ירושלמי מאיר/מסכת מעשר שני/פרק א

פרק ראשון - מעשר שני

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי מעשר שני, פרק א, הלכה א

מתני’: מעשר שני. ^א_א אין מוכרין אותו, ואין ממשכנין אותו, ואין מחליפין אותו, ^א_ב ולא שוקלין כנגדו, ^א_ג ולא יאמר אדם לחבירו בירושלים, הילך יין ותן לי שמן. וכן שאר כל הפירות. אבל נותנין זה לזה מתנת חנם. ^א_ד מעשר בהמה. אין מוכרין אותו תמים חי, ולא בעל מום חי ושחוט. ואין מקדשין בו את האשה. ^א_ה הבכור. מוכרין אותו תמים חי. ובעל מום חי ושחוט, ומקדשין בו את האשה. ^א_ו ואין מחללין מעשר שני על אסימון, ולא על המטבע שאינו יוצא, ולא על המעות שאינן ברשותו:

גמ’: תנן, מעשר שני. אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו, ואין מחליפין אותו, ולא שוקלין כנגדו. אין מוכרין אותו, מפני שכתוב בו קדושה. שנאמר, קודש לה'. _{וכשמוכר אותו יש בזה בזיון קדושה.} אין ממשכנין אותו מפני שכתוב בו ברכה. שנאמר כי יברכך ה' אלקיך. _{וכשממשכן אותו סימן קללה הוא.} תנן, מעשר שני אין מוכרין אותו. _{ואפילו כסף מעשר שני אין מוכרים} כיצד? לא יאמר אדם לחבירו. הא לך את המנה הזה _{מאה זוז} של מעשר שני. ותן לי בו חמשים זוז של חולין. דכשנותן לו פחות משוויו, יש כאן זלזול בקדש. אבל אם נותן לו מעות בשוויו, הרי זה חילול ומותר. מאן תנא אין מוכרין אותו? °רבי מאיר . _{שסובר שמעשר שני ממון גבוה הוא.} ברם כ°רבי יודה _{שאומר שמעשר שני ממון הדיוט,} בדין הוא שיהא מותר למוכרו מקל וחומר. מה אם ^א_ז תרומה שהיא אסורה לזרים, מותר למוכרה. ^א_ח מעשר שני שהוא מותר לזרים, אינו דין שיהא מותר למוכרו? לא אם אמרת בתרומה שאינה טעונה מחיצה. תאמר במעשר שני ^א_ט שהוא טעון מחיצה? ביכורים יוכיחו. ^א_ישהן טעונין מחיצה ומותר למוכרן. לא אם אמרת בביכורים שאינן תופסין

[דף א עמוד ב]

את דמיהן. תאמר ^א_יא במעשר שני שהוא תופס את דמיו? שביעית תוכיח. ^א_יב שהיא תופסת את דמיה ^א_יג ומותר למוכרה. אמר רבי יודן° . מזו אתה רוצה להוכיח? מכירתה של שביעית היא חילולה. שקדושת שביעית עוברת לדמים _{שקדושת שביעית נתפסת בראשון ובאחרון גם במכירה.} רבי ירמיה° אמר, מאן תנא אין מוכרין אותו? °רבי מאיר _{הסובר מעשר שני ממון גבוה הוא.} ברם כ°רבי יודן , בדין הוא שיהא מותר למוכרו מקל וחומר. מה אם שביעית ^א_יד שאין פורעין חוב מדמיה, מותר למוכרה. מעשר שני שפורעין חוב מדמיו, אינו דין שיהא מותר למוכרו? היכא אשכחנן _{אפה מצאנו} שפורעין חוב מדמיו של מעשר שני? כיי דתנינן תמן _{כמו ששנינו שם}. משך הימנו מעשר בשתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד בסלע. נותן לו סלע מחולין, וסלע של מעשר שני שלו _{משמע שנותן לו ממעות מעשר שני לפרוע מה שנתחייב לו משעת משיכה.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. שנייא היא _{זה שונה}, שמשעה ראשונה, מעשר שני הוא חייב לו. שהרי משך ממנו מעשר שני. אילו היה חייב לו על חולין, ונתן לו מעשר יאות _{זו הייתה ראיה טובה.} אמר רבי יודן° . מתניתין אמרה כן שהוא אסור למוכרו, דתנינן תמן. המקדש במעשר שני, בין בשוגג בין במזיד לא קידש דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. מזיד קידש, שוגג לא קידש. משמע שלכתחילה אסור. אם את אומר שמותר למוכרו, יהא מותר לקדש בו. אלא ודאי ל°רבי יהודה _{בר עילאי} אסור למוכרו. וכל שהוא אסור למוכרו אסור לקדש בו. ותנינן כן. _{שמכירה וקידושין תלויין זה בזה, ואם מותר בזה מותר בזה} דתנן, ^א_טו אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית. ואם לקח, יאכל כנגדן. ואמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . זאת אומרת, ^א_טז שאסור ליקח אשה מדמי שביעית דאם לא כן, מה בין קונה אשה מה בין קונה שפחה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי זעירא° , ורבי יודן° אמר בשם רבי אילא° _אילעא. דברי הכל היא. אפילו ל°רבי יהודה _{בר עילאי שסובר שמעשר שני ממון בעלים} אסור למכור, מפני זילזולו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אחא° . דברי הכל היא. כדי שיהיו הכל זקוקים למחיצתן של החומות כדי לאכלם. ויהו הכל עולים לירושלים. כיצד אין ממשכנין אותו? הנכנס לתוך ביתו של חבירו למשכנו, ^א_יז אל ימשכן מעשר שני שלו. תני. ^א_יחולא מרהינין אותו _{שלא ישמש משכון בשעת הלואה,} ולא יתננו לחנווני שיאכל עליו.

[דף ב עמוד א]

עבר ומשכן, עבר והרהין האם קנסו אותו שיחזיר את המשכון? ייבא כהדא דתנן. האוכל מעשר שני שלו מחוץ לירושלים, בין שוגג בין מזיד. יצעק לשמים שימחלו לו, דברי °רבן שמעון בן גמליאל . °רבי אומר. שוגג, יצעק לשמים. מזיד, קונסים אותו ויחזרו דמיו למקומן ויאכל כנגדם בירושלים. ואם היו מעות והוציאם לחולין. שוגג יצעק לשמים, מזיד יחזרו דמיו למקומן דברי °רבן שמעון בן גמליאל _{דכיוון שהמעות קימות בעולם, יכול לחללם על מעות שלו בכל מקום שהם.} °רבי אומר. בין שוגג בין מזיד, יחזרו דמיו למקומן. אמר רבי זריקה° בשם חזקיה° . ^א_יט הלכה כ°רבי במעות. _{שבין בשוגג ובין במזיד קונסים אותו,} וכ°רבן שמעון בן גמליאל בפירות. _{שבין במזיד בין בשוגג לא קונסים אותו.} ואף כאן אם עבר והרהין או עבר ומישכן לא קנסו אותו _{הרהין פירושו שהלוה נתן כמשכון כדי לקבל הלואה ומשכון פירושו שנלקח כערבון אחר ההלואה.} אמר רבי אילא° _אילעא. מעשה היה, והורו כ°רבי במעות, וקנסו בין בשוגג ובין במזיד. או ייבא כהדא _{שרואים שלא קנסו אותו} דתנן. ^א_כ אין נוטעין, ואין מבריכין, ואין מרכיבין, ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה. ואם נטע או הרכיב או הבריך, יעקור. לא עקר, פירותיו מה הן? רבי אבא° ורבי אמי° _{בן נתן} הוון יתיבין _{ישבו בצור} בצור. אתא עובדא קומיהון _{בא מקרה כזה לפניהם}, והורי רבי אילא° _אילעא דישפכו פירותיו. אמר רבי אבא° . אני לא נמניתי עמהן בעלייה. ואיני יודע אם גזרו גם על הפירות להיאסר. נפקין ושמעון _{יצאו ושמעו} שרבי יונה° אמר שרבי יצחק בר טבליי° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אין מחדשין על הגזירה, רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר שרבי יצחק בר טבליי° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אין מוסיפין על ההלכה. _{וכיוון שלא גזרו על הפירות, הפירות מותרים.} אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירא° . מן מה דתני _{ממה ששנינו} אין ממשכנין אותו ולא תני אין מרהינין אותו. הדא אמרה _{זה אומר}, ^א_כא עבר ומשכן קונסים אותו, עבר והרהין, אין קונסין בו _{שלא גוזרים גזרה חדשה.} תנן, ולא שוקלין כנגדו מעות. ^א_כב אפילו סלע של חולין שרוצה לחלל עליו ולעשותו סלע של מעשר שני. היה לו סלע של מעשר שני, והיא מסויימת לו _{שיודע משקלה.} מהו שישקול כנגדו סלע של מעשר שני אחרת, ותהא מסויימת לו? ^א_כג האחין שחלקו במעשר שני, מהו שישקלו זה כנגד זה? תנן. לא יאמר אדם לחבירו בירושלים, הא לך יין ותן לי שמן, הא לך שמן ותן לי יין. אבל אומר לו, הא לך יין שאין לך יין. הא לך שמן שאין לך שמן. האם מותר להגיד, הא לך יין שאין לי שמן? הוון בעי מימר _{חשבו לאמר} אסור. אשכח תני מותר. ואין אסור משום חליפין? מכיון שאינו יכול להוציאו ממנו בדין, אין אלו חליפין. _{למה שיהיה מותר? הרי ברור שהתכוון למקח. שהרי אם לא כן} וליידא מילה אמר הא לך יין שאין לי שמן? אני אומר שאולי התכוון לאמר לו. אני מביא לך רק יין כי אין לי שמן, דאילו הות לי משח _{אם היה לי שמן}, הוינא מיתן לך _{הייתי נותן לך}. תנן, אבל נותנין זה לזה מתנת חינם. מתניתין ד°רבי מאיר ד°רבי מאיר

[דף ב עמוד ב]

אמר, אין מתנה כמכר ואינה חוזרת ביובל. וחכמים אומרים מתנה כמכר. והוא הדין למעשר שני, כשם שאין מוכרים מעשר שני, כך אין נותנים מעשר שני במתנה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. דברי הכל היא הכא _כאן. שלא מדובר כאן בנותן מתנה בפירוש, אלא כהדא דתני, היה אומר אדם לחבירו מה אכלת היום? והוא אומר לו, קיץ. והיה יודע שהוא אכל בכור. מה הקיץ נמכר בזול. אף הבכור נמכר בזול. היה אומר לו מן. והיה יודע שהוא אכל מעשר שני. מה המן ניתן במתנה. אף מעשר שני ניתן במתנה. מכאן שבדרך רמז, אפילו לחכמים מותר ואינו כמכר. התיבון. הרי מעשר בהמה, דברי הכל ^א_כד אינו נמכר ואף על פי כן את אמרת ניתן במתנה אפילו בצורה ברורה ולא רק ברמז, אף זה ינתן במתנה אפילו בצורה ברורה ולא רק ברמז. רבי מנא° _{בן יונה} לא אמר כן _{שהמשנה דברי הכל,} אלא רק כ°רבי יודה . ד°רבי יודה עושה אותו כנכסיו _{ממון בעלים.} אבל ל°רבי מאיר כיוון שאינו ממונו, אפילו במתנה אינו יכול לתת אותו. התיבון. הרי מעשר בהמה, דברי הכל ^א_כה אינו כנכסיו. ואת אמר ניתן במתנה, אף זה ניתן במתנה: תנן, מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי. הא שחוט, מותר. תני דבי רבי ינאי° _הכהן לא שנייא בין חי, בין שחוט, בין תמים, בין בעל מום. וליידא מילה _ולמה תנן אין מוכרין אותו חי, ולא תני לא חי ולא שחוט? בגין ניתני דבתרה _{בגלל מה שנשנה בהמשך}. הבכור מוכרין אותו תמים חי. ובעל מום חי ושחוט. וכיון שבכור תמים נמכר רק חי, כתב גם במעשר בהמה שאסור למכור אותו חי. אבל באמת מעשר בהמה אסור למכור בין חי ובין שחוט. רבי אבא בר יעקב° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נאמר כאן במעשר בהמה (ויקרא בחקותי כז לג) לא יגאל. ונאמר בחרמי כהנים, (ויקרא בחקותי כז כח)לא ימכר ולא יגאל. מה לא יגאל הנאמר בחרמי כהנים, אינו לא נמכר ולא נגאל. אף לא יגאל הנאמר כאן, ^א_כו אינו לא נמכר ולא נגאל. אבל בבכור נאמר (במדבר קרח יח יז) לא תיפדה. אינו נפדה להימכר באטליז. אבל הוא נמכר בין חי ובין שחוט. רבי יעקב דרומייה° בעא קומי _{שאל את} רבי יוסי° _{בר זבידא}. כלום כתיב בבכור חי לא תפדה תמים או בעל מום? הרי לא תיפדה נאמר בשחוט, ומניין שבכור בעל מום חי נמכר? בכור הוקש למעשר בהמה. מה מעשר בהמה לא חלקה התורה, בין חי בין שחוט, בין תם בין בעל מום שאינו נמכר. אף בכור לא חלקה התורה, בין חי בין שחוט, בין תם בין בעל מום שנמכר. תנן, _{מעשר בהמה.} אין מקדשין בו את האשה

[דף ג עמוד א]

אבל מקדשין בגידיו, ובעצמיו, ובקרניו, ובטלפיו. מנין? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} מפני שכתוב בו ברכה. שנאמר, (דברים ראה יד כד) כי יברכך ה' אלהיך, וזאת היא הברכה שמקדש בגידיו. אי הכי, ויקדש בבשרו? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . כלום למדו מעשר, אלא מחרמי כהנים. מה חרמי כהנים אין מקדשין בהן את האשה. ^א_כז אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה. מעתה, לא יקדשו לא בגידיו ולא בעצמיו ולא בקרניו ולא בטלפיו? הוי צורכה לההיא דאמר _{לכן צריך את מה שאמר} רבי אלעזר° _{בן פדת}, מפני שכתוב בהן ברכה. רבי יודן° בעי _שאל. לשיטת האומר שלא אסרה תורה למכור מעשר בהמה אלא תמים חי, אבל אם שחטו מותר למכרו ולקדש בו. אמר לאשה משכי לי מעשר בהמה זה, שתתקדשי לי בו לאחר שחיטה. מאחר שיש בידו לשחוט, מקודשת מכבר? או לאחר שחיטה? _{ונפקא מינא אם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר לפני ששחט.} אמר רבי זעירא° בשם רבי אבא בר ממל° . הגונב מעשר בהמה של חבירו. אם היה קיים, מחזירו לו בעינו. אכלו, מה שאכל אכל ואינו חייב לשלם, שהתורה אמרה לא ימכר. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי מנא° _{בן יונה}. אפילו היה קים, ^א_כח אין אומר לו שיתן שאין זה ממונו. מילתא אמרה. גזל פחות משוה פרוטה, אפילו הוא בעין, אין אומר לו שיתן לפי שאינו נחשב ממון, ואין בו חובת והשיב את הגזלה אשר גזל. אמר רבי חיננא° . ^א_כט הדא דתימא, כשאינו יפה שוה פרוטה מעיקרו. אבל אם היה יפה שוה פרוטה מעיקרו, אומר לו שיתן. תנן, הבכור מוכרים אותו תמים חי. אמר רבי יודה בר פזי° בשם רבי יהושע בן לוי° . חי ולא שחוט. תמן תנינן. ^א_ל המקדש בחלקו בקדשי קדשים ובקדשים קלים אינה מקודשת, דמשולחן גבוה קא זכו, ואינו שלהם לקדש בו. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר מקודשת. אמר רבי יודה בר פזי° , °רבי יודה יליף כל הקדשים מבכור. מה בכור מקדשין בו את האשה. אף הקדשים מקדשים בו את האשה. °רבי מאיר יליף כל הקדשים ממעשר בהמה. מה מעשר בהמה אין מקדשין בהן את האשה, שלומדים מחרמי כהנים. אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה. מחלפה שיטתיה דרבי יודה בר פזי° ? תמן הוא אומר, שבבכור מקדש בו בין חי בין שחוט. _{שהרי אמר כהן המקדש בחלקו, כלומר, אחר שחיטה.} והכא הוא אמר חי ולא שחוט? תמן בשם גרמיה _עצמו. והכא בשם רבי יהושע בן לוי° . ואפילו תימר כאן וכאן בשם גרמיה _עצמו. מה שנאמר שמקדש בחלקו, אין הכוונה שמקדש אחר שחיטה. אלא במקדש בעודו חי, בחלק הראוי ליפול לו ולאחר שחיטה.

[דף ג עמוד ב]

מה טעמא דרבי יהושע בן לוי° שאמר חי ולא שחוט? שנאמר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. מה חזה התנופה אין מקדשים בו שהרי ממון גבוה הוא, אף בכור לאחר שחיטה, ממון גבוה הוא ואין מקדשים בו. מאי טעמא דרבי יודן° שאומר בין חי ובין שחוט? שנאמר (במדבר קרח יח יח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. שהיה יכול לכתוב ובשרם יהיה כחזה התנופה. ולמה כתב יהיה לך? אפילו לאחר שחיטה. מה מקיים רבי יהושע בן לוי° יהיה לך כחזה התנופה? ריבה לך הויה אחרת. ^א_לא שיהא נאכל לשני ימים ולילה אחד. דאילו חזה ושוק של תודה נאכלים ליום אחד. וזה נאכל לשני ימים ולילה אחד. תנן, אין מחללין מעשר שני על אסימון. מתני' דלא כ°רבי דוסא , דתני. מחללין מעשר שני על אסימון דברי °רבי דוסא , וחכמים ^א_לב אוסרין. מה טעמא ד°רבי דוסא ? דכתיב (דברים ראה יד כה) וצרת הכסף. דבר שהוא נצרר מחבירו. _{שנפרד משאר החפצים ומשמש אפילו קצת להוצאה כמו אסימון. להוציא מטבע שנפסל שאינו יוצא כלל.} מאי טעמא דרבנן? שנאמר וצרת הכסף. כסף שיש לו צורה, ויוצא על גב צורתו. לאפוקי אסימון שאין עליו צורה ולאפוקי מטבע שניפסל שאינו יוצא על גב צורתו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לדברי °רבי דוסא , מחללין מעשר לא רק על אסימן אלא אפילו על ליטרא של כסף, שאף הוא יוצא קצת. ולמה אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ליטרא של כסף ולא אמר ליטרא כסף? אילו אמר ליטרא כסף. הוינן אמרין _{היינו אומרים} כשם שאמר כסף, כך אמר זהב. ואינו כן. שהזהב אינו נסחר כלל, ודינו כמטבע שנפסלה, ובזה גם °רבי דוסא יודה שאין מחללין עליו. אילו אמר כסף. הוינן אמרין, אף שברי קערות ותמחויין, ואינו כן. כי שברי כסף לא נסחרים כלל, לפי שאינו יודע מה שוויים. לכן הוי אמר ליטרא של כסף. תנן, אין מחללין על אסימון. הכל מודין שאין מחללין אותו על הנתונות לאולייר _{בלן בבית המרחץ} לסימן. הדא דתימר, בדרך שהן יפין רק אצל אולייר. אבל בדרך שהן יפין גם אצל התורמסר _{יש אומרים בעל המרחץ ויש אומרים מוכר תורמוסים}, מחלל. מטבע שנפסל ואינו נסחר בשוק, והמלכות מקבלתו במיסים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יונתן° , ^א_לג כאסימון שהוא במחלוקת. רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמר בשם רבי יונתן° , ^א_לד כמטבע של מלכים הראשונים, שאפילו °רבי דוסא מודה שלא פודה בהם.

[דף ד עמוד א]

נימר אם היה יוצא _{נסחר קצת} על גב צורתו, מחלל. ואם לאו, אינו מחלל. מטבע של מרד כגון בן כוזיבא. אינו מחלל _{שהמלכות מקפידה עליו.} היו לו מעות של יין נסך? אתא עובדא קומי _{בא מקרה כזה לפני} רבי אימי° _{אמי בן נתן} אמר, אסורות בהנאה ויוליך הנייה לים המלח וודאי שלא יחלל עליהן. היה לו מעות של דיסקניס _{מלך שבטלה מלכותו ועדיין יוצא בפחות משוויו,} אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° . מחללין כדרך שהן יפות אצל התורמסר _חלפן. היו לו מטבעות דיסקניס שכבר חילל עליהם מעשר שני כשעדין היו חשובות וביקש להוציאן בירושלים, מחללן כדרך שהוא מחלל עליהן עכשיו _{כפי שהן שוות אצל החלפן עכשיו.} תני, ^א_לה אין מחללין אותו לא על המעות שכאן בבבל _{היינו לא על המעות של ארץ ישראל בבבל בעומד בבבל. שהרי מטבעות של ארץ ישראל אינן יוצאות בבל} ולא על המעות שבבבל כאן בארץ ישראל, בעומד כאן. שהרי מעות של בבל אינם יוצאים בארץ ישראל. היו לו מעות של בבל הוא רוצה לחללן על מעות בבבל והוא עומד כאן?

[דף ד עמוד ב]

נימר אם היתה דרך פתוחה, מחלל. שכיוון ששיירות מצויות כאילו הכל אצלו. ואם לאו, אינו מחלל. וטב הוא כן? הרי אם יביא את מטבעות בבל אליו אינם יוצאים. שהרי הוא בארץ ישראל והמטבעות של בבל. אמר רבי אבין° . כל המטביעות היו יוצאות בירושלים. מפני מעות מעשר שני על שם (תהילים מח ג) יפה נוף משוש כל הארץ. יכול אם היו לו מעות בהר המלך ובקצרה _{מקומות שהרומאים אסרו כניסת יהודים לשם} מחללן עליהן? תלמוד לומר (דברים ראה יד כה) וצרת הכסף בידך. מהו בידך? ברשותך, וכיוון שאין גישה להר המלך, אין זה ברשותך. רבי יונה° בעי. ^א_לו נפל כיסו לבור, ובו מאה ריבוא. והיה יכול להוציא חמישים ריבוא לשכור פועלים ולהעלותן. אותן חמישים ריבוא _{שישארו לו} כמו שהן ברשותו?:

ירושלמי מעשר שני, פרק א, הלכה ב

מתני’: ^א_לז הלוקח _{בכסף מעשר שני} בהמה לזבחי שלמים, וחיה לבשר תאוה. יצא העור לחולין, אף על פי שהעור מרובה על הבשר. ^א_לח כדי יין סתומות. מקום שדרכן לימכור סתומות, יצא קנקן לחולין. ^א_לט האגוזים והשקדים, יצאו קליפיהן לחולין. ^א_מ התמד עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר. ומשהחמיץ נלקח בכסף מעשר. ^א_מא הלוקח חיה לזבחי שלמים, ובהמה לבשר תאוה, לא יצא העור לחולין. ^א_מב כדי יין פתוחות או סתומות. במקום שדרכן למכור פתוחות, לא יצא קנקן לחולין. סלי תאנים וסלי ענבים עם הכלי. לא יצאו דמי הכלי לחולין:

[דף ה עמוד א]

גמ’: תני, בן בג בג אומר כתיב (דברים ראה יד כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך אם נאמר בכל, למה נאמר בבקר ובצאן וביין? מלמד שלוקח הוא אדם פרה מפני עורה. וצאן מפני גיזתה. ויין מפני קנקנו. אמר רבי זעירא° . ^א_מג הדא דתימא כשהיה המוכר הדיוט. אבל אם היה המוכר אומן שהיה סוחר עורות או כדר, שודאי דעתו עליהם. נעשה כמוכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ואסור. אמר רבי זעירה° . מתניתין אמרה כן, דתנן. כדי יין סתומות. מקום שדרכן למכור סתומות, יצא הקנקן לחולין. אבל אם דרכן להימכר פתוחות, לא יצא לחולין. דכיון שדרכן למכור את היין לחוד, ודאי נותן דעתו על הקנקן. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. ומינה. כמה דתימר תמן _{כמו שאמרתה שם} שאם היה המוכר אומן, נעשה כמוכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. ודכוותה, אם היה הלוקח אומן, נעשה כלוקח זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. ^א_מד חותל של תמרים. או פטולייא _{סל של תמרים שעשוי מעלי דקל ומניחים בו את התמרים שיבשילו.} יצאו לחולין. ^א_מה קופות של תמרים. אית תניי תני יצאו. ואית תניי תני לא יצאו. אמר רב חסדא° . מאן דאמר יצאו, בדרוסות שהם זקוקות לקופה. ומאן דאמר לא יצאו, כשאינן דרוסות שאינם זקוקות לקופה. תנן, התמד עד שלא החמיץ, אינו ניקח בכסף מעשר, ^א_מו ופוסל את המקוה _{בשלושה לוגין כמים.} משהחמיץ, ניקח בכסף מעשר, ואינו פוסל את המקוה _{בשלושה לוגין כמים אלא בשינוי מראה כשאר מי פירות:} מתניתין ד°רבי יודה היא. דתנינן תמן. המתמד ^א_מז ונתן מים במידה ומצא כדי מידתו, פטור. ו°רבי יודה מחייב. אמר רבי אבהו° . זימנין _לפעמים אמר לה בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, וזימנין _{ולפעמים} אמר לה בשם רבי יוסי בי רבי חנינא° והוא שהחמיץ. _{ולרבנן שחולקים עליו, אפילו החמיץ דינו כמים ואם כך הברייתא שאמרה שהתמד משהחמיץ ניקח בכסף מעשר הולכת רק כ°רבי יהודה בר עילאי.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, דברי הכל היא. דאפילו חכמים שסוברים שאין התמד נקרא פירות ופוסל את המקווה כמים אפילו משהחמיץ. אפילו כן מודים שנקנה בכסף מעשר שני. שכן אפילו מי מלח ניקחין בכסף מעשר. תנן, הלוקח חיה לזבחי שלמים, ובהמה לבשר תאוה, לא יצא העור לחולין. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . לא קנה מעשר כלל, והדמים נשארו בקדושתם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . בקדמייתא הוינן אמרין _{בתחילה היינו אומרים}, הלוקח בהמה לבשר תאוה, על כרחו

[דף ה עמוד ב]

נתפס לשלמים. רק שלא יצא העור לחולין, וצריך להביא מאכלים בדמי העור ולאכלם בתורת מעשר שני. ולא הוינן אמרין כלום, מן הדא _{והתברר שטעינו,} דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} לא קנה מעשר כלל. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בהמת מעשר שני בעלת מום בירושלים. ל°רבי מאיר _{שאמר ממון גבוה היא,} פטורה מן הבכורה. ל°רבי יהודה _{בר עילאי שאמר ממון בעלים הוא,} ^א_מח חייבת בבכורה. אבל בכל מקרה הפדיון חל והדמים יצאו לחולין. רבי ירמיה° בעי קומי _{שאל את} רבי זעירא° . לשיטת °רבי יהודה _{בר עילאי} שחייבת בבכורה. ילדה בכור. אימוריו, מהו שיקרבו לגבי מזבח? ולא חל קדושת מעשר שני על אימוריו? והרי צריך להקריבם. ולא נמצא מבריחו מן האכילה? אמר לו. וכי הלוקח בשר בהמה לשלמים. לא חל מעשר שני על אימוריה? ולא נמצא מבריחה מן האכילה? אמר ליה. שאני התם, דבלקיחתה של בהמה לשלמים, פקעה ממנה קדושת מעשר. אבל כשקונה בעלת מום והמליטה בכור, לא פקעה ממנה קדושת מעשר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. ואנן לא הוינן אמרין שהקונה בהמה לשלמים יכול להקריב את האימורים בגלל שקדושת מעשר פוקעת. אלא אמרינן שיכול להקריב את האימורים כיוון שזה חלק ממצוות מעשר שני מדאוריתא. שלא התירה התורה ליקח בכסף מעשר, אלא שלמים בלבד. וחלק ממצות שלמים זה להקריב את האימורים. מה נפקה מביניהון _{איזה הבדל הלכתי יוצא בין שני הסברות}? קנה בהמה בעלת מום וילדה שאינו בכור והקדיש אותו לשלמים. מאן דאמר לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד, קריבה. שזה חלק ממצוות מעשר שני להקריב שלמים. מאן דאמר בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר, אינה קריבה. שהרי לא לקח חולין בכסף מעשר שני, אלא הקדיש את הולד שחל עליו קדושת מעשר שני לשם שלמים, ואינו קרב _{וצריך להמתין שיהיה בו מום.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. כל אילין מילייא אנן אמרין _{כל הסברות הללו אנו אומרים.} אבל מתניתין מסייעא לרבי זעירא° שבלקיחתה פקעה ממנו קדושת מעשר. דתנן, _{גבי המתנדב קרבן תודה.} האומר _{אביא קרבן תודה} היא ולחמה מן המעשר, ^א_מט לא יביא לחמה מחיטי מעשר שני, אלא ממעות מעשר שני. מה בין חיטין מה בין מעות? אלא בלקיחתה בכסף מעשר, פקעה ממנה קדושת מעשר כשיטת רבי זירא° . אמר רבי חיננא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. ומה בכך שיביא מן החיטין? הרי אף שישאר עליהם קדושת מעשר שני, בזה שמקדיש אותם ללחמי תודה לא ממעט מאכילתם, שהרי נותן את תרומת לחמי התודה לכהן, והשאר לבעלים, והכל נאכל. ומפני מה אינו מביא? אמר ליה. הגע עצמך שנשפך הדם, לא נפסל הלחם?

[דף ו עמוד א]

אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. גזרו על נקיבה בעלת מום, שלא יקחנה בכסף מעשר שני מפני וולדה. שהרי אם תלד בכור או רגיל ויביאנו שלמים ממעט את האימורים מאכילתו. וגזרו על זכר בעל מום, מפני נקיבה בעלת מום. ואמרין בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אפילו מה שאמרו חכמים שתמימה לא יקח אלא לשלמים, אין זה דין תורה, אלא גזירה. כדתני, בראשונה היו אומרין. ^א_נ לוקחין בהמה לבשר תאוה. והיו מבריחין אותו מעל גבי המזבח. חזרו לומר, לא יקחו אפילו חיה, אפילו עופות. כהדא דתני, אחד שביעית ואחד מעשר שני, מחללין אותו על נקיבה בעלת מום, ועל שאר בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^א_נא אין מחללין אלא על השחוטין בלבד. אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל ברבי יצחק° . הסיבה שאסרו ליקח בעלי חיים חיים, שלא ירעו אותן עדרים עדרים. וישהה מעשרותיו לאחר זמן הביעור, או שיבא לידי תקלה. קם רבי ירמיה° עם רבי זעירא° . אמר לו. עד כדון _עדיין רבי שמואל ברבי יצחק° קיים, ואתון תליון ביה מרטוטיבן _{תולין בו סברות רחוקות?} והא אמרין בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אפילו תמימה אסורה רק משום גזירה מפני שהיו מבריחין אותו מעל גבי המזבח. _{ולמה אתם מביאים סברות אחרות רחוקות כמו שמא יגדל מהם עדרים ויעבור זמן הביעור.} דילמא לא איתאמרא _{אולי סברא זו לא נאמרה על מעשר שני}, אלא על השביעית _{ששם לא שיך הטעם שלא יבריחו מעל המזבח.} אשכח _מצא תני על השביעית:

[דף ו עמוד ב]

ירושלמי מעשר שני, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_נב הלוקח מים ומלח, ופירות המחוברין לקרקע, או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים, לא קנה מעשר. ^א_נג הלוקח פירות _{בכסף מעשר שני} שוגג, יחזרו דמים למקומן. מזיד, יעלו ויאכלו במקום. ואם אין מקדש, ירקבו. _{שהלקוח בכסף מעשר שני אינו נפדה} ^א_נד הלוקח בהמה שוגג, יחזרו דמיה למקומה. מזיד, תעלה ותאכל במקום. ואם אין מקדש, תקבר על ידי עורה. ^א_נה אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני. ואם לקח, יאכל כנגדן. אין מביאין קיני זבין, וקיני זבות, וקיני יולדות, מדמי מעשר שני. ואם הביא, יאכל כנגדן. ^א_נו זה הכלל. כל שהוא חוץ לאכילה ולשתייה ולסיכה מדמי מעשר שני, יאכל כנגדן:

גמ’: תני לקח בהמה טמאה בין שוגג ובין מזיד יחזרו דמים למקומם. תמן תנינן. אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית. ואם לקח, יאכל כנגדו. והכא את אמר הכין שבבהמה טמאה יחזרו דמים למקומם אפילו במזיד? רבי יונה° אמר, איתפלגון _נחלקו רבי חייא בר רב יוסף° ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר, כאן דרך מכירה וכאן דרך חילול, שבמכירה לא רצו חכמים לקנוס את המוכר, ולכן הקונה יאכל כנגדן. אבל חילול שהבעלים הוא המחלל, גזרו שהחילול לא חל כלל ולכן הדמים חוזרים.

[דף ז עמוד א]

ואחרנא אמר. כאן שהמוכר קיים. וכאן שהלך לו המוכר. שאם המוכר קיים קנסו אותו להחזיר את הכסף. _{דלא עכברא גנב אלא חורה גנב.} אבל אם אין המוכר לפנינו יאכל כנגדן. ולא ידענא מאן אמר דא, ומאן אמר דא _{לא ידוע מי אמר את זה ומי אמר את זה}. מן מה דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, נקנה המקח _{על כרחך מדובר שהקונה לפנינו ואף על פי כן נקנה המקח.} הרי הוא דאמר, כאן דרך מכירה וכאן דרך חילול. הלוקח מים ומלח, ופירות המחוברין לקרקע, או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים, לא קנה מעשר. הא דגים וחגבים כמהין ופטריות, לוקחים מכסף מעשר שני. מתניתין ד°רבי עקיבה היא, ודלא כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דריש (דברים ראה יד כו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, כלל. בבקר, ובצאן, ביין, ובשכר. פרט. ובכל אשר תאוה נפשך. הרי כלל אחר. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. לומר לך. מה הפרט מפורש. ^א_נז דבר שהוא וולד וולדות הארץ _{דבר שגדל מהקרקע כולל בהמות}. אף אין לי להוסיף אלא דבר שהוא וולד, וולדות הארץ. °רבי עקיבה מפרש. מה הפרט מפורש. דבר שהוא פרי, וולד פירי ואף בקר וצאן שנולדים, ומכשירי פירי _{כגון תבלינים}. אף אין לי להוסיף אלא דבר שהוא. פרי, וולד פירי, ומכשירי פירי. מה נפק מן ביניהון? דגים וחגבים כמהין ופטריות, דל°רבי עקיבא _{בן יוסף} נקחין בכסף מעשר שני. ול°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אינם ניקחים. _{וכיוון שהמשנה אמרה שרק מים ומלח אינם ניקחים בכסף מעשר שני, יוצא שהמשנה כ°רבי עקיבא בן יוסף ולא כ°רבי ישמעאל בן אלישע.} תנן, הלוקח פירות _{בכסף מעשר שני חוץ לירושלים} שוגג, יחזרו דמים למקומן. אמר רבי חגי° _{ממה שנאמר הלוקח בלשון דיעבד} מתניתין אמרה שאין מחללין מעות על פירות בריחוק מקום, אלא רק בירושלים. אמרה קומי רבי אבינא° וקלסיה אמר את זה לפני רבי אבינא ושיבח אותו. אמרה קומי רבי ירמיה° , וקנתריה. אמר לו, והתנינן. _{היו לו} מעות בירושלים ופירות במדינה, אומר הרי המעות הללו מחוללין על הפירות ההם. משמע שלכתחילה מחללין מעות מעשר שני על פירות שבמדינה? שנייא היא, שהיה אחד מהם, _{הכסף או הפירות} במקום _{בירושלים} ששם ראוי לחלל על המעות. כד נפיק _כשיצא רבי חגי° , אשכח תני _{מצא בריתא}. אפילו מעות ופירות בירושלים, מעות ופירות במדינה. אמר. אין הוה שמיע רבי ירמיה° הדא מילתא, יאות קנטרי _{אם רבי ירמיה הכיר את הבריתא הזו אז הוא קינטר אותי בצדק}. בעי מיחזור ביה _{רצה לחזור בו}.

[דף ז עמוד ב]

אמר ליה רבי זעירא° . לא תיחזור בך. דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , _{המחלוקת בין °רבי מאיר ורבנן בדין חילול כסף על פירות} הא דתנן מעות מעשר שני מחללים אותו מחוץ לירושלים כסף על נחושת ונחושת על הפירות, ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות. דברי °רבי מאיר _{ואת הכסף יעלה לירושלים.} וחכמים אומרים, יעלו הפירות ויאכלו בירושלים. כל זה בדמאי, הא בודאי לא. רואים שאפילו לחכמים שמקלים בדמאי ובתנאי שאת הפירות יעלה לירושלים, אסור בודאי לחלל מעות על פירות מחוץ לירושלים. ולא היא. ממה שאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} שהמשנה שלנו שאומרת שאין מחללין על הפירות בריחוק מקום ד°רבי מאיר היא. הדא אמרה, שהמחלוקת היא בין בדמאי ובין בודאי. שאם לא כן היה יכול להעמיד את המשנה כרבנן בודאי. רבי זבידא° הוה יתיב מתני לבריה _{ישב ושנה לבנו}. הרוצה לחלל מעות על הפירות בזמן הזה. בין אילו בין אילו קדשו, כדברי °בית שמאי _{שהסתפקו האם מחללים מעות על פירות או לא והלכו לחומרה.} °בית הלל אומרים. מעות כמות שהן, ופירות כמות שהן. עבר רבי קריספא° אמר לו. לא תנייתיה כן. שהמחלקת בין °בית הלל ל°בית שמאי היא האם מחללים פירות על המעות בירושלים בזמן הזה. הא מעות על הפירות מחוץ לירושלים, דברי הכל לא קדשו. והתנינן, הלוקח פירות בכסף מעשר שני, אם אין מקדש ירקבו. משמע שגם בזמן הזה מחללים פירות על מעות? תיפתר שהקדיש את הפירות בשעת מקדש, וחרב המקדש. תני בן ביבי כתיב (דברים ראה יד כה) וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם כי יברכך ה' אלהיך: ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. ^א_נח בריחוק מקום אתה פודהו _{פירות על כסף.} בקירוב מקום _{בירושלים,} אין אתה פודהו. ונתת הכסף. בקירוב מקום _{בירושלים} אתה מחללו _{את הכסף על פירות.} ואי אתה מחללו בריחוק מקום. תנן, אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני. ואם לקח, יאכל כנגדן. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, נקנה המקח והדמים לא נתחללו _{והמעות שביד המוכר קדושים לכן יאכל כנגדם.} אמר רבי יוסי בן חנינא° , כפודה _{כמו שהכסף לא התחלל כך המקח לא קיים. ואם תאמר אם כך למה יאכל כנגדן? מדובר שהמוכר הלך.} רבי הילא° _אילעא אמר. מן מה דתנינן אין מביאין קיני זבין, וקיני זבות, וקיני יולדות, מדמי מעשר שני. ואם הביא יאכל כנגדן, הדא אמרה קדשו _{והכסף שביד המוכר נעשה חולין.} שאם לא כן, איך מתכפר בהן?

[דף ח עמוד א]

. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. כיוון שמשך נקנה המקח _{ומתכפר בהם.} מכאן ואילך, התשלום זה מקח אחר הוא _{וכששילם בכסף מעשר כאילו לא שילם וצריך לאכול כנגדם כדי שיצאו לחולין.} אמר רבי יודן° . בזמן שמחלל את העופות על הדמים צריך לחזור ולהקדיש את הקינין. שהרי קינין מתקדשות או בזמן קניין או בזמן עשית כהן. וכאן לא התקדשו בקניה שהוא סבור לומר, שקידשו בזמן נתינת הכסף ולא קידשו:

הדרן עלך פרק מעשר שני