ירושלמי מאיר/מסכת יבמות/פרק יא
פרק אחד עשר – נושאין
[עריכה]
מתני’: יא_אנושאין על האנוסה ועל המפותה. יא_בהאונס והמפתה על הנשואה חייב. יא_גנושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו. אנוסת בנו ומפותת בנו. °רבי יהודה בר עילאי אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו.
גמ’: תנן, נושאין על האנוסה ועל המפותה. כיני מתניתין כך כוונת המשנה, נושאין אחר האנוסה ואחר המפותה. כגון אם אנס אשה, מותר באמה. פיתה אשה, מותר בבתה. תנן, האונס והמפתה על הנשואה חייב. מאי טעמה? אמר רבי יוחנן° בר נפחא דרך נישואין שנו דכתיב איש אשר יקח. נשא אשה אפילו גרשה או מתה ואחר כך אנס את אמה חייב. נשא אשה ואחר כך פיתה את בתה חייב. תמן תנינן, שחטה ואת בת בתה, ואחר כך שחט את בתה, יא_דסופג את הארבעים. °סומכוס אמר משום °רבי מאיר סופג שמונים. אמר רבי אלעזר° בן פדת, °סומכוס ו°רבי יוחנן בן נורי , שניהן אמרו דבר אחד. דהא תנינן תמן, °רבי יוחנן בן נורי אומר, נשא את בתה, בת בתה, ובת בנה ובא על חמותו. חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו. אמרו לו, שלשתן שם אחד הן. אמר רבי יהודה בר פזי° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, לא כן, דהא מודה °סומכוס בראשונה בשחט שני בניה ואחר כך שחטה שסופג רק ארבעים דשם אחד הן. ולא פליג אלא בסיפא ששני שמות הן, אותו ואת בנו, ובנו ואותו. נמצא דסומכוס ו°רבי יוחנן בן נורי לא אמרו דבר אחד, דהכא שם אחד הן. אשכח תני עוד היא מחלוקת. מאי טעמא ד°רבי יוחנן בן נורי ? דכתיב, ערות אשה ובתה לא תגלה לאו אחד. את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לאו שני. מה אשה ובתה ובת בתה בב' לאוין. אף אשה ובת בנה ובת בתה, בב' לאוין. מה טעמון דרבנין? מה בת בנה ובת בתה בלאו אחד, יא_האף אשה ובתה ובת בתה בלאו אחד. תנן נושאים על האנוסה, מאי טעמה? כתיב (ויקרא קדושים כ יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא. בכולהון כתיב שכיבה וכאן כתיב לקיחה, ללמדך לעולם אינו מתחייב על השנייה, עד שתהא הראשונה זקוקה נשואה לו. או אינו אלא אף על השניה אינו עובר אלא דרך נישואין? כבר אמרנו יא_ושאין קידושין בעריות.
והכתיב (דברים כי תצא כג א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו הרי אין נישואין תופסים בעריות ואף על פי כן כתוב לקיחה? בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאביו וכיוון שקדם שנשא אותה אביו, היה שייך בה לשון לקיחה, אף אחר שנשאה אפשר להשתמש בלשון לקיחה. והכתיב (ויקרא קדושים כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא? בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאחיו. אי נמי תני כן לפי שראויה לו אם ימות אחיו בלא בנים על ידי ייבום. והכתיב (ויקרא אחרי מות יח יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור? בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נשא את אחותה. אי נמי תני כן לפי שראויה לו לאחר מיתת אחותה. והכתיב (ויקרא קדושים כ יז) ואיש אשר יקח את אחותו, בת אביו או בת אמו, וראה את ערותה והיא תראה את ערותו, חסד הוא. אמר רבי אבין° , שלא תאמר היאך קין נשא את אחותו? הבל נשא את אחותו? חסד הוא. חסד עשיתי עם הראשונים שהתרתי להם, כדי שייבנה העולם מהן. כדכתיב (תהילים פט ג) אמרתי עולם חסד יבנה. והכתיב (ויקרא אמור כא יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח? בא להודיעך שאם קידשה שתופסין בה קידושין שקידושין תופסין בחייבי לאוים. רבי חונה° שמע כולהון רמז לכל העריות גם לשניות מן הדא קרייא. כתיב (ויקרא קדושים כ יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה הוא באש ישרפו אותו ואתהן וכתיב (ויקרא אחרי מות יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח שארה הנה זימה היא. זימה זימה לגזירה שוה. מה למטן שלשה דורות אשה בתה ובת ביתה. אף למעלן שלשה דורות אשתו חמותו ואם חמותו. מה למטן בלא תעשה דכתיב לא תיקח, אף למעלן בלא תעשה. מה למעלן דרך נישואין דכתיב איש אשר יקח ואם אנס אשה אמה מותרת. אף למטן דרך נישואין ואם אנס אשה בתה מותרת. מה למעלן בשריפה. אף למטן בשריפה. מה למטן, עשה בת זכר כבת נקיבה דכתיב בת ביתה ובת בנה. אף למעלן עשה אם זכר כאם נקיבה ואסר אם חמיו ואם חמותו. וכד°רבי מאיר , ד°רבי מאיר אומר, גזירה שוה במקום שבאת דדון מינה ואוקי באתרה כך שלומדים רק את עצם האיסור אבל העונש נשאר כמו מקומו. ל°רבי מאיר דור שלישי שלמעלן מניין שהוא בלא תעשה? שהרי למדנו מדור שלישי שלמטה רק לענין האיסור אבל העונש נלמד ממקומו, ושם נאמר רק שריפה? ולרבנן דאינון אמרין גזירה שוה כאמור בה דדון מינה ומינה שלומדים גם את האיסור וגם את העונש מהלמד דור שלישי שהיא שלמעלן מניין שהיא בשריפה? שהרי למדנו משלישי למטה ושם יש רק לאו? ובין ל°רבי מאיר בין לרבנן דור שלישי שלמטן בת בנו ובת בתו
מניין שהיא בשרפה? אם נאמר שנלמד מאם חמיו ואם חמותו, הרי הם עצמם נלמדו מבת בנה ובת בתה. מכיון דכתיב זמה זמה לגזירה שוה, כמי שכולהן כאן וכולהן כאן כאילו שגם למעלה וגם למטה נאמר דור שלישי וגם למעלה וגם למטה נאמר שדינם בשרפה. עד כדון בת בתו מן הנישואין דכתיב (ויקרא אחרי מות יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח. בת בתו מן האונסין מנין? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות יח י) ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה. מה אנן קיימין? אם מן הנישואין, כבר הוא אמור . אלא אם אינו עניין לנישואין תניהו עניין לאונסין. עד כדון לאזהרה, לעונש מניין? אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . אתיא (ויקרא אחרי מות יח י) הנה (ויקרא אחרי מות יח יז) מהנה. זמה (ויקרא קדושים כ יד) מזמה. דכתיב באונסין ערות בת בנך וגו' לא תגלה כי ערותך הנה. וכתיב באשה ובתה, שארה הנה זימה היא. מה להלן זימה עמו אף כאן כאילו כתוב זימה עמו. והדר ילפינן זימה זימה מאשה ואמה דבשריפה. עד כדון כ°רבי עקיבה שדורש דבר הלמד מן למד. כ°רבי ישמעאל בן אלישע מנין? תני °רבי ישמעאל בן אלישע לומדים בגזירה שווה הנה מאתהן. שבאשה ואמה כתיב באש תשרפו אותו ואתהן וכאילו כתוב הנה. עד כדון בת בתו. בתו מניין? אמר רב° יא_זאם על בת בתו הוא מוזהר. לא כל שכן על בתו? אם על בת בתו הוא ענוש, לא כל שכן על בתו? בעון קומי רבי אבהו° . הבא על בת בתו מן הנישואין. ועל בת בתו מן האונסין בהעלם אחד מהו? אמר לון, כל שם בת בת אחת ואינו חייב אלא אחת. בעון קומי רבי אבהו° . הבא על אשה וילדה בת והיה לה בת בן ובת בת ובא על שלושתן, חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ובת בנה? אמר לון נאמר (ויקרא אחרי מות יח יז) שארה הנה זמה היא בלשון יחיד. יא_חכולהון משום זמה וחייב רק אחת. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסי° בר זבידא. למה צריך ללמוד שאינם חייבים אלא אחת בגלל שנאמר זימה היא? למה לית אנן אמרין, שחייב רק אחת משום שאין כאן אלא לאו אחד? דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה. בתך לא תגלה. בת בתך לא תגלה. אמר ליה אילו הוה כתיב ערות אשה ובתה ובת בתה לא תגלה, הוינן אמרין בתך לא תגלה. בת בתך לא תגלה. אבל כיוון שהתורה כתבה ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תיקח. אילולי מה שאמרנו שאינו חייב אלא אחת מפני שנאמר זמה היא בלשון יחיד, הייתי אומר שיש כאן שני לאוים. לא תגלה ערות אשה ובתה. ולא תיקח את בת בנה ואת בת בתה. רבי אבהו° ורבי אלעזר° בן פדת אמרו בשם רבי הושעיה° . כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחד, יא_טלאוין חולקין כריתות וחייב שני קרבנות. כגון (שמות כי תשא ל לב) על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו. וכתיב (שמות כי תשא ל לג) איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת האיש ההוא. הרי כאן שני לאוין וכרת אחד, לאוין חולקין כריתות. איתמר אמר רב° . אם על בת בתו הוא מוזהר. לא כל שכן על בתו? אם על בת בתו הוא ענוש, לא כל שכן על בתו?
וכ°רבי ישמעאל בן אלישע. ד°רבי ישמעאל בן אלישע אמר, למידין מקל וחומר מזהירין מן הדין. ואין עונשין מקל וחומר. מנן ליה? אתייא כההיא דתני חזקיה° (ויקרא אמור כא ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף. יכל לכתב בת כהן, מה תלמוד לומר בת איש כהן? בת איש אפילו שאינה מאשתו. להביא את הבא על בתו מן האונסין שתהא בשריפה. אמר רבי יוסי בי רבי בון° אפילו אזהרה את שמע מינא לבתו מאנוסתו מהפסוקים ואין צורך בקל וחומר מדכתיב. (ויקרא קדושים יט כט) אל תחלל את בתך להזנותה. שלא יזנה איתה. תנן °רבי יהודה בר עילאי אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו. מאי טעמא ד°רבי יהודה בר עילאי? דכתיב (דברים כי תצא כג א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו. לא יקח איש את אשת אביו. זו אשת אביו. ולא יגלה כנף אביו זו אנוסתו. מה מקיימין רבנן כנף אביו? תמן אמרין ולא ידעין מן מי שמועה זו. כנף הסמוכה לאביו וזו אשתו של האב. בלא כך אינו חייב עליה משום אשת אב? אמר רבי הילא° אילעא להתרייא להתראה. שאם התרו בה משום אשת אב לוקה. משום כנף אב לוקה. מודה °רבי יהודה בר עילאי בכרת שהוא פטור . מודה °רבי יהודה בר עילאי בקרבן שהוא פטור . מודה °רבי יהודה בר עילאי בשאר כל העריות שהוא מותר באנוסותיהם. מודה °רבי יהודה בר עילאי שאם קידשה לאנוסת אביו שתפסו בה קידושין. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסי° בר זבידא. מהו שיהא הוולד ממזר ל°רבי יהודה בר עילאי? אמר לו כתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו. וכתיב לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה’, וכתיב לא יבא ממזר בקהל ה’ (דברים כי תצא כג ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה הפסיק העניין לאמר שהמגלה כנף אביו הולד אינו ממזר. אם כך למה לא הפסיק העניין לעניין אשת אב? אמר לו אשת אב בכלל כל העריות הייתה דכתיב, ונכרתו כל הנפשות העושות וכ”ו, אז מה שנאמר לא יקח את אשת אביו מיותר ויצאה מכללה דכתיב לא יקח איש אשת אביו, וסמיך ליה לא יבא ממזר. ללמד על כל העריות לממזר. אולי כשם שאמרנו תצא אשת אב ותלמד על כל העריות לממזר, נאמר נמי שתצא אנוסת אביו ותלמד על כל האנוסות מן העריות לאיסור? אמר ליה אשת אב בכלל כל העריות הייתה ויצאת מכללה ללמד על כל העריות לממזר. אית לך למימר הכא אנוסה בכלל כל האונסין הייתה ויצאת מכללה ללמד על כל האנוסין לאיסור? ותצא אשת אב ותלמד על כל אנוסות? אמר ליה אם אשת אב היא אינה אנוסה. ואם אנוסה היא אינה אשת אב
מתני’: יא_יגיורת שנתגיירו בניה עמה. לא חולצין ולא מייבמין. אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה. והשני הורתו ולידתו בקדושה. וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה:
גמ’: תנן התם, לפי שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת. יכול לא יהיה חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת? תלמוד לומר אביו קלל אמו קלל, אפילו אחד מהם. מכאן נשמע דהגר חייב על אמו אף על פי שאין חייב על אביו. דאין אבות לעובדי כוכבים ומזלות דברי °רבי יוסי הגלילי . °רבי עקיבה אומר
(ויקרא קדושים כ ט) אביו ואמו קלל. יא_יאאת שהוא חייב על אביו, חייב על אמו. ואת שאינו חייב על אביו, אינו חייב על אמו. מודה °רבי עקיבה יא_יבבשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו כיוון שבאמת הוא חייב, אלא שלא יודעים מי אביו. רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא° אסי אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא. מה פליגין? בגר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. אבל בגר שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה, אף °רבי יוסי הגלילי מודה שאימו כאביו ואינו חיב על שניהם. רבי יסא° אסי אזל לחמץ. אתון ושאלון ליה. אילין דבר עשתין שם משפחה. גירין, מהו שייבמו? אמר לון. כן אמר רבי יוחנן° בר נפחא, אסור. הוון בעיין מימר, באשה שיש לה בנים שנראה כלוקח את אשת אחיו שיש לה בנים. אבל באשה שאין לה בנים. מה נפשך. אם נחשבת אשת אחיו, ייבם. ואם אינה אשת אחיו, יהא כנושא אשה מן השוק. אתא רבי יעקב בר אחא° ואמר בשם רבי יצחק בן נחמן° , אפילו כן אסור. שלא יהו אומרין, מצות ייבום ראינו בגירים. במה דברים אמורים, בזמן שהכירה שבא על אשתו משנתגייר. אבל אם לא הכירה משנתגייר, כל עמא מודיי שהוא כנושא אשה מן השוק. יא_יגגר שנתגייר והיה נשוי אשה ובתה. או אשה ואחותה. כונס אחת ומוציא אחת. במה דברים אמורים, שלא הכיר בעל אחת מהן משנתגייר. אבל הכיר אחת מהן משנתגייר, אותה שהכיר אשתו. ואם הכיר את שתיהן כיון שהכיר הכיר ויכול להישאר עם שתיהן. גר. אחותו בין מאב בין מאם יוציא דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה בר עילאי אומר יא_ידאחותו מאם יוציא מאב יקיים. אחות אמו יוציא אחות אביו יקיים, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה בר עילאי אומר יא_טואחות אמו מאמה, יוציא, אחות אמו מאביה, יקיים. שאר כל העריות, כנס אין מוציאין מידו. לא אמר אלא כנס, הא יא_טזבתחילה אסור. גוי, אחותו בין מאב בין מאם יוציא, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה בר עילאי אומר, אחותו מאם יוציא, אחותו מאב יקיים. אחות אמו יוציא, אחות אביו יקיים דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה בר עילאי אומר, אחות אמו מאמה יוציא, אחות אמו מאביה יקיים. למה ל°רבי מאיר אחותו בין מאב בין מאם יוציא, הרי °רבי מאיר מודה שאין לגויים אב? אמר רבי חנין° , פשט הוא לן על דברי °רבי מאיר דכתיב (בראשית בראשית ב כד) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו. את לרבות הסמוך לו. את אביו, בסמוך לו מאביו. ואת אמו, בסמוך לו מאמו. אמר רבי ביבי° . מעתה אף אחות אביו תהיה אסורה שהיא סמוכה לאביו. ואחות אמו תהא אסורה מפני שהיא סמוכה לאמו. ולמה ל°רבי מאיר אחות אביו יקיים? התיב רבי שמעון בריה דרבי אייבו° . אם בן נח מצווה על אחות אביו ואחות אימו והכתיב (שמות וארא ו כ) ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה. מעתה אפילו כבני נח
לא היו ישראל נוהגין? אמר רבי הילא° אילעא. בסמוך לו מאביו אחותו שנולדה מאביו ולא בסמוך לאביו אחות אביו. בסמוך לו מאמו אחותו שנולדה מאימו ולא בסמוך לאימו אחות אימו. מתיבין ל°רבי מאיר . והכתיב (בראשית וירא כ יב) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי משמע שאחותו שנולדה מאביו מותרת לבן נח? אמר להן °רבי מאיר , משם ראייה? וכי לא כתיב ותהי לי לאשה? וכי אינם יודעים שהיא אשתו? אלא הכי קאמר, קורבא דאבא אית לי בהדה. שהרן אחיו מאביו אך לא מאימו לפיכך ותהי לי לאשה. מאי כדון מה ההלכה? אמר רבי יוסה° אסי. כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה, בני נח מוזהרין עליה. וכל ערוה שאין בית דין ממיתין עליה, אין בני נח מוזהרין עליה. התיבון, הרי אחותו מאימו. הרי אין בית דין של ישראל ממיתין עליה שאין בה אלא חיוב כרת, ובני נח מוזהרין עליה שהרי גם ל°רבי יהודה בר עילאי אחות מהאם יוציא? התיב רבי הילא° אילעא בשם רבי שמעון בן לקיש° והכתיב (דברים שופטים יח יב) ובגלל התועבות האלה י"י אלהיך מוריש אותם מפניך. מלמד שאין הקדוש ברוך הוא עונש אלא אם כן הזהיר מכאן שבני נח מוזהרים על כל העריות ואף חייבי כריתות שאין בית דין ממיתין עלהם? רבי אידי° אמר קומי רבי יוסי° בר זבידא בשם רב חסדא° . עבד מותר באחותו. אמר ליה, שמעת שמותר אפילו באחותו מאם? אמר ליה אין. אמר ליה, והתנינן וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה שווים לגיורת שנשתחררו בניה עימה. והרי גרים אסורים באחות מאם? לא השוו עבדים לגרים אלא לחליצה ולייבום ששניהם לא חולצים ולא מיבמים. רבי פינחס° אמר קומי רבי יוסי° בר זבידא בשם °רבי יוסי בן חלפתא. עבד שבא על אמו חייב חטאת. דבפרשת העריות כתיב (ויקרא ויקרא א ב) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה’ אלקיכם. ואמרת אלהם. לרבות עבדים. או נאמר לחלבין איתאמרת.לשאר האיסורים שמופיעים שם ? אלא מדתנן, גיורת שנתגיירו בניה עמה וכ”ו וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה: מה מצינו בזיקת אם שעשה בה צד שנתגיירה כצד שלא נתגיירה וכשם שהייתה אסורה לו קדם שנתגייר, אסורה מדרבן אחר שנתגייר שלא יאמר באתי מקדושה חמורה לקלה. אף שפחה, נעשה בה צד שנשתחררה, כצד שלא נשתחררה
מתני’: יא_יזחמש נשים שנתערבו וולדותיהן. הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו. ארבעה חולצין לאחת, ואחד מייבם. הוא ושלשה חולצין לאחת, ואחד מייבם. נמצאו ארבע חליצות וייבום לכל אחת ואחת.
גמ’: בכל אתר את אמר, יא_יחאין חליצה אחר חליצה. והכא את אמר הכין? כאן בודאי כאן בספק. בכל אתר את אמר, בכל מקום שאין אמר ייבם, אין אומר חלוץ. והכא את אמר אכין? כאן בודאי כאן בספק.
מתני’: יא_יטהאשה שנתערב וולדה בוולד כלתה. הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו. בני הכלה, חולצין ולא מייבמין שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו. ובני הזקינה, או חולצין או מייבמין. שהוא ספק אשת אחיו ואשת בן אחיו. יא_כמתו כשירין. התערובות לבני הזקינה חולצין ולא מייבמין. שהיא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו. ובני הכלה, אחד חולץ ואחד מייבם:
גמ’: אמר רבי יוחנן° בר נפחא. כיני מתניתא כך כוונת המשנה. לנשי בני הכלה, לנשי בני הזקינה. אמר רבי חגיי° . זאת אומרת יא_כאשמותר אדם לישא את אשת בן אחיו
מתני’: כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה. הרי אילו אוכלין בתרומה, וחולקין חלק אחד בגורן, ואין מטמאין למתים, ואין נושאין נשים בין כשירות בין פסולות:
גמ’: תנן, כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה. הרי אילו אוכלין בתרומה, יא_כבשכן עבדי כהנים אוכלין בתרומה. וחולקין חלק אחד על הגורן. הדא היא דתני רבי חייה° , יא_כגנשים ועבדים אינן חולקין על הגורן שלא יחזיקו אותם ליוחסין. האשה שמא תתגרש, והעבד שמא ישתחרר או ימכר לישראל, אבל נותנין להן מתנות כהונה ולויה מתוך הבית. תנן, ואין נושאין נשים לא כשירות ולא פסולות. לא כשירות מפני הפסול, ולא פסולות מפני הכשר. מהו שיביאו מנחה אחת ויתנו שתהיה שיכת למי מהם שהוא כהן
ותהא קריבה בכליל כמנחת כהן? תני, מביאין מנחה אחת ומתנין עליה, ותהא קריבה בכליל. מהו שיביאו שתי מנחות, ויתנו שאחת תהיה שיכת למי מהם שהוא כהן, ואחת למי שהוא עבד. ואחת תהיה קריבה בכליל כמנחת כהן ואחת נקמצת ונאכלת כמנחת ישראל? תני מביאין שתי מנחות, אחת קריבה בכליל ואחת נקמצת ונאכלת. מהו שיעידו עדות אחת ותעלה להם עדות אחת? או ייבא כההיא דאמר רבי זעירא° אמר רב יצחק° בר אבא בשם רב אסי° , מאחר שאילו ימצאו העדים זוממין אין נהרגין, ואין ההורג נהרג אף הכא כן? דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה ואינה עדות
מתני’: הגדילו התערובות ושיחררו זה את זה. נושאין נשים ראויין לכהונה, ואינן מיטמאין למתים, ואם ניטמאו אין סופגין את הארבעים. ואינן אוכלין בתרומה. ואם אכלו, אינן משלמין קרן וחומש. ואינן חולקין על הגורן. ומוכרין את התרומה של עצמם והדמים שלהן. ואינן חולקין בקדשי המקדש. ואין נותנין להן קדשים. ואין מוציאין את שלהן מידיהן. ופטורין מן הזרוע והלחיים והקיבה. ובכורן יהא רועה עד שיסתאב. ונותנין עליהן חומרי ישראל וחומרי כהנים:
גמ’: תנן הגדילו התערובות ושיחררו זה את זה. לשעבר הא לכתחילה לא? כיני מתניתא. מותר לשחרר בתחילה. אף °רבי יוסי הגלילי שאמר יא_כדאסור לשחרר, מודה הוא הכא שהוא מותר מפני תיקון הוולד שיוכלו לשאת נשים. תנן נושאין נשים ראויין לכהונה. מהו ראויות? לא פסולות. מניין יא_כהלכהן שהוא מקריב קרבנותיו בכל משמר שירצה? תלמוד לומר (דברים שופטים יח ו ז) ובא בכל אות נפשו ושרת. היה זקן או חולה שמותר להם להקריב רק אינם יכולים, נותנו לכל משמר שירצה ועורן ובשרן שלו. היה טמא ובעל מום שאסור לו להקריב, נותנין לאנשי המשמר, ועורן ובשרן שלהן. אילין בני התערובות, מה את עבד להון? כזקן וכחולה שהעור והבשר שלהם, או כטמא ובעל מום? מסתברא מיעבדינון כטמא ובעל מום שהרי אסור להם להקריב.
ומתניתא עבדא לון כזקן וכחולה דתנינן, אין מוציאין את שלו מידו
מתני’: יא_כומי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים, ונישאת וילדה. ואין ידוע אם בן תשעה לראשון, אם בן שבעה לאחרון. היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני. חולצין ולא מייבמין. שכל אחד הוא ספק אשת אח רק מהאם וכן הוא להן חולץ ולא מייבם. היו לו אחין מן הראשון, ואחין מן השני שלא מאותה האם. הוא חולץ ומייבם כשאין אחים אחרים. והן, אחד חולץ ואחד מייבם. יא_כזהיה אחד ישראל ואחד כהן. נושא אשה הראויה לכהן, ואינו מיטמא למתים. ואם ניטמא, אינו סופג את הארבעים. ואינו אוכל בתרומה. ואם אכל, אינו משלם קרן וחומש. ואינו חולק על הגורן. ומוכר את התרומה והדמין שלו. ואינו חולק בקדשי המקדש. ואין נותנין לו קדשים, ואין מוציאין את שלו מידו. ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה. ובכורו יהא רועה עד שיסתאב. ונותנין עליו חומרי ישראל וחומרי כהנים. יא_כחהיו שניהן כהנים. הוא אונן עליהן ואסור לאכול קדשים, והן אוננין עליו. הוא אינו מיטמא להן, והן אינן מיטמאין לו. הוא יא_כטלא יורש אותן, אבל הן יורשין אותו ויחלקו בניהם. ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה. יא_לועולה לעבוד במשמרו של זה ושל זה. ואינו חולק. ואם היו שניהן במשמר אחד, נוטל חלק אחד:
גמ’: תנן, מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים, מה אנן קיימין? אם לאחר מיתה של הבעל הראשון? לית יכיל, דתנינן, הוא אונן עליהן והן אוננין עליו. אלא בשגרש. ניחא לשני אינו מטמא, שאני אומר, בנו של ראשון הוא והוא כהן כשר . לראשון למה אינו מטמא? הרי ממה נפשך אם הוא בנו של ראשון מותר להטמא לו. ואם הוא בנו של שני הרי הוא חלל שהרי אימו גרושה, ומה בכך שיטמא? אלא בשאנס. לא כן אמר רבי אבא° בשם אבא בר ירמיה. יא_לאאנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים שהיא מתהפכת ופולטת הזרע. ואילו במשנה נאמר מי שלא שהתה משמע שהיתה צריכה לשהות? וסברנן מימר מתניתין שאמרה שאנוסה אינה צריכה להמתין, כרבנן דפליגי על °רבי יוסי בן חלפתא וסוברים שאשה שנאנסה מתהפכת, והכא מה דאמר רבי אבא° בשם אבא בר ירמיה° כ°רבי יוסי בן חלפתא אנן קיימין. תני רבי חייה° , אוננין ומיטמאין על הספק ספק בן שמונה ספק בן תשע. אמר רבי יוסי° בר זבידא. מתניתין אמרה כן דתנן. הוא אונן עליהן והן אוננין עליו אף שלכל אחד מהם הוא ספק בנו. רבי אשייאן בר יקום° הוה ליה עובדא שמת לו תינוק ספק בן שמונה ספק בן תשע. שאול לרבי יסא° אסי אמר ליה, לית צריך. אמר ליה, והתנינן, אמר רבי חייה° אוננין ומיטמאין על הספק? יא_לבסימנין היו ניכרין שהוא בן שמונה. לא כן אמרין חברייא בשם רבי יוחנן° בר נפחא. אף שיש סימנין שהוא בן שמונה, אין עושין מעשה?
סימן היה לו שבעל ופירש. יא_לגבן שמונה הרי הוא כאבן ואין מטלטלין אותו בשבת. אבל אמו שוחה עליו ומיניקתו. רבי יוסי° בר זבידא בעי. אילין תינוקות ספיקות ספק בן שמונה ספק בן תשע, מהו לחלל עליהן את השבת? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . ויאות. מה נפשך, בן תשעה הוא ימול. בן שמונה, נעשה כמחתך בשר שלא לצורך. רבנן דקיסרין אמרי, רבי יעקב בר דסיי° שאל. מי אמר שמותר לחתוך בשר שלא לצורך? תני °רבן שמעון בן גמליאל אמר, יא_לדכל המתקיים באדם שלשים יום אינו נפל דכתיב (במדבר קרח יח טז) ופדויו מבן חודש תפדה. יא_להובבהמה שמונה ימים אין זה נפל דכתיב (ויקרא אמור כב כז) ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לי"י. תמן אמרי בשם שמואל° בר אבא בר אבא, הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . אמר רבי אבא° מה פליגין? בשלא נולד לחדשיו שנולד לתשעה חדשים. יא_לואבל אם נולד לחדשיו, אף °רבן שמעון בן גמליאל מודה שאפילו בן יומו אינו נפל. תנן, ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה. הכה את זה וחזר והכה את זה. קילל את זה וחזר וקילל את זה פטור. רבי חנניא° בעי, לית הדא פליגי על רבי יוחנן° בר נפחא? דאיתפלגון בשני ימים טובים של גליות. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, מקבלין התרייה על הספק. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אין מקבלין התרייה על הספק. אמר רבי חנינא° אמר °רבי , לית היא פליגא. תמן איפשר לך לעמוד עליו. שאפשר לשאל לבית דין מתי קדשו את החדש. ברם הכא בספק מן הראשון ספק מהשני, אי איפשר לך לעמוד עליו. הכה שניהן כאחת, קילל שניהן כאחת חייב, °רבי יהודה בר עילאי פוטר. רבי יוחנן° בר נפחא בעי, מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה בר עילאי? דתנן תמן, גיד הנשה נוהג בכלאים ובכוי. ונוהג בשתי ירכות בירך של ימין ובירך של שמאל. °רבי יהודה בר עילאי אומר אין נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת שהיא של ימין. יא_לזאכל מזה כזית ומזה כזית, סופג שמונים. °רבי יהודה בר עילאי אמר, אינו סופג אלא ארבעים. שאחד מהם ודאי אסור. ולמה אצלנו פטור אם היכה שניהם? אמר רבי קרוספי° , אינה מוחלפת. תמן בגיד הנשה עיקר לאוין ספק היה, ברם הכא ודאי היה, ונסתפק לו. °רבי יהודה בר עילאי בעי, מעתה, נבילה שביטלה שנתערבה בשחוטה. ויש שם כזית נבלה בכדי אכילת פרס מאחר שודאי היה ונסתפק לו, אכל ממנה יהא פטור? אמר רבי יוסי° בר זבידא. מודה °רבי יהודה בר עילאי, בשאר כל הספיקות שהוא חייב. ברם הכא קריי דרש °רבי יהודה בר עילאי דכתיב. מכה אביו ואמו (ויקרא קדושים כ ט) אביו וודאי ולא הספק. אמו וודאי ולא הספק. תנן, ועולה לעבוד במשמרו של זה ושל זה
איך אפשר לחייב אותו שיעלה במשמרו של זה ושל זה? רבי אחא° ורבי חיננא° אמרו בשם רבי יסא° אסי, מפני פגם המשפחה שלא יאמרו שהוא חלל. תנן, ואם היו שניהן במשמר אחד, נוטל חלק אחד. תני, יא_לחוהן שיהו שניהן בית אב אחד
הדרן עלך פרק נושאין על האנוסה