ירושלמי מאיר/מסכת יומא/פרק א

פרק ראשון – שבעת ימים

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה א

מתני': ^א_א שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת_פרהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. °רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר (ויקרא אחרי מות טז ו) וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו היא אשתו. אמרו לו חכמים, אם כן אין לדבר סוף:

גמ’: תנן התם: שבעת ימים קודם שריפת הפרה היו מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה. תנן, שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללישכת פרהדרין. מה המקור לדין הזה? אמר רבי אבא° , רבי יוחנן° שמע לה מן הדא דכתיב (ויקרא צו ח לד) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם. כאשר עשה ביום הזה, אלו שבעת ימי המילואים, צוה ה', _{שתעשו כך} לדורות. לעשות זה שעיר של יום הכיפורים. מה להלן במילואים פרישת שבעה, אף כאן ביום הכיפורים פרישת שבעה. או אינו אלא שעיר של ראש חדש? _{וציוותה תורה שיפרישו את הכהן המקריב שבעה ימים} אמר רבי אבא° כתיב לכפר עליכם. כפרה שהיא כזו, מה זו כפרת אהרן לעצמו כפרת בנים לעצמן. דכתיב (ויקרא שמיני ט ז) ויאמר משה אל אהרון קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עלתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה ה’. אף זו כפרת אהרן לעצמו וכפרת בנים לעצמן. רבי יונה° אמר , בר קפרא° שמע לה מן הדא, דכתיב (ויקרא צו ח לד) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם. כאשר עשה ביום הזה, אלו שבעת ימי המילואים. צוה ה', ^א_ב זו שריפת הפרה. נאמר כאן צוה ה'. ונאמר להלן (במדבר חקת יט ב) זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר. לעשות זה שעיר של יום הכפורים. או אינו אלא שעיר של ראש חדש? כהיא דאמר רבי אבא° כתיב לכפר עליכם. כפרה שהיא כזו. מה זו כפרה שאינה כשירה אלא בכהן גדול. אף זו כפרה שאינה אלא בכהן גדול. מה בין כהן השורף את הפרה לכהן גדול ביום הכפורים? זה _{השורף את הפרה} אפרשתו בטהרה ^א_ג ואין אחיו הכהנים נוגעין בו. וזה אפרשתו בקדושה שיכנס לקדש הקדשים באימה וביראה ואחיו הכהנים נוגעין בו. על דעתיה דרבי יוחנן° דלא יליף לה הא דפרה מן הדין קרייא _{שלא למד את הציווי להפריש את השורף את הפרה מפסוק זה}, הא דאין אחיו הכהנים נוגעים בכהן השורף את הפרה, אינו מן הדין אלא סילסול מעלה של חומרה היא בפרה, ניחא.

[דף א עמוד ב]

על דעתיה דבר קפרא° דיליף אף פרה מן הדין קרייא _{מפסוק זה}, למה כאן נוגעין וכאן אין נוגעין? אמר רבי חייא בר אדא° , שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים. שהכל טמאים אצל פרה. ובלא כך אינו טמא מחמת הזייתו? אמר רבי בון° . אף בר קפרא° שסובר שהפרשת הכהן השורף את הפרה מהתורה, גם הוא אית ליה שמה שלא נוגעים בו, אינו מהתורה אלא משום מעלה הוא בפרה סלסול הוא בפרה. רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אי מה איל המילואים הפרשה מעכבת _{שנאמר ככה} אף שעיר של יום הכפורים הפרשה מעכבת, וקשה הרי מתקינים לו כהן אחר אבל לא מפרישים אותו? והוא מקבל מיניה _{הסכים עימו שזו אכן קושיה טובה}, אמר רבי מנא° _{בן יונה}. תמיה אני איך רבי שמעון בן לקיש° מתיב _מקשה קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} והוא מקבל מיניה _{הסכים עימו שזו אכן קושיה טובה}. ויתיביניה _{שיענה לו} מי אומר שכיוון שהפרשת כהן גדול ביום הכיפרים נלמדה מהמילואים, אז כשם שההפרשה במילואים מעכבת, כך ההפרשה ביום הכיפורים מעכבת. וכי לא מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב, ודבר שאינו מעכב למד מדבר שהוא מעכב? והרי מדכתיב (ויקרא ויקרא א טו) ומלק את ראשו והקטיר המזבחה. הקיש מליקה להקטרה, מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח. והא ^א_ד מליקה מעכבת ואין הקטרה מעכבת ולמדנו אחד מהשני. וכן למדנו גזרה שווה תמיד תמיד. נאמר תמיד בחביתין ונאמר תמיד בלחם הפנים. מה תמיד האמור ^א_ה בלחם הפנים שנים עשר דכתיב (ויקרא אמור כד ה) ואפיתה אתה שתים עשרה חלות, אף תמיד האמור ^א_ו בחביתין שנים עשר. והא שנים עשר בלחם הפנים מעכב, ואין שנים עשר בחביתין מעכבת _{שקרבה חצאין} ולמדנו אחד מהשני. וכן למדנו גזירה שווה לקיחה לקיחה. נאמר לקיחה במצרים דכתיב(שמות בא יב כב) ולקחתם אגודת אזוב. ונאמר לקיחה בלולב. דכתיב (ויקרא אמור כג מ) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה’ אלקיכם שבעת ימים. מה לקיחה האמור במצרים אגודה אף לקיחה האמור בלולב אגודה. והא אגודה בלולב מעכב

[דף ב עמוד א]

ובמצרים אינה מעכבת ולמדנו אחד מהשני. הרי מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב ודבר שאינו מעכב למד מדבר מעכב. הא רבי שמעון בן לקיש° מקשי לה, משמע שהוא לא סובר שלומדים מהמילואים, אם כך מן היכן מייתי לה רבי שמעון בן לקיש° ? כהדא דתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע גבי יום הכיפורים} כתיב (ויקרא אחרי מות טז ג) בזאת יבא אהרן אל הקדש. כאמור בעניין. מה אמור בעניין? מפרישין אותו כל שבעה ועובד כל שבעה ומחנכין אותו כל שבעה. אף זה מפרישין אותו כל שבעה ועובד כל שבעה ומחנכין אותו כל שבעה. וכי אמור הוא בעניין? הרי הפרשה לא נאמרה בפרשת אחרי מות בעבודת יום הכיפורים אלא במילואים. אלא מכיון שמיתת בני אהרן אמורה בעניין, ולא מתו אלא במילואין _{ורק נכתב שם,} כמו שהוא אמור בעניין. ולית סופיה דרבי שמעון בן לקיש° מישמעינה מן הדין קריא _{הלא בסופו של דבר גם רבי שמעון בן לקיש לומד ממלואים} אז למה הוא מקשה על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה _{כאדם ששמע דבר ושואל איך זה יתכן כך רבי שמעון בן לקיש° שאל אם לומדים ממילואים למה ביום הכיפורים ההפרשה לא מעכבת.} אמר רבי יוסה ברבי בון° _{לרבי שמעון בן לקיש° לא קשה} טעמא דרבי שמעון בן לקיש° דלמד מסיני דכתיב (שמות משפטים כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני. מה משה לא נכנס לפני ולפנים עד שנתקדש בענן כל שבעה, אף אהרן לא נכנס לפני ולפנים עד שנתרבה בשמן המשחה כל שבעה. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} למה מיתת בני אהרן אמורה בעניין יום הכיפורים, והלא לא מתו אלא במילואים? אמר רבי חייה בר אבא° . בני אהרן, באחד בניסן מתו. ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים? ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל. אמר רבי אבא בר בינה° , למה סמך הכתוב מיתת מרים לפרשת פרה? ללמדך שכשם שאפר פרה מכפרת על ישראל, כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל. אמר רבי יודן בי רבי שלום° , למה סמך הכתוב מיתת אהרן לשיבור הלוחות? ללמדך שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא כשיבור לוחות. כתיב (דברים עקב י ו) ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן. וכי במוסרה מת אהרן והלא בהר ההר מת הדא הוא דכתיב (במדבר מסעי לג לח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם. אלא מכיון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד ובקשו הכנענים להתגרות בם. הדא הוא דכתיב (במדבר חקת כא א) וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל. מהו דרך האתרים? שמעו כי מת

[דף ב עמוד ב]

התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך ובאו ונתגרו בהם. ובקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחוריהן שמונה מסעות, ורץ אחריו שבטו של לוי והרג ממנו שמונה משפחות. _{לבנימין היו עשרה בנים ולא נמנו אלה חמישה, ואהוד משמעון ואצבון לגד וישוה לאשר.} אף הם הרגו ממנו ארבע משפחת. _{שמעי נעקר לגמרי ומיצהר חברון ועוזיאל נותרו מעט} היינו דכתיב (דברי הימים א כו כג) לעמרמי ליצהרי לחברוני לעזיאלי _{והפסוק הזה מיותר ונכתבו יחד שהיו מעט,} אימתי חזרו? בימי דוד. הדא הוא דכתיב (תהילים עב ז) יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח _{בני לוי שהיו רודפי שלום.} אמרו מי גרם לנו לדמים הללו? אמרו על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק, וישבו וקשרו הספידו וגמלו לצדיק חסד. והעלה עליהן המקום כאלו מת שם ונקבר שם וגמלו לצדיק חסד. אמר רבי יוסי בר חנינה° עשירית האיפה ומכנסיים מעכבין _{אף שאינם כתובים במילואים.} מה טעמא? זה וזה עשיה כתיב בהו? בעשירית האיפה כתיב יעשה אותו? ובמכנסים כתיב ועשה להם מכנסי בד, ויליף ממילואים דכתיב זה הדבר אשר ציוה ה’ לעשות? ועיכובה במילואים מנין? אמר רבי חנינה° דכתיב (שמות תצוה כט לה) ועשית לאהרן ולבניו ככה. כל האמור בפרשה מעכב. ואתייא כיי דאמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , כתיב זה הדבר אשר ציוה ה’ לעשות? זה הדיבור, שאפילו קריית הפרשה מעכבת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר , כל המעכב לדורות מעכב כאן _{במילואים} וכל שאין מעכב לדורות אינו מעכב כאן. מה אית לך _{מה מיעט רבי יוחנן° בר נפחא?} סמיכה ושפיכת שירי דמים שאינן מעכבין לדורות אינן מעכבין כאן. אמר רבי חנינה° , ציץ ומצנפת של אהרן קודם לאבניטן של בנים _{שקדם הלבישו את אהרון את כל הבגדים ורק אחר כך את בניו.} רבי יהודה ברבי° אומר כולם כאחד דכתיב (שמות תצוה כט ט) וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו. אמר רבי אידי° הדא דאת אמר למצוה _{שהצטוו שיחגרו אבנט} אבל לציווי _{סדר עשיה} אהרון קדם דכתיב (ויקרא צו ח ו) ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אתם במים ואחר כך ויתן עליו את הכתנת ואחר כך ויקרב משה את בני אהרון וילבישם כתנות. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° , פשט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה בכהונה גדולה. אמר רבי תנחום בר יודן° ותני לה, כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידיו. וכיון שלבש אהרן בגדי כהונה גדולה ושימש שרתה שכינה על ידיו. מה טעמא? כדכתיב (ויקרא שמיני ט ד) כי היום ה' נראה אליכם. כתיב(ויקרא צו ו יג) זה קרבן אהרון ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו, עשירית האיפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב. _{מכאן למדו חכמינו זכרונם לברכה שכל כהן אפילו הדיוט מקריב עשירית האיפה שלמה ביום שבו הוא מתחנך לעבודה. אבל כהן גדול מקריב בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב.} רבי יוסי בר חנינה° בעי

[דף ג עמוד א]

ביום השמיני למילואים עשירית האיפה היאך קרבה? שהרי היה זה גם יום חניכתו של אהרון לכהן גדול. חצייה קריבה או שלימה קרבה? כתיב (ויקרא שמיני ט כב) וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. וכתיב (ויקרא שמיני ט כג) ויבא משה ואהרן אל אהל מועד. ותני, מלמד שלא בא עמו אלא ללמדו על מעשה הקטורת. הדא אמרה חציים קרבה וכבר בבקר עשה חציה. דאין תימר שלימה קרבה, ניתני שבא ללמדו על מעשה קטרת ועל עשירית האיפה _{שהרי לא הקריב מעולם.} אמר רבי תנחום בר יודן° , מהא ליכא למשמע. דהלא. _{בודאי ללמדו} על עבודות שבפנין אנן קיימין _{דכתיב ויבא משה ואהרן אל אהל מועד,} והיה צריך ללמדו על מעשה הקטורת. אבל על מנחת חביתין לא היה צריך ללמדו, שכבר לימדו כל עבודות שבחוץ. מילואים מה היו, קרבן יחיד או קרבן ציבור? מן מה דכתיב (ויקרא צו ח כב) ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל, הדא אמרה קרבן יחיד היו, שהרי אין סמיכה בקרבנות ציבור . והתני קרבן ציבור? אמר רבי אידי° , נתנדבו ציבור ומסרום להם. כתיב, ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים? ימי מילואים מאיכן למדו? מן הקרבנות או ממעשה בראשית? אין תימר מן הקרבנות, הלילה הולך אחר היום. אין תימר ממעשה בראשית, היום הולך אחר הלילה. אין תימר מן הקרבנות, לילה אחרון אין לו יום. _{שלא ישבו ביום השמיני.} אין תימר ממעשה בראשית יום ראשון אין לו לילה _{שהתחילו רק מהבקר.} תמן תנינן, ארבעה כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכים וארבעה מקדימין לפניהם, שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכים? המכניסים עומדים בצפון ופניהם לדרום, המוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון. ^א_זאלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה כנגד טפחו של זה, שנאמר (שמות תרומה כ"ה ל) לפני תמיד. מתניתין ד°רבי מאיר . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מודה °רבי מאיר שאם פירקו את הישנה בשחרית וסידרו את החדשה בין הערבים אף זו היתה תמיד. תנן, °רבי יוסה אומר אף אילו נוטלין ואילו מניחין אף זו היתה תמיד. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מישיבת אהרן ובניו למד °רבי יוסי _{בן חלפתא}. שהרי במילואים כתיב, (ויקרא צו ח לה) ’‘‘ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים. _{וודאי אין הכוונה שלא יזוזו בכלל מפתח אהל מועד, שהרי אי אפשר שלא הלכו לעשות צרכיהם, אלא שבמעבר בין היום ללילה ובין הלילה ליום עליהם להיות שם.} כמה דתימר בישיבת אהרן ובניו צריך שימסור יום

[דף ג עמוד ב]

ללילה ולילה ליום _{ודי שיהיו במעבר מיום ללילה ומלילה ליום.} אף הכא צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום ובדיעבד די בכך. רבי חייה בר יוסה° אמר בלחם הפנים מכיון שמסר יום ללילה דייו ואין צורך אף במעבר מיום ללילה לפי שהיום הולך אחר הלילה ורק במעבר בין הימים ללילות יש צורך בחיבור . מה אמר רבי חייה בר יוסף° בישיבת אהרן ובניו? _{האם גם שם די במעבר מיום ללילה או ששם היה צורך גם במעבר מלילה ליום?} מה אין תמן גבי לחם הפנים שכתוב בו תמיד, את אמר מכיון שמסר יום ללילה דייו. כאן שאין כתוב בו תמיד לא כל שכן? אשכחת אמר _{נמצאתה אומר}, על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} היה שם שבע עמידות וששה פירוקין. _{שאי אפשר היה לפרק בלילה שהרי היה צריך שימסור גם הלילה ליום. אלא אחר תמיד של שחר היה מפרקו וחוזר ובונה אותו קדם תמיד של בין הערבים.} על דעתיה דרבי חייה בר יוסף° שאמר שאין צורך שהלילה ימסור ליום, היה שם ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין. _{שהעמידו קדם תמיד של שחר ופרקו אחר עבודת השחר. וחזרו והרכיבו קדם תמיד של בין הערבים וחזרו ופרקו בלילה.} כדתני, כל שבעת ימי המילואים היה משה מושח את המשכן ומעמידו ומפרקו וסודר עליו את העבודות וביום השמיני העמידו ולא פירקו. °רבי יוסה בי רבי יודה אמר אף ביום השמיני העמידו ומשחו ופירקו. שבכל יום הקימו לצורך תמיד של שחר, וחזרו ופרקו והקימו לצורך המילואים, וחזרו ופרקו והקימו לצורך תמיד של בין הערבים, וחזרו ופרקו. וביום השמיני הקימו לצורך תמיד של שחר וחזרו ופרקו והקימו לצורך עבודות יום השמיני ויותר לא פרקו. אמר רבי זעירא° , ממה שנאמר ביום הקים את המשכן, זאת אומרת שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום. אשכחת אמר _{נמצאתה אומר}על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} כ°רבי יוסה בי רבי יודה היה שם

[דף ד עמוד א]

ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין. _{שאי אפשר היה לפרק בלילה שהרי היה צריך שימסור גם הלילה ליום. אלא אחר תמיד של שחר היה מפרקו וחוזר ובונה אותו קדם עבודות המילואים וחוזר ומפרקו וחוזר ובונה אותו קדם תמיד של בין הערבים.} על דעתיה דרבי חייה בר יוסף° כ°רבי יוסי בי רבי יודה היה שם עשרים ואחת עמידות ועשרים פירוקין _{שהעמידו קדם תמיד של שחר ופרקו אחר עבודת השחר. וחזרו והרכיבו קדם עבודות המילואים וחזרו ופרקו וחזרו והעמידו קדם תמיד של בין הערבים וחזרו ופרקו בלילה.} מניין לפירוקין? אמר רבי זעירה° _{בא’ ניסן} כתיב (במדבר נשא ז א) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן _{והרי ביום כ"ג אדר הוקם?} אלא ביום שכלו הקמותיו. _{שבכל יום היו מקימים ומפרקים וביום השמיני כלו הקמותיו.} רבי שמעון בן לקיש° אמר כתיב (ויקרא צו ח לד) כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם? כמו שביום הראשון הקים את המשכן כך בכל יום היה מקימו. ולא כבר תניתה ודרשנו מהפסוק הזה שצריך להפריש כהן גדול שבעה ימים קדם יום הכיפורים? חדא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} שלמד פרישת כהן גדול ממילואים, וחדא בשם רבי שמעון בן לקיש° שלמד פרישה מסיני. בשמיני אית תניי תני נמשח, ואית תניי תני לא נמשח. אית תניי תני נתפרק, אית תניי תני לא נתפרק. אמר רבי חנין° . פשט הוא לן דלמאן דאמר נמשח נתפרק. ולמאן דאמר לא נמשח לא נתפרק. מאן דאמר נמשח ניחא דכתיב (במדבר נשא ז א) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו ויקדש אותו. מאן דאמר לא נמשח מה מקיים וימשח אותו? מעלה אני עליכם כאילו שהוא מחוסר משיחה ומשחתם אותו. מאן דאמר לא נתפרק, ניחא דכתיב (שמות תצוה כט לז) שבעת ימים יכפרו את המזבח. מאן דאמר נתפרק מה מקיים שבעת ימים יכפרו על המזבח _{הרי היה צריך להיות שמונה ימים?} שבעת ימים היתה כפרה שהיא בדם. כהדא דתני, על זה ועל זה _{על כהן גדול ועל כהן השורף את הפרה} היו מזין עליו מכל החטאות שהיו שם, כדי שיכנסו המים תחת הדם _{שהיו מזין בשבעת ימי מילואים} דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, תחת הדם ותחת שמן המשחה _{שגם נמשך כל יום.} תנן, שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללישכת פרהדרין ולמה מפרישים אותו מביתו? פירש בן בתירה ^א_ח שמא יבא על אשתו נידה וידחה כל שבעה. וכי ישראל חשודין על הנידות? אלא שמא תמצא אשתו נידה. כיי דתנינן תמן, ^א_ט היה משמש עם הטהורה אמרה לו נטמאתי. פירש מיד, חייב. שיציאתו הנייה לו כביאתו. אשכחת אמר מאי דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שלמדים פרישה ממילואים, צריכה ל °בן בתירה שאמר שהפרישה מביתו שמא תראה אשתו נידה. מאן דאמר °בן בתירה צריכה לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. אילו אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ולא אמרה °בן בתירה , הוינן אמרין ישמש מטתו וישן לו בלשכת פלהדרין, הוי צורכה להיא דאמר בן בתירה. אילו אמר °בן בתירה ולא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוינן אמרין יפרוש ממטתו וישן לו

[דף ד עמוד ב]

בתוך ביתו. הוי צורכה להיא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} וצורכה להיא דאמר בן בתירה. תני, ^א_י כל הלשכות שהיו במקדש היו פטורות מן המזוזה, חוץ מלשכת פלהדרין שהיא דירה לכהן גדול שבעת ימים בשנה. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, אף היא גזירה גזרו עליה _{לחייבה מזוזה מדרבנן} שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים. כתיב (דברים עקב יא כ) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. בשעריך. אית תניי, תני פרט לשערי הר הבית והעזרות, אית תניי תני לרבות שערי הר הבית והעזרות. מאן דאמר פרט, °רבי יהודה _{בר עילאי שסובר שאף לישכת פלהדרין אינה אלא מדרבנן.} מאן דאמר לרבות, רבנן. יאות אמר °רבי יהודה _{בר עילאי שהרי אין אלו שעריך אלא שערי הקדש,} מה טעמא דרבנן והא כתיב בשעריך, וכי שערי הר הבית והעזרות בית דירה הן? התיב רבי יוסי ברבי בון° . והתני, בשעריך ^א_יא לרבות שערי המדינה. וכי שערי המדינה בית דירה הן? אלא שבהן הן נכנסין לבית דירה. והכא נמי שבהן היו נכנסין לבית דירה ששם לישכת כהן גדול? חלונות המלון _{בית שמחולק לחדרונים קטנים ללינת עברי דרך} חייבת במזוזה. חלון שהוא ארבע על ארבע שעבדים יושבים שם ומניפין לרבוניהם, חייבין במזוזה. לולים אלו על גב אלו _{פתח בגג שדרכו נכנסו לקומה שמעל וגם בגג שם היה פתח לקומה מעל,} חייבין במזוזה הן דו דרס אסקופתה ארעייתא _{המקום עליו נשען הסלם ועליו הוא דורך כשניכנס נחשב כקרקע הפתח ובצד יתקע מזוזה.} רבי יוסה° _אסי הוה מצטער דלא חמא לולא _{שלא ראה את לול} דרבי איליי° _אילעא, דהוה עביד מן דעתון דכל רבנן _{שנעשה נכון לכל הדעות ורצה לדעת אם היה שם מזוזה והיכן:} תנן, שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללישכת פרהדרין: °אבא שאול היה קורא אותה לשכת בולווטין. בראשונה היו קורין אותה לשכת בולווטין, ועכשיו הן קוראין אותה לשכת פלהדרין על שם פראידתין _{פקידים הממונים על ידי המלך שמתחלפים כל שנה} מילא עבידה _{למה שינו את שם הלישכה וקראו לה כך?} בראשון שהיו משמשין הוא ובנו ובן בנו, שימשו בו שמונה עשר כהנים. אבל בשני על ידי שהיו נוטלין בדמים, ויש אומרים שהיו הורגין זה את זה בכשפים, שימשו בו שמונים כהנים. ויש אומרים שמונים ואחד, ויש אומרים שמונים ושנים, ויש אומרים שמונים ושלש, ויש אומרים שמונים וארבע, ויש אומרים שמונים וחמש. ומהן שימשו °שמעון הצדיק ארבעים שנה. אמר רבי אחא° כתיב (משלי י כז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה? יראת ה' תוסיף ימים, אילו כהנים ששימשו בבית הראשון. ושנות רשעים תקצורנה, אילו ששימשו בבנין השני. מעשה באחד ששילח ביד בנו שתי מידות של כסף מליאות כסף ומחוקיהן כסף. ובא אחר ושילח ביד בנו שתי מידות של זהב מליאות זהב ומחוקיהן זהב, אמרו כפה הסיח את המנורה _{ביטוי שאומר שמי שמשלם יותר שוחד זוכה. כמו שמסופר בבבלי "אמא - שלום היתה אשתו של °רבי אליעזר בן הורקנוס אחותו של °רבן גמליאל דיבנה. היה פילוסוף אחד בשכנותו שהיה מפרסם על עצמו שאין הוא מקבל שוחד מבעלי - דין הבאים לפניו, והיה מקבל שוחד בסתר. בקש °רבן גמליאל דיבנה ללעוג לו ולפרסם קלונו ברבים, הכניסה לו אמא - שלום מנורת זהב, ואמרה לו רצוני שיחלקו לי בנכסי בית אבי, אמר להם חילקו לה. אמר לו °רבן גמליאל דיבנה כתוב בתורתנו שאין בת יורשת במקום הבן, השיבו מיום שגליתם מארצכם ניטלה תורת משה וניתן ספר אחר וכתוב בו בן ובת יורשים כאחד. למחר חזר °רבן גמליאל דיבנה והכניס לו חמור לובי, אמר להם ירדתי לסוף הספר וכתוב בו, אני לא לגרוע מתורת משה באתי אלא להוסיף על תורת משה באתי וכתוב בה שבמקום בן אין הבת יורשת. אמר לו אמא - שלום יאיר אורך כנר (רמז למנורת הזהב שנתנה לו כשוחד), אמר לה °רבן גמליאל דיבנה בא החמור ובעט במנורה.} מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדים עבודת כוכבים ומזלות ומגלים עריות ושופכי דמים וכן בשני. °רבי יוחנן בר תורתא אמר. מצאנו שלא חרבה שילה אלא שהיו מבזים את המועדות ומחללין את הקדשים. מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדי עבודת כוכבים ומזלות ומגלי עריות ושופכין דמים. אבל בשני, מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרות, וכל ווסת טובה היתה בהן. אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם. וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד עבודת אלילים וגילוי עריות ושפיכות דמים. דלמא _{את זה מספרים}, רבי זעירה° ורבי יעקב בר אחא° ורבי אבונה° הוון יתבין אמרין, לא שקולה היא אלא חמורה יותר . שבראשון נבנה, ובשני לא נבנה. אמר רבי זעירא° שקולה היא, אלא שהראשונים עשו תשובה ולכן נבנה, והשניים לא עשו תשובה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} הראשונים

[דף ה עמוד א]

נתגלו עוונם ונתגלה קיצם. השניים נתגלה עוונם ולא נתגלה קיצם. שאלו את °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, דורות האחרונים כשרים מן הראשונים? אמר להן עידיכם בית הבחירה יוכיח. שלראשונים נבנה ולאחרונים לא נבנה. אבותינו העבירו את התקרה דכתיב (ישעיה כב ח) ויגל את מסך יהודה. אבל אנו פעפענו את הכתלים, דכתיב (תהילים קלז ז) האומרים ערו ערו עד היסוד בה. אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו. תנן, מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. מה מייחדין ליה עימיה? _{האם אף אותו מפרישין ללשכת פרהדרין} אמר רבי חגיי° , משה _{לשון שבועה,} אין מייחדין ליה עימיה דו קטל ליה _{לא מיחדים אותו עם הכהן הגדול שמא הוא ירצח אותו מקנאה}. כתיב (ויקרא צו ו יג) זה קרבן אהרון ובניו אשר יקריבו לה’ ביום המשח אתו? המשח אותו, אחד מושחין ואין מושחין שנים. מאי טעמא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מפני איבה. עבר זה _{כגון שנטמא הראשון} ושימש זה _{השני במקומו} לאחר שיחזור ^א_יב הראשון כל קדושת כהונה עליו. השני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, עבר ועבד עבודתו כשירה. עבודתו של שני _{פר ואיל של יום הכיפורים} משל מי? נישמעינה מן הדא. מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ונכנס בן אילם ושימש תחתיו בכהונה גדולה. וכשיצא אמר למלך, אדוני המלך. פר ושעיר של יום הכפורים משלי הן קריבין או משל כהן גדול? וידע המלך מה הוא שואלו _{שרמז לו שימנה אותו כהן גדול ואז התברר שכבר ביום הכיפורים הוא היה הכהן גדול הקבוע והפר והאיל משלו.} אמר לו בן אילם, לא דייך ששימשתה שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם? וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערב יום הכפורים, ונתזה צינורה של רוק מפיו על בגדיו וטימתו. ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה, וראת אימן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולן שימשו בכהונה גדולה. שלחו חכמים ואמרו לה, מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להן, יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימי. אמרון, כל קימחיא קמח, וקמחא דקמחית סולת. וקרון עלה את הפסוק (תהלים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. יכול יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה? תלמוד לומר (ויקרא צו ו טו) והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה. את שבנו עובד תחתיו, מביא עשירית האיפה. יצא משוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו. ^א_יג ומנין למשוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו? תלמוד לומר (שמות כט ל) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש. את שהוא בא אל אהל מועד לשרת בקדש, בנו עובד תחתיו. יצא משוח מלחמה שאינו בא אל אהל מועד לשרת בקדש. ומנין שהוא מתמנה להיות כהן גדול? שנאמר (דברי הימים א ט כ) ופינחס בן אלעזר נגיד _{כהן גדול} היה עליהם, לפנים ה' עמו. ובימי משה היה משוח מלחמה. רבי יוסי° _{בר זבידא} כד הוה בעי מקנטרה לרבי אלעזר ברבי יוסי° _{שלא היה משקיעה בלימודים כמו בעבר,} הוה אמר לו, לפנים עמו. מאי לפנים עמו. בימי זימרי מיחה, בימי פילגש בגבעה לא מיחה. מנין שהוא נשאל בשמונה? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (שמות כט כט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו. מה תלמוד לומר אחריו? אלא לגדולה של אחריו. ומניין שהוא _{משוח מלחמה} עובד בשמנה? אמר רבי ירמיה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (שמות תצוה כט כט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו. מה תלמוד לומר אחריו? לקדושה של אחריו. אמר לו רבי יונה° . עמך הייתי ולא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} עובד אלא נשאל. ובמה הוא עובד? אייתי רב הושעיה° מתניתא דבר קפרא° מן דרומא ותנא. וחכמים אומרים, אינו עובד לא בשמונה של כהן גדול ולא בארבעה של כהן הדיוט. אמר רבי אבא° . ^א_יד בדין היה שיהא עובד בארבעה. ולמה אינו עובד בארבע? שלא יהו אומרים ראינו כהן גדול פעמים עובד בארבעה פעמים בשמונה. אמר רבי יונה° , ולא מבפנים הוא עובד _בארבע ובחוץ נשאל בשמונה. וטועין מבפנים לבחוץ? וכי °רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא טעה

[דף ה עמוד ב]

בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן? דתני כתיב (במדבר בהעלתך י ח) ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות. תמימים ולא בעלי מומין דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר לו °רבי טרפון , אקפח את בניי אם לא ראיתי אחי אמי חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה וחצוצרתו בידו ותוקע. אמר לו °רבי עקיבא _{בן יוסף}. רבי, שמא לא ראיתה אלא בשעת הקהל, ואני אומר בשעת קרבן. אמר לו °רבי טרפון . אקפח את בניי שלא הטיתה ימין ושמאל. אני הוא שראיתי את המעשה ושכחתי ולא היה לי לפרש. ואתה דורש ומסכים לשמועה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו _{גבי עבודת יום הכיפורים} כתיב (ויקרא אחרי מות טז לב) וכפר הכהן אשר ימשח אתו. מה תלמוד לומר? לפי שכל הפרשה אמורה באהרן, אין לי אלא אהרן עצמו. ומניין לרבות כהן אחר? תלמוד לומר אשר ימשח אתו. לרבות משוח בשמן המשחה. מרובה בבגדים מניין? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז לב) ואשר ימלא את ידו. ומניין לרבות כהן אחר המתמנה _{אפילו רק לאותו כיפור}? תלמוד לומר וכפר הכהן. במה הוא מתמנה? שהרי יתכן שהכהן גדול יטמא אחר העבודות שנעשים בבגדי זהב והשני נכנס תחתיו לעבודות שהם בבגדי לבן _{שהם אותם ארבע בגדים של כהן הדיוט, אם כן במה הוא מתמנה}? רבנין דקיסרין אמרו בשם רבי חייה בר יוסף° , בפה _{שאומרים לו שהוא מתמנה}. אמר רבי זעירה° הדא אמרה שממנין זקנים בפה. אמר רבי חייה בר אדא° , מתניתא אמרה כן. דתנן, אמרו לעקביא בן מהללאל חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך _{גירסא אחרת ואתה נעשה} אב בית דין על ישראל _{מיד כשתחזור בך}. מניין שכשם שמתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול, כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו? שנאמר (ויקרא אחרי מות טז ו) וכפר בעדו ובעד ביתו. ביתו זו אשתו דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. אמר לו °רבי יוסה , אם כן אין לדבר סוף. מהו אין לדבר סוף? שמא תמות אשה זו _אשתו ותמות אשה אחרת _{זו שהתקינו לו}. אמר רבי מנא° _{בן יונה} עד דאת מקשי לה על ד°רבי יהודה _{בר עילאי}, קשייתה על דרבנן. דתנן, ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. אף כאן שמא יארע קרי לכהן זה _{הכהן המכהן} ויארע קרי לכהן אחר _{זה שמינו תחתיו}. למה לרבנן מחשש שמא יטמא, גזרו שיתקינו לו אחר, ולא גזרו שיתקינו לו אשה אחרת שמא תמות אשתו? קרי מצוי, מיתה אינה מצויה. גזרו על דבר שהוא מצוי, ולא גזרו על דבר שאינו מצוי. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} סבר אף מיתה מצויה. והיכא אשכחנן ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר מיתה מצויה? הדא היא דתנינן הכא _{זו ששנינו כאן}. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו. תמן תנינן המביא גט והניחו זקן או חולה, נותנו לה בחזקת שהוא קיים. תמן את אמר אין מיתה מצויה והכא את אמר מיתה מצויה? תמן ביחיד וכאן בציבור. חומר הוא בצבור _{שכפרת כל ישראל תלויה בו}. והא אשכחנן ד°רבי יהודה _{בר עילאי} מחמיר ביחיד? _{אולי גם מה שחשש שמא תמות אשתו זה רק מפני שכפרת כל ישראל תלויה בו}. דתני, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} לא היה שופר של קינים _{של חובה שמהם מביאים אחד לעולה ואחד לחטאת} בירושלם מפני התערובות, שמא תמות אחד מהן ונמצא דמי חטאות מיתות מעורבות בקרבן. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו. ויקדש מאתמול? כתיב, וכפר בעדו ובעד ביתו. ולא בעד שני בתים. רבי גמליאל ברבי איניוני° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. לא נמצא כקונה קיניין בשבת? אמר לו, _{אין איסור לקדש אשה אלא משום שבות וזה} שבות שהתירו במקדש. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. הדא אמרה _{זה אומר}, ^א_טו אילין דכנסין ארמלן _{אלו שנושאים אלמנה שנקנת בביאה ולא בחופה}. צריך לכונסן מבעוד יום. שלא יהא כקונה קניין בשבת:

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ב

עבודת התמיד
מתני’: ^א_טזכל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגלים. ושאר כל הימים, אם רצה להקריב מקריב, ^א_יז שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש:

[דף ו עמוד א]

גמ’: ואינו טמא משום הזייתו? אמר רבי יוסה ברבי בון° , משהיה מקריב קרבנותיו היו מזין עליו וטובל ועושה הערב שמש: תנן, שכהן גדול מקריב בראש ונוטל חלק בראש: היך עבידה? עור זה שלי, חלה אחת משתי הלחם, שש חלות מלחם הפנים. הכא בעור הוא נסב _נוטל כולה, והכא הוא נסיב פלגא _{נוטל חצי}? אמר רבי זעירה° , כאן לקרבן יחיד וכאן לקרבן ציבור. תני, °רבי אומר, אומר אני שלא יטול אלא מחצה. אית תניי תני, °רבי אומר, אומר אני שיטול מחצה. היך עבידה? היה שם עור אחד. רבנן אמרי נוטל את כולו. °רבי אומר, ^א_יח אומר אני שלא יטול אלא מחצה. היו שם ארבעה חמשה עורות. רבנן אמרי נוטל אחד. °רבי אומר, אומר אני נוטל מחצה. מה טעמא ד°רבי ? דכתיב (ויקרא ויקרא ב י) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. וכי אין אנו יודעין שאהרן בכלל בניו. ומה תלמוד לומר לאהרן ולבניו? אלא אמר אהרן יסב פלגא _{יטול חצי}, ובניו יסבין פלגא _{יטלו חצי},. כהדא בולי _{ממונים בגלל עשרם} ואסטרגי _ממונים הוה לון קריבו _{שאמרו השלטון שהממונים העשירים והממונים יביאו דורון למלך} אתא עובדא קומי _{בא המעשה לפני} °רבי ואמר הרי בולי בכלל אסטרגי _{ששניהם ממונים}. וליידא מילה _ולמה אמר בולי ואסטרגי? אלא אמר _כוונתו אילין יתנון פלגא ואילין יתנון פלגא _{אלו יתנו חצי ואלו יתנו חצי}. אמר רבי יוסה ברבי בון° , °רבי כדעתיה. ד°רבי אמר כתיב (ויקרא אמור כד ט) והיתה לאהרן ולבניו. לאהרן מחצה ולבניו מחצה. מתיב רבי אבא בר ממל° . והא מתני' פליגא דתני, ^א_יט האומר הרי עלי מאה עשרונות להביאן בשני כלים, מביא חמשים בכלי א' וחמשים בכלי א'. ואם הביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד יצא. אילו מי שאמר הרי עלי מאה עשרונות סתם, ולא אמר בכמה כלים הוא מביאן הרי מביאן בשני כלים _{שהרי אינו יכול להביא יותר משישים בכלי אחד}, וליידא מילה _ולמה אמר להביאן בשני כלים? כנראה שכוונתו שיביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחד. ואף על פי כן אם הביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד יצא, מכאן שממה שאמר שיביא בשני כלים אין ראיה שחצי יביא בזה וחצי בזה. ולמה °רבי חייב את הבולאות חצי רק מפני שהזכירו את שניהם _{בולאות ואסטרגי} אולי לא לזה התכוון השלטון והמוציא מחבירו עליו הראיה? אמר רבי יוסי ברבי בון° . כשמזכיר שני שמות ודאי כוונתו חצי מכל אחד כפי שפסק °רבי . ושונה הדין גבי מנחות, שאף שאמר בשני כלים, מכיון שעד ששים יכולין ליבלל, כמי שקבע לו ששים משעה ראשונה

[דף ו עמוד ב]

לא צורכא דא _{מהבריתא הזו אין להקשות} אלא אם במקום זה הבריתא היתה אומרת, אמר הרי עלי ששים עשרונות להביאן בשני כלים. מביא שלשים בכלי א' ושלשים בכלי א'. ואם הביא ארבעים בכלי א' ועשרים בכלי א' יצא, אז באמת היתה קושיה. אשכח תני כן _{מצא בריתא שנאמר בה כך}, _{אמר הרי עלי ששים עשרונות להביאן בשני כלים. מביא שלשים בכלי א' ושלשים בכלי א'. ואם הביא ארבעים בכלי א' ועשרים בכלי א' יצא}. רבי חנניה חברין דרבנין° בעי, למידין מידת הדין _{דיני ממונות} מעשרון _מקדשים? אז מה מקשים על °רבי שפסק שבדיני ממונות אם הזכירו שני שמות, כל אחד יתן חצי, ממה שבמנחות ראינו שהדין לא כך? אשכח תנא שלמד מידת הדין ממדת עשרון. איתמר, האומר הרי עלי להביא מאה עשרונות בשני כלים. אמר רבי אבון° , בלבד שלא יביאם בג' כלים. רבי אבא בר ממל° אמר, אפילו בכמה כלים _{שאפשר שכוונתו היתה להביא כמות גדולה שנכנסת בשני כלים}. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי יהושוע בן לוי° . בכל יום כהן גדול מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר. אם יש שם נדרים ונדבות הוא מקריבן. והולך בתוך ביתו ובא ומקריב תמיד של בין הערבים, ואם רוצה בא ולן בלשכת פלהדרין. רבי עוקבה° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי° , לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימים טובים. אית תניי תני, ^א_כ הציץ מרצה על מצחו. אית תניי תני אפילו תלוי בזוית, מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו, דכתיב והיה על מצחו תמיד. ומאן דאמר אפילו תלוי בזוית מן הדא דיום הכיפורים שלבוש בגדי לבן ולא לובש את הציץ. מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו, מסייע לרבי יוסי ברבי בון° _{לכן לבש בכל יום}. מאן דאמר אפילו תלוי בזוית מסייע לרבי עוקבה° :

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_כא מסרו לו זקנים מזקני בית דין קורין לפניו בסדר היום. ואומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת. ערב יום הכיפורים שחרית מעמידין אותו בשער המזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה:

גמ’: תנן, מסרו לו זקנים מזקני בית דין קורין לפניו בסדר היום? ואומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת. לא כן תני (ויקרא אמור כא י) והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה. והכהן הגדול מאחיו, שתהא גדולתו מאחיו. _{במה צריך שיהיה גדול מאחיו}? °רבי אומר ^א_כב בנוי בכח בעושר בחכמה ובמראה. ואיך יתכן שלא למד? אמר רבי יוסי ברבי בון° , כאן במקדש ראשון וכאן בשני: תנן, ערב יום הכיפורים שחרית מעמידין אותו בשער המזרח. איכן היו מעמידין אותו מבפנים או מבחוץ? אם תאמר מבחוץ נמצא שלא טבל, וטבילה ראשונה שטובל אינה מחמת יום הכיפורים אלא לצורך כניסה לעזרה. כיי דתנינן תמן חמש טבילות היה שם באותו היום אחת שלא היה אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיהא טובל וארבעה מחמת יום הכיפורים. אין תימר מבפנים, נמצא שכבר טבל לכניסה לעזרה, ואם כך כל החמש טבילות שטובל ביום הכיפורים כולן מחמת יום הכיפורים _{שבערב יום הכיפורים לא היו מניחים לו לצאת}: תנן, מעבירין לפניו פרים ואלים וכבשים: למה לא אמר שעיר? אמר רבי אבא קרטיגנא° בלא כך אינו זקוק להערות. שהרי כל הזיות שעושה בפר עושה בשעיר, ולבסוף מערה את שניהם ומזה יחד, כך שדי שרואה את הפר ונזכר גם משעיר . אשכח תני ושעיר:

[דף ז עמוד א]

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_כג כל שבעת ימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה ערב יום הכיפורים עם חשיכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה שהמאכל מביא את השינה:

גמ’: תני, לא היו מניחין אותו לאכול לא חלב ולא בצים ולא גבינה ולא בשר שמן ולא יין ישן ולא קונדיטון ולא גריסין של פול ולא עדשים. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ולא אתרוג ולא כל דבר שהוא מרגיל לזיבה. אף על פי כן היו קורין עליו את הפסוק הזה (תהילים קכז א) אם ה' לא יבנה בית וגו'. ולא מן הניסים שהיו נעשין בבית המקדש הן _{שלא ארע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים} ? אמר רבי אבין° על שם לא תנסון. אמר רבי יוסי ברבי בון° כאן בראשון וכאן בשני:

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ה

מתני’: ^א_כד מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה, הוליכוהו לעליית בית אבטינס השביעוהו ונפטרו והלכו להם. אמרו לו, אישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחינו ושליח בית דין. משביעין אנו עליך במי ששיכן את שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך. הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין:

גמ’: לישכת בית אבטינס על גבי שער המים היתה, וסמוך ללישכתו היתה. הוא פורש ובוכה שנחשד, והן פורשין ובוכין שצרכו לכך. ולמה משביעין אותו? מפני הבייתוסין שהיו אומרים יקטיר מבחוץ ויכניס מבפנים. מעשה באחד שהקטיר מבחוץ והכניס מבפנים. וכשיצא אמר לאביו, אף על פי שהייתם דורשין כל ימיכם, לא עשיתם עד שעמד אותו האיש ועשה. אמר לו אביו, אף על פי שהיינו דורשין כל ימינו, אבל כרצון חכמים היינו עושין. תמיה אני אם יאריך אותו האיש ימים בעולם _{על בנו אמר כן}, אמרו לא באו ימים קלין עד שמת. ויש אומרים יצא חוטמו מזנק תולעים, וכמין פרסת עגל עלת בתוך מצחו. אית דבעי מימר הצדוקי דפרה _{שלא רצה להטמא ורבי יוחנן° בר נפחא טמא אותו כדי שיעשה בטבול יום} היא דסוכה _{שניסך על רגליו ורגמו אותו כל העם באתרוגים} היא דיום הכפורים. רבי סימון° לא אמר כן אלא או דפרה ודסוכה חד _{שבסוכות נהרג}. ודכיפורים חד _{שהרי מסופר שמלאך בעט בו והרגו מיד כשיצא מקדש הקדשים כך שבסוכות כבר לא היה בחיים}. או דפרה ודכפורים חד ודסוכה חד. מאן דאמר לא באו ימים קלים עד שמת, תלתיהון עבד _{שבתחילה שלא רצה להטמא ורבי יוחנן° בר נפחא טמא אותו כדי שיעשה בטבול יום ובים כיפור הקטיר מבחוץ ואחרי כיפור הגיעה סוכות ומת}. מאן דאמר יצא חוטמו מזנק תולעים, וכמין פרסת עגל בתוך מצחו. כמאן דאמר או דפרה ודסוכה חד _{שלא רצה להטמא ורבי יוחנן° בר נפחא טמא אותו ואחר כך בסוכות מת מרגימת אתרוגים}, ודכיפורים חד _{שמת ומצאו בו כמין פרסת עגל}. או דפרה ודכפורים חד ודסוכה חד. תני, צווחה עליהן העזרה _{כמו שצווחה בימי עלי ואמרה} צאו מיכן בני עלי טימאתם בית אלהינו.

[דף ז עמוד ב]

בו ביום נפגמה קרן המזבח _{מהאתרוגים} ונתנו עליו גוש של מלח שלא יהא נראה כפגום. ^א_כה שכל מזבח שאין לו קרן וסובב ויסוד פגום הוא. בעון קומי רבי אבהו° והא כתיב (ויקרא טז יז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו. אפילו אותן שכתיב בהן (יחזקאל א י) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד בבאו לכפר בקדש אמר לון בשעה שהוא נכנס כדרכו בקדושה אבל הצדוקי הזה לא עשה כדין שנתן הקטורת בחוץ. כתיב (ויקרא אחרי מות טז יב יג) והביא מבית לפרכת ונתן את הקטרת על האש לפני ה'. ^א_כו שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים שהרי הצדוקין אומרים יתקן מבחוץ ויכניס שלפני בשר ודם אין עושין כן לתת הקטורת בפניו קל וחומר לפני המקום, ואומר _{וגם ראיה מהכתובים דכתיב} (ויקרא אחרי מות טז ב) כי בענן אראה על הכפרת. אמרו להן חכמים. והלא כבר נאמר (ויקרא אחרי מות טז יב יג) ונתן את הקטרת על האש לפני ה'. _{גזרת הכתוב} שאינו נותן אלא מבפנים, אם כן למה נאמר כי בענן אראה על הכפרת? ^א_כז מלמד שהוא נותן בה מעלה עשן. ומניין שהוא נותן בה מעלה עשן? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז יב יג) וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על הארון ולא ימות. ^א_כח הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מסממניה חייב מיתה. אמר °רבי אלעזר ברבי שמעון ולא ימות הרי זה עונש. כי בענן אראה על הכפרת, הרי זה אזהרה. אמר °רבי אלעזר ברבי שמעון . יכול עונש ואזהרה נאמרו קודם למיתת בני אהרן? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז א) אחרי מות שני בני אהרן. אי אחרי מות שני בני אהרן, יכול שניהן נאמרו אחר מיתת שני בני אהרן? תלמוד לומר כי בענן אראה על הכפרת משמע שהיה קדם שירדה שכינה שנאמר אראה בלשון עתיד, וזה קדם שמתו בני אהרון. הא כיצד? אזהרה נאמרה קודם מיתת שני בני אהרן, ועונש נאמר לאחר מיתת

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ו

מתני’: ^א_כט אם היה חכם דורש. ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו. אם רגיל לקרות קורא, ואם לאו קורין לפניו. ובמה קורין לפניו? באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל _{שהיו עמי ארצות ולא ידעו עברית:}

גמ’: תני, במשלי ובתילים מפני שטעמן מפיג את השינה. כהנא° שאל לרב° . מה ניתני קבוטר או קבוטל? והוה קאים מצלי, וחוי ליה באצבעתיה אות ריש לסמן לו שצריך לגרוס קבוטר:

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ז

מתני’: ^א_ל ביקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה ואומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה ומעסיקין אותו עד שמגיע זמן השחיטה:

גמ’: רב חונא° אמר באצבע צרדה בפה _{שהיה מכניסה לפה ומשמיע קול}. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר באצבע צרדה ביד. מתני' פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני, משמיעים לפניו קולות בפה לא בנבל ולא בכינור _{ולא באצבע}. פתר לה כשהיו שרים לפניו, נעימה הנאמרת, באצבע צרדה אומרה בפה, לא בנבל ולא בכנור אבל כשרצו להעיר אותו השתמשו באצבע צרדה ביד:

ירושלמי יומא, פרק א, הלכה ח

מתני’: ^א_לא בכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר או בסמוך לו לפניו או מלאחריו, וביום הכיפורים מחצות

[דף ח עמוד א]

וברגלים מאשמורה הראשונה. לא היתה קרות הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מליאה מישראל:

גמ’: אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא מסתברא דא אלא יום הכפורים מאשמורה הראשונה, וברגלים מחצות. שמקדימים את תרומת הדשן ביום הכיפורים כדי שלא יבואו לידי צמאון. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_לב תרומת הדשן תחילת עבודה של מחר היא וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים _{שמעלים אותו מקדשים ידים ורגלים וחוזרים ומשקעים אותו בבור}:

הדרן עלך פרק שבעת ימים