ירושלמי מאיר/מסכת גיטין/פרק ו
פרק שישי – האומר
[עריכה]
ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה א
[עריכה]
מתני’: האומר התקבל גט זה לאשתי. או הולך גט זה לאשתי. ו_אאם רצה לחזיר, יחזיר. ו_בהאשה שאמרה התקבל לי גיטי. אם רצה להחזיר
לא יחזיר. ו_גלפיכך אם אמר הבעל, אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה. אם רצה להחזיר יחזיר. °רבן שמעון בן גמליאל , ו_דאף האומרת טול לי גיטי. אם רצה להחזיר לא יחזיר:
גמ’: בכל אתר את אמר התקבל כזכה, והכא את אמר התקבל כהולך? שנייה היא, שזכין לו לאדם שלא בפניו, אבל בגיטין חוב הוא לה ואפילו אם יאמר זכה אינה מגורשת, דאין חבין לאדם שלא בפניו. התיב רבי שמי° . הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש? אני אומר שמא חזרה בה. והא תנינן ו_ההיא עצמה מביאה את גיטה. למה לא חש לומר שמא חזרה בה מהשליחות, והגט בטל? תמן היא חבה לעצמה ואדם חב לעצמו. ברם הכא אדם אחר חב לה. אמר רב נחמן בר יעקב° . ו_ואמרה לשליח הבא לי גיטי. והלך השליח ואמר לבעל, אשתך אמרה התקבל לי גיטי. אף על פי שהגיע הגט לידה, אינו גט. שהוא סבור מדעת השליח מתגרשת שהאשה מינתה אותו להיות ידו כידה, כך שמיד כשיגיע גט לידו תהא מגורשת, ועל דעת כן נתן לו את הגט. ואם היה יודע שהוא רק שליח הולכה אולי לא היה נותן, ובאמת אינה מתגרשת אלא מדעתה, שלא עשתו שליח קבלה. נמצא שהשליח אינו שליח כלל, שהאשה לא מינתה אותו לקבלה והבעל לא מינה אותו להולכה. התיב רב הונא בר חייה° . והא תנינן האומר התקבל גט זה לאשתי, אם רצה להחזיר יחזיר. הא משהגיע גט לידה מגורשת. מעתה אפילו הגיע גט לידה אינו גט. שהרי הוא סבור שהיא מתגרשת מדעת השליח, שהרי עשה אותו שליח קבלה. ובאמת אינה מתגרשת אלא מדעתה, שאין הבעל יכול לעשות שליח קבלה, ואם כדברי רב נחמן בר יעקב° , הרי הבעל לא מינה שליח הולכה אלא שליח קבלה, וכיוון שאין זה בסמכות הבעל, אין כאן שליחות כלל והגט בטל, ולמה אם הגיעה לידה מגורשת? בבעל שבקיא בהלכה. ויודע שאין הבעל יכול למנות שליח קבלה. וכשאמר התקבל גט זה לאשתי. בוודאי התכוון לאמר התקבל והולך גט זה לאשתי. והתנינן, ו_זקטנה שאמרה התקבל לי גיטי, אינו גט עד שיגיע גט לידה. מעתה אפילו הגיע גט לידה אינו גט. שהיא סבורה שלדעת השליח היא מתגרשת, שהרי מנתה אותו תחתיה לקבל גיטה. והיא אינה מתגרשת אלא מדעתה, שהרי אין קטן עושה שליח. והבעל סמך על השליח שהיא מינתה לקבל, ואינו כלום. ולמה הגט לא בטל? בבעל שבקיא בהלכה ויודע שאין הקטן עושה שליח. וכי יהיב ליה גיטא, גמר ונתן לשם הולכה. רבי זעירא° בעי
עד כדון בשאמרה לשליח הבא לי. והשליח אמר לבעל שהאשה אמרה התקבל לי. מה הדין אם האשה אמרה לשליח התקבל לי. והוא אמר לבעל שהאשה אמרה הבא לי? אשכח תני על תרויהון הרי זה גט, ואם רצה להחזיר יחזיר. שבשני המקרים השליח נחשב כשליח הולכה ואינה מגורשת עד שיגיע גט לידה. אמר רב הונא° בשם רב° . אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מהשליח של בעלה. שמא הבעל מקפיד. שבזיון הוא לו שאינה רוצה לקבל מיד שלוחו. שמואל° בר אבא בר אבא שמעה מיניה, ולעתה לעס=שינן בתריה ארבעים זימני. והא תנינן (דברים כי תצא כד א) ונתן בידה. אין לי אלא בידה. מניין ביד שלוחו? ביד שלוחה? משלוחו לשלוחה? משלוחה לשלוחו מניין? תלמוד לומר, ונתן. ונתן מכל מקום. וקשיא על מה שאמר רב הונא° בשם רב° . תנן, לפיכך אם אמר הבעל, אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה. אם רצה להחזיר יחזיר. מי התנא שסובר, שרק אם ביטל בפירוש את שליחות האשה ואמר אי איפשי שתהיה שליח קבלה, בטלה השליחות. אבל אם לא ביטל בפירוש, אלא רק אמר הולך לה, השליח נשאר שליח קבלה? °רבי הוא. דתני, אמרה לשליח התקבל לי והלך השליח ואמר לבעל אשתך אמרה התקבל לי. והוא הבעל אמר לשליח באחד הלשונות הללו הוליכו לה ונתנו לה זכה לה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזיר. °רבי נתן אומר ו_חהוליכו לה ונתנו לה אם רצה לחזור יחזור. זכה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור . °רבי אומר , בכולן לא יחזור עד שיאמר אי אפשי שתקבל אלא שתוליכו לה. וקשיא על ד°רבי . שהרי לשון הולך, פירושו מן דיבורי בשליחותי, ולמה אם רצה להחזיר לא יחזיר? וקשיא על ד°רבי נתן , שהרי לשון הילך פירושו, לדיבורה כפי שאמרה האשה, ולמה אם רצה להחזיר יחזיר? רב הונא° אמר כיוון דהיא עשתו שליח לקבלה, והוא עשאו שליח להולכה. נעשה שלוחו ושלוחה. רבי אסי° אמר. כל היכא דאמר שלוחו ושלוחה, מגורשת ואינה מגורשת, עד שיבא גט לידה. ואם אבד הגט או נשרף מגורשת ואינה מגורשת. ואם מת בעלה קדם שהגיע הגט לידה, חולצת ולא מתייבמת. אמר רבי חגיי° קומי רבי יוסי° בר זבידא. אתיין אילין פלוגתא, כאילין פלוגתא. דתנינן תמן, ו_טהיה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה או קידושיה. ונתן לה גיטה או קידושיה ולא פירש. °רבי יוסי בן חלפתא אומר דיו. °רבי יהודה בר עילאי אומר, צריך לפרש. ואתייא ד°רבי שסובר שאם הבעל לא אמר אי אפשי, השליח נשאר שליח קבלה כמו שאמרה האשה אף אם אמר לו הולך כ°רבי יוסי בן חלפתא. וד°רבי נתן שסובר שאם הבעל אמר לו הולך ביטל את שליחות האשה ונעשה שליח הולכה כ°רבי יהודה בר עילאי. אמר ליה, ואת מה בידך שאתה מדמה בין הדברים? והא אמר רבי זעירא° אמר רבי חייה בר אבין° ואדא בר תחליפא° בשם רבי הושעיה°
מה פליגין? בשהפליגו עצמן לעניינות אחרים. אבל אם היה עוסק באותו עניין, גט הוא. והכא, אפילו בעוסקין באותו עניין היא מחלוקת שהרי השליח אמר שהאשה אמרה התקבל גיטי ומיד הבעל אמר לו באחד הלשונות הללו ולא עסקו בדברים אחרים. רבי זעירא° בעי קומי רבי מנא° בן יונה. אף לעניין מתנה כן שאדם יכול למנות שליח קבלה? אמר ליה, תמן התורה זיכת אותה בגיטה. והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה. אית לך מימר הכי במתנה? וכי אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו? ועוד מן הדא דאמרי רבי יוסה° אסי ורבי יעקב בר זבדי° ורבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. ו_יאמר ליתן מתנה לחבירו. וביקש לחזור בו, חוזר בו. קם רבי יוסי° בר זבידא עם רבי יעקב בר זבדי° אמר ליה. ו_יאוהיכן הוא הין צדק שאמרה תורה? אמר ליה. בשעה שאמרו, הין צדק היה. שבאמת כשאמר התכוון לתת, ורק עכשיו חזר בו. אמר לו הבעל לשליח, הולך גט אשתי, גט בתך גט אחותך, והלך ונתנו לה אינו גט. שלא אמר לו לתת לה תבעו השליח ואמר לו תן גט לאשתך, ואמר לו הילך גט אשתי גט בתך גט אחותך והלך ונתנו לה הרי זה כשר. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל , אף האומרת טול לי גיטי. אם רצה להחזיר לא יחזיר . רבי יוסי בי רבי בון° ורבי אבין° אמרו בשם רבי שמי° . זו דברי °רבי . אבל חכמים אומרים כאומרת יהא לי בידך. אמר רבי חנינה° הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . והוא שאמרה לו היא, טול לי או יהא בידך אז הוא נעשה שליח קבלה.. חד בר נש שלח גט לאיתתיה. אמרה ליה האשה לשליח יהא לי בידך. אתא עובדא קומי רב° ואמר , אם בא להחזיר יחזיר. מה ופליג האם הוא חולק? שנייא הוא יהא בידך. ו_יבשנייא הוא יהא לי בידך. אמר חזקיה° אנא ידע רישא וסיפא שלא כך היה המעשה אלא. אשה אחת עשת שליח לקבל גיטא משלוחי בעלה. אתא עובדא קומי רב° אמר. אם רצה להחזיר לא יחזיר. מחלפה שיטתיה דרב° האם רב חזר בו? תמן אמר רבי הונא° בשם רב° , ו_יגאין האשה עושה שליח לקבל גיטה משלוחי בעלה. והכא הוא אמר הכין?
אני אומר אחר הדלת היה עומד ושמע את קולה שעשתה שליח לקבל מיד שלוחו ושתק והסכים
ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: ו_יגהאשה שאמרה התקבל לי גיטי, צריכה שני כיתי עדים. שנים שיאמרו בפנינו אמרה. ושנים שיאמרו בפנינו קיבל וקרע כך נהגו בשעת השמד. אפילו הן הראשונים והן האחרונים. או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן. ו_ידנערה מאורסה, היא ואביה מקבלין את גיטה. °רבי יהודה בר עילאי אומר, אין שתי ידיים זוכות כאחת. אלא אביה מקבל גיטה בלבד. וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה, אינה יכולה להתגרש. ו_טוקטנה שאמרה התקבל לי גיטי. אינו גט עד שיגיע גט לידה. לפיכך אם רצה הבעל להחזיר, יחזיר. ו_טזשאין הקטן עושה שליח. ו_יזואם אמר לו אביה, צא וקבל לבתי גיטה. אם רצה להחזיר, לא יחזיר:
גמ’: תנן צריכה שני כיתי עדים, שנים שאמרו בפנינו אמרה ושנים שאמרו בפנינו קיבל וקרע. מה הדין אם הוא מודה? האם ללא עדים אין שליחות או שהעדים זה שמא יכחיש אבל אם הוא מודה לא צריך עדים תנן, ושנים שאמרו בפנינו קיבל וקרע למה לי שנים להעיד שקיבל, כיוון שהשליח מודה, ו_יח די בעד אחד ויצטרף השליח? תיפתר שהיה השליח קרוב. הדא אמרה, ו_יטשהקרוב נעשה שליח. תנן, נערה מאורסה, היא ואביה מקבלין גיטה. °רבי יהודה בר עילאי אומר, אין שתי ידיים זוכות כאחת. אמר ריש לקיש° , כמחלוקת בגיטין
כך מחלוקת בקידושין שאם קדשה עצמה, לחכמים מקודשת ול°רבי יהודה בר עילאי אינה מקודשת. רבי יוחנן° בר נפחא אמר, הכל מודין בקידושין ו_כאשאביה מקדשה ולא היא. ומודה ריש לקיש° בנישואין דלא הכל ממנה להשיא את עצמה, ולהפסיד מעשה ידיה לאביה. על דעתיה דרבי יוחנן° בר נפחא שסובר שרק האב יכול לקדש אותה. אין לה דעת אצל אביה, ואינה עושה שליח. על דעתיה דריש לקיש° . יש לה דעת אצל אביה ויכולה לקדש עצמה, והיא עושה שליח. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא דתנן, ו_כבהאיש מקדש בו ובשלוחו. והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. פתר לה בגדולה. והתנינן קטנה שאמרה התקבל לי גטי. אינו גט עד שיגיע גט לידה. דווקא קטנה, אבל נערה מגורשת מיד. משמע שיש לה יד במקום אביה לקבל גיטה? פתר לה, ו_כגביתומה. והא תני סיפא, אם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה. אם רצה להחזיר לא יחזיר, משמע שיש לה אב? פתר לה לצדדין היא מתניתא. רישא ביתומה. וסיפא בשיש לה אב. מתניתא פליגא על ריש לקיש° דתנן, ו_כדהאיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו. הא היא אינה מתקדשת בה ובשלוחה. פתר לה שהמשנה הזו כ°רבי יהודה בר עילאי. ד°רבי יהודה בר עילאי אמר, אין שתי ידיים זוכות כאחת. אמר רבי יוסי° בר זבידא. חד רב נפק מבית וועדא רב אחד יצא מבית המדרש ואמר , נפק עובדא כרבי יוחנן° בר נפחא. וסמכין עלוי. לא הוה צריכה מיסמוך עליו שהוא לא היה אדם בר סמכה, אלא דהות כמין ימא לטיגני שתכף שיצא מבית המדרש אמר, ובודאי לא שכח. חברייא אמרין בחצר ובארבע אמות פליגין רבי יוחנן° בר נפחא וריש לקיש° . רבי יוחנן° בר נפחא אמר ו_כהיש לה חצר ויש להן ארבע אמות. ואם זרק גט לתוך חצירה או ברשות הרבים בתוך ד' אמות שלה, הרי זו מגורשת, דסבר רבי יוחנן° בר נפחא, חצר משום יד אתרבאי דכתיב, ונתן בידה. וידה, רשותה משמע, וכשם שיש לה יד שיכולה לשמור על גיטה, יש לה חצר. ריש לקיש° אמר אין לה חצר ואין להן ארבע אמות. דסבר חצר משום שליחות אתרבאי, וכמו שאין שליחות לקטן, אף חצר אין לקטן. רבי אלעזר° בן פדת אמר בחצר פליגין ואין לה ארבע אמות לדברי הכל, שד' אמות תקנת חכמים היא ולא תיקנו לקטן
לדעת ר”א שלרבי יוחנן° בר נפחא אין לה ארבע אמות מה אמר רבי יוחנן° בר נפחא אם נפל הגט צמוד לה ויכולה ליטלו בפישוט ידים? רבי אלעזר° בן פדת שאל, חצירו של שליח מהו ו_כושתיעשה כידו? האם רק באשה ריבתה תורה חצרה כידה. או כיוון שהשליח בה מכוחה יש לו חצר. נערה ו_כז שנישאת. היא מקבלת גיטה ולא אביה. שכיוון שנשאת יצאה מרשות אביה. ו_כחקטנה ארוסה. אביה מקבל גיטה ולא היא. נישאת הקטנה, פעמים היא ופעמים אביה מקבל גיטה. כיצד? אם יש בה דעת, היא ולא אביה. אין בה דעת, אביה ולא היא. אי זו היא קטנה שיש בה דעת להתגרש? אמר רבי יוחנן° בר נפחא. ו_כטכל שנותנין לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציאה אותו לאחר זמן כשמבקשים ממנה ומבחינה בין גיטה לדבר אחר
ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: ו_להאומר תן גט לאשתי במקום פלוני. ונתנו לה במקום אחר, פסול. ו_לאהרי היא במקום פלוני. ונתנו לה במקום אחר, כשר. ו_לבהאשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני. וקיבלו לה במקום אחר, פסול. ו°רבי אליעזר בן הורקנוס מכשיר. ו_לגהבא לי גיטי ממקום פלוני. והביאו לה ממקום אחר, כשר:
גמ’: תנן, האומר תן גט לאשתי במקום פלוני. ונתנו לה במקום אחר, פסול. מתניתא דלא כ°רבי אליעזר בן הורקנוס. ברם כ°רבי אליעזר בן הורקנוס, לעולם מגורשת עד שיאמר אל תגרשנה אלא במקום פלוני והלך וגירשה במקום אחר שבזה אף °רבי אליעזר בן הורקנוס. מודה שאינה מגורשת. ובאומר הרי היא במקום פלוני אף רבנן מודי שאינו אלא כמראה לו מקום.
ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: ו_לדהבא לי גיטי. אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה. התקבל לי גיטי. אסורה לוכל בתרומה מיד. התקבל לי גיטי במקום פלוני. אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום. °רבי אליעזר בן הורקנוס אוסר מיד:
גמ’: תנן °רבי אליעזר בן הורקנוס אוסר מיד. מה טעמא ד°רבי אליעזר בן הורקנוס? שאני אומר אולי אחר הדלת מצאו דמראה מקום היא לו. תמן תנינן. האומר למי שאינו נאמן על המעשרות, קח לי ממי שהוא נאמן. ממי שהוא מעשר. ו_להאינו נאמן. תני °רבי יוסי בן חלפתא אומר. אפילו אמר לו קח לי מפלוני, אינו נאמן. עד שיאמר לו, קח ואני נותן מעות. מאי טעמא ד°רבי יוסי בן חלפתא? שאני אומר אדם אחר קרוב, מצא ולקח ממנו. אתייא ד°רבי אליעזר בן הורקנוס שחושש שמא מצאו במקום קרוב ונתן לו את הגט כ°רבי יוסי בן חלפתא שחושש שאדם אחר קרוב, מצא ולקח ממנו. וד°רבי יוסי בן חלפתא כ°רבי אליעזר בן הורקנוס. °רבי יוסי בן חלפתא ריבה יש בו חידוש יותר גדול מן ד°רבי אליעזר בן הורקנוס. שהרי מודה °רבי אליעזר בן הורקנוס שאם אמרה לו אל תקבלהו לי אלא במקום פלוני. שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום.
והכא ל°רבי יוסי בן חלפתא אפילו אמר לו קח מפלוני אינו נאמן, עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות. מאי טעמא ד°רבי יוסי בן חלפתא? שאני אומר, אחד קרוב שלו מצא ולקח ממנו
ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: ו_לוהאומר כתבו גט ותנו לאשתי. גרשוה. כתבו איגרת ותנו לה. הרי אילו יכתבו ויתנו. פטרוה, פרנסוה, עשו לה כנימוס, עשו לה כראוי, לא אמר כלום. ו_לזבראשונה היו אומרים. היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי. הרי אילו יכתבו ויתנו אף שלא אמר תנו. חזרו לומר, ו_לחאף המפרש בים והיוצא בשיירא. °רבי שמעון שזורי אומר, ו_לטאף המסוכן:
גמ’: האומר תרכוה, ו_מכאומר גירשוה. פטרוה פרנסוה. עשו לה כנימוס, עשו לה כראוי, לא אמר כלום. מאי טעמא? שאני אומר למזונות התכוון. תנן, היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי. הרי אילו יכתבו ויתנו אף שלא אמר תנו. אמר רבי מנא° בן יונה. לא סוף דבר בקולר של סכנה שנתפס על דבר שעונשו מיתה. אלא ו_מאאפילו בקולר על עסקי ממון. שכל קולר בחזקת של סכנה. רבי אלעזר° בן פדת שאל, אחר שראינו שגיטו של הנתפס בקולר כגט שכיב מרע. האם גם ו_מבמתנתו כמתנת שכיב מרע שלא צריך קנין? אמר רב נחמן° בשם רבי יעקב ארמנייא° . מה דהיא צריכה לרבי אליעזר° , פשיטא לרבי יוסי בן חנינה° דתנינן תמן. ו_מגהאשה שנהרגה, נהנין בשערה. ו_מדבהמה שנהרגה, אסורה בהנייה. ואמר רבי יוסי בן חנינה°
ו_מהבאומרת, תינתן שערי לבתי. שכיון שאמרה תנו לה כשהייתה עדיין בחיים, אין זה כגופה. לכן לא נאסרה בהנאה. משמע שפשוט ל°רבי יוסי בן חנינה שדבריה ככתובין וכמסורים. כהדא גניבה אתאפק למקטלא. אמר, יהיבון לרבי אבונא ארבע מאות זוז מן חמרא דכפר פנייא. ולא יהבון ליה. דחשין להא דרב° גניבה הוצא ליהרג בגזרת המלכות ואמר יתנו לרבי אבינא מעות מיין שיש לי בכפר פניא ולא נתנו כי חששו לדברי רב דרב° אמר נכסי היורש כנכסים משועבדים. ו_מו וכשם שאין מילוה בעדים ניגבית מן המשועבד. כך אינה ניגבית מן היורשין. ואם גם במתנה דברי היוצא בקולר כדברי שכיב מירע שאינם צריכים קנין. אם לא יתנון ליה משום חוב, למה לא יתנון ליה משום מתנה? חשין להא דרבי אלעזר° בן פדת שהסתפק בדבר . דרבי אלעזר° בן פדת שאל, האם מתנתו של יוצא בקולר כמתנת שכיב מרע. אייתו תלמידי דרבי זעירא° לרבי יצחק עטושיא° ותנון ליה ברייתא דתני, כגיטין כן מתנה. אמר ליה רבי אבא° . אולי הכוונה, מה גיטין, אם לא נתן בחייו לא נותן. אף מתנה, אם לא נתן בחייו לאו שמה מתנה? אמר ליה, הכא בעי רבי מפקה חכמתה ומפסדה לרבי אבונא° זוזי אתה רוצה להוציא דין בחכמתך כדי להפסיד לרבי אבונא כסף? לית את יכיל למנוע מ רבי אבונא° לקבל את הכסף דתנינן תמן. האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת, לא יתנו לאחר מיתה. תנו מנה לאיש פלוני ומת ו_מזיתנו לאחר מיתה. כד שמעון דרבי יוחנן° בר נפחא פליג על רב° וסובר ו_מחדמלוה על פה גובה מן היורשים, יהבון ליה. דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, מלוה בעדים נגבית מן היורשין, ובלבד יורשין שירשו קרקע. אמר רבי יוסה° אסי. הדא דתימר בהן דהוה קאים גביה עד שעה דמית שהיו עדים משעה שהודה שחייב לו עד שעת המיתה וראו שלא נתן לו. ברם אם עליל ונפק, אנא אמר כבר יהיב ליה אם העדים נכנסו ויצאו אני אומר אולי כבר נתן לו כשהעדים לא היו שם. מילתיה דרבי חנינה° אמר, דלא יהיבון ל רבי אבונא° את הכסף. ד רבי חנינה° הוה מישתעי אהן עובדא היה מספר מעשה זה. לוי פריסה שהיה קרוב של רבי אבונא° הוה עבר מן אתר לאתר היה הולך ממקום למקום. נפקין קריביה דגניבה מיבול עימיה יצאו קרובי גניבה לכבד אותו בסעודה. אמר ייבון לרבי אבונא זוזיי, והיתגרון לחמא תתנו לרבי אבונא את הכסף ותרוויחו את הסעודה משמע שלא שילמו לרבי אבונא° . תני, אף החולה. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יונתן° , הלכה כ°רבי שמעון השזורי במסוכן אבל לא בחולה. מה בין מסוכן מה בין חולה? חולה כדרך הארץ. ומסוכן ו_מטכל שקפץ עליו החולי. החולה ו_נכדרך הארץ, הקרובים נכנסין אצלו מיד, והרחוקין לאחר ג' ימים. ואם קפץ עליו החולי, אילו ואילו נכנסין אצלו מיד. דלמא מעשה שהיה רב הונא° רבי פינחס° וחזקיה° סלקון מבקרה הלכו לבקר לרבי יוסי° בר זבידא בתר תלתא יומין. אמר לון, וכי רחוקים אתם ובי בעיתון מקיימה מתניתא בי אתם רוצים לקיים את המשנה? שהרי הקרובים נכנסים מיד
ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: ו_נאמי שהיה מושלך בבור ואמר. כל השומע את קולי, יכתוב גט לאשתי. הרי אילו יכתבו ויתנו. ו_נבהבריא שאמר כתבו גט לאשתי. רצה לשחק בה. מעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתי, ועלה לראש הגג ונפל ומת. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . אמרו חכמים. ו_נגאם מעצמו נפל, הרי זה גט. ואם הרוח דחאתו, אינו גט:
גמ’: תנן, מי שהיה מושלך בבור ואמר. כל השומע את קולי, יכתוב גט לאשתי. הרי אילו יכתבו ויתנו. אמר רבי חנינה° . לימדנו רבי יונתן° , ו_נדוהן שראו בובייה צורה של אדם. תמן תנינן. ו_נהמעידין לאור הנר ולאור הלבנה. ו_נוומשיאין על פי בת קול. ואמר רבי יונתן° , והן שראו בובייה צורה של אדם. אמר רבי אחא בר חנינה° בשם רבי חנינה°
ו_נזהדא דתימר, בשדה שחוששים שמא שד היה. אבל בעיר אפילו לא ראו בובייה של אדם. שאין שדים מצויים בעיר . והתנינן מי שהיה מושלך בבור. ואמר רבי יונתן° והן שראו בוביה של אדם? אמר רבי אבין° המזיקין היו מצויין בבורות אפילו בעיר , כדרך שהן מצויין בשדות. תנן, מעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתי, ועלה לראש הגג ונפל ומת. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . אמרו חכמים. אם מעצמו נפל, הרי זה גט. ואם הרוח דחאתו, אינו גט. ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחתו. נישמעינה מן הדא דתנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר. ו_נחאם על אתר מיד נפל, הרי זה גט. ואם לאחר זמן נפל, אינו גט. וההן על אתר, לא ספק הוא? הדא אמרה. ספק מעצמו נפל, ספק הרוח דחתו, הרי זה גט. שהוכיח סופו על תחילתו. השוחט בהמה ובשעת שחיטה חשב לזרוק דמה לעבודה זרה, ולהקטיר חלבה לעבודה זרה. רבי יוחנן° בר נפחא אמר. ו_נטהמחשבה פוסלת שמחשבים מעבודה לעבודה. ריש לקיש° אומר, אין המחשבה פוסלת. התיב רבי יעקב בר אידי° קומי ריש לקיש° . והתנינן, השוחט לנכרי °רבי אליעזר בן הורקנוס פוסל שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה. אמר °רבי יוסי בן חלפתא קל וחומר הדברים. ומה אם במוקדשין מקום שהמחשבה פוסלת. אין הכל הולך אלא אחר העובד. דבעלים לא פסלי במחשבה אלא רק הכהן. בחולין מקום שאין המחשבה פוסלת. אינו דין שיהא הכל הולך אחר השוחט? משמע שלגבי העובד, לומדים מקדשים. והרי מצאנו בקדשים דהמחשבה פוסלת בפיגול מעבודה לעבודה. ונימא נמי במחשב לעבודה זרה כן. אמר ליה בקדשים, מחשבת פיגול אכן פוסלת מעבודה לעבודה, אבל אם שחט בהמה לזרוק את דמה לעבודה זרה ולהקטיר חלבה לעבודה זרה, אין המחשבה פוסלת. שאין לומדים חוץ מפנים. שחטה וזרק דמה סתם ואחר כך והקטיר חלבה לעבודה זרה, זה היה מעשה בקיסרין. ו_סולא אמרו. לא לאיסור ולא להיתר. אמר רבי חנינא° בר חמא בשם רב חסדא° , זאת אומרת לא חשו להא ד°רבן שמעון בן גמליאל ולא אמרינן הוכיח סופו על תחילתו. דאין תימר חשו. היה להם להורות איסור על כל הבהמה. דכיוון שהקטיר את החלב לעבודה זרה, הוכיח סופו על תחילתו, דכבר בשעת שחיטה היה דעתו לעבודה זרה. רבי יוסי° בר זבידא אמר בשם רב חסדא° . אדרבה, זאת אומרת שחשו לד°רבן שמעון בן גמליאל . דאין תימר לא חשו, לא היה להן להורות כחכמים ולהתיר? אלא משום שחששו לכבודו של °רבן שמעון בן גמליאל לא התירו, ולא אסרו מפני כבוד חכמים.
ירושלמי גיטין, פרק ו, הלכה ז
[עריכה]
מתני’: אמר לשנים תנו גט לאשתי. או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי. ו_סאהרי אילו יכתבו ויתנו. אמר לשלשה תנו גט לאשתי. יאמרו לאחרים כתבו. מפני שעשאן בית דין, דברי °רבי מאיר . וזו הלכה שלח °חנניה איש אונו מבית האסורין. מקובל אני באומר לשלשה תנו גט לאשתי. שיאמרו לאחרים כתובו, מפני שעשאן בית דין. אמר °רבי יוסי בן חלפתא, ו_סבנומינו לשליח. אף אנו מקובלין שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי. צריך שילמדו ויכתבו ויתנו לה. ו_סגאמר לעשרה תנו גט לאשתי. אחד כותב וב' חותמין. ו_סדכולכם כתובו. אחד כותב וכולן חותמין. ו_סהלפיכך אם מת אחד מהן, הרי הגט בטל:
גמ’: תנן אמר לשנים תנו גט לאשתי. הרי אילו יכתבו ויתנו. מתניתא ד°רבי מאיר
מן דבתרה מהסיפא דתנן אמר לשלשה תנו גט לאשתי. יאמרו לאחרים כתבו. מפני שעשאן בית דין, דברי °רבי מאיר . מאי טעמא ד°רבי מאיר ? אמר רב חסדא° . טעמא ד°רבי מאיר , דמה מצינו בכל מקום, אחרים כותבין ובית דין חותמין. אף הכא אחרים כותבין ובית דין מחתמין. רבי הילל בר וולס° בעא קומי °רבי . מה ראו לומר הלכה כ°רבי יוסי בן חלפתא נגד °רבי מאיר ו°רבי חנניה איש אונו ? אמר ליה, שלא ראיתה אותו, שאילו הייתה רואה אותו הייתה מקבל את דבריו שנימוקו עימו. °רבי כד הוה בעי מקשייה כאשר היה רוצה להקשות על ד°רבי יוסי בן חלפתא אמר. אנן עליבייה, מקשייא על ד°רבי יוסי בן חלפתא. שכשם שבין קדשי הקדשים לבין חולי חולין, כך בין דורינו לדורו של °רבי יוסי בן חלפתא. אמר °רבי ישמעאל בי רבי יוסה . כשם שבין זהב לעפר, כך בין דורינו לדורו של אבא. אמר לעשרה ו_סוהוליכו את הגט הזה. אחד מוליך על ידי כולן. כולכם הוליכו. כולם מוליכין ואחד נותן על ידי כולן. לפיכך אם מת אחד מהן, הרי הגט בטל. אמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי אלעזר דמן רומא° . ו_סזהמונה כאומר כולכם
הדרן עלך פרק האומר התקבל