ירושלמי מאיר/מסכת יבמות/פרק ח
פרק שמיני – הערל
[עריכה]
ירושלמי יבמות, פרק ח, הלכה א
[עריכה]
מתני’: ח_אהערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה. נשיהם ועבדיהם יאכלו. ח_בפצוע דכא וכרות שפכה, הן ועבדיהן אוכלים, ונשיהם לא יאכלו. אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה, הרי אילו יאכלו
גמ’: תנן, הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה. מניין שהערל אינו אוכל בתרומה? כתיב (ויקרא אמור כב ד) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר. איש איש לרבות את הערל. או איש איש לרבות את האונן? אמר רבי יוסי בן חנינה° כתיב (ויקרא אמור כב י) כל זר לא יאכל קודש. משום זרות אסרתי לך, ח_גולא אסרתי לך משום אנינה. רבי טיופה סמוקא° בעי קומי רבי יוסי° בר זבידא, או נאמר, זרות אסרתי ולא אסרתי משום ערלה? אמר לו, מאחר שכתוב אחד מרבה, וכתוב אחד ממעיט. מרבה אני את הערל שהוא מחוסר מעשה מגופו. ומוציא את האונן שאינו מחוסר מעשה מגופו. עד כדון כ°רבי עקיבה שדורש כפל לשון. כ°רבי ישמעאל בן אלישע? תני °רבי ישמעאל בן אלישע נאמר בפסח (שמות בא יב מה) תושב ושכיר לא יאכל בו. ונאמר בתרומה (ויקרא אמור כב י) תושב ושכיר לא יאכל קדש. מה תושב ושכיר האמורים בפסח, ח_דפסל בו את הערל. אף תושב ושכיר האמור בתרומה, פסל בו את הערל. רבי חגיי° בעא. אי מה תושב ושכיר האמור בפסח, ח_הפסל בו את האונן. אף תושב ושכיר האמור בתרומה, נפסול בו את האונן? אמר רבי הילא° אילעא. לא למדו תושב תושב אלא לדברים האמורים כתובים בפירוש בפרשה שממנה למדנו גזירה שווה. ח_וטומטום וערל ממקום אחד באו מאותו מקום ממה שנאמר בפסח וכל ערל, אפילו מקצת ערלה. אבל אונן, ח_זממעשר שני בא. רבי אבון° בעי, ותהא תרומה אסורה לאונן מקל וחומר? ומה אם המעשר שהוא מותר לזרים, הרי הוא אסור לאונן. ח_חתרומה שהיא אסורה לזרים, אינו דין שתהא אסורה לאונן? לא, אם אמרת במעשר ח_טשהוא טעון מחיצה. תאמר בתרומה שאינה טעונה מחיצה? הא לפי שיש בזה מה שאין בזה. ובזה מה שאין בזה, לא צרכו אי אפשר ללמד זה מזה. קדשים, מנין שיהו אסורים בערל? ללמד מן הפסח אין את יכול, שאין בו שבירת העצם. ולא מן התרומה, שהוא למד מן הלמד. הוי סופך לומר גזירה שווה ממנו ממנו. נאמר בפסח (שמות בא יב ט) לא תאכלו ממנו נא. ונאמר בתרומת לחמי תודה (ויקרא צו ז יד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה’. מה ממנו שנאמר בפסח, פוסל בו את הערל. אף (שמות בא יב ט) ממנו שנאמר בקדשים, ח_יפוסל בו את הערל. קדשים מנין שיהו אסורין לאונן? גזירה שווה ח_יאממנו ממנו. נאמר בפסח (שמות בא יב ט) לא תאכלו ממנו נא. ונאמר במעשר שני (דברים כי תבא כו יד) לא אכלתי באוני ממנו. מה ממנו שנאמר במעשר פוסל בו את האונן. אף ממנו שנאמר ח_יבבפסח פוסל בו את האונן. איתמר. ל°רבי ישמעאל בן אלישע מניין שהערל אינו אוכל בתרומה? תני °רבי ישמעאל בן אלישע נאמר בפסח (שמות בא יב מה) תושב ושכיר לא יאכל בו. ונאמר בתרומה (ויקרא אמור כב) תושב ושכיר לא יאכל קדש. מה תושב ושכיר האמורים בפסח, פסל בו את הערל. אף תושב ושכיר האמור בתרומה, פסל בו את הערל. ותושב ושכיר מופנה הוא? והלא דרושה היא. כהדא דתני גבי תרומה תושב ושכיר לא יאכל בו. ח_יגתושב זה קנוי קניין עולם גוי שנקנה לעבד עולם ולא התגייר לשם עבדות ויש אומרים ישראל שהשכיר עצמו לעולם. שכיר זה קנוי קניין שנים גוי שנקנה לעבד לכמה שנים ויש אומרים שמדובר בעבד עברי שנקנה לשש שנים. יאמר תושב, מה תלמוד לומר שכיר? הקנוי קניין עולם אינו אוכל, והקנוי קנין שנים אוכל? אילו כן הייתי אומר תושב זה הקנויי קניין שנים. וכשהוא אומר שכיר, בא השכיר ללמד על התושב שהוא קניין עולם. אם כן המילים תושב ושכיר אינם מופנים ואיך אפשר ללמוד מהם? אמר °רבי מתיה , מכיון דכתיב גבי קרבן פסח (שמות בא יב מח) כל ערל וכל בן ניכר לא יאכל בו. תושב ושכיר לא יאכל בו למה לי? אי בעבד עברי אמאי לא יאכל? ישראל הוא. ואי בגוי, לא גרע מערל ובן ניכר. אלא לאפנוי. ותושב ושכיר הם שני מילים, שדי חד על הלמד וחד על המלמד והוי כמי שהוא מופנה משני צדדים. על דעתיה ד°רבי עקיבא בן יוסף דיליף מאיש איש, לאי זה דבר נאמר תושב ושכיר בתרומה? כההיא דאמר רבי הילא° אילעא בשם רבי יסא° אסי. הלוקח עבדים ערלים מן הגוי על מנת
שלא למוהלן, אפילו מלן לא יאכלו בתרומה שאינם קניינו שחייב למוכרם לגוי. אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי יוחנן° בר נפחא, וכן אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. ח_ידהלוקח עבדים מן הגוי על מנת למוהלן וחזרו בהן, מגלגל עמהן שנים עשר חדש. אם קיבלו עליהן, הרי יפה. ואם לאו, מותר למוכרן לגוי. אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושע בן לוי° . מעשה באחד, שלקח עיר אחד של עבדים ערלים מן הגוי על מנת למוהלן, וחזרו בהן. אתא שאל לרבנין, אמרי ליה, גלגל עמהן שנים עשר חדש. אם קיבלו עליהן, הרי יפה. ואם לאו, הכל כמנהג המדינה. ואמר רבי יצחק בר נחמן° , רבי יהושע בן לוי° היה בלדוקיא, והוה תמן רבי יודן נשייא° , בעא מיקרוץ להשכים וללכת לדרכו. אמר ליה, המתן ואנו מטבילין את הגיורת הזו למחר. רבי זירא° שאל לרבי יצחק בר נחמן° , למה אמר לו שנטבילה למחר ? מפני כבוד הזקן לא להטריחו ללכת בלילה לבור המים. או משום ח_טושאין מטבילין את הגיורת בלילה? אמר ליה, משום שאין מטבילים את הגיורת בלילה. אתא עובדא קומי דרבי יוסי° בר זבידא מהו להטביל את הגרים בלילה? ולא הורו. ח_טזעבד תושב וגר תושב לעולם שלא יתגייר רק קיבל על עצמו שבע מצוות בני נח. הרי הוא כגוי לכל דבר. אלא שמותר לקיים אותו. רבי שמואל בר חייה בר יהודה° אמר בשם רבי חנינה° . עבד או גר תושב שלא יתגייר רק קיבל על עצמו שבע מצוות בני נח, מגלגלין עמהן שנים עשר חדש. אם חזר בו, הרי יפה. ואם לאו, הרי הוא כגוי לכל דבר ואסור לקיימו. רבי שמואל בר חייה בר יהודה° ורבי חנינה° אמרו בשם °רבי . גר תושב, צריך לקבל עליו כל המצוות על מנת חוץ מזה שיהא אוכל נבילות. אמר רבי הילא° אילעא, יאמרו הדברים ככתבן. מה פירוש ח_יזיאמרו הדברים ככתבן? אמר רבי יוסי בר חנינה° הכוונה לפסוק (דברים ראה יד כא) לא תאכלו כל נבילה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. שרק זה מותר לגר תושב אבל את שאר המצוות הוא חייב לקבל. אית תניי תני, גר תושב אין מקבלין אותו עד שיקבל את כל המצות שכתוב בתורה חוץ מנבלה. אית תניי תני, גר תושב אין מקבלין אותו עד שיכפור בעבודה זרה שלו ודי בכך. אמר רבי אבא° בשם רבי חייה בר אשי° . גר תושב אין מקבלין אותו
עד שיכפור בעבודה זרה שעבד כשהיה גוי. אמר רבי זעירא° מדברי כולהון עד שיכפור בעבודה זרה כגוי. דאי לא כן מה אנן אמרין, הרי למדנו במסכת עבודה זרה שגר תושב מבטל עבודה זרה. ואם גר תושב אינו צריך לכפור בעבודה זרה פשיטא שהוא יכול לבטל. ואם תאמר שהיה צריך לאמר שגר תושב מבטל עבודה זרה כי הייתי חושב שאף שהוא אינו כופר בעבודה זרה הואיל והוא מצוה על עבודה זרה, לא יבטל? אי אפשר לאמר כך ח_יחדכי גוים אינן מצווין על עבודה זרה ח_יטומבטלין? אלא ודאי החידוש הוא שאף שגר תושב כופר בעבודה זרה הוא יכול לבטל עבודה זרה. אמר רבי יוסה° אסי. שלא תאמר כיוון שהוא שוה לישראל בשלשה דברים. בלא תעשוק שנאמר(דברים כי תצא כד יד) לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארציך בשעריך. ולא תונה שנאמר (דברים כי תצא כג טז יז)לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו, עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך לא תוננו. ח_כוגולה על ידי גר תושב כישראל (במדבר מסעי לה טו) לבני ישראל ולגר ולתושב תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה נפש. הוא לא יכול לבטל. לפום כן צריך מימר, דמבטל עבודה זרה כגוי. מאן תנא שהוא בלא תעשוק? °רבי יוסה ברבי יהודה . דתני, גר תושב הרי בלא תעשוק דברי °רבי יוסה ברבי יהודה . °רבי יהודה בר עילאי אומר, גר תושב בשבת, כישראל ביום טוב. מה ישראל ביום טוב אופה ומבשל ואסור בכל מלאכה, אף גר תושב בשבת כן. °רבי יוסי בן חלפתא אומר, גר תושב בשבת, כישראל בחולו של מועד. מה ישראל בחולו של מועד מגבב מעל פני השדה, ואסור בכל מלאכת השדה. אף גר תושב בשבת כן. °רבי שמעון בן יוחאי אומר, גר תושב בשבת, כישראל בשאר ימות השנה. מה ישראל בשאר ימות השנה, חורש וזורע וקוצר. אף גר תושב בשבת כן. רב אדא° רב המנונא° ורב אדא בר אחוה° אמרו בשם רב° , ח_כאהלכה כ°רבי שמעון בן יוחאי. כתיב (שמות בא יב מד) וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו. עבד איש ולא עבד אשה? אלא עבד אפילו הוא איש את מוהלו בעל כורחו. בן איש גוי בן חורין אין את מוהלו בעל כורחו. רבי יוחנן° בר נפחא בעי, הא בן קטן שאינו איש אפילו הוא בן חורין את מוהלו על כורחו שזכות היא לו. אפילו כבנו של אורכניס שהיה עשיר גדול ואולי לגביו אין זו זכות? אמר חזקיה° בשם רבא° , הא כיני מקרה דומה, עיר שרובה גויים מצא בתוכה תינוק מושלך. הטבילו לשום עבד, את מוהלו לשום עבד. לשום בן חורין, את מוהלו לשום בן חורין. רבי יוחנן° בר נפחא בעי, לשום עבד הרי הוא כעבד, אפילו שהיה נראה כבנו של אורכניס? רבי אבהו° ורבי אלעזר° בן פדת אמרו בשם רבי הושעיה° . לא אמר כן אלא וכל עבד איש מקנת כסף. עבדך איש, את מוהלו על כורחו. בנך איש, אין את מוהלו על כורחו. כגון גוי שהתגייר יכול למול את עבדיו בעל כרחו אבל את בניו הגדולים אינו יכול למול בעל כרחו כההיא דאמר רבי הילא° אילעא בשם רבי יסא° אסי. הלוקח עבדים ערלים מן הגוים על מנת למהול. כעבד איש הוא, את מוהלן על כרחן. על מנת שלא למוהלן, כבן איש הוא, ואין את מוהלו על כרחו. המשוך, והנולד מהול, והמל עד שלא נתגייר, לא יאכלו בתרומה. המשוך מאי טעמא? רבי זריקן° ורבי ינאי ברבי ישמעאל° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא, משום קנס. רבי ירמיה° ורבי שמואל בר רב יצחק° אמרו בשם רב° , גזירה גזרו שנראה כערל. מה נפק מן ביניהון? משך לו אחר ערלה, או שנמשכה מאיליה. אין תימר קנס, אין כאן קנס שהרי לא פשע. אין תימר גזירה גזרו, אפילו כן גזירה גזרו. (בראשית לך לך יז יג) המול ימול. לשתי מילות. ח_כבאחד למילה ואחד לפריעה. אחת למילה ואחת לציצין. עד כדון כ°רבי עקיבא בן יוסף, דו אמר לשונות ריבוין הן שהיה דורש יתור מילים. כ°רבי ישמעאל בן אלישע דו אמר לשונות
כפולין הן התורה דיברה כדרכה כלשון בני אדם כגון. (בראשית ויצא לא ל) הלוך הלכת. כי נכסף נכספתה (בראשית וישב מ טו) גנב גנבתי, מנלן? אמר רבי יהודה בר פזי° דכתיב (שמות שמות ד כו) אז אמרה חתן דמים למולות. מיכן לשתי מילות. אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצין. רב° אמר כתיב (בראשית לך לך יז יג) המול ימול. ח_כגמיכן לנולד כשהוא מהול, שצריך להטיף ממנו דם ברית. המול ימול. מיכן לישראל ערל, שלא ימול אחרים עד שימול עצמו. ח_כדואין צריך לומר גוי ערל. אמר רבי לוי° . כתיב (בראשית לך לך יז ט) ואתה את בריתי תשמור. אתה וכל כיוצא בך דווקא ישראל שמל לשם ברית שמים יכול למול. תני ישראל מל את הכותי. והכותי אינו מל את ישראל מפני שהוא מהול לשום הר גריזים, דברי °רבי יהודה בר עילאי. אמר לו °רבי יוסי בן חלפתא. וכי איכן מצינו בתורה שהמילה צריכה כוונה? אלא יהא מל והולך לשם הר גריזים עד שתצא נפשו. המשוך לא ימול שלא יבא לידי סכנה, דברי °רבי יהודה בר עילאי. אמר לו °רבי יוסי בן חלפתא, הרבה משוכין היה בימי בן כוזבא, וכולן מלו וחיו והולידו בנים ובנות. המשוך, והנולד מהול, ח_כהוהמל עד שלא נתגייר, צריך להטיף ממנו דם ברית. תני °רבי שמעון בן אלעזר . לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על שנולד מהול, שצריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו? על גר שנתגייר מהול. ש°בית שמאי אומרים, צריך להטיף ממנו דם ברית. ו°בית הלל אומרים, אין צריך להטיף ממנו דם ברית. אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי הושעיה° . הלכה כדברי התלמיד °רבי שמעון בן אלעזר שהמחלוקת בגר אבל נולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית. אתא עובדא קומי רב° ואמר. מן הא דתני, מפני שהיא ערלה כבושה ולא נאמר שמא היא ערלה כבושה. הדא אמרה, ערל ברור הוא, ודוחין עליו את השבת. רבי אבהו° אמר, ח_כואין דוחין עליו את השבת, וצריך להטיף ממנו דם ברית. רב אדא בר אחווא° , אתיליד ליה חד בר כן מהול. ואף מוהל לא הסכים למולו בשבת והוא עצמו מל אותו מימסמס בה ומית. אמר רבי אבין° . נעשה כרות שפכה, ונתענה עליו שימות. רבנין דקיסרין אמרין, נעשה פצוע דכא ונתענה עליו שימות. (ויקרא תזריע יב ג) ערלתו וודאי דוחה את השבת ואין הספק דוחה את השבת. ח_כזערלתו. ערלתו ודאי דוחה את השבת. אין אנדרוגינס דוחה את השבת. שהיה °רבי יהודה בר עילאי אומר. אנדרוגינס דוחין עליו את השבת וחייבין עליו כרת. ערלתו. ערלתו ודאי דוחה את השבת. ח_כחואין הנולד בין השמשות דוחה את השבת. ערלתו. ערלתו ודאי דוחה את השבת. ח_כטואין שנולד מהול דוחה את השבת. ש°בית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית, ו°בית הלל אומרים אינו צריך. תמן תנינן, ח_להכל חייבין בראייה, חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגנוס: אנדרוגינס מה אמר בה °רבי יהודה בר עילאי? האם מזה ש°רבי יהודה בר עילאי מתיר למול אותו בשבת, משמע שהוא זכר גמור ויהיה חייב בראיה או לא? נישמעינה מן הדא. דרבי יוחנן בן דהבאי° אמר משום °רבי יהודה בר עילאי, ח_לאאף הסומא פטור מראיה. ולית בר נש אמר אף, אלא מכלל דו מודי על קדמיתא. מחלפה שיטת °>רבי יהודה האם רבי יהודה חזר בו? תמן אף שהתורה אמרה יראה כל זכורך, הוא אמר פרט לאנדרוגינס. והכא שהתורה אמרה ימול לכם כל זכר, הוא אומר לרבות אנדרוגינס? °רבי יהודה בר עילאי ורבנן מקרא אחד דרשו. דכתיב, (בראשית לך לך יז יד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה וכ”ו
. רבנן דרשו ערל. מה תלמוד לומר זכר הרי רק לזכרים יש ערלה? עד שיהא כולו זכר. ו°רבי יהודה בר עילאי דרש זכר. מה תלמוד לומר ערל הרי רק זכרים ערלים? אפילו מקצתו ערל. ברם הכא כתיב יראה כל זכורך, פרט לאנדרוגינס. תמן תנינן, ח_לבקטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא. שמואל° בר אבא בר אבא אמר אפילו. אחזתו חמה שעה אחת, ממתינין לו עד שלשים יום. אותן שלשים יום אם היה כהן, מהו להאכילו מחלבה של חיטה תרומה? מהו לסוכו שמן של תרומה? האם כיוון שהיה אנוס, הרי הוא כפחות מבן שמונה שאינו נקרא ערל ומותר. או כיוון שעבר שמונה ימים, נקרא ערל ואסור ? נישמעינה מן הדא, דתנן, הערל שמתו אחיו מחמת מילה, אף שהיה אנוס וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה ונשיהם ועבדיהם יאכלו. ורבי אחא° אמר בשם רבי תנחום ברבי חייה° . ח_לגאין ערלה אלא מיום שמיני והלאה. ותני כן. כל שלשים יום. אסור להאכילו חלבה של תרומה ואסור לסוכו בשמן של תרומה. לילי שמיני מה את עבד לה? מן מה דתני, לילי שמיני נכנס לדיר להתעשר. הדא אמרה לילי, שמיני כשמיני הוא. ותני כן. ח_לדכל שבעת ימים מותר להאכילו חלבה של חיטה תרומה ומותר לסוכו בשמן של תרומה. תמן תנינן ח_להאילו הן ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי אבינא° בשם רבי ירמיה° , ח_לובחופה רוב גובהה של עטרה. רבי יוסי בן חנינא° אומר. בחופה רוב גגה של עטרה. תנן, אם היה בעל בשר, מתקנו מפני מראית העין. אמר רבי טביי° בשם שמואל° בר אבא בר אבא. ח_לזבודקין אותו בשעה שהוא מקשה. תנן, ח_לחמל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. תני, ח_לטובשבת המוהל ענוש כרת. אמר רבי אחא° בשם רבי אבהו° . הדא דתימר, ח_מבשאין ביום שהות כדי למרק. אבל אם יש בו כדי למרק, ממרק אחר ואינו חושש. ואפילו לא מרק פטור. דאמר. אנא עבדי פלגה, אתון עבדו פלגה. תני ח_מאכל שעה שהוא עוסק במילה, חוזר. בין על ציצין המעכבין את המילה, בין על הציצין שאין מעכבין את המילה. פירש, אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. לדברי °רבי יוסי בן חלפתא אפילו פירש חוזר, אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. היידן °רבי יוסי בן חלפתא? ההיא דתנינן תמן °רבי יוסי בן חלפתא אומר. ח_מביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, ושכח והוציא את הלולב ברשות הרבים פטור, מפני שהוציאו ברשות. אף שכבר יצא ידי חובת לולב, ורק משום הידור יוצא עם הלולב. אף בסכין של מילה כן? אף במצה כן? מן מה
דאמר רבי יוחנן° בר נפחא, שלדברי °רבי יוסה אפילו פירש חוזר, אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה,. הדא אמרה, אף בסכין של מילה כן אף במצה כן. תנן, פצוע דכא וכרות שפכה, הן ועבדיהן אוכלים, ונשיהם לא יאכלו. אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה, הרי אלו יאכלו. אף שמשתמרת לביאה פסולה. אמר רבי אלעזר° בן פדת. ד°רבי אליעזר בן הורקנוס וד°רבי שמעון בן יוחאי היא שגבי ארוסה אלמנה לכהן גדול התיר לה לאכול תרומה אף שמשתמרת לביאה פסולה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא, דברי הכל היא. שנייא היא הכא, שלא הוסיף בה קניין אחר לפסול. שהרי לקחה בהיתר ורק אחר כך נעשה פצוע דכא. אתיין אילין פלוגוותא, כאינון פלוגוותא דאיתפלגון. שומרת יבם כהנת שנפלה לפני שני כהנים יבמים, עשה בה אחד מהן מאמר, ולא הספיק לכונסה לחופה של נישואין, עד שנעשה פצוע דכא או כרות שפכה. אמר רבי שמעון בן לקיש° , מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה פוסלת. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, לכשיבעול. היה אחד מהן כשר ואחד פסול, ועשה בה הפסול מאמר, אף רבי יוחנן° בר נפחא מודה שכיוון שהוסיף בה הפסול קניין, אסורה. רבי חייה בר אדא° בעא קומי רבי מנא° בן יונה, עשה בה הכשר מאמר מהו? אמר ליה מחלוקת רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש°
ירושלמי יבמות, פרק ח, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: ח_מגואי זהו פצוע דכא? כל שנפצעו הבצים שלו, אפילו אחת מהן. וכרות שפכה? כל שנכרת הגיד. נשתייר בעטרה אפילו כחוט השערה, כשר. ח_מדפצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ובמשוחררת. ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל שנאמר (דברים כי תצא כג ב) לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה':
גמ’: כתיב פצוע. הייתי אומר אפילו שנפצע בעינו. תלמוד לומר שפכה. פצוע שבצד שפכה. אם פצוע שבצד שפכה, אולי עינו שבצד חוטמו? תלמוד לומר דכא מקום נמוך. שבא בין עקיביו במקום הכי נמוך. דאמר רבי חגיי° קומי רבי יוסי° בר זבידא. אין לך נמוך באדם בשעה שהוא יושב אלא ביציו בלבד. אמר רבי יוסי ברבי בון° , ויאות, תדע לך שהוא כן, שבכולן כתיב דורות דור שלישי במצרי, גם דור עשירי בעמוני ומואבי חוץ מזה שאינו מוליד. ולא סוף דבר נפצעה. אלא אפילו נימוקה, אפילו יבשה, ח_מהאפילו חסרה. תני, °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר שמעתי בכרם ביבנה. כל שאין לו אלא ביצה אחת
אינו מוליד, והוא כמו סריס חמה שכשר לבא בקהל. אמר רבי יוסי° בר זבידא. שמעתי הלכה כ°רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה , ולית אנא ידע מן מה שמעית. אמר רבי אימי° אמי בן נתן. לא הוה רבי יוסי° בר זבידא שמע לה מן בר נש זעיר, אלא ודאי מבר סמכה שמע וכך הלכה. שמואל° בר אבא בר אבא אמר. אם יבוא לפני בעל ביצה אחת, ח_מואני מכשירו. רבי חונה° אמר. דו סבר כ°רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה . אמר רבי יודן בר חנין° ח_מזובלבד של ימין קיימת אבל אם ימין חסרה אסור לבא בקהל. אתא עובדא קומי רבי אימי° אמי בן נתן, באחת שבקשה להנשא לאחד כזה אמר לה. אין ברתי דאת שרייה ליה כן ביתי את מותרת לו. אלא הוי ידעת דלא מוליד. והוה רבי זעירא° מקלס לה, דו משים מילתא על בררא. פצוע. אית תניי תני, ח_מחבידי אדם פסול, בידי שמים כשר. אית תניי תני, בין בידי אדם בין בידי שמים פסול. מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר, יליף לה מממזר. כתיב התם (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר. וכתיב הכא (דברים כי תצא כג ב) לא יבוא פצוע דכא. מה ממזר בידי אדם. אף פצוע דכא בידי אדם. מאן דאמר בין בידי אדם בין בידי שמים פסול, מנן ליה? אמר רבי מנא° בן יונה, מהכא דכתיב לא יבוא פצוע דכא. לעולם בכל עניין אפילו בידי שמים. אמר רבי יוסי ברבי בון° . עוד הוא יליף לה מממזר. כתיב לא יבא ממזר, וכתיב לא יבא פצוע דכא. מה ממזר בידי שמים. אף פצוע דכא בידי שמים. וממזר בידי שמים? יצירתו בידי שמים. הוון בעיי מימר, מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר, כ°רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה . שאמר שאם נחתכה ביצה אחת הרי הוא כסריס חמה בידי שמים שכשר . מאן דאמר, בין בידי אדם בין בידי שמים פסול, כרבנן שסוברים שאף ביצה אחת פסול. אמר רבי אחא בר פפי° קומי רבי זעירא° . כולה דרבנן שאמרו שאם יש ביצה אחת פסול. רק שנחלקו האם דווקא שנתלשה אחת בידי אדם או אפילו אם נברא כך. הרי שעלת חטטין בביציו מי מחכך בה, אומסיית תוך שהוא התחכך בה התמוססה. הרי הוא בידי אדם כמי שהוא בידי שמים וכשר וכל שכן אם זה קרה לבד ממחלה. וכרות שפכה. כל שנכרת הגיד ונשתייר בעטרה אפילו כחוט כשר. אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי חנינה° שנשתייר בעטרה העליונה. אמר רבי חייה° בשם רבי חנינה° , בעטרה התחתונה. רבי יהושוע בן לוי° אמר בעטרה התחתונה. תמן אמרי ח_מטהעשוי
כמרזב שמשני הצדדים קירות כשר. אמר רבי הילא° אילעא בשם רבי יוחנן° בר נפחא כקולמוס מחודד הרי זה כשר. כקולמוס הפוך הרי זה פסול. ניקב בו נקב, מבפנים פסול, מבחוץ כשר. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° נשיאה, מבפנים. הכוונה מן העטרה ולפנים כלפי הגוף. מבחוץ. מן העטרה ולחוץ. ח_נניקב הרי זה פסול. נסתם הרי זה כשר. ניקב הרי זה פסול מפני שהוא שופך. נסתם הרי זה כשר, מפני שהוא מוליד. וזהו פסול החוזר להכשירו. תני אין בין נקב שגורם להיות פצוע דכא לבין נקב שגורם לכרות שפכה, אלא הלכות רופאין. נקב שגורם שיהיה פצוע דכא אינו חוזר. נקב שגורם שיהיה כרות שפכה חוזר. כיצד הוא עושה כדי לרפאו? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רב יהודה° נשיאה. מביא נמלין ומנשכין וקוצץ ראשם וכך סותם את הנקב. רבי חלקיה° ורבי סימון° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . תנן, פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ובמשוחררת. לא שנו שישא בת גרים, אלא פצוע דכא ישראל. אבל פצוע דכא כהן, לא בדא. תמן תנינן כל האסורין לבוא בקהל ממזר שתוקי וכ”ו, מותרין לבוא זה בזה שספק ממזר כממזר. °רבי יהודה בר עילאי אוסר. רבי ירמיה° אמר כללא, כל הפסולים בין פסול גוף כגון כרות שפכה ובין פסול משפחה כגון ממזר מותרים זה בזה ולכן פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת. אמר רבי יוסי° בר זבידא, בלבד פסול משפחה. הא פסול גוף לא בדא. חייליה דרבי יוסי° בר זבידא מן הדא. דאמר רבי חלקיה° אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . לא שנו אלא פצוע דכא ישראל, אבל פצוע דכא כהן, לא כיוון שנשאר בקדשתו. כמה דאת אמר תמן, אם כהן ברור הוא, אף שהוא פסול אסור לו לישא גיורת שאף שיש פסול בגופו. הוא נשאר בקדושתו ואסור בפסולות לו. אף הכא ח_נאישראל ברור, אף שיש פסול בגופו אסור לישא ממזרת, שהוא נשאר בקדושתו ואסור בפסולות לו. על דעתיה ד°רבי יהודה בר עילאי, ממזר לא ישא ממזרת? נישמעינה מן הדא. דאמר רבי אימי° אמי בן נתן. תני רבי יעקב גבליא° קומי רבי יוחנן° בר נפחא ורבי יצחק בר טבליי° בשם רבי שמעון בן לקיש° . לדברי °רבי יהודה בר עילאי, ממזר לא ישא ממזרת אלא שפחה וישחרר את בניה
כדי שיתכלו ממזרין מן העולם. ודכוותה עמוני לא ישא עמונית שהרי בניו אסורים. אמר רבי יוסי ברבי בון° . על דרבנין שאמרו שקהל גרים לא נקרא קהל, ועמוני מותר בגיורת נצרכה. דאין יסבור °רבי יהודה בר עילאי שלגבי גרים הם פסולין דגרים קהל ה' אינון, לישא עמונית אינו יכול, שהיא קהל ה' אצלו. לישא מצרית אינו יכול, שהוא קהל ה' אצלה שבנותיו מותרות. אמר רבי מתניה° נותנים לו שפחה ומשחרר את ילדיה. ודכוותה מצרי לא ישא מצרית? האם גם בזה גזר °רבי יהודה בר עילאי אף שהאיסור רק לשלוש דורות? נישמעינה מן הדא דתני רבי אבהו° קומי רבי יוחנן° בר נפחא. אמר °רבי יהודה בר עילאי, בנימן גר מצרי היה מתלמידיו של °רבי עקיבה . אמר, אני גר מצרי, נשוי לגיורת מצרית. בני בן גר מצרי, ואני משיאו לגיורת מצרית, נמצא בן בני כשר לבוא בקהל. אמר לו °רבי עקיבה , לא בני. אלא אף אתה השיאו לבת גיורת מצרית, כדי שיהו שלשה דורות מיכן ושלשה דורות מיכן. אמר רב יהודה° נשיאה בשם רב° . ח_נבהלכה כרבי אלעזר° בן פדת שודאן בודאן כגון ממזר ונתינה מותרים ספקן בודאן כגון שתוקי וממזרה וודאן בספקו ממזר ושתוקית אסורים. למה לדברי חכמים ממזר מותר בספק? אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . כתיב (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה'. בקהל ברור אינו בא, אבל בא הוא בקהל ספק. תמן תנינן, ייבם ונולד בן, ח_נגספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון. יוציא, והוולד כשר, וחייבין אשם תלוי. תני, הראשון כשר להיות כהן גדול. ח_נדוהשני ממזר בספק. °רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין דין ממזר בספק שספק ממזר מותר לבא בקהל מודה °רבי אליעזר בן יעקב , בספק כותים ובספק חללים שהם אסורים לבא בקהל. שרק ספק ממזר מותר מגזרת הכתוב דכתיב, לא יבא ממזר בקהל ה’. ממזר ודאי לא יבא, אבל ספק ממזר יבא. כההיא דתנינן תמן. עשרה יוחסין עלו מבבל וכ”ו ממזרים שתוקים אסופים וכותים מותרים זה בזה. מכאן שספק מותר בממזר. על דעתיה ד°רבי אליעזר בן יעקב יש רק שמונה יוחסין שאסופי ושתוקי שהם ספק ממזר דינם כישראל לבא בקהל. על דעתיה ד°רבן גמליאל דיבנה ו°רבי אליעזר בן הורקנוס שאשה נאמנת לאמר לכשר נבעלתי אין כאן שתוקי ולכן יש רק תשעה. על דעתין דרבנן עשרה. תנן התם, גר מותר בממזרת. אמר רבי חיננה° . מתניתא דלא כ°רבי יהודה בר עילאי. ד°רבי יהודה בר עילאי אמר כתיב לא יבא ממזר בקהל ה'. עד דור עשירי לא יבא לו בקהל. לא יבא עמוני ומואבי בקהל. לא יבא להם בקהל. ארבעה פעמים נאמר קהל, מלמד שארבעה קהילות אינון קהל. קהל כהנים. קהל לווים. קהל ישראלים. קהל גרים.
מתיבין ל°רבי יהודה בר עילאי. והכתיב (דברים כי תצא כג ב) לא יבא פצוע דכא בקהל ה' ולדבריו היה צריך להיות עוד קהל? פסול גוף אינון ולא נמנו אלא פסולי משפחה. והכתיב (דברים כי תצא כג ח) לא תתאב מצרי כי גר היתה בארצו. בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'? בעשה אינון. רבנין אמרין שלשה קהילות אינון. קהל כהנים קהל לווים קהל ישראלים. לא יבא. לא יבא לא יבא. ולא יבא רביעי לגופו. דלמא מעשה שהיה, רבי הושעיה רובה° ורבי יהודה נשייא° הוון יתיבין. רהט רץ רבי יוחנן° בר נפחא ולחש ליה באודנא דרבי הושעיה רובה° , פצוע דכא כהן, מהו שישא בת גרים ויאכילנה בתרומה? אמר ליה, מה אמר לך? אמר ליה, מילה דנגר בר נגרין לא מפריק ליה. לא אמר לי גיורת שדינה פשוט שהיא כזונה אצלו שכהן פצוע דכא בקדושתו הוא. ולא בת ישראל שגם דינה פשוט שהיא אסורה עליו כחללה. לא אמר לי אלא בת גרים. ובת גרים לא כישראל היא? פתר לה כ°רבי יהודה בר עילאי. ד°רבי יהודה בר עילאי אומר, בת גר זכר כבת חלל זכר ואסורה לכהן כשר. ורבי יוחנן° בר נפחא שאל האם מותרת לכהן פצוע דכא. כהן שבא על גרושה והוליד בת, ונישאה לישראל וילדה בת. בת הבת, מהיא לכהן? רבי חיננא° ורבי מנא° בן יונה. חד אמר, ח_נהכשירה, שבני ישראל מקווה טהרה לחללות. וחד אמר פסולה. מתיב מאן דאמר כשירה למאן דאמר פסולה. בת חלל זכר אינה. חללה מכהונה אינה. מישראל מה את פוסלה? אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . מעשה במשפחה אחת ברודוס, שהיו קורין עליה ערער. ושלח °רבי את °רבי רומנוס לבודקה. ובדק ומצא שנתגיירה זקינתה פחות מבת שלש שנים ויום אחד, והכשירה לכהונה. רב הושעיה° אמר כ°רבי שמעון בן יוחאי הכשירה שסובר שגיורת פחותה מגיל שלוש כשרה לכהונה. אמר רבי זעירה° , הכא דברי הכל הוא. שאף שחכמים חולקים בה, מודים הם שהנולדים לה כשרים לכהונה. דאמר רבי זעירא° בשם רב אדא בר אחווא° . ודרבי יודן° מטי בה בשם רב° . ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא. ח_נוולד בוגרת כשר אף שכלו בתוליה, שהיא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה. שנאמר (ויקרא אמור כא יג) והוא אשה בבתוליה, יקח ח_נזולא בוגרת. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא.
ודכוותה נאמר (יחזקאל מד כב) כי אם בתולה מזרע בית ישראל, ח_נחולא גיורת. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא והבנים מאיסור עשה כשרים. התיב רבי הושעיה° . הרי שני למצרי. שהוא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא, והבנים חללים. חזר רב הושעיא° ואמר. לא דומה עשה שאסור גם בישראל, לעשה שאסור רק בכהנים. עשה שבישראל, אסור בכל, והבנים חללים. עשה שבכהנים. אסור בכהנים ומותר בלוים ובישראל, והבנים כשרים
ירושלמי יבמות, פרק ח, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: ח_נטעמוני ומואבי, אסורין ואיסורן איסור עולם. אבל נקבותיהן מותרות מיד. ח_סמצרי ואדומי, אינן אסורין אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקיבות. אמר °רבי שמעון בן יוחאי. קל וחומר הדברים. מה אם במקום שאסר הזכרים איסור עולם, התיר את הנקיבות מיד. מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות, אינו דין שנתיר את הנקיבות מיד? אמרו לו, אם הלכה נקבל. ואם לדין, יש תשובה. אמר להן, לא כי הלכה אני אומר. ח_סאממזרין ח_סבונתינין, אסורין ואיסורן איסור עולם. אחד זכרים ואחד נקבות:
גמ’: כתיב לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה’. עמוני ולא עמונית. מואבי ולא מואבית. ודכוותה למה לא נאמר, אדומי ולא אדומית? מצרי ולא מצרית? כתיב (דברים כי תצא כג ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם לכן הנשים מותרות. היה להם לנשים לקדם לנשים? אלא משום דכתיב (דברים כי תצא כג ה) אשר שכר עליך ואשר יעץ. מי דרכו לשכור? האיש ולא האשה. מי דרכו ליעץ? האיש ולא האשה. כתיב (דברי הימים א ח ט) ושחרים הוליד בשדי מואב מן שלחו אותם חושים ואת בערא נשיו. ויולד מן חדש אשתו את יובב ואת צביא ואת מישא ואת מלכם. שחרים זה בועז, שהיה משוחרר מן העונות. הוליד בשדה מואב, שנשא את רות המואביה. מן שלחו אותם, שהיה משבטו של יהודה דכתיב ביה (בראשית ויגש מו כח) ואת יהודה שלח לפניו וגו'. חושים ואת בערא נשיו. וכי יש לך אדם שהוא מוליד את נשיו? אלא שחש כנמר וביאר את ההלכה. ויולד מן חודש אשתו. לא צורכה אלא, ויולד מן בערה אשתו, שהיא הייתה אשתו. אלא על ידיה נתחדשה הלכה. עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. כתוב אחד אומר (שמואל ב יז כה) ושמו יתרא הישראלי. וכתוב אחד אומר (דברי הימים א ב יז) יתר הישמעאלי. רבי שמואל בר נחמן° אומר ישמעאלי היה, ואת אמרת ישראלי? אלא שנכנס לבית דינו של ישי, ומצאו יושב ודורש (ישעיה מה כב) פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ אפילו הגויים הכי פשוטים. ונתגייר ונתן לו את בתו. ורבנין אמרין, ישראלי היה ואת אמרת ישמעאלי? אלא שחגר מתניו כישמעאלי. ונעץ את החרב בבית דין ואמר או נהרוג או נהרג, או נקיים דברי רבי שמאל הנביא. כל מי שהוא עובר על הלכה זו בחרב זו אני הורגו שדינו כזקן ממרה. עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. אמר רבי שמואל בר נחמן° . אני אין לי אלא משנה כתיב (רות א כב) ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה, השבה משדי מואב. זו היא ששבה משדה מואב תחלה שהתגירה ממואב ראשונה. ראיה אחרת שנתחדשה הלכה זו אמר לה כתיב (רות ב יא) ותעזבי אביך ואמך ותלכי אל עם אשר לא ידעת מתמול שלשום. אמרה לה, אילו באת אצלינו מאתמול שלשום לא היינו מקבלין אותך. תנא רבי זכיי° קומי רבי יוחנן° בר נפחא. ח_סגבת גר עמוני כשירה. בת גיורת עמונית פסולה. אמר ליה רבי יוחנן° בר נפחא, בבלייא, עברת בידך תלתא נהרין, ואתבדת. אלא היא בת גר עמוני. היא בת גיורת עמונית כשירה. אמר רבי יוסה° אסי בשם רבי יוחנן° בר נפחא
לא כן צריכה אפילו כשהיתה אמה מישראל. שלא תאמר כשם שנתחללה אמה שנבעלה לפסול לה כך נתחללה בתה. אבל אם נשא גיורת פשיטא שביתו מותרת. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. כשירה אפילו לכהן גדול. מאי טעמא? דכתיב (ויקרא אמור כא יד) כי אם בתולה בעמיו יקח. בעמיו. עם שהן עשויין שני עממין. זכרים אסורין ונקיבות מותרות. אמר רבי חגיי° בשם רבי פדת° . רבי שמעון בן לקיש° לא אמר כן, אלא בת גר עמוני שנשא ישראלית באיסור פסולה. שהיא באה מטיפה פסולה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא, ותני כן. עממין זה בזה מואבי ומצרית ח_סדעד שלא נתגיירו, זכרים אסורין איסור עולם. ונקיבותיהן מותרות מיד, כיוון שהאבא מואבי ובגויים הולכים אחר הזכר . נתגיירו. זכרים אסורין איסור עולם, ונקיבותיהן מותרות לאחר שלשה דורות שהולכים אחר הפגום. אמר חזקיה° בשם אחא° . מתניתא אמרה כן שבאומות הולכים אחר הזכר, דתנן, מניין אתה אומר, אחד מכל משפחות הארצות שבא על אחת מן הכנענים וילדה ממנו בן, ח_סהמותר לקנותו עבד? תלמוד לומר (ויקרא בהר כה מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם תקנו. משמע שבאו ממקום אחר לגור פה יכול אפילו אחד מן הכנענים שבא על אחת מן האומות? תלמוד לומר אשר הולידו בארצכם, ולא מן הגרים אשר בארץ. שמואל בר אבא° בעי. עבדים שעברו כמה דורות מאז מלו לעבדות, מהו שיעלה להם דורות? היך עבידה? גר עבד עמוני, שנשא שפחה מצרית ולאחר שלשה דורות נכדיהם נתגיירו. אין תימר עבדים עלו להם דורות, נקבות מותרין מיד שכבר עברו שלוש דורות בהיותם עבדים. ואין תימר לא עלו להם דורות, זכרים אסורין איסור עולם. ונקיבות מותרות לאחר שלשה דורות. תנן, אמר °רבי שמעון בן יוחאי. קל וחומר הדברים. מה אם במקום שאסר הזכרים איסור עולם, התיר את הנקיבות מיד. מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות, אינו דין שנתיר את הנקיבות מיד? אמרו לו, אם הלכה נקבל. ואם לדין, יש תשובה. מה היה להם להשיב? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי ברבי חנינה° . הרי בת בנו ובת בתו. הרי הן אסורין עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקיבות. בת בת בתו ובת בת בנו מותרות מהתורה רבי אבהו° אמר רבי שמעון בן לקיש° בעי. וכי משיבין דבר שהוא ממזר, על דבר שאינו ממזר? רבי חגיי° אמר, רבי אבהו° בעי. משיבין דבר שהוא כרת, על דבר שאינו כרת? אמר להון, לא כי הלכה אני אומר, ומקרא מסייעיני. דכתיב גבי מצרי ואדומי (דברים כי תצא כג ט) בנים אשר יוולדו להם וכ”ו. בנים לא בנות ורבנן דרשי יוולדו כל שיוולדו. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יאשיה° . דור אחד עשר שבממזר ל°רבי שמעון בן יוחאי כשר. ולא דרש גזירה שווה עשירי עשירי מעמוני ומואבי שאיסורם איסור עולם. דגבי ממזר כתיב (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה’ גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה’. וגבי עמוני ומואבי כתיב (דברים כי תצא כג ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה’ גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה’ עד עולם תני, °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר. דור אחד עשר שבממזר. זכרים אסורין, נקיבות מותרות. שדרש גזירה שווה עשירי עשירי מעמוני ומואבי. מה להלן זכרים אסורים ונקיבות מותרות. אף הכא זכרים אסורין נקיבות מותרות. רבי שמואל בריה דרבי יוסי ברבי בון° אמר. אתיא ד°רבי אלעזר ברבי שמעון כ°רבי מאיר . כמה ד°רבי מאיר אמר, גזירה שוה במקום שכתוב דון מיני ומיני היינו שלומדים לכל הדינים. כן °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, גזירה שוה במקום שכתוב. מה להלן זכרים אסורין ונקיבות מותרות. אף הכא זכרים אסורין ונקיבות מותרות.
מעתה יהיו הנקבות מותרות אפילו מיד? בלבד מעשירי ולמעלן שרק מעשירי ומעלה נלמד בגזירה שווה אבל קדם עשירי אין צורך ללמוד שאיסורו מפורש. שאלו את רבי אלעזר° בן פדת. דור אחד עשר שבממזר מהו? אמר להן, הביאו לי דור שלישי ואני מטהרו. ומה טעמא דרבי אלעזר° בן פדת? דלא הוה חי. אתייא דרבי אלעזר° בן פדת כרבי חנינה° . דאמר רבי חנינה° . אחת לששים ולשבעים שנה, הקדוש ברוך הוא מביא דבר בעולם, ומכלה ממזיריהן, ונוטל את הכשירין עמהן שלא לפרסם את חטאיהן. ואייתינה כיי דאמר רבי לוי° בשם רבי שמעון בן לקיש° . כתיב (ויקרא צו ו יח) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה'. קבע להם מקום שווה לשחיטה שלא לפרסם את החטאים. ומה טעם? דכתיב (ישעיהו לא ב) וגם הוא חכם ויבא רע. לא מסתברא דא אלא ויבא טוב. אלא ללמדך שאפילו רעה שמביא הקדוש ברוך הוא בעולם, בחכמה הוא מביאה. כתיב (ישעיהו לא ב) ואת דברו מלשון מגפה לא הסיר. כל כך למה? וקם על בית מריעים ועל עזרת פועלי און. רב הונא° אמר. אין ממזר חי יותר משלשים יום. רבי זעירה° , כד סלק להכא, שמע קלין קריין כשעלה לארץ ישראל שמע שקראים, ממזירא פלוני וממזרתה פלונית. אמר לון מהו כן? הא אזילא ההיא דרב הונא° . דרב הונא° אמר אין ממזר חי יותר מל' יום. אמר ליה רבי יעקב בר אחא° . עמך הייתי כד אמר רבי אבא° אמר רב הונא° בשם רב° . אין ממזר חי יותר משלשים יום. אימתי? בזמן שאינו מפורסם. הא אם היה מפורסם חי הוא. אמר רבי יסא° אסי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. אף לעתיד לבוא, ח_סואין הקדוש ברוך הוא נזקק אלא לשבטו של לוי שרק בהם הקדוש ברוך הוא יגלה מי ממזר אבל לא בישראל. מאי טעמא? דכתיב (מלאכי ג ג) וישב מצרף ומטהר כסף, וטהר את בני לוי וזקק אותם כו'. אמר רבי זעורה° . כאדם שהוא שותה בכוס נקי שהם משרתיו. אמר רב הושעיה° , בגין דאנן לויים נפסיד? אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו° . אף עימהן לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה צדקה. ומה טעמא? דכתיב (מלאכי ג ג) והיו לה' מגישי מנחה בצדקה שאף הממזרים משבט לוי לא יתפרסמו. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. ח_סזכל משפחה שנשתקע בה פסול. אין מדקדקין אחריה. אמר רבי שמעון בן לקיש° . מתניתא אמרה כן דתנן, משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע שהכריז שהם פסולים אף שהיו כשרים. ועוד אחרת היתה שם, וקרבה בן ציון בזרוע. אף על פי כן, לא ביקשו חכמים לפרסמן. אבל חכמים מוסרין אותן לבניהן ותלמידיהן, פעמים בשבוע. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. העבודה שאני מכירין, ונשתקעו בהן גדולי הדור. אמר רבי יהושע בן לוי° . חמשת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אמר הכהן. וכולן נשתקעו בכהונה. הן הן עזי פנים שבכהונה. אמר רבי אלעזר° בן פדת. עיקר טירונייא שבהן עיקר יחוסן תמצא במעיזים ומריבים כדכתיב (הושע ד ד) ועמך כמריבי כהן. אמר רבי אבהו° . שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותיים בימי השמד. אמרין הדא עירו דמושהן, מיניהון
ירושלמי יבמות, פרק ח, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: אמר °רבי יהושע בן חנניה. שמעתי שהסריס חולץ וחולצין את אשתו. והסריס לא חולץ ולא חולצין את אשתו. ואין לי לפרש. אמר °רבי עקיבה . אני אפרש. ח_סחסריס אדם, חולץ וחולצין את אשתו. שהיתה לו שעת הכושר
ח_סטסריס חמה. לא חולץ ולא חולצין את אשתו, שלא היתה לו שעת הכושר. °רבי אלעזר בן עזריה אומר. לא כי. אלא סריס חמה, חולץ וחולצין את אשתו, שיש לו רפואה. סריס אדם, לא חולץ ולא חולצין את אשתו, שאין לו רפואה. העיד °רבי יהושע בן בתירה , על בן מגיסת שהיה בירושלים, שהיה סריס אדם, וייבמו את אשתו, לקיים דברי °רבי עקיבה
ירושלמי יבמות, פרק ח, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: הסריס לא חולץ ולא מייבם. וכן ח_עאיילונית לא חולצת ולא מתייבמת. ח_עאהסריס שחלץ ליבמתו, לא פסלה. ח_עבבעלה פסלה, מפני שהיא בעילת זנות. וכן איילונית שחלצוה לה אחין, לא פסלוה. בעלוה, פסלוה, מפני שהיא בעילת זנות:
גמ’: אי זהו סריס חמה? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. כל שלא ראתו החמה בכושר אפילו שעה אחת. הושיט ידו וסירסו מבפנים בבטן אימו, דברי הכל אסור לבוא בקהל, ואינו לא חולץ ולא מייבם. ונותנין עליו חומרי סריס אדם וחומרי סריס חמה, שבמחלוקת שבין °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי עקיבא בן יוסף והולכים לחומרא שבשני הדעות וגם אם בא על יבימתו פסלה וגם אם חלץ לה פסלה. מחלפה שיטתיה ד°רבי אליעזר האם רבי אליעזר חזר בו? דתנן, בן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות, יביא ראיה שהוא בן עשרים שנה. והוא המקבל דין של הסריס, לא חולץ ולא מתייבם. דברי °בית הלל . °בית שמאי אומרים בן י”ח. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר הזכר כדברי °בית שמאי , והנקבה כדברי °בית הלל . תמן אף שמדובר בסריס חמה שהרי צריך להביא ראיה שהוא בן עשרים הוא אומר לא חולץ והכא הוא אמר, סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו? אמר רבי איניא° . לא אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס אלא לעונשין. שאם בגיל עשרים נמצא סריס הרי הוא כגדול לעניין ענשין. אבל °רבי אליעזר בן הורקנוס לא דיבר על עניין חליצה ויבום. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. זו דברי °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע בן חנניה ו°רבי עקיבה . אבל לדברי חכמים. אחד סריס אדם ואחד סריס חמה, אינו לא חולץ ולא חולצין לאשתו. לא מייבם ולא מייבמין את אשתו. דו מתניתא זה מוכח מהמשנה דתנן, הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה. בעלה פסלה, מפני שהיא בעילת זנות. ח_עגאנדרוגינס שחלץ ליבמתו, לא פסלה. בעלה, פסלה, מפני שהיא בעילת זנות. וכן איילונית שחלצו לה אחים, לא פסלוה. בעלוה פסלוה מפני שהיא בעילת זנות
ירושלמי יבמות, פרק ח, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: ח_עדסריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה °רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון בן יוחאי אומרים אנדרוגינס שנשא בת ישראל, מאכילה בתרומה. °רבי יהודה בר עילאי אומר, טומטום שנקרע ונמצא זכר, לא יחלוץ מפני שהוא כסריס. ח_עהאנדרוגינס נושא אבל לא נישא. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, חייבין עליו סקילה כזכר:
גמ’: תנן, אנדרוגינס שנשא בת ישראל, מאכילה בתרומה. תני, ח_עומאכילה בחזה ושוק. רבי יוחנן° בר נפחא אומר, אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק. רבי שמעון בן לקיש° אמר, כמה קולי חומרין קל וחומר אפשר להביא בדבר. רבי יוסי ברבי חנינה° בעא קומי רבי שמעון בן לקיש° . מהו כמה קולי חומרין בדבר? אמר ליה, פתח חיכך וקבל. אמר רבי מנא° בן יונה מגחך הוה עימיה ולא ענה לא כלום. רבי אבון° אמר, מילה דבר נכון אמר ליה. מה אם תרומה שאינה ראויה לישראל בכל מקום שאף פעם לא הייתה מותרת לישראל, הרי היא אוכלת. חזה ושוק, שהן ראוין לישראל בכל מקום שבתחילה נתנו לבכורות כדכתיב כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל, מכאן שבתחילה הייתה שלהם. אינו דין שתאכל? כדתני, ראויין היו לישראל, וכשנתחייבו ניטלו מהן וניתנו לכהנים. יכול כשם שנתחייבו וניטלו מהן וניתנו לכהנים
כך אם יזכו יחזירו להן? תלמוד לומר (ויקרא צו ז לד) ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם. מה מתנה אינה חוזרת, אף אילו אינן חוזרין. רבי יעקב בר אחא° אמר את כל השמעתתא שאמרנו, לא על אנדרוגינוס אלא על בת ישראל שנישאת לכהן רגיל. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק. רבי שמעון בן לקיש° אמר. כמה קולי חומרין בדבר. רבי יוסי ברבי חנינה° בעא קומי רבי שמעון בן לקיש° מהו כמה קולי חומרין בדבר? אמר לו פתח חיכך וקבל. אמר רבי מנא° בן יונה, מגחיך הוה עימיה. אמר רבי אבין° , מילה דבר נכון הוה אמר ליה. מה אם תרומה שאינה ראויה לישראל בכל מקום, הרי היא אוכלת. חזה ושוק שהן ראויין לישראל בכל מקום שבתחילה נתנו לבכורות כדכתיב כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל, מכאן שבתחילה הייתה שלהם., אינו דין שתאכל? כדתני, ראויין היו לישראל, וכשנתחייבו ניטלו מהן וניתנו לכהנים. יכול כשם שנתחייבו וניטלו מהן וניתנו לכהנים, כך אם יזכו יחזרו להם? תלמוד לומר, ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם. מה מתנה אינה חוזרת, אף אילו אינן חוזרין. תנן °רבי יהודה בר עילאי אומר, טומטום שנקרע ונמצא זכר, לא יחלוץ מפני שהוא סריס. ואין חלוקין על דברי °רבי יהודה בר עילאי? מן מה דאמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי הילא° אילעא מייבמין את אשתו של הטומטום הזה, הדא אמרה ח_עזחלוקין על דברי °רבי יהודה בר עילאי. תנן, אנדרוגינוס שקידש חוששין לקידושיו. נתקדש חוששין לקידושיו. ח_עחנבעל נפסל מן התרומה כנשים. בעי רבי ניחא ברבי סבא° ורבי יונה° בשם רב המנונה° . אפי' מין במינו אנדרוגינוס באנדרוגינוס כל שהוא לא משנה אם בא צד זכר על צד זכר או על צד נקבה. וקשיא, אם זכר הוא? הרי אין זכר פוסל זכר. אם נקיבה היא, אין נקיבה פוסלת נקיבה. לא קשיא, צד זכרותו של זה, פוסלת צד נקיבתו של זה. תנן, אנדוגינוס שנתחלל ונשא כהנת מאכיל את נשיו ח_עטואינו מאכיל את עבדיו. מאכיל את נשיו, מכח זכרותו. שהרי צד זכרות שבו לא נתחלל. נמצא שאם הוא זכר, אשתו אוכלת. ואם הוא נקבה, הרי אין כאן נישואין והיא אוכלת מכחה. ואינו מאכיל את עבדיו. שמכח זה וזה מאכילם. וכבר נתחלל צד נקיבה שבו. תנן, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, חייבין עליו סקילה כזכר. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° ובשם רבי יוחנן° בר נפחא. ובלבד אם באו עליו במקום זכרות. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושוע בן לוי° . אפילו במקום נקיבות. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° חזר בה רבי יהושוע בן לוי° מן הדין קרייא דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה. את שיש לו שני משכבות. ואי זה זה? זה אנדרוגינס. וכתוב את זכר משמע שרק על צד זכרות חייבים. , אמר °רבי ביקשתי ולא מצאתי דברי °רבי אלעזר בן שמוע באנדרוגינס אלא זה. וחברה עליו חבורה מתלמדיו של °רבי אלעזר בן עזריה ומנעו מ °רבי ללמוד. ולמה? משום שלא לגלוע בו שמא ילמד מכאן לדברים אחרים ו°רבי אלעזר בן עזריה לא אמר שהוא זכר אלא לעניין זה. או משום שאינו כדיי? מה נפק מן ביניהון? היה דרכו לגלע שאף במקומות אחרים °רבי אלעזר בן שמוע בעצמו מתיחס אליו כזכר. אין תימר משום שלא לגלע בו. הרי גילועו בידו. הוי לית טעמא אלא משום שאינו כדיי. מה היה לו לגלע בו? שהוא נחשב זכר ולכן יורש, ומעיד. ואם הוא כהן מנחתו קריבה כליל, ומזמנין עליו כזכר
הדרן עלך פרק הערל