ירושלמי מאיר/מסכת יבמות/פרק יד
פרק ארבע עשר – חרש שנשא
[עריכה]
מתני’: יד_אחרש שנשא פיקחת, פיקח שנשא חרשת. אם רצה להוציא יוציא. אם רצה לקיים יקיים. כשם שהוא כונס ברמיזה, כך הוא מוציא ברמיזה. יד_בפיקח שנשא פיקחת ונתחרשה. אם רצה יוציא, ואם רצה יקיים. נשטתתה. לא יוציא. יד_גנתחרש או נשתטה, לא יוציא עולמית:
גמ’: כיצד הוא עושה? רומז לאחר , והוא נותן לה גיטה. יד_דכשם שהוא רומז, כך הוא נרמז. מתניתא בשקידשה בכסף. אבל אם קידשה בבעילה, אינו יכול לגרש שקידושיו מעשה, וגירושיו אינו מעשה וחרש יש לו מעשה ואין לו מחשבה. רבי אלעזר° בן פדת שאל לרבי יוחנן° בר נפחא, אשתו של חרש ושל שוטה מהו? אמר ליה יד_האפילו אשם תלוי אין בה. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא ורבי הילא° אילעא אמר בשם רבי אלעזר° בן פדת, אפילו אשם תלוי אין בה. מכיון דאת אמר אפילו אשם תלוי אין בה, יד_ואם בא אחר וקידשה נתפשו בה קידושין. ואם גירשה הפיקח, מותרת להינשא לחזור לראשון החרש ואין זה מחזיר גרושתו שהרי לא גרש אותה ואינה נאסרת משום אשת איש שזינתה, שאין לו קידושין מהתורה. אבל אם גרשה החרש ונשאה לאחר וגרשה, אסורה לחזור לו כיוון שמדרבנן היא אשתו. הדא היא דתני רבי חייה° , יד_זאשתו של חרש שגירשה חרש, והלכה ונישאת לחרש או לפיקח. קורא אני עליה (דברים כי תצא כד ד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה כיוון שמדרבנן היא היתה אשתו. אשתו של פיקח, שגירשה והלכה ונישאת לחרש, כיוון שמדרבנן היא אשתו קורא אני עליה, לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה.
יד_חאשתו של חרש, שהלך לו בעלה למדינת הים, ובאו ואמרה לה מת בעליך, והלכה ונישאת לחרש או לפיקח. ואחר כך בא בעלה, תצא מזה ומזה. אשתו של פיקח, שהלך בעלה למדינת הים. באו ואמרו לה, מת בעליך. והלכה ונישאת לחרש. ואחר כך בא הפיקח. הוינן סברין מימר, יוציא החרש, ויקיים הפיקח. ולא היא, עוד היא באילין קנסייא ותצא מזה ומזה. תנן, נשתטתה לא יוציא. מאי טעמא? דבית רבי ינאי° הכהן אמרי, חכמים תקנו שלא יגרש יד_טמפני גרירה שלא ינהגו בה מנהג הפקר. רבי זעירא° ורבי אילא° אילעא תריהון אמרין, אפילו מדאוריתא אינה מגורשת מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה. רבי נחמיה בר מר עוקבן בריה דרבי יוסי° אמר, תלתא נפקא מינא איכא. עבר וגירש. מאן דאמר מפני גרירה, גירש. מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה, אסור. יש לה בן ואב ואח. מאן דאמר מפני גרירה, אסור לגרש. מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה, יש לה אב, כיכולה היא לשמור את גיטה ומותר לגרש. פעמים שוטה פעמים חלומה, מאן דאמר מפני גרירה, אסור. מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה, יש לה עיתים ויכולה היא לשמור את גיטה.
מתני’: אמר °רבי יוחנן בן נורי , וכי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאת, והאיש המתחרש אינו מוציא? אמרו לו, לא דומה האיש המגרש, לאשה המתגרשת. יד_ישהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה. והאיש אינו מוציא אלא לרצונו.:
גמ’: תנן, העיד רבי יוחנן בן גודגדא° יד_יאעל החרשת שהשיאה אביה. שהיא יוצאה בגט. אמרו לו. אף זו כיוצא בה. רבי חנניה° בעא קומי רבי הילא° אילעא, נראין הדברים שהשיאה אביה כשהיתה פיקחת שיש בה דעת, ובזמן הקידושין היתה ראויה לצאת בין לדעת בין שלא לדעת. אבל אם היתה חרשת שאין בה דעת לצאת לא תצא אלא לדעת, וכיוון שאין לה דעת לא תצא עולמית. ולא עידות היא? אז איך חכמים אומרים אף זו כיוצא בה. ומוסיפין על העדות אז איך אפשר ללמוד על אחת שלא היתה חרשת מתחילה והתקדשה ונתחרשה? בעיקר העדות פליגי, רבי חנניה° סבר מימר, שהעדות הייתה בפיקחת שהשיאה אביה ונתחרשה. ורבי יוסה° אסי סבר מימר שהעדות היתה בקטנה חרשת שהשיאה אביה ונתגרשה. תנן במשניות הבאות, שני אחים חרשים הנשואים לשתי אחיות חרשות וכ”ו, אמר רבי יוחנן° בר נפחא, לית כן על ראשה. אית כן על סופה שבראשה מדובר על שישה מצבים ובסיפה כשמפרטים אותם מוזכרים רק ארבעה מצבים.
מה אית כן על ראשה מה מופיע גם בראשה וגם בסיפא? כשהיה חרש בעל החרשת, או פיקח בעל הפיקחת. אבל אם היה חרש בעל הפיקחת, או פיקח בעל חרשת. הדא היא דתנינן, דבתר דבתרה בסיפא של הסיפא
מתני’: יד_יבשני אחים חרשים, נשואים לשתי אחיות פקחות. או לשתי אחיות, אחת חרשת ואחת פיקחת. או שתי אחיות חרשות, נשואות לשני אחין פקחין. לשני אחין חרשין. לשני אחין אחד חרש ואחד פיקח. הרי אילו פטורין מן החליצה ומן הייבום. אם היו נכריות, יכנוסו. אם רצו להוציא, יוציאו. יד_יגשני אחין, אחד חרש ואחד פיקח, נשואין לשתי אחיות פיקחות. מת חרש בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. מת פיקח בעל פיקחת. מה יעשה חרש בעל פיקחת? מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם:
גמ’: תנן, שני אחין, אחד חרש ואחד פיקח, נשואין לשתי אחיות פיקחות. מת חרש בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. צרתה מהו? האם היא כצרת ערוה ופטורה, או שכיוון שאינה ערוה מהתורה שהרי אין נשואים לחרש תהיה מותרת לו? נישמעינה מן הדא דתנן, בתו פיקחת נשואה לאחיו חרש. צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום. מכאן שאף צרת ערווה מדרבנן אסורה ליבם שגם קידושי הצרה לחרש רק מדרבנן
מתני’: יד_יגשני אחים פקחין, נשואין לשתי אחיות. אחת חרשת ואחת פיקחת. מת פיקח בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. מת פיקח בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט, ואת אשת אחיו בחליצה:
גמ’: תנן, מת פיקח בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. צרתה מהו האם היא כצרת ערוה ופטורה, או שכיוון שאינה ערוה מהתורה שהרי אין נשואים לחרשת תהיה מותרת לו? נישמעינה מן הדא דתנן, יד_טובתו חרשת נשואה לאחיו פיקח צרתה חולצת ולא מתייבמת. מכאן שאף צרת ערווה מדרבנן אסורה ליבם אבל צריכה חליצה אם היא פיקחת שהיא דאוריתא
מתני’: יד_טזשני אחים., אחד חרש ואחד פיקח. נשואין לשתי אחיות, אחת חרשת ואחת פיקחת. מת חרש בעל חרשת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. מת פיקח בעל פיקחת, מה יעשה חרש בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם:
גמ’: תנן, מת חרש בעל חרשת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. צרתה מהו האם היא כצרת ערוה ופטורה, או שכיוון שאינה ערוה מהתורה שהרי אין נשואים לחרשת תהיה מותרת לו? נישמעינה מן הדא דתנן, בתו חרשת נשואה לאחיו חרש. צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום
מתני’: יד_יזשני אחין, אחד חרש ואחד פיקח. נשואין לשתי נכריות פקחות. מת חרש בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? או חולץ או מייבם. מת פיקח בעל פיקחת, מה יעשה חרש בעל פיקחת? כונס ואינו מוציא לעולם:
גמ’: פיקחת שנשואה לחרש מהו שתאכל בתרומה? נישמעינה מן הדא דתנן, יד_יחבת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש, אינה אוכלת בתרומה. מת ונפלה לפני היבם. אם היה פיקח, אוכלת. חרש, אינה אוכלת
מתני’: יד_יטשני אחין פקחין נשואין לשתי נכריות, אחת חרשת ואחת פיקחת. מת פיקח בעל חרשת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? כונס. אם רצה להוציא יוציא. מת פיקח בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל חרשת? או חולץ או מייבם.
יד_כשני אחין, אחד חרש ואחד פיקח, נשואין לשתי נכריות, אחת חרשת ואחת פיקחת. מת חרש בעל חרשת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? כונס, אם רצה להוציא יוציא. מת פיקח בעל פיקחת. מה יעשה חרש בעל חרשת? כונס ואינו מוציא לעולם:
גמ’: פיקחת הנשואה לכהן פיקח, ומת ונפלה לפני אחיו חרש, מהו שתאכל בתרומה? האם כיון שאכלה לפני כן תאכל גם עכשיו, כי אוכלת מחמת הכהן הפיקח. או כיון שעכשיו היא אשת חרש, לא תאכל ? נישמעינה מן הדא דתנן, יד_כאבת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח, ולא הספיק לכונסה לחופה של נישואין, עד שנתחרש הוא או עד שנתחרשה היא. אינה אוכלת בתרומה. מת ונפלה לפני היבם, ואפילו חרש אוכלת. בזה ייפה כח היבם, מכח הבעל. שהיבם חרש מאכיל. והבעל חרש ואינו מאכיל
הדרן עלך פרק חרש שנשא פיקחת