ירושלמי מאיר/מסכת סוכה/פרק ג
פרק שלישי – לולב הגזול
[עריכה]
ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה א
[עריכה]
מתני’: לולב ג_א הגזול ג_ב והיבש פסול. ג_ג של אשירה ושל עיר הנדחת פסול. ג_ד נקטם ראשו ג_ה נפרצו נתלשו עליו פסול. ג_ו נפרדו עליו כשר. °רבי יהודה בר עילאי אומר יאגדנו מלמעלה. ג_ז ציני הר הברזל כשירות. כל לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע בו כשר:
גמ’: תנן, לולב הגזול והיבש פסול. תני רבי חייה° כתיב (ויקרא אמור כג מ) ולקחתם לכם. משלכם ולא הגזול. אמר רבי לוי° . זה שהוא נוטל לולב גזול למה הוא דומה? לאחד שכיבד את השלטון תמחוי אחד, ונמצא משלו. אמרו, אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. תנן, של אשירה ושל עיר הנדחת פסול. ג_ח שופר עבודת כוכבים ומזלות ושל עיר הנדחת. °רבי אליעזר בן הורקנוס אמר כשר. תני רבי חייה° כשר. תני רבי הושעיה° פסול. הכל מודין בלולב שהוא פסול. מה בין שופר ומה בין לולב? אמר רבי יוסה° אסי. בלולב כתיב ולקחתם לכם, משלכם, ולא משל איסור הנייה. ברם הכא כתיב (במדבר פינחס כט א) יום תרועה יהיה לכם, מכל מקום. אמר רבי אלעזר° בן פדת תמן בלולב בגופו הוא יוצא וצריך שיהיה שלו. ברם הכא בשופר בקולו הוא יוצא. ויש קול אסור בהנייה? מה פליגין רבי חייה° ורבי הושעיה° ? בשגזל שופר משופה עשוי כתיקונו אבל אם גזלו ושיפהו, דמים הוא חייב לו. גזל לולב מיכן והדס מיכן וערבה מיכן ואגדן האם הקשירה נחשבת שינוי וקנה או לא? נישמעינה מן הדא. סוכה גזולה, אית תניי תני ג_ט כשירה. אית תניי תני פסולה. ואמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , מאן דאמר כשירה, בשגזל קרקע. וקרקע אינה נגזלת ודין הסוכה כשאולה ויוצא בה. מאן דאמר פסולה, בשגזל פסל סכך. ואיפשר שלא ייקשור ? מכאן שקשירה אינה קונה בגזל הכא במאי עסקינן? במיישב מלמעלן שרק הניח את הסכך ולא קשר. רבנן דקסרין אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא, בין זה ובין זה כשרה שאף בסוכה עשו תקנת מריש שאינו חייב אלא דמים. אי זו היא גזולה פסולה?
כל שהוא נכנס בתוך סוכתו של חבירו שלא מדעתו. כהדא. גמליאל זוגא עבד ליה מטלא גו שוקא עשה סוכה בשוק=ברשות הרבים, עבר רבי שמעון בן לקיש° אמר לו מאן שרא לך מי התיר לך? ולא אמר לו שפסולה: תנן, לולב יבש פסול. אמר רבי אבין° בשם רבי יודה בר פזי° , היבש פסול על שם (תהילים קטו יז) לא המתים יהללויה. תני בשם °רבי יודה , היבש עצמו כשר ורק באתרוג צריך שיהיה הדר. אמר להן °רבי יהודה בר עילאי והלא בכרכי הים מורישין לולביהן לבניהן. אמרו לו ג_י אין למדין משעת הדוחק. בעון קומי רבי אבינא° , יבשה ציציתו מהו? מה בינו לקטום שאמרה המשנה שפסול? אמר לון, זה הדור וזה נקטם אינו הדור אמר רבי מלוך° בשם רבי יהושע בן לוי° . ג_יא נחלק המתאים . התיומת., כמי שנפרצו העלין ופסול. כתיב (ויקרא אמור כג, מ) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל. °רבי טרפון אומר כפות מכאן שהלולב צריך אגד. °רבי עקיבא בן יוסף אומר כפות תמרים כשמן כך שמן ולא נאמר לדרשה. °רבי יודה אומר, אם נפרד יאגדנו. תנן, ציני הר הברזל כשירות. אלו הן ציני הר הברזל שהן כשירות, כל שראשה של זה מגיע לצד עיקרה של זו. תנן, נפרדו עליו כשר. °רבי יהודה בר עילאי אומר יאגדנו מלמעלה. תני ג_יבחרות פתוח כענפי דקל בוגרים פסולה. דומה לחרות כשר תנן, כל לולב שיש בו ג' טפחים ג_יגכדי לנענע בו כשר. אמר רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, כיני מתני' כך כוונת המשנה. כל לולב שיש בו ג' טפחים וכדי לנענע בו כשר. תני הדס וערבה ג' ולולב ארבעה. תני, באמת חמשה דברי °רבי טרפון . וחכמים אומרים באמת ששה. על ד°רבי טרפון פושכין רברבין טפחים גדולים שכל טפח שיעורו טפח וחומש, על דעתיה דרבנן פושכין דקיקין טפחים קטנים. רבי יונה° ורבי שמעון בן לקיש° אמרו בשם °רבי יודה נשייא , לולב טפח. רבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° , אזוב טפח. רבי זעירה° בעי איך יתכן לולב טפח אזוב טפח? קא סלקא דעתין שרבי יהושוע בן לוי° בה לומר ששניהן שוין’ ולא למנות דברים שנאמר בהם טפח’ ובלולב טפח כדי לנענע. שאם היה בא למנות’ היה לו למנות עוד הרבה. אמר רבי יוסי° בר זבידא
קיימה רבי סימון° לולב טפח כדי לנענע. ובאמת רבי יהושוע בן לוי° מנה את כל אלו ששיעורן טפח ולא רק לולב ואיזוב. דרבי חיננא° ורבי סימון° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° לולב טפח. אזוב טפח שופר טפח שיאחזנו ויראה משני צידי ידו. שילייא טפח שאין שליא פחותה מטפח ויש אומרים אף דופן שלישית של סוכה טפח. רבי זעירא° בעי לולב טפח מלבד שידרה? אזוב טפח חוץ מגבעולין? רבי יוסה° אסי ורבי טבי° אמרו בשם רב° ו רבי חיננא° רבי פרנך° רב מתנה° ויוסי בר מנשיא° אמרו בשם רב° לולב טפח מלבד שידרה. אזוב טפח חוץ מגבעוליו
ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: ג_ידהדס הגזול ג_טווהיבש פסול, ג_טזשל אשירה ושל עיר הנדחת פסול, ג_יזנקטם ראשו ג_יחנפרצו עליו, או ג_יטשהיו ענביו מרובות מעליו פסול. ואם מיעטן כשר. ואין ממעטין ביום טוב:
גמ’: כתיב (ויקרא אמור כג מ) וענף עץ עבות. שענפיו חופין את רובו ועולה כמין קליעה. ואי זה? זה זה הדס. אין תימר זיתא, עולה כמין קליעה ואין ענפיו חופין את רובו. אין תימר זרגונה, ענפיו חופות את רובו ואינו עולה כמין קליעה. ואי זה זה זה הדס. תנן, או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול. אמר חייה בר אדא° בשם רבי שמעון בן לקיש° , במשחירות שנו. למה דווקא שחורות פסול? או משם שאינן דומות לעצו שהעץ ירוק והוי מנומר . או משם שנגמר פריו ועץ כתיב ולא פרי. מה נפק מן ביניהון? היה דרכו לגדל ירוקים. אין תימר משם שאינן דומות לעצו, הרי דומות לעצו. ואם משום שנגמר פריו אף כאן נגמר פריו. וממה שאסרה המשנה ולא חלקה, הוי לא טעמא די אלא משם שנגמר פריו. ואף ירוקים שנגמרו פסול
ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: ג_כערבה גזולה ג_כאויבישה פסולה, ג_כבשל אשירה ושל עיר הנדחת פסולה, ג_כגנקטם ראשה נפרצו עליה ג_כדוהצפצפה פסולה. ג_כהכמושה ושנשרו מקצת עליה ושל בעל כשירה:
גמ’: כתיב (ויקרא אמור כג מ) וערבי נחל. אין לי אלא של נחל. ג_כושל בעל ושל הרים מניין? תלמוד לומר וערבי. °אבא שאול אומר, ערבי נחל שתים. ערבה ללולב וערבה למקדש שהיו מקיפים את המזבח.
לתנא קמא שמרבה כל סוגי ערבה, אם כן למה נאמר וערבי נחל? פרט לצפצפה. איזו היא של צפצפה? העשויה ג_כזכמין מגל שהשנים פונות לצד אחד פסולה שהיא צפצפה. כמין מסר שהשנים ישרות כשירה. איזו היא ערבה פסולה? עלה עגול וקנה לבן. איזו היא ערבה כשירה? ג_כחעלה ארוך וקנה אדום
ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: °רבי ישמעאל בן אלישע אומר, ג_כטג' הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג א'. ואפילו שנים קטומים וא' שאינו קטום. °רבי טרפון אומר, ג_לאפילו שלשתן קטומין. °רבי עקיבא בן יוסף אומר. כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס א' וערבה אחת:
גמ’: °רבי ישמעאל בן אלישע דרש פרי עץ הדר אחד שנאמר בלשון יחיד. כפות תמרים א' כפת כתיב בלשון יחיד. וענף עץ עבות ג' שלושה מילים. וערבי נחל שתים מיעוט רבים. שתי דליות ענפי הדס ואחת שאינה קטומה. °רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומין, רבי אבא בר ממל° בעא קומי רבי אימי° אמי בן נתן, כמה ד°רבי ישמעאל בן אלישע מרבה בהדס מפני שנאמר בו שלושה מילים אף שענף פירושו אחד, כמו כן ירבה בשאר כל המינין שיהיו שלושה אתרוגים שנאמר פרי עץ הדר. שני לולבים שנאמר כפת תמרים. ושני ערבות שנאמר ערבי נחל? אמר לו מיסבור את סבר על ד°רבי ישמעאל בן אלישע קטום אינו הדר? קטום פסול, ואין שם אלא הדס אחד כשר ומוסיפים עוד שנים פסולים משום הידור מצווה. והא תנינן °רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומין. לית בר נש אמר אפילו אלא דהוא מודה על קדמיתא ומיקל עליו. ואם ל°רבי ישמעאל בן אלישע מעיקר הדין די באחד, נמצא ש°רבי טרפון מחמיר שהוא מחייב שלושה הדסים. כהא דרבי חגיי° בעא קומי רבי יוסה° אסי
למה °רבי טרפון אומר אפילו, שפירושו שהוא בא להקל הרי לפי הדברים נראה שבא °רבי טרפון להוסיף על דברי °רבי ישמעאל בן אלישע? אמר לו, °רבי ישמעאל בן אלישע סבר קטום אינו הדור ולכן חיבים אחד שאינו קטום. ו°רבי טרפון סבר קטום הדור ואף שהוא מצריך שלושה, הרי הוא מקל על °רבי ישמעאל בן אלישע שיותר קל למצא שלושה קטומים מאשר אחד שלם. רבי יסא° אסי כד סלק להכא חמתון מבחרין הדסה כאשר הגיעה לארץ ישראל ראה שבוחרים את ההדסים בקפידה. אמר למה בני מערבא מבחרין הדסה הרי כל ההדסים כשרים? ולא שמיע דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , כתיב (נחמיה ח טו) ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם וגו' צאו ההר והביאו עלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עבות. ולא היא הדס ולא היא עץ עבות? אלא הדס לסוכה ועץ עבות ללולב. רבי זעירה° אחר שהיה אוגד את הלולב הוה תקע לה להדסים לתוך האגד ולא חשש שמא ינשרו עלים. העושה לולב לעצמו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות לולב. עשה לאחר מברך לעשות לולב לשמו. כשהוא נוטלו מהו אומר? ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו ג_לאעל נטילת לולב. נתפלל בו אומר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. ומברך עליו כל שעה שהוא נוטלו. ג_לבכיצד מברכין על נר חנוכה? רב° אמר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הדלקת נר חנוכה. הכל מודין ביום טוב הראשון שהוא אומר על נטילת לולב. מה פליגין? בשאר כל הימים. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, על נטילת לולב, רבי יהושוע בן לוי° אמר על מצות זקנים שבשאר הימים החיוב מדרבנן. מה אמר רב° בלולב? מה אם חנוכה שעיקרה היא מדבריהן, הוא אומר על מצות נר חנוכה. לולב שעיקרו הוא מדבר תורה לא כל שכן? מה אמר רבי יהושע בן לוי° בחנוכה? מה אם לולב שעיקרה היא דבר תורה אומר על מצות זקינים. חנוכה שעיקרה היא מדבריהן לא כל שכן? לא צורכא אלא.
מה אמר רבי יוחנן° בר נפחא בחנוכה? חייה בריה דרב ° מברך על כל פעם ופעם. רב חונה° לא מברך על הלולב אלא פעם אחת בלבד ביום הראשון. אמר רבי חונה° בשם רב יוסף° . טעמיה דרב חונה° , דמעשר דמאי מדבריהן, ושאר כל הימים מדבריהן. מה דמאי ג_לגאין מברכין עליו, אף שאר כל הימים אין מברכין עליו
ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: ג_לדאתרוג הגזול ג_להוהיבש פסול, ג_לושל אשירה ושל עיר הנדחת פסול. ג_לזשל ערלה פסול, של תרומה טמאה פסול. ושל טהורה לא יטול, ואם נטל כשר. ושל דמאי °בית שמאי פוסלין ו°בית הלל מכשירין. ושל מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר:
גמ’: כתיב (ויקרא אמור כג מ) פרי עץ הדר. עץ שפריו הדר ועצו הדר אי זה זה? זה אתרוג. אין תימר רימונא פריו הדר ואין עצו הדר. אין תימר חרובה, עצו הדר ואין פריו הדר. אי זה זה? זה אתרוג. למה נקרא הדר? אמר רבי לוי° שהוא דר באילנו משנה לחבירתה. אמר רבי תנחומא° בר אבא תירגם עקילס הדר מלשון הידרו של מים, אילן שהוא גדל על פני המים שגדל על כל מים. גם מי גשם וגם השקיה. תני °רבי שמעון בר יוחאי כתיב (ויקרא אמור כג מ) ולקחתם לכם פרי עץ הדר. עץ שפריו הדר ועצו הדר. טעם פריו כטעם עצו. טעם עצו כטעם פריו. פריו דומה לעצו, עצו דומה לפריו. ואי זה זה? זה אתרוג. רבי יעקב דרומייא° בעי. הא דתנן מערבין בדמאי דלא כ°בית שמאי ? דתנינן, ושל דמאי °בית שמאי פוסלין ו°בית הלל מכשירין. ושל מעשר שני בירושלם לא יטול ואם נטל כשר או אולי כיוון דעירוב רק מדרבנן, מערבין בדמאי אף ל°בית שמאי ?
ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: ג_לחעלתה חזזית על רובו, ניטלה פיטמתו, ניקב ג_לטנקלף ג_מנסדק חסר כל שהוא פסול. עלתה חזזית על מיעוטו, ניטל עוקצו, ניקב ולא חסר כל שהוא כשר. אתרוג הכושי פסול, הירוק ככרתן, °רבי מאיר מכשיר ו°רבי יהודה בר עילאי פוסל
גמ’: אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם שמואל° בר אבא בר אבא. כל הפסולין ג_מאאינן פוסלין אלא ביום טוב הראשון בלבד. תנן, עלתה חזזית על רובו פסול. תמן אמרין, ורובו מצד אחד, אבל אם בכמה מקומות אפילו מיעוט פסול שנראה כמנומר. עלתה חזזית ג_מבבחוטמו אפילו במשהו הרי זה כרובו לפסול כי שם אדם נותן עניו: תנן, ניטלה פיטמתו פסול. מאי פיטמתו? תמן אמרין שושנתו הפרח בראש הדד. ורבי יצחק בר חקולא° אמר ג_מגפיקא כל המקל שעליו הפיטמא עד שנעשה גומה. תנן, ניקב נקלף נסדק חסר כל שהוא פסול. ניקב ג_מדולא פילש מבפנים עד חדרי הזרע כשר. כהיא דתנן, ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר. ומה שאמרה המשנה ברישא ניקב פסול’ בשניקב עד חדרי הזרע. תנן, ג_מהאתרוג הכושי פסול. הבא מן הכושי מקום שכל האתרוגים שם שחורים כשר תנן, ג_מוהירק ככרתן °רבי מאיר מכשיר ו°רבי יהודה בר עילאי פוסל. רבי זעירא° בעא קומי רבי אימי° אמי בן נתן, האם עד שיהיה כהן כרתינון ירוק ממש, או דדמי להן כרתינון? אמר להן כהן כרתינון ירוק ממש. גבי צרעת כתיב והיה הנגע ירקרק, אי זהו ירקרק? ירוק שבירוקים. רבי אלעזר° בן פדת אומר ג_מזכשעוה וכשושנת קרמל צהוב. סומכוס אמר ככנפי טווס. אי זהו אדמדם? אדום שבאדומים זהו זהירות עמוקה. התם הוא אומר אפילו צהוב, והכא הוא אמר הכין שדווקא ירוק ממש? אמר רבי פינחס° , שנייא היא תמן דכתיב ירקרק, שאינו ירוק כל כך:
ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ז
[עריכה]
מתני’: שיעור אתרוג קטן. °רבי מאיר אומר כאגוז, °רבי יהודה בר עילאי אומר ג_מחכביצה. והגדול כדי שיאחוז את שניהם בידו אחת דברי °רבי יהודה בר עילאי,. °רבי יוסי בן חלפתא אומר ג_מטאפי' אחד בשתי ידיו:
גמ’: אתרוג הבוסר. °רבי עקיבא בן יוסף אומר אינו פרי, וחכמים אומרים ג_נפרי. רבי אילא° אילעא ורבי יסא° אסי אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת. אתייא ד°רבי שמעון בן יוחאי כשיטת °רבי עקיבה רבו. כמה ד°רבי עקיבא בן יוסף אמר אתרוג בוסר אינו פרי. כן °רבי שמעון בן יוחאי אמר אתרוג בוסר אינו פרי לענין מעשר. אמר רבי יוסה° אסי. וכי כל שהוא כשר בלולב חייב במעשרות, וכל שאינו כשר בלולב אינו חייב במעשרות? התיבון ג_נאהרי מנומר, ג_נבהרי הגדל בדפוס, הרי ג_נגהעשוי ככדור, הרי הוא פסול בלולב וחייב במעשרות.
מסתברא °רבי שמעון בן יוחאי יודה ל°רבי עקיבא בן יוסף, ו°רבי עקיבה לא יודה ל°רבי שמעון בן יוחאי. °רבי שמעון בן יוחאי יודה ל°רבי עקיבה דכתיב פרי עץ הדר ובוסר אינו פרי לשיטתו. °רבי עקיבא בן יוסף לא יודה ל°רבי שמעון בן יוחאי. דהרי מנומר הרי גדל בדפוס הרי עשוי ככדור הרי הוא פסול בלולב, וחייב במעשרות. תנן, שיעור אתרוג קטן. °רבי מאיר אומר כאגוז, °רבי יהודה בר עילאי אומר כביצה. אנן תנינן כאגוז. אית תניי תני עד כאגוז. מאן דאמר כאגוז כאגוז עצמו כשר. מאן דאמר עד כאגוז, כאגוז עצמו פסול. תנן, °רבי יהודה בר עילאי אומר כביצה. והגדול כדי שיאחוז את שניהם בידו אחת דברי °רבי יהודה בר עילאי. °רבי יוסי בן חלפתא אומר אפי' אחד בשתי ידיו אמר רבי יוסה° אסי. אילו הוה כתיב וכפות תמרים יאות, שצריך לאחוז את האתרוג והלולב ביד אחת. לית כתיב אלא כפות תמרים. אפילו זה בידו אחת וזה בידו אחת. אמרו עליו על °רבי עקיבא בן יוסף שנכנס לבית הכנסת ואתרוג על כתיפיו
ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ח
[עריכה]
מתני’: אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי °רבי יהודה בר עילאי. °רבי מאיר אומר ג_נדאפילו במשיחה. אמר °רבי מאיר , מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן ג_נהבגימונות של זהב. אמרו לו, במינו היו אוגדין אותו מלמטה. ואיכן היו מנענעין? ג_נובהודו ליי' תחילה וסוף, ואף באנא יי' הושיעה נא כדברי °בית הלל . °בית שמאי אומרים אף באנא ה' הצליחה נא. אמר °רבי עקיבא בן יוסף. צופה הייתי ב°רבן גמליאל דיבנה וב°רבי יהושע בן חנניה שכל העם מטרפין בלולביהן, והם לא ניענעו אלא באנא יי' הושיעה נא בלבד. מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב, כשיכנס לביתו ג_נזיטול על שולחנו. אם לא נטל בשחרית, יטול בין הערבים. ג_נחשכל היום כשר ללולב:
גמ’: תנן, אמר °רבי עקיבא בן יוסף. צופה הייתי ב°רבן גמליאל דיבנה וב°רבי יהושע בן חנניה שכל העם מטרפין בלולביהן, והם לא ניענעו אלא באנא יי' הושיעה נא בלבד. הא בהודו לא היו מנענעים? והרי בהודו לא פליגי °בית הלל ו°בית שמאי שמנענעים? ודאי שבהודו נענעו, לא העיד אלא להוציא אנא יי' הצליחה נא ששם לא נענעו. אמר רב חייה בר אשי° בשם רב° זה שהוא משכים לצאת לדרך נוטל לולב ומנענע. שופר ותוקע. שמדאוריתא מעלות השחר יוצא. לכשתגיע עונות קריאת שמע הרי זה קורא את שמע ומתפלל. תני ג_נטצריך לנענע ג' פעמים, רבי זעירה° בעי, הכין חד מוליך נחשב אחד והכין חד ומביא נחשב אחד. או הכין והכין חד מוליך ומביא נחשב אחד. תמן תנינן שבעה סמנין מעבירין על הכתם רוק תפל ומי גריסין ומי רגלים ונתר ובורית קמוניא ואשלג. ותני, צריך לכסכס ג' פעמים בין כל דבר ודבר. רבי זעירה° בעי הכין חד מוליך נחשב אחד והכין חד ומביא נחשב אחד או הכין והכין חד מוליך ומביא נחשב אחד
ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ט
[עריכה]
מתני’: ג_סמי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו, עונה אחריהן מה שהן אומרין ותהא לו מאירה. אם היה גדול מקרא אותו, עונה אחריו הללויה.
גמ’: תני, אבל אמרו ג_סאאשה מברכת לבעלה עבד לרבו קטן לאביו. ניחא אשה מברכת לבעלה ועבד לרבו. אבל איך קטן מברך לאביו הרי מדובר בקטן שאינו מחויב בדבר , דלא כן אמר רבי אחא° בשם רבי יוסה בר נוחריי° , כל שאמרו בקטן כדי לחנכו? תיפתר בעונה אחריהן שחוזר על מה שאמרו. כהי דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרים אותו, עונה אחריהם מה שהם אומרים. ותהא לו מאירה. דתבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר:
ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה י
[עריכה]
מתני’: מקום שנהגו לכפול ג_סביכפול, לפשוט יפשוט, לברך אחריו יברך, הכל כמנהג המדינה. ג_סגהלוקח לולב מחבירו עם הארץ בשביעית, נותן לו אתרוג במתנה שאינו רשאי ליקחו בשביעית:
גמ’: רב° ושמואל° בר אבא בר אבא חד אמר הללויה זה מילה אחת וחורנה אמר הללו יה. מאן דאמר הללו יה, נחלק ויכול לכתוב בשני שורות ואינו נמחק, מאן דאמר הללויה, נמחק ואינו נחלק. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רב° שמעית מן חביבי מדודי רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי אם יתן לי אדם ספר תילים של °רבי מאיר , מוחק אני את כל הללויה שבו, שלא נתכוין לקדשן. הוי דו אמר הללויה. מיליהון דרבנן פליגן, דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . בעשרה לשונות של שבח נאמר ספר תילים, באישור אשרי בניצוח בניגון בשיר במזמור בהשכל ברינה בתודה בתפילה בברכה. המאושר שבכולן הללויה, שהשם והשבח כלולין בו. מכאן שאף שזה מילה אחת ואינו נחלק אסור במחיקה רבי זעירה° בעי קומי רבי אבהו° מה נעני אחר מי שמקרא את ההלל? אמר לו רבי אבא° , כיפה קומי תכופף עצמך לפניו וחזור על כל מה שהוא אומר. רבי יונה° , עני הכין והכין חזר על הכל. °רבי אליעזר בן הורקנוס לא עני הכין והכין אלא רק ראשי פרקים. תני. שמע ולא ענה, יצא. ענה ולא שמע, לא יצא. אמר רב° בשם אבא בר חנה° . ואית דאמרי לה אבא בר חנה° אמרה בשם רב° מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שלא ענה על הכל. אבל ג_סדוהוא שענה ראשי פרקים. שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא רבי זעירא° בעי. הי אינין ראשי פרקים? (תהילים קיג א) הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא° . מנין ג_סהשאם שמע ולא ענה יצא? אמר. מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן ממה שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן. דאינון קיימין בציבורא. דאילין אמרין ברוך הבא. ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא° . עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל. ג_סוואינו אומר ברוך שאכלנו משלו, אלא אם כן אכל. תני, ג_סזאין עונין אמן יתומה, ולא אמן קטופה. ולא אמן חטופה. °בן עזאי אומר. העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה תקטף נשמתו. ארוכה, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא° .
דין דחיב למיברכה זה שחייב בברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה שלא שמע הברכה. תנא. גוי שבירך את השם, ג_סחעונה אחריו אמן. אמר רבי תנחום° . אם בירכך גוי, ענה אחריו אמן. דכתיב (דברים עקב ז יד) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את °רבי ישמעאל בן אלישע ובירכו. אמר ליה, כבר מילתך אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה, כבר מילתך אמורה. אמרו לו תלמידיו. רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין? אמר לון. כן כתיב (בראשית תולדות כז כט) אורריך ארור ומברכיך ברוך. תנן, מקום שנהגו לכפול יכפול, לפשוט יפשוט. °רבי היה כופל בה דברים מאודך כמו שאנו נוהגים, °רבי אלעזר בן פרטא פושט בה דברים לא היה כופל. תנן, הלוקח לולב מחבירו עם הארץ בשביעית, נותן לו אתרוג במתנה שאינו רשאי ליקחו בשביעית. אמר רבי אלעזר° בן פדת דזקני הגליל היא. דזקני הגליל אומרים, אסור למסור למי שהוא חשוד על השביעית יותר ממזון שתי סעודות אבל לחכמים שמתירים שלוש מותר. שמסתמא אתרוג זול יותר ממחיר מזון שלוש סעודות. אמר רבי מתנייה° , תיפתר דברי הכל כשהיו אתרוגים נמכרין ביוקר יותר משלוש סעודות. כהדא תרונגייא מגדלי אתרוגים הוין מצמצמין מעטים תמן בבבל, והוה רב נחמן בר יעקב° אף שהיה עשיר והיה חתן של ראש הגולה לא יכל להרשות לעצמו לקנות שני אתרוגים יהב אתרוגא מתנה לבריה אמר ליה לכשתזכה בו ובמצותו החזירהו לי:
ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה יא
[עריכה]
מתני’: ג_סטבראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום א'. ג_עמשחרב בית המקדש התקין °רבן יוחנן בן זכאי שיהא הלולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש. ושיהא יום הנף ג_עאכולו אסור. יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת למחרת משכימין ובאין, כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטל. מפני שאמרו ג_עבאין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו ביום טוב הראשון של חג, ג_עגושאר כל ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו. °רבי יוסי בן חלפתא אומר, ג_עדיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור, מפני שהוציאו ברשות:
גמ’: כתיב (ויקרא אמור כג מ) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. אית תניי תני בשמחת שלמים הכתוב מדבר. אית תניי תני בשמחת הלולב הכתוב מדבר. מאן דאמר בשמחת לולב הכתוב מדבר, ביום הראשון דבר תורה אף בגבולין ושאר כל הימים דבר תורה במקדש. ו°רבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבר תורה שאף בגבולין יטלו כל שבעה כמו במקדש. מאן דאמר בשמחת שלמים הכתוב מדבר. ביום הראשון דבר תורה, ושאר כל הימים אף במקדש מדבריהן. ו°רבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבריהן שיטלו במדינה כל שבעה?
ויש תקנה אחר תקנה? חברייא בעון קומי רבי יונה° . כמה דאת אמר תמן (ויקרא אמור כג ח)והקרבתם אשה לה' שבעת ימים. אין שבעה בלא שבת ומכאן למדנו שקרבנות דוחים שבת ודכוותה (ויקרא אמור כג מ) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים למאן דאמר בלולב, והרי אין שבעה בלא שבת ולמה שבגבולין לא ידחה שבת מהתורה? אמר לון, שניא היא דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון. חלק הראשון מהם. מעתה במקדש ידחה ובגבולין לא ידחה אפילו אם היום הראשון חל בשבת? אמר רבי יונה° , אילו היה כתוב ולקחתם לפני ה' אלהיכם. הייתי אומר כאן במקדש ריבה שיטול אפילו בשבת ובמקום אחר בגבולין מיעט. אלא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, מכל מקום. ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, בירושלם. תנן, °רבי יוסי בן חלפתא אומר, יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור, מפני שהוציאו ברשות. חברייא אמרין דברי °רבי יוסה שהוציאו לצאת בו ידי חובתו שמצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה. אמר לון רבי יוסי° בר זבידא, לא מן הדא אלא מן הדא לא מטעם זה אלא מזה. דהוי טרוד בדבר מצווה ופטור, ואפילו שכבר יצא יש הידור מצווה להחזיק בארבעת המינים, ונקרא טרוד במצוה. דאמר רבי אילא° אילעא ותניי תמן, כך היה המנהג בירושלים שהיה הלולב חביב עליהם ולא הניחוהו מידם, ג_עהאדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו, קורא את שמע ומתפלל ולולבו בידו. נכנס לבקר את החולה ולולבו בידו. לשאת את כפיו ולקרות בתורה נותנו לחבירו. הניחו בארץ אסור לטלטלו. אמר רבי אבון° זאת אומרת שהוא אסור בהנייה. שאם היה מותר בהניה, הרי ראוי להריח באתרוג ובהדס ולנפנף בערבה ולא היה נאסר ליטלו. תני מטלטלין עצי בשמים להריח בהן לחולה בשבת. רבנן דקיסרין אמרין ערבה מותר להניף בה לחולה בשבת. אף בסכין של מילה כן? אם הוציא ל °רבי יוסי בן חלפתא יהיה פטור משום שהיה טרוד בדבר מצווה. אף במצה כן? מן מה דאמר רבי יוחנן° בר נפחא דלדברי °רבי יוסה אפילו פירש חוזר אפילו על הציצין שאינן מעכבין את המילה אף שאין בהם אלא הידור מצווה. הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אף במצה כן:
ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה יב
[עריכה]
מתני’: ג_עומקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת. °רבי יהודה בר עילאי אומר בשבת מחזירין, וביום טוב מוסיפין, ובמועד מחליפין. ג_עזכל קטן שיש בו דעת לנענע חייב בלולב:
גמ’: תנן, כל קטן שיש בו דעת לנענע חייב בלולב. יודע לנענע חייב בלולב. ג_עחיודע להתעטף חייב בציצית. ג_עטיודע לדבר אביו מלמדו לשון תורה. ג_פיודע לשמור את ידיו, אוכלין על ידיו תרומה תרומה שנגע בה בידיו. את גופו, אוכלין על גופו טהרות. אבל ג_פאאינו עובר לפני התיבה, ג_פבואינו נושא את כפיו ואינו עומד על הדוכן עד שיתמלא זקנו. °רבי אומר, וכולהם ג_פגמבן עשרים שנה ומעלה. שנאמר (עזרא ג ח) ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית יי'
הדרן עלך פרק לולב הגזול