ירושלמי מאיר/מסכת נידה/פרק ג
פרק שלישי – המפלת חתיכה
[עריכה]
ירושלמי נידה, פרק ג, הלכה א
[עריכה]מתני’: ג_אהמפלת חתיכה. אם יש עימה דם, טמאה. ואם לאו, טהורה. °רבי יהודה בר עילאי אומר. בין כך ובין כך טמאה. שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם:
גמ’: רבנן אמרין, מקור הוא שהוא מגדל חתיכה ואין זה דם. °רבי יהודה בר עילאי אומר, דם הוא שהוא קרוש ונעשה חתיכה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. לא טימא °רבי יהודה בר עילאי, אלא כגון שצבע החתיכה כארבעה מיני דמים. אמר רבי יעקב בר אחא° אמר רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוסי בי רבי נהורייה° . הלכה כ°רבי יהודה בר עילאי. שמע רבי אלעזר° בן פדת ואמר, איני מקבל עלי את הדבר הזה. שמואל° בר אבא בר אבא אמר הלכה כ°רבי יהודה בר עילאי. אמר רבי זעירה° . לא אמר שמאל° הלכה כ°רבי יהודה בר עילאי. אלא אמר, דהו חמי ראה רבנן נהגין כ°רבי יהודה בר עילאי. אמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם °רבי שמעון בן יוחי . קורעה. ואם נמצא בה דם אגור, ג_בטמאה. ואם לאו טהורה. °רבי אליעזר בן יעקב פליג על °רבי שמעון בן יוחי ותנא, כתיב (ויקרא מצורע טו יט) דם יהיה זובה בבשרה בבשרה ולא מה שבשפיר ולא מה שבחתיכה.
מתני’: ג_גהמפלת כמין קליפה, כמין שערה, כמין עפר, כמין יבחושין אדומין. תטיל למים. אם נמחו, טמאה. המפלת ג_דכמין דגים, חגבים, שקצים, ורמשים. אם יש עמהן דם, טמאה. ואם לאו טהורה. המפלת כמין בהמה חיה ועוף, בין טמאין בין טהורין. אם ג_הזכר, תשב לזכר. אם נקיבה, תשב לנקיבה. אם אין ידוע. תשב לזכר ולנקיבה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים. כל ג_ושאין בו מצורת האדם, אינו וולד:
גמ’: תנן, המפלת כמין קליפה, כמין שערה, כמין עפר, כמין יבחושין אדומין. תטיל למים. אמר רבי חנינה° בשם רבי שמעון בן לקיש° , ג_זתטיל לפושרין. והתנינן, המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים אם יש עמהן דם, טמאה. ואם לאו, טהורה. למה לא אמרו שתטיל לפושרין? אף אלו צריך לשרות. דהדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא. הדא ילפה מן ההיא. שאם נמחו טמיאה. ואם לאו טהורה. וההיא ילפה מן הדא. שאם יש עמהן דם טמיאה. ואם לאו טהורה אבל צריכה שתטיל לפושרין כדי לדעת אם יש עמהם דם. תמן תנינן, שרץ ונבלה אין מטמאין יבשים. אם יכולים לשרות ולחזור לכמות שהן מטמאים. וכמה הוא שרייתן בפושרין? ג_חמעת לעת. יהודה בן נקוסה אומר, צריכין שיהו פושרין מעת לעת. אם הצטננו כיצד הוא עושה? נותנן ברמץ או נותן לתוכן חמין כל שהן. המפלת דם יבש. רבי אלעזר° בן פדת אומר, טמיאה. רבי יוסי בן חנינה° אמר טהורה. מתניתא פליגא על רבי יוסי בן חנינה° דתניא. ג_טדם הנידה ובשר המת. ג_ימטמאין לחין ומטמאין יבישין. פתר לה בשהיו לחין כשיצאו, ויבשו. אבל אם מלכתחילה יצא יבש טהור. שהתורה אמרה, דם יהיה זובה בבשרה, עד שיזוב. מתניתא פליגא על רבי אלעזר° בן פדת דתניא. המפלת כמין חתיכה, כמין שערה, כמין עפר, כמין יבחושין אדומין. תטיל למים. ואם נמחו, טמיאה. ואם לא טהורה. משמע שדם יבש טהור. פתר לה כיוון שלא נימחו, אין אלו דם שיבש, אלא בריה בפני עצמה. אמר רבי זעירא° . אפילו תתיב, והרי נאמר גם עפר? וכי אף עפר בירייה? אמר רבי אבא° . ואפילו תימר עפר, עפר איתתא מעברת ויוצא צורת עפר, וקמת לכן הסתפקו בו משם בירייה. מתניתא פליגא על רבי יוסי בן חנינה° שאמר שדם יבש טהור, דתניא. מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפין אדומות. ובא מעשה לפני חכמים. ושלחו וקראו לרופאין ואמרו להן, מכה יש לה מבפנים. שוב מעשה באשה אחת שהיתה משרת כמין שערות אדומות. ובא מעשה לפני חכמים. ושלחו וקראו לרופאין ואמרו להן, שומא יש לה מבפנים. מפני שיש בה שומא ומפני שיש בה מכה. הא אין בה שומא ואין בה מכה, לא בדא היו מטהרים. מכאן שדם יבש טמא. פליגין עליה ולית לה קיום, כיוון שאין דרך לישב את הקושי הזו נדחים דבריו. תנן, המפלת כמין בהמה חיה ועוף, בין טמאין בין טהורין. אם זכר, תשב לזכר. אם נקיבה, תשב לנקיבה. אם אין ידוע. תשב לזכר ולנקיבה, דברי °רבי מאיר . אמר רבי יוחנן° בר נפחא. הלידה הזאת ככל הלידות שבתורה. מה הלידות שבתורה, עד שיצא ראשו ורובו. אף זו, עד שיצא ראשו ורובו. רבי שמעון בן לקיש° אמר. משונה היא הלידה הזאת מכל הלידות שבתורה. כל הלידות שבתורה, עד שיצא ראשו ורובו. וזו עד שתצא הכרת פניו כי צריך שיראו שיש לו פני אדם.
תבנית:תיבה נגללתעין משפט ונר מצוה:
[ע"א]
ירושלמי עין משפט ונר מצוה/נידה/פרק ג
[ע"ב]
ירושלמי עין משפט ונר מצוה/נידה/פרק ג
תבנית:סוף
מה נפיק מביניהון? יצא מחותך או מסורס הפוך. על דעתיה דרבי יוחנן° בר נפחא, עד שיצא ראשו או רובו. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° , עד שתצא הכרת פניו: תנן, ואם אין ידוע. תשב לזכר ולנקיבה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, כל שאין בו מצורת האדם אינו וולד. כל הן דתנינן תשב לזכר ולנקיבה י"ד ימים טמאים שמא היה נקבה, וכ"ו ימים טהורין שמא היה זכר. דנותנין עליה חומרי זכר וחומרי נקיבה. הדא דתימר לביתה. אבל לטהרות, תשב כל ימי טוהר של נקיבה. ותהיה אסורה עד שמונים יום מהלידה שהיושבת על דם טוהר אסורה בטהרות. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו° . טעמא ד°רבי מאיר שסובר שאף צורת בהמה חיה ועוף נחשב כולד, מפני שכתוב בהן יצירה כאדם. דכתיב (בראשית בראשית ב ז) וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. וכתוב יצירה בבהמה דכתיב (בראשית בראשית ב יט) וייצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה וכל עוף השמים. רבי אמי° בן נתן בעי. והא כתיב (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח. מעתה הפילה דמות הר תהא טמאה לידה? שנייא היא. שאין כתיב בהן יצירה מתחילת ברייתו של עולם. אבל בבהמה נאמר יצירה בבריאת העולם. רבי יסא° אסי אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא מפני שעיניהם סוקרין לפניהן כאדם. אבא בר בר חנה° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא מפני שעניהם מהלכין בראש לפניהן כאדם. התיב רבי בון בר חייה° . והתנינן בהמה שגלגל עינו עגול כשל אדם, ג_יאהוי מום הוא. משמע שבדרך כלל אינם דומים לאדם. אמר רבי יוסי° בר זבידא. מה דתנינן סוקרין. מה דתנינן מהלכין. אבל צורת העין ודאי שונה. מאי כדון ובמה הם שונים? גלגלי אדם עגולין, וגלגלי בהמה ארוכין. רבי יוסי בי רבי בון° אמר. באדם, הלבן רבה על השחור, ובבהמה השחור רבה על הלבן. אמר רבי חגיי° . רבי חנניה חברין דרבנין° מקשי על ד°רבי מאיר שאמר שדמות בהמה חיה ועוף נחשב ולד. ילדה דמות עורב ומת אחיו בלא בנים. עומד בראש הדקל ואומר לו, בא וחלוץ או ייבם? אמר ליה רבי מנא° בן יונה. עד דאת מקשי לה על ד°רבי מאיר , קשיתה על דרבנן. דאמר רבי יסא° אסי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. כולו אדם ופניו בהמה, אינו וולד. כולו בהמה ופניו אדם, וולד הוא. היה כולו אדם ופניו בהמה שלרבנן נחשב בהמה. עומד וקורא בתורה ואומרים לו בוא לשחטך? כולו בהמה ופניו אדם שלרבנן נחשב אדם. עומד וחורש בשדה. אומרים לו בוא וחלוץ או ייבם ? אלא ודאי אינו נחשב אדם, אלא לעניין זה שאמו טמאה לידה. ואמר רבי יסא° אסי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. לא סוף דבר שיהיו פניו כאדם לכל הסימנין, אלא אפילו אחד מן הסימנין. ואילו הן הסימנין. ג_יבהמצח, והגבינין, והעין, והאוזן, והלסת, והחוטם, והזקן, וגומות הזקן. ואמר רבי יסא° אסי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. לא סוף דבר כל הסימנין, אלא אפילו אחד מן הסימנין. רבי אבא° ורבי ירמיה° אמרו בשם רב° לדברי °רבי , עד שיהו כל הפנים דומין לאדם. ולדברי חכמים, אפילו אחד מן הסימנין. ולדברי °רבי שמעון בן יוחי , אפילו צפרניו רבי פינחס° בעי. מחלפה שיטתיה ד°רבי שמעון בן יוחי האם רבי שמעון בר יוחי חזר בו? תמן גבי פרה שילדה דמות חמור הוא אומר, עד שיהו ראשו ורובו דומין לאמו ורק אז קדש בבכורה. והכא הוא אמר הכין שדי בצפרניו? לא קשיא. כאן באדם לטמא לידה די אפילו בצפרניו. כאן בבהמה להתחייב בבכורות עד שידמה לאימו ברובו. אמר רבי אבא° . רבי חייה רובה° אזל לדרומא. שאלון ליה רבי חמא אביו דרבי הושעיה° ובר קפרא° . כולו אדם ופניו בהמה מהו? אתא ושאל ל°רבי . אמר ליה
צא וכתוב להן, אינו וולד. אמר רבי ירמיה° נפק רבי זוגא° לבר. שאלון ליה רבי חמא אבוי דרבי הושעיה° ובר קפרא° . שתי עיניו טוחות חסרות ולא ניכר מקומם מהו? אתא ושאיל ל°רבי , אמר לו. צא וכתוב להן אינו וולד. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . °רבי כדעתיה. ד°רבי אמר, עד שיהו כל הפנים דומין לאדם. פניו ממוסמסות שבקושי ניכר צורתן מהו? רבי יסא° אסי אמר. איתפלגון רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יוחנן° בר נפחא אמר, אינו וולד. רבי שמעון בן לקיש° אמר, וולד הוא. אמר רבי זעירא° . לא אמר רבי יוחנן° בר נפחא אינו וולד לכל דבר. אלא אינו וולד להושיב את אמו ימי טוהר. אבל וולד הוא להושיב את אמו טמאת ימי לידה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי ינאי° הכהן ירכתו אטומה שחסר לו רגל אינו וולד. אמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי יוסי בי רבי יהושע° . עד טיבורו אטום, אינו וולד. אמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי זכאי° . נקובתו נקבים אטומה, אינו וולד. אמר רבי זעירא° בשם רבי גידול. גולגולתו אטומה, אינו וולד.
ירושלמי נידה, פרק ג, הלכה ג
[עריכה]מתני’: ג_יגהמפלת שפיר. מלא מים, מלא דם, מלא גנינין, אינה חוששת לוולד. ואם ג_ידהיה מרוקם, תשב לזכר ולנקיבה:
גמ’: תני, מלא מים טמאה לידה. מלא דם, טמאה נידה. מלא בשר, טמאה נדה. והא תנינן, המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים אינה חוששת לוולד? אמר רבי ביבי° בשם רבי שמעון בן לקיש° . מתניתא בצלולין. ברייתא בעכורין, וחוששין שמא היה ולד ונימוח. רבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° . אפילו צלולין חוששת לולד. שאין שפיר עור אלא באדם בלבד. הדא היא דכתיב (איוב לח ט) בשומי ענן לבושו, וערפל חתולתו. לבושו זה השפיר. וערפל חתולתו זה השיליא. שפיר שנתקלקלה צורתו מהו? רבי יוחנן° בר נפחא אמר, וולד. רבי שמעון בן לקיש° אמר, ג_טואינו וולד. מתיב רבי שמעון בן לקיש° קומי רבי יוחנן° בר נפחא. מה בינו לבין המת שנשרף ואין שלדו קיימת שהאפר טהור? אמר לו. תמן בדין היה שאפילו כששלדו קיימת יהא טהור. ולמה אמרו טמא? ג_טזמפני כבודו. ברם הכא, וולד הוא. אי זהו שפיר מרוקם שאמרו? כל ג_יזשתחילת ברייתו דומה לרשון מין חגב. אין בודקין אותו במים, מפני שהן עזין ועוכרין אותו, אלא ג_יחבשמן, מפני שהוא מתון ומזגזג מזכך. ואין בודקין אותו, אלא בחמה. תני °אבא שאול אומר. מטיבורו אדם נוצר, ומשלח שרשין מיכן ומיכן. תני רואין שתי עיניו כמין שתי טיפין של זבוב. שני נקובי חוטמו כמין שתי טיפין של זבוב, פיו פתוח כשעורה, רואין שתי ידיו כמין שתי טיפין של זבוב, טיבורו כמין טיפה של זבוב, גוייתו איבר התשמיש כטיפה של זבוב. ואם היתה נקיבה, גויתה מתוח כשערה. ותני רבי יונתן° אומר. רואין שתי זרועותיו, כמין שני חוטין של זהורית. ושאר כל איבריו, כמין גולם מצומתים מחוברים. ופיתוח ידים ורגלים אין לו אדיין. ועליו הוא מפורש בקבלה (תהילים קלט טז) גלמי ראו עיניך, ועל ספרך כולם יכתבו, ימים יצרו ולא אחד בהם. רב יהודה° נשיאה שאל לשמואל° בר אבא בר אבא. בגין דאנא חכים מיחמי סימני שפיר לדעת אם זכר אם נקבה. האם אני רשאי? אמר לו, רישיה דרישך יכווה ברותחין. ואתה לא תיכוה אפילו בפושרין ואל תיכנס לכאלו ספקות. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. אילין נשייא דאמרן שאם הולד דומה לשבלול ממין זכר, הרי זה זכר, שבלולה הרי זו נקבה, לית אנן סמכין עליהון. רבי יעקב בר זבדי° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא, נאמנת אשה לומר ילדתי ולא ילדתי. ואינה נאמנת לומר על השפיר דכר הוא, נוקבה היא.
תבנית:תיבה נגללתעין משפט ונר מצוה:
[ע"א]
ירושלמי עין משפט ונר מצוה/נידה/פרק ג
[ע"ב]
ירושלמי עין משפט ונר מצוה/נידה/פרק ג
תבנית:סוף
ירושלמי נידה, פרק ג, הלכה ד
[עריכה]מתני’: ג_יטהמפלת סנדל או שילייא. תשב לזכר ולנקיבה. ג_כהשיליא בבית הבית טמא. ג_כאלא שהשילייא וולד, אלא שאין שילייא שאין עמה וולד. °רבי שמעון בן יוחאי אומר. נימוק הוולד עד שלא יצא, ובטל והבית טהור:
גמ’: אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° נשיאה. אין סנדל, אלא שרצמו עובר אחר שהיה חי. ואין הסנדל יוצא עם וולד אחר חי, אלא עם ולד מת. התיב רבי בון בר חייה° . והא תנינן, המפלת סנדל או שילייא תשב לזכר ולנקיבה. אם תמיד הסנדל יוצא עם עוד ולד. מאי נפקא מינא שהסנדל וולד הוא? תיפוק ליה שטמאה וצריכה להביא קרבן משום הולד שעימו? אמר רב הונא° . קיימתה קומי רבי ירמיה° . תיפתר שיצא הוולד דרך הדופן שלא טמאה לידה, וסנדל דרך הרחם. אי נמי וולד בתוך מלאת של וולד אחר ונפטר באותו קרבן, וסנדל לאחר מלאת וצריך קרבן אחר. אי נמי וולד עד שלא נתגיירה, סנדל משנתגיירה. ואפילו תימר זה וזה דרך רחם. או זה וזה משנתגיירה. תיפתר שיצא הוולד תחילה, והפרישה לו קרבן. ולא הספיקה להביא אותו הקרבן, עד שיצא סנדל. ונדחה קרבן הראשון. שהרי חייבת להביא קרבן אחר עבור שני הלידות. ונמצאת מביאה קרבן מחמת הסנדל. אי זהו הסנדל שאמרו? כל שהוא דומה לדג סנדל שבים. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. כל שהוא דומה ללשונו של שור. ג_כבנמנו עליו רבותינו לומר שאינו מטמא עד שיהא בו מצורת אדם. מנו רבותינו? °רבי יהודה הנשיא ובית דינו. בשלשה מקומות נקרא °רבי יהודה הנשיא רבותינו. בגיטין בשמן ובסנדל. סנדל הדא דאמרינן. בשמן, כהאי דתנינן תמן. °רבי ובית דינו ג_כגהתירו שמן של נכרים. בגיטין כההיא דתנינן תמן. זה גיטיך אם מתי, זה גיטיך מחולי זה, ג_כדגיטיך לאחר מיתתי, לא אמר כלום. שאין גט לאחר מיתה. ורבותינו אמרו, הרי זה גט. שזמנו של גט מוכיח עליו. מנו רבותינו? °רבי יהודה הנשיא ובית דינו. ולמה לא קראו לו בית דין שרייא? הרי כל בית דין שהוא מתיר שלשה דברים, הוא נקרא בית דין שרייא. אמר רבי יודן° . לא נקרא בית דין שריא כיוון שבית דינו חלוק עליו בגיטין. איתמר נמנו עליו רבותינו לומר שאינו מטמא עד שיהא בו מצורת אדם. רבי ינאי° הכהן צווח. טיהרתם את היולדות. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . מעידותו של רבי חונייה מברת חוורן° היא. שהוא העיד שנמנו עליו רבותינו לומר שאינו מטמא עד שיהא בו מצורת אדם. רבי זעירא° בעי. אם מעידותו של רבי חונייה דברת חוורן° היא. למה צווח רבי חנינה° טיהרתם את היולדות. הרי יש להם על מי לסמוך? אי זו היא שיליא שאמרו? כל שהיא דומה לחוט ערב, וראשה ג_כהתפוח כתורמוס. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. כל שהוא דומה לדקין של תרנגולין, וראשה תפוח כקרקבן, ג_כווחללה כחצוצרת. ואין שילייא פחותה מטפח. רב יהודה° נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° בן פדת. שיליא שיצתה מקצתה היום, ומקצתה למחר מה דינה? אמר ליה. אם ג_כזלדם טוהר, מונה מיום הראשון. ואם ג_כחלדם טמא, מונה מיום השני. אמר רבי מתנייה°
הדא דאמר, בשלא יצא עמה וולד. כי חוששים שמא נימוח הולד וכולו יצא במקצת השליה. אבל אם יצא עמה וולד, בין לדם טוהר בין לדם טמא אינה מונה אלא משעת יציאת הוולד. רבי יוסי בן שאול° בעא קומי °רבי . מהו לתלות שילייא בדבר שאינו וולד כגון אם יצאה שליה ובה דמות בהמה חיה או עוף. האם חוששים שמא היה ולד אחר או שתולים את השליה בצורות הללו? אמר לו, ג_כח אין תולין שילייא בדבר שאינו וולד. יצאת קשורה לו שודאי היא שלו מהו? אמר ליה, אין שונין דבר שאי אפשר. תנא רבי חנין° לשמואל° בר אבא בר אבא. אין תולין שיליא בדבר שאינו וולד. יצאת קשורה לו, תולין אותה בו. שמואל° בר אבא בר אבא שאל לתלמידוי דרב° מהו לתלות שילייא בנפלים? אמרין ליה. תולין שיליא בוולד ואין תולין שיליא בנפלים. וקלסון שמואל° בר אבא בר אבא, דאינון אמרין כשיטתיה. דאמר רבי בון° , תנא רבי חנין° לשמואל° בר אבא בר אבא. תולין שילייא בוולד. ואין תולין שילייא בנפלים, שאין השליה פורשת ממנו עד שיגמר הוולד. בעי רבי זעירא° בשם דרבנן. הן דאת אמרת שתולין שילייא בוולד ולא חוששים לעובר אחר. מפני שאין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת. ואם יצא ולד ודאי השליה שלו ולא חוששים שמא התעברה פעם נוספת והיה ולד אחר ולמה אמרנו שאין תולין שילייא בנפלים? ויתלו אותה בנפלים שאין האשה מפלת וחוזרת ומפלת שהרי אינה מתעברת? בנפל אני אומר עיברה תאומים ונימוקה שילייתו של שפיר אחד. ושפירה של השליה השניה. אבל בבן קיימא זה לא יכול להיות. רבי זעירא° ורב יהודה° נשיאה אמרו בשם רב° תולין שילייא בוולד, עד שלשה ימים. ואין הוולד משתהא לאחר חבירו שלשה ימים. בעי רבי זעירא° . מאן דאמר הדא אמר הדא? והא אינון פליגין הדא על הדא. שהרי אמרתה שתולין שילייא בוולד עד שלשה ימים. משמע שיותר משלושה ימים תולין בולד אחר. ומצד שני אמרתה שאין ולד שני מאחר כל כך. אמר רבי אבא° . אוקמה רב יהודה° נשיאה בשם רב° הן דאת אמר, תולין שילייא בוולד עד שלשה ימים, ג_לכשיצא הוולד תחילה. אז יתכן שהשליה תתעכב שלושה ימים. והן דאת אמר, אין הוולד משתהא לאחר חבירו שלשה ימים, כשיצא השליה תחילה. אמר רבי מנא° בן יונה, ויאות. אילין להטייה ולד חי מזדרז נפקין קדמאי. ולכן יתכן שהולד יצא קדם השליה שלושה ימים. אבל אם השליה יוצאה ראשונה שהולד מת אין הוא מתעכב כל כך. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . רחם שנפתח לגדול היינו שיצא הולד נפתח לקטן לשליה ותולין השליה בולד נפתח לקטן לשליה לא נפתח לגדול לולד וחוששים שמא היה ולד אחר בשליה תנן התם. בהמה גסה ששפעה חררת דם טעונה קבורה ואין מטמא במשא, והבא אחריה פטור מן הבכורה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא, ד°רבי שמעון בן יוחאי היא. ד°רבי שמעון בן יוחאי אומר, נימוק הוולד עד שלא יצא ואינו מטמא. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. מודה °רבי שמעון בן יוחאי שהוא מטמא את אמו ימי לידה. מעתה יהא הבית טמא? אמר רבי בון בר חייה° , תיפתר שיצא כל שהוא נימוק ובטל. אמר להן °רבי שמעון בן יוחאי לחכמים. אין אתם מודין לי במוציא את הספל שבתוכו השליה מהבית הפנימי לחיצון, שהוא טהור? אמרו לו מפני שהוא כטרוף. שבהליכה התערבב והתבטל. אמר להן. אף זה שנולד נימוח כטרוף הוא. כלים שהיו שם בשעת יציאה לידה מה הן ל°רבי שמעון בן יוחאי?
תבנית:תיבה נגללתעין משפט ונר מצוה:
[ע"א]
ירושלמי עין משפט ונר מצוה/נידה/פרק ג
[ע"ב]
ירושלמי עין משפט ונר מצוה/נידה/פרק ג
תבנית:סוף
נישמעינה מן הדא, דתנינן תמן. °רבי אליעזר בן יעקב אומר. בהמה גסה ששפעה חררת דם, הרי זה תיקבר לפרסם שכבר ילדה ג_לאונפטרה מן הבכורה. ותני עלה. ג_לבאינה מטמא במשא שכבר נימוק ביציאתו. ואמר רבי יוחנן° בר נפחא. °רבי שמעון בן יוחאי ו°רבי אליעזר בן יעקב , שניהן אמרין דבר אחד. הדא אמרה, כלים שהיו שם בשעת יציאה טהורין.
ירושלמי נידה, פרק ג, הלכה ה
[עריכה]מתני’: ג_לגהמפלת טומטום ואנדרוגינס תשב לזכר ולנקיבה טומטום וזכר ואנדרוגינס וזכר, תשב לזכר ולנקיבה. טומטום ונקיבה ואנדרוגינס. ונקיבה. תשב לנקיבה בלבד. ג_לדיצא מחותך או מסורס הפוך. לכשיצא רובו, הרי זה כילוד. יצא כדרכו. עד שיצא רוב ראשו. אי זה רוב ראשו? משתצא פדחתו. ג_לההמפלת ואין ידוע מה הוא, תשב לזכר ולנקיבה. אם אין ידוע אם וולד הוא, תשב לזכר ולנקיבה ולנדה. ג_לוהמפלת ליום ארבעים, אינה חוששת לוולד. ליום ארבעים ואחד, תשב לזכר ולנקיבה ולנידה. °רבי ישמעאל בן אלישע אומר. יום ארבעים ואחד, תשב לזכר ולנידה. יום שמונים ואחד, תשב לזכר ולנקיבה ולנידה. שהזכר נגמר לארבעים ואחד. ונקיבה לשמונים ואחד. וחכמים אומרים. ג_לזאחד בריית זכר, ואחד בריית נקיבה. זה וזה לארבעים ואחד:
גמ’: כל הן דתנינן תשב לזכר ולנקיבה. י"ד ימים טמאים שמא היה נקבה, וכ"ו ימים טהורין שמא היה זכר. דנותנין עליה חומרי זכר וחומרי נקיבה. הדא דאת אמר לביתה. אבל לטהרות, תשב כל ימי טוהר של נקיבה. שאף בימי טוהר אסורה בטהרות ואסורה שמונים יום: תנן, טומטום וזכר. אנדרוגינס וזכר. תשב לזכר ולנקיבה. ותנהג י”ד ימים טמאים כיולדת נקבה וחוששין לזכר בימי טהר, ולא נותנים לה אלא ימי טוהר של זכר. טומטום ונקיבה, אנדרוגינס ונקיבה, תשב לנקיבה בלבד. ואין חוששין לזכר, שהרי יש נקבה. הדא אמרה. ילדה זכר ונקיבה, או נקיבה וזכר, תשב לנקיבה. תנן, יצא מחותך או מסורס הפוך. לכשיצא רובו, הרי זה כילוד. יצא כדרכו, עד שיצא רוב ראשו. מחותך שיצא ראשו מהו? רבי יסא° אסי אמר, איתפלגון רבי יוחנן° בר נפחא ורבי אלעזר° בן פדת. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, ג_לחראשו כרובו. רבי אלעזר° בן פדת אמר, ראשו כאחד מאיבריו. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא, דתניא. יצא מחותך או מסורס הפוך, משיצא רובו הרי זה כילוד. רואים שהראש לא פוטר. פתר לה בשיצא מחותך שהוא מסורס והראש לא יצא אלא בסוף אחר שיצא רובו
מתניתא פליגא על רבי יוחנן דתניא. יצא כדרכו, עד שיצא רוב ראשו. הדא קדמיתא אמרה ראשו לא כלום. דמשמע שבמחותך לא תלוי ביציאת הראש. בכל מקרה צריך שיצא ראשו, אלא אם יצא כדרכו די ברוב ראשו. אבל אם יצא מסורס צריך שיצא כל ראשו. רבי יונתן° ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יונתן° כרבי יוחנן° בר נפחא דראשו כרובו. ורבי שמעון בן לקיש° . כרבי אלעזר° בן פדת, דראשו כאחד מאיבריו. תנן, אזהו רוב ראשו? משיצא פדחתו רבי זעירא° מחוי הראה לחברייא, ג_לטפדחתו וגולגולתו דכשיצא פדחתו יצא רוב גלגלתו הדא. דבי גמליאל בי רבי ליאני° בעא קומי רבי מנא° בן יונה. מכיון דאת אמר מחותך וולד הוא ואימו טמאה לדה. מעתה הבא אחריו אינו בכור לא לנחלה ולא לכהן. ולמה שנינו שהבא אחריו בכור לנחלה? אמר לו, תיפתר שיצאו מתים. וכתיב, ראשית אונו. מי שלבו דוה עליו וזה כיוון דאין לב אביו דוה עליו, לא נקרא ראשית אונו. אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי אלעזר° בן פדת. נחבסה ג_מגולגולת העוף ברובו. רבי זעירא° אמר בשם שמואל° בר אבא בר אבא. נפסקה ג_מאגרגרת העוף, ברובו. אתא עובדא קומי רבי יוסי° בר זבידא בעוף אחד שניקב מלא מחט בגרגרת. אמר רבי יוסי° בר זבידא. וכי אין אנו יודעין אי זה הוא רובו? ברור שאין כאן רוב
תבנית:תיבה נגללתעין משפט ונר מצוה:
[ע"א]
ירושלמי עין משפט ונר מצוה/נידה/פרק ג
[ע"ב]
ירושלמי עין משפט ונר מצוה/נידה/פרק ג
תבנית:סוף
הדרן עלך פרק המפלת