ירושלמי מאיר/מסכת שביעית/פרק ה

פרק חמישי- בנות שוח

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שביעית, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_אבנות שוח, שביעית שלהן שנייה. שהן עושות לשלוש שנים. °רבי יהודא אומר. הפרסאות _{מן תאנה שעושה לשנתים,} שביעית שלהן מוצאי שביעית. שהן עושות לשתי שנים. אמרו לו. לא אמרו אלא בנות שוח:

גמ’: מהו בנות שוח? פיטיריה _{מן תאנה.} מה פירוש שהן עושות לשלוש שנים? האם הכוונה שבכל שנה ושנה הן עושות, אלא שההבשלה מסתימת עד אחר שלוש שנים, או אחת לשלוש שנים היא עושה פירות? אם בכל שנה ושנה הן עושות אלא שאין פירותיהן נגמרין אלא עד לאחר שלוש שנים. כיצד הוא יודע איזה פרי חנט בשביעית? רבי יונה° אמר, משיקשר עליו חוט. תני שמואל° _{בר אבא בר אבא}, תוחב בהן קיסמין. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר. ^ה_באילן שחנט קודם חמשה עשר בשבט, מתעשר לשעבר. לאחר חמשה עשר בשבט, מתעשר להבא. תני אמר °רבי נחמיה . במה דברים אמורים? באילן שהוא עושה שתי גורנות או יותר בשנה. שכיוון שאין לו זמן לקיטה אחד, הלכו רבנן בתר חניתה. אבל באילן שהוא עושה גורן אחד בשנה, כגון זיתים ותמרים וחרובין. אף על פי שחנטו קודם לזמן הזה, הרי הן כלעתיד לבא שהולכים אחר לקיטה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ה_גנהגו בחרובין כ°רבי נחמיה . מותיב רבי שמעון בן לקיש° קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. והא תנינן, בנות שוח שביעית שלהם שנייה, שהן עושות לשלש שנים. והרי בנות שוח עושין גורן אחד, ואך על פי כן הולכים אחר חנטה וכיוון שחנטו בשביעית אסורים בשניה. על דעתך שאתה סובר שהלכה כ°רבי נחמיה שפירות שעושים גורן אחת הולכים אחר לקיטה, היה צריך להיות, שרק מה שעשו ולקטו בשביעית יהיו שביעית. והוא מקבל מיניה _{הסכים שזו אכן קושיה.} אמר רבי בון בר כהנא° . ותמיה אנא, איך היה מותיב רבי שמעון בן לקיש° קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} והוא מקבל מיניה? ויתביניה, אנא אמר חרובין, ואת אמר בנות שוח? אנא אמר מנהג, ואת אמרת הלכה? אנא אמר °רבי נחמיה , ואת אמר _{משנתנו שהיא דעת} רבנן? אלא ממה שלא ענה רבי יוחנן° _{בר נפחא} כך, משמע שהוא סובר, שהיא חרובין היא בנות שוח. היא מנהג היא הלכה. היא °רבי נחמיה היא רבנן. שלא בא °רבי נחמיה אלא לפרש דברי חכמים. תמן בבל אמרין ד°רבי נחמיה מודה שהולכים אחר חניתה אף באילן שעושה גורן אחת, לא בא אלא לאמר שאילן שעושה גורן אחת, ראש השנה שלו זה ראש השנה של עולם, ולא ט"ו בשבט. ואילן כזה שחנט קודם ראש השנה של עולם, מתעשר לשעבר. ולאחר ראש השנה של עולם, מתעשר להבא. נמצא שאילן שחנט בין קדם ט"ו בשבט, בין אחר ט"ו בשבט. מתעשר להבא. התיב רבי יודן בר פדיא° קומי רבי יונה° . הרי °רבי נחמיה אמר שבאילן שהוא עושה גורן אחד בשנה, כגון זיתים ותמרים וחרובין הולכים אחר חניטה. והרי חרובין חונטין קודם ראש השנה של עולם, ואך על פי כן לדעת °רבי נחמיה הן מתעשרין להבא? ולא שמיע דאמר רבי חיננא ° בר פפא

[דף יג עמוד ב]

^ה_דחרובין שלשולן _{שהוא אחר ראש השנה} היא חנטן. רבי יסא° _אסי אמר. לשיטת °רבי נחמיה , אילן שעושה גורן אחת בשנה לא הולכים אחר חנטה, אלא אחר הבאת שליש. וראש השנה שלו זה ראש השנה של עולם לכן. הביא שליש לפני ראש השנה של עולם, מתעשר לשעבר. אחר ראש השנה של עולם, מתעשר להבא. התיב רבי זעירא° קומי רבי יוסא° . הרי פעמים שהשנים מאפילות, ותמרים מטילות שאור _{שזה מקביל להבאת שליש} אחר ראש השנה של עולם, ואך על פי כן הן ^ה_המתעשרות לשעבר? _{והרי הביאו שליש רק אחר ראש השנה.} אמר רבי זעירא° . לא מן דעתיה אמר רבי יסא ° _אסי הדא מילתא, אלא מן הדא _{ממה שהוא שמע את הדיון שהובא קדם.} מרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יעקב בר אחא° אמר בשם שמואל בר אבא° . ל°רבי נחמיה גם באילן שעושה גורן אחת ראש השנה זה ט"ו בשבט. אלא שבאילן כזה לא הולכים בתר חנטה, אלא בתר הבאת שליש. לכן, ^ה_והביא שליש קודם ט"ו בשבט, מתעשר לשעבר. אחר ט"ו בשבט, מתעשר להבא. אמר רבי זירא° . ויאות. הרי אתרוג _{שבמעשר הולכים אחר לקיטה,} ^ה_זעקרתה חנטו _{לגמרי שלא הולכים כלל על שלב בגידול אלא בתר לקיטה,} ולא עקרתה שנתו. שראש השנה שלו נשאר כשאר אילנות בט"ו בשבט, וכאן שלא עקרתה חנטו לגמרי, אלא אמרתה שהולכים בתר שליש _{שהוא שלב בגידול,} קל וחומר שלא תעקור שנתו רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זעירא° . מעתה למה לא נאמר ששליש הראשון מתעשר לשעבר, ושני שליש השנים מתעשרים להבא? אמר לו, שליש הראשון קשה לבא. מכיון שהוא בא, מיד הוא גדל. כך ששליש זה עיקר הגידול. אמר רבי אבא° . כאריס אומן יליף לה רבי זעירא° . כדשמואל° _{בר אבא בר אבא} דאמר שמאל. שיתין יומין ראשונים הוא מביא, שיתא עלים. שיתא יומין אחר כך הוא מביא, שיתין עלים. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר. מן צאת עלין ועד הפגין, נ' יום. מן הפגין ועד השיתין הנובלות, נ' יום. מן שיתין הנובלות עד התאינים, נ' יום. °רבי אומר. כולהן ארבעים _{ארבעים ארבעים ולא חמישים חמישים חמישים.} ליקט תאנה ואינו יודע אימתי חנטה. אמר רבי יונה° , מונה מאה יומין למפרע, אם חל לתוכן חמשה עשר בשבט, והוא יודע אימתי חנטה. תנן, °רבי יהודא אומר. הפרסאות, שביעית שלהן מוצאי שביעית. שהן עושות לשתי שנים. אמרו לו. והרי עמך בטבריא, והן עושות לשנה אחת? אמר להן, והרי עמכם בציפורין והן עושות לשתי שנים:

ירושלמי שביעית, פרק ה, הלכה ב

מתני’: הטומן את הלוף בשביעית. °רבי מאיר אומר. לא יפחות מסאתים, עד גובה שלושה טפחים. וטפח עפר על גביו. וחכמים אומרים. ^ה_חלא יפחות מארבעה קבין, עד גובה טפח. וטפח עפר על גביו. וטומנו במקום דריסת בני אדם. לוף שעברה עליו שביעית. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם לקטו העניים את עליו, לקטו. ואם לאו, יעשה חשבון עם העניים _{כ°רבי יהודה בר עילאי שאחר הביעור מותר רק לעניים לאכול מפירות שביעית.} °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. אם לקטו עניים את עליו, לקטו. ואם לאו, אין לעניים עמו חשבון. _{שאחר הביעור מותר אף לעשירים ובעל הבית זוכה בהם.} לוף של ערב שביעית שנכנס לשביעית. וכן בצלים הקיצונים _{שנזרעים בקיץ.} וכן פואה של _קרקע עידית. °בית שמאי אומרים. עוקרין אותן במארופות של עץ _{שיהיה שינוי.} ו°בית הלל אומרים. ^ה_טבקרדומות של מתכות. ומודים בפואה של צלעות _{הגדלה בשטח סלעי,} שעוקרין אותן בקרדומות של מתכות. מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית? °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, מיד. וחכמים אומרים, ^ה_ימשירבה החדש:

גמ’: תנן, הטומן את הלוף וכ"ו. עד כדון לוף. מה הדין בבצלים? אמר רבי יונה° . היא לוף היא בצלים. אמר רבי יוסה° _אסי . מסתברא בבצלים, אפילו פחות מכאן מותר. דאינון שפין _{שהבצלים חלקים וכמות גדולה של בצלים תופסת מעט מקום ואפילו בפחות ניכר שאינו זורע:} תנן, לוף שעברה עליו שביעית. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם לקטו העניים את עליו, לקטו. ואם לאו, יעשה חשבון עם העניים. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. אם לקטו עניים את עליו, לקטו. ואם לאו, אין לעניים עמו חשבון. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אתיא ד°רבי יהודה _{בר עילאי}, כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . וד°רבי יוסי _{בן חלפתא}, כ°רבי יהושע _{בן חנניה} . דתנינן תמן. העניים אוכלין אחר הביעור, אבל לא עשירים דברי °רבי יהודא . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ה_יאאחד

[דף יד עמוד א]

עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור. רבי אימי° _{אמי בן נתן} בעי קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מתניתין עד שלא גזרו על הספיחים? שאם לא כן, מאי נפקא מינא? הרי הכל אסור משום ספיחים. אמר לו, וכי בעליה הייתה כשגזרו על ספיחים? מכאן סבר רבי אימי° _{אמי בן נתן} דרבי יוחנן° _{בר נפחא} כ°רבי עקיבא _{בן יוסף} שאיסור ספיחים אינו מגזרת חכמים אלא מהתורה. אמר רבי ירמיה° . בעלי לוף שוטה היא מתניתא שמתקיים כמה שנים בארץ. ודבר שהתחיל לגדול בשנה השישית ומתקיים בארץ כמה שנים לא נאסר משום ספיחים. אייתי רב הושעיא° מתניתין דבר קפרא° מן דרומא דתני עליה. שאותו דין קים גם בעלי לוף ועלי בצלים. אית לך מימר עלי בצלים השוטין? _{הרי אין בצלים שוטים שמתקיימים כמה שנים.} מילתיה דרבי ירמיה° אמרה. דבר שיש לו ביעור שנמצא בתוך דבר שאין לו ביעור, יש לו ביעור _{ואינו בטל.} שהרי לעיקרו של לוף שוטה, אין ביעור. ולעליו יש ביעור, ואינם בטלים. מה עבד לה רבי ירמיה° ? פתר לה _{העמיד את המשנה} בששיקף בעלין _{שניתק את העלים מהחיבור לבצל} קדם שהגיעה זמן הביעור ולא היו מחוברין לעיקר בזמן הביעור _{אבל אם היו העלים מחוברים לעיקר בזמן הביעור אולי כן היו בטלים.} רבי יוסי° _{בר זבידא} פתר לה מתניתא _{העמיד את המחלוקת בין °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושוע במשנה.} בנטעו לפני ראש השנה השביעית. _{וכך היה המעשה} נטעו לפני ראש השנה השביעית ועשה ביצים _פקעת לפני שביעית כך שאין איסור ספיחים, ודיכנו _{שריסק את החיבור של העלים לפקעת} בשביעית ועקרו במוצאי שביעית. אין תימר דיכון כעיקור, כולו לעניים. _{שהרי הולכים אחר לקיטה, וזה נלקט בשביעית.} אין תימר אין דיכן כעיקור, אין כולו לעניים _{אלא לבעלים שהלקיטה היתה בשמינית.} רבי יהושוע סובר שאין דיכון כעיקור והכל לבעל הבית. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מסתפק אי דיכון כעיקור או לא. ומספק יעשה חשבון עם העניים. חזקיה° פתר מתניתין _{העמיד את המשנה}, ערב ראש השנה שביעית. _{וכך היה המעשה} נטעו לפני ערב ראש השנה שביעית כך שאין איסור ספיחים, ועשה ביצה _פקעת בתחילת שישית ודיכנו בשישית _{שריסק את מקום חיבור העלים לפקעת אבל נשארו מחוברים קצת}, ועקרו בסוף שביעית. אין תימר דיכון כעקור, כולו לבעל הבית, שהרי נעקר בשישית. אין תימר אין דיכון כעקור, כולו לעניים. °רבי יהושוע סבר דיכון כעיקור והכל לבעל הבית. ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מסתפק אי דיכון כעיקור או לא. ומספק יעשה חשבון עם העניים. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם לקטו העניים את עליו, לקטו. ואם לאו, יעשה חשבון עם העניים כיצד? עשה בארץ שלש שנים חוץ מהשמיטה, נותן לעניים רובע. שתי שנים חוץ משמיטה, נותן לעניים שליש. שנה אחת חוץ משמיטה, נותן לעניים מחצה. רבי יוסה° _אסי פתר מתניתין _{העמיד את המשנה} שזרע לפני ראש השנה שביעית ודכן בשבעית ושלוש שנים _{או שנתים או שנה} אחר כך עקר. חזקיה° פתר מתניתין _{העמיד את המשנה} ערב ראש השנה שביעית. שנטע שלוש שנים _{או שנתים או שנה} קדם שמיטה, ודכן קדם שמיטה, ובשמיטה עקרן. רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי זעירא° . אף בשאר

[דף יד עמוד ב]

שני שבוע כן? ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושוע חולקים האם דיכון כעיקור לענין קביעת שנת המעשר? והא תני, היתה שנייה נכנסת לשלישית. אינו מדכנו, ואינו מונע ממנו מים _{שהמונע מים שלוש עונות מתעשר לשעבר,} בשביל שיהא מעשר עני _{והענים ירויחו.} היתה שלישית נכנסת לרביעית מדכנו ומונע ממנו מים בשביל שיהא מעשר עני. הדא אמרה שדיכון כעיקור. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אילא° _אילעא. תפתר שעקרן עד שלא צימחו. _{כגון שדכן ערב ראש השנה, ולקטן במוצאי ראש השנה, שלא הספיק להוסיף כלום} דהוי גמר פרי בשעת דיכה _{ונחשב כאילו נלקט אז:} תנן, בצלים הקיצונים. מאי בצלים הקיצונים? קיטנאי _{שנזרעים בקיץ}. תנן, מודים בפיאה של צלעות. מאי פיאה של צלעות? פיטרה _{שגדלים בין הסלעים.} ותני עלה. ^ה_יבמקום שנהגו לעקור הפואה על ידי שיחרוש, יחרוש. לנכש, ינכש: תנן, מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית? °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, מיד. וחכמים אומרים, משירבה החדש. מאי טעמא ד°רבי יודה ? כיוון שגזרו על הלוף שלא יקטפו אלא במארופות של עץ. כיוון שיש טירחה רבה, לא חששו שיעקור לוף בשביעית כדי למכור במוצאי שביעית. ומסתמא מביא ממה שהטמין מהשישית. אבל בשאר ירקות. לפי שלא גזרו על הירק ואף בשביעית עוקר כדרכו, חששו שמא יעקור בשביעית כדי למכור במוצאי שביעית. מעתה שלא חששו שיעקור לוף בשביעית ותולים שהביא ממה שהטמין בשישית, אז אפילו בשביעית יהא מותר ונאמר שמביא מהטמון בביתו אנן קיימינן? בשמינית לא חששו שיעקור בשביעית ויטמין לצורך מוצאי שביעית, אבל בשביעית _{שהמחיר של הירקות יקר} ודאי חששו שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי. תני, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה שהיינו בעין כושין, ואכלנו לוף על פי °רבי טרפון במוצאי החג _סוכות של מוצאי שביעית. אמר לו °רבי יוסי _{בן חלפתא}. עמך הייתי. ולא היה אלא מוצאי הפסח:

ירושלמי שביעית, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_יגאלו כלים שאין האומן רשאי למכרן בשביעית. מחרישה וכל כליה, העול, והמזרה, והדקר. ^ה_ידאבל מוכר הוא מגל יד, ומגל קציר, ועגלה וכל כליה. ^ה_טוזה הכלל. כל שמלאכתו מיוחדת לעבודתו, אסור. לאיסור ולהיתר, מותר. ^ה_טזהיוצר מוכר חמש כדי שמן, וחמש עשרה כדי יין, שכן דרכו להביא מן ההפקר. אם הביא יותר מכאן, מותר. ומוכר לעובד כוכבים ומזלות בארץ, ולישראל בחוץ לארץ. °בית שמאי אומרים. לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. ו°בית הלל ^ה_יזמתירין, מפני שיכול לשוחטה. ומוכר לו פירות, אפילו בשעת הזרע. ומשאיל לו סאתו, אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן. ופורט לו מעות, אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלין. וכולן בפירוש אסורה:

גמ’: תנן, אלו כלים שאין האומן רשאי למכרן בשביעית. אמר רבי יונה° כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. אילו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית לחשוד על השביעית. אבל למי שאינו חשוד, מותר. סתמן מהו? ממה דתני לאיסור ולהיתר מותר. הדא אמרה, ^ה_יחסתמן מותר: תנן, היוצר מוכר חמש כדי שמן, וחמש עשרה כדי יין, שכן דרכו להביא מן ההפקר.

[דף טו עמוד א]

וחש לומר שמא החליף והשתמש בכדים של היין לשמן ונמצא מוכר יותר מחמש? אמר רבי יונה° . ניכרות הן אלו של יין ואלו של שמן. אמר רבי עולא° _{אילעאבן ישמעאל} . אדרא _הצורה דאילן חכימא _ניכרת, ואדרא _הצורה דאילן חכימא _ניכרת. תנן, ומוכר כדים לעובד כוכבים ומזלות בארץ ולישראל בחוץ לארץ. ^ה_יטמוכר לעובד כוכבים ומזלות בארץ ואפילו יותר מכאן. ולישראל בחוץ לארץ, אפילו אם ידוע שיש לו שמן ויין מן הקנוי בארץ: תנן, °בית שמאי אומרים. לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. ו°בית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה. תני, המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן. רב° אמר, מקח טעות הוא. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, יכול הוא מימיר לשחיטה מכרתיו לך. מה אנן קיימין? אם בשמכרו לאריס, דברי הכל לחרישה מכר. אם בשמכרו לטבח, דברי הכל לשחיטה מכר. אלא כי אנן קיימין, בשמכרו לסירסור _{מתווך סוחר בהמות.} רב אמר, מקח טעות הוא, שהרוב קונים לחרישה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^ה_כיכול הוא מימר לשחיטה מכרתיו לך. מחלפא שיטתיה דרב° _{האם רב חזר בו}? מחלפא שיטתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא האם שמואל חזר בו}? דאיתפלגון. מכר לו שדה ביובל עצמו, רב° אמר קנה ויוצא מידו ביובל. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ^ה_כאלא קנה. מחלפא שיטתיה דרב° _{האם רב חזר בו}? תמן בקרקע הוא אמר קנה. והכא בנמצא נגחן הוא אמר לא קנה? תמן ביובל מפורסם הוא. דהכל יודעים שהשדה תצא ביובל, וכשקנה ידע שיצטרך להחזיר את הקרקע למוכר, ואולי רצה לתת לו את הכסף במתנה. ברם הכא, מקח טעות הוא. מחלפא שיטתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא האם שמואל חזר בו}? תמן גבי הקונה שדה ביובל הוא אמר, לא קנה. והכא גבי הקונה שור ונמצא נגחן הוא אמר קנה? קרקע לאיזה דבר מכרה לו, לא לזריעה? וודאי מקח טעות היה. ברם הכא, יכול הוא מימר ליה, לשחיטה מכרתיו לך. רב° _{שאומר אם נמצא נגחן הרי זה מקח טעות} כ°בית שמאי _{שאמרו שלא ימכור לו פרה חורשת בשביעית.} ושמואל° _{בר אבא בר אבא שאמר שהמקח קיים שיכול לאמר לו לשחיטה מכרתי} כ°בית הלל . _{דאמרי שמותר למכור פרה בשביעית מפני שיכול לשוחטה} רב כ°בית שמאי ? ואפילו אם יסבור כ°בית הלל שמותר למכור פרה בשביעית, כשמכר לסרסור שור נגחן, גם °בית הלל יודו שזה מקח טעות, שהרי אפילו אם מכר לו לשחיטה, וכי לית אורחא לשהות תלתין יומין לפני שיבא לוקח ויקנה את השור לשחיטה? בהני תלתלתי יומין, לא מקח טעות? שהרי עכשיו שיתברר שהשור נגחן הוא חייב לשוחטו מיד. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} כ°בית הלל . ואפילו יסבור כ°בית שמאי . דמה שאסרו °בית שמאי למכור שור שעומד לחרישה, זה מכיוון דלית אורחא דבר נשא מיכוס תורא רדייא _{אין דרך אדם לשחוט שוט חורש}. אבל בבריתא שמוכר שור לסרסור, מודים °בית שמאי שפעמים שהסרסור קונה פרה לשחיטה. תנן, ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן. רבי אחא° ורבי תנחום בר חייא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. השאיל לו סאתו ובא ומצאו מודד בה, אינו זקוק לו. כל שכן במשכירה לו:

ירושלמי שביעית, פרק ה, הלכה ד

מתני’: ^ה_כבמשאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית, נפה וכברה וריחיים ותנור. אבל לא תבור ולא תטחון עמה. ^ה_כגאשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה, ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה. אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה, שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. ^ה_כדומחזיקין ידי עובד כוכבים ומזלות בשביעית, אבל לא ידי ישראל. ^ה_כהושואלין בשלומן מפני דרכי שלום:

גמ’: תנן, משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית, נפה וכברה וריחיים ותנור. רבי זעירא° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. מתניתא בסתם. אבל במפרש לא? אמר לו וסתמו לאו כפירושו הוא? _{שהרי איזה שימוש אחר יש לנפה כברה רחים ותנור?} אני אומר נפה לספור בו מעות. כברה לכבור בה חול. ריחיים לטחון בו סממנין. תנור לטמון בו אונין של פשתן. תנן, אבל לא תבור ולא תטחון עמה. רבי פנחס° בעי, במה קנסו? האם רק במקום שגם אוכלים וגם זורעים _{אבל לא גזרו במקום שלא נחשדו להיות זורעים, אפילו אם נחשדו להיות אוכלין} , או אפילו במקום שרק אוכלים אפילו שלא זורעים?

[דף טו עמוד ב]

מה נפק מביניהון? ראו אותו לוקח מן הסירקי _סוחר. אין תימר שגזרו גם במקום שזורעין וגם במקום שלא זורעים אלא רק אוכלין. ראו אותו לוקח מן הסירקי אסור. שהסוחר חשוד. אין תימר שגזרו רק במקום שגם זורעין אבל לא במקום שרק אוכלין. ראו אותו לוקח מן הסרקי מותר _{שהרי פה הוא לא זרע} תנן, וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. רבי יוסי בר חנינא° בעי. על כל פרקא איתאמרת _{גם על ההלכות הקודמות,} או רק על הדה הלכתא איתאמרת? _{שההלכות הקודמות מותרות מפני שיש במה לתלות. אבל כאן אין במה לתלות שכלים אלו מהותם למלאכת איסור ולא התירו אלא מפני דרכי שלום.} רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי יודא בר סוטס° . מן מה דבגיטין מנה את כל מה שהתירו משום דרכי שלום, ולא תנינן אלא הדא הלכתא. הדא אמרה, על הדא הלכתא אתאמרת. תמן תנינן ^ה_כונחתום שהוא עושה בטומאה. לא לשין ולא עורכין עמו. ותני עלה, לא בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין עמו. והכא הוא אמר הכין שבאשת עם הארץ מותר? אמר רבי אילא° _אילעא. כאן באשת עם הארץ שעושה בחולין. כאן בנחתום שעושה בתרומה. אית לך מימר נחתום בתרומה? _{הרי תרומה יש מעט וכל אכהן אופה בביתו} חברייא אמרי, כאן בנחתום שלותת והחיטים הוכשרו. וכאן באשת עם הארץ שאינה לותתת. מתניתא מסייע לחברייא דתנן, אבל משתטיל מים לא תגע אצלה, שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. תנן, ומחזיקין ידי עובד כוכבים ומזלות בשביעית, אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום. כיצד מחזיקין ידי עובד כוכבים ומזלות? רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ורבי אימי° _{אמי בן נתן}. חד אמר, שיכול לאמר לו חרש בה טבאות ואנא נסב לה מנך בתר שמיטתא _{תחרוש טוב ואני אקח ממך אותה במוצאי שביעית}.. וחרנא אמר, ^ה_כזשיכול לאמר לו איישר. מאן דאמר חרש בה טבאות ואנא נסב לה מנך בתר שמיטתא _{תחרוש טוב ואני אקח ממך אותה במוצאי שביעית}., מהו שואלין בשלומן? איישר. מאן דאמר שאומר לעובד כוכבים ומזלות איישר, מהו שואלין בשלומן? _{זה לא נאמר על גוי אלא על ישראל} שאומרים לישראל שלום עליכם. דלמא _{את זה מספרים} רבי חיננא בר פפא° ורבי שמואל בר נחמני° עברון על חד מחורשי שביעית. אמר לו רבי שמואל בר נחמן° איישר. אמר לו רבי חיננא בר פפא° . ולא כן אולפן רבי (תהילים קכט ח) ולא אמרו העוברים ברכת ה' עליכם, שאסור לומר לחורשי שביעית איישר? אמר לו. לקרות אתה יודע. לדרוש אין אתה יודע. ולא אמרו העוברים. אלו עובדי כוכבים שעוברין מן העולם, ולא אמרו לישראל ברכת ה' עליכם. מה ישראל אומרים להן? ברכנו אתכם בשם ה'. לא דייכם שכל הברכות הבאות לעולם בזכותינו, ואין אתם אומרים לנו באו וטלו לכם מן הברכות האילו. ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימות וגלגוליות וארנוניות:

הדרן עלך פרק בנות שוח