ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/פרק ח
פרק שמיני - אלו דברים
[עריכה]
ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א
[עריכה]
מתני’: אלו דברים שבין °בית שמאי ו°בית הלל בסעודה. °בית שמאי אומרים, מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו°בית הלל אומרים, ח_אמברך על היין ואחר כך מברך על היום:
גמ’: מה טעמהון ד°בית שמאי ? שקדושת היום גרמה ליין שיבוא. וכבר נתחייב בקידוש היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד°בית הלל ? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר. היין תדיר וקדושת היום אינה תדירה. ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם. אמר רבי יוסי° בר זבידא. מדברי שניהן, יין והבדלה, ח_בהיין קודם. שהרי כלום טעמהון ד°בית שמאי , אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא. וכאן, הואיל ולא הבדלה גרמה ליין שיבוא, דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר, היין קודם. כלום טעמהון ד°בית הלל , אלא שהיין תדיר וקידוש אינה תדירה אף כאן הואיל והיין תדיר והבדלה אינה תדירה, היין קודם. רבי מנא° בן יונה אמר. מדברי שניהן יין והבדלה, הבדלה קודמת. כלום טעמהון ד°בית שמאי , אלא שכבר נתחייב בקידוש היום עד שלא בא היין, אף כאן הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין, הבדלה קודמת. כלום טעמהון ד°בית הלל , אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. וכאן הואיל ואין היין גורם להבדלה שתאמר, הבדלה קודמת. אמר רבי זעירא° . מדברי שניהן, ח_גמבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. והיא דעתיה דרבי זעירא° . דרבי זעירא° אמר, ח_דמבדילין על השכר. אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אאמר רבי יוסי ברבי° (בון). נהיגין תמן, במקום שאין יין. שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת, ויוצאים ידי קידוש מהתורה. דקידוש על היין זה רק דרבנן. אם נדקדק נמצא דקשיא על ד°בית שמאי בלילי שבת.
היאך עבידה באיזה מקרה יהיה קשה? היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת. ואין שם אלא אותו הכוס. אתה אומר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל°בית שמאי איך ינהג? דמה נפשך. יברך על היום, המזון קודם. שהרי לשיטתם מה שמברך על היום זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם. וכאן התחייב בברכת המזון קודם. יברך על המזון ואחר כך יקדש, אי אפשר. שהרי אמרו °בית שמאי , שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס,. מברך על היין ואחר כך על המזון. נמצא שהיין קודם. יברך על היין, היום קודם. אם כך ל°בית שמאי כיצד יעשה? נשמעינה מן הדא, דתנן. בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס. °בית שמאי אומרים, מברך על היין ואחר כך על המזון. אמר רבי אבא° הטעם שאמרו °בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון, זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון, על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה בלי ברכה. ברם הכא שצריך גם לקדש. מכיון שהוא משלשם כולם על הכוס, אינו שכח. ולכן כיצד יעשו לדברי °בית שמאי ? יברך על המזון תחילה ואחר כך מברך על היום ואחר כך על היין. ואם נדקדק נמצא דקשיא על דברי °בית הלל במוצאי שבת. היאך עבידה באיזה מקרה יהיה קשה? היה יושב ואוכל בשבת, וחשכה מוצאי שבת ואין שם אלא אותו הכוס. אתה אומר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך, יברך על היין, המזון קודם. שהרי אמרו °בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין. יברך על המזון, הנר קודם. דלדעת °בית הלל אליבא ד°רבי מאיר הסדר הוא, נר בשמים מזון והבדלה. יברך על הנר, היין קודם שהוא תדיר. יברך על היין המזון קודם. אם כך כיצד יעשה? נשמעינה מן הדא, דתנן. אמר °רבי יהודה בר עילאי. לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים. ש°בית שמאי אומרים ח_הבשמים ואחר כך נר. ו°בית הלל אומרים מאור ואחר כך בשמים. רבא° ורב יהודה° נשיאה אמרו, הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. אם כך כיצד יעשה לדברי °בית הלל ? יברך על
המזון תחילה ואחר כך יברך על היין ואחר כך על הנר. יום טוב שחל להיות במוצאי שבת. רבי יוחנן° בר נפחא אמר יקנ"ה, יין קידוש נר הבדלה. חנין בר אבא° אמר בשם רב° . יין קידוש נר הבדלה. ואם זה בחג סוכות, מוסיף ח_וסוכה וזמן. רבי חנינא° בר חמא אמר, ינה"ק. שמואל° בר אבא בר אבא אמר כהדא דרבי חנינא° בר חמא שהבדלה קדמת לקידוש. דאמר רב אחא° בשם רבי יהושע בן לוי° . מלך יוצא ושלטון נכנס. מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה, אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש. לוי° אמר נהי"ק נר הבדלה יין קידוש שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם. מסתברא דלוי° אמר מעין שניהם. הבדלה ראשונה, כרבי חנינה° שמלוים את המלך קדם. וכרב שהיין סמוך לקידוש. רבי זעירא° בעא קומי רבי יוסי° בר זבידא. היאך עבדין ח_זעובדא? אמר ליה, כרב° וכרבי יוחנן° בר נפחא, יקנ"ה יין קידוש נר הבדלה. וכן נפק עובדא כרב° וכרבי יוחנן° בר נפחא. רבי אבהו° כד הוה אזיל לדרומה, הוה עביד כרבי חנינא° בר חמא ינה"ק יין נר הבדלה קידוש. וכד הוה נחית לטבריא, הוה עביד כרבי יוחנן° בר נפחא יקנ"ה יין קידוש נר הבדלה. דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא° בר חמא, ניחא. שמברך על היין שהיין לעולם קודם, ומיד על האש כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה. וקשיא על דרבי יוחנן° בר נפחא. הרי מוצאי שבת בשאר ימות השנה, הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן ויכבה הנר ויפסיד הברכה. והכא אמאי אינו מברך על הנר לפני הקידוש שלא יכבה? ולמה אומר יין קידוש נר הבדלה? מה עבד ליה רבי יוחנן° בר נפחא? מכיון שיש לו יין, ודאי יש לו שמן ואין נרו כובה, שהרי אמרו, נר ביתו וקידוש היום, נר קודם. אם כך שיברך על הנר בסוף? שלא לעקור ולשנות משאר מוצאי שבת.
==ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב==
מתני’: °בית שמאי אומרים. נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס. ו°בית הלל אומרים. מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים
גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים. נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס. מה טעמהון ד°בית שמאי ? סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. לכן יטול תחילה. שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס שינתזו במזיגה מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. תנן, ו°בית הלל אומרים. מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים מה טעמהון ד°בית הלל ? סברי, מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין. אם יטול ידיו תחילה. שמא ישארו בהן כמה טיפות, ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי. דבר אחר. ח_חאין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. אמר רבי ביבן° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. אתיא ד°בית שמאי , כ°רבי יוסי בן חלפתא. וד°בית הלל , כ°רבי מאיר . דתנינן תמן. כל הכלים יש להם אחורים השקע בתחתית הכלי ותוך ובית הצביטה מקום האחיזה. שאם נטמא אחוריו, לא נטמא בית הצביטה. °רבי טרפון אומר, רק לעריבה יש בית צביטה. דכוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו. °רבי עקיבא בן יוסף אומר, אף לכוסות. °רבי מאיר אומר. לידים טמאות וטהורות. שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי °בית הלל כאן שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס. אמר °רבי יוסי בן חלפתא. לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. אבל בידיו טמאות, חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס וזה כ°בית שמאי . אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי שבתאי° , ורבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° , ח_טלחלה ח_יולנטילת ידים, מהלך ארבעת מילין. לחלה, שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל. ולנטילת ידים, שחייב כל אדם ללכת עד מהלך ארבעת מילין למצא מים לנטילת ידים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בי רבי חנינא° הדא דאת אמר, לפניו. אבל לאחריו, אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים שהם קבועים במקומם. מה את עבד להון כלפניהן כלאחריהן? נישמעינה מן הדא
דתנן. האשה שהיא טבולת יום. לשה את העיסה ח_יאוקוצה חלתה בגמרא כתוב ערומה ואחר כך קורה לה שם. והדא אשה, לא בתוך ביתה יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה. אף הכא אין מטריחין עליו. תני, המים שלפני המזון רשות, ושל ח_יבאחר המזון חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק. ובשניים, נוטל ואינו מפסיק. מהו מפסיק? רבי יעקב בר אחא° אמר, נוטל ושונה. שבנטילה הראשונה טיהר את הידים אבל המים טמאים. לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים. רבי יעקב בר רב יצחק° בעי. נוטל ושונה, ואת אמרת רשות? אית דבעי מימר. ארבעת מילין, ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי° על הראשונים נאכל בשר חזיר. שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו, נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה. ועל השניים יצאת אשה מביתה. (מסכת יומא פג ב) °רבי מאיר ו°רבי יהודה בר עילאי ו°רבי יוסי בן חלפתא הוו קא אזלי באורחא. °רבי מאיר הוה דייק בשמא. °רבי יהודה בר עילאי ו°רבי יוסי בן חלפתא לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא כשבאו למקום אחד, בעו אושפיזא, חיפשו אכסניה, יהבו להו. אמרו לו לבעל הבית: מה שמך? - אמר להו: כידור. אמר °רבי מאיר : שמע מינה רשע הוא. לפי שנאמר (דברים האזינו לב כ) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה. °רבי יהודה בר עילאי ו°רבי יוסי בן חלפתא אשלימו ליה כיסייהו הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם. ואילו °רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל, הלך °רבי מאיר ,אותביה בי קיבריה דאבוה והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית. אתחזי ליה לבנו בחלמיה ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם. למחר אמר להו בעל הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה °רבי מאיר : חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש אזל °רבי מאיר , ונטריה ושמר את כיסו כולי יומא ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו לבעל הבית הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו °רבי מאיר : אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא בית מרזח כדי לשכרו ולהוציא ממנו איה כספם. חזו טלפחי אשפמיה ראו עדשים על שפמו. הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא לדביתהו לאשתו שהוא אכן שלחם לבקש את הכיסים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ושקלוהו ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים שנהרגו עליה שלש נפשות. שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתאבד. שמואל° בר אבא בר אבא סלק לגבי רב° חמא יתיה ח_יגאוכל בהתם עם כפפות וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים. אמר ליה מהו כן? אמר ליה נטלתי. אלא שאינני רוצה שיתלכלכו ידי דאיסתניס אני. רבי זעירא° כד סליק להכא. חמא כהניא אכלין בהתם ראה כהנים אוכלים עם כפפות. אמר להון. וכי אזלא ההיא דרב° ושמואל° בר אבא בר אבא שאמרו שלתרומה חיב בנטילה? אתא רבי יוסי בר בר כהנא° אמר בשם שמואל° בר אבא בר אבא. נטילת ידים לחולין חובה. שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים. ואין נטילת ידים לתרומה חובה, שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה. רבי יוסי° בר זבידא אומר, לתרומה ולחולין חובה ליטול ידים. רבי יוסה° אסי אמר בשם רבי חייא בר אשי° . ורבי יונה° ורבי חייא בר אשי° אמרו בשם רב° . נטילת ידים ח_ידלתרומה, עד הפרק. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר מן דהוה אכל עם סבי ולא ח_טומשטף ידוי ח_טזעד הפרק, לא הוה אכל עימיה. רב הונא° אמר. אין נטילת ידים, ח_יזאלא לפת בלבד. תני רבי הושעיה° . גם ח_יחכל דבר שיש בו לחלוחית משקה. רבי זעירא° , אפילו כשהיה מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. אמר רב° . ח_יטנטל ידיו בשחרית, אין מטריחין עליו בין הערבים אם התנה. רבי אבינא° מפקיד לחמריה ההולכים בשירה.
הן דאתון משכחין מיסתחון מיא נסבין ידיכון, תבנית:שוליים ח כומתני על כל יומא היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום. רבי זעירא° סליק גביה רבי אבהו° לקיסרין. אשכחיה אמר נזיל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי לחם שיבצע אמר ליה סב בריך על הלחם. אמר ליה, בעל הבית בוצע, ח_כאדבעל הבית יודע כחו של ככרו. מן דאכלון. אמר ליה, סב בריך ברכת המזון. אמר ליה חכים מכיר רבי לרב הונא° , דאנשא רבה הוא שאדם גדול הוא. והוא הוה אמר. הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא° , דתני. סדר נטילת מים אחרונים לידים. ח_כבעד חמשא, מתחילין מן הגדול. יותר מיכן, מתחילין מן הקטון, עד שנשארו החמישה החשובים. ובחמישה אחרונים, מתחילים מן הגדול. באמצע המזון שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל, מתחילין מן הגדול שאינו צריך להמתין. לאחר המזון, מתחילין מן המברך. אמאי? האם לא כדי שידע שהוא המברך ויתקין עצמו לברכה? ואין תימר הפותח הוא חותם. כבר מתוקן הוא שהוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק° בר אבא תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין לא ביחד אלא מעט מעט, ולא ידעין מי מברך, שלא כלם היו בשעת הבציעה.
ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: °בית שמאי אומרים. מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן. ו°בית הלל אומרים על הכסת:
גמ’: מתניתא בשלחן של שיש או של פרקים שאינו מקבל טומאה. והכסת ספק טומאה. מה טעמון ד°בית שמאי ? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד°בית הלל ? כל טומאת משקים זה רק מדרבנן. ולעולם ספק טמאת משקין לידים ח_כגטהור. ואף כאן כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה, ספק אם נגע במים שבמפה. מספק אין המפה נטמאת
דבר אחר. אין ידים לחולין. דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא. הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה. ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין. ול°בית שמאי יש ידים לחולין? הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה. ולא יתכן שגם בספק יטמאו. תיפתר או כ°רבי שמעון בן אלעזר . או כרבי אלעזר בי רבי צדוק° . כ°רבי שמעון בן אלעזר דתני. °רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר . פעמים שהידים תחילה לחולין, ח_כדושניות לתרומה. כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע. וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן. או כ°רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן. חולין שנעשו על גבי הקודש, הרי אילו כחולין. °רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר. ח_כההרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד. ולשיטתם כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין. ולכן גם בספק יהיה טמא. תמן תנינן. הסך שמן טהור ונטמא וירד וטבל. °בית שמאי אומרים. אף על פי שהשמן מנטף, טהור. שהשמן בטל לגוף. ו°בית הלל אומרים ח_כוטמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו קדם שסך. °בית שמאי אומרים. אם יש בו כדי סיכת אבר קטן, נישאר טמא. ו°בית הלל אומרים, אם הוא ח_כזמשקה טופח. °רבי יהודה בר עילאי אומר משום °בית הלל . אם הוא טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד°בית הלל ? תמן גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, אמרין טמא, משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה. והכא גבי מים שבמפה אינון אמרין , שכיוון שהמים בלועים במפה, לא חוששים שיטמאו המים מהכסת? תמן השמן בעינו הוא. והכא בלוע במפה הוא:
ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: °בית שמאי אומרים מכבדין ח_כחאת הבית
ואחר כך נוטלין לידים. ו°בית הלל אומרים, נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית:
גמ’: מה טעמהון ד°בית שמאי ? מפני אובדן אוכלין שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו. ומה טעמהון ד°בית הלל ? אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית. ואין חשש של איבוד אוכלין, לכן נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית:
ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: °בית שמאי אומרים, נר מזון בשמים והבדלה. ו°בית הלל אומרים, נר ובשמים ומזון והבדלה. °בית שמאי אומרים, שברא מאור האש. ו°בית הלל אומרים ח_כטבורא מאורי האש:
גמ’: תני אמר °רבי יהודא . לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על המזון שהוא בתחילה. ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים. ש°בית שמאי אומרים, בשמים ומאור. ו°בית הלל אומרים, מאור ובשמים. רבי אבא° ורב יהודא° אמרו בשם רב° . הלכה כדברי מי שאומר ח_לבשמים ואחר כך מאור. °בית שמאי אומרים, ח_לאכוס בימינו ושמן ערב בשמאלו. אומר על הכוס, ואחר כך אומר על שמן ערב. °בית הלל אומרים, שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו. ואומר על שמן ערב, ח_לבוטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם, טחו בכותל. שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא° ורב חונא° הוון יתבין אכלין. והוה רבי זעירא° קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון הביא את שניהם יין ושמן ערב בחדא ידיה. אמר ליה אבא בר בר חנא. מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה. לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש. ועוד דהוא כהן. ואמר שמואל° בר אבא בר אבא, ח_לגהמשתמש בכהונה מעל. ואת מיקל ליה מבזה אותו. גזירה אני גוזר, דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. מניין למשתמש בכהונה שהוא מעל? אמר רב אחא° בשם שמואל° בר אבא בר אבא דכתיב (עזרא ח כח) ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש. ח_לדמה כלים המשתמש בהן מעל. אף המשתמש בכהנים מעל: פיסקא. °בית שמאי אומרים שברא וכו'. האם על דעתהון ד°בית שמאי אומר אשר ברא פרי הגפן? ועל דעתיהון ד°בית הלל בורא פרי הגפן? לא. יש הבדל. יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים. אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים דכתיב (בראשית וישלח לו כד) ובני צבעון איה וענה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. מהו יימים? רבי יהודה בן סימון° אומר המיונס אנשים משונים בצורתם, ורבנן אמרין, היימים. חציו סוס וחציו חמור.
ואילו הן הסימנין להבחיו בניהם. אמר °רבי יהודה בר עילאי. ח_להכל שאזניו קטנות, אמו סוס ואביו חמור. גדולות, אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא° בן יונה מפקד לאילין דנשיאה. אין בעיתון מיזבון מוליון אם תרצו לקנות פרדות. תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם. מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם. אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן חכינה, והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר. מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה. נשכו כלב שוטה וחיה. שבעטתו פרדה וחיה. ובלבד פרדה לבנה. האש. דרש רבי לוי° בשם רבי בזירה° . שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון. שתים עשרה בערב שבת. ושתים עשרה בליל שבת. ושתים עשרה בשבת. והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שלא פסקה האורה, התחיל כל העולם כולו משורר. שנאמר (איוב לז ג) תחת כל השמים ישרהו ואורו כנפות הארץ. שרו למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל ממשמש החושך ובא. נתירא אדם ואמר, אלו הוא שכתב בו (בראשית בראשית ג טו) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב הנחש. שמא בא לנשכני בחושך כשאיני יכול לראותו. זהו שאמר (תהילים קלט יא) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי° . באותו שעה זימן לו הקדוש ברוך הוא שני רעפין. והקישן זה לזה, ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב (תהילים קלט יא) ולילה אור בעדני. ובירך עליה בורא מאורי האש. אמר שמואל° בר אבא בר אבא. לפיכך מברכין על האש ח_לובמוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. אמר רב הונא° בשם רבי אבהו° דאמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא. אף ח_לזבמוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום:
ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: ח_לחאין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים. ועל הנר ועל הבשמים של מתים. ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו:
גמ’: תנא רבי יעקב° בר אידי קומי רבי ירמיה° . מברכין על הבשמים של גוים. מה פליג? לא. מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה. אך כאן קיומונה במעשיו מוכיחים שאינם לעבודה זרה. כגון שהניחם לפני חנותו לריח טוב. ח_לטעששית אף על פי שלא כבתה מברכין עליה כיוון שלא נעשה בה איסור. נר בתוך חיקו, או ח_מבתוך פנס, או בתוך אספקלריא. רואה את השלהבת, ואינו משתמש לאורה כגון שהיתה רחוקה. משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת כגון שהייתה בקרן זוית. לעולם אין מברכין עליה, עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת, וחמשה בשלהבת. ח_מאגחלת של הקדש מועלין
בה. והשלהבת, לא נהנין ולא מועלין. ח_מבגחלת של עבודה זרה אסורה. ושלהבת מותרת. ח_מגהמודר הנאה מחבירו, אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. ח_מדהמוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב והשלהבת, פטור. מברכין על השלהבת, ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי° אמר בשם רב° . אם היו ח_מהגחלים לוחשות, מברכין. רבי יוחנן דקרציון° אמר בשם רבי נחום בר סימאי° , בלבד הנקטפת שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק. תני, ח_מוגוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי מברך עליו. ניחא גוי שהדליק מישראל. שהאש של ישראל שבתה. אלא ישראל מגוי אמאי? אלא ודאי שמברכים על התוספת. מעתה אפילו ח_מזגוי מגוי? אשכח תני, גוי מגוי אין מברכין גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו ויצא משם אור, מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא. אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא שנעשו לגמר את הכלים לכבוד שבת. ולא על הבשמים של מוצאי שבת בציפורין שנעשו לגמר את הכלים כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש היתרה. ולא על הנר ולא על הבשמים של ערב שבת בציפורין, ח_מחשאינן עשויין אלא לדבר אחר לגמר את הכלים. תנן, ח_מטולא על הנר והבשמים של מתים. רבי חזקיה° ורבי יעקב בר אחא° אמרו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא° , הדא דאת אמר, ח_נבנתונים למעלה ממיטתו של מת. אבל אם היו נתונים לפני מטתו של מת, מברכין. שאני אומר לכבוד החיים הן עשוין. תנן, ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא של גוים היא של עבודה זרה, אז למה הכפילות? תיפתר, בעבודה זרה של ישראל. תנן, אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא° בריה דרבי אבהו° מדכתיב (בראשית בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב. ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה° הכהן. כך דרשו שני גדולי עולם, רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש° . ויבדל אלהים הבדלה ודאי ממש. רבי יהודה בי רבי סימון° אמר, הבדילו הפרישו לו לשימושו. ורבנן אמרין, הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל למה הדבר דומה. למלך שהיו לו שני איסטרטיגין ממונים, זה אומר אני משמש ביום, וזה אומר אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו, פלוני היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו, פלוני הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב (בראשית בראשית א ה) ויקרא אלהים לאור יום וגו' קרא לאור ואמר לו היום יהא תחומך וקרא לחשך ואמר לו הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן° בר נפחא. הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב (איוב לח יב) המימיך צוית בוקר ידעת השחר מקומו. כלום ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית איכן נגנז? אמר רבי תנחומא° בר אבא. אנא אמרית טעמא לדברי רבי יוחנן° בר נפחא וריש לקיש° שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב (ישעיהו מה ז) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום. משיצאו, עושה שלום ביניהן. תנן, אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב° אמר יאותו. ושמואל° בר אבא בר אבא אמר יעותו. מאן דאמר יאותו דכתיב (בראשית וישלח לד טו) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר יעותו דכתיב (ישעיהו נ ד) לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן. כיצד מעברין את הערים? רב° אמר מאברין. ושמואל° בר אבא בר אבא אמר מעברין, מאן דאמר מאברין, מוסיפין לה אבר. מאן דאמר מעברין, כאשה עוברה. תמן תנינן. לפני אידיהן של גוים. רב° אמר עידיהן. ושמואל° בר אבא בר אבא אמר אידיהן. מאן דאמר אידיהן, דכתיב (דברים האזינו לב לה) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן דכתיב (ישעיהו מד ט) ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו. איך מקיים שמואל° בר אבא בר אבא טעמא דרב° ? ועידיהם המה. שהן עתידין להעיד ולבוש את עובדיהן ליום הדין. תנן, אין
] מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב יהודה° נשיאה אמר בשם שמואל° בר אבא בר אבא. כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן° בר נפחא אמר. כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא° בר חמא אמר. ח_נאכדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא° . אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין. רבי זעירא° מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו. רבי מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא° אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין.
ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז
[עריכה]
מתני’: ח_נבמי שאכל ושכח ולא בירך. °בית שמאי אומרים, יחזור למקומו ויברך. ו°בית הלל אומרים, יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? ח_נגעד כדי שיתעכל המזון שבמעיו:
גמ’: אמר רבי יוסטא בר שונם° . תרין אמורין. חד אמר טעמון ד°בית שמאי , וחד אמר טעמון ד°בית הלל . מאן דאמר טעמון ד°בית שמאי . אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן דאמר טעמהון ד°בית הלל . אילו פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר. אף הכא, מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? אמר רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי בשם שמואל° בר אבא בר אבא. עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים, כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה. רבי יוחנן° בר נפחא אמר ח_נדעד שירעב.
ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח
[עריכה]
מתני’: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס. °בית שמאי אומרים. מברך על היין ולא שותה ואחר כך מברך על המזון ושותה. ו°בית הלל אומרים. ח_נהמברך על המזון ואחר כך מברך על היין. ח_נועונין אמן אחר ישראל המברך, ואין עונין אמן אחר כותי המברך, עד שישמע כל הברכה:
גמ’: אמר רבי אבא° , טעמם של °בית שמאי , שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון, על ידי שברכת הגפן היא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה בלי ברכה. אבל אם אכל בערב שבת וקידש היום ויש לו רק כוס אחת. מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שישכח. דעל ידי שהוא משלשה אומר שלוש ברכות על הכוס, אינו שוכח. תנן, ואין עונין אמן אחר כותי המברך, עד שישמע כל הברכה. הא אחר ישראל, עונין אמן אף על פי שלא שמע. והא לא כן תני דתנן, ח_נזשמע ולא ענה יצא. ענה ולא שמע לא יצא. אמר חייא בריה דרב° . בשלא צריך לצאת ידי חובה. כגון שלא אכל עמהן כזית היא מתניתא. תני. גבי הלל שמע ולא ענה יצא. ענה ולא שמע לא יצא. אמר רב° בשם אבא בר חנה° . ואית דאמרי לה אבא בר חנה אמרה בשם רב° . מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שלא ענה על הכל. אבל והוא שענה ראשי פרקים. שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא רבי זעירא° בעי. הי אינין ראשי פרקים? (תהילים קיג א) הללו יה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא° . מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר. מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן כד אינון קיימין בציבורא שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור. דאילין אמרין ברוך הבא. ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא° . ח_נחעונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל. ואינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל. תני, ח_נטאין עונין אמן יתומה, ולא אמן קטופה. ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר. העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה
תקטף נשמתו. ארוכה, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא° . דין דחיב למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה שלא שמע הברכה. תנא, ח_סגוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן. אמר רבי תנחום° . אם בירכך גוי, ענה אחריו אמן דכתיב (דברים עקב ז יד) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את °רבי ישמעאל בן אלישע ובירכו. אמר ליה, כבר מילתך אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה, כבר מילתך אמורה. אמרו לו תלמידיו. רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין? אמר לון. כן כתיב (בראשית תולדות כז כט) אורריך ארור ומברכיך ברוך
הדרן עלך פרק אלו דברים