ירושלמי מאיר/מסכת כלאים/פרק א
פרק ראשון - החטים והזונין
[עריכה]
ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה א
[עריכה]
מתני’: החיטים א_אוהזונין אינן כלאים זה בזה. השעורים ושבולת שועל, הכוסמין והשיפון, הפול והספיר, והפורקדן והטופח, ופול הלבן, והשעועית, אינן כלאים זה בזה:
גמ’: כתיב (ויקרא קדושים יט יט) שדך לא תזרע כלאים. הייתי אומר, אפילו שני מיני חיטים, ואפילו שני מיני שעורים. כתיב (ויקרא קדושים יט יט) בהמתך לא תרביע כלאים. הייתי אומר, אפילו שור שחור על גבי שור לבן, או שור לבן על גבי שחור. כתיב (ויקרא קדושים יט יט) ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. הייתי אומר אפילו שני מיני צמר, ואפילו שני מיני פשתים. פירש בבגדים (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין. לא זה ממין זה, ולא זה ממין זה. אף כלאים שאסרתי לך בכל מקום, לא זה ממין זה ולא זה ממין זה. תנן, החיטים והזונין אינן כלאים זה בזה. הא זונין עם השעורים כלאים זה בזה, אמאי? הרי זונין אינם ראוים לאכילה. תנן , החיטים והזונין אינן כלאים זה בזה. פשיטא מה בא להשמיענו, והרי הזונין אינם נאכלים , וכי דבר שאינו אוכל, הוינן מטעי הינו טועים ומתני שיהיה כלאים? אמר רבי אבא בר זבדא° . שכן יש מקומות שמקיימין אותן ליונים. אם זונין כלאים עם החיטים בגלל שיש מקומות שמקימים אותם ליונים, אם כך המשנה שלנו כ°רבי אליעזר בן הורקנוס ולא כחכמים . דתנינן תמן. המקיים קוצים בכרם, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר קידש. וחכמים אומרים לא קידש. ואמר רבי אבהו° . טעמא ד°רבי אליעזר בן הורקנוס , שכן יש מקומות מקיימין אותן לגמלים בערביא. מאי טעמא דרבנין? האם סברין מימר אין מקומות מקיימין אותן לגמלים בערביא? ויבדקו? אלא, רבנין אמרין, מקום שמקיימין אותן אסורין. ומקום שאין מקיימין אותן מותרין. מה טעמא ד°רבי אליעזר בן הורקנוס ? מכיון שמקיימין אותן במקום אחד, נאסר מינן בכל מקום שהוא. לרבי אבא בר זבדא° מתניתין כ°רבי אליעזר בן הורקנוס שלא כהלכה? תמן אין דרך בני אדם להביא קוצים ממקום למקום. ברם הכא, דרך בני אדם להביא זונין ממקום למקום. מעתה יהו כלאים עם החטים. אמר רבי יונה° מין חטין הם, אלא שהפירות מזנין.
כהדא דתני (ויקרא קדושים יט כט) ולא תזנה הארץ. מיכן שהפירות מזנין. רבי יעקב בר זבדי° בעא קומי רבי ירמיה° מתניתין ד°רבי ישמעאל בי רבי יוסי ? דתני, °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אומר משום אביו. תורמין מן היין על החומץ אבל לא מן החומץ על היין, שאין תורמים מן הרעה על היפה . עבר ותרם, תרומתו תרומה. °רבי אומר, היין והחומץ שני מינין הן, ואין תורמין ולא מעשרין מזה על זה. דאי כ°רבי , זונין שהוא מין רע צריך להיות כלאים עם החיטים. ושתיק רבי ירמיה° , והוה רבי יעקב בר זבדי° מסתכל ביה מתפלא. אמר ליה, מה את מסתכל בי? הבא לך רצועה בכאן, שראוי אתה ללקות בה לפי שאתה מטריח בשאלות שאין בהן ממש . תמן למעשרות וכאן לכלאים. אמר רבי יונה° . לא כן הוה צריך מסתכל ביה. וכי לא שמיעה ליה האם הוא לא יודע, דכד הוון רבנין קדמאיי בעון מקיימא הדא מילתא כאשר הראשונים התקשו בשאלה הזו, הוון מקיימין לה הם תרצו כך. תמן למעשרות וכאן לכלאים. אמר רבי יוסה° אסי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. כל הני דקחשיב כל אלו שנימנו דאינן כלאים זה בזה, כולהון זוגות זוגות. אבל אחד מזוג זה עם אחד מזוג זה יהיו כלאים זה בזה . מה? על כל פירקא אתאמרת או על הדא הלכתא? האם הכלל הזה נאמר על כל הזוגות שבמסכת או רק על אלו שבפרק זה ממה דתנן חזרת וחזרת גלין, עולשין ועולשי שדה, כרישין, וכרישי שדה, כוסבר, וכוסבר שדה, חרדל וחרדל מצרי ,ודלעת המצרי והרמוצה, אינם כלאים זה בזה. ותנן, ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת, ובעולשין, ובתמכא, חרחבינה, ובמרור. ואמר רב° , חמשה ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח כולם מותרין ליזרע בערוגה. קא סלקא דעתין מותרים ליזרע בערוגה אחת מפני שהם מין אחד ואמרינן עליה, הדא דרב° פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא דברי רב אלו חולקים על רבי יוחנן . שהרי חזרת, ועולשין משתי זוגות הן . הדא אמרה זה אומר, על כל פירקא איתאמרת שהכלל הזה נאמר על כל הפרק. אמר רבא° בשם רב° , כולהון זוגות זוגות. מחלפא שיטתיה דרב° ? תמן הוא אמר כולן מין אחד שהרי מותרין ליזרע בערוגה . והכא הוא אמר הכין? לא שרב° אמר דכולן מין אחד ואינם כלאים זה בזה. לא אמר, אלא מיני ירקות הן. וכולן מותרין ליזרע בערוגה. כדתנן, ערוגה שהיא ששה על ששה זורעין בתוכה חמישה מינים. ואיתמר עליה, כל מיני זרעים אין זורעים בערוגה, וכל מיני ירקות זורעים . אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי חייא בר ווא° . אשכחון כתיב על פינקסיה מצאו כתוב בפינקסו דרבי הלל בי רבי אלס° . ורבי יונה° אמר בשם רבי חייא בר ווא° , אשכחון כתיב על כותלא מצאו כתוב על הקיר דרבי הלל בי רבי אלס° . הפול זה פילה, הספיר זה פישונה. הפורקדן זה גילבונה, הטופח זה מילותה. פול הלבן זה סרפוונא, השעועית זה פסילתה. תנן, ופול הלבן והשעועית.
כיני מתניתא כך כוונת המשנה. פול, הלבן והשעועית. ששניהם ממיני הפול . אמר רבי יונה° למה נקרא שמה שעועית? שהיא משעשעת את הלב, ומהלכת את בני מיעים שיהיו יציאות קלות:
ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: א_בהקישות והמלפפון אינן כלאים זה בזה. °רבי יהודה בר עילאי אומר כלאים. חזרת וחזרת גלין, עולשין ועולשי שדה,
כרישין, וכרישי שדה, כוסבר, וכוסבר שדה, חרדל וחרדל מצרי ,ודלעת המצרי והרמוצה
ופול המצרי
וחרוב, אינן כלאים זה בזה:
גמ’: תנן, הקישות והמלפפון אינן כלאים זה בזה. °רבי יהודה בר עילאי אומר כלאים . אמר רבי יודן בר מנשה° , טעם דברי חכמים שאמרו שאינם כלאים דפעמים שאדם נוטל מעה גרגר אחת מפיטמה של קישוא, ונוטעה, ומאותם זרעים פעמים שהיא נעשית אבטיח אדם נוטל מעה גרגר אחת מפיטמה של אבטיח ונוטעה, והיא נעשית מלפפון משמע שהם מן אחד. רבי יודה אומר המלפפון עיקרו כלאים. לכן אסור לזרוע קישות עם מלפפון דאדם נוטל מעה גרגר אחת מפיטמה של אבטיח ומעה גרגר אחת מפיטמה של תפוח ונותנן בתוך גומא אחת, והן נתאחין ונעשין כלאים. לפום כן צווחין ליה בלישנא יווני מלפפון מלון תפוח. קישות והאבטיח מה אמר בה °רבי יהודה בר עילאי? האם °רבי יהודה בר עילאי חולק רק לגבי קישות ומלפפון כיוון שבמלפפון מעורב גם תפוח. אבל קישות ואבטיח שאין מין אחר מעורב בהם שהרי אבטיח יוצא מקישות מודה °רבי יהודה בר עילאי שאינם כלאים זה בזה. או שגם בזה חולק °רבי יהודה בר עילאי וסובר שאחר שהשתנה לאבטיח, נעשה מן אחר והוא כלאים עם הקישות . נישמעינה מן הדא נוכל לפשוט שאלה זו מזה דתני, הקישואין והאבטיחין והמלפפונות אינן כלאים זה בזה. °רבי יהודה בר עילאי אומר כלאים. מכאן אין ראיה . שאפשר שתנא קמא התכוון לאמר שקישואים ואבטיחים כל אחד מהם אינו כלאים עם מלפפון. היינו שתנא קמא אמר שהקישואין והמלפפון אינן כלאים זה בזה. והאבטיח והמלפפון אינן כלאים זה בזה. ועל זה °רבי יודה אומר כלאים. אבל הקישות והאבטיח, ל°רבי יהודה בר עילאי, צריכה יש מקום להסתפק. תנן, חזרת וחזרת גלין. רבי חנניה° אמר חזרת גלין זה הסדיגרון. שמעון בריה דרבי אבי° אמר זה אנטוכין. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, זה יסיחלי. תנן, עולשין ועולשי שדה. עולשין זה טרוקסימון. עולשי השדה זה עולתין. תנן, כרישים וכרישי שדה . כריתין זה כרתי, כרתי שדה זה קפלוטין. . תנן, ודלעת המצרית והרמוצה, אינן כלאים זה בזה. מתניתין דלא כ°רבי נחמיה . דתני בשם °רבי נחמיה . דלעת ארמית היא דלעת מצרית, והיא כלאים עם היוונית וכלאים עם הרמוצה. מאי דלעת הרמוצה? אמר רבי חיננא ° כמין דלעת מרה היא. והם ממתקין אותה ברמץ. והחרוב אמר רבי יונה° כמין פול מצרי פרסי הוא, וקצצוי התרמילים שלו דמיין לחרובה:
ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: א_גהלפת והנפוס, א_דוהכרוב והתרובתור, התרדים והלעונים, אינם כלאים זה בזה. הוסיף °רבי עקיבה . השום והשומנית, והבצל והבצלצול, והתורמוס והפלוסלוס, אינן כלאים זה בזה:
גמ’: תנן, הלפת והנפוס, הכרוב והתרובתור. התרובתור זה כרוב דקיק. תנן, התרדין והלעונין. הלעונין זה המעויין. תנן, הוסיף °רבי עקיבה השום והשומנית. השומנית זו תומניתה. תנן, הבצל והבצלצול. בצלצול זה פללגולה. תנן, התורמוס והפלוסלוס. הפלוסלוס זה פרמועה. כל זוג אינן כלאים זה בזה:
ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: ובאילן. א_ההאגסין והקרוסטמלין, והפרישים והעזרדין, אינן כלאים זה בזה. התפוח והחזרר, הפרסקין והשקדין, השיזפין והרימין, אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה:
גמ’: מאי פרישין? אמר רבי יונה° , אספרלגין חבוש. ולמה נקרא שמן פרישין? שאין לך מין אילן פריש לקדרה, אלא מין זה בלבד. תנן, האגסין והקרוסטמלין, והפרישים והעזרדין, אינן כלאים זה בזה. אמר שלמן בר לוי אחוי דזבדי בר לוי° בשם רבי יהושע בן לוי° . כולהון זוגות זוגות. ורק עם בן זוגו אינו כלאים, אבל אחד מזוג זה כלאים עם אחד מהזוג השני. רב אמר, כולהון מין אחד ואינם כלאים זה בזה. מתניתין מסייע לרב° . דתני עליה , אף
הבכיים. אם כן על כרחך לאו זוגות זוגות קתני שהרי יש חמישה מינים האגסין והקרוסטמלין, והפרישים והעזרדין והבכיים ובחמשה אין זוגות . התיב רבי יוסי בי רבי בון° . למאן דאמר כולהון זוגות זוגות . והתני אף הרוגיינים? אם כן על כרחך לאו זוגות זוגות קתני, דלא תני זוג אחר עימו. תנן, האגסין והקרוסטמלין, אינם כלאים זה בזה . בשוקי של ציפורין, היו מרכיבין קרוסטמלין על גבי אגס. ראם תלמיד אחד, אמר להן אסורים אתם. הלכו וקצצום. ובאו ושאלו ביבנה. אמרו להן, מי שפגע בכם, מתלמידי °בית שמאי הוי אבל הלכה שמותר. לא אמרו להן שמותר אלא קרוסטמיל על גבי אגס. הא אגס על גבי חיזרר לא. בתחום אריח היו מרכיבין תפוח על גבי חיזרר. ובא תלמיד אחד אמר להן אסורין אתם. הלכו וקצצום. ובאו ושאלו ביבנה. אמרו להן, יפה אמר התלמיד שהרי המשנה אמרה שאף שהם דומים הם כלאים זה בזה. לא אמרו שאסור אלא התפוח על גבי חיזרר. הא חיזרר על גבי אגס, לא הוי כלאים וקשה קדם דייקנו שחיזרר על גבי אגס הוי כלאים. אלא מכאן אין לדייק , דמה דהוה עובדא הוה עובדא שכך היה המעשה. תני, גוי שהרכיב אגוז על גבי אפרסק. אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן, נוטל ממנו ייחור והולך ונוטע במקום אחר. מה נפק מינהון איזה פרי יוצא על ידי הרכבה זו? קדריה פרסקיה מין אפרסק. הרכיב תריד על גבי דרכון. אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן. נוטל הימינו זרע, והולך וזורע במקום אחר. מה נפק מינהון? כורבי לבנון. זרגון ולפת, מה נפק מינהון? פטר פיטרא. הרכיב סילינון לוזון ובוטמין, מה נפק מביניהון? פיסטקין. זיתין ורימון. מה נפק מביניהון? שיזפין:
ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: א_והצנון והנפוס, א_זוהחרדל והלפסן, ודלעת יונית עם המצרית והרמוצא. אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה:
גמ’: אמר רבי יונתן° . באיסורי כלאים , יש מהן שהילכו אחר הפרי, ויש מהן שהילכו אחר העלין. הלפת הצנון, אף שהעלים שונים , הילכו בהן אחר הפרי והתירו. הלפת והנפוס, אף שהפירות שונים , הילכו בהן אחר העלין. התיבון. הרי צנון ונפוס. הרי פרי דומה והעלין דומין, ואת אמר כלאים? אמר רבי יונה° . בזה הילכו בהן אחר טעם הפרי:
ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: הזאב א_חוהכלב, כלב הכופרי והשועל, העזים והצבאים, היעילים והרחלים, הסוס והפרד, הפרד והחמור, החמור והערוד, אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה:
גמ’: תנן, הזאב והכלב, כלב הכופרי והשועל, כלאים זה בזה . הא כלב עם כלב כופרין אינן כלאים. ודלא כ°רבי מאיר , ד°רבי מאיר אומר כלאים. דתני, אף על גב ד°רבי מאיר אמר כלב מין בהמה. מודה בכלב כופרי שהוא מין חיה ולכן כלב עם כלב כופרי, על דעתיה ד°רבי מאיר , כלאים, דזה חיה וזה בהמה. עוף לא תניתה אם יש בו כלאים. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. אייתיתה נוכל ללמוד את זה מן דתני ברדליה. דתני תרנגול עם הפיסיוני. תרנגול עם הטווס, אף על פי שדומין זה
לזה, כלאים זה בזה. רבי שמעון בן לקיש° אמר. משנה שלימה שנה לנו °רבי . דתנן, אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור וכו' ולכלאים ולשבת , וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. צריכה למתניתין וצריכה להדא דברדליא שהביא רבי יוחנן° בר נפחא. דכמו דתנינן תמן שיש בחיה דין כלאים ולא הביא דוגמאות לחיות שאף שהם דומים יש בהם כלאים . ופרשנתה פרט לנו הכא הכלב והזאב וכ"ו. תנינן תמן שיש בבהמה דין כלאים ולא הביא דוגמאות לבהמות שאף שהם דומים יש בהם כלאים . ופרשנתה הכא הסוס והפרד וכ"ו. וגם עוף תניתה תמן שיש בהם כלאים ולא הביא דוגמאות, ואתא דברדליה ופרשנתה פירש והביא דוגמא תרנגול עם הפיסיוני וכ"ו. אמר רבי יוסי° בר זבידא ויאות האם זה תרוץ נכון? הרי השאלה של הגמרא לא הייתה אלו מינים אסורים משום כלאים בעופות. אלא מה המקור לכך שהעוף אסור בכלאים. ולא מובן למה רבי יוחנן° בר נפחא הביא את הברייתא דברדליה, במקום להביא ממשנה מפורשת . רבי ירמיה° אמר, כהנא שאל לריש לקיש° . המרביע בחיות הים מהו? אמר לו. עוד הן כתיב בהן למיניהן. רבי אחא° לא אמר כן שכך היה המעשה שכהנא שאל לריש לקיש° המרביע בחיות הים מהו? ורבי שמעון בן לקיש° ענה. שיש בהם כלאים, שאף בהם כתוב למינהו. אלא כך היה המעשה . דרבי אחא° אמר בשם ריש לקיש° . שכל שכתוב בו למיניהו, כלאים נוהג בו. ועל זה התיב כהנא. הרי חיית הים. הרי כתיב בהן למיניהן. מעתה יהיה כלאים נוהג בהן, ואיך שייך להרביע את דגי הים? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . הכא פרס כהנא מצודתיה על ריש לקיש° , וצדייה שהקשה לו קושיה שאין לו עליה תשובה. אמר רבי יונה° . אמנם לא שיך כלאים של הרבעה בדגים אבל יכול אנא פתר לה, משום מנהיג כגון דמייתי חוט וקטר באודניה דלכיסא סוג דג, ובאודניה דיריקא סוג דג. ואינון שייטין דין עם דין, ונמצא מנהיג בכלאים :
ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ז
[עריכה]
מתני: א_טאין מביאין אילן באילן, א_יירק בירק, א_יאולא אילן בירק, ולא ירק באילן. °רבי יהודה בר עילאי מתיר ירק באילן:
גמ’: מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה בר עילאי? תמן הוא אמר, נוטל הוא אדם מעה זרע אחת מפיטמה של אבטיח, ומעה זרע אחת מפיטמה של תפוח, ונותנן לתוך גומא אחת, והן מתאחין ונעשין כלאים. והכא הוא אמר הכין. שאין ירק ואילן מתאחים ונעשים כלאים? תמן על ידי שהוא נותן זרע זה בצד זה, הן מתאחין ונעשין כלאים. ברם הכא מדובר בהרכבה, וירק באילן לא מתאחה בהרכבה .
תני, מניין שאין מרכיבין עץ סרק על גבי עץ מאכל, ולא עץ מאכל על גבי עץ מאכל מין בשאינו מינו? תלמוד לומר (ויקרא קדושים יט יט) את חקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים. איך אפשר להבין מכאן שהרכבה אסורה? רבי יונה° ורבי אלעזר° בן פדת אמרו בשם כהנא° . ד°רבי אלעזר בן עזריה היא דתני, שבע מצות נצטוו בני נח: דינין, וברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי. °רבי אלעזר בן עזריה אומר: אף על הכלאים. מותרין בני נח ללבוש כלאים, ולזרוע כלאים, ואין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן. ואיתמר עליה. מאי טעמא ד°רבי אלעזר בן עזריה שאמר שאף על הכלאים הוזהרו בני נח? דאמר קרא את חקתי תשמרו . חוקים שחקקתי לך מכבר מזמן הבריאה כדכתיב למינהו. מעתה אסור לאדם הראשון? רבי יוסי° בר זבידא אמר בשם רבי הילא° אילעא, דברי הכל היא. משום דכתיב, את חקותי תשמורו, בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים . חוקים שחקקתי בעולמי, לא תשנה. מעתה יהיה אסור להרכיב אפילו תאינה שחורה על גבי תאינה לבנה? אמר רבי אבין° . ולא מכלאי הבגדים למדת? מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין. לא זה ממין זה, ולא זה ממין זה. אף כלאים שאסרתי לך בכל מקום. לא זה ממין זה, ולא זה ממין זה. תני בשם °רבי אליעזר בן הורקנוס . מותר הוא גוי לזרוע וללבוש כלאים. אבל לא להרביע בהמתו כלאים, ולא להרכיב אילנו כלאים. למה? מפני שכתוב בהן למיניהן. והרי דשאין כתיב בהן למיניהן ולא אסר? אין כתיב למינהו בציוי, אלא בהוצאה, דכתיב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו . ואם כן למה נתקללה הארץ? אמר רבי יודן בר שלום° . על ידי שעברה על גזרותיו של הקדוש ברוך הוא. שנאמר (בראשית בראשית א יא) תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ פרי עושה פרי למינו. שטעם העץ יהיה כטעם הפרי . והיא לא עשת כן אלא ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי למינו . ולא עץ פרי עושה פרי שטעם העץ כטעם הפרי. רבי פינחס אמר. שמחה בציוויה והוסיפה אילני סרק. על דעתיה דרבי יודן בר שלום° , יפה נתקללה הארץ. על דעתיה דרבי פינחס° למה נתקללה הארץ? כיוון שאדם נתקלל נתקללה הארץ. כאינש דאמר, ליט ביזא דכן איינק ארורים הדדים שזה ינק מהם. ואתיא כיי ד°רבי נתן . דאמר °רבי נתן . שלשה נכנסו לדין, אדם חוה והנחש, וארבעה יצאו מקוללין. דאף האדמה נתקללה דכתיב, ארורה האדמה בעבורך. עד כדון לית כתיב אלא בהמתך לא תרביע כלאים. עוף מנין? אית תניי תני, מדכתיב את חוקותי תשמורו. חוקים שחקקתי בעולמי, לא תשנה. ואית תני, מבהמתך לא תרביע כלאים. ולמד גזרה שווה בהמתך בהמתך משבת, מה שבת דכתיב למען ינוח שורך וחמורך וכל בהמתך . מהמילה וכל דרשינן וכל בהמה, וחיה ועוף בכלל. אף בכלאים דכתיב בהם בהמה, חיה ועוף בכלל. הרביע בהמה והרביע עוף. מאן דאמר שעוף נלמד מחוקותי תשמורו, חייב שתים. דמשני מקראות נלמדו. עוף נלמד מאת חוקותי תשמורו. ובהמה נלמד מבהמתך לא תרביע כלאיים. מאן דאמר שעוף נלמד מבהמתך , אינו חייב אלא אחת. דשניהם ממקרא אחד נלמדו. תני , אין מרכיבין זיתים ברכב של תמרה, מפני שהוא אילן באילן. רבי יודן° בעי. ולית הדא פליגא האין זה חולק על רבי לוי° ? דאמר רבי לוי ° כתיב. (תהילים קכח ג) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך. מה זיתים אין בהן הרכבה. אף
בניך לא יהא בהן פסולת. ואם המשנה צריכה לאמר שאין מרכיבין זיתים ברכב של תמרה הא מכלל שיש בהן פסולת. דמשמע שהם מתאחים לכלאים? שנייא היא הכא, שהוא עתיד למתקה, שאף שאינם מתאחים לתת פירות כלאים, התמר נותן טעם בזיתים וממתקם , כהדא רבי שמעון ברבי° , הוה משקי פרסתקיה אפרסק יין מבושל בשביל למתקה:
ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ח
[עריכה]
מתני’: א_יבאין נוטעין ירק בתוך סדן של שיקמא. אין מרכיבין פיגם על גבי קידה לבנה, מפני שהוא ירק באילן. אין נוטעין ייחור של תאינה לתוך החצוב שיהא מקרו: אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח, שתהא זורקת מימיה לתוכו, מפני שהוא אילן בירק. אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמות שתהא משמרתו, מפני שהוא ירק בירק:
גמ’: תנן, אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח, שתהא זורקת מימיה לתוכו, מפני שהוא אילן בירק . רבי זכריה חתניה דרבי לוי° בעי. בלא כך אינו אסור משום זרעים תחת הגפן? אמר רבי יוסי° בר זבידא. תיפתר, במעמיק שורש למטה משלשה טפחים או שיצאו חוץ לששה בגפן יחידית או ארבע אמות בכרם. כהדא דתני, א_יגשרשי פואה הנכנסים לתוך ארבע אמות שבכרם. למטה משלשה טפחים, הרי אילו מותרין:
ירושלמי כלאים, פרק א, הלכה ט
[עריכה]
מתני’: א_ידהטומן לפת וצנונות תחת הגפן. אם היו מקצת העלין מגולין, אינו חושש, לא משום כלאים, א_טוולא משום שביעית, ולא משום מעשרות, א_טזונטלין בשבת. א_יזהזורע חיטה ושעורה כאחת, הרי זה כלאים. °רבי יודה אומר, אינו כלאים, עד שיהיו שתי חיטים ושעורה. או חיטה ושתי השעורים. או חיטה ושעורה וכוסמת:
גמ’: תנן, הטומן לפת וצנונות תחת הגפן. אם היו מקצת העלין מגולין, אינו חושש, לא משום כלאים, ולא משום שביעית, ולא משום מעשרות, ונטלין בשבת . אמר חזקיה° . לא שנו שאם מקצת העלין מגולין מותר , אלא בלפת וצנונות שאינם ממהרים לצמוח. הא שאר דברים, לא. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, א_יחלא שנייא. היא לפת, היא צנונות, היא שאר כל הדברים.
תנן, אם היו מקצת העלים מגולים מותר. הא אם לא היו מקצת העלים מגולים אסור. מה אנן קיימין מה עיקר החידוש של המשנה, האם ההתר כשמקצת עלים מגולים או האיסור כשאין מקצת עלים מגולים? אם נאמר שהחידוש של המשנה זה האיסור כשאין מקצת עלים מגולים . ולמה אסור? אי משום זרעים באילן, למה לי גפן אפילו שאר כל האילנות צריך להיות אסור משום ירק באילן שהרי המשנה מדברת גם במקרה שטמן אותם ממש על השורשים. ואם נאמר שהחידוש של המשנה זה ההיתר כשמקצת עלים מגולים . ולמה מותר? אי משום שאינו רוצה בהשרשתן, למה לי לפת וצנונות, אפילו שאר כל הדברים. מן מה דתני רבי חייה° , כגון א_יטאגודה של לפת ואגודה של צנונות. משמע שלא התיר אלא אם טמן אגודה, שבזה לא יבואו לחשוב שמתכוון לזרוע. וגם גילה דעתו שאין כוונתו לזרוע . הוי לית טעמא דא, אלא משום שאינו רוצה בהשרשתן: תני, פגה שטמנה בטבל. וחררה שטמנה בגחלים. אם היו מקצתן מגולין, ניטלין בשבת. ואם לאו, אין ניטלין בשבת. רבי אליעזר בן תדאי° אמר. א_כבין כך ובין כך, תוחב בשפוד או בסכין ונוטלן. אתיא ד°רבי אליעזר בן תדאי , שהתיר אף שמזיז את הקש או הגחלים שהם מוקצה, כיוון שאינו מתכוון , כ°רבי שמעון בן יוחאי. דאמר דבר שאינו מתכוון פטור . דתני, לא יגרור אדם את הכסא ואת המטה ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. °רבי שמעון בן יוחאי א_כאמתיר. אמר רבא° בשם רב הונא° , ורבי חגי° אמר בשם רבי זעירא° , ורבי יוסי° בר זבידא אמר בשם רבי הילא° אילעא. מודין חכמים ל°רבי שמעון בן יוחאי בכסא שרגליו משוקעות בטיט, שמותר לטלטלו, שאינו עושה חריץ, וטילטול העפר מותר שאין זה אלא טלטול מן הצד. וכמה דתימר מותר לטלטלו דכשעוקר את הכסא החריץ מיד נסתם, ודכוותה מותר להחזירו שהחור שנוצר אין לו קיום. אמר רבי יוסה° אסי . אוף אנן נמי תנינן גם אנו שנינו דמודים חכמים ל°רבי שמעון בן יוחאי אם היה עפר טיחוח. דתנן, ניטלין בשבת. ואיך התירו חכמים, הרי חופר גומא ומזיז עפר. אלא בעפר טיט שאף חכמים מודים ובטילטול מהצד שאינו טלטול. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , מהמשנה אין ראיה שמודים חכמים ל°רבי שמעון בן יוחאי בעפר טיט ובטילטול מהצד, שאפשר שהמשנה ד°רבי שמעון בן יוחאי היא שמתיר באינו מתכוון, ולא רבנן. והא תנינן, ואינו חושש משום שביעית. משמע שאינו חושש שיאסר מה שטמן אם השרישו משום ספיחים. אית לך מימר האם אפשר לאמר שביעית ד°רבי שמעון בן יוחאי? הרי °רבי שמעון בן יוחאי מתיר ספיחים בשביעית . והכא את אמר הכן שאולי המשנה כשיטת °רבי שמעון בן יוחאי. אף על גב ד°רבי שמעון בן יוחאי מתיר בספיחי שביעית, אית ליה שיש בהם קדושת שביעית . אוף הכא. מה שאמרה המשנה שאם מקצת עלים מגולים אינו חושש משום שביעית, הכוונה שאינו חושש משום קדושת שביעית .
התכוון לזרע שני מינין בבקעה שיהיו כלאים , שני מינין בחורבה שיהיו כלאים. או שני מינין בכל מקום שיהיו כלאים , וחילקן גדר או פיזרתם הרוח ולא נזרעו כלאים . רבי יוחנן° בר נפחא אמר פטור. שאינו חייב עד שיזרע כלאים בקרקע. דכתיב שדך לא תזרע כלאים. רבי שמעון בן לקיש° אמר חייב, שהרי יצאו מידו על מנת שיזרעו כלאים. דכשם שבכלאי הכרם חייב במפולת יד. אף כאן חייב משעת עקירה . מודה רבי שמעון בן לקיש° בזורע על גבי הים, על גבי פטרה, על גבי סלעים, על גבי טרשים, שהוא פטור. שאינו חייב אלע בעקירה שיכולה לבא לידי זריעת כלאים. ומודה רבי שמעון בן לקיש° בזורע על מנת לחלקן גדר, שהוא פטור: אמר רבי אבא ° קרתיגניא מקרטגו. מודה רבי שמעון בן לקיש° לענין שבת, שאינו חייב עד שתנוח. מתניתין פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא. שאמר שאינו חייב אלא אם בשעת הנחה היה כלאים. דתנן, הזורע חיטה ושעורה כאחת, הרי זה כלאים. משמע דחייב על העקירה אף אם נתפזר אחר כך ולא הייתה הנחה של כלאים. דאם לא כן, למה לי למיתנא כאחת? הרי אפילו בזה אחר זה חייב. פתר לה שמה שאמרה הבריתא כאחת, הכוונה שיהיו נתונים בתוך ששה על ששה מוקפים גדר . דאמר רבי יוחנן° בר נפחא. אינו חייב עד שיהו ששה על ששה מוקרחין בתוך שדה תבואה, שהתבואה מקיפה אותם סביב או מוקפים גדר. אם בשישה על שישה שהיו מוקפים גדר, בהדא °רבי יהודה בר עילאי אומר אינו כלאים? אמר רבי זעירא° . °רבי יהודה בר עילאי כדעתיה. ד°רבי יהודה בר עילאי אמר
שהמרחק בין מין למין בשדה ירק טפח. אבל בו' טפחים אינו אסור מהתורה. ורק אם יזרע שני חיטים ושעורה, שאז החיטים חובשים את השעורה שבניהם, אסור אפילו בתוך ששה. אבל בשתי זרעים, אינו כלאים ביותר מטפח . אמר רבי יוסי° בר זבידא . מאן דבעי מקשיא על הדא דרבי זעירא° מי שרוצה להקשות על דברי רבי זעירא שאמר של°רבי יהודה בר עילאי מותר לזרוע שני מינים אף בתוך שישה על שישה אפילו מוקפות גדר, יליף ילמד הדא ד°רבי יהודה בר עילאי מן דרבנין. כמה דרבנין אמרין. א_כבבאיסור מדרבנן אסור כבר בית רובע. א_כגללקות מהתורה אינו לוקה עד שיהיו בתוך ששה על ששה. כן °רבי יהודה בר עילאי אמר. באיסור מדרבנן אסור כבר ששה על ששה. ללקות מדאוריתא אינו לוקה עד שיהיו בתוך טפח. והתני °רבי יודה מתיר? משמע שמותר לכתחילה? ואף לרבי שמעון בן לקיש° קשיא. דמה טעמא דרבי שמעון בן לקיש° ? כי הוא סובר שמה שנאמר בבריתא כאחת, בא ללמד שמכיון שהוציא מתוך ידו כאחת לזרע, חייב אף אם לא ינוחו יחד. והא תנינן °רבי יהודה בר עילאי אומר אינו כלאים? פתר לה שזה במחלוקת. ובאמת °רבי יהודה בר עילאי שהלכה לא כמותו סובר כשיטת רבי יוחנן° בר נפחא שאינו חייב עד שעה שתנוח. והתני °רבי יהודה בר עילאי מתיר. לא אפילו נחה °רבי יהודה בר עילאי מתיר לכתחילה? הרי אם יש איסור תורה כשינוח. היה צריך °רבי יהודה בר עילאי לאסור להוציא מתחת ידו מדרבנן הגמרא נשארת בשאלה. אמר רבי הילא° אילעא . רבי שמעון בן לקיש° כדעתיה. דאמר רבי שמעון בן לקיש° בשם חזקיה° . ראש תור מחורבה מותר. כגון שהיה שדה חיטה וזרע שעורה אחת צמוד לה, וסביבה היה שטח ריק שאם ירצה יכול לזרוע אותו שעורה בצורה של ראש תור. וכיוון שאם זה היה זרוע בצורת ראש תור זה היה מותר, גם כשהשטח לא זרוע זה מותר. כך שכולם מודים שכבר כשיוצא מידו כלאים הוא עובר איסור. רק של°רבי יהודה בר עילאי בשני זרעים אין כלאים. כיוון שאחד נידון כשדה ואחד כראש תור, כך גם אם יזרעו יחד אינו אסור. ולרבנן חייב. כיוון שרואים זרע אחד כראש תור, רק אם היה לצד שדה. אבל לא אומרים שזרע אחד נחשב שדה והאחד ראש תור. מעתה ל°רבי יהודה בר עילאי א_כדאפילו שני חיטין ושעורה יהיה מותר. שנחשוב כאילו שני החיטים זרועים שדה שלמה. והשעורה כאילו זרועה בצורת ראש תור ונתיר. ואם תאמר שכך הדין . והתנינן שאינם כלאים עד שיהו שני חיטין ושעורה, או חיטה אחת ושני שעורין, או חיטה אחת ושעורה וכוסמת. משמע שאם היו שני חיטים ושעורה הרי זה כלאים ולא רואים אותם כשדה וראש תור . פתר לה כשזרע חיטה מכאן וחיטה וגדר מיכן וגדר מיכן ושעורה חבושה באמצע מארבע רוחות שאין מקום לעשות ראש תור . אמר רבי מתניה ° הדא דתימר שאין שם חורבה. אבל יש שם חורבה מותר:
א) בצד שמאל הריבוע זרוע חיטה, והמשולש שעורה. ואף ששדה נוגעת בשדה מותר לפי שהם ניכרים וזה ראש תור
ב) בצד ימין הריבוע זרוע חיטה ושעורה אחת זרוע צמוד לו אבל סביבה יש שטח ריק שאפשר לזרוע בו שעורה וליצור צורת ראש תור. וזה ראש תור המותר בחורבה
ג) חיטה בצד שעורה לפי רבי שמעון בן לקיש° רואים את החיטה כשדה חיטה ואת השעורה כראש תור ומותר
הדרן עלך פרק החיטין והזונין