ירושלמי מאיר/מסכת יבמות/פרק טו
פרק חמישה עשר – האשה שהלכה
[עריכה]
מתני’: טו_אהאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים. שלום בינו ובינה, ושלום בעולם. באה ואמרה מת בעלה, תינשא. מת בעלה, תתיבם. טו_בשלום בינו לבינה, ומלחמה בעולם. אין שלום בינו לבינה, ושלום בעולם. באת ואמרה מת בעלי, אינה נאמנת. °רבי יהודה בר עילאי אומר, לעולם אינה נאמנת, אלא אם כן באת בוכה ובגדיה קרועים. אמרו לו, אחת זו ואחת זו תינשא:
גמ’: כמה דאת אמר, טו_גאם יש עדים שהיא אשת איש, והיא אומרת גרושה אני, אינה נאמנת. ואמר אף הכא כן, ואיך מאמינים להתירה על פי עדותה? שנייא היא בעידי מיתה, מאחר שאם יבוא הוא מכחיש. ותהא נאמנת לומר מת יבמי? וכי תימא הכא נמי, לית יכיל דתנינן, טו_דשאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא. ולא מתה אחותי שתיכנס לביתה. אמר רבי אבא° , בעלה שנישאת לו לרצונה, נאמנת. יבמה שנפלה לו על כרחה, אינה נאמנת. רבי הושעיה° בעי, הגע עצמך שנישאת לו על כרחה, מעתה לא תהא נאמנת? מה שאמרנו שהאשה נאמנת לאמר מת בעלי, לא סוף דבר כמשנה האחרונה, שהקלו טו_השעד אחד מתירה. אלא אפילו כמשנה הראשונה שאין עד אחד מתירה, היא מותרת עצמה. מה בינה לעד אחד? עד אחד חשוד לקלקלה, והיא אינה חשודה לקלקל את עצמה. תנן, שלום בינו לבינה, ומלחמה בעולם. אין שלום בינו לבינה, ושלום בעולם. באת ואמרה מת בעלי, אינה נאמנת. עד אחד מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה? נישמעינה מן הדא דתנן, חד בר נש ביומוי ד°רבי . אמרו ליה, הן ההוא פלן? אמר לון מית והשיאו את אשתו. הן ההוא פלן? אמר לון מית. אמר ליה, וכולהון מתים? אמר לון, ואילו הויין בחיין, לא הוון מייתי? רואים שהוא אמר בדדמי. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חנינה° , בא מעשה לפני °רבי
ואמר, טו_ומאן דנישאת בעדותו, נישאת. מאן דלא נישאת לא נישאת. אמר רבי אייבו בר נגרי° , בשעת מלחמה הוות. הדא אמרה, שעד אחד נאמן בשעת מלחמה. שרק בגלל שהוא הודה שהוא לא באמת יודע שהם מתו, אינו נאמן מכאן ולהבא. אבל אחרת היה נאמן. מה בין שלום לעולם, לבין מלחמה לעולם? מלחמה בעולם, סבורה בו שמת ולא מת. עד כדון כשהיתה מלחמה בצפון, ובאת מן הצפון בדרום ובאת מן הדרום. היתה מלחמה בצפון, וידענו שבאת מן הדרום, והיא אומרת מן הצפון באתי. האם נאמין לה במיגו שיכלה להגיד מן הדרום באתי שנאמנת, ואף כשאמרה מן הצפון נאמין לה, ומשני נאמנת אבל לא בגלל מיגו, אלא אני אומר מן הדרום באת. והיא אומרת מן הצפון באתי, סבורה להתיר את עצמה שחשבה שאם תגיד שבאה מאזור מלחמה יאמינו לה יותר. הייתה מלחמה בעולם והיא אמרה על מיטתו מת. אינה נאמנת, אני אומר למלחמה הלך. ומה שאמרה על מיטתו מת, סבורה להתיר את עצמה כיוון שהיא יודעת שאם תאמר שמת במלחמה לא יאמינו לה. תנן, אין שלום בינו לבינה, ושלום בעולם. באת ואמרה מת בעלי, אינה נאמנת. אי זו היא קטטה? אמר רבי אבא° בשם רב חייה בר אשי° , אומרת לא קידשתני ולא גרשתני ולא הייתי אשתך מימיי, אין זה קטטה כי היא יודעת שכולם יודעים שזה לא נכון, והיא סתם אומרת מתוך כעס אבל אין כוונתה לשקר כדי להשתחרר ממנו קידשתני וגירשתני אלא שלא נתתה לי כתובתי, הרי זה קטטה שכיוון שהיא מתחילה לשקר, היא גם תשקר ותעיד שהוא מת. אמרה רבי אבא° קומי רבי חייה בר אבא° , אמר ליה, הלואי בני. אלא אפילו היא תובעת בודאי להתגרש, כבר היא חשודה לשקר ואינה נאמנת. תנן, °רבי יהודה בר עילאי אומר, לעולם אינה נאמנת, אלא אם כן באה בוכה ובגדיה קרועים. מתיבין ל°רבי יהודה בר עילאי, הגע עצמך שבאו שני נשים של אותו אדם, והיתה אחת בוכה ואחת שאינה בוכה. לזו את אוסר ולזו את מתיר? התיב רבי חנניה חברון דרבנין° , מי אמר שהיא בוכה על בעלה שמת, הגע עצמך שיצא בנה למדינת הים ומת שם, אני אומר שמא היא מזכרת ובוכה על בנה ולא על בעלה.
מתני’: °בית הלל אומרים, לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד. אמרו להן °בית שמאי , אחד הבאה מן הקציר, ואחד הבאה מן הזיתים, ואחד הבאה ממדינת הים. לא דיברו בקציר אלא בהווה. חזרו °בית הלל להורות כדברי °בית שמאי :
גמ’: אמרו להן °בית שמאי , והלא כל השנה כולה קציר. הא באי זה צד? יצא קציר שעורים, ונכנס קציר חטים. יצא קציר ונכנס בציר. יצא בציר ונכנס מסיק. נמצאת כל השנה כולה קציר. וקיימו את דבריהן. ולמה °בית הלל אמרו קציר? אמר רבי מנא° בן יונה, דאונסה שכיח. שאין החמה קופחת על ראשו של אדם אלא בשעת הקציר. הדא היא דכתיב (מלכים ב ד יח-כ) ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים, ויאמר אל אביו ראשי ראשי, ויאמר אל הנער שאהו אל אמו. וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת. ורבנן אמרי, דריחשא נחשים שכיח. אמר רבי יוסי בי רבי בון° כתיב (תהילים קמ ח) סכותה לראשי ביום נשק.
ביום שהקיץ נושק את החורף. שבמעבר בין העונות שכיח מחלות דבר אחר ביום נשק. זה נשקו של גוג. דבר אחר, ביום ששני עולמות נושקין זה את זה, העולם הזה יוציא והעולם הבא נכנס היינו ביום המוות
מתני’: °בית שמאי אומרים, תינשא ותיטול כתובה. ו°בית הלל אומרים, תינשא ולא תיטול כתובה. אמרו להו °בית שמאי , היתרתם את הערוה החמורה, ולא תתירו את הממון הקל? אמרו להן °בית הלל , מצינו טו_זשאין האחין נכנסין לנחלה על פיה. אמרו להן °בית שמאי , והלא מספר כתובתה נלמוד. שהוא כותב לה, שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך. טו_חחזרו °בית הלל להורות כדברי °בית שמאי :
גמ’: בנות מהו שייכנסו למזונות על פיה? °בית שמאי עבדין כתובה מדרש כמו פסוק שניתן לדרשה ולכן פסקו לפי הלשון שבני אדם הורגלו לכתוב בשטרות. ד°בית שמאי דרשין מספר כתובתה נלמוד. שהוא כותב לה, שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך. חזרו °בית הלל להורות כדברי °בית שמאי . אף °בית הלל עבדין כתובה מדרש. דדרש °הלל הזקן לשון הדיוט היו כותבין באלכסנדריאה. שהיה אחד מהן מקדש אשה וחבירו חוטפה מן השוק. וכשבא מעשה לפני חכמים, ביקשו לעשותן ממזרים. אמר להן °הילל הזקן הוציאו כתובת אימותיהן. והוציאו כתובת אימותיהן. ומצאו כתוב בהן, לכשתכנסי לביתי תהויין לי לאנתו כדת משה ויהודאי. °רבי אלעזר בן עזריה עבד כתובה מדרש. דדרש °רבי אלעזר בן עזריה הבנים יירשו והבנות יזונו. מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהן. אף הבנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן. °רבי מאיר עבד כתובה מדרש. דאמר °רבי מאיר , טו_טהמקבל שדה מחבירו, שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותנין לו. שהוא כותב לו, אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. °רבי יהודה בר עילאי עבד כתובה מדרש. תני בשם °רבי יהודה בר עילאי, טו_ימביא הוא אדם על ידי אשתו כל קרבן שהיא חייבת. אפילו אכלה חלב אפילו חיללה את השבת. וכן היה °רבי יהודה בר עילאי אומר, פוטרה גרש, אינו חייב בה. שכן כשפורע כתובתה, בשובר היא כותבת לו, ואוחרן אני פוטרת אותך מכל אחריות די אתיין לך מן קדמת דנא. °רבי יוסי בן חלפתא עבד כתובה מדרש. דרש °רבי יוסי בן חלפתא, מקום שנהגו לעשות טו_יאכתובה מלוה שהכתובה נכתבה כשטר חוב, גובה את הכל. מקום שנהגו לכפול מה שהכניסה לו כדי לעשות רושם, אינה גובה אלא מחצה. אבל אם כתבו שהוא חייב לה, גובה הכל רבי אלעזר° בן פדת אמר, אין אדם רשאי ליקח לו בהמה חיה ועוף, אלא אם כן התקין להן מזונות כשם שלא ישא אשה אלא אם יש לו במה לפרנסה, שכן כותב לה בכתובה הוי לי לאינתו ואנא אפלח ואוקיר וכו'. כך לא יקח חיה ועוף אלא יהיה לו ממה לפרנסם יש אומרים שהיו כותבים שטר על כך. °רבי יהושע בן קרחה עבד כתובה מדרש. דאמר °רבי יהושע בן קרחה , המלוה את חבירו, לא ימשכננו יותר על חובו.
שכשמשלם הלוה את החוב והמלוה מחזיר לו את המשכון, הוא כותב לו, תשלמתה מן ניכסיי די אתיין לידי דאקנה לקבל דנה יהיה כל תשלומין ששילמתה לי,ליפרע ממני דמי משכון זה שבא לידי ושנקנה לי מזה. ואם משכנו יותר על חובו, נמצא כמשלם ריבית שזיכה אותו במשכון יקר מהחוב רב חונה° עבד כתובה מדרש. דרש רב חונה° , הבנים יירשו והבנות ייזונו. מה הבנים יורשין מן המטלטלין. אף הבנות ניזונות מן המטלטלין. שמואל° בר אבא בר אבא אמר, אין הבנות ניזונות מן המטלטלין. מתניתא מסייעא לשמואל° בר אבא בר אבא דתנן, בנן נוקבן דיהוון ליכי מינאי, יהוויין יתבן בביתי ומיתזנן מניכסיי. ותני עלה, טו_יבממקרקעי ולא ממטלטלי. אמר רבי אבא בר זבדא° , אתיא דרב הונא° כ°רבי , ושמואל° בר אבא בר אבא כ°רבי שמעון בן אלעזר . דתני, טו_יגאחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות נפרעין מהן למזון האשה והבנות, דברי °רבי . °רבי שמעון בן אלעזר אומר, נכסים שיש להן אחריות, הבנים מוציאין מן הבנים אם הגדולים החזיקו באים הקטנים ומוציאים מהם, והבנות מן הבנות, והבנים מן הבנות אם הבנות החזיקו כשהיה נכסים מרובים, והבנות מן הבנים אם הבנים החזיקו כשהיה נכסים מועטים. ושאין להן אחריות, הבנים מוציאין מן הבנות, ואין הבנות מוציאין מן הבנים שאין גובין למזון הבנות ממטלטלים. אמרין, חזר בה רב הונא° ממה שאמר שבנות נזונות ממטלטלים. אמרין יאות, ירושת הבנים דבר תורה, ומזון הבנות מדבריהן. ודבריהן עוקרין דבר תורה? ומה שכתוב בכתובה הבנים ירשו והבנות יזונו, אין הכוונה כמו שהוא הבין בתחילה לירושה סתם, וכיוון שהבנים יורשים גם מטלטלים גם הבנות נזונות ממטלטלים. שירושה זו מהתורה ואינה מתנאי כתובה. אלא בכסף כתובת אמן פליגין ירושת כתובת בנין דכרין שזה מתנאי כתובה. וכסף כתובת אמן. לא מקרקע הוא? אף הבנות אינם ניזונות אלא מקרקע. היורד לניכסי אשתו, ונתן עיניו בה לגרשה, וקפץ ותלש מן הקרקע, הרי זה זריז ונשכר. טו_ידהיורד לניכסי שבויין, ושמע עליהן שהן ממשמשין ובאין וקפץ ותלש מן הקרקע, הרי זה זריז ונשכר. ואילו הן ניכסי שבויים, כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים, ושמע עליהן שמת וירד לו לנחלה. טו_טואבל ניכסי נטושין, מוציאין אותה מידו. ואילו הן ניכסי נטושין, כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו למדינת הים, ולא שמע עליהן שמתו, וירד לו לנחלה. אמר °רבן שמעון בן גמליאל , שמעתי הוא שבויין הוא נטושין. אבל ניכסי רטושין, מוציאין מידו. ואילו הן ניכסי רטושין, כל שהלך אביו או אחיו או אחד מכל המורישין אותו כאן, ואין ידוע איכן הוא. שמואל° בר אבא בר אבא אמר, שבוי, זה שיצא שלא לדעת. שאני אומר שאילו יצא לדעת, היה מצווהו. לכן מורידים את הקרוב לנכסיו. נטושים מוציאים אותה מידו, שנטוש, זה שיצא לדעת. ולא מורידים אותו לנכסיו, תדע לך, שעילה היה רוצה להבריחו מנכסיו. שהרי לדעת יצא ולא ציוהו. כנראה שהוא לא מעוניין שירד זה לנכסיו רבי אחא° רבי אבא° ורב יהודה° נשיאה אמרו בשם שמואל° בר אבא בר אבא, המטלטלים אין בהן משום ניכסי רטושין ומורידים לתוכן קרובים. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רב יהודה° נשיאה, טו_טזקמה עומדת להיקצר, וגפנים עומדות להיבצר, כמטלטלין הן. רב ששת° שאל
אילין דיקליא דבבל דלא צריכין מרכבא שאין צורך להתעסק ולהרכיב אותם אלא מאליהם הם גודלים. לא מסתברא מיעבדינן כקמה עומדת להיקצר וגפנים עומדות להיבצר?
מתני’: טו_יזהכל נאמנין להעידה. חוץ מחמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה. מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח. טו_יחעד אחד אמר מת, ונישאת. ובא אחר ואמר לא מת, הרי זה לא תצא. עד אמר מת, ושנים אומרים לא מת. אף על פי שנישאת תצא. שנים אומרים מת, ועד אחד אמר לא מת. אף על פי שלא נישאת תינשא:
גמ’: תנן, הכל נאמנין להעידה. חוץ מחמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה. תני, כשם שאינן נאמנות עליה, כך היא אינה נאמנת עליהן. בן חמותה כבת חמותה. בן בעלה כבת בעלה. טו_יטצרתה, אפילו נשואה לאחר . יבמתו, אפילו אחותה. אמר רבי יוסי° בר זבידא, מתניתא אמרה שלא עשו זכרים כנקיבות. דתנינן תמן, טו_כשאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא. ולא מתה אחותי שתיכנס לביתה. ואין האיש נאמן לומר מת אחי שאייבם את אשתו. משמע שאין נאמן רק מפני שאין לה בנים שחוששים שמא עיניו נתן בה. אבל אם יש לה בנים שאסורה לו נאמן. מכאן שבן חמותה נאמן ולא נחשדו הזכרים כנקבות. תנן, מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח. וכי הכתוב לבד מוכיח? ולא מפיה מאמינין אותה? הרי אילו לא אמרה בפניי נכתב ובפניי נחתם, אף את שמא מתירה להינשא? רבי יוסי° בר זבידא כההיא דאמר רבי בון° , ששאלה הגמרא מה מועיל שהשליח אומר בפני נכתב ובפני נחתם, נחשוש שמא הבעל החתים עדים פסולים? ואמר רבי בון° , שהבעל אינו חשוד לקללה בידי שמים. ורק בבית דין חשוד לקלקלה לטעון מזויף כדי שתשאר עגונה. וכשתקנו שצריך שהשליח יעיד שבפניו נכתב ובפניו נחתם, ואז אין הבעל נאמן לפסול את הגט. מתוך שהוא יודע שאם בא ועירער, עירעורו בטל. אף הוא מחתמו בעדים כשירים, שלא להכשילה אם ידחה ערעורו שאינו רוצה לקלקה בידי שמים. אף הכא. מתוך שהיא יודעת שלא עשו בה דבריה אצל חבירתה כלום וגם אם הבעל יבא אינו יכול לערער, אף היא אומרת אמת. אבל אינה נאמנת לאמר מת בעלי. שחוששים שמא שיקרה כדי לקלקל את צרתה שתלך ותנשא, וכשיחזור הבעל חי תהיה אסורה לו. פיסקא: תנן, עד אחד אמר מת, ונישאת. ובא אחר ואמר לא מת, הרי זה לא תצא. מפני שאמר משנישאת.
הא אם אמר עד שלא נישאת, ונישאת, תצא. אמר רבי יוחנן° בר נפחא, זו דברי °רבי מנחם בי רבי יוסי . אבל לדברי חכמים, טו_כאבין אמר משנישאת, בין שאמר עד שלא נישאת, לא תינשא. ואם נישאת לא תצא. אמר רב נחמן בר יעקב° בשם רב° , נישאת על פי שני עדים. אפילו אתא, אמרין לה, לית את אולי אתה אדם אחר. רבי שמואל בר רב יצחק° בעי, הגע עצמך שהוא אדם מסויים כגון רבי אימי° אמי בן נתן שהכל מכירין אותו? אמר רבי יוסי בי רבי בון° , ולית בר נש דמיי לרבי אמי° בן נתן האם לא יתכן שיהיה אדם שדומה לרבי אמי? אתא עובדא היה מקרה כזה קומי דרבנן דתמן אמרין ליה, לית את הינו. קם אבא בר אבא° ולחש לה גו אודנה. ואמר לה בחייך, הב לה גט מספק. קמו תלמידוי דרב° ומחוניה היכו אותו על שחלק על רב° שאמר שאינו נאמן לאמר שהוא הבעל. אמרי, ערקתא יקד הרצועה שהיכו אותו בה נשרפה, וספסלה יקד. שמואל° בר אבא בר אבא אמר, תמן הוינא, ולא ערקתא יקדת, ולא ספסלה יקדת, אלא אבא בר אבא° הוא דלקה וקם והלך לה. אתא עובדא קומי רבי אימי° אמי בן נתן, אמר לו לבעל השני, אין ברי דהיא שריא לך מדינא כן בני היא מותרת לך מן הדין. אלא תהא יודע דבניה דההוא גברא, ממזירא קומי שמייא היינו שידי שמים לא יצאתה כי אולי הוא דובר אמת. והוה רבי זעירא° מקלס ליה, דו מקים מילתא על בררא
מתני’: טו_כבאחת אומרת מת, ואחת אומרת לא מת. זו שאמרה מת, תינשא ותיטול כתובה. וזו שאמרה לא מת, לא תינשא ולא תיטול כתובה. אחת אומרת מת, ואחת אומרת נהרג. °רבי מאיר אומר, הואיל והן מכחישות זו את זו, הרי אילו לא ינשאו. °רבי יהודה בר עילאי ו°רבי שמעון בן יוחאי אמרו, זו וזו מודות שאינו קיים, טו_כגהרי אילו ינשאו:
גמ’: אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, ורבי הילא° אילעא אמר בשם רבי אלעזר° בן פדת, מודה °רבי מאיר בראשונה אחת אומרת מת, ואחת אומרת לא מת שאף שמכחישות זו את זו, זו שאמרה מת תנשא. אשכח תני, עוד הוא במחלוקת. מה בין שנייה מה בין ראשונה? ראשונה כשמעידה שלא מת, באה להכחיש צרתה שאמרה שמת. לא עשו בה דבר זה אצל חבירתה כלום. שחכמים פסלו צרה לעדות לחברתה. אמר רבי אלעזר° בן פדת
מודים °רבי יהודה בר עילאי ו°רבי שמעון בן יוחאי בעדים שאם עד אחד אומר מת ואחד אומר נהרג ובאו שניהן בבת אחת שאינן נאמנין. מה בין עדים מה בין צרה? לא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום, דאמרינן לקלקלה מכוונת שלא תנשא, מה שאין כן בעדים. אמר רבי יוחנן° בר נפחא אילו אמרה רבי אלעזר° בן פדת, ממני שמעה ואמרה. תמן תנינן, מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו. אלו מעידין אותו שנזר שתים של שלושים יום. ואלו מעידין אותו שנזר חמש. °בית שמאי אומרים כיון שמכחישות זו את זו בטלה העדות. ו°בית הלל אומרים שתים בכלל חמש. רב° אמר, בכלל נחלקו, שכת אחת אומרת, נזר שתים, וכת שניה אומרת, נזר חמש. אבל בפרט, כשכת אחת אומרת נזר נזירות אחת ונזירות שניה, והכת השניה אומרת מיד אחריהם שלישית רביעית וחמישית. כל עמא מודיי שיש בכלל חמש שתים, ויהא נזיר שתים. אמר רבי יוחנן° בר נפחא, במונה נחלקו. אבל בכולל, כל עמא מודיי שנחלקת העדות, ואין כאן נזירות. והידינו כלל והידינו מונה? כלל ההן אמר תרתיי וההן אמר חמש. מונה ההן אמר חדא תרתיי. וההן אמר תלת ארבע וחמש. רב° אמר הכחיש עדות בתוך עדות, לא בטלה העדות הגמרא תביא דוגמא. רבי יוחנן° בר נפחא אמר הכחיש עדות בתוך עדות, בטלה העדות. הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות לדברי הכל. רבי יוחנן° בר נפחא כדעתיה, דרבי אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא, הוחזק המונה, כגון שיש עדים שראו את המלוה סופר כסף ליד הלוה, זה אמר מן הכיס מנה. וזה אומר מן הצרור מנה. זהו הכחיש עדות בתוך עדות. ואף רב° מודה שבטלה העדות שהרי אין כאן עדות של שני עדים. מה פליגין? כשהיו שתי כיתי עדים. אילו אומרים, מן הכיס מנה, ואילו אומרים מן הצרור מנה, שזה הכחיש עדות בתוך עדות שלרבי יוחנן° בר נפחא בטל העדות, וכרב לא בטלה העדות שכת אחת אומרת אמת וממה נפשך חייב. אילו אומרים בתוך חיקו מנה הלוה את הכסף שקיבל אחר ההלואה, ואילו אומרים בתוך פונדתו מנה. דברי הכל, זה הכחיש העדות לאחר עדות ולא בטלה עדות. זה אמר במקל הרגו, וזה אמר בסייף הרגו. הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות. ואף רב מודה שבטלה עדות. מה פליגין? כשהיו שתי כתי עדים. אלו אומרים במקל הרגו, ואילו אומרים בסייף הרגו, שזה הכחיש עדות בתוך עדות, שלרבי יוחנן° בר נפחא בטלה העדות. ולרב° לא בטלה העדות. אילו אומרים לדרום פנה אחר שרצח, ואילו אומרים לצפון פנה. דברי הכל זה הכחיש עדות לאחר עדות ולא בטלה העדות. חייליה דרב° מן הדא דתנן, אשה אחת אומרת מת, וצרתה אומרת נהרג. °רבי מאיר אומר. הואיל והן מכחישות זו את זו, לא ינשאו. °רבי שמעון בן יוחאי ו°רבי יודה אומרים, הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו. וקימא לן דהלכה כ°רבי יהודה בר עילאי ו°רבי שמעון בן יוחאי. ואף שבהכחיש עדות בתוך עדות רב° אומר שלא בטלה עדות רק במקרה של שני כיתי עדים, הא נמי כשני כיתי עדים דמי. שהרי האמינה התורה בעדות זו אפילו עד אחד ואפילו אשה. אם כן הרי זה כשני כתי עדים. ולא שמיע דאמר רבי אלעזר° בן פדת, מודים °רבי יהודה בר עילאי ו°רבי שמעון בן יוחאי בשני כתות עדים, שאם כת אחת אומרת נהרג ואחת אומרת מת עדותן בטלה? מה בין עדים מה בין צרה? לא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום דאמרינן לקלקלה מכוונת שלא תנשא מה שאין כן בעדים. מתניתא פליגא על רב° דתנן, טו_כדאחד חקירות ואחד בדיקות. בזמן שהן מכחישין זה את זה, עדותן בטילה. אמר רבי מנא° בן יונה, פתר לה רב° , שעד אחד מכחיש עד שני באותה כת. אמר רבי אבון° , ואפילו תימר כת בכת, שנייא היא בדיני נפשות דכתיב
(דברים שופטים טז כ) צדק צדק תרדוף
מתני’: טו_כהעד אמר מת, ועד אמר לא מת. אשה אמרה מת, ואשה אומרת לא מת. הרי זו לא תינשא:
גמ’: אמר גידל בר בנימין° בשם רב° , בכל מקום שהכשירו עדות אשה כאיש, האיש מכחיש את האשה. אם כך ניתני עד אומר מת, ואשה אומרת לא מת. אשה אומרת מת, ועד אומר לא מת? תני דבית °רבי כן. תני בשם °רבי נחמיה , טו_כוהולכין אחר רוב העדות. היך עבידה? שתי נשים ואשה אחת, עשו אותן כשני עדים ועד אחד. הדא את אמר באשה ונשים. אבל אם היו מאה נשים ועד אחד, כעד בעד אינון
מתני’: טו_כזהאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים. באת ואמרה מת בעלי, תינשא ותיטול כתובה. וצרתה אסורה. טו_כחהיתה בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה, דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבה אומר, אין זה דרך מוציאתה מידי עבירה, עד שתהא אסורה להינשא ואסורה מלוכל בתרומה:
גמ’: מאי טעמא צרתה אסורה? חשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה. מעתה אפילו על עצמה לא תהא נאמנת? מתוך שהיא יודעת שלא עשו דבריה אצל חבירתה כלום, אף היא אומרת אמת. מעתה, אפילו על צרתה תהא נאמנת? אמר רבי הילא° אילעא, חוזר לקילקול הראשון, חשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה
מתני’: אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי. תינשא ותיטול כתובה, וחמותה אסורה. היתה בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבה אומר, אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה, עד שתהא אסורה להינשא ואסורה מלוכל בתרומה:
גמ’: ותהא נאמנת לומר מת חמי? לא כן סברינן מימר, כשם שאינן נאמנות עליה, כך היא אינה נאמנת עליהן? והרי כשמת בעלה אין הוא עוד חמיה ותהיה נאמנת.
אמר רבי חנינה° תיפתר שהיה חמיה כאן סיימה וכיוון שגרו קרוב מלבד השנאה של חמותה על שהיא אוכלת את נכסי בנה שנאה שבטלה במות הבן שונאת את חמותה בגלל שגרה לידה וסבלה ממנה אולי היא רוצה לנקום בחמותה על העבר
מתני’: טו_כטקידש אחת מחמש נשים ואין ידוע אי זו קידש. וכל אחת ואחת אומרת אותי קידש. נותן גט לכל אחת ואחת, וכתובה ביניהן ומסתלק, דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבה אומר, אי זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת. גזל אחד מחמשה ואין ידוע אי זה מהן גזל. וכל אחד ואחד אומר אותי גזל. מניח את הגזילה ביניהן ומסתלק, דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבה אומר, טו_לאין זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד:
גמ’: אמר רבי אסי° מתניתין ד°רבי עקיבה ודלא כ°רבי טרפון . דתנינן תמן, טו_לאאמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה, ואיני יודע איזה מכם הוא. אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה, ואיני יודע איזה מכם הוא. נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו. אמר, רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא דברי הכל היא, מודה °רבי טרפון שאם רוצה לצאת ידי שמים כמו כאן שהודה מפי עצמו צריך לתת לכל אחד ואחד. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° נשיאה, כאן שיש עדים יודעים שגזל, ובזה אף °רבי טרפון מודה שחייב לתת לכל אחד ואחד, כאן במשנה שלנו שאין עדים יודעים. ולולי הוא לא ידעו בכלל שהוא חייב. ובזה אומר °רבי טרפון שמניח בניהם ומסתלק. אמר רבי הילא° אילעא בשם רבי אלעזר° בן פדת, כאן בשותקין וכיוון שהם לא תובעים מניח בניהם ומסתלק, כאן במדברים. וכיוון שכל אחד תובע אותו חייב לתת לכל אחד. אמר רבי ירמיה° בשם רב° , כאן בנשבע לאחד מהם בשקר. וכיוון שצריך כפרה, חייב לשלם לכל אחד ואחד, כאן בשלא נשבע. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, אם בשנשבע, היה לו לעשות שליח בית דין ולמסור להם את הכסף ולמה ישלם כפול? שרבי יוחנן° בר נפחא סבר מימר, דהא דתני הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי, לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל משום תקנת השבים תקנו חכמים נותן הוא לשליח בית דין שעשה. שיכול לתת אף לבית דין שעשאו גוזל, ולא רק כשעשאו נגזל. רב° אמר רק בית דין שעשאו נגזל חשוב, ולא בית דין שעשאו גוזל. חיליה דרב° מן הדא, דתני, אמר °רבי שמעון בן אלעזר , בית דין שעשאו נגזל, ולא בית דין שעשאו גוזל. רבי ירמיה° בעי. והא תני, אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואחד מכם מאתים ואיני יודע אי זה מכם, נותן לזה מאתים ולזה מאתים, ואם לאו היה לו לשתוק. אם בשנשבע, היה לו לשתוק? הרי מוכרח להודות כדי שתהיה לו כפרה? רבי ירמיה° הקשה כי הוא סבר מימר שכוונת הבריתא שהיה לו לשתוק ולא להודות. לכן הוא הקשה. אם בשנשבע, הרי מוכרח להודות כדי שתהיה לו כפרה. אבל רבי יוסה° אסי סבר מימר, שכוונת הבריתא לאמר שהיה לו לשתוק ולא להשבע. אבל אחרי שנשבע ודאי חייב לתת לכל אחד ואחד. אמר רבי יודן° , ואפילו תימר דאינון אמרין, היא שותקין והיא מדברים שאין הבדל בין אם הם תובעים אותו ובין אם לא. ובבא לצאת ידי שמים. בגזילה מודי °רבי טרפון שכיוון שגזל, כדי לצאת ידי שמים צריך לשלם לשניהם. בפקדון דשתק מתגר, ודמשתעי המדבר מפסיד. דשתק מתגר, מן הדה דתנן, טו_לבשנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים. זה אומר מאתים שלי, וזה אומר מאתים שלי. נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו.
דמשתעי המדבר מפסיד מן הכא דתנן, אמר גזלתי את אחד מכם ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואין יודע אי זו הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו.
מתני’: טו_לגהאשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים. באה ואמרה מת בעלי ואחר כך מת בני, נאמנת. מת בני ואחר כך מת בעלי, אינה נאמנת. וחוששין לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת. טו_לדנתן לו בן במדינת הים. אמרה מת בני ואחר כך בעלי, נאמנת. מת בעלי ואחר כך מת בני, אינה נאמנת. וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת. טו_להנתן לי יבם במדינת הים. אמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי, יבמי ואחר כך מת בעלי, נאמנת. טו_לוהלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים. אמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי. יבמי ואחר כך מת בעלי. אינה נאמנת. טו_לזשאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא. ולא מתה אחותי שתיכנס לביתה. ואין האיש נאמן לומר, מת אחי שייבם את אשתו. ולא מתה אשתו, שישא אחותה:
גמ’: תנן, מת בני ואחר כך מת בעלי, אינה נאמנת. וחוששין לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת. רבי חנניה° בעא קומי רבי אילא° אילעא. מן תנא חוששין לדבריה וחולצת. שמשמע שאף אם הצרה תעיד ההיפך, שקדם מת הבן ואחר כך מת הבעל אין חוששין לדברי הצרה? °רבי טרפון דלא כ°רבי עקיבה ? דתנן, האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים. באת ואמרה מת בעלי, תינשא ותיטול כתובה וצרתה אסורה. היתה בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה, דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבה אומר, אין זה דרך מוציאתה מידי עבירה, עד שתהא אסורה להינשא ואסורה מלוכל בתרומה. רואים של°רבי עקיבא בן יוסף חוששים לעדות הצרה. אמר לו, דברי הכל הוא הכא, אוף °רבי עקיבה מודה בה. מה בינה לקדמייתא? למה הכא את אמר אינה נאמנת, והכא את אמר נאמנת? הן דתימר נאמנת, באומרת מת בעלי ואחר כך מת בני, כשיצתה מכלל היתר ליבם, שהרי היה לה בן כשיצאה והיתה בחזקת שאינה זקוקה ליבום, והצרה אומרת מת הבן ואחר כך הבעל לסתור את החזקה. והן דתימר אינה נאמנת, באמרה מת בעלי,כשלא יצתה מכלל היתר ליבם. שהרי היתה בחזקת שבעלה חי ואסורה ליבם. והיא אומרת מת בעלי לסתור את החזקה, כיוון שהצרה אומרת לא מת ונעמידה על החזקה, חוששין לדברי הצרה. אמר רבי יוסה° אסי מתניתא אמרה שלא עשו זכרים כנקיבות. דתנינן, שאינה נאמנת לומר מת יבמי שתינשא, ולא מתה אחותי שתכנס לביתה, ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו, מפני שאין לה בנים, הא אם יש לה בנים נאמן.
הדרן עלך פרק האשה שהלכה