ירושלמי מאיר/מסכת סנהדרין/פרק ב
פרק שני – כהן גדול
[עריכה]
ירושלמי סנהדרין, פרק ב, הלכה א
[עריכה]מתני’: ב_אכהן גדול דן ודנין אותו. מעיד ומעידין אותו. ב_בחולץ וחולצין לאשתו ומייבמין לאשתו. אבל הוא אינו מייבם, מפני שהוא אסור באלמנה. ב_גמת לו מת. אינו יוצא לאחר המיטה, אלא הן ניכסין והוא נגלה. הן ניגלין והוא נכסה. ויוצא עמהן עד פתח העיר, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה בר עילאי אומר, ב_דאינו יוצא מן המקדש. שנאמר (ויקרא אמור כא יב) ומן המקדש לא יצא:
גמ’: תנן, כהן גדול דן ודנין אותו. ניחא דן. אבל למה דנין אותו? הרי זה פחיתות כבוד, וימנה ליה אנטלר מורשה. הגע עצמך שנפלה לו שבועה. ואנטלר מורשה יכול להתחייב בשבועה במקומו? וכיוון שאין המורשה יכול להשבע במקומו וחייב הוא לבא לדין להשבע, אף שאר הדין עושה בעצמו. ב_הדיני ממונות שלו בכמה? בשלשה או בעשרים ושלושה‘? האם הוא ככל אדם שנידון בשלושה, או שכשם שהשתנה דינו משאר העם בדני נפשות שנידון בשבעים ואחד, גם בדני ממונות השתנה משאר העם ודינו בעשרים ושלושה. נישמעינה מהדא דתנן, ב_ואין מלך יושב בסנהדרין, ולא מלך ב_זוכהן גדול יושבין בעיבור. רבי חנינה° ורבי מנא° בן יונה. חד אמר, אין המלך יושב בסנהדרין מפני החשד שמאימת המלך ישתתקו ויתעוות הדין. ולא בעיבור מפני החשד. מלך שיאמרו משום אפסנייה הוא דעביד. כיוון שצריך לחלק שכר לחיילותיו כך וכך לשנה, ונוח לו שיהו כל השנים מעוברת. וכהן גדול אינו רוצה שתתעבר השנה מפני הצינה. כיוון שצריך לטבול ולקדש ביום הכיפורים חמש טבילות ועשרה קידושין. ואינו רוצה שתתעבר השנה ויצטרך לטבול בחורף. וחד אמר, לא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור, שאין כבוד המלך וכהן גדול לישב בשבעה. תא חמי בא וראה. בשבעה אין כבודו לישב, לא כל שכן בשלשה. הדא אמרה דיני ממונות שלו בעשרים ושלשה. אמר רבי אלעזר° בן פדת. כהן גדול שחטא, מלקין אותו ב_חואין מעבירין אותו מגדולתו. אמר רבי מנא° בן יונה כתיב (ויקרא אמור כא יב) כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה'. כביכול מה אני בגדולתי אף אהרן בגדולתו. אמר רבי אבון° כתיב (ויקרא אמור כא יח) קדוש יהיה לך. כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו. רבי חנינה כתובא° הסופר ו°רבי אחא אמרו בשם ריש לקיש° . כהן גדול שחטא, מלקין אותו בבית דין של שלשה. אין תימר בעשרים ושלשה, נמצאת עלייתו ירידתו, שהרי במקום להתבייש בפני שלושה, התבייש בפני עשרים ושלושה. וריש לקיש° אמר, נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלשה. מהו להחזירו לתפקידו אחר שלקה? אמר רבי חגיי° . משה לשון שבוע, ב_טאין מחזרין ליה, דאם יחזירהו, קטל לון יהרוג אותם על שהילקוהו. שמע רבי יודן נשייא° וכעס. שלח גנתן שומרים למיתפוס לריש לקיש° , טרפון הבריח אותם. וערק להדא דמוגדלא ברח למגדל}} ואית דאמרין להדא כפר חיטיא. למחר סליק {{אמורא-ירו"מ רבי יוחנן לבית וועדא וסליק רבי יהודה נשייא° לבית וועדא. אמר לו, למה לית מרי אמר לן מילא דאורייא למה אינך אומר לנו דבר תורה? שרי התחיל טפח בחדא ידיה. אמר לו, ובחדא ידא טפחין? אמר לו לאו. ואף בלא בן לקיש לא אומר דברי תורה.
אמר לו אלא אנו מפתחה היכן הוא המפתח לפיך? אמר לו בדא דמוגדלא. אמר ליה למחר אנא ואת ניפוק לקדמיה. שלח רבי יוחנן° בר נפחא גבי ריש לקיש° . עתיד לך מילה דאורייא, דנשייא נפיק לקדמך תכין דבר תורה כיוון שהנשיא יצא לקראתך. נפק לקדמון ואמר, דוגמא דידכון דמי לברייכן. דכד אתא רחמנא למיפרקיה יצא לקראתם ואמר אתם דומים לבוראכם שכאשר הוציא הקב”ה ית ישראל ממצרים, לא שלח לא שליח, ולא מלאך, אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו. דכתיב (שמות בא יב יב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ולא עוד אלא. הוא וכל דורגון דידיה הפמליה שלו אשר הלך אלהים אין כתיב כאן אלא (שמואל ב ז כג) אשר הלכו אלהים הוא וכל דורגון דידיה הפמליה שלו אמרין ליה מה חמיתה מימור לון הדא מילתא מה ראיתה לומר דבר זה דנשיא שחטא ולקה אין מחזירים אותו. אמר לון, מה אתון סברין מידחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא אתם חושבים שמפחד מכם אמנה מלומר דברי אלוקים? הרי אמר רבי שמואל בר רב יצחק° (שמואל א ב כד) אל בניי כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה’. מכאן לגדול שחטא עם ה' מעבירין אותו ומפרסמין חטאו, ואין חוששין מפני היראה והכבוד. תנן, כהן גדול פורם מלמטן שכיוון שעל בגדי כהונה נאמר ובגדיו לא יפרום גזרו חכמים שגם על בגדים פרטיים לא יקרע כמו כולם, וההדיוט מלמעלן. אמר רבי אלעזר° בן פדת בשם כהנא° , למעלן.למעלן מקנה שפה. למטן, למטן מקנה שפה. רבי יוחנן° בר נפחא אמר ב_ילמטן ממש בשפת חלוקו. רבי יוחנן° בר נפחא סלק למבקרה לרבי חנינה° . גו איסטרטה בדרך שמע דדמך שמת. אמר לשליחו, ואייתי מנוי טבייא דשובתא ובזעיה וקרע. רבי יוחנן° בר נפחא פליג על °רבי יהודה בר עילאי בתרתי. אחד ד°רבי יהודה בר עילאי אמר שאין קורע אלא על רבו מובהק, ורבי יוחנן° בר נפחא קרע על רבי חנינה° אף שלא היה רבו מובהק. והדבר השני ד°רבי יהודה בר עילאי סובר שקורעים על כל המתים מקנה שפה. ורבי יוחנן° בר נפחא סבר שאין צריך להבדיל קנה שפה. כיי דתנינן תמן, כהן גדול פורם מלמטן שכיוון שעל בגדי כהונה נאמר ובגדיו לא יפרום גזרו חכמים שגם על בגדים פרטיים לא יקרע כמו כולם, וההדיוט מלמעלן. אמר רבי אלעזר° בן פדת בשם כהנא° , למעלן, למעלן מקנה שפה. למטן, למטן מקנה שפה. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, למטה ממש. ואתיא דרבי אלעזר° בן פדת בשם כהנא° , כ°רבי יהודה בר עילאי. אין כ°רבי יהודה בר עילאי לא יפרום כל עיקר שהרי ל°רבי יהודה בר עילאי למטה אינו כלום‘? מאי כדון? באמת רבי אלעזר° בן פדת לא סובר כ°רבי יהודה בר עילאי אלא כ°רבי מאיר שגם אם אינו מבדיל קנה שפה נקרא קריעה. לא אתייא מה שאמר רבי אלעזר° בן פדת שצריך להבדיל קמי שפה אלא על אביו ועל אמו כ°רבי מאיר . דתני על כל המתים אין מבדיל קנה שפה ב_יאאלא על אביו ועל אמו דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה בר עילאי אומר כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה הרי זה קרע של תפלות. מאי כדון אם מדובר על אביו ואימו למה פורם מלמטה ולא קמי שפה? חומר הוא בכהן גדול שאפילו על אביו ואימו לא יהא מבדיל קנה שפה שכיוון שעל בגדי כהונה נאמר ובגדיו לא יפרום גזרו חכמים שגם על בגדים פרטיים אפילו על אביו ואמו לא יקרע כמו כולם. כהן גדול ב_יבמקריב אונן ב_יגולא אוכל דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה בר עילאי אומר עובד כל אותו היום. °רבי שמעון בן יוחאי אומר, ב_ידגומר כל העבודה שיש בידו ובא לו. בין °רבי מאיר ל°רבי שמעון בן יוחאי חדא חילוק אחד. דל°רבי שמעון בן יוחאי כששמע שמת לו מת והוא בתוך העבודה, גומר עבודה שבידו. אבל לא יתחיל, ואלו ל°רבי מאיר מקריב אפילו בתחלה. בין °רבי יהודה בר עילאי ל°רבי שמעון בן יוחאי חדא. דל°רבי יהודה בר עילאי מקריב כל אותו יום. ול°רבי שמעון בן יוחאי אחר שגמר עבודה שהיתה בידו, שוב אינו מקריב. בין °רבי מאיר ל°רבי יהודה בר עילאי הכנסה. דל°רבי מאיר דוקא אם לא יצא מן המקדש מקריב אפי' בתחלה. אבל אם יצא, אינו נכנס. ו°רבי יהודה בר עילאי סבר, כל אותו היום, ואף על פי שלא היה במקדש נכנס לכתחילה ומקריב. אמר רבי יעקב בן דסאי° הפסק עבודה ביניהן. ד°רבי מאיר אומר. היה בפנים ונהיה אונן, היה מפסיק עבודתו ויוצא. ופשיטא שאם היה בחוץ ונעשה אונן, שלא היה נכנס. ו°רבי יהודה בר עילאי אומר. היה בפנים היה נכנס ועובד אפילו לכתחילה. היה בחוץ, לא היה נכנס. °רבי שמעון בן יוחאי אומר, גומר כל העבודה שיש בידו ובא לו. אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב הונא° . מתניתא מסיע לרבי יעקב בן דסאי° , דתני, ומן המקדש לא יצא. עמהן אין יוצא אבל יוצא הוא אחריהן. הן ניכסין והוא נגלה ויוצא עמהן עד פתח העיר דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה בר עילאי אומר אינו יוצא מן המקדש שנאמר ומן המקדש לא יצא. יצא לא היה חוזר. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° בן פדת, אין אנינה אלא למת בלבד, דכתיב (ישעיהו ג כו) ואנו ואבלו פתחיה. התיב רבי חייה בר אדא° , והכתיב (ישעיהו יט ח) ואנו הדיגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה רואים שאוננים אף על הפסד ממון? אמר רבי חיננא°
כיני מתניתא כך כוונת המשנה, אין אנינה שגזרו עליה טמאה ואסור לאכול בקדשים עד שיטבול, אלא למת בלבד. אי זו היא אנינה שאסרו בקדשים? משעת מיתה ועד שעת ב_טוקבורה, דברי °רבי . וחכמים אומרים כל אותו היום. אשכחת אמר קולת וחומרת על דעתיה ד°רבי , קולת וחומרת על דעתיה דרבנן. קלת על ד°רבי , במת ונקבר בשעתו. דעל דעתיה דרבנן אסור כל אותו היום, על דעתיה ד°רבי אינו אסור אלא אותה שעה בלבד. קלת על דרבנן, מת ונקבר לאחר שלשה ימים. על דעתיה דרבנן אסור רק כל אותו היום, שרק ביום הקבורה חלה אנינות. על דעתיה ד°רבי אסור עד שלשה ימים עד רגע הקבורה. אתא רבי אבהו° ואמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא ורב חסדא° תרויהון אמרין, מודה °רבי לחכמים שאם לא נקבר באותו יום, אינו אסור אלא אותו היום שמת בו בלבד. שלא אמר °רבי דבריו להחמיר אלא רק להקל. כהדא דתני °רבי אומר. ל°רבי יהודה בר עילאי שסובר שאנינות נמשכת אף בלילה, תדע לך שאין אנינות לילה תורה, שהרי אמרו, אונן ב_טזטובל ואוכל פסחו לערב וקשה על °רבי שהרי מהמשנה הזו משמע שאנינות יום אפילו אחרי הקבורה עשו אותה תורה. שהרי אמרו שאוכל בערב משמע שאם היה צריך לאכול ביום היה אסור? אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב חסדא° , תיפתר שנקבר בדמדומי חמה ולית שמע מינה כלום.
ירושלמי סנהדרין, פרק ב, הלכה ב
מתני’: ב_יזוכשהוא מנחם את אחרים. דרך כל העם עוברין זה אחר זה, והממונה ממצעו בינו לבין העם. כשהוא ב_יחמתנחם מאחרים. כל העם אומרים לו אני כפרתו, והוא אומר להן תתברכו מן השמים. ב_יטוכשמברין אותו. כל העם מסובין על הארץ, והוא מיסב על הספסל:
גמ’: הדא אמרה, ספסל אין בו משום כפיית המיטה. אבל במיטה אפילו כהן גדול חייב בכפיית המיטה. תני, ב_כאין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת או איחרו שעה אחת, כדי שיקראו ויתפללו. והתנינן, קברו את המת וחזרו. אם יכולים להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו וכו'? רואים שהוציאו את המת סמוך לזמן קריאת שמע תיפתר באינון דהוון סברין דאית בה ענה זמן להוציאו ולקברו קודם קריאת שמע, ולית בה ענה זמן. תני הסופד וכל העסוקין בהספד מפסיקין לקרית שמע ולא לתפילה. מעשה היה והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפילה.
והתנינן אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו, ואם לאו לא יתחילו לקרות. והרי אמרת שאפילו בתוך ההספד מפסיקים לקריאת שמע? מתני' ביום ראשון, מה דתני שמפסיקים ביום שני. אמר רבי שמואל בר אבדומא° . זה שנכנס לבית הכנסת ומצאן עומדין לתפילה. אם יודע שיכול לגמור עד שלא יתחיל שליח ציבור ולענות אמן, יתפלל. ואם לאו, אל יתפלל. באי זה אמן אמרו? תרין אמורין. חד אמר, של ב_כאהאל הקדוש. וחד אמר, של ב_כבשומע תפילה. ולא פליגי, כאן בשבת כאן בחול אבל קדושה נתקנה מאוחר יותר. תני °רבי יהודה בר עילאי אומר. היו כולן עומדין בשורה, הבאים משום כבוד שראו ניחום אבלים ובאו אף שאינם מכירים את הנפטר חייבין, משום אבל פטורין. ירדו לספד. ב_כגהרואין פנים פטורין, ושאין רואין פנים חייבין. והדא דתנינן כשמנחם אחרים כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם דמשמע שהאבלים עומדים והמנחמים עוברים כמשנה הראשונה. והא דתנינן הפנימין פטורין והחיצונין חייבין כמשנה אחרונה דמשמע שהמנחמים עומדים והאבלים עוברים. אמר רבי חנינה° בראשונה היו משפחות עומדות, והאבילין עוברין. משרבת תחרות בציפרין, התקין °רבי יוסי בן חלפתא שיהו משפחות עוברות והאבילים עומדין. אמר רבי שמואל דסופפתא° . חזרו הדברים ליושנן
ירושלמי סנהדרין, פרק ב, הלכה ג
מתני’: מלך ב_כדלא דן ולא דנין אותו. לא מעיד ולא מעידין אותו. ב_כהלא חולץ ולא חולצין את אשתו. לא מייבם ולא מייבמין את אשתו. °רבי יהודה בר עילאי אומר, אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב. אמרו לו, אם רצה ב_כואין שומעין לו. ב_כזואין נושאין את אלמנתו. °רבי יהודה בר עילאי אומר, נושא הוא המלך אלמנתו של מלך. שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול. שנאמר (שמואל ב יב ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחקיך:
גמ’: תנן, המלך לא דן. והכתיב (שמואל ב ח טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ואת אמר הכן? בבבלי נאמר בימי ינאי גזרו על מלכי ישראל והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה, וצדקה אין משפט. אמור מעתה. היה דן הדין זיכה הזכיי וחייב החייב. אם היה החייב עני, היה נותן לו משלו. נמצא עושה דין לזה וצדקה לזה. °רבי אומר היה דן וזיכה את הזכיי וחייב את החייב. מעלה עליו המקום כאילו עשה צדקה עם החייב, שהוציא גזילה מידו. תנן, ולא דנין אותו. מאי טעמא? על שם (תהילים יז ב) מלפניך משפטי יצא. אמר רבי יצחק° בר אבא בשם °רבי . המלך וצבור נידונין לפניו בכל יום, שנאמר (מלכים א ח נט) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. תנן, °רבי יהודה בר עילאי אומר. אם רצה לחלוץ ולייבם, זכור לטוב. אמרו לו. אם אומר את כן, נמצאת פוגם כבוד המלך שיחלוץ ותירוק בפניו, וכל שאינה בת חליצה אינה בת יבום. ואינו יכול למחול, דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. תנן, אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך. מאי טעמא? על שם מה שנאמר בפילגשי דוד שבא עליהן אבשלום (שמואל ב כ ג) ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות. ואם היו מותרות להדיוט ודאי היה דוד מגרשם אמר רבי יהודה בר פזי° בשם רבי פזי° שאמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא. מלמד שהיה דוד מקלעתן ומקשטן ומכניסן לפניו בכל יום ואומר ליצרו הרע, תאבתה דבר האסור לך בת שבע. חייך שאני מתאיבך דבר המותר לך שלא נאסרו על דוד בביאת אבשלום דאנוסות היו והחמיר על עצמו. רבנין דקיסרין אמרין. אסורות ממש היו שנבעלו להדיוט. ומה כלי הדיוט שנשתמש בהן הדיוט, אסור למלך להשתמש בו. כלי המלך שנשתמש בהן הדיוט אינו דין שיהא המלך אסור לשמש בהן? תנן, רבי יודן° אומר. נושא המלך אלמנות המלך, שמצינו בדוד שנשא אלמנות שאול. שנאמר (שמואל ב יב ח) ואתנה לך את בית אדוניך, ואת נשי אדוניך בחיקך. ואת נשי אדוניך, זו רצפה פילגש שאול. ואת בית אדוניך, אלו מירב ומיכל.
שלשה בנים היו לחצרון בן פרץ דכתיב (דברי הימים א ב ט) ובני חצרון ירחמאל ואת רם ואת כלובי, ורם הוליד את עמינדב. והא ירחמאל קדמוי והוא הבכור, ולמה פתח בבני רם? אלא שנשא אשה גויה להתעטר בה שהיתה בת מלך לפיכך פגמו הכתוב לסדר תולדותיו לבסוף. דכתיב (דברי הימים א ב כו) ותהיא אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה היא אם אונם. שהכניסה אנינה לתוך ביתו, ולכן נפסל מן המלוכה. וכתיב (דברי הימים א ב י) ורם הוליד את עמינדב, ועמינדב הוליד את נחשון, ונחשון הוליד את שלמה, ושלמון הוליד את בועז, ובועז נשא את רות. ונבל חשב שרות אסורה וגם המשפחה של רם נפסלה ולכן משפחת כלב תזכה במלכות. הא נבל אתי מן דכלובי. וכלובי זה כלב דכתיב, וכלב בן חצרון הוליד את עזובה. אמר נבל. לית בישראל בר טבין סגין מיוחס יותר ממני שלא נתערב זר במשפחתנו. הדא הוא דכתיב (שמואל א כה ב) ואיש במעון ומעשהו בכרמל, והאיש גדול מאוד. והוא כלובי דאתי מן כלובי. (שמואל א כה ד) וישמע דוד במדבר כי גוזז נבל צאנו, וישלח עשרה נערים ויאמר דוד לנערים עלו כרמלה ובאתם אל נבל ושאלתם לו בשמי לשלומו ואמרתם כה לחי, ואתה שלום ובתך שלום וכל אשר לך שלום. מאי כה לחי? לקיומא ברכה להצלחה, שגם לשנה הבאה תזכה לכך. וכתיב ויבואו נערי דוד ודברו אל נבל ככל הדברים האלו וינוחו. מאי וינוחו? אמר רבי יוסטא בר שונם° נעשו מחנה. מכאן לעשרה שנעשו מחנה לענין ארבע דברים שנפטרו במחנה. ויען נבל את עבדי דוד וגו'. ומניין ב_כחלדיני נפשות שמתחילין מן הצד? תנא °שמואל הזקן קומי °רבי אחא דכתיב (שמואל א כה יג יד) ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש חרבו. ויחגור גם דוד את חרבו. ומדחגר דוד לבסוף שמע מינא שדיני נפשות מתחילין מן הצד. כתיב, ולאביגיל אשת נבל הגיד אחד מהנערים לאמר, הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את אדונינו, ויעט בהם. מהו ויעט בהם? אפחון במילין גרש אותם בדברים. (שמואל א יג יז) ועתה דעי וראי מה תעשי וכ"ו והנה דוד ואנשיו יורדים לקראתה ותפגוש אותם. מלמד שנתגלתה שוקה והלכו לאורה. ותפגוש אותם. שהוקרו ראו קרי כולם. (שמואל א כה יג כא) ודוד אמר אך לשקר שמרתי וגו'. אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבקר משתין בקיר. משתין בקיר זה הכלב. מה עיסקיה דכלבא משתין בכתלא הכא‘? לאמר שאפילו על כלבא לית אנא חייס אנני מרחם. (שמואל א כה יג כג) ותרא אביגיל את דוד וגו'. אמר לו, מרי דוד. אנא מה עבדית אני מה עשיתי? בניי מה עבדון? בעיריי מה עבד? אמר לה מפני שקילל מלכות דוד. אמרה ליה, ומלך אתה? אמר לה, ולא משחני שמואל למלך? אמרה לו, עדיין מוניטה המטבע דמרן שאול קיים, ושמעך לא יצא עדיין לעולם. כתיב, נבל שמו ונבלה עימו ואני אמתך. מלמד שתבעה לתשמיש. מיד הוציאה כתמה והראת לו. אמר לה, וכי רואין כתמין בלילה? אמרה ליה, ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. כתמין אין רואין בלילה ודיני נפשות דנין בלילה? אמר לה, כבר נגמר דינו מבעוד יום. אמרה לו (שמואל א כה לא) ולא תהיה זאת לך לפוקה. אמר רבי אלעזר° בן פדת פיקפוקי רמזים דברים היה שם. רבי לוי° הוה עבר דורש פרשתא. והוה רבי זעירא° מפקד לחברייא עלון ושמעון קליה דרבי לוי° שדורש. דלית איפשר ליה דהוא מפקא פרשתא, דלא ריבוון ללא חידוש. עאל חד, נפק ואמר לון. לא אמר אלא דברי אגדה. ושמע רבי זעירא° ואמר, אוף באגדתיה אית ריבוון חידושים. וכך דרש לוי, כתיב לא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדוני ולשפוך דם חינם. לפוקה פיקפוקי דברים היה שם. מאי פקפוקי דברים‘? אמרה לו, כד תיפוק פקפוקתך, יהו אומרים עליך שופך דמים את. ולמכשול לב, שנתנבאה ואמרה לו, אתה עומד להכשל באשת איש עם בת שבע. מוטב אחת ולא שתים העברה העתידה רובה גדולה מן הדא דמייתי, ומוטב דלא תהא בדא ובדא. ולשפוך דם. עומד אתה למלוך על ישראל והן אומרים עליך שופך דמים היה. והדא דאת אמר כל המקלל מלכות בית דוד חייב מיתה. אדיין מחוסר כסא מלכות את. (שמואל א כה לא) וזכרת את אמתך. מלמד שפקרה עצמה, שרמזה לו שיקח אותה לאחר מות בעלה אף שכעת הייתה אשת איש. וכיון שפקרה עצמה, פגמה הכתוב. דבכל קרייא את קרי אביגייל בשני יודים, בר מהדין פסוקא (שמואל א כה לב) ויאמר דוד לאביגל ברוך השם וגו'. מאי מבוא בדמים? דם נידה ושפיכות דמים
ירושלמי סנהדרין, פרק ב, הלכה ד
מתני’: ב_כטמת לו מת, אינו יוצא מפתח פלטורין שלו. °רבי יהודה בר עילאי אומר, אם רצה לצאת אחר המיטה יוצא. שכן מצינו בדוד שיצא אחר מיטתו של אבנר. שנאמר (שמואל ב ג לא) והמלך דוד הולך אחרי המיטה. אמרו לו, לא היה הדבר ב_לאלא לפייס. ב_לאוכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הדרגש.
גמ’: ממה דגבי כהן גדול תני שהוא יושב על ספסל והכא גבי מלך תני דרגש הדא אמרה, דרגש יש בו משום כפיית המיטה. המלך אינו חייב בכפיית המיטה, אבל משום אבל אינו מסב על מטה אלא על דרגש. אית תניי תני, הנשים מהלכות תחילה והאנשים אחריהם. ואית תניי תני, אנשים תחילה והנשים אחריהם. מאן דאמר הנשים תחילה, שהן גרמו מיתה לעולם. מאן דאמר האנשים תחילה, מפני כבוד בנות ישראל, שלא יהו מביטין בנשים. והכתיב והמלך דוד הולך אחרי המיטה? אמרו, לא היה דבר אלא לפייס שהיה עובר מצד לצד כדי לפייסם. מאן דהוה מפייס לנשייא, הוה מפייס לגוברייא, ומאן דהוה מפייס לגוברייא, הוה מפייס לנשייא. כתיב (שמואל ב ו כ)וישב דוד לברך את ביתו, ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר, מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו, כהגלות נגלות אחד הריקים. מהו אחד הריקים? אמר רבי אבא בר כהנא° . הריקים שבריקים זו ארכסטס. אמרה לו, היום נגלה כבוד בית אבא. אמרו עליו על בית שאול, שלא ראו אותן מגלים לא עקב ולא גודל מימיהן. הדא הוא דכתיב (שמואל א כד ד) ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה, ויבא שאול להסך את רגליו. ואמר רבי בון בר רבי אלעזר° , גדר לפנים מגדר היה שנאמר גדרות. (שמואל א כד ג) ויבא שאול להסך את רגליו והוה דוד חמי ליה שהיה משולשל ציבחר ומסליק ציבחר רואה אותו שהיה משלשל צעיף מעט תלכסות מה שמגלה ומגלה מעט. משולשל ציבחר ומסליק ציבחר. אמר דוד היאך מינגע בהדין גופה צדיקא? הדא הוא די אמר לו (שמואל א כד י) הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך. ואחוס עליך אין כתיב כאן אלא ותחס עליך. צניעותך חס עליך. כתיב(שמואל ב ו כא) ויאמר דוד אל מיכל לפני יי' אשר בחר בי מאביך וגו'. ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. שאינן אמהות שפחות אלא אימהות. ומה נענשה? (שמואל ב ו כג) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה. והא כתיב (דברי הימים א ג ג) הששי יתרעם לעגלה אשתו. שגעת כעגלה ומתה אבל בחייה לא היה לה ולד. אין לך אדם בישראל שביזה עצמו על המצות יותר מדוד. מפני מה ביזה עצמו על המצות? שהיו מביטין בארון הברית בזלזול ואומרים זהו שלא הציל את עמו ונפל בידי פלשתים, והיו מתים. דכתיב (שמואל א ו יט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה’ ויך בעם שבעים איש חמישים אלף איש. רבי חנינה° ורבי מנא° בן יונה. חד אמר ויך בעם שבעים איש, זו סנהדרין. וחמשים אלף, שהיו שקולין כנגד חמשים אלף. וחד אמר, ויך בעם שבעים איש, זו סנהדרין. וחמשים אלף מעם הארץ. כתיב (תהילים קלא א) שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי. לא גבה לבי, בשעה שמשחני שמואל}}. ולא רמו עיני, בשעה שהרגתי את גולית. ולא הלכתי בגדולות, בשעה שהעליתי הארון. ובנפלאות ממני בשעה שהחזירוני למלכותי. אלא אם לא שויתי ודוממתי כגמול עלי אמו, כגמול עלי נפשי. כהן ינקא דנחית ממעי אימיה, כן הוות נפשי עלי כתינוק היוצא ממעי אמו שאינו בוש לינק משדי אמו כן היתה נפשי עלי שאיני מתבייש ללמוד תורה אפי' מקטני ישראל:
ירושלמי סנהדרין, פרק ב, הלכה ה
[עריכה]מתני’: ומוציא ב_לבלמלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד. ב_לגופורץ לו דרך ואין ממחין בידו. ב_לדדרך המלך אין לה שיעור. ב_להוכל העם בוזזין ונותנין לפניו, והוא נוטל חלק בראש:
גמ’: תנן, ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד. דכתיב (במדבר פינחס כז כא) על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל ישראל איתו וכל העדה, וכל העדה אלו סנהדרין: תנן, וכל העם בוזזין ונותנין לפניו, והוא נוטל חלק בראש דכתיב (שמואל א ל כ) כל הצאן והבקר נהגו לפני המקנה ויאמרו, זה שלל דוד. כתיב (דברי הימים א יא יג) הוא היה עם דוד בפס דמים, ופלשתים נאספו שם למלחמה, ותהי חלקת השדה מלאה שעורים. מאי פס דמים? רבי יוחנן° בר נפחא אמר, בחקל סומקתה שדה אדומה שכוסתה בדם פלשתים. ושמואל° בר אבא בר אבא אמר, שמשם נפסקו דמים, שיותר לא נלחמו פלשתים בישראל. כתיב (דברי הימים א יא יג) ותהי חלקת השדה מלאה שעורים. וכתיב מלאה עדשים. °רבי יעקב דכפר חנן אמר, עדשין היו אלא שהיתה ענבה שלהן יפה כשל שעורים. רבי לוי° אמר, אילו הן הפלשתים. שהיו באין למלחמה בגאוה זקופין כשעורין, והולכין להן וברחו נמוכין כעדשין. כתוב אחד אומר (דברי הימים א יא יג) ותהי שם חלקת השדה מליאה שעורים וכתיב (שמואל ב כג יא) מליאה עדשים. רבי שמואל בר נחמן° אמר
שנה אחת היתה ושתי שדות היו שהתחבאו בהן פלשתים, אחת שעורים ואחת עדשים. וביקש לשורפן אלא שנסתלקה ממנו הלכה. פשיטא ליה שמותר לאביד וליתן דמים. כי כמבעי ליה לאביד שלא ליתן דמים. ואי זה מהן יאבד ואי זה מהן יניח של עדשים או של שעורין. של עדשים, דעדשים מאכל אדם ואילו שעורין מאכל בהמה. או של שעורים, דשל עדשים אינה חייבת בחלה, ושל שעורין חייבת בחלה. ועוד דשל עדשים אין עומר בא ממנה, ושל שעורין עומר בא ממנה. ורבנין אמרין שדה אחת הייתה ובשתי שנים היו. ולמה הסתפק בשנה השניה הרי היה לו ללמד משל אשתקד? אין למדין משנה לחבירתה, שבראשונה היה פיקוח נפש. (דברי הימים א יא יד) ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה. כתוב אחד אומר ויצילוה וכתוב אחד אומר (שמואל ב כג יב) ויצילה. אלא מלמד שהחזירה לבעליה, והיתה חביבה עליו כשדה מליאה כרכום ועל הבעלים נאמר ויצילה. כתיב (דברי הימים א יא יז) ויתאו דוד ויאמר מי ישקיני מים מבור בית לחם וגו'. אמר רבי חייה בר אבא° . הלכה נצרכה לו האם מותר לו לעבור עם חייליו בשדות זרועים בדרך למלחמה, ושלח לסנהדרין שבבית לחם והיה צריך לעבור דרך פלשתים וענו לו שהמלך פורץ לעשות לו דרך. ויבקעו שלשה במחנה פלשתים. ולמה שלשה? שאין הלכה מתבררת פחות משלשה (דברי הימים א יא יח) ולא אבה דוד לשתות. לא אבה דוד שתיקבע הלכה שהמלך פורץ גדר על שמו. ויסך אותם לה', אלא קבעה במסכת בסתמא לדורות שהמלך פורץ לעשות לו דרך. בר קפרא° אמר, חג סכות היה, וניסוך מים והיתר במה היה. ויבקעו שלשה. ולמה שלשה? אחד הורג ואחד מפנה הרוגים, ואחד מכניס צלוחית בטהרה. כתוב אחד אומר (דברי הימים א יא יח) וינסך אותם לה'. וכתוב אחד אומר (שמואל ב כג טז) ויסך אותם לה’. מאן דאמר ויסך מלשון מסכתא, מסייע לרבי חייה בר אבא° שלא מדובר במים, אלא הלכה נצרכה לו. מאן דאמר וינסך, מסייע לבר קפרא° . אמר רבי הונא° בשם רבי יוסי° בר זבידא, הילכות שבויים נצרכה לו, ששאל האם יפת תאר מותרת לכהן. רבי שמעון בר רבי° . אומר, בניין בית המקדש נתאווה ורצה לברר היכן מקום המקדש כדכתיב עד אמצא מקום וגו' הנה שמענוה באפרתה
ירושלמי סנהדרין, פרק ב, הלכה ו
[עריכה]מתני’: ב_לולא ירבה לו נשים אלא שמנה עשרה. °רבי יהודה בר עילאי אומר. מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. °רבי שמעון בן יוחאי אומר. אפילו אחת והיא מסירה את לבו, הרי זה לא ישאנה. אם כן למה נאמר (דברים שופטים יז יז) ולא ירבה לו נשים? דאפילו כאביגיל (דברים שופטים יז טז) ב_לזולא ירבה לו סוסים, אלא כדי מרכבתו. ב_לחוכסף וזהב לא ירבה לו, אלא כדי שיתן אפסנייא. ב_לטוכותב לו ספר תורה לשמו. יוצא למלחמה והוא עמו, נכנס והוא עמו. יושב בדין והוא אצלו. מיסב והוא כנגדו, שנאמר (דברים שופטים יז יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. ב_מאין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו. ואין רואין אותו ערום, ב_מאולא כשהוא מסתפר, ולא בבית המרחץ. שנאמר (דברים שופטים יז טו) שום תשים עליך מלך. שתהא אימתו עליך:
גמ’: תנן, לא ירבה לו נשים אלא שמנה עשרה. אמר רב כהנא° על שם (שמואל ב ג ה) הששי יתרעם לעגלה מכאן שהיו לדוד שש נשים. ומה כתיב תמן (שמואל ב יב ח) ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה: לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו. על שם (שמואל ב ח ד) ויעקר דוד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב. שהם כדי צרכו. וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אפסנייא. אמר רבי יהושע בן לוי° , ובלבד אפסנייא של שנה זו בלבד. כתיב(קהלת ב ב)לשחוק אמרתי מהולל. אמר °רבי אחא . אמר שלמה.
שלשה דברים ששחקה הזהירה עליהן מידת הדין, חיללתים למד ממה שכתוב מהולל לשון מחולל. לא ירבה לו נשים וכתיב (מלכים א יא א) והמלך שלמה אהב נשים נכריות. °רבי שמעון בן יוחי אמר, חטאו היה שאהב ממש לזנות אבל לא נשא אותן לנשים °חנניה בן אחי רבי יהושע אומר על שם (דברים ואתחנן ז ג) לא תתחתן בם שסבר שלא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל זנות מותר °רבי יוסי בן חלפתא אומר שכוונתו לשם שמים הייתה, שגיירם ונשאם למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה. וחטאו היה רק שהרבה לו נשים. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, על שם (נחמיה יג כו) גם אותו החטיאו הנשים הנכריות משמע שלא עבר איסור במה שלקח אותם שלא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל זנות מותר אבל זה גרם שהן החטיאו אותו. אשכח תימר °רבי שמעון בן יוחי ו°חנניה ו°רבי אליעזר בן הורקנוס אמרו חדא שלא עשה איסור אבל לא התכוון לטוב, ו°רבי יוסי בן חלפתא פליג על תלתיהון שהתכוון לטוב ועשה איסור. כתיב לא ירבה לו סוסים. וכתיב (מלכים א ה ו) ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוות סוסים למרכב ושנים עשר אלף פרשים. בטלנים היו. אבל אם היה לו צורך בהם היה מותר. וההדיוט מותר בכולן. כתיב (דברים ואתחנן יז יז) וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד. וכתיב (מלכים א י כז) ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים. ולא היו נגנבות? אמר רבי יוסי בן חנינה° אבני עשר אמות ושמונה אמות היו ואי אפשר להרימם. תני °רבי שמעון בן יוחי . אפילו משקלות שהיו בימי שלמה, לא היו של כסף אלא של זהב. ומה טעם (קהלת ב כא) אין כסף נחשב בימי שלמה. כתיב (קהלת ב ב) לשחוק אמרתי מהולל, ולשמחה מה זו עושה. לשחוק אמרתי מהולל, עד כאן דברי שלמה. ולשמחה מה זו עושה, אמר הקדוש ברוך הוא לשלמה הואיל וחיללת דברי מה עטרה עטרת המלכות שנקראת שמחה זו בראשך? רד מכסאי. אמר רבי יוסי בן חנינה° באותה שעה ירד מלאך ונדמה כדמות שלמה, והעמידו מכסאו וישב תחתיו. והיה מחזר על בתי כניסיות ובתי מדרשות ואומר (קהלת א יב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם. והוו אמרין ליה, מלכא יתיב על בסיליון דידיה כסא שלו, ותימר אני קהלת? והיו מכין אותו בקנה ומביאין לפניו קערה גריסין. באותה שעה אמר (קהלת ב י) וזה היה חלקי. אית דאמרין חוטרא מקל דידה, ואית דאמרין מכות קניא. אית דאמרין קושרתיה הקערה. ומי קיטרגו? אמר רבי יהושע בן לוי° , יו"ד שבירבה קיטרגו שעבר על שלוש לא ירבה לו. תני °רבי שמעון בן יוחי . עלה ספר משנה תורה, ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו. רבון העולם. כתבת בתורתיך, כל דייתיקי שבטלה מקצתה בטלה כולה. והרי שלמה מבקש לעקור יו"ד ממני. אמר ליה הקדוש ברוך הוא. שלמה ואלף כיוצא בו בטילין ודבר ממך אינו בטל. אמר רבי הונא° בשם °רבי אחא . יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא מאמנו שרה, ניתן חציו על שרה, וחציו על אברהם. תני רבי הושעיה° . עלה יו"ד ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא ואמר. רבון העולמים, למה עקרתני מן הצדקת הזאת? אמר לו הקדוש ברוך הוא. צא לך, לשעבר היית נתון בשם נקיבה ובסוף תיבה. חייך שאני נותנך בשם זכר ובראש תיבה. הדא הוא דכתיב (במדבר שלח יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע: תנן, וכותב ספר תורה לשמו. שלא יהא ניאות, לא בשל אביו ולא בשל רבו. ומגיהין אותו מספר עזרה על פי בית דין של שבעים ואחד. ב_מביוצא למלחמה והיא עמו, שנאמר (דברים שופטים יז יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. והרי דברים קל וחומר. ומה אם מלך ישראל שהיה עסוק בצרכי ישראל, נאמר בו וקרא בו כל ימי חייו. ההדיוט על אחת כמה וכמה. כיוצא בו נאמר ביהושע (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. והלא דברים קל וחומר. ומה אם יהושע שעוסק בצורכי ישראל, נאמר בו והגית בו יומם ולילה. הדיוט לא כל שכן? תנן, מלך ישראל אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין לא בכתרו ולא בשרביטו, ולא באחד מכל משמשיו. וכשמת, כולן נשרפין לפניו. שנאמר (ירמיהו לד ה) בשלום תמות, ובמשרפות אבותיך ישרפו עליך. תנן, ואין רואין אותו ערום, ולא כשמסתפר, ולא בבית המרחץ. על שם (ישעיהו לג יז) מלך ביופיו תחזינה עיניך: רבי חנינה° סלק גבי רבי יודן נשייא° . נפק לגביה לבוש כותניתיה. אמר ליה, חזור ולבוש לגין דידך, משום מלך ביופיו תחזינה עיניך. רבי יוחנן° בר נפחא סלק גבי רבי יודן נשייא° . נפק לגביה בחלוקא דכיתנא בגד פשתן. אמר ליה חזור ולבוש חלוקך דעמרא בגד צמר. משום מלך ביופיו וגו'. מי נפק, אמר לו אייתי לי עטעמה תביא לי יועץ. אמר לו שלח ואייתי לך מנחם טלמא° שהוא ת”ח וודאי ידע לתת עצות טובות
דכתיב (משלי לא כו) ותורת חסד על לשונה. מי נפק, חמא רבי חנינה בר סיסי° מפצע קיסין מבקע עצים. אמר לו, רבי, לית הוא כבודך. אמר לו, ומה ניעביד ולית לי מאן דמשמשוני. אמר לו, אם לא הוה לך מאן דמשמשיך, לא הוה לך מקבלה עלך מתמניי. תירגם יוסי מעוני° בכנישתא בטיבריה כתיב (הושע ה א) שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו, כי לכם המשפט. (הושע ה א)שמעו זאת הכהנים. למה לית אתון לעין באורייתא למה אינכם עוסקים בתורה? לא יהבית לכון כ"ד מתנתא? אמר לו, לא יהבין לן כלום. (הושע ה א) והקשיבו בית ישראל. למה לית אתון יהבין כ"ד מתנתא דפקידת יתכון בסיני? אמר לו, מלכא נסיב כולא המלך לוקח הכל. (הושע ה א) ובית המלך האזינו, כי לכם המשפט. לכם אמרתי (דברים שופטים יח ג) וזה יהיה משפט הכהנים. עתיד אני לישב עמהן בדין, ולפסקן ולאבדן מן העולם. שמע רבי יודן נשייא° , וכעס. דחל וערק פחד וברח. סלקון רבי יוחנן° בר נפחא וריש לקיש° לפייס ליה. אמרו ליה, רבי. גברא רבא הוא. אמר לו, איפשר כל מאן דאנא שאיל ליה הוא מגיב לי? אמרו ליה אין. אמר לו, מהו דין דכתיב (הושע ב ז) כי זנתה אמם. וכי שרה אמנו זונה הייתה? אמר לו, הכוונה למנהיגים של ישראל. כבת כן אמה. כאמה בתה. כדור כן הנשיא, כנשיא כן הדור. כמזבח כהניו. כהנא אמר, כגנתה כן גננה כמו הגינה כך הגנן. אמר לו, לא טב דקילל לי דלא באפוי חד זמן, אלא באפיי תלתא זימנין? אמר לו, מהו דין דכתיב (יחזקאל טז מד) הנה כל המושל עליך ימשול לאמר, כאמה בתה. משמע שמעשה האם ניכר בבת וכי אימינו לאה זונה הייתה דכתיב (בראשית וישלח לד א) ותצא דינה. אמר לו, לפום דכתיב (בראשית ויצא ל טז) ותצא לאה לקראתו שאף היא נהגה שלא בצניעות. פשטין יציאה מיציאה. חזקיה° הוה מהלך באורחא פגע ביה חד כותי. אמר לו, רבי, את הוא רבהון דיהודאי? אמר לו אין. אמר לו, חמי ראה מה כתיב (דברים שופטים יז טו) שום תשים עליך מלך. אשים אין כתיב, אלא תשים. דאת שוי עלך אבל אין זה רצוני:
הדרן עלך פרק כהן גדול