ירושלמי מאיר/מסכת שביעית/פרק ח

פרק שמיני- כלל גדול אמרו

כולל שיעורי שמע

[דף כא עמוד ב]

ירושלמי שביעית, פרק ח, הלכה א

מתני’: ^ח_אכלל גדול אמרו בשביעית. כל המיוחד לאוכל אדם. אין עושין ממנו מלוגמא _{תחבושת או תרופה} לאדם, ואין צורך לומר לבהמה. וכל שאינו מיוחד לאוכל אדם. עושין ממנו מלוגמא לאדם, ולא לבהמה. ^ח_בוכל שאינו מיוחד לא לאוכל אדם ולא לאוכל בהמה. חישב עליו לאוכל אדם ולאוכל בהמה, נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה. חישב עליו לעצים, הרי הן כעצים. כגון הסיאה והאיזוב והקורנית:

גמ’: כלל גדול כו' רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זירא° . אוכלי אדם ואוכלי בהמה היו בפרשה דכתיב, (ויקרא בהר כה ז) ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבאתה לאכול. מה חמית מימר _{מה ראיתה לאמר} אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא, ואוכלי בהמה עושים מהן מלוגמא? אמר לו כתיב (ויקרא בהר כה ו) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. מיעט. מה מיעט? שמאוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא. וימעט שמאוכלי בהמה לא עושים מלוגמה שהרי כתוב (ויקרא בהר כה ז) ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול. ונדרוש לאכול ולא למלוגמא? . אמר רב בון בר חייא° . כל מדרש שאתה דורש ושובר מדרש ראשון, אין זה מדרש. והרי מהמילה לכם לאכלה. למדנו שמאכלי אדם לא עושים מלוגמה, אבל מאוכלי בהמה עושים. ואם נבא ונדרוש מתהיה כל תבאתה לאכול, שממאכל בהמה לא עושים מלוגמה, נמצאנו מבטלים את הדרש הראשון. רבי יוסי° _{בר זבידא} לא אמר כן אלא. והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, מיעוט. לך ולעבדך ולאמתך, מיעוט. ומיעוט אחר מיעוט, לרבות אוכלי בהמה שעושין מלוגמא לאדם. ונרבה שמאוכלי אדם יהיה מותר לעשות מלוגמה? כיי דאמר רב בון בר חייא° . כל מדרש שאתה דורש ושובר מדרש ראשון, אין זה מדרש. רבי מתנייה° אמר. דרש אחד מרבה מלוגמה _{ממיעוט אחר מיעוט} ודרש אחד ממעט מלוגמה _{לאוכלה ולא למלוגמא.} הכיצד יתקימו שניהם? כשמיעטתה ממלוגמה, אוכלי אדם מיעטתה. וכשריביתה מלוגמה, מאוכלי בהמה רביתה. אוכלי בהמה מהו לעשות מהן צבועין לאדם? מה אם אוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם, ^ח_געושין מהן צבועין לאדם. אוכלי בהמה שעושין מהן מלוגמא לאדם, לא כל שכן שעושין מהן צבועין לאדם? מיני מלוגמיות _{צמחים שעושין מהם מלוגמא} מהו לעשות מהן צבועין לאדם? מה אם אוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם, עושין מהן צבועין לאדם. מיני מלוגמיות שעושים מהן מלוגמא לאדם, לא כל שכן שיעשה מהן צבועין לאדם? לא צורכה דא אלא _{בזה יש מקום לספק} אוכלי בהמה מהו לעשות מהן צבועין לבהמה? כמה דאת אמר באוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם, עושין מהן צבועין לאדם. ודכוותה אוכל בהמה שאין עושין מהן מלוגמא לאדם, עושין מהן צבועין לאדם. ודכוותה אוכלי בהמה שאין עושין מהן מלוגמא לבהמה עושין מהן צבועין לבהמה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מי דמי? מפני מה אוכלי אדם עושין מהן צביעה לאדם? שכן צבעי אדם יש להן קדושה. אבל איך יעשה מאוכלי בהמה צבועין לבהמה, שהרי צבועין לבהמה אין עליהן קדושה? תנן, וכל שאינו מיוחד לא לאוכל אדם ולא לאוכל בהמה. חישב עליו לאוכל אדם ולאוכל בהמה, נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה. ניחא חומרי אדם

[דף כב עמוד א]

אבל מה הוסיפו חומרי בהמה שלא נאסר משום חומרי אדם? ^ח_דשאסור לשולקן לאכילת בהמה. כיוון שהבהמה יכולה לאכול את זה חי, וכל דבר שנאכל כמות שהו חי אסור לבשלו. תנן, וכל שאינו מיוחד, לא לאוכל אדם ולא לאוכל בהמה. חישב עליו לאוכל אדם ולאוכל בהמה, נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה. חישב עליו לעצים, הרי הן כעצים. תני, היה המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לעצים, לא הכל ממנו של הלוקח להפקיע מקדושת שביעית שחלה בשעה שהמוכר ליקט למכור לאכילה. המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לאוכלין וחישב עליהן לעצים, פשיטא דלא הכל ממנו להפקיע מקדושת שביעית. המוכר מוכר לעצים והלוקח לאוכלין וחישב עליהן לעצים מהו? מה אנן קיימין? _{הרי ברור שכל עוד אינם שלו אין מחשבתו כלום לכן} אם כשנתן לו מעות חשב לאוכלין ואחר כך משך וחשב עליהם לעצים, דמי עצים נתן לו, שהרי משיכה קונה. אם בשמשך ואחר כך נתן לו מעות, דמי אוכלין נתן לו. אלא כי אנן קיימין, בשנתן לו מעות במחשבת אכלין ואחר כך משך במחשבת עצים. ותפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דהוא אמר ^ח_ההמעות קונות דבר תורה. דמי אוכלין נתן לו. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° דהוא אמר אין המעות קונין דבר תורה, דמי עצים נתן לו. אם המוכר מוכר רק לעצים _{ומקפיד על כך כדי שעל המעות לא יחול קדושה,} והלוקח לוקח לאוכלין. היה זה עומד על דעתו וזה עומד על דעתו ונפרדו בלא הסכמה, ולאחר מכן עשו קנין סתם. יבא כהדא. דתנן המוכר דורש מאתים והקונה מוכן במאה, ועמדו על המקח עד שנפרדו. אם לאחר מכן חזרו ועשו קנין, זה אומר על דעת שהמחיר יהיה כפי שקבעתי הסכמתי. וזה אומר על דעת שהמחיר יהיה כפי שקבעתי הסכמתי. אם המוכר תובע ללוקח _{שהוא חזר וביקש למכור לו,} יעשו כדברי הלוקח. ואם הלוקח תובע למוכר, יעשו כדברי המוכר. ואף הכא כן:

ירושלמי שביעית, פרק ח, הלכה ב

מתני’: ^ח_ושביעית נתנה לאכילה, ולשתיה, ולסיכה. ^ח_זלאכל כל דבר שדרכו לאכול. ^ח_חולסוך דבר שדרכו לסוך. ולא יסוך יין וחומץ, אבל סך את השמן. ^ח_טוכן בתרומה ^ח_יובמעשר שני. קל מהן שביעית שנתנה להדלקת הנר:

גמ’: ^ח_יאכיצד לאכל דבר שדרכו לאכל? ^ח_יבאין מחייבין אותו לאכל לא פת שעיפשה, ולא קנובת ירק _{עלים רקובים,} ולא תבשיל שנתקלקל צורתו. וכן הוא שביקש לאכל _{לא כדרך אכילה כגון} תרדין חיין, או לכוס חיטין חיות, אין שומעין לו. כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות? אין מחייבין אותו _{לתקן את הפירות שהתקלקלו על ידי שיבשל אותם} ולשתות _{אותם אגב} אניגרון _{מי סלק שלוקים,} ולא _{או אגב} איקסגורין _{מי ירקות שלוקים,} ולא יין עם השמרים. החושש בשיניו, לא יהא מגמא חומץ ופולט. אבל מגמא הוא ומבליע. ומטבל כל צרכו ואינו חושש. החושש בגרונו, לא יערענו בשמן. אבל נותן הוא שמן לתוך אניגרון, וגומעה. לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן. החושש את ראשו או שעלו בו חטטין, סך שמן. אבל לא יסוך יין וחומץ. ^ח_יגאין מפטמין שמן של שביעית _{שחלק מהשמן נבלע בעיקרים והולך לאיבוד.} אבל לוקח הוא שמן ערב בדמי שביעית ואינו חושש.

[דף כב עמוד ב]

רבי אימי° _{אמי בן נתן} סבר מימר אפילו מן החשוד. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא אמרו אלא בשאינו יודע אם חשוד אם אינו חשוד. הא דבר ברי שהוא חשוד, אסור. מהו לפטם יין של שביעית כמו שמותר לפטם יין של מעשר שני? נשמעינא מן הדא דתנן, קל מהן שביעית שנתנה להדלקת הנר. הדא אמרה, שהוא מותר. והתני אסור? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , ד°רבי יהודא היא. דתנן, אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו. °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר מפני שהוא משביחו. תנן, קל מהן שביעית, שנתנה להדלקת הנר. ותרומה לא נתנה להדלקת הנר? ^ח_ידתרומה טמאה נתנה להדלקת הנר, שביעית אפילו טהורה נתנה להדלקת הנר. חזקיה° על מסחי _{נכנס להתרחץ}. יהב צלוחיתא _{נתן צלוחית שמן} לזוסימא אודייתא _{שם של אדם}. אמר לו. אעל ליה לי לאשונא _{תכניס אותה לחדר האדים} כדי שיתחמם ויהיה קל לסוך. אמר לו, לית אסור? אתא שאל לרבי ירמיה° . אתא ואמר ליה. למדתנו ותני כן. ^ח_טואין סכין שמן של שביעית במרחץ, אבל סך הוא מבחוץ ונכנס. ולא שמן שריפה לא בביתי כסאות ולא בבתי מרחצאות, מפני בזיון קדשים:

ירושלמי שביעית, פרק ח, הלכה ג

מתני’: ^ח_טזאין מוכרין פירות שביעית, לא במדה ולא במשקל ולא במנין. ולא תאנים במנין. ולא ירק במשקל. °בית שמאי אומרים, אף לא אגודות. ובית הילל אומרים. ^ח_יזאת שדרכו לאגוד אותו בבית, אוגדין אותו בשוק. כגון הכרישין ונץ החלב:

גמ’: תנן, אין מוכרין פירות שביעית, לא במדה ולא במשקל ולא במנין. למה? כדי שימכרו בזול. וישקלו בליטרא ויתקנו שימכרו בזול? אם אמר את כן, אף הוא אינו נוהג בהן בקדושה. תני ^ח_יחפירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ, אף שאין בהם קדושת שביעית לא יהו נמכרין לא במדה ולא במשקל ולא במנין, אלא כפירות הארץ. ואם היו נכרין, מותר. אמר רבי יוסי ברבי בון ° . כאילין קורדקיא _{מין פרי} דסלקין ומזדבנין מן סוסיא לטבריא _{שאנשי סוסיא הגויים מביאים אותו מסוסיא שבחוץ לארץ לטבריה ומוכרים אותו שם}. אמר רבי חזקיה° בשם רבי אבא בר ממל° . זה שהוא מודד בכפישה _סלסלה ונסתיימה לו שנים ושלשה פעמים, אף שאינה כלי מידה, אסור למוד בה. אמר רבי הושעיא° . אסור מימר, עבוד מדוד באצבעך. תנן, בכור, לא נשקל בליטרא ולא נימכר באיטליז. טבח כהן שנתמנה לו בכור, מהו מקטעתא קופדין _{שיחתוך את הבשר לפי מידה} בבית, ומזבנתא גוא שוקא _{וימכור בשוק}? רבי ירמיה° סבר מימר, שרא _מותר, מן הדא דתנן, את שדרכו ליאגד בבית, אוגדין אותו בשוק. וזה שדרכו להחתך בשוק בשעת מכירה, אם שינה וחתך בבית יהיה מותר למכור בשוק. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. כל גרמה היא אמרה דהוא אסור. _{שהרי אין דרך בבית לחתוך במשקל קבוע ולכן אסור} שלא יהא כעושה סחורה בגופו:

ירושלמי שביעית, פרק ח, הלכה ד

מתני’: ^ח_יטהאומר לפועל. הילך איסר זה ולקוט לי ירק היום, שכרו מותר. לקט לי בו ירק היום, שכרו אסור. ^ח_כלקח מן הנחתום ככר בפונדיון ואמר לו, כשאלקוט ירקות שדה אביא לך, מותר. לקח ממנו סתם, לא ישלם מדמי שביעית. שאין פורעין חוב מדמי שביעית:

גמ’: מה בין האומר לקוט לי, ובין האומר לקוט לי בו? אמר רבי אבין° בשם רבי יוסי בן חנינא° . מהלכות של עימעום היא. _{שגם לקוט לי היה צריך להיות אסור. אלא שחכמים פקפקו על זה והתירו.} תמן תנינן. ^ח_כאלא יאמר אדם לחבירו. העל את הפירות האילו לירושלים לחלק _{שנראה כמשלם במעשר.} אלא אומר, העלם שנאכלם ונשתם בירושלים. אמר רבי זעירא° בשם רבי יונתן° . מהילכות של עימעום היא. תמן תנינן. ^ח_כבשואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן בשבת, ובלבד שלא יאמר לו הלויני. מה בין האומר הלויני לבין האומר השאילני? אמר רבי זעירא° בשם רבי יונתן° . מהילכות של עמעום היא

[דף כג עמוד א]

פיתן. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יונתן° , מהילכות של עימעום. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. קשייתה קומי _{שאלתי את} רבי יעקב בר אחא° . מהו מהלכות של עימעום? אני אומר במקום שאין פת ישראל מצויה, בדין היה שתהא פת עובדי כוכבים ומזלות מותרת, ועימעמו עליה ואסרוה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, ויש עמעום לאיסור? הרי עמעום פרושו פיקפוק וזה שיך להיתר, שפקפקו באיסור והתירו. ועוד, פת לא כתבשילי עובדי כוכבים ומזלות היא? וכי כך אנו אומרים, במקום שאין תבשילי ישראל מצויין שם, בדין הוא שיהא תבשילי עובדי כוכבים ומזלות מותרים ועמעמו עליה ואסרום? אלא כן היה. במקום שאין פת ישראל מצויין, ^ח_כגבדין שתהא פת עובדי כוכבים ומזלות אסורה. אלא שעמעמו עליה והתירוהו מפני חיי נפש. רבנן דקיסרי אמרי בשם רבי יעקב בר אחא° , כדברי מי שהוא מתיר. ^ח_כדובלבד מן הפלטר _{מוכר לחם}. ולא עבדין כן _{אלא נהגו להחמיר.} תנן, האומר לפועל. הילך איסר זה ולקוט לי ירק היום, שכרו מותר. לקט לי בו ירק היום, שכרו אסור. רבי שמעון בן לקיש° אומר. ברישא מדובר במראה לו את הלוקט, שאומר לקוט לי את אלו שאינו אלא כנותן לו שכר רגלו, אבל כשאומר לו לקוט לי בו הרי זה כאומר תביא מהיכן שתמצא ואני קונה ממך. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אפילו לא הראה לו, אם מצויים שם ירקות כמי שהראה לו. מתני' פליגא על ריש לקיש° דתניא, השוכר את הפועל להביא לו יין לחולה או תפוח לחולה. אם הביא, חייב ליתן לו שכרו. אם לאו, אינו חייב ליתן לו. אבל אם אמר לו הבא לי יין לחולה ממקום פלוני. תפוח לחולה ממקום פלוני. בין שהביא בין שלא הביא, חייב ליתן לו שכרו, דשכר רגליו הוא נותן לו. _{הרי לא הראה לו איפה בדיוק באותו מקום נמצא היין או התפוח ואך על פי כן חייב לשלם לו.} מה עביד לה רבי שמעון בן לקיש°  ? פתר לה _{העמיד את המשנה} במראה לו בדיוק מאפה להביא. מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}. _{שאמר שאפילו לא הראה לו, אם מצויים שם ירקות כמי שהראה לו.} דתני, לא יאמר אדם לפלוני עני, הא לך דינר זה והבא לי לקט היום. הבא לי פאה היום. _{שנמצא שהעני זוכה בשביל העשיר.} אלא אומר לו בלקט שתביא לי היום. בפיאה שתביא לי היום. _{הינו שתזכה לעצמך ותתן לי ממנו.} וכן אתה מוצא בבן לוי. והרי לרבי יוחנן° _{בר נפחא} אף אם לא הראה לו את אמרת כמי שהראה לו _{וגם בסיפא היה צריך להיות אסור כמו ברישא?} מה עבד לה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? באמת בכל מקום צריך שיראה לו, ורק בשביעית די שיש שם ירקות אף שלא הראה לו, דקל הוא שהקילו בשביעית שהיא מדרבנן. תנן, לקח מן הנחתום _אופה ככר בפונדיון ואמר לו, כשאלקוט ירקות השדה אביא לך, מותר. תני, °רבי יודא ו°רבי נחמיה אוסרים. מה אנן קיימין? אי דאמר ליה הי לך הב לי _{קח לך כיכר ותביא לי ירקות בתמורה} דברי הכל אסור שהוא פורע חובו. אי בההוא דאמר הב לי, ואם אמצא אביא לך. דברי הכל מותר. כי פליגי בהב לי וברי לי דאנא יהב לך. °רבי יהודא ו°רבי נחמיה אוסרין, שאין ירקות שדה מצויין, והנחתום לא סמך על דבריו אלא נתן לו כחוב בעלמה, נמצא שכשמביא לו את הירקות, הרי זה פורע חובו בפירות שביעית. וחכמים מתירין מפני שירקות שדה מצויין ואינו פורע אלא בשכר רגלו:

ירושלמי שביעית, פרק ח, הלכה ה

מתני’: ^ח_כהאין נותנין פירות שביעית בשכר מלאכה לא לבייר, ולא לבלן, ולא לספר, ולא לספן. אבל נותן הוא לבייר לשתות. ולכולן הוא נותן מתנת חנם:

גמ’: תני °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אף לא למבייר. מחלפא שיטתיה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? תמן הוא אמר לוקחין הימנו מים ומלח בדמי שביעית, והכא הוא אמר הכין שאפילו לא למבייר? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מה פליגי? במים לתשמישו. אבל לשתייה, אף °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה. אם כך הוי מאן תנא אבל נותן לבייר לשתות? °רבי יוסי _{בן חלפתא}, דמשמע שלשאר תשמישים אסור. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, דברי הכל היא

[דף כג עמוד ב]

כאן בלוקח מים לאדם _{מותר גם לשאר תשמישים,} כאן _{מה שבאה המשנה למעט שאסור לקחת מים לשאר תשמישים הכוונה לשאר תשמישים} לבהמה. תני, מעיין של בני העיר. הן ואחרים, הן קודמים לאחרים. אחרים ובהמתן של אנשי העיר, אחרים קודמין לבהמתן. כביסתן וחיי אחרים, כביסתן קודמת לחיי אחרים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מאן תנא כביסה חיי נפש? °רבי יוסי _{בן חלפתא}. דתני, ^ח_כואין נותנין מהם לא למשרה ולא לכביסה, ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיר בכביסה. מחלפא שיטתיה ד°רבי יוסי _{האם רבי יוסי חזר בו<}/small>? תמן הוא אומר, אין רחיצה חיי נפש, ואין הבעל יכול להפר אם נדרה אשתו שלא תרחץ דאין זה עינוי נפש. והכא הוא אמר שהכביסה חיי נפש? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. אדם מגלגל _{מזלזל ואינו מקפיד} ברחיצה, ואין אדם מגלגל בכביסה. °יהודא איש הוצי , עביד טמר במערתה תלתא יומי _{התחבא במערה שלושה ימים}. דבעי למיקם על הדין טעמא _{כי רצה למצא את המקור לדין} מניין שחיי עיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת? אתא לגבי °רבי יוסי בן חלפתא . אמר לו, הן הוית? אמר לו, עבדית טמיר במערתא תלתא יומין _{התחבאתי במערה שלושה ימים} בעי למיקם על הדין טעמא _{כי רציתי למצא את המקור לדין} מניין שחיי עיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת. קרא ל°רבי אבירודימס בריה אמר לו, אגיב הדין טעמא מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת? אמר לו, דכתיב (יהושע כא מ) תהיינה הערים האלה עיר ועיר ומגרשיה סביב. תחיינה עיר ועיר, ואחר כך ומגרשים סביבותיה. אמר ליה, מה גרם לך _{שלא הצלחתה למצא תשובה?} דלא ילפתה _למדתה עם חבריך:

ירושלמי שביעית, פרק ח, הלכה ו

מתני’: ^ח_כהזתאנים של שביעית, אין קוצין אותה במוקצה _{סכין מיוחדת שמשמשת לקצות תאנים} אבל קוצה הוא בחרבה _סכין. ואין דורכים ענבים בגת, אבל דורך הוא בעריבה. ואין עושין זיתים בבד ובקוטבי _{בול עץ כבד,} אבל כותש ומכניס לבודידא:

גמ’: כתיב (ויקרא בהר כה ה) ואת ספיח קצירך לא תקצור. הא קצירה שלא כדרך הקוצרים לא נאסר, והרי ספיחים שנזרעו בשביעית אסורים באכילה, ולמה שיהיה מותר לקצור אפילו בשינוי? אמר רבי אילא° _אילעא. אם אינו ענין לספיחי איסור, תניהו ענין לספיחי התר _{שהתחילו לגדול בשישית.} רבי מנא° _{בן יונה} אמר. לכך נצרכה כשעלו מאליהן. שלא תאמר הואיל ועלו מאליהן, יהו מותרין לקצור אפילו כדרך הקוצרים. לפום כן צריך מימר אסור. כתיב (ויקרא בהר כה ה) את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור. מן השמור בארץ אין אתה בוצר, אבל בוצר את מן המופקר. לא תבצור כדרך הבוצרים. מיכן אמרו, תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה _{סכין מיוחדת שמשמשת לקצות תאנים} , אבל קוצה הוא בחרבה _סכין. אין דורכין ענבים בגת, אבל דורך הוא בעריבה. ואין עושין זיתים בבד ובקוטבי _{בול עץ כבד,} אבל כותש ומכניס לבודידא. ורבותינו התירו לעשות בקוטבי. תנן, לקח מן הנחתום ככר בפונדיון. ואמר לו, כשאלקוט ירקות השדה אביא לך, מותר. ותני, °רבי יודא ו°רבי נחמיה אוסרים. רבי יוחנן° _{בר נפחא} הורי לאילין דרבי ינאי° _הכהן, ^ח_כחלטחון ברחיים כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, ולעשות בקוטבי כרבנן. רבי יוחנן° _{בר נפחא} הורי לאילין דבית רבי ינאי° _הכהן, שלא יהו נוטלין שכר בדיהן _{בית הבד} שמן, אלא מעות _{שאסור לפרוע בפירות שביעית.} כ°רבי יודא וכ°רבי נחמיה הורי לון. תני, ^ח_כטהחמרין והכתפין כל העושים בשביעית, שכרן שביעית. אמר רבי זעירא° . מדובר שעוסקים בפירות היתר היא מתניתה. כגון שמכניסים מעט כדרך שלוקחים מן ההפקר. מהו שכרן שביעית? שיהו נוטלין ממה שיהו עושין, בפירות שביעית. משמע שלרבנן מותר, והא דהורי רבי יוחנן° _{בר נפחא} לאילין דבית רבי ינאי° _הכהן שלא יהו נוטלין שכר בדיהן שמן אלא מעות? כ°רבי יודא וכ°רבי נחמיה הורי לון _{שחולקים ואוסרים.} רבי הילא° _אילעא אמר. במכתפי פירות עבירה היא מתניתא, _{כגון שמכניסים את כל השדה כאחד.} ומהו שכרן שביעית? כיי דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ח_ל גבי העושים מלאכה ביין נסך, קנס קנסוהו ששכרם אסור בהנאה כיין נסך. ^ח_לאאף הכא קנס קנסוהו ששכרו יתפס בקדושת שביעית:

ירושלמי שביעית, פרק ח, הלכה ז

מתני’: ^ח_לבאין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה, שלא יביאנו לידי פסול. °רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר. ^ח_לגוהאחרון אחרון נתפס

[דף כד עמוד א]

בשביעית, והפירי לעצמו אסור:

גמ’: תמן תנינן. ^ח_לדובכולן _{בכל הקרבנות} הכהנים רשאין לשנות באכילתן ולאוכלן צלויין שלוקין ומבושלים, ^ח_להוליתן לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה. °רבי מאיר אומר. לא יתן לתוכן. שלא יביא את התרומה לידי פסול. אתיא דיחידאי דהכא שהוא °רבי שמעון _{בן יוחאי}, כסתמא דתמן. ודיחידאי דתמן שזה °רבי מאיר , כסתמא דהכא. סתמא דהכא °רבי מאיר , וסתמא דתמן °רבי שמעון _{בן יוחאי}. °רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} ומותר להביא קדשים לידי פסול. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} אשתאלית לאילין דבית רבי ינאי° _הכהן ואמרי, נהיגין הוינן ^ח_לומבשלין ירקות שביעית בשמן תרומה על יד על יד _{מעט מעט} ואוכלין. מאי כדון _{למה הם אסרו?} דסברי הלכה כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר דתמן, היא רבנן דהכא. תנן, האחרון אחרון נתפס בשביעית והפירי עצמו אסור. ^ח_לזהא כיצד? לקח בפירות שביעית בשר, אילו ואילו מתבערין בשביעית. לקח בבשר דגים, יצא בשר נתפשו דגים. לקח בדגים שמן, יצאו דגים ונכנס שמן. האחרון אחרון נתפס בשביעית והפירי עצמו אסור. בעו מיניה מרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דמי שביעית מהו שתצא דרך חילול? אמר ליה ^ח_לחולמה לא? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. אין שביעית יוצא דרך חילול אלא דרך מכירה. מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין. מתניתא מסייע לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, כל מי שיש לו מעות מדמי שביעית והוא רוצה לחללן על עיסתו, מחללן. מתניתא מסייע לרבי אלעזר° _{בן פדת} דתנן, מי שיש לו סלע מדמי שביעית והוא רוצה ליקח חלוק. הולך אצל חנווני הרגיל אצלו ואמר, תן לי בזו פירות. והוא נותן לו. והוא אומר לו, הרי פירות האלו נתונים לך במתנה. והחנווני אומר לו, הרי סלע זו נתונה לך במתנה. וחוזר לוקח לו חלוק. ואם היה אפשר לחלל, למה לא חילל מתחילה על הפירות? תנן אין מוסרים מעות שביעית ביד עם הארץ. רבי יוחנן° _{בר נפחא} שתי חמרא של שביעית ואחר כך יהיב פריטוי, כדי שלא יתפסו המעות בקדושת שביעית _{שלא לתת דמי שביעית לעם הארץ.} עד כדון רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דהוא מתייחמון _{שהוא מוכר ומאמינים לו שישלם.} הא שאר כל אדם דלא מתייחמון, מה יעשו? אמר רבי יעקב בר אחא° , רבי אבינא° מחוי ליה _{מראה לו} מעות בחדא ידה, ונסב בחדא אוחרה _{ולקח ביד השניה}. חזקיה° הוה אמר למוכר, הב לי מן קומוי _{תניח לפני לא לשם קניין אלא כמתנה,} מן גו _מתוך דהוא אמר ליה הב לי מן קומוי, כמאן דלא יהב ליה _{כמו שלט נתן לו} מן דמי שביעית:

ירושלמי שביעית, פרק ח, הלכה ח

מתני’: ^ח_לטאין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית. ואם לקח, יאכל כנגדן. אין מביאין קיני זבין וקיני זבות קיני יולדות מדמי שביעית. ואם הביא, יאכל כנגדן. אין סכין כלים בשמן של שביעית. ואם סך, יאכל כנגדן. עור שסכו בשמן של שביעית, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר ידלק. וחכמים אומרים ^ח_מיאכל כנגדן. אמרו לפני °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אומר היה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} עור שסכו בשמן של שביעית ידלק? אמר להם שתוקו, לא אמר לכם מה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר בו. ועוד אמרו לפניו. אומר היה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר? אמר להם שתוקו, לא אמר לכם מה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר בו. ^ח_מאמרחץ שהוסקו בתבן ובקש של שביעית, מותר לרחוץ בה. אם אדם חשוב הוא, לא ירחץ בו:

גמ’: תנן, אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . זאת אומרת שאסור ליקח אשה מדמי שביעית. דאי לא כן, מה בין הקונה אשה מה בין הקונה שפחה? תני, ^ח_מבשמן של שביעית אין חוסמין בו תנור וכיריים, ולא סכין בו מנעלים וסנדלין. ולא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך מנעלו, והוא בתוך סנדלו, אבל סך הוא את רגלו, ונותנו לתוך מנעלו ולתוך סנדלו. וסך שמן ומתעגל על גבי קטבליא, ואינו חושש. שנאמר ולא יחלל, וזה כבר מחולל. לא יתננה לא על גבי טבלה של שיש להתעגל בה. °רבן שמעון בן גמליאל מתיר שהשיש אינו בולע.

[דף כד עמוד ב]

עור שסכו בשמן, מה אמר בו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, כך אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לא רק העור ישרף אלא גם עצמותיו של אותו האיש ישרפו. ולכן °רבי עקיבא _{בן יוסף} לא רצה לגלות מה דעת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . חזקיה° אמר בשם רבי אחא° . °רבי אלעזר _{בן עזריה} אמר מותר לכתחילה, ולכן °רבי עקיבא _{בן יוסף} לא רצה לגלות את דעת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שלא יזלזלו בשמיטה. תנן, ועוד אמרו לפניו. אומר היה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר? אמר להם שתוקו, לא אמר לכם מה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר בו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, זאת אומרת ^ח_מגשאסור ליקח פיתו של עם הארץ _{שדין הכותים כעמי הארץ.} אמר רבי חזקיה° בשם רבי אחא° . מתיר היה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} חמיצן של כותים לאחר הפסח מיד _{שהכותים מחליפים עם העובדי כוכבים ומזלות מיד.} תנן, מרחץ שהוסקו בתבן ובקש של שביעית, מותר לרחוץ בה. אם אדם חשוב הוא, לא ירחץ בו. הדא דתימר באילין דימוסיי _{בבתי מרחץ אלו שרוחצים אחרי שכבתה האש והתבן כבר נשרף.} ברם באילין פריבטה _{בתי מרחץ שהאש קימת,} אסור. אם מתחשב הוא, הרי זה לא ירחוץ אפילו בדימוסיי. ואם הם אדם של צורה, הרי זה לא ירחוץ אפילו בדימוסיי. כהדא רבי יהושע בן לוי° אזל מן לוד לבית גברין בגין מיסחי, שלא רצה להתרחץ בלוד שהיו מסיקין בקש של שביעית. רבי שמעון בן לקיש° הוה בבוצרה. חמתון לגויים שהיו מזלפין להדא אפורדיטי שהיתה במרחץ. אמר לון, ואיך אתם רוחצים במרחץ הזה, ולית הוא אסור? אתא שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוצדק . ^ח_מדאין דבר של רבים אסור:

הדרן עלך פרק כלל גדול אמרו