ירושלמי מאיר/מסכת פסחים/פרק א

פרק ראשון - אור לארבעה עשר

כולל שיעורי שמע

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה א

[דף א עמוד א]

מתני’: ^א_אאור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה, ובמה אמרו שתי שורות במרתף? מקום שמכניסין בו חמץ. °בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף, ו°בית הלל אומרים ^א_בשתי שורות החיצונות שהן העליונות:

גמ’: כתיב פרשת בא (שמות בא יב יז) ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים. בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות וגומר. מה אנן קיימין ומה בא הפסוק לצוות אותנו? אם לאכילת מצה, כבר כתיב קדם (שמות בא יב טו) שבעת ימים מצות תאכלו. ואם לומר שמתחיל בארבעה עשר, והכתיב (שמות בא יב יח) עד יום האחד ועשרים לחודש ואם נחסיר שבעה ימים נמצא שמתחילים בט"ו לחודש ולא בי"ד. אלא אם אינו ענין לאכילת מצה שמתחילה בט"ו, תניהו ענין לביעור חמץ. למה לאור הנר? אמר רבי שמואל בר רב יצחק° ^א_גמפני שהנר בודק כל שהוא, לפי שניתן להכניסו לחורים והסדקים. למה בלילה? אמר רבי יוסה° _אסי שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה. רבי מנא° _{בן יונה} לא אמר כן, אלא מדכתיב (שמות בא יב יז) ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם בראשון בארבע עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות. כתיב ושמרתם את היום הזה, עשה שיהו היום והלילה של ארבע עשר משומרין. ואף שבודק בליל י"ד עצמו, מקצת ליל י"ד ככולו. ויתחיל בי"ג ויהא היום והלילה של י"ד כולם משומרין ? אף רב מנא° _{בן יונה} אית ליה כיי דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} שאור הנר יפה בלילה. ויתחיל אור לי"ג? אין כיני, שכבר מרחיקים את זמן הבדיקה מזמן האיסור, ליבדוק אפי' מראש חדש. אלא וודאי צריך לבדוק סמוך לזמן איסור אכילת חמץ. שאם הבדיקה לא תעשה סמוך ממש לזמן איסור אכילת חמץ, שמא יכניס חמץ למקומות שכבר בדק. רבי ירמיה° אמר, רבי שמואל בר רב יצחק° בעי, מהו לבדוק לאור האבוקות? מה צריכא ליה _{למה הוא הסתפק} הרי אור אבוקה גדול יותר ^א_דמפני שאורן מבליח _{מרצד ולא יציב} וגם שמא יחשוש לשרפה ולא יבדוק טוב. רבי שמואל בר רב יצחק°

[דף א עמוד ב]

כדעתיה, דרבי שמואל בר רב יצחק° אמר, מפני שהנר בודק כל שהוא, לפי שניתן להכניסו לחורים והסדקים. נמצא שאור הנר טוב יותר לבדיקה. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. דכתיב (צפניה א יב) והיה ביום ההוא אחפש את ירושלם בנרות. ואית דבעי מימר נישמעינה מן הדא _{ויש שרצו לאמר שאפשר ללמוד את זה מכאן} דכתיב (משלי כ כז) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. אמר רבי יוסה° _אסי, מתני' אמרה, שבדיקת היום בדיקה. דתנינן, °רבי יודה אומר, בודקין אור לארבעה עשר, ובארבעה עשר בשחרית, ובשעת הביעור. לא סוף דבר °רבי יודה , אלא אפילו דרבנין. דתנינן, וחכמים אומרים ^א_האם לא בדק אור לי"ד יבדוק בי"ד. כשבודק ביום, האם גם אז צריך לבדוק לאור הנר? נישמעינה מן הדא דתנן. ^א_ואין בודקין לא לאור החמה, ולא לאור הלבנה, ולא לאור הככבים, אלא לאור הנר. ניחא לא לאור הלבנה ולא לאור הככבים. אלא לאור חמה? אם מדובר שבודק בליל י"ד, וכי יש חמה בלילה? אלא ודאי הכונה שאם לא בדק בליל י"ד, יבדוק ביום י"ד לאור הנר . הדא אמרה ^א_זאפי' ביום צריך לבדוק לאור הנר. ולא סוף דבר בית שאין בו אורה, אלא אפילו בית שיש בו אורה, אפילו ביום צריך לבדוק לאור הנר. מבואות האפלין, מהו לבודקן לכתחילה ביום לאור הנר? מיליהון דרבנין אמרין, שהנר אפילו במקום חשוך לא כמה דהוא מנהר _מאיר בליליא, הוא מנהר ביממא. דאמר רב הונא° , כד הוינן ערקין _{כשהיינו בורחים ומתחבאים} מפני הרומאים באילין בוטיתא דסדרא רבה _{בכוכים נהסתרים שבבית המדרש הגדול}, היו מדליקין עלינו נרות. בשעה שהיו כיהים היינו יודעין שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקין היינו יודעין שהוא לילה. ותייא כיי, דאמר רבי אחייא בר זעירא° , נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות. בשעה שהיו כיהות, היה יודע שהוא יום. ובשעה שהיו מבהיקות, היה יודע שהוא לילה. למה נצרך לכך? שכן יש חיה אוכלת ביום ויש חיה אוכלת בלילה. והא כתיב (בראשית נח ו טז) צוהר תעשה לתיבה ויכל היה לראות אם יום או לילה? כמאן דאמר לא שימשו המזלות _{חמה ולבנה וכוכבים} בשנת המבול. רבי ירמיה° בעי, ^א_חבתי כניסיות ובתי מדרשות מהו שיהו צריכין בדיקה? מה צריכא ליה, שכן מכניסין לשם מאכלים בשבתות ובראשי חדשים. ותהא פשיטא ליה שחייב שהרי מכניסין לתוכן חמץ ומה מקום להסתפק? הכן הוא צריכה ליה, הואיל ואורן מרובה, מהו לבודקן בתחילה ביום ולא לאור הנר? רבי יוסה° _אסי בעי, חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר. מהו שיהו צריכין בדיקה? בלא כך אינן בדוקות מן הנותר? ייבא כהדא תנא, דתני רבי זכריה חתניה דרבי לוי° . נידה חופפת וסורקת שלא ימצא חציצה בשערה. כהנת שטובלת כל יום לאכול בתרומה אינה _{חייבת להיות} חופפת וסורקת. נידה

[דף ב עמוד א]

כהנת חופפת וסורקת, שלא תחלוק בין נידה לנידה. אוף הכא יבדוק לאור הנר שלא לחלוק בין ביעור לביעור. תני רבן גמליאל ברבי איניונא° , קומי רבי מנא° _{בן יונה}, נידה חופפת וסורקת שלא ימצא חציצה בשערה. כהנת שטובלת כל יום לאכול בתרומה אינה _{חייבת להיות} חופפת וסורקת. נידה כהנת חופפת וסורקת, שלא תחלוק בין נידה לנידה. למה אמרה הבריתא שנידה כהנת חופפת וסורקת כדי לא לחלקה משאר נידות? הרי גם בלי הטעם הזה היא היתה חייבת לחפוף ולסרוק מפני שהיא מפסקת כל שבעה? אמר לו לשמרת יום כנגד יום נצרכה. ^א_טחורי הבית העליונים והתחתונים, והיציע והדות _{בור בנוי בקרקע הבית} והעלייה וגג הבד וגג המגדל בית התבן ובית הבקר, ובית העצים ובית האוצרות, אוצרות היין ואוצרות השמן ואוצרות הפירות, אינן צריכן בדיקה. קא סלקא דעתין שחורי הבית העליונים הכוונה חורים בתקרה. וחורי הבית התחתונים הכוונה חורים בריצפה. ניחא חורי הבית העליונים אינם צריכים בדיקה, אבל למה חורי הבית התחתונים אינן צריכן בדיקה? הרי יתכן שיפול שם חמץ. הדא אמרה _{זה אומר} לא חשו לנפילה _{לא חששו שמא נפל חמץ בלא כוונה לבור.} אמר רבי יוסה° _אסי, תיפתר שהיו שניהן בכותל, אחד למעלה מעשרה וא' למטה מי'. והא תנינן הדות _{בור חפור ברצפת הבית,} הדא אמרה שלא חשו לנפילה. שהרי אין חשש שמא תינוק ישים שם חמץ, דמתיירא הוא התינוק לילך לשם. ולמה לא חש לומר שמא נתגלגל חמץ שם _{כגון שבעטו בו בלא כוונה?} מכאן שלא חששו לנפילה. תיפתר בדות שיש לה ליזבוז _{שולים גבוהים סביב.} וגג הבד וגג המגדל. הדא דתימר בגבוהין ג' טפחים. אבל אם אינן גבוהין ג' טפחים כארץ הם. ובאותו שלא נשתמש בו חמץ. אבל באותו שנשתמש בו חמץ, אפילו גבוה כמה צריך בדיקה. אמר רבי מנא° _{בן יונה} ויאות, וכי כן אנן אמרין הדא פיפייארות _{סככה לצל שהיו מניחים על הגג אוכלים שישמרו מפני הרטיבות.} אפילו גבוה כמה לא תהא צריכה בדיקה? אלא ודאי מקום שמשתמש אפילו גבוה הרבה צריך בדיקה. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^א_ימיטה שהיא חוצצת בתוך הבית ועצים ואבנים מונחין תחתיה, בודק צד החיצון ואינו בודק צד הפנימי. מפני שעצים ואבנים מונחין תחתיה, הא אם אין עצים ואבנים מונחין תחתיה, צריך לבדוק צד הפנימי. הדא אמרה שחשו לנפילה _{שמא בעטו בחמץ ונכנס פנימה בלא כוונה.} שאני התם שאני אומר תינוק נגע והכניס שם חמץ.

[דף ב עמוד ב]

מרתף של יין צריך בדיקה. מרתף של שמן אינו צריך בדיקה. מה בין יין ומה בין שמן? יין אין לו קבע _{לא ידוע כמה יצטרכו לסעודה} ופעמים שיורד למרתף באמצע סעודה להביא יין ופיתו בידו. שמן יש לו קבע. ^א_יאאוצר בין של יין בין של שמן אינו צריך בדיקה. אי זהו מרתף _{שחייב בדיקה}? כל שיש אפשרות שיהיה נתון עם הלחם אפילו הוא בחצר כגון חצר שאינו בוש לאכול שם. שכיוון שלא בוש לאכול שם, שמא יצא באמצע סעודה להביא יין ופיתו בידו. יש מרתף שהוא כאוצר ואוצר שהוא כמרתף. מרתף שהוא בוש לאכול בתוכו, כגון שהוא בחצר פתוחה, הרי הוא כאוצר. ואוצר שאינו בוש לאכול בתוכו כגון בחצר מוקפת גדר , הרי הוא כמרתף. תנן התם, אילו יוצאות שלא בכתובה. היוצאה וראשה פרוע. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. היוצאה בקפלטין _{קשת שער ויש אומרים פאה ויש אומרים כובע רשת} שלה אין בה משום ראשה פרוע הדא דתימא לחצר. אבל למבוי יש בה משום יוצאה וראשה פרוע. _{לענין זה,} יש חצר שהוא כמבוי, ומבוי שהוא כחצר. חצר שהרבים בוקעין בתוכה הרי הוא כמבוי. ומבוי שאין הרבים בוקעין בתוכו הרי הוא כחצר. וחש לומר שמא הבהמים הסוחרים שהביאו את החביות לאוצר הכניסו לתוכו חמץ? אין דרך הבהמים להיות מכניסין לשם חמץ אלא מיני מתיקה. שהן _{מיני מתיקה} בודקין את היין היפה _{שהאוכל מיני מתיקה מרגיש בטיב היין.} ^א_יב היוצא לפרש קודם שלשים יום אינו צריך לבדוק. בתוך שלשים צריך לבדוק דכבר חלה עליו חובת בדיקה. הדא דתימר בשיש בדעתו לחזור קדם פסח. אבל אין בדעתו לחזור קדם פסח אלא בפסח עצמו, אפילו קודם לשלשים יום צריך לבדוק. ובספק אם כוונתו לחזור בפסח. אבל אם בודאי יחזור בפסח, אפילו מראש השנה צריך לבדוק. אמר רבי אבא° . ואפילו אין בדעתו לחזור לפסח, צריך לבדוק שמא ימלך ויחזור. ^א_יג הכל נאמנין על ביעור חמץ אפילו נשים אפילו עבדים. אמר רבי ירמיה° בשם רבי זעירה° , לית כאן אפילו נשים. דנשים אינן נאמנות, מפני שהן עצילות והן בודקות כל שהוא כל שהוא. כותים, כל זמן שעושין מצתן _{חוגגים פסח} עם ישראל _{שקידשו את החדש באותו יום} נאמנין הן על ביעור חמץ. _{כגון ששכר ממנו בית ביום י"ד ואמר לו הכותי אני בדקתי.} אם אינן עושין מצתן עם ישראל אלא קידשו יום אחר לראש חדש אינן נאמנין על ביעור חמץ. אמר רבי יוסה° _אסי הדא דתימר בבתים, אבל בחצירות חשודין הן. דאינון דרשין (שמות בא יב יט) שאור לא ימצא בבתיכם. לא בחצרותיכם. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל מצוה שהכותים נוהגין בה הם מדקדקין בה יתיר מישראל. אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, הדא דתימר בראשונה שהיו משוקעין בכפרים שלהם. אבל עכשיו שהם התערבו בגוים, אין להן לא מצוה ולא שירי מצוה, חשודין הן ומקולקלין הן. ^א_יד שואלין בהלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. ^א_טו בבית וועד _בישיבה שואלין קודם לשלשים יום. °רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות. אתייא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} כרבנין, ודחברייא כ°רבן שמעון בן גמליאל . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} טעמון דרבנן, שכן משה עומד בפסח ראשון ואומר להן הלכות הפסח השני. ודחברייא כ°רבי שמעון בן גמליאל , שכן משה עומד בראש חודש ואומר להם הלכות הפסח: תנן, במה אמרו שתי שורות במרתף וכו' °בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף. אמר רב חונה° בשם רב°

[דף ג עמוד א]

קולפו _{בודק את החביות שבקליפה= מעטפת} כמין גם _{צורת האות ’ר’} תני בר קפרא° קולפו כמין שני גמין _{כמו ר בתוך ר.} היה נתון באמצע הבית. על דעתיה דרב חונא° , מפשיטו חלוק אחד _{שיכבה אחת מכל הכיוונים.} על דעתיה דבר קפרא° מפשיטו שני חלוקות. היה עשוי מדריגות קולפו גמים גמים. תנן, ו°בית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם חזקיה° , ושמעון בר אבא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שורה החיצונה שהיא העליונה הרואה את הפתח ואת הקורה ושלפנים ממנה, ואית ^א_טזתני ושלמטה ממנה. הוון בעיי מימר _{רצו לאמר}, מאן דאמר שלפנים הימנה, כל שכן שלמטה הימנה. מאן דאמר שלמטה הימנה, הא לפנים הימנה לא. נשתמש בחצי שורה. פשיטא אותה שנשתמש יש לה _{צריך לבדוק} שלפנים ממנה ושלמטה ממנה. אותה שלא נשתמש בה, יש לה _{צריך לבדוק} שלפנים ממנה? הדא דתימר במחוללות _{שיש חלל בין חבית לחבית.} אבל באפוצות _{מהודקות} שאין מקום להניח חמץ מעביר עליהן את הנר ודיו. מזה שצריך לבדוק שורה שלמטה ממנה, הדא אמרה שחשו לנפילה. אמר רבי פנחס דיפו° . אני אומר בשעה שסידרן כשבא לקחת יין אולי כשהגביה את החבית הכניס שם חמץ

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ב

מתני’: ^א_יזאין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום, דאם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף:

גמ’: תנן, אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום. אמר רבי יונה° . אם חוששים מבית לבית שהם קרובים מי אומר שחוששים ממקום למקום? אלה הכין צורכה מתני _{כך היה צריך לשנות}. מעיר לעיר, ומחצר לחצר, ממקום למקום, ומבית לבית. שאם חושש את מעיר לעיר, כל שכן שאת חושש מחצר לחצר, אם חושש את מחצר לחצר כל שכן שחושש את ממקום למקום. אם חושש את ממקום למקום, כל שכן שאת חושש מבית לבית. אמר רבי יוסה° _אסי אפילו כמתניתין אתיא היא. אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום. וכל שכן שאין חוששים מחצר לחצר ומעיר לעיר שאם אתה חושש אין לדבר סוף. וכך כוונת המשנה. אם מבית לבית אי אתה חושש, לא כל שכן ממקום למקום? אם ממקום למקום אי את חושש, לא כל שכן מחצר לחצר? אם מחצר לחצר אי את חושש, לא כל שכן מעיר לעיר?

[דף ג עמוד ב]

שאם תבא לחשוש אין לדבר סוף שצריך הכל לחשוש שהרי לא יכולין הן כל ישראל לבדוק חמצן כאחת:

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ג

מתני’: °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר בודקין אור ארבעה עשר וארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור, וחכמים אומרים ^א_יחאם לא בדק אור לי"ד יבדוק בי"ד, אם לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד. לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד, ^א_יטומה שהוא משייר יניחנו בצינעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו:

גמ’: תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר בודקין אור ארבעה עשר וארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. טעמא ד°רבי יודה , כנגד ג' פעמים שכתוב בתורה שצריך לבער את החמץ. דכתיב (שמות בא יג ז) ולא יראה לך חמץ, ולא יראה לך שאור בכל גבולך וכתיב (דברים ראה טז ד) ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים. והכתיב (שמות בא יב טו) תשביתו שאור מבתיכם? אז למה לא בודקים ארבע פעמים. בעשה הוא. והא כתיב (שמות בא יב יט) שבעת ימים שאור לא לא ימצא בבתיכם? אמר רבי יוסה° _אסי מכיון שלא יראה לך שאור ושאור לא ימצא בבתיכם, זה צריך לזה וזה צריך לזה, כמי שכולן אחד. דאי כתיב רק לא יראה לך שאור, הייתי אומר הפקיד נכרי אצלו יהא מותר. תלמוד לומר שאור לא ימצא בבתיכם. ואי כתב רק שאור לא ימצא בבתיכם, הייתי אומר אפילו ייחד לו בית יהא אסור. תלמוד לומר לא יראה לך שאור. הא כיצד? ^א_כהפקיד אצלו אסור. ייחד לו בית מותר דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? דתני °רבי יודה אומר, בודקין אור לארבעה עשר ובארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור. וחכמים אומרים אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בי"ד. אם לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד, לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד. אם אומר אתה של°רבי יהודה _{בר עילאי} צריך לבדוק ג' פעמים מהתורה. מה אם קדם חג הפסח בשעה שלא הגיע זמן ביעורו, את אמר צריך לבדוק ג' פעמים. בשעה שהגיע זמן ביעורו _{במועד עצמו,} לא כל שכן שחייב לבדוק? לא צורכה דא _{לא בזה יש מקום להסתפק כי זה פשוט שגם ל°רבי יהודה בר עילאי אם לא בדק קדם המועד בודק במועד.} אלא בזה יש מקום להסתפק _{מה הדין ל°רבי יהודה בר עילאי אם} לא בדק בתוך המועד האם יבדוק לאחר המועד _{האם גם מה שנאמר במשנה לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד זה דברי הכל, או שבזה °רבי יהודה בר עילאי חולק וסובר שכיוון שהאיסור בחמץ שעבר עליו הפסח רק מדרבן, אחר החג שוב אינו צריך לבדוק.} תנן, ומה שהוא משייר יניחנו בצנעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו. ^א_כאכיצד הוא עושה? כופה עליו כלי, כפה עליו כלי ולא מצאו, אני אומר יד נטלתו. ^א_כבלא כפה עליו כלי ולא מצאו, האם רק אותו הבית צריך בדיקה? או אף שאר כל הבתים יהו צריכין בדיקה? נישמעינה מן הדא, דתני, אבד כזית מן המת בבית. בקשו ולא מצאו, הבית טהור. לכשימצא, הבית טמא למפרע. הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא. הדא ילפא מן ההיא, דהיא איבד היא היניח שגם בהניח כזית מת אותו דין. וההיא ילפא מן הדא. אין לך צריך בדיקה אלא אותו הבית בלבד כמו שאמרה המשנה שרק הבית הזה טמא. וכ°רבי יודה שסובר שתולים שמא שחולדה אכלה אותו, אפילו אותו הבית לא יהא צריך בדיקה. דאמר °רבי יודה . מעשה בשפחתו של מסיק אחד ברימון שהשליכה נפל אחד לבור. ובא כהן אחד והציץ לידע מה שהשליכה. ובא מעשה לפני חכמים ^א_כגוטיהרו

[דף ד עמוד א]

שדרך חולדה וברדליס להיות גוררין אותו. מי דמי? רצה היא החולדה אחר הבשר. ואינה רצה אחר הפת. ואפילו תימר רצה היא אחר הבשר ואחר הפת. בשר גוררת ואוכלת. פת גוררת ומנחת. רבנין דקיסרין אמרי בשם רבי אבהו° , אין חוששין שמא גררה חולדה. וכ°רבי יודה חוששין. דאם אמר ודאי גררה גבי נפל _וולד לקולא, קל וחומר שיאמר לחומרה

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ד

מתני’: °רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^א_כדאוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש:

גמ’: °רבי מאיר אומר, משש שעות ולמעלן מדבריהן. °רבי יודה אומר, משש שעות ולמעלן מדברי תורה. מה טעמא ד°רבי מאיר ? דכתיב (שמות בא יב טו) אך ביום הראשון תשביתו שעור מבתיכם. ביום הראשון זה חמשה עשר. יכול משתחשך? תלמוד לומר אך, לרבות יום י"ד. הא כיצד? תן לו לפני שקיעת החמה שעה אחת. מה טעמא ד°רבי יודה ? דכתיב אך ביום הראשון וכ"ו. ביום הראשון זה י"ד _{דראשון מעיקרא משמע דכתיב הראשון אדם תוולד.} יכול כל היום כולו? תלמוד לומר אך. הא כיצד? חלוק את היום, חציו לחמץ וחציו למצה. תנן התם, (שמות בא יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ג' מיעוטים נאמרו בפסוק, אך, הוא, לבדו. שלא יקצור ולא יטחן ולא ירקד ביום טוב. מחלפה שיטתיה ד°רבי מאיר ? הכא הוא אמר אך לרבות, והכא הוא אמר אך למעט? אמר רבי שמואל בר אבידומא° , לעולם אך בא למעט. והכא מיעטו ליום י"ד שאינו בחמץ. °רבי מאיר אומר כתיב (דברים ראה טז ג) לא תאכל עליו חמץ, אין איסור מהתורה אלא משעת אכילתו של קרבן פסח בליל ט"ו. ו°רבי יודה אומר, לא תאכל עליו חמץ, משעת עשייתו. נמצא ל°רבי יודה אית ליה עשה ולא תעשה ^א_כהעל אכילתו, עשה ולא תעשה על ביעורו. עשה על אכילתו דכתיב (דברים ראה טז ג) שבעת ימים תאכל עליו מצות מכלל הן אתה שומע לאו כאילו נאמר תאכל מצות ולא חמץ. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה. לא תעשה על אכילתו דכתיב, לא תאכל עליו חמץ. עשה על ביעורו דכתיב (שמות בא יב טו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. לא תעשה על ביעורו דכתיב (שמות בא יב יט) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם.

[דף ד עמוד ב]

גופא °רבי מאיר אומר שורפים בתחילת שש, שמשש שעות ולמעלה מדבריהן. והא ל°רבי מאיר אפילו שביעית אינו אסור אלא משום גדר, שהרי מדאוריתא רק שעה קדם שקיעת החמה אסור, וחכמים אסרו מחצות היום. ששית למה? משום גדר. ויש גדר לגדר? אלא שעה ששית מתחלפת בשביעית והכל גזרה אחת. הא °רבי יהודא אומר תולין כל חמש, מחמש ולמעלה מדבריהן. והא ל°רבי יהודא ששית אינה אסורה אלא משום גדר. חמישית למה? משום גדר. ויש גדר לגדר? אלא שחמישית מתחלפת בשביעית. גבי עדות תנן, אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע עדותן בטלה, שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב. מחלפא שיטתיה ד°רבי יהודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? ^א_כותמן הוא אמר אין חמישית מתחלפת בשביעית. והכא אמר הכן? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} תמן הדבר מסור לבית דין, ובית דין זריזין הן. ברם הכא הדבר מסור לנשים, והנשים עצילות הן. רבי יוסי ברבי בון° אמר. תמן בעדות תחילת חמישית סוף שביעית ואין אדם טועה שלוש שעות. ברם הכא סוף חמישית ותחילת שביעית ואדם טועה שעה אחת. ותני כן _{גבי עדות} שבתחילת חמש חמה במזרח וסוף שעה שביעית חמה במערב. רב° אמר, אפילו לדברי °רבי מאיר , המקדש בחמץ משש שעות ולמעלן ^כזלא עשה כלום. דכיוון שנאסר בהנאה מדרבנן, אין בו שווה פרוטה. אמר רבי הונה° ויאות. אלו חטים קורטבניות _קשות שגדלות במדבר שהחמיצו, שהם חמץ נוקשה ואינן אסורות בהנאה אלא מדרבנן. דילמא טבן אינון במועדא כלום? אף חמץ משש שעות למרות שאיסורו רק מדרבנן, אין הקידושין תופסים. חד בר נש אפקיד דיסיקייא דפיסתא _{שק לחם} גבי רבי חייה רובה° . רבי יוסי ברבי בון° אמר, יוחנן חיקוקיא° הוה. אתא שאל ל °רבי , אמר לו ^א_כחתימכר על פי בית דין בשעת הביעור. חד בר נש אפקיד גרבא דכותחה _{חבית כותח}גבי °רב חייה בר אשי . אתא שאל ל רב° , אמר ליה, ימכר על פי בית דין בשעת הביעור. היידנו _איזה שעת הביעור? רבי ירמיה° אמר בשחרית. רבי אבא° אמר חמישית כ°רבי יודה . אמר רבי יוסה° _אסי, יאות אמר רבי ירמיה° שימכור בשחרית, כלום אמרו בפיקדון ליגע בהן למוכרן לא מפני השב אבידה לבעלים?

[דף ה עמוד א]

לכן ימכור בשחרית כדי שיוכל למכור אותם בדמי שווים. אבל בחמישית ל°רבי יודה לא טובה כלום שהרי נאסר באכילה וצריך למוכרו לגוי או למאכל בהמה במחיר זול. חברייא אמרין, חמישית כ°רבי יודה הקדישו מוקדש. עשאו תרומה אינה תרומה. הקדישו מוקדש הקדש דמים, דעדין הוא שווה כסף. עשאו תרומה, אינה תרומה. שלא ניתנה תרומה אלא לאכילה בלבד. אמר לון רבי יוסי° _{בר זבידא},לא מסתברא אלא חילופין. הקדישו אינו מוקדש, עשאו תרומה הרי זו תרומה. הקדישו אינו מוקדש ^א_כטשאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים. עשאו תרומה הרי זו תרומה, טהורה היא דבר תורה, את הוא שגזרת עליה שריפה.

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ה

מתני’: ועוד אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, שתי חלות של תודה פסולות ומונחות על גג האצטבא. כל זמן שהן מונחות כל העם אוכלין. ניטלה אחת מהן תולין לא אוכלין ולא שורפין. ניטלו שתיהן התחילו כל העם שורפין. °רבן גמליאל _דיבנה אומר חולין נאכלין כל ארבע, ותרומה כל חמש, ושורפין בתחילת שש:

גמ’: תנן, שתי חלות של תודה פסולות ומונחות על גג האצטבא. אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי ינאי° _הכהן, כשירות היו, אם כך משום מאי הוא פוסלן _{למה הוא קורא להם פסולות?} שלא נשחט עליהן הזבח _שאבד.

[דף ה עמוד ב]

ולא בשחיטה הן קדושות קדושת הגוף? ואם לא נשחט הזבח אין בהם אלא קדשת דמים, ויפדו ויאכלו? אמר רבי חנניה° , הרבה חלות חולין בערב פסח קומי _לפניו ולא אוכל, ואת אמרת יפדה חלות קדשים ויאכל? °רבי אמר, באמת פסולות היו. ואיך יתכן שתמיד בערב פסח יהו חלות פסולות? מפני שהן ממהרין להביא תודותיהן קדם פסח, לפי שאין מביאים קרבן תודה בפסח מפני חמץ שבתודה, ואי איפשר שלא ישפך דמה של אחד מהן והיא נפסלת. תני שתי פרות חורשות בירושלם היו לסימן. כל זמן ששתיהן חורשות כל העם אוכלין ניטלה אחת מהן תולין לא אוכלין ולא שורפין ניטלו שתיהן התחילו כל העם שורפים. וירושלים לא במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בארבעה עשר הוא _{אז איך הניחו להם לחרוש?} נראות כחורשות. אית תנויי תני, שתי נרות דולקין, אית תנויי תני שני סדינין. אמר רבי פינחס° ולא פליגון. מאן דאמר שתי פרות או שתי נרות, כשחל י"ד ביום חול. מאן דאמר שני סדינין, כשחל בשבת. רבי חנניה° בעא קומי _{שאל את} רבי מנא° _{בן יונה}, ויקבעו לה תקיעה. אמר לו אם אומר את כן, נמצאתה אומר שמא יטעו לחשוב שלצורך הקרבת התמיד הן תוקעין והן מתקלקלין. אמר לו והא תנינן, _{שביום שישי היו תוקעים שש תקיעות} ^א_לשלש להבטיל את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קודש לחול. אמר לו, תמן כל ערב שבת ושבת הן תוקעין ואינן טועין _{וגם סמוך לשקיעה הוא ולא קרוב לזמן הקרבת התמיד.} ברם הכא, אחת לקיצין הן. אם אומר את כן, אף הן סבירין שמא לתמיד הן תוקעין והן מתקלקלין. °רבן גמליאל _דיבנה אומר חולין כל ארבע ותרומה כל חמש, למה הוסיפו שעה לאכילת תרומה? מפני קדושתה, או משום שאין אוכליה מצויין? _{שהרי מותרת רק לכהנים.} מה נפיק מביניהון? חלות תודה. אין תימר שאין אוכליה מצויין. אלו אוכליהן מצויין, ויהיה אסור לאכלן בחמישית. אין תימר מפני קדושתה, אלו יש להן קדושה, ואף הם יאכלו בחמישית.

[דף ו עמוד א]

°רבי נתן אומר, כשירות היו החלות. ניטלו, שוהין להן שעה אחת לאכילתן, וחולין תולין אבל לא שורפין. אית לך מימר משום שאין אוכליה מצויין? הרי אם ההיתר לאכל תרומה בחמישית היה רק מפני שאין אכליה מצויין, היה אסור לאכול את חלות התודה שהרי יש להם אוכלין. אלא נראה שאכילת החלות בשעה חמישית הותרה מפני קדושתה. אוף הכא תרומה נאכלת בשעה חמישית מפני קדושתן. אמר רבי יודה בן פזי° . נראין הדברים שתהא הלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה, שהוא אומר מעין שניהן, שהוא מכריעה. אתא רבי אבון° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} ואמרו בשם °רבי שמעון _{בן יוחאי} בן יוצדק, הלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה שהוא אומר מעין שניהן

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ו

מתני’: °רבי חנניה סגן הכהנים אומר, ^א_לאמימיהן של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שניטמא בוולד הטומאה, עם בשר שניטמא באב הטומאה, אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו:

גמ’: אמר בר קפרא° , במשנה מדובר בבשר שנטמא באב הטומאה דבר תורה. ובבשר שנטמא בוולד טומאה מדבריהן, שהוא טהור מהתורה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר בין זה בין זה דבר תורה. על דעתיה דבר קפרא° , ניחא מה שאמרה המשנה שהתירו אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו. שהרי זה טמא וזה טהור . על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, איזה תוספת טומאה יש? הרי אב הטומאה עושה ראשון, ולד טומאה עושה שני, שני שנגע בראשון הרי הוא במקומו שני

[דף ו עמוד ב]

לרבי יוחנן° _{בר נפחא} מאי וולד? ולד ולד. _{שנטמא בבשר שנגע בולד,} דהוי ליה האי בשר שלישי. וכששורפו עם הראשון מוסיף לו טומאה, שהשלישי שנגע בראשון נעשה שני. תני °בית שמאי אומרים. אין שורפין בשר טהור פסול, _{כגון פיגול ונותר שטמאתם מדרבנן אבל מדאוריתא הם טהורים} עם בשר טמא. ו°בית הלל ^א_לבמתירין לשרוף פסול עם טמא. על דעתיה דבר קפרא° ניחא, שיש חידוש במשנה שלנו, שהבריתא לימדה ששורפין פסול תורה כגון פיגול ונותר , עם טומאת תורה. וצריכין את המשנה שלנו לחדש שמותר לשרוף טומאת דבריהן, שהיא טהורה מהתורה עם טומאת תורה. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} מה באה המשנה לחדש? הרי אם פסול תורה כמו פיגול ונותר עם טומאת תורה שורפין, כל שכן טומאת תורה עם טומאת תורה. °רבי חנניה סגן הכהנים שנאה משום °בית שמאי . לומר שבזה אין מחלוקת, ואף °בית שמאי שאסרו לשרוף יחד פסול וטמא, פסול טומאה וטמא התירו. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסה° _אסי, על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ניחא, על דעתיה דבר קפרא° קשיא. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ששה ספיקות היו תולין עליהן ובאין, ובאושא ^א_לגגזרו עליהן שריפה. ו°רבי חנניה סגן הכהנים לא לקודם לאושא היה? וקודם לאושא לא היתה שריפה לטומאה מדבריהן. לכן רבי יוחנן° _{בר נפחא} חייב היה להעמיד בטומאה מהתורה, וקשה על בר קפרא° . אמר לו, תיפתר שניטמא בכלי זכוכית שגזרו קדם. אמר לו, אפי' תימר ניטמא בכלי זכוכית, הרי מה שגזרו קדם על כלי זכוכית, זה רק לתלות ולא לשרוף. לא כן אמר רבי זעירא° , ורבי אבונה° אמר בשם רבי ירמיה° , °יוסי בן יועזר איש צרידה ו°יוסי בן יוחנן איש ירושלם ^א_לדגזרו טומאה על ארץ העמים ^א_להועל כלי זכוכית. ו°רבי יודא אמר, °יהודא בן טבאי ו°שמעון בן שטח ^א_לוגזרו על כלי מתכות, °הלל ו°שמאי ^א_לזגזרו על טהרת ידים. מה אתה מקשה מרבי ירמיה° לרבי יוסי° _{בר זבידא}? רבי ירמיה° סבר מימר ארץ העמים וכלי זכוכית גזרו רק לתלות אבל לא לשרוף. אבל רבי יוסי° _{בר זבידא} סבר מימר על טמאת ארץ העמים גזרו שתהיה תלויה, ועל טמאת כלי זכוכית גזרו שריפה. ולכן לשיטתו אין קושיה. תנן התם, על ששה ספיקות שורפין את התרומה, ואלו הן ששה ספקות, ^א_לחעל ספק בית הפרס, על ספק ארץ העמים, על ספק בגדי עם הארץ, על ספק רוקין, על ספק מי רגלי אדם שהוא כנגד מי רגלי בהמה. על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן, על אלו שורפין תרומה

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ז

מתני’: הוסיף °רבי עקיבא _{בן יוסף}, ^א_לטמימיהן של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום, בנר שניטמא בטמא מת, אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו

[דף ז עמוד א]

גמ’: על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, תמן °רבי חנניה סגן הכהנים העיד ששורפין טומאת תורה, _{ולד ולד שבקדשים אף שלישי טמא ועושה רביעי} עם טומאת תורה. ובא °רבי עקיבא _{בן יוסף} להוסיף ששורפים שלישי בתרומה שהוא פסול תורה _{שהרי אין רביעי בתרומה} עם טומאת תורה. על דעתיה דבר קפרא° , תמן °רבי חנניה סגן הכהנים העיד ששורפין טומאת דבריהן _{שטהור מהתורה} עם טומאת תורה, והכא פסול תורה עם טומאת תורה, ולמה אמרה המשנה הוסיף °רבי עקיבא _{בן יוסף}? הרי לא בא אלא לפחות. תיפתר בטבול יום מבית פרס שהוא מדבריהן. וכמו שאמרנו ש°רבי חנניה סגן הכהנים שנאה משום °בית שמאי . לומר שאף °בית שמאי שאסרו לשרוף יחד פסול וטמא, פסול טומאה וטמא התירו. גם °רבי עקיבא _{בן יוסף} שנאה משום °בית שמאי . אבל לשיטת °בית הלל אין כל חידוש. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, °רבי עקיבא _{בן יוסף} שאמרה המשנה שהוא הוסיף על מה שהעיד °רבי חנינה סגן הכהנים , כדעתיה. ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} אמר כתיב כל אשר בתוכו יטמא. לא נאמר טמא אלא יטמא. יטמא אחרים דבר תורה. לימד על שני שעושה שלשי. נמצא שלשיטת °רבי עקיבא _{בן יוסף} יש תוספת על העדות של °רבי חנינה סגן הכהנים . שאילו הוא העיד על טמא וטמא. ואילו °רבי עקיבא _{בן יוסף} הוסיף שאף שמן שהיה פסול, מותר לשרוף אותו בכלי ראשון, אף שהכלי יהפוך אותו מפסול לטמא שיכול לטמא אחרים. אבל ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} שלא דורש יטמא יטמא והשמן שבתוך הנר שהוא ראשון נפסל ואינו מטמא אין שום חידוש. אמר רבי יוסי ברבי בון° . אף על גב דלית ליה ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} יטמא יטמא באוכלין ו°רבי ישמעאל _{בן אלישע} סובר שאין משקה שנטמא מאוכל מטמא מהתורה _{כיוון שאוכל לא יכול להיות אב הטומאה.} אבל אית ליה יטמא יטמא בכלים. שאף ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} כלי שהוא אב הטמאה מטמא משקין לטמא אחרים. איך כלי נעשה אב הטמאה? אית תניי תני, שנגע במת, אית תניי תני, שנגע בטמא מת. מאן דאמר שנגע במת, בכלי שטף _{כלים העשויים עץ עור או עצם} שנגעו במת ונעשו אב. מאן דאמר שנגע בטמא מת, בכלי מתכות. שכלי מתכת שנגע באב של טמא מת, נעשה אב הטומאה, שחרב הרי הוא כחלל. אבל כלי חרס לעולם אינו נעשה אב הטמאה. מה טעמא? דכתיב (במדבר חקת יט טו) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא. הוא טמא ואינו נעשה אב הטומאה לטמא

ירושלמי פסחים, פרק א, הלכה ח

מתני’: אמר °רבי מאיר , מדבריהן למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. אמר לו °רבי יוסה , ^א_מאינה היא המידה. מודין °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. ועל מה נחלקו? על התלויה ועל הטמאה. ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר ^א_מאתישרף זו לעצמה וזו לעצמה. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר שתיהן כאחת.

[דף ז עמוד ב]

גמ’: תנן, אמר °רבי מאיר , מדבריהן למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. מהו בפסח? בארבעה עשר אף שהאיסור רק מדרבנן. מדבריהן של מי למדנו? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מדברי °רבי עקיבא _{בן יוסף} ומדברי °רבי חנינה סגן הכהנים שאמרו שמותר לשרוף טומאה קלה עם טומאה חמורה כיוון שממילא שניהם הולכים לאיבוד. מדבריהן למדנו שאף תרומה טהורה שהולכת לאיבוד בערב פסח, מותר לשרוף עם הטמאה. רבי שמעון בן לקיש° אמר, מדברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ומדברי °רבי יהושע _{בן חנניה} שאמרו בחבית תרומה שנשברה בגת העליונה והגת התחתונה טמאה. שכיוון שממילא היא הולכת לאיבוד, התירו לקבל את היין בכלי טמא ולטמא את התרומה, כדי שלא תגיעה לגת התחתונה ותאסור את הכל. אמר רבי זעירא° קומי רבי יסי° . על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ניחא. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° , מה בא °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יושוע לכאן? הרי שם התירו בגלל שיש הפסד חולין, שהרי אם לא יטמא את התרומה בידים, כל הגת התחתונה תאסר. אבל כאן מה יפסיד אם ישרוף זו לעצמה וזו לעצמה? אמר ליה זה תלוי במחלוקת האם חוששים להפסד מועט של מחיר העצים או לא. מי שאומר חוששים, יכול ללמוד מ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושוע . מי שסובר שלא חוששים להפסד מועט, לומד מ°רבי עקיבה ו°רבי חנינה סגן הכהנים . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_מבהכל מודין בששה עשר ששורפין תרומה חמץ טהורה וטמאה, שבתוך המועד שניהם איסור תורה. רבי יוסי° _{בר זבידא} מקשי, למה °רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר אינה המידה? _{מסבירה הגמרא} ולמה רבי יוסי° _{בר זבידא} הקשה? דו שמע דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ד°רבי מאיר למד מדברי °רבי עקיבא _{בן יוסף} ומדברי רבי חנינא סגן הכהנים° . והוא שמע דבר קפרא° אמר שמדובר באב הטומאה דבר תורה וולד הטומאה מדבריהן, שמדאוריתא הוא טהור . ולא שמע דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בין זה ובין זה דבר תורה. וסבר שרבי יוחנן° _{בר נפחא} כבר קפרא° . לכן והוא מקשי, למה °רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר אינה המידה? הרי זה בדיוק אותה מידה. שכשם שמותר לשרוף איסור תורה עם טומאת תורה _{דאמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי יוחנן° בר נפחא הכל מודים שמותר לשרוף תרומת חמץ בשישה עשר עם הטמאה,} שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. כך יהא מותר לשרוף איסור דבריהן _{תרומת חמץ בארבע עשר} עם טומאת תורה, שכן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה. אלא ודאי מזה ש°רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר אינה מידה, כנראה שנייא היא איסור שנייא היא טומאה. אז איך אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שהכל מודין בששה עשר ששורפין תרומה טהורה וטמאה, שכשם שלא חלקת לנו בין איסור תורה לטומאת תורה, שכן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה, הרי אם כך לא תחלוק לנו בין איסור דבריהן לטומאת תורה, שכן שורפין טומאת דבריהן עם טומאת תורה והרי זה כן המידה? אלא חייבין לאמר שרבי יוחנן° _{בר נפחא} סובר, שבין זה ובין זה דבר תורה. ולכן אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} אינה היא המידה. כי אתא רבי חייה בר אבא מן צור° , אמר מן שמיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, בין זה ובין זה דבר תורה. ואמרית יאות. שלפי העמדה הזו של רבי יוחנן° _{בר נפחא} הכל מסתדר. תמן בעדות של °רבי חנינה סגן הכהנים , טומאת תורה עם טומאת תורה כפי שהעמיד רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ברם הכא, חמץ בי"ד ותרומה טמאה, זה פסול דרבנן עם טומאת תורה. בגין כך °רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר אינה היא המידה. לפי העמדה של רבי יוחנן° _{בר נפחא} ש°רבי מאיר למד מדבריהם של °רבי חנינה סגן הכהנים ו°רבי עקיבה , ממה נפשך יהיה קשה. אם נעמיד שזה וזה בטמאה דאוריתא קשה על ד°רבי מאיר שהרי אין זה אותה מידה. ואם נעמיד בטמאה דרבנן קשה על הדא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} דאמר

[דף ח עמוד א]

אינה היא המידה שהרי זו אותה מידה. בר קפרא° סבר כרבי שמעון בן לקיש° . דרבי שמעון בן לקיש° אמר ש°רבי מאיר למד מדברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה}. ושוב ממה נפשך קשיא אם חוששים להפסד מועט של העצים קשה על ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} שהרי זו אותה מידה, ואם לא חוששים להפסד מועט קשה על הדא ד°רבי מאיר דאמר מדבריהם למדנו שהרי אין זה אותה מידה. אמר רבי אבין° , לא קשה על °רבי מאיר , ד°רבי מאיר כדעתיה, ד°רבי מאיר מחמיר מדבריהם כדברי תורה. היכן אשכחן _מצאנו ד°רבי מאיר מחמיר מדבריהן כדברי תורה? אמר רבי חיננה° כיי דתנינן תמן. הרואה כתם _{ראיה בלא הרגשה}, הרי זו מקולקלת _{שטמאה למפרע} וחוששת משום זוב _{אם היה כתם גדול שיש בו כדי שלוש ראיות וצריכה לישב שבעה נקיים אף שמדאוריתא אין ראיה בלא הרגשה} דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^א_מגאין בכתמים משום זוב. תמן תנינן, חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אם היתה מונחת במקום תורפה יניחנה במקום מוצנע. ואם היתה מגולה יכסנה. °רבי יושע אומר. אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, ^א_מדאל יחדש בה דבר. אמר רבי יוסה ברבי בון° . מדברי שלשתן, ^א_מהתלויה אסור לשורפה. שהרי לא התירו לעשות מעשה בידים אלא רק בגרמא. חברייא אמרי בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. חבית, הראשונה _{המשנה הראשונה שדנה על חבית שנולד בה ספק}, כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} שאמר שלא התירו אלא גרמא אבל בידים אסור. חבית השנייה, _{המשנה שאמרה שחבית תרומה שנשברה בגת העליונה ובגת התחתונה חולין טמאים}. מודים °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושוע שאם יכול להציל רביעית בטהרה יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו. ו°רבי יהושוע אומר אף יטמאנה. שם הלכה כ°רבי מאיר שמתיר כיוון שסופה לאיבוד. חברייא אמרין, חבית הראשונה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}, ולית °רבי מאיר מודה בה. כיוון שלשיטת °רבי מאיר , כיוון שסופה לאיבוד, מותר אף לטמאה בידים. חבית השנייה כ°רבי מאיר , ולית °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה בה. כיוון שלשיטת °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אפילו שסופה לאיבוד אסור לטמאה בידים. אמר לון רבי יוסי° _{בר זבידא}. חמון מה אתון אמרין _{ראו מה אתם אומרים} חבית הראשונה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}, ברם כ°רבי מאיר שורפין, וכ°רבי שמעון _{בן יוחאי} שורפין. וירבו °רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} על °רבי יוסה וישרוף? ולמה פסק °רבי כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} שאסור לשרוף שהרי כתב דבריו בסתם. ועוד ראיה שנפסק שלא שורפים שמעינן מן הדא

[דף ח עמוד ב]

מן מה דאנן חמיין רבנין כד עובדא אתא קומיהן, ואינון אמרון איזיל תלי _{ממה שאנו רואים שכאשר מגיע מקרה של ספק טמאה הם פוסקים לתלות} ולא מורים לשרוף בידים. היכן אשכחנן _מצאנו ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר שורפין? הדא דתנינן, אמר לו °רבי יוסה אינה היא המידה. מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ל°רבי יהושוע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מה שאמרה המשנה שמודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ל°רבי יהושוע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה, °רבי שמעון _{בן יוחאי} שנייא ולא °רבי יוסה . דל°רבי יוסה תלויה אסור לשרוף אפילו לעצמה. אין תימר לית ל°רבי מאיר דין תרומה תלויה, שדין תלויה כדין טמאה ומותר לשרוף רגיל כמו טמאה. והא תני, תרומה _חמץ תלויה טהורה, שורפין אותה _{כשי"ד חל בשבת} ערב שבת עם חשיכה דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, בזמנה _{בשבת מפורר וזורה לרוח.} ואם ל°רבי מאיר היה מותר לשרוף תרומה תלויה, למה מחכים עד ערב שבת עם חשכה ולא שורפים בבקר אמר רבי עזריה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. תיפתר בתלויה שדעתו להשאיל עליה. אמר ליה, כן אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. כל מה דאנן קיימין הכא שמותר לשרוף בידים, בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה. אבל בתלויה שדעתו להשאיל עליה, הרי זו כטהורה לדעת הכל. ותני כן. דתני, תרומה תלויה שאמרו _{שהסתפקו} טהורה או טמאה היא, הרי היא טמאה, ואם אמר הרי אני מניחה על מנת להשאיל עליה, הרי זו טהורה. מיי כדון? אם בשאין דעתו להשאיל עליה, למה שורפים רק עם חשכה? אמר רבי יוסי ברבי בון° , תיפתר שנולד לה ספק טומאה בערב פסח עם דימדומי חמה, ולית שמע מינה כלום. _{המשך קושית רבי יוסי° בר זבידא} אתון אמרין חבית הראשונה _{חבית שנולד בה ספק טומאה} כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}, ולית °רבי מאיר מודה בה. ואתון אמרין חבית השניה _{חבית תרומה שנשברה בגת העליונה ובגת התחתונה חולין טמאים} כ°רבי מאיר _{שמותר לטמאת בידים כיוון שהתרומה ממילא הולכת לאיבוד,} ולית °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה בה _{שלפי דעתו אסור לטמאת בידים.} והתני במה דברים אמורים? בבור שאין בו כדי להעלות באחד ומאה, אבל בבור שיש בו כדי להעלות, ^א_מואפילו כל שהוא אסור לטמאות. ואין חבית השניה כ°רבי מאיר , היא בור שיש בו כדי להעלות והיא בור שאין בו כדי להעלות, למה אסור לטמאות? הרי °רבי מאיר למד מ°רבי יהושוע שמותר לאבד בידים תרומה שממילא הולכת לאיבוד? ועוד ואתם אומרים דלית °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה בה. והרי יש ראיה ש°רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה ל°רבי מאיר בחבית שניה מן הדא שאחרי ש°רבי מאיר ניסה ללמוד מ°רבי יהושוע שהתיר לטמא בידים חבית תרומה שנשברה בגת העליונה ובגת התחתונה חולין טמאים לענין שרפת תרומה חמץ בע"פ עם תרומה טמאה תנינן, אמר לו °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אינה היא המידה. ולית בר נש אמר אינה היא, אלא מכלל דו מודה על קדמייתא, מכאן ש°רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה ל°רבי מאיר ש°רבי יהושוע מתיר לטמא בידים חבית תרומה שנשברה בגת העליונה ובגת התחתונה חולין טמאים. אז איך אמרנו ש°רבי יוסי _{בן חלפתא} לא מודה לדברי °רבי מאיר בחבית שניה? מיי כדון? למה בחבית שניה מודה °רבי יוסי _{בן חלפתא} של°רבי יהושע _{בן חנניה} יכול לטמא בידים? אמר רבי יוסי ברבי בון°

[דף ט עמוד א]

תמן התיר לטמא בידים כדי לחוס על נכסיהן של ישראל שלא יהפך הגת התחתונה למדומע טמא ויאסר הכל. והכא מאי אית לך? למה °רבי מאיר סובר ש°רבי יהושוע יתיר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה בערב פסח הרי אין הפסד? אפילו הכא אינו מפסיד לישראל ממון שהוא צריך לשרוף עצים בפני עצמן וזו בפני עצמה? ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} סובר , להפסיד מרובה חששו, להפסיד מועט לא חששו. אמר רבי חנניה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}, אין ראיה שגם רבי יוסה° _אסי סובר של°רבי יהושוע מותר לטמא בידים במקרה של חבית תרומה שנשברה בגת העליונה ובגת התחתונה חולין טמאים, ממה שאמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} ל°רבי מאיר אינה היא המידה _{וכפי שאמרנו אין אדם אמר אינה היא המידה, אלא אם כן הוא מודה על הדברים הקדמים.} כיוון ש°רבי מאיר שאמר מדבריהם למדנו, לא התכוון למחלוקת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושוע , אלא תיפתר כמאן דאמר, מדברי °רבי עקיבא _{בן יוסף} ומדברי °רבי חנינה סגן הכהנים , ולית שמע מינה כלום. רבי זעירא° ורבי אילא° _אילעא תריהון אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, חבית הראשונה כרבי יוסה° _אסי. והשנייה _{חבית שנשברה בגת העליונה ובגת התחתונה חולין טמאים,} בין כ°רבי מאיר בין כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}, דכיוון שיש הפסד חולין אף °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה. אמר רבי זעירא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}, לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על °רבי יוסי _{בן חלפתא}? שהרי °רבי יוסי _{בן חלפתא} לא התיר אלא גרמא, אז איך אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שגם °רבי יוסי _{בן חלפתא} מסכים? אמר לו אין חובה להסביר שחבית ראשונה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}, וגם אין חובה להסביר שחבית שניה כ°רבי מאיר . ואם נרצה נאמר שהברייתות דלא כ°רבי מאיר ונאמר דלא כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. שאפשר ש°רבי יהושע _{בן חנניה} מתיר אפילו לטמא בידים. ומה שחלק ברישא בגרמא, זה לא בגלל שהוא סובר כדעת °רבי יוסי _{בן חלפתא} שמותר רק בגרמא. אלא להראות כוחו של °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאפילו בגרמא אסר. ואפשר ש°רבי יהושוע אוסר לטמא בידים. ומה שהתיר בסיפא, זה לא בגלל שהוא סובר כ°רבי מאיר שתרומה שהולכת לאיבוד מותר לטמא בידים, אלא בגלל שחשש להפסד ממון. תני אמר °רבי מאיר , שורפין את התלויה עם הטמאה. לפי שמצינו °רבי מאיר שורף תלויה בכל מקום. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. אזלית _הלכתי לקיסרין שמעית דאמר חזקיה° בשם רבי ירמיה° . °רבי מאיר שורף תלויה בכל מקום. ואמרית ליה. האם רק במקרה שהיא תלויה דבר תורה? אמר לו אין. אמרתי לו, אנא פתר לה _{אני סובר בדעת רבי מאיר} אפילו בספק אם נטמאת במדור של גוים. מה אית לך? הרי אפילו ודאי טומאת מדור גוים לא שורפים. דתני, ^א_מזמדור של גוים תולין. אמרית ליה אני סובר כ°רבי יוסי ברבי יהודה דתני, °רבי יוסי ברבי יהודה אומר שורפין. רק שאני סובר בדעת °רבי מאיר שאף על ספק מדור גויים שורפים. אמר רבי חונא° בשם רבי ירמיה° . °רבי מאיר שורף תלויה בשאר ימות השנה. והא תני, תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי °רבי מאיר וחכמים אומרים, בזמנה _{מבערים בשבת על ידי שמפרר וזורה לרוח.} ואם ל°רבי מאיר שורפים תלויה, וישרוף בשחרית? תיפתר שנתעצל ולא שרף. תדע לך שהוא כן. דתנינן _{ערב שבת עם חשכה שורפים} תלויה וטמאה. והרי טמאה כולם מודים שיכול לשרוף, ולא תנינן שישרוף בשחרית. ולא בשנתעצל ולא שרף? אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° . תיפתר שנולד לה טומאה באותה שעה, ולית את שמע מינא _{אי אפשר להוכיח מכאן} כלום. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי יהושע _{בן חנניה} שאמר תרומה שהולכת לאיבוד מותר לטמאותה בידים, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שאמר בכור שאחזו דם יקיז אף על פי שעושה מום, _והטעם כיון שאם לא יקיז ממנו דם הבכור ימות. שניהן אמרו דבר אחד. רבי אילא° _אילעא אמר. °רבי שמעון _{בן יוחאי} דבכורות, ו°רבי יהושע _{בן חנניה} דתרומות. לא הדין מודה לדין ולא הדין מודה לדין _{לא זה מודה לזה ולא זה מודה לזה}. דמה שאמר °רבי יהושע _{בן חנניה} בתרומות שיכול לטמאה בידים, זה משום שיש כאן ודאי הפסד _חולין מרובה. אבל בבכורות שאין שם אלא ספק שמא ימות הבכור, לא היה °רבי יהושוע מתיר לעשות בו מום. ומה שאמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} להתיר הקזה, דסובר בכור שאחזוו דם זה עצמו מום, ושוב אינו תם, ואין איסור להטיל מום בבעל מום. אמר רבי זעירא°

[דף ט עמוד ב]

מסתברא °רבי שמעון _{בן יוחאי} מודה ל°רבי יהושע _{בן חנניה}. שאם על הפסד מועט התיר, כל שכן בהפסד מרובה. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} לא מודה ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}. רבי בון בר חייא° בעי קומי _{שאל את} רבי זעירא° . על דעתך דאת אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} יודי ל°רבי יהושע _{בן חנניה}. והתנינן, מודין °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} בתרומת חמץ בערב פסח ששורפין זו _{תרומה טהורה} לעצמה וזו _טמאה לעצמה _{כדי שהטהורה לא תטמא.} ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, °רבי שמעון _{בן יוחאי} שנאה. ואם °רבי שמעון _{בן יוחאי} סובר של°רבי יהושוע תרומה שהולכת לאיבוד מותר לטמאה ביד, אז למה לא שורפים את שניהם כאחד? אמר לו, תמן תרומה חמץ בשש שעות טהורה היא דבר תורה, ותרומה בעינה היא. אתה הוא שגזרת לשורפה בכל מקום. אבל בחבית שנשברה, הרי התרומה הולכת לאיבוד, לכן מתיר °רבי יהושוע לטמאה בידים. לדעת °רבי יוסה שסובר של°רבי יהושוע אסור לשרוף תרומה תלויה בידים, ומותר רק גרמא. ולא נפסלה בהיסח הדעת? לא כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, היסח הדעת דבר תורה. _{הגמרא מביאה כמה מימרות של רבי יוחנן° בר נפחא אף שאינם קשורות אלינו.} ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} חבית שנייה כ°רבי מאיר , דבר תורה, _{היינו שמה שלומד °רבי מאיר מדברי °רבי יהושע בן חנניה שהתיר לטמא אותה ביד זה} מדכתיב (במדבר קרח יח, ח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי. תרומתי כתיב בלשון יחיד, בתרומה אחת הכתוב מדבר. אבל בתלויה אי אתה מצווה בשמירתה. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אחיזת דם כ°רבי שמעון _{בן יוחאי שהתיר להקיז ממנה דם,} דבר תורה. אם כך למה תלויה לא נשרפת הרי נפסלת בהסח הדעת? אמר לו אין כאן הסח הדעת שהוא משמרה שלא תגע בטהרות אחרות. התיב רבי יצחק בריה דרבי חייא רובה° . הגע עצמך שהיא _{תרומת החמץ} נתונה על גבי גחלים לשורפה, שאין חשש שיגע בטהרות אחרות וודאי הסיח דעתו, האם יהיה מותר לשרוף איתה גם תרומה טמאה? אמר לו לכשיתננה _{יהיה מותר.} אמר רבי מנא° _{בן יונה} לרבי שימי° . אתון אמרין דיודה °רבי שמעון _{בן יוחאי} ל°רבי יהושע _{בן חנניה} שכיוון שהולכת לאיבוד יהיה מותר לטמאה ביד. והרי אפילו °רבי יהושע _{בן חנניה} לא סובר את מה שאמרנו בשמו שיכול לשרוף את התלויה. דתני אמר °רבי יהושוע איך נשרוף תלויה עם הטמאה, שמא יבוא אליהו ויטהרם. משמע שסובר שאפילו אם אירע לתרומה ספק טומאה דאורייתא שהולכת לאיבוד, לא יטמאנה בידים. אמר ליה, תניין _{מחלוקת תנאים} אינון. תמן _{שאמרו שאפילו תלויה לעצמה אין שורפים} °רבי יוסי _{בן חלפתא} בשם °רבי יהושע _{בן חנניה}. ברם הכא _{שאמרו ששורפים,} °רבי שמעון _{בן יוחאי} בשם °רבי יהושע _{בן חנניה}. תנן, חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם היתה מונחת במקום תורפה, יניחנה במקום המוצנע. ואם היתה מגולה, יכסנה. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה. °רבן גמליאל _דיבנה אומר. אל יחדש בה דבר . תמן תנינן. בכור שאחזו דם, אפילו מת אין מקיזין לו את הדם דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. וחכמים אומרים, ^א_מחיקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. ואם עשה בו מום, הרי זה לא ישחוט עליו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. יקיז _{כדי שלא ימות} ואף על פי שעשה בו מום. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אתיא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} שאמר שאפילו מת אין מקיזין לו דם. כ°רבן גמליאל _דיבנה דאמר במשנתנו, לא יחדש בה דבר. ורבנן שאומרים, יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. ואם עשה בו מום, הרי זה לא ישחוט עליו. כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} דאמר במשנתנו שיניחנה במקום מוצנע. וד°רבי שמעון _{בן יוחאי} כ°רבי יהושע _{בן חנניה} שאמר במשנתנו אם היתה מכוסה יגלנה. ומה שמצאנו בבריתא דתני °רבי שמעון _{בן יוחאי}, יקיז ואף על פי שהוא מתכווין לעשות בו מום. אתייא כ°רבי יהושע _{בן חנניה} אחרייא שבסיפא שאמר אף יטמאנה ביד. אמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° . טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} שאסר להקיז דם לבכור, לא מפני שהוא סובר כ°רבן גמליאל _דיבנה. אלא דגזרת הכתוב הוא. דכתיב, לא תאכלנו, על הארץ תשפכנו כמים. (דברים ראה יב טז) לא התרתי לך דמו, אלא לשופכם, אבל הקזה אסור .

[דף י עמוד א]

מתיב רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° . והרי אף בפסולי המוקדשים כתיב, לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים (דברים יב כד) ושם ודאי שמותר להקיז מהם דם שהרי כבר נפדו, אז מה נדרוש מהפסוק? אמר רבי חייא בר אבא° . להכשר אתאמרת. ^א_מטמה מים מכשירים, אף דם מכשיר. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} וחכמים שחלקו אם מותר להקיז דם לבכור שאחזו דם, שניהם מקרא אחד דרשו דכתיב, תמים יהיה לרצון, כל מום לא יהיה בו. (ויקרא אמור כב כא) °רבי שמעון _{בן יוחאי} דרש. בשעה שהוא לרצון _תמים, אין את רשאי ליתן בו מום. בשעה שאינו לרצון _{בעל מום,} את רשאי ליתן בו מום. וחכמים אומרים. אפילו כולו מומין, אין את רשאי ליתן בו מום.

הדרן עלך פרק אור לארבעה עשר