ירושלמי מאיר/מסכת כתובות/פרק ו
פרק שישי – מציאת האשה
[עריכה]
ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה א
[עריכה]
מתני’: ו_אמציאה האשה ו_בומעשה ידיה של בעלה. ו_גוירושתה שנפלה לה אחר נישואים, הוא אוכל פירות בחייה. בושתה ופגמה שלה. °רבי יהודה בן בתירה אומר, ו_דבזמן שהן בסתר, לה שני חלקים ולו אחד. ובזמן שהן בגלוי, לו שני חלקים ולה אחד. שלו, נותנין לו מיד. ושלה, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות
גמ’: תנן, מציאת האשה של בעלה. אמר חזקיה° בשם רבי אימי° אמי בן נתן, איתפלגון רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש° . חד אמר דברי הכל. וחרנא אמר במחלוקת, ולא אתיא אלא כ°רבי מאיר דאמר גבי המקדיש מותר מעשה ידי אשתו הרי זה הקדש. אם כן אף מציאתה לבעלה. אבל ל°רבי יוחנן הסנדלר דאמר המותר לא קדוש, דשלה הוא, כל שכן מציאתה שלה. ולא ידענא מאן אמר דא ומאן אמר דא. מסתברא, דרבי שמעון בן לקיש° הוא דאמר במחלוקת. דו פתר לה, במעלה לה מזונות ואינו נותן לה מעה כסף לצרכיה. ותנינן, ואם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה, מותר מעשה ידיה שלה. ומותר מעשה ידיים כמציאה. כי אתא רבי יעקב בר אימי° , אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° , דברי הכל היא. הוויי דעוון דעוון דעות שונות אית לרבי שמעון בן לקיש° שלא אמר דבר ברור. תנן וירושתה שנפלה לה אחר נישואים, הוא אוכל פירות בחייה. למי נצרכה? ל°רבי מאיר . אף על גב ד°רבי מאיר עביד יד העבד כיד רבו, ומה שזכתה האשה זכה בעלה. ו_המודה שאין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד אבל לרבנן שסוברים שיש לאשה קנין בלא בעלה, פשוט שירושתה שלה והבעל רק אוכל פירות. תמן תנינן, ו_ומציאת בנו ובתו הקטנים. ועבדו ושפחתו הכנענים. ו_זומציאת אשתו הרי אילו שלו. שהוא יכול לשנותן למלאכה אחרת. מה טעמא אמרין, מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים ו_חהרי אילו שלהן? שאינו יכול לשנותן למלאכה אחרת. התיבון הרי אשתו, אינו יכול לשנותה למלאכה אחרת, ואת אמר מציאתה שלו? אמר רבי יוחנן° בר נפחא, טעם אחר יש באשה. מהו טעם אחר באשה? אמר רבי חגיי° , מפני קטטה. רבי יוסי° בר זבידא לא אמר כן, אלא שלא תהא מברחת משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי. הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה. למה שם לא חשושים שמא תגנוב מהבעל ותאמר שניתן לה במתנה? קול יוצא למתנה ואין קול יוצא
למציאה. הגע עצמך שמצאה בעדים למה מציאתה שלו? גזרה זו מפני זו. אמר רבי יוחנן° בר נפחא, הא דתנינן מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אילו שלהן, ו_טבשאין טפולין לאביהן. אבל אם היו טפולין לאביהן, מציאתן שלו. הורי רבי יצחק° בר אבא בהן דמשביק אינתתיה ולא ממרק לה פורנא במי שגרש את אשתו ולא סיים לשלם כתובתה. שהוא מעלה לה מזונות עד שעה שהוא ממרקה. תנן בזמן שהן בסתר, לה שני חלקים ולו אחד. למה נוטל רק אחד? רבי רדיפה° ורבי אחא° אמרו בשם רבי בון בר כהנא° , דלא מחסר לה לא מתביש בזה. אם כן למה בכלל נוטל? מפני צערו שמצטער עמה
ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: ו_יהפוסק מעות לחתנו ומת חתנו ונפלה לפני יבם. אמרו חכמים, יכול הוא שיאמר, לאחיך הייתי רוצה ליתן, ולך אי אפשי ליתן:
גמ’: ולא דברים שהן קונין באמירה? תני בר קפרא° , פוסק לשם כתובה על מנת לכנוס, וכיוון שמת קדם שכנס לא זכה בהם. וכיני, הפוסק מעות לבתו קטנה כופין אותו ליתן. הא אם פסק לגדולה לא מחייבים אותו לתת? אמר רבי אבון° , הכוונה שכופין את הבעל ליתן גט, אבל גדולה שהיה בה דעת והסכימה לתנאים, לא כופים אותו לגרש, ויכול להשאירה אצלו עד שישלם האב אפילו תלבין ראשה
ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: ו_יאפסקה להכניס לו אלף דינר עשרה מנה. הוא פוסק כנגדו בחמשה עשר מנה שהוא סוחר בהם. כנגד השום חפצים שהכניסה ושמו את ערכם הוא פוסק פחות חומש שהם נשחקים מהשימוש שלה. שום מנה ושוה מנה. אין לו אלא מנה. שום במנה עשרים וחמשה סלעים, היא נותנת שלשים וא' סלע ודינר שמוסיפה רבע. בארבע מאות, היא נותנת חמש מאות. ומה שהחתן פוסק, הוא פוסק פחות חומש:
גמ’: מה ראו לומר בכספים אחד ומחצה, ובשום פחות חומש? אמר רבי יוסי בן חנינה° בכלים
שמין דעתה של אשה, שהיא רוצה לכלות את כליה להשתמש בהם ולפחות אותן חומש. ובכסף שמין דעתו של איש, שהוא רוצה לישא וליתן בהן ולעשותן באחד ומחצה. אמר רבי יוסה° אסי, זאת אומרת ו_יבשאין אדם רשאי למכור כלי אשתו אחרת גם בהם היה סוחר וצריך להוסיף מחצה. דלמא את זה מספרים רבי חייה° רבי יסא° אסי ורבי אימי° אמי בן נתן סלקון לשומא דברתה דרבי יוסי בן חנינה° , והכניסה חפצים ומעות. אמרין ליה, פחות חומש על החפצים וכופל על המעות. אמר לון, אני פוחת חומש ואיני כופל. שאיני מתכוון לסחור במעות. והראיה שאם אינו מתכוון לסחור במעות אינו צריך להוסיף עליהם, דאמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, הכניסה לו זהב, בשוייו. לפי שאינו סוחר בהם וגם אינם פוחתים. ותני כן, הכניסה תכשיטין לעשותן דינר, בא' ומחצה. דינר לעשותן תכשיטין, בשוייהן. רבי אחא בר פפא° בעא קומי רבי אימי° אמי בן נתן, הכניסה לו בהמה? אמר ליה בשוייה. הכניסה לו קרקע? אמר ליה בשוייה. ואינו משתכר מהקרקע כשאוכל פירות? בקרקע אין לו אלא אכילת פירות ואין זה נחשב אלא הוא זוכה בהם כנגד פדיונה
ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: ו_יג פסקה להכניס לו כספים. סלעה ארבע דינר נעשית ששה דינר, והחתן מקבל עליו עשרה דינר לקופה של בשמים לכל מנה ומנה. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ו_ידהכל כמנהג המדינה:
גמ’: פסקה להכניס לו בחמש מאות דינר שום חפצים, עושה אותו ארבע מאות. לא עשה כן, אלא עשה אותן אלף. אם עשת קיצותא היינו שכתב שהכניסה כלים בחמש מאות ומתחיב לה אלף סתם, גובה את הכל, שכך קיבל על עצמו. ואם לאו אלא כתב שהכניסה כלים ששוים חמש מאות והוסיף עליהם מעצמו עוד חמש מאות, מיגרע חמש סלעים לכל מנה פוחת עשרים וחמש סלעים שהם מאה דינר, ואינו נוגע בתוספת, ונותן תשע מאות. פסקה להכניס לו חמש מאות דינר כספים, עושה אותן שבע מאות ומחצה. לא עשה כן אלא עשה אותן אלף, אם עשת קיצותא היינו שכתב שהכניסה חמש מאות והתחייב לתת אלף, גובה את הכל אלף. ואם לאו אלא כתב הכניסה חמש מאות והוסיף מעצמו עוד חמש מאות מוסיף
ששה דינר לכל סלע שויו סלע ארבע דינר ואינו נוגע בתוספת ויתן אלף מאתים וחמישים. פסקה להכניס לו אלף זוז עשרה מנה. צריך לעשותן חמשה עשר מנה. לא עשה כן, אלא כתב לה שדה שוה בשנים עשר מנה תחת אלף זוז. אם עשתה קיצותא היינו שכתב שהכניסה אלף זוז ומתחיב לה שדה באלף ומאתים זוז ולא פרט, גובה את הכל ולא יותר, שראתה וויתרה. ואם לאו אלא כתב שהכניסה אלף זוז ועליהם הוסיף לה מאתים זוז, ונמצא מתחייב אלף ומאתים, מוסיף ששה דינר לכל סלע ארבע דינר ואינו נוגע בתוספת, ויתן אלף שבע מאות זוז. פסקה להכניס לו מאתים דינר שום חפצים, עושה אותו מאה שבעים וחמש. לא עשה כן, אלא עשה אותן מאתים. בין אם עשת קיצותא שכתב שהכניסה כלים במאתים ונתחיב לה מאתים סתם, גובה את הכל מאתים. ובין כתב שהכניסה כלים ששוים מאתים ולא הוסיף עליהם מעצמו כלום, גובה מאתים. שאין פוחתין לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה. הכא ברישה כשפסקה להכניס לו בחמש מאות דינר שום ולא עשה קיצותא לא כתב בסתם שחייב לה חמש מאות דינר, את אמר מיגרע פוחת. והכא שהכניסה במאתים את אמר אינו מיגרע פוחת? כאן אם תפחת מהמאתים, תהיה כתובתה פחותה ממאתים, כאילו נטלה מקצת, ואין פוחתין לבתולה ממאתים. כאן אם נפחית מהחמש מאות, ישאר שיעור כתובה ולא נראה כנטלה מקצת. הכא ברישה כשפסקה להכניס לו בחמש מאות דינר שום ולא עשה קיצותא, את אמר נוגע בתוספת, וצריך לתת לה את התוספת מלבד מה שהכניסה. והכא כשהכניסה מאתים, את אמר אינו נוגע בתוספת? שהרי על מה שהכניסה היה צריך לתת מאה שבעים וחמש, נמצא שהוסיף לה עשרים וחמש משלו. ואחר שאמרנו שאינו פוחת מהמאתים, היה צריך לתת לה מאתים עשרים וחמש. תמן הוסיף על החמש מאות שהכניסה ולא פיחת ממה שפסקו חכמים לבתולה מאתים ולאלמנה מאה. הלכך אמרינן לשם מתנה נתן ולא ידע שצריך להוסיף על הכספים שהכניסה לו, הלכך צריך להוסיף מלבד התוספת שהוסיף. ברם הכא פיחת ממה שקבעו חכמים ולא התכוון להוסיף אלא להשלים מה שחייבוהו חכמים. תניא בין בשום בין בכספים, בשום מה שהוא פוחת, ובכספים מה שהוא מוסיף, הכל לפי מה שהיא מכנסת. תנן, והחתן מקבל עליו עשרה דינר לקופה לכל מנה ומנה. כיני מתניתא כך כוונת המשנה, לקופת בשמים על כל מנה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא, עשו הניית בשמים כהניית כספים. כמו שעל מה שהכניסה מוסיף לפי שהוא נהנה מהם. אף בבשמים על מה שהכניסה מוסיף לפי שהוא נהנה מהם. אמר רבי אבין° , עשו הניית פריה ורביה שבאה בזכות הבשמים, כהניית כספים. כהדא, תלמידוי דרבי יוסי° בר זבידא סלקון לקדשין שם מקום. אשכחינון עוררין על סכום תכשיטי האשה. אמרון לון, אתניתון ביניכון התנתם בניכם? אם התניתם ביניכם, הרי יפה ועשו כפי שהתנתם. ואם לאו הכל כמנהג המדינה
ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: ו_טוהמשיא את בתו סתם. לא יפחות לה מחמשים זוז. ו_טזפסק להכניסה ערומה. לא יאמר הבעל, כשתבוא לביתי אכסנה בכסותי. אלא מכסה ועודה בבית אביה. ו_יזוכן המשיאין את היתומה, לא יפחתו לה מחמשים זוז. ואם יש בכיס. מפרנסין אותה לפי כבודה.
גמ’: רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° בעי. לא כן תני, מניין אפילו אמר, הריני עומד ערום ומכסה. אין אומרים לו שיעמוד ערום ויכסה. אלא מכסה בראוי לו. ולמה כשהאב פסק להכניסה ערומה לא כופין אותו לתת לפי כבודה? תמן אורחא דבר נשא מימר, הני לי מיקום ערטיליי ומכסייא איתתי טוב לי לעמוד ערום ולכסות את אשתי. ברם הכא, לכן כך התנה עמה מתחילה. תנן, וכן המשיאין את היתומה. כיני מתניתא כך כוונת המשנה וכן המפרנסין שדואגים לנדוניה וצרכי החתונה את היתומה. אמר רבי חיננא° , ממה שאמרה המשנה שלא יפחתו לה מחמישים זוז, זאת אומרת ו_יחשאומרים לפרנסין ללוות. דו פתר לה, בשאין בכיס של צדקה לווין עד חמשים. אבל אם יש בכיס, מוסיף. אמר רבי יוסי° בר זבידא, זאת אומרת שאין אומרים לפרנסין ללוות. דו פתר לה, בשיש בכיס. אבל אם אין בכיס, פוחת. כהדא מעשה בילדה אחת ביומוי דרבי אמי° בן נתן, שהיה מעט כסף בקופת צדקה, ואמר רבי אמי° בן נתן לא לתת לה את המעט שיש, אלא ישתבוק למועדא ישאר לחג לפרנס עניים. אמר ליה רבי זעירא° , גרמית דיפסוד השידוך שלא יסכימו להתחתן איתה. אלא שיתנו לה כל מה שיש לחתונתה, הקדוש ברוך הוא מריה דמועדיא קיים, והוא כבר ידאג שיהיה כסף למועדים. ותייא דרבי חנינא° בר חמא כרבי זעירה° שלווים כדי להשיא יתומה ודרבי יוסי° בר זבידא כרבי אימי° אמי בן נתן
ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: ו_יטיתומה שהשיאתה אמה ואחיה, וכתבו לה במאה או בחמשים זוז. יכולה היא משתגדיל להוציא מידם מה שראוי להינתן לה. °רבי יהודה בר עילאי אומר, אם השיא האב את הבת הראשונה ומת, יינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה. וחכמים אומרים, פעמים שאדם עני והעשיר. או עשיר והעני. ו_כאלא שמין את הנכסין ונותנין לה:
גמ’: תנן, °רבי יהודה בר עילאי אומר, אם השיא האב את הבת הראשונה ומת, יינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה. כיני מתניתא כך כוונת המשנה, אם השיא את הבת הראשונה, יינתן וכ”ו שבגרסא שלהם היה כתיב אם השיאו את הבת הראשונה היינו שהאחים השיאו. וחכמים אומרים, פעמים שאדם עני והעשיר. או עשיר והעני. אלא שמין את הנכסין ונותנין לה. מה טעמם של חכמים? שפעמים שאדם משיא את בתו ונותן עליה מעות. ופעמים שאדם משיא את בתו ונוטל עליה מעות. רבי זעירה° שאל לרב נחמן בר יעקב° ולרב אמי בר פפי° , מאן תנא שהבת נוטלת עישור נכסים לנדוניה? אמר לו רבי זעירה° בשם רב ירמיה° , עישור נכסים כ°רבי . בעון קומי °רבי , הרי שהיו עשר נקיבות ובן. אם נטלה הראשונה עישור נכסים, והשנייה עישור נכסין, והשלישית והרביעית, והחמישית, וכן עד לעשירית. אין כן, לא נשתייר לבן כלום? אמר להן, ו_כאהראשונה נוטלת עישור נכסין ויוצאה. והשנייה נוטלת עישור נכסים מן המשתייר. והשלישית מן המשתייר. והרביעית מן המשתייר. עד עשירית מן המשתייר. נמצאו הבנות נוטלות תרין חולקין פרא ציבחר שני שליש פחות מעט. והבן נוטל חד חולק ואוף ציבחר שליש ועוד מעט. ו_כבהרי שהיו שתי נקיבות ובן אחד, ונטלה הראשונה עישור נכסים. לא הספיקה השנייה ליטול עישור נכסים עד שמת הבן. רבי חנינה° סבר מימר, השנייה נוטלת עישור נכסים, והשאר חולקות אותו בשוה. אמר ליה רבי יוחנן° בר נפחא, תמן מה שתקנו עישור נכסים זה בשלא היה לה אלא להתפרנס שהכל לבן. ברם הכא שהיא יורשת, תמכור את השאר ותתפרנס ממנו. אמר רבי טבי° בשם רבי יאשיה° , טעמא דרבי חנינה° שאמר שגובה עישור נכסים קדם החלוקה, לפי שעישור נכסים השתעבד לה עוד בחיי הבן. ואם היה מוכר את הקרקעות היתה גובה מהלקוחות. ו_כגאין מן המשועבדין היא גובה, לא כל שכן ממה שלפניה? רבי יוחנן° בר נפחא שאמר שאינה גובה עישור נכסים כדעתיה, דאמר רבי זעירא° , רבי יוחנן° בר נפחא לא גבי לפרנסה מנכסים משועבדים ממילא אין קל וחומר. מאן גבי? רבי חנינה° גבי. רבי יסא° אסי איתפקד גביה מדל דיתמין הופקד אצלו נכסים של יתומים. והוה תמן יתמיין בעיין מפרנסא והיו שם יתומות שרצו נדוניה. אעיל עובדא קומי רבי אלעזר° בן פדת וקומי רבי שמעון בר יקים° . אמר רבי שמעון בר יקים° , לא מוטב שיתפרנסו משל אביהן ולא מן הצדקה? אמר ליה רבי אלעזר° בן פדת. לגבות עישור נכסים ממטלטלים זה דבר שאילו יבוא לפני רבותינו, אין רבותינו נוגעין בו לפי שהסתפקו מה הדין. ואנו עושין אותו מעשה? אמר רבי יוסי° בר זבידא, אנא יהיב לון ליתומות. ואין קמון יתמי וערון ויערערו, אנא יהיב לון משלי. אפילו כן, חמון ראו היתומין שנתנו לבנות ולא עירון ולא ערערו. רבי זעירא° בעא קומי רבי יוסי° בר זבידא, היך עבדין עובדא האם גובים עישור נכסים ממשועבדים או לא? אמר ליה, כרבי חנינה° , שגובים מנכסים משועבדים לפרנסה ואם בת אחת לקחה עישור נכסים ומת הבן, השניה לוקחת עישור מקל וחומר וחולקים בשאר , וכן נפק עובדא כרבי חנינה° . אמר רבי אבון° בשם רבי הילא° אילעא, רואין את הנכסין כאילו חריבין בשעה שמת האב, ואין גובין לפרנסה מהשבח שהשביחו היתומים
ירושלמי כתובות, פרק ו, הלכה ז
[עריכה]
מתני’: המשליש מעות לבתו לקנות לה שדה, והיא אומרת נאמן עלי בעלי וינתן לו הכסף. יעשה שליש, מה שהושלש בידו ולא ישמע לה שמצווה לקיים דברי המת דברי °רבי מאיר . אמר °רבי יוסי בן חלפתא מה יעזור אם השליש יקנה את הקרקע
וכי אינה אלא שדה אחת שהשליש יקנה והיא רוצה למוכרה, הרי יכולה היא למכור אותה אז במקום זה שיתן לה את הכסף וכאילו והרי היא מוכרה מעכשיו. במה דברים אמורים, בגדולה. אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום וגם ל°רבי יוסי בן חלפתא יעשה שליש מה שהושלש בידו.:
גמ’: מתניתא ו_כדבפסק השליש שרוצה לקנות לה קרקע מן האירוסין. שעדין לא זוכה בהן הבעל אבל אם פסק מן הנישואין, אף °רבי מאיר מודי. אבל אם האבא השליש את הכסף ביד השליש מן הנישואין, היא המחלוקת. של°רבי מאיר מצווה לשמוע בקול המת, והרי האב ידע שהבעל יכול למכור ואף על פי כן ציווה את השליש לקנות קרקע. האומר תנו לבניי שקל בשבת, והן ראויין ליטול סלע. נותנין להן סלע. אל תתנו להן אלא שקל. נותנין להן שקל. ולמזון האשה והבנות, בין שאמר תנו שקל, בין שאמר אל תתנו אלא שקל, נותנין להן שקל. ובלבד שיש בזה כדי לזון אותם שרק לגבי הבנים יש אומדנא שיתכוון לתת כדי צרכם. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר. °רבי מאיר היה אומר, האומר תנו לבניי שקל בשבת והן ראויין ליטול סלע. נותנין להן שקל, והשאר מתפרנס מן הצדקה. וחכמים אומרים, ו_כהגובין והולכין עד שיכלו הנכסים, והשאר יתפרנסו מן הצדקה. אמר רבי יוסי° בר זבידא, הדא פשטה שאילתא דחילפי° . דאילפא° ורבי יוחנן° בר נפחא הוו גרסי באורייתא, דחיקא להו מילתא טובא, אמרי ניקום וניזיל וניעבד עיסקא, ונקיים בנפשין אפס כי לא יהיה בך אביון. אזלו אותבי תותי גודא רעיעא. הוו קא כרכי ריפתא. אתו תרי מלאכי השרת, שמעיה רבי יוחנן° בר נפחא דאמר חד לחבריה נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה אמר ליה אידך שבקינהו, דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא. רבי יוחנן° בר נפחא שמע, אילפא° לא שמע. אמר ליה רבי יוחנן° בר נפחא לאילפא° שמע מר מידי אמר ליה לא. אמר< מדשמעי אנא ואילפא° לא שמע. שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא. אמר ליה רבי יוחנן° בר נפחא איהדר ואוקי בנפשאי כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. רבי יוחנן° בר נפחא הדר, אלפא° לא הדר. עד דאתא אילפא° מליך רבי יוחנן° בר נפחא. אמרו לו אי אתיב מר וגריס לא הוה מליך מר? אילפא ורבי יוחנן בר נפחא היו לומדים תורה היו עניים ודחוקים ביותר אמרו זה לזה נלך ונעשה עסק לצורך פרנסתנו, ונקיים בעצמנו את המקרא: "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה'". הלכו לדרכם בדרך התיישבו בצילו של כותל רעוע ואכלו פת באו שני מלאכי השרת שמע רבי יוחנן בר נפחא, שאמר מלאך אחד לחבירו נפיל עליהם כותל זה ונהרגם אמר לו המלאך השני הניחם ולא נהרגם, כי יש בהם אחד, שעומדת לו השעה להעשות גדול בתורה, ואין זה זמנו למות רבי יוחנןבר נפחא שמע את דברי המלאכים, ואילו אילפא - לא שמע.אמר ליה רבי יוחנן בר נפחא לאילפא: האם שמעת דבר מה? אמר ליה אילפא: לא שמעתי דבר. אמר רבי יוחנן בר נפחא בליבו: מזה שאני שמעתי את דברי המלאכים, ואילו אילפא לא שמע, מוכח שאני הוא זה שאמרו עלי המלאכים שעומדת לי השעה. אמר ליה רבי יוחנן בר נפחא לאילפא: חוזר אני בי ממחשבתי הראשונה. אלא, אחזור למקומנו, ואמשיך ללמוד תורה ואקיים בנפשי את המקרא: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". רבי יוחנן בר נפחא חזר למקומו, ואילו אלפא לא חזר, אלא נשאר בדעתו, שצריך ללכת למצוא פרנסה. עד שחזר אילפא ממסעו נעשה רבי יוחנן בר נפחא ראש ישיבה אמרו לו אנשי המקום לאילפא: אם היית יושב כאן ולומד וכי לא היית אתה נעשה ראש ישיבה? ודאי היינו ממליכין אותך אמרי, יתיב על גיף נהרא ישב על שפת הנהר ואמר כל שיאמר לי מתנייתא דרבי חייא רבא° ולא אפיקת מתנייה דרבי חייה רבא° מן מתניתא, יזרקוני לנהרא. אתא ההוא סבא, תנא ליה: האומר תנו שקל לבניי בשבת והן ראויין לתת להם סלע נותנין להם סלע. ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל, אין נותנין להם אלא שקל. אם אמר מתו ירשו אחרים תחתיהם. בין שאמר תנו, בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל. אמר ליה, הא מני °רבי מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת. דתנן יעשה שליש מה שהושלש בידו: תני, אם אמר מתו ירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו, בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל. לא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, ו_כוכל הלשונות אדם מזכה חוץ מלשון ירושה? לית כאן ירתון אלא יטלון צריך לשנות את הגרסה ולומר יטלו במקום ירשו. רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא° בן יונה, אולי הבריתא כמאן דאמר שכיוון שנאמר כאן בלשון מתנה שהרי נאמר אצל הבנים תנו. אף שלאחרים כתב בלשון ירושה זה מועיל? דאיתפלגון. ו_כזכתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת. כתב לזה בלשון מתנה, ולזה בלשון ירושה רבי אלעזר° בן פדת אמר, מכיון שזכה זה בלשון מתנה, זכה זה בלשון ירושה. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, נראין דברים שזה שכתב לו בלשון מתנה זכה, וזה שכתב לו בלשון ירושה לא זכה. אמר רבי פינחס° , אתא עובדין קומי רבי ירמיה° ואמר, מכיון דרבי אלעזר° בן פדת אמר אולפן שקיבל מרבותיו. ורבי יוחנן° בר נפחא אמר נראין. ואמר רבי יוחנן° בר נפחא, לא תעבדון עובדא עד שאומר לכם שזה הלכה למעשה, לפיכך הלכה כרבי אלעזר° בן פדת. אמר שמואל° בר אבא בר אבא. רבי אלעזר° בן פדת לא בשיטת °רבי מאיר אמרה? בבריתא תנו שקל לבני ואם מתו ירשו אחרים תחתיהם שאמרנו שהיא כדעת °רבי מאיר .
אם כך למה אמר רבי ירמיה° , שרק בגלל שרבי יוחנן° בר נפחא אמר את דבריו בלשון נראים ולא בתורת הלכה, לכן לא פוסקים כמותו? הרי אפילו אם היה חולק על רבי אלעזר° בן פדת בלשון הוראה, שמא כלום היא? שהרי הוא חולק על °רבי מאיר . לא כן אמר רבי יסא° אסי בשם רבי יוחנן° בר נפחא, ו_כחצמר הבכור שטרפו, בטל ברוב. ואייתי והביא רבי חייה ציפורייא° קומי רבי אימי° אמי בן נתן ליטרא צמר בכור שהתערב בשמונה ליטרות צמר של פשוט, ולא הורי ליה להיתר כדעת רבי יוחנן° בר נפחא. משום דאמר רבי יסא° אסי, לא מתניתא היא? דתנן ו_כטהאורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד, ידלק הבגד. משער הנזיר ומפטר חמור בשק, ידלק השק. אף שהרוב כשר. רואים שלא פוסקים כרבי יוחנן° בר נפחא מפני דעתו של °רבי מאיר . אף כאן לא פוסקים כרבי יוחנן° בר נפחא משום הבריתא של °רבי מאיר ולא רק בגלל שהדבריו לא נאמרו בלשון הוראה. הדא מתניתא פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא דתנן. ו_לכתב לשון נתינה בין בתחילה תנתן לו שדה פלונית ויירשנה בין באמצע יירש שדה פלונית ותנתן לו ויירשנה בין בסוף יירשנה ותנתן לו דבריו קיימין. מה שאמר רבי יוחנן° בר נפחא שלא מועיל לשון ירושה אף שכתב גם לשון מתנה, בשני בני אדם, לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה. ברם הכא מדובר שכתב לכל אחד ואחד בלשון מתנה, ולכל אחד ואחד בלשון ירושה. במקרה כזה שכתב לאותו אדם פעם בלשון מתנה ופעם בלשון ירושה, אף רבי יוחנן° בר נפחא מודה שמועיל. תנן המשליש מעות לבתו, והיא אומרת נאמן עלי בעלי וכ”ו. ל°רבי יוסי בן חלפתא אין מצווה לקיים דברי המת וינתנו המעות לבעל האשה. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסי° בר זבידא. אם אין מצוה לקיים דברי המת, אם כן כשמת, נתבטל השליחות והכסף שיך לאחי האשה שהם יורשי האב, וכשנותן הכסף לבעל וכי אינו חב לאחרים? אמר ליה, בשאין שם אחין. ואינו חב לאחי אביו שאף הם יורשים? ואף שבת קדמת לירושה כאן לא נתן האב בתורת ירושה אלא בתורת מתנה. ומסתמא אינו רוצה שתקבל בתורת ירושה אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° , רוצה הוא בתקנת ביתו יותר מקרוביו: ורק לגבי האחים אומרים שכשנתן לה בתורת מתנה אינו רוצה שתקבל בתורת ירושה. אבל לגבי שאר קרובים ודאי הבת עדיפה, וחוזרת ומקבלת מדין ירושה והיא קדמת לשאר קרובים
הדרן עלך פרק מציאת האשה