ירושלמי מאיר/מסכת ביצה/פרק ג
פרק שלישי – אין צדין
[עריכה]
ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה א
[עריכה]
מתני’: ג_אאין צדין דגים מן הביברין ג_בואין נותנין לפניהם מזונות. אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהן מזונות. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הביברין שוין, זה הכלל. כל המחוסר צידה אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר
גמ: תנן, אין צדין ביום טוב דגים מן הביברין ואין נותנין לפניהם מזונות, אבל צדין חיה ועוף מן הביברין. משמע שחיה ועוף המצוים בביבר נחשבים כבר ניצודים ולכן מותר לצוד אותם מתוך הביבר. ומכאן שהמכניס חיה ועוף לביבר הרי זה צד ואסור. אמר רבי חיננא° מתניתין דלא כ°רבי יודה . דתנינן תמן °רבי יהודה בר עילאי אומר . הצד צפור על ידי שהכניסה למגדל וצבי לבית חייב. הא לגינה ולביברין פטור. משמע שהמכניס צבי לביבר לא נחשב צד. ואם כך הצד צבי מן הביבר נחשב צד . מחלפה שיטתין דרבנן האם חכמים חזרו בהם ? דתנינן, וחכמים אומרים ג_גצפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין. משמע שהמכניס צבי לחצר נחשב צד . ותנינן תמן, אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהן מזונות. הא מגינה ומחצר אסור לצוד. משמע שהמכניס צבי לגינה או לחצר לא נחשב צד . כאן בחצר מקורה כאן בחצר שאינה מקורה. והא תנינן גינה. אית לך מימר אפשר לאמר גינה מקורה? אלא כאן בגדולה כאן בקטנה. תנן התם? זה הכלל? כל המחוסר צידה אסור? ושאינו מחוסר צידה מותר . רבי עולא° אילעאבן ישמעאל אמר. בעון קומי שאלו את רבי אחא° למה לא ניתני כל המחוסר צידה חייב, ושאינו מחוסר צידה פטור כמו במשנה במסכת שבת? אמר לון. ולא ביום טוב אנן קיימין? כיוון שאין בו חיוב חטאת, לא שיך לאמר בו חייב ופטור. ולכן אמרו כל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין. זה הכלל, כל המחוסר צידה פטור. ושאינו מחוסר צידה חייב. איזה ביבר מחוסר צידה ? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° . ג_דכל שהוא מחוסר נשבים שצריך להביא מצודה כדי לצוד אותו מחוסר צידה. ושאינו מחוסר נשבים שאין צריך להביא מצודה כדי לצוד אותו אינו מחוסר צידה. תנן, שוחטין מן הנגרים מקום שהמים רדודים והדג לא יכול לשחות, ואין שוחטין לא מן המכמורות ולא מן המצדות שניצוד ביום טוב. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי אימי° אמי בן נתן. מה שאסור זה מצדתא דשייתא גדולות. אמר שמואל° בר אבא בר אבא צד הוא בפיטם חבית. רב° אמר ג_הסוכרא דנהרא שרי. אמר רבי יודן° בהוא שסתם הפתחים בטסים, שאין שום אפשרות לדג לברוח .
ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ב
[עריכה]
מתני’: ג_ומצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן ידוע שניצודו מבעוד יום. מעשה בעובד כוכבים ומזלות אחד, שהביא דגים ל°רבן גמליאל דיבנה. ואמר °רבן גמליאל דיבנה, מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו:
גמ’: תנן, מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יום טוב, לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן ידוע שניצודו מבעוד יום . מי מודיע אם ניצודו מבעוד יום? אם נתקלקלה המצודה מבעוד יום , דבר בריא שניצודו מבעוד יום. אבל אם לא נתקלקלה המצודה מבעוד יום , דבר בריא שלא ניצודו מבעוד יום. אפילו נתקלקלה המצודה מבעוד יום. וחש למה לא נחוש לומר שמא נתקלקלה מעצמה או על ידי חיה אחרת שלא נצודה? ואותם שבמצודה שמא לא ניצודו מבעוד יום? אמר רבי יוסי ברבי בון° בפורש את המצודה בחורשין שמצויות שם חיות . תדע לך שהוא כן דתנינן דגים. ודגים לא במקום שהן מצויין פורשים רשת? והכא אף כאן בפורש מצודה במקום שחיה ועוף מצויין. תנן , מעשה שהביא נכרי דגים ל°רבן גמליאל דיבנה ואמר מותרים הם אלא שאין רצוני לקבלם . סברין מימר, מותרין למחר אבל באותו יום אסורים משום ספק הכן. חזקיה° ורבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דברת חוורן° אמרו , מותרין ממש. סברין מימר ספק הכן התירו. רבי חנינה° ורבי יונתן° תריהון אמרין, ג_זספק הכן אסור רבי יוחנן° בר נפחא אמר, ספק הכן מותר. רבי חייה רבה° ורבי שמעון ברבי° . חד אמר, העובד כוכבים ומזלות צריך הכן, וחורנה אמר ג_חאין העובד כוכבים ומזלות צריך הכן. ולא ידעין מאן אמר דא, ומאן אמר דא מי אמר את זה ומי אמר את זה. מן מה דרב° מיעני איחר מייתי קומיה לבא לפני רבי חייה רבה° בשבת. והוא אמר לו, הן הויתה אפה הייתה? והוא אמר ליה. שיירתה הוות עברה, והוינא אכול מינה תאינים. ממה שרבי חייא רבה° לא העיר לרב° על כך , הוי הוא דהוא אמר, אין העובד כוכבים ומזלות צריך הכן. חד תלמיד מן דרבי סימיי° , אזל לאנטרוס כפר של גויים אייתון ליה דורמסקנא הביאו לו שזיפים ואכל. חד תלמיד מן דרבי יהושע בן לוי° אזל לתמן ואייתון ליה דורמסקנא הביאו לו שזיפים ולא אכל. ואתא ואמר קומי רביה. אמר לו? דהוא נהיג כשיטתיה דרבי סימיי° . דרבי סימיי° אמר, אין העובד כוכבים ומזלות צריך הכן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יהושע בן לוי° . דמדמניות שבכרם ענבים שנפלו ולארץ ועדין הם טובים הרי אלו אסורות שודאי נפלו היום, שהרי הם נמאסות מהר. אמר רב חונה° בשם רב° השיצים תמרים שבכפים הרי אלו מותרין. שדרכן להשמר שם, ומסתמא נפלו קדם שבת. .
ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ג
[עריכה]
מתני’: בהמה מסוכנת ג_טלא ישחוט אלא אם כן ידוע שהוא יכול לוכל ממנה כזית צלי מבעוד יום. °רבי עקיבא בן יוסף אומר, אפילו כזית חי מבית טביחתה. ג_ישחטה בשדה, לא יביאנה במוט ובמוטה, אבל מביאה בידו איברים איברים:
גמ’: אמר רבי אבא° בשם רבנן דתמן, שחטה ואכלו זאיבים בני מיעיה, ג_יאכשירה, שחזקת בני מיעים לכושר. וחש למה לא נחוש לומר שמא היה בהן נקב? חזקת בני מיעים כשירין. תנן, שחטה בשדה, לא יביאנה במוט ובמוטה. אבל מביאה אברים אברים . תני, אבל ג_יבמביאה הוא על גב עורה ואף שהעור מוקצה. כיצד הוא עושה? משייר ממנה אבר אחד מחובר לעור ומביאו עמו.
ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ד
[עריכה]
מתני’: בכור שנפל לבור. °רבי יהודה בר עילאי אומר, ירד המומחה ויראה, אם יש בו מום יעלה וישחוט, ואם לאו לא ישחוט. °רבי שמעון בן יוחאי אומר, ג_יגכל שאין מומו ניכר מערב יום טוב, אין זה מן המוכן:
גמ’: מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה האם רבי יהודה חזר בו? דתנינן תמן, °רבי יהודה בר עילאי אומר, אם לא היתה נבילה מערב שבת, אסורה, לפי שאינה מן המוכן, דכיוון דאתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא . והכא הוא אמר הכין שאף שבין שמשות היתה אסורה אם המומחה יראה ביום טוב שיש לה מום מותר לשחטה ? °רבי יודה כדעתיה. ד°רבי יודה אמר אין המומחה תורה, וכיוון שהיה בה מום מערב יום טוב, כבר היא מן המוכן. רק צריך תיקון שאסרו חכמים ביום טוב, וזה כמו טבל שאם עבר והפריש מותר. רבי חונה° אמר בשם רבי אבא° , משנתנו ד°רבי יודה היא, ד°רבי יודה עבד ראיית בכור כראיית
טריפה. כמה דאת אמר תמן רואין את הטריפה ביום טוב, ודכוותה רואין את הבכור ביום טוב. רבי יודן° בעי שאל, דמאי מדבריהם, וראיית טריפה מדבריהן. כמה דאת אמר רואין את הטריפה ביום טוב, ודכוותה מפרישין את הדמאי ביום טוב? תנן, °רבי שמעון בן יוחאי אומר, כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב אין זה מן המוכן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה° , לשיטת °רבי שמעון בן יוחאי , כל שמומו ניכר מערב יום טוב ולא התירו מומחה אלא ביום טוב, אין זה מן המוכן. והא תני, עגל שנולד מן הטריפה ביום טוב מותר, אף שלא היה ראוי בין השמשות גם לא אגב שחיטת אימו. משמע ש°רבי שמעון בן יוחאי לא סובר דכיוון דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא. ולמה בבכור הוא אוסר ? אמר רב חסדא° , בעגל, עומד ומצפה מתי יוולד ולא מקצה דעתו ממנו. הכא אסור לראות מומים ביום טוב, ואינו מצפה מתי יבא מומחה ויראנו והוי מוקצה. ומה שאמרה המשנה וראהו מומחה , תיפתר שעבר המומחה וראהו. וכיוון דאתקצאי בין השמשות אסור . אתא עובדא קומי רבי אימי° אמי בן נתן וסבר מימר, °רבי יודה ו°רבי שמעון בן יוחאי הלכה כ°רבי יודה . אייתי הביא רב הושעיה° מתניתא דבר קפרה מדרומא ותנא, וחכמים אומרים, כל שמומו ניכר מבערב יום טוב, ולא התירו מומחה אלא ביום טוב, אין זה מן המוכן. וקיבלה וחזר ביה. אותו ואת בנו שנפלו לבור, °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, יעלה את הראשון על מנת לשחוט וישחוט, והשני עושין לו פרנסה במקומו שלא ימות. °רבי יהושע בן חנניה אומר , ג_ידיעלה את הראשון על מנת לשחוט ולא ישחוט, ויערים ויעלה את השני, אף על פי שלא חישב לשחוט אחד מהן מותר תני, כיצד מפרישין חלת טומאה ביום טוב של פסח °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, לא תקרא לה שם עד שתאפה . כיצד יעשה על דעתי ד°רבי אליעזר בן הורקנוס? שהרי ממה נפשך מתעסק בחלה אחת שלא לצורך כשמכניסה לתנור. מערים ואומר זו אני רוצה לוכל, וזו אני רוצה לאכול, ואופה את כולה. וכשהוא רודה, אחר כל אחת שרודה מערים ואומר, זו אני רוצה ליישן, זו אני רוצה ליישן. ומשייר אחת בתנור והיא נשרפת. אמר °רבי יהושע בן חנניה, לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא. אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב, ואם החמיצה החמיצה . רבי בון בר חייה° בעי, מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר האם רבי אליעזר חזר בו?, הכא בהפרשת חלה בטומאה הוא אמר מותר להערים, ותמן באותו ואת בנו הוא אמר אסור להערים? הכא משום בל יראה ובל ימצא. והכא מה אית לך? מחלפה שיטתיה ד°רבי יושוע ? תמן בחלה הוא אמר אסור להערים. והכא באותו ואת בנו הוא אמר מותר להערים? אמר רבי אדי° , כאן להעלות בהמה זה רק שבות. וכאן לאפות ביום טוב חייב חטאת מלקות. רבי יוסה ברבי בון° אמר? תמן באותו ואת בנו התירו כדי לחוס על ניכסיהן של ישראל, הכא מה אית לך? °רבי יצחק ורבי יאשיה° , חד כהדין וחד כהדין.
ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ה
[עריכה]
מתני’: ג_טובהמה שמתה, לא יזיזנה ממקומה. מעשה ששאלו את °רבי טרפון עליה ג_טזועל החלה שנטמאת ביום טוב, ונכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו, לא יזיזום ממקומן:
גמ’: שמואל° בר אבא בר אבא אמר, טעו ה' זקנים שהורו ל°רבי טרפון בלוד שאסור. שהרי הלכה כ°רבי שמעון בן יוחאי שאמר שמחתכים את הנבלה לכלבים . אמר רב מתנה° , בבכור הוה עובדא שאסור לתתו לכלבים . אמר רבי אבין° , מתניתא אמרה כן דתנן , עליה ועל החלה שניטמאת, מה זו קודש אף זו קודש. בעון קומי שאלו את לוי° , מהו לראות את הטריפה בבית אפל? אמר, לאפק לבר צריך להוציאה החוצה. רבי אימי° אמי בן נתן בעי שאל, שמעינן ג_יזשאין רואין את הנגעים בבית אפל דכתיב לכל מראה עיני הכהן. וכי שמעינן שאין רואין את הטריפה בבית אפל? אמר רבי יוסה ברבי בון° , לא מטעם הזה ציווה להוציא את הטרפה , אלא שמא תימצא טריפה ויהא אסור לטלטלה. אתייא דרב מתנה° שהעמיד את המשנה בבהמת בכור דמשמע שבחולין מותר , כשמואל° בר אבא בר אבא שפסק כ°רבי שמעון בן יוחאי שאין מוקצה? ודלוי° שלא רצה לראות טרפה בבית שמא תמצא טרפה ג_יחויהיה אסור להזיזה כרב° שסובר כ°רבי יהודה בר עילאי שיש מוקצה . רבי אבא° ורבי יהודה° נשיאה אמרו בשם שמואל° בר אבא בר אבא הלכה כ°רבי יודה
ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ו
[עריכה]
מתני’: ג_יטאין נמנין על הבהמה בתחילה ביום טוב, אבל נימנין עליה מערב יום טוב, ושוחטין ומחלקין ביניהן. °רבי יהודה בר עילאי אומר, שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ. וחכמים אומרים, אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר:
גמ’: תנן, אין נמנין על הבהמה בתחילה ביום טוב . הא להוסיף מוסיפים. כגון אם היו חמשה שותפים , נעשין עשרה. תני, ג_כלא יאמר אדם לחבירו, הרי אני עמך בסלע, הרי אני עמך בשקל. אבל אומר הוא לו, הרי אני עומד למחצה לשליש ולרביע. רבי חייה רבה° ורבי שמעון ברבי° ג_כאשקלו מנה כנגד מנה בבכור. במה דברים אמורים? בחול, הא ג_כב ביום טוב אסור, על שם אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר תנן, וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר . רב אבון° ורב יהודה° נשיאה אמרו בשם שמואל° בר אבא בר אבא
ג_כגאפילו לתלותו בכף מאזנים מפני העכברים אסור. אמר רבי יוסה ברבי בון° , לא מטעם הזה דלא זו הכוונה למה שאמרו חכמים אין משגיחין במאזניים כל עיקר , אלא בגין דתנינן, °רבי יהודה בר עילאי אומר, שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופץ, וחכמים אומרים, אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. הא תנייא קדמייא °רבי יהודה בר עילאי סבר מימר, משגיחין. מכאן שמשגיחין פירושו לשקול בו . הא לתלותו בכף מאזנים מפני העכברים מותר אף לדעת חכמים . תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף מפייס הוא אדם את עצמו בליטרא, לידע מה הגיע לו. שאם לקח בעומד, רשאי בביתו לשקול בצנעה כדי להיות בטוח שלא רימו אותו. כהדא, רבי מנא° בן יונה זבן חרובן דשמיטה קנה חרובים בשביעית שאסור למכור במשקל וחשש שרימו אותו , אתא שאל לחזקיה° , אמר לו נהגין רבנן כהדא ד°רבן שמעון בן גמליאל שלעצמו בבית מותר לשקול ורק למסחר אסור. תני, ג_כדהטבח לא יהא שוקל בידו ומניח, שידו כליטרא היא. אבל חותך הוא בסכין ונותן לזה ולזה. תני, ג_כהאין מרגילין שמוציאין את כל בשר הבהמה דרך חתך ברגל כדי שישאר העור שלם לעשות ממנו נאדות ביום טוב. ולא בחול ג_כובבכור, ולא בפסולי המוקדשין. מאי טעמא? אמר רבי אבון° ,שלא יהא כעובד בו עבודה בחייו, שמגדלו לצורך עשית כלי. רבי יוסטא בר שונם° אמר, כיוון שמחירן יקר ונקנים מעט מעט , גזרו עליהן שלא ירעו אותן עדרים עדרים ויבא לידי מעילה . אמר רבי מנא° בן יונה, כל עמא מודיי, מינפוח לעשות נקב ברגל ולנפח העור כדי שיתנתק מהבשר שרי, למיחבוט להכות על העור שיפרד לגמרי מהבשר מהו? מחלוקת רבי חייה רבה° ורבי שמעון ברבי° . חד אמר אסור, וחורנה אמר מותר. אמר רבי יוסי ברבי בון° כל עמא מודיי למיחבוט אסור. למינפוח, מחלוקת רבי חייה רבה° ורבי שמעון ברבי° . חד אמר אסור וחורנה אמר מותר:
ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ז
[עריכה]
מתני’: ג_כזאין משחיזין את הסכין, אבל משיאה על גבי חבירתה. לא יאמר אדם לטבח ג_כחמכור לי בדינר בשר. אבל שוחט, והן מחלקין ביניהן:
גמ’: אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חבירתה. אמר רב חסדא° , ד°רבי יהודה בר עילאי היא, שמתיר אפילו מכשירי אוכל נפש. ואף הוא מצריך שיעשה בשינוי , אמר רב יהודה° נשיאה בשם שמואל° בר אבא בר אבא, דברי הכל היא, במשנה מדובר שאינו משיאה על חברתה כדי לחדדה אלא כדי להעביר שמינונית שעליה
ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ח
[עריכה]
מתני’: אומר אדם לחנוני ג_כטמלא לי כלי זה, אבל לא במידה. °רבי יהודה בר עילאי אומר, אם היה כלי של מידה, לא ימלאנו. מעשה ב°אבא שאול בן בטנית , שהיה ממלא את מדותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב. °אבא שאול אומר, אף במועד עושה כן. וחכמים אומרים, אף בחול עושה כן מפני
מיצוי המדות:
גמ’: תנן, אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה, אבל לא במידה. מאי , אבל לא במידה ? אמר רב חונה° , אף בכלי של מידה מותר ובלבד שלא ימלא, אלא או חסר או יתר. רבי אלעזר° בן פדת אמר לזעירה בר חמא° , ג_למלי לי ההן מנא כלי זה, ולמחר אנן מכילין ליה נמדוד אותו. תני מעשה ב°רבי אלעזר בי רבי צדוק ו°אבא שאול בן בטנית , שהיו חנוונים בירושלים, והיו ממלין מידותיהן מערב יום טוב, ונותנין אותן ללקוחות ביום טוב. רבי חנינה בן עקביה° אומר, אף בחולו של מועד היו עושין כן מפני מיצוי המידות. אף הוא כנס שלש מאות חביות, וחבירו כינס שלש מאות חביות מהשאריות של מצוי המידות, והביאום לחכמים לשאול מה לעשות בהם. אמרו להן חכמים, לא הייתם צריכין לעשות כן שהקונה כבר מחל עליהן, אלא הואיל והחמרתם על עצמכם, יעשה בהן צורכי ציבור. פעם אחת חלה °אבא שאול בן בטנית , ונכנסו רבותינו לבקרו, אמר לון, אתון חמון הדא ימינא בואו ראו יד ימין זו דהוות מכילה בקושטא שהייתה מודדת ביושר. אמר רבי חנינה° , מאן דאמר דרחמנא וותרן, יתוותרון בני מעוי. אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר רבי אחא° , כתיב (תהילים נ ג) וסביביו נשערה מאד. מדקדק עמהן כחוט שערה. אמר רבי יוסה ברבי בון° , לא מטעם הזה אין ללמוד מכאן, כיוון שהפסוק כפשוטו. שהקדוש ברוך הוא מתגלה בסערה אלא מדכתיב (תהילים פט ח) ונורא על כל סביביו. מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים
ירושלמי ביצה, פרק ג, הלכה ט
[עריכה]מתני’: אומר אדם לחבירו ג_לאתן לי ביצים ואגוזים במניין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו:
גמ’: תני אומר הוא אדם לחבירו, תן לי כלה מידה מדויקת של תבלין, שכן בעל הבית דרכו להיות נותן כלה של תבלין בתוך תבשילו שלא יקדיח תבשילו
הדרן עלך פרק אין צדין