ירושלמי מאיר/מסכת יומא/פרק ה
פרק חמישי – הוציאו לו
[עריכה]
ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה א
[עריכה]
מתני’: ה_א הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו וכך היתה מידתן, נטל את המחתה של גחלים
בימינו ואת הכף בשמאלו. מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שני הפרוכת המבדילות בין הקודש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה. °רבי יוסי בן חלפתא אומר לא היה שם אלא פרוכת אחת בלבד, שנאמר (שמות תרומה כו לג) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים:
גמ’: תנן, הוציאו לו את הכף ואת המחתה. ולא כבר תנינתה שנטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחתה ממנה גחלים? כיני מתניתא כך כוונת המשנה, את הכף ואת הבזך מחתה של קטרת, מהו כף? מגיס כף גדולה כמו שמגיסים קדרה. אמר רבי יוסה° אסי, הדא אמרה שהבזך כלי חול הוא, דאין תימר כלי קודש, דבר שקדש בכלי נפדה? שהרי בבזך היו מביאים שלושה קבין ופודים את מה שנשאר מהחפינה. דאיתפלגון, קטורת שפיטמה בחולין, רבי יוסי בי רבי חנינה° אמר, ה_ב פסולה. רבי יהושע בן לוי° אמר, כשירה. מה טעמא דרבי יוסי בי רבי חנינה° ? כתיב קודש היא. שתהא הווייתה בקודש. טעמא דרבי יהושע בן לוי° ? קודש היא. שתהא באה מתרומת הלשכה. אמר רבי יוסי ברבי בון° , אתיא דרבי רבי יוסי בן חנינה° כשמואל° בר אבא בר אבא. ודרבי יהושע בן לוי° , כרבי יוחנן° בר נפחא. דתנינן. ה_ג המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות ציבור מאי דברים ראוין לקרבנות ציבור? רבי יוחנן° בר נפחא אמר, קטורת שכל שאר הדברים נמנו בפרוט במשנה. רואים שיש קטורת שהיא חולין, מכאן שפיטום הקטורת נעשה בחול כדעת רבי יהושע בן לוי° . אמר רבי הושעיה° , תיפתר באומן משל בית אבטינס, שהיה נוטל בשכרו קטורת. ודרבי יוסי בי רבי חנינה° כשמואל° בר אבא בר אבא. דאמר רב הונא° בשם שמואל° בר אבא בר אבא, מכתשת שבא פיטמו את הקטורת, עשו אותה כלי שרת לקדש. אמר רבי יוסה ברבי בון° . אמרה רבי חונה° קומי רבי יוסי° בר זבידא, דבר שקדש בכלי שרת קדושת הגוף נפדה? אז איך פודים את מותר הקטורת. אמר ליה, ולא דשמואל° בר אבא בר אבא היא? והרי שמואל° בר אבא בר אבא אמר, קל הוא במותר שתנאי בית דין שהמותר לא יתקדש קדושת הגוף גמורה ואפשר יהיה לפדותו. דאיתפלגון, כבשים שהוכנו לצורך תמידים ה_ד הותירו תמימים אחרי ראש חדש ניסן. שמואל° בר אבא בר אבא אמר, נפדין כתמימים שתנאי בית דין שיפדו. ורבי יוחנן° בר נפחא אמר, נפדין כפסולי המוקדשים וירעו עד שיסתאבו. הותירו שעירים כגון שעירי ראשי חדשים.
’‘‘על דעתיה דשמואל° בר אבא בר אבא, אם עולה שהיא כליל נפדית, לא כל שכן חטאת? על דעתיה דרבי יוחנן° בר נפחא. התפלגון רבי זעירא° ורבי שמואל בר רב יצחק° . רבי זעירא° אמר ירעו. רבי שמואל בר רב יצחק° אמר, מקייצין בהן את המזבח בהם עצמן בלא פדיון. וקשיא, יש חטאת שקריבה עולה? אמר רבי יוסה° אסי, שנייא היא. שאין קרבנות ציבור נקבעין, אלא בשחיטה. אמר רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי, תנאי בית דין הוא על המותר שיקרבו עולות. כתיב (ויקרא ויקרא ב ב) וקמץ משם מלא קומצו משמנה ומסלתה. וכתיב (ויקרא צו ו ח). והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה. מלא קמצו, ה_ה יכול מלא קומצו מבורץ מבצבץ מכל צד? תלמוד לומר בקמצו, ולא יותר. אי בקמצו יכול שכמה שפחות עדיף ויקמוץ בראשי אצבעותיו? תלמוד לומר מלא קומצו. הא כיצד? חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת ומוחק באצבעו באגודל מלמעלן ובזרת ומלמטן, תמן גבי קמיצת המנחות את אמר שמה שכתוב מלא קומצו, מלמד שחסר פסול. ובקמצו, מלמד שיתר פסול ולכן חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת ומוחק באצבעו באגודל מלמעלן ובזרת ומלמטן, והכא גבי חפינה נאמר רק מלא חפניו האם נדרוש שצריך להיות מבורץ? רבי יעקב בר אחא° ורבי סימון° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . אף בחפינה בין יתר בין חסר פסול, דילפינן גזרה שווה מלא מלא. מה להלן קומץ החסר או יתר פסול, אף הכא קומץ החסר או יתר פסול
חפנים מהו ה_ו שיעשו ככלי שרת לקדש ולא יהיה לקטרת פדיון אם נפסלו ואם נשפך לארץ חוזר ואוספו והוא כשר? כתיב(ויקרא אחרי מות טז יב) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה’ ומלא חפניו קטרת דקה והביא מבית לפרכת ה_ז . אחר מהו שיחפון ויתן לתוך חפניו? האם ולקח הולך רק על הגחלים, אבל הקטורת אחר יכול לתת לו. או שלקח נאמר גם על הקטורת וצריך שהוא בעצמו יקח. מהו שיעשה מדה לחפניו שיעשה כלי במידת חפניו ואותו ימלא? הכף שבה הוא מניח את החפינה, האם היו רק שלושה, קטן בינוני וגדול דבכל חפנים משערין ממוצע, או אין משערין אלא בחפניו ויצטרכו כלי לכל כהן? רבי יהושע בן לוי° שאל, חפן ומת, ה_ח אחר מהו שיכנס בחפניו? עונה הגמרא שהכל תלוי בשאלה הראשונה האם יש מצוות חפינה או מדין קידוש כלי. אין תימר חפנים עשו אותן ככלי שרת לקדש זה ודאי רק בחפניו של מקטיר ואם כך, הדא אמרה חפן ומת ה_ט אין אחר נכנס בחפניו. ואין אחר חופן ונותן לתוך חפניו. ועושין מדה לחפניו שאף זה כלי שרת, ואין משערין בכל חפנים. אין תימר חפנים לא עשו אותן ככלי שרת לקודש אלא שיש מצווה מיוחדת לחפון, הדא אמרה חפן ומת אחר נכנס בחפניו, אחר חופן ונותן לתוך חפניו, ואין עושין מידה לחפניו, תנן, הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו וכך היתה מידתן אפילו כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין, והקטן לפני קוטנו בכלי קטן אפילו כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים. הילוך הדם בזר מהו? חזקיה° אמר הילוך בזר כשר. רבי ינאי° הכהן אמר, ה_י הילוך בזר פסול אף שאינו מעכב. מתניתא פליגא על רבי ינאי° הכהן דתני, ה_יא קיבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו ולא נפסל בכך
ושמאלו שמעביר לימינו לא כהולכת זר היא? תיפתר שהיתה שמאלו כלפי לפנים לצד המזבח שכשמחזיר לימין מתרחק מהמזבח ולא מוליך. אמר רבי אבא° ואפילו תימר כלפי לחוץ, שניא היא הילוך בזר ושנייא היא שמאל שהיא מאיליו שהוליך את יד ימין לשמאל ויד שמאל במקומה עמדה והניחה לתוך יד ימין. רבי זעירה° אמר ה_יב פשיטת יד לא עשו אותה כהילוך שאין הילוך אלא ברגליו לכן יכול להחזיר משמאל לימין. מתניתא פליגא על רבי ינאי° הכהן דתני, ה_יג נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר אף שהדם התגלגל על הרצפה לכוון המזבח והיתה הולכה. אמר רבי ביבי° תיפתר שהיה מתגלגל כלפי חוץ. אמר רבי אבא° ואפילו תימר כלפי פנים, שנייא היא הילוך בזר שנייא שהיא נשפך שהוא הילוך מאיליו. כדאמר רבי זעירה° פשיטת יד לא עשו אותה כהילוך, שאין הילוך אלא ברגלים. מתניתא פליגא על רבי ינאי° הכהן דתני, נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו. והרי שמאל דינו כזר . שנייא היא שאינו יכול לעשותו אחרת. כיצד יעשה? יתלה אותו בזרוע? אינה דרך כבוד, ויחליף, שהקטורת שהיא עיקר ובה יש מצוות הולכה תהיה בימין והגחלים שהם רק מכשירי מצווה יהיו בשמאל? כיוון שכשחתה גחלים המחתה היתה ביד ימין, חייב להשאירה בימין דסברין מימר אם החליף פסול. ולמה לא יאחז את המחתה בשמאלו ויאחז כלי אחר בימינו ויחתה גחלים לתוך המחתה, כמו שלמדנו שבשאר הימים אם החתי מימינו לשמאלו כשר, ואמר אוף כאן ביום הכיפורים ויחתי מימין לתוך המחתה שהיא בשמאל ולא יצטרך להחליף יד? ביום הכיפורים אם החתי פסול דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש. ולקיחה בימין, ואם החליף פסול. ברם הכא בשאר ימות השנה אם החתי כשר אם החליף פסול. הכל מודין שאם הכניסן לכף ומחתה אחת אחת כיפר, אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה. על איזה מהן הוא עובר? נפקא מינא אם הראשונה הייתה שוגג והשניה מזיד. חברייא אמרי על האחרונה. אמר להם רבי יוסי° בר זבידא. אומר לו לכהן גדול היכנס עם המחתה לעשות עבודת היום ואת אמר הכין? אלא על הראשונה. אם נטמא בעזרה צריך לצאת מיד. תמן תנינן, ה_יד השתחוה או ששהא כדי השתחויה בא לו בארוכה חיב בקצרה פטור. על איזו מהן הוא עובר כגון שבקצרה יוצא בעשרה רגעים ובארוכה בעשרים. נפקא מינא אם חלק היה בשוגג וחלק במזיד. חברייא אמרי על העשרה רגעים האחרונים שהרי עשרה רגעים ראשונים גם אם היה הולך בקצרה היה שוהה כך. אמר להם רבי יוסי° בר זבידא , הרי אחרי עשרה רגעים במקום שבו הוא עומד אומר לו צא ואת אמר הכין? אלא על הראשונים: תנן, מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שני הפרוכת המבדילות בין הקודש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה. אמר רבי הילא° אילעא, זכר לדבר כהיא דתנינן תמן במסכת מידות ה_טו אמה טרקסין ועשרים אמה לבית קודש הקדשים. מהו אמה
טרקסין? רבי יונה בוצריא° אמר טרקסון חוץ פנים. שספק מהו, מבפנים או מבחוץ. אמר רבי יוסי° בר זבידא, מן מה דכתיב (מלכים א ו יז) וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפניי, הדא אמרה מבפנים שהרי הבית כולו שישים אמה. אמר לו רבי מנא° בן יונה, והכתיב (דברי הימים ב ג ח) ויעש את בית קדש הקדשים עשרים אמה, הוי אומר מבחוץ. מאי טעמא דרבנן? שנאמר (שמות תרומה כו לג) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. שיכל לכתוב בין הקדש לקדש הקדשים. ולמה כתב פעמים בין? מכאן שהיו שני פרוכות. מה עבד לה °רבי יסי ? באמת היו שני פרוכות אחת מעל השניה. אחת להפריד בין הקדש לקדש הקדשים שלמעלן, ואחת להפריד בין הקדש לקדש קדשים שלמטן. ולית לרבנן כן שצריך להפריד בין הקדש לקדש הקדשים גם בגג? אית לן, כהיא דתנינן ה_טז וראשי פסיפסין מבדיל בעלייה בין קדש לבין קדש הקדשים:
ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: ה_יז החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון ומהלך ביניהן עד שמגיע לצפון. הגיע לצפון הפך פניו לדרום הלך לשמאלו עם הפרכת עד שמגיע לארון. הגיע לארון נתן את המחתה בין שני הבדים, צבר את הקטרת על גבי גחלים ונתמלא הבית עשן. יצא ובא לו דרך כניסתו מתפלל תפלה קצרה ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל:
גמ’: תנן, החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון. תני, מן המנורה ולדרום היה נכנס דברי °רבי מאיר , °רבי יוסי בן חלפתא אומר מן השלחן ולצפון היה נכנס לשיטתו היתה רק פרוכת אחת ולא היתה הפרוכת פרופה שלא יראו את קדש הקדשים אלא הכהן הגדול היה מגיעה לפרוכת בצד צפון ודוחף את הפרוכת ונכנס. אית תניי תני ממזבח הזהב ולמנורה היה נכנס לפתח דרומי לא בין המנורה לקיר שלא ללכלך את בגדיו שהקירות היו קצת מתפיחות מהמנורה, מהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון, ודוחק היה באצילי ידיו כדי שלא ישרפו הפרכות, הגיע לצפון והפך פניו לדרום, וכשסים חוזר היה לאחוריו כדי שלא יהא נראה כמפסיע בין הבדים. שבבית ראשון אי אפשר היה לעבור, שכן הבדים היו בולטים ונוגעים בפרוכת. ואף שבבית שני לא היו ארון ובדים, אסרו לעבור שם. לפי שאם ימשיך לכיוון דרום, ידרוך על המקום שבו היו הבדים אמורים להיות. כיצד הוא
עושה? אמר רבי חנינה° מניח את המחתה בארץ וזורק את הכף באויר וקולט את הקטורת בחפניו. שמואל° בר אבא בר אבא אמר בודדה ברגלו מחזיק ברגליו ושופך לתוך ידיו . רבי יוחנן° בר נפחא אמר , מערה מתוך הכף ישירות בלי לחפון בידיו והיא מתמרת ועולה ואחר כך היא פוסה ויורדת. יצא ובא לו כדרך כניסתו. כ°רבי יוסה שלשיטתו היתה רק פרוכות אחת פרופה ויכול היה לדחוק אותה ולצאת ובאה המשנה ללמד שלא יעשה כך אלא יחזור לאחריו ויצא כדרך שנכנס. ברם כ°רבי מאיר שהיו שני פרוכות, אין בכך חידוש דאי בעי לדחוק ולצאת ממול הבדים לא יכיל שהרי יש שני פרוכות, ולמה לרבי יוסי לא ידחק את הפרוכת ויצא? שלא יתן אחוריו לקודש, שהרי חיב להגביה את הפרוכת בידיו ואז יהיה עם גבו כלפי הארון. כתיב (דברי הימים ב א יג) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם. מה אנן קיימין? אם מירושלם היה בא, נימר מירושלם לבמה. אם מבמה היה בא, נימר מבמה לירושלם היה בא. אמר רבי שמואל בר אבודמא° , מהבמה היה בא. מלמד שהלך אחורנית שלא ליתן אחוריו לקודש: תנן, ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון: וכך היתה תפלתו של כהן גדול ביום הכיפורים בצאתו בשלום מן הקודש. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא תצא עלינו גזרת גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת. ואם יצאה עלינו גלות ביום הזה או בשנה הזאת תהא גלותינו למקום של תורה. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת. ואם יצא עלינו חסרון שנצטרך להוציא ממון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרונינו בחסרון של מצות. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהא השנה הזאת שנת זול, שנת שובע, שנת משא ומתן, שנת גשומה ושחונה וטלולה במידה ובזמן הראוי, ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו. ואל תפנה לתפלת יוצאי דרכים. רבנן דקסרין אומרין, ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו. ועל אנשי השרון היה אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא יעשו בתיהן קבריהן. תנן, ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל. מעשה באחד שהאריך וגמרו להכנס אחריו. אמרו, אותו כהן גדול °שמעון הצדיק היה. אמרו לו למה הארכתה? אמר להן מתפלל הייתי על מקדש אלהיכם שלא יחרב. אמרו לו אף על פי כן לא היית צריך להאריך. ארבעים שנה שימש °שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה. ובשנה האחרונה אמר להן בשנה הזאת אני מת. אמרו לו מאיכן אתה יודע? אמר להן, כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים, היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי. ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי. בעון קומי רבי אבהו° והא כתיב (ויקרא אחרי מות טז יז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו. ואפילו אותן שכתוב בהן (יחזקאל א י) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד? אמר לון. מי אמר לי דהוה בר נש? אני אומר הקדוש ברוך הוא היה דמות שהקדוש ברוך הוא ברא שבא הוא נגלה ל°שמעון הצדיק כמו שהוא נגלה לנביאים
ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: ה_יח משניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתייה היתה נקראת גבוה מן הארץ שלשה אצבעות ועליה היה נותן:
גמ’: תני עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון, משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. למה נקרא שמה אבן שתייה? שממנה הושתת העולם. תני רבי חייה° , ולמה נקרא אבן שתייה? שממנה הושתה העולם. כתיב (תהילים נ א) מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ וגו' מציון מכלל נברא יופי, אלהים הופיע ואומר (ישעיה כח טז) לכן הנני יסד בציון אבן וגו': מלמד שהאבן שממנה הושתת העולם נמצאת בציון
ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: ה_יט נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו נכנס למקום שנכנס ועמד למקום שעמד ה_כ והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן. ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף כשמזה אחת למעלה כף ידו מופנה כלפי מעלה וכשמזה שבע למטה כף ידו מופנת כלפי מטה. וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. ה_כא יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל. ה_כב הביאו לו את השעיר, שחטו וקיבל במזרק את דמו. נכנס במקום שנכנס, ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן. ולא היה מתכוין להזות לא למטן ולא למעלן אלא כמצליף. וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. ה_כג יצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל. °רבי יהודה בר עילאי אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד. נטל דם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן. ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף. וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. נטל דם השעיר והניח דם הפר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן. ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא לתוך הריקן (ויקרא אחרי מות טז יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו זה מזבח הזהב:
גמ’: מהו כמצליף? אמר רבי שמואל בר חנניה° בשם רבי אלעזר° בן פדת כמטוורד כמכה בשוט. תנן, וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. אמר רבי יוחנן° בר נפחא ה_כד כדי שלא יטעה וימנה את הראשונה שלמטה שניה. ולמה לא ימנה אותה שניה ויספור עד שמונה? אמר רבי זעירא° כיוון שבתורה מזכר שיזה שבע פעמים מונה כך כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע. והא אית תני שכך מונה אחת, אחת ואחת, שתים ואחת, שלוש ואחת, ארבע ואחת, חמש ואחת, שש ואחת, שבע ואחת? אמר רבי בון° גזרת הכתוב היא דכתיב (ויקרא אחרי מות טז יד) ולקח הכהן מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו. היה יכול לכתוב ולפני הכפורת שבע פעמים. מה תלמוד לומר יזה? כדי שתהא הזייה ראשונה נמנית עמהן. כתיב (ויקרא אחרי מות טז טו) ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת. כתיב והזה אתו על הכפרת. יכול על גגה? תלמוד לומר ולפני הכפרת. שכל הזאה צריכה להיות גם על הכפורת וגם לפני הכפורת. יכול על מצחה בצד של הכפורת כמו המצח שהוא הצד של הראש וכך שני התנאים התקימו? תלמוד לומר על ולפני ולפני פרושו בלא שיגע לכן יזה כנגד מצחה אבל בלא שיגע. רבי זעירה° אמר צריך שיהא נוגע. רבי שמואל בר רב יצחק° אמר, אינו צריך שיהא נוגע. אמר רבי בון בר חייה° , טעמא דרבי שמואל בר רב יצחק° שנאמר, והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת. ובפר כתיב (ויקרא אחרי מות טז יד) ולקח הכהן מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו. מה כפורת שנאמר להלן בפר על מצחה דכתיב על פני הכפרת ולא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע דכתיב ולפני הכפרת אף כפורת שנאמר כאן בשעיר על מצחה ולא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע. אמר רבי יוסה° אסי. מיסבור סבר רבי בון בר חייה° הזיית שעיר של מעלה למידות מהזיות פר שלמעלן. ואינה כן, אלא הזיות שעיר שלמטה למידות מהזיות פר שלמטן. והזית פר שלמעלן למד מהזית שעיר שלמעלן. נאמר בשעיר , והזה אותו על הכפורת, מלמד שהוא נותן אחת למעלן. ולפני
הכפורת למטה איני יודע כמה. הרי אני דן, נאמר מתן דמים בפר למטן, ונאמר מתן דמים בשעיר למטן. מה מתן דמים אמורין בפר למטן שבע, אף מתן דמים אמורין בשעיר למטן שבע. או לכה לך לדרך הזו. נאמרו דמים למעלן ונאמרו דמים למטן. מה דמים אמורין בו למעלן אחת. אף דמים אמורין בו למטן אחת. נראה למי דומה. דנין שלמטן משלמטן ואין דנין שלמטן משלמעלן. או לכה לך לדרך הזו, דנין דם השעיר מדם השעיר ואין דנין דם השעיר מדם הפר. תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז טו) ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. מה דם הפר למטן שבע, אף דם השעיר למטה שבע. ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלן. נאמר מתן דמים בשעיר למעלן ונאמר מתן דמים בפר למעלן. מה דמים האמורין בשעיר למעלן אחת, אף מתן דמים האמורין בפר למעלן אחת. או לכה לך לדרך הזו. נאמרו דמים למטן ונאמרו דמים למעלן. מה דמים אמורין בו למטה שבע, אף דמים אמורין בו למעלן שבע. נראה למי דומה, דנין שלמעלן משלמעלן ואין דנין שלמעלן משלמטן. או לכה לך לדרך הזו, דנין דם הפר מדם הפר ואין דנין דם הפר מדם השעיר. תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר, שיהו כל מעשיו שוין. מה דם הפר למטן שבע, אף דם השעיר למטן שבע. מה דם השעיר למעלן אחת, אף דם הפר למעלן אחת. כתיב(ויקרא אחרי מות טז טז) וכיפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם. וכיפר על הקדש, מכאן שצריך לכוין כנגד הקדש ולהזות בין בדי הארון. אמר °רבי נחמיה לפי שמצאנו בפר הבא על כל המצות, ה_כה שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על לכיוון הפרוכת בשעה שהוא מזה. יכול אף זה כן? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה'. ה_כו ואיכן היה? לפנים מן המזבח. או אינו מדבר אלא על מזבח החיצון וקדם כשהזה על הפרוכת היה חוץ למזבח פנימי כמו בפר הבא על כל המצוות ויוצא למזבח החיצון? תלמוד לומר ויצא אל המזבח אשר לפני ה', הא אינו מדבר אלא על מזבח הפנימי. הכל מודין בפר משיח ועדה שאינו צריך שיהא הדם נוגע בפרוכת. במה פליגין? בפר ושעיר של יום הכיפורים. אית תניי תני צריך שיהא נוגע, אית תניי תני אין צריך שיהא נוגע. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° . אני ראיתיה ברומי מליאה טיפין של דם, ואמרתי אלו מן הדמים שהיו מזין עליה ביום הכיפורים. הדא אמרה צריך שיהא נוגע. ואפילו תימר אין צריך שיהא נוגע, אם נגע נגע. ה_כז נתן את הדם מכלי קדש לתוך כלי חול, פסל. הא מכלי קדש לתוך כלי קדש, לא פסל ויכול להזות מהשני. אמר רבי חגיי° קומי רבי יוסה° אסי מתניתא אמרה כן דתנן, עירה
דם הפר לתוך דם השעיר. מה את שמע מינא הרי בכל כלי יש דם? אמר רבי מנא° בן יונה, נימר מדם הפר שבו הרבה דם נחשב שהוא מלא לתוך דם השעיר שבו מעט דם ונחשב כאילו שהוא ריקם. רבי יוסה ברבי בון° אמר, שהראיה ממה שאחר שעירה דם הפר לתוך דם השעיר והתמלא מיכן והילך חוזר ובוללן לתוך הכלי השני שהתרוקן כדי שיבללו כל צורכן. נמצא ששופך מתוך כלי מלא לכלי ריק וכיוון ששניהם כלי קדש זה כשר . מנין שהוא זקוק להערות? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז יח) ונתן מדם הפר ומדם השעיר, בזמן שהן מעורבין. יכול מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו? תלמוד לומר (שמות תצוה ל י) וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה. אחת בשנה הוא מכפר, ואינו מכפר שתים בשנה. או נימר דם הפר אחת בשנה, ולא שתים בשנה אבל מדם השעיר יכול לכפר ? תני °רבי ישמעאל בן אלישע נאמר (שמות תצוה ל י) מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם וכאן לא נאמר באיזה דם. אחת בשנה הוא מכפר ואינו מכפר שתים בשנה. הכל מודין בשבע הזאות שלמטן שנותן על מזבח הזהב, שהוא צריך להערות דכתיב שבע ולא ארבע עשרה. קיבל מדם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות, ליתן מאחד על הבדין, מאחד על הפרכת, מאחד על מזבח הזהב, אי זה מהן זקוק להערות? ויש אדם מחשב חצי כפרה? אלא כיני. קבל מדם הפר בג' כוסות, ומדם השעיר בג' כוסות, נתן מאחד על הבדים, ומאחד על הפרוכת, ומאחד על מזבח הזהב. אי זה מהן הוא זקוק להערות? תפלוגתא דרבי זירא° ודרבי הילא° אילעא, דאיתפלגון. הגריל ג' זוגות נתן מאחד על הבדים, מאחד על הפרוכת מאחד על מזבח הזהב, אי זה מהן משתלח? רבי זעירה° אמר, כתיב לכפר עליו. את שהוא מכפר בו ואפילו מקצת כפרה חבירו משתלח. את שאינו מכפר, אין חבירו משתלח. רבי הילא° אילעא אמר, כתיב לכפר עליו, את שהוא גומר בו כל הכפרה, חבירו משתלח. את שאינו גומר בו כל הכפרה, אין חבירו משתלח. על דעתיה דרבי זעירה° שלשתן משתלחין. על דעתיה דרבי הילא° אילעא אינו משתלח אלא אחרון בלבד. והכא על דעתיה דרבי זעירה° , שלשתן הוא זקוק להערות. על דעתיה דרבי הילא° אילעא אינו זקוק להערות אלא אותו שהזה ממנו אחרון. קיבל דם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות, ונתן רק מאחד מהן על הבדין ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב
ה_כח איזה מהן נעשה שיריים וזקוק לשפוך על היסוד? תפלוגתא ד°רבי וד°רבי אלעזר ברבי שמעון , דאיתפלגון, חטאת שקבל דמה בד' כוסות, נתן מזה אחד ומזה אחד ומזה אחד. מניין שכולם נשפכין על היסוד? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד ל) ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח. יכול אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהו כולם נשפכין? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד כה) ואת דמו ישפך. הא כיצד? ה_כט הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה, דברי °רבי . °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר . מנין אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ד', שיהו כולן נשפכין על היסוד? תלמוד לומר ואת כל דמו ישפך. אף כאן, על דעתיה ד°רבי אלעזר ברבי שמעון , כולהן נשפכין על היסוד. על דעתיה ד°רבי , אין לך נשפך על היסוד אלא אותו שהזה ממנו. שחט שני שעירים, חבריא אמרי הרי הם כאחד. נתפגל זה, נתפגל זה. אבדו אימוריו של זה, מזין על אימוריו של זה. הכל מודין בפר משיח ופר העלם דבר של עדה שנתערב דמם, שנותן מתנה אחת משל שניהן ודיו שאין סדר אבל דם פר יום הכיפורים ודם שעיר שנתערבו, נותן משום פר וחוזר ונותן משום שעיר . חברייא אמרי, דמים כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה אחת משל כשירין. במה פליגין? בדם שני חטאות שנתערבו. °רבי אומר, אומר אני, רואין את הדם. אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה אחת מזה כשר, ואם לאו פסול. וחכמים אומרים אפילו אין בו אלא מתנה אחת משל שניהן כשר שאין שיעור להזאה. על דעתיה ד°רבי יש שיעור למתנות. על דעתיה דרבנן אין שיעור למתנות. על פי מה שאמרנו שאם שחט שני פר משיח, או שני פר העלם דבר של עדה ונתערב דמם, נותן מתנה אחת משל שניהן ודיו, הדא אמרה, נתפגל זה נתפגל זה, אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה
ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: התחיל מחטא ויורד. מהיכן ה_ל הוא מתחיל? מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית. ה_לא מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון דרום מזרח, שם גומר על מזבח הפנימי. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, במקומו היה עומד ומחטא. ה_לב על כולן הוא נותן מלמטה למעלן, חוץ מזו שהיתה לפניו, שהיה נותן מלמעלן למטן שלא יזל הדם לתוך השרוול:
גמ’: ויתחיל בקרן מזרחית דרומית כמו במזבח החיצון? אמר רבי הילא° אילעא אחר שהזה על הפרכת? הולך בין השלחן לכותל הצפוני של ההיכל עד שיוצא חוץ למזבח וכשעובר את המזבח ומסתובב כלפי המזבח פונה לקרן צפון מזרח שלגבי מקומו היא הקרן הימנית, וקרן דרום מזרחית אין זו ימנית. ויתחיל מקרן צפונית מערבית שבה פגע ראשונה? אמר רבי אלעזר° בן פדת נאמר (ויקרא אחרי מות טז יח) ויצא אל המזבח עד שיצא מכל המזבח
ולמה לא יצא באמצע ויעבור משמאל למזבח ויתחיל מקרן מערבית דרומית? שלא יתן אחוריו לקודש שהרי הארון באמצע. אף עכשו כשמתחיל מהפינה הצפון מזרחית אחר כך צפון מערבית ואחר כך דרום מערבית ואין סופו ליתן אחוריו לקודש כשהולך לכוון קרן דרום מזרחית? חוזר היה לאחוריו כשפניו לכיוון ההיכל. ויתחיל מקרן מזרחית צפונית, אחר כך יזה בקרן דרום מזרחית ואחר כך דרום מערבית ואחר כך צפון מערבית, וכך לא יפנה את גבו גם בלי ללכת אחורה? כיי דאמר רבי הילא° אילעא שכל הפניות במקדש לימין וצריך ללכת לקרן הימנית ואין זו ימנית. תנן, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, במקומו היה עומד ומחטא? על כולן הוא נותן מלמטה למעלן, חוץ מזו שהיתה לפניו, שהיה נותן מלמעלן למטן. תני °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, ממקומו היה עומד ומחטא. ועל כולן הוא נותן מלמעלן למטן חוץ מזו שהיה לפניו לוכסן קרן דרום מערבית הרחוקה ממנו שהיה נותן מלמטן למעלן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, שניהן מקרא אחד דורשין שנאמר , סביב. רבנן אמרי סביב להילוך. ו°רבי אליעזר בן הורקנוס אומר סביב לקרנות. שני כהנים ברחו בפולמוסיות, אחד אומר עומד הייתי ומחטא שכל מזבח פנימי כחד קרן וגם שלא יהיה גבו להיכל, ואחד אומר מהלך הייתי ומחטא. אמר רבי יודן° הדא אמרה מאן דעבד הכין לא חשש ומאן דעבד הכין לא חשש
ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: ה_לג הזה על טיהרו של מזבח שבע פעמים. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ה_לד ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי. ה_לה אלו ואלו מתערבין° באמה ויוצאין לנחל קדרון ה_לו ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בו:
גמ’: תנן, הזה על טיהרו של מזבח שבע פעמים. והזה עליו לא על אפריו, עליו לא על גחליו, אית תניי תני שאת שבע ההזאות הללו נותן בצד צפוני של מזבח הזהב, אית תניי ה_לז בצד דרומי. מאן דאמר שנותן בצד צפוני, °רבי אליעזר בן הורקנוס שסובר שממקומו בצד צפון מזרח היה עומד ומחטא, לכן שם גם היה מזה. ומאן דאמר בצד דרומי, רבנן שסוברים שהיה סובב את המזבח ומסים בדרום מזרח ולכן שם היה מזה? תנן, שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי. אמר °רבי יוסה . זה סימן, כל הניטל מבחוץ להינתן בפנים כגון גחלים לקטורת או להדלקת המנורה
ניטל מן הסמוך לפנים ממערכה שניה שהיתה בצד מערב קרוב להיכל. וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניתן בסמוך לפנים בזיכי לבונה על מערכה בצד מערב ושיירי הדם של פר ושעיר יום הכיפורים ישפך על יסוד מערבי. אמר רבי ירמיה° בשם רבי פדת° . גחלים שבכל יום לקטורת ולנר המערבי למידין מגחלים של יום הכיפורים ששם נאמר [ויקרא אחרי מות טז יב? ולקח גחלי אש מעל המזבח מלפני ה’ שנלקח מהמערכה שבצד מערב. ושני בזיכי לבונה שצריכים להיות מקטרים על המערכה שבצד מערב למידין משירי דמים שנשפכים על יסוד מערבי? כתיב ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד? תני, ואת כל דם הפר , לרבות פר דם יום הכיפורים לשפיכה. ולמה לא אמר גם שעיר ? אמר רבי מנא° בן יונה, בלא כך אינו זקוק להערות קדם כשמזה על מזבח הזהב נמצא ששניהם בכלי אחד ושפיכה אחת לשניהם? אשכחת תני, שמרבה את שניהם כתיב (ויקרא ויקרא ד ז) ואת כל דם הפר ישפך, לרבות דם פר יום הכיפורים ושעיר לשפיכה. נאמר וכלה מכפר את הקדש. אית תניי תני אם כילה כיפר. ואית תניי תני אם כיפר כילה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, מחלוקת ביניהון. מאן דאמר אם כילה לעשות את כל הנאמר כיפר , השיריים מעכבין. מאן דאמר אם כיפר שנתן את כל ההזאות כילה, ה_לח אין השיריים מעכבין. רבי יהושע בן לוי° אמר משמעות דורשין ביניהון. אבל לדעת כולם אין השיריים מעכבין. רבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° , אף שהם חולקים, לכולי עלמא אין השיריים מעכבין. מאי כדון במה הם חלקים? מאן דאמר אם כלה כיפר, עושה אותן את הנתינה על קרנות מזבח הזהב ארבע מתנות. מאן דאמר אם כיפר כלה אינו עושה אותן אלא מתנה אחת ואם נתן אחת מהם כיפר כמו במזבח החיצון. תני אמר °רבי ישמעאל בן אלישע. מה אם שירי חטאת שאינן מכפרין שהכפרה בנתינה על הקרנות ניתנין על היסוד. תחילת עולה שתים שהן ארבע שנותן בקרבן עולה שהיא מכפרת, אינו דין שתינתן על מקום שיש בו היסוד. אמר לו °רבי עקיבא בן יוסף. כך צריך היתה לאמר? מה אם אמרת בשירי חטאת שאינן מכפרין ואינן ראוין לכפר ניתנין על היסוד, תחילת עולה שהיא מכפרת וראויה לכפר אינו דין שתינתן על
היסוד. מאן דאמר אין מכפרין שזו דעת °רבי ישמעאל בן אלישע, אין מכפרין בשאר ימות השנה. הא ביום הכיפורים מכפרין שאף השריים מעכבים ביום הכיפורים. מאן דאמר אינן מכפרין ואינן ראויים לכפר שזו דעת °רבי עקיבא בן יוסף, אין מכפרין לא בשאר ימות השנה ולא ביום הכיפורים שהשריים אינם מעכבים אף ביום הכיפורים. תני כתיב (ויקרא ויקרא ד ז) ואת כל דם הפר ישפך, לרבות דם פר יום הכיפורים ושעיר לשפיכה. מה אנן קיימין? אם למצוה, אף בשאר ימות השנה מצוה ליתן על היסוד. אלא אם אינו ענין למצוה תניהו ענין לעיכוב. אמר רבי שמי° , מתניתא אמרה שהשיריים מעכבין. דתנינן, המשנה רוצה להוכיח שאם נתן את הניתנים למעלה למטה לא יצא, כמו שמצאנו שאם נתן את התחתונים למעלה לא יצא ה_לט . מה לתחתונים קרבנות שדמם ניתן למטה מחוט הסיקרה כמו עולה אם נתנן למעלן לא הורצו, שאין מהן קרב למעלן אין שום נתינה מדמם למעלה תאמר בעליונים קרבנות שדמם ניתן למעלה כמו חטאת אם נתנן למטן הורצו שיש מהן קרב למטן שיש נתינה מדמם למטה שהרי שירי דמם נשפך ליסוד. הפנימיים יוכיחו שיש מהם קרב בחוץ שירי הדם ואם נתנן בחוץ לא הורצו. מה לפנימיים אם נתנן בחוץ לא הורצו, שאין מזבח ממרקן קא סלקא דעתין שהכוונה שהשירים מעכבים והם הממרקים, תאמר בעליונים קרבנות שדמם ניתן למעלה כמו חטאת אם נתנן למטן הורצו שהרי הקרנות ממרקות אותן שהשריים אינם מעכבים. הואיל והקרנות ממרקות אותן אם נתנן למטן תהא כשירה. תלמוד לומר הכהן המחטא אותה יאכלנה. אותה שנתן דמיה למעלן, ולא שנתן דמיה למטן. מהו אין המזבח הפנימי ממרקן? לא כפי שהבנו שמתן דמים על המזבח לא מסים את העבודה כיוון שצריך עוד לשפוך שיריים על היסוד כיוון שהשירים מעכבים, אלא כדאמר רבי יוסי ברבי בון° שהמזבח אינו ממרקן לעשותן שיריים, שאינו מכפר לבדו, אלא אף על ידי הבדין ועל ידי הפרוכת הן נעשות שיריים. אבל שיריים אינם מעכבים אפילו ביום הכיפורים. אמר רבי יוסה° אסי מתני' אמרה שאין השיריים מעכבין דתנינן באיזה הוא מקומם. פרים הנשרפים וכ”ו שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי, אם לא נתן לא עיכב. רבי בורקיי° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא, מתני' אמרה שהשיריים מעכבין, דתנינן כתיב (ויקרא אחרי מות טז לג) וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר. וכפר את מקדש הקדש זה לפניי לפנים אלו הזאות שנותן בין הבדים. ואת אהל מועד זה ההיכל אלו הזאות שנותן על הפרכת בהיכל. ואת המזבח אלו הזאות שנותן על מזבח הזהב. יכפר, אף על העזרות מתנה שנותן בעזרה. מה אית לך כפרה שנתנת בעזרות? לא השיריים? רבי בון בר חייא° בעי, למאן דאמר השיריים מעכבין, מקומן מעכב כגון אם שפך שלא על היסוד? נותנן בלילה? שוחט עליהן בתחילה? כגון שנשפך הדם האם יכול לשחוט, או שכדי שיקראו שיריים צריך קדם שיהיה מתן דמים. חברייא בעיי מחשב להן האם מחשבת פיגול פוסלת בהם? רבי יודן° בעי אבדו האם דינם כמו אברים שאם הם קימים מעכבים ואם אבדו אינם מעכבים? מה הן צריכה ליה במה הסתפק, כשלא התחיל. אבל אם התחיל ושפך מעט ואחר כך אבדו, כל עמא מודיי משהוא משייר שהן
שיריים ואינם מעכבות שאין שיריים לשיריים. תנן, אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בו: תני מועלין היו בדמים דברי °רבי מאיר ו°רבי שמעון בן יוחאי, וחכמים אומרים ה_מ אין מעילה בדמים. מאי טעמא דרבנן? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא משום שנאמר (ויקרא אחרי מות יז יא) כי הדם הוא בנפש יכפר. אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד. רבי חייה° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא משום שנאמר (ויקרא אחרי מות יז יד) כל אכליו יכרת. אין לך בו אלא כרת נפש לאכליו בלבד. אמר רבי זעירה° הקדיש דם ביניהון. מאן דאמר אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד, וזה דם שהוקדש לבדק הבית הואיל ואין בו כפרה יש בו מעילה. מאן דאמר אין לך בו אלא כרת נפש בלבד, וזה שהוקדש לבדק הבית הואיל ויש בו כרת אין בו מעילה. אתא רבי אבא° אמר , רבי חייה° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא, הקדיש דם לבדק הבית מועלין בו. והוה רבי זעירה° חדי שמח בה סבר על דרבנן איתאמרת, שאף שהם סוברים שאין מעילה בדם קדשים, הם מודים שאם הקדיש דם לבדק הבית יש בו מעילה. ולכן הוא שמח שזה מתאים להבחנה שלו שאם המקור לדעת חכמים הוא מהפסוק (ויקרא אחרי מות יז יא) כי הדם הוא בנפש יכפר אז רק דם קדשים שמכפר אין בו מעילה, אבל אם הקדיש דם לבדק הבית אף חכמים יודו שיש בו מעילה. אמר לו ומה בידך? אולי על ד°רבי שמעון בן יוחאי איתאמרת שסובר שמועלין בכל דם? רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא° אמר כך משיב °רבי שמעון בן יוחאי לחכמים שסוברים שבדם קדשי מזבח אין מעילה, אילו מכרן את הדם, שמא אינו תופס דמיהן ואם השתמש בהם מעל? מה ביניהן ומה בין דמיהן? ופליג על ההיא דאמר רבי אלעזר° בן פדת. דאמר רבי אלעזר° בן פדת, יש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין, ואם מכרן אינו תופש את דמיהן. ויש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין ואם מכרן תופש את דמיהן. ה_מא דישון המזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין. ואם מכרן תופש את דמיהן.הדמים לא נהנין ולא מועלין בהן ואם מכרן אינו תופש את דמיהן.
ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ז
[עריכה]
מתני’: כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. ה_מב הקדים דם השעיר לדם הפר, יחזיר ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. אם ה_מג עד שלא גמר את המתנות שמבפנים נשפך הדם, יביא דם אחר ויחזיר ויזה בתחילה מבפנים. וכן בהיכל וכן במזבח הזהב, שכולן כפרה וכפרה בפני עצמן. °רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי שמעון בן יוחאי אומרים, ממקום שפסק משם הוא מתחיל.
גמ’: תנן, כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. תני, אמר °רבי יהודה בר עילאי. ה_מד במה דברים אמורים? בעבודות הנעשות בפנים בקדש הקדשים בבגדי לבן. אבל בעבודות הנעשות בחוץ בהיכל ובעזרה בבגדי לבן, אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי. וחכמים אומרים, אף הנעשות בחוץ בהיכל ובעזרה בבגדי לבן אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, שניהן מקרא אחד הן דורשין. נאמר (שמות תצוה ל י) והיתה זאת לכם לחקת עולם אחת בשנה. רבנן אמרי, עבודות שנעשות פעם אחת בשנה, °רבי יהודה בר עילאי אומר עבודות הנעשות במקום שהוא נכנס בו פעם אחת בשנה. תנן, הקדים דם השעיר לדם הפר, יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. אמר רבי הושעיה° בשם רבי אפס° , במתנות הפרוכת, אבל במתנות הבדים, הפר מעכב את השעיר, ואם שחט את השעיר קדם מתן דמיו של פר בין הבדים השעיר פסול. רבי אלעזר° בן פדת אמר שחט את השעיר אחר כך נתן מדם הפר על בין הבדים הנעשה בתחילה כשר שאין הפר מעכב את שחיטת השעיר. אמר רבי יוסה° אסי יאות. אילו נשפך דם הפר אחר שנתן על הבדים, ודם השעיר מונח בכוס. שמא אינו מביא פר אחר וכשר אף שהשעיר נשחט קדם הפר השני? מה בין שחט את השעיר קדם הפר עד שלא נתן מדם הפר , מה בין שחט משנתן שאמרנו שכשר? תנן, אם עד שלא גמר את המתנות שמבפנים נשפך הדם, יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה מבפנים. וכן בהיכל וכן במזבח הזהב, שכולן כפרה וכפרה בפני עצמן. °רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי שמעון בן יוחאי אומרים, ממקום שפסק משם הוא מתחיל. רבנן אמרי, שלש מתנות לכושר ושלש לפסול. שכל מתנות בין הבדים אחת וכל מתנות על הפרוכת אחת וכל המתנות שעל מזבח הזהב אחד, שכל אחד נחשב מכפר לעצמו, לכן אם נשפך הדם באמצע של אחד מהם, מתחיל מתחילת אותו אחד. °רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי שמעון בן יוחאי אומרים, ארבעים ושלש לכושר וארבעים ושלש לפסול. שכל הזאה כפרה בפני עצמה, נמצא שיש ארבעים ושלוש כפרות אחת למעלה ושבע למטה של פר ושל שעיר בפנים ועל הפרוכת, ועל ארבע קרנות ושבע הזהות על טיהרו של מזבח כל אחת עצמאית ואם נשפך הדם ממשיך ממנה. דרבנן אמרי כל שבע ושבע כפרה בפני עצמה. °רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי שמעון בן יוחאי אמרי כל אחד ואחד כפרה בפני עצמו. רבי זעירה° אמר בשם רבי אלעזר° בן פדת. טעמא ד°רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי שמעון בן יוחאי משום שנאמר (ויקרא אחרי מות טז כ) וכלה מכפר את הקדש. אפילו אין שם אלא מתנה אחת כגון שנשפך הדם לפני הזיה אחרונה על המזבח אמרה התורה כלה, אל תתחיל מהתחלה אלא תגמור ותזה רק אותה. אמר רבי אלעזר° בן פדת נתן מקצת מתנות ונשפך הדם, מביא אחרים תחתיהן. אלו ואלו נשפכין ליסוד כמצותן. למה הייתי חושב שלא? לא כן צריכה כשנקרא עליהן לשם פסול כגון שנטמא הדם ונשאר מעט טהור קא משמע לן שאף על פי כן את מה שנשאר טהור צריך לשפוך ליסוד. אמר רבי יוסה° אסי ויאות. אילו נתן מקצת מתנות ונשפך הדם ונשאר מעט, שמא אינו מביא אחרים תחתיהן ומועלין בראשונים? מה ההבדל בין נשפך לבין נטמא מכאן שהחלק שנשאר כל דיני דם כשר עליו. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסה° אסי
עד כדון כששחט את הראשונים לשם כושר והשניים לשם פסול כגון שאחר שנישפך הדם ונשאר מעט דם שחט שני בהמות ראשונה בכשרות ושניה לשם פסול כך שהבהמה הראשונה שהייתה בהכשר משלימה את השיריים והשניה שנפסלה לא באה במקום הראשונה אלא במקום השניה ולכן השיריים לא ניפסלו. אבל האם גם במקרה ששחט את הראשונים לשם פסול ואת השניים לשם כושר? שאז הבהמה הראשונה שנשחטה באה כהשלמה לשיירי הראשונה ואולי כמו שאמרנו שאם שחט שתי בהמות ופיגל באחת פסל את השניה
אמר רבי יוסה° אסי מצינו פסול מוציא מיד פיגול כגון שחשב מחשבת פיגול ושלא לשמו ששלא לשמו מוציא מדין פיגול, מצינו פסול מוציא מיד כושר?
לפי ההסבר של הרב חיים קנייבסקי כל הדיון הוא במקרה שערב את שיירי הדם של הבהמה החדשה עם שיירי הדם הראשון
עד כדון כששחט את הראשונים לשם כושר והשניים לשם פסול . מובן שהשני לא יפסול את מה שנשאר מהראשון מדין שיראים דקמא קמא בטיל אבל אם הדמים הראשונים לשם פסול ואת השניים לשם כושר? האם השניים יפסלו דקמא קמא בטיל ועל זה עונה הגמרא שלא מצאנו פסול מוציא מידי כשר
הדרן עלך פרק הוציאו לו