצד אחד יהיה עומד מרובה על החלל.
[דף סו עמוד א]
לא צורכה דא אלא האם צריך שגם עומד השני ירבה על החלל או די שאחד ירבה?: תנן, חוליות הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב. פחות מיכן פטור. ותני עליה, נטל מהם ונתן בתוך ארבע אמות פטור יותר מארבע אמות חייב. מה אנן קיימין? אם בגבוהין עשרה ורחבן ארבעה, רשות היחיד בפני עצמה היא. ואם נטל ממנה והניח ברשות הרבים חייב. גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה, הוה מקום פטור. הדא היא דאמר רב חסדא° בשם איסי°. קנה נעוץ ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, מותר לכאן ומותר לכאן, בלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין, בשחולית הבור והסלע אינן, לא רחבים ד' ולא גבוהין י' שדינם כרשות הרבים. ולא כן אמר חייה בריה דרב°. כל המעכב דריסה ברשות הרבים נקרא כרמלית? אמר רבי יודן°. מה דאמר חייה בריה דרב°, באמצע. דכיוון שזה מעכב את הרבים נידון ככרמלית. אבל מן הצד, רשות הרבים מבטלתה. אמר רבי יוחנן°בר נפחא בגבוהין עשרה ואין בהם ארבעה, לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן, יא_והמפיס מורסא בשבת. אם לעשות לה פה, חייב. אם להוציא ממנה הליחה, פטור. אמר רבי יוחנן°בר נפחא. לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן. יא_זהצד נחש בשבת, אם במתעסק שלא ישכנו, פטור. אם לרפואה, חייב. אמר רבי יוחנן°בר נפחא. לית כאן פטור אלא מותר ||||לא גורסים תמן תנינן|||| יא_חועל לפסים ארוניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב.
. אמר רבי זעירא°. ויאות אמר רבי יוחנן°בר נפחא שמותר. דאם צד את הנחש לצורך, הדא כבר תנינן אם לרפואה חייב. הוי לית כאן פטור אלא מותר ומדובר במקרה שלא צד לצורך אלא שלא ישכנו
ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ג מתני’: יא_טהזורק ד' אמות בכותל. למעלה מי' טפחים כזורק באויר. למטה מי' טפחים כזורק בארץ. והזורק בארץ ד' אמות חייב. יא_יזרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור. חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב:
גמ’: תנן, הזורק ד' אמות בכותל. למעלה מי'טפחים כזורק באויר. מתני' בשאין שם חור. אבל אם יש שם חור, מחלוקת °רבי מאיר וחכמים. על דעתיה ד°רבי מאיר, בין שיש בו בחור ד' על ד' ובין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל
[דף סו עמוד ב] כגמום דחוקקים להשלים. על דעתון דרבנן, אם יש בו ד' על ד', את רואה את הכותל כגמום נכתב בדרך אגב שהרי אין צורך שהרי יש ארבע על ארבע. יא_יאואם לאו אין את רואה את הכותל כגמום אלא כסתום. תנן, למטה מי' טפחים כזורק בארץ. והא לא נח? אמר רב חסדא° במודד שהכותל עומד לוכסן. ואין סופה לירד? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן°בר נפחא, תיפתר שהיתה יא_יבדבילה שמינה והיה ניטוחה. רבי חגי° בעא קומי רבי יוסה°אסי. לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן? והא גבי כרם תנינן, הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה. אם גבוה עשרה, אינה מצטרפת. ואם לאו מצטרפת. ואמרינן דמקום השיפוע מצטרף למעלה? אמר לו. תמן זרעים נהנין מן המדריגה ואין סופם ליפול. ברם הכא, דרך בני אדם להיות שפין בה והיא נופלת. אילו אמר שהיה שם חור, והיא נהנית מן החור כשם שהזרעים נהנין מן הערוגה, יאות שיכולתה להשוות. תנן, זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור. רבי יוסה°אסי ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן°בר נפחא. כשהיה המקום מונדרן מדרון. בהדא תנינן. זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב? הרי אין סופה לנוח ולמה חייב? אתו חזקיה° ורבי אבהו° ואמרו בשם רבי יוחנן°בר נפחא יא_יגוהיא שנחה
ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ד מתני’: יא_ידהזורק בים ארבע אמות פטור. יא_טואם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו. הזורק בתוכו ארבע אמות חייב. וכמה הוא רקק מים? פחות מעשרה טפחים. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק בתוכו ארבע אמות חייב:
גמ’: לא סוף דבר ארבע אמות בים. אלא אפילו זרק בכל הים פטור. שכל הים נקרא כרמלית. ולמה תנינתה רקק מים תרין זימנין. אמר רבי חנינה° בשם רבי פינחס°. בשהיו שני רקקים, אחד הרבים מהלכין בו, ואחד אין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין. שלא תאמר, הואיל ואין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין, אינו רשות הרבים אלא רשות היחיד. לפום כן צריך מימר רשות הרבים היא.
ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ה מתני’: הזורק מן הים ליבשה, ומן היבשה לים, ומן הים לספינה, ומן הספינה לים, ומן הספינה לחבירתה, פטור. יא_טזספינות קשורות זו בזו, מטלטלין מזו לזו. אם אינן קשורין, אף על פי שמוקפות קרובות אין מטלטלין מזו לזו:
[דף סז עמוד א]
גמ’: תנן, ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. אמר אבא בר רב הונא°, אפילו קשורות בגמי. רבי יוסי ברבי בון° אמר, והן יא_יזשעירבו. רבי חייה° ורבי אימא°, תריהון אמרו בשם רבי אלעזר°בן פדת. חד אמר, בשאין ביניהן רוחב ד' אבל יש בניהן רוחב ד’, אפילו קשורות אסור. שמטלטל דרך כרמלית. וחורנא אמר, אפילו יש ביניהם רוחב ד'. ולא ידעין מאן אמר דא, ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יוסה°אסי. שרבי יעקב בר זבדי° ורבי חייה° אמרו בשם רבי אלעזר°בן פדת, אפילו אינן גבוהות עשרה. הויי דו אמר, בשאין ביניהן רוחב ד'. דכיוון שאין בהם י’, אם בניהם יותר מד’, הרי הוא מעביר דרך כרמלית. הוון בעיי מימר. מאן דאמר בשאין ביניהן רוחב ארבעה, אפילו אינן גבוהות עשרה. מאן דאמר גבוהות עשרה, אפילו יש ביניהן רוחב ארבעה. דאף שבניהם כרמלית, מותר שמעביר מעל עשרה, שזה מקום פטור. כדאמר רבי חנניה בריה דרבי הילל°. והוא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה, שאין כרמלית למעלה מעשרה. ספינה שבים גבוה עשרה טפחים, אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. °רבי יהודהבר עילאי אומר, אם היתה עמוקה מן המים י'טפחים, ואינה גבוה מן המים עשרה טפחים. מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מן הים לתוכה. רבי אבהו° אמר, רבי יוחנן°בר נפחא בעי. ולמה מתוכה לים מותר מפני שאינה גבוה י'. אין כיני, אפילו מן הים לתוכה. ולמה מן הים לתוכה אסור מפני שהיא עמוקה י'. אין כיני, אפילו מתוכה לים? אמר רבי אבון° למה מתוכה לים מותר מפני סכנה. שאם לא נתיר, יצטברו שפכים בספינה ויבואו לסכנת חולי. סלע שבים, גבוה עשרה טפחים, אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. פחות מיכן מותר, ומטלטלין בה עד בית סאתים. מה בין סלע שהתרנו אפילו מהים אליו אם אינה בולטת מהים עשרה. ומה בין ספינה שאסרנו מהים לספינה? ספינה עולה ויורדת ונראת כרשות אחרת. סלע במקומה היא. פחות מכאן מותר, ומטלטלים בה עד בית סאתים. קא סלקא דעתין שמה שנאמר פחות מכאן הכוונה לגובה אם אין בה עשרה טפחים, ולא כרמלית היא? והרי אסור לטלטל בכרמלית יותר מארבע אמות. אמר רבי אילא°אילעא על רישה איתאמרת. כדתנן. יא_יחסלע שבים. גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. היתה יותר מכן מבית סאתים, נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים, שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות. פחות מיכן מעשרה טפחים מטלטלין מתוכה לים ומן הים לתוכה. ובגבוה מעשרה ומטלטלין בה עד בית סאתים. רבי בון בר חייה° בעי. מעתה שתי כרמליות סמוכות זו לזו מטלטלין מזו לזו? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל°. מכיון שהים מקיפה מכל צד, כמי שכולה כרמלית אחת. רב המנונא° אמר. נסר שהוא חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע, מותר לישב בו ולעשות צרכיו בשבת. אמר רבי מנא°בן יונה
[דף סז עמוד ב]
אילו אמר תיבה פחותה מחיצה תלויה, יאות. דאמרינן גוד אחית מחיצות. אמר רבי אבון°, מאן דבעי מיעבד תקנה לאילפא ספינה. מוציא נסר טפח ומשהו וחוקק בו טפח שנראה כנון כפופה ומעמידו תוך שלשה לדופן, ואף שאין בו רוחב ארבעה, את רואה את המחיצות כאילו עולות. מאי טעמא? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רב המנונא°. שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה, כמחיצה הן מדין לבוד. רבי יצחק ברבי אלעזר° מפקד לרבי הושעיה בי רבי שמי°. כד דהוה פריש בים, מעבד ליה סל פחות בלי תחתית שיוכל לטלטל מהים דרך שם
ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ו מתני’: יא_יטהזורק ונזכר עד שלא תצא מידו. קלטה אחר, קלטה כלב, או שנשרפה, פטור. זרק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה, ונזכר עד שלא נעשית החבורה, פטור. זה הכלל. כל חייבי חטאות אינן חייבין, עד שתהא תחילתן וסופן שגגה. תחילתן שגגה וסופן זדון, תחילתן זדון וסופן שגגה, פטורין. עד שתהא תחילתן וסופן שגגה:
גמ’: תנן, הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו. קלטה אחר, קלטה כלב, או שנשרפה, פטור. כיני מתניתין. שאחר שנזכר הזיד. לכן פטור. שהיתה תחילתו שוגג וסופו זדון. אבל אם אחר שנזכר התחרט, חייב קרבן. שאם לא כן קשיא, אילו ירה חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו קדם שירה, וחזר בו אחר שירה בעוד החץ באויר, שמא כלום הוא? הוי סופך מימר כמו שאמרנו, שכשנזכר הזיד אבל אם התחרט חייב שהולכים אחר ההתחלה. תנן, תחילתו שגגה וסופו זדון פטור. אמר רבי יוסה בן חנינה° בששגג בלא תעשה, ובהזיד בלא תעשה. אבל אם שגג בכרת או בקרבן, חייב. יא_כרבי יהושוע בן לוי אמר, אפילו שגג בהיכרת. והזיד בהיכרת. ואפילו הזיד בלאו ושגג בכרת חייב. תני: °רבי שמעון בר יוחאי מסייע לרבי יהושע בן לוי, שאף אם שגג בכרת חייב. דכתיב תבנית:הפ את ה' הוא מגדף ונכרתה. תורת אחת יהיה לכם לעושה בשגגה. משמע שחייב קרבן על שגגת כרת. הגע עצמך. שהיה מזיד בלאו ושוגג בהיכרת. האם מתרין בו ולוקה על הלאו, ומביא קרבן על שגגת הכרת? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן°בר נפחא. השוגג בחלב ומזיד בחטאת. מתרין בו, ולוקה ומביא קרבן. תני, אין מתעסקין פטורים, לא בחלבים ולא בעריות.
[דף סח עמוד א]
יא_כאהמתעסק בשבת פטור. בחלבים ובעריות חייב. היך עבידא? הרי אני קוצר חצי גרוגרות, וקצר כגרוגרת פטור. הרי אני אוכל חצי זית, ואכל כזית חייב. הרי אני מתחמם בה, והערה בה חייב
הדרן עלך פרק הזורק
דף זה נערך לאחרונה ב־27 במרץ 2025, בשעה 11:18. הטקסט מוגש בכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה 4.0; ייתכן שישנם תנאים נוספים. ר׳ את תנאי השימוש לפרטים. מדיניות פרטיותאודות ויקיספרהבהרות משפטיותקוד התנהגותמפתחיםסטטיסטיקותהצהרה על עוגיותתצוגת מכשירים ניידים Wikimedia Foundation Powered by MediaWiki