ירושלמי מאיר/מסכת מגילה/פרק ב
פרק שני – הקורא
[עריכה]
ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה א
[עריכה]
מתני’: הקורא את המגילה למפרע ב_אלא יצא. ב_בקראה על פה, ב_גקראה תרגום בכל לשון, לא יצא. אבל קורין אותה ללעוזות בלעז. והלועז ששמע אשורית ב_דיצא:
גמ’: תנן, הקורא את המגילה למפרע לא יצא. מאי טעמא ? דכתיב (אסתר ט כז) ככתבם בסדר שהם כתובים , קראה על פה לא יצא. דכתיב, ככתבם. קראה תרגום לא יצא, דכתיב ככתבם: בכל לשון לא יצא: דכתיב (אסתר ח ט) ככתבם וכלשונם שצריך שיקרא בלשון שמבין. גבי קרית שמע תנן התם, הקורא למפרע לא יצא. מאי טעמא? רבי יונה° אמר תני רב נחמן בר אדא° . רבי יוסה° אסי אמר תני נחמן סבא° , כתיב (דברים ואתחנן ו ו) והיו. כדרך הוייתן יהיו ותני, ב_האף בהלל ב_וובקריאת המגילה כן. ניחה. בקריאת המגילה דכתיב בה (אסתר ט כז) ככתבם. ברם בהלילא
מנלן ? בגין דכתיב (תהילים קיג ג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו. אף אם הגאולה לפי הסדר , איך את שמע מינה שצריך לקרא את פרקי ההלל לפי הסדר ? אמר רבי אבין° . עוד היא פרקי הגאולה אמורה על סדר (תהילים קיד א) בצאת ישראל ממצרים, לשעבר. (תהילים קטו א) לא לנו ה' לא לנו, לדורות הללו. (תהילים קטז א) אהבתי כי ישמע ה' את קולי , לימות המשיח (תהילים קיח כז) אסרו חג בעבותים, לימות גוג ומגוג. (תהילים קיח כח) אלי אתה ואודך, לעתיד לבא. תנן, אבל קוראים אותה ללעוזות בלעז. אמר רבי יוסה° אסי בשם רבי אחא° , ורבי זעירה° אמר בשם רבי אלעזר° בן פדת, והוא שתהא כתובה בלעז. מה אנן קיימין? אם כשהיתה כתובה אשורית ותירגמה בלעז, הא תנינן קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא הרי נמצא שקורא בעל פה. אם כשהיתה כתובה בלעז ותירגמה, אפלו תירגמה אשורית אף דתנן, הלועז ששמע אשורית יצא כאן לא יצא מלבד מה שנמצא שקרא על פה, הדא היא דתני, מה בין ספרים למגילת אסתר? אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ומגילת אסתר ב_זאינה נכתבת אלא אשורית. אמר רבי שמואל בר סיסרטי° , תיפתר, שהיתה כתובה גיגנטון יונית באותיות אשוריות. ויש אומרים שהיתה כתובה יונית והמשנה כ°רבן שמעון בן גמליאל שאומר שאף מגילה נכתבת יונית תני שמואל° בר אבא בר אבא, טעה והשמיט פסוק אחד ותירגמו המתרגם ושמע רק את המתרגם יצא. אנן אמרין בכל לשון לא יצא, ואת אמר הכין? שמואל° בר אבא בר אבא כדעתיה, דשמואל° בר אבא בר אבא אמר, היתה כתובה כהילכתה, הלעוז יוצא בה בלעז ואינו כקורא על פה שהרי קראה מהכתב. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° בן פדת, ב_חיודע אשורית ויודע לעז, אינו יוצא בלעז אלא באשורית. אינו מבין אלא בלעז, יוצא בה בלעז, יודע אשורית ויודע לעז , מהו שיוציא ידי אחרים בלעז? ייבא כהדא דתני , כל שאינו חייב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, וכיוון שהוא לא יוצא אינו מוציא
ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: ב_טקראה סירוגין, ב_ינתנמנם, יצא. ב_יאהיה כותבה, דורשה, ומגיהה. אם כיון לבו יצא. ואם לאו לא יצא. ב_יבהיתה כתובה בסם ובסיקרא. ובקומוס
ובקנקנתום, על הנייר ועל הדיפתרא, לא יצא. עד שתהא כתובה אשורית, על הספר בדיו:
גמ':תני, קראה סירוגים בהפסקות יצא, סירוסים לא לפי הסדר לא יצא, סירוגין פירושו קיטועין. סירוסים פירושו חד פרה חד פסוק אחד קרא אחד החסיר וקרא אותו אחר כך, אמר רבי חגי° , מה פירוש סירוגים וחלוגלוגות, ומי גדול ממי לענין כיבוד מי שגדול בחכמה או מי שגדול בשנים. ומאי וטאטאתיה במטאטה השמד. כל אלה איצורכת לחברייא. אמרין, ניסוק נישאול נלך ונשאל לבית °רבי , סלקין מישאול ואמרון הלכו לשאול ואומרים שיצאת שפחה משל בית °רבי אמרה להם , היכנסו לפי השנים הגיל אמרון ייעול פלן קדמא ייעול פלון קמי פלן. שרון עלין התחילו נכנסים קטעין קטעין. אמרה להם למה אתם נכנסין סירוגין סירוגין? חד רבי הוה טעון פרחינין ונפלין מיניה. אמרה ליה שפחה של בית °רבי . רבי נתפזרו חלגלוגיך. ושמעוה דאמרה לה לחברתה אתייא מטאטא, ואייתת אלבינה והביאה מטאטא רבי מנא° בן יונה. אמר בשם רב יודה° , שאמר משום רבי יוסה הגלילי° . אם הפסיק בקריאת שמע כדי לקרות את כולה, לא יצא ידי חובתו. רבי אבא° ורבי ירמיה° אמרו בשם רב° הלכה כרבי מנא° בן יונה, שאמר בשם רב יהודה° נשיאה, שאמר משם °רבי יוסי הגלילי . רבי יוחנן° בר נפחא אמר בשם °רבי שמעון בן יהוצדק , אף בהלל ובמגילה כן. אבא בר רב הונא° ורב חסדא° הוון יתבין אמרין, אף בתקיעות כן. כד סלקון כאשר הלכו לבית רב° שמעון לרב חונה° דאמר בשם רב הונא° . ב_יגאפילו שמען עד תשע שעות יצא. אמר רבי זעירא° . עד דאנא תמן צריכה לי עוד כשהייתי בבל הסתפקתי אם הפסיק בין התקיעות יצא . וכד סלקית להכא כשעליתי לארץ ישראל. שמעית רבי יסא° אסי דאמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא, אפילו שמען כל היום יצא. והוא ששמען על הסדר. רבי יוסה° אסי בעי. היה זה צריך לפשוטה ראשונה כגון של תקיעה שברים תקיעה, וזה צריך לפשוטה אחרונה. ב_ידתקיעה אחת מוציאה ידי שניהן? רבי אבון בר חייה° בעי. הא דאמרן אם הפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש. האם כולה, הכוונה לקריאת שמע וברכותיה. או היא ולא ברכותיה, הפסיק בברכות. היא וברכותיה או ברכותיה ולא היא. הפסיק שלישה וחזר והפסיק שלישה מי מצטרפי? בקורא משערין, או בכל אדם משערין? אמר רבי מתניא° מסתברא ב_טובקורא משערין. תנן, נתנמנם יצא . מנשה הוה יתיב קומי רבי זעירה° שיקרא לפניו את המגילה ואינמנם. אמר לו רבי זעירה° , ב_טזחזור לך דלא כוונית שלא יצאתה ידי חובה כיוון שהתנמנמתה שרק אם הקרא התמנם יצא אבל אם השומע התנמנם לא יצא. תנן , היה כותבה שהיה קרא מילה מילה וכותב ובלבד שקרא ממגילה אחרת שלמה, דורשה, ומגיהה. אם כיון לבו יצא. ואם לאו, לא יצא .
הדא אמרה שפורים מותר בעשיית מלאכה שהרי הוא כותב . נאמר אולי בארבעה עשר בכרכים כגון שחל ט"ו בשבת שהכרכין קורין בי"ד, י"ד מותר בעשית מלאכה לבני כרכים. ודורשה. ב_יזובלבד שלא יפליג עצמו לעניינות אחרים שאם ידרוש בענינים אחרים הוי הפסק: ומגיהה: תני ב_יחאין מדקדקין בטעיותיה. רבי יצחק בר אבא בר מחסיה° ורב חננאל° הוון יתיבין קומי רב° . חד אמר יהודים, וחד אמר יהודיים, ולא חזר חד מינהון. רבי יוחנן° בר נפחא הוה קרי כולה יהודים גם אפה שכתוב יהודיים, רבי חלבו° ורב ירמיה° אמרו בשם רב° כתוב אחד אומר (אסתר ט לב) ספר, וכתוב אחר אומר (אסתר ט כט) איגרת, הא כיצד? קל היקילו בתפירתה, ב_יטשאם תפר בה שנים או שלושה תכים תפר למעלה תפר למטה ותפר באמצע שהיא כשירה:
ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: ב_כבן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהם:
גמ’: ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאוחר שיך לאמר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו. בן עיר שהלך לכרך ואין זמנו מוקדם? ומה שיך לאמר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו הרי הוא עומד בט"ו? אמר רבי יודן° , לית כאן בן עיר שהלך לכרך, ותני דבי °רבי כן. בן כרך שהלך לעיר ולא שנו בן עיר שהלך לכרך. אמר רבי יוסי° בר זבידא אוף הגרסה שלנו נכונה, שאפשר להעמיד בבן עיר שנמצא בכרך בי”ד. אם כוונתו לחזור לכרך קורא בי”ד. ואם עתיד להשתקע עמהן יקרא עימהם בט”ו ואינו קרא בי"ד. אמר רבי יוסה° אסי והוא שיצא הבן כרך לחזור למקומו ביום ט"ו קודם לשהאיר מזרח. אבל אם יצא לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר. רב נחמן בר יעקב° בעי, מעתה גר שמל לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר מקריאת מגילה?
רבי בון בר חייה° בעי, בן עיר שעקר דירתו לילי חמשה עשר נתחייב כאן וכאן? בן כרך שעקר דירתו בליל ארבע עשר ולא יגיע לעיר עד עלות השחר של י"ד ואין כוונתו לחזור לכרך עד אחר ט"ו נפטר מיכן ומיכן? בן עיר מהו שיוציא בן כרך ידי חובתו? ייבא כהדא דתני, כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. וכיוון שהוא כבר נפטר בי"ד אינו מוציא בן כרך מהו שיוציא את בן עיר ידי חובתו? ייבא כהדא דתני , כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן ואינו מוציא , או ייבא כהיא דאמרו רבי חלבו° ורב חונה° בשם רבי חייה רבה° הכל יוצאין בארבעה עשר שהיא זמן קריאתה, ומוציא ? רבי יודן° בעי. בן עיר שנתן דעתו לעקור דירתו לילי חמשה עשר האם אף שעדין לא עקר מהעיר, כבר חיב לקרא בליל ט"ו ? לא מתניתא היא? דתנן , בן עיר שהלך לכרך קרא עימהם מתניתה כשהיה בכרך. מה צריכה ליה כשהיה בעיר רק שכוונתו לעבור לכרך. ב_כאאבל מפרשי ימים והולכי מדברות קוראין כדרכן בי"ד. אמר רבי מנא° בן יונה אפילו בבן כרך שעתיד לחזור למקומו. קרא בים או במדבר בי”ד. מאי טעמא? אמר רבי פינחס° דכתיב (אסתר ט יט) על כן היהודים הפרזים. פרוז היה באותה שעה:
ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: מאיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו? °רבי מאיר אומר ב_כבכולה. °רבי יודה אומר (אסתר ב ה) מאיש יהודי, ו°רבי יוסי בן חלפתא אומר (אסתר ג א) מאחר הדברים האלה:
גמ’: אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° בן פדת מאן דאמר כולה שנאמר (אסתר ט כו) על כן על כל דברי האגרת הזאת. מאן דאמר מאיש יהודי, שנאמר ומה ראו על ככה ממקום שבו מתחיל הנס. מאן דאמר מאחר הדברים האלה, שנאמר ומה הגיע אליהם שמתחילים מתחילת הגזרה. רבי סימון° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי° . מאן דאמר כולה משום שנאמר וכל מעשה תקפו וגבורתו. מאן דאמר מאיש יהודי, ופרשת גדלת מרדכי. ומאן דאמר מאחר הדברים האלה, אשר גדלו המלך. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי° כתיב את כל תוקף. ודרשינן תוקף, כל תוקף, את כל תוקף . תוקף זה תוקפו של המן וקרא מאחר הדברים האלה. כל תוקף זה תוקפו של מרדכי וקרא מאיש יהודי. את כל תוקף זה תוקפו של אחשורוש וקרא את כולה. תני °רבי שמעון בן יוחי אומר, מבלילה ההוא. ממקום שהיתה מפלתו של המן משם היתה גדולתו של מרדכי. רבי אבא° ורבי רמיה° אמרו בשם רב° הלכה כ°רבי מאיר דהוא אמר כולה. אמר רבי זעירה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. בעירובין ובתענית ציבור נוהג הכל כ°רבי מאיר בעירובין, שצריך גם עירוב וגם שיתוף. ובתענית ציבור, שכהנים נושאים כפים גם במנחה ובנעילה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. אף במגילת אסתר נהגו הכל כ°רבי מאיר שצריך לקרא את כולה . רבי חלבו° רב מתנה° ויוסי בר מניישא° אמרו בשם רב° בין כמאן דאמר כולה בין כמאן דאמר מאיש יהודי בין כמאן דאמר מאחר הדברים האלה, ובלבד שיקרא מספר שלם. רבי חלבו° רב מתנה° ויוסי בר מניישא° אמרו בשם רב° בשבת בשני וחמישי אם היתה התורה כתובה חומשין, ב_כגאין קוראין בה ברבים. מאי טעמא ? אמר רבי תנחומא° בר אבא
מפני ההדיוטות שלא יחשבו שזו כל התורה. עולה בירייה° ורבי אלעזר° בן פדת אמרו בשם רבי חנינה° . מי שרגיל שיודע לקרא צריך ב_כדלקרותה בלילה ולשנותה ביום. הוינן סברין מימר לשנות משנתה ביום . אמר רבי אבא מרי בבלייה° לשנות קרייתה. רבי ברכיה° הכהן רבי חלבו° עולא בירייה° ורבי אלעזר° בן פדת אמרו בשם רבי חנינה° . עתיד הקדוש ברוך הוא להיעשות ראש חולה ראש בריקוד של שימחה לצדיקים לעתיד לבא. מה טעמא? דכתיב (תהילים מח יד) שיתו לבכם לחילה, לחולה כתיב. והצדיקים מראין אותו באצבע ואומרים (תהילים מח טו) כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות עלמות. מאי עלמות ? בעלומות בזריזות. עלמות כאילין עלמות. תירגם עקילס אתנאסירא, עולם שאין בו מות. והצדיקים מראין אותו באצבע ואומרים כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות. הוא ינהגנו בעולם הזה הוא ינהגנו לעתיד לבוא. רבי חלבו° ורב חמא בר גוריא° אמרו בשם רב חמא בר עוקבא° שאמר בשם רבי יוסי בן חנינה° כתיב (אסתר ט כח) משפחה ומשפחה. מיכן למשמרות כהונה ולויה ב_כהשיהו בטילין ובאים לשמוע מגילה. אמר רבי חלבו° , מיכן לבית הוועד שיהא בטל. אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא כתיב (אסתר ט כח) וזכרם לא יסוף מזרעם. מיכן על הפסוק הזה הסתמכו שקבעו לה חכמים מסכת:
ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: הכל כשירין לקרות את המגילה ב_כוחוץ מחרש שוטה וקטן, °רבי יהודה בר עילאי מכשיר בקטן. אין קורין ב_כזאת המגילה ב_כחולא מולין ב_כטולא טובלין ולא מזין ב_לוכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר:
גמ’: תנן, הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן. אמר רב מתנה° , מתניתין ד°רבי יוסי בן חלפתא היא. אמר רבי יוסי° בר זבידא. הוינן סברין מימר חשבנו לאמר, מה פליגין °רבי יוסי בן חלפתא ורבנן? בקריאת שמע. דכתיב בה שמע הא שאר כל המצות, לא. מן מה דתנינן הכל כשרים לקרא מגילה חוץ מחרש שוטה וקטן. ואמר רב מתנה° ד°רבי יוסי בן חלפתא היא. שמע מינא, הוא הדין בשאר כל המצות. מאי טעמא ד°רבי יוסי בן חלפתא? דכתיב (שמות בשלח טו כו) והאזנת למצותיו. ישמעו אזניך מה שפיך מדבר
אמר רב חסדא° . אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת °רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על °רבי יוסי בן חלפתא. ולאמר שמודים רבנן שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. ואף שפשיטא שאינו מוציא שהרי אינו מדבר. לית כאן חרש. שלא היה צריך להיכתב, ורק השגרת לשון כיוון שהוזכרו שוטה וקטן הוזכר אף חרש . אמר רבי יוסי° בר זבידא. מסתברא דיודה רב חסדא° דהא דתנן בתרומה, ד°רבי יוסי בן חלפתא היא דתנן, חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום. ואם תרם תרומתו תרומה. ואכן אמר רבי חנינא° בר חמא בשם רב חסדא° , ד°רבי יוסי בן חלפתא היא. ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות . אמר רבי יוסי ברבי בון° . על כרחיך איתמר דהיא ד°רבי יוסי בן חלפתא. דלרבנן אפילו לכתחילה יצא. דתנינן חמשייתא קדמייתא דתנן, חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה. החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל , ולא תניתא לא נשנה עמהן חרש המדבר ואנו שומע. וכי תימא משום שכל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה. ולכן חרש המדבר ואינו שומע לא נימנה עימהן לפי שבדיעבד תרומתו תרומה . והא תנינן חמשה אחרנייתא, דתנן חמשה לא יתרומו, ואם תרמו תרומתן תרומה. האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי . ולא תניתה ולא נשנה אף עמהן. מכאן שלרבנן אפילו לכתחילה תורם . הוי סופך מימר, דהא דתנן, חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה, ד°רבי יוסי בן חלפתא היא. ומודה °רבי יוסי בן חלפתא שבדיעבד יצא. תנן , °רבי יהודה בר עילאי מכשיר בקטן. אמר °רבי יודה קטן הייתי וקריתיה לפני °רבי טרפון בלוד. אמרו לו קטן הייתה ואין עידות לקטן. אמר °רבי , מעשה שקריתיה קטן לפני °רבי יהודה בר עילאי באושה. אמרו לו אין זו ראייה היא שהוא מתיר. מיכן והילך נהגו הרובים נערים לקרותה בבית הכנסת. אמר בר קפרא° , צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים ב_לאשאף הם היו בספק של גזרת המן של להרוג להשמיד ולאבד רבי יהושע בן לוי° ב_לבעבד כן, דהוי מכנש שהיה אוסף בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון וקרא לפניהם. תנן, אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין ולא מזין וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה . אין קורין את המגילה עד שתנץ החמה דכתיב (אסתר ט א) ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם. ולא מלין דכתיב (ויקרא תזריע יב ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ולא טובלין דכתיב (במדבר חקת יט יח) והזה וטבל. מה הזייה ביום אף טבילה ביום. מניין שההזיה ביום? דכתיב (במדבר חקת יט יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי. כל מחוייבי טבילות ב_לגטובלין כדרכן ביום, חוץ מן הנידה ויולדת שאינן טובלות אלא בלילה. נידה שעיבר זמנה, טובלת בין ביום ובין בלילה. דרשה רבי חייא בר אבא° לצורייא, נידה שעיבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה. תמן אמרין אפילו עיבר זמנה אינה טובלת אלא ביום . ב_לדמפני חמותה ומפני כלתה שלא יודעות שעברה זמנה ויגידו שטבלה ביום קדם זמנה . אשה אחת משל רבותינו ראו אותה טובלת כדרכה ביום. מכאן שמותר לטבול ביום. אין מכאן ראיה, שיתכן שכבר טבלה בזמן לנדתה, וטובלת טבילה נוספת לאכול בטהרות . נידה שנאנסה וטבלה כגון שנפלה מן הגשר. אמר שמי בשם רב° ב_להטהורה לביתה, וטמאה לטהרות. רבי אלעזר° בן פדת אמר בשם רבי חנינה° . טמאה בין לביתה בין לטהרות. ומאי טעמא? דכתיב גבי מצורע (ויקרא תזריע יג נח) וצוה הכהן וכבסו וכ”ו, וכתיב וכובס שנית וטהר. מה טבילה הראשונה לדעת, אף השנייה לדעת מניין שהראשונה לדעת? דכתיב (ויקרא תזריע יג נד) וצוה הכהן וכבסו לדעת שנעשה על פי ציווי הכהן. אמר רב נחמן° בשם רבי מנא° בן יונה, נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה, ואף שיכולה לטבול גם בלילה מצוה להקדים כדי לזרז במצות. אף אם יש חשש מפני כלתה וחמותה. וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה שהיו מתאספים לעיבור החדש. אף שיהיו כמה אנשים שיחשבו שהם כבר קדשו את החדש יום קדם .
ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: כל היום כשר לקריאת המגילה ב_לוולקריאת ההלל ב_לזולתקיעת שופר ב_לחולנטילת לולב ב_לטולתפלת המוספין ב_מולמוספין ב_מאלוידוי פרים ב_מבולוידוי מעשר ב_מגולוידוי יום הכיפורים ב_מדלסמיכה לשחיטה לתנופה ולהגשה לקמיצה להקטרה למליקה לקבלה להזייה ב_מהולהשקיית סוטה ב_מוולעריפת העגלה ב_מזולטהרת מצורע:
גמ’: כל היום כשר לקריאת המגילה דכתיב (אסתר ט א) ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם. לקריאת ההלל דכתיב (תהילים קיח כד) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. לתקיעת שופר דכתיב (במדבר פינחס כט א) יום תרועה יהיה לכם. לנטילת לולב דכתיב (ויקרא אמור כג מ) ולקחתם לכם ביום הראשון. לתפילת המוספין ולמוספין דכתיב (ויקרא צו ז לח) ביום צותו את בני ישראל וגו'. לסמיכה לשחיטה לתנופה להגשה לקמיצה ולהקטרה למליקה לקבלה להזייה דכתיב ביום צותו את בני ישראל:
ירושלמי מגילה, פרק ב, הלכה ז
[עריכה]
מתני’: כל הלילה ב_מחכשר לקצירת העומר ב_מטלהקטר חלבים ואיברים. זה הכלל, דבר שמצותו ביום כשר כל היום. ושמצותו בלילה כשר כל הלילה:
גמ’: תני , כל הלילה כשר לספירת העומר. אמר רבי יוחנן° בר נפחא ד°רבי אלעזר ברבי שמעון היא. ד°רבי אלעזר ברבי שמעון אמר, כתיב (דברים ראה טז ט) מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות. כשמתחיל לקצור יתחיל לספור. על כרחך חייב אתה לאמר שכל הלילה כשר לקצירת העומר שאם תאמר שרק תחילת הלילה כשר, הרי אפילו אם תאמר יצא לו חוץ
לתחום למקום השעורים וכיון שחשיכה יתחיל מיד לקצור וכי איפשר לו לכווין? הרי יש זמן שהוא בין השמשות שהוא ספק . לפיכך על כרחך שכל הלילה כשר תנן , היה מקריב מנחת העומר וניטמאה בידו, אומר ומביאין לו אחרת ואם לאו שאין אפשרות להביא אחרת אומר לו הוי פיקח ושתוק דברי °רבי . °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לעולם אומר לו הוי פיקח ושתוק, שאין עומר שנקצר שלא למצותו כשר דסבר °רבי אלעזר ברבי שמעון שאין העומר בא מן העלייה קצור אמר °רבי . אתיא ד°רבי אלעזר ברבי שמעון שאמר שאין העומר בא מן העליה , בשיטת °רבי עקיבה רבו של אביו דתנינן תמן. כלל אמר °רבי עקיבא בן יוסף. ב_נכל מלאכה שאיפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת. וכל מלאכה שאי אפשר לה להיעשות מערב שבת דוחה את השבת. ואם היה מותר להביא את העומר מהעליה, לא היה דוחה שבת . והא תנינן מעשה שעברו יותר ממ' זוג ועיכבן °רבי עקיבה בלוד. מפני שהיו מ' זוג, אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבו. והרי מקדשים את החדש אף בלא עדים. אם כן אפילו זוג אחד היה צריך לעכב ולמה דוחה שבת? מכאן שמה שבדיעבד כשר לא נחשב שאפשר לעשותו. הביא את העומר מקצירת היום. ל°רבי אלעזר ברבי שמעון מה את עבד לה? כקצירת הלילה או כבא מן העלייה. אין תימר כקצירת הלילה, אשכחת אמר חדא פלגו נמצאתה אומר מחלוקת אחת בין °רבי אלעזר ברבי שמעון ובין רבנן. דרבנן אמרין קצירת היום כקצירת הלילה, ו°רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אין קצירת היום כקצירת הלילה. אין תימר כבא מן העלייה, אשכחת אמר תרתין פלגוון נמצאתה אומר שתי מחלוקות בין °רבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן. דרבנן אמרי קצירת היום כקצירת הלילה, ו°רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אין קצירת היום כקצירת הלילה. רבנן אמרי הבא מן העלייה כשר, ו°רבי אלעזר ברבי שמעון אומר הבא מן העלייה פסול. רבי שמעון בן לקיש° בעי. קצירת העומר מהו שידחה את השבת ויקצור ביום אם לא קצרו בערב ? התיב רבי אביי° והתנינן. מצותו לקצור בלילה. ב_נאנקצר ביום כשר ודוחה השבת. ולא קיבלה רבי שמעון בן לקיש° דהוא סבר שמה שאמרה הבריתא נקצר ביום כשר, הכוונה אם נקצר ביום חול. ודוחה שבת רק אם נקצר בלילה . אמר רבי אחא° חזר בו רבי שמעון בן לקיש° והסכים שדוחה שבת מן הדא
דתניא. כיון שחשיכה אמר להן ב_נבבא השמש, אומר הין. בא השמש אומר הין. ואם היה שבת אומר שבת היום אומר הין. אם כך המשנה שלנו שאמרה שקצירת העומר דוחה שבת, במה אנן קיימין? אם ללילה, כבר הוא אמור דתנן ואם היה שבת אומר שבת היום אומר הין. אלא אם אינו עניין ללילה תניהו עניין ליום. דבר שהוא דוחה את השבת ביום כגון מילה ל°רבי אליעזר בן הורקנוס, מכשיריו מהו שידחו את השבת בלילה? מה יש להסתפק ? והתנינן ב_נגהעמידו עושה חביתין לעשות חביתין קדם עלות השחר שהיו מחממים מים לצורך רבוכה. תיפתר בחול אבל בשבת לא היו מעמידין עושה חביתין עד שתנץ החמה . והתנא רבי חייה בר אדא° , זהו סדר תמיד לעבודת בית אלהינו בין בחול בין בשבת שאף בשבת עשו כן. וכן מהא דתנינן ב_נדקצרוהו ונתנוהו בקופות והביאוהו לעזרה והיו מהבהבין אותו באור בלילה אף בשבת כדי לקיים בו מצות קלי דברי °רבי מאיר . אמר רבי יוסי° בר זבידא, אין מכאן ראיה. שאפשר ששם התירו כיוון שכבר הותרה שבת שכבר קצרו בשבת וכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק . התיב רבי יודן קפודקייא° קומי רבי יוסי° בר זבידא. הגע עצמך שבא מן העלייה. האם במקרה שהביא שעורים מהעליה אין קולים בשבת דמכיון שלא התחיל במצוה אין אומרים לו מרק? התיב רבי יעקב בר סוסי° קומי רבי יוסה° אסי והא תנינן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש. מכאן שמחללים שבת בלילה לצורך עדות שהיא ביום. אמר להן מכיון שהיום צריך ללילה והלילה צריך ליום, שהרי הראיה צריכה להיות בלילה ועדות ביום. ואם לא ילך בלילה לפעמים לא יגיע ביום להעיד, כמו שכולו יום. אמר רבי יוסה בי רבי בון° ולא למפריע הוא קדוש? שאף שמעידים רק ביום הרי הוא קדוש מבלילה . מכיון ב_נהשהוא קדוש למפריעו הוא יום הוא לילה
הדרן עלך פרק הקורא למפרע