ירושלמי מאיר/מסכת עירובין/פרק ד
פרק רביעי - מי שהוציאוהו
[עריכה]
ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה א
[עריכה]
מתני’: ד_אמי שהוציאוהו עובד כוכבים ומזלות או רוח רעה, אין לו אלא ד' אמות. החזירוהו, כאילו לא יצא. הוליכוהו לעיר אחרת, נתנוהו בדיר או בסהר. °רבן גמליאל דיבנה ו°רבי אלעזר בן עזריה אומרים, ד_במהלך את כולה. °רבי יהושע בן חנניה ו°רבי עקיבא בן יוסף אומרים. אין לו אלא ד' אמות. מעשה שבאו מפרנדין והפליגה ספינתן בים. °רבן גמליאל דיבנה ו°רבי אלעזר בן עזריה ד_גהלכו את כולה. °רבי יהושע בן חנניה ו°רבי עקיבא בן יוסף לא זזו מד' אמות. שרצו להחמיר על עצמן:
גמ’: תנן, מי שהוציאוהו עובד כוכבים ומזלות או רוח רעה, אין לו אלא ד' אמות. דאי לא כן, מה אנן אמרין. במה זה שונה מכל היוצא מחוץ לתחום שאין לו אלא ד’ אמות? הייתי חושב שיעשה כמי שיצא ברשות, ויהא לו אלפיים אמה לכל רוח. לפום כן מימר, אין לו אלא ד' אמות. ד_דומניין לד' אמות? דכתיב (שמות בשלח טז כט) שבו איש תחתיו. ומניין לאלפיים אמה? דכתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. או חלף אולי הלימוד הפוך? אמר רבי אלעזר° בן פדת. דתנינן. °אסא בן עקיבה אומר. גזירה שווה מקום מקום. נאמר כאן אל יצא איש ממקומו. ונאמר להלן בערי מקלט (שמות משפטים כא יג) ושמתי לך מקום
מה מקום שנאמר להלן אלפיים אמה. אף מקום שנאמר כאן אלפיים אמה. ד' אמות שאמרו, מלא קומתו ופשוט ידיים. °רבי יהודה בר עילאי אומר. גופו שלשה אמות. ואמה כדי שיהא נוטל חבית מראשותיו ונותן אל מרגלותיו. כשהוא נפנה נפנה מן הצד. וכשהוא מתפלל, מתפלל לוכסן להתרחק יותר מארבע אמות מהמקום שהתפנה אם אין ריח רע. רבי יודה בן פזי° בעי. ארבע אמות שאמרו, תחום הן, כמו אלפים אמה. או אינן תחום, אלא רשות היחיד? אין תימר תחום הן, אין נותנין לו ד' אמות משני מקומות, ואסור לחפציו לצאת מאותם ד’ אמות שאף חפציו קנו שביתה כמותו. אין תימר אינן תחום, אלא שהקלו עליו לטלטל בד’ אמות. נותנין לו ד' אמות משני מקומות. דחפציו לא קנו שביתה כמותו ומותר להוציאם מד’ אמות. אמר רבי זעירא° . מתניתא אמרה דארבע אמות שאמרו תחום הן. דתנינן. היו מקצת אמותיו של זה בתוך מקצת אמותיו של זה, מביאים ואוכלים באמצע. ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו. כגון שהיה בניהם שש אמות, והיו שתי אמות מובלעות בין שניהם. תנן, מי שהוציאוהו עובד כוכבים ומזלות או רוח רעה, אין לו אלא ד' אמות. החזירוהו, כאילו לא יצא. לא אמר אלא החזירוהו. ד_ההא אם חזר הוא, אסור. אמר רבי אחא° . ד°רבי נחמיה היא. דתני, ד_ופירות שיצאו לרשות הרבים וחזרו. שוגג יאכלו, מזיד לא יאכלו. °רבי נחמיה אומר. בין שוגג בין מזיד לא יאכלו, עד שיחזירן למקומן שוגג. ותייא ד°רבי נחמיה כ°רבי מאיר שלא קונסים שוגג אטו מזיד. דתני, המעשר והמבשל בשבת
שוגג יאכל מזיד לא יאכל, דברי °רבי מאיר . תנן, הוליכוהו לעיר אחרת, נתנוהו בדיר או בסהר. °רבן גמליאל דיבנה ו°רבי אלעזר בן עזריה אומרים, מהלך את כולה. °רבי יהושע בן חנניה ו°רבי עקיבא בן יוסף אומרים, אין לו אלא ד' אמות. ד_זקנה לו שביתה ובאו עובד כוכבים ומזלות והקיפוה מחיצה. רבי חונה° אמר לא הועילה לו מחיצתו כלום. אלא מהלך באלפיים, ומטלטל בארבע. חייה בריה דרב° אמר. מהלך ומטלטל באלפיים בתוך המחיצות. רבי יעקב בר אחא° ורבי אבונא° אמרו בשם חייה בריה דרב° . מהלך באלפיים, ומטלטל בתוך המחיצות בארבעת אלפים אמה על ידי זריקה ואפילו יותר. הוון בעיין מימר, מה פליגין? כ°רבי יהושע בן חנניה וכ°רבי עקיבא בן יוסף שסוברים שאם הוציאוהו לדיר או סהר, אין לו אלא ד’ אמות. ברם כ°רבן גמליאל דיבנה וכ°רבי אלעזר בן עזריה , שסוברים שאם נתנוהו בדיר וסהר מהלך את כולה, לא פליגין. שהרי אין הבדל בין הוציאו גוים ונתנוהו בדיר וסהר או בנו סביבו דיר וסהר. ולא היא. דאפילו כ°רבן גמליאל דיבנה וכ°רבי אלעזר בן עזריה פליגין. דאלו המחמירים שאינו מטלטל בכולה סברו, דקל הוא מי שקנה לו שביתה. דכיוון שיש לו אלפים אמה לכל רוח, לא התירו לו מחיצות שנעשו בשבת. ממי שלא קנה לו שביתה. דכיוון שיש לו רק ד’ אמות, היקלו עליו שמחיצות שנעשו בשבת יהיו לו כד’ אמות. נתנוהו הגוים על פתח הדיר. על דעתיה ד°רבי יהושע בן חנניה ו°רבי עקיבא בן יוסף, נותנין לו שתי אמות מבפנים, ושתי אמות מבחוץ. שהרי אף אם היו מניחים אותו בתוך הדיר או הסהר לא היה לו אלא ד’ אמות. ולא חוששים שיבא לטלטל יותר . על דעתיה ד°רבן גמליאל דיבנה ו°רבי אלעזר בן עזריה , אין נותנין לו שתי אמות מבפנים ושתי אמות מבחוץ. אלא כל הד’ אמות בחוץ. שאם אומר את ליתן לו שתי אמות מבפנים ושתי אמות מבחוץ, אף הוא מטלטל בכל הדיר כולו. נתנו באמצע הדיר, והיה הדיר חציו בתוך התחום וחציו חוץ לתחום. רבי אחא° אמר מן אולפן קבלה מרבותיו. °רבי יהודה בר עילאי אמר לה מן דיעה מסברתו. שהדין הזה תלוי במחלוקת בן רב חונה° וחייה בריה דרב° , גבי אדם שקנה שביתה והקיפוהו גוים מחיצה. תנן, מעשה שבאו מפרנדין והפליגה ספינתן בים. °רבן גמליאל דיבנה ו°רבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה. °רבי יהושע בן חנניה ו°רבי עקיבא בן יוסף לא זזו מד' אמות, שרצו להחמיר על עצמן. רבי זעירא° ורב הונה° אמרו בשם רב° ממה שנאמר במשנה שרצו °רבי יהושע בן חנניה ו°רבי עקיבא בן יוסף להחמיר על עצמן. זאת אומרת שהלכה כ°רבן גמליאל דיבנה וכ°רבי אלעזר בן עזריה . אמר רבי אבא° בשם רבי חייה בר אשי° . אף בדיר ובסהר הלכה כ°רבן גמליאל דיבנה וכ°רבי אלעזר בן עזריה . °חנניה בן אחי רבי יהושע אומר. כל היום היו דנין אלו כנגד אלו, עד שבא אחי אבא והכריע ביניהן. והתקין, שתהא הלכה כ°רבן גמליאל דיבנה וכ°רבי אלעזר בן עזריה בספינה, שיהיה מהלך את כולה. וכ°רבי יהושע בן חנניה וכ°רבי עקיבא בן יוסף בדיר וסהר שאין לו אלא ד’ אמות. מה בין סהר ומה בין ספינה? חבריה אמרו. ספינה, ד_חמפני שמחיצותיה עולות עמה ותמיד נמצא באויר מחיצות שבהם קנה שביתה. ובדיר וסהר לא לן באותן מחיצות. רבי זעירא° אמר. מכיון שעוקרין אותה מד' אמות אלו ונותנין אותה בד' אמות אלו. מה נפק מביניהון? אם היתה אסדה שאין לה מחיצות, על דעתהון דחברייא אסור. על דעתיה דרבי זעירא° מותר.
אם היה הים גלני שקט בו שאין גלים והספינה עמדה במקומה. על דעתיהון דחברייא מותר, על דעתיה דרבי זעירא° אסור. אמר רבי זעירא° . מתניתא אמרה דארבע אמות שאמרו אינם תחום. דאין תחומים למעלה מעשר ואף על פי כן מחלוקת אם מהלך את כולה או רק ארבע אמות
ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה. אמרו לו ל°רבן גמליאל דיבנה. מה אנו לירד? אמר להן מותר. שכבר הייתי מסתכל, והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה:
גמ’: מצופות שפופרות שבהם היה צופה היו לו ל°רבן גמליאל דיבנה, שהיה משער בה עיניו במישר לדעת על פי מה שרואה בשפופרת מה המרחק. ולמה לי עד שלא חשיכה? ואפילו משחשיכה. ולא °רבן גמליאל דיבנה היא? והרי הוא סובר שמי שנתנוהו בדיר וסהר מהלך את כולה. תיפתר שהיה בנמל יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, או שלא היו מחיצות גבוהות עשרה. או שהיו פרצות יותר מעשר. או היה עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ
ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: ד_טמי שיצא ברשות, אמרו לו כבר נעשה מעשה. יש לו אלפיים אמה לכל רוח. אם היה בתוך התחום, כאילו לא יצא. שכל היוצאין להציל, חוזרין למקומן:
גמ’: תנן, מי שיצא ברשות, אמרו לו כבר נעשה מעשה. יש לו אלפיים אמה לכל רוח. דאי לא כן מה אנן אמרין הרי הוא יצא ברשות? קא סלקא דעתין שיעשה כמי שיצא באונס, ולא יהיה לו אלא ארבע אמות. לפום כן צריך מימר, יש לו אלפיים אמה לכל רוח. תנן, אם היה בתוך התחום, כאילו לא יצא. פשיטא? אמר רב חונה° . והן שיהו ד' אמות אוכלות חופפות בין שני התחומים. כגון מתחום טבריא ומתחום מגדלה שהמרחק ד’ אלפים אמות חסר ד’ אמות. נמצא שארבע אמות חופפות. רבי חונה° בשם רב אדא בר אחווה° . ורבי אילא° אילעא בשם רבי שמעון בן לקיש° . ד_יואפילו יצא למגדלה וחזר, כאילו לא יצא. כיוון שאלפים אמה שנתנו לו חכמים, מובלעים באלפים שהיו לו בעירו. רבי יישוע דרומייה° בעי. עד כדון, בשיצא שוגג ולא ידע שאין בו עוד צורך. אפילו יצא מזיד? אמר רבי פנחס° . מתניתא אמרה כן שאף היוצא במזיד דינו כך. דתנן, שכל לרבות מזיד היוצאין להציל, חוזרין למקומן. ד_יאחוזרין אפילו בזיינן: תניא, יבעובד כוכבים ומזלות שבאו לעיירות הסמוכות לספר, ליטול מהן אפילו תבן, אפילו עצים. יוצאין עליהן בזיין, ומחזירין את הזיין למקומן. באו לעיירות
המובלעות. אין יוצאין עליהן בזיין, אלא אם כן באו לעוסקי נפשות. בראשונה היו מוליכין את הזיין לבית שהוא סמוך לחומה. פעם אחת באו עליהן השונאין. היו נדחקין ליטול את הזיין, והרגו אלו מאלו יותר ממה שהרגו מהן השונאים. התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל לביתו
ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: מי שישב בדרך, ועמד והרי הוא סמוך לעיר. הואיל ולא היתה כוונתו לכך, לא יכנס, דברי °רבי מאיר . °רבי יודה אומר, ד_יגיכנס. אמר °רבי יהודה בר עילאי. מעשה ונכנס °רבי טרפון בלא מתכוין:
גמ’: תנן, אמר °רבי יהודה בר עילאי, מעשה ונכנס °רבי טרפון בלא מתכוין. אמרו לו משם ראיה? שמא בית מדרשו של °רבי טרפון היה בתוך אלפיים אמה. או שמא הקנה עצמו לבני עירו מבעוד יום. אשכח תני. בשחרית זרחה החמה. אמרו לו רבי. הרי העיר לפניך היכנס. מכאן שבלילה לא ידע.
ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: ד_ידמי שישן בדרך ולא ידע עד שחשיכה, יש לו אלפיים אמה לכל רוח, דברי °רבי יוחנן בן נורי , וחכמים אומרים, אין לו אלא ארבע אמות. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, והוא באמצען, °רבי יהודה בר עילאי אומר לאיזה רוח שירצה. ומודה °רבי יהודה בר עילאי שאם בירר לו, שאינו יכול לחזור בו:
גמ:' תנן, מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשיכה, יש לו אלפיים אמה לכל רוח, דברי °רבי יוחנן בן נורי . אמר רבי זעירא° בשם רבי חסדיי° . טעמא ד°רבי יוחנן בן נורי , מאחר שאילו היה ער היה קונה שביתה. ישן נמי קנה לו שביתה ויש לו אלפיים אמה לכל רוח. °רבי יודה אומר לא רק ישן קנה שביתה, אלא אפילו ער ולא התכוון, קנה לו שביתה ויש לו אלפיים אמה לכל רוח. אתייא ד°רבי יודה כ°רבי יוחנן בן נורי . ד°רבי יוחנן בן נורי אמר. אחר שאילו היה ער קונה לו שביתה, ישן נמי קונה שביתה. דאנן סהדי אנו עדים דאם היה ער מסתמא היה קונה. אלא ש°רבי יודה מוסיף על דבריו שאפילו היה ער ולא קנה לו שביתה, יש לו אלפיים אמה לכל רוח. רבי חונה° אמר, רב נחמן בר יעקב° בעא. גר שטבל לאחר שהאיר המזרח. מה אמר בה °רבי יוחנן בן נורי ? האם מדמינן לישן דאמרינן מאחר שאילו היה ער
היה קונה לו שביתה, אף כאן מאחר שאילו היה גר היה קונה גם כאן קנה? אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושע בן לוי° , הלכה כ°רבי יוחנן בן נורי . תנן, וחכמים אומרים, אין לו אלא ארבע אמות. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, והוא באמצען. °רבי יהודה בר עילאי אומר לאיזה רוח שירצה. ומודה °רבי יהודה בר עילאי שאם בירר לו, שאינו יכול לחזור בו. בירר לו מבעוד יום, חוזר בו מבעוד יום. משחשיכה, חוזר בו משחשיכה. בירר לו מבעוד יום וקדש עליו היום. נישמעינה מן הדא, דתנן. מי שישן בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר. הואיל ולא היתה כוונתו לכך, לא יכנס, דברי °רבי מאיר . °רבי יודה אומר יכנס. מכאן שאף שלא היה בדעתו על כך מערב שבת, יכול בשבת להחליט על כך. ואף כאן אם בירר לו ארבע אמות וקידש עליו היום יכול לברור ארבע אמות אחרות. והתנן, ומודה °רבי יודה שאם בירר לו רוח, שאינו יכול לחזור בו? לא על הדא אמרה, אלא על רישיה דפירקין, דתנן. מי שהוציאוהו עובד כוכבים ומזלות או רוח רעה. עליה איתאמרת. אמר רבי בון° , מודה °רבי יודה שאם בירר לו רוח, שאינו יכול לחזור בו. שכיוון שחכמים הם שנתנו לו ארבע אמות, לא יכול לחזור בו. אבל אדם ששבת ובירר לעצמו רוח אחת, יכול לחזור בו ולברור רוח אחרת
ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: ד_טוהיו שנים. מקצת אמותיו של זה לתוך אמותיו של זה. מביאין ואוכלין באמצע. ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לשל חבירו. היו שלשה והאמצעי מובלע בנתיים. הוא מותר עמהן, והן מותרין עמו. ושנים החיצונים, אסורין זה עם זה. אמר °רבי שמעון בן יוחאי. ד_טזלמה הדבר דומה? לשלש חצירות פתוחות זו לזו, ופתוחות לרשות הרבים. ועירבו שתיהן עם האמצעית. היא מותרת עמהן. והן מותרות עמה. ושתים החיצונות אסורות זו עם זו:
גמ’: אף על גב ד°רבי חנניה בן אנטיגנס פליג על רבנין באומר שביתתי במקומי במשנה הבאה וסובר שנותנים לו אלפים אמה עגולות. מודה הכא שנותנים לו ארבע אמות במרובע ולא בעיגול כדי שירויח את הפינות כדי שיוכל להתפנות בפינה אחת ולהתפלל בפינה נגדית
ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ז
[עריכה]
מתני’: ד_יזמי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך. והיה מכיר אילן או גדר, ואמר. שביתתי תחתיו
לא אמר כלום. שביתתי בעיקרו. מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפיים אמה. ומעיקרו ועד ביתו אלפיים אמה. נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה. אם אינו מכיר, או אינו בקי בהלכה, ואמר שביתתי במקומי. ד_יחזכה לו מקומו אלפיים אמה לכל רוח. עגולות דברי °רבי חנניה בן אנטיגנס . וחכמים אומרים, מרובעות כטבלה מרובעת. כדי שיהא נשכר את הזויות:
גמ’: ד_יטהיה אחד מכיר ואחד שאינו מכיר. זה שהוא מכיר אומר, שביתתי במקום פלוני. מהלך עם זה שאינו מכיר, וזה שאינו מכיר, מוסר שביתתו לזה שמכיר. ומהלך עם זה שהוא מכיר.
ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ח
[עריכה]
מתני’: זהו שאמרו העני מערב ברגליו. °רבי מאיר אומר. אין לנו אלא עני. °רבי יהודה בר עילאי אומר. ד_כאחד עני ואחד עשיר. שלא אמרו מערבין בפת, אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו:
גמ’: °רבי מאיר סבר, עיקר עירוב בככר. ולמה אמרו לערב ברגליו? להקל על העני שאין לו ככר. ו°רבי יודא אמר. עיקר עירוב ברגליו. ולמה אמרו לערב בככר? להקל על העשיר, שלא יצא ברגליו. אף על גב ד°רבי יודה אמר דעיקר עירוב ברגליו. ד_כאובלבד שלא ישב לו בתוך ביתו ויאמר תקנה לי שביתה במקום פלוני. אלא יצא לו חוץ לתחום ויאמר, תקנה לי שביתה במקום הזה. וממתין שם עד שחשיכה וחוזר ובא לעירו. ותני כן. מעשה במשפחת בית ממה, ומשפחת בית גוריון מרומה. שהיו מחלקין בגרוגרות לעניים בשני בצורות. והיו עניי שיחין יוצאין ומערבין ברגליהן, וממתינים שם עד שתחשך. ולמחר היו נכנסין ואוכלין שם וחוזרין. וכל מה שהן עושין על פי חכמים היו עושין.
ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ט
[עריכה]
מתני’: ד_כבמי שיצא לילך לעיר שמערבין בה, והחזירו חבירו. הוא מותר לילך, וכל בני העיר אסורין. דברי °רבי יהודה בר עילאי. °רבי מאיר אומר. כל שהוא יכול לערב ולא עירב, הרי זה חמר גמל.
גמ’: תנן, מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה והוא נשלח לערב עבור העיר, והחזירו חבירו. הוא מותר לילך כיוון שעקר רגליו, וכל בני העיר אסורין. חבריה פתרו לה תרין פתרין שתי העמדות. העמדה אחת. שהשליח רצה לילך, ואמר ליה חבריה, אנא מערב עליך ועל בני קרתך. ועירב על בני קרתיה, ולא עירב עלוי אני אערב עליך ועל בני עירך וערב על בני העיר ולא עירב עליו. הוא אסור לילך באותה הרוח, ומותר בשאר כל הרוחות שבעירו. והן מותרין באותה הרוח, ואסורין בשאר כל הרוחות שבעירן. פתר לה פתר חורן הסבר אחר. דאמר לו חבריה, אנא מערב עליך ועל בני קרתך, ולא עירב לא עליו ולא על בני קרתיה אני אערב עליך ועל בני עירך ולא ערב לא על בני העיר ולא עליו. הוא מותר לילך באותה הרוח, שכבר קנו לו רגליו מאתמול. והן אסורין לילך באותה הרוח, ומותרין בשאר כל הרוחות שבעירו.
ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה י
[עריכה]
מתני’: מי שיצא חוץ לתחום, ד_כגאפילו אמה אחת לא יכנס. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר שתים יכנס, שלש לא יכנס. ד_כדמי שהחשיך חוץ לתחום, אפילו אמה אחת לא יכנס. °רבי שמעון בן יוחאי אומר. אפי' ט"ו אמה יכנס. שאין המשוחות ממצין את המידות מפני הטועים
גמ’: תנן, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר שתים יכנס, שלש לא יכנס. אמר רבי אחא° . רבי חיננא° ורב חסדיי° , תריהון אמרין. לא אמר אלא שתים. הא שתים וכל שהוא, לא יכנס. דהוא שכך אפשר לדייק מ°רבי אליעזר בן הורקנוס. ד°רבי אליעזר בן הורקנוס אמר. שתים יכנס. הא יותר כלשהו, לא יכנס. אמר לו רבי יוסה° אסי. אמרין דבתרה אימא סיפא = תאמר את הסוף. שלש לא יכנס, הא שלש פחות כל שהוא יכנס. אלא מכאן אי אפשר לדייק.
הוון בעיי מימר מה דאמר °רבי אליעזר בן הורקנוס שהיוצא שתי אמות יכנס, כוון שכשנותנים לו ארבע אמות והוא במרכזן. נמצא ששתי אמות שנתנו לו, מובלעות באלפיים שהיו לו. והקלו ביוצא מפני שנאנס. הא במחשיך, לא. אשכח תני. היא אדא היא אדא זה כמו זה. הוון בעיי מימר. מה דאמר °רבי שמעון בן יוחאי שאפילו אם יצא ט"ו אמות יכנס. במחשיך. דכיוון שהוא אנוס, הקלו עליו. הא ביוצא, לא. אשכח תני, היא אדא היא אדא זה כמו זה..
הדרן עלך פרק מי שהוציאוהו