ירושלמי מאיר/מסכת כתובות/פרק ב
פרק שני – האשה שנתארמלה
[עריכה]
ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה א
[עריכה]
מתני’: האשה שנתארמלה או שנתגרשה. היא אומרת בתולה נישאתי. והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך. ב_אאם יש עדים שיצאת בהינומא
וראשה פרוע, כתובתה מאתים. °רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אף חילוק קליות ראייה:
גמ’: ניחא שנתגרשה. אבל נתאלמנה מי עורר? היורשים, והרי אין טענתם ברי אלא שמא, והלך אחר הרוב, וכיוון שרוב הנישאות, בתולות נישאות, אמור מעתה אף היא בתולה נישאת ותהיה כתובתה מאתים. ומזה שלא אמרנו כך, זאת אומרת ב_בשלא הילכו במידת הדין לממון אחר הרוב. תמן תנינן, שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה, משלם חצי נזק לפרה ורביע לוולד דברי סומכוס, וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראייה. וכי רוב הפרות מפילות? אמור מחמת נגיחה הפילה וחייב בעל השור ? אמר רבי אבהו° , מזה שלא פסקנו כך זאת אומרת שלא הילכו במידת הדין לממון אחר הרוב. אמר רבי אבון° , ובדבר אחד הלכו במידת הדין לממון אחר הרוב. כהדא דתני רבי אחא° , גמל ב_גשהיה אוחר רובע בין הגמלים ונמצא שם אחד מהן מת, חייב. אני אומר אותו שהיה אוחר, נשכו שכך דרכם. טענו מנה וכפר בו, והביא עדים שחייב לו חמשים. רבי חייה רבא° אומר, ב_דנשבע על השאר שעדים שהעידו שחיב מקצת כמודה במקצת וחייב שבועה. רבי יוחנן° בר נפחא אומר, אינו נשבע על השאר. משנים אוחזין בטלית למד רבי חייה רבא° . דתנינן תמן, שנים אוחזין בטלית. זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה. זה שתופס בחציה, הרי הוא כמביא עדים שחציה שלו דאנן סעדי דמה שתפס שלו, והלה אומר כולה שלי. וזה שהוא תופס בחציה, כמביא עדים שחציה שלו דאנן סעדי דמה שתפס שלו, והלה אומר כולה שלי. והדין שכל אחד מהם ב_הנשבע שאין כולה של השני. רואים שעדים על מקצת הרי הם כמודה במקצת וחייב שבועה. ולא שמיע דאמר רבי אילא° אילעא בשם רבי יוחנן° בר נפחא שאין זו שבוע דאוריתא משום מודה במקצת, אלא ב_ותקנת שבועה היא. שלא יהא אדם רואה את חבירו בשוק ואומר לו, טלית שעליך שלי הוא, בוא וחלק עמי טליתך. אמר רבי אבין° בשם רב° , מודה חביבי דודי רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי בשטר שלא נשבע. היך עבידה? טענו מנה וכפר בו, והוציא שטר שהוא חייב לו חמשין. אין לו
אלא חמשין ואינו נשבע. שאין נשבעים על כפירת שעבוד קרקעות. ואמר רבי יוסי בי רבי בון° , נשמעינה מן הדא דתנן, שטר שכתוב בו ב_זכסף סילעין די אינון, ונמחק הסכום, אין פחות משנים. אם טענו מיכן ואילך יותר משנים כגון שהמלוה אומר חמש והלוה אומר שלש. °בן עזאי אומר, הואיל והודה מן הטענה, ישבע. וחכמים אומרים, אין הודאה מן הטענה ואינו אלא כמשיב אבדה. מפני שאין הודאה מן הטענה, והא אם הודייה מן הטענה חייב. והא הכא כשהאשה תובעת מאתים כבתולה, והוא מודה במנה, לא כמי שהודייה מן הטענה היא? ולמה אינו חייב שבועה? אין זה כמודה במקצת הטענה כיוון ב_חשכל עמא מודיי שהוא חייב לה מנה. שזה כמעשה בית דין שאין אחריו כלום. והיא כתובעת בידו מנה אחר והוא אינו מודה לה, ובו אמרינן המוציא מחבירו עליו הראייה. תנן, אם יש עדים שיצאת בהינומא מאי הינומה? תמן אמרין נמנומה כיסוי שמכסה את עיניה ונקרא כך לפי שהכלה מנמנמת מתחתיו, רבנין דהכא אמרין פיריומא חופה של הדס. יוצאה וראשה פרוע. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, נהגו כך בגין אילו זכר למנהג שהבתולות שיצאו ביום הכיפורים וראשה פרוע לחולל בכרמים. וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היא שכתובתה מנה ועידיה שמעידין שיצאה וראשה פרוע כאילו מעידין שכתובתה מאתים? זאת אומרת, בתולה מן הנישואין אינה יוצאת וראשה פרוע. וחש לומר שמא מוכת עץ היא? אלא כ°רבי מאיר , ד°רבי מאיר אומר, מוכת עץ כתובתה מאתים. רבי יוחנן° בר נפחא אמר אפילו לרבנן שאמרו שמוכת עץ כתובתה מנה, יוצאה בראשה פרוע דלא חשו על דבר שאינו מצוי. תנן, °רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף חילוק קליות ראייה. וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היא? זאת אומרת בתולה מן הנישואין אין לה חילוק קליות. תני °אבא שאול אומר, אף מי שהוליכו לפניה חבית של בסורות חבית תרומה שנקראת ראשית שאף בעילתה ראשית. וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היא? זאת אומרת בתולה מן הנישואין אין לה חבית של בסורות
ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: מודה °רבי יהושע בן חנניה באומר לחבירו, שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו שנאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ב_טאם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר לקחתיה ממנו, אינו נאמן:
גמ’: תנן, מודי °רבי יהושע בן חנניה משמע שקדם פליג באותו עניין והיכן פליג? בקדמיתא דתנן, היא אומרת, משאירסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו. והוא אומר, לא כי, אלא עד שלא אירסתיך והיה מקחי מקח טעות. °רבן גמליאל דיבנה ו°רבי אליעזר בן הורקנוס אומרים, נאמנת. °רבי יהושע בן חנניה אומר, לא מפיה אנו חיין. אלא הרי היא בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראייה לדבריה. דאף שיש לה מיגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני ולא פסלה נפשה מכהונה אף על פי כן אינה נאמנת. וקא משמע לן שאף על פי שאת ההיתר שנובע ממיגו °רבי יהושוע לא סובר, בהתר משום הפה שאסר הוא הפה שהתיר °רבי יהושוע מודה. תנן אם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר לקחתיה ממנו, אינו נאמן. בשלא אכלה שני חזקה, ב_יאבל אם אכלה שני חזקה, נאמן. בשלא מת אביו מתוכה כשהקרקע בחזקתו, ב_יאאבל אם מת אביו מתוכה, אפילו אכלה שני חזקה אינו נאמן. שאין מחזיקים בנכסי קטן אפילו אחר שהגדיל. לפי שהבן אינו בקיא בנכסי האב ולא ידע למחות. כהדא דתני, ראובן אוכל שדה בחזקת שהיא שלו, והביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה, מפקין לה מראובן ומחזירין ליה לשמעון. חזר ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה, אמר רב נחמן בר יעקב° , אנא אפיקתיה אני הוצאתי מראובן, ואנא מחזיר ליה לראובן. רבנין דהכא סברין כן. רבנין דתמן אמרין, משעה שיצאת, בעדות ברורה יצאת. ואף שאחר כך הביא עדים שמעידים ההיפך מעדי שמעון, לא מוצאים מידו. אמר רבי יוסי° בר זבידא, מודו רבנין דתמן, שאילו משעה ראשונה שנים אומרים מת אביו מתוכה, ושנים אומרים לא מת מתוכה, שהשדה בחזקת ראובן. דאוקי תרי בהדי תרי והשדה נשארת ביד המחזיק אמר רבי יוחנן° בר נפחא ותני כן, ב_יבשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת
לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. ב_יגשנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה. לא תינשא, ואם נישאת תצא. תמן בבבל אמרו, לא שנייא, היא מיתה היא גירושין לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. על דעתיהון דרבנין דתמן ניחא, שהשוו מדותיהם, היא מיתה היא גירושין. על דעתיהון דרבנין דהכא, מה בין מיתה מה בין גירושין? רבי זעירא° אמר לה סתם בלי לציין בשם מי נאמרו הדברים, רבי חייה° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא, הדעת מכרעת בעידי מיתה שודאי האשה תבדוק ולא תסמוך רק על העדים, מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש. אבל בגרושין אם יבא הבעל ויטען שלא גרש, יכולה היא לטעון שכן גרש דכיוון שיש עדים מעיזה פניה. אמר חזקיה° . רבנן דתמן כדעתין כמה דרבנין דתמן אמרין משעה שיצאת השדה מראובן, בעידות ברורה יצאה שהרי הייתה רק עדות אחת. כן רבנין דתמן אמרין בשעה שנישאת, בעדות ברורה נישאת. אמר רבי יוסי° בר זבידא, מסתברא דמחלפא שיטתין דרבנין דתמן הם חזרו בהם וכי לא מודו רבנין דתמן שאילו משעה ראשונה שנים אומרים מת אביו מתוכה כשהשדה בחזקתו ושנים אומרים, לא מת אביו מתוכה, שהשדה תשאר בחזקתו של ראובן, דאוקי תרי בהדי תרי והשדה נשארת אצל המחזיק בה. אילו במקרה שלנו היה מדובר ששנים אמרו נתגרשה ונישאת, ואחר כך באו שנים ואמרו לא נתגרשה. יאות. אבל במקרה שלנו מדובר שבאו בבת אחת ואחר כך נשאה. ועל זה אמרו רבנן דתמן שלא תצא. והרי במקרה כזה היתה צריכה להשאר בחזקתה הראשונה שהיא אשת איש ותצא. על דעתי דרבי יוחנן° בר נפחא אם שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה, לא תנשא, ואם נשאת תצא. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא. דתנן, שנים אומרים נתקדשה, ושנים אומרים לא נתקדשה, לא תינשא. ואם נישאת, לא תצא. אמר רבי הושעיה° , פתר לה רבי יוחנן° בר נפחא יסביר את הבריתא, בשנים אומרים נתקדשה ונתגרשה, ושנים אומרים לא נתקדשה ולא נתגרשה. במקרה כזה לא תינשא, ואם נישאת, לא תצא. מה בינא לקדמיתא? תמן מה שאמר רבי יוחנן° בר נפחא שלא תנשא ואם נשאת תצא הוחזקה אשת איש בפני הכל, שהרי גם העדים הראשונים מודים שהיתה נשואה, רק הם טוענים שנתגרשה. ברם הכא, לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים, והם אמרו נתגרשה. והשניים האחרים אמרו שבכלל לא נשאה.
מתניתא פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא דתנן, שנים אומרים נשבית והיא טהורה. ושנים אומרים נשבית והיא טמאה. לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. והרי כאן כולם אומרים שנשבת ואף על פי כן לא תצא. אמר רבי יוסי° בר זבידא, שבויה אינה כאשת איש שודאי נאסרה, אלא רק ספק אם נטמאה. ומאחר שאילו אומרים טהורה, ואילו אומרים טמיאה. כמי שאילו אומרים נשבית, ואילו אומרים לא נשבית, ואנו כחיין מפיה, דאוקי תרי בהדי תרי, וכאילו אין עדים וסומכים על דבריה שאומרת נשבתי וטהורה אני והיא טהורה, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר . שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה. רבי יונה° מדמי לה לחלבין. דאילו שנים אומרים פלוני אכל חלב, ושנים אומרים לא אכל חלב, שמא אינו מביא אשם תלוי מספק? אף הכא יתן גט מספק. קא סלקא דעתין שלרבי יונה° אם נשאת תצא שהרי הוא מדמה לחלבים שחייב אשם תלוי אמר ליה רבי יוסי° בר זבידא, לא תדמינה לחלבין. שכן על כל ספק אפילו קל, ואפילו אמר ליבי נוקריני מביא אשם תלוי. לכן כששתי כתות עדים מכחישות זו את זו, מביא אשם מספק. קא סלקא דעתין שלרבי יוסי° בר זבידא בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדש התנשא. שהרי הוא אמר אל תדמנה לחלבים מתניתא פליגא על רבי יוסי° בר זבידא דתנן, שנים אומרים נתקדשה, ושנים אומרים לא נתקדשה, לא תינשא. וסיפא פליג על רבי יונה° דתנן, אם נישאת לא תצא. אמר רבי מנא° בן יונה מה שאמר רבי יוסי° בר זבידא שאין לדמות לחלב, לא דרבי יוסי° בר זבידא אמר תינשא לכתחילה. ומה שמדמה רבי יונה° לחלב, לא דרבי יונה° אמר אם נישאת תצא. לא אמר לה רבי יוסי° בר זבידא אלא, לא תדמינה לחלבים, שאפילו אמר ליבי נוקריני, מביא אשם תלוי.
ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: ב_ידהעדים שאמרו כתב ידינו זה, אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו, הרי אילו נאמנין שיש להם מיגו דמתוך שהיו יכולים לשתוק ואי אפשר היה להשתמש בשטר, גם עכשין נאמין להם שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם יש עדים שהוא כתב ידן, או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר, אינן נאמנין:
גמ’: תני, וכן העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר, בין לרחק בין לקרב, בין לאסור בין להתיר, בין לזכות בין לחובה. ב_טועד שלא נחקרה עדותן בבית דין אמרו מבדין היינו, הרי אילו נאמנין. משנחקרה עדותן בבית דין אמרו מבדין היינו, אינן נאמנין דכיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. משמע שכל עוד לא נחקרה עדותם יכולים לחזור בהם, ולמה אם יש עדים על כתב ידם אינם יכולים לחזור בהם? הרי לא נגמרה העדות שהרי עדין צריך לקיים את השטר רבי שמעון בן לקיש° אמר, ב_טזעשו העדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין ואינם יכולים לחזור . הן אומרים כתב ידינו הוא אבל אנוסים היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו, ואחרים אומרים כתב ידן הוא, תני רבי חייה° , לא מעלין ולא מורידין. דכיוון שיש עדים אינם נאמנים לשנות במיגו. דמיגו במקום עדים לא אמרינן. אמר רבי יוסי° בר זבידא מתניתא אמרה כן דתנן, אם יש עדים שהוא כתב ידן, או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר, אינן נאמנין. הן אומרים כתב ידינו הוא, ואחרים אומרים אינו כתב ידם. אמר רבי מנא° בן יונה, אם אחרים מערערים על השטר והם מעידים שזה כתב ידם הרי זה יותר טוב משטר רגיל נעשה כשטר שנקרא עליו ערער שאפשר ממנו לקיים שטרות אחרים שאין מקימים שטרות אלא משטר שקרא עליו ערער והתקים בחותמיו או שהוחזק בבית דין. אמר רבי אסי° מה שמקימים שטרות על ידי שטר שקרא עליו ערער, זה רק ב_יזבשטר שנקרא עליו ערער ונתקיים בבית דין שהדיינים חתמו עליו.
רבי אלעזר° בן פדת אמר, אפילו שטר שלא נתקיים בבית דין אפשר לקיים ממנו שטרות אחרים ובלבד שלא קרא עליו ערער . אמר רבי אילא° אילעא, טעמא דרבי אלעזר° בן פדת, כיון שהוחזקו העדים להיות חתומין בשטר, כמי שנחקרה עדותן בבית דין. רב חנא° אמר, למידין מספר מוגה כגון אילין דאמרין ספרוי דאסי° כגון אם ידוע בודאות שספר מסוים נכתב על ידי אדם מסוים, ושמו של אותו אדם חתום על שטרות. אפשר להשוות את הכתב ולאמת שאכן אותו אדם חתום על השטרות. ובאילין איגראתא צריכין יש מקום להסתפק כיוון שבאיגרת אדם לא מקפיד על הכתב כמו שמקפיד בספרים ושטרות. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , כשבאים לקיים בעזרת שטרות צריך לפחות שלוש שטרות. ובלבד שלשה שטרות של שנמצאים ביד שלשה בני אדם כי אם כולם מאדם אחד אולי זייף את כולם. אמר רב חונה° בשם רב° , נאמנין העדים לומר שטר אמנה שנכתב קדם ההלואה, והאמינו הלוה שלא יתבענו אלא אם כן ילווה לבסוף, ושטר פוסיטים הוא שכתב לו חבירו כדי שיוכל להשויץ שחייבים לו כסף אף שלא באמת הלווה. והא רב° אמר אסור לחתום בשטר אמנה ובשטר פוסיטים. מה ופליג? והא אמרי בשם רב° , נאמנין העדים לומר שטר אמנה ושטר פוסיטים הוא. מילתא דרב° פליגא על מילתא דרב° ? אמר רבי חגי° , לא דרב° אמר אסור לחתום. אלא אסור לקיים וחייב לקרוע את השטר שמא יבא לידי תקלה כגון שישכח או ימות. כהדא דתנן כתיב (איוב יא יד) אם און בידך הרחיקהו. זה שטר אמנה ושטר פוסיטים. ואל תשכן באהליך עולה. ב_יחזה שטר פרוע
ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: ב_יטזה אומר, זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי. וזה אומר, זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי, הרי אילו נאמנים. זה אומר, זה כתב ידי. וזה אומר, זה כתב ידי. צריכין שיצטרף עמהן אחר דברי °רבי . וחכמים אומרים, אינן צריכין שיצטרף עמהן אחר, ב_כאלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי:
גמ’: תנן, זה אומר, זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי. וזה אומר, זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי, הרי אילו נאמנים. למי נצרכה הרישא? ל°רבי . דאף על גב ד°רבי אומר צריכין שיצטרף אחר עמהן, מודה הוא הכא שהן העדים החתומים בשטר נאמנים להעיד על חתימתם, ואין צורך בעדים מבחוץ. אמר רבי זעירא° , תני בכתובות דבית רב° , לדברי °רבי העדות שמעידים עדי הקיום זה על גופו של השטר, לכן צריך שני עדים על כל חתימה. ולדברי חכמים ב_כאכמעיד על המלוה עצמו והרי הם שנים. תני, ב_כבכותב אדם עדותו ומעידה אפילו לאחר כמה שנים. רב חונה° אמר, והוא שיהא זכור עדותו כשקרא מתוך הכתב. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, ב_כגאף על פי שאינו זכור עדותו. באמת אם היו העדים זוכרין את המלוה אפילו בלא השטר, גם °רבי מודה שאין צריך לצרף עמהן אחר. דעיקר העדאתן על המלוה. וכשאין זוכרין המלוה אפילו על ידי ראיית השטר, אפילו רבנן מודו דצריכין לצרף עמהן, שאינן מעידין אלא על כתב ידן. וכל המחלוקת היא במקרה שזוכרין המלוה רק על ידי ראיית השטר. ותייא דרב חונה° שסובר שזכירה מתוך הכתב לא הוי זכירה. ונמצא שלא מעידים על ההלואה אלא על השטר, כ°רבי . שסובר שהעדים שמעידים על חתימת ידם בקיום השטר, מעידים על כתב ידם, ורבי יוחנן° בר נפחא שסובר שזכירה מתוך הכתב הוי זכירה. כרבנין שסוברים שהעדים שמעידים על חתימת ידם בקיום השטר, מעידין על מנה שבשטר. אמר רבי זעירא° אמר רב חונה° , אמרו בשם רב° , אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השני. היך עבידא? היה אחד מכיר כתב ידו וכתב ידו של חבירו
והשני, אין אדם מכיר כתב ידו אלא חבירו אותו העד ואחד מן השוק. חבירו, מה הוא שיצטרף עם אותו אחד מן השוק להעיד עליו? הדא הוא דאמר רבי זעירא° אמר רבי חונא° בשם רב° , ב_כדאין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השני, שעל מנה שבשטר הם מעידים. וכיוון שאחד מעיד על כתב ידו, נפיק פלגא דממונא אפומיה יוצא חצי ממון על פיושהרי אינו צריך לעד אחר על חתימת ידו וכשחוזר ומצטרף עם אחד מן השוק להעיד על חתימת חבירו, הרי דנפיק עוד ריבעא דממונא אפומיה יוצא עוד רבע ממון על פיו ואישתכח דכולה ממונא נכי ריבעא נפיק אפומא דחד סהדא נמצא שכל הממון פחות רביע יוצא על פי עד אחד. ואנן על פי שנים עדים בעינן. חצי דבר על ידי זה וחצי דבר על ידי זה. לא צורכה דא אלא לא בזה יש מקום להסתפק אלא בזה כשהיו שנים. אחד הכל מכירין כתב ידו. ואחד אין אדם מכירו, אלא חבירו ואחד מהשוק. אם אחרים העידו על חתימתו של אותו אחד שהכל מכירין כתב ידו והוא לא העיד. חבירו אותו אחד, מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו על השני ביחד עם אדם אחר? אם אתה אומר כן, נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד. שחצי יוצא בחתימתו והחצי השני בעדותו. אמר רבי יודן° ויאות. אילו שנים שיצאו מעיר אחת שרובה עובדי כוכבים ומזלות כגון הדא סוסיתה. אחד הכל מכירין אותו שהוא ישראל, ואחד אין אדם מכירו אלא חבירו. חבירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו כדי ששניהם יוכלו להעיד בעדות אחרת? אם אומר את כן, לא נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד? הכא נמי נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד. אמר רבי חגיי° , רבי זעירא° בעא, עד אחד מעיד על ההלואה בפה ועד אחד חתום בשטר מהו שיצטרפו? עד אחד בכתב, כלום הוא? לא צריכה אלא כשהיו שנים חתומים על השטר. ומצאו לקיים כתב ידו של ראשון, ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני, ומצאו עד שמעיד על מה שכתוב בשטר. רבי מנא° בן יונה בעא, עד אחד בכתב שחתום בשטר מהו לזוקקו לשבועה כמו עד אחד בעל פה? עד אחד בכתב כלום הוא? לא כן צריכה אלא כשהיו שנים. ומצאו לקיים כתב ידו של ראשון, ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני. האם על כל פנים יחייבו אותו שבוע או לא. ויבא כהדא דתנן
אין מקבלין מן העדים אלא אם כן ראו שניהן כאחת. °רבי יהושע בן קרחה אומר ב_כהואפילו באו זה אחר זה. רבי ירמיה° ורבי שמואל בר יצחק° אמרו בשם רב° . מודין חכמים ל°רבי יהושע בן קרחה , בעידי הבכורה. שאם עד אחד מעיד שבפניו אמר האב בבקר שזה הבכור, ועד שני מעיד שבפניו אמר האב בין הערבים שזה הבכור מצטרפים. וכן בעידי החזקה. שאם עד אחד אומר בפני עדר והחזיק בנכסי הגר בבקר, ועד אחר אומר בפני עדר והחזיק בנכסי הגר בין הערבים, מצטרפים. אמר רבא° בשם רבי ירמיה° . אף בעידי סימנין כן. פשיטא ב_כואם זה אמר ראיתי שתי שערות בגבו. וזה אומר ראיתי שתי שערות בגבו, מצטרפים. שהרי שניהם מעידים שהוא גדול. זה אומר ראיתי שערה אחת בגבו. וזה אומר ראיתי שערה אחת בכריסו, לאו כלום הוא. שהרי זה חצי עדות וחצי סימן. וכל שכן אם זה מעיד שראה שערה אחת בגבו, וזה מעיד שראה שערה אחת בגבו. דלאו כלום הוא. דאפשר ששניהם מעידים על שערה אחת. ב_כזשנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו מהו? רבי יוסי בי רבי בון° , ורבי הושעיה בריה דרבי שמי° . חד אמר פסול. וחד אמר כשר. מאן דאמר פסול, כמעיד על חצי סימן. שהרי אלו שמעידים שראו אחת בגבו, מעידים גם שבדקו בכריסו ולא מצאו, ואלו שמעידים שראו אחת בכריסו, מעידים גם שבדקו בגבו ולא מצאו, והרי זו עדות מוכחשת. ומאן דאמר כשר, אני אומר שמא נשרו. אחד אומר שתי שערות בגבו. ואחד אומר שתי שערות בכריסו. רבי חגיי° אומר, ב_כחדברי הכל פסול, דאף למכשיר, הכא פסול. דעדיף חצי דבר ועדות שלמה שכל שנים מעידים על שערה אחת, מדבר שלם וחצי עדות שכל אחד מעיד על שני שערות. רבי אבא° אמר, דברי הכל כשר, דאף הפוסל, יכשיר כאן. שהרי יש כאן סימן שלם. וחצי עדות על סימן שלם שכל אחד מעיד על שני שערות, עדיף על עדות שלמה בחצי סימן שכל שנים מעידים על שערה אחת. רבי יודן° אמר, אף זה במחלוקת. רבי יוסי° בר זבידא אמר, אף זה במחלוקת. אמר רבי יוסי° בר זבידא לרבי חגיי° . והא רבי יודן° סבר כוותי? אמר ליה, על רבי אבא° רביה אנא פליג. לא כל שכן עילויה? אמר רבי מנא° בן יונה. יאות אמר רבי חגיי° שדברי הכל פסול. אילו שטר שהוא מחותם בארבעה עדים, וקרא עליו ערער. ובאו שני עדים לקיימו. זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים, שמא כלום הוא? ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים? אף הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים. רבי חנניה° יליף לה משני חזקה. ב_כטאילו אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה ושניה ושלישית. ואחד מעיד שאכלה רביעית חמישית וששית שמא כלום הוא? וכי אין כל חזקה וחזקה צריכה ב' עדים? אף הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים
ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: ב_להאשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני, נאמנת. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ב_לאאם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני, אינה נאמנת:
גמ’: תנן, אם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני, אינה נאמנת. תני, אם משנישאת באו עדים הרי זו לא תצא. רב חונה° ורבי חנינה° תריהון אמרין, לא סוף דבר משנישאת, אלא אפילו התירוה בית דין להינשא, לא תצא מהיתרה. כהדא, דחדא איתא אתת לגבי רבי יוחנן° בר נפחא אמרה ליה, אשת איש הייתי וגרושה אני. והתירוה. מן דנפקת איך שיצאה, אמרין ליה רבי, הרי עידיה בלוד. אמר, וכי כך אני אומר, אפילו עדיה בקסוסנון סוף העולם, תמתין? אמר רבי יוסי בר בון° , תרין עובדין הוון. אחד אמרין ליה, הרי עדיה בלוד. וא' אמרין לו, הרי עדיה בקסרין, וכן הוה אמר לון. וכי כך אומר אני, אפילו עדיה בקסוסנון תמתין? רבי יודן° בעא, אמרה אשת איש הייתי ונתגרשתי במקום פלוני. ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני ביום זה, או מעולם. מכחישין הן אותה ואינה נאמנת? או נאמנת במיגו שיכלה לשתוק? רבי יוסי° בר זבידא בעא, אם תאמר שבמקרה הקדם אינה נאמנת אמרה אשת איש הייתי ונתגרשתי במקום פלוני באותו היום. ובאו שנים ואמרו נתגרשה אשה במקום פלוני באותו היום. ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני באותו היום. האם זה כהכחיש עדות בתוך עדות דאוקי תרי בהדי תרי וכאילו אין עדים, ואנו כחיין מפיה ונאמנת מדין הפה שאסר הוא הפה שהתיר ?
היום אמרה אשת איש הייתי, ולמחר אמרה גרושה אני. אמרינן לה, אתמול אמרת אכין, ויום דין אכין? אמרה לון, מפני כת של פריצים שהיו באין להזדוג לי. אמר רבי אבין° בשם רבי אילא° אילעא, ב_לבמכיון שהביאה מתלא לדבריה נאמנת. כהדא דשמואל° בר אבא בר אבא בעא אזדיקוקי לאיתתיה. אמרה ליה, טמאה אני. למחר אמרה ליה, טהורה אני. אמר לה, אתמול אמרת טמאה, יומא דין טהורה? אמרה ליה, לא הווה בחיילי היי שעתא. אתא שאל לרב° , אמר לו, ב_לגמכיון שהביאה מתלא לדבריה נאמנת.
ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: ב_לדהאשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ב_להאם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני, אינה נאמנת. ב_לואם משנישאת באו עדים, הרי זו לא תצא:
גמ’: תנן, אם משנישאת באו עדים, הרי זו לא תצא. אמר רב חונה° , לא סוף דבר שנישאת, ב_לזאלא אפילו התירוה בית דין לינשא לא תצא מהיתרה. נשים נשבו לשם נשבו מארץ ישראל ונפדו בבל. אתא עובדא קומי אבא בר אבא° ולוי° ושמואל° בר אבא בר אבא. אמרו, מסרו להן עדים שישמרו שלא התייחדו איתם גוים בדרך וניסקון ויעלו אותם חזרה לארעא דישראל. אמר ליה שמאל° , ומה נעשה לימים הראשונים שנתייחדו? אמר ליה, אבא בר אבא° , אילו הוינן בנתך כן הייתה אומר? ואישתביין בנתיה דשמואל° בר אבא בר אבא כשגגה שיוצא מלפני השליט. כד סלקון להכא, סלקון שביין עמהון. עלין קומי רבי חנינה° , אוקימן שביין מלבר ביקשו מהשבאים שישארו בחוץ שלא ידעו שהן שבויות. אמרו ליה, נשבינו וטהורות אנו. ב_לחוהתירן. מן דנפקן, שלחון שביין עלין כשיצאו מהדין נכנסו השבאים לתופסן עד שישלמו עבורן. אמר, ניכרות אילו שבנות חכם הן שידעו שאחר שבית דין מתיר שוב אינן נאסרות. מן דאיתודעין מאן הויין כשנודע מי הן, אמרין לשמעון בר אבא° שהיה כהן והיה קרובו של שמאל, איטפל בקריבתך. נסב לקדמיתא, ומיתת. לתניינא, ומיתת. למה? בגין דשקרון? חס ושלום לא שקרון. אלא מן חטאת ד°חנניה בן אחי רבי יהושע , שעיבר את השנה בחוצה לארץ. ששמאל היה מזרעו. לפי הגר”א הם נבעלו בגיל שלוש ביום האחרון, אלא שהם חשבו שכיוון ש°חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר את השנה הרי הן קטנות משלוש והם טהורות
ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ז
[עריכה]
מתני’: שתי נשים שנשבו. זאת אומרת טהורה אני, וזאת אומרת טהורה אני, אינן נאמנות. ב_לטבזמן שהן מעידות זו על זו, הרי אילו נאמנות. ב_מוכן שני אנשים. זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינן נאמנין. ב_מאבזמן שהן מעידין זה את זה, הרי אילו נאמנין.
גמ’: אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, מתניתא שאמרה שעד אחד נאמן לכהונה זה רק ב_מבלעניין קדשי הגבול שתרומה בזמן הזה מדרבנן. אבל לעניין משפחה ולקדשי המזבח צריך שני עדים. והא תני, מעלין לכהונה ללויה לישראל על פי עד אחד. ניחא לכהונה וללויה ששיך בהם קדשי גבול, ואפשר לאמר שמה שעד אחד נאמן זה להאכילן תרומות ומעשרות אבל לא ליוחסין. אבל לישראל למה מעלין אותם? ולא לעניין משפחה לומר שהם כשרים? לא, להעיד שהוא עני ואין לו מאתים זוז ליתן לו מעשר עני. שתי חזקות לכהונה בארץ ישראל. נשיאות כפים וחילוק גרנות. ובסוריא, נשיאות כפים אבל לא חילוק גרנות. ונשיאות כפיים הוה חזקה עד מקום ששלוחי החדש מגיעין שבתי דינין של ארץ ישראל היו בודקים את הכהנים שזה עד נמרין. ובבל כסוריא. °רבי שמעון בן אלעזר אומר, אף באלכסנדריאה בשעה שבתי דינין יושבין שם ובודקים מי שעולה לדוכן. תני °רבן שמעון בן גמליאל , כשם שהתרומה חזקה לכהונה, כך מעשר ראשון חזקה לכהונה שהוא סובר שעזרא גזר שמעשר ינתן רק לכהנים. והחולק ירושה על פי בית דין וקיבל תרומה בחלקו, אינה חזקה לכהונה. שאני אומר, תרומה נפלה לו מאבי אמו כהן. אמר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי , מימיי לא העדתי עדות. ופעם אחת העדתי והעליתי עבד לכהונה שראה שמחלקים תרומה לאדם אחד והוא סבר שאין מחלקים תרומה לעבדים ללא רבו עימו והעיד עליו שהוא כהן. ושם נהגו כ°רבי יוסי בן חלפתא שמחלקים תרומה לעבד אף שאין רבו עימו. אמר רבי יצחק בן חקולה° °רבי ורבי שמעון ברבי° , חד העלה אח מפי אחיו, וחרנה העלה בן מפי אביו. חד לכהונה וחד ללויה. חד בר נש אתא לגבי ד°רבי ואמר ליה, בני הוא זה, וכהן הוא. אמר ליה, נאמן אתה להעיד שהילד הזה בנך הוא שהתורה האמינה לאב מדין יכיר לעניין ירושה, ואינו כהן שאין האב שהוא קרוב נאמן לזה. אמר ליה רבי חייה רובה° , אם מאמינו את שהוא בנו, האמינו שהוא כהן. ואם אין את מאמינו שהוא כהן, אל תאמינו שהוא בנו. אמר לו, בנו הוא. אלא שאני אומר, שמא בן גרושה הוא, או בן חלוצה הוא. אמר רבי אבין° , אכין אמר לו. אם מאמינו את שהוא בנו, האמינו שהוא כהן. ואם אין את מאמינו שהוא כהן, אל תאמינו שהוא בנו ויעשה כהרחק עדות שהרי אינו קרובו ויהא נאמן עליו שהוא כהן שמעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר לו, בנו הוא אלא אני אומר, שמא בן גרושה וחלוצה הוא. לא כן אמרינן ד°רבי ורבי שמעון ברבי° , חד העלה אח על פי אחיו, וחרנה העלה בן מפי אביו? נימא שמי שהעלה בן על פי אביו היה רבי שמעון ברבי° ו°רבי . העלה אח מפי אחיו, שהרי °רבי לא הסכים להעלות בן על פי אביו לכהונה
אפילו תימר ש°רבי הוא זה שהעלה בן מפי אביו, לא לכהונה העלה אלא ללוייה שלא שייך בו שמא הוא חלל
ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ח
[עריכה]
מתני’: ב_מג°רבי יהודה בר עילאי אומר, אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר °רבי אלעזר בן עזריה, אימתי? במקום שיש עוררין. אבל במקום שאין עוררין, מעלין לכהונה על פי עד אחד. °רבן שמעון בן גמליאל אומר משום °רבי שמעון בן הסגן , מעלין לכהונה על פי עד אחד:
גמ’: איתמר: אם היה ראובן אוכל שדה בחזקת שהיא שלו, והביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה, מפקין לה מראובן ומחזירין ליה לשמעון. חזר ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה, אמר רב נחמן בר יעקב° , אנא אפיקתיה אני הוצאתי מראובן, ואנא מחזיר ליה לראובן. רבנין דהכא סברין כן. רבנין דתמן בבבל אמרין, משעה שיצאת, בעדות ברורה יצאת. ואף שאחר כך הביא עדים שמעידים ההיפך מעדי שמעון, לא מוצאים מידו. תנן, °רבי יהודה בר עילאי אומר, אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר °רבי אלעזר בן עזריה, אימתי? במקום שיש עוררין. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, אין ערער פחות משנים. רבי בון בר חייה° בעא, מה אנן קיימין? אם בשהעלו אותו בעד אחד, יורידו אותו באחד. ואם בשהעלו אותו בשנים, אפילו כמה לא יורידו אותו. אמר רבי חונא° , אתיין כרבנין דתמן דאמרי, משעה שיצאת, בעדות ברורה יצאת. ברם רבנין דהכא, וכרב נחמן בר יעקב° . כשם שמעלים אותו בשנים, כך מורידין אותו בשנים
ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה ט
[עריכה]
מתני’: ב_מדהאשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים ומזלות על ידי ממון, מותרת לבעלה שכיוון שהשובים רוצים לקבל כסף הם לא יפגעו באשה. על ידי נפשות, אסורה לבעלה. ב_מהעיר שכבשה כרקום חיילים שעשו מצור שאי אפשר לברוח ממנו, כל הכהונות שבתוכה פסולות. ב_מוואם יש עדים, אפילו עבד אפילו שפחה הרי אילו נאמנין. ואין אדם נאמן על ידי עצמו. אמר °רבי זכריה בן הקצב שהיה כהן, המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים ומזלות לירושלים עד שיצאו. אמרו לו, ב_מזאין אדם מעיד על ידי עצמו:
גמ’: תמן תנינן, העיד °רבי יוסי הכהן ו°רבי זכריה בן הקצב , על תינוקת שהורהנה באשקלון וריחקוה בני משפחה, ועידיה שהעידו שהורהנה נתנה כמשכון עבור הלואה מעידין אותה שלא נסתרה ולא נטמאה. אמרו להם חכמים אם מאמינים אתם שהורהנה, האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה. ואם אין אתם מאמינים שלא נסתרה ושלא נטמאה, אל תאמינו שהורהנה. לפי שהעדים מעידין אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה. הא אם אין עידיה מעידין אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה, אף אם נחבשה על ממון אסורה. אמר רבי אלעזר° בן פדת, כשהגוים לוקחים אשה בתור פיקדון כדי שישלמו להם, הם לא יפגעו בה, אבל שנייה היא בהירהון כיוון שהיא ניתנה לגוים כמשכון שאם לא יביאו את הכסף תהיה שלהם, אסורה. שהרבים הגויים שיודעים שאם יעבר הזמן ולא שילמו להם נוהגין לו בהתר על פי חוקיהם ואף לפני הזמן אינם מפחדים לבא עליה תנן על ידי נפשות אסורה. אמר רבי יודן בריה דרב חמא דכפר תחמין° בשם חזקיה° , והוא שנגמר דינה להריגה שמתרצת להם שלא יהרגוה. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, ב_מחאפילו לא נגמר דינה להריגה, כבר מהפחד שמא יגמר דינה למיתה היא מתרצת. אמרין בשם רבי יוחנן° בר נפחא, ב_מטאשת לסטים כלסטים. שהמלכות מפקירה את נשותיהם של הנתפסים בליסטות. תנן, עיר שכבשה כרקום חיילים שעשו מצור שאי אפשר לברוח ממנו, כל הכהונות שבתוכה פסולות. אי זהו כרקום? אמר רבי אבא° בשם רב חייה בר אשי° , כגון
שהיו דוגין פעמונים ושלשליות וכבלים ואווזים ותרנגולין ואפרטוטות חילים ב_נמקיפין את העיר, שאין אפשרות לברוח. ואמר רבי אבא° בשם רב חמא בר אשי° , אף על פי כן מעשה היה וברחה משם סומה אחת. ב_נאהיתה שם פירצה אחת, מצלת את הכל. היו שם מחבויים, צריכה ספק. רבי זעירה° רבי אבא בר זבדא° ורבי יצחק בר חקולה° אמרו בשם רבי יודן נשיאה° , ב_נבובלבד כרקום של אותה מלכות. שאחר שכבשו את העיר שמרדה בהם, יש להם זמן לבעול, ואינם ממהרים לעזוב מחשש שמא יבא צבא המדינה לגרשם. אבל כרקום של מלכות אחרת, כליסטים הן, ואין להם זמן לבעול. תנן, ואם יש עדים, אפילו עבד אפילו שפחה הרי אילו נאמנין. ואפילו קטן? אמר רבי אימי° אמי בן נתן בשם רבי יהושע בן לוי° , אפילו קטן ואפילו קרוב. אפילו קטן והוא קרוב? נשמעינה מן הדא, דחנניה קרתיסיה אישתבאי הוא ובניה ואיתתיה, והיה הוא ובנו קטן מעידים על אשתו שלא נטמאה. אתון לגבי רבי חנינא° בר חמא, ולא קבלון. אתון לגבי רבי יהושע בן לוי° , וקבלון. הדא אמרה, אפילו קטן וקרוב. רבי חייה בר יוסף° שלח בתר אתתיה, אמר, יסקון עימה ב_נגתלתא תלמידין שלח שיעלו את אשתו מבבל וציוה שילוו אותה שלושה מתלמדיו. שאם יפנה אחד מהן לצורכו, תתייחד עם שנים. והא גבי סוטה תנינן ב_נדמוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך? אמר רבי אבין° , ובעלה הרי שלשה. תנן, אמר °רבי זכריה בן הקצב שהיה כהן, המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים ומזלות לירושלים עד שיצאו. אמרו לו, אין אדם מעיד על ידי עצמו. אף הוא שכר לה את הבית, והוא מעלה לה מזונות, ולא היה מתייחד עמה אלא בפני בניה. וקרא על עצמו הפסוק הזה (ירמיהו מה ג) יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי
ירושלמי כתובות, פרק ב, הלכה י
[עריכה]
מתני’: ואילו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן. ב_נהנאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא, וזה כתב ידו של רבי, וזה כתב ידו של אחי. זכור אני באשת פלוני שיצתה בהינומה וראשה פרוע. ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו. ושהיה חולק עמנו בגורן. ושהמקום הזה בית הפרס הוא. ועד כאן היינו באין בשבת. אבל אינו נאמן אדם לומר, דרך היה לאיש פלוני במקום הזה. מעמד ומספד היה לאיש פלוני במקום הזה:
גמ’: תנן, ואילו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן. תני ב_נוובלבד דברים שהן רגילין בהן. תני ב_נזובלבד שיצטרף עם אחרים כעד שני. תנן, ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו. וחש לומר שמא עבד הוא? הדא מסייעא לההיא דאמר רבי חמא בר עוקבה° בשם רבי יוסי בר חנינה° , ב_נחאסור לאדם ללמד את עבדו תורה
לא כן אמר רבי זעירא° בשם רב ירמיה° , ב_נטהעבד עולה משבעה קרייות, ב_סוידבר עולה מג' פסוקים? תיפתר שלמד מאיליו, או שלמדו רבו כטבי ש°רבן גמליאל דיבנה למד עם החכמים והוא שמע. תנן, ושהיה חולק עמנו בגורן. וחש לומר שמא עבד הוא? הדא מסייעא לההיא דתני רבי חייה° , ב_סאנשים ועבדים אינן חולקין על הגורן האשה שמה תתגרש או ימות בעלה בלא שיש לה ולד, והעבד שמה ישחררו או ימכרנו לאחר, אבל נותנין לו מתנות כהונה ולוייה מתוך הבית. מהו להוציא ממון מתוך עדותן? היך עבידא? היו הכל יודעין שעד שדה ראובן תחום שבת. ובאו ואמרו, עד כאן היינו באין בשבת. ונמצאת השדה ביד שמעון, מהו מפיקתה מן שמעון ומחזרתה לראובן? מהו שיהו נאמנין לומר, יוצאין היו ללקט בפגי שביעית למחרת ראש השנה. ומכאן ראיה שהתאנים חנטו בשישית והם מותרים. ושמענו פלוני ממלל על פלונית אשתו שזינתה. או אשה פלנית ממללת על בניה שהם ממזרים? רבי אחא° ושמואל° בר אבא בר אבא בעי, הוציאו ממון בעדותן כגון שהעידו שיצאה בהינומה, הוזמו מהו שישלמו? או ייבא כיי דאמר רבי אבא° אמר רב יהודה° נשיאה בשם שמואל° בר אבא בר אבא, אין לומדין דבר מדבר בעדים זוממין. אף הכא כן. דכיוון שהעידו על דבר אחד ובעקבותיו הוציאו ממון. כגון כאן שהעידו עד כאן תחום שבת, וממילא הוציאו ממון, או שיצאה בהינומה וממילא כתובתה מאתים, אם הוזמו לא ישלמו. תני ב_סבשאכלנו בקציצת פלוני ופלוני. מהו בקציצת? בשעה שהיה אדם מוכר את שדה אחוזתו, היו קרובין ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות, והתינוקות מלקטין ואומרים נקצץ פלוני מאחוזתו. ובשעה שהיתה חוזרת לו, היו עושין לו כן ואומרים, חזר פלוני לאחוזתו. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , ב_סגאף מי שהיה נושא אשה שאינה הוגנת לו, קרוביו ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות, והתינוקות מלקטין ואומרים, נקצץ פלוני ממשפחתו. ובשעה שהיה מגרשה היו עושין לו כן ואומרים, חזר פלוני למשפחתו. תנן, ואילו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן. אין נאמנין אלא בגודלן מה שראו בקוטנן. הא בקוטנן, לא נאמנים להוציא ממון. תמן תנינן, ב_סדנאמנת אשה או קטן לומר, מיכן יצא נחיל, והוא מהלך לתוך שדהו ונוטל את נחילו. ולמה הוא אמר כן שקטנים אינם נאמנים? אמר רבי אחא° אמר רבי חנניה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, לא אמר °רבי יוחנן בן ברוקה , אלא על נחיל של דבורים, שאין גזילו דבר תורה. תני רבי אושעיה° , ובלבד במפריח. אבל בשוכו לא כשעדים כשרים רואים אותם פורחים והקטנים מעידים מהיכן יצאו. אבל כשהגדולים ראו רק אחר שהדבורים כבר התישבו על ענף, הקטנים אינם נאמנים. רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא° בן יונה, לא מסתברא שהקטן נאמן רק אם העיד על אתר, הא לאחר זמן לא? אמר ליה אף אנא סבור כן. ותנינן במה דברים אמורים? שהעידו במעמדן, אבל יצאו וחזרו, אני אומר מפני יראה ופיתוי אמרו
הדרן עלך פרק האשה שנתארמלה