ירושלמי מאיר/מסכת עירובין/פרק ח
פרק שמיני - כיצד משתתפין
[עריכה]
ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה א
[עריכה]
מתני’: כיצד משתתפין בתחומין? מניח את החבית ח_אואומר, הרי זה לכל בני עירי. לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה. וכל מי שקיבל עליו מבעוד יום, מותר. משחשיכה, אסור. שאין מערבין משתחשך:
גמ’: תנן, כיצד משתתפין במבוי. מניח את החבית ואומר, הרי זו לכל בני המבוי. ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים. התם תנינן מזכה להם. והכא גבי עירוב תחומין לא תניתה מזכון. ולמה לא תנינן מזכון? שמואל° בר אבא בר אבא אמר תמן דתנינן מזכון, צריך לזכות. ברם הכא דלא תנינן מזכון, אינו צריך לזכות. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. קולין וחומרין בדבר ולא קל וחומר היא? מה תמן שעירובי חצירות מדבריהן, את אומר מזכין. עירובי תחומין מדבר תורה, ח_בלא כל שכן?
אתייא דרב° כרבי יוחנן° בר נפחא. לשמואל° בר אבא בר אבא קשה, במה שונה עירוב חצרות מעירוב תחומין? אמר רבי יוסי ברבי בון° . בעירוב חצרות צריך להקנות כדי לעשות כל הרשויות כאחת. בעירוב תחומין, די בגלוי דעת שרוצה לשבות שם, ואין צורך לזכות
ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: ח_גכמה הוא שיעורו? מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד. מזונו לחול אבל לא לשבת, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה בר עילאי אומר. לשבת אבל לא לחול. אלו ואלו מתכוונין להקל. °רבי יוחנן בן ברוקא אומר. מככר בפונדיון יש מח’ פונדיון בסלע מארבע סאין כד’ קבין שש בסאה בסלע היינו חצי קב. °רבי שמעון בן יוחאי אומר. משתי ידות שני שליש לככר, משלש כיכרות לקב שתי תשיעיות קב. ח_דחצייה לבית המנוגע, ח_הוחצי חצייה כדי לפסול את הגוייה:
גמ’: °רבי מאיר אומר, בחולא ביום חול דלית ליה מה לאכל, הוא אוכל פיתא ציבחר מעט לחם. בשבתא דאית ליה מה לאכל, אוכל פיתא סגין הרבה לחם. רבי יודן° אומר בחולא ביום חול דלית ליה מה לוכל, אוכל פיתא סגין הרבה לחם. בשובתא דאית ליה מה לאכל שאוכל שלוש סעודות, אוכל פיתא ציבחר מעט לחם}}.
תנן, °רבי יוחנן בן ברוקא אומר. מככר בפונדיון יש מח’ פונדיון בסלע מארבע סאין כד’ קבין שש קבין בסאה בסלע היינו חצי קב. °רבי שמעון בן יוחאי אומר. משתי ידות שני שליש לככר משלש כיכרות לקב שתי תשיעיות קב ותני כן. קרובים דבריהן להיות שוין. איתא חמי בא וראה. אהן °רבי יוחנן בן ברוקא עבד עיגולא כיכר מחצי קב, שזה תרי עשר ביעין בצים. ואהן °רבי שמעון בן יוחאי עבד עיגולא כיכר משליש קב שהרי עושה שלש כיכרות לקב, שזה תמני ביעין בצים. ותימר הכן שקרובים דבריהן להיות שוין? אמר רב הונא° . צא מהן שליש להוצאות לאופה. רבי יוסי ברבי בון° נפק ליהו לאילין נחתומיא נתן לאופים הוצאות כהדא דרב הונא° שליש. ולחוד כהן שיעורא אבל רק אם היה שיעור כזה אבל אם היה יותר מחצי קב נתן לו פחות משליש
ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: ח_ואנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו. כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. ח_זחולית הבור והסלע גבוהים עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. במה דברים אמורים? בסמוכה. אבל במופלגת, אפילו היא גבוהה עשרה טפחים לחצר. אי זו היא סמוכה? כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים:
גמ’: תנן, כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת. ולא של תחתונים הוא? ולמה נותנים אותו לבני העליה? אמר רבי יודן° . זאת אומרת, חורבת ראובן בתוך חצר שמעון ושמעון משתמש בה, כמי שהוא שלו: פשיטא הדא מילתה, לזה בפתח ולזה בפתח, שניהן אסורין, וזה נלמד מן הבית שבין שתי חצירות, ששניהם אסורים עד שיערבו. לזה בזריקה ולזה בשילשול. שמואל° בר אבא בר אבא אמר לזה שבשילשול מותר, שהוא כדרכו. ולזה שהוא בזריקה אסורה, שאינה כדרכה
רב° אמר, ח_ח שניהם אסורים. מתניתא פליגא על רב° דתנן. כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. לא לזה בזריקה ולא לזה בשילשול היא? שהרי הדין כך אפילו אם המרפסת גבוה הרבה וצריך לשלשל כדי להשתמש. אין מכאן ראיה דמתניתא בתוך שלשה טפחים לעליונה ולמעלה מעשרה טפחים לתחתונה. מה פליגין רב° ושמואל° בר אבא בר אבא? בשוה. שלזה גבוה עשרה, ולזה נמוך עשרה. היה שם בין שני החצרות חורבה. רבי יוחנן° בר נפחא אמר. נותן חורבה לבעליה, אף אם גם לשני נוח להשתמש. עד כדון במשתמש בחורבה דרך פתח. היה הבעלים משתמש בחורבה דרך חלון ואנשי החצר בפתח מהו? אמר רבי אחא° בשם רבי יונתן° . אפילו כן, נותן חורבה לבעליה. אמר רבי אלעזר בי רבי שמעון° בשם רב הושעיה° . ח_טהיו שלש חורבות זו אחר זו בין שני חצרות. זה משתמש בחורבה הקרובה אליו דרך פתחו. וזה משתמש בחורבה הקרובה אליו דרך פתחו. והאמצעית אסורה. אימתי? בזמן שהאמצעית של שניהן, אבל אם היתה אמצעית לאחד מהן, זה משתמש באחת, וזה משתמש באחת ובשנית. תנן, חולית הבור והסלע. גבוהים עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. העומד והחלל מצטרפין לארבעה. והוא שיהא העומד רבה על החלל. רבי זעירא° בעי. עד שיהא עומד שכאן ועומד שכאן רבה? אמר רבי יוסה° אסי. פשיטא לרבי זעירא° שאין העומד מצד האחד אם יש רק דופן אחת מצטרף. ופשיטא ליה שצריך שיהא העומד מצד אחד רבה. לא צריכה ליה אלא לא בזה הוא מסתפק אלא בשאלה האם צריך שגם עומד השני ירבה על החלל. או די שדופן אחת רבה על החלל, והדופן השניה במשהו. תנן, כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . כשרוחבו משלשה ועד ארבעה
היא מתניתין. פחות משלשה, אפילו יותר מעשר אף לבני החצר מותר דהוי מקום פטור. ארבעה, אפילו פחות מעשר אסור לשניהם דהוי רשות בפני עצמה ושני רשויות שולטות בה. אלא אנן קיימין משלשה ועד ארבעה. תנן, חולית הבור והסלע גבוהים עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. בשאין שם תקרה מכסה לבור. אבל יש שם תקרה מכסה לבור, אפילו גבוה כמה, של תחתונים הוא, שאין העליונים יכולים להשתמש. אמר °רבי . בשאין שם נקב במכסה. אבל אם יש שם נקב, של העליונים שיכולים להשתמש דרך הנקב
ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: ח_יהנותן את עירובו בבית שער באכסדרה ומרפסת, אינו עירוב. ח_יאוהדר שם, אינו אוסר עליו. בבית התבן בבית הבקר בבית העצים בבית האוצרות, הרי זה עירוב. והדר שם אוסר עליו. °רבי יהודה בר עילאי אומר. ח_יבאם יש שם תפוסת יד של בעל הבית, אינו אוסר עליו:
גמ’: אמר רב יהודה° נשיאה בשם רב° הדא דאת אמר, בבית שער של רבים. אבל בבית שער של יחיד, הרי זה עירוב. והדר שם אוסר עליך. תנן, °רבי יהודה בר עילאי אומר. אם יש שם תפוסת יד וכ"ו. דבי רבי ינאי° הכהן אמרי, אפילו יתד לתלות בה מנעלו. רבי בר אבא חיננא° אמר. אפילו נשתות חתיכות ברזל אפילו טבלא. אף שהם מוקצה. רב° אמר, ובלבד דבר הניטל בשבת. אמר רבי אבא° . מעשה באחד שהיה לו לול של תרנגולין לפנים מביתו של חבירו, ונכנס שלא ברשותו לא היה זקוק לאישור. אתא עובדא קומי בא המקרה לפני רב° אמר. אף שהתרנגולים מוקצה כיון שזקוק ליתן לפניהן מים, כמו שהוא דבר הניטל בשבת. אמר רבי יעקב° בר אידי בשם שמואל° בר אבא בר אבא תלמידוי דרבי יוחנן° בר נפחא סלקין לעכברא שם מקום ליד צפת, וסמכין על הדא דרבי ינאי° הכהן דאפילו יתד לתלות בה מנעלו מספיק. חזקיה°
לא אמר כן, אלא רבי חייה° רבי אסי° ורבי אמי° בן נתן סלקון לעכברא ושמעון מדבית רבי ינאי° הכהן, הלכה כ°רבי יודה שדי בתפיסת יד.
ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת. אחד עובד כוכבים ומזלות ואחד ישראל, הרי זה אוסר דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה בר עילאי אומר, אינו אוסר. °רבי יוסה אומר. עובד כוכבים ומזלות אוסר, ח_יגישראל אינו אוסר. שאין דרך ישראל לבוא בשבת. °רבי שמעון בן יוחאי אומר. אפילו הניח את ביתו והלך לשבות אצל ביתו באותה העיר, אינו אוסר. שכבר הסיע מלבו:
גמ’: תנן, המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת. אחד עובד כוכבים ומזלות ואחד ישראל, הרי זה אוסר דברי °רבי מאיר . הדא הוא ד°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אומר. הבית הנעול אוסר. יכול לבוא על ידי עירוב מהו? עבר ובא מהו? אמר מר עוקבן° בשם רב° הלכה כ°רבי מאיר .
ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ו
[עריכה]
מתני:' ח_ידבור שבין שתי חצירות, אין ממלין ממנו בשבת. אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים, בין מלמטן, בין מתוך אוגנו. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . °בית שמאי אומרים מלמטן. ו°בית הלל אומרים מלמעלן. אמר °רבי יהודה בר עילאי. לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן:
גמ’: מיליהון דרבנן פליגין. דאמר רבי יעקב° בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי° . והוא שתהא מחיצה משוקעת במים ארבע טפחים כדי לשלשל דלי. ולא נמצא שתי רשויות משתמשות ברשות אחד? שיערו לומר אין הדלי מהלך יותר מארבעה טפחים. אמר רבי טבלאי° בשם רב° אין צורך שיהיה המחיצה משוקעת במים, אלא די שתהיה בתוך אוגנו של הבור, שיהיה ניכר שנעשה למחיצה. שאין הדין שאמרנו שאין מחיצה תלויה מתרת בחורבה שיך למים. שבמים הקלו שמחיצה תלויה מתרת. שאין גדיים שיבקעו. ח_טוהיו שם תקרה, רואים אותה כאילו יורדת וסותמת. היה שם אמלתרה קורה רחבה, את רואה אותה כאילו יורדת וסותמת. תנן, אמר °רבי יהודה בר עילאי. לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן. מיחלף שיטת °רבי יהודה האם רבי יהודה חזר בו? תמן תנינן, האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה, הרי אלו כרגלי שתיהן. רבי יודן° פוטר במים שאין בה ממש. והכא אמר הכן, שצריך היכר כי המים קונים שביתה?
אמר רב הונא° אף ל°רבי יהודה בר עילאי שאמר שדי בכותל שבניהם, והוא שתהא מחיצה בולטת לתוך חלל של בור
ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ז
[עריכה]
מתני’: ח_טזאמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלין ממנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. אמר °רבי יהודה בר עילאי. מעשה באמה של אבל, שהיו ממלין ממנה על פי זקנים בשבת. אמרו לו. מפני שלא היה בה כשיעור:
גמ:' תנן, אמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלין ממנה בשבת. מתניתא בעמוקה עשרה ורחב ארבעה, ובפרוצה החצר מיכן ומיכן. נפרצה מרוח אחת, נותן לחי וקורה מיכן. נפרצה מיכן ומיכן, נותן לחי וקורה מיכן, ועושה צורת פתח מיכן. תנן, אמר °רבי יהודה בר עילאי. מעשה באמה של אבל, שהיו ממלין ממנה על פי זקנים בשבת. לא נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת? שהרי לא יכלו לערב את כל העיר אבל יחד, כיוון שאמת המים חילקה אותה. אז איך שני חלקי העיר השתמשו באמת המים? אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי שמואל בר רבי יצחק° . תיפתר שכל בתי העיר אבל היו רק מצד אחד. פשיטא הדא מילתא. עמוקה עשרה ואינה רחבה ארבעה, מותר לטלטל ומותר למלות. שהרי זה מקום פטור. רחבה ארבעה ואינה עמוקה עשרה, פשיטא שמותר לטלטל. מהו למלות? רבי חיננא° אמר מותר. רבי מנא° בן יונה אמר אסור. מתני' פליגא על רבי חיננא° , דתנן. אמר °רבי יהודה בר עילאי. מעשה באמה של אבל, שהיו ממלין ממנה על פי זקנים בשבת. אמרו לו, מפני שלא היה בו כשיעור, שלא היתה לא עמוקה עשרה ולא רחבה ארבעה. אבל אם היתה עמוקה עשרה ואינה רחבה ארבעה אסור. לעולם אימא לך ואפילו רחבה ארבעה ואינה עמוקה עשרה מותר. אלא מה דהוה עובדא הוה עובדא שאמת המים באבל לא היתה לא עמוקה עשרה ולא רחבה ארבעה
ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ח
[עריכה]
מתני’: ח_יזכצוצרה שהיא למעלה מן הים. אין ממלין ממנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים
בין מלמעלן בין מלמטן. וכן ח_יחשתי כצוצריות זו למעלה מזו. עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה, שתיהן אסורות, עד שיעריבו:
גמ’: תנן, אמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלין ממנה בשבת. אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. רבי זעירא° ורב יהודה° נשיאה אמרו בשם רב° והוא שתהא מחיצה משוקעת במים כמלוא הדלי. שאם לא כן נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת שהרי המים מתחת מעורבים. תנן, כצוצרה שהיא למעלה מן הים. אין ממלין ממנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים אמר רב הונא° . והוא שתהא מחיצה בתוך שלשה טפחים מעל או מתחת לכצוצרה. תני, רבי חנניה בן עקביה° אומר. כצוצרה שהיא למעלה מן הים. פוחת את המעזיבה עושה חור ואינו צריך מחיצה ומשלשל וממלא. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° אסי. והוא שיש בנקב ארבעה טפחים. והוא שיש בו רוחב ד'. דכשיש ארבע אמות שהם עשרים וארבעה טפחים ופותח באמצע חור ארבעה טפחים נמצא עשרה טפחים מכל צד ורואים אותם כאילו הם כפופות כדי שיהו מחיצות גבוהות עשרה. תמן אמר אפילו אין מחיצות גבוהות עשרה, נעשית כמשמרת חד שפעמים שהיא מתוחה ופעמים שהיא שוקעת. רב אידי° אמר קומי רבי חייה° . מותר למלות ואסור לשפוך. אמר לו
כד נמנה חכמים נמנה לך עמהון. אמר רבי מנא° בן יונה. ח_יטמגהר היה עמיה צחק איתו, שהרי אם מותר למלות למה שיהיה אסור לשפוך. אמר רבי יוסי ברבי בון° מילא דבר נכון אמר לו, מותר למלות, שממלא כנגד מחיצתו, ואסור לשפוך, שכשופך המים יוצאים חוץ למחיצתו. אמר רבי חייה בר אבא° . לא אמר רבי חנניה בן עקביה° , אלא בים טיבריה, שההרים מקיפין אותה. רבי אלעזר° בן פדת שאל לרבי יוחנן° בר נפחא. ההן פיוסרוס אי, ויש אומרים מקום מוקף הרים זרק מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה האם יהיה חייב כזורק לרשות היחיד? אמר לו על דעתך אין רשות הרבים לעולם. שכל העולם מוקף באוקינוס. ריש לקיש° אמר לעולם אין רשות הרבים, עד שתהא מפולשת מסוף העולם ועד סופו. ריש לקיש° כדעתיה. דאמר ריש לקיש° , אין רשות הרבים בעולם הזה אלא לעתיד לבוא. שנאמר (ישעיהו מ ד) כל גיא ינשא. מתני' פליגא על ריש לקיש° דתנן. אי זו הוא רשות היחיד? ח_כשבילי בית גלגל וכן כיוצא בהן, רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה. משמע שדווקא שבילי בית גלגל שההליכה בהם קשה נחשב רשות היחיד, אבל דרכים שיותר נוחות יהיו רשות הרבים. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. לא אמר °רבי יוסי בן חלפתא שמחיצה תלויה מתרת אף שהגדיים בוקעים תחתיה, אלא לענין סוכה. שזה רק עשה. אבל לענין שבת, אף °רבי יוסי בן חלפתא מודה. מילתיה דרבי חנינא° בר חמא אמר, אף לענין שבת. דאמר רבי חנינה° . שלטון בא לציפורי ותלו לו קטיות סדינים, והתיר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי לטלטל תחתיהן בשיטת אביו. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . אתייא דרבי יוסי בי חנינא° כרבי חנניה° . שמחיצה תלויה מתרת אף בשבת. ותרויהון פליגי על שיטת רבי יוחנן° בר נפחא, דאמר שלענין שבת °רבי יוסי בן חלפתא מודה. אמר רבי יוסי בי רבי חנינא° . °רבי יהודה בר עילאי ו °רבי יוסי בן חלפתא ו°חנניה בן עקביה , שלשתן אמרו דבר אחד. שמקילין במחיצות. °רבי יהודה בר עילאי דגשרים מפולשין שאומרים פי תקרה יורד וסותם ומטלטלין תחתיהן. °רבי יוסי בן חלפתא, הא דסוכה. שמתיר מחיצה תלויה. ו°רבי חנניה בן עקביה , דתני. °רבי חנניה בן עקביה התיר שלשה דברים. התיר בכצוצרה לשאוב מים על ידי מחיצה תלויה. ולהטמין בעצה שבים. והבאת אלונטית, ולא גוזרים שמא יסחוט. תנן, וכן שתי כצוצריות זו למעלה מזו. עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה, שתיהן אסורות, עד שיערבו. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי° בר זבידא
הדא דאת אמר ששתי גזוזטרות זו למעלה מזו ועשו לעליונה ולא לתחתונה שניהם אסורות עד שיערבו. דווקא במשתמשת העליונה דרך הנקב שבתחתונה. אבל אם העליונה משתמשת חוץ לנקב שבתחתונה, מותר. דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר ותני כן, שלש כצוצריות זו על גבי זו. העליונה והתחתונה של אדם אחד אסור להשתמש מן העליונה לתחתונה, דרך האמצעית. אבל משתמש מן העליונה לתחתונה, שלא דרך האמצעית ואינו חושש. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . הדא דאת אמר, מבפנים דרך הנקב שבתחתונה. אבל מבחוץ, מותר. רבי זעירא° אמר, בין מבחוץ בין מבפנים אסור שכן העליונה משתמשת באויר תחתונה. מתניתין פליגא על רבי שמואל בר רבי יצחק° , דתנן. משלשלין מהחלון שלו קדירת בשר ונותנה על גבי זיז שגבוה עשרה ורחב ארבעה. אם היתה חלון של אחר בנתיים של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, אסור. ח_כאשאין משתמשין מרשות לרשות, דרך רשות. מה עבד לה רבי שמואל בר רב יצחק° ? פתר לה בשוה הזיז לחלון שהחלון פתוח אליו
ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ט
[עריכה]
מתני:' ח_כבחצר שהיא פחותה מד' אמות, אין שופכין לתוכה מים בשבת. אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים, מן הנקב מלמטן. בין מבפנים בין מבחוץ. אלא שמבחוץ צריך לקמור. ומבפנים אינו צריך לקמור. °רבי אליעזר בן יעקב אומר. ח_כגביב צינור שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים, שופכין לתוכו מים בשבת. וחכמים אומרים. אפילו גג או חצר מאה אמה, לא ישפוך על פני הביב. אבל שופך הוא על הגג, והן יורדין לביב. ח_כדהחצר והאכסדרה מצטרפין בארבע אמות. ח_כהשתי דיוטות זו כנגד זו. מקצתן עשו עוקה ומקצתן לא עשו עוקה. את שעשו עוקה מותרין. ואת שלא עשו עוקה אסורין:
גמ: תנן, חצר שהיא פחותה מד' אמות, אין שופכין לתוכה מים בשבת. אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים. מאי טעמא? שיערו חכמים תשמיש לאדם סאתים מים, וארבע אמות מבליעות סאתים. ניקבה העוקה ומים יוצאים לרשות הרבים. אית תני, אין צריך לפוק לסתום. ואית תני צריך לפוק. נתמלאת העוקה. אית תני מותר לשפוך עוד מים לתוך החצר. אית תני אסור, עד שיפחת. אמר רבי מנא° בן יונה
חד תנא הוא. מאן דאמר צריך לפוק, אוסר לשפוך. מאן דאמר אין צריך לפוק, מותר לשפוך. אמר לו רבי חייה בר מרייה° . הכי נמי אמר רבי יונה° אביך. היה קטיפרס מבפנים מדרון כלפי רשות הרבים, אפילו פחות מהשיעור סאתים אסור לשפוך. מבחוץ כלפי פנים, אפילו יותר מהשיעור מותר. אלא כי אנן קיימין בשוה. רבי יוחנן° בר נפחא אמר שטעם ההיתר הוא שבארבע אמות על ארבע אמות אדם רוצה לזלף. ואם ישפוך ויצאו לא נתקיימה מחשבתו. וריש לקיש° אמר שבארבע על ארבע המים נבלעים באדמה. נפקא מינה אם היתה החצר צרה וארוכה כגון שנים על שמונה. שלרבי יוחנן° בר נפחא אין דרך לזלף כזו חצר ואסור. ולריש לקיש° אף בחצר ארוכה המים נבלעים ומותר. מתניתין פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא, דתנן. החצר והאכסדרה, מצטרפין בארבע אמות. קא סלקא דעתין שהחצר ברוחב שתי אמות ובצידה אכסדרה שתי אמות שהכל יחד שמונה אמות על שתי אמות ומצטרפים. וקשה לרבי יוחנן° בר נפחא. פתר לה בשוה. ששתי האמות של החצר ממשיכות את שתי האמות של האכסדרה, לארבע אמות על ארבע אמות. מתני' פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא, דתנן. המרפסת הגג והחצר, מצטרפין בד' אמות. אמר רבי חנניה° , עוד היא בשוה, דע לך שהוא כן, דהכא תנן החצר והאכסדרה מצטרפין בארבע אמות. ותני, הבית והעלייה החצר והאכסדרה, אין מצטרפין. אלא כאן בשוין, כאן בשאין שוין. אמר ירמיה, °רבי מאיר ו°רבי אליעזר בן יעקב , שניהן אמרו דבר אחד. °רבי אליעזר בן יעקב דתנינן, °רבי אליעזר בן יעקב אומר, ביב שקמור ארבע אמות ברשות הרבים, שופכין בו מים בשבת. וחכמים אומרים, אפילו גג או חצר מאה אמה, לא ישפך על פי הביב. °רבי מאיר דתני סילונות שבכרכין אף על פי שנקובין, ישפך לתוכו מים בשבת, דברי °רבי מאיר , ותני כן, אם היתה מזחילה, מותר. ח_כואם עונת הגשמים הוא, מותר. היו צינורות אחרים שיש בם ד’ מקלחין בו, מותר. ותני בר קפרא° אם היה מקום צנוע מותר. הדא פליגא על רב° ולית ליה קיום זה חולק על רב° ואי אפשר לישב את דברי רב° והם נדחו. דרב° אמר. ח_כזכל שאסור משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור:
הדרן עלך פרק כיצד משתתפין