ירושלמי מאיר/מסכת קידושין/פרק א

פרק ראשון – האשה נקנית

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה א

מתני’: האשה ^א_אנקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף ובשטר ובביאה. בכסף. °בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר. ו°בית הילל אומרים ^א_בבפרוטה ובשוה פרוטה. ^א_גוכמה היא פרוטה? אחת משמונה באיסר האיטלקי. וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל. ^א_דהיבמה נקנית בביאה, וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם:

גמ’: תנן, נקנית בכסף ובשטר ובביאה. כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה}, או בכסף או בשטר או בביאה. ותני רבי חייה° כן, לא סוף דבר בשלשתן. אלא אפילו באחד מהן. בכסף מנין? דכתיב (דברים כי תצא כד א) כי יקח איש אישה. מגיד שניקנית בכסף. _{דגמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא: כי יקח איש אשה, וכתיב התם: נתתי כסף השדה קח ממני, וקיחה איקרי קנין, דכתיב: השדה אשר קנה אברהם}, בביאה מניין? דכתיב ובעלה. מגיד שנקנית בביאה. הייתי אומר על ידי זו ועל ידי זו דכתיב כי יקח איש אישה ובעלה. עד שיקח בכסף ויבעל. כסף בלא ביאה, ביאה בלא כסף, מניין? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כתיב (דברים כי תצא כב כב) כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל ומתו גם שניהם _{בחנק כנשואה}. הגע עצמך אפילו לא קנייה להיות בעלה אלא בביאה, אמרה תורה הבא אחריו בחנק כדין הבא על אשת איש. כהדא דתני בעולת בעל להביא את המקבלת בעלה בבית אביה והיא ארוסה, שהבא אחריו בחנק כדין הבא על הנשואה, ולא בסקילה כארוסה. לא סוף דבר שבא עליה הארוס כדרכה אלא אפי' שלא כדרכה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לכן צריכה _{כל הצורך של הפסוק זה} לבעולת בעל שלא כדרכה. דאי תימא לכדרכה. למה לי בעלה, אפילו אחר _{שהרי אינה בתולה}, כיי דתנינן תמן, ^א_הבאו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק. ותני, נערה מאורסה, באו עליה עשרה שלא כדרכה, ואחד כדרכה, כולן בסקילה. כולהון כדרכה, הראשון בסקילה והשאר בחנק. הערו בה עשרה בני אדם ואחד גמר את הביאה. כולהון בסקילה. הא למדנו ביאה בלא כסף. כסף בלא ביאה מניין? דכתיב (שמות משפטים כא יא) אם שלוש אלה לא יעשה לה, ויצאה חנם אין כסף. וסמיך ליה אם אחרת יקח לו. מקיש אחרת לאמה עבריה. מה אמה עבריה נקנת בכסף, אף זו נקנת בכסף. בשטר מנין? דכתיב (דברים כי תצא כד א) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו. ויצאה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר. מקיש הויתה ליציאתה. מה יציאתה בשטר, אף הוייתה בשטר. אמר רבי אבין° ותני חזקיה° . כי יקח איש אישה. מגיד שהיא נקנית בכסף. למה לי קרא? ודין הוא. מה אם עברייה שאינה נקנית בביאה, נקנית בכסף. זו שהיא נקנית בביאה, אינו דין שנקנית בכסף? יבמה תוכיח. שהיא נקנית בביאה, ואינה נקנית בכסף. אף אתה אל תתמה על זו, שאף על פי שהיא נקנית בביאה, לא תקנה בכסף. תלמוד לומר כי יקח איש אישה, מגיד שהיא נקנית בכסף. ובעלה. מגיד שהיא נקנית בביאה. למה לי קרא? ודין הוא. מה אם יבמה שאינה נקנית בכסף, נקנית בביאה. זו שהיא נקנית בכסף, אינו דין שתקנה בביאה? אמה עבריה תוכיח. שהיא נקנית בכסף, ואינה נקנית בביאה. אף אתה אל תתמה על זו. שאף על פי שהיא נקנית בכסף, לא

[דף א עמוד ב]

תקנה בביאה. תלמוד לומר, כי יקח איש אישה. מגיד שהיא נקנית בכסף. ובעלה, מגיד שהיא נקנית בביאה. בשטר מנין? מה אם הכסף שאינו מוציא, הרי הוא מכניס. שטר שהוא מוציא, אינו דין שיכניס? לא אם אמרת בכסף, ^א_ושהוא מוציא להקדש ידי פדיונו _{שפודים בכסף}. תאמר בשטר, שאינו מוציא להקדש ידי פדיונו? נשבר קל וחומר וחזרתה למקרא. לפום כן צריך מימר, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו, ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. הקיש הוויתה ליציאתה. מה יציאתה בשטר, אף הוייתה בשטר. אמר רבי יודן° . למה לא נלמד קל וחומר לבת חורין שתקנה בחזקה? ודין הוא. מה אם שפחה כנענית שאינה נקנית בביאה, נקנית בחזקה. זו שהיא נקנית בביאה, אינו דין שתקנה בחזקה? תלמוד לומר ובעלה. בביאה היא נקנית, ואינה נקנית בחזקה. למה לא נלמד קל וחומר לשפחה כנענית שתקנה בביאה? ודין הוא ומה אם בת חורין שאינה נקנית בחזקה, נקנית בביאה. זו שהיא נקנית בחזקה, אינו דין שתקנה בביאה? תלמוד לומר (ויקרא בהר כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה וגו'. בחזקה היא נקנית, ואינה נקנית בביאה. הרי למדנו שהאשה נקנית בשלש דרכים או בכסף. או בשטר, או בביאה. עד כדון בישראל. כיצד האשה נקנת בנכרים? אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. כתיב, (בראשית וירא כ ג) הנך מת על האשה אשר לקחת, והיא בעולת בעל. לא נאמר והיא אשת איש, אלא בעולת בעל. ללמד, על הבעולות הן חייבין, ואינן חייבין על הארוסות. מילתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמרה, והוא שנתכוון לקנותה בביאתו. מילתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמרה, אפילו לא נתכוון לקנותה. דאמר רבי יונה° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. זונה עומדת בחלון ובאו עליה שנים. הראשון אינו נהרג, והשני נהרג על ידיו. וכי נתכוון הראשון לקנותה? משמע אפילו לא התכוון לקנותה בביאתו, כיוון שבא עליה קנה, והשני שבא עליה חייב מיתה כבא על אשת איש. כתיב (ויקרא אחרי מות יח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. מה תלמוד לומר איש איש? אלא להביא את הגוים שבאו על עריות האומות, שידונו כדיני האומות. ואם באו על העריות ישראל, שידונו אותם כדיני ישראל. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מכולם אין לך אלא ארוסת ישראל בלבד. שכל עריות שישראל חייבים עליהם, גויים חייבים עליהם מלבד ארוסה. מלמד ^א_זשאם בא על ארוסת ישראל, חייב. על ארוסת גוים, פטור. אם בא על ארוסת ישראל חייבין. במה הוא מתחייב? בדיניהן, או בדיני ישראל? אין תימר בדיני ישראל. בשני עדים, ובעשרים ושלשה דיינים, ובהתרייה, ובסקילה. ואין תימר בדיניהן. ^א_חבעד אחד, ובדיין אחד, ושלא בהתרייה, ובסייף. רבי יהודה בר פזי° אומר בחנק _{כישראל הבא על אשת איש}. ומוסיף _{על ישראל} שגוי נהרג אפילו במודה מפי עצמו. מה טעם? דכתיב שופך דם האדם באדם. _{ודרשינן} באדם אחד ואפילו על פי עצמו. דם האדם באדם. באיזה מיתה דם האדם נשאר באדם? הוי אומר זה חנק. _{ועוד הבדל}, אין תימר בדיני ישראל. נתגייר , חייב. שהרי לא השתנה דינו. אין תימר בדיניהם. נתגייר, פטור. שהרי נשתנה דינו. דאמר רבי חנינה° . ^א_טבן נח שקילל את השם ונתגייר פטור מפני שנשתנה דינו. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינה° . מניין שבני נח מוזהרין על עריות כישראל? תלמוד לומר (בראשית בראשית ב כד) ודבק באשתו והיו לבשר אחד. באשתו, ^א_יולא באשת חבירו. ודבק באשתו

[דף ב עמוד א]

ולא בזכור, ולא בבהמה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} רבי אבהו° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי חנינה° . בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה, נהרג. מה טעם? דכתיב (בראשית בראשית ב כד) ודבק באשתו והיו לבשר אחד. ממקום ששניהן עושין בשר אחד. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעא. הערייה _{יש אומרים זו נשיקת אבר יש אומרים זו הכנסת העטרה} בזכור מהו? הערייה בבהמה מה היא? וכל העריות לא מן הנידה למדו? ובנידה כתיב את מקורה הערה. מכאן שהעראה היא כגמר ביאה לכל דבר, וכל העריות למדו ממנה בהקש דכתיב כל אשר יעשה מכל התועבות האלו. ואף זכור נלמד מינה, ובהמה נלמד מינה. עד כדון בישראל _{שהרי גוי אינו מוזהר על הנידה}. בגוים מנין? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא מהפסוק ודבק באשתו למדנו, ודבק באשתו ולא באשת חבירו? והרי באשת חבירו כל צד ביאה שהוא אסור _{שלא נאמר יבעל אלא דבק}. ודכוותה ודבק באשתו ולא בזכור, ולא בבהמה. אפילו כל צד ביאה שהוא אסור . הרי למדנו שגוים אין להן קידושין אלא בביאה. אחר שקידשה בביאה, מהו שיהא להם גירושין? רבי יהודה בן פזי° ורבי חנין° אמרו בשם רבי חונה רובה דציפורין° . או שאין להן גירושין, או ששניהן מגרשין זה את זה. _{שאף האשה יכולה לגרש את בעלה}. רבי יוחנן דצפרין° רבי אחא° ורבי חיננא° אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן° כתיב (מלאכי ב טז) כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל. בישראל נתתי גירושין, ולא נתתי גירושין באומות העולם. אמר רבי חנניה° בשם רבי פינחס° . בכל הפרשה כתיב, יי צבאות. וכאן כתיב, ה’ אלהי ישראל. ללמדך, שלא ייחד הקדוש ברוך הוא שמו בגירושין, אלא בישראל בלבד. מילתיה דרבי חייה רבה° אמרה, גוים אין להן גירושין. דתני רבי חייה° . גוי שגירש את אשתו. והלכה ונישאת לאחר, וגירשה. ואחר כך נתגיירו שניהן מותרים. שאין אני קורא עליה, לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. ותני כן. מעשה בא לפני °רבי , והכשיר. תנן האישה נקנת בשטר. הדא דתימר, בשטר שאינו יפה שוה פרוטה. אבל בשטר שהוא יפה שוה פרוטה, ככסף הוא. תני רבי חייה° כן. לא סוף דבר בשטר שהוא יפה שוה פרוטה. דהלא מתקדשת היא האשה בכל דבר שהוא יפה שוה פרוטה. ולמה כתב שטר . אלא ^א_יאאפילו כתבו על החרס או על נייר שאינם שווים כלום ונתנו לה, הרי זה מקודשת

[דף ב עמוד ב]

כתבו על דבר שהוא איסור הנאה מהו? תני רבי חנין° . ^א_יבמעשה בא לפני °רבי בגט _{שניכתב על איסורי הנאה} ואמר, הרי זו מגורשת. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, אם קידש בשטר של איסורי הנאה אינה מקודשת. אמר רבי זעירא° . הויין סברין דרבנין פליגין. מן _{רבי אלעזר° בן פדת} דאמר ^א_יגאינה מקודשת, סבר אינה מגורשת. ומן _רבי דאמר מגורשת, סבר מקודשת. חברייה אמרין, מה שאמר °רבי זה לחומרין. קא סלקא דעתין שהכוונה של°רבי אם קידש בשטר של איסורי הנאה אינה מקודשת, ואם גרש בשטר איסורי הנאה הרי זו מגורשת. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעא. מהו לחומרין? אם אינה מקודשת ואינה מגורשת היינו לחומרין? איזה חומרה יש בכך הרי היא מותרת לכל העולם. אילו היה אומר שאינה מגורשת ומקודשת היינו לחומרין שאסורה לכל העולם

[דף ג עמוד א]

מהו כדון? רבנין דקיסרין אמרו בשם רבי יעקב בר אחא° , °רבי ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לא פליגי. מאן _רבי דאמר מגורשת ומקודשת, שנכתב באיסור הנייה מדבריהם. ומן _{רבי אלעזר° בן פדת} דמר אינה מגורשת ואינה מקודשת, שנכתב באיסור הנייה מדבר תורה. הא באיסור הנייה מדבריהם מקודשת. אין תימר כן, לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רב° ? דרב° אמר. לדברי °רבי מאיר , ^א_ידהמקדש בחמץ משש שעות ולמעלן, לא עשה ולא כלום אף שהאיסור הוא רק מדרבנן. תמן, בגופו קידש _בשויו. וחמץ משש שעות ולמעלן טב הוא כלום? _{הרי אין בו שוה פרוטה} ברם הכא שקידש בשטר , בתניים שבו קידש. מעתה אפילו בשטר הכתוב באיסור הנייה דבר תורה תהא מקודשת? דמה בין שטר של איסורי הנאה, לשטר שאינו יפה שוה פרוטה? תמן אינו ראוי להשלים עליו ואינו ראוי לכלום, ברם הכא אף שאין בו שוה פרוטה ראוי הוא להשלים עליו לשוה פרוטה. תמן תנינן ^א_טושבועת הדיינין _{מודה במקצת}. הטענה שתי כסף _{שישים וארבע פרוטות} וההודייה שוה פרוטה. תנו רבנן, הטענה. °בית שמאי אומרים מעה _{שלושים ושתים פרוטות}. ו°בית הלל אומרים שתי מעין. מחלפה שיטתהון ד°בית שמאי _{האם בית שמאי חזרו בהם}? תמן אינון אמרין דכסף שנאמר גבי קידושין, דינר. והכא בשבועת הדיינים שנאמר בה כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים. אינון אמרין כסף, מעה? מחלפה שיטתהון ד°בית הלל _{האם בית הלל חזרו בהם}? תמן גבי קידושין אינון אמרין כסף פרוטה. והכא אינון אמרין כסף שתי

[דף ג עמוד ב]

מעין? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי חנינה° . °בית שמאי למידין מתחילת מכירתה של אמה עברייה. מה תחילת מכירתה בדינר _{שישה מעין}. אף קידושיה בדינר. °בית הלל למידין מסוף גירועיה. מה סוף גירועיה בפרוטה. אף קידושיה בפרוטה. מנין לבית °שמאי שתחילת מכירתה של אמה עבריה בדינר  ? שנאמר (שמות משפטים כא יא) ויצאה חנם אין כסף. ממה שנאמר ויצאה חינם, וכי אין אנו יודעים שאין כסף? מה תלמוד לומר אין כסף? מיכן שנמכרה בכסף יותר מכסף _{קא סלקא דעתין שכסף זה פרוטה}. וכמה יותר מכסף? דינר. אולי כסף פרוטה, יותר מכסף שתי פרוטות? סוף מטבע כסף _{מטבע כסף הכי קטן זה} שבתורה, מעה _{שהוא גירא האמור בתורה}. ותהא קנינה מעה? ולמה אמרנו דינר _{שש מעין}? אמר רבי בון° בשם רבי יהודה בר פזי° . שאם ביקשה ליגרע, מגרעת במעה בכל שנה ויוצאת. ותהא קנינה שש פרוטות ותגרע בפרוטה? אמר רבי בון° הגע עצמך שאם בקשה ליגרע מתחילת השנה הששית. תחילת _השנה גירועיה בפרוטה וסוף _השנה גירועיה בפרוטה? אלא ^א_טזתחילת _השנה גירועיה במעה וסוף _השנה גירועיה בפרוטה. מה טעמא ד°בית הלל ? ממה שסוף _השנה גירועיה בפרוטה, את יודע שקידושיה בפרוטה. אילו לא נשתייר שם אלא שוה פרוטה, שמא אינה מגרעתה ויוצאה? כשם שסוף גירועיה בפרוטה, אף קידושיה בפרוטה. שהרי גם בסוף כשלא נשתייר שם אלא שוה פרוטה יכול האדון ליעד אותה לאשה. מחלפה שיטתהון ד°בית הלל _{האם בית הלל חזרו בהם} גבי קידושין אינון אמרין כסף פרוטה. והכא בשבועת הדיינים אינון אמרין כסף, שתי מעין? התם כתיב (שמות משפטים כב ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור. אם ללמד שאין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה, כבר כתיב (ויקרא ויקרא ה כו) לאשמה בה. ודרשינן ^א_יזפרט לפחות משוה פרוטה. מה תלמוד לומר כסף? מיכן שיש כאן יותר מכסף. וכמה היא יותר מכסף? שתי מעין. אולי כסף פרוטה. יותר מכסף שתי פרוטות? סוף מטבע כסף _{מטבע הכי קטן של כסף} שבתורה, מעה. _{שהוא גירא האמור בתורה}. ותהא מעה ולמה אמרתה הטענה שתי מעות? נאמר כסף או כלים. מה כלים שנים. אף כסף שנים. מה מקיימין °בית שמאי כסף או כלים? _{שהרי לשיטתם הטענה מעה אחת}. כהדא דתני, °רבי נתן אומר, או כלים, לרבות כלי חרס. מלמד שבכלים חייב אפילו אינם שוים מעה. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ^א_יחטענו שני מחטים והודה לו על אחת מהן, חייב. אמר רבי חיננא° . והוא שיהו יפות כשתי פרוטות. כדי שתהא הטענה שתי פרוטות, וההודייה שוה פרוטה. ואתייא כ°בית שמאי דלא ילפי כלים מכסף _{ולא אומרים מה מטבע חשוב דינר אף כלים חשובים ששוים דינר}. ברם כ°בית הלל דאינון ילפין כסף מכלים. מה כלים שנים, אף כסף שנים. ודכוותה מה כסף שתי מעים. אף כלים חשובים ששווים שתי מעים

[דף ד עמוד א]

אף על פי שנחלקו °בית שמאי ו°בית הלל בצרות של°בית שמאי צרת ערוה מתייבמת, ול°בית הלל מותרת לשוק בלי חליצה. ובאחיות שנפלו ליבום חולצות שתיהן ולא מתייבמות. ואם קדמו וכנסו, °בית שמאי אומרים יקיימו ו°בית הלל אומרים יוציאו. _{דתנן, ארבעה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות, ומתו הנשואין את האחיות. הרי אילו חולצות ולא מתייבמות. ואם קדמו וכנסו, יוציאו. רבי אלעזר° בן פדת אומר. °בית שמאי אומרים. יקיימו. ו°בית הלל אומריםף יוציאו}, ובגט ישן _{שהתיחד עימה אחר כתיבה}, ובספק אשת איש _{קטנה שנקראת ספק אשת איש כיוון שאולי תמאן}. של°בית שמאי ממאנת רק מהאירוסים ול°בית הלל אף מן הנישואים, ובמקדש בשווה פרוטה_{של°בית שמאי אינה מקודשת שצריך לקדש בדינר}, והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי _{ש°בית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני ו°בית שמאי אומרים לא צריכה}, והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר ול°בית הלל בפרוטה ובשווה פרוטה. למרות כל המחלוקות הללו, לא נמנעו °בית שמאי לישא נשים מ°בית הלל , ולא °בית הלל מ°בית שמאי , אלא נוהגין באמת ובשלום. שנאמר (זכריה ח יט) והאמת והשלום אהבו. ממזירות בנתים ואת אמר הכין? היך עבידא? קידש הראשון בשוה פרוטה, והשני בדינר. על דעתהון ד°בית שמאי . מקודשת לשני, והוולד ממזר מן הראשון. על דעתהון ד°בית הלל . מקודשת לראשון, והוולד ממזר מן השני. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מודים °בית שמאי ל°בית הלל לחומרה _{שאף בפרוטה חוששין לקידושין}, שאם קידש אחד בפרוטה, אסורה לשני עד שיגרשנה. _{אבל לקולה הם לא מודים. כך שאם השני קידש בדינר הם חוששים שגם קידושי השני חלים}. מעתה בית הלל ישאו נשים מבית °שמאי דאינון מודיי להון. ובית °שמאי לא ישאו נשים מבית הלל דלית אינון מודיי להון? אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. למעשה אילו ואלו כהלכה _{כ°בית הלל} היו עושין. אם כהלכה היו עושין, בדא תנינן עירוב מקואות כשפופרת הנוד. מעשה בשוקת יהוא _{שהוא אבן חלול המונח תחת צינור המקלח מים מן ההר והוא נקוב למקוה כשפופרת הנוד ול°בית הלל סגי בהכי להכשר מקוה ו°בית שמאי פליגי וסברי דבעינן שתפחת רובה} והיו כל הטהרות שבירושלים נעשין על גבה שלחו °בית שמאי ופחתוה ש°בית שמאי אומרים עד שיפחות את רובה _{שישבר רוב הקיר שבין שני המקוואות}? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . עד שלא בא מעשה אצל °בית הלל _{ו°בית הלל לא פסקו הלכה למעשה} היו °בית שמאי נוגעין בו ועשו כדעתם. משבא מעשה אצל °בית הלל לא היו °בית שמאי נוגעין בו. ושוקת יהוא נעשה מבלי לשאול את °בית הלל . אמר רבי אבמרי° , יאות. מה תנינן? וכי תנינן שטימאו טהרות שנעשו בשוקת למפרע? לא תנינן אלא רק שפיחתו כדי שמיכן ולהבא יהיה גם כשיטתם, אבל מה שנעשה קדם והיה בשיטת °בית הלל לא טימאו. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, רב° ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר אילו ואילו כהלכה _{כ°בית הלל} היו עושין. וחד אמר אילו כהילכתן ואילו עשו כהילכתן. ממזרות בנתיים ואת אמר הכין? _{שלא נמנעו °בית שמאי מלישא נשים מ°בית הלל , ולא °בית הלל מ°בית שמאי} . המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם. כהדא דתני, כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי °בית שמאי וכחומרי °בית הלל , על זה נאמר (קהלת ב יד) והכסיל בחושך הולך. כקולי אילו וכקולי אילו נקרא רשע. אלא או כדברי °בית שמאי כקוליהן וכחומריהן או כדברי °בית הלל כקוליהן וכחומריהן הדא דתימר, עד שלא יצאת בת קול. אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי °בית הלל . וכל העובר על דברי °בית הלל חייב מיתה. תני יצאת בת קול ואמרה, אילו ואילו דברי אלהים הן אבל הלכה כדברי °בית הלל . איכן יצאת בת קול? אמר רב ביבי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ביבנה יצאת בת קול. וכמה היא פרוטה? אחד משמונה באיסר האיטלקי. תני האיסר, אחד מעשרים וארבעה בדינר כסף. דינר כסף, אחד מעשרים וארבעה לדינר זהב. תני רבי חייה° . סילעא, ארבעה דינרין, דינר שש מעה כסף. מעה שני פונדיונין. פונדיון שני איסרין. איסר שני מסומיסין. מסומס שני קרדיוניטס. קרדיונטס שני פרוטות. מכאן שפרוטה סלקין א' משלשים ושנים למעה. אמר רבי זעירא° . בימי °רבי סימאי ורבותינו, עשו אותם אחד מכ"ד למעה. ותני °רבן שמעון בן גמליאל אומר. מעה שלשה דורסים. דרוסה שני ניצים. ניצים שני שמין. שמין שני פרוטות. מכאן שפרוטה סלקין אחד מעשרים וארבעה למעה. פליגי ביה רבי חנינה° ורבי מנא° _{בן יונה}. רבי חנינה° אומר, נחשא באתריה קיים, _{ששוי הנחשת קבועה והוא הנחשב למטבע והכסף לפירות}. אבל כספא זליל _מוזל, כספא יקיר _מתיקר. שפעמים שעל מעה כסף נותנים עשרים וארבע פרוטות נחושת ופעמים שלושים ושתים. רבי מנא° _{בן יונה} אמר כספא באתריה קיים _{ששוי מעה כסף קבוע}. אבל נחשא יקיר _מתיקר. נחשא זליל _מוזל, שפעמים שהנחושת זולה וקונים במעה כסף שלושים ושתים פרוטות. ופעמים שהנחושת יקרה וקונים במעה כסף רק עשרים וארבע פרוטות.

[דף ד עמוד ב]

על דעתיה דרבי חנינה° לעולם שמונה נשים מתקדשות באיסר _{שיש בו שמונה פרוטות נחושת}. שהאיסר קבוע ומהתורה מתקדשת באחד משמונה בו. על דעתיה דרבי מנא° _{בן יונה} פעמים שש פעמים שמונה. שהכסף הוא הקבועה והאיסר נחושת משתנה. פעמים שיש שמונה פרוטות באיסר, ופעמים שיש שש פרוטות באיסר . חילפיי אמר. אותיבוני על גיף נהרא. ואי לא אפיקית מתניתא דרבי חייה רבא° ממתניתין _{הושיבו אותי על שפת הנהר ואם לא אמצע מקור לבריתא של רבי חייא במשנה} זרקוני לנהרא. אמרין ליה, והא תני רבי חייה° , סילעא ארבע דינרין. והיכן דבר זה רמוז במשנה? אמר לון אוף אנן תנינתה. כמה תהא הסלע חסירה ולא יהא בה הונייה? °רבי מאיר אומר ארבע איסרות, איסר לדינר. ומשמע מכאן שארבעה דינרים שוים סלע. אמר ליה. והתני רבי חייה° שש מעה כסף דינר היכן נרמז זה במשנה? אמר ליה, אוף אנא תנינתא, ^א_יטהאונאה ארבע כסף, מעשרים וארבע כסף לסלע. שתות למקח. וכיון שהסלע הוא עשרים וארבע מעות, הרי לך שבדינר יש שש מעות, שהרי ארבעה דינרים בסלע. אמר ליה, והתני רבי חייה° . שני פונדיונין מעה, והיכן רמוז זה במשנה? אמר לון, אף אנן תנינתה. שהפודה שדה אחוזתו, פודה בחמשים סלע לארבעים ותשע שנים _{שהיובל אינו בכלל}. ואם הקדיש רק מספר שנים לפני היובל נותן סלע ופונדיון לשנה. שהסלע ארבעים ושמונה פונדיונים. ומה שמוסיף עוד פונדיון שהרי נתן ארבעים ותשעה פונדיונים לארבעים ותשע שנים. _{הפונדיון המיותר נותן בתמורה לפריטת הכסף ונקרא קלבון}. ומכיון שסלע עשרים וארבע מעות כסף, וסלע שוה ארבעים ושמונה פונדיונים, הרי לך שמעה היא שני פונדיונים. אמר ליה והתני רבי חייה° . שני איסרין פונדיון, והיכן זה רמוז במשנה? אמר לון אוף אנן תנינתה. דתנן ^א_כהמניח איסר לפדות עליו מעשר שני, ואכל עליו חציו, והלך לו למקום אחר והרי הוא האיסר יוצא בפונדיון _{שני איסרין}, מוסיף עליו עוד איסר. מוכח ששני איסרים יש בפונדיון, שהרי אמר שהאיסר אחר שהתייקר פי שניים שוה פונדיון. אמר ליה והתני רבי חייה° שני מסומיסין לאיסר . שני קרדינטס למסומס. שני פרוטות לקרדינטס. היכן אלו רמוזים במשנה? אמר לון אף אנן תנינתא _{במשנה שלנו}. וכמה היא פרוטה? אחד משמנה באיסר האיטלקי. תנן, וקונה את עצמה בגט. דכתיב (דברים כי תצא כד א) וכתב לה ספר כריתות וגו'. ובמיתת הבעל דכתיב (דברים כי תצא כד ג) או כי ימות האיש האחרון. עד כדון מצאנו שמיתתו של אחרון שנשאה אחרי שהראשון גרשה מתרת. מיתתו של ראשון מנין שמתרת? קל וחומר. מה אם האחרון שאין התירו היתר מרובה, שהרי אסורה לחזור לראשון. את אומר מיתה מתרת. ראשון שהתירו היתר מרובה שהרי מתירה לכולם, אינו דין שתהא המיתה מתרת? אמר רבי חונה° . קרייה אמר שהמיתה מתרת דכתיב (דברים כי תצא כה ה) כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו, לא תהיה אשת המת החוצה וכ”ו. הא אם יש לו בן, מיתה מתרת. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . אם אומר את שאין מיתה מתרת, מנין אנן משכחין אלמנה לכהן גדול? ולא יתכן לומר שמדובר באלמנה מהאיש האחרון, משום שהיא כבר גרושה מהראשון וממילא אסורה לו. אמר רבי יוחנן בר מרייה° . תיפתר ביבמה. כתיב יבמה יבא עליה זו ביאה. ולקחה לו לאשה, זו המאמר. יכול כשם שהביאה גומרת בה, כך יהא המאמר גומר בה? תלמוד לומר, ויבמה. עירה כל הפרשה כולה לייבום. ללמד שהביאה גומרת בה, ואין המאמר גומר בה. אם כן מה מועיל בה מאמר? לאוסרה על האחין. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. המאמר או קונה או לא קונה. מאי טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}? מספקה ליה אי הא דכתיב יבמה יבא עליה, זה הביאה. ולקחה לו לאשה, זה המאמר. וכשם שהביאה גומרת בה, כך יהא המאמר גומר בה. או, יבמה יבוא עליה והרי היא לקוחה לו לאשה. והמאמר לא הועיל בה כלום. °רבי אלעזר בן ערך אמר. המאמר קונה קניין גמור ביבמה. מה טעמא ד°רבי אלעזר בן ערך ? דכתיב ולקחה לו לאשה, הרי הוא כקידושי אשה. מה קידושי אשה

[דף ה עמוד א]

קונין קנין גמור. אף המאמר קונה קניין גמור ביבמה. ^א_כאאי זהו מאמר ביבמה? אומר לה הרי את מקודשת לי בכסף ובשוה כסף. רבי יצחק° _{בר אבא} שאל. ולמה לית אנן אמרין במשנה, שהיבמה קונה את עצמה בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה? חזר ואמר מי תנינן בחליצתה ולא בחליצת חברתה? בחליצה תנן. בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה. והא תנינן, שהיבמה נקנת בביאה. אית לך מימר בין בביאתה בין בביאת חבירתה? אלא מתניתא ביבמה אחת. מה צריכה ליה בשתי יבמות _{והמשנה לא דיברה במקרה כזה}. רבי שמואל בר רב יצחק° בעא. שפחה חרופה _{ל°רבי עקיבא בן יוסף חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לבן חורין, ל°רבי ישמעאל בן אלישע בשפחה כנענית המאורסה לעבד עבדי}. שהבא עליה חייב אשם שפחה חרופה והיא חייבת מלקות. במה היא קונה את עצמה לפוטרה מן המלקות ולבא עליה מן האשם? פשיטא שאינה יוצאה בגט. דאמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מי שחציו עבד וחציו בן חורין. קידש אשה, אין חוששין לקידושיו שאין קידושין לחצאין. ודכוותה, גירש אשה אין חוששין לגירושיו. וכן פשיטא שהיא יוצאה במיתת בעלה. מהא דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תירגם עקילס הגר לפני °רבי עקיבה (ויקרא קדושים יט כ) והיא שפחה נחרפת לאיש. בכתושה לפני איש _{שעומדת לבעילה, משמע שבעלה קיים}. כמה דאת אמר (שמואל ב יז יט) ותשטח עליו הריפות _{שגריעני החיטה עומדים לכתישה במכתשת}. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כן פירשה °רבי אלעזר בי רבי שמעון לפני חכמים. והיא שפחה נחרפת לאיש. בכתושה לפני איש _{שעומדת לבעילה משמע שבעלה קיים}. כמה דתימר (משלי כז כב) בתוך הריפות בעלי _{שגריעני החיטה עומדים לכתישה במכתשת. במה יש מקום להסתפק} מהו שתקנה עצמה במיתת רבו של בעלה העבד עברי ובהשלים שש של בעלה העבד עברי. _{שהרי אז הוא נאסר בשפחה}? מה פשיטה ליה? כ°רבי עקיבה . ד°רבי עקיבה אמר בשחצייה שפחה וחצייה בת חורין המאורסת לבן חורין הכתוב מדבר. שכשם שקידושין תופסים בחציה, גם גרושין תופסים. ברם כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}, צריכה ליה. ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר, בשפחה כנענית הנשואה לעבד עברי הכתוב מדבר. ונישואי תורה הן דכתיב (שמות משפטים כא ד) אם אדוניו יתן לו אשה. על זה יש מקום להסתפק אולי כשהאדון מת או כשנסתיימו שש השנים של העבד פקע תוקף הנישואין. ולא צורכה דא אלא מהו שתקנה עצמה במיתת רבו ובהשלים שש למאן דאמר אין עבד עברי עובד את היורש. ואז שייך לומר שכשהאדון מת פקעו הנישואין, _{אבל אם עובד בעלה את היורש הרי שניהם ממשיכים תחת אותה רשות ואין סיבה שיפקעו נישואיו}

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ב

מתני’: ^א_כבעבד עברי נקנה בכסף ובשטר. וקונה את עצמו ^א_כגבשנים ^א_כדוביובל ^א_כהובגרעון כסף. ^א_כויתירה עליו

[דף ה עמוד ב]

אמה העבריה, שהיא קונה את עצמה בסימנים. ^א_כזהנרצע נקנה ברציעה, ^א_כחוקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון:

גמ’: כתיב (דברים ראה טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. הקיש עברי לעברייה. מה עברייה נקנית בכסף ובשטר, אף עברי נקנה בכסף ובשטר. ניחא בכסף דכתיב (שמות משפטים כא יא) ויצאה חנם אין כסף משמע שמתחילה נקנתה בכסף. בשטר מנלן? עברייה למידה מבת חורין שנקנת בכסף, שהקיש הכתוב אמה עבריה לבת חורין שנאמר באמה עבריה, (שמות משפטים כא י) אם אחרת יקח לו. מה אחרת נקנת בשטר, אף זו נקנת בשטר . ועברי למד מעברייה דכתיב (דברים ראה טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. נמצא למד מלמד. עד כדון כ°רבי עקיבה דאית ליה למד מן הלמד. כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דלית ליה למד מן הלמד מנין? אשכח תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} להא מילה _{לדבר זה} גמר לה לה מאשה. גבי אישה כתיב (דברים ראה כד א) וכתב לה ספר כריתות, וגבי שפחה כתיב (ויקרא קדושים יט כ) או חופשה לא ניתן לה. מה אשה יוצאת ונכנסת בשטר, אף שפחה יוצאת ונכנסת בשטר. וגמר חופשה חופשה. בשיפחה כנענית כתיב (ויקרא קדושים יט כ) או חופשה לא ניתן לה, ובעבד עברי כתיב (שמות משפטים כא ב) ובשביעית יצא לחפשי חינם. מה שפחה יוצאת ונכנסת בשטר, אף עבד עברי יוצא ונכנס בשטר. וכתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. הקיש אמה עבריה לעבד עברי. מה עבד עברי נכנס ויוצא בשטר, אף אמה עבריה נכנסת ויוצאת בשטר . בכל אתר לית ליה ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} למד מן הלמד, והכא אית ליה ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע}? באמת את הבריתא הזו לא שנא °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, אלא תני לה בשם חכם אחר. מנין תיתי ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} שעבד עברי נקנה בשטר ? גמר שילוח שילוח מאישה. בעבד ואמה עבריים כתיב (דברים ראה טו יב) ובשביעית תשלחנו חפשי מעימך. ובאשה כתיב (דברים כי תצא כד א) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו. מה שילוח שנאמר באישה בשטר. אף כאן בעבד ואמה עבריים בשטר. והא לא דמיא? תמן גט אשה להקנות לעצמה. ברם הכא השאלה להיקנות לאחרים. ומניין נלמד שעבד ואמה עבריים נקנים בשטר לאדון? אמר רבי מתנייה° , גמר מכירה מכירה מעבד כנעני. בעבד ואמה עבריים כתיב (דברים ראה טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. ובעבד כנעני כתיב (ויקרא בהר כה מב) לא ימכרו ממכרת עבד. מה מכירה שנאמר להלן בשטר, אף כאן בשטר. אי מה להלן עבד כנעני נקנה בחזקה אף כאן עבד ואמה עבריים יקנו בחזקה? אלא אמר רבי חייה בר אדא° . הוא עברי הוא עברייה שהקישן הכתוב דכתיב (דברים ראה טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. ובעבד עברי כתיב (ויקרא בהר כה נ) או השיגה ידו ונגאל, וחישב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל והיה כסף ממכרו במספר שנים. מכאן שנקנה בכסף. וכתיב (ויקרא בהר כה נא) אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו. ^א_כטבכסף הוא נגאל. ואינו נגאל, לא בתבואה ולא בכלים ולא בחזקה. בכל אתר את עבד שוה כסף ככסף. והכא לית את עביד שוה כסף ככסף? אמר רבי אבא מרי° . שנייא

[דף ו עמוד א]

היא, דכתיב כסף ממכרו, וכתיב מכסף מקנתו, שנה עליו הכתוב כסף, לעכב. ללמד שבכסף נגאל ולא בשוה כסף. וכל זה בעל כרחו של האדון, אבל אם האדון מסכים אוף רבי חייה בר אדא° יודה שאם ביקש לגרוע שמגרע ויוצא אפילו בתבואה ואפילו בכלים. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה° הדא דתימר בשלא עשאן דמים דבר שאין לו ערך קצוב וצריך הערכה אבל אם עשאן דמים ככסף הוא. תנן, עבד עברי נקנה בשטר. רבי אבהו° אמר בשטר של כסף שהאדון נתן לעבד כסף, וכותב העבד לרבו בשטר, בכך וכך מעות אני קנוי לך. הא בשטר של מתנה שהעבד לא קבל כסף אלא נתן עצמו במתנה, אף על פי שכתב בשטר הריני נתון לך במתנה לעבד, אינו מכור. דכיוון שלא ניתן עליו כסף, אינו יוצא בגרעון כסף. והאדון לא סומך דעתו וחושב שמא יחזור בו העבד. מעתה הרי אפילו בשטר של כסף יכול העבד להחזיר את הכסף שקיבל ולהשתחרר? אמר לו. לא התכוונתי שהעבד יחזור בו, אלא שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו רבו. לכן במתנה אינו קנוי. כי העבד לא סמך דעתו וחושש שמא רבו ישלח אותו בשנת רעבון משום שלא יוכל להאכילו, וכיון שכך לא הקנה עצמו בלב שלם. אבל כשנקנה בכסף אפילו ישלחו רבו יש לו כסף שאיתו יוכל להתקיים, וגמר ומקנה. סדר מכירה בשטר של אמה עבריה כך הוא. ^א_לאני פלוני מכרתי בתי לפלוני. סדר קידושין של אב שמקדש את ביתו קטנה כך הוא, אני פלוני קידשתי בתי לפלוני. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} החליף ובמקום האב, כתב הקונה ואמר אני פלוני לקחתי בתו של פלוני. או שכתב החתן אני פלוני קידשתי בתו של פלוני מהו? אמר ליה ומה בכך. אבל אם החליף לשון מכירה בלשון קידושין, או לשון קידושין בלשון מכירה, לא עשה כלום. כתיב (שמות משפטים כא ב) שש שנים יעבד יכול יוצא בסוף שש קדם שנשלמה שישית? תלמוד לומר ובשביעית יצא. יכול יצא בסוף שבע? תלמוד לומר שש שנים יעבד. הא כיצד? עובד כל שש, ^א_לאויוצא בתחילת שבע. כתיב ובשביעית יצא. בשביעית של מכירה ולא בשביעית של עולם. אתה אומר שביעית של מכירה, או אינה אלא שביעית של עולם? כשהוא אומר שש שנים יעבד, הרי שש שנים אמורות. הא מה אני מקיים ובשביעית יצא שהרי כבר נאמר שרק שש שנים עובד? אלא ללמד ^א_לבשביעית של מכירה ולא שביעית של עולם. אימא חליף? אמר רבי זעירא° בשם רב הונא° , ובשביעית כתיב. מה שש שנים לעבודתו, אף שביעית לעבודתו, אמר רבי חונה° . אם אומר את שביעית של עולם, אם כן מה היובל בא ומוציא? הרי כבר יצא בשנת הארבעים ותשע שהיא שביעית. אמר רבי יוחנן בר מרייה°

[דף ו עמוד ב]

השאלה של רבי חונה° אתייא כמאן דאמר אין היובל עולה ממיניין שני שבוע. כך שתמיד אחר שנת הארבעים ותשע שהיא שנת שמיטה יחול שנת היובל, ואחריה מתחיל מחזור שמיטה חדש. ברם כמאן דאמר היובל עולה ממיניין שני שבוע, ותמיד סופרים חמישים שנים מהשנה שאחר היובל והיובל עצמו נחשב כשנה רגילה במנין שנים לשמיטה. יוצא שפעמים שהיובל בא באמצע שני שבוע, שכן יובל ראשון חל בשנה ראשונה לשמיטה. יובל שני חל בשנה שניה, וכן הלאה. ולכן צריך את הפסוק שאומר שעבדים משתחררים ביובל אף אם נאמר שהם משתחררים בשביעית. רבנין דקיסרין אמרין אפילו כמאן דאמר ^א_לגאין היובל עולה ממיניין שני שבוע. אין הפסוק מיותר. דיכלין אנן מפקין לה הכא, שביעית מוציאה את העבדים, ויובל את הנרצעים.

[דף ז עמוד א]

מניין אפילו חלה, שאינו חייב להשלים את ימי חוליו אלא יצא בשביעית? תלמוד לומר ובשביעית יצא לחפשי חנם. יכול אפילו ברח? ^א_לדתלמוד לומר שש שנים יעבוד. מה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה? אחר שריבה הכתוב ומיעט. מרבה אני את זה שהוא ברשותו של האדון רק שהוא חלה ולא יכל לעבוד. ומוציא את זה שאינו ברשותו שברח. אמר רבי בון בר חייה° . רבי הושעיה° בעא. ניחא, חלה ואחר כך ברח אינו משלים, שהרי האדון לא הפסיד בבריחה הזו כלום. ברח ואחר כך חלה מהו? אמר רבי חייה בר אדא° נישמעינה מן הדא דתנן

[דף ז עמוד ב]

המורדת על בעלה, כותבין לו איגרת מרד על כתובתה. ותני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. ^א_להנדה וחולה וארוסה ושומרת יבם, כותבין לו איגרת מרד על כתובתה. מה אנן קיימין? אם בשמרדה עליו והיא נידה. התורה המרידתה עליו. אלא כן אנן קיימין, בשמרדה עליו ^א_לועד שלא באת נידה, ובאת לנידה. הרי אינה ראויה למרוד ואת אומר כותב. אף הכא, ברח ואחר כך חלה משלים, דהו יכיל למימר ליה, אילו הוית גבאי, לא אבאשתא _{אילו הייתה אצלי לא הייתה חולה} . אמר רבי חיננא° . אפילו על קדמיתא אתייא היא. חלה ואחר כך ברח, משלים. דהו יכיל מימר ליה, _{אילו הויתה} גבאי, אינשמת בפריע _{אילו הייתה אצלי לא הייתה מבריא מהר}. תנן וקונה את עצמו בשנים. אית תניי תני נמכר לפחות משש, ואינו נמכר יותר על שש. ואית תניי תני, אינו נמכר לא בפחות משש ולא יותר על שש. אמר רבי ירמיה° . טעמיה דהדין תנייא, שסובר נמכר לפחות משש שהרי פעמים ^א_לזשהוא נמכר שתים או שלש שנים לפני היובל והיובל בא ומוציא על כורחו. וכיוון שיש מציאות שנמכר לפחות משש שנים, אף לכתחילה נימכר לפחות משש. תנן, יוצא ביובל. דכתיב (ויקרא בהר כה נד) ואם לא יגאל באלו ויצא בשנת היובל. ובגירעון כסף דכתיב (ויקרא בהר כה נא נב) אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים. והרי כבר נאמר כפי שניו ישיב גאולתו. וכי אין אנו יודעין שאם יש רוב אין מיעוט ואם יש מיעוט אין רוב? אמר רבי הילא° _אילעא פעמים שהשנים מרובות על השכר שבו נקנה כגון שמחיר העבודה התייקר ובסכום שקיבל העבד היה צריך לעבוד פחות משש שנים ופעמים שהשנים מעוטות מן השכר כגון שמחיר העבודה הוזל ובסכום שקיבל העבד היה צריך לעבוד יותר משש שנים. מניין אתה אומר שאם ^א_לח נמכר בשש מנים ממנה מנה לשנה והשביח והרי הוא יפה שנים עשר מנה ממאתים מאתים לשנה. מניין שאינו מחשב עמו אלא ממנה מנה? תלמוד לומר מכסף מקנתו. נמכר בשנים עשר מנה ממאתים מאתים לשנה. והכסיף ועמד על שש מנים, מנה מנה לשנה. מניין אתה אומר ^א_לט שאינו מחשב עמו אלא במנה לשנה? תלמוד לומר כפי שניו ישיב את גאולתו. למדנו בנמכר לגוי שכשהוא נגאל ידו לעליונה. מניין בנמכר לישראל כשהוא נגאל ידו לעליונה? שכיר שכיר לגזירה שוה. בנמכר לגוי כתיב (ויקרא בהר כה נ) כימי שכיר יהיה עימו. ובנמכר לישראל כתיב (דברים ראה טו יח) כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים. מה שכיר האמור לגוי כשהוא נגאל ידו לעליונה. אף שכיר האמור לישראל כשהוא נגאל ידו לעליונה. בנמכר לנכרי כתיב(ויקרא בהר כה מח מט)אחד מאחיו יגאלנו. או דודו או בן דודו יגאלנו, או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו. °רבי אומר . מה תלמוד לומר יגאלנו יגאלנו ג' פעמים? לרבות כל הגאולות שיהו כסדר הזה. כתיב (ויקרא בהר כה נד) ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל. °רבי יוסי הגלילי אומר. באלה בקרובים לשחרור, ובשאר כל אדם לשיעבוד. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. באלה בקרובים לשיעבוד ובשאר כל אדם לשיחרור. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ושניהן מקרא אחד דורשין. דכתיב ואם לא יגאל באלה. °רבי יוסי הגלילי דריש, ואם לא יגאל באלה בקרובים אלא באחרים. משעבד עד היובל ויוצא. °רבי עקיבה דריש. ואם לא יגאל, אלא באלה בקרובים משלים שיעבודו עד היובל ויוצא. מה הדין לדברי חכמים? אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_מבין זה ובין זה לשחרור. ותני כן גבי שדה אחוזה. (ויקרא בהר כה כו) ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו. והשיגה ידו, יד עצמו. ומצא כדי גאולתו, על ידי אחרים. מה השגת יד של

[דף ח עמוד א]

עצמו לעצמו. אף השגת ידי אחרים לעצמו _{וגבי עבד זוכה לעצמו ויוצא לחרות}. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לדברי מי שהוא אומר לשיעבוד, משלים את השנים שעוד נותרו לשיעבוד לגוי אם עבד ארבע שנים משלים עוד שנתים ויוצא. והתני אם משגאלו הרי הוא כנמכר לו, משעבד ויוצא, משמע שמשתעבד בו שש שנים? אמר רבי אבא מרי° . לית כאן _{אין גורסים} משעבד בו ויוצא, אלא משלים ויוצא. תני, רצו קרוביו ליגאל מראשון _מהגוי, גואלין להן. רצו קרוביו ליגאל משני _{מהישראל שגאל מהגוי}, אין גואלין להם. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אתייא כמאן דאמר באלה בקרובים לשחרור, ובשאר כל אדם לשיעבוד. כי אם גם אחרים גאלים לשיחרור למה צריך לגאל משני? שמואל בר אבא° בעא קומי רבי יסא° _אסי. הכא בעבד עברי שנמכר לגוי כתיב (ויקרא בהר כה נ) וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל. והכא במקדיש שדה אחוזה כתיב (ויקרא בחקותי כז יח) וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות, ודרשינן, שנים אתה מחשב, ואי אתה מחשב חדשים. הכא גבי עבד עברי, את מחשב חדשים ושנים ויוצא. ולמה גבי שדה אחוזה ^א_מאלית את מחשב חדשים ושנים ויוצא אלא רק שנים? אמר ליה, שנייא היא שהקישה התורה עבד עברי לשכיר דכתיב (ויקרא בהר כה נ) כימי שכיר יהיה עמו. מה זה מחשב חדשים ויוצא, אף זה מחשב חדשים ושנים ויוצא. באמה עבריה כתיב (שמות משפטים כא יא) אם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חינם אין כסף. ויצאה חינם, אילו ימי הבגרות. אין כסף אילו ^א_מבהסימנין. ויאמר באחת מהם ויצאה אין כסף. ללמד שיוצאת בסימני נערות, ודי בכך שהרי אילו נאמר באחת מהן. הייתי אומר, אם בסימנים היא יוצאה, לא כל שכן בימות הבגר. אילו כן. הייתי אומר, שמה שנאמר ויצאה אין כסף שהכוונה לימות הבגר. והדין נותן הואיל והיא יוצאה מרשות האב ויוצאה מרשות האדון. מה מרשות האב אינה יוצאה בסימנין אלא בבגר , אף מרשות האדון לא תצא בסימנין אלא בבגר . לפום כן צריך מימר ויצאה חנם, אילו ימי הבגר. אין כסף, אילו הסימנין

[דף ח עמוד ב]

או חליף ונאמר, יצאה חנם אלו ימי נערות, אין כסף אלו ימי בגרות, שהרי סימני נערות קודמים לסמני בגרות? אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} בשם רבי חונה° . דדרשינן אין כסף, במקום שיש כסף לאב, אין כסף לאדון. וזה בימי נערות שכסף קידושיה לאביה. אבל בבגרות אין האב זכאי בכסף הקידושין. כתיב (שמות משפטים כא ח) אשר לא יעדה והפדה. מלמד שאינו מייעדה לו, עד שיהא ביום די זמן כדי לפדותה, ובמעשה ידיה שוה פרוטה, ובגירועיה שוה פרוטה. דברי °רבי יוסי בי רבי יהודה דמעות ראשונות לאו לקידושין ניתנו וחכמים אומרים, ^א_מגמיעד והולך עד דימדומי חמה דמעות ראשונות לקידושין ניתנו. אמר רבי חייה בר אדא° . הכל מודין בעבד עברי עד שיהא שם שוה פרוטה ואם לא נשאר שווה פרוטה אינו יוצא בגרעון כסף. יאות אמר °רבי יוסי בי רבי יהודה שהרי מקדשה תמורת העבדות שהיא עוד נשארה חייבת לו. מה טעמא דרבנין? הרי כסף אין כאן, מעשה ידים אין כאן, במה הוא מייעדה? אמר רבי זעירא° ^א_מדמייעדה בדברים דמעות ראשונות לקידושין ניתנו. כדתני רבי הושעיה° כיצד הוא מייעדה? אומר לה בפני שנים הרי את מיועדת לי. על דעתיה ד°רבי יוסי בי רבי יהודה , בסוף נותן לה כסף לייעודים דמעות ראשונות לאו לקידושין ניתנו. על דעתון דרבנין, משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים. מה נפקא מביניהון? מעשה ידיה. מאן דאמר בסוף נתן לה כסף לייעודים, מעשה ידיה שעשתה מיום הקניה עד שעת נישואיה, של האדון, שעד אז הייתה שיפחה. מאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף של ייעודים, מעשה ידיה של אביה. שהתברר למפרעה שלא היתה שפחה אלא ארוסה משעה ראשונה, ומעשה ידי ארוסה לאביה. ולא היא, אפילו כמאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים

[דף ט עמוד א]

מעשה ידיה של בעלה. שנעשה כאומר לאשה, הרי את מקודשת לי, על מנת שמעשה ידייך שלי. היה נשוי את אחותה ומתה. מאן דאמר בסוף ניתן כסף לייעודים אינה צריכה כסף אחר. ומאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים, צריכה כסף אחר. ולא היא, דאפילו כמאן דאמר בסוף ניתן כסף לייעודים צריכה כסף אחר. למה? שאין קטנה מתקדשת מעצמה, וכשהאב מכר את ביתו, כאילו אמר בשעת המכירה לבתו קבלי כסף קידושייך. אבל כשמכרה לבעל אחותה אין משמעות להסכמת האב לקידושין. שהרי כל עמא מודיי שאין קידושין תופסין בעריות. °רבי יוסי בי רבי יהודה שאמר שמתקדשת בגרעונה וצריך שישאר שם שוה פרוטה, מיסבר סבר, דאילין ייעודין דהכא קידושי תורה הן. ואשה מתקדשת במלוה? אמר רבי אבון° . אתייא ד°רבי יוסי בי רבי יהודה , כ°רבי שמעון בן אלעזר שסובר שאשה מתקדשת במלוה אם הכסף קיים. דתני. הרי את מקדשת ^א_מהבפקדון שיש לי בידך. והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד. אם נשתייר שם שוה פרוטה, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. התקדשי לי במלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה אפילו נשתייר בה שוה פרוטה אינה מקודשת. אמר °רבי שמעון בן אלעזר משום °רבי מאיר מלוה כפקדון אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה ד°רבי שמעון בן אלעזר עביד מלוה כפיקדון, כן °רבי יוסי בי רבי יהודה עביד ייעודים כמלוה. תני כתיב (שמות משפטים כא ט) ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה אינו מייעדה לאחין. וייעדנה לאחין מקל וחומר? מה אם הבן שאינו קם תחתיו לחליצה ולייבום, הרי הוא ^א_מומייעדה לו. אחיו שהוא קם תחתיו לחליצה ולייבום, אינו דין שייעדנה לו? לא אם אמרת בבן, ^א_מזשהוא קם תחתיו בשדה אחוזה ואם האב או הבן פדו את השדה שהקדיש האב אינה יוצאה לכהנים ביובל דכתיב (ויקרא בחקותי כז כ) ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד. איש אחר ולא בנו תאמר באחיו, שאינו קם תחתיו בשדה אחוזה? ויקם בשדה אחוזה מקל וחומר? דמה אם הבן שאינו קם תחתיו לחליצה ולייבום, הרי הוא קם תחתיו בשדה אחוזה. אחיו שקם תחתיו בחליצה ויבום אינו דין שיקום תחתיו בשדה אחוזה? תלמוד לומר ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לאחיו. ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לבן בנו. שמואל בר אבא° בעא קומי רבי זעירא° . בפרשת נחלות, את עבד ^א_מחבן בן כבן שאם האבא מת ונשארו בתו ובן בנו, בן בנו יורש ולא הבת, כי בן הבן דינו כמו הבן. ואמאי הכא בייעוד לית את עבד בן בן כבן? אמר רבי זעירא° , מאן דאמר לי הדא מילתא, אנא משקי ליה קונדיטון. אמר רבי תנחום° . שניא פרשת נחלות, שהרי עשיתה ^א_מטאח כבן, וכן שאר כל הקרובים כבן, שכל הקרוב יותר יורש. לעומת זאת בייעוד לא תלוי בקרבה, לכן אין את עושה בן בן כבן. התיבון רבנן דקיסרין. הרי פרשת הטומאה הרי עשית ^א_נאח כבן, ושאר כל שבעת הקרובים כבן ונטמא להם. ואין את עושה בן בן כבן ואינו נטמא לבן בנו. רואים שבן בן גרוע מהאח אמר, הא אזיל _הלך קונדיטון. תני, ואם לבנו ייעדנה, ^א_נאלדעת שצריך הסכמתו כך שזה שייך רק בגדול. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כאן לדעת. שאף לבנו קטן יכול לייעד ולא צריך דעתו. אמר רבי יעקב בר אחא°

[דף ט עמוד ב]

כן אית כאן _{אפשר לגרוס} לדעת, כ°רבי יוסי בי רבי יהודה דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו, וכשמקדש צריך את דעתה. אמר שמואל בר אבודמא° . אפילו תימר אית כאן לדעת כ°רבי יוסי בי רבי יהודה , דווקא דעתה, אבל דעתו אינו צריך. דכתיב ואם לבנו ייעדנה, אפילו קטן. כתיב אם לבנו ייעדנה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, מייעדנה בין לבנו גדול בין לבנו קטן בין לדעת בין שלא לדעת. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אינו מייעדה אלא לבנו גדול ^א_נבובלבד לדעת. תני, בן תשע שנים ויום אחד, עושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, דהוא פתר לה בייעודין שהאבא יכול לייעד לבנו הקטן והקדושין תופסים מהתורה, ניחא. שקטן עושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° דהוא פתר לה בנישואין רגילים שלדעתו אין יעוד לקטן, תהא פטורה מן החליצה ומן הייבום שהרי אין קידושין לקטן? דתנינן ^א_נגנשא הקטן אשה ומת הרי זו פטורה. אמר רבי אבון° , אתייא דרבי שמעון בן לקיש° כ°רבי יוסי בי רבי יהודה שסובר שיש מציאות שיהיה קידושין לקטן מהתורה. ותני כן, ^א_נדבן תשע שנים ויום אחד עד בן שתים עשרה שנים ויום אחד שהביא שתי שערות הרי זו שומא. °רבי יוסי בי רבי יהודה אומר, הרי אילו סימנין. אמר רבי יעקב בי רבי בון° בשם רבי יוסי בן חנינה° . והן שעמדו בו בשעת סימנין _{שישארו עד גיל שלוש עשרה ויום} רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. עמדו בו בשעת סימנין, למפריעו הוא נעשה איש. או מיכן ולבא? נפקא מינא אם אחר נתן לה קידושין. אמר ליה רבי אבון° . פשיטא ליה דלמפריעו הוא נעשה איש, וכל שכן להבא. דהא פתר ליה הדא דרבי שמעון בן לקיש° כ°רבי יוסי בי רבי יהודה . ולמה רבי יוסי° _{בר זבידא} לא פתר הדא דרבי שמעון בן לקיש° כ°רבי יוסי בי רבי יהודה בבן תשע שהביא שתי שערות? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, דהיא צריכה ליה _{שהוא נספק בדין זה} דרבי יוסה° _אסי בעי, עמדו בו בשעת סימנין, למפריעו הוא נעשה איש או מיכן ולבא? ניחא שתהיה אלמנה מקטן או שייעדה לו אביו כשהוא קטן ומת, או בבן תשע שהביא שתי שערות אבל איך יתכן שתהיה גרושה? הרי אין גרושי קטן כלום. תיפתר שבא עליה כשהוא בן תשע או שייעדה לו אביו כשהוא קטן, או בבן תשע שהביא שתי שערות ומשהגדיל נתן לה גיטו. איך יתכן שתהיה חלוצה מקטן? תיפתר שבא עליה ומת, וחלצו לה אחין, ועל ידיו היא נעשית חלוצה. לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שהאבא יכול לייעד לבנו הקטן, מעתה אפילו פחות מבן תשע? אמר אבי שמואל בר אבודמא° , וכיני. אלא למה נקט בן תשע? בגין דתנא כולהון תשע שכל שאר הדברים שמופיעים ברשימה שייכים רק בבן תשע, תנא אוף הדא עמהון. אמר רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי° . מאחז למד °רבי יוסי בי רבי יהודה דתני, אחז הוליד בן תשע. שבן עשרים היה כשמלך וט”ו שנים מלך, נמצאו כל שנותיו ל”ה. וחזקיה° בנו היה בן כ”ה כשאביו מת, נמצא שחזקיה° נולד כשאחז היה בן עשר שנים. ואם תחסר ט' ירחי עיבור, נמצא שהיה בן ט' שנים כשנתעברה אשתו. והרן בן שש. שאברהם היה גדול מנחור שנה אחת, ונחור היה גדול מהרן שנה אחת. נמצא הרן קטן מאברהם שתי שנים. אברהם היה גדול משרה עשר שנים. תן שנה לעיבורה של מלכה ושנה לעיבורה של יסכה שהיא שרה, הרי כשהוליד היה בן שש

[דף י עמוד א]

וכלב בן עשר. שבן ארבעים שנה היה כשהלך לרגל את הארץ, ואז בצלאל בן בנו היה בן י”ד שנים. דכשהוקם המשכן היה בן י”ג דכתיב איש במלאכתו. הורד י”ד של בצלאל נשארו כ”ו. הורד שתי שנים לג' הריונות, נמצא שכל אחד הוליד כשהיה בן שמונה. וזה מתאים רק למאן דאמר הוא כלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה אבל אם זה לא אותו אדם כל החשבון נופל. מכרה לזה וקידשה לזה, שיחק האב באדון ונשואה לשני, דברי °רבי יוסי בי רבי יהודה . וחכמים אומרים, ^א_נהלא שיחק האב באדון ויכול הראשון ליעדה לאישה. ל°רבי יוסי בי רבי יהודה דהוא סבר מעות ראשונות לא ניתנו לקידושין, נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום. אילו האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשני? אף כאן מקודשת לשני. לדברי חכמים שסוברים שמעות ראשונות ניתנו לקידושין. נעשה כאומר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלשים יום. אילו האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלשים יום. ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום, שמא אינה מקודשת לשניהן וצריך שיתן האחד גט? ואף כאן הרי זה כאומר הרי היא מקודשת מכבר לכשירצה האדון לייעד ולא שיחק האב באדון וגם קידושי הראשון תופסים.

[דף י עמוד ב]

הכל מודים שאם השיאה ששיחק האב באדון. דכיוון שהשיאה אמרינן דודאי לא התכוון שאף קידושי הראשון יתפסו ויהיו בניה ממזרים. כתיב (שמות משפטים כא ז) כי ימכר איש את בתו לאמה. פעמים שהוא מוכרה לו לאמה בלבד. מלמד שהוא מוכרה לו ומתנה עמו, על מנת שלא יהו עליה ייעודין, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^א_נולא עשה כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטל. ולית ל°רבי מאיר כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל? אית ליה. אלא דסבר דרק תניי דאי אפשר לו לקיימו בסופו שבהכרח יעבור איסור תורה בקיום תנאו, אין תנאו קיים. וזה איפשר לו לקיימו בסופו. שהרי אין חובה על האדון לייעד, אלא אם רצה מייעד, ואם לא ייעד לא עובר על מצוות התורה. ולית ליה לרבנין תניי שאיפשר לקיימו בסופו תנאו קיים? אית לון בתניי ממון. וזה תניי גוף הוא. והא תני, נושא הוא אדם אשה ומתנה עמה על מנת שלא יהא לה עליו לא שאר ולא כסות ולא עונה. ניחא שאר וכסות. אבל עונה לא תניי גוף הוא? אמר רבי חייה בר אדא° . תיפתר בקטנה. חכמים שסוברים שאינו יכול להתנות שלא ייעד, מה מקיימים הדא תנייא לאמה דמשמע שיכול למוכרה לאמה בלבד? במוכרה ^א_נזאלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. שלא הוא שמתנה שלא ייעד אלא התורה היא שאוסרת. איך אפשר להעמיד את המשנה במוכרה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? הרי לאחר שנישאה בפעם הראשונה ונהייתה אלמנה או גרושה או חלוצה. שוב אין לאביה רשות למוכרה? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . תיפתר, באלמנה מן האירוסין. והא תני, ^א_נחמוכר הוא אדם את בתו לאישות ושונה. ^א_נטלשפחות ושונה. ^א_סלאישות אחר שפחות, ^א_סאאבל לא לשפחות אחר אישות? ואיך יכול למכרה לשיפחות אפילו אחר אירוסין? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, תניין אינון. מאן דאית ליה שמוכרה אלמנה לכהן גדול, אית ליה שיכול למכרה לשפחות אחר אישות. מאן דלית ליה שמותר למוכרה אלמנה לכהן גדול, לית ליה שמותר למוכרה לשפחות אחר אישות. מה מקיים הדין תנייה שסובר שאפילו מן האירוסין אסור למכור לשפחה את מה שכתוב לאמה דמשמע שיכול למוכרה לאמה בלבד? אמר רבי מתנייה° . תיפתר שמוכרה לאחד שהיה נשוי לאחותה. שלא הוא שמתנה שלא ייעד אלא התורה היא שאוסרת. תני °רבי שמעון בן יוחי . כשם שאינו מוכרה לשפחות אחר אישות, אף לא לשפחות אחר שפחות. מה טעמא ד°רבי שמעון בר יוחאי ? דכתיב בבגדו בה. פעם אחת הוא בוגד בה. ואינו בוגד בה פעם שניה. מה מקיימין רבנן טעמא ד°רבי שמעון בן יוחי ? בבגדו בה. שכיון שפרס בגדו עליה לשם אישות, עוד אין לאביה בה רשות למוכרה לשפחות. אבל לשפחות אחר שפחות יכול למכור . רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמה העברייה שהלך אביה והשיא אותה לאחר

[דף יא עמוד א]

יוצאה _{משתחררת} בנישואים מקל וחומר? מה אם הסימנין שאינן מוציאין אותה מרשות האב, הרי הן מוציאין אותה מרשות האדון. נישואין שהן מוציאין מרשות האב, אינו דין שיוציאו אותה מרשות האדון? אמר ליה אני אין לי אלא משנה. דתנן, יתירה עליו אמה העברייה, שהיא קונה את עצמה בסימנין. בסימנין ולא בנישואים. בר פדייה° אמר. ^א_סבאמה העברייה יוצאה במיתת רבה האדון. מה טעמא? דכתיב (דברים ראה טו יז) ואף לאמתך תעשה כן. וכתיב (דברים ראה טו יז) והיה לך עבד עולם. הקיש אמה עברייה לנרצע. מה ^א_סגהנרצע יוצא במיתת רבו. אף אמה עברייה יוצאה במיתת רבה. ואתייא דבר פדייה כהדין תנייא. דתני, ^א_סדעבד עברי עובד את הבן, ואינו עובד את הבת. אמה העברייה, אינה עובדת את הבת ואינה עובדת את הבן. אית תניי תני, בין עבריה ^א_סהבין עברי, אינן עובדין לא את הבן ולא את הבת. מה מקיים הדין תנייה ואף לאמתך תעשה כן? ^א_סופתר לה בהענק. דתני, ^א_סזאילו שמעניקין להם. היוצא בשנים, וביובל, ואמה העברייה שהיא קונה את עצמה בסימנין. אבל היוצא בגירעון כסף ובמיתת האדון אין מעניקין להן. כתיב (שמות משפטים כא ו) והגישו אדוניו אל האלהים. וכתיב והגישו אל הדלת וגו' הא כיצד? זה שהוא נמכר בבית דין והגישו אדוניו אל האלהים ונרצע בבית דין. וזה שהוא מוכר את עצמו, והגישו אל הדלת ונרצע בינו לבין עצמו. רבי אמי° _{בן נתן} בעא, פשיטא זה שהוא נמכר בבית דין, בית דין כותבין שטרו ככל מכירה שהמוכר כותב השטר . זה שהוא מוכר את עצמו, מי כותב את שטרו שהרי לא מצאנו שהדבר הנקנה כותב שטר? האם העבד שהוא המוכר או הקונה. שהרי הוקש לאשה ושם הבעל הקונה כותב? כתיב (דברים ראה טו יח) לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך, כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים. שכיר עובד ביום ואינו עובד בלילה. עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה. כתיב לא ירדנו בפרך לעיניך, ואת אומר אכן? אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הכוונה שרבו משיאו אשה כנענית ונמצא עובד בין ביום בין בלילה. רבי אבא בר ממל° בעא קומי רבי אמי° _{בן נתן}. הגע עצמך שהיה קונה עבד כהן? אמר ליה, וישראל לא היתר מכלל איסור הוא? שהרי אסור בשיפחה וכאן הותרה לו, אף לכהן הותרה. כד שמע רבי אבא בר ממל° את הברייתא שמובא ^א_סחכאן חזר ביה. דדרש רבי יהודה בי רבי° . המילת הזה שהוא הרך של האזן נרצע. שלא יהא כהן ויפסל. °רבי מאיר אומר, מן הסחוס היה נרצע. מיכן היה °רבי מאיר אומר. ^א_סטאין הכהן נרצע, שמא ייעשה בעל מום וייפסל מן העבודה. ויירצע הסחוס פחות מן הכרשינה? שמא יבוא לידי

[דף יא עמוד ב]

כרשינה. ויבוא לידי כרשינה? התורה אמרה, ושב לאחוזתו. בעיינו, לכמות שהיה קדם שנימכר. ומכאן משמע שאפילו עבד כהן נמי רבו מוסר לו שפחה כנענית. דאי לאו הכי, למה לי טעמא מפני שנעשה בעל מום? תיפוק ליה דכלום היה נרצע העבד אלא אם כן היו לו אשה ובנים מהשיפחה. דבעינן שיאמר אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני וליכא. אלא על כרחך דכהן נמי מותר בשיפחה. במרצע. אין לי אלא במרצע. מניין אפילו בסול _{עץ חד}, אפילו בקוץ, אפילו בזכוכית? תלמוד לומר, ורצע, מכל מקום. עד כדון כ°רבי עקיבה שדורש לשון תורה. אבל ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} מנין שרוצע בכל דבר ? תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. בשלשה מקומות הלכה למשה מסיני עוקפת למקרא שההלכה אומרת אחרת מפשט הפסוק. ובמקום אחד, עוקפת למדרש. התורה אמרה וכתב לה ספר כריתות. התורה אמרה (דברים כי תצא כד א) שמתגרשת בספר. והלכה אמרה ^א_עבכל דבר שהוא בתלוש. גבי כיסוי הדם, התורה אמרה (ויקרא אחרי מות יז יג) ושפך את דמו וכיסהו בעפר. והלכה אמרה, ^א_עאבכל דבר שהוא מגדל צמחים. גבי עבד עברי, התורה אמרה ורצה אדוניו את אזנו במרצע. והלכה אמרה אפילו בסול _{עץ חד} אפילו בקוץ אפילו בזכוכית. ובמקום אחד הלכה עוקפת למדרש. דתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} (ויקרא מצורע יד ט) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל. את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו, פרט. וכשהוא אומר ואת כל שערו יגלח, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אין אתה דן אלא כעין הפרט. לומר לך, מה הפרט מפורש שהוא מקום כינוס שיער ובנראה. אף אני אין לי אלא מקום כינוס שיער להוציא שער זרועותיו ושוקיו שאין שם קיבוץ שיער, ובנראה, להוציא שיער בית השחי. והלכה אמרה, ^א_עביגלחנו כדלעת. במרצע ^א_עגמה מרצע שהוא של מתכת אף כל דבר שהוא של מתכת. °רבי אומר, זה מקדח גדול. °רבי יוסי בי רבי יהודה אומר, זה הפסילה. והגישו אל הדלת. יכול אפילו מוטל _{שהדלת עקורה ומונחת על הרצפה}? תלמוד לומר או אל המזוזה. ^א_עדמה מזוזה עומדת. אף הדלת יהא עומד. גנאי לו גנאי למשפחתו. תני °רבי אליעזר בן יעקב אומר. ולמה אל הדלת? שעל ידי דלת יצאו מעבדות לחירות שמרחו הדם על המשקוף ועל שני המזוזות. שאלו התלמידים את °רבן יוחנן בן זכאי . מה ראה העבד הזה לירצע באזנו יותר מכל איבריו? אמר להן. אוזן ששמעה מהר סיני (שמות יתרו כ ב) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ופירקה מעליה עול מלכות שמים וקיבלה עליה עול בשר ודם תרצע. אוזן ששמעה לפני הר סיני (ויקרא בהר כה נה) כי לי בני ישראל עבדים. והלך זה וקנה אדון אחר. לפיכך תבוא האוזן ותירצע לפי שלא שמר מה ששמעה. נאמר אזנו בעבד ונאמר אזנו במצורע. מה אזנו שנאמר להלן במצורע אזן ימנית. אף ^א_עהכאן ימנית. כתיב (שמות משפטים כא ה) ואם אמור יאמר העבד. עד שיאמר שתי אמירות. ^א_עואחת בסוף שש ואחת בתחילת שבע. אחת בסוף שש עד שהוא בעבודתו. ואחת בתחילת שבע. כתיב (שמות משפטים כא ה) לא אצא חפשי (שמות משפטים כא ה) אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני. מלמד שאינו נרצע ^א_עזעד שיהא לו אשה ובנים, ולרבו אשה ובנים. עד שיהא אוהב את רבו ורבו אוהבו. ועד שיתברכו הנכסים על ידיו שנאמר (דברים ראה טו טז) כי טוב לו עמך. וקונה את עצמו ביובל דכתיב (ויקרא בהר כה נד) ויצא ביובל הוא ובניו עמו. ובמיתת האדון דכתיב (דברים ראה טו יז) והיה לך עבד עולם. כתיב לך, כל ימי עולמו של אדון _{שיוצא במיתת האדון}

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_עחעבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים _{אבל לא על ידי עצמו שאין קנין לעבד ללא רבו ולא מועיל שיאמרו לו על מנת שאין לרבך כלום}, ובשטר על ידי

[דף יב עמוד א]

עצמו _{דידו וגיטו באים כאחד ודווקא על ידי עצמו ולא על ידי אחרים דחוב הוא לעבד}, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^א_עטאף בכסף על ידי עצמו _{דיש קנין לעבד ללא רבו}, ובשטר על ידי אחרים _{דזכות היא לעבד. אבל לא על ידי עצמו דאין יד לעבד לקבל גיטו ולא אומרים ידו וגיטו באים כאחד}. ובלבד שיהא הכסף משל אחרים:

גמ’: תנן, עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. כתיב (ויקרא בהר כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה וגו' הקיש עבדים לאחוזה. מה אחוזה ניקנית בכסף ובשטר ובחזקה, אף עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. מניין שאחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה? דכתיב (ירמיהו לב מד) שדות בכסף יקנו _או וכתוב בספר וחתום _או והעד עדים. וחתום אילו עידי שטר. והעד עדים, אילו עידי חזקה. או אינן אלא אילו עידי שטר? כבר כתיב וכתוב בספר וחתום. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי מנא° _{בן יונה}. ורבי תנחום° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_פאין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה. מה טעמא? דכתיב שדות בכסף יקנו, ואין כסף פחות מפרוטה. ופליג על ההיא דאמר רבי חנינה° . דאמר רבי חנינה° , כל שקלים שכתוב בתורה, סלעים. ובנביאים, ליטרא _{עשר סלעים}. ובכתובים, קינטרין _{מאה סלעים}. אמר רבי יהודה בר פזי° . חוץ משקלי עפרון דהויין קינטרין _{מאה סלעים}. מה טעמא? דכתיב (בראשית חיי שרה כג ט) בכסף מלא יתננה לי. ולא דמייא, תמן בירמיה כתיב כסף משמע אפילו פרוטה, והכא רבי חנינה° לא אמר אלא היכא דכתיב שקלים. התיבון הרי האונס הרי אין כתיב בו אלא כסף ואת אמר שקלים? ובחזקה. ודלא כרבי אלעזר° _{בן פדת}. דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, הילך על הקרקע קנה. דתני, הילך בשדה לאורכה ולרחבה, קנה עד מקום שהילך דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים, ^א_פאלא קנה עד שעה שיחזיק. ^א_פבהכל מודין במוכר שביל לחבירו, כיון שהילך בו קנייו _{שזה עיקר שימושו}. מה טעמא דרבי אלעזר° _{בן פדת}? דכתיב (בראשית לך לך יג יז) קום התהלך בארץ לאורכה ולרחבה כי לך אתננה. אית מתניתין אמר, עבדים כקרקעות. אית מתניתין אמר, כמטלטלין. אית מתניתין אמר, לא כקרקעות ולא כמטלטלין. מתניתין אמר עבדים כקרקעות דתנינן תמן. חזקת בתים, בורות, שיחין ומערות ומרחציות ושובכות, בית הבדים ובית השלחין ועבדים _{חזקתן שלוש שנים}. אית מתניתין אמרה, עבדים אינן כמטלטלין דתני. ^א_פגאי זהו חזקת עבדים? נעל לו מנעלו או התיר לו מנעלו, או נטל לפניו כליו למרחץ. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אם ^א_פדהגביהו הרי זו חזקה. הגביה הוא את רבו, אין חזקה גדולה מזו. _{רואים שעבד נקנה בהגבה ואילו מטלטלין אינם נקנים בהגבה אם לא שדרכם בהגבהה}. מיליהון דרבנין אמרין, עבדים כמטלטלין. דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבנין, אין שיעבוד _אחריות למתנה _{שאם בעל חוב גבה ממנו אינו יכל לתבוע מהנותן}, ^א_פהואין גובין מן העבדים כקרקעות. אמר רבי מנא° _{בן יונה} לרבי שמי° . מאן אינון רבנין? אמר ליה, רבי יצחק° _{בר אבא} ורבי אימי° _{אמי בן נתן}. ארמלתא _אלמנה תפסת אמתא _{והיתומים לקחו אותה ממנה}. אתא עובדא קומי רבי יצחק° _{בר אבא} אמר תפסה תפסה. רבי אימי° _{אמי בן נתן} מפיק מינה _{הוציא ממנה}. דהיא סברה דהיא דידה _{שהיא חשבה שכיוון שהייתה משמשת אותה בחיי בעלה ונשארה אצלה, הרי היא זכתה בה}. ולית היא דידה והיה עליה להתכוון לזכות בה

[דף יב עמוד ב]

אית מתניתא דתני שהעבדים אינם לא כמטלטלים ולא כקרקעות. דתני, קרקעות ועבדים. החזיק בקרקעות לא קנה עבדים. אם אומר את עבדים כקרקעות, כיון שהחזיק בקרקעות, החזיק בעבדים. דאמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_פוהיו לו שתי שדות, אחת ביהודה ואחת בגליל. החזיק בזו שביהודה לזכות בזו שבגליל. או בזו שבגליל לזכות בזו שביהודה, קנה. ואף לא כמטלטלין. דאם אומר את עבדים כמטלטלין כיון שהחזיק בקרקעות, החזיק בעבדים. דתנינן תמן, ^א_פזהנכסין שאין להן אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות, וזוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן. תנן, וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים. רבי ירמיה° אמר, מאחר לרבו. הא מרבו לאחר לא _{שאם האדון יתן כסף לאחר ויאמר שבזה העבד משתחרר, אינו משתחרר בכך. שאין זה דרך קנין שהמוכר נותן כסף במקום לקבל}. אמר רבי זעירא° אפי' מרבו לאחר _{יש אומרים בהנאה שאדם חשוב מוכן לקבל ממנו את הכסף גמר מקנה. ויש אומרים שזה קניין מיוחד בעבד כנעני, כמו שאם אדם אחר נותן לבעלים במקום העבד והעבד זוכה בעצמו, כך כאשר הבעלים נותן לאחר האדון נותן במקום העבד והמקבל מקבל במקום האדון והעבד זוכה בעצמו}. מהו מוציא _{איזה מקרה עבד לא משתחרר}? מרבו לעצמו. _{שרק אם האדון נתן כסף לעבד הוא לא יצא לחרות דיד העבד כיד רבו}. רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא° . הילך כסף זה שיצא עבדך לחירות מהו? אמר לו יוצא. שתצא שדך להפקר ? אמר לו לא יצאת. מה בין זה לזה? זה זיכה לבן דעת, וזה לא זיכה לבן דעת. הגע עצמך שהיה העבד חרש? אמר לו עדיין יש הבדל שהרי הוא בכלל איש _{שיכול לזכות אף שאין בו דעת לעשות קנין}. הגע עצמך שהיה קטן? אמר לו דרכו להגדיל. אמר רבי יונה° . אתייא דרבי זעירא° שאמר אפילו מרבו לאחר , כ°רבי שמעון בן אלעזר . דתני °רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר . אף בשטר על ידי אחרים ולא על ידי עצמו. מהו בשטר על ידי אחרים ולא על ידי עצמו? לא רבו נותן שטר לאחרים שיצא עבדו לחירות? אוף הכא רבו נותן כסף לאחרים שיצא עבדו לחירות. אמר רבי אבון° מה שאמר °רבי שמעון בן אלעזר שהעבד משתחרר בשטר על ידי אחרים, אתייא כ°רבי . ד°רבי אמר אדם משחרר חצי עבדו _{בהמשך הגמרא תסביר}. ולית לרבנין אדם משחרר חצי עבדו אז איך יש חצי עבד חצי בן חורין? אית לון ^א_פחבעבד של שותפות. ושיחרר אחד השותפים את כל חלקו. אבל בעבד שכולו שלו אינו יכול לשחרר חציו, דשנייא היא שהוא כמזכה מימינו לשמאלו. ולית ל°רבי שהוא כמזכה מימינו לשמאלו? אז איך אפשר לשחרר חצי עבד? אית ליה במזכה לו על ידי אחר _{כשיטת °רבי שמעון בן אלעזר}

[דף יג עמוד א]

ולית לרבנין במזכה לו על ידי אחר? סברין רבנן הראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות על ידי אחר. ושאינו ראוי לזכות על ידי עצמו אינו ראוי לזכות על ידי אחר. ו°רבי אומר, אף על פי שאינו ראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות לו על ידי אחרים. _{למאן דאמר יש לעבד קניין בלא רבו ומה שקנה עבד קנה רבו הכוונה שהוא זוכה והאדון זוכה ממנו, ויכול אחר לאמר לו זכה על מנת שאין לרבך בו} עבד שהגביה את המציאה ואמר, על מנת שאזכה בה אני ולא רבי מהו? על כורחו זכה הוא, ורבו זכה ממנו דמה שקנה עבד קנה רבו? או מכיוון שהגביה לצורך עצמו ולא לרבו, הרי זה כמו שנתנו לו מתנה על מנת שאין לרבו זכות בה, וזכה הוא ולא רבו? נישמעינה מן הדא דתנן, ^א_פטהמודר הנייה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות. אומר לה, הרי המעות האילו נתונין לך מתנה, ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נותנת לפיך. ותני בתנאי שהוסיף ואמר ולא ליך. אמר רבי זעירא° מאן תני ולא ליך? °רבי מאיר . ד°רבי מאיר עביד יד עבד כיד רבו ויד אישה כיד בעלה _{וכשהאשה קונה כאילו הבעל בעצמו קנה. ולא שהיא קנתה והבעל זוכה מידה. ולכן חייב לאמר לה שגם היא לא תקנה אלא מה שבפיה}. אמר רבי זעירא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. שנייא היא מתנה ממציאה, שבמתנה הוא זוכה מדעת אחר. אמר לו ולא כל שכן היא? מה אם במתנה שהיא זוכה מדעת אחר, את אומר זכתה האשה זכה בעלה. כאן במציאת עבד שהוא זוכה מדעת עצמו, לא כל שכן זכה העבד וזכה רבו? ולמה לא תנינן שהעבד קונה עצמו בראשי איברים שאינן חוזרין? אמר רבי יוחנן בן מרייה° , מפני המחלוקת. דאית תניי תני, ^א_צצריך גט שיחרור. אית תניי תני, אין צריך גט שחרור. פשיטא ^א_צאשהעבד מקבל מתנה מאחר לאחר, מאחר לרבו, מרבו לעצמו לא. מאחר לעצמו, מחלוקת °רבי מאיר וחכמים. °רבי מאיר אומר לא זכה, חכמים אומרים זכה. דתנן האומר הא לך כסף זה שלא יהא לרבך רשות בהן. זכה העבד זכה רבו דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, זכה העבד לא זכה רבו. מה צריכה ליה? מרבו לאחר מהו? האם כשם שהעבד זכה מאחר לרבו, כך הוא זוכה מרבו לאחר? נישמעינה מן הדא דתנן, ^א_צבהשואל את הפרה ושילחה לו ביד עבדו, ביד בנו, ביד שלוחו ומתה פטור. שהרי לא זכה עדיין בפרה ולא נעשה שואל עליה. אמר לו השואל שלח לי ביד עבדך וכו' ושלחה, חייב השואל. לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, תפתר בעבד עברי. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תיפתריניה אפילו בעבד כנעני. תיפתר באומר לו פתח לה והיא באה מאיליה. שהשואל שיעבד נפשו מרגע שיצאה מחצירו של משאיל. ותנינן גבי שואל, הנהיגה במשיכה, או קרא לה ובאת אחריו, מתחייב בה כשואל. רבי זעירא° שמע לה מן הדא דתנן

[דף יג עמוד ב]

^א_צגאבל אינו מזכה העירוב, לא על ידי בנו ובתו הקטנים. ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, מפני שידן כידו. לית הדא אמרה, שאין העבד זוכה מרבו לאחר? תיפתר כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר עבד יד העבד כיד רבו. והתני מזכה על ידי אשתו. והא °רבי מאיר עבד יד האשה כיד בעלה? אמר רבי חנינה° בשם רבי פינחס° . יש מחלוקת תנאים בדברי °רבי מאיר ותיפתר כהדין תנייא דתני, אשתו אינה פודה לו מעשר שני בלא חומש שידה כיד בעלה. °רבי שמעון בן אלעזר אמר משום °רבי מאיר , אשתו פודה לו מעשר שני. דהדין תנייא ד°רבי מאיר , עביד יד העבד כיד רבו ולא יד האשה כיד בעלה. רבי זעירא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נראין דברים ^א_צדשיזכה העבד לעבד אחר בגט שיחרור, שיש לו גט שחרור. ^א_צהואל יזכה בגט אשה, שאין לו גט אשה. ואם תאמר מתניתא היא דתנן, ^א_צוהרי את שפחה וולדך בן חורין. אם היתה עוברה, זכת לו. אי מהתם הייתי חושב עוברה עשו אותו כאחד מאיבריה. והרי זה כמשחרר חצי עבדו, _{אבל אין ראיה מכאן לחידוש שיכול להיות שליח לאחר}. אמר רבי אבא בר חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נראין דברים שמקבל העבד גט שחרור לעצמו שגיטו וידו באים כאחד. ואל יקבל גט לעבד כוותיה _{ששניהם של אותו אדון}, שידו כיד האדון. אין תימר איך אמרה המשנה הקודמת שהאומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין. אם היתה עוברה זכת לו? שניא היא עוברה. שעשו אותו כאחת מאיבריה _{והרי זה כמשחרר חצי עבדו}. רבי אבא° ורבי יוסי° _{בר זבידא} תריהון אמרין ד°רבי היא, ד°רבי אמר אדם משחרר חצי עבדו. מי שאמר בשעת מיתתו, פלונית שפחתי עושה אני לה כתב שלא תשתעבד ליורשים אחר שאמות _{אבל לא צווה שישחררו אותה}. רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי שמעון בן יקים° , אעלון עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר, לא הכל ממנו של היורש לשעבדה, כי מצוה לקיים דברי המת. בניה מה הם? אמר להם, בניה ^א_צזעבדים. מה שייר בה _{למה הואיל לשון זו שאמר האב}? למעשה ידיה _{שלא יטריחוה היורשים}. ^א_צחכתב כל נכסיו לשני עבדיו כאחת _{בשטר אחד ונתן לאחד מהם}. שניהן יצאו לחירות, ושניהן צריכין לשחרר זה את זה. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי היא. ד°רבי אמר, אדם משחרר חצי עבדו. _{דכשכתב לפלוני ולפלוני הרי זה כאומר חצי מעבד פלוני לעצמו וחצי לרעהו, וכן לגבי השני}. אמר רבי זעירא° לרבי אבא° . לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר _{שהרי אחד קיבל וזיכה גם לשני}? אמר לו

[דף יד עמוד א]

מה את סבר משזכו בנכסים _{ורק אחר כך} יצאו לחירות _{וכל עבד זכה בנכסים עבור חברו}? אלא כאחת עבדים ונכסים יצאו לחירות _{כגון שכתב בשני שטרות כל נכסיו לזה וכל נכסיו לזה, וזיכה להם על ידי השליח בבת אחת, וקנו את הנכסים ואת עצמם}. האומר לשפחתו המעוברת, הרי את בת חורין וולדך עבד. וולדה כיוצא בה דברי °רבי יוסי הגלילי דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה, בזמן שהאשה לאדוניה, הולד לאדוניה. אין האשה לאדוניה, אין הולד לאדוניה. וחכמים אומרים, לא עשה כלום. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כך פירשה רבי הושעיה° אב המשנה. לא עשה כלום ושניהן בני חורין. רבי אימי° _{אמי בן נתן} אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא עשה כלום ושניהן עבדים. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ניחא, שיש מחלוקת בין רבי יוסי° _{בר זבידא} שסובר ששניהם בני חורין לחכמים שסוברים ששניהם עבדים. אבל על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת}, מה איכא מחלוקת? אלא ^א_צטכיני מתניתין, דבריו קיימין דברי °רבי יוסי הגלילי שהאשה בת חורין והבן עבד. וחכמים אומרים, לא עשה כלום. מהו לא עשה כלום? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כך פירשה רבי הושעיה° אבי המשנה, שניהן בן חורין. רבי אמי° _{בן נתן} אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שניהן עבדים. ודברי רבי יוסי° _{בר זבידא} כ°רבי . ד°רבי אמר, אדם משחרר חצי עבדו. שהרי העובר ירך אמו, נמצא משחרר חלק ממנה. וחלק נשאר עבד

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ד

מתני’: בהמה גסה במסירה, ובהמה דקה בהגבהה, דברי °רבי מאיר ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים, בהמה דקה נקנית במשיכה:

גמ’: אמר רב הונא° . ^א_קאין מוסירה קונה בניכסי הגר שמת, כי אין מי שימסור לו. אמר חזקיה° אמר רבי אבא° , רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל, היו לו עשרה גמלים קשורים זה בזה. מסר לו מוסירה של אחת מהן, כיוון שכולם נגררים אחריו נחשב כאילו מסר לו את כולם וקנה את כולם או לא קנה אלא אותו שמסר לו בלבד? אמר רב חסדא° . אמר ^א_קאמשוך את הבהמה זו לקנותה, קנה. לקנות וולדותיה, לא קנה. לקנותה היא וולדותיה, קנה. תנן לקנות וולדותיה, לא קנה. אמאי? אילו האומר לחבירו משוך את הבהמה זו שתקנה משוי שלה. שמא לא קנה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הדא דתימר, בשלא היתה הבהמה עוברה, לפי שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. אבל אם היתה עוברה, עשו אותה כמשאה וקנה. רבי אבא° ורב הונא° אמרו בשם רב° . ההן דנגיד _משך בזקה _{נוד יין} והיא מבזעה _נקרע בידה, לא חייב בה _{שאין המשיכה קונה אם לא סיכמו על מחיר שלא גמר דעתו לקנות}. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . לכן צריכה אלא אפילו במעלה לגו חנותא _{שמשך אותה פנימה בתוך החנות למקום שאין אנשים}, דלא איתכוין לקנותה אלא דלא יסבה _{שלא יקחו} אוחרין

[דף יד עמוד ב]

מהו שתקנה בשער הפחות _{שהרי בודאי היה מסכים לקנות במחיר זה}? אמר רבי חגיי° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}. מתניתא אמרה שאינה נקנית בשער הפחות. דתנינן תמן. ^א_קבהמוכר יינו לנכרי. פסק עד שלא מדד, דמיו מותרין. שכל מה שמגיע ליד הגוי נקנה לו. מדד עד שלא פסק, דמיו אסורין. שנעשה יין נסך ביד ישראל שאסור בהנאה. אם אומר את שתקנה לו בשער הפחות, אפילו מדד עד שלא פסק יעשה כמי שפסק במחיר הנמוך עד שלא מדד, ויהיו דמיו מותרין. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ההין דנסב כוזיתא והיא מתחטפא _{זה שנטל קנקן יין אחר חתף ממנו ונשברה} מחייב בה. אמר שמואל בר אבודמא° הדא דתימר צור וחברותיה או בקיסרין ובחברותיה ששם כל הקנקנין במשקל אחיד וגמר בדעתו לקנות. ברם הכא שאין הקנקנים במידה שוה לא גמר בדעתו לקנות, דעד כדון אורחיה מחזרה למתקלה לדעת אם משקלה מתאים לו, ואינו מתחייב באונסין. אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי ינאי° _הכהן. ^א_קגהמוכר צאן לחבירו. כיון שמסר לו משכוכית, קנה. מהו משכוכית? אית דאמרין חוטרא _{י”א מקל}. ואית דאמרין שרקוקיתה _{חליל הרועים}. ואית דאמרין נגדתא _{עז מובילה}. רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . ^א_קדהמוכר בור לחבירו. כיון שמסר לו דליו _{מכסה הבור ויש אומרים הדלי} קנה. אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. המוכר בית לחבירו

[דף טו עמוד א]

כיון שצבר לתוכו פירותיו או כליו, קנהו. רבי יהודה בן פזי° בעי. מסר לו את המפתח מהו? אמר רבי זכריה חתניה דרבי לוי° , מחלוקת °רבי שמעון _{בן יוחאי} וחכמים. דתנינן תמן, ^א_קההמוסר מפתח לעם הארץ, הבית טהור. שלא מסר לו אלא שמירת המפתח. ותני °רבי שמעון _{בן יוחאי} הבית טמא. שנתינת מפתח כנתינת רשות להיכנס ולהלך בבית. ובמוכר הרי זה גם כאילו אמר לקונה לך חזק וקני. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו. על מנת שיהיו המעשרות שלי, המעשר שלו. מהו שימכור את הזכות הזו לכהן אחר ? נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° . המוכר מעשרות שדהו לחבירו, לא עשה כלום. ^א_קוולד שפחתו לחבירו, לא עשה כלום. עוברי בהמתו לחבירו, לא עשה כלום. ^א_קזאויר חרבתו לחבירו, לא עשה כלום שאין אדם מוכר דבר שאין בו ממש. ואין אדם מוכר דבר שלא בא לעולם. אבל מוכר שדהו, ומשייר מעשרותיה. מוכר לו שפחה, ומשייר לו וולדה. מוכר לו בהמה, ומשייר לו וולדה. מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירה, והיאך איפשר לו לאדם למכור אויר חרבתו לחבירו? תיפתר באומר לו תלוש מן החרבה הזו _{דבר שהוא לתקנת החורבה דהוי ליה חזקה בגוף הקרקע} וקנה את האויר. והכא כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו? _{שהרי הכהן הראשון כבר מכר את הקרקע ואין לו אלא המעשרות. ובמה הוא יכול להקנות את המעשרות לכהן השני}? שמואל° _{בר אבא בר אבא} רבי זעירא° ורבי חייה בר אשי° אמרו בשם רב° , אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן. תני רבי חייה° ופליג, דתני, אימתי אמרו המטלטלין ניקנין במשיכה? ברשות הרבים, או בחצר שאינה של שניהן _{משמע שמשיכה קונה}. ^א_קחאבל ברשות הלוקח, כיון שקיבל עליו המוכר למכור זכה. ^א_קטברשות המוכר, לא קנה עד שעה שיגביה, או עד שעה שימשוך ויוצא חוץ רשות הבעלים. ברשות זה שהן מופקדין אצלו, לא קנה עד שיזכה הנפקד בהן בשבילו, או עד שישכיר לו את מקום הסחורה. תנן וחכמים אומרים, ^א_קיבהמה דקה נקנית במשיכה. מה טעמון דרבנין? דכתיב (שמות בא יב כא) משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם. כי הא דרב יהודה° _נשיאה שלח לשאול לרבי אלעזר° _{בן פדת}, בהמה גסה במה היא נקנית? אמר לו במסירה. אמר לו ולא מתניתא היא דתנן, ^א_קיאבהמה גסה נקנית במסירה ולמה אתה שואל?. אמר לו, כיוון דאית תניי תני מיחלף ולשיטתו בהמה גסה במשיכה ודקה במסירה. רב יהודה° _נשיאה שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת}. בכור שנעשה טרפה בתוך שלשים. האם כיוון שהוא חי כל השלשים יום, אינו נפל וחייב בפדיון. או אולי, מאחר שקדם שלושים ברור שלא יחיה נחשב כמת ויהיה פטור. ^א_קיבאמר לו נחשב כמת ופטור מחמש סלעים של בן. רב יהודה° _נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת}. ^א_קיגשילייא שיצאת מקצתה היום ומקצתה למחר ממתי מונה? אמר לו אזלינן לחומרה, אם לדם טוהר מונה מיום הראשון. ואם לדם טמא מונה מיום שני. אמר רבי מתניה° הדא

[דף טו עמוד ב]

דתימר, בשלא יצא עמה וולד. אבל אם יצא עמה וולד, בין לדם טוהר בין לדם טמא אינה מונה אלא משעת יציאת הולד. רב יהודה° _נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת}. שומר שמסר לשומר מי חייב? אמר לו ^א_קידהראשון חייב. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר הראשון חייב. רבי שמעון בן לקיש° אמר השני חייב. תמן תנינן, השוכר פרה מחבירו, והשאילה לאחר ומתה כדרכה. ישבע השוכר שמתה כדרכה, והשואל משלם לשוכר. אמר רבי יוסה° _אסי, ^א_קטוכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של זה? אלא תחזור פרה לבעלים. אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי ינאי° _הכהן, והוא שנתן לו רשות להשאיל. אבל אם לא נתן רשות להשאיל, לא בדא, דכיוון שפשע חייב אף על האונסין. ותני רבי חייה° כן. ^א_קטזאין השואל רשאי להשאיל, ולא השוכר רשאי להשכיר, ולא השואל רשאי להשכיר, ולא השוכר רשאי להשאיל, ולא מי שהופקד אצלו רשאי להפקיד אצל אחר, אלא אם כן נטלו רשות מן הבעלים. וכולן ששינו שלא מדעת הבעלים, חייבין. והרי שואל, אפילו אם לא שינה חייב, ולמה היה צריך לאמר שאם שינה חייב? אלא בגין דתנינן תמן ^א_קיזמתנה שומר חנם להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם. אתא מימר לך, אפילו התנה עמו שהוא פטור, יהיה חייב. שוכר שהשאיל את הבהמה ומתה, וביקשו הבעלים להשביע את השואל שמתה כדרכה, האם יכול לחייבו להישבע? או שיכול השואל לומר לו לאו בעל דברים דידי את? נשמע מן הדא דתנן, ^א_קיחכתב לה נדר ושבועה אין לי עלייך. אינו יכול להשביעה, ^א_קיטאבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה. הדא אמרה, שאם ביקש להשביע את השואל, שהוא משביעו. וההיא ילפה מן הדא., שאם ביקש להשביע את האשה שהוא משביעה _{אם לא התנה עימה שלא להשביעה}. כשם שהבעלים משביע את השוכר אף אם נתן לו רשות להשאיל. אמר רבי חנינה° . לא צריכה מילף הדה מן ההיא. שהרי מזה שהמשנה אומרת שאם הבעל התנה עימה, אינו יכול להשביע אותה. ברור שאם לא התנה, הוא יכול להשביע אותה. ומה צריכה מילף הדא מן ההיא? כיי דאמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי ינאי° _הכהן. והוא שנתן לו רשות להשאיל, ואם לא נתן לו רשות והשאיל הרי הוא פושע וחייב אף באנסין. אף הכא ^א_קכשנתן לה רשות למנות בניה אפיטרופין. אבל אם לא נתן לה רשות ומעצמה מינתה את בניה להיות אפוטרופסין, הרי היא פשעה וחייבת. אמר רבי יוסה° _אסי. אף שנתן לו רשות להשאיל, צריך להעלות לו שכר כל זמן שהיא שכורה אצלו. רבי זעירא° שאל לרבי אבינא° . שאלוה הבעלים מהשוכר ומתה. האם הבעלים חיבים לשלם לשוכר ? אמר ליה, כן אנן קיימין אפילו אם שאלו הבעלים את הפרה מהשוכר ואכלוה חייבים לשלם שהרי אם במתה כדרכה הם חייבים כל שכן כשאכלוה. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, שלהם אכלו ופטורים. שלא נפטר השוכר אלא כשמתה בדבר שהשוכר פטור עליו אבל כשאכלה השואל הרי זה פשיע אפילו שוכר חייב, נמצא שהבעלים חייבים לשוכר והשוכר חייב לבעלים. רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא° _אסי. היך עבדין עובדא בשומר שמסר לשומר ? אמר לו, תריי ^א_קכאכל קביל ארבעה. ואתה שואל איך עבדין עובדא? שהרי רבי אלעזר° _{בן פדת}, רבי יוחנן° _{בר נפחא}, רבי ינאי° _הכהן, רבי חייא רבה° , סוברים הראשון חייב. רב יהודה° _נשיאה וריש לקיש° סוברים שהשני חייב. פשיטא שהלכה כדעת הארבעה. בסוגייא _{בצהריים} אמר ליה, תריי כל קביל תריי אינון _{שנים כנגד שנים הם ונשאר בספק}. דרבי אלעזר° _{בן פדת} תלמידיה דרבי חייה רבא° . ורבי יוחנן° _{בר נפחא} תלמידיה דרבי ינאי° _הכהן. רב יהודה° _נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת} האחין שמת אביהם ואחר כך מת אחד האחים וחלקו. ואחר כך ייבם אחד מהן את אשת המת מה הדין? אמר ליה זכו כולם בניכסי המת. עולא בר ישמעאל° אמר, אנא מצוית _מצרף דעתי על דרבי אלעזר° _{בן פדת}, ולא שנייא. היא שחלקו ואחר כך ייבם אחד מהן, היא שייבם אחד מהן

[דף טז עמוד א]

ואחר כך חלקו, זכו כולן בניכסי המת. ולמה רבי אלעזר° _{בן פדת} לא אמר שגם ביבם ואחר כך חלקו ויתר? אמר ליה, מה דשאליה אגיבה. ולמה לא שאלו לה? כי זה היה פשוט להם שוויתר . דאמר רבי אבינא° בשם רבי אסי° ^א_קכבבכור שחלק כפשוט, חזקה וויתר. _{אבל כשחלקו לפני הייבום שעדיין לא זכה בחלקו של המת, יש מקום לשאלה כי מה שחלקו בשווה לא מראה על ויתור} רב יהודה° _נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת}, ^א_קכגהאחין שחלקו בירושה שנפלה להם במה הם חולקים? אמר ליה, חולקין מה שעליהן. ואין חולקין לא מה שעל בניהן, ולא מה שעל בנותיהן. שמסתמא מחלו זה לזה. רבי אימי° _{אמי בן נתן} אומר, העושה שום לביתו _{ששלח לאשתו בגדים יקרים}, מביאין שום לעצמן לאמצע וחולקין. העושה קטלא _תכשיט לביתו _לאשתו, אין מביאין לאמצע וחולקין. בקטלה פשוטה שראויה להשתמש בחול שמסתמא מוחלים, אבל בראויה להשתמש ברגל, מביאין לאמצע וחולקין. רבי מנא° _{בן יונה} אמר, כלי רגל חולקין. כלי שבת, צריכא _ספק. לרבי אבין° פשיטא ליה ^א_קכדדבין כלי רגל בין כלי שבת מביאין לאמצע וחולקין. רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. אילין בולסייא _מראות האם הם כתכשיטי חול ונמחלים או כתכשיטי הרגל ושמין? אמר ליה, חכים את דאית לך בולסיין סגין _{ניכר שיש לך הרבה מראות לכן אתה שואל}. אמר ליה, מביאין וחולקין. רב יהודה° _נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת}, מהו לגבות מן העבדים כקרקעות? אמר ליה גובין מן העבדים כקרקעות. הורי רבי אלעזר° _{בן פדת} לאילין דבית רבי ינאי° _הכהן, לגבות מן העבדים כקרקעות. רב יהודה° _נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת}, האנס והגזלן והגנב שלקחו בהמה ומתה, או כלים ונשברו, האם שמין הנבלה, _{מפחיתים מחירה מחיובם ומוסרים אותה לבעלים}? אמר ליה חזקה ^א_קכהשאין הבעלים מיטפלין במיתה. ומניין שאין הבעלים מיטפלין במיתה? אמר רבי אבא בר ממל° דכתיב (שמות משפטים כב ג) חיים שנים ישלם. ודרשינן חיים ולא מתים, שאין הנבלה חלק מהתשלום. עד כדון גניבה. גזילה מנין? אמר רבי אבון° דכתיב (ויקרא ויקרא ה כג) והשיב את הגזילה אשר גזל. בעיינה כעין שגזל, ולא מתה, ואם מתה ישיב כל שוויה:

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ה

מתני’: ^א_קכונכסים שיש להן אחריות, נקנין בכסף ובשטר ובחזקה. ^א_קכזושאין להן אחריות, אינן נקנין אלא במשיכה. ^א_קכחנכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות _{בקניין אגב דכיוון שמועיל לזה מועיל לזה} בכסף ובשטר ובחזקה. ושאין להן אחריות, ^א_קכטזוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:

גמ’: בראשונה היו קונין בשליפת המנעל. הדא היא דכתיב (רות ד ז) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו וגו'. מי שלף? תמן אמרין רב° ולוי° . חד אמר ^א_קלהקונה, וחד אמר המקנה. ואתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא דתני, בועז נתן לגואל. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר הגואל נתן לבועז. חזרו להיות קונים בקצצה. מהו

[דף טז עמוד ב]

בקצצה? בשעה שהיה אדם מוכר שדה אחוזתו, היו קרוביו מביאין חביות וממלין אותן קליות ואגוזים, ושוברין לפני התינוקות. והתינוקות מלקטין ואומרים, נקצץ פלוני מאחוזתו. ובשעה שהיה מחזירה לו היו עושין כך ואומרים, חזר פלוני לאחוזתו. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . ^א_קלאאף מי שהוא נושא אשה שאינה הוגנת לו. היו קרוביו מביאין חביות, וממלין אותן קליות ואגוזים, ושוברין לפני התינוקות. והתינוקות מלקטין ואומרים, נקצץ פלוני ממשפחתו. ובשעה שהוא מגרשה היו עושין כן ואומרין, חזר פלוני למשפחתו. חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה, שדרשו ממה שכתוב (ירמיהו לב מד) שדות בכסף יקנו, זה הכסף. וכתוב בספר וחתום, אילו עידי שטר. והעד עדים, אילו עידי חזקה. או אינן אלא עידי שטר? כבר כתיב וכתוב בספר וחתום. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי מנא בר תנחום° , אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_קלבאין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה. מה טעמא? דכתיב שדות בכסף יקנו, ואין כסף פחות מפרוטה. ופליג על ההיא, דאמר רבי חנינה° כל שקלים שכתוב בתורה סלעים. ובנביאים ליטרין _{עשר סלעים}. ובכתובים קנטירין, _{מאה סלעים}. אמר רבי יהודה בר פזי° . חוץ משקלי עפרון דהויין קינטרין _{מאה סלעים}. מה טעמא? דכתיב (בראשית חיי שרה כג ט) בכסף מלא יתננה לי. ולא דמייא, תמן בירמיה כתיב כסף משמע אפילו פרוטה, והכא רבי חנינה° לא אמר אלא במקום שכתוב שקלים. התיבון הרי האונס הרי אין כתיב כאן אלא כסף ואת אמר שקלים? ובחזקה. ודלא כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר הילוך בקרקע קונה דתני, הילך בשדה לאורכה ולרחבה, קנה עד מקום שהילך דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים, ^א_קלגלא קנה עד שעה שיחזיק. הכל מודין ^א_קלדבמוכר שביל לחבירו, כיון שהילך בו קנייו _{שזה עיקר שימושו}. מה טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאמר שהילוך קונה? דכתיב (בראשית לך לך יג יז) קום התהלך בארץ לאורכה ולרחבה כי לך אתננה. בשטר. רבי ירמיה° סבר מימר, ^א_קלהבשטר על מנת שלא ליתן כסף _{בשטר מתנה}. אבל בשטר על מנת ליתן כסף, לא קנה עד שיתן כסף, _{שהשטר אינו אלא עדות למכירה}. רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי תריהון אמרין. אפי' לא נתן כסף קנה. מתניתא מסייעה לרבי יונה° ורבי יוסה° _אסי דתנן, ^א_קלומכר לו עשר שדות כאחת. כיון שהחזיק באחת מהן, החזיק בכולם. ^א_קלזאבל אם לא נתן לו אלא דמי אחת מהן, או שלא כתב לו אונו _{שטר מכירה}, אלא על אחת מהן. לא קנה אלא אותה שמכר לו בלבד. וכי לרבי ירמיה° יש אוני _{שטר מכירה} בלא כסף? הרי לשיטתו שטר מכירה לא קונה בלא כסף, ואפילו כתב שטר מכירה על כולם לא קנה. ואם נתן דמי כולן קנה כולם מחמת הכסף אפילו בלא שטר . אלא ודאי, או הדא או הדא קני כשיטת רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי. בכסף. רבי אבא° סבר מימר, ^א_קלחבכסף על מנת שלא יכתוב אוני. אבל בכסף על מנת לכתוב לו אוני, לא קנה עד שעה שיכתוב אוני. _{שבמקום שכותבים שטר, אין הקונה סומך אלא על השטר}. רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} פליגין דסברי כסף קונה לחוד ושטר קונה לחוד. אתייא דרבי אבא° כשמואל° _{בר אבא בר אבא}. ודרב הונא° , כרבי יוחנן° _{בר נפחא} דרבי אבא° כשמואל° _{בר אבא בר אבא} דשמואל° _{בר אבא בר אבא}. שאל לרב חונה, שוחט ונתעסק בקדשים האם נפסלו? אמר ליה כתיב (ויקרא אמור כב כט) לרצונכם ^א_קלטפרט למתעסק, והקרבן פסול. כתב מתנה בלשון קניין מהו? אמר ליה ארכביה אתרי ריכשי _{הרכיבו על שני סוסים}. אמרה רבי אבא° ^א_קמולא קיבלה שמואל° _{בר אבא בר אבא}. מהו ארכביה על תרי ריכשי? ארכביה על תרי ריכשי ברקי. סברין מימר, מייתי תרין סוסוון שטיי ומרכבין ליה על תריהון. דההוא אזיל בדא, וההין אזל בדא, ולא אשכח גבי כלום _{חשבו לומר שכוונה שהרכיבו על שני סוסים שוטים שזה מושך לכאן וזה מושך לכאן ונשאר במקומו}, שאין זה לא שטר מתנה ולא שטר קנין. אמר רבי יוסי ממלחייא° , ייפה כוחו בשני דברים. שיש שיעבוד למכירה ואין שיעבוד למתנה ועל ידי שהזכיר מכירה שיעבד לו נכסיו

[דף יז עמוד א]

ובזה שכתב לשון מתנה מורה שנותן לו בעין יפה. שהמוכר, לא מכר את הכל. והנותן מתנה, נתן את הכל. ממה ששמאל לא הסכים רואים דשמואל° _{בר אבא בר אבא} בשיטת רבי אבא° , שכיון שהתכוין לכתוב שטר לא קנה עד שיכתוב שטר מכירה שמא לא גמר להקנות אלא בשטר . ודרבי חונה° כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דחד בר נש מי דמיך _{כשעמד למות} אמר, ינתנו כל נכסי לפלוני. חזר ואמר כתבו ותנו לו. רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי שמעון בר יקים° אעלון עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר, ^א_קמאאם אמר לזכותו, דברי הכל זכה, שלא אמר לכתוב בשטר אלא ליפות כוחו של מקבל. ואם חזר בו והתכוון לזכותו בכתב, כל עמא מודיי שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה. רואים שלרבי יוחנן° _{בר נפחא} אם אמר ינתנו כל נכסי לפלוני. וחזר ואמר כתבו ותנו לו, נותנים. ולא אומרים שמא לא גמר לתת אלא בשטר, וזה כרבי חונה° שאמר דיפה כוחו דארכבי אתרי רכשי. מי מודיע את דברו? תיפתר שהיו שם עדים יודעים. הגע עצמך שאין שם עדים יודעין מה הדין? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, לעולם השדה בחזקת בעליה. והמקבל צריך להביא ראיה, שהמוציא מחבירו עליו הראייה. מניין לנכסים שאין להן אחריות, שהן נקנין עם נכסים שיש להן אחריות _{בקניין אגב דכיוון שמועיל לזה מועיל לזה} בכסף ובשטר ובחזקה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם חזקיה° , רבי יונה° ורבי חנניה° תרתייה אמרין בשם חזקיה° . כתיב (דברי הימים ב כא ג) ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי בצורות ביהודה. עד כדון כשהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד. היו קרקעות במקום אחד, ומטלטלין במקום אחר האם נקנים המטלטלים אגב הקרקע? אמר רבי בון בר חייה° . נישמעינה מן הדא דתנן, אמר להן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מעשה במדוני אחד שהיה דר בירושלם והיו לו מיטלטלין הרבה, וביקש לחלקן וליתנן במתנה. אמרו לו, אין את יכול אלא אם קנית קרקע, ותקנה להם אגב קרקע. מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם אמר חצייה צפוני אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, חצייה דרומית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של שמן. ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו. אמר רבי חנינה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. ולא שכיב מרע הוא? ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא? שהרי מצינו שהקלו בשכיב מרע. שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, ובשכיב מרע אפילו בדברים. אף כאן אולי בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, ורק כאן בשכיב מרע הקלו שאפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר, ואין ללמוד מכאן. אמר לו, ולא °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא? הא שכיב מרע ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, כבריא דרבנן. דהא כשם שלחכמים בריא צריך קנין, כך ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שכיב מרע צריך קנין. אם כן, אף שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא הדין בבריא. ועוד ראיה דאין צריך שיהיו צבורים מדתנן תמן. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר , ^א_קמבקרקע כל שכן חייב בפאה וכ”ו ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. ואם צריך שיהיו עליה למה זה ראוי? אמר רבי מתניא° , תיפתר שהיה שם מקום שיבולת, ומרגליות טמונה בו: אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_קמגהיו לו שתי שדות, אחת ביהודה ואחת בגליל. החזיק בזו שביהודה לזכות בזו שבגליל, או בזו שבגליל לזכות בזו שביהודה, קנה. ^א_קמדובניכסי הגר לא קנה _{שאין מי שיקנה לו},

[דף יז עמוד ב]

אפילו אם אין מפסיק אלא מיצר בנתיים. רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא° _אסי. החזיק במיצר ונתכוון לקנות מן המיצר את שני השדות מהו? ושרע _התחמק מיניה. רב חסדא° אמר. ניכסי הגר _קרקע. החזיק בצפונן על מנת לזכות בדרומן, בדרומן על מנת לזכות בצפונן, אם לא נתכוין לקנות באמצעיתן, לא קנה, עד שעה שיתכוין לקנות באמצעיתן. מתניתא פליגא על רב חסדא° דתנן, גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו. המחזיק בקרקע ויש בה קמה, חייב בכל המתנות שהרי הקרקע שלו. המחזיק בקמה _{ולא בקרקע}, חייב בלקט שכחה ופיאה ופטור מן המעשרות שכיוון שאין הקרקע שלו אין זה זרעך. ואין אויר מפסיק בין שיבולת לשיבולת? ואף על פי כן קנה את כל הקמה. _{משמע שאויר אינו מפסיק ולא כדעת רב חסדא°} . תמן תנינן, _{הלוקח פשתן מחבירו}, ^א_קמהאם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, לא קנה אלא אותו קלח בלבד. והתנן אם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה הכל? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. קיימה רבי אבודמא נחותא° . מודה שמואל° _{בר אבא בר אבא} בניכסי הגר דקנה _{דאף שאויר מפריד בין קנה לקנה, כיוון שאין יד אחרת באמצע, שהרי הכל הפקר, כמו שראינו בקמה}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. המטלטלין מהו שיקנו בגרירה? אמר רבי אבא בר ממל° . מה צריכה ליה? בעורות הקשים שדרכן בגרירה. אבל בעורות הרכים, לא קנה ^א_קמועד שיגביה. מתניתא פליגא על רבי אבא בר ממל° דתנן, ^א_קמזהגונב כיסו של חבירו, והוציאו בשבת. חייב שכבר נתחייב בגניבתו של כיס עד שלא קידשה עליו השבת. אבל אם היה גורר בו ויוצא, פטור. מפני שחלה עליו מיתה ותשלומין כאחת וקים ליה בדרבא מיניה. הא אם לא חלה עליו מיתה ותשלומין כאחת, היה חייב אף שאין דרך גרירה בכיס. אמר רבי מתנייה° . תיפתר באילין כיסייא רברבייא, דאורחיהון מתגררה _{בכיסים גדולים שהדרך לגרור אותם}. מנין למדו לגילגול שבועה? מסוטה דתנן, ^א_קמח אמן מאיש זה, אמן מאיש אחר. עד כדון דברים שהן ראויין להשביע. דברים שאינו ראוי להשביע מנין שמשביעין בגלגול? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . נישמעינה מן הדא דתנן, ^א_קמטאמן שלא סטיתי ארוסה, ונשואה שומרת יבם וכנוסה. והא ארוסה ושומרת יבם אין ראוי הוא להשביע דכתיב תחת אישך ודרשינן פרט לארוסה ושומרת יבם, ואת אמר מגלגלין. אף הכא מגלגלין. אית תניי תני, מה זו באלה ובשבועה. אף כל הנשבעין נשבעין באלה ובשבועה. אית תניי תני, בזו אלה ושבועה, ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה. הוון בעי מימר, למאן דאמר, מה זו באלה ובשבועה. אף כל הנשבעין באלה ובשבועה ניחא. ולמאן דאמר זו באלה ובשבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה קשיא, לגילגול את למד מסוטה ולשבועה אין את למד? אית תניי תני

[דף יח עמוד א]

מה זו באמן ובאמן, אף כל הנשבעין באמן ובאמן. אית תניי תני, זו באמן ובאמן, ואין כל הנשבעין באמן ובאמן. הוון בעי מימר, למאן דאמר מה זו באמן ובאמן אף כל הנשבעין באמן ובאמן ניחא. ולמאן דאמר, זו באמן ובאמן ואין כל הנשבעין באמן ובאמן קשיא, כלום למדו לגילגול שבועה אלא מסוטה. לגילגול את למד, ולאמן אמן אי את למד?

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ו

מתני’: כל הנעשה דמים באחר, כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. כיצד? ^א_קנהחליף שור בפרה, או חמור בשור. כיון שזכה זה, נתחייב זה בחליפיו. רשות הגבוה _{הקדש קונה} בכסף, ורשות ההדיוט בחזקה. אמריתי לגבוה _{קונה להקדש מיד}, כמסירתי להדיוט:

גמ’: תמן תנינן, זה הכלל. ^א_קנאכל המיטלטלין קונין זה את זה. _{בין בתורת חליפין וכיון שמשך האחד קנה חבירו את שלו בכל מקום שהם. בין בתורת דמים, שהסכימו בניהם, בכמה אתה נותן את שלך}? _{בכך וכך, וזה אומר שלך בכך וכך, כיוון שמשך אחד מהם נתקיימו הדברים}. אמר רבי אבא בר רב הונה° בשם רב° , אפילו צבור פירות בציבור פירות מאותו מין ובאותה כמות. אמר לו רבי אלעזר° _{בן פדת}. לא שנינו, שקנין חליפין תופס וכיוון שמשך האחד קנה השני, אלא בדבר הנעשה דמים באחר. בלבד דבר שהוא צריך לשום, ואם הם שוים אין צורך לשום אותם בדמים ואין קנין חליפין תופס בהם. אתייא דרב חונה° כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. ורבי אלעזר° _{בן פדת} כשיטתיה, דתנינן תמן. ^א_קנבהאחין השותפין בזמן שחייבין בקולבון, פטורין ממעשר בהמה _{שבהמת שותפין פטורה ממעשר}. ושחייבין במעשר בהמה _{כשלא חלקו את הירושה אלא עדיין היא בתפוסת הבית ונחשב שהכל ברשות אביהם}, פטורין מן הקולבון _{שהאב שנותן מחצית השקל עבור בניו פטור מן הקולבון}. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, והן שחלקו גדיים כנגד תיישים, ותיישים כנגד גדיים, שאז אם חזרו ונשתתפו הרי הם כלקוחות שנהיו שותפים. אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים, ותיישים כנגד תיישים. אין הם כלקוחות שאין זה מכר, אלא הוא חלקו משעה ראשונה. ששם ירושה על הבהמות, ולא שותפות. וגם כשחזרו והשתתפו, חזרו הנכסים לתפוסת הבית כמו כשהיה קדם חלוקה _{רואים שרבי אלעזר° בן פדת סובר שאם משך האחד גדיים כנגד גדיים אין בזה קנין חליפין שהרי זה אותו דבר}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_קנגואפילו חלקו גדיים כנגד גדיים, ותיישים כנגד תיישים, כלקוחות הן. דתנינן תמן. ^א_קנדהלקוח והניתן לו מתנה, פטור ממעשר בהמה. ויורשים כלקוחות הם. ומה שאמרה המשנה, האחין השותפין שחייבין בקולבון, פטורין ממעשר בהמה, בשחלקו וחזרו ונשתתפו. ומה שכתוב ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון, בשלא חלקו כלל. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה דאמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. לזה פרה ולזה חמור. החליפו את של זה לזה, ואת של זה לזה.

[דף יח עמוד ב]

משך בעל החמור את הפרה, ובא בעל הפרה למשוך את החמור ונמצא שמתה החמור. ^א_קנהבעל החמור צריך להביא ראייה, שהיתה חמורו קיימת בשעה שמשך את הפרה. שכל המוציא מחבירו עליו הראייה, חוץ מן החליפין. כיון שבחליפין הספק הוא על עצם הקניה, אין הקונה נחשב מוחזק אף שמשך את הפרה, אלא הבעלים הקודם הוא המוחזק. ומאן דלא סבר _יודע דא מילתא לא סבר בנזיקין כלום. אמר רבי זעירא° ואנא לית אנא סבר לה. אמר רבי אבא° לרבי זעירא° . מתניתא מסיעה על שמואל° _{בר אבא בר אבא} דתנן, ^א_קנוהיו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה. קא סלקא דעתין שהאב צריך להביא ראיה כדי להחזיק בכסף הקידושין ולא הבעל צריך להביא ראייה להוציא דמי קידושין מרשות האב _{כשמאל שכשהספק הוא על עצם הקניה הבעלים הראשון נחשב המוחזק}. תלמידוי דרבי יונה° אמרין תיפתר בקידושים קטנים _{שקידשה בפרוטה} שאין דרך לתבוע סכום קטן כזה. _{והדיון האם צריכה גט ויש לה כתובה או לא}. דלמא _{מעשה שהיה}, רבי חונה° ורבי פינחס° וחזקיה° , סליקין מישאול בשלמיה דרבי יוסף° למילף מיניה _{ללמוד ממנו}. אמרו ליה, מתניתא פליגי על שמואל° _{בר אבא בר אבא} דתנן, ^א_קנזנכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראייה להיפטר מתשלום הכתובה אף שהוא המוחזק. ואם כשמאל שאמר שמעמידים בחזקת מרי קמא _{הבעלים הקדם}, אז גם כאן צריך להעמיד שהמומים היו אצל מרי קמא _{הבעלים הקדם} היינו ברשות האב, ולמה האב לא צריך להביא ראייה להוציא כתובה מרשות הבעל? אמר לון. מי לא מודה שמואל° _{בר אבא בר אבא} שאם משך בעל הפרה את החמור ונמצא החמור שבורה, שהוא צריך להביא ראייה? _{דמי שהספק נולד ברשותו צריך להביא ראיה}. וזה כיון שכנס, כמי שמשך. וצריך להביא ראייה שהיו בה מומין אילו עד שלא תיכנס ברשותו. רבי אבא° רב המנונא° ורב אדא בר אחוה° אמרו בשם רב° . מכר לו פרה בדמים ולא שילם לו _{וזקף עליו את הדמים במלווה}, דחקיה ואמר לו הב לי אינון פריטיא _{תן לי את הכסף}. אמר ליה, מה את בעי מינהון _{מה אתה רוצה לעשות בכסף}? אמר לו מיזבין _לקנות לי חמור. אמר ליה, הרי חמור לפניך. משך בעל הפרה את החמור, לא נקנית הפרה _{שכבר סיכמו שמכרה לו בדמים ודמים הוא חייב לו}. החמור מהו שיקנה כשמשך אותו? רבי אבא° אמר, נקנית. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר אינה נקנית. דסבר דאינון חליפין, ולית אינון חליפין. אמר רבי מנא° _{בן יונה} בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}

[דף יט עמוד א]

פעמים שתחילת מקח לזה ותחילת מקח לזה, ואף על פי כן אינם קונים זה במשיכתו של זה. היך עבידא? מכרה לו פרה בדמים. ולא שילם את כל הכסף אלא סמיכה גביה חדא פריטייא _{נשאר אצלו עוד סכום כסף קטן}. למחר אשכחיה קאים תמן _{מצא אותו עומד שם}. אמר ליה, מה את קיים עביד הכא _{מה אתה עושה כאן}? אמר לו, בעא אינון פריטייא _{אני רוצה את אותו כסף}. אמר ליה, מה את בעי מינהון _{מה אתה רוצה לעשות בכסף}? אמר לו מיזבין _לקנות לי חד חמור. אמר ליה, הרי חמור לפניך. משך זה, לא קנה זה. משך זה, לא קנה זה. אלא זה קנה לעצמו, וזה קנה לעצמו. _{ואף למאן דאמר קדם שאף החמור לא נקנה במשיכתו, כאן כל אחד קונה במשיכתו. דכיוון שאינו חייב אלא חלק קטן ממחיר הפרה, אין חשש שיחשוב שקונה את הפרה במשיכת החמור}. מתניתין, רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה. ^א_קנחכיצד? גיזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין, קנה הקדש בכל מקום שהוא, _{ובהדיוט לא קנה עד שימשוך}. שנאמר (תהילים כד א) לי"י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט. כיצד? ^א_קנטלקח פרה מן ההקדש במאתים. לא הספיק להביא מאתים, עד שעמד במנה. מביא מאתים. הדא היא אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט,. קנה פרה מן ההקדש במנה לא הספיק להביא מנה עד שעמד במאתים, מביא מאתים. הדא היא דכתיב (ויקרא בחקותי כז טו) ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו. שאם בא להוסיף על מה שכבר נתן עד שיהיה כפי השער, אז וקם לו. ואם לאו, אינו קם לו. שור זה עולה, ובית זה קרבן. קנה הקדש בכל מקום שהוא. דכתיב, לי"י הארץ ומלואה וגו'.

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ז

מתני’: כל מצות האב על הבן, האנשים חייבין והנשים פטורות. כל מצות הבן על האב, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. ^א_קסכל מצות עשה שהזמן גרמא, האנשים חייבין והנשים פטורות. וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. ^א_קסאכל מצוה בלא תעשה, בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד הנשים חייבין. ^א_קסבחוץ מבל תשחית, ובל תקיף, ומבל תטמא למתים. ^א_קסגהסמיכות ^א_קסדוהתנופות, הגשות והקמיצות, ^א_קסההקטרות והמליקות, הקבלות וההזיות. נוהגות באנשים ואינן נוהגות בנשים. ^א_קסוחוץ ממנחת סוטה ^א_קסזוהנזירות, שהן מניפות:

גמ’: תנן, כל מצות האב על הבן, האנשים חייבין והנשים פטורות. מצות שהאב חייב לעשות לבנו. ^א_קסחלמולו, ^א_קסטלפדותו, ^א_קעללמדו תורה, וללמדו אומנות, להשיאו אשה. °רבי עקיבה אומר, אף ללמדו לשוט על פני המים. למוהלו דכתיב (ויקרא תזריע יב ג) ביום השמיני ימול בשר ערלתו. לפדותו דכתיב (שמות בא יג יג) וכל בכור אדם בבניך תפדה. ללמדו תורה דכתיב (דברים עקב יא יט) ולמדתם אותם את בניכם. ללמדו אומנות, דתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} (דברים נצבים ל יט) ובחרת בחיים, זו אומנות. להשיאו אשה דכתיב (דברים ואתחנן ד ט) והודעתם לבניך ולבני בניך. אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך? בשעה שאתה משיא את בניך קטנים. °רבי עקיבה אומר אף לשוט על פני המים דכתיב (דברים נצבים ל יט) למען תחיה אתה וזרעך. מה, למצוה או לעיכוב? נשמעינה מן הדא, דבר תרימה אתא _בא לגבי רבי אימי° _{אמי בן נתן}. אמר ליה, פייס לאבא דיסביני _{יחתן אותי}. אתא פייסיה, ולא קביל עלוי. הדא אמרה למצוה. דאין תימר לעיכוב, הוה ליה לכופניה. מנין שאם לא עשה לו אביו, שהוא חייב לעשות לעצמו? תלמוד לומר וכל בכור אדם בבניך תפדה

[דף יט עמוד ב]

אדם עצמך תפדה (בראשית לך לך יז יא) ונמלתם אתם את עצמכם, ולמדתם אתם את עצמכם, והודעתם אתם את עצמכם, למען תחיה אתה. תמן תנינן האב זכה לבן, בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים. בנוי מניין? דכתיב (תהילים צ טז) יראה אל עבדיך פעלך, והדרך על בניהם. בכח דכתיב (תהילים קיב ב) גבור בארץ יהיה זרעו וגו'. בעושר דכתיב (תהילים לז כה) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. בחכמה דכתיב, ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. בשנים דכתיב, למען ירבו ימיכם וימי בניכם. וכשם שהוא זכה לו בחמשה דברים. כך הוא חייב לו בחמשה דברים. ואילו הן. ^א_קעאמאכיל, ומשקה, מלביש, מנעיל, מנהיג. ואם האב אינו הגון מחייב לבניו בחמישה דברים. הדא הוא דכתיב (שמואל ב ג כט) יחולו על ראש יואב, זב, ומצורע, ומחזיק בפלך, ונופל בחרב, וחסר לחם. זב, זה תשיש _{חלוש כח}. ומצורע, זה עזיב _{שפניו מכוערות ממחלת הצרעת}. ומחזיק בפלך, בוריי _{שוטה, הפכפך בדבריו ואינו עומד על דעתו}. נופל בחרב, קצר ימים. וחסר לחם, מסכן _עני. כד אתא שלמה מיקטול ליואב _{כאשר בא שלמה להרוג את יואב}, אמר ליה. אביך גזר עלי חמש גזירות. קבלין עלך ואנא מיתקטיל. וקבלין, וכולהון קמין מן דבית דוד. זב היה רחבעם דכתיב (מלכים א יב יח) והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס לירושלם. איכא דאמרי שהיה זב דכתיב כל המרכב אשר ישב עליו הזב, איכא דאמרי איסטניס _{שהתקשה לעלות על המרכבה}. מצורע זה עוזיהו דכתיב (דברי הימים ב כו כא) ויהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו. מחזיק בפלך זה יואש דכתיב (דברי הימים ב כד כד) ואת יואש עשו שפטים. ותני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} מלמד שהעמידו עליו בירניות _שומרים קשים _{בעלי תאוה}, שלא הכירו אשה מימיהם. והיו מענין בו כדרך שמענין את האשה. הדא הוא דכתיב (הושע ה ה) וענה גאון ישראל בפניו. דדרשינן, ועינה גאון ישראל בפניך. ונופל בחרב זה יאשיהו דכתיב (דברי הימים ב לה כג) ויורו היורים למלך יאשיהו. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מלמד שעשו גופו ככברה. ותני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. שלש מאות חיצים יורו במשיח י"י. וחסר לחם זה יויכין דכתיב (מלכים ב כה ל) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו וגו'. תמן תנינן. לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין. ואם ^א_קעבהתחילו אין מפסיקין. מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה. התחלת המרחץ אי זו היא? אמר רבי זריקן° בשם רבי חנינה° , משיתיר איזורו. רב° אמר, משיתיר מנעלו. רבי יהושע בן לוי° הוה יליף _רגיל שמע פרשתה מבר בריה בכל ערובת שובתא. חד זמן אינשי, ועל מיסחי בההן דימוסין דטיבריא _{פעם אחת שכח ונכנס להתרחץ במרחצאות של טבריה}. והוה מיסתמיך על כתפיה דרבי חייה בר אבא° . אנהר ונפק ליה מן דימוסא _{נזכר ויצא מהמרחץ}. באיזה מצב הוה? רבי דרומי° אמר. כך הוה _{שעדין לא התפשט}. רבי אלעזר בר יוסי° אמר, שליח מנוי _ערום הוה. אמר לו רבי חייה בר אבא° . לא כן אלפן _למדתנו °רבי , אם התחילו אין מפסיקין? אמר ליה, חייה בני. וקלה היא בעיניך מה שנאמר, שכל מי שהוא שומע פרשה מבן בנו, כאילו הוא שומעה מהר סיני? מאי טעמא? דכתיב (דברים ואתחנן ד ט) והודעתם לבניך ולבני בניך וגו', וסמיך ליה, יום אשר עמדת לפני י"י אלהיך בחורב. כיום אשר עמדת לפני י"י אלהיך בחורב. רבי חזקיה בר ירמיה° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם יכול את לשלשל שמועה עד משה, שלשלה. ואם לאו, תפוש או ראשון ראשון, או אחרון אחרון. גידול אמר, כל האומר שמועה משם אומרה. יהא רואה בעצמו, כאלו בעל השמועה עומד לפניו. מה טעמא? דכתיב

[דף כ עמוד א]

(תהילים לט ז) אך בצלם יתהלך איש וגו'. (משלי כ ו) רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא. זה רבי זעירא° . שלא אמר שמועה בשם אדם, אלא אם כן נתאמת אצלו הדבר שבודאי יצאו מפי אותו אדם שבשמו נמסרה השמועה. דאמר רבי זעירא° . לית אנן חשין על שמועתה דרב ששת° דהוא גברא מפתחא. _{דכיון שהיה סומא ולא ראה מי אומר, פעמים שטועה ומוסר בשם אדם אחר, לכן אין לסמוך עליו}. אמר רבי זעירא° לרבי יסא° _אסי. חכם רבי לבר פדייה° דאת אמר שמועתא מן שמיה? אמר לו, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרן משמו. _{ואותו ראיתי והוא ראה את רבי פדיה}. אמר רבי זעירא° לרבי אבא בר זבדא° חכים רבי לרב° דאת אמר שמועתא משמיה? אמר לו, רב אדא בר אחוה° אמרין משמו _{ואותו ראיתי והוא ראה את רב}. תנן, מצות שהבן חייב לעשות לאביו וכ"ו. ^א_קעגאי זהו מורא? לא יושב במקומו, ולא מדבר במקומו, ולא סותר את דבריו. ^א_קעדאי זהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה ומנעיל, מכניס ומוציא. מן דמאן? חונה בר חייה° אמר, ^א_קעהמשל זקן. ואית דבעי מימר, משלו. לא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא} ברבי חנינה° , מניין אפילו אמר לו אביו השלך את הארנקי הזו לים ששומע לו? ואם משל אב מה אכפת לבן? לעולם משל אב וכאן אפילו משל בן בההוא דאית ליה חורנין _{שהאב נותן לו ארנק אחר}, ובעושה הנחת רוחו של אביו. _{אחרת עובר על בל תשחית}. ^א_קעואחד האיש ואחד האשה, אלא שהאיש ספיקו בידו והאשה אינה ספיקה בידה, מפני שיש רשות לאחרים עליה. ^א_קעזנתאלמנה או נתגרשה, כמי שהיא ספיקה בידה לעשות. אמר רבי אבוה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שאלו את רבי אלעזר° _{בן פדת}. עד איכן הוא כיבוד אב ואם? אמר להן ולי אתם שואלין? לכו שאלו לדמה בן נתינה. דמה בן נתינה ראש פטרבולי _{שר צבא} היה. פעם אחת היתה אמו מסטרתו בפני כל בולי שלו _{עם נעל}. ונפל קורדקן _נעל שלה מידה, והושיט לה שלא תצטער. אמר חזקיה° . דמה בן נתינה, גוי אשקלוני היה. וראש פטרבולי _{שר צבא} היה. ואבן שישב אביו עליה, לא ישב עליה מימיו. וכיון שמת אביו, עשה אותה יראה שלו. פעם אחת אבדה ישפה של בנימין. אמרו, מאן אית ליה טבא דכוותה _{למי יש אבן טובה כזו}? אמרו אית ליה לדמה בן נתינה. אזלון לגביה ופסקו עמיה במאה דינר. סליק ובעי מייתו להו _{הלך וביקש להביא להם}, ואשכח אבוה דמיך _{ומצא שאביו ישן}. אית דאמרין, מפתח דתיבותא הוה יתיב גו אצבעתיה דאבוי _{יש אומרים שמפתח התיבה היה בין אצבעותיו של אביו}. ואית דאמרין, ריגלוהי דאבוה הוות פשיטא על תיבותא _{ויש אומרים שרגלו של אביו היתה מונחת על התיבה}. נחת לגבון ואמר לון, לא יכילית מייתותיה לכון _{אנני יכול להביא אותה לכם}. אמרי, דילמא דהוא בעי פריטן טובא _{אולי הוא רוצה יותר כסף}. אסקוניה _{העלו את המחיר} למאתים. אסקוניה לאלף. כיון דאיתער אבוה מן שינתיה סליק ואייתותיה לון. בעון מיתן ליה בסיפקולא אחרייא _{רצו לתת לו לפי הסכום האחרון שהציעו לו} ולא קביל עלוי. אמר, מה אנא מזבין לכון איקרא דאבהתי בפריטין _{מה אני ימכור לכם את כבוד אבי בכסף}? איני נהנה מכבוד אבותי כלום. מה פרע ליה הקדוש ברוך הוא שכר? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה, ושקלו לו כל ישראל משקלה זהב ונטלוה. אמר רבי שבתי° כתיב (איוב לז כג) ומשפט ורב צדקה לא יענה. אין הקדוש ברוך הוא משהא מתן שכרם של עושה מצות בגוים. אמו של °רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין _נעל שלה. והלך °רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה. והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת חלה, ונכנסו חכמים לבקרו. אמרה להן, התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי. אמרו לה, מה עביד ליך? ותניית להון עובדא _{וסיפרה להם את המעשה}. אמרו לה, אפילו עושה כן אלף אלפים, עדיין לחצי כבוד שאמרה התורה לא הגיע. אמו של °רבי ישמעאל _{בן אלישע} באת וקיבלת עלוי _{התלוננה עליו} לרבותינו. אמרה להן, גערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד. באותה שעה נתכרכמו פניהם של רבותינו. אמרו אפשר °רבי ישמעאל _{בן אלישע} לא נהג בכבוד אבותיו? אמרו לה, מה עביד ליך?

[דף כ עמוד ב]

אמרה, כד דהוא נפק מבית וועדה אנא בעי משגז ריגלוי _{אני רוצה אני לרחוץ את רגליו}, ומישתי מימיהן. ולא שביק לי אמרו לו, הואיל והוא רצונה הוא כבודה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. יאות אילין טחונייא אמרין _{נכון מה שטוחנים אומרים}. כל בר נש ובר נש, זכותיה גו קופתיה כל אדם. _{שמכל שק חיטה יוצא כמות אחרת של קמח} אימיה ד°רבי טרפון אמרה לון אכין, ואגיבונה אכין. אימיה ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמרה לון אכין, ואגיבוניה אכין. רבי זירא° הוה מצטער ואמר, הלואי היה לי אבא ואימא דאיקרינון _{שאכבד אותם} דנירת גן עדן. כד שמע אילין תרתין אולפניא, אמר. בריך רחמנא דלית לי לא אבא ואימא. לא כ°רבי טרפון הוות יכילנא למעבד, ולא כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} הוינא מקבלה עלוי. אמר רבי אבון° . פטור אני מכיבוד אב ואם. אמרו, כד עברית ליה אימיה, מית אבוי. כד ילדתיה, מית אימיה. יש שהוא מאכיל את אביו פטומות, ויורש גיהנם. ויש שהוא כודנו _קושרו}} ברחיים, ויורש גן עדן. כיצד מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם? חד בר נש הוה {{שוליים _{א_קעח}מייכיל את אביו תרנגולים פטומים. חד זמן אמר ליה אביו, ברי. אילין מנין ליך? אמר ליה, סבא סבא אכול ואדיש _ותשתוק. דכלבין אכלין ואדשין _{כמו הכלבים שאוכלים ושותקים}. ונמצא מאכיל את אביו פטומין ויורש גיהנם. כיצד כודנו _קושרו בריחיים ויורש גן עדן? חד בר נש איטחין בריחיים. אתית מצוותא דמלכא לטיחנייא _{כינוס טוחנים לעבודת המלך}. אמר לו, אבא עול _כנס טחון תחתי, ואני אלך במקומך. אין מטת מבזייא _{אם מבזים שם את הפועלים}, טב לי אנא ולא את _{עדיף שאתבזה אני ולא אתה}. אין מטת מילקי _{אם מלקים}, טב לי אנא ולא את _{עדיף שאלקה אני ולא אתה}. נמצא כודנו בריחייא, ויורש גן עדן. נאמר (ויקרא קדושים יט ג) איש אמו ואביו תיראו. ונאמר (דברים ואתחנן ו יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד. ^א_קעטהקיש מורא אב ואם למורא שמים. נאמר (שמות יתרו כ יב) כבד את אביך ואת אמך, ונאמר (משלי ג ט) כבד את ה' מהונך. הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום. נאמר (שמות משפטים כא יז) ומקלל אביו ואמו מות יומת, ונאמר (ויקרא אמור כד טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. הקיש קיללת אב ואם לקיללת המקום. אבל אי אפשר לומר מכה כלפי מעלה לכן לא נאמר. וכן בדין מפני. ששלשתן שותפין בו אי זהו מורא? ^א_קפלא יושב במקומו, ולא מדבר במקומו, ולא סותר את דבריו אי זהו הכיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל מכניס, ומוציא. מין דמאן? חונא בר חייה° אמר, משל זקן. מילתיה דרבי חייה בר אבא° , פליגא דאמר רבי חייה בר אבא° , תני °רבי יודן בר דורתיה ד°רבי שמעון בן יוחי היא. דתני °רבי שמעון בן יוחי גדול הוא כיבוד אב ואם, שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכבודו. נאמר (שמות יתרו כ יב) כבד את אביך ואת אמך. ונאמר להלן (משלי ג ט) כבד את י"י מהונך במה את מכבדו מהונך ממה שחננך. מפריש לקט, שכחה ופיאה,. מפריש תרומה, ומעשר ראשון, ומעשר שני, ומעשר עני, וחלה, ועושה סוכה, ולולב שופר ותפילין וציצית, מאכיל את הרעיבים, ומשקה את הצמיאים אם יש לך, אתה חייב בכל אילו ואם אין לך, אין את חייב באחת מהן. אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם, בין שיש לך הון, בין שאין לך הון. כבד את אביך ואת אמך אפילו את מסבב על הפתחים. משמע שמכבד משל עצמו. אמר רבי אחא° בשם רבי אבא בר כהנא° כתיב (משלי ה ו) אורח חיים פן תפלס, נעו מעגלותיה לא תדע. טילטל הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של עושי מצוה כדי שיהו עושין אותם באמונה רבי אחא° אמר בשם רבי יצחק° _{בר אבא}. כתיב (משלי ד כג) מכל משמר נצור לבך, כי ממנו תוצאות חיים. מכל מה שאמרתי לך בתורה תשמור שאין את יודע מאי זה מהן יוצא לך חיים אמר רבי אבא בר כהנא° השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות, למצוה חמורה מן החמורות. מצוה קלה שבקלות זו שילוח הקן. ומצוה חמורה שבחמורות זו היא כיבוד אב ואם. ובשתיהן כתיב והארכת ימים אמר רבי אבון° . ומה אם כיבוד אב ואם שזה דבר שהוא כפריעת חוב, כתיב בו (דברים ואתחנן ה טז) למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך. דבר שיש בו חסרון כיס, וסיכון נפשות, לא כל שכן? אמר רבי לוי° . אמר לך רבי אבא בר כהנה°

[דף כא עמוד א]

גדול הוא דבר שהוא כפריעת חוב, מדבר שאינו כפריעת חוב. תני °רבי שמעון בן יוחי אומר. כשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה. מה טעם? דכתיב (משלי ל יז) עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם, יקרוה עורבי נחל. עין שהלעיגה על כיבוד אב ואם וביזתה על לא תקח אם על הבנים, יקרוה עורבי נחל. יבא עורב שהוא אכזרי ויקרנה ואל יהנה ממנה. ויבא נשר שהוא רחמן ויאכלנה ויהנה ממנה. רבי יונתן° ורבי ינאי° _הכהן הוו יתבון _ישבו. אתא חד בר נש, ונשק ריגלוי _{בא איש אחד ונשק את רגליו} דרבי יונתן° . אמר לו רבי ינאי° _הכהן, מה טובה עשיתה לו דהוא שלים לך מן ימוי? אמר לו, חד זמן אתא קיבל לי על בריה דיזנוניה _{פעם אחת התלונן שיזון אותו}. אמרית ליה, איזיל צעק בי כנישתא עלוי ובזיתיה _{לך תצעק עליו בבית הכנסת ותבזה אותו}. אמר לו, ולמה לא כפיתיה? אמר לו ^א_קפאוכופין ליה? אמר לו ועדיין את לזו _{אתה מסופק בדין זה}? חזר ביה רבי יונתן° וקבעה שמועה מן שמיה. כהא דכי אתא רבי יעקב בר אחא° אמר. אמר רבי שמואל בר נחמן° אמר רבי יונתן° , כופין את הבן לזון את האב. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . הלואי הוון כל שמועתה _ההלכות ברירין לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב. אי זו היא מצות עשה שהזמן גרמא? כגון סוכה ושופר ולולב, ותפילין. ואי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא? כגון אבידה, ושילוח הקן ומעקה וציצית. °רבי שמעון _{בן יוחאי} ^א_קפבפוטר את הנשים מן הציצית שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא. אמר להן °רבי שמעון _{בן יוחאי}, אין אתם מודין לי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי כסות לילה פטור מן הציצית? אמר רבי הילא° _אילעא, טעמון דרבנן שמחייבים נשים בציצית, שכן ^א_קפגאם היו הכסות מיוחדות לו ליום ולילה שהיא חייבת בציצית אפילו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור אלא סוג הבגד. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} פסחן של נשים חובה ודוחין עליו את השבת. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, פסחן של נשים ושל עבדים רשות, ואין דוחין עלהם את השבת. מצתן מה היא? רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר ^א_קפדחובה, רבי זעירה° אמר רשות. רבי הילא° _אילעא אמר דברי הכל בין למאן דאמר קרבן פסח חובה, ובין למאן דאמר רשות, מצתן חובה. מתניתא מסייעא לדין, ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי זעירא° , דתנן. חזרת מצה ופסח _{מכאן שלשלושתם אותו דין}. _{ואם פסח חובה גם מצה חובה אם פסח רשות גם מצה רשות} לילה הראשון חובה, ושאר כל הימים רשות. מתניתא מסייעא לרבי הילא° _אילעא דתנן כתיב (דברים ראה טז ג) לא תאכל עליו, חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. את שהוא בבל תאכל חמץ, הרי הוא בקום אכול מצה. ונשים הואיל והן בבל תאכל חמץ, הרי הן בקום אכול מצה. והא תנינן, כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבים והנשים פטורות? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, חומר הוא מצות עשה שהיא באה מכח לא תעשה _{שנלמד מהסמיכות ללא תאכל חמץ}. והתנן על יוסף הכהן. אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו לביתו שלא יקבע הדבר חובה? אתיא כמאן דאמר, פסחן של נשים רשות. כדתני, האשה עושה פסח הראשון לעצמה _{אפילו חבורה שכולה נשים שהיא חובה}, והשני טפילה לאחרים דברי °רבי מאיר . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת, ^א_קפה ואין צריך לומר הראשון _{שהאשה חיבת}. °רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר, האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים _{שהיא רשות}, ואינה עושה פסח שני. מה טעמא ד°רבי מאיר ?

[דף כא עמוד ב]

דכתיב (שמות בא יב ג) איש שה לבית אבות. איש זה הזכרים. לבית זה הקטנים שיכול לצרפם. שה לבית, לרבות נשים שהם חייבות. אבל בפסח שני כתיב חטאו ישא האיש ההוא. איש ולא אישה, מכאן שהאשה רשות. מה טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? דכתיב איש שה לבית אבות מכאן שחייב להביא על בניו וכל שכן לבית, שהרי האשה חייבת. וכתיב שה לבית לרבות להביא פסח שני ששניהם חיבים בו. מאי טעמא ד°רבי אלעזר בי רבי שמעון ? איש ולא אשה. מה מקיימין רבנן איש? פרט לקטן. אמר רבי יונה° , ואפילו כמאן דאמר פסחים של נשים רשות, החזירו את °רבי יוסף . שנייא היא שהדבר מסויים שהיה אדם חשוב והביא את כל משפחתו וילמדו ממנו, והחזירו אותו כדי שלא יקבע הדבר חובה. תנן, חוץ מבל תשחית ומבל תקיף ומבל תיטמא למתים. איסי° אומר אף משום לא יקרחו קרחה. מה טעמא? כתיב לא יקרחו קרחה ואת פאת זקנם לא יגלחו. את שישנו בפאת זקן, ישנו בקרחה. ונשים שאין להן זקן, פטורות מן הקרחה. ועוד מן הדא דסמיך ליה בנים אתם לה’, בנים ולא בנות. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ^א_קפונשים חייבות בקרחה. מה טעמא? דסמיך ליה (דברים ראה יד ב) כי עם קדוש אתה לי"י אלהיך. אחד אנשים ואחד נשים. מה מקיים רבי אלעזר° _{בן פדת} בנים? בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, קרואים בנים. ובשעה שאין ישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, אינן קרויין בנים. רב° מפקד לאילין דבי רב אחי° , רב המנונא° מפקד לחברייא. פקדון לנשיכון, דכד הווין קיימין על מיתיא, ^א_קפזדלא ליהויין מתלשן בשעריהון, שלא יבואו לידי קרחה. עד כמה היא קרחה? אית תניי תני, כל שהוא. ואית תניי תני ^א_קפחכגריס. מאן דאמר כל שהוא, דכתיב קרחה, משמע כל שהוא. מאן דאמר כגריס. נאמר כאן בצרעת קרחה דכתיב, בקרחתו או בגבחתו, ונאמר להלן קרחה. מה קרחה האמורה להלן כגריס, אף כאן כגריס. אמר רבי יוסי בר ממל° . כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ. מאי טעמא? דכתיב אמור אל הכהנים, לנפש לא יטמא בעמיו. אל כהנים ולא אל הכהנות. פשיטא, דאי לא כן מה אנן אמרין _{הרי הם אינן מזהרות להטמא למת}? _{הייתי אומר} הואיל ואף היא בכלל גזירה לא תצא _{שגזרו על הכהנים}. אם אומר את כן, נמצאת דוחה פרשת טמאות. שהרי לא גזרו טמאה על ארץ העמים אלא משום טמאת מת. ונשים אינם מזהרת בטמאת מת. תנן חוץ ממנחת סוטה והנזירות, שהן מניפות. ותני במנחת סוטה. ^א_קפטוכהן מניח ידו תחתיה ומניפה. אין הדבר כאור? מביא מפה. ואינו חוצץ ?מביא כהן זקן. ואפילו תימר כהן ילד, אין יצר הרע מצוי לשעה. תני רבי חייה° יצר הרע מצוי אפילו לשעה _{ובסוטה מותר לפי שהיא מנוולת}. סוטה גידמת, שני כהנים מניפין על ידיה _{מכאן שיש שליחות להנפה}

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ח

מתני’: כל מצוה שאינה תלויה בארץ, נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. ^א_קצוכל שהיא תלויה בארץ, אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן ^א_קצאהערלה ^א_קצבוהכלאים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אף החדש:

גמ’: כתיב (דברים ראה יב א) אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ. בארץ אתם חייבים לעשות, ואי אתם חייבים לעשות בחוצה לארץ. עדיין אנו אומרים, מצות שהן תלויות בארץ, אינן נוהגין אלא בארץ. יכול אפילו מצות שאינן תלויות בארץ לא יהו נוהגות אלא בארץ? תלמוד לומר (דברים עקב יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וחרה אף ה' בכם וגומר. ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה _{שהעונש יהיה גלות}. ושמתם את דברי אלה

[דף כב עמוד א]

על לבבכם ועל נפשכם. וקשרתם אותם וכ”ו ולמדתם אותם וכ”ו. מכאן שאף בגלות אתם חייבים בהם. מה אית לך בפרשה? כגון תפילין ותלמוד תורה. מה תפילין ותלמוד תורה שאינן תלויות בארץ, נוהגין בין בארץ בין בחוץ לארץ. אף כל דבר שאינו תלוי בארץ, יהא נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ. מעתה משגלו, יהו פטורין מהמצוות התלויות בארץ אף לאחר שחזרו? כתיב (נחמיה ח יז) ויעשו כל הקהל הבאים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון. ולמה ישוע בכתיב חסר ? אמר רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן° . פגם הכתוב צדיק בקבר, מפני כבוד צדיק בשעתו. ^א_קצגהקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע. מה ביאתן בימי יהושע, פטורים היו ונתחייבו. אף ביאתן בימי עזרא, פטורים היו ונתחייבו. ממה נתחייבו _{מדאוריתא או מדרבנן}? רבי יוסי בר חנינא° אמר, מדבר תורה נתחייבו. הדא הוא דכתיב (דברים נצבים ל ה) והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה. הקיש ירושתך לירושת אבותיך. מה ירושת אבותיך, מדבר תורה. אף ירושתך, מדבר תורה. והטיבך והרבך מאבותיך. אבותיך פטורים היו ונתחייבו. ואתם פטורים הייתם ונתחייבתם. אבותיכם לא היה עליהם עול מלכות. ואתם אף על פי שיש עליכם עול מלכות. אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר ארבע עשרה שנה. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. אבל אתם כיון שנכנסתם נתחייבתם. אבותיכם לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה. אבל אתם, ראשון ראשון קונה ומתחייב אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. ^א_קצדמאליהן קיבלו עליהן את המעשרות. מה טעם? דכתיב (נחמיה י א) בכל זאת אנו כורתים אמנה וכותבים. ועל החתום, שרינו לויינו וכהנינו וכ”ו. ולהביא את ביכורי אדמתנו וכ”ו. וכתיב ואת ראשית עריסותינו ותרומתינו נביא לכהנים ומעשר אדמתינו ללוים וכ”ו. מה מקיים רבי אלעזר° _{בן פדת} ואת בכורות בקרנו וצאנינו? _{שהרי מצוות אלו אינן תלויות בארץ והיו חייבים עליהם גם כשהיו בגלות}? מכיון שקיבלו עליהן דברים שלא היו מחוייבים עליהן. אפילו דברים שהיו מחוייבים עליהן, העלה עליהן כאילו מאיליהן קבלו עליהן. מה מקיים רבי יוסי ברבי חנינא° ובכל זאת כרתים אמנה _{דמשמע שמעצמן קיבלו עליהם}? מכיון שקיבלו עליהן בסבר פנים יפות, העלה עליהן הכתוב כאילו מאיליהן קיבלו עליהן. מה מקיים רבי אלעזר° _{בן פדת}, וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך _{הרי לשיטתו הארץ לא התקדשה בימי עזרה ומאליהם קיבלו את המצוות}? פתר לה לעתיד לבא. דאמר רבי חלבו° אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אבותיך ירשו ארץ של שבעת עממין, ואתם עתידין לירש של עשר עממים. ^א_קצהתלתי חורנייתא, אילן אינון _{שלושת האחרים אלו הן} את הקיני, ואת הקניזי, ואת הקדמוני. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ערבייה, שלמייא, נבטייא. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אסיא ואספמיא ודמשק. °רבי אלעזר בן יעקב אומר. אסייא וקרתיגנא ותורקי. °רבי אומר. אדום ומואב וראשית בני עמון. והטיבך מאבותיך. אבותיך אף על פי שנגאלו, חזרו ונשתעבדו. אבל אתם משאתם נגאלים, עוד אין אתם משתעבדין. מה טעם? דכתיב (ירמיהו ל ו) שאלו נא וראו אם יולד זכר. כשם שאין הזכר יולד, כך אתם, משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין. תנן, חוץ מן הערלה ומן הכלאים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אף החדש. מה טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? דכתיב (ויקרא אמור כג יד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה וכ”ו, וסמיך ליה, בכל מושבותיכם. בין בארץ בין בחוצה לארץ. מה מקיימין רבנן בכל מושבותיכם? בחדש שגדל בארץ ישראל ויצא לחוצה לארץ. רבי יונה° בעא

[דף כב עמוד ב]

ולמה לא תנינן אף החלה? אמר ליה רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא תנינן אלא דברים שנוהגין בישראל ונוהגין בגוים. ^א_קצו חלה נוהגת בישראל, ואינה נוהגת בעיסה של גוים. מה טעמא? דכתיב (במדבר שלח טו כ) ראשית עריסותיכם ולא של גוים

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ט

מתני’: כל העושה מצוה אחת. מטיבין לו, ומאריכין את ימיו, ונוחל את הארץ. וכל שאינו עושה מצוה אחת. אין מטיבין לו, ואין מאריכין את ימיו, ואינו נוחל את הארץ. ^א_קצזוכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, אין זה מן היישוב. והמחזיק בשלשתן, עליו הכתוב אומר (קהלת ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

גמ’: והא תנן, כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. ואת אמרת אכין, שרק אם עשה מצווה מטיבין לו? אלא כן אנן קיימין, במחוצה _{שחציו מצוות וחציו עברות}. עשה מצוה אחת יתירה, מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ. והעובר עבירה אחת יתירה, אין מטיבין לו ואין מאריכין ימיו ואינו נוחל את הארץ. תמן תנינן, כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. ואת אמר הכן שרק אם עשה מצוה זוכה? אמר רבי זעירה° . תמן במי שבאת לידו ספק עבירה ולא עשאה. דמעלין לו שכר כעושה מצוה. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . הא דאמרינן, הכא כל העושה מצוה אחת. אין הכוונה דווקא עושה, אלא מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה מימיו. מה אית לך _{האם בכל מצווה הדין כך}? אמר רבי מר עוקבן° . דווקא מצווה חשובה ותמידית כגון כיבוד אב ואם. אמר רבי מנא° _{בן יונה} מדכתיב (תהילים קיט א) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת י"י. תמימי דרך, אלו שאינן עוברין עבירות, מעלה עליהם הכתוב כהולכים בתורת ה' ועוסקים במצות. אמר רבי אבון° מדכתיב (תהילים קיט ג) אף לא פעלו עולה, בדרכיו הלכו. כבדרכיו הלכו. אמר רבי יוסי בי רבי בון° מה כתיב (תהילים א א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. מכיון שלא הלך בעצת רשעים, _אשריו כמי שהלך בעצת צדיקים. דרש °בן עזאי (קהלת י א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. אילו זבוב אחד שמת, שמא אינו מבאיש שמן רוקח? וכן זה שהיו בידו מחצה זכויות ומחצה עונות על ידי חטא אחד שחטא, איבד כל זכיות שבידו שהכריע עצמו לכף חובה. דרש °רבי עקיבא _{בן יוסף} כתיב (ישעיהו ה יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק. לבלי חוקים אין כתיב כאן, אלא לבלי חוק. למי שאין בידו מצוה אחת שיסייע לו לכף זכות. הדא דאת אמר לעולם הבא. אבל בעולם הזה אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה, ומלאך אחד מלמד עליו זכות. הקדוש ברוך הוא מכריעו לכף זכות. ומה טעם? דכתיב (איוב לג כג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם שמעת דבר מ°רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי , נקב אזנך כאפרכס הזו ושמע. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר. אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה. ומלאך אחד מלמד עליו זכות, הקדוש ברוך הוא מכריעו לכף זכות. ולא סוף דבר כל אותו המלאך. אלא אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה צדדין מאותו המלאך מלמדין עליו חובה, וצד אחד מאותו המלאך מלמד עליו זכות. הקדוש ברוך הוא מכריעו לכף זכות. מה טעם? דכתיב אם יש עליו מלאך אחד מני אלף. אחד מאלף אין כתיב, אלא אחד מני אלף. מאלף לצדדין של אותו מלאך. מה כתיב בתריה? ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר.

[דף כג עמוד א]

פדעהו מייסורין. מצאתי כופר, מצא כופר לעצמו. הדא דאת אמר, בעולם הזה. אבל לעולם הבא, רובו זכיות יורש גן עדן. רובו עבירות, יורש גיהנם. היה מחציין. רבי יוסי בן חנינה° אמר נושא עון כתיב, הקדוש ברוך הוא מגביה כף של עוונות שלא יכריעה. רבי אבהו° אמר נושא עוון בלשון יחיד כתיב. מה הקדוש ברוך הוא עושה? חוטף אחד מחובותיו, וזכיותיו מכריעות. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} כתיב (תהילים סב יג) ולך י"י חסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. אם כמעשהו, איזה חסד יש כאן? אלא אם יש לו, כמעשהו. ואין לית ליה, את יהיב ליה מן דידך. היא דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת}. דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, ורב חסד. מלמד שהוא ^א_קצחמטה כלפי החסד. אמר רבי ירמיה° , רבי שמואל בר רב יצחק° בעי כתיב (משלי יג ו) צדקה תצר תם דרך, ורשעה תסלף חטאת, חטאים תרדוף רעה, ואת צדיקים ישלם טוב (משלי ג לד) אם ללצים הוא יליץ, לענוים יתן חן (שמואל א ב ט) רגלי חסידו ישמור, ורשעים בחושך ידמו (משלי ג לה) כבוד חכמים ינחלו, וכסילים מרים קלון _{מכל הפסוקים האלה קשה שלכאורה העושה מצוה מונעים אותו מלחטא והעובר עבירה מונעים ממנו לעשות מצווה} וכי סייגין סיגה _{וכי גודרים גדר,} ותרעין תרעין _{ונועלים את השער}. כדי שהחוטא לא יחזור בתשובה והצדיק לא יחטא? אלא כיוון שכבר הורגל בה לא יבא לשנות מהרגלו. אמר רבי ירמיה° אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית. מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא משמרו. מה טעם? דכתיב (איוב לג כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. אמר רבי זירא° . ובלחוד דלא יתיב ליה _{ובלבד שלא יחזור בו}. מה טעם? דכתיב (קהלת ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק. לא לעולם ינתק אין כתיב כאן. אלא לא במהרה ינתק. אין מטרחת עלוי, מפסק הוא. ואמר רבי חונא° אמר רבי אבהו° . הקדוש ברוך הוא אין לפניו שכחה. הא בשל ישראל, נעשה שוכחן. מה טעם? דכתיב נושא עון. נשא _שכח כתיב וכן דוד הוא אומר (תהילים פה ג) נשאת עון עמיך כסית כל חטאתם סלה:

הדרן עלך פרק האשה נקנית