ירושלמי מאיר/מסכת עבודה זרה/פרק ג
פרק שלישי – כל הצלמים
[עריכה]
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה א
[עריכה]מתני’: כל הצלמים אסורין. מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ג_אאין אסור אלא כל שיש בידו מקל, או צפור, או כדור. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. כל שיש בידו כל דבר:
גמ’: תנן, כל הצלמים אסורין. מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי °רבי מאיר . אמר רבי חייה בר אבא° . מפני שהן נעבדין בכרך גדול שברומי, פעמיים בשבוע. מעתה, במקום שנעבדין יהו אסורין. ומקום שאינן נעבדין יהו מותרין. אמר רבי יוסי° בר זבידא. מכיון שנאסרו במקום אחד, נאסר מינן בכל מקום. מה אנן קיימין? אם דבר בריא שהן של מלכים שעשו אותם לעובדם, דברי הכל אסור. אם דבר בריא שהן של שלטנות שנעשו רק לכבוד, דברי הכל מותר. אלא כן אנן קיימין, בסתם. °רבי מאיר אומר, סתמן של מלכים. ורבנן אמרי, סתמן של שולטנות. אמר אשייאן נגרא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. איקוניות צורות למה הן אסורות? מפני שמקטירין לפניהן בשעה שהן עולות כשמעמידים אותם. אמר רבי יוחנן° בר נפחא, מותר לראותן בשעה שהן יורדות כשהיה מתחלף השילטון היו מפילים אותם. מה טעמא? דכתיב (תהילים לז לד) בהכרת רשעים תראה. כתב המהלך תחת הצורות, או ג_בתחת האיקוניות, אין מסתכלין בהן בשבת. ולא עוד, אלא ג_גאף בחול אין מסתכלין באיקונות. ומה טעמא? דכתיב (ויקרא קדושים יט ד) אל תפנו אל האלילים, אל תפנה לעובדן. °רבי יהודה בר עילאי אומר, אל תפנה לראותן ממש אפילו שלא לעבדן. כד דמך כשמת רבי נחום בר סימאי° , חפון איקונתא מחצלן כיסו את הצורות במחצלות. אמרי, כמה דלא חמתון ראה אותם בחייו, לא יחמינון בדמכותיה לא יראה אותם במותו. וחכימין אינון ויודעים המתים כלום? אמר רבי שמעון בן לקיש° . אין בינינו ולצדיקים שמתו, אלא דיבור פה בלבד. אמר רבי זעירא° שומע הוא המת קילוסו כמתוך החלום. אמר רבי אשיין° . שומע המת קילוסו כמתוך חלום. ולמה נקרא שמו °נחום איש קודש קדשים ? שלא הביט בצורת מטבע מימיו. ולמה נקרא שמו של °רבי יהודה הנשיא , רבינו הקדוש? שלא הביט במילתו מימיו. כד דמך כשמת °רבי אחא , איתחמי כוכבא בטיהרא נראו כוכבים ביום. כד דמך כשמת רבי חנן° , איתכפון אנדרטיא התכופפו הפסלים. כד דמך כשמת רבי יוחנן° בר נפחא, איתכפון איקונייא התכופפו הצורות. אמרין, בגין דלא הוות איקונין דכוותה שלא היתה צורה יפה כמותו. כד דמך כשמת רבי חנינא דברת חוורן° , איתבזע נבקע ימא דטיברייא. אמרין דכד הוה סליק לעיבורא הוה ימא מתבזע קומוי כשהיה הולך לעבר שנים היה הים נבקע לפניו. כד דמך כשמת רב הושעיה° , נפל קלון חומה דטיבריא. כד דמך כשמת רבי יצחק בן אלישיב° , איתעקרון שובעין איסקופין של בתים בגלילא. אמרין דהוו תליין בזכותיה. כד דמך כשמת רבי שמואל בר רב יצחק° , איתעקרין ארזייא דארעא דישראל. אמרין דהוה נסיב שושיבתה נוטל הדס, ומקלס קומי כלה, והוון רבנן מרננין ביה. אמר לון רבי זעירא° , ארפון ליה. וכי לית אהן סבא ידע מה עביד? כיון דדמך שמת, נחתת אישתא מן שמייא בצורת הדס ואפסק בין ערסא לקהלא, והוון תלת שעין קלון וברקי בעלמא. ואמרין חזיא אהן סבא דעבדת ליה שושבתא. ונפקת בת קלא ואמרה. ווי דדמך שמת שמואל בר רב יצחק° גמיל חיסדא. כד דמך כשמת רבי יסא בר חלפותא° , משכו צינורות דם בלדוקיא. אמרין דיהב נפשיה על גזורתא המילה. כד דמך כשמת רבי אבהו° , בכן עמודיא דקיסרין. אמרין כותיא, לית אינון אלא מריעין. אמר לון ישראל. ידעין רחיקייא, כמה דקריביא מריעין. רבי אבהו°
מי דמך כשעמד למות, עברון קומי י"ג נהרין דאפרסמון. אמר לון, כל אילין למאן? אמרו ליה דידך. אמר לון, וכל אילין דאבהו? (ישעיהו מט ד) ואני אמרתי לריק יגעתי וגו'. הקדוש ברוך הוא מראה להן לצדיקים מתן שכרן בעולם הזה, ונפשם שביעה והן ישינין להן. משל למלך שעשה סעודה, וצר כל מיני סעודה במפה. כיון שנכנסו האורחין, ראו אותם, ונפשם שביעה וישנו להן. זבדיי בר ליואי° ורבי יוסי בר פיטרס° ורבי יהושע בן לוי° אמרין, תלתא פסוקין מי דמכון כשעמדו למות, חד מינהון אמר (תהילים לב ו) על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו' וחד אמר (תהילים ה יב) וישמחו כל חוסי בך וגו' וחד אמר (תהילים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וגו'. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . מעשה שנכנסו זקינים לעליית בית גדייא ביריחו. יצתה בת קול ואמרה להן. יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש, ו°הלל הזקן אחד מהן. נתנו עיניהם ב°שמואל הקטן . שוב נכנסו זקינים לעלייה ביבנה. ויצתה בת קול ואמרו להן. יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש, ו°שמואל הקטן אחד מהן. ונתנו עיניהן ב °רבי אליעזר בן הורקנוס. והיו שמיחין שהסכימה דעתן, על דעת רוח הקודש שפעם הראשונה חשבו שהשני זה שמאל הקטן. חד מן אילין דנשיאותא דמך מת, וקלטת קרסה מערתא וסכנתן נפשתא. עאל רבי יוסי° בר זבידא ואפטר עלוי, אשרי אדם שיצא מן העולם בשלום ולא סיכן אחרים בקבורתו. כד דמך שמת, רבי יסא° אסי נפל קסיטולין מגדל דטיבריה שעליו היה מוצב פסל. והוון אילין דנשיאותא חדיין שמחים שראו שגם לו קרה דבר דומה. אמר לון רבי זעירא° , לא דמייא. תמן, סכנן נפשתא. ברם הכא, לא סכנן נפשתא. תמן, לא איתעקרת עבודה זרה. ברם הכא, איתעקרת עבודה זרה. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . °רבן יוחנן בן זכאי מי דמך כשעמד למות אמר. פנו הבית מפני הטומאה, ותנו כסא לחזקיה מלך יהודה. °רבי אליעזר בן הורקנוס תלמידיה מי דמך כשעמד למות אמר. פנו את הבית מפני הטומאה, ותנו כסא ל°רבן יוחנן בן זכאי . ואית דאמרי. כמה דחמא רביה, חמא מה שראה רבו ראה אף הוא. חד מן אילין דבי רבי פזי° . הוון אילין דנשיאותא בעי מחותנתיה, והוא לא מקבל עלוי. אמר, דלא יהון מיתגנו בי שאני אדם פשוט. מי דמך כשעמד למות אמר, פנו את הבית מפני הטומאה, ותנו מקום כסא ליהושפט מלך יהודה. אמרו, יבוא זה שרץ אחר כבוד שחיתן את בנו יהורם עם עתליה ביתו של אחאב בשביל הכבוד. אחר זה שברח מן הכבוד: תנן, וחכמים אומרים. אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או ציפור או כדור. מקל לסמל שהיה רודה בו את העולם. ציפור שנאמר (ישעיהו י יד) ותמצא בקן ידי לחיל העמים. כדור, לפי שהעולם עשוי ככדור. אמר רבי יונה° . אלכסנדרוס מוקדון. כד בעא מיסק לעיל, עשה דבר, והוה סלק וסלק סלק, עד שראה את העולם ככדור, ואת הים כקערה. בגין כן ציירין לה בכדורא בידה. ויצורינה קערה בידה? גם הם מודים שעבודה זרה אינו שליט בים. אבל הקדוש ברוך הוא, שליט בים וביבשה. מציל בים, ומציל ביבשה. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו° קומי רבי אלעזר° בן פדת כתיב (תהילים קמו ה) אשרי שאל יעקב בעזרו. ומה כתיב בתריה? עושה שמים וארץ. ומה עניין זה לזה? אלא, מלך בשר ודם. אינו שליט אלא באיפרכיא שלו. שמא באחרת? ואם תאמר קוזמוקרטור שולט בכל העולם, שליט ביבשה. שמא בים? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. שליט בים, ושליט ביבשה. ולא עוד, אלא אפילו חרב על צואר האדם, הקדוש ברוך הוא מצילו. הוא שמשה אומר (שמות יתרו יח ד) ויציליני מחרב פרעה. מיד פרעה אין כתיב כאן, אלא מחרב שהיתה החרב כבר נתונה על צוארו, והקדוש ברוך הוא הצילו הימינה. תנן, הוסיפו עליהן הסייף, ג_דוהעטרה, והטבעת. הסייף, שהורג בו. והעטרה, שמתעטר בה. טבעת, שחותם בה. טבעת שיש עליה עבודה זרה, אסור לחתום בה. °רבי יהודה בר עילאי אומר. אם היה חותמה שוקע, אסור לחתום בה. בולט, מותר לחתום בה. °רבי חנינה בן גמליאל אומר. של בית אבא, היו חותמין בפרצופות צורות בולטות. °רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר. כל פרצופות היו בירושלם, חוץ משל אדם. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. כל שיש בידו כל דבר, ובלבד דבר שהוא של כבוד. הסל, והסולים, והסמלים מרצע, דבר של ביזיון הוא. הנייר, והקולמוס, דבר של כבוד הוא. קלמרון כלי לדיו צריכה
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ב
[עריכה]מתני’: המוצא שיברי ג_הכלים שיש בהם צורות עבודה זרה, הרי אילו מותרין. מצא תבנית ג_ויד או תבנית רגל. הרי אילו אסורין, מפני שכיוצא בהן נעבד:
גמ’: תנן, המוצא שיברי כלים שיש בהם צורות עבודה זרה, הרי אילו מותרין. אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי יוחנן° בר נפחא. מפני שרובן באין מן
הדלפקיות שלחן הגשה שאינם אלא לנוי. מעתה אפילו תבנית יד ותבנית רגל? שנייא היא. מפני שכיוצא בהן נעבד. כתיב (מלכים ב יז ל) ואנשי בבל עשו את סכות בנות. זו תרנגולתא ואפרחיה. כתיב (מלכים ב יז ל) ואנשי בית שמש עשו את נרגל. זה ריגליה דיעקב וריגליה דיוסף שעשו אותו סימן לברכה דכתיב (בראשית ויצא ל כז) ניחשתי ויברכיני ה' בגללך, וכתיב ויברך ה' אותך לרגלי (בראשית וישב לט ה) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. (מלכים ב יז ל) ואנשי חמת עשו את אשימה. זו אימרא כבש, כמה דתימר (ויקרא ויקרא ה טז) והכהן יכפר עליו באיל האשם. (מלכים ב יז לא) והעוים עשו את נבחן. זו כלבא. ואת תרתק זה חמרא. והספרוים שורפים את בניהם באש לאדרמך ואנמלך אלוהי ספרווים. אלו טווסא ופיסיונן. עבודה זרה שנשברה מאליה. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, ג_זאסורה. רבי שמעון בן לקיש° אמר, מותרת. מה אנן קיימין? אם בעתיד להחזירן לכליין, דברי הכל אסור. אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין, דברי הכל מותר. אלא כי אנן קיימין בסתם. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, סתם כמי שעתיד להחזירן לכליין. רבי שמעון בן לקיש° אמר, סתם כמי שאין עתיד להחזירן לכליין. אמר רבי יודן אביו דרבי מתנייה° . אם היו מונחין במקום שנפלו ולא הזיזום ממקומן, ג_חכמי שעתידין להחזיר לכליין. מתיב ריש לקיש° ל°רבי . והא כתיב (שמואל א ה ה) על כן לא ידרכו כהני דגון על מפתן דגון. משמע שרק במפתן נהגו כבוד ולא בשברי דגון, מכאן שאחר שנשבר הרי הוא בטל ? אמר לו, מלמד שהיו נוהגין במפתן יותר מדגון, אבל גם את דגון המשיכו לעבוד. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא° . אומות העולם עשו מפתן אחד. וישראל עשו כמה מפתנות. מאי טעמא שנאמר (צפניה א ט) ופקדתי על כל הדולג על המפתן. שלא היו דורכים על מפתן שהיתה בו עבודה זרה. המוצא עבודה זרה. רב° אמר, לפני שזוכה בה ג_טמשברה אבר אבר והיא בטילה. ושמואל° בר אבא בר אבא אמר, אינה בטלה לעולם. שאין ישראל יכול לבטל עבודה זרה של נכרי. אמר רבי אבין° בשם °רבי שמעון בן יוחאי. תנן, מצא תבנית יד או תבנית רגל. הרי אילו אסורין, מפני שכיוצא בהן נעבד. הדא דאת אמר בשאין עליהן, בסיס ונראה שכך נעשו מתחילתן. אבל יש עליהן בסיס, ג_יאני אומר מן השברים באו וכבר בטלה
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ג
[עריכה]מתני’: המוצא כלים ועליהן צורת חמה, צורת לבנה, צורת הדרקון, יוליכם לים המלח. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. על כלים ג_יאהמכובדים אסורין. ועל המבוזין מותרין. °רבי יוסי בן חלפתא אומר. ג_יבשוחק וזורה לרוח, או מטיל לים. אמרו לו. אף הוא נעשה זבל. ונאמר (דברים ראה יג יח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם:
גמ’: לא שנו אלא כלים שעליהם צורת החמה וצורת הלבנה. הא שאר כל המזלות, לא. לא שנו, אלא דרקון. הא כל הנחשים, לא. אי זהו דרקון? כל שציצין יוצאין ג_יגבצוארו. ותני כן, °רבי שמעון בן עזאי אומר. אי זהו דרקון? כל שציצין יוצאין מצוארו. החלק, מותר. המוצא דרקון עשויה כמין רחוש אסור. רחוש ועליו דרקון, נוטל את הרחוש ומשליך את הדרקון. שמואל° בר אבא בר אבא אמר כוס בסיס לדרקון אסור. ודרקון בסיס לכוס, מותר. אמר רבי אבא° בשם רב° שברי דרקון, הרי אילו מותרין. דרקון שלם ונשבר, הרי אילו אסורין.
ושבורים לא מן השלם באו? אמר חזקיה° בשם רב° כיני. ראה אותן משתחוים לדרקון שלם ונשבר אסורין. אבל כשלא ראו הרי אחר שנשבר הוי ספק ספיקא ומותר. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר. על המכובדים, אסורין. ועל המבוזין, מותרין. מה אנן קיימין ? אם דבר בריא שנעבדין, אפילו על כלים מבוזין אסור. אם דבר בריא שאינן נעבדין, אפילו על כלים מכובדין מותר. אלא כי אנן קיימין בסתם. אמר רבי קריספא° . והדא כוסות, דבר של ביזיון הוא. דרבי חייה בר אבא° , הוה ליה קווקין כוסות. והוות טימי עבודה זרה דרומי ציירה בגווה בתוך הכלי. אתא שאל לרבי יוחנן° בר נפחא. אמר ליה, מכיון שהמים צפין על גבה, דבר של ביזיון הוא. ואהן קיתונא כד לשאיבת מים. מכיון שאתה משקעו במים, דבר של ביזיון הוא. ביומוי דרבי יוחנן° בר נפחא שרון ציירין על כותלא התחילו לצייר על הקירות, ולא מחי בידייהו. תנן, °רבי יוסי בן חלפתא אומר. שוחק וזורה לרוח, או מטיל לים. אמרו לו. אף הוא נעשה זבל. ונאמר (דברים ראה יג יח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם. מתיב °רבי יוסי בן חלפתא לרבנן. והכתיב (דברים עקב ט כא) ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אתו באש ואכות אתו טחון היטב עד אשר דק לעפר. רואים שמותר לשחוק ולזרות לרוח ? אמרו ליה, מלמד שהיה מבקש לבודקן כשם שבודקין את הסוטות דכתיב (שמות לב כ) ויזר על פני המים וישק את בני ישראל. אמר לון והכתיב (דברי הימים ב טו טז) וגם מעכה אם אסה המלך הסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה וידק וישרף בנחל קדרון ? אמרו לו משם ראיה (מלכים א טו יג) ויכרת אסא וישרף בנחל קדרון. דווקא בנחל קידרון לפי שאינו מגדל צמחים. אמר לון והכתיב (מלכים ב יח ד) וכתת נחש הנחושת? וכי עבודה זרה היא? והלא משה עשאו. אלא מלמד שהיו ישראל תועין אחריו, וחושבים שבכוחו לרפא. עד שבא חזקיה והעבירו. כתוב אחד אומר (שמואל ב ה כא) ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו. וכתוב אחד אומר (דברי הימים א יד יב) ויאמר דוד וישרפו באש. °רבי יוסי בר חלפותא ורבנן. °רבי יוסי בר חלפותה אומר. מה שהיה של מתכת שאין האש מכלה, וישאם דוד ואנשיו וישאם פירושו שטחנו לעפר. ומה שהיה של עץ, ויאמר דוד וישרפו באש. ורבנן אמרי. מה שהיה איתי הגיתי מבטל, וישאם דוד ואנשיו נטלו לעצמם. ומה שלא היה מבטל, ויאמר דוד וישרפו באש. מה מקיים °רבי יוסי בן חלפותא וישאם דוד ואנשיו. הרי אסורים בהנאה ולמה נטלום ? נטלום בשפייו אחר שטחנו ובטלו נטלו את העפר,
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ד
[עריכה]מתני’: שאל פרקלוס בן פלוסלוס את °רבן גמליאל דיבנה בעכו, כשהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. אמר לו. כתוב בתורתכם (דברים ראה יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ומפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי? אמר לו, אין משיבין במרחץ. כשיצא אמר לו, אני לא באתי בגבולה. היא באת בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי, אלא נעשית אפרודיטי נוי למרחץ. דבר אחר. אם נותנין לך ממון הרבה, אין אתה נכנס לתוך עבודה זרה שלך ערום, ובעל קרי, ומשתין בפניה. וזו, עומדת על הביב, וכל אדם משתינין בפניה. ולא נאמר, אלא אלהיהם. את שהוא ג_ידנוהג בו משם אלוה, אסור. ואת שאינו נוהג משם אלוה, מותר:
גמ’: תנן, אמר לו, אין משיבין במרחץ. מה אנן קיימין? אם השאלה הזו נחשבת כשאלה בהילכות המרחץ, היה לו להשיב. ואם בשלא שאלו בהילכות המרחץ
לא היה לו להשיב שגם לענות שאין משיבין במרחץ זו הלכה. דאמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . שואלין הילכות המרחץ בבית המרחץ. הילכות בית הכסא, בבית הכסא. כהדא, ד°רבי שמעון בן אלעזר עאל מיסחי עם °רבי מאיר בשבת. אמר ליה, מהו שנדיח? אמר ליה ג_טואסור. מהו שנקניח? אמר ליה אסור. ולא כן שמואל° בר אבא בר אבא שאל לרב° , מהו לענות אמן במקום מטונף? אמר לו ג_טזאסור. ואסיר דאמרית לך, אף זה אסיר לאומרו. ולא עניתי אלא כדי להפרישך מן האיסור. אשכח תני, שואלין הילכות המרחץ, ג_יזבבית המרחץ. הילכות בית הכסא, בבית הכסא. אמר יודן אביו דרבי מתניה° . מהילכות המרחץ שאלו. אלא שאין דרך לענות במרחץ. אמר רבי שמואל בר אבדימי° . מהילכת המרחץ שאלו, אלא שהבל המרחץ רע לשינים. חברייא ורבי חמא בר יוסי° אמרו בשם רבי הושעיה° , ורבי זעירא° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° . תשובת הפלג השיבו. דלא כן היה לו לפרקלוס להשיבו מבעל פעור, שאין עבודתו אלא בפעירה. מאי כדון? את שהוא נוהג בו משום אלוה, אסור. ואת שאינו נוהג בו משום אלוה, מותר.
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ה
[עריכה]מתני’: ג_יחהנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות. הם מותרין, ומה שעליהן אסורין. שנאמר (דברים עקב ז כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם, ולקחת לך. °רבי יוסי הגלילי אומר. אלהיהם על ההרים, ולא ההרים אלהיהם. אלהיהם על הגבעות, ולא הגבעות אלהיהם. מפני מה אשירה אסורה? מפני שיש בה תפישת ידי אדם שאדם נטע אותה. וכל שיש בה תפישת ידי אדם, אסור. אמר °רבי עקיבה . אני אהיה אובין לפניך. כל מקום שאתה מוצא הר גבוה, וגבעה נישאה, ועץ רענן, דע שיש שם עבודה זרה:
גמ’: רבי זעירא° רבי יסא° אסי ו רבי יוסי בר חנינה° אמרו בשם רבי הושעיה° . כתוב אחד אומר (דברים עקב ז כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך. משמע שלא נאסר אלא מה שעליהם ממש ולא מה שלידם. וכתוב אחד אומר (דברים כי תבא כט טז) כסף וזהב אשר עמהם. אם עליהם, למה עמהם? ואם עמהם, למה עליהם? מה עליהם, דבר שהוא מיוחד להם או תכשיט להם. אף עמהם דבר שהוא מיוחד להם או ג_יטתכשיט להם. אמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי ינאי° הכהן
כל שהכניסו ג_כלפנים מקנקלין המחיצה, אסרו אפילו אינו לנוי. כגון, כיסים של מעות. אמר רבי יסא° אסי. סימן הוה לן שחשבנו, דהדה רבי הושעיה° , פליגא על דרבי ינאי° הכהן. ולית היא, אלא מסייעה לרבי הושעיה° . דרבי הושעיה° דיבר על מה שאסור מפני שהוא נטפל לעבודה זרה. וכך למד רבי הושעיה° , מה עליהן, דבר שמיוחד להן או תכשיט להן. אף עמהן, דבר שהוא מיוחד להן או תכשיט להן. יצאו כיסים של מעות. ורבי ינאי° הכהן דיבר על איסור תקרובת עבודה זרה. ובזה גם רבי הושעיה° מודה שאם הגישו כיסים של מעות לעבודה זרה כתקרובת הם נאסרו. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° נשיאה כל דבר שיכניסו לעבודה זרה ואפילו ג_כאמים ומלח. מלח לשוף את העבודה זרה ומים להדיח את העבודה זרה ואהין אפילו? הרי זה ממש תקרובת וברור שזה נאסר. אלא כגון מים ומלח. תנן התם, המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו, הרי זה קידש וחייב באחריותו דברי °רבי מאיר ו°רבי יהודה בר עילאי. °רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון בן יוחאי אומרין, אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. הנעבד. אית תניי תני, בין שלו בין של חבירו, ג_כבאסור. ואית תניי תני, שלו אסור. ושל חבירו מותר מאן דאמר בין שלו ובין של חבירו אסור, °רבי מאיר ו°רבי יהודה בר עילאי. ומאן דאמר שלו אסור ושל חבירו מותר, °רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון בן יוחאי. אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי אילא° אילעא, מתניתין דברי הכל היא. דבעבודה זרה אף °רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון בן יוחאי מודים שאדם אוסר דבר שאינו שלו. דכמה דאת אמר בעבודה זרה, דבר שיש בו רוח חיים, אף על פי שאינו נאסר להדיוט, נאסר לגבוה. ודכוותה, דבר שאינו שלך, אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. רבי בון בר חייה° אמר, אפילו סולת. שלו אסור, ושל חבירו מותר. אליבא דמאן אמר רבי בון° את דבריו ? האם כמאן דאמר בין שלו ובין של חבירו אסורדף כא עמוד א] ואתא רבי בון בר חייה° מימר לך בדבר שיש בו רוח חיים הוא דאיפלגון במתניתא, אבל בדבר שאין בו רוח חיים לדעת כולם מותר, לפי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. איך יתכן? הא דבר שיש בו רוח חיים אסור, דבר שאין בו רוח חיים לא כל שכן? אלא שלא תאמר כמה דאת אמר תמן, דבר שיש בו רוח חיים אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה, ודכוותה דבר שאינו שלך אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. לכן הוא אמר שאפילו דבר שאין בו רוח חיים שאינו שלו אינו נאסר אפילו לגבוה. השתחוה לבצה מחלוקת בהמשך מה הכוונה. חזקיה° אמר, לא אסרה. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, אסרה. אמר רבי זעירה° בביצה פליגין. חברייא אמרין בחלוקי נחל פליגין. אמר רב הונא° . קרא מסייע למאן דאמרי חבריי דכתיב (ישעיהו נז ו) בחלקי נחל חלקך, הם הם גורלך, גם להם שפכתה נסך. חייליה דחזקיה° מן הדא דתני, מפני מה אשירה אסורה? מפני שיש בה תפיסת יד בני אדם. וכל שיש בה תפיסת ידי אדם, אסור. וביצה אין בה תפיסת יד אדם. הכל מודין בחיטין שאסורות כיוון שהאדם זורע וקוצר הוי כתפיסת ידי אדם ונאסרים כמו שאשרה אסורה. אמר רבי חנינה בר יסא° בשם °רבי יהודה בר עילאי. שורשי חיטה, בוקעין בארץ חמשים אמה. שורשי תאינה רכים, בוקעין בצור. והא תני, °רבי שמעון בן אלעזר אומר, מלמד שאין הארץ שותה, אלא לפי חיסומה השיכבה העליונה אם כן מה יעשו שורשי חרוב ושרשי שקמה? אמר רבי חנינה° . אחת לשלשים יום, התהום עולה ומשקה אותן מה טעמא? דכתיב (ישעיהו כז ג) אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה. ביצת עבודה זרה שנעשית אפרוח רבי חגיי° אמר בשם רבי יאשיה° , איתפלגון חזקיה° ו כהנא° . כהנא° אמר מותרת חזקיה° אמר אסור. על דעתיה דחזקיה° , איך אפשר לביצת עבודה זרה שתיעשה אפרוח? מה אנן קיימין? אם כשפחסה שברה לפני העבודה זרה, אין כאן אפרוח. אם כשהכניסה לפנים מן הקנקילין המחיצה של העבודה זרה ונהייתה תקרובת, איתא חמי בא וראה אלו השתחווה לה לא אסרה. מפני שהכניסה לפנים מן הקנקילין אסרה? הרי לא עשה מעשה בגוף הביצה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה° . תפתר שגדר בה לעבודה זרה.
ואתא רבי בון בר חייה° מימר לך בדבר שיש בו רוח חיים הוא דאיפלגון במתניתא, אבל בדבר שאין בו רוח חיים לדעת כולם מותר, לפי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. איך יתכן? הא דבר שיש בו רוח חיים אסור, דבר שאין בו רוח חיים לא כל שכן? אלא שלא תאמר כמה דאת אמר תמן, דבר שיש בו רוח חיים אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה, ודכוותה דבר שאינו שלך אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. לכן הוא אמר שאפילו דבר שאין בו רוח חיים שאינו שלו אינו נאסר אפילו לגבוה. השתחוה לבצה מחלוקת בהמשך מה הכוונה. חזקיה° אמר, לא אסרה. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, ג_כגאסרה. אמר רבי זעירה° בביצה פליגין. חברייא אמרין בחלוקי נחל פליגין. אמר רב הונא° . קרא מסייע למאן דאמרי חבריי דכתיב (ישעיהו נז ו) בחלקי נחל חלקך, הם הם גורלך, גם להם שפכתה נסך. חייליה דחזקיה° מן הדא דתני, מפני מה אשירה אסורה? מפני שיש בה תפיסת יד בני אדם. וכל שיש בה תפיסת ידי אדם, אסור. וביצה אין בה תפיסת יד אדם. הכל מודין בחיטין שאסורות כיוון שהאדם זורע וקוצר הוי כתפיסת ידי אדם ונאסרים כמו שאשרה אסורה. אמר רבי חנינה בר יסא° בשם °רבי יהודה בר עילאי. שורשי חיטה, בוקעין בארץ חמשים אמה. שורשי תאינה רכים, בוקעין בצור. והא תני, °רבי שמעון בן אלעזר אומר, מלמד שאין הארץ שותה, אלא לפי חיסומה השיכבה העליונה אם כן מה יעשו שורשי חרוב ושרשי שקמה? אמר רבי חנינה° . אחת לשלשים יום, התהום עולה ומשקה אותן מה טעמא? דכתיב (ישעיהו כז ג) אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה. ביצת עבודה זרה שנעשית אפרוח רבי חגיי° אמר בשם רבי יאשיה° , איתפלגון חזקיה° ו כהנא° . כהנא° אמר מותרת חזקיה° אמר אסור. על דעתיה דחזקיה° , איך אפשר לביצת עבודה זרה שתיעשה אפרוח? מה אנן קיימין? אם כשפחסה שברה לפני העבודה זרה, אין כאן אפרוח. אם כשהכניסה לפנים מן הקנקילין המחיצה של העבודה זרה ונהייתה תקרובת, תבנית:איתא חמי אלו השתחווה לה לא אסרה. מפני שהכניסה לפנים מן הקנקילין אסרה? הרי לא עשה מעשה בגוף הביצה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה° . תפתר שגדר בה לעבודה זרה.
אגוז של ערלה שנטעו וכן ביצת הקדש שנעשית אפרוח. אמר רבי יסא° אסי, איתפלגון כהנא° ורבי יוחנן° בר נפחא. כהנא° אמר אסורה, ורבי יוחנן° בר נפחא אמר מותרת. אמר רבי זעירא° קומי רבי יוסי° בר זבידא. הא דאמר רבי יוחנן° בר נפחא מותרת אין כוונתו שהיא מותרת כמות שהיא. אלא אוף היא פודה אותה כשוויה בזמן זרעה כשהיתה ביצה. רבי חנינא° בר חמא ורבי יונה° ורבי אלעזר° בן פדת אמרו בשם כהנא° . פודה אותה בזמן זרעה, ו רבי חנניא° בשם רבי פנחס° מתקן ואומר שכך הגירסא, כהנא° אמר אסורה ופודה אותה כמות שהיא, ו רבי יוחנן° בר נפחא אמר מותרת ופודה אותה בזמן זרעה: תנן, אמר °רבי עקיבה , הפסוק אומר אני אובין לפניך. שהתורה מדריכה היאך נדע היכן מקום עבודה זרה כל מקום שאתה מוצא הר גבוה, וגבעה נישאה ועץ רענן, דע שיש שם עבודה זרה. אנן תנינן אובין. אית תני, אוביל. מאן דאמר אובין, מלשון נבון. ומאן דאמר אוביל, מלשון נייבל מדריך שמוביל ומסביר. תני רבי בורקי° קומי רבי מנא° בן יונה. מלמד שלא הניחו הכנענים לא הר ולא גבעה שלא עבדו עליו. ולא כן סברנן מימר דבר שיש בו רוח חיים, אף על פי שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה. אף במקומות כן. אף על פי שההרים עצמם לא נאסרו להדיוט, מכל מקום נאסרו לגבוה, ואם כך בית הבחירה איכן נבנה שהרי כל המקומות נאסרו ? על פי נביא דכתיב (דברי הימים א כא יט) ויעל דוד כדבר גד אשר דיבר ביד ה’
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ו
[עריכה]מתני’: ג_כדמי שהיה ביתו סמוך לבית עבודה זרה ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו ובונה היה שלו ושל עבודה זרה ידון מחצה למחצה אבניו ועציו ועפרו מטמאין ג_כהכשרץ שנאמר (דברים עקב ז כו) שקץ תשקצנו וגו' °רבי עקיבה אומר כנדה שנאמר (ישעיהו ל כב) תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה הנידה מטמא במשא אף עבודה זרה מטמא במשא:
גמ’: כתיב תועבה בנדה. וכתיב תועבה בעבודת כוכבים ומזלות. וכתיב תועבה בשרצים. כתיב תועבה בנידה דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה וגו'. כתיב תועבה בעבודת כוכבים ומזלות דכתיב (דברים עקב ז כו) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. וכתיב תועבה בשרצים דכתיב (דברים ראה יד ג) לא תאכל כל תועבה. אבל אין אני יודע לאיזה מהן הוקשה עבודה זרה ? °רבי עקיבא בן יוסף אומר לתועבה שבנדה הוקשה. מה הנדה מטמא במשא, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא במשא. אי מה הנדה מטמא באבן מסמא, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא על גבי האבן מסמא? אמר רבי זריקן° בשם רב יהודה° נשיאה. ואית דאמרין בשם רב חסדא° . מודה °רבי עקיבא בן יוסף לחכמים שאין עבודת כוכבים ומזלות מטמא על גבי אבן מסמא. דלפיכך הוקש אף לשרץ למעט שאינו מטמא באבן מסמא. ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה. מה השרץ מטמא בהיסט הכוונה למגע, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא בהיסט הכוונה למגע. אי מה השרץ מטמא בכעדשה, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא בכעדשה? רבי זעירה° ורבי יצחק בר נחמן° אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת. ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא. כתיב (תהילים קו כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. מה המת מטמא בכזית, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא בכזית.
אי מה המת די שיכניס ראש אצבעו לאהל המת בכדי שיטמא, אף עבודת כוכבים ומזלות די שיכניס ראש אצבעו? למד נתיצה נתיצה מבית המנוגע. כתיב הכא את מזבחותם תתוצון וכתיב התם ונתץ את הבית. מה בית המנוגע עד שיכניס ראשו ורובו. ג_כואף עבודת כוכבים ומזלות עד שיכניס ראשו ורובו. אמר °רבי חנניה . זאת אומרת ג_כזשאין טומאת עבודת כוכבים ומזלות מחוורת שהיא מהתורה אלא גזרת חכמים היא. דאי לא כן, האך אתה מקישה לקלים ואינך מקישה לחמורים? רבי מנא° בן יונה אמר מחוורת היא. ולמה הוא מקישה למת ולשרץ ללמד מהם לקלים שבה? הדא דאת אמר בעבודת כוכבים ומזלות שבורה שהיא מדרבנן. אבל בשלימה, אפילו כל שהוא. דאמר רב הונא° ו רבי חמא בר גוריון° בשם רב° הבעל, ראש גוייה המילה היה. וכאפון היה. דכתיב (שופטים ח לג) וישימו להם בעל ברית לאלהים. ומה טעמא ד°רבי עקיבה שהעדיף להקיש עבודה זרה לנידה? דכתיב (דברים עקב ז כו) תעב תתעבנו. דאף שגם בשרץ כתוב תועבה. כאן כפל הלשון להדגיש התעוב כנידה. מה טעמון דרבנן שהעדיפו להקיש עבודה זרה לשרץ? דכתיב (דברים עקב ז כו) שקץ תשקצנו כמו שנאמר בשרצים. מה מקיימין רבנן טעמא ד°רבי עקיבה ? תעב תתעבנו, צאיהו כמו צואה. נבליהו גרום לו ניבול. מה מקיים °רבי עקיבה טעמון דרבנן? שקץ תשקצנו. שקציהו נבליהו. מניין לרבנן נבליהו אף בפה ? שמואל° בר אבא בר אבא ורבי אבהו° אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת. מדכתיב (ישעיהו ל כב) צא תאמר לו. צואה תאמר לו. צאיהו, נבליהו. כיצד? את שקורין אותו פני מלך, קורין אותו פני כלב. עין כוס, עין קוץ. גדיא מזל, גלייא גלות וחורבן. אמר רבי תנחומא° בר אבא בשם רב הונא° . מאי דכתיב (יהושע ז ב) העי אשר עם בית און מקדם לבית אל? מקדם היו קורין אותו בית אל. ועכשיו קורין אותו בית און. תני בשם רבי אלעזר° בן פדת. לא רצה להיקרות עמירה מקום של כבוד קורין אותה עמידה בית הכסא. דאמר רבי אבא בר כהנא° . תמן צווחין לפעלה טבא עשית גדולים, עמדה. וצווחין לרחוץ של מימי רגלים עמידה. מה מקיים °רבי עקיבה צא תאמר לו? רבי יוסי בי רבי בון° ורב הונה° אמרו בשם רב יוסף° . מיכן שעבודה זרה מטמא באהל רק משיכנס ראשו ורובו, שאין אומרים לאדם צא, עד שיכניס ראשו ורובו. אית מתניתא אמר, עבודת כוכבים ומזלות כנדה, ומשמשיה כנידה. ואית מתניתא אמרה. ג_כחעבודת כוכבים ומזלות כנדה, ומשמשיה כשרץ. מאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנדה ומשמשיה כנידה, ניחא. ומאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנדה ומשמשיה כשרץ. כל עצמו אין כתיב נידה אלא במשמשין. דכתיב (ישעיהו ל כב) וטמאתם את ציפוי פסילי כספך, ואת אפדת מסכת זהבך, תזרם כמו דוה ?
תיפתר בחקוקים על גופה. והא כתיב אפד ? רבי יעקב דכפר חנן° אמר, תיפתר במשתחוה לאפוד עצמו. כענין שנאמר (שופטים ח כז) ויעש אותו גדעון לאפוד. מתניתין כמאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנידה ומשמשיה כנדה. דתנינן. ג_כטאבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ. °רבי עקיבא בן יוסף אומר כנידה. והרי כל אלו משמשים הם ? תיפתר שהשתחוה לבית או לאבנים והעצים ואחר כך בנאו. שאף שהמשתחוה להר לא אסרו, בתלוש ואחר כך חיברו נאסר. דאמרו רבי זעירא° ורב הונה° בשם רב° המשתחוה לבית ג_לאסרו. רבי זעירא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא. המקדיש את הבית, אין מועלין בו דגמרינן מתרומה שאינה במחובר. אמר רבי זעירא° . הויי בה רבנן ואמרי דפליגא ביה רבי יוחנן° בר נפחא ורב° . מאן דאמר אסרו שנחשב כתלוש, מועלין בו. מאן דאמר לא אסרו שנחשב כמחובר, אין מועלין בו. התיב רבי חגי° קומי רבי יוסה° אסי. מתניתא פליגא על רב° דתניא, ג_לאהשוקת שבסלע אין ממלאין בה. מפני שחקקה ואחר כך חיברו דנחשב ככלי. הא אם חיברה ואחר כך חקקה ממלאים ממנה. וההן בית. לאו כמי שחברו ואחר כך חקקו הוא ? מה עבד לה רב° ? פתר לה כמאן דאמר דסיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן, והוי כחקקו ואחר כך חברו. תנן, שלשה בתים הן. בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים הרי זה אסור. קא סלקא דעתין שנאסר על ידי שהשתחוה לבית. ולית הדא פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא? תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה. והא תנינן שלש אבנים הן. אבן שחצבה מתחלה לבימוס הרי זו אסורה וכ”ו ? תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה. תנינן. אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ. °רבי עקיבא בן יוסף אומר כנידה. לית הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° ? דרבי שמעון בן לקיש° אמר עבודת כוכבים ומזלות שנשתברה אפילו מאליה מותרת? ואפילו על רבי יוחנן° בר נפחא שסובר שעבודה זרה שנשברה אסורה לית הדא פליגא ? לא כן סברנן מימר אם אינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר ? על רבי יוחנן° בר נפחא אין קושיה דלא כן סברנן מימר אם עתיד להחזירן לכליין דברי הכל אסור. ואמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה° . אם היו מונחין במקומן, כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין הן. ואילו במקומן הן. אמר רבי אבא° בשם רב° המשתחוה לבית, אסרו. לאילן, לא אסרו. והא תנינן שלש אשירות הן. ואחד מהם, אילן שניטע לעבודה זרה משמע שהאילן נאסר? תיפתר שנשתחוה לזמורה
ואחר כך נטעה. לוי° אמר השתחוה לבית אסרו. למערה לא אסרו. מה בין בית ומה בין מערה? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° . בית היה לו שעת תלישה. מערה לא היה לה שעת תלישה. תנן, מי שהיה ביתו סמוך לבית עבודה זרה ונפל אסור לבנותו. איך הגיעו למצב הזה? רבי יוחנן° בר נפחא פתר מתניתא בגר ונכרי שירשו את אביהן נכרי. ולמה לא פתר לה בשבאת עבודה זרה ונסמכה לו? דתני בית עבודה זרה ונסמכה לו ואחר כך הלכה לה מותר. אבל גר ונכרי שירשו את אביהן נכרי אסורה. תני בית עבודה זרה ונסמכה לו ואחר כך הלכה לה מותר, אבל אם בא הוא ונסמך לעבודה זרה כל הבית לשם עבודה זרה. אמר רבי יוסי° בר זבידא מתניתא אמרה כן דתנן, היה מתחילה שלו ושל עבודה זרה, ידון מחצה למחצה: אבל אם היתה של עבודה זרה ובא ונסמך לה הכל אסור
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ז
[עריכה]מתני’: שלשה בתים הן בית ג_לבשבנאו מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור ואין לו תקנה סיידו ג_לגוכיירו לשם עבודה זרה וחידש נוטל מה שחידש ג_לדהכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה הרי זה מותר:
גמ’: תנן, שלשה בתים הן בית שבנאו מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור. רב° ורבי יוחנן° בר נפחא תרויהון אמרין בהכנסתן לארץ היא מתניתא. על דעתיה ד רב° דאמר המשתחוה ג_להלבית אסרו, היה קשה לו, למה היה צריך להעמיד בבית שבנאו מתחילה לעבודה זרה, הרי גם בית רגיל אם השתחוה לו נאסר. בגין כן הוא פתר לה בכניסתן לארץ. שכיוון שהארץ הובטחה לישראל, אין הגויים יכולים לאסור את הבית על ידי שישתחוו לו, לפי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ולכן רק אם הם בנו את הבית מתחילה לעבודה זרה הוא נאסר. על דעתיה דרבי יוחנן° בר נפחא דו אמר המקדיש את הבית אין מועלין בו
ואם השתחוה לסתם בית לא אסרו, אלא אם כן בנאו מראש לעבודה זרה והשתחוה לה, למה היה צריך להעמיד בכניסתם לארץ, ויפתרינה במשתחוה לבית בזמן הזה? המשתחוה לבית יש לו ביטול. הכנסתן לארץ אין לו ביטול. כיצד הוא עושה כדי לבטלו? מפרק את פצימיו והוא מותר. תנן, סיידו וכיירו לשם עבודה זרה וחידש נוטל מה שחידש. אמר רבי אילא° אילעא בשם רבי אלעזר° בן פדת, והוא שהכניס לתוכו עבודה זרה. על דעתיה דרבי אלעזר° בן פדת שני בתים הן? והתנינן שלשה בתים? כאן לשעה וכאן לשהות: באמצא מדובר שהכניס לזמן קצר והחידוש שאפילו אחר שהוציא את העבודה זרה צריך להסיר את כל מה שהתווסף לכבודה. בסיפא מדובר שהכניס את העבודה זרה לשהות וכשהעבודה זרה בבית הכל אסור וכשמוציאה הכל מותר
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ח
[עריכה]מתני’: שלשה אבנים הן אבן ג_לושחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה ג_לזסייד וכיירה לשם עבודה זרה וחידש נוטל מה שחידש העמיד עליה עבודה זרה וסילקה ג_לחהרי זו מותרת:
גמ’: תנן, אבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה. אמר רבי אבא° בשם רב° מזו נלמד שהמותכים לעבודה זרה נאסרים מיד. רבי ירמיה° אמר בשם רבי אלעזר° בן פדת מזו נלמד שהמתיך כוס לעבודה זרה נאסר מיד. רב° אמר עשה עבודה זרה אינה אסורה עד שתעבד. מחלפה שיטתיה דרב° האם רב חזר בו? תמן הוא אמר מזו נלמד שהמתיך כוס לעבודה זרה נאסר מיד. והכא הוא אמר הכין שעבודה זרה אינה אסורה עד שתעבד ? פתר לה כהדין תנייא דתנינן תמן ג_לטעבודה זרה של נכרי אסורה מיד, ושל ישראל משתעבד. כלום פליגין לא בעבודה זרה, דילמא במשמשיו? והרי בימוס זה רק משמש עבודה זרה. ואף בגוי לא צריכה להיאסר עד שישתמשו בה. אמר רבי שמעון° בן לקיש בשם רבי אלעזר° בן פדת, אף משמשי עבודה זרה במחלוקת
תנן, סייד וכיירה לשם עבודה זרה וחידש נוטל מה שחידש. אמר רבי הילא° אילעא בשם רבי אלעזר° בן פדת והוא שהעמיד עליה עבודה זרה. על דעתיה דרבי אלעזר° בן פדת שני אבנים הן ? והא תנינן שלש אבנים הן? כאן לשעה כאן לשהות: באמצא מדובר שהניח עליה עבודה זרה לזמן קצר והחידוש שאפילו אחר שהןציאה צריך להסיר את כל מה שהתווסף לכבודה בסיפא מדובר שהניח את העבודה זרה לשהות וכשהעבודה זרה על האבן האבן אסורה וכשנוטל אותה האבן מותרת מיד
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ט
[עריכה]מתני’: שלש אשירות הן אילן ג_משנטעו מתחילה לשם עבודה זרה הרי זה אסור ג_מאגידעו ופיסלו לשם עבודה זרה והחליף צמחו חדשים נוטל מה שהחליף ג_מבהעמיד תחתיו עבודה זרה וביטלה הרי זה מותר:
גמ’: רבי אמי° בן נתן בשם רבי שמעון בן לקיש° אמר פיתח בה פיתוחים לשם עבודה זרה אינה בטילה. לכן צריכה אפילו אם העביר את הפיתוחים. מחלפא שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש° האם רבי שמעון בן לקיש° חזר בו? תמן אמר רבי אמי° בן נתן בשם רבי שמעון בן לקיש° , פיתח בה פיתוחים אינה בטילה, וסברנן מימר אפילו העביר את הפיתוחים. והכא הוא אמר אכן שאם גידעו ופיסלו לשם עבודה זרה והחליף נוטל מה שהחליף והוא מותר? חומר הוא בפיתוח שזה נעשה בגוף האילן ובכך הקידש את כולו לעבודה זרה. תני, הרכיב נוטל מה שהרכיב. אמר רבי ינאי° הכהן, והוא שהרכיב בה לעבודה זרה. תנן, גידעו ופיסלו לשם עבודה זרה והחליף צמחו חדשים נוטל מה שהחליף. אמר רבי הילא° אילעא בשם רבי אלעזר° בן פדת, והוא שהעמיד בה עבודה זרה. על דעתיה דרבי אלעזר° בן פדת, שתי אשירות הן? והתנינן שלשה אשירות הן? כאן לשעה כאן לשהות: באמצא מדובר שהניח תחתיה עבודה זרה לזמן קצר והחידוש שאפילו אחר שהוציא את העבודה זרה צריך להסיר את כל מה שהתווסף לכבודה בסיפא מדובר שהניח את העבודה זרה לשהות וכשהעבודה זרה תחת האילן האילן אסור וכשנוטל את העבודה זרה האילן מותר מיד
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה י
[עריכה]מתני’: אי זו הוא אשירה? כל שתחתיה עבודה זרה. °רבי שמעון בן יוחאי אומר כל ג_מגשעובדין אותה. מעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו והיה תחתיו גל. אמר להן °רבי שמעון בן יוחאי בדקו את הגל הזה. ובדקוהו ומצאו בו צורה, אמר להן הואיל ולצורה הן עובדין נתיר להן את האילן:
גמ’: אמר רב חסדא° בסתם חלוקין מה אנן קיימין? אם דבר ברי שהן עובדין לצורה ולאילן, דברי הכל אסור. ואם דבר ברי שהן עובדין לצורה ואינן עובדין לאילן, דברי הכל מותר. אלא כן אנן קיימין בסתם. °רבי שמעון בן יוחאי אומר סתמן עובדין לצורה ולא לאילן ורבנן אמרי סתמן עובדין ולאילן. וקשיא °רבי שמעון בן יוחאי חלוק על החכמים ועושה מעשה כיוצא בו?
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה יא
[עריכה]מתני’: ג_מדלא ישב בצילה שלא מתחת האילן ואם ישב טהור. לא יעבור תחתיה ואם עבר תחתיה טמא. ג_מההיתה גוזלה את הרבים ועבר תחתיה טהור. זורעים תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. והחזרן לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. °רבי יוסי בן חלפתא אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן והווה להן לזבל:
גמ’: תנן, לא ישב בצילה שלא מתחת האילן ואם ישב טהור. תמן אמרי בשם רב חסדא° צילה אסור צל צילה ג_מומותר. אי זהו צל צילה ואי זהו צילה? תמן אמרו, כל שאילו תיפול והיא נוגעת בו זהו צילה. וכל שאילו תיפול ואינה נוגעת זהו צל צילה. מפני מה צילה אסור? משום שהוא בהנאה. הרי הקבר אסור בהנאה וצילו מותר? הרי היכל הרי הוא אסור בהנאה ו°רבן יוחנן בן זכאי יושב ושונה בצילו של היכל? הוי לית טעמא דא אלא משום שהוא עשוי לצל ואסור בהנאה וזו הנאתו. תנן, היתה גוזלה את הרבים ועבר תחתיה טהור. אמר רבי אבין° בשם רבנן דתמן, זאת אומרת שאין טומאת עבודה זרה מחוורת דאי לא כן, אילו קבר שהוא גזל את הרבים ועבר תחתיו שמא הוא טהור? פשיטא שלא. ולמה זה טהור ? גמליאל זוגא° היה מיסתמיך ברבי שמעון בן לקיש° מטון הגיעו לההו תבניתא, אמר לו מהו מעבור קומוי לפניו? אמר לו עבור קומוי וסמי עיניה. רבי יצחק בר מתני° הוה מיסתמך ברבי יוחנן° בר נפחא מטון צלמא דבולי, אמר לו מהו ניעבור קומוי? אמר לו עבור קומי וסמי עיניה. רבי יעקב בר אידי° הוה מיסתמיך ברבי יהושע בן לוי° מטון לאדורי צלמא אמר ליה נחום איש קדש קדשים° עבר ואת לית את עבר? עבור קומי וסמי עיניה. תנן, °רבי יוסי בן חלפתא אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן והווה להן לזבל: לית הדא פליגי האין זה חולק על רבי יוחנן° בר נפחא? דרבי יוחנן° בר נפחא אמר עבודה זרה ג_מזשנשתברה אסורה. ואמרינן לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר. ולמה כאן אסור ? תיפתר בעבודה זרה של ישראל. לית הדא פליגא האין זה חולק על רב° דתנן, שפייה לצורכה אסורה ושלא לצורכה מותרת: ואמר רב° לצורכו, בין היא בין שפייה מותרין. לצורכה היא אסורה ושפייה מותרין. וכאן הרי רוצה בעלים לזבל גינתו ולמה נאסר ? עוד היא תיפתר בעבודה זרה של ישראל. מפני מה הכל פורשין הימינה מעבודה זרה של ישראל? מפני שניבולה רע שיש כאן כפיות טובה ועברה גדולה:
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה יב
[עריכה]מתני’: ג_מחנטל ממנה עצים אסורין בהנייה. הסיק בהן את התנור, אם חדש יותץ. ואם ישן ג_מטיוצן. אפה בו את הפת הפת אסורה בהנייה. נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר ג_ניוליך הנייה לים המלח. אמרו לו אין פדיון לעבודה זרה:
גמ’: תנן, נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר יוליך הנייה לים המלח. אמר רב חסדא° י, בסתם חלוקין. מה אנן קיימין? אם להסיק, דברי הכל מותר שמשתמש בחום שנוצר מכל העצים ועצי האשרה בטלים בשאר עצים וגם נהנה לאחר שנשרפו. אם לעשן דברי הכל אסור שכל ענף פועל את פעולתו ונהנה כשהעץ קיים. אלא כן אנן קיימין בסתם:
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה יג
[עריכה]מתני’: נטל ממנה ג_נאכרכר אסור בהנאה. ארג בו את הבגד הבגד אסור בהנאה. נתערב באחרים כולן אסורין בהנאה. רבי אלעזר° בן פדת אומר ג_נביוליך הנייה לים המלח. אמרו לו אין פדיון לעבודה זרה:
גמ’: אמר רבי חגיי° כד נחתית מן אילפא כאשר ירדתי מהספינה, אשכחית מצאתי רבי יעקב בר אחא° יתיב מקשי, נטל הימינה כרכר אסור בהנייה. ארג בו את הבגד אסור בהנייה. והתנינן יין נסך שנפל לבור יימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו? אמר רבי יעקב בר אחא° , חגיי קשיתא הקשה חגיי קיימה תרץ. מאי כדון? תמן אין דרך בני אדם יהודים ליקח מן הנכרי יין. ברם הכא דרך בני אדם יהודים ליקח בגד מן הנכרי שמא יחזור הגוי וימכור את הבגד ליהודי:
ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה יד
[עריכה]מתני’: ג_נגכיצד מבטלה? קירסם זירד נטל ממנה מקל או שרביט אפילו עלה הרי זו ביטלה. שפאה גרד שתהיה ישרה לצורכה אסורה, ושלא לצורכה מותרת:
גמ’: רב° אמר לצורכו בין היא בין שפייה מותרין. לצורכה היא אסורה ושפייה מותרין. שמואל° בר אבא בר אבא אמר לצורכה בין היא בין שפייה אסורין שדרכה בכך. לצורכו היא אסורה ושפייה מותרין. רבי יוחנן° בר נפחא אמר לצורכה היא אסורה ושפייה מותרין
הדרן עלך פרק כל הצלמים